מדרש
פרשת תולדות
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, חשון תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת תולדות
מדרש בראשית רבה
פרשה סג
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק(בראשית כה, יט)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · גילה בזמן שהצדיק נולד, וגילה אחר גילה כשהוא צדיק בן צדיק
גול גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק יולד וְיוֹלֵד חָכָם וישמח יִשְׂמַח־בּוֹ(משלי כג, כד)
״כתוב גיל יגיל אבי צדיק״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק.
״גילה״ (שלוש פעמים) — בכתב היד ״גולה״ (ופעם ״גורה״) שנמחק בידי הסופר, ו״גילה״ בגליון. ״נולד״ — בכתב היד ״נוהד״, ותוקן במאגרים.
״בזמן שהיה צדיק נולד״ — בתיאודור–אלבק ״בזמן שהצדיק נולד״; ״רבון העולמים״ — שם ״רבון כל העולמים״; ״שהוא רואה אותו שהוא יגע בתורה״ — שם ״בשעה שיגע בתורה״. המדרש קורא ״יולד חכם ישמח בו״ (במסורה: וישמח).
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק וגו׳(בראשית כה, יט).
כתוב: גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק(משלי כג, כד) —
גילה — בזמן שהיה צדיק נולד.
וַיְהִי בִּימֵי אָחָז(ישעיה ז, א) —
אמר רבי הושעיה:
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, ווי שמלך אחז!
אמר להם: בן יותם הוא, ואביו צדיק — ואיני יכול לפשוט את ידי בו.
יוֹלֵד חָכָם ישמח בּוֹ —
רבי חונא בשם רבי אחא:
מנין אתה אומר, שכל מי שיש לו בן יגע בתורה — שהוא מתמלא עליו רחמים?
תלמוד לומר: בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ וגו׳(משלי כג, טו).
רבי שמעון בן מנסייא אומר:
אין לי אלא לב אביו בשר ודם;
מניין שאפילו הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו רחמים, בשעה שהוא רואה אותו שהוא יגע בתורה?
תלמוד לומר: יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי.
גילה אחר גילה — בזמן שהוא צדיק בן צדיק:
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק וגו׳.
פתיחתא שנייה · האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות: אברהם ניצל בזכות יעקב
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם(משלי יז, ו)
״ויצא דינו לפני השלטון לישרף״ ו״באיסטרלוגיה שלו״ — הושלמו במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״לאחד״ — בכתב היד ״לאחר״ (מסומן במאגרים ״כך״); תוקן כתיאודור–אלבק (״משל לאחד שהיה לו דין״). ״ניצל״ — בכתב היד ״ניל״; ״שבתו״, ״בתו״ — בכתב היד ״שביתו״, ״ביתו״; ״יתלה״ הראשון — בכתב היד ״היתלה״ (כולם תוקנו במאגרים).
״רבי חונה רבי ירמיה״ — כך בכתב היד, בלי וי״ו; בתיאודור–אלבק ״ר׳ הונא ור׳ ירמיה״. בתיאודור–אלבק ״שהוא עתיד להוליד בת והיא נישאת למלך, אמר כדיי הוא להינצל בזכות בתו״, ואין שם ״לפני נמרוד״.
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וגו׳(משלי יז, ו) —
האבות עטרה לבנים, והבנים עטרה לאבות.
האבות עטרה לבנים — וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם;
הבנים עטרה לאבות — עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים.
רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו שליעקב.
לאחד שהיה לו דין אצל השלטון, ויצא דינו לפני השלטון לישרף;
צפה השלטון באיסטרלוגיה שלו שבתו עתידה להינשא למלכות.
אמר: יתלה לו בשביל בתו.
כך יצא דינו שלאבינו אברהם לשריפה לפני נמרוד;
וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לעמוד ממנו.
אמר: יתלה לו בשביל יעקב.
הדה היא דכתיב:
אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם(ישעיה כט, כב) —
יעקב פדה את אברהם.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק״ · מי נקרא אברהם ומי נקרא ישראל
״אברם נקרא אברהם״ — בכתב היד ״אברהם נקרא אברהם״, ותוקן במאגרים. ״יצחק נקרא אברהם — ואלה תולדות יצחק״: בתיאודור–אלבק הפסוק עד ״בן אברהם אברהם״, ובו הראיה.
״רבי נתן״ — בתיאודור–אלבק ״רב נתן״; ״מילתא עמיקה״ — שם ״עמיקתא״. ״בארץ מצרים ובארץ כנען ובארץ גושן״ — מסומן במאגרים כלשון שאינה לשון המקרא (במסורה: אשר ישבו במצרים): ארבע מאות ושלשים השנה נמנים מימי אברהם, ולפיכך ״בני ישראל״ שבפסוק כוללים את אברהם.
אברם נקרא אברהם — אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם(דברי הימים א א, כז).
יצחק נקרא אברהם — וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק(בראשית כה, יט).
יעקב נקרא ישראל — לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד וגו׳(בראשית לב, כט).
יצחק נקרא ישראל — וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה(בראשית מו, ח).
אברהם נקרא ישראל —
רבי נתן אמר:
מילתא עמיקה היא:
וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ(שמות יב, מ) בארץ מצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
דרשת הפסוק · ״ויהי יצחק בן ארבעים שנה… בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי״ · אביה רמאי, אחיה רמאי, והיא כשושנה בין החוחים
״מה תלמוד לומר״ ו״אלא ללמדך״ — הושלמו במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״רמאי״ (אחיה) — בכתב היד ״רמאין״, ותוקן במאגרים.
״בן בתואל״ — בכתב היד ״בת בתואל״ (מסומן במאגרים ״כך״). ״רבי יצחק בשם רבי סימון״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ פינחס בשם ר׳ סימון״; ״שהוא מארם נהרים״ — שם ״שהוא מפדן ארם״.
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים וגו׳(בראשית כה, כ).
אמר רבי יצחק:
אם ללמד שהוא מארם נהרים — והלא כבר נאמר: מִפַּדַּן אֲרָם בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי;
מה תלמוד לומר: אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה?
אלא ללמדך:
אביה רמיי, אחיה רמאי, אנשי מקומה רמאין;
והצדקת זו שהיא יוצא מבנתיים — למה היא דומה?
כשושנה בין החוחים.
רבי יצחק בשם רבי סימון:
מה תלמוד לומר: אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו(בראשית כח, ה)?
כלל כולם לרמיות.
דרשת הפסוק · ״ויעתר יצחק ליי לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו יי״ · יצחק ורבקה מתפללים זה כנגד זה, ועיקר מיטרין שגלף לה הקדוש ברוך הוא
״באושר״ — בתיאודור–אלבק ״בעושר״; ״אתרה דהפך אדרה״ — שם ״עתרה דהפיך אדרה״ (העתר, מזלג הגורן, הופך את התבואה); ״שטוח כן… שטוחה כן״ — שם ״כאן… כאן״; ״וגלף הקדוש ברוך הוא״ — שם ״וגלף לה״.
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיְיָ(בראשית כה, כא) —
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר: ששפך תפילתו באושרבאושר — בשפע, בעושר (בתפילה מרובה).
רבי שמעון בן לקיש אמר: שהיפך את הגזירה —
ולפם כן קריין לה: אתרה דהפך אדרה.ולפם כן… — ולפיכך קוראים לו (לעתר) כך: עתרה (מזלג הגורן) שהופך את הגורן.
ולפיכך קוראים לו (לעתר) כך: עתרה (מזלג הגורן) שהופך את הגורן.
לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ —
מלמד שהיה יצחק שטוח כן, והיא שטוחה כן.
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו שלעולם, כל בנים שאת עתיד ליתן לי — יהיו מן הצדקת הזו.
אף היא אמרה כן: כל בנים שאת עתיד ליתן לי — יהיו מן הצדיק הזה.
כִּי עֲקָרָה הִיא —
רבי יודן בשם רבי שמעון בן לקיש:
עיקר מיטרין לא הוה לה, וגלף הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין.עיקר מיטרין… — עיקר רחם לא היה לה, וחקק (פיסל) לה הקדוש ברוך הוא עיקר רחם.
עיקר רחם לא היה לה, וחקק (פיסל) לה הקדוש ברוך הוא עיקר רחם.
וַיֶּעְתַּר, וַיֶּעְתַּר —
רבי ברכיה בשם רבי לוי:
לבן מלכים שהיה חותרחותר — חופר (מחתרת) לאביו ליטול ליטרהליטרה — ליטרה (מידת משקל) שלזהב;
והיה זה חותר מבפנים, וזה חותר מבחוץ.
דרשת הפסוק · ״ויתרוצצו הבנים בקרבה״ · זה רץ להרוג את זה, ועשו ויעקב מפרכסים לצאת כבר במעי אמם
״משיצא״, ״הדא היא דכתיב זרו רשעים מרחם״ ו״ועשו מפרכס לצאת… ויעקב״ — הושלמו במאגרים (דילוג מן הדומה אל הדומה), וכך בתיאודור–אלבק. ״לקובלה״ — בכתב היד ״לקובה״, ותוקן במאגרים.
״שלא תומר״ — כך בכתב היד (= שלא תאמר). ״רבי ברכיה בשם רבי לוי״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ ברכיה אמר מש׳ ר׳ לוי״. המדרש קורא ״בטרם אצרך בבטן״ (במסורה: אצורך).
וַיִּתְרֹוצְצוּ הַבָּנִים וגו׳(בראשית כה, כב).
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר:
זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה.
רבי שמעון בן לקיש אמר: זה מתיר ציויוציויו — גזרותיו, מצוותיו שלזה, וזה מתיר ציוויו שלזה.
רבי ברכיה בשם רבי לוי:
שלא תומרשלא תומר — שלא תאמר: משיצא ממעי אמו נזדווג לונזדווג לו — התגרה בו, עמד כנגדו;
אלא עד שהוא במעי אמו — זרתיה מתיחהזרתיה מתיחה — זרתו (אצבעו) מתוחה (כנגדו) לקובלה.
הדא היא דכתיב:
זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם(תהלים נח, ד).
וַיִּתְרֹוצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ —
עוברת על בתי עבודה זרה — ועשו מפרכסמפרכס — מפרפר, מתחבט לצאת,
הדא הוא דכתיב:
זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם;
עוברת על בתי כניסיות ובתי מדרשות — ויעקב מפרכס לצאת,
הדה היא דכתיב:
בְּטֶרֶם אֶצׇּרְךָ בַבֶּטֶן וגו׳(ירמיה א, ה).
דרשת הפסוק · ״ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את יי״ · צערה של רבקה, שנים עשר השבטים שהיתה ראויה להעמיד, ופני הזקן כפני השכינה
״ויאמר יי לה שני וגו׳״ — הסופר קיצר; ״וגו׳״ שלו נשאר במקומו, וחשבון הפסוקים (״גוים הא תרין… ואית דאתיין לה מן הדין קרייא״) הושלם אחריו כהשלמת מאגרים, שמחקו את ״וגו׳״. בתיאודור–אלבק בקירוב: ״וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה הא עשרה, ויצא הראשון אדמוני הא חד עשר, ואחרי כן יצא אחיו הא תרי עשר״. ״עשרה״ — בהשלמה ״אשרה״ (מסומן ״כך״).
״זיי שובעה, הא חמשה״ — האותיות ז׳ (שבע) וה׳ (חמש) של ״זה״ עולות שתים עשרה; בתיאודור–אלבק ״ז׳ שבעה ה׳ חמשה הא תריסר״. ״צערן שלנשים״ — שם ״צער הבנים״; ״באותה הימים״ — כך בכתב היד (מסומן ״כך״); ״לבית מדרשו שלעבר״ — לפניו אות מחוקה בכתב היד (״ל..״), ונמחקה במאגרים; בתיאודור–אלבק ״למדרשו שלעבר״. ״למה לי אנכי״ — כך בכתב היד (מסומן ״כך״), ואינו כאן בפסוק.
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה וגו׳(בראשית כה, כב).
רבי חגיי בשם רבי יצחק:
מלמד שהיתה רבקה אמינו מחזרת על פתחיהן שלנשים, ואומרת להן:
הגיע לכם הצער הזה מימיכם?
אם כן הוא צערן שלנשים — הלוויהלווי — הלוואי לא עיברתי!
אמר רבי חונה:
אם כך אני עתידה להעמיד שנים עשר שבטים — הלווי לא עיברתי!
תני בשם רבי נחמיה:
רבקה היתה ראויה להעמיד שנים עשר שבטים:
וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי וגו׳(בראשית כה, כג) —
גוֹיִם — הא תריןהא תרין — הרי שניים;
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים — הא ארבעה;
וּלְאֹום מִלְאֹום — הא שיתההא שיתה — הרי שישה;
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר — הא תמניאהא תמניא — הרי שמונה;
וְהִנֵּה תוֹמִים(בראשית כה, כד) — הא עשרה;
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן(בראשית כה, כה), וְאַחֲרֵי כֵן(בראשית כה, כו) — הא תרי עשר.
ואית דאתיין לה מן הדין קרייאואית דאתיין לה מן הדין קרייא — ויש שמביאים אותה (את הדרשה) מן המקרא הזה:
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה —
הדןהדן — הזה זֶּה: זיי — שובעהזיי — שובעה — ז׳ — שבעה, הא — חמשה;
הא תרי עשר — מנין זֶּה.
לָמָּה לי אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹושׁ אֶת יְיָ —
וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותה הימים?
והלא לא הלכה אלא לבית מדרשו שלעבר!
אלא ללמד, שכל מי שהוא מקביל פני זקן — כאילו מקביל פני השכינה.
דרשת הפסוק · ״ויאמר יי לה״ · לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם רבקה, ועל ידי מי נאמר לה
״עילא״ — בכתב היד ״עולא״ שנמחק בידי הסופר, ו״עילא״ בגליון.
״רבי ביריי״ — בכתב היד ״רבי כיריי״, שם שאינו ידוע; תוקן כמו באותו מאמר בפרשה מה, יא ובפרשה מח, כב: כתב היד עצמו קורא באותה שלשלת ״רבי אבא בר כהנא בשם רבי ביריי״ (פרשה כ, ז; פרשה מז, ו), ובתיאודור–אלבק ״ר׳ בירי״. ״רבי יודה בירבי סימון רבי יוחנן״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ יהודה בר׳ סימון ור׳ יוחנן״; ״להשיח עימה״ — שם ״עם שרה״, וכן מוכח מן הפסוק. בתיאודור–אלבק דברי רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא בסוגריים. המדרש קורא ״הדובר״ (במסורה: הדבר).
מקבילה: ירושלמי סוטה ז, א — ״רבי יוחנן בשם רבי לעזר בי רבי שמעון: לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד… והא כתיב ׳ויאמר יי לה שני גוים בבטנך׳? אמר רבי בא בר כהנא: הדיבור נפלה לה. אמר רבי בירי: כמה כירכורי כירכורים… ׳ויאמר לא כי צחקת׳״ (שם ״על ידי התורגמן״ לפסוק ״אל האשה אמר״).
וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ(בראשית כה, כג) —
רבי יודה בירבי סימון רבי יוחנן בשם רבי לעזר בירבי שמעון:
מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיחלהשיח — לשוחח, לדבר עם אשה אלא עם אותה צדקת;
אף היא — על ידי עילאעילא — עילה, אמתלה (דרך עקיפה).
רבי אבא בר כהנא בשם רבי ביריי:
כמה כירכורים כירכרכירכורים כירכר — סיבובים סבב (התחבולות שעשה) להשיח עימה:
וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ(בראשית יח, טו).
והכתיב: וַתִּקְרָא שֵׁם יְיָ הַדֹּובֵר אֵלֶיהָ(בראשית טז, יג)?
רבי יהושע בירבי נחמיה בשם רבי אידי: על ידי מלאך.
והכתיב: וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ?
רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה אמר: על ידי מלאך.
רבי לעזר בשם רבי יוסי בן זימרה אמר: על ידי שם.
מקבילות והערות · ח
לא נזקק להשיח עם אשה; כמה כירכורים כירכר
מקבילות: ירושלמי סוטה ז, א
סוטה ז, א: ״רבי יוחנן בשם רבי לעזר בי רבי שמעון: לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד… אמר רבי בא בר כהנא: הדיבור נפלה לה. אמר רבי בירי: כמה כירכורי כירכורים…״.
דרשת הפסוק · ״שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר״ · שני גאי גוים, שני שנאי גוים, עשו שנולד מהול, ויעקב שישתעבד לו עשו
״מנך״ — בכתב היד ״מנון״, ותוקן במאגרים. ״אמר רבי הונא״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק.
״אדרינוס״ — בתיאודור–אלבק ״אדריינוס״. ״עד כאן קריאין סבתכא רעמא״ — שם ״עד כן קראין סבתכא ורעמא״; ״ואדמאי״ — מסומן במאגרים ״כך״, ובתיאודור–אלבק ״וארמאי״.
״ואם לאו — לא יעבוד״ — כך בכתב היד; במאגרים נמחק ״לא״ ותוקן ״יעביד״, כקריאה הכפולה שבתיאודור–אלבק: ״אם זכה יעבד ואם לאו יעבד״ (יַעֲבֹד / יַעֲבִיד). המדרש קורא ״את עשו שנאתי״ (במסורה: ואת עשו).
שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ(בראשית כה, כג) —
שני גיאיגיאי — גאים (גאי) גוים בבטנך:
זה מתגאה בעולמו, וזה מתגאה בעולמו;
זה מתגאה במלכותו, וזה מתגאה במלכותו.
שני גיאי גוים בבטנך — אדרינוסאדרינוס — אדריאנוס קיסר באומות, ושלמה בישראל.
שְׁנֵי — סניסני — שונאי גוים:
כל האומות שונאים את עשו, כל האומות סונאיםסונאים — שונאים ישראל.
סניהון דבניה במעיךסניהון דבניה במעיך — שונאיהם של בניה במעייך —
אֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א, ג).
וּשְׁנֵי לְאֻומִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ —
אמר רבי ברכיה: מיכן שנולד מהול.
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ —
רבי חלבו בשם דבית רבי שילה:
עד כאן קריאין סבתכא רעמאעד כאן קריאין סבתכא רעמא — עד עכשיו קוראים לנו ׳סבתכא׳ ו׳רעמא׳ (כינויי גנאי);
מנך יקומון יהודאי ואדמאייקומון יהודאי ואדמאי — יקומו יהודים ואדומים.
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר —
אמר רבי הונא:
אם זכה — יַעֲבֹוד;
ואם לאו — לא יעבוד.
דרשת הפסוק · ״וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה״ · תמר ורבקה: להלן מלאים ושניהם צדיקים, כאן חסרים, אחד צדיק ואחד רשע
״להלן״ — אצל תמר (בראשית לח, כז), ״תאומים״ מלא; ״כן״ (= כאן) — אצל רבקה, ״תומם״ חסר. בתיאודור–אלבק ״להלן מלאין וכאן חסרין… תומם כת׳, להלן פרץ וזרח שניהם צדיקים, כאן יעקב ועשו אחד צדיק ואחד רשע״.
וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת(בראשית כה, כד) —
להלן למלאים, וכן לחסרים:
וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ(בראשית לח, כז);
תוֹמִם כתב.
להלן — שניהם צדיקים;
כןכן — כאן — אחד צדיק ואחד רשע.
דרשת הפסוק · ״ויצא הראשון אדמוני״ · ארבעה ״ראשון״ לישראל, ולמה יצא עשו תחילה
״סריותו״ (בשני המקומות) ושאלת המטרונה (״מטרונה שאלה… למה יצא עשו תחלה״) — הושלמו במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״פרכיטה״ — בכתב היד ״פרביטה״, ותוקן במאגרים.
״ראשון ניגלה… ומחדש לכם את הראשון״ — בתיאודור–אלבק ״אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון ובונה לכם ראשון ומביא לכם ראשון״, ושם ״בונה… זה בית המקדש״, ״ומביא… זה מלך המשיח״. ״מרחץ בני המלך״ — כך בכתב היד; במאגרים תוקן ״בנו של מלך״, ובתיאודור–אלבק ״את בן המלך״. ״רבי יוסי בן חלפתה״ — שם ״בר חלפתא״.
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמנִי(בראשית כה, כה) —
רבי חגיי בשם רבי יצחק:
בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ) —
ראשון ניגלה: אֲנִי יְיָ רִאשׁוֹן(ישעיה מא, ד);
ופורע לכם מן הראשון: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי;
מביא לכם את הראשון: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן וגו׳(ישעיה מא, כז);
ומחדש לכם את הראשון: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו׳(ירמיה יז, יב).
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן —
למה יצא עשו תחילה? כדי שיצא, ותצא סריותוסריותו — סרחונו, זוהמתו עימו.
אמר רבי אבהו:
כהדןכהדן — כזה פרכיטהפרכיטה — משרת המרחץ (המנקה אותו) שהוא משטיףמשטיף — שוטף, מנקה את המרחץ, ואחרכך הוא מרחץ בני המלך —
כך למה יצא עשו תחילה? כדי שיצא ותצא סריותו עמו.
מטרונהמטרונה — גבירה (רומית) שאלה את רבי יוסי בן חלפתה.
אמרה לו: למה יצא עשו תחלה?
אמר לה: טיפה ראשונה שליעקב היית.
אמר לה: משל — אם תניחי שתים מרגליות בשפופרתבשפופרת — בשפופרת (צינור) אחת,
לא זו שאת נותן ראשונה היא יוצאה אחרונה?
כך — טיפה ראשנה שליעקב היית.
דרשת הפסוק · ״אדמוני״ · עשו הורג מדעת עצמו ודוד מדעת סנהדרין, ומעשה בדיקלטיאנוס רועה החזירים
״כולו״ (בכתב היד ״כ״ לבד), ״אדמוני״ ו״והוא אדמוני״ (אצל דוד), ״עשו מ(דעת)״, ״עצמו הוא הורג״ — הושלמו במאגרים; בכתב היד שם מקום חסר. ״אומר״ — בכתב היד ״או׳״, ובמאגרים תוקן ״אמ׳״.
המעשה בארמית, וקשה בכתב היד. הושלמו או תוקנו במאגרים: ״בפתי רמשה״ (בכתב היד ״בפ״), ״דיהודאי״ (בכתב היד ״ב..יהודאי״), ״בחד בשובה״ (בכתב היד ״בשונה״), ״מטמעיה״, ״קומי״, ״פניו חולניות״ (בכתב היד ״ניו חולמות״), ״דיזעוף״, ״ליה״ (פעמיים), ״אמר״, ״ומזגא״, ״תבסרו״ (בכתב היד ״לא ה.. ס״). ״הדן״ — בכתב היד ״הרן״ (מסומן ״כך״); ״שובתה״ — בכתב היד ״שובתם״ (מסומן ״כך״); ״אילהכון״ — בכתב היד ״ד׳אילהכון״, והדל״ת נמחקה במאגרים.
בתיאודור–אלבק: ״דיקליטיאנוס״, ״סדרא דר׳ ״, ״אנא קליון דיהון רבני דיהודאי קיימין קדמי בצפרא דחד בשבתא״, ״עם מטמעי שמשא בערובת שבתא״, ״איתא סחי דבריין עבד לך ניסין״, ״ואתא הדין ארגנטין״, ״דינזוף״, ״זילו איכלו ועבדון שבא טבא דברייכון עביד נסין ואנא מקים יתכון בצפרא דחד בשבא באתרא דאתון רעיין״, ״ואקימון על טכסא דמדינתא״, ״לא תכסון ברומאי זעיר ולא בגלייר זעיר״.
אַדְמוֹנִי כֻּולּוֹ(בראשית כה, כה) —
אמר רבי אבא בר כהנא:
כולו שופך דמים.
וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני —
וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי(שמואל א טז, יב) —
נתיירא; אומר: אף זה שופך דמים!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עִם יְפֵה עֵינַיִם —
עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה — מדעת סנדריןסנדרין — סנהדרין.
דוקליטיינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדה טיברייה;דוקליטיינוס מלכא… — דיוקלטיאנוס המלך היה רועה חזירים בזו טבריה; וכשהיה מגיע לבית מדרשו של רבי — היו התינוקות יוצאים ומכים אותו. לאחר ימים נעשה מלך. ירד וישב לו בזו פמייס (בניאס), ושלח מכתבים לטבריה בפנות ערב של ערב שבת. אמר: אני מצווה, שיהיו גדולי היהודים עומדים לפני בבוקר ביום ראשון בשבוע. ציווה את השליח ואמר לו: אל תתן אותם להם אלא עם שקיעת היום של ערב שבת.
דיוקלטיאנוס המלך היה רועה חזירים בזו טבריה;
וכיון דהוה מטי סדריה דרבי — הוון מיינוקיה נפקין ומחיין לה.
וכשהיה מגיע לבית מדרשו של רבי — היו התינוקות יוצאים ומכים אותו.
בתר יומין אתעבד מלך.
לאחר ימים נעשה מלך.
נחת ויתב לה בהדה פנייס,
ירד וישב לו בזו פמייס (בניאס),
ושלח כתבין לטיברייה בפתי רמשה דערובתה.
ושלח מכתבים לטבריה בפנות ערב של ערב שבת.
אמר: אנה קיליוון דיהוון רברבני דיהודאי קיומין קודמיי בצפרא בחד בשובה.
אמר: אני מצווה, שיהיו גדולי היהודים עומדים לפני בבוקר ביום ראשון בשבוע.
פקדיה לשליחא ואמר לה: לא תתן יתהון להון אלא עם מטמעיה דיומה דערובתה.
ציווה את השליח ואמר לו: אל תתן אותם להם אלא עם שקיעת היום של ערב שבת.
נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי;נחת רבי שמואל… — ירד רבי שמואל בר נחמן לרחוץ; ראה את רבי עומד לפני בית המדרש הגדול, ופניו חולניות. אמר לו: למה פניך חולניות? אמר לו: כך וכך נשלחו לנו מכתבים מן המלכות. אמר לו: בוא רחץ — בוראנו עושה נסים. נכנסו לרחוץ, ובא זה ארגינט (שד המרחץ) משחק ומרקד לפניהם.
ירד רבי שמואל בר נחמן לרחוץ;
חמתיה לרבי קאים קומי סדרה רבה, פניו חולניות.
ראה את רבי עומד לפני בית המדרש הגדול, ופניו חולניות.
אמר לו: למה פניך חולניות?
אמר לה: כן וכן אשתדר לן כתבין מן מלכותה.
אמר לו: כך וכך נשלחו לנו מכתבים מן המלכות.
אמר לה: אתה סחי — דבריין עבד ניסים.
אמר לו: בוא רחץ — בוראנו עושה נסים.
עלון למיסחי,
נכנסו לרחוץ,
ואתה הדן ארגינט מגחך ומרקד קודמיהון.
ובא זה ארגינט (שד המרחץ) משחק ומרקד לפניהם.
בעה רבי דיזעוף בה.בעה רבי… — ביקש רבי לגעור בו. אמר לו רבי שמואל: הנח לו, שלפעמים לעשות נסים הוא נראה. אמרו לו: רבך בצרה, ואתה עומד משחק ומרקד? אמר להם: לכו ואכלו ושתו ועשו שבת טובה, ואני מעמיד אתכם לפניו בבוקר של יום ראשון בשבוע.
ביקש רבי לגעור בו.
אמר ליה רבי שמואל: שובקיה, דזמנין על ניסין הוא מיתחמי.
אמר לו רבי שמואל: הנח לו, שלפעמים לעשות נסים הוא נראה.
אמרין ליה: מריך בעקה, ואת קאים גחך ומרקד?
אמרו לו: רבך בצרה, ואתה עומד משחק ומרקד?
אמר להון: אזלין ואכלין ושתין ועבדין שובה טבה,
אמר להם: לכו ואכלו ושתו ועשו שבת טובה,
ואנה מקים לכון קודמוי בצפרה דחבשובה.
ואני מעמיד אתכם לפניו בבוקר של יום ראשון בשבוע.
בפקי שובתה בתר סדרא — נסתון ואקימתון קודם פילי דפנייס.בפקי שובתה… — במוצאי שבת, אחרי הסדר (התפילה) — נטלם והעמידם לפני שערי פמייס. נכנסו ואמרו לו: הנה עומדים לפני השערים! אמר: סגרו את השערים. נטלם והעלם עד חומת המדינה. נכנסים ואומרים לו. אמר: אני מצווה — יחממו (את המרחץ) שלושה ימים, ויכנסו וירחצו ויבואו אלי. הלכו וחיממו שלושה ימים; ונכנס ארגינט ומזג (צינן) לפניהם; ונכנסו ורחצו ובאו אליו.
במוצאי שבת, אחרי הסדר (התפילה) — נטלם והעמידם לפני שערי פמייס.
עלון ואמרין לה: הא קימין קודם פילי!
נכנסו ואמרו לו: הנה עומדים לפני השערים!
אמר: סוגרון פילי.
אמר: סגרו את השערים.
נסתון ואסיקהון עד טיכסה דמדינתה.
נטלם והעלם עד חומת המדינה.
עלין ואמרין לה.
נכנסים ואומרים לו.
אמר: אנה קיליוון — תיזון בני תלתה יומין, ויעלון ויסחון וייתון לגבי.
אמר: אני מצווה — יחממו (את המרחץ) שלושה ימים, ויכנסו וירחצו ויבואו אלי.
אזלין ואזון בני תלתה יומין;
הלכו וחיממו שלושה ימים;
ועל ארגינטי ומזגא קודמיהון;
ונכנס ארגינט ומזג (צינן) לפניהם;
ועלין וסחון ואתון לגביה.
ונכנסו ורחצו ובאו אליו.
אמר להון: בגין דאתון ידעין אילהכון עבד לכון ניסים — אתון מקלין למלכה?אמר להון: בגין… — אמר להם: משום שאתם יודעים שאלהיכם עושה לכם נסים — אתם מבזים את המלך? אמרו לו: את דיוקלטיאנוס רועה החזירים ביזינו; אבל לדיוקלטיאנוס המלך אנו משועבדים. אמר: אף על פי כן, אל תבזו לא רומאי קטן ולא גוליר (חייל) קטן.
אמר להם: משום שאתם יודעים שאלהיכם עושה לכם נסים — אתם מבזים את המלך?
אמרין לה: לדליקטיינא רעי חזירין אקילנן; ברם לדוקליטינוס מלכא אנן משעבדין.
אמרו לו: את דיוקלטיאנוס רועה החזירים ביזינו; אבל לדיוקלטיאנוס המלך אנו משועבדים.
אמר: אפילו כן, לא תבסרו לא ברומיי זעור ולא בגילייר זעור.
אמר: אף על פי כן, אל תבזו לא רומאי קטן ולא גוליר (חייל) קטן.
דרשת הפסוק · ״כלו כאדרת שער״ · עשו ראוי לאדרת, ומלכויות שנעשו כעור מן אדרי קיט
״דדרומא״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״באדירים״ — בכתב היד ״באידרים״ שנמחק בידי הסופר, ו״באדירים״ בגליון.
״ורחבה״ — בכתב היד ״ודהכה״ (הכ״ף מסופקת); תוקן כתיאודור–אלבק (״ורחבה בשם ר׳ אבא בר כהנא״). ״זה יצא כולו״ — שם ״יצא זה כלו״. המדרש קורא ״כחדא״ ו״אידרי קיט״ (במסורה: כחדה, אדרי).
כֻּולּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר(בראשית כה, כה) —
אמר רבי חננא בר יצחק: כולו ראוי לאדרת.
רבנן דדרומא בשם רבי אלכסנדרי, ורחבה בשם רבי אבא בר כהנא:
זה יצא כולו אדירי שעראדירי שער — אדרות של שער.
הדה היא דכתיב:
בֵּאדַיִן דָּקוּבאדין דקו — אז נשתברו (נידקו)(דניאל ב, לה) כחדא וגו׳.
אמר רבי חננא בר יצחק:
מי גרם להם ליעשות כְּעוּר מִן אִידְּרֵי קַיִטכעור מן אידרי קיט — כמוץ מן גרנות קיץ?
על שפשטו ידיהם באדיריםבאדירים — בגדולים (בבית המקדש ובשריו).
דרשת הפסוק · ״ויקראו שמו עשו״ · ״עשו״ — הא שוא, ובני בכורי ישראל
״אתון״ — בכתב היד ״אתן״, ותוקן במאגרים. בתיאודור–אלבק ״אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אנא קרי לבני בכורי שם״.
וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו(בראשית כה, כה) —
הא שואשוא — הבל שבראתי בעולמי.
אמר רבי יצחק:
אתון קרייתון לחזירכוןקרייתון לחזירכון — קראתם לחזירכם שם — אף אני קורא לבני בכורי שם:
כֹּה אָמַר יְיָ בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב).
דרשת הפסוק · ״ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו״ · מי תופש אחרינו: דברים ישנים מפי זקן חדש
״נייר״ — בכתב היד ״נטר״, ותוקן במאגרים. ״ואחריכן״ — כך בכתב היד בתיבה אחת, בשני המקומות (במסורה: ואחרי כן). מה שכתב הזקן — בכתב היד ״ואחריכן״ בלבד; בתיאודור–אלבק ״ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו״.
״דבית סילני״ — בתיאודור–אלבק ״דבית סילנא״; ״אמר ראו״ — שם ״אמרו ראו״; ״כמה צער היה אותו הצדיק מסטער״ — שם ״כמה צער היה מצטער אותו צדיק״.
ואחריכן יָצָא אָחִיו וגו׳(בראשית כה, כו).
הגמוןהגמון — מושל, שליט אחד שאל לחד מן אלין דבית סילנילחד מן אלין דבית סילני — לאחד מאלה של בית סילני (משפחת חכמים). אמר לו: מי תופש אחרינותופש אחרינו — יתפוש (את המלכות) אחרינו?
הביא נייר חלק, ונטל קולמוס, וכתב עליו:
ואחריכן.
אמר: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש!
להודיעך כמה צער היה אותו הצדיק מסטערמסטער — מצטער.
דרשת הפסוק · ״ויגדלו הנערים״ · ההדס והעצבונית: שלש עשרה שנה יחד, ומכאן ואילך בית מדרש ובית עבודה זרה
״להדס״ — בכתב היד ״להרס״ שנמחק בידי הסופר, ו״להדס״ בגליון. ״לאחר שלש עשרה שנה… עבודה זרה״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״ברוך״ כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים.
בתיאודור–אלבק ״משל להדס ועצבונית שהיו גדילים״; ״רבי לעזר בירבי שמעון״ — שם ״ר׳ אלעזר בר׳ שמעון״.
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים(בראשית כה, כז) —
רבי פינחס בשם רבי לוי:
להדס ועיצבונותועיצבונות — ועצבונית (צמח קוצני) שהיו גדולים זה על גבי זה;
וכיון שהגדילו — הפריחו, זה ריחו וזה חוחיו.
כך, כל שלוש עשרה שנה — שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר;
לאחר שלש עשרה שנה — זה הולך לבתי מדרשות, וזה הולך לבתי עבודה זרה.
אמר רבי לעזר בירבי שמעון:
צריך אדם להיטפללהיטפל — לטפל, להשגיח בבנו שלש עשרה שנה;
מיכן והילך צריך שיאמר: ברוך שפטרני מעונשו שלזה.
דרשת הפסוק · ״ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה״ · עשו צד את הבריות בפיו, והפקיר עצמו כשדה
״צד בבית״ הראשון — בכתב היד ״עד בבית״, ותוקן במאגרים. ״גבורי אדום״ — הושלם במאגרים.
״רבי אבהוא״ — כך בכתב היד. ״רבי חייה ברווה״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ חייא בר אבה״; ״הבקיר״ — שם ״הפקיר״; ״לזו שנבעלה כנשים״ — שם ״לזה שנבעל כנשים״; ״פורע מימה״ — שם ״פורע ממנו״. ״בלשון״ — בלשון ״לב אשה מצרה״ שבהמשך הפסוק.
וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ וגו׳(בראשית כה, כז) —
צד את הבריות בפיהם:
לא גנביתלא גנבית — לא גנבת? מן גנב עימךמן גנב עימך — מי גנב עמך!
ולא קטליתולא קטלית — ולא הרגת? מן קטל עימךמן קטל עימך — מי הרג עמך!
רבי אבהוא אמר:
צדני סדניצדני סדני — צייד ומלכודתו (צד את הבריות בדבריו):
צד בבית, צד בשדה.
צד בבית — הך מתקנין מלחההך מתקנין מלחה — איך מתקנים (מעשרים) את המלח?
צד בשדה — הך מתקנין תבנההך מתקנין תבנה — איך מתקנים (מעשרים) את התבן?
רבי חייה ברווה אמר:
הבקירהבקיר — הפקיר עצמו כשדה.
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים!
לא דיינו שנשתעבדנו לשבעים אומות, אלא אף לזו שנבעלה כנשים?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אף אני — בו בלשון אני פורע מימהמימה — ממנו.
הדה היא דכתיב:
וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם וגו׳(ירמיה מט, כב).
דרשת הפסוק · ״ויעקב איש תם ישב אהלים״ · שני אהלים: בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר
״שני״ — בכתב היד ״שנו״ (מסומן במאגרים ״כך״); תוקן כתיאודור–אלבק (״שני אהלים״).
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם וגו׳(בראשית כה, כז) —
שני אהלים: בית מדרשו שלשם, ובית מדרשו שלעבר.
דרשת הפסוק · ״ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב״ · יצחק אוהב את עשו בשביל הציד, ורבקה מוספת אהבה ליעקב
״לפימיה״ — כך בכתב היד (וכן ״פימי״ בפסקה יב); במאגרים תוקן ״לפומיה״. ״כל שהיתה״ — כך בכתב היד, ובתיאודור–אלבק; במאגרים הושלם בספק ״כל [זמן] שהיתה״.
״קופרה טבה לפמה וכסה טבה לפימיה״ — בתיאודור–אלבק ״קופדה טבא כסא טבא לפומיה״ (בשר טוב וכוס טובה לפיו).
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו וגו׳(בראשית כה, כח) —
קופרה טבה לפמהקופרה טבה לפמה — בשר טוב לפיו, וכסה טבה לפימיהוכסה טבה לפימיה — וכוס טובה לפיו.
וְרִבְקָה אֹוהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב —
כל שהיתה שומעת קולו — היתה מוספת עליו אהבה על אהבתו.
דרשת הפסוק · ״ויזד יעקב נזיד״ · תבשיל האבלים על אברהם, וכפירתו של עשו
״המתים״ — הושלם במאגרים. ״שכר״ — בכתב היד ״שכרן״, ותוקן במאגרים. לפני ״אל תבכו״ מילים מחוקות ומטושטשות בכתב היד (״ואל… ל..״), ונמחקו במאגרים.
״אין כן״ — כך בכתב היד (= אין כאן), וכך בתיאודור–אלבק ״אין כאן״. המדרש קורא ״בכו בכה להולך״ (במסורה: בכו בכו להלך).
וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וגו׳(בראשית כה, כט).
אמר לו: מה טיבו שלתבשיל הזה?
אמר לו: שמת אותו הזקן.
אמר: באותו הזקן נגעה מידת הדין?
אמר: אין כןאין כן — אין כאן לא מתן שכר ולא תחיית המתים!
ורוח הקודש אומרת:
אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻודוּ לוֹ(ירמיה כב, י) — זה אברהם;
בְּכוּ בכה לַהֹולֵךְ — זה עשו.
דרשת הפסוק · ״ויבא עשו מן השדה והוא עיף״ · חמש שנים שנמנעו מחיי אברהם, שלא יראה את עשו בחטאיו
הסופר קיצר: ״אלא אותן שנמנע חמש חנים וגו׳ ב..ת כי טוב חסדך מחיים״ (״ב..ת״ — אותיות מטושטשות). דבריו נשארו במקומם, והקטע כולו הושלם בסוגריים הכפולים כהשלמת מאגרים (״שמנע הקדוש ברוך הוא מחייו שלאברהם… שנאמר״), שמחקו את ״שנמנע״ ואת ״וגו׳ ב..ת״; כאן ההשלמה פותחת ב״מחייו״, ש״שנמנע״ של כתב היד עומד במקום ״שמנע הקדוש ברוך הוא״. כך בערך בתיאודור–אלבק: ״אלא אותן חמש שנים שמנע הקב״ה מחייו שלאברהם מפני שבא עשו על נערה מאורסה והרג את הנפש… מוטב לו שיפטר בשלום שנ׳ כי טוב חסדך מחיים״. ״שנים״ — בכתב היד ״חנים״. ״מאה ושבעים״ — בכתב היד ״ומאה״.
״ורבנן״ — הוי״ו הושלמה כתיאודור–אלבק (״ר׳ פינחס [בשם ר׳ לוי ורבנן] מש׳ ר׳ סימון״). ״רבי זכי רבה״ — שם ״ר׳ ברכיה ור׳ זכיי רבה״. ״נערה מאורסה״ בפסוק דברים — קיצור ״נע׳ מאור׳״ בהשלמה. המדרש קורא ״כי עיפה נפשי״.
וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה(בראשית כה, כט).
רבי פינחס בשם רבי לוי, ורבנן בשם רבי סימון:
את מוצא: אברהם חי מאה ושבעים וחמש שנה, יצחק חי מאה ושמונים שנה.
אלא אותן שנמנע חמש שנים וגו׳ —
מחייו שלאברהם — מפני שבא עשו על נערה מאורסה, והרג את הנפש.
הדה היא דכתיב:
וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.
מִן הַשָּׂדֶה — שבא על נערה מאורסה,
שנאמר: וְאִם בַּשָּׂדֶה וגו׳(דברים כב, כה).
וְהוּא עָיֵף — שהרג את הנפש,
כמה דתימר: כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים(ירמיה ד, לא).
רבי זכי רבה אמר:
אף גנב, כמה דתימר: אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ(עובדיה א, ה).
אמר הקדוש ברוך הוא: כך הבטחתי את אברהם, ואמרתי לו:
וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל וגו׳(בראשית טו, טו) —
זו היא שיבה טובה: יראה לבן בנו עובד עבודה זרה, ומגלה עריות, ושופך דמים?
מוטב לו שיפטר בשלום!
שנאמר:
כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים(תהלים סג, ד).
דרשת הפסוק · ״ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה… על כן קרא שמו אדום״ · עשו פוער פיו כגמל, והכל בו אדום
״זעיר״ — בכתב היד ״יר״, והושלם במאגרים; בתיאודור–אלבק ״זעירא״. ״מתולעים״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים.
״מניה ומן דכוותיה״ (ריש לקיש) — כך בכתב היד, וכך בתיאודור–אלבק ״מניה ומן דכותיה״; במאגרים תוקן ״מנך ומן דכוותך״. ״אנה פתח פימי והווי משלח ואזל״ — שם ״אנא פתח פומי תהא משדר ואזיל״; ״כי דתנינן תמן״ — שם ״כהדא דתנינן״. המשנה (שבת כד, ג): ״אין אובסין את הגמל ולא דורסין, אבל מלעיטין״.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא וגו׳(בראשית כה, ל).
אמר רבי יצחק בירבי זעיר:
פערפער — פתח פיו אותו הרשע כגמל, ואמר: אנה פתח פימיאנה פתח פימי — אני פותח את פי, והווי משלח ואזלוהווי משלח ואזל — ואתה תהא שולח (משליך לתוכו) והולך.
כי דתנינן תמןכי דתנינן תמן — כמו ששנינו שם: אין אובסיןאובסין — מאכילים בכפייה את הגמל(משנה שבת כד, ג) וגו׳.
מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה —
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר: מניה ומן פטרוניהמניה ומן פטרוניה — ממנו ומן אדונו (פטרונו).
רבי שמעון בן לקיש: מניה ומן דכוותיהמניה ומן דכוותיה — ממנו ומן כמותו.
הוא אדום, תבשילו אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, לבושיהם אדומים;
פורע ממנו אדום, בלבוש אדום.
הוא אדום — וַיֵּצֵא הָרִאשׁן אַדְמוֹנִי(בראשית כה, כה);
תבשילו אדום — הַלְעִיטֵנִי נָא וגו׳;
ארצו אדומה — אַרְצָה שֵׂעִיר וגו׳(בראשית לב, ד);
גבוריו אדומים — מָגֵן גִּבֹּורֵיהוּ מְאׇדָּם(נחום ב, ד);
לבושיהם אדומים — אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻולָּעִים;
פורע ממנו אדום — דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם(שיר השירים ה, י);
בלבוש אדום — מַדּוּעַ אָדֹום לִלְבוּשֶׁךָ(ישעיה סג, ב).
מקבילות והערות · כב
דרשת הפסוק · ״ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי״ · זבין לי חד יום: יום אחד של שלוה בצלו של עשו
״אמר לה״ — כך בכתב היד (= אמר ליה), וכך בתיאודור–אלבק ״אמר ליה״.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם וגו׳(בראשית כה, לא).
אמר לה: זבין לי חד יום מן דידךזבין לי חד יום מן דידך — מכור לי יום אחד משלך.
אמר רבי אחא:
כל מי שהוא יודע לחשב — יום אחד ישב אבינו יעקב שלווה בצילו שלעשו.
דרשת הפסוק · ״ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה״ · עשו מחרף ומגדף, ונמרוד המבקש להמיתו בשביל בגדו של אדם הראשון
״עשו״ — בכתב היד ״יעקב״, ותוקן במאגרים. ה״דבר אחר״ על נמרוד — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק (שם: ״היו באין כל חיות ועופות שבעולם״).
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ וגו׳(בראשית כה, לב).
רבי שמעון בן לקיש אמר:
התחיל מחרף ומגדף:
למה לי אין כתיב כן, אלא לָמָּה זֶּה לִי.
דבר אחר:
הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת —
שהיה נמרוד מבקשו להמית נפשו, בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון;
שבשעה שהיה עשו לובשו ויוצא לשדה — היו באים כל עוף שבעולם ומתקבצין אצלו.
דרשת הפסוק · ״ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב״ · למה נתן יעקב נפשו על הבכורה, ועשו שנא את הדם
״הבמות״ — בכתב היד ״המות״, ותוקן במאגרים. סוף הפסוק ״אם לא דם שנאת ודם ירדפך״ — הושלם במאגרים, ושם הושלם גם ראשו (״לכן חי אני נאם יי אלהים״), שאינו נדרש כאן. ״ויאמר השבעה לי״ — כך בכתב היד, בלי ״יעקב״; בתיאודור–אלבק ״ויאמר [יעקב] השבעה לי״. ״רבי שמואל בר נחמן״ — בכתב היד חוזר בטעות ״רבי חמא בירבי חנינה״, ותוקן במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק.
במשנה (זבחים יד, ד) ובתיאודור–אלבק ״היו הבמות מותרות״. ״מזבח אדמה תעשה לי״ — וסופו ״אבוא אליך וברכתיך״: דם הקרבנות קרוי ברכה. ״הכמה דתמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳״; בתיאודור–אלבק ״כמה דאת אמר״.
וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת וגו׳(בראשית כה, לג).
מה ראה יעקב אבינו ליתן נפשו על הבכורה?
דתנינן:
עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות; ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים(משנה זבחים יד, ד).
אמר: יהיה הרשע הזה עומד ומקריב?
לפיכך נתן נפשו על הבכורה.
הדה היא דכתיב:
כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ(יחזקאל לה, ו).
ועשו היה שונא את הדם.
רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה אמר: זה דם המילה.
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: זה דם הבכורה בקורבנות.
רבנן אמרי: שנאתה דמו שלאדם בגופו,
הדה היא דכתיב: וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וגו׳(תהלים קט, יז).
רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה:
לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה — ולא חפץ בבכורה.
רבי חונא אמר:
זה דם הקרבנות, שהוא קרוי ברכה,
הכמה דתמר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי(שמות כ, כא).
מקבילות והערות · כה
מה ראה יעקב ליתן נפשו על הבכורה
מקבילות: משנה זבחים יד, ד
״עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות; משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים״.
דרשת הפסוק · ״ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך״ · העדשה כגלגל, אבלו של אברהם ושמחת הבכורה, והמשתה שעשה עשו
״ויעקב נתן לעשו לחם״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק הלמה ״ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים״. ״הכניס עמו״ — בכתב היד ״הבנים שו״ (מסומן ״כך״), ותוקן במאגרים; ״ונייחוך״ — בכתב היד ״ונדחוך״; ״השרים״ — בכתב היד ״רים״ (במאגרים ״שרים״); ״בר קפרא״ — בכתב היד ״ר קפרא״; ״ולפי״ — בכתב היד ״ולפ״ (כולם תוקנו או הושלמו במאגרים).
בתיאודור–אלבק ״מה עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה, אבל אסור לדבר״, ״כך אבל שלאבינו אברהם״, ״יצא עולמו עמו״. ״אית איתרין דקראיין למנרתה צפיתה״ — שם ״אית אתרין דקריין למנרתא צפיתא״.
וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם(בראשית כה, לד) —
מה עדשה זו כגלגל — כך העולם עשוי כגלגל.
מה עדשה זו אין לה פה — כך אבל אסור לדבר.
מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה —
כך: אבל — שמת אבינו אברהם; שמחה — שנטל יעקב את הבכורה.
וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ —
הכניס עמו כת שליפרוציםכת שליפרוצים — חבורה של פרוצים.
אמרין: ניכול דידיהניכול דידיה — נאכל משלו ונייחוך עלויונייחוך עלוי — ונצחק עליו.
ורוח הקודש אומרת:
עָרֹוךְ הַשֻּׁלְחָן וגו׳(ישעיה כא, ה) — סדר פתורהסדר פתורה — ערוך את השולחן;
צָפֹה הַצָּפִית — סדר מנרתהסדר מנרתה — ערוך את המנורה.
אמר רבי אבא בר כהנא: אית איתרין דקראיין למנרתה צפיתהאית איתרין דקראיין למנרתה צפיתה — יש מקומות שקוראים למנורה ׳צפית׳.
קוּמוּ הַשָּׂרִים — זה מיכאל וגבריאל;
מִשְׁחוּ מָגֵן — כתבו הבכורה ליעקב.
תני בר קפרא:
ולפי שהיו משחקין — ומנין שאף הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם?
שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב).
וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ —
רבי לוי אמר: יצא עולמו.
חלק ג
חתימה
חתימה · תחיית המתים בזה עשו, וקלונו של רעב שנתלווה לו
״ואין חרפה אלא רעב״ מעביר אל ״ויהי רעב בארץ״ שבראש הפרשה הבאה; דברי רבי לוי באים שם שוב כפתיחתא (פרשה סד, ג: ״רבי לוי פתח״), ושם ״שבאו [ו]ביזיונו״ ובלי ״הוא״ שבראש הפסוק.
״הדא הוא דכתיב״ — בכתב היד ״הוא״ בלבד; בתיאודור–אלבק ״הה״ד״. ״שבא ובזיונו״ — בכתב היד ״שבאו בזיונו״, ובמאגרים ״שבא בזיונו״; תוקן כתיאודור–אלבק (״שבא וביזיונו עמו״). ״אתן אתכם עוד חרפת״ — הושלם במאגרים (״אתן אתכם״ מסומן ״כך״). ״הכמה דאת אמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳ אמ׳״ (פעם יחידה ב״אמ׳״; בשאר המקומות ״הכ׳ דת׳״ = הכמה דתמר); בתיאודור–אלבק ״כמה דאת אמר״.
הפסוק מורכב מיחזקאל לו, ל (״למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים״) ומיואל ב, יט (״ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים״), וכך בתיאודור–אלבק.
וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹורָה(בראשית כה, לד) —
ומה בזה עמה?
אמר רבי לוי:
תחיית המתים בזה עימה.
הדא הוא דכתיב:
בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וגו׳(משלי יח, ג).
בְּבא רָשָׁע — זה עשו:
וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה(מלאכי א, ד).
בָּא גַם בּוּז — שבא ובזיונו עימו.
וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה — שניתלווהשניתלווה — שנתלווה לו קלונו שלרעב.
ואין חֶרְפָּה אלא רעב,
הכמה דאת אמר: אֲשֶׁר לֹא(יחזקאל לו, ל) אתן אתכם עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם;
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד(בראשית כו, א).
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | כתוב: גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק(משלי כג, כד) | — (הוספה) |
| א | נולד | נוהד |
| א | בן יותם הוא | — (הוספה) |
| א | ואיני | ואינו |
| א | ידי | ידיו |
| ב | ניצל | ניל |
| ב | לאחד | לאחר |
| ב | ויצא דינו לפני השלטון לישרף | — (הוספה) |
| ב | באיסטרלוגיה שלו | — (הוספה) |
| ב | שבתו | שביתו |
| ב | יתלה | היתלה |
| ב | בתו | ביתו |
| ג | אברם | אברהם |
| ד | מה תלמוד לומר | — (הוספה) |
| ד | אלא ללמדך | — (הוספה) |
| ד | רמאי | רמאין |
| ד | בן | בת |
| ו | משיצא | — (הוספה) |
| ו | לקובלה | לקובה |
| ו | הדא היא דכתיב: | — (הוספה) |
| ו | זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם(תהלים נח, ד) | — (הוספה) |
| ו | ועשו מפרכס לצאת, | — (הוספה) |
| ו | הדא הוא דכתיב: | — (הוספה) |
| ו | זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם; | — (הוספה) |
| ו | עוברת על בתי כניסיות ובתי מדרשות — ויעקב | — (הוספה) |
| ו | דכתיב | — (הוספה) |
| ז | גוֹיִם — הא תרין; | — (הוספה) |
| ז | וּשְׁנֵי לְאֻמִּים — הא ארבעה; | — (הוספה) |
| ז | וּלְאֹום מִלְאֹום — הא שיתה; | — (הוספה) |
| ז | וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר — הא תמניא; | — (הוספה) |
| ז | וְהִנֵּה תוֹמִים(בראשית כה, כד) — הא עשרה; | — (הוספה) |
| ז | וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן(בראשית כה, כה), וְאַחֲרֵי כֵן(בראשית כה, כו) — הא תרי עשר. | — (הוספה) |
| ז | ואית דאתיין לה מן הדין קרייא: | — (הוספה) |
| ח | ביריי | כיריי |
| ט | מנך | מנון |
| ט | אמר רבי הונא | — (הוספה) |
| יא | סריותו | — (הוספה) |
| יא | פרכיטה | פרביטה |
| יא | כדי שיצא ותצא סריותו עמו | — (הוספה) |
| יא | מטרונה שאלה את רבי יוסי בן חלפתה. | — (הוספה) |
| יא | אמרה לו: למה יצא עשו תחלה? | — (הוספה) |
| יב | ולּוֹ | — (הוספה) |
| יב | אדמוני | — (הוספה) |
| יב | וְהוּא אַדְמוֹנִי | — (הוספה) |
| יב | עשו | — (הוספה) |
| יב | מ | — (הוספה) |
| יב | עצמו הוא הורג | — (הוספה) |
| יב | תי | — (הוספה) |
| יב | דיהודאי | ב..יהודאי |
| יב | ד | — (הוספה) |
| יב | בשובה | בשונה |
| יב | מטמעיה | מטיה |
| יב | קומי | — (הוספה) |
| יב | פניו | ניו |
| יב | חולניות | חולמות |
| יב | הדן | הרן |
| יב | דיז | — (הוספה) |
| יב | ליה | — (הוספה) |
| יב | ליה | — (הוספה) |
| יב | שובתה | שובתם |
| יב | אמר | — (הוספה) |
| יב | ומזגא | — (הוספה) |
| יב | תבסרו | ה..ס |
| יג | דדרומא | — (הוספה) |
| יג | רחבה | דהכה |
| יג | דכתיב | — (הוספה) |
| יד | אתון | אתן |
| טו | נייר | נטר |
| טז | לאחר שלש עשרה שנה — זה הולך לבתי מדרשות, וזה הולך לבתי עבודה זרה. | — (הוספה) |
| יז | צד | עד |
| יז | דכתיב | — (הוספה) |
| יז | גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם | — (הוספה) |
| יח | שני | שנו |
| כ | שכר | שכרן |
| כ | המתים | — (הוספה) |
| כא | ו | — (הוספה) |
| כא | מאה | ומאה |
| כא | שנה | — (הוספה) |
| כא | שנים | חנים |
| כא | מחייו שלאברהם — מפני שבא עשו על נערה מאורסה, והרג את הנפש. | — (הוספה) |
| כא | הדה היא דכתיב: | — (הוספה) |
| כא | וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף | — (הוספה) |
| כא | מִן הַשָּׂדֶה — שבא על נערה מאורסה, | — (הוספה) |
| כא | שנאמר: וְאִם בַּשָּׂדֶה וגו׳(דברים כב, כה). | — (הוספה) |
| כא | וְהוּא עָיֵף — שהרג את הנפש, | — (הוספה) |
| כא | כמה דתימר: כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים(ירמיה ד, לא). | — (הוספה) |
| כא | רבי זכי רבה אמר | — (הוספה) |
| כא | אף גנב, כמה דתימר: אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ(עובדיה א, ה). | — (הוספה) |
| כא | אמר הקדוש ברוך הוא: כך הבטחתי את אברהם, ואמרתי לו: | — (הוספה) |
| כא | וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל וגו׳(בראשית טו, טו) — | — (הוספה) |
| כא | זו היא שיבה טובה: יראה לבן בנו עובד עבודה זרה, ומגלה עריות, ושופך דמים? | — (הוספה) |
| כא | מוטב לו שיפטר בשלום! | — (הוספה) |
| כא | שנאמר: | — (הוספה) |
| כב | זע | — (הוספה) |
| כב | לָּ | — (הוספה) |
| כד | עשו | יעקב |
| כד | דבר אחר | — (הוספה) |
| כד | הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת — | — (הוספה) |
| כד | שהיה נמרוד מבקשו להמית נפשו, בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון; | — (הוספה) |
| כד | שבשעה שהיה עשו לובשו ויוצא לשדה — היו באים כל עוף שבעולם ומתקבצין אצלו. | — (הוספה) |
| כה | דכתיב | — (הוספה) |
| כה | אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדְּפֶךָ | — (הוספה) |
| כה | שמואל בר נחמן | חמא בירבי חנינה |
| כה | דכתיב | — (הוספה) |
| כו | הכניס עמו | הבנים שו |
| כו | ונייחוך | ונדחוך |
| כו | הַ | — (הוספה) |
| כו | השרים | רים |
| כו | בר | ר |
| כו | ולפי | ולפ |
| כז | הדא | — (הוספה) |
| כז | דכתיב | — (הוספה) |
| כז | שבא ובזיונו | שבאו בזיונו |
| כז | וְ | — (הוספה) |
| כז | אתן אתכם | — (הוספה) |
| כז | עוֹד חֶרְפַּת | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה סד
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה(בראשית כו, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · קצרה · יצחק התמים, שלא בוש ברעב שבימי אבימלך
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה לֹא־יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ(תהלים לז, יח–יט)
״מלבד״ — בכתב היד ״מלמד״, ותוקן במאגרים. ״לעול׳ תה׳״, ״ישב׳״ — נפתחו ״לעולם תהיה״, ״ישבעו״.
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וגו׳(בראשית כו, א).
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִים וגו׳(תהלים לז, יח).
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִים — זה יצחק;
וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה — גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית כו, ג).
לֹא יֵבֹושׁוּ בְּעֵת רָעָה(תהלים לז, יט) — ברעתו שלאבימלך;
וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ —
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן וגו׳.
פתיחתא שנייה · קצרה · הצדיק יצחק לא ירעב, והוות אבימלך הרשע נדחות
לֹא־יַרְעִיב יְיָ נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף(משלי י, ג)
״יש׳״ נפתח ״ישבעו״.
לֹא יַרְעִיב יְיָ נֶפֶשׁ צַדִּיק וגו׳(משלי י, ג).
לֹא יַרְעִיב יְיָ נֶפֶשׁ צַדִּיק — זה יצחק:
גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית כו, ג).
וְהַוַּות רְשָׁעִים יֶהְדֹּוף — זה אבימלך.
לֹא יֵבֹושׁוּ בְּעֵת רָעָה(תהלים לז, יט) — ברעתו שלאבימלך;
וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ —
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וגו׳(בראשית כו, א).
פתיחתא שלישית · עשו בא, ועמו ביזיונו וקלונו של רעב
בְּבוֹא־רָשָׁע בָּא גַם־בּוּז וְעִם־קָלוֹן חֶרְפָּה(משלי יח, ג)
דברי רבי לוי באים גם בחתימת פרשה סג, על ״ויבז עשו את הבכורה״ (שם ״שבא ובזיונו״ ו״הכ׳ דת׳ אמ׳״).
״שבא וביזיונו״ — בכתב היד ״שבאו ביזיונו״, והו״ו הועברה במאגרים; בתיאודור–אלבק ״שבא ביזיונו״. ״ועם קלון״ — הו״ו הושלמה במאגרים.
״הכמה דתמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳״, ונפתח כמו שכתב היד כותב במלואו (״הכמה דתמר״, פרשיות ד–ה); בתיאודור–אלבק ״כמה דאת אמר״. המדרש קורא ״אשר לא אתן אתכם עוד חרפת״ (״אתן אתכם״ מסומן במאגרים ״כך״): צירוף של יחזקאל לו, ל (״אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים״) ויואל ב, יט (״ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים״).
רבי לוי פתח:
בְּבא רָשָׁע בָּא גַם וגו׳(משלי יח, ג).
בְּבא רָשָׁע — זה עשו.
בָּא גַם בּוּז — שבא וביזיונו עימו.
וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה — שניתלווה לו קלונו שלרעב.
אין חֶרְפָּה אלא רעב,
הכמה דתמר: אֲשֶׁר לֹא אתן אתכם עוֹד חֶרְפַּת וגו׳(יחזקאל לו, ל);
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ(בראשית כו, א).
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון״ · עשרה רעבון שבאו לעולם, ומפני מה באו בימי גיבורים
״ואחד בימי דויד״, ״ואחד בימי אליהו״ — בכתב היד ״ואחר״. ״אלהי ישראל״ — בכתב היד ״אלי״ (כתיבה מקוצרת של השם). ״ארורה האדמה בעבו׳״, ״בימ׳ שפ׳ השפ׳״ — נפתחו.
״שלא חטייא ויוחנה משתלמה״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״שילה חטא ויוחנה משתלמה, אתמהא״ (שילה חוטא ויוחנה נפרע). ״רבי חונה רבי ירמיה״ — שם ״ר׳ הונא ור׳ ירמיה״; ״רבי חייה רבה״ — שם ״ר׳ חייא״.
״רבי חונה בשם רבי אחא. ארבעים ושתים סאים היו״ — כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים; בתיאודור–אלבק ״ר׳ הונה בשם ר׳ דוסא״. ״שלמהומה״ — ״הו״ הושלם במאגרים.
מקבילות לברייתא: תוספתא עבודה זרה ד, ד — ״לא יצא אדם בחוצה לארץ אלא אם כן הולכין חיטין סאתים בסלע. אמר ר׳ שמע׳: במה דברים אמו׳? בזמן שאין מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא״; בבלי בבא בתרא פרק ה, צא ע״א — ״תנו רבנן: אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתים חטים בסלע. אמר ר׳ שמעון: אימתי…״.
עשרה רעבוןרעבון — רעבים, שנות רעב באו לעולם:
אחד בימי אדם הראשון — אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז);
ואחד בימי למך — מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְיָ(בראשית ה, כט);
ואחד בימי אברהם — וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ(בראשית יב, י);
ואחד בימי יצחק — וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד(בראשית כו, א);
ואחד בימי יעקב — כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב וגו׳(בראשית מה, ו);
ואחד בימי שפט השפטים — וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וגו׳(רות א, א);
ואחד בימי דויד — וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִיד וגו׳(שמואל ב כא, א);
ואחד בימי אליהו — חַי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו(מלכים א יז, א);
ואחד בימי אלישע — וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וגו׳(מלכים ב ו, כה);
ואחד שהוא מתגלגלמתגלגל — חוזר ובא (מתגלגל בעולם) ובא לעולם;
ואחד לעתיד לבא — לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וגו׳(עמוס ח, יא).
רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
עיקר אוותינטייהאוותינטייה — זמנו הקבוע, עיקר זמנו שלו לא היה בימי דוד; לא היה ראוי לבא אלא בימי שאול.
אלא על ידי שהיה שאול גרופית שלשיקמהגרופית שלשיקמה — גדם של שקמה (שנקצצה) — גילגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד.
שלא חטייא, ויוחנה משתלמהשלא חטייא, ויוחנה משתלמה — שילה חוטא, ויוחנה נפרע.
אמר רבי חייה רבה:
לזגגלזגג — לזגג (אומן כלי זכוכית) שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטיןודייטרוטין — וכלי זכוכית יקרים (מעשה חרט);
ובשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו — היה מביא יתד ותוקעה, וניתלה בה,
ואחרכך היה תולה את קופתו.
לפיכך כולם לא באו בימי בני אדם שפופיםשפופים — חלשים, כפופים,
אלא בימי בני אדם גיבורים, שהן יכולין לעמוד בהם.
רבי ברכיה הוה קרי עליהוןהוה קרי עליהון — היה קורא עליהם (את הפסוק):
נֹותֵן לַיָּעֵף כֹּחַ(ישעיה מ, כט).
רבי ברכיה בשם רבי חלבו:
שנים באו בימי אברהם; הראשון היה בימי אברהם.
רבי חונה בשם רבי אחא:
אחד בימי למך, ואחד בימי אברהם.
רעב שבא בימי אליהו — רעב שלבצורת היה: שנה עבדה, ושנה לא עבדהשנה עבדה, ושנה לא עבדה — שנה עשתה (פירות), ושנה לא עשתה.
רעב שבא בימי אלישע — רעב שלמהומה היה:
עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר וגו׳.
רעב שבא בימי שפט השפטים —
רבי חונה בשם רבי אחא:
ארבעים ושתים סאים היו, ונעשו ארבעים ואחת.
והא תניוהא תני — והרי שנוי (בברייתא):
לא יצא אדם לחוץ לארץ, אלא אם כן היו סאתים שלחטים הולכות בסלע(תוספתא עבודה זרה ד, ד).
אמר רבי שמעון:
אמתייאמתיי — אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח;
אבל אם היה מוצא ליקח — אפילו סאה בסלע לא יצא לחוץ לארץ.
מקבילות והערות · ד
לא יצא אדם לחוץ לארץ
מקבילות: תוספתא עבודה זרה ד, ד · בבלי בבא בתרא פרק ה, צא ע״א
תוספתא: ״לא יצא אדם בחוצה לארץ אלא אם כן הולכין חיטין סאתים בסלע״.
בבא בתרא: ״תנו רבנן: אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתים חטים בסלע״.
דרשת הפסוק · ״וילך יצחק… גררה״, ״אל תרד מצרימה״, ״גור בארץ הזאת״ · גרר וגבולה, שכון בארץ, יצחק עולה תמימה, והארצות האל
״לגרדיסי״ ו״גדרו״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״לגרדיקי״ ו״גזרו״. ״רבי דוסטא״ — שם ״ר׳ דוסתי״; ״רבי חנין״ — שם ״ר׳ חנן״.
״ועשה״ — בכתב היד ״ותעשה״, ותוקן במאגרים. ״נוטע״ — במאגרים בסימן ״+״ אחרי ״הווי נצוב״, כנראה פירוש לארמית; אינו בתיאודור–אלבק. ״נפסלת״ — בכתב היד ״נפל..ת״, ותוקן במאגרים.
וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה(בראשית כו, א) — לגרדיסילגרדיסי — לגרדיקי (גרר).
רבי דוסטא בשם רבי שמואל בר נחמן:
מפני מה גדרוגדרו — גזרו על הניווי זה שבגרדיקי? מפני שהוא ניוויניווי — נווה (מקום ישוב ומרעה) רע.
ועד איכן חייבו?
רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
עד נחל מצרים.
וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד(בראשית כו, ב) —
ועשה שכונה שלארץ: הווי זרוע, הווי נצובהווי זרוע, הווי נצוב — היה זורע, היה נוטע נוטע.
דבר אחר:
שְׁכֹון בָּאָרֶץ — שכן את השכינה בארץ.
גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית כו, ג).
אמר רבי הושעיה:
את עולה תמימה:
מה עולה, אם יצאת חוץ לקלעיםלקלעים — לקלעים (מחיצות החצר) — היא נפסלת;
אף אתה, אם יצאת לחוץ — את נפסל.
כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ וגו׳.
הָאֵל — הקשותהקשות — הקשות (הארצות הקשות);
הָאֵל — מקצתן.
אמתי אני נותן לך את השאר? לעתיד לבא.
דרשת הפסוק · ״עקב אשר שמע אברהם בקלי״ · מתי הכיר אברהם את בוראו, ומה ידע מן התורה
״את בוראו״, ״אברהם בקול״ — הושלמו במאגרים; ״בן שלש שנים״ (בכתב היד ״בן ג׳ שנים״) — בגליון. ״אשר״ שאחרי ״עקב״ נמחק במאגרים (עקב בגימטריא קעב), והוא בכתב היד ובתיאודור–אלבק.
״משום רבי יוחנן״ — בכתב היד ״מש׳״; בתיאודור–אלבק ״מש׳ ר׳ יונתן״. ״דתמן״ — התי״ו הושלמה במאגרים. ״הכמה דתמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳״.
מקבילות: בבלי נדרים פרק ג, לב ע״א — ״ואמר רבי אמי בר אבא: בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר ׳עקב אשר שמע אברהם בקולי׳ — חושבניה מאה ושבעין ותרין״ (כאן בשם רבי לוי בשם ריש לקיש); בבלי יומא פרק ג, כח ע״ב — ״אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה… קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין״ (כאן ״עירובי חצירות״).
המדרש קורא ״לשמר״ (מסומן במאגרים ״כך״; במסורה: וישמר), ״ביום ההוא יקראו לירושלם״ (במסורה, ירמיה ג, יז: בעת ההיא), ״ברוגז קולי״ (״קולי״ מסומן ״כך״; במסורה: קלו) ו״הגא״ (במסורה: והגה).
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע וגו׳(בראשית כו, ה).
רבי חנינה ורבי יוחנן תרויהון אמריןתרויהון אמרין — שניהם אומרים:
בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו.
רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש:
בן שלש שנים.
מניין? עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אברהם בקול בוראו, לשמר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺותַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.
רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי משום רבי שמואל בר נחמן משום רבי יוחנן:
אפילו הלכות עירובי חצירות היה אברהם יודע.
רבי פינחס רבי חלקיה בשם רבי סימון:
אפילו שם חדש שהקדוש ברוך הוא עתיד לקראת לירושלם —
ביום ההוא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם וגו׳(ירמיה ג, יז) —
היה אברהם יודע.
רבי ברכיה רבי חייא אבוי רבנן דתמןאבוי רבנן דתמן — אבי החכמים של שם (בבל) בשם רבי יודה אומר:
אין כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין שלמעלןשלמעלן — של מעלה.
מה טעםמה טעם — מה הטעם (מנין)?
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹוגֶז(איוב לז, ב) קולי וגו׳.
ואין הגא אלא דברי תורה,
הכמה דתמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה(יהושע א, ח).
מקבילות והערות · ו
בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו; עירובי חצירות
מקבילות: בבלי נדרים פרק ג, לב ע״א · בבלי יומא פרק ג, כח ע״ב
נדרים: בשם רבי אמי בר אבא, ״עקב — חושבניה מאה ושבעין ותרין״.
יומא: ״קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין״.
דרשת הפסוק · ״ויהי כי ארכו לו שם הימים״ · אריכות ימים מבטלת; תשמיש ביום, ואיוב וירמיהו המקללים יום לידתם
״אבל שוטה — זה יצחק״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״זה אבימלך״. ״רבי חייה ברווה״ — שם ״ר׳ חייא בר בא״; ״שהעלו לך ימים״ — שם ״לו״. ״ארוכה היתה״ — בכתב היד ״ארכו… והיתה״, ותוקן במאגרים. ״שנאמר״ — הושלם במאגרים.
״רבי מרונס״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ מרינוס״. ״הורג גבר״ — כך בכתב היד וכך בתיאודור–אלבק; במאגרים ״הורי״ בספק. ״הירה גברה״ — הרי״ש אות מסופקת; שם ״הורה גברא״. הדרשה נשענת על סוף הפסוק, ״והלילה אמר הרה גבר״, שאינו בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר״.
״יום לידה״ — ״ליד״ הושלם במאגרים.
וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם וגו׳(בראשית כו, ח).
אמר רבי יוחנן:
חלום קשה, נבואה קשה — אבל שוטה, אריכות ימים מבטלת.
חלום קשה, נבואה קשה — ארכו ימים, אבד חזון:
וְאָבַד כׇּל חָזוֹן(יחזקאל יב, כב).
אבל שוטה — זה יצחק:
אריכות ימים מבטלת — וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם.
רבי חונא רבי ירמיה בשם רבי חייה ברווה:
בשביל שהעלו לך ימים — ארוכה היתה עושה הדבר הזה?
ולא כן אמר רבי יוחנן: המשמש מיטתו ביום — הרי זה מגונה?
דמרדמר — שאמר רבי יוחנן: אין תשמיש המיטה אלא בלילה,
שנאמר: בָּעֶרֶב הִיא בָאָה(אסתר ב, יד).
איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו,
הדה היא דכתיב:
יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ(איוב ג, ג).
אמר רבי מרונס ברבי הושעיה:
אמר איוב: הלווי היתה אימה נידה בשעה שבא אבא להזקקלהזקק — להזדווג לה,
שתאמר לו: הורג גבר — הירה גברההירה גברה — ׳הרה גבר׳ (נדרש: הורג גבר).
ירמיהו מקלל יום לידתו ויום עיבורו:
אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ(ירמיה כ, יד).
אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ — זה יום לידה;
יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי — זה יום העיבור.
אפשר חלקיהו, אדם צדיק, היה עושה הדבר הזה?
אלא לפי שהיתה איזבל הורגת בנביאים — בא ושימש מיטתו ביום, וברח.
דרשת הפסוק · ״ויזרע יצחק… וימצא בשנה ההוא מאה שערים״ · ארץ קשה ושנה קשה, ומאה שערים שנמדדו לעשרן
״היתה״ — בכתב היד ״היה״; ״שרויה״ — ״יה״ הושלם במאגרים, הי״ד בספק; ״ובמידה״ — בכתב היד ״וממידה״; כולם תוקנו במאגרים. ״ועשת במאה שהעמידו אותה״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק.
״מאה מינים״ — אינו בתיאודור–אלבק. שם ״הברכה מצויה״, ״מפני מה מדדו אותה, מפני המעשרות״.
וַיִּזְרַע יִצְחָק וגו׳(בראשית כו, יב).
אמר רבי חלבו:
בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא — הארץ קשה, והשנה קשה;
ואילו היתה יפה — על אחת כמה וכמה.
וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא וגו׳ — מאה מינים.
מֵאָה שְׁעָרִים — מאה כורים.
מֵאָה שְׁעָרִים — מלמד שהעמידו אותה, ועשתועשת — ועשתה במאה שהעמידו אותה.
והלא אין הברכה שרויה על דבר שהוא במשקל ובמידה ובמניין!
ולמה מדדן? בשביל לעשרןלעשרן — להפריש מהן מעשרות.
דרשת הפסוק · ״ויצו אבימלך״, ״ויגדל האיש״, ״ועבדה רבה״, ״לך מעמנו״ · לא יזרקו ביצחק צרור, עשרו הגדול, ועבדיו שקנה
הסדר (פסוק יא אחרי פסוק יב) כבכתב היד וכבתיאודור–אלבק.
המדרש קורא ״לכל העם״ (מסומן במאגרים ״כך״; במסורה: את כל העם) ו״ליצחק״ (מסומן ״כך״; במסורה: אל יצחק). ״אדן״ — כך בכתב היד (ן תחת ם); בתיאודור–אלבק ״אדם״.
״פרדותיו״ — בכתב היד ״פרותיו״, ותוקן במאגרים. ״אדם״ (אם אין אדם) — הושלם במאגרים; אחרי ״נעשה״ תיבה מסופקת (״כן״?) נמחקה במאגרים, וכן הו״ו של ״ואינו״.
״ממנו היו״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״לא ממנו היו לך״. ״לדעבר״ — בכתב היד ״לדעבד״ (מסומן ״כך״); ״לך״ — בכתב היד ״לה״; ״וכדון״ — הו״ו והנו״ן הושלמו במאגרים. בתיאודור–אלבק ״לשעבר הוה לך חד קיוקיה, כדון אית לך קווקייה סגין״.
וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ לכל הָעָם לֵאמֹר וגו׳(בראשית כו, יא).
אמר רבי אייבו:
אפילו צרור אל יזרוק בהן אדןאדן — אדם,
הדה היא דכתיב:
יָגוּרוּ יִצְפּוֹנוּ וגו׳(תהלים נו, ז).
וַיִּגְדַּל הָאִישׁ(בראשית כו, יג).
אמר רבי חנין:
עד שהיו אומרים: זבל פרדותיו שליצחק — ולא כספו ולא זהבו שלאבימלך.
וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן(בראשית כו, יד).
דניאל חייטהדניאל חייטה — דניאל החייט אמר:
ועבדה כתב:
אם אין אדם נעשה עבד לעבדו — אינו קונה אותו.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ ליצחק לֵךְ מֵעִמָּנוּ וגו׳(בראשית כו, טז).
אמר לו: כל אותן עצמות שעצמת — ממנו היו.
לדעברלדעבר — לשעבר הוה לך חד קווקייהחד קווקייה — גמל (בהמת משא) אחת, וכדוןוכדון — ועכשיו אית לך קווקייה סיגיןקווקייה סיגין — בהמות רבות.
דרשת הפסוק · ״וישב יצחק ויחפר״, ״עשק״, ״שטנה״, ״שבעה״, ״רחובות״ · ארבע בארות כנגד ארבעה דגלים, או חמש כנגד חמשה ספרי תורה
״ויש׳ יצחק ויחפר את בא׳״ ו״רחו׳״ נפתחו כלשון הפסוק (בראשית כו, יח, כב). ״חמש״ — הושלם במאגרים.
״שבו״ — בכתב היד ״שבי״ (מסומן ״כך״); ״מלא״ — בכתב היד ״מלמד״ בספק, ותוקן במאגרים. ״ולא חמשה הן״ — בתיאודור–אלבק ״והלא חמשה הם״.
המדרש קורא ״עסק״ (במסורה: עשק), ״ויקרא אותה סטנה״ (״אותה״ מסומן ״כך״; במסורה: ויקרא שמה שטנה) ו״ויקרא אותה שבעה״ (במסורה: אתה). הסדר ״עסק, סטנה, באר מים חיים, שבעה, רחובות״ — כבכתב היד וכבתיאודור–אלבק.
מקבילה: בבלי שבת פרק טז, קטז ע״א — ״רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו… חצבה עמודיה שבעה — אלו שבעה ספרי תורה, כמאן — כרבי״ (כאן בשם בר קפרא).
וַיָּשׇׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת וגו׳(בראשית כו, יח).
כמה בארת חפר יצחק אבינו בבאר שבע?
רבי יודה בירבי סימון אמר:
ארבע — כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר.
ורבנן אמרין:
חמש — כנגד חמשת ספרי תורה.
וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עסק(בראשית כו, כ) —
כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו.
וַיִּקְרָא(בראשית כו, כא) אותה סטנה —
כנגד ספר אלה שמות, על שם וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם(שמות א, יד).
וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים(בראשית כו, יט) —
כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות.
וַיִּקְרָא אותה שִׁבְעָה(בראשית כו, לג) —
כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה.
ולא חמשה הן?
אלא בר קפרא עבד מן ראשיה דספראעבד מן ראשיה דספרא — עשה מראשו של הספר וידבר עד וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן(במדבר י, לה) ספר לפני עצמו;
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹון ודבתריהודבתריה — ושלאחריו — ספר בפני עצמו;
מן תמן ועד סופיה דספראמן תמן ועד סופיה דספרא — משם ועד סופו של הספר — ספר בפני עצמו.
וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת(בראשית כו, כב) —
על שם כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְיָ וגו׳.
מקבילות והערות · י
דרשת הפסוק · ״ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו״ · אבימלך המגורר, ואחוזת ופיכל: שמות או כינויים
״מגורר״ (הראשון), ״בתוך״, ״והיו מקרקעים״ (בכתב היד ״מקרקרם״) ו״מגרר״ השני — הושלמו ותוקנו במאגרים. בתיאודור–אלבק ״מלמד שעלו בו צמחים״.
״סיע״ — בכתב היד ״פסיע״, והפ״א נמחקה במאגרים; בתיאודור–אלבק ״סיעה״. ״פה״ — בכתב היד ״פי״.
וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר(בראשית כו, כו) —
מגורר: מלמד שנכנסו לסטיםלסטים — שודדים בתוך ביתו, והיו מקרקעיםמקרקעים — מקרקרים, מערערים (את הבית) בו כל הלילה.
מִגְּרָר — מגורר: מלמד שעלו צמחים.
וַאֲחֻוזַּת מֵרֵעֵהוּ —
רבי יודה ורבי נחמיה.
רבי יודה אמר: אחוזת מרעהו היה שמו.
רבי נחמיה אמר: סיע מן רחמויסיע מן רחמוי — סיעה מאוהביו.
וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ —
רבי יודה ורבי נחמיה.
רבי יודה אמר: פיכל היה שמו.
רבי נחמיה: פה שכל צבאותיו נושקין לו על פיו.
דרשת הפסוק · ״ויאמרו ראו ראינו… רק טוב״, ״ויבאו עבדי יצחק״ · טובה שאינה שלמה; רבי יהושע בן חנניה ומשל הארי והקורא
המדרש קורא ״ראה ראינו״ (במסורה: ראו).
״הושיבן״ — הנו״ן מסומנת ״כך״ (בתיאודור–אלבק ״הושיבו״); ״טרפיזין״ — הרי״ש הושלמה במאגרים, הנו״ן בספק; ״לעולי״ — בכתב היד ״לעולה״. ״פרובוגידון… לאנגרוטיקה״ — בתיאודור–אלבק ״פרוביגרון… לאנדרוטיגה״.
״אמרין לה שלא״ — כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים. ״או יוספון״, ״יבצרון״, ״כתבייה״, ״ממרוד״, ״ישדל״ — אותיות שהושלמו במאגרים; בתיאודור–אלבק ״וישדך״. ״בכן״ — הנו״ן בספק; בתיאודור–אלבק ״שורון בייכין״ (התחילו בוכים).
״טרף״ — הו״ו (״טרוף״) נמחקה במאגרים. ״דמוקדה״ — מסומן ״כך״; בתיאודור–אלבק ״דמקוריה אריך״. ״לאומה״ — האל״ף הושלמה במאגרים. ״אם מצאו״ — בכתב היד ״את מצאו״.
וַיֹּאמְרוּ ראה רָאִינוּ כִּי הָיָה יְיָ עִמָּךְ(בראשית כו, כח) —
ראינו מעשיך, וראינו מעשה אבתיך.
תְּהִי נָא אָלָה בֵּינתֵינוּ;
אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה וגו׳(בראשית כו, כט).
רַק — מיעוט:
מלמד שלא עשו עמו טובה שלמה.
בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שיבנה בית המקדש.
הושיבן פפוס ולולינוס טרפיזיןטרפיזין — שולחנות של שולחנים (בנקים) מעכו ועד אנטוכיה,
והיו מספיקין לעולי גולה.
אזלין אלין כותאי ואמרין לה:אזלין אלין כותאי… — הלכו אלה הכותים ואמרו לו:
הלכו אלה הכותים ואמרו לו:
יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּאידיע להוא למלכא — ידוע יהיה למלך דִּי הֵן קִרְיְיתָא דָךְ וגו׳(עזרא ד, יג) —
מִנְדָּה — זו מידת הארץ;
בְלוֹ — זו פרובוגידוןפרובוגידון — מס (מס הגולגולת);
וַהֲלָךְ — לאנגרוטיקהלאנגרוטיקה — עבודת כפייה (אנגריא).
אמר להון: מה נעבד? וגזרית!אמר להון: מה… — אמר להם: מה נעשה? וגזרתי! אמרו לו: שלח ואמור להם: ישתנה ממקומו, או יוסיפו עליו חמש אמות, או יפחיתו ממנו חמש אמות — ומעצמם הם חוזרים בהם. והיו הקהל מתכנסים בזו בקעת רמון. כיון שבאו המכתבים — התחילו בוכים; ביקשו למרוד על המלכות. אמרו: ייכנס אדם חכם אחד, וירגיע את הציבור. אמרו: ייכנס רבי יהושע בן חנניה, שהוא דרשן (סכולסטיקוס) של התורה.
אמר להם: מה נעשה? וגזרתי!
אמרין לה: שלח אמר להון:
אמרו לו: שלח ואמור להם:
ישתנה מן אתרה, או יוספון עלוי חמש אמין, או יבצרון מניה חמש אמין —
ישתנה ממקומו, או יוסיפו עליו חמש אמות, או יפחיתו ממנו חמש אמות —
ומן גרמון הינון חזרין בהון.
ומעצמם הם חוזרים בהם.
והוון קהלה מצמתין בהדה בקעת רמון.
והיו הקהל מתכנסים בזו בקעת רמון.
כיון דאתון כתבייה — שורון בכן;
כיון שבאו המכתבים — התחילו בוכים;
בעיי ממרוד על מלכותא.
ביקשו למרוד על המלכות.
אמרין: יעול חד ברנש חכם, ישדל ציבורא.
אמרו: ייכנס אדם חכם אחד, וירגיע את הציבור.
אמרין: יעול רבי יהושע בן חנניה, דהוא איסכוליסטיקה דאוריתא.
אמרו: ייכנס רבי יהושע בן חנניה, שהוא דרשן (סכולסטיקוס) של התורה.
על ודרש:על ודרש… — נכנס ודרש: ארי טרף טרף, ועמדה עצם בגרונו. אמר: כל מי שיבוא ויוציא אותה — אני נותן לו שכרו. בא זה הקורא (עוף) המצרי, שמקורו ארוך, ונתן את מקורו והוציאה. אמר לו: תן לי שכרי! אמר לו: לך, תהא מתפאר ואומר: שנכנסת לפיו של הארי בשלום, ויצאת בשלום!
נכנס ודרש:
ארי טרף טרף, ועמד עצם בגרונו.
ארי טרף טרף, ועמדה עצם בגרונו.
אמר: כל דאתי מפיק לה — אנה יהב לה אגרה.
אמר: כל מי שיבוא ויוציא אותה — אני נותן לו שכרו.
אתא הדן קורא מצרייה, דמוקדה אריך, ויהב מקורה ואפקיה.
בא זה הקורא (עוף) המצרי, שמקורו ארוך, ונתן את מקורו והוציאה.
אמר לה: הב לי אגרי!
אמר לו: תן לי שכרי!
אמר לה: אזל, תהווי מגלג ואמר:
אמר לו: לך, תהא מתפאר ואומר:
דעלית לפימיה דארייה בשלם, ונפקית בשלם!
שנכנסת לפיו של הארי בשלום, ויצאת בשלום!
כך דיינו שנכנסנו לאומה הזו בשלום, ויצאנו בשלום.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וגו׳(בראשית כו, לב).
אין אנו יודעים אם מצאו ואם לא מצאו;
ומן מה דכתיב: וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים(בראשית כו, יט) — הוויהווי — הרי שמצאו מים.
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | מלבד | מלמד |
| ג | שבא וביזיונו | שבאו ביזיונו |
| ג | וְ | — (הוספה) |
| ד | ואחד | ואחר |
| ד | ואחד | ואחר |
| ד | ני | — (הוספה) |
| ד | הו | — (הוספה) |
| ה | ועשה | ותעשה |
| ה | נוטע | — (הוספה) |
| ה | נפסלת | נפל..ת |
| ו | את בוראו | — (הוספה) |
| ו | אברהם בקול | — (הוספה) |
| ו | ל | — (הוספה) |
| ו | ת | — (הוספה) |
| ז | ארוכה | ארכו |
| ז | היתה | והיתה |
| ז | שנאמר | — (הוספה) |
| ז | דכתיב | — (הוספה) |
| ז | ליד | — (הוספה) |
| ח | היתה | היה |
| ח | ועשת במאה שהעמידו אותה | — (הוספה) |
| ח | יה | — (הוספה) |
| ח | ובמידה | וממידה |
| ט | דכתיב | — (הוספה) |
| ט | פרדותיו | פרותיו |
| ט | אדם | — (הוספה) |
| ט | אינו | ואינו |
| ט | לדעבר | לדעבד |
| ט | לך | לה |
| ט | ו | — (הוספה) |
| ט | ן | — (הוספה) |
| י | חמש | — (הוספה) |
| י | שבו | שבי |
| י | מלא | מלמד |
| יא | ורר | — (הוספה) |
| יא | בת | — (הוספה) |
| יא | ו | — (הוספה) |
| יא | מקרקעים | מקרקרם |
| יא | מִגְּרָר | — (הוספה) |
| יא | סיע | פסיע |
| יא | פה | פי |
| יב | ר | — (הוספה) |
| יב | לעולי | לעולה |
| יב | או | — (הוספה) |
| יב | י | — (הוספה) |
| יב | כ | — (הוספה) |
| יב | ו | — (הוספה) |
| יב | ל | — (הוספה) |
| יב | טרף | טרוף |
| יב | א | — (הוספה) |
| יב | אם | את |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה סה
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי(בראשית כו, לד)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמות מכתב יד וטיקן 60 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · מלכות הרשעה כחזיר הפושט טלפיו, ועשו שנשא אשה בן ארבעים כאביו
יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה(תהלים פ, יד)
בתיאודור–אלבק הפתיחתא נפתחת ״כת׳ יכרסמנה חזיר מיער״. מקבילה: ויקרא רבה יג, ה (״…לא פירסמוה אלא שנים, אסף ומשה… החזיר הזה בשעה שהוא רבוץ ומוציא טלפיו ואומר ראו שאנו טהור… ונראת כילו שהיא מצעת בימה״) — מחזק את התיקון ״מצעת״.
״מושלה״ — בגליון, תחת ״מושלח״ שנמחק בשיטה. ״מפשט״ — בכתב היד ״משט״, והפ״א הושלמה במאגרים; ״מצעת״ — בכתב היד ״מצערת״, והרי״ש נמחקה במאגרים (כך בתיאודור–אלבק).
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים וגו׳(בראשית כו, לד).
יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וגו׳(תהלים פ, יד).
רבי פינחס רבי חלקיה בשם רבי סימון:
מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים — אסף ומשה.
אסף: יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר;
משה: אֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס(ויקרא יא, ז).
למה הוא מושלהמושלה — ממשיל אותה (את מלכות הרשעה) בחזיר?
אלא מה החזיר הזה, בשעה שהוא רובץ — הוא מפשט את טלפיו, כלומר: שאני טהור;
כך מלכות הרשעה הזאת גוזלת וחומסת, ונראה כאילו מצעתמצעת — מציעה, מעמידה בימהבימה — דוכן שיפוט (כאילו עושה משפט).
כך עשו, כל ארבעים שנה צד נשי אנשים, מענה אותן;
וכיוון שהגיע לארבעים שנה — דימה עצמו לאביו.
אמר: מה אבא נשא בן ארבעים שנה — אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה.
הדה היא דכתיב:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וגו׳.
פתיחתא שנייה · הקדוש ברוך הוא מזווג זה לזה, והחתית מחוקת השם לעשו מחוק השם
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה(תהלים סח, ז)
״אלים״ שבכתב היד (כתיבה מקוצרת של השם) נפתח ״אלהים״ בפסוקים, כאן ובכל הפרשה.
״אחד״ — בכתב היד ״אחר״, ומסומן במאגרים ״כך״; תוקן כתיאודור–אלבק. בתיאודור–אלבק ״ר׳ יודן בר׳ סימון פתח״, ״ייתי דין מחיק שמא ויסב לדא מחיקת שמא״.
רבי יודה ברבי סימון פתח:
אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וגו׳(תהלים סח, ז).
היא דעתיההיא דעתיה — זו דעתו דרבי יודה בירבי סימון,
דמרדמר — שאמר רבי יודה בירבי סימון:
אפילו ממזר אחד בסוף העולם, וממזרת אחת בסוף העולם —
הקדוש ברוך הוא מביאן ומזווגן זה לזה.
ומה טעמא? אֱלֹהִים מוֹשִׁיב.
כך, לפי שכתיב:
כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וגו׳(דברים כ, יז) —
יתי הדן מחיק שמה, וייסב להדה מחיקת שמה:יתי הדן מחיק… — יבוא זה, מחוק השם, וישא את זו, מחוקת השם:
יבוא זה, מחוק השם, וישא את זו, מחוקת השם:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה(בראשית כו, לד).
פתיחתא שנייה · המשך · לא הלך הזרזיר אצל העורב אלא שהוא ממינו
״איגרה״ (הראשון) — בכתב היד ״אמרה״, ותוקן במאגרים. בתיאודור–אלבק ״ושכן על גביה״, ״אמרו לא הלך העורב אצל הזרזיר אלא שהוא מינו״.
וְאֵת כׇּל עֹורֵב לְמִינוֹ(דברים יד, יד).
בימי רבי חייה רבה עלה זרזירזרזיר — זרזיר, ציפור קטנה אחד לארץ ישראל.
אתון טעינין לה לגבה, אמרין לה: מהוא ניכול דן?אתון טעינין… — באו טוענים אותו אליו, אמרו לו: מה הוא, נאכל את זה? אמר: לכו ותנו אותו על הגג, וכל עוף ששוכן על גביו — ממינו הוא. הלכו ונתנו אותו על הגג, ובא זה, עורב מצרי (משוער), ושכן על גביו. אמר: טמא הוא, שממינו הוא,
באו טוענים אותו אליו, אמרו לו: מה הוא, נאכל את זה?
אמר: אזלון ויהבונה על איגרה,
אמר: לכו ותנו אותו על הגג,
וכל עוף דשכן על גביה — מן מיניה הוא.
וכל עוף ששוכן על גביו — ממינו הוא.
אזלון ויהבוניה על איגרה,
הלכו ונתנו אותו על הגג,
ואתה הדן עורבה מצרייה ושרה על גביה.
ובא זה, עורב מצרי (משוער), ושכן על גביו.
אמר: מסאב הוא, דמן מיניה הוא,
אמר: טמא הוא, שממינו הוא,
דכתיב: וְאֵת כׇּל עֹורֵב לְמִינוֹ.
אמר: לא הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא ממינו.
כך, לפי שכתיב:
כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם(דברים כ, יז) —
יתי הדן מחיק שמה, ויסב להדה מחיקת שמה:יתי הדן מחיק… — יבוא זה, מחוק השם, וישא את זו, מחוקת השם:
יבוא זה, מחוק השם, וישא את זו, מחוקת השם:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה(בראשית כו, לד).
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה״ · למה ליצחק תחילה: בת כמרים ובן קדושים, והיושב בתוך ביתו
״שהיה בן״ — בכתב היד ״שהיתהן״ (״שהיתה״ ו״ן״ של ״בן״), ותוקן במאגרים; ״זרה״ השני — הושלם במאגרים.
הדבר האחר הראשון (״על ידי שהדבר תלוי בה״) — במאגרים כולו בסוגריים מרובעים, כהשלמה, ולכן כאן בסוגריים הכפולים; בתיאודור–אלבק ״ד״א למה ליצחק תחילה (שהיתה יודעת מקודם לכן) שהדבר תלוי בה״. שם בדבר האחר השני ״ויושב בבית״.
וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ(בראשית כו, לה).
למה ליצחק תחילה?
אלא על ידי שהיתה בת כמריםכמרים — כוהני עבודה זרה — לא היתה מקפדת על טנופתטנופת — טינופת, לכלוך עבודה זרה;
וזה, על ידי שהיה בן קדושים — והיה מקפיד על טנופת עבודה זרה.
לפיכך ליצחק תחילה.
דבר אחר:
למה ליצחק תחלה?
אלא על ידי שהדבר תלוי בה,
שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ וגו׳(בראשית כה, כג);
לפיכך ליצחק תחלה.
דבר אחר:
למה ליצחק תחילה?
אלא דרכה שלאשה להיות יושבת בתוך ביתה,
ודרכו שלאיש להיות יוצא לשוק ולמד בינה מבני אדם;
וזה, על ידי שכהו עיניו — והוא יושב בתוך ביתו.
לפיכך ליצחק תחילה.
אמר רבי יהושע בן לוי:
הורו לסלק ממנו רוח הקודש.
חלק ג
פתיחתות · ויהי כי זקן יצחק
פתיחתא ראשונה · הנוטל שוחד ומצדיק את הרשע — עיניו כהות, כיצחק שהצדיק את עשו
מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ(ישעיה ה, כג)
״רבי״ (בפתיחה) — בכתב היד ״׳״ בלבד, והרי״ש הושלמה במאגרים. ״נוטל״, ״הרשע״ — בכתב היד ״טל״, ״השע״, והושלמו במאגרים. המדרש קורא ״יסורו ממנו״ (במסורה: יסירו), ובכתב היד ״יסו׳״ מסומן ״כך״. בתיאודור–אלבק ״עיניו כהות, שנ׳ ויהי כי זקן יצחק ותכהין״.
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וגו׳(בראשית כז, א).
רבי יצחק פתח:
מַצְדִּיקֵי רָשָׁע וגו׳(ישעיה ה, כג).
אמר רבי יצחק:
כל מי שהוא נוטל שוחד ומצדיק את הרשע — בעקבבעקב — בעקבות זה, כעונש
וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִורוּ מִמֶּנּוּ.
צִדְקַת צַדִּיקִים — זה משה;
יָסִורוּ מִמֶּנּוּ — זה יצחק:
על ידי שהצדיק את הרשע — כהו עיניו.
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.
פתיחתא שנייה · רבקה עשתה כן שלא יטעה הזקן, ויצחק שהצדיק את הרשע כהו עיניו
מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם־שְׁנֵיהֶם(משלי יז, טו)
״אוהבת״ — הו״ו הושלמה במאגרים. בתיאודור–אלבק ״בההוא סבא״.
מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ וגו׳(משלי יז, טו) —
שְׁנֵיהֶם, גַּם שְׁנֵיהֶם.
אמר רבי יהושע בן לוי:
לא מימהמימה — מפני ש שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יתר מעשו עשת הדבר הזה;
אלא אמרה: לא יעול ויטעי בההוא סבה,אלא אמרה: לא… — אלא אמרה: שלא ייכנס (עשו) ויטעה את אותו זקן,
אלא אמרה: שלא ייכנס (עשו) ויטעה את אותו זקן,
על שם: תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם.
ועל ידי שהצדיק את הרשע — כהו עיניו:
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק(בראשית כז, א).
פתיחתא שלישית · קל וחומר ללוקח שוחד ממי שאינו חייב לו
וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים(שמות כג, ח)
״מימי״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״ממי״.
רבי יצחק פתח:
וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח וגו׳(שמות כג, ח).
אמר רבי יצחק:
מה אם שנטל שוחד מימימימי — ממי שהיה חייב לו — כהו עיניו,
הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו — על אחת כמה וכמה!
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק(בראשית כז, א).
פתיחתא רביעית · כהו עיני יצחק כדי שיטול יעקב את הברכות
רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְיָ אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר(תהלים מ, ו)
״כל פעולות״ — בכתב היד ״לפעולות״, ותוקן במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק.
רבי חננא בר פפא פתח:
רַבּוֹת עָשִׂיתָ וגו׳(תהלים מ, ו).
אמר רבי חננא בר פפא:
כל פעולות ומחשבות שפעלתה אֵלֵינוּ — בשבילנו.
למה כהו עיניו שליצחק? כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות:
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וגו׳(בראשית כז, א).
חלק ד
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויהי כי זקן יצחק״ · אברהם תבע זקנה, יצחק ייסורין, יעקב חולי, וחזקיהו חולי שעומדים ממנו
בכתב יד וטיקן 30 נקטעים הדברים אחרי ״ואין אדם יודע למי יכבד״, ובין סימני $ כתב הסופר ״גרשה כת׳ ויהי אחרי הדב׳ האלה ויאמר ליוסף וגו׳״ — ההמשך כתוב בפרשת ״ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף״ (בראשית מח, א), ואכן הדרשה כולה בכתב היד שם (יד ראשונה; תיאודור–אלבק עמ׳ 1241–1242), בנוסח מעט אחר. דברי הסופר נשארו במקומם, והחסר — מ״מתוך שאת מעטרו״ עד ״ויחי מחליו״ — הושלם בסוגריים הכפולים מכתב יד וטיקן 60 (ושם לפני ״ויאמר ליוסף״ ״הדא הוא״ בקיצור, בלי ״דכתיב״); דברי רבי שמואל בר נחמן — שוב וטיקן 30.
״רבון העולם״ — בכתב היד ״רב׳ העו׳״. ״אב ובנו״ — בתיאודור–אלבק ״אדם ובנו״; ״דבר שנתבעתה ממך הוא מתחיל״ (באברהם) — שם ״דבר טוב תבעתה וממך הוא מתחיל״. ״בן חולי לחולי״ — בתיאודור–אלבק ״בין חולי לחולי״.
המדרש קורא ״ותכהינה עיניו״, ״הנה אביך חולה״, ״לחזקיהו״ (במסורה: ותכהין, חלה, מכתב לחזקיהו).
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק(בראשית כז, א).
אמר רבי יודה בירבי סימון:
אברהם תבע זיקנה.
אמר לפניו: רבון העולם! אב ובנו נכנסים למקום, ואין אדם יודע למי יכבד.
גרשה כתיב: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף וגו׳(בראשית מח, א).
מתוך שאת מעטרומעטרו — מעטר אותו (את האב) בזיקנה — אדם יודע למי יכבד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר שנתבעתה — ממך הוא מתחיל.
מתחילת ספר ועד כאן אין כתיב זיקנה;
וכיון שעמד אברהם — נתן לו זיקנה:
וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א).
יצחק תבע ייסורין.
אמר לפניו: רבונו שלעולם! אדם מת בלא ייסורין — מידת הדין מתוחהמתוחה — פרושה, עומדת כנגדו כנגדו;
מתוך שאת מביא עליו ייסורין — אין מידת הדין מתוחה כנגדו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעתה, וממך הוא מתחיל.
מתחילת ספר ועד כאן אין כתיב ייסורין;
וכיון שעמד — נתן לו ייסורין:
ותכהינה עֵינָיו.
יעקב תבע החולי.
אמר לפניו: רבונו שלעולם! אדם מת בלא חולי — ואין מיישבמיישב — מסדר את ענייני בין בניו;
מתוך שהוא חולה שנים ושלשה ימים — הוא מיישב בין בניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעתה, וממך הוא מתחיל.
הדא הוא דכתיב:
וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חולה.
אמר רבי לוי:
אברהם חידש זיקנה, יצחק חידש ייסורין, יעקב חידש חולי;
חזקיהו חידש חולי שיניחולי שיני — חולי מסוג אחר (שקמים ממנו).
אמר לו: העמדתה אותו עד יום מותו;
אבל מתוך שאדם חולה ועומד, חולה — הוא עושה תשובה שלימה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעתה, וממך הוא מתחיל.
הדא הוא דכתיב:
לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹותוֹ וַיְחִי מֵחׇלְיוֹ(ישעיה לח, ט).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
מיכן שהיה בן חולי לחולי — חולי כבד משניהם.
דרשת הפסוק · ״ותכהין עיניו מראת״ · מראות ברעתו של רשע, מדמעות המלאכים, ומן ההבטה בשכינה בשעת העקידה
״רבי לעזר בן עזריה הקרח אומר״ — כך בכתב היד, ואין עד לתקן; בתיאודור–אלבק ״ר׳ אלעזר בן עזריה אמר״. ״לשוק״ — בכתב היד ״לי..ק״, אותיות מטושטשות, ו״שו״ הושלמו במאגרים. ״בקום״ — בכתב היד ״במקום״, והמ״ם נמחקה במאגרים.
״רשע — עיניו כהות… שהיה בן רשע״ — בכתב היד ״או תלמיד וגו׳״ בלבד (״וגו׳״ נמחק בידי הסופר), וההשלמה במאגרים; כעין זה בתיאודור–אלבק. אחרי כן ״מראתו״, שנמחק במאגרים.
״שהעקיד״ — השי״ן הושלמה במאגרים; ״מיציץ״ — בכתב היד ״מיצת״; ״למרום״, ״הורגו״, ״אלא גוזר אני״, ״אברהם״ — הושלמו במאגרים, כתיאודור–אלבק. ״שיכהו את עיניו״ — ״את״ נמחק במאגרים. המדרש קורא ״ואחיה… יוכל״ (במסורה: ואחיהו… יכל), ובכתב היד ״יוכל״ מסומן ״כך״.
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת(בראשית כז, א).
רבי לעזר בן עזריה הקרח אומר:
מֵרְאֹות — ברעתו שלרשע.
אמר הקדוש ברוך הוא:
יהי יצחק יוצא לשוק, ויהוון בירייתה אמרין: דן אבוה דההוא רשיעא!יהי יצחק יוצא… — יהיה יצחק יוצא לשוק, ויהיו הבריות אומרות: זה אביו של אותו רשע!
יהיה יצחק יוצא לשוק, ויהיו הבריות אומרות: זה אביו של אותו רשע!
אלא הרי אני מכהאמכהא — מכהה את עיניו, והוא יושב בתוך ביתו.
הדה היא דכתיב:
בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר(משלי כח, כח).
אמר — מיכן אמרו:
כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע — עיניו כהות.
תלמיד רשע — מאחיה השילוני,
שנאמר:
וַאֲחִיָּה לֹא יָוכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ(מלכים א יד, ד),
שהעמיד את ירבעם, שהיה תלמיד רשע.
בן רשע — מיצחק:
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת,
שהעמיד את עשו, שהיה בן רשע.
דבר אחר:
מֵרְאֹות — מכוח אותה הראייה.
בשעה שהעקיד אבינו אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח — בכו מלאכי השרת,
הדה היא דכתיב: הֵן אֶרְאֶלָּם(ישעיה לג, ז);
ונשלו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיו רשומות בתוך עיניו;
וכיון שהזקין — כהו עיניו:
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.
דבר אחר:
מֵרְאֹות — מכוח אותה הראייה.
בשעה שהעקיד אבינו אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח — תלה עיניו למרום והביט בשכינה.
מושלים אותו משל, למה הדבר דומה?
למלך שהיה מטייל בפתח פלטיןפלטין — ארמון שלו, ותלה עיניו וראה בנו שלאהבו מיציץמיציץ — מציץ עליו בעד החלון.
אמר: אם אני הורגו עכשיו — מכריעמכריע — מכלה, פוגע אני את אוהבי;
אלא גוזר אני שיסתתמושיסתתמו — שייסתמו חלונותיו.
כך, בשעה שהעקיד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח — תלה עיניו והביט בשכינה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם הורגו אני עכשיו — מכריע אני את אברהם אוהבי;
אלא גוזר אני שיכהו עיניו.
וכיון שהזקין יצחק — כהו עיניו:
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וגו׳.
דרשת הפסוק · ״ויקרא את עשו בנו הגדל… ויאמר אליו בני״ · אביו ואמו קוראים לעשו גדול והקדוש ברוך הוא קטן, ושבע תועבות שבלבו
״אמר״ — בכתב היד ״מ׳״, והאל״ף הושלמה במאגרים; בתיאודור–אלבק ״ר׳ לעזר בר׳ שמעון״. ״אמרה להם: בני מוקרא ליפריס, ואין״ — הושלם במאגרים; ״כך אביו״ — בכתב היד ״כן״. בתיאודור–אלבק ״מקרולפרוס… ואינכם מכתיבין אותו״.
״אמר רבי אבהו״ — הושלם במאגרים, כתיאודור–אלבק (״אמר רבבהו אמר ר׳ ברכיה״); ״לפם תורא טבחה״ — בכתב היד ״תורה״ (בתיאודור–אלבק ״לקבל תורא טבחא״). אחרי ״בבצרה״ ״וגו׳, אמר רבי ברכיה״ כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים; ו״וטבח״ — הו״ו מסופקת.
״כי שבע תועבת״ — הסופר מחק ״ים״ (״שבעים״). ״על אחת״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים. בסוף, בכתב היד ״כי שבעים ..״, ותוקן במאגרים ״כי שבע תוע׳״. בתיאודור–אלבק ״כאן שכת׳ שבע״ (בכתב היד ״כן״).
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו וגו׳(בראשית כז, א).
אמר רבי אלעזר בירבי שמעון:
למדינה שהיתה מכתבתמכתבת — כותבת, מגישה בכתב עינקמוןעינקמון — כתב שבח (נאום שבח) למלך למלך.
והיתה שם אשה אחת, והיה לה בן ננסננס — גמד, קטן קומה, והיתה קורא אותו מוקרא ליפרוסמוקרא ליפרוס — ארך־רגליים, גבה קומה.
אמרה להם: בני מוקרא ליפריס, ואין אתם כותבים אותו?
אמרו לה: אם בעיניך הוא מוקרא ליפרוס — בעינינו הוא ננס.
כך אביו קורא אותו גדול:
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹול;
ואמו קורא אותו גדול:
וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹול(בראשית כז, טו).
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול — בעיני הוא קטן:
הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ(עובדיה א, ב).
אמר רבי אבהו אמר רבי ברכיה:
לפם תורא טבחה.לפם תורא טבחה… — לפי השור — הטבח (כגודל הנבלה כך גודל השחיטה).
לפי השור — הטבח (כגודל הנבלה כך גודל השחיטה).
הדה היא דכתיב:
כִּי זֶבַח לַיְיָ בְּבׇצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם(ישעיה לד, ו).
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי.
הדה היא דכתיב:
כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ וגו׳(משלי כו, כה).
חזקיה תורגמנהתורגמנה — המתורגמן אמר:
כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבת בְּלִבּוֹ.
את מוצא תועבה אחת כתוב בתורה — וכתוב בה עשר:
לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וגו׳(דברים יח, י),
וְחֹובֵר חָבֶר וגו׳(דברים יח, יא).
כן, שכתיב שֶׁבַע — על אחת כמה וכמה!
הוויהווי — הוי, כלומר: כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבת בְּלִבּוֹ — כי שבעים תועבת בלבו.
דרשת הפסוקים · ״ויאמר אליו בני… הנה נא זקנתי״ · הגיע אדם לפרק אבותיו ידאג מן המיתה; שבעה דברים מכוסים מבני אדם
״ולאחר״ — בכתב היד ״או לאחר״; ״ידאג״ — בכתב היד ״ילעג״ (וכך בתיאודור–אלבק, ובצדו ״ידאג״); שניהם תוקנו במאגרים.
רשימת שבעת הדברים (״ואלו הן… מתי היא נופלת״) — הושלמה במאגרים, כתיאודור–אלבק; ״האדם״ (בקהלת) ו״אדום״ — הושלמו במאגרים. בפירוט שבכתב היד ״אמתיי גאולה באה״ במקום ״יום הנחמה״ שברשימה; בתיאודור–אלבק ״אני יי בעתה אחישנה״ מובא ליום הנחמה, והסדר אחר.
בסוף, דברי רבי יהושע בן קרחה חוזרים, ובכתב היד ״שכן יצחק או׳ אם וגו׳״ — קיצור הסופר; ההמשך הושלם בסוגריים הכפולים מתיאודור–אלבק (״אם לשנותיו שלאבא אני מגיע עד עכשיו מתבקש לי ואם לשני אמה אני מגיע הנה נא זקנתי וגו׳״). ״המתה״ — כך בכתב היד (במאגרים ״המ[י]תה״).
מקבילה: בבלי פסחים פרק ד, נד ע״ב — ״תנו רבנן: שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע במה משתכר, ומלכות בית דוד מתי תחזור, ומלכות חייבת מתי תכלה״ — בלי עיבורה של אשה ובלי הפסוקים.
המדרש קורא ״חוקר לב״, ״כאשר אינו יודע״ (״אינו״ מסומן ״כך״), ״זו מתת״, ״בעיתה״ (במסורה: חקר, אינך, זה, בעתה).
דבר אחר:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי(בראשית כז, א).
אמר רבי יהושע בן קרחה:
הגיע אדם לפרק אבותיולפרק אבותיו — לגיל שבו מתו אבותיו — קודם לחמש שנים ולאחר חמש שנים — ידאג מן המיתה.
שכן יצחק אומר:
אם לשנותיו שלאבא אני מגיע — עד עכשיו מתבקשמתבקש — נתבע (למות), עלול למות לי;
ואם לשנותיה שלאימא אני מגיע —
הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי וגו׳(בראשית כז, ב).
תני:
שבעה דברים מכוסים מבני אדם, ואלו הן:
יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין;
ואין אדם יודע במה הוא משתכרמשתכר — מרוויח,
ואין אדם יודע מה בלבו שלחברו,
ואין אדם יודע מה בעיבורהבעיבורה — בהריונה שלאשה;
ומלכות הרשעה הזאת — מתי היא נופלת.
אין אדם יודע אימתי הוא מת —
כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עיתו(קהלת ט, יב).
ואין אדם יודע מה בלבו שלחבירו —
אֲנִי יְיָ חֹוקֵר לֵב(ירמיה יז, י).
ואין אדם יודע מה בעומקו שלדין —
כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא(דברים א, יז).
ואין אדם יודע מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ(קהלת יא, ה) — כוולד שהוא במעי אמו:
כַּאֲשֶׁר אינו יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה.
ואין אדם יודע במה הוא משתכר —
זֹו מַתַּת אֱלֹהִים הִיא(קהלת ה, יח).
ואין אדם יודע אמתיי מלכות אדום נופלת —
כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי(ישעיה סג, ד).
ואין אדם יודע אמתיי גאולה באה —
אֲנִי יְיָ בְּעִיתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה(ישעיה ס, כב).
אמר רבי יהושע בן קרחה:
הגיע אדם לפרק אבותיו — קודם לחמש שנים ולאחר חמש שנים — ידאג מן המתה.
שכן יצחק אומר: אם לשנותיו שלאבא אני מגיע — עד עכשיו מתבקש לי;
ואם לשני אמה אני מגיע —
הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי וגו׳.
דרשת הפסוקים · ״שא נא כליך… ועשה לי מטעמים… ורבקה שמעת״ · חדד כליך, הברכות תלויות, ארבע מלכויות, והנאת הטעם במקום הראייה
״שנן… סני מאני זינך״ — אותיות שהושלמו במאגרים (בכתב היד ״ש…״, ״ס…״); בתיאודור–אלבק ״שוון מאני זינך… סב מאני זינך״. ״תאכיליני״ השני — בכתב היד ״תאכילינו״.
״בנאי״ — בכתב היד ״בנאה״, ותוקן במאגרים; בתיאודור–אלבק ״בעץ״. ״לאיתן״ — כך בכתב היד (תהלים פט, א); בתיאודור–אלבק ״להימן״ (תהלים פח, א). ״שכן יצחק אומר״ — בתיאודור–אלבק ״וכן יצחק״. ״הייתי״ — היו״ד הושלמה במאגרים.
״סיגליתיה… סגליתיה״ — אותיות מטושטשות בכתב היד, והושלמו במאגרים; ״יכפן״ מסומן ״כך״. בתיאודור–אלבק סדר המשל הפוך: ״לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניה וכפין לההוא דחמי סולגיתא מלייא ושבע״.
וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ(בראשית כז, ג) —
שנן מאני זינך, שלא תאכיליני נבילות וטריפות;שנן מאני זינך… — חדד את כלי זינך, שלא תאכילני נבלות וטרפות; קח את כלי זינך (משוער; בתיאודור–אלבק ״סב״), שלא תאכילני גזלות וחמסים.
חדד את כלי זינך, שלא תאכילני נבלות וטרפות;
סני מאני זינך, שלא תאכיליני גזילות וחמסים.
קח את כלי זינך (משוער; בתיאודור–אלבק ״סב״), שלא תאכילני גזלות וחמסים.
תֶּלְיְךָ —
אמר ליה: הרי ברכות תלויות;
למן דחמי ליה למתברכא — הוא מתברך.למן דחמי ליה… — מי שראוי להתברך — הוא מתברך.
מי שראוי להתברך — הוא מתברך.
דבר אחר:
שָׂא נָא כֵלֶיךָ — זו בבל:
וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא וגו׳(דניאל א, ב).
תֶּלְיְךָ — זו מדי:
וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן(אסתר ז, י).
וְקַשְׁתֶּךָ — זו יוון:
כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה וגו׳(זכריה ט, יג).
וְצֵא הַשָּׂדֶה — זו אדום:
אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם(בראשית לב, ד).
וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים(בראשית כז, ד).
רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרה:
שלשה דברים נאמרו בנאיבנאי — באילן (עץ הדעת): טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה;
ושלשתן נאמרו בפסוק הזה:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו׳(בראשית ג, ו) — מיכאן שהוא טוב למאכל;
כִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם — מיכן יפה לעינים;
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל — מיכן שהוא מוסיף חכמה,
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי(תהלים פט, א).
שכן יצחק אומר: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וגו׳ —
לשעבר הייתי נהנה מן הראיה, עכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.
וכן שלמה אומר: בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה(קהלת ה, י) —
לא דמי ההוא דחמי סיגליתיה מלייא ושבע, לההוא דחמי סגליתיה פנייא — יכפן.לא דמי ההוא… — אינו דומה מי שרואה את סלו מלא — ושבע, לזה שרואה את סלו ריק — ורעב (משוער).
אינו דומה מי שרואה את סלו מלא — ושבע, לזה שרואה את סלו ריק — ורעב (משוער).
וְרִבְקָה שֹׁומַעַת(בראשית כז, ה) —
אם מצא — הרי מוטב; ואם לאו — לְהָבִיא — מן הגזילות ומן החמסים.
דרשת הפסוקים · ״לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים״ · לך וקדם את האומה; שני גדיים מנכסי רבקה, טובים ליעקב ולבניו
״ואתן״ — במאגרים תוקן ״ואתנה״ וסומן ״כך״; כאן כנוסח כתב היד, והוא נוסח המסורה.
״מפראפרנון״ — הרי״ש הושלמה במאגרים; ״לה״ — הושלם; ״ידן״ — בכתב היד ״ידי״. בתיאודור–אלבק ״שעל ידן את נוטל את הברכות… שעל ידן הוא מתכפר להן ביום הכיפורים, דכתי׳ כי ביום הזה יכפר עליכם״.
וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ וגו׳(בראשית כז, ו),
הָבִיאָה לִּי צַיִד וגו׳(בראשית כז, ז),
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹולִי(בראשית כז, ח), לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וגו׳(בראשית כז, ט).
אמר רבי לוי:
לך וקדם את האומה,
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן וגו׳(יחזקאל לד, לא).
וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים וגו׳.
אמר רבי חלבו:
אם מצאתה — הרי מוטב; ואם לאו — הבא לי מפראפרנוןמפראפרנון — מנכסי המלוג שלי (נכסי האשה) שלי.
דמרדמר — שאמר רבי חלבו:
שכן הכתיבהכתיב — כתב (בכתובתה) לה — שיהיה מעלה לה שני גדיים בכל יום.
רבי ברכיה בשם רבי חלבו:
טובים לך, וטובים לבניך.
טובים לך — שעל ידיהם את מקבל ברכות;
וטובים לבניך — שעל ידן מתכפר לבניך ביום הכיפורים.
דרשת הפסוקים · ״הן עשו אחי איש שעיר… אולי ימשני אבי… עלי קללתך בני״ · עשו איש שעיר ויעקב איש חלק: משל הקווץ והקרח, והשעיר הנושא עוונות תם
״בשערו״, ״הוא״ — הושלמו במאגרים. ״עוונותם״ — בכתב היד ״עוונותיהם״; ״את כל עוונות תם״ — בכתב היד ״ואת כל עוונותי הם״, ותוקן במאגרים כתיאודור–אלבק. בתיאודור–אלבק ״לא שאילה היא לה ולא שאילה היא לה״.
״וכתועה״ — בכתב היד ״וכתועבה״ (הבי״ת נמחקה במאגרים; בתיאודור–אלבק ״כתועה״). לפני ״עתיד ליתנה״ בכתב היד ״ע..״, שנמחק במאגרים. ״ניתקללה״ — בכתב היד ״שניתקללה״; ״אתמהא״ — הושלם במאגרים. המדרש קורא ״ימושני״ (במסורה: ימשני).
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר(בראשית כז, יא) —
גבר שידןגבר שידן — איש של שדים,
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם(ישעיה יג, כא).
וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק —
הכמה דתמר: כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ(דברים לב, ט).
רבי לוי ורבי יצחק:
רבי לוי אמר:
לקווץלקווץ — לבעל שער ארוך ומסולסל וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן.
עלה המוץ בקווץ — ונסתבך בשערו;
עלה מוץ בקרח — ונתן ידו על ראשו והעבירו.
כך עשו מתלכלך בעבירות כל ימות השנה — ואין לו מי יכפר;
ויעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה — ויום הכיפורים בא ומכפר.
אמר רבי יצחק:
לא שאילה הוא לה, ולא יזיפה לה:לא שאילה הוא… — אין זו (השעירות) שאולה לו ואין זו מלווה לו — שלו היא (משוער):
אין זו (השעירות) שאולה לו ואין זו מלווה לו — שלו היא (משוער):
וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו(ויקרא טז, כב) — זה עשו,
הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר;
אֶת כׇּל עֲוֺונֹותָם —
את כל עוונות תם: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם(בראשית כה, כז).
אוּלַי יְמֻושֵּׁנִי אָבִי(בראשית כז, יב) — כמת, וכתועהוכתועה — וכמתעתע, וכעובד עבודה זרה.
וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה —
אפילו ברכה אחת שהוא עתיד ליתנה לי — בסוף אינו נותנה לי.
וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ וגו׳(בראשית כז, יג).
רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק:
רבי אבא בר כהנא אמר:
אדם שחטא — לא אימו ניתקללה? אתמהאאתמהא — בתמיהה (וכי ייתכן?)!
אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ(בראשית ג, יז) —
אף אתה: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.
אמר רבי יצחק:
עלי להיכנס ולאמר לאביך: יעקב צדיק, עשו רשע.
וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ(בראשית כז, יד) — אנוס, כפוף ובוכה.
דרשת הפסוק · ״את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית״ · בגדי נמרוד, כבוד אב בבגדי מלכות, ו״אשר איתה״ — שידע מה מעשי נשיו
״שחמד״ — החי״ת הושלמה במאגרים; ״והרגו״ — הושלם (ואינו בתיאודור–אלבק). ״ולא שימשתי… את אבא״ — הושלם במאגרים, כתיאודור–אלבק; ״אביו״, ״משמשו״, ״משתמש״, ״היו״ — תיקוני אותיות של מאגרים.
המעשה בסיעה דפאריטון מתוקן במאגרים בכמה מקומות: ״בהדה״ כפול בכתב היד, ו״בכפר״; ״נסבין״ הושלם; ״גרמייא״ — בכתב היד ״מייא״; ״ספרה״ — בכתב היד ״ס..פרה״, ״לפפרה״; ״כמה״ — ״כמן״; ״והוון״ — ״יהו..ן״. בתיאודור–אלבק ״דפריטין בהדא כפר חטאייה… ומקלקלין יתהון על ספרא… והוא אמר לספרא״.
המדרש קורא ״החמודות״, ״איתה״ (במסורה: החמדת, אתה).
וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹול הַחֲמֻודֹות(בראשית כז, טו) —
מה שחמד מנמרוד והרגו,
הדה היא דכתיב: חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים(משלי יב, יב).
אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת — שבהם היה משמש את אביו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל ימי הייתי משמש את אבא,
ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו.
אני, בשעה שהייתי משמש את אבא — הייתי משמשו בבגדין מלוכלכין,
ובשעה שהייתי יוצא לשוק — הייתי יוצא בבגדין נקיים;
אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו — לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.
אמר: אין כבודו שלאבא להיות משתמש אלא בבגדי מלכות.
אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת —
וכמה נשים היו לו, ותמרותמר — ואתה אומר: אֲשֶׁר איתה בַּבָּיִת?
אלא דהוה ידע מה עובדיהון.אלא דהוה ידע… — אלא שהיה יודע מה מעשיהן.
אלא שהיה יודע מה מעשיהן.
אמר רבי אבא בר כהנא:
עובדא הוה בחדה סיעה דפאריטון בהדה כפר חיטיה,עובדא הוה… — מעשה היה בחבורה אחת של פריטון (משוער: בני חבורה של עשירים) בכפר חיטיה, והיו אוכלים בבית הכנסת בכל ערב שבת (משוער). כשהיו אוכלים — היו נוטלים את העצמות וזורקים אותן על הסופר (מלמד התינוקות). אחד מהם, כשמת, אמרו לו: למי אתה מצווה על בניך? אמר להם: לסופר. כמה אוהבים היו לו, והוא אמר: לסופר! אלא שהיה יודע מה מעשיהם. כך — כמה נשים היו לו, ואתה אומר: ״אשר איתה בבית״? אלא שהיה יודע מה מעשיהן.
מעשה היה בחבורה אחת של פריטון (משוער: בני חבורה של עשירים) בכפר חיטיה,
והוון אכלין בכנישתה כל אפתי רמש בשובה.
והיו אוכלים בבית הכנסת בכל ערב שבת (משוער).
מן דהוון אכלין — הוון נסבין גרמייא מקלקין על ספרה.
כשהיו אוכלים — היו נוטלים את העצמות וזורקים אותן על הסופר (מלמד התינוקות).
חד מינהון מן דמיך, אמרין לה: למן את מפקד על בניך?
אחד מהם, כשמת, אמרו לו: למי אתה מצווה על בניך?
אמר להון: לספרה.
אמר להם: לסופר.
כמה רחמין הוו לה, והוון אמר: לספרה!
כמה אוהבים היו לו, והוא אמר: לסופר!
אלא דהווה ידע מה עובדיהון.
אלא שהיה יודע מה מעשיהם.
כך — כמה נשים היה לו, ותמר: אֲשֶׁר איתה בַּבָּיִת?
כך — כמה נשים היו לו, ואתה אומר: ״אשר איתה בבית״?
אלא דהוה ידע מה עובדיהון.
אלא שהיה יודע מה מעשיהן.
דרשת הפסוקים · ״ואת ערת גדיי העזים… ותתן את המטעמים״ · זרועות יעקב כעמודים, התמידים הגדולים, ורבקה מלווה את יעקב עד הפתח
״אלא חייטתון״ — ״אלא״ בגליון, תחת ״אל״ שנמחק בשיטה. ״שהיו״, ״שבהרים״ — אותיות שהושלמו במאגרים; ״וצבאים״ — בכתב היד ״באים״ (הבי״ת מסופקת), ו״וצ״ הושלמו במאגרים; ״ממנו״ — תחת ״אותו״ שנמחק במאגרים.
״היו מרכיבים״ — בכתב היד ״והיו״, והוי״ו נמחקה במאגרים. ״רבי מנא״ — כך בכתב היד (במאגרים ״מ[י]נא״).
״רבי חונה בשם רבי יוסף״, ובמימרה השנייה ״בשם רב יוסף״ — בתיאודור–אלבק בשתיהן ״ר׳ הונא בשם רב יוסף״. ״מיכן והלך״ — בתיאודור–אלבק ״מיכן ואילך״.
וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים(בראשית כז, טז).
אמר רבי יוחנן:
תרין דרעוי דאבונן יעקב הוון כתרין עמודין דיפראסופה,תרין דרעוי… — שתי זרועותיו של אבינו יעקב היו כשני עמודים של דיפרוסופה (משוער: עמודים כפולים), ואתה אומר: ״הלבישה על ידיו״? אלא תפרה אותם (את העורות, כבגד).
שתי זרועותיו של אבינו יעקב היו כשני עמודים של דיפרוסופה (משוער: עמודים כפולים),
ותמר: הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו?
ואתה אומר: ״הלבישה על ידיו״?
אלא חייטתון.
אלא תפרה אותם (את העורות, כבגד).
רבי חונה בשם רבי יוסף:
שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג —
היו מרכיבים אותן על שני הוגניםהוגנים — בהמות גדולות, והיו רגליהן שפופותשפופות — נגררות, משתפשפות בארץ.
רבי חונה בשם רב יוסף:
קינמוןקינמון — צמח בשמים (קינמון) זה היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו.
אמר רבי חנינה:
עגלים נשחטים, זתים נקצצים, עפר שבהרים — מעשה ניסים.
אמר רבי מנא:
הכל מעשה ניסים.
וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וגו׳(בראשית כז, יז) —
ליוות אותו עד הפתח.
אמרה לו: עד כן הייתי חייבת לך; מיכן והלךמיכן והלך — מכאן ואילך — ברייך יקום לךברייך יקום לך — בוראך יעמוד לך.
דרשת הפסוקים · ״אנכי עשו בכרך… קום נא שבה״ · ״אנכי״ כנגד עשרת הדברות, ו״קום נא״ ו״יקום אבי״ — בו בלשון נפרע
״אמר רבי לוי״ — בכתב היד ״אמ׳ לוי״, ו״רבי״ הושלם כתיאודור–אלבק (״אמר ר׳ לוי״), כבשאר המקומות שרבי לוי נזכר בהם בפרשיות אלו (״אמ׳ ר׳ לוי״, ״בשם ר׳ לוי״). ״אף״ — בכתב היד ״אן״; ״גדה״ — ה״א הושלמה במאגרים. ״יפוצו״ (בתהלים) — הסופר מחק ו״ו שלפניו.
המדרש קורא ״בכורך״ (במסורה: בכרך).
וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי(בראשית כז, יח),
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי וגו׳(בראשית כז, יט).
אמר רבי לוי:
אָנֹכִי — לקבללקבל — כנגד עשרת הדיברות; אבל עֵשָׂו בכורך.
קוּם נָא שְׁבָה.
אמר רבי יוחנן:
אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב:
אתה אמרתה קוּם נָא שְׁבָה — בבקשה;
חייך, אף אני בו בלשון אני פורע לך:
קוּמָה יְיָ וְיָפֻוצוּ אֹיְבֶיךָ(במדבר י, לה).
וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט(משלי יג, כג) — זה עשו.
אמר הקדוש ברוך הוא לעשו:
אתה אמרתה יָקֻום אָבִי(בראשית כז, לא) — גדה דעבודה זרה דאת קאים;אתה אמרתה יקום… — אתה אמרת ״יקום אבי״ — אל המזל (הגד) של עבודה זרה שאתה עומד (לפניו);
אתה אמרת ״יקום אבי״ — אל המזל (הגד) של עבודה זרה שאתה עומד (לפניו);
אף אני בו בלשון אני פורע לך:
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ איְבָיו(תהלים סח, ב).
דרשת הפסוקים · ״מה זה מהרת… כי הקרה יי אלהיך לפני… גשה נא ואמשך״ · יעקב קדם לאביו בברכה, ״כי הקרה יי״ מגלה אותו, ושני מלאכים סומכים אותו
״את הברכה בני״, ״נתברך״, ״בן שבעים״, ״ששים״ — חסרים בכתב היד, והושלמו במאגרים כתיאודור–אלבק (״אביך נתברך בן ע״ה שנה ואת בן ס״ג״).
״עיניו וירא והנה״ — הושלם במאגרים. ״לערבה… קיניה״ — בכתב היד ״רבה… קציה״, ו״ראטיה״ מסומן ״כך״; בתיאודור–אלבק ״לעורבה דאיטי נורה על קניה״. ״דהוא״ — בכתב היד ״דהיא״; ״לא תשוע״ — בכתב היד ״אלא תוע״, ותוקן במאגרים.
המדרש קורא ״אליך״ (במסורה: אלהיך), ״ואמושך״ (ואמשך).
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ(בראשית כז, כ) —
מה זה מהרת למצא את הברכה בני?
אביך נתברך בן שבעים וחמש שנה, ואתה בן ששים שלש שנה.
וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְיָ אליך לְפָנָי.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
חד מינהון אמר:
מה אם לקורבנך המציא לך —
וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית כב, יג) —
למאכלך על אחת כמה וכמה!
וחרנה אמר:
אם לזיווגך המציא לך —
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה וגו׳(בראשית כד, סג) —
למאכלך על אחת כמה וכמה!
וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה.
רבי יוחנן:
לערבה ראטיה נרה על קיניה.לערבה ראטיה… — כעורב שהביא אש על קינו (משוער; בתיאודור–אלבק ״לעורבה דאיטי נורה על קניה״).
כעורב שהביא אש על קינו (משוער; בתיאודור–אלבק ״לעורבה דאיטי נורה על קניה״).
בשעה שאמר כִּי הִקְרָה יְיָ אליך לְפָנָי —
אמר: אין עשו מזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא, וזה מזכיר שמו שלהקדוש ברוך הוא;
אין זה עשו — אלא יעקב.
וכיון שאמר כן — וַיֹּאמֶר גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻושְׁךָ בְּנִי(בראשית כז, כא).
אמר רבי הושעיה:
בשעה שאמר יצחק ליעקב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי —
נשפכו מים על שוקיו, והיה לבו רפה כשעווה.
וזימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו,
והיו אוחזים אותו במרפקובמרפקו — בזרועו, במרפקו כדי שלא יפול.
היא דהוא אמר ליה:היא דהוא אמר… — זה הוא שאמר לו:
זה הוא שאמר לו:
אַל תִּשְׁתָּע(ישעיה מא, י) — לא תשועתשוע — תימס, תפחד.
דרשת הפסוק · ״ויגש יעקב… הקול קול יעקב והידים ידי עשו״ · כשקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו; ועונשו של ירבעם
״דימחלשן״ — בכתב היד ״דמן״; היו״ד (מסופקת) ו״חלש״ הושלמו במאגרים; בתיאודור–אלבק ״דמחלשין מיתין״.
אחרי ״קולו שליעקב מכניס״ כפל בכתב היד (״והידים ידי עשו… בשעה שיעקב מרגיז״), ונמחק במאגרים, ו״בקולו״ שאחריו נמחק בידי הסופר. ״הקול קול יעקב — בימי ירבעם״: בכתב היד ״הקול קול יעקב הק׳ קול יע׳״, כפל הסופר. ״ולא עצר כח ירבעם״ — ״ירבעם״ כפול בכתב היד ונמחק במאגרים.
אחרי ״וכאבנמוס הגררי״ כתב הסופר בין סימני $ ״וגו׳ באיכה״ — כלומר המעשה כתוב באיכה רבה (ושם בפתיחתא ב: ״לא עמדו פילוסופין לאומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי…״, נבדק). דברי הסופר נשארו במקומם, והחסר — מ״אבנימוס הגרדי נתכנסו״ עד ״אין אתם יכולין להן״ — הושלם בסוגריים הכפולים מכתב יד וטיקן 60; מ״ואם לאו״ — שוב וטיקן 30. ״ואם״ — בכתב היד ״ולם״. בתיאודור–אלבק בסוף: ״שכך הבטיחן אביהן הקול קול יעקב, בזמן שיעקב מצווצי בבתי כניסיות אין ידים לעשו״.
ירבעם: ״לומר״, ״נוגף״, ״למה״, ״רבי״, ״הכרת״, ״עד״, ״שהונא״ — הושלמו במאגרים; ״שמרים״ — בכתב היד ״עמרים״. המשנה (יבמות טז, ג) והפסוק ״עצמו לי אלמנותיו״ — הושלמו במאגרים, כתיאודור–אלבק. ״שביזה״ — בכתב היד ״שביש״; ״עמכם״ (לפני ״אנשים ריקים״) מסומן ״כך״ (במסורה: ויקבצו עליו). המדרש כותב ״ביתאל״ מילה אחת (במסורה: בית אל).
בתיאודור–אלבק ״ר׳ אסי אמר״ (כאן רבי לוי), ודברי רבי יוחנן וריש לקיש מוחלפים (רבי יוחנן — ״על שביזה לאחיה״, ריש לקיש — ״על שחיסדן ברבים״); ״ולא ביטלה״ (כאן ״ביערה״).
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו׳(בראשית כז, כב) —
הא קל דקל חכים, וידייה דימחלשן מיתים!הא קל דקל… — הנה קול — קול של חכם, וידיו ידים שממיתות (משוער)!
הנה קול — קול של חכם, וידיו ידים שממיתות (משוער)!
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב — אין יעקב שליט אלא בקולו;
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב וגו׳ — ואין עשו שליט אלא בידים:
וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
והַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב —
אמר רבי פינחס:
קולו שליעקב מכניס;
וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו — מכרז לה והוא אתי.והידים ידי עשו… — ״והידים ידי עשו״ — מכריזים עליו (על עשו), והוא בא.
״והידים ידי עשו״ — מכריזים עליו (על עשו), והוא בא.
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב —
אמר רבי ברכיה:
בשעה שיעקב מרגיזמרגיז — מרעים, מקים קול בקולו — והידים ידי עשו שולטת;
ובשעה שהוא מצפצףמצפצף — מצייץ, משמיע קולו (בתפילה ובתורה) בקולו — אין הידים ידי עשו שולטות.
אמר רבי אבא בר כהנא:
לא עמדו פילוסופיןפילוסופין — פילוסופים, חכמים בעולם כבלעם בן בעור וכאבנמוס הגרריוכאבנמוס הגררי — וכאוינומאוס איש גדרה, פילוסוף נכרי.
וגו׳ באיכה.
אבנימוס הגרדי — נתכנסו כל אומות העולם אצלו.
אמרו לו: יכולין אנו להזדויגלהזדויג — להתמודד, להילחם לאומה זו?
אמר להן: לכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שלהן;
אם מצאתם תינוקות מצפצפין בקולן — אין אתם יכולין להן;
ואם לאו — אתם יכולים להם:
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב.
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב — בפילגש בגבעה:
אָרוּר נֹותֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן(שופטים כא, יח).
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב — בימי ירבעם:
וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרׇבְעָם וגו׳(דברי הימים ב יג, כ).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
אתה סבור לומר: ירבעם שהוא ניגף? ולא נוגף אלא אביה.
ולמה ניגף?
רבי אבא בר כהנא:
על שהעביר הכרת פניהם שלישראל,
וכתיב: הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם(ישעיה ג, ט).
רבי לוי אמר:
על שהשים עליהם שמריםשמרים — שומרים שלשה ימים, עד שנשתנת צורתן.
דתנינן:
אין מעידים אלא על פרצוףפרצוף — פנים, צורת הפנים פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו; ואין מעידים אלא לאחר שלשה ימים(משנה יבמות טז, ג).
עליהם הוא אומר:
עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָיו מֵחוֹל יַמִּים(ירמיה טו, ח).
רבי יוחנן אמר:
על שחיסרםשחיסרם — שביישם, שחירפם ברבים: וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב(דברי הימים ב יג, ח).
רבי שמעון בן לקיש אמר:
על שביזה לאחיה השילני:
עמכם אֲנָשִׁים רֵיקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל(דברי הימים ב יג, ז) —
קרא לאחיה השילני בְלִיַּעַל.
רבנן אמרין:
על שבאת עבודה זרה לתוך ידו ולא ביערה.
הדה היא דכתיב:
וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת(דברי הימים ב יג, יט) ביתאל,
וַיָּשֶׂם הָאֶחָד(מלכים א יב, כט) בביתאל.
והרי דברים קל וחומר:
מה אם המלך שהונאשהונא — שהונה, שגרם נזק את המלך — ניגף,
הדיוט שהוא מונה את ההדיוט — על אחת כמה וכמה!
דרשת הפסוק · ״הקול קול יעקב״ · קולם של ישראל משתיק את המלאכים, שמקלסים רק אחריהם; וקולו של אדריינוס
״הקול״ — בכתב היד ״הקיל״, מסומן ״כך״. ״אין ישיבה למעלה״ — בכתב היד ״שאין״, והשי״ן נמחקה במאגרים. ״משתק״, ״כתיב״, ״מהו״ (פעמיים), ״ורגליהם״ — הושלמו במאגרים. ״עומד״, ״בעומדם״ — הסופר מחק ״ים״ ו״י״. ״עם דם״ — העי״ן הושלמה במאגרים.
המדרש קורא ״תרפינה כנפיהם״ (במסורה: כנפיהן); בדבר השני בכתב היד ״תר׳ כנפ׳״, ונפתח כמסורה.
״רבי ראובן״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ אבין״; ״רבי חננה בר אנדרי בשם רבי שמואל בר שוטר״ — שם ״ר׳ חנינה בר אנדראי מש׳ ר׳ שמואל בן סיטיר״. ״ברן״ — בכתב היד ״ברון״, והו״ו נמחקה במאגרים; ״משזרעו״, ״מקלסין… ככוכבים״ — הושלמו במאגרים. בתיאודור–אלבק ״ר׳ ברכיה בשם ר׳ שמואל״.
״ברוך רבי היה דורש״ — ״ברוך״ מסומן במאגרים ״כך״, ואינו בתיאודור–אלבק (״ר׳ היה דורש״); ״הקול קול יעקב״, ״בני אדם״ — הושלמו. בתיאודור–אלבק ״קול אדריינוס שחוק עצמות הורג בביתר״.
הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב(בראשית כז, כב) —
הא קל קל משתק את העליונים ואת התחתונים.הא קל קל… — הנה קול — קול שמשתיק את העליונים ואת התחתונים.
הנה קול — קול שמשתיק את העליונים ואת התחתונים.
רבי פינחס בשם רבי ראובן:
כתיב: בְּעׇמְדָם תְּרַפֶּינָה כנפיהם(יחזקאל א, כד).
וּבְעׇמְדָם(יחזקאל א, כא)? אתמהאאתמהא — בתמיהה (וכי ייתכן?)! וכי יש ישיבה למעלה?
ולא כן אמר רבי חננה בר אנדרי בשם רבי שמואל בר שוטר:
אין ישיבה למעלה?
וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה(יחזקאל א, ז) — אין להם קפיציןקפיצין — פרקים (בברכיים) שמתכופפים לישיבה.
קִרְבֵת עַל חַד וגו׳(דניאל ז, טז) —
מהו הדין לישנה קָאֲמַיָּא? קיימיה, אתמהא!מהו הדין לישנה… — מהו הלשון הזה ״קאמיא״? העומדים — בתמיהה!
מהו הלשון הזה ״קאמיא״? העומדים — בתמיהה!
שְׂרָפִים עֹומְדִים מִמַּעַל לוֹ(ישעיה ו, ב),
וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹומֵד מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ(מלכים א כב, יט),
ותמר: בְּעׇומְדָם? אתמהא!
אלא מהו בְּעׇמְדָם?
בא עם דם:
בשעה שישראל אומרים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל(דברים ו, ד) — הם שותקים,
ואחר כך — בְּעׇמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן.
ומה הם אומרים?
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד(משנה יומא ג, ח).
רבי פינחס בשם רבי לוי, רבנן בשם רבי סימון:
כתוב: בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וגו׳(איוב לח, ז) —
אלא משזרעו שליעקב, שנמשל בכוכבים, מקלסין,
דכתיב בהו: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים(דניאל יב, ג);
ואחרכך — וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים — אילו מלאכי השרת.
ומה הם אומרים?
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ(יחזקאל ג, יב).
רבי ברכיה רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן:
כתיב: וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וגו׳ — אַחֲרַי? אתמהא!
אלא משקילסתי אני וחבריי — ואחרכך וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי וגו׳.
ומה הן אומרים?
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.
אמר רבי יהודה ברבי אלעאי:
ברוך רבי היה דורש: הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב —
קולו שליעקב מצוחמצוח — צועק מימה שהעשו לו הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
אמר רבי יוחנן:
קל אנדריינוס קיסר — הורג בבתר שמונים אלף ריבא בני אדם.קל אנדריינוס… — קולו של אדריאנוס קיסר — הרג בביתר שמונים אלף רבבות בני אדם.
קולו של אדריאנוס קיסר — הרג בביתר שמונים אלף רבבות בני אדם.
דרשת הפסוקים · ״ולא הכירו… גשה נא ושקה לי… וירח את ריח בגדיו״ · ריח גן עדן בבגדי יעקב, ויוסי משיתה ויקים איש צרורות
״ושקה לי״ — הושלם במאגרים (בכתב היד ״וא..״); ״אצל אביו״, ״עול״, ״מרי״, ״אמר ליה״, ״לשעה״ — הושלמו. ״ונעצה״, ״ונעץ״ — אותיות מטושטשות; ״ראה״ — בכתב היד ״דאם״ (במאגרים ״דאה״, מסומן ״כך״; בתיאודור–אלבק ״וראה״). ״קדמתו״ — יו״ד מחוקה; ״ונשרף עליו״ — ״עליו״ נמחק במאגרים.
בתיאודור–אלבק ״יוסי משיתה״, ״יוסי בן יועזר איש צרידה״, ״וויי וויי דארגיזית לבריי״, ״כארס שלחכנה״; ובסוף ״נתנמנם יוסי בן יועזר״ (כאן ״יוסה איש צרדה״).
וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו וגו׳(בראשית כז, כג) —
בשעה שהיה רואה רשעים עומדים ממנו — לא הכירו.
וַיֹּאמֶר גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי(בראשית כז, כו) —
אמר לו: אתה נושקני בקבורה, אין אחר נושקני בקבורה.
וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו(בראשית כז, כז).
אמר רבי יוחנן:
אין לך ריח קשה משטףמשטף — מזוהמה (של עור עזים) זה שלעזים, ותמר: וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ?
אלא בשעה שנכנס יעקב אצל אביו — נכנסה גן עדן עמו,
הדה היא דכתיב: וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה וגו׳.
דבר אחר:
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו — כגון יוסה משיתה ויקים איש צררות.
יוסה משיתה — בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית, אמרו: מהם ובהם תחילה.
אמרין לה: עול, מה דאת מפיק — דידך.אמרין לה: עול… — אמרו לו: היכנס, מה שתוציא — שלך.
אמרו לו: היכנס, מה שתוציא — שלך.
נכנס והוציא מנורה שלזהב.
אמרו לו: אין דרכו שלהדיוט להשתמש בזו;
אלא עול זמן תניינות, ומה דאת מפיק — דידך.אלא עול זמן… — אלא היכנס פעם שנייה, ומה שתוציא — שלך. ולא קיבל עליו.
אלא היכנס פעם שנייה, ומה שתוציא — שלך.
ולא קבל עלוי.
ולא קיבל עליו.
אמר רבי פינחס:
נתנו לו מכסמכס — גביית המכס שלוש שנים, ולא קבל עליו.
אמר: לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת — אלא שאכעיסנו פעם שנייה?
ומה עשו לו? נתנו אותו בחמור שלחרשיםבחמור שלחרשים — בכן הנגרים (שמנסרים עליו עצים), והיו מנסרים בו,
והווה מצווח ואמר: ווחוה דאכעסית לבריי!והווה מצווח… — והיה צועק ואומר: אוי, אוי, שהכעסתי את בוראי!
והיה צועק ואומר: אוי, אוי, שהכעסתי את בוראי!
יקים איש צרורות היה בן אחותו שליוסי בן יועזר איש צרדה.
והווה רכיב סוסיה.והווה רכיב… — והיה רוכב על סוס. הלך לפני הקורה (משוער), הלך להיצלב. אמר לו: ראה סוסי שהרכיבני אדוני, וראה סוסך שהרכיבך אדונך! אמר לו: אם כן למכעיסיו — קל וחומר לעושי רצונו.
והיה רוכב על סוס.
אזיל קומי שריתה אזל למיצלבה.
הלך לפני הקורה (משוער), הלך להיצלב.
אמר לה: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך!
אמר לו: ראה סוסי שהרכיבני אדוני, וראה סוסך שהרכיבך אדונך!
אמר ליה: אם כן למכעיסיו — קל וחומר לעושי רצונו.
אמר לו: אם כן למכעיסיו — קל וחומר לעושי רצונו.
אמר לו: ועשה אדם רצונו יתר מימך?
אמר לו: אם כן לעושי רצונו — קל וחומר למכעיסיו.
נכנס בו הדבר כריסה שלחכינהכריסה שלחכינה — כארס של נחש.
הלך וקיים בו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק.
מה עשה? הביא קורה ונעצה בארץ, וקשר בה ניניהניניה — חבל, והקיפה גדר,
ועשה מדורה לפנים, ונעץ את החרב באמצע.
ניתלה בקורה — נפסקה ניניה ונחנק;
קדמתו החרב, ונהפך עליו גדר ונשרף.
נתנמנם יוסה איש צרדה — ראה מיטתו פורחת באוורבאוור — באוויר העולם.
אמר: אין לשעה קלה קדמניקדמני — הקדימני זה לגן עדן!
חלק ה
חתימה
חתימה · בית המקדש בנוי, חרב, ובנוי ומשוכלל לעתיד לבא
״אחר״, ״לו״ — הושלמו במאגרים. דרשת ״בנוי וחרב ובנוי״ באה גם בפרשה ב (על ״בראשית… והארץ היתה תהו… יהי אור״), בפרשה נו (על ״ויקרא אברהם שם המקום ההוא״) ובפרשה סט (על ״ויירא ויאמר מה נורא״); כך גם בתיאודור–אלבק בסוף פרשה זו.
המדרש קורא ״ניחוחי״, ״כריח השדה״ (במסורה: ניחחי, כריח שדה).
דבר אחר:
מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי, וחרב, ובנוי.
וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי(בראשית כז, כז) — הרי בנוי,
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: רֵיחַ נִיחֹוחִי תִּשְׁמְרוּ(במדבר כח, ב).
כְּרֵיחַ השדה — הרי חרב,
הכמה דתמר: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ(מיכה ג, יב).
אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְיָ — בנוי ומשוכלל לעתיד לבא,
הכמה דתמר: כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם(תהלים קלג, ג).
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמות מכתב יד וטיקן 60. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | מפשט | משט |
| א | מצעת | מצערת |
| א | דכתיב | — (הוספה) |
| ב | אחד | אחר |
| ג | איגרה | אמרה |
| ד | שהיה בן | שהיתהן |
| ד | זרה | — (הוספה) |
| ד | דבר אחר | — (הוספה) |
| ד | למה ליצחק תחלה? | — (הוספה) |
| ד | אלא על ידי שהדבר תלוי בה, | — (הוספה) |
| ד | שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ וגו׳(בראשית כה, כג); | — (הוספה) |
| ד | לפיכך ליצחק תחלה. | — (הוספה) |
| ה | רבי | — (הוספה) |
| ה | נוטל | טל |
| ה | הרשע | השע |
| ו | אוהבת | אהבת |
| ח | כל פעולות | לפעולות |
| ט | מתוך שאת מעטרו בזיקנה — אדם יודע למי יכבד. | — (הוספה) |
| ט | אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר שנתבעתה — ממך הוא מתחיל. | — (הוספה) |
| ט | מתחילת ספר ועד כאן אין כתיב זיקנה; | — (הוספה) |
| ט | וכיון שעמד אברהם — נתן לו זיקנה: | — (הוספה) |
| ט | וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א). | — (הוספה) |
| ט | יצחק תבע ייסורין. | — (הוספה) |
| ט | אמר לפניו: רבונו שלעולם! אדם מת בלא ייסורין — מידת הדין מתוחה כנגדו; | — (הוספה) |
| ט | מתוך שאת מביא עליו ייסורין — אין מידת הדין מתוחה כנגדו. | — (הוספה) |
| ט | אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעתה, וממך הוא מתחיל. | — (הוספה) |
| ט | מתחילת ספר ועד כאן אין כתיב ייסורין; | — (הוספה) |
| ט | וכיון שעמד — נתן לו ייסורין: | — (הוספה) |
| ט | ותכהינה עֵינָיו. | — (הוספה) |
| ט | יעקב תבע החולי. | — (הוספה) |
| ט | אמר לפניו: רבונו שלעולם! אדם מת בלא חולי — ואין מיישב בין בניו; | — (הוספה) |
| ט | מתוך שהוא חולה שנים ושלשה ימים — הוא מיישב בין בניו. | — (הוספה) |
| ט | אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעתה, וממך הוא מתחיל. | — (הוספה) |
| ט | הדא הוא דכתיב: | — (הוספה) |
| ט | וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חולה. | — (הוספה) |
| ט | אמר רבי לוי | — (הוספה) |
| ט | אברהם חידש זיקנה, יצחק חידש ייסורין, יעקב חידש חולי; | — (הוספה) |
| ט | חזקיהו חידש חולי שיני. | — (הוספה) |
| ט | אמר לו: העמדתה אותו עד יום מותו; | — (הוספה) |
| ט | אבל מתוך שאדם חולה ועומד, חולה — הוא עושה תשובה שלימה. | — (הוספה) |
| ט | אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעתה, וממך הוא מתחיל. | — (הוספה) |
| ט | הדא הוא דכתיב: | — (הוספה) |
| ט | לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹותוֹ וַיְחִי מֵחׇלְיוֹ(ישעיה לח, ט). | — (הוספה) |
| י | שו | — (הוספה) |
| י | דכתיב | — (הוספה) |
| י | בקום | במקום |
| י | רשע — עיניו כהות. | — (הוספה) |
| י | תלמיד רשע — מאחיה השילוני, | — (הוספה) |
| י | שנאמר: | — (הוספה) |
| י | וַאֲחִיָּה לֹא יָוכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ(מלכים א יד, ד), | — (הוספה) |
| י | שהעמיד את ירבעם, שהיה תלמיד רשע. | — (הוספה) |
| י | בן רשע — מיצחק: | — (הוספה) |
| י | וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, | — (הוספה) |
| י | שהעמיד את עשו, שהיה בן רשע. | — (הוספה) |
| י | דכתיב | — (הוספה) |
| י | שהעקיד | העקיד |
| י | למרום | — (הוספה) |
| י | מיציץ | מיצת |
| י | הורגו | — (הוספה) |
| י | אלא גוזר אני | — (הוספה) |
| י | אברהם | א |
| יא | אמר | מ׳ |
| יא | אמרה להם: בני מוקרא ליפריס, ואין | — (הוספה) |
| יא | כך | כן |
| יא | אמר רבי אבהו | — (הוספה) |
| יא | תורא | תורה |
| יא | דכתיב | — (הוספה) |
| יא | וטבח | טבח |
| יא | דכתיב | — (הוספה) |
| יא | על | ע |
| יא | תועבת | — (הוספה) |
| יב | ולאחר | או לאחר |
| יב | ידאג | ילעג |
| יב | ואלו הן: | — (הוספה) |
| יב | יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין; | — (הוספה) |
| יב | ואין אדם יודע במה הוא משתכר, | — (הוספה) |
| יב | ואין אדם יודע מה בלבו שלחברו, | — (הוספה) |
| יב | ואין אדם יודע מה בעיבורה שלאשה; | — (הוספה) |
| יב | ומלכות הרשעה הזאת — מתי היא נופלת. | — (הוספה) |
| יב | האדם | אדם |
| יב | אדום | — (הוספה) |
| יב | לשנותיו שלאבא אני מגיע — עד עכשיו מתבקש לי; | — (הוספה) |
| יב | ואם לשני אמה אני מגיע — | — (הוספה) |
| יב | הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי | — (הוספה) |
| יג | נן | — (הוספה) |
| יג | ני | — (הוספה) |
| יג | תאכיליני | תאכילינו |
| יג | בנאי | בנאה |
| יג | הייתי | היית |
| יג | סיגליתיה | סיל..יה |
| יג | סגליתיה | סל..תיה |
| יד | מפראפרנון | מפאפרנון |
| יד | לה | — (הוספה) |
| יד | ידן | ידי |
| טו | בשערו | — (הוספה) |
| טו | הוא | — (הוספה) |
| טו | עוונותם | עוונותיהם |
| טו | תם | הם |
| טו | וכתועה | וכתועבה |
| טו | ניתקללה | שניתקללה |
| טו | אתמהא | — (הוספה) |
| טז | שחמד | שמד |
| טז | והרגו | — (הוספה) |
| טז | דכתיב | — (הוספה) |
| טז | ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו את אביו. | — (הוספה) |
| טז | אני, בשעה שהייתי משמש את אבא — | — (הוספה) |
| טז | אביו | אבא |
| טז | משמשו | משמש |
| טז | משתמש | משמש |
| טז | אשר | — (הוספה) |
| טז | היו | היה |
| טז | נסבין | — (הוספה) |
| טז | גרמייא | מייא |
| טז | ספרה | ס..פרה |
| טז | לספרה | לפפרה |
| טז | כמה | כמן |
| טז | והוון | יהו..ן |
| יז | שהיו | היו |
| יז | וצ | — (הוספה) |
| יז | ממנו | אותו |
| יז | שבהרים | שהרים |
| יח | רבי | — (הוספה) |
| יח | אף | אן |
| יח | גדה | גד |
| יט | את הברכה בני | — (הוספה) |
| יט | נתברך | — (הוספה) |
| יט | בן שבעים | בעים |
| יט | ששים | — (הוספה) |
| יט | עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה | — (הוספה) |
| יט | לערבה | רבה |
| יט | קיניה | קציה |
| יט | דהוא | דהיא |
| יט | תשוע | תוע |
| כ | י | — (הוספה) |
| כ | חלש | — (הוספה) |
| כ | אבנימוס הגרדי — נתכנסו כל אומות העולם אצלו. | — (הוספה) |
| כ | אמרו לו: יכולין אנו להזדויג לאומה זו? | — (הוספה) |
| כ | אמר להן: לכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שלהן; | — (הוספה) |
| כ | אם מצאתם תינוקות מצפצפין בקולן — אין אתם יכולין להן; | — (הוספה) |
| כ | ואם | ולם |
| כ | לומר | — (הוספה) |
| כ | נוגף | גף |
| כ | ולמה | ול |
| כ | רבי | — (הוספה) |
| כ | הכרת | כרת |
| כ | שמרים | עמרים |
| כ | עד | — (הוספה) |
| כ | על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו; ואין מעידים אלא | — (הוספה) |
| כ | עליהם הוא אומר: | — (הוספה) |
| כ | עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָיו מֵחוֹל יַמִּים(ירמיה טו, ח). | — (הוספה) |
| כ | שביזה | שביש |
| כ | דכתיב | — (הוספה) |
| כ | שהונא | נא |
| כא | הקול | הקיל |
| כא | משתק | — (הוספה) |
| כא | כתיב | — (הוספה) |
| כא | ורגליהם | רגליהם |
| כא | מהו | — (הוספה) |
| כא | בעמדם | — (הוספה) |
| כא | מהו | — (הוספה) |
| כא | עם | ם |
| כא | משזרעו | מזרעו |
| כא | מקלסין | מקל |
| כא | דכתיב בהו: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים(דניאל יב, ג) | — (הוספה) |
| כא | אחרי | — (הוספה) |
| כא | הַקֹּול קוֹל יַעֲקֹב | — (הוספה) |
| כא | בני אדם | — (הוספה) |
| כב | וּשְׁקָה לִּי | — (הוספה) |
| כב | אצל אביו | — (הוספה) |
| כב | דכתיב | — (הוספה) |
| כב | עול | על |
| כב | מרי | — (הוספה) |
| כב | אמר ליה | — (הוספה) |
| כב | ונעצה | ונה |
| כב | ונעץ | ול..ץ |
| כב | ראה | דאם |
| כב | לשעה | שעה |
| כג | אחר | — (הוספה) |
| כג | לו | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמות מכ״י וטיקן 60 (בסעיפים ט, כ); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה סו
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ(בראשית כז, כח)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · קצרה · איוב שדלתותיו פתוחות, ויעקב שעסק בתורה הנמשלת במים
שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי(איוב כט, יט)
בתיאודור–אלבק הפתיחתא נפתחת ״כת׳ שרשי פתוח אלי מים״.
״אלים״ שבכתב היד (כתיבה מקוצרת של השם) נפתח ״אלהים״ בפסוקים, כאן ובכל הפרשה. ״מה טעם״ — בתיאודור–אלבק ממשיך ״שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי״, והוא עיקר הראיה (הטל); ״שנאמר״ — הושלם במאגרים.
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם(בראשית כז, כח).
שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וגו׳(איוב כט, יט).
אמר איוב:
על ידי שהיו דלתיי פתוחות לרווחה —
הכל היו קוצרים יבישותיבישות — תבואה יבשה, ואני קוצר מלילותמלילות — שיבולים רכות (לחות).
מה טעם? שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וגו׳.
אמר יעקב:
על ידי שהייתי עוסק בתורה, שנמשלה במים —
זכיתי להתברך בטל,
שנאמר:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים.
פתיחתא שנייה · השולמית — האומה שהשלום בה ובזכותה יורדים הגשמים והטללים
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּךְ מַה־תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם(שיר השירים ז, א)
״פתח״ — במאגרים תחת ״()״; ״השולמית״ (הראשון) — בכתב היד ״השולמים״, ותוקן במאגרים; ״יפתח יי לך״ — הושלם במאגרים.
״בזכותה… בזכותך״ — בכתב היד מוחלפים (״לך — בזכותה… הטללים… בזכותך״), ותוקנו במאגרים; בתיאודור–אלבק ״הגשמים אינן יורדין אלא בזכותה, לך — בזכותך; הטללים אינן יורדין אלא בזכותה, לך — בזכותך״.
״רבי לעזר בר מרוס״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ אלעזר בר מרום״; ״רבי חונה״ — שם ״ר׳ חנא״. המדרש קורא ״תיכנתי עמודיה״ (במסורה: תכנתי עמודיה).
רבי ברכיה פתח:
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית(שיר השירים ז, א).
ארבעה פעמים כתוב שׁוּבִי שׁוּבִי —
כנגד ארבע מלכיותמלכיות — מלכויות, שישראל נכנסין בתוכן בשלום ויוצאין בשלום.
הַשּׁוּלַמִּית —
אומה שמסימיםשמסימים — שחותמים (את התפילה והברכה) לה שלום בכל יום ויום:
וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).
אומה ששלום העולמים דר בתוכה:
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח).
אומה שאני עתיד ליתן בה שלום:
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וגו׳(ויקרא כו, ו).
אומה שאני עתיד לינטותלינטות — להטות אליה שלום,
הדה היא דכתיב:
כִּי כֹה אָמַר יְיָ הִנְנִי נֹוטֶה אֵלֶיהָ(ישעיה סו, יב).
רבי שמואל בר תנחום, רבי חנן בריה דרבי ברכיה בוצרייהבוצרייה — איש בצרה, בשם רבי אידי:
אומה שעשת שלום ביני ובין עולמי —
שאילולי היא, הייתי מחריב את עולמי.
רבי חונה בשם רבי אחא עליה:
נְמֹוגִים אֶרֶץ וְכׇל יֹשְׁבֶיהָ(תהלים עה, ד) —
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: נָמֹוגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן(שמות טו, טו).
אָנֹכִי — כיון שקבלו עליהם אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב),
תִיכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה — ונתבסס העולם.
אמר רבי לעזר בר מרוס:
אומה שהיא משלמת אסטטיונואסטטיונו — מס האכסון (של הצבא) — כלומר: נושאת בעול העולם שלעולם —
הן הן בעולם הזה, והן הן בעולם הבא.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
אומה שכל טובה שהיא באה לעולם — אינה באה אלא בזכותה.
הגשמים אינן יורדים אלא בזכותה:
יִפְתַּח יְיָ לְךָ(דברים כח, יב) — לְךָ, בזכותך.
הטללים אינן יורדים אלא בזכותה:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים(בראשית כז, כח).
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ״ · ברכה כפולה, ברכת האלהות של שמשון, ושלוש דרשות על הטל, הדגן והתירוש
״כבשיהם״, ״לכם״ (בפסוק שמות), ״מיני״ ו״שמשון״ — הושלמו במאגרים; ״אלהותא״ ו״לה״ — במאגרים תחת ״אלהותה״ ו״לך״ (בתיאודור–אלבק ״אלהותא״ ובסוף ״אלהותה״).
פסוק שמשון הושלם במאגרים עד ״מפלשתים״, ו״אל יי״ שנכפל נמחק בידי הסופר. בתיאודור–אלבק ״ויתפלל שמשון״ ו״הזכר לי״ (כאן ״הווי זכור לי״; ״זכור״ במאגרים תחת ״זר״).
וְיִתֶּן לְךָ(בראשית כז, כח) — ויחזיר ויתן לך.
יתן לך — ברכות; וְיִתֶּן לְךָ — כבשיהםכבשיהם — כיבושיהם.
יתן לך — שלך; וְיִתֶּן לְךָ — שלאביך.
יתן לך — שלך; וְיִתֶּן לְךָ — שלאחיך.
רבי אחא אמר:
יתן לך, וְיִתֶּן לְךָ — אלהותאאלהותא — האלוהות (כוח מן השמים).
אמתיי? לכשתיצרךלכשתיצרך — כשתצטרך לה.
הדה היא דכתיב:
וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְיָ(שופטים טז, כח) וַיֹּאמַר יי אלהים זׇכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים וגו׳.
אמר לפניו: רבון העולמים! הווי זכור לי אותה הברכה שברכני אבא:
יתן לך, וְיִתֶּן — אלהותא.
מִטַּל הַשָּׁמַיִם — זה המן:
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם וגו׳(שמות טז, ד).
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ — זו הבאר, שהיתה מעלה להם מיני דגים שמינים יתר מידיימידיי — מדי.
וְרֹוב דָּגָן — אילו הבחורים:
דָּגָן בַּחוּרִים(זכריה ט, יז).
וְתִירֹשׁ — אילו הבתולות:
וְתִירשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻולוֹת.
דבר אחר:
מִטַּל הַשָּׁמַיִם — זו ציון:
כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּורֵד וגו׳(תהלים קלג, ג).
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ — אילו הקרבנות.
וְרֹוב דָּגָן — אילו הביכורים.
וְתִירֹושׁ — אילו הנסכים.
דבר אחר:
מִטַּל הַשָּׁמַיִם — זה המקרא.
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ — זו המשנה.
וְרֹוב דָּגָן — זה התלמוד.
וְתִירֹשׁ — זו אגדה.
דרשת הפסוק · ״יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים״ · העמים והלאומים, בני אמך ובני אביך, ומי פותח בקללה ומי בברכה
״שנאמר״, ״אשורים״, ״ואלופיו״, ״ולהלן״ ו״פותח״ (בכתב היד ״שותח״) — בהשלמת מאגרים ותיקונו.
״אלא יעקב על ידי שנטל ארבע הוא אומר בני אביך״ — חסר בכתב היד והושלם במאגרים; בתיאודור–אלבק ״אלא על ידי שנטל יעקב ארבע הוא אומר ישתחוו לך בני אביך״. ״ולהלן אמר״ — במאגרים ״אתמר״.
דברי רבי יצחק בר חייא על הרשעים נכתבו בכתב היד פעמיים (״וסופן ייסורים… שתחילתן״), ונמחקו במאגרים; בתיאודור–אלבק חסרים כאן ״אבל יצחק… אמר ר׳ יצחק בר חייא… בקללה״ והושלמו בסוגריים.
יַעַבְדוּךָ עַמִּים(בראשית כז, כט) — אילו שבעים אומות.
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים — אילו בני ישמעאל ובני קטורה,
שנאמר: וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִים וגו׳(בראשית כה, ג).
הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ — זה עשו ואלופיו.
וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ —
הכה איתמרהכה איתמר — כאן נאמר: יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ,
ולהלן אמר: יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ(בראשית מט, ח).
אלא יעקב, על ידי שנטל ארבע — הוא אומר: בְּנֵי אָבִיךָ;
יצחק, על ידי שנטל אחת — הוא אומר: וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ.
אֹרְרֶיךָ אָרוּר וגו׳,
ולהלן אומר: מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר(במדבר כד, ט).
אלא בלעם, על ידי שהוא שונא — פותח בברכה וחותם בקללה:
מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר;
אבל יצחק, על ידי שהוא אוהב — הוא פותח בקללה וחותם בברכה:
אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.
אמר רבי יצחק בר חייא:
הרשעים, על ידי שתחילתן שלווה וסופן ייסורין —
הם פותחין בברכה וחותמין בקללה:
מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר;
אבל הצדיקים, על ידי שתחילתן ייסורין וסופן שלווה —
הן פותחין בקללה וחותמין בברכה:
אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.
דרשת הפסוק · ״אך יצא יצא יעקב״ · הדלתות הנכפלות: יעקב עומד אחר הדלת עד שנכנס עשו
״פלונו״ — כך בכתב היד ובתיאודור–אלבק (במאגרים ״פילונו״). ״אסתרופומטה״ — במאגרים, תחת ״אסתרוםומטה״.
״׳אך יצא יצא׳ — אינו אומר כן, אלא ׳אך יצא יצא׳״ — כך בכתב היד, שתי הפעמים ״יצא יצא״ (ובמאגרים הראשון בסימן ציטוט שאינו פסוק); כנראה הכוונה ״אינו אומר ׳אך יצא׳ אלא ׳אך יצא יצא׳״. בתיאודור–אלבק ״הה״ד אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק וגו׳ [נראה יוצא ואינו יוצא]״, בלי ״אינו אומר כן״.
בתיאודור–אלבק ״ועשו אחיו בא מצידו — בא מזויין״. אין פסקה ו במאגרים בפרשה זו.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק וגו׳(בראשית כז, ל).
אמר רבי אייבו:
פלונופלונו — אולם הכניסה, השער שליצחק אבינו מפולשמפולש — פתוח משני צדדיו היה.
רבנן אמרי:
כמין אסתרופומטהאסתרופומטה — דלתות מסתובבות (מתקפלות) — הדלתות היו נכפלות לאחוריהן.
עמד לו יעקב אחר הדלת, עד שנכנס עשו, ויצא לו.
הדה היא דכתיב:
אך יצא יצא — אינו אומר כן, אלא אַךְ יָצֹא יָצָא:
נראה יצא, ואינו יצא.
וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ — מזוייןמזויין — חמוש.
דרשת הפסוק · ״ויעש גם הוא מטעמים… יקום אבי״ · הסממית שבידים, ו״קום נא״ שנפרע בלשון ״יקום אלהים״
המדרש קורא ״סממית״ (במסורה: שממית).
סוף הפסקה מקוצר בכתב היד: אחרי ״קום נא שבה — בבקשה״ בא מיד ״חייך דסבת קדמיא, יקום אלים יפוצו איביו״ — הסופר דילג מן הדרשה ליעקב אל סוף הדרשה לעשו. החסר הושלם בסוגריים הכפולים מתיאודור–אלבק (״ויאמר לאביו יקום אבי… ממך בו בלשון אני פורע לך… גדא דעבודה זרה דאת קאים, חייך אף אני בו בלשון אני פורע לך״); ״חייך דסבת קדמיא״ של כתב היד נשאר במקומו (בתיאודור–אלבק ״חייך אף אני״). הדרשה כולה, מכתב היד עצמו, גם בפרשה סה, סעיף יח (שם ״חייך, אף אני בו בלשון אני פורע לך״).
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים(בראשית כז, לא) —
הדה היא דכתיב: סממיתסממית — שממית, לטאה בְּיָדַיִם וגו׳(משלי ל, כח).
אמר רבי חמא בירבי חנינה:
באיזו זכות הסממית מתפסתמתפסת — נאחזת? בזכות אותן הידים:
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וגו׳.
וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻום אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב:
אתה אמרתה: קוּם נָא שְׁבָה(בראשית כז, יט) — בבקשה;
ממך בו בלשון אני פורע לך:
קוּמָה יְיָ וְיָפֻוצוּ אֹויְבֶיךָ(במדבר י, לה).
יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט(משלי יג, כג) — זה עשו.
אמר הקדוש ברוך הוא לעשו:
אתה אמרתה יָקֻום אָבִי — גדא דעבודה זרה דאת קאים;אתה אמרתה יקום… — אתה אמרת ״יקום אבי״ — אל המזל (הגד) של עבודה זרה שאתה עומד (לפניו);
אתה אמרת ״יקום אבי״ — אל המזל (הגד) של עבודה זרה שאתה עומד (לפניו);
חייך דסבת קדמיאדסבת קדמיא — שנטלת ראשון (את הברכות) — אף אני בו בלשון אני פורע לך:
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ איְבָיו(תהלים סח, ב).
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | שנאמר | — (הוספה) |
| ב | פתח | — (הוספה) |
| ב | השולמית | השולמים |
| ב | דכתיב | — (הוספה) |
| ב | אנכי | אנסי |
| ב | בזכותה | בזכותך |
| ב | יִפְתַּח יְיָ לְךָ(דברים כח, יב) | — (הוספה) |
| ב | בזכותך | בזכותה |
| ב | בזכותה | בזכותך |
| ג | כבשיהם | בשיהם |
| ג | אלהותא | אלהותה |
| ג | לה | לך |
| ג | דכתיב | — (הוספה) |
| ג | שמשון | שמש |
| ג | וַיֹּאמַר יי אלהים זׇכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים | — (הוספה) |
| ג | זכור | זר |
| ג | וְ | — (הוספה) |
| ג | אלהותא | אלהותה |
| ג | לכם | לך |
| ג | מיני | — (הוספה) |
| ד | אשורים | שורים |
| ד | שנאמר | — (הוספה) |
| ד | ואלופיו | אלופיו |
| ד | אלא יעקב, על ידי שנטל ארבע — הוא אומר: בְּנֵי אָבִיךָ; | — (הוספה) |
| ד | ולהלן | הלן |
| ד | פותח | שותח |
| ה | אסתרופומטה | אסתרוםומטה |
| ה | דכתיב | — (הוספה) |
| ו | דכתיב | — (הוספה) |
| ו | וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻום אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ. | — (הוספה) |
| ו | ממך בו בלשון אני פורע לך: | — (הוספה) |
| ו | קוּמָה יְיָ וְיָפֻוצוּ אֹויְבֶיךָ(במדבר י, לה). | — (הוספה) |
| ו | יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט(משלי יג, כג) — זה עשו. | — (הוספה) |
| ו | אמר הקדוש ברוך הוא לעשו: | — (הוספה) |
| ו | אתה אמרתה יָקֻום אָבִי — גדא דעבודה זרה דאת קאים; | — (הוספה) |
| ו | — אף אני בו בלשון אני פורע לך | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה סז
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה(בראשית כז, לג)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא · החרדה שהחרידה רות לבועז, והחרדה שהחריד יעקב ליצחק
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיְיָ יְשֻׂגָּב(משלי כט, כה)
״חרדה״ (שהחרידה רות) ו״שנאמר״ — הושלמו במאגרים. בתיאודור–אלבק ״כת׳ חרדת אדם״; ״נתן לו ובירכה״ — שם ״נתן בלבו ובירכה״, כבהמשך כאן; ״בדין והיה לקללו״ — שם ״בדין היה לקללו״.
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה(בראשית כז, לג).
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וגו׳(משלי כט, כה).
חרדה שהחרידה רות לבועז,
שנאמר: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת(רות ג, ח).
יִתֵּן מוֹקֵשׁ — בדין היה לקללה;
אלא וּבוֹטֵחַ בַּיְיָ יְשֻׂוגָּב — נתן לו, ובירכה:
וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיְיָ בִּתִּי(רות ג, י).
חרדה שהחריד יעקב ליצחק:
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה.
יִתֵּן מוֹקֵשׁ — בדין והיה לקללו;
אלא וּבוֹטֵחַ בַּיְיָ יְשֻׂוגָּב — נתן בלבו, ובירכו:
גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויחרד יצחק… מי אפוא הוא הצד ציד״ · חרדת המזבח, גיהנם שנכנסה עם עשו, והצידה שהותרה כדי שיטול יעקב את הברכות
״שחרד״ — בכתב היד ״שחרדה״, והה״א נמחקה במאגרים; ״על״ (גבי המזבח) — העי״ן הושלמה במאגרים; ״סרסור״ — בכתב היד ״ס״ בלבד; ״אתמהא״, ״או״, האל״ף של ״ליאפות״ והלמ״ד של ״ומקלקל״ — הושלמו במאגרים; ״צידך״ — אותיות מסופקות.
״כלפי רבקה אמרו״ — בתיאודור–אלבק ״כלפי רבקה אמו״; ״בינו לבין הקדוש ברוך הוא״ — שם ״ביני לבין המקום״; ״עתיד ליאפות כן״ — שם ״כאן״; ״ומקלקל״ — שם ״ומקלק״.
דעת רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי — הושלמה מתיאודור–אלבק (״רבנין אמ׳ לא יארוך לא יאחר הקב״ה לרמאי ולא לצידו, ר׳ ליעזר בנו שלר׳ יוסי הגלילי לא יארוך לא יאחר הקב״ה לרמאי ולצידו דאמר ר׳ יהושע בן לוי״): הסופר דילג מ״לרמאי״ אל ״לרמאי״, ובכתב היד נשארה דעה אחת בשם רבנן, ״לרמיי ולצידו״ — שהיא דעת רבי ליעזר, שעליה בא ״דמר רבי יהושע בן לוי״.
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה(בראשית כז, לג) —
אמר רבי חמא בירבי חנינה:
מְאֹד — מחרדה שחרד על גבי המזבח.
אמר: מי הוא זה שנעשה סרסור בינו לבין הקדוש ברוך הוא, שיטול יעקב את הברכות?
כלפי רבקה אמרו.
אמר רבי יוחנן:
מי שיש לו שני בנים, אחד נכנס ואחד יוצא — חרד? אתמהא!
אלא בשעה שנכנס עשו — נכנסה גהינם עימו.
רב נתן בשם רבי אחא:
התחילו כותלי הבית מרתיחיםמרתיחים — רותחים.
היא דהוא אמרהיא דהוא אמר — זה שהוא אומר: מִי אֵפוֹא —
מי הוא זה שהוא עתיד ליאפותליאפות — להיאפות (בגיהנם; ׳אפוא׳ נדרש מלשון אפייה) כן — אני או בני?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא את ולא בנך, אלא הוּא הַצָּד צַיִד — הוא צד הצייד.
אמר רבי לעזר בירבי שמעון:
ציידה, היך צידךציידה, היך צידך — צייד, איך (נצוד) צידך??
פכור תרעייה, היך תרעך פכיר ומקלקלפכור תרעייה, היך תרעך פכיר ומקלקל — כובל השער, איך שערך כבול ומקולקל?.
הדא היא דכתיב:
לֹא יַחֲרֹוךְ רְמִיָּיה צֵידוֹ וגו׳(משלי יב, כז).
רבנן אמרי:
לא יארוך ולא יאחר הקדוש ברוך הוא לרמיי ולא לצידו.
רבי ליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי:
לא יארוך לא יאחר הקדוש ברוך הוא לרמאי ולצידו.
דמר רבי יהושע בן לוי:
כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתןוכופתן — וכובל אותם — ומלאך בא ומתירן;
עופות ומסרסןומסרסן — וקושר אותם — ומלאך בא ומפריחן.
כל כך למה?
וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ —
כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, שהן עיקרו שלעולם, חרוצות לו.
רבי חננה בר פפא שאליה לרבי אחא:
אמר ליה: מהוא דכתיב וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ?
אמר ליה: חרוצה היא ביד הצדיקים,
שאינן נוטלים מן יקר שלהם לעתיד לבא בעולם הזה.
דרשת הפסוק · ״ואכל מכל… גם ברוך יהיה״ · טעם כל מעדנים, בכיו של עשו על הבשר, ויצחק שמודה לברכה
״שרימה״ — בכתב היד ״שדומה״ (מסומן במאגרים ״כך״ ותוקן ״שדימה״); תוקן כתיאודור–אלבק וכגליון כתב היד בסעיף יד להלן, שם אותה דרשה. המדרש קורא ״ואוכל״ (במסורה: ואכל) ו״בכורתי״ (במסורה: בכרתי).
בתיאודור–אלבק ״כיון שהזכיר טעם בשר בכה״, ״אני קערה שלעדשים״, ״תאמר״ (כאן ״תומר״).
וָאֹוכַל מִכֹּל(בראשית כז, לג) —
רבי יהודה ורבי נחמיה:
רבי יודה אמר:
מכל מה שנברא בששת ימי בראשית.
רבי נחמיה אומר:
מכל טוב שהוא מותקן לצדיקים לעתיד לבא.
אמר לו: עיקרו שלדבר — מה האכילך?
אמר לו: איני יודע;
אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם.
אמר רבי ברכיה:
כיוון שהזכיר בשר — מיד בכה.
אמר: אני — קערה אחת שלעדשים האכילני, ונטל את בכורתי;
אתה, שהאכילך בשר — על אחת כמה וכמה!
אמר רבי לוי:
לפי שאבינו יצחק מתפחד ואומר:
תומרתומר — תאמר שלא עשיתי כשורה — שעשיתי את שאינו בכור בכור?
וכיון שאמר אֶת בְּכֹורָתִי לָקָח(בראשית כז, לו) — אמר: יאות ברךיאות ברך — יפה (כדין) בירך.
אמר רבי לעזר:
אין קיום הגט אלא בחותמיו(משנה גיטין ב, ה) —
שלא תאמר: אילולי שרימה יעקב אבינו את אביו, לא נטל את הברכות;
תלמוד לומר:
גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
דרשת הפסוק · ״גם ברוך יהיה״ · שלושה אברים ברשות האדם ושלושה שאינן ברשותו
״אינן״ (ברשותו) — בכתב היד ״שאינן״, והש׳ נמחקה במאגרים; ״שלא״ (ברשותו) ו״עי״ (של ״בעי״) — הושלמו במאגרים; ״גם ברוך יהיה״ — בכתב היד ״וגם״, והו׳ נמחקה במאגרים.
״זכה״ — במאגרים ״זכאי״, ובתיאודור–אלבק ״זכיי״. ״שאם מקללו את, נפשך את מקלל״ — שם ״שאם תקללו לנפשך אתה מקלל״, ואחרי ״ארריך ארור״ — ״ומברכיך ברוך״.
אמר רבי יצחק:
בא לקללו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הזהר! שאם מקללו את — נפשך את מקלל,
שכן אמרתה לו: אֹרְרֶיךָ אָרוּר(בראשית כז, כט).
אמר רבי לוי:
ששה דברים משמשים את האדם — שלשה ברשותו, ושלשה אינן ברשותו.
העין והאוזן והחוטם — שלא ברשותו:
חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי.חמי מה דלא… — רואה מה שאינו רוצה, שומע מה שאינו רוצה, מריח מה שאינו רוצה.
רואה מה שאינו רוצה, שומע מה שאינו רוצה, מריח מה שאינו רוצה.
הפה והיד והרגל — ברשותו.
הפה:
אין בעי — הוא לעי באוריתא; אין בעי — הוא אמר לישן ביש;אין בעי —… — אם רוצה — הוא עמל בתורה; אם רוצה — הוא אומר לשון הרע; אם רוצה — הוא מחרף; אם רוצה — הוא מגדף.
אם רוצה — הוא עמל בתורה; אם רוצה — הוא אומר לשון הרע;
אין בעי — הוא מחרף; אין בעי — הוא מגדף.
אם רוצה — הוא מחרף; אם רוצה — הוא מגדף.
היד:
אין בעי — הוא מפלג מצוון; אין בעי — הוא גנב, ואן בעי — קטל.אין בעי —… — אם רוצה — הוא מחלק צדקה; אם רוצה — הוא גונב, ואם רוצה — הורג.
אם רוצה — הוא מחלק צדקה; אם רוצה — הוא גונב, ואם רוצה — הורג.
הרגל:
אם רוצה — הוא הולך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות;
ואם לאו — הוא הולך לבתי תיאטריותתיאטריות — בתי תיאטרון ולבתי קרקסיותקרקסיות — בתי קרקס (זירות המשחקים).
ובשעה שאדם זכה — הקדוש ברוך הוא עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו:
הפה — גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה(בראשית כז, לג);
היד — וַתִּיבַשׁ יָדוֹ וגו׳(מלכים א יג, ד);
הרגל — בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם(משלי א, טו), כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וגו׳(משלי א, טז).
דרשת הפסוק · ״כשמע עשו… בא אחיך במרמה… הכי קרא שמו יעקב״ · הזעקה שנפרעה בשושן הבירה, ועשו שמחכך בגרונו
המדרש קורא ״צעקה״, ובתיאודור–אלבק ״זעקה אחת הזעיק״; ״יתוותרון בני מעוי״ — שם ״יתוותרון מעוי״.
״לקח בכורתי״ ו״אצלת לי ברכה״ — הושלמו מתיאודור–אלבק (״לקח בכורתי ושתקתי לו והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר הלא אצלת לי ברכה — מן הנצולת״); בכתב היד ״ויאמר הכי. ושתקתי לו… ויאמר הלא. מן הניצולת״. דברי ריש לקיש (״התחיל מחכך בגרונו״) אינם בתיאודור–אלבק.
כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וגו׳(בראשית כז, לד).
אמר רבי חנינה:
כל מי שהוא אומר שהקדוש ברוך הוא וותרןוותרן — מוותר (על החטא בלי עונש) — יתוותרון בני מעוייתוותרון בני מעוי — יותרו (יינתקו) בני מעיו;
אלא מאריך רוחיה, וגבי דידיהמאריך רוחיה, וגבי דידיה — מאריך אפו, וגובה את שלו.
צעקה אחת הזעיק יעקב לעשו — ואיכן נפרע לו? בשושן הבירה:
וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה(אסתר ד, א).
וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וגו׳(בראשית כז, לה) —
רבי יוחנן אמר: בחכמת תורתו.
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב(בראשית כז, לו) —
רבי שמעון בן לקיש אמר: התחיל מחכך בגרונומחכך בגרונו — מכחכח בגרונו: וַיֹּאמֶר הֲכִי.
לקח בכורתי — ושתקתי לו;
וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי.
וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה — מן הניצולתמן הניצולת — מן השארית (ממה שהאציל ושייר).
דרשת הפסוק · ״הן גביר שמתיו לך… ולכה אפוא״ · הברכה השביעית שנאמרה תחילה, והשיח בין הקדוש ברוך הוא ליצחק על עשו
״היא״ — הושלם במאגרים. ״ולכה איפוא״ — בגליון כתב היד, בקיצור ״ול׳ איפוא״; בתיאודור–אלבק ״ולך איפה״.
בתיאודור–אלבק ״ודגן ותירוש סמכתיו״ אחרי ״לעבדים״. המדרש קורא ״יוחן״ (במסורה: יחן); בתיאודור–אלבק ״בארץ נכוחות יעול״.
וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו(בראשית כז, לז) —
אמר רבי ברכיה:
הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ — היא ברכה השביעית; ולמה הוא אומרה לו תחילה?
אלא אמר לו: מלך עשיתיהו עליך, וברכותיך שלו הן —
עבדה ומה דיליה למריהעבדה ומה דיליה למריה — העבד ומה שלו — לאדונו:
וְאֶת כׇּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וגו׳.
וּלְכָה אֵיפוֹא —
ברם לך פיתה אפייהברם לך פיתה אפייה — אבל לך — הפת אפויה (׳אפוא׳ מלשון אפייה).
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר:
הרף ממני — שפורניתושפורניתו — שתנורו (לטינית furnus) אפייה לפניו בכל מקום.
רבי שמעון בן לקיש אמר:
הרף ממני — שאף וחימה מסורין לו.
רבי שמלאי, ואמרין להואמרין לה — ויש אומרים אותה בשם רבי אבהו:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך היתה אומר: וּלְכָה אֵפוֹא?
אמר לו: יֻוחַן(ישעיה כו, י)!
אמר לו: רָשָׁע הוא.
בַּל לָמַד צֶדֶק — לא כיבד את הוריו.
אמר לו: בְּאֶרֶץ נְכֹוחוֹת — עתיד הוא לפשט את ידיו בבית המקדש.
אמר לו: אם כן — השפע לו שלוה בעולם הזה;
וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְיָ — לעתיד לבא.
דרשת הפסוק · ״הנה משמני הארץ יהיה מושבך״ · איטליא ובית גוברין, ומעשה באנטונינוס שביקש למלא את אוצרותיו
״ואעליה״ — העי״ן הושלמה במאגרים; ״שרי״ (הראשון) — בכתב היד ״שורי״, והו׳ נמחקה במאגרים; ״עקר״ — במאגרים, תחת ״עקב״; ״דוכסין״ (הראשון) — במאגרים, תחת ״דוקסין״.
בתיאודור–אלבק רק ״פוגלין רברבין״, בלי התרדין והחסין, והמעשה בלשון ״אמר ליה״ (כאן ״אמר לה״). עניין קרוב בבבלי עבודה זרה פרק א, י ע״ב: רבי עוקר לפני שליח אנטונינוס ״כל יומא… פוגלא ממשרא״ — שם על חשובי רומי, לא על האוצרות.
וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וגו׳(בראשית כז, לט).
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ — זו איטליא;
מִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל — זו בית גובריןבית גוברין — עיר בשפלת יהודה.
דבר אחר:
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ — משמיניה דארעאמשמיניה דארעא — מן השמנים של הארץ.
אנטונינוס שלח לגב רבינו.אנטונינוס שלח לגב… — אנטונינוס שלח אל רבנו. אמר לו (השליח): מפני שאוצרות (המלך) חסרים — מה נעשה ונמלא אותם? נטל (רבי) את השליח, והכניסו לתוך הפרדס. התחיל עוקר צנונות גדולים ושותל קטנים, תרדים גדולים ושותל קטנים, חסות גדולות ושותל קטנות. אמר לו: תן לי תשובה בכתב! אמר לו: אינך צריך.
אנטונינוס שלח אל רבנו.
אמר לה: בגין דתיסווריה חסירין — מה נעביד ונמלייא יתהון?
אמר לו (השליח): מפני שאוצרות (המלך) חסרים — מה נעשה ונמלא אותם?
נסתייה לשליחה, ואעליה לגו פורדיסה.
נטל (רבי) את השליח, והכניסו לתוך הפרדס.
שרי עקר פוגלין רברבין ושתיל דקיקין,
התחיל עוקר צנונות גדולים ושותל קטנים,
תורדין רברבין ושתיל דקיקין,
תרדים גדולים ושותל קטנים,
חסין רברבין ושתיל דקיקין.
חסות גדולות ושותל קטנות.
אמר לה: הב לי אנטיגרפה!
אמר לו: תן לי תשובה בכתב!
אמר לה: לית את צריך.
אמר לו: אינך צריך.
סליק לגביה.סליק לגביה… — עלה (השליח) אליו (אל אנטונינוס). אמר לו: היכן התשובה בכתב? אמר לו: לא נתן לי כלום. אמר לו: ומה אמר לך? אמר לו: לא אמר לי כלום. אמר לו: לא עשה לפניך כלום? אמר לו: נטלני והכניסני לתוך הפרדס; התחיל עוקר צנונות גדולים ושותל קטנים, תרדים גדולים ושותל קטנים, חסות גדולות ושותל קטנות. התחיל (אנטונינוס) מוציא דוכסים ומכניס דוכסים — עד שנתמלאו אוצרותיו.
עלה (השליח) אליו (אל אנטונינוס).
אמר לה: הן היא אנטיגרפה?
אמר לו: היכן התשובה בכתב?
אמר לה: לא יהב לי כלום.
אמר לו: לא נתן לי כלום.
אמר לה: ומה אמר לך?
אמר לו: ומה אמר לך?
אמר לה: לא אמר לי כלום.
אמר לו: לא אמר לי כלום.
אמר לה: לא עבד קומיך כלום?
אמר לו: לא עשה לפניך כלום?
אמר לה: נסתי ואעלי לגו פרדיסא;
אמר לו: נטלני והכניסני לתוך הפרדס;
שורי עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין,
התחיל עוקר צנונות גדולים ושותל קטנים,
תורדין רברבין ושתל דקיקין,
תרדים גדולים ושותל קטנים,
חסין רברבין ושתל דקיקין.
חסות גדולות ושותל קטנות.
שורי מפק דוכסין ומעל דוקסין —
התחיל (אנטונינוס) מוציא דוכסים ומכניס דוכסים —
עד זמן דאתמלון תיסוורייה.
עד שנתמלאו אוצרותיו.
דרשת הפסוק · ״ועל חרבך תחיה… והיה כאשר תריד״ · אם זכה יעקב — עשו עובד, ואם פורק עול תורה — עשו שולט
״חרבך״ — החי״ת הושלמה במאגרים (בכתב היד ״רבך״; במאגרים גם ״עול״ תחת ״על״); בתיאודור–אלבק ״על חרבך ואת חיי״. ״והוא יש לו נימוסות״ — הושלם במאגרים; ״בו״ — במאגרים, תחת ״לו״.
״לאבותם״ — במאגרים, תחת ״לאבית״; בתיאודור–אלבק ״את מתכיפו לאבות״. ״ירודים״ — שם ״ירידים״, ובלי ״ואני יש לי ירודים״.
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וגו׳(בראשית כז, מ) —
אמר רבי לוי:
על חרבך, ואת חיי.
וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד —
אמר רבי חונה:
אם זכה — תעבוד; ואם לאו — תאבד.
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד —
אמר לו: אתה יש לך ירודיםירודים — ירידים (ימי שוק), ואני יש לי ירודים, והוא יש לו ירודים;
אתה יש לך נימוסותנימוסות — חוקים (יוונית: נומוס), והוא יש לו נימסות.
אמר רבי יוסי בירבי חלפתה:
אם ראיתה יעקב אחיך פורק עול תורה מעל צוארו —
גזור עליו שמדיםשמדים — גזרות שמד, ואת שלט בו.
הדה היא דכתיב:
כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וגו׳(ישעיה סג, טז).
ויצחק איכן הוא? מי שהוא אומר לו: גזור עליו שמדים!
ואת מתכיפומתכיפו — מסמיכו, מצרפו (אל האבות) לאבותם.
דרשת הפסוק · ״וישטם עשו… ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי״ · הרשעים ברשות לבם והצדיקים לבם ברשותם, ומזימתו של עשו
״ויאמר המן בלבו״ ו״וי״ (של ״ויאמר ירבעם״) — הושלמו במאגרים; בכתב היד ״אמר ירבעם בלבו״. ״אומותיהם״ — מסומן במאגרים ״כך״ (בתיאודור–אלבק ״אמותיהם״).
״יש״ — במאגרים, תחת אותיות שאינן ניכרות (״א..״); ״עלי״ — בכתב היד ״עליו״, והו׳ נמחקה במאגרים; ״לישמעאל״ — בכתב היד ״לישמעאלים״, והסיום נמחק במאגרים; ״לבכורה״ — כך בכתב היד ובתיאודור–אלבק (במאגרים ״על הבכורה״). סוף פסוק יחזקאל הושלם במאגרים.
״דלבבייה״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים; ״בדוקהון״ — כך אחרי תיקון מאגרים (״בדוק־הון״). בתיאודור–אלבק ״דאנא הוא בודקיהון דלבבייא״. המדרש קורא ״חוקר לב ובוחן כליות״ (במסורה: חקר לב בחן כליות).
מקבילות לרשימת ״הרשעים ברשות לבן״: בראשית רבה לד, יג (על ״ויאמר יי אל לבו״; שם ירבעם לפני המן, ובלי ״דומים לבוראן״); אסתר רבה י, ג (שם עשו לפני נבל); מדרש תהלים יד, ב (הרשעים בלבד, ונוסף נבוכדנאצר).
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב וגו׳(בראשית כז, מא) —
אמר רבי לעזר בירבי יוסי:
נעשה לו שונא, ונוקם ונוטר;
עד כדון קראייןעד כדון קראיין — עד עכשיו נקראים סנטרוי דרומיסנטרוי דרומי — הסנטורים של רומי (׳וישטם׳ נדרש כעין ׳סנטר׳).
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ —
הרשעים ברשות לבן:
אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ(תהלים יד, א);
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ;
וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ(אסתר ו, ו);
וַיֹּאמֶר יָרׇבְעָם בְּלִבּוֹ(מלכים א יב, כו).
אבל הצדיקים — לבן ברשותן:
וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ(שמואל א א, יג);
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ(שמואל א כז, א);
וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ(דניאל א, ח).
דומים לבוראן:
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ(בראשית ח, כא).
יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי —
רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן:
רבי יודה אמר:
בא לו עשו במתונהבמתונה — במתינות, בלי חיפזון. אמר: מה אני מכריעמכריע — מצער, מכניע את אבא?
אלא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל וגו׳.
רבי נחמיה אמר:
הרבה סייחיםסייחים — עיירים, סוסים צעירים מיתו, ונעשו עורותיהם שטיחים על גבי אומותיהםאומותיהם — אמותיהם.
רבנן אמרי:
אם הורגו אני — יש שם ועבר, שניהם עלי בדין,
ואומר לי: למה הרגתה את אחיך?
אלא הרי אני הולך ומתחתן לישמעאל,
והוא בא ועוררועורר — ותובע, וחולק (עליו בדין) עמו לבכורה — והורגו;
ואני עומד עליו בגואל הדם — והורגו;
וירש שתי משפחות.
הדה היא דכתיב:
יַעַן אֲמׇרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם(יחזקאל לה, י) וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַיְיָ שָׁם הָיָה וגו׳.
מן אמר דאמר כןמן אמר דאמר כן — מי אמר שאמר כך??
אמר רבי יודן:
הקדוש ברוך הוא אמר כן: וַיְיָ שָׁם הָיָה.
אמר רבי ברכיה:
כפר עשו ואמר: לא אמרית הדה מלתאלא אמרית הדה מלתא — לא אמרתי את הדבר הזה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לית את ידע דאנה בדוקהון דלבבייהלית את ידע דאנה בדוקהון דלבבייה — אינך יודע שאני הבודק של הלבבות??
אֲנִי יְיָ חוקר לֵב ובוחן כְּלָיוֹת(ירמיה יז, י).
דרשת הפסוק · ״ויגד לרבקה… ותשלח ותקרא ליעקב״ · האמהות נביאות היו, ועשו המתנחם על יעקב כעל מת
״האימהות״ (השני) — המ״ם הושלמה במאגרים; ״ותמר״ (= ואת אמר) — התי״ו הושלמה במאגרים (בכתב היד ״ומר״); ״מתנחם״ — במאגרים, תחת ״מתנחה״.
״הנה עשו אחיך מתנחם לך״ — הושלם מתיאודור–אלבק; בכתב היד הדרשה באה בלי הפסוק. המדרש קורא ״ויוגד״ (במסורה: ויגד).
וַיֻּוגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו וגו׳(בראשית כז, מב) —
מי הגיד לה?
רבי חגיי בשם רבי יצחק:
האימהות נביאות היו, ורבקה היתה מן האימהות.
רבי ברכיה בשם רבי יצחק:
אפילו הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם;
ונביאים חורשים תלם בתוך תלם?
ותמרותמר — ואתה אומר: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי(תהלים קה, טו).
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן —
הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ:
כמת הוא תוהאתוהא — מתחרט, מצטער עליך, כמת הוא מתנחם עליך,
וכבר הוא שותה עליך כוס תנחומים.
דרשת הפסוק · ״וישבת עמו ימים אחדים״ · ״ימים אחדים״ — שבע שנים
בתיאודור–אלבק מובא גם הפסוק ״ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים״; ״רבי חנינה בן פזי״ — שם ״ר׳ חננא בר פזי״.
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹולִי(בראשית כז, מג);
וְיָשַׁבְתָּ עִימּוֹ וגו׳(בראשית כז, מד).
אמר רבי חנינה בן פזי:
נאמר כן אֲחָדִים, ונאמר להלן אֲחָדִים(בראשית כט, כ):
מה אֲחָדִים שנאמר להלן — שבע שנים,
אף אֲחָדִים שנאמר כאן — שבע שנים.
דרשת הפסוק · ״עד אשר תשוב חמת אחיך… למה אשכל״ · רבקה אמרה כצדקתה, ועשו שעברתו שמורה לנצח
״אמו״ — הושלם במאגרים; ״נוחרתה״ — החי״ת הושלמה במאגרים (בכתב היד ״נורתה״). בתיאודור–אלבק אחרי ״ויטרוף לעד אפו״ — ״ועברתו שמרה נצח״.
עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ(בראשית כז, מד) —
אמו כצדקתה אמרה: עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת;
והוא לא עשה כן, אלא וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ(עמוס א, יא).
רבי שמעון בן לקיש אמר:
עוברתיה נוחרתהעוברתיה נוחרתה — עברתו נוטרת (שמורה) — לא זעייה מן פומיהלא זעייה מן פומיה — אינה זזה מפיו.
לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד(בראשית כז, מה).
דרשת הפסוק · ״ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי״ · רבקה גורפת מחוטמה, ובנות חת שקופחות זו את זו
״קופחת״ — במאגרים, תחת אותיות שאינן ניכרות (״קופה..״); בתיאודור–אלבק ״קופחת זו וזו וזו״.
וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי וגו׳(בראשית כז, מו) —
אמר רבי הונה:
התחילה גורפת מחוטמה ומשלכתגורפת מחוטמה ומשלכת — מקנחת את חוטמה ומשליכה.
אִם לֹוקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה וגו׳ — קופחתקופחת — מכה, פוגעת (גרועה זו מזו) זו וזו.
דרשת הפסוק · ״ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו… וישמע יעקב אל אביו״ · הברכות שנתאששו ביד יעקב, בן המלכים שנוטל בפרהסיא, ויעקב ששומע לעצה
״בחותמיו״ — בכתב היד ״בסותמיו״ (מסומן במאגרים ״כך״); המשנה (גיטין ב, ה) ותיאודור–אלבק ״בחותמיו״. ״שדימה״ נמחק בידי הסופר, ובגליון ״שרימה״. ״חותר״ — במאגרים, תחת ״הותר״; ״הזהירו״ — הושלם במאגרים (לפסוק ״ויצוהו״).
״כל דרך איש ישר בעיניו״ שבכתב היד (בשני המקומות) — לשון משלי כא, ב; במאגרים ״כל״ נמחק ו״איש״ תוקן ״אויל״, כמשלי יב, טו, שהמשכו ״ושומע לעצה חכם״ נדרש כאן. בתיאודור–אלבק ״על בנות ענר אשכול וממרא״. המדרש קורא ״אתה קח לי״ (במסורה: אותה).
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וגו׳(בראשית כח, א) —
אמר רבי אבהוא:
לפי שהיו מפוקפקותמפוקפקות — רופפות, לא יציבות בידו — איכן נתאששונתאששו — נתחזקו, נתקיימו בידו? כן:
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וגו׳.
אמר רבי לעזר:
אין קיום הגט אלא בחותמיו(משנה גיטין ב, ה) —
שלא תאמר: אילולי שרימה אבינו יעקב באביו, לא נטל את הברכות;
תלמוד לומר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל.
אמר רבי ברכיה:
לבן מלכים שהיה חותרחותר — גונב (במחתרת) לאביו, ליטול ליטרהליטרה — ליטרה, משקל (לטינית libra) אחת שלזהב.
אמר לו: למה בטמונניתבטמוננית — בהסתר, בגניבה? בא וטול לך בפרהסיאבפרהסיא — בגלוי (יוונית: פרהסיא)!
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וגו׳ —
הזהירו על בנות אשכל וממרא.
וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ(בראשית כח, ז) —
הדה היא דכתיב:
דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו(משלי יב, טו).
דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו — זה שמשון:
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אתה קַח לִי וגו׳(שופטים יד, ג).
וְשֹׁומֵעַ לְעֵצָה חָכָם — זה יעקב:
וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וגו׳.
דרשת הפסוק · ״וירא עשו כי רעות… וילך עשו אל ישמעאל״ · מחלת ובשמת: עשו שנתן דעתו להתגייר, וכיב על כיב
״יפה״ — בכתב היד ״ויפה״, והו׳ נמחקה במאגרים.
״בשמת״ — שמה של בת ישמעאל בבראשית לו, ג. בתיאודור–אלבק ״שנתבשמה דעתו״, ״תוספה על בית מלי״.
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת(בראשית כח, ח);
וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל(בראשית כח, ט) —
רבי יהושע בן לוי אמר:
נתן דעתו להתגייר.
מָחֲלַת — שמחל הקדוש ברוך הוא על עוונותיו;
בָּשְׂמַת(בראשית לו, ג) — שנתבסמה דעתושנתבסמה דעתו — שנתיישבה (נתבשמה) דעתו עליו.
אמר לה רבי לעזר:
אילו הוציא את הראשונות — יפה הייתה אומר;
אלא עַל נָשָׁיו —
כיב על כיבכיב על כיב — כאב על כאב (פצע על פצע), תוספת על בית מליתוספת על בית מלי — תוספת על בית מלא.
חלק ג
חתימה
חתימה · ממרד עשו וישמעאל באה להם תקלה, והצדיק יצא מצרה
בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק(משלי יב, יג)
בכתב היד המשך הדרשה על ״וילך עשו אל ישמעאל״, והיא מעבירה אל ״ויצא יעקב״ שבראש הפרשה הבאה. המדרש קורא ״בפשע שפתים מוקש רע״ כבמסורה (בתיאודור–אלבק ״מוקש רשע״).
אותה דרשה, בשם אותם חכמים, בפרשה סח, פתיחתא שלישית: שם ״מימרד שמרדו נשיו שלעשו״; ובפרשה לד, ג על ״צא מן התבה״: ״ממרד שמרדו דור המבול… זה נח״.
רבי יודן בשם רבי אייבו:
בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע(משלי יב, יג) —
ממרד שמירדו עשו וישמעאל בקדוש ברוך הוא — באת להם תקלה.
וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק — זה יעקב:
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב(בראשית כח, י).
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | חרדה | — (הוספה) |
| א | שנאמר | — (הוספה) |
| ב | שחרד | שחרדה |
| ב | ע | — (הוספה) |
| ב | רסור | — (הוספה) |
| ב | אתמהא | — (הוספה) |
| ב | א | — (הוספה) |
| ב | או | — (הוספה) |
| ב | ל | — (הוספה) |
| ב | דכתיב | — (הוספה) |
| ב | ולא לצידו | — (הוספה) |
| ב | רבי ליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי | — (הוספה) |
| ב | לא יארוך לא יאחר הקדוש ברוך הוא לרמאי | — (הוספה) |
| ג | שרימה | שדומה |
| ד | שלא | — (הוספה) |
| ד | עי | — (הוספה) |
| ה | לקח בכורתי | — (הוספה) |
| ה | אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה | — (הוספה) |
| ו | היא | — (הוספה) |
| ז | ע | — (הוספה) |
| ז | שרי | שורי |
| ז | עקר | עקב |
| ז | דוכסין | דוקסין |
| ח | ח | — (הוספה) |
| ח | והוא יש לו נימסות | — (הוספה) |
| ח | בו | לו |
| ח | דכתיב | — (הוספה) |
| ח | לאבותם | לאבית |
| ט | וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ(אסתר ו, ו) | — (הוספה) |
| ט | וַיֹּ | — (הוספה) |
| ט | יש | — (הוספה) |
| ט | עלי | עליו |
| ט | לישמעאל | לישמעאלים |
| ט | דכתיב | — (הוספה) |
| ט | וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַיְיָ שָׁם הָיָה | — (הוספה) |
| ט | ל | — (הוספה) |
| י | מ | — (הוספה) |
| י | ת | — (הוספה) |
| י | הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ | — (הוספה) |
| י | מתנחם | מתנחה |
| יב | אמו | — (הוספה) |
| יב | ח | — (הוספה) |
| יג | קופחת | קופה.. |
| יד | בחותמיו | בסותמיו |
| יד | חותר | הותר |
| יד | הזהירו | — (הוספה) |
| יד | דכתיב | — (הוספה) |
| יד | אויל | איש |
| יד | אויל | איש |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמות מכ״י וטיקן 60 (בסעיפים ט, כ); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |