איִצְפֹּון לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה — התורה הצפונה לאברהם

פתיחתא ראשונה · התורה שנצפנה עד שיעמוד אברהם, שקיים אף עירובי תבשילין, והקדוש ברוך הוא מגן לו ולבניו העוסקים בתורה

וצפן יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם(משלי ב, ז)

כותרת הדפוס ״פרק יג. תורה״: זו פרשת התורה של הסדר ״אחר הדברים האלה היה דבר יי אל אברם״ (בראשית טו, א), ופרקים יד–טו הם פרשת הנביאים ופרשת הכתובים שלו.

״יצפון״ — כך בדפוס, כקרי (יצפן; הכתיב ״וצפן״). ״שנאמר עקב אשר וגו׳״ — הגרש של ״וגו׳״ מסופק בדפוס. ״רבי שמואל בר נחמן״ — בדפוס ״ר׳ שמו׳ בר נחמן״; בבובר ״ארשב״נ״. ״להם כמגן״ — בדפוס בקיצור (״לה״ וגרש), ונפתח כבבובר. ״כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא״ — משלי ל, ה; בבובר ״אמרת יי צרופה מגן הוא [לכל החוסים בו]״ (שמואל ב כב, לא). ״את המגן זה״ — כך בדפוס ובבובר.

מקבילות: תנחומא בובר, לך לך יד — אותה פתיחתא, בשינויי לשון: ״אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן אף עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו״; ״אתה עסקת בתורתי, חייך שאני מגן לך, שנאמר אל תירא אברם [אנכי מגן לך]״; ״כשם כשאדם אוחז את המגן, אפילו חצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש״. תנחומא, לך לך יא — ״כשם שמגן אוחז את החרב, אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלן״, ושם בין הדברים שתי דרשות על ״קיפל הקדוש ברוך הוא״ דורות (המילה לאברהם, התורה לדור המדבר), שאינן כאן. ״אפילו עירובי תבשילין היה אברהם אבינו יודע״ — בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בן אלעזר איש הבירה גם בבראשית רבה צה, ג; ובבבלי יומא כח ע״ב: ״אמר רבא ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי — אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה״.

ברָשָׁע עֹושֶׂה פְעֻולַּת שָׁקֶר — אברהם ונמרוד

פתיחתא שנייה · אברהם שזרע צדקה והאכיל עוברים ושבים ושכרו אמת, ונמרוד שעשה צלמים והטעה את הבריות

רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת־שָׁקֶר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת(משלי יא, יח)

״עבודת אלילים״ — בדפוס ״ע״א״, כינוי הדפוס לעבודה זרה; בבובר ובתנחומא ״ע״ז״. ״ולא רוח בם״ — אחרי ״רוח״ בדפוס סימן הוספה ריק (מאגרים), ואין חסר דבר: כך הפסוק (ירמיה י, יד, וכן נא, יז). ״שנמשלה״ — בדפוס ״שנמשל׳״, ונפתח כבבובר (״שנמשלה ע״ז בשקר״).

מקבילות: תנחומא בובר, לך לך טו, ותנחומא, לך לך יב — אותה פתיחתא, ובהן נמרוד תחלה ואחריו אברהם; בתנחומא נוסף מעשה הברכה שלימד אברהם את העוברים ואת השבים (״ברכו לבעל הפונדק״), שאינו כאן. בראשית רבה מד, ג (רבי אבין בשם רבי חנינה) — ״זה נמרוד הרשע, שהיו פעולותיו של שקר; וזורע צדקה — זה אברהם״, בפסוק ״ושמרו דרך יי לעשות צדקה ומשפט״ ולא ״ויטע אשל״.

גמה כתיב למעלה מן הענין — מלחמת המלכים ושכרו של אברהם

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״אחר הדברים האלה… שכרך הרבה מאד״ · אברהם שקרא ללוט אחי, החניכים שנתחפו בזהב ושהורקו בדברים, אליעזר כנגד שלש מאות ושמונה עשר, והשכר על ״אם מחוט ועד שרוך נעל״

״עמלו של אברהם״ — כך בדפוס; בבובר ״שבחו של אברהם״, ובתנחומא בובר ובתנחומא ״ענותנותו״. ״ולא נזכר אברהם״ — כך בדפוס ובבובר (לא זכר את המריבה); בתנחומא בובר ״לא זכר אברהם אבינו את המריבה״.

״ואמר להם״ (״וחיפה אותן, ואמר להם״) — בדפוס ״וא׳ להם״. ״שכתוב בתורה״ — בדפוס ״שכת׳״, ונפתח כבבובר. ״אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם״ — בדפוס ״אמ׳ הב״ה״.

״עבודת אלילים״ — בדפוס ״ע״א״ (ראו סעיף ב). ״הנוטע בשביעית חייב ומוצאי שביעית חייב״ — כך בדפוס; בבובר ובתנחומא בובר ״הנוטע ערב שביעית״, ובתנחומא ״שנו רבותינו… והנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב״ — ובו ״לפניהם״ מובן. ״מכה לפניה ולאחריה״ — בדפוס ״לפני׳״, ונפתח כבבובר ובתנחומא בובר (״לפניה״). ״מוצאי שביעית״ — בדפוס ״שביעי׳״.

״ויהי בחצי הלילה ויי הכה״ — בדפוס ״וי׳י״. ״כיון שראה אברהם יוצא לרדוף״ — בבובר ״שראה את אברהם״. ״והיה אומר״ — בדפוס ״או׳״; בבובר ״והיה זה יצא לרדוף״ (בלי ״אומר״). ״ואני אטול משלך שתאמר: אני העשרתיך״ — כלשון הפסוק ״ולא תאמר אני העשרתי את אברם״ (בראשית יד, כג).

״חוט של צדקה שיהא מקיפן, כשם ששנו חכמים״ — כך בדפוס ובבובר. בתנחומא בובר, לך לך יז: ״חייך שאני נותן לבניך מזבח שחוט של סיקרא מקיפו, כשם ששנו רבותינו״, ובתנחומא, לך לך יג: ״אני מטהר את בניך במזבח שתהא מוקפת בחוט של סיקרא, כמו ששנינו: המזבח היתה מוקפת בחוט של סיקרא״; וכן בבראשית רבה מג, ט: ״אם מחוט — אילו הקרבנות, כהדא דתנינן: חוט שלסיקרא חוגרו באמצע״. מה ״ששנו חכמים״ הוא משנה מדות ג, א, והושלם ממנה; ״צדקה״ שבדפוס אינו כנראה אלא שיבוש של ״סיקרא״ — לא תוקן.

״מה יפו פעמיך בנעלים״ — בדפוס ״בנעלי׳״; בבובר ״במנעליהם… בנעלים״.

מקבילות: תנחומא בובר, לך לך טז–יז, ותנחומא, לך לך יג — כל הסעיף, בשינויי לשון וסדר (״מי האיש הירא — מן העונות; ורך הלבב — ממעשים רעים״; ״וירדף עד דן… ולא כתב וירדפו״; ״כיון שהגיע אותו צדיק לדן תשש כוחו״; בשכר ״נעל״ — ״מצות אכילת פסח… ועוד אני אפרע מעשו״). בראשית רבה מג, ב (״וירק את חניכיו… רבי לוי אמר: בפרשת שטרים, מי האיש הירא ורך הלבב״; ״אליעזר לבד היה — מניין אליעזר שמונה עשר ושלש מאות״; ״עבודה זרה מכה מלפניה ומכה מאחריה: וירדף עד דן — מדן נשמע נחרת סוסיו״); מג, ט (״הרימותי ידי… רבי נחמיה אמר: עשאן שבועה, וירם ימינו ושמאלו״; ״אתה אמרת אם מחוט — חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית… עד שרוך נעל — מצות יבמה״; ״ועד שרוך נעל — אילו פעמי רגלים: מה יפו פעמיך בנעלים״). בבלי נדרים לב ע״א (״וירק את חניכיו — רב אמר שהוריקן בתורה, ושמואל אמר שהוריקן בזהב; שמנה עשר ושלש מאות — אליעזר כנגד כולם״); בבלי סנהדרין צו ע״א (״וירדף עד דן — כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן״). בבראשית רבה מג, ג ״ויחלק עליהם לילה״ נדרש על ״כחצות הלילה אני יוצא״ (שמות יא, ד), וכאן על ״ויהי בחצי הלילה״ (שמות יב, כט).

אוְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי — וביד הנביאים אדמה

פתיחתא ראשונה · כל נביא ראה את הקדוש ברוך הוא בדמות אחרת; ומשל הלבלר שכתב לכפור בבן — ישעיה שפתח בתוכחות

וְדִבַּרְתִּי עַל־הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה(הושע יב, יא)

כותרת הדפוס ״פרק יד. נביאים״: זו פרשת הנביאים של הסדר ״אחר הדברים האלה היה דבר יי אל אברם״ (פרק יג).

״נצב על המזבח״ — בדפוס ״נצב של המזבח״, ותוקן במאגרים כלשון הפסוק (עמוס ט, א) וכבבובר; ״ראיתי את יי״ — כך בדפוס ובבובר, ובפסוק ״אדני״, ונדפס בלשון המדרש, מחוץ לציטוט. ״מיכה ראה אותי יושב, שנאמר: ראיתי את יי יושב על כסאו״ — כך בדפוס, והוא לשון מיכיהו בן ימלה (מלכים א כב, יט; וכן דברי הימים ב יח, יח); בובר הגיה ״ישעיה ראה אותי יושב, שנאמר (ראיתי) [ואראה] את יי יושב על כסא״ (ישעיה ו, א) — שלא לצורך. ״ושער ראשיה כעמר נקי״ — כך בדפוס ובבובר (בפסוק ״ראשה… נקא״).

״ואמר לו: מה לך? הנחת אגרת…״ — בבובר ״ואמר לו הלבלר״. ״ובקש המנו״ — בבובר ״הימנו״. ״הביא עדים״ — בבובר ״ואמרת לי להביא עדים״. ״שמא מדמה את אותי״ — בבובר נוסף ביאור: ״פי׳ איש אחר אמר לך ואתה חושב שאני הוא״. ״ברגלי אביו״ — בבובר ״לרגלי״. ״כך הכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא״ — בדפוס ״ישר׳ להב״ה״.

מקבילות: מכילתא דרבי ישמעאל, שירתא ד ובחדש ה — ״נגלה על הים כגבור עושה מלחמה, שנאמר יי איש מלחמה; נגלה בסיני כזקן מלא רחמים״, ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (טו, ג) ״כזקן מלא רחמים, חזה הווית וגומר״ (דניאל ז, ט). פסיקתא רבתי לג (״מה אעידך ומה אדמה לך״): ״בים נדמיתי לכם כגיבור… בסיני נדמיתי כזקן… לא נדמיתי לנביאים דמויות הרבה… ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה״. ויקרא רבה א, יד: ״כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת, הדא הוא דכתיב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה״. משל הלבלר והבן — לא נמצא במקום אחר במדרשים שבספרייה.

ביִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים — שנותיו של ישעיה

פתיחתא שנייה · קצרה · ישעיה שחיה מאה ועשרים שנה, כנגד ימי ארבעת המלכים שבימיהם נתנבא

יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה(משלי י, כז)

״זה ישעיה״ — בדפוס ״ישעי׳״. ״אמרו רבותינו״ — בדפוס ״רבותי׳״. ״שנאמר חזון״ — בבובר ״שנאמר חזון ישעיהו וגו׳״, הפסוק שמונה את ארבעת המלכים.

געשרה לשונות של נבואה — חזון קשה מכולן

דרשת הפסוק · ״חזון״ · חזון קשה שבלשונות הנבואה; אברהם שנתירא מן החזון, ובחזון ראה דניאל את פורענות האומות ואת הגואל

״אמירה, [דיבור], הגדה…״ — בדפוס אחרי ״אמירה״ סימן הוספה ריק (מאגרים), ובמניין תשעה לשונות; ״דיבור״ הושלם מבובר (״אמירה דיבור הגדה חידה משל מליצה נבואה משא הטפה וחזיון״). ״במחזה לאמר״ — בדפוס ״במחז׳״. ״שנגלה עלי״ — בבובר ״עליו״. ״משונאיהם״ — בדפוס בקיצור (״משונאיה״ וגרש). ״שנגליתי״ — בבובר ״שנגלתי״.

״חזה הוית בחיזוי עם ליליא… לימא רבה״ (דניאל ז, ב) ו״אף הגואל… בחזון אני מראה אותו לבניך״ — בדפוס בלבד; בבובר ״שכך ראה דניאל, שנאמר חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא…״ (דניאל ז, יג) מיד אחרי ״משונאיהם״. לשון הפסוקים בדפוס: ״בחיזוי״, ״רבה״ (ז, ב); ״בחיזו״, ״נש״, ״אתי״, ״הוה״, ״מטא״ (ז, יג; בבובר ״כבר (נש) [אנש]״). ראש פסוק ז, יג (״חזה הוית… אתי הוה״) נדפס כולו בלשון המדרש מחוץ לציטוט, שכן ארבע מילותיו השונות מפצלות אותו.

מקבילות: בראשית רבה מד, ז — ״עשרה לשונות נקראת נבואה: חזון, נבואה, הטפה, דיבור, אמירה, ציוי, משא, משל, מליצה, חידה; ואי זו קשה שבכולן? רבי אלעזר אמר: חזון — חזות קשה הוגד לי״ (שם ״ציוי״ ולא ״הגדה״); ושם ״גדול כוחו שלאברהם — שנדבר עמו בדבור ובחיזיון״, ואין שם יראת אברהם מן החזון.

דישעיה ועובדיה — הגדול שבנביאים והירוד שבנביאים

דרשת הפסוק · ״חזון ישעיהו בן אמוץ״ · שני נביאים שנתנבאו בלשון חזון, נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו, ונבואה מפי סנהדרין

״זכריה בן עדו״ — בדפוס ״עדו בן זכריה״ וסימני סדר (2, 1) על השמות, כלומר ״זכריה בן עדו״ (כלשון עזרא ה, א; ו, יד: ״זכריה בר עדוא״); בובר הגיה ״זכרי׳ בן ברכי׳ בן עדו הנביא״ (זכריה א, א). ״סתם״ — בדפוס ״סתו׳״, ונפתח כבבובר. ״שהיה גר, שהיה הירוד שבנביאים״ — בדפוס ״שהי׳ גר שהי׳ הירו׳ שבנביאי׳״. ״זקנים״ — הזי״ן מסופקת בדפוס.

״ואשמע את קול יי״ — כך בדפוס ובבובר; בפסוק ״קול אדני״ (ישעיה ו, ח), ו״יי״ נדפס בלשון המדרש, מחוץ לציטוט. ״ולכך נתנבאו״ — בדפוס אחרי הוי״ו גרש מחוק. ״שחזון בגימטריא שבעים ואחד, שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין״ — בדפוס נקודה לפני ״סנהדרין״; בבובר ״בשבעים ואחד סנהדרין״. ״להתנבות״ — בבובר ״להתנבאות״. ״הגדול שבנביאים והירוד שבנביאים״ — בבובר ״זה גדול שבנביאים, זה ירוד שבנביאים, ולמה״.

מקבילות: בבלי מגילה טו ע״א — ״כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות — בידוע שהוא נביא בן נביא; שמו ולא שם אביו — בידוע שהוא נביא ולא בן נביא; שמו ושם עירו מפורש — בידוע שהוא מאותה העיר״; ויקרא רבה ו, ו — ״כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו נביא בן נביא… ואיתנבי חגי נבייא וזכריה בר עידוא נבייא — שהיה נביא בן נביא״. ״עובדיה גר אדומי היה״ — בבלי סנהדרין לט ע״ב (בשם רבי מאיר), ויקרא רבה יח, ב (רבי יצחק). חזון בגימטריא שבעים ואחד, והנבואה מפי סנהדרין — לא נמצאו במקום אחר במדרשים שבספרייה.

אלֹא תִּירָאוּם — כשישראל יראים מן המקום הכל יראים מהם

פתיחתא · כשישראל יראים מן המקום — האומות, החיות, האש והמים מתיראים מהם, והגרים באים לחסות בצל השכינה; ואברהם הגר הראשון

לֹא תִּירָאוּם כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם(דברים ג, כב)

כותרת הדפוס ״פרק טו. כתובים״: זו פרשת הכתובים של הסדר ״אחר הדברים האלה היה דבר יי אל אברם״ (פרקים יג–יד).

״יריאים… יריאין״ — כך בדפוס (בבובר ״יראים… יראים״). ״אלהי שלח מלאכה״ — בדפוס ״מלא׳״, ונפתח כלשון הפסוק (דניאל ו, כג); בבובר ״אלהי שלח מלאכיה [וסגר פום אריותא ולא חבלוני]״. ״לגוב״ — בבובר ״לגוב אריות״. ״אני יי אשר הוצאתיך וגו׳״ — בבובר ״…מאור כשדים״ (בראשית טו, ז), ועליו ״אף האש נתירא מן אברהם״. ״ובני ישראל הלכו ביבשה וגו׳״ — שמות יד, כט (וכן טו, יט, שבו ציין בובר).

״חנניה״ — בדפוס ״חנני׳״. ״ברגליו״ — כך בדפוס (בפסוק ״ברגלו״); בבובר הוגה. ״ויספר שלמה לכל האנשים הגרים״ — בפסוק ״כל האנשים הגיורים״; ״לכל״ נדפס כלשון המדרש, מחוץ לציטוט (בבובר הוגה ״(לכל) [כל]״, ו״הגרים״ חסר שם). ״מהו הן גור״ — בבובר ״מה הוא הן״. ״ומי היה שגר — אחריותי? אברהם״ — כך בדפוס; בבובר ״ומי היה שגר באחריותי, אברהם״.

מקבילות: ״הן — לשון יוני: אחד״ — בבלי שבת לא ע״ב (על ״הן יראת יי היא חכמה״): ״שכן בלשון יוני קורין לאחת הן״, וכן מועד קטן כח ע״א. בבלי יבמות כד ע״ב: ״אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. אמר רבי אליעזר: מאי קרא? הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול״ — הפך ״וכן את מוצא בדוד… וכן בשלמה״ שכאן. ״זנח ישראל טוב״ — באיכה רבה פתיחתא ב ובפסיקתא דרב כהנא טו, ה (רבי יודה בר פזי): ״ואין טוב אלא תורה״; כאן ״טוב יי לכל״.

איׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם — חגור חרבך: המילה

פתיחתא ראשונה · אברהם שנתייפה מכל בני אדם ונשבע למלך סדום, ומכאן ואילך יחגור את המילה

יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם חֲגוֹר־חַרְבְּךָ עַל־יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ(תהלים מה, ג–ד)

כותרת הדפוס ״פרק יו. תורה״ (״יו״ למספר הפרק, טז): זו פרשת התורה של הסדר ״ויהי אברם בן תשעים שנה״ (בראשית יז, א), ופרקים יז–יח הם פרשת הנביאים ופרשת הכתובים שלו.

״הרימותי וגו׳״ — בראשית יד, כב (״הרמתי ידי אל יי אל עליון״); בבובר הושלם הפסוק בסוגריים. ״כשם שהיית משיח״ — בדפוס ״שהיית׳״; בבובר ״שהיית משיח״, ובתנחומא בובר ״בשעה שהיתה משיח״. ״הוא בעולם״ — בדפוס ״בעול׳״, וכן בבובר ״הוא בעולם״.

״על שמי נתנסית נסיונות הרבה״ — בבובר ״ירדת לכבשן האש נתנסת נסיונות הרבה ועמדת״, בלי ״על שמי״; בתנחומא בובר ״ונתנסית נסיונות הרבה על שמי״. ״הניח לי״ — בבובר ״הנית לי״. ״ומקינן״ — בבובר ״ומקין״.

מקבילות: תנחומא, לך לך יח — אותה פתיחתא (״כנגד מי אמרו בני קרח המזמור הזה? לא אמרוהו אלא כנגד אברהם״), ושם הבנים מנויים כולם (״שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח ובניו״), ״הוצק חן בשפתותיך — כשאמרת למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל״ (בראשית יד, כג), ״אם אתה מבקש להודיע גבורתך — חגור חרבך על ירך גבור: תן את המלה בין ירכיך, והיא הודך והדרך״. תנחומא בובר, לך לך כב — כאן כמעט מילה במילה (״מכאן ואילך מבקש אתה להודיע גבורתי, חגור חרבך, תן המילה בין יריכותיך״).

בסוֹד יְיָ לִירֵיאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם — סודו של הקדוש ברוך הוא: המילה

פתיחתא שנייה · המילה שלא נגלתה עד אברהם, סוד בגימטריא שבעים, ומשל לאוהב המלך שחגרו זונין שלו

סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם(תהלים כה, יד)

״להודיעם״ — בדפוס ״להודיע׳״ (פעמיים), כלשון הפסוק. ״שאתה נותן״ — בדפוס ״שאת׳״; בבובר ״שאתה נותן״. ״סוד בגימטריא שבעים״ — ס׳ ששים, ו׳ ששה, ד׳ ארבעה, כמפורש בתנחומא ובתנחומא בובר; בבובר ״שבעים נפש אני מעמיד ממך״.

״בעבר הירדן בארץ מואב וגו׳״ — דברים א, ה, וסופו ״הואיל משה באר את התורה הזאת״ (״בשבעים לשון״); בתנחומא בובר הפסוק ״יי אלהינו דבר אלינו בחרב״ (דברים א, ו). ״זו ברית מילה״ — בבובר ״ברית זו מילה״.

״הריני חוגרו זונין שלי״ — בבובר ״חורגו זונין (פי׳ חגורה)״; בתנחומא בובר ״הריני חוגרו זייני״, ובנמשל: ״אלא מה אתן לך? דייך שתהא כמוני״. ״ואתנה בריתי ביני וביניך״ — בדפוס ״ואתנ׳״; ״ויפול אברם״ — בדפוס ״אבר׳״.

מקבילות: תנחומא, לך לך יט (״אי זהו סוד שגילה ליראיו? זו המילה, שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטירין של מלה אלא לאברהם״; ״אני מעמיד ממך שבעים… ואני מעמיד מהם שבעים זקנים… ומעמיד ממך משה שיהגה התורה בשבעים לשון״), ובסופה ״כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בעשרים דור בשבילך עד שתבוא ותטול את המלה״ — בלי המשל. תנחומא בובר, לך לך כג — גם המשל, ובו ״דיו לעבד להיות שוה לקונו״. בבראשית רבה (דפוס וילנא) מט, ב — הדרשה עד ״דיו לעבד שיהא כרבו״ (״איזהו סוד יי? זו מילה, שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור״), ואינה בכתב יד וטיקן 30 ובמהדורת תיאודור–אלבק.

גבוא ומול לפני — הקדוש ברוך הוא אוחז ואברהם חותך

דרשת הפסוק · ״ויהי אברם… אני אל שדי״ · אברהם שהאיר את העולם, ומל את עצמו והקדוש ברוך הוא אוחז עמו

״בעבודת אלילים״ — בדפוס ״בע״א״ (כינוי הדפוס לעבודה זרה; וכן בפרק יז), וכן בבובר. ״משעמדת״ — בדפוס ״משעמד׳״, בלשון נוכח כהמשך הדברים (״והודעתני… הארתה״); בבובר ״אבל משעמדת והודעתני בעולם הארת בעולם״. ״אברהם״ (״משעה שעמד אברהם״) — בדפוס ״אברה׳״, וכן בבובר.

״׳וכרות לו הברית׳ אינו אומר כן״ — הלשון שהדרשן שולל, לא פסוק. ״אתה הוא יי האלהים… ומצאת את לבבו נאמן לפניך״ — נחמיה ט, ז–ח; ״וכרות עמו הברית… ותקם את דבריך כי צדיק אתה״ — ט, ח. ״בערלתו״ — בבובר ״בערלו״.

מקבילות: תנחומא בובר, לך לך כד — ״אמר לו אברם: ומי ימול אותי? אמר לו: אתה לעצמך. נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתיירא… מה עשה הקדוש ברוך הוא? כביכול שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל״; שם לפניו ״הייתי מתגלגל בעשרים דור עד שתבא ותיטול את המילה… לכך אמר אני אל שדי — דיי לעולם״, ואין שם ״העולם אפל… הארת בעולם״. בבראשית רבה (דפוס וילנא) מט, ב — ״אתה בעצמך; מיד נטל אברהם סכין… מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא אוחז בו״. שיר השירים רבה ד, ו (״עד שיפוח היום״) — ״רבי אבין בשם רבי שמעון: שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו, שנאמר וכרות עמו הברית״. על האור: בראשית רבה ב, ג — ״עד מתי יהיה העולם מתנהיג באפילה? תבוא האורה… יהי אור — זה אברהם, הדא היא דכתיב: מי העיר ממזרח״.

אהַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס — בזכות המילה

פתיחתא · ישראל נגאלים בזכות המילה: במצרים, בים, במדבר ובירדן; ערלה נקראת קוצים, ומשה שעיכב את המילה

הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס(תהלים עד, כ)

כותרת הדפוס ״פרק יז. נביאים״: זו פרשת הנביאים של הסדר ״ויהי אברם בן תשעים שנה״ (פרק טז); ״אם לא בריתי יומם ולילה״ כנגד ״ואתנה בריתי ביני וביניך״.

״אף על פי״ — בדפוס ״אע״פ״. ״אין הקדוש ברוך הוא גואלן אלא בזכות מילה״ — בבובר ״הקב״ה גואלן בזכות המילה״. ״לעבודת אלילים״ — בדפוס ״לע״א״ (כינוי הדפוס לעבודה זרה); בבובר ״לע״ז״.

״ואומר אל אבותיכם בארץ מצרים איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו״ — כך בדפוס; בפסוק (יחזקאל כ, ז) ״ואמר אלהם איש שקוצי עיניו״, והמילים ״אל אבותיכם בארץ מצרים״ לשון הדרשן (בבובר נמחקו בסוגריים ונכתב ״[אליהם]״); ראש הפסוק כולו (״ואומר אל אבותיכם בארץ מצרים״) נדפס בלשון המדרש, מחוץ לציטוט. ״וכתיב״ — בדפוס ״וכתי׳״, בשני המקומות.

״והמים להם חומה״ — שמות יד, כב (וכן יד, כט); הדרשן קורא ״חומה״ כ״חימה״. ״כיון שראה המים את המילה ברח״ — כך בדפוס ובבובר (״המים״ מסומן במאגרים כקריאה תמוהה; ההקשר ״הים ראה וינס… ומה ראה הים״). ״לגזורים״ — דרשת ״לגזרים״: לגזורים, לנימולים.

״למדבר״ — בדפוס ״למדב׳״. ״כי מולים היו כל העם היוצאים… כי ארבעים שנה… ואת בניהם הקים״ — יהושע ה, ה–ז. ״הירדן יסוב לאחור״ — תהלים קיד, ג (בבובר ״יסב״). ״מיד עשה הקדוש ברוך הוא נסים״ — בבובר ״עשה להן״.

״המולו ליי והסירו ערלת לבבכם״ — כך בדפוס ובבובר; בפסוק (ירמיה ד, ד) ״ערלות״, ונדפס בלשון המדרש מחוץ לציטוט. ״הרי שהיא כקוצים״ — בבובר ״שהוא״.

מקבילות: ספרי במדבר סז — ״כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים: ישראל לא היו מולים, ומי היה מל? שבטו של לוי, שנאמר ובריתך ינצורו״. ״ששים רבוא בין שני בדי ארון״ — בבראשית רבה ה, ז (״ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו הנה… צמצמן בין שני בדי הארון״) בדרשת המועט המחזיק את המרובה, בלי המילה. על משה: משנה נדרים ג, יא — ״רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה״; ובבבלי נדרים לא ע״ב ״שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר ויפגשהו יי ויבקש המיתו״. דרשת אזור הפשתים והקוצים לא נמצאה במקום אחר במדרשים שבספרייה.

באגריפס ורבי אליעזר — המילה קודם מתן תורה

דרשת הפסוק · ״אם לא בריתי״ · המילה שנצטוו עליה ישראל קודם עשרת הדברות: ״ושמרתם את בריתי״

״עבודת אלילים״ — בדפוס ״ע״א״, וכן בבובר. ״ועל שבועת השם״ — בדפוס ״שבוע׳״. ״למה לא נתנה במתן תורה״ — בבובר ״למה לא כתובה״; ״על כל אלו הזהיר״ — בבובר ״מזהיר״; ״אמר לו: טול והסתכל״ — בבובר ״אמרו לו״.

״בחדש השלישי… ויסעו… ומשה עלה… אתם ראיתם… ועתה אם שמוע… ושמרתם את בריתי״ — שמות יט, א–ה, ראשי הפסוקים זה אחר זה; בבובר בלי ״ויסעו״. ״ורבי עקיבא אומר״ — בדפוס ״אומ׳״.

מקבילות: תנחומא, לך לך כ — ״שאל אגריפס המלך את רבי אליעזר: וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חיבב המילה, למה לא נתנה בעשרת הדברות? אמר לו: קודם עשרת הדברות הזהיר עליה, שנאמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי; וכן הוא אומר אם לא בריתי יומם ולילה — זו ברית מילה״. בפסיקתא רבתי כג השואל עקילס הגר (״קודם עשרת הדברות ניתנה, דכתב ושמרתם את בריתי — זו ברית שבת וברית מילה״). המחלוקת: מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יט, ה — ״רבי אליעזר אומר: זו ברית מילה; רבי עקיבה אומר: זו ברית שבת; וחכמים אומרים: זו ברית עבודה זרה״, כמו כאן; ובמכילתא דרבי ישמעאל, בחדש ב, להפך: ״רבי אליעזר אומר: זה ברית שבת; ורבי עקיבא אומר: זה ברית מילה ועבודה זרה״.

אוְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ — אברהם יושב לימינו של הקדוש ברוך הוא

פתיחתא · האבות מישראל והקדוש ברוך הוא מהם, ואברהם שהושיבו לימינו ובכסא הכבוד

וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם־יְיָ(ירמיה ל, כא)

כותרת הדפוס ״פרק יח. כתובים״: זו פרשת הכתובים של הסדר ״ויהי אברם בן תשעים שנה״ (פרקים טז–יז).

״אדני ממקור ישראל״ — בדפוס השם בקיצור (האות ה״א וגרש), ונפתח כבפסוק (תהלים סח, כז: ״ברכו אלהים אדני״); בבובר ״במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל״, בלי השם. ״שנאמר״ (שלוש פעמים, ״ויגש אברהם״, ״ויאמר ברוך״, ״נאם יי לאדני שב לימיני״) — בדפוס ״שנ׳״.

״וסונקנדריס שלו בשמאל״ — בבובר ״וסונקנדריס (סיקרי״טיר בלעז) שלו בשמאלו״. ״נאם יי לאדני שב לימיני״ (בפעם השנייה) — בבובר ״נאום יי שב לימיני״.

״מקים מעפר דל״ — שמואל א ב, ח, בתפלת חנה (ובתהלים קיג, ז ״מקימי מעפר דל״); ״וכסא כבוד ינחילם״ — סוף אותו פסוק. ״דכתיב: ואנכי עפר ואפר״ — בדפוס ״דכתי׳… ואפ׳״; בבובר ״דכתיב אנכי עפר ואפר״. ״מקים מעפר דל — מה עושה לו?״ — בבובר ״ואפילו מקים מעפר דל מה עושה לו״.

מקבילות: ״נאם יי לאדני שב לימיני״ נדרש על אברהם גם בתנחומא, לך לך יג (״ויצא מלך סדום… ואי זה מלך? זה אברהם שנצח את כל המלכים וחיילותיהן, ועליו נאמר נאם יי לאדני שב לימיני״), בתנחומא בובר, וירא ד (״אל תצטער לעמוד, שב לך, שנאמר נאם יי לאדני שב לימיני״) ובבבלי סנהדרין קח ע״ב (״אייתי הקדוש ברוך הוא לאברהם ואותביה מימיניה״, במלחמת המלכים) — דרשות אחרות; במדרש תהלים יח, כט — ״לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מושיב למלך המשיח על ימינו… ואברהם לשמאלו״. ״והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא״ נדרש בבבלי סנהדרין צח ע״ב על המשיח (״אמר רב נחמן: אי מן חייא הוא — כגון אנא״), ובגיטין נו ע״ב ״ואין אדיר אלא מלך״; כאן ״ואין אדירים אלא אבות״. משל השלטון והסונקנדריס לא נמצא במקום אחר במדרשים שבספרייה.