מדרש

תנחומא

פרשת וירא

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, חשון תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§501§§

מדרש תנחומא

דרשה א

וירא אליו יי

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם(בראשית יח, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אכמה ברכות מתפלל אדם בכל יום — ודרכיו של הקדוש ברוך הוא חסד

הלכה · ילמדנו · שמונה עשרה ברכות ולמה, תשע של ראש השנה ושבע של שבת; התפלה גדולה מן הקרבנות; קישט כלה, קבר מת, ביקר חולה

בדפוס סימן א. ״והאחרון: ויאמר אליו יי זאת הארץ אשר נשבעתי״, ״שבשעה שמתפלל וכוריע… כל חליות שבשדרה״, ״תאות ענוים שמעת יי… מה כתיב אחריו״ (סעיף ב) — בגליון כתב היד. ״[כ]תיב״ — הכ״ף הושלמה במאגרים. ״כל אורחות יי״ — לפניו בכתב היד ״כי״, שנמחק במאגרים. ״שמונה עשר״ (ילידי ביתו, סעיף ג) — בכתב היד ״י״ח וכו׳״, ראשי תיבות של לשון הפסוק (בראשית יד, יד: שמנה עשר ושלש מאות); בדפוס ״שי״ח״.

״ו[שתים עשרה] ברכות כולם לצרכו של אדם״ — בכתב היד ״וי״ח״, ותוקן כדפוס (״ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם״) וכחשבון (שמונה עשרה, פחות שלש ראשונות ושלש אחרונות).

בדפוס: ״ואלהים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת״; ״והאחרון ויאמר יי אלי״ (״זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם״); ״אמור לו אין זה מן המנין שאין יעקב נמנה עמהן״; ״רבי יהושע בן לוי אמר כנגד י״ח אזכרות שאמר דוד בהבו ליי בני אלים״; ״אמר רבא בר חנינא כנגד תשעה אזכרות״; ״והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער״; ״ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו״; ״שכן בכרכי הים קורין לכלה בונה״.

מקבילות: בבלי ברכות כח ע״ב (״כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד בהבו ליי בני אלים״ — בשם רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני; ״כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה״ ו״המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה״ — רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי); שם כט ע״א (״כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה״ — רבי יצחק דמן קרטיגנין; ״כנגד עשרים וארבע רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים״ — רבי חלבו); סוטה יד ע״א (״דרש רבי שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״); ברכות סא ע״א (״שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא״).

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

ילמדינו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?

כך שנו רבותינו:

בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה(משנה ברכות ד, ג).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

כנגד שמנה עשרה פעמים שהאבות כתובים בתורה.

הראשון שבהם: וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם וגו׳(בראשית נ, כד);

והאחרון: וַיֹּאמֶר אליו יי זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי(דברים לד, ד).

ואם יאמר לך אדם: הרי הן תשעה עשר —

שכך כתיב: אֲנִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁוכֵב עָלֶיהָ(בראשית כח, יג) —

אמור לו: אינו מן המנין, שאין יעקב עמהם.

ורבי יוחנן אמר:

כנגד שמנה עשר צווייןצוויין — ציוויים שבמשכן, שהן בסוף ואלה שמות:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א) — שמונה עשרה פעמים.

ורבי סימון אמר:

כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה —

שבשעה שמתפלל וכוריעוכוריע — וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקפקושיתפקפקו — שיתפרקו ויתבלטו כל חליות שבשדרה,

שנאמר: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ(תהלים לה, י).

ורבי שמעון אומר:

כנגד שמונה עשר מזמורים מראש ספר תילים עד יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).

לומר: תענה בתפלתך; לכך נאמר: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה.

ולכך נאמר בסוף שמונה עשרה מזמורות: יַעַנְךָ יְיָ וגו׳.

ורבי יהושע בן לוי אמר:

כנגד שמנה עשרה הזכרות השםהזכרות השם — אזכרות — פעמים שהשם נזכר שאמר דוד בהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

ולמה מתפללים עשרים וארבע בתענית?

כנגד עשרים וארבע רננותרננות — שירי תפלה ותחנה שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדש הקדשים — בתעניתו.

ולמה מתפללין בראש השנה תשע ברכות?

אמר רבה בר אבה:

כנגד תשע הזכרות שאמרה חנה בתפלתה, מן וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה(שמואל א ב, א) ואילך.

שבע ברכות של שבת

אתה מוצא: שמונה עשרה בכל יום,

ואינן כולן לשבחו של הקדוש ברוך הוא, אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות;

ושתים עשרה ברכות — כולם לצרכו של אדם.

ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה:

שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, ניזכר ברופא חולה עמו ישראל, והוא מיצרמיצר — מצטער;

דהשבת ניתנה למנוחה ועונג, ולא לצער.

לכך מתפלל שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות, והמנוחה באמצע.

ולפיכך אמר דוד: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ(תהלים קיט, קסד) — אלו שבע ברכות שמתפללין בשבת.

ואי זה יום? יום המיוחד, שאין כיוצא בו:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ(שמות כ, ח) — לקדשו ולברכו בכל דבר,

אפילו מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר(ישעיה נח, יג).

התפלה גדולה מכל הקרבנות

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:

הוו זהירין בתפלה, שאין מדה אחרת יפה הימינה,

שהיא גדולה מכל הקרבנות,

שנאמר: לָמָּה לִּי רֹוב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְיָ וגו׳(ישעיה א, יא),

כִּי תָבֹואוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וגו׳(ישעיה א, יב),

וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וגו׳(ישעיה א, טו),

גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה וגו׳ —

מכלל שהיא גדולה מכולן.

ואפילו אין אדם כדאי ליענות בתפלתו ולעשות חסד עמו —

כיון שמתפלל ומרבה תחנונים, אני עושה עמו חסד,

שכך כתיב: כׇּל אׇורְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

הקדמתי חסד לאמת, וצדק למשפט,

שנאמר: צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ(תהלים פט, טו).

קישט כלה, קבר מת, ביקר חולה

אמר רבי שמלאי:

תדע שכל דרכיו חסד:

בתחלת התורה — קישט את הכלה: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו׳(בראשית ב, כב) — שכן בכרכי היםבכרכי הים — בערי החוף, בארצות שמעבר לים קורין למקושטותלמקושטות — לנשים המקושטות, המעוטרות בונה;

ובסופה — קבר את המת: וַיִּקְבֹּור אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא;

ובאמצעיתה — ביקר את החולה: כיון שמל אברהם, בא הוא ופמלייאופמלייא — ופמליה — חבורת משרתיו, מלאכיו שלו וביקרן,

ממה שקראו בענין: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

תרגום לעבריתצוויין ציוויים וכוריע וכורע שיתפקפקו שיתפרקו ויתבלטו רננות שירי תפלה ותחנה הזכרות השם אזכרות — פעמים שהשם נזכר מיצר מצטער בכרכי הים בערי החוף, בארצות שמעבר לים למקושטות לנשים המקושטות, המעוטרות ופמלייא ופמליה — חבורת משרתיו, מלאכיו

חלק ב

פתיחתות

בוַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ

פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב; קדם למלאכים לבקר את החולה; בשבעה מקומות השוה עצמו לנמוכים

וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי(תהלים יח, לו)

בדפוס סימן ב (עד ״כיון שמל אברהם נגלה עליו״). ״תאות ענוים שמעת יי; ואומר: שירו לאלהים זמרו שמו; מה כתיב אחריו״ — בגליון כתב היד.

״ואומרים״ (התלמידים) — בכתב היד ״ואומ׳״, ונפתח כדפוס. ״כי כה אמר יי השמים כסאי״ — כך בכתב היד, ו״כי״ מן הפסוק הקודם (במקרא, ישעיה סו, א: כה אמר). ״ודיין״ (תהלים סח, ו) — כך בכתב היד (במקרא: ודין).

בדפוס: ״כיון שנגלה עליו היה הקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב שנאמר והוא יושב״; ״כשיהיו יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואני נצב עליהם״; ״אמר למלאכים לילך לבקרו״; ״בשבעה מקומות השוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם הבריות הנמוכין״; ״כיון שמל אברהם נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו״.

מקבילות: בראשית רבה מח, א (״ותתן לי מגן ישעך״ — אברהם יושב ושכינה עומדת); תנחומא בובר, וירא ד (״חייך, בשביל שאתה יושב ואני עומד, עתידין בניך… לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ואני עומד עליהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל״).

רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וגומר(תהלים יח, לו).

כיון שנגלה עליו — היה הקדוש ברוך הוא עומד, ואברהם יושב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תתמה, שאף לבניך אני עושה כן:

יהיו הם יושבים בבית הכנסת על התורה, ואני נצב עליהם,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

ענותנותו של הקדוש ברוך הוא

בנוהג שבעולם: כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו,

התלמידים מהלכים תחלה, ואומרים: שליחות הרב לביתו של חולה —

לומר, שהרב מבקש לבקרו.

והקדוש ברוך הוא אינו כן:

כשמל אברהם, והיה מיצר מן המילה, אמר למלאכים: נלך לבקרו.

עד שהמלאכים הולכין — קדמן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א), ואחר כך: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

יש עניו גדול מזה?

בשבעה מקומות

אמרו רבותינו בשם רבי אלעזר בן פדת:

בשבעה מקומות השוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם חבורות הנמוכיםחבורות הנמוכים — עם השפלים והחלשים:

כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹונֵי הָאֲדֹונִים הָאֵל הַגָּדֹול(דברים י, יז) —

מה כתיב אחריו? עֹושֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וגו׳(דברים י, יח).

ואומר: כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה(תהלים קלח, ו).

ואומר: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁוכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ וגומר(ישעיה נז, טו).

ואומר: כי כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א);

ואומר: וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי(ישעיה סו, ב).

ואומר: יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ(תהלים י, טז) —

מה כתיב אחריו? תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ(תהלים י, יז).

ואומר: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ(תהלים סח, ה) —

מה כתיב אחריו? אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּין אַלְמָנוֹת(תהלים סח, ו).

עֹושֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם וגו׳(תהלים קמו, ו) —

יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד(תהלים קמו, ט).

כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא לבקרו,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

תרגום לעבריתחבורות הנמוכים עם השפלים והחלשים

גמִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי

פתיחתא שנייה · מי שזובח עולה נגלים עליו, קל וחומר אברהם שזבח עצמו; ונהר של דם הערלות, וריחו ערב כמור ולבונה

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה־לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת־עֹלֹתֶיךָ וְאֶת־שְׁלָמֶיךָ אֶת־צֹאנְךָ וְאֶת־בְּקָרֶךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ(שמות כ, כא)

בדפוס סימן ב (מ״רבי יצחק נפחא פתח״ עד סופו). ״אמרו לו״ (מלאכי השרת) — בכתב היד ״אמ׳ לו״, ונפתח כדפוס (״אמרו לו״). ״ובן אנוש״ — כך בכתב היד (במקרא, תהלים קמד, ג: בן אנוש; ובתהלים ח, ה: ובן אדם).

בדפוס: ״אני נגלה עליו לברכו אברהם שזבח את עצמו לפני על אחת כמה וכמה״; ״וכמה היו ילידי ביתו שי״ח״; ״מה אנוש ותדעהו בן אדם ותחשבהו״; ״אמר להם חייכם ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה״.

מקבילות: בראשית רבה מח, ד (״רבי יצחק פתח: מזבח אדמה… מה אם מי שבנה מזבח לשמי — הריני ניגלה עליו ומברכו; אברהם, שמל עצמו לשמי — איני ניגלה עליו ומברכו?״); וכן מח, ג (״ויקח אברהם את ישמעאל״, אברהם שמל את עבדיו).

רבי יצחק נפחא פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו׳(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

אמר הקדוש ברוך הוא: ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים — אני נגלה לברכו;

אברהם, שזבח עצמו לפני — על אחת כמה וכמה!

לכך נאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

מן הערלות גבעה

אמר רבי אחא:

בא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם:

שביום שמל את עצמו, מל את ישמעאל ואת כל אנשי ביתו, והיה הדם מנטףמנטף — מטפטף.

וכמה היו ילידי ביתו? שְׁמֹנָה עָשָׂר(בראשית יד, יד) וכו׳;

מקנת כספו — על אחת כמה וכמה!

שנאמר: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כג),

וכתב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כו), וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ(בראשית יז, כז) —

עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו.

בואו ונבקר את החולה

ואמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה!

אמרו לו: רבונו של עולם, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ ובן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ(תהלים קמד, ג)?

את הולך למקום הטינופתהטינופת — הזוהמה, הלכלוך, במקום של דם ושל שקץ וסריחותוסריחות — וריח רע?

אמר להם: חייכם, ערב לי אותו ריח של דם ערלות ממור ולבונה!

וכן שלמה אומר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר(שיר השירים ד, ו) —

זה אברהם, שנקרא מור,

שנאמר: מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כׇּל בִּגְדֹותֶיךָ(תהלים מה, ט).

תרגום לעבריתמנטף מטפטף הטינופת הזוהמה, הלכלוך וסריחות וריח רע

חלק ג

גוף הדרשה

דכחום היום — ועד שיפוח היום

דרשת הפסוק · ״והוא יושב פתח האהל כחום היום״ · הרתיח את היום שלא יצטער אברהם באורחים; יום הדין, בית המקדש וירושלם

בדפוס סימן ג (מ״והוא יושב פתח האהל״; לפניו בדפוס דרשת ״באלוני ממרא״ — ענר, אשכול וממרא — שאינה בכתב היד).

״זרים״ — כך בכתב היד, חילוף ד״ר; תוקן כמקרא (מלאכי ג, יט) וכדפוס: ״כל זדים״. ״כי הנה היום ההוא״, ״עושי רשעה״ — לשון כתב היד (במקרא: כי הנה היום בא… וכל עשה רשעה).

בדפוס: ״מהו כחם היום הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום כדי שלא יהו עוברים ושבים באים״; ״זו ירושלים שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה״.

מקבילות: בראשית רבה מח, ח (״פתח האהל כחם היום״).

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א) —

הרתיחהרתיח — הבעיר, החם מאד הקדוש ברוך הוא אותו היום,

שלא יהו עוברין ושבין באין, וילך ויצטער אברהם להכניסם, לכלכלםלכלכלם — לזונם, להאכילם.

דבר אחר: עד שיפוח היום

דבר אחר: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם(שיר השירים ד, ו) — זה יום הדין:

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם ההוא בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל(מלאכי ג, יט) זדים וְכׇל עושי רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שאין בו צל לרשעים,

שנאמר: אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּועֲלֵי אָוֶן(איוב לד, כב).

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה בית המקדש, שהיו מקריבים בו מור;

אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה — זה ירושלם, שהיו מקריבים במנחותיהם לבונה.

תרגום לעבריתהרתיח הבעיר, החם מאד לכלכלם לזונם, להאכילם

הוַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים

דרשת הפסוקים · ״וישא עיניו וירא״ עד ״ויקח חמאה וחלב״ · שני דמים; שלש ריצות; כל מה שעשה אברהם למלאכים שילם הקדוש ברוך הוא לבניו; הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, ועפרון

בדפוס סימן ד. ״אני ממטיר להם [לחם] מן השמים… וחלב צאן״ — בגליון כתב היד, ו״לחם״ הושלם במאגרים. ״מיכאן שנו חכמים… ואקחה פת לחם״ — תוספת בכתב היד (בין השיטין או בגליון). ״להם״ (עשה להם) — הה״א מסופקת.

אחרי ״ויש אומרין רך וטוב — ארבעה״ בכתב היד פסקה פגומה (בסוגריים מרובעים במאגרים), שרק קצתה נקרא — חזרה בקיצור על ״אתה אמרת… אני…״ (״שלם לבניו… ענני כבוד… בשלו…״); נדפסה כאן כמו שהיא נקראת, וה״…״ — מקומות שאינם נקראים בכתב היד.

״סאין״ (פעמיים, ״מהרי שלש סאין״) — כך בכתב היד (במקרא: סאים). ״מה היא״ (ארץ ארבע מאות שקל) — כך בכתב היד (במקרא: מה הוא). ״יי״ (אם רחץ) — בכתב היד ״י״י״ (במקרא: אדני). ״שמונה עשר וכו׳״ — ראה בסעיף ג.

בדפוס: ״התחיל הדם מילה לטפטף״; ״אתה אמרת להן יוקח אני נותן לבניך מצות פסח״; ״אתה לקחת חמאה וחלב אני אתן להם חמאת בקר וחלב צאן״; ״קמח שלשה הרי ו׳ סלת שלש הרי תשעה״; ״בן אחד בקר שנים רך ג׳״ ויש אומרים ״רך וטוב ד׳״; ואחריו דברי רבי יודן: ״מלבא לקחת לו גוי עד מוראים גדולים״ — שבעים ושתים אותיות; ״מה דלא הוי שויא״; ״דאמר רבי חנניה״; ״בר משקלי עפרון דאינון קנטרין״.

מקבילות: בראשית רבה מח, יא (״אתה אמרת: יוקח נא מעט מים — חייך שאני פורעה לבניך״, במדבר, בארץ ולעתיד לבוא); מח, יד (״תשע סאים אפה״); מח, טו (״ויקח בן בקר — יכול גדול? תלמוד לומר רך״).

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב) —

התחיל דם המילה מנטף.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים, ואפרע משונאיהם,

שנאמר: וָאֶעֱבֹור עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹומַר לָךְ בְּדָמַיִיךְ חֲיִי(יחזקאל טז, ו) — זה דם הפסח;

וָאֹומַר לָךְ בְּדָמַיִיךְ חֲיִי — זה דם המילה.

שלש ריצות

וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשכר שלש ריצות שרצת — אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה.

ואלו הן שלש ריצות של אברהם:

וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם,

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז),

וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹותוֹ.

מה פרע לבניו בסיני?

וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן(דברים לג, ב).

אתה אמרת — אני

אתה אמרת להם: יֻוקַּח(בראשית יח, ד) — אני נותן להם מצות פסח: וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה וגומר(שמות יב, ג).

אתה אמרת: נָא — אני נותן לבניך בפסח: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא(שמות יב, ט).

אתה אמרת: מְעַט — אני מגרש שונאיהם: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ(שמות כג, ל).

אתה אמרת: מַיִם — אני נותן להם באר מים במדבר: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(במדבר כא, יז).

אתה אמרת: וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם — אני ארחצם מכל טומאה: אִם רָחַץ יי אֵת צֹואַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד).

אתה אמרת: וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ — אני אתן להם מצות סוכה,

דכתיב: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים(נחמיה ח, טו).

אתה אמרת: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם(בראשית יח, ה) — אני ממטיר להם לחם מן השמים.

אתה אמרת: חֶמְאָה וְחָלָב(בראשית יח, ח) — אני נותן להם חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן(דברים לב, יד).

הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה

מיכאן שנו חכמים: שהצדיקים אומרין מעט, ועושין הרבה —

שאמר להן: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם;

ובאחרונה עשה להם שלשה שוורים ותשע סאים,

שנאמר: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סאין(בראשית יח, ו) —

כמשמען;

קֶמַח — הרי שש;

סֹלֶת — הרי תשע.

ומניין ששלשה שוורים?

דכתיב: וַיִּקַּח בֶּן — אחד;

בָּקָר — שנים;

רַךְ — שלשה;

ויש אומרין: רַךְ וָטוֹב — ארבעה.

… מְעַט מַיִם — שלם לבניו …;

הִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ — שלם … ענני כבוד;

פַת לֶחֶם — …;

… בָּקָר רַךְ וָטוֹב — בשלו …;

… חלב בארץ, שנאמר: חֶמְאַת … לב צאן.

אף הקדוש ברוך הוא אמר מעט ועשה הרבה

אף הקדוש ברוך הוא אמר לישראל מעט, ועשה הרבה,

שנאמר: יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ(בראשית טו, יג), וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי(בראשית טו, יד) —

לא אמר לו אלא בדלת ונון;

לסוף נפרע מהם בשבעים ושתים אותיות,

שנאמר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי וגו׳(דברים ד, לד).

עפרון

ומנין שהרשעים אומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים?

שכן מצינו בעפרן, שאמר לאברהם: הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וגו׳(בראשית כג, יא),

ולסוף אמר: אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה היא(בראשית כג, טו) —

מה דלא הויא שויא!מה דלא הויא… — דבר שאינו שוה (כל כך)! שאמר רבי חנינא: כל שקלים האמורים בתורה — סלעים, ושבנביאים — ליטרין, ושבכתובים — קנטרין; חוץ ממשקל עפרון, שהם קנטרין,

דבר שאינו שוה (כל כך)!

דאמר רבי חנינא:

שאמר רבי חנינא:

כל שקלים האמורים בתורה — סלעים,

ושבנביאים — ליטרין,

ושבכתובים — קנטרין;

בר ממשקל עפרון, דאינון קנטרין,

חוץ ממשקל עפרון, שהם קנטרין,

דכתיב: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻוזַּת קָבֶר(בראשית כג, ט).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אכ— (הוספה)
אשתים עשרהי״ח
דזדיםזרים
הלחם— (הוספה)
ה… מְעַט מַיִם — שלם לבניו …;— (הוספה)
ההִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ — שלם … ענני כבוד;— (הוספה)
הפַת לֶחֶם — …;— (הוספה)
ה… בָּקָר רַךְ וָטוֹב — בשלו …;— (הוספה)
ה… חלב בארץ, שנאמר: חֶמְאַת … לב צאן.— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§502§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

ויי אמר המכסה אני מאברהם

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה(בראשית יח, יז)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

והמתרגם בתורה — וסודו של הקדוש ברוך הוא לצדיקים

הלכה · ילמדנו · המתרגם אינו מסתכל בספר; תורה שבכתב ושבעל פה; לא נמלך אלא באברהם; ומצא חן — דניאל, בצלאל ואברהם; משל הפרדס

בדפוס סימן ה. ״מהו שיהא מסתכל״ — אחרי ״מהו״ כתב הסופר ״מהו״ שני ומחקו. ״וכשהוא חביב [לפני בני פלטירין] שלו״ — ״ואינו חביב לפני בני פלטורין שלו… חביב לפני המלך״ בגליון כתב היד, והמלים שבסוגריים הושלמו במאגרים. ״אדם״ (שאין לך אדם) — בכתב היד ״אמ׳״, ונמחק ונכתב ״אדם״. ״כך הוא חביב״ — מסומן במאגרים כמשובש; הדפוס ״אינו הוא חביב״. ״ובתחתונים, שנאמר… ראה — בעליונים״ — בגליון כתב היד.

״על [דורך]״ — בכתב היד ״דידך״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כדפוס: ״ואתה חמוד על דורך״. ״לא [הספיק]״ — בכתב היד ״הפסיק״ (מסומן כמשובש), ותוקן כדפוס: ״לא הספיק לומר לו״. ״שהוא [משלי]״ — בכתב היד ״משלו״ (מסומן כמשובש), ותוקן כדפוס: ״אעפ״י שהוא משלי״.

״אכתוב לך רובי תורתי״ — לשון כתב היד, על פי הושע ח, יב (אכתוב לו רבו תורתי). ״חזק ואמץ״ — כך בכתב היד (במקרא, דניאל י, יט: חזק וחזק). ״ובינה לו במראה״ — כך בכתב היד, מדניאל י, א (בדניאל ט, כג: והבן במראה).

בדפוס: ״א״ר יהודה בר סימון כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל״; ״והן אומרין אנו הן של ישראל״; ״אכתב לו רובי תורתי״; ״מפני שהמשנה היא מסטורין של הקדוש ברוך הוא״; ״והן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות״; ״שנאמר שמעני אדני״; ״ומנין שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא ועל המלאך״; ״שהיה מהרהר על דור המבול לומר שאי אפשר שלא היה בהם עשרים צדיקים או עשרה״; ״אלא איוב בלעה פנה אבל אברהם בלעה בשילה״; ״אינו דין שאקיץ ממנו כלום עד שאמלך באוהבי״.

מקבילות: בבלי מגילה לב ע״א (״הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן — כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה״, בשם עולא); בראשית רבה מט, ב (״סוד יי ליריאיו״); מט, ג (״המכסה אני מאברהם״ — הארץ שלו, אוהבו ויועצו); מט, י (״חלילה לך מעשות״ — אברהם ואיוב).

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

ילמדינו רבינו: המתרגם בתורה — מהו שיהא מסתכל בספר תורה ומתרגם?

כך שנו רבותינו:

המתרגם — אסור לו להסתכל בספר תורה ולתרגם, כדי שלא יאמרו: תרגום כתוב בתורה.

והקורא — אסור ליתן עיניו חוץ לתורה, שלא ניתנה התורה אלא בכתב,

שנאמר: וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּוחֹות אֶת הַדְּבָרִים(שמות לד, א).

ואסור למתרגם ברבים ליתן עיניו בתורה.

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

אמר רבי יהודה בן פזי:

מקרא מלא:

כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז) — הרי התורה, שניתנה בכתב;

כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה — הרי תרגום, שניתן על פה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל — על ידי מה?

על ידי כְּתׇב לְךָ, ועל ידי עַל פִּי.

אם קיימת מה שבכתב בכתב, ומה שבעל פה על פה — כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית;

ואם שניתה מה שבכתב על פה, ומה שבעל פה בכתב — לא כרתי אתך ברית.

אמר רבי יהודה בר שלום:

בקש משה שתהיה המשנה אף היא בכתב.

וצפה הקדוש ברוך הוא שהאומות עתידין לתרגם את התורה, ולהיות קורין אותה יוניתיונית — יוונית — בלשון יוון,

והם אומרים: אנו הם ישראל!

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אכתוב לך רובי תורתי; ואם כן — כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ(הושע ח, יב).

וכל כך למה?

מפני שהמשנה היא מסתריןמסתרין — סודות, דברים נסתרים של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא מוסר מסתרין שלו אלא לצדיקים,

שנאמר: סוֹד יְיָ לִירֵאָיו(תהלים כה, יד).

לא נמלך אלא באברהם

וכן אתה מוצא:

אפילו בשעה שהכעיסו הסדומיים לפני הקדוש ברוך הוא, ובקש הקדוש ברוך הוא להפכן — לא נמלך אלא באברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹושֶׂה.

ומצא חן ושכל טוב

וכתב: וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם(משלי ג, ד) —

שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך, ואינו חביב לפני בני פלטוריןפלטורין — פלטין — ארמון המלך שלו;

וכשהוא חביב לפני בני פלטירין שלו — כך הוא חביב לפני המלך.

והצדיקים — הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, והן חביבין לפני המלאכים ועל הבריות.

מניין?

שכן אתה מוצא: כשהיה המלאך בא אצל דניאל, היה קורא שלש פעמים:

אִישׁ חֲמֻודוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹובֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹוד עַל עׇמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד(דניאל י, יא);

וכתיב: וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻודוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק(דניאל י, יט) ואמץ;

וכתיב: וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר(דניאל ט, כג) וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה(דניאל י, א).

ולמה אִישׁ חֲמֻודוֹת?

אשרי אותו האיש, שכך שמע, שבשרו המלאך ואמר לו אִישׁ חֲמֻודוֹת —

שאתה נחמד לפני הקדוש ברוך הוא, ונשתבח בעליונים, ואתה חמוד על דורך.

ואף בצלאל נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא, ונשתבח בעליונים ובתחתונים,

שנאמר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל(שמות לא, ב), וכתיב: רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל(שמות לה, ל) —

רְאֵה — בעליונים;

רְאוּ — בתחתונים.

הוי: וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

דבר אחר: ומצא חן — זה אברהם

דבר אחר: וּמְצָא חֵן — זה אברהם, שהיה חביב על הבריות,

שנאמר: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹונִי נְשִׂיא אֱלֹהִים(בראשית כג, ו).

ומנין שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא ועל המלאכים?

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.

למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם

אמר רבי לוי:

למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

מפני שהיה אברהם מהרהר על דור המבול, לומר:

אי איפשר שלא היו בהם עשרים צדיקים או עשרה, שיתלה בהם הקדוש ברוך הוא בזכותן!

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: גולה אני לו, שלא יהא אומר: שמא אף בסדום היו צדיקים.

תדע לך שכן:

לא הספיק לומר לו וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם —

כיון שאמר לו כל אותו ענין, מה השיבו?

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע(בראשית יח, כג).

אמר רבי לוי:

הוא הדבר שאמר אברהם — הוא הדבר שאמר איוב;

אלא איוב בלעה פגהפגה — פרי שלא בשל, אבל אברהם בלעה בשלהבשלה — כשהיא בשלה.

איוב אמר: אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב);

ואברהם, שאמר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע — חזר ואמר: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

משל הפרדס

דבר אחר: למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

אמר רבי יהודה ברבי לוי:

משל למלך שהיה לו פרדס, עמד ונתנו לאוהבו במתנה.

לאחר ימים הוצרך המלך לקוץ מתוכו חמש קורותקורות — עצים, אילנות.

אמר המלך: אף על פי שהוא משלי, ונתתי אותו במתנה לאוהבי — אינו דין שנקצץ ממנו כלום עד שנמלך באוהבי.

אף כך הקדוש ברוך הוא:

כיון שעלה אברהם לארץ ישראל, אמר לו: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם וגו׳(בראשית יג, יד), כִּי אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹואֶה וגו׳(בראשית יג, טו);

לפיכך, כשבקש להחריב חמשה כרכיםכרכים — ערים האלו, אמר: איני מחריבן חוץ מדעתו של אברהם.

ואם תאמר שלא היו בארץ כנען?

ראה מה כתוב: וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּדֹון בֹּואֲכָה גְרָרָה וגו׳(בראשית י, יט).

לפיכך, כשבא להחריבן — נמלך באברהם.

תרגום לעבריתפלטורין פלטין — ארמון המלך מסתרין סודות, דברים נסתרים יונית יוונית — בלשון יוון פגה פרי שלא בשל בשלה כשהיא בשלה קורות עצים, אילנות כרכים ערים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
ולפני בני פלטירין— (הוספה)
ודורךדידך
והספיקהפסיק
ומשלימשלו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§503§§

מדרש תנחומא

דרשה ג

ויי אמר המכסה אני מאברהם (דרשה שנייה)

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה(בראשית יח, יז)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

זמי שנולדו לו שני בנים — גדולה מילה

הלכה · ילמדנו · המל של שבת בערב שבת חייב; טיפת דם המילה כקרבן; כשמל — הקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב

בדפוס סימן ו (עד ״גילה לאברהם, שנאמר ויי אמר המכסה וגו׳״). ״[מאברהם]״ — בכתב היד ״מארהם״ (מסומן במאגרים כמשובש). ״אברהם״ (ויפל אברהם על פניו) — כך בכתב היד (במקרא, בראשית יז, ג: אברם). ״ליי״ (זרע יעבדנו יספר) — בכתב היד ״לי״י״ (במקרא, תהלים כב, לא: לאדני).

משנה שבת יט, ד: ״מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת — חייב; אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת — רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר״; הילמדנו כאן משיב ״חייב״ סתם על ״ערב שבת״. ובבבלי שבת קלז ע״א, בשם רבי שמעון בן אלעזר: ״לא נחלקו… על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת — שהוא חייב; על מה נחלקו — על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת״.

בדפוס: ״מי שנולדו לו שני בנים״; ״אמר רבי יצחק נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה״; ״שנאמר וירא אליו יי באלוני ממרא והוא יושב״.

מקבילות: בראשית רבה מח, ה (״ושור ואיל לשלמים״ — המקריב שור ואיל נגלים עליו, על אחת כמה וכמה אברהם שמל עצמו); מח, ז (״והוא ישב״ — אברהם יושב ושכינה עומדת).

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

ילמדינו רבינו:

מי שנולדו שני בנים, אחד בערב שבת ואחד בשבת,

ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת — מהו שיהא חייב?

כך שנו רבותינו:

מי שנולדו שני בנים, אחד בערב שבת ואחד בשבת,

ושכח ומל של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת — חייב.

למה? שחילל את השבת.

גדולה מילה

גדולה מילה — שדוחה את השבת;

וגדולה מילה — שאין התינוק נכנס למנין הדורות אלא למי שהוא מל,

שנאמר: זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר ליי לַדּוֹר(תהלים כב, לא).

אמר רבי יצחק:

נאמר כאן עבודה, ונאמר בקורבנות עבודה:

מה עבודה האמורה בקרבנות — דמים,

אף עבודה האמורה במילה — דמים.

למה? זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ —

כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקרבנות.

לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות,

שנאמר: וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּוחַ וגו׳(ויקרא ט, ד), כִּי הַיּוֹם יְיָ נִרְאָה אֲלֵיכֶם.

אמר לו: כשהיית ערל, ובאת לדבר עמי — היית נופל,

שנאמר: וַיִּפֹּל אברהם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים(בראשית יז, ג);

וכשמל — היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, והקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב(בראשית יח, א).

ובשביל אותו זכות, כשבא הקדוש ברוך הוא להפוך חמשת כרכי סדום — גילה לאברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מאברהם.

חלק ב

פתיחתות

חאָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם

פתיחתא ראשונה · אבימלך ופרעה, דניאל, יעקב, שמואל ואברהם — גילוי אוזן וחתימה

אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם(איוב לג, טז)

בדפוס סימן ו (מ״דבר אחר ויי אמר המכסה, זש״ה אז יגלה אוזן אנשים״). ״הקדוש ברוך הוא״ (שגלה) — הגרש בגליון. ״צדיק״ (כיון שלא מצא בהם) — בגליון כתב היד. ״על דבר שרי״ — כך בכתב היד בשני המקומות (באבימלך, בראשית כ, יח: על דבר שרה). ״ואל גובה קומתו״ — כך בכתב היד, ומאגרים מתקן ״גבוה״ (במקרא: גבה).

בדפוס: ״וכן ויבא אלהים אל פרעה״; ״חתום בפניו שלא יגלה״; ״אלו הם הסדומיים״.

דבר אחר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

זה שאמר הכתוב:

אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום(איוב לג, טז) —

מדבר באבימלך ובפרעה, שגלה הקדוש ברוך הוא את אזנם,

שנאמר: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וגו׳(בראשית כ, ג),

וכן: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה(בראשית יב, יז).

מהו וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום?

שכשם שלקה אבימלך בעצירה — שנאמר: כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כ, יח) — כך לקה פרעה.

נאמר כאן עַל דְּבַר שרי, ונאמר בפרעה עַל דְּבַר שָׂרַי:

מה דְּבַר האמור באבימלך — עצירה,

אף דְּבַר האמור בפרעה — עצירה.

הוי אומר: וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום.

דבר אחר: זה דניאל

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה דניאל, שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ;

וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום — שאמר לו: וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹום הַדְּבָרִים וַחֲתֹום הַסֵּפֶר וגו׳(דניאל יב, ד).

דבר אחר: זה יעקב אבינו

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה יעקב אבינו, שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ;

וכשבקש לגלות לבניו, ואמר להם: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וגו׳(בראשית מט, א) — חתם בפיו, שלא יגלה.

הוי אומר: וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום.

דבר אחר: זה שמואל

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה שמואל,

שנאמר: ויי גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בא שָׁאוּל לֵאמֹר וגו׳(שמואל א ט, טו).

וכשהלך שמואל למשוח לדוד, כיון שראה אליאב, אמר: אַךְ נֶגֶד יְיָ מְשִׁיחוֹ(שמואל א טז, ו).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּובֹהַּ קוֹמָתוֹ(שמואל א טז, ז).

כיון שבא דוד, אמר לו: קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא(שמואל א טז, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משיחי עומד, ואתה יושב? קוּם מְשָׁחֵהוּ!

דבר אחר: זה אברהם

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה אברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם;

וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום — אלו סדומיים: כיון שלא מצא בהם צדיק, חתם גזר דינם.

טכִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְיָ דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ

פתיחתא שנייה · הסוד ליראים, לישרים ולנביאים; עכן, בני עלי והסדומיים

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יֱיִ דָּבָר כִּי אִם־גָּלָה סוֹדוֹ אֶל־עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים(עמוס ג, ז)

בדפוס סימן ו (מ״דבר אחר ויי אמר המכסה אני, זש״ה כי לא יעשה״). ״מתחילה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו… על עבדיו הנביאים״ — מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843 (כתב יד קמברידג׳ חסר כאן). ״יי אלהים״ — כך בכתב היד (במקרא, עמוס ג, ז: אדני יהוה). ״על עבדיו״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד (במקרא: אל עבדיו). ״קדוש ברוך הוא״ (בני עלי) — בכתב היד ״קב״ה״, בלא ה״א.

בדפוס: ״מתחלה היה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליראיו שנאמר סוד יי ליראיו״; ״חטאו הסדומיים גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם שנאמר המכסה אני״.

מקבילות: בראשית רבה מט, ב (״סוד יי ליריאיו״ — הסוד ליראים, לישרים ולנביאים, ואברהם כל השלשה).

דבר אחר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

זה שאמר הכתוב:

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה יי אלהים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים(עמוס ג, ז).

מתחילה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליריאיו;

חזר ונתנו לישרים, שנאמר: בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה(תהלים קיא, א);

חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ על עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.

חטאו ישראל בימי עכן — עמד הקדוש ברוך הוא וגלה ליהושע, שנאמר: חָטָא יִשְׂרָאֵל(יהושע ז, יא);

חטאו בני עלי — גלה קדוש ברוך הוא לשמואל, שנאמר: וַיִּקְרָא יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל(שמואל א ג, ד);

חטאו הסדומיים — גלה לאברהם, שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.

ייְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ

פתיחתא שלישית · פורענות סדום למלא כריסם; רעים וחטאים; אברהם המהרהר על הנמלטים, ואשת לוט

יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח־בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים כׇּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ(איוב כ, כג–כו)

בדפוס סימן ז. ״עלימו״ (בפסוק בראש הפתיחתא) — האות מסופקת בכתב היד, ומאגרים מתקן ״עלינו״; ובדברי רבי מאיר כתב היד ״וימטר עלינו בלחומו״ (במקרא, איוב כ, כג: עלימו). ״מי לחשך שבסדום״ — לשון כתב היד (אחרי ״לחש״ ו״ו שנמחקה במאגרים); בדפוס ״במטר שבסדום״. ״ואחותך״, ״רעת הרעה״ — אותיות מסופקות בכתב היד.

״היית למלאת כריסם״ — כך בכתב היד (בדפוס ״היתה למלאות כריסן״). ״זה לוט״ — כך בכתב היד; בדפוס ״איזה זה אשתו של לוט״.

בדפוס: ״אמר רבי מאיר במטר שבסדום הכתוב מדבר דכתיב וימטר עלימו בלחומו״; ״ליי בחרופין וגידופין ובעבודת כו״ם״; ״והרג את המלכים, ברחו״; ״רע רעה הרעה ירע שריד באהלו״.

מקבילות: בראשית רבה מט, ו (״זעקת סדום ועמרה כי רבה״); נא, ה (״ותבט אשתו מאחריו״).

וַיְיָ אָמָר(בראשית יח, יז).

זה שאמר הכתוב:

יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ(איוב כ, כג).

פורענות שבאת על הסדומים — היית למלאת כריסםכריסם — בטנם:

לפי שמלאו כריסן מן העבירות, מן החמס ומן הגזל,

לפיכך אף הפורענות שבאה עליהם — מלא כריסן:

יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ.

אמר רבי מאיר:

מי לחשך שבסדום הכתוב מדבר:

וְיַמְטֵר עלינו בִּלְחוּמוֹ — וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹורָה(בראשית יט, כד).

מהו בִּלְחוּמוֹ? על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג):

רָעִים — זה לזה;

וְחַטָּאִים — בגלוי עריות;

לַיְיָ — בחירופין ובגידופיןבחירופין ובגידופין — בחרופים ובגדופים — בדברי נאצה כלפי מעלה ובעבודה זרה;

מְאֹד — בשפיכות דמים.

אמרפל וחביריו

אמר רבי יהודה ברבי שלום בשם רבי יהודה ברבי סימון:

בשעה שבא אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומיים,

על ידי ששבו את לוט — שמע אברהם, ויצא עליהם למלחמה, והרג את המלכים, וברחו,

שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו), וכתיב: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹות בֶּאֱרֹות חֵמָר וַיָּנֻוסוּ(בראשית יד, י).

התחיל אברהם מהרהר, לומר:

המלכים באים להלחם עם הסדומיים, והמלכים נופלים, ואלו ברחו — וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ;

אילו לא היו כשרים, לא היו בורחים!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו

יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה(איוב כ, כד),

שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹורָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים(איוב כ, כה),

כׇּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ(איוב כ, כו).

כל החשך הזה היכן הוא טמון?

לִצְפּוּנָיו — של סדום, שהיתה בימינה של ירושלם,

שנאמר: וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹום וּבְנוֹתֶיהָ(יחזקאל טז, מו).

מהו יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ?

שאפילו שריד שנשתייר משם — רעת הרעה יֵרַע בְּאׇהֳלוֹ.

ואי זה זה? זה לוט:

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח(בראשית יט, כו).

תרגום לעבריתכריסם בטנם בחירופין ובגידופין בחרופים ובגדופים — בדברי נאצה כלפי מעלה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
זמאברהםמארהם

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212, ומשפט אחד (ט) מכ״י ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843
§§504§§

מדרש תנחומא

דרשה ד

ויבאו שני המלאכים סדומה

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקׇם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה(בראשית יט, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

למעלה מן העניין

יאמה כתיב למעלה מן הענין — סניגוריא של אברהם, ושלש שליחויות

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויגש אברהם ויאמר האף תספה״ עד ״ויבאו שני המלאכים סדומה״ · אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב, ומבקש סניגור; ויגש — תפלה; חלילה לך; הקדוש ברוך הוא נטל רשות; שלשה מלאכים בשלש שליחויות

בדפוס סימן ח, ואחריו בדפוס כותרת הסדר ״ויבואו שני המלאכים״, שהילמדנו שלו בסימן ט (כאן סעיף יב).

״אם תמצא״, ״ואסלח לך״ — כך בכתב היד (במקרא, ירמיה ה, א: אם תמצאו… ואסלח לה). ״חי אני נאם יי אלהים״ — כך בכתב היד (במקרא, יחזקאל לג, יא: נאם אדני יהוה). ״לדבר עם אברהם״ — כך בכתב היד (במקרא: לדבר אל אברהם). ״קדוש ברוך הוא עושה״ — בכתב היד ״קב״ה״, בלא ה״א. ״האחד״ (בא לבשר) — בכתב היד ״הא׳״, ונפתח כדפוס (״האחד בא לבשר את שרה״).

בדפוס: ״אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה״; ״חללה כתיב״, ״לא חול הוא לך״; ״מעשות הדבר הזה אין אומר כן אלא כדבר לא זה ולא כמוהו״; ״פתח והלך מחמשים ועד עשרה שעשרה יש כח בהן לכלות את הפורעניות״; ״השני הלך להפוך את סדום״.

מקבילות: בראשית רבה מט, ט (״ויגש אברהם״ — הגשה למלחמה, לפיוס ולתפילה); מט, י (״חלילה לך מעשות כדבר הזה״); מט, טו (״וילך יי כאשר כלה לדבר אל אברהם״ — הדיין הלך, והמלאכים באו סדומה); נ, ב (״אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת״).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

מה כתיב למעלה מן הענין?

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה(בראשית יח, כג).

אמר רבי פינחס הכהן ברבי חמא:

אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה,

שנאמר: כִּי לֹא אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת הַמֵּת וגו׳(יחזקאל יח, לב);

וכן הוא אומר: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה(תהלים ה, ה);

ואומר: חַי אָנִי נְאֻם יי אלהים אִם אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת הָרָשָׁע(יחזקאל לג, יא).

ובמה חפץ? להצדיק בריותיו,

שנאמר: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ(ישעיה מב, כא).

תדע לך:

שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו, והוא כועס עליהם — מה קדוש ברוך הוא עושה?

חוזר ומבקש להם סניגורסניגור — מליץ יושר, פרקליט שילמד עליהם זכות, ונותן שביל לפני הסניגור.

וכן אתה מוצא בימי ירמיה, שאמר:

שׁטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תמצא אִישׁ אִם יֵשׁ עֹושֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח(ירמיה ה, א) לך.

וכן, כשחטאו הסדומיים — גילה לאברהם, ללמד עליהם זכות,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגומר(בראשית יח, יז).

מיד התחיל אברהם ללמד עליהם סניגוריאסניגוריא — למוד זכות,

שנאמר: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה וגו׳.

ואין וַיִּגַּשׁ אלא תפלה,

שנאמר: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וגו׳(מלכים א יח, לו).

האף תספה — חלילה לך

הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע — מהו?

אמר לו דבר קשה:

בשר ודם — האף סופה אותו; שמא אף אתה כן?

תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע — כשם שאתה דן את הרשע, כך אתה דן את הצדיק?

תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב)!

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות(בראשית יח, כה) — חללה,

כמה דאת אמר: אִשָּׁה זֹונָה וַחֲלָלָה(ויקרא כא, ז) —

חול הוא לך! כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה? אתמההאתמהה — בתמיה!! אין דרך זו שלך.

מעשות הדבר — אין אומר כן, אלא כַּדָּבָר: לא זה ולא כמותו.

הֲשֹׁופֵט כׇּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים(בראשית יח, כד).

וַיֹּאמֶר יְיָ אִם אֶמְצָא בִסְדֹום(בראשית יח, כו).

פחת והלך מחמשים ועד עשרה — עשרה, שיש כח בהם לכלות את הפורענות.

כיון שלא מצא — וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר וגו׳(בראשית יח, לג).

מה כתיב אחריו?

וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

ראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא

ראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא!

אמר רבי ברכיה:

בנוהג שבעולם, שני בני אדם עומדים ומסיחיןומסיחין — ומשוחחים,

בקשו להתפרשלהתפרש — להיפרד — הקטן נוטל רשות מן הגדול;

והקדוש ברוך הוא, כשדבר עם אברהם ובקש להתפרש ממנו — כביכול, הוא נטל רשות מן אברהם,

שנאמר: וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר עם אַבְרָהָם,

ואחר כך: וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹומוֹ.

שלש שליחויות

מיד: וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

והשלישי היכן הלך?

לא כך כתיב: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב)?

אלא ללמדך, ששלשתן בשלש שליחיות נשתלחו:

האחד — בא לבשר את שרה, ואמר לה: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ(בראשית יח, י);

עשה שליחותו, ונסתלק.

השני — להפוך את סדום,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הׇפְכִּי אֶת הָעִיר(בראשית יט, כא) —

נשאנו פניך, הפכנו אינו אומר כן.

והשלישי — להציל את לוט מתוך ההפכה.

כל אחד ואחד עשה שליחותו, ונסתלק.

תרגום לעבריתסניגור מליץ יושר, פרקליט סניגוריא למוד זכות אתמהה בתמיה! ומסיחין ומשוחחים להתפרש להיפרד

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§505§§

מדרש תנחומא

דרשה ה

ויבאו שני המלאכים סדומה (דרשה שנייה)

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקׇם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה(בראשית יט, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

יבכמה מיתות נמסרו לבית דין — חומר הזנות

הלכה · ילמדנו · סקילה ושריפה — איזו חמורה; על הכל הקדוש ברוך הוא מוותר חוץ מן הזנות, וסדום נשרפה

בדפוס סימן ט (עד ״עמדו ועשו שליחות בוראן״). ״סקילה [חמורה]״ — בכתב היד ״אמורה״, ותוקן במאגרים וכדפוס.

״רבי יהושע ברבי נחמיה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי יהודה בר נחמיה״.

בדפוס: ״כך שנו רבותינו ארבע מיתות נמסרו לב״ד סקילה שריפה הרג וחנק״; ״ראה כמה קשה הזנות״; ״אף בסדום לפי שנפרצו מעשיהם בזנות״; ״כיון שנתחייבו״.

מקבילות: משנה סנהדרין ז, א (״ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק״); ט, ג (״רבי שמעון אומר: נדונין בסקילה, שהשריפה חמורה; וחכמים אומרים: נדונין בשריפה, שהסקילה חמורה״); בבלי סנהדרין מט ע״ב (״סקילה חמורה משריפה — שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה״).

וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

ילמדינו רבינו: כמה מיתות נמסרו לבית דין?

סקילה, שריפה, הרג, וחנק.

ואיזו היא חמורה?

רבנן אמרירבנן אמרי — החכמים אומרים:

סקילה חמורה — שכן נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

שריפה חמורה — שכן נתנה לבת כהן שזינתה.

ראה מה קשה הזנות, שהיא בשריפה!

אמר רבי יהושע בן לוי בשם בר קפרא:

על הכל הקדוש ברוך הוא מוותרמוותר — מוחל, עובר על מדותיו, חוץ מן הזנות.

אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:

אף סדום, לפי שנפרצו בזנות — המטיר עליהם אש וגפרית מן השמים ושרפן,

שנאמר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום(בראשית יט, כד).

כיון שנתחייב, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: צאו ושחתוה!

עמדו ועשו שליחות בוראן,

שנאמר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

תרגום לעבריתרבנן אמרי החכמים אומרים מוותר מוחל, עובר על מדותיו

חלק ב

פתיחתות

יגיְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה

פתיחתא ראשונה · חמש מכות שב״אף״; עברה וזעם; ברחמיו נזכר ללוט בזכות אברהם; אשרי דובקי הצדיקים

יְשַׁלַּח־בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים(תהלים עח, מט)

בדפוס סימן ט (מ״זש״ה ישלח בם חרון אפו״). ״[כאשה] עברה״ — בכתב היד ״באשה״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כדפוס: ״כאשה עוברה״. ״אשר אתו בתבה״ — בכתב היד ״אא״ב״, ונפתח מן הפסוק.

הלשון ״התם תנינן״ מביא את משנה שבת טז, א (״מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין״); בדפוס ״התם תניא״.

בדפוס: ״וכן ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט״; ״שבאו בשליחותו של הקדוש ברוך הוא לשחת את סדום״.

מקבילות: בראשית רבה נ, ג (״ישלח בם חרון אפו״ — משלחת מלאכי רעים, ושנים באו לסדום); נא, ו (״ויזכר אלהים את אברהם״).

זה שאמר הכתוב:

יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה וגו׳(תהלים עח, מט).

מהו חֲרוֹן אַפּוֹ?

אמר רבי שמעון בן יוחי:

אף — יש בו חמש מכות,

שנאמר: אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר(יחזקאל יד, כא).

והיכן החמישית? זו עצירת גשמים.

מנין?

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

שכך כתיב: וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר(דברים יא, יז).

עֶבְרָה — שנתמלא עליהם עברה, כאשה עברה.

וָזַעַם — שאיררןשאיררן — שקללן,

כמה דאת אמר: מָה אֶזְעֹום לֹא זָעַם יְיָ(במדבר כג, ח).

אפילו בחמתו יש רחמים

אפילו בחמתו של הקדוש ברוך הוא יש רחמים לפניו:

שנזכר ללוט, והצילו בזכות אברהם,

שנאמר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וגו׳(בראשית יט, כט).

התם תנינןהתם תנינן — שם שנינו:

מצילין תיקתיק — נרתיק, מעטפת הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין(משנה שבת טז, א).

ללמדך: אשריהם הצדיקים, ואשרי דובקיהםדובקיהם — הדבקים בהם;

וכן הוא אומר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה(בראשית ח, א) — כולם בזכות נח.

וויווי — אוי להם לרשעים, ווי להם לדבוקיהם:

וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם וגו׳(בראשית ז, כג);

וכן: אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי וגו׳(בראשית ו, ז).

מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים — שבאו בשליחות לשחת את סדום.

תרגום לעבריתשאיררן שקללן התם תנינן שם שנינו תיק נרתיק, מעטפת ווי אוי דובקיהם הדבקים בהם

ידמָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קׇדְשׁוֹ

פתיחתא שנייה · חמשים ושתים שנה מזעזע את ההרים; המולייר — מן לישראל, ואש וגפרית לסדום

וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קׇדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם־בָּם(ישעיה סג, י)

בדפוס סימן י.

בדפוס: ״והמה מרו ועצבו רוח קדשו״; ״חמשים ושתים שנה הקדוש ברוך הוא מעיד באנשי סדום ומזעזע עליהם את ההרים כדי שיעשו תשובה״; ״המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכו בבכי״; ״המולייר הזה אם בקש מהם אדם להוציא ממנו חמין מוציא צנון מוציא״.

מקבילות: בראשית רבה מט, ז (״ארדה נא ואראה״ — רעידות ההרים על סדום).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

זה שאמר הכתוב:

מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קׇדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם(ישעיה סג, י).

אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר:

חמשים ושתים שנה הקדוש ברוך הוא מעיד באנשי סדום, ומזעזע עליהם את ההרים, כדי לעשות תשובה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

מקרא מפורש הוא: הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ(איוב ט, ה).

כיון שלא עשו תשובה — הפכם.

במה פרע מהם? מן השמים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

המוליירהמולייר — מיחם — כלי נחושת לחימום מים, ובו תאים לחמין ולצונן הזה — בקש אדם להוציא ממנו חמין, מוציא; צוניןצונין — מים קרים, מוציא.

וכשבקש הקדוש ברוך הוא — הוציא מן לישראל מן השמים:

הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם(שמות טז, ד);

וכשביקש: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹורָה וגו׳(בראשית יט, כד).

תרגום לעבריתהמולייר מיחם — כלי נחושת לחימום מים, ובו תאים לחמין ולצונן צונין מים קרים

חלק ג

גוף הדרשה

טווַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא

דרשת הפסוקים · ״ויאמר הנה נא אדני סורו נא״, ״ויפצר בם מאד״, ״ומצות אפה ויאכלו״ · קרב לגבי דהנא — לוט למד הכנסת אורחים; מסרבין לקטן; אל ישנה אדם ממנהג המדינה

בדפוס סימן יא.

בדפוס: ״מתלא אמר קרב לגבי דיהנא ואידהן ולפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחין״; ״אתה למד ממשה״; ״לחם לא אכל ומים לא שתה״; ״כתיב בהן ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו״.

מקבילות: בראשית רבה נ, ו (״סורו נא אל בית עבדכם״).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א), וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא וגו׳(בראשית יט, ב).

מתלא אמר: קרב לגבי דהנא — אדהן.מתלא אמר: קרב… — המשל אומר: התקרב אל המשוח בשמן — ותימשח (גם אתה).

המשל אומר: התקרב אל המשוח בשמן — ותימשח (גם אתה).

ולפי שנתחבר לוט לאברהם — לימדו הכנסת אורחים.

מיכן אמרו חכמים: שמסרביןמסרבין — ממאנים (לבקשתו, תחילה) לקטן, ואין מסרבין לגדול:

שבאברהם הוא אומר: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם — וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה וגו׳(בראשית יח, ה);

אבל בלוט: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וגו׳(בראשית יט, ג).

וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ —

והלא אין אכילה למלאכי השרת?

אלא ללמדך דרך ארץדרך ארץ — הנהגה טובה, נימוס, שלא ישנה אדם ממנהג המדינה.

שהרי משה, שעלה למרום — כתיב בו: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וגו׳(שמות לד, כח);

אילמלא היה שם אכילה ושתיה, היה אוכל ושותה.

והמלאכים, שבאו לבקר את אברהם, ושבאו לשחת את סדום ולהציל את לוט —

כתב בהם: וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

תרגום לעבריתמסרבין ממאנים (לבקשתו, תחילה) דרך ארץ הנהגה טובה, נימוס

טזטֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר

דרשת הפסוקים · ״טרם ישכבו״ עד ״הכו בסנורים״ · לוט בחר בסדום לעשות כמעשיהם, ומסר את בנותיו — לעצמך את משמרן

בדפוס סימן יב. ״הכו״ — הה״א מסופקת בכתב היד.

בדפוס: ״ראה לוט שהיו אנשי סדום שטופין בזמה בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן״; ״ולבסוף תינוקות של בית רבן משחקין וקורין״; ואחריו בדפוס: ״א״ר נחמן מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עבירה סוף מאכילין אותו מבשרו מלוט״ — אינו בכתב היד.

מקבילות: בראשית רבה נ, ז (״טרם ישכבו״); נא, ט (״ותהרין שתי בנות לוט מאביהן״).

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר וגו׳(בראשית יט, ד), וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וגו׳(בראשית יט, ה).

מיכן אתה למד:

שבשעה שנתפרש מן אברהם — וכתיב בו: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן(בראשית יג, יא) — זה סדום;

ראה לוט שהיו שטופים בזמהשטופים בזמה — שקועים בזנות, בקש להיות עושה מעשיהם.

מנין? שכן הוא אומר להם לאנשי סדום:

הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ(בראשית יט, ח).

בנוהג שבעולם — אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו, והורג או נהרג;

וזה — מוסר בנותיו להתעולללהתעולל — שיתעללו בהם!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, לעצמך את משמרן!

ולסוף תינוקות של בית רבן משחקים וקורין: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן(בראשית יט, לו).

וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה — עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם(בראשית יט, ט): מה שאנו רוצים לעשות באותן אנשים;

נָרַע לְךָ — לשון מטונףמטונף — מגונה.

וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט — מיד: וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וגו׳(בראשית יט, י),

וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים וגו׳(בראשית יט, יא).

תרגום לעבריתשטופים בזמה שקועים בזנות להתעולל שיתעללו מטונף מגונה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יבחמורהאמורה
יגכאשהבאשה

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§506§§

מדרש תנחומא

דרשה ו

ויי פקד את שרה

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר(בראשית כא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

יזלֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם

פתיחתא · בטובה אינו חוזר, ברעה חוזר: העגל, חנניה בן עזור ויחזקאל; הסריטה על הכותל; ״יהיה״ — שלשים צדיקים

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה(במדבר כג, יט)

בדפוס סימן יג, ואחריו בדפוס כותרת הסדר ״ויי פקד את שרה״, שהילמדנו שלו בסימן יד (כאן סעיף יח).

״כך אמר לי״ (אמר לו: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא) — בגליון כתב היד. ״יירשו״, ״יי״ (וידבר יי אל משה) — אותיות מסופקות בכתב היד. ״ממצרים״ — כך בכתב היד (במקרא, שמות לג, א: מארץ מצרים). ״וירפאו״ — כך בכתב היד (במקרא, ירמיה ח, יא: וירפו; ובירמיה ו, יד: וירפאו את שבר עמי). ״ככה אשבר את עול מלך בבל״ — כך בכתב היד, בלא ״נבכדנאצר״ (ירמיה כח, יא). ״חי אני נאם יי אלהים אם אדרש להם״ — לשון כתב היד, על פי יחזקאל כ, ג (חי אני אם אדרש לכם נאם אדני יהוה). ״סאין״ — כך בכתב היד (במקרא: סאים).

בדפוס: ״כיצד מלך ב״ו אומר ליתן מתנה לבנו״; ״ויתן להם נחלת גוים״; ״ובקש עליהן משה רחמים״; ״הרף ממני ואשמידם ואמחה וגו׳״; ״והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר״; ״אני מתנבא רעות מפי הקדוש ברוך הוא״; ״כמו שנבוכדנצר עתיד ליתן בצואריהן של בני וכן עשה״; ״ככה אשבר את עול נבוכדנצר מלך בבל״; ״אם לא יבואו דברי אין אני שקרן״; ״ואם לא יבואו דבריך אתה נביא שקר״; ״לכשתגיע החמה לכאן תהי נפקדת״; ״אמר רב יהודה בר שלום״.

מקבילות: בראשית רבה נג, ז (״לא איש אל ויכזב״ — בגזירת טובה אינו חוזר, ובגזירת רעה חוזר); מט, ד (״יהיה״ — העולם אינו חסר שלשים צדיקים כאברהם).

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

זה שאמר הכתוב:

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם(במדבר כג, יט).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

סופו של פסוק שובר את ראשו:

מי שהוא אומר לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב — חזר ואמר: הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?

ומהו לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב? כשהוא אומר לעשות טובה.

כיצד?

בשר ודם אומר ליתן מתנה לבנו — כיון שהכעיסו, חוזר במתנתו;

והקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה — ואף על פי שחוטאים, אינו חוזר בו,

שנאמר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻומִּים יִירָשׁוּ וגו׳(תהלים קה, מד).

למה? בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹותָיו יִנְצֹורוּ(תהלים קה, מה);

ואף על פי שלא שמרו חוקיו, ולא נצרו תורתו — וַיִּתֵּן לָהֶם.

וכן אתה מוצא:

אחר שעשו ישראל את העגל, וביקש עליהם משה — מה הקדוש ברוך הוא אומר לו?

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ(שמות לג, א) ממצרים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, איני כבשר ודם, שאומר ליתן וחזר בו.

הוי: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב.

מהו הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?

אם אמר בשעת כעסו להביא רעה — חוזר בו.

שכן אמר למשה: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וגו׳(דברים ט, יד) —

ולא עשה, אלא וַיִּנָּחֶם יְיָ עַל הָרָעָה(שמות לב, יד).

וכן אתה מוצא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם(שמות לב, י) —

ולא עשה, אלא וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ(במדבר יד, כ).

אמר הקדוש ברוך הוא: איני כבשר ודם, שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה.

ירמיה וחנניה בן עזור

אמר רב הונא הכהן בשם רבי אחא:

בא וראה:

בשעה שאמר ירמיה: הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹול מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹותוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ(ירמיה כז, יב) —

עמד חנניא בן עזור, נביא שקר, והיה מתנבא טובות,

כמה שנאמר: וירפאו אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם(ירמיה ח, יא);

ואומר להם: הִנֵּה כְלֵי בֵית יְיָ מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה(ירמיה כז, טז).

אמר לו ירמיה: אני מתנבא רעות מפני הקדוש ברוך הוא, ואתה מתנבא טובות של שקר מעצמך!

יָקֵם יְיָ אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְיָ(ירמיה כח, ו).

וכאן הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה: עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹוטוֹתמוסרות ומוטות — רצועות ומוטות של עול וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ(ירמיה כז, ב) —

מה שנבוכדנצר עתיד ליתן בצואריהם של בני;

וחנניה נוטלם מעל צוארו ושוברן,

שנאמר: וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר ירמיהו הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ(ירמיה כח, י).

אמר לו: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹול מֶלֶךְ בָּבֶל(ירמיה כח, יא).

אמר לו ירמיה: כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך,

והַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְיָ בֶּאֱמֶת(ירמיה כח, ט).

ואני מתנבא רעות — אם לא יבואו דברי, אינם שקר, שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות רעה וחוזר בה;

ואתה מתנבא טובות — אם לא יבואו דבריך, אתה שקרן, שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, ואף על פי שסורחניןסורחנין — חוטאים הן, אינו חוזר בו.

יחזקאל

וכן אתה מוצא:

בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו: חַי אָנִי(יחזקאל כ, ג) נאם יי אלהים אִם אִדָּרֵשׁ להם —

וחזר בו, שנאמר: עוֹד זֹאת אִדָּרֵושׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹותָם כַּצֹּאן אָדָם(יחזקאל לו, לז).

הוי: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב — בטובה;

הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה — ברעה.

סרט לו סריטה על הכותל

תדע:

שכשבאו המלאכים אצל שרה — מה כתיב שם? שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וגו׳(בראשית יח, י).

זבדי בן לוי אמר:

סרט לו סריטהסרט לו סריטה — שרט לו שריטה, סימן על הכותל, ואמר לו: לכשתגיע החמה לכאן — נפקדת.

כיון שהגיע חמה — נפקדה,

שנאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו׳.

רבותינו אמרו:

נתיאשה מן הבנים, שכן היא תומהתתומהת — תמהה ואומרת: אַחֲרֵי בְלֹותִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה(בראשית יח, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי אני מודיעה שתבנה.

תדע לך:

כשבאו המלאכים, אמר להם אברהם: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סאין קֶמַח(בראשית יח, ו).

אמר רבי יהודה בר שלום:

היאך היא עסוקה לשה בעיסה — ראתה דרך נשים.

כיון שהביא לפניהם שיאכלו — אין אתה מוצא שהביא להם פת, אלא וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וגו׳(בראשית יח, ח).

אמר הקדוש ברוך הוא: כבר אמרתי לאברהם: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ(בראשית טו, ה).

מהו כֹּה יִהְיֶה?

אמר רבי תנחום בשם רבי אחא:

אין העולם חסר שלשים צדיקים, שכן יִהְיֶה בגימטריא שלשים.

לכך נאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

תרגום לעבריתסורחנין חוטאים תומהת תמהה סרט לו סריטה שרט לו שריטה, סימן מוסרות ומוטות רצועות ומוטות של עול

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§507§§

מדרש תנחומא

דרשה ז

ויי פקד את שרה (דרשה שנייה)

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר(בראשית כא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

יחאי זו היא האונאה — שרה שהונתה את עצמה

הלכה · ילמדנו · למעלה מן העניין · אונאת דברים; הקדוש ברוך הוא לא פרסם את האילן; בלשון ״עצרני״ — פקדה

בדפוס סימן יד.

הילמדנו כמשנה בבא מציעא ד, י (״כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים: לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח; אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים; אם הוא בן גרים, לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך״).

בדפוס: ״ילמדנו רבינו אי זו אונאה״; ״והוא אינו רוצה לקנותו״; ״שהרי החזיר נשוך בין שניהם״; ״בא וראה כל מי שיונה לחבירו הוא נענש תחילה, ושרה שהונת את עצמה ונטלה שכרה״; ״ונתמלאתי רחמים עליו״.

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

ילמדינו רבינו: אי זו היא האונאההאונאה — הצערת חבירו בדברים?

כך שנו רבותינו:

אסור לאדם שיונה את חבירו;

ולא יאמר לו: בכמה חפץ זה? והוא אינו רוצה ליקח.

ואם היה בעל תשובה — אל יונה אותו, ויאמר לו: זכור מעשיך הראשונים.

ואם היה בן גרים — לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך;

שהרי חזיר נשוך בין שניהם.

אמר הקדוש ברוך הוא: דייךדייך — די לך להיות שוה לי:

כביכול, אני — כשבראתי את עולמי, לא בקשתי להונות לבריה,

ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון.

הונית עצמך — חייך, אני פוקדך

בא וראה:

מי שאונה לחבירו — נענש;

ושרה הונה את עצמה — ונטלה שכר.

אמרה לאברהם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְיָ מִלֶּדֶת(בראשית טז, ב).

אמר לה הקדוש ברוך הוא: הונית עצמיך — חייך, בלשון שאמרת בו אני פוקדיך.

מה אמרת? עֲצָרַנִי.

מה כתיב למעלה? כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כ, יח).

אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם נתפלל לפני על אבימלך הרשע, ונתמלא רחמים עליו — הריני פוקד לאברהם עמו,

שנאמר: וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וגו׳(בראשית כ, יז).

מה כתיב אחריו?

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

תרגום לעבריתהאונאה הצערת חבירו בדברים דייך די לך

חלק ב

פתיחתא

יטוְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְיָ הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ

פתיחתא · אשור וישראל, אשת אבימלך ושרה; תקופת תשרי מייבשת עשבים ומפריחה אילנות; גיל יגיל — שמחה בלידת יצחק

וְיָדְעוּ כׇּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְיָ הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי(יחזקאל יז, כד)

בדפוס סימן טו. ״הובשתי עץ לוז״, ״הפרחתי עץ שפל״ — כך בכתב היד (במקרא, יחזקאל יז, כד: הובשתי עץ לח, הפרחתי עץ יבש; וכן בדפוס). ״תקופת תשרי״ — כך בכתב היד; בדפוס ״תקופת תמוז״.

הפסקה ״גיל יגיל אבי צדיק…״ — בסוגריים מרובעים במאגרים (השלמה), ונדפסה כאן כולה בסוגריים. ״הקדוש ברוך הוא״ (שכרת) — בכתב היד ״הב״ה״. בדפוס היא בפרשת תולדות, סימן ב, על ״אלה תולדות יצחק״ (״שאלמלא לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים… ואין בריתי אלא יצחק״).

בדפוס: ״זשה״כ וידעו כל עצי השדה״; ״הגבהתי עץ שפל אלו ישראל דכתיב וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים״; ״אני יי דברתי ועשיתי שנאמר ויעש יי לשרה כאשר דבר״.

מקבילות: בראשית רבה נג, א (״וידעו כל עצי השדה״ — השפיל את אבימלך והגביה את אברהם, הוביש נשי אבימלך והפריח את שרה).

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

זה שאמר הכתוב:

וְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְיָ הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹוהַּ(יחזקאל יז, כד) —

זה אשור, שנאמר: הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹורֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה(יחזקאל לא, ג);

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל — אלו ישראל: וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכׇל הָעָם(מלאכי ב, ט);

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לוז — זה אשתו של אבימלך;

הִפְרַחְתִּי עֵץ שפל — זו שרה;

אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי — וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה(בראשית כא, ב).

אמר רבי לוי:

כשתקופת תשרי נכנסת — מיבשת את העשבים, ומפרחת האילנות;

כך יבשו העשבים — כִּי עָצֹר עָצַר(בראשית כ, יח);

והפריחו האילנות — ~ וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

גיל יגיל אבי צדיק

גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ(משלי כג, כד) — כנגד מי נאמר מקרא זה? כנגד יצחק אבינו:

שבשעה שנולד יצחק, הכל היו שמחים — שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות.

ומפני מה היו שמחים? בשביל הברית שכרת הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו,

שנאמר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי(ירמיה לג, כה), וכתיב: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק(בראשית יז, כא).

תרגום לעבריתתקופת תשרי עונת הסתיו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יטגִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ(משלי כג, כד) — כנגד מי נאמר מקרא זה? כנגד יצחק אבינו:— (הוספה)
יטשבשעה שנולד יצחק, הכל היו שמחים — שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות.— (הוספה)
יטומפני מה היו שמחים? בשביל הברית שכרת הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו,— (הוספה)
יטשנאמר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי(ירמיה לג, כה), וכתיב: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק(בראשית יז, כא).— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§508§§

מדרש תנחומא

דרשה ח

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(בראשית כב, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

כבַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן

פתיחתא ראשונה · קצרה · הצדיקים שומרי המצוה — והקדוש ברוך הוא מקיים גזירתם; משה תפש כאדם בחבירו

בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם(קהלת ח, ד–ה)

בדפוס סימן יט (סימנים טז–יח שבדפוס — ״מקים דבר עבדו״, ״וידעו הגוים אשר ישארו״ על ״ויי פקד את שרה״, ו״ומה דברים היה שם״ על ״ויהי אחר הדברים האלה״ — אינם בכתב היד). ״ויקום״, ״עמד״ — אותיות מסופקות בכתב היד. הפתיחתא אינה חוזרת לפסוק הסדר, וכן בדפוס.

בדפוס: ״מהו כל מה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות, שלטון הוא ואין מי שימחה בידו״; ״שמשמרים מצותיו של הקדוש ברוך הוא״; ״עמד משה כביכול תפש להקדוש ב״ה כאדם שתופש בחבירו״.

מקבילות: בראשית רבה נה, ג (״באשר דבר מלך שלטון״).

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה וגו׳(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה(קהלת ח, ד), שׁוֹמֵר מִצְוָה(קהלת ח, ה) — מהו?

כך אמר: שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות — שִׁלְטוֹן הוא, ואין מי שימחה.

אלא מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה? שׁוֹמֵר מִצְוָה —

אלו הצדיקים, שמקיימין מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקיים גזירתם.

וכן הוא אומר: וְתִגְזַור אֹומֶר וְיָקׇום לָךְ וגו׳(איוב כב, כח).

תדע לך:

שכשעשו ישראל אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותם;

עמד משה, כביכול, תפש כאדם בחבירו,

שכן הוא אומר: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי(שמות לב, י).

ויש לך ללמוד מפסוק אחר: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד).

הוי: מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה — שׁוֹמֵר מִצְוָה.

כאיְיָ צַדִּיק יִבְחָן

פתיחתא שנייה · הפשתן והיוצר: אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא לצדיקים

יְיָ צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ(תהלים יא, ה)

בדפוס סימן כ. ״רבי יונתן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי יונה״.

בדפוס: ״הפשתן הזה כל זמן שאתה כותש עליו משתבחת, אימתי כשהוא יפה אבל כשהוא רע אתה כותש עליו והוא מתפקע״; ״אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע שלא ישבר״; ואחריו בדפוס משל רבי אלעזר על בעל הבית ושתי הפרות — אינו בכתב היד.

מקבילות: בראשית רבה נה, ב (״יי צדיק יבחן״ — היוצר, הפשתני ובעל הבית).

דבר אחר: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

יְיָ צַדִּיק יִבְחָן(תהלים יא, ה).

אמר רבי יונתן:

כפשתן הזה — כל שאתה כותשכותש — מכה, חובט עליה, משתבחת.

אימתי? כשהיא יפה;

אבל כשהיא רעה — את כותש עליה, והיא מקרסתמקרסת — נשברת, מתפוררת.

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא לצדיקים.

אמר רבי יהודה בר שלום:

היוצר הזה אינו מקישמקיש — מכה, דופק על הקנקן מרוערעמרוערע — רעוע, סדוק, שלא ישבר.

ובמה מקיש? על הבריא.

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים, אלא לצדיקים,

שנאמר: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן.

לפיכך: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.

תרגום לעבריתכותש מכה, חובט מקרסת נשברת, מתפוררת מקיש מכה, דופק מרוערע רעוע, סדוק

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

כבראשונים ואחרונים — דניאל וחבריו

דרשת הפסוק · ״והאלהים נסה את אברהם״ · הראשונים נתנסו בידי הקדוש ברוך הוא, והאחרונים בידי האומות; דניאל וחבריו ופת בג המלך

בדפוס סימן כא. ״ואת[ם]״ — בכתב היד ״ואתה״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כדפוס: ״ואתם בני המלכים״.

״לחמם טמא״ — כך בכתב היד, בלא ״את״ (יחזקאל ד, יג). ״נסה נא את עבדך… ומים נשתה… מראנו״ — לשון כתב היד (דניאל א, יב–יג: נס נא את עבדיך… ומים ונשתה… מראינו). ״ולמקצת… מכל הילדים אוכלים״ — לשון כתב היד (דניאל א, טו: ומקצת… מן כל הילדים האכלים).

בדפוס: ״גזר עליהן הקדוש ברוך הוא שיאכלו לחמם טמא״; ״אמרו לו הן שאנו מבני בניו של אותו צדיק שנתנסה בי׳ נסיונות״; ״לא כבר מצא אותנו המלך עשר ידות על כל החרטומים והאשפים״.

וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א).

בא וראה מה בין ראשונים לאחרונים:

שהראשונים — היו מתנסים על ידי הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם;

וכן אתה מוצא בדור המדבר: לְמַעַן עַנֹּותְךָ לְנַסֹּותְךָ וגו׳(דברים ח, ב);

אבל אחרונים — נתנסו על ידי אומות העולם,

שנאמר: וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְיָ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל(שופטים ג, א).

דניאל וחבריו

וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו:

כשגלו, גזר הקדוש ברוך הוא עליהם שיאכלו לחם טמא,

שנאמר: כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם(יחזקאל ד, יג).

עמד נבוכדנצר וגזר עליהם שיהו אוכלין מפת בגומפת בגו — ממאכל המלך,

שנאמר: וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו(דניאל א, ה).

דניאל לא קבל עליו. אמר:

אף על פי שהקדוש ברוך הוא גזר עלינו שנאכל לחם טמא — בקש לנסות אותנו;

אנו נעשה את שלנו, והוא יעשה את שלו.

התחיל לומר לשר הסריסים:

נסה נָא אֶת עבדך יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּירֹועִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם נשתה(דניאל א, יב),

וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מראנו וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹוכְלִים אֵת פת בג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ(דניאל א, יג).

אמר להם: ואתם בני המלכים — יכולים אתם להתנסות עשרה ימים בלא לחם ויין?

אמרו לו: הן, שאנו מבני בניו של אותו שנתנסה בעשרה נסיונות — שמא זכותו תעמוד לנו.

ולא כבר מצא אותנו המלך עֶשֶׂר יָדוֹתידות — פעמים עַל כׇּל הַחַרְטֻומִּים ואשפים(דניאל א, כ)?

מיד: וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים(דניאל א, ט),

וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה(דניאל א, יד),

ולמקצת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מכל הַיְלָדִים אוכלים אֵת פת בג הַמֶּלֶךְ(דניאל א, טו).

תרגום לעבריתמפת בגו ממאכל המלך ידות פעמים

כגהנני — וקח נא את בנך

דרשת הפסוקים · ״ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני״ עד ״ביום השלישי״ · הנני — לשון ענוה; משל הגבור: עמוד לי בנסיון זה; את בנך, את יחידך; נסיון אחרון כנסיון ראשון; זריזותו של אברהם

בדפוס סימן כב (עד ״הממו והלך ושחט את בנו״). ״ענותנותן״ — בכתב היד ״חנייתן״, ונמחק ונכתב ״ענותנותן״. ״את (חמורו)״ — האותיות מסופקות. ״ניסיתיך בעשרה נסיונות״ — כך בכתב היד (״בי׳״); בדפוס ״נסיתיך בט׳ נסיונות״.

בדפוס אחרי ״ושחט את בנו״ ארוכה: עצת אברהם עם שרה, השטן בדרך כדמות זקן וכדמות בחור, הנהר שנעשה לפניהם ו״וירא את המקום מרחוק — שמתחלה היה מקום עמוק״ — אינם בכתב היד.

בדפוס: ״שכך ענותנותו של חסידים בכל מקום״; ״והיה לו גבור אחד נוצח כל המלחמות״; ״אותן מלחמות ראשונות לא היה בהן ממש״; ״כמה עבדים וכמה שפחות היו לו לאותו צדיק״.

מקבילות: בראשית רבה נה, ו (״הנני״); נה, ז (״קח נא את בנך״); נה, ח (״וישכם אברהם בבקר״); נו, א (״ביום השלישי״).

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(בראשית כב, א).

מהו לשון הִנֵּנִי? לשון ענוה, לשון חסידות,

שכן ענותנותן של חסידים בכל מקום.

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ(בראשית כב, ב) —

אין נָא אלא לשון בקשה.

משל הגבור

משל למלך בשר ודם, שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד, ונצח בכולם.

לימים עמדה עליו מלחמה חזקה.

אמר לאותו גבור: בבקשה ממך, עמוד במלחמה זו,

שלא יאמרו שרי החיילים שלי: ראשונות לא היה בהם ממש.

אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:

ניסיתיך בעשרה נסיונות ועמדת בהם; עכשיו עמוד לי בנסיון זה,

כדי שלא יאמרו: ראשונים לא היה בהם ממש.

את בנך, את יחידך

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ.

אמר לו: אי זה בן אמרת לי?

אֶת יְחִידְךָ.

אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו!

אמר לו: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אמר לו: שניהם אני אוהב!

אמר לו: אשר אהבת הרבה.

אמר לו: וכי יש גבול במעייםבמעיים — ברחמים, באהבה?

אמר לו: אֶת יִצְחָק.

נסיון אחרון כנסיון ראשון

וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּורִיָּה.

מהו לֶךְ לְךָ? נסיון אחרון כנסיון ראשון:

נסיון הראשון — לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א);

ונסיון אחרון — בלֶךְ לְךָ אל הר המוריה.

זריזותו של אברהם

מיד: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹורוֹ(בראשית כב, ג).

כמה עבדים היו לו לאותו צדיק, והוא בעצמו וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹורוֹ —

ללמדך זריזותוזריזותו — מהירותו בקיום מצוה.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כב, ד).

ולמה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, ולא ביום הראשון, ולא ביום השני?

כדי שלא יהו אומות העולם אומרים: הממוהממו — בלבלו, הדהימו, והלך ושחט את בנו.

תרגום לעבריתבמעיים ברחמים, באהבה הממו בלבלו, הדהימו זריזותו מהירותו בקיום מצוה

כדהעקידה — ושופר של איל

גוף הדרשה וחתימה · ״וירא את המקום מרחוק״ עד ״נאחז בסבך בקרניו״ · ענן קשור על ההר; השטן ויצחק; ״אוסרני יפה״; אברהם נשבע שלא ירד מן המזבח; זכירת העקידה ותקיעת קרן האיל

בדפוס סימן כג. ״חזר יצחק״ — כך בכתב היד (הרי״ש מסופקת), וכן בדפוס ״חזר ואמר לאביו״; מאגרים מתקן ״אזל״. ״בקש״, ״שוחטת״, ״שמא״, ״עצמה״, ״ותפדם״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״אתה אומר [לי]״ — בכתב היד ״לו״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כדפוס: ״עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה״.

״ונשובה עליכם״ — כך בכתב היד (במקרא, בראשית כב, ה: אליכם). ״ספור השמים״ — כך בכתב היד (במקרא, בראשית טו, ה: וספר הכוכבים; וכן בדפוס ״ספור הכוכבים״). ״מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי״ — שמואל ב כב, ג (בתהלים יח, ג בלא ״ומנוסי״).

בדפוס: ״אמר לו אבא אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן״; ״יהיו תוקעין לפני בשופר של זה״; ואחרי ״שמא תפיל את עצמה ותמות״ בדפוס ארוכה: השטן שדחף את ידו של אברהם, ושהלך אצל שרה עד שיצאה נשמתה — אינה בכתב היד. ובסוף הדפוס: ״ואשבור עול גליות מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון… אמן״, תחת ״וכן יהי רצון״ שבכתב היד.

מקבילות: בראשית רבה נו, ב (״שבו לכם פה עם החמור״ — עם הדומה לחמור, ומה שבסופו של ״כה״); נו, ג (למה נקראת המאכלת מאכלת); נו, ד (סמאל מסית את אברהם ואת יצחק); נו, ט (״וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל״ — ישראל נגאלים בקרני האיל).

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹוק(בראשית כב, ד).

אמר ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה?

אמר לו: אני רואה הר נאה ומשובח, וענן קשור עליו.

אמר לנעריו: רואים אתם כלום?

אמרו לו: אין אנו רואים אלא מדברותמדברות — מדבריות, שממות.

אמר להם: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר(בראשית כב, ה) —

הואיל והחמור אינו רואה, ואתם אינכם רואים — כמותו:

עם הדומה לחמור — שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, שאתם כמוהו.

וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה — מהו?

אמר: נראה מה יהיה בסוף כֹּה(בראשית טו, ה), שאמר לי הקדוש ברוך הוא: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה עליכם — בישרו פיו.

וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת(בראשית כב, ו) —

למה נקרא שמה מאכלת? שהיא מתירה את האוכלין לתוך פיו של אדם.

השטן ויצחק

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו.

עם כשהיו מהלכין — בא שטן ועמד לימינו של יצחק, ואמר לו:

אי עלובעלוב — מעונה, נעלב, בנה של עלובה! כמה תעניות נתענתה אמך עד שלא תבא לה!

והזקן הזה נשתטה, והוא הולך לשחטך!

חזר יצחק ואמר לאביו: אבא, ראה מה זה אומר לי!

אמר לו: אל תשגיח עליו, שאינו בא אלא ליעף לנוליעף לנו — להעייף אותנו, להטרידנו.

מיד: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וגו׳(בראשית כב, ז), וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹולָה.

באותה שעה פחד ויראה גדולה נפל על יצחק,

שלא ראה מה להתקרב, והרגיש במה שעתיד להיות.

בקש לומר: אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹולָה?

אמר לו: הואיל ואמרת — הקדוש ברוך הוא בחר בך.

אמר לו: אם בחר בי — הרי נפשי נתונה לו; על דמי צר לי מאד.

ואף על פי כן — וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו(בראשית כב, ח): זה לשחוט, וזה להשחט.

ויצחק בן שלשים ושבע שנה בשעת עקידתו.

ויעקד את יצחק בנו

וַיָּבֹואוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וגו׳(בראשית כב, ט), וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ.

כשבא לשחוט, אמר לו הוא:

אוסרני יפה, ידי ורגלי, שהנפש חצופהחצופה — קשה, מתפרצת היא —

שלא אראה את המאכלת שוחטת ואזדעזעואזדעזע — ואתחלחל, ויפסל הקרבן.

בבקשה ממך, אל תעש בי מום!

מיד: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וגו׳(בראשית כב, י).

אמר לו: אבא, לא תודיע לאמי כשהיא עומדת על הבור, או כשהיא עומדת על הגג —

שמא תפיל עצמה ותמות.

עם שהוא שוחט — וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ וגו׳ אַבְרָהָם אַבְרָהָם(בראשית כב, יא).

למה שתי פעמים? שהיה ממהר והולך לשוחטו.

וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר(בראשית כב, יב).

אמר לו: מי אתה?

אמר לו: מלאך.

אמר לו: כשאמר לי קַח נָא אֶת בִּנְךָ(בראשית כב, ב) — הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לי;

ועכשו, אם הוא מבקש — הוא יאמר לי.

מיד: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם(בראשית כב, טו) — שלא רצה לקבל מן הראשון.

באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולמים, אדם מנסה לחבירו, שאינו יודע מה בלבו;

אתה — יודע מה הלבבות והכליות יועצות; אתה צריך לעשות לי כן?

אמר לו: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וגו׳.

בי נשבעתי

מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל:

וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ(בראשית כב, טז).

אמר לו: אתה נשבעת — ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך!

אמר לו: אמור.

אמר לו: כך אמרת לי: סְפֹור השמים אִם תּוּכַל לִסְפֹּור אֹותָם, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

אמר לו: הן.

אמר לו: מימי?

אמר לו: מיצחק.

אמר לו: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך:

אתמול אמרת לי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב), ועכשו אתה אומר לי הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹולָה —

וכבשתי את יצרי, ולא השיבותיך;

כך, כשיהיו בניו של יצחק חוטאים ונכנסים לצרה — תהי נזכרת להם עקידת יצחק,

ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח,

ותסלח להם, ותפדם מצרתם.

קרן האיל

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אמרת שלך — אומר אני את שלי:

עתידים בניו של יצחק לחטוא לפני, ואני דן אותם בראש השנה;

אלא, אם מבקשים שאחפש להם זכות ואזכור עקידת יצחק — יהו תוקעים לפני בשופר הזה.

אמר לו: ומה הוא שופר?

אמר לו: חזור לאחורך!

מיד: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל(בראשית כב, יג) —

זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות.

נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו —

יהיו תוקעים לפני בקרן איל, ואושיעם, ואפדם מעונותיהם.

הוא שדוד משבח: מָגִינִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי(שמואל ב כב, ג).

וכן יהי רצון.

תרגום לעבריתמדברות מדבריות, שממות עלוב מעונה, נעלב ליעף לנו להעייף אותנו, להטרידנו חצופה קשה, מתפרצת ואזדעזע ואתחלחל

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כבואתםואתה
כדלילו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212, ומשפט אחד (ט) מכ״י ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843