וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

ילמדינו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?

כך שנו רבותינו:

בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה(משנה ברכות ד, ג).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

כנגד שמנה עשרה פעמים שהאבות כתובים בתורה.

הראשון שבהם: וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם וגו׳(בראשית נ, כד);

והאחרון: וַיֹּאמֶר אליו יי זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי(דברים לד, ד).

ואם יאמר לך אדם: הרי הן תשעה עשר —

שכך כתיב: אֲנִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁוכֵב עָלֶיהָ(בראשית כח, יג) —

אמור לו: אינו מן המנין, שאין יעקב עמהם.

ורבי יוחנן אמר:

כנגד שמנה עשר צווייןצוויין — ציוויים שבמשכן, שהן בסוף ואלה שמות:

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א) — שמונה עשרה פעמים.

ורבי סימון אמר:

כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה —

שבשעה שמתפלל וכוריעוכוריע — וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקפקושיתפקפקו — שיתפרקו ויתבלטו כל חליות שבשדרה,

שנאמר: כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ(תהלים לה, י).

ורבי שמעון אומר:

כנגד שמונה עשר מזמורים מראש ספר תילים עד יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).

לומר: תענה בתפלתך; לכך נאמר: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה.

ולכך נאמר בסוף שמונה עשרה מזמורות: יַעַנְךָ יְיָ וגו׳.

ורבי יהושע בן לוי אמר:

כנגד שמנה עשרה הזכרות השםהזכרות השם — אזכרות — פעמים שהשם נזכר שאמר דוד בהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

ולמה מתפללים עשרים וארבע בתענית?

כנגד עשרים וארבע רננותרננות — שירי תפלה ותחנה שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדש הקדשים — בתעניתו.

ולמה מתפללין בראש השנה תשע ברכות?

אמר רבה בר אבה:

כנגד תשע הזכרות שאמרה חנה בתפלתה, מן וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה(שמואל א ב, א) ואילך.

אתה מוצא: שמונה עשרה בכל יום,

ואינן כולן לשבחו של הקדוש ברוך הוא, אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות;

ושתים עשרה ברכות — כולם לצרכו של אדם.

ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה:

שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, ניזכר ברופא חולה עמו ישראל, והוא מיצרמיצר — מצטער;

דהשבת ניתנה למנוחה ועונג, ולא לצער.

לכך מתפלל שלש ברכות ראשונות ושלש אחרונות, והמנוחה באמצע.

ולפיכך אמר דוד: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ(תהלים קיט, קסד) — אלו שבע ברכות שמתפללין בשבת.

ואי זה יום? יום המיוחד, שאין כיוצא בו:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ(שמות כ, ח) — לקדשו ולברכו בכל דבר,

אפילו מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר(ישעיה נח, יג).

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:

הוו זהירין בתפלה, שאין מדה אחרת יפה הימינה,

שהיא גדולה מכל הקרבנות,

שנאמר: לָמָּה לִּי רֹוב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְיָ וגו׳(ישעיה א, יא),

כִּי תָבֹואוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וגו׳(ישעיה א, יב),

וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם וגו׳(ישעיה א, טו),

גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה וגו׳ —

מכלל שהיא גדולה מכולן.

ואפילו אין אדם כדאי ליענות בתפלתו ולעשות חסד עמו —

כיון שמתפלל ומרבה תחנונים, אני עושה עמו חסד,

שכך כתיב: כׇּל אׇורְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת(תהלים כה, י).

הקדמתי חסד לאמת, וצדק למשפט,

שנאמר: צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ(תהלים פט, טו).

אמר רבי שמלאי:

תדע שכל דרכיו חסד:

בתחלת התורה — קישט את הכלה: וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו׳(בראשית ב, כב) — שכן בכרכי היםבכרכי הים — בערי החוף, בארצות שמעבר לים קורין למקושטותלמקושטות — לנשים המקושטות, המעוטרות בונה;

ובסופה — קבר את המת: וַיִּקְבֹּור אֹותוֹ(דברים לד, ו) בגיא;

ובאמצעיתה — ביקר את החולה: כיון שמל אברהם, בא הוא ופמלייאופמלייא — ופמליה — חבורת משרתיו, מלאכיו שלו וביקרן,

ממה שקראו בענין: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח:

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וגומר(תהלים יח, לו).

כיון שנגלה עליו — היה הקדוש ברוך הוא עומד, ואברהם יושב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תתמה, שאף לבניך אני עושה כן:

יהיו הם יושבים בבית הכנסת על התורה, ואני נצב עליהם,

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

בנוהג שבעולם: כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו,

התלמידים מהלכים תחלה, ואומרים: שליחות הרב לביתו של חולה —

לומר, שהרב מבקש לבקרו.

והקדוש ברוך הוא אינו כן:

כשמל אברהם, והיה מיצר מן המילה, אמר למלאכים: נלך לבקרו.

עד שהמלאכים הולכין — קדמן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א), ואחר כך: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא(בראשית יח, ב).

יש עניו גדול מזה?

אמרו רבותינו בשם רבי אלעזר בן פדת:

בשבעה מקומות השוה הקדוש ברוך הוא עצמו עם חבורות הנמוכיםחבורות הנמוכים — עם השפלים והחלשים:

כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹונֵי הָאֲדֹונִים הָאֵל הַגָּדֹול(דברים י, יז) —

מה כתיב אחריו? עֹושֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וגו׳(דברים י, יח).

ואומר: כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה(תהלים קלח, ו).

ואומר: כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁוכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ וגומר(ישעיה נז, טו).

ואומר: כי כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א);

ואומר: וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי(ישעיה סו, ב).

ואומר: יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ(תהלים י, טז) —

מה כתיב אחריו? תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְיָ(תהלים י, יז).

ואומר: שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ(תהלים סח, ה) —

מה כתיב אחריו? אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּין אַלְמָנוֹת(תהלים סח, ו).

עֹושֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם וגו׳(תהלים קמו, ו) —

יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד(תהלים קמו, ט).

כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא לבקרו,

שנאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ.

רבי יצחק נפחא פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו׳(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

אמר הקדוש ברוך הוא: ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים — אני נגלה לברכו;

אברהם, שזבח עצמו לפני — על אחת כמה וכמה!

לכך נאמר: וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

אמר רבי אחא:

בא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם:

שביום שמל את עצמו, מל את ישמעאל ואת כל אנשי ביתו, והיה הדם מנטףמנטף — מטפטף.

וכמה היו ילידי ביתו? שְׁמֹנָה עָשָׂר(בראשית יד, יד) וכו׳;

מקנת כספו — על אחת כמה וכמה!

שנאמר: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כג),

וכתב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ(בראשית יז, כו), וְכׇל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ(בראשית יז, כז) —

עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו.

ואמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה!

אמרו לו: רבונו של עולם, מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ ובן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ(תהלים קמד, ג)?

את הולך למקום הטינופתהטינופת — הזוהמה, הלכלוך, במקום של דם ושל שקץ וסריחותוסריחות — וריח רע?

אמר להם: חייכם, ערב לי אותו ריח של דם ערלות ממור ולבונה!

וכן שלמה אומר:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר(שיר השירים ד, ו) —

זה אברהם, שנקרא מור,

שנאמר: מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כׇּל בִּגְדֹותֶיךָ(תהלים מה, ט).

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹום הַיּוֹם(בראשית יח, א) —

הרתיחהרתיח — הבעיר, החם מאד הקדוש ברוך הוא אותו היום,

שלא יהו עוברין ושבין באין, וילך ויצטער אברהם להכניסם, לכלכלםלכלכלם — לזונם, להאכילם.

דבר אחר: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם(שיר השירים ד, ו) — זה יום הדין:

כִּי הִנֵּה הַיּוֹם ההוא בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל(מלאכי ג, יט) זדים וְכׇל עושי רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — שאין בו צל לרשעים,

שנאמר: אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּועֲלֵי אָוֶן(איוב לד, כב).

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — זה בית המקדש, שהיו מקריבים בו מור;

אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה — זה ירושלם, שהיו מקריבים במנחותיהם לבונה.

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב) —

התחיל דם המילה מנטף.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים, ואפרע משונאיהם,

שנאמר: וָאֶעֱבֹור עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹומַר לָךְ בְּדָמַיִיךְ חֲיִי(יחזקאל טז, ו) — זה דם הפסח;

וָאֹומַר לָךְ בְּדָמַיִיךְ חֲיִי — זה דם המילה.

וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשכר שלש ריצות שרצת — אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה.

ואלו הן שלש ריצות של אברהם:

וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם,

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז),

וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹותוֹ.

מה פרע לבניו בסיני?

וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן(דברים לג, ב).

אתה אמרת להם: יֻוקַּח(בראשית יח, ד) — אני נותן להם מצות פסח: וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה וגומר(שמות יב, ג).

אתה אמרת: נָא — אני נותן לבניך בפסח: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא(שמות יב, ט).

אתה אמרת: מְעַט — אני מגרש שונאיהם: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ(שמות כג, ל).

אתה אמרת: מַיִם — אני נותן להם באר מים במדבר: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(במדבר כא, יז).

אתה אמרת: וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם — אני ארחצם מכל טומאה: אִם רָחַץ יי אֵת צֹואַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד).

אתה אמרת: וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ — אני אתן להם מצות סוכה,

דכתיב: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים(נחמיה ח, טו).

אתה אמרת: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם(בראשית יח, ה) — אני ממטיר להם לחם מן השמים.

אתה אמרת: חֶמְאָה וְחָלָב(בראשית יח, ח) — אני נותן להם חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן(דברים לב, יד).

מיכאן שנו חכמים: שהצדיקים אומרין מעט, ועושין הרבה —

שאמר להן: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם;

ובאחרונה עשה להם שלשה שוורים ותשע סאים,

שנאמר: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סאין(בראשית יח, ו) —

כמשמען;

קֶמַח — הרי שש;

סֹלֶת — הרי תשע.

ומניין ששלשה שוורים?

דכתיב: וַיִּקַּח בֶּן — אחד;

בָּקָר — שנים;

רַךְ — שלשה;

ויש אומרין: רַךְ וָטוֹב — ארבעה.

… מְעַט מַיִם — שלם לבניו …;

הִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ — שלם … ענני כבוד;

פַת לֶחֶם — …;

… בָּקָר רַךְ וָטוֹב — בשלו …;

… חלב בארץ, שנאמר: חֶמְאַת … לב צאן.

אף הקדוש ברוך הוא אמר לישראל מעט, ועשה הרבה,

שנאמר: יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ(בראשית טו, יג), וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי(בראשית טו, יד) —

לא אמר לו אלא בדלת ונון;

לסוף נפרע מהם בשבעים ושתים אותיות,

שנאמר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי וגו׳(דברים ד, לד).

ומנין שהרשעים אומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים?

שכן מצינו בעפרן, שאמר לאברהם: הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וגו׳(בראשית כג, יא),

ולסוף אמר: אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה היא(בראשית כג, טו) —

מה דלא הויא שויא!מה דלא הויא… — דבר שאינו שוה (כל כך)! שאמר רבי חנינא: כל שקלים האמורים בתורה — סלעים, ושבנביאים — ליטרין, ושבכתובים — קנטרין; חוץ ממשקל עפרון, שהם קנטרין,

דבר שאינו שוה (כל כך)!

דאמר רבי חנינא:

שאמר רבי חנינא:

כל שקלים האמורים בתורה — סלעים,

ושבנביאים — ליטרין,

ושבכתובים — קנטרין;

בר ממשקל עפרון, דאינון קנטרין,

חוץ ממשקל עפרון, שהם קנטרין,

דכתיב: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻוזַּת קָבֶר(בראשית כג, ט).

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

ילמדינו רבינו: המתרגם בתורה — מהו שיהא מסתכל בספר תורה ומתרגם?

כך שנו רבותינו:

המתרגם — אסור לו להסתכל בספר תורה ולתרגם, כדי שלא יאמרו: תרגום כתוב בתורה.

והקורא — אסור ליתן עיניו חוץ לתורה, שלא ניתנה התורה אלא בכתב,

שנאמר: וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּוחֹות אֶת הַדְּבָרִים(שמות לד, א).

ואסור למתרגם ברבים ליתן עיניו בתורה.

אמר רבי יהודה בן פזי:

מקרא מלא:

כְּתׇוב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז) — הרי התורה, שניתנה בכתב;

כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה — הרי תרגום, שניתן על פה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל — על ידי מה?

על ידי כְּתׇב לְךָ, ועל ידי עַל פִּי.

אם קיימת מה שבכתב בכתב, ומה שבעל פה על פה — כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית;

ואם שניתה מה שבכתב על פה, ומה שבעל פה בכתב — לא כרתי אתך ברית.

אמר רבי יהודה בר שלום:

בקש משה שתהיה המשנה אף היא בכתב.

וצפה הקדוש ברוך הוא שהאומות עתידין לתרגם את התורה, ולהיות קורין אותה יוניתיונית — יוונית — בלשון יוון,

והם אומרים: אנו הם ישראל!

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אכתוב לך רובי תורתי; ואם כן — כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ(הושע ח, יב).

וכל כך למה?

מפני שהמשנה היא מסתריןמסתרין — סודות, דברים נסתרים של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא מוסר מסתרין שלו אלא לצדיקים,

שנאמר: סוֹד יְיָ לִירֵאָיו(תהלים כה, יד).

וכן אתה מוצא:

אפילו בשעה שהכעיסו הסדומיים לפני הקדוש ברוך הוא, ובקש הקדוש ברוך הוא להפכן — לא נמלך אלא באברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹושֶׂה.

וכתב: וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם(משלי ג, ד) —

שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך, ואינו חביב לפני בני פלטוריןפלטורין — פלטין — ארמון המלך שלו;

וכשהוא חביב לפני בני פלטירין שלו — כך הוא חביב לפני המלך.

והצדיקים — הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, והן חביבין לפני המלאכים ועל הבריות.

מניין?

שכן אתה מוצא: כשהיה המלאך בא אצל דניאל, היה קורא שלש פעמים:

אִישׁ חֲמֻודוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹובֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹוד עַל עׇמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד(דניאל י, יא);

וכתיב: וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא אִישׁ חֲמֻודוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק(דניאל י, יט) ואמץ;

וכתיב: וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר(דניאל ט, כג) וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה(דניאל י, א).

ולמה אִישׁ חֲמֻודוֹת?

אשרי אותו האיש, שכך שמע, שבשרו המלאך ואמר לו אִישׁ חֲמֻודוֹת —

שאתה נחמד לפני הקדוש ברוך הוא, ונשתבח בעליונים, ואתה חמוד על דורך.

ואף בצלאל נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא, ונשתבח בעליונים ובתחתונים,

שנאמר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל(שמות לא, ב), וכתיב: רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל(שמות לה, ל) —

רְאֵה — בעליונים;

רְאוּ — בתחתונים.

הוי: וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

דבר אחר: וּמְצָא חֵן — זה אברהם, שהיה חביב על הבריות,

שנאמר: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹונִי נְשִׂיא אֱלֹהִים(בראשית כג, ו).

ומנין שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא ועל המלאכים?

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.

אמר רבי לוי:

למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

מפני שהיה אברהם מהרהר על דור המבול, לומר:

אי איפשר שלא היו בהם עשרים צדיקים או עשרה, שיתלה בהם הקדוש ברוך הוא בזכותן!

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: גולה אני לו, שלא יהא אומר: שמא אף בסדום היו צדיקים.

תדע לך שכן:

לא הספיק לומר לו וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם —

כיון שאמר לו כל אותו ענין, מה השיבו?

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע(בראשית יח, כג).

אמר רבי לוי:

הוא הדבר שאמר אברהם — הוא הדבר שאמר איוב;

אלא איוב בלעה פגהפגה — פרי שלא בשל, אבל אברהם בלעה בשלהבשלה — כשהיא בשלה.

איוב אמר: אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב);

ואברהם, שאמר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע — חזר ואמר: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

דבר אחר: למה גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם?

אמר רבי יהודה ברבי לוי:

משל למלך שהיה לו פרדס, עמד ונתנו לאוהבו במתנה.

לאחר ימים הוצרך המלך לקוץ מתוכו חמש קורותקורות — עצים, אילנות.

אמר המלך: אף על פי שהוא משלי, ונתתי אותו במתנה לאוהבי — אינו דין שנקצץ ממנו כלום עד שנמלך באוהבי.

אף כך הקדוש ברוך הוא:

כיון שעלה אברהם לארץ ישראל, אמר לו: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם וגו׳(בראשית יג, יד), כִּי אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹואֶה וגו׳(בראשית יג, טו);

לפיכך, כשבקש להחריב חמשה כרכיםכרכים — ערים האלו, אמר: איני מחריבן חוץ מדעתו של אברהם.

ואם תאמר שלא היו בארץ כנען?

ראה מה כתוב: וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּדֹון בֹּואֲכָה גְרָרָה וגו׳(בראשית י, יט).

לפיכך, כשבא להחריבן — נמלך באברהם.

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

ילמדינו רבינו:

מי שנולדו שני בנים, אחד בערב שבת ואחד בשבת,

ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת — מהו שיהא חייב?

כך שנו רבותינו:

מי שנולדו שני בנים, אחד בערב שבת ואחד בשבת,

ושכח ומל של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת — חייב.

למה? שחילל את השבת.

גדולה מילה — שדוחה את השבת;

וגדולה מילה — שאין התינוק נכנס למנין הדורות אלא למי שהוא מל,

שנאמר: זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר ליי לַדּוֹר(תהלים כב, לא).

אמר רבי יצחק:

נאמר כאן עבודה, ונאמר בקורבנות עבודה:

מה עבודה האמורה בקרבנות — דמים,

אף עבודה האמורה במילה — דמים.

למה? זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ —

כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקרבנות.

לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות,

שנאמר: וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּוחַ וגו׳(ויקרא ט, ד), כִּי הַיּוֹם יְיָ נִרְאָה אֲלֵיכֶם.

אמר לו: כשהיית ערל, ובאת לדבר עמי — היית נופל,

שנאמר: וַיִּפֹּל אברהם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים(בראשית יז, ג);

וכשמל — היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, והקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב,

שנאמר: וְהוּא יֹושֵׁב(בראשית יח, א).

ובשביל אותו זכות, כשבא הקדוש ברוך הוא להפוך חמשת כרכי סדום — גילה לאברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מאברהם.

דבר אחר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

זה שאמר הכתוב:

אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום(איוב לג, טז) —

מדבר באבימלך ובפרעה, שגלה הקדוש ברוך הוא את אזנם,

שנאמר: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וגו׳(בראשית כ, ג),

וכן: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה(בראשית יב, יז).

מהו וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום?

שכשם שלקה אבימלך בעצירה — שנאמר: כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כ, יח) — כך לקה פרעה.

נאמר כאן עַל דְּבַר שרי, ונאמר בפרעה עַל דְּבַר שָׂרַי:

מה דְּבַר האמור באבימלך — עצירה,

אף דְּבַר האמור בפרעה — עצירה.

הוי אומר: וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום.

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה דניאל, שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ;

וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום — שאמר לו: וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹום הַדְּבָרִים וַחֲתֹום הַסֵּפֶר וגו׳(דניאל יב, ד).

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה יעקב אבינו, שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ;

וכשבקש לגלות לבניו, ואמר להם: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וגו׳(בראשית מט, א) — חתם בפיו, שלא יגלה.

הוי אומר: וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום.

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה שמואל,

שנאמר: ויי גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בא שָׁאוּל לֵאמֹר וגו׳(שמואל א ט, טו).

וכשהלך שמואל למשוח לדוד, כיון שראה אליאב, אמר: אַךְ נֶגֶד יְיָ מְשִׁיחוֹ(שמואל א טז, ו).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּובֹהַּ קוֹמָתוֹ(שמואל א טז, ז).

כיון שבא דוד, אמר לו: קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא(שמואל א טז, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משיחי עומד, ואתה יושב? קוּם מְשָׁחֵהוּ!

דבר אחר: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים — זה אברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם;

וּבְמֹוסָרָם יַחְתֹּום — אלו סדומיים: כיון שלא מצא בהם צדיק, חתם גזר דינם.

דבר אחר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

זה שאמר הכתוב:

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה יי אלהים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים(עמוס ג, ז).

מתחילה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליריאיו;

חזר ונתנו לישרים, שנאמר: בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה(תהלים קיא, א);

חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ על עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.

חטאו ישראל בימי עכן — עמד הקדוש ברוך הוא וגלה ליהושע, שנאמר: חָטָא יִשְׂרָאֵל(יהושע ז, יא);

חטאו בני עלי — גלה קדוש ברוך הוא לשמואל, שנאמר: וַיִּקְרָא יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל(שמואל א ג, ד);

חטאו הסדומיים — גלה לאברהם, שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.

וַיְיָ אָמָר(בראשית יח, יז).

זה שאמר הכתוב:

יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ(איוב כ, כג).

פורענות שבאת על הסדומים — היית למלאת כריסםכריסם — בטנם:

לפי שמלאו כריסן מן העבירות, מן החמס ומן הגזל,

לפיכך אף הפורענות שבאה עליהם — מלא כריסן:

יְשַׁלַּח בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ.

אמר רבי מאיר:

מי לחשך שבסדום הכתוב מדבר:

וְיַמְטֵר עלינו בִּלְחוּמוֹ — וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹורָה(בראשית יט, כד).

מהו בִּלְחוּמוֹ? על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג):

רָעִים — זה לזה;

וְחַטָּאִים — בגלוי עריות;

לַיְיָ — בחירופין ובגידופיןבחירופין ובגידופין — בחרופים ובגדופים — בדברי נאצה כלפי מעלה ובעבודה זרה;

מְאֹד — בשפיכות דמים.

אמר רבי יהודה ברבי שלום בשם רבי יהודה ברבי סימון:

בשעה שבא אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומיים,

על ידי ששבו את לוט — שמע אברהם, ויצא עליהם למלחמה, והרג את המלכים, וברחו,

שנאמר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה(בראשית יד, טו), וכתיב: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹות בֶּאֱרֹות חֵמָר וַיָּנֻוסוּ(בראשית יד, י).

התחיל אברהם מהרהר, לומר:

המלכים באים להלחם עם הסדומיים, והמלכים נופלים, ואלו ברחו — וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ;

אילו לא היו כשרים, לא היו בורחים!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו

יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה(איוב כ, כד),

שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹורָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים(איוב כ, כה),

כׇּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ(איוב כ, כו).

כל החשך הזה היכן הוא טמון?

לִצְפּוּנָיו — של סדום, שהיתה בימינה של ירושלם,

שנאמר: וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹום וּבְנוֹתֶיהָ(יחזקאל טז, מו).

מהו יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ?

שאפילו שריד שנשתייר משם — רעת הרעה יֵרַע בְּאׇהֳלוֹ.

ואי זה זה? זה לוט:

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח(בראשית יט, כו).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

מה כתיב למעלה מן הענין?

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה(בראשית יח, כג).

אמר רבי פינחס הכהן ברבי חמא:

אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה,

שנאמר: כִּי לֹא אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת הַמֵּת וגו׳(יחזקאל יח, לב);

וכן הוא אומר: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה(תהלים ה, ה);

ואומר: חַי אָנִי נְאֻם יי אלהים אִם אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת הָרָשָׁע(יחזקאל לג, יא).

ובמה חפץ? להצדיק בריותיו,

שנאמר: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ(ישעיה מב, כא).

תדע לך:

שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו, והוא כועס עליהם — מה קדוש ברוך הוא עושה?

חוזר ומבקש להם סניגורסניגור — מליץ יושר, פרקליט שילמד עליהם זכות, ונותן שביל לפני הסניגור.

וכן אתה מוצא בימי ירמיה, שאמר:

שׁטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תמצא אִישׁ אִם יֵשׁ עֹושֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח(ירמיה ה, א) לך.

וכן, כשחטאו הסדומיים — גילה לאברהם, ללמד עליהם זכות,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגומר(בראשית יח, יז).

מיד התחיל אברהם ללמד עליהם סניגוריאסניגוריא — למוד זכות,

שנאמר: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה וגו׳.

ואין וַיִּגַּשׁ אלא תפלה,

שנאמר: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וגו׳(מלכים א יח, לו).

הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע — מהו?

אמר לו דבר קשה:

בשר ודם — האף סופה אותו; שמא אף אתה כן?

תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע — כשם שאתה דן את הרשע, כך אתה דן את הצדיק?

תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב)!

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות(בראשית יח, כה) — חללה,

כמה דאת אמר: אִשָּׁה זֹונָה וַחֲלָלָה(ויקרא כא, ז) —

חול הוא לך! כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה? אתמההאתמהה — בתמיה!! אין דרך זו שלך.

מעשות הדבר — אין אומר כן, אלא כַּדָּבָר: לא זה ולא כמותו.

הֲשֹׁופֵט כׇּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים(בראשית יח, כד).

וַיֹּאמֶר יְיָ אִם אֶמְצָא בִסְדֹום(בראשית יח, כו).

פחת והלך מחמשים ועד עשרה — עשרה, שיש כח בהם לכלות את הפורענות.

כיון שלא מצא — וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר וגו׳(בראשית יח, לג).

מה כתיב אחריו?

וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

ראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא!

אמר רבי ברכיה:

בנוהג שבעולם, שני בני אדם עומדים ומסיחיןומסיחין — ומשוחחים,

בקשו להתפרשלהתפרש — להיפרד — הקטן נוטל רשות מן הגדול;

והקדוש ברוך הוא, כשדבר עם אברהם ובקש להתפרש ממנו — כביכול, הוא נטל רשות מן אברהם,

שנאמר: וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר עם אַבְרָהָם,

ואחר כך: וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹומוֹ.

מיד: וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

והשלישי היכן הלך?

לא כך כתיב: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב)?

אלא ללמדך, ששלשתן בשלש שליחיות נשתלחו:

האחד — בא לבשר את שרה, ואמר לה: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ(בראשית יח, י);

עשה שליחותו, ונסתלק.

השני — להפוך את סדום,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הׇפְכִּי אֶת הָעִיר(בראשית יט, כא) —

נשאנו פניך, הפכנו אינו אומר כן.

והשלישי — להציל את לוט מתוך ההפכה.

כל אחד ואחד עשה שליחותו, ונסתלק.

וַיָּבֹואוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

ילמדינו רבינו: כמה מיתות נמסרו לבית דין?

סקילה, שריפה, הרג, וחנק.

ואיזו היא חמורה?

רבנן אמרירבנן אמרי — החכמים אומרים:

סקילה חמורה — שכן נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

שריפה חמורה — שכן נתנה לבת כהן שזינתה.

ראה מה קשה הזנות, שהיא בשריפה!

אמר רבי יהושע בן לוי בשם בר קפרא:

על הכל הקדוש ברוך הוא מוותרמוותר — מוחל, עובר על מדותיו, חוץ מן הזנות.

אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:

אף סדום, לפי שנפרצו בזנות — המטיר עליהם אש וגפרית מן השמים ושרפן,

שנאמר: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום(בראשית יט, כד).

כיון שנתחייב, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: צאו ושחתוה!

עמדו ועשו שליחות בוראן,

שנאמר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

זה שאמר הכתוב:

יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה וגו׳(תהלים עח, מט).

מהו חֲרוֹן אַפּוֹ?

אמר רבי שמעון בן יוחי:

אף — יש בו חמש מכות,

שנאמר: אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר(יחזקאל יד, כא).

והיכן החמישית? זו עצירת גשמים.

מנין?

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

שכך כתיב: וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר(דברים יא, יז).

עֶבְרָה — שנתמלא עליהם עברה, כאשה עברה.

וָזַעַם — שאיררןשאיררן — שקללן,

כמה דאת אמר: מָה אֶזְעֹום לֹא זָעַם יְיָ(במדבר כג, ח).

אפילו בחמתו של הקדוש ברוך הוא יש רחמים לפניו:

שנזכר ללוט, והצילו בזכות אברהם,

שנאמר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּור אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וגו׳(בראשית יט, כט).

התם תנינןהתם תנינן — שם שנינו:

מצילין תיקתיק — נרתיק, מעטפת הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין(משנה שבת טז, א).

ללמדך: אשריהם הצדיקים, ואשרי דובקיהםדובקיהם — הדבקים בהם;

וכן הוא אומר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה(בראשית ח, א) — כולם בזכות נח.

וויווי — אוי להם לרשעים, ווי להם לדבוקיהם:

וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם וגו׳(בראשית ז, כג);

וכן: אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי וגו׳(בראשית ו, ז).

מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים — שבאו בשליחות לשחת את סדום.

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א).

זה שאמר הכתוב:

מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קׇדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם(ישעיה סג, י).

אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר:

חמשים ושתים שנה הקדוש ברוך הוא מעיד באנשי סדום, ומזעזע עליהם את ההרים, כדי לעשות תשובה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

מקרא מפורש הוא: הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ(איוב ט, ה).

כיון שלא עשו תשובה — הפכם.

במה פרע מהם? מן השמים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

המוליירהמולייר — מיחם — כלי נחושת לחימום מים, ובו תאים לחמין ולצונן הזה — בקש אדם להוציא ממנו חמין, מוציא; צוניןצונין — מים קרים, מוציא.

וכשבקש הקדוש ברוך הוא — הוציא מן לישראל מן השמים:

הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם(שמות טז, ד);

וכשביקש: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹורָה וגו׳(בראשית יט, כד).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה(בראשית יט, א), וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא וגו׳(בראשית יט, ב).

מתלא אמר: קרב לגבי דהנא — אדהן.מתלא אמר: קרב… — המשל אומר: התקרב אל המשוח בשמן — ותימשח (גם אתה).

המשל אומר: התקרב אל המשוח בשמן — ותימשח (גם אתה).

ולפי שנתחבר לוט לאברהם — לימדו הכנסת אורחים.

מיכן אמרו חכמים: שמסרביןמסרבין — ממאנים (לבקשתו, תחילה) לקטן, ואין מסרבין לגדול:

שבאברהם הוא אומר: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם — וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה וגו׳(בראשית יח, ה);

אבל בלוט: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וגו׳(בראשית יט, ג).

וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ —

והלא אין אכילה למלאכי השרת?

אלא ללמדך דרך ארץדרך ארץ — הנהגה טובה, נימוס, שלא ישנה אדם ממנהג המדינה.

שהרי משה, שעלה למרום — כתיב בו: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וגו׳(שמות לד, כח);

אילמלא היה שם אכילה ושתיה, היה אוכל ושותה.

והמלאכים, שבאו לבקר את אברהם, ושבאו לשחת את סדום ולהציל את לוט —

כתב בהם: וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר וגו׳(בראשית יט, ד), וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וגו׳(בראשית יט, ה).

מיכן אתה למד:

שבשעה שנתפרש מן אברהם — וכתיב בו: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן(בראשית יג, יא) — זה סדום;

ראה לוט שהיו שטופים בזמהשטופים בזמה — שקועים בזנות, בקש להיות עושה מעשיהם.

מנין? שכן הוא אומר להם לאנשי סדום:

הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ(בראשית יט, ח).

בנוהג שבעולם — אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו, והורג או נהרג;

וזה — מוסר בנותיו להתעולללהתעולל — שיתעללו בהם!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, לעצמך את משמרן!

ולסוף תינוקות של בית רבן משחקים וקורין: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן(בראשית יט, לו).

וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה — עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם(בראשית יט, ט): מה שאנו רוצים לעשות באותן אנשים;

נָרַע לְךָ — לשון מטונףמטונף — מגונה.

וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט — מיד: וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וגו׳(בראשית יט, י),

וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים וגו׳(בראשית יט, יא).

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

זה שאמר הכתוב:

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם(במדבר כג, יט).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

סופו של פסוק שובר את ראשו:

מי שהוא אומר לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב — חזר ואמר: הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?

ומהו לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב? כשהוא אומר לעשות טובה.

כיצד?

בשר ודם אומר ליתן מתנה לבנו — כיון שהכעיסו, חוזר במתנתו;

והקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה — ואף על פי שחוטאים, אינו חוזר בו,

שנאמר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻומִּים יִירָשׁוּ וגו׳(תהלים קה, מד).

למה? בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹותָיו יִנְצֹורוּ(תהלים קה, מה);

ואף על פי שלא שמרו חוקיו, ולא נצרו תורתו — וַיִּתֵּן לָהֶם.

וכן אתה מוצא:

אחר שעשו ישראל את העגל, וביקש עליהם משה — מה הקדוש ברוך הוא אומר לו?

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ(שמות לג, א) ממצרים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, איני כבשר ודם, שאומר ליתן וחזר בו.

הוי: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב.

מהו הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?

אם אמר בשעת כעסו להביא רעה — חוזר בו.

שכן אמר למשה: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וגו׳(דברים ט, יד) —

ולא עשה, אלא וַיִּנָּחֶם יְיָ עַל הָרָעָה(שמות לב, יד).

וכן אתה מוצא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם(שמות לב, י) —

ולא עשה, אלא וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ(במדבר יד, כ).

אמר הקדוש ברוך הוא: איני כבשר ודם, שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה.

אמר רב הונא הכהן בשם רבי אחא:

בא וראה:

בשעה שאמר ירמיה: הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹול מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹותוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ(ירמיה כז, יב) —

עמד חנניא בן עזור, נביא שקר, והיה מתנבא טובות,

כמה שנאמר: וירפאו אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם(ירמיה ח, יא);

ואומר להם: הִנֵּה כְלֵי בֵית יְיָ מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה(ירמיה כז, טז).

אמר לו ירמיה: אני מתנבא רעות מפני הקדוש ברוך הוא, ואתה מתנבא טובות של שקר מעצמך!

יָקֵם יְיָ אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְיָ(ירמיה כח, ו).

וכאן הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה: עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹוטוֹתמוסרות ומוטות — רצועות ומוטות של עול וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ(ירמיה כז, ב) —

מה שנבוכדנצר עתיד ליתן בצואריהם של בני;

וחנניה נוטלם מעל צוארו ושוברן,

שנאמר: וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר ירמיהו הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ(ירמיה כח, י).

אמר לו: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹול מֶלֶךְ בָּבֶל(ירמיה כח, יא).

אמר לו ירמיה: כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך,

והַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְיָ בֶּאֱמֶת(ירמיה כח, ט).

ואני מתנבא רעות — אם לא יבואו דברי, אינם שקר, שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות רעה וחוזר בה;

ואתה מתנבא טובות — אם לא יבואו דבריך, אתה שקרן, שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, ואף על פי שסורחניןסורחנין — חוטאים הן, אינו חוזר בו.

וכן אתה מוצא:

בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו: חַי אָנִי(יחזקאל כ, ג) נאם יי אלהים אִם אִדָּרֵשׁ להם —

וחזר בו, שנאמר: עוֹד זֹאת אִדָּרֵושׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹותָם כַּצֹּאן אָדָם(יחזקאל לו, לז).

הוי: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב — בטובה;

הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה — ברעה.

תדע:

שכשבאו המלאכים אצל שרה — מה כתיב שם? שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וגו׳(בראשית יח, י).

זבדי בן לוי אמר:

סרט לו סריטהסרט לו סריטה — שרט לו שריטה, סימן על הכותל, ואמר לו: לכשתגיע החמה לכאן — נפקדת.

כיון שהגיע חמה — נפקדה,

שנאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה וגו׳.

רבותינו אמרו:

נתיאשה מן הבנים, שכן היא תומהתתומהת — תמהה ואומרת: אַחֲרֵי בְלֹותִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה(בראשית יח, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי אני מודיעה שתבנה.

תדע לך:

כשבאו המלאכים, אמר להם אברהם: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סאין קֶמַח(בראשית יח, ו).

אמר רבי יהודה בר שלום:

היאך היא עסוקה לשה בעיסה — ראתה דרך נשים.

כיון שהביא לפניהם שיאכלו — אין אתה מוצא שהביא להם פת, אלא וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וגו׳(בראשית יח, ח).

אמר הקדוש ברוך הוא: כבר אמרתי לאברהם: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ(בראשית טו, ה).

מהו כֹּה יִהְיֶה?

אמר רבי תנחום בשם רבי אחא:

אין העולם חסר שלשים צדיקים, שכן יִהְיֶה בגימטריא שלשים.

לכך נאמר: וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

ילמדינו רבינו: אי זו היא האונאההאונאה — הצערת חבירו בדברים?

כך שנו רבותינו:

אסור לאדם שיונה את חבירו;

ולא יאמר לו: בכמה חפץ זה? והוא אינו רוצה ליקח.

ואם היה בעל תשובה — אל יונה אותו, ויאמר לו: זכור מעשיך הראשונים.

ואם היה בן גרים — לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך;

שהרי חזיר נשוך בין שניהם.

אמר הקדוש ברוך הוא: דייךדייך — די לך להיות שוה לי:

כביכול, אני — כשבראתי את עולמי, לא בקשתי להונות לבריה,

ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון.

בא וראה:

מי שאונה לחבירו — נענש;

ושרה הונה את עצמה — ונטלה שכר.

אמרה לאברהם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְיָ מִלֶּדֶת(בראשית טז, ב).

אמר לה הקדוש ברוך הוא: הונית עצמיך — חייך, בלשון שאמרת בו אני פוקדיך.

מה אמרת? עֲצָרַנִי.

מה כתיב למעלה? כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כ, יח).

אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם נתפלל לפני על אבימלך הרשע, ונתמלא רחמים עליו — הריני פוקד לאברהם עמו,

שנאמר: וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וגו׳(בראשית כ, יז).

מה כתיב אחריו?

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

זה שאמר הכתוב:

וְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְיָ הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹוהַּ(יחזקאל יז, כד) —

זה אשור, שנאמר: הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹורֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה(יחזקאל לא, ג);

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל — אלו ישראל: וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכׇל הָעָם(מלאכי ב, ט);

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לוז — זה אשתו של אבימלך;

הִפְרַחְתִּי עֵץ שפל — זו שרה;

אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי — וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה(בראשית כא, ב).

אמר רבי לוי:

כשתקופת תשרי נכנסת — מיבשת את העשבים, ומפרחת האילנות;

כך יבשו העשבים — כִּי עָצֹר עָצַר(בראשית כ, יח);

והפריחו האילנות — ~ וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ(משלי כג, כד) — כנגד מי נאמר מקרא זה? כנגד יצחק אבינו:

שבשעה שנולד יצחק, הכל היו שמחים — שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות.

ומפני מה היו שמחים? בשביל הברית שכרת הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו,

שנאמר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי(ירמיה לג, כה), וכתיב: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק(בראשית יז, כא).

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה וגו׳(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה(קהלת ח, ד), שׁוֹמֵר מִצְוָה(קהלת ח, ה) — מהו?

כך אמר: שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות — שִׁלְטוֹן הוא, ואין מי שימחה.

אלא מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה? שׁוֹמֵר מִצְוָה —

אלו הצדיקים, שמקיימין מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקיים גזירתם.

וכן הוא אומר: וְתִגְזַור אֹומֶר וְיָקׇום לָךְ וגו׳(איוב כב, כח).

תדע לך:

שכשעשו ישראל אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותם;

עמד משה, כביכול, תפש כאדם בחבירו,

שכן הוא אומר: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי(שמות לב, י).

ויש לך ללמוד מפסוק אחר: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד).

הוי: מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה — שׁוֹמֵר מִצְוָה.

דבר אחר: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א).

זה שאמר הכתוב:

יְיָ צַדִּיק יִבְחָן(תהלים יא, ה).

אמר רבי יונתן:

כפשתן הזה — כל שאתה כותשכותש — מכה, חובט עליה, משתבחת.

אימתי? כשהיא יפה;

אבל כשהיא רעה — את כותש עליה, והיא מקרסתמקרסת — נשברת, מתפוררת.

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא לצדיקים.

אמר רבי יהודה בר שלום:

היוצר הזה אינו מקישמקיש — מכה, דופק על הקנקן מרוערעמרוערע — רעוע, סדוק, שלא ישבר.

ובמה מקיש? על הבריא.

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים, אלא לצדיקים,

שנאמר: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן.

לפיכך: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם.

וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א).

בא וראה מה בין ראשונים לאחרונים:

שהראשונים — היו מתנסים על ידי הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם;

וכן אתה מוצא בדור המדבר: לְמַעַן עַנֹּותְךָ לְנַסֹּותְךָ וגו׳(דברים ח, ב);

אבל אחרונים — נתנסו על ידי אומות העולם,

שנאמר: וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְיָ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל(שופטים ג, א).

וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו:

כשגלו, גזר הקדוש ברוך הוא עליהם שיאכלו לחם טמא,

שנאמר: כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם(יחזקאל ד, יג).

עמד נבוכדנצר וגזר עליהם שיהו אוכלין מפת בגומפת בגו — ממאכל המלך,

שנאמר: וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו(דניאל א, ה).

דניאל לא קבל עליו. אמר:

אף על פי שהקדוש ברוך הוא גזר עלינו שנאכל לחם טמא — בקש לנסות אותנו;

אנו נעשה את שלנו, והוא יעשה את שלו.

התחיל לומר לשר הסריסים:

נסה נָא אֶת עבדך יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּירֹועִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם נשתה(דניאל א, יב),

וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מראנו וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹוכְלִים אֵת פת בג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ(דניאל א, יג).

אמר להם: ואתם בני המלכים — יכולים אתם להתנסות עשרה ימים בלא לחם ויין?

אמרו לו: הן, שאנו מבני בניו של אותו שנתנסה בעשרה נסיונות — שמא זכותו תעמוד לנו.

ולא כבר מצא אותנו המלך עֶשֶׂר יָדוֹתידות — פעמים עַל כׇּל הַחַרְטֻומִּים ואשפים(דניאל א, כ)?

מיד: וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים(דניאל א, ט),

וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה(דניאל א, יד),

ולמקצת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מכל הַיְלָדִים אוכלים אֵת פת בג הַמֶּלֶךְ(דניאל א, טו).

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(בראשית כב, א).

מהו לשון הִנֵּנִי? לשון ענוה, לשון חסידות,

שכן ענותנותן של חסידים בכל מקום.

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ(בראשית כב, ב) —

אין נָא אלא לשון בקשה.

משל למלך בשר ודם, שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד, ונצח בכולם.

לימים עמדה עליו מלחמה חזקה.

אמר לאותו גבור: בבקשה ממך, עמוד במלחמה זו,

שלא יאמרו שרי החיילים שלי: ראשונות לא היה בהם ממש.

אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:

ניסיתיך בעשרה נסיונות ועמדת בהם; עכשיו עמוד לי בנסיון זה,

כדי שלא יאמרו: ראשונים לא היה בהם ממש.

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ.

אמר לו: אי זה בן אמרת לי?

אֶת יְחִידְךָ.

אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו!

אמר לו: אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

אמר לו: שניהם אני אוהב!

אמר לו: אשר אהבת הרבה.

אמר לו: וכי יש גבול במעייםבמעיים — ברחמים, באהבה?

אמר לו: אֶת יִצְחָק.

וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּורִיָּה.

מהו לֶךְ לְךָ? נסיון אחרון כנסיון ראשון:

נסיון הראשון — לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א);

ונסיון אחרון — בלֶךְ לְךָ אל הר המוריה.

מיד: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹורוֹ(בראשית כב, ג).

כמה עבדים היו לו לאותו צדיק, והוא בעצמו וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹורוֹ —

ללמדך זריזותוזריזותו — מהירותו בקיום מצוה.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כב, ד).

ולמה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, ולא ביום הראשון, ולא ביום השני?

כדי שלא יהו אומות העולם אומרים: הממוהממו — בלבלו, הדהימו, והלך ושחט את בנו.

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹוק(בראשית כב, ד).

אמר ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה?

אמר לו: אני רואה הר נאה ומשובח, וענן קשור עליו.

אמר לנעריו: רואים אתם כלום?

אמרו לו: אין אנו רואים אלא מדברותמדברות — מדבריות, שממות.

אמר להם: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר(בראשית כב, ה) —

הואיל והחמור אינו רואה, ואתם אינכם רואים — כמותו:

עם הדומה לחמור — שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, שאתם כמוהו.

וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה — מהו?

אמר: נראה מה יהיה בסוף כֹּה(בראשית טו, ה), שאמר לי הקדוש ברוך הוא: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה עליכם — בישרו פיו.

וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת(בראשית כב, ו) —

למה נקרא שמה מאכלת? שהיא מתירה את האוכלין לתוך פיו של אדם.

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו.

עם כשהיו מהלכין — בא שטן ועמד לימינו של יצחק, ואמר לו:

אי עלובעלוב — מעונה, נעלב, בנה של עלובה! כמה תעניות נתענתה אמך עד שלא תבא לה!

והזקן הזה נשתטה, והוא הולך לשחטך!

חזר יצחק ואמר לאביו: אבא, ראה מה זה אומר לי!

אמר לו: אל תשגיח עליו, שאינו בא אלא ליעף לנוליעף לנו — להעייף אותנו, להטרידנו.

מיד: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וגו׳(בראשית כב, ז), וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹולָה.

באותה שעה פחד ויראה גדולה נפל על יצחק,

שלא ראה מה להתקרב, והרגיש במה שעתיד להיות.

בקש לומר: אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹולָה?

אמר לו: הואיל ואמרת — הקדוש ברוך הוא בחר בך.

אמר לו: אם בחר בי — הרי נפשי נתונה לו; על דמי צר לי מאד.

ואף על פי כן — וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו(בראשית כב, ח): זה לשחוט, וזה להשחט.

ויצחק בן שלשים ושבע שנה בשעת עקידתו.

וַיָּבֹואוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וגו׳(בראשית כב, ט), וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ.

כשבא לשחוט, אמר לו הוא:

אוסרני יפה, ידי ורגלי, שהנפש חצופהחצופה — קשה, מתפרצת היא —

שלא אראה את המאכלת שוחטת ואזדעזעואזדעזע — ואתחלחל, ויפסל הקרבן.

בבקשה ממך, אל תעש בי מום!

מיד: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וגו׳(בראשית כב, י).

אמר לו: אבא, לא תודיע לאמי כשהיא עומדת על הבור, או כשהיא עומדת על הגג —

שמא תפיל עצמה ותמות.

עם שהוא שוחט — וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ וגו׳ אַבְרָהָם אַבְרָהָם(בראשית כב, יא).

למה שתי פעמים? שהיה ממהר והולך לשוחטו.

וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר(בראשית כב, יב).

אמר לו: מי אתה?

אמר לו: מלאך.

אמר לו: כשאמר לי קַח נָא אֶת בִּנְךָ(בראשית כב, ב) — הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לי;

ועכשו, אם הוא מבקש — הוא יאמר לי.

מיד: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם(בראשית כב, טו) — שלא רצה לקבל מן הראשון.

באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולמים, אדם מנסה לחבירו, שאינו יודע מה בלבו;

אתה — יודע מה הלבבות והכליות יועצות; אתה צריך לעשות לי כן?

אמר לו: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וגו׳.

מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל:

וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְיָ(בראשית כב, טז).

אמר לו: אתה נשבעת — ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך!

אמר לו: אמור.

אמר לו: כך אמרת לי: סְפֹור השמים אִם תּוּכַל לִסְפֹּור אֹותָם, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

אמר לו: הן.

אמר לו: מימי?

אמר לו: מיצחק.

אמר לו: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך:

אתמול אמרת לי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב), ועכשו אתה אומר לי הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹולָה —

וכבשתי את יצרי, ולא השיבותיך;

כך, כשיהיו בניו של יצחק חוטאים ונכנסים לצרה — תהי נזכרת להם עקידת יצחק,

ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח,

ותסלח להם, ותפדם מצרתם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אמרת שלך — אומר אני את שלי:

עתידים בניו של יצחק לחטוא לפני, ואני דן אותם בראש השנה;

אלא, אם מבקשים שאחפש להם זכות ואזכור עקידת יצחק — יהו תוקעים לפני בשופר הזה.

אמר לו: ומה הוא שופר?

אמר לו: חזור לאחורך!

מיד: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל(בראשית כב, יג) —

זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות.

נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו —

יהיו תוקעים לפני בקרן איל, ואושיעם, ואפדם מעונותיהם.

הוא שדוד משבח: מָגִינִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי(שמואל ב כב, ג).

וכן יהי רצון.