וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ(תהלים יח, לו) — זה אברהם;

וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי — בכבשן האש, בריעבוןבריעבון — ברעב, בשנות הרעב, במלכים;

וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי —

ראה מה ענוה הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שהיה יושב ושכינה עומדת.

הדא היא דכתיב:

וַיֵּרָא יי אל אברם.

וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת, וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ(איוב יט, כו).

אמר אברהם:

אחר שמלתי עצמי — הרבה גרים באו להדבק לזאת הברית.

מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ —

אילולי שעשיתי כן, מאיכן היה נגלה הקדוש ברוך הוא עלי?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

רבי איסי פתח:

אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי(איוב לא, יג),

מָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל(איוב לא, יד).

איתתיה דרבי יוסי הוות מכתשה עם אמתההוות מכתשה עם אמתה — היתה מתקוטטת עם שפחתה, וכחשה קודמהוכחשה קודמה — והכחישה אותה (את השפחה) לפניו.

אמרה לו: מה אתה מכחשני לפניי?

אמר לה: ולא כך אמר איוב:

אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי, וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל?

אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי — זה אברהם:

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל(בראשית יז, כג).

אמר: אילולי שעשיתי כן, מאיכן היה הקדוש ברוך הוא ניגלה עלי?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

רבי יצחק פתח:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

אמר רבי יצחק:

מה אם מי שבנה מזבח לשמי — הריני ניגלה עליו ומברכו;

אברהם, שמל עצמו לשמי — איני ניגלה עליו ומברכו?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

פתח רבי לוי:

וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים(ויקרא ט, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא:

ומה אם זה שהקריב לפניי שור ואיל לשלמים — הריני נגלה עליו ומברכו;

אברהם, שמל עצמו לשמי — על אחת כמה וכמה:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים(ישעיה לג, יד).

אמר רבי ירמיה בר אלעזר:

שני תינוקות שברחו מבית הספר —

היה זה לוקה, וזה מרתת.

אמר רבי יונתן:

כל חנופה שנאמרה במקרא — במינים הכתוב מדבר;

ובניין אב שבכולן: פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים.

אמר רבי יודן ברבי סימון:

לארכיליסטיסלארכיליסטיס — לראש הליסטים (שודדים) שמרד במלך.

אמר המלך: כל שתופשו ומביאו לפניי — אני נותן לו פורקופיפורקופי — פרס, קידום במעלה.

עמד אחד ותפשו.

אמר המלך: ישמרו שניהם עד הבקר.

והיה זה מתפחד, וזה מתפחד:

אי זו פרוקופי המלך נותן לי?

וזה מתפחד:

אי זה דין המלך דן אותי?

כך לעתיד לבוא — ישראל מתפחדים, ואומות העולם מתפחדין.

ישראל מתפחדין:

וּפָחֲדוּ אֶל יְיָ וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(הושע ג, ה);

ואומות העולם מתפחדין:

פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן.

אמר רבי יודה ברבי סימון:

למה הוא קורא אותן מוֹקְדֵי עוֹלָם?

שאילו ניתן להם רשות — היו מוקדים כל העולם ליושביו לשעה קלה.

הֹולֵךְ צְדָקוֹת(ישעיה לג, טו) — זה אברהם:

וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה(בראשית יח, יט).

דֹובֵר מֵישָׁרִים —

מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ(שיר השירים א, ד).

מֹואֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת —

אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ(בראשית יד, כג).

נֹועֵר כַּפָּיו מִתְּמֹוךְ בַּשֹּׁחַד —

הֲרִימֹותִי יָדִי אֶל יְיָ(בראשית יד, כב).

הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת(ישעיה לג, טז) —

רבי יודן ברבי סימון, רבי חנין בשם רבי יוחנן:

העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע.

הדא הוא דאמר ליה: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה(בראשית טו, ה) —

אינו אומר הַבֶּט נָא אלא מלמעלה למטה.

מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ — אילו ענני כבוד.

לַחְמוֹ נִיתָּן —

וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם(בראשית יח, ה).

מֵימָיו נֶאֱמָנִים —

יֻוקַּח נָא מְעַט מַיִם(בראשית יח, ד).

מֶלֶךְ בְּיׇופְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ(ישעיה לג, יז) —

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ(בראשית יח, א).

וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל(בראשית יח, א).

רבי ברכיה בשם רבי לוי:

כשמתבקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב, אברהם!

את רמז לבניך:

מה את יושב ושכינה עומדת — כך בניך יושבים ושכינה עומדת:

אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

אמר רבי חגיי בשם רבי יצחק:

עומד אין כתיב כן, אלא נִצָּב — איטימוסאיטימוס — מוכן, עומד ודאי,

היך מה דאת אמר: וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר(שמות לג, כא).

רבי שמואל בר חייה, רבי יודן בשם רבי חנינה:

על כל שבח ושבח שישראל משבחים להקדוש ברוך הוא — משרי שכינתו עליהם.

מה טעם?

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

פֶּתַח הָאֹהֶל(בראשית יח, א) —

פתח טוב פתחתה לעוברים ולשבים,

פתח טוב פתחתה לגרים.

שאילולי את — לא בראתי שמים וארץ:

וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת(ישעיה מ, כב);

שאילולי את — לא בראתי גלגל חמה:

לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם(תהלים יט, ה);

שאילולי את — לא בראתי את הירח:

הֵן עַד יָרֵחַ לֹא יַאֲהִיל(איוב כה, ה).

אמר רבי לוי:

לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם, ואינו מניח אדם מהול לירד בתוכה.

ואותם שחטאו יותר מדיי — מהואמהוא — מה הוא עושה להם?

מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו,

ונותנה להן, ומורידן לגיהנם;

שנאמר: שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו, חִלֵּל בְּרִיתוֹ(תהלים נה, כא).

כְּחֹום הַיּוֹם —

לכשיבוא אותו היום שכתוב בו: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר(מלאכי ג, יט).

כְּחֹם הַיּוֹם —

תני רבי ישמעאל:

וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס(שמות טז, כא) — בארבע שעות.

אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?

כשהוא אומר כְּחֹום הַיּוֹם — הרי שש שעות אמורות.

או חילוף?

בארבע שעות — טולה קריר ושמשה שריבטולה קריר ושמשה שריב — צלו קריר ושמשו חמה;

בשש שעות — טולה ושמשה שריביןטולה ושמשה שריבין — צלו ושמשו חמים.

אמר רבי תנחומה:

בשעה שאין לבריה צל תחתיו.

אמר רבי ייניי:

נקב נקב מגיהנם, והרתיח כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה.

אמר הקדוש ברוך הוא: צדיקי בצער, והעולם בריוחבריוח — ברווחה?

כְּחֹום הַיּוֹם —

הדה אמרה: שהחמים יפין למכהשהחמים יפין למכה — שימי החום יפים (לרפואת) המכה.

אמר אברהם:

עד שלא מלתי — היו עוברים ושבים באים אצלי;

משמלתי — יכול שהן באים אצלי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

עד שלא מלתה — היו בני אדם בורגיםבורגים — אנשי הדרכים, עוברי דרך באין עליך;

עכשיו — אני ובני פמיליאפמיליא — פמליה, בני הבית והמשרתים שלי ניגלים עליך.

הדה היא דכתיב:

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב).

וַיַּרְא — תחלה בשכינה;

וַיַּרְא — במלאכים.

אמר רבי חנינא:

שמות חדשים עלה בידן מבבל.

ריש לקיש אמר:

אף שמות מלאכים: מיכאל, גבריאל ורפאל.

אמר רבי לוי:

אחד נדמה לו בדמות סרקיסרקי — ערבי נודד (סרקני),

ואחד נדמה לו בדמות נווטינווטי — ספן, מלח,

ואחד נדמה לו בדמות ערבי.

אמר: אם רואה אני שכינה ממתנתממתנת — ממתינה עליהם — יודע אני שהן בני אדם אבגניסיםאבגניסים — בני טובים, מיוחסים;

ואם אני רואה שהן חולקין כבוד אילו לאילו — אני יודע שהן בני אדם אווגניסים.

וכיון שראה אותן חולקין כבוד אילו לאילו — ידע שהן בני אדם אווגניסים.

אמר רבי אבהו:

פיליוניפיליוני — שער הבית, פתח החצר שלאבינו אברהם מפולשמפולש — פתוח מצד לצד היה.

רבי יודן אמר:

כהדן דורמולוסכהדן דורמולוס — כמו המעבר הזה (הפתוח לשני צדדיו).

אמר: אם ראה אותן שהפליגושהפליגו — שסטו מן הדרך, שהתרחקו — אני יודע בהן שבאים אצלי.

כיון שראה אותן שהפליגו — מיד:

וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ(בראשית יח, ג).

תני רבי חייה:

למלאך הגדול שביניהם אמר — זה מיכאל.

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם(בראשית יח, ד) —

רבי לעזר משם רבי סימיי:

אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם, אתה אמרת: יֻוקַּח נָא מְעַט מַיִם —

חייך שאני פורעה לבניך:

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת(במדבר כא, יז) — במדבר.

בארץ מניין? אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם(דברים ח, ז).

לעתיד לבוא מנין? וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַים וגו׳(זכריה יד, ח).

אתה אמרת: וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם —

הריני פורעה לבניך:

וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם(יחזקאל טז, ט) — הרי במדבר.

בארץ מנין? רַחֲצוּ הִזַּכּוּ(ישעיה א, טז).

לעתיד לבוא מנין? אִם רָחַץ יי אֵת צֹואַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד).

אתה אמרת: וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ —

חייך שאני פורעה לבניך:

פרס עָנָן(תהלים קה, לט) לבניך — הרי במדבר.

בארץ מנין? בַּסֻּוכֹּות תֵּשְׁבוּ(ויקרא כג, מב).

לעתיד לבוא מנין? וְסֻוכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם(ישעיה ד, ו).

אתה אמרת: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם(בראשית יח, ה) —

חייך שאני פורעה לבניך:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם(שמות טז, ד) — הרי במדבר.

בארץ מנין? אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹורָה(דברים ח, ח).

לעתיד לבוא: יְהִי פִסַּת בַּרפסת בר — שפע בר(תהלים עב, טז).

אתה אמרת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז) —

חייך שאני פורעה לבניך:

וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְיָ וַיָּגׇז שַׂלְוִים מִן הַיָּם(במדבר יא, לא) — הרי במדבר.

בארץ מנין? וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן(במדבר לב, א).

לעתיד לבוא מנין? וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ(ישעיה ז, כא).

אתה אמרת: וְהוּא עֹומֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ(בראשית יח, ח) —

חייך שאני פורעה לבניך:

וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם(שמות יג, כא) — הרי במדבר.

בארץ מנין? אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

לעתיד לבוא: עָלָה הַפֹּורֵץ לִפְנֵיהֶם(מיכה ב, יג).

וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם(בראשית יח, ה).

אמר רבי יצחק:

בתורה, בנביאים ובכתובים מצינו דהדת פתתה סעודתה דליבהדהדת פתתה סעודתה דליבה — שהפת הזאת היא סעודת הלב.

בתורה: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם;

בנביאים: סְעָד לִבְּךָ ואכול פַּת לֶחֶם(שופטים יט, ה);

בכתובים: וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד(תהלים קד, טו).

אמר רבי אחא:

וסעדו לבבכם אין כתוב כן, אלא וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם —

הדה אמרה: שאין יצר הרע שולט במלאכים.

היא דעתא דרבי חייה, דאמר רבי חייה:

שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כן, אלא שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה(תהלים מח, יד) —

הדה אמרה: שאין יצר הרע לעתיד לבוא.

כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם(בראשית יח, ה) —

אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו — הייתם מזומנין לבוא אצלי:

כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם,

כמה דאת אמר: יְהִי כֵן יְיָ עִמָּכֶם(שמות י, י).

וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ —

אנו אין לפנינו אכילה ושתייה;

את, שלפניך אכילה ושתייה — כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ,

ותני יומא בבר דכרותני יומא בבר דכר — ותשמח ביום (ברכת) בן זכר.

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה(בראשית יח, ו) —

רבי אביתר אמר:

תשע סאים אפה:

שלש לעוגה,

ושלש לחביץלחביץ — לתבשיל של קמח וחלב (או דבש),

ושלש למיני מיליטומיהמיליטומיה — עוגות דבש.

לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻוגוֹת —

הדה אמרה: פרס הפסחפרס הפסח — ימי הפסח היה.

רבי יונה, רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא:

הוא מדבר סין, הוא מדבר אלוש.

מאי זו זכות זכו ישראל למן במדבר?

בזכותו שלאברהם: לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻוגוֹת.

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם(בראשית יח, ז) —

אמר רבי לוי:

רץ לקדם את האומהלקדם את האומה — לקבל פני האומה (ישראל, הקרויה ״עגלה״) ולהקדים לה,

היך דאת אמר: אֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻומָּדָה(הושע י, יא).

וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר —

יכול גדול? תלמוד לומר: רַךְ.

או רַךְ — יכול חסר? תלמוד לומר: וָטוֹב.

וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר — זה ישמעאל, כדי לזרזו במצות.

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב(בראשית יח, ח) —

אמר רבי חנינה:

המעולה — אחד מששים;

והבינוני — אחד מארבעים;

והקיברוהקיבר — והגרוע — אחד מעשרים.

אמר רבי יונה:

המעולה — אחד ממאה;

בינוני — אחד מששים;

והקיבר — אחד מארבעים.

ופת היכן היא?

אמר אפרם מקשה, תלמידו שלרבי מאיר, משם רבי מאיר:

פרסה נידהפרסה נידה — ראתה דם נידה, ונטמאת העיסה.

רבנין אמרין:

אפילו פת הביא לפניהם.

מה אם דברים שלא אמר להם — הביא לפניהם,

דברים שאמר לפניהם — על אחת כמה וכמה.

וְהוּא עֹומֵד עֲלֵיהֶם,

ולהלן את אמר: נִצָּבִים עָלָיו(בראשית יח, ב)?

אלא עד שלא רחצו ידיהם — נִצָּבִים;

וכיון שרחצו ידיהם — וְהוּא עֹומֵד עֲלֵיהֶם:

אימתו עליהם — מיכאל מרתיתמרתית — רועד, גבריאל מרתית.

רבי תנחומה בשם רבי אליעזר, רבי אבין בשם רבי מאיר:

מתלה אמר: עלת לקרתה — הלך בנימוסהמתלה אמר: עלת לקרתה — הלך בנימוסה — המשל אומר: נכנסת לעיר — לך לפי מנהגה.

למעלן, שאין אכילה ושתיה — עלה משה ונדמה להן:

וישב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אכל וּמַיִם לֹא שתה(דברים ט, ט);

וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל(שמות לד, כח);

אבל למטה, שיש אכילה ושתייה —

וְהוּא עֹומֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.

וכי אוכלים היו?

אלא נראים כאוכלים, וראשון ראשון מסתלק.

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ(בראשית יח, ט).

אֵלָיו — איואיו — איה הוא? הוא נקוד, למד הוא אינו נקוד.

אמר רבי שמעון בן אלעזר:

בכל מקום שאת מוצא כתב רבה על הנקודה — את דורש את הכתב;

נקודה רבה על הכתב — אל תדרוש את הנקודה.

כאן, שהכתב רבה על הנקודה — את דורש את הכתב: איו אברהם?

אמר רבי עזריה:

כשם שאמרו לאברהם, כך אמרו לשרה: איו?

וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל.

הדא היא דכתיב:

תְּבֹורַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל(שופטים ה, כד).

רבי אלעזר ורבי שמואל בן נחמן:

רבי לעזר אמר: נשי דור המדבר — הן הולידו.

רבי שמואל אמר: מן האמהות הולידו — שאילולי הן, כבר אבודים.

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ(בראשית יח, י).

וְהוּא אַחֲרָיו — זה ישמעאל;

וְהוּא אַחֲרָיו — מפני יחודמפני יחוד — מפני (איסור) ייחוד עם אשה;

וְהוּא אַחֲרָיו — שהרגישה שבא אורח.

וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים(בראשית יח, יא) —

אמר רבי יוחנן:

כבר כתב: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים;

מה תלמוד לומר: וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים(בראשית כד, א)?

אלא שהחזירן הקדוש ברוך הוא לידי נערותן;

לפיכך צרך הכתוב פעם שנייה: וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.

אמר רבי אמי:

כאן — זיקנה שיש בה לכלכיתלכלכית — לחלוחית, רעננות;

להלן — זיקנה שאין בה לכלכית.

חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים —

שרישרי — הרפה, נמנע, היך דאת אמר: וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר(דברים כג, כג);

פסק, היך דאת אמר: וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח(במדבר ט, יג).

וַתִּצְחַק שרי בְּקִרְבָּהּ(בראשית יח, יב) —

זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלךלתלמי המלך — לתלמי מלך מצרים, בתרגום התורה ליוונית: ותצחק שרה בקרוביה לאמר.

אַחֲרֵי בְלֹותִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה —

אמרה: האשה הזו, כל זמן שהיא ילדה — יש לה תכשיטין;

ואני — אַחֲרֵי בְלֹותִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה: תכשיטין,

היך דאת אמר: וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי(יחזקאל טז, יא).

האשה הזו, כל זמן שהיא ילדה — יש לה עידוייןעידויין — קישוטים, עדיים;

ואני — אַחֲרֵי בְלֹותִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה: תכשיטין,

כמה דאת אמר: וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי.

וַאדֹנִי זָקֵן —

רב יהודה אמר רבי סימון:

טוחן ולא פוליט.

אמר רבי יודה ברבי סימון:

אתם מילדים עצמכם, ומזקינין חבריכן:

וַאֲנִי זָקַנְתִּי(בראשית יח, יג) — לעשות לי ניסים?

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה(בראשית יח, יג).

בר קפרא אמר:

גדול השלום, שאף הכתובים דיברו דברי בדויםבדוים — בדויים, שאינם אמת בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה:

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן(בראשית יח, יב);

ולאברהם אינו אומר כן, אלא:

לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.

לא דבר הכתוב כמה שאמרה — וַאדֹנִי זָקֵן,

אלא וַאֲנִי זָקַנְתִּי.

הֲיִפָּלֵא מֵיְיָ דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב(בראשית יח, יד).

רבי יודן ברבי סימון:

לאחד שהיו לו שתי קופליותקופליות — כלי מתכת, הוליכן אצל נפח.

אמר לו: יכול אתה לתקנה לי?

אמר לו: לברותןלברותן — לבראן (ליצקן) מחדש אני יכול, ולתקנם איני יכול.

כן — לברותן אני יכול, ולהחזירן לידי נערותן איני יכול?

וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי(בראשית יח, טו) —

רבי יודן ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי שמעון:

מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיחלהשיח — לדבר, לשוח עם אשה אלא עם אותה הצדקת;

אף הוא — על ידי עילאעל ידי עילא — על ידי סיבה, בעקיפין.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי ביריי:

כמה כירכוריםכירכורים — סיבובים, עקיפות כירכר הקדוש ברוך הוא בשביל להשיח עימה:

וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

והכתיב: וַתִּקְרָא שֵׁם יְיָ הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ(בראשית טז, יג)?

רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי אחי: על ידי מלאך.

והכתיב: וַיֹּאמֶר לָהּ הִנָּךְ הָרָה(בראשית טז, יא)?

רבי לוי בשם רבי חמה ברבי חנינה: על ידי מלאך.

רבי לעזר בשם רבי יוסי בן זימרא אמר: על ידי שם.

וַיָּקֻומוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹולֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם(בראשית יח, טז).

מתלה אמר: אייכלת, אשקית — לווימתלה אמר: אייכלת, אשקית — לווי — המשל אומר: האכלת, השקית — לוה (את האורח)!

כך: אַבְרָהָם הֹולֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם.

וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם(בראשית יח, יז).

רבי יצחק פתח:

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה(משלי י, ז).

אמר רבי יצחק:

כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו — עובר בעשה:

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו — עובר בעשה,

שנאמר: וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

שמותן שלרשעים דומים לכלי קוריסקוריס — כלי אריג:

מה כלי קוריס — כל זמן שאת משתמש בהם הן עומדין, הנחתם — הן מתריפיןמתריפין — מתרפים, נרקבים.

כך, שמעתה מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב?

אלא ראובן, שמעון.

רב אמר: ארור המן, ארורים בניו.

אמר רבי פנחס: חרבונא זכור לטוב.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

מצינו שהקדוש ברוך הוא זוכר שמן שלישראל ומברכן:

יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ(תהלים קטו, יב).

רבי הונא בשם רבי אחא:

אין לי אלא ששים ריבואששים ריבוא — שש מאות אלף (כלל ישראל);

מנין שכל אחד ואחד מישראל — שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו?

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם,

וְאַבְרָהָם היה יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יח, יח).

לא היה צריך קריא למימרלא היה צריך קריא למימר — לא היה צריך המקרא לומר אלא וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה(בראשית יח, כ);

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו?

וְאַבְרָהָם היה יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל.

סוֹד יְיָ לִירֵיאָיו(תהלים כה, יד).

כתחילה היה הסוד ליריאים:

סוֹד יְיָ לִירֵיאָיו;

ואחר כך לישרים:

ולישרים סוֹדוֹ(משלי ג, לב);

ואחר כך לנביאים:

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה יי דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים(עמוס ג, ז).

אמר הקדוש ברוך הוא:

אברהם זה ירא שמים הוא:

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה(בראשית כב, יב);

אברהם זה ישר הוא:

מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ(שיר השירים א, ד);

אברהם זה נביא הוא:

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא(בראשית כ, ז) —

ואיני מגלה לו?

אמר רבי יהושע בן לוי:

למלך שנתן אוסייאאוסייא — אחוזה, נחלת קרקע לאוהבו.

לאחר מיכן ביקש המלך לקוץ חמשה אילני סרק מתוכה.

אמר המלך: יודע אני, אילו מן פטריקוןפטריקון — נכסי אבות, נחלה פרטית שלו הייתי מבקש — לא היה מעכב עלי;

נמלך בו, ומה בכך?

כך אמר הקדוש ברוך הוא: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם:

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית יב, ז);

וחמשת הכרכים הללו בתוך שלו הן.

ואילו מפטריקון שלו הייתי מבקש — לא היה מעכב;

ומה בכך, נמלך בו.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

למלך שהיו לו שלשה אוהבים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן.

פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן.

נטל את הראשון — טרדו והוציאו מחוץ לפלטיןלפלטין — לארמון;

שיני — חבשו בבית האיסוריןבבית האיסורין — בבית הכלא, נתן ספרגוסספרגוס — חותם שלו עליו;

שלישי, שהיה לו חביב יותר מדיי — אמר: איני עושה דבר חוץ מדעתו.

כך אדם הראשון — וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם(בראשית ג, כד);

נח — וַיִּסְגֹּר יְיָ בַּעֲדוֹ(בראשית ז, טז);

אברהם, שהיה חביב עליו יותר מדיי — אמר: מה אני עושה דבר חוץ מדעתו?

אמר רבי שמואל:

למלך שהיה לו סינקריתיריוןסינקריתיריון — יועץ, חבר מועצת המלך, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו.

פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו.

אמר: כלום עשיתי אותו סינקריתיריון שלי — אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו?

אמר רבי יודן:

כך אמר הקדוש ברוך הוא: כלום קראתי אותו איש עצתי — אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו?

אמר רבי יודן:

מיעיו בחבלהמיעיו בחבלה — קרובו (בשר מבשרו) בתוך החורבן — לוט בן אחיו — ואיני מגלה לו?

רבנין אמרין:

כבר קראתי אותו אביהן שלהן,

שנאמר: כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ(בראשית יז, ה);

דנים את הבן חוץ מן האב?

גיהנם גיליתי לו, מתן תורה גיליתי לו —

דינה שלסדום מחר, ואיני מגלה לו?

רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן:

אפילו הלכות עירובי חצרותעירובי חצרות — העירוב המתיר טלטול מחצר לחצר בשבת היה אברהם יודע.

רבי פנחס, רבי חלקיה, רבי פנחס בשם רבי שמואל:

אפילו שם חדש שהקדוש ברוך הוא עתיד לקרות בירושלם —

ביום ההוא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְיָ(ירמיה ג, יז) —

היה יודע אברהם.

רבי ברכיה ורבי חייה אבוי, רבנין דתמןרבנין דתמן — חכמי בבל (״שם״) אמרין בשם רבי יהודה:

אין כל יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין שלמעלן.

מה טעם?

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹוגֶז קֹולוֹ והגא מִפִּיו יֵצֵא(איוב לז, ב).

ואין הגא אלא תורה,

שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה(יהושע א, ח).

אפילו אותה הלכה היה אברהם יודע.

וְאַבְרָהָם היה יִהְיֶה(בראשית יח, יח).

רבי תנחום ברבי חוס עליי בשם רבי ברכיה:

בישרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם.

רבי יודן, רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי מייתי לה מן הכאמייתי לה מן הכא — מביא אותה (את הראיה) מכאן:

וְאַבְרָהָם היה יִהְיֶה —

י׳ — עשרה,

ה׳ — חמשה,

י׳ — עשרה,

ה׳ — חמשה.

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה(בראשית יח, יט).

רבי אחא בשם רבי אלכסנדרי:

זו ההבריהההבריה — הכנסת אורחים.

ורבנין אמרין:

זו ביקור חולים.

רבי עזריה בשם רבי יודן ברבי סימון:

בתחילה צדקה, ולבסוף משפט.

כיצד?

אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים.

אחר שהיו אוכלים ושותים — אומר לו: ברך!

אומר: ומה אומר?

אומר לו: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

אין מקבל עלוי לברךאין מקבל עלוי לברך — אם מקבל עליו לברך — הוה אכל ושתי ואזיל ליההוה אכל ושתי ואזיל ליה — היה אוכל ושותה והולך לו.

ואין לא יקבל עלוי לברך — הוה אומר לו: הב מה דעליך!ואין לא יקבל… — ואם לא יקבל עליו לברך — היה אומר לו: תן מה שעליך (לשלם)! ואמר לו: ומה יש עלי? והוא אומר לו: קסט אחד של יין — בעשרה פולרין, וליטרה אחת של בשר — בעשרה פולרין, וככר עגולה אחת של פת — בעשרה פולרין. מי נותן לך יין במדבר? ומי נותן לך בשר במדבר? ומי נותן לך פת במדבר? כיון שהיה רואה את צרתו צרה (גדולה) — היה אומר: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

ואם לא יקבל עליו לברך — היה אומר לו: תן מה שעליך (לשלם)!

ואמר ליה: ומה אית עליי?

ואמר לו: ומה יש עלי?

והוא אומר לו:

חד קסיט דחמר בעשתרי פולרין,

קסט אחד של יין — בעשרה פולרין,

וחדא ליטרא דקופד בעשרה פולרין,

וליטרה אחת של בשר — בעשרה פולרין,

וחדא עיגול דפיתא בעשתרי פולרין.

וככר עגולה אחת של פת — בעשרה פולרין.

מן יהב לך חמר במדברא?

מי נותן לך יין במדבר?

ומן יהב לך קופד במדברא?

ומי נותן לך בשר במדבר?

ומן יהב לך פיתא במדברא?

ומי נותן לך פת במדבר?

כיון מן דהוה חמי עקתיה עקא — הוה אומר: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

כיון שהיה רואה את צרתו צרה (גדולה) — היה אומר: ברוך אל עולם שאכלנו משלו.

הדא היא: כתחילה צדקה, ולבסוף משפט.

לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל אַבְרָהָם.

תני, רבי שמעון בן יוחיי אומר:

כל מי שיש לו בן יגיע בתורהיגיע בתורה — יגע, עמל בתורה — כאילו לא מת.

לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל אַבְרָהָם —

את אשר דבר לו אין כתוב כן, אלא אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.

וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹום וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה(בראשית יח, כ).

רבי חנינה אמר:

רבה והולכת.

רבי ברכיה בשם רבי יוחנן:

שמענו בדור המבול שנידונו במים, והסדומים נידונו באש.

מנין ליתן את האמור כן להלן, ואת האמור להלן כן?

תלמוד לומר: רָבָּה — רַבָּה(בראשית ו, ה).

אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה(בראשית יח, כא).

תני, רבי שמעון בן יוחיי אומר:

זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה.

אמר רבי אבא בר כהנא:

מלמד שפתח להן הקדוש ברוך הוא פתח שלתשובה:

אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה —

כלייה הם צריכים;

וְאִם לֹא אֵדָעָה — אודיע בהן מידת הדין בעולם.

אמר רבי לוי:

אפילו אני מבקש לשתוק — דינה שלנערה אינו מניח אותי לשתוק.

מעשה בשתי נערות שירדו למלותלמלות — למלא מים מן העין.

אמרה אחת לחברתה: מפני מה פנייך חולניותחולניות — חולות, חיוורות?

אמרה לה: כלו מזונותינו, וכבר אני מוכנת למות.

מה עשת? מילאת את הכד קמח, והחליפו:

נטלה זו שביד זו, וזו שביד זו.

וכיון שהרגישו בה — נטלוה ושרפוה באש.

אמר הקדוש ברוך הוא:

אפילו אני מבקש לשתוק — דינה שלנערה אינו מניח אותי לשתוק.

הדה היא:

הכצעקתם אינו אומר כן, אלא הַכְּצַעֲקָתָהּ —

אי זו זו? דינה שלנערה.

אמר רבי ירמיה בר אלעזר:

עיקר שלוותה שלסדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה;

ומהם עשרים וחמש היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים, ומביא עליהם זועותזועות — רעידות אדמה, כדי שיעשו תשובה — ולא עשו.

הדה היא דכתיב:

הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ(איוב ט, ה).

וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים(בראשית יח, כב).

הדה היא: שאין ערףערף — עורף (אינם פונים לאחור) למלאכים.

וַיֵּלְכוּ סְדֹומָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹומֵד לִפְנֵי יְיָ.

אמר רבי סימון:

תיקון סופריםתיקון סופרים — כינוי שבמקרא מפני הכבוד: ״ואברהם עודנו עומד לפני יי״ במקום ׳ויי עודנו עומד לפני אברהם׳ הוא זה — שכינה ממתנת לאברהם.

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר(בראשית יח, כג).

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.

רבי יהודה אמר:

הגשה למלחמה,

הדה היא דכתיב:

וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה(שמואל ב י, יג).

רבי נחמיה אומר:

הגשה לפייס:

וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה על יְהוֹשֻׁעַ(יהושע יד, ו) — לפייס.

רבנין אמרין:

הגשה לתפילה,

היך דאת אמר: וַיְהִי כעלות הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא(מלכים א יח, לו),

וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי.

רבי אלעזר פשט להפשט לה — פירש אותה, הרחיב בה:

אם למלחמה — אני בא; אם לפייס — אני בא; ואם לתפילה — אני בא.

רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן משם רבי מנחם דגלייא:

זה שהוא עובר לפני התבה — ואין אומר לו: בא ועשה;

אלא: בא וקרב, בא ועשה מלחמתנו, בא ועשה קרבן שלציבור.

אמר רבי תנחומא:

למה התקינו ברכות חמש עשרה בשומע תפילה?

כנגד אזכרות חמש עשרה שבהָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א) —

יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב(תהלים כט, י),

שהוא מכלה את פורענות מלבוא בעולם.

רבי הונא בשם רבי אחא:

הַאַף תִּסְפֶּה —

את גרר את האףאת גרר את האף — אתה עוצר את האף (הכעס), ואף לא יגררך.

אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:

אף שאת מביא לעולמך — את מכלה את הצדיקים עם הרשעים?

לא דיי לך שאין את תולה לרשעים בשביל הצדיקים,

אלא שאת מכלה הצדיקים בשביל הרשעים?

רבי ורבי יונתן.

רבי אמר:

בשר ודם — חימה כובשתו;

אבל הקדוש ברוך הוא כובש את החימה:

נֹוקֵם יְיָ וּבַעַל חֵימָה(נחום א, ב).

רבי יונתן אמר:

בשר ודם — קנאה כובשתו;

אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה:

אֵל קַנּוֹא וְנֹוקֵם יְיָ נֹוקֵם יְיָ.

רבי שמואל בעא ליה לרבי יונתן, אמר ליה:

מהוא דכתיב: יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט(משלי יג, כג)?

אמר לו: בְּלֹא מִשְׁפָּט.

אמר לו: בלא משפט מקומן.

מעשה באחד שנשתלח לגבותלגבות — לגבות מס מן בני טברייה ובני ציפורין.

כשהוא גובה בני טברייא — ראה אחד מציפורין, עמד ותפשו.

אמר לו: מציפורין אני!

אמר לו: יש בידי כתביםכתבים — שטרות גבייה לציפורין לגבותה.

ולא הספיק לגבות בני טברייא, עד שבאת רווחהרווחה — הקלה (שחרור מן המס) לציפורין —

ונמצא נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט.

רבי לוי ורבי סימון.

רבי לוי אמר:

לדוב שהיתה משכלתמשכלת — ממיתה, טורפת בחייה,

ולא מצאה לשכל בחייה — ושיכלה בבניה.

רבי סימון:

למגל מכסחתלמגל מכסחת — לחרמש הקוצר:

כיסחת כובכיסחת כוב — קצרה קוצים — ולא שלם להולא שלם לה — ולא הספיק לה (לא שבעה);

שושנה — ולא שלם לה.

חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).

אמר רבי לוי:

חללה היא; בריא היא לךבריא היא לך — זרה היא לך, רחוקה ממך.

אמר רבי אחא:

חָלִילָה חָלִילָה שני פעמים — חילול שמים יש בדבר.

אמר רבי אבא בר כהנא:

מעשות דבר אין כתוב כן, אלא כַּדָּבָר —

לא היא, ולא דכוותהלא היא, ולא דכוותה — לא היא, ולא כיוצא בה, ולא דפחיתה מינה.

אמר רבי לוי:

שני בני אדם אמרו דבר אחד — אברהם ואיוב.

אברהם אמר: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע;

איוב אמר: אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה(איוב ט, כב).

אברהם נוטל עליה שכר; איוב נענש עליה.

אברהם אמרה בישוב; איוב אמרה פגאפגא — כפרי בוסר — בלא שיקול דעת:

אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה.

רבי חייה בר בא אמר:

ערבובי תשובותערבובי תשובות — בלבול תשובות (הדברים מעורבים) יש כן:

אברהם אומר: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה,

והקדוש ברוך הוא אומר: וְהָיָה כַצַּדִּיק —

יתלה לרשעים בשביל הצדיקים?

הלוויהלווי — הלוואי צדיקים מזכה לצדיקים!

דאמר רבי יוחנן:

כל צַדִּיקִים(בראשית יח, כד) שנאמר בסדום — צדיקם כתיב.

היא דרבי יוחנן:

וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵנֵינוּ וְכׇל יֹושְׁבֵי אַרְצֵינוּ לֵאמֹר(יהושע ט, יא) —

זקננו כתיב: זיקני אשמה היו, סבין דקלקלהסבין דקלקלה — זקני קלקלה.

אמר רבי יהושע בן לוי:

צרף מעשה, ויעלו מנין חמשים.

אמר רבי יודן ברבי סימון:

לא אתה צדקו שלעולם? צרף עצמך עמהן, ויעלו למניין חמשים.

אמר רבי יודן ברבי סימון:

בשר ודם — תולין לו אנקריטיריוןאנקריטיריון — ערעור (על פסק הדין):

מדוכוסמדוכוס — מן הדוכס לאיפרכוסלאיפרכוס — אל המושל, מאיפרכוס לאיסטרטילטיסלאיסטרטילטיס — אל שר הצבא;

ואת — בשביל שאין לך מי יתלה לך אנקליטון —

לֹא תעשה מִשְׁפָּט?

אמר רבי יודן ברבי סימון:

כשבקשתה לדון את עולמך — מסרת אותו ביד שנים, כגון רומיס ורומיליסרומיס ורומיליס — רמוס ורומולוס, מייסדי רומי,

שאם בקש אחד מהן לעשות דבר — חברו מעכב על ידו;

ואתה — על שאין מי מעכב על ידך —

לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?

אמר רבי אחא:

נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם —

שמא מערים אתה על השבועה?

מבול שלמים אין אתה מביא — מבול שלאש אתה מביא?

אם כן, לא יצאת ידי שבועה.

אמר רבי לוי:

הֲשֹׁופֵט כׇּל הָאָרֶץ —

אם עולם אתה מבקש — אין דין; ואם דין אתה מבקש — אין עולם.

אתה תופש חבלה בתרין ראשוי:אתה תופש חבלה… — אתה אוחז את החבל בשני ראשיו: רוצה עולם, ורוצה דין? ואם אינך מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אתה אוחז את החבל בשני ראשיו:

בעי עלמא, ובעי דינא?

רוצה עולם, ורוצה דין?

ואין לית את מתרה ציבחר — לית עלמא יכל קאים.

ואם אינך מוותר מעט — אין העולם יכול לעמוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם,

אהבתה צֶּדֶק(תהלים מה, ח) — אהבת לצדק את בריותיי;

וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע — שנאת מלחייבןמלחייבן — מלחייב אותם;

עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ —

מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהן אלא עמך:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א).

וַיֹּאמֶר יְיָ אִם אֶמְצָא בִסְדֹום(בראשית יח, כו).

רבי יודן ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

כִּי לאל הֶאָמַר נָשָׂאתִי(איוב לד, לא) —

וְנָשָׂאתִי לְכׇל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם.

לֹא אֶחְבֹּול — איני ממשכנןממשכנן — לוקח מהם משכון,

היך דאת אמר: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ(שמות כב, כה).

והן חובלים עלי דברים, ואומרים: אינו דן כשורה.

בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה(איוב לד, לב) — בר מיני, אזל פשפש דינאבר מיני, אזל פשפש דינא — חוץ ממני, לך וחפש את הדין.

ואם טעיתי — אַתָּה הֹורֵינִי;

ואִם עָוֶל פָּעַלְתִּי עם הראשנים — לֹא אֹוסִיף על האחרונים.

לא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו(איוב מא, ד) —

לך אני מחריש, ולבדיםלבדים — לענפים — לצאצאים היוצאים ממך:

לאברהם — שהוא אומר: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות(בראשית יח, כה);

ולמשה — שהוא אומר: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ(שמות לב, יא);

וליהושע — שהוא אומר: לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן(יהושע ז, ז);

לדוד — שהוא אומר: לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק(תהלים י, א).

וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִן עֶרְכּוֹ —

חן ניתן בעריכות שפתיו, בשעה שביקש רחמים על סדומיים.

וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר(בראשית יח, כז).

אמר: אילו הרגני נמרדנמרד — נמרוד (שהשליך את אברהם לכבשן האש) — לא הייתי עפר?

ואילו שרפני — לא הייתי אפר?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אתה אמרת וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר —

חייך, שאני נותן לבניך כפרה בהן,

שנאמר: וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת(במדבר יט, יז),

וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה(במדבר יט, ט).

תנינן:

סדר תעניות: מוצאין את התיבה לרחובה שלעיר, ונותנין אפר מקלהאפר מקלה — אפר שריפה על גבי התבה(משנה תענית ב, א).

רבי יודן בר מנשה ורבי שמואל בר נחמן.

חד אמר: זכותו שלאברהם;

וחד אמר: זכותו שליצחק.

מן דאמר זכותו שלאברהם — אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר;

מן דאמר זכותו שליצחק — מלמד אפר.

מלתה דרבי יהודן בר פזי פליגא:מלתה דרבי יהודן… — דברי רבי יהודן בר פזי חולקים: רבי יודה בר פזי היה מכריז בציבור ואומר: כל מי שלא הגיע אליו שליח הציבור — יטול אפר ויתן בראשו. דברי רבי יהודה בר פזי אומרים: הוא עפר, והוא אפר.

דברי רבי יהודן בר פזי חולקים:

רבי יודה בר פזי הווה מכריז בציבורא ואמר:

רבי יודה בר פזי היה מכריז בציבור ואומר:

כל דלא מטא שליחא דציבורא לגביה — איסב קיטמא ויתן בראשיה.

כל מי שלא הגיע אליו שליח הציבור — יטול אפר ויתן בראשו.

מילתא דרבי יהודה בר פזי אמרה: הוא עפר, והוא אפר.

דברי רבי יהודה בר פזי אומרים: הוא עפר, והוא אפר.

אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים חֲמִשָּׁה(בראשית יח, כח).

אמר רבי חייא בר בא:

ביקש לו אברהם לירד מחמשים לחמשה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חזור בך למפרע.

אמר רבי לוי:

חלף קדירהחלף קדירה — שעון מים (קלפסידרה), שהיה מקצב בבית הדין את זמן הטענות מלאה מים —

כל זמן שהיא מלאה מים, הסניגור מלמד.

פעמים שהדיין מבקש שילמד את הסניגור, והוא אומר: הוסיפו בתוכה מים.

וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר ליי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה(בראשית יח, לב).

למה עשרה? כדי כניסהכדי כניסה — שיעור כנסת (עדה של עשרה) לכולם.

דבר אחר:

למה עשרה? שכבר נשתייר בדור המבול שמונה, ולא נתלה לעולם בזכותן.

דבר אחר:

למה עשרה? שהיה סבור שיש שם עשרה:

לוט ואשתו, וארבעת בנותיו, וארבע חתניו.

רבי יודן ברבי סימון, רבי חנין בשם רבי יוחנן:

כאן עשרה, ובירושלם אפילו אחד.

הדה היא דכתיב:

שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וגו׳(ירמיה ה, א).

וכאן הוא אומר: אַחַת לְאַחַת לִמְצֹוא חֶשְׁבּוֹן(קהלת ז, כז).

אמר רבי יצחק:

כמה הוא מיצוי חשבוןמיצוי חשבון — סיום החשבון, כלותו? עד אחד.

ויהי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם(בראשית יח, לג).

הדיין הזה — כל זמן שהסניגורהסניגור — המליץ, טוען הזכות מלמד, הוא ממתין;

נשתתק הסניגור — עמד לו הדיין.

כך: וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם.

הסניגור הזה — כל זמן שהדיין מסביר לו פנים, הוא מלמד;

עמד לו הדיין — נשתתק הסניגור.

כך: וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה.

הקטיגורהקטיגור — המקטרג, טוען החובה הזה — כל זמן שהסניגור מלמד, והדיין מסביר לו פנים, הוא ממתין;

עמד לו הדיין, נשתתק הסניגור — והקטיגור הלך לעשות שליחותו.

כך: וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה —

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה(בראשית יט, א).

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב(בראשית יט, א).

וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק(יחזקאל א, יד).

אמר רבי אייבו:

רצות אין כתיב כן, אלא רָצוֹא — רוצות לעשות שליחותן.

כְּמַרְאֵה הַבָּזָק —

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא:

כזה שהוא בוזק גפת בכירהבוזק גפת בכירה — המפזר פסולת זיתים (גפת) לתוך האש שבכירה.

רבי חייה בר אבא אמר: כרוחא לזיקאכרוחא לזיקא — כרוח למשב (כמשב הרוח).

תנו רבנן: כזיקא לעינאכזיקא לעינא — כזיק (ברק) לעין.

נפטרים מאברהם שש שעות, ובאין סדמה בערב?

אלא מלאכי רחמים היו, והיו ממתינים — סבורים שאברהם מוצא להם זכות;

וכיון שלא מצא להם זכות —

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים.

וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִיוְּתָהאיותה — אוותה, חפצה וַיָּעַשׂ(איוב כג, יג).

תני:

אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת;

ואת אומר: שְׁנֵי(בראשית יט, א)?

אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק;

גבריאל נשתלח להפוך את סדום;

רפאל להציל את לוט:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹומָה.

יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ(תהלים עח, מט) —

ואת אומר שְׁנֵי(בראשית יט, א)?

אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק;

גבריאל להפך את סדום;

רפאל להציל את לוט:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים.

הכא את אמר מלאכים, ולהלן אֲנָשִׁים(בראשית יח, ב)?

אלא על שהיתה שכינה עמהם — כתיב אֲנָשִׁים;

כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהם — לבשו מלאכותמלאכות — דמות מלאכים.

אמר רבי לוי:

אברהם, שהיה כוחו יפה — נדמו לו בדמות אנשים;

אבל לוט, על ידי שהיה כוחו רע — נדמו לו בדמות מלאכים.

אמר רבי חוניא:

עד שלא עשו שליחותן — אֲנָשִׁים;

וכיון שעשו שליחותן — לבשו מלאכות.

אמר רבי תנחומא:

לאחד שנטל הגמוניאהגמוניא — שררה, מינוי לשלטון מן המלך:

עד שלא הגיע לבית ארכי שלולבית ארכי שלו — לבית שלטונו — היה מהלך בפגןבפגן — כאדם פשוט (שאינו נושא משרה).

כך — עד שלא עשו שליחותן, אֲנָשִׁים;

משעשו שליחותן — לבשו מלאכות.

סְדֹמָה(בראשית יט, א) —

תני משם רבי נחמיה:

כל דבר שצריך למד בתחילתו — נתן לו הא בסופו:

סְדֹמָה, שֵׂעִירָה(בראשית לג, יד), מִצְרַיְמָה(בראשית יב, י), חָרָנָה(בראשית כח, י).

אתיבון:

והא כתיב: יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה(תהלים ט, יח)?

רבי אבא בר זבידא אמר:

לדייטי התחתונהלדייטי התחתונה — לקומה התחתונה שבשאול.

בָּעֶרֶב — בא ערבה שלסדום, ושקעה שמשה, ונתחתם גזר דינה.

אמר רבי לוי:

אין הקדוש ברוך הוא דן את אומות העולם אלא בלילה, בשעה שהן ישנים מן העבירות;

ואינו דן את ישראל אלא ביום, בשעה שהן עסוקין במצות.

הדא הוא דכתיב:

וְהוּא יִשְׁפֹּוט תֵּבֵל בְּצֶדֶק(תהלים ט, ט).

וְלוֹט יֹשֵׁב — ישב כתיב: אותו היום ארכי דייניםארכי דיינים — ראש הדיינים שבכולם מינוהו.

חמשה ראשי דיינים היו בסדום: קיו שקרקיו שקר — שמות חמשת הדיינים של סדום — כינויי גנאי: ׳שקר׳, ׳רב שקר׳, ׳רב נכל׳, ׳מטה דין׳, רב שקר, רב נכל, מסטי דין וקלא פנדר;

ולוט היה ארכי דיינים שבכולן.

בשעה שהיה אומר להם דברים הערבים להן — הן אומרים לו: גֶּשׁ הָלְאָה(בראשית יט, ט) — סוק לעלסוק לעל — עלה למעלה (הלאה);

וזמן שהיה אומר להן דברים שאין עריבים להן — היו אומרים לו: הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּוט.

וַיַּרְא לוֹט וַיָּקׇם לִקְרָאתָם(בראשית יט, א),

וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם(בראשית יט, ב).

רבי יודן ורבי חונא:

רבי יודן אמר:

אפילו איני כדייכדיי — ראוי — אפילו אתם עיקמו עלי את הדרך.

רבי חונא אמר:

עיקמו עליו את הדרך, כדי שלא יהו נראים באים אצלו.

אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם —

אברהם מקדים רחיצה ללינה, ולוט מקדים לינה לרחיצה.

אלא אברהם מקפיד על טנופת עבודה זרהטנופת עבודה זרה — הלכלוך שעל הרגליים (שמא עובדים לאבק רגליהם), ולוט אינו מקפיד על טינופת עבודה זרה.

ויש אומרים:

אף זה עשה כשורה — שלא יצאו ויאמרו: איכן לנו?

וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין — ממאנין בקטןממאנין בקטן — מסרבים לאדם קטן, ואין ממאנין בגדול.

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד(בראשית יט, ג) — הכניס בם אף וצרהאף וצרה — כעס וצרה (״ויפצר״ — אף + צר).

וַיָּסֻורוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ —

הדה מסייעה לההיא דאמר רבי חונא:

עיקמו עליו הדרך, כדי שלא יהו נראים באים עליו.

וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ —

גדול היה ביתו שלאברהם, שהיה מקבל את העוברים ואת השבים.

מַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ —

אמר רבי יצחק:

מצות גדולה עבדה על המלח.

דהוה אומר לה: הב לאילין אכסנאי קלי מלח;דהוה אומר לה:… — שהיה אומר לה: תני לאורחים האלה מעט מלח; והיתה אומרת לו: גם המנהג הרע הזה — אתה רוצה ללמד מכאן (להנהיג כאן)?

שהיה אומר לה: תני לאורחים האלה מעט מלח;

והות אמרה ליה: אוף הדה סוניתיאה בשתא היא — את בעי מלפה מהכא?

והיתה אומרת לו: גם המנהג הרע הזה — אתה רוצה ללמד מכאן (להנהיג כאן)?

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ(בראשית יט, ד) —

התחילו שואלים אותו שאילות: בני העיר — טובים הם, רעים הן?

אמר לון: כל אתר אית ביה טבין ובישין; ברם הכא — סוגייה בישיןסוגייה בישין — רובם רעים.

אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹום נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת — אין אחד מהן מעכב.

וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ(בראשית יט, ה) —

רבי יהושע בן רבי לוי בשם רבי פדייא:

כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים, והיו מקבלים סניגורייהסניגורייה — זכות, הליצת יושר;

מיכן ואילך אמרו לו: אין לך רשות ללמד עליהם סניגוריא.

וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה(בראשית יט, ו),

וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ(בראשית יט, ז), הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת(בראשית יט, ח).

אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר — הָאֵל: הקשותהקשות — הקשים, החזקים, אלוהות הן אילו.

כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹורָתִי — לא בזכותו, אלא בזכותו שלאברהם.

דבר אחר:

כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹורָתִי — מלמד שהיטתשהיטת — שהטתה הבית עליהם.

אמרה ליה: אין בעית מקבלינון — קבלינון בחלקךאין בעית מקבלינון — קבלינון בחלקך — אם אתה רוצה לקבל אותם — קבל אותם בחלקך.

וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה(בראשית יט, ט) — קרוב להלקרוב להל — קרב הלאה.

וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט — דין שדנו ראשונים, את בא לסתור?

רבי מנחמה בשם רבי ביבי:

כך התנו אנשי סדום ביניהם: כל אכסנייאכסניי — אורח שהוא בא לכןלכן — לכאן — נהאנהא — נהיה בועלים אותו ונוטלין את ממונו.

אמרו: אותו שכתוב בו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ(בראשית יח, יט) — אותו אנו בועלים, ונוטלין את ממונו.

וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם(בראשית יט, י), וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת(בראשית יט, יא) —

מי שהתחיל בעבירה תחילה — ממנו התחילה הפורענות.

דכוותהדכוותה — כיוצא בה:

וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם(בראשית ז, כג) — מי שהתחילו בעבירה, מהם התחילה הפורענות תחילה.

דכוותה:

וַיְיָ הִכָּה כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, כט) מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה(שמות יב, יב) — מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות תחילה.

דכוותה:

וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ(במדבר ה, כז) — אבר שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות תחילה.

דכוותה:

הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא(דברים יג, טז) — מי שהתחיל בעבירה תחילה, ממנו התחילה הפורענות תחילה.

וַיִּלְאוּ לִמְצֹוא הַפָּתַח — אילעוןאילעון — נעשו אווילים, נלאו,

היך דאת אמר: כִּי אֱוִיל עַמִּי אתִי לֹא יָדָעוּ(ירמיה ד, כב).

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹוד מִי לְךָ פֹה(בראשית יט, יב),

כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ מן הַמָּקוֹם הַזֶּה(בראשית יט, יג).

רבי לוי בשם רבי שמואל בן נחמן:

מלאכי שרת, על ידי שגילו מסטיריןמסטירין — סודות שלהקדוש ברוך הוא — נדחו ממקומן מאה ושלשים ושמונה שנה.

אמר רבי תנחומא:

הוה מפיק לישנאהוה מפיק לישנא — היה מוציא את הלשון (קורא את המספר): קילח.

אמר רבי חמא ברבי חנינה:

על שנתגאו ואמרו: כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ מן הַמָּקוֹם הַזֶּה.

וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו(בראשית יט, יד) — ארבע בנות היו לו: שתים נשואות, ושתים ארוסות.

לקוחי אין כתוב כן, אלא לֹוקְחֵי.

וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו — אמרו: אדרבלון וברבלוןאדרבלון וברבלון — עוגב מים ומצלתיים (כלי שמחה) במדינה, ומדינה נהפכת?

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה(בראשית יט, טו) —

אמר רבי חנינה:

עד שיעלה עמוד השחר עד שהאיר המזרח — אדם מהלך ארבעה מילין;

משהאיר המזרח עד שתנץ החמה — אדם מהלך ארבעה מילין.

ומנין משיעלה עמוד השחר עד שהאיר המזרח אדם מהלך ארבעה מילין?

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וכתיב: הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ(בראשית יט, כג) —

ומסדום לצוער ארבעה מילין.

אמר רבי זעורא:

המלאך היה מקדידמקדיד — מקצר, מקפל עליהם את הדרך.

ומנין משהאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבעה מילין?

וּכְמוֹ — וכמו: מילא מידמיא למילאמילא מידמיא למילא — דבר דומה לדבר.

אמר רבי יוסי בר בון:

אם יאמר לך אדם: הדא כוכבתא דצפרא איילתא דשחרא הוא — שקרין;אם יאמר לך… — אם יאמר לך אדם: כוכב הבוקר הזה הוא אילת השחר — משקרים (טועים); פעמים שהוא פוחת, פעמים שהוא מוסיף; אלא כמין שתי קרניים (של אור) העולות ומאירות לעולם.

אם יאמר לך אדם: כוכב הבוקר הזה הוא אילת השחר — משקרים (טועים);

פעמים שהיא פוחתת, פעמים שהיא מוספת;

פעמים שהוא פוחת, פעמים שהוא מוסיף;

אלא כמין תרין דקרנין סליקין ומנהרין לעלמא.

אלא כמין שתי קרניים (של אור) העולות ומאירות לעולם.

קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹות —

רבי טוביה ברבי יצחק:

שתי מציאות: רות המואביה, ונעמה העמונית.

אמר רבי יצחק:

מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי(תהלים פט, כא) — איכן מצאתי אותו? בסדום.

וַיִּתְמַהְמָהּ(בראשית יט, טז) — תמהון אחר תמהוןתמהון אחר תמהון — תמיהה אחר תמיהה (״ויתמהמה״).

אמר: במה אעמוד? בכסף, בזהב, באבנים טובות ומרגליות?

הדה היא דכתיב:

עֹושֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ(קהלת ה, יב).

רבי יהושע בן לוי אמר: זה לוט.

רבי שמואל בר נחמן אמר: זה קרח.

רבי יהודה ברבי סימון אמר: זה נבות.

רבי לוי אמר: זה המן.

רבי יצחק אמר: זה שבט ראובן וגד.

רבנין אמרין: זה שבטו שללוי, דהוא מתמסכןמתמסכן — מתרושש וחוזר למה דהוה.

וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ — מי היה? זה רפאל.

אתיבון:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹותָם הַחוּצָה(בראשית יט, יז)!

אמר לון:

קרון דבתריהקרון דבתריה — קראו מה שאחריו: ויאמרו המלט אין כתיב כן, אלא וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט.

הָהָרָה הִמָּלֵט — בזכותו שלאברהם;

פֶּן תִּסָּפֶה — בעון העיר.

וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי(בראשית יט, יח), הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ(בראשית יט, יט).

רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינה ורבי ברכיה:

שני בני אדם אמרו דבר אחד: לוט וצרפית.

צרפית אמרה:

עד שלא באתה אלי — היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשיי ומעשה עירי, והיו מעשיי רבים על מעשה עירי;

עכשיו שבאת אצלי — בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֺנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי(מלכים א יז, יח).

לוט אמר:

עד שלא הלכתי אצל אברהם — היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשיי ומעשה עירי, והיו מעשיי יתירים על מעשי עירי;

עכשיו שאני עולה אצל אברהם — מעשיו רבים על שלי, איני יכול לעמוד על גדולתו:

וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה.

רבי ברכיה משם רבי לוי:

מן הן תנינןמן הן תנינן — מנין שנינו: כשם שהנווה הרע בודקבודק — משפיע על הגוף (שינוי המקום מזיק לבריאות), כך נוה יפה בודק?

וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה.

וסדום בעומקהבעומקה — בעמק היא; לפום כןלפום כן — לפיכך הוא אומר:

וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה —

שרי בעומקה, והינון אמרין ליה: פוק לטורא; והוא אמר: הכןשרי בעומקה, והינון אמרין ליה: פוק לטורא; והוא אמר: הכן — שרוי בעמק, והם אומרים לו: צא אל ההר; והוא אומר: כך? (כיצד?).

הדה אמרה:

אפילו מנווי הרע לנווי היפהמנווי הרע לנווי היפה — מנווה (דירה) רע לנווה יפה — שהנווי היפה בודק(משנה כתובות יג, י).

הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹובָה(בראשית יט, כ), וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ(בראשית יט, כא).

אמר רבי תחליפא קיטרייהקיטרייה — איש קיטריא (שם מקום):

מה אם ללוט, על ידי שכיבד על המלאך — נשא לו פנים;

לך — לא אשא פנים, מפניך ומפני אבותיך?

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ(במדבר ו, כו).

מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה(בראשית יט, כב).

אמר רבי לוי:

למדינה שהיו לה שני פטרוניןפטרונין — פטרונים, מגינים — אחד עירניעירני — בן העיר, ואחד בן המדינה; ובקש המלך לרדותןלרדותן — לרדות בהן, להענישן.

אמר המלך:

אם רודה אני אותו בפני בן המדינה — עכשיו היו אומרים: אילו היה עירוני שם, היה עומד עלינועומד עלינו — עומד לנו, מגן עלינו;

ואילו אני רודה אותן בפני בן עירוני — הן אומרים: אם היה בפני בן המדינה, היה עומד עלינו.

התחיל רודה אותן בפני שניהם, לומר: שאין לאחד מכם כוח לעמוד בפני המלך.

כך, לפי שהיו סדומיים מהם עובדים לחמה וללבנה.

אמר הקדוש ברוך הוא:

אם אני רודה אותן ביום — הן אומרים: אילו היתה לבנה שם, היתה עומדת עלינו;

בלילה — הן אומרים: אילו היתה החמה שם, היתה עומדת עלינו.

אמר הקדוש ברוך הוא:

הריני רודה אותם בששה עשר בניסן, שחמה ולבנה ברקיע הן עומדין:

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹועֲרָה(בראשית יט, כג);

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ(בראשית יט, כד).

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹרָה(בראשית יט, כד).

זה הוא שאמר הכתוב:

כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ(תהלים נח, ט).

כהדיןכהדין — כזה סיליי בילייסיליי ביליי — מין תולעת, זחל (״מכלה הקוצים״);

כשלשולכשלשול — כתולעת זה, שהוא נמחה בצואה;

כאישותכאישות — כחפרפרת (בעל חיים שאינו רואה אור) זאת, שאינה מספקתמספקת — מספיקה, מצליחה לראות את השמש עד שהיא חוזרת לעפרה;

כאשת איש שזינת, והיא מתחבאת שלא יראה עוברה לזמן,

והיא משליכתו בלילה, קודם שתחזינושתחזינו — שתראנו השמש.

הדא היא דכתיב:

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ(בראשית יט, כג);

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ.

לשתי מדינות שסרחושסרחו — שחטאו, שמרדו למלך.

אמר המלך: אחת תשרף משלהמשלה — מכספה שלה, ואחת תשרף מטמיוןמטמיון — מאוצר המלך.

כך להלן: וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגׇפְרִית(ישעיה לד, ט);

ברם הכאברם הכא — אבל כאן: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ(בראשית יט, כד).

לשפחה שהיתה רודה בתנוררודה בתנור — מוציאה (את הפת) מן התנור:

בא בנה — ורדה פת ונתנה לו;

בא בן גברתה — ורדה גחלים ונתנה לו.

כך להלן: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם(שמות טז, ד);

ברם הכא: וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם.

אבה חלפיי בר סמקיי בשם רבי יהודה ברבי סימון:

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום וְעַל עֲמֹרָה — זה גבריאל;

מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם — זה הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי אלעזר:

כל מקום שנאמר יי, וַיְיָ — הוא ובית דינו.

אמר רבי יצחק:

בתורה ובכתובים ובנביאים מצינו, שההדיוטההדיוט — אדם פשוט (לא מלך ולא אל) מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד.

בתורה:

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי(בראשית ד, כג) —

נשיי אין כתוב כן, אלא נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי.

בנביאים:

וַיֹּאמֶר להם המלך קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם(מלכים א א, לג) —

והרכבתם את בן המלך על פרדה אשר לי אין כתוב כן, אלא וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי.

בכתובים:

כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ(אסתר ח, ח).

ואת תמיהואת תמיה — ואתה תמה שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד?

גׇּפְרִית וָאֵשׁ(בראשית יט, כד) —

הדה היא:

יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים(תהלים יא, ו).

יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים — גומריןגומרין — גחלים ומצדןומצדן — ומצודות (מלכודות).

אֵשׁ וְגׇפְרִית —

אמר רבי יודן:

אדם מריח ריח גופרית ונפשו סולדתסולדת — נרתעת, מתכווצת עליו. למה?

שהיא יודעת שנידונת בה לעתיד לבוא.

מְנָת כּוֹסָם —

רבי שמואל בר נחמן משם רבי יונתן:

כדיפלו פוטיריןכדיפלו פוטירין — ככוס כפולה של משקה פוטיריון (משקה תבלינים ומרפא ששותים אחר הרחיצה) שלאחר המרחץ.

אמר רבי חנינה בן פזי:

אין דבר רע יורד מלמעלן.

אתיבוןאתיבון — השיבו לו (הקשו עליו):

והא כתיב: אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר(תהלים קמח, ח)?

אמר להם:

רוּחַ סְעָרָה היא שעושה דְבָרוֹ.

מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגאמלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא — דבריו של רבי שמעון בן לקיש חולקים (על זה), דאמר ריש לקיש:

יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב(דברים כח, יב) — מיכן שיש לו אוצרות אחרים.

מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם — כמרתיק מן גיברכמרתיק מן גיבר — כמכה (הבאה) מיד גיבור.

וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל(בראשית יט, כה) —

רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן:

חמשת הכרכיםהכרכים — הערים הללו היו יושבות על צורצור — סלע אחד; שלח מלאך את ידו והפכן.

הדה היא:

בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁורֶשׁ הָרִים(איוב כח, ט).

תרין אמוריןתרין אמורין — שני אמוראים —

חד: בחלמיש שלידבחלמיש שליד — בכף היד כולה (לעומת ״שלאצבע״ — באצבע);

וחד: בחלמיש שלאצבע.

וְצֶמַח הָאֲדָמָה — אפילו צמחי האדמה לקולקו — נפגעו, נענשו.

אמר רבי יהושע בן לוי:

עד עכשיו, אם ילקוט אדם מטר מאוירהמאוירה — מן האויר שלה (מן השטח שמעליה) שלסדום ויתן בערוגה שלמקום אחר — אינה מצמחת.

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח(בראשית יט, כו) —

רבי יצחק אמר: על שחטאת במלח.

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אברהם(בראשית יט, כט) —

ומה זכירה נזכר לו?

שתיקה ששתק לאברהם:

בשעה שאמר אברהם על שרה אחותי היא — היה יודע, ושתק.

וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה —

רבי שמואל בן נחמן אמר: שהיה שרוישרוי — דר בהם.

רבנין אמרין: שהיה מלוה בהם בריבית.

וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר(בראשית יט, ל) —

הדא הוא דכתיב:

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה(תהלים נז, א).

אמר לפניו: רבון העולם!

עד שלא נכנסתי למערה — עשית חסד עם אחרים במערה;

עכשיו שאני נתון במערה — יהי רצון מלפניך: אַל תַּשְׁחֵת.

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה(בראשית יט, לא) — שהיו סבורות שנתכלהשנתכלה — שכלה, שנחרב העולם כדור המבול.

לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה(בראשית יט, לב) —

רבי תנחומא משם שמואל טוית:

ונחייה מאבינו בן אין כתיב כן, אלא וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע —

אותו זרע שהוא בא ממקום אחר. אי זה זה? מלך המשיח.

וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן(בראשית יט, לג) — נקוד עליונקוד עליו — יש נקודה מעליו (על ״ובקומו״): שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע.

וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן(בראשית יט, לד) —

ומנין היה להם יין במערה?

אלא ממה שהיה להם היין מרובה, היו כונסיןכונסין — אוספים, מאחסנים אותו במערות.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

נעשה להם מעין דיגמהמעין דיגמה — כעין דוגמה שלעולם הבא:

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס(יואל ד, יח).

וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן(בראשית יט, לו).

אמר רבי אלעזר:

לעולם אין האשה מתעברת מן ביאה ראשונה.

אתיבון:

וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן!

אמר רבי תנחומה:

שלטו בעצמןשלטו בעצמן — שלטו בגופן (בכוח עצמן) והוציאו ערוותןערוותן — בתוליהן, ועיברו כמביאה שנייה.

אמר רבי נחמן ברבי חנין:

כל מי שהוא להוטלהוט — משתוקק אחרי עריות — סוף שמאכילין אותו מן בשרו.

רבי יודן דמן גלייהדמן גלייה — שמן הגליל ורבי שמואל בן נחמן, תריהוןתריהון — שניהם משם רבי אליהועיניי:

אין אנו יודעין אם לוט נתאוה לבנותיו, ואם בנותיו נתאוו לו.

מן מה דכתיבמן מה דכתיב — ממה שכתוב: לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד(משלי יח, א) —

הויהוי — הרי: לוט נתאוה לבנותיו, ובנותיו לא נתאוו לו.

רבי תנחום ברבי חייה משם רבי הושעיה תורגמנהתורגמנה — המתורגמן:

אין כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו שללוט.

מה טעםמה טעם — מה הטעם (מנין)? בְּכׇל תּוּשִׁיָּיה התגלעהתגלע — נתגלה.

אמר רבי אחא:

התגלעו אין כתיב כן, אלא התגלע:

האנשים נתרחקו, והנשים נתקרבו.

הדא היא דכתיב:

אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְיָ עֶבְרָתוֹ לא כֵן בַּדָּיו(ירמיה מח, ל).

רבי חננא בר פפא ורבי סימון:

רבי חננא בר פפא אמר:

תחילת עיבורו שלמואב לא היה לשם זנות, אלא לשם שמים;

בַּדָּיו לֹא עשו כן — לשם שמים, אלא לשם זנות:

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים(במדבר כה, א).

רבי סימון אמר:

תחילת עיבורו שלמואב לא היה לשם שמים, אלא לשם זנות;

בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ — לשם זנות, אלא לשם שמים:

וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ(רות ג, ו).

אמר רבי לוי:

אם תחילת עיבורו לשם זנות — אף סופו לשם זנות:

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים;

ואם תחילת עיבורו לשם שמים — אף סופו לשם שמים:

בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ — וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ.

וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב(בראשית יט, לז) —

רבי יודן בשם רבי אייבו:

הבכירה, על שביזת כבוד אביה — וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: מאב.

אמרה תורה: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה(דברים ב, ט) —

מלחמה אין את עושה עמהן, אבל סותם אתה נהרותיןסותם אתה נהרותין — אתה סוכר את נהרותיהם (את מקורות המים שלהם), מצית אתה גדישיםגדישים — ערמות תבואה שלהן באש.

אבל צעירה, שחסת על כבוד אביה, ואמרה בֶּן עַמִּי(בראשית יט, לח) — בן מי שהיה עמי:

אַל תְּצֻורֵם(דברים ב, יט) — כלל; וְאַל תִּתְגָּר בָּם — כל עיקר.

רבי חייה בשם רבי סימון, רבי חנין בשם רבי יוחנן:

בנותיו שללוט הולכות לעבור עבירה, ונפקדות.

באי זו זכות? מזכות מוֹאָב — מאב:

כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ(בראשית יז, ה).

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם(בראשית כ, א).

רבי כהן פתח:

וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל(איוב יד, יח) — זה לוט שנפל מהר;

וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹומוֹ — זה אברהם.

עתק ממקומועתק ממקומו — זז, נעתק ממקומו —

לפי שחרב מקומה שלסדום, פסקו העוברים והשבים.

אמר: מה אני מפסיקמפסיק — מונע, מבטל צדקה מביתי?

הלך ונטה לו אהל בגרר.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם.

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹוז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן(משלי יח, יט).

אי זה?

זה לוט, שהיה בן אחיו שלאברהם, ופשע.

מִקִּרְיַת עֹז —

פשעת באברהם, כפרת ביהכפרת ביה — כפרת בו, שקרת ביהשקרת ביה — שיקרת בו (בגדת בו).

מה גרם לו?

וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ —

הביא עליו דינים כבריח בית המקדש.

מה להלן: לֹא יָבא טָמֵא לְכׇל דָּבָר(דברי הימים ב כג, יט) —

אף כן: לֹא יָבֹוא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ(דברים כג, ד).

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֺת(משלי י, ח).

יִקַּח מִצְוֺת — זה אברהם:

לפי שחרב מקומה שלסדום, ופסקו העוברים והשבים,

ולא חסר קילריןקילרין — מרתף, אוצר המזון שלו כלום.

אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי?

הלך ונטה לו אהל בגרר.

וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט —

זה לוט, שהיה אויל בשפתיו.

שהיה לו לומר לבנותיו:

דבר שלקה העולם בו — אנו באים לעשות?

מה גרם לו?

יִלָּבֵט —

הביא עליו ליבוטי ליבוטיםליבוטי ליבוטים — צרות על צרות, טלטולים.

מה להלן: לֹא יָבוֹא טָמֵא לְכׇל דָּבָר(דברי הימים ב כג, יט) —

אף כאן: לֹא יָבֹוא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ(דברים כג, ד).

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם(בראשית כ, א) —

פינהפינה — פנה, הסתלק מפני ריח הרע,

שהיו אומרים: לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו.

אַרְצָה הַנֶּגֶב —

שמונה שמות יש לו:

דרום, נגב, תימן, ים, וימין, חדר, תימן, וסיניןוסינין — וסינים (שם לדרום).

אתיבוןאתיבון — השיבו לו (הקשו עליו): והכתוב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים(תהלים עה, ז)!

אמר להם: אף הוא דרום.

אמר רבי חייא בר אבא:

עבר הוינא קומי כנישתא דבבלאי בציפורין,עבר הוינא קומי… — עובר הייתי לפני בית הכנסת של הבבליים בציפורי, ושמעתי תינוקות יושבים וקוראים: ״ויסע משם אברהם״.

עובר הייתי לפני בית הכנסת של הבבליים בציפורי,

ושמעית מיינוקייא יתיבין קראין: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם.

ושמעתי תינוקות יושבים וקוראים: ״ויסע משם אברהם״.

אמרתי: גדולים דברי חכמים שאמרו:

הוי זהיר בגחלתן שלא תכווה, שנשיכתן נשיכת שועל, ולחישתן לחישת שרף, ועקיצתן עקיצת עקרב, וכל דבריהם כגחלי אש(משנה אבות ב, י) —

שמשעה שפירש אברהם אבינו מלוט, היתה פרישתו פרישת עולם.

וַיָּגׇר בִּגְרָר — בגרדיקיבגרדיקי — משוער: מקום מגורים ארעי (על ״ויגר״ — לשון גרות).

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי היא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה(בראשית כ, ב) —

על כרחה, שלא בטובתה.

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלם הַלָּיְלָה(בראשית כ, ג).

מה בין נביאי ישראל לבין נביאי אומות העולם?

רבי חמא ברבי חנינה ורבי יששכר דכפר מנדידכפר מנדי — מן הכפר מנדי:

רבי חמא ברבי חננה:

אין הקדוש ברוך הוא ניגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דיבורבחצי דיבור — בדיבור חלקי, לא שלם,

היך דאת אמר: וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם(במדבר כג, ד).

אמר רבי יששכר דכפר מנדי:

אין הלשון הזה וַיִּקָּר אלא לשון טומאהלשון טומאה — לשון ״מקרה״ — טומאת קרי,

היך מה דאת אמר: כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה(דברים כג, יא).

אלא נביאי ישראל — בלשון שלם,

בלשון חיבה, בלשון קדושה,

בלשון שמלאכי השרת מקלסיןמקלסין — משבחים בו:

וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת(ישעיה ו, ג).

אמר רבי יוסי בן כינה:

אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בשעה שדרך בני אדם באין לפרוש אילו מאילו.

הדה היא דכתיב:

בסעיפים מֵחֶזְיֹונוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים(איוב ד, יג);

וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אׇזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ(איוב ד, יב).

אמר רבי אלעזר בן מנחם:

רָחוֹק(משלי טו, כט) מרשעים יי —

אילו נביאי אומות העולם;

וּתְפִילַּת צַדִּיקִים נשמעה —

אילו נביאי ישראל.

ואין הקדוש ברוך הוא ניגלה אל אומות העולם אלא כאדם שהוא בא מרחוק,

היך מה דאת אמר: מֵאֶרֶץ רְחקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל(ישעיה לט, ג);

אבל נביאי ישראל — מיד:

וַיֵּרָא(בראשית יח, א), וַיִּקְרָא(ויקרא א, א).

מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם?

רבי חננא בר פפא ורבנן:

רבי חננא בר פפא אמר:

למלך שהיה בחדר ואוהבו בטרקליןבטרקלין — באולם הקבלה (הפנימי),

והוא תולה את הווילוןהווילון — הפרוכת, המסך ומדבר עמו.

רבנין אמרין:

למלך שהיה לו אשה ופילגש:

וכשרוצה לדבר עם אשתו — מדבר הוא עמה בפרהסיאבפרהסיא — בגלוי;

וכשרוצה לדבר עם פילגשו — הוא מדבר עמה במטמוניתבמטמונית — בסתר.

כך אין הקדוש ברוך הוא ניגלה על נביאי אומות העולם אלא בלילה:

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה(במדבר כב, כ);

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה(בראשית לא, כד);

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלם הַלָּיְלָה.

וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִיא בְּעֻולַת בָּעַל —

מיכן שאין התרייההתרייה — אזהרה לפני עונש בבני נח.

וְהִיא בְּעֻולַת בָּעַל —

אמר רבי אחא:

בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה.

רבנין אמרין:

מדימה בבעלהמדימה בבעלה — משוער: (היא) גבירת בעלה.

בכל מקום — האיש גוזר ואשתו מקיימת;

ברם הכאברם הכא — אבל כאן: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹולָהּ(בראשית כא, יב).

וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ(בראשית כ, ד).

גוי — הֲגוֹי, צַדִּיק, גַּם צַדִּיק:

אם כן — דנתהדנתה — דנת לדור המבול ולדור הפלגה, צדיקים היו?

אמר רבי ברכיה:

אינו אומר תהרוג צדיק, אלא צַדִּיק תהרוג.

הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אחי הוא וְהִיא גַם הִיא(בראשית כ, ה) —

הוא וחמריהוחמריה — וחמוריה וגמליה ובני ביתה.

בְּתׇם לְבָבִי וּבְנִקְיֹון כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת —

הדה אמרה: משמוש ידייםמשמוש ידיים — נגיעת ידיים היה שם.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי(בראשית כ, ו).

אמר רבי יצחק:

מיחטונך לימיחטונך לי — המחטיא שלך (יצרך) — בידי הוא.

עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ.

אמר רבי אייבון:

לגיבור שהיה רכוב על הסוס, והיה הסוס רץ תחתיו,

וראה תינוק אחד מושלך בדרך,

ומשך את הסוס — ולא הזיק את התינוק.

למי הכל מקלסיןמקלסין — משבחים — לסוס או לרוכב?

הוי אומר: לרוכב.

עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ.

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ(בראשית כ, ז).

אמר לו: מי מפייסו?

אמר לו: כִּי נָבִיא הוּא.

אמר לו: מי מודיע לכל?

אמר לו: וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.

מיכן שאין התרייה בבני נח.

וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכׇל עֲבָדָיו(בראשית כ, ח).

אמר רבי חנין:

לפי שהיו רואין עשנה שלסדום עולה ככבשן האש,

אמרו: תאמר המלאכים שנשתלחו לסדום — אותם באו לכןלכן — לכאן!

לפיכך: וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד.

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם(בראשית כ, ט) —

מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ:

אִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת(בראשית כ, ז).

כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹולָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ —

כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כ, יח).

מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי —

אמר רבי חלבו:

בכל מקום — רווחה מקדמתךרווחה מקדמתך — שפע ורווחה הקדימו את בואך,

וכןוכן — וכאן — קידמך ריעבוןריעבון — רעב:

מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יעשון עָשִׂיתָ.

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ(בראשית כ, י);

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק(בראשית כ, יא);

וְגַם אׇמְנָה אֲחֹותִי(בראשית כ, יב) —

אמר להן: בשיטתן השיבןבשיטתן השיבן — השיב להם כדרכם (כמנהגם).

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי(בראשית כ, יג).

אמר רבי חנין הלוי:

נדרוש להדין קריא תלת אפין, ונפיק ידוינדרוש להדין קריא תלת אפין, ונפיק ידוי — נדרוש את המקרא הזה בשלושה פנים, ונצא ידי חובתו:

בשעה שביקשו אומות העולם להיזדווג לילהיזדווג לי — להתחבר אלי (להתגרות בי) עד שאני בבית אבי —

נתקיים עלינתקיים עלי — עמד לי, הגן עלי הקדוש ברוך הוא;

ובשעה שבקשו אומות העולם לענות אותי —

ניגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואמר לי: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ(בראשית יב, א);

ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות מדרכיו שלהקדוש ברוך הוא —

העמיד להם הקדוש ברוך הוא שני גדולים משלבית אבא, כגון שם ועבר,

והיו מתרין בהםוהיו מתרין בהם — והיו מזהירים אותם.

וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם(בראשית כ, יד);

וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף(בראשית כ, טז).

אמר רבי יהודה ברבי אלעיי:

אזלת למצרים — וסחרת בה;אזלת למצרים… — הלכת למצרים — וסחרת בה; באת לכאן — וסחרת בה! ואם ממון אתה רוצה — הילך ממון, וכסה ממנה את העין.

הלכת למצרים — וסחרת בה;

אתית להכא — וסחרת בה!

באת לכאן — וסחרת בה!

ואין ממון את בעי — הילך ממון, וכסי מינה עיינה.

ואם ממון אתה רוצה — הילך ממון, וכסה ממנה את העין.

הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם.

רבי יוחנן אמר:

עשה לה כסות שיהו הכל מביטים בה ולא בנוי שלהבנוי שלה — ביופייה —

כסות שהיא עושה עינים עינים.

רבי ברכיה אמר:

עשאה מטרונהמטרונה — גבירה, אשה חשובה (שאין מביטים בה).

כְּסוּת עֵינַיִם — כסות שהיא מכוסה מן העין.

ריש לקיש:

בקש להקנותה על בעלהלהקנותה על בעלה — לעורר עליה את קנאת בעלה, לאמר:

כל השנים הללו היתה עמו ולא עשה לה דבר,

ובלילה הזה עשה לה כל הדבר הזה!

אמר להם: אתם הכסיתם ממני את העין —

בן שאתם מעמידין יהא כסוי עיניים.

וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת.

אמר ליה: כבר תוכחתה דהוא גברה גביהכבר תוכחתה דהוא גברה גביה — כבר תוכחתה (ראייתה) — שבעלה עמה.

דתנינן:

המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת(משנה כתובות ה, ז).

למה שבעה? שהיא חייבת לו שבע מלאכות:

טוחנת ואופה ומכבסת, מבשלת ומניקה את בנה, ומצעת את המיטה ועושה בצמר(משנה כתובות ה, ה) —

לפיכך שבעה.

וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת(משנה כתובות ה, ז).

למה שלשה? מפני שהוא חייב לה שלשה דברים:

שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹונָתָהּ(שמות כא, י) —

לפיכך שלשה.

אמור שהכניסה לו עבדים ושפחות — אינה מתחייבת לו כלום;

שלא נתן לה שאר כסות ועונה — אינה מתחייבת לו כלום.

אמר רבי יוחנן:

צערו שלאיש מרובה משלאשה.

הדא היא דכתיב:

וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בדברים כׇּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ(שופטים טז, טז) —

שהיתה שומטת עצמהשומטת עצמה — משמטת את עצמה מתחתיו.

וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת —

היא לא קצרה נפשה למות.

למה? שהיתה עושה צרכיה עם אחר.

וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים(בראשית כ, יז).

אמר רבי חמא ברבי חנינה:

מתחילת הספר ועד כן לא נאמר כלשון הזה;

כיון שנתפלל אבינו אברהם — הותר אותו הקשר.

כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם(בראשית כ, יח) —

עצירה בפה,

עצירה בגרון,

עצירה בעין,

עצירה באוזן,

עצירה מלמעלה,

עצירה מלמטה.

והכל אומר: עַל דְּבַר שרי אֵשֶׁת אברם.

אמר רבי ברכיה:

על דטן דטולמיסו למיעקרא למסנא דמטרונה.

כל אותו הלילה היתה שטוחה על פניה, ואומרת:

רבון העולם!

אברהם יצא בהבטחה, ואני יצאתי באמנהבאמנה — באמונה (מתוך אמונה, בלי הבטחה);

אברהם חוץ לסירהחוץ לסירה — מחוץ לגדר הקוצים (מחוץ לסכנה), ואני בתוך הסירה!

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

כל אשר אני עושה — בשבילך אני עושה.

והכל אומר: עַל דְּבַר שרי אֵשֶׁת אַבְרָהָם.

אמר רבי לוי:

כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלבומגלב — ושוט, רצועה בידו:

אין אמרת ליה: מחי — מחי;אין אמרת ליה… — אם אמרת לו (שרה): הכה — היה מכה; ואם אמרת לו: הנח — היה מניח.

אם אמרת לו (שרה): הכה — היה מכה;

ואין אמרת ליה: שבוק — שביק.

ואם אמרת לו: הנח — היה מניח.

כל זה למה?

שהיתה אומרת לו: אשת איש אני — ולא היה פורש.

רבי אלעזר תני לה בשם רבי אליעזר בן יעקב:

שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך שלקה בעיצורבעיצור — בעצירה.

ומנין ליתן את האמור כן להלן, ואת האמור להלן כן?

תלמוד לומר: עַל דְּבַר(בראשית יב, יז), עַל דְּבַר —

גזירה שוה.

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

וְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְיָ הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹוהַּ, הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, הִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ; אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי(יחזקאל יז, כד).

אמר רבי יודן: לא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא עבדיןלא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא עבדין — לא כאלה שאומרים ואינם עושים, אלא (אני אומר ו)עושה.

אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי — היכן דבר?

לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה(בראשית יח, יד).

עָשִׂיתִי —

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

וְיָדְעוּ כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה — אילו הבריות,

היך דאת אמר: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה(דברים כ, יט).

הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹוהַּ — זה אבימלך;

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל — זה אברהם.

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח — אילו נשיו שלאבימלך:

כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד כׇּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כ, יח).

הִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ — זו שרה.

אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי —

אמר רבי יודן: לא כדין דאמרין ולא עבדין.

אמר רבי ברכיה:

אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי — היכן דבר?

לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ.

וְעָשִׂיתִי —

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק, אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר(איוב ד, יז) —

וכי איפשראיפשר — אפשר לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו?

אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר —

וכי איפשר לו להיות טהור מבוראו?

מה אלישע אומר לשונמית?

לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹובֶקֶת בֵּן(מלכים ב ד, טז).

אמרה לו:

אהה אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים, אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ.

אותן המלאכים שבישרו את שרה — כך אמרו:

לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן(בראשית יח, יד).

אותן המלאכים, שהיו יודעים שהן חיין וקיימין לעולם, אמרו לַמּוֹעֵד אָשׁוּב;

אתה תאמר: לַמּוֹעֵד כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹובֶקֶת בֵּן?

ומה כתיב שם?

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע(מלכים ב ד, יז).

ודבריו שלבשר ודם מתקיימים — ודבריו שלהקדוש ברוך הוא אינן מתקיימים?

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר דבר(בראשית כא, א).

כִּי תְאֵינָה לֹא תִפְרָח וגו׳(חבקוק ג, יז).

כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח — זה אברהם,

היך מה דאת אמר: כְּבִיכּוּרָה בִתְאֵינָה בְּרֵאשִׁיתָהּ(הושע ט, י).

וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים — זו שרה,

היך דאת אמר: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּורִיָּה(תהלים קכח, ג).

כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת —

אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית — כיחשים היוכיחשים היו — כוזבים היו??

אלא וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹוכֶל —

אותם השדיים המתים לא עשו אוכל.

גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן —

היך דאת אמר: אתם צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם(יחזקאל לד, לא).

אלא וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים —

היך דאת אמר: אֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻומָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ(הושע י, יא).

חזרה שרה ואמרה: מה אנא מובדא סברי מן בריאימה אנא מובדא סברי מן בריאי — וכי אאבד את תקוותי מבוראי??

חס ושלום! לית אנא מובדא סברי מן בריאילית אנא מובדא סברי מן בריאי — איני מאבדת את תקוותי מבוראי,

אלא וַאֲנִי בַּיְיָ אֶעְלוֹזָה, אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי(חבקוק ג, יח).

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

את לא אובדת סבריך — אף אנא לית מוביד סבריךאת לא אובדת סבריך — אף אנא לית מוביד סבריך — את לא איבדת את תקוותך — אף אני לא אאבד את תקוותך,

אלא וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם(ישעיה מ, ח).

יָבֵשׁ חָצִיר — יבש חצירוחצירו — עשבו, צמחו שלאבימלך;

נבל ציצו שלאבימלך.

וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם —

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם(תהלים קיט, פט) —

הא בארץ לא?

אלא מה שאמרת לאברהם בשמים:

לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן(בראשית יח, יד).

רבי מנחמה ורבי נחמן דייפידייפי — שמיפו בשם רבי יעקב דקסריןדקסרין — שמקיסרין פתח:

אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא(תהלים פ, טו) —

שוב ועשה מה שאמרת לאברהם.

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה —

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹור הַכּוֹכָבִים(בראשית טו, ה).

וּפְקֹוד גֶּפֶן זֹאת —

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

רבי שמואל בן נחמן פתח:

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה(במדבר כג, יט).

אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא גוזר להביא טובה לעולם — לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב;

ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם — הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב) —

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק(בראשית כב, ב) —

הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.

בשעה שאמר לאברהם: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ(בראשית טו, יד) —

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב.

ובשעה שאמר: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד) —

הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאבותינו: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם(שמות ג, טז) —

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב.

בשעה שאמר לו: וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם(בראשית טו, יג) —

הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן(בראשית יח, יד) —

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב:

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר(בראשית כא, א).

אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ, וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה(מלכים א ח, כד).

אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ — זה אברהם;

אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ —

לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן(בראשית יח, יד);

וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ —

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת(תהלים קיג, ט) — זו שרה:

וַתְּהִי שרה עֲקָרָה(בראשית יא, ל).

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה —

הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה(בראשית כא, ז).

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א).

רבי יהודה ורבי נחמיה:

רבי יהודה אמר:

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר(בראשית כא, א) — שאמר לה באמירה;

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר — מה שאמר לה בדבור.

רבי נחמיה אמר:

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר — מה שאמר לה על ידי מלאך;

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר — מה שדיבר לה הוא.

רבי יהודה ורבי נחמיה:

רבי יהודה אמר:

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר — ליתן לה בן;

וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר — לברכה בחלב.

אמר לו רבי נחמיה:

וכי כבר נתבשרה בחלב?

אלא מלמד שהחזירן הקדוש ברוך הוא לימי נערותן.

רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא:

נותן אני יראתה על כל אומות העולם,

דלא יהוון מוניין לה וצווחין לה עקרתהדלא יהוון מוניין לה וצווחין לה עקרתה — שלא יהיו מונים אותה (מכלימים) וצועקים לה: עקרה!.

רבי יהודן בשם רבי שמעון בן לקיש:

עיקר מיטריןעיקר מיטרין — בית רחם לא הוותלא הוות — לא היה לה — וגלףוגלף — וחקק, ויצר לה הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין.

אמר רבי אחא:

בעל פקדונותבעל פקדונות — מחזיר כל פיקדון לבעליו אני.

עמלק הפקיד אצל הקדוש ברוך הוא חבילות שלקוציםחבילות שלקוצים — אגודות של קוצים (מעשים רעים) —

החזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות שלקוצים;

שרה הפקידה אצל הקדוש ברוך הוא מצות ומעשים טובים —

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה.

אמר רבי יצחק:

כתיב: וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹורָה הִיא, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע(במדבר ה, כח).

וזו נכנסה לביתו שלפרעה — ויצאתה טהורה;

לביתו שלאבימלך — ויצאת טהורה;

אינו כדיןאינו כדין — אינו דין (קל וחומר) שתפקד?

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אפעלגבאפעלגב — אף על גב — אף על פי דאמר רב הונא: מלאך הוא שהוא ממונה על התאוה —

אבל שרה לא צרכה, אלא הוא בכבודוהוא בכבודו — הוא בעצמו, לדברים הללו:

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א).

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו(בראשית כא, ב) —

מלמד שלא גינבהגינבה — גנבה לו זרע ממקום אחר.

בֵּן לִזְקֻנָיו —

מלמד שהיה זיו איקוניןאיקונין — דמות, תואר פנים שלו דומה לו.

לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים —

רבי יודן ורבי חמא:

רבי יודן אמר:

בן תשעה חדשים נולד,

והלא יהיו אומרים: גרוףגרוף — משוער: נלקח, נגרף (מעובר) היה מביתו שלאבימלך.

רבי חמא אמר:

לשבעה, שהן תשעה מקוטעיםמקוטעים — חסרים (חודשים שאינם שלמים).

רבי חונא בשם חזקיה:

בחצות יום נולד.

נאמר כן מועד, ונאמר להלן:

כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם(דברים טז, ו).

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק(בראשית כא, ג) —

יצא חוק לעולם, ניתן דוריה לעולםניתן דוריה לעולם — ניתנה חירות (דרור) לעולם.

אמר רבי יצחק חפושייה:

יוד — כנגד עשרה, כנגד עשרת הדברות;

צ׳ — תשעים:

וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה(בראשית יז, יז);

ק׳ — מאה:

הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד;

ח׳ — תמניהתמניה — שמונה, כנגד המילה שחינכהשחינכה — שנחנך בה (שנימול) לשמונה:

וַיָּמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹונַת יָמִים(בראשית כא, ד),

וּבֶן שְׁמֹונַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר(בראשית יז, יב).

וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי(בראשית כא, ו) —

רבי ברכיה, רבי יהודה ברבי סימון, רבי חנין בשם רבי שמואל בן רב יצחק:

ראובן בשמחה — שמעון מה איכפת ליהמה איכפת ליה — מה אכפת לו?

שרה נפקדה — אחרות מה איכפת להם?

אלא בשעה שנפקדה שרה אמינו — נפקדו כל העקרות עימה;

הרבה חרשים נתפקחו,

הרבה סומים נתפתחו,

הרבה שוטים נשתפונשתפו — נתרפאו משטותם.

נאמר כן עשייה, ונאמר להלן:

וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה(אסתר ב, יח).

מה להלן — נתן דרורייהדרורייה — חירות, שחרור (מן המס) בעולם,

אף עשייה שנאמר כן — נתן דרוריה בעולם.

רבי לוי אמר:

הוסיפו על המאורות.

נאמר כן עשייה, ונאמר להלן:

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹורֹות(בראשית א, טז).

וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל(בראשית כא, ז) —

רבי פנחס בשם חלקיה:

מי דבר, מן אמרמן אמר — מי אמר — אין כתיב כן, אלא מִלֵּל:

רמזו שהוא מוליד למאה שנה.

רבי פנחס משם חלקיה:

קמותיו שלאברהם אבינו היו יבישות — ועשו מלילותמלילות — שיבולים מלאות.

הֵנִיקָה בָנִים — הניקה בנאייןבנאיין — בונים (שבנו את העולם).

שרה אמינו היתה צנועה יתר מדיי.

אמר לה אבינו אברהם:

אין זו שעת הצניעשעת הצניע — שעת צניעות, אלא גלי את דדייך,

כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא עשות נסים.

וגילה את דדיה, והיו נובעים כשני מעיינות;

והיו מטרוניותמטרוניות — גבירות, נשים חשובות באות ומניקות את בניהן ממנה,

והיו אומרות: אין אנו כדייכדיי — ראויות להניק את בנים מחלבו של צדיק, שליצחק.

רבנין ורבי אחא:

רבנין אמרין:

כל מי שבא לשם שמים — נעשה ירא שמים.

רבי אחא אמר:

אף מי שלא בא לשם שמים — נתן לו ממשלה בעולם.

ולא עשו אלא כיון שהפליגו עצמןשהפליגו עצמן — שהתרחקו (מן התורה) בסיני ולא קיבלו את התורה — ניטלה אותה מהם אותה הממשלה.

הדה היא דכתיב:

מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ, וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמׇתְנֵיהֶם(איוב יב, יח).

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל(בראשית כא, ח) —

רבי ברכיה אמר: נגמל מיצר הרע.

רבנין אמרין: נגמל מחלבו.

וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל — גדול עולמיםגדול עולמים — גדול העולם (הקדוש ברוך הוא) היה שם.

רבי יהודה ברבי סימון, רבי זבודא מטי ליה בשםמטי ליה בשם — מגיע (מוסר) אותו בשם רבי יוסי ברבי חנינה:

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל(אסתר ב, יח) — גדול עולמים היה שם.

הדה היא דכתיב:

כִּי יָשׁוּב יְיָ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב(דברים ל, ט) — בטוב מרדכי ואסתר;

כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹותֶיךָ — בימי אברהם יצחק ויעקב.

אמר רבי יודן ברבי סימון:

מִשְׁתֶּה גָדוֹל — משתה גדולים:

עוג וכל גדולים היו שם.

אמרו לעוג: לא היתה אומר: אברהם פרדה עקרה הוא, ואינו מוליד?

אמר להם: עכשיו מתנתו מה הוא? לא שפיפהשפיפה — שפופה, רפה וקטנה הוא?

אין יהב אנה אצבעיאין יהב אנה אצבעי — אם אני נותן (מניח) עליו את אצבעי — פחש אנא.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

מה את מבזה על מתנתי?

חייך, שאת רואה אלף אלפין וריבי רבבותריבי רבבות — רבבות רבבות מבני בניו,

ואין סופו שלאותו האיש ליפול אלא בידןבידן — בידם,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ(במדבר כא, לד).

ואמר רבי לוי:

לא נדנדה עריסהנדנדה עריסה — נענעה עריסה (נולד תינוק) תחילה אלא בביתו שלאברהם אבינו.

דאמר רבי יהושע בן רבי נחמיה:

אותם שלשים ושנים מלכים שהרג יהושע — כולם היו במשתה שלאבינו אברהם.

ולא שלשים ואחד היו?

אלא כההיא דאמר רבי חלבו ורבי ברכיה, רבי פרנך משם רבי יוחנן:

מֶלֶךְ יְרִיחוֹ(יהושע יב, ט) — אין תלמוד לומר אֶחָד,

אלא הוא ואנסי קיסרואנסי קיסר — והמשנה לקיסר שלו שלו.

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית(בראשית כא, ט).

אמר רבי שמעון:

רבי עקיבה היה אומר בו דבר לגניילגניי — לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח.

דרש רבי עקיבה:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית —

אין מְצַחֵק אלא גילוי עריות,

כמה דאת אמר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי(בראשית לט, יז).

מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכבש גגותמכבש גגות — משוער: מטפס על גגות (כדי לארוב), וצדוצד — ולוכד נשי אנשים ומענהומענה — ומענה (אונס) אותם.

תני רבי ישמעאל:

אין הלשון הזה צחוק אלא עבודה זרה,

שנאמר: וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹול ושתה וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק(שמות לב, ו).

מלמד שהיתה שרה אמינו רואה את ישמעאל בונה במוסיותבמוסיות — במות (מזבחות לעבודה זרה), וצד חגבים ומקריב עליהם.

רבי אלעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי אומר:

אין הלשון הזה צחק אלא לשון שפיכות דמים,

היך דאת אמר: יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ(שמואל ב ב, יד).

רבי עזריה משם רבי לוי:

אמר: נלך ונראה חלקינו בשדה.

והיה ישמעאל נוטל חיצים ומיירהומיירה — ויורה כלפי יצחק, ועושה עצמו מצחק,

שנאמר: כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּורֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת(משלי כו, יח), כֵּן אִישׁ רִימָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי(משלי כו, יט).

ואני אומר: אין הלשון הזה צחוק אלא לשון ירושה.

שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים.

אמר להם: שוטים אתם! אני בכור, ואני נוטל פי שנים.

שמתשובה שאמרה שרה אמינו: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת(בראשית כא, י) — את למד:

עִם בְּנִי — אפעלפי שאינו יצחק;

עִם יִצְחָק — אפעל פי שאינו בני;

קל וחומר: עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ(בראשית כא, יא) —

הדא הוא דכתיב:

עֹוצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת(ישעיה לג, טו).

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ(בראשית כא, יב) —

אמר רבי יודן ברבי שלום:

יצחק אין כתיב כן, אלא בְיִצְחָק.

רבי עזריה בשם בר חיטה:

בי תרייןבי תריין — ״בי״ — שתיים (בי״ת = שתיים) — במי שהוא מודה בשני עולמים.

אמר רבי יודן ברבי שלום:

כתיב: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹופְתָיו(תהלים קה, ה) משפטי פיהו —

מופת נתתי למי שהוא מוציא מתוך פיו:

כל מי שמודה בשני עולמים — יִקָּרֵא לְךָ זָרַע;

וכל מי שהוא אינו מודה בשני עולמים — אין נקרא לך זרע.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם(בראשית כא, יד) —

ביתו שלאברהם אבינו וותרניםוותרנים — ותרנים, נדיבים היו,

שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם;

שכן דרך עבדים שיהא מים בידם.

שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד — בן עשרים ושבע שנה,

ותמרותמר — ואת אומרת (ואתה אומר): שָׂם עַל שִׁכְמָהּ?

אלא מלמד שהכניסה בו עין רעה, ונכנסה בו חמה ועבעבותחמה ועבעבות — חום (קדחת) ואבעבועות.

תידע לך שכן, דכתיב: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם(בראשית כא, טו) —

שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה.

וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד וגו׳ —

אמר רבי מאיר: שכן דרך הרתמיםהרתמים — שיחי הרותם להיות גדולים במדבר.

אמר רבי יסא: ששם השיחוהשיחו — שוחחו, דיברו עמה מלאכי השרת.

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק וגו׳(בראשית כא, טז) —

הכה איתמרהכה איתמר — כאן נאמר: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת,

ולהלך איתמרולהלך איתמר — ולהלן נאמר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה וגו׳(יהושע ג, ד).

הא למדנו: נגד מנגד, הַרְחֵק מרָחוֹק.

אמר רבי יצחק: שני חוטים בקשתשני חוטים בקשת — שני מטחווי קשת — מיל.

אמר רבי ברכיה:

כמטחת דברים כלפי למעלןכמטחת דברים כלפי למעלן — כמי שמטיחה דברים כלפי מעלה.

אמרה: אתמול אמרתה לי: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ(בראשית טז, י) —

עכשיו הוא מת בצמא!

הדה היא דכתיב:

נֹודִי סָפַרְתָּה אָתָּה(תהלים נו, ט) — לנידודילנידודי — לנדודי ספרתה אתה;

שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ — באותה בעלת נודבעלת נוד — בעלת הנאד (החמת);

הֲלֹא בְּסִיפְרָתֶיךָ —

כשם שכתוב בספר תלים: שִׁמְעָה תְפִילָּתִי יְיָ(תהלים לט, יג).

אל דמעתה שלהגר לא החרשתה — ועל דמעתי את מחריש?

ואן תימרואן תימר — ואם תאמר: על ידי שהיתה גיורת היתה חביבה —

אף אני: כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ וגו׳.

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים(בראשית כא, יז) — בזכותו שלאברהם;

בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם — בזכות עצמו.

יפה תפילת החולי לעצמו יתר מכל.

בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם —

אמר רבי יודה בירבי סימון:

קפצו מלאכי השרת לקטרגולקטרגו — להשמיע עליו קטגוריה, להאשים אותו.

אמרו לפניו: ריבונו שלעולם! אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא — את מעלה לו הבאר?

אמר להם: עכשיו מה הוא, צדיק או רשע?

אמרו לו: צדיק.

אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו.

קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר(בראשית כא, יח).

וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ(בראשית כא, יט) —

רבי בנימן בר לוי, רבי יוחנן ברבי עמרם, תרויהון אמרין:

הכל בחזקת סומים, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם.

מן הכהמן הכה — מכאן: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא וגו׳.

וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת —

הדה אמרה: מחוסרת אמנהמחוסרת אמנה — חסרת אמונה היית.

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל(בראשית כא, כ) —

רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבה, אמר לו:

בשביל ששימשתהששימשתה — ששימשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה:

אכים רקים — מעוטים, איתים גמים — ריבוייםאכים רקים — מעוטים, איתים גמים — ריבויים — ״אך״ ו״רק״ — מיעוטים; ״את״ ו״גם״ — ריבויים;

הרי אֶת דכתיב הכה — מהואמהוא — מה הוא?

אמר:

אילו נאמר ויהי אלהים נער — היה הדבר קשה; אלא אֶת הַנַּעַר.

אמר לה:

כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא(דברים לב, מז) — ואם רק הוא, מִכֶּם: שאין אתם יודעים לדרוש.

אלא אֶת הַנַּעַר — הוא וחמרוי וגמלוי ובני בתויהוא וחמרוי וגמלוי ובני בתוי — הוא וחמוריו וגמליו ובני ביתו.

וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת —

רבה וביקושותו אמורבה וביקושותו אמו — גדל בקשיותה (בצערה) של אמו;

רודה מתלמד בקשתרודה מתלמד בקשת — גדל (נער) מתלמד בקשת;

רבה על כל המורים בקשת.

וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן(בראשית כא, כא) —

אמר רבי יצחק:

זרוק חוטרא לאוירהזרוק חוטרא לאוירה — זרוק מקל לאוויר — ועל עיקריה הוא קאים.

כך, לפי שכתוב: וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר(בראשית טז, א) —

לפיכך: וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כא, כב).

בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ(משלי טז, ז) —

רבי יוחנן אמר:

זו אשתו;

אויבו שלאיש — אַנְשֵׁי בֵיתוֹ(מיכה ז, ו).

מעשה באשה אחת שקבלה על בעלה לשילטוןלשילטון — לשלטונות, למושל, והתיז את ראשו.

ויש אומרים: אף התיז את ראשה.

רבי שמואל בר נחמן אמר:

זה הנחש.

תנהתנה — שנה (ברייתא) רבי חלפתה בר שאול:

הנחש הזה להוטלהוט — תאב, משתוקק אחר השום.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

מעשה בנחש אחד שירד מההר לבית, ומצא קערה שלשום, ואכלה, והקיא בתוכה.

ונחש בבית, ולא היה יכול לעמוד בו.

וכיון שיצא לו — ירד ומילאה עפר.

רבי יהושע בן לוי אמר:

זה יצר רע.

בנוהג שבעולם, אדם גדל עם חבירו שתים או שלוש שנים בכרךבכרך — בעיר — והוא קושר לו חיבה;

וזה גדל עם אדם וגו׳.

וזה גדול עם אדם מינערותו ועד זיקנותו,

ואם מצא — בתוך שבעים שנה הוא מפילו,

בתוך שמונים שנה הוא מפילו.

הוא שדוד אמר:

כׇּל עַצְמתַי תֹּאמַרְנָה וגו׳(תהלים לה, י).

אמר רבי אחא:

וכי יש גוזלן יתר מזה?

גרש בשלחגרש בשלח — קרא (את ההמשך) ב׳בשלח׳ יתושים ופרעושים.

היא ששלמה אמר:

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ וגו׳(משלי כה, כא).

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם — מלחמה שלתורה,

היך כמה דאת אמר: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי(משלי ט, ה).

וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם — מימיה שלתורה,

היך כמה דאת אמר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

אמר רבי ברכיה:

אוֹיְבָיו ו גַּם אוֹיְבָיו — לרבות מזיקי ביתו,

כגון זבובין, יתושין ופרעושין.

בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ וגו׳;

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וגו׳.

רבי יודה ורבי נחמיה:

רבי יודה אומר:

וּפִיכֹל(בראשית כא, כב) — פיכל היה שמו.

רבי נחמיה אמר:

פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיונושקים לו על פיו — מצייתים לדבריו.

אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה —

לפי שהיו אומות העולם אומרים:

אילו היה צדיק — לא היה מוליד?

וכיון שהוליד, אמרו לו: אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה.

ואילו היה צדיק — היה שומע לקול אשתו?

וכיון שנאמר לו כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ(בראשית כא, יב), אמרו לו: אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה.

אילו היה צדיק — היה דוחה את בנו בכורו?

וכיון שראו מעשיו, אמרו לו: אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר וגו׳.

לפי שחרב מקומה שלסדום, ופסקו העוברים והשבים,

ולא חסר קילריןקילרין — המזווה, אוצר המזונות (לאורחים) שלו —

לפיכך אֱלֹהִים עִמְּךָ;

הואיל ואֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה.

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה(בראשית כא, כג) —

רחמי אב על הבן.

אמר רבי אבא בר כהנא:

עד כןעד כן — עד כאן — לאחים השותפים.

אמר רבי יוסי בן חנינה:

אֹויְבַי חַיִּים עָצֵמוּ(תהלים לח, כ) —

מה שניתן לאברהם לשבעה דורות, ניתן לאבימלך לשלשה דורות.

למה לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים(שמות יג, יז)?

שעדיין היה כבודו קיים.

כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי — מה חסד עשה עימו?

אלא שאמר לו: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ וגו׳(בראשית כ, טו), ולא קיבל עליו.

וְהוֹכִיחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ(בראשית כא, כה).

אמר רבי יוסי בן חנינה:

התוכחת מביאה לידי אהבה:

הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ(משלי ט, ח).

היא דעתיה דרבי יוסי בן חנינההיא דעתיה דרבי יוסי בן חנינה — זו שיטתו של רבי יוסי בן חנינה,

דמרדמר — שאמר רבי יוסי בן חנינה:

כל אהבה שאין עמה תוכחת — אינה אהבה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

תוכחת מביאה על ידי שלום:

וְהוֹכִיחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ.

היא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש,

דמר רבי שמעון בן לקיש:

כל שלום שאין עמו תוכחת — אינו שלום.

עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם —