מדרש
פרשת חיי שרה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, חשון תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת חיי שרה
מדרש תנחומא
דרשה א
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · המתפלל רכוב; כוונת הלב בתפלה; אברהם תבע להפריש בין האב לבן, והלבין שער ראשו
בדפוס סימן א. ״אני ובני נכנסין לעיר״ — אחרי ״ובני״ בכתב היד ״אדם״, ונמחק בידי הסופר.
״היה רכוב על החמור ירד; ואם אינו יכול לירד״ — כלשון המשנה, ברכות ד, ה (״היה רוכב על החמור ירד, ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו״); ״היה רוכב על החמור, אם יש לו מי שיאחז החמור ירד למטה ויתפלל… ובלבד שיהא לבו מכוין״ — תוספתא ברכות ג, יח; בבלי ברכות פרק ד, ל ע״א (״תנו רבנן: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל״).
בדפוס: ״והגיע עונת תפלה״; ״שאין דעתו מיושבת עליו״; ״המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו״; ״יהא מובטח שתפלתו נשמעת״; ״שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו״; ״שיתכבד הזקן בנער״; ״חייך ממך אני מתחיל״; ״הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר״; ״אמר לפניו רבונו של עולם עשיתני דוגמא״; ואחרי ״עטרת תפארת שיבה״ — ״והדר זקנים שיבה״ (משלי כ, כט).
מקבילות: אבא שאול — בבלי ברכות פרק ה, לא ע״א (״אבא שאול אומר, סימן לדבר: תכין לבם תקשיב אזנך״); דברים רבה ב, א (״זה סימן לתפלה: אם כוון אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך״); מדרש תהלים קח, א (בשם רבי שמואל: ״אם כוונת לבך בתפלה תהא מבושר שתפלתך נשמעת״). תביעת הזקנה — בראשית רבה סה, ט (רבי יודה בירבי סימון: ״אברהם תבע זיקנה… אב ובנו נכנסים למקום, ואין אדם יודע למי יכבד… חייך, דבר שנתבעתה — ממך הוא מתחיל״); בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א וסנהדרין קז ע״ב (״עד אברהם לא היה זקנה… בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים״); תנחומא בובר, חיי שרה ה (״שלשה שתבעו״). מדרש ילמדנו מביא את הקטע מ״יפיפית מבני אדם״ עד ״עטרת תפארת שיבה״ כמעט מלה במלה.
שנו רבותינו:
היה רכוב על החמור — ירד;
ואם אינו יכול לירד, ואין דעתו מיושבת עליו —
מפני המעות שהן על גבי חמורו,
או שהוא מתירא מן הגוים ומן הלסטיםהלסטים — השודדים, ליסטים —
יהא מתפלל כשהוא רכוב.
אמר רבי יוחנן:
זאת אומרת: המתפלל צריך שתהא דעתו מכוונת עליו, ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.
אבא שאול אומר:
אם כיון אדם דעתו בתפלה — יהא מבושרמבושר — מובטח, יודע בבשורה שתפלתו נשמעת,
שנאמר: תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אׇזְנֶךָ(תהלים י, יז).
ואין לך אדם שכיון לבו בתפלה כאברהם,
שאמר לפני הקדוש ברוך הוא: חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה(בראשית יח, כה).
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות, שלא להחריב את העולם,
התחיל משבחו, ואומר לו: יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם(תהלים מה, ג).
אמר לו: אי זה היופי שלי?
אני ובני נכנסין לעיר, ואין בני אדם מכירין בין האב לבן,
מפני שהיה אדם חיה מאה ומאתים שנה, ולא היה מזקיןמזקין — מזדקן, נראה זקן.
אמר אברהם: רבונו של עולם,
צריך אתה להפריש בין האב לבן, ובין הנער לזקן,
שיהא הזקן מתכבד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, ממך היא מתחלת.
לן באותה הלילה, ועמד.
כיון שעמד — ראה שהלבין שער ראשו וזקנו.
אמר לפניו: רבוני, עשיתני דוגמאדוגמא — סימן, מופת (שהזקנה מתחילה בי)!
אמר לו: עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה(משלי טז, לא).
לכך נאמר: וְאַבְרָהָם זָקֵן.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ואברהם זקן״ · היראה, כעס בנים, המלחמות ואשה רעה; אבל אברהם — אשתו מכבדתו
בדפוס סימן ב. ״רבי יהושע בר נחמיה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי יהושע בר נחמני״.
״והמלך דוד זקן״ — לשון מלכים א א, א; בדפוס ״ודוד זקן״ (דברי הימים א כג, א). ״ויהושע זקן בא בימים״ — יהושע יג, א, אחרי רשימת שלשים ואחד המלכים (יהושע יב), כבדפוס; הלשון גם ביהושע כג, א.
בדפוס: ״מפני כעס בנים מעלי״; ״עם שלשים ואחד מלכים״; ״וקוראתו אדני״; ואחרי ״ואדני זקן״ — ״ועליה נאמר אשת חיל עטרת בעלה״ (משלי יב, ד); ״לפיכך כתיב ביה ויי ברך את אברהם בכל״.
מקבילות: קטע תנחומא–ילמדנו מן הגניזה לסדר ״ואברהם זקן״ (מ״מפני כעס בנים״ ואילך, כמעט מלה במלה; ״ויהושע זקן בא בימים״ מצוין שם ליהושע כג, א).
וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א).
אמר רבי יהושע בר נחמיה:
מפני ארבעה דברים הזקנה קופצתקופצת — באה פתאום, מקדימה לבוא על אדם:
מפני היראה,
ומפני כעס בנים,
ומפני אשה רעה,
ומפני המלחמות.
מפני היראה — מדוד, דכתיב:
וְלֹא יָכֹול דָּוִד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹושׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ יְיָ(דברי הימים א כא, ל) —
מה כתיב אחריו? וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן(מלכים א א, א).
כעס בנים — דכתיב: וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכׇל יִשְׂרָאֵל(שמואל א ב, כב).
מפני המלחמות — מיהושע: שלאחר שעשה מלחמות עם שלשים ואחד מלך,
מה כתיב בו? וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים(יהושע יג, א).
ומפני אשה רעה — דכתיב: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים(מלכים א יא, ד).
אבל אברהם — אשתו מכבדתו, וקראתו אדני,
שנאמר: וַאדֹנִי זָקֵן(בראשית יח, יב).
לפיכך: וַיְיָ בֵּירַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
חלק ג
פתיחתא
פתיחתא · הנפש והקדוש ברוך הוא; גדולתו במעשה בראשית — העליות, המלאכים, גיהנם, היבשה והים; הוד והדר — הדרת זקנה
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א)
בדפוס סימן ג. ״ויש לו כרם לבצור, אמרו לו: היכן תתן שאר הענבים״ — בגליון כתב היד. ״עושה סרגלא״ — אחריו בכתב היד ״עושה״ פעם שנייה, ונמחק. ״שמא אצל בסילקי״ — בכתב היד ״אצא״, ונמחק בידי הסופר ונכתב ״אצל״. ״וב[א]ו הימה״ — בכתב היד ״ובו״, והאל״ף הושלמה במאגרים.
״ושמים בזרת תקן״ (ישעיה מ, יב; במקרא: תכן), ״וכל בשליש״ (במקרא: בשלש), ״מחץ רחב״ (איוב כו, יב; במקרא: רהב), ״הבאת אל נבכי ים״ (איוב לח, טז; במקרא: עד), ״הימה המונחים״ (יחזקאל מז, ח; במקרא: המוצאים) — לשון כתב היד. ״אני אל שדי״ — בראשית יז, א, כבדפוס (גם לה, יא; בבלי חגיגה פרק ב, יב ע״א מביא את לה, יא). ״לראפתו״ — כך בכתב היד, ובדפוס ״לרפאותו״.
בדפוס: ״מה ראה דוד לברך הקדוש ברוך הוא בנפש״; ״וכו׳ מה הוא יי אלהי גדלת מאד״; ״גדול הייתי עד שלא בראת עולמך״; ״והשמים כלו בזרת של הקדוש ברוך הוא״; ״מה תלמוד לומר צור עולמים״; ״ואחר כך התקין האצטבא״; ״ואחר כך בנה את העליונים לא באבן ולא בגזיז אלא רכסיו של מים״; ״והקדוש ברוך הוא עושה סרגלא שלו עבים״; ״וברא אש של גיהנם ביום השני שאין כתיב בו וירא אלהים כי טוב״; ״עשו לי אספתון… ישמעו מפי ספקולא, כך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו ברא גיהנם שאם יחטאו בריותיו ירדו לתוכה, ומנין שביום שני נבראת גיהנם… מן היום שיכול לומר אתמול ולא שלשום״; ״מה עשה דרך את הענבים שבגת״; ״וכך היה העולם כלו מים והארץ שקוע במים״; ״כשהרג אותו היו המים בוכין עד היום הזה״; ״שאר המים כשראו״; ״בצד תאטרון אמר לי״; ״ונעל הסגר לפניה שלא תצא ותרעה״; ״שני עקלין של זתים… והשמש ירד מלמטן״; ״הוד והדר לבשת, הוד זה העוז״; ״רבי יהודה ברבי אלעאי״.
מקבילות: בבלי ברכות פרק א, י ע״א (״חמשה ברכי נפשי… מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה — אף נשמה רואה ואינה נראית״); ויקרא רבה ד, ח; דברים רבה ב, לז; מדרש תהלים קג, ד. ״אני אל שדי — שאמרתי לעולם די״ — בבלי חגיגה פרק ב, יב ע״א (ריש לקיש); בראשית רבה מו, ג. ״כי ערוך מאתמול תפתה — יום שיש בו אתמול״ — בראשית רבה ד, ו. ״בעט באוקיינוס והרגו״ ומשל העבד שאמר לו רבו ״המתן לי בשוק״ — שמות רבה טו, כב. ״בחצי השם נבראו״ — תנחומא בובר, ויקרא יג. קטע תנחומא–ילמדנו מן הגניזה לסדר ״ואברהם זקן״ מביא את הפתיחתא בנוסח קרוב, בשם רבי תנחומא (״הנפש שהיא רואה ואינה נראית״; הפסוק מצוין שם לתהלים קג, א), ובו גם ״הנפש הזו זנה את כל הגוף, והקדוש ברוך הוא זן את העולם כולו״.
וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א) —
הוא שאמר הכתוב:
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ(תהלים קד, א).
מה ראה דוד לברך בנפש?
הנפש רואה ואינה נראית — והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה;
תקלסתקלס — תשבח, תהלל נפש שרואה ואינה נראית להקדוש ברוך הוא שרואה ואינו נראה.
והנפש משמרת את הגוף — והקדוש ברוך הוא משמר את כל העולם כולו;
תקלס נפש המשמרת הגוף להקדוש ברוך הוא שהוא משמר את עולמו.
מהו יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד?
דרש רבי אליעזר:
גדול היית עד שלא בראת עולמך;
ומאימתי נתגדלת? משבראת עולמך —
יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד.
מלך בשר ודם צר איקוניןאיקונין — דמות, צורה, תמונה שלו על הטבלההטבלה — הלוח (שמציירים עליו) — הטבלה גדולה מצורתו;
והקדוש ברוך הוא הוא גדול, איקונין שלו גדולה מכל העולם כולו.
בשמים כתיב: הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ(מלכים א ח, כז);
בארץ כתיב: מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ(ישעיה ו, ג).
השמים שלו — זרתזרת — מדת אורך — מן קצה האגודל עד קצה הזרת בכף פרושה שלו, שנאמר: וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תקן(ישעיה מ, יב);
והארץ — שליש זרתו, שנאמר: וְכָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ;
וכל הימים והנהרות — מדד בשעלו, שנאמר: מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם.
ואומר: כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים(ישעיה כו, ד) —
ללמדך שאין כל העולמים חשובים לפניו ככלום,
שהרי בחצי השם נבראו;
והן הולכין ומתמתחיןומתמתחין — ומתפשטים והולכים עד סוף עולמים,
אלא שאמר להם: די,
שנאמר: אֲנִי אֵל שַׁדַּי(בראשית יז, א).
מהו שַׁדַּי? שאמרתי לעולם: די.
לכך נאמר: יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד.
מלך בשר ודם בונה בית, ואחר כך בונה עלייה;
והקדוש ברוך הוא משמתחמשמתח — מאחר שמתח את הכסא, אחר כך בנה עליה.
ומשבנה עלייה — העמיד אותן על למה? על האויר.
ואחר כך התקין מרכבותיו — עננים;
ואחר כך התקין האיסטוסהאיסטוס — מושב, דוכן (?).
בא דוד ופירש: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ(תהלים קד, ג) —
לא בנחשת ולא בברזל, אלא בקורות ובגזוזטראותובגזוזטראות — ובמרפסות, בזיזים בולטים של מים.
אחר כך בנה את העליות — לא באבן ולא בגזית, אלא דוכסיוסדוכסיוס — כלי קיבול, מאגרים (?) של מים על עליותיו,
שנאמר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.
מלך בשר ודם עושה סרגלאסרגלא — כלי רכיבתו, מרכבו (?) שלו חזקה, בברזל, בכסף ובזהב, לישא כל משואומשואו — משאו;
והקדוש ברוך הוא — סרגלא שלו עבים,
שנאמר: הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ.
בשר ודם, היה לפניו דרך של שקיעהשקיעה — בוץ, שהרגל שוקעת בו — מהלך על האבנים, שהם קשים;
והקדוש ברוך הוא מניח את הענן, שהוא נראה, ומהלך על הרוח, שאינו נראה,
שנאמר: הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ.
בשר ודם, מסביב לו סרדיוטיןסרדיוטין — חיילים, אנשי משמר גבורים, ומלבישן כלי זיין ושריון;
והקדוש ברוך הוא — סרדיוטיו אין נראין,
שנאמר: עֹושֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת(תהלים קד, ד).
והרוח מוציא ברק,
שנאמר: מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹוהֵט.
משברא רקיע — ברא מלאכים.
וברא אישואישו — אשו של גהינם ביום שאין כתוב בו וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב(בראשית א, י);
אבל חללו של גהינם — שני אלפים שנה קדם,
שכך כתוב: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה(ישעיה ל, לג).
כגון מלך בשר ודם שקונה עבדים, ואמר לשמשיו: עשו אספיטןאספיטן — חרבות, סייפים,
שאם ימרדו העבדים — ישמע מפי ספקולאספקולא — החנית — ״מפי ספקולא״: בחוד החנית, במיתה;
כך הקדוש ברוך הוא, יתברך שמו, ברא גהנם,
שנאמר: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה —
מן היום שיוכל אדם לומר אתמול.
ואימתי יכול אדם לומר אתמול? ביום השני,
שיום אחד בשבת לפניו.
ואחר כך ברא יבשה, בשלישי,
שנאמר: יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד(תהלים קד, ה).
ועשה אחד ערום ואחד לבוש:
בשר ודם, יש לו שני עבדים — הפשיט כסות אחד, הלבישו לחבירו;
כך אמר הקדוש ברוך הוא: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵירָאֶה הַיַּבָּשָׁה(בראשית א, ט),
וכסה את התהום,
שנאמר: תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים וגו׳(תהלים קד, ו), מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן(תהלים קד, ז).
כגון בשר ודם, ראה גתו מלאה ענבים, ויש לו כרם לבצור.
אמרו לו: היכן תתן שאר הענבים, והגת קטנה?
מה עשה? רפשרפש — דרך, רמס את הענבים שבגת, ואחר כך הביא שאר הענבים,
והחזיקה אותם ואת כל הענבים שלו.
וכך היה העולם כולו: מים במים, והארץ שקועה במים.
אמר הקדוש ברוך הוא: וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה.
אמרו המים: הרי כל העולם אנו מלאים, והוא צר לנו — להיכן נלך?
מה עשה? בעט באוקיינוסבאוקיינוס — בים הגדול המקיף את העולם והרג שר שלו,
שנאמר: בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רחב(איוב כו, יב);
ואין מָחַץ אלא הריגה,
שנאמר: וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ(שופטים ה, כו).
כשהרג אותו — המים בוכים עד היום,
שנאמר: הֲבָאתָ אל נִבְכֵי יָם(איוב לח, טז).
ולמה הרגו? הבית המחזיק מאה בני אדם חיים — מחזיק אלף מתים.
וכך נקראת אוקיינוס: ים המת;
ועתיד הקדוש ברוך הוא לראפתולראפתו — לרפאותו,
שנאמר: וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה המונחים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם(יחזקאל מז, ח).
שאר הימים, כשראו שבעט הקדוש ברוך הוא באוקיינוס — לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן,
שנאמר: מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן.
ובורחין, ואינן יודעין לאי זה מקום,
שנאמר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם(תהלים קד, ח).
כגון עבד בשר ודם, אמר לו רבו: המתן לי בשוק — ולא הודיעו באי זה מקום.
התחיל אומר העבד: שמא אצל בסילקיבסילקי — בבסיליקה — בית מקורה לשוק ולמשפט,
או אצל בית המרחץ,
או בצד תיאטרוןתיאטרון — בית החזיון אמר לו?
עלה — מצאו, סטרו מסטורסטרו מסטור — סטר לו סטירה;
אמר לו: על שער פלטריןפלטרין — פלטין — ארמון המושל של הפרכוסהפרכוס — המושל, הנציב שלחתיך!
אף המים, כששמעו יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד —
לא הודיען אם לצפון אם לדרום;
היו חוזרין והולכין,
שנאמר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת;
עד שסטרן הקדוש ברוך הוא מסטור.
אמר להם: למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך —
שָׁם אֳונִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ(תהלים קד, כו).
גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹורוּן(תהלים קד, ט) —
כגון בשר ודם שהכניס בהמתו לדירלדיר — למכלאה, ונעל הסגרהסגר — הבריח, המנעול לפניהם, שלא יצאו וירעו את התבואה;
כך נעל הקדוש ברוך הוא מי הים בחול, והשביעו שלא יצא מן החול,
שנאמר: גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹורוּן.
הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן(תהלים קד, י) —
כגון בשר ודם שיש לו שני עקליםעקלים — סלי נצרים שכובשים בהם זיתים בבית הבד של זתים:
כבש את הקורההקורה — קורת בית הבד, שלוחצת על הזיתים זה על זה, והשמן ירד מלמטן;
כך — ההר מיכן וההר מיכן כובשין עליהן, מקטעיןמקטעין — נחתכים, יוצאים בקטעים (?) ויוצאין מבין ההרים.
מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה(תהלים קד, יד) —
שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו:
עשב בקמהבקמה — בתבואה העומדת בשדה,
ונקבה בבניו,
וחומץ ביינו;
ושלשתן לצורך העולם נבראו.
לכך נאמר: יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד.
דבר אחר: יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד —
גדול אתה בנפלאות שעשית עם האדם, שנתתה לו זקנה ושיבה;
שאילולי כן — אין אדם יודע את מי לכבד.
ואין מְּאֹד אלא זקנה,
שנאמר: וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד(שמואל א ב, כב).
הוֹד — זה העוז שהלבשתיך בים,
שנאמר: עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ(שמות טו, ב).
אמר רבי יהודה ברבי עלאי:
זמרניזמרני — הוא שיבחני (שמו נתן לי שיר) — וזמרתיו.
וְהָדָר — ההדר שנתהדרתשנתהדרת — שנתפארת בי בסיני נגד כל האומות.
אמר רבי יהודה ברבי סימון:
כיון שאמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז) —
על אותה שעה נאמר: כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים(שיר השירים ב, ב).
דבר אחר: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ —
מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם, שנתת לו הדרת זקנה,
שנאמר: וְאַבְרָהָם זָקֵן.
חלק ד
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויי ברך את אברהם בכל״ · בזכות שהפריש מעשר מכל
מקבילות: תנחומא בובר, חיי שרה ו (״דבר אחר: בכל — בזכות המעשרות נתברך אברהם, שנאמר ויתן לו מעשר מכל; אף יצחק… אף יעקב…״).
בדפוס סוף סימן ד: לפניו בדפוס פתיחתא ״אשת חיל עטרת בעלה… זה אברהם שהיה מקונן על שרה״ ודרשת ״עטרה שבראשי״ — שאינן בכתב היד; ״ויי ברך את אברהם בכל, בזכות מה? בזכות שהפריש מעשר מכל… לכך נאמר ויי ברך את אברהם״.
וַיְיָ בֵּירַךְ אֶת אַבְרָהָם(בראשית כד, א) —
בזכות מה? בזכות שהפריש מעשר מכל,
שנאמר: וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל(בראשית יד, כ).
לכך נאמר: וַיְיָ בֵּירַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ג | א | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ב
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה(בראשית כה, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · שלש תפלות כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה, ושהתקינו האבות; תפלת רבי עקיבא; יהא אדם מוסיף בתפלה, בתורה ובבנים
בדפוס סימן ה. ״שלש פעמים״ (פעמיים) — בכתב היד ״ג׳ פעמים״.
בדפוס: ״כמה תפלות אדם מתפלל ביום״; ״רבי שמואל בר נחמן אמר: לפי שהיום משתנה ג׳ פעמים בכל יום״; ״אברהם תיקן… יצחק תיקן… יעקב תקן״; ״היה מתפלל כדרכו״; ״ומה ראו לתקן ג׳ תפלות? כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו״ — בכתב היד ״שבע מתפלתו״.
מקבילות: ירושלמי ברכות ד, א (״ומאיכן למדו ג׳ תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד ג׳ פעמים שהיום משתנה על הבריות״); בראשית רבה סח, י (״האבות הראשנים התקינו שלש תפילות״ — רבי יהושע בן לוי, ו״כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה״ — רבי שמואל בר נחמן); בבלי ברכות פרק ד, כו ע״ב (״תפלות אבות תקנום״ — רבי יוסי ברבי חנינא, ורבי יהושע בן לוי שם: ״תפלות כנגד תמידין תקנום״). רבי עקיבא — תוספתא ברכות ג, ה (בשם רבי יהודה: ״כשהיה רבי עקיבא מתפלל עם הצבור היה מקצר בפני כולם״); בבלי ברכות פרק ה, לא ע״א (״היה מקצר ועולה מפני טורח צבור״).
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה(בראשית כה, א).
ילמדינו רבינו: כמה תפלות מתפלל אדם ביום?
רבי שמואל בר נחמן:
לפי שהיום משונהמשונה — משתנה שלש פעמים — לפיכך צריך אדם להתפלל שלש פעמים בכל יום:
בשחרית — השמש במזרח;
ובצהרים — באמצע רקיע;
ובמנחה — במערב.
רבי יהושע בן לוי אומר:
אברהם התקין תפלת הבקר, שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר(בראשית כב, ג);
יצחק התקין תפלת המנחה, שנאמר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב(בראשית כד, סג);
יעקב התקין תפלת הערב, שנאמר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ(בראשית כח, יא).
רבי עקיבה, כשהיה מתפלל עם הצבור — היה מתפלל בדרכו;
וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו — אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת,
מפני כריעות והשתחויות.
ומה ראו להתקין שלש תפלות? כדי שיהא אדם שבעשבע — שבע רצון, מתמלא מתפלתו.
ולא בתפלה בלבד, אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך;
ולא בתורה בלבד, אלא אף בבנים:
אם נשא אשה ומתה — ישא אחרת ויעמיד ממנה בנים.
תדע לך, שהרי אברהם, שמתה אשתו — לא ישב לו, אלא לקח אשה,
שנאמר: וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · משה — מסרב בסנה, ולבסוף ראה את התמונה; אברהם — מאה שנה בלא בן, ולבסוף הוליד כמה בנים
וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד(איוב ח, ז)
בדפוס סימן ו (עד ״ויוסף אברהם״; אחריו בדפוס פתיחתא ״בבקר זרע את זרעך״ — רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא, ״דבר אחר… אם לקחת אשה בבחרותך״, ודברי רבי לוי ״ונברכו בו כל גויי הארץ״ — שאינה בכתב היד).
״ישגא״ — כך בכתב היד, שלש פעמים (במקרא, איוב ח, ז: ישגה). ״קדוש ברוך הוא מפתה״ — בכתב היד ״קב״ה״, בלא ה״א. ״רבי חנין״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי חנן״.
בדפוס: ״שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה והוא בורח״; ״ואחריתך ישגה מאד דכתיב… ותמונת יי יביט״; ״אמר רבי שמעון בן יוחאי״; ״זה אברהם שהיה לו מאה שנה ולא היה לו בן, ואחר כך פייסו הקדוש ברוך הוא״; ״רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמרי״; ״מי שתחת המזל מתירא הימנו, אתה שאתה עליו הרם ראש עליו״; ״אף על פי כן למאה שנה הוליד בן״; ״והוליד עוד עמה כמה בנים באחרונה״.
מקבילות: ״שבעת ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לשלחו״ — תנחומא בובר, ויקרא ד (בשם רבי לוי). ״העלהו למעלה כיפת הרקיע… הבט נא השמימה — אינו אומר אלא מלמעלה למטה״ — בראשית רבה מד, יג (רבי יודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן). דרשה אחרת על ״והיה ראשיתך מצער״ — תנחומא בובר, חיי שרה י (״תוספתו של הקדוש ברוך הוא יתירה מן העיקר״).
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם(בראשית כה, א) —
זה שאמר הכתוב:
וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ ישגא מְאֹד(איוב ח, ז).
מדבר במשה.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
שבעת ימים עשה קדוש ברוך הוא מפתהמפתה — משדל, מבקש לשכנע (שילך בשליחות) למשה בסנה, והוא בורח,
שנאמר: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח(שמות ד, יג),
וכתיב: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וגו׳(שמות ד, י),
ואומר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו וגו׳(שמות ג, ו).
וְאַחֲרִיתְךָ ישגא מְאֹד — וּתְמֻונַת יְיָ יַבִּיט(במדבר יב, ח).
אמר רבי שמעון בן יוחי:
שהיה רואה את הדמות מיד.
דבר אחר: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר — זה אברהם,
שעשה מאה שנה ולא הוליד בן, ואף על פי כן פייסופייסו — ריצהו, ניחמו הקדוש ברוך הוא.
רבי יהודה ברבי סימון ורבי חנין בשם רבי יוחנן אמרו:
העלהו למעלה מכיפת הרקיע,
שנאמר: וַיּוֹצֵא אֹותוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה(בראשית טו, ה) —
אין אומרין הַבֶּט אלא מלמעלה למטה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי שתחת המזלהמזל — כוכבי השמים, שנחשבו קובעים את גורל האדם — מתירא ממנו;
את, שאת עליו — דושדוש — דרוך, רמוס עליו!
אף על פי כן, למאה שנה הוליד.
הוי אומר: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר — זה אברהם;
וְאַחֲרִיתְךָ ישגא מְאֹד — שנשא אשה והוליד עוד כמה בנים באחרונה,
שנאמר: וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.
פתיחתא שנייה · שלמה הוסיף על הפרדה סוסים; שמחת המילה; אברהם הוסיף בנים על יצחק
וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל־כׇּל־תְּהִלָּתֶךָ(תהלים עא, יד)
בדפוס סימן ז. ״אלף אורות סוסים למרכבו״ — כך בכתב היד (במקרא, מלכים א ה, ו: ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו). ״רבי נחוניא״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי חוניא״. ״מנן מפקה? מדופן״ — לשון ארמית, בכתב היד בלבד (מסומנת במאגרים כלשון ארמית יחד עם הפסוק שלפניה); ראה בתרגום.
בדפוס: ״ושלמה כשמלך אפילו אחד לא היה לו, אלא על הפרדה רכב, והוסיף עוד״ (בלא הפסוקים); ״כתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו… כשמל בנו אפילו אדם ממשכן עצמו משמח אותו היום, הוי אומר והוספתי על כל תהלתך״; ״הרי הוספת לי מברכתך״; ״לכך נאמר ויוסף אברהם ויקח אשה״.
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם(בראשית כה, א) —
זה שאמר הכתוב:
וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כׇּל תְּהִלָּתֶךָ(תהלים עא, יד).
אמר רבי יודן:
כתיב: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים(דברים יז, טז);
ושלמה, כשמלך — אפילו סוס אחד לא היה לו, אלא על הפרדה רכב,
שנאמר: וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וגו׳(מלכים א א, לג),
וכתב: וַיַּרְכִּיבוּ אֹותוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ(מלכים א א, מד);
והוסיף עוד,
שנאמר: וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אלף אֻורְוֺתאורות — אורוות — אבוסים ותאים לסוסים סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים(מלכים א ה, ו).
אמר רבי נחוניא:
כתיב: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ(ויקרא יב, ג).
מנן מפקה? מדופן!מנן מפקה? מדופן!… — מאין הוא מוציא (את הוצאות השמחה)? — מן הצד (משל אחרים)! (משוער)
מאין הוא מוציא (את הוצאות השמחה)? — מן הצד (משל אחרים)! (משוער)
אף על פי כן, אדם ממשכןממשכן — נותן משכון, לווה על נכסיו עצמו ומשמח אותו היום.
הוי: וְהוֹסַפְתִּי עַל כׇּל תְּהִלָּתֶךָ.
ורבנן אמרי:
מדבר באברהם.
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: כך אמרת לי: כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(בראשית כא, יב);
הרי הוספת לי מברכתיך, ואני מוליד כמה בנים —
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויביאה יצחק האהלה״ עד ״ויוסף אברהם ויקח אשה״ · מתה אשתו ויש לו בנים — ישיא בניו תחלה, כמעשה אברהם
בדפוס סימן ח, ושם נמשך: ״אמר יצחק: אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה… רבי אומר: היא הגר היא קטורה… ורבותינו אומרים: אשה אחרת לקח״, ״דבר אחר: למה נקרא שמה קטורה — שנאים מעשיה כקטרת״, ״ותלד לו את זמרן… הוי אומר והיה ראשיתך מצער״, וחתימה ״בעולם הזה הצדיקים מולידים טובים ורעים, אבל לעולם הבא כלם יהיו צדיקים… וכן יהי רצון אמן״ — שאינם בכתב היד; כתב היד מסיים את הפרשה ב״ויוסף אברהם ויקח אשה״.
בדפוס: ״מכאן אתה למד״; ״עד שישיא את בניו״; ״מנין? ממה שכתוב ויביאה יצחק, ואחר כך ויוסף אברהם״.
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם(בראשית כה, א).
מה כתיב למעלה מן העניין?
וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה(בראשית כד, סז).
מיכאן את למד:
שאם מתה אשתו של אדם, ויש לו בנים —
שלא ישא אשה עד שישיא בניו, ואחר כך ישא אשה לעצמו.
שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה: השיא את יצחק, ואחר כך נשא אשה לעצמו.
מנין? ממה שכתוב: וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה,
ואחר כך: וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |