מדרש
פרשת חיי שרה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, חשון תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת חיי שרה
מדרש בראשית רבה
פרשה נח
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה(בראשית כג, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמה מכתב יד וטיקן 60 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · שנותיה של שרה תמות: בת מאה כבת עשרים לחטא
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה(תהלים לז, יח)
״שניהם״ — כך בכתב היד (שְׁנֵיהֶם, שנותיהם); בתיאודור–אלבק ״שנותם״. ״לנואי״ — שם ״לנוי״.
בחזרה לפסוק הפרשה בכתב היד ״ויהיו שני ..יי שר..ל״, בכתיבה פגומה; ״שני״ נמחק במאגרים, והח׳ של ״חיי״ והה״א של ״שרה״ הושלמו. בתיאודור–אלבק ״ונחלתם לעולם תהיה ושני חיי שרה וגו׳״.
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה(בראשית כג, א).
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִים וגו׳(תהלים לז, יח) —
כשם שהן תמימין, כך שניהם תמות:
בת עשרים — כבת שבע שנים לנואילנואי — לנוי, ליופי;
בת מאה — כבת עשרים שנה לחטא.
דבר אחר:
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִים — זו שרה;
וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה —
וַיִּהְיוּ חיי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים.
פתיחתא שנייה · עד שלא שוקעת שמשו של צדיק זורחת שמשו של צדיק אחר, עד שרה ורבקה
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל־מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם(קהלת א, ה)
״אבא״ (בר כהנא) הושלם במאגרים; בתיאודור–אלבק ״ר׳ אבא״ סתם. בקהלת רבה א, ה ״ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנא אמר וכי אין אנו יודעין״. ״אין אנו״ — בכתב היד ״אינ״. ״רב אדא״ — בכתב היד ״ר׳״ והסופר מחק את הגרש.
בתיאודור–אלבק שרשרת הדורות ארוכה יותר: ״רב אדא בר אהבה… רב אבין… ר׳ אבין בריה… אבה הושעיה איש טרייה… ר׳ הושעיה״, ובכל פעם ״וזרח השמש ובא השמש״. שם גם הפסוקים שלמים יותר: ״קח לך את יהושע״, ״וילכדה עתניאל בן קנז״, ״ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב״.
מקבילות: קהלת רבה א, ה — ״יום שמת ר׳ עקיבא נולד רבי… יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה… נולד אבא הושעיא איש טריא״, ובסוף ״עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה… ובתואל ילד את רבקה ואחר כך ותמת שרה בקרית ארבע״. בבלי קידושין פרק ד, עב ע״ב — ״כשמת ר׳ עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי… עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי״; בבלי יומא פרק ג, לח ע״ב — דברי עלי ושמואל בשם רבי יוחנן.
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וגו׳(קהלת א, ה).
אמר רבי אבא בר כהנא:
וכי אין אנו יודעים שזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ?
אלא קודם עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שימשו שלצדיק — הוא מזריח שמשו שלצדיק אחר.
יום שמת רבי עקיבה — נולד רבינו,
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת רבינו — נולד רב אדא בר אחווא,
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת רבי אדא בר אחווא — נולד רבי אבון,
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת רבי אבון — נולד אבא הושעיה איש טירייה,
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת אבא הושעיה איש טרייה — נולד הושעיה בריה,
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
וקודם עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שימשו שלמשה — הזריח שימשו שליהושע:
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ(במדבר כז, יח).
קודם עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשו שליהושע — הזריח שמשו שלעתניאל בן קנז.
קודם שהשקיע שימשו שלעלי — הזריח הקדוש ברוך הוא שמשו שלשמואל:
וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וגו׳(שמואל א ג, ג).
אמר רבי יוחנן: כהדה עגלתה תמימתהכהדה עגלתה תמימתה — כעגלה התמימה הזאת.
וקודם עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשה שלשרה — הזריח שמשה שלרבקה:
כתחילה — הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה וגו׳(בראשית כב, כ),
ואחרכך — שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה וגו׳(בראשית כג, א).
מקבילות והערות · ב
יום שמת רבי עקיבה נולד רבינו
מקבילות: קהלת רבה א, ה · בבלי קידושין פרק ד, עב ע״ב · בבלי יומא פרק ג, לח ע״ב
קהלת רבה א, ה: ״ר׳ ברכיה בשם ר׳ אבא בר כהנא אמר וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש… יום שמת ר׳ עקיבא נולד רבי… יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה… אבא הושעיא איש טריא״, ובסוף שרה ורבקה (״ובתואל ילד את רבקה ואחר כך ותמת שרה בקרית ארבע״).
בבלי קידושין פרק ד, עב ע״ב: ״כשמת ר׳ עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי… עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי״; יומא פרק ג, לח ע״ב — עלי ושמואל בשם רבי יוחנן.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים״ · רבי עקיבה מעורר את הציבור: אסתר, בת בתה של שרה
בכתב היד בלי דיבור המתחיל; בתיאודור–אלבק ״[מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים]״, ושם ״ר׳ עקיבה היה דורש… אמר מה ראת אסתר״.
רבי עקיבה היה יושב ודורש, והציבור מתנמנם.
בקש לעוררן:
מה ראת אסתר שתימלוך על מאה ועשרים ושבע מדינה?
אלא תבא אסתר, שהיא בת בתה שלשרה, שחיית מאה ועשרים ושבע שנה —
ותמלך על מאה ועשרים ושבע מדינה.
דרשת הפסוק · ״בקרית ארבע״ · ארבעה שמות לחברון, ולמה נקראה קרית ארבע
״היא קורא״ — כך בכתב היד, ומסומן במאגרים ״כך״. ״שדרו״ — השלמת מאגרים (בכתב היד ״ש…רו״ פגום). ״וממרא״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״ומררא״; ״ארבעה״ (מלכים) — בכתב היד ״א״, והשאר הושלם במאגרים; ״סרח״ (בדברי רבי יצחק) — הושלם במאגרים.
״קוזמוס קרטורין״ — בתיאודור–אלבק ״קוזמוקרטורין״ (שליטי העולם); ״ביקנסרין״ — שם ״בקרנסין״. ״ושנקבר בה ארבעה אבות״ — שם ״שנקברו בה ארבעה צדיקים״.
מקבילה: בבלי עירובין פרק ה, נג ע״א וסוטה יג ע״א — ״אמר רבי יצחק: קרית ארבע — ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה״.
וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע(בראשית כג, ב).
ארבעה שמות נקראו לה: אשכל, וממרא, וקרית ארבע, חברון.
ולמה היא קורא אותה אַרְבַּע?
שדרו בה ארבע צדיקים — ענר, אשכל, וממרא, ואברהם;
ושמלו בה ארבעה צדיקים — ענר, אשכל, וממרא, ואברהם;
ושנקבר בה ארבעה אבות — אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב;
ושנקבר בה ארבע אמהות — חוה ושרה ורבקה ולאה;
על שם בעליה שהן ארבע — ענק ושלשת בניו.
אמר רבי עזריה:
שמשם יצא אבינו אברהם, ורדף ארבעה מלכים קוזמוס קרטוריןקוזמוס קרטורין — שליטי העולם;
שהיא עולה ביקנסריןביקנסרין — בגורל, בחלוקת הנחלה שלארבעה:
כתחילה ליהודה,
ואחרכך לכלב,
ואחרכך לכהנים,
ואחרכך ללוים;
שהיא אחד מארבעה מקומות מגוניםמקומות מגונים — מקומות גרועים (בטיב אדמתם) שבארץ ישראל.
ואילו הן?
רבי יצחק ורבנן:
רבי יצחק אמר: דור, ונפת דור, ותמנת סרח, וחברון.
רבנן אמרין: דנה, וקריית סנה, תמנת סרח, וחברון.
מקבילות והערות · ד
ולמה היא קורא אותה ארבע
מקבילות: בבלי עירובין פרק ה, נג ע״א · בבלי סוטה פרק א, יג ע״א
״אמר רבי יצחק: קרית ארבע — ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה״.
דרשת הפסוק · ״ויבא אברהם״ · מאין בא אברהם: מקבורת תרח או מהר המוריה
״לספד״ — בכתב היד ״לפד״; ״שתי שנים״ הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק (״היו שתי שנים״).
וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד וגו׳(בראשית כג, ב) — מאיכן בא?
רבי לוי אמר: מקבורתו שלתרח בא.
אמר לה רבי יוסי:
והלא מקבורתו שלתרח לקבורתה שלשרה שתי שנים!
אלא מאיכן בא? מהר המוריה בא.
דרשת הפסוק · ״ויקם אברהם מעל פני מתו״ · מלאך המות מתריס כנגדו, גר ותושב, ובני חת ממליכים את אברהם
״מן הן״ — בכתב היד ״מן״ (מ…ן), ו״ן ה״ שבאמצע הושלמו במאגרים; בתיאודור–אלבק ״מאן אנן תנינן״. ״מריבית״ — בכתב היד ״מיבי״, ו״מרי בית״ — ״מרי בי״ (הושלמו במאגרים); שם ״מארי בית״. ״כך אמר לו הקדוש ברוך הוא״ — שם ״אמר לי״.
״ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ״ — בכתב היד ״וישתחו אברהם עם הארץ״, ותוקן במאגרים כמקרא. המדרש קורא ״שמעינו״, ״קבור״ (במסורה: שמענו, קבר).
המשנה: ברכות ג, א — ״מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין״.
וַיָּקׇם אַבְרָהָם מֵעַל וגו׳(בראשית כג, ג) —
מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ: מלמד שהיה רואה מלאך המוות מתריס כנגדומתריס כנגדו — עומד כנגדו כלוחם, כאוחז מגן (תריס).
אמר רבי יוחנן:
מן הן דתנינן: מי שמתו מוטל(משנה ברכות ג, א) וגו׳?
מן הכאמן הכא — מכאן: וַיָּקׇם — וַיְדַבֵּר.
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי(בראשית כג, ד):
גֵּר — דיירדייר — גר, הדר בשכירות; תוֹשָׁב — מריבית.
אם רציתי — גֵּר; ואם לאו — מרימרי — מרי בית — בעל הבית בית.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו׳(בראשית טו, יח) —
תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר וגו׳.
תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר וגו׳ — חד מיתחד מית — (קבר ל)מת אחד.
וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת(בראשית כג, ה); שְׁמָעֵינוּ אֲדֹנִי וגו׳(בראשית כג, ו).
אמרו לו:
מלך אתה עלינו,
נשיא אתה עלינו,
אלוה אתה עלינו.
בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ — במבחר שבקיברינו.
קְבֹור אֶת מֵתֶךָ — מיתין סיגיןמיתין סיגין — מתים רבים.
ויקם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת(בראשית כג, ז) —
מיכן שמודים על בשורה טובה.
דרשת הפסוק · ״וידבר אתם לאמר״ · עפרון שנתמנה באותו היום, ושקליו שהיו קינטרין
״פגעוניה לי… לי״ — בכתב היד ״פגעולי לי סרסונה ל״; תוקן במאגרים. הדרשה על ״ופגעו לי בעפרון״ (בראשית כג, ח); בתיאודור–אלבק ״ופגעו לי פגעוניה לי סרסוניה לי״. ״רבי יצחק בר אמי״ — שם ״ר׳ יצחק אמר״. ״ויען עפרון״ — בתיאודור–אלבק נוסף ״לכל באי שער עירו״, עליו הדרשה.
בכתב יד וטיקן 30 נקטעים דברי רבי חנינה ב״סלעים וגו׳״, ואחרי דברי רבי אבא בר יודן כתוב שם רק ״גרש בעשר חיסרו הכ׳ ו׳ו״ (״גרש בעשר״ — הערת הסופר, בכתב היד בין סימני $). דברי הסופר נשארו במקומם, והחסר הושלם בסוגריים הכפולים מכתב יד וטיקן 60: הפסוקים, דברי רבי חנינא, דברי רבי אבא בר יודן, ו״ועל ידי שהכניס עין צרה… חסיר וו״. בכתב יד וטיקן 60 ״א׳ ר׳ מאיר נינא״ — ״מאיר״ נמחק במאגרים והח׳ הושלמה, כבכתב יד וטיקן 30 ״רבי חנינה״ וכבבלי בכורות פרק ח, נ ע״א; ״אב׳ בר יודן״ נפתח ״אבא״ כתיאודור–אלבק. ״עפרן {בביניינה} תנינא חסיר וו״ — ״בביניינה״ נמחק בידי הסופר, ו״תנינא״ נוסף בגליון.
בתיאודור–אלבק לפני ״ועל ידי״ הפסוק ״נבהל להון איש רע עין… ולא ידע כי חסר יבואנו״ (משלי כח, כב), ובכתבי היד חסר. ״וישמע אברהם לעפרון״ — כך בכתב היד, ומסומן במאגרים ״כך״ (במסורה: אל עפרון). ״ועפרון יושב״ — כך בכתב היד (במסורה: ועפרן ישב), והדרשה היא על הכתיב ״ישב״.
״רבי אבא בר בינה… פרגמטיה מפוקית״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ אבא בר אבינא… פרגמטיא נפקת״.
מקבילות: בבלי בכורות פרק ח, נ ע״א — ״אמר רבי חנינא: כל כסף האמור בתורה סתם — סלע, דנביאים — ליטרין, דכתובין — קינטרין; חוץ מן כספו של עפרון, שאף על פי שכתוב בתורה סתם — קינטרין״. בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א — ״רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנלן — מעפרון… וישקל אברהם לעפרן… דלא שקל מיניה אלא קנטרי״ (בשם רבי אלעזר).
וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר(בראשית כג, ח) —
פגעוניה לי, סרסונהסרסונה — (פגעוניה לי, סרסונה לי:) פגעו בו בשבילי, היו מתווכים בשבילי לי;
ואם לאו — צלו לי עלויצלו לי עלוי — התפללו (הפצירו) בו בעבורי.
וְעֶפְרוֹן יֹושֵׁב בְּתוֹךְ וגו׳(בראשית כג, י).
רבי יצחק בר אמי אמר:
ישב כתב — אותו היום מינו אותו ארכי איסטרטיגוסארכי איסטרטיגוס — שר הצבא הראשי, המושל,
דלא יהוי ברנש רב זבן מן ברנש זעורדלא יהוי ברנש רב זבן מן ברנש זעור — שלא יהא אדם גדול קונה מאדם קטן.
וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי וגו׳.
אמר רבי פינחס:
מלמד שנעלו כל דלתותיהם, והלכו לגמול חסד לשרה.
לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה וגו׳(בראשית כג, יא);
אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ וגו׳(בראשית כג, טו).
אמר רבי חנינה:
כל שקלים שנאמרו בתורה — סלעים וגו׳.
לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה וגו׳;
אדוני שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף וגו׳.
אמר רבי חנינא:
כל שקלין שנאמרו בתורה — סלעין,
ובנביאים — ליטריןליטרין — ליטרות (משקל ומטבע גדולים מן הסלע),
ובכתובין — קינטריןקינטרין — קנטרים, משקל של מאה ליטרות.
רבי אבא בר יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר:
חוץ משיקלי עפרון, שהיו כולם קינטרין.
הדא הוא דכתיב:
אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה היא.
מה היא דין דכתיב מַה היא?מה היא דין… — מהו זה שכתוב ״מה היא״? אמר לו: אם אתה רוצה לתת לי ארבע מאות קינטרין של כסף — אפילו מן האשפה שבביתך אתה יכול לתת לי.
מהו זה שכתוב ״מה היא״?
אמר ליה: אין את בעי מתן לי ארבע מאה קינטירין דכסף —
אמר לו: אם אתה רוצה לתת לי ארבע מאות קינטרין של כסף —
אפילו מן סחוותה דבייתך את יכול יהב לי.
אפילו מן האשפה שבביתך אתה יכול לתת לי.
גרש בעשר — חיסרו הכתוב וו.
ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו שלאברהם — חיסרו הכתוב וו.
הדא הוא דכתיב:
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם לעפרון וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן(בראשית כג, טז).
'עפרן' כתיב — עפרן תנינא חסיר וועפרן תנינא חסיר וו — ׳עפרן׳ השני חסר וי״ו.
אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹובֵר לַסֹּוחֵר.
רבי אבא בר בינה אמר: פרגמטיה מפוקיתפרגמטיה מפוקית — סחורה יוצאת (מטבע העובר לסוחר).
מקבילות והערות · ז
כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים
מקבילות: בבלי בכורות פרק ח, נ ע״א · בבלי בבא מציעא פרק ז, פז ע״א
בכורות פרק ח, נ ע״א: ״אמר רבי חנינא: כל כסף האמור בתורה סתם — סלע, דנביאים — ליטרין, דכתובין — קינטרין; חוץ מן כספו של עפרון, שאף על פי שכתוב בתורה סתם — קינטרין״.
בבא מציעא פרק ז, פז ע״א (רבי אלעזר): ״רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנלן — מעפרון… וישקל אברהם לעפרן… דלא שקל מיניה אלא קנטרי״.
דרשת הפסוק · ״ויקם שדה עפרון אשר במכפלה״ · תקומה לשדה, מערה כפולה, ועשרה פעמים ״בני חת״
״שכפף״ — בכתב היד ״שכיפף״, והיו״ד נמחקה במאגרים. ״לכתוב״ — בכתב היד ״לב״ (״כתו״ הושלם במאגרים); ״מאכיל״ הושלם במאגרים; ״פרוסה״ — בכתב היד ״פריסה״.
דברי רבי יודן בכתב היד: ״בני ברזלי ברזלי״ — מאגרים מחקו את ״בני״ הראשון והשלימו ״בני״ לפני השני, בסימן ספק. כאן נשאר ״בני״ של כתב היד במקומו, ו״בני״ השני הושלם בסוגריים, כ״בני חת, בני חת״ שלפניו; בתיאודור–אלבק ״יי פעמים כתוב בני ברזילי״, ובסוף ״כאילו קיים כל התורה״. ״אמר רבי יוחנן״ — שם ״אמר ר׳״ סתם.
מקבילה: בבלי עירובין פרק ה, נג ע״א — ״מאי מכפלה? — שכפולה בזוגות״.
וַיָּקׇם שְׂדֵה עֶפְרוֹן(בראשית כג, יז) —
דהוות נפילה, וקמת;דהוות נפילה… — שהיתה נופלת, וקמה; שהיתה של אדם קטן, ונעשתה של אדם גדול.
שהיתה נופלת, וקמה;
דהוות דברנש זעור, ואתעבדת דברנש רב.
שהיתה של אדם קטן, ונעשתה של אדם גדול.
אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה —
מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד:
שכל מי שהוא קבור שם — בטוח ששכרו כפול ומכופל.
אמר רבי אבהוא:
שכפף הקדוש ברוך הוא קומתו שלאדם הראשון, וקברו בתוכה.
הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכׇל הָעֵץ וגו׳.
אמר רבי יוחנן:
מניין דתנינן: המוכר את שדהו צריך לכתוב את סימניה?
מן הכא: הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וגו׳.
לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה וגו׳(בראשית כג, יח).
אמר רבי לעזר:
כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסין משתברין — כדי לכתוב בְנֵי חֵת!
עשרה פעמים כתוב בְנֵי חֵת, בְנֵי חֵת — כנגד עשרת הדיברות;
ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחומברר מקחו — מפרסם ומבאר את קנייתו שלצדיק — כאילו שהוא מקיים עשרת הדיברות.
אמר רבי יודן:
חמשה פעמים כתוב בני ברזלי, בני ברזלי — כנגד חמשת סיפרי תורה;
ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסהפרוסה — פת לחם לצדיק — כאילו שהוא מקיים חמשת ספרי תורה.
מקבילות והערות · ח
חלק ג
חתימה
חתימה · אברהם רדף צדקה וחסד, ומצא חיים צדקה וכבוד
יחידת מעבר, המוליכה אל ״ואברהם זקן בא בימים״ שבראש הפרשה הבאה; הדברים חוזרים, בפתיחתא, בפרשה נט, ה.
״ואחריכן״ — כך בכתב היד, בתיבה אחת (במסורה: ואחרי כן). ״תפשתה אומנותו… לבוש לבושו״ — כך בכתב היד; בפרשה נט ובתיאודור–אלבק ״אומנותי… לבושי״. המדרש קורא ״ושני חיי אברהם״ (במסורה: ואלה ימי שני חיי אברהם).
ואחריכן קָבַר אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כג, יט).
הדה היא דכתיב:
רֹודֵף צְדָקָה וָחָסֶד וגו׳(משלי כא, כא).
רֹודֵף צְדָקָה — זה אברהם:
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ וגו׳(בראשית יח, יט).
וָחָסֶד — שגמל חסד לשרה.
יִמְצָא חַיִּים —
ושְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים(בראשית כה, ז).
צְדָקָה וְכָבוֹד —
אמר רבי שמואל בר רב יצחק:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני — אומנותי גומל חסדים;
תפשתה אומנותותפשתה אומנותו — אחזת באומנותו (במידתו) — בא ולבוש לבושו:
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים(בראשית כד, א).
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמה מכתב יד וטיקן 60. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | שרה | שר..ל |
| א | חיי | שני ..יי |
| ב | אבא | — (הוספה) |
| ב | אין אנו | אינ |
| ב | ב | — (הוספה) |
| ד | שדרו | — (הוספה) |
| ד | וממרא | ומררא |
| ד | רבעה | — (הוספה) |
| ד | סרח | — (הוספה) |
| ה | סְ | — (הוספה) |
| ה | שתי שנים | — (הוספה) |
| ו | ן | — (הוספה) |
| ו | ה | — (הוספה) |
| ו | ר | — (הוספה) |
| ו | ת | — (הוספה) |
| ו | ת | — (הוספה) |
| ו | וישתחו | — (הוספה) |
| ו | קם | שתחו |
| ו | לְ | — (הוספה) |
| ז | פגעוניה | פגעולי |
| ז | י | — (הוספה) |
| ז | לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה וגו׳; | — (הוספה) |
| ז | אדוני שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף וגו׳. | — (הוספה) |
| ז | אמר רבי | — (הוספה) |
| ז | חנינא | מאיר נינא |
| ז | כל שקלין שנאמרו בתורה — סלעין, | — (הוספה) |
| ז | ובנביאים — ליטרין, | — (הוספה) |
| ז | ובכתובין — קינטרין. | — (הוספה) |
| ז | רבי אבא בר יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר | — (הוספה) |
| ז | חוץ משיקלי עפרון, שהיו כולם קינטרין. | — (הוספה) |
| ז | הדא הוא דכתיב: | — (הוספה) |
| ז | אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה היא. | — (הוספה) |
| ז | מה היא דין דכתיב מַה היא? | — (הוספה) |
| ז | אמר ליה: אין את בעי מתן לי ארבע מאה קינטירין דכסף — | — (הוספה) |
| ז | אפילו מן סחוותה דבייתך את יכול יהב לי. | — (הוספה) |
| ז | ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו שלאברהם — חיסרו הכתוב וו. | — (הוספה) |
| ז | הדא הוא דכתיב: | — (הוספה) |
| ז | וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם לעפרון וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן(בראשית כג, טז). | — (הוספה) |
| ז | 'עפרן' כתיב — עפרן תנינא חסיר וו. | — (הוספה) |
| ח | כתו | — (הוספה) |
| ח | בני | — (הוספה) |
| ח | מאכיל | — (הוספה) |
| ח | פרוסה | פריסה |
| ט | דכתיב | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמות מכ״י וטיקן 60 (בסעיף ז); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה נט
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמה מכתב יד וטיקן 60 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · רבי מאיר בממלא: הצדקה מביאה לזקנה, ואברהם זכה לזקנה
עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא(משלי טז, לא)
״תאמר ממשפחת בית עלי אתם״ — בתיאודור–אלבק ״מאי זו משפחה אתם, שמא מעלי אתם״. שם ״על ידי שכת׳ בו לעשות צדקה״ (בראשית יח, יט).
וְאַבְרָהָם זָקֵן וגו׳(בראשית כד, א).
עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה וגו׳(משלי טז, לא).
רבי מאיר אזלאזל — הלך לממלא; ראה אותן כולן שחורי הראששחורי הראש — שערם שחור (צעירים כולם).
אמר להם: תאמר ממשפחת בית עלי אתם? דכתיב בה:
וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים(שמואל א ב, לג).
אמרו לו: רבי, התפלל עלינו!
אמר להם: לכו וטפלו בצדקהוטפלו בצדקה — ועסקו בצדקה, ואתם זכים לזקנה.
ומה טעם? עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה וגו׳ —
ואיכן היא מצויה? בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא.
ממי את למד? מאברהם:
על ידי שכתוב בו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ וגו׳(בראשית יח, יט) — זכה לזקנה:
וְאַבְרָהָם זָקֵן.
פתיחתא שנייה · לבושה של תורה, ושכרה לעתיד לבוא
עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן(משלי לא, כה)
״היא לבושה שלתורה״ — כך בכתב היד; במאגרים תוקן ״הוא״. בתיאודור–אלבק ״אימתי הוא נותן שכרה״.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וגו׳(משלי לא, כה) —
עז והדר היא לבושה שלתורה.
אימתי? וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
אימתי היא שוחקת לאדם? לְיוֹם אַחֲרוֹן.
ואימתיי הוא מתן שכרה? לעתיד לבא.
ממי את למד? מאברהם:
על ידי שכתוב בו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ וגו׳(בראשית יח, יט) — זכה לזקנה:
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים(בראשית כד, א).
פתיחתא שלישית · אורך ימים לעתיד לבוא, ועושר וכבוד בעולם הזה
אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד(משלי ג, טז)
״מימי את למד״ — כך בכתב היד (= ממי); ״להשמיל״ — בתיאודור–אלבק ״להשמאיל״. המדרש קורא ״אורך״ (במסורה: ארך).
אֹורֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וגו׳(משלי ג, טז) —
אֹורֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ — לעתיד לבא;
בִּשְׂמֹאלָהּ עֹושֶׁר וְכָבוֹד — בעולם הזה.
אפילו בשעה שהיא באה להשמיללהשמיל — להטות לשמאל לאדם — עֹושֶׁר וְכָבוֹד.
מימי את למד? מאברהם:
על ידי שכתוב בו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ וגו׳(בראשית יח, יט) — זכה לזקנה:
וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א).
פתיחתא רביעית · אם נתת לי זקנה, תן לי שיבה עמה
וְגַם עַד־זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכׇל־יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ(תהלים עא, יח)
״היא״ (זקנה) — בכתב היד ״היה״, ותוקן במאגרים; בתיאודור–אלבק ״לא היא זקנה ולא היא שיבה״.
רבי אחא פתח:
וְגַם עַד זִקְנָה וגו׳(תהלים עא, יח).
אמר רבי אחא:
לא היא זקנה, לא היא שיבה;
אלא שאם נתתה לי זקנה — תן לי שיבה עמה.
ממי את למד? מאברהם:
על ידי שכתוב בו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ(בראשית יח, יט) — זכה לזיקנה:
וְאַבְרָהָם זָקֵן וגו׳(בראשית כד, א).
פתיחתא חמישית · שבשבת ההדס של רבי שמואל בר רב יצחק, ואברהם שגמל חסד
רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד(משלי כא, כא)
בתיאודור–אלבק ״ר׳ שמואל בר רב יצחק פתח״.
המעשה מקוצר בכתב יד וטיקן 30: ״…והוון רבנן וגו׳״, ובסופו ״אמרין חיוי דהן סבא…״. דברי הסופר נשארו במקומם, והמעשה הושלם בסוגריים הכפולים מכתב יד וטיקן 60 — שם הוא כתוב שוב מראשו, ״ר׳ שמע׳ בר רב יצח׳ הוה נסב שבשבן ומהלך קודם כלייה״, ועד ״חייך סבה דעבדת לך שבשבתך פירין״. ״שמע׳״ — תוקן ״שמואל״, כבראש המעשה בכתב יד וטיקן 30, בתיאודור–אלבק ובירושלמי פאה א, א. ״כיון דדמך״ — בכתב יד וטיקן 60 ״כיון דאמ׳״; בתיאודור–אלבק ״כד דמך״, ובירושלמי ״וכיון דדמך״.
״ומקלס״ — בכתב היד ״ונגקלס״, ומסומן במאגרים ״כך״; בירושלמי ״והוה מקלס קומי כליא״. בתיאודור–אלבק ״דהוה לקיט מינהון שיבשבן ומהלך קודם כליא״, ובסוף ״אמרין חזוהי דהדין סבא דקמת ליה מתלי שבשבתיה״. ״דבר אחר״ — בכתב היד ״דא׳״, ומסומן במאגרים ״כך״.
החזרה ״ואברהם זקן וגו׳״ אינה בכתב היד, והושלמה מתיאודור–אלבק (״תפשת אומנותי בוא לבוש לבושי ואברהם זקן וגו׳״); כך גם בכתב היד עצמו, באותה דרשה, בחתימת פרשה נח (״בא ולבוש לבושו. ואברהם זקן בא בימים״).
מקבילה: ירושלמי פאה א, א — ״רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא, והוה רבי זעירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי… וכיון דדמך… נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידת כמין שבשא דנור בין ערסא לציבורא״, ושם לפניו ״ימצא חיים צדקה וכבוד — כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא״.
רֹודֵף צְדָקָה וָחָסֶד וגו׳(משלי כא, כא).
כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק — אתעקרון ארזייה דארעא דישראל.כד דמך רבי… — כשמת רבי שמואל בר רב יצחק — נעקרו הארזים של ארץ ישראל. אמרו: (משום) שהיה נוטל את ענפיו (של ההדס) ומשבח לפני הכלות, והיו החכמים וגו׳.
כשמת רבי שמואל בר רב יצחק — נעקרו הארזים של ארץ ישראל.
אמרין: דהוה נסיב שפשפתיה ומקלס קומי כלייה, והוון רבנן וגו׳.
אמרו: (משום) שהיה נוטל את ענפיו (של ההדס) ומשבח לפני הכלות, והיו החכמים וגו׳.
רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסב שבשבן ומהלך קודם כלייה.רבי שמואל בר… — רבי שמואל בר רב יצחק היה נוטל ענפים והולך לפני הכלות. אמרו לו תלמידיו: כך אתה מבזה את תורתך? אמר להם רבי זעירא: הניחוהו, שהוא אדם זקן; ואילולי שהוא יודע מה כוחו של הדבר — לא היה עושה כך. כיון שמת — ירד ענף של אש מן השמים, והפסיק בין המיטה לציבור, והיה הולך לפניו עד שהגיעו למקום קבורתו. אמר לו רבי זעירא: חייך, זקן, שעשה לך ענפך פירות!
רבי שמואל בר רב יצחק היה נוטל ענפים והולך לפני הכלות.
אמרין ליה תלמידוי: הכדין את מבזי אורייתך?
אמרו לו תלמידיו: כך אתה מבזה את תורתך?
אמר להון רבי זעירא:
אמר להם רבי זעירא:
שיבקותה, דהוא גבר סב;
הניחוהו, שהוא אדם זקן;
ואילולי דהוא ידע מה הוא חיילה דמלתה — לא הוה מעבד כן.
ואילולי שהוא יודע מה כוחו של הדבר — לא היה עושה כך.
כיון דדמך — נחת שבשבה דנור מן שמייא, ופסקת בין ערסה לציבורא,
כיון שמת — ירד ענף של אש מן השמים, והפסיק בין המיטה לציבור,
והוות מהלכה קודמוי עד זמן דמטת ביה עלמא.
והיה הולך לפניו עד שהגיעו למקום קבורתו.
אמר ליה רבי זעירא:
אמר לו רבי זעירא:
חייך, סבה, דעבדת לך שבשבתך פירין!
חייך, זקן, שעשה לך ענפך פירות!
אמרין: חיוי דהן סבא דעבדת שפשפתיה!אמרין: חיוי… — אמרו: ראו את הזקן הזה, שענפו עשה (פירות)!
אמרו: ראו את הזקן הזה, שענפו עשה (פירות)!
דבר אחר:
רֹודֵף צְדָקָה — זה אברהם אבינו:
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ(בראשית יח, יט).
וָחָסֶד — שגמל חסד לשרה.
יִמְצָא חַיִּים —
ושְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים(בראשית כה, ז).
צְדָקָה וְכָבוֹד —
אמר רבי שמואל בר רב יצחק:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני — אומנותי גומל חסדים;
תפשתה אומנותיתפשתה אומנותי — אחזת באומנותי (במידתי) — בא ולבוש לבושי:
וְאַבְרָהָם זָקֵן וגו׳(בראשית כד, א).
מקבילות והערות · ה
כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק
מקבילות: ירושלמי פאה א, א
״רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא, והוה רבי זעירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי… וכיון דדמך… נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידת כמין שבשא דנור בין ערסא לציבורא״.
פתיחתא שישית · אברהם נתייפה בעליונים ובתחתונים
יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם(תהלים מה, ג)
״אלים״ שבכתב היד (כתיבה מקוצרת של השם) נפתח ״אלהים״ בפסוקים, כאן ובכל הפרשה. המדרש קורא ״בתוכינו״ (במסורה: בתוכנו).
יׇפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם וגו׳(תהלים מה, ג) —
נתיפיתה בעליונים:
הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻוצָה וגו׳(ישעיה לג, ז);
ונתייפיתה בתחתונים:
נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵינוּ(בראשית כג, ו).
עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם —
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים(בראשית כד, א).
פתיחתא שביעית · אברהם עלה בהר יי, נקי כפים ובר לבב, ונשא ברכה
מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְיָ וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ(תהלים כד, ג–ה)
״במקום״ — בכתב היד ״ממק׳״, ותוקן במאגרים. ״שלנמרוד״ — בתיאודור–אלבק ״זה נפשו של נמרוד״. המדרש קורא ״אם מחוט עד״, ״הרימותי״ (במסורה: אם מחוט ועד, הרמתי), ו״נפשו״ — הכתיב (הקרי: נפשי), ועליו הדרשה ״שלנמרוד״.
מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ(תהלים כד, ג).
מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ — זה אברהם:
כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים(בראשית כב, יב).
וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ — זה אברהם:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם(בראשית יט, כז).
נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב(תהלים כד, ד) —
אִם מִחוּט(בראשית יד, כג) עד.
וּבַר לֵבָב —
חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות וגו׳(בראשית יח, כה).
אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נפשו — שלנמרוד.
וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה —
הֲרִימֹותִי יָדִי אֶל יְיָ וגו׳(בראשית יד, כב).
יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ וגו׳(תהלים כד, ה) —
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים(בראשית כד, א).
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויי ברך את אברהם״ · אברהם מברך את הכל, והקדוש ברוך הוא מברך את אברהם; נס משה, רועה דוד ואור ירושלים
״ונברכו״ — בכתב היד ״ונתברכו״; ״ניסן״ — בכתב היד ״ני״; ״תרעה״ — בכתב היד ״רועה״ (כולם תוקנו במאגרים). בתיאודור–אלבק ״ירושלם אור העולם״.
ואברהם היה מברך את הכל:
וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל וגו׳(בראשית יב, ג).
ומי מברך את אברהם? הקדוש ברוך הוא:
וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם(בראשית כד, א).
משה ניסן שלישראל:
מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי(שמות יז, ב).
מי הוא ניסוניסו — נסו, דגלו שלמשה? הקדוש ברוך הוא:
וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְיָ נִסִּי(שמות יז, טו).
דוד רועןרוען — רועם שלישראל:
אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל(שמואל ב ה, ב).
מי הוא רועו שלדוד? הקדוש ברוך הוא:
יְיָ רֹועִי לֹא אֶחְסָר(תהלים כג, א).
ירושלם אורו שלעולם:
וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וגו׳(ישעיה ס, ג).
מי הוא אורה שלירושלם? הקדוש ברוך הוא:
וְהָיָה לָךְ יְיָ לְאוֹר עוֹלָם וגו׳(ישעיה ס, יט).
דרשת הפסוק · ״ואברהם זקן בא בימים״ · זקנה כנגד ימים, והימים שבא בהם
״בדיפלון״ — בכתב היד ״בדיללון״, ותוקן במאגרים; ״לחיי״ — הושלם במאגרים.
״קנה שני עולמות״ — בתיאודור–אלבק ״זה קנה שני עולמות״ (זקן = זה קנה). ״אדן״ (= אדם) ו״כן״ (= כאן) — כך בכתב היד. ״רבי אבא בר כהנא״ — שם ״ר׳ אבא״ סתם, ״בפילון״.
וְאַבְרָהָם זָקֵן וגו׳(בראשית כד, א) — קנה שני עולמותקנה שני עולמות — (זקן = זה קנה) קנה את העולם הזה ואת העולם הבא.
אמר רבי אחא:
יש לך אדןאדן — אדם שהוא בזיקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזיקנה;
אבל כןאבל כן — אבל כאן — זיקנה כנגד ימים, וימים כנגד זקנה.
בָּא בַּיָּמִים —
רבי יודן בשם רבי יודה בירבי סימון אמר: בא בדיפלוןבדיפלון — בכפליים.
רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: בא בכפילון מפולשבכפילון מפולש — בשער פתוח מעבר לעבר לחיי העולם הבא.
אמר רבי יצחק:
בא באותן הימים שכתוב בהם:
עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה(קהלת יב, א).
דרשת הפסוק · ״ויי ברך את אברהם בכל״ · בת, שלטון ביצר, תשובת ישמעאל ושלא חזר וניסהו
״ביצרו״ — בכתב היד ״ביצרן״, ומסומן במאגרים ״כך״; ״וניסה״ — בכתב היד ״ונישא״, ותוקן במאגרים.
״עיקר ביתו שלמלך אין כתוב בה ברכה״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״עקר ביתו שלמלך אין כת׳ ברכה״.
מקבילה: בבלי בבא בתרא פרק א, טז ע״ב — ״ויי ברך את אברהם בכל — מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת״ (כאן רבי יודה ורבי נחמיה), ושם ״ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו״ (בשם רבי יוחנן).
וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א).
רבי יודה ורבי נחמיה:
רבי יודה אמר: שנתן לו נקבה.
אמר לו רבי נחמיה:
עיקר ביתו שלמלך אין כתוב בה ברכה!
אלא וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל — שלא נתן לו נקבה כל עיקר.
רבי לוי אמר תלתתלת — שלושה (דברים):
שהשליטו ביצרו, ושעשה ישמעאל תשובה, ושלא חסר קילאריןקילארין — המזווה, אוצר המזונות שלו כלום.
רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה:
שלא חזר וניסה אותו.
מקבילות והערות · י
ויי ברך את אברהם בכל
מקבילות: בבלי בבא בתרא פרק א, טז ע״ב
״מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת״ (כאן רבי יודה ורבי נחמיה); ״ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו״ (רבי יוחנן).
דרשת הפסוק · ״ויאמר אברהם אל עבדו״ · אליעזר דומה לרבו, שבועת הירך, ואזהרה על בנות הכנעני
״שהיה״ — בכתב היד ״שהיו״; ״לביריותיו״ — הו״ו הושלמה במאגרים.
בדברי רבי פינחס חוזר כתב היד פעמיים על ״אלהי השמים״; ״ואלהי הארץ״ הושלם כתיאודור–אלבק (״עד שלא הודעתיו לבריותיו אלהי השמים, וכיון שהודעתיו לבריותיו ואלהי הארץ״). ״בצער״ — אינו בתיאודור–אלבק.
״הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא״ — דרשה על ״אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני״ (בראשית כד, ג), שאינו מובא בכתב היד; בתיאודור–אלבק הפסוק לפניה. ״חיטייה דקרתך זינין זרוע מיניהון״ — שם ״חיטיה דקרתך זונין מנהון זרע״.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ וגו׳(בראשית כד, ב) —
שהיה זיו איקוניןאיקונין — דמות, תואר פנים שלו דומה לו.
הַמֹּושֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ — שהיה שליט ביצרו כמותו.
שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.
אמר רבי ברכיה:
לפי שניתנה להם בצער — לפיכך היו נשבעים בה.
וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם(בראשית כד, ג).
אמר רבי פינחס:
עד שלא הודעתיו לביריותיו — אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם(בראשית כד, ז);
ומשהודעתי לבריותיו — וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ.
הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא.
כִּי אֶל אַרְצִי וגו׳(בראשית כד, ד).
אמר רבי יצחק:
חיטייה דקרתך זינין — זרוע מיניהוןחיטייה דקרתך זינין — זרוע מיניהון — חיטי עירך — אף אם זונין הם, זרע מהם.
דרשת הפסוק · ״ויאמר אליו העבד אולי״ · אליעזר שוקל את בתו לתת ליצחק: ארור אינו מתדבק בברוך
״בתו״ — בכתב היד ״ביתו״, ו״בתי״ — ״ביתי״ (היו״ד נמחקה במאגרים); ״או״ ו״ברוך״ — הושלמו במאגרים.
״עד ׳אלי׳״ — על הכתיב ״אלי״ של ״אולי״ (בראשית כד, לט). ״אמר לה״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״אמר לו ארור אתה״.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי וגו׳(בראשית כד, ה).
הדה היא דכתיב:
כְּנַעַן בְּיָדוֹ וגו׳(הושע יב, ח).
כְּנַעַן — זה אליעזר.
בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה — שהיה יושב ומשקלומשקל — ושוקל את בתו: ראויה היא או אינה ראויה.
לַעֲשֹׁוק אָהֵב — לעשוק אהובו שלעולם, זה יצחק.
אמר לו: עד אלי — אתן לו את בתי.
אמר לה: את ארור ובני ברוך, ואין ארור מדבק בברוך.
דרשת הפסוק · ״השמר לך״ · בית אבי ושכונתי, חרן ובין הבתרים, ומלאך מסוים
״השמר״ — בכתב היד ״השנר״; ״בחרן״ — בכתב היד ״בח״; ״דוסה״ — בכתב היד ״יוסה״; ״מסוים״ — בכתב היד ״מים״ (כולם תוקנו והושלמו במאגרים); בתיאודור–אלבק ״ר׳ דוסא אומר הרי זה מלאך מסוים״. אחרי ״רק״ מסמנים במאגרים חסר, ו״מיעוט״ הושלם.
״זה בית אבי… זו שכונתי״ — בתיאודור–אלבק ״זה בית אביו… זה שכונתו״. המדרש קורא ״אשר דבר לי… אשר נשבע לי״ (במסורה: ואשר… ואשר).
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ וגו׳(בראשית כד, ו).
יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי(בראשית כד, ז) — זה בית אבי;
וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי — זו שכונתישכונתי — סביבתי, מקום מגורי;
אֲשֶׁר דִּבֶּר לִי — בחרן;
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי — בין הבתרים.
הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ וגו׳.
רבי דוסה אמר:
הרי זה מלאך מסוים.
בשעה שאמר אברהם הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ — זימן הקדוש ברוך הוא שני מלאכים:
אחד להוציא את רבקה, ואחד ללוות את אליעזר.
דרשת הפסוק · ״ויקח העבד״ · גמלי אברהם, קפיצת הדרך לאליעזר, ואבישי שבא לעזרת דוד
״בימי יעקב״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״דוד״ (קפץ לאחורוי) — בכתב היד ״דור״, ומסומן במאגרים ״כך״. ״{למה}״ לפני ״למקמה״ — נמחק בידי הסופר.
בתיאודור–אלבק ״ר׳ ברכיה מש׳ ר׳ יצחק״, ״הסיטו הקב״ה והביאו כהרף עין כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער״. המדרש קורא ״וישבי״ (במסורה: כתיב וישבו, קרי וישבי).
״וזה נתיירא מזה לאמר״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״נתייר(ה)[א]״: הה״א הוחלפה באל״ף במאגרים.
מקבילה: בבלי סנהדרין פרק יא, צה ע״א — ״שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה… אליעזר עבד אברהם — דכתיב ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק״; ושם מעשה ישבי בנוב ואבישי בנוסח אחר וארוך.
וַיִּקַּח הָעֶבֶד וגו׳(בראשית כד, י) —
גמליו שלאבינו אברהם היו ניכרים:
בכל מקומות שהיו יוצאים — היו יוצאים זמומיםזמומים — חסומי פה (שלא ירעו בשדות אחרים).
וְכׇל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ —
רבי חלבו אמר: זו דייתיקידייתיקי — צוואה, שטר מתנה.
וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם וגו׳.
רבי ברכיה בשם רבי יצחק: בן יומובן יומו — באותו היום.
היא דעתיה דרבי ברכיההיא דעתיה דרבי ברכיה — זו היא שיטתו של רבי ברכיה בשם רבי יצחק:
וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן(בראשית כד, מב) — היום יצאתי, והיום באתי.
הדה היא דכתיב:
הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ וגו׳(תהלים ס, ד).
הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ — בימי אברהם;
פְּצַמְתָּהּ — בימי אליעזר;
רְפָה שְׁבָרֶיהָ — בימי יעקב;
כִי מָטָה — בימי ישבי.
הדה היא דכתיב:
וְיִשְׁבִּי בְנֹב וגו׳(שמואל ב כא, טז).
אניף במגיניה, וקפץ דוד לאחורוי תמני עשר אמין.אניף במגיניה… — הניף (ישבי) במגינו, וקפץ דוד לאחוריו שמונה עשרה אמות. זה נתיירא מזה, וזה נתיירא מזה — לאמר: אם לאחוריו קפץ כך — לפניו, מה יהיה? וזה נתיירא מזה לאמר: אם במגינו הניף כך — איך אני יכול לעמוד בו?
הניף (ישבי) במגינו, וקפץ דוד לאחוריו שמונה עשרה אמות.
זה נתיירא מזה, וזה נתיירא מזה —
לאמר: אין לאחורוי קפץ כדו, לקומוי מהוא?
לאמר: אם לאחוריו קפץ כך — לפניו, מה יהיה?
וזה נתיירא מזה לאמר: אין במגיניה אניף כדן, אין אנה יכל למקמה ביה?
וזה נתיירא מזה לאמר: אם במגינו הניף כך — איך אני יכול לעמוד בו?
באותה השעה אמר דויד: הלווי הווה לי חד מן בני אחתי ויסייעני!באותה השעה אמר… — באותה השעה אמר דוד: הלוואי היה לי אחד מבני אחותי ויסייעני!
באותה השעה אמר דוד: הלוואי היה לי אחד מבני אחותי ויסייעני!
מיד — וַיַּעֲזׇר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה(שמואל ב כא, יז).
לאוחרי תרעה הוה קאים? אתמהא!לאוחרי תרעה… — מאחורי השער היה עומד? בתמיה!
מאחורי השער היה עומד? בתמיה!
רבנן אמרין:
אפילו היה בסוף העולם — היסיטוהיסיטו — הזיזו, העבירו ממקומו הקדוש ברוך הוא והביאו,
כדי שלא יהיה אותו הצדיק עומד ומסטערומסטער — ומצטער.
הדה היא דכתיב:
וַיַּעֲזׇר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וגו׳.
וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים וגו׳(בראשית כד, יא) — ארבעינוןארבעינון — הרביצן, השכיבן.
מקבילות והערות · יד
בן יומו
מקבילות: בבלי סנהדרין פרק יא, צה ע״א
״שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה… אליעזר — דכתיב ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק״; ושם מעשה ישבי בנוב ואבישי בנוסח אחר וארוך.
דרשת הפסוק · ״לעת ערב לעת צאת השאבת״ · ההולך ליקח אשה ושומע את הכלבים נובחים
בתיאודור–אלבק ״ושמע קול כלבייא מנבחין״.
לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת(בראשית כד, יא).
אמר רבי חונא:
בשעה שאדם הולך ליקח אשה, ושמע כלבייה מנבחיןושמע כלבייה מנבחין — ושומע כלבים נובחים — הוא מציתהוא מצית — הוא מקשיב,
דידע מה הינון אמריןדידע מה הינון אמרין — שהוא יודע מה הם אומרים:
לְעֵת עֶרֶב וגו׳.
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמה מכתב יד וטיקן 60. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ד | היא | היה |
| ה | ומקלס | ונגקלס |
| ה | רבי | — (הוספה) |
| ה | שמואל | שמע׳ |
| ה | בר רב יצחק הוה נסב שבשבן ומהלך קודם כלייה. | — (הוספה) |
| ה | אמרין ליה תלמידוי: הכדין את מבזי אורייתך? | — (הוספה) |
| ה | אמר להון רבי זעירא | — (הוספה) |
| ה | שיבקותה, דהוא גבר סב; | — (הוספה) |
| ה | ואילולי דהוא ידע מה הוא חיילה דמלתה — לא הוה מעבד כן. | — (הוספה) |
| ה | כיון | — (הוספה) |
| ה | דדמך | דאמ׳ |
| ה | — נחת שבשבה דנור מן שמייא, ופסקת בין ערסה לציבורא, | — (הוספה) |
| ה | והוות מהלכה קודמוי עד זמן דמטת ביה עלמא. | — (הוספה) |
| ה | אמר ליה רבי זעירא | — (הוספה) |
| ה | חייך, סבה, דעבדת לך שבשבתך פירין! | — (הוספה) |
| ה | וְאַבְרָהָם זָקֵן וגו׳(בראשית כד, א). | — (הוספה) |
| ז | במקום | ממקום |
| ח | ונברכו | ונתברכו |
| ח | סן | — (הוספה) |
| ח | תרעה | רועה |
| ט | בדיפלון | בדיללון |
| ט | לחיי | — (הוספה) |
| י | ביצרו | ביצרן |
| י | וניסה | ונישא |
| יא | שהיה | שהיו |
| יא | ו | — (הוספה) |
| יא | וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ | — (הוספה) |
| יב | דכתיב | — (הוספה) |
| יב | בתו | ביתו |
| יב | או | — (הוספה) |
| יב | בתי | ביתי |
| יב | ברוך | — (הוספה) |
| יג | השמר | השנר |
| יג | רן | — (הוספה) |
| יג | דוסה | יוסה |
| יג | סו | — (הוספה) |
| יג | מיעוט | — (הוספה) |
| יד | דכתיב | — (הוספה) |
| יד | י | — (הוספה) |
| יד | דכתיב | — (הוספה) |
| יד | דוד | דור |
| יד | נתיירא | נתיירה |
| יד | דכתיב | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמה מכ״י וטיקן 60 (בפתיחתא ה); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה ס
וַיֹּאמַר יְיָ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם(בראשית כד, יב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · מי שהלך בחשכים ואין נוגה לו: אברהם, ואליעזר עבדו
מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו(ישעיה נ, י)
״אלהי״ — בכתב היד ״אלי״ (כתיבה מקוצרת של השם), כאן ובכל הפרשה. ״וישען באלהיו״ — בכתב היד ״ויש׳ בא׳ו״, ובדבר האחר ״ויש׳ בא׳״. בתיאודור–אלבק הפתיחתא נפתחת ״כת׳ מי בכם ירא״.
״ואין נוגה לו״ — בכתב היד בפעם הראשונה ״לי״. המדרש קורא ״שומע קול עבדו״ ואחר כך ״שומע בקול עבדו״ (במסורה: שמע בקול עבדו).
וַיֹּאמַר יְיָ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא וגו׳(בראשית כד, יב).
מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שומע קול עַבְדּוֹ(ישעיה נ, י).
מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ — זה אברהם.
שֹׁומֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ — שומע בקול הקדוש ברוך הוא לעבדו.
אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים — מימוסופוטמיהמימוסופוטמיה — ממסופוטמיה (ארם נהרים) ומחברותיהומחברותיה — ומן המקומות הסמוכים לה.
וְאֵין נֹוגַהּ לוֹ — ומי היה מאיר לו?
הקדוש ברוך הוא, בכל מקום שהיה הולך.
יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו —
וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ(נחמיה ט, ח).
דבר אחר:
מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ וגו׳ — זה אליעזר, שהיה עבדו שלאברהם.
אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים — בשעה שהלך להביא את רבקה.
וְאֵין נֹוגַהּ לוֹ — ומי היה מאיר לו?
הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בזיקיםבזיקים — בניצוצות, בברקים ובברקים.
יִבְטַח בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו —
וַיֹּאמַר יְיָ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא וגו׳.
פתיחתא שנייה · השכלתו של אליעזר, ויצחק שבייש את אומות העולם
עֶבֶד־מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה(משלי יז, ב)
״קללתו״ — בכתב היד ״קיללתי״ (ובמאגרים ״סילקתי״, ו״קללתו״ בהשלמה), וכך בתיאודור–אלבק; ״בידו״ — הוי״ו הושלמה במאגרים; ״כושי״, ״לי״ — בכתב היד ״כישי״, ״לו״, ותוקנו במאגרים וכתיאודור–אלבק.
״וישתעבד בו״ — כך בכתב היד (במאגרים מסומן ״כך״); בתיאודור–אלבק ״בי״. ״את כל אומות העולם… על גבי המזבח״ — שם ״את כל העולם… על המזבח״. בתיאודור–אלבק הפתיחתא נפתחת ״כת׳ עבד משכיל״.
עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל וגו׳(משלי יז, ב).
עֶבֶד מַשְׂכִּיל — זה אליעזר.
מה היתה השכלתו?
אמר: כבר קללתו שלאותו האיש בידו;
שמא יבא כושי אחד או ברבריברברי — בן עם פרא, נכרי אחד וישתעבד בו —
מוטב לי להשתעבד בבית הזה, ולא נישתעבד בבית אחר.
יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ — זה יצחק, שבייש את כל אומות העולם בשעה שנעקד על גבי המזבח.
וּבְתוֹךְ אַחִים — כי בתוך.
יַחֲלֹוק נַחֲלָה —
מה אילו מזכירים זכות אבות, אף זה מזכיר זכות אבות:
וַיֹּאמַר יְיָ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם(בראשית כד, יב).
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״הקרה נא לפני היום״ · מה שהתחלת היום גמור, והכל צריכים לחסד
״לפני היום״ ו״היום״ הושלמו מתיאודור–אלבק (״הקרה נא לפני היום וגו׳ היום התחלתה גמור״); בלעדיהם אין הדרשה מובנת.
״מתלגליג״, ״צרך״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״מתלגלג ואומר… צריך לחסד״.
הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם(בראשית כד, יב) — היום התחלתה, גמור.
וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם —
רבי חגי בשם רבי יצחק:
הכל צרכו לחסד;
אפילו אברהם, שהוא מתלגליגמתלגליג — מדבר בקלות ובביטחון, ואמר: הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ(בראשית כד, ז) — צרךצרך — צריך לחסד:
וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.
דרשת הפסוק · ״והיה הנערה״ · ארבעה שתבעו שלא כהוגן: אליעזר, כלב, שאול ויפתח; נדרו של יפתח ועונשו ועונש פינחס
״בחורת נשים״ — ״בחורת״ אותיות מסופקות בכתב היד, ו״נשים״ הושלם במאגרים; בתיאודור–אלבק ״שתהא מסורת״. ״אמהא״ — שם ״אמה״. ״ויבא יפתח המצפה״ — כבכתב היד וכבמסורה; שם ״המצפתה״.
״הקדש דמים״ (רבי יוחנן) — בכתב היד ״הקדיש דמים״; תוקן כלשון ריש לקיש שאחריו (״אפילו הקדש דמים״) וכתיאודור–אלבק. המשנה (תמורה ה, ו): ״הרי אלו לעולה״ הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״בנשולת״ — שם ״בנשילת״. בתיאודור–אלבק נוסף ״ולא עוד, אני כהן גדול בן כהן גדול ואני הולך אצל עם הארץ״, ובסוף ״נגיד הוא עליהם אין כת׳ אלא היה עליהם לפנים״.
״בין חייתה למחבלתה״ — בכתב היד ״הייתה״ (במאגרים מסומן ״כך״); בתיאודור–אלבק ״בין חיתא למחבלתא אזל ברא דרביתא״. ״בדמה״ — הבי״ת הושלמה במאגרים; ״בכל״ — הושלם במאגרים.
מקבילות: בבלי תענית פרק א, ד ע״א — ״שלשה שאלו שלא כהוגן״ (רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן): אליעזר, שאול ויפתח, בלי כלב ובלי מעשה פינחס. ויקרא רבה לז, ד — ״ארבעה פתחו בנדרים״, אותם ארבעה; שם ״ופינחס אמ׳ אני כהן גדול איני הולך אצל עם הארץ״, ״במתלא אמ׳ בין חייתא למחבלתא אזל ברא דדויתא״, ומחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בסוף (״דמים היה חייב ליתן… דמים לא היה חייב״).
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין וגו׳(בראשית כד, יג).
וְהָיָה הנערה(בראשית כד, יד) — שתהא בחורתבחורת — מובחרת נשים,
אֲשֶׁר אֹומַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ.
ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן:
לשלשה ניתן כהוגן, ולאחד ניתן לו שלא כהוגן.
ואילו הן: אליעזר עבדו שלאברהם, וכלב, ושאול, ויפתח.
אליעזר — וְהָיָה הנערה:
אילו יצא אמהאאמהא — אמה, שפחה אחת — היה משיאה לבן אדוניו? אתמהאאתמהא — בתמיהה (וכי ייתכן?)!
וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן: וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו׳(בראשית כד, טו).
כלב — וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וגו׳(יהושע טו, טז):
הא אילו לכדה עבד אחד — היה נותן לו את בתו?
וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן: וַיִּלְכְּדָהּ עׇתְנִיאֵל וגו׳(יהושע טו, יז).
שאול — וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ וגו׳(שמואל א יז, כה):
הא אילו יצא כושי אחד או ברברי אחד והכהו — היה נותן לו את בתו?
וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן: וְדָוִד בֶּן אִישׁ וגו׳(שמואל א יז, יב).
יפתח — וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא(שופטים יא, לא):
הא אילו יצא חמור אחד או כלב אחד — היה מעלהו עלה?
וזימן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן.
הדה היא דכתיב:
וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה וגו׳(שופטים יא, לד).
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר: הקדש דמיםהקדש דמים — הקדש של שוויה (לא של גופה) היה חייב.
רבי שמעון בן לקיש אמר: אפילו הקדש דמים לא היה חייב,
דתנינן: אמר: על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אילו עולה — לא אמר כלום; הרי אלו לעולה — ימכירוימכירו — יימכרו, ויביא בדמיהם עולה(משנה תמורה ה, ו).
ולא היה שם פינחס להתיר לו את נדרו?
אלא פינחס אמר: הוא צריך לי, ואני הולך אצלו?
יפתח אמר: אני ראש קציני ישראל, ואני הולך לי אצל פינחס?
בין דן לדןבין דן לדן — בין זה לזה — אבדה הנערה.
הדה היא דברייתא אמריןדברייתא אמרין — שהבריות אומרים:
בין חייתה למחבלתה — אזל ברה דרביתה.בין חייתה למחבלתה… — בין המיילדת ליולדת — אבד בנה של האומללה (משוער).
בין המיילדת ליולדת — אבד בנה של האומללה (משוער).
ושניהם נענשו בדמה.
יפתח מת בנשולת אבריםבנשולת אברים — בנשירת איברים:
בכל מקום שהיה הולך — היה אבר נישלנישל — נושר ממנו, והיו קוברים אותו שם.
הדה היא דכתיב:
וַיָּמׇת יִפְתָּח(שופטים יב, ז) —
ויקבר בעיר גלעד אן כתיב כןאן כתיב כן — אין כתוב כן, אלא וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד.
פינחס — ניטלה ממנו רוח הקודש:
וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה(דברי הימים א ט, כ).
מקבילות והערות · ד
ארבעה שתבעו שלא כהוגן; נדרו של יפתח
מקבילות: בבלי תענית פרק א, ד ע״א · ויקרא רבה לז, ד
תענית פרק א, ד ע״א: ״אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן… אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי״ — בלי כלב ובלי מעשה פינחס.
ויקרא רבה לז, ד: ״ארבעה פתחו בנדרים״ — אליעזר, כלב, שאול ויפתח; ״ופינחס אמ׳ אני כהן גדול איני הולך אצל עם הארץ… במתלא אמ׳ בין חייתא למחבלתא אזל ברא דדויתא״; מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בסוף.
דרשת הפסוק · ״ויהי הוא טרם כלה לדבר״ · שלשה שנענו במענה פיהם: אליעזר, משה ושלמה
״רבי שמעון בן יוחי״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ שמעון״. ״וככלות שלמה״ — בכתב היד ״ויהי ככלות״ (כלשון מלכים א ח, נד), ותוקן במאגרים כלשון דברי הימים, וכך בתיאודור–אלבק. ״ותבקע״ — בכתב היד ״ותבק׳״.
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר(בראשית כד, טו) —
תני רבי שמעון בן יוחי:
שלושה הן שנענו במענה פיהםשנענו במענה פיהם — שנענו בעוד הדבר בפיהם, ואילו הן: אליעזר עבד אברהם, ומשה, ושלמה.
אליעזר — וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר;
משה — וַיְהִי כְּכַלֹּותוֹ לְדַבֵּר אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע וגו׳(במדבר טז, לא);
שלמה — וככלות שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה(דברי הימים ב ז, א) מן השמים וגו׳.
דרשת הפסוק · ״בתולה ואיש לא ידעה״ · בתוליה של רבקה, והמים שעלו לקראתה כבאר לבניה
״מעץ״ (בשנייה) — בכתב היד ״מעין״. ״מימחול״ — כך בכתב היד (במאגרים מסומן ״כך״); בתיאודור–אלבק ״ממהול״. ״עידותן״ — במאגרים תוקן ״עירותן״, ובתיאודור–אלבק כבכתב היד. ״ומבקירות״ — שם ״ומפקירות״. ״מנא״ (במשנה) — כך בכתב היד; שם ״מנה״.
״אמר״ (רבי אבהו) הושלם במאגרים. המדרש קורא ״כי לא ינוה שבט הרשע״ (במסורה: ינוח).
מקבילה: ירושלמי כתובות א, ג — ״בתולה ואיש לא ידעה: בתולה מכדרכה, ואיש לא ידעה שלא כדרכה״, ו״אמר רבי יצחק בן אלעזר: אפילו בידיה לא תגע בה, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים״ (כאן בשם רבי יוחנן: ״אפילו אדם לא תבע בה״).
וְהַנַּעֲרָה טֹובַת מַרְאֶה(בראשית כד, טז) —
תנינן: מוכת עץמוכת עץ — שבתוליה נפגעו בעץ (ולא בביאה) — כתובתה מאתים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: מוכת עץ — כתובתה מנא(משנה כתובות א, ג).
רבי אבהו בשם רבי לעזר אמר:
טעמיה דרבי מאירטעמיה דרבי מאיר — טעמו של רבי מאיר — וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ: האםהאם — הא אם, הרי אם נבעלה מעץ — בתולה.
טעמין דרבנןטעמין דרבנן — טעמם של חכמים — בְּתוּלָה: האם נבעלה מעץ — אינה בתולה.
אמר רבי יוחנן:
לא נבעלה אשה מימחולמימחול — ממי שנימול לשמונה תחילה אלא רבקה.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
לפי שבנות גוים משמרות עצמן ממקום עידותןעידותן — ערוותן,
ומבקירותומבקירות — ומפקירות עצמן ממקום אחרממקום אחר — שלא כדרכה;
אבל זו — בְּתוּלָה — ממקום בתולים,
וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ — ממקום אחר.
אמר רבי יוחנן:
ממשמע שנאמר בְּתוּלָה אין אנו יודעים וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ?
אלא אפילו אדם לא תבע בהתבע בה — ביקש אותה (לאישות),
על שם: כִּי לֹא ינוהינוה — ינוח שֵׁבֶט הָרֶשַׁע וגו׳(תהלים קכה, ג).
וַתֵּרֶד הָעַיְנָה —
כל הנשים יורדות וממלותוממלות — וממלאות מן העין;
וזו — כשראו אותה מים, מיד עלו.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: את סימן לבניך;
מה את — כיון שראו אותך מים מיד עלו,
אף בנייך — כיון שהבאר רואה אותן, מיד תהא עולה הבאר.
הדה היא דכתיב:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וגו׳(במדבר כא, יז).
מקבילות והערות · ו
בתולה ואיש לא ידעה
מקבילות: ירושלמי כתובות א, ג
ירושלמי כתובות א, ג: ״בתולה ואיש לא ידעה: בתולה מכדרכה, ואיש לא ידעה שלא כדרכה. אמר רבי יצחק בן אלעזר: אפילו בידיה לא תגע בה, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים״.
דרשת הפסוק · ״וירץ העבד לקראתה״ · מעשיה הטובים של רבקה, המתנות כנגד הלוחות והדיברות, והדרך שקפצה
״מביט״, ״אבן״ — הטי״ת והאל״ף הושלמו במאגרים (ושם גם ״היתה״; בתיאודור–אלבק ״היה״ כבכתב היד); ״משקלם״ — בכתב היד ״כשקלה״; ״לפני״ — בכתב היד ״לפניו״, והוי״ו נמחקה במאגרים.
״הגידה״ — כך בכתב היד (במאגרים מסומן ״כך״; במסורה: הגידי נא לי); ״ללין״ הושלם מן הפסוק, כבתיאודור–אלבק. ״מידה טובה״ — בתיאודור–אלבק ״בשורה טובה״, ו״מימה שקיפצה״ — שם ״בשורה טובה שקפצה״.
וַיָּרׇץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ(בראשית כד, יז) — לקראת מעשיה טובים.
וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא — גמיהגמיה — לגימה אחת.
וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ וגו׳(בראשית כד, כא) —
רבי פינחס בשם רבי חנן דציפורין:
ממצמץממצמץ — מצמצם את עיניו, מתבונן, מביט בה: הַהִצְלִיחַ יְיָ.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים וגו׳(בראשית כד, כב) —
רבי חונה בשם רב יוסף:
אבן יקרה היה בו, והיה משקלה בקעבקע — חצי שקל.
וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ — כנגד שני לוחות;
עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם — כנגד עשרת הדיברות.
וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ(בראשית כד, כג) הגידה לָלִין — לינה אחת.
וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל(בראשית כד, כד);
גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא וגו׳ לָלוּן(בראשית כד, כה) — לינות הרבה.
וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיְיָ(בראשית כד, כו) — מיכן שמודים על מידה טובה.
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וגו׳(בראשית כד, כז) —
מימהמימה — ממה שקיפצה הדרךשקיפצה הדרך — שהתקצרה הדרך (בנס) לפני — הייתי יודע שבַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְיָ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
דרשת הפסוק · ״ותרץ הנערה ותגד לבית אמה״ · האשה רגילה לבית אמה, ולבן המלובן ברשע
״והא״ — בכתב היד ״יהא״; ״מעיינה״ — בכתב היד ״מעוינה״ (תוקנו במאגרים); ״פרדוכסוס״ — ״כסו״ הושלם במאגרים. בתיאודור–אלבק ״פרדיכסוס״, ״מעייניה ליה… מעייניה גרמיה״.
וַתָּרׇץ הַנַּעֲרָה וַתַּגֵּד לְבֵית וגו׳(בראשית כד, כח) —
אמר רבי יוחנן:
לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אימה.
התיבוןהתיבון — השיבו, הקשו: והא כתוב: וַתָּרׇץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ(בראשית כט, יב)!
אמר להם: שמיתה אמה; ולמי היה לה להגיד? לא לאביה?
וּלְרִבְקָה אָח וגו׳(בראשית כד, כט) —
רבי יצחק אמר: פרדוכסוספרדוכסוס — מופלא, משונה (כלומר: רמאי ידוע).
רבי ברכיה אמר: מלובן ברשעמלובן ברשע — מושלם (״לבן״) ברשעות.
וַיָּרׇץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה וגו׳ — מעיינה ליהמעיינה ליה — מתבונן בו;
וַיְהִי כִּרְאֹות אֶת הַנֶּזֶם וגו׳(בראשית כד, ל) — מעייני גרמיהמעייני גרמיה — מתבונן לעצמו (בנזם ובצמידים).
דרשת הפסוק · ״ויאמר בא ברוך יי״ · אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך, קל וחומר לישראל
״קלסטר״ — בכתב היד ״קלכטר״. ״מה אם אליעזר״ הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. בדרשת רבי יוסי בכתב היד ״ויאמר״ ״ברוך יי״ בלבד, ו״בוא״ הושלם מן הפסוק; בראש הפסקה בכתב היד ״בא״ (במסורה: בוא). ״רבי יעקב בר יחא״ — בתיאודור–אלבק ״ר׳ יעקב בר׳ יוחי״.
וַיֹּאמֶר בא בְּרוּךְ יְיָ(בראשית כד, לא) —
שהיה סבור בו שהוא אברהם, שהיה קלסטר פניוקלסטר פניו — תואר פניו דומה לו.
אמר רבי יוסי ברבי דוסה:
כנען הוא אליעזר;
ועל ידי ששירת את הצדיק באמנהבאמנה — בנאמנות — יצא מכלל ארור לכלל ברוך:
וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְיָ.
רבי יעקב בר יחא בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד לה אפטרהעבד לה אפטרה — עשה ממנה דרשת סיום:
מה אם אליעזר, על ידי ששירת את הצדיק באמנה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך —
ישראל, שהן עושין חסד עם גדוליהן בידיהן ורגליהן — על אחת כמה וכמה.
לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ — אין כבודך שתעמוד בחוץ.
וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת — מטונפתמטונפת — מלוכלכת עבודה זרה.
וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.
דרשת הפסוק · ״ויפתח הגמלים״ · זממי הגמלים, חמורו של רבי פינחס בן יאיר, ושיחת עבדי בתי אבות
״רבי״ (ירמיה), ״שלחו יתה״, ״אמר״ (רבי אבא), ״שהרי״ הושלמו במאגרים, וכן האותיות שבסוגריים (״נסבותה״, ״דן״, ״תקנית״, ״שלבנים״, ״שלאליעזר״, ״מגופי״ פעמיים, ״ואן״, ״כבשרו״, ״רגלי״). ״קדמאי״ — בכתב היד ״דדמאי״; ״לית״ — ״דית״; ״מתורתן״ — ״מתורה״ (במאגרים מסומן ״כך״); ״הטמא״ — ״המטמא״ (פעמיים); ״ומים״ — ״ומת״ (תוקנו במאגרים). ״לרבי ירמיה״ — כך בכתב היד (במאגרים ״דרבי״), וכך בתיאודור–אלבק.
״מה דהכה עלינן״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״מה דהבא עלנא״. ״בשם רבי זעורה״ — שם ״בשם ר׳ לעזר זעירה״. שם גם ״מתקנתא הינון, אמ׳ ליה אין… אמר׳ ליה לאו״.
מקבילות: ירושלמי דמאי א, ג, ושקלים ה, א — מעשה החמור באריכות ובלשון אחרת (״גנבונה ליטסיי בליליא… אמ׳ לון פותחון להדא עליבתא״), ודברי רבי אבא בר זבינא (בשקלים: ״בר זמינא״) בשם רבי זעירא ״אין הוון קדמאי…״ ושל רבי מנא ״אפילו לחמרתיה דרבי פינחס בן יאיר לא אידמינן״ באים לפני המעשה. בדמאי גם מעשה רבי ירמיה ורבי זעירא בתאנים (״חדא מסאנא דתאני׳ דלא מתקנא״).
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים(בראשית כד, לב) — התיר זממיהםזממיהם — רסני הפה שלהם (שלא ירעו בשדות אחרים).
רבי חונה רבי ירמיה שאל לרבי חייה בר בה:
לא היו גמליו שלאברהם אבינו דומיןדומין — דומים לחמורו שלרבי פינחס בן יאיר?
חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר נסבותה לסטאי;חמרתיה דרבי פינחס… — חמורתו של רבי פינחס בן יאיר — לקחוה (גנבוה) ליסטים; עשתה אצלם שלושה ימים, ולא טעמה כלום. אמרו: סופה למות, ותבאיש את המקום שלנו (משוער)! שילחו אותה, ונכנסה לבית בעליה. וכיון שנכנסה — נערה, והכיר (רבי פינחס) את קולה.
חמורתו של רבי פינחס בן יאיר — לקחוה (גנבוה) ליסטים;
עבדת גבהון תלתה יומין, ולא טעמת כלום.
עשתה אצלם שלושה ימים, ולא טעמה כלום.
אמרין: סופה מייתה ומסרייה מה דהכה עלינן!
אמרו: סופה למות, ותבאיש את המקום שלנו (משוער)!
שלחו יתה, ועלת בביתיה דמרה.
שילחו אותה, ונכנסה לבית בעליה.
וכיון דעלת — נהקת, וחכם קלה.
וכיון שנכנסה — נערה, והכיר (רבי פינחס) את קולה.
אמר: פיתחו לאותה עניה, ויהבו לה דתיכול,אמר: פיתחו לאותה… — אמר: פתחו לאותה עניה, ותנו לה לאכול, שיש לה שלושה ימים שלא טעמה כלום.
אמר: פתחו לאותה עניה, ותנו לה לאכול,
דאית לה תלתה יומין לא טעמת כלום.
שיש לה שלושה ימים שלא טעמה כלום.
יהבין לה סערין — ולא טעמתון.יהבין לה סערין… — נתנו לה שעורים — ולא טעמה אותם. אמרו לו: רבי, נתנו לה שעורים ולא טעמה אותם! אמר להם: תיקנתם (הפרשתם מהם מעשר)? אמרו לו: הן. אמר להם: הוצאתם (מעשר) דמאי? אמרו: ולא כך לימדנו רבי: ״הלוקח זרע לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים — פטור מן הדמאי״? אמר להם: מה נעשה לה, והיא מחמירה על עצמה?
נתנו לה שעורים — ולא טעמה אותם.
אמר לה: רבי, יהבנן לה סערין ולא טעמתון!
אמרו לו: רבי, נתנו לה שעורים ולא טעמה אותם!
אמר להון: תקינתון?
אמר להם: תיקנתם (הפרשתם מהם מעשר)?
אמר לה: אן.
אמרו לו: הן.
אמר לון: אפקתון דמיי?
אמר להם: הוצאתם (מעשר) דמאי?
אמר: ולא כן אלפן רבי:
אמרו: ולא כך לימדנו רבי:
הלוקח זרע לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים — פטור מן הדמיי(משנה דמאי א, ג)?
״הלוקח זרע לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים — פטור מן הדמאי״?
אמר להון: מה נעבד לה, והיא מחמרה על גרמה?
אמר להם: מה נעשה לה, והיא מחמירה על עצמה?
רבי ירמיה שלח לרבי זעירה חד קרטל דתאנין.רבי ירמיה שלח… — רבי ירמיה שלח לרבי זעירא סל אחד של תאנים. רבי ירמיה אמר (בלבו): אפשר שרבי זעירא יאכל אותן כשאינן מתוקנות? רבי זעירא אמר (בלבו): אפשר שרבי ירמיה ישלח אותן כשאינן מתוקנות? בין זה לזה — נאכלו התאנים בטבלן. למחרת נפגש רבי ירמיה עם רבי זעירא. אמר לו: תיקנת אותן התאנים? אמר לו: לא.
רבי ירמיה שלח לרבי זעירא סל אחד של תאנים.
רבי ירמיה אמר: איפשר דרבי זעירה אכילהון דלא מתקנן?
רבי ירמיה אמר (בלבו): אפשר שרבי זעירא יאכל אותן כשאינן מתוקנות?
רבי זעורה אמר: איפשר לרבי ירמיה משלח להון דלא מתקנן?
רבי זעירא אמר (בלבו): אפשר שרבי ירמיה ישלח אותן כשאינן מתוקנות?
בן דן לדן — אתאכלן תאנייה בטבולין.
בין זה לזה — נאכלו התאנים בטבלן.
מחר קם רבי ירמיה עם רבי זעורה.
למחרת נפגש רבי ירמיה עם רבי זעירא.
אמר לה: תקנית איליך תאינייה?
אמר לו: תיקנת אותן התאנים?
אמר לה: לא.
אמר לו: לא.
אמר רבי אבא בר זמינא בשם רבי זעורה:אמר רבי אבא… — אמר רבי אבא בר זמינא בשם רבי זעירא: אם הראשונים היו מלאכים — אנו בני אדם; ואם היו בני אדם — אנו חמורים. אמר רבי מנא: אפילו חמורים אין אנו: חמורתו של רבי פינחס בן יאיר — נתנו לה שעורים טבולים ולא טעמה אותם, ואנו אוכלים את התאנים בטבלן!
אמר רבי אבא בר זמינא בשם רבי זעירא:
אן הוון קדמאי מלאכין — אנן בנינש;
אם הראשונים היו מלאכים — אנו בני אדם;
ואין הוון בנינש — אנן חמרין.
ואם היו בני אדם — אנו חמורים.
אמר רבי מנא:
אפילו חמרין לית אנן:
אפילו חמורים אין אנו:
חמרתה דרבי פינחס בן יאיר יהבין לה סערין טבולין ולא טעמתון,
חמורתו של רבי פינחס בן יאיר — נתנו לה שעורים טבולים ולא טעמה אותם,
ואנן אכלין תאנייה בטובלן!
ואנו אוכלים את התאנים בטבלן!
וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים —
אמר רבי אחא:
יפה שיחת עבדי בתי אבותשיחת עבדי בתי אבות — דבריהם (שיחתם) של עבדי האבות מתורתן שלבנים:
שהרי פרשתו שלאליעזר — שנים ושלושה דפיןדפין — דפים הוא אומרה ושונה;
והשרץ מגופי תורה, ואן דמוואן דמו — ואין דמו מטמא כבשרו — אלא מריבוי המקראמריבוי המקרא — מן הריבוי שבלשון הפסוק.
רבי שמעון בן יוחי אמר: טמא — הַטָּמֵא(ויקרא יא, כט).
רבי לעזר בירבי יוסי אמר: זה — וְזֶה.
וּמַיִם לִרְחֹוץ רַגְלָיו וגו׳ —
אמר רבי אחא:
יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן שלבנים:
שאפילו רחיצת רגלים — צריך לכתוב;
והשרץ מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו — אלא מריבוי המקרא.
רבי שמעון בן יוחי אומר: טמא — הַטָּמֵא.
רבי לעזר בירבי יוסה אומר: זה — וְזֶה.
מקבילות והערות · י
חמרתיה דרבי פינחס בן יאיר; התאנים שלא נתקנו
מקבילות: ירושלמי דמאי א, ג · ירושלמי שקלים ה, א
דמאי א, ג: מעשה רבי ירמיה ורבי זעירא בתאנים (״חדא מסאנא דתאני׳ דלא מתקנא״), דברי רבי אבא בר זבינא בשם רבי זעירא ״אין הוון קדמאי בני מלאכים…״ ושל רבי מנא ״אפילו לחמרתי׳ דרבי פינחס בן יאיר לא אידמינן״, ואחריהם מעשה החמור באריכות (״גנבונה ליטסיי בליליא… אמ׳ לון פותחון להדא עליבתא״).
שקלים ה, א: דברי רבי אבא בר זמינא ורבי מנא ומעשה החמור, כבדמאי.
דרשת הפסוק · ״ויאמר עבד אברהם אנכי״ · מה שאתה בוש בו אמור ראשון; על ימין ועל שמאל
״ויאמר״ — הוי״ו נוספה בכתב היד בין השיטין. ״לה״ (= לא) הושלם במאגרים; בתיאודור–אלבק ״מילתא דאת בהית בה לא אמור קדמאי״.
״הכמה דתמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳״; בתיאודור–אלבק ״כמה דאת אמר״. דרשת ״חסד… ואמת״ אינה בתיאודור–אלבק.
וַיּוּשַׂם לְפָנָיו וגו׳(בראשית כד, לג);
וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כד, לד) —
אמר רבי יצחק:
מלתא דאת בהית בה — לה אמר קדמיי.מלתא דאת בהית… — דבר שאתה בוש בו — אמור אותו ראשון.
דבר שאתה בוש בו — אמור אותו ראשון.
וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים וגו׳(בראשית כד, מט) —
חֶסֶד וֶאֱמֶת:
חֶסֶד — הַגִּידוּ לִי;
ואם לאו — וֶאֱמֶת.
הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה:
עַל יָמִין — זה ישמעאל;
אוֹ עַל שְׂמֹאל — זה לוט,
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִינָה וגו׳(בראשית יג, ט).
דרשת הפסוק · ״מיי יצא הדבר״ · מאין יצא הדבר: מהר המוריה
״אדניך כאשר״ — בכתב היד ״אדנ׳ כאש׳״. בתיאודור–אלבק ״מהר המוריה, דברי ר׳ יהושע בר׳ נחמיה בשם ר׳ חננא בר יצחק״.
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וגו׳(בראשית כד, נ) — מאיכן יצא?
רבי יהושע בירבי נחמיה בשם רבי חננא בר יצחק:
מהר המוריה יצא.
ורבנן אמרין:
מאיכן יצא? וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ(בראשית כד, נא).
דרשת הפסוק · ״ומגדנת נתן לאחיה ולאמה״ · היוצא לדרך בלי צידה ובלי כסות מסתגף
״איסטרכיה״ — בכתב היד ״איסיטרכיה״, והיו״ד נמחקה במאגרים; ״מיסתכף״ — הכ״ף הושלמה במאגרים; ״אדם״ (בסוף) — בכתב היד ״אדן״.
בתיאודור–אלבק ״רב הונא״, ״איגוזין״, ״מיסתגף״ ו״חביבות עליהן״.
וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד וגו׳(בראשית כד, נג) —
רבי חונה אמר: קונכיקונכי — מין מגדים.
רבנן אמרין: קלויותקלויות — גרעינים קלויים ואגוזים.
וקליות היו חביבים מן הכל?
אלא ללמדך: אם יצא אדם לדרך ואין איסטרכיהאיסטרכיה — צידה לדרך עימו — מיסתכףמיסתכף — מסתגף, סובל הוא.
ודכוותיהודכוותיה — וכיוצא בו: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וגו׳(שמות ג, כב) —
ושמלות היו חביבות מן הכל?
אלא ללמדך: שאם יצא הוא אדם לדרך ואין כסותו עימו — מסתכף הוא.
ודכוותיה: וְכׇל סְבִיבֹותֵיהֶם חִיזְּקוּ בִידֵיהֶם וגו׳(עזרא א, ו) —
וקליות היו חביבות מן הכל?
שאם יצא אדם לדרך ואין איסטרכיה עמו — מיסתכף הוא.
דרשת הפסוק · ״ויאמר אחיה ואמה״ · בתואל שביקש לעכב וניגף, ימי אבל ושנים עשר חודש, ורבקה שהולכת על כרחם
״ביקש לעכב ו־״ הושלם במאגרים מסוף הדרשה, וכך בתיאודור–אלבק. ״וברשעתו יפול רשע״ — בכתב היד ״וברעתו ידחה רשע״ (כלשון משלי יד, לב), ותוקן במאגרים. ״ויאמרו לה״ — כך בכתב היד (במאגרים מסומן ״כך״; במסורה: אליה). ״מיכן״ — לפניו אותיות מחוקות.
המדרש קורא ״תיישר״ (במסורה: תישר). בתיאודור–אלבק ״שבעת ימי אבלו״ ו״רבי חנניא בריה דר׳ אדא״.
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב וגו׳(בראשית כד, נה) —
ובתואל איכן הוא?
ביקש לעכב, וניגףוניגף — נגף, מת בלילה.
הדה היא דכתיב:
צִדְקַת תָּמִים תְּייַשֵּׁר דַּרְכּוֹ(משלי יא, ה).
צִדְקַת תָּמִים — זה יצחק;
תְּייַשֵּׁר דַּרְכּוֹ — תיישר דרכו שלאליעזר;
וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּול רָשָׁע — זה בתואל, שביקש לעכב וניגף.
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים — אילו שבעת ימים אבלו;
אוֹ עָשׂוֹר — אילו שנים עשר חודש שנותנים לבתולה לפרנס את עצמהלפרנס את עצמה — להכין את צרכיה (לנישואין).
וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָה וגו׳(בראשית כד, נז) — מיכן אין משיאין את היתומה אלא על פיה.
וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ(בראשית כד, נח) לה וגו׳ —
רבי חנינה בריה דרבי אדא בשם רבי יצחק:
מרמזים בהמרמזים בה — רומזים לה (שלא תלך): הֲתֵלְכִי עִם וגו׳.
וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ — הולכת אני על כרחכם, שלא בטובתכםשלא בטובתכם — שלא ברצונכם.
דרשת הפסוק · ״אחתנו את היי לאלפי רבבה״ · ברכה שבפה, עקרותה של רבקה, וברכת אובד שבאה עליה
״מפרנים״ — בכתב היד ״מפ..ים״: שתי האותיות שבאמצע אינן נקראות, והושלמו לפי תיאודור–אלבק (״ולא היו מפרינין אלא בפה״); במאגרים ״מברכים״, שמוחק את הפ״א הנראית. ״יצחק״, ״אומר״ (אלוף אומר) — הצד״י והאל״ף הושלמו במאגרים; ״בשם״ — בכתב היד ״ברם״; ״מעשו״ — ״מעשיו״. ״אומר״ (אחרי ״רבי לוי״) הושלם במאגרים.
״שלא יהוא״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״יהו״. ״רבי ברכיה רבי לוי״ — שם ״ור׳ לוי״. ״אחתי את היי״ — כך בכתב היד (במסורה: אחתנו; בתיאודור–אלבק ״אחתינו״). ״מישראל״ — שם ״מיעקב״.
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹותָם וגו׳(בראשית כד, נט);
וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וגו׳(בראשית כד, ס) —
אמר רבי אייבו:
דווים ושפופיםדווים ושפופים — עצובים וכפופים היו, ולא היו מפרניםמפרנים — נותנים לה נדוניה (״פרנון״) אלא בפה.
אֲחֹתֵינוּ אַתְּ הֲיִי וגו׳ —
רבי ברכיה, רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה אמר:
מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק?
שלא יהואשלא יהוא — שלא יהיו אומות העולם אומרים: תפילתינו עשת פירותעשת פירות — עשתה פירות (הועילה);
אלא: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיְיָ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ(בראשית כה, כא).
רבי ברכיה בשם רבי לוי אומר:
בִּרְכַּת אֹובֵד עָלַי תָּבֹא(איוב כט, יג).
בִּרְכַּת אֹובֵד — זה לבן הארמי: אֹובֵד אָבִי(דברים כו, ה);
עָלַיי תָּבֹא — זו רבקה:
אחתי אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה —
ועמדו ממנה אלופים מעשו, ורבבה מיעקב.
אלופים מעשו — אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר וגו׳(בראשית לו, טו);
רבבה מיעקב — רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה וגו׳(יחזקאל טז, ז).
ויש אומרים:
אף אילו ואילו עמדו מישראל: וּבְנֻוחֹה יֹאמַר(במדבר י, לו).
דרשת הפסוק · ״ותקם רבקה ונערתיה״ · הגמל שיש בו סימן טומאה וטהרה, ודרך האיש שלא ילך אחרי האשה
״שכעור״ — בכתב היד ״ר״ בלבד, והשאר הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק.
וַתָּקׇם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וגו׳(בראשית כד, סא) —
אמר רבי לוי: שכן דרך הגמלים להיות גדלים במזרח.
רבנן אמרין:
מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה — כך העמידה רבקה צדיק ורשע.
וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ —
אמר רבי יוחנן:
שכעורשכעור — שמגונה לאיש להיות מהלך אחרי האשה.
דרשת הפסוק · ״ויצחק בא מבוא באר לחי ראי״ · יצחק הלך להביא את הגר, ואין שיחה אלא תפילה
״ראי״ — בכתב היד ״רוי״. בתיאודור–אלבק ״אתא מן למיתי… לבאר לחי ראי״.
מקבילות: בבלי ברכות פרק ד, כו ע״ב (״יצחק תקן תפלת מנחה… ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטף״) וירושלמי ברכות ד, א (״תפילת המנחה מיצחק אבינו… ואין שיחה אלא תפילה, כמה דתימר תפילה לעני״) — בדרשת התפילות מן האבות; בבלי עבודה זרה פרק א, ז ע״ב — בברייתא, בשם רבי אליעזר, בלי ״ערב ובקר וצהרים״.
וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר(בראשית כד, סב) — אתה מן למיתיאתה מן למיתי — בא מהליכתו (להביא).
ולאיכן הלך? באר לחי ראי —
הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה: לחיי העולמים, ראה בעלבוניבעלבוני — בעלבוני, בצערי.
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ וגו׳(בראשית כד, סג) —
ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר:
תְּפִילָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וגו׳(תהלים קב, א);
וכן הוא אומר:
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצׇהֳרַיִם וגו׳(תהלים נה, יח).
מקבילות והערות · יז
ואין שיחה אלא תפילה
מקבילות: בבלי ברכות פרק ד, כו ע״ב · ירושלמי ברכות ד, א · בבלי עבודה זרה פרק א, ז ע״ב
ברכות פרק ד, כו ע״ב: ״יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטף״; ירושלמי ברכות ד, א: ״תפילת המנחה מיצחק אבינו, ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפילה, כמה דתימר תפילה לעני כי יעטוף״.
עבודה זרה פרק א, ז ע״ב: בברייתא, בשם רבי אליעזר (״שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל״).
דרשת הפסוק · ״מי האיש הלזה״ · רבקה ראתה את הדרו של יצחק, ושתים שנתכסו בצעיף וילדו תאומים
״צפה שידה שטחה״ — כך בכתב היד, וכמעט כבתיאודור–אלבק (״צפה שידה שטיה״); במאגרים תוקן ״צפת שידו שטוחה״. ״אליו זה״ — ״יוז״ הושלם במאגרים (בכתב היד ״אלה״), וכך בתיאודור–אלבק; ״רבי אלעזר״ — הושלם במאגרים, וכך שם. ״הוא פילסונו״ — האות האחרונה מסופקת (ו/י); במאגרים ״ופילסונו״, ובתיאודור–אלבק ״הוא פילסונו״.
״הכמה דתמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳״. דברי רבי לוי ופסוק זכריה אינם בתיאודור–אלבק; שם ״ראת אתו הדור כמה דאת אמר הנה בעל החלומות הלזה בא״. ״ותסר בגדי אלמנותה״ — שם ״ותכס בצעיף״. ״מה שקפצה הדרך״ — שם ״הארץ״.
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים וגו׳(בראשית כד, סג);
וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק(בראשית כד, סד) —
אמר רבי חונה:
צפה שידה שטחהצפה שידה שטחה — ראתה שידו פשוטה.
וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל — אתרכנתאתרכנת — נטתה, השתופפה,
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: כִּי יִפֹּול לֹא יוּטָל וגו׳(תהלים לז, כד).
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה(בראשית כד, סה) —
רבי ברכיה בשם רבי חייה אבוי:
ראת אותו הדורראת אותו הדור — ראתה אותו מהודר,
הכמה דתמר: רֻוץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז(זכריה ב, ח).
רבי לוי אמר:
מה שראת בחלום,
הכמה דתמר: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹומוֹת וגו׳(בראשית לז, יט).
רבנן אמרין:
הוא פילסונופילסונו — דמותו, דומה לו: הַלָּזֶה — אליוזה.
וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי —
שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים: רבקה ותמר.
רבקה — וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס;
תמר — וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ(בראשית לח, יד).
וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק וגו׳(בראשית כד, סו) —
אמר רבי אלעזר:
כללה שלתורה מרובים מפרטיהכללה שלתורה מרובים מפרטיה — הכללים שבתורה מרובים מן הפרטים, שאילו בא לכתוב — שתים שלשה דפים היה כותב.
ורבנן אמרין:
דברי שבח גילה לו: מה שקפצה הדרך לפניו.
דרשת הפסוק · ״ויביאה יצחק האהלה שרה אמו״ · הענן, הרווחה, הברכה והנר שחזרו עם רבקה; משיאים את הבנים תחילה
״וכיון שבאת רבקה חזר אותו הענן״ — בגליון כתב היד. ״האהל״ — בכתב היד ״האהלה״, והה״א נמחקה במאגרים; ״משיאן״ — בכתב היד ״משיאו״. ״שרה אמו״ — בכתב היד ״שרה אי׳״.
בתיאודור–אלבק ״היה ענן קשור על אהלה״, והברכה והנר בחרוז אחד (״וכיון שמתה פסקו, כיון שבאת רבקה חזרו״).
וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ(בראשית כד, סז) —
כל ימים שהיתה שרה קיימת — היה ענן קשור פתח האהל;
וכיון שמיתה שרה — פסק אותו הענן;
וכיון שבאת רבקה — חזר אותו הענן.
כל ימים שהיתה שרה קיימת — היו דלתות פתוחות לרווחה;
וכיון שמתה — פסקה אותה הרווחה;
וכיון שבאת רבקה — חזרה אותה הרווחה.
וכל ימים שהיתה שרה קיימת — היתה ברכה מושלכת בעיסהמושלכת בעיסה — שרויה בעיסה;
וכיון שמיתה — פסקה אותה הברכה;
וכיון שבאת רבקה — חזרה אותה הברכה.
וכל ימים שהיתה שרה קיימת — היה נר דולק מלילי שבת ללילי שבת;
וכיון שמיתה — פסק אותו הנר;
וכיון שבאת רבקה — חזר אותו הנר.
וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו —
עושה עיסתה בטהרה, וקוצה חלתהוקוצה חלתה — ומפרישה את חלתה בטהרה —
מיד: וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה.
אמר רבי יודן:
לימדתך התורה דרך הארץ:
שאם יהיה לאדם בנים גדולים — יהיה משיאן אשה תחילה, ואחר כך הוא נושא לו אשה.
ממי את למד? מאברהם:
כתחילה — וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה,
ואחרכך — וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח וגו׳(בראשית כה, א).
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | לו | לי |
| ב | קללתו | קיללתי |
| ב | ו | — (הוספה) |
| ב | כושי | כישי |
| ב | לי | לו |
| ג | לפני | — (הוספה) |
| ג | היום | — (הוספה) |
| ג | היום | — (הוספה) |
| ד | נשים | — (הוספה) |
| ד | דכתיב | — (הוספה) |
| ד | הקדש | הקדיש |
| ד | דמים | — (הוספה) |
| ד | הרי אלו לעולה | — (הוספה) |
| ד | חייתה | הייתה |
| ד | ב | — (הוספה) |
| ד | בכל | — (הוספה) |
| ד | דכתיב | — (הוספה) |
| ה | וככלות | ויהי ככלות |
| ו | אמר | — (הוספה) |
| ו | מעץ | מעין |
| ו | דכתיב | — (הוספה) |
| ז | ט | — (הוספה) |
| ז | א | — (הוספה) |
| ז | משקלם | כשקלה |
| ז | לָלִין | — (הוספה) |
| ז | לפני | לפניו |
| ח | והא | יהא |
| ח | כסו | — (הוספה) |
| ח | מעיינה | מעוינה |
| ט | קלסטר | קלכטר |
| ט | בוא | — (הוספה) |
| ט | מה אם אליעזר | — (הוספה) |
| י | רבי | — (הוספה) |
| י | נסבו | — (הוספה) |
| י | שלחו יתה | — (הוספה) |
| י | ן | — (הוספה) |
| י | י | — (הוספה) |
| י | אמר | — (הוספה) |
| י | קדמאי | דדמאי |
| י | לית | דית |
| י | מתורתן | מתורה |
| י | ב | — (הוספה) |
| י | שהרי | — (הוספה) |
| י | א | — (הוספה) |
| י | פ | — (הוספה) |
| י | ו | — (הוספה) |
| י | כב | — (הוספה) |
| י | הטמא | המטמא |
| י | ומים | ומת |
| י | ר | — (הוספה) |
| י | מ | — (הוספה) |
| י | הטמא | המטמא |
| יא | לה | — (הוספה) |
| יג | כ | — (הוספה) |
| יג | אדם | אדן |
| יד | ביקש לעכב | — (הוספה) |
| יד | ו | — (הוספה) |
| יד | דכתיב | — (הוספה) |
| יד | וברשעתו | וברעתו |
| יד | יפול | ידחה |
| טו | רנ | — (הוספה) |
| טו | צ | — (הוספה) |
| טו | בשם | ברם |
| טו | אומר | — (הוספה) |
| טו | מעשו | מעשיו |
| טו | א | — (הוספה) |
| טז | שכעו | — (הוספה) |
| יז | ראי | רוי |
| יח | יוז | — (הוספה) |
| יח | רבי אלעזר | — (הוספה) |
| יט | האהל | האהלה |
| יט | משיאן | משיאו |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה סא
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה(בראשית כה, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · אברהם שלא הלך בעצת דור הפלגה ואנשי סדום, ורבו כליותיו לימדוהו תורה
אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב כִּי אִם־בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי־מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ(תהלים א, א–ג)
מקבילות: קהלת רבה ז, כג — ״רב לא היה אביו ולא למדו חכמה… שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשתי רבותיו והיו נובעות חכמה״, בשם רבי חמא ברבי חנינא; תנחומא (ורשא), ויגש יא — ״רשב״י אומר: נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה״.
״יו׳״ נפתח ״יומם״; המדרש קורא ״ויוסף״ (במסורה: ויסף), ״בעיתו״. בתיאודור–אלבק ״כשני רבנן״, ובסוף פסוק תהלים טז ״אף לילות יסרוני כליותי״.
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם(בראשית כה, א).
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ וגו׳(תהלים א, א).
אַשְׁרֵי הָאִישׁ — זה אברהם.
אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים — זה דור הפלגה.
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד — אילו אנשי סדם:
וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים(בראשית יג, יג).
וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב — זה אבימלך,
שאמר לו: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ(בראשית כ, טו) — ולא קיבל עליו.
כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב) —
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר וגו׳(בראשית יח, יט).
וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
אמר רבי שמעון בן יוחי:
אב לא לימדו, ורב לא היה לו — ומאיכןומאיכן — ומאין היה למד את התורה?
אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים,
והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה.
הדה היא דכתיב:
אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי וגו׳(תהלים טז, ז).
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי(תהלים א, ג) — ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל.
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִיתּוֹ — זה ישמעאל;
וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל — זה יצחק;
וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ — אילו בני קטורה:
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וגו׳.
מקבילות והערות · א
שתי כליותיו כמין שני רבנים
מקבילות: קהלת רבה ז, כג · תנחומא (ורשא), ויגש יא
קהלת רבה ז, כג: ״שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשתי רבותיו והיו נובעות חכמה״, בשם רבי חמא ברבי חנינא.
תנחומא (ורשא), ויגש יא: ״רשב״י אומר: נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה״.
פתיחתא שנייה · אברהם שנשתל בארץ ישראל, ועוד ינובון בשיבה
שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ(תהלים צב, יד–טו)
הדרשה על ״שתולים בבית יי״ אינה בתיאודור–אלבק, ושם הפתיחתא פותחת ב״עוד ינובון בשיבה״.
״אלינו״ שבכתב היד (כתיבה מקוצרת של השם) נפתח ״אלהינו״. ״ינובין״ בחזרה על הפסוק — מסומן במאגרים ״כך״, ותוקן כלשון הפסוק.
שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ וגו׳(תהלים צב, יד).
שְׁתוּלִים בְּבֵית יְיָ — זה אברהם, ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל.
בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ —
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח וגו׳(בראשית כה, א).
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה(תהלים צב, טו).
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה — זה אברהם.
דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ —
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וגו׳.
פתיחתא שלישית · תקוותו של אברהם: זקן, אבל על שרה, והוסיף ונטע
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם־יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שׇׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ־נָטַע(איוב יד, ז–ט)
״׳נטע׳ אין כתיב כן, אלא ׳כמו נטע׳״ — כך בכתב היד; בתיאודור–אלבק ״כמו נוטע אין כת׳ אלא נטע״. ״לכלוכית שלו״ — שם ״זו לכלוכית שלו״; ״אם יכרת ועוד יחליף״ בא בכתב היד פעמיים, ובתיאודור–אלבק פעם אחת.
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה(איוב יד, ז) — יש לאבינו אברהם תקוה.
אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף.
אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף — אם יאמר עליו כורת הברית;
וְעוֹד יַחֲלִיף — מצוות ומעשים טובים.
וְיֹונַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל — לכלוכיתלכלוכית — ענף רך, נצר שלו.
אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שׇׁרְשׁוֹ(איוב יד, ח) —
וְאַבְרָהָם זָקֵן וגו׳(בראשית כד, א).
וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ —
וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע וגו׳(בראשית כג, ב).
מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִיחַ(איוב יד, ט) — מריח מצות ומעשים טובים יפריח.
וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע —
נטע אין כתיב כן, אלא כְּמוֹ נָטַע:
התוספת מרובה על העיקר.
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כה, א).
פתיחתא רביעית · בנים בנערות ובזקנה, תלמידי רבי עקיבה שמתו, ואשה שנשא אברהם לעת זקנתו
בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ־זֶה וְאִם־שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים(קהלת יא, ו)
״מתקיים בידך… כי אינך יודע אי זה״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק (״יכשר״). ״בבכיר״ — בכתב היד ״בבכור״, ותוקן כהמשך הדברים וכתיאודור–אלבק. ״תן״ הראשון — התי״ו הושלמה במאגרים; ״מתקיימין״ — בכתב היד ״מתקיימת״, תוקן במאגרים.
״ואית דאמרין… רבי יוחנן הסנדלר״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״ורבי יוסי״ בשבעת התלמידים — חסר בכתב היד (נמנו שישה), הושלם מתיאודור–אלבק. שם ״עיניהם צרה בתורה״, ״ר׳ דוסתאי ור׳ ינאי בשם ר׳ שמואל בר נחמן״, ובדברי רבי עקיבה ״אם העמדתה תלמידים… הקב״ה מכתב עליך״.
המדרש קורא ״זה או זה״ (במסורה: הזה או זה), ״הוא מכשיר״ (במסורה: יכשר). ״רבי שמואל בר נחמן״ — בכתב היד ״בר׳ נחמן״; כך בתיאודור–אלבק, וכך כותב כתב היד במלואו בפרשה זו (״רבי שמואל בר נחמן אמר״).
מקבילות: בבלי יבמות פרק ו, סב ע״ב — ״רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו — ישא אשה בזקנותו… רבי עקיבא אומר: למד תורה בילדותו — ילמוד תורה בזקנותו; היו לו תלמידים בילדותו — יהיו לו תלמידים בזקנותו… שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה״; שם החמישה ששנה להם — ״רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע״. כאן דברי ״אם היו לך בנים… קח לך אשה בזקנותך״ בשם רבי דוסתא, ושם בשם רבי יהושע.
בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב וגו׳(קהלת יא, ו).
רבי ליעזר ורבי יהושע:
רבי ליעזר אומר:
אם זרעתה בבכירבבכיר — בזרע המוקדם — זרע ביעפילביעפיל — בזרע המאוחר (האפיל),
שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים בידך, אם שלבכיר אם שלאפיל;
כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוא מכשיר, הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
רבי יהושע אומר:
אם בא עני אצלך בשחרית — תן לו; בערבית — תן לו;
שאין אתה יודע איזה מהם הקדוש ברוך הוא מכתיב עליךמכתיב עליך — רושם לזכותך:
זה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
רבי ישמעאל ורבי עקיבה:
רבי ישמעאל אומר:
אם למדתה תורה בנערותך — למד תורה בזקנותך,
שאין אתה יודע איזה מהם מתקיימת לך:
הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
רבי עקיבה אומר:
אם היו לך תלמידים בנערותך — העמד לך תלמידים בזקנותך,
שאין אתה יודע אילו מהן מתקיימין לך:
הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.
שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבה, מגבות עד אנטיפרסמגבות עד אנטיפרס — מגבת (בצפון) עד אנטיפטריס (בדרום),
וכולהם בפרק אחדבפרק אחד — בזמן אחד מיתו.
למה? שהיתה עיניהם צרה אילו באילו.
ובסוף העמיד שבעה:
רבי מאיר, ורבי יודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי לעזר בן שמוע, רבי יוחנן הסנדלר, ורבי ליעזר בן יעקב.
ואית דאמרין: רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחי, ורבי חנינה בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר.
אמר להם:
בני, הראשנים לא מתו אלא שעיניהם צרה אילו באילו;
אלא תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם.
עימדו ומילועימדו ומילו — עמדו ומלאו את כל ארץ ישראל תורה.
רבי דוסתא בשם רבי שמואל בר נחמן:
אם היו לך בנים בנערותך — קח לך אשה בזקנותך, והעמיד בנים.
ממי את למד? מאבינו אברהם,
שהיה לו בנים בנערותו, ולקח לו אשה בזקנותו והעמיד בנים.
הדה היא דכתיב:
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם(בראשית כה, א).
מקבילות והערות · ד
בבקר זרע את זרעך; תלמידי רבי עקיבה
מקבילות: בבלי יבמות פרק ו, סב ע״ב
יבמות פרק ו, סב ע״ב: רבי יהושע — אשה ובנים בזקנותו; רבי עקיבא — תורה ותלמידים בזקנותו; שנים עשר אלף זוגים תלמידים מגבת עד אנטיפרס, מתו בפרק אחד ״מפני שלא נהגו כבוד זה לזה״; חמשה ששנה להם: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי אלעזר בן שמוע.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה״ · קטורה היא הגר, ותוספתו של הקדוש ברוך הוא מרובה על העיקר
״רבי יהודה״ — בכתב היד ״ר׳״ לבד, והשם הושלם מתיאודור–אלבק. ״הכמה דתמר״ — בכתב היד ״הכ׳ דת׳״, ונפתח כמו שכתב היד כותב במלואו (״הכמה דתמר״, פרשיות ד–ה); בתיאודור–אלבק ״כמה דאת אמר״. ״פילגשם״ — בכתב היד ״פילגשים״, והיו״ד נמחקה במאגרים.
״תומר… תלמוד לומר ׳ושמה קטורה׳: קטורא כנה, דתמר שהוא חתום גנזכה ומציאה בחותמה״ — כך בכתב היד (״בהותמה״ מסומן במאגרים ״כך״); בתיאודור–אלבק ״תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר ושמה קטורה, כזה שהוא חותם גנזכה ומוציאה בחותמה״.
״מרובה״ — הבי״ת הושלמה במאגרים. ״קין עיקר״ — ״עין״ נמחק בידי הסופר, ו״עיקר״ בגליון. ״והבל״, ״עשרה״ (בתי דינים), ״ובני קטורה״ — הושלמו במאגרים; ״(ו)על״ ו״נולד (ל)״ — תוקנו במאגרים ל״על״ ו״נולד הוא״. ״שלחזקיה״ — בכתב היד ״שלאיוב״; ״אחרי״ — בכתב היד ״אחרו״; ״שהן״ — בכתב היד ״שהוא״ (כולם תוקנו במאגרים).
המדרש קורא ״לדבר אלי עוד״ (במסורה: דבר), ״והוספתי״ (במסורה: והספתי), ״בני שלה״ (בכתב היד ״ובני״, והו״ו נמחקה בידי הסופר). בתיאודור–אלבק ״ובני שלה… אבי מרשה ומשפחות בית עבודת הבץ״ ובחזקיה ״הנני מוסיף על ימיך״ (ישעיה לח, ה).
וַיֹּוסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וגו׳(בראשית כה, א).
רבי יהודה אומר: זו הגר.
אמר לה רבי נחמיה:
והא כתיב וַיֹּוסֶף?
על פי הדיברעל פי הדיבר — על פי הדיבור (בציווי הקדוש ברוך הוא),
הכמה דתמרהכמה דתמר — כמו שאתה אומר: וַיֹּוסֶף יְיָ לדבר אֵלַי עוֹד(ישעיה ח, ה).
אמר לה: והכתיב וּשְׁמָהּ קְטוּרָה?
אמר לה: שקיטרהשקיטרה — שקשרה (חיברה) מצוות ומעשים טובים.
אמר לה: והא כתיב וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם(בראשית כה, ו)?
אמר:
פילגשם כתב —
אותה שישבה על הבאר, ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוניבעלבוני — בבזיוני.
אמר רבי ברכיה:
אפעלגב דתמראפעלגב דתמר — אף על פי שנאמר וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע וגו׳(בראשית כא, יד) —
תומרתומר — תאמר שנחשד עליה ביריהביריה — בבריה (באדם)?
תלמוד לומר: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה —
קטורא כנהקטורא כנה — קשורה (חתומה) כאן, דתמר שהוא חתום גנזכהגנזכה — גנזך, תיבת אוצר ומציאהומציאה — ומוציאה בחותמה.
רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא:
תוספתו שלהקדוש ברוך הוא מרובה על העיקר.
קין עיקר, והבל על ידי שהוא לשון תוספת — נולד הוא ושתי תאומותיו.
יוסף עיקר, ובנימן על ידי שהוא לשון תוספת — הוא מעמיד עשרה,
שנאמר: וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וגו׳(בראשית מו, כא).
ער עיקר, ושלה על ידי שהוא לשון תוספת — הוא מעמיד עשרה בתי דינים:
בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר וגו׳(דברי הימים א ד, כא).
עיקר שניו שלאיוב לא היו אלא מאתים ועשר שנים, וניתוסף לו מאה וארבעים שנה:
וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה(איוב מב, טז).
עיקר מלכותו שלחזקיה ארבע עשרה שנה, וניתוסף לו חמש עשרה שנה:
וְהֹוסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה(מלכים ב כ, ו).
ישמעאל עיקר, ובני קטורה על ידי שהן לשון תוספת:
וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יׇקְשָׁן וגו׳(בראשית כה, ב).
דרשת הפסוק · ״ותלד לו את זמרן… ויקשן ילד את שבא״ · זמרן ויקשן המזמרים ומקישים בתוף, ובני דדן ראשי אומות
״אמי בר יחזקאל״ — בכתב היד ״אמ׳ בר יחזקאל״, ונפתח כתיאודור–אלבק. ״׳ויקשן׳ — שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה״ — הושלם במאגרים, וכך בתיאודור–אלבק. ״ולומפרין״ — שם ״ואנפרין״; ״ראשי אומנותיהן״ — שם ״ראשי אומות הם״. המדרש קורא ״זימרן״.
וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן(בראשית כה, ב).
אמי בר יחזקאל ורבנן:
אמי בר יחזקאל אמר:
זִימְרָן — שהיו מזמרין בעולם;
ויׇקְשָׁן — שהיו מתקשיןמתקשין — מתחזקים, קשים בעולם.
רבנן אמרין:
זִימְרָן — שהיו מזמרין בתוף לעבודה זרה;
ויׇקְשָׁן — שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה.
וְיׇקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וגו׳(בראשית כה, ג).
רבי שמואל בר נחמן אמר:
אפעלגב דהינון מתרגמין ואמריןאפעלגב דהינון מתרגמין ואמרין — אף על פי שהם מתרגמים ואומרים: תגריןתגרין — סוחרים ולומפריןולומפרין — וסוחרים גדולים וראשי אומיןוראשי אומין — וראשי אומות —
כולהם ראשי אומנותיהן.
דרשת הפסוק · ״ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק״ · מה נתן אברהם ליצחק, ולמה לא בירכו: משל האריס ושני האילנות
דברי רבי יודה ורבי נחמיה באים בכתב היד פעמיים; בתיאודור–אלבק במקום החזרה ״ר׳ יהודה בר׳ סימון ור׳ ברכיה ור׳ לוי בשם ר׳ חמא״.
״כרוכים״ — בכתב היד ״כרובים״, מסומן במאגרים ״כך״, ותוקן כתיאודור–אלבק (״כרוכים זה לזה״). ״אנה אריס עבור אנה… אנה בשר עבור״ — כך בכתב היד (הראשון מסומן במאגרים ״כך״); בתיאודור–אלבק ״עביד אנא״.
״ואם אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה״ — בתיאודור–אלבק ״ואם אין אני מברך״. ״אלים״ שבכתב היד נפתח ״אלהים״ בפסוק.
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק(בראשית כה, ה).
רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן:
רבי יודה אמר: בכורה.
ורבי נחמיה אמר: ברכה.
ורבנן אמרין: קבורה ודיאתיקיודיאתיקי — צוואה.
רבי יודה ורבי נחמיה:
רבי יודה אמר: בכורה.
רבי נחמיה אמר: ברכה.
רבי ברכיה, רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה:
לא בירכו, אלא מתנות נתן לו.
למלך שהיה לו פרדס, ומסרו לאריס;
והיה בו שני אילנות כרוכיםכרוכים — שזורים זה בזה — אחד שלשם חייםשלשם חיים — של סם חיים, ואחד שלשם מוותשלשם מוות — של סם המוות.
אמר אותו אריס:
אם משקה אני זה שלשם חיים — זה שלשם מוות חייא עימוחייא עימו — חי עמו;
ואם אין אני משקה זה שלשם מוות — היאך זה שלשם חיים חייא?
חזר ואמר:
אנה אריס עבור אנה;אנה אריס עבור… — אני אריס — עושה אני (את מלאכתי); אלא מה שנוח לו לבעל הפרדס לעשות בו — יעשה.
אני אריס — עושה אני (את מלאכתי);
אלא מה דהני לה למרה דפרדיסא מעבוד בה — יעבד.
אלא מה שנוח לו לבעל הפרדס לעשות בו — יעשה.
כך אמר אברהם:
אם מברך אני את יצחק עכשיו — בני ישמעאל ובני קטורה בכלל;
ואם אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה — היאך אני מברך את יצחק?
חזר ואמר:
אנה בשר עבוראנה בשר עבור — אני בשר ודם — עושה אני (את שלי);
מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות בעולמו — יעשה.
כיון שמת אבינו אברהם, נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק בנו ובירכו.
הדה היא דכתיב:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כה, יא).
דרשת הפסוק · ״ולבני הפילגשים… וישלחם מעל יצחק בנו״ · גביעה בן קוסם עונה לבני ישמעאל, לכנענים ולמצרים לפני אלכסנדרוס מוקדון
״לעור״ — ״לעזר״ נמחק בידי הסופר, ו״לעור״ בגליון; ״נצחתי״ ו״בשתי ריבוא״ — כך בגליון, תחת ״נחצתי״ ו״בשומריבות״ שנמחקו. ״בן השנואה״ — ״בן״ כפול בכתב היד ונמחק בידי הסופר. ״ודן״ — הנו״ן הושלמה במאגרים.
״אנו״, ״יתנו״, ״לכשאצא״ — בכתב היד ״אני״, ״יתני״, ״לכשיצא״ (מסומנים במאגרים ״כך״), תוקנו כתיאודור–אלבק. ״שיטול״ — בכתב היד ״עיטול״; ״לה״ — ״לך״; ״ששים״ — ״עושים״ (תוקנו במאגרים).
בתיאודור–אלבק ״אין אדם עושה בבניו מה שירצה״ (בכתב היד ״בן בניו״), ״וישמעאל בכור הוא״, ובכנענים הפסוק ״עבד עבדים יהיה לאחיו״. ״צור״ — שם ״כל צור שכת׳ במקרא שלם״; ״הקיפה כמין ביב״ — שם ״הקיפוה כמין כוב״; ״בירבי יניי״ — שם ״בן ר׳ ינאי״.
מקבילות: בבלי סנהדרין פרק יא, צא ע״א — ״באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון… אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם… אם ינצחוני — אמרו הדיוט שבנו נצחתם״, והראיה שם מ״ויתן אברהם… ולבני הפילגשים… נתן אברהם מתנת״ (״אב שנתן אגטין לבניו בחייו״); שם גם בני אפריקיא (ארץ כנען) והמצרים (על שמות יב, לו), ובסוף ״רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול״ בויכוח אחר (עם המין, על תחיית המתים). מגילת תענית, עשרים וחמשה בסיון — ״אלו בני אפריקאה שבאו לדון בימי אלכסנדרוס מוקדון… אמר להם גביהא בן פסיסא שומר הבית…״.
וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם וגו׳(בראשית כה, ו).
בימי אלכסנדרוס מקדון באו בני ישמעאל לעורלעור — לערער, להתדיין עם ישראל על הבכורה,
ובאו עמהם שתי משפחות רעות — כנענים ומצריים.
אמרו: מי הולך ודן עמהם?
אמר גביעה בר קוסם: אני הולך ודן עמהם.
אמרו לו: הזהר שלא תחליטתחליט — תמסור לצמיתות את ארץ ישראל להם!
אמר: הרי אני הולך ודן עמהם;
אם נצחתי אותם — הרי מוטב;
ואם לאו — אתם אומרים: מי היה הגביע הזההגביע הזה — הגבן הזה (משחק על שמו, גביעה) שיעור עלינושיעור עלינו — שיערער (יתדיין) בשמנו?
הלך ודן עמהם.
אמר להם אלכסנדרוס מקדון: מי תובע ביד מי?
אמרו ישמעאלים: אנו תובעים בידם, ומתורתן אנו באין עליהן.
כתוב: כִּי אֶת הַבְּכֹור בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר וגו׳(דברים כא, יז) —
וישמעאל, דין הוא שיטול לפי שניםלפי שנים — פי שניים.
אמר לו גביעה בן קיסם:
אדני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה בן בניו?
אמר לו: היןהין — כן.
אמר לה:
והא כתיב: וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק(בראשית כה, ה).
אמר לה: ואיכן הוא לוקאטורלוקאטור — מקבל החלק (מי שזכה במתנה)?
אמר לה:
וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם וגו׳.
ונסתלקו משם בבושת פנים.
אמרו כנעניים: מתורתן אנו באין עליהן.
בכל מקום כתוב: אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶרֶץ כְּנַעַן(בראשית יז, ח) —
יתנו לנו את ארצינו.
אמר לו גביעה בן קוסם:
אדני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה בעבדו?
אמר לו: הין.
אמר לה:
והא כתיב: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן וגו׳(בראשית ט, כה) —
הרי הארץ שלנו, והם עבדים לאדני המלך.
ונסתלקו משם בבושת פנים.
אמרו מצריים: מתורתן אנו באין עליהן.
ששים רבואששים רבוא — שש מאות אלף בני אדם יצאו מאצלינו, טעונים כלי כסף וכלי זהב,
דכתיב: וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם(שמות יב, לו).
יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו.
אמר לו גביעה בן קוסם:
אדני המלך, ששים ריבוא בני אדם עשו אצלן מאתים ועשר שנים,
מהם כספים ומהם היו זהבים —
ויתנו לנו מדינר דינר בכל יום.
ישבו פילוסופיןפילוסופין — חכמים, מחשבים וחישבו,
ולא הגיעו למאה שנה, עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיוןלטימיון — לאוצר המלך (הוחרמה כולה).
ונסתלקו משם בבושת פנים.
ביקש לעלות לירושלם.
אזלון אילין כותאי ואמרין להאזלון אילין כותאי ואמרין לה — הלכו אלו הכותים ואמרו לו:
היזהר, שאינן מניחין אותך להיכנס לבית קודש הקדשים שלהם.
וכיון שהרגיש גביעה בן קיסם —
הלך ועשה לו שתי אנפיליותאנפיליות — נעלי בד רכות, ונתן בהם שתי אבנים טובות בשתי ריבוא כסף.
וכיוון שהגיע להר הבית, אמר לו:
אדני המלך, שלוףשלוף — חלוץ את מנעלך, ונעול שתי אנפיליות,
שהריצפה חלקה, שלא תחליק רגליך.
וכיון שהגיע לבית קודש הקדשים, אמר לו:
עד כן יש לנו רשות להיכנס; מיכן והלךמיכן והלך — מכאן והלאה אין לנו רשות להיכנס.
אמר לו: לכשאצא אני משווה לך את גבהתךגבהתך — גבנונך.
אמר לה: רופא אומן תיקרא, ושכר הרבה תיטול.
וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ וגו׳.
אמר להם:
כל מה שאתם יכולין להזריחלהזריח — ללכת מזרחה (להתרחק) — הזריחו,
שלא תיכוו בגחלתו שליצחק.
אבל עשו, על ידי שבא ונזדווג ליעקבונזדווג ליעקב — ונטפל ליעקב (התגרה בו) — ונטל את שלו מתחת ידו.
הדה היא דכתיב:
הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה וגו׳(ישעיה כג, ז);
מִי יָעַץ זֹאת וגו׳(ישעיה כג, ח).
אמר רבי אלעזר:
כל צור מלא שבמקרא — בצור המדינה הכתוב מדבר;
חסר — ברומי הכתוב מדבר.
הַמַּעֲטִרָה —
רבי אבא בר כהנא אמר: הקיפה בעטרהקיפה בעטר — הקיפוה כעטרה.
רבי יניי בריה דרבי שמעון בירבי יניי אמר: הקיפה כמין ביבכמין ביב — כמין תעלה (חפיר).
מקבילות והערות · ח
גביעה בן קוסם לפני אלכסנדרוס
מקבילות: בבלי סנהדרין פרק יא, צא ע״א · מגילת תענית, כה בסיון
סנהדרין פרק יא, צא ע״א: ״גביהא בן פסיסא״; בני אפריקיא, בני מצרים, ובני ישמעאל ובני קטורה — הראיה מ״ולבני הפילגשים… נתן אברהם מתנת״.
מגילת תענית, עשרים וחמשה בסיון: ״אלו בני אפריקאה שבאו לדון בימי אלכסנדרוס מוקדון… גביהא בן פסיסא שומר הבית״.
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | דכתיב | — (הוספה) |
| ב | ינובון | ינובין |
| ד | בבכיר | בבכור |
| ד | מתקיים בידך, אם שלבכיר אם שלאפיל; | — (הוספה) |
| ד | כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה | — (הוספה) |
| ד | ת | — (הוספה) |
| ד | מתקיימין | מתקיימת |
| ד | ורבי יוסי, | — (הוספה) |
| ד | ואית דאמרין: רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחי, ורבי חנינה בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר. | — (הוספה) |
| ד | דכתיב | — (הוספה) |
| ה | יהודה | — (הוספה) |
| ה | פילגשם | פילגשים |
| ה | בחותמה | בהותמה |
| ה | ב | — (הוספה) |
| ה | והבל | — (הוספה) |
| ה | הוא | ל |
| ה | עשרה | — (הוספה) |
| ה | אחרי | אחרו |
| ה | שלחזקיה | שלאיוב |
| ה | ובני קטורה | — (הוספה) |
| ה | שהן | שהוא |
| ו | ויׇקְשָׁן — שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה. | — (הוספה) |
| ז | כרוכים | כרובים |
| ז | דכתיב | — (הוספה) |
| ח | ן | — (הוספה) |
| ח | אנו | אני |
| ח | שיטול | עיטול |
| ח | יתנו | יתני |
| ח | אמר לה | אמר לך |
| ח | ששים | עושים |
| ח | לכשאצא | לכשיצא |
| ח | דכתיב | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
מדרש בראשית רבה
פרשה סב
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים(בראשית כה, ז)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמות מכתב יד לונדון 340 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא · קצרה · ימיו התמימים של אברהם, ונחלתו לעולם
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה(תהלים לז, יח)
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי וגו׳(בראשית כה, ז).
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִים(תהלים לז, יח).
יוֹדֵעַ יְיָ יְמֵי תְמִימִים — זה אברהם.
וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה —
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי וגו׳.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה״ · מיתת הצדיקים: שכרם מראים להם, והקדוש ברוך הוא מסלקם בעונתם כבעל התאנה
״בחולי מעיים״ (בדברי רבי יודה) — הבי״ת בגליון כתב היד. בתיאודור–אלבק לפני המשל ״כת׳ ׳עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׳… ומראה להן הקב״ה עד שהן בעולם הזה מתן שכרן״, והמשל בשם ״ר׳ לעזר״ (כאן ״רבי אבהוא״), ובסופו ״מה טעם ׳כי עתה שכבתי ואשקוט׳״.
מיתת רבי אבהו: בכתב יד וטיקן 30 רק ״ר׳ אבהו מדמך עברון קומוי תלת עשר נהרין וגו׳״ — הסופר קיצר והפנה אל הסיפור. דבריו נשארו במקומם, והסיפור המלא הושלם אחריהם בסוגריים הכפולים מכתב יד לונדון 340 (״דמן״ — הדל״ת הושלמה במאגרים). בתיאודור–אלבק אחרי הסיפור ״הווי בשעת סילוקן שלצדיקים הקב״ה מראה להן מתן שכרן״, ודברי בן עזאי על ״יקר בעיני יי המותה לחסידיו״.
״וחרנה״ (השני) — בכתב היד ״וחדנה״, מסומן במאגרים ״כך״; בשלישי אחרי ״אמר״ בא בכתב היד ״וגו׳״ לפני הפסוק, והושמט כאן. ״רב יהודה ורבי אבהוא״ כפול בכתב היד ונמחק בידי הסופר. ״רע לו״ — בכתב היד ״בע לו״, תוקן במאגרים.
מעשה בבעל התאנה: ״משכים ולוקטה״ — בגליון כתב יד וטיקן 30. אחריו בוטיקן 30 רק ״וגו׳ והוא לוקטה״ ואחר כך הסוף ״כך הקדוש ברוך הוא… דודי ירד לגנו״ — הסופר קיצר את הסיפור והפנה אל סופו. דבריו נשארו במקומם, והמעשה הושלם בסוגריים הכפולים מכתב יד לונדון 340, ובו שני הנוסחים: ההמשך ״אמרו שהוא חושדנו… דודי ירד לגנו״ (״ותשנו״ — התי״ו הושלמה במאגרים), והנוסח האחר, שבכתב היד מסומן ״ס״א״ (״אמרו״ — האל״ף הושלמה; ״שבק״ — הבי״ת הושלמה, מסופקת). ״וגו׳ והוא לוקטה״ של וטיקן 30 עומד במקומו שבמאגרים, בתוך הנוסח האחר.
מקבילות: ירושלמי עבודה זרה ג, א — ״רבי אבהו מי דמך עברון קומוי י״ג נהרין דאפרסמון; אמר לון: כל אילין למאן? אמרו ליה: דידך…״ (כלשון כתב יד וטיקן 30), ושם אחריו משל הסעודה בלי שם אומר (״למלך שעשה סעודה וצר כל מיני סעודה במפה״), ודברי ״זבדיי בר ליואי ורבי יוסי בר פיטרס ורבי יהושע בן לוי… תלתא פסוקין מי דמכין״ — ״על זאת יתפלל״, ״וישמחו כל חוסי בך״, ״מה רב טובך״. ירושלמי ברכות ב, ח — מעשה התאנה: ״רבי חייא בר אבא וחבורתיה, ואית דמרין רבי יוסי בירבי חלפתא וחבורתיה, ואית דמרין רבי עקיבה וחבורתיה… אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט… כך הקב״ה יודע אימתי עונתן של צדיקים״. קהלת רבה ה, יא — ״מה בין מיתת נערים למיתת זקנים״ בשם רבי יהודה ורבי נחמיה (כאן רב יהודה ורבי אבהוא), והמעשה כנוסח האחר. שיר השירים רבה ו, ב — המעשה כנוסח האחר (״רבי חייא בר אבא… רבי עקיבא… רבי יהושע ותלמידיו״).
״שנאמר בהם ׳שיבה טובה׳״ — בתיאודור–אלבק ״שלשה הם שנאמ׳ בהם בשיבה טובה״, ובלי ״למה״; המדרש קורא ״שיבה״ (במסורה: בשיבה), והמילה מחוץ למרכאות. בפסוק ישעיה ״ופעל׳ א׳ אלה׳י״ נפתח ״ופעלתי את אלהי״.
וַיִּגְוַע וַיָּמׇת אַבְרָהָם(בראשית כה, ח).
אמר רבי יודה בירבי אלעאי:
חסידים הראשנים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרה וכעשרים יום,
לומר שהחולי ממרקממרק — מנקה (מכפר עוונות).
רבי יודה אמר:
כל מי שנאמר בו גוויעה — מת בחולי מעיים.
אמר רבי אבהוא:
למלך שעשה סעודה, וזימן את האורחים,
והראה להם מה שהן אוכלים — ושבעה נפשם, וישנו להם.
כך הקדוש ברוך הוא מראה לצדיקים בשעת מיתתן שכרן,
ונפשם שביעה, והם ישנים.
רבי אבהו מדמך — עברון קומוי תלת עשר נהרין וגו׳.
כד דמך רבי אבהו, חזו ליה י״ג נהרין אפרסמון.כד דמך רבי… — כשמת רבי אבהו, הראו לו שלושה עשר נהרות של אפרסמון (שמן בושם). אמר להם: אלה — של מי? אמרו לו: שלך. אמר להם: אלה — של אבהו?
כשמת רבי אבהו, הראו לו שלושה עשר נהרות של אפרסמון (שמן בושם).
אמר להן: אילין דמן?
אמר להם: אלה — של מי?
אמר ליה: דידך.
אמרו לו: שלך.
אמר להון: אילין דאבהו?
אמר להם: אלה — של אבהו?
וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְיָ וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי(ישעיה מט, ד).
זבדיי בר לוי ורבי יוסי בר פיטרס ורבי יהושע בן לוי:
אמרון תלתה פסוקין מידמכיןתלתה פסוקין מידמכין — שלושה פסוקים כשהיו נפטרים.
חד מינוןחד מינון — אחד מהם אמר:
עַל זֹאת וגו׳(תהלים לב, ו).
וחרנהוחרנה — והאחר אמר:
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי וגו׳(תהלים כג, ה).
וחרנה אמר:
כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף(תהלים פד, יא).
ויש אומרים:
מָה רַב טוּבְךָ וגו׳(תהלים לא, כ).
מה בין מיתת נערים למיתת הזקנים?
רב יהודה ורבי אבהוא:
רב יודה אמר:
הנר — בשעה שהוא כבה מאילומאילו — מאליו, יפה לו ויפה לפתילה;
ובשעה שהוא כבה שלא מאילו — רע לו ורע לפתילה.
רבי אבהוא אמר:
התאנה הזו — בשעה שהיא נלקטת בעונתה, יפה לו ויפה לתאנה;
ובשעה שלא נלקטת בעונתה — רע לו ורע לתאנה.
דילמאדילמא — כגון (מעשה ש־):
רבי חייה רבה ותלמידויותלמידוי — ותלמידיו — ואית דאמרין: רבי עקיבה ותלמידוי — ואית דמריןואית דמרין — ויש אומרים: רבי יוסי בירבי חלפתה ותלמידוי —
היו לימודיםלימודים — רגילים משכימין, יושבים ושונים תחת תאינה אחת,
והיה בעל התאינה משכים ולוקטה.
אמרו: שהוא חושדנו? נחליף מקומינו.
מה עבדו? חלפון אתרהון.מה עבדו? חלפון… — מה עשו? החליפו את מקומם. הלך אצלם, אמר להם: רבותי, מצוה אחת שהייתם רגילים לזכות בה בשבילי — שתשבו ותשנו תחת תאנתי — ביטלתם! אמרו לו: אמרנו, שמא אתה חושדנו. פייסם, וחזרו למקומם.
מה עשו? החליפו את מקומם.
אזל לגביהו, אמר להון:
הלך אצלם, אמר להם:
רבותיי, חדא מצוה דהויתון ילפין זכאין בי — שתשבו ותשנו תותי תאינתי — בטלתו!
רבותי, מצוה אחת שהייתם רגילים לזכות בה בשבילי — שתשבו ותשנו תחת תאנתי — ביטלתם!
אמרו לו: אמרינן, שמא את חושדנו.
אמרו לו: אמרנו, שמא אתה חושדנו.
פייסן, וחזרו לאתרהון.
פייסם, וחזרו למקומם.
מה עשה? לא לקטה בשחרית — התליעוהתליעו — העלו תולעים התאינים.
אמרו: בעל התאנה יודע אימתי הוא עונתה שלתאינה ללקוט, ולוקטה;
כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן שלצדיקים, ומסלקן.
מה טעם?
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ וגו׳(שיר השירים ו, ב).
דילמא:
רבי חייא רבה ותלמידוי — ואית דאמרין: רבי הושעיא ותלמידוי — ואית דאמרין: רבי עקיבה ותלמידוי —
הוון נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאינה.הוון נהיגין יתבין… — היו רגילים לשבת ולשנות תחת תאנה אחת.
היו רגילים לשבת ולשנות תחת תאנה אחת.
וכל יום ויום היה משכים בעל תאינה ומלקט תאינתו.
אמרו: נשנה את מקומינו, שמא הוא חושדינו.
הלכו וישבו להן במקום אחר.
השכים בעל התאינה ללקט את תאינתו, ולא מצאם;
הלך וחיזר אחריהם.
אמר להן:
רבותיי, מצוה אחת שהייתם עושים — אתם מבקשים למונעה ממני?
אמרו לו:
חס ושלום.
וגו׳ והוא לוקטה.
אמר להן:
מפני מה הנחתם את מקומכם, וישבתם במקום אחר?
אמרו לו:
אמרנו: נשנה את מקומינו, שמא אתה חושדינו.
אמר להן:
חס ושלום!
אני אומר לכם מפני מה הייתי משכים על תאינתי ללוקטה:
שכיון שחמה זורחת עליהן — מיד מתליעות.
חזרון לתמן.חזרון לתמן… — חזרו לשם. באותו יום הניח מהן שלא ליקט;
חזרו לשם.
ההוא יומא שבק מינהון דלא לקט;
באותו יום הניח מהן שלא ליקט;
וזרחה עליהן החמה, ופצעוופצעו — ובקעו (פתחו) מהן, ומצאו אותן מתליעות.
אמרו: יפה בעל התאינה יודע אימתי היא עונתה שלתאינתו ללוקטה — והוא לוקטה.
כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתיי היא עונתן שלצדיקים להסתלק מן העולם — ומסלקן.
ומה טעם?
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ.
בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
שלשה שנאמר בהם שיבה טוֹבָה:
אברהם — ושווה לוושווה לו — והיתה (השיבה) ראויה לו;
דוד — ושוה לו;
גדעון — ולא שוה לוולא שוה לו — ולא היתה ראויה לו.
למה?
וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד(שופטים ח, כז) — לעבודה זרה.
מקבילות והערות · ב
מיתתו של רבי אבהו; שלשה פסוקים
מקבילות: ירושלמי עבודה זרה ג, א
ע״ז ג, א: ״רבי אבהו מי דמך עברון קומוי י״ג נהרין דאפרסמון״ (כלשון כתב יד וטיקן 30), משל הסעודה בלי שם אומר, ושלשה פסוקים בלבד: ״על זאת יתפלל״, ״וישמחו כל חוסי בך״, ״מה רב טובך״.
הנר והתאנה; מעשה בבעל התאנה
מקבילות: ירושלמי ברכות ב, ח · קהלת רבה ה, יא · שיר השירים רבה ו, ב
ברכות ב, ח: ״רבי חייא בר אבא וחבורתיה… רבי יוסי בירבי חלפתא… רבי עקיבה״.
קהלת רבה ה, יא: ״מה בין מיתת נערים למיתת זקנים״ בשם רבי יהודה ורבי נחמיה.
דרשת הפסוק · ״ויקברו אתו יצחק וישמעאל… השדה אשר קנה אברהם״ · בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה, והגומל חסד לשרה זוכה לגמול חסד לאברהם
״כאן״ — בגליון, תחת ״כי״ שנמחק; ״כבוד״ — בגליון. ״שלשים ושמונה שנה״ — בכתב היד ״ארבעים ושמונה״ (במאגרים ״ארבעים״ מתוקן ל״שלשים״, ועל הכל ״מ״ח״); תוקן ״שלשים״ כחשבון (שרה מתה כשאברהם בן קל״ז, והוא מת בן קע״ה — שלשים ושמונה) וכתיאודור–אלבק.
״ותמר״ — בכתב היד ״ותמת״; ״שמה״ — השי״ן הושלמה (במאגרים). בתיאודור–אלבק ״היו מהלכין לפני מיטתה… אי זה שיית מופנה״. המדרש קורא ״אותו״, ״קובר״ (במסורה: אתו, קבר).
וַיִּקְבְּרוּ אֹותוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל(בראשית כה, ט) —
כאן בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה.
הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם(בראשית כה, י).
אמר רבי תנחומה:
והלא מקבורה שלשרה לקבורתו שלאברהם שלשים ושמונה שנה,
ותמר: שָׁמָּה קֻובַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ?
אלא ללמדך:
שכל מי שגמל חסד לשרה — זכה לגמול חסד לאברהם.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
שם ועבר היו מהלכין את מטתה,
וראו איזה שיח מופנהשיח מופנה — מערה (שיח) פנויה לאבינו אברהם —
קברו אותה בדיוטריןבדיוטרין — בחדר השני (המדור הפנימי) של המערה שלו.
דרשת הפסוק · ״ויהי אחרי מות אברהם״ · בכל ״ויהי אחרי מות״ חזר העולם לאחוריו, עד שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם
בתיאודור–אלבק ״בכל מקום שנ׳ ויהי אחרי״, ובראש הדוגמאות ״ויהי אחרי מות אברהם — מיד כל הבארות… סתמום פלשתים״, שאינו בכתב היד. ״והא כתיב ׳אחרי יהוידע הכהן׳״ — שם ״ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה״ (דברי הימים ב כד, יז); ״לא אתה סימון״ — שם ״ר׳ סימון״.
״שהעמיד״ — הה״א הושלמה במאגרים. ״ויהי אחרי מות יהושע״ השני — בגליון כתב היד.
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כה, יא).
אמר רבי סימון:
בכל מקום שנאמר וַיְהִי — חזר העולם לאחוריןלאחורין — לאחור (לרעה).
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה(יהושע א, א) — פסק הבאר, והמן, וענני כבוד.
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ(שופטים א, א) — ניתגרו בהן יתידות הארץניתגרו בהן יתידות הארץ — התגרו בהם (קמו עליהם) חזקי הארץ.
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל(שמואל ב א, א) —
וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל(שמואל א לא, א).
מתיבין חברייהמתיבין חברייה — מקשים החברים לרבי סימון:
והא כתיב: אַחֲרֵי יְהוֹיָדָע(דברי הימים ב כד, יז) הכהן!
אמר רבי תנחומה:
לא אתה סימון למימרלא אתה סימון למימר — לא בא (רבי) סימון לומר אלא וַיְהִי אַחֲרֵי.
אמר רבי יודן:
אילולי שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם — כבר חזר העולם לאחוריו.
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וגו׳ —
וַיָּשׇׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם(בראשית כו, יח).
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ —
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ —
וַיֹּאמֶר יְיָ יְהוּדָה יַעֲלֶה(שופטים א, ב).
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל —
וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה(שמואל א יז, יב).
דרשת הפסוק · ״ואלה תולדות ישמעאל… וישכנו מחוילה עד שור״ · למה נתייחסו תולדות ישמעאל ושנותיו, ו״ישכן״ מול ״נפל״
״איתא נשאלוניה״ — בכתב היד ״נשאלויה״, ותוקן במאגרים; ״אמר״ (בדברי רבי לוי) ו״שלא״ — הושלמו במאגרים. ״אשר חי״ (בפסוק שני ישמעאל) — נמחק בידי הסופר; ״נפל״ האחרון — בכתב היד ״נופל״, והו״ו נמחקה בידי הסופר.
״לייחס שניו שלרשע״ — בתיאודור–אלבק ״לייחס שמו שלרשע״; ״מדקדקו שלמדבר״ — שם ״מקדקדו שלמדבר״.
מקבילות: בבלי מגילה פרקים א–ב, יז ע״א ויבמות סד ע״א — ״למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב״ (טעם אחר).
וְאֵלֶּה תֹּולְדֹות יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כה, יב).
דלמאדלמא — כגון (מעשה ש־):
רבי חמא בר עוקבה ורבנן הוון יתיבין מתקשייהוון יתיבין מתקשיי — היו יושבים ומקשים:
מה ראה הכתוב לייחס תולדותיו שלרשע כאן?
עבר רבי לוי.
אמרין: הא אתה מרה דשמעתהאמרין: הא אתה מרה דשמעתה — אמרו: הנה בא בעל השמועה — איתא נשאלוניהאיתא נשאלוניה — בואו נשאלנו.
אתא רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה אמר:
להודיעך בן כמה שנים נתברך זקינךזקינך — זקנך (יעקב, שנותיו נמנות על פי שני ישמעאל):
וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל וגו׳(בראשית כה, יז).
מה ראה הכתוב לייחס שניו שלרשע כאן?
על ידי שבא מדקדקו שלמדברמדקדקו שלמדבר — מראש (מקצה) המדבר לגמול חסד לאביו.
וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר וגו׳(בראשית כה, יח).
הכה אתמרהכה אתמר — כאן נאמר נָפָל, ולהלן איתמרולהלן איתמר — ולהלן נאמר יִשְׁכֹּן(בראשית טז, יב).
אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים — יִשְׁכֹּן;
כיון שמת — נָפָל.
עד שלא פישט ידו בבית המקדש — יִשְׁכֹּן;
ומשפישט ידו בבית המקדש — נָפָל.
בעולם הזה — יִשְׁכֹּן;
לעתיד לבא — נָפָל.
מקבילות והערות · ה
למה נתייחסו שני ישמעאל
מקבילות: בבלי מגילה פרקים א–ב, יז ע״א · בבלי יבמות פרק ו, סד ע״א
״למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב״ — טעם אחר.
על פי כתב יד וטיקן 30 (יד שלישית), עם השלמות מכתב יד לונדון 340. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | כד דמך רבי אבהו, חזו ליה י״ג נהרין אפרסמון. | — (הוספה) |
| ב | אמר להן | — (הוספה) |
| ב | אילין דמן? | — (הוספה) |
| ב | אמר ליה | — (הוספה) |
| ב | דידך. | — (הוספה) |
| ב | אמר להון | — (הוספה) |
| ב | אילין דאבהו? | — (הוספה) |
| ב | וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת יְיָ וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי(ישעיה מט, ד). | — (הוספה) |
| ב | וחרנה | וחדנה |
| ב | רע | בע |
| ב | אמרו: שהוא חושדנו? נחליף מקומינו. | — (הוספה) |
| ב | מה עבדו? חלפון אתרהון. | — (הוספה) |
| ב | אזל לגביהו, אמר להון: | — (הוספה) |
| ב | רבותיי, חדא מצוה דהויתון ילפין זכאין בי — שתשבו ותשנו תותי תאינתי — בטלתו! | — (הוספה) |
| ב | אמרו לו: אמרינן, שמא את חושדנו. | — (הוספה) |
| ב | פייסן, וחזרו לאתרהון. | — (הוספה) |
| ב | מה עשה? לא לקטה בשחרית — התליעו התאינים. | — (הוספה) |
| ב | אמרו: בעל התאנה יודע אימתי הוא עונתה שלתאינה ללקוט, ולוקטה; | — (הוספה) |
| ב | כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן שלצדיקים, ומסלקן. | — (הוספה) |
| ב | מה טעם? | — (הוספה) |
| ב | דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ וגו׳(שיר השירים ו, ב). | — (הוספה) |
| ב | דילמא: | — (הוספה) |
| ב | רבי חייא רבה ותלמידוי — ואית דאמרין: רבי הושעיא ותלמידוי — ואית דאמרין: רבי עקיבה ותלמידוי — | — (הוספה) |
| ב | הוון נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאינה. | — (הוספה) |
| ב | וכל יום ויום היה משכים בעל תאינה ומלקט תאינתו. | — (הוספה) |
| ב | אמרו: נשנה את מקומינו, שמא הוא חושדינו. | — (הוספה) |
| ב | הלכו וישבו להן במקום אחר. | — (הוספה) |
| ב | השכים בעל התאינה ללקט את תאינתו, ולא מצאם; | — (הוספה) |
| ב | הלך וחיזר אחריהם. | — (הוספה) |
| ב | אמר להן | — (הוספה) |
| ב | רבותיי, מצוה אחת שהייתם עושים — אתם מבקשים למונעה ממני? | — (הוספה) |
| ב | אמרו לו | — (הוספה) |
| ב | חס ושלום. | — (הוספה) |
| ב | אמר להן | — (הוספה) |
| ב | מפני מה הנחתם את מקומכם, וישבתם במקום אחר? | — (הוספה) |
| ב | אמרו לו | — (הוספה) |
| ב | אמרנו: נשנה את מקומינו, שמא אתה חושדינו. | — (הוספה) |
| ב | אמר להן | — (הוספה) |
| ב | חס ושלום! | — (הוספה) |
| ב | אני אומר לכם מפני מה הייתי משכים על תאינתי ללוקטה: | — (הוספה) |
| ב | שכיון שחמה זורחת עליהן — מיד מתליעות. | — (הוספה) |
| ב | חזרון לתמן. | — (הוספה) |
| ב | ההוא יומא שבק מינהון דלא לקט; | — (הוספה) |
| ב | וזרחה עליהן החמה, ופצעו מהן, ומצאו אותן מתליעות. | — (הוספה) |
| ב | אמרו: יפה בעל התאינה יודע אימתי היא עונתה שלתאינתו ללוקטה — והוא לוקטה. | — (הוספה) |
| ג | שלשים | ארבעים |
| ג | ותמר | ותמת |
| ג | שָׁ | — (הוספה) |
| ד | ה | — (הוספה) |
| ה | איתא נשאלוניה | נשאלויה |
| ה | אמר | — (הוספה) |
| ה | ש | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמות מכ״י לונדון 340; תיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמות מכ״י וטיקן 60 (בסעיף ז); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמה מכ״י וטיקן 60 (בפתיחתא ה); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית); השלמות ותיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |
| בראשית רבה | כ״י וטיקן 30 (יד שלישית), השלמות מכ״י לונדון 340; תיקונים לפי מהדורת תיאודור–אלבק, מסומנים בטקסט |