אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ(בראשית ו, ט).

ילמדנו רבינו: על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן?

כך שנו רבותינו: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן(משנה שבת ב, ו),

על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר; ושלש מצות הללו מן התורה הן.

נדה מנין? שנאמר: וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ(ויקרא טו, כה).

וחלה מנין? שנאמר: רֵאשִׁית עֲרִיסֹותֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה(במדבר טו, כ).

נר השבת מנין? שנאמר: וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹונֶג(ישעיה נח, יג).

ולמה נצטוו הנשים על המצות הללו?

אלא אמרו חכמינו: שאדם היה תחילת ברייתו של עולם, ובא חוה ושפכה דמו, על ששמע לה,

שנאמר: כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב(בראשית ג, יט).

אמר הקדוש ברוך הוא: תנתן לה מצות דם הנדה, שיתכפר לה על אותו הדם ששפכה.

ומצות חלה למה? לפי שאדם היה חלתו של עולם, ובאתה חוה וטימאתהו.

אמר הקדוש ברוך הוא: תנתן לה מצות חלה, שיתכפר לה על חלתו של עולם שטימאתו.

ומנין שהיה אדם חלתו של עולם?

כך שנו רבותינו: כיון שהאשה נותנת מים בעיסה היא מגבהת חלתהמגבהת חלתה — מפרישה את החלה מן העיסה; כך עשה הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי יוסי בן קצרתא:

כיון שנתן הקדוש ברוך הוא מים על האדמה, מיד הגביה חלתו — אדם מן האדמה;

שכך הוא אומר: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ(בראשית ב, ו), מיד — וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים וגו׳(בראשית ב, ז).

ומצות הנר — לפי שהיה אדם נרו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם(משלי כ, כז),

ובאתה חוה וכבתה אותו.

אמר הקדוש ברוך הוא: ינתן לה מצות הנר, כדי שיתכפר לה על הנר שכבתה.

לכך נצטוו הנשים על מצות הנר בשבת.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם הייתם זהירים בנר שבת — אף אני מאיר לכם,

שנאמר: וְהָיָה יי לך לְאוֹר עוֹלָם(ישעיה ס, יט).

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח(ישעיה מא, ב) —

אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם האיר עולמי בצדקו.

למה? שהיו כל דורו רשעים, ומכולם לא מצאתי אלא אחד, שנאמר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד).

וכי שנים היו? אלא אחד בצדקו.

וכן הקדוש ברוך הוא אמר לו: אַבְרָהָם אַבְרָהָם(בראשית כב, יא) —

למה שני פעמים? אלא הוא אברהם צדיק מתחילתו עד סופו.

וכן יַעֲקֹב יַעֲקֹב(בראשית מו, ב);

וכן מֹשֶׁה מֹשֶׁה(שמות ג, ד);

וכן שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל(שמואל א ג, י) —

צדיקים מתחילתן ועד סופן.

ממה שקרינו בעינין: אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ נֹחַ.

אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ(בראשית ו, ט).

כך פתח רבי תנחומא בר אבא בבית המדרש:

כתיב: פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וגו׳(משלי יא, ל).

אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:

בשעה שאדם צדיק מסתלק מן העולם בלא בנים, הוא מיצר ובוכה.

אומר לו הקדוש ברוך הוא: מפני מה אתה מיצר ובוכה? מפני שלא העמדת פרי בנים? בעולם הזה יש לי פרי יפה מהבנים.

והוא אומר לפניו: רבונו של עולם, מה הפרי ההוא?

אומר לו הקדוש ברוך הוא: זו תורה שעסקת בה; שכך כתיב: פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים,

ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ(משלי ג, יח).

מי הוא זה? זה נח.

אמרו רבותינו: לא מת נח עד שראה את כל העולם כולו בישובו, עד שראה קוטנת של ציפוריקוטנת של ציפורי — קטנה (?) של ציפורי — ציפורי בקטנותה, בראשית יישובה, ועד שראה שבעים אומות יוצאין מחלציו;

ומכולם לא נזכר לו אלא צדקו, שנאמר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים —

שם חם ויפת אין כתיב כאן, אלא צדקו, שנאמר: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק.

תדע לך שפסוק זה על נח הוא מדבר — שכתיב בסופו: וְלֹוקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם:

זה היה נח, שלקח נפשות והיה זן אותם ומאכילן.

ומה היה מאכילן?

רבי עקיבא אומר:

דבילהדבילה — עיגול תאנים דרוסות ומיובשות היה מאכיל כולם, בהמה ואדם וחיה ועוף, כמה שנאמר: וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה(בראשית ו, כא) —

ואיזהו דבר שבני אדם אוכלין ממנה והבהמה והחיה והעוף? הוי אומר: זו דבילה.

ורבנן אמרין:

לאו, אלא כל מין ומין היה אוכל לפי שהיה למודלמוד — רגיל, מורגל:

הגמל — תבן;

והחמור — שעורים;

הפיל — עצי גפנים;

הנעמיתהנעמית — בת היענה — זכוכית.

הוי אומר: וְלֹוקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.

דבר אחר: וְלֹוקֵחַ נְפָשׁוֹת —

יש בהמה שהיתה אוכלת בשעה אחת ביום,

ויש בשתים של יום,

ויש בשלישי של יום,

ויש בקריאת הגברקריאת הגבר — עלות השחר, שעת קריאת התרנגול.

אמרו רבותינו: שנים עשר חדש שעשה נח בתבה לא טעם טעם שינה, לא ביום ולא בלילה, שהיה עסוק לזון את הנפשות שהיו עמו.

הוי אומר: וְלֹוקֵחַ נְפָשׁוֹת — זה נח.

הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁולָּם(משלי יא, לא).

הֵן צַדִּיק — זה נח, שנאמר: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק(בראשית ו, ט);

על ידי שהיה זריז בתיבה נשתלם, שנאמר: הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁולָּם.

רבי הונא אמר:

יצא מן התיבה גונחגונח — נאנח, משתעל מכאב מליבו, שנאמר: וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ(בראשית ז, כג) —

וישאר נח אין כתיב כאן, אלא וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ: לשון מיעוט הוא.

רבי יוחנן בשם רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי אמר:

לא יצא נח מן התיבה עד ששברו הארי.

אמר רוח הקודש: הצדיקים משתלמין, והרשעים אינן משתלמין — הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁולָּם.

אמר הקדוש ברוך הוא: הצדיק — לשעה הוא כעסו, ומיד הוא מתרצה;

אבל דור המבול — לא נשתייר בו אחד מהם.

אמר הקדוש ברוך הוא: מי גרם לנח שנמלט? הצדק שהיה בידו —

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק.

דבר אחר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ(בראשית ו, ט) —

מה כתיב למעלה מן העניין? וַיִּנָּחֶם יְיָ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם וגו׳(בראשית ו, ו).

רבי יהודה ורבי נחמיה חולקין.

רבי יהודה אומר:

כביכולכביכול — כאילו אפשר לומר כך (על הקדוש ברוך הוא) תהאתהא — תהייה, חרטה הקדוש ברוך הוא על שעשה את האדם.

אמר הקדוש ברוך הוא: אילו בראתי אותו בשמים והשריתי בשמים — לא היה חוטא, כשם שאין המלאכים חוטאין.

לפיכך וַיִּנָּחֶם יְיָ. בשביל מה? כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ — שאילו היה בשמים לא היה חוטא.

ורבי נחמיא אמר:

מהו וַיִּנָּחֶם? לשון ניחומים.

למה כן? אמר הקדוש ברוך הוא: ניחמתי שעשיתי את האדם בארץ;

שאילו בראתי אותו בשמים והשריתי אותו אצל המלאכים — היה ממרידן, כשם שמרד בתחתונים.

לפיכך נתנחמתי שבראתי אותו בארץ, שנאמר: וַיִּנָּחֶם יְיָ.

אמר רבי אחא ברבי חנינא:

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שעולמו חרב — כביכול היה מתאבל עליו ומתעצב, כמה דאת אמר: נתעצב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ(שמואל ב יט, ג).

הוי אומר: וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

אמר רבי אבהו:

לא נתאבל אלא על לבו של אדם;

כאדם שעשה דבר רע וידע שלא עשה יפה, והוא אמר: מה עשיתי!

כך יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא: אני הוא שנתתי שאור רע בעיסהשאור רע בעיסה — יצר הרע שבלב האדם — כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻורָיו(בראשית ח, כא).

הוי אומר: וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ — של אדם.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם(בראשית ו, ז) —

מהו אֶמְחֶה? אכרות, אשמיד, אהרוג, אאביד אין כתיב כאן, אלא אֶמְחֶה.

אמר רבי ברכיה:

העליונים — מים במים, והתחתונים — עפר ואפר;

ומה עסקן של מיםעסקן של מים — דרכם וטבעם של המים? יורדין על העפר וממחין.

אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומרדו בי בעפר — הריני מוריד עליו מים וממחה אותו,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה.

דבר אחר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק —

למה נקרא שמו צדיק? הואיל וזן את בריותיו של הקדוש ברוך הוא — נעשה כבוראו,

כענין שנאמר: כִּי צַדִּיק יְיָ צְדָקוֹת אָהֵב(תהלים יא, ז).

וכן יוסף: הואיל וזן את הבריות שבע שנים — נקרא צדיק, שנאמר: עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק(עמוס ב, ו);

ולפי שזן את הבריות שבע שנים, לפיכך נקרא צדיק.

אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ(בראשית ו, ט) —

למה שני פעמים נֹחַ נֹחַ? שהיו בניו צדיקים כמותו.

אמר רבי אחא בר זעירא:

אתה אומר: בניו של נח צדיקים היו? לפי שהיו דור המבול ילודים ברשע:

כשם שהיה אדם הולך על אשה שאינה שלו, כך הייתה הבהמה הולכת על מין אחר שאינו שלה.

ומניין שנצטוות הבהמה שלא תלך? שנאמר: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ(בראשית א, כה) —

אמר הקדוש ברוך הוא: במינך את מותרת לדבק, במין אחר אסור.

אבל הבהמה והחיה והעוף שנכנסו לתיבה — צדיקים היו, שלא נדבקו במין אחר אלא במינן.

אמר רבי פנחס הכהן בר חייא:

שכך כתיב: לְמִשְׁפְּחֹותֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּיבָה(בראשית ח, יט) —

וכי יש לבהמות משפחות, שהוא אומר לְמִשְׁפְּחֹותֵיהֶם?

אלא שלא נדבקו אלא במינן — זכו להיכנס בתיבה.

אֵלֶּה תּוֹלְדֹות(בראשית ו, ט) —

מהו בְּדֹורֹותָיו? יש דורשין לשבח, ויש דורשין לגנאי.

צדיק בדורותיו — ולא בדורות אחרים.

משל למה הדבר דומה? אם יתן אדם סלע של כסף בתוך סלעים של נחשת — אותה של כסף נראית נאה;

כך היה נח נראה צדיק בדור המבול: תָּמִים הָיָה בְּדֹורֹותָיו.

יש דורשין אותו לשבח. כיצד?

לנערה שהיתה שרויה בשוק של זונות והייתה כשירה — אילו הייתה בשוק הכשירות, על אחת כמה וכמה.

משל לחבית של אפרסמוןאפרסמון — בושם, שמן האפרסמון שהייתה נתונה בקבר והייתה ריחו טוב — אילו היה בבית, על אחת כמה וכמה.

תָּמִים הָיָה — שנולד מהול. עשרה בני אדם נולדו מהולים.

דבר אחר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹות נֹחַ נֹחַ —

שני פעמים למה?

אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל לפייס לכל באי העולם, שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו.

אמר הקדוש ברוך הוא: שקול הוא לפני כאברהם.

אמר רבי יהודה בר שלום:

נאמר שני פעמים אַבְרָהָם אַבְרָהָם(בראשית כב, יא);

וכן ביעקב;

וכן במשה;

וכן בשמואל;

וכן נֹחַ נֹחַ — בשביל להשוות לצדיקים.

דבר אחר: נֹחַ נֹחַ —

נֹחַ בעולם הזה, נֹחַ בעולם הבא.

אמר הקדוש ברוך הוא: כשנביא לנחם את ירושלים — בנח הצדיק אני נשבע לה שאיני משעבד בניה עוד,

שנאמר: כימי נֹחַ זֹאת לִי(ישעיה נד, ט).

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ח, א).

ילמדנו רבינו: מי שהוא ראה את הקשת בענן — מהו צריך לברך?

כך שנו רבותינו: מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך.

מאי מברך? ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.

הרי מן המשנה; מן התורה מנין? תלמוד לומר: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית(בראשית ט, יג).

אין מעשה של הקדוש ברוך הוא כמעשה בשר ודם. כיצד?

בשר ודם — כל ימים שאוהבו חי, אהבה במקומה; ואם מת — אהבה מתבטלת.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: מת אברהם — והיתה אהבתו מתקיימת ליצחק בנו,

שנאמר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כה, יא).

דבר אחר: עני מבקש צדקה מן האדם — והוא נותן לו יום, או שנים, או חודש, או שנה;

אבל הקדוש ברוך הוא נותן מזון לאדם כל הימים שהוא חי.

דבר אחר: אדם שהמלך אוהבו — מכבדו בכסף וזהב ובגדים, ומעשרו;

והוא הולך בספינה, והרוח בא ומאבד הספינה — היכן מתנתו של מלך? הרי כבדו ועשרו; שמא יכול הצילו מן הים ומן הליסטיןהליסטין — השודדים, הגזלנים?

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא נותן מתנה לאדם ומשמרו, שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד):

ברך לאברהם ושמרו, שנאמר: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א);

ברך ליצחק ושמרו, שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ;

ברך ליעקב ושמרו, שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד(בראשית לה, ט) וגו׳ וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ.

דבר אחר: אדם עולה לספינה ועמו בהמה; ואם עמד סער בים — מה הם עושים?

משליכין את הבהמה לים ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה.

תדע לך שהוא כן: שבשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לאבד עולמו בדור המבול, בשעה שחטאו — שקל את האדם כנגד הבהמה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה(בראשית ו, ז);

וכשבא להתרצות — כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה.

ממה שקראו בעינין: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ח, א).

זה שאמר הכתוב:

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל(תהלים לו, ז) וגו׳ —

משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן.

משל את הצדיקים בדירתן: בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹותָם(יחזקאל לד, יד) וּבְהָרֵי וגו׳;

משל את הרשעים בדירתן: כֹּה אָמַר יי בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה(יחזקאל לא, טו) הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם.

רבי יהודה בר חמא אמר:

במה מכסין את הגיגיתהגיגית — כלי גדול לשיכר ולמשרה? ממינה; שמא מכלי אחר, של כסף או של זהב?

כך שאול חשכה, והתהום המכסה עליה חשך, והרשעים שבתוכה חשך,

שנאמר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם(ישעיה כט, טו) — יבא חשך ויכסה חשך.

דבר אחר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

מעשה ברבי יהושע בר לוי שעלה לרומי, ונכנס בפלטיןבפלטין — בארמון אחת, וראה שם עמודים של שיש מכוסין בטפיטאותבטפיטאות — במרבדים, בשטיחים — בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו.

יצא משם ומצא עני אחד, מחצלת קנים מתחתיו ומחצלת קנים על גביו.

על העמודים קרא: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל — בכל מקום שאתה נותן, משפיעו;

על העני קרא: ומִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה — ובכל מקום שאתה מכה, אתה מדקדק.

דבר אחר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

אמר רבי עקיבא:

צדקה שאתה עושה לנו לעולם הבא — בשביל שאנו קבלנו משפטיך בעולם הזה.

דבר אחר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל — אלו מעשיהם של צדיקים:

מה ההרים גלוים — אף מעשיהם של צדיקים גלוים, שנאמר: יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ(תהלים עב, ה).

מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה — אלו מעשיהם של רשעים:

מה התהום חשך — אף מעשיהם של רשעים חשך, שנאמר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם.

דבר אחר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

מה ההרים נזרעים ועושים פירות — אף מעשיהם של צדיקים עושים פירות, שנאמר: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב(ישעיה ג, י) כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ.

ומִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה —

מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות — אף מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות, שנאמר: אוֹי לְרָשָׁע רָע וגו׳(ישעיה ג, יא).

דבר אחר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

אמר רבי שמעון בר יוחי:

כשם שההרים כובשין על התהום כדי שלא יעלה ויציף את העולם — כך צדקה כובשת על מדת הדין ועל הפורענות כדי שלא יבא לעולם:

צִדְקָתְךָ על מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּהַרְרֵי אֵל על תְּהוֹם רַבָּה.

דבר אחר: צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל —

אמר רבי יהודה בר סימון:

צדקה שעשית עם נח בתבה — גרמה לו שתנח תבתו על ההרים, שנאמר: וַתָּנַח הַתֵּבָה(בראשית ח, ד) וגו׳ עַל הָרֵי אֲרָרָט;

משפטיך שעשית עם דור המבול — דקדקת עמהם עד תהום, שנאמר: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ(בראשית ז, יא) כׇּל מַעְיְנֹות תְּהוֹם רַבָּה.

ואחר הפורענות — הוי: אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ.

אימתי? וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ח, א).

זה שאמר הכתוב:

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה(משלי י, ז) — זה נח, שכתיב בו אִישׁ צַדִּיק(בראשית ו, ט).

וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב — זה דור המבול, שנרקבו מן העולם, שנאמר: וַיִּמַח(בראשית ז, כג).

מהו וַיִּמַח? כעניין שנאמר: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה(שמות יז, יד).

לפיכך וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

דבר אחר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ח, א) —

כתיב: יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ(משלי יב, י): יודע צדיק של עולם אפילו נפש בהמתו, אפילו כשהוא כועס.

אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם:

מדת בשר ודם — כשהמדינה מורדת עליו הוא משלח לגיונותיולגיונותיו — גדודי צבאו ומחריבן, ומשוה טובים ורעים כאחת; ואין שם לומר איש פלוני כשר הוא, הניחו לו, אלא הכל הורגין.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: אלא כל הדור מכעיסו והוא כועס עליהן, ואין שם אלא צדיק אחד — ומצילו.

הוי אומר: יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ;

וכן הוא אומר: טוֹב יְיָ לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיֹודֵעַ חֹוסֵי בוֹ(נחום א, ז).

וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי — אלו דור המבול, שהיו אכזרים.

אמרו רבותינו: בשעה שהעלה הקדוש ברוך הוא את התהום, והיו רואים את המעינות עולות עליהם — מה היו עושין?

היה להם בנים הרבה, והיה כל אחד ואחד נוטל את בנו ונותנו על התהום, והיו המים מתגברים.

הוי אומר: וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי.

ומנין שהיו עושין כן? שכן איוב אמר עליהם: יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם מְתָקוֹ רִימָּה עוֹד לֹא יִזָּכֵר(איוב כד, כ) — הרחם שלו, שהיו בניו.

ומה עשה להן הקדוש ברוך הוא? הוריד עליהן מבול של מעלה ושברן, שנאמר: וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה.

אמר רבי ברכיה:

קשים היו יתר מדאי, ובעלי קומה היו; ואילולי שפרע מהן מלמעלה — לא היו יכולין להם המים;

שכן איוב אמר: אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ(איוב כב, כ).

מהו כך? כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא מתו בתהומות שלמטן — הוריד עליהן אש שלמעלה ושרפתן, שנאמר: אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וגו׳.

ולא עוד, אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה, והן גועו אותן, שנאמר: וַיִּגְוַע כׇּל בָּשָׂר(בראשית ז, כא) וגו׳.

כיון שראו עצמן שהן אבודין — היו מבקשין להפוך את התבה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הקיף את התבה אריות, והיו אוכלין אותן, שנאמר: וַיִּסְגֹּר יְיָ בַּעֲדוֹ(בראשית ז, טז).

מהו וַיִּסְגֹּר? כענין שנאמר:

אֱלָהִא שְׁלַח מַלְאֲכֵא וּסְגַר פֻּום(דניאל ו, כג) ראיותא.אלהא שלח מלאכא… — אלהי שלח מלאכו וסגר את פי האריות.

אלהי שלח מלאכו וסגר את פי האריות.

דבר אחר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ(בראשית ח, א) —

אם לנח נזכר — למה לחיה ולבהמה?

אלא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שאינו מקפח שכר כל בריה:

אפילו עכבר היה משמר משפחתו ולא נתערב במין אחר — כדי ליטול שכר.

וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם, שנאמר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה(בראשית ו, יב);

לפיכך כשם שפרע אדם שחטאו — כך פרע מן הבהמה והחייה והעוף.

ומניין שנפרע מהם? שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה(בראשית ו, ז).

וכל כך למה? ללמדך שאף הם ערבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן — כל מין ומין על מין שאינו שלו.

וקרא הקדוש ברוך הוא לנח ואמר לו: בחר לך בהמה וחיה ועוף שלא עירבבו את משפחתיהם,

שנאמר: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה(בראשית ז, ב) — טהרה כשם שנבראת.

וכיון שיצאו מן התיבה — העיד עליהן הקדוש ברוך הוא שלא עירבבו משפחתם, שנאמר: לְמִשְׁפְּחֹותֵיהֶם יָצְאוּ(בראשית ח, יט).

לפיכך נזכר להם הקדוש ברוך הוא עם נח, שנאמר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.

וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ(בראשית ח, א) —

איזה הרוח עיבר הקדוש ברוך הוא על הארץ ועל המים והחזירו כשם שחיו מתחילתן?

שנאמר: וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וכתיב: וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם(בראשית א, ב) —

אותו הרוח העביר עליהן, ונחו מיד.

דבר אחר: וַיַּעֲבֵר וישוכו — שהפיג הקדוש ברוך הוא חמתו, שנאמר: וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה(אסתר ז, י).

וכן הוא עתיד לעשות: שהוא פורע מן הרשעים ומאבדן מן העולם, והוא בורא את הצדיקים בריא חדשה ונותן בהם רוח,

כמה שנאמר: וְנָתַתִּי בכם רוחי וִחְיִיתֶם(יחזקאל לז, יד).

אמר דוד: תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן(תהלים קד, כט) — אילו הרשעים; אבל הצדיקים — תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן(תהלים קד, ל).

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה פרעתי מן הרשעים שמרדו עלי ואיבדתים מן העולם, ופעלתי פעולה טובה לנח ולבניו;

ולעולם הבא אני פורע מן הרשעים, ופועל פעולה טובה לצדיקים.

וכן אמר ישעיה: הִנֵּה יי אלהים בְּחָזָק יָבא וגו׳(ישעיה מ, י) — על אומות העולם;

אבל לצדיקים: הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻולָּתוֹ לְפָנָיו.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ(בראשית ח, טו) לֵאמֹר, צֵא מִן הַתֵּבָה(בראשית ח, טז).

ילמדנו רבינו: מהו ליתן רוק תפלרוק תפל — רוק של אדם שלא טעם כלום, רוק שעל פי צום על העין בשבת?

אמר רבי חייא בר אבא:

אסור ליתן רוק תפל על גב העין בשבת, שהוא כמרפא בשבת.

בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה; ומה רפואתו של יצר הרע? תשובה.

אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי אליעזר:

שלשה דברים מבטלין גזירה קשה, אלו הן: תפלה, תשובה וצדקה.

אמר רבי הונא ברבי יוסי: אף שינוי השם ומעשים טובים.

לפיכך היה הקדוש ברוך הוא מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה ויקבלם;

וכיון שלא עשו תשובה — מיחה אותם במים, שנאמר: וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם(בראשית ז, כג).

שייר נח ובניו בתבה.

כיון שנחו המים, היה נח צריך לצאת מן התבה;

אלא אמר נח: ברשות הקדוש ברוך הוא נכנסתי, שנאמר: בֹּא אַתָּה וגו׳(בראשית ז, א) — ועכשיו אצא שלא ברשות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשות אתה מבקש? הרי לך רשות,

שנאמר: צֵא מִן הַתֵּבָה.

צֵא מִן הַתֵּבָה(בראשית ח, טז).

זה שאמר הכתוב:

הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי(תהלים קמב, ח) — מדבר בנח.

כשהיה נח בתבה, אמר נח לפני הקדוש ברוך הוא: הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי — שהיה סגור שם.

אמר רבי לוי:

כל שנים עשר חודש שהיה נח בתבה לא טעם טעם שינה, לא הוא ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה והחיה.

רבי אבא בר כהנא אמר:

שבישתיןשבישתין — זמורות גפן לפילין וזכוכית לנעמיותלנעמיות — לבנות היענה הכניס בתבה, לזון את הבהמה ואת החיה;

שיש מהן שאוכלת בשתי שעות בלילה, ויש מהן שאוכלת בשלוש שעות ביום.

מכאן תדע לך שלא טעם נח טעם שינה.

רבי יוחנן אמר בשם רבי אלעזר ברבי יוסי הגלילי:

פעם אחת שהה נח לזון את הארי, והכישו הארי ויצא צולע, שנאמר: וַיִּשָּׁאֶר(בראשית ז, כג) אַךְ נֹחַ.

אמר רבי הונא בשם רבי יוסי:

יצא נח מן התבה גונחגונח — נאנח, משתעל מכאב מלבו; לכך אמר: הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי.

בִּי יַכְתִּירוּ צַדִּיקִים — בי נוטלים הצדיקים כתר בעולם;

שיהו אומרים: מה אם נח, שהיה צדיק ולא צדיק שלם, כך עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים, שנאמר: יְמַלֵּט אִי נָקִי(איוב כב, ל) וְנִמְלַט בְּבֹור כַּפֶּיךָ — שהיה נקי ולא נקי;

רבי חנינא ברבי אחא אמר:

אונקיאאונקיא — משקל קטן, מעט שבמעט של זכות היה בו, שנאמר: יְמַלֵּט אִי נָקִי —

על אחת כמה וכמה מי שהיה צדיק שלם, שיעשה לו הקדוש ברוך הוא נסים.

הוי אומר: בִּי יַכְתִּירוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי.

אמר רבי יהודה ברבי אילעאי:

אילו הייתי שם — הייתי שובר את התיבה ויוצא לי משם.

בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים(בראשית ח, ה) — ולא יצא משם, אלא המתין לו בתיבה כדי ליתן לו רשות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשות אתה מבקש?

צֵא מִן הַתֵּיבָה.

דבר אחר: צֵא מִן הַתֵּבָה(בראשית ח, טז).

זה שאמר הכתוב:

אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹור וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים(קהלת ח, ב) —

אמר להם רוח הקדש: משביע אני עליכם, שאם תגזור עליכם מלכות גזרות — אל תמרדו עליה בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹור.

אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת — אל תשמעו להם.

אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹור — בכל דבר שהיא צריכה;

אבל עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים — אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ(קהלת ח, ג) אַל תַּעֲמֹוד בְּדָבָר רָע.

למה? שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקדוש ברוך הוא; לפיכך עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים.

וכן עשו חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם.

אמרו לו: מה אתה סבור, שאתה משליך אותנו לתוך כבשן האש ואין הקדוש ברוך הוא מציל אותנו? בין מציל בין שאינו מציל — אין אנו משתחוים לצלם,

שנאמר:

הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִיל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב(דניאל ג, יז),הן איתי אלהנא… — הנה יש אלהינו שאנו עובדים, יכול הוא להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך, המלך, יציל.

הנה יש אלהינו שאנו עובדים, יכול הוא להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך, המלך, יציל.

וכתיב בתריה:

וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָיךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד(דניאל ג, יח).והן לא ידיע… — ואם לא — ידוע יהיה לך, המלך, שלאלהיך אין אנו עובדים, ולצלם הזהב שהעמדת לא נשתחוה.

ואם לא — ידוע יהיה לך, המלך, שלאלהיך אין אנו עובדים, ולצלם הזהב שהעמדת לא נשתחוה.

אמר להם נבוכדנצר: אמת אתם אומרים? שנאמר:

הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ(דניאל ג, יד).הצדא שדרך… — האמת הדבר, שדרך מישך?

האמת הדבר, שדרך מישך?

אמרו לו:

לָא חששין אנא עַל דְּנָא פִּתְגָם לַאתָבוּתָךְ(דניאל ג, טז).לא חששין אנא… — אין אנו צריכים להשיב לך דבר על זה.

אין אנו צריכים להשיב לך דבר על זה.

אמרו לו: כל מה שתגזור עלינו — ארנוניותארנוניות — מסי תבואה ומזון שנתיים לשלטון ומסין וגולגליותגולגליות — מס גולגולת, מס לכל נפש — אנו שומעין לך; אבל לכפור בהקדוש ברוך הוא אין אנו שומעין לך:

עַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ.

כיון ששמע מהם כך — התחיל קוצף, שנאמר:

בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חימה(דניאל ג, יט).באדין נבוכדנצר התמלי… — אז נתמלא נבוכדנצר חמה.

אז נתמלא נבוכדנצר חמה.

כיון שהסיקו את הכבשן — השליכו אותן אסורין.

כיון שירדו לתוך הכבשן — תלוי עיניהם להקדוש ברוך הוא, ואמרו: רבון העולמים, אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך:

לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד וגו׳(תהלים קטו, א);

והרי הרשע הזה כינס כל הלשונות, שנאמר:

בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא וגו׳(דניאל ג, ג) — למה יאמרו הגוים?באדין מתכנשין… — אז נתכנסו שרי המדינות.

אז נתכנסו שרי המדינות.

מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: וכי על שמכם ירדו? על שמי ירדו, ואני ארד ואתירן,

שנאמר: עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים וגו׳ יְיָ(תהלים קמו, ז) מַתִּיר אֲסוּרִים.

מיד התירן הקדוש ברוך הוא, והציף את הכבשן והעלה אותן, והשווהו לארץ, שהיה עמוק.

וכיון שראה המלאך כך, אמר להם: צאו לכם מיכן, שהרי התיר לכם הקדוש ברוך הוא ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ; צאו לכם!

אמרו לו: אין אנו יוצאין מבלעדי נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו מן הכבשן; אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹור — ברשותו נכנסנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין.

כיון שבא נבוכדנצר — ראה אותם ותמה; התחיל צווח להם, שנאמר:

עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עבדי אֱלָהָא(דניאל ג, כו) רבא —ענה ואמר שדרך… — ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו, עבדי האל הגדול!

ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו, עבדי האל הגדול!

פוקו וסוקופוקו וסוקו — צאו ועלו אין כתיב כאן, אלא פֻּוקוּ וֶאֱתוֹ: מכאן שהכבשן נשוה לארץ.

מיד אמרו למלאך: עכשיו נצא, שנאמר:

בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא.באדין נפקין… — אז יצאו שדרך מישך ועבד נגו.

אז יצאו שדרך מישך ועבד נגו.

ממי למדו? מנח, שנכנס בתבה ברשותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ(בראשית ח, טו) צֵא מִן הַתֵּבָה.

וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה, שנאמר: וַתָּנַח הַתֵּבָה(בראשית ח, ד) — אמרו לו בניו: נצא לנו!

אמר להם: חס ושלום! ברשותו של הקדוש ברוך הוא נכנסנו, וברשותו של הקדוש ברוך הוא נצא.

וכיון ששמע הקדוש ברוך הוא כך — מיד נתן להם רשות,

שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ צֵא מִן הַתֵּבָה.

דבר אחר: צֵא מִן הַתֵּבָה(בראשית ח, טז).

זה שאמר הכתוב:

בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק(משלי יב, יג) —

בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רשע — אלו דור המבול, שחטאו בפיהם,

שנאמר: וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וגו׳(איוב כא, יד) מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ(איוב כא, טו).

הוי: בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רשע; וכתיב: וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם וגו׳(בראשית ז, כג).

וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק — זה נח, שנאמר בו: אִישׁ צַדִּיק תָּמִים(בראשית ו, ט).

לכך נאמר: צֵא מִן הַתֵּבָה.

דבר אחר: צֵא מִן הַתֵּבָה(בראשית ח, טז) —

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי(תהלים קמב, ח).

כשהיה נח בתוך התבה היה תדיר מתפלל, שנאמר: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹוא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ(תהלים לב, ו).

ומה היה מתפלל? הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזירה היא מלפני, שישתלמו שנים עשר חודש; אם אינן משתלמין — אין אתה יוצא.

וכן אמר ישעיה: בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ(ישעיה מט, ח) וגו׳ לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ(ישעיה מט, ט) — זה נח ובניו, שהיו אסורים בתשמיש המטה.

וכן עשה יוסף: כשראה שני רעבון עתידות לבוא — נזקק לפריה ורביה עד שלא באו,

שנאמר: וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים(בראשית מא, נ) בְּטֶרֶם תָּבא שְׁנַת הָרָעָב.

וכן עשו נח ובניו והבהמה והחיה והעוף: לא נזקקו לפריה ורביה כשנכנסו לתבה, שכן צוה להם הקדוש ברוך הוא כשנכנסו לתבה.

מנין? וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו(בראשית ז, ז) — הזכרים לעצמן; וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו — הנקבות לעצמן.

כך כל הימים שהיה נח בתבה — היו נח ובניו וכל אשר אתו אסורים בתשמיש המטה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אפשר שאהא כועס ומחריב את העולם — ואתה בונה? אלא כשיעבור המבול אתם נזקקים לפריה ורביה,

שנאמר: לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ.

וכיון שיבשה הארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ — והתיר להם פריה ורביה;

ואף לבהמה ולחיה ולעוף התיר, שנאמר: וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ(בראשית ח, יז).

אמר לו נח: רבונו של עולם, שמא אתה מביא מבול לעולם?

אמר לו: כך נשבעתי שאיני מביא עוד מבול, שנאמר: וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ(בראשית ח, כא) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ לֹא אֹוסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה וגו׳.

היאך נשבע לו?

רבותינו אומרים:

בברית אברהם נשבע לו, שנאמר: וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית(נחמיה ט, ח);

וכן ישעיה אמר: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי(ישעיה נד, ט) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹור מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ.

אתה מוצא: אף על פי כן, ארבעים יום בכל שנה היו עושין אותן המים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותן ארבעים יום,

שנאמר: וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל(מלכים א ו, לח).

מהו בְּיֶרַח בּוּל? בירח שבלים לבהמהבירח שבלים לבהמה — חודש שבו בוללים (מערבים) מספוא לבהמה מן הבית מן הבית.

דבר אחר: בְּיֶרַח בּוּל — בזמן שהארץ עושה בולים בוליםבולים בולים — גושים גושים, רגבים.

דבר אחר: בְּיֶרַח בּוּל — חסר מ׳, כנגד ארבעים יום שנפסקו מן העולם.

ומה אם לנח נשבע הקדוש ברוך הוא בבריתו של אברהם אבינו — וקיים; ולציון נשבע שלש שבועות — על אחת כמה וכמה שיקיים.

ואלו הן שלש שבועות — נשבע בבריתו של אברהם אבינו, שנאמר: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי:

בנפשו נשבע, כביכול, שנאמר: נִשְׁבַּע יי אלהים בְּנַפְשׁוֹ(עמוס ו, ח);

ובשבת נשבע, שנאמר: וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ(שמות לא, יז);

ובתורה נשבע, שנאמר: נִשְׁבַּע יְיָ בִּימִינוֹ(ישעיה סב, ח) — זה תורה, שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).

ומה נשבע לירושלים? שיבנה אותה, שנאמר: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַים יְיָ(תהלים קמז, ב).

אמר רבי שמואל בר נחמני:

מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות.

אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית — אל תאמן, שנאמר: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַים יְיָ, ואחר כך נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא כבר נבנית ירושלים וחרבה?

אמר להם: על ידי עונות חרבה וגליתם מתוכה; אבל עתה אני בונה אותה ואיני מחריבה לעולם,

שנאמר: כִּי בָנָה יְיָ צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ(תהלים קב, יז).

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ(בראשית ט, יח).

ילמדנו רבינו: מי הוא המצווה על פריה ורביה — האיש או האשה?

כך שנו רבותינו: האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר: על שניהם הוא אומר: ויברך אותם אלהים(משנה יבמות ו, ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ(בראשית א, כח).

אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה.

תדע לך שכן הוא: שהרי הרבה חזק אברהם לישא אשה ליצחק בנו, שכן הוא אומר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ וגו׳(בראשית כד, ב),

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם(בראשית כד, ג) וגו׳ כִּי אם אֶל אַרְצִי וגו׳(בראשית כד, ד) — הרי אברהם חיזק על פריה ורביה.

וכן יצחק שלח ליעקב, שנאמר: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל(בראשית כח, ב) — שלחו ליקח אשה ההוגנת לו.

לא כשם שהיו אנשי דור המבול שטופים בזמה, ההולכים על מי שאינו הגון להם; ראה מה כתיב: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים וגו׳(בראשית ו, ב).

אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל וכך עושין — יאבדו מן העולם לעצמן.

ולמה נאבדה הבהמה עמה? שנאמר: מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה(בראשית ז, כג) —

שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה:

הסוס על החמור,

הארי על השור,

הנחש על הצב;

שנאמר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה(בראשית ו, יב) כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ —

כל אדם אינו אומר, אלא כׇּל בָּשָׂר: אפילו הבהמה והחיה והעוף; לפיכך נמחו עמהן.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

כשם שלא נכנסו לתבה אלא צדיקים — כך הבהמה והחיה והעוף שהיו עמהם היו צדיקים, שנאמר: לְמִשְׁפְּחֹותֵיהֶם(בראשית ח, יט).

וכי יש לבהמה משפחה? אלא אותה הבהמה שלא נדבקה במין אחר — נכנסה לתבה; לפיכך יחסם הקדוש ברוך הוא.

ומה בהמה וחיה ועוף שאינן כלום — נתיחסו; נח ובניו אינו דין שיתיחסו?

מיד יחסם הקדוש ברוך הוא —

ממה שכתוב בענין: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּוצְאִים מִן הַתֵּבָה וגו׳.

דבר אחר: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ(בראשית ט, יח).

זה שאמר הכתוב:

בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד לְעוֹלָם(יחזקאל כו, כא) נאום יי אלהים — מדבר באומות העולם.

מהו בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ? אומות העולם לא היו ולא עתידין להיות, שנאמר: בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ —

בַּלָּהוֹת — בל היות; וְאֵינֵךְ — עכשיו; וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד — לעולם הבא.

אבל ישראל — היו, וגם עתידין להיות:

היו עד שלא נברא העולם, שנאמר: זְכֹור עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם(תהלים עד, ב);

והן עכשיו, שנאמר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם(דברים כט, ט);

ועתידין להיות, שנאמר: וְהָיוּ לִי נאום יְיָ אלהים לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹושֶׂה סְגֻלָּה(מלאכי ג, יז).

אבל לאומות העולם — בלהות: שלא היו בעולם, ולא היה להם הוויה בעולם.

אבל בני נח הייתה להם הוייה בעולם, שנאמר: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ.

דבר אחר: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ —

אמר רבי לוי:

בזכות שעשו בתיבה — יצאו מן התיבה.

ולמה? כל שנים-עשר חודש שעשו בתיבה היו חוגרין מותניהם וזנין את הבהמה והחיה; ובזכות כן יצאו מן התיבה.

שנאמר: וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּוצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת —

וכי שם היה גדול, שהוא מקדימו? והלא כתיב: אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל(בראשית י, כא)!

למה הקדים שם ליפת? שהיה כשר ומושלם לבוראו.

וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן —

תנא, אמר רבי ברכיה:

חם הוא אבי כנען, הוא אבי פרוח; שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ(בראשית ט, יט).

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה(בראשית ט, כ) —

מהו וַיָּחֶל? שנעשה חולין.

אִישׁ הָאֲדָמָה —

רבי יהושע דסכניןדסכנין — מסכנין (שם מקום בגליל) בשם רבי לוי אמר: גבר בן גברגבר בן גבר — איש בן איש — אדם חשוב בן אדם חשוב.

דבר אחר: אִישׁ הָאֲדָמָה — שבשבילו עמדה הארץ.

וַיִּטַּע כָּרֶם — זה אחד מארבעה בני אדם שהתחילו בארבעה דברים.

נח התחיל בנטיעה, ובשכרות, ובארירהובארירה — ובקללה, ובעבדות:

בעבדות, שנאמר: עֶבֶד עֲבָדִים(בראשית ט, כה);

בנטיעה, שנאמר: וַיִּטַּע כָּרֶם;

בשכרות, שנאמר: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר(בראשית ט, כא);

ובארירה, שנאמר: אָרוּר כְּנָעַן;

ובעבדות, שנאמר: עֶבֶד עֲבָדִים.

אברהם התחיל בזקנה, וביסורין, ובפונדקובפונדק — ובבית הארחה לעוברי דרכים, ובליגטאובליגטא — ובמתנה שנותנים בצוואה, בירושה שבמתנה:

בזקנה — שהיו האב והבן נכנסין לעיר ואין אדם יודע מי מכבד; אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, ממך אני מתחיל, שנאמר: וְאַבְרָהָם זָקֵן(בראשית כד, א).

וביסורין מנין? אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אילולי שנתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין לפניך, ואילו הבאת עליהם יסורין לא היו מורדין בך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ממך אני מתחיל — שנתייסר בבנו, שנאמר: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל(בראשית כא, ח).

רבי אושעיא ורבי אבין.

חד אמר: שנגמל מן היסורין;

וחד אמר: שנגמל מיצר הרע ליצר טוב.

ובפונדק — דכתיב: וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע(בראשית כא, לג) — זהו פונדק.

ובליגטא — זהו מתנה — מנין? שנאמר: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹות(בראשית כה, ו).

משה התחיל בכהונה, ובדוכן, ובקרבנות, ובתורה:

בכהונה — ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים;

בדוכן — שהעמיד אלעזר על הדוכן, שנאמר: וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר וגו׳(במדבר ג, לב);

ובקרבנות מנין? וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כׇּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה(ויקרא ח, כא);

ובתורה מנין? שנאמר: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה(שמות כד, יב) וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.

בלעם התחיל בקובהבקובה — בזנות, בקובה של זונות (?), בקוביאבקוביא — במשחק הקוביות (משחק מזל), בלודיםבלודים — במשחקי הזירה (?) ובקסמים.

הוי נח אחד מארבעה בני אדם שהתחילו ארבעה דברים.

וַיִּטַּע כָּרֶם —

מהיכן היה לו? אלא מן החרצנים שהכניס עמו לתיבה — נטל וזרע, שנאמר: וַיִּטַּע כָּרֶם וגו׳.

ואחריו מה כתיב? וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן.

אמר רבי חייא בר אבא:

בו ביום שנטעה — בו ביום הפריחה, בו ביום עשתה פרי, בו ביום קטפה ובצרה ודרכה ושתה,

שנאמר: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר.

וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אהלו — כתיב אׇהֳלֹה.

אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי חנינא בשם רבי שמואל בר יצחק:

נתן גלות לעשרת השבטים, שנאמר: שֹׁמְרוֹן אׇהֳלָה(יחזקאל כג, ד).

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן(בראשית ט, כב) —

אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי יעקב בר זבדי שאמר משום רבי אבהו:

חם ראה בעיניו והגיד בפיו.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו — יצא לחירות,

שנאמר: כִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וגו׳(שמות כא, כו).

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה(בראשית ט, כג) —

אמר רבי יוחנן:

ויקחו לא נאמר, אלא וַיִּקַּח: שם נתחזק תחילה במצוה ואחר כך יפת; לפיכך וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת.

וַיֵּלְכוּ אֲחֹורַנִּית — שהיו מהלכין לאחוריהן, שהיתה ביאתן כדרך הליכתן.

וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ — נתן להם שכרן: טלית לשם, וליפת פיוולאפיוולא — גלימה, מעיל עליון.

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן(בראשית ט, כה) — חם ראה, כנען נתארר?

אמר רבי יהודה:

אין הקללה שוכנת במקום ברכה, לפי שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים(בראשית ט, א) אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו.

רבי נחמיה אומר:

כנען ראה והגיד לאביו — חזרה קללה לעיקרה; לפיכך נאמר: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן.

אמרו רבותינו: כשהיה נח בתבה אמר: אילו היו לבני עבדים, כדי שהיו יושבים והם יוצאים לפניהם! אלא כשאצא מן התבה — מה שאני מוליד אעשה אותם עבדים להם.

אמר לו: אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לאחיו — חייך, אני אעשה בנך הרביעי עבד,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.

אמר ריש לקיש:

הרי משל חם — עבדים לעולם; אבל בניו של שם — יוצאים חפשים בעולם, שנאמר: כִּי יִמָּכֵר לְךָ(דברים טו, יב), וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ(דברים טו, יז) — מה כתיב שם? וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם;

אבל כאן — עֶבֶד עֲבָדִים: עבד שאינו נוטל חירות ולא יצא לעולם.

מי גרם לו הארירההארירה — הקללה הזאת? על ידי שביזה את אביו.

וכן עתיד הקדוש ברוך הוא לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר: כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר וגו׳(ישעיה כ, ד) עָרוֹם וְיָחֵף —

מהו עָרוֹם וְיָחֵף? שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים.

ויפת, שכיבד את אביו — מה פרע לו הקדוש ברוך הוא? כשיבא גוג — הקדוש ברוך הוא מאפילו ומכסה עליו, שנאמר: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר(יחזקאל לט, יא).

ומה פרע לו הקדוש ברוך הוא לשם? אלא בשעה שנכנסו בניו של אהרן להקריב — נשרפו גופיהם ולא נשרפו בגדיהם; למה? שהם בניו של שם.

הרי בצדיקים; ומנין ברשעים? בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו — נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם; למה? שהן מבני בניו של שם, שנאמר: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם(בראשית י, כב).

יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת(בראשית ט, כז) — ואף על פי כן וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם.

וכל הדברים הללו על ידי היין הגיעו.

כך כל מקום שאתה מוצא יין — אתה מוצא כישלון:

וכן נח — על ידי יין;

וכן בשבטים — שישבו לאכול לחם, מכרו את יוסף אחיהם;

וכן בשטים — וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לזבח לֵאלֹהֵיהֶן(במדבר כה, ב);

וכן במעשה העגל — על ידי יין: וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל ושתה(שמות לב, ו).

והשבטים לא גלו אלא מתוך היין, שנאמר: הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר(ישעיה ה, יא), הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן(עמוס ו, ו);

ואף שבט יהודה ובנימן לא גלו אלא מתוך היין, שנאמר: גַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ(ישעיה כח, ז).

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה עשוי לתקלה; אבל לעולם הבא אני עשה את היין עסיס,

שנאמר: בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס(יואל ד, יח).

וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים(בראשית יא, א).

ילמדנו רבינו: בית שנותנין בו עירוב — מהו, שיהא צריכה עירוב או לא?

רבי יעקב בר אחא שאל את רבי אבהו.

אמר לו: בית שמאי אומרים: צריך; ובית הלל אומרים: אינו צריך; והלכה כבית הלל.

אמר רבי יהושע בן לוי:

לא התקינו עירובי חצירות אלא מפני דרכי שלום.

כיצד? אשה משלחת את בנה לחברתה, והיא נושקתו ומחבקתו; ואמו אומרת: וכן היא אוהבת אותי, ויהא לבי עליה — נמצאו עושות שלום על ידי העירוב.

אמר הקדוש ברוך הוא: אני נתתי שלום בעולמי, והרשעים הללו עמדו ליתן מחלוקת.

ומנין שחלקו על הקדוש ברוך הוא? ממה שקראו בענין: וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

ואף דור הפלגה עמדו ומרדו בהקדוש ברוך הוא, ובקשו לעלות לרקיע.

אמרו: לא הכל ממנו לבור לו העליונים! התחילו להוציא דברים של חירופים,

שנאמר: וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וגו׳.

וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת(בראשית יא, א).

זה שאמר הכתוב:

אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ(תהלים נט, יב) —

כנגד מי אמר דוד המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד דואג ואחיתופל.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אַל תַּהַרְגֵם — בהריגה שאתה הורג שאר בני אדם;

אלא הניעמו בחילך — שיהיו מטולטלין בעולם; וְהוֹרִידֵמוֹ — והורידם מגדולתן.

למה? כִּי מָרוּ בָךְ(תהלים ה, יא).

חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ(תהלים נט, יג) — שהיו חוטאין בפיהן, ועוד בשפתותיהן:

דואג אמר: רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה וגו׳(שמואל א כב, ט);

אחיתופל אמר לאבשלום: בא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ וגו׳(שמואל ב טז, כא).

חַטַּאת פִּימוֹ — שהיו חוטאין בפיהם; דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ — בדבור בשפתותיהם.

לפיכך ילכדו בגאונם.

דבר אחר: לא אמרו אלא כנגד דור הפלגה:

אַל תַּהַרְגֵם — בהריגה שהרגת דור המבול; אלא הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ — טלטלם בעולם, שנאמר: וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם(בראשית יא, ח).

חַטַּאת פִּימוֹ — שחטאו בפיהם; דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ — שחטאו בשפתותיהם.

לפיכך יִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם.

וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת(בראשית יא, א) —

מה כתיב למעלה מן הענין? אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹות בְּנֵי נֹחַ(בראשית י, לב), ואחר כך וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.

אמר שלמה: אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ(משלי כז, כב) בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ —

מי שהוא מכה את האויל, עם שהוא מעלה את השבט להיות שונה לו — הוא שוכח את הראשון;

בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי — עם שהוא מעלה, את הראשון כבר נשכח;

אפילו כן — לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.

דבר אחר: אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ —

רבי נחמיה בנו של רבי שמואל בר נחמן אמר:

למה הן דומין? לצנצנתלצנצנת — לכלי, לכד מלאה, ועלו חגבים עליה: הראשון — ונפל; השני — ונפל; השלישי — ונפל; ולא למד השני מן הראשון, ולא השלישי מן השני.

כך הרשעים: בא הראשון, עולה ומתגבר ונופל, ואין השני למד מן הראשון.

כך עמדו דורו של אנוש וקראו עבודה זרה, שנאמר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ(בראשית ד, כו);

מה עשה הקדוש ברוך הוא? קרא לים ושטפן, שנאמר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ(עמוס ה, ח).

עמדו דור המבול והכעיסו להקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד) — ואבדו מן העולם, ולא למדו מדור אנוש.

דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים.

הוי: אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי — זה דור הפלגה, שהיו מוציאין דברי חירופין אחרי יחידו של עולם,

שנאמר: וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

רבי ברכיה הכהן אמר:

מהו שָׂפָה אֶחָת? שהיו משפחה אחת.

דבר אחר: שָׂפָה אֶחָת — ששפו פורענותששפו פורענות — שמשכו, שהביאו פורענות לעולם.

וּדְבָרִים אֲחָדִים — דברים שהוציאו אחרי יחידו של עולם.

דבר אחר: וּדְבָרִים אֲחָדִים — שהוציאו אחרי שני יחידי עולם:

אחר הקדוש ברוך הוא, דכתיב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד);

ואחר אברהם, שנאמר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד).

דבר אחר: וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת —

אמר רבי אייבו בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקדוש ברוך הוא:

אחד בימי יהושע, שנאמר: וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ(יהושע ט, ב) וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד — מהו יַחְדָּו? שחלקו על הקדוש ברוך הוא;

ואחד בימי גוג ומגוג, שנאמר: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וגו׳(תהלים ב, ב);

וכאן, שנאמר: וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

מהו דכתיב אֲחָדִים? דברים של חרופים היו מוציאין על הקדוש ברוך הוא, אלא שלא פרשו הכתובים; אלא רבותינו פרשו מקצתן.

מה היו אומרים? אחר אלף שנים ויום אחד ושש מאות וחמשים ושש שנים מבול בא לעולם, והשמים מתמוטטין, והמים העליונים יפלו עלינו;

אלא באו ונעשה לנו פרגוסיןפרגוסין — עמודים, תומכות (מגדלים), שאם יפלו השמים יהיו מעמידין בהם.

הוי: וּדְבָרִים אֲחָדִים.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ(בראשית יא, ג) —

מהו אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ? כוש למצרים, ומצרים לפוט, ופוט לכנען.

הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד) —

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם אמרתם הָבָה — חייכם, בו בלשון ארד עליכם, שנאמר: הָבָה נֵרְדָה(בראשית יא, ז) וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם.

אמר רבי חייא בר אבא:

לשלשה חלקים נחלק המגדל: שליש נבלע, ושליש נפל, ושליש עומד עד עכשיו;

מי שעולה לראשו — רואה התמרים של יריחו כחגבים הללו.

אתה מוצא: מעשה דור המבול נתפרשו, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו.

מעשה דור המבול פרשו איוב, שנאמר: גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ(איוב כד, ב) עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ(איוב כד, ג).

מהו גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ? שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה.

ועֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ — שהיו גוזלים זה צאנו של זה.

חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ — כשהיו רואין חמור ביד יתום, מיד היו נוטלין אותו ממנו.

יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה — אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעות אותו, מיד היו נוטלין אותו ממנה.

עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ(איוב כד, ז) — כיון שראו בני אדם שהיו עושין בהם כך, היו מפשיטין את בגדיהם ומהלכין ערומים.

והדברים הרבה, אלא כדי שלא להטריח בפניכם.

עד היכן חטאו דור המבול? וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד) — אמרו: דעתה של תורה אין אנו מבקשים;

אמרו: מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ(איוב כא, טו) — על מה אנחנו מתפללים לפניו?

למה היו דומין אנשי המבול ואנשי דור הפלגה?

למלך שהיו לו שני בני בתיםבני בתים — בני ביתו, משרתיו שבביתו: אחד אומר: איני יכול לעמוד בך ולא בטריחותיךבטריחותיך — בטרחות שאתה מטיל, בעבודות שאתה מטריח; והשני אומר לו: או אני או אתה.

כך אנשי דור המבול — אמרו לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ;

דור המבול אמרו: או אנו או הוא, שנאמר: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד) —

אמרו: לא הכל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים! בואו ונחליף: ונטול את העליונים, והוא יטול את התחתונים.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים(בראשית יא, ג) —

כל מה שהיו עושין — הקדוש ברוך הוא מצליח בידם, כדי לשחק עליהם באחרונה, שנאמר: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק(תהלים ב, ד).

שאילולי לא בנו — היו אומרים: אילו בנינו את המגדל היו עולים לשמים ומתלחמים עמו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הצליח בידם, להודיעם שאינם כלום בעולם; ואחר כך שוחק עליהם והגלה אותם, שנאמר: וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם מִשָּׁם(בראשית יא, ח).

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם(בראשית יא, ד).

אמר רבי שמעון בן יוחי:

נטלו עבודה זרה ונתנוהו בראש המגדל: שאם גוזר הקדוש ברוך הוא עלינו גזירות — יהיה כנגדו ומעכבו.

ואין הלשון הזה וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם אלא לשון עבודה זרה, שנאמר: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ(שמות כג, יג).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם אומרים פֶּן נָפוּץ — אני מפיץ אתכם, שנאמר: וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם;

לקיים מה שנאמר: מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ(משלי י, כד).

וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹות(בראשית יא, ה) —

הכל גלוי לפני הקדוש ברוך הוא, וכתיב כאן וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹות? אלא ללמד דרך ארץ לבריות, שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין.

אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם — אמר להם: אין אתם מביטים בראשונים שהיו לפניכם? שנאמר:

וַיֹּאמֶר יְיָ הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת וגו׳(בראשית יא, ו) וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר —

אף על פי שמרדו — פשטתי להם ימיני, ואמרתי להם: עשו תשובה ואקבל אתכם, כמה שנאמר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ(דברים י, יב).

והן אמרו לֹא יִבָּצֵר מהם — אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר: כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת(ירמיה ו, ט).

דבר אחר: הָבָה נֵרְדָה(בראשית יא, ז) וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם — שעירבב הקדוש ברוך הוא את לשונם, ולא היה אחד מהם יודע לשון חבירו.

מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו? לשון הקודש היה, שבו נברא העולם.

בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקדוש ברוך הוא; אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו,

שנאמר: כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה(צפניה ג, ט) לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

למה? שכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי — כדי שתהיו עובדין אותי ביראה;

ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד:

עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה(תהלים ב, יא).