יציאת מצרים יסוד התורה

הגדרת הנושא

א] הבחנת הנושא שלנו

הנושא שלנו הוא ‘ענין יציאת מצרים – מהו׳:

א) המובן שבו ‘יציאת מצרים הוא ‘יסוד התורה כולה׳. כלומר, כמה פעמים נאמר, בפסוקים וגם אחר כך, שענין יציאת מצרים הוא יסוד ל׳שאר כל התורה כולה׳, או ‘לשאר כל המצוות׳, או ל׳ידיעת האל ב״ה׳, ועלינו להבין במה הדבר כן, ומה היחס בין ענין יציאת מצרים לענין שאר המצוות או אל סוד התורה. (בגישה זו למדתי תשע״ט-תשפ״א)

ב) המובן שבו ‘יציאת מצרים׳ הוא ‘המוטיביציה שלנו׳ לקיים את התורה כולה, ‘מצדנו׳, (על זה דיברתי בשיעור ליל שישי ויקרא תשפ״ו, וכבר יש על זה ברשימות במסמך ‘ענין יציאת מצרים׳

ג) הענין השלישי שהזכרנו בחלק הקודם קובע שם לעצמו. כלומר, פירושו ומובנו התיאולוגי של ‘ענין יציאת מצרים׳. כלומר, האם ומה מלמדת אותנו יציאת מצרים אודות עצם האלוהות. (בגישה זו למדתי תשפ״ב והלאה) או מה היא מלמדת אותנו אודות דרכי בני אדם.

הנושא שלנו באספקלריה של השאלה ‘מהו עיקרי הדת׳

[ב׳ אלה מקבילים לב׳ הפירושים העיקרים במושג ‘עיקר׳, כמו שלמדנו =איפה?= במילה ‘עיקרי הדת׳. שיש שני סוגי ‘עיקר׳. ‘עיקר׳ לאפוקי ‘ענף׳. ו׳עיקר׳ לאפוקי ‘טפל׳. פירוש ראשון – האקסיומות שממנו נובעים שאר דברי הדת בזרימה לוגית. כלומר ‘עיקר׳ במובן של ‘שורש׳, שממנו הענפים. וכך הדבר הראשון מבוסס על הרעיון ש׳יציאת מצרים׳ משמש באותו תפקיד של ‘עיקר הדת׳, כלומר מה שנותן סיבה וטעם ושורש לשאר המצוות. ובמובן מסוים אפשר לומר שלפני שהיה מושג ‘עיקרי דת׳ תיאורטיים ברשימת הנחות אודות האלוהות וההשגחה וכו׳, נמצא כבר בתורה ש׳יציאת מצרים׳ הוא ענין שורשי לשאר המצוות.

והפירוש השני במילה ‘עיקר׳ הוא ‘הדבר הכי חשוב לדעת׳, ושאר הדברים אינם חשובים לגביו. בהתאם לכך ‘עיקרי הדת׳ היינו אותם הדברים שהכי חשובים לדעת אותם. כאשר חושבים על כך מגלים ש׳הכי חשוב׳, כלומר, שהם ה׳מטרה של שאר הדברים. כי כאשר אומרים שה׳עיקרים׳ הם הדברים ש׳בגללם השאר׳, אם כן תולים את ה׳עיקר׳ ב׳טפל׳, כאילו העיקר הוא חשוב בגלל שהוא מביא לידי המעשים הנובעים ממנו, ואם כן הוא אולי ‘עיקר׳ אבל הוא לא ‘הכי חשוב׳, שכן ‘חשוב׳ משמע הדבר שאליו מתכוונים. ונמצא לפי פירוש זה ‘עיקרי התורה׳, היינו ‘מטרות שאר התורה׳, שהמצוות אמורות להביא אליהם, ולא שהם מביאים אל המצוות בלבד.

ולפי שאנחנו אומרים ש

הבדלת ‘סיפור יציאת מצרים׳ מ׳ענין יציאת מצרים

ג) נושא שלישי הוא סיפור יציאת מצרים – הוא נושא בפני עצמו.

ונסדר בפני עצמו בסדרה – על מצוות סיפור יציאת מצרים, ועל סדר ההגדה והלימוד שלו = כאן=?.

אלא שיש קשר, לפי שעל הרוב נספר ב׳סיפור׳ את מה שנראה לנו עיקר ה׳מסר׳ והמטרה של ‘יסוד׳ יציאת מצרים. וייתכן גם כי ‘סיפור יציאת מצרים׳ כולל בעצמו את היות ‘יציאת מצרים׳ הסבר וטעם ושורש לשאר המצוות,

ולכן הובאו דברי הרמב״ם העוסקים בסדר ‘סיפור יציאת מצרים׳, למרות שעיקר הלימוד של זה צריך להיות בלימוד ליל הסדר ומצוותיו.

ומכל מקום,

רשימות נקודות השיעורים והמתחדש בכל אחד מהם

תש״פ – שיעור א׳

הקדמה א

הוא העיקר

היה צריך להיות להתחיל מהחומש, שהרי החומש לא מדבר על העסק שלנו

אבל הוא מדבר הרבה על יציאת מצרים

משמע שמבחינתו זה עיקר

אבל כדרכנו לא נוכל להתחיל מהפסוק אלא מרמבן והרמבם

נלך לאט ונבין

הקדמה ב – בענין המקרא (ענין זה במבוא שער המקרא בדפים וגם בשיעורים על המקרא הכתובים)

הזוהר שאל למה הקבה מדבר כל כך הרבה מיציאת מצרים

אבל צריכים לדייק את השאלה – מה מיוחד בריבויו בחומש

אעפ שאין זה הזמן ללמוד חומש

5 שאלות שונות –

א] ריבוי הפעמים (מוזר לשאול על ריבוי הפעמים הרי זהו הסיפור של התורה שהכל מאורגן סביבו)

ב] יש הרבה פעמים שמשתמשים ביציאת מצרים גם כשזה לא הנושא – כמו מצוות ששאלו חכמים מעקה משקולות וכו׳, וכבר הקשו עליהם,

ג] המצוות שמפורש בהם זכר יציאת מצרים כמו פסח בכור תפילין

ד] מצוות אלה יש להם חומר. מ״ע של פסח ומילה בלבד יש להם כרת (למדנו על כרת במ״א.=..) כי כרת הוא מה שיהודי לא עושה, כמו לא אוכל כרת. אבל לעשות אין יהודי עושה יותר מדי דברים רק פסח ומילה.

אם כן משמע שמצוות פסח הוא מעיקרי המצוות שבתורה

עד כאן ה׳דאטא׳, לכאורה

השאלה מהו המשמעות של זה.

(עי׳ בהקדמה ל׳מראי מקומות׳, תשע״ט מהדורה ב׳, מ״ש בחלוקה זו)

שיטות ראשונים

אבן עזרא

מלימוד בפרשיות שמות תשפ״ו – א

בשעת סעודה שלישית למדתי את דברי ראב״ע ורמב״ן אודות שמי ה׳ לא נודעתי להם, והרהרתי בליבי למה שני היהודים האהובים האלה לא יכולים לדבר איתי באופן ברור ואני צריך לנחש כל הזמן את כוונתם ולהשלים בעצמי מערכות מושגים לשבץ אותם בהם ומה היה חסר להם להסביר את עצמם אלי. ובערב עצמתי עיני ודמיתי שאני בדיוק פוגש אותם עומדים ביחד פה ואני אומר להם אה ממש עכשיו לא הבנתי אתכם והם מחייכים אלי ואומרים נו שאל ונסביר לך הכל, אין שום בעיה, ופתאום נעצרתי ואמרתי מה זה לא יכול להיות הרי הם כבר מתו מזמן, ופרחו להם. ולמחרת עצמתי עיני שוב ואמרתי ומה מי סיפר לי שהם מתו מזמן והם עודם פה.

ועל כל פנים, הרמב״ן אומר ש׳צדקו כל דברי ראב״ע בענין הזה אלא שהוא כמתנבא ואיני יודע׳. ואני רוצה לשאול את הרמב״ן מנין לו שראב״ע אינו יודע, ומאיפה הוא יודע. ועוד אני רוצה לשאול אותו שלי נראה שדברי ראב״ע שונים מאד מדבריו. כי ראב״ע מסביר שיש מערכות מזלות הקובעים את הצלחות וכשלונות האדם, אבל אם האדם מתעלה במחשבתו להבין את הסיבות העליונות על המזלות אז הוא מסוגל להתעלות עליהם בכח זה ולהצליח גם במקום שהמזל אומר שלא להצליח וכדומה. אבל רמב״ן איננו מזכיר בדבריו כאן לא את כל ענין מערכת השמים ולא את כל ענין השגת המחשבה לעולם העליון השכלי שעליהם, אלא נראה אצלו כאילו כל השינוי בין ההנהגות הוא מצד השמות בעצמם ולא שהעולמות קיימים ועומדים וההבדל הוא במקום השגת שכל האדם כדברי ראב״ע. אז אני הולך לשאול אותו.

גם לא הצלחתי לראות בדברי ראב״ע את ההבדל בין השם אל שדי וגם הויה. שהיה נראה לי ששניהם דומים בדבריו, אלא שהוא מסביר הבדל אחר בין השגת משה להשגת האבות ששם הויה הוא על הרוב שם עצם אבל לפעמים הוא שם תואר, ואת ההויה בתור שם תואר לא השיגו האבות. ואני רוצה לשאול מראב״ע מה הוא מתכוון בזה, ואולי ישלח אותי להסתכל בכתבים אחרים שלו, אבל אני רוצה לדעת אם הניחוש שלי צודק, שהוא מתכוון שעצם השגת מחוייב המציאות היה ברור לאבות אבל אופן השפע של חיות העולמות מתוכו שזהו ‘פעולת ההויה׳ שבו נקרא תואר ואפשר לעשות משם הויה נסמך כמו ‘הויה צבאות׳, זה לא השיגו האבות והוא השגת משה בקשר של תפילין, שפירש לי ראב״ע ביסוד מורא שהוא הקשר בין הנברא לבורא. ואני רוצה גם להבין למה שאברהם אבינו לא ישיג זה ואם זה קשור למעשיו.

וגם כל ההבדל בין ‘ניסים נסתרים׳ ו׳ניסים גלוים׳ לא מצאתי בדבריו כלל. ואני רוצה לשאול מהרמב״ן אם הוא מבין שראב״ע לא אוחז שלולא נס נסתר או נגלה היו כל מאורעות האדם דטרמניסטיים, כי מה שקובע אצלו אינו טבע התחתון הפתוח לכאורה אלא דווקא טבע אותות השמים, ועל זה אפשר לדעתו להתגבר בנתיב ‘טבעי׳ של השגת המושכלות שעליהם. ולכן אין הבדל בין נס קטן לגדול, כי גם עיקר נס יציאת מצרים לראב״ע שלפי חשבון המזלות לא היו ישראל ראויים לצאת באותו שעה

ב-

דיברתי במוצ״ש העבר על מה שהרמב״ן תולה באב״ע בענין שם הויה שלמעלה מן המזל, והיום מצאתי שדעת ראב״ע בדבר זה מפורש ביותר בדבריו ואין כאן מקום להסתפק. והוא בלשונו בפירוש הארוך לפרשת תשא שמות לג כ, סיכום דבריו שהוא לא חושב שיש מושג של ‘להתגבר על המזל׳ במובן של שפשוט לא יקרה או שיישבר הטבע, אלא שאם יש גזירה אפשר בדרך כלל להינצל ממנו על ידי החכמה כמו המשל מי שיודע שבעיר תהיה רעידת אדמה והוא בורח ממנו. ועל זה הוא מביא את המשל של יציאת מצרים, וכפי הנראה כוונתו שהיה לפי הסדר הרגיל שלא יצאו אבל איכשהו משה גרם שיסובבו התנאים לפי כל מיני פרטים שונים שהמזל תלוי בהם, וכפי שהוא מציין בכתביו האסטרולוגיים הרבה דרכים שבהם המזל לא אומר דטרמניסטי מה יקרה לך כי אומר למשל מה יקרה לעיר או למשפחה ואפשר להתחמק להתחמק.

וזה לשונו
ם כל צבא השמים והשפלים קבלו מהם כמו מתכנתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי מה שגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו, כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח עליון מכח הכוכבים, שהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות.
ואתן לך משל חשוב: שהיתה מערכת הכוכבים, שיגדל נהר על עיר אחת, וישטוף אנשיה או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם טרם בא יום רעתם, ושבו אליו בכל לב. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל, והנה כן עשו. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות, ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזרת השם והוא הצילם. וחשוב, כי המשרתים כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור, לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין לימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה, יוליך העור לצד אחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה, והעור ימלט. ובעבור זה אמר השם: אשר חלק (דברים ד׳:י״ט) ואתכם לקח י״י להיות לו לעם נחלה כיום הזה (דברים ד׳:כ׳), וככה: לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא (ירמיהו נ״א:י״ט), וזהו: ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז). וזהו שאמרו חכמינו: אין מזל לישראל (בבלי שבת קנ״ו.) כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה, ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה, הנה יבא רעה לשנאי ישראל. והיודעים חכמת המזלות יודו כן. והנה היתה במערכת המחברת, שיעמדו במצרים בגלות עוד שנים. ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו – הושיעם השם, כאשר יקרה לכלל יקרה ליחיד. על כן: שומר תורה אשרהו (משלי כ״ט:י״ח). הנה ידעתיך בשם (שמות ל״ג:י״ב), כמו: יודע י״י דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳)

הרמב״ם

הודעת יציאת מצרים –

הרמב״ן

הבחנת שיטת הרמב״ן משיטת הרמב״ם

עד כאן למדנו את שיטת הרמב״ם, הראנו איך לדעתו ב׳יציאת מצרים׳ (דהיינו בעצם ב׳מתן תורה׳, אבל הוא מרחיב פה לענין ‘שליחות משה׳, שהתחיל מיציאת מצרים). בעיקר מראה לנו בדבריו מהו היה הבעיה הדתית ב׳גלות מצרים׳, שממילא ניתן לתאר את כל ‘מתן תורה ושליחות משה׳ כפתרון ל׳גלות מצרים׳, שהוא הבעיה הכללית בעולם שמידרדרר תמיד לע״ז, ופתרון אברהם ומשה בהרחקת דרכי ע״ז ועשיית עבודה להשם. וזה הכל בעצם הסבר אל ‘מתחילה עובדי ע״ז היו אבותינו וגו׳.

מה אין בשיטת הרמב״ם? שביחס ל׳לימוד מיציאת מצרים׳ (לאפוקי מענין הענווה והכרת הטוב המתחייבת מיציא״מ שהוא ענין כללי של מידה טובה אבל לא ‘עיקר׳) אין הדגשה על עצם היציאה ממצרים, כלומר מה שבני ישראל יצאו, או הניסים שנעשו להם אז. מה ש׳בני ישראל יצאו ממצרים׳, כלומר ‘מה שאירע להם אז׳, וכן ‘מה שהשם עשה לנו בהוציאנו ממצרים׳, כלומר שלא נודע לנו דבר אודות

יש לרמב״ן 3 שיטות שונות