מדרש
חנוכה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
חנוכה
פסיקתא דרב כהנא
פסקא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם(במדבר ז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · מקבילות, חילופי נוסח והערות מנדלבוים ובובר
§§cover-end§§
״פסיקתא דרב כהנא״ הוא מדרש הנוסד על הקריאות לשבתות מיוחדות ולמועדים, והיא מתחילה בחנוכה, שהיא השבת הראשונה בשנה שיש לה קריאה קבועה. בארץ ישראל קראו בתורה בשבתות במחזור תלת שנתי, ארוך משנה, ולא היתה קריאת שבת חוזרת מדי שנה אלא בשבתות המיוחדות, והראשונה שבהן היא שבת חנוכה; ועוד, שהעורך רצה לחתום את ספרו בפסקא לשמיני עצרת, ולכן לא היה לו אלא לפתוח בחנוכה (גולדברג, קרית ספר מג, עמ׳ 72; רייזל, מבוא למדרשים, ערך ״פסיקתא דרב כהנא״, הערות 14–16). עצמון נתן טעם אחר: סדר הספר הולך אחר המשנה במגילה (ג, ד–ו), המונה תחילה את הקריאות ״המפסיקות״ את סדר הקריאה, ״בכל מפסיקים בראשי חדשים בחנוכה ובפורים״, ואחריהן את קריאות המועדים; ולכן פותחת הפסיקתא בחנוכה, בארבע הפרשיות ובראש חודש, ואחריהן המועדים וההפטרות (עצמון, בניי היו קורין פרשה זו, תשפ״א, עמ׳ 51–53; Atzmon, JJS 70, 2019, עמ׳ 18–19). הירשמן קשר את הפתיחה בחנוכה למגמת החיבור להבליט את מקום המקדש בלוח השנה, שהפסקא הזאת היא הדורשת יותר מכולן את המשכן כמקום השראת השכינה (רייזל, שם; עצמון, שם, עמ׳ 54). היא דורשת את תחילת הקריאה כמנהג המדרשים, ״ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן״ (במדבר ז, א), ראש פרשת הנשיאים שקורין בחנוכה (משנה מגילה ג, ו; מנדלבוים, פירוש לעמ׳ 1). בובר העיר שעל פי מסכת סופרים היא הקריאה של שבת חנוכה (בובר, הערה א). וזה מתאים למחשבה שהפסיקתאות הן דרשות שנדרשו בשבת, שכן רחוק לומר שדרשו אותן בימות החול. חנוכת חשמונאי אינה נזכרת בפסקא כלל, לא ניסי ההצלה מן היוונים ולא ניסי המקדש. ההדגשה הזו מתאימה למחשבה שעיקר חנוכה הוא חגיגת חנוכת המקדש, כשמה ״חנוכה״, ולפיכך יסדו את הקריאה עליה, ועל זה מרחיב המדרש: על חשיבות השראת השכינה במקדש ועל קרבנות הנשיאים שנסדרו לכבודה. ואילו ניסי חנוכה אינם העיקר כלל לפי תקנות הקריאה והמדרש (שאילו היה כן, היו מתקנים קריאה שיש בה מעניין נס הצלת ישראל, כעין שתיקנו בפורים ״ויבא עמלק״).
סדר זה, הפותח בחנוכה ומסיים במועדי תשרי, הוא סדר כתבי היד אוקספורד 151, פריז (״כתב יד צפת״) ורומי, קזנטנזה 3324, ועל פיו נדפסו מהדורות בובר ומנדלבוים (מנדלבוים, מבוא, עמ׳ ט–י; Atzmon, JJS 70, 2019, עמ׳ 3, 14–16). אבל אין זה סדר כל העדים. בכתב יד אוקספורד ״החדש״ (Opp. Add. Qu. 128), כתב יד ספרדי, הספר פותח בראש השנה, ״בחדש השביעי״, ואחריה שובה, סליחות ושמיני עצרת, ורק אחר כך פסקא זו, ארבע הפרשיות, הפסח והשבועות וההפטרות עד ״שוש אשיש״ (מנדלבוים, מבוא, עמ׳ יב). ובכתבי היד כרמולי (קמברידג׳ Add. 1497) ואוקספורד Opp. Add. 4° 79 הספר פותח בהפטרות, ״דברי ירמיהו״ ואילך; בכרמולי באות אחריהן פסקא ״החדש הזה״ ופסקא זו, ובאוקספורד באים אחריהן מועדי תשרי, ופסקא זו אחריהם (מנדלבוים, מבוא, עמ׳ י–יא; בובר, מבוא, עמ׳ XLV–XLVI). כבר צונץ, שלא היה לפניו כתב יד, קבע שהספר פתח בראש השנה, משום שבעל הערוך מביא פעמיים ״בריש פסקות״ דברים מפסקא ראש השנה (Zunz, Die gottesdienstlichen Vorträge, 1832, עמ׳ 191). מנדלבוים צירף לכך את כתב היד הספרדי ורשימת ספרים מן הגניזה ובה ספר שתחילתו ״לעולם יי דברך נצב בשמים״, ראש פסקא ראש השנה, וכתב שמי שרוצה לעמוד על הסדר המקורי יקדים את הכרך השני של מהדורתו, הפותח בראש השנה, לכרך הראשון (מנדלבוים, מבוא, עמ׳ יג, טז–יז; הקדמה לכרך השני, עמ׳ ה). גולדברג השיב שהרשימה מונה גם קטעי ספרים ואין לבנות עליה, ושכתב היד הספרדי מאוחר ומשובש, אף שהודה שלשון הערוך קשה לדחותה (גולדברג, שם, עמ׳ 72 והערה 5). עצמון מצא שבכתבי יד של הערוך הגרסה ״בפסקא דראש השנה״ ולא ״בריש פסקות״; ומנגד מצא קטעי גניזה המעידים שהיה ענף של הפסיקתא שפתח בראש השנה, ובהם T-S NS 172.146, שבו אחרי סוף פסקא שובה בא ״שמיני עצרת״, ו־T-S NS 206.16, שבו באותו גיליון קטע מפסקא שמיני עצרת וקטע מפסקא זו, כסדר הספרדי ולא כסדר אוקספורד 151. ובכל זאת הכריע שסדר חנוכה הוא המקורי: כך בענף אוקספורד 151, פריז וקזנטנזה, שעדיו רחוקים זה מזה בזמן ובמקום, וכך בפסיקתא רבתי; וסדר זה תמוה, ומובן שמעתיקים שינו אותו לסדר לוח השנה או הקדימו את ההפטרות, ולא להפך (Atzmon, JJS 70, 2019, עמ׳ 4–8, 16–23; עצמון, בניי, עמ׳ 39–46, 50–51).
בראשה ארבע פתיחתות, ״באתי לגני״, ״אפריון עשה לו המלך שלמה״, ״צאינה וראינה״ ו״מי עלה שמים וירד״; אחריהן גוף הדרשה על במדבר ז, א–ג; והחתימה ״ואתם הדבקים ביי אלהיכם״.
ראש הפסקא חסר בכתב יד אוקספורד, והוא פותח במלים ״ושני עשר בקר״; המעתיק כתב בראשה ״הכתב יד אשר ממנו העתקתי הפסיקתא הזאת חסר בראשיתו״ (בובר, הערה ב). מנדלבוים הציג את החסר על פי כתב יד פריז, כל ישראל חברים H 47A, הוא ״כתב יד צפת״ (מנדלבוים, עמ׳ 1, הערה לשו׳ 1), וכך גם כאן; מ״ושני עשר בקר״ ואילך הנוסח על פי אוקספורד. לסעיפים ו–ט יש עד מן הגניזה, T-S F 17.26 שבקמברידג׳, דף אחד בשני עמודים, הרשום בקטלוג בטעות ״תלמוד ירושלמי, סנהדרין״. הוא אינו אצל מנדלבוים ולא ברשימת עצמון, ובו נשלם הקרע שבאוקספורד בסעיף ח והחסר בדרשת כסא שלמה בסעיף ז. מה שחסר בכתב יד פריז הושלם מבמדבר רבה יב. כתבי היד וקטעי הגניזה של כל סעיף רשומים בראשו.
כל הדרשות על קריאה זו, ובהן סעיפי הפסקא ומקבילותיהם זו בצד זו, מסודרות במדרש דרבי יצחק, חנוכה. מקבילות שאינן אלא לסעיף אחד רשומות בראש אותו סעיף, ומקבילה לדרשה אחת שבו, תחת אותה דרשה. ״ועי׳״ לפני מקבילה פירושו שאין שם המדרש עצמו אלא ענין קרוב לו.
השמות הקצרים שבחילופי הנוסח של פסקא זו, ומה שהם.
כתבי היד
קטעי הגניזה
המהדורות
בובר — מהדורת שלמה בובר, ליק תרכ״ח (1868), על פי כתב יד צפת (פריז H 47A), והגהותיו והשלמותיו שבהערותיו · מנדלבוים — מהדורת דב מנדלבוים, ניו יורק תשכ״ב (1962; מהדורה שנייה תשמ״ז), על פי כתב יד אוקספורד 151, וחילופי כתבי היד וקטעי הגניזה שבה
המקבילות והמביאים
משנה — המשנה · ירושלמי — התלמוד הירושלמי · ספרא — ספרא (מנדלבוים: מהדורת וייס, וינה תרכ״ב) · ספרי — ספרי במדבר ודברים (מנדלבוים: מהדורות הורוביץ ופינקלשטיין) · ב״ר — בראשית רבה (מנדלבוים: מהדורת תיאודור–אלבק) · ויק״ר — ויקרא רבה (מנדלבוים: מהדורת מרגליות) · במ״ר — במדבר רבה (מדרש רבה, וילנא תרמ״ז) · שהש״ר — שיר השירים רבה (מדרש רבה, וילנא תרמ״ז) · אסת״ר — אסתר רבה (מדרש רבה, וילנא תרמ״ז) · פס״ר — פסיקתא רבתי (מנדלבוים: מהדורת איש שלום, וינה תר״ם) · תנחומא — מדרש תנחומא (מנדלבוים: מהדורת לוין־אפשטיין, ירושלים תשי״ג, ומהדורת בובר, וילנא תרמ״ה) · מדרש תהלים — מדרש תהלים (שוחר טוב), מהדורת בובר, וילנא תרנ״א · סדר עולם — סדר עולם רבה (מנדלבוים: מהדורת ראטנר, וילנא תרנ״ז) · ילקוט — ילקוט שמעוני (מנדלבוים: דפוס ויניציאה שכ״ו), ושם הספר שבו אחריו; אצל מנדלבוים סימנו ש · ערוך — ספר הערוך לר׳ נתן בן יחיאל מרומי (מנדלבוים: ערוך השלם של קאהוט) · פדר״כ — פסיקתא דרב כהנא, ושם הפסקא אחריו · שמ״ר — שמות רבה (כפי שהוא במאגרים של האקדמיה ללשון העברית) · דב״ר — דברים רבה (מדרש רבה, וילנא תרמ״ז, וכפי שהוא במאגרים) · תנחומא בובר — מדרש תנחומא, מהדורת בובר, וילנא תרמ״ה (כפי שהוא במאגרים) · מדרש משלי — מדרש משלי (מהדורת ויסוצקי; כפי שהוא במאגרים)
לשון החילופים
כ״י — כתב היד שעליו הנוסח בסעיף זה, הרשום בראש הפסקא או בראש הסעיף · השלמה — מה שהשלים המהדיר בחסר שבכתב היד שלו, ממקור אחר · לפי — ״לפי בובר״, ״לפי מנדלבוים״: הגרסה כפי שהמהדיר מעיד עליה · על פי — המקור שעל פיו תיקן המהדיר או השלים
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים(שיר השירים ה, א)
גניזה: T-S NS 288.144
בָּאתִיבאתי] זה שאמר הכתוב באתי כרמולי, ילקוט לְגַנִּי אֲחֹתִיאחתי] אחותי פריז H 47A כַלָּה(שיר השירים ה, א).
רבי עזריה בשם רבי סימוןרבי סימון] ר׳ יהודה בר׳ סימון כרמולי, שהש״ר, במ״ר (ילקוט כבפנים) אמר:
למלך שכעס על מטרונאמטרונא — גבירה, המלכה, וטרדה והוציאה מתוך פלטיןפלטין — ארמון שלו.
לאחר זמן ביקש להחזירה.
אמרה: יחדש לי דבר, ואחר כך הוא מחזירני.
כך, לשעבר הקדוש ברוך הוא מקבל קורבנות מלמעלה,
שנאמר וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַהניחח] הניחוח פריז H 47A(בראשית ח, כא);
ועכשו הוא מקבל מלמטה — בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִיאחתי] אחותי פריז H 47A כַלָּה.
מקבילות: שיר השירים רבה ד, טז · ויקרא רבה ט, ו
אמר רבי חנינארבי חנינא] ר׳ יוחנן במ״ר, ב״ר, שהש״ר, ויק״ר; ר׳ הונא במ״ר; ר׳ נחוניא פס״ר (שהש״ר ופס״ר כבפנים):
לימדתךלימדתך] לימדתך התורה במ״ר דרך ארץ, שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות:
יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ(שיר השירים ד, טז) — ואחר כך בָּאתִי לְגַנִּי.
מקבילות לדרשה כולה: בראשית רבה יט, ז
מקבילות: תנחומא פקודי ו
רבי תנחוםרבי תנחום] ר׳ מנחם שהש״ר חתניה דרבי אלעזר בן אבינאבן אבינא] בר אבונא שהש״ר בשם רבי שמעון בן יוסנירבי שמעון בן יוסני] ר׳ שמעון בר׳ יוסנה שהש״ר; ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי (לבדו) במ״ר; ר׳ שמעון בר יוסני (לבדו) פס״ר; ר׳ שמעון תנחומא:
באתי לגן אין כתיב כאן, אלא בָּאתִי לְגַנִּי — לגנונילגנוני — לחופתי, לחדרי, במקוםבמקום] למקום שהש״ר, במ״ר, ילקוט שהיא עיקרה מתחלה.
עיקר שכינה בתחתונים היה,
הדא הוא דכתיב:
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים וגו׳(בראשית ג, ח).
אמר רבי אבא בר כהנארבי אבא בר כהנא] ר׳ חמא בר כהנא במ״ר; ר׳ אבא שהש״ר:
מהלך אין כתיב כאן, אלא מִתְהַלֵּךְ — מקפץ וסליקמקפץ וסליק — מקפץ ועולהוסליק] ועולה ב״ר, במ״ר.
מקבילות: בראשית רבה יט, ח · בראשית רבה יב, ו · שיר השירים רבה ג, ז · ועי׳ בבלי חגיגה פרק ב, יב ע״א
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ —
אמר רבי אייבורבי אייבו] ר׳ אבהו ב״ר:
באותה שעה גדעהגדעה — נקצצה, נתקצרהגדעה] גרעה כרמולי, קזנטנזה, ב״ר, במ״ר, פס״ר; נגרע גבה שהש״ר; גזעה ב״ר; גיועה ב״ר; גוועה פדר״כ (בילקוט חסר המאמר) קומתו של אדם הראשון, ונעשית של מאה אמה.
אמר רבי יצחק:
כתיב צַדִּיקִים יִירְשׁוּיירשו] חסר פריז H 47A אָרֶץ וגו׳(תהלים לז, כט) — והרשעים היכן הן? פורחיןפורחין] תלויין שהש״רפורחין] פורחין פורחין כ״י; כך מנדלבוים, במ״ר יג ב, במ״ר יג באויר?
אלא מהו וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ? ישכינו שכינה בארץבארץ] + שוכן עד וקדוש שמו שהש״ר.
עיקר שכינה מתחלה בתחתונים.
אוכיון שחטא אדם הראשון — נסתלקה לרקיע ראשון.
בעמד דור אנושדור אנוש] דור קין כרמולי (בב״ר, במ״ר ושהש״ר קין לרקיע שני, ודור אנוש אחריו) וחטא — נסתלקה מן הראשון לשני.
גדור המבול וחטא — נסתלקה מן השני לשלישי.
דדור הפלגה וחטא — משלישי לרביעי.
המצריים בימי אברהם אבינו וחטאו — נסתלקה מרביעי לחמשי.
והסדומיים וחטאו — מחמשי לששי.
זמצרים בימי משה — מן הששי לשביעי.
וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו אותה לארץ:
אעמד אברהם אבינו, זכה — והורידה מן השביעי לששי.
בעמד יצחק, זכה — והורידה מן הששי לחמשי.
געמד יעקב, זכה — והורידה מחמשי לרביעי.
דעמד לוי, וזכה — והורידה מרביעי לשלישי.
העמד קהת, וזכה — והורידה משלישי לשני.
ועמד עמרם, וזכה — והורידה מן השני לראשון.
זעמד משה, וזכה — והורידה לארץ.
לכך נאמר וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹתכלות] כלת פריז H 47A מֹשֶׁה וגו׳(במדבר ז, א).
מקבילות והערות · א
רבי עזריה בשם רבי סימון: משל למלך שכעס על מטרונא
בבמדבר רבה ובשיר השירים רבה המשל מוסב על ״באתי לגני״ שבראש דרשת סילוקי השכינה.
ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון. למלך שכעס על מטרונה וטרדה והוציאה מתוך פלטין שלו. לאחר זמן בקש להחזירה. אמרה. יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני. […] כשיצאו ישראל ממצרים בקש הקב'ה להחזיר ישראל למחיצתו. שאמ' להם שיעשו לו משכן וישכן בתוכם. כמ' דתימ' "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אמ' ישראל. יחדש לנו הקב'ה דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו. מהו החידוש. לשעבר היה הקב'ה מקבל עולות מלמעלן. דכתי' "וירח י'י את ריח הניחוח". ועכשיו יהא מקבל קרבנות מלמטה. הה'ד "יבא דודי לגנו". זו השכינה. "ויאכל פרי מגדיו". אלו הקרבנות.
כך לשעבר היה הקב'ה מקבל הקרבנות מלמעלה. דכת' "וירח יי'י את ריח הניחוח". עכשו מקבל מלמטה. הה'ד "באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי". זה קטרת הסמים וקומץ הלבונה. "אכלתי יערי עם דבשי". אלו איברי עולה ואמורי קדש קדשים. "שתיתי ייני עם חלבי". אלו הנכסים ואמורי קדשים קלים. "אכלו רעים". זה משה ואהרן. "שתו ושכרו דודים". אלו נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן.
אמר רבי חנינא: לימדתך דרך ארץ, שלא יהא החתן נכנס לחופה
"יבא דודי לגנו". אמ' ר' הונא. לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות. הה'ד "יבא דודי לגנו" ואחר כך "באתי לגני".
"יבא דודי לגנו ויאכל". אמ'ר יוחנן. לימדתך התורה דרך ארץ. שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות. מה טעם. "יבא דודי לגנו".
"הפיחי גני יזלו בשמיו". זה הקטרת. "יבא דודי לגנו". א'ר נחוניא. לימדה אותך התורה דרך א'ר. שלא יהא החתן נכנס עד שתהא הכלה נותנת לו רשות. "ויאכל פרי מגדיו". אילו הקרבנות.
רבי תנחום בשם רבי שמעון בן יוסני: באתי לגני — לגנוני, עיקר שכינה בתחתונים
"באתי לגני". אמ'ר מנחם חתניה דר' אליעזר בר אבונא בשם ר' שמעון בר' יוסנה. ''באתי לגן'' אין כת' כאן אלא "לגני". לגנוני. למקום שהיה עיקרי מתחיל'. […] ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה. הה'ד "וישמעו את קול יי'י אלהים מתהלך בגן". אמ'ר אבא. ''מהלך'' אין כת' כאן אלא "מתהלך". מקפץ וסליק מקפץ וסליק.
אמ' ר' ישמעאל בר' יוסי. ''באתי לגן'' אין כת' כאן אלא "באתי לגני". לגנוני. למקום שהיה עיקרי מתחלה. וכי עיקר שכינה לא בתחתונים היתה. דכתי' "וישמעו את קול י'י מתהלך בגן לרוח היום". אמ' ר' אבא בר כהנא. ''מהלך'' אין כתי' כאן אלא "מתהלך". מקפץ ועולה.
ד'א "באתי לגני". א'ר שמעון בר יוסינה. ''באתי לגן'' אין כת' כאן אלא "באתי". מהו "לגני". לאותה הגן שנסתלקתי הימנה. כמ' שכת' "וישמעו קול יי אלהים מתהלך בגן".
אמ' ר' שמעון. עיקר שכינה בתחתונים. שנ' "וישמעו את קול י'י אלהים מתהלך בגן".
אמר רבי אבא בר כהנא: מהלך אין כתיב כאן, אלא מתהלך — מקפץ וסליק
"וישמע את קול יי מתהלך". אמ' ר' חילפיי. שמענו שיש הילוך לקול. "וישמע את קול יי". הילוך לאש לא שמענו. ואיכן שמענו. "ותהלך אש ארצה". אמ' ר' אבא בר כהנא. ''מהלך'' אין כת' כן. אלא "מתהלך". מקפץ ועולה.
ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה. הה'ד "וישמעו את קול יי'י אלהים מתהלך בגן". אמ'ר אבא. ''מהלך'' אין כת' כאן אלא "מתהלך". מקפץ וסליק מקפץ וסליק.
אמר רבי אייבו: באותה שעה גדעה קומתו של אדם הראשון
"ויתחבא האדם ואשתו". אמ' ר' אייבו גיועה קומתו ונעשת שלמאה אמה. "בתוך עץ הגן" אמ' ר' לוי. רמז לתולדותיו. שיהו נתונין בארונות שלעץ.
מהו "ויתחבא האדם ואשתו". אמ' ר' איבו. באותה שעה גרעה קומתו שלאדם הראשון ונעשית שלמאה אמה. אמ' ר' יצחק. "וצדיקים יירשו ארץ". והרשעים היכן הם. וכי פורחין באויר. אלא מהו "וישכנו לעד עליה". וישכינו שכינה עליה.
תדע לך שכן אמ' ר' אבון. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור עומד על רגליו ולא היה מתירא. כיון שחטא אדם כששמע קול הדבור נתירא ונתחבא. שנ' "את קולך שמעתי" "ויתחבא האדם". ר' איבו אמ'. באותה שעה גי/ועה קומתו של אדם ונעשית של מאה אמה.
אמר רבי יצחק: צדיקים יירשו ארץ — והרשעים היכן הן
[…] פורחים באויר. אלא שלא ישכינו שכינה בארץ.
עיקר שכינה מתחלה בתחתונים — שבעה סילוקים
בכל המקבילות קין הוא השני ברשימת החוטאים; כאן אין קין, ומצרים נמנית פעמיים (בימי אברהם ובימי משה).
עיקר שכינה בתחתונין היה. כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. דור אנוש לשלישי. דור המבול לרביעי. דור הפלגה לחמישי. סדומיים לששי. ומצריים בימי אברהם לשביעי.
חטא אדם הראשון ונסתלק לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקא לשני. חטא אנוש נסתלקא לשלישי. דור המבול לרביעי. דור המגדל נסתלקא לחמישי. אנשי סדום נסתלק לששי. המצריים נסתלקא לשביעי.
עיקר שכינה בתחתונים היתה. וכיון שחטא אדם נסתלקה השכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. חטאו דור אנוש נסתלקה לרקיע השלישי. חטאו דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי. חטאו דור הפלגה נסתלקה לרקיע החמשי. חטאו הסדומיים נסתלקה לרקיע הששי. חטאו המצריים נסתלקה לרקיע השביעי.
אמ' ר' שמואל בר נחמ'. בשעה שברא הקב'ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים. ברא את אדם וצוה אותו ואמר לו. "מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". ועבר על ציוויו. […] עמד קין והרג להבל מיד סילק שכינתו לרקיע השני. עמד דורו של אנוש והיו עובדים ע'ז. שנ' "אז הוחל לקרוא בשם י'י". סילק שכינתו מן השני לשלישי. עמד דור המבול והכעיסו "ויאמרו לאל סור ממנו". סילק מן השלישי לרביעי. […] עמד דור הפלגה ואמרו. לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתוני'. "הבה נבנה לנו עיר". מה עשה להם. "ויפץ י'י אותם משם". סילק שכינתו לרקיע החמישי. […] עמדו הסדומיים והכעיסו. […]
שכן את מוצא. מתחלת ברייתו של עולם היתה השב בתחתונים. כמה שכת "וישמ' את קול יי אלהים מתהלך בגן". חטא אדם הראשון נסתלק' השכינה לרקיע הראשון. עמד קין והרג לאחיו. נסתלקה לרקיע השיני. עמדו דורו של אנוש וחטאו. "אז הוחל לקרוא בשם יי". ונסתלקה לרקיע השלישי. […] ועמד דור המבול וחטאו. כמ' שכת' "וירא יי כי רבה רעת האדם". ונסתלקה השכינה לרקיע הרביעי. עמד דור הפלגה וחטאו. כמ' שכת' "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר". ונסתל' השכינה לרקיע החמשי. […] עמדו הסדומיים. ונסתל' לרקיע השישי. שהיו חוטאים. כמ' שכת' "ואנשי סדום רעים וחטאים ליי מאד". באו פלשתים וחטאו. כמ' שכת' "וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה". ונס' לרקיע השביעי.
וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידו אותה לארץ
כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ-ישראל. אלו הן. זכה אברהם הורידוה משביעי לששי. עמד יצחק והורידוה מן ו' לה'. יעקב מה' לד'. לוי מד' לג'. קהת מג' לב'. עמרם מב' לא' שהוא ראשון. עמד משה והורידה לארץ.
וכנגדן עמדו שבעה צדיקים. אילו הן. אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה. אברהם הורידו מן השביעי לששי. יצחק הורידו מן הששי לחמישי. יעקב הורידו מן החמישי לרביעי. לוי הורידו לשלישי. קהת הורידו לשני. עמרם הורידו לראשון. משה הורידו למעלן למטן. אמ' ר' יצחק. "צדיקים ירשו ארץ וישכנו לע' על'". רשעים מה. פורחים באויר. אלא שלא ישכינו שכינה בארץ.
וכנגדן עמדו ז' צדיקים והורידו את השכינה מן העליונים לתחתונים. ואלו הן. אברהם הורידה מן השביעי לששי. יצחק הורידה מן הששי לחמשי. יעקב הורידה מן החמשי לרביעי. לוי הורידה מן הרביעי לשלישי. קהת הורידה מן השלישי לשני. עמרם הורידה מן השני לראשון. משה הורידה מן העליונים לתחתונים.
אמ' הקב'ה. שבעה רקיעים בראתי ועד עכשיו יש רשעים לעמוד בה. מה עשה. קיפל כל הדורות הראשונים הרשעים והעמיד לאברהם. כיון שעמד אברהם וסיגל מעשים טובים ירד הקב'ה מן השביעי לששי. […] עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח ירד לחמשי. עמד יעקב ירד לרביעי. עמד לוי ירד לשלישי. עמד קהת ירד לשני. עמד עמרם ירד לראשון. עמד משה והורידה לארץ. שנ' "וירד י'י על הר סיני". וכתי' "באתי לגני אחותי כלה". אימתי. כשהוקם המשכן.
בא אברה' וסיגל מעשים טובים. וירדה השכינ' מן הרקיע השביעי לששי. בא יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח. וירד השביעי מן הששי לחמשי. […] בא יעקב ונטע אוהלים לתורה. כמ' שכת' "ויעקב איש תם יושב אוהלים". וירד השכינה מן החמשי לרביעי. בא לוי. וירדה השכינה מן הרביעי לשלישי. בא קהת. וירדה מן השלשי לשני. בא עמרם. וירדה מן השיני לראש. […] אשריהם הצדיקים שהם משכיני' את השכינה בארץ. שכן כת' "כי ישרים דרכי יי" "ישכנו בארץ". בא משה וירדה למטה. כמה שכתיב "ויכס הענן את אהל מועד" וג' "וכבד יי מלא את המשכן".
גניזה T-S NS 288.144 עמ׳ 1, שו׳ 1–5 · צילום · נבדק בצילוםסימנים: [ ] חסר בקטע; [אות] השלמה; אׄ אות מסופקת; קו על המלה: מחקה הסופר
[ ]שׄ[ ]
כלת משה להקי[ ]
[ ]
[ ] מׄשׄ[ ] שכׄנׄתׄ
[ ]
פתיחתא שנייה
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם(שיר השירים ג, ט–י)
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה(שיר השירים ג, ט).
אַפִּרְיוֹן — זה אהל מועד.
עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — המלך שהשלום שלו.
מקבילות: שיר השירים רבה ב, ט · שמות רבה טו, א
אמר רבי יהודה בר אלעאירבי יהודה בר אלעאי] ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בר׳ סימון במ״ר:
למלךלמלך] משל למלך במ״ר שהיתה לו בת קטנה.
עד שלא הוגדלה ובאת לידי סימניןלידי סימנין — לסימני בגרות — היה רואה אותה בשוק, מדבר עמה; במבואות, מדבר עמה.
כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין, אמר: אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיאבפרהסיא — בגלוי, ברבים,
אלא עשו לה פאפיליוןפאפיליון — אוהל, ביתןפאפיליון] פפליון שהש״ר; פאפוליון ילקוט (במ״ר כבפנים), ואהא מדבר עמה בתוך פאפיליון.
כך מתחלה: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ(הושע יא, א) —
במצרים ראו אותי: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, יב);
בים ראו אותי: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּזה אלי ואנוהו] חסר פריז H 47A; כך במ״ר(שמות טו, ב);
בסיני ראו אותי:בסיני ראו אותי:] חסר בכ״י; השלמת בובר (המעתיק דילג מ״אותי״ ל״אותי״) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם(דברים ה, ד).
וכיון שקיבלו את התורה ונעשו לי לאומה שלימה, אמר: אין כבודן של בני שאהא מדבר עמם בפרהסיא,
אלא עשו לי משכן, ואהא מדבר מתוך משכן.
הדא הוא דכתיב:
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וגו׳(במדבר ז, פט).
מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹןמעצי הלבנון] חסר פריז H 47A; כך שהש״ר, במ״ר, ילקוט, מנדלבוים — עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִיםעמדים] עומדים פריז H 47A(שמות כו, טו).
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף(שיר השירים ג, י) — וֵי הָעַמֻּדִיםוי העמדים] ווי העמודים פריז H 47A(שמות כז, י).
רְפִידָתוֹ זָהָב — וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב(שמות כו, כט).
מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן — וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָןוארגמן] + ״וסכת על הארון את הפרכת״ במ״ר(שמות כו, לא).
תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה —
רבי יודן אומר: זו זכות תורה וצדיקים.
רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימוןיהודה ברבי סימון] חסר בכ״י; כך כרמולי, שהש״ר, במ״ר אומר: זו שכינה.
מקבילות: ספרי במדבר נח
אמר רבי אחא בר כהנארבי אחא בר כהנא] ר׳ אבא בר כהנא כרמולי, שהש״ר, במ״ר:
כתיב וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם(שמות כה, כב) — ללמדך שאפילו מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה.
מקבילות: שמות רבה ב, ה
גוי אחד שאל את רבן גמליאלרבן גמליאל] ר׳ יהושע בן קרחה שהש״ר, שמות רבה (במ״ר כבפנים).
אמר ליה: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה בסנה?
אלו נגלה לו על חרוב אחד או על תאינהתאינה — תאנה אחד — הייתי אומר!
אמר לו: שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה.
מקבילות: תנחומא בובר כי תשא יד
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
למה היה אוהל מועד דומה? למערה שהיא נתונה על שפת היםשפת הים — חוף הים:
עלה הים והציף המערה — נתמלאת מן הים, והים לא חסר.
כך אוהל מועד נתמלא מזיו השכינה.
לכך נאמרלכך נאמר] חסר במ״ר (ילקוט כבפנים) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹתכלות] כלת פריז H 47A מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
מקבילות והערות · ב
אפריון — זה אהל מועד; המלך שהשלום שלו
"עשה לה המלך שלמה". המלך שהשלום שלו. "מעצי הלבנון" המד'א "ויעש בצלאל את הארון עצי שטים". "עמדיו עשה כסף רפידתו". זה שנ' "ויצפהו זהב טהור". "מרכבו ארגמן". ר' תנחומא אמ'. זו פרוכת הסמוכה לה. ר' ביבי אמ'. זה הכפרת שזהבה דומה לארגמן.
"עשה לו המלך שלמה". המלך שהשלום עמו. המד'א "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים".
ד'א. "ויהי ביום כלות משה". הה'ד "אפריון עשה לו המלך שלמה" וגומ'. "אפריון". זה העולם שהוא עשוי כמין כילה. "המלך שלמה". זה הקב'ה ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע. שנ' "ויקרא אלהים לרקיע שמים". שהוא אש ומים. "מעצי הלבנון". שנבנה ממקום בית המקדש. אמ' ר' יוסה בר' חלפתא. למה קרי ליה אבן שתייה. שממנה הושתת העולם. הה'ד "מציון מכלל יופי אלהים הופיע".
אמר רבי יהודה בר אלעאי: משל למלך שהיתה לו בת קטנה
אמ' ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון. משל למה הדבר דומה. למלך בשר ודם שהיה לו בת אהובה יותר מדאי. כל זמן שבתו קטנה היה מדבר עמה בפרהסיא. ראה אותה בחצר היה מדבר עמה. במבוי היה מדבר עמה. כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמ' המלך. אין זו כבודה שלבתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא. אלא עשו לה פפליון. לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפפליון ולפנים.
אמ' הב'ה. אין שבחן של בני שאהא מדבר עמם בפרהסיא. אלא יעשו לי משכן. וכשאני צריך לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן. הה'ד "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו".
כך מתחלה: כי נער ישראל — במצרים ראו אותי, בים ראו אותי
כך כשראה הקב'ה את ישראל במצרים היו נערים. שנ' "כי נער ישראל ואהבהו ממצרים קראתי לבני". ראוהו במצרים. "ועברתי בארץ מצרים" וגומ'. ראה אותם על הים היה מדבר עמם. שנ' "ויאמר י'י אל משה מה תצעק אלי" "וירא ישראל את היד הגדולה" וגומ'. ראה אותם בסיני היה מדבר עמם. שנ' "פנים בפנים דבר י'י עמכם". […] וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו לאומה שלימה ואמרו "כל אשר דבר י'י נעשה ונשמע". אמר הקב'ה. אין שבחן שלבני שאדבר עמם בפרהסיא. אלא עשו לי משכן וכשאני צריך לדבר עמהם אני מדבר עמהם מן המשכן. הה'ד "ובבא משה אל אהל מועד" וגומ'.
כך כתי' "כי נער ישראל ואוהבהו". במצרים ראו אתו בפרהסיא. שנ' "ועבר יי'י לנגף את מצרים". בים ראו אתו בפרהסיא. שנ' "וירא ישראל את היד הגדולה". והיו העוללים מראין אותו באצבען ואומ' "זה אלי ואנוהו". בסיני ראו אתו פנים בפנים. שנ' "ויאמר יי'י מסיני בא". כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את התורה ואמרו "כל אשר דבר יי'י נעשה ונשמע" נעשה לי אומה שלימה.
במצרים ראו אותו. שנ' "ועברתי בארץ מצרים". בים ראו אותו. שנ' "וירא ישראל את היד הגדולה" "זה אלי ואנוהו". בסיני ראו אותו. שנ' "פנים בפנים דבר יי'י עמכם בהר". וכת' "ויאמר יי'י מסיני בא".
במצרים ראו אותו. שנאמ' "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה". וקפצתי לים. בים ראו אותו. שנא' "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו'. בסיני ראו אותו. שנאמ' "פנים בפנים דבר י'י עמכם בהר מתוך האש". וכתי' "י'י מסיני בא".
מעצי הלבנון — עצי שטים עומדים; עמודיו עשה כסף — ווי העמודים
"מעצי הלבנון". "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים". "עמודיו עשה כסף". "ווי העמודים וחשוקיהם כסף". "רפידתו זהב". "ואת הקרשים תצפה זהב". "מ'ר אר'". "ועשית פרכת תכלת וארגמן". וכת' "ונתת את הכפרת" וגומ'. "תוכו רצוף אהבה". כדלעיל.
"עמדיו עשה כסף". שנ' "ווי העמדים וחשוקיהם כסף". "רפידתו זהב". שנ' "ואת הקרשים תצפה זהב". "מרכבו ארגמן". שנא' "ועשית פרכת תכלת וארגמן".
תוכו רצוף אהבה — רבי יודן: זכות תורה וצדיקים; רבי עזריה: זו שכינה
"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם". ר' יודן אמ'. זו זכות התורה וזכות צדיקים עוסקין בה. ר' עזריה בשם ר' יודה בשם ר' סימון אמ'. זו השכינה.
"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם". ר' יודן אמ'. זו זכות התורה וזו זכות הצדיקים. ר' יהודה בר' סימון אמ'. זו זכות השכינה.
אמר רבי אחא בר כהנא: ונועדתי לך שם — אפילו מה שאחורי הכפורת
אמ' ר' אבא בר כהנא. כת' "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת". ללמדך שאפי' אחורי הכפרת אינו פנוי מן השכינה.
גוי אחד שאל את רבן גמליאל: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה בסנה
גוי אחד שאל את רבן גמליאל. אמ' לו. מפני מה נגלה הקב'ה למשה מתוך הסנה. אמ' לו. אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת היית שואליני. הייתי משיבך. ולהוציאך חלק אי איפשר. ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. שאפי' מן הסנה מדבר היה עם משה.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למערה שהיא נתונה על שפת הים
ולמה היה אהל מועד דומה. למערה שהיא נתונה על שפת הים. והעלה הים לגליו והצ/דוף את המערה. נתמלאה המערה מן הים והים לא חסר כלום. כך אוהל מועד משכינה. היך דכת'. "ויכס הענן את אוהל מועד" וגו'.
כת' "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך". וכן כת' "וכבוד מלא את המשכן". א'ר יהושע דסיכנין בשם ר' לוי. למה הדבר דומ'. למערה פתוחה שהיתה על שפת הים. ונתמלאת המערה והים לא חסר. כך אע'פ שכת' "וכבוד יי מלא את המשכן" אלא העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו של הק'. כשם שכת' "הלא את השמים וארץ אני מלא נאם".
"ויאמר משה אל יי'י". למה הדבר דומה. למערה שהיא נתונה על שפת הים ומילא אותה. מיכאן ואילך הים נותנת למערה והמערה חוזרת לים. "וידבר יי'י אל משה". "ויאמר יי'י אל משה". "ויאמר משה אל יי'י".
פתיחתא שלישית
צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה־לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ(שיר השירים ג, יא)
גניזה: T-S NS 206.16
מקבילות: תנחומא בובר פקודי ח
צְאֶנָהצאנה] צאינה פריז H 47A וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן(שיר השירים ג, יא) — בנים המצוייניןהמצויינין — המסומנים, הניכרים לו במילה ובתגלחתובתגלחת — ובדיני התגלחת (שאינם מקיפים פאת הראש ואינם משחיתים פאת הזקן) ובציציתבמילה ובתגלחת ובציצית] בתגלחת במילה ובציצית שהש״ר; במילה ובתגלחת ספרא.
בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — במלך שהשלום שלו.
דבר אחר:
בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — המלך שהשלים מעשיו עם בריותיועם בריותיו] לאהביו במ״ר; לבריותיו שהש״רשהשלים מעשיו עם בריותיו] שעשה בריותיו שלמות ילקוט, שהש״ר, במ״ר:
השלים אש לאברהם אבינו,
השלים חרב לאבינו יצחק,
השלים מלאך לאבינו יעקבהשלים מלאך לאבינו יעקב] השלים מלאכים ליעקב במ״ר.
מקבילות לדרשה כולה: תנחומא ויגש ו · ירושלמי ראש השנה ב, ה · שמות רבה יב, ד
מקבילות: תנחומא בובר בראשית יג
דבר אחר:
בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — המלך שהוא עושה שלום בבריותיו.
אמר רבי יוחנן:
הַמְשֵׁל וָפַחַד(איוב כה, ב) —
אמר רבי יעקב דכפר חנןרבי יעקב דכפר חנן] חסר (ר׳ יוחנן לבדו) במ״ר; ריש לקיש דברים רבה; חסר שם האומר תנחומא:
הַמְשֵׁל — זה מיכאל;
וָפַחַד — זה גבריאל;
עִמּוֹ — ואשלימיםואשלימים — ומשלימים, עושים שלום זה עם זה עמוואשלימים עמו] משלמין לו שהש״ר, ולא זה מזיק את זה.
מקבילות: דברים רבה ה, יב
ואמר רבי יוחנןואמר רבי יוחנן] ר׳ יונתן דברים רבה:
מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה,מימיה לא ראתה… — מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ואין מזל מקדים את חברו, ואין מזל רואה את זה שלפניו. אמר רבי: כולם עולים כמו שעולים בסולם הפוך.
ולא מזל קדים לחבריה, ולית מזל חמי מה דקדמוי.
ואין מזל מקדים את חברו, ואין מזל רואה את זה שלפניו.
אמר רבי: כולהוןאמר רבי כולהון] אמר ר׳ לוי כולהון כרמולי, ילקוט, שהש״ר סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפיך.
אמר רבי: כולם עולים כמו שעולים בסולם הפוך.
מקבילות: שיר השירים זוטא א, א
כתיב הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיוכתיב המקרה במים עליותיו] חסר ירושלמי (ומתחיל ״תני רשב״י״) וגו׳(תהלים קד, ג).
תני רבי שמעון בן יוחאיתני רבי … יוחאי] אמר ר׳ יוחנן שהש״ר; אמר ר׳ שמעון תנחומא:
הרקיע של מים והככביםוהככבים — והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה.
הרקיע של מים והמלאך של אש, והם דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה.
אמר רבי אבין:
סוף דברסוף דבר — וכי רק (שלום) בין מלאך למלאך?סוף דבר] לא סוף דבר כרמולי, שהש״ר, במ״ר בין מלאך למלאך? אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מיםחציו אש וחציו מים] חציו שלג וחציו אש שהש״ר, והוא עושה שלום בם.
ואית ביה חמשהחמשה] חסר בכ״י; חמש כרמולי, ירושלמי, שהש״ר; חסר בובר אפיןאפין — פנים (ואית ביה חמשה אפין — ויש בו חמישה פנים) — וּגְוִיָּתוֹוגויתו] וגוייתו פריז H 47A כְתַרְשִׁישׁ וגו׳(דניאל י, ו).
מקבילות: תנחומא וארא יד
וכתיבוכתיב] ואפילו בין המכות של פרעה עושה שלום, דכתיב שהש״ר, במ״ר וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ וגו׳(שמות ט, כד).
רבי יהודה אומר: צלוחית של ברד מלאה אשצלוחית של … אש] צלוחיות של ברד מלאות אש במ״ר, שהש״ר.
רבי נחמיה אמר: אש וברד פתוכיןפתוכין — מעורבים, מבוללים זה בזה.
אמר רבי חנין:אמר רבי חנין:… — אמר רבי חנין: טעמו של רבי יהודה — כמו קליפת הרימון (?) שגרעיניו נראים מבפנים. אמר רבי חנין: טעמו של רבי נחמיה — כמו זכוכית המנורה, שהמים והשמן מעורבים בה יחד, והיא דולקת על גביהם.
טעמיה דרבי יודה — כהדא פרטתא דרמונא, דחרצנייתא מתחמיה מלגאו.
טעמו של רבי יהודה — כמו קליפת הרימון (?) שגרעיניו נראים מבפנים.
אמר רבי חנין:
טעמיה דרבי נחמיה — כהדא שאשתאשאשתא] עששיתא במ״ר דקנדילא, דמיא ומשחא מערבין כחדא, דהיא דלקא מן גביהון.
טעמו של רבי נחמיה — כמו זכוכית המנורה, שהמים והשמן מעורבים בה יחד, והיא דולקת על גביהם.
וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת — מהו מִתְלַקַּחַת?
אמר רבי יודה בר סימון: מיתא מתקדיאמיתא מתקדיא — משוער: באה ומתלקחתמיתא מתקדיא] מיתה מתקריא מנדלבוים, בובר; מיתה ומתקהלא במ״ר; מיתה ומתקלהא שהש״ר; מיתה מתקהא ערוך לעשות שליחותיה.
אמר רבי אדאאדא] חסר בכ״י; כך שהש״ר; אחא (?) מנדלבוים; חסר שם האומר במ״ר, בובר, שמות רבה:
למלךלמלך] משל למלך במ״ר שהיו לו שני ליגיונותליגיונות — גדודי צבא קשים, והיו מריביןמריבין] רכובין כ״י; כך במ״ר; דבובין שהש״ר, כרמולי, ערוך, מנדלבוים זה בזה.
וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך — עשו שלום זה עם זה, ועשו מלחמתו של מלך. כך אש וברד מריבין זה בזה,וכיון שהגיעה … בזה,] חסר בכ״י; כך במ״ר; כיון שראו שהוקשה מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה כדי לעשות מלחמתו של מלך, כך אש וברד דבובים זה בזה בובר (השלמה) (המעתיק דילג מ״דבובים״ ל״דבובים״)
וכיון שהגיעה מלחמתו של הקדוש ברוך הוא במצרים — וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת: נס בתוך נס.
מקבילות לדרשה כולה: תנחומא בובר פקודי ח · שמות רבה נב, ה
בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹחתנתו] חתונתו פריז H 47A —
אמר רבי יצחקאמר רבי יצחק] א״ר חנינא בר יצחק שהש״ר:
חיזרניחיזרני — חזרתי, עברתי ובדקתי על כל המקרא, ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה;
אלא זה אוהל מועד, שהוא מעוטרמעוטר — מקושט בתכלת וארגמן ותולעת שני.
אמר רבי חוניאאמר רבי חוניא] א״ר יוחנן כרמולי, שהש״ר; חסר שמות רבה, תנחומא בובר (במ״ר כבפנים):
שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי] ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ילקוט: אפשר ששמעת מאביך מהו בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ?
אמר לו: למלך שהיה לו בת, והיה אוהבה יותר מדאי.
לא זזזז] זו כ״י; כך במ״ר יב ח, תנחומא בובר ח, שמ״ר נב ה מחבבה עד שקראה אחותי; לא זזזז] זו כ״י; כך במ״ר יב ח, תנחומא בובר ח, שהש״ר ג יא מחבבה עד שקראה אמי.
כך בתחלה חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקראן בתי — שִׁמְעִי בַת וּרְאִי(תהלים מה, יא);
לא זזזז] זו כ״י; כך במ״ר יב ח, תנחומא בובר ח, שהש״ר ג יא מחבבה עד שקרא אותן אחותי — שנאמר אֲחֹתִי רַעְיָתִיאחתי רעיתי] אחותי רעייתי פריז H 47A(שיר השירים ה, ב);
לא זזזז] זו כ״י; כך במ״ר יב ח, תנחומא בובר ח, שהש״ר ג יא מחבבה עד שקרא אותן אמי — שנאמר הַקְשִׁיבוּהקשיבו] חסר פריז H 47A; שמעו מנדלבוים, בובר (הקשיבו כבמקרא) אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי וגו׳(ישעיה נא, ד), ולאמי כתיב.
עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו.
אמר לו: אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה — דיי.
מקבילות: תנחומא שמיני ח · ירושלמי מגילה א, יב
רבי שמעון דסיכניןרבי שמעון דסיכנין] ר׳ יהושע דסיכנין כרמולי, שהש״ר, במ״ר, מנדלבוים (ילקוט כבפנים) בשם רבי לוי:
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן, היה לו להביא ארבעה קונטיסיןקונטיסין — מוטות, כלונסאותקונטיסין] קינטיסין בובר ולמתוח את המשכן עליהן.
אלא מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה למעלה אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה, ואמר לולו] לי כ״י; כך גניזה T-S NS 206.16: עשה לי משכן.
אמר לו משה להקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, וכי מניין לי אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה?
אמר לו: בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר(שמות כה, מ).
מקבילות: שמות רבה לה, ו · בבלי שבת פרק יא, צט ע״א
רבי ברכיה בשם רבי לוירבי ברכיה … לוי] ר׳ ברכיה בשם ר׳ בצלה במ״ר; א״ר ברכיה כרמולי; ר׳ ברכיה בשם ר׳ בצלאל שהש״ר; ר׳ אבין שמות רבה (שהש״ר כבפנים):
למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש אולומרגליטוןאולומרגליטון — שכולו מרגליותבלבוש אולומרגליטון] בלבוש משובח עשוי במרגליטון במ״ר; בלבוש נאה של מרגליטון שהש״ר; איקונין נאה שמות רבהאולומרגליטון] אולו מרגליטון בובר; אולון מרגליות ערוך.
אמר לו: עשה לי כזה.
אמר לו: אדני המלך, וכי מניין יש לי לבוש אולומרגליטון?
אמר לו: אתה בסימננךבסימננך — בסממנים שלך, בצבעים ובחומרים שבידךאתה בסימננך] אתה בסימנך מנדלבוים, בובר; את בסממניך שהש״ר, במ״ר, ואני בכבודי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אם אתה עושה מה שלמעלה למטה —
אני מניח סנקליטיןסנקליטין — מועצת השרים, הפמליא שלי של מעלן, ויורד ומצמצםומצמצם — ומכנס, ממעט שכינתי ביניכם למטן.
מה למעלה שְׂרָפִים עֹמְדִיםעמדים] עומדים פריז H 47A(ישעיה ו, ב) — אף למטן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִיםעמדים] עומדים פריז H 47A(שמות כו, טו);
מה למעלה ככבים עומדים — אף למטה קרסיםקרסים] כוכבים שהש״ר, במ״ר.
אמר רבי חייאחייא] חסר בכ״י; כך כרמולי, שהש״ר, במ״ר, שמ״ר; א״ר אבא בובר; אחא שמות רבה בר אבא:
מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועין ברקיע.
מקבילות: ויקרא רבה כ, י · משנה תענית ד, ח
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹחתנתו] חתונתו פריז H 47A — חיתוניםחיתונים — חתונה, חופה היוחיתונים היו] זה סיני, חיתונים היו שהש״ר, במ״ר;
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ — זה אהל מועדזה אהל מועד] זה מתן תורה במ״ר.
דבר אחר:
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹחתנתו] חתונתו פריז H 47A — זה אהל מועד;
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ — זה בניין בית העולמיםבית העולמים — בית המקדש.
לכך נאמר וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּתכלת] כלות פריז H 47A מֹשֶׁה(במדבר ז, א).
מקבילות והערות · ג
צאינה וראינה בנות ציון — בנים המצויינין לו במילה ובתגלחת ובציצית
"צאנה וראנה בנות ציון". בנים המצויינין לי בתגלחת במילה ובציצית. "במלך שלמה". במלך שברא בריותיו שלמות. ברא חמה ולבנה על מלאתן. כוכבים ומזלת על מלאתן. בר קפרא אמ'. אדם וחוה כבן עשרים שנה נבראו. "במלך שלמה". במלך שהשלום שלו.
על אותה שעה הוא או'. "צאנה וראנה בנות ציון". בנים המצוינים לי במילה ובתגלחת. "במלך שלמה". המלך שהשלום שלו. "בעטרה שעטרה לו אמו". זה אהל מועד. שהוא מצויר בתכלת וארגמן ובשש. "אמו". אין "אמו" אילא ישראל. שנ'. "ולאומי אלי האזינו".
"בנות ציון". בנים המצויינין לי במילה. שאילולי שהיו מהולין לא היו יכולין להביט בשכינה אלא נופלים היו כשם שנפל אברהם. שנ' "ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים". וכן בבלעם הוא אומ' "נופל וגלוי עינים". וכן הוא אומ' "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה י'י תעשו וירא אליכם כבוד י'י". מהו "זה הדבר". על המילה אמ' להם. כמ' דתימ' "וזה הדבר אשר מל יהושע". "אשר צוה י'י". לעשות לאברהם.
כיון שהוקם את המשכן התחילו כל ישר' שמחין. שנ' "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה". במלך שהשלום שלו. זה מלך מלכי המלכים הקב'ה. "שעטרה לו אמו". והוא קורא למשכן עטרה. מה העטרה הזו מצויירת כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן.
ד'א. "ויהי ביו' כלות משה". פות' בו "צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה" ומפרסמו. כש' שהוא אומ' בשיר-השירים.
דבר אחר: במלך שלמה — המלך שהשלים מעשיו עם בריותיו
ד'א. "במלך שלמה". במלך שהשלים מעשיו לאהביו. השלים אש לאברהם חרב ליצחק מלאכים ליעקב.
אמר רבי יעקב דכפר חנן: המשל — זה מיכאל, ופחד — זה גבריאל
ד'א. "במלך שלמה". שהוא עושה שלום בין בריותיו. החיות שלאש והרקיע שלשלג. חיות שלאש. שנאמ' "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". והרקיע שלשלג. שנ' "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא". לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. […] אמ' ר' יוחנן. כת' "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו". "המשל". זה מיכאל והוא שלשלג. "ופחד". זה גבריאל והוא שלאש. מהו "עמו". מושלמים לו. לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה.
ר' יעקב מן כפר-חנה אומ'. "המשל" זה מיכאל. "ופחד" זה גבריאל.
"ואת יהודה שלח לפניו". זש'ה "המשל ופחד עמו". "המשל" זה מיכאל. "ופחד" זה גבריאל. מיכאל מן המים גבריאל מן האש. והם עומדים לפני השכינה ואין מזיקין זה את זה. הוי אומר "עושה שלום במרומיו" וגו'.
ד'א. "ואלה תול' אה' ומ'" וג'. זו היא שאמ' הכ' "המשל ופחד עמו" וג'. אמ' ר' יעקב דכפר-חנן. "המשל" זה מיכאל. "ופחד" זה גבריאל. את מוצא גבריאל של אש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש ומיכאל של מים.
ואמר רבי יוחנן: מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה
ראה כמה הוא קשה כחו של שלום. א'ר יונתן. מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. למה כן. מפני דרכי שלום. שנא' "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו".
תני רבי שמעון בן יוחאי: הרקיע של מים והככבים של אש
אמ' ר' שמעון. הרקיע של מים והמלאכים של אש. שנ' "משרתיו אש לוהט". ואין המים מכבין את האש ולא האש שורף את המים.
הברקים יוצאין מתוך המים. והמים אינן מכבין אישן של ברקים. והברקים אין שורפין את המים. הרקיע של מים. החמה והלבנה והכוכבים והמזלות של אש רצין ומהלכין ואינן מזיקין זה את זה.
כת' "נהר דינור נגיד ונפיק". והרקיע שלמים. שנ' "המקרה במים עליותיו". לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.
כת' אחד אומ' "המקרה במים עליותיו". וכת' אחד אומ' "כי יי'י אלהיך אש אוכלה הוא". וכת' "כרסייה שביבין דינור". ולא זה מזיק זה ולא זה מזיק זה.
אמר רבי אבין: אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מים
אמ' ר' אבין. לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפי' במלאך עצמו הוא עושה שלום. ואית ביה חמש אפין. הה'ד "וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק" וגומ'. לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה.
ויהי ברד ואש — רבי יהודה: צלוחית של ברד מלאה אש; רבי נחמיה: פתוכין זה בזה
אף במכות פרעה עשה הקב'ה שלום. שנ' "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד". ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה אמ'. צלוחיות של ברד מלאות אש. ולא זו מכבה זו ולא זו מכבה זו. אמ'ר חנין. הדא דר' יודה דמיא לההיא פירטתא דרימונא דחרצניתא מתחמרא מלגו.
אמ' ר' חנין. טעמיה דר' יודה. כהדא פרטיתא דרומנא דחרציניתיה מתחמיא מלגויו. טעמיה דר' נחמיה. כהדא עששיתא דקנדילא דמיא ומשחא מתערבין כהדא והיא דלקא מן גביהון.
ויהי ברד ואש מתלקחת — משל למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים
אמ' ר' יודא בר' סימון. מהו "מתלקחת". מיתא ומתקהלא לעשות שליחותא בשביל לעשות רצון בוראה. […] אמ' ר' אדא. למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים והיו דבובים זה לזה. וכיון שהגיע מלחמתו שלמלך עשו שלום זה עם זה ובאו ועשו מלחמתו שלמלך. כך אש וברד דבובים זה לזה. וכיון שראו מלחמתו שלהקב'ה במצרים עשו שלום זה עם זה ובאו ועשו מלחמתו שלהקב'ה במצרים. שנ' "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד". נס בתוך נס.
מלה'ד. לשני לגיונות קשים שהיו נלחמים זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך. מה עשה המלך. עשה שלום ביניהם ועשו שליחותם ביחד. כך אש וברד היו צרים זה בזה. כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים עשה הקב'ה שלום ביניהם והכו במצריים. הוי "ויהי ברד ואש מתלקחת" וגו'. מהו "מתלקחת". לאחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו.
אמר רבי יצחק: חיזרני על כל המקרא, ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה
"בעטרה שעטרה לו אמו". אמ' ר' יצחק. חזרנו בכל המקרא ולא מצינו שעשתה בת-שבע עטרה לשלמה בנה. אלא "עטרה" זה אהל מועד. מה העטרה הזאת מקובעת באבנים טובות ומרגליות ומעוטר בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש.
"שעטרה לו אמו". א'ר יצחק. חזרתי על כל המקרא כולה ולא מצאתי שעשתה בת-שבע עטרה לשלמה בנה. והוא אומר "בעטרה".
אמר רבי חוניא: שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי
אמ' ר' חוניא. שאל ר' שמעון בן יוחאי את ר' אלעזר בר' יוסי. אמ' לו. איפשר ששמעת מאביך מהו "בעטרה שעטרה לו אמו". אמ' לו. הן. למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה יותר מדאי. לא זז מחבבה עד שקראה אותה. אחותי. לא זז מחבבה עד שקראה אותה. אמי. […] כך היה הקב'ה מחבב את ישראל. קראן. בתי. שנ' "שמעי בת וראי והטי אזנך". לא זז מחבבן עד שקראן. אחותי. שנ' "פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי". לא זז מחבבן עד שקראן אמו. שנ' "הקשיבו לי עמי ולאמי אלי האזינו". ''ולאמי'' כת'. עמד ר' שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו. אמ' לו. אילולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע טעם זה מפיך דיי.
"בעטרה שעטרה לו אמו". אמ'ר יוחנן. שאל ר' שמעון בן יוחאי את ר' לעזר בר' יוסי. אמ' לו. איפשר ששמעת מאביך. מהו "בעטרה שעטרה לו אמו". אמ' לו. הן. […] אמ' לו. היאך. אמ' לו. למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי. ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי. ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. […] כך בתחלה חיבב הקב'ה את ישראל וקראן בתי. הה'ד "שמעי בת וראי". ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי. שנ' "פתחי לי אחותי". ולא זז מחבבן עד שקראן אימה. שנ' "הקשיבו אלי עמי ולאמי". אמי. […] עמד ר' שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו ואמ'. אילו לא באתי אלא לשמע מפיך הטעם הזה דיי.
ר' שמעו' בן יוחי שאל לר' אלעזר ב'ר יוסי. א'ל. איפשר ששמעת מאביך מהו "בעטרה שעטרה לו אמו". א'ל. כך אמ' אבא. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אהבה יותר מדאי. לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחות. לא זז מחבבה עד שקרא אותה אימה. […] כך חיבב הקב'ה את ישר' וקרא אותם בתי. שנ' "שמעי בת וראי". ולא זז עד שקרא אותם אחותי. שנ' "אחותי רעייתי". לא זז עד שקרא אותם אמי. "שמעו אלי עמי ולאומי". ''ולאמי'' כת'. עמד ר' שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו ואמ'. אילולי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי.
רשב'י שאל את ר' אלעזר בר' יוסי. איפשר ששמעת מהו "בעטרה שעטרה לו אמו". אמ' ליה. הן. משל למלך שהיתה לו בת. לא זז מחבבה עד שקראה אחותי. לא זז מחבבה עד שקראה אמי.
רבי שמעון דסיכנין בשם רבי לוי: אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה
מה עשה הקב'ה. הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה ואש ירוקה. ועשה מהן את המנורה. גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים היוצאים ממנה. והוא אומר לו. כך וכך עשה אותה. שנ' "וזה מעשה המנורה". מלמד שהראה לו הקב'ה באצבע. ואף-על-פי-כן נתקשה משה לעשותה.
רבי ברכיה בשם רבי לוי: משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש אולומרגליטון
ר' ברכיה בשם ר' בצלה. למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליטון. אמ' לבן ביתו. עשה לי כזה. אמ' לו. אדני המלך. יכול אני לעשות כמותו. אמ' לו. אני בכבודי ואתה בסממניך. כך אמ' משה לפני הקב'ה. רבון העולם. אלוה אני לעשות כאלה. אמר לו "בתבניתם". "בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש".
ד'א. "ועשית את הקרשים". משל למלך שהיה לו איקונין נאה. אמ' לבן ביתו. עשה לי כמותו. א'ל. אדוני המלך. יכול אני לעשות כמותה. א'ל. אתה בסימניך ואני בכבודי. […] כך א'ל הקב'ה למשה. "וראה ועשה". אמ' לפניו. רבון העולם. אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו. אמ' ליה. "כתבניתם". בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש. כשם שאתה רואה למעלן כך עשה למטן. שנאמ' "עצי שטים עומדי'". כנתון באסטטיא של מעלן.
כך אמ' הק'ב למשה "וראה ועשה". אמ' לפניו. רבונו של עולם. אלוה אני שאעשה כמותו. אמ' לו. "כתבניתם".
מה למעלה שרפים עומדים — אף למטן עצי שטים עומדים; קרסי זהב ככוכבים
אמ' הקב'ה למשה. אם את עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטון שלי שלמעלה וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה. למעלה "שרפים עומדים". אף למטה "עצי שטים עומדים". ''העמד'' אין כת' כאן אלא "עומדים". כנתון באצטווה שלמעלה. היך דאת אמ' "שרפים עומדים ממעל לו". מה למעלה כוכבים אף למטה ככבים. אמ' ר' חייא בר אבא. מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן ככבבים הקבועים ברקיע.
ואם את עושה לזה של מעלן למטן אני מניח סניקליטון שלי של מעלה ויורד ומצמצם שכינתי ביניהם למטה. כיצד. מה למעלה "שרפים עומדים" אף למטה "עצי שטים עומדים". מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים. אמ'ר חייא בר בא. מלמד שהיו כרסי ה-זהב נראין במשכן ככוכבים הנראין ברקיע.
ואם תעשה כאותן של מעלן למטן מניח אני כל סנקליטין של מעלן ומשרה אני שכינתי למטן. מה למעלן "שרפים עומדי'" אף למטן "עצי שטים עומדים". מה למעלן כוכבים אף למטן כוכבי'. א'ר אחא. מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבי' הנראין ברקיע.
ביום חתונתו — זה אהל מועד; וביום שמחת לבו — זה בניין בית העולמים
"ביום חתונתו". זה סיני חיתונין היו. שנ' "וקדשתם היום ומחר". "וביום שמחת לבו". זה מתן תורה. שנ' "ויתן אל משה ככלתו". ''ככלתו'' כתי'. […] ד'א. "ביום חתונתו". זה אהל מועד. "וביום שמחת לבו". זה בית העולמים. ומנין לאהל מועד שחיתונין היו. דכת' "ביום כלות משה". ''כלת'' כתו'. ביומא דעלת כלתא לגנתא.
"ביום חתונתו". זה סיני. חיתונים היו. "וביום שמחת לבו". אלו דברי תורה. המד'א "פקודי יי'י ישרים משמחי לב".
כך אמ' הקב'ה. אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו אני מערבב שמחתה שלתורה. למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת תורה. ה' ה' ד' "ביום חתונתו וביום שמחת לבי". "ביום חתונתו" זה הר סיני. "וביום שמחת לבו" זה אהל מועד.
גניזה T-S NS 206.16 עמ׳ 2, שו׳ 15–25 · צילום · נבדק בצילום
[ ]
[ ]משכן עליהן אלא מלמד שהראה וׄ[ ]
[ ]שׄה אש אדומה אש [ ]
[ ] א' לו עשה לי כׄךׄ א' משה לא נׄדׄעׄ
[ ]בן [ ] ומניין לי אש אדומה אש ירוקה
שחורה אש לבנה א' לו בׄתׄבׄנׄיׄתׄםׄ אׄ[ ]
[ ]בׄרׄכׄיׄהׄ [ ] לׄוׄיׄ למלך שנגלה לבן
[ ] אולו מרגרׄיׄטׄין א' לו אתה בסׄיׄמׄנׄיׄךׄ ואני
[ ]י א' הק'ב' למשה [ ] אחד עשר
[ ]לי למלׄךׄ [ ]
[ ]עׄמׄדׄיׄםׄ אׄףׄ לא[ ]
פתיחתא רביעית
מִי עָלָה־שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף־רוּחַ בְּחׇפְנָיו מִי צָרַר־מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כׇּל־אַפְסֵי־אָרֶץ מַה־שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ כִּי תֵדָע(משלי ל, ד)
כתבי היד: פריז, כל ישראל חברים H 47A; דרשת המעשרות הושלמה מבמדבר רבה יב
גניזה: T-S NS 206.16 · T-S AS 77.23
מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף רוּחַ בְּחׇפְנָיו מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע(משלי ל, ד).
מִי עָלָה שָׁמַיִם — זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב בו עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה(תהלים מז, ו).
וַיֵּרַד — וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ).
מִי אָסַף רוּחַ — אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל חָי וגו׳(איוב יב, י).
מִי צָרַר מַיִם — צֹרֵרצרר] צורר פריז H 47A מַיִם בְּעָבָיו(איוב כו, ח).
מִי הֵקִים כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ — יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה(שמואל א ב, ו).
ומַה שְּׁמוֹ — צור שמוצור שמו] אל שדי… פס״ר, שדי שמו, יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ(ישעיה מז, ד).
וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ — בְּנִי בְכֹרִיבכרי] בכורי פריז H 47A יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב) שמו.
מקבילות: מדרש משלי ל, ד
דבר אחר:
מִי עָלָה שָׁמַיִם — מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים?
זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו. ומי הוא זהשהוא מחלק … זה] חסר בכ״י; כך במ״ר, פס״ר; מנדלבוים על פי שאר כתבי היד; …בחפניו. מי צרר מים בשמלה — מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ומורידה את הגשמים בובר (על פי כרמולי וילקוט) (דילוג הדומות, מ״זה״ אל ״זה״) שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו — שהוא עוצר את השמים מהוריד טל ומטר לעולם.
מקבילות: מדרש משלי ל, ד
דבר אחר:
מִי עָלָה שָׁמַיִם — זה אליהו, דכתיב ביה וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם(מלכים ב ב, יא).
וַיֵּרַד — רֵד אוֹתוֹאותו] אתו פריז H 47A אַל תִּירָא(מלכים ב א, טו).
מִי אָסַף רוּחַ בְּחׇפְנָיו — יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵלישראל] חסר פריז H 47A; השמים בובר; צבאות פס״ר אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו(מלכים א יז, א).
מִי צָרַר מַיִם — וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶתאליהו את] חסר פריז H 47A; חסר בובר אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹםויגלם] ויגלום פריז H 47A(מלכים ב ב, ח).
מִי הֵקִים כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ — וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּאליהו] אליה פריז H 47A רְאִי חַי בְּנֵךְ(מלכים א יז, כג).
מקבילות לדרשה כולה: מדרש משלי ל, ד
דבר אחר:
מִי עָלָה שָׁמַיִם — זה משה, דכתיב ביה וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים(שמות יט, ג).
וַיֵּרַד — וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָרוירד משה מן ההר] ״ויאמר יי אל משה לך רד״ פס״ר(שמות יט, יד).
מִי אָסַף רוּחַ — כְּצֵאתִיכצאתי] בצאתי פריז H 47A אֶת הָעִיר(שמות ט, כט).
מִי צָרַר מַיִם — נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִיםנצבו כמו נד נזלים] ״וברוח אפך נערמו מים״ פס״רנזלים] נוזלים פריז H 47A(שמות טו, ח).
מִי הֵקִים כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ — זה אהל מועדזה אהל מועד] זה משה; אר״א בר כהנא: אלו הדגלים שהעמידן משה פס״ר, שנאמר וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹתכלות] כלת פריז H 47A מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א), שהעולם הוקם עמו.
רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי:
לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן לא נאמר, אלא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, יז) — מה הוקם עמו? עולם הוקם עמומה הוקם … עמו] משכן אחר הקים עמו כרמולי, במ״ר, ילקוט.
שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותתרותת — רועד; משהוקם המשכן — נתבסםנתבסם — נתייצב, עמד על בסיסונתבסם] נתבסס כרמולי, במ״ר, מדרש משלי העולם.
לכך נאמר וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּתכלת] כלות פריז H 47A מֹשֶׁה.
מקבילות והערות · ד
מי עלה שמים — זה הקדוש ברוך הוא
"להקים את המשכן". הה'ד "מי עלה שמים וירד" וגומ'. זה הקב'ה. דכתי' ביה "עלה אלהים בתרועה". "וירד י'י על הר סיני". "מי אסף רוח בחפניו". "אשר בידו נפש כל חי". "מי צרר מים בשמלה". "צורר מים בעביו". "מי הקים כל אפסי ארץ". "י'י מוריד ומחיה מוריד שאול ויעל". "מה שמו". צור שמו. שדי שמו. י'י צבאות שמו. "ומה שם בנו כי תדע". "בני בכורי ישראל".
"ויהי ביום כלות משה להקים". כך פתח ר' תנחומ' ב'ר אבא. "מי עלה לשמים". זה הק'. כמה שכת' "עלה אלהים בתרועה". במלך בשר ודם כשהוא עובר ממקום למקום מה עושים. מביאם הלפידים ותוקעין לפניו. כך עשו לפני הק'. כמ' שכת' "בחצוצרות בקול שופר הריעו לפני המלך יי". […] "וירד". זה הק' שיורד על הר סיני במתן תורה. כמה שכת' "וירד יי על הר סיני". "מי אסף רוח בחפניו". זה הק'. כמה שכת' "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר". אמ' "מי צרר מים בשמלה". זה הק' כמה שכתב "צורר מים בעביו". "מי הקים כל אפסי ארץ". זה הקב'ה שהוא מחיה את המתים. כמ' שכת' "יחיו מתיך נבל' יקומ'" וג' וכן "יי ממית ומחיה". […] "ומה שמו". אל שדי צבאות י'ה. מה שמו. יי. […]
דבר אחר: מי עלה שמים — זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו
ד'א. "מי עלה שמים וירד". מיהוא זה שתפלתו עולה לשמים והוא מורידה את הגשמים. זה שמחלק מעשרותיו. "וירד". שהוא מוריד טל ומטר לעולם. ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים. "מי אסף רוח בחפניו". זה שמחלק מעשרותיו בחפניו. הוי "בחפניו". וכן הוא אומ' "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר" וגומ' "עד בלי די". עד שיבלו שפתותיהם לומר. דיי. […] "מי צרר מים בשמלה". מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו אין תפלתו עולה לשמים ואינה מורידה את הגשמים. אלא צורר מים בעבים ואינן יורדין לארץ. "מי הקים כל אפסי ארץ". כמ' דתימ' "יתן י'י את מטר ארצך" וגומ'.
"מי עלה שמים וירד". מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומוריד גשמים. זה שמחלק מעשרותיו בחופניו. "מי צרר מים כשלמה". שאינו מחלק מעשרותיו כראוי עוצר הגשמים.
ד'א. "מי עלה שמים וירד". מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים והוא מוריד את הגשמים. זה שמחלק מעשרותיו כראוי. "וירד". שהוא מוריד טל ומטר לעולם ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל את העשבים.
דבר אחר: מי עלה שמים — זה אליהו
ד'א. "מי עלה שמים". זה אליהו. דכת' ביה "ויעל אליהו בסערה השמים". "וירד". "רד אותו אל תירא". "מי אסף רוח בחפניו". "י'י אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי". "מי צרר מים בשמלה". "ויקח אליהו את אדרתו ויגלם". "מי הקים כל אפסי ארץ". "ויאמר אליהו" "חי בנך".
ד'א. "מי עלה שמים". זה אליהו. שנ' "ויעל אליהו" גו'. "וירד". "רד אתו אל תירא". "מי אסף רוח בחופניו" "חי ה' צבאו' אשר עמדתי לפניו". "מי צרר מים". "ויקח אדרתו ויגלום". "מי הקים כל אפסי ארץ". "ויאמר אליה ראה חי בנך".
ד'א. "מי עלה שמים וירד". זה אליהו. דכת' "ויעל אליהו בסערה השמים". "מי אסף רוח בחפניו". דכת' "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי". "מי: צרר מים בשמלה". דכת' "ויקח אליהו את אדרתו ויגלם". "מי הקים כל אפסי ארץ". "ראי חי בנך".
דבר אחר: מי עלה שמים — זה משה
ד'א. "מי עלה שמים". זה משה. דכתו' ביה "ומשה עלה אל האלהים". "וירד משה מן ההר אל העם". "מי אסף רוח בחפניו". "בצאתי את העיר אפרש את כפי" וגומ'. "מי צרר מים בשמלה". כמה דתימ' "ניצבו כמו נד נוזלים". "מי הקים כל אפסי ארץ". וכי משה הקים כל אפסי ארץ. אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו.
ד'א. "מי עלה שמים". זה משה. כמה שכת' "ומשה עלה אלהים". וכן "ואל משה אמר עלה אל יי". "וירד". זה משה. כמ' שכת' "ויאמ' יי אל משה לך רד". "מי אסף רוח בחפניו". זה משה. שכת' "כצאתי את העיר אפרוש כפי". "מי צרר מים כשמלה". זה משה. כמ' שכת' "וברוח אפך נערמו". […] "מי הקים כל אפסי ארץ". זה משה. א'ר אבא בר' כהנא. אילו הדגלים שהעמידם משה. כמ' שכת' "איש על דגלו באותות". ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמ'. זה המשכן. "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".
ד'א. "מי עלה שמים". זה משה. דכת' "ומשה עלה אל האלהים". "וירד". "וירד משה מן ההר אל העם". "מי אסף רוח בחפניו". "בצאתי את העיר: אפרוש כפי אל יי'י". "מצרר מים בשמלה". "נצבו כמו נד נוזלים".
רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי: הוקם המשכן — עולם הוקם עמו
ר' יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן יוחאי. ''להקים המשכן'' אין כת' כאן אלא "להקים את המשכן". משכן אחר הקים עמו. זה העולם שנקרא אהל כשם שהמשכן נקרא אהל מועד. כמ' דתימ' "וימתחם כאהל לשבת". שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת. משהוקם המשכן נתבסם העולם. לכך נאמ' "להקים את המשכן".
"מי הקים כל אפסי ארץ". זהו אהל מועד שהעולם הוקם עמו. ''ויקם משכן'' אין כת' כאן אלא "את המשכן". עולם הוקם עמו. שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת. משהוקם המשכן נתבסס העולם. לכך נאמ' "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".
למה היה העולם דומה באותה שעה. לטריסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד. כיון שעמד המשכן מה שכת' "אל נוה קדשך" עמד העולם. "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". ''משכן'' אין כתוב כאן אלא "את המשכן". מהו "את המשכן". את העולם. שכת' בבריאת שמים וארץ "וימתחם כאהל לשבת".
גניזה T-S NS 206.16 עמ׳ 1, שו׳ 2–11 · צילום · נבדק בצילום
[ ] זה [ ]
[ ] משה דכ' ומשה עלה אל[ ]
[ ]ן ההר מי אסף רוח בחׄפׄ[ ]
[ ]לון והבׄרׄדׄ לא יהיה עוד מי [ ]
[ ]זה משה דכ' נצבו כמׄוׄ נד נוז' מי הק'
[ ] משה שהקים כל אפסי א' אלא זה אהל מועד
שה[ ]ם הוקם עמו ר' יהושׄ' בן לוי בש' ר' שמע' ב' יוחי
[ ]וׄקׄםׄ משכן אין כת' כאׄןׄ אלא להקים את המש'
מׄהׄ עולם הוקם עמו עד שלא הוקם המשכן היה הׄעׄוׄ[ ]
[ ]נׄתׄבׄסׄסׄ העולם לכׄךׄ[ ]
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ביום כלות משה״
גניזה: T-S AS 77.23 · T-S F 17.26 · T-S NS 206.16 · T-S NS 37.105
הלמה חסרה בכתב היד והושלמה.
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁהויהי ביום כלת משה] חסר פריז H 47A; ד״א ביום כלות משה מנדלבוים(במדבר ז, א) — כלת כתיב:
ביומאביומא] ר׳ לוי ביומא קזנטנזה; וא״ר לוי ביומא כרמולי (על פי מנדלבוים) דעלת כלתא לגנונאביומא דעלת כלתא לגנונא — ביום שנכנסה הכלה לחופהלגנונא] לגנתא במ״ר.
מקבילות: ספרי במדבר מד · סדר עולם רבה ז · ירושלמי יומא א, א
רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמני.
רבי אלעזר אומר:
בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה — ביום שכלו הקימותיוהקימותיו — הקמותיו.
תני:
בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו; ובשמיני העמידו ולא פרקו.
אמר רבי זעירא: מכאן שהקמת הלילה פסולה לעבודה ביום.
רבי שמואל בר נחמני אמררבי שמואל … אמר] ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר סדר עולם, ספרא, ספרי: אף בשמיני העמידו ופירקוופירקו] + ר׳ חייא בר יוסף אמר שני פעמים… במ״ר.
מנין לפירוקין? דאמר רבי זעיראדאמר רבי זעירא] אמר ר׳ זעירא ירושלמי, במ״ר: בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה — ביום שכלו הקימותיו.
מקבילות: מדרש תהלים צא
רבי אלעזר ורבי יוחנןרבי אלעזר ורבי יוחנן] ר׳ יוחנן וריש לקיש במ״ר, פס״ר.
רבי אלעזר אמררבי אלעזר אמר] ר׳ יוחנן אמר במ״ר, פס״ר, תנחומא, מדרש תהלים:
בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה — ביום שכלו המזיקיןהמזיקין — השדים והרוחות הרעות מן העולם.
ומאי טעמא? לֹא תְאֻנֶּהתאנה] תאונה פריז H 47A אֵלֶיךָ רָעָה וגו׳(תהלים צא, י) — משעה שכלו המזיקין מן העולם.
אמר רבי יוחנןאמר רבי יוחנן] אמר ריש לקיש במ״ר, פס״ר, תנחומא, תנחומא בובר, מדרש תהלים: מהמה] מי כ״י; כך תנחומא נשא כג, דב״ר ראה, דב״ר דברים לי ללמד ממקום אחר? נלמד ממקומו:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד) — וישמרך מן המזיקיןמן המזיקין] + אימתי? ויהי ביום כלות משה במ״ר.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.
רבי יוחנן אמררבי יוחנן אמר] א״ר ברכיה הכהן בשם ר׳ יהודה בר׳ סימון במ״ר, פס״ר; ר׳ יהושע הכהן בשם ר׳ אליעזר תנחומא:
בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה — ביום שכלת איבה מן העולם.
שעד שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ומצותאומצותא — ומריבה ומחלוקת בעולם;
אבל משהוקם המשכן — ניתנה אהבה וחיבה וריעותוריעות — ורעות, ידידות וצדק ושלום בעולם.
ומאי טעמא? אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ וגו׳(תהלים פה, ט).
אמר ריש לקיש: מה לי ללמד ממקום אחר? נלמד ממקומו:
וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹםלך שלום] + אימתי? ויהי ביום כלת משה במ״ר(במדבר ו, כו).
מקבילות: מדרש משלי ל, ד
לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּןלהקים את המשכן] חסר המאמר עד ״נתבסם העולם״ כרמולי, ילקוט (כפל הדרשה שבסוף פתיחתא ד) —
רבי יהושע בשם רבי שמעון בן יוחאירבי יהושע … יוחאי] ר׳ יהושע בן לוי בשם ר׳ שמעון בן יוחאי במ״ר:
לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן אין כתיב כאן, אלא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, יז) — מה הוקם עמו?
שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת; משהוקם המשכן — נתבסםנתבסם] נתבסס במ״ר, מדרש משלי העולם.
מקבילות והערות · ה
ביום כלות משה — כלת כתיב: ביומא דעלת כלתא לגנונא
אצל מנדלבוים ובובר ״כלת כתיב״ נמשך מן הפתיחתא הרביעית, בלי למה נפרדת; בכמה כתבי יד בשם רבי לוי.
ד'א. "ביום חתונתו". זה אהל מועד. "וביום שמחת לבו". זה בית העולמים. ומנין לאהל מועד שחיתונין היו. דכת' "ביום כלות משה". ''כלת'' כתו'. ביומא דעלת כלתא לגנתא.
ואני כשאבוא אליכם טעון ברכות אני בא. והיכן רמזה להם. בסיני. שנ' "מזבח אדמה תעשה לי" "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". וכשבא עליהן ברכן. "יברכך י'י וישמרך". אימתי. ביום שהוקם המשכן. "ויהי ביום כלות משה". ''כלת'' כתי'. ביום שנכנסה כלה לחופתה.
ד'א. "יבא דודי לגנו". אל תהי קורא כן אלא ''לגנונו''. אימתי. "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". א'ר יהוש' דסיכנין בשם ר' לוי. ביום שנכנסה כלה לחופה. "ויהי ביום כלות משה".
רבי אלעזר: ביום שכלו הקימותיו — בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן
"ויהי ביום כלות מש' את המש'". מגיד הכת' שכל שבעת ימי מילואים היה משה מעמיד את המש' ובכל בקר ובקר מושחו ומפרקו. אותו היום העמידו ומשחו ולא פירקו. ר' יוסי בר' יהודה או'. אף בשמיני העמידו ופירקו. שנ'. "ויהי בחדש הראשון בא' לח' הוקם המשכן".
ד'א. "ויהי ביום כלות משה". אי-זה יום. זה ראש חדש ניסן. שנ' "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". אמ' ר' זעירא. מהו "ביום". מיכן שהקמת הלילה היתה פסולה לעבודת היום. […] ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו. בשמיני העמידו ולא פרקו. ר' שמואל בר נחמני אמ'. אף בשמיני העמידו ופרקו. ומנין לפירוקיו. דמר ר' זעירא. "ביום כלות משה". ביום שכלו הקמותיו.
"וידבר יי אל משה לאמר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. ושמת שם את ארון העדות" וגו'. "והבאת את השלחן וערכת את ערכו" וגו'. אימתי התחילו מלואים. בעשרים ושלשה באדר. ובאחד בניסן בו שלמו. כל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן. ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ופרקו. ובשמיני העמידו ועוד לא פרקו. ר' יוסף בר' יהודה אומ'. אף בשמיני פרקו. "ואכל אהרון ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אוהל מועד". "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים" וגו'. "ויעש אהרון ובניו את כל הדברים האלה". "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו". אחר שבעת ימי המלואים. ואחד בשבת היה. וראש חדש ניסן היה. […]
אמ' ר' ירמיה. בששה חדשים נגמרה מלאכת המשכן. ומפרקו ומעמידו וסודר עליו קרבנות. שכך שנו חכמים. בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן וכל בקר ובקר מקריב עליו קרבנות ומפרקו. ובח' העמידו ולא פרקו. שנ' "ויהי ביום כלות משה" וגו'. שכלו הקמותיו.
אמ' ר' חייא בר יוסף. כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום שני פעמים. ואם תאמר. היה אחד משבטו של לוי נותן לו יד. לאו. אלא אמ' חכמ'. הוא בעצמו היה קובעו ומפרקו ולא סייעו אחד מישראל. שנ' "ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן". לכך נקרא על שמו. שאינו אומ' ''ביום הקים'' אלא "ביום כלת". יום שכלו הקמותיו. וזכר שמו שם. לכך נאמ' "כלת משה".
רבי שמואל בר נחמני: אף בשמיני העמידו ופירקו
ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו ומפרקו. בשמיני העמידו ולא פרקו. ר' שמואל בר נחמני אמ'. אף בשמיני העמידו ופרקו. ומנין לפירוקיו. דמר ר' זעירא. "ביום כלות משה". ביום שכלו הקמותיו.
מניין לפירוקין. אמ' ר' זעורה. "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". ביום שכלו הקמותיו. ר' שמעון בן לקיש אמ'. "כאשר עשה ביום הזה צוה י'י" וגו'.
רבי אלעזר: ביום שכלו המזיקין מן העולם; רבי יוחנן: וישמרך מן המזיקין
"ונגע לא יקרב באהליך". אמ' ר' יוחנן. עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מתגרין בעולם לבריות. ומשהוקם המשכן ששרתה השכינה למטה כלו המזיקין מן העולם. הה'ד "ונגע לא יקרב באהליך". זה אהל מועד. אמ' לו ר' שמעון בן לקיש. מה לך אצל ספר תלים והלא ממקומו אינו חסר. "יברכך י'י וישמרך". מן המזיקין. אימתי. "ויהי ביום כלות משה". מהו "ביום כלות משה". שכלו המזיקין מן העולם.
ד'א. "ויהי ביו' כלו' מש'". א'ר יהודה בר' שלום בשם ר' לוי. אין בית רובע בארץ שאין בו תשע' קבין מזיקים. א'ר יוח'. כשהוקם המשכן כלו המזיקים מן העולם. מניין. שכ' "לא תאונה אליך ונגע לא יקרב באהליך" כשהוקם המשכן. […] א'ר שמע' בן לקיש. מה לי ולספר תהלים. דברי תורה הוא. "יברכך יי וישמרך". מן המזיקים. אימתי. "ויהי ביום כלות מש'".
"ויהי ביום כלות משה". אמ' ר' יוחנן. מהו "ביום כלות משה". לשון כלא. עד שלא הוקם המשכן היו מזיקין מצויין בעולם. […] "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך". עד אהל מועד עד יום שהוקם המשכן. הוי עד יום שהוקם המשכן היו המזיקין מצויין. וביום שהוקם המשכן נתכלו. אמ' ר' שמעון בן לקיש. מה לי ללמד מספר תילים. נלמד ממקומו. "יברכך י'י וישמרך". מכל רע. אימתי. ביום שהוקם המשכן.
ד'א. "ביום כלות". ''ביום הקים'' אין כתי' כאן אלא "ביום כלת משה". שכלו המזיקין מן העולם.
רבי יוחנן: ביום שכלת איבה מן העולם; ריש לקיש: וישם לך שלום
א'ר ברכיה הכהן בשם ר' יהודה ב'ר סימון. אמ' לו הק'. משה. לשעבר היתה איבה ביני ובין בני. שנאה ביני לבניי. תחרות ביני לבין בניי. אבל עכשיו אהבה ביני ובין בניי. אחוה ביני ובין בניי. ריעות ביני ובין בניי. הוי "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסדיו". […] ד'א. "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסדיו". א'ר יהושע הכהן בר' נחמ'. כך א'ר אלעז'. עד שלא הוקם המשכן היתה תחרות בעולם. אבל משהוקם המשכן נעשה שלום בעולם. מניי'. "כי ירבה שלום אל עמו ואל חסידיו". אימתי. "אך קרוב ליריאיו ישעו". […] אמ' ריש-לקיש. מה לי ולספר תילים. דבר תורה הוא. "ישא יי פניו אליך וישם לך שלום". אימתי. "ויהי ביום כלות".
ומנין אתה אומ' שבמשכן הכתו' מדבר. שכן כתו' אחריו "אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצינו". אימתי היה שלום וישע קרוב לישראל. בזמן ששכן הקב'ה כבודו במשכן. כמ' דתימ' "וכבוד י'י מלא את המשכן". אמ' ר' שמעון בן לקיש. מה לי ללמד דבר זה מספר תילים. דבר תורה הוא אפי' במקומה אינה חסירה כלום. ראה מה כתי'. "וישם לך שלום". אימתי. "ויהי ביום כלות משה".
"ויהי ביום כלות משה". אמ' ר' יהודה בר' סימון. יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר קול נאה קול משובח. אמ' משה. "אשמעה מה ידבר האל י'י". אמ' לו הקב'ה. משה. שלום אני מדבר להם שאין בלבי על בני כלום. שנ' "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו" "אך קרוב ליריאיו ישעו לשכון כבוד בארצינו".
גניזה T-S AS 77.23 עמ׳ 1, שו׳ 12–18 · צילום · נבדק בצילום
[ ]שכלו המׄזׄיקים מן הע[ ]
[ ]
ממקום אחר נׄלמד ממקומו
[ ]
[ ]ן המזיקים א' ר' יוחנן ור' שמע[ ]
[ ]
[ ] ביום כלות ביום שכלת איבׄה
גניזה T-S F 17.26 עמ׳ 1, שו׳ 1–2 · צילום · נבדק בצילום
עׄולם הוקם עמו עד ש[ ]
המש' נׄתבסס העולם לפׄ[ ]
גניזה T-S NS 206.16 עמ׳ 1, שו׳ 8–11 · צילום · נבדק בצילום
שה[ ]ם הוקם עמו ר' יהושׄ' בן לוי בש' ר' שמע' ב' יוחי
[ ]וׄקׄםׄ משכן אין כת' כאׄןׄ אלא להקים את המש'
מׄהׄ עולם הוקם עמו עד שלא הוקם המשכן היה הׄעׄוׄ[ ]
[ ]נׄתׄבׄסׄסׄ העולם לכׄךׄ[ ]
גניזה T-S NS 37.105 עמ׳ 2, שו׳ 9–13 · צילום · נבדק בצילום
[ ]
[ ]בׄיום ור' שמו' בר נחמן
[ ] תׄנׄיׄ [ ]
[ ] ר' אׄלעזר
[ ]
וַיִּמְשַׁח אֹתוֹאתו] אותו פריז H 47A וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹאתו] אותו פריז H 47A(במדבר ז, א).
מקבילות: ספרי במדבר מד
מכיון דכתיבמכיון דכתיב — כיון שכתוב וַיִּמְשַׁח אֹתוֹאתו] אותו פריז H 47A וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹאתו] אותו פריז H 47A — לא קרילא קרי — משוער: והלא מיותר הוא?? דכבר נאמרלא קרי דכבר נאמר] לאיזה דבר נאמר כרמולי, במ״ר, ילקוט וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָםאתם] אותם פריז H 47A.
רבי אייבו אמר: רבי תחליפא קיסריא וריש לקיש.
חד אמר:
משהיה מושח כולם כאחת, היה מושח כל אחד ואחדמשהיה מושח … ואחד] משהיה מושח כל אחד ואחד, חזר ומשח כולם כאחת כרמולי, במ״ר.
וחרינא אמרוחרינא אמר — והאחר אמר:
וַיִּמְשָׁחֵם — משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבאלעולם הבא] + מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא ספרי, במ״ר.
ודכותהודכותה — וכיוצא בו: וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶלוחברת את האהל] חסר במ״ר(שמות כו, יא), וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹתוחברת את היריעת] ויחבר את היריעות במ״רהיריעת] היריעות פריז H 47A(שמות כו, ו).
רבי יודן ורבי לוירבי יודן ורבי לוי] חסר במ״ר ורבי תחליפא קיסריא וריש לקיש.
חד אמר:
משהיה מחבר כולם כאחת, היה מחבר כל אחד ואחדמשהיה מחבר … ואחד] משהיה מחבר כל אחת ואחת, היה מחבר כולם כאחת כרמולי, במ״ר.
וחרינא אמר:
וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹתהיריעת] היריעות פריז H 47A — וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד: אחד למדידה ואחת למשיחה.
מקבילות והערות · ו
וימשח אותו — משהיה מושח כולם כאחת, היה מושח כל אחד ואחד
אמ' ר' איבו. מכיון דכת' "וימשח אותו ויקדש אותו". מאי-זה דבר נאמר "וימשחם ויקדש אותם". אמ' ר' איבו. א'ר תחליפא דמן קסרי ור' שמעון בן לקיש. חד אמ'. מי-שהיה מושח כל אחד ואחד חזר והיה מושח כלן כאחת. וחד אמ'. "וימשח" "וימשחם". משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא. מגיד שמשיחתן שלאלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא.
"ויקדש אותו". ואחר נאמר "וימשחם ויקדש אותם". אלא מה שהיה מושח כל אחד ואחד היה מושח כולו כאחד. "וימשחם". משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא.
"וימשח אותו ויקדש אותו". שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש. ת'ל "וימשחם ויקדש אתם". מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולן. "וימשחם". משיחתן מבחוץ ומבפנים. ר' יאשיה או'. מדות הלח נמשחו מבפנים ונמש' מבחוץ. ומידות היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. […] […] מגיד שמשיחתן שלאילו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא.
גניזה T-S F 17.26 עמ׳ 1, שו׳ 2–11 · צילום · נבדק בצילום
המש' נׄתבסס העולם לפׄ[ ]
אתו ויקדש אתו וג' מכיון דכׄ[ ]
דכבר נא' וימשחם ויק' אתם : ר' [ ]
ור' שמעון בן לקיש חד א' משהיה מושׄח כל אחׄ[ ]
היה מושח כולם כאחת . וחרי' אמ' וימשחם משיחה בעולם
הזה ובעולם הבא ודכוותיה וחברת אׄתׄ היׄרׄיׄעׄוׄתׄ אׄ'[ ]
בק' והיה המש' אחד ר' יודן א' ר' תח[ ]רׄיה
ור' שמע' ב' לקיש חד א' משהיה מחׄבר [ ] וׄאחד
היה מחבר כולן כאחת וחרינא א' וחברת אׄ' הירי' אׄוׄ'
אל אחת אחת למדידה ואחת למשיחה ויקריבו נשיאי
דרשת הפסוק · ״שש עגלות״
כתבי היד: פריז, כל ישראל חברים H 47A; קטע הגניזה T-S F 17.26
גניזה: T-S F 17.26 · T-S NS 37.105
וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב) — הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּתהמטת] המטות פריז H 47A: הם שהיו ממונים עליהםהם שהיו ממונים עליהם] חסר בכ״י; כך במ״ר במצרים.
והֵם הָעֹמְדִיםהעמדים] העומדים פריז H 47A עַל הַפְּקֻדִיםהפקדים] הפקודים פריז H 47A — על הדגלים.
מקבילות לדרשה כולה: אסתר רבה א, יב
וַיָּבִיאוּ אֶת קׇרְבָּנָם לִפְנֵי יְיָ שֵׁשׁ עֶגְלֹתעגלת] עגלות פריז H 47A וגו׳(במדבר ז, ג) — כנגד ששת ימי בראשית.
שֵׁשׁ — כנגד שש ערכי המשנהערכי המשנה — סדרי המשנהערכי המשנה] סדרי משנה במ״ר (שהש״ר כבפנים).
שֵׁשׁ — כנגד שש האימהות, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל ולאה, בלהה, זלפה.
מקבילות: משנה סנהדרין ב, ד
אמר רבי יוחנןאמר רבי יוחנן] א״ר חוניה גניזה T-S F 17.26; אמר רב הונא במ״ר, אסת״ר:
שֵׁשׁ — כנגד מצות שש שהמלך מצוה עליהן, ואלו הן:
אלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים(דברים יז, יז),
בולֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים(דברים יז, טז),
גוְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ,
דלֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט(דברים טז, יט),
הולֹא תַכִּיר פָּנִים,
ווְלֹא תִקַּח שֹׁחַדשחד] שוחד פריז H 47A.
שֵׁשׁ — כנגד שש המעלות שהיו לכסא. כיצד?
אעלה לישב על מעלה ראשונה — הכרוזהכרוז — המכריז יוצא ואומר: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים.
בעלה לישב על מעלה שנייה — הכרוז יוצא ואומר: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים.
געלה לישב על מעלה שלישית — הכרוז יוצא ואומר: וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
דעלה לישב על מעלה רביעית — הכרוז אומר: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט.
העלה לישב על מעלה חמשית — הכרוז יוצא ואומר: לֹא תַכִּיר פָּנִים.
ועלה לישב על מעלה ששית — הכרוז יוצא ואומר: לֹא תִקַּח שֹׁחַדשחד] שוחד פריז H 47A.
זבא לישב על מעלה שביעית — אומר לו: דע לפני מי אתה יושב.
וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּהלכסה] לכסא פריז H 47A מֵאַחֲרָיו(מלכים א י, יט) — אמר רבי אחא: כהדא קתדרא דמשהכהדא קתדרא דמשה — כמו קתדרה (כסא הדרשן) של משהכהדא קתדרא דמשה] כהדא קתדרין דדרושה במ״ר; כהדא קדירתא דדרגיש אסת״ר.
וְיָדֹתוידת] וידות פריז H 47A מִזֶּה וּמִזֶּה לכסא, אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶתאל מקום השבת] + עד מקום השבת גניזה T-S F 17.26 — הא כיצד? שרביט של זהב נתון מאחוריו, ויונה בראשו, ועטרה של זהב בפי יונה, והוא יושב תחתיה בשבת,הא כיצד? … בשבת,] חסר בכ״י; כך גניזה T-S F 17.26; נתון] נתלה לו אוקספורד 2339, אוקספורד 152, קזנטנזה (שלשתם לפי מנדלבוים), כרמולי, במ״ר; בראשו … יונה] בראשה … היונה כרמולי ונוגעת ואינה נוגעת.
שֵׁשׁ — כנגד ששה רקיעיםששה רקיעים] + כנגד ו׳ שמות ארצות… כרמולי. ולא שבעה הן?
אמר רבי אביןאמר רבי אבין] חסר בובר (שהש״ר, אסת״ר, ילקוט כבפנים): הן דמלכא שריהן דמלכא שרי — המקום שהמלך שורה בו — טימיקיןטימיקין — היכל פנימי, בית גנזיםטימיקין] טיטיון אסת״ר.
מקבילות והערות · ז
ויקריבו נשיאי ישראל — הם נשיאי המטות, שהיו ממונים עליהם במצרים
"ויקריבו נשיאי ישראל". שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו. ת'ל "ראשי בית אבותם". ולא ראשי בית אבות. אלא אף נשיאי שבט. הה'ד "הם נשיאי המטות". נשיאים בני נשיאים. "הם נשיאי המטות". הם שהיו ממונים עליהם במצרים. "ויכו שטרי בני ישראל" וגומ'. "הם העומדים על הפקודים". על מנין הדגלים. כמ' דתימ' "ואתכם יהיו איש איש למטה" וגומ'.
שש עגלות — כנגד ששת ימי בראשית, שש ערכי המשנה, שש האימהות
"ויביאו את קרבנם לפני י'י שש עגלות צב". "שש". כנגד ששת ימי בראשית. "שש". כנגד ששה סדרי משנה. "שש". כנגד שש אמהות. אלו הן. שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה.
"שש עגלות". כנגד ששה רקיעים. ולא שבעה הן. אמ'ר אבון. הן דמלכא שרי טימוקין. "שש" כנגד שש ארצות. ארץ ארקא אדמה גיא ציה נשיה תבל. וכת' "והוא ישפט תבל בצדק". "שש" כנגד שש ערכי משנה. "שש" כנגד ששת ימי בראשית. "שש" כנגד שש אמהות. שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה.
"שש". כנגד ששה ארצות. ארץ אדמה ארקא גיא ציה בשייה תבל. "והוא ישפוט תבל בצדק". "שש". כנגד ששה סדרי משנה. זרעים מועד נשים נזיקין קדשים טהרות. "שש". כנגד ששת ימי בראשית. "שש". כנגד שש אמהות. שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה.
אמר רבי יוחנן: שש — כנגד מצות שש שהמלך מצוה עליהן
ד'א. "שש". אמ' ר' הונא. כנגד שש מצות שהמלך מצווה עליהם בכל יום. אלו הן "לא ירבה לו נשים" "רק לא ירבה לו סוסים" "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" "לא תטה משפט" ו"לא תכיר פנים" "ולא תקח שחד".
שש — כנגד שש המעלות שהיו לכסא
ד'א. "שש". כנגד שש מעלות לכסא. "ושש מעלות לכסא". כאי-זה-צד. עולה ויושב על מעלה הראשונה הכרוז יוצא ואומ' לו "לא ירבה לו נשים". עלה לישב על מעלה שנייה הכרוז יוצא ואומ' לו "לא ירבה לו סוסים". עלה לישב על מעלה שלישית הכרוז יוצא ואומ' לו "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". […] עלה לישב על מעלה רביעית הכרוז יוצא ואומ' לו "לא תקח שחד". בא לישב על כסאו אומ' לו. הוי יודע לפני מי אתה יושב.
עלה במחשבה הראשונה הכרוז מכריז ואומ' לו "לא ירבה לו נשים". בשניה מכריז "לא ירבה לו סוסים". בשלישית מכריז "וכסף וזהב לא ירבה לו". בד' "לא תטה משפט". בה' "לא תכיר פנים". בששית הכרוז מכריז "לא תקח שחד".
וראש עגל לכסא מאחריו — אמר רבי אחא: כהדא קתדרא דמשה
וראש עגול לכסא מאחריו. אמ' ר' אחא. כהדא קתדרין דדרושה. […] "וידות מזה ומזה על מקום השבת". על מקום השבת כאי-זה-צד. שרביט שלזהב נתון נתלה מאחריו ויונה בראשו ועטרה שלזהב בפי יונה ויושב תחתיה בשבת נוגעת ואינה נוגעת.
שש — כנגד ששה רקיעים; אמר רבי אבין: הן דמלכא שרי
"שש עגלות". כנגד ששה רקיעים. ולא שבעה הם. אמ' ר' אבין. הן דמלכא שרי טומיקון.
גניזה T-S F 17.26 עמ׳ 1, שו׳ 11–29 · צילום · נבדק בצילום
אל אחת אחת למדידה ואחת למשיחה ויקריבו נשיאי
יש' ראש' וג' ויביאו את קר' שש עׄגׄ' צׄבׄ כנ' ששת ימי
בראשית שש כנגד ערכי משנה שש אימהות הן ואילו הן
שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה שש א' ר' חוניה כנ'
שש מצוות שהמלך מצווה עליהן ואילו הן לא ירבה לו
נשים לא ירבה לו סוסים וכסף וׄז' לא יר' לו מא' לא תׄטה
מש' לא תכ' פנים ולא תק' שוחד שש כנגד שש מעלות
לכסא וראש ע' וג' הא כיצד עלה לישב על מעלה ראשונה
הכרוז ואו' לו לא ירבה לו נשים עלה לישב על מע' שנייה
הכרוז יוצא ואו' לו לא ירבה לו סוסים עלה לישב על מעלה
שלישית הכ' יו' ואו' לו וכסף וזהב לא יר' לו מא' עלה על מע'
רביעית הכ' יוצ' ואו' לו לא תטה מש' עלה על מע' חמישית
הכ' יו' ואו' לו לא תכ' פני' עלה ע' מע' ששית הכ' יו' ואו' לו
לא תקח שוחד בא ל' שב' או' לו דע לפני מי אתה יושב
וראש עגול לכ' מאח' א' ר' אחא בהדין קתודרין דדׄרוש
וידות מזה ומ' אל מק' הש' עד מק' הש' הא כיצד שרביט שלׄזׄהׄב
נתון מאחוריו ויונה בראשו ועטרה שלזהב בפי יונה והוא
יושב תחתיה בשבת ונוגעת ואינה נוגעת שש כנגד ששה
רקיעים ולא שבעה הן א' ר' אבון הן דמלכא שרי טׄמיקון צב
גניזה T-S NS 37.105 עמ׳ 1, שו׳ 8–12 · צילום · נבדק בצילום
[ ] רׄבׄקׄהׄ [ ]
כנגד שש מצׄוׄתׄ שהמלך מצ[ ]
לא ירבה לו סוסים לא יר[ ]
תכיר פנים ולא תקח שׄ[ ]
[ ]
דרשת הפסוק · ״עגלות צב״
כתבי היד: פריז, כל ישראל חברים H 47A, עד ״ושני עשר בקר״; משם אוקספורד, בודליאנה 151, ובמקום שהוא קרוע (מ״לאמר״ עד ״עצת יששכר״) פריז וקטע הגניזה T-S F 17.26
גניזה: T-S F 17.26
בקטע שאוקספורד קרוע בו (מנדלבוים עמ׳ 13 שו׳ 5 – עמ׳ 14 שו׳ 4, מ״מה הוא לאמר״) הנוסח על פי פריס ועל פי קטע גניזה T-S F 17.26, עמ׳ 2 שו׳ 1–14, המאשר את ההשלמות ״קח מאתם״ ו״סנהדראות״ (״ראשי סנהדראות״) ואת התיקון ״אהל מועד״ (כתב היד: ״אחל״). בגניזה: ״תאמר שנסתלקה ממנו רוח הקדש״, בלי ״שמא״ (כאן ״תאמר שמא נסתלקה ממני״); ״מסכימין הלכה על פיהן״ (כאן ״מפיהם״); ״ר׳ יוסה בר…״ (כאן ״ורבי יוסי״).
מקבילות: ספרי במדבר מה · ספרי זוטא ז, ג
צָב(במדבר ז, ג) — דומות לקילקיליןלקילקילין — משוער: למיטות אפריון מכוסותלקילקילין] לקיליינין כרמולי, שהש״ר, במ״ר, ערוך.
צָב — מצויינתמצויינת — מקושטתמצויינת] מצויירות במ״ר.
צָב — מטוכסותמטוכסות — ערוכות ומושלמות.
תני בשם רבי נחמיא: כמין קמיסתאקמיסתא — קמרון — עגלות מקומרות ומכוסותכמין קמיסתא] כמין קמרסטא אוקספורד 2339 (לפי מנדלבוים), ערוך, ירושלמי; כמין קמרוטין שהש״ר; כמין קמרוסא… כיפין היו עשויות במ״ר; כמבסטא כרמולי היו.
מקבילות: ספרי במדבר מה
וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִיםהנשאים] הנשיאים פריז H 47A — מלמד ששני נשיאים הביאו עגלה אחת, וכל שבט ושבט הביא פר.
וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן — מלמד שעשאום דמיםשעשאום דמים — שהעריכום בכסף ומכרוםשעשאום דמים ומכרום] שעשאום דמים ומסרום גניזה T-S F 17.26, בובר, כרמולי (?), במ״ר; שלא לקחום בדמים, אלא זה הביא שור וזה הביא שור… שהש״ר לציבור.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(במדבר ז, ד) — מה הוא לֵּאמֹר?
תני רבי הושעיאתני רבי הושעיא] תני רב אושעיא במ״ר, ילקוט:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: צא ואמור להם לישראל דברי שבח, דברי נחמותלהם לישראל … נחמות] להם דברי שבח ונחמות גניזה T-S F 17.26.
והיה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא נסתלקה ממנישמא נסתלקה ממני] שנסתלקה ממנו גניזה T-S F 17.26 רוח הקודש ושרת על הנשיאיםעל הנשיאים] + או שמא נביא אחר עמד… שהש״ר?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אילו להם הייתי אומר שיביאו קרבנם — לך הייתי אומר שתאמר להם;
אלא קַחקח] חסר פריז H 47A; כך גניזה T-S F 17.26 מֵאִתָּם(במדבר ז, ה) — מאיתם היה הדבר.
מקבילות: תנחומא במדבר יב · בראשית רבה עב, ה
ומי נתן להם העיצהומי נתן להם העיצה] ומי נתן להן את העיצה הזאת גניזה T-S F 17.26; א״ר סימון: מי נתן להם העצה שהש״ר? שבטו של יששכר נתן להם את העיצה.
הדא היא דכתיב:
וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּיםלעתים] לעיתים פריז H 47A(דברי הימים א יב, לג).
מה הוא לַעִתִּיםלעתים] לעיתים פריז H 47A? רבי תנחומה אמר: לקיסריןלקיסרין — לזמנים, לתקופותלקיסרין] לקירסין מנדלבוים, בובר, במ״ר; לקורסין ב״ר; לקרסין במ״ר.
ורבי יוסיורבי יוסי] ר׳ יוסה בר… גניזה T-S F 17.26; ור׳ יוסי בר קצרי א׳ מנדלבוים; ר׳ יוסי ובר קצה אמר בובר; ר׳ יוסי בר קסרי שהש״ר; ר׳ יוסי בר קיסרי במ״ר; ור׳ יוסי בר קצרת אסת״ר: לעיבוריםלעיבורים — לעיבור השנים והחודשים.
רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם — אילו מאתים ראשי סנהדריאותראשי סנהדריאות — ראשי סנהדראות, ראשי בתי דיןאו] חסר בכ״י; כך גניזה T-S F 17.26 (״סנהדראות״) שהיה יששכר מעמיד.
וְכׇל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם — מלמד שהיו מסכימין הלכה מפיהםמסכימין הלכה מפיהם — פוסקים הלכה על פיהםהלכה מפיהם] הלכה על פיהן גניזה T-S F 17.26.
אמרו להםאמרו להם] שבטו של יששכר אמר להן שהש״ר: אהלאהל] אחל כ״י; כך גניזה T-S F 17.26, מנדלבוים מועד שאתם עושין — פורח הוא באויר? אלא עשו לו עגלות, ותהו טועניןותהו טוענין — ותהיו נושאים אותו בהן.
והיה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא אחת מן העגלות נשברת, או אחת מן הפרות מתה, ונמצא קרבנם של נשיאים פסול?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד — נותן להם הוויההוויה — קיום, שיהו קיימות לעולם.
מקבילות והערות · ח
צב — דומות לקילקילין; תני בשם רבי נחמיא: כמין קמיסתא
"שש עגלות צב". מהו "צב". דומות לקליינין. "צב". ר' ישמעאל אומ'. אין "צב" אלא מצויירות. "צב". אין "צב" אלא מטוקסות. שלא היו מחוסרות כלום. […] "צב". ר' אומ'. אין "צב" אלא קמורות וכמנסקי-פסקאות היו מחופות. ואע'פ שאין ראייה לדבר זיכר לדבר "והביאו את כל אחיהם מכל הגוים מנחה לי'י". ר' שמעון אומ'. אין "צב" אלא צמודות. שנ' "והביאו בניך בחוצן". תני בשם ר' נחמיה. כמין קמרוסא היו. כיפין היו עשויות. ר' נחמיה אומ'. מצויירות היו כצבעו שלרקיע.
"שש עגלות צב". אין "צב" אלא מטוקסין. שלא היו מחוסרות כלום. ר' או'. אין "צב" אלא מחופין וכמנסקי-פסקאות היו מחופין. ואף-על-פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. "והביאו את כל אחיכם מנחה ליי" וגו'.
"שש עגלות צב". אין "צב" אלא קמורות. שנ' "בצבים ובפרדים". ר' שמע' או'. אין "צב" אלא צמודות. וכן הוא או' "והביאו בניך בחוצן". ר' ישמע' או'. אין "צב" אלא מצויירות. ר' נחמי' או'. כצבעו של רקיע.
ושני עשר בקר — שני נשיאים הביאו עגלה אחת; עשאום דמים ומכרום לציבור
"ושני-עשר בקר". כנגד שנים-עשר שבטים וכנגד שתים-עשר מזלות. שומע אני עגלה על כל אחד ואחד. ת'ל "עגלה על שני הנשיאים". מלמד ששני נשיאים הביאו עגלה. וכל שבט ושבט הביאו פר. שומע אני שני שוורים לנשיא אחד. ת'ל "ושור לאחד". מפני מה לא הביאו חציין עגלות וחציין שוורים. מפני שהיו יראים שמא ימות שורו שלאחד מהם או שמא תשבר עגלה שלאחד מהם ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן.
"ויקריבו אותם לפני המשכן". מלמד שעשאום דמים ומסרום לצבור. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם משה עד שנאמר לו מפי הגבורה "קח מאתם". הה'ד "ויאמר י'י אל משה לאמר קח מאתם". מהו "לאמר". תני רב הושעיא. אמ' לו הקב'ה. משה. צא ואמור להם דברי שבח ודברי נחמות.
"ושני-עשר בקר". כנגד שנים-עשר נשיאים. "עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד". מלמד שלא לקחום בדמים. אלא זה הביא שור זה הביא עגלה וזה הביא עגלה. "ויקריבו אותם לפני המזבח". מלמד שמסרום לציבור.
תני רבי הושעיא: צא ואמור להם לישראל דברי שבח; משה מתיירא
כתב יד אוקספורד קרוע כאן (מנדלבוים יג, 5 – יד, 4), והנוסח עד ״עצת יששכר״ נשען על פריז ועל המקבילות.
"ויקריבו אותם לפני המשכן". מלמד שעשאום דמים ומסרום לצבור. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם משה עד שנאמר לו מפי הגבורה "קח מאתם". הה'ד "ויאמר י'י אל משה לאמר קח מאתם". מהו "לאמר". תני רב הושעיא. אמ' לו הקב'ה. משה. צא ואמור להם דברי שבח ודברי נחמות. […] "קח מאתם". באותה שעה היה משה מתיירא ואומ'. תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקודש ושרתה על הנשיאים. אמ' לו הקב'ה. אלו להם הייתי אומר שיבאו לך הייתי אומר שתאמר להם. אלא "קח מאתם". מאתם היה הדבר. הא הסכימה דעתם לדעת העליונה.
"ויאמר יי'י אל משה לאמר". מ'ה "לאמר". אמ' לו הקב'ה. צא ו-אמור להם דברי שבח ונחמות. אמ'ר הושעיא. אמ' הקב'ה. מעלה אני עליכם כאלו דבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי והבאתם לי.
ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים — רבי תנחומה: לקיסרין; רבי יוסי: לעיבורים
ומי נתן להם עצה הזאת. שבטו שלישכר. הה'ד "ומבני ישכר יודעי בינה לעתים". מהו "לעתים". ר' תנחומא אמ'. לקירסין. ר' יוסי בר קיסרי אמ'. לעבורין. […] "ראשיהם מאתים". אלו מאתים ראשי סנדראות שהיה ישכר מעמיד. "וכל אחיהם על פיהם". מלמד שהיו מסכימים הלכה על פיהם. שכך אמ' להם. משכן שעשיתם פורח הוא באויר. אלא התנדבו עגלות שתהיו נושאים אותו בהם. לכך כת' "ויקריבו נשיאי ישראל". שנתנחמו על מה שעשו כתחלה.
ומי נתן להם את העצה. אמ'ר סימון. שבטו של יששכר. אמ' להם. המשכן הזה שאתם עושין פורח הוא באויר. עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהן. הוא שהכת' משבח שבט יששכר. שנ' "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". מה "לעתים". ר' תנחום אומ'. לקירסין. ר' יוסי בר קסרי אומ'. לעיבורין. "לדעת מה יעשה ישראל". שהיו יודעין לרפאות את הקודם.
ומי נתן להם את העצה. שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה. שנ' "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". לפיכך זכו להקריב ביום השני. שנ' "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר".
אלו שלשת השבטים שהיו שכניו של משה ואהרן נעשו גדולים לתורה. שנ' "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". יששכר. "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם". "ראשיהם מאתים". אלו מאתים ראשי סנהדראות שיצאו מיששכר. "וכל אחיהם על פיהם". שהיו מסכימין הלכה על פיהם. זבולון. "ומזבולון מושכים בשבט סופר". על שהיו שכיני התורה היו כולם בני תורה.
אהל מועד שאתם עושין — פורח הוא באויר? עשו לו עגלות; נותן להם הוויה
והיה משה מתיירא ואומר. תאמר שמא אחת מן העגלות נשברת או אחד מן השוורים מת ונמצא קרבן שלנשיאים פסול. אמ' לו הקב'ה "והיו לעבד את עבדת אהל מועד". נותן להם הוויה שיהיו קיימים לעולם.
גניזה T-S F 17.26 עמ׳ 1, שו׳ 29–32 · צילום · נבדק בצילום
רקיעים ולא שבעה הן א' ר' אבון הן דמלכא שרי טׄמיקון צבמטוכסות דומות לקילקמׄת צב מצוינות צב מטוכסות
תני בש' ר' נחמיה קמׄרׄסׄטׄהׄ כמין קמויסמה הי[ ]
ע[ ] בקר עג' על שנׄ' הנש' מלמד ששני נשי[ ]בׄיאו עגלה
גניזה T-S F 17.26 עמ׳ 2, שו׳ 1–20 · צילום · נבדק בצילום
[ ]פׄר ויקריבו אותם לפ'
[ ]ם ומסרום לציבור ויאמר
[ ]לׄאמר תני ר' הושעיה א' לו הק'
[ ] וׄאמור להם דברי שבח וׄנחמות והיה
[ ]שׄה מתירא ואו' תאמר שנסתלקה ממנו רוח הק'
ושרת על הנשיאים א' לו הקב'ה משה אילו להן
הייתי או' שיביאו קרבנם לך הייתי או' שתאמר להן
אלא קחׄ[ ] מאתם היה הדבר ומי נתן להן את
העיצה הזאת שבטו שליששכר ה'ה' דכ' ומבני יששכ'
יודעי בינה לעתים וג' ר' תנחומה א' לקיסרין ר'
יוסה בר חצׄרׄיׄ א' לעיבורין ראשיהם מאתים אילו
מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבטו שליששכר
מעמיד וכל אחיהם על פיהם מלמד שהיו יׄשׄ'מקמי מסכימין הלכה על פיהן אמרו להן אהל
מועד שאתם עושין פורח הוא באויר אלא עשו לו
עגלות ותהו טוענים אותו בהם והיה משה מתירא
ואו' תאמר שאחת מן העגלות נישברת או אחת מן
הפרות מתה ונמצא קרבנם שלנשיאים פסול א' לו
הקב' והיו לעבד את עבדת א' מו' נותן להן הוויה
שיהוא קיימות לעולם עד איכן הן קיימות ר' יודן בש'
חלק ג
חתימה
חתימה
כתבי היד: אוקספורד, בודליאנה 151
גניזה: T-S F 17.26
״ולא הוממו״ — אוקספורד ״הוחמו״, וכן בגניזה T-S F 17.26, עמ׳ 2 שו׳ 25: ״ולא הוחמו ולא הזקינו ולא הש[ר]יפו״ (האות השלישית של הפועל האחרון אינה ברורה); ״הוחמו״ אפוא נוסח של שני עדים. ילקוט, שיר השירים רבה ובמדבר רבה: ״הוממו״; מנדלבוים ובובר: ״הזהימו״. ההכרעה בנוסח שבפנים לבעל המהדורה.
מקבילות לדרשה כולה: מדרש תהלים קא, ד
עד היכן היו קיימות?
רבי יודן בשם רבי שמואל בר נחמן, רבי חונייארבי יודן … חונייא] ר׳ יודן בשם ר׳ שמואל בר פוניא (?) בשם בר קפרא בובר; ר׳ יודן בשם בר קפרא ילקוט נשא; ר׳ יודן בשם ר׳ שמואל בר נחמני, ר׳ חנינא בשם בר קפרא ילקוט מלכים, מדרש תהלים; ר׳ יודן ור׳ הונא בשם בר קפרא שהש״ר; ר׳ יודא בשם רשב״נ ור׳ הונא בשם בר קפרא במ״ר (השלשלת עד ״בר קפרא״) בשם בר קפראבר קפרא] רבי קפרה כ״י; כך גניזה T-S F 17.26, קזנטנזה: עד בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ(הושע יב, יב).
ואיכן היקריבום?
רבי אבא בר כהנא אמררבי אבא … אמר] בסוף, אחרי ר׳ אבהו ור׳ חמא בר חנינא גניזה T-S F 17.26; ר׳ אבון אמר שהש״ר: בנוב הקריבום.
רבי אבהו אמררבי אבהו אמר] חסר עד ״טעמא דרבי חמא בר חנינא״ בובר; ר׳ אבא אמר שהש״ר: בגבעון הקריבום.
רבי חמא ברבי חנינא אמררבי חמא … אמר] רבנן אמרין שהש״ר: בבית העולמים הקריבום.
אמר רבי לויאמר רבי לוי] ר׳ חמא אמר שהש״ר:
טעמא דרבי חמאטעמא דרבי חמא — טעמו של רבי חמא בר חנינאטעמא דרבי … חנינא] טעמא דר׳ חנינא גניזה T-S F 17.26; טעמא דרבנן שהש״ר — וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִיםויזבח שלמה … השלמים] ״ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר״ שהש״ר אֲשֶׁר זָבַח לַיְיָ בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וגו׳(מלכים א ח, סג).
מקבילות: בבלי בכורות פרק ו, מא ע״א
תני בשם רבי מאיר:
עד עכשיו הן קיימות, ולא הוממוהוממו — נפל בהן מוםהוממו] הוחמו כ״י; כך ילקוט, שהש״ר, במ״ר; הוחמו גניזה T-S F 17.26; הזהימו מנדלבוים, בובר; הזומו ילקוט נשא (לפי מנדלבוים); החמו ילקוט מלכים, אוקספורד 2339 (שניהם לפי מנדלבוים); החימו אוקספורד 152 ולא הזקינו ולא הטריפוהטריפו — נעשו טרפההטריפו] הש[ר]יפו גניזה T-S F 17.26; הטריפו ולא נשברו במ״ר (האות השלישית אינה ברורה).
והרי הדברים קל וחומר:
ומה העגלות, שנידבקו במלאכת אהל מועדומה העגלות … מועד] ומה הפרות שנדבקו על ידי אדם במלאכת המשכן שהש״ר; ומה אם העגלות שאין להן זכות ולא זכות אבות… ילקוט ואתחנן (ילמדנו), נותן להן הוייה שיהו קיימות לעולם —
ישראל, דבוקים בהקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה!
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶםכלכם] כולכם אוקספורד 151 הַיּוֹםחיים כלכם היום] + מאמר ״גאות אדם תשפילנו״, על קרבנות הנשיאים כרמולי, אוקספורד 152 (על פי מנדלבוים)(דברים ד, ד).
מקבילות והערות · ט
עד היכן היו קיימות? עד בגלגל שורים זבחו
עד היכן היו קיימים. ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמן ר' נחוניא בשם בר קפרא אמ'. עד "בגלגל שוורים זבחו". והיכן הקריבום. ר' אבא בר כהנא אמ'. בנוב הקריבום. ר' אבהו אמ'. בגבעון הקריבום. ר' חמא בר' חנינא אמ'. בבית העולמים הקריבום. אמ' ר' לוי. טעמיה דר' חמא בר' חנינא "ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לי'י" וגומ'.
עד איכן היו קיימות. יודן ור' חונא בשם בר קפרא. עד הגלגל. הה'ד בהושע "בגלגל שורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי". ואיכן הקריבו אותן. ר' אבון אמ'. בנוב הקריבו אותן. ר' אבא אמ'. בגבעון הקריבו אותן. לוי אמ'. בשילה הקריבום. ורבנן אמרין. בבית עולמים הקריבום.
גניזה T-S F 17.26 עמ׳ 2, שו׳ 20–31 · צילום · נבדק בצילום
שיהוא קיימות לעולם עד איכן הן קיימות ר' יודן בש'
ר' שמואל בר נחמן ר' חוניא בשם בר קפׄרא עד בגלגל
שוורים זבחו ואיכן הקריבום ר' אבהו א' בגבעון
הקריבום ר' חמא ברׄ' חנינא א' בבית העולמים הקריבום
אבא בר כהנא א' בנוב הקריבום א' ר' לוי טעמא דר'
חנינא דא' ויזבח שלמה את זבח הש' א' ז' ליי בקר כ'ב'
אלף וצאן ק'כ' אלף תני בש' ר' מא' עד עכשיו הן קיימות
ולא הוחמו ולא הזקינו ולא השרׄיפו והרי הדברים קל
וחומר מה אם העגלות שנדבקו במלאכת אהל מועד
נׄתׄן להן הוויה שיהוא קיימות לעולם ישראל שהן
[ ]ים בהׄקב' על אחת כמה וכמה שנ' ואתם הדבקים
[ ] חיׄים כל' היום :