מדרש
פרשה ה: באתי לגני
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש שיר השירים רבה
פרשה ה
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים(שיר השירים ה, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§
חלק א
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״באתי לגני אחותי כלה״ · השכינה שנסתלקה לשבעה רקיעים והורדה, קרבנות המשכן והנשיאים, ומשלי הסעודה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ה, א, א). ״'באתי לגן' אין כתיב כאן״ — הסופר כתב ״לגני״, מחק ״ני״ וכתב בגליון ״ן״. ״מתחילה״ — בכתב היד ״מתחיל׳״; בוילנא ״מתחלה״. ״לארץ ישראל״ — בכתב היד ״לארץ-ישראל״; בוילנא ״לארץ״. מספרי הרקיעים (״מן ו׳ ל…״) נפתחו למלים.
״אי יד המלך״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה; בוילנא ״יעשה לי המלך דבר חדש ויבא אצלי״. ״הנסכים״ (אלו הנסכים ואמורי קדשים קלים) — בכתב היד ״הנכסים״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״להאהיבן״ — תוקן במאגרים מ״להאביבן״. ״אמר רבי אדי״ — בוילנא ״ר׳ אידי״.
״אמר רבי שמעון ברבי יוסי: בכל מקום [אין] היחיד מביא…״ — במאגרים סימן חסר (+) במקום ״אין״, והושלם על פי וילנא (״וא״ר שמעון בן יוסינא בכל מקום אין היחיד מביא קטרת בנדבה וכאן קטרת בנדבה…״); ״וכאן חטאת (חטאת) ונדבה״ — הכפל נמחק בידי הסופר. ״וכן קרבן יחיד דוחה״ — כך בכתב היד (כן = כאן); בוילנא ״וכאן״. ״אין היחיד מביא חטאתו [אלא] על חטאו — וכאן היחיד מביא חטאת [שלא] על חטאו״ — בכתב היד ״אין היחיד מביא חטאתו על חטאו, וכאן… על חטאו״, ואין בו טעם; ״אלא״ ו״שלא״ הושלמו על פי וילנא (״אין היחיד מביא חטאת אלא על חטא, וכאן היחיד מביא חטאת שלא על חטא״), וכך במדבר רבה יג, ב (״אין היחיד מביא חטאת אלא על ידיעת חטאו, ואלו הביאו שעיר שלא בחטא״).
״אלו הנסיכים״ (שתו ושכרו דודים) — בכתב היד ״הנסוכים״ (ו׳ תחת י׳), ובמאגרים נמחקה הוי״ו (״הנסכים״); תוקן כבוילנא (״אלו הנשיאים… אלו הנסיכים״), שהנסיכים כנגד הנשיאים שבראש המשפט (וכן במדבר רבה יג, ב: ״שתו ושכרו דודים — אלו הנשיאים״), ולא הנסכים שכבר נדרשו ב״שתיתי ייני״. ״משל״ (פעמיים) — הושלם במאגרים. ״ונפל השרץ״ — בגליון, תחת ״ונתן״ שנמחק. ״יערב לכם״ — בוילנא נוסף ״ויבסם לכם״. המדרש קורא ״וצדיקים ירשו ארץ״ (במסורה: צדיקים יירשו ארץ), ״וישכנו עליה״ (במסורה: וישכנו לעד עליה).
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות, א (משל המטרונה; ״לגנוני״, עיקר שכינה בתחתונים, שבעה סילוקים ושבע ירידות); בראשית רבה יט, ז (״מקפץ ועולה״, הרקיעים והצדיקים, ״וישכנו לעד עליה״); במדבר רבה יג, ב (משל המטרונה, הקרבנות, ״אכלו רעים — אלו הנשיאים״ בשם רבי שמעון בן יוסינייא, ״אין היחיד מביא חטאת אלא על ידיעת חטאו״, ומשלי הסעודה בשם רבי ברכיה ורבי ינאי).
בָּאתִי לְגַנִּי(שיר השירים ה, א).
אמר רבי מנחם חתניה דרבי אליעזר בר אבונא בשם רבי שמעון ברבי יוסנה:
באתי לגן אין כתיב כאן, אלא לְגַנִּי — לגנוני,
למקום שהיה עיקרי מתחילה.
ועיקר שכינה לא בתחתונים היתה?
הדא הוא דכתיב:
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן(בראשית ג, ח).
אמר רבי אבא:
מהלך אין כתיב כאן, אלא מִתְהַלֵּךְ — מקפץ וסליקמקפץ וסליק — קופץ ועולה, מקפץ וסליק.
חטא אדם הראשון — ונסתלק לרקיע הראשון;
חטא קין — נסתלקא לשני;
חטא אנוש — נסתלקא לשלישי;
דור המבול — לרביעי;
דור המגדל — נסתלקא לחמישי;
אנשי סדום — נסתלק לששי;
המצריים — נסתלקא לשביעי.
כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ ישראל. אלו הן:
זכה אברהם — הורידוה משביעי לששי;
עמד יצחק — והורידוה מן ששי לחמישי;
יעקב — מחמישי לרביעי;
לוי — מרביעי לשלישי;
קהת — משלישי לשני;
עמרם — משני לאחד, שהוא ראשון;
עמד משה — והורידה לארץ.
אמר רבי יצחק:
וצַדִּיקִים ירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ(תהלים לז, כט).
הרשעים מה עשו? תלוין באויר, כי לא השכינו שכינה לארץ;
אבל צדיקים השכינו שכינה בארץ.
מה טעם? וְיִשְׁכְּנוּ עָלֶיהָ — ישכינו שכינה עליה,
שֹׁוכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ(ישעיה נז, טו).
ואימתי שרת השכינה עליה? ביום שהוקם המשכן,
שנאמר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).
רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:
למלך שכעס על מטרונהמטרונה — גבירה, אשה חשובה (כאן: אשת המלך), והוציאה מתוך פלטיןפלטין — ארמון שלו.
לאחר זמן בקש להתרצות לה.
שלחה לו ואמרה: אי יד המלך — עשה לי דבר חדש, ובא אצלי.
כך לשעבר היה הקדוש ברוך הוא מקבל הקרבנות מלמעלה,
דכתיב: וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ(בראשית ח, כא);
עכשו מקבל מלמטה.
הדא הוא דכתיב:
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹותִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי — זה קטרת הסמים וקומץ הלבונה;
אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי — אלו איברי עולה ואמורי קדש קדשים;
שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי — אלו הנסכים ואמורי קדשים קלים;
אִכְלוּ רֵעִים — זה משה ואהרן;
שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים — אלו נדב ואביהוא, שנשתכרו בצרתן.
אמר רבי אדי:
בקש דוד להקריב קרבנו כקרבנן של נשיאים.
הדא הוא דכתיב:
עֹולוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ(תהלים סו, טו).
אי זה הוא קרבן שיש בו פרים ואלים ועתודים? הוי אומר: זה קרבנן של נשיאים.
הדא הוא דכתיב:
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם(במדבר ז, יז).
אמר רבי שמעון בן יוסינא:
למה הוא קורא אל הנשיאים רעים? אלא שכיון להאהיבןלהאהיבן — לחבבן, להראות להם חיבה ולקרבן.
אמר רבי שמעון ברבי יוסי:
בכל מקום אין היחיד מביא חטאת ונדבה — וכאן חטאת ונדבה;
בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה טומאה ושבת — וכן קרבן יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה;
בכל מקום אין היחיד מביא חטאתו אלא על חטאו — וכאן היחיד מביא חטאת שלא על חטאו.
אִכְלוּ רֵעִים — אלו הנשיאים;
שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים — אלו הנסיכים.
דבר אחר:
אִכְלוּ רֵעִים.
אמר רבי ברכיה:
משל למלך שעשה סעודה וזימן האורחים, ונפל השרץ לתוך התמחויהתמחוי — הקערה הגדולה שהמאכל מוגש בה.
שאלו משך את ידו — היו הכל מושכין את ידיהם;
אלא פשט המלך את ידו, ופשטו הכל את ידיהם.
אמר רבי ינאי:
למלך שעשה סעודה וזימן אורחים אצלו,
והיה מחזיר עליהן ואומר להם: יערב לכם.
אמר רבי אבהו:
משל למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו.
לכשאכלו ושתו, אמר: טלו מנה יפה ותנו לבעל הבית.
אף הכא כן:
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹותִי כַלָּה — אָכַלְתִּי: אף אתון אכלוןאף אתון אכלון — אף אתם אכלו;
שָׁתִיתִי: אף אתם שתוןשתון — שתו —
שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.
דרשת הפסוק · ״אני ישנה ולבי ער״ · כנסת ישראל ישנה מן המצוות ולבה ער, והקדוש ברוך הוא לבן של ישראל
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה א; דפוס וילנא ה, ב, א). ״לגאלתו של הקדוש ברוך הוא״ — בוילנא ״לגאולה״. ״רבי חייא בר בא״ — בוילנא ״ר׳ חייא בר אבא״.
אֲנִי יְשֵׁנָה(שיר השירים ה, ב) —
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,
אֲנִי יְשֵׁנָה מן המצות — וְלִבִּי עֵר לגמילות חסדים;
אֲנִי יְשֵׁנָה מן הצדקות — וְלִבִּי עֵר לעשותן;
אֲנִי יְשֵׁנָה מן הקרבנות — וְלִבִּי עֵר לקרית שמע ותפלה;
אֲנִי יְשֵׁנָה מבית המקדש — וְלִבִּי עֵר לבתי כנסיות ובתי מדרשות;
אֲנִי יְשֵׁנָה מן הקץ — וְלִבִּי עֵר לגאלתו של הקדוש ברוך הוא;
אֲנִי יְשֵׁנָה מן הגאלה — ולבו של הקדוש ברוך הוא ער לגאלני.
אמר רבי חייא בר בא:
איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל?
מן הדין קרא, דכתיב: צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם(תהלים עג, כו).
דרשת הפסוק · ״קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי״ · פתח של תשובה כחודו של מחט, ושמותיה של כנסת ישראל: אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ב; דפוס וילנא ה, ב, ב). ״כחרירה״ — תוקן במאגרים (בספק) מ״כחררה״; בוילנא ״כחודה״. ״עושין״ — הושלם במאגרים. ״ואראך״ — תוקן במאגרים מ״ואראה״; ״המילה״ — היו״ד הושלמה. ״רעיתי״ — תוקן במאגרים מ״כעתי״. ״(י) במרה״ — אות מחוקה במאגרים. ״ונצטווינו כל המצות וצדקות מעשים טובים״ — בוילנא ״ונצטיינו בכל המצות וצדקות ומעשים טובים״.
״תמתי — תמותי״ — כך בכתב היד וכך בוילנא (״תמתי, תמותי שנתממו עמי״); במאגרים נמחקה הוי״ו שלא לצורך, ולא נתקבלה המחיקה. ״תיומותי״ — תוקן במאגרים מ״תוומותי״; בוילנא ״תאומתי״. ״ממני״ — תוקן במאגרים מ״ממנה״. ״אמר רבי יודן ורבי לוי. רבי יודן אמר״ — בוילנא ״ר׳ יודן ור׳ לוי אמרי״. המדרש קורא ״ואעבור עליך ואראך״ ו״ואומר לך בדמיך חיי״ (במסורה: ואעבר… מתבוססת בדמיך ואמר לך).
קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק(שיר השירים ה, ב) — על ידי משה,
בשעה שאמר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְיָ כַּחֲצֹות הַלַּיְלָה(שמות יא, ד).
פִּתְחִי לִי.
רבי יסא אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחרירה של מחטכחרירה של מחט — כחור של מחט,
ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניותוקרוניות — ועגלות משא נכנסות בו.
רבי תנחומא ורבי חוניא ורבי אבהו בשם ריש לקיש:
כתיב: הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים(תהלים מו, יא).
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרפו ממעשיכם הרעים, וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים.
רבי לוי אמר:
אלו היו ישראל עושין תשובה אפלו יום אחד — מיד הם נגאלין, ומיד בן דוד בא.
מה טעם? הַיּוֹם אִם בְּקֹולוֹ תִשְׁמָעוּ(תהלים צה, ז).
אמר רבי יודן ורבי לוי. רבי יודן אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרפו ממעשיכם הרעים, ועשו תשובה כהרף עין,
וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים.
אֲחֹותִי — במצרים, שנתאחושנתאחו — שנתחברו, נעשו אחים לי בשתי מצות: בדם הפסח ובדם מילה.
הדא הוא דכתיב:
וָאֶעֱבֹור עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וָאֹומַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי(יחזקאל טז, ו) — זה דם הפסח;
בְּדָמַיִךְ חֲיִי — זה דם המילה.
רַעְיָתִי — שריעו אותי בים, ואמרו: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב), יְיָ יִמְלֹוךְ לְעֹולָם(שמות טו, יח).
יוֹנָתִי — במרה, שמשם נצטוו ונצטווינו כל המצות וצדקות מעשים טובים, כיונה זו שמצויינתשמצויינת — שמסומנת וניכרת;
במרה — שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט(שמות טו, כה).
תַמָּתִי — תמותי, שנתממושנתממו — שנעשו תמימים, שלמים עמי בסיני, ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).
רבי ינאי אמר:
תיומותיתיומותי — תאומתי — כביכול לא אני גדול ממנה, ולא היא גדולה ממני.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
תאומתי — מה התאומים הללו, אם חושש אחד מהן בראשו, חברו מרגיש;
כך כביכול אמר הקדוש ברוך הוא: עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה(תהלים צא, טו).
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל — על שם אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ(תהלים סח, ט);
קְווֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה — שנאמר: גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם(שופטים ה, ד).
דרשת הפסוק · ״פשטתי את כתנתי… רחצתי את רגלי״ · לבוש כהונה ולבוש מלכות שנפשטו, הנסים שעל ידי כורש, והמו מעי
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; השנייה מתחילה ב״רחצתי את רגלי״; דפוס וילנא ה, ג, א). ״שבתמות״ (בפעם הראשונה) — הוי״ו נמחקה במאגרים. ״עירם מהן״ — בוילנא ״פשט מהם״. ״אמרה״ (אף על פי כן דודי שלח ידו) — בכתב היד ״אמ׳״. ״גזי טב אנא״ — כך בכתב היד; בוילנא ״גזר טב אנא״.
״ששינת״ — תוקן במאגרים מ״ששיבת״. ״אף פורטענה…״ — במאגרים סימן חסר (+) בסוף המשפט ובתחילת הבא (״+ של עבוד׳-זרה״); בוילנא ״אף פורטענא לא עקצה בהם, רחצתי את רגלי מטינוף של עבודת כוכבים״, ומשם הושלמו המלים שבסוגריים.
בוילנא הדרשה השנייה נפתחת ״ד״א״, ובה אין ״איככה אלבשנה״ בפסוק. המדרש קורא ״ומעי המו עלי״ (במסורה: עליו; בסוף הפסקה ״עליו״ כבמסורה).
פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתׇּנְתִּי(שיר השירים ה, ג).
אמר רבי יוחנן:
אפלו תמה שבתמות יודעת לפשט וללבש, ואת אמרת פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתׇּנְתִּי?
רבי חנינא ורבי יוחנן תרויהו אמרי:
יום שנזדוגשנזדוג — שנזדווג, שבא לקראתם (להלחם) להם נבוכדנצר הרשע לישראל — עירםעירם — הפשיט, ערטל מהן שני לבושין גדולים:
לבוש כהונה ולבוש מלכות.
רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי — מטינוף עבודה זרה.
אמרה: אף על פי כן דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹור(שיר השירים ה, ד).
אמר רבי אבא בר כהנא:
וכי מה טיבו של חור זה? להיות מגדל שרצים!
אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, כל נסים שעשית לי על ידי כורש —
לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל ועל ידי אדם צדיק?
אף על פי כן הָמוּ עלי.
אמר רבי עזריה:
אמר הקדוש ברוך הוא: גזי טב אנאגזי טב אנא — גוזר אני טובה (?), ואתון אמריןואתון אמרין — ואתם אומרים וּמֵעַי הָמוּ עלי?
גם אני אמרתי: מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה(ירמיה ד, יט).
פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתׇּנְתִּי.
אמר רבי יוחנן בשם ריש לקיש:
אפלו תמה שבתומות יודעת לפשט וללבש,
ואת אמרת פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתׇּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה?
אלא מהו זה? לפי ששינת העצרת עריבה, והלילה קצורה.
אמר רבי יודן: אף פורטענהאף פורטענה — אף פורענות, אסון לא עקצה בהם.
רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי — מטינוף של עבודה זרה:
יודעת הייתי שאבק של אותו המקום משיאני לעבודה זרה,
אף על פי כן דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹור.
אמר רבי אמי: כעני שמבקש צדקה.
אף על פי כן וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו,
והוא אמר לי: הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְיָ(ירמיה לא, כ).
דרשת הפסוק · ״קמתי אני לפתוח לדודי… על כפות המנעול״ · העולים מבבל בגזרת כורש, עזרא שלא עלה, ומר עובר על מעשה העגל
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה א; דפוס וילנא ה, ה, א). ״ובנימין — שבית המקדש בחלקו (וחלקו)״ — הכפל נמחק בידי הסופר. ״דגזר ואמר: ויעבר פרת עבר״ — כך בכתב היד; בוילנא ״דגזר כורש ואמר דעבר פרת עבר דלא עבר לא יעבר״. ״(ל)לווי״ — למ״ד כפולה נמחקה במאגרים. ״במדינה״ — בגליון, תחת ״המדינה״ (הה״א מחוקה).
״אמרי ליה״ — בכתב היד ״אמ׳ ליה״. ״יסקון״, ״דיהבין״ — בוילנא ״יפקון״, ״דהבים״. ״דניאל וחבורתו״ — בוילנא ״דניאל וסיעתו וחבורתו״. ״בגלקטירא״ — בוילנא ״בגלקטיקא״. ״מקודש הבית לא עלה עזרא״ — בוילנא ״שלא עלה״. ״שלשלת יוחסין״ — בכתב היד ״שלשת״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״מררי״ — הרי״ש השנייה מסופקת; בוילנא לפניו ״אעפ״כ מר עובר״.
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּוחַ לְדוֹדִי(שיר השירים ה, ה).
קַמְתִּי אֲנִי — ולא אמות העולם.
תרגם רבי יעקב בר אבונא קמיקמי — לפני רבי יצחק:
כתיב: וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה(עזרא א, ה) — שהוא מלך;
וּבִנְיָמִין — שבית המקדש בחלקו;
לכהנים — מפני העבדה; וללוים — מפני הדוכןהדוכן — הבמה שעליה עמדו הלויים לשיר.
לִפְתֹּוחַ לְדוֹדִי — בתשובה;
וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר — מרריםמררים — מרירות, צרות,
דגזר ואמר: ויעבר פרת — עבר; דלא עבר — לא עבר.
אמר רבי יוחנן:
כתיב: חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ(ישעיה יג, י) — לווי הוה קבל ההוא יומא, ולא דנחה.כתיב: חשך השמש… — כתוב: ״חשך השמש בצאתו״ — ליקוי (חמה) היה כנגד אותו היום, ולא זרחה.
כתוב: ״חשך השמש בצאתו״ — ליקוי (חמה) היה כנגד אותו היום, ולא זרחה.
יצא כורש לטייל במדינה, וראה המדינה שוממת.
אמר: מה טיבה של מדינה זו שוממת? איכן הן הזהבים? איכן הן הכספים?
אמרי ליה: ולאו את הוא דגזרת ואמרת: כל יהודאין יסקון ויבנון בי מקדשא?אמרי ליה: ולאו… — אמרו לו: והלא אתה הוא שגזרת ואמרת: כל היהודים יעלו ויבנו את בית המקדש? מהם זהבים ומהם כספים — הם שעלו לבנות את המקדש! באותה שעה גזר ואמר: מי שעבר את הפרת — עבר; מי שלא עבר — לא יעבור.
אמרו לו: והלא אתה הוא שגזרת ואמרת: כל היהודים יעלו ויבנו את בית המקדש?
מנהון דיהבין ומנהון כספים הוא דסלקון למבנא מקדשא!
מהם זהבים ומהם כספים — הם שעלו לבנות את המקדש!
בההיא שעתא גזר ואמר: דעבר פרת — עבר; דלא עבר — לא עבר.
באותה שעה גזר ואמר: מי שעבר את הפרת — עבר; מי שלא עבר — לא יעבור.
דניאל וחבורתו עלו באותה שעה.
אמרו: מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל.
עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו באותה שעה.
ולמה לא עלו באותה שעה עזרא וסיעתו?
שהיה צריך לברר תלמודו לפני ברוך בן נריה.
ויעלה ברוך בן נריה?
אלא אמרו: ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה, ואפלו בגלקטיראבגלקטירא — באפריון, בכסא נשיאה לא היה יכול להטען.
אמר ריש לקיש:
מקודש הבית לא עלה עזרא באותה שעה;
שאלו עלה עזרא באותה שעה, היה לשטן לקטרג ולומר:
מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה, מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול.
ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול;
אבל עזרא, על ידי שהיה אדם צדיק — לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו.
אמר רבי סימון:
קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקדוש ברוך הוא להעקר ממקומה.
עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל — שמשם ננעל פרת לפניהם.
קַמְתִּי אֲנִי — ולא אמות העולם;
לִפְתֹּוחַ לְדוֹדִי — בתשובה;
וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר — מררים, שאמרתי לעגל: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד);
וְאֶצְבְּעֹותַי מוֹר עֹובֵר — עבר על מררי,
שנאמר: וַיִּנָּחֶם יְיָ עַל הָרָעָה(שמות לב, יד);
עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל — שמשם ננעל בפניהם, שלא יכנסו לארץ ישראל.
דרשת הפסוק · ״פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר״ · גזרת כורש שנעלה את הדרך, ונשמתם שיצאה בדיבור ״אנכי״
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה א; דפוס וילנא ה, ו, א). ״ונמלא״ (בדרשה השנייה) — הנו״ן הושלמה במאגרים בספק; בוילנא ״נתמלא״. ״ניתחטא נתמלא״ (בדרשה הראשונה) — כך בכתב היד. ״כאשה עוברה״ — בוילנא ״עוברת״. בוילנא הדרשה השנייה נפתחת ״ד״א״.
פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר(שיר השירים ה, ו) — ניתחטא, נתמלא עלי עברה;
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ — בדיבורו של כורש, דגזר: דלא עבר פרת לא יעבר;
בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר — נתחטא עלי, ונמלא עלי עברה, כאשה עוברה;
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ — בדיבורו, מקול דיבורו הראשון, שאמר: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב);
בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
דרשת הפסוק · ״מצאוני השומרים הסובבים בעיר״ · צוררי בית שני וחומות ירושלם, ושבט לוי והזיין שנקלף בעגל
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ז, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; השנייה מתחילה ״מצאוני השומרים — שבטו של לוי״; דפוס וילנא ה, ז, א). אחרי ״ואבן עשר אמות״ סימן חסר (+) במאגרים; המשפט נקטע בכתב היד, והשלמתו כאן מוילנא: ״ברם הכא הוא מתבנא אבן גלל ואבן דגולגל״ (על פי עזרא ה, ח; במסורה ״והוא מתבנא אבן גלל״). ״אבן שמנה אמות ואבן עשר אמות״ — על פי מלכים א ז, י.
״זה הזיין״ — במאגרים ״?ח?זי?ו/י?ן״ (״חזיון״ או ״חזיין״, והאותיות מסופקות), ותוקן על פי ההקשר וכבוילנא (״זה הזין״). ״מאיליו״ — היו״ד הושלמה במאגרים. בוילנא הדרשה השנייה נפתחת ״ד״א״. המדרש קורא ״הרגו איש את אחיו״ (במסורה: והרגו) ו״כתבו שטנה על יושבי יהודה״. ״תתני פחת עבר נהרה״ — עזרא ה, ג וגם ה, ו.
מְצָאֻונִי הַשֹּׁומְרִים הַסֹּובְבִים בָּעִיר(שיר השירים ה, ז) — זה תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה(עזרא ה, ג) וחביריו;
הִכּוּנִי פְצָעוּנִי — כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹושְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם(עזרא ד, ו);
נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁומְרֵי הַחֹומוֹת — חומותיה של ירושלם.
אמר רבי אבא בר כהנא:
לשעבר היתה נבנת אבן שמנה אמות ואבן עשר אמות;
ברם הכא — הוא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל(עזרא ה, ח) ואבן דגולגל.
מְצָאֻונִי הַשֹּׁומְרִים — שבטו של לוי: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ(דברים לג, ט);
הַסֹּובְבִים בָּעִיר — היך מה דאת אמר: עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר(שמות לב, כז);
הִכּוּנִי פְצָעוּנִי — היך מה דאת אמר: הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו.
נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי — זה הזייןהזיין — כלי הזין (הנשק).
תני רבי שמעון בן יוחאי:
זין שנתן להם לישראל בחורב — שם המפורש היה חקוק עליו;
וכיון שחטאו — נוטל מהן.
כיצד נוטל מהן?
רבי איבו אמר: מלאך ירד וקלפווקלפו — והפשיט אותו.
ורבנן אמרי: מאיליו היה נקלף.
שֹׁומְרֵי הַחֹומוֹת — שומרי חומותיה של תורה.
דרשת הפסוק · ״השבעתי אתכם… שחולת אהבה אני״ · הדור שבמצרים מצפה לגאולה כחולה לרפואה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה א; דפוס וילנא ה, ח, א). ״ירושלם״ — בכתב היד ״ירושל׳״.
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם — מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי(שיר השירים ה, ח):
מה חולה זו מצפה לרפואה — כך הדור שבמצרים מצפה לגאולה.
דרשת הפסוק · ״מה דודך מדוד… דודי צח ואדום״ · האומות שואלות מה אלוה הוא, וישראל עונים: צח לי ואדום למצרים
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה א; דפוס וילנא ה, ט, א — שם באותה פסקה גם ״דגול מרבבה״). ״בנשים״ — בכתב היד ״בנשי׳״; ״ואדום״ (לי בים) — ״ואדו׳״. ״ואדום — במצרים״ (פעמיים) — בוילנא ״ואדום למצרים״; ״צח לאומות העולם בעולם הזה, ואדום לי לעולם הבא״ — שם ״צח לי בעוה״ב ואדום לי בעולם הזה״. המדרש קורא ״ועבר יי לנגוף״.
מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים(שיר השירים ה, ט) —
אומות העולם אומרים לישראל: מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד?
מה אלוה מאלוהות? מה פטרוןפטרון — פטרון, מגן ונותן חסות הוא מפטרונין?
וישראל אומרים להם: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם(שיר השירים ה, י).
צַח — לי במצרים; וְאָדוֹם — במצרים.
צַח — לי במצרים: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, יב);
וְאָדוֹם — במצרים, שנאמר: וְעָבַר יְיָ לִנְגֹּוף אֶת מִצְרַיִם(שמות יב, כג).
צַח — לי בים: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם(שמות יד, כט);
וְאָדוֹם — לי בים: וַיְנַעֵר יְיָ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם(שמות יד, כז).
צַח — לאומות העולם בעולם הזה; וְאָדוֹם — לי לעולם הבא.
רבי לוי בר חייתא אמר בה תלת:
צַח — לי בשבת; וְאָדוֹם — לי כל ימי השבת;
צַח — לי בראש השנה; וְאָדוֹם — לי כל ימות השנה;
צַח — לי בעולם הזה; וְאָדוֹם — לי לעולם הבא.
דרשת הפסוק · ״דגול מרבבה״ · מלך בשר ודם ניכר בעטיפתו, והקדוש ברוך הוא אות בתוך רבבות קדש
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק י, פסקה א; דפוס וילנא ה, ט, א, בסופה). בוילנא ״הוא אש משרתיו אש״. המדרש קורא ״ואתא מרבבות קדש״ (במסורה: ואתה מרבבת קדש) — ודורש ״ואתא״ כ״ואות״.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, פסקא אחריתי (בחדש השלישי), י — ״ואתא מרבבות קודש — ואות הוא בתוך רבבות קודש״; וכן שם, וזאת הברכה (תוספת), ה — ״אות הוא בכל הרבבות שלו״.
דָּגוּל מֵרְבָבָה(שיר השירים ה, י).
אמר רבי אבא בר כהנא:
מלך בשר ודם — מעטיפתומעטיפתו — מבגדו, מן הגלימה שהוא עטוף בה ניכר;
ברם הכאברם הכא — אבל כאן — הוא אש ומשרתיו אש,
ואתא מֵרִבְבֹות קֹדֶשׁ(דברים לג, ב) — ואות הוא בתוך רבבות קדש.
דרשת הפסוק · ״ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים שחורות כעורב״ · התורה שקדמה לעולם, תלי תלים של הלכות, ורינה של תורה בלילה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה א; דפוס וילנא ה, יא, א). ״אילו״ (כתם פז) — היו״ד הושלמה במאגרים בספק. ״רבי חונא״ — בוילנא ״ר׳ חוניא״; ״לבריתו של עולם״ — שם ״לברייתו״. ״דאמר רבי עזריה״ (פעמיים) — בוילנא ״ד״א רבי עזריה אומר״.
״אין גרנה של תורה״ — כך בכתב היד, וכך בוילנא, וכך בכתב היד עצמו להלן (״שאין גרנה של תורה אלא בלילה״); במאגרים נמחקה הגימ״ל והושלמה יו״ד (״רינה״), ותיקון זה לא נתקבל, שהקריאה שלמה. ״תורה״ — הרי״ש מסופקת. ״בלילה״ (להלן) — היו״ד מסופקת. ״וכן למדנו רבי יוחנן״ — בוילנא ״יפה למדני״. ״כד הוינא לעי באוריתא ביממא, הוה לי נהרא לי בליליא״ — היו״ד ב״לעי״ הושלמה במאגרים; ״ב(א)יממא״, ״(ס)נהרא״ — אותיות מחוקות במאגרים.
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז(שיר השירים ה, יא).
רֹאשׁוֹ — זו התורה, שנאמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ(משלי ח, כב);
כֶּתֶם פָּז — אילו דברי תורה, שחביבין מזהב ומפז,
שנאמר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב(תהלים יט, יא).
רבי חונא בשם ריש לקיש:
שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם.
מה טעם? וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם(משלי ח, ל),
ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים,
שנאמר: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר(תהלים צ, ד).
תַּלְתַּלִּים — זה הסירגולהסירגול — שרטוט הקווים בקלף, שעליהם כותבים;
שְׁחֹורוֹת כָּעוֹרֵב — אלו האותיות.
דבר אחר:
קְווֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים — תלי תלים.
דאמר רבי עזריה:
אפלו דברים שאתה רואה אותם שהן קוציןקוצין — קוצי האותיות, תגים בתורה — הן קוצי קוצים.
רבי אליעזר ורבי יהושע: תלי תלים.
דאמר רבי עזריה:
אפלו דברים שאתה רואה אותן שהן קוצין בתורה — תלי תלים הן.
במי הן מתקימות? שְׁחֹורוֹת כָּעוֹרֵב — במי שהוא משכים ומעריב בהן.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.
רבי יוחנן אמר: אין גרנה של תורה אלא בלילה.
מה טעם? וַתָּקׇם בְּעוֹד לַיְלָה(משלי לא, טו), וכתיב: קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה(איכה ב, יט).
רבי שמעון אמר: ביום ובלילה,
על שם שנאמר: וַתָּקׇם בְּעוֹד לַיְלָה, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה(יהושע א, ח).
אמר ריש לקיש:
וכן למדנו רבי יוחנן, שאין גרנה של תורה אלא בלילה.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
כד הוינא לעי באוריתא ביממא — הוה לי נהרא לי בליליא,כד הוינא… — כשהייתי עמל בתורה ביום — היה לי אור בלילה,
כשהייתי עמל בתורה ביום — היה לי אור בלילה,
דכתיב: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.
דרשת הפסוק · ״קווצותיו תלתלים״ · הטיפש והפיקח לפני תלי העפר והתורה, ואותיות שחילופן מחריב את העולם
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה ב — שתי רשומות, מאוחדות כאן; השנייה מתחילה ״כתיב כחשו ביי״; דפוס וילנא ה, יא, ב). ״רבי יוחנן דצפורין פתר קריא״ — פירוש הפסוק, לא פתיחתא. ״כלים״ — במאגרים ״?כל?י(ל)[]״ (״כליל״, הלמ״ד השנייה נמחקה והאותיות מסופקות); בוילנא ״כלים״. ״לומד״ (פעמיים) — בכתב היד ״לומ׳״, והושלם במאגרים. ״[משל]״ (פעמיים) — הושלם במאגרים (בשני ״משל״ האותיות מסופקות).
״התורה שבלב [רבי]״ — במאגרים סימן חסר (+), והושלם על פי וילנא. ״מי שהוא טפש״ (משל הקסטל) — בגליון. ״העולם״ ו״ולעשותו״ (הוי״ו) — בגליון. ״תחריב העולם״ (לא תשתחוה) — תוקן במאגרים מ״מחריב״. ״ילדו״ — הושלם במאגרים. ״לקסטל״ — בוילנא ״לקרסטל״; ״ולא שכרו אני נוטל״ — שם ״שכרי״.
״אם תחליף בית לכף״ (כחשו ביי) — בכתב היד ״כ׳ לב׳״, ושתי האותיות מסומנות במאגרים כצורה חריגה; תוקן כמשמעות וכבוילנא (״אם תחליף בי״ת לכ״ף״), כמו בפסוק שלאחריו. ״חת״ — כך כתוב שם האות בכתב היד. בוילנא נוסף ״וחכיתי״ (ישעיה ח, יז) עם חילוף חי״ת בה״א, ו״כולה בלה…״ מובא שם בשם ״ר׳ אבהו בר כהנא״. ״ולא תחללו״ — ויקרא כב, לב (בוילנא ״ולא יחללו״, כב, ב).
רבי יוחנן דצפורין פתר קריא בתלוליות של עפר.
מי שהוא טפש — מהו אומר? מי יכול לקצות את זה?
מי שהוא פיקח — מהו אומר? הרי אני קוצה שתי משפלותמשפלות — סלים (לפינוי עפר) ביום ושתי משפלות בלילה,
ולמחר כן — עד שאני קוצה את כולה.
ומי שהוא טיפש אומר: מי הוא יכול ללמד תורה?
נזיקין — שלשים פרקים; כלים — שלשים פרקים!
והחכם אומר: הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר, עד שאני לומד כולה.
אמר רבי ינאי:
רָאמוֹת לֶאֱוִיל חׇכְמוֹת(משלי כד, ז).
משל לככר נקוב שתלוי באוירו של ביתבאוירו של בית — בחלל הבית, באמצע החדר.
הטפש אומר: מי יכול להוריד לזה?
והפקח אומר: ולא אחר תלאו? אלא הריני מביא שני קנים ומחברן זה מזה, עד שאני מורידו.
כך הטיפש אומר: מי יוכל ללמד התורה שבלב רבי?
והפקח אומר: והוא לא מאחר למדה?
הריני למד היום שתי הלכות ושתים למחר, עד שאני למד התורה של חכם זה.
אמר רבי לוי:
משל לקסטללקסטל — למכל מים, מאגר נקוב, ששכרו בעליו פועלים למלאתו מים.
מי שהוא טפש אומר: מה אני מועיל? מכניס בזו ומוציא בזו!
והפקח אומר: ולא שכרו אני נוטל? ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל מבעל הבית?
כך הטיפש אומר: הריני לומד תורה ומשכחה — מה אני מועיל?
והפיקח אומר: ולא שכר יגיעה נותן לי הקדוש ברוך הוא?
דאמר רבי לוי:
אפלו דברים שאת רואה קוצין בתורה — תילי תילים הן;
יכולות הן להחריב את העולם ולעשותו תל,
היך מה דאת אמר: תֵּל עוֹלָם(דברים יג, יז).
כתיב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד) — אם תעשה מן הדלת ריש, תחריב לכל העולם;
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר(שמות לד, יד) — אם תחליף ריש בדלת, תחריב העולם.
כתיב: וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי(ויקרא כב, לב) — אם תחליף חת להא, תחריב העולם;
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ(תהלים קנ, ו) — אם תחליף הא לחית, תחריב העולם.
כתיב: כִּחֲשׁוּ בַּיְיָ(ירמיה ה, יב) — אם תחליף בית לכף, תחריב העולם;
כתיב: בַּיְיָ בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ(הושע ה, ז) — אם תחליף בית לכף, תחריב העולם.
כתיב: אֵין קָדוֹשׁ כַּיְיָ כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ(שמואל א ב, ב) — כולה בלה, ואת לא בלה;
כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ — אין לבלותך.
דרשת הפסוק · ״שחורות כעורב״ · כשם שאין מלבינים כנף עורב, אין עוקרים יוד מן התורה: שלמה ומשנה תורה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה ג; דפוס וילנא ה, יא, ג, שם בראשה ״שחורות כעורב״). ״רבי אלכסנדרי בר חברין״ — תוקן במאגרים (בספק) מ״אלססנדרי״; השני כתוב ״אלסכנדרי״; בוילנא ״ר׳ אלכסנדרי בר הדרין״. ״עלה וקטרג״ — בוילנא ״עלה קטיגורו״.
״יוד שבירבה״ — בכתב היד ״שביר!כ!ה״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא (״יו״ד שבירבה״) על פי דברים יז, יז, ״לא ירבה לו נשים״. ״כתבת בתורתך״ — בכתב היד ״כת׳״; כך בוילנא.
מִי יָכִין לָעֹורֵב(איוב לח, מא).
רבי אלכסנדרי בר חברין ורבי אלסכנדרי קרובה אמרי:
אפלו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב — אינם יכולין;
כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יוד, שהוא קטן האותיות שבתורה — אינן יכולין.
ממי את למד? משלמה המלך,
שעל ידי שבקש לעקור יוד מן התורה — עלה וקטרג.
ומי קטרג?
רבי יהושע בן לוי אמר: יוד שביַרְבֶּה(דברים יז, יז) קטרג.
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו:
רבונו של עולם, כתבת בתורתך: דייתיקידייתיקי — צוואה שמקצתה בטלה — כולה בטילה;
והרי שלמה המלך מבקש לעקור יוד שבתורה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך! הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו — ויוד שבך אינו בטל לעולם.
דרשת הפסוק · ״שחורות כעורב״ · המשך · היוד שנעקרה משרי וניתנה ליהושע, והאלף שנתנה בראש עשרת הדברות
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה ד; דפוס וילנא ה, יא, ד). ״וכו׳״ — הסופר קיצר, והמשך הדברים הושלם מוילנא: ״אשת צדיק זה אברהם אבינו וקראת שמה שרה״. ״מתחלה הייתה״ — כך בכתב היד (בוילנא ״היית״). ״ובראשן״ (פעמיים) — הוי״ו נמחקה בידי הסופר; ״בראת״ — היו״ד (״בראתי״) נמחקה בידי הסופר. ״הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״הב׳ה״. ״בצדיק שבעולמי״ — בוילנא ״שבעולמים״. ״מסכים מאלף״ — בוילנא ״מאלף דור״.
רבי יהושע בן קרחה אומר:
יוד שבשרי עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר: רבונו של עולם, עקרתני משמה של צדקת זו — וכו׳ אשת צדיק, זה אברהם אבינו, וקראת שמה שרה.
אמר לו: לך! מתחלה הייתה בסופן של אותיות ובשם נקבה;
עכשו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות — בצדיק שבעולמי.
הדא הוא דכתיב:
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ(במדבר יג, טז).
רבי אלעזר בר אבונא בשם רבי אחא:
לעשרים וששה דורות היה אלף קרא תיגרקרא תיגר — התלונן, ערער לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, נתתני בראש האותיות, ולא בראת בי העולם אלא בבית,
שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עולמי ומלאו לא נבראו אלא בזכות התורה,
שנאמר: יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ(משלי ג, יט).
למחר אני נגלה ונותן תורה לישראל, ואני נותנך בראשן של עשרת הדברות, ובך אפתח תחלה,
שנאמר: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).
בר חוטא אמר:
למה נקרא שמו אלף? שהוא מסכיםמסכים — מסכים, מאשר מאלף,
שנאמר: דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר(תהלים קה, ח).
דרשת הפסוק · ״שחורות כעורב״ · תלמידי חכמים הנראים שחורים, ופרשיות התורה הערבות על הקדוש ברוך הוא
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה ה; דפוס וילנא ה, יא, ה). ״שאף על פי״ — בכתב היד ״אאע״פ״, ותוקן במאגרים. ״כאורין… כאורות״ — כך בכתב היד; בוילנא ״כעורין… כעורות״. ״תלמודות״ — בגליון, תחת ״פלמידות״ שנמחק. ״תהיה״ — תוקן במאגרים מ״והיה״. ״וזו בפני עצמו״ — כך בכתב היד. ״פתר קרא/קריאה״ — פירוש הפסוק, לא פתיחתא.
בוילנא הלמה בשתי הדרשות ״תלתלים שחורות כעורב״. המדרש קורא ״מראיהם כלפידים״ (במסורה: מראיהן כלפידם) ו״איש כי יהיה זב מבשרו״ (במסורה: איש איש). בוילנא אין ״ואשה כי תהיה זבה״.
רבי יהודה פתר קרא בתלמידי חכמים.
שְׁחֹורוֹת כָּעוֹרֵב(שיר השירים ה, יא) — אלו תלמידי חכמים,
שאף על פי שנראין כאוריןכאורין — מכוערים ושחורין בעולם הזה —
לעתיד לבא מראיהם כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ(נחום ב, ה).
רבי שמואל ברבי יצחק פתר קריאה בפרשיות התורה.
שְׁחֹורוֹת כָּעוֹרֵב — אלו תלמודות של תורה,
שנראות כאורותכאורות — מכוערות ושחורות מלאומרן ברבים;
אמר הקדוש ברוך הוא: ערבות הן עלי,
היך מה דאת אמר: וְעָרְבָה לַיְיָ מִנְחַת יְהוּדָה(מלאכי ג, ד).
תדע לך שהוא כן הדבר:
שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחת, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמו,
שנאמר: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ(ויקרא טו, ב),
וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה(ויקרא טו, יט), וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ(ויקרא טו, כה).
דרשת הפסוק · ״שחורות כעורב״ · התורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה ו; דפוס וילנא ה, יא, ו). ״שחורה״ — בכתב היד ״שחור׳״. ״מבולבלת באש״ — בוילנא ״מוכללת באש״. הלמה אינה נזכרת בפסקה; הזיקה ל״שחורות״ משוערת.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
תורה שנתן הקדוש ברוך הוא — היתה עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה;
היא אש, וחצובה מאש, והיא מבולבלת באשמבולבלת באש — מעורבת באש, ונתונה באש.
הדא הוא דכתיב:
מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב).
דרשת הפסוק · ״עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת״ · הסנהדרין עיני העדה, דברי תורה המגירים, וההלכות הרחוצות כחלב
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה א; דפוס וילנא ה, יב, א). ״שהם״ — הה״א הושלמה במאגרים בספק. אחרי ״והיה אם״ השלימו במאגרים ״נעלם״ (כלשון ויקרא ד, יג ״ונעלם דבר מעיני הקהל״); ההשלמה אינה במסורה (במדבר טו, כד: והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה) ולא בוילנא, ולכן לא נדפסה. ״מגירין״ — בוילנא ״מגבירין״.
אחרי ״מלאתה של תורה״ כפל שמחק הסופר: ״ד״א יושבות על מלאת מלאתה של תורה״.
עֵינָיו כְּיוֹנִים(שיר השירים ה, יב).
עֵינָיו — אלו סנהדרין, שהם עינים לעדה,
שנאמר: וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה(במדבר טו, כד).
רמ״ח איברין יש בו באדם, וכולן הולכין אחר העינים;
כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם.
עַל אֲפִיקֵי מָיִם — שהן אפיקין על מימיה של תורה.
דאמר רבי חמא בר עוקבא:
דברי תורה מגיריןמגירין — נגרים וזורמים הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צורכן.
רֹוחֲצוֹת בֶּחָלָב — אלו ההלכות, שהן רוחצין אותן בשנים, עד שעושין אותם נקיים כחלב;
יֹושְׁבוֹת עַל מִלֵּאת — מלאתה של תורה.
דרשת הפסוק · ״יושבות על מלאת״ · דבר אחר · בתי הכנסיות שבירושלם, וחכמים שמשלימים זה את זה עד שיוצאת הלכה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה ב; דפוס וילנא ה, יב, ב). ״ארבע מאות ושמונים ואחת״ — בכתב היד ״תפ״א״, כמנין ״מלאתי״; בוילנא ״ארבע מאות ושמנים״. ״משפט״ (מנין מלאתי משפט) — הושלם במאגרים. ״אמר רבי תנחומא״ (בפעם השנייה) — בוילנא ״דאמר״; ״כמין לחייו״ — שם ״כמין לחיים״.
דבר אחר:
יֹושְׁבוֹת עַל מִלֵּאת(שיר השירים ה, יב) — על מלאתה של ירושלם,
היך מה דאת אמר: מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט(ישעיה א, כא).
רבי פינחס בשם רבי הושעיא רבה:
ארבע מאות ושמונים ואחת בתי כנסיות היו בירושלם.
מנין? מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט.
אמר רבי תנחומא:
עַל מִלֵּאת — זה ממלא מקצת דבר, וזה ממלא מקצת,
עד שתהא הלכה יוצאה כמין לבנון.
אמר רבי תנחומא:
זה מלחיםמלחים — מחבר, מצמיד מקצת דבר, וזה מלחים מקצת דבר,
עד שתהא הלכה יוצאה כמין לחייו.
דרשת הפסוק · ״לחייו כערוגת הבשם… שפתותיו שושנים נטפות מור עובר״ · שתי חבורות הלומדות יחד, כהונה ולויה ומלכות, והתלמיד הרגיל ושאינו רגיל
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; השנייה מתחילה ״שפתותיו שושנים״; דפוס וילנא ה, יג, א). ״ביומוי דומנין״ — בוילנא ״ביומוי דזמניין״. ״אסטדין״ — הדל״ת מסופקת; בוילנא ״אסטרין״. ״ולא בטעם״ — שם ״ולא כטעם״. ״הרקח(י)״ — היו״ד נמחקה במאגרים.
״כך כהונה ולויה ומלכות מיעקב״ — בוילנא ״כך ת״ח צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד והלכות ואגדות, כהונה ולויה מיעקב״. ״תלמיד חכים״ — כך בכתב היד. המדרש קורא ״נטפת מור עובר״ (במסורה: נטפות).
לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם(שיר השירים ה, יג).
אמר רבי ינאי:
ביומוי דומנין תרתין חבורן, והוינן נפקן ולעין באוריתא בהדא אסטדין,ביומוי דומנין… — בימיו, לפעמים (משוער) — שתי חבורות, והיינו יוצאים ועמלים בתורה באצטדיון הזה,
בימיו, לפעמים (משוער) — שתי חבורות, והיינו יוצאים ועמלים בתורה באצטדיון הזה,
ולא בטעם שהיתה זו אומרת — זו אומרת.
מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים.
אמר רבי תנחומא:
מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים —
כך כהונה ולויה ומלכות מיעקב.
שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים — זה תלמיד חכיםתלמיד חכים — תלמיד חכם שרגיל במשנתו, ששפתותיו כשושן;
נֹטְפת מוֹר עֹובֵר — זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו, ששפתיו נטפות מור;
אף על פי כן — עובר הוא, וחוזר ומברר תלמודו.
דרשת הפסוק · ״ידיו גלילי זהב״ · לוחות של סנפירינון, ומחלוקת כיצד היו הדברות כתובים עליהם
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה א; דפוס וילנא ה, יד, א). ״רבי מנחמא״ — תוקן במאגרים מ״מנחמן״; ״וחצובין״ — תוקן במאגרים מ״וחבוצין״. ״שם״ (על שם שנאמר) — הושלם במאגרים. ״טטרגונא״ — הטי״ת השנייה הושלמה במאגרים; בוילנא ״טטרוגא״.
״רבי אומר: עשרים…״ — בוילנא ״רבי שמעון בן יוחאי אמר״. ״הדא הוא דכתיב את הדברים האלה דבר יי״ — בוילנא ״ויכתבם על שני לוחות אבנים״, ולרבנן שם ״ויגד לכם את בריתו… עשרת הדברים״. ״ומפז רב״ — בוילנא ״ומפז״.
יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב(שיר השירים ה, יד) — אלו לוחות הברית,
שנאמר: וְהַלֻּוחֹות מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים(שמות לב, טז).
גְּלִילֵי זָהָב — אלו דברי תורה,
שנאמר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב(תהלים יט, יא).
אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:
מעשה נסין היו, ונגללין היו, ושל סנפירינוןסנפירינון — אבן ספיר היו.
רבי מנחמא בשם רבי אבון אמר:
וחצובין מגלגל חמה.
כיצד היו כתובין?
חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, על שם שנאמר: יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב —
כדברי רבי חנינא בן גמליאל.
הדא הוא דכתיב:
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ(דברים ה, יט).
ורבנן אמרין: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה,
שנאמר: יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב.
רבי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה.
רבי סימאי אומר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה,
שנאמר: לֻוחֹות כְּתֻובִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה(שמות לב, טו) —
טטרגונאטטרגונא — מרובע (שהכתב נקרא מארבע רוחות).
דרשת הפסוק · ״ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן״ · פרשיותיה של תורה בין הדברות, התלמוד כים גדול, ותורת כהנים באמצע
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ב; דפוס וילנא ה, יד, ב). ״חנניה בן אחי רבי יהושע״ — בכתב היד ״בן אחי ור׳ יהושע״, ותוקן כבוילנא וכמו בהמשך (״בן אחי ר׳ יהושע״). ״ידיו גלילי זהב זהב״ — כך בכתב היד, בכפל; בוילנא הפסוק הנדרש כאן ״ממולאים בתרשיש״. ״לומדני״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (בוילנא ״למדני״).
״הכרס״ — הסמ״ך מסופקת. ״תורת הכהנים״ (בפעם הראשונה) — כך בכתב היד, ובפעם השנייה ״תורת כהנים״. ״ספרים״ — הוי״ו נמחקה במאגרים. ״נותרות״ — תוקן במאגרים מ״כותרות״. ״תרשישה״ — יונה א, ג ועוד.
חנניה בן אחי רבי יהושע אמר:
בין כל דבר ודבר — פרשותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים.
רבי יוחנן, כד הוה פשיט קרייה והוה מטי הדין פסוקא יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב(שיר השירים ה, יד) זהב, הוה אמר:רבי יוחנן, כד… — רבי יוחנן, כשהיה קורא את המקרא והיה מגיע לפסוק הזה ״ידיו גלילי זהב״ זהב, היה אומר:
רבי יוחנן, כשהיה קורא את המקרא והיה מגיע לפסוק הזה ״ידיו גלילי זהב״ זהב, היה אומר:
יפה לומדני בן אחי רבי יהושע:
מה גלים הללו — בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים;
כך בין כל דיבור ודיבור — פרשותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים.
מְמֻולָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ — זה התלמוד, שהוא כים גדול,
היך מה דאת אמר: תַּרְשִׁישָׁה(יונה א, ג);
היך מה דאת אמר: כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים(קהלת א, ז).
מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁןעשת שן — גוש שנהב — זו תורת הכהנים.
מה הכרסהכרס — הבטן הזה — הלב מכן והכרעים מכאן, והוא בתוך;
כך תורת כהנים — שני ספרים מכאן ושנים מכאן, והוא באמצע.
עֶשֶׁת שֵׁן — מה עשת שן זה, את עושה ממנה כמה יתדות וכמה רמחים;
כך תורת כהנים יש בו כמה מצות, כמה דקדוקין, כמה קלים וחמורים,
כמה פיגולים, כמה נותרות כתובים בתורת כהנים.
דרשת הפסוק · ״מעולפת ספירים״ · כח בני אדם הקשה כספיר, והתורה שמתישה את כח הגוף
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ג; דפוס וילנא ה, יד, ג). ״אין תימר״ — הנו״ן מסופקת (בוילנא ״אי תימר״). ״באדם אחד״ — בכתב היד ״אחר״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״ברומי״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״בדק אותו״ — בוילנא ״נבחין אותו״.
״סוף שנעשה בהן ספיר… רבי יוחנן ורבנן. רבי יצחק אמר: כל מי שהוא עשוי ספיר… סוף שנעשה בהם קסם״ — כך בכתב היד; בוילנא בקיצור: ״א״ר אבא בר ממל אם נתעלף… סוף שנעשה בהם קסם, ורבנן אמרין…״. ״לעולם״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים. ״בו״ (הכנסתם בו עין רעה) — תוקן במאגרים מ״בן״.
מעשה רבי אלעזר: ״חמניה יתיב תנורא״ — בוילנא ״המונייא, יתיב גבי תנורא״; ״שדיא במיעט״ — שם ״שריא במיעני״; ״מן מסיק להון חד חד״ — שם ״מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד״; ״טלית״ — שם ״טליתו״. ״מזונוי״ (בסוף ״ברא ליה מזונ׳״) — הקיצור נפתח כמו שלפניו.
״בן בת אחת היה לו לרבן גמליאל״ — בכתב היד ״בן בת אחד״, ותוקן במאגרים; בוילנא ״בן בית אחד״. ״להיות״ — בכתב היד ״לחיות״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה). ״יכול״ — תוקן במאגרים מ״לכול״; ״סבניה״ — הבי״ת הושלמה במאגרים. ״כיון דאמר ספרא״ — בוילנא ״דגמר ספרא״. המספרים (מ׳, ל׳, כ׳, י״ב, ח׳ סאים) נפתחו למלים.
מְעֻולֶּפֶת סַפִּירִים(שיר השירים ה, יד) — מעולפת כוחן של בני אדם, שהוא קשה כספיר הזה.
רבי יודן ורבי פינחס. רבי יודן אמר:
אין תימר שהספיר הזה רך הוא —
בא וראה מעשה שהיה באדם אחד שהביא ספיר אחד ברומי למכרו.
אמר לו הלוקח: על מנת לבדוק אותו.
בדק אותו לשבור ממנו חתיכה קטנה:
נתנו על הסדןהסדן — הסדן שהנפח מכה עליו, התחיל מכה עליו בפטיש —
נבקע הסדן ונחלק הפטיש, והספיר במקומו ולא חסר.
הדא הוא דכתיב:
מְעֻולֶּפֶת סַפִּירִים.
אמר רבי אבא בר ממל:
אם נתעלףנתעלף — נתעטף אדם בדברי תורה והלכה — סוף שנעשה בהן ספיר.
רבי יוחנן ורבנן. רבי יצחק אמר:
כל מי שהוא עשוי ספיר בדברי תורה — סוף שנעשה בהם קסםקסם — מורה הוראות, בעל הכרעה.
ורבנן אמרי:
כל מי שנעשה קסם בדברי תורה — סוף שנעשה מלך,
היך מה דאת אמר: קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ(משלי טז, י).
רבי אלעזר ברבי שמעון —
אתוי חמרייה גבי אבוי למיזבון עיבור מן קרייתה.אתוי חמרייה… — באו החמרים אצל אביו לקנות תבואה מן העיר. מצאוהו יושב (ליד) התנור: אמו אופה והוא אוכל, אמו אופה והוא אוכל — עד שאכל את כל המאפה. אמרו: אוי! נחש רע רובץ במעיו של זה!
באו החמרים אצל אביו לקנות תבואה מן העיר.
חמניה יתיב תנורא:
מצאוהו יושב (ליד) התנור:
אימיה נסחא והוא אכיל, אימיה נסחא והוא אכיל — עד דאכיל כל אצוותא.
אמו אופה והוא אוכל, אמו אופה והוא אוכל — עד שאכל את כל המאפה.
אמרין: ווי! חיוא בישא שדיא במיעט דהדין!
אמרו: אוי! נחש רע רובץ במעיו של זה!
דומה שזה מביא רעבון לעולם.
שמע קלהון.שמע קלהון… — שמע את קולם. כשיצאו לקנות את משאם — לקח את חמוריהם והעלה אותם לגג. באו ובקשו את חמוריהם, ולא מצאו אותם; נשאו את עיניהם, וראו אותם עומדים על הגג. הלכו אצל אביו, וסיפרו לו את המעשה. אמר להם: שמא דבר רע השמעתם אותו? אמרו לו: לא, אדוננו, אלא כך וכך היה המעשה.
שמע את קולם.
מדנפקון למזבן טעניהון — נסב חמריהון ואסקון לאיגרא.
כשיצאו לקנות את משאם — לקח את חמוריהם והעלה אותם לגג.
אתון תבעון חמריהון, ולא אשכחון יתהון;
באו ובקשו את חמוריהם, ולא מצאו אותם;
תלון עיינהון, וחמון יתהון יהיבין באיגרא.
נשאו את עיניהם, וראו אותם עומדים על הגג.
אזלון גב אבוי, תנון ליה עובדא.
הלכו אצל אביו, וסיפרו לו את המעשה.
אמר לון: דילמא מילה בישא אשמעהוניה?
אמר להם: שמא דבר רע השמעתם אותו?
אמרין ליה: לא, מרי, אלא כן וכן הוה עובדא.
אמרו לו: לא, אדוננו, אלא כך וכך היה המעשה.
אמר לון: ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה?
איפשר דמן דידכון הוה אכל? או עליכון אינון מזונוי?איפשר דמן… — וכי אפשר שמשלכם היה אוכל? או עליכם מזונותיו? הלא מי שברא אותו ברא לו את מזונותיו! אף על פי כן — לכו ואמרו לו משמי, והוא יוריד לכם.
וכי אפשר שמשלכם היה אוכל? או עליכם מזונותיו?
לא ההוא דברייה ברא ליה מזונוי?
הלא מי שברא אותו ברא לו את מזונותיו!
אף על פי כן — אוזולו ואמרון ליה מן שמי, והוא מחית לכון.
אף על פי כן — לכו ואמרו לו משמי, והוא יוריד לכם.
הנס האחרון היה קשה מן הראשון:
מן מסיק להון — חד חד; מן נחית להון — הוה מחית להון תרי תרי.מן מסיק… — כשהעלה אותם — אחד אחד; כשהוריד אותם — היה מוריד אותם שנים שנים.
כשהעלה אותם — אחד אחד; כשהוריד אותם — היה מוריד אותם שנים שנים.
וכיון שנתעסק בתורה — אפלו טלית לא היה יכול לסבול.
לקיים מה שנאמר: מְעֻולֶּפֶת סַפִּירִים.
בן בת אחת היה לו לרבן גמליאל,
והיה למוד להיות נוטל קופה של ארבעים סאה, ומוליכה אצל הנחתוםהנחתום — האופה.
אמר ליה: כל הדין חילא טבא אית בך, ולית את עסיק באוריתא?אמר ליה: כל… — אמר לו: כל הכח הטוב הזה יש בך, ואינך עוסק בתורה?
אמר לו: כל הכח הטוב הזה יש בך, ואינך עוסק בתורה?
כיון שנתעסק בתורה, התחיל להיות נוטל של שלשים, של עשרים, של שנים עשר, של שמונה סאים.
כיון דאמר ספרא — אפלו קופה של סאה לא היה יכול לסבול.כיון דאמר ספרא… — כיון שלמד ספר (מקרא) — אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול. ויש אומרים: אפילו את טליתו (משוער) לא היה יכול לשאת, אלא אחרים מעבירים אותה מעליו, שהוא לא היה יכול.
כיון שלמד ספר (מקרא) — אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול.
ואית דאמרי: אפלו סבניה לא הוה יכיל למסבל, אלא אחרנין מעברין ליה מעילווי, דהוא לא הוה יכיל.
ויש אומרים: אפילו את טליתו (משוער) לא היה יכול לשאת, אלא אחרים מעבירים אותה מעליו, שהוא לא היה יכול.
לקיים מה שנאמר: מְעֻולֶּפֶת סַפִּירִים.
דרשת הפסוק · ״שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז״ · העולם שנברא בששה ימים, סמיכות הפרשיות, ושאול שקיים מצות הדם
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; השנייה מתחילה ״דאמר רבי יודן בשם רבי לוי״; דפוס וילנא ה, טו, א). ״לששה ימים״ — בכתב היד ״לשלשה״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא וכמשמעות הפסוק המובא. ״מיוסדי״ — המ״ם הושלמה במאגרים (במסורה: מיסדים). ״לעמוד״ — בגליון. ״קיפלודוסים״ — בכתב היד ״קיפלו-דוסים״; בוילנא ״קיפלורוסים״.
״נדרשות מלפניהם״ — בגליון. ״ואיש כי ישכב״ — בכתב היד נקודתיים אחרי ״ואיש״ ו״כי״. ״אלא מה סנא מנכוש הוא אזל ומתעביד ברביי״ — כך בכתב היד; בוילנא ״אלא משהוא מנכיש הוא אזל ומתעביד ברבוי״. ״אשם אני מביא״ — בגליון. ״חובוי״ — הוי״ו הושלמה במאגרים.
״תנחשו״ — התי״ו הושלמה במאגרים. ״ולא תשקרו״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה; במסורה ״ולא תעוננו״, ובוילנא ״לא תנחשו וגו׳״. ״לערלה״ (בפעם הראשונה) — בגליון. ״ולאשתך״ — בכתב היד ״ולא-שתך״. ״שלש שנים״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״ג׳ שנה״; תוקן כבפעם הראשונה וכבוילנא (״שלש שנים״). ״אי אתה (עד) ממתין״ — ״עד״ נמחק במאגרים. ״שאול״ (בפסוק) — הלמ״ד הושלמה במאגרים. ״הקדוש ברוך הוא המציאה לו (לו)״ — הכפל נמחק בידי הסופר.
״במלחמת״ — בוילנא ״במלחמת פלשתים״. ״הה, בית תרתי…״ — בוילנא ״הבי״ת תרתי, זיי״ן שבעה, ה״א חמשה, הרי ארבעה עשר״. המדרש קורא ״וכי תבא אל הארץ״ (במסורה: תבאו), ״פוצו בעם… הגישו לו… ושחטם ואכלתם״ (במסורה: פצו… הגישו אלי… ושחטתם בזה ואכלתם).
שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ(שיר השירים ה, טו).
שׁוֹקָיו — זה העולם;
עַמּוּדֵי שֵׁשׁ — שהיה מיוסד לששה ימים,
דכתיב: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ(שמות לא, יז).
מיוסדי עַל אַדְנֵי פָז — אלו פרשותיה של תורה, שנדרשות לפניהן ולאחריהם.
ולמה הן דומות? לעמוד זה, שיש לו בסיסבסיס — בסיס, כן העמוד מלמטן וקיפלודוסיםוקיפלודוסים — וכותרות (ראש העמוד) מלמעלן;
כך פרשיות של תורה נדרשות לפניהן ולאחריהן.
נדרשות מלפניהם מנין?
שנאמר: וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע(ויקרא יט, כ).
מה כתיב בתריה? וכי תבא אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כׇּל עֵץ מַאֲכָל(ויקרא יט, כג).
וכי מה ענין זה לזה?
אלא מה סנא מנכושמנכוש — מנכש עשבים הוא אזל ומתעביד ברביי:
מתוך שהוא נכנס ויוצא לתוך ביתו — הוא נחשד על שפחתו.
אמר: לא חטאת אני חייב, ולא אשם אני חייב — חטאת אני מביא, אשם אני מביא.
דאמר רבי יודן בשם רבי לוי:
אלו שנוהגין התר בשפחות לעולם — עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא.
הדא הוא דכתיב:
אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹויְבָיו קׇדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו(תהלים סח, כב).
מהו מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו? עמיה חובוי. אמר: יזיל גברא ההוא בחובוי.מהו מתהלך באשמיו… — מהו ״מתהלך באשמיו״? עמו חטאיו. אמר: ילך האיש ההוא בחטאיו.
מהו ״מתהלך באשמיו״? עמו חטאיו. אמר: ילך האיש ההוא בחטאיו.
ונדרשות לאחוריהן כיצד?
דכתיב: שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.
מה כתיב בתריה? לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ(ויקרא יט, כו) ולא תשקרו.
אמר הקדוש ברוך הוא: לערלה את ממתין שלש שנים — ולאשתך אי אתה ממתין עד שהיא מטהרת מנדתה?
לערלה אתה ממתין שלש שנים — ולבהמתך אי אתה ממתין עד שיתמצה דמה?
ומי מקיים מצות הדם? שאול התחיל לקיים מצות הדם.
הדא הוא דכתיב:
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיְיָ לֶאֱכֹל עַל הַדָּם(שמואל א יד, לג),
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּוצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ לו אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ ושחטם וַאֲכַלְתֶּם(שמואל א יד, לד).
מהו בָּזֶה?
רבנן אמרין: סכין בר ארבע עשרהבר ארבע עשרה — בת ארבע עשרה (אצבעות) הראה להם:
הה — בית תרתיבית תרתי — בי״ת — שתים, זין שבעה, הא חמשה — ארבע עשרה.
אמר להם: כסדר הזה היו שוחטין ואוכלין.
ואימתי פרעו לו הקדוש ברוך הוא? במלחמת,
דכתיב: וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יהוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל(שמואל א יג, כב).
וְלֹא נִמְצָא — ומי המציאה לו?
רבי חגי בשם רבי יצחק: מלאך המציאה לו.
ורבנן אמרי: הקדוש ברוך הוא המציאה לו.
דכתיב: וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיְיָ אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת(שמואל א יד, לה).
וכמה מזבחות בנו ראשונים?
נח בנה מזבח, אברהם בנה מזבח, יצחק בנה מזבח,
יעקב בנה מזבח, משה בנה מזבח, יהושע בנה מזבח —
ואת אמרת אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת?
אלא אתו החל להיות ראש למלכים.
אמר רבי יודן:
לפי שנתן נפשו על הדבר הזה — העלה עליו הכתוב כאלו אתו החל לבנות מזבח ליי.
דרשת הפסוק · ״שוקיו עמודי שש״ · קצרה · בעולם הזה אחר נהנה מעמלו של אדם, ולעתיד לבא לא
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה ב; דפוס וילנא ה, טו, ב). ״ואחר מכלה אתו״ — ״ואחר״ (הרי״ש מסופקת); ״מכלה״ — בגליון, תחת ״מגלה״ שנמחק. ״אכל אותה״ — בוילנא ״יאכל אותה״. הלמה אינה נזכרת בפסקה; הזיקה לפסוק (״מיוסדים״, בנין של קיימא) משוערת. המדרש קורא ״ונודע בעמים זרעם״ (במסורה: בגוים).
רבי שמעון ברבי יוסי בר לקוניא:
לפי שבעולם הזה — אדם בונה בנין ואחר מכלה אתו; אדם נוטע נטיעה ואחר אכל אותה;
אבל לעתיד לבא מה כתיב?
לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל(ישעיה סה, כב),
לֹא יגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְיָ הֵמָּה(ישעיה סה, כג),
וְנוֹדַע בעמים זַרְעָם(ישעיה סא, ט).
דרשת הפסוק · ״חכו ממתקים״ · מתיקות התשובה, עבירות שנעשות זכויות, ואברהם שהכיר את בוראו
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה א; דפוס וילנא ה, טז, א — בטקסט הדיגיטלי בגוש פרק ו). ״לבית ישראל״ — במאגרים נמחק ״אלהי״ והושלם ״לבית״ (כבמסורה). ״ויש לך״ — הוי״ו נמחקה והושלמה יו״ד (״יש״). ״רשע״ — העי״ן הושלמה במאגרים.
בוילנא חסר ״הרי שהיה אדם צדיק כל ימיו… לא תזכרנה״. ״בן ארבעים ושמונה שנה״ — בכתב היד ״מ״ח״. ״מנין עקב״ — בכתב היד ״עק׳ב״, כלומר מנין עק״ב (172). ״מיתני״ — בוילנא ״מיתלי״. המדרש קורא ״כי לא אחפוץ במות הרשע״ (במסורה: המת), ״כל צדקותיו אשר עשה״ (יחזקאל יח, כד: צדקתו), ״וברשעתו אשר עשה לא יכשל בה״ (יחזקאל לג, יב: ורשעת הרשע לא יכשל בה).
חִכּוֹ מַמְתַקִּים(שיר השירים ה, טז).
כתיב: כֹה אָמַר יְיָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ(עמוס ה, ד) — יש לך חיך מתוק מזה?
חַי אָנִי נְאֻם יי אלהים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע(יחזקאל לג, יא) — יש לך חיך גדול מזה מתוק?
כִּי לֹא אֶחְפֹּוץ בְּמוֹת(יחזקאל יח, לב) הרשע,
וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה(יחזקאל לג, יט) — יש לך חיך מתוק מזה?
אמר ריש לקיש:
ובלבד בתוהאבתוהא — בחרטה על הראשונות. הא כיצד?
תני רבי שמעון בן יוחאי:
הרי שהיה אדם צדיק כל ימיו, ובסוף הוא נעשה רשע —
עליו הכתוב אומר: כׇּל צִדְקֹותיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה(יחזקאל יח, כד).
הרי שהיה אדם רשע כל ימיו, ולבסוף נעשה צדיק —
עליו הכתוב אומר: וברשעתו אשר עשה לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ(יחזקאל לג, יב).
אמר רבי יוחנן:
ולא עוד, אלא שכל עברות שעשה — הקדוש ברוך הוא מונה אותן לו זכות.
הדא הוא דכתיב:
מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כׇּל בִּגְדֹותֶיךָ(תהלים מה, ט) — כל הבגידות שבגדתה בי, הרי הן כמור ואהלות לפני.
תני: בן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו?
רבי חנינא ורבי יוחנן תרויהו אמרי: בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו.
רבי שמעון בן לקיש אמר: בן שלש שנים היה,
שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי(בראשית כו, ה) — מנין עֵקֶב.
אמר רבי לוי: כד אתא מיתני עקבה מן ארעא.אמר רבי לוי:… — אמר רבי לוי: כשהתחיל להרים את עקבו מן הארץ (כשהתחיל ללכת).
אמר רבי לוי: כשהתחיל להרים את עקבו מן הארץ (כשהתחיל ללכת).
דרשת הפסוק · ״חכו ממתקים״ · שלש פעמים נתוכח הקדוש ברוך הוא עם ישראל והפכה לטובה, ומשל האלמנה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ב; דפוס וילנא ה, טז, ב). ״בוראן״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״ליי״ (וריב ליי) — הלמ״ד הושלמה במאגרים. ״באו בבשת פנים״ — בוילנא ״יצאו בבושת פנים״. ״ובשעה שאמר (הנביא) וריב ליי״ — בוילנא ״על יהודה ולפקוד על יעקב״. ״סורחניה… אייטי בריך… מדי כד הוה במעיי הוה בעט לי״ — בוילנא ״סורחנין… איינוי בריך… מרי כד הוה במעיי הוה בעט בי״. הלמה אינה נזכרת בפסקה.
המדרש קורא ״לכו ונוכחה״ (במסורה: לכו נא ונוכחה), ״כשני״ (במסורה: כשנים), ״והאזינו מוסדי ארץ״ (במסורה: והאתנים מסדי ארץ).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
בשלשה מקומות נתוכח הקדוש ברוך הוא עם ישראל,
ושמחו אומות העולם שמחה גדולה — ולבסוף באו בבשת פנים.
בשעה שאמר להן הנביא: לְכוּ וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ(ישעיה א, יח) —
שמחו אומות העולם ואמרו: היאך הן יכולין להתוכח עם בוראן? ומי יוכל לווכח עם בוראו?
עכשו הוא מכלה אותן מן העולם!
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחין — הפכה להם לטובה,
שנאמר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כשני.
תמהו אומות העולם ואמרו: זו תשובה, וזו תוכחת?
אלא לא אתא אלא להתפוגגה עם בנוי.אלא לא אתא… — אלא לא בא אלא להתרצות (משוער) עם בניו.
אלא לא בא אלא להתרצות (משוער) עם בניו.
ובשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ והאזינו מוֹסְדֵי אָרֶץ(מיכה ו, ב) וכו׳ —
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שמחתן של אומות העולם — הפכה להם לטובה.
הדא הוא דכתיב:
עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵיתִיךָ(מיכה ו, ג), עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ(מיכה ו, ה).
תמהו אומות העולם ואמרו: היאך הוא זה? לא אתא אלא למתפוגגהלמתפוגגה — להתרצות, להשתעשע עם בנוי.
ובשעה שאמר: וְרִיב לַיְיָ עִם יְהוּדָה(הושע יב, ג) — שמחו שמחה גדולה.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא — הפך להם לטובה,
שנאמר: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו(הושע יב, ד).
אמר רבי יודן:
לאשה אלמנה שהיתה קובלתקובלת — מתלוננת על בנה לדיין.
כיון דחמת דיינא דהוא דאין בנור ובזפת ובדינין ומגלבין,כיון דחמת דיינא… — כיון שראתה את הדיין שהוא דן באש ובזפת, בעונשים ובמלקות, אמרה: אם אני מודיעה לדיין את סרחונו של בני — יהרוג אותו. כיון שגמר (את הדין), אמר לה: הביאי את בנך. אמר לה: מה סרח עליך בנך זה? אמרה לו: מאז, כשהיה במעי, היה בועט בי. אמר לה: וכי אין זה (סרחון שבא) מן הדין?
כיון שראתה את הדיין שהוא דן באש ובזפת, בעונשים ובמלקות,
אמרה: אין אנא מודעא ליה לדיינא סורחניה דברי — קטיל ליה.
אמרה: אם אני מודיעה לדיין את סרחונו של בני — יהרוג אותו.
כיון דאיחסל, אמר לה: אייטי בריך.
כיון שגמר (את הדין), אמר לה: הביאי את בנך.
אמר לה: מה סרח עליך הדין בריך?
אמר לה: מה סרח עליך בנך זה?
אמרה ליה: מדי כד הוה במעיי, הוה בעט לי.
אמרה לו: מאז, כשהיה במעי, היה בועט בי.
אמר לה: לא דינא הוא?
אמר לה: וכי אין זה (סרחון שבא) מן הדין?
הדא הוא דכתיב:
בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו.
רבי אלעזר ברבי סימון אמר: אלוהו של יעקב אבינו חלק לו כבוד.
דרשת הפסוק · ״חכו ממתקים״ · נשמתם של ישראל שפרחה בדיבור ״אנכי״, והקדוש ברוך הוא שהמתיק את הדיבור
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ג — שתי רשומות, מאוחדות כאן; השנייה מתחילה ״תני רבי שמעון בן יוחאי״; דפוס וילנא ה, טז, ג). ״לבחורים״ — בכתב היד ״לבחורי׳״; ״החזירה״ — ״החזיר׳״. ״ואתה חי וקיים״ — בוילנא ״אתה חי וקיים״. ״הדיבר״ — כך בכתב היד. ״בן ביתו״ — התי״ו מסופקת; בוילנא ״והורג את בן ביתו״.
״קול יי״ — הפסוק (תהלים כט, ד) מובא בקיצור, ובוילנא במלואו. ״אל תיראו״ — שמות כ, יז (ועוד).
רבי עזריה ורבי אחא בשם רבי יוחנן אמרו:
בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי — פרחה נשמתן.
הדא הוא דכתיב:
אִם יֹוסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ(דברים ה, כב);
הדא הוא דכתיב:
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ(שיר השירים ה, ו).
חזר הדיבור לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר:
רבונו של עולם, ואתה חי וקיים, ותורתך חיה וקיימת — ושלחתני אצל מתים? כלם מתים!
באותה שעה חזר הקדוש ברוך הוא והמתיק להם את הדיבור.
הדא הוא דכתיב:
קוֹל יְיָ(תהלים כט, ד).
אמר רבי חמא ברבי חנינא:
קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ — לבחורים; קוֹל יְיָ בֶּהָדָר — לתשישיןלתשישין — לחלשים.
תני רבי שמעון בן יוחאי:
תורה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל — החזירה להן נפשותיהם.
הדא הוא דכתיב:
תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ(תהלים יט, ח).
דבר אחר:
חִכּוֹ מַמְתַקִּים(שיר השירים ה, טז).
למלך שדיבר כנגד בנו, ונתירא ונשמטה נפשו ממנו.
כיון שראה המלך כך, נשמטה נפשו — התחיל מגפףמגפף — מחבק ומנשק אותו, ומפתהו ואומר לו:
מה לך? לא בני יחידי אתה? לא אני אביך?
כך כשדיבר הקדוש ברוך הוא עם ישראל אָנֹכִי יְיָ(שמות כ, ב) — מיד פרחה נשמתן.
כיון שמתו, התחילו המלאכים מגפפין ומנשקין אותם, ואומרים להם:
מה לכם? אַל תִּירָאוּ(שמות כ, יז); בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם(דברים יד, א).
והקדוש ברוך הוא ממתיק בחכן הדיבר, ואומר להן:
לא בני אתם? אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ — עמי אתם, חביבין לפני.
והתחיל מפתה אותן עד שחזרה נשמתן, והתחילו מבקשין מלפניו.
הוי חִכּוֹ מַמְתַקִּים.
התחילה התורה מבקשת רחמים על ישראל מן הקדוש ברוך הוא.
אמרה לפניו: רבונו של עולם, יש מלך משיא בתו והורג בן ביתו?
כל העולם כולו שמח בשבילי — ובניך מתים!
מיד חזרה נשמתן.
הדא הוא דכתיב:
תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ.
דרשת הפסוק · ״חכו ממתקים״ · קדוש השבת במאכל ומשתה, ושכר על שאין אדם מנבל עצמו
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ד; דפוס וילנא ה, טז, ד). ״קדשוהו״ — במאגרים ״קדש(י)[ו]ה[ו]״, מ״קדשיה״. ״לו״ (נותן לו שכרו) — הושלם במאגרים. הלמה אינה נזכרת בפסקה.
המדרש קורא ״והיה לאות ביני וביניכם אני יי״ (יחזקאל כ, כ: והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני יי אלהיכם); בוילנא ״כי אות היא ביני וביניכם״ (שמות לא, יג).
רבי אחא ורבי תנחום ברבי חייא בשם רבי יוחנן:
וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ(יחזקאל כ, כ).
במה את מקדשו? קדשוהו במאכל ומשתה וכסות נקייה.
דכתיב: והיה לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם אֲנִי יְיָ — אני נאמן לשלם לכם שכר טוב.
אמר רבי חייא בר אבא:
בנוהג שבעולם — אדם עושה מלאכה עם בעל הבית, ועל ידי שהוא מנבלמנבל — מלכלך, מנוול את עצמו בטיט, הוא נותן לו שכרו;
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מזהיר להם לישראל ואומר להם:
אל תנבלו עצמכם בדבר רע, ואני נותן לכם שכר טוב.
הדא הוא דכתיב:
אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁותֵיכֶם(ויקרא יא, מג), וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ אֲנִי יְיָ(ויקרא יט, כח) —
אני נאמן לשלם לכם שכר טוב לעולם הבא.
דרשת הפסוק · ״חכו ממתקים״ · ישראל שהובדלו מן העמים, ומעשיהם המשונים מאומות העולם
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ה; דפוס וילנא ה, טז, ה). ״לשונאיהם של ישראל״ — בגליון (הוי״ו הושלמה במאגרים). ״כזה שהוא מברר הרעה מהיפה — שוב חוזר ומברר; אבל המברר היפה מן הרע — שוב אינו חוזר ומברר״ — כך בכתב היד; בוילנא בהפך. ״בקצירתן״ — בכתב היד ״בקציר׳״; ״בנטיעתן״ (בפירוט) — ״בנטיעת׳״; ״ובזריעתן״ — הרי״ש מסופקת.
״בגגותיהן״ (ברשימה) — בכתב היד ״בגנותיהן״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כמו בפירוט שלאחריו. ״בתגלחתן״ — הה״א (״בהתגלחתן״) נמחקה בידי הסופר. ״מונין״ — תוקן במאגרים מ״מוכין״. ״בדישם״ נמנה ברשימה ואין לו פסוק בפירוט (בוילנא ״לא תחסום שור בדישו״). הלמה אינה נזכרת בפסקה.
רבי יודן בשם רבי חמא ברבי חנינא ורבי ברכיה בשם רבי אבהו:
כתיב: וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים(ויקרא כ, כו).
אלו נאמר ואבדיל את העמים מכם — לא תהיה תקומה לשונאי ישראל;
אלא וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים —
כזה שהוא מברר הרעה מהיפה — שוב חוזר ומברר;
אבל המברר היפה מן הרע — שוב אינו חוזר ומברר.
כך אלו נאמר ואבדיל את העמים מכם — לא תהיה תקומה לשונאיהם של ישראל;
אלא נאמר: וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי — לשמי לעולם.
אמר רבי אחא:
מיכאן שאמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם שיעשו תשובה, ויקרבם תחת כנפיו.
אמר רבי לוי:
כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם:
בחרישתן, בנטיעתן, בזריעתן, בקצירתן, בעימורןבעימורן — בעשיית העומרים (האלומות), בדישם,
בגרניהם, ביקביהן, בגגותיהן, בבכורותיהן, בבשרם, בתגלחתן, במנינן.
בחרישתן — שנאמר: לֹא תַחֲרֹושׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹור(דברים כב, י);
ובזריעתן — לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם(דברים כב, ט);
בנטיעתן — וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ(ויקרא יט, כג);
בקצירתן — וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם(ויקרא יט, ט).
בעימורן — וְשָׁכַחְתָּ עֹומֶר בַּשָּׂדֶה(דברים כד, יט);
בגרניהן ויקביהן — מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ(שמות כב, כח), וכתיב: כִּתְבוּאַת גֹּורֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב(במדבר יח, ל);
בגגותיהן — וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ(דברים כב, ח);
בבכוריהן — כׇּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד(דברים טו, יט).
בבשרם — וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם(ויקרא יט, כח);
בתגלחתן — שנאמר: וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶיךָ(ויקרא יט, כז);
במניינם — כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ל, יב).
ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם לחמה.
דרשת הפסוק · ״חכו ממתקים וכולו מחמדים״ · הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל מקלסים זה את זה: משל המלך והמטרונה
כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ו; דפוס וילנא ה, טז, ו). ״היא קלסתו מלמעלה למטה שהיה בעליונים והשרה שכינתו בתחתונים, והוא מקלסה מלמטה למעלה״ — בגליון. ״מבקש אני״ — התי״ו (״מבקשת״) נמחקה בידי הסופר. ״וחד בשם רבי לוי״ — בוילנא ״וחדא״. ״זאת קומתך״ — בוילנא ״זאת קומתך דמתה לתמר״.
רבי ברכיה אמר תרתי: חדא בשם כהנא, וחדא בשם רבי לוי.
חדא בשם כהנא:
היא קלסתוקלסתו — שבחה אותו, והוא קלסה.
היא קלסתו מלמעלה למטה, והוא קלסה מלמטן למעלה.
היא קלסתו מלמעלה למטה — שהיה בעליונים, והשרה שכינתו בתחתונים;
והוא מקלסה מלמטה למעלה — שהיא במדרגה התחתונה, והוא עתיד להעלותה,
שנאמר: וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן(דברים כח, א).
וחד בשם רבי לוי:
למלך שקידש את מטרונהמטרונה — גבירה, אשה חשובה, ואמר: מבקש אני לראותה.
כיון שראה אותה — התחיל משבחה ומקלסה.
הדא הוא דכתיב:
זֹאת קוֹמָתֵךְ(שיר השירים ז, ח).
גם היא אמרה: רוצה אני לראותו.
כיון שראתה אותו — התחילה בקילוסו, שקלסתו:
חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻולּוֹ מַחֲמַדִּים(שיר השירים ה, טז).
על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | הנסכים | הנכסים |
| א | להאהיבן | להאביבן |
| א | אין | — (הוספה) |
| א | אלא | — (הוספה) |
| א | שלא | — (הוספה) |
| א | הנסיכים | הנסוכים |
| א | משל | — (הוספה) |
| א | משל | — (הוספה) |
| ג | כחרירה | כחררה |
| ג | עושין | — (הוספה) |
| ג | ואראך | ואראה |
| ג | המילה | המלה |
| ג | רעיתי | כעתי |
| ג | תיומותי | תוומותי |
| ג | ממני | ממנה |
| ד | ששינת | ששיבת |
| ד | לא עקצה בהם | — (הוספה) |
| ד | רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי — מטינוף | — (הוספה) |
| ה | שלשלת | שלשת |
| ו | ונמלא | ומלא |
| ז | ברם הכא — הוא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל(עזרא ה, ח) ואבן דגולגל | — (הוספה) |
| ז | הזיין | חזיון |
| ז | מאיליו | מאילו |
| יא | אילו | אלו |
| יא | לעי | לע |
| יב | כלים | כליל |
| יב | משל | — (הוספה) |
| יב | רבי | — (הוספה) |
| יב | משל | — (הוספה) |
| יב | תחריב | מחריב |
| יב | בית לכף | כף לבית |
| יב | ילדו | — (הוספה) |
| יג | ירבה | ירכה |
| יד | אשת צדיק, זה אברהם אבינו, וקראת שמה שרה | — (הוספה) |
| טו | שאף | אאף |
| טו | תהיה | והיה |
| יז | שהם | שם |
| יח | משפט | — (הוספה) |
| כ | מנחמא | מנחמן |
| כ | וחצובין | וחבוצין |
| כ | שם | — (הוספה) |
| כ | טטרגונא | טרגונא |
| כא | רבי | ורבי |
| כא | נותרות | כותרות |
| כב | אחד | אחר |
| כב | ברומי | ברמי |
| כב | לעולם | עולם |
| כב | בו | בן |
| כב | אחת | אחד |
| כב | להיות | לחיות |
| כב | יכול | לכול |
| כב | סבניה | סניה |
| כג | לששה | לשלשה |
| כג | מיוסדי | יוסדי |
| כג | חובוי | חבוי |
| כג | תנחשו | נחשו |
| כג | שנים | שנה |
| כג | שאול | שאו |
| כה | לבית | אלהי |
| כה | יש | ויש |
| כה | רשע | רש |
| כו | בוראן | בראן |
| כו | ליי | יי |
| כח | קדשוהו | קדשיה |
| כח | לו | — (הוספה) |
| כט | בגגותיהן | בגנותיהן |
| כט | מונין | מוכין |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שיר השירים רבה | כ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שיר השירים רבה | כ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא |