מדרש

תנחומא

חנוכה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת בהעלותך

  1. אבהעלתך את הנרותבמדבר ח, ב
  2. בקח את הלויםבמדבר ח, ו
  3. געשה לך שתי חצוצרות כסףבמדבר י, ב
§§4301§§

מדרש תנחומא

דרשה ג

ויהי ביום כלות משה

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם(במדבר ז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

יאכמה דברים קדמו למעשה בראשית — איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחם

הלכה · ילמדנו · שבעה דברים שנבראו קודם לעולם; משה נרתע, והקדוש ברוך הוא מבקש לפי כוחם של ישראל

בדפוס סימן יא. ״מפעליו״ — בכתב היד ״מפע׳״. ״במדבר״ — האות ב׳ מסופקת בכתב היד. ״מצאתי אבותיכם״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמן ״אבותיכם״ כשיבוש); בפסוק (הושע ט, י) ״מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם״, והדפוס מביא את כל הפסוק. ״ומעולם ועד עולם״ — בפסוק (תהלים צ, ב) ״ומעולם עד עולם״. ״מקדשינו״ (פעמיים) — בפסוק (ירמיה יז, יב) ״מקדשנו״. ״יי בהשמים כסאו״ — בפסוק (תהלים יא, ד) ״יי בשמים כסאו״. ״ואראה את יי״ — בפסוק (ישעיה ו, א) ״ואראה את אדני״. ״הרי [ה]שעה״ — השלמת מאגרים; בדפוס ״הרי הגיע השעה״.

בדפוס: ״ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם״, ובראיות ״ויש אומרים אף גן עדן מנין״; ״ושם היכל כמו שנא׳ ויי בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ, ושם כסא כבודו בנוי שנ׳ יי בשמים הכין כסאו״; ״ושכנתי בתוך בני ישראל, וכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״; ״אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן״; ״והראה לו למשה ואמר ליה כזה יתנו״; ״ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״; ״מיד נתמלא המשכן מאורו של הקב״ה ומכבודו״.

מקבילות: בבלי פסחים פרק ד, נד ע״א ונדרים לט ע״ב (״שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח״ — בלא האבות וישראל, וגן עדן וגיהנם בכלל השבעה). ״שלשה דברים ששמע משה… והרתיע לאחוריו״ — תנחומא בובר, נשא יט; במדבר רבה יב, ג (״ג׳ דברים שמע משה מן הקב״ה והרתיע לאחוריו״); מדרש תהלים צא, א. ״כמין מטבע של אש״ — גם ירושלמי שקלים א, ד (״א״ר מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב״ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה אמר לו זה יתנו כזה יתנו״) ופסיקתא דרב כהנא ב, י.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

ילמדינו רבינו: כמה דברים קדמו למעשה בראשית?

כך שנו רבותינו:

שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, ואלו הן:

כסא כבוד,

והתורה,

ובית המקדש,

ואבות העולם,

וישראל,

ושמו של משיח,

והתשובה.

ויש אומרים: גן עדן וגהנם.

כסא כבוד מניין? — נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז(תהלים צג, ב); מֵאָז — עד שלא נברא העולם.

התורה מנין? — שנאמר: יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז(משלי ח, כב).

בית המקדש מניין? — שנאמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מקדשינו(ירמיה יז, יב).

האבות מנין? — שנאמר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי אבותיכם כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה(הושע ט, י).

ישראל מנין? — שנאמר: זְכֹור עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם(תהלים עד, ב).

שמו של משיח מנין? — שנאמר: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ(תהלים עב, יז).

התשובה מניין? — שנאמר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻולָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם ועד עוֹלָם אַתָּה אֵל(תהלים צ, ב), תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם(תהלים צ, ג).

ויש אומרים: גן עדן וגהנם.

גן עדן מניין? — שנאמר: וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם(בראשית ב, ח).

גהנם מניין? — שנאמר: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה(ישעיה ל, לג).

בוא וראה:

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן,

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

הרי מקדשי בנוי למעלה,

שנאמר: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מקדשינו;

ושם היכל כסאי בנוי,

שנאמר: יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ, יְיָ בהשמים כִּסְאוֹ(תהלים יא, ד);

וכן ישעיה אומר: וָאֶרְאֶה אֶת יי יֹושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל(ישעיה ו, א).

ובשביל חיבתכם — אני מניח את המקדש העליון, שהוא מתוקןמתוקן — מוכן ועומד עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון ביניכם,

שנאמר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).

בשם רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן:

זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיעוהרתיע — ונרתע, נסוג לאחריו.

שאמר לו: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּופֶר נַפְשׁוֹ(שמות ל, יב).

אמר משה: מי יוכל לתת כופר נפשו?

עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ(איוב ב, ד),

ועדיין אינו מגיע,

שנאמר: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כׇּפְרוֹ(תהלים מט, ח),

וכתיב: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם(תהלים מט, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחם —

זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג).

אמר רבי מאיר:

נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והראה לו למשה:

זֶה יִתְּנוּ — כזה יתנו.

ובשעה שאמר לו: אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי(במדבר כח, ב),

אמר משה: מי יוכל להספיק לו קרבנות?

אם אנו מקריבין כל חיתו יער, ועורכים כל עצי לבנון — אינו כדאיכדאי — די, מספיק,

שנאמר: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה(ישעיה מ, טז).

אמר לו: איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחם —

וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה(במדבר כח, ג);

ולא שניהם בבת אחת, אלא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו׳(במדבר כח, ד).

ובשעה שאמר לו: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ,

אמר משה: הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ(מלכים א ח, כז),

ואומר: הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא(ירמיה כג, כד),

ואומר: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹום רַגְלָי(ישעיה סו, א) —

ואנו יכולין לעשות לו מקדש?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחם —

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹות(שמות כו, א).

כיון ששמעו ישראל כך — עמדו ונתנדבו ברצון, ועשו את המקדש.

כיון שעשו את המשכן — מיד נתמלא המשכן מכבודו,

שנאמר: וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן(שמות מ, לה).

אמרו הנשיאים: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרת השכינה בינותינו.

ומנין?

ממה שקראו בענין זה: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.

תרגום לעבריתוהרתיע ונרתע, נסוג מתוקן מוכן ועומד כדאי די, מספיק

חלק ב

פתיחתות

יבנֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד

פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר: חנוכת הבית נכתבה על שם דוד, והמשכן על שם משה

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד(משלי כז, יח)

בדפוס סימן יג. ״[ה]קדוש ברוך הוא״ (השני) — השלמת מאגרים. ״שנתן״ (״ובשביל שנתן משה״) — האות ת׳ מסופקת בכתב היד. ״זכור יי דוד״ — בפסוק (תהלים קלב, א) ״זכור יי לדוד״. ״ומאי ברכה בירכן״ — בכתב היד ״ומאי״ בסימון הארמית של מאגרים. ״וירא משה את המלאכה״ — בפסוק (שמות לט, מג) ״וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יי כן עשו ויברך אתם משה״.

בדפוס: ״אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר״; ״ויבן שלמה את בית יי״; ״וכי דוד חנכו והרי שלמה חנכו, אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו נקרא על שמו״ (תחת ״לשלמה אין כתיב כן אלא לדוד״); ״וכן אתה מוצא במשכן, שאע״פ שכל ישראל עשו אותו״; ״ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה, וכן ויעש בצלאל ואהליאב״; ״וראה ועשה כתבניתם״; ״אמר הקב״ה הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן״.

מקבילה: תנחומא בובר, נשא כ (״לשלמה אינו אומר אלא לדוד״ — בתוספת המהדיר; ״יפה אמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה״).

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

זה שאמר הכתוב:

נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ(משלי כז, יח).

אין הקדוש ברוך הוא מקפחמקפח — מקפח, גוזל ומחסר שכר כל בריה;

אלא בכל שהוא אדם יגע ונותן נפשו עליו — אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו עליו.

לכך נאמר: נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

רצונך לידע?

הרי שלמה בנה בית המקדש,

שנאמר: וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ(מלכים א ו, יד).

ובשביל שנתן דוד נפשו עליו שיבנה אותו,

שנאמר: זְכוֹר יְיָ דוד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ(תהלים קלב, א) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיְיָ(תהלים קלב, ב),

אִם אָבֹוא בְּאֹהֶל בֵּיתִי(תהלים קלב, ג),

עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיְיָ(תהלים קלב, ה) —

לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו, אלא כתבו על שמו,

שנאמר: מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻוכַּת הַבַּיִת לְדָוִד(תהלים ל, א).

״לשלמה״ אין כתיב כן, אלא לְדָוִד.

הרי יפה אמר שלמה: נֹוצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

וכן אתה מוצא במשה:

שהכל נתנו נפשם ועשו את המשכן —

וכל ישראל נתנדבו,

והנשים טוו את העזים,

וכן וַיַּעֲשׂוּ כׇל חֲכַם לֵב וגו׳(שמות לו, ח);

ובשביל שנתן משה את נפשו עליו, שיעשה כשם שהראה אותו הקדוש ברוך הוא בהר,

שנאמר: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה(שמות כה, מ),

והלך משה ונתן את נפשו עליו שלא יטעו בו —

לכך כתיב על כל דבר ודבר: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות לט, א).

וכן הוא אומר: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹותָהּ וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה(שמות לט, מג).

ומאיומאי — ומה ברכה בירכן?

אמר להן: תשרה שכינה במעשה ידיכם.

אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ומשה נתן נפשו — איני כותבו אלא על שמו,

שנאמר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן.

הוי נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

תרגום לעבריתמקפח מקפח, גוזל ומחסר ומאי ומה

יגמַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל

פתיחתא שנייה · ״משכנותיך״ — ״משכונותיך״: המשכן מתמשכן על ידי ישראל כשהם חוטאים

מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל(במדבר כד, ה)

בדפוס סימן יד, תחילתו. ״ויטש״ — בכתב היד ״ויעש״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (תהלים עח, ס) ובדפוס ״ויטש״. ״לכן״, ״שילה״ — כך בכתב היד ובדפוס (״לכן שמע יי ויתעבר… ויטש משכן שילה״); בפסוק (תהלים עח, נט–ס) ״שמע אלהים ויתעבר… ויטש משכן שלו״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כא (״אם יחטאו שיהא מתמשכן על ידיהם… ויטש משכן (שילה) [שלו]״); במדבר רבה יב, יד (״שיעשו לי משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם״).

דבר אחר:

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

זה שאמר הכתוב:

מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב(במדבר כד, ה).

אם אֹהָלֶיךָ — למה מִשְׁכְּנֹותֶיךָ?

ואם מִשְׁכְּנֹותֶיךָ — למה אֹהָלֶיךָ?

אלא מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ — אלו אהלים;

ומִשְׁכְּנֹותֶיךָ — אל תיקרא אלא ״ומשכונותיך״.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

אמור לישראל שיעשו לי משכן,

שאם חטאו — יהא מתמשכןמתמשכן — נלקח כמשכון על ידיהם.

תדע לך שהוא כן,

שכיון שחטאו — מה כתיב?

לכן שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל(תהלים עח, נט) ויטש מִשְׁכַּן(תהלים עח, ס) שילה —

זה המשכן, שלא נעשה אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם.

תרגום לעבריתמתמשכן נלקח כמשכון

חלק ג

גוף הדרשה

ידוימשח אותו — עצת שבט יששכר

דרשת הפסוק · ״ויקריבו נשיאי ישראל״ · הנשיאים הביאו עגלות בעצת יששכר, ויששכר הקריב ביום השני על פי הדיבר

בדפוס סימן יד, סופו. בדפוס: ״ולא היה חסר בו כלום״; ״ומי נתן את העצה הזו״; ״למה נאמר בכל הנשיאים קרבנו קערת כסף אחת וכאן נאמר הקריב את קרבנו״; ״שבקשו שאר השבטים להקריב תחלה לפי שהיו גדולים ממנו״; ״ונצטוה שבט יששכר להקריב קרבן המזבח״; ״ראשיהם מאתים — אלו ראשי סנהדראות״.

מקבילה: תנחומא בובר, נשא כב.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹותוֹ(במדבר ז, א) —

כשמשחו, חזר ומשח כל כלי וכלי.

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב).

אמרו: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרת שכינה בינותינו.

כיון שראו שנעשה המשכן ולא היה בו כלום, אמרו: מה יש לנו להביא?

הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן.

ומי נתן להם את העצה?

שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה,

שנאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים(דברי הימים א יב, לג).

לפיכך זכו להקריב ביום השני,

שנאמר: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר(במדבר ז, יח).

למה בכל הנשיאים נאמר קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, כה), וכאן נאמר הִקְרִיב אֶת קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יט)?

שעל פי הדיבר הקריב:

שביקשו שאר השבטים, שהיו גדולים ממנו, להקריב,

והכריעווהכריעו — ודחו (את בקשתם), הכריעו נגדם אותן מן השמים,

ונצטוה שבט יששכר להתקרב לקרבן המזבח ולהקריב קרבנו.

תדע לך שכן — כתיב הִקְרִב חסר: שהיה רחוק, ונתקרב לבוא.

כל כך למה?

על שהיו יודעין בתורה.

לכך נאמר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכׇל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם —

ללמדך שכולם מסכימיןמסכימין — מסכימים, נוהגים הלכה על פיהם.

תרגום לעבריתוהכריעו ודחו (את בקשתם), הכריעו נגדם מסכימין מסכימים, נוהגים

חלק ד

פתיחתות

טוהֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם

פתיחתא שלישית · משל המלך בדרך ובפונדק: במדבר הקריבו מעט, ובבית המקדש פרים הרבה

הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים(תהלים נא, כ–כא)

בדפוס סימן טו. ״על כל ישראל״ — בכתב היד ״ל כל ישראל״, והע׳ השלמת מאגרים. ״דנא״, ״עזים״ — כך בכתב היד; בפסוק (עזרא ו, יז) ״דנה״, ״עזין״. ״הנשיאם״ — כך בכתב היד.

בדפוס: ״ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו… ולזבח השלמים בקר שנים אלים חמשה עתודים וגו׳״; ״מלה״ד הקרבן שהקריבו הנשיאים״; ״אני מלך ואני שולט בעולם״; ״אמרו לו אדוננו המלך, בדרך אנו נתונים״; ״אלא נכנס למדינה וכשתכנס לפלטרין שלך אתה רואה איך אנו מכבדין אותך״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כג (״ואיני מלך, ואיני שולט בעולם״); במדבר רבה יג, א.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

זה שאמר הכתוב:

הֵטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וגו׳(תהלים נא, כ),

אָז תַּחְפֹּוץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל וגו׳(תהלים נא, כא).

לפי שבעולם הזה הקריבו קימעאקימעא — מעט:

וַיְהִי הַמַּקְרִיב(במדבר ז, יב) — מה הקריב?

קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת(במדבר ז, יג),

כַּף אַחַת(במדבר ז, יד),

פַּר אֶחָד(במדבר ז, טו),

אַיִל אֶחָד,

שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד(במדבר ז, טז),

וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים(במדבר ז, יז) —

הרי כל הקרבן.

משל המלך שיצא לדרך

למה הדבר דומה?

למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדקהפונדק — בית המלון שבדרכים, האכסניה.

אמר להם המלך: כך אתם מכבדין אותי, וכך אתם נוהגים לי — ואני מלך, ואני שליט בעולם?

אמרו: אדונינו, בדרך אנו — לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך;

נכנס למדינהלמדינה — לעיר (בירת המלך) — ותכנס לפלטריןלפלטרין — לארמון שלך — אתה רואה כמה מכבדין אותך.

כך כשהוקם המשכן, הקריבו כל הנשיאם דורוןדורון — מנחה, שי:

כַּף אַחַת,

פַּר אֶחָד,

אַיִל אֶחָד,

כֶּבֶשׂ אֶחָד,

שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך הוא כבודי?

אמרו לו: רבון העולמים, במדבר אנו, ולפי המדבר הקרבנו לפניך;

אלא כשתכנס לפלטרין שלך — אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך,

שנאמר: הֵטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן,

אָז תַּחְפֹּוץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים —

לא פר אחד.

וכן אתה מוצא בשלמה:

כשבנה בית המקדש וביקש להקריב לחנוכת הבית —

ראה מה כתיב שם:

וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְיָ(מלכים א ח, סג).

וכן בימי עזרא — מה כתיב שם?

וְהַקְרִיבוּ לַחֲנֻוכַּת בֵּית אֱלָהָא דנא תּוֹרִין מְאָה דִּיכְרִין מָאתַן אִימְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עזים לְחַטָּאָה עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר(עזרא ו, יז).

הוי הֵטִיבָה בִרְצוֹנְךָ.

תרגום לעבריתקימעא מעט הפונדק בית המלון שבדרכים, האכסניה לפלטרין לארמון דורון מנחה, שי למדינה לעיר (בירת המלך)

טזבָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה

פתיחתא רביעית · ״ויהי״ — דבר שפסק וחזר: השכינה שנסתלקה בחטאי הדורות וחזרה לארץ ביום שהוקם המשכן

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים(שיר השירים ה, א)

בדפוס סימן טז. ״לרקיע״ (״סילק שכינתו לרקיע הראשון״, השני) — הר׳ השלמת מאגרים. ״הסדומיים״ — האות ד׳ מסופקת בכתב היד. ״רבותינו אמרו״ — בדפוס ״רב אומר״; ״ורבי שמעון בן יוחי״ — בדפוס ״ורבי שמעון״. ״להרבות ימים״ — בדפוס ״להרבה ימים״. ״באתי לגני אחותי כלה״ (השני) — כתיב מלא בכתב היד.

בדפוס: ״כמו שיש בעליונים״; ״ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרת אותו״; ואחרי ״מיד סלק שכינתו לרקיע שני״ מקצר: ״כו׳ (כדאיתא לעיל סדר פקודי סי׳ ו׳)״, וכן אחרי ״ירד מששי לחמישי״ — ״כו׳ (שם)״; ״וירד יי על סיני״. סוף הסעיף (״ויהי ביום כלות משה — מיכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי…״) אינו בדפוס.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כד (״רבי אומר כל מקום שנאמר ויהי…״, בתוספת המהדיר: ״[דבר חדש הוא, ורשב״י אומר…]״); פסיקתא דרב כהנא א, א (״עיקר שכינה בתחתונים היה… וכיון שחטא אדם הראשון נסתלקה לרקיע ראשון״); בראשית רבה יט, ח; שיר השירים רבה ה, א; במדבר רבה יג, ב.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

רבותינו אמרו:

כל מקום שהוא אומר וַיְהִי — דבר חדש הוא.

ורבי שמעון בן יוחי אומר:

כל מקום שהוא אומר וַיְהִי — דבר שהיה, ופסק להרבות ימים, וחזר לכמות שהיה.

זה שאמר הכתוב:

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה(שיר השירים ה, א).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם — נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים.

ברא את אדם, וצוה אותו, ואמר לו:

מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב, טז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, יז).

ועבר על ציוויו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך הייתי מתאוה, שיהא לי דירה בתחתונים כמו שיש לי דירה בעליונים;

צויתי אותך, ולא שמרת אותו.

מיד סילק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע הראשון.

מנין?

דכתיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן(בראשית ג, ח).

כיון שעברו על הציווי — סילק שכינתו לרקיע הראשון.

עמד קין והרג להבל — מיד סילק שכינתו לרקיע השני.

עמד דורו של אנוש והיו עובדים עבודה זרה,

שנאמר: אָז הוּחַל לִקְרֹוא בְּשֵׁם יְיָ(בראשית ד, כו) —

סילק שכינתו מן השני לשלישי.

עמד דור המבול והכעיסו — וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד) —

סילק מן השלישי לרביעי.

עמד דור הפלגה, ואמרו: לא כל הימנו לבורלבור — לברור, לבחור לעצמו לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים —

הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד).

מה עשה להם?

וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם מִשָּׁם(בראשית יא, ח) —

סילק שכינתו לרקיע החמישי.

עמדו הסדומיים והכעיסו,

שנאמר: וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד(בראשית יג, יג).

רָעִים — זה לזה;

וְחַטָּאִים — בגופן, בגילוי עריות;

לַיְיָ — שהיו עובדי עבודה זרה;

מְאֹד — שהיו מתכוונין וחוטאין.

ויש אומרים: מְאֹד — זה שפיכות דמים —

סילק שכינתו לשישי.

עמד אמרפל וחביריו והכעיסו — סילק לשביעי.

אמר הקדוש ברוך הוא: שבעה רקיעים בראתי, ועד עכשיו יש רשעים לעמוד בה?

מה עשה?

קיפלקיפל — גלל וסילק, הניח בצד כל הדורות הראשונים הרשעים, והעמיד לאברהם.

כיון שעמד אברהם וסיגלוסיגל — וקנה, אסף לעצמו מעשים טובים — ירד הקדוש ברוך הוא מן השביעי לששי;

עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח — ירד לחמשי;

עמד יעקב — ירד לרביעי;

עמד לוי — ירד לשלישי;

עמד קהת — ירד לשני;

עמד עמרם — ירד לראשון;

עמד משה — והורידה לארץ,

שנאמר: וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ),

וכתיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹותִי כַלָּה.

אימתי?

כשהוקם המשכן.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.

מיכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי:

וַיְהִי — דבר שהיה, ופסק הרבה ימים, וחזר להיות כמו שהיה.

תרגום לעבריתלבור לברור, לבחור לעצמו קיפל גלל וסילק, הניח בצד וסיגל וקנה, אסף לעצמו

חלק ה

גוף הדרשה וחתימה

יז״ביום כלות״ — שנתכלו המזיקין; ״יושב בסתר עליון״

דרשת הפסוק · ״ביום כלות משה״ · עד שלא הוקם המשכן היו המזיקין מצויין, ומשה אמר ״יושב בסתר עליון״; ביום שהוקם נתכלו

בדפוס סימן כג; סימנים יז–כב שבדפוס (״מה כתיב למעלה מן הענין — יברכך״, ״רמז למלאכים״, ״על שלשה דברים העולם עומד״, ״עורי צפון״, ״יש אדם שעמלו בחכמה״, ״תנאים עשה הקב״ה״) אינם בכתב היד, וכן סימן יב (״ווי ביום כלות משה״).

״לשון כלא״ — בגליון כתב היד; בדפוס ״לשון כלה, ביום שהוקם המשכן נתכלו המזיקין מן העולם״. ״ועשוי״ — הי׳ בתוספת בכתב היד. ״ברבי״ (״רבי ברכיה הכהן ברבי״) — בכתב היד ״בירושלם״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״ר׳ ברכיה הכהן ברבי״, וכך כתב היד עצמו בסעיפים יט, כב. ״כחץ״ — בגליון כתב היד, תחת ״בחוץ״ שמחק הסופר. ״ומרירי״ — בכתב היד ״ומריח״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״ומרירי״. ״משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב״ — בכתב היד ״מי׳ז בתמוז עד ט׳ באב״, וכך בדפוס. ״באהליך״ — בפסוק (תהלים צא, י) ״באהלך״. ״ביום״ (האחרון) — האותיות ״ם״ מסופקות בכתב היד.

בדפוס: ״שיושב בסתרו של הקב״ה שהוא עליון נורא״; ״שלן שם מאה ועשרים יום כמנין צל״; ״שהיה מחסי ונעשה לי כחומה״; ״מצודתו של דוד שנתפש ליהרג״; ״ארשב״ל צנה אני נעשה לו״ (בכתב היד ״אמר רבי שמעון״); ״מכאן שהיו מתיראין מן המזיקין״; ״וקושש כחץ״; ״בצהרים, לפיכך מקטב ישוד צהרים״; ״זה אהל מועד״; ״מכל דבר רע״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כז (״לשון כילוי״; ״ממצודתו של צייד״; ״אמר ריש לקיש צינה אני נעשה לכל מי שהוא…״); במדבר רבה יב, ג; מדרש תהלים צא, ג. ״קטב מרירי״ — בבלי פסחים פרק י, קיא ע״ב (״תרי קטבי הוו, חד מקמי טיהרא וחד מבתר טיהרא… מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי״).

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

אמר רבי יוחנן:

מהו בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה?

לשון כלאכלא — כליה, כלות (״כלות״ — מלשון כלה):

עד שלא הוקם המשכן — היו מזיקין מצויין בעולם.

כשהיה משה עולה להר, היה אומר המזמור הזה:

יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן(תהלים צא, א) — שיושב בסתרו של עליון;

בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן — שלן שם מאה ועשרים יום;

אֹמַר לַיְיָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי(תהלים צא, ב) — שהוא מחסי, ועשוי לי כחומה;

אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: בי בטחת? אני עומד לך.

כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ(תהלים צא, ג).

מהו ״פח יקוש״?

כמצודתו של דוד, שנתפש להרג,

שנאמר: וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹוטְרִים אֶל דָּוִד(שמואל א כג, כו).

וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ(תהלים צא, ד) —

אמר רבי שמעון:

צנה אני נעשה לו, ולכל מי שחוסה בתורה.

לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה(תהלים צא, ה) — מיכאן שהיו מתיראין.

מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם —

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

יש מזיק שהוא פורח כעוף, וקושטוקושט — ויורה, כקשת (?) כחץ.

מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב(תהלים צא, ו) —

זה קטב מרירימרירי — (שם מזיק) ״קטב מרירי״, שד הצהרים,

שכל מי שרואה אותו — אין לו חיים בעולם:

בין בהמה,

בין אדם,

בין חיה.

כיצד עשוי?

ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה בין מצחו, והוא עשוי אפסייןאפסיין — מכוסה קשקשים (?).

ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב;

לפיכך כתיב: מִקֶּטֶב יָשׁוּד צׇהֳרָיִם.

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב באהליך(תהלים צא, י) — עד אהל מועד, עד יום שהוקם המשכן.

הוי: עד יום שהוקם המשכן — היו המזיקין מצויין;

וביום שהוקם המשכן — נתכלו.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מה לי ללמד מספר תילים?

נלמד ממקומו:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד) — מכל רע.

אימתי?

ביום שהוקם המשכן.

תרגום לעבריתכלא כליה, כלות (״כלות״ — מלשון כלה) וקושט ויורה, כקשת (?) מרירי (שם מזיק) ״קטב מרירי״, שד הצהרים אפסיין מכוסה קשקשים (?)

יחקול הדר — ״כי ידבר שלום אל עמו״

דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · למעלה מן העניין · משה שמע קול נאה: הקדוש ברוך הוא מדבר שלום, ותחרות שבינו לבין ישראל נעשתה שלום

בדפוס סימן כה; סימן כד שבדפוס (״כך פתח רבי תנחומא בר אבא מי עלה שמים וירד״) אינו בכתב היד. ״חסידיו״ — האות ח׳ מסופקת בכתב היד. ״וביום״ — בכתב היד ״וכיום״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״וביום״. ״בארצינו״ — בפסוק (תהלים פה, י) ״בארצנו״.

בדפוס: ״א״ל הקב״ה למשה שלום אני מדבר להם״; ״ואל ישובו לכסלה, וכתיב בתריה אך קרוב ליראיו ישעו וגו׳״; ״אימתי ביום שהוקם המשכן, דא״ר יהושע הכהן בשם ר׳ אליעזר שעד שלא הוקם המשכן…״; ״אמר ליה רשב״ל מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפילו במקומה אינה חסרה כלום״.

מקבילה: תנחומא בובר, נשא כה (״בקושי הוא מדבר, ברחמים הוא מדבר״; ״[דאמר ר׳ יהושע הכהן בשם ר׳ אליעזר]״ בתוספת המהדיר).

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

יום שהוקם המשכן — נכנס משה, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח.

אמר משה: אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ(תהלים פה, ט).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, שלום אני מדבר להם, שאין בלבי על בני כלום,

שנאמר: כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו,

אַךְ קָרוֹב לִירֵיאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּון כָּבוֹד בארצינו(תהלים פה, י).

אימתי?

ביום שהוקם המשכן:

שעד שלא הוקם המשכן — היתה תחרותתחרות — מריבה, קטטה בין הקדוש ברוך הוא לישראל,

וביום שהוקם המשכן — נעשה שלום:

כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מה ללמוד מספר תלים?

אף במקומה אינה חסירה כלום:

מה כתיב למעלה מן הענין?

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ(במדבר ו, כו).

אימתי?

ביום שהוקם המשכן.

תרגום לעבריתתחרות מריבה, קטטה

יטטעון ברכות — ״כלת״ כתיב

דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה״ · בסיני רמז הקדוש ברוך הוא לישראל שיבוא אליהם טעון ברכות, וברכם ביום שהוקם המשכן

בדפוס סימן כו. ״לחופתה״ — בכתב היד ״לחופתח״, ומאגרים מתקן; בדפוס ״לחופה״. ״כשנבוא אליהן״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״כשאבוא אליכם״. ״ויברך יעקב את פרעה״ — הברכה ביציאה מלפני פרעה (בראשית מז, י), וכך בבובר; הדפוס מציין מז, ז.

בדפוס: ״עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב״ה שכשישרה שכינתו עמהם אז יברכם, אמר להן הקב״ה כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות״; ״א״ר ברכיה ברבי האנוש מאלוה יצדק״; ״ומה ברכה ברכו שיעלה נילוס ברגלו״; ״אמר הקב״ה אף אני כשאבוא אליכם אבוא טעון ברכות ואברך אתכם״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כו, כח (״ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסה כלה לחופה״); במדבר רבה יב, ב.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

עד שישראל בסיני רמזןרמזן — רמז להם הקדוש ברוך הוא;

אמר להן: כשנבוא אליהן — אני בא טעוןטעון — נושא, עמוס ברכות.

רבי ברכיה הכהן ברבי:

הדא היא דכתיבהדא היא דכתיב — זו היא שכתוב:

הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם מֵעֹושֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר(איוב ד, יז).

יעקב, כשהלך אצל פרעה — לא יצא מאצלו עד שבירכו.

ומה ברכה בירכו?

אמר לו: יעלה נילוסנילוס — נהר מצרים ברגלוברגלו — בבואו, לקראתו.

מנין?

שנאמר: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה(בראשית מז, י).

ואני, כשאבוא אליכם — טעון ברכות אני בא.

והיכן רמזה להם?

בסיני,

שנאמר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי(שמות כ, כא),

בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

וכשבא עליהן — ברכן:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד).

אימתי?

ביום שהוקם המשכן:

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה —

״כלת״ כתיב:

ביום שנכנסה כלה לחופתה.

תרגום לעבריתרמזן רמז להם טעון נושא, עמוס נילוס נהר מצרים ברגלו בבואו, לקראתו הדא היא דכתיב זו היא שכתוב

כוַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל

דרשת הפסוק · ״ויקריבו נשיאי ישראל״ · וחתימה · הנשיאים לא נתנו נדבה למשכן, ומשה ברך את העושים; ולעתיד הקדוש ברוך הוא מברך

בדפוס סימן כז. ״מה עשה״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״מה עשו״. ״שאינו צריך לכם״ — כך בכתב היד; בדפוס ובבובר ״שאיני צריך לכם״.

בדפוס: ״לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן״; ״ולנו הוא אומר שניתן נדבה״; ״חייכם שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם״; ״מנין שכן כתיב והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותו והותר״; ״וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה״; ״אבל לעה״ב הקב״ה בעצמו ובכבודו מברך אותם״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא כט; במדבר רבה יב, טז (״לשני בקרים״).

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב).

את מוצא, בשעה שהכריז משה ואמר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה(שמות לה, ה) —

מה עשו הנשיאים?

אמרו: לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה את המשכן?

מה עשה?

לא נתנו נדבה.

אמרו: אלו עושין את המשכן, ולנו היה אומר שניתן נדבה?

אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכםחייכם — בחייכם (לשון שבועה), שיש לכם לידע שאינו צריך לכם.

מה כתיב שם?

וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג).

אמר רבי יוחנן:

לשני בקרים הביאו כל נדבת המשכן, והותירו.

מנין?

שנאמר: וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וְהוֹתֵר(שמות לו, ז);

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹותָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה(שמות לט, מג).

מה ברכה בירכן?

אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם.

חתימה

בעולם הזה — בירכן משה;

אבל לעולם הבא — הקדוש ברוך הוא מברך אותנו,

שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(תהלים קכח, ה),

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל(תהלים קכח, ו).

תרגום לעבריתחייכם בחייכם (לשון שבועה)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יאה— (הוספה)
יבה— (הוספה)
יגויטשויעש
טועַ— (הוספה)
טזר— (הוספה)
יזברביבירושלם
יזומריריומריח
יחוביוםוכיום
יטהח

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4302§§

מדרש תנחומא

דרשה ד

ביום השביעי נשיא לבני אפרים

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד(במדבר ז, מח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

כאלִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי

פתיחתא ראשונה · אם יאמרו המינים: אליהו, מנשה, אלקנה וחנניה מישאל ועזריה מעידים

לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי(תהלים קח, ט)

בדפוס סימן כח, תחילתו. ״השביעי״ — בכתב היד ״השמיני״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק ובדפוס ״השביעי״. ״לי גלעד לי מנשה״ — כלשון תהלים קח, ט; ״ולי מנשה״ — כלשון תהלים ס, ט; ״אפרים״ — בשני המזמורים ״ואפרים״. לפני ״אם אמרו לך המינים שאין הקב״ה מציל מן האש״ אין בכתב היד ״יהודה מחוקקי״; בדפוס ״יהודה מחוקקי, אם יאמרו לך שאין הקב״ה מציל את הצדיקים מן האש״.

בדפוס: ״לי גלעד, אמר הקב״ה אם יאמרו לך עכו״ם…״; ״הוי אומר לי גלעד שהיה אליהו מתושבי גלעד״; ״וישמע תפלתו… וידע מנשה כי יי הוא אלהים״; ״כי פקד יי את חנה ותהר״; ״מעידין שהצלתי אותן מן הכבשן והם משבט יהודה״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא ל; במדבר רבה יד, א.

בַּיּוֹם(במדבר ז, מח) השביעי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

זה שאמר הכתוב:

לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי(תהלים קח, ט).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

אם אמרו לך המיניןהמינין — הכופרים שאין הקדוש ברוך הוא מחיה מתים —

אמור להם: הרי אליהו מעיד שהחיה המת על ידו.

הוי לִי גִלְעָד.

וְלִי מְנַשֶּׁה(תהלים ס, ט) —

ואם אמרו לך המינין: אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבים —

אמור להם: הרי מנשה מעיד שקיבלתי אותו בתשובה,

שנאמר: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ(דברי הימים ב לג, יג).

הוי לִי מְנַשֶּׁה.

אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —

אם אמרו לך המינין שאין הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות —

אמור להם: הרי אלקנה מהר אפרים מעיד שפקדתי חנה אשתו,

שנאמר: כִּי פָקַד יְיָ אֶת חַנָּה(שמואל א ב, כא).

אם אמרו לך המינים שאין הקדוש ברוך הוא מציל מן האש —

אמור להם: הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים, שהרי הצלתים מן האש,

שנאמר: וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה(דניאל א, ו).

הוי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.

תרגום לעבריתהמינין הכופרים

כבדבר אחר: ״לי גלעד״ — אליהו, גדעון, דוד ויהושע

פתיחתא שנייה · מה שעשו אליהו וגדעון — על פי הגבורה; יהושע הקדיש שלל יריחו, וקרבן אפרים דוחה את השבת

בדפוס סימן כח. ״בעלות״, ״בבמה״ — אות ב׳ מסופקת בכתב היד. ״אליה״ — בפסוק (מלכים א יח, לו) ״אליהו״. ״מחוקקי״ — בכתב היד ״ממוקקי״, ומאגרים מתקן. ״כסופר״ — הכ׳ השלמת מאגרים. ״דרכך״ — בפסוק (תהלים נא, טו) ״דרכיך״. ״אליך״ — הי׳ מסופקת בכתב היד; ״ישובו״ — הו׳ השלמת מאגרים. ״אמור״ — בכתב היד ״אלור״, ומאגרים מתקן. ״בידך״ — בכתב היד ״לפניך״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (יהושע ו, ב), בדפוס ובבובר ״בידך״. ״הבעל״ — בכתב היד ״הבע׳״.

״אמר יהושע״ — בכתב היד ״אמ׳ ר׳ יהושע״; הדובר הוא יהושע בן נון (״אמר לו הקב״ה… הרי קרבנך מסייע את שבטך״), וכך בבובר (״אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה״) ובדפוס (״לכך אמר יהושע״). ״רבי יהודה ברבי שלום״ — בבובר ״ר׳ יהודה הלוי בר שלום״.

בדפוס: ״ואמר משה איש איש מבית ישראל אשר ישחט, ואל פתח אהל מועד וגו׳״; ״ויגש אליהו הנביא ויאמר״; ״למה גדעון הקריב בבמה והרי היה אסור״; ״והקריב בלילה קרבן על ידו בלא כ״ג״; ״ובנית מזבח ליי אלהיך על ראש המעוז הזה… אשר תכרות״; ״אמר הקדוש ברוך הוא אמור לו דוד למד השבים״; ״הקיף את העיר פעם אחת כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים ישאו…״; ״ועוד ד״א עשה יהושע מדעתו״; ״קדש הוא ליי אוצר יי יבוא״; ״א״ל הקב״ה וכך עשית, חייך הרי קרבנך…״. אין בדפוס ״ומנין שממנשה הוא בא — הנה אלפי הדל במנשה״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לא (״שבעה דברים עשה גדעון… והקריב בלילה ובלא כהן, והיה בין הכמרים״); במדבר רבה יד, א.

דבר אחר:

לִי גִלְעָד(תהלים קח, ט) —

אם אמר לך אדם: למה בנה אליהו מזבח בכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה,

והתורה אמרה: אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל(ויקרא יז, ג), וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ(ויקרא יז, ד)?

אמור לו: כל מה שעשה אליהו — לשמו של הקדוש ברוך הוא עשה, ועל פי הגבורה,

שנאמר: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אליה הַנָּבִיא וגו׳(מלכים א יח, לו).

הוי לִי גִלְעָד.

לִי מְנַשֶּׁה —

אם יאמר לך אדם: הרי גדעון הקריב בבמהבבמה — במזבח יחיד שמחוץ למקדש, והיה אסור, שהרי שילה קיימת —

אמר רבי אבא בר כהנא:

שבעה דברים עשה גדעון:

הקריב פר הנעבדהנעבד — שנעבד לעבודה זרה,

ופר המוקצההמוקצה — שהוקצה לעבודה זרה,

ובנה מזבח,

וכרת עצים מן האשרה,

והקריב בלילה,

על ידו,

בלא כהן גדול;

והיה מן הכומריןהכומרין — כמרי עבודה זרה.

וכל מה שעשה — על פי הגבורה עשה,

שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת(שופטים ו, כה),

וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ וגו׳(שופטים ו, כו).

הוי לִי מְנַשֶּׁה.

ומנין שממנשה הוא בא?

שנאמר: הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה(שופטים ו, טו).

יְהוּדָה מחוקקי —

אם יאמר לך אדם: הרי דוד עבר על לא תעשה —

אמור לו: לימד את השבים, כסופר המלמד תינוקות,

שנאמר: אֲלַמְּדָה פֹושְׁעִים דרכך וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ(תהלים נא, טו).

הוי יְהוּדָה מְחֹוקְקִי.

אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי —

אם יאמר לך אדם: למה חילל יהושע את השבת ביריחו?

אמור לו: על פי הגבורה עשה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי(יהושע ו, ב) בידך אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּיבּוֹרֵי הֶחָיִל,

וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּף אֶת הָעִיר וגו׳(יהושע ו, ג),

כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים(יהושע ו, יד),

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים(יהושע ו, ד).

ומנין שהיתה שבת שם?

שאין שבעת ימים לעולם בלא שבת.

אבל דבר אחד עשה מדעתו, מה שלא נאמר לו:

כיון שנכבשה חומת יריחו — שבת היה.

אמר: השבת כולה קדש, ומה שכבשנו בשבת יהיה קדש ליי,

שנאמר: וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא אוֹצַר יְיָ יָבוֹא(יהושע ו, יט).

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי:

כעיר הנדחתהנדחת — שהודחה לעבודה זרה (דברים יג, יג–יח) עשאה.

והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה,

שנאמר: וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וגו׳(דברים יג, יז).

אמר רבי יהודה ברבי שלום:

לימד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא: רֵאשִׁית עֲרִיסֹותֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה(במדבר טו, כ).

אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה — נקדיש את כל שללה לגבוהלגבוה — להקדש, לשמים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל וכך אתה עתיד לעשות — הרי קרבנך מסייע את שבטך, ודוחה את השבת,

שנאמר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח).

תרגום לעבריתבבמה במזבח יחיד שמחוץ למקדש הנעבד שנעבד לעבודה זרה המוקצה שהוקצה לעבודה זרה הכומרין כמרי עבודה זרה הנדחת שהודחה לעבודה זרה (דברים יג, יג–יח) לגבוה להקדש, לשמים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כאהשביעיהשמיני
כבמחוקקיממוקקי
כבכ— (הוספה)
כבוּ— (הוספה)
כבאמוראלור
כבבידךלפניך
כבאמר יהושעאמ׳ ר׳ יהושע

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4303§§

מדרש תנחומא

דרשה ה

ביום השמיני נשיא לבני מנשה

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר(במדבר ז, נד)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

כגבַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה

פתיחתא · יוסף שמשל ביצרו נעשה שליט; קרבן בנו דוחה את השבת, ואפרים ומנשה סמוכים בקרבנם

בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם(קהלת ח, ד–ה)

בדפוס סימן כח, סופו. הדפוס (וכן בובר, נשא לב) מביא את הפתיחתא הזאת על ״ביום השביעי נשיא לבני אפרים״ (בדפוס בסופה: ״מנין ממה שקראו בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים״), ובראשה אינו ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה״ אלא ״זש״ה״ בלבד; כותרת הסדר ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה״ באה בדפוס אחריה, לפני סימן כט (ילמדנו ״נר חנוכה שהותיר בה שמן״), שאינו בכתב היד.

״באשר״ — בכתב היד ״כאשר״, ומאגרים מתקן; כך בבובר בתיקון המהדיר. ״ביראת״ — בפסוק (שמואל ב כג, ג) ״יראת״, וכך בבובר בתיקון המהדיר; בדפוס ״ביראת״. ״אחרי״ — בפסוק (בראשית לט, ז) ״אחר״. ״זה יוסף אבי מנשה״ — כך בכתב היד ובדפוס; בבובר ״אבי (מנשה) [אפרים]״. ״לבני״ (״הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים״) — בכתב היד ״לפני״ (האות פ׳ מסופקת), ומאגרים מתקן. ״כבור ידי״ — בכתב היד ״כבור י״, ובין המלים סימן חסר (מאגרים); הושלם כדפוס (״מהו כבור ידי, כבוריות ידי״) ובובר (״מהו כבור ידי, כברירות ידי״). ״השביעי״ (בסוף) — בכתב היד ״השבת״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק ובדפוס ״השביעי״. ״הכן״ — בפסוק (בראשית מג, טז) ״והכן״.

בדפוס: ״שומר מצוה לא ידע דבר רע״; ״מי שעושה רצונו של מקום״; ״ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וימאן ולא שמע אליה״; ״ויהיו כולם שומעין לדבריך״; ״ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר״; ״לא היה צריך לומר אלא צדיק״; ״עמיהוד עמי היה הודו ולא עם אחר, וכן גמליאל בן פדהצור, אמר יוסף גמליאל גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדני צור מצרתי מבית הסהר, וכן כתיב יגמלני יי כצדקי כבור ידי וגו׳, אמר רבי שמואל בר אמי מהו כבור ידי…״; ״והרי אין דרך המלכים להכין מיום לחבירו״; ״שבת היתה שנאמר והכן, ואין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו״; ״חייך שאני עושה שבן בניך יהיה מקריב בשבת״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לב–לג (״אמר ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי״ בתוספת המהדיר; ״אמר ר׳ שמואל בר אבא מהו כבור ידי״).

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה(במדבר ז, נד).

זה שאמר הכתוב:

באשר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה(קהלת ח, ד) שׁוֹמֵר מִצְוָה(קהלת ח, ה).

וכן הוא אומר: אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל ביראת אֱלֹהִים(שמואל ב כג, ג).

מי הוא שמושל ביצרו?

מי שעושה רצונו של הקדוש ברוך הוא.

ומי היה זה?

זה יוסף, אבי מנשה, אבי אביו של יהושע בן נון.

מה כתיב בו?

וַיְהִי אחרי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹונָיו(בראשית לט, ז), וַיְמָאֵן(בראשית לט, ח) וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ(בראשית לט, י).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא שמעת אליה —

חייך, אני ממליכך על מצרים, ויהיו כולם נשמעים לך לדבריך,

שנאמר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכׇל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ(בראשית מא, נה).

וכן הוא אומר: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וגו׳(בראשית מא, מ) —

ולא יהו בני פלטריןפלטרין — ארמון שלי עושין דבר חוץ מדעתך.

וכן הוא אומר: וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ(בראשית מב, ו) —

על ששלט ביצרו — נעשה שליט בארץ.

וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ(בראשית לט, ב) —

לא היה לו לומר אלא ״איש צדיק״;

למה כתיב אִישׁ מַצְלִיחַ?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: שויתשוית — עברת, צלחת (כלשון ״וצלחו הירדן״) אתה מה שלא שוה אדם הראשון.

ואין מַצְלִיחַ אלא לשון שויהשויה — מעבר, צליחה,

שנאמר: וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ(שמואל ב יט, יח).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אין קרבן יחיד דוחה את השבת;

אלא חייך — קרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית.

הוי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא(במדבר ז, מח) לבני אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

אמר רבי עזריה:

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף: אתה שמרת מצות ״לא תנאף״, וקיימת את התורה קודם שנתתיה —

חייך, אין שבט מפסיק בין שני בניך בקרבן:

אלא אפרים ביום השביעי,

ומנשה ביום השמיני.

רבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות:

אֱלִישָׁמָע — אלי שמע, ולאדונתו לא שמע;

בֶּן עַמִּיהוּד — עמי היה הודו, ולא עם הרשעה.

וכן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר:

אני יוסף, שגמל אלי עמי גמולים;

בֶּן פְּדָהצוּר — שפדאני צורי מצרתי, מבית הסהר.

מהו כְּבֹור(תהלים יח, כא) ידי?

כברירות ידי — שהייתי ברור במצות.

כל אדם, כשהוא עני — ירא מן הקדוש ברוך הוא;

וכשהוא עשיר — בוטח בעושרו, ואין עליו יראה;

אבל יוסף — כשהיה עבד היה ירא את יי,

שהיתה אדונתו משדלתומשדלתו — מפתה אותו, והוא היה אומר לה: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹולָה הַזֹּאת(בראשית לט, ט);

וכשנעשה מלך — הוסיף יראה,

שנאמר: אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא(בראשית מב, יח).

וכשירדו אחיו אצלו שנית — כתיב: וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר וגו׳(בראשית מג, טז).

והרי אין דרך המלכים לאכל מיום לחברומיום לחברו — מיום ליום שאחריו?

אמר רבי יוחנן:

שבת היתה;

ואין ״הכן״ אלא שבת,

שנאמר: וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ(שמות טז, ה).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה —

חייך, שאני עושה לבן בנך מקריב ביום השבת,

שנאמר: בַּיּוֹם השביעי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם.

תרגום לעבריתשוית עברת, צלחת (כלשון ״וצלחו הירדן״) שויה מעבר, צליחה פלטרין ארמון משדלתו מפתה אותו מיום לחברו מיום ליום שאחריו

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

כדוַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ

דרשת הפסוק · ״וירא אדניו כי יי אתו״ · יוסף מברך בלחש, ואדונו מבקש לראות את אלהיו; הקדוש ברוך הוא נגלה עליו בשביל יוסף

בדפוס סימן ל, תחילתו (שם בראשו: ״ביום השמיני נשיא לבני מנשה אמר רבי אבין הלוי ברבי״).

בדפוס: ״היה יוסף מברך להקב״ה ואדונו ראה אותו מלחש בפיו והוא אומר לו מה אתה אומר, הוא משיבו ואומר״; ״הרי חמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט בו״; ״א״ל הקב״ה חייך בשבילך אני נגלה עליו שנאמר״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לד (״א״ל אני מבקש לראות אלהיך״); במדבר רבה יד, ג.

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

היה יוסף מברך, ואדונו רואה אותו מלחשמלחש — לוחש בפיו.

והוא אומר: מה אתה אומר?

והוא משיבו: אני מברך להקדוש ברוך הוא.

אמר לו: אני מבקש לראותו.

אמר לו יוסף: הרי חמה — מכמה שמשיןשמשין — שמשות יש לו — אין אתה יכול להביט;

כבודו — על אחת כמה וכמה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני נגלה עליו בשבילך —

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְיָ אִתּוֹ(בראשית לט, ג).

תרגום לעבריתמלחש לוחש שמשין שמשות

כהמלך הכבוד חולק כבוד ליראיו — ושכר העין של יוסף

דרשת הפסוק · ״מי הוא זה מלך הכבוד״, ״בן פרת יוסף״ · וחתימה · מה שאין מלך בשר ודם עושה; עין יוסף שלא הביטה, הים שראה את ארונו, והגאולה בזכותו

בדפוס סימן ל, סופו. ״סופה״ — בכתב היד ״פופה״ (האות פ׳ מסופקת), ומאגרים מתקן. ״ובסערה״ — בפסוק (נחום א, ג) ״ובשערה״. ״בהקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״בהבב׳ה״ (הב׳ השנייה מסופקת), ומאגרים מתקן. ״מה כתיב ביוסף״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים. ״אצלה״ — כך בכתב היד ובבובר (״ויעזב בגדו (אצלה) [בידה וינס ויצא החוצה]״); בפסוק (בראשית לט, יב) ״בידה״. ״כמלא עין״ — אחרי ״בשילו״ בכתב היד סימן חסר (מאגרים), והושלם מבובר (״אבל בשילה כמלא עין, מה שעשה יוסף פרע לו הקב״ה״); בדפוס אין השלמה. ״וישראל״ — בכתב היד ״ויש״ ומעליו ״ר׳״ בתוספת (= וישר׳); כך בדפוס (״וישראל אומרים״) ובבובר (״וישראל משיבין אותם״). ״אמן, וכן יהי רצון״ — חתימת הפרשה בכתב היד.

״רבי אבון הלוי ברבי״ (השני) — בדפוס ״אמר רבי חנינא״. ״רבי ראובן״ — כך בכתב היד ובבובר; בדפוס ״רבי אבין״. בדפוס: ״מלך ב״ו אין משתמשין בשרביטו ומשה ואהרן נטלו שרביטו״; ואחריו ״מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו ושלמה כתיב בו וישב שלמה על כסא יי״ — שאינו בכתב היד; ״ואליהו רכב על סוסו של הקב״ה״; ״מהו שלם ישלם״; ״יוסף יהא שלום על העין שעצמה״; ״ראה ששמר יוסף על עשרת הדברות״; ״עצמותיו של יוסף ראה״; ״זה ארון המת שהוא מהלך לפני ארון התורה שקיים זה כל מה שכתוב בזה עד שלא נתנה התורה״; ״כדי שיגאלו ישראל גאולת עולמים״.

מקבילות: תנחומא בובר, נשא לד; במדבר רבה יד, ג, ו. ״אוכלין… לפנים מן הקלעים״ — משנה זבחים יד, ו (״קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, וקדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה״); ושכר עינו של יוסף — בבלי זבחים פרק יד, קיח ע״ב (״רבי אבהו אמר, אמר קרא: בן פרת יוסף בן פרת עלי עין — עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל כמלא עיניה״).

אמר רבי אבון הלוי ברבי:

מהו שכתוב: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י)?

שהוא חולק כבוד ליריאיו:

מלך בשר ודם — אין משתמשין בשרביטובשרביטו — בשבט המלכות שלו;

ומשה נטל שרביט מידו של הקדוש ברוך הוא:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ(שמות ד, כ).

מלך בשר ודם — אין רוכבין על סוסו;

ואליהו רכב על סוסו.

ואיזהו סוסו?

סופה וסערה,

שנאמר: בְּסוּפָה ובסערה דַּרְכּוֹ(נחום א, ג);

ונתנן לאליהו,

שנאמר: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם(מלכים ב ב, יא).

מלך בשר ודם — אין לובשין לבושו;

ומהו לבושו של הקדוש ברוך הוא?

הוד והדר,

שנאמר: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א);

והלבישו למלך המשיח,

שנאמר: הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו(תהלים כא, ו).

מה כתיב בהקדוש ברוך הוא?

כְּעַל גְּמֻולוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם(ישעיה נט, יח).

מהו משלם?

לטובים כטובים,

ולרעים כרעים.

מה כתיב ביוסף?

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף(בראשית מט, כב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: יש שלום על העין, שעצמתה ולא הביטה באחת מן המצריות,

שנאמר: בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.

אמר רבי ראובן:

מהו עֲלֵי שׁוּר?

אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם שכר לאותו העין.

שנו רבותינו:

שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים;

אבל בשילו כמלא עין —

מה שעשה יוסף פרע לו הקדוש ברוך הוא.

מה כתיב שם?

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אצלה וַיָּנׇס(בראשית לט, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כשיצאו בניך ממצרים — עתיד הים לראות ארונך ולברוח,

שנאמר: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס(תהלים קיד, ג).

מה ראה?

ראה ששימר יוסף כל עשרת הדברות.

שמעון איש קטרוןקטרון — (שם מקום) קטרון שבגליל אומר:

עצמות יוסף ראה.

ולא עוד, אלא שהיתה ארונו של יוסף מהלכת לפני הארון,

ואומות העולם רואין ואומרין: מה טיבהטיבה — עניינה, מהותה של ארון זה, שהיא מהלכת עם ארון של תורה?

וישראל אומרין: ארון זה — המת שהוא מהלך עם ארון התורה — קיים כל מה שכתוב בתורה;

ולפיכך זכה לילך עמו.

חתימה

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף: יוסף, אף על פי שפרעתי לך מקצת שכר — הקרןהקרן — עיקר השכר (כקרן ופירות) קיימת לך לעולם הבא:

כשיגאלו בניך גאולת עולמים — בזכות יעקב ובזכותך הן נגאלין,

שנאמר: גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה(תהלים עז, טז).

אמן, וכן יהי רצון.

תרגום לעבריתבשרביטו בשבט המלכות שלו טיבה עניינה, מהותה קטרון (שם מקום) קטרון שבגליל הקרן עיקר השכר (כקרן ופירות)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
כגבאשרכאשר
כגלבנילפני
כגידיי
כגהשביעיהשבת
כהספ
כההקדוש ברוך הואהבב״ה
כהכמלא עין— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4401§§

מדרש תנחומא

דרשה א

בהעלתך את הנרות

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת(במדבר ח, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אשמן שריפה בשבת — ושמן זית למאור

הלכה · ילמדנו · במה מדליקין; אנשי מדי ומצרים וקפוטקיא, וחיבת שמן זית שבחר בו הקדוש ברוך הוא לנר

בדפוס סימן א.

״רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעיטרן״ — חסר בכתב היד (הסופר דילג מ״ביום טוב״ אל ״מפני כבוד השבת״), והושלם מן המשנה (שבת ב, ב) ומן הדפוס. ״[ש]מן פקועות״ — השלמת מאגרים; במשנה ובדפוס ״בשמן שומשמין״, ״בשמן דגים״, ״בשמן פקועות״.

״רבי יהודה״ — כך בכתב היד ובדפוס; בבבלי שבת פרק ב, כו ע״א ובתנחומא בובר, בהעלותך א ״רבי יוחנן בן נורי״, ושם גם ״מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין״. ״אנשי מצרים״ — בבבלי ובדפוס ״אנשי אלכסנדריא״.

״כתב״ — בכתב היד ״כת׳״, ונפתח כדפוס (״ובנר הדלקה כתב שמן זית ולא שאר שמנים״). ״זך כתית למאור״ — שמות כז, כ (וכן ויקרא כד, ב), כציון הדפוס. בדפוס: ״ומותר מן הזית הראשון היה למנחות״; ״ואנו מוצאין בהרבה מקומות״.

מקבילות: משנה שבת ב, ב; בבלי שבת פרק ב, כו ע״א (״עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל… ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך״); במדבר רבה טו, א (״אנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקב״ה על הנרות״).

בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).

ילמדינו רבינו: מהו להדליק שמן שריפהשמן שריפה — שמן של תרומה שנטמא, שמצוותו בשריפה בשבת?

כך שנו רבותינו:

משנה שבת ב, ב

אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב.

רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעיטרןבעיטרן — בשמן עכור, שיורי הזפת מפני כבוד השבת.

וחכמים מתירין בכל השמנים:

בשמן שמשמיןבשמן שמשמין — בשמן שומשום,

בשמן אגוזים,

בשמן צנונותבשמן צנונות — בשמן זרעי צנון,

שמן דגים,

שמן פקועותפקועות — דלעת השדה המרה (קולוקינת), שמזרעיה עושים שמן,

בעיטרן,

ובנפטובנפט — בשמן אדמה.

רבי טרפון אומר:

אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

מה יעשו אנשי מדי

עמד רבי יהודה על רגליו ואמר לו לרבי טרפון:

מה יעשו אנשי מדי, שאין להם אלא שמן אגוזים?

מה יעשו אנשי מצרים, שאין להם אלא שמן צנונות?

מה יעשו אנשי קפוטקייאקפוטקייא — קפדוקיה, ארץ במזרח אסיה הקטנה, שאין להם לא זה ולא זה?

אמר לו רבי טרפון:

הרי מצינו שחיבב הקדוש ברוך הוא שמן זית יתר מכל השמנים בנר ובהדליקובהדליק — ובהדלקה,

שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש בכמה מקומות,

ומרוב חיבתו בחר בשמן זית:

זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר(שמות כז, כ) — למאור, ולא למנחות;

ומותרומותר — והשמן המשובח פחות, שנשאר אחר הכתישה הראשונה מן הזית הראשון — למנחות הנקרבות.

תדע,

שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן(ויקרא ב, טו),

ובנר הדליק כתב: שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר — ולא שאר שמנים.

זָךְ כָּתִית למה? לַמָּאוֹר.

ואנו מוצאים בכמה מקומות צוה הקדוש ברוך הוא על הנרות להדליקן משמן זית:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר;

עַל הַמְּנֹורָה הַטְּהֹורָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת(ויקרא כד, ד);

ואף כאן: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות.

תרגום לעבריתשמן שריפה שמן של תרומה שנטמא, שמצוותו בשריפה בשמן שמשמין בשמן שומשום בשמן צנונות בשמן זרעי צנון פקועות דלעת השדה המרה (קולוקינת), שמזרעיה עושים שמן בעיטרן בשמן עכור, שיורי הזפת ובנפט בשמן אדמה קפוטקייא קפדוקיה, ארץ במזרח אסיה הקטנה ובהדליק ובהדלקה ומותר והשמן המשובח פחות, שנשאר אחר הכתישה הראשונה

חלק ב

פתיחתא

ביְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר

פתיחתא ראשונה · לא לאורם הוא צריך אלא לזכותם; חלונות המקדש רחבות מבחוץ, ואורה גדולה לעתיד לבוא

יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר(ישעיה מב, כא)

בדפוס סימן ב. ״ונהורא עימיה שריה״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ונהורא עמה שרא״, כלשון המקרא (דניאל ב, כב: ״ונהירא״, קרי ״ונהורא״, ״עמה שרא״); לכן ״שריה״ מחוץ למירכאות. ״וכתיב״ — בכתב היד בסימון הארמית של מאגרים; בדפוס ״וכן הוא אומר״.

בדפוס: ״אמר ליה הקב״ה למשה… הזהרתי על הנרות אלא כדי לזכותם״; ״גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה״; ״לכך נאמר קומי אורי כי בא אורך וגו׳, וכתיב והלכו גוים לאורך״ (בלא ״כי הנה החשך״).

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ב; במדבר רבה טו, ב. החלונות — בבלי מנחות פרק ט, פו ע״ב (״ויעש לבית חלוני שקופים אטומים — תנא: שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ, לא לאורה אני צריך״).

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).

זה שאמר הכתוב:

יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר(ישעיה מב, כא).

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

לא בשביל שאני צריך לנרות של בשר ודם הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותכם.

וכן הוא אומר: וּנְהוֹרָא עִימֵּיהּונהורא עימיה — והאור עמו שריה(דניאל ב, כב),

וכתיב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ(תהלים קלט, יב) —

ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם.

תדע לך:

כשאדם בונה בית — עושה לו חלונות, ומבקש כדי שיהא האור נכנס:

עושה חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים.

ושלמה, כשבנה בית המקדש, לא עשה כן,

אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבפנים מבית המקדש ומאיר לחוץ,

שכן הוא אומר: וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻופִים אֲטוּמִים(מלכים א ו, ד) —

להודיעך שכולו אור, ואינו צריך לאורה.

ולמה צוה אתכם? כדי לזכות אתכם.

לכך נאמר: בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות.

הוי: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ.

אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל:

הוו זהירין להדליק את הנרות לשמי, ואני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבוא.

לכך נאמר: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ(ישעיה ס, א), כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ וגו׳(ישעיה ס, ב), וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ(ישעיה ס, ג).

תרגום לעבריתונהורא עימיה והאור עמו

חלק ג

גוף הדרשה

גחנוכה לשבטו של לוי

דרשת הפסוק · ״דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרות״ · שבט לוי לא הקריב לחנוכת המזבח; משל לאוהב המלך שעשה לו סעודה לעצמו

בדפוס סימן ג, תחילתו. ״לחנוכת״ — בכתב היד ״מחנוכת״, ותיקון מאגרים כדפוס. ״לבעלי״ (״לבעלי אומניות״) — בגליון כתב היד; בדפוס ״אומניות״ ובבובר ״אומניות אומניות״.

בדפוס: ״והיו מצירים ואומרים״; ״שמא יש בלבו של מלך עלי כלום״; ״ולך לעצמך אני עושה סעודה אחת בלבד יחידה, לומר שאוהבי אתה״ (בכתב היד ״סעודה בלבד יתירה״); ״וקבלן הקב״ה״; ״כל השבטים עשו לעצמם חנוכה״; ״לכך נאמר דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך, ואח״כ קח את הלוים״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ג; במדבר רבה טו, ג.

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).

את מוצא: שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח — שבט לוי לא הקריב כלום.

היו מצרים: למה ריחקנו מהקרבה לחנוכת המזבח?

משל — למה הדבר דומה?

למלך שעשה סעודה, והיה קורא בכל יום לבעלי אומניותאומניות — מלאכות; בעלי אומניות — בעלי מלאכה.

והיה לו אוהב אחד, שהיה אוהבו יתר מדאי — לא קרא אותו עמהם.

והיה מיצרמיצר — מצטער, לומר: שמא יש בליבו של מלך עלי? לפיכך לא זימנני בכל הסעודות האלו.

כיון שעברו כל ימי הסעודה — קרא לאותו אוהב.

אמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה בלבד יתירה.

למה? שאתה אוהבי.

כך המלך — זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

את מוצא: שנים עשר שבטים הקריבו לחנוכת המזבח, וקיבלן,

שנאמר: קַח מֵאִתָּם(במדבר ז, ה);

ושבטו של לוי לא הקריבו.

כיון שעברה חנוכת המזבח — אמר להן הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו:

כל השבטים עשו חנוכה, ואתם — לעצמיכם עשו חנוכה.

לכך נאמר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות,

ואחר כך: קַח אֶת הַלְוִיִּם(במדבר ח, ו).

תרגום לעבריתמיצר מצטער אומניות מלאכות; בעלי אומניות — בעלי מלאכה

דשנתקשה משה במעשה המנורה

דרשת הפסוק · ״וזה מעשה המנורה מקשה זהב״ · משה נתקשה במנורה, והשליך את הככר לאש והמנורה נעשית מעצמה; נפשותיכם משולות בנר

בדפוס סימן ג, המשכו. בדפוס ״ד״א בהעלותך את הנרות״, ובמקום ״ובפרסות בהמה טהורה… מקשה זהב״ הפניה: ״בשלשה דברים נתקשה משה כו׳ (לעיל סדר שמיני סימן ח׳)״. ״והשליכו לאש ואמר רבונו של עולם הרי הככר״ — בגליון כתב היד.

״כל מפרסת פרסה את זה תאכלו״ — כך בכתב היד: צירוף של ויקרא יא, ג (״כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו״) ושל ״את זה תאכלו״ (ויקרא יא, ט); בבובר ״זאת החיה אשר תאכלו וגו׳ אך את זה לא תאכלו״. ״חדשים״ — בכתב היד ״חדשי׳״.

״אינו אומר כן אלא כן עשה סתם״ — כך בכתב היד; בדפוס ״כן עשה משה אין אומר כאן אלא כן עשה סתם״. ״נר אלהים נשמת אדם״ — במקרא (משלי כ, כז) ״נר יי״, וכך בדפוס. בדפוס: ״טול זהב והשליכהו לאש והוציאהו״; ״לפיכך א״ל הקב״ה להזהיר את אהרן להדליק, שנא׳ בהעלותך את הנרות״.

מקבילות: בבלי מנחות פרק ג, כט ע״א (״שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב״ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים״); תנחומא בובר, בהעלותך ד; במדבר רבה טו, ד.

בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).

את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יתר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע:

ובפרסות בהמה טהורה ובבהמה טמאה,

שנאמר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ(ויקרא יא, ב), כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה(ויקרא יא, ג) את זה תאכלו;

וכן בירח —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב);

וכן במעשה המנורה,

שנאמר: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה מִקְשָׁה זָהָב(במדבר ח, ד).

מהו מִקְשָׁה?

כלומר: מה קשה היא ליעשות! שהרבה יגע בה משה עד שלא תעשה,

שכן הוא אומר: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה(שמות כה, לא).

כיון שנתקשה בה — אמר לו הקדוש ברוך הוא:

משה, טול ככר זהבככר זהב — גוש זהב במשקל ככר והשליכהו לאורלאור — לאש והוציאו,

והיא מעצמה נעשית — היא וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה;

אתה היה מכה בפטיש, ומעצמה נעשית.

לכך הוא אומר: מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה — יוד מלא, ולא כתיב ״תעשה״,

כלומר: מעצמה היא נעשית.

מה עשה משה?

נטל את הככר והשליכו לאש, ואמר:

רבונו של עולם, הרי הככר בתוך האש; כשם שאתה רוצה — תעשה לפניך.

מיד יצתה המנורה עשויה כתיקנהכתיקנה — כהלכתה, בשלמותה.

לפיכך כתיב: כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְיָ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹורָה.

אינו אומר כן, אלא כֵּן עָשָׂה סתם.

מי עשה? הקדוש ברוך הוא עשה.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הזהיר את אהרן להדליק — בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

אם הזהרתם להיות מדליקין לפני — אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע,

שנמשלו נפשותיכם בנר,

שנאמר: נֵר אלהים נִשְׁמַת אָדָם וגו׳(משלי כ, כז).

תרגום לעבריתככר זהב גוש זהב במשקל ככר לאור לאש כתיקנה כהלכתה, בשלמותה

חלק ד

פתיחתא

הכִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי

פתיחתא שנייה · הוא אורו של עולם ומבקש שיאירו לו, כדי לעלותם; משל לפיקח וסומא

כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי(תהלים יח, כט)

בדפוס סימן ד. בדפוס: ״אתה הוא נרו של עולם והאורה דרה אצלך״; ״אמר להם הקב״ה לא שאני צריך לכך״; את משל הפיקח והסומא מקצר הדפוס בהפניה (״וכו׳ (לעיל סדר תצוה סי׳ ד׳)״); ״כיון שהוקם המשכן קרא הקב״ה למשה ואמר ליה אמור להם שיאירו לי, שנאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך״, ואחריו עוד ״אמרו ישראל להקב״ה כי אתה תאיר נרי ואתה אומר לנו שנאיר לפניך״.

״משוטטות״ — במקרא (זכריה ד, י) ״משוטטים״, ולכן מחוץ למירכאות. ״והאיר לי״ — כך בכתב היד פעמיים; ובסוף דברי הפיקח ״האר לי״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ה; במדבר רבה טו, ה.

בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות(במדבר ח, ב).

זה שאמר הכתוב:

כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי וגו׳(תהלים יח, כט).

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך? אתה הוא אורו של עולם,

שנאמר: גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִימֵּיהּ שְׁרֵיאגלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עימיה שריא — מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחושך, והאור עמו שוכן(דניאל ב, כב);

ואתה אומר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת!

הוי: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְיָ.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

לא שאני צריך לכם, אלא תאירו לי כשם שהארתי לכם.

למה? לעלות אתכם לפני כל אומות העולם,

שיהו אומרים: ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל!

למה הדבר דומה?

לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.

אמר לו הפיקח לסומא, כשנכנסו לבית: צא והדלק לי את הנר הזה, והאיר לי.

אמר לו הסומא: בטובתךבטובתך — בבקשה ממך; לשון בקשה ונימוס!

כשהייתי בדרך — אתה הייתה מסמיכנימסמיכני — תומך בי ומוליכני;

עד שנכנסנו לתוך הבית — ואתה הייתה מלוה אותי;

ועכשיו אתה אומר לי: צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי?

אמר לו הפיקח: שלא תהא מחזיק לי טובהמחזיק לי טובה — רואה עצמך חייב לי תודה שהייתי מלווך בדרך — לפיכך אמרתי לך: האר לי.

כך — הפיקח הזה — זה הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: עֵינֵי יְיָ הֵמָּה משוטטות בְּכׇל הָאָרֶץ(זכריה ד, י);

והסומא — אלו ישראל,

שנאמר: נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה וגו׳(ישעיה נט, י).

והיה הקדוש ברוך הוא מנהיגם ומאיר להם,

שנאמר: וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם(שמות יג, כא).

כיון שנגמר המשכן — קרא הקדוש ברוך הוא למשה, ואמר לו: שתאירו לי,

שנאמר: בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות.

אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: בשביל לעלות אתכם אמרתי לכם שתאירו לי, כשם שהארתי לכם.

לכך נאמר: בְּהַעֲלֹותְךָ.

תרגום לעבריתבטובתך בבקשה ממך; לשון בקשה ונימוס מסמיכני תומך בי ומוליכני מחזיק לי טובה רואה עצמך חייב לי תודה גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עימיה שריא מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחושך, והאור עמו שוכן

חלק ה

למעלה מן העניין

ומה כתיב למעלה מן הענין — יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹושָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויהי ביום כלות משה״ עד ״ויקריבו נשיאי ישראל״ · כל הנשיאים הקריבו חוץ מאהרן; לגדולה מזו הוא מותקן — הקרבנות בטלים והנרות לעולם

יְראוּ אֶת־יְיָ קְדֹשָׁיו כִּי־אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו(תהלים לד, י)

בדפוס סימן ה, תחילתו. בדפוס: ״ויקריבו הנשיאים״; ״את מוצא למעלה י״א שבטים הקריבו ושבט לוי לא הקריב ושבט אפרים, וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי״; ״ומי היה נשיא לוי״; ״שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי״; ״לגדולה מזו אתה מתוקן״; ״אל מול פני המנורה וכל הברכות…״.

״תכתוב״ — בכתב היד ״תכתו׳״; במקרא (במדבר יז, יח) ״תכתב״. ״הנשאים״ — כך בכתב היד.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ו; במדבר רבה טו, ו.

מה כתיב למעלה מן הענין?

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א), וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ז, ב);

ואחר כך: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹותְךָ(במדבר ח, ב).

זה שאמר הכתוב:

יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹושָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵיאָיו(תהלים לד, י).

את מוצא למעלה: אחד עשר שבטים הקריבו, ושבט אפרים הקריב, ושבט לוי לא הקריב.

וכל הנשאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי.

ומי היה נשיאו של לוי? זה אהרן,

שנאמר: וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּוב עַל מַטֵּה לֵוִי(במדבר יז, יח).

ואהרן לא הקריב עם הנשיאים,

והיה אומר: אוי לי! שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לאהרן: אל תתירא, לגדולה מזו אתה מותקןמותקן — מוכן ומיועד.

לכך נאמר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ.

הקרבנות — כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין;

אבל הנרות — לעולם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ.

כל הברכות שנתתי לך לברך את בני — אינן בטלין לעולם.

תרגום לעבריתמותקן מוכן ומיועד

חלק ו

גוף הדרשה

זשלא תהיו מבזין על המנורה

דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״ · ״מי בז ליום קטנות״ — שבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים, וחביבין לפניו

בדפוס סימן ה, המשכו. ״זו המנורה״ — בכתב היד ״או המנורה״ (מאגרים: משובש), והתיקון כדפוס. בדפוס הפסוק עד ״עיני יי המה משוטטים בכל הארץ״; ״ומהו שבעה אלה שבעת הנרות״; ״כך חביבין הם לפני שלא תהיו מבזין עליה״. ״זרובבל״ — בכתב היד ״זרוב׳״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ז; במדבר רבה טו, ז.

דבר אחר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה(במדבר ח, ב) —

שלא תהיו מבזין על המנורה,

שנאמר: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻובָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה(זכריה ד, י) —

זו המנורה.

ומהו שִׁבְעָה אֵלֶּה? אלו שבעת הנרות, כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ.

כך הן חביבין לפני — שלא תהיו מבזין עליהם.

לכך נאמר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ.

חשאינו צריך לאורה

דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה יאירו״ · חלונות המקדש מוציאים אורה לחוץ; הברק מבהיק את העולם; העין רואה מתוך השחור

בדפוס סימן ה, המשכו. ״אליהמה לפנימה לשער סביב סביב״ — בכתב היד בקיצור (״אליה׳ לפנ׳ לש׳ סבי׳ סביב״), ונפתח לפי המקרא (יחזקאל מ, טז) וכדפוס. ״כהחלונות״ — יחזקאל מ, כה (״כהחלנות האלה״), וכך בבובר (״וחלונות אטומות אל התאים וגו׳ כהחלונות האלה״).

״רבי ברכיה ברבי״ — כך בכתב היד (״ר׳ ברכיה בר׳״); בדפוס ״רבי ברכיה הכהן״. ״רבי חנינה״ — בדפוס ״רבי חנינא״. ״מראיהן״ — במקרא (יחזקאל א, יג) ״מראיהם״. בדפוס: ״שמא יטעה אותך יצרך״; ״ולמה אמרתי לכם אלא כדי להעלותכם, שנאמר בהעלותך״; ״יש בתוכם לבן ושחור ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור, הקב״ה שכלה אורה הוא צריך לאור שלכם״.

מקבילות: בבלי שבת פרק ב, כב ע״ב (״וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו״); בבלי מנחות פרק ט, פו ע״ב (״לא לאורה אני צריך״); תנחומא בובר, בהעלותך ז; במדבר רבה טו, ז.

שלא יטעך יצרך לומר שהוא צריך אורה —

ראה מה כתיב בחלונות בית המקדש:

וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻומוֹת אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר סָבִיב סָבִיב וגו׳(יחזקאל מ, טז);

״כחלונות״ אין כתיב, אלא כְּהַחַלֹּונוֹת(יחזקאל מ, כה) —

שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהו מוציאין את האורה לחוץ.

אמר רבי ברכיה ברבי:

הברק הזה — תולדות האשתולדות האש — נולד מן האש, מעשה האש מלמעלן הוא, והוא יוצא ומבהיקומבהיק — ומאיר בזוהר את העולם כולו,

שנאמר: וּדְמוּת הַחַיּוֹת מראיהן כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּועֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת וְנֹוגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק(יחזקאל א, יג) —

ומבהיק את העולם כולו; ואני צריך לאורה שלכם?

ולמה אמרתי לכם? אלא כדי לעלותכם.

אמר רבי חנינה:

אמר הקדוש ברוך הוא:

העינים שיש בך — יש בתוכן שחור ולבן, ואין אתה רואה מן הלבן אלא מן השחור.

ומה עינים, שיש בתוכן שחור ולבן, ואין אתה רואה אלא מתוך השחור —

הקדוש ברוך הוא, שכולו אורה, הוא צריך לאור שלכם?

תרגום לעבריתתולדות האש נולד מן האש, מעשה האש ומבהיק ומאיר בזוהר

טאור מתוך החשך

דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה״ · בשר ודם מדליק נר מנר, והקדוש ברוך הוא הוציא אורה מתוך החשך

בדפוס סימן ה, סופו. ״אבל הקדוש ברוך הוא הדליק אור מתוך חשך״ — חסר בכתב היד, והושלם מן הדפוס (בבובר ״והקב״ה האיר נר מתוך החשך״). בדפוס: ״שמא יכול להדליק נר מתוך חשך״; ״אמר הקב״ה ומתוך החשך הוצאתי אורה ואני צריך לנרות שלכם״; ״ולמה אמרתי לך בשביל להעלותך להעלות נר תמיד״.

״להעלות נר תמיד״ — שמות כז, כ (וכן ויקרא כד, ב).

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ח; במדבר רבה טו, ז.

דבר אחר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה(במדבר ח, ב) —

בשר ודם מדליק נר מנר דלוק; שמא יכול להדליקו מתוך החשך?

אבל הקדוש ברוך הוא הדליק אור מתוך חשך,

שנאמר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם(בראשית א, ב);

מה כתיב אחריו? וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר(בראשית א, ג).

ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לאור שלכם?

ולמה אמרתי לך? בשביל לעלותך.

הוי: לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד(שמות כז, כ).

חלק ז

פתיחתא

יגַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה

פתיחתא שלישית · משל לאוהב שהתקין למלך כלי הדיוט; עשו לי מקדש ומנורה, ובאת שכינה

גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה(תהלים קלט, יב)

בדפוס סימן ו, תחילתו. ״יצא עמו שמשין של זהב מיכן ומיכן״ — כך בכתב היד (מאגרים סימנו את הצירוף כמשובש); בדפוס ״באו עמו שמשין סבבו מכאן ומכאן מנורות של זהב לפניו מכאן ומכאן״, ובבובר ״באו עמו שמשין, סובקין לפניו מכאן ומכאן מנורות של זהב״.

״שריא״ — כך בכתב היד (וכן בסעיף ה); מאגרים מתקנים ״שריה״, כבסעיף ב; ״שריא״ קרובה ללשון המקרא (״שרא״) ונשארה. בדפוס ״ונהורא עמיה שדא״. ״ויקרא אל משה״ — ויקרא א, א (אחר ״ולא יכול משה לבא אל אהל מועד״, שמות מ, לה).

בדפוס: ״ד״א בהעלותך״; ״ולנו אתה אומר להדליק שנאמר בהעלותך את הנרות״; ״תדע שאצלך אני סועד היום לך התקין לי״; ״התקינו מנורה ונרות״; ״כיון שעשו מיד באה השכינה״; ״מיד קרא למשה שנאמר ויקרא אל משה וכתיב ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, ומה דבר אליו בהעלותך את הנרות״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך ט; במדבר רבה טו, ח.

בְּהַעֲלֹתְךָ(במדבר ח, ב).

זה שאמר הכתוב:

גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה(תהלים קלט, יב),

ולנו אתה אומר: בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות?

למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו אוהב.

אמר לו המלך: תהא יודע שאצלך אני סועדסועד — סועד את סעודתי, אוכל; תתקן לי.

הלך אוהבו, התקין:

מיטה של הדיוטשל הדיוט — של אדם פשוט, פשוטה,

מנורה של הדיוט,

שולחן של הדיוט.

כיון שבא המלך — יצא עמו שמשיןשמשין — משרתים של זהב מיכן ומיכן, מנורות של זהב מלפניו.

כיון שראה אוהבו את כל הכבוד — נתבייש, והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה הכל מן הדיוטות.

אמר לו המלך: לא אמרתי לך שאצלך אני סועד? ולמה לא התקנת לי כלום?

אמר לו: אדוני המלך, ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך, ונתביישתי ממך, והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות.

אמר לו: חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך.

וכן הקדוש ברוך הוא — כולו אורה,

שנאמר: וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵיאונהורא עמיה שריא — והאור עמו שוכן(דניאל ב, כב);

והוא אומר לישראל: התקינו לי מנורות ונרות.

מה כתיב שם? וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח), וְעָשִׂיתָ מְנֹורַת זָהָב טָהוֹר(שמות כה, לא).

כיון שעשו — באת שכינה.

מה כתיב שם? וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה לָבא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד(שמות מ, לה).

מיד קרא לו,

שנאמר: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א),

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו(במדבר ז, פט).

ומהו דבר אליו?

בְּהַעֲלֹותְךָ אֶת הַנֵּרֹות.

תרגום לעבריתסועד סועד את סעודתי, אוכל של הדיוט של אדם פשוט, פשוטה שמשין משרתים ונהורא עמיה שריא והאור עמו שוכן

חלק ח

גוף הדרשה וחתימה

יאשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי

דרשת הפסוק · ״בהעלתך את הנרות״ · החמה והלבנה חוטפות מזיקוקי האור של מעלה, ולבריות ניתן אחד ממאה

בדפוס סימן ו, המשכו. ״אלהים״ — השלמת מאגרים, כמקרא. בדפוס, אחר ״אחד ממאה״: ״שנאמר ידע מה בחשוכא ונהורא וגו׳, לפיכך עשית חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים״ (וכן בבובר).

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך י; במדבר רבה טו, ט.

אמרו ישראל: שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קׇדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ(תהלים מג, ג).

גדול אורו של הקדוש ברוך הוא:

החמה והלבנה מאירין לעולם — ומהיכן מאירין?

מן זיקוקי אורזיקוקי אור — ניצוצות אור של מעלן הן חוטפין,

שנאמר: לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ(חבקוק ג, יא).

גדול האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה,

שנאמר: וַיִּתֵּן אֹותָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ(בראשית א, יז).

תרגום לעבריתזיקוקי אור ניצוצות אור

יבבְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים

דרשת הפסוק · ״אל מול פני המנורה יאירו״ · הוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר

בדפוס סימן ו, המשכו. ״אמר דוד״ — כך בכתב היד ובדפוס; הפסוק במשלי (טז, טו), ובבובר ״אמר (דוד) [שלמה]״. ״בנר״ — בגליון כתב היד. ״רבי יעקב ברבי יוסי״ — בדפוס ״רבי יעקב בר יוסי״. בדפוס: ״ונתנה לצדיקים לישראל״; ״עד שאמר להם אל מול פני המנורה״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך יא; במדבר רבה טו, ט.

אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ(במדבר ח, ב) —

אמר דוד: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים(משלי טז, טו).

אמר רבי יעקב ברבי יוסי:

נמנעה השמחה מן הרשעים וניתנת לישראל,

שהוצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר,

שאמר להם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ.

יגמנורה טהורה ירדה מן השמים

חתימה · משה נתקשה במנורה ובצלאל עשאה; המנורה מחמשה דברים שנגנזו, ועתידים לחזור

בדפוס סימן ו, סופו. ״רבי לוי ברבי אמר״ — כך בכתב היד (״ר׳ לוי בר׳ אמ׳״); בדפוס ״רבי לוי ב״ר אומר״, בבובר ״ר׳ לוי אמר״. ״נתקשה המנורה״ — כך בכתב היד; מאגרים מתקנים ״נתקשת״; בדפוס ״נתקשה בה וירד משה״.

״נתן לה״ — בכתב היד ״לך״ (מאגרים: משובש), והתיקון כמקרא (ישעיה לה, ב).

בדפוס: ״שכחתי מעשיה״; ״עד שנטל הקב״ה מטבע של אש״; ״אעפ״כ נתקשה עלה משה״; ״ירד משה ואמר לבצלאל מיד עשאה״; ״ואת שלא ראית אותה עשית מדעתך, בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב״ה עשייתה ואמר ועשית״; ״וכשיעור הקב״ה ברחמיו״; ״ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרח תפרח ותגל״ (ושם הסימן נגמר).

מקבילות: בבלי מנחות פרק ג, כט ע״א (״ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם״); בבלי ברכות פרק ט, נה ע״א (״שמא בצל אל היית וידעת״); בבלי יומא פרק א, כא ע״ב מונה חמשה דברים אחרים שחסרו במקדש שני (״ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים״); תנחומא בובר, בהעלותך יא; במדבר רבה טו, י.

רבי לוי ברבי אמר:

מנורה טהורה ירדה מן השמים,

שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: וְעָשִׂיתָ מְנֹורַת זָהָב טָהוֹר(שמות כה, לא).

אמר לו: כיצד נעשה אותה?

אמר לו: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה.

אף על פי כן נתקשה המנורה, וירד ושכח מעשיה.

עלה ואמר: רבונו של עולם, שכחתי!

הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, ועוד נתקשה בה.

אמר לו: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה(שמות כה, מ) —

עד שנטל מטבע של אשמטבע של אש — דמות ותבנית של אש והראה לו עשייתה;

ואף על פי כן נתקשה על משה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אל בצלאל, והוא יעשה אותה.

ירד משה אצל בצלאל, ומיד עשאה.

התחיל משה תמיהתמיה — תמה ומשתאה ואומר:

אני — כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשיתי בעשייתה, ואתה, שלא ראית — עשית מדעתך?

בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה!

ולפיכך, כשחרב בית המקדש — נגנזה המנורה.

וזה אחד מחמשה דברים שנגנזו:

הארון,

והמנורה,

והאש,

ורוח הקדש,

והכרובים.

וכשישוב הקדוש ברוך הוא ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו — הוא מחזירן למקומן ומשמח את ירושלם.

מנין?

שכן כתיב: יְשֻׂושׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וגו׳(ישעיה לה, א),

פָּרֹוחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וגו׳(ישעיה לה, ב).

תרגום לעבריתמטבע של אש דמות ותבנית של אש תמיה תמה ומשתאה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
ארבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעיטרן— (הוספה)
אש— (הוספה)
גלחנוכתמחנוכת
זזואו
טאבל הקדוש ברוך הוא הדליק אור מתוך חשך— (הוספה)
יאאלהים— (הוספה)
יגלהלך

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4402§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

קח את הלוים

קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם(במדבר ח, ו)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

ידכמה נימין היו בכנור

הלכה · ילמדנו · שבעה נימין בכנור, שמונה לימות המשיח ועשר לעתיד לבוא; הלוים חביבין, קח אותם לסררה

בדפוס סימן ז. ״רבינו״ — בכתב היד ״רבי׳״. ״השמינית״ — בכתב היד ״השמיני׳״. ״חביבין״ — בכתב היד ״חביבי׳״, ונפתח כדפוס.

בדפוס: ״כמה נימין היו באותו כנור״; ״כך א״ר יהודה ז׳ נימין היו בכנור״; ״שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך״; ״אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך״; ״לשררה״ (בכתב היד ״לסררה״, וכן בסעיף טו).

מקבילות: בבלי ערכין פרקים ב–ג, יג ע״ב (״רבי יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: שובע שמחות את פניך, אל תיקרי שובע אלא שבע; ושל ימות המשיח שמונה…״); תנחומא בובר, בהעלותך יב; במדבר רבה טו, יא.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר(במדבר ח, ה) קַח אֶת הַלְוִיִּם(במדבר ח, ו).

ילמדינו רבינו: כמה נימיןנימין — מיתרים יש בכינור שהיו הלוים מנגנין בו?

כך שנה רבי יהודה:

שבעה נימין היו באותו כנור,

שנאמר: שֹׂובַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח(תהלים טז, יא) —

אל תהי קורא שֹׂובַע, אלא ״שבע״;

וכן דוד אומר: שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ וגו׳(תהלים קיט, קסד).

ולימות המשיח — נעשות שמונה,

שכן דוד אומר בניגון: לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית(תהלים ו, א).

ולעתיד לבוא — נעשות עשר,

שנאמר: אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ(תהלים קמד, ט).

ומי התקין להם? שמואל ודוד,

שנאמר: הֵמָּה יִסַּד דָּוִד וּשְׁמוּאֵל הָרֹואֶה בֶּאֱמוּנָתָם(דברי הימים א ט, כב).

והם העמידו חלוקי השירחלוקי השיר — סדרי השיר ומשמרות המשוררים,

והיו הלוים עומדין על הדוכןהדוכן — הבמה שבעזרה, שעליה עמדו הלוים בשירה ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם.

ראה חיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את הלוים!

כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרבה הלוים חביבין לפני; קח אותם לשמי לסררהלסררה — לשררה, לגדולה ולמשרה.

מנין? ממה שקראו בענין:

קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹותָם.

תרגום לעבריתנימין מיתרים הדוכן הבמה שבעזרה, שעליה עמדו הלוים בשירה חלוקי השיר סדרי השיר ומשמרות המשוררים לסררה לשררה, לגדולה ולמשרה

חלק ב

פתיחתא

טויְיָ צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ

פתיחתא · הקדוש ברוך הוא בוחן ואחר כך מעלה: האבות ויוסף, ושבט לוי שעמד בנסיונו במצרים ובעגל

יְיָ צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ(תהלים יא, ה)

בדפוס סימן ח. ״פוטיפר״ — בכתב היד ״פוטיפרע״ (מאגרים: משובש; פוטי פרע אבי אסנת), והתיקון כמקרא (בראשית לט, א) וכדפוס. ״ויברכהו״ — בכתב היד ״ויבר׳״. ״כה אמר יי אלהים״ — כך בכתב היד; במקרא (יחזקאל כ, ה) ״כה אמר אדני יי״.

בדפוס: ״וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות בעשו ברחל בדינה ביוסף בשמעון בבנימין״ (בכתב היד ״בעשו ולבן בדינה וביוסף״); ״כי במקלי עברתי וגו׳ ואח״כ ברכו״; ״וכן יוסף נסהו בכל אותן הצרות באשת פוטיפר״; ״והיו כלם עובדי ע״ג שכן יחזקאל מוכיחו״; ״ולא עוד אלא משעשו את העגל״; ״מיד עשו כן ולא נשאו פנים״; ״מיד אמר הקב״ה והיו לי הלוים״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך יג; במדבר רבה טו, יב.

קַח אֶת הַלְוִיִּם(במדבר ח, ו).

זה שאמר הכתוב:

יְיָ צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ(תהלים יא, ה).

יְיָ צַדִּיק יִבְחָן —

אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לסררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה;

וכיון שהוא עומד בנסיונו — הוא מעלה אותו לסררה.

וכן אתה מוצא באבינו אברהם:

ניסהו הקדוש ברוך הוא עשר נסיונות ועמד בהם, ואחר כך בירכו,

שנאמר: וַיְיָ בֵּירַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א).

וכן יצחק — ניסהו בימי אבימלך, ועמד בנסיונו, ואחר כך בירכו,

שנאמר: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְיָ(בראשית כו, יב).

וכן אבינו יעקב — ניסהו בכל אותן הצרות: בעשו ולבן, בדינה וביוסף.

והיאך יצא מבית אביו? כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי(בראשית לב, יא);

וברכו, שנאמר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹואוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ(בראשית לה, ט).

וכן יוסף — ניסהו באשת פוטיפר, והיה חבוש שתים עשרה שנה,

ואחר כך יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונו.

הוי: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן.

ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שלא תבטל התורה:

שבשעה שהיו ישראל במצרים — מאסו בתורה ובמילה, והיו כולם עובדי עבודה זרה,

שכן יחזקאל מוכיחן,

שנאמר: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יי אלהים בְּיוֹם בׇּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם(יחזקאל כ, ה).

מה כתיב בסוף העניין?

וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹועַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּילּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּוךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם(יחזקאל כ, ח).

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הביא חשך על המצריים שלשת ימים, והרג בהם כל רשעי ישראל,

שכן הוא אומר: וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּורְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי(יחזקאל כ, לח).

וכן הוא אומר: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ(שיר השירים ב, יג) — אלו הרשעים שהיו בישראל;

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ — אלו אותן הנשארים, שעשו תשובה ונתקבלו;

קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ — שהרי הגיע קץ הגאולה.

אבל שבטו של לוי — כולם צדיקים היו, והיו עושין את התורה,

שנאמר: כִּי שָׁמְרוּ אמרתיך(דברים לג, ט) — זו התורה;

וּבְרִיתְךָ יִנְצֹורוּ — זו המילה.

ולא עוד, אלא כשעשו ישראל את העגל — לא נשתתפו שם שבטו של לוי,

שנאמר: וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיְיָ אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כׇּל בְּנֵי לֵוִי(שמות לב, כו).

כיון שאמר להם משה: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵיכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה(שמות לב, כז) —

מיד עשו, ולא נשאו פניםנשאו פנים — הכירו פנים, לא העדיפו איש.

וכן משה מברכן: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו.

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו כולם צדיקים, וניסה אותם ועמדו בנסיונם,

שנאמר: אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה(דברים לג, ח) —

מיד אמר: וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם(במדבר ח, יד),

לקיים מה שנאמר: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן.

אבל הרשעים — כתיב בהם: וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.

אמר דוד: אַשְׁרֵי כׇּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו(תהלים קכח, א).

תרגום לעבריתנשאו פנים הכירו פנים, לא העדיפו איש

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
טופוטיפרפוטיפרע

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212
§§4403§§

מדרש תנחומא

דרשה ג

עשה לך שתי חצוצרות כסף

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת(במדבר י, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

טזשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד

פתיחתא ראשונה · השערים חלקו כבוד לארון ולא גלו; הקדוש ברוך הוא חולק מכבודו ליראיו, ומשה מלך שתוקעין לפניו

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד מִי־הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה(תהלים כד, ז–י)

בדפוס סימן ט, תחילתו. בדפוס: ״התחיל שלמה אומר שאו שערים ראשיכם וגו׳״; ״בקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשו״ (וכן בכתב היד; בבובר ״לבלעו״); ״אמר להם התגדלו שמלך כבוד עליכם״; ״כשאחריב את ביתו״; ״ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער״; ״הוא נקרא אלהים קרא למשה אלהים״; ״שבשעה שתהא יוצא ומכניס את ישראל תוקעים בהם״.

״ראה חי בנך״ — במקרא (מלכים א יז, כג) ״ראי״, וכך בדפוס. ״מכניס״ — בכתב היד ״מכנ?י?ס״ (קריאה מסופקת במאגרים).

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך יד–טו (ושם בסוף טו עוד ״שנו רבותינו מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו…״, שאינו כאן); במדבר רבה טו, יג.

וַיְדַבֵּר יְיָ(במדבר י, א) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹות כֶּסֶף(במדבר י, ב).

זה שאמר הכתוב:

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם(תהלים כד, ז).

בשעה שהכניס שלמה את הארון לבית המקדש — התחיל אומר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם,

שהיו הפתחים שפלים;

ואמר: הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.

אמרו לו השערים: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י)?

מיד בקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשוולרוץ את ראשו — ולרצץ את ראשו —

אילולי שאמר: יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

חזר ואמר: יְיָ עִיזּוּז וְגִיבּוֹר יְיָ גִּיבּוֹר מִלְחָמָה(תהלים כד, ח) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם(תהלים כד, ט).

אמר להם: התגדלוהתגדלו — התרוממו, שמלך הכבוד ירד עליכם.

מיד חלקו לו כבודחלקו לו כבוד — נתנו לו כבוד, ונשאו עצמן, ונכנס הארון.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם חלקתם לי כבוד — חייכם, כשאחריב את ביתי אין אדם שולט בכם.

תדע, שכל כלי בית המקדש גלו לבבל,

שנאמר: וַיִּתֵּן יי בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים(דניאל א, ב);

אבל שערי בית המקדש — במקומן נגנזו,

שנאמר: טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וגו׳(איכה ב, ט).

מהו יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה? שהוא חולק מכבודו ליריאיו.

כאיזה צד?

הוא נקרא אלהים — וקרא למשה אלהים,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א);

הוא מחיה מתים — וחלק מכבודו לאליהו, החיה את המתים,

שכן כתיב: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ ראה חַי בְּנֵךְ(מלכים א יז, כג);

ולמלך המשיח — מלביש לבושו,

שנאמר: הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו(תהלים כא, ו).

מה הקדוש ברוך הוא — כתיב בו: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְיָ בְּקוֹל שׁוֹפָר(תהלים מז, ו),

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך,

שנאמר: וַיְהִי בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה).

מה המלך — כשהוא יוצא תוקעין לפניו,

אף אתה — עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹות כֶּסֶף:

שבשעה שתהא מכניס את ישראל — יהו תוקעין בהם, והם מתכנסין,

שנאמר: וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ(במדבר י, ג).

לפיכך: עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹות כֶּסֶף.

תרגום לעבריתולרוץ את ראשו ולרצץ את ראשו התגדלו התרוממו חלקו לו כבוד נתנו לו כבוד

יזיְרָא אֶת יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב

פתיחתא שנייה · ״ומלך״ — המליכהו, מלוך על היצר, ואל תשמע למלך לעבודה זרה; חנניה מישאל ועזריה; ירא יי נעשה מלך

יְרָא־אֶת־יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם־שׁוֹנִים אַל־תִּתְעָרָב(משלי כד, כא)

בדפוס סימן ט, המשכו. ״ועם שונים״ — כך בכתב היד ובדפוס; במקרא (משלי כד, כא) ״עם שונים״. ״תלמוד לומר״ — בכתב היד ״ת׳ל״. ״דבר אחר״ (השני) — בכתב היד ״דאמ׳״ מחוק, ובגליון ״ד׳א״.

״אינטוס אתם אומרים״ עד ״להצדות עבודה זרה שלי״ — בגליון כתב היד; חסר בדפוס, ובבובר (טז) בסוגריים ״אונטוס אתם אומרים…״. ״חשחין״ — בכתב היד ״השחין״, ותיקון מאגרים כמקרא (דניאל ג, טז). ״דנא״ — במקרא ״דנה״.

בדפוס: ״ומהו ומלך המליכהו עליך״; ״שכן מצינו בנבוכדנצר״; ״מלכא לא אמר אלא נבוכדנצר, את וכלבא שוה״; ״שלכל יראיו נחשבה ישראל חלק שלישית״; ״כל מי שהוא ירא מן הקב״ה נעשה מלך״; ״ולא תאמר אברהם בלבד אלא אף משה״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך טז–יז (ושם בראש הדרשה דברי רבי יצחק בר אלעזר דקיסרין על החכמה והענוה, שאינם כאן, ו״ומלך — ומלוך על יצר הרע״); במדבר רבה טו, יד.

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹות כֶּסֶף(במדבר י, ב).

זה שאמר הכתוב:

יְרָא אֶת יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ ועם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב(משלי כד, כא).

ומהו וָמֶלֶךְ? המליכו עליך.

דבר אחר: וָמֶלֶךְ —

המלך יצר טוב על יצר הרע, שנקרא מלך,

שנאמר: וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹותָהּ(קהלת ט, יד).

דבר אחר: וָמֶלֶךְ — מן המלך.

יכול אם יאמר לך המלך: עבוד עבודה זרה — שתשמע לו?

תלמוד לומר: יְרָא אֶת יְיָ.

כך נבוכדנצר, שאמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודה זרה, ולא שמעו לו,

אלא אמרו לו: לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵמְתָּ לָא נִסְגֻּודלאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד — לאלהיך איננו עובדים, ולצלם הזהב שהקמת לא נשתחוה(דניאל ג, יח).

אמר להם נבוכדנצר: הַצְדָּאהצדא — האמנם? (בארמית שבמקרא) שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ(דניאל ג, יד)?

אינטוסאינטוס — באמת? אתם אומרים?

אתמול כל מי שהוא מבקש ליקח לו עבודה זרה היה הולך לירושלם,

שנאמר: וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן(ישעיה י, י);

ועכשיו באתם להצדותלהצדות — להחריב ולשים לשממה עבודה זרה שלי? הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ!

לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא, שתהיו שומעין למלכות בכל מה שהיא אומרת לכם,

שנאמר: אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹור(קהלת ח, ב)?

אמרו לו: אתה מלך עלינו — למסים ולארנוניותולארנוניות — ולמס התבואה והבהמה שגובה המלכות;

אבל לעבוד עבודה זרה — נבוכדנצר וכלב שוה.

עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר(דניאל ג, טז) —

לא אמרו ״מלכא״, אלא נְבוּכַדְנֶצַּר.

לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דנא פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִיל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִידְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב(דניאל ג, יז) וְהֵן לָא —לא חשחין אנחנא… — אין אנו צריכים להשיבך דבר על זה; הן יש אלהינו שאנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך המלך יציל; ואם לא — בין מציל, בין אינו מציל — ידוע יהיה לך המלך, שלאלהיך איננו עובדים, ולצלם הזהב שהקמת לא נשתחוה.

אין אנו צריכים להשיבך דבר על זה; הן יש אלהינו שאנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך המלך יציל; ואם לא —

בין מציל, בין אינו מציל —

יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵמְתָּ לָא נִסְגֻּוד.

ידוע יהיה לך המלך, שלאלהיך איננו עובדים, ולצלם הזהב שהקמת לא נשתחוה.

הוי: יְרָא אֶת יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ.

ועם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב —

שלכל יריאיך נחשבה ישראל חלק שלישית;

ועם אותן שאומרין שהן שני אלוהות בעולם — אל תתערב עמהן, שסופן לאבוד מן העולם,

שנאמר: וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם יְיָ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ ויגועו וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ(זכריה יג, ח).

ומי הן הַשְּׁלִישִׁית? אלו ישראל,

שנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה(ישעיה יט, כד).

הוי אומר: יְרָא אֶת יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ —

כל מי שהוא ירא יי סופו ליעשות מלך.

ממי אתה למד? מאברהם:

על ידי שנתירא מן הקדוש ברוך הוא — נעשה מלך.

ומנין שנתירא? דכתיב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה(בראשית כב, יב).

ומנין שנעשה מלך? דכתיב: אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ(בראשית יד, יז).

מהו שָׁוֵה בעמק המלך?

שהשוה הכל, ונטלו עצה שם, וקצצו ארזים ועשו כסא, והושיבו אותו מלך עליהם.

ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אפילו משה — שנתירא מן הקדוש ברוך הוא, נעשה מלך.

ומנין שנתיירא? שנאמר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא(שמות ג, ו).

ומנין שנעשה מלך? שנאמר: וַיְהִי בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה).

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך;

מה מלך — כשהוא יוצא למלחמה תוקעין לפניו,

אף אתה — כשאתה יוצא למלחמה יהו תוקעין לפניך.

ממה שקראו בענין:

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹות כֶּסֶף.

תרגום לעבריתהצדא האמנם? (בארמית שבמקרא) אינטוס באמת? להצדות להחריב ולשים לשממה ולארנוניות ולמס התבואה והבהמה שגובה המלכות

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

יחעֲשֵׂה לְךָ — משלך

דרשת הפסוק · ״עשה לך״ · החצוצרות למשה לבדו: יהושע תקע בשופרות ביריחו, והחצוצרות נגנזו בחיי משה

בדפוס סימן י, תחילתו. ״ניגרה״ — בכתב היד ״נגדה״ מחוק, ובגליון ״ניגרה״; בבובר ״נגרה״, בדפוס ״סוגרה״. ״אפילו״ — בכתב היד ״א?פ?י׳״ (קריאה מסופקת במאגרים).

״רבי שמואל בר נחמני״ — כך בכתב היד ובבובר; בדפוס ״בר נחמן״. בדפוס: ״נכנסו ליריחו שבע אומות״; ״אמר רבי יצחק הרי זה שמשה אומר… הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם״; ״הוי עשה לך שתי חצוצרות לך אתה עושה ואין אתה משתמש בהן כל ימי חייך״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך יח; במדבר רבה טו, טו.

עֲשֵׂה לְךָ(במדבר י, ב) — משלך.

עֲשֵׂה לְךָ — לך אתה עושה, ואין אתה עושה לאחר;

אתה משתמש בהם, ואין אחר משתמש בהם.

תדע לך, שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהם, אלא בשופרות:

כשבא להלחם ביריחו — נתכנסו ליריחו שבע אומות,

שנאמר: וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי והחוי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם(יהושע כד, יא).

וכי שבע אומות היו בעלי יריחו, שהכתוב אומר: בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִיזִּי וגו׳?

אמר רבי שמואל בר נחמני:

יריחו היתה ניגרהניגרה — בריחה, הבריח הסוגר את השער של ארץ ישראל.

אמרו: אם נכבשת יריחו — מיד כל הארץ נכבשת;

לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות.

מה כתיב שם? וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁופָרוֹת(יהושע ו, כ) —

מלמד שאפילו יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהם.

ולא תאמר ליהושע, אלא משה רבינו עצמו — עד שהוא בחייו נגנזו.

אמר רבי יצחק:

הרי שמשה אומר, כשהוא בא להפטר מן העולם: הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כׇּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם(דברים לא, כח).

והיכן החצוצרות, שהיה אומר להם ״הקהילו אלי״ — תקעו בהם ויתכנסו אלי?

אלא עד שהוא בחייו נגנזו.

אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

לקיים מה שנאמר: אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת(קהלת ח, ח).

הוי: עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹות כֶּסֶף —

לך אתה עשה, ואין אחר משתמש בהן כל ימיך.

תרגום לעבריתניגרה בריחה, הבריח הסוגר את השער

יטדוד המלך והכנור

דרשת הפסוק · ״עשה לך״ · דוד השתמש בחצוצרות ובכנור; הכנור מנגן בחצות, ודוד מעורר את השחר

בדפוס סימן י, המשכו. ״ויעמד המלך הלוים על עמדם״ — לשון המדרש על פי דברי הימים ב כט, כה–כח; בדפוס ״ויעמדו הלוים וגו׳ והשיר משורר והחצוצרות מחצרים״ (כט, כו, כח), בבובר ״ויעמדו הלוים (על עמדם) [וגו׳]״. ״רבותינו״ — בכתב היד ״רבותי׳״.

״רבי פנחס הכהן בר חמא״ — כך בכתב היד ובבובר; בדפוס ״רבי שמעון חסידא״, וכך בבבלי ברכות פרק א, ג ע״ב וסנהדרין טז ע״א (״אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו״). בדפוס: ״מיד היה עומד דוד וכל תלמידיו״; ״מפני כבוד יוצרי״; ״לכך נאמר עורה כבודי וגו׳״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך יט; במדבר רבה טו, טז.

דבר אחר: עֲשֵׂה לְךָ(במדבר י, ב) —

אתה משתמש בהן, שאתה מלך; ואין אחר משתמש בהן, אלא דוד המלך,

שנאמר: וַיַּעֲמֵד המלך הַלְוִיִּם(דברי הימים ב כט, כה) על עמדם, הַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹוצְרוֹת מַחְצצְרִים(דברי הימים ב כט, כח).

אמרו רבותינו: אף החצוצרות שהיו במקדש — אף הן נגנזו;

אבל דוד המלך היה משתמש בכנור,

שנאמר: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר(תהלים נז, ט).

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:

כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד;

כיון שהגיעה חצות לילה — רוח צפונית מנשבת בו, ומנגן מאליו.

מיד היה עומד דוד וכל התלמידים, שהיו עוסקין בתורה,

והיו יגעים ומנדדין שינהומנדדין שינה — ומונעים שינה מעיניהם, והוגים בתורה עד עמוד השחר.

לפיכך היה אומר דוד: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר —

דרך השחר להיות מעוררת בני אדם,

אבל אני — אָעִירָה שָּׁחַר: אני מעורר את השחר.

דבר אחר: עוּרָה כְבוֹדִי —

מהו עוּרָה כְבוֹדִי? מפני כבוד יוצרו:

שהיה יצרו אומר לו: דוד, הלא אתה מלך! דרך המלכים להיות ישנים עד שלש שעות, ולמה אתה עומד חצות לילה?

והיה אומר לו: עוּרָה כְבוֹדִי — אין כבודך לפני כבוד יוצרך כלום.

לכך נאמר: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה.

תרגום לעבריתומנדדין שינה ומונעים שינה

כחֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ

דרשת הפסוק · ״חצות לילה אקום להודות לך״ · וחתימה · דוד מודה על בועז שהשביע את יצרו, ונשבע אף הוא על שאול; היצר נעקר לעולם הבא

בדפוס סימן י, סופו. ״ליני הלילה… טוב יגאל״ — חסר בדפוס. ״בקר״ — במקרא (רות ג, יג) ״בבקר״. ״רבי יהודה הלוי ברבי שלום״ — בדפוס ״בר שלום״. ״רבי שמואל בר נחמני״ — בכתב היד ״בר נחמ׳״, ונפתח כבסעיף יח; בדפוס ״בר נחמן״.

בדפוס: ״ולקלסך על פלאות שעשית עם זקנתי״; ״חי יי כלומר איני נוגע בה בזו הלילה, ולא בועז לבד אלא כל הצדיקים משביעין ליצרן״; ״ויאמר דוד חי יי כי אם יי יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד וגו׳״; ״היה יצרו בא וא״ל״; ״סלקו אותו קמעא קמעא בעה״ז ואני מעבירו מכם לעתיד״; ״ונתתי להם לב בשר״.

מקבילות: תנחומא בובר, בהעלותך יט.

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ(תהלים קיט, סב) —

אמר דוד: חייב אני לעמוד בחצי הלילה ולקלסךולקלסך — ולשבחך על פלאות שעשית עם זקינתי בחצי הלילה,

דכתיב: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת(רות ג, ח), וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ(רות ג, ט).

אמר לה: לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בקר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וגו׳(רות ג, יג).

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:

אמרה לו: בדברים אתה מוציאני?

אמר לה: חַי יְיָ — איני מוציאך בדברים.

חַי יְיָ — מלמד שהשביע ליצרו:

שהיה מקטרגומקטרגו — מסיתו ומתגרה בו יצרו ואומר לו: אתה פנוי והיא פנויה, הרי השעה שתיזקקשתיזקק — שתזדווג לה!

מיד נשבע אותו הצדיק: חַי יְיָ — איני נוגע בה זו הלילה.

ולא בעז לבדו, אלא כל הצדיקים משביעין יצרן.

שכן אתה מוצא בדוד: כשנפל שאול בידו — מה אמר דויד?

וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי יְיָ כִּי אִם יְיָ יִגֳּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא(שמואל א כו, י).

למה נשבע שני פעמים?

אמר רבי שמואל בר נחמני:

היה יצרו אומר לו: אילו נפלת אתה בידו — לא היה מרחם עליך, והיה הורגך;

ומן התורה מותר להורגו, שהרי רודף הוא.

לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים: חַי יְיָ — שאיני הורגו.

חתימה

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, אתה יודע כוחו של יצר הרע, שהוא קשה.

אמר להן הקדוש ברוך הוא:

סילקוסילקו — הסירו אותו קימעא קימעהקימעא קימעה — מעט מעט בעולם הזה, ואני מעבירו מכם:

סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִילָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס(ישעיה סב, י);

וכן הוא אומר: וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל(ישעיה נז, יד).

ולעולם הבא — אני עוקרו מכם:

וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר(יחזקאל לו, כו).

כך דרש רבי תנחומא בר אבא.

תרגום לעבריתולקלסך ולשבחך מקטרגו מסיתו ומתגרה בו שתיזקק שתזדווג לה סילקו הסירו קימעא קימעה מעט מעט

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יזחשחיןהשחין

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212