מדרש

תנחומא

פרשת פקודי

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת פקודי

  1. אאלה פקודי המשכןשמות לח, כא
  2. בויביאו את המשכן אל משהשמות לט, לג
§§2801§§

מדרש תנחומא

דרשה א

אלה פקודי המשכן

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן(שמות לח, כא)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אכמה דברים אוכל אדם פירותיהן בעולם הזה

הלכה · ילמדנו · הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא

אינו בדפוס — שם הפרשה פותחת בסימן א (״זש״ה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו״), שאינו בכתב היד — ואינו בתנחומא בובר. הילמדנו נגמר בכתב היד במשנה, בלא דרשה המגיעה אל ״אלה פקודי המשכן״; ״אלו דברים״ — בכתב היד ״דברי׳״.

המשנה: פאה א, א (״כיבוד אב ואם״; השאר כלשון כתב היד).

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

ילמדינו רבינו: כמה דברים אוכל אדם פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא?

כך שנו רבותינו:

משנה פאה א, א

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא:

כבוד אב ואם,

וגמילות חסדים,

והבאת שלום בין אדם לחבירו;

ותלמוד תורה כנגד כולם.

חלק ב

פתיחתא

ביְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ

פתיחתא · ההיכל שלמטה מכוון כנגד של מעלה, והמשכן שקול כנגד מעשה בראשית ועד לישראל כשמים וארץ

יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ(תהלים כו, ח)

בדפוס סימן ב, תחילתו. ״זאת״ — האות א׳ מסופקת בכתב היד. ״שההיכל״ — בכתב היד ״שההיכן״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״שההיכל שלמטה״. ״של מטן… של מעלן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״שלמטה… של מעלה״. ״מקדש יי כוננו ידיך״ — בפסוק (שמות טו, יז) ״מקדש אדני כוננו ידיך״, וכך כתב היד והדפוס. ״רבי יעקב ברבי יוסי״ — בדפוס ״רבי יעקב בר׳ אסי״. ״ישרצו״ — האות צ׳ מסופקת בכתב היד. ״מנורת״ — בכתב היד ״מנורה״, ותיקון מאגרים כפסוק (שמות כה, לא) וכדפוס. ״ואתה הקרב אליך — כהן גדול״ — שמות כח, א (״ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך… לכהנו לי״). ״ויברך אלהים את״, ״ויקדש אותו״ — בראשית ב, ג. ״העדותי בכם״ — דברים ל, יט (״העדתי״; וכן ד, כו ״העידתי״). ״ביתיך״ (בחזרה) — כך בכתב היד.

בדפוס: ״בשביל ששקול כנגד בריאת עולם״; ״בשני יהי רקיע ואומר בהן הבדלה, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים״; ״בחמישי ברא עופות… ובמשכן כנגדן לעשות קרבנות כבשים ועופות (ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה)״; ״ובמשכן כתיב אדם שהוא כהן גדול שנמשח לעבוד ולשמש לפני יי״; ״מה שמים וארץ הם עדים על ישראל״.

מקבילה: במדבר רבה יב, יג (״את המשכן שהוא שקול כנגד העולם… נוטה שמים כיריעה, ובמשכן כתיב ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן״).

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

זה שאמר הכתוב:

יְיָ אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ(תהלים כו, ח) —

זה ההיכל, שהוא מכווןמכוון — עומד בדיוק כנגד, מכוון כנגדו במְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

זאת אומרת: שההיכל של מטןמטן — מטה מכוון כנגד היכל של מעלןמעלן — מעלה,

שנאמר: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ יי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ(שמות טו, יז).

אמר רבי יעקב ברבי יוסי:

למה אָהַבְתִּי משכנך?

שהוא שקול כנגד בריאת עולמך.

כיצד?

בראשון כתיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם(בראשית א, א),

וכתיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה(תהלים קד, ב);

ובמשכן: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹות עִזִּים(שמות כו, ז).

בשיני: יְהִי רָקִיעַ, וִיהִי מַבְדִּיל(בראשית א, ו);

ובמשכן: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם(שמות כו, לג).

בשלישי: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם(בראשית א, ט);

ובמשכן: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם(שמות ל, יח).

ברביעי: יְהִי מְאֹורֹות בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם(בראשית א, יד);

ובמשכן: וְעָשִׂיתָ(שמות כה, לא) מנורת זָהָב טָהוֹר.

בחמישי: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ(בראשית א, כ);

ובמשכן: וְהָיוּ הַכְּרֻובִים פֹּורְשֵׂי כְנָפַיִם(שמות כה, כ).

בשישי נברא אדם, שנאמר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם(בראשית א, כז);

ובמשכן: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ(שמות כח, א) — כהן גדול.

בשביעי כתיב: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ(בראשית ב, א);

ובמשכן: וַתֵּכֶל כׇּל עֲבֹודַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד(שמות לט, לב).

בבריאת עולם כתיב: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת(בראשית ב, ג),

ובמשכן כתיב: וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה(שמות לט, מג).

בבריאת עולם כתיב: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם(בראשית ב, ב),

ובמשכן כתיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

בבריאת עולם כתיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹותוֹ,

ובמשכן כתיב: וַיִּמְשַׁח אֹותוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹותוֹ.

ולמה משכן שקול כנגד שמים וארץ?

אלא מה שמים וארץ עדות לישראל — דכתיב: הַעִדֹותִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ(דברים ל, יט) —

אף המשכן עדות לישראל:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻות.

לכך נאמר: אָהַבְתִּי מְעוֹן ביתיך וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.

תרגום לעבריתמכוון עומד בדיוק כנגד, מכוון כנגדו מטן מטה מעלן מעלה

חלק ג

גוף הדרשה

ג״המשכן משכן״ — שני חורבנות

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן משכן העדת״ · ״משכן״ שני פעמים — בית המקדש עתיד להתמשכן בשני חורבנות

בדפוס סימן ב (״ולמה משכן משכן ב״פ… ולפיכך אמר משכן ב׳ פעמים״).

מקבילות: תנחומא בובר, פקודי ב (״מהו משכן משכן שתי פעמים, אמר ר׳ [שמואל] נתמשכן ב׳ פעמים על ידם״); שמות רבה נא, ג.

ולמה ״משכן״ שני פעמים?

אמר רבי שמואל:

שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים — חרבן ראשון וחרבן שני.

דדבר אחר: ״משכן העדות״ — עדות לאומות שנתרצה

דרשת הפסוק · ״משכן העדת״ · המשכן מעיד לאומות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל אחר מעשה העגל

בדפוס סימן ב, סופו. אחרי ״שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל״ מביא הדפוס ״דבר אחר משכן העדות שהעיד להם לישראל…״ ואת סדר חקירת העדים והסקילה וה״סברי מרנן״ (״כמו שפרשנו לעיל… שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש״), שאינם בכתב היד; ואחר כך: ״ר׳ לוי אמר משכן העדות זש״ה כי יסכר פי דוברי שקר, יסכר פיהם של או״ה… וידעו כל באי עולם שמחלתי לישראל״. ״יסכר״ — לשון תהלים סג, יב (״כי יסכר פי דוברי שקר״), שכתב היד אינו מביא.

מקבילות: שמות רבה נא, ד; תנחומא בובר, פקודי ב (״זה סימן לכל באי עולם… שהקב״ה נתרצה לישראל״).

דבר אחר:

מִשְׁכַּן הָעֵדֻות(שמות לח, כא) — עדות לכל האומות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל.

כיצד?

כשעשו אותו מעשה — עמד משה ולימד עליהם סניגוריאהסניגוריאה — סנגוריה, טענת זכות להגנה, עד שנתרצה להם.

אמר משה: ריבוני, ומי מודיע לאומות העולם שנתרציתה?

אמר לו: לך אמור להם: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח).

לכך כתיב: מִשְׁכַּן הָעֵדֻות — שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל.

אמר רבי לוי:

יסכר פיהם של אומות העולם, שהיו אומרים: שאין השכינה חוזרת עלינו לעולם,

שנאמר: רַבִּים אֹומְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה(תהלים ג, ג).

אילו עד שלא עשו את העגל בא הקדוש ברוך הוא ושרה אצלם — היו אומרים: משכעס עליהם, אינו חוזר.

אלא לאחר שעשו את העגל אמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי.

הוי: מִשְׁכַּן הָעֵדֻות — מעיד שנתרצה להם.

תרגום לעבריתסניגוריאה סנגוריה, טענת זכות להגנה

הדבר אחר: ״משכן העדות״ — זו תורה

דרשת הפסוק · ״משכן העדת״ · המבזה את התורה כמבזה את הקדוש ברוך הוא; אדריאנוס בבית המקדש, והגוים שאינם יכולים לעלות לרקיע

בדפוס סימן ד, תחילתו. ״שיכנס״ — האות ס׳ מסופקת בכתב היד. ״קנקלים״ — בדפוס ״היכלים (טרקלים)״. ״אלה העדות החוקים״ — בפסוק (דברים ד, מה) ״אלה העדת והחקים והמשפטים״, וכך בדפוס. ״לפני משכן יי״ — ויקרא יז, ד. ״אדריאנוס״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אנדריאנוס״.

בדפוס: ״כל מי שיכנס על בתי כאלו הוא נכנס עלי״; ״כך העלה עליהם כאלו היו עולים לקוץ ארזים ולעשות סולמות לעלות לרקיע והיו עולים״.

מקבילות: שמות רבה נא, ה (״ד״א משכן העדות״); תנחומא בובר, פקודי ג (״בשעה שנכנס [אדריינוס] לבית קדשי הקדשים… אמר ר׳ חייא בר אבא אמר דוד… יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות״).

דבר אחר:

מִשְׁכַּן הָעֵדֻות(שמות לח, כא).

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

אין ״עדות״ אלא תורה,

שנאמר: אֵלֶּה הָעֵדֹות החוקים וְהַמִּשְׁפָּטִים(דברים ד, מה).

משל לבת המלך

משל — למלך שהיה לו בת, ובנה לה פלטריןפלטרין — ארמון, והושיבה לפנים משבעה קנקליםקנקלים — סורגים, מחיצות של סבכה.

הוציא כרוזכרוז — הכרזה, מודעה ברבים: כל מי שיכנס על בתי — כאילו עלי הוא נכנס.

כך — שני שמות נקראו למשכן:

מִשְׁכַּן הָעֵדֻות — זו תורה;

ובמקום אחר: לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְיָ(ויקרא יז, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא: אם בזה אדם את בתי — כאילו לי מבזה;

אם נכנס אדם לבית הכנסת וביזה את תורתי — כאילו עלה וביזה את כבודי.

תדע לך:

אמר רבי שמעון בן יוחי:

כשנכנס אדריאנוס לבית המקדש — היה מחרף ומגדףמחרף ומגדף — מבזה ומחרף את הקדוש ברוך הוא.

אמר דוד: רבונו של עולם, כך העלה עליהן:

שאילו היו יכולין לקוץ ארזים ולעשות סולמות ולעלות לרקיע — היו עולין,

שנאמר: יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבׇךְ עֵץ קַרְדֻּומּוֹת(תהלים עד, ה);

אלא שאינן יכולין — ומניחין אותך ובאין עלינו,

שנאמר: אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ וגו׳(תהלים עט, א).

וכל אלו — על ידי שנתמשכן על ידינו.

תרגום לעבריתפלטרין ארמון קנקלים סורגים, מחיצות של סבכה כרוז הכרזה, מודעה ברבים מחרף ומגדף מבזה ומחרף את הקדוש ברוך הוא

והמכה את האוכף — שאינו יכול להכות את החמור

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן״ · האומות שאינן יכולות להתגרות בקדוש ברוך הוא מתגרות בישראל, כשהמשכן מתמשכן על ידיהם

בדפוס סימן ד, סופו. ״רבי חייא בר אבא״ — בדפוס ״רבי חייא״. ״אנדריוטיס… האדניוטיס״ — כך בכתב היד (האות ס׳ האחרונה מסופקת); בדפוס ״אדריונטוס… האדריונטוס״, ובשמות רבה ״אנדריאנטוס״ — האנדרטה (ἀνδριάς), צלם המלך.

בדפוס: ״ומבקש להפילו… נופל״; ״ובאין להתגרות בישראל״.

מקבילה: שמות רבה נא, ה (״נטל את הציפורן של נחשת והיה חופר הכותל שתחתיו, אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס אנדריאנטוס נופל״).

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

אמר רבי חייא בר אבא:

למה אומות העולם דומין?

לאדם שהיה שונא את המלך, והיה מבקש להתגרותלהתגרות — להתגרות, לעורר מריבה, לגרות בו, ולא היה יכול.

מה עשה?

הלך אצל אנדריוטיסאנדריוטיס — פסל, אנדרטה (צלמו של המלך) שלו — מבקש להפילו, והיה מתיירא מן המלך שלא יהרגנו.

מה עשה?

נטל את הצפורןהצפורן — כלי ברזל חד לחפירה ולחקיקה של ברזל, והיה מכניסו תחתיו.

אמר: מתוך שאני מפיל את הבסיסהבסיס — הבסיס, המעמד שעליו עומד הפסל — האדניוטיסהאדניוטיס — הפסל, האנדרטה נופלים.

כך אומות העולם מבקשים להתגרות בהקדוש ברוך הוא, ואינן יכולין — באין ומתגרין לישראל.

אמר דוד: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וגו׳(תהלים ב, ב).

משל — מי שאינו יכול להכות את החמור, מכה את האוכףהאוכף — מושב הרוכב על גב החמור.

כך אומות העולם — מתוך שאינן יכולין למעלן, חוזרין על ישראל.

אמתי?

בשעה שאין להם דבר למשכן;

אבל במשכן — שנתמשכן על ידיהם,

שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻות.

תרגום לעבריתלהתגרות להתגרות, לעורר מריבה, לגרות אנדריוטיס פסל, אנדרטה (צלמו של המלך) הצפורן כלי ברזל חד לחפירה ולחקיקה הבסיס הבסיס, המעמד שעליו עומד הפסל האדניוטיס הפסל, האנדרטה האוכף מושב הרוכב על גב החמור

חלק ד

פתיחתא

זאִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה

פתיחתא · משה הגזבר הנאמן מחשב על ידי אחרים ונותן חשבון; משכן לדברות מן המותר

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב־בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה(משלי כח, כ)

בדפוס סימן ה. ״נכנס״ (״אין התורם נכנס״) — בגליון כתב היד. ״בפרגד החפות״ — בכתב היד ״האפות״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); במשנה (שקלים ג, ב) ובדפוס ״בפרגוד חפות״. ״באופליא״ — בדפוס ״אונפיליא״, ובתנחומא בובר ״באנפליא״. ״ויקהל משה״ — שמות לה, א; ״קחו מאתכם תרומה ליי״ — לה, ה. ״רבי שמואל בר מרתא״ — כך גם בשמות רבה נא, ג; בדפוס ״רבי שמואל״. ״חבול חבלנו לך״ — בפסוק (נחמיה א, ז) ״חבל חבלנו לך״.

בדפוס: ״ובקש ליטול כהונה ולויה״; ״נאמן על פי הגבורה״; ״והייתם נקיים מיי ומישראל, ומשה היה גזבר על מלאכת המשכן לעצמו״; ״עשה משכן לעדות״.

מקבילות: שמות רבה נא, א–ב (״כך פתח ר׳ תנחומא בר אבא איש אמונות רב ברכות… שנו רבותינו אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים… מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא״); תנחומא בובר, פקודי א–ב; משנה שקלים ג, ב (״אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל… שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר״).

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

זה שאמר הכתוב:

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה(משלי כח, כ).

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת — זה משה, שנעשה גזברגזבר — ממונה על ההקדש ועל הכספים על המשכן,

וכל הדברים היו מתברכין על ידו, לפי שהיה נאמן.

וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה — זה קרח, שהיה לוי, וביקש ליטול כהונה גדולה —

לֹא יִנָּקֶה.

דבר אחר: משה הגזבר

דבר אחר:

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת — זה משה, שנתמנה גזבר על המשכן.

שנו רבותינו: אין עושין שררהשררה — שלטון, מינוי על הציבור על הציבור פחות משנים.

ומשה היאך נעשה יחידי גזבר?

אלא אף על פי שהיה משה הצדיק נאמן מפי הגבורה — דכתיב בו: בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא(במדבר יב, ז) —

קורא לאחרים ומחשב על ידיהם,

שנאמר: בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

הוא שאמר הכתוב:

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻונָה הֵם עֹושִׂים(מלכים ב יב, טז) —

זה דורו של יואש.

שנו רבותינו:

אין התורם נכנס לא בפרגדבפרגד — בבגד עליון רחב (פרגוד) החפות, לא בפונדיבפונדי — בחגורה חלולה שנותנים בה מעות, לא באופליאבאופליא — בגרבי לבד, אנפיליא —

שמא יעשיר, ויאמרו: מן הלשכה העשיר.

כל כך למה?

שכשם שחייב אדם לצאת ידי שמים, כך חייב אדם לצאת ידי הבריות,

משום שנאמר: וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל(במדבר לב, כב).

ומשה היה גזבר למלאכת המשכן לעצמו.

אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח),

וכתיב: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וגו׳(שמות לה, א), קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ(שמות לה, ה) —

אמר רבי יוחנן:

לשני בקרים הביאו את הכל:

וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג) — והותירו.

מיד: וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל וגו׳(שמות לו, ו),

וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וגו׳(שמות לו, ז).

אמר משה: רבונו של עולם, הרי עשינו את הכל — מה נעשה מן המותר?

אמר לו: עשה משכן לדברות.

הלך ועשה.

כיון שבא ליתן להם חשבון, אמר להם:

כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי למשכן העדות.

אמר רבי שמואל בר מרתא:

למה ״משכן״ מִשְׁכָּן שני פעמים?

שנתמשכן על ידיהם.

הוא שאנשי כנסת הגדולה אומרים: חֲבֹול חָבַלְנוּ לָךְ(נחמיה א, ז).

הוי — שנתמשכן שני פעמים.

תרגום לעבריתגזבר ממונה על ההקדש ועל הכספים שררה שלטון, מינוי על הציבור בפרגד בבגד עליון רחב (פרגוד) בפונדי בחגורה חלולה שנותנים בה מעות באופליא בגרבי לבד, אנפיליא

חלק ה

גוף הדרשה

ח״משכן העדות״ — ריח הקטורת

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן משכן העדת״ · משל המלך שכעס על אשתו: ריח הקטורת העיד לאומות שנמחל לישראל על מעשה העגל

בדפוס סימן ו, תחילתו. ״עמה״ (״ואכל ושתה עמה״) — האות ה״א מסופקת בכתב היד. ״ליך״ — כך בכתב היד; בדפוס ״לך״. ״סלחתי״ — במדבר יד, כ (״סלחתי כדברך״, וכך בדפוס).

בדפוס: ״לימים בא ונכנס עמד בפלטרין״; ״ידעו שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא״.

מקבילות: תנחומא בובר, פקודי ב (״משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה… והיה ריח בשמים עליה, מיד ידעו שנתרצה המלך לה״); שמות רבה נא, ד (״אלא כיון שהיו מריחות ריח בשמים באותה שעה ידעו שנתרצה לה המלך״).

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻות(שמות לח, כא) —

עדות היא לכל באי עולם שנמחל להם על מעשה העגל.

משל למלך שכעס על אשתו

למה הדבר דומה?

למלך שנשא אשה, והיה מחבבה.

כעס עליה, והלך לו.

היו שכנותיהשכנותיה — השכנות שלה אומרות: שוב בעליך אינו חוזר ליך.

לימים בא, ונכנס עמה בפלטיןבפלטין — בארמון, ואכל ושתה עמה —

ועדיין שכנותיה לא היו מאמינות שנתרצה לה.

ומתוך כך ראו ריח בשמים עולה מן הבית — ידעו הכל שנתרצה לה.

והקדוש ברוך הוא חיבב את ישראל, ונתן להם את התורה, וקרא אותן מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ(שמות יט, ו).

לאחר ארבעים יום סרחוסרחו — חטאו, קלקלו.

אמרו הגוים: שוב אינו חוזר עליהם.

עמד משה וביקש רחמים, ואמר לו: סָלַחְתִּי(במדבר יד, כ).

אמר: מי מודיע לאומות?

אמר לו: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח).

כיון שראו אומות העולם הריח של קטרת מתמרמתמר — מיתמר, עולה כעמוד עשן ועולה מתוך המשכן — ידעו שנתרצה להם.

תרגום לעבריתשכנותיה השכנות שלה בפלטין בארמון סרחו חטאו, קלקלו מתמר מיתמר, עולה כעמוד עשן

טאילו היו יודעין האומות מה היה המשכן יפה להן

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן״ · משהוקם המשכן היו האומות שומעות את קול הדיבור ולא היו ניזוקות

אינו בדפוס. ״נתרזין״ — כך בכתב היד.

מקבילות: ויקרא רבה א, יא (״יודעין מה אהל מועד יפה להן היו אהליות וקסטריאות מקיפות אותו. את מוצא שעד שלא…״); במדבר רבה א, ג; שיר השירים רבה ב, ג (״באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו״); תנחומא בובר, תרומה ח, ובמדבר ג.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

ראה כמה חביב המשכן לפני הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי יהושע בן לוי:

אפילו לאומות העולם היה יפה;

כי אילו היו יודעין האומות מה היה המשכן והמקדש יפה להן — אהליותאהליות — מחנות אוהלים (של חיילים) וקסטריותוקסטריות — ומחנות צבא, משמרות היו מקיפין אותו.

למה?

עד שלא הוקם המשכן — היו האומות שומעין קול הדיברהדיבר — הדיבור, דבר הקדוש ברוך הוא, והיו נתרזיןנתרזין — מתרסקים, נפגעים (מעוצמת הקול),

שנאמר: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וגו׳(דברים ד, לג);

ומשהוקם — היו שומעין את הקול, ולא היו ניזוקין.

למה?

שהיה הדיבר יוצא במשכן,

שנאמר: וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד(במדבר א, א).

ובזכות ישראל נעשה המשכן.

תרגום לעבריתאהליות מחנות אוהלים (של חיילים) וקסטריות ומחנות צבא, משמרות נתרזין מתרסקים, נפגעים (מעוצמת הקול) הדיבר הדיבור, דבר הקדוש ברוך הוא

יעיקר שכינה בתחתונים

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן״ · השכינה נסתלקה לרקיע השביעי בחטאי הדורות, והצדיקים הורידוה עד שירדה למשכן

בדפוס סימן ו, סופו. ״אלהים״ (״קול יי אלהים״) — בכתב היד ״להים״, והשלמת מאגרים. ״אנוש״ — בכתב היד ״אנוס״, ״נסתלקה״ — בכתב היד ״נסתלמה״ (האות ס׳ מסופקת), ותיקוני מאגרים. ״משביעי״ — האות ע׳ מסופקת בכתב היד. ״משה מן ראשון לארץ״ — בדפוס ״משה ביום שהוקם המשכן״, בלא ״מן ראשון לארץ״.

בדפוס: ״עיקר שכינה בתחתונים היתה״; ״עמד קין והרג את אחיו… עמד דור אנוש והכעיס לפניו… עמד דור המבול והשחית דרכו… עמדו אמרפל וחבריו״; ״ישכינו השכינה בארץ״. תנחומא נשא (בדפוס סימן טז) מקצר כאן ומפנה ״כדאיתא לעיל סדר פקודי סי׳ ו׳״.

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא א, א (״באתי לגני אחותי כלה… לגנוני, במקום שהיה עיקרה מתחלה, עיקר שכינה בתחתונים היה״); בראשית רבה יט, ז (״עיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה לרקיע הראשון״); שיר השירים רבה ה, א; במדבר רבה יג, ב; ובתנחומא כאן, נשא חלק ב, טז.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא),

וכתיב: אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות א, א).

בוא וראה כמה חיבב הקדוש ברוך הוא את המשכן — שהניח את העליונים, ושכן בתוך המשכן.

אמר רבי שמעון:

עיקר שכינה בתחתונים,

שנאמר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ(בראשית ג, ח) אלהים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן.

בא אדם וחטא — נסתלקה מן הארץ לשמים;

עמד קין והרג אחיו — נסתלקה מן רקיע הראשון לשיני;

עמד דור אנוש והכעיס — נסתלקה מן שיני לשלישי;

דור המבול והשחית — נסתלקה מן שלישי לרביעי;

דור פלג נתגאה — נסתלקה מן רביעי לחמישי;

סדומיים קילקלו — נסתלקה מן חמישי לשישי;

אמרפל וחביריו — נסתלקה מן ששי לשביעי.

עמד אברהם וסיגלוסיגל — וקנה, אסף לעצמו מעשים טובים — נמשכה השכינה מן שביעי לששי;

יצחק — משכה מן ששי לחמשי;

יעקב — מן חמישי לרביעי;

לוי בנו — מן רביעי לשלישי;

קהת בן לוי — מן שלישי לשיני;

עמרם — מן שיני לראשון;

משה — מן ראשון לארץ.

ביום שהוקם המשכן — וּכְבוֹד יְיָ מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, לד).

אמר הכתוב: כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ(משלי ב, כא) — ישכינו שכינה בארץ.

תרגום לעבריתוסיגל וקנה, אסף לעצמו

חלק ו

פתיחתא

יאתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי

פתיחתא · ישראל רוננים, ומשה נותן חשבון; שכח את האלף ושבע המאות, וראה שנעשו ווים לעמודים

וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי(שמואל ב כב, מד)

בדפוס סימן ז. ״זה שאמר הכתוב״ — בכתב היד ״ז׳ה״, והש׳ השלמת מאגרים. ״במשקל״ (הראשון) — בכתב היד ״במקקל״, ותיקון מאגרים. ״המשקל״ — בכתב היד ״המשכן״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בפסוק (עזרא ח, לד) ובדפוס ״ויכתב כל המשקל״. ״ובאומתם״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמן את הו׳ כשיבוש, והמ׳ מסופקת); בדפוס ״ובאמותם״. ״תדבר״ — בכתב היד ״ת׳ר״ (בסימון הארמית של מאגרים), ונפתח כדפוס: ״מהו תשב באחיך תדבר״. ״אומתך״ — בכתב היד ״אימתך״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״בבן אומתך״, ותוכן הדרשה (״זה משה״) מכריע. ״ואלף״ — הו׳ השלמת מאגרים בספק. ״וחמשה ושבעים״ — בכתב היד ״וחמשים ושבעים״; בפסוק (שמות לח, כח) ובדפוס ״וחמשה ושבעים״. ״לומר״ — האות ו׳ מסופקת בכתב היד. ״להשיח להם״ — בדפוס ״להשיב להם״. ״הגדול״ — הו׳ השלמת מאגרים.

בדפוס: ״אתה מבקש שישיחו אחרי״ (בכתב היד ״איני מבקש״); ״במספר ובמשקל״; ״א״ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו״; ״ור׳ יהושע ב״ל אמר אמר דוד״; ״הקב״ה מאמינו שנא׳ בכל ביתי נאמן הוא״; ״ר׳ יצחק היה דורש לשבח (וכו׳ כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ״ז)״ — מקצר את דברי רבי יצחק ורבי חמא; ״מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר״.

מקבילות: תנחומא בובר, פקודי ד (״שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל… ר׳ יצחק אומר לשבח היו אומרים, אשרי יולדתו של זה… ור׳ חמא אמר לגנאי… ראה צואר, ראה שוקים״); שמות רבה נא, ו.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

זה שאמר הכתוב:

תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי(שמואל ב כב, מד),

וכתוב אחר אומר: תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם(תהלים יח, מד).

מֵרִיבֵי עָם — אלו אומות העולם;

מֵרִיבֵי עַמִּי — אלו ישראל.

אמר דוד: רבונו של עולם, ישראל רונניםרוננים — מתלוננים, מרננים הם — איני מבקש שישיחושישיחו — שידברו, שירננו אחרי.

תדע לך:

כשנעשה בית המקדש — כל דבר ודבר נעשה במשקל,

שנאמר: בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וַיִּכָּתֵב כׇּל(עזרא ח, לד) המשקל.

למה?

שהן רוננים,

שנאמר: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה(במדבר כא, ה).

הוי: תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי.

ומדבר במשה:

כשעשה את המשכן, אמר משה: יודע אני שישראל איכפתאיכפת — אכפת, נוגע להם (להקפיד ולדבר) להם — משיחין באחיהם ובאומתם,

שנאמר: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּופִי(תהלים נ, כ).

מהו תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר?

אמר רבי יוחנן:

לא תאמר: שאחי מאבי — יש לי רשות לדבר, ולא באחי מאמי;

אם דברת באחיך מאביך — סופך לדבר באחיך מאמך,

שנאמר: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר וגו׳.

ורבי יהושע בן לוי אמר:

אם דברת בעשו שהוא אחיך — סופך לדבר בבן אומתך:

זה משה, רבן של כל הנביאים — דברו בו,

שנאמר: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה.

אמר משה: יודע אני שהם רוננים — הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן.

התחיל לעשות עמהם חשבון:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר — לזהב, ולכסף, ולנחשת:

וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר(שמות לח, כה) ואֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת,

וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף וגו׳(שמות לח, כז),

וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר(שמות לח, כט).

עם שהוא נותן חשבון, והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן —

שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, שעשה מהן וויםווים — ווי כסף, יתדות לתליית היריעות לעמודים, ולא היו נראין.

התחיל עומד ותמיה, ואומר: עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם.

והוא חוזר ובא על כל מלאכה ומלאכה.

מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו, ותלה עיניו, וראה שהיו עשויין ווים לעמודים.

התחיל להשיחלהשיח — לספר, לדבר להם בקול רם:

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת(שמות לח, כח).

באותה שעה נתפייסו ישראל.

מי גרם לו? על ידי שישב ועשה חשבון:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

ליצני הדור

ולמה עשה חשבון?

הקדוש ברוך הוא מאמינו, ואומר: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה וגו׳(במדבר יב, ז) — ומשה נתן חשבון?

אלא ששמע ליצניליצני — המלעיגים הדור אומרים ומשיחין אחריו,

שנאמר: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה וגו׳(שמות לג, ח), וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה.

מה היו אומרים?

רבי יצחק היה דורש לשבח:

אשרי יולדתו — מה היא רואה בו! כל ימיו מדבר עם השכינה; הוא משליםמשלים — שלם, תמים עם להקדוש ברוך הוא.

רבי חמא דורש לגנאי:

וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה — אחורי משה:

ראה צואר, ראה שוקים, ראה כרעיםכרעים — רגליים —

אוכל משלנו, שותה משלנו;

כל העושר הגדול שבידו וכל הכבוד הזה — משלנו.

וחבירו משיבו: ריקהריקה — ריק, שוטה (כינוי גנאי)! אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף וככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין — מה אתה רוצה שיהיה?

כששמע כך, אמר: חייכם, משנגמר מלאכת המשכן אני נותן לכם חשבון.

כיון שנגמר, אמר להן:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

תרגום לעבריתרוננים מתלוננים, מרננים שישיחו שידברו, שירננו איכפת אכפת, נוגע להם (להקפיד ולדבר) ווים ווי כסף, יתדות לתליית היריעות להשיח לספר, לדבר ליצני המלעיגים משלים שלם, תמים עם כרעים רגליים ריקה ריק, שוטה (כינוי גנאי)

חלק ז

גוף הדרשה וחתימה

יב״משכן העדות״ — זו התורה: אברהם בירר לו את המלכיות

דרשת הפסוק · ״משכן העדת״ · בזכות התורה והקרבנות ניצלים מגיהנם; אברהם בירר את המלכיות, ולעתיד ישראל ניצלים מן המים ומן האש

בדפוס סימן ח. ״הרכבת אנוש לראשנו — אלו מלכיות; באנו באש ובמים —״ — בכתב היד סימן חסר של מאגרים (+) אחרי ״באנו באש ובמים״, לפני ״זו גהנם״; הושלם מן הדפוס (״הרכבת אנוש לראשנו אלו מלכיות, באנו באש ובמים זו גיהנם, ותוציאנו לרויה״). ״לפיד אש״ — בראשית טו, יז; ״תנור עשן״ — שם; ״והנה אימה חשכה״ — טו, יב.

בדפוס: ״זו תורה שהיו יגעים בה״; ״וגיהנם ושעבוד גליות״, ״גיהנם תנור עשן ולפיד אש״, ״גליות והנה אימה חשכה״ (בכתב היד ״לפיד אש״ ראיה לתורה); ״בגיהנם או בגלות… מוטב שישתעבדו בני בגליות״; ״בעולם הזה אתם משועבדים בידי גלות, ולעתיד לבוא אני מעביר את הגלות מכם״.

מקבילות: תנחומא בובר, פקודי ה; שמות רבה נא, ז (״אם לא כי צורם מכרם זה אברהם״); בראשית רבה מד, כא; פסיקתא דרב כהנא ה, ב (״ר׳ חנינא בר פפא… אברהם בירר לו את המלכיות״); פסיקתא רבתי טו.

מִשְׁכַּן הָעֵדֻות(שמות לח, כא) — זו התורה, שהם יגיעיםיגיעים — עמלים, טורחים בה.

בזכות התורה והקרבנות — אמר הקדוש ברוך הוא: אני מציל אתכם מן גהנם.

תדע — שהרי לאברהם הראה הקדוש ברוך הוא את התורה, והקרבנות, וגהנם, ומלכיות:

תורה — לַפִּיד אֵשׁ(בראשית טו, יז);

מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב),

וְכׇל הָעָם רֹואִים אֶת הַקּוֹלֹות וְאֶת הַלַּפִּידִים(שמות כ, טו).

קרבנות — קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁולֶּשֶׁת וגו׳(בראשית טו, ט).

גהנם — תַנּוּר עָשָׁן.

מלכיות — וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁיכָה וגו׳(בראשית טו, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

כל זמן שבניך מתעסקים בשתים — ניצלים משתים;

ועתידין קרבנות ליבטל, ובית המקדש ליחרב.

אלא במה אתה מבקש שישתעבדו בניך — בגהנם או במלכיות?

התחיל תמה, ולא היה יודע מה לברורלברור — לבחור.

אמר רבי חנינא בר פפא:

אברהם ברר לו את המלכיות, ואמר: מוטב שישתעבדו בניי במלכיות, ולא ירד אחד מבניי לגהנם.

והסכים הקדוש ברוך הוא עמו,

שנאמר: אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם(דברים לב, ל) — זה אברהם, שכתוב בו: הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר וגו׳(ישעיה נא, א);

וַיְיָ הִסְגִּירָם — שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו.

הוא שדוד אומר: הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם(תהלים סו, יב) —

הרכבת אנוש לראשנו — אלו מלכיות; באנו באש ובמים — זו גהנם.

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה — אתם משועבדין בידי מלכיות;

ולעתיד לבוא — תמשלו על המלכיות, שנמשלו למים, ואציל אתכם מגיהנם:

כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וגו׳(ישעיה מג, ב).

תרגום לעבריתיגיעים עמלים, טורחים לברור לבחור

יג״ונחשת התנופה״ — נחשת הכלות: המראות של בנות ישראל

דרשת הפסוק · ״ונחשת התנופה״ · בנות ישראל במצרים הרגילו את בעליהן בתאוה במראות, ומהן העמידו את כל הצבאות

בדפוס סימן ט, תחילתו. ״ניפי״ — בדפוס ״נינפי״ (νύμφη, כלה); ״כלי נופי״ — כך בכתב היד, בלשון ״כלי הנופי״ (מקף של מאגרים). ״ומי שאומר ששה״ — בגליון כתב היד, עם ״פרו וישרצו״ הראשון (הסופר דילג מ״פרו וישרצו״ אל ״פרו וישרצו״). ״ואומר הוציא יי את בני ישראל מארץ מצרים״ — בכתב היד פעמיים, השני עם ״על צבאותם״ (שמות יב, נא); כך בכתב היד, ובדפוס פעם אחת.

בדפוס: ״שלא יהיו משמשין מטותיהן״; ״רבי שמעון בר חלפתא״; ״מי שאומר שנים עשר, פרו שנים וישרצו שנים כו׳ הרי שנים עשר״; ״מי שאומר ששים רבוא שכתיב בדגים ישרצו המים וכאן כתוב וישרצו״.

מקבילות: שמות רבה א, יב (״בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב״ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן״); בבלי סוטה פרק א, יא ע״ב.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא) —

וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה(שמות לח, כט).

מהו הַתְּנוּפָה? כלי נופינופי — כלה — בלשון יון קורין לכלה ״ניפיניפי — כלה״.

את מוצא:

בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים — גזר עליהם פרעה שלא יהו ישנים בבתיהם, שלא ישמשו מטותיהן.

אמר רבי שמעון בן חלפתא:

מה היו בנות ישראל עושות?

יורדות לשאוב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמן להם דגים קטנים לתוך כדיהםכדיהם — כדיהן;

והם מוכרות, ומבשלות מהם, ולוקחות יין,

והולכות לשדה, ומאכילות את בעליהן שם,

שנאמר: וּבְכׇל עֲבֹודָה בַּשָּׂדֶה(שמות א, יד).

משהיו אוכלין ושותין — נוטלות את המראות, ומביטות בהן עם בעליהן;

זאת אומרת: אני נאה ממך,

וזה אומר: אני נאה ממך.

מתוך כך היו מרגילות את עצמן לידי תאוה, ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתרלאלתר — מיד.

רבותינו אומרים:

יש מהן יולדות שנים בבת אחת;

ויש אומרים: ששה בכרסבכרס — בבטן, בהריון אחד אחד;

ויש אומרים: שנים עשר;

ויש אומרים: ששים רבוא.

מי שאומר שנים — דורש: פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ(שמות א, ז).

ומי שאומר ששה — פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד — הרי ששה.

מי שאומר שנים עשר — דורש:

פָּרוּ — שנים,

וַיִּשְׁרְצוּ — שנים,

וַיִּרְבּוּ — שנים,

וַיַּעַצְמוּ — שנים,

בִּמְאֹד — שנים,

מְאֹד — שנים;

הרי שנים עשר.

מי שאומר ששים רבוא — שכתוב בדגים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה(בראשית א, כ).

וכל אילו מנין? מן אותן המראות.

וכתוב בהן: וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹותָם,

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹותוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ(שמות א, יב).

בזכות אותם המראות, שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לתאוה מתוך הפרךהפרך — העבודה הקשה (עבודת פרך) — העמידו את כל הצבאות,

שנאמר: יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת יְיָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות יב, מא),

ואומר: הוֹצִיא יְיָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, נא),

ואומר: הוֹצִיא יְיָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹותָם.

תרגום לעבריתנופי כלה ניפי כלה כדיהם כדיהן לאלתר מיד בכרס בבטן, בהריון אחד הפרך העבודה הקשה (עבודת פרך)

ידנדבת המראות — כיור הנחשת

דרשת הפסוק · ״ונחשת התנופה שבעים ככר״ · וחתימה · משה זעף במראות, והקדוש ברוך הוא ציוה לעשות מהן את הכיור; ולעתיד התפלה כנדבת המקדש

בדפוס סימן ט, סופו. ״ונתנדבו״ — הנ׳ השלמת מאגרים. ״נתנדבתם״ — בכתב היד ״נתדבתם״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״נתנדבתם״. ״ויקחו לי תרומה״ — שמות כה, ב. ״אהבה נדבה״ — בפסוק (הושע יד, ה) ״אהבם נדבה״, ובדפוס ״אוהבם נדבה״.

בדפוס: ״טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו״; ״במראות הצובאות אשר צבאו״ (סוף הפסוק, שמות לח, ח); ״אמרו אין לנו לא משכן לא מקדש, תהא לפניך תפלת פינו נדבת המשכן״.

מקבילה: במדבר רבה ט, יד (״כשבא משה לעשות כיור אמר לו האלהים באותן המראות עשה אותו״).

כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן — וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב) —

עמדו כל ישראל ונתנדבו:

מי שהביא כסף,

מי שהביא זהב, נחשת, אבני שהם, אבני מלואים —

הביאו בזריזות הכל.

אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן?

עמדו והביאו את המראות, והלכו להן אצל משה.

כשראה משה אותן המראות — זעףזעף — כעס בהן.

אמר להן לישראל: טלו מקלות, ושברו שוקיהם של אלו! המראות למה הן צריכין?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, על אלו אתה מבזה?

המראות האלו — הן העמידו את כל הצבאות האלו במצרים.

טול מהן, ועשה מהן כיור נחשת וכנווכנו — והבסיס שלו (של הכיור) לכהנים, שממנו יהו מתקדשין הכהנים,

שנאמר: וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת וגו׳(שמות לח, ח) —

באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלו.

לפיכך כתיב: וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים(שמות לח, כט) — נחשת הכלות.

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה — נתנדבתם למשכן, שהיה מכפר עליכם;

לעתיד — אני אכפר עליכם, ואוהב אתכם נדבה,

שנאמר: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אהבה נְדָבָה(הושע יד, ה).

אמרו: עכשיו אין לנו לא משכן ולא מקדש — תהא לפניך תפלתינו כנדבת המקדש.

אמר דוד: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְיָ(תהלים קיט, קח).

תרגום לעבריתזעף כעס וכנו והבסיס שלו (של הכיור)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בשההיכלשההיכן
בתה
זחא
יא— (הוספה)
ישס
יקמ
יאשק
יאהמשקלהמשכן
יאאומתךאימתך
יאו— (הוספה)
יאוחמשהוחמשים
יאו— (הוספה)
יבהרכבת אנוש לראשנו — אלו מלכיות; באנו באש ובמים —— (הוספה)
ידנ— (הוספה)
ידנתנדבתםנתדבתם

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (יב) מן הדפוס (ורשא)
§§2802§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

ויביאו את המשכן אל משה

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כׇּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו(שמות לט, לג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

טוכמה דברים מתוקנים מפני דרכי שלום

הלכה · ילמדנו · מה שתיקנו מפני דרכי שלום, וחיבת השלום: ״והתגר בם מלחמה״ — ומשה שלח דברי שלום

בדפוס סימן י. הילמדנו קצר בכתב היד ובדפוס כאחד: אחרי ״והתגר בם מלחמה״ כתב הסופר ״כתובה באלה הדברים״, והדפוס ״(כדאיתא סוף סדר שופטים)״. המשך הענין הושלם מן המקום שהסופר מפנה אליו, ״אלה הדברים״: תנחומא בובר, דברים, הוספה י (על ״ראה החלותי תת לפניך״): ״מה כתיב שם והתגר בו מלחמה, והם לא עשו כך, אלא ואשלח מלאכים, אמר הקב״ה אני אמרתי והתגר בו מלחמה, ואתה אומר לשלום, אין שלום אמר יי לרשעים, ראה גדולים דברי שלום שבטלו ישראל מה שאמר להם והתגר בו מלחמה ולא כעס עליהם״. הדפוס מפנה למקום אחר, תנחומא שופטים יט, ושם ענין אחר על אותו מעשה (״שלשה דברים עשה משה והסכים הקב״ה על ידו… ואחת בימי סיחון ועוג, א״ל הקב״ה לך הלחם עמו סכור אמת המים שלו, ומשה לא עשה כן, שנאמר ואשלח מלאכים, א״ל הקב״ה חייך עשית כראוי שאני מסכים על ידך״). בכתב היד, בספר דברים, הדרשה אינה; וכן חקת (סדר ״וישלח ישראל מלאכים״): ״אע״פ שאמר להם הקב״ה החל רש והתגר בם מלחמה, רדפו את השלום״.

״והתגר בם״ — בפסוק (דברים ב, כד) ״והתגר בו מלחמה״. המשנה: גיטין ה, ח (״ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום…״).

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לט, לג).

ילמדינו רבינו: כמה דברים מתוקנים מפני דרכי שלום?

כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל — מפני דרכי שלום(משנה גיטין ה, ח).

בא וראה כמה חביב השלום לפני הקדוש ברוך הוא:

שבשעה שנכנסו לארץ, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: וְהִתְגָּר בם מִלְחָמָה(דברים ב, כד) —

כתובה באלה הדברים.

מה כתיב שם? וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה —

והם לא עשו כך, אלא: וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים(דברים ב, כו).

אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי ״והתגר בו מלחמה״, ואתה אומר ״לשלום״? אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים(ישעיה מח, כב)!

ראה גדולים דברי שלום, שבטלו ישראל מה שאמר להם ״והתגר בו מלחמה״ — ולא כעס עליהם.

חלק ב

פתיחתא

טזלֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּושִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ

פתיחתא ראשונה · אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק את דמותו: יצחק דומה לאברהם, ויוסף ליעקב

לֹא־יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת־מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ(איוב לו, ז)

בדפוס סימן יא, תחילתו. ״לבטח״ — כך בכתב היד; בפסוק ובדפוס ״לנצח״. ״מהו כן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מהן כן״. ״דוגמטרין״ (δειγματάριον, דוגמה) — כך בכתב היד ובדפוס. ״זקנים״ — מאגרים מוסיף ״זק[ו]נים״; בפסוק ״זקנים״. ״איקונין הוא לו״ — בדפוס ״זיו איקונים הוא לו״.

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לט, לג).

זה שאמר הכתוב:

לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּושִׁיבֵם לבטח וַיִּגְבָּהוּ(איוב לו, ז).

מהו כן?

אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק דוגמטריןדוגמטרין — דוגמה, דמות (כדוגמה של פרי שמראים לקונה) שלו —

כאדם המבקש למכור פירות, והוא אומר לו: הראה לי את העץ.

הוי: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו.

תדע לך:

אברהם הוליד ליצחק דומה לו,

שנאמר: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹות יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק(בראשית כה, יט);

ויעקב הוליד ליוסף דומה לו,

שנאמר: אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף(בראשית לז, ב) —

״ראובן, שמעון״ לא אמר, אלא יוֹסֵף.

וכן הוא אומר: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכׇּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים(בראשית לז, ג) — איקוניןאיקונין — דמות, דיוקן הוא לו.

הוי: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו.

תרגום לעבריתדוגמטרין דוגמה, דמות (כדוגמה של פרי שמראים לקונה) איקונין דמות, דיוקן

יזדבר אחר: ״לא יגרע מצדיק עיניו״ — המשכן שלא עמד אלא על ידי משה

פתיחתא שנייה · הנדבה בזריזות והנשיאים שנתעצלו; חכמי לב, אהליאב ובצלאל לא יכלו להקים את המשכן, ומשה הקימו

בדפוס סימן יא. ״{יכלו}״ — הסופר מחק את המלה השנייה; לא נדפסה. ״ראה הכל בעיניך״ — בכתב היד ״הה״ (האות ה״א מסופקת), ותיקון מאגרים ״[רא]ה״; בדפוס ״ראה הכל לפניך״. ״לו, לא כך וכך אמרת לנו״ — בגליון כתב היד. ״נצטערו״ — בכתב היד ״נצטרו״ (מאגרים מסמנו כשיבוש); בדפוס ״נצטערו״. ״הקמה״ — האותיות ״הק״ מסופקות בכתב היד. ״ויבאו האנשים על הנשים״ — שמות לה, כב; ״והנשאם״ — לה, כז; ״והותר״ — לו, ז; ״ויעשו כל חכם לב״ — לו, ח; ״וכל הנשים אשר נשא לבן״ — לה, כו.

בדפוס: ״והיו הנשיאים מצירין על שלא זכו בתרומת מלאכת המשכן כלום… אם כן ניתן בבגדי כהונה״; ״בני שטרחו ונזדרזו במשכן יכתב שבחן במשכן בתורה, לפיכך כתיב והמלאכה היתה דים״; ״וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל״; ״מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב״ (בכתב היד אהליאב לבדו, ואחריו בצלאל); ״שהוציא את ממונינו במשכן הזה״; ״אמר רבי חייא בר יוסף… ב׳ פעמים בכל יום שנאמר תקים הוקם״.

מקבילות: במדבר רבה יב, טז (״על הנשים שהיו דוחקות זה על זה ובאים אנשים ונשים בערבוביא… והנשיאים שנתעצלו חיסר אות אחת משמם שכן כתיב והנשיאם חסר יו״ד״); שמות רבה נב, ד (״כמה חכמים היו שם״); תנחומא בובר, פקודי ח (״כמה חכמים היו שם ולא היו יכולים להקים את המשכן… ולא תאמר משה, אלא המשכן מעצמו עמד, שנאמר הוקם המשכן״).

דבר אחר:

לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו(איוב לו, ז).

בשעה שבא משה ואמר לישראל: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ(שמות לה, ה) —

שמחו שמחה גדולה, והביאו את הנדבה בשמחה, בזריזות.

ראה מה כתיב: וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים(שמות לה, כב) —

שהיו דוחקין זה על זו, ובאין הנשים והאנשים בערבוביאבערבוביא — בתערובת, יחד בלא סדר ומביאין,

שנאמר: וְכׇל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה וגו׳(שמות לה, כה),

וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר(שמות לו, ג) —

לשני בקרים הביאו את הכל.

וכתיב: וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכׇל הַמְּלָאכָה(שמות לו, ז),

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא וגו׳(שמות לו, ה) —

להודיעך כמה נזדרזו במלאכת המשכן.

לאחר שני ימים בקשו חכמי לב להביא את נדבתם — לא יכלו,

שכבר וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו׳(שמות לו, ו).

הנשיאים שנתעצלו

והיו הנשיאים מציריןמצירין — מצטערים על שלא זכו בנדבת המשכן.

אמרו: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן — נתן בבגדי כהן גדולבבגדי כהן גדול — בבגדי הכהונה הגדולה (אבני השהם והמלואים).

אמר הקדוש ברוך הוא: בני שנזדרזו — יכתב שהביאו וְהוֹתֵר;

והנשיאים שנתעצלו — חיסר אות אחת משמם,

שכן כתוב: וְהַנְּשִׂאִם(שמות לה, כז) — חסר יוד.

המשכן שלא עמד

כיון שנתחזקו במלאכת המשכן — אהליאב ובצלאל בעבודתן, וחכמי לב בעבודתן,

שנאמר: וַיַּעֲשׂוּ כׇל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וגו׳(שמות לו, ח);

וכן הנשים טוו את התכלת ואת הארגמן,

שנאמר: וְכׇל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וגו׳(שמות לה, כו) —

כיון שגמרו כל מלאכת המשכן, היו יושבין ומצפין: אמתי תבוא שכינה ותשרה בתוכו? והיו מצטערין.

מה עשו?

הלכו להם אצל חכמי לב, אמרו להם: מה אתם יושבין? העמידו את המשכן, ותשרה שכינה בינותינו!

היו מבקשים להעמידו, ולא היו יודעין.

הלכו להם אצל אהליאב, אמרו לו: בא אתה ותעמד את המשכן, שמא על ידך הוא ראוי לעמוד.

מיד התחיל להעמידו — ולא יכול.

הלכו להם אצל בצלאל — אף הוא בקש להעמידו, ולא יכול.

התחילו משיחין ואומרים: ראו מה עשה לנו בן עמרם!

שהכניס אותנו לכל הטורח הזה, ואמר שהקדוש ברוך הוא שורה שכינתו בינותינו — והרי לא ירדה שכינה;

והיינו אומרים שעל ידי בן עמרם הקדוש ברוך הוא יורד מן העליונים לתחתונים, ושורה בתוך יריעות עזים!

ואף משה היה מיצר על שלא נשתתף עמהם במלאכת המשכן.

כיצד?

הנדבה ניתנת על ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב.

ולפי שהיה מיצר משה — העליםהעלים — הסתיר, העלים מהם את הדרך הקדוש ברוך הוא מהם, ולא היו יכולים להעמידו.

כיון שהטיחו פניהםשהטיחו פניהם — התאמצו בכל כוחם (ונדחו) מכל מקום ולא יכלו להעמידו — נתכנסו כל ישראל אצל משה.

אמרו לו: רבינו, כל מה שאמרת לנו לעשות — עשינו לפניך.

שמא חיסרנו או ויתרנו על מה שאמרת לנו? ראה הכל בעיניך,

שנאמר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וגו׳(שמות לט, לג),

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה וגו׳(שמות לט, מג).

אמרו לו: לא כך וכך אמרת לנו לעשות?

אמר להן: הן — על כל דבר ודבר.

ואם כן, למה אינו עומד? שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו, ולא עמד.

והיה משה מיצר על כך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, לפי שהיית מיצר על זה — יש לך חלק במלאכת המשכן.

לפיכך לא יכלו להעמידו — כדי שידעו כל ישראל שאם על ידיך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם.

ואיני כותב לו הקמה אלא על ידיך.

מנין?

שכן כתיב: וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה(שמות מ, א), בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד(שמות מ, ב).

אמר משה: רבונו של עולם, איני יודע להעמידו.

אמר לו: עסוק בידיך, ואתה נראה מעמידו, והוא עומד מאליו — ואני מכתיב שאתה הקמתו,

שנאמר: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, יז).

ומי העמידו? משה,

שנאמר: וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וגו׳(שמות מ, יח).

אמר רבי חייא ברבי יוסי:

כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקומפרקו — מפרק אותו ומעמידו שני פעמים בכל יום.

רבי חנינה הגדול אומר:

שלשה פעמים בכל יום,

שנאמר: תָּקִים, הוּקַם, וַיָּקֶם.

ומנין שהיו מראין לו כל דבר ודבר?

שנאמר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה.

הוי: לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו.

תרגום לעבריתבערבוביא בתערובת, יחד בלא סדר מצירין מצטערים בבגדי כהן גדול בבגדי הכהונה הגדולה (אבני השהם והמלואים) שהטיחו פניהם התאמצו בכל כוחם (ונדחו) העלים הסתיר, העלים מהם את הדרך מפרקו מפרק אותו

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

יח״וירא משה את כל המלאכה״ — ״כאשר צוה יי את משה״

דרשת הפסוק · ״וירא משה את כל המלאכה״ · משה ברך את ישראל, והקדוש ברוך הוא כתב ״כאשר צוה יי את משה״ על כל דבר מפני שהרהרו אחר משה

בדפוס סימן יא. ״כמה שכתוב באלה פקודי״ — כך הסופר, ומפנה אל ״אלה פקודי המשכן — יי אהבתי מעון ביתך״ (סעיף ב: ״שקול כנגד בריאת עולמך״); הדפוס ״כמו שכתוב לעיל״. ״אומר״ (״רבי מאיר אומר״) — בגליון כתב היד. ״אמרו״ — בכתב היד ״מרו״, ותיקון מאגרים ״[א]מרו״. ״יי אלהי אבותיכם יוסף עליכם״ — בפסוק (דברים א, יא) ״אבותכם יסף״. ״ויעל״ — שמות מ, כה.

בדפוס: ״רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נועם יי וגו׳״; ״אמרו שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן ומשה מעצמו הכניסנו״; ״הריני כותב שמי על כל דבר ודבר״.

מקבילה: ספרא, שמיני (מכילתא דמילואים) — בחילוף האומרים: ״מה ברכה ברכן, אמר להם תשרה השכינה במעשה ידיכם; רבי מאיר אומר כך ברכן יי אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, והם אמרו לו ויהי נועם״. וכן בתנחומא, נשא חלק ב, יב (״אמר להן: תשרה שכינה במעשה ידיכם״).

״כמעשה בראשית״ — המשכן שקול כנגד מעשה בראשית, למעלה בסעיף ב.

וקורא והולך: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה(שמות לט, מג) —

״את כל מלאכת המשכן״ אינו אומר, אלא אֶת כׇּל הַמְּלָאכָה,

שהיה הכל כמעשה בראשית — כמה שכתוב באלה פקודי.

מיד: וַיְבָרֶךְ אֹותָם מֹשֶׁה.

מה ברכה בירכן?

רבותינו אומרים:

יְיָ אֱלֹהֵי אבותיכם יוסף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם(דברים א, יא).

רבי מאיר אומר:

אמר להם: תשרה שכינה במעשה ידיכם.

למה כתוב כאן כמה פעמים: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(שמות מ, יט)?

לפי שהרהרושהרהרו — חשדו, ערערו אחריו ישראל אחר משה בשעה שהיו מעמידין את המשכן ולא היה עומד.

אמרו: דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות במשכן, ומשה בעצמו הכניסנו לכל הטורח הזה.

לפיכך אמר: הואיל והרהרתם אחריו — הריני מכתיב על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו.

לכך כתיב: וַיָּקֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֶׂם(שמות מ, יח), וַיַּעַל(שמות מ, כה) — כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם בקש אדם להרהר אחר משה — יהרהר אחרי, שאני אמרתי לו שיעשו לי את המשכן.

תרגום לעבריתשהרהרו חשדו, ערערו אחריו

יטביום הכפורים נאמר לו ״ועשו לי מקדש״

דרשת הפסוק · ״ועשו לי מקדש״ · משה עלה להר שלשה פעמים, מאה ועשרים יום; ביום הכפורים נאמר לו ״סלחתי״ ו״ועשו לי מקדש״

בדפוס סימן יא. ״וגומר״ — כך בכתב היד (״וגומ׳״). ״וידעו הכל שנתרציתי להם״ — כך בכתב היד, כלשון הקדוש ברוך הוא.

בדפוס מקוצר ושונה: ״לפי שעלה משה להר ג׳ פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי ואותו היום נאמר וינחם יי על מעשה העגל, אותו היום אמר לו סלחתי כדבריך, ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש, ובו ביום אמר לו וסלחת לעונינו… ובו ביום אמר לו הקב״ה כי ביום הזה יכפר עליכם, ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה״ — בלא מניין הימים שבכתב היד.

מקבילה: תנחומא (ורשא), תרומה ח (״אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן ביום הכפורים עצמו… עלה משה בששה בסיון ועשה ארבעי׳ יום וארבעי׳ לילה ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעי׳ הרי מאה ועשרים״).

ואמתי נאמר לו למשה שיעשה את המשכן? ביום הכפורים.

לפי שעלה משה להר שלשה פעמים, ועשה שם מאה ועשרים יום.

את מוצא: שעלה בששה בסיון, בעצרת, וירד בשבעה עשר בתמוז,

וראה שעשו את העגל, ושבר את הלוחות,

ורידהורידה — והכה, וענש (רדה) את הסרוחיןהסרוחין — החוטאים שמנה עשר ותשעה עשר,

ועלה בעשרים בתמוז,

שנאמר: וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם וגו׳(שמות לב, ל),

וַיָּשׇׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא וגומר(שמות לב, לא).

עלה ועשה שם עד תשעה ועשרים באב.

שוב ירד לפסוללפסול — לפסל, לחצוב לוחות שניים, ועלה בראש חדש אלול,

שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר(שמות לד, ד).

עשה שם אלול ועשרה מן תשרי.

וביום הכפורים נאמר לו: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ(במדבר יד, כ),

ובו ביום נאמר לו: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח) —

וידעו הכל שנתרציתי להם; יתחזקו.

מיד נזדרזו במלאכת המשכן, ועשו אותו בשמחה.

תרגום לעבריתורידה והכה, וענש (רדה) הסרוחין החוטאים לפסול לפסל, לחצוב

כשמחת המשכן בשמחת יצחק

דרשת הפסוק · ״ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד״ · וחתימה · המשכן נגמר בכסליו ועמד בניסן, שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת יצחק; ולעתיד השכינה אינה זזה

בדפוס סימן יא, סופו. ״שהמלאכה״ — האות ה״א האחרונה מסופקת בכתב היד. ״שאמר״ (״רבי שמואל בר נחמן שאמר״) — הש׳ השלמת מאגרים. ״ליריאיו״ — כך בכתב היד; בפסוק (תהלים פה, י) ״ליראיו״. ״במעשה ידיך״ — בפסוק (תהלים צב, ה) ״במעשי ידיך״. ״אמן במהרה בימינו״ — כך בסוף כתב היד.

בדפוס: ״והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר״; ״רבי חנינא אומר בא׳ באדר היה נגמרה מלאכת המשכן״; ״לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו… יום שנולד יצחק אבינו ואותו היום נטל עשר עטרות כדאיתא בסדר עולם״; ״וכסיל לא יבין את זאת שלא היה יכול אחד מהם להקימו…״; ״כי ענן יי על המשכן״; ״בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד יי וגו׳״; ״ברוך יי לעולם אמן סלה. סליק ספר שמות״.

מקבילות: שמות רבה נב, ב (״א״ר יוחנן ו׳ חדשים היה עוסק במשכן ג׳ חדשים עשאוהו וג׳ חדשים קפלוהו… והקב״ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו״); תנחומא בובר, פקודי ו (״בחודש שנתבשר אברהם אבינו ביצחק״); ובבבלי ראש השנה פרק א, י ע״ב–יא ע״א, בדברי רבי אליעזר ורבי יהושע: ״בפסח נולד יצחק״.

ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן?

רבי שמואל בר נחמן אמר:

לשלשה חדשים — תשרי, ומרחשון, וכסליו;

והיה מונח טבת, ושבט, ואדר;

והעמידוהו באחד בניסן:

בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ(שמות מ, ב) הוּקַם הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, יז).

רבי חנינה אמר:

באדר נגמרה מלאכתו.

למה?

שהמלאכה הנעשה בקיץ ביום אחד — נעשית לשני ימים לימות החורף.

וכדברי רבי שמואל בר נחמן, שאמר שעשה המשכן שלשה חדשים — למה לא עמד מיד?

מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת יצחק,

לפי שנולד יצחק באחד בניסן.

אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מערב שמחת המשכן בשמחת יצחק.

והיו ליצני הדור משיחין: למה נגמרה מלאכת המשכן, ולא עמד מיד?

ולא היו יודעין מחשבתו של הקדוש ברוך הוא.

אמר דוד: כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְיָ בְּפׇעֳלֶךָ(תהלים צב, ה) — זה המשכן;

במעשה יָדֶיךָ אֲרַנֵּן — זה המקדש;

מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ(תהלים צב, ו) — שהיה חושב לערב שמחת המשכן בשמחת יצחק;

אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע(תהלים צב, ז) — אילו ליצני הדור וטפשיןוטפשין — וטיפשים, שלא היו יודעין מחשבתו של הקדוש ברוך הוא.

כיון שהוקם המשכן — מיד ירדה שכינה ושרת בתוכו,

שנאמר: וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וגו׳(שמות מ, לה),

לקיים מה שנאמר: אַךְ קָרוֹב ליריאיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ(תהלים פה, י).

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה — השריתי שכינתי בתוככם,

שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וגו׳(שמות כה, ח);

ולעתיד — שכינתי אינה זזה מכם לעולם,

שנאמר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹוב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל(מלכים א ו, יג).

אמן, במהרה בימינו.

תרגום לעבריתוטפשין וטיפשים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
טומה כתיב שם? וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה —— (הוספה)
טווהם לא עשו כך, אלא: וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים(דברים ב, כו).— (הוספה)
טואמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי ״והתגר בו מלחמה״, ואתה אומר ״לשלום״? אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים(ישעיה מח, כב)!— (הוספה)
טוראה גדולים דברי שלום, שבטלו ישראל מה שאמר להם ״והתגר בו מלחמה״ — ולא כעס עליהם.— (הוספה)
יזראההה
יזנצטערונצטרו
יחאמ
כש— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (טו) מתנחומא בובר, דברים, הוספה י

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (יב) מן הדפוס (ורשא)
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (טו) מתנחומא בובר, דברים, הוספה י