מדרש

שמות רבה

פרשה טו: החדש הזה לכם

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. טוהחדש הזה לכםשמות יב, ב
  2. טוהחדש הזה לכםשמות יב, ב
§§16§§

מדרש שמות רבה

פרשה טו · חלק א: החדש הזה לכם

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אקוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — בחדש הזה אתם נגאלין

פתיחתא ראשונה · משה מבשר גאולה בחדש הזה, הדוד מדלג ממצרים לים ולסיני, וראשון לראשון

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן־הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן־הַחֲרַכִּים עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ כִּי־הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ(שיר השירים ב, ח–יג)

בדפוס סימן א.

״[החדש הזה]״ בראש הסעיף — השלמת מאגרים. ״אין לכם חדש אחר״ — בכתב היד ״להם״, ותוקן במאגרים. אחרי ״רבי יהודה אומר: קול דודי הנה״ כפל הסופר ״רבי יהודה אומר קול דודי הנה זה בא״ ומחק; ״ובחדש הזה אתם נגאלים״ — לפניו ״ובח״ מחוק במאגרים.

״ומסיני לעתיד״ — בכתב היד ״לעתיר״ (מאגרים: !ר!), ותוקן כבשיר השירים רבה ב, ט. ״לעוזליהון די איילתא״ — בכתב היד ״כי״, ותוקן במאגרים ״די״ (בשיר השירים רבה ״לאורזליהון דאיילתא״). ״כי ביום השלשי ירד יי״ — בכתב היד ״ביום הג׳״, ואחרי ״יי״ נוסף ״עמכם״, שמאגרים מחקו (מדברים ה, ד שלפניו).

״את אומר לנו: את לגבן תחלה״ — בשיר השירים רבה ב, ט ״אתה אומר לנו דיו דיו… דיאו את לגבן תחלה״: לשון ארמית, ׳בוא אלינו תחלה׳.

בדפוס: ״וכל הענין בפרשיות עד עמכם״ — דפוס וילנא מקצר את מחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן ואת הדרשה על הצבי, ומביא את הסעיף מ״ענה דודי ואמר לי״.

בדפוס: ״ומשיח נקרא ראשון״ (על ״ראשון לציון הנה הנם״), ובסוף ״ויבא משיח שנקרא ראשון בחדש הראשון״ — במקום ציון שבכתב היד.

מקבילות: שיר השירים רבה ב, ח–ט — מחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן ו״דומה דודי לצבי״ כמעט מילה במילה (בשם רבי יוסי בר חנינא ״לאורזליהון דאיילתא״). פסיקתא דרב כהנא ה, ז–ט — שם דברי רבי נחמיה ורבנין מוחלפים (לרבי נחמיה עבודה זרה, לרבנין המעשים הטובים). ״ראשון״ — ויקרא רבה ל, טז (רבי ברכיה בשם רבי לוי) ופסיקתא דרב כהנא כז, י (רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא), בזכות ״ולקחתם לכם ביום הראשון״: אני נגלה ראשון, פורע מן הראשון, בונה ראשון ומביא ראשון; פסיקתא דרב כהנא ה, יח (ראש וראשון).

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר(שמות יב, א) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא וגו׳(שיר השירים ב, ח).

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.

רבי יהודה אומר:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה וגו׳ — זה משה.

בשעה שבא משה ואמר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין,

אמרו לו: רבינו, היאך אנו נגאלין?

והלא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא את אברהם: וַעֲבָדוּם וגו׳(בראשית טו, יג),

והלא אין בידינו אלא רד״ורד״ו — מאתים ועשר (שנה) שנה!

אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם — אינו מביט בחשבונכם,

אלא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.

ואין הרים האמורים בכאן אלא קצים ועבוריםקצים ועבורים — מועדי הגאולה הקצובים וחשבונות עיבור השנים:

מדלג על החשבונות, ועל הקיצים, ועל העבורים.

ובחדש הזה אתם נגאלים,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

רבי נחמיה אומר:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — זה משה.

בשעה שבא משה ואמר לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין,

אמרו לו: רבינו משה, היאך אנו נגאלין?

והלא אין בידינו מעשים טובים!

אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם — אינו מביט במעשים רעים.

ובמי הוא מביט?

בצדיקים ובמעשים טובים, כגון עמרם ובית דינו.

מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת —

ואין הרים אלא בתי דינין,

כמה דאת אמר: אֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וגו׳(שופטים יא, לז).

ורבנין אומרין:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — זה משה.

בשעה שבא משה ואמר להם: בחדש הזה אתם נגאלין,

אמרו לו: רבינו משה, היאך אנו נגאלין?

והלא כל ארץ מצרים מטונפתמטונפת — מלוכלכת, מטומאת עבודה זרה שלנו!

אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם — אינו מביט בעבודה זרה שלכם.

מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים —

ואין הרים אלא עבודה זרה,

כמה דאת אמר: עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ(הושע ד, יג).

ובחדש הזה אתם נגאלין,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

״דומה דודי לצבי״

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי(שיר השירים ב, ט).

אמר רבי יצחק:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, את אומר לנו: את לגבןאת לגבן — בוא אלינו (מילולית: אתה — אלינו) תחלה!

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי —

מה הצבי הזה דולג ומקפץדולג ומקפץ — מדלג וקופץ מהר להר, ומהר לגבעה, ומגבעה לבקעה, ומבקעה לאילן, ומאילן לסוכה, ומסוכה לגדר —

כך הקדוש ברוך הוא דלג וקפץ ממצרים לים, ומים לסיני, ומסיני לעתיד.

במצרים ראו אותו, שנאמר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה(שמות יב, יב);

וקפצתי לים — בים ראו אותו, שנאמר: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹולָה וגו׳(שמות יד, לא);

בסיני ראו אותו, שנאמר: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ(דברים ה, ד),

וכתיב: יְיָ מִסִּינַי בָּא(דברים לג, ב).

אוֹ לְעֹופֶר הָאַיָּלִים —

רבי יוסי בר חנינא אמר:

לעוזליהוןלעוזליהון — לגוזליהן, לעופריהן די איילתאאיילתא — של האיילות.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵינוּ — אחר כתלינו של סיני,

הדא הוא דכתיב:

כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְיָ וגו׳(שמות יט, יא).

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי(שמות יט, כ);

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר(שמות כ, א).

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) — מה אמר?

אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).

״ענה דודי ואמר לי״

דבר אחר:

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי:

מה אתה עושה כאן, במקום טמאים — אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וגו׳(יחזקאל כג, כ)?

קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי וּלְכִי לָךְ.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד, ועדיין לא שלמו!

אמר להם: כבר שלמו —

כִּי הִנֵּה הַסְּתָיוהסתיו — החורף, ימי הגשמים עָבָר(שיר השירים ב, יא).

מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהיו מכוסין,

שנאמר: הַנִּצָּנִיםהנצנים — הפרחים, הניצנים נִרְאוּ בָאָרֶץ(שיר השירים ב, יב) —

אלו הם שבטו של לוי, שהיו כלם צדיקים.

דבר אחר:

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ — אלו הם הכהנים: בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּנְחָס בְּנוֹ(דברי הימים א ו, לה).

דבר אחר:

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ — אלו המלכים: דוד, שלמה בנו, רחבעם בנו, אֲבִיָּה בְנוֹ וגו׳(דברי הימים א ג, י).

דבר אחר:

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ — אלו הלויים: אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה(דברי הימים א טז, ה).

כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר: עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ —

הגיע זמנם של לויים לזמר ולומר לפני שירים וזמירים.

דבר אחר:

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ —

כיון ששמע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאמרו השירה, אמר: וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ —

ששמע קולן של ישראל בזכות אברהם, שהקריב תור וגוזל.

מה כתיב אחריו?

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ(שיר השירים ב, יג) — אלו הצדיקים והישרים;

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ — אלו הבינוניים שעשה תשובה.

מכאן ואילך: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.

כשיצאו ישראל ממצרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין לכם חדש אחר גדול מזה,

לפיכך נקרא ראשון,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

ראשון לראשון

דבר אחר:

רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם —

כביכול, הקדוש ברוך הוא נקרא ראשון, שנאמר: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן(ישעיה מד, ו);

וציון נקרא ראשון, שנאמר: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן וגו׳(ישעיה מא, כז);

ובית המקדש נקרא ראשון, שנאמר: מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁינוּ(ירמיה יז, יב);

ועשו נקרא ראשון, שנאמר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי(בראשית כה, כה).

יבא הקדוש ברוך הוא, שנקרא ראשון,

ויבנה בית המקדש, שנקרא ראשון,

בציון, שנקרא ראשון,

ויפרע מעשו, שנקרא ראשון,

בחדש, שנקרא ראשון.

הוי:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

תרגום לעבריתאת לגבן בוא אלינו (מילולית: אתה — אלינו) רד״ו מאתים ועשר (שנה) קצים ועבורים מועדי הגאולה הקצובים וחשבונות עיבור השנים מטונפת מלוכלכת, מטומאת דולג ומקפץ מדלג וקופץ לעוזליהון לגוזליהן, לעופריהן איילתא של האיילות הסתיו החורף, ימי הגשמים הנצנים הפרחים, הניצנים

חלק ב

גוף הדרשה

בהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — המועדות מסורים לישראל

דרשת הפסוק · ״החדש הזה לכם״ · מלאכי השרת שואלים אימתי המועדות, והחדש נמסר בידי ישראל

בדפוס סימן ב.

בדפוס: ״מקראי קודש וגו׳ אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו״ — ״אתם״ נדרש ״אותם״ שבפסוק.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, יג — מלאכי השרת שואלים אימתי ראש השנה, והקדוש ברוך הוא: ״אני ואתם נשאל לבית דין של מטן״; ״אם קריתם אתם — מועדיי״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, אימתי את עושה את המועדות?

שכך כתיב: בִּגְזֵירַת עִירִין פִּתְגָמָא(דניאל ד, יד).

אמר להם: אני ואתם נסכיםנסכים — נסכים יחד, נאשר בהסכמה על מה שישראל עושין, וגומרין ומעברין את השנה,

שנאמר: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּומֵר עָלָי(תהלים נז, ג).

וכן הוא אומר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹותָם בְּמוֹעֲדָם(ויקרא כג, ד) —

בין בזמנם, בין שלא בזמנם — אין לי מועדות אלא אלו.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:

לשעבר היו בידי, שנאמר: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ(תהלים קד, יט);

אבל מכאן ואילך הרי הוא מסור בידכם, ברשותכם הוא:

אם אמרתם הן — הן,

ואם לאו — לאו.

מכל מקום הרי הוא לכם: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

ולא עוד, אלא אם בקשתם לעבר את השנה — הריני משלים עמכםמשלים עמכם — מסכים עמכם, משלים את דבריכם.

לכך נאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

תרגום לעבריתנסכים נסכים יחד, נאשר בהסכמה משלים עמכם מסכים עמכם, משלים את דבריכם

גאֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר — בזכות משה ואהרן

פתיחתא · ״ויאמר יי אל משה ואל אהרן״ · הקדוש ברוך הוא מבקש זכות לגאול את ישראל, ומוצא את זכות משה ואהרן

וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל־אֲדוֹן כׇּל־הָאָרֶץ(זכריה ד, יד)

בדפוס סימן ג.

״אמר רבי לוי״ — בכתב היד ״א׳ר +״: סימן הוספה של הסופר בלא תוספת, ושם החכם הושלם מן הדפוס.

בדפוס: ״החדש הזה לכם״ בראש הסעיף, במקום ״ויאמר יי״ שבכתב היד.

דבר אחר:

וַיֹּאמֶר יְיָ וגו׳(שמות יב, א).

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹומְדִים וגו׳(זכריה ד, יד).

אמר רבי לוי:

מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא חוזר ומבקש באיזה דבר יגאול את ישראל, ולא היה מוצא,

עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן, והיא עמדה להם.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹומְדִים עַל אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ.

משל לענייה ששני נזמים לה

למה הדבר דומה?

למלך שבקש ליטול אשה,

ובאו ואמרו לו: ענייה היא, אין לה בעולם אלא שני נזמיםנזמים — טבעות של זהב (לאף או לאוזן) בלבד.

אמר המלך: דייהדייה — די לה, מספיקה היא.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: דיין להם לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן.

לכך נאמר:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן.

תרגום לעבריתנזמים טבעות של זהב (לאף או לאוזן) דייה די לה, מספיקה היא

דקוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — מדלג על ההרים

פתיחתא · ״ויאמר יי אל משה ואל אהרן״ · ״מדלג על ההרים״ — בזכות האבות, בזכות הזקנים, ועל מלכי עשו

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת(שיר השירים ב, ח)

בדפוס סימן ד.

״ואין 'הרים' אלא זקנים״ — בכתב היד ״ואין זקנים אלא הרים״, וסימני הסופר (ב, א) מורים להפוך: ״הרים… זקנים״; כך גם בדפוס. ״היא אומרת״ — בכתב היד ״אומר״. ״אמר הקדוש ברוך הוא״ (בדברי רבי יהודה) — בכתב היד ״אם״, ותוקן במאגרים. ״להראות לזקנים״ — לפניו ״את״ מחוק במאגרים. ״אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתי לעשו״ (בדברי רבי אלעזר) — ״אמר״ בגליון.

״שני חדשים״ — כך בכתב היד, ובפסוק ״שנים חדשים״.

בדפוס: ״ואין הרים אלא עובדי כוכבים״ (בדברי רבי אלעזר) — במקום ״מלכיות״ שבכתב היד; ״אמר רבי נחמיה״.

דבר אחר:

וַיֹּאמֶר יְיָ(שמות יב, א) וכו׳.

הדא הוא דכתיב:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא(שיר השירים ב, ח).

כשהלך משה ואמר לישראל: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: הַיּוֹם אַתֶּם יֹוצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב(שמות יג, ד),

אמרו לו: היכן הוא?

אמר להם: הרי הוא עומד —

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא.

אמר רבי יהודה:

מהו מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים?

אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל — אינן נגאלין לעולם.

אלא למי אני מסתכל? לאבותיהם הקדושים,

שנאמר: וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ו, ה) — בזכות אבותם.

ואין הרים אלא אבות,

שנאמר: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב(מיכה ו, ב).

דבר אחר:

מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים —

אמר רבי נחמיא:

מהו מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אין להם מעשים לישראל שיגאלו, אלא בזכות הזקנים שבהם,

שנאמר: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ג, טז).

ואין הרים אלא זקנים,

שכן בת יפתח אומרת לאביה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שני חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים(שופטים יא, לז).

וכי אל ההרים היתה הולכת?

אלא על הזקנים היא אומרת,

שהלכה להראות לזקנים שהיא בתולה וטהורה.

לכך נאמר: מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.

דבר אחר:

מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים —

אמר רבי אלעזר:

אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתי לעשו שיהא מעמיד מלכים,

שנאמר: וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם(בראשית לו, לא).

אמר הקדוש ברוך הוא: אם אניח לעשו שיהא מעמיד מלכים — היאך ישראל עומדים?

אלא הריני מדלגןמדלגן — מדלג עליהם, מקצר את מלכותם ועושה אותן אלופים,

שנאמר: אֵלֶּה אַלּוּפֵי עֵשָׂו(בראשית לו, טו).

ואין הרים אלא מלכיות,

שנאמר: וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹוצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים(זכריה ו, א).

תרגום לעבריתמדלגן מדלג עליהם, מקצר את מלכותם

הבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — כהן שנפלה תרומתו לבית הקברות

דרשת הפסוק · ״בארץ מצרים״ · נגלה בחוץ, במקום הטומאה, כדי לגאול את ישראל, וטיהר את עצמו כביכול

בדפוס סימן ה.

״יוציא אליך את העבוט״ — בכתב היד ״אל העבוט״ (מאגרים: !ל!).

בדפוס: ״אמר רבי חנינא״; ״אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל״; ״כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא״; ״כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו״.

דבר אחר:

בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, א) —

למה אינו אומר במצרים?

אמר רבי חיננא:

אמר הקדוש ברוך הוא: כתבתי בתורה: בַּחוּץ תַּעֲמֹוד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹושֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה(דברים כד, יא).

אף כאן אני עושה: בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — ולא במצרים, אלא בחוץ.

וכן משה אומר: כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹושׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְיָ וגו׳(שמות ט, כט).

גדולה חיבתן של ישראל

אמר רבי שמעון בן לקיש:

גדולה חיבתן של ישראל, שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודה זרה, ובמקום טומאה, ובמקום הטנופתהטנופת — הלכלוך, הזוהמה — כדי לגאול אותן.

משל לכהן שנפלה לו תרומהתרומה — חלק התבואה שניתן לכהן ואסור באכילה בטומאה בין הקברות.

אמר: מה אעשה?

לטמא עצמי — אי איפשר,

ולהניח תרומתי — אי איפשר.

מוטב לי לטמא את עצמי שעה אחת, וחוזר ומטהר אני — ולא לאבד את תרומתי.

כך ישראל הם תרומתו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה(ירמיה ב, ג);

והיו בבית הקברות,

שנאמר: כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת(שמות יב, ל),

ואומר: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים וגו׳(במדבר לג, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא: היאך אני גואלם?

להניחם — אי איפשר.

מוטב, כביכול, לירד ולהצילן,

שנאמר: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם(שמות ג, ח).

וכשהוציאן, קרא לאהרן.

אמר ליה: טהר אותי,

שנאמר: וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ(ויקרא טז, לג), וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ וגו׳(ויקרא טז, טז).

תרגום לעבריתהטנופת הלכלוך, הזוהמה תרומה חלק התבואה שניתן לכהן ואסור באכילה בטומאה

ומִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר — ארבע מלכיות

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · בלא חתימה · ארבעה שבחים לישראל כנגד ארבע מלכיות: דניאל, אסתר, בית חשמונאי, וישראל כמלאכים

מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת(שיר השירים ו, י)

בדפוס סימן ו.

״במלכות בבל״ — בכתב היד ״בכל״ (מאגרים: !כ!). ״גד״ד״ — בכתב היד ״גר״ד״ (מאגרים: !ר!); סימן שנים עשר המזלות: טלה שור תאומים, סרטן אריה בתולה, מאזנים עקרב קשת, גדי דלי דגים. ״משתקעין״ — בגליון, במקום ״משתעי׳״ המחוק.

״באדין מתכנשין״ — פתיחת דניאל ג, ג; הכוונה כנראה לדניאל ג, כז (״ומתכנשין… די לא שלט נורא בגשמהון״), ובדפוס שם ״ושער ראשיהן לא התחרך״. ״אלהי יצחק, אלהי אברהם״ — כך בכתב היד.

בדפוס: ״כנגד ארבע גליות״; ״בגלות בבבל״; ״יפה כלבנה בגלות מדי״; ״ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא וברחו מפניהם האוכלוסין של יון״; ״וישראל אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב״; ״המלאכים נקראו אש דכתיב… משרתיו אש לוהט״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר וגו׳(שיר השירים ו, י).

ארבעה דברים של שבח אמר לישראל כאן, כנגד ד׳ מלכיות,

שבד׳ מלכיות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקדוש ברוך הוא.

במלכות בבל: ״הנשקפה כמו שחר״

במלכות בבל מנין?

שנאמר: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר וגו׳.

נבוכדנאצר היה משתחוה לשמש,

שנאמר: אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר(ישעיה יד, יב);

ודניאל היה שוחר ומתפלל לפני המקום,

שנאמר: וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵיהּ בְּעִילתֵיהּ וגו׳(דניאל ו, יא), עֶרֶב וָבֹקֶר וגו׳(תהלים נה, יח).

ולמה שוחר ומתפלל? כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל.

ועליו אמר שלמה עליו השלום: שֹׁוחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן(משלי יא, כז).

ונמצא להם האלהים בעת צרתם,

שנאמר: אֲנִי אֹוהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻונְנִי(משלי ח, יז).

וכן מצינו: כשהלך דניאל לגוב האריות — לא ניזוק,

שנאמר: אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵיהּ וּסְגַר פֻּום אַרְיָוָתָא וגו׳(דניאל ו, כג);

וחנניה וחביריו ירדו לתוך כבשן האש — ולא ניזוקו,

שנאמר: בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין וגו׳(דניאל ג, ג).

אלא אלו האירו לעולם כשחר, שהוא מאיר לעולם.

לפיכך: הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר.

ועשו לגוים להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו,

שכן נבוכדנאצר אומר, כשיצאו חנניה מישאל ועזריה וחביריו מן הכבשן:

בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵיד נְגוֹ(דניאל ג, כח);

וכן דריוש אומר, כשנפל דניאל לגוב אריות:

דִּי לֶהֱוֺון זָאעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵיהּ דִּי דָנִיֵּאל וגו׳(דניאל ו, כז).

לכך: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר.

במלכות מדי: ״יפה כלבנה״

יָפָה כַלְּבָנָה — במלכות מדי.

את מוצא: בלילה, אם אין הלבנה נראית ברקיע — החשך בעולם, ואין אדם יכול להלך אפילו בתוך המדינה;

וכיון שהלבנה נראית ברקיע — הכל שמחין והולכין בדרכים.

כך בימי אחשורוש, שגזרו על ישראל להשמיד ולהרוג ולאבד,

ובאה אסתר והאירה לישראל,

שנאמר: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה(אסתר ח, טז).

לפיכך: יָפָה כַלְּבָנָה — במלכות מדי.

ורצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה?

שהלבנה נולדה לשלשים,

ואסתר אומרת: וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלשִׁים יוֹם(אסתר ד, יא).

לפיכך: יָפָה כַלְּבָנָה — במלכות מדי.

במלכות יון: ״ברה כחמה״

בָּרָה כַּחַמָּה — במלכות יון.

סנדריאות אם אוליאוססנדריאות אם אוליאוס — בלשון יוון: ׳הליוס׳ (שמה של החמה) — חמה שמה.

והשמש נקרא גבור,

שנאמר: יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹורַח(תהלים יט, ו).

ובתקופת תמוזובתקופת תמוז — בעונת הקיץ אין מי שיכול לעמוד כנגד השמש, והכל בורחין ממנו,

שנאמר: וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ(תהלים יט, ז).

כך במלכות יון — הכל ברחו ממנו,

ומתתיהו הכהן ובניו עמדו בשמו של הקדוש ברוך הוא,

וברחו מהן האוכלוסיןהאוכלוסין — ההמונים, חילות הצבא של אנטיוכס, ונהרגו כלם.

וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם: כֹּתּוּ אִתֵּכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹותֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי(יואל ד, י),

ואומר: כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ יְיָ וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻורָתוֹ(שופטים ה, לא).

לקיים: בָּרָה כַּחַמָּה.

באדום: ״איומה כנדגלות״

אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת — באדום.

למה נקרא שמה איומה? לפי שהוא עומדת במלכות שיש לה אימה,

שנאמר: וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יתירא(דניאל ז, ז).

מהו אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת?

את מוצא: י״ב מזלותמזלות — קבוצות הכוכבים שבגלגל המזלות שברקיע — טש״ת סא״ב מע״קטש״ת סא״ב מע״ק — ראשי תיבות של שנים עשר המזלות גד״ד.

כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ משנים עשר מזלות —

כך הארץ אינה יכולה לעמוד חוץ משנים עשר שבטים.

אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת —

אין דגלים אלא צבאות,

שנאמר: דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה(במדבר ב, ג), וּצְבָאוֹ וּפְקֻודֵיהֶם(במדבר ב, ד), וכן כולם.

דגלי השמים — מלאכים, ודגלי הארץ — ישראל.

צבאי השמים — מלאכים, שנאמר: וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עומדים עָלָיו(מלכים א כב, יט);

וצבאי הארץ — ישראל, שנאמר: יָצְאוּ כׇּל צִבְאוֹת יְיָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות יב, מא).

ואדון לשניהם — הקדוש ברוך הוא.

וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים — כן הגוים יראים מישראל,

שנאמר: וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ(דברים כח, י).

לכך נאמר: אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת —

שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים:

במלאכים נאמר: שְׂרָפִים עֹומְדִים מִמַּעַל לוֹ(ישעיה ו, ב),

ובישראל: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וגו׳(דברים כט, ט);

המלאכים אומרים בכל יום: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ(ישעיה ו, ג),

וישראל אומרים: אלהי יצחק, אלהי אברהם ואלהי יעקב;

המלאכים נקראו אֵשׁ לֹוהֵט(תהלים קד, ד),

וישראל נקראו אש, שנאמר: וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ(עובדיה א, יח).

המלאכים מתחדשים בכל יום ומקלסיןומקלסין — ומשבחים להקדוש ברוך הוא, והן חוזרין לנהר אש שנבראו ממנו,

ושוב מחדשן ומחזירן כשם שהיו,

שנאמר: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים(איכה ג, כג).

כך ישראל משתקעין בעונות יצר הרע שיש בגופן, וחוזרין בתשובה,

והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו,

שנאמר: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ(יחזקאל לו, כו).

לכך נאמר: אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.

תרגום לעבריתסנדריאות אם אוליאוס בלשון יוון: ׳הליוס׳ (שמה של החמה) ובתקופת תמוז בעונת הקיץ האוכלוסין ההמונים, חילות הצבא טש״ת סא״ב מע״ק ראשי תיבות של שנים עשר המזלות מזלות קבוצות הכוכבים שבגלגל המזלות ומקלסין ומשבחים

זכִּי מֵרֹאשׁ צֻורִים אֶרְאֶנּוּ — האבות, ו״הן״ שאין לו זוג

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · העולם נוסד על האבות; ישראל לבדד כאותיות ה״א ונו״ן, והקדוש ברוך הוא הורג את אויביהם

כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב(במדבר כג, ט)

בדפוס סימן ז.

בדפוס: ״א״ט הרי י׳ ב״ח הרי י׳ ג״ז הרי י׳ ד״ו הרי י׳״ — בסדר האותיות, ו״כ״פ הרי ק׳״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

מה כתיב בפרשה? וּלְקַחְתֶּם אֲגֻודַּת אֵזוֹב וגו׳(שמות יב, כב), וְעָבַר יְיָ לִנְגֹּוף אֶת מִצְרַיִם(שמות יב, כג).

הדא הוא דכתיב:

כִּי מֵרֹאשׁ צֻורִים אֶרְאֶנּוּ(במדבר כג, ט) —

אלו האבות,

שנאמר: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ(מיכה ו, ב).

ומוצאין אנו שמתחלה היה המקום מבקש לכונן את העולם, ולא היה מוצא, עד שעמדו האבות.

משל למלך שקבע מדינה על הצורים

משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה.

גזר, וחפשו לו מקום לבנות בו את המדינה.

בא ליתן את היסוד במקום אחד — והיו המים עולין מן התהום, ולא היו מניחין את היסוד.

שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר — והיו המים עולין.

עד שבאו במקום אחר, ומצא שם צור גדול.

אמר: כאן אני קובע את המדינה — על הצורים.

כך מתחלה היה העולם מים במים,

והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לכונן את עולמו, ולא היו הרשעים מניחין אותו.

מה כתיב בדורו של אנוש? אָז הוּחַל לִקְרֹוא בְּשֵׁם יְיָ(בראשית ד, כו) —

עלו המים והציפום,

שנאמר: הַקֹּורֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ(עמוס ט, ו).

וכן דור המבול היו רשעים. מה כתיב בהם? וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ(איוב כא, יד) —

עלו ולא הניחו ליתן להם את היסוד,

שנאמר: נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם(איוב כב, טז),

וכתיב: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹות תְּהוֹם רַבָּה(בראשית ז, יא).

כיון שבאו האבות וזכו, אמר האלהים: על אלו אני מכונן את העולם,

שנאמר: כִּי לַיְיָ מְצֻוקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל(שמואל א ב, ח).

לכך נאמר: כִּי מֵרֹאשׁ צֻורִים וגו׳.

״הן״ — שתי אותיות שאין להן זוג

הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּון.

מהו הֶן?

כל האותיות מזדווגיןמזדווגין — מתחברים בזוגות, חוץ משתי אותיות הללו.

כיצד?

א״ט — הרי עשרה;

ב״ח — הרי י׳;

ד״ו — הרי עשרה;

ג״ז — הרי עשרה;

ה׳ — לעצמו.

וכן האות השני אין לו זוג:

י״צ — הרי ק׳;

כ״ף — הרי ק׳;

ל״ע — הרי מאה;

מ״ס — הרי מאה;

נמצא נון לעצמו.

אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות האלו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן —

כך ישראל אינן יכולין להדבק עם האומות, אלא לעצמן הן מופרשיםמופרשים — מובדלים.

ואפילו מלך גוזר עליהם לחלל את השבת, או לבטל את המילה, או לעבוד עבודה זרה — הם נהרגים, ואין מתערבין באומות,

שנאמר: הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּון וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

ומה אני עושה? כל מלך וכל אויב שיגזור עליהם — אני הורגו,

שנאמר: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא וגו׳(במדבר כג, כד).

את מוצא:

בא עליהם עמלק — והרגו המקום, שנאמר: וַיַּחֲלֹושׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ וגו׳(שמות יז, יג);

בא סיסרא — והרגו, שנאמר: וַיָּהׇם יְיָ אֶת סִיסְרָא וגו׳(שופטים ד, טו);

וכן כל אויביהם.

וכן בצאת ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא אומר להם: וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר —

הן בבתיהם מבפנים, ואני הורג את אויביהם מבחוץ,

שנאמר: וְעָבַר יְיָ לִנְגֹּוף אֶת מִצְרַיִם.

הוי: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה — אף אתם עשו אותו ראש חדש,

שנאמר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וגו׳.

תרגום לעבריתמזדווגין מתחברים בזוגות מופרשים מובדלים

חהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — הבן שבקש את הכסא

דרשת הפסוק · ״החדש הזה לכם״ · אברהם קיבל את העולם, וביקש גם את בית המקדש: ״אחלקה שכם״

בדפוס סימן ח.

״אם אין אתה נותן לי בית המקדש״ — בכתב היד ״לו״ (מאגרים: !ו!). ״שכם אחת״ — כך בכתב היד, ובפסוק ״שכם אחד״. ״ואני נתתי לך שכם״ — נדרש על חלק בית המקדש, ופסוק תהלים ס, ח שבסוף הסעיף ממשיך: ״ועמק סכות אמדד״.

בדפוס: ״אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך״; ״ונתן לו הקדוש ברוך הוא כל מה שבקש״.

בדפוס חסר הפסוק ״לי גלעד ולי מנשה״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

משל למלך שהיה לו בן, והשליטו על כל נכסיו.

אמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכסא שלך — היאך יודעין הכל שאתה מחבב לי?

אלא כשאתה נותן לי את הכסא שלך — הכל נותנין לי קילוסקילוס — שבח, כבוד.

כך נתן האלהים העולם לאברהם,

שנאמר: וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹושֶׂה(בראשית יח, יז).

כיון שנתן לו הכל, אמר ליה: אם אין אתה נותן לי בית המקדש, ת״ק אמה על ת״ק אמהת״ק אמה על ת״ק אמה — חמש מאות אמה על חמש מאות אמה — לא נתת לי כלום.

ונתן לו כל מה שבקש,

שנאמר: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אחת עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי(בראשית מח, כב),

וכתיב: לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה(תהלים ס, ט).

כיון ששמע אברהם — מה אמר?

אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקׇדְשׁוֹ אֶעְלֹוזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם(תהלים ס, ח).

תרגום לעבריתקילוס שבח, כבוד ת״ק אמה על ת״ק אמה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה

טרֹאשׁ חֳדָשִׁים — יום גינוסיא

דרשת הפסוק · ״ראש חדשים״ · משנפדו ממצרים התחילו מונין לחדשים, כבן מלך שנפדה מן השבי

בדפוס סימן ט.

בדפוס: ״עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו״; ״יום גנוסיא״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

משל למלך שנולד לו בן — עשה יום טוב.

ונשבה אותו הבן, ועשה שם זמן מרובה.

אחר זמן נפדה אותו הבן, ועשה לו המלך יום גינוסיאגינוסיא — יום הולדת, יום חגו של המלך.

כך עד שלא ירדו ישראל למצרים — היו מונין לשעבוד;

משירדו ונשתעבדו שם, עשה השם נסים, ונפדו, והתחילו מונין לחדשים,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

תרגום לעבריתגינוסיא יום הולדת, יום חגו של המלך

יוַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם — פרעה שלא מצא את השם

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · בלא חתימה · המכות על מצרים, פרעה שלא מצא את השם בספריו, והכל בזכות אברהם

וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ־יָהּ(תהלים קה, מד–מה)

בדפוס סימן י.

״משל לעבד כהן שהיה מהלך עם רבו — וכו׳, כמו שכתוב בסוף פרשת ואלה שמות״ — הסופר מפנה למשל שבסוף פרשת ״ואחר באו משה ואהרן״ (פרשה ה; בדפוס ה, יד), והמשל הושלם בסוגריים מכתב היד עצמו שם, עד ״מתים הם״, שאחריו ממשיך כתב היד כאן. בדפוס: ״משל לעבד שהיה מהלך עם רבו וכו׳ כדלעיל״.

״אלהים חי וקיים״ — כך בכתב היד (מאגרים: !…!), ובפסוק ״אלהים חיים״. ״להציל את ישראל מיד מצרים״ — ״ישראל מיד״ בגליון, והושלם במאגרים. ״המכות״ (״כשהיו המכות באות״) — בין השורות. ״ואפילו הורד שמה…״ — כך בכתב היד, ומאגרים סימנו ״הורד שמה״ כמשובש. ״כנסת ישראל״ — ״ישראל״ השלמת מאגרים.

בדפוס: ״הוציא הנמוסין ופשפש בהם״; ״ואפילו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז״; ״והעבירה והושיבה בקרונין שלו״.

״הטמוסין״, ״כמין לוח״ ו״בקרובין״ — כך בכתב היד (בדפוס: נמוסין, כמו לוז, בקרונין).

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וגו׳(תהלים קה, מד), בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹותָיו וגו׳(תהלים קה, מה).

הביא הקדוש ברוך הוא המכות על המצרים,

שנאמר: שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁיךְ וגו׳(תהלים קה, כח),

משלשל ויורדמשלשל ויורד — מונה ויורד בסדר עד שהוא מגיע: שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם(תהלים קה, לח).

משל למלך שהביאו לו דוראות

משל למלך שהיו הכל מכבדין אותו.

עד כמה מכבדין אותו? שהיו מביאין לו דוראותדוראות — מתנות, דורונות, ואלהיהם עמהם.

כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו; היו מביאין לו דוראות, ואלהיהן עמהן.

ואחר כן באו משה ואהרן,

שנאמר: וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וגו׳(שמות ה, א).

הוציא הטמוסיןהטמוסין — ספרי הרשומות, כרכי הארכיון ופשפש בהן, ולא מצא את השם הזה.

משל לעבד כהן שבקש את רבו בבית הקברות

משל לעבד כהן שהיה מהלך עם רבו — וכו׳, כמו שכתוב בסוף פרשת ואלה שמות:

לכהן שהיה לו עבד שוטה.

יצא הכהן חוץ למדינה.

הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות.

התחיל צווח לבני אדם העומדים שם: לא ראיתם בכאן רבי?

אמרו לו: רבך — לאו כהן הוא?

אמר להם: הן.

אמרו לו: שוטה! מי נתן כהן בבית הקברות?

כך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה שבעולם! דרכן של מתים לתובען בין החיים? שמא החיים אצל המתים?

אלהינו חי הוא; אלו שאתה אומר — מתים הם.

אמר לו: הקדוש ברוך הוא חי וקיים לעולם,

שנאמר: וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חי וקיים וּמֶלֶךְ עוֹלָם(ירמיה י, י).

משל לעני שלא הרגיש

משל לעני שהיה במדינה, והיה לפני המלך, ולא הרגיש.

כשנגעה המכה בגופו — התחיל מרגיש וצווח, ואמר: אין כיוצא בזה.

כך הביא הקדוש ברוך הוא המכות על המצריים, ולא הרגיש פרעה.

כיון שנגעה המכה בגופו — התחיל צווח ואומר: יְיָ הַצַּדִּיק וַאֲנִי וגו׳(שמות ט, כז).

וכי לא היה יכול הקדוש ברוך הוא להציל את ישראל מיד מצרים במכה ראשונה?

אלא לקיים מה שנאמר: מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם וגו׳(איוב יב, כג), מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וגו׳(איוב יב, כד).

מהו שאמר יְיָ הַצַּדִּיק?

כשהיו המכות באות — לא היו באות אלא בארץ מצרים.

ואפילו הורד שמה, שנכנסת בה המכה כמין לוח — היתה המכה ממלא את כולה, ולא היתה נוגעת בשדה אחרת.

ועליהם נאמר: כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹושְׁבֵי תֵבֵל(ישעיה כו, ט).

משל לבת המלך שבעבר הנהר

משל למה היתה כנסת ישראל דומה?

למלך שהיתה לו בת אוהבו, נתונה בעבר הנהר.

פשט המלך את ידו, והעבירה בקרוביןבקרובין — בעגלותיו שלו,

שנאמר: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב וגו׳(שיר השירים ז, ב), לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי וגו׳(שיר השירים ו, יב);

וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר וגו׳(תהלים עח, כז),

מוֹלִיכָם בַּתְּהֹומוֹת וגו׳(ישעיה סג, יג),

וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וגו׳(שמות יג, כא) —

הכל בזכות אברהם,

שנאמר: כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קׇדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ(תהלים קה, מב), וַיּוֹצִיא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן וגו׳(תהלים קה, מג),

בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻוקָּיו וגו׳.

תרגום לעבריתדוראות מתנות, דורונות הטמוסין ספרי הרשומות, כרכי הארכיון משלשל ויורד מונה ויורד בסדר בקרובין בעגלותיו

יאאַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו — ראש חדש של גאולה

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · ניסן ראש חדש של גאולה; כבן מלך שיצא מבית האסורין

אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר־יְיָ אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ(תהלים לג, יב)

בדפוס סימן יא.

״הוציא… מבית האסורים״ — בכתב היד ״בבית״, ותוקן במאגרים. ״ואתן אדם תחתיך״ — בכתב היד ״תחתך״, והיו״ד הושלמה במאגרים.

בדפוס: ״ובו קבל יעקב את הברכות״; ״עשו אותו יום טוב כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור״; ״מחשך וצלמות שנאמר… ויוציאם מחשך וצלמות״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו וגו׳(תהלים לג, יב).

משבחר הקדוש ברוך הוא בעולם — קבע בו ראשי חדשים ושנים;

וכשבחר ביעקב ובניו — קבע בו ראש חדש של גאולה,

שבו נגאלו ישראל ממצרים, ובו עתידין ליגאל,

שנאמר: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת(מיכה ז, טו).

בו נולד יצחק, ובו נעקד על גבי המזבח;

בו קבל יעקב את הברכות;

ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה,

שנאמר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם.

משל לבן המלך שיצא מבית האסורין

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

משל למלך שהוציא את בנו מבית האסורין.

אמר: עשו אותו היום יום טוב לכל הימים,

שבו יצא מחשך לאור,

מעול ברזל לחיים,

מעבדות לחירות,

משעבוד לגאולה.

כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורים,

שנאמר: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת(תהלים סח, ז);

מחשך וצלמות — שנאמר: חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת(תהלים קז, י);

מעול ברזל — לעול תורה;

מעבדות לחירות — שנאמר: בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם(דברים יד, א);

משעבוד לגאולה — שנאמר: גֹּואֲלָם חָזָק יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ(ירמיה נ, לד).

לפיכך קבע להם שמחה, שהוא נפרע מאויביהם עליהם,

שנאמר: וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ(ישעיה מג, ד).

יבהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — לי ולכם היא הגאולה

דרשת הפסוק · ״החדש הזה לכם״ · הפסח וסימניו: שה, תמים, זכר, צלי אש, מצות ומרורים; דם פסח ודם מילה

בדפוס סימן יב.

״אשר פדית ממצרים גוי ואלוהו״ — כך בכתב היד, ובפסוק ״אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו״: ״גוי ואלוהו״ נדרש — כביכול נפדה עמהם. ״ולא טעמו לחם״ — ״להם״ מחוק, ובגליון ״ל.ם״, והחי״ת הושלמה במאגרים.

בדפוס: ״כביכול אני נפדיתי עמכם״; ״שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם״; ״שאעבור אילוגין שלכם לאחר״; ״בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

רבי מאיר אומר:

לי ולכם היא הגאולה; כביכול, אני נפדה עמכם,

שנאמר: אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם(שמואל ב ז, כג) גוי ואלוהו.

וקבעו החדש הזה לי ולכם, שאני רואה דם פסח מכפר עליכם,

שנאמר: דַּבְּרוּ אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל(שמות יב, ג).

ותהא שמחתכם שלימה, שאפילו מי שהוא עני — עושה שה תמים זכר בן שנה.

שֶׂה(שמות יב, ה) — בשביל אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה(בראשית כב, ח);

תָמִים — לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ(דברים לב, ד);

זָכָר — שהוא הרג כל זכר מבכורי מצרים, וחס על בכוריהם של ישראל.

מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים —

כשם שאני הורג כל זכר, האדם והבהמה, השבי והשפחה —

כך יש רשות בידכם ליטול מכל מקום שאתם רוצין.

והן משמרין אותו, שהיא לכם שמחה גדולה,

שנאמר: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת(שמות יב, ו).

וְשָׁחֲטוּ אֹותוֹ — אתם שוחטין פסח, ואני שוחט בכורים.

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹות וְעַל הַמַּשְׁקוֹף(שמות יב, ז) —

שאני פוסח עליכם ומגין עליכם.

והוו זהירין בו, שבלילה הוא נאכל,

שנאמר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת(שמות יב, ח).

צְלִי אֵשׁ — בשביל אברהם, שהצלתיו מכבשן האש;

וּמַצּוֹת — בשביל שרה, שעשתה למלאכי השרת, ולא טעמו לחם,

שנאמר: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת(בראשית יח, ו);

מְרֹורִים — בשביל יעקב, שכשם שנרדפו במצרים בניו, כך רדפו עשו.

וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר(שמות יב, י) —

כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים, כך לא תותירו ממנו.

משל למלך שדן דיני נפשות

משל למלך שאמר לבניו: הוו יודעין שאני דן דיני נפשות ומחייב;

הקריבו לי קרבן דורוןדורון — מתנה, שוחד, שאם תעלו לפני לבימהלבימה — אל דוכן השופט — שאעביר אולוגיןאולוגין — כתב האישום, גזר הדין שלכם לאחר.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בדיני נפשות אני הורג;

ראו היאך אני חס עליכם ברחמים — בדם פסח ובדם מילה — ואני מכפר על נפשותיכם,

שעברה שאני עובר קשה היא,

שנאמר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה(שמות יב, יב).

וכן ישראל אומרין: וַיְהִי יְיָ לִי לְמִשְׂגָּב(תהלים צד, כב).

תרגום לעבריתדורון מתנה, שוחד לבימה אל דוכן השופט אולוגין כתב האישום, גזר הדין

יגבִּי מְלָכִים יִמְלֹוכוּ — ראש למלכותו

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · כדוכוס שהמליכוהו הלגיונות: יציאת מצרים ראש למלכותו של הקדוש ברוך הוא

בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק(משלי ח, טו)

בדפוס סימן יג.

״אמר רבי לוי״ — בכתב היד ״אר׳ל״, ונפתח כבדפוס.

בדפוס: ״משל לדוכוס שזרקו לו הלגיונות פורפירא מה עשה פונה לופס ושורף את השטר ומוציא הלגיונין״, ובסוף: ״לקיים מה שנאמר בי מלכים ימלוכו״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב).

אמר שלמה: בִּי מְלָכִים יִמְלֹוכוּ(משלי ח, טו).

אמר רבי לוי:

משל לדוכוסלדוכוס — לשר צבא, למושל שידקו הלגיוסותהלגיוסות — הלגיונות, החיילים פיורפירהפיורפירה — בגד ארגמן של מלכות.

מהו עושה? פינה לי פת, ושורף את השטרושורף את השטר — ומבטל את שטרי החוב (של המסים), ומוציא את הלגיוניןהלגיונין — החיילים (שמשחרר מן השירות) — והיא נקראת ראש למלכותו.

כך לעשרים וששה דורות מלך הקדוש ברוך הוא במצרים:

פינה לי פת — וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹוצְאִים בְּיָד רָמָה(שמות יד, ח);

ושורף את הנייר — וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות יב, מ);

ומוציא לגיונין — והיא הנקראת ראש למלכותו.

הדא הוא דכתיב:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וגו׳.

תרגום לעבריתלדוכוס לשר צבא, למושל הלגיוסות הלגיונות, החיילים פיורפירה בגד ארגמן של מלכות ושורף את השטר ומבטל את שטרי החוב (של המסים) הלגיונין החיילים (שמשחרר מן השירות)

ידשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי — משה ואהרן

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · משה אינו מבקש לגאול, והקדוש ברוך הוא יורד להציל את ישראל כשירד בשביל שרה

שְׁלַח־אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל־הַר־קׇדְשְׁךָ וְאֶל־מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ(תהלים מג, ג)

בדפוס סימן יד.

השורה ״וישלח יי את משה ואת אהרן ואת מרים״ — כך בכתב היד לפני ״דבר אחר״, כעין כותרת: מלשון שמואל א יב, ח ומיכה ו, ד (״ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים״), שבו פותח הדפוס. ״ואשלח לפניך את משה ואת אהרן״ — כך בכתב היד, ובפסוק ״את משה אהרן ומרים״. אחרי ״בשביל ס׳ רבוא אנשים״ כפל הסופר ״רבוא אנשים״ ומחק.

בדפוס: ״וכי אני הוא אותו שכתוב בו דן אנכי שאתה משלחני לגואלן לא כך הבטחת לאברהם״, ובסוף: ״אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ד — ״שלח אורך״ זה משה, ״ואמתך״ זה אהרן (״תורת אמת היתה בפיהו״, ״תומיך ואוריך״), ושם ״ואית דמחלפין״.

וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן(שמואל א יב, ח) ואת מרים.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב) וכו׳.

הדא הוא דכתיב:

שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי(תהלים מג, ג) —

זה משה ואהרן,

שנאמר: וּלְלֵוִי אָמַר תֻּומֶּיךָ וְאוּרֶיךָ(דברים לג, ח),

וכן הוא אומר: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ(מלאכי ב, ו).

וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה ואת אַהֲרֹן(מיכה ו, ד) —

מלמד שלא היה משה מבקש לגאול את ישראל,

אלא אמר להקדוש ברוך הוא: מִי אָנֹכִי(שמות ג, יא)?

כך הבטחת לאבותם, שביד בשר ודם אתה מוציא את בניהם?

מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ — וכי אנכי הוא שאתה משלחני לגאלם?

לא כך אמרת ליעקב אביהם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה(בראשית מו, ד)?

ולי אתה אומר לגאלם!

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייךחייך — בחייך (לשון שבועה), אני יורד ומצילן.

אשה אחת ירדה שם, ובשבילה ירדתי והצלתי אותה.

אימתי? בשעה שנטל פרעה לשרה,

שנאמר: וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה וגו׳(בראשית יב, יז).

ומה בשביל אשה אחת ירדתי — בשביל ס׳ רבואס׳ רבוא — שש מאות אלף אנשים, וס׳ רבוא נשים, וס׳ רבוא בנים — איני יורד ומצילן?

לכך נאמר: וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה ואת אַהֲרֹן.

תרגום לעבריתחייך בחייך (לשון שבועה) ס׳ רבוא שש מאות אלף

טושָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ — בעל צפון

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · בלא חתימה · אלהי מצרים לקו עמהם, בעל צפון נשאר להטעותם, ולעתיד לבוא נמסים האלילים

שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ(תהלים קה, כו)

בדפוס סימן טו.

״מחזירין״ — בגליון, במקום ״מחזיקים״ המחוק. ״חוץ מבעל צפון שלהם״ — בכתב היד ״?ל?להם״, ותוקן במאגרים. ״ואל תתמה, לא…״ — כך בכתב היד, ומאגרים סימנו כמשובש; בדפוס חסר. ״שזרק אש בעצים״ — בגליון, במקום ״שחרוק״ המחוק.

בדפוס: ״מי שהיה של עץ היה נרקב של אבן היה נמס של כסף ושל זהב ושל נחושת התיכן״; ״אלו הטיוסין שלהם״; ״חיאל שנטמן בבעל בהר הכרמל שזרק אש בעצים לא נגפתיו״; ״אבל הצדיקים עליהם הוא אומר… מגדל עוז״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ(תהלים קה, כו).

כיון שנכנס הקדוש ברוך הוא, כביכול, נגף את הבכורות וכל אלוהות שבהן,

שנאמר: וָאֶגֹּוף אֶת מִצְרַיִם(יהושע כד, ה),

וכן הוא אומר: וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְיָ שְׁפָטִים(במדבר לג, ד).

וכיון שנגף אותם במכת בכורות — מה עשו? נטלו בניהם והטמינו אותם בבית עבודה זרה שלהם.

אמר רבי ברכיה:

המצריים מחזירין ומבקשין לברוח מהנגף, ולא היו מוצאין.

למה? וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וגו׳(איוב יא, כ).

רְשָׁעִים — אלו המצריים,

שנאמר: וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים(שמות ט, כז).

מי גרם להם שהיו לוקין כל מכה ומכה? על שהיו בוטחים בעבודה זרה שלהם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הכה את אלהיהם עמהם:

מה שהיה של עץ — היה נמס ונרקב;

ושל כסף ונחשת — היה ניתך, כשם שהיו מתחלתן,

שנאמר: וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְיָ שְׁפָטִים.

ובכל עבודה זרה שלהם הכה, וכולן אבדו, חוץ מבעל צפון שלהם.

למה? בשביל להטעותם בו.

הדא הוא דכתיב:

מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם(איוב יב, כג).

וכן ישעיהו אומר: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וגו׳(ישעיה מג, טז).

ואל תתמה, לא הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז(ישעיה מג, יז)?

וכיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא: וְיָשֻׁובוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות וגו׳(שמות יד, ב).

ויאמר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות יד, ג) —

קרא פרעה לכל חיילותיוחיילותיו — גדודיו, צבאותיו ואמר להם: אי אתם יודעים שבעל צפון כינס על ישראל כל אריות שבמדבר?

כענין שנאמר: אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵיהּ וּסְגַר פֻּום אַרְיָוָתָא(דניאל ו, כג).

מיד ירד שרו של מצרים לאבדן,

שנאמר: וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹוסֵעַ אַחֲרֵיהֶם(שמות יד, י).

פרעה נוסע אחריהם אין כתיב כאן, אלא מִצְרַיִם — זה השר שלהן.

מיד: וַיִּירְאוּ מְאֹד וגו׳.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וגו׳(שמות יד, כו).

וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ(שמות יד, כז) —

אמר רבי ברכיה:

היה צריך לומר נסים לאחוריהם; וכי יש אדם בורח מן הבריה ונס לקראתה?

אלא שהטעה אותן הקדוש ברוך הוא, ולא היו מוצאין מקום לנוס,

והיו נסים לקראתו, עד שנשתקעו בתהומות,

שנאמר: וַיְנַעֵר יְיָ אֶת מִצְרַיִם.

ורוח הקדש צווחת: וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם;

ובעל צפוןובעל צפון — אליל מצרי שעל שפת ים סוף, שהיו בטוחים בו — עליו נאמר: וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ.

לעתיד לבוא

ואף לעתיד לבא, כשיתכנסו כל האומות — מביאין עבודה זרה שלהם,

שנאמר: כִּי כׇּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו(מיכה ד, ה).

וכיון שבאין, מה הקדוש ברוך הוא עושה להם? מתיכן.

והם רואין ומתביישין ומשליכין אותם, והולכים ומטמינים עצמם בסלעות ובמערות.

וכן ישעיה אומר: כִּי יוֹם לַיְיָ צְבָאוֹת עַל כׇּל גֵּאֶה וָרָם(ישעיה ב, יב) — אלו הטוסיןהטוסין — אליליהם שלהם;

וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹוף(ישעיה ב, יח).

ומה הם עושין? הולכין ומטמינים עצמם,

שנאמר: וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻורִים וּבִמְחִילּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְיָ(ישעיה ב, יט),

בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וגו׳(ישעיה ב, כ).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: בורחים אתם? ראו מה שכתבתי:

אִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים וגו׳(עמוס ט, ג) —

חיאלחיאל — חיאל בית האלי (מלכים א טז, לד), שנטמן בהר הכרמל שזרק אש בעצים — לא נגפתיהו?

וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם וגו׳, ואם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל וגו׳(עמוס ט, ב).

באותה שעה: וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה.

אבל ישראל — מִגְדַּל עֹוז שֵׁם יְיָ(משלי יח, י).

תרגום לעבריתובעל צפון אליל מצרי שעל שפת ים סוף חיילותיו גדודיו, צבאותיו הטוסין אליליהם חיאל חיאל בית האלי (מלכים א טז, לד)

טזבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — מטרונה בפילקי

דרשת הפסוק · ״בארץ מצרים״ · הקדוש ברוך הוא עם ישראל בכל גלות והם נמצאים שלמים, ועתיד לדרוך את אדום

בדפוס סימן טז.

״נתנה בפילקי והלך לו״ — ״והלך לו״ מחוק במאגרים, והושאר כבדפוס. ״במנעל״ — בגליון, במקום ״בה נעל״ המחוק. אחרי ״עכשיו״ נמחק ״ואמ׳״.

בדפוס: ״מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל אמר רבי יצחק נפחא משל למטרונה״; ״נכנס ובידו פרכיל של ענבים״; ״כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל היכן אלהיכם״; וחסר שם ״מי יתנך כאח לי״.

דבר אחר:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, א).

היה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל.

אמר רבי יצחק נפחא:

למטרונהלמטרונה — לגבירה, לאשת אצילים שהיתה מקטרגתמקטרגת — מורדת, מסכסכת למלך,

נתנה בפילקיבפילקי — בבית הסוהר והלך לו, והיה המלך עמה בפילקי.

אמרו לו: מה איכפתאיכפת — אכפת, נוגע לך?

אמר להם: כל הימים שאני עמה — אינה נוטלת שם רע.

כך נשתעבדו ישראל במצרים, ונגלה הקדוש ברוך הוא עמהם,

שנאמר: מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי(שיר השירים ח, א),

וכן: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה(בראשית מו, ד).

ואף הקדוש ברוך הוא היה עמהם בבבל, שנאמר: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וגו׳(ישעיה מג, יד);

ואף במדי היה עמהם, שנאמר: וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם(ירמיה מט, לח) —

ואין עילם אלא מדי, שנאמר: עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי(ישעיה כא, ב);

ואף ביון היה הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר: וַיְיָ עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וגו׳(זכריה ט, יד).

אמרו להקדוש ברוך הוא: כל כך למה?

אמר להם: כל הימים שאני עמהם — אינן נוטלים שם רע.

במצרים הייתי עמהם, ונמצאת כניסתם שלימה, שנאמר: גַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה וגו׳(שיר השירים ד, יב);

בבבל הייתי עמהם, שנאמר: הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִיל לְשֵׁזָבוּתַנָא(דניאל ג, יז);

במדי — וּמׇרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה(אסתר ג, ב);

ביון — לא כתבו על קרן השורקרן השור — גזרת יון: לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל שאין להם חלק באלהי ישראל;

באדום — אם הקדוש ברוך הוא אומר: הן, מי יאמר: לאו?

שנאמר: מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה וגו׳(ישעיה סג, א).

משל לעשיר שבא מן הכרם

אמר רבי שמואל בר נחמן:

משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ.

היו אנשים אומרים: בגורן הוא.

מה עשה? נכנס והפרכילוהפרכיל — והאשכול בידו של ענבים, כדי שידעו הכל שהוא בא מן הכרם.

כך האומות אומרים לישראל עכשיו: אֵי אֱלֹהֵימוֹ(דברים לב, לז).

וְעַתָּה שִׁמְעִי נא זֹאת עֲדִינָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח(ישעיה מז, ח) —

מה הקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לה? אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם(דברים לב, מב).

ולא זו בלבד, אלא שעתיד לדרכן, שנאמר: פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי(ישעיה סג, ג) —

שהוא עתיד לדרוך במנעל לכל גדולי אדום,

שנאמר: עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי(תהלים ס, י).

תרגום לעבריתלמטרונה לגבירה, לאשת אצילים מקטרגת מורדת, מסכסכת בפילקי בבית הסוהר איכפת אכפת, נוגע קרן השור גזרת יון: לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל והפרכיל והאשכול

יזבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — פרוטומו של מלך

דרשת הפסוק · ״בארץ מצרים״ · כשם שפרע ממצרים יפרע מאדום, והמלכים כורעים לישראל בשביל השם הכתוב עליהם

בדפוס סימן יז.

״מעכשיו מהו? טוב״ — ״טוב״ מסומן במאגרים כספק ומחוק, והושאר כבדפוס (״ומעכשיו מהו טוב״). ״עליו. העמידה״ — חלקו בגליון. ״כך אמרו המלכים״ — הוי״ו בגליון. ״אומר״ (״וכן משה אומר״) — הוי״ו השלמת מאגרים.

בדפוס: ״כך המצריים עמדו ושיעבדו את ישראל מה שאי אפשר״; ״ולא עוד אלא שיהיו גדולי העם רואין קטן מישראל״; ״כך אומרים אנשי גוג״ — במקום ״המלכים״ שבכתב היד; ״וכן הוא עתיד כשיוציאם מאדום שכן אמר ישעיה״.

דבר אחר:

בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר(שמות יב, א).

משל לאחד שמצא נחש, ורצץ את מוחו באבן, וחתך את זנבו.

מעכשיו מהו? טוב.

כך מצרים: עמדו בניה ושעבדו את ישראל מה שאי איפשר;

וכן אדום.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? פרע מן המצריים,

שנאמר: וְנִיעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף(תהלים קלו, טו);

ובאדום — פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי(ישעיה סג, ג).

אמרה רוח הקדש: מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה(יואל ד, יט).

והקדוש ברוך הוא עתיד לגאול את ישראל מאדום.

אם ממצרים פדה אותנו — מאדום לא יגאל אותנו?

יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכׇל סְבִיבֹותֵינוּ(דניאל ט, טז) — ואין אתה פודה אותנו?

אמר לו: הן.

וכביכול אמרו לו: השבע לנו.

ונשבע להם, שכשם שפדה להם ממצרים — הוא פודה אותנו מאדום.

ולא עוד, אלא שיהיו גדולי אדום רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו,

בשביל השם הכתוב על כל אחד ואחד,

שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ גֹּואֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ וגו׳(ישעיה מט, ז).

משל לעץ שבבית המרחץ

משל לעץ שהיה נתון בבית המרחץ.

נכנס פרופסיטוספרופסיטוס — ממונה, מפקד לרחוץ, הוא וכל עבדיו, ודישוודישו — ודרכו, ורמסו את העץ;

וכן הפגאניםהפגאנים — האזרחים, בני הכפרים (שאינם חיילים), וכן כל אחד ואחד.

לאחר ימים שלח פרוטומופרוטומו — דיוקנו, פסלו שלו לאותה מדינה, שיעשו לו איקוניןאיקונין — תמונה, דיוקן,

ולא מצאו עץ יפה מזה שהיה בבית המרחץ.

אמרו האומנין: מבקש אתה להעמיד איקונין? הבא העץ שבמרחץ, שאין לך טוב ממנו.

הביאו ותקנו אותו כראוי.

והביא צייר, וצייר את האיקונין עליו.

העמידה בתוך הפלטיןהפלטין — הארמון.

בא השלטון וכרע לפניה, וכן דוכוס ואפדיכוסואפדיכוס — וממונה המשפט של העיר, וכן הפרופוסיטוןהפרופוסיטון — הממונים, המפקדים, וכן הלגיונות, וכן דימוסדימוס — העם, וכן כלם.

אמרו להם האומנין: אתמול הייתם דשים את העץ הזה, ועכשיו אתם משתחוים לפניו?

אמרו להם: אין אנו כורעין לפניו בשבילו, אלא בשביל פרוטומו של מלך שהיא חקוקה עליו.

כך אמרו המלכים: עד עכשיו היינו עושין בישראל מה שאי איפשר,

שנאמר: לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי וגו׳,

ועכשיו אנו משתחוים להם!

אומר להם הקדוש ברוך הוא: הן — בשביל השם שכתוב עליהם,

שנאמר: לְמַעַן יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹושׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ.

וכן משה אומר: וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ(דברים כח, י).

ותמה אני:

כשיצאו ישראל ממצרים, היה נוטל פנספנס — עששית, מנורה ומהלך לפניהם,

שנאמר: וַיְיָ הֹולֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם(שמות יג, כא);

כִּי הֹולֵךְ לִפְנֵיכֶם יְיָ וּמְאַסִּיפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל(ישעיה נב, יב) —

כשם שעשה במצרים, כך הוא עושה לעתיד לבוא באדום,

שנאמר: הָרִאשֹׁונוֹת הִנֵּה בָאוּ וגו׳(ישעיה מב, ט),

לקיים מה שנאמר: מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וגו׳.

תרגום לעבריתפרופסיטוס ממונה, מפקד ודישו ודרכו, ורמסו הפגאנים האזרחים, בני הכפרים (שאינם חיילים) פרוטומו דיוקנו, פסלו איקונין תמונה, דיוקן הפלטין הארמון ואפדיכוס וממונה המשפט של העיר הפרופוסיטון הממונים, המפקדים דימוס העם פנס עששית, מנורה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אהַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב)— (הוספה)
אלעתידלעתיר
אדיכי
אלכםלהם
גלוי— (הוספה)
דאמראם
דת— (הוספה)
האתאל
ובבלבכל
וגד״דגר״ד
חלילו
ילכהן שהיה לו עבד שוטה.— (הוספה)
ייצא הכהן חוץ למדינה.— (הוספה)
יהלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות.— (הוספה)
יהתחיל צווח לבני אדם העומדים שם: לא ראיתם בכאן רבי?— (הוספה)
יאמרו לו: רבך — לאו כהן הוא?— (הוספה)
יאמר להם: הן.— (הוספה)
יאמרו לו: שוטה! מי נתן כהן בבית הקברות?— (הוספה)
יכך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה שבעולם! דרכן של מתים לתובען בין החיים? שמא החיים אצל המתים?— (הוספה)
יאלהינו חי הוא; אלו שאתה אומר — מתים הם.— (הוספה)
יישראל מיד— (הוספה)
יישראל— (הוספה)
יאמביתבבית
יאתחתיךתחתך
יבח— (הוספה)
טושלהםללהם
יזו— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977
§§17§§

מדרש שמות רבה

פרשה טו · חלק ב: החדש הזה לכם

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§

חלק ב

גוף הדרשה

יחבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — בן בית שנחבש בפונדק

דרשת הפסוק · ״בארץ מצרים״ · בשביל עצמו נגלה במצרים: ״דן אנכי״ — לא משה ולא אהרן

בדפוס סימן יח.

״לבן בית״ — ״בית״ בגליון, וקריאתו השלמת מאגרים.

בדפוס: ״אמר לו אדונו אל תירא אני בא ומוציאך״; ״שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו שאני משלח את עבדי״; ״וכי משה אנכי או אהרן אנכי לא אמרתי אלא… אנכי״.

״ופקדתי את עבדי להוציאו״ — כך בכתב היד, ובדפוס ״ולא פקדתיו״.

דבר אחר:

בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, א) —

בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא? בשביל עצמו.

משל לבן בית שנתפס על ידי בעל מלאכתובעל מלאכתו — מעבידו, אדונו ונחבש.

אמר ליה: אל תירא, אני בא ומושיעך.

שלח עבדו להוציאו, ולא רצה הפונדקיהפונדקי — בעל הפונדק.

אמר: יפה עשה הפונדקי. למה?

אני אמרתי לו: אני בא ומוציאו — ופקדתי את עבדי להוציאו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עתידין הם בניך להשתעבד במצרים, ואחר כך אני גואלם,

שנאמר: יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וגו׳(בראשית טו, יג), וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי(בראשית טו, יד).

שלח הקדוש ברוך הוא למשה לגואלם, ולא רצה פרעה.

אמר הקדוש ברוך הוא: כראוי עשה, שאמרתי לאביהן: דָּן אָנֹכִי —

לא משה אָנֹכִי, ולא אהרן אָנֹכִי,

אלא אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם(תהלים פא, יא).

תרגום לעבריתהפונדקי בעל הפונדק בעל מלאכתו מעבידו, אדונו

יטבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — הכהן שהלך לגינה שבבית הפרס

דרשת הפסוק · ״בארץ מצרים״ · בשביל משה ירד הקדוש ברוך הוא למקום הטומאה, שלא יתבייש שלוחו

בדפוס סימן יט.

בדפוס: ״אמר רבי נסים״ — במקום רבי נחמן שבכתב היד; ״שתביא לו שתי תאנים״; ובסוף ״ויאמר יי אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר״.

דבר אחר:

בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, א) —

בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא בארץ מצרים? בשביל משה.

אמר רבי נחמן:

משל לכהן שהיה לו גנה של תאנים, ואותה גינה היא בית הפרסבית הפרס — שדה שנחרש בו קבר, וטמא מחשש עצמות.

בקש לאכל תאנים.

אמר לאחד: לך אמור לאריסלאריס — לחוכר, לעובד השדה תמורת חלק מן היבול: שבעל הגינה אמר לך: הוציא לי שתי תאנים.

הלך ואמר ליה כן.

והשיבו האריסהאריס — החוכר, עובד השדה: מי הוא בעל הגינה? לך למלאכתך!

אמר הכהן: אלך אני לגינה.

אמרו: למקום טמא אתה הולך?

אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות — הולך אני, ולא יתבייש שלוחי.

כך כשהיו ישראל במצרים, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה(שמות ג, י).

אמר לו פרעה: מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ, לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ(שמות ה, ב), לְכוּ לְסִבְלֹותֵיכֶם(שמות ה, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא: אלך למצרים,

שנאמר: מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְיָ רֹוכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם(ישעיה יט, א).

אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך? למקום טומאה?

אמר להם: אלך, ולא יתבייש שלוחי משה.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וגו׳.

תרגום לעבריתבית הפרס שדה שנחרש בו קבר, וטמא מחשש עצמות לאריס לחוכר, לעובד השדה תמורת חלק מן היבול האריס החוכר, עובד השדה

כוַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן — קידוש החדש ועיבור השנה

דרשת הפסוק · ״אל משה ואל אהרן״ · קידוש החדש בשלשה ועיבור השנה בעשרה זקנים, ושלמה שהיה מעבר בעשרה

בדפוס סימן כ.

״בקיאין״ — בכתב היד ״באיאין״, ותוקן במאגרים. ״והוא גומר״ — לפניו ״גוזר״, שמאגרים מחקו. ״להתוועד״ — בכתב היד ״להתוודע״ (מאגרים: !דע!), ותוקן כבדפוס ״להתועד״. ״וגד החוזה״ — הוי״ו השלמת מאגרים. ״בפני מי שהוא גדול ממנו״ — אחרי ״בפני״ סימן הוספה של הסופר, והתוספת אינה לפנינו. ״ושמת סכין״ — כך בכתב היד ובדפוס, ובפסוק ״שכין״ (אותה מלה בכתיב אחר).

בדפוס: ״אני ואתם נקדש את החודש״; ״והוא אומר להם מה שדעתכם אף אני עמכם״; ״שהבריות גוזרין והוא מסכים״; ״היה מכניס שבעה זקנים לפניו שנאמר… חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

למה נאמר למשה ולאהרן?

לפי שקידוש החדש בג׳.

כשביקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החדש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: אני ואתם נקבע את החדש.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן(שמות יב, א).

אבל עיבור השנה — בעשרה זקנים.

כשהיו רבותינו נכנסין לעבר השנה, נכנסין עשרה זקנים בקיאין בבית המדרש, ואב בית דיןואב בית דין — וראש בית הדין, השני לנשיא עמהן,

ונועלין את הדלתות, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה.

בחצי הלילה אומרין לאב בית דין: מבקשין אנו לעבר את השנה, שתהא שנה זו של י״ג חדשי״ג חדש — שלשה עשר חדשים (שנה מעוברת) — גוזר אתה עמנו?

והוא אומר להם: מה רצונכם — אף אני עמכם.

כביכול, אותה שעה יוצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והם יודעין שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים(תהלים קיב, ד).

מה שהם גוזרים — הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם,

שנאמר: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן וגו׳(תהלים נז, ג).

ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא, שהבריות גוזרין והוא גומר,

שנאמר: צַדִּיק מוֹשֵׁל ביראת אֱלֹהִים(שמואל ב כג, ג).

ומנין להתוועד בעשרה זקנים?

אמר: והַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים וגו׳(קהלת ז, יט).

וכן בימי שלמה:

כשהיה מעבר את השנה, היה מכניס שבעה זקנים גדולים, והיה יושב ביניהן,

ומה שהיו גוזרין — לא היה פותח פיו לפניהם,

שנאמר: חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו וגו׳(משלי כו, טז) —

שהיה שלמה תופס פיותופס פיו — סוגר פיו, שותק שלא לדבר בפני מי שהוא גדול ממנו.

וכן הוא אומר: כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין וגו׳(משלי כג, א), וְשַׂמְתָּ סכִּין בְּלֹועֶךָ וגו׳(משלי כג, ב).

והיה שם שלמה, ונתן הנביא, וגד החוזה — הרי עשרה.

תרגום לעבריתואב בית דין וראש בית הדין, השני לנשיא י״ג חדש שלשה עשר חדשים (שנה מעוברת) תופס פיו סוגר פיו, שותק

כאהָרִאשֹׁונוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת — עשרה דברים שעתיד לחדש

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · בלא חתימה · עשרה דברים שהקדוש ברוך הוא עתיד לחדש לעולם הבא

הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם(ישעיה מב, ט)

בדפוס סימן כא.

״והלכו גוים לאורך״ — בכתב היד ״ל?נ?ורך״, ותוקן במאגרים. ״ועם כל ישראל״ — בכתב היד ״ו?כ?ם״, ותוקן במאגרים.

״נחלים יהיה״ — כך בכתב היד, ובפסוק ״יחיה״; ״ואחותך סדום ועמורה״ — בפסוק ״סדם ובנותיה״; ״ולא ישמע עוד בה… צעקה״ — בפסוק ״בה עוד… זעקה״.

בדפוס: ״החמישי שהוא בונה את ירושלים באבן ספיר שנאמר… הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך״ (ישעיהו נד, יא, המשכו של הפסוק שכתב היד פותח בו).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, טז — ״החדש הזה לכם״: חידוש לעתיד לבוא.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

הָרִאשֹׁונוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת וגו׳(ישעיה מב, ט).

וכי יש לעתיד לבא חדשות? והכתיב: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וגו׳(קהלת א, ט)!

אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בעולמו לעולם הבא.

הראשונה — שהוא עתיד להאיר לעולמו,

שנאמר: לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם(ישעיה ס, יט).

וכי יכול אדם להביט בהקדוש ברוך הוא?

אלא הקדוש ברוך הוא עושה לשמש מאור מ״ט חלקי אורמ״ט חלקי אור — ארבעים ותשעה חלקים: ׳שבעתים׳ — שבעה כפול שבעה,

שנאמר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם(ישעיה ל, כו).

ואפילו אדם חולה — הקדוש ברוך הוא גוזר לשמש ומרפאו,

שנאמר: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וגו׳(מלאכי ג, כ).

והשנייה — מוציא מים חיים מירושלם, ומרפא בהם כל מי שיש בו מחלה,

שנאמר: וְהָיָה כׇל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹוץ כׇּל אֲשֶׁר יָבא שָׁם נַחֲלַיִם יהיה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי וגו׳(יחזקאל מז, ט).

והשלישית — עושה האילנות ליתן פירות בכל חדש וחדש, ויהיה אדם אוכל מהם ומרפא,

שנאמר: וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה, לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּום פִּרְיוֹ לׇחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ וגו׳(יחזקאל מז, יב).

והרביעית — שהם בונים כל ערים חרבות, ולא יהיה מקום חרב בעולם;

ואפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא,

שנאמר: וַאֲחוֹתַךְ סְדֹום ועמורה תָּשֹׁובְןָ לְקַדְמָותָן וגו׳(יחזקאל טז, נה).

והחמישית — שהוא בונה ירושלם באבני ספיר,

שנאמר: עֲנִיָּה סֹועֲרָה וגו׳(ישעיה נד, יא), וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁותַיִךְ וגו׳(ישעיה נד, יב).

ואותן האבנים מאירות כשמש, ואומות העולם באין ורואין בכבודן של ישראל,

שנאמר: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ(ישעיה ס, ג).

והששית — וּפָרָה וָדֹוב תִּרְעֶינָה וגו׳(ישעיה יא, ז).

והשביעית — שהוא מביא כל החיות והעופות וכל הרמשים, וכורת עמהם ברית, ועם כל ישראל,

שנאמר: וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וגו׳(הושע ב, כ).

והשמינית — שאין עוד בכי ויללה בעולם,

שנאמר: וְלֹא יִשָּׁמַע עוד בה קוֹל בְּכִי וְקוֹל(ישעיה סה, יט) צעקה וגו׳.

והתשיעית — שאין עוד מות,

שנאמר: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יי אלהים דִּמְעָה מֵעַל כׇּל פָּנִים(ישעיה כה, ח).

והעשירית — שאין עוד לא אנחה, ולא אנקה, ולא יגון, אלא הכל שמחים,

שנאמר: וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁובוּן וגו׳(ישעיה לה, י).

תרגום לעבריתמ״ט חלקי אור ארבעים ותשעה חלקים: ׳שבעתים׳ — שבעה כפול שבעה

כבעָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים — מעשה בראשית שפירש דוד

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · מה שסתם משה במעשה בראשית פירש דוד: האור, הרקיע, גיהנם, הים, והירח למועדים

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם־עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט יָסַד־אֶרֶץ עַל־מְכוֹנֶיהָ בַּל־תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל־הָרִים יַעַמְדוּ־מָיִם מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן־קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל־מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם גְּבוּל־שַׂמְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן בַּל־יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן יַשְׁקוּ כׇּל־חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם עֲלֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ־קוֹל מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן־הָאָרֶץ וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע אֲשֶׁר־שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ(תהלים קד, א–יט)

בדפוס סימן כב.

״עשה ירח למועדים״ — אחריו כפל הסופר ״ירח למועדים שמש״ ומחק. ״משמתח מעזיבה״ — בכתב היד ״משפ?תח״, ומאגרים הציעו ״משבנ?ה״; תוקן כבדפוס ״משמתח״. ״שחוצבו״ — כך בכתב היד (מאגרים: !ו!; בדפוס ״שחצבו״).

״יהי שמו״, ״ועושה אותו״, ״שאינו נראה״ — אותיות בגליון. ״שאם ימרדו ישמעו ספקולא״ ו״הקדוש ברוך הוא״ שאחריו — בגליון, וקריאתם השלמת מאגרים; ״יביא״ — כך בכתב היד (מאגרים: !י!). ״ערום״ — בגליון, וקריאתו השלמת מאגרים; ״ואחד לבוש״ — בכתב היד ״לאחד״ (מאגרים: !ל!). ״והיו לפניו״ — ביניהם ״לעב״ מחוק במאגרים. ״התחיל העבד אומר״ — אחריו ״י׳״ מחוק. ״מהלך״ (״והוא מהלך כולו״) — בגליון. ״את הלבנה״ — הה״א השלמת מאגרים; ״ואינו רע לה״ — בכתב היד ״לו״ (מאגרים: !ו!).

בדפוס: ״ברוח בחכמה ובאש ובאור ובחשך ובמים״; ״על אויר העולם על בלימה״ (ובכתב היד: על מה); ״האסטים שלו על סערה״; ״לא בנחשת ולא בברזל אלא בגזוזטראות של מים״; ״שהיו נוטלין דונטיבא״; ״לא לדרום ולא לצפון אמר להם אלא היו פוזרין״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, א — ״עשה ירח למועדים״: הלבנה נבראה לקדש בה ראשי חדשים.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ(תהלים קד, יט).

הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, ועמד דוד ופרשן.

אנו מוציאין ממעשה בראשית, שמשברא שמים וארץ ברא האור,

שנאמר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וגו׳(בראשית א, א), ואחר כך: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א, ג).

ודוד פירש: מאחר שברא אור — ברא שמים,

שנאמר: עֹוטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה(תהלים קד, ב).

הרי למדנו שמשברא האור ברא שמים.

שלש בריות שקדמו לעולם

ג׳ בריות קדמו לעולם: המים, והרוח, והאש.

המים הרו וילדו אפלה,

האש הרה וילדה אור,

הרוח הרה וילדה חכמה.

ובשש בריות הללו העולם מתנהג: ברוח ובחכמה, באש ובאויר, במים ובחשך.

לכך דוד אומר: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ וגו׳(תהלים קד, א).

אדם רואה עמוד נאה, אומר: ברוך המחצבהמחצב — החוצב, אומן האבן שנחצב ממנו;

נאה העולם — ברוך המקום שחוצבו ובראו בדבר;

אשריך העולם, שהקדוש ברוך הוא מלך בך.

מלך בשר ודם ומלך מלכי המלכים

מלך בשר ודם צר איקוניןאיקונין — תמונה, דיוקן שלו על הטבלההטבלה — הלוח (לציור) של עץ — הטבלה גדולה מצורתו;

הקדוש ברוך הוא, יתברך — הוא גדול, ואיקונין שלו גדולה, והעולם קטן, והוא גדול מן העולם,

שנאמר: כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים(ישעיה כו, ד).

מה תלמוד לומר צוּר עוֹלָמִים? שני עולמים עליו אינן חשובין לכלום.

לכך נאמר: יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד וגו׳.

משעטף את האור — חזר וברא את העולם,

שנאמר: עֹוטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה וגו׳.

בשר ודם — משהוא בונה את הבית, בונה את העליה;

והקדוש ברוך הוא אינו כן:

משמתח מעזיבהמעזיבה — תקרה, רצפת העליה — בנה עלייה,

ומשבנה עלייה — העמיד אותן על אויר העולם, על מה;

ואחר כך התקין מרכבותיו עננים,

ואחר כך האיסטיסהאיסטיס — מעמדו, מקום מושבו שלו על סערה.

מי מודיעך כל הדברים הללו? דוד,

שהוא פירש מעשה הקדוש ברוך הוא, להודיע לבאי עולם גבורתו,

שנאמר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו׳(תהלים קד, ג), הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ וגו׳.

לא בנחשת ולא בברזל — אלא קורות וגזוזטראותוגזוזטראות — ומרפסות, זיזים בולטים שלמיםשלמים — של מים;

ואחר כך בנה את העליות — לא באבן ולא בגזית, אלא רכסים בסיס שלמים על עליות שלמים,

שנאמר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.

מלך בשר ודם עושה לו סרגלהסרגלה — מרכבה, כסא נישא שלו חזקה, שתשא כל משאו, ועושה אותה בברזל ובזהב ובכסף;

והקדוש ברוך הוא, יהי שמו מבורך — הענן אין בו ממש, ועושה אותו סרגוליןסרגולין — מרכבות, כסאות נישאים שלו,

שנאמר: הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ וגו׳.

בשר ודם — אם היה לפניו דרך של שקיעהשקיעה — טיט, ביצה (שהרגל שוקעת בה), הוא הולך על האבנים שהם קשים;

הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא עוזב את הענן שנראה, ומהלך על הרוח שאינו נראה,

שנאמר: הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

בשר ודם מכתיב לו סרטיוטיןסרטיוטין — חיילים גבורים בריאים, כדי ללבוש קסירהקסירה — קובע, כובע מגן ושריון וכלי זיין;

והקדוש ברוך הוא מכתיב לו סרטיוטין שאינן נראין,

שנאמר: עֹושֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת(תהלים קד, ד).

הרוח יוצא, והברק יוצא אחריו,

שנאמר: מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹוהֵט.

גיהנם ביום השני

משברא רקיע — ברא מלאכים ביום השני,

ובו ביום ברא גהינם, שאין כתיב בו כי טוב.

כגון בשר ודם שהוא קונה עבדים, והוא אומר: עשו אספתיןאספתין — בית סוהר, כבלים.

אמרו לו: למה?

שאם ימרדו ישמעו ספקולאספקולא — התליין.

כך אמר להם הקדוש ברוך הוא: יביא גהינם, שאם חטאו בני אדם — ירדו לתוכה.

ומנין שנבראת גהינם ביום השני?

שכן הנביא אומר ומפרש: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמל תׇּפְתֶּה(ישעיה ל, לג) —

מן היום שיכול לומר אתמול.

ואימתי יכול לומר מֵאֶתְמוּל? ביום השני, שיום אחד בשבת לפניו.

היבשה והמים

ואחר כך ברא יבשה בשלישי בשבת,

שנאמר: יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ וגו׳(תהלים קד, ה).

אותה שעה עשה אחד ערום ואחד לבוש —

כגון בשר ודם שיש לו שני עבדים, והפשיט כסותו של אחד והלבישה לחבירו.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט) — גלה הארץ, וכסה התהום.

וכן דוד אומר: תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ וגו׳(תהלים קד, ו).

מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן וגו׳(תהלים קד, ז).

כגון בשר ודם שראה גתו מלאה ענבים, והכרם לבצור.

אמרו לו: היאך אתה נותן שאר ענבים, בשביל שהגת קטנה?

אמר להם: אני עושה גת שתקלוט כל הענבים שבכרם.

מה עשה? רפס כל הענבים, ובעט ראשון ראשון, ואחר כך הביא ענבים שבכרם — והחזיקה הגת כל הענבים.

כך היה כל העולם כלו מלא מים במים, והארץ שקועה במים.

אמר הקדוש ברוך הוא: תֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה.

אמרו המים: הרי כל העולם כולו אנו מלאים, ועד עכשיו צר לנו — להיכן אנו הולכים?

יהי שמו מבורך — בעט באוקיאנוס,

שנאמר: בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וגו׳(איוב כו, יב).

ואין מָחַץ אלא לשון הריגה,

שנאמר: וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ(שופטים ה, כו).

כשהרגן — יש אומרים שהם בוכים עד היום הזה,

שנאמר: הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם(איוב לח, טז).

ולמה הרגן אותן? לפי שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים — מחזיק אלף מתים;

לכך נקרא אוקיאנוסאוקיאנוס — הים הגדול המקיף את העולם — ים המות.

ועתיד הקדוש ברוך הוא לרפאתו,

שנאמר: אֶל הַיָּמָּה היוצאים וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם(יחזקאל מז, ח).

כיון שראו שאר המים שבעט הקדוש ברוך הוא באוקיאנוס — מקול צעקתו ברחו חביריהן.

כגון חמר בשר ודם שהוא מהלך, והיו לפניו שני עבדים: אותן הראשונות שבבטגי — רצין ובורחין.

כך היו שאר המים שבעולם בורחין מקול צעקתו של אוקיאנוס,

שנאמר: מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן וגו׳.

היו בורחין בעולם, ולא היו יודעין להיכן ילכו,

שנאמר: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם(תהלים קד, ח).

כגון עבד בשר ודם שאמר ליה רבו: המתן לי בשוק — ולא אמר ליה היכן ימתין.

התחיל העבד אומר:

שמא אצל בסילקיבסילקי — אולם המשפט והשוק אמר לי להמתינו?

או שמא אצל בית המרחץ אמר לי להמתינו?

או שמא בצד תיטרוןתיטרון — בית החזיון אמר לי להמתינו?

עלה ומצאו, סטרו מסטרסטרו מסטר — סטר לו סטירה.

אמר ליה: על שער פלטריןפלטרין — ארמון של אפרכיסאפרכיס — מושל המחוז שלחתיך!

כך היו המים חוזרין, כששמעו שאמר להם: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וגו׳ —

לא לצפון ולא לדרום.

אלא אמר להם: היו חוזרין — יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת.

סטרן הקדוש ברוך הוא מסטר.

אמר להם: למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך.

מנין? שכן כתיב: אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם,

וזה מקומו של לויתן, שנאמר: זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ(תהלים קד, כו).

שנאמר: גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹורוּן(תהלים קד, ט).

כגון בשר ודם שהכניס בהמתו, ונעל המסגרהמסגר — הבריח, הדלת הנעולה לפניה, כדי שלא תצא ותרעה התבואה —

כך נעל הקדוש ברוך הוא את הים בחול והשביעו, כדי שלא יצא מן החול,

שנאמר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם וגו׳(ירמיה ה, כב).

הַמְשַׁלֵּחַ מַעְייָנִים בַּנְּחָלִים וגו׳(תהלים קד, י).

כגון בשר ודם שיש לו שני עקליםעקלים — סלי הזיתים שבבית הבד של זתים — כבש את הקורה זה על זה, וירד לו השמן למטה.

כך ההר מכאן וההר מכאן כבושין על המעיינות, והן מקטעיןמקטעין — פורצים ונבקעים ויוצאין מבין ההרים.

לכך נאמר: הַמְשַׁלֵּחַ מַעְייָנִים בַּנְּחָלִים וגו׳.

״עשה ירח למועדים״

אחר כך מה דוד אומר? עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים.

שס״ה חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע: קפ״ג במזרח, וקפ״ב במערב.

מהן ברא לשמש, ומהן ברא ללבנה,

שיהא העולם שט אחריו, והוא מהלך כולו, חוץ מאחת עשרה חלונות שאין הלבנה נכנסת בהן.

כגון אפרכוסאפרכוס — מושל המחוז ודוכוסודוכוס — ושר הצבא שהיו נוטלין דת דיו טובהדת דיו טובה — מענק כספי לחיילים ולשרים: אפרכוס נוטל לפי כבודו, ודוכוס לפי כבודו —

כך השמש נקרא גדול, והלבנה נקרא קטן;

לכך השמש יתר על הלבנה י״א יום.

לכך ברא הקדוש ברוך הוא הלבנה בשביל המועדות,

שיהו ישראל מרבין וממעטין בלבנה, ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות.

שכל השנה מונה לשני העולם ולשנים שלבני אדם,

והוא שיודע קצו של כל אדם ואדם — כמה שנים יראה השמש.

והכל הימךהימך — ממך, בידך לומר שבשביל אלו המועדות עשה את הירח.

עמד דוד ופירש: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים.

אמרו לו לדוד: עד שאנו במצרים נטלנו חדש לבנה.

הדא הוא דכתיב:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

תרגום לעבריתהמחצב החוצב, אומן האבן איקונין תמונה, דיוקן הטבלה הלוח (לציור) מעזיבה תקרה, רצפת העליה האיסטיס מעמדו, מקום מושבו וגזוזטראות ומרפסות, זיזים בולטים שלמים של מים סרגלה מרכבה, כסא נישא סרגולין מרכבות, כסאות נישאים שקיעה טיט, ביצה (שהרגל שוקעת בה) סרטיוטין חיילים קסירה קובע, כובע מגן אספתין בית סוהר, כבלים ספקולא התליין אוקיאנוס הים הגדול המקיף את העולם בסילקי אולם המשפט והשוק תיטרון בית החזיון סטרו מסטר סטר לו סטירה פלטרין ארמון אפרכיס מושל המחוז המסגר הבריח, הדלת הנעולה עקלים סלי הזיתים שבבית הבד מקטעין פורצים ונבקעים אפרכוס מושל המחוז ודוכוס ושר הצבא דת דיו טובה מענק כספי לחיילים ולשרים הימך ממך, בידך

כגיִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ — הכל לכם

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · המצות, המשפט, הצדקה, הארץ והמועדים — לישראל לבדם, ואף ראש חדש

יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ(משלי ה, יז)

בדפוס סימן כג.

״כל הארצות אשר תדרוך״ — כך בכתב היד (מאגרים: !הארצות!), ובפסוק ״כל מקום אשר תדרכו״.

בדפוס: ״לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם״; ״יום הכפורים נתתי לכם״ ו״לולב לכם״ — במקום השבת שבכתב היד; ״סוכה לכם שנא׳… כל האזרח בישראל״; ״הברכות לכם שנא׳… יברכך יי וישמרך״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ(משלי ה, יז).

אמר הקדוש ברוך הוא: איני מזהיר לאומות העולם על עבודה זרה, אלא לכם,

שנאמר: לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִים(ויקרא כו, א).

לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר: שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים, וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט(הושע ה, א).

הצדקה שלכם, שנאמר: וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה(דברים כד, יג).

הרחמים שלכם, שנאמר: וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים(דברים יג, יח).

שמיטיםשמיטים — שנות השמיטה ויובלות שלכם, שנאמר: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה(ויקרא כה, י), ואומר: כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם(ויקרא כה, יב).

ולא נתתי המצות אלא לכם, שנאמר: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם(דברים יא, יג).

המעשרות והבכורות שלכם, שנאמר: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ(דברים יד, כג).

הקרבנות שלכם, שנאמר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹולֹותֶיךָ וגו׳(שמות כ, כא).

הברכות שלכם, שנאמר: יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן(תהלים קכח, ה), ואומר: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם(ויקרא כה, כא).

וארץ ישראל לכם, שנאמר: לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן(ויקרא כה, לח);

ולא ארץ ישראל בלבד, אלא כׇּל הארצות אֲשֶׁר תִּדְרֹוךְ כַּף רגליכם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו(יהושע א, ג).

לא נתתי את התורה אלא לכם, שנאמר: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם וגו׳(משלי ד, ב).

הציצית שלכם, שנאמר: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית(במדבר טו, לט).

ימים טובים שלכם, שנאמר: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן וגו׳(במדבר י, י).

השבת שלכם, שנאמר: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם(ויקרא כג, לב).

סוכה לכם, שנאמר: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו׳(ויקרא כג, מ).

ולא נתתי אורה אלא לכם, שנאמר: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ(ישעיה ס, א).

ולא נתתי ראש חדש לבנה אלא לכם, שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

פסח לכם, שנאמר: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת(שמות יב, ו).

הוי:

יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ.

תרגום לעבריתשמיטים שנות השמיטה

כדהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — ישראל מקדשים את החדש

דרשת הפסוק · ״החדש הזה לכם״ · ברכת הלבנה; ישראל המקודשים מקדשים את החדש, ככלי שרת המקדשים

בדפוס סימן כד.

״או יין נסך״ — בכתב היד ״י׳י״, ותוקן במאגרים. ״לקדש את החדש״ — לפניו ״ישראל״ מחוק במאגרים.

בדפוס: ״יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים ויש מהם אומרים מקדש ישראל״; ״לכך כתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני יי מקדשכם״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הרואה את הלבנה — היאך צריך לברך, בזמן שישראל מקדשין את החדש?

יש מרבותינו אומרין: ברוך מחדש החדשים;

ויש אומרים: ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים —

שאם אין ישראל מקדשין אותו, אין אותו קידוש כלום.

ואל תתמה על זה, שהקדוש ברוך הוא מקדש את ישראל,

שנאמר: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹושִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ(ויקרא כ, כו);

ולפי שהם מקודשים לשמים — לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש.

רצונך לידע? צא ולמד מכלי שרתמכלי שרת — מכלי המקדש:

משה קדש את המשכן ואת כל כליו;

ואחריו, כל הכלים שעשו — מי היה מקדשן? יכול היה משה לבא ולקדשן?

אלא מה היו עושין? היה הכהן נוטל בכלי דבר שלקדש, והיה הכלי מתקדש —

כשם שקדש משה בדם המזבח, או יין נסך, או מנחה, ומערה בכלי — וכלי חול מתקדש.

ואם כלי חול, כשהוא מתמלא מן הקדש, מתקדש — על אחת כמה וכמה ישראל, קדושים ומקדשין את החדש.

אמר הקדוש ברוך הוא: אני קדוש אני, ולעצמי אני מקדש?

אלא הריני מקדש את ישראל, והם מקדשין אותי.

לכך נאמר: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹושִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ.

וכן דוד אומר: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש? במצרים.

הדא הוא דכתיב:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

תרגום לעבריתמכלי שרת מכלי המקדש

כהמַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻוקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל — המשפטים תלויים בחדשים

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · בלא חתימה · קידושי החדשים, שהמועדים והדינים תלויים בהם

מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל(תהלים קמז, יט)

בדפוס סימן כה.

״משפט״ — הטי״ת בגליון; ״תלויין״ — בגליון. ״הדיינין בודקין חדשים״ — בכתב היד ״דנין״ מחוק, ובגליון קריאה מסופקת; מאגרים ״בודק׳״, וכך בדפוס.

בדפוס: ״ואין חקיו אלא חגים״; ״ואומרין לגוזל אי אפשר לך לגוזלו״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻוקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל(תהלים קמז, יט).

דְּבָרָיו — זו התורה;

חֻוקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו — אלו קדושי החדשים, שיש בהם חוקים ומשפטים.

חקים — אלו המועדות, שתלויין בהם המשפטים;

חֻוקָּיו — אלו החגים,

שנאמר: כִּי חֹוק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב(תהלים פא, ה).

וכיצד המשפטים תלויין בהן?

אדם מוכר שדה לחבירו, או בית, או עבד, או שהוא לווה ומלוה לחבירו.

אם רצה אדם לגזול לחבירו — הוא מוציא לו שטר, והדיינין רואין שם היאך כתב לו,

ומאימתי כתב הגרמסיוןהגרמסיון — השטר, כתב החוב: מאיזה חדש, ומכמה בחדש היה.

וכך בודקין הדיינין, ואומרים: לגזול — אי איפשר לו לגוזלו.

הוי: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל —

הדיינין בודקין חדשים, שמן חשבון חדשים הדיינין דנין.

תרגום לעבריתהגרמסיון השטר, כתב החוב

כויִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק — שלשים דור כימי הלבנה

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · מלכות ישראל כלבנה: חמשה עשר דור מאברהם עד שלמה, וחמשה עשר עד צדקיהו

יִפְרַח־בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד־בְּלִי יָרֵחַ(תהלים עב, ז)

בדפוס סימן כו.

״הודיע להם המקום״ — ״המקום״ בגליון, במקום ״המלכות״ המחוק. ״ושולט בכל המלכים״ — הבי״ת השלמת מאגרים. ״אסא בנו״ — בכתב היד ״אביה״ פעם שנייה (מאגרים: !אביה!), ותוקן כבדפוס.

״מן אותה שעה ועד עתה מי עושה שלום לישראל? יי״ — חסר בכתב היד, ובלעדיו אין לפסוק ״וישם לך שלום״ על מה לחול; הושלם מן הדפוס.

בדפוס: ״ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש״; ״דור שהיה לישראל מן המלכות״ (״עד ל׳ דור״).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, יב — ״החדש הזה לכם — סימן הוא לכם״: חמשה עשר דורות מאברהם עד שלמה למילוי הלבנה, וחמשה עשר מרחבעם עד צדקיהו לפגימתה (בשם רבי ברכיה).

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וגו׳(תהלים עב, ז).

עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם המקום שאין המלכות באה להם עד שלשים דור,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם —

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה — שלשים יום, ומלכות שלכם — שלשים דור.

הלבנה — יום ראשון של חדש מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה, עד ט״ו יום, ודיסקוםודיסקום — ועיגולה שלה מתמלא;

ומט״ו עד שלשים — אורה הולך וחסר;

ובשלשים אינה נראית.

כך ישראל: מאברהם ועד שלמה ט״ו דור.

אברהם התחיל להאיר — הוא היה יום ראשון של לבנה,

שנאמר: מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק וגו׳(ישעיה מא, ב), וכן הוא אומר: אֲנִי יְיָ קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק(ישעיה מב, ו).

בא יצחק — אף הוא האיר, שנאמר: אוֹר זָרֻועַ לַצַּדִּיק(תהלים צז, יא).

בא יעקב — והוסיף אור, שנאמר: וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ(ישעיה י, יז).

ואחר כך: יְהוּדָה פֶּרֶץ וגו׳(דברי הימים א ד, א), כמו שכתוב.

כיון שבא שלמה — נתמלא דיקוסדיקוס — עיגול (הלבנה) של לבנה:

וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ(דברי הימים א כט, כג).

וכי יכול לישב אדם על כסאו של מקום, שנאמר בו: כׇּורְסְיֵיהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר(דניאל ז, ט)?

אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו, ושולט בכל המלכים,

שנאמר: יוֹדוּךָ יְיָ כׇּל מַלְכֵי אָרֶץ(תהלים קלח, ד) —

כך שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו, ושלט בכל המלכים,

שנאמר: וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה(דברי הימים ב ט, כג), וְהֵמָּה מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ וגו׳(מלכים א י, כה).

לכך נאמר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ.

הקדוש ברוך הוא — הוד והדר לפניו, ונתן לשלמה הוד מלכות,

שנאמר: וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת(דברי הימים א כט, כה).

בכסאו של הקדוש ברוך הוא כתיב: וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וגו׳(יחזקאל א, י);

וכתיב בשלמה: וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים(מלכים א ז, כט),

וכתיב: וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה(מלכים א ז, לג).

בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר: לֹא יְגֻורְךָ רָע(תהלים ה, ה);

ובשלמה כתיב: אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע(מלכים א ה, יח).

הקדוש ברוך הוא עשה שש רקיעים, והוא בשביעי יושב;

וכסא של שלמה — שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לכסא(מלכים א י, יט), והוא יושב במעלה השביעית.

הרי נתמלא דיקוס של לבנה.

ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכים:

בן שלמה — רחבעם בנו, אביה בנו, אסא בנו, יהושפט, יהורם, אחזיה, אמציה, עוזיהו, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיה בנו, יהויקים בנו, צדקיה בנו.

כיון שבא צדקיהו — וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר(מלכים ב כה, ז);

הרי חסר אורה של לבנה.

ובכל השנים, אף על פי שישראל חוטאין, היו האבות מתפללין עליהם ועושין שלום בין ישראל למקום,

שנאמר: יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם(תהלים עב, ג) —

ואין הָרִים אלא אבות, שנאמר: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ(מיכה ו, ב).

וְרֹוב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ —

וחרב בית המקדש, עד שלשים דור שהיה לישראל מן הגוים.

מן אותה שעה ועד עתה מי עושה שלום לישראל? יי,

שנאמר: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).

תרגום לעבריתודיסקום ועיגולה דיקוס עיגול (הלבנה)

כזבְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל — סימן ״דן אנכי״

פתיחתא · ״החדש הזה לכם״ · ״דן אנכי״ — סימן שנמסר מאברהם עד משה; עשר המכות; ישראל מונים ללבנה

וְאָמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְיָ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת־בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת־בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ(שמות ד, כב–כג)

בדפוס סימן כז.

״שלח את עמי ויעבדוני״ — כך בכתב היד (מאגרים: !…!), ובפסוק ״את בני ויעבדני״. ״הריני מוציא עצמי״ — בכתב היד ״עצמו״ (מאגרים: !ו!). ״מעורבבים״ — הרי״ש השלמת מאגרים. ״סודה של לבנה״ — בכתב היד ״ס!י!?ד?ה״, ותוקן כבדפוס ״סוד הלבנה״. ״מוניטה של אלהים״ — בגליון, במקום ״אלו״ המחוק.

בדפוס: ״מהו דן מכת בכורות שנקרא נגע״; ״נהג עמו שני פלמרכין״; ״מוניטא של אלהיכם בטלה ושלכם קיימת״; ״אמר משה הרי הגיע הסימן אחד היה אברהם הרי הנגע א׳״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב).

הדא הוא דכתיב:

כֹּה אָמַר יְיָ בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב); וָאֹומַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת עמי ויעבדוני וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹורֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹורֶךָ(שמות ד, כג).

יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מגיד מראשית אחרית.

באברהם הוא אומר: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי(בראשית טו, יד).

מהו דָּן?

דלית — מכת דבר;

נון — מכת בכורים, שנקרא נגע,

שנאמר: עוֹד נֶגַע אֶחָד(שמות יא, א).

אָנֹכִי — שבאנכי פרע מהם במכת בכורים,

שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי הֹורֵג וגו׳.

והסימן הזה מסר לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ועמרם למשה.

מהו בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל?

אמר רבי חייא:

בנים שברכו אותם אבותיהם במעשיהם — זה אברהם,

שנאמר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן(בראשית יד, יט).

דבר אחר:

בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל — בְּנִי של מי שנטל את הבכורה,

שנאמר: אֶת בְּכֹורָתִי לָקָח(בראשית כז, לו).

דבר אחר:

בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל —

אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה הרשע: אין אתה יודע כמה חבבתי את הבכורות?

כתבתי בתורה: לֹא תַעֲבֹוד בִּבְכֹור שׁוֹרֶךָ(דברים טו, יט), וכל מי שהוא עובד בו — לוקה;

ואתה שלחת יד בבכורי — דין הוא שתלקה.

והביא עליו הקדוש ברוך הוא עשרה מכות, כנגד י׳ נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן,

והביא אותן על ידי משה ואהרן ועל ידו.

משל למלך שמרדו בו עשר מדינות

משל למלך שמרדו בו י׳ מדינות.

נהג עמו שני פלמדריןפלמדרין — שרי צבא, והלך וכבש אותן.

אמר המלך: אם אכתבם בשמי — היאך אני חולק להם כבוד?

ואם אכתבם על שמם — הריני מוציא עצמי מן הכלל.

אלא הריני משלשם; והרי יש כאן אחת יתירה — הריני מחלקה על שלשתנו.

כך היתה מכת השחין על יד שלשתם.

ומהו שאמר בשחין בַּחַרְטֻומִּם(שמות ט, יא) חסר? שנגע בשר של מעלה, כדי שלא תהא להם עמידה.

הצפרדעים והערוב

עשר מכות הביא עליהם בנימוסבנימוס — כמנהג, כחוק המלכות.

והצפרדעים היו קשים,

שנאמר: וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם(תהלים עח, מה) —

שהיו מחבלין גופיהן ומסרסיןומסרסין — ומחבלים, ומטילים מום אותם,

שנאמר: ובחדרי מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ(שמות ז, כח).

אמרו להם הצפרדעים: מוניטהמוניטה — מטבע של אלהים בטלה, ושלכם קיימת?

לפיכך: וַתַּשְׁחִיתֵם,

כמה דאת אמר: וְשִׁחֵת אַרְצָה(בראשית לח, ט).

ומנין שהן מדברות? שנאמר: עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים(שמות ח, ח).

ועוד הביא עליהם מכת ערוב, לפי שהיו מעורבבים:

איש א׳ על י׳ נשים, ועשרה אנשים באים על אשה אחת;

לפיכך הביא עליהם ערבוביאערבוביא — ערבוב, תערובת.

כשאמר הקדוש ברוך הוא: עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא,

אמר משה: הרי הגיע הזמן — אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם(יחזקאל לג, כד) — הרי הגיע אחד.

ולפי שהיו בכורים — לפיכך הרג בכוריהם,

שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי הֹורֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹורֶךָ.

הוא סימן של אָנֹכִי דאברהם, דכתיב: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹודוּ דָּן אָנֹכִי.

ישראל מונים ללבנה

דבר אחר:

למה נקראו ישראל בְּנִי בְכֹורִי?

לפי שכתוב בתורה: כִּי אֶת הַבְּכֹור בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם(דברים כא, יז) —

כך יורשין ישראל שני עולמות: העולם הזה והעולם הבא.

ולכך מסר סודה של לבנה לישראל, שהיו הם מונים בה, והגוים מונין למנין החמה,

לומר: מה החמה אינה אלא ביום — כך אין מושלין אלא בעולם הזה;

ומה חמה היא של אש — כך הן עתידין לידון בה,

שנאמר: כִּי הִנֵּה יום בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר וגו׳(מלאכי ג, יט).

וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה — כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא;

וכשם שהלבנה היא של אור — כך ישראל נוחלין אור,

שנאמר: אוֹר זָרֻועַ לַצַּדִּיק(תהלים צז, יא), ואומר: קוּמִי אוֹרִי(ישעיה ס, א).

לכך נאמר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — שהוא שלכם, שאתם בדוגמתו.

תרגום לעבריתפלמדרין שרי צבא בנימוס כמנהג, כחוק ומסרסין ומחבלים, ומטילים מום מוניטה מטבע ערבוביא ערבוב, תערובת

כחהַחֹדֶשׁ הַזֶּה — ארבעה דברים שהראה למשה באצבע

דרשת הפסוק · ״החדש הזה״ · שמן המשחה, המנורה, השרצים והחדש; והקולות שזעזע בהם את העולם

בדפוס סימן כח.

בדפוס: ״זעזע את העולם והראה לו את הלבנה שנאמר… קול יי בכח״ ו״זעזע את העולם והראה לו מעשה המנורה שנאמר… קול יי בהדר״; ״ויחשוף יערות אלו סמני הקטרת״.

בכתב היד ״אלו סימני הקטורת״ נאמר על ״יחולל אילות״, ובדפוס על ״ויחשוף יערות״ שבהמשך הפסוק.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, יד — בשלשה דברים נתקשה משה, והראה לו הקדוש ברוך הוא כאילו באצבע: במנורה, בשרצים ובלבנה.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה(שמות יב, ב) —

זה א׳ מד׳ דברים שהראה הקדוש ברוך הוא למשה באצבע, לפי שהיה מתקשה בהן:

הראהו מעשה שמן המשחה, שנאמר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי(שמות ל, לא);

הראהו מעשה המנורה, שנאמר: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה(במדבר ח, ד);

הראהו שרצים, שנאמר: וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא(ויקרא יא, כט);

וכן: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

זעזע את המים — והראהו את בן נפיליםבן נפילים — בעל חיים ימי, שנאמר: קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם(תהלים כט, ג);

זעזע המדבר — והראהו את הדוארהדואר — בעל חיים מן המדבר, שנאמר: קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר(תהלים כט, ח);

זעזע את היישוב — והראהו את הצב, שנאמר: קוֹל יְיָ שֹׁובֵר אֲרָזִים(תהלים כט, ה);

זעזע את האש — והראהו סלמנדראסלמנדרא — חיה הנבראת מן האש, שנאמר: קוֹל יְיָ חֹוצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ(תהלים כט, ז).

ואימתי עשה כן? בזֶה לָכֶם הַטָּמֵא.

זעזע העולם — והראהו שמן המשחה, שנאמר: קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת(תהלים כט, ט) —

אלו סימני הקטורת.

וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹומֵר כָּבוֹד —

כל אחד מן המלכים היו אומרים כבוד הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: יוֹדוּךָ יְיָ כׇּל מַלְכֵי אָרֶץ(תהלים קלח, ד).

תרגום לעבריתבן נפילים בעל חיים ימי הדואר בעל חיים מן המדבר סלמנדרא חיה הנבראת מן האש

כטהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — הפה שאמר

דרשת הפסוק · ״החדש הזה לכם״ · הקדוש ברוך הוא מלמד קטיגוריא וסניגוריא; ״חדשיכם״ — מתנה לישראל

בדפוס סימן כט.

״לפי שהחדשים״ — הה״א השלמת מאגרים.

בדפוס: ״הוא מלמד סניגוריא הוא מלמד קטיגוריא״; ״לפי שחדשים מתנה הם לישראל״.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

מדת הקדוש ברוך הוא אינה כמדת בשר ודם.

שנים עומדים לפני המלך: אחד מלמד סניגוריאסניגוריא — לימוד זכות, ואחד מלמד קטיגוריאקטיגוריא — לימוד חובה —

לא המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא, ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן: הוא מלמד קטיגוריא, והוא מלמד סניגוריא.

הפה שאמר: הוֹי גּוֹי חֹוטֵא(ישעיה א, ד) — הוא הפה שאמר: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק(ישעיה כו, ב);

הפה שאמר: עַם כֶּבֶד עָוֺן — הוא הפה שאמר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים(ישעיה ס, כא);

הפה שאמר: וזֶרַע מְרֵעִים — הוא הפה שאמר: וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם(ישעיה סא, ט);

הפה שאמר: בָּנִים מַשְׁחִיתִים — הוא הפה שאמר: וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ(ישעיה נד, יג);

הפה שאמר: גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה וגו׳(ישעיה א, טו) — הוא הפה שאמר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה(ישעיה סה, כד);

הפה שאמר: חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי(ישעיה א, יד) — הוא הפה שאמר: וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחׇדְשׁוֹ(ישעיה סו, כג).

למה אמר חׇדְשֵׁיכֶם? לפי שהחדשים מתנה להם לישראל,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

תרגום לעבריתסניגוריא לימוד זכות קטיגוריא לימוד חובה

להַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — הבן שעמד על פרקו

דרשת הפסוק · ״החדש הזה לכם״ · כבן שהגדיל ונמסרו לו אוצרות אביו, נמסר החדש לישראל

בדפוס סימן ל.

בדפוס: ״אמר לו אביו כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף ואבנים טובות, והיה לו בן קטן.

כל זמן שהבן קטן — היה אביו משמר את הכל.

הגדיל הבן ועמד על פרקועל פרקו — על בגרותו, אמר לו: כל זמן שעבר הייתי משמר את הכל;

עכשיו שעמדת על פרקך — יהא הכל מסור לך.

כך הקדוש ברוך הוא היה משמר את הכל,

שנאמר: וְהָיוּ לְאֹותֹות וּלְמוֹעֲדִים(בראשית א, יד);

וכיון שעמדו ישראל — מסר להם את הכל,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים.

תרגום לעבריתעל פרקו על בגרותו

חלק ג

חתימה

לאהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם — אירוסין ונשואין

חתימה · בעולם הזה אירוסין, ולא מסר להם אלא הלבנה; לימות המשיח נשואין, ומוסר להם את הכל

בדפוס סימן לא.

בדפוס: ״כך העולם הזה אירוסין היו שנאמר… וארשתיך לי לעולם ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד״.

דבר אחר:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

משל למלך שקדש אשה, וכתב לה מתנות מועטות;

כיון שבא ללוקחה — כותב לה מתנות מרובות, כבעל.

כך בעולם הזה אירוסין היו,

שנאמר: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי(הושע ב, כא);

לפיכך לא מסר להם אלא לבנה בלבד,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

אבל לימות המשיח יהיו בנשואין,

שנאמר: כִּי בֹועֲלַיִךְ עֹושַׂיִךְ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ(ישעיה נד, ה).

ואותה שעה מוסר להם הקדוש ברוך הוא את הכל,

שנאמר: וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹוהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד(דניאל יב, ג).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יחבית— (הוספה)
כבקיאיןבאיאין
כלהתוועדלהתוודע
כו— (הוספה)
כאלאורךלנורך
כאועםוכם
כבמשמתחמשפתח
כבשאם ימרדו ישמעו ספקולא.— (הוספה)
כבהקדוש ברוך הוא— (הוספה)
כבערום— (הוספה)
כבואחדלאחד
כבה— (הוספה)
כבלהלו
כדייןי׳י
כהבודקין— (הוספה)
כוב— (הוספה)
כואסאאביה
כומן אותה שעה ועד עתה מי עושה שלום לישראל? יי,— (הוספה)
כזעצמיעצמו
כזר— (הוספה)
כזסודהסידה
כטה— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977