מדרש

תנחומא (בובר)

פרשת פקודי

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת פקודי

  1. אאלה פקודי המשכןשמות לח, כא
  2. בויביאו את המשכן אל משהשמות לט, לג
§§2501§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה א

אלה פקודי המשכן

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן(שמות לח, כא)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אאִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת — משה שנעשה גזבר לעצמו

פתיחתא ראשונה · הנאמן — ברכות באות על ידיו; ״ואץ להעשיר״ — קרח; משה גזבר שמחשב על ידי אחרים

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב־בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה(משלי כח, כ)

מ״דבר אחר: איש אמונות. זה היה משה״ עד סוף הסימן — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר.

״איש אמונות ורוב ברכות״ — כך בכתב היד (במסורה: רב ברכות); בובר: ״(ורוב) [רב]״. ״הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״הקב׳ה״. ״אלה פקודי המשכן וגו׳״ — בכתב היד ״וג׳״. בנוסח בובר הושלם ״ואץ להעשיר לא ינקה״ בראש הסימן.

מקבילות: שמות רבה נא, א — ״כך פתח רבי תנחומא בר אבא: איש אמונות רב ברכות — אתה מוצא כל מי שהוא נאמן, הקדוש ברוך הוא מביא ברכות על ידיו; מי שאינו נאמן — ואץ להעשיר לא ינקה; איש אמונות — זה משה שהוא נאמן״; תנחומא (ורשא), פקודי ה — ״אלה פקודי המשכן, זה שאמר הכתוב: איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה״.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן וגו׳(שמות לח, כא).

זה שאמר הכתוב:

אִישׁ אֱמוּנוֹת ורוב בְּרָכוֹת(משלי כח, כ).

את מוצא: כל מי שהוא נאמן — הקדוש ברוך הוא מביא ברכות על ידיו;

ומי שאינו נאמן — וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה.

דבר אחר:

אִישׁ אֱמוּנוֹת —

זה היה משה: על כל הדברים שנעשו נזכר עליהם, והיו מתברכות על ידיו.

למה? שהוא נאמן.

וְאָץ לְהַעֲשִׁיר — זה קרח, שהיה לוי, וביקש עוד ליטול כהונה גדולה.

דבר אחר:

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת —

זה משה, שנעשה גזברגזבר — ממונה על אוצר ההקדש וחשבונותיו לעצמו;

ואף על פי שהיה גזבר לעצמו, היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם,

שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

תרגום לעבריתגזבר ממונה על אוצר ההקדש וחשבונותיו

בוְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים — משכן משכן, שנתמשכן שתי פעמים

פתיחתא שנייה · הנאמנות בימי יואש ובתרומת הלשכה; היותר שבנדבה — משכן העדות, עדות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים(מלכים ב יב, טז)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״אלה פקודי המשכן״ בראש הסימן ו״עמה״ — הוספות בובר. ״רבי שמואל״ — תיקון בובר במקום ״רבי שמעון״. ״אמר רבי ישמעאל״, ״שתי פעמים״ — בנוסח בובר ״א״ר ישמעאל״, ״ב׳ פעמים״.

מקבילות: שמות רבה נא, ב — ״ולא יחשבו — זה דורו של יואש, שהיו עושין באמונה; שנו רבותינו: מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא…״, ״אמר רבי יוחנן: לשני בקרים הביאו והותר״, ״לך ועשה בהם משכן לעדות… הוי אלה פקודי המשכן משכן העדות״ (בלי ״משכן שתי פעמים״ ובלי המשל); משנה שקלים ג, ב — ״אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות, ולא במנעל, ולא בסנדל… או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מיי ומישראל״.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

זה שאמר הכתוב:

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹושֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻונָה הֵם עֹושִׂים(מלכים ב יב, טז).

זה דורו של יואש המלך, שהיו עושין באמונה.

שנו רבותינו:

מי שהיה נכנס לתרום הלשכה, לא היה נכנס לא בפרגוד חפותבפרגוד חפות — בבגד בעל שפה כפולה (שאפשר להטמין בו מעות), ולא בפונדיהבפונדיה — בחגורה חלולה, כיס מעות,

שאם יעשיר — יאמרו: משל לשכה העשיר;

שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים,

שנאמר: וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל וגו׳(במדבר לב, כב).

ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח),

אמר משה לכל בני ישראל: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ(שמות לה, ד), קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה וגו׳(שמות לה, ה).

אמר רבי יוחנן:

לשני בקרים הביאו לכל המשכן, והותירו:

וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו׳(שמות לו, ו) וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וגו׳(שמות לו, ז).

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עשינו את כל המלאכה של משכן והותרנו; מה נעשה ביותר?

אמר לו: לך ועשה בהן משכן לדברות.

הלך ועשה משכן לדברות.

כיון שבא ליתן חשבון, אמר להן: כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי משכן העדות,

שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻות.

מהו מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שתי פעמים?

אמר רבי שמואל:

נתמשכן שתי פעמים על ידם.

אמר רבי ישמעאל:

זה סימן לכל באי עולם, שאין סליחה אלא לישראל בלבד:

מִשְׁכַּן הָעֵדֻות — עדות הוא לכל באי עולם שהקדוש ברוך הוא נתרצה לישראל.

משל למלך שנשא אשה

משל, למה הדבר דומה?

למלך שנשא אשה, והיה מחבבה ביותר.

כעס עליה והניחה,

והיו שכינותיה אומרות לה: אינו חוזר עליך.

לאחר ימים נתרצה לה המלך, ונכנס עמה לפלטין שלו, ואכל ושתה,

ולא היו שכינותיה מאמינות שנתרצה לה;

והיה ריח בשמים עליה — מיד ידעו שנתרצה המלך לה.

כך הקדוש ברוך הוא חבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקרא אותם מלכים;

לסוף ארבעים יום עשו את העגל, ואמרו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד).

באותה שעה אמרו אומות העולם: אין הקדוש ברוך הוא מתרצה להם עוד.

כיון שעמד משה ונתפלל עליהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ(במדבר יד, כ);

ולא עוד, אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם, והכל יודעים שמחלתי להם,

שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

תרגום לעבריתבפרגוד חפות בבגד בעל שפה כפולה (שאפשר להטמין בו מעות) בפונדיה בחגורה חלולה, כיס מעות

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

גאֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ — אדריינוס בבית קדשי הקדשים

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן״ · אילו יכלו האומות לעלות למעלה היו עולים; אלא מניחים אותך וחוזרים עלינו

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״אדריינוס״ — תיקון בובר במקום ״אנדרינוס״.

מקבילה: לא נמצאה דרשה זו על ״אלה פקודי המשכן״ במקבילות שבדקנו (שמות רבה נא; תנחומא (ורשא), פקודי).

דבר אחר:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

בשעה שנכנס אדריינוס לבית קדשי הקדשים, והיה מתגאה שם ומחרף לפני הקדוש ברוך הוא —

אמר רבי חייא בר אבא:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כך תעלה לפניך:

אם היו יכולין לעשות סולמות ולעלות להם למעלה — היו עולים,

שנאמר: יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבׇךְ עֵץ קַרְדֻּומּוֹת(תהלים עד, ה);

אלא שאינן יכולין, והן מניחין אותך וחוזרין עלינו,

שנאמר: אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ וגו׳(תהלים עט, א).

דוְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים — משה שעשה חשבון עם ישראל

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן… עבדת הלוים ביד איתמר… ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים״ · משה שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, ונתפייסו ישראל; מה היו אומרים אחרי משה

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״עשה ווים לעמודים״ (בפסוק), ״בכל ביתי נאמן הוא״ — הוספות בובר. ״והיה כבא משה האהלה וגו׳״ — בובר מחק, והושאר; ותחתיו הוסיף ״והיה כצאת משה אל האהל וגו׳ והביטו אחרי משה״ (שמות לג, ח).

מקבילות: שמות רבה נא, ו — ״עד שהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, מה שעשה ווים לעמודים… מה עשה? האיר הקדוש ברוך הוא עיניו, וראה אותם עשוים ווים לעמודים; אותה שעה נתפייסו״; תנחומא (ורשא), פקודי ז — ״התחיל להשיב להם בקול רם: ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים; באותה שעה נתפייסו״.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).

כל מה שהיה משה עשה — היה עשה על ידי אחרים,

שנאמר: עֲבֹודַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר.

לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון.

נתכנסו כל ישראל.

עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווים לעמודים.

אמר להם: וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים(שמות לח, כח).

באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן.

ומי גרם לו? על ידי שישב ופייסן:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

ולמה עשה עמהם חשבון, והקדוש ברוך הוא מאמינו,

שנאמר: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא(במדבר יב, ז),

ומשה אמר: בואו ועשו עמי חשבון?

אלא ששמע משה ישראל מדברים מאחריו,

שנאמר: וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה וגו׳(שמות לג, ט) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל וגו׳ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה(שמות לג, ח).

ומה היו אומרים?

רבי יצחק אומר:

לשבח היו אומרים:

אשרי יולדתו של זה! כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא משולםמשולם — שלם, מסור (עם הקדוש ברוך הוא) להקדוש ברוך הוא!

וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה וגו׳.

ורבי חמא אמר:

לגנאי:

היו אומרים: ראה צואר! ראה שוקים! אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו — מן היהודים!

וחבירו משיבו: אדם ששלט על מלאכת המשכן — אין אתה מבקש שיהא עשיר?

כיון ששמע משה כך, אמר להן: חייכם, משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון,

שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן וגו׳.

תרגום לעבריתמשולם שלם, מסור (עם הקדוש ברוך הוא)

הבזכות התורה והקרבנות ניצולים מגיהנם — אברהם שבירר את המלכיות

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי המשכן משכן העדת״ · וחתימה · אברהם בירר את המלכיות; התורה שנקראת אש מכבה אש של גיהנם

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״אלה פקודי המשכן משכן העדות״ בראש הסימן — הוספת בובר. ״ויי הסגירם״ — בנוסח בובר השם בקיצור (וכן בכל מקום בפרשה).

מקבילות: תנחומא (ורשא), פקודי ח — ״משכן העדות — זו תורה שהיו יגעים בה; בזכות התורה והקרבנות אמר הקדוש ברוך הוא: אני מציל אתכם מן גיהנם; תדע לך, שהרי לאברהם הראה הקדוש ברוך הוא את התורה והקרבנות וגיהנם ושעבוד גליות״; פסיקתא דרב כהנא ה, ב — ״תורה — ולפיד אש; קרבנות — ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת״ (על ״החדש הזה לכם״).

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻות(שמות לח, כא).

מהו הָעֵדֻות? זו התורה, שהיו יגעים בה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם.

אפילו אברהם אביהם — הראה לו הקדוש ברוך הוא התורה, והקרבנות, וגיהנם, ומלכיות:

תורה — וְלַפִּיד אֵשׁ(בראשית טו, יז);

וקרבנות — וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁולֶּשֶׁת(בראשית טו, ט);

גיהנם — תַנּוּר עָשָׁן;

מלכיות — וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹולָה(בראשית טו, יב).

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

כל זמן שבניך מתעסקין הם בשתים — הם ניצולים משתים:

כל זמן שמתעסקין בתורה ובקרבנות — ניצולים מגיהנם וממלכיות.

ועתיד בית המקדש ליחרב, והקרבנות בטלין;

אלא מה אתה אומר: שישתעבדו בניך בגיהנם, או במלכיות?

אברהם בירר את המלכיות.

אמר לו: רבונו של עולם, ישתעבדו במלכיות, ולא ירד אחד מהם לגיהנם,

שנאמר: אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם(דברים לב, ל) —

ואין צוּרָם אלא אברהם אבינו, שנאמר: הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻוצַּבְתֶּם(ישעיה נא, א);

וַיְיָ הִסְגִּירָם — שהסכים עמו הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי חנינא:

היה עומד אברהם ותמיה, ולא היה יודע מה לברור.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חתוך את הדבר.

באותה שעה רמז לו הקדוש ברוך הוא לברור את המלכיות.

הוי: אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁכַּן הָעֵדֻות —

כל ימים שישראל עוסקים בתורה ובקרבנות, אינן יורדין לגיהנם.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

בעולם הזה הייתם משועבדים בידי מלכיות;

ולעולם הבא אציל אתכם מגיהנם, בזכות התורה שנקראת אש,

שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ(דברים לג, ב);

והאש מכבה את האש,

שנאמר: כִּי תַעֲבֹור בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ(ישעיה מג, ב).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
באֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן(שמות לח, כא).— (הוספה)
בשמואלשמעון
בעמה— (הוספה)
בוְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם— (הוספה)
גאדריינוסאנדרינוס
דעָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים— (הוספה)
דבְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא— (הוספה)
דוְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל וגו׳ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה(שמות לג, ח)— (הוספה)
האֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻות(שמות לח, כא).— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בראש סימן א; שאר הסימנים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
§§2502§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ב

ויביאו את המשכן אל משה

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כׇּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו(שמות לט, לג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

ותֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר — המתלוצצים אחר המשכן

פתיחתא ראשונה · ששה חדשים עסק משה במשכן; הקדוש ברוך הוא נתכוון להעמידו בחודש שנתבשר אברהם ביצחק

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז(תהלים לא, יט)

״וגו׳״ — בכתב היד ״וג׳״ (כאן ובכל הפרשה). ״ויביאו המשכן אל משה״ — כך בכתב היד (במסורה: ויביאו את המשכן), ובובר: ״את המשכן״. ״משכן״ (״לעשות משכן״) — בכתב היד חסר (+), ו״משכן״ בגליון. ״מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא״ — כך בכתב היד (בובר: ״מיד אמר להם״). ״שלשה חדשים״ — בכתב היד ״ג׳ חדשים״. ״במלאכה״ — בכתב היד ״במלאכ׳״, ונפתח כבובר. ״מתלוצצים״, ״ואף על פי כן״, ״לחדש״ — בכתב היד בקיצור. בנוסח בובר הושלמו ״הדוברים על צדיק עתק״ ו״תקים את משכן אהל מועד״.

מקבילה: שמות רבה נב, ב — ״דבר אחר: ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב: תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק״.

וַיָּבִיאוּ הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה וגו׳(שמות לט, לג).

זה שאמר הכתוב:

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וגו׳(תהלים לא, יט) —

מדבר במשה.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות משכן,

מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ(שמות לה, ה);

והיה משה עסוק במשכן.

אמר רבי חנינא:

ששה חדשים היה עסוק במשכן:

שלשה חדשים עשו אותו,

ושלשה חדשים קיפלו אותו.

אף על פי כן היו מתלוננים עליו, ואומרים: הרי נעשה המשכן — לא היה אומר שהוא משרה שכינתו אצלינו?

והקדוש ברוך הוא נתכוון שיעמיד המשכן בחדש שנתבשר אברהם אבינו ביצחק.

לא עשה, אלא כיון שהגיע החדש, אמר לו הקדוש ברוך הוא: בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ(שמות מ, ב).

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר.

אותם שהיו מתלוצצים אחר המשכן, התחילו טוענים אותו, ובאין כל אחד ואחד במלאכה,

שנאמר: וַיָּבִיאוּ הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה.

זעֹוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן — מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא

פתיחתא שנייה · בשעת סילוקן מראה להם הקדוש ברוך הוא מתן שכרן; הבקעה שנתמלאה דינרי זהב; אשתו של רבי שמעון בן חלפתא והאבן הטובה; משה שצחק על הליצנים

עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן(משלי לא, כה)

״עוז״ (בראש הסימן) — בכתב היד ״הוד״, ותוקן כפסוק וכבובר (״(הוד) [עוז]״) וכמו שכתב היד עצמו קורא בדבר האחר (״עוז והדר לבושה״). ״שלשה עשר נהרים״ — בכתב היד ״ג׳י נהרי׳״ (בובר: י״ג נהרים). ״ותמיה״ — בכתב היד ״ותמי׳״. ״יגעתי״ — העי״ן מסופקת; בנוסח בובר במקום ״ואני אמרתי לריק יגעתי וגו׳״ — ״לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את יי ופעולתי את אלהי״ (המשך הפסוק), ונוסף ״[הוי ותשחק ליום אחרון]״. ״זבדי בן לוי״ — בכתב היד ״דבהי״: מאגרים תיקנו את הדל״ת לזי״ן וסימנו את הה״א sic; כבובר (״זבדי״). ״קראו״ — בכתב היד חסר (+), ו״קראו״ בגליון (בובר: ״[קראו]״). ״וישמחו״, ״לצדיקים״, ״שאומרים״, ״השכינה״ — בכתב היד בקיצור. ״מהיכאן אילו״ — כך בכתב היד (בובר: מהיכן אלו). בנוסח בובר נוספו ״ויביאו את המשכן״ (בראש הסימן), ״המותה לחסידיו״, ״כי קרן עור פניו״.

מקבילות: שמות רבה נב, ג — ״דבר אחר: ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב: עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון״; ״מעשה ברבי אבהו שהיה מסתלק מן העולם וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא… ואמר: כל אלין דאבהו?״; ״זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ורבי יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סילוקן״ (כאן ״לוי בן פייטם ורבי יהודה בן לוי״, והפסוק השלישי שם ״כי בו ישמח לבנו״); ״מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר… והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון״; ומעשה רבי שמעון בן חלפתא, ״וניתן לו אבן טובה מן השמים, נתנה לשולחני״.

זה שאמר הכתוב:

עוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן(משלי לא, כה).

מעשה ברבי אבהו

מעשה ברבי אבהו:

כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכרו שמתוקן לו לעולם הבא,

והעביר לפניו שלשה עשר נהרים של בלסמוןבלסמון — אפרסמון, שמן בושם.

והיה רואה אותן ותמיה, והיה אומר: כל אלה לאבהו?

והיה קורא לעצמו הפסוק הזה: וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי וגו׳(ישעיה מט, ד).

זבדי בן לוי, ולוי בן פייטם, ורבי יהודה בן לוי

זבדי בן לוי, ולוי בן פייטם, ורבי יהודה בן לוי —

קראו כל אחד ואחד מהם פסוק בשעת סילוקן מן העולם:

אחד קרא: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד(תהלים לב, ו);

והאחד קרא: מָה רַב טוּבְךָ(תהלים לא, כ);

והאחד קרא: וְיִשְׂמְחוּ כׇל חוֹסֵי בָךְ(תהלים ה, יב).

הוי: בשעת סילוקן מן העולם, הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן.

אמר בן עזאי:

יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ(תהלים קטז, טו) —

אימתי הקדוש ברוך הוא מראה לצדיקים היוקר שהוא מתוקן להם? סמוך למיתתן.

הוי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן וגו׳.

מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון

מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון, שיצא לחוצה לארץ, ובא עשיר.

והיו התלמידים רואין אותו, והיו רוצין לצאת לחוצה לארץ.

ידע רבי שמעון, והוציאם לבקעה שעל פני מרוןמרון — מירון שבגליל העליון עירו,

ונתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ונתמלאת הבקעה דינרי זהב.

אמר להם: מי שמבקש ליטול — יטול;

אלא היו יודעים שכל מי שהוא נוטל עכשיו — מתוך חלקו של עולם הבא הוא נוטל,

שאין מתן שכרה בעולם הזה, אלא לעולם הבא.

הוי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא, שבא ערב שבת ולא היה לו מאין לאכול.

ערב שבת עם חשיכה, יצא לו חוץ מן העיר, ונתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.

מיד נתנה לו אבן טובה מן השמים.

ונכנס ונתנה לשולחנילשולחני — לחלפן הכספים, ופירנס את השבת, והיה יושב ואוכל בלילי שבת.

אמרה לו אשתו: מהיכאן אילו?

אמר לה: ממה שפירנס הקדוש ברוך הוא.

אמרה לו: אם אין אתה אומר לי — איני טועמת כלום עד שתאמר לי.

אמר לה: כך וכך היה מעשה: ונתפללתי, וניתנה לי אבן טובה מן השמים, ואילו ממנה.

אמרה לו: איני טועמת כלום עד שתאמר לי שאתה מחזירה למוצאי שבת.

אמר לה: למה?

אמרה לו: מחר אתה בא וחביריך עמך, והם נוטלים יותר, ואתה נוטל פחות מהן.

למה? שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא,

שנאמר: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

כיון שהלך השבת, עמד והחזירה.

מיד ניטלה ממנו.

משה שצחק על הליצנים

דבר אחר:

עֹוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ — זה משה: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע(שמות לד, כט).

וַתִּשְׂחַק — אילו ליצני ישראל, שהיו מתלוצצים אחר משה לומר: איפשר שהשכינה שורה על מעשה ידיו של משה?

לא עשה, אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקים את המשכן, התחיל שוחק עליהם:

וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

אמר להם: הביאו, שנקים את המשכן.

התחיל כל אחד טוענים, ובאים אצלו.

תרגום לעבריתבלסמון אפרסמון, שמן בושם מרון מירון שבגליל העליון לשולחני לחלפן הכספים

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

חצְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן — המשכן שהוקם מעצמו, ושמחת ישראל

דרשת הפסוק · ״הוקם המשכן״ · וחתימה · החכמים לא יכלו להקימו; העטרה — המשכן המצוייר; בתי, אחותי, אמי; ״יפה נוף משוש כל הארץ״ — ירושלים

״יכולין״, ״אומר״, ״ישראל״ (בכל הסימן), ״ברבי״, ״שמחת״, ״שאומרים״ — בכתב היד בקיצור. ״ושרת רוח הקודש״ — כך בכתב היד (בובר: ושרתה). ״לא זז מחבבה עד שקרא אותה אימה״ — לפני ״אימה״ בכתב היד ״אחות״, ומאגרים מחקוהו (בובר: ״לא זו מחבבה עד שקרא אותה [אחותי, לא זו מחבבה עד שקרא אותה] אמי״). ״חיבב״ — המילה מסופקת. ״שמעו אלי עמי ולאומי״ — כך בכתב היד (במסורה, ישעיה נא, ד: הקשיבו אלי עמי ולאומי). ״ולאמי כתיב״ — בכתב היד בסימני מובאה שאינה מן הפסוק. ״כתאינה״ — כך בכתב היד (בובר: כתאנה). ״בהנפת שוא״ — כך בכתב היד (בובר ובמסורה: בנפת). ״עמים״ — העי״ן מסופקת. ״בפרגמט־רועה״ — כך בכתב היד (בובר: ״בפרגמטיוטס (רועה)״). ״שהלך לארץ ישראל למכור״ — אחרי ״לארץ ישראל״ בכתב היד ״שה״, שמאגרים מחקוהו. ״משוש כל הארץ״ (ישעיה כד, יא) — כך בכתב היד ובבובר (במסורה: משוש הארץ). ״חשכת קבלת״ — כך בכתב היד, בסימון מאגרים לארמית (בובר: חשכה קבלה). ״זמרה״ — הזי״ן מסופקת. בנוסח בובר נוספו ״שוא עמלו בוניו בו״ (תהלים קכז, א) ו״בעטרה״ (לפני ״שעטרה לו אמו״ הראשון).

מקבילות: שמות רבה נב, ד — ״כמה חכמים היו שם ולא היו יכולין להקימו, אלא אמר שלמה: רבות בנות עשו חיל״; שמות רבה נב, ה — ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה… במלך שהשלום שלו, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא; בעטרה שעטרה לו אמו — זה המשכן״; שיר השירים רבה ג, יא — ״אמר רבי יוחנן: שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי: אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו: הן״ (כאן בלי ייחוס, ו״כך אמר אבא״); במדבר רבה יב, ח — ״אמר רבי יצחק: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה״, ומשל הבת היחידה; פסיקתא דרב כהנא א, ג — ״שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי: אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו?״ (בפסקא ״ויהי ביום כלות משה״).

כמה חכמים היו שם, ולא היו יכולין להקים את המשכן.

אמר שלמה: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל(משלי לא, כט).

למה? שעשו את המשכן, ולא היו יודעין לישבלישב — להעמיד, להרכיב (את המשכן) אותו.

מה עשו?

נטלו כל אחד ואחד מלאכתו, והלכו להם אצל משה.

כל אחד ואחד היה אומר:

הרי קרסי,

הרי קרשיי,

הרי בריחי.

ושרת רוח הקודש על משה, והקים את המשכן.

ולא תאמר משה, אלא המשכן מעצמו עמד,

שנאמר: הוּקַם הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, יז).

ולא תאמר המשכן, אלא אפילו בית עולמים —

אילולי שעזר הקדוש ברוך הוא, לא שלמה ולא כל ישראל היו בונין אותו.

מניין? שכך אמר דוד: אִם יְיָ לֹא יִבְנֶה בַיִת(תהלים קכז, א).

לפיכך — במעשה נסים הוקם המשכן.

כיון שהוקם את המשכן, התחילו כל ישראל שמחין,

שנאמר: צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה(שיר השירים ג, יא) —

במלך שהשלום שלו — זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ — והוא קורא למשכן עטרה:

מה העטרה הזו מצויירת — כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן.

שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ.

אמר רבי יצחק:

חזרתי על כל המקרא כולה, ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה,

והוא אומר: בָּעֲטָרָה.

בתי, אחותי, אמי

רבי שמעון בן יוחי שאל לרבי אלעזר ברבי יוסי.

אמר לו: איפשר ששמעת מאביך מהו בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ?

אמר לו: כך אמר אבא:

משל למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה אהבה יותר מדאי.

לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחות;

לא זז מחבבה עד שקרא אותה אימה.

כך חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל, וקרא אותם בתי,

שנאמר: שִׁמְעִי בַת וּרְאִי(תהלים מה, יא);

ולא זז עד שקרא אותם אחותי,

שנאמר: אֲחֹותִי רַעְיָיתִי(שיר השירים ה, ב);

לא זז עד שקרא אותם אמי:

שמעו אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי(ישעיה נא, ד) — ולאמי כתיב.

עמד רבי שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו, ואמר:

אילולי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה — דיי.

בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ — על הים;

וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ — בירושלם.

דבר אחר:

בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ — בסיני;

וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ — בירושלים.

יפה נוף משוש כל הארץ

אמר דוד: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ וגו׳(תהלים מח, ג) —

כתאינהכתאינה — כתאנה הזו, שהיא צרה מלמטה ורחבה מלמעלה,

שנאמר: וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה וגו׳(יחזקאל מא, ז).

יְפֵה נוֹף וגו׳ —

רבי לוי אמר:

נאה היא לעצמה, שהיא מניפהמניפה — מנופפת, מנענעת (כבנפה) לאומות העולם,

שנאמר: לַהֲנָפָה גוֹיִם בהנפת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים(ישעיה ל, כח).

דבר אחר:

מהו יְפֵה נוֹף? בהניפתה,

שנאמר: וְהֵנִיף אַהֲרֹן וגו׳(במדבר ח, יא),

וְהֵנִיף אֶת הָעֹומֶר(ויקרא כג, יא).

מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ.

אמר רבי יונתן בן אלעזר:

מעשה היה בפרגמט־רועהבפרגמטרועה — בסוחר אחד, שהלך לארץ ישראל למכור פילפליןפילפלין — פלפל.

הלך וישב לו, ולא מכר.

אמר: זו היא שאמרו: מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ?

לשעה אחת מכר פרקמטיאפרקמטיא — סחורה שלו.

אמר: ודאי זו היא משוש כל הארץ!

הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.

וכל השבח הזה בשל מה?

בשביל שהיא קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.

כיון שחרבה ירושלים — עָרְבָה כׇּל שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ כל הָאָרֶץ(ישעיה כד, יא).

מהו עָרְבָה? חשכתחשכת — חשכה, קבלתקבלת — התקדרה, התאבלה — כמו שאומרים: וַיְהִי עֶרֶב(בראשית א, ה).

בעולם הזה שבת משוש כל הארץ;

כשישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה את ירושלים — הוא מחזיר את השמחה,

שנאמר: כִּי נִיחַם יְיָ צִיּוֹן נִיחַם כׇּל חׇורְבֹותֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה(ישעיה נא, ג).

תרגום לעבריתלישב להעמיד, להרכיב (את המשכן) כתאינה כתאנה מניפה מנופפת, מנענעת (כבנפה) בפרגמט־רועה בסוחר פילפלין פלפל פרקמטיא סחורה חשכת חשכה קבלת התקדרה, התאבלה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
זעוזהוד
זזבדידבהי

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בראש סימן א; שאר הסימנים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים)