מדרש

שיר השירים רבה

פרשה ב: אני חבצלת השרון

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. באני חבצלת השרון · חלק אשיר השירים ב, א
  2. באני חבצלת השרון · חלק בשיר השירים ב, ט
§§04§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה ב

אני חבצלת השרון · חלק א

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים(שיר השירים ב, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אאֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — בצל ובשירה

דרשת הפסוק · ״אני חבצלת השרון״ · כנסת ישראל החבויה בצל מצרים, הים, סיני והמלכיות, ואומרת שירה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה א; דפוס וילנא ב, א, א). ״כינסני הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״הב״ה״. ״משבעים אומות״ — בכתב היד ״מע׳ אומות״.

״שחיברני״ — בוילנא ״שחבבני״. ״מבין טיבורי״ — שם ״מנון עבורי״. ״חבויה ורמוסה״ — שם ״חבויה ודמוסה״.

המדרש קורא ״מזמור לדוד שירו ליי שיר חדש״ (במסורה, תהלים צח, א: מזמור שירו ליי שיר חדש; ״מזמור לדוד״ אינו בפסוק), ובוילנא ״שירו ליי שיר חדש כי נפלאות עשה״.

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן(שיר השירים ב, א) —

אמרה כנסת ישראל: אני היא, וחביבה אני;

אני היא שחיברני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות.

חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — שעשיתי לו צל על ידי בצלאל,

דכתיב: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹון(שמות לז, א).

הַשָּׁרוֹן — שאמרתי לפניו שירה על ידי משה,

שנאמר: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות טו, א).

בצלן של מצרים

דבר אחר:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — אני היא, וחביבה אני:

שהייתי חבויה בצלן של מצרים,

ולשעה קלה כינסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס,

והרטבתיוהרטבתי — ונעשיתי רעננה, פרחתי (כשושנה הרטובה) מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה,

שנאמר: הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג(ישעיה ל, כט).

בצלו של ים

דבר אחר:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת — אני היא שהייתי בצלו של ים,

ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, והראיתיו באצבע מבין טיבוריטיבורי — טבורי, תוכי — מתוך המקום שהייתי שרויה בו,

שנאמר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב).

בצלו של סיני

דבר אחר:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת — אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני,

ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה בידי ולבי,

ואמרתי לפניו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

בצלן של מלכיות

דבר אחר:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת — אני היא שהייתי חבויה ורמוסה בצלן של מלכיות.

למחר, כשיגאל הקדוש ברוך הוא מצלן של מלכיות —

אני מרטבת מעשים טובים כשושנה, ואומרת לו שיר חדש,

שנאמר: מִזְמוֹר לדוד שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ(תהלים צח, א), הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ.

תרגום לעבריתטיבורי טבורי, תוכי — מתוך המקום שהייתי שרויה בו והרטבתי ונעשיתי רעננה, פרחתי (כשושנה הרטובה)

באֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — המדבר והארץ

דרשת הפסוק · ״אני חבצלת השרון״ · המדבר שהטובות חבויות בו, והארץ שמתי עולם חבויים בה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה ב; דפוס וילנא ב, א, ב). ״וכשהקדוש ברוך הוא מבקשים״ — בכתב היד ״וכשהב״ה״; בוילנא ״מבקשם״.

״הפסוק הזה דור המדבר אמרו״ — בוילנא ״המדבר אמרו״. ״משום רבנין אמרי: הארץ אמרה״ — שם ״הארץ אמרה אותו״.

רבי ברכיה אמר:

הפסוק הזה — דור המדבר אמרו.

אמר המדבר: אני מדבר, וחביב אני,

שכל טובות שבעולם חבויין בי,

שנאמר: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה(ישעיה מא, יט).

נתנם לי הקדוש ברוך הוא שיהו שמורים בי,

וכשהקדוש ברוך הוא מבקשים ממני — אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון,

ואני מרטיב מעשים טובים, ואומר לפניו שירה,

שנאמר: יְשֻׂושׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה(ישעיה לה, א).

משום רבנין אמרי:

הארץ אמרה: אני היא, וחביבה אני,

שכל מתי עולם חבוין בי,

שנאמר: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן(ישעיה כו, יט).

לכשיבקשם הקדוש ברוך הוא ממני — אחזירם לו,

וארטיב מעשים טובים כשושנה, ואומר שירה לפניו,

שנאמר: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירֹות שָׁמַעְנוּ(ישעיה כד, טז).

גשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים — בעמקי הצרות

דרשת הפסוק · ״חבצלת השרון שושנת העמקים״ · חבצלת ושושנה, הצדיקים והרשעים, וכנסת ישראל בעמקי הצרות ובעמקי גיהנם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה ג; דפוס וילנא ב, א, ג). ״כשושנת ההר״ — ״הר״ מסופק בכתב היד (אולי ״חוח״); בוילנא ״ההר״. ״שנוחה״ — השי״ן הושלמה במאגרים. ״ורדף״ — הוי״ו מסופקת. ״ישראל״ (כנסת ישראל אמרתהו) — בגליון.

״ואלו לא ירדו לגיהנם״ — בכתב היד ״ואלו ירדו״, מסומן במאגרים כצורה חריגה (והדל״ת מסופקת); ״לא״ הושלם לפי ההקשר (בוילנא ״ואלו אין יורדין״). ״אמר רבי ראובן״ — ״רבי״ הושלם במאגרים. ״ואלוהיה״ — בכתב היד ״ואלו׳היה״.

״וישראל משיבין להם״ — בוילנא ״והקב״ה משיב להם״. ״תרד כל אומה ואומה ואלוהיה״ — שם ״ירדו כל העמים עם אלהיהם״. ״אלו עבדו עבודה זרה״ — שם ״עבודת כוכבים״. המדרש קורא ״ורדף כמוץ הרים״ (במסורה: ורדף כמץ הרים; בוילנא ״המוץ״).

רבי יודן ורבי אליעזר.

רבי יודן אמר:

לא היא חבצלת, ולא היא נכרת שושנה;

אלא כל זמן שהיא קטנה — הוא קורא אותה חבצלת; הגדילה — קורא אותה שושנה.

ולמה קורא אותה חבצלת? שחבויה בצלה.

הצדיקים והרשעים

אמר רבי אליעזר:

משל את הצדיקים במשובח שבמינים, המשובח שבאותו המין:

המשובח שבמינין — כְּשׁוֹשַׁנָּה(שיר השירים ב, ב);

משובחת שבאותו המין — שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים(שיר השירים ב, א).

ולא כשושנת ההר, שנוחה להכמשלהכמש — לנבול,

אלא כשושנת העמקים, שמרטבת והולכת.

משל הרשעים במגונה שבמינים, במגונה שבאותו המין:

מגונה שבמינים — כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ(תהלים פג, יד).

אם תאמר: כמוץ שבבקעה — כבר יש בו לחלוחלחלוח — לחות, רטיבות;

אלא וְרֻדַּף כְּמֹוץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ(ישעיה יז, יג).

בעמקי צרות

רבי אבא בר כהנא אמר:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אני היא, וחביבה אני,

שנתונה אני בעמקי צרות;

וכשידלניוכשידלני — וכשיעלה אותי (מן המצולה) הקדוש ברוך הוא מהצרות — אני מרטבת מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה לפניו.

הדא הוא דכתיב:

יְיָ בַּצַּר פְּקָדוּךָ(ישעיה כו, טז).

אמר רבי אחא:

אמרה כנסת ישראל: בשעה שאת מעמיק עיניך בי — אני מרטבת מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה.

הדא הוא דכתיב:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ(תהלים קל, א).

בעמקי גיהנם

רבנין אמרי:

כנסת ישראל אמרתהו.

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אני היא, חביבה אני, שאני נתונה בעמקים.

ולכשיגאלני הקדוש ברוך הוא מעמקי גיהנם —

הדא הוא דכתיב:

וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן(תהלים מ, ג) —

אני מרטבת מעשים טובים, ואומרת לפניך שירה.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ(תהלים מ, ד).

שרי אומות העולם מקטרגים

אתיא דרבנין כההיאאתיא דרבנין כההיא — דעת החכמים הולכת כאותה (דעה) דאמר רבי אלעזר המודעי,

דאמר:

עתידין שרי אומות העולם לעתיד לבא שיבאו לקטרגלקטרג — להאשים, לשמש קטיגור את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרים לפניו:

רבונו של עולם!

אלו עבדו עבודה זרה — ואלו עבדו עבודה זרה;

אלו גלו עריות — ואלו גלו עריות;

אלו שפכו דמים — ואלו שפכו דמים;

מפני מה אלו ירדו לגיהנם, ואלו לא ירדו לגיהנם?

וישראל משיבין להם ואומרים:

אם כן הוא — תרד כל אומה ואומה ואלוהיה לגיהנם!

הדא הוא דכתיב:

כִּי כׇּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו(מיכה ד, ה).

אמר רבי ראובן:

אלו לא היה הדבר כתוב — אי אפשר לאומרו.

כביכול כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט(ישעיה סו, טז):

יי שופט אין כתוב כאן, אלא נִשְׁפָּט.

שבטך ומשענתך

הוא שאמר דוד ברוח הקדש:

גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻונִי(תהלים כג, ד).

שִׁבְטְךָ — אלו הייסורין;

וּמִשְׁעַנְתֶּךָ — זו התורה.

הֵמָּה יְנַחֲמֻונִי — יכול בלא ייסורין? תלמוד לומר: אַךְ(תהלים כג, ו).

יכול בעולם הזה? תלמוד לומר: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כׇּל יְמֵי חַיָּי.

למה? וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים.

תרגום לעבריתלהכמש לנבול לחלוח לחות, רטיבות וכשידלני וכשיעלה אותי (מן המצולה) אתיא דרבנין כההיא דעת החכמים הולכת כאותה (דעה) לקטרג להאשים, לשמש קטיגור

דכְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — רבקה

דרשת הפסוק · ״כשושנה בין החוחים״ · רבקה הצדקת שיצאה מבין הרמאים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה א; דפוס וילנא ב, ב, א). ״החוחים״ (בסוף הדרשה) — בכתב היד ״החוחי׳״.

בוילנא הפסוק ״ויהי יצחק בן ארבעים שנה…״ מובא עד ״אחות לבן הארמי״, ו״וכלל כולם לרמיות״.

מקבילה: ויקרא רבה כג, א (מהדורת מרגליות), ושם ״רבי ברכיה בשם רבי סימון״ (כאן: רבי פינחס בשם רבי סימון).

כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים(שיר השירים ב, ב) —

רבי יצחק פתר קריא ברבקה,

שנאמר: וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה(בראשית כה, כ).

אם ללמד שהיא מפדן ארם — מה תלמוד לומר אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי?

אלא: אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה היו רמאין,

והצדקת הזו יצאה מבינותם.

למה היא דומה? כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים.

רבי פינחס בשם רבי סימון:

כתיב: וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי(בראשית כח, ה) —

וכלל כולם לרמאות.

הכְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — גאולת מצרים

דרשת הפסוק · ״כשושנה בין החוחים״ · גאולת ישראל ממצרים הקשה, השבועה, וגאולה בשם של שבעים ושתים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ב; דפוס וילנא ב, ב, ב). ״ואלו לובשי כלאים״ (השני) — בגליון. ״שבעים ושתים… שבעים וחמש״ — בכתב היד ״ע״ב… ע״ה״.

בוילנא, אחרי הפסוק ״או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי״: ״ר׳ יהושע בשם ר׳ חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי״; בכתב היד חסר, והדרשה עוברת מן הפסוק ל״שהיו אלו ערלים״. ״אמר רבי אבו״ — בוילנא ״ר׳ אבין״.

המדרש קורא ״לכן נשבעתי לבית עלי״ (במסורה: ולכן נשבעתי), ״מוראים גדולים״ (במסורה: ובמוראים גדולים).

מקבילה: ויקרא רבה כג, ב, ושם נוסף מאמר ״רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי שמואל בן פזי״; ״לא היו ישראל נגאלין ממצרים״; ״רבי אבין אמר: למען שמו גאלן״ (כאן: רבי אבו). שבעים ושתים האותיות גם בבראשית רבה מד, יט.

רבי ליעזר פתר קרייה בגאלת מצרים.

מה שושנה זו, כשהיא נתונה בין החוחים — קשה לבעליה להלקט;

כך גאלתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא:

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבא לָקַחַת לוֹ גוֹי(דברים ד, לד) —

שהיו אלו ערלים, ואלו ערלים;

אלו מגדלי בלוריתבלורית — ציצת שער מגודלת בראש, מנהג עובדי עבודה זרה, ואלו מגדלי בלורית;

אלו לובשי כלאיםלובשי כלאים — לובשי בגד צמר ופשתים, ואלו לובשי כלאים.

אם כן, לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

אלו לא שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה — לא היו ישראל נגאלין לעולם.

הדא הוא דכתיב:

לָכֵן אֱמֹור לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם(שמות ו, ו).

אין לָכֵן אלא שבועה,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי(שמואל א ג, יד).

בזרוע ובשם

אמר רבי ברכיה:

גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ(תהלים עז, טז) — בטרונייהבטרונייה — בכח, בעריצות (שלא כדין).

אמר רבי יודן:

מלָבא לָקַחַת לוֹ גוֹי ועד מוראים גְּדֹולִים — שבעים ושתים אותיות הן.

ואם יאמר לך אדם: שבעים וחמש — אמור לו: צא מהן גוֹי השני, שאינו מן המנין.

אמר רבי אבו:

בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא — שבעים ושנים שמות הן.

תרגום לעבריתבלורית ציצת שער מגודלת בראש, מנהג עובדי עבודה זרה לובשי כלאים לובשי בגד צמר ופשתים בטרונייה בכח, בעריצות (שלא כדין) היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

וכְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — משל הפרדס

דרשת הפסוק · ״כשושנה בין החוחים״ · המלך שמצא שושנה אחת בפרדס, ובשביל התורה ולומדיה ינצל העולם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ג; דפוס וילנא ב, ב, ג). ״שידדו״ — בגליון, תחת ״שירבו״ שנמחק בשיטה (בוילנא ״וירדו״). ״נעשה ונשמע״ — בכתב היד ״(עליו) ונשמע״: ״עליו״ נמחק במאגרים, ו״נעשה״ הושלם כאן על פי וילנא.

״רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון״ — בוילנא ״בשם רבי יהודה אמר ר׳ סימון״. ״כך העולם לא נברא אלא בזכות התורה״ — שם ״אלא בשביל ישראל״. ״בשביל התורה ולומדיה״ — שם ״בזכות התורה ולומדיה״.

מקבילה: ויקרא רבה כג, ג, ושם ״רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי עזריה פתר קריא בישראל לפני הר סיני״; ״כגון דור אנוש ודור המבול וסדומיים״ (כאן: דור הפלגה); וחותם ״כדאי הן ישראל שינצל כל העולם״.

רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון:

משל המלך והפרדס

למלך שהיה לו פרדס;

שידדושידדו — חרש אותו ויישר את רגביו, ונטעו שורה של תאנים, שורה של גפנים, ושורה של רמונים, ושורה של תפוחים,

ומסרו לאריסלאריס — לחוכר, לעובד אדמה תמורת חלק מן היבול והלך לו.

לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה —

ומצאו מלא חוחין ודרדרים.

הביא קצציםקצצים — כורתים, פועלים לקצוץ לקצצו,

וראה בו שושנה אחת של וורדוורד — ורד;

ונטלה והריח בה, ושבת נפשו עליוושבת נפשו עליו — ונחה דעתו, נתקררה רוחו.

אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס.

כך העולם לא נברא אלא בזכות התורה.

לאחר עשרים וששה דורות הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לראות מה שעשה —

ומצאו מים במים:

דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול במים, דור הפלגה במים.

הביא קצצים לקצצו — יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב(תהלים כט, י).

וראה שושנה של וורד — אלו ישראל.

נטלה והריח בה — בשעה שסדרו עשרת הדברות;

שבת נפשו עליו — בשעה שאמרו ישראל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס;

בשביל התורה ולומדיה ינצל העולם.

תרגום לעבריתשידדו חרש אותו ויישר את רגביו לאריס לחוכר, לעובד אדמה תמורת חלק מן היבול קצצים כורתים, פועלים לקצוץ וורד ורד ושבת נפשו עליו ונחה דעתו, נתקררה רוחו

זכְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — גמילות חסדים

דרשת הפסוק · ״כשושנה בין החוחים״ · המברך ברכת אבלים וחתנים והפורס על שמע, ורבי אלעזר חסמא

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ד — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, ב, ד). ״לפתח״ (השני) — החי״ת מסופקת. ״וברך״ — בכתב היד ״ובא..״, ותוקן במאגרים. ״מהן״ (ואין אחד מהן) — הושלם במאגרים, ו״מה״ בגליון. ״לינה חכים״ (השני) — הלמ״ד הושלמה במאגרים.

״על מגן צוחין ליה רבי״ — בוילנא ״רבן״. ״רבי יונה… לתלמידו״ — שם ״לתלמידוי״. בוילנא חסר ״אמר לון: לינה חכים״ השני.

מקבילה: ויקרא רבה כג, ד: הסדר שם בית הכנסת, בית המשתה ובית האבל; ובמעשה ״אמר להון: לאו… חכים רבי למיקרב״.

רבי חנן דצפורי פתר קריא בגמילות חסדים.

בנוהג שבעולם, עשרה אנשים נכנסין לבית האבל,

ואין אחד מהן יכול לפתח את פיו לברך ברכת אבליםברכת אבלים — הברכה שמברכים בבית האבל;

ובא אחד, ופתח את פיו, וברך ברכת אבלים —

למה הוא דומה? לשושנה בין החוחים.

ועוד: בנוהג שבעולם, עשרה בני אדם נכנסין לבית המשתה,

ואין אחד מהן יכול לפתח את פיו ולברך ברכת חתנים;

ובא אחד וברך —

למה הוא דומה ביניהם? כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים(שיר השירים ב, ב).

ועוד: בנוהג שבעולם, עשרה בני אדם נכנסין לבית הכנסת,

ואין אחד מהן יכול לפרש על שמעלפרש על שמע — לומר בציבור את ברכות קריאת שמע ולעבור לפני התבה;

ואחד מהן פורס את שמע ועובר לפני התבה —

למה הוא דומה? כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים.

מעשה ברבי אלעזר חסמא

רבי לעזר אזל לחד אתר.רבי לעזר אזל… — רבי לעזר הלך למקום אחד. אמרו לו: פרוס את שמע (אמור לפנינו את ברכות קריאת שמע). אמר להם: איני יודע. (אמרו לו:) עבור לפני התיבה. אמר להם: איני יודע. אמרו: זה הוא רבי אלעזר? זה הוא שמתפארים בו? לחנם קוראים לו רבי! נתכרכמו (החווירו) פניו, והלך לו אצל רבי עקיבא רבו. אמר לו: למה פניך חולניות? סיפר לו את המעשה. אמר לו: רוצה רבי ללמוד? אמר לו: הן. ולימדו. לאחר ימים הלך לאותו מקום. אמרו לו: פרוס לנו את שמע — פרס להם; עבור לנו לפני התבה — ועבר. נתחזק רבי אלעזר, וקראו לו: רבי לעזר חסמא (החזק). רבי יונה היה מלמד את תלמידו ברכת חתנים וברכת אבלים, כדי שיהיו גברים (בקיאים) בכל דבר.

רבי לעזר הלך למקום אחד.

אמרי ליה: פרוס את שמע.

אמרו לו: פרוס את שמע (אמור לפנינו את ברכות קריאת שמע).

אמר לון: לינה חכם.

אמר להם: איני יודע.

— עבר לפני התיבה.

(אמרו לו:) עבור לפני התיבה.

אמר לון: לינה חכים.

אמר להם: איני יודע.

אמרין: דין הוא רבי אלעזר? דין הוא דמתגלגלין ביה? על מגן צוחין ליה רבי!

אמרו: זה הוא רבי אלעזר? זה הוא שמתפארים בו? לחנם קוראים לו רבי!

נתכרכמו פניו, והלך לו אצל רבי עקיבא רבו.

נתכרכמו (החווירו) פניו, והלך לו אצל רבי עקיבא רבו.

אמר לו: למה פניך חולניות?

תנא ליה עובדא.

סיפר לו את המעשה.

אמר ליה: צבי רבי דייליף?

אמר לו: רוצה רבי ללמוד?

אמר ליה: אין. ואלפיה.

אמר לו: הן. ולימדו.

לבתר יומין אזל לההוא אתר.

לאחר ימים הלך לאותו מקום.

אמרי ליה: פרוס לן את שמע — פרס לון;

אמרו לו: פרוס לנו את שמע — פרס להם;

עבור לנו לפני התבה — ועבר.

איתחסם רבי אלעזר, וקרון ליה: רבי לעזר חסמא.

נתחזק רבי אלעזר, וקראו לו: רבי לעזר חסמא (החזק).

רבי יונה הוה מליף לתלמידו ברכת חתנים וברכת אבלים,

רבי יונה היה מלמד את תלמידו ברכת חתנים וברכת אבלים,

כי היכי דיהוון גוברין בכל מילה.

כדי שיהיו גברים (בקיאים) בכל דבר.

תרגום לעבריתברכת אבלים הברכה שמברכים בבית האבל לפרש על שמע לומר בציבור את ברכות קריאת שמע

חכְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — המלכיות וגאולת מחר

דרשת הפסוק · ״כשושנה בין החוחים״ · לבם של ישראל מכוון לאביהם בין המלכיות, והאור השורף סביב ירושלים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ה; דפוס וילנא ב, ב, ה). ״יוצא״ (רוח צפון יוצא) — הושלם במאגרים. ״צוה יי״ — ״יי״ הושלם במאגרים. ״חלמיש לטוה״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים כצורה חריגה); בוילנא ״לגווה״.

בוילנא רוח אחת בלבד (״רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון״), ובכתב היד שתי רוחות. ״אנוניות כירסנגריות״ — בוילנא ״ארנוניות בורסגניות״. ״יריחו לנוערן, סוסיתה לטבריה״ — שם ״לנועדן, סוסיתן לטיבריה״. ״רבי חונא״ — שם ״רבי הונא״.

מקבילה: ויקרא רבה כג, ה: ״רבי חנינא בריה דרבי אידי פתר קריא בדורות הללו״ (כאן: רבי חונא… במלכיות), ״בפייסין בגולגלאות ובדימסאות״, ונוסף הפסוק ״נכון לבי אלהים נכון לבי״; ״רבי אביהוא פתר קריא בגאולה של מחר״ (כאן: רבי איבו); ושם חסר ״יי בדד ינחנו״.

המדרש קורא ״זאת ירושלם בתוך גוים שמתיה״ (במסורה: בתוך הגוים), ״והיו עמים משרפות סיד״ (במסורה: שיד).

רבי חונא פתר קריא במלכיות.

מה שושנה זו, כשהיא נתונה בין החוחים —

רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי דרום, והחוח עוקצה;

רוח דרומית יוצא ומטה אותה כלפי צפון, והחוח עוקצה;

אף על פי כן, לבה מכוון למעלה.

כך ישראל: אף על פי שהן נגבין אנוניותאנוניות — מס מזון לצבא כירסנגריותכירסנגריות — מס הכסף והזהב, המוטל על בעלי מלאכה וסוחרים — לבן מכון כלפי אביהן שבשמים,

שנאמר: עֵינַי תָּמִיד אֶל יְיָ(תהלים כה, טו).

האור השורף חוצה לה

רבי איבו פתר קריא בגאלת מחר.

מה השושנה הזו, כשהיא נתונה בין החוחים — קשה לבעלה להלקט.

מהו עושה? מביא האור ושורף חוצה לה, ואחר כך לוקטה.

כך צִוָּה יְיָ לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו(איכה א, יז) —

כגון חלמיש לטוה, יריחו לנוערן, סוסיתה לטבריה, קסטראקסטרא — שם מקום ליד חיפה (מבצר) לחיפה, לוד לאונו.

הדא הוא דכתיב:

זֹאת יְרוּשָׁלִַם בְּתוֹךְ גוים שַׂמְתִּיהָ(יחזקאל ה, ה).

למחר, כשיגיע הקץ, מה הקדוש ברוך הוא עושה? מביא אור ושורף חוצה לה.

הדא הוא דכתיב:

וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת(ישעיה לג, יב) סיד.

מה כתיב תמן? יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ(דברים לב, יב).

תרגום לעבריתאנוניות מס מזון לצבא כירסנגריות מס הכסף והזהב, המוטל על בעלי מלאכה וסוחרים קסטרא שם מקום ליד חיפה (מבצר)

טכְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים — כמושה ומפרחת

דרשת הפסוק · ״כשושנה בין החוחים״ · ישראל כשושנה: כמושה בצל עשו, מפרחת בטל, ומתוקנת לגאולה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ב, פסקה ו; דפוס וילנא ב, ב, ו). ״שרב״ — בגליון. ״צלו״ (עבר צלו של עשו) — תוקן במאגרים מ״עלו״. ״ועכשיו אתם נכנסין בארץ כנען ואתם דומים כששנה בין החחים״ — בגליון.

״אמר רבי אבהו״ — בוילנא ״ר׳ אבון״. ״ירד עליה טל״ — שם ״יצא טל״. בוילנא הפסוק ״כמעשה ארץ מצרים״ מובא בשלמותו, עם ״וכמעשה ארץ כנען״. המדרש קורא ״כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברוכי יי״ (במסורה: זרע ברך יי).

מקבילה: ויקרא רבה כג, ו–ז: שם מאמר השושנה הכמושה בלי שם אומר ובסוף (״עבר עליה צל היא מרטבת״), ודברי רבי ברכיה (״כמעשה ארץ מצרים״) בכג, ז.

אמר רבי אבהו:

מה שושנה זו — שרבשרב — חום יבש יוצא עליה והיא כמושהכמושה — נבולה; ירד עליה טל — והיא מפרחת;

כך, כל זמן שצלו של עשו קיים — כביכול ישראל נראין כמושין בעולם הזה;

עבר צלו של עשו — ישראל מרטיבין והולכין.

הדא הוא דכתיב:

אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה(הושע יד, ו).

מה שושנה זו — כך ישראל

מה השושנה הזו אינה בטלה לעולם אלא גב ריחה —

כך ישראל אין בטלין אלא גב מצות ומעשים טובים.

מה שושנה זו אינה אלא לריח —

כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאלתן של ישראל.

מה שושנה זו עולה לשלחן מלכים תחלה וסוף —

כך ישראל הן הן בעולם הזה, הן הן לעולם הבא.

מה שושנה זו נכרת בין העשבים —

כך ישראל נכרין בין אומות העולם,

שנאמר: כׇּל רֹואֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע ברוכי יְיָ(ישעיה סא, ט).

מה שושנה זו מותקנת לשבתות ולימים טובים —

כך ישראל מתוקנים לגאלה של מחר.

במצרים ובכנען

אמר רבי ברכיה:

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל:

בני, כשהייתם במצרים — הייתם דומין לשושנה בין החוחים;

ועכשיו אתם נכנסין בארץ כנען — ואתם דומים כששנה בין החחים.

תנו דעתכם שלא תעשו כמעשה אלו וכמעשה אלו.

הדא הוא דכתיב:

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם(ויקרא יח, ג).

תרגום לעבריתשרב חום יבש כמושה נבולה

יכְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר — בצלו חמדתי

דרשת הפסוק · ״כתפוח בעצי היער״ · האומות ברחו מצל התורה, וישראל חמדוהו והקדימו אמנה לשמיעה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה א; דפוס וילנא ב, ג, א).

״רבי יוסי בן זמרה״ — בוילנא ״זמרא״. בוילנא נוסף ״חמדתי אותו וישבתי״ לפני ״אני הוא שחמדתי אותו״. ״רבי אחא ברבי זעירא אמר תרי״ — שם ״אמר תרתי, אמר חדא״. ״לשמיעה״ — שם ״לשמועה״.

כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר(שיר השירים ב, ג) —

רבי חונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרה:

מה התפוח הזה — הכל בורחין ממנו בשעת השרב. ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו.

כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה.

יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי —

אני הוא שחמדתי אותו, ולא האומות.

רבי אחא ברבי זעירא אמר תרי.

אמר:

מה התפוח הזה מוציא ניצוניצו — פרחו קודם לעליו —

כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמיעה.

הדא הוא דכתיב:

וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְיָ(שמות ד, לא).

תרגום לעבריתניצו פרחו

יאכְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר — ניצו קודם לעליו

דרשת הפסוק · ״כתפוח בעצי היער״ · נעשה ונשמע, פירות בסיון, וגאולה בדבר קל של אגודת אזוב

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה ב — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, ג, ב). ״שלקה״ — בכתב היד ״שקל״, ותוקן במאגרים ל״שלק׳״ (בספק). ״(ש..)״ לפני ״להתרפאת״ — נמחק במאגרים. ״מיסרתא״ — הרי״ש מסופקת. ״חמשים יום״ — בכתב היד בפעם הראשונה ״נ׳ יום״.

״בארבעה מניי או בחמשה מניי״ — בוילנא ״בארבעא מיני או בחמשא מיני״. המדרש קורא ״ולקחתם לכם אגדת אזוב וטבלתם״ (במסורה ובוילנא: ולקחתם אגדת אזוב).

רבי אחא ברבי זעירא אמר חורי:

מה תפוח זה מוציא ניצו קודם לעליו —

כך ישראל בסיני הקדימו עשייה לשמיעה,

שנאמר: נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

רבי עזריה אמר תרתי.

מה התפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון —

כך לא נתנו ישראל ריח טוב אלא בסיון.

רבי עזריה אמר חורי:

מה התפוח הזה, משעה שמוציא ניצו ועד שעה שגומר פירותיו — חמשים יום;

כך משיצאו ישראל ממצרים עד שקבלו את התורה — חמשים יום.

ואימתי קבלו אותה? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות יט, א).

גאולה בדבר קל

רבי יהודה ברבי סימון אמר תרתי.

מה תפוח זה — את נותן בו איסראיסר — מטבע קטן, ואת מריח בו כמה ריחות;

כך אמר להן משה לישראל: אם מבקשין אתם להגאל — בדבר קל אתם נגאלין.

לאחד שלקה ברגליושלקה ברגליו — שנפגע ברגליו, שחלה ברגליו, וחזר על הרופאים להתרפאת, ולא נרפא.

בא אחד ואמר לו: אם מבקש אתה להתרפאות — בדבר קל את מתרפא: טפולטפול — שים (כרטייה) לך גללי בהמה.

כך אמר משה לישראל: אם אתם מבקשין להגאל — בדבר קל אתם נגאלים:

וּלְקַחְתֶּם לכם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם(שמות יב, כב).

אמרו לו: רבינו משה, הדא מיסרתא דאזובא בכמה היא טבא? בארבעה מניי או בחמשה מניי?אמרו לו: רבינו… — אמרו לו: רבינו משה, אגודת האזוב הזאת בכמה היא שווה? בארבעה מנים או בחמשה מנים? אמר להם: אפילו באחד. והיא גורמת לכם לרשת ביזת מצרים, וביזת הים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים.

אמרו לו: רבינו משה, אגודת האזוב הזאת בכמה היא שווה? בארבעה מנים או בחמשה מנים?

אמר לון: אפלו בחד.

אמר להם: אפילו באחד.

והיא גרמא לכון לירש ביזת מצרים, וביזת הים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים.

והיא גורמת לכם לרשת ביזת מצרים, וביזת הים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים.

לולב, שהוא עומד על אדם בכמה דמים, ויש בו כמה מצות — על אחת כמה וכמה!

לפיכך משה מזהיר לישראל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(ויקרא כג, מ).

תרגום לעבריתאיסר מטבע קטן שלקה ברגליו שנפגע ברגליו, שחלה ברגליו טפול שים (כרטייה)

יבבְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי — שלש קוויות

דרשת הפסוק · ״בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי״ · לך היא ושלך היא: התורה, הדגלים והמשכן, ומתיקות שנים עשר חדש בסיני

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה ג; דפוס וילנא ב, ג, ג). ״לדגלים״ (בפעם הראשונה) — האות מסופקת בכתב היד, רי״ש או דל״ת; בפעם השנייה ״לרגלים״, מסומן במאגרים כצורה חריגה, ותוקן כאן ל״לדגלים״ על פי ההקשר (דברי רבי מנחמא על הדגלים) ועל פי וילנא.

״כההוא דאמר רבי מנחמא״ — בוילנא ״ר׳ מנחמן״. ״ממתקים בדברי תורה״ — שם ״מתמתקים״.

המדרש קורא ״כי לא ישבתי בבית מיום העלותי בני ישראל ממצרים״ (במסורה: בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים), ״וילכו אל מדבר שור״ (במסורה ובוילנא: ויצאו אל מדבר שור).

רבי יהודה ברבי סימון אמר חורי:

משל האבן הטובה

למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות.

בא בנו ואמר לו: תנה לי.

אמר לו: לך היא, ושלך היא, ולך אני נותנה.

כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ(שמות טו, ב).

אמר להם: לכם היא, ושלכם היא, ולכם אני נותנה.

ואין עוז אלא תורה,

שנאמר: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן(תהלים כט, יא).

שלש קוויות

אמר רבי לוי:

שלש קיוויותקיוויות — תקוות טובות קיוו ישראל על הים:

קיוו לתורה, קיוו לדגלים, קיוו למשכן.

קיוו לתורה — דכתיב: בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי(שיר השירים ב, ג);

קיוו לדגלים — דכתיב: חִמַּדְתִּי;

קיוו למשכן — דכתיב: וְיָשַׁבְתִּי,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מיום העלותי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם(שמואל ב ז, ו).

כההוא דאמרכההוא דאמר — כאותו שאמר רבי מנחמא:

וילכו אֶל מִדְבַּר שׁוּר(שמות טו, כב) —

מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות, דגלים דגלים, שורות שורות, כמטעת של כרם.

ופריו מתוק לחכי

וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי —

אמר רבי יצחק:

אלו שנים עשר חדש שעשו ישראל לפני הר סיני ממתקים בדברי תורה.

מה טעם? וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי —

לחכי היה מתוק, אבל לחך אומות העולם היה מר כלענה.

תרגום לעבריתקיוויות תקוות היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) כההוא דאמר כאותו שאמר

יגמֵאֹהֶל מוֹעֵד — עד שנתפרשה להם

דרשת הפסוק · ״מאהל מועד״ · התורה שניתנה בסיני, ולא נענשו עליה עד שנתפרשה באהל מועד

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה ד; דפוס וילנא ב, ג, ד). ״נענשו״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״נע{ש}ו״: השי״ן נמחקה בידי הסופר, ו״נש״ הושלם במאגרים.

״אמר רבי יצחק״ — בוילנא ״אמר ר׳ אלעזר״. ״לדיוטמא״ — שם ״לדיוטגמה״. ״על ההורייה״ — שם ״על ההוראה״.

הדרשות ״מאהל מועד״ (כאן ובסעיף שאחריו) הן דרשות על ויקרא א, א. מקבילה: ויקרא רבה א, י (מהדורת מרגליות): ״אמר רבי אלעזר״, ״עד שתפרש להן בדימוסיה שלמדינה״, ״שמשם נצטוו ישראל בהוראה״.

מֵאֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא א, א) —

אמר רבי יצחק:

אף על פי שנתנה תורה מסיני, לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרשה להם באהל מועד.

משל הדיוטמא

לדיוטמאלדיוטמא — לפקודת המלך, לצו, שהיא כתובה ומחותמת, ונכנסה למדינה;

ולא נתחייבו עליה בני המדינה עד שנתפרשה להם במדינה.

כך, אף על פי שהתורה נתנה על הר סיני — לא נענשו עליה עד שנתפרשה להם באהל מועד.

הדא הוא דכתיב:

עַד שֶׁהֲבֵאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי(שיר השירים ג, ד) — זה הר סיני;

וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי — זה אהל מועד,

שמשם נתחייבו ישראל על ההורייהההורייה — ההוראה.

תרגום לעבריתלדיוטמא לפקודת המלך, לצו ההורייה ההוראה

ידמֵאֹהֶל מוֹעֵד — קול הדיבור והנבואה

דרשת הפסוק · ״מאהל מועד״ · הדיבור חיים לישראל וסם מות לאומות, והנבואה שפסקה מהם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה ה; דפוס וילנא ב, ג, ה).

״דיפרוסופון״ — בוילנא ״דיפרוספין״. ״חיים לישראל״ — שם ״סם חיים לישראל״. ״ואם תאמר… אמור לו״ — שם ״אמור״ בלבד.

מקבילה: ויקרא רבה א, יא–יב: ״דיופרצופין״; ושם חסר ״תחת התפוח עוררתיך״, ו״תני רבי חייא״ חותם את א, יא לפני דברי רבי יצחק על הנבואה (א, יב).

אמר רבי יהושע בן לוי:

אלו היו האומות יודעים מה היה אהל מועד יפה להם — באהליות וקסטריותבאהליות וקסטריות — באהלים ובמחנות צבא היו מקיפין אותו;

שעד שלא עמד אהל מועד, היו שומעין קול הדיבור ונתרזיןונתרזין — ונמסים, כלים (מפחד) מתוך פניקטיהוןפניקטיהון — משכנותיהם, ארמונותיהם.

הדא הוא דכתיב:

כִּי מִי כׇל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים(דברים ה, כג).

אמר רבי סימון:

דיפרוסופוןדיפרוסופון — בעל שני פנים היה הדיבור יוצא: חיים לישראל, וסם המות לאומות העולם.

חיים לישראל — כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי(דברים ד, לג):

אתה שמעת וחיית, ואומות העולם שמעו ומתו.

לפיכך הוא אומר: תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ(שיר השירים ח, ה).

הנבואה שפסקה מן האומות

מֵאֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא א, א) —

תני רבי חייא:

שמשם היה הקול נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל.

אמר רבי יצחק:

עד שלא עמד אהל מועד — היתה נבואה מצויה באומות העולם;

משעמד אהל מועד — פסקה נבואה מהם.

משם אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ(שיר השירים ג, ד).

ואם תאמר: והלא בלעם בן בעור נתנבא?

אמור לו: לטובתן של ישראל נתנבא,

שנאמר: מַה טֹּובוּ אֹהָלֶיךָ(במדבר כד, ה), לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב(במדבר כג, כא), כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב(במדבר כג, כג),

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב(במדבר כג, י), דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב(במדבר כד, יז), וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב(במדבר כד, יט).

תרגום לעבריתבאהליות וקסטריות באהלים ובמחנות צבא ונתרזין ונמסים, כלים (מפחד) פניקטיהון משכנותיהם, ארמונותיהם דיפרוסופון בעל שני פנים

טוהֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן — ודגלו עלי אהבה

דרשת הפסוק · ״הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה״ · מרתף היין של סיני, ודגלי התורה והמלאכים; דילוג וגמגום שהם אהבה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה א — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, ד, א). ״ודגלו״ (מנין ודגלו; ובדברי רבי חוניא) — בכתב היד ״ולו״, והושלם במאגרים. ״שני חברים״ — כפל שמחק הסופר. ״שדלג״ — בכתב היד ״שד״, והושלם במאגרים. ״ואהבתי״ — הוי״ו הושלמה במאגרים.

״ארבעים ותשעה פנים״ — בוילנא ״מ״ט פנים״. ״וזה אומר בית אב של הלכה״ (בדברי רבי יונה) — שם ״וזה אינו אומר״. בדברי רבי אחא — שם ״ודילוגו עלי אהבה״; בדברי רבי חוניא — שם ״וגודלו עלי אהבה״; בדברי רבי ברכיה — שם ״הדגולין שדגל יעקב״. ״למשה משה, לאהרן אחרן, לעפרן חפרן״ — כך בכתב היד (בוילנא ״אהרן… עפרן״). ״טקסיסי של מעלן״ — שם ״טקסים של מעלה״.

המדרש קורא ״ודיגלו עלי אהבה״ (במסורה: ודגלו), ״איש על דגלו באותות״ (בכתב היד ״באותו׳״; במסורה: באתת).

מקבילה חלקית: במדבר רבה ב, ג: ״ארבעים ותשעה פנים״ שם בשם רבי יהודה; ״אמר רבי חנינא: בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין״ (כאן: רבי חוניא); דברי רבי יששכר שם ״ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק״; והמלאכים בלי שם אומר (״ירדו עמו כ״ב רבבות של מלאכים״). מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, ודברי רבי יונה, רבי אחא ורבי ברכיה — אינם שם. ״מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו״ גם בפסיקתא רבתי כא.

הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן(שיר השירים ב, ד) —

רבי מאיר ורבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

אמרה כנסת ישראל: הושלט בי יצר הרע כיין, ואמרתי לעגל: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד).

הדין חמרא, כדעלל בבר נשא — הוה מערבב ליההדין חמרא, כדעלל בבר נשא — הוה מערבב ליה — היין הזה, כשנכנס באדם — מבלבל אותו.

אמר לו רבי יהודה:

דייך, מאיר! אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח,

שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל.

ומהו הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן?

אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין — זה סיני,

ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים,

ובאהבה גדולה קבלתי אותה.

ארבעים ותשעה פנים

רבי אבה בשם רבי יצחק אמר:

אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין — זה סיני,

ונתן לי משם התורה, שנדרשת ארבעים ותשעה פנים טהור וארבעים ותשעה פנים טמא.

מנין? וְדִגְלוֹ.

ומאהבה גדולה קבלתיה,

שנאמר: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

וליגלוגו עלי אהבה

רבי יונה:

שני חברים שעוסקים בדבר הלכה —

זה אומר בית אב של הלכה, וזה אומר בית אב של הלכה —

אמר הקדוש ברוך הוא: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

אמר רבי אחא:

עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון וְאָהַבְתָּ(דברים ו, ה) — ואייבתואייבת — קריאה משובשת של ״ואהבת״, כמו ״איבה״,

אמר הקדוש ברוך הוא: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

אמר רבי יששכר:

תינוק שקורא למשה משה, לאהרן אחרן, לעפרן חפרן —

אמר הקדוש ברוך הוא: וליגלוגו עלי אהבה.

ודילוגו עלי אהבה

אמר רבי חוניא:

לשעבר, אדם מראה איקוניןאיקונין — צורה, דמות (כאן: השם הכתוב) באצבעו — והיה ניזוק;

ועכשו, אדם מניח ידו על ההזכרהההזכרה — השם המפורש הכתוב כמה פעמים — ואינו ניזוק.

ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

ורבנין אמרי:

אפלו תינוק מדלג על האזכרההאזכרה — השם המפורש הכתוב כמה פעמים — ואינו ניזוק.

ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: ודילוגו עלי אהבה.

אמר רבי ברכיה:

אפלו אותן הדילוגין שדלג יעקב באביו,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וְאֵת עֹורֹות גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו(בראשית כז, טז) —

אמר הקדוש ברוך הוא: בהן אני משרה שכינתי.

הדא הוא דכתיב:

וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹות עִזִּים(שמות כו, ז).

ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: וְדִיגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה — ודיגולו עלי אהבה.

מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין — זה סיני,

ושם ראיתי מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו,

וראו עיני טקסיסיטקסיסי — מערכות, סדרי (המלאכים) של מעלן, ואהבתי אותם.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים — יחנו בדגלים.

הדא הוא דכתיב:

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

תרגום לעבריתהדין חמרא, כדעלל בבר נשא — הוה מערבב ליה היין הזה, כשנכנס באדם — מבלבל אותו איקונין צורה, דמות (כאן: השם הכתוב) ההזכרה השם המפורש הכתוב האזכרה השם המפורש הכתוב טקסיסי מערכות, סדרי (המלאכים) ואייבת קריאה משובשת של ״ואהבת״, כמו ״איבה״ היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

טזסַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת — אישות, הלכות והגדות

דרשת הפסוק · ״סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני״ · האשות של מעלה ושל מטה, ההלכות וההגדות, והחליים מאהבה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה א; דפוס וילנא ב, ה, א). ״מעלן״ — הנו״ן מסופקת. ״פרוטה״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״פרוט׳״.

״באשם של אברהם יצחק ויעקב ושל משה ושל סנה״ — בוילנא ״באשו של אברהם ושל מוריה ושל סנה״. ״חנניה משאל ועזריה״ — כך בכתב היד. ״אהובה אני״ — בוילנא ״אהובה אני לו״. ״דבר משנה ותלמוד״ (בדברי רבי לוי) — שם ״דבר משנה והלכה ותלמוד״.

המדרש קורא, בדבר האחר השלישי, ״כי חולת אהבת אני״ (במסורה: אהבה).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא יב (בחדש השלישי), ג: ״באישו של אברהם… באישו של מוריה ובאישו של סנה… ובאישו של חנניה מישאל ועזריה״; ומאמר הפרוטה שם בשם רבי יצחק (כאן: רבי לוי).

סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת(שיר השירים ב, ה) — בשתי אישות: באש של מעלן, ובאש של מטן.

דבר אחר:

סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת — בשתי אישות: תורה בכתב ותורה בפה.

דבר אחר:

סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת — באישות הרבה:

באשם של אברהם יצחק ויעקב, ושל משה, ושל סנה,

ובאשו של אליהו, ושל חנניה משאל ועזריה.

דבר אחר:

סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת — אלו ההלכות המאוששותהמאוששות — המבוססות, החזקות;

רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים — אלו ההגדות, שריחן וטעמן כתפוחים.

כי חולת אהבה אני

כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי —

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, כל חליים שאת מביא עלי — בשביל להאהיבני לך.

דבר אחר:

כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי —

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, כל חליים שאומות העולם מביאין עלי — בשביל שאני אוהבת אותך.

דבר אחר:

כִּי חוֹלַת אהבת אָנִי — אף על פי שאני חולה, אהובה אני.

החולה מבקש מיני תענוגים

תני:

עד שלא יחלה אדם — אוכל כל מה שמוצא;

כיון שחלה — מבקש לאכל כל מיני תענוגים.

אמר רבי יצחק:

לשעבר היתה התורה כלל, והיו מבקשין לשמע דבר משנה ודבר תלמוד;

ועכשיו, שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמע דבר מקרא ודבר אגדה.

אמר רבי לוי:

לשעבר היתה פרוטה מצויה, והיה אדם מתאוה לשמע דבר משנה ותלמוד;

ועכשו, שאין הפרוטה מצויה, וביותר שהן חולין מן השעבוד —

אין מבקשין לשמע אלא דברי ברכות ונחמות.

תרגום לעבריתהמאוששות המבוססות, החזקות

יזכִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי — בן מלכים שעמד מחליו

דרשת הפסוק · ״כי חולת אהבה אני״ · ישראל היוצאים ממצרים כבן מלך שעמד מחליו, ונתעדנו שלשה חדשים עד מתן תורה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה ב; דפוס וילנא ב, ה, ב). אחרי ״אלא״ כפל ״אמרו לו ילך בנך לאיסכולי… אלא״ שמחק הסופר. ״משעבוד״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״משעבו׳״.

״לבן מלכים שעמד מחליו, אמרו לו״ — בוילנא ״לבן מלך… אמר לו פדגוגו״. ״אדיין לא בני בזיוו״ — שם ״עדיין לא בא בני בזיוו״. ״בבאר מן ושלו״ — שם ״בבאר ומן ושלו״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא יב, ג: ״אמר רבי לוי: לבן מלך שעמד מחליו, אמר פידגוגו״ (כאן: תני רבי שמעון בן יוחאי… אמרו לו), ״שנים שלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו״. וכן בקהלת רבה ג (״את הכל עשה יפה בעתו״), בשם רבי יצחק.

תני רבי שמעון בן יוחאי:

בשעה שיצאו ישראל ממצרים — למה היו דומין?

משל בן המלך שעמד מחליו

לבן מלכים שעמד מחליו.

אמרו לו: ילך בנך לאיסכולילאיסכולי — לבית הספר.

אמר להן המלך: אדיין לא בני בזיוו, שנשתנה מחליו;

אלא יתעדן ויתענג בני בשלשה חדשים במאכל ומשתה, ואחר כך ילך לאסכולילאסכולי — לבית הספר.

כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים.

אמרו לו מלאכי השרת: הרי השעה, תן להן את התורה.

אמר להן הקדוש ברוך הוא: עדיין לא בא זיותן של בני משעבוד טיט ולבנים;

אלא יתעדנו בני עד שלשה חדשים בבאר, מן ושלו, ואחר כך אתן להן התורה.

ואימתי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי(שמות יט, א).

תרגום לעבריתלאיסכולי לבית הספר לאסכולי לבית הספר

יחסַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת — כנס אושא

דרשת הפסוק · ״סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים״ · שבעת החכמים באושא דורשים בשבח המקבלים את החכמים במאכל ובמשתה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה ג — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, ה, ג). ״ולמדו ולמדו״ — הוי״ו הראשונה מסופקת. ״במאכלכם״ — ״כם״ הושלם במאגרים. ״משה״ (זכה בן משה) — השי״ן מסופקת. ״אלא מכור עצמך״ — אחרי ״אלא״ ״(לא)״ שנמחק במאגרים. ״רוח הקדש״ — ״רוח״ הושלם במאגרים (החי״ת מסופקת). ״שישלם״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״ששים ושנים לעובד אדום״ — הדל״ת והמ״ם מסופקות. ״פעלה״ — בכתב היד ״שפעל(ת) עלה״, והפ״א הושלמה במאגרים. ״שונם״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״אליהו״ — הוי״ו מסופקת.

״זכת להחיות את בנה״ (הצרפית) — בכתב היד ״חכת״, מסומן במאגרים כצורה חריגה; תוקן כאן על פי השונמית שבסמוך ועל פי וילנא (״זכתה״). המספרים בדברי ארמית — בכתב היד באותיות המנין, ונפתחו כאן בארמית כבוילנא.

אין בפסקה לשון מן הפסוק. אפשר שנסמכה על ״סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים״ — בני אושא שסמכו את רבותינו במאכל ובמשתה.

בוילנא: ״ומה פעל בתורה… נר אחד לפני הארון״ בסדר אחר; ״מי שנצטער בכם״; ״גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים״ (בכתב היד ״הפרוסה… להחיות המתים״); ״אמר רבי אלעזר: דרך ארץ…״ — שם ״ואמר״. ״קומיסטון תיסבריות״ — שם ״קומסין תסברין״, וחסר הפסוק ״ושבואל בן גרשום…״.

המדרש קורא ״וישב ארון יי עם בית עבד אדום הגתי״ (במסורה: וישב ארון יי בית עבד אדם הגתי), ״ואתה עשית חסד על כל בני ישראל״ (במסורה: עם כל בני ישראל), ״ותאכל היא והוא״ (כתיב: הוא והיא; קרי: היא והוא).

מקבילות חלקיות: בבלי ברכות פרק ט, סג ע״ב–סד ע״א — ״כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה״, ארבעה חכמים בלבד; שם ״ויאמר שאול אל הקיני״ בפי רבי נחמיה, ועובד אדום בפי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (״שילדו ששה ששה בכרס אחד״). ירושלמי סנהדרין יא, ה — ״זה אמציה כהן בית אל״ בשם רבי שמואל בר רב יצחק, ״אמר רבי יוסי: פיתפותי בצים היו שם״, ״מכור עצמך לעבודה זרה״ ו״שמנהו קומוס תיסוורין״. ירושלמי ברכות ט, ב — ״נון תלוי״ ו״חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן״. בבלי בבא בתרא פרק ח, קי ע״א — ״לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות״. ששים ושנים לעובד אדום (״כל חדא מינהן ילדה תריי בכל ירחא״) — ירושלמי יבמות ד, יב; במדבר רבה ד, כ.

המדרש קורא גם ״ויהי הם יושבים על השלחן״ (במסורה: אל השלחן).

בשלפי השמדבשלפי השמד — בסוף ימי גזירות השמד נתכנסו רבותינו באושא. ואלו הן:

רבי יהודה, ורבי נחמיה, רבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי,

ורבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי אליעזר בן יעקב.

שלחו אצל זקני הגליל ואמרו להם:

כל מי שהוא למד — יבא וילמד; וכל מי שאינו למד — יבא וילמד.

נתכנסו, ולמדו ולמדו, ועשו כל צרכיהוןצרכיהון — צרכיהם.

כיון שהגיע זמנן להפטר, אמרו:

מקום שנתקבלנו בתוכו — אנו מניחים אותו ריקם?

חלקו כבוד לרבי יהודה, שהיה בן עיר —

ולא שהיה גדול מהן בתורה, אלא מקומו של אדם הוא מכבדו.

רבי יהודה: המקבל פני חברים

נכנס רבי יהודה ודרש:

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה(שמות לג, ז).

נאמר כאן הַרְחֵק, ונאמר להלן אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה(יהושע ג, ד) —

מה רָחוֹק שנאמר כאן אלפים אמה, אף הַרְחֵק האמור להלן אלפים אמה.

והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא כׇּל מְבַקֵּשׁ יְיָ —

מכאן למדנו: שכל המקבל פני חברים — כאלו מקבל פני שכינה.

ואתם, אחינו רבותינו גדולי התורה,

מי שנצטער מכם עשרה מיל, או עשרים, או שלשים, או ארבעים, כדי לשמוע דברי תורה —

על אחת כמה וכמה שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרכם, בזה ובבא.

רבי נחמיה: עמון ומואב

נכנס רבי נחמיה ודרש:

לֹא יָבֹא עַמּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ(דברים כג, ד).

תני:

שתי אומות גדולות פרשו מלבא בקהל יי. למה?

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם(דברים כג, ה).

וכי צריכין היו ישראל באותה שעה?

והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר —

היה הבאר עולה להם, והמן יורד להם, והשלו מצוי להם,

וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד ענן נסע לפניהם,

ואת אמר: לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם!

אמר רבי אלעזר:

דרך ארץ הוא, שהבא מן הדרך מקדימין לו במאכל ומשתה.

בא וראה מה פרע הקדוש ברוך הוא לאלו שתי אומות —

כתיב בתורה: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ.

ואתם, בני אושא, שהקדמתם רבותינו במאכלכם ומשתיכם ומטותיכם —

הקדוש ברוך הוא יפרע לכם שכר טוב.

רבי מאיר: הנביא הזקן בבית אל

נכנס רבי מאיר ודרש:

וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן יֹושֵׁב בְּבֵית אֵל(מלכים א יג, יא).

ואי זה זה? זה אמציה כהן בית אל.

אמר לו רבי יוסי:

מאיר, פתפותי ביציםפתפותי ביצים — קליפות ביצים, פירורים — דברים שאין בהם ממש יש כאן!

אי זה זה? זה יונתן בן גרשום בן משה.

הדא הוא דכתיב:

וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁום בֶּן מְנַשֶּׁה(שופטים יח, ל) —

נון תלויה: זכה — בן משה; לא זכה — בן מנשה.

כומר לעבודה זרה

חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן.

אמרין ליה: כומר לעבודה זרה היה, והאריך כל אותן שנים?

אמר לו: הן, על ידי שהיתה עינו צרה בעבודה זרה.

כיצד?

הוה בר נש אתי למיסגד ליה.הוה בר נש… — היה אדם בא להשתחוות לה (לעבודה זרה). והיה (יונתן) אומר לו: בן כמה שנים אתה? אמר לו: בן ארבעים שנה, או חמשים, או ששים, או שבעים — או בן כמה שהיה. והיה אומר לו: אתה בן ארבעים, או חמשים, או שבעים, או שמונים שנה, והעבודה זרה הזאת אינה עשויה אלא מחמש או שתים עשרה שנה — ואתה רוצה לעזוב את אלהיך ולהשתחוות לפחותה הזאת? והיה מתבייש והולך לו. בא אדם אחד פיקח, ואמר לו כן (כדברים האלה). אמר לו: ומה אתה יושב כאן ועובד אותה? (אמר לו:) אני נוטל את שכרי, ומסמא את עיניה.

היה אדם בא להשתחוות לה (לעבודה זרה).

והוה אמר ליה: בר כמה שנין את?

והיה (יונתן) אומר לו: בן כמה שנים אתה?

אמר ליה: בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין — או בר כמה הוה.

אמר לו: בן ארבעים שנה, או חמשים, או ששים, או שבעים — או בן כמה שהיה.

והוה אמר ליה: את בר ארבעין, או חמשין, או שבעין, או תמנין שנין,

והיה אומר לו: אתה בן ארבעים, או חמשים, או שבעים, או שמונים שנה,

והדה עבודה זרה לית היא עבידה אלא מחמש או תרתי עשרה שנין —

והעבודה זרה הזאת אינה עשויה אלא מחמש או שתים עשרה שנה —

ואת בעי מישבוק אלהך ומסגוד להדא פחיתא?

ואתה רוצה לעזוב את אלהיך ולהשתחוות לפחותה הזאת?

והוה מתבהית ואזיל ליה.

והיה מתבייש והולך לו.

אתא חד בר פחין, ואמר ליה כן.

בא אדם אחד פיקח, ואמר לו כן (כדברים האלה).

אמר ליה: ומה את יתב הכא ועבד לה?

אמר לו: ומה אתה יושב כאן ועובד אותה?

— אנא נסיב אגרי, ומסמי עיניה.

(אמר לו:) אני נוטל את שכרי, ומסמא את עיניה.

כיון ששמע בו דוד, שלח ואיתיתיהואיתיתיה — והביאו.

אמר ליה: את הוא בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה?

אמר לו: כך מקובלני מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ולא תצטרך לבריות.

אמר ליה: חס ושלום!

אמר ליה: לא הוא כן; אלא מכור עצמך לעבדה שזרה ממך, ולא תצטרך לבריות.

כיון שראה דוד שהממון חביב עליו — עמד ומינה אותו קומיסטון תיסבריותקומיסטון תיסבריות — ממונה על האוצרות שלו.

הדא הוא דכתיב:

וּשְׁבֻואֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹוצָרוֹת(דברי הימים א כו, כד) —

שמינה אותו קומיסטון תיסבריות שלו.

אמרו:

כיון שמת דוד — חזר לסורו.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ, כִּיחֵשׁ לוֹ(מלכים א יג, יח).

מהו כִּיחֵשׁ לוֹ? שיקר לו. ומהו שיקר לו? האכילהו לחם כזבים.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי הֵם יֹושְׁבִים על הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר יְיָ אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ(מלכים א יג, כ).

והלא דברים קל וחומר:

ומה אם זה, שכיחש בו והאכילו לחם כזבים — זכה ששרתה עליו רוח הקדש;

אתם, אחינו בני אושא, שקבלתם רבותינו במאכל ומשקה ומטות —

על אחת כמה וכמה שישלם לכם הקדוש ברוך הוא שכר טוב!

רבי יוסי: עובד אדום

נכנס רבי יוסי ודרש:

וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְיָ עם בֵּית עֹבֵד אֱדֹום הַגִּתִּי(שמואל ב ו, יא),

וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְיָ אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹום וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ(שמואל ב ו, יב).

באי זו זכות? בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.

ובמה בירכו? בבנים.

הדא הוא דכתיב:

עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי(דברי הימים א כו, ה),

וכן הוא אומר: כׇּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹום הֵמָּה וּבְנֵיהֶם(דברי הימים א כו, ח).

אמרו:

שמנה בנים היו לו, ושמנה כלות היו לו,

וכל חדא מנהון הות ילדת תרין בכל ירחא.וכל חדא מנהון… — וכל אחת מהן היתה יולדת שנים בכל חודש. הא כיצד? טמאה שבעה וטהורה שבעה, והיא יולדת: שש עשרה (לידות) בכל חודש; שלשה חדשים — הרי ארבעים ושמונה; וששת בניו שלו — הרי חמשים וארבעה; ושמונתם (שמונת בניו) — הרי ששים ושנים.

וכל אחת מהן היתה יולדת שנים בכל חודש.

הא כיצד? טמאה שבעה, וטהורה שבעה, והיא יולדת:

שית עשר בכל ירח; תלת ירחין — הא ארבעין ותמניא;

שש עשרה (לידות) בכל חודש; שלשה חדשים — הרי ארבעים ושמונה;

ושיתא דידיה — הא חמשין וארבעה; ותמניהון — הא שתין ותרתין.

וששת בניו שלו — הרי חמשים וארבעה; ושמונתם (שמונת בניו) — הרי ששים ושנים.

הדא הוא דכתיב:

שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹובֵד אֱדֹום.

חברייא בעון קומי רבי יוחנן.

אמר ליה: מהו דין דכתיבמהו דין דכתיב — מה זה שכתוב פְּעֻולְּתַי הַשְּׁמִינִי?

אמר להם: על שפעל פעלה גדולה בתורה.

ומה פעל בתורה? שהיה מדליק נר אחד לפני הארון שחרית, ונר אחד בין הערבים.

והרי דברים קל וחומר:

ומה ארון האלהים, שאינו אוכל ושותה ומדבר, אלא שהיו בו שני לוחות אבנים,

והדליק בו נר אחד — זכה להתברך בכבודו;

ואתם, אחינו — על אחת כמה וכמה!

רבי שמעון בן יוחאי: השונמית

נכנס רבי שמעון בן יוחאי ודרש:

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹור אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכׇל לָחֶם(מלכים ב ד, ח).

אמר לו רבי יהודה ברבי סימון:

על ידי שכתיב בו וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכׇל לָחֶם — זכתה להחיות את בנה.

רבי יודן בשם רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אמרו:

גדולה היא הפרוסה, שגורמת להחיות המתים לעתיד לבא שלא בעונתה:

צרפית — על ידי שהאכילה את אליהו, זכת להחיות את בנה;

שונמית — על ידי שהאכילה את אלישע, זכת להחיות את בנה.

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי:

אפלו נרות, אפילו פתילות, היה אליהו מעביר ממקום למקום, כדי שלא יטריח לכל בריה.

רבי יהודה ברבי סימון אמר:

וכי משלה אכל? והלא היא והוא משלו אכלו,

דכתיב: וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא(מלכים א יז, טו) — הוא והיא כתיב!

אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו — זכתה להחיות את בנה.

ואתם, אחינו בני אושא, גומלי החסד — על אחת כמה וכמה!

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: יתרו

נכנס רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ודרש:

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּורוּ רְדוּ, וְאַתָּה עָשִׂיתָ חֶסֶד על כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם(שמואל א טו, ו).

וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד? והלא לא עשה אלא עם משה בלבד!

אמר רבי אלעזר:

יתרו וודאי עשה חסד עם משה.

הדא הוא דכתיב:

קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם(שמות ב, כ).

אמר רבי סימון:

אין הוא כן, אלא בשכרו האכילו,

דכתיב: וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ(שמות ב, יט).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר: דלה לנו ולאבותינו.

רבי נחמיה אומר: דלה לנו ולרועים.

ורבנין אמרי:

דלה לנו — בזכות אבותינו; דלה לרועים — בשביל להטיל שלום ביניהם.

ואת אמרת: עם כל ישראל עשה חסד?

אלא ללמדך: שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל — מעלין עליו כאלו עשה חסד עם כל ישראל.

ואתם, אחינו בני אושא — על אחת כמה וכמה!

רבי אליעזר בן יעקב: היום הזה נהיית לעם

נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש:

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם(דברים כז, ט).

וכי היום קבלו התורה? והלא כבר ארבעים שנה שקבלו ישראל את התורה,

ואת אמרת: הַיּוֹם הַזֶּה?

אלא מלמד: כיון ששנה להם משה את התורה, וקבלוה בסבר פנים יפות —

העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני.

לכך נאמר: הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ.

ואתם, אחינו בני אושא — על אחת כמה וכמה!

תרגום לעבריתבשלפי השמד בסוף ימי גזירות השמד צרכיהון צרכיהם פתפותי ביצים קליפות ביצים, פירורים — דברים שאין בהם ממש ואיתיתיה והביאו קומיסטון תיסבריות ממונה על האוצרות מהו דין דכתיב מה זה שכתוב

יטשְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — לוחות, מצוות וסוכה

דרשת הפסוק · ״שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני״ · הלוחות, קריאת שמע ותפלה, ציצית ותפילין, סוכה, מזוזה, ודביקות בשכינה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה א — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, ו, א). ״וימינו תחבקני — זו תפלה״ — במאגרים כולו בסוגריים מרובעים (״... תחבקני. זו״), ו״תפלה״ בגליון. ״מזוזה״ — בכתב היד ״מזוז׳״.

בוילנא ציצית ותפילין קודמים לקריאת שמע ותפלה. ״ר׳ יוחנן מיתו לה״ — שם ״מייתי לה״.

המדרש קורא ״לא יהיה אור השמש״ (במסורה: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם), ״והיה יי לך לאור עולם״ (במסורה: והיה לך יי לאור עולם), ״ושמת את השלחן מבית לפרכת״ (במסורה ובוילנא: מחוץ לפרכת), ״לאהבה את יי אלהיך ולדבקה בו״ (דברים ל, כ: לאהבה את יי אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו; ובוילנא מובא דברים יא, כב).

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי(שיר השירים ב, ו) — אלו לוחות הראשונות;

וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי — אלו לוחות השניות.

דבר אחר:

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — זה קרית שמע;

וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי — זו תפלה.

דבר אחר:

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — זה ציצית;

וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי — אלו תפלין.

סוכה וענן שכינה

דבר אחר:

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — זו סוכה;

וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי — זה ענן שכינה לעתיד לבא.

הדא הוא דכתיב:

לֹא יִהְיֶה אור הַשֶּׁמֶשׁ(ישעיה ס, יט), וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ.

מי מאיר לך? וְהָיָה יי לך לְאוֹר עוֹלָם.

מזוזה

דבר אחר:

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — זו מזוזה.

תני רבי שמעון בן יוחאי:

וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻוזוֹת בֵּיתֶךָ(דברים ו, ט) — ביאתך מן השוק לביתך.

אמר רבי יוחנן:

וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מבית לַפָּרֹכֶת(שמות כו, לה) —

ואינה כן? אין אדם מניח את המנורה משמאל, כדי שלא תהא מעכבת הימין.

אין אדם מניח את השמאל תחת הראש, ומחבק בימין.

אמר רבי אחא:

רבי יוחנן מיתו לה מן הדא קריאמיתו לה מן הדא קריא — מביא אותה (את הראיה) מן המקרא הזה:

לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְדׇבְקָה בוֹ(דברים ל, כ).

אי זהו דיבוק? שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי.

תרגום לעבריתמיתו לה מן הדא קריא מביא אותה (את הראיה) מן המקרא הזה

כהִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם — במה השביען

דרשת הפסוק · ״השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו״ · השבועות שהשביע את ישראל ואת המלכיות, דורו של שמד, והדוחקים את הקץ

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ז, פסקה א; דפוס וילנא ב, ז, א). ״כדורו של שמד״ — הכ״ף מסופקת; בוילנא ״בדורו״. ״לקבץ״ — בכתב היד ״לקץ״, והבי״ת הושלמה במאגרים. ״בן כוזבא״ (בפעם הראשונה) — ״בן״ הושלם במאגרים. ״נושקי״ (בפעם השנייה) — ״נו״ הושלם במאגרים. ״בישועתו״ — העי״ן הושלמה במאגרים. ״משעה״ — בכתב היד ״משע׳״.

״רבי חננא בר פפא״ — בוילנא ״ר׳ חנינא בר פפא״. ״קלמיות של קנים״ — שם ״קרטיות״. ״'אשא' כתיב״ — שם ״אשיא כתיב״. ״רבי חוניא״ — שם ״רבי אוניא״. ״ויש אומרין: אחד בימי עמרם״ — בכתב היד ״אמר״, ותוקן על פי הרשימה הראשונה שבסמוך (״אחד בימי עמרם״) ועל פי וילנא (״אחד בימי עמרם ואחד בדורו של שמד״). ״והקדוש ברוך הוא מחשב משנולד יצחק״ — שם ״ומשנולד יצחק התחיל״. ״ולא מעכב״ — שם ״ולא אתעכב״.

מקבילות חלקיות: בבלי כתובות פרק יג, קיא ע״א — ״רבי יוסי ברבי חנינא: ג׳ שבועות הללו״ (כאן: שתי שבועות), ״רבי לוי: שש שבועות״ (כאן: רבי חלבו, ארבע). תנחומא בובר, דברים, תוספת ג — ״אמר רבי חלבו: כנגד ארבעה דברים… שלא יעלו המונים המונים״ (כאן: חומה). בני אפרים שעברו על הקץ ועל השבועה — מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, פתיחתא.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם(שיר השירים ב, ז) — במה השביען?

רבי אליעזר אומר:

השביען בשמים ובארץ.

בִּצְבָאוֹת — בצבא של מעלה ובצבא של מטה, בשתי צבאות: הוי אומר בִּצְבָאוֹת.

אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה — זו חית השדה,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הׇשְׁלְמָה לָּךְ(איוב ה, כג).

רבי חננא בר פפא ורבי יהודה ברבי סימון.

רבי חננא אמר:

השביען באבות ובאימהות.

בִּצְבָאוֹת — אלו אבות, שעשו צביוניצביוני — רצוני ושעשיתי צביוני בם;

אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה — אלו השבטים,

היך מה דאת אמר: נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻוחָה(בראשית מט, כא).

רבי יהודה ברבי סימון אמר:

השביען במילה.

בִּצְבָאוֹת — בצבא שיש לי בה אות;

אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה — ששופכין דמה כדם צבי ודם איל.

דורו של שמד

ורבנין אמרי:

השביען בדורו של שמד.

בִּצְבָאוֹת — שעשו צביוני בעולם, ושעשיתי צביוני בהן;

אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה — ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ודם האיל.

הדא הוא דכתיב:

כִּי עָלֶיךָ הֹורַגְנוּ כׇל הַיּוֹם(תהלים מד, כג).

אמר רבי חייא בר בא:

אם יאמר לי אדם: תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא — אני נותן,

ובלבד שיהרגוני מיד;

אבל כדורו של שמד — איני יכול לסבול.

ומה היו עושין בדורו של שמד?

היו מביאין כדוריותכדוריות — כדורים של ברזל, ומלבנין אותן באש, ונותנין אותן תחת שיחיהם, ומשיאין נפשותם מהם;

ומביאים קלמיותקלמיות — קולמוסים, קנים מחודדים של קנים, ונותנין אותן תחת צפרנן, ומשיאין נפשותיהן מהן.

הוא שאמר דוד: אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא(תהלים כה, א) —

אשא כתיב: שהיו משיאין נפשם על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא.

כצבא של מעלה

אמר רבי אושעיא:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: המתינו לי, ואני עושה אתכם כצבא של מעלה.

רבי יודן בשם רבי מאיר:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תשמרו שבועתי — אעשה לכם כצבא של מעלה;

ואם לאו — אעשה אתכם כצבא של מטה.

שתי שבועות

רבי יוסי ברבי חנינא אמר:

שתי שבועות יש כאן: אחת לישראל, ואחת לאומות העולם.

נשבע לישראל — שלא ימרדו על עול מלכיות;

ונשבע למלכיות — שלא יקשו עול על ישראל;

שאם מקשים עול על ישראל — הם גורמים לקץ לבוא שלא בעונתו.

אמר רבי לוי:

הֵן לְצֶדֶק יִמְלׇךְ מֶלֶךְ(ישעיה לב, א) —

אין הקדוש ברוך הוא מעמיד מלך חנף על אומתו עד שגובה דיקי שלה וגומרה תחלה.

רבי אבהו בשם רבי תנחום אמר:

מה שוטרי ישראל אומרים לפרעה?

הדא הוא דכתיב:

תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וְחָטָאת עַמֶּךָ(שמות ה, טז) —

את חטי על עמך, ואת חטי על אומתך,

ואת גורם לעצמך שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאומה אחרת.

ארבע שבועות

רבי חלבו אמר:

ארבע שבועות יש כאן:

השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות,

ושלא ידחקו על הקץ,

ושלא יגלו מסטיריןמסטירין — סודות שלהם לאומות העולם,

ושלא יעלו חומה מן הגולה.

אם כן, למה מלך המשיח בא? לקבץ גליותיהן של ישראל.

רבי חוניא אמר:

ארבע שבועות השביען, כנגד ארבעה דורות שדחקו על הקץ ונכשלו. ואלו הן:

אחד בימי עמרם, ואחד בימי דייני, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים.

הדא הוא דכתיב:

בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת(תהלים עח, ט).

ויש אומרין:

אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים,

שנאמר: בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת.

והן היו מחשבין משעה שנגזרה גזרה, כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים;

והקדוש ברוך הוא מחשב משנולד יצחק.

מה עשו? נתקבצו ויצאו למלחמה, ונפלו מהן חללים הרבה.

מפני מה? שלא האמינו ביי ולא בטחו בישועתו,

על שעברו על הקץ, ועברו על השבועה.

עד שתחפץ

אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ —

רבי יודן ורבי ברכיה.

רבי יודן אמר:

האהבה שאהב יצחק את עשו,

שנאמר: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו(בראשית כה, כח).

מהו עַד שֶׁתֶּחְפָּץ? עד שנעשה חפצו של זקן.

רבי ברכיה אמר:

אהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לישראל,

שנאמר: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ(מלאכי א, ב).

מה הוא עַד שֶׁתֶּחְפָּץ? מלכות של מעלן:

לכשתחפץ מדת הדין מאליה — אני הוא מביאה בקולי קולות, ולא מעכב.

לכך נאמר: עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

תרגום לעבריתצביוני רצוני כדוריות כדורים קלמיות קולמוסים, קנים מחודדים מסטירין סודות היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

כאקוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — זה משה

דרשת הפסוק · ״קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים״ · משה המבשר גאולה: הקב״ה מדלג על הקצים ומביט בצדיקים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה א; דפוס וילנא ב, ח, א). לפני הפסקה, בכתב היד (מסומן במאגרים $…$): ״סידרא תנינא״ — חלוקת כתב היד לסדרים; אינו בפנים. ״רבי יהודה אומר״ — הרי״ש מסופקת. ״נגאלים״ (ובחדש הזה אתם נגאלים) — בגליון.

״רבינו משה״ — בוילנא ״משה רבינו״. ״ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנים״ — כך גם בוילנא. ״במעשים הרעים״ — שם ״במעשיכם הרעים״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה (החדש הזה), ז, ושם הדעות מוחלפות: ״רבי נחמיה… מלאה מטנופת עבודה זרה שלנו״, ו״רבנין… ואין בידינו מעשים טובים״. וכן בפסיקתא רבתי טו.

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא(שיר השירים ב, ח) —

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.

רבי יהודה אומר:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — זה משה.

בשעה שבא ואמר לישראל: בחדש זה אתם נגאלין,

אמרו לו: רבינו משה, היאך אנו נגאלין?

והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹותָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה(בראשית טו, יג),

ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנים!

אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם — אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.

אין הרים ו'גבעות' האמורים כאן אלא קצים ועיבוריםקצים ועיבורים — חשבונות הקץ ועיבורי השנים:

מדלג על החשבונות, ועל הקצים והעיבורין.

ובחדש הזה אתם נגאלים,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

בצדיקים שבכם הוא מביט

רבי נחמיה אמר:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — זה משה.

בשעה שאמר להם לישראל: בחדש הזה אתם נגאלין,

אמרו לו: רבינו משה, היאך אנו נגאלין? והלא אין בידינו מעשים טובים!

אמר להם: הואיל וחפץ בגאלתכם — אינו מביט במעשים הרעים.

ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו.

תרגום לעבריתקצים ועיבורים חשבונות הקץ ועיבורי השנים

כבמְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת — בתי דינים ומלך המשיח

דרשת הפסוק · ״מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות״ · מדלג על בתי הדינים ועל עבודה זרה, ומלך המשיח המבשר גאולה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה ב; דפוס וילנא ב, ח, ב). ״וכו׳״ (בשעה שבא וכו׳) — קיצור הסופר; דבריו נשארו, והמשך המשפט הושלם בסוגריים כפולים מלשון כתב היד עצמו בסעיף הקודם (״בשעה שבא ואמר לישראל: בחדש זה אתם נגאלין, אמרו לו: רבינו משה״), וכך בוילנא כאן (״בשעה שבא ואמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו משה רבינו״). ״לטר…רייה״ — בכתב היד מקום שאינו קריא (במאגרים ״(ל)טר‹..›(ט)[רי]יה״: הלמ״ד והאותיות ״רי״ הושלמו, והטי״ת נמחקה); בוילנא ״לסמטריה״. ״אומה״ — הוי״ו מסופקת. ״כל אומתי״ — כך בכתב היד (מסומן במאגרים כצורה חריגה); בוילנא ״כל אומתם״. אחרי ״בשבעים אומות״ — ״דומה״ שמחק הסופר.

״מטנופת עבודה זרה שלנו״ — בוילנא ״מטונפת מעבודת כוכבים שלנו״. ״ורבי חונא בשם רבי אליעזר בן יעקב״ — שם ״ר׳ חוניא״. ״כותי אחד… סרקי אחד… כושי אחד״ — שם ״כותי אחד או ברברי אחד״.

המדרש קורא ״אלכה וירדתי אל ההרים ואבכה״ (במסורה: ואלכה וירדתי על ההרים ובכיתי).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ז: ״בתי דינין״ (״אלכה וירדתי״) שם בפי רבנין; ״אחד מכם לסרמטיא״ (כאן: לטר…רייה), וחסר ״סרקי אחד״; ושם נוסף ״אמר רבי יודן: עבדות וגירות… אפילו על איספיטלית שלהם״ (כאן בחלק ב, סעיף כד).

מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת(שיר השירים ב, ח) —

אין הרים אלא בתי דינים,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): אלכה וְיָרַדְתִּי אל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה(שופטים יא, לז).

ובחדש זה אתם נגאלין,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם(שמות יב, ב).

אינו מביט בעבודה זרה שלכם

רבנן אמרי:

קוֹל דּוֹדִי — זה משה. בשעה שבא וכו׳ ואמר לישראל: בחדש זה אתם נגאלין,

אמרו לו: רבינו משה, איך אנו נגאלין, וכל מצרים מלאה מטנופת עבודה זרה שלנו?

אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאלתכם — אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.

ואין הרים אלא עבודה זרה,

היך מה דאת אמר: עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ(הושע ד, יג).

ובחדש זה אתם נגאלין,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

זה מלך המשיח

רבי יודן ורבי חונא.

רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי חונא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא — זה מלך המשיח.

בשעה שבא ואומר להם לישראל: בחדש זה אתם נגאלין,

אומרים לו: היאך אנו נגאלין? והלא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות!

והוא משיבן שתי תשובות, ואומר להם:

אחד מכם גולה לברברייה, ואחד מכם גולה לטר…רייה — דומה כמו שגליתם כלכם.

ולא עוד, אלא שהמלכות הרשעה הזאת מכתבת טירנייהטירנייה — טירונים, חיילים מגויסים מכל העולם, מכל אומה ואומה:

כותי אחד בא ומשעבד בכם; סרקיסרקי — ערבי (סרקני) אחד בא ומשעבד בכם; כושי אחד בא ומשעבד בכם —

כגון ששיעבדה בהן כל אומתי,

וכאלו נשתעבדתם בשבעים אומות.

ובחדש הזה אתם נגאלין,

שנאמר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

תרגום לעבריתטירנייה טירונים, חיילים מגויסים סרקי ערבי (סרקני) היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

כגדּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — ממצרים לים ולסיני

דרשת הפסוק · ״דומה דודי לצבי… ענה דודי ואמר לי״ · הקב״ה מקפץ כצבי ממצרים לים ולסיני, ומדבר עם ישראל מן החרכים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה א; דפוס וילנא ב, ט, א). אחרי ״דיו דיו״ הגהת הסופר (מסומנת במאגרים $…$): ״פי׳: דאו דאו״ — אינה בפנים (בוילנא בסוגריים: ״פי׳ דיאו דיאו״).

״לעוזליהן דאיילתא״ — בוילנא ״לאורזליהון דאיילתא״. הפסקה מגיעה עד שיר השירים ב, י (״ענה דודי ואמר לי״), וכך גם בוילנא.

המדרש קורא ״או לעופר האילים״ (במסורה: לעפר).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ח, ובמדבר רבה יא, ב: ״כן הקדוש ברוך הוא מדלג ממצרים לים ומים לסיני״, בלי ״ומסיני לעתיד לבא״; בפסיקתא חסר ״זה אלי ואנוהו״.

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי(שיר השירים ב, ט) —

אמר רבי יצחק:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, אתה אומר לנו: דיו, דיו! — דיאו את לגבן תחלהדיאו את לגבן תחלה — בוא אתה אלינו תחילה.

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי —

מה צבי זה מדלג מהר להר, ומבקעה לבקעה, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, ומגדר לגדר,

כך הקדוש ברוך הוא קפץ ממצרים לים, ומים לסיני, ומסיני לעתיד לבא.

במצרים ראו אותו,

שנאמר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, יב).

בים ראו אותו,

שנאמר: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹולָה(שמות יד, לא), זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב).

בסיני ראו אותו,

שנאמר: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם בָּהָר(דברים ה, ד),

וכתיב: וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא(דברים לג, ב).

מן החלונות ומן החרכים

אוֹ לְעֹופֶר הָאַיָּלִים —

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: לעוזליהן דאיילתאלעוזליהן דאיילתא — לעופרי האיילות, לבני האיילות הצעירים.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ — אחר כתלנו של סיני.

הדא הוא דכתיב:

כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד יְיָ(שמות יט, יא).

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר(שמות יט, כ);

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים(שמות כ, א).

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) — מה אמר לי? אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).

תרגום לעבריתדיאו את לגבן תחלה בוא אתה אלינו תחילה לעוזליהן דאיילתא לעופרי האיילות, לבני האיילות הצעירים

כדדּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — מבית כנסת לבית כנסת

דרשת הפסוק · ״דומה דודי לצבי״ · דבר אחר · הקב״ה מקפץ מבית כנסת לבית כנסת לברך את ישראל, וכבודו עומד ביניהם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ב, תחילתה; דפוס וילנא ב, ט, ב). הפסקה נמשכת בחלק ב (דברי רבי חגי בשם רבי יצחק: ״אלהים נצב״). ״מה צבי זה וכו׳״ — קיצור הסופר; דבריו נשארו, והמשך המשל הושלם בסוגריים כפולים מלשון כתב היד עצמו בסעיף הקודם (״מדלג מהר להר… ומגדר לגדר״), וכך בוילנא כאן.

״שב שב אברהם״ — בוילנא ״שב אברהם״. ״רבי ברכיא״ — שם ״רבי ברכיה״. ״מה טעם״ — שם ״מה טעמא״.

המדרש קורא ״וירא אליו יי באלוני ממרא״ (במסורה: באלני ממרא).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ח (״בזכות מי שהיה יושב באלוני ממרא״), ובמדבר רבה יא, ב (״בזכות של אברהם אבינו״).

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי(שיר השירים ב, ט) —

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, את אמר לי: דיו, דיו! — דיאו את לגבן תחלהדיאו את לגבן תחלה — בוא אתה אלינו תחילה.

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — מה צבי זה וכו׳ מדלג מהר להר, ומבקעה לבקעה, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, ומגדר לגדר,

כך הקדוש ברוך הוא מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית מדרש זה לבית מדרש זה.

כל כך למה? כדי לברך את ישראל.

ובאי זו זכות? בזכותו של אברהם.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹונֵי מַמְרֵא(בראשית יח, א).

שב שב אברהם

רבי ברכיא בשם רבי לוי אמר:

יֹושֵׁב — ישב כתיב.

בא אברהם לעמד. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב, שב, אברהם — את סימן לבניך:

מה את יושב ואני עומד — כך יהיו בניך:

בשעה שיכנסו לבית הכנסת ולבית המדרש, וקורין קרית שמע —

הם יושבין, וכבודי עומד ביניהם.

מה טעם? אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

תרגום לעבריתדיאו את לגבן תחלה בוא אתה אלינו תחילה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
גשנוחהנוחה
גלא— (הוספה)
גרבי— (הוספה)
ונעשה— (הוספה)
זוברךובא..
זמהן— (הוספה)
זלינהינה
חיוצא— (הוספה)
חיי— (הוספה)
טצלועלו
יאשלקהשקל
יבלדגליםלרגלים
יגנענשונעו
טוודגלוולו
טוודגלוולו
טושדלגשד
טוואהבתיאהבתי
יחבמאכלכםבמאכל
יחרוח— (הוספה)
יחשישלםששלם
יחפעלהעלה
יחשונםשנם
יחזכתחכת
יטוימינו— (הוספה)
כלקבץלקץ
כבן— (הוספה)
כעמרםאמר
כנושקישקי
כבישועתובישותו
כבואמר לישראל: בחדש זה אתם נגאלין,— (הוספה)
כבאמרו לו: רבינו משה,— (הוספה)
כבלטר…רייה— (הוספה)
כדמדלג מהר להר, ומבקעה לבקעה, ומאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, ומגדר לגדר— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא
§§05§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה ב

אני חבצלת השרון · חלק ב

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים(שיר השירים ב, ט)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אדּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — אלהים נצב בעדת אל

דרשת הפסוק · ״דומה דודי לצבי״ · דבר אחר · המשך · השכינה נצבת בין המקלסים, והדוד העומד אחר הכתל ומברך את ישראל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ב — המשך הפסקה מחלק א; דפוס וילנא ב, ט, ב, סופה). הפסקה נפתחת בחלק א ב״דבר אחר דומה דודי לצבי… מה טעם: אלהים נצב בעדת אל״, וכאן המשכה.

״רבי שמואל בשם רבי חנינא״ — בוילנא ״משום רבי חנינא״. ״לעוזליהון דאיילתא״ — בוילנא ״לעורזליהון״. בוילנא ״והיה טרם יקראו וגו׳״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ח, ובמדבר רבה יא, ב: בפסיקתא ״רבי שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה״, וחסרים ״ונצבת לי שם״ ו״והיה טרם יקראו״; במדבר רבה ״אמר רבי חנאי בשם רבי יצחק… והיה טרם יקראו״.

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:

אלהים עומד אין כתוב כאן, אלא אֱלֹהִים נִצָּב(תהלים פב, א).

מהו נִצָּב? איטימוסאיטימוס — מוכן, עומד הכן,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר(שמות לד, ב),

וכתיב: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ(ישעיה סה, כד).

רבי שמואל בשם רבי חנינא אמר:

כל קילוסקילוס — שבח וקילוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא — הקדוש ברוך הוא יושב ביניהן.

הדא הוא דכתיב:

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל(תהלים כב, ד).

הנה זה עומד אחר כתלנו

אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים(שיר השירים ב, ט) —

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: לעוזליהון דאיילתאלעוזליהון דאיילתא — לעופרי האיילות, לבני האיילות הצעירים.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ — אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות;

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — מבין כתפיהם של כהנים;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — מבין אצבעותיהן של כהנים.

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) — מה אמר לי?

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד).

תרגום לעבריתאיטימוס מוכן, עומד הכן היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) קילוס שבח לעוזליהון דאיילתא לעופרי האיילות, לבני האיילות הצעירים

בדּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי — הגואל נראה ונכסה

דרשת הפסוק · ״דומה דודי לצבי״ · דבר אחר · כצבי הנראה ונכסה: משה נכסה שלשה חדשים, והגואל האחרון ארבעים וחמשה יום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ג; דפוס וילנא ב, ט, ג). ״נראה וחוזר״ — בכתב היד ״וחוזה״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן על פי ההמשך ״נראה וחוזר ונכסה״ וכבוילנא. ״אשרי המחכה (בכתב היד: המחכ)״ — הה״א הושלמה במאגרים. ״מלואים״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה (בוילנא ״מלוחים״); ״ואכלים״ — הכ״ף מסופקת (בוילנא ״ואוכלין״).

פתיחת הפסקה (״אמרה כנסת ישראל… את דיאו לגבן תחלה״) כבר באה בחלק א בראש פסקה ב, ובוילנא היא חוזרת בשתי הפסקאות. ״מהיכן הוא מוליכן״ — בוילנא ״ולאיכן״.

המדרש קורא ״ולתת שקוץ משומם״ (במסורה: שקוץ שמם), ״ושרש רחמים לחמם״ (במסורה: רתמים). ״ואין כל חדש תחת השמש״ — לשון הכתוב בקהלת א, ט.

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא ה, ח (״יהודה ברבי אמר: שלשה חדשים״); רות רבה ה, ו (״רבי יצחק בן קצרתה משום רבי יונה״; ושם הפסוקים הפוכים: מדבר יהודה — ״הנה אנכי מפתיה״, סיחון ועוג — ״עוד אושיבך״); במדבר רבה יא, ב (״רבי תנחומא אמר: שלשה חדשים״, כאן); פסיקתא רבתי טו.

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי(שיר השירים ב, ט) —

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

את אמר לן: דיו, דיו — את דיאו לגבן תחלהאת דיאו לגבן תחלה — בוא אתה אלינו תחילה.

כצבי הנראה ונכסה

דבר אחר:

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי —

מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה,

כך גואל הראשון נראה להם, וחוזר ונכסה מהם, וחוזר ונראה להם.

וכמה נכסה מהן?

רבי תנחומא אמר: שלשה חדשים.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן(שמות ה, כ).

יהודה ברבי אמר: לקירסין.

הגואל האחרון

כך גואל האחרון נגלה להם, וחוזר ונכסה מהם.

וכמה נכסה מהם? ארבעים וחמשה ימים.

הדא הוא דכתיב:

וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ משומם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים(דניאל יב, יא),

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה(דניאל יב, יב).

אילין יתירייא — מאן אינוןאילין יתירייא — מאן אינון — הימים היתרים האלה — מה הם?

רבי יוחנן בן קצרתה בשם רבי יונה אמר:

אלו ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהן.

ואותן הימים ישראל קוטפים מלואיםמלואים — מלוחים, צמח מדבר מלוח ושרשי רותםושרשי רותם — שרשי שיח הרותם ואכלים.

הדא הוא דכתיב:

הַקֹּוטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רחמים לַחְמָם(איוב ל, ד).

למדבר יהודה או למדבר סיחן ועוג

מהיכן הוא מוליכן?

מאן דאמרמאן דאמר — מי שאומר: למדבר יהודה; ומאן דאמר: למדבר סיחן ועוג.

מאן דאמר למדבר יהודה —

הדא הוא דכתיב:

עֹוד אוֹשִׁיבְךָ בׇאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד(הושע יב, י).

ומאן דאמר למדבר סיחן ועוג —

מדכתיב: הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ(הושע ב, טז), וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ(הושע ב, יז).

וכל שהוא מאמין לו, והולך אחריו וממתין — הוא חיה;

וכל שאין מאמין לו, והולך לאומות העולם — בסוף הן הורגין אותו.

אמר רבי יצחק בר מריון:

לסוף ארבעים וחמשה יום נגלה להם, ומוריד להם את המן,

וְאֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ(קהלת א, ט).

תרגום לעבריתאת דיאו לגבן תחלה בוא אתה אלינו תחילה אילין יתירייא — מאן אינון הימים היתרים האלה — מה הם מלואים מלוחים, צמח מדבר מלוח ושרשי רותם שרשי שיח הרותם מאן דאמר מי שאומר

גאוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים — אחר כותל מערבי

דרשת הפסוק · ״או לעפר האילים״ · דבר אחר · הכותל המערבי שלא יחרב, זכות אבות וזכות אמהות, ומצות החדש

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ד; דפוס וילנא ב, ט, ד). ״לעוזליהן״ — בוילנא ״לאורזליהון״. ״זה זכות אבות״ — בוילנא ״זו״.

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא ה, ח; במדבר רבה יא, ב; פסיקתא רבתי טו. ״ושער הכהן ושער חולדה״ ו״החדש הזה לכם״ בסוף — אינם שם.

דבר אחר:

אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים(שיר השירים ב, ט) — לעוזליהן דאיילתאלעוזליהן דאיילתא — לעופרי האיילות.

הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵינוּ — אחר כותל מערבי של בית המקדש.

למה? שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם.

ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם, עד שיחדשם הקדוש ברוך הוא.

מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּונוֹת — זה זכות אבות;

מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים — זו זכות אימהות.

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) — מה אמר לי?

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים(שמות יב, ב).

תרגום לעבריתלעוזליהן דאיילתא לעופרי האיילות

דעָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי — על ידי משה ועל ידי אהרן

דרשת הפסוק · ״ענה דודי ואמר לי קומי לך״ · דבר אחר · ענייה ואמירה על ידי משה ואהרן, ובנות אברהם, יצחק ויעקב

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה ה; דפוס וילנא ב, ט, ה). מאגרים מונה את הפסקה תחת פסוק ט, אבל היא דורשת את פסוק י. ״דבר אחר״ — הושלם במאגרים (בכתב היד חסר).

המדרש קורא ״קומי לך רעייתי יפתי״ (במסורה: רעיתי). בוילנא ״ששמע לאביו ולאמו… וילך פדנה ארם״.

מקבילה (ד–ז): פסיקתא דרב כהנא ה, ט, דבר אחר הראשון: ״רעיתי — בתו של אברהם… יפתי — בתו של יצחק״ (כאן ״קומי לך״ אברהם, מ״לך לך״).

ענה לי על ידי משה

דבר אחר:

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י).

רבי עזריה אמר:

לא היא ענייה, ולא היא אמירה;

אלא ענה לי — על ידי משה; וְאָמַר לִי — על ידי אהרן.

ומה אמר לי? קוּמִי לָךְ רַעְיָיתִי יָפָתִי.

קוּמִי לָךְ — זרוזי גרמיךזרוזי גרמיך — זרזי את עצמך.

בתו של אברהם, יצחק ויעקב

דבר אחר:

קוּמִי לָךְ — בתו של אברהם,

דכתיב ביה: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א).

רַעְיָתִי יָפָתִי — בתו של יצחק, שריעה אותי ויפה אותי על גבי המזבח.

וּלְכִי לָךְ — בתו של יעקב, ששמע לאביו ואמו,

שנאמר: וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ(בראשית כח, ז).

תרגום לעבריתזרוזי גרמיך זרזי את עצמך

הכִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר — שעבוד מצרים

דרשת הפסוק · ״כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו״ · ארבע מאות שנה שנעשו מאתים ועשר, ועיקר השעבוד משנולדה מרים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה א; דפוס וילנא ב, יא, א). ״ארבע מאות שנה״ — בוילנא ״ת׳ שנה״. בוילנא דברי ״שלכך נקראה מרים… לשון מירור הוא״ בסוגריים, כפירוש.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר(שיר השירים ב, יא) — אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים;

הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ — אלו מאתים ועשר שנים.

ולא הוא הגשם, ולא הוא הסתו?

אמר רבי תנחומא:

עיקר טרחותא — מיטרא הואעיקר טרחותא — מיטרא הוא — עיקר הטורח — הגשם הוא.

עיקר שעבודן של ישראל במצרים — שמנים וששה שנים היו, משעה שנולדה מרים.

שלכך נקראה מרים, על שום שנאמר: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם(שמות א, יד),

כי מרים לשון מירור הוא.

תרגום לעבריתעיקר טרחותא — מיטרא הוא עיקר הטורח — הגשם הוא

והַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ — משה ואהרן

דרשת הפסוק · ״הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור״ · משה ואהרן, הגיע זמן הגאולה והשירה, וקולו של משה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה א; דפוס וילנא ב, יב, א). ״עבודה זרה״ — בכתב היד ״ע״ז״ (בוילנא ״עבודת כוכבים שלהן״). בוילנא נוסף ״זמירות יה״ לפני דברי רבי ביבי.

המדרש קורא ״ויאמר משה כחצות הלילה״ (במסורה: ויאמר משה כה אמר יי כחצות הלילה).

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ(שיר השירים ב, יב) — הנצוחותהנצוחות — המנצחים, המנהיגים נראו בארץ.

אי זה זה? זה משה ואהרן,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר(שמות יב, א).

הגיע זמנן של ישראל להגאל

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ —

הגיע זמנן של ישראל להגאל;

הגיע זמנה של ערלה שתזמרשתזמר — שתיכרת (כזמירת הכרם);

הגיע זמנן של מצריים שיזמרו;

הגיע זמן של עבודה זרה שתעקר,

שנאמר: וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים(שמות יב, יב);

הגיע זמן של ים שיבקע,

שנאמר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם(שמות יד, כא);

הגיע זמנה של שירה שתאמר,

שנאמר: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה(שמות טו, א).

רבי תנחומא אמר:

הגיע זמן שתעשו זמירות להקדוש ברוך הוא,

שנאמר: עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ(שמות טו, ב).

אמר רבי ביבי:

זְמִירוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ(תהלים קיט, נד).

קול תייר טב

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

אמר רבי יוחנן:

קול תייר טבקול תייר טב — קול התייר (הסייר) הטוב נשמע בארצנו — זה משה,

בשעה שאמר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כַּחֲצֹות הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם(שמות יא, ד).

תרגום לעבריתהנצוחות המנצחים, המנהיגים שתזמר שתיכרת (כזמירת הכרם) קול תייר טב קול התייר (הסייר) הטוב

זהַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ — שלשת ימי אפלה

דרשת הפסוק · ״התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח״ · הפושעים שכלו באפלה, והנשארים שעשו תשובה ונגאלו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה א; דפוס וילנא ב, יג, א). ״שכלו״ — בגליון (בוילנא ״שמתו״). ״יהיבין הכא״ — בוילנא ״יתיבין״.

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ(שיר השירים ב, יג) — אילו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפלה,

שנאמר: וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה(שמות י, כב), לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו(שמות י, כג).

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ — אלו הנשארים, שעשו תשובה ונגאלו.

אתא משה לגבן, אמר לון:אתא משה לגבן… — בא משה אלינו, אמר להם: כל הריח הטוב הזה יש אצלכם, ואתם יושבים כאן?

בא משה אלינו, אמר להם:

כל הדין ריחא טבא אית גביכון, ואתון יהיבין הכא?

כל הריח הטוב הזה יש אצלכם, ואתם יושבים כאן?

קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי(שיר השירים ב, י).

חעָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי — המדבר וירושת הארץ

דרשת הפסוק · ״ענה דודי ואמר לי״ · דבר אחר · ארבעים שנה במדבר, הנשיאים, חלוקת הארץ, קולו של יהושע

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ב; דפוס וילנא ב, יג, ב). ״ולא היא אמירה״ — הה״א מסופקת; ״ענה (בכתב היד: נה) לי״ — העי״ן הושלמה במאגרים; ״שנה״ (שלשים ושמנה שנה) — בגליון. ״סלי הבכורים״ — בגליון, תחת ״כלי״ שנמחק (כך בוילנא).

המדרש קורא ״והימים אשר עברנו מקדש ברנע״ (במסורה: אשר הלכנו), ״ויאמר יי אלי לאמר״ (במסורה: וידבר), ״ויצו יהושע את העם עברו בקרב המחנה״ (במסורה: ויצו יהושע את שטרי העם לאמר, ובפסוק שאחריו: עברו בקרב המחנה). ״שיחלק לישראל״ — בוילנא ״להחלק״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ט, דבר אחר השני: ״ענה לי על ידי יהושע, ואמר לי על ידי אלעזר״, ו״הנצנים… אילו המרגלים״ (כאן: הנשיאים).

דבר אחר:

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י).

אמר רבי עזריה:

לא היא ענייה, ולא היא אמירה;

אלא ענה לי — על ידי משה; וְאָמַר לִי — על ידי אהרן.

מה אמר לי? קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר(שיר השירים ב, יא) — אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר;

הַגֶּשֶׁם חָלַף — אלו שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל כמנודיןכמנודין — כמנודים, מורחקים במדבר,

ולא היה הדיבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור.

הדא הוא דכתיב:

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר עברנו מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ(דברים ב, יד),

וְגַם יַד יְיָ הָיְתָה בָּם(דברים ב, טו), וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ(דברים ב, טז) —

מיד ויאמר יְיָ אֵלַי לֵאמֹר(דברים ב, יז).

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ(שיר השירים ב, יב) — הנצוחות נראו בארץ: אלו הנשיאים,

שנאמר: וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד(במדבר לד, יח).

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ —

הגיע זמנה של ערלה שתזמר;

הגיע זמנן של כנענים שיזמרו;

הגיע זמנה של ארץ ישראל שיחלק לישראל,

שנאמר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה(במדבר כו, נג).

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

אמר רבי יוחנן:

קול תייר טבקול תייר טב — קול התייר (הסייר) הטוב נשמע בארצנו — זה קולו של יהושע,

בשעה שאמר: וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת(יהושע א, י) העם עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה(יהושע א, יא).

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ(שיר השירים ב, יג) — אלו סלי הבכורים;

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ — אלו הנסכים.

תרגום לעבריתכמנודין כמנודים, מורחקים קול תייר טב קול התייר (הסייר) הטוב

טעָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי — גלות בבל

דרשת הפסוק · ״ענה דודי ואמר לי״ · דבר אחר · דניאל ועזרא, שבעים שנה בגולה, מרדכי וחבורתו, וקולו של כורש

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ג; דפוס וילנא ב, יג, ג). ״צא מהן שמונה עשרה שנה״ — בכתב היד ״שמנים שנה״, ותוקן כחשבון (שבעים פחות חמשים ושתים) ועל פי וילנא (״שמונה עשרה שנה״) ופסיקתא דרב כהנא ה, ט (״צא מהם שמונה עשרה שנה״). ״משחרב בית המקדש״ — בוילנא ״הבית״.

המדרש מקצר ״כה אמר כורש מלך פרס… מי בכם מכל עמו״ (עזרא א, ב–ג).

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא ה, ט, דבר אחר השלישי: ״שבעים שנה של מלכות בבל… חמשים ושתים שנה של מלכות מדיי״, ״כגון דניאל וחבורתו״.

דבר אחר:

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) —

ענה לי — על ידי דניאל; וְאָמַר לִי — על ידי עזרא.

מה אמר לי? קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר(שיר השירים ב, יא) — אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה;

הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ — אלו חמשים ושנים שנה, משחרב בית המקדש עד שנעקרה מלכות כשדים.

ולא שבעים שנה הן?

אמר רבי לוי:

צא מהן שמונה עשרה שנה, שהיתה בת קול מפוצצתמפוצצת — מכרזת בקול רם ואומרת לנבוכדנצר:

עבדא בישא, סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעין ליהעבדא בישא, סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעין ליה — עבד רע, עלה והחרב את בית אדונך, שבני אדונך אינם שומעים לו.

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ(שיר השירים ב, יב) — כגון מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו.

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ —

הגיע זמן של ערלה שתזמר;

הגיע זמן של רשעים שישבר,

שנאמר: שָׁבַר יְיָ מַטֵּה רְשָׁעִים(ישעיה יד, ה);

הגיע זמן של בבליים להשמד;

הגיע זמן של בית המקדש שיבנה,

שנאמר: וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן(עובדיה א, כא),

וכתיב: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה(חגי ב, ט).

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

אמר רבי יוחנן:

קול תייר טבקול תייר טב — קול התייר (הסייר) הטוב נשמע בארצנו. אי זה זה? זה קולו של כורש.

הדא הוא דכתיב:

כֹּה אָמַר כֹּורֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס(עזרא א, ב) — מִי בָכֶם מִכׇּל עַמּוֹ(עזרא א, ג).

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ(שיר השירים ב, יג) — אלו הסלים של ביכורים;

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ — אלו הנסכים.

תרגום לעבריתמפוצצת מכרזת בקול רם עבדא בישא, סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעין ליה עבד רע, עלה והחרב את בית אדונך, שבני אדונך אינם שומעים לו קול תייר טב קול התייר (הסייר) הטוב

יעָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי — הגאולה העתידה

דרשת הפסוק · ״ענה דודי ואמר לי״ · דבר אחר · אליהו ומלך המשיח, ארבעה חרשים, שבוע שבן דוד בא, ודור עקבות המשיח

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ד — שתי רשומות באותה כותרת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, יג, ד). ״אותו״ — הוי״ו האחרונה מסופקת. ״שתגלה״ — בגליון, תחת נו״ן שנמחקה. ״המשיח (בכתב היד: המח)״ — ״שי״ הושלם במאגרים. ״והמטרתי (בכתב היד: והמטרתו)״, ״לזנות (בכתב היד: לזכות)״ — תוקנו במאגרים; ״יחרב״ — הוי״ו נמחקה במאגרים. ״והמלכות״ — הוי״ו מסופקת; ״כלה״ — בגליון, תחת ״שלה״ שנמחק. ״אמר רבי לוי״ — בגליון, תחת ״לו״ שנמחק.

״מלכות הרשעה״ (פעמיים) — בוילנא ״מלכות כותים״. ״ומשוח בשמן המשחה״ — בוילנא ״ומשוח מלחמה״. ״אמר רבי אבין״ — בוילנא ״אמר אביי״. ״עונות ירבה ויקר יעות״ — בוילנא ״עניות ירבה ויוקר הווה״. ״רבי חייא בר בא״ — בוילנא ״בר אבא״.

המדרש קורא ״וסר מרע מסתולל״ (במסורה: משתולל), ״אויבי איש״ (במסורה: איבי), ״אשר חרפו אויבך״ (במסורה: אויביך).

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא ה, ט, דבר אחר הרביעי — ״ומשיח מלחמה״; ״שבוע שבן דוד בא״ שם בפי רבנין; ״בית וועד״ בפי רבי אבון; ״פניו דומין לכלב״ בפי רבי ינאי; ״חייב כלייה״ בפי רבי אבא בר כהנא; ״מחרף״ בפי רבי לוי; ודברי רבי נחמיה אינם שם. בבלי סנהדרין פרק יא, צז ע״א (״תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו״; ״בית הוועד יהיה לזנות״ בפי רבי יהודה; ״ופני הדור כפני כלב״ בפי רבי נהוראי). ״פני הדור כפני הכלב״ — משנה סוטה ט, טו.

דבר אחר:

עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי(שיר השירים ב, י) —

ענה לי — על ידי אליהו; וְאָמַר לִי — על ידי מלך המשיח.

מה אמר לי? קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.

אמר רבי עזריה:

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר(שיר השירים ב, יא) — זו מלכות הרשעה, שמסיתה את העולם ומתעת אותו בכזביה,

היך מה דאת אמר: כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ(דברים יג, ז).

הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ — זה השעבוד.

ארבעה חרשים

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ(שיר השירים ב, יב) — הנצוחות נראו בארץ. מי הן?

רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר:

כתיב: וַיַּרְאֵנִי יְיָ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים(זכריה ב, ג).

ואלו הן: אליהו, ומלך המשיח, ומלכי צדק, ומשוח בשמן המשחה.

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ —

הגיע זמנן של ישראל להגאל;

הגיע זמנה של ערלה להזמר;

הגיע זמנה של מלכות הרשעה שתכלה;

הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה,

שנאמר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ(זכריה יד, ט).

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ — אי זה זה?

זה קולו של מלך המשיח, שמכריז ואומר:

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר(ישעיה נב, ז).

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ(שיר השירים ב, יג).

אמר רבי חייא בר בא:

סמוך לימות המשיח — דבר גדול בא לעולם, והרשעים כלים.

וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ — אלו הנשארים,

ועליהם נאמר: וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם(ישעיה ד, ג).

שבוע שבן דוד בא

אמר רבי יוחנן:

שבוע שבן דוד בא:

שנה ראשונה — מתקיים מה שנאמר: וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת(עמוס ד, ז);

בשנייה — חצי רעב משתלחין בה;

בשלישית — רעב גדול, ומתים בו אנשים ונשים וטף,

וחסידים ואנשי מעשה מתמעטין, והתורה משתכחת מישראל;

ברביעית — רעב ולא רעב, שובע ולא שובע;

בחמישית — שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין,

והתורה חוזרת לחידושה ומתחדשת לישראל;

בששית — קולות;

בשביעית — מלחמות;

במוצאי שביעית — בן דוד בא.

דור שבן דוד בא

אמר רבי אבין:

כמה שבועין אתא כהדא ולא אתאכמה שבועין אתא כהדא ולא אתא — כמה שבועים (של שבע שנים) באו כזה, ולא בא!

אלא כההיא דאמרכההיא דאמר — כאותו שאמר ריש לקיש:

דור שבן דוד בא — בית הוועדבית הוועד — בית המדרש, מקום כנוס החכמים יהיה לזנות, והגליל יחרב, הגבלןהגבלן — חבל גבלא (בעבר הירדן הדרומי) ישום,

ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו,

וחכמת הסופרים תסרח, ויריאי חטא ואנשי חסד נאספים,

והאמת נעדרת, ופני הדור כפני הכלב.

ומנין שאמת נעדרת?

שנאמר: וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מסתולל(ישעיה נט, טו).

להיכן הולכת?

דבי רבי ינאי אומר:

הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר.

ורבנין אמרי:

דור שבן דוד בא — חכמי הדור מתים,

והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה,

וצרות רבות ורעות באות על הצבור,

וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות —

עד שהראשונה קיימת, אחרת באה ונסמכה לה.

אמר רבי נהוראי:

דור שבן דוד בא — הנערים ילבינו לזקנים, ויעמדו הזקנים מפני הנערים;

בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹותָהּ, אֹויְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ(מיכה ז, ו);

ובן אינו מתבייש מאביו.

רבי נחמיה אמר:

קודם ימות המשיח — עונות ירבה, ויקר יעותיעות — יתעוות,

והגפן תתן פריה והיין יסריח,

והמלכות כלה תהפך למינות, ואין תוכחת.

אמר רבי אבא בר כהנא:

אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב.

אמר רבי לוי:

אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה.

עקבות משיחך

אמר רבי ינאי:

אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף — צפה לרגלי מלך המשיח.

הדא הוא דכתיב:

אֲשֶׁר חֵרְפוּ אויבך יְיָ אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ(תהלים פט, נב).

מה כתיב בתריה? בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן(תהלים פט, נג).

תרגום לעבריתכמה שבועין אתא כהדא ולא אתא כמה שבועים (של שבע שנים) באו כזה, ולא בא כההיא דאמר כאותו שאמר בית הוועד בית המדרש, מקום כנוס החכמים הגבלן חבל גבלא (בעבר הירדן הדרומי) יעות יתעוות

יאיוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — יונה ולא חיות

דרשת הפסוק · ״יונתי בחגוי הסלע״ · ישראל תמימים כיונה לפני הקדוש ברוך הוא וכחיות לפני האומות; חנניה מישאל ועזריה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה א; דפוס וילנא ב, יד, א). ״הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד כאן שלוש פעמים ״הב״ה״. ״כמן חיות״ — בוילנא ״כמין״. ״נפוח ככלבא״ — בוילנא ״נבח ככלבא״; ״חד נבו וחד כלב שוין עלינו כחדא״ — בוילנא ״וחד נבו עלינו כחדא״. ״כצר צרה״ — בכתב היד ״כצר-צרה״ (בוילנא ״כצרצרה״).

המדרש קורא ״ויהיה אפרים״ (במסורה: ויהי אפרים), ״ואמרין לנבוכדנצר מלכא״ (במסורה: ואמרין למלכא נבוכדנצר; ומכאן הדרשה). בוילנא ״ועל דברת שבועת אלהים״.

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע(שיר השירים ב, יד).

מהו יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע?

אמר רבי יוחנן:

אמר הקדוש ברוך הוא: קורא אני לישראל יונה,

דכתיב: ויהיה אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב(הושע ז, יא).

אצלי הן יונה, אבל אצל אומות העולם — כמן חיותכמן חיות — כמין חיות, כחיות הם,

דכתיב: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט), נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻוחָה(בראשית מט, כא),

יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ(בראשית מט, יז), בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף(בראשית מט, כז).

וכל שנים עשר שבטים משולים לחיות.

לפי שהאומות נלחמים בישראל, ואומרים להם: מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה?

והקדוש ברוך הוא מגבירן לישראל, ונעשין בפני האומות כחיות,

להכניעם לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל.

אבל לפני הקדוש ברוך הוא נעשין כיונה תמה, ושומעין לו.

הדא הוא דכתיב:

וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְיָ(שמות ד, לא).

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, את עומד וצועק? כבר שמעתי ישראל וזעקתם!

הדא הוא דכתיב:

מַה תִּצְעַק אֵלָי(שמות יד, טו) — אין בני צריכין לך.

לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע.

נבוכדנצר מלכא

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אצלי הם בני תמים כיונה, אבל באומות העולם הם ערומים כנחשים.

הדא הוא דכתיב:

עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין(דניאל ג, טז) לנבוכדנצר מלכא.

אין מַלְכָּא — למה נבוכדנצר? ואין נבוכדנצר — למה מַלְכָּא?

אלא כך אמרו:

אם לפסים וגולגליותוגולגליות — ומס הגולגולת ודימוסיותודימוסיות — ומסים ציבוריים וארוניותוארוניות — ומס מזון לצבא — מלך את עלינו;

הדא הוא דכתיב: נבוכדנצר מלכא.

ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך —

נבוכדנצר את, ונבוכדנצר שמך.

הוא גברא: חד נבו וחד כלב — שוין עלינו כחדא.הוא גברא… — הוא האיש: אחד ״נבו״ ואחד ״כלב״ — שוים עלינו כאחד. ״נבוכדנצר״ — נובח ככלב, נפוח ככד; ״נצר״ — כצרצר (משוער). מיד נבח ככלב, ונעשה (נפוח) ככד, וצרצר כצרצר.

הוא האיש: אחד ״נבו״ ואחד ״כלב״ — שוים עלינו כאחד.

נבוכדנצר — נפוח ככלבא, נפיח בקולתא; נצר — כצר צרה.

״נבוכדנצר״ — נובח ככלב, נפוח ככד; ״נצר״ — כצרצר (משוער).

מיד נבח ככלבא, ואתעבד ככדא, ונצר כצר צרה.

מיד נבח ככלב, ונעשה (נפוח) ככד, וצרצר כצרצר.

אני פי מלך שמור

כתיב: אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹור(קהלת ח, ב).

אמר רבי לוי:

אני פי מלך מלכי המלכים אשמור —

אותו הפה שאמר לי בסיני: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב).

וְעַל דִּבְרַת — על שם לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא(שמות כ, ז).

תרגום לעבריתכמן חיות כמין חיות, כחיות וגולגליות ומס הגולגולת ודימוסיות ומסים ציבוריים וארוניות ומס מזון לצבא

יביוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — היונה והנחש

דרשת הפסוק · ״יונתי בחגוי הסלע השמיעיני את קולך״ · היונה בין הנץ לנחש, ובת המלך שצעקה: אבא הצילני

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ב — שתי רשומות באותה כותרת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, יד, ב). ״לקמפון (בכתב היד: למפיפון)״ — תוקן במאגרים. ״לתשובה״ — האות הראשונה מסופקת בכתב היד, בי״ת או למ״ד; נדפס ״לתשובה״ כבוילנא.

״למלך שהיתה לו בת יחידה״ — בוילנא ״משל למלך״; ״כליסטים״ — שם ״בליסטין״. ״חילק לבו של פרעה״ — בוילנא ״חיזק״. ״באותה צעקה״ — שם ״כאותה״.

המדרש קורא ״ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו״ (במסורה: ויזעקו).

מקבילות: מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח (ויהי), פרשה ג — משל היונה בלי שם אומר (״והיה נחש נושף בה… הים סוגר ושונא רודף״); שמות רבה כא, ה — משל בת המלך בשם רבי יהושע בן לוי (״גירה בה הלסטים״), ״השמיעני את קולך — אותו הקול שכבר שמעתי במצרים״.

היונה בנקיק הסלע

תני דבי רבי ישמעאל:

בשעה שיצאו ישראל ממצרים — למה היו דומין?

ליונה שברחה מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע,

ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנס לפנים.

ולא היתה יכולה להכנס — שעדיין הנחש מקנן;

תחזור לאחורה — לא תהיה יכולה, שהנץ עומד בחוץ.

מה עשתה היונה? התחילה צוחת ומטפחת באגפיה,

כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה.

כך היו ישראל דומין על הים:

לירד לים — לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים;

לחזור לאחוריהם — לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב.

מה עשו? וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ(שמות יד, י);

מיד וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל(שמות יד, ל).

בת המלך שצעקה: אבא, הצילני

רבי יהודה בשם רבי חמא דכפר תחמין:

למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה מתאוה לשמע שיחתה.

מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל עמאכל עמא — כל העם לקמפוןלקמפון — אל השדה שמחוץ לעיר.

ומשיצאו, מה עשה? רמז לעבדיו, ונפלו עליה פתאם כליסטיםכליסטים — כשודדים.

והתחילה צוחת: אבא, אבא, הצילני!

אמר לה: אלו לא עשיתי לך כך — לא היית צוחה ואומרת: אבא, אבא, הצילני.

כך כשהיו ישראל במצרים, היו המצריים משעבדין אותם,

והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹודָה ויצעקו(שמות ב, כג);

מיד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם(שמות ב, כד) —

שמע הקדוש ברוך הוא לתפלתם, והוציאם ביד חזקה ובזרוע נטויה.

ופרעה הקריב

והיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמוע קולן, ולא היו רוצין.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? חילק לבו של פרעה, ורדף אחריהם.

הדא הוא דכתיב:

וַיְחַזֵּק יְיָ אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף(שמות יד, ח),

וכתיב: וּפַרְעֹה הִקְרִיב.

מהו הִקְרִיב? שהקריב את ישראל לתשובה.

כיון שראו אותם, תלו עיניהם להקדוש ברוך הוא וצעקו לפניו,

שנאמר: וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ —

באותה צעקה שצעקו במצרים.

כיון ששמע הקדוש ברוך הוא, אמר להם: אילולי שעשיתי לכם כן — לא שמעתי את קולכם.

על אותה שעה אמר: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ(שיר השירים ב, יד).

את הקול אין כתוב כאן, אלא קוֹלֵךְ — שכבר שמעתי במצרים.

וכשצעקו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא — מיד וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא.

תרגום לעבריתלקמפון אל השדה שמחוץ לעיר כל עמא כל העם כליסטים כשודדים

יגיוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — על הים

דרשת הפסוק · ״יונתי בחגוי הסלע… כי קולך ערב ומראך נאוה״ · רבי לעזר פותר את הפסוק בישראל על הים: ישועה, שירה והראיה באצבע

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ג; דפוס וילנא ב, יד, ג). ״שהיו״ — בגליון, תחת ״שהיא״ שנמחק. ״פתר קריא״ — פירוש הפסוק כולו, לא פתיחתא.

רבי לעזר פתר קריא בישראל, בשעה שעמדו על הים:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע(שיר השירים ב, יד) — שהיו חבויים בסתרו של ים.

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ —

הדא הוא דכתיב:

הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְיָ(שמות יד, יג).

הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ — זו השירה,

שנאמר: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה(שמות טו, א).

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב — זה השיר.

וּמַרְאֵךְ נָאוֶה — שהיו ישראל מראין באצבע, ואומרים: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב).

ידיוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — לפני הר סיני

דרשת הפסוק · ״יונתי בחגוי הסלע… כי קולך ערב ומראך נאוה״ · רבי עקיבא פותר את הפסוק במעמד הר סיני: הקול שלפני הדברות ושלאחריהן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ד; דפוס וילנא ב, יד, ד). ״ובר (בכתב היד: ב) קפרא״ — הרי״ש הושלמה במאגרים. ״רבי חייא בר אדא״ — בוילנא ״חייא בר אדא״.

המדרש קורא ״היטיבו אשר דברו״ (במסורה: היטיבו כל אשר דברו).

״של אחר הדברות״ — כך בכתב היד (״של-אחר״), בשתי מלים.

רבי עקיבא פתר קריא בישראל, בשעה שעמדו לפני הר סיני:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע(שיר השירים ב, יד) — שהיו חבויין בסתרו של סיני,

שנאמר: וְכׇל הָעָם רֹואִים אֶת הַקּוֹלֹות(שמות כ, טו).

הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ — זה קול שלפני הדברות,

שנאמר: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב — זה הקול של אחר הדברות,

שנאמר: וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם(דברים ה, כה).

הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבְּרוּ — מהו הֵיטִיבוּ?

רבי חייא בר אדא ובר קפרא.

חד אמר: הטבה כהטבת נרות.

וחד אמר: הטבה כהטבת הקטרת.

וּמַרְאֵךְ נָאוֶה —

שנאמר: וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻועוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹוק.

טויוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — במלכיות

דרשת הפסוק · ״יונתי בחגוי הסלע… כי קולך ערב ומראך נאוה״ · רבי יוסי הגלילי פותר את הפסוק במלכיות: התלמוד והמעשה הטוב

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ה; דפוס וילנא ב, יד, ה). ״(גדול) גדול התלמוד״ — הכפל נמחק במאגרים. ״בסתר של מלכיות״ — בוילנא ״בסתרן״.

מקבילות: ספרי דברים מא (״רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד״); בבלי קידושין פרק א, מ ע״ב (״בעלית בית נתזה בלוד״).

רבי יוסי הגלילי פתר קריא במלכיות:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע(שיר השירים ב, יד) — שהיו חבויין בסתר של מלכיות.

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ — זה התלמוד;

הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ — זה מעשה הטוב.

התלמוד גדול או המעשה

וכבר נמנו פעם אחת בבית עליית ערים בלוד, ואמרו: מי גדול, התלמוד או המעשה?

רבי טרפון אומר: גדול הוא המעשה.

רבי עקיבא אומר: גדול התלמוד.

נמנו וגמרו: גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה.

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב — זה התלמוד;

וּמַרְאֵךְ נָאוֶה — זה מעשה הטוב.

טזיוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — אהל מועד ובית עולמים

דרשת הפסוק · ״יונתי בחגוי הסלע… כי קולך ערב ומראך נאוה״ · הפסוק באהל מועד כדעת רבי מאיר, ובבית העולמים כדעת רבנן: קול אחד וקרבנות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ו; דפוס וילנא ב, יד, ו). ״פתר קרא״ — בכתב היד ״קריאה״, והיו״ד והה״א נמחקו במאגרים. ״ולמשוררים״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״ולמשור׳״. ״היך מה דאת אמר״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״המ׳א״.

״על דרבי מאיר… על דרבנין״ — בוילנא ״על דעתיה דרבי מאיר… על דעתיה דרבנן״. ״בסתר עולמים״ — שם ״בסתר בית עולמים״. ״עד ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים קול אחד״ — שם ״להשמיע קול אחד״.

המדרש קורא ״את ארבעת העגלות״ (במסורה: ואת ארבע העגלת).

רבי חונא ורבי אחא בשם רבי אחא ברבי חנינא פתר קרא על דרבי מאיר באהל מועד:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע(שיר השירים ב, יד) — שחבויין בסתר אהל מועד.

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ —

שנאמר: וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא ח, ד).

הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ —

שנאמר: וַיַּרְא כׇּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ(ויקרא ט, כד).

שירה נאה אמרו; על ידי שראו דבר חדש — לפיכך אמרו שירה חדשה.

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב — זה השיר.

וּמַרְאֵךְ נָאוֶה —

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וַיִּקְרְבוּ כׇּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְיָ(ויקרא ט, ה).

בבית העולמים

אמר רבי תנחומא:

אינון פתרין לה על דרבי מאיר באהל מועד; אף אפתרינא על דרבנין בבית עולמיםאינון פתרין לה על דרבי מאיר באהל מועד; אף אפתרינא על דרבנין בבית עולמים — הם פותרים אותו על דעת רבי מאיר באהל מועד; אף אני אפתרנו על דעת רבנן בבית העולמים.

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע — שהיו חבויין בסתר עולמים.

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ —

היך מה דאת אמר: אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה(מלכים א ח, א).

הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ —

היך מה דאת אמר: וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּצרִים וְלַמְשֹׁורְרִים קוֹל אֶחָד(דברי הימים ב ה, יג).

רבי אבין בשם רבי אבא כהן בן דליה:

כתיב: וַיַּעֲנוּ כׇל הָעָם יַחְדָּו(שמות יט, ח),

וכתיב: וַיַּעַן כׇּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ(שמות כד, ג).

עד איכן עמד להן אותו הקול?

עד וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּצרִים וְלַמְשֹׁורְרִים קוֹל אֶחָד.

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב — זה השיר.

וּמַרְאֵךְ נָאוֶה — אלו הקרבנות,

היך מה דאת אמר: וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים … בָּקָר(מלכים א ח, סג).

אי זה בָּקָר? את ארבעת הָעֲגָלֹות וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר(במדבר ז, ח).

תרגום לעבריתאינון פתרין לה על דרבי מאיר באהל מועד; אף אפתרינא על דרבנין בבית עולמים הם פותרים אותו על דעת רבי מאיר באהל מועד; אף אני אפתרנו על דעת רבנן בבית העולמים היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

יזהַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ — עולי רגלים

דרשת הפסוק · ״הראיני את מראיך… כי קולך ערב ומראך נאוה״ · אליהו פותר את הפסוק בעולי רגלים: ההלל והדוכן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ז; דפוס וילנא ב, יד, ז). ״אליהו פתר קריה״ — בוילנא ״ר׳ אליהו״. ״קריאת״ — בכתב היד ״קריא׳״. ״פיסחא בביתא והלילא מתברא אגרייה״ — בוילנא ״פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה״.

אליהו פתר קריה בעולי רגלים:

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ(שיר השירים ב, יד) — אלו עולי רגלים,

שנאמר: שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה(דברים טז, טז).

הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ — זו קריאת ההלל בנועם,

שבשעה שישראל קורין את ההלל — קולן עולה למרום.

מתלא אמר: פיסחא בביתא, והלילא מתברא אגרייהמתלא אמר: פיסחא בביתא, והלילא מתברא אגרייה — המשל אומר: הפסח (כזית) בבית, וההלל שובר את הגגות.

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב — זה השיר.

וּמַרְאֵךְ נָאוֶה — זה הדוכן.

תרגום לעבריתמתלא אמר: פיסחא בביתא, והלילא מתברא אגרייה המשל אומר: הפסח (כזית) בבית, וההלל שובר את הגגות

יחכִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה — למה נתעקרו האמהות

דרשת הפסוק · ״כי קולך ערב ומראך נאוה״ · עקרות רבקה והאמהות: חמשה טעמים, והקדוש ברוך הוא מתאוה לשיחתן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה ח — שתי רשומות באותה כותרת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, יד, ח). ״שאמרו לנו״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה (בוילנא ״שאמרו לה״). ״בניאיין״ — כך בכתב היד, כלומר ״בנויין״ (ביופיין; וכן ״בנואיין מהן״ שבסמוך, ובוילנא ״בנויין״); במאגרים הוצע לתקן ״בייאיין״, ולא קבלנו. ״מתאכרת״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה (בוילנא ״מתכערת״); ״ומתעזבת״ — התי״ו האחרונה מסופקת (בוילנא ״ומתעובת״). ״יונתי (יונות..)״ — המשך שאינו קריא נמחק במאגרים. ״שיחתכם (בכתב היד: שיתחכם)״ — מסומן בכתב היד כצורה חריגה, ותוקן כבוילנא.

״רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמעון בן לעזר״ — בוילנא ״בן סימון… בן אלעזר״. ״רבי שילא דכפר תמרתא״ — שם ״מכפר תמרתא״.

מקבילות: בראשית רבה מה, ד — ״רבי עזריה משום רבי יוחנן בר פפא״, ״רבי הונא משם רבי חייא בר אבא״, ״רבי הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר״, ודברי רבי לוי ורבי חלבו כאן; בראשית רבה ס, יג — ״תפלתנו עשתה פירות״, בשם רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה.

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי שמעון בן לעזר:

מפני מה נתעקרה רבקה?

כדי שלא יהו אומות העולם אומרים: תפילתנו עשתה פירות,

שאמרו לנו: אֲחֹותֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה(בראשית כד, ס).

עד שנתפלל עליה יצחק ונפקדה.

הדא הוא דכתיב:

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיְיָ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ(בראשית כה, כא).

מפני מה נתעקרו אמהות

רבי עזריה בשם רבי חננא בר פפא אמר:

מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בניאייןבניאיין — ביופיין.

רבי חונא ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר:

מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיצאו רוב שנים בלא שעבוד.

רבי חוניא בשם רבי מאיר אמר:

מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיהנו בעליהן בנואייןבנואיין — ביופיין מהן,

שבזמן שהאשה מקבלת עוברים — היא מתאכרתמתאכרת — מתכערת ומתעזבתומתעזבת — ומתנוולת.

תדע לך שהוא כן:

שכל שנים שהיתה שרה אמנו עקרה — היתה יושבת בתוך ביתה ככלה בתוך חופתה;

כיון שעיברה — נשתנה זיוה,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים(בראשית ג, טז).

מתאוה לשמוע שיחתן

רבי לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם רבי יוחנן אמר:

מפני מה נתעקרו אמהות? בשביל שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמע שיחתן.

אמר להן: יונתי, אומר לכן מפני מה העקרתי אתכם —

שהייתי תאוה לשמע שיחתכם.

הדא הוא דכתיב:

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה(שיר השירים ב, יד).

תרגום לעבריתבניאיין ביופיין בנואיין ביופיין מתאכרת מתכערת ומתעזבת ומתנוולת היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

יטאֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁועָלִים — המצרים נמשלו לשועלים

דרשת הפסוק · ״אחזו לנו שועלים״ · המלכיות נמשלו לאש, לזהב, לארזים ולחיות; המצרים לקש, לעופרת ולשועלים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה א; דפוס וילנא ב, טו, א). ״מושל״ — היו״ד שבסופו נמחקה במאגרים; ״(ו)אלא״ — הוי״ו נמחקה במאגרים (ספק); ״(נד) נדונם״ — כפל שנמחק במאגרים. ״שכל אחד ואחד״ — בגליון, תחת ״של״ שנמחק. ״חסר (בכתב היד: סר)״ — החי״ת הושלמה במאגרים.

״כשהוא מושל את המלכיות אין מושלן אלא בחיות״ — בוילנא ״מושלן בחיות… וכתיב קדמיתא כאריה״. ״אמר רבי לעזר ברבי שמעון״ — בוילנא ״אלעזר״.

המדרש קורא ״ונתתי אני את פני בהם״ (במסורה: ונתתי את פני), ״הוא צלמא ראשיה״ (במסורה: ראשה), ״וארו ארבע חיון רברבן״ (דניאל ז, ב–ג: וארו ארבע רוחי שמיא… וארבע חיון רברבן).

המדרש קורא גם ״ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם״ (במסורה: מפניהם).

אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁועָלִים(שיר השירים ב, טו) —

כשהוא מושל את המלכיות — אינו מושלן אלא באש.

הדא הוא דכתיב:

וְנָתַתִּי אני אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם(יחזקאל טו, ז).

וכשהוא מושל את המצריים — אינו מושלן אלא בדבר שכבה באש.

הדא הוא דכתיב:

דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ(ישעיה מג, יז).

כשהוא מושל את המלכיות — אינו מושלן אלא בכסף וזהב.

הדא הוא דכתיב:

הוּא צַלְמָא ראשיה דִּי דְהַב טָב(דניאל ב, לב).

כשהוא מושל את המצריים — אינו מושלן אלא בעופרת,

שנאמר: צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת(שמות טו, י).

כשהוא מושל את המלכיות — אינו מושלן אלא בארזים.

הדא הוא דכתיב:

הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן(יחזקאל לא, ג),

וכתיב: אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה(דניאל ד, יז),

וכתיב: וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹורִי מפניכם(עמוס ב, ט).

כשהוא מושל את המצריים — אין מושלן אלא בקש,

שנאמר: יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ(שמות טו, ז).

כשהוא מושל את המלכיות — אין מושלן אלא בחיות,

שנאמר: וארו אַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן(דניאל ז, ג), קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה(דניאל ז, ד).

כשהוא מושל את המצריים — אין מושלן אלא בשועלים,

שנאמר: אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁועָלִים — שמרו אותם ליאור.

השועל המביט לאחוריו

אמר רבי לעזר ברבי שמעון:

ערומין היו המצריים, לפיכך הוא מושלן בשועלים.

מה שועל זה מביט לאחוריו — כך היו המצרים מביטים לאחוריהם.

והיו אומרים: במה נדונם?

נדונם באש? והלא כבר נאמר: כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט(ישעיה סו, טז)!

נדונם בחרב? הלא כתיב: וּבְחַרְבּוֹ אֶת כׇּל בָּשָׂר!

אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא לעולם מבול עוד,

כדכתיב: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי(ישעיה נד, ט).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם, שכל אחד ואחד מכם אני גוררו למבולו,

שנאמר: יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁועָלִים יִהְיוּ(תהלים סג, יא).

יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב — אלו הרשעים, שגררן לחרבו של ים.

מְנָת שֻׁועָלִים יִהְיוּ — אמר הקדוש ברוך הוא: המנה הזאת תהיה מתוקנת לשועלים.

אמר רבי ברכיה:

שֻׁועָלִים קדמאה — מלא בוו; תניינא — חסר: שעלים כתיב.

אותן הן השועלים שירדו לשעלו של ים.

כאֶחֱזוּ לָנוּ — התינוקות שהושלכו ליאור

דרשת הפסוק · ״אחזו לנו שועלים שעלים קטנים״ · המדה הקשה של רכב וסוס, והתינוקות שהמצרים שמרו להשליכם ליאור

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה ב; דפוס וילנא ב, טו, ב). ״קיניגין (בכתב היד: קניגין)״ — היו״ד הושלמה במאגרים (ספק); דברי רבי יודן יוונית משובשת, כאן כלשון כתב היד (בוילנא ״קיניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא דא דיחתו וייטורד, זה שטיהם אחריהם בים״). ״והצנועות״ — הה״א מסופקת. ״שומע (בכתב היד: ומע)״, ״ומשליכין (בכתב היד: משליכין)״ — הושלמו במאגרים. ״שלשה… ארבעה… וחמשה… תשעה חדשים״ — בכתב היד באותיות מספר.

״אמר רבי חנין״ — בוילנא ״ר׳ חנן״. ״לסוף תשעה חדשים״ — אינו בוילנא. בוילנא ״ושמרו אותם להשליכם ליאור״.

המדרש קורא ״המוציא רכב וסוס וחיל ועיזוז״ (במסורה: רכב וסוס חיל ועזוז).

אמר רבי תנחומא בשם רבי יהודה ברבי סימון:

כתיב: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ(ישעיה מג, טז) — אין זו מדה קשה;

וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה — אין זו מדה קשה.

אלא אי זו היא מדה קשה? הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס(ישעיה מג, יז) וחיל ועיזוז.

אמר רבי יודן:

קיניגין מכללה ודיאריטיה עתידין מן בליטווראדא די אתי וייטורד —

זה שטיהר אחריהן בים.

שמרו אותם ליאור

אמר רבי חנין:

מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות?

היו נוטלות בניהן, וטומנות אותן במחילות.

והיו מצריים הרשעים נוטלין בניהם הקטנים, ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל,

ועוקצין אותן — והם בוכים;

והיה התינוק שומע קול חברו שבוכה, ובוכה עמו;

והיו נוטלין אותו ומשליכין אותו ליאור.

הדא הוא דכתיב:

אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁועָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים(שיר השירים ב, טו) — ושמרו אותם ליאור.

וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור? עשרת אלפים,

שנאמר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה(יחזקאל טז, ז).

רבי לוי אמר: ששים רבוא,

שכן אמר משה: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ(במדבר יא, כא).

ומה היו המצרים עושים?

מביאין בניהם מן האסכוליותהאסכוליות — בתי הספר שלהם, ומשלחין אותם לבתי מרחצאות שלהן,

ורואין איזו אשה מישראל מעוברת, והן מרשמין לפניהן, וחוזרין לאבותם:

פלניתפלנית — פלונית יש לה שלשה חדשים; פלנית יש לה ארבעה חדשים, וחמשה חדשים.

לסוף תשעה חדשים למניינם — היו נוטלין אותם מדדיהןמדדיהן — משדיהן, ומשליכין אותם ליאור.

הדא הוא דכתיב:

אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁועָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים.

תפשו לנו, הרגו לנו אין כתוב כאן, אלא אֶחֱזוּ לָנוּ — ששמרו אותנו ליאור.

תרגום לעבריתמדדיהן משדיהן האסכוליות בתי הספר פלנית פלונית

כאשֻׁעָלִים קְטַנִּים — עשו והמלכיות

דרשת הפסוק · ״שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר״ · עשו הגדול בעיני אביו ואמו וקטן בעיני הקדוש ברוך הוא, וארבע המלכיות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה ג; דפוס וילנא ב, טו, ג). ״גדול (בכתב היד: ול)״ — ״גד״ הושלם במאגרים. ״בגדי״ — בכתב היד ״כגדי״ (הגימ״ל מסופקת), ותוקן על פי הפסוק. ״סמדר״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״סמד׳״.

״מיקרו לי פארוס״ — בכתב היד ״מיקרו-לי-פארוס״ (בוילנא ״מיקרו ליפארוס״); ״איתפתריס״ — שם ״איספסתורין״; בוילנא נוסף ״אם בעיניך מיקרו ליפארוס״. ״למדינה״ — בוילנא ״משל למדינה״.

המדרש קורא ״שועלים קטנים״ (במסורה: שעלים), ״איש גודר גדר״ (במסורה: גדר גדר). ״אילולי נח דניאל ואיוב״ — על פי יחזקאל יד, יד.

רבי יודן ורבי ברכיה.

רבי יודן אמר:

שֻׁועָלִים קְטַנִּים(שיר השירים ב, טו) — אלו עשו ודוכסיהודוכסיה — ושריו, מצביאיו,

היך מה דאת אמר: הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם(עובדיה א, ב).

בן הננס

אמר רבי שמעון בן אלעזר:

למדינה שמגדלת איספתריןאיספתרין — חיילים, שומרי ראש למלך.

והיתה שם אשה אחת, וילדה בן ננס אחד,

והיתה קוראה את בנה מיקרו לי פארוס.

אמרה להם: בני מיקרו לי פארוס — ואין אתם עושין אותו איתפתריס?

אמרו לה: אינו בעינינו אלא ננס שבננסים.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: עשו זה הרשע — אביו קראו גדול,

שנאמר: וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹול(בראשית כז, א);

אמו קוראה אותו גדול,

שנאמר: אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹול(בראשית כז, טו).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול — בעיני הוא קטן,

שנאמר: הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם.

אין רב הוא? לפום תורא טבחיהלפום תורא טבחיה — לפי השור — טבחו.

הדא הוא דכתיב:

כִּי זֶבַח לַיְיָ בְּבׇצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם(ישעיה לד, ו).

מחבלים כרמים

מְחַבְּלִים כְּרָמִים — אלו ישראל,

דכתיב: כִּי כֶרֶם יְיָ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל(ישעיה ה, ז).

וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר —

היך מה דאת אמר: אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי(מיכה ז, א).

רבי ברכיה אמר:

שֻׁעָלִים קְטַנִּים — אלו ארבע מלכיות,

שנאמר: אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ(משלי ל, כד).

מְחַבְּלִים כְּרָמִים — אלו ישראל: כִּי כֶרֶם יְיָ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.

וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר — מי גרם לכרמנו להיות סמדר?

וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גודר גֹּדֵר(יחזקאל כב, ל), וְלֹא מָצָאתִי —

אילולי נח, דניאל ואיוב.

תרגום לעבריתודוכסיה ושריו, מצביאיו איספתרין חיילים, שומרי ראש לפום תורא טבחיה לפי השור — טבחו

כבדּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ — הוא לי ואני לו

דרשת הפסוק · ״דודי לי ואני לו״ · אלהים ואומה, אב ובן, רועה וצאן, שומר וכרם; הוא מקלסני ואני מקלסתו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה א — שתי רשומות באותה כותרת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, טז, א). ״ואומה״ — הוי״ו בגליון (יד שנייה). ״לצאן״ — בגליון, תחת ״לבן״ (הבי״ת מסופקת) שנמחק. ״במקניאין (בכתב היד: בקניאין)״, ״מצרים״, ״וזה (בכתב היד: זה) רעי״, ״מידו (בכתב היד: בידו)״ (פעמיים), ״וכשהיתה (בכתב היד: וכהיתה)״ — תוקנו והושלמו במאגרים. ״ויצעקו בני ישראל אל יי״ (אחרי ״ופרעה הקריב״) — הושלם במאגרים בסוגריים מרובעים.

״שזבחתי כל אלהי מצרים״ — בוילנא ״שזבחתי לאלהי מצרים״. ״לא נחסר טבותך לעלם״ — שם ״לא לחסר טבותך לעולם״. ״לכשיהיה לי דבר״ — שם ״ולא תבעתי״.

המדרש קורא ״כי היית לישראל לאב״ (במסורה: כי הייתי), ״ואתה צאני צאן מרעיתי״ (במסורה: ואתן), ״ויצעקו אל יי… וילחץ את ישראל בחזקה״ (במסורה: ויצעקו בני ישראל… והוא לחץ את בני ישראל בחזקה). ״'ולאמי' כתיב״ — כך בכתב היד, אף שהמסורה ״ולאומי״ מלא.

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ(שיר השירים ב, טז) —

הוא לי לאלהים, ואני לו לאומה.

הוא לי לאלהים — אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ(שמות כ, ב);

ואני לו לעם ואומה,

שנאמר: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ(ישעיה נא, ד) — ולאמי כתיב.

אב ובן, רועה וצאן, שומר וכרם

הוא לי לאב, ואני לו לבן.

הוא לי לאב — כִּי אַתָּה אָבִינוּ(ישעיה סג, טז), כִי היית לְיִשְׂרָאֵל לְאָב(ירמיה לא, ט);

ואני לו לבן,

שנאמר: בְּנִי בְכֹורִי יִשְׂרָאֵל(שמות ד, כב), בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ(דברים יד, א).

הוא לי לרועה, ואני לו לצאן.

הוא לי לרועה,

שנאמר: רֹועֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה(תהלים פ, ב);

ואני לו לצאן,

שנאמר: ואתה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי(יחזקאל לד, לא).

הוא לי לשומר, ואני לו לכרם.

הוא לי לשומר — הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל(תהלים קכא, ד);

ואני לו לכרם,

שנאמר: כִּי כֶרֶם יְיָ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל(ישעיה ה, ז).

מקניאין ומכעיסין

הוא לי במקניאיןבמקניאין — במקנאים, בדברי קנאה, ואני לו במכעיסין.

הוא לי במקניאין — שהכה בכורי מצרים,

שנאמר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, יב), וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיְיָ הִכָּה כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(שמות יב, כט).

ואני לו במכעיסין — שזבחתי כל אלהי מצרים,

וכן: וּבְכׇל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים.

ואני זבחתים לו,

שנאמר: הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם(שמות ח, כב),

וכן: וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹות(שמות יב, ג).

הוא אמר לי: אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג(שיר השירים ז, ג),

שנאמר: שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג;

ואני אמרתי לו: את הוא רחמי טבא, לא נחסר טבותך לעלםאת הוא רחמי טבא, לא נחסר טבותך לעלם — אתה אוהבי הטוב, לא תחסר טובתך לעולם,

היך מה דאת אמרהיך מה דאת אמר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): יְיָ רֹועִי לֹא אֶחְסָר(תהלים כג, א).

הוא מקלסני ואני מקלסתו

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי:

הוא זמרני ואני זמרתיו; הוא קלסני ואני קלסתיו.

הוא קראני: אֲחֹותִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי(שיר השירים ה, ב),

ואנא אמרית ליהואנא אמרית ליה — ואני אמרתי לו: זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי(שיר השירים ה, טז).

הוא אמר לי: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי(שיר השירים א, טו),

ואני אמרתי לו: הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים(שיר השירים א, טז).

הוא אמר לי: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ(דברים לג, כט),

ואני אמרתי לו: מִי כָמֹוכָה בָּאֵלִים יְיָ(שמות טו, יא).

הוא אמר לי: וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ(שמואל ב ז, כג),

ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד(דברים ו, ד).

לא תבעתי אלא מידו

לכשיהיה לי דבר — לא תבעתי אלא מידו,

שנאמר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם(שמות ב, כג),

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים(שמות ב, כד), וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ב, כה);

וכשיהיה לו דבר — לא תבע אותו אלא ממני ומידי,

שנאמר: דַּבְּרוּ אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל.

כשיהיה לי דבר — לא תבעתי אלא מידו,

שנאמר: וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ(שמות יד, י);

וכשהיה לו דבר — לא תבע אלא ממני,

שנאמר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב).

וכשהיתה לי צרה — לא תבעתי אלא ממנו,

שנאמר: וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וילחץ את יִשְׂרָאֵל בְּחׇזְקָה(שופטים ד, ג).

מהו בְּחׇזְקָה? בחירופין ובגידופיןבחירופין ובגידופין — בחרפות ובגדופים.

כשהיה לו דבר — לא תבע אלא ממני,

שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ(שמות כה, ח).

תרגום לעבריתואנא אמרית ליה ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא, לא נחסר טבותך לעלם אתה אוהבי הטוב, לא תחסר טובתך לעולם במקניאין במקנאים, בדברי קנאה בחירופין ובגידופין בחרפות ובגדופים היך מה דאת אמר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר)

כגהָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים — היסורין והצדיקים

דרשת הפסוק · ״הרעה בשושנים״ · יסורי רבי יוחנן ורבי חנינא, והקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה ב; דפוס וילנא ב, טז, ב — ״הרועה בשושנים״). ״השמש צמר מורייה״ — בכתב היד ״השמ?ש/ב?+ צמ(?ה?)[ר]-מורייה״: האות האחרונה של ״השמש״ מסופקת (שי״ן או בי״ת), אחריה סימן הוספה, ו״צמר״ תוקן במאגרים מ״צמה״; בוילנא ״ועבד חשש בצמר מורייה״. ״למבקרה (בכתב היד: למברה)״ — הקו״ף הושלמה במאגרים. ״כדהוה״ — הדל״ת מסופקת; ״עלו״ — הוי״ו מסופקת. ״הם (בכתב היד: אם)״ — תוקן במאגרים. ״אמר רבי יוחנן״ (משל היוצר) — האל״ף מסופקת.

״ומה שכרן מרובה״ — בוילנא בפי רבי יוחנן (״א״ל ומה שכרן מרובה״). ״כדהוה צערא קשי עלוי הוה אמר ברוך האל הנאמן״ — שם ״האל הנאמן״ בלבד. בוילנא ״אמר לו: כתיב הרועה בשושנים״, ובסוף ״ומי הוא מנסה, הצדיקים״ והפסוק ״צדיק יבחן״.

מקבילות: בבלי ברכות פרק א, ה ע״ב (״רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא… לא הן ולא שכרן״; בלי ״האל הנאמן״ ובלי שלש שנים ומחצה); בראשית רבה נה, ב — היוצר בשם רבי יונתן, הפשתני בשם רבי יוסי ברבי חנינה, שתי הפרות בשם רבי לעזר.

רבי יוחנן ורבי חנינא ביסורין

הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים(שיר השירים ב, טז).

רבי יוחנן איתייסר, ועבד השמש צמר מורייה שלש שנין ופלג.רבי יוחנן איתייסר… — רבי יוחנן נתייסר (חלה), וסבל (משוער: קדחת, ״צמר מורייה״) שלש שנים ומחצה. עלה רבי חנינא לבקר אותו. אמר לו: מה יש עליך (מה שלומך)? אמר לו: יש עלי יותר ממשא (יותר משאני יכול לשאת). אמר לו: אל תאמר כן, אלא אמור: האל הנאמן. כשהיה הצער קשה עליו, היה אומר: ברוך האל הנאמן; וכשהיה הצער מכביד עליו יותר מדי — היה עולה רבי חנינא, אומר עליו דבר, והיה משיב נפשו. לאחר ימים חלה רבי חנינא. עלה רבי יוחנן לבקרו. אמר לו: מה יש עליך? אמר לו: מה קשים הם היסורין, ומה שכרם מרובה! אמר לו: לא אני רוצה בהם, ולא בשכרם. אמר לו: למה אינך אומר אותו הדבר שהיית אומר עלי, ומשיב נפשך? אמר לו: כשהייתי מבחוץ — הייתי ערב לאחרים; ועכשיו שאני מבפנים — וכי איני צריך אחרים שיערבו לי?

רבי יוחנן נתייסר (חלה), וסבל (משוער: קדחת, ״צמר מורייה״) שלש שנים ומחצה.

סלק רבי חנינא למבקרה יתיה.

עלה רבי חנינא לבקר אותו.

אמר ליה: מה אית עלך?

אמר לו: מה יש עליך (מה שלומך)?

אמר ליה: אית עלאי יותר ממשאוי.

אמר לו: יש עלי יותר ממשא (יותר משאני יכול לשאת).

אמר ליה: לא תהוי אומר כן, אלא הוי אומר: האל הנאמן.

אמר לו: אל תאמר כן, אלא אמור: האל הנאמן.

כדהוה צערא קשי עלוי, הוה אמר: ברוך האל הנאמן;

כשהיה הצער קשה עליו, היה אומר: ברוך האל הנאמן;

וכדהוה מקשי עלוי צערא יותר מצרכו — הוה סלק רבי חנינא, אמר עלוי מלה, והוה נסב נפש.

וכשהיה הצער מכביד עליו יותר מדי — היה עולה רבי חנינא, אומר עליו דבר, והיה משיב נפשו.

לבתר יומין אתשש רבי חנינא. סלק רבי יוחנן לבקריה.

לאחר ימים חלה רבי חנינא. עלה רבי יוחנן לבקרו.

אמר ליה: מה אית עלך?

אמר לו: מה יש עליך?

אמר ליה: מה קשין הן היסורין, ומה שכרן מרובה!

אמר לו: מה קשים הם היסורין, ומה שכרם מרובה!

אמר ליה: לא אנא בעי להון, ולא לאגריהון.

אמר לו: לא אני רוצה בהם, ולא בשכרם.

אמר ליה: למה לית את אומר ההיא מילתא דהוית אמרת עלו, ואת נסיב נפש?

אמר לו: למה אינך אומר אותו הדבר שהיית אומר עלי, ומשיב נפשך?

אמר ליה: כד הוינא מלבר — הוינא ערב לאוחרנין;

אמר לו: כשהייתי מבחוץ — הייתי ערב לאחרים;

וכדון דאנא מלגיו — לית אנא בעי אוחרנין דיערבוני.

ועכשיו שאני מבפנים — וכי איני צריך אחרים שיערבו לי?

כתיב: הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים —

אין שרביטו של הקדוש ברוך הוא ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים.

שתי הפרות

אמר רבי לעזר:

לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע —

על אי זו מהן הוא מטריח? לא על אותה שכחה יפה?

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים. למה? שאינן יכולין לעמוד,

דכתיב: וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ(ישעיה נז, כ).

ומי הוא מנסה? הצדיקים,

שנאמר: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן(תהלים יא, ה);

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם(בראשית כב, א),

וכתיב: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף(בראשית לט, ז).

הפשתני

אמר רבי יוסי ברבי חנינא:

פישתניפישתני — עושה הפשתן, המנפץ אותו זה — כשפישתנו קשה, אינו מקיש עליו ביותר. למה? שהיא פוקעת.

וכשפשתנו יפה — כל שהוא מקיש עליו ביותר, היא משבחת והולכת.

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, שאין יכולין לעמוד; ומנסה הצדיקים,

שנאמר: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן.

היוצר

אמר רבי יוחנן:

היוצר הזה — כשהוא בודק כבשנו, אינו בודק בקנקנים מרועעיםמרועעים — רעועים, סדוקים. למה? שכיון שמקיש עליהם — הם נשברין.

ובמי הוא בודק? בקנקנים יפים, שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים — אינן נשברין.

כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים, ומנסה את הצדיקים.

תרגום לעבריתמרועעים רעועים, סדוקים פישתני עושה הפשתן, המנפץ אותו

כדעַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם — פיחה בלילן של מלכיות

דרשת הפסוק · ״עד שיפוח היום ונסו הצללים… על הרי בתר״ · לילן של המלכיות כמצרים, הגאולה כמהירות הצבי, ומה שעשו בביתר

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יז, פסקה א — שתי רשומות באותה כותרת, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ב, יז, א — שם בטעות ״[טז]״). ״שלהן״ — הה״א מסופקת; ״אדיהון״ — הדל״ת מסופקת (בוילנא ״אריהון״); ״הרג״ — הה״א מסופקת.

״בתר כולה״ — בוילנא ״בתר סולא״. ״קול אדרינוס קיסר הרג בבית תר שמנים רבוא אלף״ — בוילנא ״אדרינוס קיסר הרג בביתר ת׳ רבוא אלף״, בלי ״קול״. ״כדי שיטלו המלכיות״ — שם ״שיתלו״. ״ביום ההוא כרת יי את אברם״ — שם ״את אברהם״.

המדרש קורא ״או לעופר האיילים״ (במסורה: או לעפר האילים).

מקבילות: איכה רבה ב, ב (וילנא) — ״אמר רבי יוחנן: הקול קול יעקב — קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא״; ומכאן ״קול״ שבראש דברי רבי יוחנן כאן, שריד מדרשת ״הקול קול יעקב״. ״הגוי… וגם את הגוי — מצרים וארבע מלכיות״ (רבי חלבו) — בראשית רבה מד, יט; ״עבדות וגירות… איספיטלית״ (רבי יודן) — פסיקתא דרב כהנא ה, ז.

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם(שיר השירים ב, יז).

רבי יודן ורבי ברכיה.

רבי יודן אמר:

עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות.

לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצריים, שהיו ארבע מאות שנה, ועשיתים מאתים ועשר שנים?

וְנָסוּ הַצְּלָלִים — לא כבר העברתי בהן שני צללים קשים: צל של טיט ולבנים?

רבי חלבו אמר:

הַגּוֹי, וְגַם אֶת הַגּוֹי(בראשית טו, יד) — מצרים וארבע מלכיות.

רבי יודן אמר:

גירות, ועבדות, וענוי — בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם(בראשית טו, יג): אפלו באיספטלייהבאיספטלייה — באכסניות שלהן שלהן.

סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי —

סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים, וממהר בגאולתכם כדם הצבי וכדם האיל.

אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים —

רבי יוסי ברבי חנינה אמר: לעוזליהון דאיילתאלעוזליהון דאיילתא — לעופרי האיילות.

עַל הָרֵי בָתֶר — בזכות התנאין שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים,

שנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר(בראשית טו, יח).

עד שארתיח היום

רבי ברכיה אמר:

עד שארתיחשארתיח — שאחמם, שארתיח (בחום אפי) היום:

בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ(יחזקאל כא, לו), לָפַחַת עָלָיו אֵשׁ(יחזקאל כב, כ).

ומהו וְנָסוּ הַצְּלָלִים? אלו צללי יגון ואנחה.

סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי —

סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים, וממהר גאלתכם כדם צבי ואיל.

אוֹ לְעֹופֶר הָאַייָּלִים — לעוזליהון דאיילתא.

בית תר

עַל הָרֵי בָתֶר.

רבי יודן אמר: כדי שיטלו המלכיות בתר אדיהון.

אמר רבי לוי בר חיתא: כד תיסב מלכותא בתר כולהכד תיסב מלכותא בתר כולה — כשתיקח המלכות את ביתר כולה.

אמר רבי ברכיה:

אמר הקדוש ברוך הוא: אפלו אין לי עליהם אלא מה שעשו בבית תר — דיני ימתח להן.

ומה עשו בבית תר?

אמר רבי יוחנן:

קול, אדרינוס קיסר הרג בבית תר שמנים רבוא אלף בני אדם.

תרגום לעבריתבאיספטלייה באכסניות שלהן שארתיח שאחמם, שארתיח (בחום אפי) כד תיסב מלכותא בתר כולה כשתיקח המלכות את ביתר כולה לעוזליהון דאיילתא לעופרי האיילות

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בוחוזרוחוזה
בהמחכההמחכ
דדבר אחר— (הוספה)
חענהנה
טשמונה עשרהשמנים
יהמשיחהמח
יוהמטרתיוהמטרתו
ילזנותלזכות
יבלקמפוןלמפיפון
ידברב
יחשיחתכםשיתחכם
יטחסרסר
כקיניגיןקניגין
כשומעומע
כומשליכיןמשליכין
כאגדולול
כאבגדיכגדי
כבבמקניאיןבקניאין
כבמצרים— (הוספה)
כבוזהזה
כבמידובידו
כבמידובידו
כבוַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ— (הוספה)
כבוכשהיתהוכהיתה
כגצמרצמה
כגלמבקרהלמברה
כגהםאם

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא