פרשת נשא: ביום כלות משה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓ספרי זוטא במדבר
פרק ז
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם(במדבר ז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי המובאות ״זוטי״ בילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד, הבודליאנה 2637 §§cover-end§§
חלק א
הקמת המשכן ועגלות הנשיאים
דרשת הפסוק · ״ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו״ · משיחת המשכן מבחוץ ופירוקו מבפנים
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, לפסוק א; הורוביץ עמ׳ 251).
בהורוביץ לפני כן פסקה ארוכה (ביום שגמרו; משה נתקדש בענן, אהרן ובניו בשמן ובדם, הלוים, ישראל והמשכן; משיחת אהרן ובניו כמין כי; מחלוקת רבי שמעון בשמיני), ואחר כך דרשה על ״ויקריבו נשיאי ישראל״ — אינן בכתב היד.
מקבילות: ספרי במדבר, פסקה מד (״כל שבעת ימי מילואים היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בקר ובקר מושחו ומפרקו״); במדבר רבה יב, טו.
כשהיה משה מושח את המשכן — היה מושחו מבחוץ, ונכנס;
כשהיה מפרקו — היה מפרקו מבפנים, ויוצא.
דרשת הפסוק · ״שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד״ · פירושי ״צב״, ולמה לא הביאו חציין שוורים וחציין עגלות
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, פסקה ראשונה לפסוק ג; הורוביץ עמ׳ 251).
״רבי שמעון אומר״ — בכתב היד ״ר׳ ישמע׳״, והיו״ד נמחקה במאגרים (״ר׳ שמע׳״); בהורוביץ ״ר׳ שמעון״. כך שני החכמים הראשונים אינם אחד.
״והביאו בניך בחוצן״ — בישעיה מט, כב ״בחצן״.
מקבילות: ספרי במדבר, פסקה מה (״אין צב אלא מטוקסין… רבי אומר: אין צב אלא מחופין״; ״שומע אני עגלה על כל אחד ואחד… ושור לאחד״); במדבר רבה יב, יז (״אין צב אלא קמורות… רבי שמעון אומר: אין צב אלא צמודות, שנאמר והביאו בניך בחוצן… רבי ישמעאל אומר: אין צב אלא מצויירות… כצבעו שלרקיע״, ו״מפני מה לא הביאו חציין עגלות וחציין שוורים״).
שֵׁשׁ עֶגְלֹות צָב(במדבר ז, ג) —
אין צָב אלא קמורותקמורות — מקומרות, בעלות כיסוי מקושת, שנאמר: בַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים(ישעיה סו, כ).
רבי שמעון אומר:
אין צָב אלא צמודותצמודות — מחוברות, עשויות זוגות; וכן הוא אומר: וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹוצֶן(ישעיה מט, כב).
רבי ישמעאל אומר: אין צָב אלא מצויירותמצויירות — מעוטרות בציורים.
רבי נחמיה אומר: כצבעו של רקיעכצבעו של רקיע — בצבע השמים (תכלת).
עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂיאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד — מפני מה לא הביאו חציין שוורים וחציין עגלות?
היה משה מתירא: שמא ימות שורו של אחד מהן, שמא תשבר עגלה של אחד מהן,
ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן.
דרשת הפסוק · ״קח מאתם והיו לעבד את עבדת אהל מועד״ · הבטחה שלא ימות שור ולא תשבר עגלה
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, פסקה שנייה לפסוק ג; הורוביץ עמ׳ 251). הפסקה ממשיכה את הקודמת; הפסוק שהיא דורשת הוא ז, ה.
״אהל מועד״ — בכתב היד ״המשכן״ (במאגרים: כך!), ותוקן לפי הפסוק ולפי הורוביץ. ״נשברות״ — בהורוביץ ״נשברת״.
מקבילה: במדבר רבה יב, יח (״והיה משה מתיירא… שמא אחת מן העגלות נשברת, או אחד מן השוורים מת… והיו לעבד את עבדת אהל מועד — נותן להם הוויה, שיהיו קיימים לעולם״).
מנין אתה אומר שבישרו הקדוש ברוך הוא, שאין אחד מן השוורים מת, ולא אחת מן העגלות נשברות?
אמרת: וְהָיוּ לַעֲבֹוד אֶת עֲבֹודַת(במדבר ז, ה) אהל מועד.
דרשת הפסוק · ״קח מאתם״ · משה ירא שעברה ממנו רוח הקודש; הנשיאים התנדבו מעצמם
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, לפסוק ה; הורוביץ עמ׳ 251).
״לאלו אמרתי להקריב ולא לך הייתי אומר…״ — בהורוביץ ״אלו אני אמרתי להן להקריב, לא לך הייתי אומר שתאמר להן? אלא הן התנדבו בעצמן״, ובבמדבר רבה יב, יח ״אלו להם הייתי אומר שיבאו — לך הייתי אומר שתאמר להם״. כלומר: אילו אני אמרתי להם להקריב — וכי לא לך הייתי אומר שתאמר להם? לשון כתב היד נשארה. בהורוביץ אחר כך דרשה על ״את שתי העגלות… ואת ארבע העגלות״ — אינה בכתב היד.
מקבילות: במדבר רבה יב, יח (״באותה שעה היה משה מתיירא, ואומר: תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקודש, ושרתה על הנשיאים?״); ספרי במדבר, פסקה מה (״ולא קיבל מהן משה עד שנאמר לו מפי הקודש קח מאתם״).
היה משה מתירא: שמא עברה ממנו רוח הקודש ושרתה על הנשיאים.
אמר לו:
לאלו אמרתי להקריב — ולא לך הייתי אומר שתאמר להם? הם התנדבו מעצמן.
והיה משה מסרבמסרב — ממאן, מתנגד לקחת מידם.
אמר לו המקום: קַח מֵאִתָּם(במדבר ז, ה).
חלק ב
קרבנות הנשיאים
דרשת הפסוק · ״ויאמר יי אל משה נשיא אחד ליום״ · נחשון מקריב ראשון; ארבע שמחות ואבל אחד של אלישבע; שלש מדות במשה ולא בבלעם
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, לפסוק יא; הורוביץ עמ׳ 252 ו־254). ״משה ובלעם״ (מ״שלש מדות״ עד סוף הפסקה) — בעמ׳ 254, ובהורוביץ הוא חלק מן הדרשה על ״ובבא משה״ (ז, פט; סעיף ח כאן).
״אמר הקדוש ברוך הוא״ — בהורוביץ ״לכולכם נאמר לי״. ״זה קדש שמו של הקדוש ברוך הוא״ — בהורוביץ נוסף ״על הים״, ואחריו ״לכך נאמר המקריב ביום הראשון נחשון״. ״קרבנו… וקרבנו״, ״עתדים… עתודים״ — במדבר ז, יג ו־יז (נחשון) מול ז, יט ו־כג (נתנאל) ושאר הנשיאים.
״אלישבע״ — בהורוביץ בסעיף ״זה קרבן נחשון״ (ז, יז). ״ראת״ — כך בכתב היד, פעמיים.
״משה ובלעם״: בהורוביץ, בסוגריים, השלמות רבות (״ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל״, ״שלש מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה״…), ואין הן בכתב היד. מקבילות: ספרי דברים, פסקה שנז (״אלא הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם… משל למה הדבר דומה? לטבחו של מלך״); במדבר רבה יד, כ (״שלש מדות היו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם… משלו משל לטבחו שלמלך״).
לאלישבע: סדר עולם רבה ז (״בו ביום נמצאת אלישבע בת עמינדב יתרה על ישראל ארבע שמחות ואבל אחד״, ושם גם ״עורי צפון… באתי לגני״ על אותו היום); קהלת רבה ב, ב (״אלישבע ראתה ארבע שמחות ביום אחד״).
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם(במדבר ז, יא) —
אמר להם משה: לכולכם אמר הקדוש ברוך הוא שתקריבו; אבל לא נאמר לי מי מכם יקריב ראשון.
נתנו עיניהם בנחשון, אמרו: זה קדש שמו של הקדוש ברוך הוא, והוא ראוי להוריד השכינה — והוא יקריב ראשון.
בכולם כתיב קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יט), ובו כתיב וְקׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יג);
בכולם כתיב עַתֻּדִים(במדבר ז, כג) חסר, ובו כתיב עַתּוּדִים(במדבר ז, יז).
בו ביום ראת אלישבע בת עמינדב ארבע שמחות ואבל אחד:
ראת יבמהיבמה — אחי בעלה (משה, אחי אהרן) מלך,
אחיה נשיא,
בעלה כהן גדול,
שני בניה סיגני כהונהסיגני כהונה — סגני הכהונה, הממונים תחת הכהן הגדול;
ואבל אחד — על שני בניה.
על אותו היום הוא אומר: עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן(שיר השירים ד, טז), בָּאתִי לְגַנִּי(שיר השירים ה, א).
שלש מדות היו בו ביד משה, מה שלא היה ביד בלעם:
משה היה מדבר עומד, שנאמר: וְאַתָּה פֹּה עֲמֹוד(דברים ה, כח);
משה היה מדבר פה אל פה, שנאמר: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ(במדבר יב, ח);
משה היה מדבר פנים אל פנים, שנאמר: וְדִבֶּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים(שמות לג, יא).
בלעם היה מדבר עמו נופל, שנאמר: נֹופֵל וּגְלוּי עֵינָיִם(במדבר כד, ד).
בלעם היה יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו, שנאמר: וְיֹודֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן(במדבר כד, טז).
משלו משל: לטבחו של מלךלטבחו של מלך — לטבח (המבשל) של המלך, שהיה יודע מה המלך מקריב על שלחנו —
כך בלעם היה יודע מה הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר עמו.
בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה.
רבי שמעון אומר:
אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד(במדבר ז, פט) —
כיון שהיה רוצה, היה נכנס והוא מדבר עמו.
דרשת הפסוק · ״זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל קערת כסף… מזרקי כסף…״ · מתי נחנך המזבח; אין משיחה לעתיד לבא; קרבן הנשיאים שוה; הכלים מקדשים
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, לפסוק פד; הורוביץ עמ׳ 253).
״לא ביום שנגמרו אלא ביום שהחל להעמידו״ — מסומן במאגרים כך!, אך כך גם בהורוביץ. ״עדיין הדבר תלוי״ — בהורוביץ ״חלוק״.
״זאת״ (פעמיים, ב״אין עוד נמשח מעתה״ וב״אין עוד נמשח לעתיד לבא״) — אינו בכתב היד, והושלם: ההוכחה בנויה על המילה, כבהמשך (״אמרת: זאת — אינן נמשחין מעתה״), וכך בהורוביץ (״אמ׳ זאת, עוד אינו נמשח מעתה… אמרת זאת חנוכת המזבח אחרי וגו׳, עוד אינו נמשח לעתיד לבא״) ובבמדבר רבה יד, יג (״תלמוד לומר זאת — עוד אינו נמשח מעתה… אמר עוד זאת חנכת המזבח וגו׳ — עוד אינו נמשח לעתיד לבא״). בכתב היד ״אמ׳״ בראשונה, ונפתח ״אמרת״ כבשנייה. ״אלה שני בני היצהר״ — זכריה ד, יד.
מקבילות: במדבר רבה יד, יג (כל הדרשה, עד ״זה אהרן ודוד — זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו״); ספרא, צו פרשה יא (רבי יהודה: ״אלה שני בני היצהר… זה אהרן ודויד״).
״לא היה אחד מהם דוחה את השבת״ — בהורוביץ ״לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת״. ״קערות כסף… ומזרק אחד״ — בהורוביץ בסעיף ״קערת כסף״ (ז, יג): ״מה תלמוד לומר אחת… מה תלמוד לומר אחד״.
זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ(במדבר ז, פד) — אין ידוע אם ביום שנגמרו, אם ביום שהחל להעמידו.
כשהוא אומר וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה(במדבר ז, א) — הרי כבר כילויו אמור;
כשהוא אומר אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹותוֹ(במדבר ז, פח) — עדיין הדבר תלוי.
הא ידעת שאינו אומר כן: זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ — לא ביום שנגמרו, אלא ביום שהחל להעמידו.
יכול שהוא נמשח מעתה?
אמרת: זֹאת — אין עוד נמשח מעתה.
אבל אני אומר: לא ימשח לימות המשיח, אבל ימשח לעתיד לבא?
אמרת: זֹאת — אין עוד נמשח לעתיד לבא.
וכן הוא אומר: זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וגו׳(ויקרא ז, לה) — יכול שהן נמשחין מעתה?
אמרת: זֹאת — אינן נמשחין מעתה.
עדיין אני אומר: לא ימשחו לימות המשיח, אבל ימשחו לעתיד לבא?
תלמוד לומר: זֹאת — אינן נמשחין לעתיד לבא.
ומה אני מקיים אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר(זכריה ד, יד)? זה אהרן ודוד: זה מבקש כהונתו, וזה מבקש מלכותו.
מה תלמוד לומר מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל?
אלא מלמד שהתנדבו מעצמן, והיה קרבן כולן שוה: כארכן כן רחבן, כן משקלן.
רבי שמעון אומר:
מה תלמוד לומר מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל?
אלא מלמד שנדבו מעצמן כולן שוה, ולא הקריב אחד מהם יותר על חברו;
שאלו הקריב אחד מהם יותר על חברו — לא היה אחד מהם דוחה את השבת.
אמר להם המקום: אתם חלקתם כבוד אחד לחברו, ואני חולק לכם כבוד:
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם(במדבר ז, יא).
קַעֲרֹות כֶּסֶף — מה תלמוד לומר ומִזְרָק אֶחָד(במדבר ז, יג)?
אלא מלמד שהן מקדשין את הנופל לתוכן, ונפסלין בטומאהונפסלין בטומאה — ונפסלים (הקדשים שבתוכם) כשנטמאו, ובלינהובלינה — וכשעבר עליהם הלילה (לינה), ובמחוסר כפוריםובמחוסר כפורים — ובמי שעדיין לא הביא את קרבן כפרתו (כגון זב ויולדת).
וכן הוא אומר: מְנַקִּיֹּותָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן(שמות כה, כט) — וכי בהן מנסכין? והלא כבר נאמר: אֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְקשות הנסך — הקנקנים שבהם יוצקים את הנסכים(במדבר ד, ז).
אלא מלמד שהן מקדשין הנופל לתוכן.
דרשת הפסוק · ״כל כסף הכלים… כל הבקר לעלה… עתדים ששים כבשים בני שנה ששים״ · גם הבהמות היו שוות, גסה ודקה
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, לפסוק פה; הורוביץ עמ׳ 253).
״כסף שהיו שוין״ — בהורוביץ ״מדת הכלים שיהיו שווין״. בהורוביץ לפני כן דרשה על ״שלשים ומאה הקערה האחת״ (בין שוקלן כולן כאחת בין אחד אחד), ואחר כך על ״זאת חנכת המזבח אחרי המשח אתו״ — אינן בכתב היד.
אין לי אלא כסף, שהיו שוין; בהמה גסה מנין — אם שחורות, שחורות; אם לבנות, לבנות?
תלמוד לומר: כׇּל הַבָּקָר לָעֹולָה(במדבר ז, פז).
אין לי אלא מדת בהמה גסה; מדת בהמה דקה מנין?
תלמוד לומר: עַתֻּודִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים(במדבר ז, פח).
חלק ג
ובבא משה אל אהל מועד
דרשת הפסוק · ״ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו… מבין שני הכרבים וידבר אליו״ · שני כתובים: ובבא משה ולא יכול משה; סילון של אש בין הכרובים
ילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד 2637 (מאגרים, לפסוק פט; הורוביץ עמ׳ 254).
״שומע אני כאלו…״ — בהורוביץ ״שומעני״. ״מן השמים השמיעך את קולו״ — דברים ד, לו; ״כי מן השמים דברתי עמכם״ — שמות כ, יט.
מקבילות: ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל (״וכן שני כתובין המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם… כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד — הכריע כי שכן עליו הענן״, ושם רבי יוסי הגלילי: ״מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל״); במדבר רבה יד, יט (״ניתנה רשות למחבלים לחבל״; ״וקול יורד מן השמים כמין טילון שלאש לבין שני הכרובים״); ספרי במדבר, פסקה נח (״וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים״).
כתוב אחד אומר: וּבְבֹא מֹשֶׁה(במדבר ז, פט); וכתוב אחר אומר: וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה(שמות מ, לה).
כיצד נתקיימו שני כתובים הללו?
אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ — אמר וְלֹא יָכֹול מֹשֶׁה, מפני המחבליםמפני המחבלים — מפני מלאכי החבלה שנתנה רשות לחבל;
ובזמן ששכינה מסתלק מן הארץ — אמר וּבְבֹא מֹשֶׁה: כיון שהיה נכנס, היה מדבר עמו.
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
שומע אני כאלו לא ירדה שכינה לארץ מעולם, שנאמר: מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹולוֹ(דברים ד, לו), כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם(שמות כ, יט).
ומה אני מקיים וּבְבֹא מֹשֶׁה?
אלא כמין סילוןסילון — צינור של אש היה יורד מן השמים לבין שני הכרובים, ומדבר עמו, שנאמר:
מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻובִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו.
על פי המובאות ״זוטי״ בילקוט שמעוני, כתב יד אוקספורד, הבודליאנה 2637. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | רבי שמעון | רבי ישמעאל |
| ג | אהל מועד | המשכן |
| ו | זאת | — (הוספה) |
| ו | זאת | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי זוטא | ילקוט שמעוני, כ״י אוקספורד 2637 (המובאות ״זוטי״) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי זוטא | ילקוט שמעוני, כ״י אוקספורד 2637 (המובאות ״זוטי״) |