מדרש

דברים רבה

פרשה ה: שופטים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת שופטים ושוטרים

  1. אשופטים ושוטרים תתן לךדברים טז, יח
  2. בכי תבא אל הארץדברים יז, יד
  3. גכי תקרב אל עירדברים כ, י
§§601§§

מדרש דברים רבה

דרשה א

שופטים ושוטרים תתן לך

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק(דברים טז, יח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אקרובו של אדם מהו שיהא מותר לו בדינו — הדין אחד מרגלי העולם

הלכה · ילמדנו · הקרוב פסול לדון כשם שפסול להעיד; הדין אחד מרגלי העולם ומרגלי כסא הכבוד

״לדין״ (״מגלגל לדין״) — בגליון כתב היד; ״[שהוא]״ — השלמת מאגרים (וכך במהדורת ליברמן).

״ועל פיהם יהיו״ — בפסוק (דברים כא, ה) ״יהיה״. הקרובים במשנה סנהדרין ג, ד: ״ואלו הן הקרובין: אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו…״; ״על שלשה דברים העולם עומד״ — משנה אבות א, יח.

בדפוס: ״קרובו של אדם מהו שיהא מותר לו לישב בדינו״; ״אלו הן הקרובים אביו ואחיו ואחי אביו ואחי אמו וכו׳״; ״מה נגעים ביום אף דינים ביום ומה ריבים פרט לקרוב אף נגעים פרט לקרוב״; ״אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד משלשה רגלי העולם״.

״אל תהא מגלגל לדין״ — כך בכתב היד ובמהדורת ליברמן (״מגלגל״); בדפוס ״מלגלג בדין״.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ(דברים טז, יח).

קרובו של אדם, מהו שיהא מותר לו בדינו של אדם?

כך שנו רבותינו:

ואלו הן הקרובין: אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו(משנה סנהדרין ג, ד).

ולמה כן?

אלא כשם שהקרוב פסול להעיד, כך פסול לידון.

ומה ראית לומר כן?

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

דכתיב: וְעַל פִּיהֶם יהיו כׇּל רִיב וְכׇל נָגַע(דברים כא, ה).

בא וראה:

הקיש נגעים לריבים, וריבים לנגעים.

מה נגעים ביום — אף ריבים ביום;

ומה נגעים פרט לקרוב — אף ריבים פרט לקרוב.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

אל תהא מגלגל לדיןמגלגל לדין — מזלזל בדין, מקל בו (בדפוס: מלגלג בדין), שהוא אחד משלשה רגלי העולם.

למה?

ששנו חכמים:

על שלשה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת, ועל השלום(משנה אבות א, יח).

תן דעתך, שאם הטית את הדין — שהיא מזעזעתמזעזעת — מרעידה, מטלטלת העולם, שהוא אחד מרגליו.

רבנין אמרי:

קשה הוא כחו של דין, שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד.

מנין?

שנאמר: צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ(תהלים פט, טו).

אמר הקדוש ברוך הוא:

הואיל וכך עונשו של דין קשה — הוו זהירין בו.

מנין?

ממה שקרינו בענין: שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים.

תרגום לעבריתמגלגל לדין מזלזל בדין, מקל בו (בדפוס: מלגלג בדין) מזעזעת מרעידה, מטלטלת

חלק ב

פתיחתות

בלֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל

פתיחתא ראשונה · הנמלה כונסת בקיץ לחורף, ואין לה שופט ושוטר — קל וחומר לכם

לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ(משלי ו, ו–ח)

״הטיט״ — במאגרים מחוק, ובמקומו מוצע בספק ״הצנה״; כאן ״הטיט״ כבכתב היד וכמהדורת ליברמן (בדפוס ״הטינה״). ״אמרו חכמים״ — בכתב היד ״אמר״ והגרש בגליון; במהדורת ליברמן ״אמר חכמים״.

בדפוס: ״רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה בתים יש לה״; ״אמר רבי תנחומא וכל חיה אינה אלא חטה ומחצה״; ״ומצאו בבור שלה שלש מאות כור״; ״רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה״ — בכתב היד ״רב אמר״.

הדא הוא דכתיב:

לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל(משלי ו, ו).

אמרו חכמים:

הנמלה הזאת שלשה בתים יש לה:

ואינה כונסת בעליון — מפני הדלףהדלף — מי הגשם הדולפים מן הגג,

ולא בתחתון — מפני הטיט,

אלא באמצע.

ואינה חיה אלא ששה חדשים.

למה?

שאין לה גידיןגידין — גידים ועצמות.

וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה,

והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאת — חטה ושעורה ועדשים — והיא כונסת כל אלו.

ולמה היא עושה כן?

שאומרת: שמא יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים, ואין לי מאכל לאכול.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

מעשה היה, ונמצאו בחור שלהבחור שלה — בחור (בנקב) שבו היא דרה שלש מאות כורכור — מידת יבש גדולה (שלושים סאה) — מה שמכנס מן הקיץ לחורף.

לפיכך אמר שלמה: לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל —

אף אתם, התקינו לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא.

מהו רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם?

רב אמר:

ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל.

אמר רבי שמעון בן חלפתא:

מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת,

והיו כלן באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה,

עד שבאת אותה שהיתה שלה ונטלה אותה.

ראה חכמה שיש בה!

וכל השבח שיש בה — שלא למדה מבריה,

ואין לה לא שופט ולא שוטר,

שנאמר: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁוטֵר וּמֹושֵׁל(משלי ו, ז).

אתם, שמניתם לכם שופטים ושוטרים — על אחת כמה וכמה שתשמעו להם!

הוי: שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים(דברים טז, יח).

תרגום לעבריתהדלף מי הגשם הדולפים מן הגג גידין גידים בחור שלה בחור (בנקב) שבו היא דרה כור מידת יבש גדולה (שלושים סאה)

געֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים

פתיחתא שנייה · הצדקה והדין חביבים מן הקרבנות; דוד עושה משפט וצדקה

עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְיָ מַתִּיר אֲסוּרִים(תהלים קמו, ז)

״[כזבח] נבחר ליי״ — השלמת מאגרים (בספק); במהדורת ליברמן ״[בזבח]״, ובדפוס ״כזבח אין כתיב כאן״.

״דבר אחר: הקרבנות אין נוהגין אלא בתחתונים, והצדקה והמשפט בין בתחתונים בין בעליונים״ — נכתב פעמיים בכתב היד, ובראשונה מחקו הסופר (במהדורת ליברמן נדפס פעמיים). ״[מה] ליתן״ — השלמת מאגרים. ״נמצאת את (אומר) מביא״ — ״אומר״ מחוק במאגרים.

״רק אתה לא תבנה הבית וכו׳״ — מלכים א ח, יט (דברי הימים ב ו, ט); בדפוס הפסוק מדברי הימים א יז, ד: ״לא אתה תבנה לי הבית לשבת״. ״ומלאו ימיך ושכבת עם אבותיך״ — שמואל ב ז, יב: ״כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך״. ״עושה צדקה ומשפט״ — בפסוק (משלי כא, ג) ״עשה״.

בדפוס: ״רבי יהודה ורבי נחמן חד אמר היה דן את הדין״; ״אם כן נמצאת מביא את ישראל לידי רמיות״; ״מזכה את הזכאי ומחייב את החייב הוי משפט וצדקה שהיה מוציא את הגזל מידו״ — בלי ״שהיה מצדיק נפשו של גזלן״ שבכתב היד.

דבר אחר:

שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים(דברים טז, יח).

הדא הוא דכתיב:

עֹושֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים(תהלים קמו, ז).

ונאמר: עֲושֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיְיָ מִזָּבַח(משלי כא, ג).

כזבח נבחר ליי אין כתיב כאן, אלא מִזָּבַח.

כיצד?

הקרבנות — לא היו נוהגין אלא בפני הבית;

אבל הצדקה והדינין — נוהגין בין בפני הבית, בין שלא בפני הבית.

דבר אחר:

הקרבנות — אין מכפרין אלא בשוגג;

והצדקה והדינין — מכפרין בין בשוגג בין במזיד.

דבר אחר:

הקרבנות — אין נוהגין אלא בתחתונים;

והצדקה והדינין — בין בתחתונים בין בעליונים.

דבר אחר:

הקרבנות — אין נוהגין אלא בעולם הזה;

והצדקה והדינין — בין בעולם הזה ובין בעולם הבא.

דוד עושה משפט וצדקה

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד: רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת(מלכים א ח, יט) וכו׳ —

כל מי שהיה מבקש לקלל את דוד היה אומר: טוב שיבנה הבית!

תדע לך, מה דוד אומר:

שָׂמַחְתִּי בְּאֹומְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ(תהלים קכב, א).

שמחתי בית יי נלך אין כתיב כאן, אלא שָׂמַחְתִּי בְּאֹומְרִים לִי —

מקישין לי דבריםמקישין לי דברים — מטיחים בי דברים, מקניטים אותי לומר: שאין אתה בונה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

חייך, שעה מימיך אין אני מחסר.

מנין?

שנאמר: ומלאו יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ(שמואל ב ז, יב) עם אבותיך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

הצדקה והדין שאתה עושה — חביבין עלי יותר מבית המקדש.

מנין?

שנאמר: וַיְהִי דָוִד עֹושֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה(שמואל ב ח, טו).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר:

היה דן את הדין, מזכה את הזכאי ומחייב את החייב;

אם לא היה לחייב מה ליתן — היה דוד מוציא משלו ונותן.

הוי: מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.

אמר ליה רבי נחמיה:

אם כן, נמצאת את מביא את ישראל לידי רמיותרמיות — רמאות, הונאה!

מהו מִשְׁפָּט וּצְדָקָה?

שהיה מצדיק נפשו של גזלןמצדיק נפשו של גזלן — מזכה את הגזלן (בהוצאת הגזל מידו מצילו מעונש) — שהיה מוציא את הגזל מידו.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

הואיל וכך הדינין חביבין — הוו זהירין בהם.

הדא הוא דכתיב:

שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים.

תרגום לעבריתרמיות רמאות, הונאה מצדיק נפשו של גזלן מזכה את הגזלן (בהוצאת הגזל מידו מצילו מעונש) מקישין לי דברים מטיחים בי דברים, מקניטים אותי

דאִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי

פתיחתא שלישית · אם משנה הקדוש ברוך הוא את מדת הדין העולם חרב; הנפש והדין בידו

אִם־שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם(דברים לב, מא)

דברי רבי נחמיה (״ר׳ נחמיה אמר: אם שונן אני… ותאחז במשפט ידי״) בסוגריים מרובעים במאגרים ובמהדורת ליברמן, ואותיות מהם מסופקות; ״רבי יהודה״ שבסופם מחוק במאגרים. כאן הם בסוגריים כפולים.

בדפוס: ״רבי יהודה אומר אמר הקדוש ברוך הוא אם שונן אני את חרבי כברק אני מחריב את עולמי״; ״אמר רבי נחמן אמר הקדוש ברוך הוא אם משנה אני את מדת הדין ברק אחד אני מוציא״ — הדעות בדפוס הפוכות; ״צדקה ותורה צדקה דכתיב״.

דבר אחר:

שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים(דברים טז, יח).

הדא הוא דכתיב:

אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי(דברים לב, מא).

מהו המקרא הזה?

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי נחמיה אמר:

אם שונןשונן — משחיז, מלטש אני את חרבי, בברק חרבי אני מחריב את עולמי.

ומה אעשה? וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי.

רבי יהודה אומר:

אמר הקדוש ברוך הוא:

אם משנין אני מדת הדין — ברק אחד אני מוציא ומחריב את כל העולם.

ומה אעשה? וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי.

אמר רבי יצחק:

שני דברים בימינו של הקדוש ברוך הוא: צדק ותורה.

צדק — דכתיב: צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ(תהלים מח, יא);

תורה — דכתיב: מִימִינוֹ אשדת לָמוֹ(דברים לג, ב).

ושני דברים בידו, ואלו הן: הנפש והדין.

הנפש — דכתיב: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל חָי(איוב יב, י);

והדין — דכתיב: וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי.

אמר הקדוש ברוך הוא:

הנפש והדין נתונין בידי;

שמרו את הדין, ואני משמר נפשותיכם.

הוי: שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים תִּתֶּן לְךָ וגו׳.

תרגום לעבריתשונן משחיז, מלטש

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

השיהא השוטר כשופט — במקום שיש דין אין דין

דרשת הפסוק · ״שופטים ושוטרים״ · השוטר כשופט; דין שנעשה למטה אינו נעשה למעלה

״ומהו כן״ — בכתב היד ״ומהי״, ותוקן במאגרים ״ומהו״ (וכך במהדורת ליברמן ובדפוס).

בדפוס: ״ושלא יהא המכה צריך ללקות, דבר אחר רבי אליעזר אומר במקום שיש דין אין דין״.

דבר אחר:

שֹׁופְטִים וגו׳(דברים טז, יח).

רבנין אמרי:

שיהא השוטר כשופט,

כשיהיו המעשים כנגד המקל והרצועההמקל והרצועה — כלי המלקות של השוטר,

ושלא יהא המלקההמלקה — המכה, מי שמלקה את הנידון צריך ללקות.

דאמר רבי אליעזר:

במקום שיש דין — אין דין;

ובמקום שאין דין — יש דין.

ומהו כן?

אלא, אמר רבי אליעזר:

אם נעשה הדין למטה — אין הדין נעשה למעלה;

ואם לא נעשה למטה — נעשה למעלה.

תרגום לעבריתהמקל והרצועה כלי המלקות של השוטר המלקה המכה, מי שמלקה את הנידון

ושש מעלות לכסא — ששה לאוין בפרשה

דרשת הפסוק · ״שופטים ושוטרים״ · שש מעלות כסא שלמה כנגד ששת הלאוין; סדר הדין ומשוא פנים

הלאוין: ״לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שחד״ (דברים טז, יט); ״לא תטע לך אשרה״ (טז, כא); ״ולא תקים לך מצבה״ (טז, כב); ״לא תזבח ליי אלהיך שור ושה״ (יז, א). ״ויאמר המלך שלמה זאת אומרת״ — בפסוק (מלכים א ג, כג) ״ויאמר המלך זאת אמרת״.

״אמר רבי סימא״ — בכתב היד ״אר׳ס״, ונפתח כבדפוס. ״האנטיריקון״ — כך בכתב היד ובמהדורת ליברמן; בדפוס ״האנטדיקון״ (ἀντίδικος, בעל הדין).

בדפוס: ״לא תכירו פנים רבי אלעזר״ ורבן שמעון בן גמליאל — בכתב היד ״רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמני״; ״אחד עשיר ואחד עני יהא אומר לבוש כשם שהוא לבוש או הלבישו כשם שאתה לבוש״.

דבר אחר:

שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים(דברים טז, יח).

אמר רבי אחא:

בא וראה:

שש מעלות היו לכסאו של שלמה,

שנאמר: שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא(מלכים א י, יט).

ובפרשה הזו כתובים ששה דברים לא תעשה, ואלו הן:

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט(דברים טז, יט);

לֹא תַכִּיר פָּנִים;

וְלֹא תִקַּח שֹׁוחַד;

ולֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה(דברים טז, כא);

וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה(דברים טז, כב);

לֹא תִזְבַּח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים יז, א).

הרי ששה.

והיה הכרוזהכרוז — המכריז עומד לפני כסאו של שלמה.

כיון שהיה עולה במעלה הראשונה — היה הכרוז אומר: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט;

מעלה השנייה — היה הכרוז אומר: לֹא תַכִּיר פָּנִים;

שלישית — היה הכרוז אומר: לֹא תִקַּח שֹׁוחַד;

רביעית — היה כרוז אומר: לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה;

חמישית — היה הכרוז אומר: לֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה;

ששית — היה אומר: לֹא תִזְבַּח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה.

סדר הדין

אמר רבי חייא בר אבא:

סדר הדין כך הוא:

התובע תובע, והנתבע משיב, והדיין מכריע.

אמר רבי סימא:

צריך הדיין לשנות את טענותיהן מפיו.

וממי את למד? משלמה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שלמה זֹאת אֹומֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וגו׳(מלכים א ג, כג).

אמר רבי יהודה בר אלעאי:

שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את האנטיריקוןהאנטיריקון — בעל הדין שכנגד — מושיב.

ואיזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב.

דאמר רבי ישמעאל:

היה דיין, והיו שני בני אדם באין אצלו לדין, אחד עני ואחד עשיר —

יהיה אומר לעשיר: או לבוש כמו שהוא לבוש, או הלבישו כמותך.

לא תכיר פנים

לֹא תַכִּיר פָּנִים.

רבי אליעזר ורבי שמואל בר נחמני.

רבי אליעזר אומר:

אם היית יודע שהדין עמו — אל תסביר לו פניםתסביר לו פנים — תראה לו פנים יפות,

שלא יהא אומר: מתחלה היה רוצה לזכותו.

ורבי שמואל בר נחמן אמר:

אם תדע שאין הדין עמו — הסביר לו פנים,

שלא יהא אומר: מתחלה היה רוצה לחייבני.

אמר רבי חנינא:

כתוב אחד אומר: וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק(דברים א, טז),

וכתוב אחד אומר: וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵטֵב(דברים יג, טו).

היאך?

אם ראית דין מרומהמרומה — שיש בו רמאות — חקרהו;

ואם ראית הדין יוצא לאמיתו — צדקהוצדקהו — פסוק אותו כפי הצדק.

תרגום לעבריתהכרוז המכריז האנטיריקון בעל הדין שכנגד תסביר לו פנים תראה לו פנים יפות מרומה שיש בו רמאות צדקהו פסוק אותו כפי הצדק

זמשל למלך שנתן את הפרדס לבנו הקטן

דרשת הפסוק · ״שופטים ושוטרים״ · וחתימה · הדין האהוב ניתן לישראל האהובים; בזכות הדין והצדקה הגאולה

״כי יי אוהב משפט״ — תהלים לז, כח (בדפוס מישעיה סא, ח: ״כי אני יי אוהב משפט״).

״אמר רבי לוי״ — בכתב היד ״אר׳ל״, ונפתח כבדפוס.

בדפוס: ״אמר רבי לוי״… ״למלך שהיו לו בנים הרבה״; ״ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין״; בסופו הפסוק במלואו ״כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות״.

דבר אחר:

שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים(דברים טז, יח).

אמר רבי לוי:

למה הדבר דומה?

למלך שהיו לו בנים הרבה, והיה אוהב את הקטן יותר מכלם;

והיה לו פרדס אחד, והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו.

אמר המלך:

נותן אני את הפרדס הזה, שאני אוהבו יותר מכל מה שיש לי,

לבני הקטון, שאני אוהבו יותר מכל בני.

כך אמר הקדוש ברוך הוא:

מכל האומות — איני אוהב אלא ישראל,

שנאמר: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹוהֲבֵהוּ(הושע יא, א);

ומכל מה שבראתי — איני אוהב אלא הדין,

שנאמר: כִּי יְיָ אֹוהֵב מִשְׁפָּט(תהלים לז, כח).

אמר הקדוש ברוך הוא:

נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב.

הוי: שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים.

חתימה

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

בני, חייכם — בזכות שאתם משמרין את הדין, אני מתגבה,

שנאמר: וַיִּגְבַּהּ יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט(ישעיה ה, טז);

ועל ידי שאתם מגברין את הדין — אף אני עושה צדקה, ומשרה קדושתי ביניכם.

מנין?

שכתוב: וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.

ואם שמרתם את שניהם, הצדקה והדין — מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה.

מנין?

שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה וגו׳(ישעיה נו, א).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אשהוא— (הוספה)
גכזבח— (הוספה)
גמה— (הוספה)
דרבי נחמיה אמר:— (הוספה)
דאם שונן אני את חרבי, בברק חרבי אני מחריב את עולמי.— (הוספה)
דומה אעשה? וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי.— (הוספה)
הומהוומהי

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147
§§602§§

מדרש דברים רבה

דרשה ב

כי תבא אל הארץ

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי(דברים יז, יד)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

חמלך לא דן ולא דנין אותו — חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות

הלכה · ילמדנו · אין דן את המלך אלא הקדוש ברוך הוא; ישראל ביקשו מלך, ומשה הזהיר שיהא מאחיהם

״מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו״ — משנה סנהדרין ב, ב. ״וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבה״ — בפסוק (דניאל ז, ב) ״רבא״.

בדפוס: ״שתהיו חורין מן המלכות״; ״כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו״; ״אבל אתם לא בקשתם כן״.

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ וגו׳(דברים יז, יד),

וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ.

הלכה:

מלך ישראל שהיה לו עסק — מהו שיהא לו מותר לדון לפני בית דין?

כך שנו חכמים:

מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו(משנה סנהדרין ב, ב).

למדונו רבותינו: למה אין דנין את המלך?

אמר רבי ירמיה:

שכן כתיב בדוד המלך: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא(תהלים יז, ב).

הוי: אין בריה דן את המלך אלא הקדוש ברוך הוא.

רבנין אמרי:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

בני, כך חשבתי — שתהיו חירותחירות — בני חורין מן המלכיות,

שנאמר: פֶּרֶא לִמֻּוד מִדְבָּר(ירמיה ב, כד).

כשם שהערודשהערוד — חמור הבר (הפרא) הזה גדל במדבר ואין אימת מלכות עליו — כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם.

אבל אתם לא חשבתם כן, אלא בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ.

ואין רוּחַ אלא מלכיות.

מנין?

שנאמר: וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּאוארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא — והנה ארבע רוחות השמים מגיחות אל הים רבה(דניאל ז, ב).

אמר הקדוש ברוך הוא:

ואם תאמרו שאיני יודע שסופכם לעזבני —

כבר הזהרתי על ידי משה, ואמרתי לו:

הואיל וסופן לבקש להם מלך בשר ודם — מהם ימליכו עליהם, ולא מלך נכרי.

מנין?

ממה שקרינו בענין: וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ וגו׳.

תרגום לעבריתחירות בני חורין שהערוד חמור הבר (הפרא) וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא והנה ארבע רוחות השמים מגיחות אל הים

חלק ב

פתיחתות

טמִמְּלֹוךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּוקְשֵׁי עָם

פתיחתא ראשונה ושנייה · מלך חנף מוקש לדור; הבוטח בבשר ודם עובר כמותו

מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם(איוב לד, ל)

בסעיף שתי פתיחתות: ״ממלוך אדם חנף״ (איוב לד, ל) ו״אל תבטחו בנדיבים״ (תהלים קמו, ג). ״ואין קורא בהם אלי״ — בפסוק (הושע ז, ז) ״אין קרא״.

״פרוסטמיא״ — כך בכתב היד ובמהדורת ליברמן (προστασία?, חסות, מעמד); בדפוס ״פרוסטיא״.

בדפוס: ״ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח כענין שנאמר… התפול צפור״; ״אף פרוסטיא שלו עוברת״.

דבר אחר:

וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ וגו׳(דברים יז, יד).

הדא הוא דכתיב:

מִמְּלֹוךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּוקְשֵׁי עָם(איוב לד, ל).

רבי יוחנן וריש לקיש.

רבי יוחנן אמר:

אם ראית אדם חנף ורשע מנהיג את הדור —

נוח לו לדור לפרוח באוירלפרוח באויר — לעוף באוויר (כציפור הנמלטת מן המוקש), ולא להשתמש בו.

ואין הלשון הזה מִמֹּוקְשֵׁי עָם אלא לפרוח,

שנאמר: הֲתִיפֹּול צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ(עמוס ג, ה).

דבר אחר:

מִמְּלֹוךְ אָדָם חָנֵף.

רבנין אמרי:

כיון שעמדו מלכים על ישראל, התחילו משעבדין בהם.

אמר הקדוש ברוך הוא:

לא אתם עזבתם אותי, ובקשתם לכם מלך?

הוי: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ.

אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים

דבר אחר:

אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ.

הדא הוא דכתיב:

אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים וגו׳(תהלים קמו, ג).

אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

כל מי שבוטח בהקדוש ברוך הוא — זוכה להיות כיוצא בו,

שנאמר: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ וגו׳(ירמיה יז, ז);

אבל כל מי שבוטח בעבודה זרה — נתחייב להיות כיוצא בה,

שנאמר: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹושֵׂיהֶם(תהלים קטו, ח).

רבנין אמרי:

כל מי שנשען בבשר ודם — עובר, אף פרוסטמיאפרוסטמיא — מעמדו, שררתו וחסותו שלו עוברת,

שנאמר: בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.

מה כתיב אחריו?

תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁוב לְאַדְמָתוֹ(תהלים קמו, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא:

ויודעין שאין בשר ודם כלום, ומניחין כבודי ואומרין: שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ(שמואל א ח, ה)!

מה אתם מבקשים מלך?

חייכם, סופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלכיכם,

שנאמר: כׇּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ ואין קֹורֵא בָהֶם אֵלָי(הושע ז, ז).

תרגום לעבריתלפרוח באויר לעוף באוויר (כציפור הנמלטת מן המוקש) פרוסטמיא מעמדו, שררתו וחסותו

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

ישלשה דברים בכניסתן לארץ — לשון הרע

דרשת הפסוק · ״ואמרת אשימה עלי מלך״ · בית המקדש לא נבנה בימי שאול בשביל הדלטורין; לשון הרע הורג שלשה; הנחש

״[אותם]״, ״[לשון הרע]״, ״[שכינה]״ — השלמות מאגרים (וכך במהדורת ליברמן). ״לשון (הר..) שלישי״ — מחוק במאגרים. ״רבי (יהודה) יהושע דסכנין״ — ״יהודה״ מחוק במאגרים. ״כבני אדם״ — בכתב היד ״בבני״, ותוקן במאגרים (וכך בדפוס). ״שלא יהא מסיח״ — בכתב היד ״היה״ מחוק, ו״יהא״ בגליון (וכך בדפוס; במהדורת ליברמן ״היה״). ״בשם רבי לוי״ — בכתב היד ״בשר׳ל״, ונפתח כבדפוס.

״ואחביא מנביאי יי חמשים איש במערה״ — בפסוק (מלכים א יח, יג) ״מאה איש חמשים חמשים איש במערה״.

בדפוס: ״למחות זכרו של עמלק״; ״ומינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק״; ״דבר אחר אמר רב מונא כל שאומר לשון הרע״ — בכתב היד ״רבי אבא״; ״שעומד ברומי והורג בסוריא עומד בסוריא והורג ברומי״.

דבר אחר:

ואָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ(דברים יז, יד).

אמר רבי יהודה בר אלעאי:

על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן:

למחות זרעו של עמלק,

ולמנות להם מלך,

ולבנות להם בית המקדש.

ולמה לא בנו בית המקדש?

שהיו ביניהן דילטוריןדילטורין — מלשינים, מוסרים.

תדע לך —

דאמר רבי שמואל בר נחמן:

דורו של אחאב — עובדי עבודה זרה, והיו יוצאים למלחמה ונוצחין;

ודורו של שאול — כולם היו בני תורה, והיו יוצאים למלחמה ונופלין.

ולמה דורו של אחאב נוצחין?

שלא היה ביניהם דילטורין;

לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין.

תדע לך:

כשבקשה איזבל להרוג כל נביאי יי, מה עשה עובדיה?

הטמין אותם במערות,

שנאמר: וָאַחְבִּיא מִנְּבִיאֵי יְיָ חמשים אִישׁ בַּמְּעָרָה(מלכים א יח, יג);

ולא היה שאמר לאחאב: כך וכך עשה עובדיה.

אבל דורו של שאול — כולן היו דילטורין.

תדע לך:

כשהיה רודף את דוד, היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול:

בְּבא דּוֹאֵג הָאֲדֹומִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וגו׳(תהלים נב, ב).

לפיכך היו נופלין במלחמה.

לשון הרע מסלק את השכינה

אמר רבי אבא:

כל מי שאומר לשון הרע — מסלק את השכינה מלמטה למעלה.

תדע לך, מה דוד אומר:

רבונו של עולם, נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים אֶשְׁכְּבָה וגו׳(תהלים נז, ה).

מה כתיב אחריו?

רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים וגו׳(תהלים נז, ו).

אמר לו: רבונו של עולם, מה שכינה עושה למטה? סלק אותה לרקיע!

לשון שלישי

אמר רבי שמואל בר נחמני:

למה נקרא שמו לשון הרע לשון שלישי?

מפני שהוא הורג שלשה:

האומרו, והמקבלו, ומי שנאמר עליו.

מנין?

מדואג שאמרו, ושאול שקבלו, ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם.

שאלו לנחש

אמר רבי שמואל בר נחמני:

שאלו לנחש, ואמרו לו: למה אתה מצוי בין הגדרות?

אמר להם: שפרצתי גדרו של עולם.

אמרו לו: ולמה אתה הולך ולשונך שותתשותת — נגרר, זב על הארץ בארץ?

אמר להם: שהוא גרם לי, שאמרתי לשון הרע על בוראי.

ומה היה הלשון הרע?

אמר רבי יהושע דסכניןדסכנין — איש סכנין, עיר בגליל בשם רבי לוי:

הנחש הראשון היה משיחמשיח — מדבר, משוחח כבני אדם.

כיון שלא היו אדם וחוה מבקשים לאכול מאותו אילן, התחיל לומר לשון הרע על בוראו.

אמר להן:

מן האילן הזה אכל הבורא וברא עולמו,

וצוה אתכם שלא תאכלו ממנו — ותבראו עולם אחר.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?

קצץ רגליו, וכרת את לשונו, שלא יהא מסיח.

שאלו לנחש: מה אתה נהנה שאתה נושך?

אמר להם:

עד שאתם שואלין אותי — למה אין אתם שואלין לבעלי לשון הרע?

הדא הוא דכתיב:

אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן(קהלת י, יא).

מהו? שנהנה שאומר לשון הרע.

אמרו לנחש: למה אתה נושך באבר אחד, וארסךוארסך — הארס שלך מהלך בכל האיברים?

אמר להם:

עד שאתם שואלין אותי — למה אין אתם שואלין לבעלי לשון הרע,

שאומר ברומי והורג בסוריאבסוריא — סוריה, אומר לשון הרע בסוריא והורג ברומי?

הוי, מה קשה לשון הרע:

שנצטוו לבנות בית המקדש,

ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע — לא נבנה בימיהם.

תרגום לעבריתדילטורין מלשינים, מוסרים דסכנין איש סכנין, עיר בגליל משיח מדבר, משוחח שותת נגרר, זב על הארץ בסוריא סוריה וארסך הארס שלך

יאבקשתם מלכים — והיה יי למלך על כל הארץ

דרשת הפסוק · ״אשימה עלי מלך״ · וחתימה · המלכים הפילו את ישראל, וישראל מבקשים את מלכם הראשון

״ויפלו חללים בהר הגלבוע״ — שמואל א לא, א (דברי הימים א י, א). בדפוס הפסוק מקוצר: ״נס ישראל מפני פלשתים וגו׳״.

בדפוס: ״ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב״; ״אין אנו מבקשין מלך ישראל למלכנו הראשון אנו מבקשין״; ״אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם כך אני עושה״.

דבר אחר:

אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ(דברים יז, יד).

רבנין אמרי:

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה בקשתם מלכים — ועמדו המלכים והפילו אתכם בחרב.

שאול הפילן בהר הגלבוע,

שנאמר: וַיָּנֻוסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּועַ(שמואל א לא, א);

דוד נתן בהם מגפה,

שנאמר: וַיִּתֵּן יְיָ דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל(שמואל ב כד, טו);

אחאב עצר עליהם את הגשמים,

שנאמר: אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וגו׳(מלכים א יז, א);

צדקיהו החריב בית המקדש.

כיון שראו מה הגיען מתחת ידי מלכיהם, התחילו צווחין:

אין אנו מבקשים מלך — למלכינו הראשון אנו מבקשים!

שנאמר: כִּי יְיָ שֹׁופְטֵנוּ יְיָ מְחֹוקְקֵנוּ יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ(ישעיה לג, כב).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אני עושה.

מנין?

שנאמר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ(זכריה יד, ט).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יאותם— (הוספה)
ילשון הרע— (הוספה)
ישכינה— (הוספה)
יכבניבבני

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147
§§603§§

מדרש דברים רבה

דרשה ג

כי תקרב אל עיר

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם(דברים כ, י)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

יבדברים שאמרו מפני דרכי שלום — עושה שלום במרומיו

הלכה · ילמדנו · כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום; שלום בין המאורות, המזלות והמלאכים; המלחמה פותחת בשלום

״אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל״ — משנה גיטין ה, ח. ״אני ראשון (ואני)״ — ״ואני״ מחוק במאגרים. ״[של] שלום״ — השלמת מאגרים.

מקבילות: ״מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה״ — בבלי ראש השנה פרק ב, כג ע״ב (״אמר רבי יוחנן… מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה״); ירושלמי ראש השנה ב, ה (״אמר רבי יוחנן: כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו — מימיה שלחמה לא ראתה פגימתה שללבנה״), ושם גם דברי רבי לוי על המזלות (״לעולם לית מזל חמי מה דקומוי, אלא כולהון סלקין כאילין דסלקין בסולמא הפיך״). ״מיכאל… וגבריאל…״ — פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות; במדבר רבה יב, ח.

בדפוס: ״ראה כמה הוא כחו של שלום אמר רבי יוחנן״ — בכתב היד ״קשה כחו… רבי יונתן״; ״כאדם היורד מעל הסולם ופניו לאחוריו״; ״מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש״ (בכתב היד הפוך).

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ(דברים כ, י).

אלו דברים שאמרו מפני דרכי שלום.

כך שנו חכמים:

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון, אחריו לוי, אחריו ישראל(משנה גיטין ה, ח).

ראה כמה הוא קשה כחו של שלום!

אמר רבי יונתן:

מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנהפגימתה של לבנה — החלק החסר של הירח בחידושו.

למה כן?

מפני דרכי שלום,

שנאמר: הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹושֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו(איוב כה, ב).

אמר רבי לוי:

אין אחד מן המזלותהמזלות — גרמי השמים, הכוכבים הללו שהן מהלכין ברקיע — אינו רואה מה שלפניו, אלא מה שלאחריו,

כאדם שהוא עולה בסולם לאחריו,

כדי שיהא כל מזל ומזל אומר: אני ראשון.

הוי: עֹושֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.

דבר אחר:

עֹושֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.

אמר ריש לקיש:

מיכאל כולו אש, וגבריאל כולו שלג,

ועומדין זה אצל זה, ואינן מזיקין זה לזה.

אמר בר קפרא:

ומה אם העליונים, שאין בהם לא קנאה ולא תחרותתחרות — מריבה, קנאה ולא שנאה — הם צריכין שלום;

התחתונים, שכולם שנאה ותחרות וקנאה — על אחת כמה וכמה!

רבנין אמרי:

תדע לך כמה הוא גדול כחו של שלום:

שאפילו המלחמה, שאין אדם יורד לתוכה אלא בחרבות וברמחים —

אמר הקדוש ברוך הוא:

כשאתם הולכין לעשות מלחמה, לא תהיו פותחין תחלה אלא בשלום.

ממה שקרינו בענין: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם וגו׳.

תרגום לעבריתפגימתה של לבנה החלק החסר של הירח בחידושו המזלות גרמי השמים, הכוכבים תחרות מריבה, קנאה

חלק ב

פתיחתא

יגוְתִגְזַר אֹומֶר וְיָקׇם לָךְ

פתיחתא · הקדוש ברוך הוא מסכים לגזרות משה: הסליחה, שבירת הלוחות, הפתיחה בשלום

וְתִגְזַר־אֹמֶר וְיָקׇם־לָךְ וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר(איוב כב, כח)

״במרגלים״ — כך בכתב היד ובמהדורת ליברמן; בדפוס ״בעגל״, ושם ״רבנן אמרי״ (בכתב היד ״רב אמר״). ״והורג[ם]״ — השלמת מאגרים. ״אמר רבי ברכיה״ — בכתב היד ״א׳ל ר׳״ (?), ותוקן במאגרים ״אמר״; כך במהדורת ליברמן ובדפוס. ״שלי בטלת״ — כך בכתב היד ובדפוס; במאגרים ובמהדורת ליברמן תוקן ״בטלה״.

״סלחתי כדבריך״ — בפסוק (במדבר יד, כ) ״כדברך״.

בדפוס: ״אמר רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי כל מה שגזר משה הסכים הקדוש ברוך הוא עמו״ — בכתב היד ״רבי יהושע בשם רבי יהושע בן לוי״ (״בשריב׳ל״); ״שילחם עם סיחון״ — בלי ״ועוג״.

דבר אחר:

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר(דברים כ, י).

הדא הוא דכתיב:

וְתִגְזַר אֹומֶר וְיָקׇם לָךְ(איוב כב, כח).

רב אמר:

המקרא הזה מדבר בשעה שכעס הקדוש ברוך הוא על ישראל במרגלים.

אמר הקדוש ברוך הוא:

מה הם סבורים, שאני צריך חרבות ורמחים להרוג אותם בהם?

כשם שבראתי עולמי בדבר,

שנאמר: בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ(תהלים לג, ו) —

כך אני עושה להם: מוציא דבר מפי והורגם,

שנאמר: אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִישֶׁנּוּ(במדבר יד, יב).

מהו וְאוֹרִישֶׁנּוּ?

אמר לו: אני מוריש אותם לך, ומעמיד אחרים ממך,

שנאמר: וְאֶעֱשֶׂה אֹותְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.

כיון ששמע משה כן, התחיל מבקש עליהם רחמים.

ומה אמר משה באותה שעה?

אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְיָ(במדבר יד, יד) —

אַתָּה יְיָ.

אמר רבי אחא בשם רבי שמעון בן לקיש:

אמר לו משה:

רבונו של עולם, הרי מדת הדין וכף מאזנים מעוייןמעויין — מאוזן, שקול;

ועדיין אתה אומר: אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, ואני אומר: סְלַח נָא(במדבר יד, יט).

אמר לו: הדבר נראה מי נוצח — או אַתָּה יְיָ, או אני.

אמר רבי ברכיה:

אמר ליה הקדוש ברוך הוא:

חייך, שלי בטלת, ושלך קיימת,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ(במדבר יד, כ).

הוי: וְתִגְזַר אֹומֶר וְיָקׇם לָךְ.

כל מה שגזר משה הסכים הקדוש ברוך הוא

אמר רבי יהושע בשם רבי יהושע בן לוי:

כל מה שגזר משה — הסכים הקדוש ברוך הוא.

כיצד?

לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לשבור את הלוחות;

הלך משה ושברן מעצמו.

ומנין שהסכים?

דכתיב: אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ(שמות לד, א) — יישר כחךיישר כחך — יפה עשית ששברת.

הקדוש ברוך הוא אמר לו שילחם עם סיחון ועוג,

שנאמר: וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה(דברים ב, כד);

הוא לא עשה כן, אלא:

וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר(דברים ב, כו).

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אמרתי לך להלחם עמו, ואתה פתחת לו בשלום?

חייך, שאני מקיים גזירתיך:

כל מלחמה שיהו הולכין — לא יהו פותחין אלא בשלום,

שנאמר: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו׳.

תרגום לעבריתמעויין מאוזן, שקול יישר כחך יפה עשית

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

ידיהושע קיים הפרשה הזו

דרשת הפסוק · ״וקראת אליה לשלום״ · יהושע שלח פרוסטיגמא: הגרגשי פנה, הגבעונים השלימו, והמלכים נפלו

״פרוסטיגמא״ (πρόσταγμα, פקודה) — אחריו ״פורסריטגמא״ שמחקו הסופר (במהדורת ליברמן בסוגריים); בדפוס ״היה פורש דאטגמא״. ״ויכם עד בלתי השאיר לו שריד״ — יהושע י, לג (״ויכהו יהושע ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד״); בדפוס דברים ג, ג (״ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד״).

בדפוס: ״מי קיים הפרשה הזאת יהושע בן נון״; ״זו אפריקי״; ״שבאו להלחם עמו הפילם הקדוש ברוך הוא בידו״.

אמר רבי שמואל בר נחמני:

יהושע קיים הפרשה הזו.

מה עשה יהושע?

היה שולח פרוסטיגמאפרוסטיגמא — כתב צו, מנשר בכל מקום שהיה הולך לכבוש, והיה כותב בה:

מי שבקש להשלים — יבא וישלים;

ומי שמבקש לילך לו — ילך לו;

ומי שהוא מבקש לעשות מלחמה — יבא ויעשה.

מה עשה הגרגשיהגרגשי — אחד משבעת עמי כנען?

פנה והלך לו מלפניהם,

ונתן לו הקדוש ברוך הוא ארץ יפה כארצו — זו אפרקיאאפרקיא — אפריקה (צפון אפריקה).

הגבעונים, שהשלימו — עשה להם יהושע שלום.

אבל שלשים ואחד מלכים, שבאו להלחם עמו — הפילם הקדוש ברוך הוא בידו.

מנין?

שנאמר: ויכם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד(יהושע י, לג).

תרגום לעבריתפרוסטיגמא כתב צו, מנשר הגרגשי אחד משבעת עמי כנען אפרקיא אפריקה (צפון אפריקה)

טווְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם — גדול השלום

דרשת הפסוק · ״וקראת אליה לשלום״ · וחתימה · הקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לשונאיו וחס על המצרים; מעשה רבי מאיר; גדול השלום, וכל הברכות חותמות בו

״מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש — וכו׳, כמו שכתוב בויקרא, עד: אמר להם: ולא דיו למאיר להיות שוה לקונו״ — כך בכתב היד: הסופר קיצר והפנה לויקרא רבה ט, ט (מהדורת מרגליות: ״ר׳ מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא… אמ׳ להו לא דיו למאיר להיות שוה לקונו״). המעשה כולו, שאחריו (״דבר אחר: בקש שלום — מעשה היה ברבי מאיר… ראה כמה גדול כח השלום״), נוסף במאגרים מכתב יד פרמה 3122, ונדפס כאן ממנו; בנוסח פרמה אין סיום ״ולא דיו למאיר״. בדפוס המעשה בלשון פרמה בקירוב, אחרי ״מעשה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש וכו׳״.

במעשה (כתב יד פרמה): ״היית{ה}״ — הה״א מחוקה; ״אמרה לו״ — בכתב היד ״לה״, ו״אמר לה״ — בכתב היד ״לו״ (שניהם מסומנים במאגרים ״כך״); ״הרי (ה..) האשה״ — מחוק; ״וראה אותה״ — אחריו נכתב פעמיים ״האשה להתפלל וראה אותה״ ונמחק; ״מתפסק״ — תיקון ביד אחרת על ״מתפרק״; ״אמר לה״ — בכתב היד ״אמרה״ והה״א מחוקה; ״כמה (כ) גדול״ — מחוק.

״השם הקדוש הנכתב בקדושה״ — בגליון, תחת ״שנקדש״ שמחקו הסופר (במהדורת ליברמן ״שנקדש״; בדפוס ״הנכתב״). ״ש[נ]ת[נו]״ — השלמת מאגרים. ״חביב (הוא) השלום״ — ״הוא״ מחוק במאגרים. ״אביך צוה לפני מותו כה תאמרון ליוסף״ — בפסוק (בראשית נ, טז–יז) ״לאמר כה תאמרו ליוסף״. ״שחותמותיהן של ברכות״: ״פורש סוכת שלום״ — חתימת ברכת השכיבנו; ״עושה שלום״ — חתימת התפלה.

מקבילות: ״השם הקדוש… ימחה על המים כדי להטיל שלום״ — ויקרא רבה ט, ט (בשם רבי ישמעאל: ״גדול שלום ששם הנכתב בקדושה… ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו״).

״אמר רבי לוי״ (חותמות הברכות) — בכתב היד ״אר׳ל״, ונפתח כבדפוס.

בדפוס: ״חס הכתוב עליהן״ — בכתב היד ״חס הקדוש ברוך הוא״; ״דבר אחר חביב הוא השלום שנתנו הקדוש ברוך הוא בשמים שנאמר… עושה שלום במרומיו״ — שאינו בכתב היד; ״ושמעתי שהיה עסוק בשלומן״.

דבר אחר:

וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם(דברים כ, י).

ראה כמה הוא כחו גדול של שלום:

בשר ודם, אם יש לו שונא — הוא מבקש ומחזרומחזר — ומחפש מה לעשות לו.

מהו עושה?

הולך ומכבד לאדם גדול ממנו, שיעשה לאותו שונאו רעה.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן:

אלא כל אומות העולם מכעיסין אותו,

והם ישנים, וכל הנפשות עולות אצלו,

שנאמר: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל חָי(איוב יב, י);

ובבקר הוא מחזיר לכל אחד ואחד נפשו,

שנאמר: נֹותֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ(ישעיה מב, ה).

דבר אחר:

בשר ודם, אם יעשה לחבירו רעה — אינו זזה מלבו לעולם.

אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן:

אלא היו ישראל במצרים, והיו המצריים משעבדין בהם בטיט ובלבנים;

לאחר כל הרעות שעשו לישראל — חס הקדוש ברוך הוא עליהם,

ואמר: לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ(דברים כג, ח).

אלא רדפו אחר השלום,

שנאמר: בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ(תהלים לד, טו).

מעשה ברבי מאיר

דבר אחר:

מהו בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ?

מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש —

וכו׳, כמו שכתוב בויקרא, עד:

אמר להם: ולא דיו למאיר להיות שוה לקונו?

דבר אחר:

בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם.

מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש.

הלכה אותה אשה לביתה — שהיתה לילי שבת — ומצאה הנר כבה.

אמר לה בעלה: איכן היית עכשיו?

אמרה לו: שומעת הייתי לרבי מאיר דורש.

והיה אותו האיש ליצןליצן — לץ, לגלגן.

אמר לה:

כך וכך — אין את נכנסת בביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר!

יצאה לה מביתו.

נגלה אליהו זכור לטוב על רבי מאיר.

אמר לו: הרי האשה בשבילך יצאה מביתו.

הודיעו אליהו איך היה המעשה.

מה עשה רבי מאיר?

הלך וישב לו בבית המדרש הגדול.

באתה אותה להתפלל, וראה אותה, ועשה עצמו מתפסקמתפסק — כמי שעיניו כואבות (מעמיד פנים כחולה).

אמר: מי יודע ללחוש לעיןללחוש לעין — לרפא את העין בלחש?

אמרה לו אותה האשה: אני באתי ללחוש.

רקקה בפניו של רבי מאיר.

אמר לה: לכי, התרצי לבעלך.

ראה כמה גדול כח השלום!

גדול השלום

דבר אחר:

אמר רבי עקיבא:

תדע לך כמה כחו גדול של שלום:

שאמר הקדוש ברוך הוא:

בשעה שאדם מקנא לאשתומקנא לאשתו — מתרה באשתו שלא תסתר עם אדם (סוטה) — השם הקדוש הנכתב בקדושה ימחה על המים,

כדי להטיל שלום בין סוטה לבעלה.

אמר ריש לקיש:

גדול הוא השלום,

שאמר הכתוב דברים של בדאיבדאי — שקר, דברים בדויים לבדן — ליתן שלום בין יוסף לאחיו.

בשעה שמת אביהם, היו מתייראין שלא ינקום להם.

ומה אמרו לו?

אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ(בראשית נ, טז) כֹּה תאמרון לְיוֹסֵף(בראשית נ, יז).

ואין אנו מוצאין שצוה יעקב אבינו;

אלא אמרו הכתובים דברי בדאי מפני דרכי שלום.

דבר אחר:

גדול הוא השלום, שנתנו הקדוש ברוך הוא לציון,

שנאמר: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם(תהלים קכב, ו).

דבר אחר:

גדול הוא השלום, שנתנו הקדוש ברוך הוא לקרובים ולרחוקים,

שנאמר: שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב(ישעיה נז, יט).

דבר אחר:

חביב הוא השלום, שלא נתנו הקדוש ברוך הוא לרשעים,

שנאמר: אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים(ישעיה מח, כב).

חביב הוא השלום, שנתנו הקדוש ברוך הוא לפנחס בשכרו,

שנאמר: הִנְנִי נֹותֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם(במדבר כה, יב).

גדול השלום, שאין הקדוש ברוך הוא מבשר ירושלם שנגאלים אלא בשלום,

שנאמר: מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב(ישעיה נב, ז).

חותמות הברכות

דבר אחר:

אמר רבי לוי:

חביב השלום, שכל חותמותיהן של ברכות אינן אלא בשלום:

קריאת שמע — חותמה: פורש סוכת שלוםפורש סוכת שלום — חתימת ברכת השכיבנו בערבית (בנוסח ארץ ישראל);

התפלה — חותמה: בעושה שלום;

ברכת כהנים — וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).

דבר אחר:

חביב הוא השלום, שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלם אלא בשלום,

שנאמר: הִנְנִי נֹוטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם(ישעיה סו, יב).

חתימה

אמר דוד:

מבקש הייתי לשמוע מהו סיחתוסיחתו — שיחתו, דיבורו של הקדוש ברוך הוא,

ושמעתי שהיה מדבר בשלום,

שנאמר: אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְיָ וגו׳(תהלים פה, ט).

אמר רבי שמעון בן חלפתא:

ראה כמה חביב השלום:

שבקש הקדוש ברוך הוא לברך את ישראל,

ולא מצא כלי שהוא מחזיק את כל הברכות לברכן בו אלא השלום,

שנאמר: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם(תהלים כט, יא).

תרגום לעבריתומחזר ומחפש ליצן לץ, לגלגן מתפסק כמי שעיניו כואבות (מעמיד פנים כחולה) ללחוש לעין לרפא את העין בלחש מקנא לאשתו מתרה באשתו שלא תסתר עם אדם (סוטה) בדאי שקר, דברים בדויים פורש סוכת שלום חתימת ברכת השכיבנו בערבית (בנוסח ארץ ישראל) סיחתו שיחתו, דיבורו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יבשל— (הוספה)
יגם— (הוספה)
טולולה
טולהלו
טונ— (הוספה)
טונו— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר מכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147; מעשה רבי מאיר מכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122