מדרש

תנחומא (בובר)

פרשת כי תשא

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת כי תשא

  1. אכי תשא את ראש בני ישראלשמות ל, יב
  2. בויתן אל משה ככלתושמות לא, יח
  3. גויאמר משה אל יי ראה אתהשמות לג, יב
  4. דויאמר יי אל משה כתב לךשמות לד, כז
§§2301§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה א

כי תשא את ראש בני ישראל

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיְיָ בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם(שמות ל, יב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אשׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג — הסנהדרין שבאמצע בית המקדש

פתיחתא ראשונה · קצרה · הסנהדרין נמשלה לשרר שבאמצע הגוף ולחצי הירח, ואינה חסרה משלשה ועשרים

שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים(שיר השירים ז, ג)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״הסהר כמו הסוחר״ — בובר הקיפו בסוגריים, והושאר. ״ושני חלקים״, ״עשרים ושלשה״ — בנוסח בובר ״וב׳ חלקים״, ״כ״ג״. ״בין הערבים״ — בנוסח בובר ״בין בערבים״ (טעות דפוס), ותוקן.

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא ב — ״שררך זה סנהדרין… מה השרר הזה נתון באמצעיתו של אדם, כך סנהדרין יושבין בלשכת הגזית שהיא באמצע בית המקדש; מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו…״; שיר השירים רבה ז, ג — ״שררך אלו סנהדרין, מה תינוק זה…״, ו״אגן הסהר — אבון בר חסדאי אמר״; במדבר רבה א, ד — ״שררך אגן הסהר — מדבר בסנהדרין שהיתה נתונה בלשכת הגזית״; פסיקתא רבתי י — ״שררך אגן הסהר… אבא בן חסדא אמר: בבבל…״.

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳(שמות ל, יב).

זה שאמר הכתוב:

שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג(שיר השירים ז, ג).

מדבר בסנהדרין של ישראל, שהיתה נתונה באמצעי של בית המקדש, בלשכת הגזיתבלשכת הגזית — בלשכה הבנויה אבני גזית שבעזרה, מושב הסנהדרין הגדולה, שנמשל בשררבשרר — בטבור:

מה השרר הזה נתון באמצע הגוף,

כך היתה סנהדרין של ישראל נתונה באמצע בית המקדש.

דבר אחר:

שׇׁרְרֵךְ —

מה השרר הזה, כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו, השרר שלו — ממנו חי הוא,

כך ישראל חיין מסנהדרין;

לפיכך נמשלו בסנהדרין בשרר.

מהו אַגַּן הַסַּהַר?

פתרון של פרגמטיאפרגמטיא — סחורה, עסק מסחר — הסהר כמו הסוחר — כל מה שצריך הוא יוצא מתוכו.

ואין הלשון הזה אלא לשון פתרון,

שנאמר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹות(שמות כד, ו).

דבר אחר:

שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר —

אבין בר רב חסדא אמר:

מהו אַגַּן הַסַּהַר? כחצי הירח, שקורין לירח סיהראסיהרא — הירח.

אַגַּן הַסַּהַר — שנו רבותינו: סנהדרין היתה כחצי גורן עגולהכחצי גורן עגולה — בחצי עיגול, כגורן העגולה.

אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג — שאינן חסירין אחת משלשתן.

המזג — מי שהוא מוזג כראוי: מוזג שלישו של כוס יין, ושני חלקים מים;

כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, שלא היה אחד מהם נפנה לצרכו.

ומה היו עושין?

כשהיה אחד מהם רוצה לצאת, היה סופר:

אם היו עשרים ושלשה — היה יוצא,

ואם לאו — לא היה יוצא,

שכתיב: אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג — ולא היו חסרים אחד משלשתן.

לפיכך: אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג.

תרגום לעבריתבלשכת הגזית בלשכה הבנויה אבני גזית שבעזרה, מושב הסנהדרין הגדולה בשרר בטבור פרגמטיא סחורה, עסק מסחר סיהרא הירח כחצי גורן עגולה בחצי עיגול, כגורן העגולה

בבִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים — ישראל נמשלו בחטים, לפיכך הוא סופרן

פתיחתא שנייה · תורת כהנים באמצע התורה; ישראל עולים במנין כחטים; אין אדם מונה משפלות של זבל, של מוץ ושל קש

שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים(שיר השירים ז, ג)

מראש הסימן עד ״לכך כתיב בטנך ערמת חטים וגו׳״ — אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. משם עד ״יאכלמו כקש״ — כתב יד אוקספורד 154, ומשם עד סוף הסימן — כתב יד וטיקן 34, יד ראשונה (בובר הביאו בסוגריים מרובעים).

״ושל זבל״ — לפניו בכתב היד ״של מוץ״, שהסופר מחקו; בנוסח בובר ״לא משפלות של זבל״. ״ויאמר יי אמחה״ — השם בכתב היד חסר בחלקו, ומאגרים השלימוהו. ״בקמין״ — היו״ד מסופקת. ״יאכלמו כקש״ — בכתב היד ״יאכל׳ כקש״. ״על בן בתו״ — כך בכתב יד וטיקן (בובר: ביתו). ״כי תשא בני״ — כך בכתב יד וטיקן, בדילוג ״את ראש״. בנוסח בובר ״לא משפלות של זבל, ולא של מוץ, ושל קש״ (בתחילה) ו״ומה מונה בן ביתו, חבילות של חטים, כך ישראל נמשלין בחטים״.

מקבילות: שיר השירים רבה ז, ג — ״בטנך ערמת חטים, זה תורת כהנים… והלא של איסטרובילין יפה משל חטים, אלא איפשר לעולם להיות בלא…״, ושם ״רבי חוניה אמר על הדא דרבי יצחק: כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל, ולא על משפלות של תבן…״; פסיקתא רבתי י — ״תן דעתך כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר…״, על ״כי תשא״.

בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים(שיר השירים ז, ג).

אמר רבי יוחנן:

עֲרֵמַת חִטִּים — זו תורת כהנים, שכולה חטאות ואשמות:

חַטָּאת הוּא(ויקרא ד, כד),

אָשָׁם הוּא(ויקרא ה, יט);

והוא נתון באמצע תורה, וכולו חטאות ואשמות.

הוי: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים וגו׳.

אמר ריש לקיש:

למה נמשלה בחטים?

אלא מה החטים הללו כולם עולים במדה,

כך היו ישראל כולם עולים במנין:

הזקנים,

והחסידים,

והחכמים,

וכל ישראל עולין במנין.

בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים.

אמר רב אידי:

והלא ערימה של איסטרוביליןאיסטרובילין — אצטרובלים, פירות האורן יפה משל חטים, והוא אומר: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים וגו׳?

אלא אין העולם יכול לעמוד על איסטרובילין,

אבל יכול הוא לעמוד על החטים.

לכך כתיב: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים וגו׳.

אמר רבי יצחק:

אין אדם מונה על בן ביתו לא משפלותמשפלות — סלים, מכלים לנשיאת זבל ותבן של זבל, ולא של מוץ ושל קש.

ומהו מונה על בן ביתו?

משפלות של חטים.

ושל זבל — מהו עושה?

ממחה אותו במים.

וכן דור המבול, מה כתיב בו?

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה(בראשית ו, ז).

ולא משפלות של מוץ — ומהו עשה?

מזרה אותו לרוח.

וכן דור הפלגה:

וַיָּפֶץ יְיָ אֹותָם(בראשית יא, ח).

וכן חבילות של קש — ומהו עושה?

נותן אותן בקמיןבקמין — בכבשן, בתנור.

וכן עשה למצרים:

יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ(שמות טו, ז).

ומהו מונה על בן בתו?

חבילות של חטים.

כך ישראל נמשלו בחיטים;

לפיכך הוא סופרן:

כִּי תִשָּׂא בְּנֵי וגו׳(שמות ל, יב).

תרגום לעבריתאיסטרובילין אצטרובלים, פירות האורן משפלות סלים, מכלים לנשיאת זבל ותבן בקמין בכבשן, בתנור

גרַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה — דוד, ומעשה העגל

פתיחתא שלישית · ״ומרים ראשי״ — תחת הרמת ראש נתן להם תלוי ראש: לדוד על ידי נתן, ולישראל על ידי משה

רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי(תהלים ג, ג–ד)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״כי תשא״ בראש הסימן ו״שאמר לי״ — הוספות בובר.

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא ד — ״רבי שמואל בר אמי פתר קרא בדואג ואחיתופל… שהיו אומרים לדוד: אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל…״, ונחתם ״כי תשא את ראש״; פסיקתא דרב כהנא ב, א — ״רבים אומרים לנפשי, זה דואג ואחיתופל״ (בפרשת שקלים); פסיקתא רבתי י — ״כך פתח רבי תנחומא ברבי בשם רבי שמואל: רבים אומרים לנפשי… ד״א רבים אומרים לנפשי מדבר בישראל״.

כִּי תִשָּׂא(שמות ל, יב).

זה שאמר הכתוב:

רַבִּים אֹומְרִים לְנַפְשִׁי וגו׳(תהלים ג, ג).

זה דוד, כשהגיע לידו אותו מעשה:

אמרו: מה אדם ששבה הכבשה, והרג את הרועה, והפיל את ישראל בחרב — יש לו תשועה?

אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים.

אמר דוד: וְאַתָּה יְיָ(תהלים ג, ד) — הסכמת עמהם, וכתבת בתורה: מוֹת יוּמַת הַנֹּואֵף וְהַנֹּואָפֶת(ויקרא כ, י);

אלא מָגֵן בַּעֲדִי — שהגנת עלי בזכות אבותי, שהחזרת אותי למלכות.

וּמֵרִים רֹאשִׁי — תחת אשר הייתי חייב לך הרמת ראש, נתת לי תלוי ראש, על ידי נתן הנביא,

שאמר לי: גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת(שמואל ב יב, יג).

דבר אחר:

אמר דוד כנגד מעשה העגל:

היה העולם אומר: אומה זו, ששמעה מפי אלהיה לֹא יִהְיֶה לְךָ(שמות כ, ג),

ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד) — יש להם ישועה?

אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.

אין רַבִּים אלא אומות העולם,

שנאמר: הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים(ישעיה יז, יב).

אמרו ישראל: וְאַתָּה — הסכמתה עמהם, ואמרת למשה רבינו: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד);

אלא מָגֵן בַּעֲדִי — שהגנת עלינו בזכות אבותינו, וזכרת לנו זכותו של אברהם,

שאמרת לו: אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א).

עד שלא עשיתי אותו מעשה, לא השרית שכינתך בקרבינו;

אבל משעשיתי אותו מעשה, ואמרת: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וגו׳(שמות כה, ח) —

וּמֵרִים רֹאשִׁי — תחת אשר היינו חייבין לך הרמת ראשינו, ונתת לנו תלוי ראש, על ידי משה רבינו:

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ.

חלק ב

למעלה מן העניין

דוְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו — מכל האומות אין אתה מצויני אלא על ישראל

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״וכפר אהרן על קרנתיו״ · כפרת אהרן אחת בשנה; משל הפורפירא שלבש המלך כשמלך תחילה

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״כי תשא את ראש״ בראש הסימן — הוספת בובר. ״פורפריאות״, ״פורפיראות״, ״פורפירון״ — כך בנוסח בובר.

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא ח — ״רבי יהודה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: משל למלך שהיו לו פורפרין הרבה, והיה מצוה לאחד ואומר לו: פורפוריא זו שהיא חביבה עלי מכל פורפרין שבעולם תן דעתך עליה, שאותה לבשתי ביום שנכנסתי במלכות״; פסיקתא דרב כהנא ב, ז — ״אמר רבי אבין: למלך שהיה לו פורפירין, והיה מצוה את עבדו ואומר לו: נערו קפלו, תן דעתך עליו״.

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ(שמות ל, יב).

מה כתיב למעלה מן הענין?

וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹותָיו(שמות ל, י).

כיון שחטאו ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך כפר להם.

אמר לפניו: רבונו של עולם, לא כך אמרת: אַחַת בַּשָּׁנָה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך זקוף אותו עכשיו.

רבי אבין הלוי אמר:

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מכל אומה שיש לך בעולמך אין אתה מצוינימצויני — מצווה אותי, מזהיר אותי אלא על ישראל:

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר(ויקרא כ, ב),

אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר(שמות ל, לא).

משל למלך שהיה לו פורפיראות

למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו פורפיראותפורפיראות — בגדי ארגמן, גלימות מלכות, והיה לו פורפירוןפורפירון — בגד ארגמן אחת, והיה מחבבו יותר מכולן.

והיה מצוה לעבדו ואומר לו: נערהנערה — נער אותה (מן האבק), קפלהקפלה — קפל אותה;

ואמר לו: תן דעתך עליה.

אמר לו: אדוני המלך, מכל פורפריאות שלך אין אתה מצויני אלא על זו?

אמר לו: לפי שאותה לבשתי כשמלכתי תחילה; לפיכך אני מחבבו יותר מכל אותן פורפריאות שלי.

כך אמר הקדוש ברוך הוא,

כשאמר לו: מפני מה אתה מצויני על ישראל מכל אומות שבעולם?

אמר לו: מפני מה שהמליכוני תחילה על הים,

ואמרו: יְיָ יִמְלֹוךְ לְעֹולָם וָעֶד(שמות טו, יח).

תרגום לעבריתמצויני מצווה אותי, מזהיר אותי פורפיראות בגדי ארגמן, גלימות מלכות פורפירון בגד ארגמן נערה נער אותה (מן האבק) קפלה קפל אותה

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

הראשי אותיות של שבטים — משה שאינו יכול לעמוד על מנינם

דרשת הפסוק · ״כי תשא את ראש״ · משה אינו יכול לעמוד על מנינם; מנין ראשי האותיות חסר שלשת אלפים שנפלו בעגל

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. המספרים — בנוסח בובר באותיות (״כ״ג״, ״ב׳ אלפים״), ונפתחו; אותיות השבטים (ר׳, ש׳, ל׳…) — שמות אותיות, והושארו.

מקבילה: תנחומא (ורשא), כי תשא ט — ״אם בקשת לעמוד על מנינם, טול ראשי אותיות של שבטים ותעמוד על מנינם״.

כִּי תִשָּׂא(שמות ל, יב).

אמר רבי יהושע הכהן בר נחמני:

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך מנה את ישראל.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:

כתיב: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו׳(בראשית כח, יד),

וכתיב: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וגו׳(הושע ב, א),

ואתה אומר: לך מנה את ישראל?

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: איני יכול לעמוד על מנינם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, לא כשם שאתה סבור;

אלא אם בקשתה לעמוד על מנינם של ישראל — טול ראשי אותיות של שבטים, ואתה עומד על מנינם:

ר׳ מראובן,

ש׳ משמעון,

ל׳ מלוי,

וכן כל שבט ושבט.

משל לשולחני שהיה לו נער

למה הדבר דומה?

לשולחנילשולחני — לחלפן הכספים שהיה לו נער.

אמר לו: ספור לי מעות האלו.

אמר לו: היאך אני יכול לספור אותם?

אמר לו: ספור ראש שורות של מעות, ותעמוד על החשבון.

כך היה משה מתקשה על חשבונן של ישראל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: טול ראשי אותיותיהם של שבטים, ותעמוד על חשבונן:

ר׳ מראובן — מאתים אלף;

נ׳ מנפתלי — חמשים אלף;

ש׳ משמעון — שלש מאות אלף;

י׳ מיהודה, י׳ מיוסף, י׳ מיששכר — שלשים אלף;

ז׳ של זבולון — שבעת אלפים;

ד׳ של דן — ארבעת אלפים;

ג׳ של גד — שלשת אלפים;

ב׳ של בנימן — אלפים;

א׳ של אשר — אלף.

הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבעה אלף.

איכן השלשת אלפים?

אלו שנפלו בימי העגל,

שנאמר: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּול מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ(שמות לב, כח).

לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מנה את ישראל — לידע כמה חסרו.

תרגום לעבריתלשולחני לחלפן הכספים

וממי למד משה פדיון נפשו — עור בעד עור

דרשת הפסוק · ״ולא יהיה בהם נגף״ · ככר כסף, מאה כסף, חמשים כסף או שלשים שקלים — ״זה יתנו״

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״וגו׳״ אחרי ״כי תשא״, ״כסף״ (מלכים א כ, לט), ״לאבי הנערה חמשים כסף״, ״אלהים אחרים״, ״או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו״ — הוספות בובר. ״והיה נפשך״ — כך בנוסח בובר (במסורה: והיתה נפשך).

מקבילה: תנחומא (ורשא), כי תשא יא — ״כיון ששמע משה אמר עור בעד עור… מצאנו שפדיון נפש אדם ככר כסף, שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקל״, בשם רבי יהודה ברבי אלעאי.

דבר אחר:

כִּי תִשָּׂא(שמות ל, יב) וגו׳ וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף.

כיון ששמע משה כִּי, נתיירא,

ואמר: עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ(איוב ב, ד).

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי:

אמר משה: כבר מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף,

שנאמר: והיה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל(מלכים א כ, לט).

רבי יוחנן אמר:

ממי למד? ממוציא שם רע,

שנאמר: וְעָנְשׁוּ אֹותוֹ מֵאָה כֶסֶף(דברים כב, יט);

ואנחנו הוצאנו שם רע על הקדוש ברוך הוא, ואמרנו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל(שמות לב, ד) —

כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף.

ריש לקיש אמר:

מן האונס למד משה.

כתיב באונס: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁוכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף(דברים כב, כט);

ואנחנו אנסנו את הדיבור, שכתיב: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים(שמות כ, ג), ועשינו עבודה זרה —

כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף.

רבי יהודה בר סימון אמר:

משור נגח למד משה,

שנאמר: אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹונָיו(שמות כא, לב);

ואנחנו המרנו כבודו בשור,

שנאמר: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר(תהלים קו, כ) —

כל אחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל.

ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה.

אמר לו: חייך, לא ככר כסף, ולא מאה כסף, ולא חמשים שקלים כסף, ולא שלשים שקלים —

אלא זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג).

זזֶה יִתְּנוּ — מטבע של אש, ומחצית השקל

דרשת הפסוק · ״זה יתנו… מחצית השקל״ · מטבע של אש מתחת כסא הכבוד; מחצית השקל כנגד חצי היום, עשרת הדברות ובכורה של רחל

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״זה יתנו״ בראש הסימן — הוספת בובר. ״כל העובר בים״ — כך בנוסח בובר (בפסוק: כל העבר על הפקדים).

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא ט — ״אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא הכבוד והראהו״, ו־י — ״מחצית השקל — על שחטאו בשש שעות, בחצי היום, יתנו מחצית השקל, שהוא ששה גרמיסין״; פסיקתא דרב כהנא ב, י — ״אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא מתחת כסא הכבוד שלו והראהו למשה, ואמר לו: זה יתנו״.

זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג).

אמר רבי מאיר:

נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש תחת כסא הכבוד, והראהו אל משה,

ואמר לו למשה: זֶה יִתְּנוּ.

אמר משה: מי יתן?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כל העובר בים.

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל.

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר:

לפי שחטאו בחצי היום, יתנו מחצית השקל.

ורבי נחמיה אמר:

לפי שחטאו בשש שעות ביום, יתנו מחצית השקל, שהוא עושה ששה גרמיסיןגרמיסין — מעות קטנות; ששה בחצי השקל.

רבי יהודה בר נחמיה אמר בשם רבי יוחנן בן זכאי:

לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות, יתנו עשרת גרה.

רבי ברכיה בשם ריש לקיש אמר:

אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף;

לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף,

שנאמר: וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת(במדבר ג, מז).

תרגום לעבריתגרמיסין מעות קטנות; ששה בחצי השקל

חעשרה פעמים נמנו ישראל

דרשת הפסוק · ״זה יתנו״ · וחתימה · ״זה״ — שנים עשר שבטים; עשרה מנינים, והאחרון לעתיד לבא בידי הקדוש ברוך הוא

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ירדו אבותיך מצרימה״, ״כשש מאות אלף״, ״אלפים שלש מאות וששים״, ״שנאמר״ (לפני ״עוד תעבורנה״), ״בעולם הזה״, ״כחול הים אשר לא ימד ולא יספר״ — הוספות בובר. ״ארבע רבוא״ — תיקון בובר במקום ״ארבעת״. ״עוד תעבורנה״ — כך בנוסח בובר (במסורה: עד תעברנה). ״וששים״ — בהשלמת בובר (במסורה: ששים). ״במצרים כתיב״, ״ואחת בעלייתן ואחת בימי דוד״ — כך בנוסח בובר.

מקבילה: במדבר רבה ב, יא — ״בעשרה מקומות נמנו ישראל: אחד בירידתן למצרים — בשבעים נפש…״ (שם על ״אלה פקודי בני ישראל״, במדבר ב, לב).

דבר אחר:

זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג) —

כמה שבטים יתנו?

ז׳ — שבעה,

ה׳ — חמשה:

הרי שנים עשר שבטים.

אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל:

אחת בירידתן למצרים — במצרים כתיב: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹותֶיךָ מִצְרָיְמָה(דברים י, כב);

ואחת בעלייתן, שנאמר: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּותָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף(שמות יב, לז);

ואחת בפרשת כי תשא;

ושנים בספר וידבר — אחת בדגלים, ואחת בחילוק הארץ;

ושנים בימי שאול, שנאמר: וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים(שמואל א טו, ד);

ואחת בעלייתן;

ואחת בימי דוד, שנאמר: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם(שמואל ב כד, ט);

ואחת בעלייתן מן הגולה, שנאמר: כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד(עזרא ב, סד) ארבע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וששים;

ואחת לעתיד לבא, שנאמר: עוד תַּעֲבֹורְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה(ירמיה לג, יג).

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה היו בני אדם סופרים אתכם;

אבל לעולם הבא אני אספור אתכם, ואין מי יספור אתכם,

שנאמר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר(הושע ב, א).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אהערביםבערבים
גכִּי תִשָּׂא(שמות ל, יב).— (הוספה)
גשאמר לי— (הוספה)
דכִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ(שמות ל, יב).— (הוספה)
ווגו׳— (הוספה)
וכסף— (הוספה)
ולַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף— (הוספה)
ואֱלֹהִים אֲחֵרִים— (הוספה)
ואוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹונָיו— (הוספה)
זזֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג).— (הוספה)
חיָרְדוּ אֲבֹותֶיךָ מִצְרָיְמָה— (הוספה)
חכְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף— (הוספה)
חארבעארבעת
חאַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וששים— (הוספה)
חשנאמר— (הוספה)
חבעולם הזה— (הוספה)
חכְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בסימן ב מ״אמר רבי יצחק״; סוף סימן ב — כ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (טקסט מאגרים); שאר הסימנים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
§§2302§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ב

ויתן אל משה ככלתו

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים(שמות לא, יח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

טנֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה — הוא מקלסה ממטה למעלה, והיא מקלסתו מלמעלה למטה

פתיחתא ראשונה · ״נופת״ — קלונינפי, ודבש של צופים; ״דבש וחלב תחת לשונך״ — נעשה ונשמע; התורה נתונה במתנה

נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן(שיר השירים ד, יא)

״משועבדת״, ״והורידה״, ״אמר״, ״רבי״ — בכתב היד בקיצור. ״והעלה אותה למעלה״ — כך בכתב היד (בובר: והטלה). בנוסח בובר נוסף ״[דבש וחלב תחת לשונך]״ אחרי ״נופת תטופנה״ השני.

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא יח — ״ויתן אל משה, זה שאמר הכתוב: נפת תטפנה שפתותיך כלה״; פסיקתא רבתי מא — ״מהו יפה נוף — קלונינפי״ (שם על תהלים מח, ג).

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ(שמות לא, יח).

זה שאמר הכתוב:

נֹופֶת תִּטֹּופְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה(שיר השירים ד, יא).

ראה שבח שהקדוש ברוך הוא מקלס כנסת ישראל!

רבי יהודה בר אבא אמר:

הוא מקלס אותה ממטה למעלה, והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה.

למה כן?

לפי שהיתה למטה, והעלה אותה למעלה — שהייתה משועבדת בלבנים, וגאלה;

והיא מקלסתו מלמעלה למטה — שהוא נתון למעלה משבעה רקיעים, והורידה אותו אצלה.

ראה שבח שהוא מקלסה: נֹפֶת תִּטֹּופְנָה.

אמר רבי יוחנן:

מהו נֹופֶת? קלונינפיקלונינפי — כלה נאה — לשון יוני הוא.

רבי אלעזר אמר:

נֹופֶת — זה הדבש של צופים.

יש דבש שהוא נקרא נופת צופים, שהוא מעולה מכל דבש שבעולם;

כך אתה מעולה מכל אומות שבעולם.

נֹופֶת תִּטֹּופְנָה — אימתי?

בשעה שאת עסוקה בתורה.

דבר אחר:

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ —

בשעה שעמדו לפני הר סיני ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז),

באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.

דבר אחר:

נֹופֶת —

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך חיבבתם את התורה? חייכם, שהיא נתונה לכם במתנה:

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה.

תרגום לעבריתקלונינפי כלה נאה

יכִּי יְיָ יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה — מה שבתוך פיך

פתיחתא שנייה · משל הבן שביקש מה שבתוך פי אביו; במתנה נתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל

כִּיְיָ יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה(משלי ב, ו)

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ויתן אל משה״ בראש הסימן; ״מפיו דעת ותבונה. גדולה היא החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה: כי יי יתן חכמה״; ״הוי״ — הוספות בובר. ״מפיו״ (בפעם הראשונה) — תיקון בובר במקום ״יתן״.

מקבילה: שמות רבה מא, ג — ״רבי יצחק ורבי לוי, חד מנהון אמר: למה הדבר דומה? לעשיר שהיה לו בן, בא בנו מבית הספר, מצא תמחוי לפני אביו, נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו״.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לא, יח).

זה שאמר הכתוב:

כִּי יְיָ יִתֵּן חׇכְמָה(משלי ב, ו) מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.

גדולה היא החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה:

כִּי יְיָ יִתֵּן חׇכְמָה —

אבל למי שהוא אוהב — מפיו דַּעַת וּתְבוּנָה.

רבי יצחק אמר:

למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו בן, והיה בא מבית הספר.

מצא תמחויתמחוי — קערה גדולה שהמאכל מוגש בה לפני אביו.

נטל אביו חתיכה ונתן לו.

מה עשה בנו?

אמר לו: איני מבקש אלא מה שבתוך פיך.

מתוך שהיה מחבבו, נתן לו מתוך פיו.

הוי: כִּי יְיָ יִתֵּן חׇכְמָה — אבל מי שהוא אוהב: מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.

במתנה נתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל:

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה.

תרגום לעבריתתמחוי קערה גדולה שהמאכל מוגש בה

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

יאכְּכַלֹּתוֹ — תלמיד חכם ככלה

דרשת הפסוק · ״ויתן אל משה ככלותו״ · כלה מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין, וצנועה עד שנכנסת לחופה

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ויתן אל משה ככלותו״ בראש הסימן — הוספת בובר. ״בכ״ד ספרים״ — כך בנוסח בובר, ונפתח ״בעשרים וארבעה״.

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא טז — ״אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש: מה הכלה הזו מקושטת בעשרים וארבעה מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות פקח וזריז בעשרים וארבעה ספרים״; שמות רבה מא, ה — כך, בשם רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש; שיר השירים רבה ד, יא — ״מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין״, בשם רבי שמעון בן לקיש. כאן בשם רב הונא בשם ריש לקיש — הבדל ייחוס.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ(שמות לא, יח).

אמר רב הונא אמר ריש לקיש:

מה הכלה הזאת מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין,

כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בעשרים וארבעה ספרים.

אמר רבי לוי:

מהו כְּכַלֹּותוֹ?

מה הכלה הזו, כל זמן שהיא בבית אביה, היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה;

באה להכנס לחופה — מגלת פניה, לאמר: כל מי שיודע לי עדות, יבא ויעיד לי;

כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו,

ומפורסם במעשיו הטובים ככלה הזו שהיא מפורסמת.

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ.

יבשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת — תורה במתנה, וחרות על הלוחות

דרשת הפסוק · ״שני לחת העדת לחת אבן… והלחת מעשה אלהים המה… חרות על הלחת״ · משה למד ושכח עד שניתנה לו במתנה; שני לוחות — שמים וארץ; ״חרות״ — חירות

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״ויתן אל משה ככלותו״ בראש הסימן, ״שנאמר״ (לפני ״מעשה אלהים״), ״חרות על הלוחות״ — הוספות בובר. ״הרי יש לי ארבעים יום״, ״כשהשלים ארבעים יום״ — בנוסח בובר ״מ׳ יום״.

מקבילות: שמות רבה מא, ו — ״אמר רבי אבהו: כל ארבעים יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח… נתן לו הקדוש ברוך הוא את התורה מתנה״, ושם ״שני לוחות — כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא״ ו״לוחות אבן — בזכות יעקב… משם רועה אבן ישראל״; תנחומא (ורשא), כי תשא טז — ״אמר רבי אבהו: כל ארבעים יום… היה לומד תורה ושוכח״; שמות רבה מא, ז — ״אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה״, ו״רבי יהודה אומר: אל תקרי חרות אלא חירות מן גליות; רבי נחמיה אומר: חירות ממלאך המות; ורבותינו אומרים: חירות מן היסורין״ (כאן ״מן המלכיות״).

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ(שמות לא, יח).

אמר רבי אבהו:

כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכחה.

אמר לו משה: רבונו של עולם, הרי יש לי ארבעים יום, ואיני יודע שום דבר!

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

כשהשלים ארבעים יום, נתן לו את התורה במתנה:

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה.

שְׁנֵי לֻוחֹות הָעֵדֻות —

כנגד שמים וארץ,

כנגד חתן וכלה,

כנגד שני שושביניןשושבינין — רעי החתן והכלה המלווים אותם לחופה,

כנגד העולם הזה והעולם הבא.

לפיכך: שְׁנֵי לֻוחֹות הָעֵדֻות.

לֻוחֹות אֶבֶן — בזכותו של יעקב, שכתיב בו: מִשָּׁם רֹועֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל(בראשית מט, כד).

וְהַלֻּוחֹות מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה(שמות לב, טז) —

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה!

שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוףנזוף — מנודה, שנזפו בו.

שנאמר: מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים — שהם מלאכתו של הקדוש ברוך הוא.

חָרוּת עַל הַלֻּוחֹות.

מהו חָרוּת?

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבותינו.

רבי יהודה אומר:

חירות מן המלכיות.

רבי נחמיה אומר:

חירות ממלאך המות.

ורבותינו אמרו:

חירות מן היסורין.

תרגום לעבריתשושבינין רעי החתן והכלה המלווים אותם לחופה נזוף מנודה, שנזפו בו

יגוַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה — מעשה העגל, ומלאכי חבלה

דרשת הפסוק · ״וירא העם כי בשש משה… לך רד״ · וחתימה · באו שש שעות ולא ירד; השטן, חור שנהרג, מזבח אהרן; משה אוחז בכסא, וחמשה מלאכי חבלה

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״וישב העם לאכול״, ״פרשז עליו עננו״, ״מפני האף והחמה״ (בפעם השנייה) — הוספות בובר. ״קלקול״ — תיקון בובר במקום ״קיקלון״. ״קום״ לפני ״לך רד״ — בובר מחק (אינו בפסוק), והושאר. ״מאחז פני כסא״ — כך בנוסח בובר, והדרשה עליו (במסורה: כסה). ״לאחר ארבעים ימים״ — בנוסח בובר ״מ׳ ימים״; ״שלשה אבות״, ״והלכו שלשה״ — ״ג׳״.

מקבילות: שמות רבה מא, ז — ״וירא העם כי בושש משה, מהו כי בושש? באו שש שעות ולא ירד״, ושם ״השטן… שהיה משה נראה תלוי בין השמים והארץ, והיו מראין אותו באצבע״, ״עמד עליהם חור… מיד עמדו עליו והרגוהו״, ״מהו מזבח — מן הזבוח שלפניו; דבר אחר: ויבן מזבח, בקשו לבנות מזבח עמו״ ו״כל מקום שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה״; תנחומא (ורשא), כי תשא יט — ״וירא העם כי בושש משה — בא שש שעות״ (בנוסח מורחב, ובו ״ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים״).

וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹושֵׁשׁ מֹשֶׁה(שמות לב, א) —

מהו בֹושֵׁשׁ? באו שש שעות ולא ירד משה,

לפי שהתנה משה עמהם ואמר להם: לאחר ארבעים ימים אביא לכם את התורה.

כיון שבאו שש שעות ולא ירד — מיד וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן.

רבותינו אמרו:

בא שטן ועירבב את העולם,

והראה להם כמו משה תלוי מן הארץ, ומטתו באויר,

והיו מראין אותו באצבע, ואמרו: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ.

באותה שעה אמר להם חור: קשה עורף, אין אתם נזכרים מה עשה לכם?

עמדו והרגוהו, ונתכנסו על אהרן,

שנאמר: וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וגו׳.

אמרו לו: אם תעשה לנו אלהים — מוטב; ואם לאו — אנו עושין לך כשם שעשינו לחור.

וַיַּרְא אַהֲרֹן(שמות לב, ה) — ראה מה שעשו לחור.

וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ — הבין מזבוחהבין מזבוח — ראה מן הזבוח (חור הזבוח לפניו).

בקשו לבנות עמו.

אמר להן: הניחו לי, ואני עושה אותו מעצמי, שאין מי שיבנה אותו עמי.

ואהרן נתכוון לומר: עד שאני בונה אותו, משה יורד.

בנה אותו, ולא ירד משה.

מיד: וַיַּשְׁכִּימוּ מִמׇּחֳרָת וגו׳(שמות לב, ו) וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹול.

כל מקום שאתה מוצא ישיבה — שם תמצא קלקלה:

שנאמר: וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכׇל לֶחֶם(בראשית לז, כה) — מה קלקול היה שם? שמכרו את יוסף;

ובמקום אחר כתיב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים(במדבר כה, א) — ומה קלקול היה שם? וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת;

ואף כאן: וַיֵּשֶׁב הָעָם — ישיבה של עבודה זרה.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הם קמו לצחק בעבודה זרה, ואתה יושב?

קום לֶךְ רֵד(שמות לב, ז).

משה אוחז בכסא

באותה שעה בא משה לירד, וראה מלאכי חבלה, ונתיירא לירד,

שנאמר: כִּי יָגֹורְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה(דברים ט, יט).

מה עשה? הלך ואחז את הכסא,

שנאמר: מְאַחֵז פְּנֵי(איוב כו, ט) כסא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ;

והגין עליו הקדוש ברוך הוא, ופירשוופירשו — ופרש עליו (את ענני הכבוד) מזיו שכינתו עליו.

בוא וראה כמה גרמו עונות:

אתמול היה משה מנגחמנגח — נוגח, מכה בהם בעוז בהם, ועכשיו נתיירא מהם:

כִּי יָגֹורְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה.

חמשה מלאכי חבלה הם:

אף,

וקצף,

ומשביר,

ומשחית,

וחימה.

הזכיר משה שלשה אבות — והלכו שלשה,

ונשתייר אף וחימה.

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עמוד אתה באחד, ואני באחד,

שנאמר: קוּמָה יְיָ בְּאַפֶּךָ(תהלים ז, ז).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לֶךְ רֵד — ירידה היא לך.

אמר לו: למה?

אמר לו: כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ.

אמר לו משה: עכשיו הן עמי, ואינן עמך?

שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ(שמות לב, יב).

אמר רבי שמעון בן יוחי:

לא זז משה מהתפלל עד שנרצה לו הקדוש ברוך הוא.

אמר הקדוש ברוך הוא:

בעולם הזה, על ידי שהיה יצר הרע מצוי בכם, חטאתם לפני;

אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם,

שנאמר: וַהֲסִירֹותִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר(יחזקאל לו, כו).

תרגום לעבריתהבין מזבוח ראה מן הזבוח (חור הזבוח לפניו) ופירשו ופרש עליו (את ענני הכבוד) מנגח נוגח, מכה בהם בעוז

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יוַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לא, יח).— (הוספה)
ימִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.— (הוספה)
יגדולה היא החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה:— (הוספה)
יכִּי יְיָ יִתֵּן חׇכְמָה —— (הוספה)
ימפיויתן
יהוי— (הוספה)
יאוַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ(שמות לא, יח).— (הוספה)
יבוַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ(שמות לא, יח).— (הוספה)
יבשנאמר— (הוספה)
יבחָרוּת עַל הַלֻּוחֹות.— (הוספה)
יגוַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹול— (הוספה)
יגקלקולקיקלון
יגפַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ— (הוספה)
יגמִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בסימן ט; שאר הסימנים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
§§2303§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ג

ויאמר משה אל יי ראה אתה

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְיָ רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי(שמות לג, יב)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

ידחִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם — משל המערה שעל שפת הים

פתיחתא ראשונה · כנסת ישראל מחשבת קצי הגאולה; ״חלותי״ — לשון תפלה; משה מרצה, והים נותן למערה

חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם־לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא־יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם־קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן(תהלים עז, ו–יא)

״ויאמר משה אל יי״ (בראש הסימן) — בכתב היד ״ויאמר יי אל משה״, ותוקן כפסוק וכבובר וכמו שהסימן חוזר בסופו (״ויאמר משה אל יי״). ״וגו׳״ — בכתב היד ״וג׳״ (כאן ובכל הפרשה). ״הלעולמים יזנח יי ולא יוסיף לרצות עוד״ — כך בכתב היד (במסורה: הלעולמים יזנח אדני ולא יסיף), ובובר: ״אדני״. ״המחנה״ — החי״ת מסופקת. ״ויאמר יי אל משה״ (השני) — בכתב היד ״וידבר״, ומאגרים תיקנו ״ויאמר״ (וכך בבובר בשתי הפעמים). ״יכולין״ — כך בכתב היד (בובר: יכולים). ״חילינו״ — כך בכתב היד (בובר: חלינו).

מקבילות: שמות רבה מה, ג — ״משל למערה שהיא נתונה לשפת הים, עלה הים ומלאה… מכאן ואילך הים נותן למערה והמערה לים, כך וידבר יי אל משה, ויאמר משה אל יי״; פסיקתא דרב כהנא א, ב — ״רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למה היה אהל מועד דומה? למערה שהיא נתונה על שפת הים״, ושם על ״ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד״ (וכן פסיקתא רבתי ה; במדבר רבה יב, ד; תנחומא (ורשא), ויקהל ז) — אותו משל, ונמשלו בו אהל מועד והשכינה; כאן הוא על הדיבור שבין משה להקדוש ברוך הוא.

וַיֹּאמֶר(שמות לג, יב) משה אל יי רְאֵה אַתָּה וגו׳.

כתיב: חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם(תהלים עז, ו).

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יושבת אני ומחשבת:

לכמה שנים גאלתני ממצרים,

לכמה שנים גאלתני מיון.

חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן(תהלים עז, יא).

אמר ריש לקיש:

אם חולים הם — יכולין הם להתרפאות.

דבר אחר:

חַלּוֹתִי הִיא —

אמר רבי אלכסנדרי:

כל הדברים האלה שבאו עלינו — על ידי שלא חילינוחילינו — התפללנו להקדוש ברוך הוא.

ואין הלשון הזה אלא לשון תפילה,

שנאמר: וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וגו׳(מלאכי א, ט).

הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח יי וְלֹא יֹוסִיף לִרְצוֹת עוֹד(תהלים עז, ח) —

לשעבר, כשהיה משה כועס עם ישראל, היה הקדוש ברוך הוא מרצה אותו,

שנאמר: וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וגו׳(שמות לג, יא).

משל המערה

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְיָ —

למה הדבר דומה?

למערה שהיא נתונה על שפת הים, ומילא אותה;

מיכאן ואילך — הים נותנת למערה, והמערה חוזרת לים.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה(שמות לג, א);

ויאמר יְיָ אֶל מֹשֶׁה(שמות לג, יז);

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְיָ.

תרגום לעבריתחילינו התפללנו

חלק ב

למעלה מן העניין

טווְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ — משה שנטל את המשכן והלך לו

פתיחתא · למעלה מן העניין · ״ויאמר יי אל משה אמר אל בני ישראל… ועתה הורד עדיך… ומשה יקח את האהל״ · ״עדיך״ — כלי זיין ושם המפורש; משל שר הצבא; המבקש פני זקן כמקבל פני שכינה; משל המטרונא והיתומה

״ישראל״, ״אמר״, ״אומרים״, ״ואומרים״, ״מעשה״, ״הולכים״, ״מצאתי״ — בכתב היד בקיצור. ״כל שמבקש משה״ — בכתב היד בסימני מובאה שאינה מן הפסוק. ״והיה בצאת משה האהלה״ — כך בכתב היד (במסורה, לג, ח: והיה כצאת משה אל האהל), ובובר: ״(האהלה) [אל האהל]״. ״והיה בבא משה ירד עמוד הענן״ — כך בכתב היד (במסורה, לג, ט: והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן). ״משה״ (״ודבר יי אל משה פנים אל פנים״) — בכתב היד ״ממה״, ותוקן כמאגרים. ״אל תעלני מזה״ — כך בכתב היד (במסורה: תעלנו). ״המטרונה״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד.

״מלמד שכל המקבל פני זקן מלא תורה כאילו מקבל פני שכינה״ — כך בכתב היד; בבובר במקומו ״מקבל פני שכינה״ בלבד (״כל שמבקש משה מקבל פני שכינה״). בנוסח בובר נוספו ״ויאמר משה אל יי״ (בראש הסימן), ״וגו׳״, ״וגו׳ הרחק מן המחנה״, ״יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה״, ״האוהלה״.

מקבילות: שמות רבה מה, ג — ״מה כתיב למעלה? הורד עדיך — רבי שמעון בן יוחאי אומר: כלי הזין שנתן להם הקדוש ברוך הוא ושם המפורש חקוק עליו״, ״כמה היה רחוק? אמר רבי יצחק: מיל״, ״רבי יוחנן אמר: כך דרש משה, מנודה לרב מנודה לתלמיד״, ומשל הלגיון בשם רבי שמעון בן לקיש (״נטל סגנוס של מלך וברח״); שמות רבה מה, ד — ״אשרי יולדתו מה רואה בו״, ״אם אין אתה חוזר, הרי יהושע… באהל״ ומשל המטרונה והיתומה, ״ראה שאין אתה יכול להניחם… למלאך אתה מוסרני״; תנחומא (ורשא), כי תשא כז — ״אמר רבי שמעון בן לקיש: משה דרש קל וחומר, אמר: המנודה לרב מנודה לתלמיד״.

מה כתיב למעלה מן העניין?

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹור אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹורֶף(שמות לג, ה);

וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ.

מהו עֶדְיְךָ?

אמר רבי שמעון:

כלי זיין שנתן להם הקדוש ברוך הוא, ושם המפורש חקוק עליו.

מיד: וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם(שמות לג, ו).

כשראה משה שאבדו את המתנה טובה, אף הוא כעס עליהם.

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל(שמות לג, ז).

כמה היה רחוק? מיל,

שנאמר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה(יהושע ג, ד).

למה כעס עליהם משה?

אלא כך אמר משה: מנודה לרב — מנודה לתלמיד.

ריש לקיש אמר:

משל למלך שהיה לו לגיוןלגיון — גדוד חיילים אחד.

מרדו במלך.

מה עשה שר צבא שלהן?

נטל סיגנוןסיגנון — דגל המלך, נס של מלך, וברח.

כך משה: כשעשו ישראל אותו מעשה, נטל את המשכן והלך לו.

וְהָיָה כׇּל מְבַקֵּשׁ יְיָ —

כל שמבקש משה אין כתיב כאן, אלא כׇּל מְבַקֵּשׁ יְיָ.

מלמד שכל המקבל פני זקן מלא תורה — כאילו מקבל פני שכינה.

כי אפילו המלאכים, והשרפים, והגדודים היו מבקשים אותו ליטול ממנו רשות לצאת,

אומרים אילו לאילו: הרי הוא במשכנו של משה.

חמה ולבנה, מבקשים ליטול רשות לצאת לעולם — הולכים אל האהל.

וְהָיָה כׇּל מְבַקֵּשׁ יְיָ.

וְהָיָה בצאת מֹשֶׁה(שמות לג, ח) האהלה —

היו עומדים על הצדדים ומכבדין אותו, ואומרים: אשרי יולדתו של משה, מה הוא רואה בו!

וְהָיָה בבא מֹשֶׁה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן(שמות לג, ט) —

היו יודעין שהשכינה נגלית על משה.

וְקָם כׇּל הָעָם(שמות לג, י).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, שוב אל המחנה.

אמר לו: איני חוזר.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: הוי יודע כי יהושע במשכן.

משל למטרונא שקצפה על המלך

למה הדבר דומה?

למטרונאלמטרונא — לגבירה, לאשת המלך שקצפה על המלך, ויצאה לה חוץ מפלטיןמפלטין — מן הארמון,

והייתה מגדלת יתומה אחת בפלטין.

שילח המלך אחר המטרונה, ואמר לה: שובי אל הפלטין.

ולא בקשה לחזור.

אמר לה: אני אומר לך שתשובי, ואין את רוצה?

הוי יודעת שהיתומה נתונה בפלטין!

כך: וְדִבֶּר יְיָ אֶל(שמות לג, יא) משה פָּנִים אֶל פָּנִים.

מה דבר?

שוב אל המחנה.

ולא היה מבקש לחזור.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני אומר לך לחזור, ואין אתה מבקש?

חייך, יהושע באהל מועד.

אמר לו משה: רבונו של עולם, לא בשבילך כעסתי עליהם.

רְאֵה אַתָּה אֹומֵר אֵלַי(שמות לג, יב) —

ראה שאין אתה יכול להניח אותם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר אמרתי לך: וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ(שמות לג, ב).

אמר לו משה: למלאך אתה מוסריני?

אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹולְכִים אַל תעלני מִזֶּה(שמות לג, טו);

וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וגו׳(שמות לג, יג).

תרגום לעבריתלגיון גדוד חיילים סיגנון דגל המלך, נס למטרונא לגבירה, לאשת המלך מפלטין מן הארמון

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

טזהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי — אוצרות מתן שכר, ו״וחנתי את אשר אחן״

דרשת הפסוק · ״ויאמר יי הנה מקום אתי… אני אעביר כל טובי… לא תוכל לראות את פני… והסרתי את כפי״ · וחתימה · מקומו טפל לו; אוצר של עושי צדקה ושל מכלכלי יתומים, ואוצר של חנם

סימן זה אינו בטקסט מאגרים של כתב היד; נוסחו כמהדורת בובר. ״נחון״ — תיקון בובר במקום ״נכון״. ״לראות את פני״ (בפעם השנייה), ״אל פניו וגו׳״, ״לו״ — הוספות בובר.

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא כז — ״הנה מקום אתי — מקומי טפילה לי, ואין אני טפל למקומי״; שמות רבה מה, ו — ״אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הנה אנכי במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי — אתרי טפלה לי ואין אני טפל לאתרי״ (כאן ״רבי יוסי בר חלפתא״ — הבדל ייחוס), ושם האוצרות: ״של עושי מצות… של מגדלי יתומים… מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חנם״.

וַיֹּאמֶר יְיָ הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וגו׳(שמות לג, כא).

אמר רבי יוסי בר חלפתא:

״הנה אני במקום הזה״ אין כתיב כאן, אלא הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי —

מקומי טפל לי, ואני טפל למקומי.

וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כׇּל טוּבִי(שמות לג, יט) —

הטוב, כׇּל טוּבִי — מדת הפורענות.

וְחַנֹּותִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹון —

באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים.

אמר לפניו: רבונו של עולם, האוצר הזה של מי הוא?

אמר לו: של עושי צדקה.

הזה של מי הוא?

של מכלכלי יתומים.

וכן לכל אוצר ואוצר,

עד שראה אוצר אחד גדול.

אמר לו: זה של מי הוא?

אמר לו: מי שיש לו — אני נותן לו משלו; ומי שאין לו — אני עושה עליו חנם,

שנאמר: וְחַנֹּותִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹון.

״אשר נחון״ אין כתיב, אלא אֲשֶׁר אָחֹון.

וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹות אֶת פָּנָי(שמות לג, כ) —

בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצות ועל שלותן של רשעים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לֹא תוּכַל לִרְאֹות אֶת פָּנָי.

ואין הלשון הזה אלא לשון שלותן של רשעים,

שנאמר: וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו(דברים ז, י) וגו׳.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וַהֲסִירֹותִי אֶת כַּפִּי(שמות לג, כג) —

בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרן של יראים;

ולעולם הבא אני מראה הטוב שהוא צפון להם.

אמר דוד: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ(תהלים לא, כ).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
ידמשה אל יייי אל משה
ידויאמרוידבר
טומשהממה
טזנחוןנכון
טזלִרְאֹות אֶת פָּנָי— (הוספה)
טזאֶל פָּנָיו— (הוספה)
טזוגו׳— (הוספה)
טזלו— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בסימנים יד–טו; סימן טז — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
§§2304§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ד

ויאמר יי אל משה כתב לך

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל(שמות לד, כז)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

יזאֶכְתׇּוב לוֹ רֻבֵּו תּוֹרָתִי — מקרא בכתב, ומשנה ותלמוד על פה

פתיחתא · ודרשת הפסוק · התורה ניתנה על סדר, ואף מה שישאל תלמיד ותיק; לוחות שניים בכתב משה; ״דבר״ — תוכחות

אכתוב אֶכְתׇּב־לוֹ רבו רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ(הושע ח, יב)

״אלהים״, ״אמר״ (״אמר הקדוש ברוך הוא״), ״ישראל״, ״כתיב״ (״כתיב לך״) — בכתב היד בקיצור. ״רובי תורותי״ — כך בכתב היד (במסורה: רבו, קרי: רבי; תורתי). ״בכתב״ — בכתב היד ״בגלוי״, שהסופר מחקו, ובגליון ״בכתב״. ״ואף על פי כן איני כורת עמך ברית אלא בשביל המשנה והתלמוד״ — כך בכתב היד; אין בבובר ״ואף על פי כן איני כורת עמך ברית אלא בשביל״. ״כתוב לך״ (הלוחות הראשונים) — לפניו בכתב היד ״שנ׳״, שהסופר מחקו (בובר: ״(שנאמר) כתב לך״). ״גמיטוס״ (הראשון) — אחריו בכתב היד פירוש ״פי׳ כתובה״ (כך גם בבובר בסוגריים), ואינו בטקסט. ״קילקלה״ — הה״א מסופקת. ״כתיב״ (״כתיב דבר יי אשר היה אל הושע״) — הגרש מסופק. ״דברי ירמיה״ — כך בכתב היד (במסורה: ירמיהו).

מקבילות: תנחומא (ורשא), כי תשא לד — ״ויאמר יי אל משה כתב לך את הדברים האלה, זה שאמר הכתוב: אכתב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו״; שמות רבה מז, א — ״בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא בסיני ליתן תורה לישראל, אמרה למשה על הסדר: מקרא ומשנה, תלמוד ואגדה, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה״; שמות רבה מז, ב — ״הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם… אבל השניים כתוב אתה״, ומשל המלך ״וכתב לה גמיסקוס משלו… קלקלה וטרדה… בא שושבינה וריצה אותה למלך״.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וגו׳(שמות לד, כז).

זה שאמר הכתוב:

אֶכְתׇּוב לוֹ רובי תּוֹרָותִי(הושע ח, יב).

כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר:

המקרא,

והמשנה,

והאגדה,

והתלמוד,

שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים(שמות כ, א).

אפילו מה שישאל תלמיד וותיקוותיק — מובהק, שלם בתורה לרבו — אמר הקדוש ברוך הוא למשה באותה שעה,

שנאמר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים.

משלמדה משה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך ולמדה את בניי.

אמר לו משה: רבונו של עולם, כתב אותה לבניך.

אמר לו: מבקש אני ליתן אותה להם בכתב;

אלא שגלוי הוא לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם וליטול אותה מהם, ויהיו בניי כאומות העולם.

אלא המקרא תן להן בכתב, והאגדה והמשנה והתלמוד על פה.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כְּתׇוב לְךָ — זה מקרא;

כִּי עַל פִּי — המשנה והתלמוד.

ואף על פי כן, איני כורת עמך ברית אלא בשביל המשנה והתלמוד, שהן מבדילין בין ישראל לבין אומות העולם.

כְּתׇוב לְךָ —

הלוחות הראשונים אני כתבתי אותם,

שנאמר: כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים(שמות לא, יח);

אבל השניים — את כתוב לך.

משל למלך שנשא אשה

למה הדבר דומה?

למלך שנשא אשה, וכתב לה גמיטוסגמיטוס — שטר נישואין, כתובה על שלו.

לא עשה אלא קילקלה וטירדהוטירדה — וגירשה.

בא שושבינהשושבינה — רעה של הכלה, השושבין, וריצה אותה למלך.

אמר לה המלך: הרי נתרציתי;

אלא לך ועשה גמיטוס אחר.

כְּתׇוב לְךָ — בזכותך אני נותן להם את התורה.

אמר רבי יוסי בר חלפתא:

הוא שמשה אמר להם: וְאֶכְתֹּוב עַל הַלֻּוחֹות(דברים י, ב).

דבר אחר:

כְּתׇוב לְךָ וגו׳ —

כל מקום שנאמר ״דבר״, ״דברי״, ״דברים״ — תוכחות הן.

כתיב: דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ(הושע א, א) — מה כתיב שם? כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי(הושע א, ט).

כתיב: דִּבְרֵי ירמיה(ירמיה א, א) — מה כתיב שם? אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת(ירמיה טו, ב).

כתיב שם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים(דברים א, א) — מה כתיב שם? מְזֵי רָעָב וגו׳(דברים לב, כד).

תרגום לעבריתוותיק מובהק, שלם בתורה גמיטוס שטר נישואין, כתובה וטירדה וגירשה שושבינה רעה של הכלה, השושבין

חלק ב

גוף הדרשה וחתימה

יחכִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה — תורה שבכתב ותורה שבעל פה

דרשת הפסוק · ״כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית״ · המחליף שבכתב בשבעל פה אינו מקבל שכר; משה שגדל בזכות התורה, והקרן קיימת לו

״יהושע״, ״אומרים״, ״הדברים״ (״כי על פי הדברים״) — בכתב היד בקיצור. ״את הדברים אין כתיב כאן״ — לפני כן בכתב היד ״נתתי לך״, שהסופר מחקו; ״את הדברים״ בסימני מובאה שאינה מן הפסוק (בכתב היד ״הדברי׳״). ״אם עשית״ — האל״ף מסופקת. ״אותם״ — בכתב היד ״אין״, ותוקן כמאגרים וכבובר; אחריו בכתב היד ״אין כת׳ כאן״, שהסופר מחקו. ״הדברים שהן כתובין בכתב״ — לפניו בכתב היד ״ואומ׳ רק השמר לך״ (דברים ד, ט), שהסופר מחקו. ״אתכם ישראל״ — כך בכתב היד (בובר: את ישראל). ״ותורה בעל פה״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד ובבובר. בנוסח בובר נוספו ״כי על פי הדברים האלה וגו׳״, ״ואת ישראל״, ״גדלו״.

מקבילות: תנחומא (ורשא), וירא ה — ״אמר רבי יהודה בר סימון: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל… אם קיימת מה שבכתב בכתב ומה שבעל פה על פה — כרתי אתך ברית; ואם שנית מה שבכתב על פה ומה שבעל פה בכתב — לא כרתי אתך ברית״; בבלי גיטין פרק ה, ס ע״ב — ״דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כתיב כתב לך את הדברים האלה, וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב״.

כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(שמות לד, כז).

רבי יוחנן ורבי יהושע ורבי שמעון אומרים:

״את הדברים״ אין כתיב כאן, אלא עַל פִּי הַדְּבָרִים —

נתתי לך תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

אם עשית שבכתב על פה, ושבעל פה בכתב, והמרתהוהמרתה — והחלפת אותם — אין אתה מקבל שכר.

למה?

שנתתי לך תורה שבכתב ותורה בעל פה,

וכרתי עמך ברית על מנת שתהא קורא בהם כן;

אבל אם המרתה אותו — הוי יודע שתבטל הברית,

שנאמר: פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ(דברים ד, ט) — הדברים שהן כתובין בכתב;

וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ — אילו שבעל פה.

אִתְּךָ —

בשביל התורה אני אוהב אתכם, ישראל;

ולא ישראל בלבד, אלא אפילו משה — בזכות התורה:

כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים.

ומה גידל את משה?

אמר רבי שמואל בשם רבי ירמיה בר יצחק:

כל כבוד שראה בעולם הזה, לא נטל מן הקרן כלום,

אלא הקרן קיימת לו לעולם הבא.

תרגום לעבריתוהמרתה והחלפת

יטוַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה — לחמה של תורה ומימיה

דרשת הפסוק · ״ויהי שם עם יי ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה״ · משה עלה לעליונים ולא אכל; רבי יוחנן שמכר שדות וכרמים וקנה תורה; ניזון מזיו השכינה

״שתיה״ — התי״ו הוספת מאגרים. ״לעליונים״ — ״לי״ מסופקות. ״אי איפשר״ — כך בכתב היד (בובר: אפשר). ״ויהי שם עם יי״ (בפעם השנייה ובפעם הרביעית) — לפניו בכתב היד ״שנ׳״, שהסופר מחקו (בובר: ״(שנאמר)״). ״ומכרתי״ (בשדה הזיתים) — בכתב היד ״ומכר׳״. ״לא היה לך להניח״ — בכתב היד ״לך״ פעמיים, והשני מחוק. ״האוסייה״ — אחריו בכתב היד פירוש ״פי׳ השדות״ (כך גם בבובר בסוגריים), ואינו בטקסט. ״ששה זהובים״, ״ארבעים זהובים״, ״לששה ימים״, ״לארבעים יום״, ״ארבעים ימים״ — בכתב היד ״ו׳״, ״מ׳״. ״מלחמה״ — בכתב היד ״מלחמתה״, והתי״ו מחוקה. ״לישראל״ — בכתב היד ״לישר׳״. בנוסח בובר נוסף בראש הסימן ״לחם לא אכל ומים לא שתה״ (המשך הפסוק).

מקבילות: שמות רבה מז, ה — ״מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי, היה רבי חייא תלמידו אצלו, והיה רבי יוחנן רואה כרם…״, ו״לחם לא אכל — אבל מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה — אבל מימיה של תורה שתה, והיה למד תורה ביום…״; שיר השירים רבה ח, ז — ״רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריה לציפורין, והוה רבי חייא בר אבא סמך ליה״ (בארמית).

וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה(שמות לד, כח).

אי איפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ובלא שתיה.

מלאכים ירדו מן השמים אצל אברהם — ואכלו;

משה עלה לעליונים, ראה שאין שם לא אכילה ולא שתיה — לא אכל ולא שתה.

מעשה ברבי יוחנן שהלך מטבריא לצפורי

וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ וגו׳.

מעשה היה ברבי יוחנן, שהלך מטבריא לצפורי,

והיה רבי חייא בר אבא תלמידו עמו, והיו שניהן מהלכין בדרך.

והיה רבי יוחנן רואה כרם, והיה אומר לרבי חייא: זו הייתה שלי, ומכרתי אותה בכך;

וכן שדה זיתים: שלי הייתה, ומכרתי אותה בכך.

אמר לו רבי חייא: ומכל האוסייההאוסייה — הנחלה, השדות לא היה לך להניח בזקנותך?

אמר לו: מכרתי דבר ששוה ששה זהובים, וקניתי דבר ששוה ארבעים זהובים.

אמר לו: ומה לקחת?

אמר לו: מכרתי דבר שדות וכרמים, שנבראו לששה ימים;

וקניתי תורה, שנבראת לארבעים יום.

וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ;

לֶחֶם לֹא אָכַל — מלחמה של תורה אכל;

וּמַיִם לֹא שָׁתָה — ממימיה של תורה שתה,

שנאמר: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי(משלי ט, ה),

ואומר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ —

היה לומד תורה ביום, ופושטופושט — וחוזר על תלמודו, ושונה אותו אותה בלילה בינו לבין עצמו.

למה?

אלא ללמד לישראל שיהו יגיעים בתורה ביום ובלילה.

ומאין היה ניזון כל אותן ארבעים ימים?

מזיו השכינה.

תרגום לעבריתהאוסייה הנחלה, השדות ופושט וחוזר על תלמודו, ושונה אותו

כוַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת — חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה; קרני ההוד

דרשת הפסוק · ״ויכתב על הלחת… ומשה לא ידע כי קרן עור פניו״ · וחתימה · הלוחות השניים שוים לראשונים; מהיכן נטל משה קרני ההוד, והקרן קיימת לו לעולם הבא

הסימן עד ״עשרת הדברים״ — כתב יד אוקספורד 154; משם עד סופו אינו בטקסט מאגרים של כתב היד, ונוסחו כמהדורת בובר. ״שוים״ — אחריו בכתב היד ״את״, שהסופר מחקו. ״עשרת הדברות״ — בכתב היד ״י׳ דברות״; ״חמשה״ — ״ה׳״. בנוסח בובר נוסף בראש הסימן ״את דברי הברית עשרת הדברים״ (המשך הפסוק).

בקטע שמבובר: ״ומשה לא ידע כי קרן עור פניו״, ״ושמתיך בנקרת הצור״ — הוספות בובר. ״קרנים״ — תיקון בובר במקום ״וקרנים״. ״ששה טפחים״, ״שלשה טפחים״ — בנוסח בובר ״ו׳״, ״ג׳״. ״אמר: ארכן״ — בנוסח בובר ״א״ר ארכן״. ״הנה יי אלהים״ — כך בנוסח בובר (במסורה: הנה אדני יי).

מקבילות: שמות רבה מז, ו — ״ויכתוב על הלוחות — מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים… חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, כדברי רבי יהודה״, ״ומהיכן נטל משה קרני ההוד? רבנן אמרי: מן המערה… רבי ברכיה הכהן בשם רבי שמואל אמר: הלוחות היו ארכן ששה טפחים ורחבן ששה… ומשם נטל משה קרני ההוד; רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש אומר: עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קימעא והעבירו על ראשו״ (כאן ״ורחבן שלשה״, ו״רבי יהודה בר נחמיה״ — הבדלי נוסח וייחוס); תנחומא (ורשא), כי תשא לז — ״מנין זכה משה לקרני ההוד? אמרו רבותינו: מן המערה״.

וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּוחֹות(שמות לד, כח) —

שהיו שוים הראשונים והשניים.

וכיצד היו כתובים עשרת הדברות?

חמשה על לוח זה, וחמשה על לוח זה,

שנאמר: עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.

וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה וגו׳ מִן הָהָר(שמות לד, כט) וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו —

מהיכן נטל משה קרני ההודקרני ההוד — קרני האור שקרנו מעור פני משה?

רבותינו אומרים:

מן המערה,

שנאמר: וְהָיָה בַּעֲבֹור כְּבֹודִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר(שמות לג, כב).

רבי ברכיה אומר:

מן הלוחות.

אמר: ארכן ששה טפחים, ורחבן שלשה טפחים;

והיה משה מחזיק בשני טפחים, והקדוש ברוך הוא בשני טפחים, וטפחיים ריוח באמצע —

משם נטל משה קרני ההוד.

רבי יהודה בר נחמיה אומר:

כשמשה כותב את התורה, נשתייר בקולמוסבקולמוס — בקנה הכתיבה קימעא, והעבירו על ראשו —

ומשם נעשו לו קרני ההוד.

וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן.

כל ההוד שנטל — ממתן שכר; אבל הקרן קיימת,

שנאמר: קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ(חבקוק ג, ד).

וכשיטלו הצדיקים את שכרן לעולם הבא, יטול הוא שכרו.

מנין? שכן הנביא מפרש ואמר:

הִנֵּה יי אלהים בְּחָזָק יָבא וּזְרֹועוֹ מֹושְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻולָּתוֹ לְפָנָיו(ישעיה מ, י).

תרגום לעבריתקרני ההוד קרני האור שקרנו מעור פני משה בקולמוס בקנה הכתיבה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154, ובסוף סימן ב כתב יד וטיקן 34; הקטעים שאינם בטקסט מאגרים של כתבי היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יחאותםאין
יטת— (הוספה)
כוּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו— (הוספה)
כוְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר— (הוספה)
כקרניםוקרנים

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), עד ״עשרת הדברים״ בסימן כ; סוף סימן כ — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בסימן ב מ״אמר רבי יצחק״; סוף סימן ב — כ״י וטיקן, הספרייה האפוסטולית 34, יד ראשונה (טקסט מאגרים); שאר הסימנים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בסימן ט; שאר הסימנים — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), בסימנים יד–טו; סימן טז — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), עד ״עשרת הדברים״ בסימן כ; סוף סימן כ — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)