פרשת בהעלותך
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓נא–עה
עו–ק
ספרי במדבר
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו(במדבר ז, פט)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 32 §§cover-end§§
חלק א
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו״ · שני כתובים: מאהל מועד ומעל הכפורת; הקול יורד מן השמים לבין הכרובים
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 55–56).
בהורוויץ אחרי הלמה ״למה נאמר״. ״כיצד נתקיימו שני כתובים זה כנגד זה״ — בהורוויץ ״כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? זו מדה בתורה: שני כתובים זה כנגד זה…״ (וכך בבמדבר רבה יד, יט), ובכתב היד דילג הסופר מ״כתובים״ אל ״כתובים״; לשונו נקראת כמות שהיא, ולא הושלם. ״עד שיבא כתוב אחד״ — בהורוויץ ״כתוב אחר״. ״ועומד באהל וקול יורד״ — בהורוויץ ״באהל מועד והקול יורד״.
״מעל הכפרת״ — שמות כה, כב (וכן במדבר ז, פט).
מקבילות: במדבר רבה יד, יט (״אל אהל מועד לדבר אתו — למה נאמר? … שומע אני מאהל מועד ממש… זו מדה בתורה… עד שיבא כתיב אחר ויכריע ביניהם״, ושם ״וקול יורד מן השמים כמין טילון שלאש לבין שני הכרובים״). לכלל ״שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה, מתקיימין במקומן עד שיבא כתוב שלישי ויכריע ביניהן״ — מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא ד (רבי עקיבא).
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ(במדבר ז, פט) —
לפי שהוא אומר: וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד(ויקרא א, א),
שומע אני: מאהל מועד ממש?
תלמוד לומר: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי(שמות כה, כב).
אי אפשר לומר מֵאֹהֶל מוֹעֵד — שכבר נאמר מֵעַל הַכַּפֹּרֶת;
ואי אפשר לומר מֵעַל הַכַּפֹּרֶת — שכבר נאמר מֵאֹהֶל מוֹעֵד.
כיצד נתקיימו שני כתובים זה כנגד זה, והרי הן סותרין זה על ידי זהסותרין זה על ידי זה — מכחישים זה את זה?
יתקיימו במקומן, עד שיבא כתוב אחד ויכריע ביניהםויכריע ביניהם — ויחליט ביניהם, יפשר ביניהם.
מה תלמוד לומר וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד?
מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל,
וקול יורד משמי שמיםמשמי שמים — מן השמים העליונים לבין שני הכרובים,
והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.
דרשת הפסוק · ״לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו… וידבר אליו״ · שלשה עשר מיעוטים שמיעטו את אהרן מכל הדברות
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 56). ״הרי״ (בפעם השנייה) — היו״ד מסופקת בקריאה (מאגרים).
״לדבר אליך שם״ — אינו בכתב היד, והושלם מהורוויץ (״אשר אועד [לך] שמה, לדבר אליך שם״, שמות ל, ו; כט, מב), שבלעדיו אין המניין שלשה עשר: הסופר דילג מ״שם״ אל ״שם״. וכך ברשימת הספרא (נדבה פרשה ב): ״אשר איועד לך, לדבר אליך״. ״אשר אועד לך שם״ — כך בכתב היד (במסורה ״שמה״), ולכן ״שם״ מחוץ לציטוט. ״ונועדתי לך ודברתי אתך״ — כך בכתב היד (במסורה ״ונועדתי לך שם ודברתי אתך״), וכך גם בספרא.
בהורוויץ ״ואלו הן: ובבא משה…, וישמע את הקול מדבר אליו, וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך״, ובסוף ״הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכולם״.
מקבילות: ספרא, נדבה פרשה ב (רבי יהודה בן בתירה: ״שלושה עשר דיברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכניגדן נאמרו שלשה עשר מעוטים״; שם הרשימה בשמה של כל דיבור — ״ויהי ביום דבר יי אל משה בארץ מצרים״, ״ביום דבר יי את משה בהר סיני״, ״וידבר יי אליו מאהל מועד״ — במקום ״ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת באהל מועד״ שכאן); במדבר רבה יד, יט (״שלשה עשר דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן וכנגדן נאמרו שלשה עשר מיעוטים — ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן״).
רבי יהודה בן בתירה אומר:
הרי שלשה עשר מיעוטיןמיעוטין — מילים בכתוב הממעטות, כלומר מוציאות (את אהרן) מן הדיבור מיעט את אהרן מכל דיברות שבתורה.
ואילו הן:
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ(במדבר ז, פט),
וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו,
וַיְדַבֵּר אֵלָיו;
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ(שמות כה, כב);
אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ(שמות ל, ו) שם,
לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם(שמות כט, מב);
בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(ויקרא ז, לח);
אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה(שמות לד, לד);
אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אתְךָ;
ואחת במצרים, ואחת בסיני, ואחת באהל מועד.
הרי שלשה עשר מיעוטין — מיעט את אהרן מכולם.
דרשת הפסוק · ״וישמע את הקול״ · הקול שדיבר עם משה; כתוב אחד אומר קולות וכתוב אחר קול דממה דקה
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 56). ״רבי יאשיה״ — בכתב היד ״אשיה״, והיו״ד הושלמה במאגרים.
״ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קולות וברקים״ — בכתב היד מקוצר (״…הבק׳ ויהי קול׳ וברק׳״), ונפתח כלשון המקרא (״קול׳״ כתיב מלא; במסורה ״קלת״). ״אל תתנו דמי לו״ — כך בכתב היד (במסורה ״ואל תתנו״), והפסוק נמשך מישעיה סב, ו אל סב, ז.
בהורוויץ: ״כתוב אחד אומר… וכתוב אחד אומר״; ״דומו יושבי אי… ואומר: וידום אהרן״; ובדברי רבי יונתן ״ואחר האש קול דממה דקה״ ו״מלאכי השרת מדברים בקול נמוך, שנאמר: על חומותיך הפקדתי שומרים… המזכירים את יי אל דומי לכם…״.
מקבילה: במדבר רבה יד, כא (״וישמע את הקול מדבר אליו — יכול שהיה קול נמוך? תלמוד לומר את הקול… הוא הקול המתפרש בכתובים״), בדרשה אחרת על השאלה.
וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל(במדבר ז, פט) —
שומע אני: קול נמוךקול נמוך — קול חלש, שפל?
תלמוד לומר: אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ אֶל כׇּל קְהַלְכֶם(דברים ה, יט).
כתוב אחד אומר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹולֹות וּבְרָקִים(שמות יט, טז),
וכתוב אחר אומר: קוֹל דְּמָמָה דַקָּה(מלכים א יט, יב).
כיצד נתקיימו שני כתובים?
כשהקדוש ברוך הוא מדבר — הכל שותקין,
שנאמר: דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי(ישעיה כג, ב),
וַיִּדֹּם אַהֲרֹן(ויקרא י, ג).
דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר:
כתוב אחד אומר: קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף,
וכתוב אחר אומר: קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
כיצד?
כשהקדוש ברוך הוא מדבר — בקול גדול,
ומלאכי שרתומלאכי שרת — והמלאכים המשרתים לפני הקדוש ברוך הוא — בקול נמוך,
שנאמר: הַמַּזְכִּירִים אֶת יְיָ אַל דֳּמִי לָכֶם(ישעיה סב, ו) אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ וגו׳(ישעיה סב, ז).
על פי כתב יד וטיקן 32. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ב | לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם | — (הוספה) |
| ג | יאשיה | אשיה |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 |
ספרי במדבר
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ(במדבר י, לה)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 32 §§cover-end§§
חלק א
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״ויהי בנסע הארון״ · משנה · הפרשה נקודה, ספר בפני עצמו; משל המלך שנתלבט בדרך בשביל בני אדם
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 80–81).
״ספר בפני עצמו״ — בהורוויץ ״ספר בעצמו״. ״רבי ישמעל אומר״ (כך כתב היד) — בהורוויץ ״ר׳ שמעון אומר״. ״שאמרו לו למלך״ — בהורוויץ ״שאמרו למלך״.
״הגיע לצור הלך לו לצידון״ — ״לצור הלך״ תוספת בגליון (מאגרים). ״הלך לבורי, הלך לו לאנטוכיא״ — כך בכתב היד, בלי ״הגיע…״; בהורוויץ ״הגיע לצידון [הלך לו לבירי הגיע לבירי] הלך לו לאנטוכיה הגיע לאנטוכיה״. ״מתרעמין״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״מתרעין״, והמ״ם הושלמה במאגרים.
״הילכה שכינה בו ביום שלשים וששה מילין״ — כאן מתחילה פסקה חדשה במאגרים; בכתב היד המספר באותיות (״ל׳ו״). בהורוויץ ״כך הלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל״, והנמשל פותח ב״כך״; לשון כתב היד נקראת גם בלעדיו, ולא הושלם.
מקבילות: משנה ידים ג, ה (״ספר שנמחק ונשתייר בו פ״ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים״); בבלי שבת פרק טז, קטו ע״ב–קטז ע״א (״פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו״).
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹון(במדבר י, לה) —
נקוד עליונקוד עליו — מסומן בנקודות (בספר התורה נקודות מעל הפרשה ומתחתיה), מפני שאינו מקומו.
רבי אומר: מפני שהוא ספר בפני עצמו.
מיכן אמרו:
ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסע הארון — מטמי את הידיםמטמי את הידים — מטמא את הידיים — גזירת חכמים על כתבי הקודש.(משנה ידים ג, ה)
רבי ישמעל אומר:
נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו.
מה היה ראוי ליכתב תחתיו?
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים(במדבר יא, א).
משל, למה הדבר דומה?
לבני אדם שאמרו לו למלך: ״הנראההנראה — הרצונך? הייטב בעיניך? שתגיע עמנו אצל מושל עכו?״
הגיע לעכו — הלך לו לצור;
הגיע לצור — הלך לו לצידון;
הלך לבורי;
הלך לו לאנטוכיאלאנטוכיא — לאנטיוכיה, בירת סוריה הרומית.
התחילו בני אדם מתרעמין על המלך, שנתלבטושנתלבטו — שנטרחו, שהתייגעו על דרך זו;
והמלך צריך להתרעם עליהן, שבשבילם נתלבט על דרך זו.
הילכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיליןמילין — מילים — יחידת אורך (אלפיים אמה), בשביל שיכנסו לארץ;
התחילו ישראל מתרעמין לפני המקום, שנתלבטו על דרך זו;
המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הילכה שכינה בו ביום שלשים וששה מילין, בשביל שייכנסו לארץ ישראל.
דרשת הפסוק · ״ויאמר משה קומה יי״ · שני כתובים: על פי יי ועל פי משה; משל המלך ואוהבו
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 81).
״וכתוב אחר אומר: ויסעו בראשנה על פי יי ביד משה״ (במדבר י, יג) — בהורוויץ ״וכתוב אחד אומר על פי יי יחנו ועל פי יי יסעו״ (במדבר ט, כ), בלי הכתוב השני. ״כיצד נתקיימו״ — בהורוויץ ״כיצד יתקיימו שני כתובים הללו״.
״ליתן ירושה לבני״ — בכתב היד ״לבניו״, והוי״ו מסומנת במאגרים ״כך בכתב היד״; תוקן כבהורוויץ (״לבני״), שהרי המלך מדבר. המשל הראשון קטוע בכתב היד ובהורוויץ כאחד, בלי נמשל.
״נמצית מקיים על פי משה יחנו ונמצית מקיים על פי יי יחנו״ — בהורוויץ נוסף ״ועל פי משה יסעו ועל פי יי יסעו״. ״על פי משה יחנו״ אינו לשון מקרא (מאגרים מסמנו כציטוט שאינו מן המקרא).
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְיָ(במדבר י, לה) —
כתוב אחד אומר: עַל פִּי יְיָ יַחֲנוּ(במדבר ט, כ),
וכתוב אחר אומר: וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה(במדבר י, יג).
כיצד נתקיימו שני כתובין?
משל, למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שאמר לעבדו:
״הנראה שתעמידני? — בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני.״
דבר אחר: למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך, ונהג אוהבו עימוונהג אוהבו עימו — והוליך את אוהבו עמו.
כשהוא נסע — אומר: ״איני נוסע עד שיבא אוהבי״;
וכשהוא חונה — אומר: ״איני חונה עד שיבוא אוהבי״.
נמצית מקיים ״על פי משה יחנו״,
ונמצית מקיים עַל פִּי יְיָ יַחֲנוּ.
דרשת הפסוק · ״קומה יי ויפצו איביך״ · ״וינסו משנאיך״ · ״מפניך״ · כשפני המקום עם ישראל — אויביהם כלים לפניהם
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 81).
״וינסו״ — כך בכתב היד וכך במסורה; מאגרים השלים וי״ו (״וינ[ו]סו״), ולא הובאה. ״משנאיך״ — בכתב היד ״שנא׳״, והמ״ם הושלמה במאגרים. ״מפניך — מפניך״: המילה השנייה תוספת בגליון.
״אלא כשפניך אתנו הם כלים לפנינו, וכשאין פניך אתנו אנו כלים לפניהם״ — בהורוויץ ״אלא כשפניך אתנו אנו כלום לפניהם וכשאין פניך אתנו אין אנו כלום לפניהם״. הפסוקים מקוצרים בכתב היד: ״ויאמר אל׳ אם אין פניך הלכ׳״ (שמות לג, טו), ״אל׳יי שיתמו כגלגל כאש תבער״ (תהלים פג, יד–טו); בהורוויץ במלואם, ו״ויהיה בנוסם… ויי השליך עליהם אבנים גדולות״ (יהושע י, יא).
קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ(במדבר י, לה) — אילו המכונסיןהמכונסין — המקובצים — האויבים העומדים יחד במחנה.
וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ — אלו הרודפין.
מִפָּנֶיךָ —
מפניך הם נסים, ואין אנו כלום לפניהן;
אלא כשפניך אתנו — הם כלים לפנינו,
וכשאין פניך אתנו — אנו כלים לפניהם.
וכן הוא אומר:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים(שמות לג, טו),
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא(שמות לג, טז);
וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל(יהושע י, יא);
אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל(תהלים פג, יד) כְּאֵשׁ תִּבְעַר(תהלים פג, טו).
דרשת הפסוק · ״וינוסו משנאיך מפניך״ · השונא את ישראל כשונא את המקום; כינוי הכתוב; השכינה עם ישראל בשעבודם ובגלותם
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 81–83).
״כאילו שונא״ — הסופר כתב ״כולו״ ומחקו, וכתב ״כאילו״ בגליון. ״אלא מגיד הכתוב שכל שקם כנגד ישראל כאילו קם כנגד מי שאמר והיה העולם״ — תוספת בגליון. בהורוויץ ״שכל מי שקם על ישראל כאלו קם על המקום״.
״כי הנוגע בכם״ — בכתב היד ״כל הנוגע בהם״, והלמ״ד והה״א מסומנות במאגרים ״כך בכתב היד״; תוקן כלשון המקרא וכבהורוויץ (״כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו״, זכריה ב, יב). ״כנוגע״ — כך בכתב היד ובהורוויץ (במסורה ״נגע״), ולכן מחוץ לציטוט.
הפסוקים ברשימה מקוצרים בכתב היד (״וברב גאנך תהרס קמ׳״, ״כי הנה איביך יהמ׳״, ״והנם שלחים את הזמורה א׳ א׳״ ועוד), ונפתחו כלשון המקרא.
מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, שירה ו (״תהרוס קמיך — מגיד הכתוב שכל מי שקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד הקב״ה״, ושם הפסוקים מתהלים עד, פג, קלט וזכריה ב; ״ר׳ יהודה אומר: בבבת עין אינו אומר כן אלא בבבת עינו כתיב, כביכול כלפי מעלה, אלא שכנה הכתוב״, ושם רשימת ״כיוצא בו״ ארוכה ושונה בסדרה: מלאכי א, יג; שמואל א ג, יג; איוב ז, כ; חבקוק א, יב; ירמיהו ב, יא ועוד).
״אין צריך״ בפתח דברי רבי יהודה — אינו בהורוויץ ולא במכילתא. ״כביכול כלפי למעלה״ — בהורוויץ ״כביכול כלפי מעלה כתוב מדבר״. ״הלא אתה מקדם יי אלהי ולא נמות״ — כך בכתב היד, בלי ״קדשי״ (במסורה ״קדשי לא נמות״). ״כיוצא בו״ (לפני ״ואל אראה ברעתי״) — בכתב היד ״וצא בו״, ו״כי״ הושלמו במאגרים; ״המיר״ — בכתב היד ״מיר״, והה״א הושלמה במאגרים.
בהורוויץ ״אף כאן אתה אומר בבת עינו, ר׳ יהודה אומר…״ בסוגריים מרובעים (חזרה על דברי רבי יהודה). בכתב היד אחרי ״בבת עינו״ סימן ״+״ (מאגרים), אבל אין חסר בטקסט: ״כל מי שעוזר…״ שאחריו הוא המשך הדרשה, כבהורוויץ.
״מלאך״ — בכתב היד ״ללאך״; תוקן במאגרים. ״כילו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם״ — בהורוויץ ״כאלו עוזר את מי שאמר והיה העולם״.
״אדם לוקה על ראשו או על גופו״ — בהורוויץ ״אדם לוקה על ראשו״ בלבד.
״רבי יוסי ברבי אליעזר״ — כך בכתב היד (״ר׳ יוסי בר׳ !אליעזר!״; מאגרים מסמן ״כך בכתב היד״); בהורוויץ ״ר׳ יוסי בן אלעזר״. השם לא שונה.
״נבוכדנצר שנגע בכם״ — בכתב היד בלי ״מה עשיתי לו״ (בהורוויץ ״נבוכדנצר שנגע בהם מה עשיתי לו״). ״עשבא כתורין ייכול״ — כך בכתב היד (במסורה ״ועשבא כתורין יאכל״, דניאל ד, ל), ולכן ״ייכול״ מחוץ לציטוט.
״כביכול״ — הכ״ף הראשונה מסופקת בקריאה (מאגרים). ״ויראו את אלהי ישראל״ — בהורוויץ נוסף ״ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר״.
״בכל צרתם לו צר״ — כקרי (כתיב: ״לא צר״).
״מפני עמך אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו״ — כך בכתב היד, בלי ״לך״, ו״גוי״ (במסורה ״לך ממצרים גוים ואלהיו״, שמואל ב ז, כג); ״גוי״ מחוץ לציטוט.
״פסלו שלמיכה״ — מאגרים השלים יו״ד (״פ[י]סלו״), ולא הובאה. בהורוויץ ״ר׳ אליעזר אומר עבודה זרה עברה בים עם ישראל״, ו״ר׳ עקיבא אומר אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום פדית את עצמך״.
מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא יד (״ואי זה זה זה צלמו של מיכה. ר׳ עקיבא אומר: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול אמרו ישראל לפני הקב״ה עצמך פדית״, ושם גם ״בכל מקום שגלו ישראל״ שלהלן).
״למענכם שולחתי בבלה. גלו עילם שכינה עמהם. שנאמר״ — תוספת בגליון (מאגרים). בהורוויץ ״הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה״, ו״גלו לעילם״ בסוגריים מרובעים.
מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא יד (״וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם: גלו למצרים שכינה עמהם… גלו לבבל… גלו לעילם… גלו לאדום…״).
וְיָנֻוסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ(במדבר י, לה) —
וכי יש שונאין לפני מי שאמר והיה העולם?
אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל — כאילו שונא את מי שאמר והיה העולם.
כיוצא בו: וּבְרֹב גְּאנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ(שמות טו, ז) —
וכי יש קמים לפני מי שאמר והיה העולם?
אלא מגיד הכתוב שכל שקם כנגד ישראל — כאילו קם כנגד מי שאמר והיה העולם.
כיוצא בו:
אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹורְרֶיךָ(תהלים עד, כג);
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ(תהלים צב, י);
כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ(תהלים עג, כז);
כִּי הִנֵּה איְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן(תהלים פג, ג).
מפני מה?
עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד(תהלים פג, ד).
הֲלא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ(תהלים קלט, כא) תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים(תהלים קלט, כב).
כן הוא אומר:
כִּי הַנֹּוגֵעַ בָּכֶם כנוגע בְּבָבַת עֵינוֹ(זכריה ב, יב).
רבי יהודה אומר:
אין צריך —
״בבת עין״ לא נאמר, אלא ״בבת עינו״;
כביכול כלפי למעלה,
אלא שכינה הכתובשכינה הכתוב — כינה הכתוב — דיבר הכתוב בלשון כינוי, ושינה את הלשון מפני כבוד המקום.
כיוצא בו: לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ(איוב ז, כ) — אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה אֶל אַפָּם(יחזקאל ח, יז) — אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: הֲלא אַתָּה מִקֶּדֶם יְיָ אֱלֹהַי ולא נָמוּת(חבקוק א, יב) — שכינה הכתוב.
כיוצא בו: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם(תהלים קו, כ) — אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי(במדבר יא, טו) — אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ(ירמיה ב, יא) — אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ(במדבר יב, יב) — אלא שכינה הכתוב.
אף כן אתה אומר: ״בבת עינו״.
כל מי שעוזר את ישראל — כילו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם,
שנאמר: אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְיָ(שופטים ה, כג).
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל.
משל: אדם לוקה על ראשו או על גופו — אינו אומץאומץ — עוצם, סוגר אלא עיניו.
הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל.
וכן הוא אומר:
מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי(משלי לא, ב);
כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי(משלי ד, ג).
רבי יוסי ברבי אליעזר אומר:
כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטהומחטטה — וחופר בה, מנקר בה.
פרעה שנגע בכם — מה עשיתי לו?
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ(שמות טו, ד).
סיסרא שנגע בכם — מה עשיתי לו?
מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ(שופטים ה, כ).
סנחריב שנגע בכם — מה עשיתי לו?
וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ(מלכים ב יט, לה).
נבוכדנצר שנגע בכם —
עִשְׂבָּא כְתוֹרִין ייכולייכול — יאכל(דניאל ד, ל).
המן שנגע בכם — מה עשיתי לו?
וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ(אסתר ח, ז).
וכן את מוצא שכל זמן שישראל משועבדין — כביכול שכינה משתעבדת עמהן,
שנאמר: וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל(שמות כד, י),
ואומר: בְּכׇל צָרָתָם לוֹ צָר(ישעיה סג, ט).
אין לי אלא צרת ציבור; צרת יחיד מנין?
תלמוד לומר: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ(תהלים צא, טו);
וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ(בראשית לט, כ).
ואומר: מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גוי וֵאלֹהָיו(שמואל ב ז, כג).
רבי אליעזר אומר:
עבודה זרה עברה עם ישראל בים.
איזה? — זה פסלו שלמיכהפסלו שלמיכה — הפסל שעשה מיכה.
רבי עקיבה אומר:
אלמלי כתוב — אי אפשר לאומרו:
כביכול אמרו ישראל לפני המקום: ״עצמך פדיתה!״
כן אתה מוצא שבכל מקום שגלו — שכינה עמהם,
שנאמר: הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי(שמואל א ב, כז).
גלו לבבל — שכינה עמהם,
שנאמר: לְמַעַנְכֶם שִׁולַּחְתִּי בָבֶלָה(ישעיה מג, יד).
גלו עילם — שכינה עמהם,
שנאמר: וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם(ירמיה מט, לח).
גלו לאדום — שכינה עמהם,
שנאמר: מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם(ישעיה סג, א).
וכשהן חוזרין — שכינה חוזרת עמהן,
שנאמר: וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ(דברים ל, ג).
״והשיב״ לא נאמר, אלא וְשָׁב.
ואומר: אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה(שיר השירים ד, ח).
דרשת הפסוק · ״קומה יי״ · ״שובה יי״ · עמוד הענן לא נסע ולא פרס עד שאמר משה
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 83).
״כתוב אחד אומר… וכתוב אחר אומר…״ — בהורוויץ ״כאן אתה אומר… וכאן אתה אומר… כיצד יתקיימו שני כתובים הללו״. ״וכשהן חונין היה עמוד ענן מקופל ולא היה פורס עד שמשה אומר״ — בהורוויץ בחלקו בסוגריים מרובעים, ״ולא היה פורס עד שהיה אומר שובה יי״.
רבי אומר:
כתוב אחד אומר: קוּמָה יְיָ(במדבר י, לה),
וכתוב אחר אומר: שׁוּבָה יְיָ(במדבר י, לו).
כיצד נתקיימו שני כתובין?
מגיד הכתוב:
כשהיו ישראל נוסעין — היה עמוד ענן מקופלמקופל — מקופל, מכונס (עמוד הענן, שלא היה נפרש) ועומד, ולא היה מהלך עד שמשה אומר קוּמָה יְיָ;
וכשהן חונין — היה עמוד ענן מקופל, ולא היה פורספורס — נפרש, נמתח (על המחנה) עד שמשה אומר שׁוּבָה יְיָ.
נמצית מקיים קוּמָה יְיָ,
ונמצית מקיים שׁוּבָה יְיָ.
דרשת הפסוק · ״ובנחה יאמר״ · משה אינו מניח לשכינה לשרות עד שיהיו ישראל אלפים ורבבות
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 83).
״לשרות״ — הסופר כתב ״לשאת״ ומחקו, וכתב ״לשרות״ בגליון; וכך בהורוויץ (״אינני מניח את השכינה [לשרות]״).
״אמרו לו״ — בכתב היד ״א׳ לו״, ונפתח כבהורוויץ (״אמרו לו״). ״כאשר דבר לכם״ — בכתב היד ״כאשר לכם״, ו״דבר״ הושלם במאגרים כלשון המקרא (דברים א, יא) וכבהורוויץ. ״לברכות הרבה״ — בהורוויץ ״בברכות הרבה [שכך הבטיחנו ככוכבי השמים וכחול הים וכצמחי אדמה]״.
מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ז (רבי יונתן: ״איני זז מכאן עד שתעשה האלפים רבבות״); בבלי יבמות פרק ו, סד ע״א (״ובנחה יאמר שובה יי רבבות אלפי ישראל — מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל״).
וּבְנֻחֹה יֹאמַר(במדבר י, לו) —
מגיד הכתוב שכשהיו ישראל נוסעין — אלפין, וחונין — רבבות.
כביכול אמר משה לפני המקום:
״איני מניח השכינה לשרות עד שתעשה לישראל אלפין ורבבות.״
שמתשובהשמתשובה — שמן התשובה שאמר — את יודע מה אמר להן:
יְיָ אֱלֹהֵי אֲבתֵיכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם(דברים א, יא).
אמרו לו: ״משה רבינו, הרי אנו מובטחין לברכות הרבה, ואת נותן קצבהקצבה — גבול, מידה קצובה לברכותינו?״
אמר להן: ״אני בשר ודם — יש קצבה לברכותיי; זו משלי.
אבל הוא יבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:
כחול ימים, וכצמחי אדמה, כדגי הים, וכְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹוב(דברים א, י).״
דרשת הפסוק · ״ובנחה יאמר״ · כשם שהשכינה שורה למעלה באלפים וברבבות, כך למטה
כתב יד וטיקן 32 (מאגרים; הורוויץ עמ׳ 83–84).
״וכשם שאין השכינה שורה למעלה״ — ״למעלה״ תוספת בגליון. ״כך שורה למטה באלפים וברבבות״ — בהורוויץ ״כך אין שכינה שורה למטה אלא באלפים ורבבות״. ״רכב אלהים רבותים״ — כך בכתב היד (במסורה ״רבתים״).
וּבְנֻחֹה יֹאמַר(במדבר י, לו) —
מגיד הכתוב שאין השכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות,
שנאמר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּותַיִם(תהלים סח, יח).
וכשם שאין השכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות — כך שורה למטה באלפים וברבבות.
לכך נאמר: וּבְנֻחֹה יֹאמַר.
על פי כתב יד וטיקן 32. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | מתרעמין | מתרעין |
| ב | לבני | לבניו |
| ג | משנאיך | שנאיך |
| ד | כי | כל |
| ד | בכם | בהם |
| ד | כיוצא | וצא |
| ד | המיר | מיר |
| ד | מלאך | ללאך |
| ו | דבר | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| ספרי במדבר | כ״י וטיקן 32 |