מדרש

שמות רבה

פרשה יב: השכם בבקר

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. יבהשכם בבקרשמות ט, יג
§§13§§

מדרש שמות רבה

פרשה יב

השכם בבקר

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה(שמות ט, יג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

אהֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ — מורה דרך לעשות תשובה

פתיחתא · הקדוש ברוך הוא מגביר כח הצדיקים ומורה לרשעים דרך תשובה: משה שולח להזהיר את פרעה

הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה(איוב לו, כב)

בדפוס סימן א. ״הן — אחת; בלשון יוני קורין לאחת הן״ — היוונית ἕν (אחד). בדפוס וילנא ״הן אחד, שכן בלשון יוני קורין לאחד הן״; ״והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה״; ״למה לא נאמר כאן״; ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע, סבור אתה… למוד ממכת הדבר, בעת ששלחתי אותו הדבר״.

״למה לא נאמר כן הנה יוצא המימה״ — כבמכת ערוב (שמות ח, טז: ״השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה״).

״הדא הוא דכתיב: ואולם בעבור זאת העמדתיך״ — ״הדא הוא דכתיב״ בין השיטין בכתב היד. ״כמסילה״ — בכתב היד ״במסילה״, וסומן במאגרים; ״כמסילה״ במהדורת שנאן ובדפוס וילנא.

מקבילה: תנחומא, וארא יד (דפוס ורשא) — ״זה שאמר הכתוב: הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה — שהוא מורה לרשעים דרך לעשות תשובה״, על ההתראה שלפני כל מכה; ושם על ״השכם בבקר… הנה יוצא המימה״ (שמות ח, טז) טעם אחר: שהיה פרעה משתבח שאינו יוצא לנקביו.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה(שמות ט, יג).

הדא הוא דכתיב:

הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹוהוּ מוֹרֶה(איוב לו, כב).

אמר רבי ברכיה:

הֶן — אחת;

בלשון יוני קורין לאחת ״הן״.

כלומר: אחד אלהינו.

יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ — מעצים כח הצדיקים לעשות רצונו;

ומִי כָמֹוהוּ מוֹרֶה — שהוא מורה דרך לעשות תשובה.

וכן את מוצא במשה:

שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות ציוויו,

והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה,

שלא היה חפץ לשלוח המכה עליו עד שיזהירנו שיעשה תשובה.

שכן כתיב: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה —

היה נותן כח ביד משה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, כדי שיעשה תשובה;

שכן כתיב: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים וגו׳.

״השכם בבקר״ — שלא יצא מביתו

למה לא נאמר כן: הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה(שמות ח, טז)?

כיון שראה פרעה שבשעה שהיה יוצא המימה משה מקדימו לדרך — נמנע שלא לצאת, שלא יפגע בו משה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצלו בהשכמה, שלא יצא מביתו.

״כי עתה שלחתי את ידי״

כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וגו׳(שמות ט, טו) —

אמר ליה הקדוש ברוך הוא:

רשע! אתה סבור שלא אוכל להכחידךלהכחידך — להשמידך מן העולם?

למד ממכת הדבר:

אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך — היית נכחד מן הארץ;

אבל לא שלחתיו עליך, כדי שאראך כח גבורתי, ותספר כחי בכל הארץ.

הדא הוא דכתיב:

וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ(שמות ט, טז).

עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי וגו׳(שמות ט, יז) —

שהיה עושה אותם כמסילה, שהכל דשיןדשין — דורכים עליה,

כמה דאת אמר: אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹורָה וגו׳(ישעיה נא, כג).

תרגום לעבריתלהכחידך להשמידך דשין דורכים

חלק ב

גוף הדרשה

בהִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד

דרשת הפסוק · ״הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד… הירא את דבר יי מעבדי פרעה״ · שריטה על הכותל; ברד שעתיד לבוא בימי גוג ומגוג; רחמיו על בהמת הרשעים

בדפוס סימן ב. ״שרט לו שריטה״ — בדפוס וילנא ״סרט לו סריטה״. במקום ״וכן הוא אומר: ונשפטתי אותו בדבר ובדם״ בדפוס ״וכן הוא אומר: וגשם שוטף ואבני אלגביש״ (המשך הפסוק, יחזקאל לח, כב).

״שישמרו״ — בכתב היד נמחק ״שיעמדו״ ונכתב שוב בין השיטין, ותוקן במאגרים ״שישמרו״; כך בדפוס וילנא, ובמהדורת שנאן ״שיעמדו״.

מקבילה: תנחומא, וארא טז (דפוס ורשא) — ״זבדי בן לוי אמר: שרט לו שריטה על הכותל… אשר לא היה כמוהו, אבל עתיד להיות; אימתי? בימי גוג ומגוג… וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש״.

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד(שמות ט, יח) —

זבדי בן לוי אמר:

שרט לו שריטהשרט לו שריטה — חרץ לו סימן על הכותל.

אמר לו: כשתגיע השמש לכאן — מחר יורד הברד.

אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹוהוּ בְּמִצְרַיִם —

אינו אומר ״אשר לא היה במצרים כמוהו״,

אלא אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹוהוּ בְּמִצְרַיִם —

לומר לך שלא היה כמוהו בעולם, ולא במצרים.

אינו אומר ״ולא יהיה״, כמו שאומר במכת בכורות: וְכָמֹוהוּ לֹא תֹוסִיף(שמות יא, ו),

אלא אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹוהוּ —

לשעבר לא היה, אלא עתיד להיות להבא.

אימתי? בימי גוג ומגוג,

שנאמר: אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה(איוב לח, כג),

וכן הוא אומר: וְנִשְׁפַּטְתִּי אִותּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וגו׳(יחזקאל לח, כב).

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וגו׳(שמות ט, יט) —

בוא וראה רחמיו של הקדוש ברוך הוא:

אפילו בשעת כעסו — רחם על הרשעים ועל בהמתם.

לפי שמכת הברד לא היה הקדוש ברוך הוא משלחה עליהם אלא על יבול הארץיבול הארץ — פרי האדמה וצמחיה,

והיה מזהירם שישמרו עצמם ואת בהמתם, שלא ילקו בברד.

הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְיָ מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה(שמות ט, כ) —

אמרו זכרונם לברכה:

זה היה איוב.

וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ(שמות ט, כא) — זה פרעה ועמו.

תרגום לעבריתשרט לו שריטה חרץ לו סימן יבול הארץ פרי האדמה וצמחיה

גוַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם — כל אשר חפץ יי עשה

דרשת הפסוק · ״ויאמר יי אל משה נטה את ידך על השמים… על האדם ועל הבהמה״ · כמלך שביטל גזרתו: העליונים ירדו לתחתונים; משה בארץ שולט במעשה שמים

בדפוס סימן ג. ״ביום ההוא נבקעו״ — כך בכתב היד; במקרא (בראשית ז, יא) ״ביום הזה״. ״ויוליכם בתהומות במדבר״ — כך בכתב היד; במקרא (תהלים קו, ט) ״כמדבר״.

בדפוס וילנא ״כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם״ (כאן ״את עולמו״), ״לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות״.

מקבילות: תנחומא בובר, וארא יט — ״למלך שאמר וגזר על בני רומי שלא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי… וכשביקש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל…״; תנחומא, וארא טו (דפוס ורשא), בלשון קרובה לכאן.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו׳(שמות ט, כב).

הדא הוא דכתיב:

כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ(תהלים קלה, ו).

אמר דוד:

אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי(תהלים קטו, טז) האדם וגו׳ —

משל המלך שגזר

למה הדבר דומה?

למלך שגזר:

בני רומי לא ירדו לסוריא,

ובני סוריאסוריא — ארם, ארץ סוריה לא יעלו לרומי.

כך כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, גזר ואמר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי האדם.

כשבקש ליתן את התורה — בטל את הגזרה ראשונה, ואמר:

התחתונים יעלו לעליונים, ועליונים ירדו לתחתונים,

ואני המתחיל:

וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי וגו׳(שמות יט, כ);

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ(שמות כד, א).

הוי: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

בַּיַּמִּים וְכׇל תְּהֹומוֹת —

כשבקש הקדוש ברוך הוא — אמר: יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט);

ואחר כך, כשבקש — עשה היבשה ים ותהום,

שנאמר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם(עמוס ה, ח),

ואומר: בַּיּוֹם ההוא נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹות תְּהוֹם רַבָּה(בראשית ז, יא);

וכשבקש — עשה הים ותהומות יבשה,

שנאמר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וגו׳(שמות יד, כט),

ואומר: וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹומוֹת במדבר(תהלים קו, ט).

וכן במצרים:

משה, שהיה בארץ — נתן לו רשות לשלוט במעשה שמים,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

״ויהי ברד״ — למה ברד

ברד — למה הביא עליהם?

לפי ששמו ישראל נוטעים גנות ופרדסים ואילנות וכרמים;

לפיכך הביא עליהם ברד, ושבר את הכל.

עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה —

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא שמעו דבריו, מה שאמר להם: שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ(שמות ט, יט) —

אמר הקדוש ברוך הוא: כדי שיבא הברד על הכל.

תרגום לעבריתסוריא ארם, ארץ סוריה

דוַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם — ברד ואש מתלקחת

דרשת הפסוק · ״ויט משה את מטהו על השמים… רק בארץ גושן״ · המכות על ידי אהרן, משה והקדוש ברוך הוא; נס בתוך נס: אש וברד עושים שלום זה עם זה במלחמת המלך

בדפוס סימן ד. ״הוא וסנקליטין שלו״ — בדפוס וילנא ״וסנקליטון״, ו״ויי המטיר על סדום״ אינו שם. מקבילה: בראשית רבה נא, ב — ״כל מקום שנאמר ויי הוא ובית דינו״ (על ״ויי המטיר על סדום״).

״כפרטותא״ — בכתב היד ״בפרטותא״, וסומן במאגרים; ״כפרטותא״ במהדורת שנאן, ובדפוס וילנא ״כפרנותא״. ״דחרצניתיה״ (הגרעינים) — במאגרים ״דחרציתיה״; במהדורת שנאן, שהיא מהדורת כתב יד זה, ״דחרצניתיה״, ובדפוס וילנא ״דחרציניתיה״, וכך בכל המקבילות (״דחרצנייתא״, ״דחרצנותא״). בדפוס ״כהדין עששיתא״.

״אש וברד היו צרים זה בזה״ — בדפוס וילנא ״צהובין זה לזה״, ו״מהו מתלקחת — מת לקחת״.

מקבילות למחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה ולמשל שני הלגיונות: פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות (פסקא א), ג — שם רבי יהודה ״צלוחית של ברד מלאה אש״, רבי נחמיה ״אש וברד פתוכין זה בזה״, ורבי חנין מפרש ״כהדא פרטתא דרמונא, דחרצנייתא מתחמיה מלגאו… כהדא שאשתא דקנדילא, דמיא ומשחא מערבין כחדא״; המשל בשם רבי אדא. כך גם שיר השירים רבה ג, יא (״פירטתא דרימונא… עשאשיתא דקנדילה״) ובמדבר רבה יב, ח (״פרטיתא דרומנא… עששיתא דקנדילא״). בתנחומא, וארא יד (דפוס ורשא) הדברים כמעט כלשון כאן: ״חד אמר כפרטתא דרומנא דחרצנותא מתחמיא מלגאו, וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומישחא מתערבא כחדא ונורא דליק מגויהון״, ואחריו המשל ״לשני לגיונות קשין״.

״אנבטיאות״ — בדפוס וילנא ״אנבטאות אנבטאות״. ״ר׳ יהודה בר שלום אמר: בחנמל — בא נח ומל״ — בדפוס ״מהו בחנמל, בא נח מל״; ״יורד בפילקין״ — בדפוס ״כפילקין״. בדפוס חסר ״אמר רבי יוחנן: האילנות הגדולים לא היה מכה הברד״, ובמקומו ״(במדרש תהלים)״.

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם(שמות ט, כג) —

המכות האלו:

ג׳ על ידי אהרן,

ושלש על ידי משה,

וג׳ על ידי הקדוש ברוך הוא,

ואחת על ידי כולן.

דם, צפרדע, כנים — על ידי אהרן, לפי שהם בארץ;

ברד, ארבה, חשך — על ידי משה, לפי שהם באויר, שכן שלט משה בשמים ובארץ;

ערוב, דבר, מכת בכורות — על ידי הקדוש ברוך הוא;

ושחין — על ידי כולם.

״ויי נתן קולות וברד״ — הוא ובית דינו

וַיְיָ נָתַן קֹולֹות וּבָרָד —

כל מקום שהוא אומר ״ויי״ — הוא ובית דינו של מעלה:

וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א) — הוא וסנקליטיןוסנקליטין — ומועצת הזקנים, בית הדין של המלך שלו;

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹום(בראשית יט, כד) — הוא וסנקליטין שלו;

וַיְיָ נָתַן קֹולֹות וּבָרָד — הוא וסנקליטין שלו.

וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה —

נדונו במשפט רשעים שבגיהנם:

היה יושב — המצרי נכוה בברד;

עומד — נכוה באש.

״ויהי ברד ואש מתלקחת״ — נס בתוך נס

וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד(שמות ט, כד) —

נס בתוך נס.

רבי יהודה ורבי נחמיא.

חד אמר:

כפרטותא דרומנא, דחרצניתיה מתחמיא מלגיו.כפרטותא דרומנא… — כגרגר של רימון, שגרעינו נראה מבפנים (משוער).

כגרגר של רימון, שגרעינו נראה מבפנים (משוער).

וחד אמרוחד אמר — והאחר אמר:

כהדין עששית, דמיא ומשחא מתערבין כחדא, ונורא דליק מן גויהון.כהדין עששית… — כמו מנורת הזכוכית הזאת, שהמים והשמן מעורבים בה יחד, והאש דולקת מתוכם.

כמו מנורת הזכוכית הזאת, שהמים והשמן מעורבים בה יחד, והאש דולקת מתוכם.

משל למה הדבר דומה?

לשני לגיונותלגיונות — גדודי צבא קשים, שהיו נלחמים זה עם זה.

לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך.

מה עשה המלך? עשה שלום ביניהם, ועשו שליחותם ביחד.

כך אש וברד היו צרים זה בזהצרים זה בזה — שונאים זה את זה;

כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים — עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם, והכו במצריים.

הוי: וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וגו׳.

מהו מִתְלַקַּחַת?

לאחר שמכהו הברד — לוקחו האש ושורפו.

״ויך הברד״ — הרשפים

וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כׇּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם עד בְּהֵמָה(שמות ט, כה) —

ירד הברד והיה עשוי אנבטיאותאנבטיאות — גלים גלים, כעין סוללות (?), ומסבב את מקניהם, ולא היו יכולין לצאת;

והיה המצרי מביא את המאכלתהמאכלת — הסכין ושוחטו,

והעוף יורד עליו מלמעלה ואוכלו,

שנאמר: וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים(תהלים עח, מח).

ומהו ״הרשפים״? אלו העופות,

כמה דתימאכמה דתימא — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף(איוב ה, ז).

וְאֵת כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וגו׳ —

אמר רבי יוחנן:

האילנות הגדולים לא היה מכה הברד.

הדא הוא דכתיב:

יַהֲרֹוג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל(תהלים עח, מז).

רבי יהודה בר שלום אמר:

בַּחֲנָמַל — בא, נח ומל.

רבי פינחס אומר:

יורד בפילקיןבפילקין — בגרזנים, וקוצץ את האילנות.

רַק בְּאֶרֶץ גֹּושֶׁן וגו׳(שמות ט, כו) —

למה ניצלה? לפי שפטרונהשפטרונה — שהמגן שלה, השר הממונה עליה עומד עליה.

הדא הוא דכתיב:

אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳.

תרגום לעבריתוסנקליטין ומועצת הזקנים, בית הדין של המלך וחד אמר והאחר אמר לגיונות גדודי צבא צרים זה בזה שונאים זה את זה אנבטיאות גלים גלים, כעין סוללות (?) המאכלת הסכין כמה דתימא כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) בפילקין בגרזנים שפטרונה שהמגן שלה, השר הממונה עליה

החָטָאתִי הַפָּעַם יְיָ הַצַּדִּיק — הוא צדקה עשה עמהם

דרשת הפסוק · ״וישלח פרעה ויקרא… ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון״ · פרעה מודה שהקדוש ברוך הוא הזהירם; משה לא התפלל בתוך העיר המטונפת

בדפוס סימן ה. ״ויקרא פרעה״ — כך בכתב היד; במקרא (שמות ט, כז) ״וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן״. ״הצדיק ואני ועמי״ — לפני ״ואני״ כתוב בכתב היד ״ועמי״, ומחקוהו במאגרים (כפל של הסופר).

״כצאתי״ — בכתב היד ״בצאתי״, וסומן במאגרים; כמקרא, במהדורת שנאן ובדפוס וילנא.

בדפוס וילנא ״מכאן שלא היה משה חפץ להתפלל בתוך מצרים״; ״לא תהא סבור שאיני יודע מה אתה עתיד לעשות״ (כאן ״שאני יודע מה עתיד לעשות״); ״אני אעשה״.

וַיִּקְרָא(שמות ט, כז) פרעה וגו׳ —

מהו שאמר: חָטָאתִי הַפָּעַם יְיָ הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים?

לפי שאמר הקדוש ברוך הוא: וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז וגו׳(שמות ט, יט) —

הוא היה עושה צדקה עמהם, שהיה מזהירם;

והוא ועמו הרשעים, שלא שמו לבם בדבר יי, והניחו אנשיהם ומקניהם בשדה עד שמתו כלם.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר(שמות ט, כט) —

מכאן את למד שלא היה משה רוצה להתפלל בתוך מצרים, לפי שהיתה מטונפתמטונפת — מזוהמת בשיקוצים ובגילוליםבשיקוצים ובגילולים — בעבודה זרה ובפסליה.

וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן וגו׳(שמות ט, ל) —

לא תהא סבור שאני יודע מה עתיד לעשות אחר כן;

אלא יודע אני שלא תתיראו מפני המקום אחר כן, כמו שלא הייתם יראים ממנו קודם לכן;

אבל כדי שתכיר גדולתו של הקדוש ברוך הוא — אני עושה.

תרגום לעבריתמטונפת מזוהמת בשיקוצים ובגילולים בעבודה זרה ובפסליה

וכִּי אֲפִילֹות הֵנָּה — פלאים עשה בהם

דרשת הפסוק · ״והפשתה והשעורה נכתה… והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה״ · רבי פינחס ורבי יהודה בר שלום: פלאים עשה בהם, או שהיו רכות

בדפוס סימן ו. ״[עשה]״ — הושלם במאגרים; כך במהדורת שנאן ובדפוס וילנא (״פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם״). ״והלא״ — בכתב היד ״ולא״, ותוקן במאגרים; כך בדפוס.

מקבילות: תנחומא, וארא טז (דפוס ורשא) — ״רבי פנחס אמר: מהו אפילות, פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם; ורבי יהודה אמר: לקישות היו״; תנחומא בובר, וארא כב — ״רבי פנחס הכהן בר חמא ורבי יהודה בר שלום… לקישות היו״.

וְהַפִּשְׁתָּה וגו׳(שמות ט, לא), וְהַחִטָּה וגו׳(שמות ט, לב) —

מהו כִּי אֲפִילֹות הֵנָּה?

רבי פינחס ורבי יהודה בר שלום.

רבי פנחס אמר:

פליאותפליאות — פלאים, נסים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.

רבי יהודה אומר:

לקישותלקישות — מאוחרות בצמיחתן, רכות היו.

אמר ליה רבי פינחס:

והלא כתיב: אֵת כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד(שמות ט, כה),

ואתה אומר: על שהיו קטנות לא נכו?

אלא — פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.

תרגום לעבריתפליאות פלאים, נסים לקישות מאוחרות בצמיחתן, רכות

זוַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר — ומטר לא נתך ארצה

דרשת הפסוק · ״ויצא משה מעם פרעה את העיר… ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה״ · משה יצא מן העיר להתפלל; הברד שנתלה באויר ירד בימי יהושע, והשאר בימי גוג ומגוג

בדפוס סימן ז; ״וירא פרעה״ שאחריו בכתב היד באותה פסקה, ובדפוס סימן ח. ״שעדיין היו בתחום העיר״ — כך בכתב היד (וסומן במאגרים); בדפוס וילנא ״שעדיין היה״. בדפוס ״להתפלל עליהם״ (כאן ״בהם״).

בדפוס וילנא הפסוק ״ויהי בנוסם מפני ישראל ויי השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים״.

וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר(שמות ט, לג) —

שעדיין היו בתחום העיר;

מיד לא שהה להתפלל בהם, אלא וַיִּפְרֹושׂ כַּפָּיו אֶל יְיָ,

וקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו.

וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּולוֹת וְהַבָּרָד —

מהו וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה?

תלאן ברפיוןתלאן ברפיון — עצרן תלויות באויר בלא שירדו.

ואימתי ירדו?

בימי יהושע, על האמוריים,

שנאמר: וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי בני יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹון וגו׳(יהושע י, יא);

והשאר עתידין לירד בימי גוג ומגוג.

תרגום לעבריתתלאן ברפיון עצרן תלויות באויר בלא שירדו

חוַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד — הרשעים בצרתם

דרשת הפסוק · ״וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויסף לחטא״ · הרשעים נכנעים בצרתם וחוזרים לקלקולם: נבוכדנאצר ופרעה

בדפוס סימן ח; בכתב היד המשך הפסקה הקודמת.

״ענה נבוכדאנאצר ואמר״ — כך בכתב היד; במקרא (דניאל ד, כז) ובדפוס וילנא ״ענה מלכא ואמר״. ״אנא״ (פעמיים) ו״נבוכדנאצר״ — במקרא ״אנה״ ו״נבוכדנצר״ (שם, כז; לד).

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וגו׳(שמות ט, לד) —

כך הם הרשעים:

כל זמן שהם בצרה — מכניעין עצמן;

משהצרה עוברת — חוזרין לקלקולןלקלקולן — לדרכם הרעה.

וכן נבוכדנאצר:

בזמן שהיה בצרה — היה מקלסמקלס — משבח להקדוש ברוך הוא,

שנאמר: כְּעַן אנא נבוכדנאצר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא(דניאל ד, לד);

וכיון שראה עצמו בגדולה — התחיל מתגאה:

עָנֵה נבוכדאנאצר וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אנא בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ וגו׳(דניאל ד, כז).

אף פרעה כן עשה:

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּולֹות וַיֹּוסֶף לַחֲטֹוא וגו׳.

תרגום לעבריתמקלס משבח לקלקולן לדרכם הרעה

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אכמסילהבמסילה
בשישמרושיעמדו
דכפרטותאבפרטותא
דדחרצניתיהדחרציתיה
הכצאתיבצאתי
ועשה— (הוספה)
ווהלאולא

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977