מדרש

תהלים

מזמור צא: יושב בסתר עליון

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. צאיושב בסתר עליוןתהלים צא, א
§§92§§

מדרש תהלים

מזמור צא: יושב בסתר עליון

יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן(תהלים צא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

אכִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ — משה אמר את המזמור

פתיחתא · נדר דוד על הראם, שלשה דברים שהרתיע מהם משה, ומשה אמר ״יושב בסתר עליון״

כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי(מלכים א ח, כז)

״הארץ״ — בכתב היד ״האדם״ (מאגרים: ״האד(ם)[ץ]״, והדל״ת מסומנת כשיבוש); ״הנה השמים״ — בכתב היד ״כי השמים״ (מסומן במאגרים כשיבוש). שניהם כבפסוק וכבדפוס בובר.

״ישן״ — בגליון כתב היד, תחת ״יעקן״ שמחק הסופר. ״יתנו״ — היו״ד בגליון.

״היו כשאני מבקש״ — ״היו״ מסומן במאגרים כשיבוש; בדפוס בובר ״כשאני רוצה״.

״עשרים… ועשרים״ — בכתב היד ״עשר אמות בצפון ועשר בדרום״, ותוקן כבדפוס בובר (״(עשר) [עשרים] אמות בצפון, (ועשר) [ועשרים] אמות בדרום״), כמניין הקרשים: עשרים בצפון, עשרים בדרום ושמונה במערב (שמות כו, יח–כה). כך גם במדבר רבה יב, ג, שכתב היד שלו ״עשר״ ותוקן ״עשרים״.

״נתלונן שדי״ — הסופר מחק בי״ת לפני ״נתלונן״. ״פרוזדקי בר נחשא״ — בדפוס בובר ״פרוזדק בר נחשא״; בבמדבר רבה יב, ג ״פרוזדיקי״.

בדפוס בובר: ״ונדר להקב״ה״; ״מקום מקדש ששכינה ישרה בתוכו״; ״דבר אחר יושב בצל שדי, בצלו של בצלאל״.

מקבילות: במדבר רבה יב, ג (״מי אמר המזמור הזה? היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו אלא משה״; שלשה דברים שהרתיע מהם משה, בשם רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן; ״עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמנה במערב״; ״שדי יתלונן בצל שעשה לך בצלאל״); תנחומא, נשא יז (״כשהיה משה עולה להר היה אומר המזמור הזה״; בדפוס סימן כג); תנחומא בובר, נשא כז.

הראם ובית המקדש

יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן(תהלים צא, א).

זה שאמר הכתוב:

כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי(מלכים א ח, כז).

רבי הונא בשם רבי אידי פתח:

וַתָּרֶם כִּרְאֵם קַרְנִי(תהלים צב, יא).

כיון שהיה דוד רועה בצאן, ומצא את הראם ישן ורכב עליו, ונתיירא מאד —

ונדר לפני הקדוש ברוך הוא: שאם יורידהו משם לשלום, שיבנה בית המקדש כמידת גובהו של ראם — מאה אמה,

שנאמר: וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ(תהלים עח, סט).

משה אמר את המזמור

המזמור הזה — כסבוריןכסבורין — היו סבורים, חשבו ששלמה אמרו,

ולא אמרו אלא משה, בבית קדשי הקדשים.

שעשה שלמה — עשרים אמה על עשרים אמה,

ובית קדשי הקדשים שעשה משה — עשר על עשר.

שלשה דברים שהרתיע מהם משה

אמר רבי יהודה בר סימון:

שלשה דברים שמע משה מפי הקדוש ברוך הוא, והרתיע לאחוריווהרתיע לאחוריו — ונרתע, נסוג לאחור.

כיון שאמר לו: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּופֶר נַפְשׁוֹ(שמות ל, יב) —

אמר משה: כֹּופֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עׇושְׁרוֹ(משלי יג, ח) — מי יוכל ליתן כופר נפשו?

אמר רבי מאיר:

הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה מטבע של אשמטבע של אש — צורת מטבע (מחצית השקל) עשויה אש, ואמר לו:

זֶה יִתְּנוּ(שמות ל, יג) — כלומר: כזה יתנו.

וכן כשאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִישַּׁי(במדבר כח, ב) —

אמר משה: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּיתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה(ישעיה מ, טז) — מי יוכל לספקלספק — לתת די, להספיק אילים לקורבנות?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, לא כשאתה סבור;

איני מבקש ממך אלא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם(במדבר כח, ד).

וכן כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם(שמות כה, ח) —

אמר משה: מי יוכל לעשות מקדש שישרה לו בתוכו?

הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: היו כשאני מבקש — כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי, ולא לאחד מן שמשיישמשיי — משרתיי (המלאכים);

אלא איני מבקש ממך אלא עשרים אמות בצפון, ועשרים בדרום, ושמונה במערב.

הוי: יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן — שנתלונן בצלו.

משה ישב בסתרו של עליון

דבר אחר:

המזמור הזה — מי אמרו?

מי שהוא יושב בסתר עליון, ומתלונן בצל עליון;

מי שנתלונן בצלו, שיושב בסתרו של עולם —

זה משה, שישב בסתרו של עליון ולן בצל שדי.

בצל שעשה בצלאל

דבר אחר:

זה בצלאל.

אמר רבי פרוזדקי בר נחשא בשם רבי יהודה בר סימון:

יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן — כל המעשים רואה ואינו נראה;

ובצל שעשה בצלאל נתלונן שדי.

שיר של פגעיןשיר של פגעין — שיר נגד המזיקים (הפגעים הרעים) היה משה אומר בשעה שעלה לרקיע, ואומר: יֹושֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן.

תרגום לעבריתכסבורין היו סבורים, חשבו והרתיע לאחוריו ונרתע, נסוג לאחור מטבע של אש צורת מטבע (מחצית השקל) עשויה אש לספק לתת די, להספיק שמשיי משרתיי (המלאכים) שיר של פגעין שיר נגד המזיקים (הפגעים הרעים)

חלק ב

דרשת הפסוקים

באֹומַר לַיְיָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי — אגנתי, קסטרא דידי

דרשת הפסוק · ״אמר ליי מחסי ומצודתי… באברתו יסך לך… צנה וסחרה אמתו״ · פירוש מילות הפסוקים, וזיין של שם המפורש שניתן בסיני

״דין אני עושה״ — כך בכתב היד; בדפוס בובר ״זיין אני עושה״, וכך בבמדבר רבה יב, ג (״זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמיתה שלתורה״).

בדפוס בובר: ״שבשמו אני צר את הרשעים״; ״מצודתא דציידא״; ״מדבר שהוא מביא הוות לעולם״; הלמה ״באברתו יסך לך [וגו׳ צנה וסוחרה אמתו]״ (בהשלמת בובר).

מקבילות: במדבר רבה יב, ג (״מחסי — אגנתי; ומצודתי — קסטרא דידי״; ״מפח יקוש — מצדתא דציידא״); תנחומא, נשא יז (״אמר רבי שמעון: צנה אני נעשה לו״); תנחומא בובר, נשא כז (״ממצודתו של צייד״; ״אמר ריש לקיש: צינה אני נעשה לכל מי שהוא סוחר בתורה״).

אֹומַר לַיְיָ מַחְסִי(תהלים צא, ב) — אגנתיאגנתי — מגיני, מחסי (?).

וּמְצוּדָתִי — קסטרא דידיקסטרא דידי — המבצר שלי.

אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ — שבשמו אני צד את הרשעים ומורידן לגיהנם.

כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ(תהלים צא, ג) — ממצודתא דציידאממצודתא דציידא — ממצודת הצייד.

מִדֶּבֶר הַוּוֹת — שהוא מביא הוות לעולם.

בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ(תהלים צא, ד).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

דין אני עושה לכל מי שהוא עוסק באמיתה של תורה.

צִינָּה וְסֹוחֵרָה אֲמִיתּוֹ.

רבי שמעון בן יוחי אומר:

זייןזיין — כלי נשק הוא אמיתה של תורה.

אמר רבי שמעון בן יוחי:

זיין שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בסיני — שם המפורששם המפורש — שם ההויה, השם המיוחד כתוב עליו.

תרגום לעבריתאגנתי מגיני, מחסי (?) קסטרא דידי המבצר שלי ממצודתא דציידא ממצודת הצייד זיין כלי נשק שם המפורש שם ההויה, השם המיוחד

גלֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה — שילוח הקן וקטב מרירי

דרשת הפסוק · ״לא תירא מפחד לילה… מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים״ · מזיק הפורח כחץ ושילוח הקן; קטב מרירי ושלטונו בימי בין המצרים

״ומי יצילך ממנו״ — בדפוס בובר ״ומי הוא יצילך ממנו… [שכן כתיב למעלה] כי הוא יצילך מפח יקוש, [אין פח אלא צפור]״; כך בבמדבר רבה יב, ג.

״דהוה כן לה… דהוה כן להתרין ציפרין״ — כך בכתב היד, ומקומו משובש; בדפוס בובר ״דהוה קן שלה לשון שודד דהוה קן לה תרין ציפרין״.

״רבי הונא בשם רבי יוסי״ — הסופר כתב ״הונא בשם ר׳״ פעמיים, ומחק את השני. ״כדור״ — בגליון, תחת ״כבוד״ שמחק הסופר. ״ושל עין אחד הוא רואה״ — בדפוס בובר ״(ושל) [ועל] עין אחד״. ״שערים״ — בדפוס בובר ״שערות שערות״.

בדפוס בובר: ״ר׳ פנחס [הכהן] בר חמא״; ״ר׳ שמואל בר רב יצחק… בארבע שעות״ (בלי ״או בתשע שעין״). המדרש קורא ״בצהרים״ (במסורה: צהרים).

מקבילות: במדבר רבה יב, ג (רבי ברכיה: ״יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ, ומי יצילך ממנו? שלוח הקן״; ״רבנין אמרין: שד הוא״; ״קטב מרירי עשוי קליפין קליפין, שערות שערות, עינים עינים״; ״חזקיה ראה אותה ונפל על פניו״; ״מעשה באחד שראה אותה ונכפה על פניו״; רבי יוחנן ורבי שמואל בר רב יצחק ציוו לספריא); תנחומא, נשא יז; תנחומא בובר, נשא כז; בבלי פסחים פרק י, קיא ע״ב (״קטב מרירי״).

לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה(תהלים צא, ה).

אמר רבי ברכיה:

יש מזיק שהוא פורח כעוף הזה, וקושט כחץוקושט כחץ — ומכוון ופוגע כחץ (?).

ומי יצילך ממנו? שילוח הקןשילוח הקן — מצות שילוח הקן:

כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ(תהלים צא, ג),

כעיניין שנאמר: הֲתִפֹּול צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ(עמוס ג, ה),

וכתיב: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר(דברים כב, ו), שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח(דברים כב, ז).

מִדֶּבֶר בָּאֹופֶל יַהֲלֹוךְ(תהלים צא, ו).

רבנין אמריןרבנין אמרין — החכמים אומרים: שידשיד — שד, מזיק הוא.

רבי יהודה בשם רבי יוסי אמר:

דהוה כן לה — לשון שודד — דהוה כן להתרין ציפרין.דהוה כן לה… — שהיה לו קן (?) — לשון ״שודד״ — שהיו לה שתי ציפורים (?).

שהיה לו קן (?) — לשון ״שודד״ — שהיו לה שתי ציפורים (?).

קטב מרירי

אמר רבי הונא בשם רבי יוסי:

קטב מריריקטב מרירי — שם השד ״קטב״, המר — עשוי קליפין קליפיןעשוי קליפין קליפין — עשוי שכבות שכבות, כקשקשים, שערים, ושל עין אחד הוא רואה, ועינו תוך לבו.

ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין צל לחמה.

מתגלגל כדורמתגלגל כדור — מתגלגל כמו כדור, ושליטושליט — ושולט מארבע שעות ועד תשע שעות,

ושולט משבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב.

וכל שהוא רואה אותו — נופל על פניו.

חזקיה ראה אותו, ונפל על פניו.

אמר רבי פנחס בר חמא:

מעשה באחד שראה אותו, ונכפה על פניוונכפה על פניו — נפל על פניו (בחולי הנכפה).

רבי שמואל בן רב יצחק הוה מפקד לספרייא די יהוון מפנין לטלייא בארבע שעין או בתשע שעין.רבי שמואל בן… — רבי שמואל בר רב יצחק היה מצווה את הסופרים (מלמדי התינוקות) שיהיו משחררים את הילדים בארבע שעות או בתשע שעות.

רבי שמואל בר רב יצחק היה מצווה את הסופרים (מלמדי התינוקות) שיהיו משחררים את הילדים בארבע שעות או בתשע שעות.

רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא דלא להוון מחיין לטליא בין שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב.רבי יוחנן הוה… — רבי יוחנן היה מצווה את הסופרים שלא יהיו מכים את הילדים בין שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב.

רבי יוחנן היה מצווה את הסופרים שלא יהיו מכים את הילדים בין שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב.

הוי: מִקֶּטֶב יָשׁוּד בצהרים.

תרגום לעבריתוקושט כחץ ומכוון ופוגע כחץ (?) שילוח הקן מצות שילוח הקן רבנין אמרין החכמים אומרים שיד שד, מזיק קטב מרירי שם השד ״קטב״, המר עשוי קליפין קליפין עשוי שכבות שכבות, כקשקשים מתגלגל כדור מתגלגל כמו כדור ושליט ושולט ונכפה על פניו נפל על פניו (בחולי הנכפה)

דיִפֹּול מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ — אלף מלאכים ורבבה

דרשת הפסוק · ״יפול מצדך אלף ורבבה מימינך… רק בעיניך תביט״ · אלף מלאכים ליד של תפילין ורבבה לימין, ושלומת הרשעים

״לה לשמרו״ — הסופר מחק ״לו״ וכתב ״לה״. ״שאם באים אלף״ — בכתב היד ״שאם אלף באים״, ומעליהם סימני היפוך של הסופר. ״שהיא״ — בכתב היד ״שהוא״, ותוקן במאגרים.

״על מצוה אחת״ — בכתב היד ״במצוות הרבה״, חזרה בטעות על דברי רבי יצחק שלמעלה (״והימין ששולטת במצוות הרבה״); תוקן כבדפוס בובר: ״לפי שהיא שולטת (במצות הרבה) [על מצוה אחת], ולפני הימין רבבה [הן נופלין לפניה, לפי שהיא שולטת במצות הרבה]״.

בדפוס בובר: ״ואף על פי כן אליך לא יגש [שתזון אותם]״, וכך בבמדבר רבה יב, ג (״אליך לא יגש — שתזון אותם״).

מקבילות: במדבר רבה יב, ג (רבי יצחק: ״היד שהיא שולטת על מצוה אחת, זו מצות התפלין… אבל הימין שהיא שולטת במצוות הרבה״; רבי חנינא ברבי אבהו: ״אינו אומר ימסרו לך אלא יפול״; ״בנוהג שבעולם אדם נמסר לאלף איש עליו לזון אותם״).

יִפֹּול מִצִּידְּךָ אֶלֶף(תהלים צא, ז).

רבי יצחק אמר:

היד שהיא שולטת על מצות תפילין — נמסרו לה אלף מלאכים לשומרו מן המזיקין;

והימין, ששולטת במצוות הרבה — וּרְבָבָה מִימִנֶךָ — ריבואריבוא — עשרת אלפים של מלאכים נמסרו לה לשמרו מן המזיקין.

אמר רבי חנינא ברבי אבהו:

אינו אומר ימסרו לך, אלא יִפֹּול:

שאם באים אלף מזיקין לפני היד — הן נופלין לפניה, לפי שהיא שולטת על מצוה אחת;

ולפני הימין — רבבה.

בנוהג שבעולםבנוהג שבעולם — כדרך העולם, במנהג בני אדם, נמסר אדם לאלף איש — עליו לזון אותם, לפי שהן מסורין לטובתו לשומרו.

אבל הקדוש ברוך הוא מוסר לו לאדם הזה אלף מלאכים משמאלו וריבוא מימינו, לטובתו, לשומרו;

אף על פי כן — אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ.

רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט(תהלים צא, ח) — שתראה כאשר יתמו הרשעים,

שנאמר: וְשִׁילֻּומַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

תרגום לעבריתריבוא עשרת אלפים בנוהג שבעולם כדרך העולם, במנהג בני אדם

הכִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי — כשהוקם המשכן כלו המזיקין

דרשת הפסוק · ״כי אתה יי מחסי עליון שמת מעונך; לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך״ · התורה בתחתונים והשכינה בעליונים; משהוקם המשכן כלו המזיקין

״זה ספר תילים״ — כך בכתב היד, בקיצור; בדפוס בובר ״ולמה נלמד מספר תילים, והא כתיב יברכך יי וישמרך״; בבמדבר רבה יב, ג ״מה לך אצל ספר תלים? והלא ממקומו אינו חסר״.

המדרש קורא ״באהליך״ (במסורה: באהלך).

מקבילות: במדבר רבה יב, ג (רבי חנינא: ״אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא: נתתה את התורה בתחתונים אצלינו, ושכינתך תשרה בעליונים״; רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ״יברכך יי וישמרך — מן המזיקין; אימתי? ויהי ביום כלות משה״); פסיקתא דרב כהנא, פסקא א, ה (רבי אלעזר ורבי יוחנן: ״ביום שכלו המזיקין מן העולם… וישמרך מן המזיקין״); פסיקתא רבתי ה (״כשהוקם המשכן כלו המזיקים מן העולם״); תנחומא, נשא יז; תנחומא בובר, נשא כז (״מה לי ללמד מספר תהלים? נלמד ממקומו״).

כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי(תהלים צא, ט).

אמר רבי חנינא:

נפשי מן דכלתא ועיינא לי מן קרחתא:נפשי מן דכלתא… — נפשי (תאבה) מן הדקל, ועיני לי מן הקרחה (?) — כלומר: נפשי בגבוה ועיני בנמוך (משוער).

נפשי (תאבה) מן הדקל, ועיני לי מן הקרחה (?) — כלומר: נפשי בגבוה ועיני בנמוך (משוער).

נתתה את התורה בתחתונים אצלינו, ועֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶיךָ.

לֹא תְאֻונֶּה אֵלֶיךָ רָעָה(תהלים צא, י).

אמר רבי יוחנן:

עד שלא הוקם המשכן — היו המזיקין מתגרין לבריותמתגרין לבריות — מתגרים בבני אדם ופוגעים בהם;

משהוקם המשכן — וְנֶגַע לֹא יִקְרַב באהליך.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

זה ספר תילים.

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ(במדבר ו, כד) — מן המזיקין;

וסמיך ליהוסמיך ליה — וסמוך לו (הפסוק שאחריו): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ז, א).

תרגום לעבריתמתגרין לבריות מתגרים בבני אדם ופוגעים בהם וסמיך ליה וסמוך לו (הפסוק שאחריו)

וכִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ — אבני יעקב

דרשת הפסוק · ״כי מלאכיו יצוה לך… על כפים ישאונך״ · הפוטר והנפטר, הנושא והנישא; אבני יעקב שנעשו אחת והמלאכים שנשאוהו

״שתים עשרה״ — חסר בכתב היד (״נטל אבן ונתן תחת ראשו… אם נעשין כולן אחת״), והושלם על פי דפוס בובר (״נטל שנים עשרה אבנים ונתנן תחת ראשו״) ובראשית רבה סח, יא (״שתים עשרה אבנים נטל״). ״אחת״ — בכתב היד ״אתת״, ותוקן במאגרים. ״לבוראו״ — האותיות ״בור״ מסופקות בכתב היד.

״כי הנה יי יוצא״ — ״יי״ חסר בכתב היד, ובמקומו סימן השמטה; הושלם כבפסוק וכבדפוס בובר. ״בשעה שהקדוש ברוך הוא עומד״ — בדפוס בובר ״יוצא״. ״טענו״ — בגליון, תחת ״טפנו״ שמחק הסופר.

בדפוס בובר: ״ר׳ יהודה אומר מי גדול הפוטר או הנפטר״ בלי ״הוי אומר הפוטר גדול מן הנפטר״; ״אמר ר׳ חנינא בשם ר׳ אבהו בשם ר׳ שמעון בן יוחי״. סימן ז שבדפוס בובר (״נוסחא אחרת״: אבן השתיה ויעקב שגלל את האבן מעל הבאר) אינו בכתב היד.

מקבילות: בראשית רבה עח, א (רבי מאיר: ״מי גדול, השומר או הנשמר?״; רבי יודה: ״מי גדול — הנושא או הנישא? … על כפים ישאונך וגו׳ — הנישא גדול מן הנושא״; רבי שמעון: ״מי גדול, המשלח או המשתלח? … ויאמר שלחני״); בראשית רבה סח, יא (רבי יודה: ״שתים עשרה אבנים נטל״; רבי נחמיה: שלש; ״רבנן אמרי: אבנים — מעוט אבנים שתים״; ״כי הנה יי יוצא ממקומו… ונמסו ההרים תחתיו״, בשם רבי חמא ברבי חנינא).

כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ(תהלים צא, יא).

רבי יהודה אומר:

מי גדול — הפוטרהפוטר — המשלח, הנותן רשות ללכת או הנפטר?

הוי אומר: הפוטר גדול מן הנפטר.

כשהיה יעקב מתפגשמתפגש — נאבק, מתגושש עם המלאך — ראה מה כתיב:

וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּוכָל(הושע יב, ה).

מה המלאך אומר?

שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר(בראשית לב, כז).

הרי יעקב פוטר למלאך.

רבי יוסי אומר:

מי גדול — הנושא או הנישא?

הוי אומר: הנישא גדול.

הדא הוא דכתיב:

עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ(תהלים צא, יב).

אבני יעקב

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין.

רבי יהודה אמר:

בשעה שהיה יעקב מהרהר ואומר: שאני מעמיד שנים עשר שבטים —

מה עשה? נטל שתים עשרה אבן ונתן תחת ראשו.

אמר: אם נעשין כולן אחת — יודע שאני מעמיד שנים עשר שבטים.

ולכן היה מכוון לבוראו,

שנאמר: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם(בראשית כח, יא) —

ונעשו אבן אחת.

רבי נחמיה אומר:

שלשה אבנים היו, ואמר: אם הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עלי כשם שייחד על אבותי — יעשו כולם אחת.

עמד ומצאן כולן אחת,

שנאמר: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם.

ומניין שנעשו כולן אחת?

שנאמר: וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן(בראשית כח, יח).

ורבנין אמריורבנין אמרי — והחכמים אומרים:

מיעוט אבניםמיעוט אבנים — ״אבנים״ — לשון רבים, ומיעוטו שתיים — שנים.

ואם תמיה אתה על הדבר —

אמר רבי חנינא אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן יוחי:

כִּי הִנֵּה יְיָ יֹוצֵא מִמְּקוֹמוֹ(מיכה א, ג),

וכתיב: וְנָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו(מיכה א, ד).

מה אם בשעה שהקדוש ברוך הוא עומד — נָמַסּוּ הֶהָרִים תַּחְתָּיו,

כמו שכתוב: הִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו(בראשית כח, יג) — על אחת כמה וכמה!

אמר רבי חנינא אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן:

היכן היה יעקב באותה שעה?

אלא המלאכים טענו אותוטענו אותו — נשאו אותו,

שנאמר: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ.

תרגום לעבריתהפוטר המשלח, הנותן רשות ללכת מתפגש נאבק, מתגושש ורבנין אמרי והחכמים אומרים מיעוט אבנים ״אבנים״ — לשון רבים, ומיעוטו שתיים טענו אותו נשאו אותו

חעַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ — יקראני ואענהו

דרשת הפסוק · ״על שחל ופתן תדרך… כי בי חשק… יקראני ואענהו… ואראהו בישועתי״ · נח דש על הנחשים; לעתיד לבא יודיע הקדוש ברוך הוא לישראל שמו, וישועתו ישועתם

כתב היד עובר מסימן ו לסימן ח של דפוס בובר: סימן ז שבדפוס הוא ״נוסחא אחרת״ שאינה בכתב היד, ולכן אין כאן סעיף ז.

״שנים עשר״ — בכתב היד ״שנים שר״, והעי״ן הושלמה במאגרים. ״הן״ (״אם מבקשים הן אותי״) — בכתב היד ״הם״, ותוקן במאגרים.

״רבי יהושע בן לוי״ — בכתב היד ״ר׳ יהושע בן יאיר״, שיבוש מחמת ״פנחס בן יאיר״ שאחריו; תוקן כבדפוס בובר: ״ר׳ יהושע בן לוי בשם ר׳ פנחס בן יאיר״.

״אמר אסף… ונותן לי יציאה״ — כך בכתב היד, ומקומו משובש; בדפוס בובר ״אמר אסף כל מי שהוא מציל אותך כבדהו בתפלה והוא מוציאך מצרה והוא נותן לך יציאה ויוציאך מן הצרה, הוי אחלצהו ואכבדהו״.

בדפוס בובר: ״אמר ר׳ אבהו זה אחד מן המקראות הקשין שישועתו של הקב״ה היא ישועתו של ישראל״.

עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ(תהלים צא, יג).

אמר רבי לוי:

כל שנים עשר חדש היה נח מדיישמדייש — דש ודורך (כדש בגורן) על הנחשים ועל העקרבים, ולא היו מזיקין אותו,

שנאמר: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ.

כִּי בִי חָשַׁק(תהלים צא, יד).

רבי יהושע בן לוי בשם רבי פנחס בן יאיר אמר:

מפני מה ישראל מתפללין בעולם הזה ואינן נענין?

על ידי שאין יודעים בשם המפורשבשם המפורש — בשם ההויה, השם המיוחד.

אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מודיען שמו,

שנאמר: לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי(ישעיה נב, ו).

באותה שעה הן מתפללין ונענין:

יִקְרָאֵינִי וְאֶעֱנֵהוּ(תהלים צא, טו).

אמר רבי יצחק בשם רבי חייא:

אם מבקשים הן אותי בשעה שמגיע להם צרה — מיד אני עונה אותם:

יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ.

אמר אסף:

כל מי שהוא מבקש מציל אותך — תכבדהו בתפילה, והוא מוציאך מן הצרה;

והוא נותן לך יציאה, ויציאך בכח, מוציאך מן הצרה, ונותן לי יציאה.

הוי: אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ, אֹורֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי(תהלים צא, טז).

אמר רבי אבהו:

זה אחד מן המקראות הקשין — שישועתו של הקדוש ברוך הוא ישועתן של ישראל.

תרגום לעבריתמדייש דש ודורך (כדש בגורן) בשם המפורש בשם ההויה, השם המיוחד

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אהארץהאדם
אהנהכי
אעשריםעשר
אעשריםעשר
דהיאהוא
דעל מצוה אחתבמצוות הרבה
ושתים עשרה— (הוספה)
ואחתאתת
ויי— (הוספה)
חשנים עשרשנים שר
חלוייאיר
חהןהם

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מדרש תהליםכ״י קמברידג׳ Or. 786

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מדרש תהליםכ״י קמברידג׳ Or. 786