מדרש

שמות רבה

פרשה ב: ומשה היה רועה

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. בומשה היה רועהשמות ג, א
§§03§§

מדרש שמות רבה

פרשה ב

ומשה היה רועה

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹותְנוֹ(שמות ג, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977; קטע אחד מכתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 147 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

איוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה — מדותיו רחמניות

פתיחתא ראשונה · מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמניות; הודיע למשה את הקץ ועשה עלילות במצרים

יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו רַחוּם וְחַנּוּן יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חָסֶד(תהלים קג, ז–ח)

בדפוס סימן א. ״בשר ודם״ — בכתב היד ״בשם ודם״, ותוקן במאגרים; כך בדפוס וילנא. ״שאמר לו״ — בכתב היד ״שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה״, וסומן במאגרים כטעות (המבקש ״הודיעני נא את דרכיך״ הוא משה); במהדורת שנאן, שהיא מהדורת כתב יד זה, ״שבשעה שאמר לו: הודיעני נא את דרכך״, ובדפוס וילנא ״בשעה שאמר לו הודיעני נא את דרכיך״.

בדפוס וילנא ״שהודיע דרך הקץ למשה״ ו״שעשה עלילותיו במצרים כדי שיספרו ישראל עלילותיו שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים״; ״ורב חסד״ אינו שם, ו״שהוא מטה כלפי חסד״ נאמר על ״ארך אפים״.

מקבילה: תנחומא בובר, שמות ט — ״יודיע דרכיו למשה, שהקדוש ברוך הוא בלבד היה יודע את הקץ של גלות מצרים… ולמי הודיע, למשה, שנאמר ומשה היה רועה״.

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה(שמות ג, א).

כתיב:

יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו(תהלים קג, ז) רַחוּם וְחַנּוּן יְיָ וגו׳(תהלים קג, ח).

בשר ודם — עלילותיו מעוותותמעוותות — עקומות, מעוקלות הן,

שנאמר: וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹות דְּבָרִים(דברים כב, יד);

אבל מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמניות,

שנאמר: רַחוּם וְחַנּוּן יְיָ.

ואותן מדות הודיע הקדוש ברוך הוא למשה,

שבשעה שאמר לו: הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ(שמות לג, יג) —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וְחַנֹּותִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹון(שמות לג, יט).

הוי: רַחוּם וְחַנּוּן.

דבר אחר:

יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה — שהודיע הקץ למשה,

שנאמר: וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה.

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו — שעשה עלילות דברים, כדי שיספרו ישראל מה שעשה במצרים.

הדא הוא דכתיב:

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאׇזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ(שמות י, ב).

רַחוּם וְחַנּוּן יְיָ:

רַחוּם — שריחם על ישראל, ולא נגעו בהם המכות;

וְחַנּוּן — שנתן להם חן בעיני מצרים;

אֶרֶךְ אַפַּיִם — שהאריך אף עמהם;

וְרַב חָסֶד — שהיה מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע שהן עתידין לעשות.

תרגום לעבריתמעוותות עקומות, מעוקלות

ביְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ — במרעה צאן הוא בוחנו

פתיחתא שנייה · השכינה לא זזה מן המקדש, ועיניו בוחנות את הצדיק; דוד ומשה נבחנו במרעה הצאן

יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ יְיָ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם יְיָ צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ(תהלים יא, ד–ה)

בדפוס סימן ב. ״יי בהיכל קדשו״ — תהלים יא, ד, שהמשכו ״עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם״ ו״יי צדיק יבחן״ (שם, ה) נדרשים כאן; בדפוס וילנא צוין חבקוק ב, כ.

״אמר רבי שמואל בר נחמן: משחרב בית המקדש״ — בדפוס וילנא לפניו ״עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר יי בהיכל קדשו, ומשחרב…״. ״האלהים לא זז משם בקדושתו״ — בדפוס ״הרי הוא בקדושתו״; ״אמר להן״ (כתב היד ״א״ל״) — כך בדפוס.

״יטול שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו״ — בגליון כתב היד; כך בדפוס וילנא. ״כמסלק שכינתו״ — בכתב היד ״שכינתו כמסלק״ וסימני הסדר של הסופר מעל המלים; כסדר שסימן וכדפוס. ״לצדיק״ — בכתב היד תוספת בין השיטין שלא נקראה, והושלמה במאגרים; כך בדפוס.

״כדי שירעו הקטנים הרכה״ — במאגרים ״הרבה״; במהדורת שנאן, שהיא מהדורת כתב יד זה, ״הרכה״, ובדפוס וילנא ״עשב הרך״, וכך מחייב המשך הדרשה (״עשב הבינונית״, ״עשב הקשה״). ״עשב הקשה״ — בכתב היד נמחק ״השדה״ ונכתב ״הקשה״ בגליון; כך בדפוס (ובמהדורת שנאן ״השדה״).

״שרץ היית מפני צמא, עיף אתה״ — בכתב היד נמחק ״מפני שעיף״ ונכתב מעליו ״מפני… עיף״, ובמאגרים נקרא ״למים, שמא עיף״; ״צמא״ הושלם כדפוס וילנא (״מפני צמא עיף אתה״). בדפוס ״לחסית״ ו״אתה תרעה צאני ישראל״.

מקבילה: תנחומא בובר, שמות י — ״אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו… אמר רבי ינאי: אף על פי שאמרו יי בהיכל קדשו יי בשמים כסאו, עיניו יחזו״, ושם משל המלך והפרדס בלשון אחרת; שם דברי רבי אלעזר בשם ״רבי אלעזר בן פדת״.

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה(שמות ג, א).

הדא הוא דכתיב:

יְיָ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ(תהלים יא, ד).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

משחרב בית המקדש — נסתלקה שכינה לשמים,

שנאמר: יְיָ בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ(תהלים קג, יט).

ורבי אלעזר אמר:

לא זזה השכינה מתוך ההיכל,

שנאמר: וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים(מלכים א ט, ג).

וכן הוא אומר: קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה(תהלים ג, ה) —

אף על פי שהוא חרב, האלהים לא זז משם בקדושתו.

וראה מה כורש אומר: הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם(עזרא א, ג).

אמר להן: אף על פי שהוא חרב — האלהים לא זז משם.

אמר רבי אחא:

לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי,

שנאמר: הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵינוּ(שיר השירים ב, ט).

עֵינָיו יֶחֱזוּ —

אמר רבי ינאי:

אף על פי ששכינתו בשמים — עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם.

משל המלך והפרדס

משל למלך שהיה לו פרדס, ובנה בו מגדל גבוה,

וצוה המלך שיתנו בתוכו פועלים שיהיו עוסקין במלאכתן.

אמר המלך:

כל מי שהוא מתכשר במלאכתומתכשר במלאכתו — עושה את מלאכתו כראוי — יטול שכרו משלם;

וכל מי שמתעצל במלאכתו — ינתן בדימוסבדימוס — יפוטר, ישולח (משוער).

המלך — זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא;

והפרדס — זה העולם, שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמור את התורה.

והתנה עמהם, ואומר להם:

כל מי שהוא משמר את התורה — הרי גן עדן לפניו;

ומי שאינו משמר את התורה — הרי גהינם לפניו.

אף כאן הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש —

עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם.

ולמי בוחן? לצדיק,

דכתיב: יְיָ צַדִּיק יִבְחָן(תהלים יא, ה).

ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן.

דוד נבחן בצאן

בדק לדוד בצאן, ומצאו רועה יפה,

שנאמר: וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹות הצאן(תהלים עח, ע).

מהו מכלאות? כמו: וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא(שמות לו, ו).

היה מונע הגדולים, והיה מוציא הקטנים תחלה לרעות, כדי שירעו הקטנים הרכה;

ואחר כך היה מוציא הזקנים, כדי שירעו עשב הבינונית;

ואחר כך מוציא הבחורים, כדי שיהיו אוכלים עשב הקשה.

אמר הקדוש ברוך הוא:

מי שהוא יודע לרעות את הצאן איש לפי כחו — יבא וירעה בעמי.

הדא הוא דכתיב:

מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ(תהלים עח, עא).

משה והגדי

ואף משה לא בחנו אלא בצאן.

אמרו רבותינו:

כשהיה משה רועה צאן של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי אחד, ורץ אחריו עד שהגיע לחסותלחסות — מקום מחסה, מסתור.

כיון שהגיע לחסות — נזדמנה לו בריכה של מיםבריכה של מים — מקוה מים, גבא, ועמד הגדי לשתות.

כיון שהגיע משה אצלו, אמר לו:

אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא; עיף אתה.

הרכיבו על כתיפו, והיה מהלך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם —

חייך, אתה תרעה צאני!

הוי: וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה.

תרגום לעבריתמתכשר במלאכתו עושה את מלאכתו כראוי בדימוס יפוטר, ישולח (משוער) לחסות מקום מחסה, מסתור בריכה של מים מקוה מים, גבא

גכׇּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה — בודקו בדבר קטן

פתיחתא שלישית · אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן: דוד ומשה נאמנים בצאן

כׇּל־אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ(משלי ל, ה)

בדפוס סימן ג. ״והרי לך״ — לפניו בכתב היד ״וא״, ומחקוהו במאגרים (התחלת מלה שלא נגמרה). בדפוס וילנא ״שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן״.

״אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל״ — משנה בבא קמא ז, ז.

דבר אחר:

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה(שמות ג, א).

הדא הוא דכתיב:

כׇּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה וגו׳(משלי ל, ה).

אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבדקו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה.

והרי לך ב׳ גדולי הדור, שבדקן ונמצאו נאמנים, והביאן לגדולה.

בדק לדוד בצאן,

ולא נהגם אלא במדבר — כדי להרחיקן מן הגזל,

שכן אליאב אומר: וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר(שמואל א יז, כח).

מלמד שהיה דוד מקיים דבר המשנה: אין מגדלין בהמה דקהבהמה דקה — צאן ועזים בארץ ישראל(משנה בבא קמא ז, ז).

אמר ליה הקדוש ברוך הוא:

נמצאת נאמן בצאן — בוא ורעה צאני,

שנאמר: מֵאַחַר עָלוֹת וגו׳(תהלים עח, עא).

וכן במשה הוא אומר: וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר — להוציאן מן הגזל.

ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות את ישראל,

שנאמר: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ וגו׳(תהלים עז, כא).

תרגום לעבריתבהמה דקה צאן ועזים

חלק ב

גוף הדרשה

דוּמֹשֶׁה הָיָה — מתוקן לכך

דרשת הפסוק · ״ומשה היה רועה… וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חורבה״ · מי שכתוב בו ״היה״ מתוקן לכך; למה נהג משה את הצאן אל המדבר; חמשה שמות להר

בדפוס סימן ד. ״הן האדם היה״ — בכתב היד ״והאדם היה״, וסומן במאגרים כטעות; כמקרא (בראשית ג, כב) וכדפוס וילנא. ״מתוקן היה מות לבא בעולם״ — לפני ״היה״ נמחק בכתב היד ״כך״.

בדפוס וילנא הפסוקים: בנח ״תמים היה״ (בראשית ו, ט), ביוסף ״ויוסף היה״ (שמות א, ה), במרדכי ״איש יהודי היה״ (אסתר ב, ה). ״המן והשלו…״ — בדפוס ״שהיה להם מן המדבר המן והשליו…״, ושם הדברים בשם רבי יהושע.

״ורבי לוי אמר״ — בכתב היד ״ור״ל״, ונפתח כדפוס וילנא (״ואמר רבי לוי״); ריש לקיש נכתב בכתב יד זה ״רשב״ל״ (סעיף ו). בדפוס ״ד״א אמר הקדוש ברוך הוא למשה עתה עתיד להעלות ישראל ממצרים בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים״, בלא ״רבי יהושע״.

״כמה ריביבין התקנת למעוברות״ — כך בכתב היד (וסומן במאגרים), במהדורת שנאן ״ריביכין״, ובדפוס וילנא ״ריכוכין״. בדפוס ״אם לא ידעת סופך לידע… על משכנות הרועים בארץ סיחון״, בלא ״ועוג״.

״הר גבנונים — נקיה מכל מום״ — בדפוס ״נקי כגבינה, נקיים מכל מום״. ״ורבי שמואל אומר״ — בדפוס ״ורבי שמואל בר נחמן אמר״, ו״נטלו עובדי גלולים איפופסין שלהם״.

מקבילה ל״בשרו שישראל… ימותו במדבר״, בנוסח אחר: תנחומא בובר, שמות יב — ״אמר רבי יהושע בן קרחה: בישרו שצאנו כלה במדבר והוא נאסף עמה״.

״היה״ — מתוקן לכך

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹועֶה(שמות ג, א) —

כל מי שכתוב בו ״היה״ — מתוקןמתוקן — מוכן, מזומן לכך.

הֵן הָאָדָם הָיָה(בראשית ג, כב) — מתוקן לכך היה:

מתוקן היה מות לבא בעולם,

שנאמר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם(בראשית א, ב) — זו מיתה, שמחשיך פני הבריות.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם(בראשית ג, א) — מתוקן לפורענות היה.

בנח כתיב בו הָיָה(בראשית ו, ט) — מתוקן היה לגאולה;

ויוסף כתיב בו הָיָה(שמות א, ה) — מתוקן לפרנסה;

ומרדכי — להצלה;

ומשה — לגאולה.

מתחלת ברייתן נתקנו לכך.

״וינהג את הצאן אחר המדבר״

וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר —

למה היה רודף למדבר?

לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר,

שנאמר: מִי זֹאת עֹולָה מִן הַמִּדְבָּר(שיר השירים ג, ו):

המן, והשלו, והבאר, והמשכן, והשכינה, והכהונה, והמלכות, וענני כבוד.

דבר אחר:

וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן —

אמר רבי יהושע:

אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה:

אתה עתיד להעלות ישראל.

בזכות מי? בזכות אברהם, שדבר עמו בין הבתרים.

ואין מדבר אלא דבור,

שנאמר: וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה(שיר השירים ד, ג).

ורבי לוי אמר:

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

סימן זה לך:

במדבר אתה מניחן — ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא,

שנאמר: לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹולַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר(הושע ב, טז).

דבר אחר:

למה היה רודף למדבר?

שצפה שעתיד להחריב כרכיכרכי — ערי מבצר גדולות אומות העולם,

כמה דאת אמר: הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה(ירמיה נ, יב).

דבר אחר:

וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן — בשרו שישראל, הקרויה צאן, ימותו במדבר.

וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, ואומר להקדוש ברוך הוא:

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה(שיר השירים א, ז) —

כמה חיות בהם,

כמה מעוברות בהם,

כמה מיניקות התקנת לתינוקות,

כמה ריביביןריביבין — מזונות רכים (?) התקנת למעוברות.

השיבו הקדוש ברוך הוא:

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים(שיר השירים א, ח) —

אם לא ידעת סופך —

צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן;

והגדיים אתה רועה.

כלומר: האבות יתמויתמו — ימותו, יכלו במדבר, והבנים נכנסין;

ואין אתה רועה הבנים אלא עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹועִים — זו ארץ סיחון ועוג,

שלא תכנס משם והלאה.

״ויבא אל הר האלהים חורבה״ — חמשה שמות

וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹורֵבָה —

ה׳ שמות יש לו:

הר אלהים, הר בשן, הר גבנונים, הר חורב, הר סיני.

הר האלהים — ששם קבלו ישראל אלהותואלהותו — מלכותו ואלהותו, עול מלכותו של הקדוש ברוך הוא.

הר בשן — שכל מה שאוכל אדם בשניו, בשביל התורה שניתנה בהר;

וכן הוא אומר: אִם בְּחֻוקֹּותַי תֵּלֵכוּ(ויקרא כו, ג) — וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם(ויקרא כו, ד).

הר גבנונים — נקיה מכל מום.

הר חורב — שממנה נטלה סנהדרין רשות להרוג בחרב.

ורבי שמואל אומר:

שמשם נטלו אומות העולם אפופסיןאפופסין — גזר דין, פסק,

שנאמר: וְהַגּוֹיִם חָרֹוב יֶחֱרָבוּ(ישעיה ס, יב) — מחורב יחרבו.

הר סיני — שמשם ירדה שנאה לאומות העולם עליו.

תרגום לעבריתמתוקן מוכן, מזומן כרכי ערי מבצר גדולות ריביבין מזונות רכים (?) יתמו ימותו, יכלו אלהותו מלכותו ואלהותו, עול מלכותו אפופסין גזר דין, פסק

הוַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו — מתוך הסנה

דרשת הפסוק · ״וירא מלאך יי אליו בלבת אש מתוך הסנה… וירא והנה הסנה בוער באש״ · הקדוש ברוך הוא שותף בצערם; למה נגלה מתוך הסנה; משלי הסנה; האש שאינה אוכלת

בדפוס סימן ה. ״חבירו כך״ — בדפוס וילנא ״חבירו מרגיש״, ושם נוסף ״דבר אחר: מהו עמו אנכי בצרה, כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקדוש ברוך הוא…״. ״כך כל מקום שנראה — שם כבוד השכינה״ — בדפוס ״כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה״.

״שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה… שאין מקום פנוי בלא שכינה, ואפילו בסנה״ — כך בדפוס וילנא (״ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה״). מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות (פסקא א), ב — ״גוי אחד שאל את רבן גמליאל: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה בסנה? … אמר לו: שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה״.

״בלבת אש: בתחלה לא ירד…״ — קטע זה בכתב יד אוקספורד 147. ״לא ירד אלא [מלאך] אחד… ואחר כך ירדה [שכינה]״ — הושלם כדפוס וילנא (״לא ירד אלא מלאך אחד… ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה״); ״אחד״ מסופק בכתב היד, ובמהדורת שנאן ״אחר״.

״ורבי יוחנן אמר: מה הסנה הזה…״ — בדפוס וילנא סדר המשלים אחר: ״גדר לגנה״ לרבי יוחנן, והשאר ״דבר אחר״. ״אמר רבי פנחס בר חמא״ — בדפוס ״רבי פנחס הכהן ברבי חמא״. ״רבי שמואל בר נחמן אמר״ (כתב היד ״רשב״ן״) — בדפוס ״רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן״. ״מנין הסנה״ — הסנה בגימטריה ק״כ.

״דבר אחר: מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין…״ — כך בכתב היד, חוזר על הנאמר למעלה בדברי רבי יוחנן.

״מכאן [אמרו]״ — הושלם כדפוס וילנא ובמהדורת שנאן (״מיכן אמרו״). ״שיהיו המצריים מכלין״ — בדפוס ״שמא יהיו״, ואחריו ״אמר לו: כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל, כך המצריים…״.

״מיד ויקרא מלאך יי אליו״ — כך בכתב היד; במקרא (שמות ג, ד) ובדפוס וילנא ״ויקרא אליו אלהים״.

״אני ישנה ולבי ער״ — עמו אנכי בצרה

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו(שמות ג, ב).

הדא הוא דכתיב:

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר(שיר השירים ה, ב).

יְשֵׁנָה — מן המצות;

וְלִבִּי עֵר — לעשותן ער.

תַמָּתִי — בסיני,

שנתתמו עמי בסיני, ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

אמר רבי ינאי:

מה התומיןהתומין — התאומים הללו — אם חששחשש — חש כאב, חלה אחד מהם בראשו, חבירו כך;

כביכול אמר הקדוש ברוך הוא: עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה(תהלים צא, טו),

ואומר: בְּכׇל צָרָתָם לוֹ צָר(ישעיה סג, ט).

אמר ליה הקדוש ברוך הוא:

אם אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויין בצער —

הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך: מתוך הקוצים;

כביכול, שאני שותף עמן בצערן.

״וירא מלאך יי״

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ —

אמר רבי יוחנן:

זה מיכאל.

רבי חנינא אמר:

זה גבריאל.

רבי יוסי הארוך — בכל מקום שהיו רואין אותו, היו אומרים: שם רבינו הקדוש;

כך כל מקום שנראה — שם כבוד השכינה.

אֵלָיו — מהו אֵלָיו?

מלמד שהיו שם אנשים, ולא ראה אלא משה בלבד,

כשם שכתוב בדניאל: וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה(דניאל י, ז).

בְּלַבַּת אֵשׁ — כדי ללבבוללבבו — לחזקו ולעודדו, שיבא לסיני ויראה אותם אישותאישות — אשות, אשים, שלהבות ולא יתירא מהן.

דבר אחר:

בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה — מב׳ חלקים של סנה ולמעלה,

כשם שהלב נתון משני חלקים ולמעלה.

״מתוך הסנה״ — אין מקום פנוי בלא שכינה

מִתּוֹךְ הַסְּנֶה —

שאל גוי א׳ את רבי יהושע בן קרחה:

מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה?

אמר לו:

אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה — כך היית שואלני!

אלא להוציאך חלקלהוציאך חלק — לפטור אותך בלא תשובה אי איפשר.

למה מתוך הסנה?

שאין מקום פנוי בלא שכינה, ואפילו בסנה.

בְּלַבַּת אֵשׁ —

בתחלה לא ירד אלא מלאך אחד, שהוא ממוצעממוצע — עומד בתווך ועומד באמצע האש,

ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו.

״מתוך הסנה״ — מה הסנה

מִתּוֹךְ הַסְּנֶה —

רבי אליעזר אומר:

מה הסנה שפל מכל האילנות — כך היו ישראל שפלים מכל האומות, ירודים במצרים;

ולפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא עליהם וגאלם,

שנאמר: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם(שמות ג, ח).

רבי יוסי אומר:

כשם שהסנה קשה מכל אילנות, וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אינו יוצא בשלום —

כך היה שעבוד מצרים קשה לפני הקדוש ברוך הוא מכל שעבודים שבעולם.

וַיֹּאמֶר יְיָ רָאֹה רָאִיתִי(שמות ג, ז) — שני פעמים?

אלא מאחר שהיו מטביעים אותם במים — חוזרין וכובשין אותן בבנין.

משל לא׳ שנטל את המקל והכה בה שני בני אדם, ושניהם קבלו הרצועה, ויודעין צערה.

כך היה צערן ושעבודן של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם,

שנאמר: כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹובָיו.

ורבי יוחנן אמר:

מה הסנה הזה גדל על המים — כך ישראל אינן גדלין אלא בזכות התורה, שנמשלה למים,

שנאמר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

מה הסנה הזה גדל בגינה ובנהר — כך ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

מה הסנה הזה עושין אותו גדר לגינה — כך ישראל גדר לעולם.

מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדיןוורדין — ורדים — כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים.

אמר רבי פנחס בר חמא:

מה הסנה הזה, כשאדם מכניס ידו בתוכו אינו מרגיש, וכשמוציאה — מוציאה מסרטתמסרטת — שרוטה, פצועה בשריטות;

כך כשירדו ישראל למצרים — לא הכיר בהם בריה;

כשיצאו — בְּאֹותֹות וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה(דברים ד, לד).

רבי יהודה בר שלום אומר:

מה הסנה הזה, עוף מכניס לתוכו ואינו מרגיש, וכשהוא יוצא — כנפיו מתמרטותמתמרטות — נמרטות, נתלשות נוצותיהן;

כך כשירד אברהם למצרים — לא הכיר בו בריה;

וכשיצא — וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה(בראשית יב, יז).

דבר אחר:

מהו מִתּוֹךְ הַסְּנֶה?

רבי שמואל בר נחמן אמר:

כל האילנות — יש מהם עשה עלה א׳, ויש מהם עושה ב׳ או ג׳;

הדס עושה ג׳, שנקרא עֵץ עָבֹותעץ עבות — עץ שענפיו ועליו סבוכים — ההדס(ויקרא כג, מ);

אבל הסנה יש לו ה׳ עלין.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם, יצחק ויעקב, ובזכותך, ובזכות אהרן.

דבר אחר:

הַסְּנֶה — בישרו שיחיה ק״כ שנה: מנין הַסְּנֶה.

דבר אחר:

מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין — כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים.

״וירא והנה הסנה בוער באש״ — אש שאינה אוכלת

וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּועֵר בָּאֵשׁ —

מכאן אמרו:

האש של מעלה — מעלה לולביןלולבין — שלהבות כעין ענפים, לשונות אש, ושורפת ואינה אוכלת, ושחורה היא;

האש של מטה — אינה מעלה לולבין, והיא אדומה, ואוכלת ואינה שורפת.

ולמה הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה בענין הזה?

לפי שהיה מחשב בלבו ואומר: שיהיו המצריים מכלין את ישראל.

לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא אש בוערת ואיננו אוכל —

כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל.

דבר אחר:

לפי שהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה, ולא היה מבקש לבטל ממלאכתו —

הראה אותו דבר, כדי שיהפוך ויראה, וידבר עמו.

שכן את מוצא: בתחלה וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ — ולא הלך משה;

וכיון שביטל ממלאכתו והלך לראות — מיד וַיִּקְרָא מלאך יי אֵלָיו(שמות ג, ד).

תרגום לעבריתהתומין התאומים חשש חש כאב, חלה ללבבו לחזקו ולעודדו אישות אשות, אשים, שלהבות להוציאך חלק לפטור אותך בלא תשובה ממוצע עומד בתווך מסרטת שרוטה, פצועה בשריטות וורדין ורדים מתמרטות נמרטות, נתלשות נוצותיהן עץ עבות עץ שענפיו ועליו סבוכים — ההדס לולבין שלהבות כעין ענפים, לשונות אש

ווַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻורָה נָּא וְאֶרְאֶה — משה משה

דרשת הפסוק · ״ויאמר משה אסורה נא ואראה… ויאמר משה משה ויאמר הנני… של נעליך״ · כמה פסע משה; ״משה משה״ אין בו פסק; ״הנני״ לכהונה ולמלכות; חליצת המנעל

בדפוס סימן ו. ״רבי יוחנן: ג׳ פסיעות״ — בדפוס וילנא ״רבי יוחנן אמר: ה׳ פסיעות״; ״פניו הלך לאחריו והביט״ — בדפוס ״הפך פניו והביט״.

״כאדם שהוא נתון תחת משאוי גדול וקורא: פלוני פלוני, קרב, פרוק…״ — בדפוס ״משל לאדם שנתן עליו משאוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי, פרוק מעלי משוי זה״. ״ואין אלהים אלא גדולים״ — בדפוס ״ואין אלהים אלא משה״.

״במקום עמודו של עולם אתה יושב״ — בדפוס ״אתה עומד״; ״שכבר מתוקן אהרן אחיך״ — בדפוס ״שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך״, ואחרי ״כי הביאותני עד הלום״ נוסף שם ״ואומר הבא עוד הלום איש״.

״של נעלך״ — כך בכתב היד, כלשון יהושע ה, טו; במקרא כאן (שמות ג, ה) ״נעליך״. ״כמו ביהושע״ — שם, ״של נעלך מעל רגלך״; בדפוס הפסוק מובא.

מקבילות: ספרא, נדבה, פרשה ב — ״משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל — לשון חיבה ולשון זירוז״. תנחומא בובר, שמות יג — ״רבי יוחנן אמר: שלש פסיעות פסע משה; ריש לקיש אמר: לא פסע אלא צוארו עקם״; שם טז — ״הנני לכהונה, הנני למלכות… במקום עמודו של עולם אתה עומד״, בשם רבי יהושע בן קרחה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻורָה נָּא וְאֶרְאֶה(שמות ג, ג) —

רבי יוחנן:

ג׳ פסיעות פסע משה באותה שעה,

שנאמר: אָסֻורָה נָּא וְאֶרְאֶה.

רבי שמעון בן לקיש אמר:

פניו הלך לאחריו והביט.

וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת(שמות ג, ד) —

כיון שהביט בו הקדוש ברוך הוא, אמר: נאה זה לרעות את ישראל.

אמר רבי יצחק:

כִּי סָר לִרְאוֹת —

אמר הקדוש ברוך הוא: סר וזעףסר וזעף — עצב וכועס, מצר הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים;

לפיכך ראוי להיות רועה עליהם.

מיד: וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים.

״ויאמר משה משה״

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה —

את מוצא:

אַבְרָהָם אַבְרָהָם(בראשית כב, יא) — יש בו פסק;

יַעֲקֹב יַעֲקֹב(בראשית מו, ב) — יש בו פסק;

שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל(שמואל א ג, י) — יש בו פסק;

אבל מֹשֶׁה מֹשֶׁה — אין בו פסק.

למה?

כאדם שהוא נתון תחת משאוימשאוי — משא גדול, וקורא: פלוני, פלוני, קרב, פרוקפרוק — הסר, פרוק מעלי משאוי זה מעלי!

דבר אחר:

עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם, ועם משה לא הפסיק כל ימיו.

תני רבי שמעון בן יוחאי:

מהו מֹשֶׁה מֹשֶׁה? לשון זירוזזירוז — הזדרזות, דחיפות ולשון חיבה.

דבר אחר:

מֹשֶׁה מֹשֶׁה — הוא שלמד תורה בעולם הזה, והוא שעתיד ללמד בעולם הבא.

שעתידין ישראל לילך אצל אברהם, ואומרים לו: למדנו תורה!

והוא אומר להם: לכו אצל יצחק, שלמד יותר ממני.

והוא אומר להם: לכו אצל יעקב, ששימש יותר ממני.

ויעקב אומר להם: לכו אצל משה, שלמדה מפי הגבורהמפי הגבורה — מפי הקדוש ברוך הוא.

הדא הוא דכתיב:

יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן(תהלים פד, ח).

ואין אֱלֹהִים אלא גדולים,

שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).

רבי אבא בר כהנא אמר:

כל שנכפל שמו — הוא בשני עולמות.

״ויאמר הנני״ — לכהונה ולמלכות

וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי — הנני לכהונה ולמלכות.

אמר ליה הקדוש ברוך הוא:

במקום עמודו של עולם אתה יושב?

אברהם אמר: הִנֵּנִי(בראשית כב, א), ואתה אומר: הִנֵּנִי?

בקש משה שיעמדו כהנים ומלכים ממנו.

אמר ליה: אַל תִּקְרַב הֲלֹום(שמות ג, ה) —

כלומר: לא יהיו בניך מקריבים, שכבר מתוקן אהרן אחיך.

הֲלֹום — זה מלכות,

כמה דאת אמר: כִּי הֲבִיאֹותַנִי עַד הֲלֹום(שמואל ב ז, יח).

אמר ליה הקדוש ברוך הוא: כבר מתוקן המלכות לדוד.

אבל משה זכה לשתיהן:

כהונה — ששימש שבעת ימי המלואיםימי המלואים — שבעת ימי חנוכת המשכן והכהנים;

מלכות — שנאמר: וַיְהִי בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה).

שַׁל נעלך — כל מקום ששכינה נגלית, אסור בנעילת מנעלבנעילת מנעל — בנעילת נעלים,

כמו ביהושע.

וכן הכהנים ששמשו במקדש — לא שמשו אלא יחפים.

תרגום לעבריתסר וזעף עצב וכועס, מצר משאוי משא פרוק הסר, פרוק מעלי זירוז הזדרזות, דחיפות מפי הגבורה מפי הקדוש ברוך הוא ימי המלואים שבעת ימי חנוכת המשכן והכהנים בנעילת מנעל בנעילת נעלים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977; קטע אחד מכתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 147. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אבשרבשם
אלולו הקדוש ברוך הוא למשה
בלצדיק— (הוספה)
בהרכההרבה
בצמא— (הוספה)
דהן— (הוספה)
דהאדםוהאדם
המלאך— (הוספה)
השכינה— (הוספה)
האמרו— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977; קטע אחד מכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 147

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977; קטע אחד מכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 147