מדרש

שמות רבה

פרשה נב: ויביאו את המשכן

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. נבויביאו את המשכןשמות לט, לג
§§54§§

מדרש שמות רבה

פרשה נב

ויביאו את המשכן

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כׇּל כֵּלָיו(שמות לט, לג)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אלִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ — המשכן המצוייר

פתיחתא ראשונה · המשכן המצוייר הובא אל משה המלך, וישראל הבתולות ורעיו של הקדוש ברוך הוא

לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ(תהלים מה, טו)

בדפוס סימן א, ושם ״ר׳ תנחומא בר אבא פתח״. ״למען [אחי] ורעי״ (תהלים קכב, ח) — בכתב היד סימן הוספה במקום ״אחי״ ואין התוספת לפנינו; הושלם מן הפסוק וכבדפוס.

״שכיון שגמרו את המשכן הביאו אותו אצלו״ — בדפוס ״שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו״.

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לט, לג).

כך פתח רבי תנחום:

לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ(תהלים מה, טו).

מהו לִרְקָמוֹת?

זה היה המשכן, שהיה מצוייר,

שנאמר: וְרֹוקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן(שמות לה, לה).

הוי: לִרְקָמוֹת.

מהו תּוּבַל לַמֶּלֶךְ?

זה משה, שנקרא מלך,

שנאמר: וַיְהִי בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה) —

שהביאו לו את המשכן.

בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ — אלו ישראל, שנקראו בתולות,

שנאמר: גַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ד, יב).

רֵעיוֹתֶיהָ — שהם רעים של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי(תהלים קכב, ח).

מוּבָאוֹת לָךְ — שכיון שגמרו את המשכן, הביאו אותו אצלו.

לכך נאמר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן.

בתֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר — ליצני הדור

פתיחתא שנייה · המתודה על עונות שכבר נמחלו; ליצני הדור שלעגו למשה עד שהוקם המשכן

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז(תהלים לא, יט)

בדפוס סימן ב, ושם בראשו ״ד״א ויביאו את המשכן״. מקבילה לדרשה הראשונה: מדרש תהלים לב, ב (״שאמר תאלמנה שפתי שקר… בגאוה ובוז, שאתה מתגאה שאין לך עונות של שנה זו״).

״אם בא יום הכפורים אחר״ — הח״ית ספק בכתב היד. ״בגאוה ובוז״ — הבי״ת ספק בכתב היד. ״שהשכינה שורה״ — הנו״ן והשי״ן ספק בכתב היד.

״עשה את המשכן, משגמרו״ — בכתב היד סימן הוספה אחרי ״משגמרו״, ואין התוספת לפנינו; כל המשפט אינו בדפוס, ושם ״אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם, א״ר יוחנן…״. ״נתכוון״ — בגליון כתב היד; כך בדפוס.

״בחדש הראשון באחד לחדש״ — כך בכתב היד, כלשון שמות מ, יז (״ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש״); בציווי (שמות מ, ב) ״ביום החדש הראשון באחד לחדש״, ובדפוס ״ביום החודש הראשון תקים את המשכן״. ״ויביאו אל המשכן אל משה״ — בכתב היד ״אל המשכן״; בפסוק ובדפוס ״את המשכן״.

״ששה חדשים עסק משה במשכן: ג׳ חדשים עשה אותו וג׳ חדשים קפלו״ — בדפוס ״ג׳ חדשים עשאוהו וג׳ חדשים קפלוהו״. ״לאימת משה אומר שהוא משרה שכינתו אצלינו״ — בדפוס ״לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלו״.

הדא הוא דכתיב:

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וגו׳(תהלים לא, יט).

כיצד?

מתודה אדם עונות שעשה באותה שנה ביום הכפורים;

אם בא יום הכפורים אחר והזכירם — אמר לו הקדוש ברוך הוא:

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּובְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק.

מהו עָתָק? דברים של סילוקיןדברים של סילוקין — דברים שכבר סולקו ונעתקו (עונות שנמחלו),

כענין שנאמר: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה(בראשית יב, ח).

בְּגַאֲוָה וָבוּז —

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא היה בידך עונות של שנה זו, שהיתה מתגאה בְּגַאֲוָה וָבוּז.

ליצני הדור

דבר אחר:

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר — מדבר במשה.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות לו משכן, מיד אמר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה(שמות כה, ב).

היה משה עוסק במשכן.

אומרין ליצני הדורליצני הדור — המלעיגים שבאותו הדור: איפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם?

עשה את המשכן. משגמרו —

אמר רבי יוחנן:

ששה חדשים עסק משה במשכן: ג׳ חדשים עשה אותו, וג׳ חדשים קפלוקפלו — היה מקופל (מונח מפורק, ולא הוקם).

אף על פי כן היו מליצין אחריומליצין אחריו — מלעיגים עליו מאחוריו, והיו אומרין:

הרי נעשה — לאימתלאימת — עד מתי משה אומר שהוא משרה שכינתו אצלינו?

והקדוש ברוך הוא נתכוון שיעמיד המשכן בחדש שנולד יצחק אבינו עליו השלום.

כשהגיע אותו החדש, אמר לו הקדוש ברוך הוא:

בחדש הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ וגו׳(שמות מ, ב).

אותה שעה אמרה רוח הקדש: תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר — אותם שהיו מליצין אחרי משה.

לא עשה, אלא כיון שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיקים את המשכן —

והתחילו טוענין אותוטוענין אותו — נושאים אותו כמשא, ובאים כל אחד ואחד ממלאכתו,

שנאמר: וַיָּבִיאוּ אל הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה(שמות לט, לג).

תרגום לעבריתדברים של סילוקין דברים שכבר סולקו ונעתקו (עונות שנמחלו) ליצני הדור המלעיגים שבאותו הדור מליצין אחריו מלעיגים עליו מאחוריו קפלו היה מקופל (מונח מפורק, ולא הוקם) לאימת עד מתי טוענין אותו נושאים אותו כמשא

געֹוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן — מתן שכרן של צדיקים

פתיחתא שלישית · מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא: רבי אבהו, תלמידי רבי שמעון בן יוחאי, רבי שמעון בן חלפתא והאבן הטובה; ומשה שחק על הליצנים

עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן(משלי לא, כה)

בדפוס סימן ג. ״ויביאו אל המשכן״ — בכתב היד ״אל המשכן״; בפסוק ובדפוס ״את המשכן״.

״לעולם הבא״ (בראש הסעיף) — בכתב היד ״לעה״בה״, והה״א היתרה מחוקה במאגרים. ״כל אלה לאבהו״ — בדפוס ״כל אלין דאבהו״. ״רבי יוסי בן פתרוס״ — בדפוס ״בן פטרוס״. אחרי ״יקר בעיני יי המותה לחסידיו״ בדפוס ״אימתי הקב״ה מודיע לצדיקים היקר שמתוקן להם? סמוך למיתתן״.

״לבקעה שלפני מדון״ — בדפוס ״לבקעה אחת של פגי מדון״. ״המלאי בקעה דינרי זהב״ — בדפוס ״בקעה בקעה, מלאי דינרי זהב״. ״מתוך של עולם הבא״ — בדפוס ״חלקו של עוה״ב״.

״אמרה לו: אמור לזה שלמדך תורה״ — בכתב היד ״אמרה לה״, ומסומן במאגרים כמשובש; ותוקן כבדפוס ״אמרה לו״. ״לבית עולמו״ — בפסוק (קהלת יב, ה) ״אל בית עולמו״; ״עולמו״ שבפסוק מוקף בכתב היד בסוגרי מחיקה של מאגרים, והוא צריך לדרשה (״עולמים אין כתיב כאן אלא עולמו״), ולכן נשאר.

״גדול הנס האחרון יותר מן הראשון״ — בדפוס ״רבותינו אמרו הנס האחרון היה קשה מהראשון״. ״אלו ליצני הדור״ — בדפוס ״ליצני ישראל״.

דבר אחר:

וַיָּבִיאוּ אל הַמִּשְׁכָּן(שמות לט, לג).

הדא הוא דכתיב:

עֹוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן(משלי לא, כה).

מהו לְיוֹם אַחֲרוֹן?

שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן לעולם הבא.

רבי אבהו

לְיוֹם אַחֲרוֹן —

מעשה היה ברבי אבהו, שהיה מסתלק מן העולםמסתלק מן העולם — נפטר מן העולם, והיה רואה כל הטוב המתוקן לו לעולם הבא.

התחיל שמח, ואומר: כל אלה לאבהו!

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי(ישעיה מט, ד).

הוי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

התורה משחקת לעמל בה

דבר אחר:

אימתי התורה משחקת למי שעמל? ליום אחרון.

הוי: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

שלשה צדיקים בשעת סילוקן

זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פתרוס ורבי יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהם בשעת סילוקןבשעת סילוקן — בשעת פטירתם:

אחד מהם קרא: עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹוא(תהלים לב, ו);

והאחד קרא: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ(תהלים לא, כ);

והאחד קרא: כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ וגו׳(תהלים לג, כא).

הוי: בשעת סילוקן של צדיקים הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן, ומשמחן.

אמר בן עזאי:

יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו(תהלים קטז, טו) —

אותה שעה היו רואין ושוחקין.

לפיכך: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

תלמידי רבי שמעון בן יוחאי

מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי, שיצא חוצה לארץ ובא עשיר.

והתלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשין אף הם לצאת חוצה לארץ.

וידע רבי שמעון, והוציאן לבקעה שלפני מדוןמדון — שם מקום (מדון שביהושע יא, א; בגליל).

והתפלל ואמר: המלאי, בקעה, דינרי זהב!

התחילה מושכת זהב לפניהם.

אמר להם: אם זהב אתם מבקשין — הרי זהב, טולו לכם.

אבל היו יודעין: כל מי שהוא נוטל עכשיו — מתוך של עולם הבא הוא נוטל;

שאין מתן שכרה של תורה אלא לעתיד לבוא, שהוא לעולם הבא.

לפיכך: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

רבי שמעון בן חלפתא והאבן הטובה

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא, שבא ערב שבת עם חשכה, ולא היה לו מנין לפרנס את השבתלפרנס את השבת — לקנות צורכי שבת.

יצא חוץ לעיר, והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.

מיד נתן לו אבן טובה מן השמים.

נכנס ונתנה לשלחנילשלחני — לחלפן הכספים, ופרנס את השבת.

והיה יושב ואוכל ליל שבת.

אמרה לו אשתו: מהיכן?

אמר לה: מה שפרנס הקדוש ברוך הוא.

אמרה לו: אם אין אתה אומר לי — איני טועמת כלום, עד שאתה מספר לי.

התחיל מספר לה.

אמר לה: כך התפללתי, וכך ניתן לי מן השמים.

אמרה לו: איני טועמת כלום עד שאתה מחזירה מוצאי שבת.

למה תבקש שיהא שולחנך חסר לעולם הבא, ושל חביריך מלא?

הלך רבי שמעון בן חלפתא והודיע מה עשה לרבי.

אמר ליה: לך אמור לה: אם יחסר שולחנך — אני ממלאו משלי.

הלך ואמר לה.

אמרה לו: אמור לזה שלמדך תורה:

רבי, וכי רואה אדם לחבירו לעולם הבא?

לא כל צדיק וצדיק הוי ליההוי ליה — יש לו עולם בפני עצמו?

שנאמר: כִּי הֹולֵךְ הָאָדָם לבית עוֹלָמוֹ(קהלת יב, ה) —

״עולמים״ אין כתיב כאן, אלא עוֹלָמוֹ.

כיון ששמע כן, הלך והחזירה.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה:

גדול הנס האחרון יותר מן הראשון:

כיון שפשט ידו להחזירה, ירד המלאך ונטלה הימנו.

ולמה?

שאין מתן שכרן של צדיקים העוסקין בתורה אלא לעולם הבא — לְיוֹם אַחֲרוֹן.

״ותשחק ליום אחרון״ — משה והליצנים

דבר אחר:

עֹוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ — זה משה,

שנאמר: וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו(שמות לד, כט).

וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן — אלו ליצני הדור, שהיו מליצין אחר משה, ואומרין אלו לאלו:

איפשר שהשכינה שורה על מעשה ידו של בן עמרם?

לא עשה, אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא להקים — התחיל שוחק עליהם,

שנאמר: וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

אמר להם: בואו שנקים את המשכן.

התחילו טוענין ובאין אצלו,

שנאמר: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן.

תרגום לעבריתמסתלק מן העולם נפטר מן העולם בשעת סילוקן בשעת פטירתם מדון שם מקום (מדון שביהושע יא, א; בגליל) לפרנס את השבת לקנות צורכי שבת לשלחני לחלפן הכספים הוי ליה יש לו

חלק ב

גוף הדרשה

דוַיָּבִיאוּ — המשכן הוקם מעצמו

דרשת הפסוק · ״ויביאו את המשכן אל משה״ · החכמים לא יכלו להקים את המשכן, והביאוהו אל משה; והמשכן עמד מעצמו, כבית המקדש של שלמה

בדפוס סימן ד, ושם הוא פותח ״כמה חכמים היו שם״, בלא ״דבר אחר: ויביאו״.

״רבות בנות״ — בכתב היד ״רות בנות״, והבי״ת הושלמה במאגרים; כך בפסוק ובדפוס. ״ולא תאמר״ — בכתב היד נמחק ״מאמ׳״ ונכתב ״אמר״ בגליון, והתי״ו הושלמה במאגרים; בדפוס ״ולא תאמר״. ״כמה חכמים״ — המ״ם ספק בכתב היד.

״אמר רב הונא בשם רבי יוסי״ — כך גם בדפוס. ״הכל סייעו את שלמה״ — בדפוס ״הכל מסייעין אותו״. ״אף כשהוקם המשכן במעשה נסים הוקם״ — בדפוס ״וכן כשהוקם המשכן במעשה נסים עמד, הוי ויביאו את המשכן״.

דבר אחר:

וַיָּבִיאוּ וגו׳(שמות לט, לג).

כמה חכמים היו שם, ובאו להם אצל משה, ולא היו יכולין להקים את המשכן.

אמר שלמה:

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל(משלי לא, כט) —

שנאמר: וַיַּעֲשׂוּ כׇל חֲכַם לֵב(שמות לו, ח);

ומשה היה מעולה,

שנאמר: וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.

למה? שעשו את המשכן, ולא היו יודעין לישב אותולישב אותו — להעמידו ולהרכיבו.

מה עשו? נטלו כל אחד ואחד מלאכתו, ובאו להם אצל משה.

כל אחד ואחד אומר: הרי קרסי זהבקרסי זהב — ווי הזהב שחיברו את יריעות המשכן! הרי קרשים! הרי בריחיםבריחים — המוטות שחיברו את קרשי המשכן!

כיון שראה משה — מיד שרתה עליו רוח הקדש, והקים את המשכן.

ולא תאמר: משה העמידו;

אלא המשכן נעשו בו נסים, ועמד המשכן מעצמו,

שנאמר: הוּקַם הַמִּשְׁכָּן(שמות מ, יז).

אם תמה את — הרי שלמה, כשהיה בונה בית המקדש, הוא נבנה מעצמו.

אמר רב הונא בשם רבי יוסי:

הכל סייעו את שלמה כשבנה ביתו של אלהינו — הבריות והרוחות.

מנין? דכתיב: וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹותוֹ(מלכים א ו, ז) —

הוא נבנה מעצמו.

לפיכך: כשבנה בית המקדש — במעשה נסים נבנה;

אף כשהוקם המשכן — במעשה נסים הוקם.

תרגום לעבריתלישב אותו להעמידו ולהרכיבו בריחים המוטות שחיברו את קרשי המשכן קרסי זהב ווי הזהב שחיברו את יריעות המשכן

חלק ג

חתימה

הצְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן — ביום שעמד המשכן

פתיחתא רביעית · חתימה · שמחת יום הקמת המשכן; בתי, אחותי, אמי; משוש כל הארץ, והשמחה שתחזור לירושלם

צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה־לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ(שיר השירים ג, יא)

בדפוס סימן ה. הדרשה פותחת כפתיחתא (״הדא הוא דכתיב: צאנה וראינה״), ומסיימת בנחמת ציון (ישעיהו נא, ג) — חתימת הפרשה וחתימת המדרש כולו.

מקבילות: פסיקתא דרב כהנא א, ג (״אמר רבי יצחק: חיזרני על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא זה אוהל מועד״; ״לא זז מחבבה עד שקראה אחותי… ולאמי כתיב… עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו״); כיפה של חשבונות: איכה רבה ב, יט (״כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלם… משוש לכל הארץ״, ושם גם מעשה הפרקמטוטא שלא מכר); פסיקתא רבתי מא (״אף כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים״).

״בנים המצויינין לי על האומות״ — בדפוס ״המצוינין לי ע״י עובדי כוכבים״. ״רבי שמעון בן יוחאי שאל את רבי אלעזר ברבי יוסי: איפשר ששמעת״ — בדפוס ובפסיקתא דרב כהנא ״ששמעת מאביך״. ״משל למלך שהיתה לו בת״ — בדפוס ״בת יחידה, והיה מחבבה ביותר מדאי, והיה קורא אותה בתי״.

״שמעו אלי עמי ולאומי אלי האזינו״ — בפסוק (ישעיהו נא, ד) ״הקשיבו אלי עמי״, וכך בדפוס; ״שמעו אלי״ בכתב היד כלשון ישעיהו נא, א ו־ז, וכך גם בפסיקתא דרב כהנא א, ג. ״לא זז מחבבן עד שקראן אחותי״ — המשפט נכתב בכתב היד פעמיים, והשני מחוק בידי הסופר.

״ביום חתונתו — בים; וביום שמחת לבו — בבית המקדש״ — בדפוס שלש דרשות: ״בסיני / בירושלים; על הים / באהל מועד; במשכן / בבית המקדש״. ״יפה נוף, משוש כל הארץ״ — בכתב היד ״משוש״ פעמיים, והראשון מחוק במאגרים. ״קלי נוספת״ — אינו בדפוס.

״אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה בפרגמטיוטוס״ — בכתב היד ״ארשב״א״; בדפוס ״א״ר יוחנן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטיוס אחד שהלך לירושלים למכור את שלו״. ״הלך וישב שם״ — אחרי ״וישב״ סימן הוספה בכתב היד, ואין התוספת לפנינו. אחרי ״ערבה כל שמחה וגלה כל משוש הארץ״ בדפוס ״מהו ערבה? חשכה… בעולם הזה שבת משוש כל הארץ״. ״וגלה כל משוש הארץ״ — בפסוק (ישעיהו כד, יא) ״גלה משוש הארץ״.

דבר אחר:

וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן(שמות לט, לג).

הדא הוא דכתיב:

צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן וגו׳(שיר השירים ג, יא).

אימתי נאמר הפסוק הזה?

ביום שעמד המשכן, והיתה שמחה גדולה בישראל, שהקדוש ברוך הוא שורה אצלם.

בְּנוֹת צִיּוֹן — בנים המצוייניןהמצויינין — המסומנים, המובחנים לי על האומות.

מה ציון הלזהלז — הזה נראה באצבע — כך הם ישראל נראים באצבע.

הוי: בְּנוֹת צִיּוֹן — המצויינין ליי.

בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — במלך שהשלום שלו: זה מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ — זה המשכן.

ולמה הוא קורא אותה עטרה?

אלא מה עטרה מצויירת — כך המשכן מצוייר,

דכתיב: וְרֹוקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן(שמות לה, לה).

הוי: בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ.

אמר רבי יצחק:

חזרתי על כל המקרא, ולא מצאתי שעשתה בת שבע אם שלמה עטרה לשלמה בנה.

בתי, אחותי, אמי

רבי שמעון בן יוחאי שאל את רבי אלעזר ברבי יוסי:

איפשר ששמעת מהו בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ?

אמר ליה: הן.

משל למלך שהיתה לו בת:

לא זז מחבבה עד שקראה ׳אחותי׳; לא זז מחבבה עד שקראה ׳אמי׳.

כך הקדוש ברוך הוא קרא בתחלה לישראל ׳בתי׳,

שנאמר: שִׁמְעִי בַת וּרְאִי(תהלים מה, יא);

לא זז מחבבן עד שקראן ׳אחותי׳,

שנאמר: פִּתְחִי לִי אֲחֹותִי רַעְיָתִי וגו׳(שיר השירים ה, ב);

לא זז מחבבן עד שקראן ׳אמי׳,

שנאמר: שמעו אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ(ישעיה נא, ד) —

״לאמי״ כתיב.

עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו בראשו.

ביום חתונתו וביום שמחת לבו

בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ — בסיני; וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ — בירושלם.

בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ — בים; וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ — בבית המקדש.

וכן דוד אומר: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ(תהלים מח, ג).

יְפֵה נוֹף — קלי נוספתקלי נוספת — כלה נאה (?).

מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ.

משוש כל הארץ

אמר רבי שמעון בן אלעזר:

מעשה בפרגמטיוטוסבפרגמטיוטוס — בסוחר א׳ שהלך לירושלם למכור פלפליןפלפלין — פלפל (תבלין).

הלך וישב שם, ולא מכר.

אמר: זו היא שאומרין עליך מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ?

לאחר שעה מכר כל פרגמטיןפרגמטין — סחורה שלו.

אמר: יפה אמרו מְשׂוֹשׂ לכל הָאָרֶץ.

אמר רבי יוחנן:

כיפה של חשבונותכיפה של חשבונות — מבנה מקומר שבו ערכו חשבונות (של עסקים) היתה חוץ לירושלם, וכל מי שמבקש לחשוב — הולך לשם ומחשב.

למה? שלא יחשב בירושלם ויצרויצר — ויצטער, לפי שנקראת מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ.

וכל השבח הזה למה? בעבור שהוא קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.

ומשחרבה — עָרְבָה כׇּל שִׂמְחָה ו גָּלָה כל מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ(ישעיה כד, יא).

כשיבנה את ירושלם, במהרה בימינו, הוא מחזיר לתוכה את השמחה,

שנאמר: כִּי נִחַם יְיָ צִיּוֹן נִחַם כׇּל חׇרְבֹותֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְיָ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה(ישעיה נא, ג).

תרגום לעבריתהמצויינין המסומנים, המובחנים הלז הזה קלי נוספת כלה נאה (?) בפרגמטיוטוס בסוחר פלפלין פלפל (תבלין) פרגמטין סחורה כיפה של חשבונות מבנה מקומר שבו ערכו חשבונות (של עסקים) ויצר ויצטער

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אאחי— (הוספה)
גלעולם הבאלעה״בה
גלולה
דבּ— (הוספה)
דת— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שמות רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977