מדרש
פרשה לה: ועשית את הקרשים
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש שמות רבה
פרשה לה
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים(שמות כו, טו)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא · בריות שנגנזו ושלא נגנזו: האור, הזהב והארזים; שבעה זהבים; הצפרים והחסידה
יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע אֲשֶׁר־שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ(תהלים קד, טז–יז)
בדפוס סימן א. הפתיחתא אינה חוזרת בפירוש לפסוק הסדר; היא באה אליו דרך ״עצי יי״ — הארזים שלא נגנזו בשביל מלאכת המשכן, ו״שטה״ שבשבעת מיני הארזים (ישעיהו מא, יט).
״אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון… צופה… וגנזו… וימנע מרשעים אורם״ — מקבילה: בראשית רבה יא, ב (בדפוס וילנא ״אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו״). ״אמר רבי אבהו… אמר רבי שמעון בן לקיש״ על ״וזהב הארץ ההיא טוב״ — בראשית רבה טז, ב (תיאודור–אלבק: ״טובוי דהוא בביתיה, טובוי דהוא בלוויתיה״, בשם רבי יצחק). שבעה מיני זהב — במדבר רבה יב, ד; שיר השירים רבה ג, ט (״תנינן שבעה מיני זהבים הם״).
״בדורו של אנוש״ — בדפוס ״בדורו של אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקולקלים״. ״בשביל בית המקדש ובשביל המשכן״ — בדפוס ״בשביל המשכן ובשביל בית המקדש״. ״כענין שנאמר: ההר הטוב הזה״ — בדפוס ״כמה דאת אמר: ההר הטוב הזה והלבנון״.
״טוביה דהוא בביתיה״ — בכתב היד ״טוביה שמו דהוא בביתיה״, ו״שמו״ מחוק במאגרים; בדפוס ובבראשית רבה בלעדיו. ״בלוותה״ — בכתב היד ״כלוותה״ (כ״ף במקום בי״ת), ותוקן כבדפוס וילנא ״בלוייתיה״ וכבראשית רבה ״בלוויתיה״: טוב לו לאדם בביתו וטוב לו בלוויתו בדרך.
״זהב טוב, זהב שחוט״ — בכתב היד ״זהב טהור טוב״, ו״טהור״ השני מחוק במאגרים; בדפוס ״זהב טוב, זהב טהור״. ״והיו צרין בו״ — הצד״י ספק בכתב היד; בדפוס ״והיו סכין בו״.
״אותו כסף זהב היה״ — בגליון כתב היד, וקריאתו הושלמה במאגרים; אינו בדפוס. בשיר השירים רבה ג, ט: ״וכי כסף היה? והלא זהב היה״. ״הארזים״ (״ואף הארזים״) — בגליון כתב היד, והושלם במאגרים; כך בדפוס.
״רבי פטריקי אחיו של רבי דוסתאי״ — בדפוס ״ר׳ דרוסאי״, ובשיר השירים רבה ג, ט ״ר׳ פטריקי אחוי דרבי דרוסה״. ״אמר רבי לוי: שהיה אדום״ — בדפוס ״אמר רבי שמעון בן לקיש: שהיה דומה לדם הפרים״, בלא ״שהיה אדום״. ״רבי שמואל בר נחמני״ — בדפוס ״בר נחמן״.
״ולא נגנזו בשביל בית המקדש״ — בדפוס ״ולא נגנזו״ בלבד. ״וכי חסידה ברושים ביתה״ — בדפוס ״וכי חסידה בארזים ביתה״.
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן(שמות כו, טו).
הדא הוא דכתיב:
יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע(תהלים קד, טז).
הרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם, ולא היה ראוי העולם להשתמש בהם, וגנזם הקדוש ברוך הוא מן העולם.
ואיזה? זה אור.
דאמר רבי יהודה בר סימון:
אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון — היה אדם צופהצופה — רואה, מביט מסוף העולם ועד סופו.
וכיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדורו של אנוש — עמד וגנזו מהם,
שנאמר: וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם(איוב לח, טו).
ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא,
שנאמר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד).
ומהו כִּי טוֹב?
שהיה אורו נאה, ולא היה מזיק כשמש הזה.
והיכן גנזו? בגן עדן,
שנאמר: אוֹר זָרֻועַ לַצַּדִּיק(תהלים צז, יא).
הרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם, והיו ראויות לגנז, ולא נגנזו בשביל כבוד הקדוש ברוך הוא.
ואיזה זה? זה זהב.
אמר רבי אבהו:
טובה גדולה חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו בזהב הזה:
אדם פורט זהוב אחדפורט זהוב אחד — מחליף דינר זהב אחד במטבעות קטנים, והוא מוציא ממנו כמה יציאותיציאות — הוצאות,
שנאמר: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב(בראשית ב, יב).
מהו טוֹב?
טוביה דהוא בביתיה, טוביה דהוא בלוותה.טוביה דהוא בביתיה… — טוב לו למי שהוא (הזהב) בביתו, טוב לו למי שהוא בלוויתו (בדרך).
טוב לו למי שהוא (הזהב) בביתו, טוב לו למי שהוא בלוויתו (בדרך).
אמר רבי שמעון בן לקיש:
לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב,
ולא נברא אלא בשביל בית המקדש ובשביל המשכן,
שנאמר: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב,
כענין שנאמר: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וגו׳(דברים ג, כה).
ז׳ זהבים היו בבית המקדש:
זהב טהור, זהב טוב, זהב שחוט, זהב סגור, זהב מזוקק, זהב פרוים, זהב מופז.
זהב טוב — כמשמעו.
זהב טהור — שמכניסין אותו לכורלכור — לכבשן ההתכה, ואינו חסר כלום.
זהב שחוט — שהיה נמשך כחוט, והיו צריןצרין — מציירים, צרים צורות (?) בו כשעוה הנתונה על גבי פנקספנקס — לוח כתיבה מצופה שעווה.
זהב סגור — שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם.
זהב מזוקק — שהיו טחיןטחין — מצפים, טחים בו את הכותלים.
והרי כתיב: כֶּסֶף מְזֻוקָּק לָטוּחַ בו קִירוֹת הַבָּיתִּים(דברי הימים א כט, ד)!
אותו כסף זהב היה.
ולמה קורין אותו כסף? שהיה מכסףמכסף — מכהה, מבייש (בהדרו) כל הזהבים שהיו שם.
זהב מופז —
רבי פטריקי אחיו של רבי דוסתאי אומר:
שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מצפת באשמצפת באש — בוערת באש (?).
זהב פרוים —
אמר רבי לוי:
שהיה אדום, והיה דומה לדם הפרים.
ויש אומרים:
שהוא עושה פירות.
ואף הארזים היו ראויין ליגנזליגנז — להיגנז, להיטמן ולהיעלם, ולא נגנזו בשביל בית המקדש.
אמר רבי חנינא:
לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים.
ולמה נבראו? בשביל המשכן ובשביל בית המקדש,
שנאמר: יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְיָ אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
ואין לְבָנוֹן אלא בית המקדש,
שנאמר: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹון.
אמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן:
כ״ד מיני ארזים הם, ואין לך משובח מכולם אלא ז׳,
שנאמר: אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וגו׳(ישעיה מא, יט).
ולמה לא נגנזו?
שצפה הקדוש ברוך הוא שהן עתידין לעשות למשכן למלאכה, במקום שהשכינה עתידה לשכון,
שנאמר: אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ(תהלים קד, יז).
וכי תעלה על דעתך ששם צפרים מקננות?
אלא צפרים שהיה כהן גדול שוחט ומקריב בבית המקדש.
ומהו חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ?
וכי חסידה ברושים ביתה?
אלא מהו חֲסִידָה? זה כהן גדול,
שנאמר: תֻּומֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ(דברים לג, ח).
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״עצי שטים״ · לא תבנה אדם ביתו מאילן מאכל, כשם שהמשכן נעשה מאילן שאינו עושה פירות
בדפוס סימן ב. ״לימד הכתוב דרך ארץ לדורות״ — בדפוס ״למד הקב״ה דרך ארץ לדורות״. ״אתה על אחת כמה וכמה״ — בדפוס ״אתם עאכ״ו״.
דבר אחר:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים(שמות כו, טו).
למה עֲצֵי שִׁטִּים?
לימד הכתוב דרך ארץדרך ארץ — דרך התנהגות ראויה לדורות:
שאם יבקש אדם לבנות בית מאילן שהוא עושה פירות — אומרין לו:
ומה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהכל שלו, כשאמר למשה לעשות משכן, אמר לו: לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות —
אתה על אחת כמה וכמה!
חלק ג
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״וראה ועשה״ · בצלאל עשה את המשכן, והכתוב העלה על משה כאילו עשאו: המלמד כעושה
בדפוס סימן ג: ״מה כתיב למעלה מן הענין״. ״והעלה עליו הכתוב״ — בדפוס ״והעלה עליו הקב״ה כאלו הוא עשאו״.
״ומשכן אשר עשה משה במדבר״ — בפסוק (דברי הימים א כא, כט) ובדפוס ״ומשכן יי אשר עשה משה במדבר״; בכתב היד חסר ״יי״.
דבר אחר:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן(שמות כו, טו).
מה כתיב למעלה?
וּרְאֵה וַעֲשֵׂה(שמות כה, מ).
וכי משה עשה את המשכן?
והלא כתיב: וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאׇהֳלִיאָב(שמות לו, א)!
אלא משה לתלמוד, ובצלאל מעשה.
מכאן אמרו זכרונם לברכה: ליתן שכר למעשה כעושה.
שכן מצינו במשה, שעשה בצלאל למלאכת המשכן, והעלה עליו הכתוב כאילו עשאו,
שנאמר: וּמִשְׁכַּן אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר(דברי הימים א כא, כט).
חלק ד
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״למשכן״ · המשכן משכון על ישראל; וכשאין משכן, צדיק אחד ממושכן בעדם ומכפר
בדפוס סימן ד. ״לשון שהוא אדוק למשכן״ — בדפוס ״על שום שהוא עומד למשכן״. ״רבונו של עולם״ — בכתב היד ״בש״ע״, והרי״ש הושלמה במאגרים; אינו בדפוס. ״[לא] משכן״ — הושלם במאגרים; כך בדפוס.
דבר אחר:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים(שמות כו, טו).
״משכן״ לא נאמר, מהו לַמִּשְׁכָּן?
אמר רבי הושעיא:
לשון שהוא אדוקאדוק — קשור, צמוד למשכן:
שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה — יהא מתמשכןמתמשכן — נלקח כמשכון עליהם.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, והלא עתידים הם שלא יהא להם לא משכן ולא מקדש — מה תהא עליהם?
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אני נוטל מהם צדיק אחד, וממשכנווממשכנו — ולוקח אותו משכון בעדם, ומכפר אני להם את כל עונותיהם.
וכן הוא אומר: וַיַּהֲרֹוג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן(איכה ב, ד).
חלק ה
למעלה מן העניין
פתיחתא · למעלה מן העניין · ״זהב וכסף ונחשת״ · זהב, כסף ונחשת כנגד שלוש מלכויות, וברזל של אדום אינו במשכן; דורון האומות למלך המשיח
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת(שמות כה, ג)
בדפוס סימן ה. ״צלמא רישיה די דהב טב״ — בפסוק (דניאל ב, לב) ״צלמא ראשה״; כך גם בדפוס ״ראשה״. ״שנמשל באדום הרשעה״ — בדפוס ״שנמשל בו אדום״. אחרי ״עד היסוד בה״ בדפוס ״עד עכשיו היסוד בה״.
״אכסניא עשו לבני במצרים״ — בדפוס ״אכסניא נעשו לבני״. ״מה הללו שאין אחיהם כך״ — בדפוס ״ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם״. ״גער חית השדה שכולה חיה מן הקנה״ — בדפוס ״שכולה חיה מן הקנה״, ואחריו ״ד״א געור חיה הדרה בין הקנים… יכרסמנה חזיר מיער״. ״יראה בכחן של אבירים, בכחן של אביהם״ — בדפוס ״ובאה בכחו של אברהם״.
״פזר עמים״ — בפסוק (תהלים סח, לא) ״בזר עמים״, וכך בדפוס; הדרשה בכתב היד קוראת ״פזר״: ״שהיא מפזרת״, ״שפזרו את ישראל״. ״שעשו את ישראל זרים לו״ — בדפוס ״זרים לי״, דורש ״בזר״ מלשון זר.
דבר אחר:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים(שמות כו, טו).
מה כתיב למעלן?
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת(שמות כה, ג).
זָהָב — זו בבל,
שנאמר: צַלְמָא רישיה דִּי דְהַב טָב(דניאל ב, לב).
וָכֶסֶף — זו מדי,
שנאמר: חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף.
וּנְחֹשֶׁת — זה יון,
שנאמר: מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵיהּ דִּי נְחָשׁ.
אבל ״ברזל״ אין כתיב כאן, לא במשכן ולא במקדש.
למה? שנמשל באדום הרשעה, שהחריבה בית המקדש.
ללמדך שמכל המלכיות יקבל דורוןדורון — מתנה, מנחה הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא, חוץ מאדום.
והרי בבל, אף היא שהחריבה אותו!
אלא שלא קעקעהקעקעה — עקרה עד היסוד אותו.
אבל אדום מה כתיב ביה?
הָאֹומְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ(תהלים קלז, ז).
לפיכך לא נכתב הברזל, שמשולה בו אדום, לא במשכן ולא בבית המקדש.
וכן את מוצא לעתיד לבא: שכל האומות עתידין להביא דורון לפני מלך המשיח.
ומצרים הביא תחלה, וכסבור שלא לקבל מהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אכסניאאכסניא — אירוח, מקום לינה לאורחים עשו לבני במצרים,
שנאמר: יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִינִּי מִצְרָיִם(תהלים סח, לב).
מיד מקבל מהם.
נשאה כוש קל וחומר בעצמה:
מה מצרים, שנשתעבדה בהם — קבל מהם; אנו, שלא נשתעבדנו בהם — על אחת כמה וכמה!
מיד כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים.
מיד כל המלכיות שומעות, והם מביאות,
שנאמר: מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים(תהלים סח, לג).
ואחר כך מלכות אדום נשאה קל וחומר בעצמה, ואומרת:
מה הללו, שאין אחיהם — כך; אני — על אחת כמה וכמה!
אף היא מבקשת ליתן דורון למלך המשיח.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
גְּעַר חַיַּת קָנֶה(תהלים סח, לא) —
גער חית השדה, שכולה חיה מן הקנה.
עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים —
אותה שאוכלת שמנן של עמים, יראה בכחן של אבירים, בכחן של אביהם,
ואומרת: מהן אני, עשו בן יצחק בן אברהם.
מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף —
אף על פי שחטא אדם וכועסת עליו — מתרת את הפסמתרת את הפס — פותחת את כף היד ונוטלת את הכסף, והוא מתרצה לו.
ומהו פזר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ?
שהיא מפזרת לישראל מן תלמודה של תורה, ומכנסתומכנסת — ומכניסה, ומקבצת אותה במה שיצר הרע חפץ בו.
דבר אחר:
פזר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ — שפזרו את ישראל בעולם.
דבר אחר:
שעשו את ישראל זרים לו, והם מביאים קרבנות.
חלק ו
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״עצי שטים עומדים״ · משל האיקונין: אם יעשה משה למטה כתבנית של מעלה, ישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו למטה
בדפוס סימן ו, ושם ״אמר רבי אבין: משל למלך…״. מקבילות: פסיקתא דרב כהנא א, ג (״רבי ברכיה בשם רבי לוי: משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש אולומרגליטון… אתה בסימננך ואני בכבודי״, ושם ״מה למעלה שרפים עומדים, אף למטן עצי שטים עומדים״ וקרסי הזהב ככוכבים); שיר השירים רבה ג, יא (״אמר רבי אבון: למלך שהיה לו אותונין נאה… את בסממניך ואני בכבודי״).
״כתבניתם״ — כך בכתב היד ובדפוס; בפסוק (שמות כה, מ) ״בתבניתם״. ״אתה בסימניך״ — בדפוס ״בסממניך״, בפסיקתא דרב כהנא ״בסימננך״. ״כנתון באסטטיא של מעלן״ — בדפוס ״באיסטרטיא״ (στρατιά, מחנה חיילים).
״אמר רבי אחא״ — בדפוס ״אמר רבי חייא בר אבא״, וכן בפסיקתא דרב כהנא א, ג (״רבי [חייא] בר אבא״). ״ומשרה אני שכינתי למטן״ — בדפוס ״ומשרה שכינתי ביניכם למטה״. ״מה למעלן כוכבים, אף למטן כוכבים״ — בדפוס ״אף למטן כן״.
דבר אחר:
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים(שמות כו, טו).
משל למלך שהיה לו איקוניןאיקונין — דיוקן, תמונה נאה.
אמר לבן ביתו: עשה לי כמותו.
אמר לו: אדוני המלך, יכול אני לעשות כמותה?
אמר לו: אתה בסימניךבסימניך — בצבעיך, בחומרי הציור שלך, ואני בכבודי.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:
וּרְאֵה וַעֲשֵׂה(שמות כה, מ).
אמר לפניו: רבון העולם, אלוה אני, שאני יכול לעשות כאלו?
אמר ליה: כתבניתם —
בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ(שמות לח, כג).
כשם שאתה רואה למעלן — כך עשה למטן,
שנאמר: עֲצֵי שִׁטִּים עֹומְדִים — כנתון באסטטיאבאסטטיא — במחנה, במערך הצבא של מעלן.
ואם תעשה כאותן של מעלן למטן — מניח אני כל סנקליטיןסנקליטין — מועצת השרים, הסנאט של מעלן, ומשרה אני שכינתי למטן.
מה למעלן שְׂרָפִים עֹומְדִים(ישעיה ו, ב) — אף למטן עֲצֵי שִׁטִּים עֹומְדִים;
מה למעלן כוכבים — אף למטן כוכבים.
אמר רבי אחא:
מלמד שהיו קרסי זהבקרסי זהב — ווי הזהב שחיברו את יריעות המשכן נראין במשכן ככוכבים הנראין ברקיע.
על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | בלוותה | כלוותה |
| א | טוב | טהור טוב |
| א | אותו כסף זהב היה | — (הוספה) |
| א | הארזים | — (הוספה) |
| ד | ר | — (הוספה) |
| ד | לא | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| שמות רבה | כ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 |