מדרש

שיר השירים רבה

פרשה ד: הנך יפה רעיתי

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. דהנך יפה רעיתי · חלק אשיר השירים ד, א
  2. דהנך יפה רעיתי · חלק בשיר השירים ד, ז
§§08§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה ד

הנך יפה רעיתי · חלק א

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד(שיר השירים ד, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אהִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי — וכל ענינא כקדמיתא

דרשת הפסוק · ״הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים״ · ישראל יפים במצות; הסנהדרין עיני העדה, וישראל כיונה; יונת נח

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה א; דפוס וילנא ד, א, א–ב). בכתב היד אחרי הלמה הערת הסופר (בין סימני $ במאגרים): ״וכל ענינא כקדמית׳״ — כל הענין כמו בראשונה, כלומר כדרשת ״הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים״ בשיר השירים א, טו. הסופר לא העתיק כאן את הדרשה. דבריו נשארו במקומם, והענין הושלם בסוגריים כפולים במלואו מאותו כתב יד בפרשה א, חלק ג, סימנים יז–כ (מאגרים, פסוק טו, פסקאות א–ד; דפוס וילנא א, טו, א–ד), בתיקוני מאגרים שנקראו שם (״זוגה״, ״יונה״, ״יושבים״, ״את״). הפסוקים כאן מסומנים על שיר השירים ד, א.

בוילנא כאן (ד, א, א–ב) כל הענין כתוב במלואו, כמעט מלה במלה כבשיר השירים א, טו: ״הנך יפה במצות… בעולם הבא״; ״עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין… וידעו תועי רוח בינה״; מעשה רבי והצבור שנתנמנם; ויונת נח (״עיניך יונים, כיונים דוגמא דידך…״). הבדלים מן ההשלמה: ״במצות הבית בחלה תרומה ומעשרות״; ״מה יונה זו מכפרת על העולים״ (כאן ״על בעלה״); ״שלא יצדה העולם מהן״; ״מאן הות כך? אמר ליה: זו יוכבד״ (כאן ״אמר: אין הוה כן. זו יוכבד״); ״ששים רבוא שהם כל ישראל״. במאגרים אין כאן ״פסקה ב״.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי(שיר השירים ד, א).

וכל ענינא כקדמיתא:

יפה במצות

הִנָּךְ יָפָה — במצות;

הִנָּךְ יָפָה — בגמילות חסדים;

הִנָּךְ יָפָה — במצות עשה;

הִנָּךְ יָפָה — במצות לא תעשה;

הִנָּךְ יָפָה — במצות הבית, בחלק תרומה ומעשרות;

הִנָּךְ יָפָה — במצות השדה, בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר.

הִנָּךְ יָפָה — בכלאים;

הִנָּךְ יָפָה — בסדין ובציצית;

הִנָּךְ יָפָה — בנטיעה;

הִנָּךְ יָפָה — בערלה;

הִנָּךְ יָפָה — בנטע רבעי;

הִנָּךְ יָפָה — במילה;

הִנָּךְ יָפָה — בפריעה;

הִנָּךְ יָפָה — בתפלה;

הִנָּךְ יָפָה — בקרית שמע;

הִנָּךְ יָפָה — במזוזה.

הִנָּךְ יָפָה — בתפלין;

הִנָּךְ יָפָה — בסוכה;

הִנָּךְ יָפָה — בלולב ואתרוג;

הִנָּךְ יָפָה — בתשובה;

הִנָּךְ יָפָה — במעשים טובים;

הִנָּךְ יָפָה — בעולם הזה;

הִנָּךְ יָפָה — בעולם הבא.

עיניך — הסנהדרין

עֵינַיִךְ יוֹנִים.

עֵינַיִךְ — הן סנהדרין, שהן עינים לעדה.

הדא הוא דכתיב:

וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה(במדבר טו, כד).

רמ״ח איברים יש בו באדם, וכולן אינן הולכין וחוזרין אלא אחר העינים —

כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם.

יוֹנִים —

מה היונה זו תמה — כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים.

מה יונה זו מצויינת — כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה וציצית.

מה יונה זו צנועה — כך ישראל צנועים.

מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה — כך ישראל,

שנאמר: כִּי עָלֶיךָ הֹורַגְנוּ כׇל הַיּוֹם(תהלים מד, כג).

מה יונה זו מכפרת על בעלה — כך ישראל מכפרין על האומות,

שכל אותן שבעים פרים שמקריבין בחג — כנגד שבעים אומות, שלא יצדאיצדא — ייחרב, ישומם העולם מהן.

הדא הוא דכתיב:

תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה(תהלים קט, ד).

מה יונה זו, משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר —

כך ישראל, משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר.

מה יונה נכנסת לקנה, ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה —

כך ישראל: הן שלש שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבים לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.

מה יונה זו, אף על פי שאת נוטל את גוזליה מתחתיה, אינה מנחת שובכה לעולם —

כך ישראל, אף על פי שחרב בית המקדש, לא בטלו שלש רגלים בשנה.

מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן — כך ישראל מחדשין להם בכל חדש וחדש תורה ומצות ומעשים טובים.

מה יונה זו שוגרת רוגליותשוגרת רוגליות — משלחת את עצמה לדרכים רחוקות הרבה וחוזרת לשובכה — כך ישראל.

הדא הוא דכתיב:

יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם(הושע יא, יא) — זה דור המדבר;

וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר — אלו עשרת השבטים;

אלו ואלו — וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם יְיָ.

רבי אומר:

יש מין יונה שמאכילין אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה —

כך בשעה שהזקן יושב ודורש, הרבה גרים מתגיירים באותה שעה,

כגון יתרו — הוא שמע ואתאהוא שמע ואתא — הוא שמע ובא; רחב — שמעה ואתיאשמעה ואתיא — שמעה ובאה.

אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.

מה טעם? כִּי בִרְאֹותוֹ יְלָדָיו(ישעיה כט, כג); מה כתיב בתריה? וְיָדְעוּ תֹועֵי רוּחַ בִּינָה(ישעיה כט, כד).

ששים רבוא בכרס אחת

רבי היה יושב ודורש, ונתנמנם הצבור.

בקש לעוררן; אמר: ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת!

והיה שם תלמיד אחד, ורבי ישמעאל ברבי יוסי.

אמר: אין הוה כןאין הוה כן — אם כן היה? (כלומר: מי היא?).

זו יוכבד, שילדה את משה, ששקול כנגד ששים רבוא.

הדא הוא דכתיב:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות טו, א);

וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(במדבר א, נד);

לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה(דברים לד, י).

היונה שהביאה אורה

עֵינַיִךְ יוֹנִים — כיונים; דוגמא דידך דמיא להדא יונהדוגמא דידך דמיא להדא יונה — דמותך דומה ליונה זו:

מה יונה זו הביאה אורה לעולם — כך ישראל מביאין אורה לעולם,

שנאמר: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ(ישעיה ס, ג).

ואימתי הביאה יונה אורה לעולם? בימי נח.

הדא הוא דכתיב:

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב(בראשית ח, יא).

טָרָף בְּפִיהָ — מהו טָרָף בְּפִיהָ? קטילקטיל — קטוף, כרות,

כמה דאת אמר: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף(בראשית לז, לג).

אמר רבי ברכיה: אילולי קטלתיניהאילולי קטלתיניה — אילולא קטפה אותו, אילן רב הוה מיתעבדאילן רב הוה מיתעבד — עץ גדול היה נעשה.

ומאיכן הביאה אותו?

רבי לוי אמר:

משמטוטימשמטוטי — מן המדרונות, משיפולי ההרים ארץ ישראל הביאתו.

הדא היא דאמרין בבריתאדאמרין בבריתא — שאומרים בחוץ (בפי הבריות): ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולאבמוי דמבולא — במי המבול.

היא שנאמר על ידי יחזקאל: בֶּן אָדָם אֱמׇור לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹוהָרָה הִיא ולא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם(יחזקאל כב, כד).

אמר רבי יוחנן: אפלו איסטרוביליןאיסטרובילין — צירי הרחיים, העמוד שאבן הרחיים סובבת עליו של רחים נמחו במים.

רבי טדיי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה, ומשם הביאה אותו.

אמר ליה רבי איבו:

אלו מגן עדן הביאה אותו — לא היה לה להביא דבר מעולה, כגון קנמון ובלסמיןובלסמין — אפרסמון, בושם?

אלא רמז רמזה לנח, ואמרה לה: מרי נחמרי נח — אדוני נח, מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא — ולא מתוק מתחת ידיך.

תרגום לעבריתיצדא ייחרב, ישומם שוגרת רוגליות משלחת את עצמה לדרכים רחוקות הוא שמע ואתא הוא שמע ובא שמעה ואתיא שמעה ובאה אין הוה כן אם כן היה? (כלומר: מי היא?) דוגמא דידך דמיא להדא יונה דמותך דומה ליונה זו קטיל קטוף, כרות אילולי קטלתיניה אילולא קטפה אותו אילן רב הוה מיתעבד עץ גדול היה נעשה משמטוטי מן המדרונות, משיפולי ההרים דאמרין בבריתא שאומרים בחוץ (בפי הבריות) במוי דמבולא במי המבול איסטרובילין צירי הרחיים, העמוד שאבן הרחיים סובבת עליו ובלסמין אפרסמון, בושם מרי נח אדוני נח

במִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — הסנהדרין וקריעת ים סוף

דרשת הפסוק · ״מבעד לצמתך… ושכלה אין בהם״ · הסנהדרין מאחורי המקדש כצמת השער, והפסוקים נדרשים על קריעת ים סוף

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק א, פסקה ג — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מוזגו; דפוס וילנא ד, א, ג). ״לוי״ — בכתב היד ״אמ״ר ועיני״, מסומן במאגרים כצורה חריגה; בוילנא ״אמר ר׳ לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה, ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, והאשה הזאת…״ — נראה שהסופר דילג, ו״ועיני״ שריד מ״שעיניה״. שם החכם תוקן על פי וילנא, ודבריו על עיני הכלה הושלמו מוילנא בסוגריים כפולים: בלעדיהם ״אמר רבי לוי״ עומד על משפט שאינו שלו.

״למימר״ — בגליון, תחת ״ליה מימי״ שנמחק בשיטה; ״אבעד לי״ — בגליון, תחת ״מבעד לצמתך״ שנמחק. ״העולם״ — הושלם במאגרים (בכתב היד ״העול׳״ בסוגריים). ״ביזת״ (מצרים) — בגליון, תחת ״בנות״ שנמחק. ״ניזוק״ — בגליון, תחת ״נזרך״ שנמחק. ״ויסע״ — הסמ״ך מסופקת. ״עשיית״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (בוילנא ״תחלת עשייה אלא״).

בוילנא: ״כהדין רבה דצפורין״ (בכתב היד ״בהדין ביה רבה״); ״הדא אתתא כד שערה סגין״ (בכתב היד ״אחתא… שעשה״ — השאירנו); ״מילין קצובין״ (בכתב היד ״קציצין״); ״רבי יהודה ברבי אלעאי״ (בכתב היד ״ברבי לעיי״). ״השירה״ כאן היא שירת דבורה: שופטים ד, א לפניה, ו, א אחריה.

המדרש קורא ״ויוסיפו״ (במסורה: ויספו), ״אלה דברי דוד״ (במסורה: ואלה).

מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ(שיר השירים ד, א).

אמר רבי לוי:

כל כלה שעיניה כעורות — כל גופה צריך בדיקה; ושעיניה יפות — אין כל גופה צריך בדיקה.

האשה הזאת, כשמצמת שערה לאחוריה — והיא תכשיט לה;

כך היתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש, והיא היתה תכשיטה של בית המקדש.

אמר רבי אבהו: נראין מצומדין והן מרווחין, בהדין ביה רבה דציפוריןבהדין ביה רבה דציפורין — כבית הגדול הזה שבציפורי.

רבי לוי אמר:

לשון ערבי הוא: אן בעי למימראן בעי למימר — כשהוא רוצה לומר ארוח ליארוח לי — הרחב לי, פנה לי מקום — אמר אבעד ליאבעד לי — התרחק ממני.

הר שגלשתי מתוכו — ים סוף

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד —

הר שגלשתי מתוכו — עשיתי אותו גלעד לאומות העולם.

אי זה זה? זה ים סוף.

ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:

טורא דאיתנהר מן גוהטורא דאיתנהר מן גוה — ההר שהאיר מתוכו (שממנו יצאתם מוארים).

הדא אחתא — כד שעשה סגין, היא עבדה לה גלשין גלשין;הדא אחתא… — האשה הזאת — כשהשיער שלה רב, היא עושה לה קווצות קווצות; המנורה (?) הזאת כמו כן — לפי טובה היא עושה קווצות קווצות (של אור).

האשה הזאת — כשהשיער שלה רב, היא עושה לה קווצות קווצות;

הדא מוצינא כההוא — לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין.

המנורה (?) הזאת כמו כן — לפי טובה היא עושה קווצות קווצות (של אור).

ומה גלשה הגלשתי מתוכה?

שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — מילין קציציןמילין קציצין — דברים קצובים, חתוכים במידה:

ביזת מצרים, ובזת הים.

מחילה של שירה

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה.

רבי בא בר כהנא אמר בשם רבי יהודה ברבי לעיי:

לפני השירה כתיב: וַיֹּוסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ(שופטים ד, א);

לאחר שירה כתיב: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ(שופטים ו, א).

תחלת עשיית? אמר להם: כבר מחלה שירה לשעבר.

כיוצא בדבר אתה אומר: אֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹונִים(שמואל ב כג, א) —

והראשונים היכן הם? אמר להם: כבר מחלה שירה לשעבר.

שֶׁכֻּולָּם מַתְאִימוֹת — שהיו כולם מתאמים בין שכינה למלאך.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹולֵךְ(שמות יד, יט).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם — שלא ניזוק אחד מהן.

תרגום לעבריתבהדין ביה רבה דציפורין כבית הגדול הזה שבציפורי אן בעי למימר כשהוא רוצה לומר ארוח לי הרחב לי, פנה לי מקום אבעד לי התרחק ממני טורא דאיתנהר מן גוה ההר שהאיר מתוכו (שממנו יצאתם מוארים) מילין קציצין דברים קצובים, חתוכים במידה

גכְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ — שירת הים

דרשת הפסוק · ״כחוט השני שפתותיך״ · שפתותיהם של ישראל בשירת הים, ומשה משבחן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ג, פסקה א; דפוס וילנא ד, ג, א). ״התחיל״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה, ותוקן על פי ההקשר (כבוילנא). ״שבכם״ — בגליון, תחת ״שבנים״ שנמחק; ״והמצומתין״ — הצד״י מסופקת.

״רצוף ביזים״ — בוילנא ״הריקן שבכם רצוף מצות״.

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — בשעה שאמרו את השירה: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה(שמות טו, א).

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — שמראין באצבע ואומרין: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ(שמות טו, ב).

באותה שעה התחיל משה משבחן:

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ — הריקן שבהן רצוף ביזים כרמון הזה.

אין צריך לומר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — על הצנועים והמצומתין שבכם.

דכְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ — עשרה שאמרו ספר תהלים

דרשת הפסוק · ״כמגדל דוד צוארך… שני שדיך״ · עשרה שאמרו תהלים ודוד נעים זמירות, ומשה ואהרן בים סוף

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה א; דפוס וילנא ד, ד, א, תחילתה). ״אסף״ (בדברי רב) — האל״ף הושלמה במאגרים; ״וידותן״ — בכתב היד אותיות שאינן קריאות, והושלם במאגרים (התי״ו מסופקת); ״אמר״ (רבי יוחנן) — הושלם במאגרים; ״אחד״ ברשימת רבי יוחנן — נמחק בידי הסופר. ״שאמרו לו״ — המ״ם מסופקת.

״על שמותם״ — בכתב היד ״לא נאמר אלא שמותם אלא…״, ותוקן על פי וילנא. ״אותו שבא לאלף דור; כל שלטי הגבורים — להביא״ — בכתב היד סימן הוספה אחרי ״שבא״ ואין בגליון השלמה; השלמנו על פי וילנא ועל פי הפסקאות הבאות. ״וישלט״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה; תוקן על פי וילנא (״וישלט ביצרו״). ״שדיך״ — מסומן כצורה חריגה.

בוילנא: ״רב אמר אסף והימן וידותון ושלשה בני קרח ועזרא; ר׳ יוחנן אמר אסף והימן וידותון אחד, ושלשה בני קרח אחד, ועזרא״ — בכתב היד ״אחד״ בדברי רב. ״רבי סובא בשם רבי אחא״ — שם ״רבי הונא בשם רבי אחא״. ״לחבורה אנסין שמבקשת״ — שם ״לחבורה של אנשים שמבקשים״.

המדרש קורא ״על ידי אסף הנביא״ (במסורה: על יד אסף הנבא), ״לידותן״ (במסורה: לידיתון/לידותון), ״על ידי דוד״ (במסורה: דויד).

כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד) — מה שגידל אתכם דוד בספרו.

ומה גידל אתכם דוד בספרו? לְגֹוזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים(תהלים קלו, יג).

עשרה שאמרו ספר תהלים

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת.

מהו לְתַלְפִּיּוֹת? ספר שאמרו לו פיות הרבה.

עשרה בני אדם אמרו ספר תלים:

אדם הראשון, ואברהם, משה, ודוד, ושלמה — על אילין חמשה לא איתפלגוןעל אילין חמשה לא איתפלגון — על חמשה אלה לא נחלקו.

אילין חמשה אחרנייתאאילין חמשה אחרנייתא — חמשה האחרונים האלה — מן אינוןמן אינון — מי הם?

רב אמר: אסף, והימן, וידותן אחד, ושלשת בני קרח, ועזרא.

רבי יוחנן אמר: אסף, והימן, ודותן, ושלשת בני קרח, ועזרא.

על דעת רב — אין אסף בכלל בני קרח.

על דעת רבי יוחנן — הוא אסף דהכא הוא אסף דתמןהוא אסף דהכא הוא אסף דתמן — אסף שכאן הוא אסף ששם;

אלא על ידי שהיה בן תורה — זכה לומר שירה עם אחיו, וזכה לומר שירה בפני עצמו.

על דעת דרב — אסף אחד הוא,

שנאמר: עַל ידי אָסָף הַנִּבָּיא(דברי הימים א כה, ב) — על ידי הנביא.

רב ורבי יוחנן.

רב אמר:

לִידוּתן(תהלים לט, א) — הנביא;

על הידותן — על הדינים שעברו עליו ועל ישראל.

רבי יוחנן אמר:

לִידוּתן — הנביא;

על הדתין ועל הדיינין שעברו עליו ועל ישראל.

רבי חונא בשם רבי אחא:

אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תלים,

מכולהון לא נאמר על שמותם, אלא עַל יְדֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל(עזרא ג, י).

משל החבורה שאמרה הימנון

משלו משל: למה הדבר דומה?

לחבורה אנסיןאנסין — אנשים שמבקשת לומר הימניןהימנין — שירי שבח למלך.

אמר להם המלך: כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משובחין לומר הימנון לפני;

אלא איש פלני יאמר על ידי כלכם. למה? שקולו ערב.

כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תלים, אמר להם הקדוש ברוך הוא:

כלכם נעימים וחסידים ומשובחין לומר הימנון לפני; אלא דוד יאמר על ידי כלכם. למה? שקולו ערב.

הדא הוא דכתיב:

וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל(שמואל ב כג, א).

רבי סובא בשם רבי אחא אמר:

מי מנעים זמירותיהן של ישראל? דוד בן ישי.

אלף המגן ושני שדיך

אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו —

כל אותן האלפים והרבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם — לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור;

כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּורִים — להביא מי שהוא עומד וישלט ביצרו, ויתגבר על יצרו,

כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו — כל דורו נתלה בו.

ועל ידי מי נקרע לכם ים סוף? על ידי שְׁנֵי שָׁדַיִךְ(שיר השירים ד, ה) — אלו הן: משה ואהרן.

תרגום לעבריתעל אילין חמשה לא איתפלגון על חמשה אלה לא נחלקו אילין חמשה אחרנייתא חמשה האחרונים האלה מן אינון מי הם הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אסף שכאן הוא אסף ששם אנסין אנשים הימנין שירי שבח

המִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — ישראל לפני הר סיני

דרשת הפסוק · ״מבעד לצמתך… שני שדיך״ · הפסוקים נדרשים על מעמד הר סיני: יראה, מצוות, עטרות המלאכים והקול

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ב — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מוזגו; דפוס וילנא ד, ד, א, מ״רבי יוחנן פתר קרייה״). ״פתר קריה״ — פירוש הפסוקים, לא פתיחתא. ״עדר שעמדו״ — תוקן על פי וילנא (״עדר שעמדו על הר סיני״); ״שערך״ — כך בכתב היד, ותוקן. ״הר״ (שגלשתן) — בגליון, תחת ״עד״ שנמחק (הה״א מסופקת).

״מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה״ — כך בכתב היד. במאגרים מסומנת החלפה: [לא ת] נוסף במצוות של רמ״ח, ו״לא ת״ נמחק בשל שס״ה — והיא הופכת את הדבר; לא קיבלנו אותה (בוילנא כבכתב היד). ״בעצרת״, ״ולא״ — תוקנו במאגרים; ״חטא״ — בכתב היד ״חטאת״, והתי״ו נמחקה במאגרים. ״ירדו״ — שי״ן שלפניו נמחקה בידי הסופר; ״מהם עטרה לעטר את ישראל לכל אחד ואחד״ — בגליון.

״מאה ועשרים רבוא״ — בכתב היד ״ק״כ״, הכ״ף מסופקת. ״זוני״ — תוקן על פי ההמשך ״מאי זוני״ ועל פי וילנא. בוילנא: ״באלירא״ (פעמיים; בכתב היד ״באלמיאה… באלריאה״), ״ר׳ הונא רבה דציפורי אמר זונם״ (בכתב היד ״דצימרין… זוניס״).

המדרש קורא ״ויאסור״ (במסורה: ויאסר), ״שדייך״. ״וישמע יי את קול דבריכם ויאמר היטיבו כל אשר דברו״ — צירוף מדברים ה, כה.

רבי יוחנן פתר קריה בישראל לפני הר סיני:

עדר שעמדו על הר סיני — לא היו עומדין באלמיאהבאלמיאה — בערבוביה, בלי סדר.

מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ(שיר השירים ד, א) — שהיו מצמצמין עצמן על דיבור,

ולא היו עומדין באלריאה, אלא ביראה ורתת וזיעורתת וזיע — ורעדה וחלחלה.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן, ואייתי לה מן הכאואייתי לה מן הכא — ומביא אותה (את הראיה) מכאן:

כתיב: וְהַגּוֹיִם חָרֹוב יֶחֱרָבוּ(ישעיה ס, יב) — מחורב חרבו: נטלו אפופסיםאפופסים — גזר הדין, פסק הדין שלהם למיתה.

הר סיני ומצוותיו

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים.

רבי יהושע בשם רבי לוי אמר: טורה דאתנהרתון מן גוזיהטורה דאתנהרתון מן גוזיה — ההר שהוארתם מתוכו.

הר שגלשתן מתוכו — עשיתי אותו גל ועד לאומות העולם.

אי זה זה? זה הר סיני.

ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — מילין קצובין:

מאתים וארבעים ושמונה איברים — מצות עשה, ושס״ה — מצות לא תעשה.

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה — שהיו כולן מרוחצין מן העונות.

רבי אחא ורבי משרשיא בשם רבי אידי אומר:

בכל המוספין כתיב: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת(במדבר כח, טו), וּשְׂעִיר חַטָּאת(במדבר כט, כב);

אבל בעצרת אין כתיב חטאת —

ללמדך שלא היה בידם לא חטא ולא עון.

עטרות המלאכים

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת.

אמר רבי יוחנן:

ביום שירד יי על הר סיני ליתן תורה לישראל, ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת,

וביד כל אחד ואחד מהם עטרה לעטר את ישראל, לכל אחד ואחד מישראל.

רבי בא בר כהנא בשם רבי יוחנן:

מאה ועשרים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני:

אחד מלבישו עטרה, ואחד אוסרו זוניזוני — חגורה.

מאי זוני?

רבי חונא רבה דצימרין אמר: זוניס,

היך מה דאת אמר: מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹור אֵזוֹר בְּמׇתְנֵיהֶם(איוב יב, יח).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם — שלא היה ניזוק אחד מהם.

הקול שלפני הדיבר ושלאחריו

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — זה הקול שלפני הדיבר,

היך מה דאת אמר: וַיַּעַן כׇּל הָעָם קוֹל אֶחָד(שמות כד, ג).

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — זה הקול שלאחר הדיבר,

שנאמר: וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, וַיֹּאמֶר הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ(דברים ה, כה).

מהו הֵיטִיבוּ כׇּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ?

רבי חייא בר אדא ובר קפרא.

חד אמר: הטבההטבה — הדלקה ותיקון (כהטבת הנרות והקטרת) כהטבת נרות.

וחד אמר: הטבה כהטבת הקטרת.

באותה שעה התחיל משה מקלסן:

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ — הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה.

ואין צריך לומר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — על הצנועין שבכם ועל המצומתין שבכם.

כמגדל דוד — אלף המגן

כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד) — מה שגידל דוד בספרו.

ומה גדל אתכם דוד בספרו? אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ(תהלים סח, ח) —

מה כתיב בתריה? אֶרֶץ רָעָשָׁה(תהלים סח, ט),

וכתיב: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְיָ(שופטים ה, ה) —

שאין תלמוד לומר זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת — ספר שאמרוהו פיות הרבה.

אֶלֶף הַמָּגֵן — כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והוגנתי עליהם —

לא היגנתי עליהם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור.

ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּורִים —

שכל מי שיעמוד וישלט ויתגבר על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו — כל דורן נתלה בהן.

ועל יד מי נתן התורה? על ידי שְׁנֵי שָׁדַיִיךְ(שיר השירים ד, ה) — אלו משה ואהרן.

תרגום לעבריתבאלמיאה בערבוביה, בלי סדר ורתת וזיע ורעדה וחלחלה ואייתי לה מן הכא ומביא אותה (את הראיה) מכאן אפופסים גזר הדין, פסק הדין טורה דאתנהרתון מן גוזיה ההר שהוארתם מתוכו זוני חגורה הטבה הדלקה ותיקון (כהטבת הנרות והקטרת)

ושַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים — מלחמת מדין

דרשת הפסוק · ״שערך כעדר העזים… שני שדיך״ · הפסוקים נדרשים על מלחמת מדין: שנים עשר אלף צדיקים וקרבנם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ג; דפוס וילנא ד, ד, ג). ״פתר קרייה״ — פירוש הפסוקים, לא פתיחתא. ״לתפלין של יד״ — הלמ״ד בגליון, תחת וי״ו שנמחקה; ״שאלו הקדים אחד מהם תפלין של ראש לתפלין של יד״ — בגליון; ״ולא״ כפול — נמחק בידי הסופר. ״מתאימות״ — האל״ף מסופקת.

״נחשד אחד מהן״ — במאגרים סוגריים ריקים במקום חסר; הושלם על פי וילנא. ״לערווה״ — הווי״ן מסופקות; ״לערוה״ (בפעם השנייה) — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״קימעא״ ו״על אותה הזעה של יצר הרע״ — בגליון (יד אחרת). אחרי ״קרוי גבור״ הערת הסופר (בין סימני $ במאגרים): ״כו׳ כקדמיה״ — ההמשך כמו בראשונה. דבריו נשארו במקומם, וההמשך הושלם בסוגריים כפולים מן הפסקה הקודמת בכתב היד (סימן ה: ״כגון משה בשעתו… כל דורן נתלה בהן״); כך גם בוילנא כאן (״כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו, כל דורן נתלה בהם״).

״בזכות יעקב אבינו… רבי חונא אמר: ישראל סבא״ — כך בכתב היד, כנראה בהשפעת הפסקה הבאה (מעבר הירדן); בוילנא ״לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס״, ואין ״ישראל סבא״. ״על ידי שנידנא משה ופינחס״ — שם ״על ידי סנדרנא״. ״שטלנו שלנו״ — שם ״שנטלו שלנו״.

המדרש קורא ״עבד נשאו את ראש אנשי המלחמה ביד״ (במסורה: עבדיך נשאו… אשר בידנו).

רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין:

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים(שיר השירים ד, א) — עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות יעקב אבינו.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם(במדבר לא, נא).

רבי חונא אמר: ישראל סבאישראל סבא — ישראל הזקן — יעקב אבינו.

שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד — הר שגלשתן מתוכו — עשיתיו גלעד לאומות העולם.

אי זו זו? זו מלחמת מדין.

ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — מילין קציבין:

שנים עשר אלף בנדבה, ושנים עשר אלף במסירה,

שנאמר: וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה(במדבר לא, ה).

אמר רבי חנינא בר יצחק: בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין.

צדיקים ביותר

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה.

רבי חונא אמר:

שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד;

שאלו הקדים אחד מהם תפלין של ראש לתפלין של יד — לא היה משה משבחן, ולא היו עולין משם בשלום.

הוי אומר: שהיו צדיקים ביותר.

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת — שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה,

היה אחד מהם מפחם פניהמפחם פניה — משחיר את פניה בפחם, ואחד מהם מפרק נזמיהמפרק נזמיה — מסיר את נזמיה.

והיו אומרות להן: אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שתעשו לנו כך?

והיו ישראל אומרין להם: לא דייכם שטלנו שלנו מתחת ידיכם?

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כׇּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם(במדבר כה, ד).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם — שלא נחשד אחד מהן בעברה.

הקרבן על הזעת היצר

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — בשעה שאמרו למשה:

עבד נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ביד וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ(במדבר לא, מט) — לערווה ולחטא.

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — שאמרו לו: וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן יְיָ(במדבר לא, נ).

אמר להם משה: דבריכם סותרין זה עם זה!

אמרתם וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ — לערוה ולחטא;

ואמרתם וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן יְיָ — אלו לא חטאתם, קרבן זה למה?

אמרו לו: רבינו משה, זוגות זוגות היו נכנסין אצל האשה,

והיה אחד מהם מפחם פניה, ואחד מפרק נזמיה;

איפשר שלא הזיע יצר הרע קימעאקימעא — מעט? על אותה הזעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן.

באותה שעה התחיל משה לשבחן:

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ — ריקנין שבכם רצופין מצות ומעשים טובים כרמון הזה;

שכל מי שבא עבירה לידיו ונוצל ממנה ולא עשה אותה — מצוה גדולה עשה.

ואין צריך לומר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — על הצנועין ועל המצומתין שבכם.

כמגדל דוד — משה ופינחס

כְּמִגְדַּל דָּוִד(שיר השירים ד, ד) — מה שגידל אתכם בספרו.

ומה גדל אתכם דוד בספרו? לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן(תהלים קלה, יא), וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה(תהלים קלה, יב).

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת — שאמרוהו פיות הרבה.

אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו — כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והיגנתי עליהם —

לא היגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור.

ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּורִים —

כל שעומד ושולט ומתגבר על יצרו קרוי גבור — וכו׳ כקדמיה:

כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו — כל דורן נתלה בהן.

ועל ידי מי נעשית מלחמת מדין? על ידי שְׁנֵי שָׁדַיִךְ(שיר השירים ד, ה) — על ידי שנידנאשנידנא — זוג הדיינים, המנהיגים: משה ופינחס.

תרגום לעבריתישראל סבא ישראל הזקן — יעקב אבינו מפחם פניה משחיר את פניה בפחם מפרק נזמיה מסיר את נזמיה קימעא מעט שנידנא זוג הדיינים, המנהיגים

זשַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים — מעבר הירדן

דרשת הפסוק · ״שערך כעדר העזים… שני שדיך״ · הפסוקים נדרשים על מעבר הירדן בזכות יעקב, ויהושע ואלעזר

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ד — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מוזגו; דפוס וילנא ד, ד, ד). ״פתר קריה״ — פירוש הפסוקים, לא פתיחתא. בפתיחה סימני העברה של הסופר (<1>…<3>): ״לא עברו״ נכתב אחרי ״לאמר״ ומקומו אחרי ״את הירדן״; סידרנו לפי הסימנים. ״ישראל״ (ביבשה עבר) — הושלם במאגרים; ״סבא״, ״ישראל״ — תוקנו במאגרים.

״שגלשתם״ — ״תם״ בגליון, והגימ״ל תוקנה לשי״ן במאגרים. ״הגלשתי״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה. ״כשלשים, כארבעים״ — בכתב היד ״כל, כמ׳״, הלמ״ד והמ״ם כמספרים (ל׳, מ׳). ״והנה אתמר״ — מסומן כצורה חריגה (בוילנא ״והכא איתמר״). ״אחא״ — בגליון (יד אחרת). ״הכתוב״ — בכתב היד בקיצור. ״צויתנו״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

בוילנא: ״כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר או יתר״ (בכתב היד ״עמד או חסר או יתר״); ״רבי יהודה בשם חזקיה אמר״. ״והודעתם את בניכם בי לאמר״ — ״בי״ כך בכתב היד (אולי שריד מ״ביבשה״).

המדרש קורא ״ארבעים וארבעה אלף ושבע וחמשים״ (במסורה: ושבע מאות וששים), ״והחלוץ הולך״ (במסורה: הלך).

רבי חונא פתר קריה בירדן:

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים(שיר השירים ד, א) — עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות אבינו יעקב.

הדא הוא דכתיב:

וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל(יהושע ד, כב) — ישראל סבא.

רבי יודן בשם רבי יוחנן:

בשלשה מקומות מצאנו — בתורה, בנביאים, בכתובים — שלא עברו ישראל הירדן אלא בזכות אבינו יעקב.

בתורה — דכתיב: כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(בראשית לב, יא).

בנביאים — וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם בי לֵאמֹר עָבַר יִשְׂרָאֵל — ישראל סבא.

בכתובים — מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן(תהלים קיד, ה), מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב(תהלים קיד, ז).

בזת סיחון ועוג

שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד — הר שגלשתם מתוכו — עשיתי גלעד לאומות העולם.

אי זה זה? זה הירדן.

ומה הגלשה הגלשתי מתוכו? שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — בזת סיחון ועוג.

ששים אלף

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה.

אמר רבי לעזר: בששים אלף נכבשה ארץ כנען.

היא דעת דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר:

כל מלחמה שהיא יתירה על ששים אלף — מלחמה עירבוביאעירבוביא — ערבוביה, בלי סדר הוא.

רבי יהודה בשם רבי חזקיה:

כל מקום שנאמר כעשר, כעשרים, כשלשים, כארבעים — עמד, או חסר או יתר.

תמן איתמרתמן איתמר — שם נאמר: כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צבא(יהושע ד, יג),

והנה אתמרוהנה אתמר — וכאן נאמר: אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע(דברי הימים א ה, יח) וחמשים.

אמר רבי אחא: אלף שלם היו, והשאר כלו בדרכים.

אותן חמשה עשר אלף היכן הן? אמר להם: שמרי כליםשמרי כלים — שומרי הכלים, שנשארו אצל המשא היו, ולא מנאן הכתוב.

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת — שמותאמים היו בין החלוץ למאסף.

הדא הוא דכתיב:

וְהֶחָלוּץ הֹולֵךְ(יהושע ו, ט).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם — שלא היה ניזק אחד מהן.

יהושע ואלעזר

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — כשאמרו ליהושע: כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ(יהושע א, טז);

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — שאמרו: כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ(יהושע א, יח).

באותה שעה התחיל יהושע משבחן: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ.

כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד) — במה גידל אתכם בספרו? לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹולִים(תהלים קלו, יז).

ועל שְׁנֵי שָׁדַיִךְ(שיר השירים ד, ה) עברו ישראל את הירדן; ואלו הן: יהושע ואלעזר.

תרגום לעבריתעירבוביא ערבוביה, בלי סדר תמן איתמר שם נאמר והנה אתמר וכאן נאמר שמרי כלים שומרי הכלים, שנשארו אצל המשא

חשַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים — בית המקדש ובגדי כהונה

דרשת הפסוק · ״שערך כעדר העזים… ומדברך נאוה״ · דבר אחר · מורא המקדש, כפרת שמונה בגדי כהונה, מפלת גלית, ורבי יונתן והכותי

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ה — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מוזגו; דפוס וילנא ד, ד, ה). בפתיחה כתב היד מקצר: ״הר שג׳ מת׳ גל+ וע״ה״ — פתחנו את הקיצורים; ״ועד״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה; אחרי ״גל״ סימן הוספה בלי השלמה. ״עשיתיו״ — הושלם על פי וילנא (״עשיתיו גל ועד לאומות העולם״) ועל פי הפסקאות הקודמות בכתב היד (״עשיתי אותו גל ועד״). ״מאיכן״, ״תיראו״ — אותיות מסופקות.

״חשן״ — תוקן במאגרים; ״ונזר״ — הוי״ו הושלמה במאגרים בספק. ״הכתנת״ — שיבוש בכתב היד, תוקן על פי המקרא. ״אמות״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה. ״מאמות״ (גבהו שש) — המ״ם הראשונה נמחקה במאגרים; ״קומתו״ — וי״ו מיותרת נמחקה במאגרים; ״ויפל״, ״גלוליכם״ — תוקנו במאגרים. ״כמין״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

מעשה רבי יונתן: ״בירושלם. כיון דמטא גב חד פלאטנוס פגע ביה חד כותי. אמר ליה: להן את אזיל? אמר ליה: למצלי בירושלם. אמר ליה:״ — בגליון (יד אחרת). ״מכיכיא״, ״מלמעלה״, ״וארכביה״ — מסומנים במאגרים כצורות חריגות, ותוקנו על פי וילנא; ״קריין״, ״עניתה״, ״יצלח״ — תוקנו במאגרים. ״הצנועים״ — משובש בכתב היד ומתוקן במאגרים; ״מלא״ — במאגרים הושלמה בספק יו״ד (״מלאי״).

בוילנא החכם בכל המעשה ״רבי יונתן״; בכתב היד ״רבי יונתן״ בפתיחה, ואחר כך ״רבי יוחנן״. ״אמר ליה אחמריה״ — שם ״אמר ליה חמריה״. ״אבנט… מן דמר על הגנבים״ — בוילנא נוסף טעם: ״לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושין מעשיהם בסתר״. ״והמצרים שבכם״ (בסוף המעשה) — שם ״והמצומתין שבכם״.

״ממקדשיך״ — בכתב היד ״ממקדשי׳״ בקיצור. המדרש קורא ״ויכוסו כל ההרים״, ״ונתתי את פגריהם״ (במסורה: פגריכם), ״תדרוך״ (במסורה: תדרך).

דבר אחר:

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים וגו׳(שיר השירים ד, א) — הר שגלשתן מתוכו — עשיתיו גל ועד לאומות העולם.

ואי זה זה? זה בית המקדש,

שנאמר: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ(תהלים סח, לו).

מאיכן מוראה יוצאה? לא מבית המקדש?

היך מה דאת אמר: אֶת שַׁבְּתֹותַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ(ויקרא כו, ב) —

שהוא מקודש בחורבנו כשהיה מקודש בבנינו.

והרי דברים קל וחומר:

ומה אם למקדשו לא נשא לו הקדוש ברוך הוא פנים — לכשיבא להפרע ממחריביו, על אחת כמה וכמה!

בגדי כהונה גדולה

ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — מילין קציבין: אלו בגדי כהונה גדולה.

דתנינן תמן:

כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה: בכתנת ומכנסים, מצנפת ואבנט; מוסיף עליו חשן ואפוד ומעיל וציץ(משנה יומא ז, ה) ונזר הקדש.

כפרת הבגדים

כתנת היתה מכפרת על שפכי דמים,

היך מה דאת אמר: וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם(בראשית לז, לא).

ויש אומרים: על לובשי כלאים,

היך מה דאת אמר: וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים(בראשית לז, ג).

מכנסים מכפרים על גילוי עריות,

היך מה דאת אמר: וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה(שמות כח, מב).

מצנפת מכפרת על גסי הרוח,

היך מה דאת אמר: וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ(שמות כט, ו).

אבנט היה מכפר —

מן דמר: על הגנבים;

ומן דמר: על העוקמניןהעוקמנין — בעלי דרכים עקומות, הרמאים.

אמר רבי לוי:

שלשים ושתים אמות היה בו, והיה מעקמו לכאן ולכאן.

חשן היה מכפר על מטי דיןמטי דין — מטי משפט,

היך מה דאת אמר: וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט(שמות כח, ל).

אפוד היה מכפר על עובדי עבודה זרה,

היך מה דאת אמר: אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים(הושע ג, ד).

מעיל היה מכפר על לשון הרע.

רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין:

שני דברים לא היה להן כפרה, וקבעה להן התורה כפרה; ואלו הן: לשון הרע, וההורג נפש בשגגה.

לשון הרע לא היה לה כפרה, וקבעה לה התורה כפרה — זוגי המעיל,

שנאמר: וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ(שמות כח, לה) —

יבא קול ויכפר על קול לשון הרע.

וההורג בשגגה לא היה לו כפרה, וקבעה לה התורה כפרה — זו מיתת כהן גדול,

שנאמר: וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹול(במדבר לה, כה).

ציץ היה מכפר על עזי פנים.

ומן דמר: על הגודפניןהגודפנין — המגדפים.

ומן דמר: על עזי פנים —

היך מה דאת אמר: וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן(שמות כח, לח), ולהלן הוא אומר: וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ(ירמיה ג, ג).

ומן דמר: על הגודפנין —

וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, ולהלן הוא אומר: וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ(שמואל א יז, מט).

גלית שנפל על פניו

כתיב: וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה.

למה וַיִּפֹּל?

אלא מתחלה אתה דורש: גׇּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת(שמואל א יז, ד) —

כדי שלא יצטער אותו צדיק ויהלך מלא קומתו; לפיכך כתיב: וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה.

אמר רבי חונא:

לפי שהיה דגון אלהיו חקוק על לבו,

לקיים מה שנאמר: וְנָתַתִּי אֶת פגריהם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם(ויקרא כו, ל).

דבר אחר:

וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו — כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף,

כענין שנאמר: טׇמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד(איוב מ, יג).

דבר אחר:

וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו — כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך יישובו.

דבר אחר:

וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו — כדי שיבא אותו צדיק וידרך על צוארו,

לקיים: וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹוךְ(דברים לג, כט).

השרשרות, הנזר והציץ

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה — שמכפרים על ישראל.

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת — אלו שתי שרשרות גבלתגבלת — מעשה עבות, קלועות של זהב שיוצאות מבין החשן,

והיו נראין מתוכו כמין שתים נרתיקותנרתיקות — נדנים, תיקים.

וְשַׁכֻּלָה אֵין בהן — שלא נתאכלה אחת מהן.

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — זה נזר הקדש;

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — זה הציץ.

מעשה ברבי יונתן והכותי

רבי יונתן הוה סליק לצלויי בירושלם.רבי יונתן הוה… — רבי יונתן היה עולה להתפלל בירושלים. כיון שהגיע אצל עץ דולב אחד, פגע בו כותי אחד. אמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו: להתפלל בירושלים. אמר לו: וכי לא טוב לך שתעלה ותתפלל בהר הברוך הזה, ולא תתפלל באשפה ההיא? אמר לו: ולמה ההר הזה ברוך? אמר לו: שלא הוצף במי המבול. זה שאומרים הבריות: ארץ ישראל לא הוצפה במי המבול. נעלם הדבר מרבי יוחנן באותה שעה, ולא השיבו. אמר לו החמר שלו: רבי, תן לי רשות ואני משיבו. אמר לו: השיבהו. אמר לאותו כותי: ההר הזה — ממה אתה עושה אותו? אם מן ההרים הגבוהים — הרי כתוב: ״ויכסו כל ההרים הגבוהים״; אם מן הנמוכים — הרי כתוב: ״חמש עשרה (אמה) מלמעלה ויכסו ההרים״. באותה שעה נשתתק אותו כותי, ולא מצא מה להשיב. ולא השגיח בו (?), קרא עליו את הכתוב בהרים הנמוכים: אם ההרים שהיו גבוהים — ״מלמעלה״ כתוב ״ויכוסו כל ההרים״ — קל וחומר לנמוכים. באותה שעה ירד רבי יוחנן (מן החמור), והרכיבו (את החמר) שלשה מילין, וקרא עליו שלשה מקראות:

רבי יונתן היה עולה להתפלל בירושלים.

כיון דמטא גב חד פלאטנוס, פגע ביה חד כותי.

כיון שהגיע אצל עץ דולב אחד, פגע בו כותי אחד.

אמר ליה: להן את אזיל?

אמר לו: לאן אתה הולך?

אמר ליה: למצלי בירושלם.

אמר לו: להתפלל בירושלים.

אמר ליה: ולא טב לך תיסוק ותיצלי בהדין טורא ברכה, ולא תיצלי בההיא קוקלתא?

אמר לו: וכי לא טוב לך שתעלה ותתפלל בהר הברוך הזה, ולא תתפלל באשפה ההיא?

אמר ליה: ולמה הוא בריך טורא הדין?

אמר לו: ולמה ההר הזה ברוך?

אמר ליה: דלא טף במוי דמבולא.

אמר לו: שלא הוצף במי המבול.

הדא היא דבריתא אמרין: ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא.

זה שאומרים הבריות: ארץ ישראל לא הוצפה במי המבול.

אתעלמת מלתא מן רבי יוחנן בההיא שעתא, ולא אגיביה.

נעלם הדבר מרבי יוחנן באותה שעה, ולא השיבו.

אמר ליה אחמריה: רבי, תרשני ואני משיבו.

אמר לו החמר שלו: רבי, תן לי רשות ואני משיבו.

אמר לו: השיבהו.

אמר לההוא כותי: הדין טורה — ממה את עבד ליה?

אמר לאותו כותי: ההר הזה — ממה אתה עושה אותו?

אן מן טוריא רמיא — הא כתיב: וַיְכֻסּוּ כׇּל הֶהָרִים הַגְּבֹוהִים(בראשית ז, יט);

אם מן ההרים הגבוהים — הרי כתוב: ״ויכסו כל ההרים הגבוהים״;

אין מכיכיא — הא כתיב: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה(בראשית ז, כ) מלמעלה וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.

אם מן הנמוכים — הרי כתוב: ״חמש עשרה (אמה) מלמעלה ויכסו ההרים״.

בההיא ענתא נשתתק אותו כותי, ולא אשכח מה להשיב.

באותה שעה נשתתק אותו כותי, ולא מצא מה להשיב.

ולא אשגח ביה, עילו קריה בההרים הנמוכים:

ולא השגיח בו (?), קרא עליו את הכתוב בהרים הנמוכים:

אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כתיב וַיְכֻוסּוּ כׇּל הֶהָרִים — קל וחומר לנמוכים.

אם ההרים שהיו גבוהים — ״מלמעלה״ כתוב ״ויכוסו כל ההרים״ — קל וחומר לנמוכים.

בההיא עניתה נאת ליה רבי יוחנן, וארכביה תלתא מילין,

באותה שעה ירד רבי יוחנן (מן החמור), והרכיבו (את החמר) שלשה מילין,

וקרא עליה תלתא קריין:

וקרא עליו שלשה מקראות:

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל הָעַמִּים — וּבִבְהֶמְתֶּךָ(דברים ז, יד): אפלו בבהמין שבכם;

והדין: כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח(ישעיה נד, יז);

והדין: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ — ריקן שבישראל מלא תשובות כרמון;

ואין צריך לומר על הצנועים והמצרים שבכם.

תרגום לעבריתהעוקמנין בעלי דרכים עקומות, הרמאים מטי דין מטי משפט הגודפנין המגדפים גבלת מעשה עבות, קלועות נרתיקות נדנים, תיקים

טשַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים — המשמרות

דרשת הפסוק · ״שערך כעדר העזים… ומדברך נאוה״ · דבר אחר · משמרות הכהונה והלויה, ושיר הלוים בכל יום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ו; דפוס וילנא ד, ד, ג — בסדרה השנייה של האותיות, שחוזרות אחרי ה). בפתיחה כתב היד מקצר (״מ״ת״, ״ומ׳ הגל׳״) ובה סימני הוספה; פתחנו את הקיצורים. אחרי ״מתוכו״ במאגרים סוגריים ריקים במקום מלה חסרה: ״עשיתיו״ — הושלם על פי וילנא ועל פי הפסקאות הקודמות. ״הגלשתן״ (השני) — בגליון. ״עשרים וארבע… עשרים וארבע… שנים עשר״ — בכתב היד ״כ״ד… כ״ד… י״ב״.

משנה תמיד ז, ג: ״שחה לנסך״ — מסומנים במאגרים כצורות חריגות, ותוקנו על פי המשנה; ״בצלצל״ — תוקן במאגרים. ״בן ארזה״ — כך בכתב היד (במשנה: ארזא).

המדרש קורא ״גדול יי ומהולל מאד״ (במסורה: ומהלל).

דבר אחר:

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים(שיר השירים ד, א) — הר שגלשו מתוכו — עשיתיו גל ועד לאומות העולם.

אי זה זה? זה המשמרות.

ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר(שיר השירים ד, ב) — מילין קציבין:

עשרים וארבע משמרות כהונה, ועשרים וארבע משמרות לויה, ושנים עשר מחלקות.

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה — שמשמרין לישראל.

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת — דתנינן תנן:

בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות(משנה סוכה ה, ז).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם — דתנינן:

הראשון בראש ורגל(משנה תמיד ד, ג).

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — דתנינן:

שחה לנסך, הניף הסגן בסודר, והקיש בן ארזהבן ארזה — הלוי הממונה על הצלצל במקדש בצלצלבצלצל — במצלתיים של נחושת(משנה תמיד ז, ג).

שיר הלוים

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — זה השיר, דתנינן תמן:

משנה תמיד ז, ד

השיר שהלוים אומרים במקדש:

הראשון היו אומרין לַיְיָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ(תהלים כד, א);

בשני גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻולָּל מְאֹד(תהלים מח, ב);

בשלישי אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א);

ברביעי אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ(תהלים צד, א);

בחמישי הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ(תהלים פא, ב);

בששי יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ(תהלים צג, א);

בשבת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת(תהלים צב, א) — לעתיד לבא, שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

תרגום לעבריתבן ארזה הלוי הממונה על הצלצל במקדש בצלצל במצלתיים של נחושת

ישַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים — הקרבנות

דרשת הפסוק · ״שערך כעדר העזים… ושכלה אין בהם״ · דבר אחר · התמיד והקרבנות המכפרים על ישראל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ז; דפוס וילנא ד, ד, ד — בסדרה השנייה). ״וכו׳״ — כך בכתב היד (פעמיים: אחרי ״מתוכו״ ובמקום הסיום ״עשיתיו גל ועד לאומות העולם״, שהושלם בסוגריים כפולים על פי הפסקאות הקודמות ועל פי וילנא). ״הגלשתן״ — בגליון. ״שכלם מתאימות״ — הלמה חסרה בכתב היד לפני ״דתנינן״, והושלמה על פי וילנא ועל פי מבנה הפסקאות.

״איל קרב באחד עשר בחמשה עשר״ — משנה יומא ב, ו (במאגרים מסומן כציטוט בלי מקור). ״בחמשה עשר״ מסומן במאגרים כצורה חריגה, וכך גם בוילנא; במשנה: ״איל קרב באחד עשר: הבשר בחמשה, הקרבים והסלת והיין בשנים שנים״. ״בשלשה שלשה״ — בכתב היד ״שלש׳״.

דבר אחר:

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים וגו׳(שיר השירים ד, א).

שֶׁגָּלְשׁוּ — הר שגלשתן מתוכו וכו׳:

עשיתיו גל ועד לאומות העולם.

ואי זה זה? זה הקרבנות.

ומה גלשה הגלשתן? שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — מילין קציבין:

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר(במדבר כח, ד).

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה — שמכפרין והולכין על ישראל.

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת — דתנינן:

איל קרב באחד עשר, בחמשה עשר(משנה יומא ב, ו).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בהן — דתנינן:

הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה(משנה יומא ב, ו).

יאשַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים — הסנהדרין

דרשת הפסוק · ״שערך כעדר העזים… כחוט השני שפתותיך״ · דבר אחר · הסנהדרין: מזכין ומחייבין, זוגות זוגות, ומבדילין כחוט הסיקרא

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ח; דפוס וילנא ד, ד, ה — בסדרה השנייה). ״וכו׳״ — כך בכתב היד, והמשפט (״עשיתיו גל ועד לאומות העולם״) הושלם בסוגריים כפולים על פי הפסקאות הקודמות ועל פי וילנא. אחרי ״ומה הגלשה״ סימן הוספה בלי השלמה; ״הגלשתן״ הושלם על פי וילנא (״ומה הגלשה הגלשתן מתוכו״). ״והן מעבירין זוגות זוגות״ — ״מעבירין״ מסומן במאגרים כצורה חריגה (במשנה: ״מזדווגין״); השארנו.

בוילנא: ״רבי יודן אמר כגזירת המלך גזירת בית דין, הן מצווין בפיהם סקילה שרפה הרג וחנק; רבי חוניא אמר דמים״ — בכתב היד ״דמים הן מצוים בפיהם״ בשם רבי חוניא. ״כך סנהדרין מבדלת״ — שם בשם ״רבי עזריה בשם ר׳ יודה״. ״שלמדים דבר מתוך דבר״ — שם ״שמלמדין״.

דבר אחר:

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים(שיר השירים ד, א) — הר שגלשו מתוכו וכו׳:

עשיתיו גל ועד לאומות העולם.

אי זו זו? זו סנהדרין.

ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שִׁינַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת(שיר השירים ד, ב) — מילין קציבין: אלו מזכין ואלו מחייבין.

שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה — שמזכין את ישראל.

שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת — דתנינן:

מצאו לו זכות — פטרוהו; ואם לאו — מעבירין דינו למחר, והן מעבירין זוגות זוגות(משנה סנהדרין ה, ה).

וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם.

רבי לוי אמר: שלמדים דבר מתוך דבר.

רבי אבא אמר: שאין הלכה קוהאקוהא — קהה, קשה (סתומה) להם.

חוט הסיקרא

דבר אחר:

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג).

רבי יודן אמר: כגזירת המלך — גזירת בית דין.

רבי חוניא: דמים הן מצוים בפיהם: סקילה, שריפה, הרג וחנק.

דתנינן:

וחוט של סיקראסיקרא — צבע אדום חוגרו באמצע, כדי להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים(משנה מידות ג, א).

כך סנהדרין מבדלת בין טומאה לטהרה, בין איסור להיתר, בין פטור לחיוב.

תרגום לעבריתקוהא קהה, קשה (סתומה) סיקרא צבע אדום

יבכְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ — לשון של זהורית ובית המקדש

דרשת הפסוק · ״כחוט השני שפתותיך… אלף המגן״ · דבר אחר · שפתותיהם של ישראל במקום השעיר, ובית המקדש צוארו של עולם

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ד, פסקה ט — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מוזגו; דפוס וילנא ד, ד, ו — בסדרה השנייה). ״מחיצה״ לפני ״מחיצתו״ — נמחק בידי הסופר. ״על הדה דרבי לוי״ — ״על״ מסופק (עי״ן או אל״ף). ״היושבין״ — הוי״ו הושלמה במאגרים; ״עצמה״ — האות האחרונה מסופקת (נו״ן או ה״א). ״צוארך״, ״אם״ — תוקנו במאגרים. ״ונעשה״, ״אני״ — מסומנים במאגרים כצורות חריגות, ותוקנו (כבוילנא).

״לו״ (מכונות) — בגליון. ״מכונות״ — כך בכתב היד (האותיות מסופקות; במאגרים ״מכוונות״). ״אמר כנגד״ — נמחק בידי הסופר; ״כנגד בית קדשי הקדשים של מעלן. ורבי שמעון בן חלפתא: כנגד… של מטה. אמר רבי פנחס: אני מקיים דברי שניכם: בית קדשי הקדשים של מעלה מכוון״ — בגליון. ״דביר״ — בגליון, תחת ״דברי״ שנמחק. ״הפוכים פניהם״ (העומדים בחוצה לארץ) — כך בכתב היד (הכ״ף מסופקת); בשאר השורות ״הופכים״.

בוילנא: ״רחישת פיך חביבה עלי״; אין ״מלכות תורה מבית המקדש״; נוסף ״ד״א תלפיות, תל שמתפללים בו כל פיות״; אין דברי רבי יוחנן על ״ונבנתה עיר על תלה״; נוספו כיווני התפילה (העומדים בצפון פניהם לדרום…) ו״עד כדון בבניינו, בחורבנו מניין? אמר רבי אבין״. ״והבאתי אותו המגן שהיה תאוה לבבנו״ — שם ״תאות לבבם״.

המדרש קורא ״ונבנתה העיר״ (במסורה: עיר), ״והתפללו לפניך אל הבית הזה״ (צירוף; במסורה ״ובאו והתפללו אל הבית הזה״), ״שפת׳״ (שפתינו) בקיצור.

דבר אחר:

כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ(שיר השירים ד, ג) — זה לשון של זהוריתלשון של זהורית — רצועת צמר צבועה אדום, שקשרו ביום הכפורים;

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — זה שעיר המשתלח.

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח!

אמר להם: כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ — חביבה עלי כחוט השני של זהורית.

רבי אבהו אמר עלה:

וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ(הושע יד, ג) — מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שְׂפָתֵינוּ.

וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה — מדבריך יאימדבריך יאי — דיבורך נאה, מדברתיך יאיאמדברתיך יאיא — דברתך נאה.

אמר רבי אבא בר כהנא:

אף על פי שהוא מדבר — וחייבין על מחיצתו עכשו כשהוא חרב, כשם שחייבין על מחיצתו כשהוא בנוי.

בחורבנה העמידה לי צדיקים

אמר רבי לוי:

אמר הקדוש ברוך הוא: בחורבנה העמידה לי צדיקים, ובבנינה העמידה לי רשעים.

בחורבנה העמידה לי צדיקים: דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו;

בבנינה העמידה לי רשעים: כגון אחז וחבורתו, מנשה וחבורתו, אמון וסיעתו.

רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן על הדה דרבי לוי אמר:

כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה(ישעיה נד, א) —

הוי: צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה.

כפלח הרמון — שלש שורות

כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ.

רבי אבא בר כהנא ורבי אחא.

חד אמר:

הריקן שבשלש שורות רצוף תורה כרמון הזה;

ואין צריך לומר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — על היושבין בסנהדרין עצמה.

וחד אמר:

הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה;

ואין צריך לומר מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ — על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה, ועוסקין בדברי תורה.

כמגדל דוד — בית המקדש

כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ(שיר השירים ד, ד) — זה בית המקדש.

ולמה מדמהו בצואר?

שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים, היה צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם;

וכיון שחרב בית המקדש — כביכול נכפף צוארן של ישראל.

הדא הוא דכתיב:

וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻוזְּכֶם(ויקרא כו, יט) — זה בית המקדש.

דבר אחר:

מה צואר זה נתון בגבהו של אדם — כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם.

ומה צואר זה רוב תכשיטין תלוין בו — כך כהונה מבית המקדש, לויה מבית המקדש, מלכות תורה מבית המקדש.

ומה צואר זה אם נוטל — אין לאדם חיים; כך משחרב בית המקדש — אין חיים לשנאי ישראל.

בנוי לתלפיות — תל שכל הפיות פונות אליו

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת — טטרגוניןטטרגונין — מרובע.

חיא בר בון אמר: יופי היה ונעשה תל.

אמר רבי יוחנן:

אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שעשיתיו תל בעולם הזה, ואני הוא שעתיד לעשותו יפיפות לעולם הבא.

היא דעת דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן:

וְנִבְנְתָה העיר עַל תִּלָּהּ(ירמיה ל, יח) — בזכות תלה;

וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב — בזכות אותו הדין שישבתי עליו בעולם הזה.

תל שכל אקפיומותאקפיומות — הפינות, הרוחות מכונות לו.

מיכן: העומדים בחוצה לארץ ומתפללין — הפוכים פניהם לארץ ישראל,

שנאמר: וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם(מלכים א ח, מח).

העומדים בארץ ישראל — הופכים פניהם כנגד ירושלם ומתפללים,

שנאמר: וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת(דברי הימים ב ו, לד).

העומדים ומתפללין בירושלם — הופכים פניהם כנגד המקדש,

שנאמר: וְהִתְפַּלְלוּ לפניך אֶל הַבַּיִת הַזֶּה(דברי הימים ב ו, לב).

העומדים בהר הבית ומתפללין — פניהם הופכים כנגד קדשי הקדשים ומתפללין,

שנאמר: וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה(מלכים א ח, לה).

נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד.

ומנין שכל ישראל מתפללין אל מקום אחד?

רבי יהושע בן לוי אמר:

הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי(מלכים א ו, יז) — הוא ההיכל שכל הפינות מכונות אותו;

הוא ההיכל שכל הפיות מתפללות בו.

בקרית שמע הוא אומר: בונה ירושלם; בתפלה הוא אומר: בונה ירושלם; בברכת המזון הוא אומר: בונה ירושלם —

הוי שכל הפיות מתפללין עליו לפני הקדוש ברוך הוא, לבנותו ולהשרות בו שכינתו.

לבו כנגד בית קדשי הקדשים

כתוב אחד אומר: וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים(מלכים א ט, ג),

וכתוב אחד אומר: אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי(הושע ה, טו).

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? אלא פנים למעלה, ולבי למטן.

דתנינן:

יכוין אדם לבו כנגד בית הקדשים(משנה ברכות ד, ה).

רבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתה.

רבי חייא רבה אמר: כנגד בית קדשי הקדשים של מעלן.

ורבי שמעון בן חלפתא: כנגד בית קדשי הקדשים של מטה.

אמר רבי פנחס:

אני מקיים דברי שניכם: בית קדשי הקדשים של מעלה מכוון כנגד קדשי הקדשים של מטה.

הדא הוא דכתיב:

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ(שמות טו, יז).

מוריה, ארון, דביר

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ — זה הר המוריה.

רבי חייא רבה ורבי ינאי.

חד אמר: שממנו יוצא מרה לעולם.

וחרנה אמרוחרנה אמר — והאחר אמר: שממנו יוצא מורא לעולם.

ארון —

רבי חייא רבה ורבי ינאי.

חד אמר: שמשם יוצא אורה לעולם.

וחד אמר: שמשם יצא ארירהארירה — קללה לעולם.

דביר —

רבי חייא רבה ורבי ינאי.

חד אמר: שממנו יצאו דברות לעולם.

וחרנה אמר: שמשם יצא דבר לעולם.

אלף המגן — מגנים הרבה

אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו.

אמר רבי ברכיה:

אמר הקדוש ברוך הוא: אלף דור קפלתי, והבאתי אותו המגן שהיה תאוה לבבנו.

רבי ברכיה בשם רבי יצחק:

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לי נעשית מגן — ולבני אין את נעשה מגן?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הייתי מגן אחד,

שנאמר: אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א);

אבל לבניך אני נעשה מגנים הרבה.

הדא הוא דכתיב:

אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּורִים — כהונה ומלכות.

תרגום לעבריתלשון של זהורית רצועת צמר צבועה אדום, שקשרו ביום הכפורים מדבריך יאי דיבורך נאה מדברתיך יאיא דברתך נאה טטרגונין מרובע אקפיומות הפינות, הרוחות וחרנה אמר והאחר אמר ארירה קללה

יגשְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים — משה ואהרן

דרשת הפסוק · ״שני שדיך כשני עפרים״ · משה ואהרן הודם ומזונם של ישראל, שקולים זה כזה, ורטייה שלפני המכה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה א; דפוס וילנא ד, ה, א). ״מהן״ — המ״ם מסופקת. ״מרתחת״ — בגליון, תחת ״מתחת״ שנמחק; ״ועשו״ — העי״ן מסופקת.

בוילנא: ״אחת מקרית ואחת מרתחת״; ״תריאקה״; ״רבא בשם ר׳ שמעון״ (בכתב היד ״רבא בר זוטרא״); ״נגוף על ידי אהרן, ורפוא על ידי משה״ — הפוך מכתב היד; ״והדא הוא דאמר שמואל הנביא״.

המדרש קורא ״הנני מעלה לך״ (במסורה: לה), ״ארוכה״ (במסורה: ארכה), ״נגוף ורפוא״ ואחר כך ״נגף… ורפא״.

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים(שיר השירים ד, ה) — אלו משה ואהרן.

מה שדים הללו הודה והדרה של אשה — כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל.

מה השדים הללו נוייה של אשה — כך משה ואהרן נויין של ישראל.

מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה — כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל.

מה השדים מלאים חלב — כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה.

ומה השדים הללו, כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן —

כך כל תורה שלמד משה רבינו לימדה לאהרן.

הדא הוא דכתיב:

וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כׇּל דִּבְרֵי יְיָ(שמות ד, כח).

ורבנן אמרי: גילה לו שם המפורש.

לא זה גדול מזה

מה השדים הללו אין אחד מהן גדול מחברו — כך משה ואהרן.

הדא הוא דכתיב:

הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן(שמות ו, כז), וכתיב: הוּא אַהֲרֹן(שמות ו, כו) —

לא משה גדול מאהרן, ולא אהרן גדול ממשה בתורה.

רבי אבא:

למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזנים — לא זו גדול מזו, ולא זו גדול מזו.

כך היו משה ואהרן שוים.

אמר רבי חנינא בר פפא:

ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל.

שתי משפחות באלכסנדריאה

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

שתי משפחות של כהנים היו באלכסנדריאה: אחת מקריאת, אחת מרתחת.

מעשה ששלחו הרפאים והביאו מהן, ועשו מהן תרייקתרייק — תריאקה, סם מרפא נגד ארס, ובהן היו מרפאין.

רטייה קודם למכה

רבא בר זוטרא בשם רבי שמעון:

בשר ודם אין מקדים רטייהרטייה — תחבושת, אספלנית עד שרואה המכה;

אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מקדים הרטייה ואחר כך הוא מכה.

הדא הוא דכתיב:

הִנְנִי מַעֲלֶה לך אֲרֻוכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים(ירמיה לג, ו),

וכתיב: כְּרׇפְאִי לְיִשְׂרָאֵל(הושע ז, א).

אמר הקדוש ברוך הוא: באתי לרפאות עונותיהן של ישראל — וְנִגְלָה עֲוֺן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁומְרוֹן.

אבל אומות העולם — מכה אותן ואחר כך מרפאן,

שנאמר: וְנָגַף יְיָ אֶת מִצְרַיִם נָגֹוף וְרָפוֹא(ישעיה יט, כב) —

נָגַף — על ידי משה; וְרָפא — רפאן על ידי אהרן.

אשריהן שני אחים הללו, שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל.

והדא הוא דאמר שמואל: יְיָ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן(שמואל א יב, ו).

הוי שְׁנֵי שָׁדַיִךְ — אלו משה ואהרן.

תרגום לעבריתתרייק תריאקה, סם מרפא נגד ארס רטייה תחבושת, אספלנית

ידתְּאמֵי צְבִיָּה — שלשה פרנסים

דרשת הפסוק · ״תאמי צביה… הרעים בשושנים״ · משה אהרן ומרים ושלש המתנות, ומרים ויוכבד רועות את ישראל

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ה, פסקה ב — שתי רשומות תחת כותרת אחת, מוזגו; דפוס וילנא ד, ה, ב). ״ומ״ לפני ״דדן״ — נמחק בידי הסופר; ״נסתם״ — בגליון (יד אחרת); ״אלא״ ו״אחת״ (בשנה אחת) — בגליון; ״והלא״ — הה״א מסופקת.

״ויראו״ (אל תקרי) — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״עברה״ — במאגרים ״ע(מם)[בר]ה״, והאותיות המושלמות מסופקות; בכתב היד ״והצרעה לא היה עמם את הירדן״. בוילנא ״והצרעה לא עברה עמם את הירדן״.

בוילנא: ״וחזרה בזכות משה ואהרן״; ״אמר שמואל בר נחמני״; ״והיו רועות״ (בכתב היד ״רעות״).

תְּאמֵי צְבִיָּה(שיר השירים ד, ה).

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:

מה התאומים הללו, כיון שפורש אחד מהן — מדדיהן דדן נסתם.

כך כתיב: וָאַכְחִיד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד(זכריה יא, ח).

וכי בירח אחד מתו? והלא לא מתו אלא בשנה אחת!

אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזירה על שלשתן.

הדא הוא דכתיב:

נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ(תהלים מז, י).

שלשה פרנסים ושלש מתנות

רבי יוסי אומר:

שלשה פרנסיןפרנסין — מנהיגים טובים עמדו לישראל, ואלו הן: משה, אהרן ומרים;

ובזכותן נתנו להם שלש מתנות טובות: הבאר, והמן, וענני כבוד.

המן — בזכות משה; הבאר — בזכות מרים; וענני כבוד — בזכות אהרן.

מתה מרים — ופסקה הבאר, והיו אומרים: לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה(במדבר כ, ה);

וחזרה בזכות אהרן ומשה.

מת אהרן — נסתלקו ענני כבוד.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן(במדבר כ, כט) —

אל תקרי וַיִּרְאוּ אלא וייראו.

וחזרו שניהם בזכות משה.

מת משה — נסתלקו שלשתן, ועוד לא חזרו.

והצרעה לא היה עברה את הירדן, ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה.

מרים ויוכבד

הָרעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל,

והיו רעות את ישראל, שלבם רך כשושנים.

ואיכן היתה מרעיתם של ישראל במצרים? עד ים סוף.

תרגום לעבריתפרנסין מנהיגים

טועַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם — ריח המילה

דרשת הפסוק · ״עד שיפוח היום… אלך לי אל הר המור״ · ערלות המילה כקטורת לפני הקדוש ברוך הוא, ומילת אברהם בעצם היום

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה א; דפוס וילנא ד, ו, א). ״(ה)קטרת״ — הה״א נמחקה במאגרים; ״כגבעה״ — הכ״ף הושלמה במאגרים; ״זרחה״ — יו״ד מיותרת נמחקה בידי הסופר. ״מילה״ — במאגרים ״מ[י]ל(ל)[ה]״; בוילנא ״דרגשה ליה ימלל״. ״ונצטער״ — תוקן במאגרים.

״רבי אבהו בר כהנא ורבי לוי. רבי אבא אמר״ — כך בכתב היד (שני שמות לאותו חכם); בוילנא ״ר׳ אבהו בר כהנא ור׳ לוי, רבי אבהו אמר״. דברי רבי לוי (״׳מל אברהם׳ אין כתיב…״) ודברי רבי ברכיה (״שקרנא כדבנא״) — אינם בוילנא.

המדרש קורא ״אל גבעת הלבנה״ (במסורה: ואל גבעת הלבונה), ״נימול״ ו״נמול״.

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם(שיר השירים ד, ו).

רבי לוי ורבי אבהו.

חד אמר:

בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו, עשה ערלותיהן גבעה,

וזרחה עליהן החמה והתליעווהתליעו — והעלו תולעים;

עלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת הסמים, וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האישיםהאישים — אש המזבח.

ואמר הקדוש ברוך הוא: לכשיבאו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים —

אני נזכר להם זה הריח, ואתמלא רחמים עליהם, והופך להם מדת הדין למדת רחמים.

מה טעם? אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר.

רבי לוי אמר:

בשעה שמל יהושע את בני ישראל, העמיד להם ערלות כגבעה,

וזרחה עליהן חמה והתליעו,

ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת סמים, וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים.

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לכשיבאו בניהן של אלו לידי עבירות ומעשים רעים —

אני נזכר להם ריח זה, ומתמלא עליהן רחמים, והופך להם מדת הדין לרחמים.

מה טעם? אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר אל גִּבְעַת הַלְּבנָה.

בעצם היום הזה

כתיב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִימּוֹל אַבְרָהָם(בראשית יז, כו).

אמר רבי ברכיה:

אלו מל אברהם את עצמו בלילה, היה דורו אומר: אלו ראינוהו — לא הנחנוהו!

אלא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם — ודגשה ליה מילהודגשה ליה מילה — והרגיש בכאב המילה.

רבי אבהו בר כהנא ורבי לוי.

רבי אבא אמר:

הרגיש ונצטער, כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו.

רבי לוי אמר:

מל אברהם אין כתיב, אלא נִמּוֹל — בדק עצמו ומצא מהול.

אמר רבי ברכיה:

בההוא ענתהבההוא ענתה — באותה שעה אקל רבי אבא בר כהנא, אתיב יתאתיב ית — הקשה על, השיב את רבי לוי.

אמר ליה: שקרנא כדבנאשקרנא כדבנא — שקרן כזבן! ונצטער, כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכר.

המול ימול

כתיב: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ(בראשית יז, יג).

אמר הקדוש ברוך הוא: יבא טמא ויטפילויטפיל — ויתחבר, יצטרף בטהור? איפשר כן?

אלא הִמּוֹל יִמּוֹל — אני טהור ואברהם טהור; נאה לטהור להטפל בטהור.

רבי אבון בשם רבי שמעון אמר:

שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו,

שנאמר: וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית(נחמיה ט, ח).

תרגום לעבריתוהתליעו והעלו תולעים האישים אש המזבח ודגשה ליה מילה והרגיש בכאב המילה בההוא ענתה באותה שעה אתיב ית הקשה על, השיב את שקרנא כדבנא שקרן כזבן ויטפיל ויתחבר, יצטרף

טזאֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר — אברהם ויצחק

דרשת הפסוק · ״אלך לי אל הר המור״ · דבר אחר · הר המור הוא אברהם, וגבעת הלבונה — יצחק

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ו, פסקה ב; דפוס וילנא ד, ו, ב).

דבר אחר:

אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר(שיר השירים ד, ו) — זה אברהם, ראש לכל הצדיקים;

וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה — זה יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח.

יזכֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי — יעקב ושבטיו

דרשת הפסוק · ״כלך יפה רעיתי״ · מטתו השלמה של יעקב, ישראל בסיני בלי מום, קרבן הנשיאים ושבטים שנמשלו לחיות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ז, פסקה א, תחילתה; דפוס וילנא ד, ז, א). הפסקה נמשכת בחלק ב (״אמר רבי אידי: מצינו בקרבן של נשיאים…״).

״בהם רשע״ — הושלם במאגרים; בוילנא ״ולא נמצא בה פסולת״. לפני הלמה השנייה ״(מ׳ ה׳)״ מסופק ונמחק במאגרים (בוילנא ״מהו כלך יפה רעיתי״). ״שעמדו״ — הוי״ו בגליון; למ״ד לפני ״ישראל״ — נמחקה בידי הסופר. ״קלים״ — הקו״ף מסופקת. ״לאילה״ — הה״א הושלמה במאגרים.

בוילנא: ״כאלו הקריבו כלם ביום ראשון וביום אחרון״; ״וחזר וקראן כלן זאבים, כלן נחשים, כלן שרפים, כלן עקרבים״ (בכתב היד אין ״שרפים״).

המדרש קורא ״חנוכת״ (במסורה: חנכת), ״קערות״ (במסורה: קערת).

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי(שיר השירים ד, ז) — זה אבינו יעקב, שהיתה מטתו שלימה לפניו, ולא נמצא בהם רשע.

ישראל בסיני

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי.

תני רבי שמעון בן יוחאי:

בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז) —

אותה שעה לא היה בהם זבים ומצורעים, ולא חגריןחגרין — פיסחים ולא סומין, ולא אלמים ולא חרשין,

ולא שוטין ולא שממיןשממין — נדהמים, תמהונים, לא טפשין ולא חלוקי לב.

על אותה שעה נאמר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי.

כיון שחטאו — לא היו ימים קלים, והיו בם זבין ומצורעים, חגרין וסומין, אלמים חרשים, שוטין ושגעןושגען — ומשוגעים וטפשין.

באותה שעה נאמר: וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ וְכׇל זָב(במדבר ה, ב).

קרבן הנשיאים

אמר רבי חלבו:

כתיב: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן(במדבר ז, יב), בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר(במדבר ז, יח).

ולמה עשה יהודה טפלהטפלה — משני, שבא אחרי האחרים? שלא יתגאה יהודה ויאמר: הואיל ואני הקרבתי תחילה — אני הוא גדול שבכולם.

אלא העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאלו הקריבו כלם ביום הראשון, כאלו הקריבו כלם ביום האחרון.

אמר רבי אלעזר:

כתיב: זֹאת חֲנֻוכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח(במדבר ז, פד).

והלא כל אחד ואחד מהן מִזְרָק אֶחָד(במדבר ז, יג), כַּף אַחַת(במדבר ז, יד);

ומה תלמוד לומר קַעֲרֹות כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה?

אלא שלא יאמר יהודה: הואיל ואני הקרבתי תחלה — אני גדול מכולם.

לפיכך העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאילו הקריבום כולם ביום הראשון וביום האחרון.

יעקב משלן בחיות

אמר רבי ברכיה:

כתיב: כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר(בראשית מט, כח).

מאחר שברכן — וחזר וברכן?

אלא מלמד שישב יעקב אבינו ומשלן בחיות:

משל ליהודה באריה — שנאמר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט);

דן לנחש — יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ(בראשית מט, יז);

נפתלי לאילה — שנאמר: נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻוחָה הַנֹּותֵן אִמְרֵי שָׁפֶר(בראשית מט, כא);

בנימן לזאב — שנאמר: בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף(בראשית מט, כז).

וחזר וקראן כולן זאבים, כולם נחשים, כולם עקרבים.

תדע לך שהוא כן, שהרי דן שקראו נחש — חזר וקראו אריה,

שנאמר: דָּן גּוּר אַרְיֵה(דברים לג, כב).

תרגום לעבריתטפלה משני, שבא אחרי האחרים חגרין פיסחים שממין נדהמים, תמהונים ושגען ומשוגעים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אהִנָּךְ יָפָה — במצות;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בגמילות חסדים;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במצות עשה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במצות לא תעשה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במצות הבית, בחלק תרומה ומעשרות;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במצות השדה, בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר.— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בכלאים;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בסדין ובציצית;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בנטיעה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בערלה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בנטע רבעי;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במילה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בפריעה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בתפלה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בקרית שמע;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במזוזה.— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בתפלין;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בסוכה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בלולב ואתרוג;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בתשובה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — במעשים טובים;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בעולם הזה;— (הוספה)
אהִנָּךְ יָפָה — בעולם הבא.— (הוספה)
אעֵינַיִךְ יוֹנִים.— (הוספה)
אעֵינַיִךְ — הן סנהדרין, שהן עינים לעדה.— (הוספה)
אהדא הוא דכתיב:— (הוספה)
אוְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה(במדבר טו, כד).— (הוספה)
ארמ״ח איברים יש בו באדם, וכולן אינן הולכין וחוזרין אלא אחר העינים —— (הוספה)
אכך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם.— (הוספה)
איוֹנִים —— (הוספה)
אמה היונה זו תמה — כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים.— (הוספה)
אמה יונה זו מצויינת — כך ישראל מצויינין בתגלחת, במילה וציצית.— (הוספה)
אמה יונה זו צנועה — כך ישראל צנועים.— (הוספה)
אמה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה — כך ישראל,— (הוספה)
אשנאמר: כִּי עָלֶיךָ הֹורַגְנוּ כׇל הַיּוֹם(תהלים מד, כג).— (הוספה)
אמה יונה זו מכפרת על בעלה — כך ישראל מכפרין על האומות,— (הוספה)
אשכל אותן שבעים פרים שמקריבין בחג — כנגד שבעים אומות, שלא יצדא העולם מהן.— (הוספה)
אהדא הוא דכתיב:— (הוספה)
אתַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה(תהלים קט, ד).— (הוספה)
אמה יונה זו, משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר —— (הוספה)
אכך ישראל, משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר.— (הוספה)
אמה יונה נכנסת לקנה, ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה —— (הוספה)
אכך ישראל: הן שלש שורות של תלמידי חכמים, כשהן יושבים לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.— (הוספה)
אמה יונה זו, אף על פי שאת נוטל את גוזליה מתחתיה, אינה מנחת שובכה לעולם —— (הוספה)
אכך ישראל, אף על פי שחרב בית המקדש, לא בטלו שלש רגלים בשנה.— (הוספה)
אמה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן — כך ישראל מחדשין להם בכל חדש וחדש תורה ומצות ומעשים טובים.— (הוספה)
אמה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה — כך ישראל.— (הוספה)
אהדא הוא דכתיב:— (הוספה)
איֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם(הושע יא, יא) — זה דור המדבר;— (הוספה)
אוּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר — אלו עשרת השבטים;— (הוספה)
אאלו ואלו — וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם יְיָ.— (הוספה)
ארבי אומר:— (הוספה)
איש מין יונה שמאכילין אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה —— (הוספה)
אכך בשעה שהזקן יושב ודורש, הרבה גרים מתגיירים באותה שעה,— (הוספה)
אכגון יתרו — הוא שמע ואתא; רחב — שמעה ואתיא.— (הוספה)
אאף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.— (הוספה)
אמה טעם? כִּי בִרְאֹותוֹ יְלָדָיו(ישעיה כט, כג); מה כתיב בתריה? וְיָדְעוּ תֹועֵי רוּחַ בִּינָה(ישעיה כט, כד).— (הוספה)
ארבי היה יושב ודורש, ונתנמנם הצבור.— (הוספה)
אבקש לעוררן; אמר: ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת!— (הוספה)
אוהיה שם תלמיד אחד, ורבי ישמעאל ברבי יוסי.— (הוספה)
אאמר: אין הוה כן.— (הוספה)
אזו יוכבד, שילדה את משה, ששקול כנגד ששים רבוא.— (הוספה)
אהדא הוא דכתיב:— (הוספה)
אאָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות טו, א);— (הוספה)
אוַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה(במדבר א, נד);— (הוספה)
אלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה(דברים לד, י).— (הוספה)
אעֵינַיִךְ יוֹנִים — כיונים; דוגמא דידך דמיא להדא יונה:— (הוספה)
אמה יונה זו הביאה אורה לעולם — כך ישראל מביאין אורה לעולם,— (הוספה)
אשנאמר: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ(ישעיה ס, ג).— (הוספה)
אואימתי הביאה יונה אורה לעולם? בימי נח.— (הוספה)
אהדא הוא דכתיב:— (הוספה)
אוַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב(בראשית ח, יא).— (הוספה)
אטָרָף בְּפִיהָ — מהו טָרָף בְּפִיהָ? קטיל,— (הוספה)
אכמה דאת אמר: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף(בראשית לז, לג).— (הוספה)
אאמר רבי ברכיה:— (הוספה)
אאילולי קטלתיניה, אילן רב הוה מיתעבד.— (הוספה)
אומאיכן הביאה אותו?— (הוספה)
ארבי לוי אמר:— (הוספה)
אמשמטוטי ארץ ישראל הביאתו.— (הוספה)
אהדא היא דאמרין בבריתא: ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא.— (הוספה)
אהיא שנאמר על ידי יחזקאל: בֶּן אָדָם אֱמׇור לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹוהָרָה הִיא ולא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם(יחזקאל כב, כד).— (הוספה)
אאמר רבי יוחנן:— (הוספה)
אאפלו איסטרובילין של רחים נמחו במים.— (הוספה)
ארבי טדיי אמר:— (הוספה)
אשערי גן עדן נפתחו לה, ומשם הביאה אותו.— (הוספה)
אאמר ליה רבי איבו:— (הוספה)
אאלו מגן עדן הביאה אותו — לא היה לה להביא דבר מעולה, כגון קנמון ובלסמין?— (הוספה)
אאלא רמז רמזה לנח, ואמרה לה: מרי נח, מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא — ולא מתוק מתחת ידיך.— (הוספה)
בלויועיני
בכל כלה שעיניה כעורות — כל גופה צריך בדיקה; ושעיניה יפות — אין כל גופה צריך בדיקה.— (הוספה)
בהעולם— (הוספה)
גהתחילחתחיל
דאסףסף
דוידותןו..תן
דאמר— (הוספה)
דעלאלא
דלאלף דור— (הוספה)
דכֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּורִים— (הוספה)
דלהביא— (הוספה)
דוישלטנשלט
דשדיךשריך
העדרעד
השערךשעדרו
הבעצרתבעצתת
הולאלא
הזוניזוגי
ואחד— (הוספה)
ולערוהלערה
וכגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו — כל דורן נתלה בהן.— (הוספה)
זישראל— (הוספה)
זסבאשבא
זישראליר׳
זשגלשתםגגלשתם
זהגלשתיהגשתי
זהכתובכת׳
זצויתנוצותנו
חעשיתיו— (הוספה)
חועדועה
חחשןחון
חונזרנזר
חהכתנתהקטנת
חאמותאומות
חויפלויעל
חגלוליכםגלוליהם
חכמיןכמן
חמכיכיאמכיניא
חמלמעלהמלמד
חעניתהענתה
חוארכביהוארבכיה
חקרייןקרוין
חיצלחיצ׳
טעשיתיו— (הוספה)
טשחהשהוא
טלנסךלכסך
טבצלצלבצלל
יעשיתיו גל ועד לאומות העולם.— (הוספה)
ישֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת— (הוספה)
יאעשיתיו גל ועד לאומות העולם.— (הוספה)
יאהגלשתן— (הוספה)
יבהיושביןהישבין
יבצוארךצואר
יבאםנם
יבונעשהוגעשה
יבאניאלי
ידויראווירא
ידעברהעמם
טוכגבעהגבעה
טומילהמלל
טוונצטערונעטער
יזבהםבה
יזרשע— (הוספה)
יזלאילהלאיל

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא
§§09§§

מדרש שיר השירים רבה

פרשה ד

הנך יפה רעיתי · חלק ב

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ(שיר השירים ד, ז)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 76 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אכֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי — יחוס השבטים

דרשת הפסוק · ״כלך יפה רעיתי ומום אין בך״ · קרבנות הנשיאים השוים, יחוס ראובן שמעון לוי ויהודה, ושררת יהודה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ז, פסקה א — המשך הפסקה מחלק א; דפוס וילנא ד, ז, א, סופה). ״למה״ — גרש מחוק בכתב היד. ״שקינתרן״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״שינתרן״, והקו״ף הושלמה במאגרים; בפעם השנייה ״שקינרתן״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה, ונשאר. ״יהושע״ (פעמיים) — ההא מסופקת.

״דן הוא יהודה, דן הוא יששכר, דן הוא זבולן״ — כך בכתב היד, ואינו בוילנא. ״אמר זכריה״ — בכתב היד ״אמ׳ר זכריה״, אבל זה הנביא (זכריה ד, ב: ״מנורת זהב כולה״), לא אמורא.

אחרי ״אילו כרוסון״ הפניית הסופר (״כל ענינם עד״ בין סימני $ במאגרים): ״כל ענינם עד ׳גאלם יי׳, דכתיב ׳מי זאת עולה מן המדבר׳״ — כלומר, כל הענין עד המלים ״גאלם יי״, כמו שכתוב אצל ״מי זאת עולה מן המדבר״. הענין אינו בכתב היד לא אצל שיר השירים ג, ו ולא אצל ח, ה (״מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת״), ובדפוס וילנא הוא כתוב רק כאן. דברי הסופר נשארו במקומם, והענין הושלם בסוגריים כפולים מוילנא (ד, ז, א, סופה): ״ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וגו׳… תרין אמוראי… גואלנו יי צבאות שמו וגו׳״. ״גאלם יי״ שבכתב היד הוא כנראה ״גאלם חזק יי צבאות שמו״ (ירמיה נ, לד), ובוילנא הפסוק ״גאלנו יי צבאות שמו״ (ישעיה מז, ד), שבו נחתם גם הענין שלפני ״מי זאת עולה מן המדבר״ בכתב היד (פרשה ג, חלק א, סוף סימן ג). בוילנא ״אנא חמיתה אולוכורסין״ (כאן ״כולה אילו כרוסון״).

בוילנא: ״קינטרן אביהם… ייחסן אצל משה ואהרן״, ובשם רבי הונא (״אזן שומעת תוכחת חיים״); ״ראובן שמעון לוי״ בלי ״ויהודה״ במחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן.

אמר רבי אידי:

מצינו בקרבן של נשיאים: מה שהקריב זה — הקריב זה.

זה הקריב עולה, וזה הקריב עולה;

זה מנחה, וזה מנחה;

זה חטאת, וזה חטאת;

זה שלמים, וזה שלמים.

למה? שכלם שלמים ושוים כאחד.

ליחסן בספר ואלה שמות

ומה ראה הכתוב ליחסן בספר ואלה שמות: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה(שמות א, ב)?

דן הוא יהודה, דן הוא יששכר, דן הוא זבולן.

רבי חנין ורבי לוי ורבי חונה.

חד אמר: מפני שקינתרןשקינתרן — שקנטר אותם, שהוכיחם בכעס אביהם.

וחד אמר: מפני שיחסן אביהן.

ולית אנא ידעיןולית אנא ידעין — ואין אנו יודעים מה אמר דא ומה אמר לדאמה אמר דא ומה אמר לדא — מי אמר את זה ומי אמר את זה;

אלא מן דאמראלא מן דאמר — אלא ממה שאמר רבי יודן בשם רבי יודה ברבי סימון — ורבי חנין הוא דאמר:

מפני שקינרתן אביהן.

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן.

רבי יהודה אמר:

לפי שכל השבטים לא שמרו יחוסיהן במצרים,

וראובן ושמעון לוי ויהודה שמרו יחוסיהן במצרים.

רבי נחמיה אמר:

לפי שכל שבטים עבדו עבודה זרה במצרים,

ושבט ראובן שמעון לוי ויהודה לא עבדו עבודה זרה.

ורבנן אמרי:

לפי שכל שבטים לא נהגו שררה במצרים,

ושבט ראובן שמעון לוי ויהודה נהגו שררה במצרים.

הניחו אותה עד שיגיע זמנה

כיצד?

מת ראובן — נתנה שררה לשמעון;

מת שמעון — נתנה שררה ללוי;

מת לוי — בא ליתן שררה ליהודה.

יצתה בת קול ואמרה: הניחו אותה עד שיגיע זמנה.

ואימת הגיע זמנה? אחרי מיתת יהושע.

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ(שופטים א, א) — וַיֹּאמֶר יְיָ יְהוּדָה יַעֲלֶה(שופטים א, ב).

שלשה שמות נקראו לו: יהודה, עתניאל, יעבץ.

רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא: זה בעז.

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: זה עתניאל.

כולה זהב

כתיב: בֶּן אָדָם הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל לְסִיג כֻּולָּם(יחזקאל כב, יח).

אמר זכריה: אנא חמיתהאנא חמיתה — אני ראיתי אותה (את המנורה) כולה אילו כרוסוןאילו כרוסון — כולה זהב.

כל ענינם עד גֹּאֲלָם(ירמיה נ, לד) יי, דכתיב מִי זֹאת עֹולָה מִן הַמִּדְבָּר(שיר השירים ג, ו):

רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּולָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וגו׳(זכריה ד, ב), וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ וגו׳(זכריה ד, ג).

תרין אמוראיתרין אמוראי — שני אמוראים.

חד אמר: גולהגולה — הכלי שבראש המנורה; ונדרש: גלות;

וחד אמר: גואלה.

מאן דאמר גולה — שגלו בבבל, וגלתה שכינה עמהם;

ולמאן דאמר גואלה — הוא פרוקההוא פרוקה — הוא גואלה, דכתיב: גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ וגו׳(ישעיה מז, ד).

אמר הקדוש ברוך הוא:

הואיל וכֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ(שיר השירים ד, ז).

תרגום לעבריתשקינתרן שקנטר אותם, שהוכיחם בכעס ולית אנא ידעין ואין אנו יודעים מה אמר דא ומה אמר לדא מי אמר את זה ומי אמר את זה אלא מן דאמר אלא ממה שאמר אנא חמיתה אני ראיתי אותה (את המנורה) אילו כרוסון כולה זהב תרין אמוראי שני אמוראים גולה הכלי שבראש המנורה; ונדרש: גלות הוא פרוקה הוא גואלה

באִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה — קפצתי וגאלתי אתכם

דרשת הפסוק · ״אתי מלבנון כלה״ · גאולה בלי המתנה, הלבינה תחת כסא הכבוד, והשכינה עם ישראל בגלות

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה א; דפוס וילנא ד, ח, א). ״אפרסמון״ — בכתב היד ״אפרסנון״, ותוקן במאגרים; ״משנגאלו״ — בכתב היד ״מישנגאלו״, והיו״ד נמחקה במאגרים; ״ישראל״ (ומשיצאו ישראל) — השי״ן הושלמה במאגרים.

״והמגרפה שלה נתנה״ — בכתב היד ״שלא״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״כד אינון נסיין מן עננים״ — בכתב היד ״כך… מה״ (שניהם מסומנים כצורה חריגה), ותוקנו כבוילנא (״כד אינון נקיין מן עננין״). ״שנאמר״ כפול בכתב היד ונמחק בידי הסופר; ״לכשתחזרו״ — בגליון, תחת ״לכשתיחדו״ שנמחק; ״מבית״ כפול ונמחק בידי הסופר.

״אלא אתי ללבנון כלה״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (כנראה כפילות), ונשאר בפנים כלשונו. בוילנא: ״דעה סרוחה״ (כאן ״זיעה סרוחה״), ״אפיקסנון… אופקינון״.

״עתה אקום יאמר יי״ — ישעיה לג, י, ששם ״עתה״ שלש פעמים (״בשלש שעות״); בוילנא מסומן תהלים יב, ו, ששם הלשון זהה. המדרש קורא ״וייראו את אלהי ישראל״ (במסורה: ויראו) ו״ובעצם השמים לטוהר״ (במסורה: וכעצם).

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה(שיר השירים ד, ח).

אמר הקדוש ברוך הוא:

אתי תבאי.

תמן תנינן:

נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה(משנה כתובות ה, ב);

ואני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עסוקין בטיט ולבנים — קפצתי וגאלתי אתכם.

זיעה סרוחה של אחשורש — שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּור(אסתר ב, יב).

רבי יהודה בר יחזקאל אמר: זה שמן אפרסמוןאפרסמון — שמן בושם, בלסם.

רבי ינאי אמר:

זה שמן אינפקנוןאינפקנון — שמן זית שלא הביא שליש, אנפיקנון, שמשיר את השיער ומחליק הבשר של גוף.

ואני לא עשיתי כן.

תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר

רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר: דרש רבי לוי בן סיסי בנהרדעא:

וייראו אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו(שמות כד, י) —

זאת עד שלא נגאלו;

אבל משנגאלו, איכן היתה?

במקום שדרכה של לבינה ראויה להנתן — שם היתה נתונה.

אמר רבי ברכיה:

מעשה אין כתוב כאן, אלא כְּמַעֲשֵׂה —

היא וכל ארגלייהארגלייה — כלי המלאכה שלה שלה נתנה,

היא והסל והמגרפה שלה נתנה.

בר קפרא אמר:

עד שלא יצאו ישראל ממצרים — היתה רשומה ברקיע;

ומשיצאו ישראל ממצרים — עוד לא ניראית בענן.

מה טעמא? ובעצם הַשָּׁמַיִם לָטֹוהַר —

כד אינון נסיין מן ענניםכד אינון נסיין מן עננים — כשהם נקיים מעננים.

עמכם הייתי

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

כשגליתם לבבל — עמכם הייתי,

שנאמר: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה(ישעיה מג, יד);

לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב — אני עמכם.

הדא הוא דכתיב:

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה.

אמר רבי לוי:

לא היה צריך קרא לומר אלא ללבנון כלה, ואת אמרת מִלְּבָנוֹן!

אלא אתי ללבנון כלה.

אלא כתחלה הוא נוער מבית המקדש, ואחר כך הוא פורע מן אומות העולם.

כי נעור ממעון קדשו

אמר רבי ברכיה:

בשלש שעות הקדוש ברוך הוא פורע מן עשו הרשע ומאלופיו.

מה טעם? עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְיָ(ישעיה לג, י).

רבי שמעון ברבי ינאי:

עַתָּה אָקוּם — כל זמן שמוכפשתשמוכפשת — שהיא מלוכלכת, מגולגלת (באפר) באפר, כביכול והוא כן;

שישעיה אמר: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם(ישעיה נב, ב);

באותה שעה — הַס כׇּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְיָ(זכריה ב, יז).

למה? כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קׇדְשׁוֹ.

אמר רבי אחא:

כהדא תרנגולתא דמנערה גפה מגוא קטמאכהדא תרנגולתא דמנערה גפה מגוא קטמא — כתרנגולת זו המנערת את כנפיה מתוך האפר.

תרגום לעבריתאפרסמון שמן בושם, בלסם אינפקנון שמן זית שלא הביא שליש, אנפיקנון ארגלייה כלי המלאכה שלה כד אינון נסיין מן עננים כשהם נקיים מעננים שמוכפשת שהיא מלוכלכת, מגולגלת (באפר) כהדא תרנגולתא דמנערה גפה מגוא קטמא כתרנגולת זו המנערת את כנפיה מתוך האפר

גתָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה — דורונות למלך המשיח

דרשת הפסוק · ״תשורי מראש אמנה״ · הגליות אומרות שירה, והאומות מביאות דורונות למלך המשיח

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה ב; דפוס וילנא ד, ח, ב). ״מוניס״ — היו״ד מסופקת. ״חדרוניות״ — בכתב היד ״חדריוטות״ (היו״ד מסופקת), ותוקן במאגרים; בוילנא ״סרדיוטות״. ״ומרגלית״ — בכתב היד ״ומרגליות״, ותוקן במאגרים בספק. ״ויקח ממנו״ — מסומן במאגרים כצורה חריגה (במסורה: ויקח מנחה בידו). בשורה ״ואת אמרת: יקח מנחה בידו״ — כך בכתב היד, בלי וי״ו.

בוילנא: ״רב נחמן״ (כאן ״רבי נחמן״), ״בכל קדיקה… בבורתידא״ (כאן ״בכל קריקה… בכירת ידה״), ונוסף שם ״מהו ובכרכרות״. המדרש קורא ״משא ארבעים גמלים״ (במסורה: גמל), ״בסוסים ברכב״ (במסורה: וברכב), ״ועוז״ (במסורה: ועז).

תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה(שיר השירים ד, ח).

אמר רבי חוניא בשם רבי יוסטא:

עתידות הגליות מגיעות עד טוורוס מוניסטוורוס מוניס — הר אמנוס, גבולה הצפוני של הארץ ואומרין שירה;

עתידין אומות העולם להביא את חדרוניותחדרוניות — דורונות, מתנות למלך המשיח.

מה טעם? תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה —

אין לשון תָּשׁוּרִי אלא לשון קרבן,

היך מה דאת אמר: וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ(שמואל א ט, ז).

ראויה היא, ואנא לא ראויה.

בימי חזאל

לא כבר עשיתי לכם כן בימי חזאל?

וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח ממנו מַשָּׂא אַרְבָּעִים גמלים(מלכים ב ח, ט).

אמר רבי יהודה:

וכי כל טוב דמשק משא ארבעים גמל היה?

אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה ומרגלית, שהיתה ראויה ליתן בדמיה כל טוב דמשק.

ואת אמרת: יקח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכׇל טוּב דַּמֶּשֶׂק!

אלא הן עצמן עתידין להביא דורנות למלך המשיח.

מה טעם? וְהֵבִיאוּ אֶת כׇּל אֲחֵיכֶם מִכׇּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיְיָ בַּסּוּסִים ברכב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת(ישעיה סו, כ).

רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר:

כאילין סביא, דלית אינון יכלין מטענין בכל קריקה, ואינון מטענין להון בכירת ידה.כאילין סביא… — כזקנים הללו, שאינם יכולים לשאת משא בכל הדרך (?), ונושאים להם בכף היד (?).

כזקנים הללו, שאינם יכולים לשאת משא בכל הדרך (?), ונושאים להם בכף היד (?).

והדא היא דכתיב:

הָבוּ לַיְיָ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים(תהלים צו, ז).

אמר רבי אחא:

עמים הבו ליי משפחות אין כתיב כאן, אלא מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיְיָ כָּבוֹד וָעֹוז —

כשתהיו מביאין אותם, לא תהיו מביאין דרך בזיון, אלא בכבוד ועז.

באי זו זכות? בזכות שאמרו שירה על הים.

רבי נחמן אמר: בזכות אמנה שהאמין אברהם,

שנאמר: וְהֶאֱמִין בַּיְיָ(בראשית טו, ו).

רבי חלבו בשם רבי יוחנן אמר:

כתיב: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹולָה(שמות יד, לא) —

דאדין אדדם ואינם מאמינים; אית בר נש דחמי ולא מהימןאית בר נש דחמי ולא מהימן — יש אדם שרואה ואינו מאמין.

בזכות האמונה שהאמינו ישראל במצרים,

שנאמר: וַיַּאֲמֵן הָעָם(שמות ד, לא).

תרגום לעבריתטוורוס מוניס הר אמנוס, גבולה הצפוני של הארץ חדרוניות דורונות, מתנות אית בר נש דחמי ולא מהימן יש אדם שרואה ואינו מאמין

דתָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה — האבות ומפלת סנחריב

דרשת הפסוק · ״תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים״ · דבר אחר · אברהם יצחק ויעקב, סיחון ועוג והכנענים, וחזקיהו שלא אמר שירה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ח, פסקה ג; דפוס וילנא ד, ח, ג). ״שחוצים״ — בכתב היד ״שצוחים״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״כי גבה לבו״ (בפעם השנייה) — בכתב היד ״מל״, ובמאגרים ״כי״ בספק. ״וראו״ — יו״ד מחוקה בידי הסופר. ״ותרחקה״ — בכתב היד ״נתרחקה״ (הנו״ן מסומנת כצורה חריגה והחי״ת מסופקת); בוילנא ״ותרהקה״, מלך כוש (מלכים ב יט, ט). ״קראנו״ — האל״ף מסופקת, ובמאגרים הושלמה יו״ד (״קר[י]נו״); כאן כבמסורה.

״כגמול ידיו השיב לו חזקיהו״ — המדרש מסב את ״ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו״ (דברי הימים ב לב, כה). ״לא נכנס יצחק״ — בוילנא ״לא נתנסה״. ״רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם רבי אחא״ — בוילנא ״בשם ר׳ אבא״. בדברי רבי לוי בוילנא ״אמר חזקיהו… כבר מודעת זאת״ ו״גלגל החמה״; בפירוש ״וסחר כוש״ נוסף שם ״זה תרהקה מלך כוש״. המדרש קורא ״ואליך יתפללו״ (במסורה: אליך יתפללו).

דבר אחר:

תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה(שיר השירים ד, ח) — זה אברהם, שכתב בו וְהֶאֱמִין בַּיְיָ(בראשית טו, ו).

מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן — זה יצחק:

מה זה השניר שונא את הניר — כך לא נכנס יצחק אלא פעם אחת בלבד.

וְחֶרְמוֹן — זה יעקב:

מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטובזוטו — בתחתיתו, ברגליו — כך כהונה מיעקב, לויה ומלכות מיעקב.

מִמְּעֹונוֹת אֲרָיוֹת — זה סיחון ועוג:

מה הארי הזה שחוץשחוץ — גאה, מתגאה — כך היו סחון ועוג שחוצים וגבורים;

שלא היה בין זה לזה אלא מהלך יום אחד בלבד,

ולא זה בא לסיועו של זה, ולא זה בא לסיועו של זה.

מֵהַרְרֵי נְמֵרִים — אלו הכנענים:

מה הנמר הזה חצוף — כך הכנענים חצופים.

הדא הוא דכתיב:

וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי(יהושע ח, יז).

חזקיהו שלא אמר שירה

רבי ברכיה בשם רבי אליעזר:

ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג,

וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב;

אלא כגמול ידיו השיב לו חזקיהו. למה? כִּי גָבַהּ לִבּוֹ(דברי הימים ב לב, כה).

אתא חמיאתא חמי — בוא וראה: חזקיהו מלך וצדיק, ואת אמרת כִּי גָבַהּ לִבּוֹ?

אלא גבה לבו מלומר שירה.

אתא ישעיהו לגבהוןלגבהון — אצלם דחזקיהו וסיעתו.

אמר לוןאמר לון — אמר להם: זַמְּרוּ יְיָ(ישעיה יב, ה).

אמרון ליהאמרון ליה — אמרו לו: למה? כִּי גֵאוּת עָשָׂה?

אמר ליה: כבר מוּדַעַת זֹאת בְּכׇל הָאָרֶץ.

אמר רבי אבא בר כהנא:

אמר חזקיהו: תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה.

אמר רבי לוי:

וכי מה היו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא מסוף העולם ועד סופו?

אלא כבר עמד גלגל באמצע הרקיע, וראו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא עד סוף העולם.

פרעה ותרהקה

רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם רבי אחא:

כבר פרעה מלך מצרים ותרחקה מלך כוש היו באותו הנס, ובאו לסייע את חזקיהו.

הרגיש בהן סנחריב.

ומה עשה להם סנחריב הרשע? בערבית כפתןכפתן — קשר אותם.

בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב.

הדא הוא דכתיב:

וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר(מלכים ב יט, לה).

בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין.

אמר: דומה שלא באו אלו אלא לסייעני!

התירן, והלכו וספרו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא.

הדא הוא דכתיב:

כֹּה אָמַר יְיָ יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ(ישעיה מה, יד).

יְגִיעַ מִצְרַיִם — זה פרעה;

וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה — אלו חיילותיהן;

עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ — זה חזקיה וסיעתו;

וְלָךְ יִהְיוּ — כבר מושלמין לך;

בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ — בכרקומניקיאהבכרקומניקיאה — בכבלים, בקולרים;

וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲווּ — זו ירושלם;

ואֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ — זו בית המקדש.

ומה היו אומרים? אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים.

אל מסתתר

אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר(ישעיה מה, טו)!

מהו אָכֵן? איכן אתה אל מסתתר — אכן יש בך דינמיסדינמיס — כח, גבורה, ואתה מסתתר!

אמר לו: אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ — חוזר אני ומתנקם.

אמר רבי יהושע בן לוי:

אלו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב — היה נעשה הוא, והיה ראוי להיות מלך המשיח, וסנחריב גוג ומגוג.

והוא לא עשה כן, אלא עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ(תהלים כ, ז),

אֵלֶּה בָרֶכֶב(תהלים כ, ח).

מה כתיב בתריה? יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קׇרְאֵנוּ(תהלים כ, י).

תרגום לעבריתבזוטו בתחתיתו, ברגליו שחוץ גאה, מתגאה אתא חמי בוא וראה לגבהון אצלם אמר לון אמר להם אמרון ליה אמרו לו כפתן קשר אותם בכרקומניקיאה בכבלים, בקולרים דינמיס כח, גבורה

הלִבַּבְתִּינִי אֲחֹותִי כַלָּה — לב אחד ושני לבבות

דרשת הפסוק · ״לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך״ · במצרים, בים, במשכן, במרגלים ובשטים — ומשה המיוחד שבשבטים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק ט, פסקה א; דפוס וילנא ד, ט, א). ״לבבתיני באחד מעיניך — בדם הפסח ובדם המילה״ — בגליון (יד אחרת). בדבר האחר השני: ״הקדוש ברוך הוא״ — בגליון; ״באחד ענק מצוארוניך — שעמדתם לפני על הר סיני… נעשה ונשמע״ — בגליון (יד אחרת), ו״באחד ענק מצוארוניך״ שבו מסומן במאגרים כצורה חריגה: בוילנא ״לבבתני באחד מעיניך, שעמדתם לפני על הר סיני״. השם בפסוק שבגליון כתוב שם בקיצור.

״המיוחד והגבור שבשבטיך״ (בדבר האחר השני) — בכתב היד בקיצור ״המ׳ והג׳ שבשב׳״ (הגימ״ל מסופקת), ונפתח כבראשון וכבוילנא; אפשר גם ״המלך״ כבדבר האחר הרביעי. ״אמר הקדוש ברוך הוא וכו׳״ — וכו׳ של הסופר; דבריו נשארו, והמשפט הושלם בסוגריים כפולים מוילנא (״לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות״), כתבנית שאר הדברים האחרים כאן. ״דור המדבר״ — בכתב היד ״דוד״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא. ״דאמרי״ — בכתב היד ״דאמ׳״; בוילנא ״אית דאמרי״. ״ונמלכו עצמן״ — בכתב היד ״מעצמן״, והמ״ם נמחקה במאגרים.

בוילנא: הדבר האחר השלישי ״לב אחד היה לכם במדבר״, ומשה ״המעולה בשבטים״ (כאן ״המעלה שבשבטיך״). המדרש קורא ״בלתי כלב בן יפונה״ (במסורה: יפנה), ״מצוארניך״ ו״מצוארוניך״ (במסורה: מצורניך).

לִבַּבְתִּינִי אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ד, ט).

אמר הקדוש ברוך הוא:

לב אחד היה לכם במצרים, ונתתם לי שני לבבות:

לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַד מֵעֵינַיִךְ — בדם הפסח ובדם המילה.

בְּאַחַד עֲנָק מצוארוניך — זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך.

בים

דבר אחר:

לִבַּבְתִּינִי אֲחֹותִי כַלָּה.

אמר הקדוש ברוך הוא:

לב אחד היה לכם בים, ונתתם לי שני לבבות:

בְּאַחַד עֲנָק מצוארוניך — שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

בְּאַחַד עֲנָק — זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך.

בהקמת המשכן

דבר אחר:

לִבַּבְתִּינִי — אמר הקדוש ברוך הוא וכו׳:

לב אחד היה לכם במדבר, ונתתם לי שני לבבות:

באחד מֵעֵינַיִךְ — בהקמת המשכן,

שנאמר: וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן(במדבר ט, טו).

בְּאַחַד עֲנָק — זה משה המעלה שבשבטיך.

דאמרי: נשי דור המדבר כשרות היו:

כיון שהגיעו לאותו מעשה, עמדו ונמלכו עצמן, ולא נתנו כלום מנזמיהם למעשה העגל;

וכיון ששמעו שהן אסורות להן — מיד נעלו דלתותיהן.

במרגלים

דבר אחר:

לִבַּבְתִּינִי אֲחֹותִי כַלָּה.

אמר הקדוש ברוך הוא:

לב אחד היה לכם במרגלים, ונתתם לי שני לבבות — זה יהושע וכלב,

שנאמר: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻונֶּה(במדבר לב, יב).

בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּארֹנָיִךְ — זה משה המלך והגבור שבשבטים.

בשטים

דבר אחר:

אמר הקדוש ברוך הוא:

לב אחד היה לי, ונתתם שני לבבות בשטים:

בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ — זה פינחס,

שנאמר: וַיַּעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל(תהלים קו, ל), וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה(תהלים קו, לא).

באחת עֲנָק — זה משה.

ומַה יָּפוּ דֹודַיִךְ אֲחֹותִי כַלָּה — עשרה לבושין

דרשת הפסוק · ״מה יפו דודיך אחותי כלה… וריח שמניך מכל בשמים״ · עשרה מקומות שנקראו ישראל כלה, וכנגדם עשרה לבושי הקדוש ברוך הוא

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק י, פסקה א; דפוס וילנא ד, י, א). ״בנביאים״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״בנביאיה״, ותוקן במאגרים; בפעם השנייה נשאר ״בנביאיה״. ״תטופנה״ — התי״ו הראשונה הושלמה במאגרים. ״הרי אחד״ — בכתב היד ״הרי אמ׳״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה); ״הרי ששה״ — בכתב היד ״הרו״ (כצורה חריגה); ״כמעיל״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים. המספרים ב׳–ט׳ כתובים באותיות, ונפתחו למלים.

״וריח שמניך (טובים) מכל בשמים״ — ״טובים״ נמחק במאגרים (אינו בפסוק). המדרש קורא ״וככלה תעדה ככליה״ (במסורה: כליה), ״מדוע אדום ללבושך״ (במסורה: אדם). ״קול ששון וקול שמחה…״ — ירמיה ז, לד (וכן טז, ט; כה, י; לג, יא).

מַה יָּפוּ דֹודַיִךְ אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ד, י).

רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמר:

בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה — שיתא הכאשיתא הכא — ששה כאן, וארבעה בנביאים.

שיתא הכא:

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה(שיר השירים ד, ח),

לִבַּבְתִּינִי אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ד, ט),

מַה יָּפוּ דֹודַיִךְ אֲחֹותִי כַלָּה,

תִּטֹּופְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה(שיר השירים ד, יא),

גַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ד, יב),

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ה, א) —

הא שיתאהא שיתא — הרי ששה.

וארבעה בנביאיה:

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה(ירמיה ז, לד),

וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה ככליה(ישעיה סא, י),

וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה(ישעיה מט, יח),

וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה(ישעיה סב, ה).

עשרה לבושין

וכנגדן לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושין:

יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ(תהלים צג, א) — הרי אחד;

לָבֵשׁ יְיָ עֹז — הרי שנים;

הִתְאַזָּר — הרי שלשה;

וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָןכשרין — כשריון(ישעיה נט, יז) — הרי ארבעה;

וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם — הרי חמשה;

תִּלְבֹּשֶׁת — הרי ששה;

וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה — שבעה;

זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ(ישעיה סג, א) — שמנה;

מַדּוּעַ אָדֹום לִלְבוּשֶׁךָ(ישעיה סג, ב) — תשעה;

הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א) — הרי עשרה.

כדי ליפרע מאומות העולם, שבטלו מישראל עשרת הדברות, שהיו מצמצמין עליה ככלה.

וריח שמניך

וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכׇּל בְּשָׂמִים.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

מה שמן זה חלק — על ידי שאת מפטמומפטמו — מבשם אותו, מערב בו בשמים, את מריח בו כמה ריחות;

כך הפסוק הזה — את דורש ומוצא כמה טעמים טובים.

תרגום לעבריתשיתא הכא ששה כאן הא שיתא הרי ששה כשרין כשריון מפטמו מבשם אותו, מערב בו בשמים

זנֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה — נביאים ונביאות

דרשת הפסוק · ״נפת תטפנה שפתותיך כלה״ · נבואה שלא נתפרסמה, ותלמיד חכם ככלה: בקי, צנוע, בלי דופי, ודבריו ערבים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ד, יא, א). ״מאה ועשרים רבוא״ — בכתב היד ״ק׳כ״, הקו״ף מסופקת. ״אמור מעתה״ — בגליון, תחת ״או״ שנמחק; ״מביאן״ — בכתב היד ״מביאין״, והיו״ד נמחקה במאגרים; ״נבואתן״ — בכתב היד ״נבואת׳״.

״על שומעיהן״ (בדברי רבי אלעזר) — ״על״ בגליון. ״שלא אמרו״ — במאגרים נמחק ״?ש..י?לו״ (מסופק) והושלמה השי״ן. בדברי רבי יוסי: ״נוח לו שלא״ — הושלם במאגרים תחת מלים מחוקות. ״ברבים״ (בדברי רבנן) — הושלם במאגרים. בדברי רבי יוחנן: ״ע׳ ל שמ׳״ (במאגרים ״ע׳+ ל:-שמ׳״), ונפתח ״ערבה לשומעיה״; בדברי ריש לקיש ״ואמ׳ ער׳ על שמו״ (״אמ׳״ ו״שמו״ מסומנים כצורה חריגה), ותוקן ״ואינה ערבה על שומעיה״, על פי ההקשר ווילנא (״ואינן ערבין על שומעיהן״).

בוילנא: ״ששים רבוא נביאים״ (כאן ״ששים רבוא״ סתם), ״אנטיפטרס״, ״שני עגלי זהב״, ״כתוב אחד אומר״ כאן כלשון וילנא (בכתב היד ״כת׳״). ״ורבי חונה״ — בוילנא ״ר׳ הונא״. המדרש קורא ״אשר בבית אל״ (במסורה: אשר בית אל) ו״ובא יי אלהיך כל קדושים עמך״ (במסורה: אלהי כל קדשים).

נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה(שיר השירים ד, יא).

רבי דרוסה ורבי ירמיה בשם רבי שמואל ברבי יצחק:

ששים רבוא עמדו להם לישראל בימי אליהו.

רבי יעקב בשם רבי יוחנן: מאה ועשרים רבוא.

דאמר רבי יוחנן:

מגיבת ועד אנטיפטרםאנטיפטרם — אנטיפטריס, עיר בגבול יהודה ששים רבוא עיירות,

ואין לך עיירות מקולקלות בכולן כבית אל ויריחו, שאררה יהושע;

בית אל — ששם היו עגלי זהב של ירבעם עומדים.

כתוב אחד אומר: וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בבית אל אֶל אֱלִישָׁע(מלכים ב ב, ג);

נביאים — אין פחות משנים.

ולמה לא נתפרסמה נבואתן? שלא היה צורך לדורות.

נבואה שהיתה צורך לדורות

אמור מעתה:

כל נבואה ששעתה שהיתה צורך לדורות — נתפרסמה;

וכל נבואה שלא היתה שעתה ולא היה בה צורך לדורות — לא נתפרסמה.

אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביאן ומפרסם נבואתן.

הדא הוא דכתיב:

וּבָא יְיָ אלהיך כׇּל קְדֹושִׁים עִמָּךְ(זכריה יד, ה).

רבי ברכיה בשם רבי חלבו:

כשם שעמדו לישראל ששים רבוא של נביאים, כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות;

ובא שלמה ופרסמן,

שנאמר: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה.

תלמיד חכם ככלה

רבי חונה ורבי חלפתה קיסריה בשם רבי שמעון בן לקיש:

מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין, ואם חסרה חיסור דבר אחת מהן — אינה כלום;

כך תלמיד חכם צריך שיהא רגיל בעשרים וארבעה ספרים, ואם חסר אחד מהן — אינו כלום.

רבי חונה בשם רבי שמעון בן לקיש:

מה כלה זו צנועה — כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע.

רבי חלפתא בשם ריש לקיש:

מה כלה זו יושבת בפוריהבפוריה — במטתה (מטת החופה) ואומרת: ראו שאני טהורה, וזו עדותי מעידה עלי —

כך תלמיד חכם צריך שלא יהא בו דבר של דופי.

דברי תורה שאינן ערבין

רבי לעזר ברבי שמעון ורבי יוסי ברבי חנינא ורבנן.

רבי אלעזר אומר:

כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים, ואינן ערבין על שומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה —

נח לו שלא אמרו.

רבי יוסי אומר:

כל מי שאומר דברי תורה ברבים, ואין ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא כצוף דבש —

נוח לו שלא אמרו.

רבנן אמרי:

כל מי שאומר דברי תורה ברבים, ואין ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין —

נוח לו שלא אמרו.

רבי יוחנן וריש לקיש.

רבי יוחנן אמר:

כל מי שאמר דברי תורה, ואינה ערבה לשומעיה ככלה זו שעריבה על בני אדם בחפתה —

נח לו שלא אמרו.

ריש לקיש אמר:

כל מי שאמר דברי תורה, ואינה ערבה על שומעיה ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חופתה —

נח לו שלא אמרו.

תרגום לעבריתאנטיפטרם אנטיפטריס, עיר בגבול יהודה בפוריה במטתה (מטת החופה)

חדְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ — ריח בגדי המדבר

דרשת הפסוק · ״דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון״ · הלכות מאוששות וקריאה בנעימה; ריח גן עדן, ובגדי ישראל במדבר

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יא, פסקה ב; דפוס וילנא ד, יא, ב). ״למדבר״ — בכתב היד ״למדברי״, והיו״ד נמחקה בידי הסופר. ״אמר לו״ (מאיכן היו לובשין) — הושלם במאגרים. ״אמר ליה״ לפני ״ולא קרית מימיך״ — חסר בכתב היד, והושלם כדרך השיחה ועל פי וילנא (״אמר לו ולא קרית מימיך״). ״קרית״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״גדל נרתיקו״ — בגליון (יד אחרת), תחת ״גזון לנרתקו״ שנמחק. ״מתגועעין״ — אות מסופקת (גימ״ל או נו״ן); בוילנא ״מתגעגין״. ״במדבר״ (שעשו במדבר) — בכתב היד ״במדב׳״.

בוילנא: ״סורח״, ״כלי קוריוס יצאו״, ״ולא היו כלים״ (כאן ״בלים״), ״אמיינטון… מתגהץ״ (כאן ״אמייגניון… מתגחץ״), ״בעשב הבאר״, ו״ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו״ (הפסוק במלואו). המדרש קורא ״מי איפוא״ (במסורה: אפוא).

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ(שיר השירים ד, יא).

רבי ברכיה אמר:

אין משקה סרוח יותר ממשקה זה שתחת הלשון, ואת אמר דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ!

אלא אם הלכות קהותקהות — סתומות, קשות להבנה תחת לשונך דבש וחלב — הלכות המאוששותהמאוששות — המבוססות, הברורות על אחת כמה וכמה.

אמר רבי לוי:

אף הקורא מקרא בעינוגו וניגונובעינוגו וניגונו — בנעימה ובניגון — עליו נאמר דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.

ריח גן עדן וריח גיהנם

וְרֵיחַ שַׂלְמֹותַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.

כתיב: וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו(בראשית כז, כז).

אמר רבי יוחנן:

אין לך דבר שריחו רע וקשה משטף של עזיםמשטף של עזים — מעורות העזים הרחוצים (?), והוא אומר וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו!

אלא כיון שנכנס אבינו יעקב — נכנס עמו גן עדן.

הדא דאמר ליה: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה.

כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו — נכנס עמו גיהנם.

מה טעם? בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן(משלי יא, ב).

היא דאמר ליה: מִי אֵיפוֹא(בראשית כז, לג) — מי נאפה בתנור זה?

השיבו רוח הקדש: הוּא הַצָּד צַיִד.

כלי קורייס

שאל רבי לעזר ברבי שמעון את רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא חמויחמוי — חותנו.

אמר ליה: כלי קורייסכלי קורייס — כלי אומן לבגדים יצא עם ישראל למדבר?

אמר ליה: לאו.

אמר לו: מאיכן היו לובשין כל אותן ארבעים שנה שעשו במדבר?

אמר ליה: ממה שהלבישום מלאכי השרת.

הדא הוא דכתיב:

וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה(יחזקאל טז, י).

רבי סימי אמר: פורפיראפורפירא — בגד ארגמן; תירגם עקילסעקילס — עקילס הגר, שתרגם את התורה ליוונית: איפליקטאאיפליקטא — בגד רקום.

אמר ליה: ולא היו בלים?

אמר ליה: ולא קרית מימיך שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ(דברים ח, ד)?

אמר ליה: ולא היו גדלין?

אמר ליה: צא ולמד מן החלזוןהחלזון — רכיכה בעלת קונכייה הזה, שכל זמן שהוא גדל — נרתיקונרתיקו — קונכייתו, ביתו גדל עמו.

אמר ליה: ולא היו צריכין תכבוסתתכבוסת — כביסה?

אמר ליה: הענן הזה שף בהן ומגחיצןומגחיצן — ומלבין אותם.

אמר ליה: ולא היו נשרפין?

אמר ליה: צא ולמד מן אמייגניוןאמייגניון — אמיינטון — אסבסט, אבן שאינה נשרפת הזה, שאינו מתגחץמתגחץ — מתלבן, מתנקה אלא באור.

אמר ליה: ולא היו עושין כנמיותכנמיות — כינים?

אמר ליה: אם במיתתן לא עשו — בחייהן עשו?

ולא היו עושין ריח רע מריח הזיעה של גופן?

אמר ליה: מתגועעיןמתגועעין — מתגלגלים היו בעשבי הבאר.

הדא הוא דכתיב:

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי(תהלים כג, ב).

והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו.

בא שלמה ופירש: וְרֵיחַ שַׂלְמֹותַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.

תרגום לעבריתקהות סתומות, קשות להבנה המאוששות המבוססות, הברורות בעינוגו וניגונו בנעימה ובניגון משטף של עזים מעורות העזים הרחוצים (?) חמוי חותנו כלי קורייס כלי אומן לבגדים פורפירא בגד ארגמן עקילס עקילס הגר, שתרגם את התורה ליוונית איפליקטא בגד רקום החלזון רכיכה בעלת קונכייה נרתיקו קונכייתו, ביתו תכבוסת כביסה ומגחיצן ומלבין אותם אמייגניון אמיינטון — אסבסט, אבן שאינה נשרפת מתגחץ מתלבן, מתנקה כנמיות כינים מתגועעין מתגלגלים

טגַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה — בנות המלך הגדורות

דרשת הפסוק · ״גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום״ · משל בנות המלך, צורת הבנים כאבותיהם, וארבעה דברים שבזכותם נגאלו

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יב, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ד, יב, א). ״הוציאה״ — בכתב היד ״הוציאוה״, והוי״ו נמחקה בידי הסופר. ״ויו״ד״ — בגליון, תחת ״ויי׳י״ שנמחק; ״יה״ — בגליון. ״נגדרו״ — הרי״ש הושלמה במאגרים. ״ערוה״ (גדירת ערוה) — בכתב היד ״ערייה״, ותוקן במאגרים. ״אחד״ (ולא נמצא אחד) — גרש מחוק בכתב היד. ״הישראלית״ — בכתב היד ״הישאלית״. ״'לראובן משפחת הראובני'״ — במאגרים מסומן כמובאה שאינה מן המקרא (ראו במדבר כו, ז: ״אלה משפחת הראובני״).

״גן נעול אחותי כלה נעול״ — כך בכתב היד, בלי ״גל״; בוילנא ״אחותי כלה גן נעול״, ובדברי רבי פינחס ורבי נתן שם ״גן נעול… גל נעול… אלו הבעולות״, שאינם כאן. ״כך הן אומות העולם״ — בכתב היד ״אומ׳ העולם״; בוילנא ״כך הן האומות״. ״היך מה דתימר״ — בכתב היד ״ה׳מ דתימר״; בוילנא ״הא כמה דתימר״.

בוילנא: ״כל עמאי יפקון לקמפון״, ״למי את עשוי חתן״, ״אם בעשותן הן מכריחין״ (כאן ״אם בנפשותם הן מפריכים״), ״מתגניא״, ״רופוס… לסטים… ולבנימן״, ״שלא נמצא בהם אלא זו ופירסמה הכתוב״. ״רבי חונא״ — שם ״ר׳ הונא״.

גַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה(שיר השירים ד, יב).

רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

למלך שהיו לו שתי בנות, אחת גדולה ואחת קטנה,

ולא נפנה להשיאן.

והניחן המלך שנים הרבה, והלך לו למדינת הים.

ועמדו הבנות ומיחו על עצמן, והשיאו עצמן לאנשים;

והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטיריןוסימנטירין — וטבעת החותם שלו.

לאחר ימים בא המלך ממדינת הים,

ושמע קול הבריות מליזיןמליזין — מדברים בגנותן אחר בנותיו ואומרים: כבר זנו בנותיו של מלך!

מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקמפיןכל עמא לקמפין — כל העם — אל המגרש (להתכנס)!

בא וישב עליהן בפרוסדורבפרוסדור — באולם הכניסה.

אמר להן: בנותי, כך עשיתן, וקלקלתן את עצמכם?

ומיד הוציאה כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטרין שלו.

קרא לחתנו.

אמר לו: למי את נשוי, חתן?

אמר לו: אני חתנך הראשון, לבתך הגדולה.

אמר לו: זה מה הוא?

אמר לו: זה חותם שלי, וזה סימטרין שלי.

וכן לשני.

באותה שעה אמר המלך: בנותי גדורות מהערוה, ואתם מליזין ומבזין אותן?

חייכם, אני עושה בהן דינין!

כך הן אומות העולם:

לפי שהיו מונין לישראל ואומרים וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות א, יג) —

אם בנפשותם הן מפריכים, כל שכן בגופן ובנשותיהן!

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: גַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה נעול.

מהו גַּן נָעוּל?

אמר הקדוש ברוך הוא: גנתי נעולה, והיא מהגנייאמהגנייא — מוגנת, שמורה.

צורתן כצורת אבותיהן

אמר רבי פינחס:

באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על ההריון, ואמר לו: צא וצור אותן בכל קטוריןקטורין — תווי הפנים, קווי הדמות של אבתם.

עיקר אבותיהם למי היו דומין? לגדולי המשפחות.

הדא הוא דכתיב:

לראובן משפחת הראובני.

אמר רבי הושעיא:

רְאוּבֵן(במדבר כו, ה) — הָראבֵנִי(במדבר כו, ז); שִׁמְעוֹן(במדבר כו, יב) — הַשִּׁמְעֹונִי(במדבר כו, יד).

אמר רבי מרינום ברבי הושעיא: היך מה דתימר: ברוני סברוני סיכויי.

רבי חונא בשם רבי אידי:

הא בראש התיבה, ויו״ד בסופה — יה מעיד עליהם שהן הם בני אבותיהן.

גן נעול, מעין חתום

אמר רבי פינחס:

גַּן נָעוּל — אלו הבתולות;

מַעְיָן חָתוּם — אלו הזכרים.

תני בשם רבי נתן:

גַּן נָעוּל שתי פעמים — למה?

אלא שתי ביאות לאשה: כדרכה ושלא כדרכה.

ארבעה דברים

רבי חונא בשם בר קפרא אמר:

בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים:

שלא שינו את שמם,

ולא שנו את לשונם,

ולא אמרו לשון הרע,

ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.

לא שנו את שמם —

ראובן ושמעון נחתיןנחתין — יורדים, ראובן ושמעון סלקיןסלקין — עולים;

ולא היו קורין לראובן רופסרופס — רופוס, שם רומי, ולשמעון לא היו קורין לולינילוליני — יוליאנוס, שם רומי, וליוסף לסטסלסטס — לסטס, שם יווני, ולבינמן אלכסנדרא.

ולא שנו לשונם —

להלן כתיב: וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי(בראשית יד, יג),

וכאן כתיב: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ(שמות ה, ג),

וכתיב: כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם(בראשית מה, יב) — בלשון הקדש.

ולא אמרו לשון הרע —

שנאמר: דַּבֶּר נָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ(שמות יא, ב).

את מוצא: זה הדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חדש, ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו.

ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה —

שנאמר: וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית(ויקרא כד, י), וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם(ויקרא כד, יא) —

להודיע שבחן של ישראל, שלא נמצא בהם אלא זה, ופרשו הכתוב.

גדירת ערוה

אמר רבי אבא בר כהנא:

שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה — וכל הנשים נגדרו בזכותה;

יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה — ונגדרו כל הזכרים בזכותו.

רבי פינחס בשם רבי חייא:

כדייכדיי — כדאית היתה גדירת ערוה עצמה, שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים.

מה טעם? גַּן נָעוּל אֲחֹותִי כַלָּה —

מה כתיב בתריה? שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים(שיר השירים ד, יג).

תרגום לעבריתוסימנטירין וטבעת החותם מליזין מדברים בגנותן כל עמא לקמפין כל העם — אל המגרש (להתכנס) בפרוסדור באולם הכניסה מהגנייא מוגנת, שמורה קטורין תווי הפנים, קווי הדמות נחתין יורדים סלקין עולים רופס רופוס, שם רומי לוליני יוליאנוס, שם רומי לסטס לסטס, שם יווני כדיי כדאית

ישְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים — ווי מה שלחנו

דרשת הפסוק · ״שלחיך״ · משלי המוכר בזול: המצרים שראו את ישראל חונים על הים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה א; דפוס וילנא ד, יב, א, סופה — שם הוא המשך ״מה כתיב בתריה, שלחיך פרדס רמונים״). ״אשפה״ — השי״ן מסופקת; ״הסימה״ — הסמ״ך מסופקת. ״משל״ (בדברי רבי יונתן) — הושלם במאגרים. ״ארזין״ — בגליון (יד אחרת), תחת ״ארון״ שנמחק.

בשני המשלים האחרונים הסופר קיצר ב״וכו׳״. דבריו נשארו, וסוף המשל והנמשל הושלמו בסוגריים כפולים מן המשל הראשון שבכתב היד (בלשונו), כמו שהם כתובים בוילנא אחרי כל משל במלואם (״התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר ווי מה אבדתי, כך כשהיו ישראל במצרים… ויהי בשלח פרעה״). ״ירושה״ — בכתב היד ״ירוש׳״.

תני רבי שמעון בן יוחאי:

לאחד שנפלה לו ירושה במקום אשפה, והיה היורש עצל,

והלך ומכרה בדבר מועט קל.

והלך הלוקח ונזדרז, וחפר בה ומצא בה סימהסימה — מטמון, אוצר,

ובנה בה פלטיןפלטין — ארמון גדולה מאד.

התחיל הלוקח מהלך בשוק, ועבדים מהלכין אחריו מן הסימה ההיא שקנה בה.

התחיל המוכר רואה ונחנק.

אומר: ויי, מה אבדתי!

כך כשהיו ישראל במצרים, היו משעבדין בטיט ולבנים, והיו מאוסין בעיני המצרים;

וכיון שראום דגלים חונים על הים כטקסיסכטקסיס — כסדר מערכה מלכים,

התחילו המצרים נחנקין ואומרים: ווי, מה שלחנו מארצנו!

שנאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה(שמות יג, יז).

משל שדה בית כור

אמר רבי יונתן:

משל לאחד שהיה לו שדה בית כור, והלך ומכר בדבר קל.

והלך הלוקח וחפר בה מעיינות, ועשה בה גנות ופרדסין וכו׳:

התחיל המוכר רואה ונחנק; אומר: ויי, מה אבדתי!

כך כשהיו ישראל במצרים, היו משעבדין בטיט ולבנים, והיו מאוסין בעיני המצרים;

וכיון שראום דגלים חונים על הים כטקסיס מלכים,

התחילו המצרים נחנקין ואומרים: ווי, מה שלחנו מארצנו!

שנאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה.

משל קצצה של ארזין

רבי יוסי אומר:

לאחד שהיה לו קצצה של ארזיןקצצה של ארזין — חלקת יער ארזים, ומכרה בדבר קל.

והלך הלוקח ועשה בה תיבות ומגדלים, שדה ושידות.

התחיל המוכר וכו׳:

רואה ונחנק; אומר: ויי, מה אבדתי!

כך כשהיו ישראל במצרים, היו משעבדין בטיט ולבנים, והיו מאוסין בעיני המצרים;

וכיון שראום דגלים חונים על הים כטקסיס מלכים,

התחילו המצרים נחנקין ואומרים: ווי, מה שלחנו מארצנו!

שנאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה.

תרגום לעבריתסימה מטמון, אוצר פלטין ארמון כטקסיס כסדר מערכה קצצה של ארזין חלקת יער ארזים

יאשְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים — שלש עשרה כנגד שלש עשרה

דרשת הפסוק · ״שלחיך פרדס רמונים… כפרים עם נרדים״ · דבר אחר · מה ששלח החתן לארוסתו: נדבת המשכן ותכשיטי יחזקאל, וכפל הכתובה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ב — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ד, יב, ב — בדפוס אין סימן לפסוק יג). ״פורפירא״ — הרי״ש הושלמה במאגרים. ״זיין״ — בגליון, תחת ״דן״ שנמחק. ״ורחבו״ — בכתב היד ״ורחוב״, ותוקן במאגרים. ״לה ששה ועשרים״ — בכתב היד ״לו שלשה ועשרים״ (מסומן במאגרים כצורה חריגה), ותוקן כבוילנא, כי ״כופל כתובה״ (שלש עשרה כפולות). ״על ידי (אהרן) שלמה״ — ״אהרן״ נמחק במאגרים.

״כמה דאת אמר: קשרם על לבך״ (״כמה״ הושלם) — בכתב היד ״ד׳א״ (כלומר ״דאת אמר״, לא ״דבר אחר״); בוילנא ״כד״א״. ״במנין״ (בדברי רבי סימון) — בכתב היד סימן ״+״ ואין בו כלום, והמלה הושלמה מוילנא, כי כנגדה ״שלא במנין״. ״דמייה לפרדס דרומים״ — כך בכתב היד; בוילנא ״רמונים״.

בוילנא: ״ר׳ חנינא ור׳ סימון״, ״עשאן ממש בעולם״, ״רבי אחא אמר״ (כאן ״רבי חייא״), והפסוק ממלכים א י, י במלואו (״ותתן למלך… ובשמים הרבה מאד״). המדרש קורא ״לא ימוש עמוד הענן״ (במסורה: ימיש), ״והית עטרת תפארת״ (במסורה: והיית), ״ונתן למלך״ (במסורה: ותתן).

דבר אחר:

שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים(שיר השירים ד, יג) — דמייה לפרדסדמייה לפרדס — דימה אותה לפרדס דרומים.

לישן בני נש הואלישן בני נש הוא — לשון בני אדם היא: מה שלח פלני לארוסתיהלארוסתיה — לארוסתו? רמונים.

היא הכניסה לו שלש עשרה

רבי חננא ורבי סימון.

חד אמר:

היא הכניסה לו שלש עשרה, והוא הכניס לה שלש עשרה.

היא הכניסה לו שלש עשרה — מה שמפורש באלה שמות:

וְזֹאת הַתְּרוּמָה(שמות כה, ג):

זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים(שמות כה, ד), וְעֹורֹות אֵלִים מְאׇדָּמִים וְעֹורֹות תְּחָשִׁים(שמות כה, ה), אַבְנֵי שֹׁהַם(שמות כה, ז).

והוא הכניס לה שלש עשרה — מה שמפורש ביחזקאל:

וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה(יחזקאל טז, י) —

רבי סימאי אמר: פורפירא; תרגם עקילס: אפליקטא.

וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ — תחותתחות — תחת עֹורֹות תְּחָשִׁים;

וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ — תחת שֵׁשׁ וְעִזִּים;

וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי —

רבי איבו אמר: עשאן ממש לעולם;

ורבי יהודה ברבי סימון: הקיפן ענני כבוד,

היך מה דאת אמר: לֹא ימוש עַמּוּד הֶעָנָן(שמות יג, כב).

ואעדך עדי

וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי(יחזקאל טז, יא) — זה זייןזיין — כלי נשק.

תני, רבי שמעון בן יוחאי אומר:

זין שנתן להם בחורב — שם המפורש היה חקוק עליו;

וכשחטאו — נוטל מהן.

וכיצד נוטל?

רבי איבו אמר: מאיליו היה נקלף.

ורבנן אמרי: מלאך ירד וקלפו.

וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ — אלו שני לוחות הברית, שחקוק עליהם עשרת הדברות,

היך מה דאת אמר: וְהַלֻּוחֹות מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה(שמות לב, טז).

וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ — אלו דברי תורה,

כמה דאת אמר: קׇשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד(משלי ו, כא).

וָאֶתֵּן נֶזֶם(יחזקאל טז, יב) — זה נזר הקדש;

וַעֲגִילִים עַל אׇזְנָיִךְ — זה הציץ.

דתנינן: הציץ נזר, דומה לטס של זהבלטס של זהב — ללוח דק של זהב, ורחבו שתי אצבעות, ומוקף מאוזן לאוזן.

וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ — זו השכינה,

היך מה דאת אמר: והית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יְיָ(ישעיה סב, ג),

וכתיב: וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיְיָ בְּרֹאשָׁם(מיכה ב, יג).

ואילין תלתי אחרנייתאואילין תלתי אחרנייתא — ושלשת האחרונים האלה, מה אינוןמה אינון — מה הם? וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף(יחזקאל טז, יג), וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם(יחזקאל טז, יד).

כפרים עם נרדים

כְּפָרִים עִם נְרָדִים.

רבי חונא אמר:

הכניסה לו שלשה עשר, והוא הכניס לה ששה ועשרים —

שדרך חתן להיות כופל כתובה של כלה.

רבי חייא אמר:

היא הכניסה לו כלים ובשמים, והוא הכניס לה כלים ובשמים:

כלים על ידי משה, ובשמים על ידי שלמה.

הדא הוא דכתיב:

ונתן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב(מלכים א י, י).

רבי סימון אמר:

היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין, והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין.

בא שלמה ופרש: כְּפָרִים עִם נְרָדִים.

תרגום לעבריתדמייה לפרדס דימה אותה לפרדס לישן בני נש הוא לשון בני אדם היא לארוסתיה לארוסתו תחות תחת זיין כלי נשק לטס של זהב ללוח דק של זהב ואילין תלתי אחרנייתא ושלשת האחרונים האלה מה אינון מה הם

יבשְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים — הבאר

דרשת הפסוק · ״שלחיך פרדס רמונים״ · דבר אחר · הבאר לעתיד לבא, ומהיכן היו ישראל מנסכין במדבר

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ג; דפוס וילנא ד, יב, ג). ״רמונים לעתיד לבא… זה הבאר״ ו״מהיכן היו ישראל מנסכין״ — במאגרים בסוגריים מרובעים, והמלים עצמן בגליון (שתי ידיים); ״מנסכין״ — בגליון, תחת ״מנסרין״ שנמחק; הכ״ף של ״מהיכן״ מסופקת. ״ארבעים שנה״ — בכתב היד ״מ׳ שנה״.

בוילנא: ״מאן היו ישראל מנטרים״ (כאן ״מהיכן היו ישראל מנסכין״), ונוסף ״וממנו היו רוב הנייתן״; ״תגרי עובדי כוכבים… יינם של עובדי כוכבים״ (כאן ״גוים״).

דבר אחר:

שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים(שיר השירים ד, יג).

שְׁלָחַיִךְ — עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא.

ואי זה זה? זה הבאר.

מהיכן היו ישראל מנסכין כל ארבעים שנה שעשו במדבר?

רבי יוחנן אמר: מן הבאר.

דאמר רבי יוחנן:

היתה מעלה להם הבאר מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות.

תדע לך שהוא כן: שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן,

והיו אומרים: לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן(במדבר כ, ה).

רבי לוי אמר: מן האשכל,

על שם וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּל עֲנָבִים אֶחָד(במדבר יג, כג).

איפשר כן?

אמר רבי אבא בר כהנא: פירות היו גסים באותה שעה.

ורבנן אמרי: ממה שהיו תגריתגרי — סוחרי גוים מוכרין להן לישראל.

תני רבי ישמעאל: עדיין לא נאסר יינן של גוים לישראל.

תרגום לעבריתתגרי סוחרי

יגשְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים — הנחל

דרשת הפסוק · ״שלחיך פרדס רמונים״ · דבר אחר · הנחל היוצא לעתיד לבא, ועלהו לתרופה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ד; דפוס וילנא ד, יב, ד). ״לעשות בפרדס רמונים״ — בכתב היד ״בפר׳ רמ׳״.

בוילנא המחלוקות מוחלפות: ״רב ושמואל — פה של מעלן ופה של מטן; ר׳ חנינא וריב״ל — פה אלמים ופה עקרות״.

דבר אחר:

שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים(שיר השירים ד, יג) — שלוחיך לעשות בפרדס רמונים לעתיד לבא.

ואי זה זה? זה הנחל:

וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ(יחזקאל מז, יב).

וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה — מהו לִתְרוּפָה?

אמר רבי יוחנן: לתרפיוןלתרפיון — לרפואה, להתרה — מציץ עליה ותרף מזוניה.

רב ושמואל.

חד אמר: להתיר פה אלמים.

וחד אמר: להתיר פה עקרות.

רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי.

חד אמר: להתיר פה של מעלה.

וחד אמר: להתיר פה של מטה.

תרגום לעבריתלתרפיון לרפואה, להתרה

ידשְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים — אליהו

דרשת הפסוק · ״שלחיך״ · דבר אחר · אליהו זכור לטוב, הבא לרחק ולקרב

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יג, פסקה ה; דפוס וילנא ד, יב, ה). ״שלוחיך עתיד לעשות וכו׳״ — בכתב היד ״עת׳ לעש׳ וכו׳״, קיצור הסופר של הנוסח שבדבר האחר הקודם; ההמשך הושלם בסוגריים כפולים משם (״לעשות בפרדס רמונים לעתיד לבא״). בוילנא: ״שילוחיך עתיד הקב״ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא״. ״ורחקה״ — בכתב היד ״ורחקוה״ (הרי״ש מסופקת), והוי״ו נמחקה במאגרים. ״שלח״ — במאגרים הושלמה בספק וי״ו (״שולח״); כאן כבכתב היד וכבמסורה. ״לב״ — בכתב היד ״לכם״ (מסופק), ותוקן במאגרים.

״לעשות שלום בעולם״ — בכתב היד ״לעשות גר בעולם״, ואין לו מובן בדברי חכמים, שהפסוק שהם מביאים (״והשיב לב אבות על בנים״) הוא השלום; תוקן על פי המשנה (עדיות ח, ז: ״אלא לעשות שלום בעולם״) ועל פי וילנא. ״המחלוקות״ — בכתב היד ״המחלוקו׳״. במשנה שבידינו (עדיות ח, ז) סדר המשפחות הפוך: ״ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע״; בוילנא כבכתב היד.

דבר אחר:

שְׁלָחַיִךְ(שיר השירים ד, יג) — שלוחיך עתיד לעשות וכו׳:

בפרדס רמונים לעתיד לבא.

ואיזה זה? זה אליהו זכור לטוב.

דתנינן תמן:

משנה עדיות ח, ז

משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן, וקרבוה בני ציון בזרוע;

ועוד אחרת היתה, ורחקה בני ציון בזרוע.

כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר, ולרחק ולקרב.

רבי יהודה אומר: לקרב, אבל לא לרחק.

רבי שמעון אומר: להשוות את המחלוקות.

וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם,

שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא(מלאכי ג, כג), וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים(מלאכי ג, כד).

טונֵרְדְּ וְכַרְכֹּם — תכשיטי בנות ישראל

דרשת הפסוק · ״נרד וכרכם קנה וקנמון… מר ואהלות״ · הבשמים, ומהיכן התקשטו בנות ישראל במדבר: מן הבאר או מן המן

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק יד, פסקה א — שתי רשומות, מאוחדות כאן; דפוס וילנא ד, יד, א). ״והיו עזים״ — הוי״ו הושלמה במאגרים. ״איומרנון״ — בכתב היד ״אינמריון״, ותוקן במאגרים; בוילנא ״אינמרנון״. ״ארבעים שנה״ (בפעם הראשונה) — בגליון (יד אחרת), בכתב היד ״מ׳ שנה״.

״ממה ש׳ראשי נמלא טל…׳ נתון תחת השן״ — בכתב היד אחרי הפסוק סימן ״+״, והמשך הדברים (״נתון תחת השן וממנו היו…״) בפסקה חדשה; בוילנא ״ממה שנתון תחת השן״, בלי הפסוק משיר השירים ה, ב. ״נר דינון״ — בכתב היד ״נר-דינון״; בוילנא ״נרדינון״.

בוילנא: ״ר׳ אבא בר יודן בשם ר׳ יהודה״, ״ר׳ יסא אמר פילטא״ לפני השאלה ״למה קורא אותה אהלות״. בדברי ״רסיסים״ וילנא הפוכה: ״הדא ריסה אית מינה אליסים, והדין ביזעא לית מינה״. המדרש קורא ״מור ואהלות קציעות״ (במסורה: מר) ו״והנה הבית הגדול רסיסים״ (במסורה: והכה הבית).

נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם(שיר השירים ד, יד).

נֵרְדְּ — נר דינוןנר דינון — שמן נרד.

כַרְכֹּם — כמשמעו.

קָנֶה — זה קנה בשם,

שנאמר: וּקְנֵה בֹשֶׂם(שמות ל, כג).

וְקִנָּמוֹן —

רבי חונא בשם רבי יוסי אומר:

קנמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו.

מֹור — איומרנוןאיומרנון — שמן מור.

וַאֲהָלוֹת — למה קורא אהלות?

רבי יסא אמר: פילטא.

רבי אבא בשם רבי יהודה: מפני שהוא בא דרך אהלים.

ורבנן אמרי: שהוא פוסהפוסה — מתפשט באהל.

מהיכן היו מתקשטות

ומהיכן היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר?

רבי יוחנן אמר: מן הבאר.

הדא הוא דכתיב:

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים(שיר השירים ד, טו).

רבי אבהו אמר: מן המן.

הדא הוא דכתיב:

מֹור וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת(תהלים מה, ט) —

ממה שרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְווֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה(שיר השירים ה, ב)

נתון תחת השן, וממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות בעליהן כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר.

רסיסים וביזעא

כתיב: כִּי הִנֵּה יְיָ מְצַוֶּה והנה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים(עמוס ו, יא).

לא דמי הדין רסה להדין ביזעה:לא דמי הדין… — אין הרסיס הזה דומה לבקיע הזה: הרסיס הזה — אין לו תקנה (?); אבל הבקיע הזה — יש לו תקנה (?).

אין הרסיס הזה דומה לבקיע הזה:

הדא רסא — לית מיניה איליסיס;

הרסיס הזה — אין לו תקנה (?);

ברם הדין ביזעא — אית מיניה איליסיס.

אבל הבקיע הזה — יש לו תקנה (?).

תרגום לעבריתנר דינון שמן נרד איומרנון שמן מור פוסה מתפשט

טזמַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים — הלכה יוצאה כמין לבנון

דרשת הפסוק · ״מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון״ · ארבעים ושמנה ״באר״ שבתורה, והלכה שנבררת מדברי שנים

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טו, פסקה א; דפוס וילנא ד, טו, א). ״ארבעים ושמנה״ (פעמיים) — בכתב היד ״מ׳ח״. ״כמין לבנון״ — בגליון, תחת ״לחנון״ שנמחק; ״וזה מלחים מקצת דבר״ — בגליון; ״כמין לחייו״ — בגליון, תחת ״לחנון״ שנמחק.

בוילנא: ״כנגד ארבעים ושמנה דברים שנקנה בם התורה״ (כאן ״פעמים שנתנה בם התורה״), ״כמין לחיים״ (כאן ״לחייו״). ״אמר רבי עזריה… אמר רבי תנחומא״ — בכתב היד ״אמ׳ר״.

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים(שיר השירים ד, טו).

אמר רבי יוחנן:

ארבעים ושמנה פעמים כתיב בתורה באר, באר — כנגד ארבעים ושמנה פעמים שנתנה בם התורה.

הדא הוא דכתיב:

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים.

וְנֹוזְלִים —

אמר רבי עזריה:

זה מזיל מקצת דבר, וזה מזיל מקצת דבר — עד שתהא הלכה יוצאה כמין לבנון.

אמר רבי תנחומא:

זה מלחים מקצת דבר, וזה מלחים מקצת דבר — עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחייו.

יזעוּרִי צָפוֹן וּבאִי תֵימָן — עולות ושלמים

דרשת הפסוק · ״עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו״ · עולות או שלמים הקריבו בני נח; הגליות, גוג ומגוג והמשיח; רשות הכלה

כתב יד וטיקן 76 (מאגרים, פסוק טז, פסקה א; דפוס וילנא ד, טז, א). ״רבי יוסי ברבי חנינא אמר: עולות הקריבו בני נח״ — בגליון. אחרי ״מן שמיניהון״ סימן ״+״ בכתב היד; בוילנא כאן קושיה נוספת (״וישלח את נערי בני ישראל… שלמים בגופן בלא הפשט וניתוח״), שאינה כאן. ״שלמים״ (לשם שלמים) — בכתב היד ״שלמי׳״.

״ולא פליגי: דאמר קודם מתן תורה… שלמים… מאן דאמר אחר מתן תורה… עולות״ — בכתב היד ״עולות״ בראשון ו״שלמים״ בשני, והוא הפוך מן הסברא: רבי יוסי ברבי חנינא, שאמר ״עולות הקריבו בני נח״, מיישב את זבחי יתרו בכך שבא אחר מתן תורה. הסופר עצמו כתב תחילה, אחרי ״אחר מתן תורה בא יתרו״, ״עולות הקריבו בני נח, מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו״ — הסדר הנכון — ומחק. תוקן על פי ויקרא רבה ט, ו (כ״י לונדון 340: ״מן דאמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו — כמן דאמר שלמים הקריבו בני נח; מאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו — כמן דאמר עולות הקריבו בני נח״) ועל פי וילנא כאן (״מאן דאמר קודם מתן תורה… שלמים… ומאן דאמר אחר מתן תורה… עולות״). בויקרא רבה שם המחלוקת בשם ״רבי חייא רבא ורבי ייני״, ונוספת התשובה ״וישלח את נערי בני ישראל״ (כבוילנא כאן).

מלים שתוקנו במאגרים: ״קרא״ (בכתב היד ״קורא״), ״'אשר הקריבו'״ (בכתב היד ״יקריבו״), ״ויפל״ (בכתב היד ״ופל״). ״אין רוח צפונית מנשבת״ — בגליון. ״אגוסטס״ — אות מסופקת (וי״ו או חי״ת); בוילנא ״ארגסטיס״. ״רבי אלעזר ורבי חנינא״ — בוילנא ״ר׳ אלעזר ור׳ יוסי ברבי חנינא״; ״רבי יהושע בנימן בר לוי״ — שם ״ר׳ יהושע בר׳ בנימין בר לוי״. המדרש קורא ״ובאי תימן״ (במסורה: ובואי), ״אשר יקריבו״ (במסורה: יקריב), ״ושובבתיך וששאתיך והעלה״ (במסורה: והעליתיך).

מקבילות: ויקרא רבה ט, ו (כל הענין: מחלוקת רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, ״עורי צפון ובואי תימן״, הגליות וגוג ומגוג, ״אומר לצפון תני״, ובשם רבי יוחנן ״למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה עד שתהא כלה נותנת לו רשות״); פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות, א (בשם רבי חנינא: ״לימדתך דרך ארץ, שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות״, ואחר כך ״באתי לגני״); במדבר רבה יג, ב (בשם רבי הונא); פסיקתא רבתי ה (בשם רבי נחוניא: ״שלא יהא החתן נכנס עד שתהא הכלה נותנת לו רשות״).

עוּרִי צָפוֹן וּבאִי תֵימָן(שיר השירים ד, טז).

רבי אלעזר ורבי חנינא.

רבי אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: עולות הקריבו בני נח.

מותיבמותיב — מקשה, משיב רבי אלעזר לרבי יוסי: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹורוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן(בראשית ד, ד).

דא מה עבד להדא מה עבד לה — את זו — מה עושה בה (כיצד מיישב) רבי יוסי? מן שמיניהוןמן שמיניהון — מן השמנות שבהן.

מתיב רבי אלעזר: כתיב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹולָה וּזְבָחִים(שמות יח, יב) —

עלה לשם עולה, ושלמים לשם שלמים.

דא מה עבד לה רבי יוסי ברבי חנינא?

אמר: לאחר מתן תורה בא יתרו.

ואחר אמר: קודם מתן תורה הוה יתרו.

ולא פליגי:

דאמר קודם מתן תורה בא יתרו — שלמים הקריבו בני נח;

מאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו — עולות הקריבו.

הדין קרא מסייעא

ודא מסייעא ליהודא מסייעא ליה — וזו מסייעת לו לרבי יוסי ברבי חנינא:

עוּרִי צָפוֹן וּבאִי תֵימָן.

עוּרִי צָפוֹן — זה העולה שנשחטת בצפון.

ולמה קורין לה עורי? דבר שהוא ישן ונתעורר.

וּבאִי תֵימָן — אלו שלמים שנשחטין בדרום.

ולמה קורין אותה ובאי? דבר של חידוש.

רבי אבא בר כהנא ורבי חננא בר פפא ורבי יהושע בשם רבי לוי:

אף הדין קרא מסייעא ליה לרבי יוסי:

זֹאת תּוֹרַת הָעֹולָה הִיא הָעֹולָה(ויקרא ו, ב) — שהקריבו בני נח בתחלה;

וכד הוי מטי גבי שלמיםוכד הוי מטי גבי שלמים — וכשהגיע אצל השלמים, אמר: וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים(ויקרא ז, יא) —

אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אֲשֶׁר יקריבו — מכאן ולהבא.

לעתיד לבא

מה מקיים רבי אלעזר קרא דיןקרא דין — המקרא הזה, עוּרִי צָפוֹן וּבאִי תֵימָן?

לכשיתעוררו הגליות שנתונות בצפון, ויבאו ויחנו בדרום,

היך מה דאת אמר: הִנְנִי מֵבִיא אתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ(ירמיה לא, ח).

לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון, ויבא ויפל בדרום,

היך מה דאת אמר: וְשֹׁובַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ(יחזקאל לט, ב) והעלה.

לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון, ויבא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום,

היך מה דאת אמר: הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת(ישעיה מא, כה).

שתי רוחות כאחת

הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו.

אמר רבי חוניא בשם רבי יהושע בנימן בר לוי:

לפי שבעולם הזה, כשרוח דרומית מנשבת — אין רוח צפונית מנשבת;

אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא רוח אגוסטסאגוסטס — רוח צפונית־מערבית לעולם, ומנהיג שתי רוחות כאחת, ושתיהם משמשות.

הדא הוא דכתיב:

אֹומַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי(ישעיה מג, ו).

יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל.

אמר רבי יוחנן:

לימדתך התורה דרך ארץ: שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות.

מה טעם? יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ.

תרגום לעבריתמותיב מקשה, משיב דא מה עבד לה את זו — מה עושה בה (כיצד מיישב) מן שמיניהון מן השמנות שבהן ודא מסייעא ליה וזו מסייעת לו וכד הוי מטי גבי שלמים וכשהגיע אצל השלמים קרא דין המקרא הזה אגוסטס רוח צפונית־מערבית

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 76. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אשקינתרןשינתרן
ארָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּולָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וגו׳(זכריה ד, ב), וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ וגו׳(זכריה ד, ג).— (הוספה)
אתרין אמוראי.— (הוספה)
אחד אמר:— (הוספה)
אגולה;— (הוספה)
אוחד אמר:— (הוספה)
אגואלה.— (הוספה)
אמאן דאמר גולה — שגלו בבבל, וגלתה שכינה עמהם;— (הוספה)
אולמאן דאמר גואלה — הוא פרוקה, דכתיב: גֹּאֲלֵנוּ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ וגו׳(ישעיה מז, ד).— (הוספה)
באפרסמוןאפרסנון
בשלהשלא
בישראליראל
בכדכך
במןמה
גחדרוניותחדריוטות
גומרגליתומרגליות
דשחוציםשצוחים
דכימל
דותרחקהנתרחקה
הלב אחד היה לכם במדבר, ונתתם לי שני לבבות:— (הוספה)
הדורדוד
ובנביאיםבנביאיה
ותטופנהטופנה
ואחדאמ׳
והריהרו
וכמעילכמעי
זשלאלא
זנוח לו שלא— (הוספה)
זברבים— (הוספה)
זערבה לשומעיהע׳ ל שמ׳
זואינה ערבה על שומעיהואמ׳ ער׳ על שמו
חאמר לו— (הוספה)
חאמר ליה— (הוספה)
חקריתקרת
טהישראליתהישאלית
טנגדרונגדו
טערוהערייה
ימשל— (הוספה)
יהתחיל המוכר רואה ונחנק; אומר: ויי, מה אבדתי!— (הוספה)
יכך כשהיו ישראל במצרים, היו משעבדין בטיט ולבנים, והיו מאוסין בעיני המצרים;— (הוספה)
יוכיון שראום דגלים חונים על הים כטקסיס מלכים,— (הוספה)
יהתחילו המצרים נחנקין ואומרים: ווי, מה שלחנו מארצנו!— (הוספה)
ישנאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה.— (הוספה)
ירואה ונחנק; אומר: ויי, מה אבדתי!— (הוספה)
יכך כשהיו ישראל במצרים, היו משעבדין בטיט ולבנים, והיו מאוסין בעיני המצרים;— (הוספה)
יוכיון שראום דגלים חונים על הים כטקסיס מלכים,— (הוספה)
יהתחילו המצרים נחנקין ואומרים: ווי, מה שלחנו מארצנו!— (הוספה)
ישנאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה.— (הוספה)
יאפורפיראפופירא
יאכמה— (הוספה)
יאורחבוורחוב
יאלה ששהלו שלשה
יאבמנין— (הוספה)
ידבפרדס רמונים לעתיד לבא.— (הוספה)
ידשלוםגר
ידלבלכם
טווהיוהיו
טואיומרנוןאינמריון
יזשלמיםעולות
יזעולותשלמים
יזקראקורא
יזהקריבויקריבו
יזויפלופל

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
שיר השירים רבהכ״י וטיקן 76, השלמות מדפוס וילנא