מדרש

תנחומא

פרשת ויגש

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת ויגש

  1. אויגש אליו יהודהבראשית מד, יח
  2. בואת יהודה שלח לפניובראשית מו, כח
§§1201§§

מדרש תנחומא

דרשה א

ויגש אליו יהודה

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאׇזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה(בראשית מד, יח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אאי זה ערב שהוא חייב לשלם — יהודה הערב

הלכה · ילמדנו · הערב שחייב לשלם; יהודה ערב לבנימין, והשטן מקטרג בשעת הסכנה

בדפוס סימן א. ״אמר: מי שנמצא״ — בכתב היד ״אמרו״, והסופר מחק את הו׳. ״כשנמצא״ — בגליון כתב היד, תחת ״אמר להם״ שמחק הסופר. ״הפך״ — בכתב היד פעמיים, והשני נמחק במאגרים. ״תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך״ — דברי ראובן (בראשית מב, לז), וכך גם בדפוס; יהודה אמר ״אנכי אערבנו״ (בראשית מג, ט).

בדפוס: ״איזהו ערב שהוא חייב לשלם האומר הלוהו ואני נתן לך״; ״אמר רבי יוסי בן חנינא״; ״על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתם״; ״מי שימצא הגביע בידו יהיה לי עבד״; ״כל אחד ואחד הפך פניו״.

מקבילות: משנה בבא בתרא י, ח (בן ננס: ״אלא איזהו ערב שהוא חייב — הלוהו ואני נותן לך — חייב, שכן על אמונתו הלוהו״); משנה שבת ב, ו (״על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר״); ירושלמי שבת ב, ו (״מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה״, ושם על ״וקראהו אסון בדרך״).

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח).

ילמדינו רבינו: אי זה ערב שהוא חייב לשלם?

כך שנו רבותינו:

רבי שמעון בן ננס אומר:

אי זהו ערב שהוא חייב?

״הלוהו ואני נותן לך״, ונשא ונתן בידונשא ונתן ביד — ועשה את המעשה (הלוואה) על פיו — הערב חייב.

ומי היה זה הערב?

זה יהודה,

שנאמר: תְּנָה אֹותוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ(בראשית מב, לז),

וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם(בראשית מב, לח),

וּקְרָאָהוּ אָסוֹן —

מיכן את למד: שהיוצא לדרך — השטן מקטרגומקטרגו — מלשין עליו, תובע את דינו.

אמר רבי יוסי בר חנינה:

לפי ששנינו: על שלש עבירות הנשים מיתות בשעת לידתן(משנה שבת ב, ו).

למה בשעת לידתן?

שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

ירד בנימן עם אחיו ולקחו שבר.

צוה יוסף ונתנו את הגביע בשקו.

עד שלא הרחיקו — שלח אחריהם.

אמר להם: הֲרֵעֹותֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם(בראשית מד, ה).

אמר: מי שנמצא הגביע בידו — יהיה לי עבד.

כשנמצא בשקו של בנימן — כל אחד ואחד הפך את פניו.

ומי עמד כנגדו?

הערב:

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.

תרגום לעבריתמקטרגו מלשין עליו, תובע את דינו ונשא ונתן ביד ועשה את המעשה (הלוואה) על פיו

חלק ב

פתיחתות

בבְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ

פתיחתא ראשונה · ערבים לתורה: לא השמים והארץ ולא האבות, אלא הבנים

בְּנִי אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ(משלי ו, א)

בדפוס סימן ב. ״אמרו לו: שמים וארץ… ושמים כעשן נמלחו״ — במאגרים בסוגריים מרובעים, ו״שמים״, ״והולכים״ פגומים בכתב היד; אינו בדפוס. ״שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה״ — כך סדר המלים בפסוק (ישעיה נא, ו); כתב היד מקדים את הארץ.

בדפוס: ״תנו לי ערב שתקיימו אותה״; ״אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים, אמר להן אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים״; ״יצחק אהב את שונאי דכתיב ואת עשו שנאתי״; ״בנינו יהיו ערבים שלנו״; ״שהן אומרים בכל יום ברוך יי המבורך לעולם ועד״.

מקבילות: שיר השירים רבה א, ד (״משכני אחריך״: ״הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם… אבותיכם צריכין ערבים… בנינו עורבים אותנו״). פתיחתא אחרת על פסוק זה, על ערבותו של יהודה — תנחומא בובר, ויגש ד; בראשית רבה צג, א.

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח).

זה שאמר הכתוב:

בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ(משלי ו, א).

בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל,

אמר להם: תקבלו תורתי?

אמרו לו: הן.

אמר להם: תנו לכם ערבים שתקיימו אותה.

אמרו לו: שמים וארץ.

אמר להם: אלו בטילים והולכים,

שנאמר: הָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה ו שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ(ישעיה נא, ו).

אמרו לו: אברהם, יצחק ויעקב.

אמר להן: אבותיכם צריכין ערבים —

אברהם אמר: בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה(בראשית טו, ח);

יצחק אהב את עשו שונאי,

שנאמר: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי(מלאכי א, ג);

יעקב אמר: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְיָ(ישעיה מ, כז).

אמרו לו: בנינו ערבים שלנו.

מיד קיבלן הקדוש ברוך הוא, ונתן את התורה לישראל,

שנאמר: מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹונְקִים יִסַּדְתָּ עֹוז(תהלים ח, ג).

לפיכך כשישראל מבטלין את התורה — הקדוש ברוך הוא פורע מן הערבים,

שנאמר: וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי(הושע ד, ו).

מהו גַּם אָנִי?

אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני מצטער עליהן שאני מפסידן,

שהן אומרין לי: ברוך יי המבורך לעולם ועד.

הוי בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ.

אף יהודה — לפי שהיה ערב של בנימין,

לפיכך לא עמד מכל השבטים כנגד יוסף אלא יהודה,

שנאמר: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.

גלַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל

פתיחתא שנייה · רבי חנינא בן דוסא והארי; השור והארי — יוסף ויהודה, וחמתו של יהודה

לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא־יָשׁוּב מִפְּנֵי־כֹל(משלי ל, ל)

בדפוס סימן ג. ״חמת מלך — זה יהודה, דכתיב: ישתחוו לך בני אביך״ — במאגרים בסוגריים מרובעים; בדפוס ״חמת מלך זה יהודה״ בלבד. ״וישתחוו״ — בפסוק (בראשית מט, ח) ״ישתחוו״. ״נשקו על שדיו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״על ידיו״.

בדפוס: ״אי מלך חלש״; ״רץ אחריו רבי חנינא״; ״מי עמד כנגד השור הארי שנאמר ויגש אליו יהודה״; ״כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה״; ״משל לשני אתליטין תפושים זה בזה״; ״נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול״.

מקבילות: תנחומא בובר, ויגש ג (״כך יוסף נמשל בשור… כיון שיצא הארי — גור אריה יהודה — בקשו לשור ולא נמצא… ליש גבור בבהמה״), ח (״כשהיה יהודה מתמלא חימה היו שערותיו עומדות ובוקעות את כליו, ויש אומרים שהיה נוטל אפונים של ברזל ונותנן לתוך פיו ומכסכס בהן וחמתו עולה״).

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח).

זה שאמר הכתוב:

לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל(משלי ל, ל).

מעשה ברבי חנינא בן דוסא

מעשה ברבי חנינה בן דוסא, שראה את הארי.

אמר לו: אי חלשאי חלש — הוי חלש!, לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל?

מיד ברח.

רץ אחריו, אמר לו: נעניתינעניתי — נכנעתי, השפלתי עצמי (לבקש מחילה) לך שקראתיך ״חלש״ — ומי שבראך קראך ״גיבור״,

שנאמר: לַיִשׁ גִּיבּוֹר בַּבְּהֵמָה.

השור והארי

אמר רבי יהושע בר נחמיה:

מי הוא שרושרו — המושל בו, המתגבר עליו של שור? ארי.

כך יוסף שור,

שנאמר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ(דברים לג, יז);

ויהודה — גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט).

מי עמד כנגד השור? ארי:

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.

אמר רבי יודן:

כשהיתה חמתו של יהודה עולה — היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו.

וכשהיה מבקש שתעלה חמתו — היה ממלא אפונדתואפונדתו — חגורתו החלולה (חגורת כיס) אפוניןאפונין — אפונים, גרגרי קטנית (כאן: כדורים קטנים) של נחשת, ונוטל מהן ומכסכסומכסכס — וכוסס, טוחן בשיניו בשניו, וחמתו עולה.

ראה גבורתו של יהודה!

עליו נאמר: חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת(משלי טז, יד).

חֲמַת מֶלֶךְ — זה יהודה,

דכתיב: ויִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ(בראשית מט, ח).

וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה — זה יוסף,

שנאמר בו: אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ(בראשית מא, לט).

כיון שראה יוסף כך, שעלתה חמתו,

אמר: עכשיו תאבד מצרים!

משל לשני אתליטין

אמר רבי שמעון בן לקיש:

משל לשני אתלוטיןאתלוטין — מתאבקים תפוסין זה בזה.

כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצחלהנצח — להיות מנוצח,

אמר: עכשיו ינצחני, ואני נתבייש בפני הכל.

מה עשה? נשקו על שדיו — ושככה חמתו של אתליטסאתליטס — המתאבק הגדול.

אף כך יוסף: כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה, נתיירא שלא יתבייש בפני המצרים.

מיד אמר לאחיו: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם(בראשית מה, ד),

וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹותוֹ(בראשית מה, ג).

תרגום לעבריתאי חלש הוי חלש! נעניתי נכנעתי, השפלתי עצמי (לבקש מחילה) שרו המושל בו, המתגבר עליו אפונדתו חגורתו החלולה (חגורת כיס) אפונין אפונים, גרגרי קטנית (כאן: כדורים קטנים) ומכסכס וכוסס, טוחן בשיניו אתלוטין מתאבקים להנצח להיות מנוצח אתליטס המתאבק

דוְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם

פתיחתא שלישית · שור וארי מתנגחין; חכמתו של יוסף, שמעון בבית האסורים, שמות בני בנימין והסעודה

וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־אֶפְרָיִם(ישעיה יא, יג)

בדפוס סימן ד. ״התחיל לומר מרגלים אתם, כדרך שהוא כתוב בסדר ויהי מקץ״ — הסופר מפנה אל פרשת מקץ, ולא העתיק; השיחה הושלמה ב־[ ] מתנחומא, מקץ (פסקה ח בכתב היד הזה; בדפוס מקץ ח), מ״נטל הגביע והקיש בו״ עד ״ואדעה כי לא מרגלים אתם״. גם הדפוס מקצר כאן: ״מה עשה יוסף הושיב שומרין על השערים וכו׳ לעיל פ׳ מקץ״.

״את רגלו בכבל״ — בגליון כתב היד, תחת ״אותו״ שמחק הסופר. ״שוב נטל את הגביע… וכן ליהודה״ — שורה זו מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843. ״ויהודה הוא פשיט הוא״ — בגליון כתב היד, תחת ״פטיש״ שמחק הסופר; בדפוס ״ויהודה הוא פטיט״. ״שראובן הוא הבכור״ — אחריו בכתב היד ״שהוא מדבר״ (חזרה), ונמחק במאגרים. ״ולנפתלי״ — הו׳ בגליון כתב היד. ״יבוא וישב אצלי״ — ״יבוא״ בגליון כתב היד. ״כצעירתו״ — הר׳ השלמת מאגרים. ״אליהם״ — הי׳ מסופקת בכתב היד. ״[מהן]״ — השלמת מאגרים, כדפוס. ״וישבו לפניו״ — בפסוק (בראשית מג, לג) ״הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו״.

בדפוס: ״בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה״; ״עד שבא משיח״; ״שלא רצה להלחם עם אחיו״; ״שאחד מהן יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע״; ״ועוד פירש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה להרגו״; ״שלח לי שבעים גבורים מאצלך שמצאתי לסטים״; ״והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם״; ״והלכו אצל אביהם עד שהביאו את בנימין״; ובדפוס אחרי ״יש לך אשה אמר לו הן״ — ״יש לך בנים… בלע ובכר ואשבל…״, שמות בני בנימין על שם יוסף, שאינם בכתב היד; ״נטל את הגביע והקיש בו״; ״וכן כלם דרך לידתם״; ״רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם״.

מקבילות: תנחומא בובר, ויגש ג, ז (שמות בני בנימין); בראשית רבה צב, ה (״נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע… אנא לית לי אמה ובנימין לית ליה אמה… נתן לו יוסף ונתנה לו אסנת, נתן לו מנשה, נתן לו אפרים״); צג, ז (״החכמה תעוז לחכם… כנגד יוסף הצדיק״; ״שיני כפירים נתעו — אלו גבוריו של יוסף״).

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח).

זה שאמר הכתוב:

וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם(ישעיה יא, יג).

כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה?

לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף.

דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:

בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה,

אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו ונרד למצרים, ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה!

בנוהג שבעולם — שור מתירא מפני ארי;

ועכשיו שור וארי עומדין, והקנאה ביניהם עד שיבא משיח.

לפיכך וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם.

החכמה תעוז לחכם

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים וגו׳(קהלת ז, יט) —

זה חכמתו של יוסף.

ומה חכמתו של יוסף? להלחם עם אחיו?

אלא כיון שראה עשרה גיבורים עומדין לפניו, שאחד מהם יכול להחריב עשר מדינות — נזדעזענזדעזע — נבהל, נרעד ונפל,

וחכמתו הצילתו,

שנאמר: הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם.

מה עשה יוסף?

הושיב שומרים על הפתחים, ואמר: כל מי שיכנס לקנות שבר — כתבו שמו ושם אביו.

כיון שהרגיש בהם שהיו בשוק של זונות — שלח שבעים גיבורים בשבילם, הביאו אותם לפניו.

התחיל לומר: מְרַגְּלִים אַתֶּם(בראשית מב, ט) —

כדרך שהוא כתוב בסדר ויהי מקץ:

נטל הגביע והקיש בו.

אמר להן: אני רואה בגביע כי מרגלים אתם.

אמרו לו: כֵּנִים אֲנַחְנוּ(בראשית מב, יא) —

אלא כך צונו אבא: אל תכנסו בשער אחד.

אמר להם: בשוק של זונות מה טיבכם? לא הייתם מתייראין מן העין? היכן צואת אביכם?

אמרו לו: אבידה אבדה לנו, והיינו מבקשים אותה שם.

אמר להם: אי זו היא אבדה? אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול.

אמרו לו: ומי הן?

אמר להם: שנים מכם החריבו כרך שכם.

מיד נזדעזעו, ואמרו: שנים עשר אנחנו אחים.

אמר להם: והיכן השנים?

אמרו לו: הָאֶחָד אֵינֶנּוּ(בראשית מב, יג) — מת; והקטן היום את אבינו.

אמר להם: הָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם וגו׳(בראשית מב, לד).

שמעון בבית האסורים

מה עשה?

וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹור אֹותוֹ לְעֵינֵיהֶם(בראשית מב, כד) —

מפני שהוא דחפו לבור;

ופירש אותו מלוי, שלא יטלו עליו עצה.

מיד אמר שמעון לאחיו: כך עשיתם ליוסף, וכך אתם מבקשים לעשות לי!

אמרו לו: ומה נעשה? ימותו אנשי ביתנו ברעב.

אמר להם: עשו מה שתראו; עכשו אראה מי יכניס אותי לבית האסורים.

באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה, ואמר לו: שלח לי שבעים גיבורים, שמצאתי ליסטיןליסטין — שודדים ואני מבקש ליתן עליהם כבליםכבלים — אזיקים לרגליים.

באותה שעה שלח לו.

והיו מסתכלין אחי יוסף מה היה מבקש לעשות.

אמר יוסף לאותן גיבורים: הכניסו את זה לבית האסורים, ותנו כבלים ברגליו.

כיון שקרבו אצלו — צווח בהן;

כיון ששמעו קולו — נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם,

שנאמר: שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וגו׳(איוב ד, י).

והיה מנשה בן יוסף יושב לפני אביו.

אמר לו אביו: קום אתה!

מיד עמד מנשה והכהו מכה אחת, הכניסו בבית האסורים, ונתן עליו כבל.

אמר שמעון לאחיו: אתם אומרים ״מכה של מצריים היא זו״ — אינה אלא של בית אבא!

בנימין לפני יוסף

כיון שראו אחי יוסף שהכניס מנשה את ידו, ונתן את רגלו בכבל — נפלה אימה עליהם.

הביאו לבנימין, והעמידוהו לפני יוסף.

אמר להן: הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי(בראשית מג, כט)?

אמרו לו: הן.

אמר לו יוסף: יש לך אשה?

אמר לו: הן.

אמר לו: מיום שגלה יוסף אחי — ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע;

ולא עוד, אלא בשעה שאני רואה את אחי, כל אחד ואחד יושב אצל אחיו, ואני יושב לבדי — זולגין עיני דמעות.

באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף,

שנאמר: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו(בראשית מג, ל).

הסעודה

אמר רב נחמן בר יצחק:

באותה שעה זימנם לסעודה, והיה מבקש לישב בנימן אצלו, ולא היה יודע כיצד לעשות.

נטל את הגביע והריח בו.

אמר להן: הייתי סבור שיהודה הוא הבכור, שהוא מדבר תחלה;

אני רואה בגביע שראובן הוא הבכור, ויהודה הוא פשיטפשיט — פשוט, הקטן שבהם הוא.

הסיבהסיב — הושיב להסב (בסעודה) ראובן בראש המסובין.

שוב נטל את הגביע והריח בו.

אמר לשמעון: עלה והסב אצלו, שאת שני לו;

וכן ללוי, וכן ליהודה.

שוב נטל את הגביע והריח בו.

אמר להם: אני רואה בגביע שאתם בני אב אחד; אבל אביכם — נשים הרבה היו לו.

התחיל קורא לדן ולנפתלי: עלו!

והסבו כולם דרך לידתן.

נשתייר בנימין.

אמר: רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו — ואף אני היה לי אח ופירש ממני;

זה יתום — ואף אני יתום;

יבוא וישב אצלי.

וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹור כִּבְכֹורָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִירָתוֹ(בראשית מג, לג).

וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵיהֶם(בראשית מג, לד) —

הביא מנות בסעודה.

נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו; נתן לבנימין מנה שלו.

נטל יוסף מנה שלו — ונתנה לבנימן;

נטלת אסנת מנה שלה — נתנתה לבנימין;

נטלו אפרים ומנשה מנותיהן — ונתנום לו.

נמצאו ביד בנימן חמש מנות.

לכך כתב: וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין וגו׳.

תרגום לעבריתנזדעזע נבהל, נרעד ליסטין שודדים כבלים אזיקים לרגליים פשיט פשוט, הקטן שבהם הסיב הושיב להסב (בסעודה)

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

הוַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי — שנגשו בתוכחות

דרשת הפסוק · ״ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני״ · וחתימה · תוכחת יהודה ויוסף, אמור מילך וסדור דינך, ״אני יוסף אחיכם״ — ויום התוכחה, ובבכי יבואו

בדפוס סימן ה. ״פטיש״ (פעמיים) — כך בכתב היד, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); בסעיף ד ״פשיט״ בגליון תחת ״פטיש״; בדפוס ״ואתה פטיט״. ״במר נפש״ — הד׳ (״במרד״) מסומנת במאגרים ״כך כתוב״. ״לאבא״ — בכתב היד ״לאבה״, ומאגרים מתקן. ״ולית״ — הי׳ השלמת מאגרים; בדפוס ״ולית דמהימן לי״. ״ואתה נשבע״ — בגליון כתב היד, תחת ״ואני״ שמחק הסופר. ״ולא אבייש״, ״ולא החזירו״ — ״ולא״ כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים. ״כשיבוא + לתבוע״ — בכתב היד סימן השלמה בלא השלמה; בדפוס ״כשיבוא הקב״ה לתבוע״, והושלם [הקדוש ברוך הוא]. ״שוורים״ (״ונפלו כל שוורים שבמצרים״) — כך בכתב היד; בדפוס ״ונפלו כל חומות שבמצרים״, ואפשר ש״שוורים״ = שורים, חומות.

״אמר רבי שמעון בר נחמן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אמר רבי שמואל בר נחמן״.

בדפוס: ״כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר״; ״א״ל יוסף יהודה למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך״; ״כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו״; ״והוא לא חטא לך אבל זה שחטא וגנב הגביע אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי״; ״מיד אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים יש במצרים״; ״אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו״; ״עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם״; ״אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכם״; ״ודבר עם אחיך שמכרוך״; ״אמר רבי יוחנן ווי לנו מיום הדין ווי לנו מיום תוכחה״; ״והראה להם חותם ברית״; ״ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות שבמצרים״; ״נהפכו פניהם לאחוריהם״.

מקבילות: תנחומא בובר, ויגש ה–ח (״בייה אתה מעביר עלינו״; ״כשם שפרעה גדול כאן ואתה שני לו״); בראשית רבה צג, ו (״בי אדוני — בייה את מעביר עלינו״); צג, ח (נפתלי והשווקים, ״יוסף בן יעקב בוא אצלי״, ״ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה״); צג, יא (רבי אלעזר בן עזריה: ״אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה״); בבלי חגיגה פרק א, ד ע״ב (״רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי: ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו — ומה תוכחה של בשר ודם כך, תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה״).

דבר אחר:

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה(בראשית מד, יח) — שנגשו בתוכחות.

בִּי אֲדֹונִי — אל תעבור עלינו מדת הדין.

יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאׇזְנֵי אֲדֹנִי —

ראוי היה לומר ״לפני אדני״!

אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה.

כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה —

כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן,

כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה, ואתה מחמדו להיות לך לעבד.

כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה —

כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים במקומנו.

אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו(בראשית מד, יט) —

אמר לו: מתחלה בעלילה באת עלינו!

כמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל, ולא שאלת אחד מהן;

שמא בתך באנו ליקח, או אחותינו אתה סבור לישא?

אף על פי כן לא כסינו ממך דבר.

אמור מילך וסדור דינך

אמר לו: אני רואה בך שאתה פטישפטיש — פשוט, קטן (כנראה שיבוש ״פטיט״/״פשיט״); יש באחיך פטיש כמותך?

אמר לו: כל זאת שאתה רואה — אני ערבתי אותו.

אמר לו: מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף,

וציערת את אביך הזקן, ואמרת לו: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף(בראשית לז, לג)?

כיון ששמע יהודה כך — צעק ובכה בקול גדול במר נפש.

אמר: כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶינּוּ וגו׳(בראשית מד, לד).

אמר לו: בא נתווכח שנינו — אמור מילךאמור מילך — אמור דבריך, וסדור דינךוסדור דינך — וערוך טענותיך.

אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים במצרים.

קפץ וחזר, אמר לו: שנים עשר.

אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהם שלשה, ועלו כל אחד מכם אחד אחד, ולא נשאיר בהם איש.

אמרו לו אחיו: יהודה, מצרים אינה כשכם! אם אתה מחריב מצרים — תחריב את כל העולם.

באותה שעה וְלֹא יָכֹול יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק(בראשית מה, א).

אמר רבי שמעון בר נחמן:

לסכנה גדולה ירד יוסף:

שאם הרגוהו אחיו — אין בריה בעולם מכירו.

ולמה אמר הוֹצִיאוּ כׇל אִישׁ מֵעָלָי?

אלא כך אמר יוסף בלבו: מוטב שאהרג, ולא אבייש את אחי בפני המצריים.

אמר לו יהודה: תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות:

כתחלה אמרת לנו: מְרַגְּלִים אַתֶּם(בראשית מב, ט);

שניה אמרת: לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם;

שלישית: גביעי גנבתם!

אני נשבע בחיי אבי הצדיק, ואתה נשבע בחיי פרעה הרשע:

אם אני מוציא חרב מנרתיקהמנרתיקה — מתוך נדנה — אמלא כל מצרים הרוגים!

אמר לו יוסף: אם תוציא חרב מנרתיקו — אני כורכו על צוארך.

אמר לו יהודה: אם אפתח את פי — אבלע אותך!

אמר לו יוסף: אם תפתח פיך — אני סותמו באבן.

אמר יהודה: מה נאמר לאבא?

אמר לו: אמור לאביך: הלך החבל אחרי הדליהלך החבל אחרי הדלי — הלך החבל אחרי הדלי (אבד זה ואבד זה).

אמר לו יהודה: דין שקר אתה דן אותנו!

אמר לו יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם.

אמר לו יהודה: נורא דשכם דליק בלבי!אמר לו יהודה:… — אמר לו יהודה: האש של שכם בוערת בלבי! אמר לו יוסף: האש של תמר כלתך אני מכבה. אמר לו יהודה: רותח אני, ואין מי שמאמין לי! אמר לו יוסף: רתחתך שלך אני שובר.

אמר לו יהודה: האש של שכם בוערת בלבי!

אמר לו יוסף: נורא דתמר כלתך אנא מטפי.

אמר לו יוסף: האש של תמר כלתך אני מכבה.

אמר לו יהודה: רתח אנא, ולית מהימן לי!

אמר לו יהודה: רותח אני, ואין מי שמאמין לי!

אמר לו יוסף: ריתחא דידך אנא מתבר.

אמר לו יוסף: רתחתך שלך אני שובר.

אמר לו יהודה: עכשיו אני צובע כל שווקים בדם!

אמר לו יוסף: צבעיםצבעים — צובעים, אומני צביעה הייתם מימיכם, שצבעתם כתנת אחיכם בדם, ואמרתם לאביכם: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.

״אני יוסף אחיכם״

כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים,

אמר יוסף בלבו: מוטב שאתוודע להם, ואל יחריבו את מצרים.

אמר להם יוסף: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת? אני אקראנו ויבא אצליכם.

התחיל קורא: יוסף בן יעקב, בא אצלי!

והיו נושאים עיניהם ומסתכלין בארבע פינות הבית.

אמר להם: מפני מה אתם מסתכלין לכאן ולכאן? אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם(בראשית מה, ד).

מיד פרחה נשמתן — וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אֹותוֹ וגו׳(בראשית מה, ג).

אמר רבי יוחנן:

וי לנו מיום דין, וי לנו מיום תוכחה!

ומה יוסף — כשאמר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם — פרחה נשמתן;

כשעומד הקדוש ברוך הוא לדין — מִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹומֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ(מלאכי ג, ב),

שכתוב בו: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי(שמות לג, כ) — על אחת כמה וכמה!

ומה זה — נבהלו מפניו אחיו;

כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון מצוות ופשעה של תורה — על אחת כמה וכמה!

עשה הקדוש ברוך הוא עמהם נס, וחזרה נשמתם.

אמר להם: וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹואוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִן כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם(בראשית מה, יב) —

בלשון הקדש אני מדבר.

לא היו מאמינים בו, עד שפרע את עצמו והראה להם ברית מילה.

וכל כך למה?

מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקןחתימת זקן — צמיחת הזקן, ועכשיו היה עומד כמלך בחתימת זקן.

כיון שהכירוהו — בקשו להרגו.

ירד מלאך ופיזרם בארבע פינות הבית.

באותה שעה צווח יהודה בקול גדול — ונפלו כל שווריםשוורים — חומות שבמצרים,

ונפל יוסף מכסאו, וירד פרעה מכסאו, ונפלו שיניהם;

וגיבורים שהיו עומדים לפני יוסף — נהפכו פניהם לירקוןלירקון — לחוורון, לצבע ירוק-חיוור, ולא החזירו עד יום מותם,

שנאמר: שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וגו׳(איוב ד, י).

לפיכך הוא אומר: וְהַקֹּול נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה(בראשית מה, טז) —

ואין ״קול״ זה אלא קול יהודה,

שנאמר: שְׁמַע יְיָ קוֹל יְהוּדָה(דברים לג, ז).

חתימה

כיון שראה יוסף שהיתה להם בושה גדולה,

אמר להם: גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ;

וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו,

שנאמר: וַיְנַשֵּׁק לְכׇל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם(בראשית מה, טו).

וכשם שלא פייס את אחיו אלא מתוך בכיה —

כך כשיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל, מתוך בכיה הוא גואלם,

שנאמר: בִּבְכִי יָבֹואוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ וגו׳(ירמיה לא, ט).

תרגום לעבריתפטיש פשוט, קטן (כנראה שיבוש ״פטיט״/״פשיט״) אמור מילך אמור דבריך וסדור דינך וערוך טענותיך מנרתיקה מתוך נדנה הלך החבל אחרי הדלי הלך החבל אחרי הדלי (אבד זה ואבד זה) צבעים צובעים, אומני צביעה שוורים חומות לירקון לחוורון, לצבע ירוק-חיוור חתימת זקן צמיחת הזקן

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
באמרו לו: שמים וארץ.— (הוספה)
באמר להם: אלו בטילים והולכים,— (הוספה)
בשנאמר: הָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה ו שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ(ישעיה נא, ו).— (הוספה)
גחֲמַת מֶלֶךְ — זה יהודה,— (הוספה)
גדכתיב: ויִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ(בראשית מט, ח).— (הוספה)
דנטל הגביע והקיש בו.— (הוספה)
דאמר להן: אני רואה בגביע כי מרגלים אתם.— (הוספה)
דאמרו לו: כֵּנִים אֲנַחְנוּ(בראשית מב, יא) —— (הוספה)
דאלא כך צונו אבא: אל תכנסו בשער אחד.— (הוספה)
דאמר להם: בשוק של זונות מה טיבכם? לא הייתם מתייראין מן העין? היכן צואת אביכם?— (הוספה)
דאמרו לו: אבידה אבדה לנו, והיינו מבקשים אותה שם.— (הוספה)
דאמר להם: אי זו היא אבדה? אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול.— (הוספה)
דאמרו לו: ומי הן?— (הוספה)
דאמר להם: שנים מכם החריבו כרך שכם.— (הוספה)
דמיד נזדעזעו, ואמרו: שנים עשר אנחנו אחים.— (הוספה)
דאמר להם: והיכן השנים?— (הוספה)
דאמרו לו: הָאֶחָד אֵינֶנּוּ(בראשית מב, יג) — מת; והקטן היום את אבינו.— (הוספה)
דאמר להם: הָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם וגו׳(בראשית מב, לד).— (הוספה)
דרָ— (הוספה)
דמהן— (הוספה)
האבאאבה
הי— (הוספה)
היוסף— (הוספה)
ההקדוש ברוך הוא— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212, ושורה אחת (ד) מכ״י ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843; השלמה מתנחומא מקץ (ד) ומן הדפוס (ה)
§§1202§§

מדרש תנחומא

דרשה ב

ואת יהודה שלח לפניו

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן(בראשית מו, כח)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

ואימתי מברכין על הנר במוצאי שבת — כבוד המצות, והמשל ופחד עמו

הלכה · ילמדנו · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו; המצות שלוחיו של הקדוש ברוך הוא; מיכאל וגבריאל, יהודה ויוסף

בדפוס סימן ו. ״המשל״ (בראש הפתיחתא) — המ׳ מסופקת בכתב היד. ״ויוסף אוהב את יהודה… להציל את בנימין״ — במאגרים בסוגריים מרובעים; אינו בדפוס.

בדפוס: ״רבי זעירא בר אבהו אמר מכאן שמברכין על הנר במוצאי שבת משיאותו לאורו״; ״אמר הקדוש ברוך הוא לישראל היו מכבדין את המצות״; ״אין לך אדם שכבד את המצות״; ״חייך אבדת אחד תמצא ג׳ יוסף מנשה ואפרים״; ״והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה״; ״אמר רבי שמעון כל הרקיע של מים והמלאכים של אש ומשרתיו אש לוהט״; ״ועכשיו הוא משלחו אצלו״.

מקבילות: משנה ברכות ח, ו (״אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו״); ירושלמי ברכות ח, ו (״דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך״); פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות (״אמר רבי יעקב דכפר חנן: המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל… ומשלימים עמו ולא זה מזיק את זה״); ירושלמי ראש השנה ב, ה (רבי שמעון בן יוחי: ״שהרקיע של מים והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה״).

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו(בראשית מו, כח).

ילמדינו רבינו: אימתי מברכין על הנר במוצאי שבת?

כך שנו רבותינו:

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורושיאותו לאורו — שייהנו מאורו(משנה ברכות ח, ו).

ומנין למדו? מן הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב(בראשית א, ד),

ואחר כך: וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

רבי זעירא ברבי אבהו אמר:

מיכן שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.

אמר רבי שמעון בן יוחי:

אמר הקדוש ברוך הוא: היו מכבדין את המצות, שהן שלוחי — ושלוחו של אדם כמותו.

אם כיבדת אותם — כאילו לי כיבדת;

ואם בזית אותם — כאילו לכבודי בזית.

ואין לך שכיבד את המצות ועשה את התורה כיעקב,

שנאמר: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹושֵׁב אֹהָלִים(בראשית כה, כז);

ונתיסר בבנו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אחד אבדת — תמצא שלשה: יוסף, מנשה ואפרים.

כיון שבאו בישרו אותו שיוסף חי — שלח יהודה פרוזבטיםפרוזבטים — שליחים, צירים אצלו:

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו.

המשל ופחד עמו — פתיחתא

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו.

זה שאמר הכתוב:

הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ(איוב כה, ב).

הַמְשֵׁל — זה מיכאל;

וָפַחַד — זה גבריאל.

מיכאל מן המים, גבריאל מן האש;

והם עומדים לפני השכינה — ואין מזיקין זה את זה.

הוי אומר: עֹושֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וגו׳.

אמר רבי שמעון:

הרקיע של מים, והמלאכים של אש,

שנאמר: מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹוהֵט(תהלים קד, ד);

ואין המים מכבין את האש, ולא האש שורף את המים.

יהודה ויוסף — זה ארי וזה שור;

אתמול מתנגחין זה עם זה, ועכשו הוא משלחו:

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו.

ויוסף אוהב את יהודה מכל אחיו, בעבור שהיה משתדל להציל את בנימין.

תרגום לעבריתשיאותו לאורו שייהנו מאורו פרוזבטים שליחים, צירים

חלק ב

גוף הדרשה

זוַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ

דרשת הפסוק · ״ויאסר יוסף מרכבתו״ · יעקב ויתרו ראו כבוד שלא ראתה בריה; ולעתיד ״ונגד זקניו כבוד״

בדפוס סימן ז. ״היה״ (״מי היה רואה ליוסף״) — הה״א מסופקת בכתב היד. ״מצרים״ (״זקני ארץ מצרים״) — בכתב היד ״מרים״, והצד״י השלמת מאגרים. ״וכתיב: והלך לפניך צדקך כבוד יי יאספך״ — במאגרים בסוגריים מרובעים, וכתב היד פגום (״והלך לפנ.. … י׳י יאספך״); הושלם כפסוק (ישעיה נח, ח). אינו בדפוס.

בדפוס: ״שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה בריה בעולם ואלו הן יתרו ויעקב״; ״מי היה רואה ליוסף יוצא ולא היה יוצא לקראת אביו״.

מקבילה: מכילתא דרבי ישמעאל על שמות יח, ז (״ויצא משה לקראת חתנו. אמרו: יצא משה, אהרן, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ואחריהם כל ישראל״).

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ(בראשית מו, כט).

אמר רבי יודן בשם רבי איבו:

שני בני אדם ראו כבוד מה שלא ראתה בריה בעולם: יעקב ויתרו.

יתרו — כשבא אצל משה, כתיב בו: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ(שמות יח, ז).

מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא?

שרי אלפים ושרי מאות יוצאין — ולא היה יוצא?

שבעים זקנים יוצאים — ולא היה יוצא?

אהרן כהן גדול יוצא — ולא היה יוצא?

התחילו כל ישראל יוצאים לקראת יתרו.

ואף יעקב — כשבא אצל יוסף, מה כתיב בו?

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל.

מי היה רואה ליוסף יוצא ולא היה יוצא?

עבדי פרעה וזקני ביתו יוצאים — ולא היה יוצא?

זקני ארץ מצרים יוצאין — ולא היה יוצא?

לקיים מה שנאמר: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ(משלי ג, לה).

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה חלקתי כבוד לזקנים;

ולעתיד לבוא — וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד(ישעיה כד, כג).

וכתיב: וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יי יַאַסְפֶךָ(ישעיה נח, ח).

חלק ג

פתיחתות

חזְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד

פתיחתא ראשונה · המתים עומדים במומם ואחר כך מתרפאים; בנימין זאב והשבטים טלה, יהודה ארי ויוסף בקר

זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל־הַר קׇדְשִׁי אָמַר יְיָ(ישעיה סה, כה)

בדפוס סימן ח. ״ואחר כך הוא רופא אותן; למה? לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה״ — בגליון כתב היד, ובו ״לא (אל) נוצר״, ומאגרים מוחק את ״אל״ הכפול. ״יתיצבו״ — בפסוק (איוב לח, יד) ״ויתיצבו״. ״וישא משאות״ — בפסוק (בראשית מג, לד) ״וישא משאת״.

בדפוס: ״הולך חגר בא חגר חרש ובא חרש עור ובא עור״; ״ואח״כ אני מרפא אותן״; ״ואח״כ החיות מתרפאות״; ״אימתי כשירד בנימין עם אחיו והיה יעקב אומר לא ירד בני עמכם״; ״נמצאו אוכלין כאחד״.

מקבילות: תנחומא בובר, ויגש ט; בראשית רבה צה, א (״כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש… אמר הקב״ה: אם כן יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותן״).

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו(בראשית מו, כח).

זה שאמר הכתוב:

זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד(ישעיה סה, כה).

בא וראה: כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה — הוא מרפא אותו לעולם הבא.

העורים —

אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאׇזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה(ישעיה לה, ה),

אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹון לְשׁוֹן אִלֵּם(ישעיה לה, ו) —

הכל מתרפאין.

וכשם שאדם הולך — כך הוא בא:

הולך חיגר — בא חיגר;

חרש — בא חרש;

עור — בא עור;

ועוד כך חוזרים.

וכשם שהוא הולך לבוש — כך הוא חוזר,

שנאמר: תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹומֶר חוֹתָם יִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ(איוב לח, יד).

צא למוד משמואל:

כשהעלה אותו שאול, מה שאול אומר לאשה?

מַה תׇּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹולֶה וְהוּא עֹוטֶה מְעִיל(שמואל א כח, יד);

וכן הוא אומר: וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ(שמואל א ב, יט).

ללמדך שכשם שהוא הולך — כך הוא בא;

שלא יאמרו הרשעים: אחרים המית, ואחרים החיה!

אמר הקדוש ברוך הוא: יעמדו כמו שהלכו;

ואחר כך הוא רופא אותן.

למה?

לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה(ישעיה מג, י).

ואחר כך החיות מתרפאות:

זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ —

שאינו מתרפא. למה? שהוא הוריד הבריות לעפר.

דבר אחר:

זְאֵב וְטָלֶה —

זְאֵב — זה בנימין, שנאמר: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף(בראשית מט, כז);

וְטָלֶה — אלו השבטים, שנאמר: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל(ירמיה נ, יז).

יִרְעוּ כְאֶחָד — אמתי?

כשירד בנימן עמהם.

היה יעקב אומר: לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם(בראשית מב, לח);

כיון שהגיעה שעה וירד עמהן — היו ממצעיןממצעין — מעמידים אותו באמצע אותו ומשמרין אותו.

וכן יוסף: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִן אָחִיו בֶּן אִמּוֹ(בראשית מג, כט).

וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן —

זה יהודה: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט);

כַּבָּקָר — זה יוסף: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ(דברים לג, יז).

נמצאו אוכלין כאחת:

וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹור כִּבְכֹורָתוֹ(בראשית מג, לג);

וַיִּשָּׂא משאות מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵיהֶם(בראשית מג, לד).

הוי וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן;

לפיכך וְאֶת יְהוּדָה.

תרגום לעבריתממצעין מעמידים אותו באמצע

טוְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם

פתיחתא שנייה · יעקב חשד ביהודה שטרף את יוסף, ונמצא נקי כשנתן נפשו על בנימין

וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־אֶפְרָיִם(ישעיה יא, יג)

בדפוס סימן ט. ״מצרים״ (״והמדנים מכרו אותו אל מצרים״) — הצד״י מסופקת בכתב היד. ״בטרף טורף יוסף״ — בפסוק (בראשית לז, לג) ״טרף טרף יוסף״. ״וילדה ער ואונן״ — לשון המדרש (בראשית לח, ג–ד: ״ותלד בן ויקרא את שמו ער… ותקרא את שמו אונן״). ״וימת ער ואונן״ — בראשית מו, יב.

בדפוס: ״ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו׳ מהו כי ארד אל בני אבל שאולה״; ״רצונך לידע לך כיון שראה אותו חי״; ״אמר כשבאו בני ואמרו לי יוסף מת״; ״לכך אמר אמותה הפעם״; ״אתה טגנת את אביך״; ״לפיכך ירד יהודה וגו׳ שהורידוהו מגדולתו״; ״הוי וסרה קנאת אפרים לכך כתיב ואת יהודה שלח לפניו״.

מקבילות: תנחומא בובר, ויגש י; בראשית רבה צה, ב (״לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף… ואין חיה רעה אלא אריה״).

אמר הכתוב:

וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם(ישעיה יא, יג).

לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף, בשעה שהביאו לו את הכתנת,

שנאמר: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ(בראשית לז, לג) —

ואין ״חיה״ אלא יהודה,

שנאמר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה(בראשית מט, ט).

והיה יעקב אומר ליהודה: אתה הוא שטרפת אותו!

לפיכך וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹותָיו וגו׳(בראשית לז, לד),

וַיָּקֻומוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹותָיו לְנַחֲמוֹ וגו׳(בראשית לז, לה).

מהו כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹולָה?

אמר: אני מת עם מיתת הרשעים לעולם הבא;

שהבטיחני הקדוש ברוך הוא על שנים עשר שבטים, והרי נטרף אחד מהם —

שמא לא זכיתי בהם, ואני מת בשני עולמות.

לכך אמר: כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹולָה.

רצונך לידע?

כיון שראה אותו חי, אמר לו: אָמוּתָה הַפָּעַם(בראשית מו, ל).

למה אמר אָמוּתָה הַפָּעַם?

אמר: כשבאו ואמרו לי ״יוסף מת״ — הייתי אומר שאני מת שני פעמים;

עכשיו שראיתי אותך חי — מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד.

אמר: הַפָּעַם.

וַיֵּבְךְּ אֹותוֹ אָבִיו — מה כתיב אחריו?

וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹותוֹ אֶל מִצְרָיִם(בראשית לז, לו).

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליהודה: אין לך בנים עד עכשיו, ואין את יודע צער בנים;

אתה טיגנתהטיגנתה — ציערת (״טיגנת״ — כמו בטיגון) את אביך, והטעית אותו בטָרֹף טורף יוֹסֵף —

חייך, תשא אשה ותקבר את בניך, ותדע צער בנים.

מה כתיב אחריו?

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו(בראשית לח, א) —

מלמד שנתנדהשנתנדה — שהורחק, שנידוהו מאחיו;

שבשעה שאמר להם לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ(בראשית לז, כז) —

אם אמר להם ״לכו ונחזירנו״, היו שומעין לו.

לפיכך וַיֵּרֶד יְהוּדָה וגו׳,

וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה וגו׳(בראשית לח, ב),

וילדה ער ואונן;

וַיָּמׇת עֵר וְאוֹנָן(בראשית מו, יב).

וכל אותם השנים שהיה יוסף חוץ לאביו — היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו.

מנין את למד? מבנימין:

שכך אמר יהודה ליוסף: כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר(בראשית מד, לב).

כיון שנתן נפשו על בנימין, ונתודע יוסף — נמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים.

לפיכך וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם;

לכך וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו(בראשית מו, כח).

תרגום לעבריתטיגנתה ציערת (״טיגנת״ — כמו בטיגון) שנתנדה שהורחק, שנידוהו

יהִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי

פתיחתא שלישית · כל מה שאירע ליוסף אירע לציון — הצרות והטובות

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת(מלאכי ג, א)

בדפוס סימן י. ״ויראו אותו מרחוק״ (השני) — בכתב היד חזרה, ונמחק במאגרים. ״ויקרע״, ״וישם״ — הר׳ והי׳ השלמת מאגרים. ״יהודה״ (״ובני יהודה ובני ירושלם״) — בכתב היד ״יודה״, והה״א השלמת מאגרים. ״וישם שם במתניו״ — בפסוק (בראשית לז, לד) ״וישם שק במתניו״. ״העלה עבד הכושי ירמיה מן הבור״ — לשון המדרש, על פי ירמיה לח, ז–יג; בדפוס ובבובר ״וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור״.

בדפוס: ״בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון״; ״ביוסף ויתנכלו אותו בציון על עמך יערימו סוד״; ״ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני״; ״ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים״; ״ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך״.

מקבילה: תנחומא בובר, ויגש יא (״בא וראה כל מה שאירע ליוסף אירע לציון״).

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו(בראשית מו, כח).

זה שאמר הכתוב:

הִנְנִי שֹׁולֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹום יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ(מלאכי ג, א).

בוא וראה: כל מה שאירע ליוסף — אירע לציון.

ביוסף כתיב: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכׇּל בָּנָיו(בראשית לז, ג);

בציון כתיב: אֹהֵב יְיָ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן(תהלים פז, ב).

ביוסף: וַיִּשְׂנְאוּ אֹותוֹ אחיו וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹום(בראשית לז, ד);

בציון: נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ(ירמיה יב, ח).

ביוסף: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים(בראשית לז, ז);

בציון: בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻומֹּותָיו(תהלים קכו, ו).

ביוסף: הֲמָלֹוךְ תִּמְלֹוךְ עָלֵינוּ(בראשית לז, ח);

בציון: אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ(ישעיה נב, ז).

ביוסף: וַיַּחֲלֹום יוֹסֵף חֲלוֹם(בראשית לז, ה);

בציון: בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים(תהלים קכו, א).

ביוסף: הֲבא נָבא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺות(בראשית לז, י);

בציון: אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ(ישעיה מט, כג).

ביוסף: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר(בראשית לז, יא);

בציון: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה(זכריה א, יד).

ביוסף: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ(בראשית לז, יד);

בציון: וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר(ירמיה כט, ז).

ביוסף: וַיִּרְאוּ אֹותוֹ מֵרָחֹוק(בראשית לז, יח);

בציון: וזִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְיָ(ירמיה נא, נ).

ביוסף: וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם;

בציון: עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד(תהלים פג, ד).

ביוסף: וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתׇּנְתּוֹ(בראשית לז, כג);

בציון: וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ(יחזקאל טז, לט).

ביוסף: וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אֹותוֹ הַבֹּורָה(בראשית לז, כד);

בציון: צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי(איכה ג, נג).

ביוסף: וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם;

בציון: וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט(ירמיה לח, ו).

ביוסף: וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכׇול לֶחֶם(בראשית לז, כה);

בציון: מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּועַ לָחֶם(איכה ה, ו).

ביוסף: וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף(בראשית לז, כח);

בציון: העלה עבד הכושי ירמיה מן הבור.

ביוסף: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹותָיו וַיָּשֶׂם שם בְּמׇתְנָיו(בראשית לז, לד);

בציון: וַיִּקְרָא יי אלהים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקׇרְחָה וְלַחֲגֹור שָׂק(ישעיה כב, יב).

ביוסף: וַיָּקֻומוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹותָיו לְנַחֲמוֹ(בראשית לז, לה);

בציון: אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי(ישעיה כב, ד).

ביוסף: וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹותוֹ(בראשית לז, לו);

בציון: וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים(יואל ד, ו).

ומה שאירע ליוסף טובות — אירע לציון טובות.

ביוסף: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹואַר(בראשית לט, ו);

בציון: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן(תהלים מח, ג).

ביוסף: אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה(בראשית לט, ט);

בציון: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה(חגי ב, ט).

ביוסף: וַיְהִי יְיָ אֶת יוֹסֵף(בראשית לט, ב);

בציון: וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כׇּל הַיָּמִים(דברי הימים ב ז, טז).

ביוסף: וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד(בראשית לט, כא);

בציון: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ(ירמיה ב, ב).

ביוסף: וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שמלותיו(בראשית מא, יד);

בציון: אִם רָחַץ יי אֵת צֹואַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד).

ביוסף: רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ(בראשית מא, מ);

בציון: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְיָ(ירמיה ג, יז).

ביוסף: וַיַּלְבֵּשׁ אֹותוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ(בראשית מא, מב);

בציון: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻוזֵּךְ צִיּוֹן(ישעיה נב, א).

ביוסף: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו;

בציון: הִנְנִי שֹׁולֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי.

חלק ד

גוף הדרשה וחתימה

יא״ואת יהודה שלח לפניו״ — להתקין לו בית תלמוד

דרשת הפסוק · ״ואת יהודה שלח לפניו … להורת לפניו״ · וחתימה · בית תלמוד בגושן; פרק עגלה ערופה שבו פירש יוסף, והאבות שלמדו תורה

בדפוס סימן יא. ״פירש״ (״באי זה פרק פירש ממני״) — אותיות ״יר״ מסופקות בכתב היד. ״שהיה הולך״ — ״שהיה״ בגליון כתב היד. ״שיהא״ — הי׳ השלמת מאגרים. ״פרק עגלה״ — בדפוס ״שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני״. ״אמן וכן יהי רצון״ — חתימת הפרשה בכתב היד, ואינה בדפוס.

בדפוס: ״שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים״; ״ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני ואמר להן יתן לכם סימן״; ״כשם שעשו אבותיו״; ״רבי לוי אמר מעצמו למד את התורה״.

מקבילות: תנחומא בובר, ויגש יב (״אמר ר׳ נחמיה להתקין לו בית תלמוד שיהא שם מורה תורה״; ובו נוסף ״אפילו עירובי תבשילין היה יודע אברהם אבינו״); בראשית רבה צה, ג (״חד אמר להתקין לו בית דירה, וחד אמר להתקין לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה… שבפרק עגלה ערופה פירש ממני יוסף״).

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו(בראשית מו, כח) —

להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם תורה, שיהא מלמד את השבטים.

תדע לך שהוא כן:

כיון שהלך יוסף מאצלו — היה יודע באי זה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו.

כיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו עוֹד יוֹסֵף חַי(בראשית מה, כו),

וַיָּפׇג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם.

נזכר יעקב באי זה פרק פירש ממנו.

אמר: יודע אני שבפרק עגלהשבפרק עגלה — שבפרשת עגלה ערופה פירש יוסף ממני.

אמר להם: יתן לכם סימן באי זה פרק פירש ממני — ואני מאמין לכם.

ואף יוסף נזכר באי זה פרק פירש מאביו.

מה עשה יוסף? נתן להם עגלות.

כיון שראה יעקב את העגלות — מיד וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם(בראשית מה, כז).

ללמדך שבכל מקום שהיה הולך — היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו.

ועד עכשיו לא נתנה התורה!

והרי כתיב באברהם: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹולִי וגו׳(בראשית כו, ה) —

ומהיכן למד אברהם את התורה?

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

נעשו שתי כליותיו כשני כדיםכשני כדים — כשתי צנצנות של מים, והיו נובעין תורה,

שנאמר: אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי(תהלים טז, ז).

רבי לוי אומר:

מעצמו למד את התורה,

שנאמר: מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב(משלי יד, יד).

חתימה

והיה מלמד לבניו תורה,

שנאמר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וגו׳(בראשית יח, יט).

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה למדתה בניך תורה בעולם הזה;

אבל לעולם הבא — אני מלמדם תורה,

שנאמר: וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ(ישעיה נד, יג).

אמן, וכן יהי רצון.

תרגום לעבריתשבפרק עגלה שבפרשת עגלה ערופה כשני כדים כשתי צנצנות

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
וויוסף אוהב את יהודה מכל אחיו, בעבור שהיה משתדל להציל את בנימין.— (הוספה)
זצ— (הוספה)
זוכתיב: וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יי יַאַסְפֶךָ(ישעיה נח, ח).— (הוספה)
ירַ— (הוספה)
ייָּ— (הוספה)
יה— (הוספה)
יאי— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212, ושורה אחת (ד) מכ״י ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843; השלמה מתנחומא מקץ (ד) ומן הדפוס (ה)
תנחומאכ״י קמברידג׳ Add. 1212