מדרש

ויקרא רבה

פרשה ט: זבח השלמים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. טזבח השלמיםויקרא ז, יא
§§09§§

מדרש ויקרא רבה

פרשה ט

זבח השלמים

וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיְיָ(ויקרא ז, יא)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אזֹובֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי

פתיחתא ראשונה · כבוד בעולם הזה ובעולם הבא: עכן שזבח יצרו כתודה

זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים(תהלים נ, כג)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה א; מרגליות עמ׳ קעג–קעה). ״אלא יכבדנני״ — ״אלא״ בגליון. ״ודרע״ בפסוק — כך בכתב היד וכך במסורה; במאגרים הושלמה דל״ת (״ודרדע״, כבמרגליות וכמלכים א ה, יא), ולא קיבלתיה, שהרי הפסוק כך (ובדרשה שאחריו כתב היד עצמו ״ודרדע״). ״שעשה מעשה זמרי״ — כך בכתב היד וכך במרגליות; במאגרים הושלם ״כמעשה״, ולא קיבלתיו. ״שנזדמרו״ — הרי״ש הושלמה במאגרים (בכתב היד ״שנזדמו״). ״בכל בייתי״ — היו״ד השנייה מסופקת בכתב היד.

״רבי יודן בשם רבי אבא״ — במרגליות ״רבי אבא בר כהנא״. המדרש קורא ״שם דרך״ בלא וי״ו (במסורה: ושם), ״זמרי והימן ואיתן… כולן חמשה״ (במסורה: זמרי ואיתן והימן… כלם חמשה), ״האיזרחי״ (במסורה: האזרחי).

הפתיחתא נמשכת בפסקאות ב–ד (״ושם דרך״, ״אראנו בישע אלהים״) ונחתמת בפסוק הפרשה ״אם על תודה יקריבנו״ בסוף פסקה ד.

זובח תודה — כיבוד אחר כיבוד

זֹובֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי(תהלים נ, כג).

רבי הונא בשם רבי אחא אמר:

זובח חטאת, זובח אשם אין כתיב כאן, אלא זֹובֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי.

רבי יודן בשם רבי אבא:

יכבדני אין כתיב כאן, אלא יְכַבְּדָנְנִי —

כיבדני בעולם הזה, וכיבדני בעולם הבא.

דבר אחר:

יְכַבְּדָנְנִי — כיבוד אחר כיבוד.

עכן שזבח יצרו

דבר אחר:

יְכַבְּדָנְנִי — זה עכן, שזבח יצרו כתודה.

הדא הוא דכתיב:

בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה(יהושע ז, יט).

שָׂם דֶּרֶךְ — שהראה דרך לשבים.

זמרי, איתן, הימן, כלכל ודרדע

הדא הוא דכתיב:

וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי והימן ואיתן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כולן חֲמִשָּׁה(דברי הימים א ב, ו).

זִמְרִי —

רבי יהושע בן לוי אמר: שעשה מעשה זמרי.

רבי ישמעאל בר נחמן אמר: שנזדמרו ישראל על ידיו.

אֵיתָן — זה אבינו אברהם,

היך מה דאת אמר: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶיזְרָחִי(תהלים פט, א).

הֵימָן — זה משה:

בְּכׇל בֵּייתִי נֶאֱמָן הוּא(במדבר יב, ז).

וְכַלְכֹּל — זה יוסף.

ודרדע, כולם חֲמִישָּׁה — וכי אין אנו יודעין שכולם חמשה?

אלא מלמד, שאף עכן היה עימהן לעולם הבא.

אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים —

היום הזה אתה עכורעכור — מעוכר, נענש (כעכן ש״עכר״ את ישראל), ואי אתה עכור לעולם הבא(משנה סנהדרין ו, ב).

תרגום לעבריתעכור מעוכר, נענש (כעכן ש״עכר״ את ישראל)

בוְשָׂם דֶּרֶךְ — מסקלי דרכים ומדליקי נרות

פתיחתא ראשונה · המשך · מסקלי דרכים, מלמדי תינוקות וחנוונים, ושאול שזכה למלכות בזכות זקנו שהדליק נרות

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ב; מרגליות עמ׳ קעה–קעו). ״על ידי״ — בכתב היד ״ל ידי״, והעי״ן הושלמה במאגרים.

״רבי מנחם ברבי יודן״ — במרגליות ״רבי יוסי ברבי יודן״. ״מבואות אפילין היה״ — במרגליות ״היו״.

שלוש דרכים

דבר אחר:

וְשָׂם דֶּרֶךְ(תהלים נ, כג) — אילו מסקלי דרכיםמסקלי דרכים — מסקלי האבנים מן הדרכים, מפני העוברים.

דבר אחר:

וְשָׂם דֶּרֶךְ — אילו סופרין ומשנין ומלמדי תינוקות באמונה.

דבר אחר:

וְשָׂם דֶּרֶךְ — אילו חנווניןחנוונין — חנוונים, מוכרים בחנות, שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים.

מדליקי נירות לרבים

רבי מנחם ברבי יודן בשם רבי מנחם ברבי יוסי:

אילו שמדליקין נירות לרבים.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

אף שאול לא זכה למלכות אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נירות לרבים.

אמרו: מבואות אפיליןמבואות אפילין — סמטאות אפלות היה מביתו לבית הכנסת, והיה מדליק בהן נירות כדי שיאירו לרבים.

כתוב אחד אומר: וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ(דברי הימים א ח, לג),

וכתוב אחר אומר: קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל(שמואל א ט, א).

הכיצד?

אביאל היה שמו, ועל ידי שהיה מדליק נירות לרבים — נקרא שמו נר.

תרגום לעבריתמסקלי דרכים מסקלי האבנים מן הדרכים, מפני העוברים חנוונין חנוונים, מוכרים בחנות מבואות אפילין סמטאות אפלות

גוְשָׂם דֶּרֶךְ — מעשה ברבי ינאי

פתיחתא ראשונה · המשך · האיש שלא ידע תורה ורבי ינאי קראו כלב, ודרך ארץ שקדמה לתורה

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ג; מרגליות עמ׳ קעו–קעט). ״שווי״ — בכתב היד ״בשווי״, והבי״ת נמחקה במאגרים (במרגליות ״סגי שווי״). ״ייני אמר: יברך ייני״ — כך בכתב היד (רבי ינאי משיב, ומברך את עצמו); במאגרים נמחק ״ייני״ הראשון, ולא קיבלתי; במרגליות ״אמר ליה: יברך ינאי״. ״פסתיה״ — כך בכתב היד וכך במרגליות (פסתא: פת, פרוסה); במאגרים נמחקה הסמ״ך, ולא קיבלתי. ״קהלת ייני״ — בכתב היד ״גה׳ ייני״, ותוקן במאגרים. ״וחיזרתי״ — מסומן במאגרים ״כך״. ״דסגי שוי״ — לפני ״שוי״ בכתב היד ״ברישוה״, ונמחק במאגרים (במרגליות אינו; כפל משובש).

במרגליות: ״אורחיה״ (תחת ״אורחתיה״), ״בריך״, ״אמור אכל כלבא פסתיה״, ״קם צריה״, ״וקריתך כלבא״, ״מן יומיי״, ״למיכל על פתורי״. אחרי ״דאת מוני לי״ במרגליות: ״אמר ליה: ומה ירתותך גבי?״, ולפני ״למה זכית״: ״מן דאיתפיסין דין לדין״ — שניהם חסרים בכתב היד. ״ייני״ — כתיב גלילי של ״ינאי״.

המדרש קורא ״עץ חיים״ (במסורה: עץ החיים).

דשים אורחיה

דבר אחר:

וְשָׂם דֶּרֶךְ(תהלים נ, כג) —

שין כתיבשין כתיב — כתוב בשי״ן: ״ושם״ נקרא ״ושׂם״ — מלשון שומא, הערכה: דשים אורחתיהדשים אורחתיה — שמעריך (שוקל) את דרכיו, סגי שוויסגי שווי — שוויו רב.

מעשה ברבי ינאי והאיש המשופע

מעשה ברבי ייני, שהיה מהלך בדרך.

פגע בו אדם אחד שהיה משופע ביותרמשופע ביותר — מהודר מאוד (במראהו ובלבושו).

אמר לו: משגח רבי לאיתקבלא גבן?אמר לו: משגח… — אמר לו: יואיל רבי להתארח אצלנו? אמר לו: כרצונך.

אמר לו: יואיל רבי להתארח אצלנו?

אמר ליה: מה דהני לך.

אמר לו: כרצונך.

הכניסו לתוך ביתו.

בדקו במקרא — ולא מצאו;

בדקו במשנה — ולא מצאו;

בתלמוד — ולא מצאו;

בהגדה — ולא מצאו.

אמר ליה: ברך!אמר ליה: ברך… — אמר לו: ברך! ינאי אמר: יברך ינאי בביתו (כלומר: אני לא אברך כאן). אמר לו: יש בך (כוח) לומר מה שאני אומר לך? אמר לו: כן. אמר: אכל הכלב את פתו של ינאי!

אמר לו: ברך!

ייני אמר: יברך ייני בבייתיה.

ינאי אמר: יברך ינאי בביתו (כלומר: אני לא אברך כאן).

אמר ליה: אית בך אמר מה דאנא אמר לך?

אמר לו: יש בך (כוח) לומר מה שאני אומר לך?

אמר ליה: אין.

אמר לו: כן.

אמר: אכול כלבא פסתיה דייני!

אמר: אכל הכלב את פתו של ינאי!

קם תפסיה.קם תפסיה… — קם (בעל הבית) ותפסו. אמר לו: מה ירושה שלי יש אצלך, שאתה מונע אותה ממני? אמר לו: (התורה) שהתינוקות אומרים:

קם (בעל הבית) ותפסו.

אמר ליה: מה ירתותי גבך דאת מוני לי?

אמר לו: מה ירושה שלי יש אצלך, שאתה מונע אותה ממני?

אמר ליה: דמינוקייה אמרין:

אמר לו: (התורה) שהתינוקות אומרים:

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה(דברים לג, ד) —

קהלת ייני אין כתיב כאן, אלא קְהִלַּת יַעֲקֹב.

אמר ליה: למה זכית על פתורי?אמר ליה: למה… — אמר לו: מפני מה זכית (לאכול) על שולחני? אמר לו: מימי לא שמעתי דבר רע והחזרתי אותו לאומרו, ולא ראיתי שניים מריבים זה עם זה ולא עשיתי שלום ביניהם. אמר לו: כל דרך ארץ הזאת יש בך, ואני קראתיך כלב!

אמר לו: מפני מה זכית (לאכול) על שולחני?

אמר ליה: מן יומוי לא שמעית מילא בישא וחיזרתי למריה,

אמר לו: מימי לא שמעתי דבר רע והחזרתי אותו לאומרו,

ולא חמית תרין דמיתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון.

ולא ראיתי שניים מריבים זה עם זה ולא עשיתי שלום ביניהם.

אמר ליה: כל הדא דרך ארץ גבך, וקריתן כלבא!

אמר לו: כל דרך ארץ הזאת יש בך, ואני קראתיך כלב!

וקרא עליהוקרא עליה — וקרא עליו (את הפסוק):

וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים —

שין כתיב: דשים אורחיה, דסגי שוי.

קדמה דרך ארץ לתורה

דאמר רבי ישמעאל ברבי נחמן:

עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה.

הדא הוא דכתיב:

לִשְׁמֹור אֶת דֶּרֶךְ(בראשית ג, כד) — זו דרך ארץ;

ואחרכך עֵץ חיים — זו תורה.

ישועתו של הקדוש ברוך הוא

אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.

אמר רבי אבהו:

זה אחד מן המקראות, שישועתו שלישראל — ישועתו שלהקדוש ברוך הוא:

וּלְכָה לִישֻׁועָתָה לָּנוּ(תהלים פ, ג).

תרגום לעבריתשין כתיב כתוב בשי״ן: ״ושם״ נקרא ״ושׂם״ — מלשון שומא, הערכה דשים אורחתיה שמעריך (שוקל) את דרכיו סגי שווי שוויו רב משופע ביותר מהודר מאוד (במראהו ובלבושו) וקרא עליה וקרא עליו (את הפסוק)

דאִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ — משל העריסין ובני הבית

פתיחתא ראשונה · חתימת הפתיחתא · חטאת ואשם באים על חטא, ותודה באה לכבוד: משל המלך שבאו לכבדו

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ד; מרגליות עמ׳ קעט–קפ). ״אמר: טילו וסדורו״ (בפעם הראשונה) — בגליון. ״שבאו״ — הושלם במאגרים. ״טולו וסדורו״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד, כתיב מלא; במאגרים נמחקה הוי״ו והושלם אחריו ״[הוא]״, ולא קיבלתי (״טלו הוא וסדורו״ אינו מתפרש, ובמרגליות ״טלו וסדורו״). ״ביתך״ — בכתב היד ״יתך״, והבי״ת הושלמה במאגרים. ״תודה שאינה באה״ — כך בכתב היד וכך במרגליות; במאגרים נמחקה השי״ן, ולא קיבלתי.

״בא אחד״ — במרגליות בפעם השנייה והשלישית ״בא אחר״. ״אמר ליה: הבו ליה״ — במרגליות ״אמר: הבו ליה״.

משל העריסין ובני הבית

אמר רבי פינחס:

למלך שבאו עריסיןעריסין — אריסים, עובדי השדה של המלך ובני ביתו לכבדו.

בא אחד ואמר: מי הוא זה?

אמר לו: עריסך הוא.

אמר: טילו וסדורוטילו וסדורו — טלו אותו והושיבו אותו (במקומו).

בא אחד ואמר: מי הוא זה?

אמר לו: בן ביתך הוא.

אמר: טולו וסדורו.

בא אחד ואמר: מי הוא זה?

אמר לו: לא עריסך ולא בן ביתך, ולא בא אלא לכבדך.

אמר ליה: הבו ליה סלודאסלודא — מושב, כסא של כבוד ויתיב עליהויתיב עליה — וישב עליו.

כך חטאת באה על חטא, ואשם בא על חטא;

תודה — שאינה באה על חטא:

אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ(ויקרא ז, יב).

תרגום לעבריתעריסין אריסים, עובדי השדה של המלך טילו וסדורו טלו אותו והושיבו אותו (במקומו) סלודא מושב, כסא של כבוד ויתיב עליה וישב עליו

האֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם

פתיחתא שנייה · הטיפש המתרגם חובתו, נוהגי היתר בשפחות, והמביא קרבן שלא על חטא

אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן(משלי יד, ט)

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ה; מרגליות עמ׳ קפ–קפא). ״אילו בני אדם״ — בכתב היד ״אילו שני בני אדם״; ״שני״ נמחק במאגרים, ואינו במרגליות (אין כאן שני אנשים). ״התר״ — הה״א מסופקת בכתב היד. ״בקדקדי ראשיהן״ — בכתב היד ״בדיקדוקי״; במאגרים הוצע ״בקוקדי״ (מסומן ״כך״), ותיקנתי כמרגליות ״בקדקדי״, כלשון הפסוק ״קדקד שער״. ״בחוביה״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״באוביה״, ותוקן במאגרים.

במרגליות: ״מתרגם״ (תחת ״מיתרגם״), ״ייזיל… ייזיל״ (תחת ״ויזיל… יזיל״), ״מה יעשה״ (בלי ״לו״).

הטיפש המתרגם חובתו

אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם(משלי יד, ט).

אמר רבי יודן:

הטיפש הזה מיתרגם חובתומיתרגם חובתו — מפרש ומודה בחובתו מפיו, ואמר:

לא חטאת אני חייב, ולא אשם אני חייב.

הנוהגין בשפחות היתר

רבי יודן בשם רבי לוי:

אילו בני אדם שנוהגין בשפחות התרבשפחות התר — היתר בשפחות (מתירים לעצמם לבוא עליהן) בעולם הזה —

הקדוש ברוך הוא תולה אותןתולה אותן — תולה אותם (כעונש) בקדקדי ראשיהן לעתיד לבוא.

הדא הוא דכתיב:

אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קׇדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו(תהלים סח, כב).

כל עמא יימרון:כל עמא יימרון… — כל העם יאמרו: ילך אותו האיש בחובתו, ילך אותו האיש בחובתו.

כל העם יאמרו:

ויזיל ההוא גברא בחוביה,

ילך אותו האיש בחובתו,

יזיל ההוא גברא בחוביה.

ילך אותו האיש בחובתו.

ילך אצל שבטו של לוי

דבר אחר:

אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם — זה שהביא קרבן ואינו מתכפר לו.

מה יעשה לו? ילך אצל שבטו שללוי,

אתו שכתוב בו: וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם(מלאכי ג, ג).

וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן — זה שהביא קרבן שלא על חטא:

אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ(ויקרא ז, יב).

תרגום לעבריתמיתרגם חובתו מפרש ומודה בחובתו בשפחות התר היתר בשפחות (מתירים לעצמם לבוא עליהן) תולה אותן תולה אותם (כעונש)

חלק ב

גוף הדרשה

ווְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים — שלמים או עולות הקריבו בני נח

דרשת הפסוק · ״וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב״ · מחלוקת רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, ״עורי צפון ובואי תימן״, ורוח אחת לעתיד לבוא

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ו; מרגליות עמ׳ קפב–קפה). ״מתיב רבי לעזר [לרבי יוסי] ברבי חנינה״ — בכתב היד ״מתיב רבי לעזר ברבי חנינה״ (נשמט ״לרבי יוסי״), והשלמתי כמרגליות ״לרבי יוסי ברבי חנינה״. ״עביד״ לפני ״וישלח את נערי״ — כך בכתב היד, ואינו במרגליות. ״ויקח יתרו״ — לפני ״יתרו״ בכתב היד אל״ף, ונמחקה במאגרים. אחרי ״קודם מתן תורה נתגייר יתרו״ בכתב היד ״רבי הונא״ בכפל, ונמחק במאגרים. ״שלמים [הקריבו]״ — הושלם במאגרים (״הק׳״).

״העירותי״ — בכתב היד ״העידתי״, ותוקן במאגרים. ״ארגסטוס״ — כך בכתב היד וכך במרגליות (ἀργέστης, רוח צפונית־מערבית); במאגרים הוצע ״אגרסטוס״, ולא קיבלתיו. ״שמשמשות״ — השי״ן הושלמה במאגרים. ״תני״ — במקומו בכתב היד סימן חסר (מאגרים), והושלם כבמרגליות (״אומר לצפון תני ולתימן וגו׳״) וכבמסורה. ״ולתימן הבי״ — ״הבי״ (בארמית: תני, תנו) מסומן במאגרים ״כך״, ונשאר: שתי הרוחות ״נותנות״ יחד.

במרגליות: ״ובואי תימן — אילו שלמים שנשחטו בדרום״ (בכתב היד ״דבר שנשחטה בדרום״), ״לכשיתעוררו גליות… לכשיתעורר גוג… לכשיתעורר המלך המשיח״ (בכתב היד ״לכשתעוררי… לכשתעורר״), ״עביד לה כמן דאמר״ (בכתב היד ״כמין דאמר״), ״וכדו דאתו שלמים״. המדרש קורא ״אשר יקריבו ליי״ (במסורה: יקריב), ״ושובבתיך והעליתיך״ (במסורה: ושובבתיך וששאתיך והעליתיך).

״למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה עד שתהא כלה נותנת לו רשות״ — מקבילות: פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלות, פתיחתא א (בשם רבי חנינא: ״שלא יהא החתן נכנס לחופה עד שהכלה נותנת לו רשות״); במדבר רבה יג, ב (בשם רבי הונא; בדפוס ״רבי חוניא״); שיר השירים רבה ד, טז (בשם רבי יוחנן: ״עד שתתן לו הכלה רשות״).

שלמים או עולות

רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא.

רבי לעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח.

ורבי יוסי ברבי חנינה: עולות הקריבו בני נח.

שלוש תשובות

מתיבמתיב — מקשה, משיב תשובה רבי לעזר לרבי יוסי ברבי חנינה:

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹורוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן(בראשית ד, ד) — דבר שחלבו קרב!

דא מה עבד להדא מה עבד לה — זו (הקושיה) כיצד הוא מתרץ אותה רבי יוסי ברבי חנינה? עבד לה משמיניהוןמשמיניהון — מן השמנים שבהן (מן המובחרות).

מתיב רבי לעזר לרבי יוסי ברבי חנינה:

עביד וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות כד, ה) —

דא מה עבד לה רבי יוסי ברבי חנינה? עביד לה כמין דאמרכמין דאמר — כמי שאומר, כשיטת האומר:

מה שלמים היו — בעורן, בלא הפשט ובלא ניתוחבלא הפשט ובלא ניתוח — בלא הפשטת העור ובלא חיתוך לאיברים.

מתיב רבי לעזר לרבי יוסי ברבי חנינה:

וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים(שמות יח, יב) —

דא מה עבד לה רבי יוסי ברבי חנינה? עבד לה כמן דאמר:

לאחר מתן תורה נתגייר יתרו.

מתי נתגייר יתרו

רבי הונא אמר:

איתפלגוןאיתפלגון — נחלקו רבי חייא רבא ורבי ייני:

חד אמר: לאחר מתן תורה נתגייר יתרו;

וחד אמר: קודם מתן תורה נתגייר יתרו.

מן דאמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו — כמן דאמר שלמים הקריבו בני נח;

מאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו — כמן דאמר עולות הקריבו בני נח.

עורי צפון ובואי תימן

דא מסייעא ליהדא מסייעא ליה — זו מסייעת לו לרבי יוסי ברבי חנינה:

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן(שיר השירים ד, טז).

עוּרִי צָפוֹן — זו עולה שנשחטה בצפון.

ולמה קורא אותו עוּרִי? דבר שהיה ישן ונתעורר.

וּבוֹאִי תֵימָן — דבר שנשחטה בדרום.

ולמה קורא אותה וּבוֹאִי תֵימָן? דבר שהוא לחידוש.

אף קרייה מסייעא

אף קרייה מסייעא ליהאף קרייה מסייעא ליה — אף הפסוק מסייע לו לרבי יוסי:

זֹאת תּוֹרַת הָעֹולָה הִיא הָעֹולָה(ויקרא ו, ב) — שהקריבו בני נח.

וכדו דאתיוכדו דאתי — ועכשיו כשבאו שלמים: וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים(ויקרא ז, יא) —

אשר הקריבו ליי אין כתיב כאן, אלא אֲשֶׁר יקריבו לַיְיָ —

מיכן ולהבא.

מה מקיים רבי אלעזר

מה מקיים רבי אלעזר לקרייהלקרייה — לפסוק דרבי יוסי?

עוּרִי צָפוֹן —

לכשתעוררי גליות הנתונות לצפון, יבואו ויחנו בדרום:

הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן(ירמיה לא, ח).

לכשתעורר גוג הנתון בצפון, יבוא ויפול בדרום,

היך מה דאת אמר: וְשֹׁובַבְתִּיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן(יחזקאל לט, ב).

לכשתעורר המלך המשיח שנתון בצפון, יבוא ויבנה את בית המקדש שנתון בדרום.

הדא הוא דכתיב:

הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ(ישעיה מא, כה).

שתי רוחות לעתיד לבוא

רבי יוסי בשם רבי בנימן בר לוי:

לפי שבעולם הזה,

בזמן שרוח צפונית מנשבת — אין רוח דרומית מנשבת,

ובזמן שרוח דרומית מנשבת — אין רוח צפונית מנשבת.

אבל לעתיד לבוא, אמר הקדוש ברוך הוא:

אני מביא רוח ארגסטוסארגסטוס — רוח צפונית מערבית לעולם, שמשמשות בו שתי רוחתרוחת — רוחות.

הדא הוא דכתיב:

אֹומַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן(ישעיה מג, ו) הביהבי — תני, תנו.

למדתך תורה דרך ארץ

אמר רבי יוחנן:

למדתך תורה דרך ארץ, שאין חתן נכנס לחופה עד שתהא כלה נותנת לו רשותשתהא כלה נותנת לו רשות — שהכלה נותנת לו רשות.

הדא הוא דכתיב:

יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו,

ואחרכך: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה(שיר השירים ה, א).

תרגום לעבריתמתיב מקשה, משיב תשובה דא מה עבד לה זו (הקושיה) כיצד הוא מתרץ אותה משמיניהון מן השמנים שבהן (מן המובחרות) כמין דאמר כמי שאומר, כשיטת האומר בלא הפשט ובלא ניתוח בלא הפשטת העור ובלא חיתוך לאיברים איתפלגון נחלקו דא מסייעא ליה זו מסייעת לו אף קרייה מסייעא ליה אף הפסוק מסייע לו וכדו דאתי ועכשיו כשבאו לקרייה לפסוק ארגסטוס רוח צפונית מערבית רוחת רוחות הבי תני, תנו שתהא כלה נותנת לו רשות שהכלה נותנת לו רשות

זעַל תּוֹדָה — קרבן תודה אינו בטל

דרשת הפסוק · ״אם על תודה יקריבנו״ · לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין חוץ מן התודה, וכל התפילות חוץ מן ההודאה

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ז; מרגליות עמ׳ קפה–קפו). ״עלי אלהים״ — בכתב היד ״עלה״, ותוקן במאגרים. ״אשלם תודה לך אין כתיב״ — בכתב היד ״תודות״, ותוקן במאגרים כבמרגליות.

בכתב היד: ״מביאים תודה בית יי — זו הודאה; ׳מביאים בית יי׳ — זה קרבן תודה״; במרגליות ״…הודו את יי צבאות כי טוב וגו׳ — זו הודאה; מביאים תודה בית יי — זה קרבן תודה״. נוסח כתב היד מתפרש: ״תודה״ שבפסוק היא ההודאה, ״מביאים… בית יי״ הוא הקרבן.

ההודאה וקרבן התודה

רבי פינחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא:

לעתיד לבוא כל הקורבנות בטילין — קרבן תודה אינו בטל;

כל התפילות בטילות — הודאה אינה בטילה.

הדא הוא דכתיב:

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹומְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב(ירמיה לג, יא).

מְבִיאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ — זו הודאה;

מביאים בית יי — זה קרבן תודה.

תודות — שתים

וכן דוד אומר: עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ(תהלים נו, יג) —

אשלם תודה לך אין כתיב, אלא אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹות לָךְ —

ההודאה, וקרבן תודה.

חזֹאת הַתּוֹרָה לָעֹולָה ולַמִּנְחָה — למה שלמים באחרונה

דרשת הפסוק · ״וזאת תורת זבח השלמים״ · התעסקו בתורה ואין אתם מתייראים, והשלמים באחרונה כגרוזמיתא שיש בה מינין הרבה

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ח; מרגליות עמ׳ קפו–קפז). ״כיתות כיתות״ — בכתב היד ״כיתון״, ותוקן במאגרים. ״גרוזמיתא״ — הזי״ן הושלמה במאגרים; ״אינה באה״ ו״הרבה, אימורין״ — הושלמו במאגרים כבמרגליות. ״למזבח״ — בכתב היד ״המזבח״, ותוקן במאגרים.

״והתעסקו בתורה״ — במרגליות ״התעסקו״. ״רבי שמעון אומר: מי שהוא שלם מביא שלמים״ — כך גם במרגליות.

משל השלטון והליסטין

אמר רבי אחא:

לשלטון שנכנס למדינה, ועימו כיתות כיתות שלליסטיןשלליסטין — של שודדים.

אמר אחד לחבירו: מה דחיל הדין שליטא?אמר אחד לחבירו:… — אמר אחד לחבירו: כמה מפחיד השליט הזה! אמר לו: תהיה תעודתך (כתב האמנה שלך) טובה, ואין אתה מתירא ממנו.

אמר אחד לחבירו: כמה מפחיד השליט הזה!

אמר ליה: תהי פסטמא דילך טבא, ולית את דחיל מיניה.

אמר לו: תהיה תעודתך (כתב האמנה שלך) טובה, ואין אתה מתירא ממנו.

כך, כיון ששמעו ישראל פרשת קרבנות — נתייראו.

אמר להם משה: אל תיראו! והתעסקו בתורה, ואין אתם מתייראים מכל אלה.

הדא הוא דכתיב:

זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹולָה ולַמִּנְחָה וגו׳(ויקרא ז, לז).

למה שלמים באחרונה

למה שלמים באחרונה? שיש בה מינין הרבה.

אמר רבי סימון:

הדא גרוזמיתאגרוזמיתא — המנה האחרונה בסעודה, מעורבת ממינים הרבה אינה באה אלא באחרונה. למה? שיש בה מינין הרבה.

כך, למה שלמים באחרונה? שיש בה מינין הרבה:

אימוריןאימורין — החלבים והאיברים הנקטרים על המזבח למזבח,

חזה ושוק לכהנים,

עור ובשר לבעלים.

רבי שמעון אומר:

מי שהוא שלם — מביא שלמים.

תרגום לעבריתשלליסטין של שודדים גרוזמיתא המנה האחרונה בסעודה, מעורבת ממינים הרבה אימורין החלבים והאיברים הנקטרים על המזבח

חלק ג

חתימה

טגדול השלום — מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים

חתימה · גדול השלום: בברכות, במצוות, במסעות, בדברי הכתובים, בשמו של הקדוש ברוך הוא, במעשה בראשית ובביאת המשיח

כתב יד לונדון 340 (מאגרים, פסקה ט; מרגליות עמ׳ קפז–קצה). אחרי הפרשה במרגליות: ״סליק פרשתא״.

״שבכל המצות״ — בכתב היד ״שכל המצות״, ואחריו ״כלולות בו״ מוקף במאגרים סימני השלמה ומחיקה; תיקנתי כמרגליות ״שבכל״, כלשון ״שבכל מסעות״ שאחריו. אחרי ״אתה זקוק לעשותה״ במרגליות: ״אם לאו אי אתה זקוק לעשותה״ — חסר בכתב היד (דילוג מ״זקוק לעשותה״ לדומהו). ״בקשהו למקומך״ — כך בכתב היד ובמרגליות; במאגרים הוצע ״ממקומך״, ולא קיבלתיו.

״במחלקת… במחלקת״ — בכתב היד ״במקהלקת… במקחלות״ בתיקוני הסופר; הקו״ף המיותרת נמחקה בידי הסופר, ושאר התיקונים (חי״ת, קו״ף) במאגרים. ״הנה נא את עקרה״ — לפני ״את״ בכתב היד אל״ף, ונמחקה במאגרים. ״אבל למנוח״ — בכתב היד ״מנוח״, ותיקנתי כמרגליות, כלשון ״אבל לאברהם״ שלפניו. ״סממנים״ — בכתב היד ״סמסמים״, והסמ״ך השנייה נמחקה בידי הסופר (״סממים״); הנו״ן הושלמה במאגרים; במרגליות ״סמסמים״. ״בדיי״ (בנביאים) — היו״ד השנייה הושלמה במאגרים. המדרש קורא ״עושה שלום״ (במסורה: עשה). ״במרומיו״ — הוי״ו מסופקת בכתב היד. ״הכתובים״ (יוסף ואחיו) — בכתב היד ״התובים״, והכ״ף הושלמה במאגרים.

״רבי יוסי״ (בשעת המלחמה) — במרגליות ״רבי יוסי הגלילי״. ״לשאול״ — בכתב היד ״לשול״, והאל״ף הושלמה במאגרים.

מעשה רבי מאיר: ״דיחסל״, ״מינשם״, ״באנפיה״, ״איזילי״ — הושלמו במאגרים; ״שבתא״ (קדמייתא) — בגליון; ״דכן״ — הדל״ת מסופקת (במרגליות ״וכן״); ״רוקי״ — בכתב היד ״רוקו״, מסומן במאגרים ״כך״, ותיקנתי כמרגליות; ״אמרי״ — המ״ם מסופקת; ״אמרו לו תלמידיו״ — בכתב היד ״לתלמידיו״, והלמ״ד נמחקה בידי הסופר; ״[אמר] הקדוש ברוך הוא״ — הושלם במאגרים. במרגליות ״באנפיה״ גם בדברי השכנה.

״אמרין ליה מגירתא״ (פעמיים) — בכתב היד ״אמ׳ ליה״; נפתח ברבים, שהשכנות הן המדברות (״איתי, אנן עמך״), כבירושלמי סוטה א, ד (״אמרין לה מגירתא״).

מקבילות: ״גדול השלום… ששם שנכתב בקדושה נמחה על המים״ ושינוי דברי שרה מפני השלום — ספרי במדבר מב; מעשה רבי מאיר — ירושלמי סוטה א, ד (בשם רבי זבדיה חתניה דרבי לוי; שם רבי מאיר עושה עצמו חושש בעיניו, והאשה רוקקת בעיניו שבע פעמים).

״רבין״ (העליונים רבין) — בכתב היד ״רבון״, מסומן במאגרים ״כך״, ותיקנתי כבשורה שאחריו וכמרגליות. ״פורס שלום״ — במרגליות ״פורס סוכת שלום״. ״לעולה״ — הה״א הושלמה במאגרים. ״משמיע שלום״ — הושלם ממרגליות, שבו תלויה הראיה. המדרש קורא ״זאת תורת המנחה״ ו״וזאת תורת החטאת״ (במסורה: וזאת… זאת).

שכל הברכות כלולות בו

אמר רבי שמעון בן יוחי:

גדול שלום, שכל הברכות כלולות בו:

יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם(תהלים כט, יא).

בקש שלום ורדפהו

חזקיה אמר תרתיחזקיה אמר תרתי — חזקיה אמר שתיים (שני דברים).

חזקיה אמר:

גדול שלום, שבכל המצות כתיב:

כִּי תִרְאֶה(שמות כג, ה), כִּי תִפְגַּע(שמות כג, ד), כִּי יִקָּרֵא(דברים כב, ו) —

אם באת מצוה לידך, אתה זקוק לעשותה.

ברם הכאברם הכא — אבל כאן: בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ(תהלים לד, טו) —

בקשהו למקומך, ורדפהו ממקום אחר.

ויחן שם ישראל

חזקיה אמר חוריחזקיה אמר חורי — חזקיה אמר אחרת (דבר אחר).

חזקיה אמר:

גדול שלום, שבכל מסעות כתיב: וַיִּסְעוּ, וַיַּחֲנוּ(במדבר לג, ו) —

נוסעים במחלקת, וחונים במחלקת.

כיון שבאו לפני הר סיני — נעשו כולם חנייה אחת.

ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן, אלא וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל(שמות יט, ב).

אמר הקדוש ברוך הוא: הרי שעה שאני נותן תורה לבניי.

דברי בדיי בתורה: אברהם ושרה

בר קפרא אמר תלתבר קפרא אמר תלת — בר קפרא אמר שלוש (שלושה דברים).

בר קפרא אמר:

גדול שלום, שדיברו הכתובים דברי בדיידברי בדיי — דברים בדויים, שאינם כפי שנאמרו בתורה, בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה.

הדא הוא דכתיב:

אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן(בראשית יח, יב) —

אבל לאברהם לא אמר כן, אלא: וַאֲנִי זָקַנְתִּי(בראשית יח, יג).

דברי בדיי בנביאים: מנוח ואשתו

בר קפרא אמר חוריבר קפרא אמר חורי — בר קפרא אמר אחרת.

בר קפרא אמר:

גדול שלום, שדיברו הכתובים דברי בדיי בנביאים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו:

הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן(שופטים יג, ג) —

אבל למנוח לא אמר כן:

מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר(שופטים יג, יג) —

מכל מקום סממניםסממנים — תרופות היא צריכאהיא צריכא — היא צריכה.

העליונים צריכין שלום

בר קפרא אמר חורי.

בר קפרא אמר:

גדול שלום.

מה אם העיליונים, שאין בהן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרותתחרות — מריבה, קטטה ולא מצות ולא דבבותדבבות — איבה, שנאה ולא מחלוקת ולא עין רעה — צריכין שלום:

עֹושֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו(איוב כה, ב);

התחתונים, שיש בהן כל המידות הללו — על אחת כמה וכמה.

יוסף ואחיו

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

גדול שלום, שדברו הכתובים דברי בדיי בתורה, כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו.

הדא הוא דכתיב:

כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע(בראשית נ, יז) —

ולא אשכחנן דפקיד כלוםולא אשכחנן דפקיד כלום — ולא מצאנו שציוה (יעקב) דבר.

בשעת המלחמה

אמר רבי יוסי:

גדול שלום, שאפילו בשעת המלחמה אין פותחין אלא בשלום.

הדא הוא דכתיב:

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ(דברים כ, י).

שמו של הקדוש ברוך הוא שלום

אמר רבי יודן בר יוסף:

גדול שלום, ששמו שלהקדוש ברוך הוא נקרא שלום,

שנאמר: וַיִּקְרָא לוֹ יְיָ שָׁלוֹם(שופטים ו, כד).

אמר רבי תנחום ברבי יודן:

מיכן אסור לאדם לשאול בשלום חבירו למקום המטונףהמטונף — המלוכלך (כגון בית המרחץ ובית הכסא).

תני רבי ישמעל:

גדול השלום, ששם הגדול שנכתב בקדושה — אמר הקדוש ברוך הוא: ימחה אל המים,

בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

מעשה ברבי מאיר והאשה שיצאה לשמוע דרשתו

רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא.רבי מאיר הוה… — רבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת. הייתה שם אשה אחת יושבת ושומעת לו. האריך בדרשתו — המתינה עד שסיים מה שדרש. הלכה לביתה, מצאה את הנר כבוי. אמר לה בעלה: היכן היית? אמרה: אני יושבת ושומעת (את) הדרשן. אמר: לא כן וכן תיכנסי לכאן, עד שתלכי ותרקקי בפני הדרשן! ישבו (בלא שלום) שבת ראשונה, שבת שנייה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: עכשיו אתם כועסים? בואי, אנחנו עמך אל הדרשן.

רבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת.

הוות תמן חדא איתתא יתיבה ושמעה ליה.

הייתה שם אשה אחת יושבת ושומעת לו.

תנתה מדרשיה — אמתינת עד דיחסל מה דדריש.

האריך בדרשתו — המתינה עד שסיים מה שדרש.

אזלת לבייתא, אשכחת בוצינא טפי.

הלכה לביתה, מצאה את הנר כבוי.

אמר לה בעלה: אן הוית?

אמר לה בעלה: היכן היית?

אמרה: אנה יתיבה ושמעה דרושה.

אמרה: אני יושבת ושומעת (את) הדרשן.

אמר: לא כן דכן את עיילא להכא, עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא!

אמר: לא כן וכן תיכנסי לכאן, עד שתלכי ותרקקי בפני הדרשן!

יתיבין שבתא קדמייתא, שבתא תניינה ותליתאה.

ישבו (בלא שלום) שבת ראשונה, שבת שנייה ושלישית.

אמרין ליה מגירתא: כדו אתון צהיבין? איתי, אנן עמך לגבי דרושא.

אמרו לה שכנותיה: עכשיו אתם כועסים? בואי, אנחנו עמך אל הדרשן.

כיון דיחמא יתהון רבי מאיר, צפה ברוח הקודש.כיון דיחמא יתהון… — כיון שראה אותן רבי מאיר, צפה ברוח הקודש. אמר להן: יש מכן אשה שיודעת ללחוש לעין? אמרו לה שכנותיה: עכשיו את הולכת ורוקקת בפניו, ומותרת לבעלך. כיון שישבה לפניו, נרתעה ממנו. אמרה לו: רבי, אינני יודעת ללחוש לעין. אמר לה: רקקי בפני שבע פעמים, ואני מתרפא. רקקה בפניו שבע פעמים. אמר לה: לכי אמרי לבעליך: את אמרת פעם אחת — אני רקקתי שבע פעמים.

כיון שראה אותן רבי מאיר, צפה ברוח הקודש.

אמר להון: אית מינכון איתתא דחכימא למילחש לעיינא?

אמר להן: יש מכן אשה שיודעת ללחוש לעין?

אמרין ליה מגירתא: כדו את אזלת ורוקת באנפי, ומישתרי לבעליך.

אמרו לה שכנותיה: עכשיו את הולכת ורוקקת בפניו, ומותרת לבעלך.

כיון דיתבת קמיה, איבדלת מיניה.

כיון שישבה לפניו, נרתעה ממנו.

אמרה ליה: רבי, לית אנא חכימא למילחש עיינה.

אמרה לו: רבי, אינני יודעת ללחוש לעין.

אמר לה: רוקי באנפי שבע זימנין, ואנא מינשם.

אמר לה: רקקי בפני שבע פעמים, ואני מתרפא.

רקת באנפיה שבע זמנין.

רקקה בפניו שבע פעמים.

אמר לה: איזילי אמרי לבעליך:

אמר לה: לכי אמרי לבעליך:

אנת אמרת חדא זימנא — אנא רקת שבע זימנין.

את אמרת פעם אחת — אני רקקתי שבע פעמים.

אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזין את התורה?

לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך?לא הוה לך… — לא היה לך לומר לאחד מאיתנו ללחוש לך?

לא היה לך לומר לאחד מאיתנו ללחוש לך?

אמר להו: לא דיולא דיו — לא די לו למאיר להיות שוה לקונו?

דתני רבי ישמעאל:

גדול שלום, ששם הנכתב בקדושה — אמר הקדוש ברוך הוא: ימחה על המים,

בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

שלום בין העליונים לתחתונים

אמר רבי שמעון בן חלפותא:

גדול השלום, שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו — עשה שלום בין העיליונים לתחתונים.

ביום הראשון ברא מן העיליונים ומן התחתונים.

הדא הוא דכתיב:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א).

בשיני ברא מן העיליונים.

הדא הוא דכתיב:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם(בראשית א, ו).

בשלישי ברא מן התחתונים,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט).

ברביעי ברא מן העיליונים,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹורֹות(בראשית א, יד).

בחמישי ברא מן התחתונים,

שנאמר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם(בראשית א, כ).

בששי בא לבראות אדם. אמר:

אם אני בורא אותו מן העיליונים — הרי העיליונים רבין על התחתונים בריה אחת;

אם אני בורא אתו מן התחתונים — הרי התחתונים רבין על העיליונים בריה אחת.

מה עשה? בראו מן העיליונים ומן התחתונים.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה(בראשית ב, ז) — מן התחתונים;

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת — הרי מן העיליונים.

חותמיהן בשלום

רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:

גדול שלום, שכל הברכות טובות ונחמות שהקדוש ברוך הוא מביאן על ישראל — חותמיהן בשלום:

בקרית שמע — פורס שלוםפורס שלום — ברכת ״הפורס סוכת שלום״ בערבית;

בתפילה, מעין הברכות — עושה שלום;

בברכת כהנים — וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).

ואין לי אלא בברכות; בקורבנות מנין?

זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹולָה ולַמִּנְחָה(ויקרא ז, לז).

ואין לי אלא בכלל; בפרט מנין?

זֹאת תּוֹרַת הָעֹולָה(ויקרא ו, ב),

זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה(ויקרא ו, ז),

וזֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת(ויקרא ו, יח),

וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם(ויקרא ז, א),

וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים(ויקרא ז, יא).

ואין לי אלא בקורבנות יחיד; בקרבנות ציבור מנין?

אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ בְּמוֹעֲדֵיכֶם(במדבר כט, לט).

אין לי אלא בעולם הזה; בעולם הבא מנין?

כִּי כֹה אָמַר יְיָ הִנְנִי נֹוטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם(ישעיה סו, יב).

כשמלך המשיח בא

רבנין אמרין:

גדול שלום, שכשמלך המשיח בא — אינו פותח אלא בשלום,

שנאמר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם(ישעיה נב, ז).

תרגום לעבריתחזקיה אמר תרתי חזקיה אמר שתיים (שני דברים) ברם הכא אבל כאן חזקיה אמר חורי חזקיה אמר אחרת (דבר אחר) בר קפרא אמר תלת בר קפרא אמר שלוש (שלושה דברים) בר קפרא אמר חורי בר קפרא אמר אחרת דברי בדיי דברים בדויים, שאינם כפי שנאמרו סממנים תרופות היא צריכא היא צריכה דבבות איבה, שנאה תחרות מריבה, קטטה ולא אשכחנן דפקיד כלום ולא מצאנו שציוה (יעקב) דבר המטונף המלוכלך (כגון בית המרחץ ובית הכסא) לא דיו לא די לו פורס שלום ברכת ״הפורס סוכת שלום״ בערבית

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד לונדון, הספרייה הבריטית 340. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אשנזדמרושנזדמו
בעלל
גשוויבשווי
גקהלתגה׳
גשויברישוה שוי
דשבאו— (הוספה)
דביתךיתך
הבנישני בני
הבקדקדיבדיקדוקי
הבחוביהבאוביה
ולרבי יוסי— (הוספה)
ורבי הונא
והקריבו— (הוספה)
והעירותיהעידתי
ושמשמשותשמשמות
ותני— (הוספה)
זעליעלה
זתודהתודות
חכיתותכיתון
חגרוזמיתאגרומיתא
חאינה באה— (הוספה)
חהרבה— (הוספה)
חאימורין— (הוספה)
חלמזבחהמזבח
טשבכלשכל
טכלולות בו
טבמחלקתבמהלקת
טבמחלקתבמלות
טבדייבדי
טלמנוחמנוח
טסממניםסממים
טהכתוביםהתובים
טלשאוללשול
טדיחסלחסל
טרוקירוקו
טמינשםמינם
טבאנפיהבאנפי
טאיזיליאילי
טאמר— (הוספה)
טרביןרבון
טלעולהלעול
טמַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם— (הוספה)