מדרש
פרשת וארא
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת וארא
מדרש תנחומא
דרשה א
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ(שמות ו, ב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · למעלה מן העניין · קושי חילול השם; האבות שלא הרהרו אחר מדותיו, ומשה שאמר ״למה הרעותה״
בדפוס סימן א. ״עשרים ואחת תיבה״ — לפני ״עשרים״ כתב הסופר ו׳ ומחקה. ״הוא אומר״ — בכתב היד ״אוא״, ומאגרים מתקן. ״שדי״ (פעמיים) — הד׳ מסופקת בכתב היד. ״תחילת״ — הי׳ מסופקת, השלמת מאגרים. ״אמרת לי״ — בכתב היד ״אמרתי״, ומאגרים מתקן; כך בדפוס (״ואתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך״). ״שלא יכנס לארץ״ — לפני ״לארץ״ בכתב היד ש׳, ונמחקה במאגרים. ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל״ — בכתב היד ״הא׳״.
בדפוס: ״אמר בן עזאי כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אמר אלהים״; ״מה כתיב למעלה מן הענין וישב משה אל יי ויאמר יי למה הרעותה לעם הזה״; ״הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב״; ״במלחמת פרעה תראה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים״; ״שלא ליכנס לארץ״; ״שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ״.
מקבילות: משנה סנהדרין י, א (״והלוחש על המכה… אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו״); שמות רבה ו, ד (״אמר לו הקב״ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב…״); תנחומא בובר, וארא ה (״לא פירסמתי להם… ולך גליתי אותו, שאתה הולך לגאול את ישראל״).
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ(שמות ו, ב), וָאֵרָא(שמות ו, ג).
ילמדנו רבינו: מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו?
כך שנו רבותינו:
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס(משנה סנהדרין י, א);
והלוחש על המכה ואומר(משנה סנהדרין י, א) כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם(שמות טו, כו);
אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו(משנה סנהדרין י, א).
כמה קשה חילול השם!
אמר בן עזאי:
כביכול, לא הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עד שאמר שתי תיבות: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א).
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
אף משה לא הזכיר את השם עד שאמר עשרים ואחת תיבה,
שנאמר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה(דברים לב, א),
ואחר כך: כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא(דברים לב, ג).
תדע לך שלא גלה אותו לאבות העולם;
ולמה גלה אותו למשה? על שהלך לגאול את ישראל.
מה כתיב למעלה מן העניין?
לָמָה הֲרֵעֹותָה לָעָם הַזֶּה(שמות ה, כב).
אם יאמר אדם לגדול ממנו ״למה הרעותה״ — דבר קשה הוא אומר!
ולא עוד, אלא אמר: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה(שמות ה, כג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחיןחבל על דאבדין ולא משתכחין — חבל על אלה שאבדו ואינם נמצאים (חבל על האבות שמתו, ואין כמותם)!
הרבה פעמים נגליתי על אברהם, יצחק ויעקב באל שדי, ולא אמרתי להם ששמי יי כשם שאמרתי לך — ולא הרהרו אחר מדותיהרהרו אחר מדותי — פקפקו בדרכי, ערערו על הנהגתי.
אמרתי לאברהם: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ וגו׳(בראשית יג, יז) —
בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף;
ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליצחק: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצֹות הָאֵל(בראשית כו, ג) —
בקש מים לשתות ולא מצא,
שנאמר: וַיָּרִיבוּ רֹועֵי גְרָר עִם רֹועֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם(בראשית כו, כ);
ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליעקב: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁוכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ(בראשית כח, יג) —
בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטהקשיטה — מטבע (כנראה מטבע כסף; ״מאה קשיטה״, בראשית לג, יט);
ולא הרהר אחר מדותי.
ואתה — תחילת שליחותי אמרת לי: ״מה שמך״,
ועכשיו אתה אומר: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וגו׳!
עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה(שמות ו, א) —
במלחמת פרעה אתה רואה,
ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלך, שיעשה בהם נקמה יהושע תלמידך.
מיכן אתה למד שנטל משה את הדין שלא יכנס לארץ.
לפיכך כתיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה — שישב עליו במדת הדין;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ — במדת רחמים, שאגאל את ישראל ואכניס לארץ.
לכך כתיב: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי.
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״לכן אמר לבני ישראל״ · ״לכן״ — שבועה; ישראל לא שמעו, וכבוד למלכות
בדפוס סימן ב. ״לכן״ (״ואין לכן אלא שבועה״) — בכתב היד ״לנו״, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); בדפוס ״ואין לכן אלא שבועה״. ״אל בני ישראל״ — בכתב היד ״מני״, ומאגרים מתקן. ״פן יפגעך בדבר או בחרב״ — לשון המדרש, אינו פסוק.
בדפוס: ״הלך משה ואמר להם כך וידבר משה ולא שמעו אל משה מקצר רוח״; ״המשל אומר מן שטייא לית הנייא אלא מן קצייה״; ״היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלך שאני צריך לו לעשות בו את הדין״.
מקבילות: שמות רבה ו, ה (״המשל אומר: מן שטייא לית הנייא אלא מן קציא״).
לָכֵן אֱמֹור לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם(שמות ו, ו).
ואין לָכֵן אלא שבועה,
שנאמר: וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי(שמואל א ג, יד).
הלך משה ודבר להן כך:
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּוצֶר רוּחַ(שמות ו, ט).
חזר משה ואמר להקדוש ברוך הוא: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי(שמות ו, יב).
וַיְדַבֵּר יְיָ(שמות ו, י) — בֹּא דַבֵּר(שמות ו, יא).
המשל אומר: מן שטייא לית הנייהמן שטייא לית הנייה — מן השוטים אין תועלת, אלא מן קצייאאלא מן קצייא — אלא מן המכות (כשמכים אותם).
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם(שמות ו, יג) —
עשה אותן שוין.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: היו נהוגים בו כבודנהוגים בו כבוד — נוהגים בו כבוד, וחלקו כבוד למלכות — שאני צריך לעשות בו את הדין.
לפיכך משה אמר לו: נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים(שמות ה, ג);
״פן יפגעך בדבר או בחרב״ לא נאמר, אלא פֶּן יִפְגָּעֵנוּ —
ללמדך שנהג בו כבוד.
דרשת הפסוק · ״כי ידבר אליכם פרעה״ · הצדיקים מבקשים מופת; מטה אהרן שבלע את המטות, וחמש המכות האחרונות
בדפוס סימן ג. ״כי ידבר״ — הי׳ מסופקת בכתב היד. ״אמר לו: הנני משיב״ — הא׳ מסופקת בכתב היד. ״כל שכן״ — בכתב היד ״כ״ש״ ואחריו סימן (+) בלא השלמה. ״כשפים״ — המ״ם מסופקת בכתב היד. ״אדם כל״ (״ואילו היה עושה אדם כל אותן המטות״) — בסוגריים מרובעים במאגרים, והא׳ בגליון כתב היד. ״כיון שבאו חמש מכות״ — ״שבאו״ בגליון כתב היד. ״פרעה נעשה אלם״ — כך בכתב היד; בדפוס ״נעשה מטה״. ״מה זה בידיך״ — בפסוק (שמות ד, ב) ״מזה בידך״ (קרי: מה זה).
בדפוס: ״קרא לנערים ולתינוקות בני חמש בני ארבע שנים״; ״אלא אחר שנעשה מטה״; ״היו יותר מעשרה חבילות ועומדין ובלען מטה אהרן ולא נעבה יותר ממה שהיה״; ״כשהיה משה נכנס מיד פרעה נעשה מטה״; ״אמר הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל״.
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה(שמות ז, ט) —
יפה אומר לכם.
את מוצא בנח: לאחר שהצילו מן המבול, אמר לו: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל(בראשית ט, טו).
אמר לו: תן לי אות.
אמר לו: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן(בראשית ט, יג).
חזקיה — כשחלה, שלח הקדוש ברוך הוא ישעיה, ואמר לו: כֹּה אָמַר יְיָ, הִנְנִי רֹופֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְיָ(מלכים ב כ, ה).
אמר לו: מה אות?
אמר לו: הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת(ישעיה לח, ח).
וכך נאמר ליהושע הכהן הגדול,
שנאמר: שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה(זכריה ג, ח).
הצדיקים מבקשים מופת — כל שכן פרעה הרשע!
הוי כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת.
מיד וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ, וַיְהִי לְתַנִּין(שמות ז, י).
אמר פרעה: כך כחו של אלהיכם? מיכן יוצאין כשפים לכל העולם!
וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה(שמות ז, יא) —
קרא לנערים ולתינוקות, בני ארבע בני חמש שנים,
וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ(שמות ז, יב).
לכך כתב גַּם פַּרְעֹה — שלא קרא תחלה לחכמים ולמכשפים.
אמרו רבותינו:
נס גדול נעשה במטה:
שאילולי בלע תנין את התנינין — כך דרך התנינים לבלוע זה את זה;
אלא נעשה מטה, ואחרכך בלען,
דכתיב: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּותָם.
ואילו היה עושה אדם כל אותן המטות שהשליכו ונעשו תנינים חבילותחבילות — צרורות, אגודות — היה עושה עשרה עומריןעומרין — עומרים, אלומות;
ובלען מטה אהרן, ולא היה עבה יותר ממה שהיה.
כשראה פרעה כך, תמה ואמר: אם יאמר למטה ״בלע לפרעה ולכסאו״ — הוא בולע!
הוא הסימן שאמר למשה בסנה,
שאמר לו: מַה זֶּה בידיך(שמות ד, ב), הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה(שמות ד, ג) —
זה פרעה, שנדמה לנחש,
שנאמר: יִפְקֹד יְיָ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וגו׳(ישעיה כז, א).
כשהיה משה יוצא מאת פרעה, היה אומר אותו רשע: אם יבא אלי בן עמרם — אני הורגו, אני צולבוצולבו — תולה אותו על צלב, אני שורפו!
כשהיה נכנס משה — מיד פרעה נעשה אלם.
וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה(שמות ז, יג) —
בחמש המכות הראשונות אין כתיב בהן אלא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה.
כיון שבאו חמש מכות ולא שלח,
אמר הקדוש ברוך הוא: אם רצה לשלח — איני מקבל;
שכך כתיב בחמש מכות האחרונות: וַיְחַזֵּק יְיָ אֶת לֵב פַּרְעֹה(שמות ט, יב).
והיה משה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים:
וְתִגְזַר אֹומֶר וְיָקׇם לָךְ(איוב כב, כח).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | הוא | אוא |
| א | י | — (הוספה) |
| א | אמרת | אמרתי |
| ב | לכן | לנו |
| ב | בני | מני |
| ג | אדם כל | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ב
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין(שמות ז, ט)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק; רבי חנינא בן דוסא והחורור; המלכות נמשלה לנחש
בדפוס סימן ד. ״חורור״ — כך בכתב היד בכל המעשה; בדפוס ״ערוד״. ״על חורו״ — בגליון כתב היד, תחת ״חורור״ שמחק הסופר. ״לחורור״ — אחרי הח׳ בכתב היד גרש שנמחק. ״הקדוש ברוך הוא״ (״לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה״) — הגרש בגליון כתב היד. ״ואמרת״ — הר׳ מסופקת בכתב היד. ״עד שמשה בסנה״ — בגליון כתב היד, תחת ״ששמח״ שמחק הסופר.
״רבי יהושע בן לוי״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אמר רבי יהושע בן פזי״. ״רבי אומר״ — כך בכתב היד; בדפוס ״ד״א״.
בדפוס: ״ומצאו אותו ערוד מת מושלך״; ״ויי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא״; ״להקיש כריכת נחש למלכות מצרים״; ובסוף: ״לפיכך עשה מקלו נחש כלומר שפרעה הרשע כשם שהנחש מעוקם כך פרעה יתעקם״.
מקבילות: משנה ברכות ה, א; תוספתא ברכות ג, כ; בבלי ברכות פרק ה, לג ע״א (״אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא״).
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה(שמות ז, ט).
ילמדינו רבינו: מי שעמד להתפלל, ובא הנחש ונשכו — מהו שיפסיק?
כך שנו רבותינו:
העומד בתפלה — אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק(משנה ברכות ה, א).
מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהיה עומד ומתפלל.
בא חורורחורור — ערוד, מין נחש (או לטאה ארסית) ונשכו.
ברחו התלמידים.
אחר שעה באו, ומצאו אותו חורור מת, מושלך על חורו.
אמרו לו: וי לו לאדם שנשכו חורור, וי לחורור שנשך רבי חנינא בן דוסא!
ומה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות?
אמר רבי יהושע בן לוי:
דכתיב: קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ(ירמיה מו, כב) —
מה הנחש מלחשמלחש — לוחש (כנחש), מלשין בסתר והורג — אף המלכות מלחשת והורגת את האדם:
הוא נתון בבית האסורים — מלחש עליו והורגו.
רבי אומר:
מה ראו להקיש מלכות לנחש?
מה הנחש הולך מעוקם — אף המלכות מעקמת דרכיה.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שהנחש מעוקם — כך פרעה הרשע מעוקם;
כשבא להתעקם — וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ,
ותלה את המטה כנגדו —
כלומר: מזה אתה לוקה.
מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית(ישעיה מו, י) —
עד שמשה בסנה, הראה לו הקדוש ברוך הוא היאך פרעה עתיד להתעקם.
לפיכך כתיב ״מזה״.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ג
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ(שמות ו, ב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · עסקים משכחים תלמוד; שלמה שהרבה נשים, ומשה לפני פרעה: ״מי יי״
כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת־לֵב מַתָּנָה(קהלת ז, ז)
בדפוס סימן ה. ״בדברים הרבה״ — ״בדברים״ בגליון כתב היד. ״וכסף [ו]זהב״ — בכתב היד חסר לפני ״זהב״ (מקום פגום), והז׳ מסופקת. ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמותו״ — בכתב היד ״אלמ׳״, ומאגרים מתקן. ״אמר להם״ (״אמר להם: הרי קראתי״) — הל׳ השלמת מאגרים. ״ראה״ — כפול בכתב היד, והסופר מחק את השני. ״ובינת״ — אחרי הנו״ן בכתב היד י׳, ונמחקה במאגרים. ״ואבדת״ — בפסוק (ישעיה כט, יד) ״ואבדה״. ״חמישים״ — המ׳ מסופקת בכתב היד. ״מחר״ — הר׳ מסופקת, השלמת מאגרים. ״למהר״ — בכתב היד ״למחר״, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); בפסוק (שמות יב, לג) ״למהר לשלחם״. ״שלחנו אליך לאמר״ — בפסוק (שמות ז, טז) ״שלחני אליך לאמר״. ״פן ישיב״ — בפסוק (דברים יז, טז) ״ולא ישיב״.
״רבי אחא בר אבא״ — כך בכתב היד; בדפוס ״אמר רבי חייא בר אבא״. ״רבי לוי״ (״באותה שעה הוציא דיפתרא״) — כך בכתב היד ובדפוס; בבובר ״אמר רבי יהושע בן לוי״.
בדפוס: ״נוח לו לשלמה אלו היה גורף ביבין ואל יכתב עליו הפסוק זה״; ״ומה הן דברים״; ״אמר לה הקדוש ברוך הוא שלמה ואלף כיוצא בו אובדין מן העולם ואות אחת ממך אינה בטלה לעולם״; ״אף משה רבינו עסק שנתעסק טלטל אותו״; ״שיהיה קוזמוקרטור על כל המלכים״; ״אמר להם הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלהיכם״; ״רומחו לפיד״; ״מי עולה בגי׳ חמשים״; ״דבר אחר מי סרס מי ים סוף עתיד להודיעך מי יי״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא ב–ג; שמות רבה ו, ב (״אמר רבי יהושע בן לוי: ס׳ הלכות למדני ר״י בן פדייה בחרישת הקבר, וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור״); ה, יד (יום קוזמוקרטור; ״כמה לקו באצבע — עשר מכות, חשוב חמשה אצבעות שביד הגדולה…״).
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, ב).
זה שאמר הכתוב:
כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה(קהלת ז, ז).
כשחכם מתעסק בדברים הרבה — מערבבין אותו מן החכמה.
וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה — מן התורה שניתנה בלבו של האדם.
כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם — חכם המתעסק בצרכי צבור, משכחין תלמודו.
אמר רבי יהושע בן לוי:
ששים הלכות למדני רבי יהודה בן פדיה בחרישת הקבר, וכולם נשתכחו ממני, בשביל שהייתי בצורכי צבור.
הוי כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם.
עשק שנתעסק שלמה בדברים בטלים — הטעוהו,
שנאמר: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים(מלכים א יא, ד).
אמר רבי חייא בר אבא:
נוח לו לשלמה אילו היה ביבןביבן — ביבים, תעלות שופכין (״אילו היה ביבן״ — מנקה ביבים), ולא יכתוב הפסוק הזה!
ומי גרם לו? שנתעסק בדברים שלא היה לו צורך בהם.
ומה הם דברים?
דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יקא הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻוכָל(משלי ל, א).
למה נקרא ״אגור״? שאגרשאגר — שאסף, שצבר את התורה ואת החכמה;
״בן יקא״ — שהקיאה.
נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל — שהיה אומר: אתי אל, ואוכל.
הכתיב הקדוש ברוך הוא בתורה:
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד(דברים יז, יז),
ולֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים פן יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה וגו׳(דברים יז, טז);
לְאִיתִיאֵל וְאֻוכָל — אני מרבה, ולא אסור לבבי; אני ארבה סוסים, ולא אשיב את העם.
תני רבי שמעון בן יוחאי:
עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני המקום,
ואמר: רבון העולמים, עקרני שלמה, עשאני פלסתרפלסתר — מזויף, שקרי!
כתבת: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, ולֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ —
וכתיב: וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻורְוֺת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים(מלכים א ה, ו);
ונשים הרבה: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת(מלכים א יא, ג);
והרבה כסף וזהב, שנאמר: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים(מלכים א י, כז).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמותו אובדים מן העולם — ואות אחד ממך אינו בטל לעולם.
מי גרם לו? על שנתעסק בדברים שלא היה לו צורך בהם.
הוי כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם.
ואל תאמר שלמה בלבד, אלא אף משה רבינו עליו השלום — עסק שנתעסק טילטל אותו.
אימתי? כשהלך אצל פרעה.
מה כתיב שם?
וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן(שמות ה, א).
אמר רבי אחא בר אבא:
יום פרוזבטיאפרוזבטיא — קבלת השגרירים (יום שהמלכים שולחים צירים ומנחות) של פרעה היה,
והיו כל המלכים באין ומעטרין אותו, שהיה קוזמוקרטורקוזמוקרטור — שליט העולם על כל המלכים.
משיעטרו אותו — היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטריןפלטרין — ארמון של פרעה.
נכנסו משרתיו אליו ואמרו לו: שני זקנים עומדים בפתח.
אמר להם: יש בידם עטרות?
אמרו לו: לאו.
אמר להם: באחרונה יכנסו.
נמצאו עומדים.
אמר להם: מה אתם מבקשים?
אמר לו: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נקרה עָלֵינוּ(שמות ה, ג),
שלחנו אֵלֶיךָ לֵאמֹר(שמות ז, טז):
שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.
אמר להם: מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ(שמות ה, ב)?
לא היה יודע לשלח לי עטרה? אלא בדברים אתם באים?
לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ!
אמר רבי לוי:
באותה שעה הוציא דיפתראדיפתרא — מגילת עור, רשימה של אלוהות, התחיל קורא: אלהי אדום, אלהי מואב, אלהי צידון.
אמר להם: הרי קראתי, ואין שם שמו של אלהיכם!
אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לכהן שהיה לו עבד שוטה.
יצא הכהן חוץ למדינה.
הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות.
התחיל צווח לבני אדם העומדים שם: לא ראיתם בכאן רבי?
אמרו לו: רבך לאו כהן הוא?
אמר להן: הן.
אמרו לו: שוטה! ומי ראה כהן בבית הקברות?
כך אמר לו משה ואהרן לפרעה: שוטה! אלוהות אלו שאתה אומר — מתים הם;
אבל יי אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם(ירמיה י, י).
אמר להן: בחור הוא? זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות לכד? כמה מדינות כבש? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות?
אמרו לו: אלהינו — כח גבורתו מלא עולם;
הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולמים;
והוא יצרך, ונתן בך רוח חיים.
אמר להם: ומה מעשיו?
אמרו לו:
נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹוסֵד אָרֶץ(ישעיה נא, יג);
קולו חוצב להבות אש;
מפרק הרים ומשבר סלעים;
קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפידים, מגנו עננים, חרבו ברק;
יוצר הרים וגבעות;
מכסה שמים בעבים;
מוריד גשמים וטללים;
מפריח דשאים ומדשן פירות;
ועונה חיות;
צר את העובר במעי אמו, ומוציאו לאויר העולם;
מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין(דניאל ב, כא).
אמר להם: מתחלה שקר אתם מדברים! שאני הוא אדון העולם,
אני בראתי עצמי ואת נילוס,
שנאמר: לִי יְאֹורִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִינִי(יחזקאל כט, ג).
באותה שעה קיבץ כל חכמי מצרים.
אמר להם: שמעתם שמעו של אלהיהם של אלו?
אמרו לו: שמענו שבן חכמים הוא, בן מלכי קדם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמכם קראתם חכמים, ולי ״בן חכמים״?
חייכם, אני מאבד חכמתכם ובינתכם,
שנאמר: חַכְמֵי יֹועֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם(ישעיה יט, יא).
ראה מה כתיב אחריו:
ואבדת חׇכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹונָיו תִּסְתַּתָּר(ישעיה כט, יד).
השיבם: איני יודע מה אתם אומרים — מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מִי יְיָ אמרת — ״מי״ אתה לוקה:
מ׳ — ארבעים, י׳ — עשרה, הרי חמשים:
חמשים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים.
מהו וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻומִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא(שמות ח, טו),
ועל הים מהו אומר: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹולָה(שמות יד, לא).
כמה לקו באצבע? עשר מכות.
חשוב חמש אצבעותיו שביד הגדולה — לכל אחד ואחד עשר: הרי חמישים.
דבר אחר:
״מי״ — סרססרס — הפוך את סדר האותיות ״מי״: ים.
ים מודיעך יי.
מִי יְיָ? חייך, מפיך תאמר: יְיָ הַצַּדִּיק וגו׳(שמות ט, כז).
אתה אמרת: לֹא אֲשַׁלֵּחַ —
מחר בידך תאחוז כל אחד ואחד, ותאמר: לכו לשלום,
גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ וגו׳(שמות יב, לב).
וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם(שמות יב, לג) — ביד חזקה;
לְמַהֵר.
לכך נאמר: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה(שמות יג, יז).
חלק ב
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו״ · נרפים אתם; מגילות של שבת; דתן ואבירם, והשה שבין הרועה והזאב
בדפוס סימן ו. ״משתעשעים״ — בכתב היד המלה נחלקת בסוף שורה. ״כיון״ — הו׳ מסופקת בכתב היד. ״לפיכך״ — הי׳ השלמת מאגרים. ״והעכרתם״ — הכ׳ מסופקת בכתב היד. ״תוסיפון״ — בפסוק (שמות ה, ז) ״תאספון״. ״ויאמר יי למה הרעותה״ — בפסוק (שמות ה, כב) ״ויאמר אדני״.
״עתה תראה — כולה דכתיבא בריש פרשתא״ — הסופר מפנה אל ראש הפרשה ולא העתיק; ההמשך הושלם ב־[ ] מסעיף א, מ״אשר אעשה לפרעה״ עד ״וארא אל אברהם״. גם הדפוס מקצר: ״א״ל עתה תראה וכו׳ (כדכתבתי בריש הפרשה סימן א׳)״.
בדפוס: ״ובשביל כך הקשה כנגדו חזרו ואמרו ליה יי אלהי העברים נקרה עלינו״; ״ישתחקו עצמותיכם״; ״אתה למה ודבריכם למה כביכול דייכם לכו לסבלותיכם״; ״אל יהיו משתעשעין כלומר ואל יהון נפישים״; ״היה מצרי רואהו בתוך שדהו מבריחו ומשבר את שוקיו״; ״אמר לו משל נאמר למה אנו דומין״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא ד (״שבטו של לוי היה פנוי לטרגיה במצרים״ — בשם רבי יהודה הלוי); שמות רבה ה, טז (״אריב״ל שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך״), יח (״אמר רשב״י: התחיל מחרק עליהם שיניו״).
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נקרה עָלֵינוּ(שמות ה, ג).
אמרו משה ואהרן: תאמר — שמא שיננושיננו — שינינו לו את הלשון, ואמרנו לו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ה, א),
ובשביל כך הקשה כנגדינו?
חזרו ואמרו: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נקרה עָלֵינוּ.
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ(שמות ה, ה).
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
מה עשה להם?
התחיל מחרקמחרק — חורק עליהם שיניו, ואמר: נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים(שמות ה, יז) —
לשון טינוףטינוף — לכלוך, גנאי הוא: ישחקו עצמותיו;
קדשים אתם, קדשים?
עַל כֵּן אַתֶּם אֹומְרִים!
אמר רבי יהושע בן לוי:
שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך.
אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים — אתם אומרים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ(שמות ה, ח).
אמר להם: לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו וגו׳(שמות ה, ד).
מהו לָמָּה?
אתם ״למה״, ודבריכם ״למה״, כביכול!
דייך — לְכוּ לְסִבְלֹותֵיכֶם.
תִּכְבַּד הָעֲבֹודָה וגו׳(שמות ה, ט).
מהו וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר?
שהיה בידן מגילות, שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גאלן.
אמר להם פרעה: אַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר — אל יהו משתעשעים, ואל יהו נפושיןנפושין — נחים, נופשים,
שנאמר: וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּוגְשִׂים בָּעָם(שמות ה, ו),
לֹא תוסיפון לָתֵת תֶּבֶן לָעָם(שמות ה, ז).
וַיָּפֶץ הָעָם וגו׳(שמות ה, יב) —
מפני שהוא כתמרין.
אמר הקדוש ברוך הוא: מחר אנכי מביא עליכם מכות, והן אומרים: פרעה חוטא ואנו לוקין!
כיון שישראל לוקין — יוצאין להביא קש ולעשותו תבן;
היה המצרי רואהו בתוך שדהו, ומשבר את שוקיו.
לפיכך וַיָּפֶץ הָעָם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים(שמות ה, כ) —
זה דתן ואבירם,
שכתוב בהן: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים(במדבר טז, כז).
התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן,
ואמרו להם: יֵרֶא יְיָ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּוט וגו׳(שמות ה, כא)!
אמרו להם: ראו ישראל היאך עשויים מן המכות!
ריח היה ביד המצריים שאנו נגאלים; ועכשיו באתם והעכרתם אותו הריח:
אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵחֵינוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.
אמר רבי יהודה הלוי בר שלום:
אמרו לו: נאמר לך למה אנו דומין?
לשה שבא הזאב ליטול אותה מן העדר;
רץ הרועה אחריה להצילה מפי הזאב;
בין הרועה והזאב — נבקע השה.
כך אמרו ישראל למשה: מבינך לבין פרעה — אנו מתים!
וַיָּשׇׁב מֹשֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר יי לָמָה הֲרֵעֹותָה(שמות ה, כב).
ואם תאמר: מה איכפת לך?
אם כן, לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי,
וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ(שמות ה, כג)?
שמך — חיים ורפואה לכל באי עולם; ובשמך הֵרַע לָעָם הַזֶּה!
מה יעשו אותן הנתונין בתוך הדימוסהדימוס — בית הסוהר?
אמר לו: עַתָּה תִרְאֶה(שמות ו, א) —
כולה דכתיבא בריש פרשתאכולה דכתיבא בריש פרשתא — כולה כמו שכתובה בראש הפרשה:
אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה — במלחמת פרעה אתה רואה,
ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלך, שיעשה בהם נקמה יהושע תלמידך.
מיכן אתה למד שנטל משה את הדין שלא יכנס לארץ.
לפיכך כתיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, ב) — שישב עליו במדת הדין;
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ — במדת רחמים, שאגאל את ישראל ואכניס לארץ.
~ לכך כתיב: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי(שמות ו, ג).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ה | וְ | — (הוספה) |
| ה | אמר | אלמ׳ |
| ה | ל | — (הוספה) |
| ה | ר | — (הוספה) |
| ה | למהר | למחר |
| ו | י | — (הוספה) |
| ו | אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה — במלחמת פרעה אתה רואה, | — (הוספה) |
| ו | ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלך, שיעשה בהם נקמה יהושע תלמידך. | — (הוספה) |
| ו | מיכן אתה למד שנטל משה את הדין שלא יכנס לארץ. | — (הוספה) |
| ו | לפיכך כתיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה(שמות ו, ב) — שישב עליו במדת הדין; | — (הוספה) |
| ו | וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ — במדת רחמים, שאגאל את ישראל ואכניס לארץ. | — (הוספה) |
| ו | ~ לכך כתיב: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי(שמות ו, ג). | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212; ההשלמה בסוף ו — מסעיף א של כתב היד |
מדרש תנחומא
דרשה ד
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ(שמות ז, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · שלמה מכניס את הארון, השערים מבקשים לקוץ את ראשו — ״מי הוא זה מלך הכבוד״
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, ז)
בדפוס סימן ז. ״ויאמר אלהים אל משה״ — כך בכתב היד; בפסוק (שמות ז, א) ״ויאמר יי אל משה״. ״לפתח״ — הפ׳ השלמת מאגרים. ״החייתני״ — בפסוק (תהלים ל, ד) ״חייתני״. ״את העולה ואת השלמים״ — בפסוק (דברי הימים ב ז, א) ״העלה והזבחים״. ״כך שככו״ — בכתב היד ״שכחו״, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); בדפוס ״מיד שקטו״. ״בקשו לקוץ [ראשו]״ — בכתב היד סימן (+) בלא השלמה; הושלם כדפוס (״בקשו לרוץ ראשו ולהמיתו״). לפני ״כך״ בכתב היד ״כן״, ונמחק במאגרים.
בדפוס: ״עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו״; ״התחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר יי אלהים אל תשב פני משיחך״; ״הלך והביא ארונו של דוד אביו״; ״באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא ו; שמות רבה ח, א (״שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים״); בבלי שבת פרק ב, ל ע״א (״בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה״, ואחר כך ״שאו שערים ראשיכם״).
וַיֹּאמֶר אלהים אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).
כתוב: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם(תהלים כד, ז).
שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדש הקדשים.
עשה ארון של עשר אמות, והכניס את הארון הראשון לתוכו, ונשא אותו.
כיון שהגיע לפתח בית המקדש — היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות;
ואין עשר אמות יכולות ליכנס לתוך עשר אמות;
ועוד, שהיו טעונים בו.
כיון שבאו להכניסו — לא היה יכול.
עמד שלמה והיה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות.
התחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא.
מה עשה שלמה?
אמרו רבותינו:
הלך והביא ארונו של דוד, והיה מתפלל ואומר: יְיָ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ(דברי הימים ב ו, מב).
אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו:
באותה שעה חיה דוד.
והכל ממך לדרוש,
שכן דוד אומר: יְיָ הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי החייתני מִיׇּרְדִי בוֹר(תהלים ל, ד).
והיה שלמה אומר: רבונו של עולם, עשה בזכותו של זה:
זׇכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ.
מיד נענה,
שנאמר: יְיָ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
מה כתיב אחריו?
וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מן השמים וַתֹּאכַל(דברי הימים ב ז, א) את העולה ואת השלמים וּכְבוֹד יְיָ מָלֵא אֶת הַבָּיִת.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶינָה(קהלת ד, ב).
התחיל שלמה אומר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
באותה שעה בקשו השערים לירד ולקוץ את ראשו — שהיו סבורין שעל נפשו הוא אומר מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
אמרו לו: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י)?
אמר להם: יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.
כיון שאמר להם כך — שככו;
אילולי כן — בקשו לקוץ ראשו ולהמיתו.
פתיחתא שנייה · מלך שחולק כבוד ליראיו: כסאו, סוסו, שרביטו, עטרתו, לבושו ושמו
מִי־הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה(תהלים כד, י)
בדפוס סימן ח. ״מלך מלכי המלכים״ — בכתב היד ״מלכי מלכי״, ומאגרים מתקן. ״הכבוד״ — הב׳ מסופקת בכתב היד. ״ובסערה״ — בפסוק (נחום א, ג) ״ובשערה״; ״בשערה״ (אליהו) — בפסוק (מלכים ב ב, יא) ״בסערה״: כתב היד הפך את הכתיב בשני הפסוקים. ״תשית לראשו כתם פז״ — בפסוק (תהלים כא, ד) ״עטרת פז״.
בדפוס: ״והקב״ה הרכיב אליהו על סוסו״; ״וכתוב בו תשית לראשו עטרת פז״; ״מהו לבושו עוז שנאמר לבש יי עוז״; ״ואם נקרא בשמו ממיתין״; ״שהוא חולק מכבודו ליראיו״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא ז; שמות רבה ח, א (״למה קרא להקב״ה מלך הכבוד — שהוא חולק כבוד ליראיו; כיצד: מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו…״); תנחומא, נשא ל (״מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו״…).
דבר אחר:
מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד(תהלים כד, י) —
זה המלך מלך מלכי המלכים, שהוא חולק כבוד ליריאיו;
לכך כתיב הַכָּבוֹד.
כאי זה צד?
מלך בשר ודם — אין יושבין על כסאו;
והקדוש ברוך הוא הושיב לשלמה על כסאו,
שנאמר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִד אָבִיו וַיַּצְלַח(דברי הימים א כט, כג).
מלך בשר ודם — אין רוכבין על סוסו;
והקדוש ברוך הוא הרכיב לאליהו על סוסו.
ומהו סוסו של הקדוש ברוך הוא? סופה וסערה,
שנאמר: יְיָ בְּסוּפָה ובסערה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו(נחום א, ג);
וכתיב באליהו: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בשערה הַשָּׁמָיִם(מלכים ב ב, יא).
מלך בשר ודם — אין משתמשין בשרביטו;
והקדוש ברוך הוא מסר שרביטו למשה,
שנאמר: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ(שמות ד, כ).
מלך בשר ודם — אין לובשין עטרת שלו;
והקדוש ברוך הוא עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח.
ומהו עטרה של הקדוש ברוך הוא? כתם פז,
שנאמר: רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז(שיר השירים ה, יא);
וכתיב בו: תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ כתם פָּז(תהלים כא, ד).
מלך בשר ודם — אין לובשין לבושו;
וישראל לובשין לבושו של הקדוש ברוך הוא.
ומהו לבושו? עוז,
שנאמר: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹוז(ישעיה נא, ט);
ונתנו לישראל: יְיָ עֹוז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם(תהלים כט, יא).
מלך בשר ודם — אין נקראין בשמו, קיסר אגוסטאקיסר אגוסטא — קיסר אוגוסטוס, תואר הקיסר; ואם נקרא בשמו — ממיתין אותו;
והקדוש ברוך הוא קרא שמו למשה,
שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה(שמות ז, א).
הוי יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה — שהוא חולק כבוד ליריאיו.
חלק ב
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״ראה נתתיך אלהים לפרעה״ · חירם, נבוכדנצר, יואש ופרעה; הקדוש ברוך הוא עושה את הגאותנין שחץ, והמטה שעליו עשר המכות
בדפוס סימן ט. ״ואתה עשיתני״ — כך בכתב היד; בפסוק (יחזקאל כט, ג) ובדפוס ״ואני עשיתני״. ״דכתיב״ (חירם) — הת׳ מסופקת בכתב היד. ״אמר לו״, ״אך״ (נבוכדנצר) — בכתב היד ״אלמ׳״, ״אלך״, ומאגרים מתקן. ״ליה״ — הי׳ השלמת מאגרים; בפסוק (דניאל ד, כב) ״לך״. ״אותו״ — הו׳ מסופקת בכתב היד. ״שהוא היה מלך״ — לפני ״מלך״ כתב הסופר ״יודע״ ומחקו. ״במחלולאים״ — בפסוק (דברי הימים ב כד, כה) ״במחליים״; ״צבאיו״ — בפסוק ״עבדיו״; ״עזבו אותו״ — בפסוק ״כי עזבו אתו״. ״ראה נתתיך״ (״אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ראה״) — בגליון כתב היד. ״הגאותנין״ — הו׳ השלמת מאגרים. ״שחץ שלגאותנין לכל הבריות״ — בגליון כתב היד, תחת ״של גאות על כל״ שמחק הסופר. ״בטקסין הזה״ — בגליון כתב היד, והב׳ מסופקת. ״תקח בידיך״ — בפסוק (שמות ד, יז) ״בידך״. ״ושמונים״ (סנחריב) — בפסוק (מלכים ב יט, לה) ״מאה שמונים״.
בדפוס: ״פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים ואלו הן״; ״מהו וישתחוו למלך שעשאוהו אלוה״; ״אל תהא קורא שפטים אלא שפוטים״; ״מהו הפרע שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה״; ״אלא אמר רבי ברכיה אלו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות״; ״אמר רבי יהודה המטה משקל ארבעים סאה היה״; ״ומראה שבחן לבריות״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא ח (״לך ופרע ממנו… אמר ר׳ יהודה בר אמי: המטה משקל ארבעים סאה היה בו, ושל סנפירינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו״); שמות רבה ח, ב–ג.
רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים(שמות ז, א).
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: פרעה הרשע עשה עצמו אלוה —
הודיעו שאינו כלום; הריני עושה אותך עליו אלוה.
ומניין שעשה עצמו אלוה?
שנאמר: לִי יְאֹורִי ואתה עֲשִׂיתִנִי(יחזקאל כט, ג).
לפיכך יראה אותך, ויאמר שזה אלוה.
פרעה — אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים:
חירם, ונבוכדנצר, ויואש, ופרעה.
חירם מניין?
דכתיב: בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר יי אלהים יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים(יחזקאל כח, ב).
ומנין שנבעל כנשים?
שנאמר: גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיׇפְיֶךָ שִׁיחַתָּ חׇכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ(יחזקאל כח, יז) —
״לרעוה בך״: יעבדון רעותהון בךיעבדון רעותהון בך — יעשו בך את רצונם.
נבוכדנצר עשה עצמו אלוה,
דכתיב: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳותֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן(ישעיה יד, יד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר(ישעיה יד, טו).
מה עשה לו?
הגלהו למדבר עד שהוא במלכותו, והאכילו עשב כבהמה,
שנאמר: וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין(דניאל ד, כב) ליה יְטַעֲמוּן, וְעִם עֲרָדַיָּא מְדֹורֵיהּ(דניאל ה, כא).
והיו בהמות וחיות רואין אותו בדמות בהמה, והולכין ובועלין אותו,
שנאמר: וְשֹׁוד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן(חבקוק ב, יז) —
כענין שנאמר: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם(דברים ז, ג).
ועל כל זאת: וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַיהּ(דניאל ז, ד) —
שהוא יודע שהיה מלך על כל העולם, והיום נבעל לחיות ולבהמות.
וכתב ביה: וְלִקְצָת יוֹמַיָּא אנא נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵית וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב ולעלאה בָּרְכֵת וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵית וְהַדְּרֵת דִּי שׇׁולְטָנֵיהּ שׇׁלְטָן עָלַם וּמַלְכוּתֵיהּ עִם דָּר וְדָר(דניאל ד, לא).
יואש מניין שעשה עצמו אלוה?
דכתיב: וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע הכהן בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ(דברי הימים ב כד, יז) —
שעשאוהו אלוה.
אמרו לו: אילולי שאתה אלוה — לא יצאת לאחר שבע שנים מבית קדש הקדשים!
אמר להם: כך הוא.
וקבל על עצמו לעשות אלוה.
ומניין שנבעל כנשים?
דכתיב: וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כׇּל שָׂרֵי עם מֵעָם(דברי הימים ב כד, כג),
כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ(דברי הימים ב כד, כד),
וַיְיָ נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹוב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵי אבתם, ועם יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים —
אל תהי קורא אלא ״שפוטים״.
וכתיב: וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ(דברי הימים ב כד, כה) עזבו אותו במחלולאים רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו צבאיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻוהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻוהוּ בְּעִיר דָּוִד וְלֹא קְבָרֻוהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים.
פרעה מנין שנבעל כנשים?
שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי נֹותֵן אֶת פַּרְעֹה הפרע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹויְבָיו(ירמיה מד, ל).
מהו ״הפרע״? שהיה זכר, ופרע עצמו לנקבה.
״הפרע״ — כדאמר: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה(במדבר ה, יח).
וכן הנביא אומר: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים(ישעיה יט, טז).
ומי גרם לו? על שאמר: אֲנִי עֲשִׂיתִינִי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה —
כִּי גָבֹוהַּ מֵעַל גָּבֹוהַּ שֹׁומֵר וּגְבֹוהִים עֲלֵיהֶם(קהלת ה, ז).
אמר לו: נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה —
לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה שחץשחץ — גאווה; ״עשה מהן שחץ״ — עשאם מופת (ללעג) לבריות בעולם, על שהגביה עצמו,
שנאמר: אֵת כׇּל גָּבֹוהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל בְּנֵי שָׁחַץ(איוב מא, כו).
וכי גבוה רואה, והשפל אינו רואה?
והא כתיב: עֵינֵי יְיָ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכׇל הָאָרֶץ(זכריה ד, י)!
אלא אמר רבי ברכיה:
אלו הגאותניןהגאותנין — הגאוותנים, המתגאים, שעושין עצמן אלוהות — הקדוש ברוך הוא עושה מהן שחצין בעולם.
כגון נבוכדנצר:
וּמִן בְּנֵי אינשא שרא ולבביה עִם חֵיוְתָא שַׁוִּי וְעִם עדריא מדורי עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יטעמוניה וּמִטַּל שְׁמַיָּא גשמי יִצְטַבַּע עַד דִּי יְדַע דישליט עילאה בְּמַלְכוּת אינשא וּלְמַן דִּי יצבא יתננה.
וכן סנחריב — נתגאה ונעשה שחץ בעולם,
שנאמר: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה ושְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר והמה כֻולָּם פְּגָרִים מֵתִים(מלכים ב יט, לה).
לכך כתב אֵת כׇּל גָּבֹוהַּ יִרְאֶה — שהקדוש ברוך הוא מראה שחץ שלגאותנין לכל הבריות.
אמר הקדוש ברוך הוא: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְיָ הֲלא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְיָ(ירמיה כג, כד).
אמר רבי בנימן:
אם ישב אדם בזוית בית ויעסוק בתורה — אני מראהו לבריות;
ביותר אם יטמין אדם עצמו לעבור עבירה — שאני מראהו לבריות,
שנאמר: אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים.
מהו אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא?
אמר רבי חמא בר חנינא:
אני ממלא ממנו את העליונים והתחתונים, ומראה שחץ לבריות.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה —
לך והפרע ממנו, והבא עליו עשר מכות.
אמר לו: היאך אביא עליו את המכות?
אמר לו: אֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בידיך(שמות ד, יז).
אמר רבי יהודה:
המטה היה משקל ארבעים סאה, ושל סמפירינוןסמפירינון — אבן ספיר היה,
ועשר מכות חקוקות עליו, נוטריקוןנוטריקון — ראשי תיבות: דצ״ך עד״ש באח״ב.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בטקסין הזהבטקסין הזה — בסדר הזה, בדרך הזאת — הבא עליו את המכות.
דרשת הפסוק · ״ואהרן אחיך יהיה נביאך״ · וחתימה · כדורש והאומר לפניו; משה מדבר והקדוש ברוך הוא מביא מכה, ולעתיד — גוג ומגוג
בדפוס סימן י. ״רבונו של עולם״ — בכתב היד ״רש״ע״, שאפשר לקרוא גם ״רשע״ (משה אל פרעה); כך בדפוס ״א״ל משה רבש״ע איני משלחו בדברים״, והמשך הדברים (״אמר לו: ואני אקשה״) דברי הקדוש ברוך הוא אל משה.
בדפוס: ״כשם שהדורש יושב ודורש והתורגמן משמיע לפניו״; ״ועל ידי שניכם יהיו נעשים כל הדברים״; ״אמר לו משה רבונו של עולם איני משלחו בדברים״; ״משה אתה תדבר ואני מביא מכה״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא י (״כשם שהדורש יבא ודורש והאמורא אומר לפניו״); שמות רבה ח, ג (״כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא אומר לפניו״).
רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ(שמות ז, א) —
כשם שהדורש יושב ודורש, והאומרוהאומר — והתורגמן (המשמיע את דברי הדורש לרבים) אומר לפניו —
כך אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה(שמות ז, ב).
ועל ידי שניהם היו נעשין הדברים,
שנאמר: וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כׇּל הַמֹּופְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה(שמות יא, י),
הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם(שמות ו, כז).
לכך נאמר לו: אַתָּה תְדַבֵּר.
אמר לו משה: רבונו של עולם, אינו מיוסר בדברים,
שנאמר: בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד(משלי כט, יט).
אמר לו: וַאֲנִי אַקְשֶׁה(שמות ז, ג).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אתה אומר דבר — ואני מביא מכה.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות;
אבל לעתיד — אני נפרע לכם מגוג ומגוג,
שנאמר: וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגׇפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ(יחזקאל לח, כב).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ז | פ | — (הוספה) |
| ז | שככו | שכחו |
| ז | ראשו | — (הוספה) |
| ח | מלך | מלכי |
| ט | אך | אלך |
| ט | אמר | אלמ׳ |
| ט | י | — (הוספה) |
| ט | ו | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (ז) מן הדפוס (ורשא) |
מדרש תנחומא
דרשה ה
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין(שמות ז, ט)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · קצרה · הקדוש ברוך הוא מגיד מראש מה יהא בסוף; ״כל חפצי אעשה״ — חפץ להצדיק בריותיו
מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל־חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה(ישעיה מו, י)
בדפוס סימן יא. ״ומקדם״ — הק׳ השלמת מאגרים; ״[לא]״ — השלמת מאגרים, כפסוק וכדפוס. ״אומר״ — בכתב היד ״אותה״; בפסוק (ישעיה מו, י) ובדפוס ״אומר״. ״כי לא אחפוץ במות רשע״ — לשון המדרש (יחזקאל יח, לב: ״כי לא אחפץ במות המת״; לג, יא: ״אם אחפץ במות הרשע״).
בדפוס: ״הקב״ה מגיד מראש מה יהא בסוף שכן הוא אומר למשה הנך שוכב עם אבותיך״; ״כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלוניקיא יש למעלה״; ״ואינו חפץ לחייב כל בריה״.
מקבילה: תנחומא בובר, וארא יא.
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה(שמות ז, ט).
זה שאמר הכתוב:
מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה(ישעיה מו, י).
הקדוש ברוך הוא מגיד מראשית מה יהא בסוף,
שכן הוא אומר למשה: הִנְּךָ שֹׁוכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ(דברים לא, טז) —
מה עתידין לעשות אחרי מיתתו של יהושע:
וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי;
וַיַּעַזְבוּ אֶת יְיָ וְלֹא עֲבָדוּהוּ(שופטים י, ו).
הוי מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
כל הקורא פסוק זה — סבור שמא פילוקניאהפילוקניאה — התנצחות, שאיפה לנצח של מעלה,
שהוא אומר: עֲצָתִי תָקוּם וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.
מהו וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה?
שהוא חפץ להצדיק בריותיו,
שנאמר: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ(ישעיה מב, כא) — למען צידוקן;
ואינו חפץ לחייב בריה,
שנאמר: ״כי לא אחפוץ במות רשע״.
לכך נאמר: וְכׇל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.
פתיחתא שנייה · הכסיל מוציא כל דבריו בבת אחת והחכם באחרונה: פרעה ומשה; ״בהכבדי בפרעה״
כׇּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה(משלי כט, יא)
בדפוס סימן יב. אחרי ״כסיל״ (בראש הפתיחתא) כתב הסופר ״זה פרעה הרשע״ ומחקו. ״אל אהרן״ — ״אל״ כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים. ״בסיני״ — כך בכתב היד; בדפוס ״בסנה״, וכך בפסוק (שמות ד, טז, בסנה).
בדפוס: ״וחכם באחרונה הוא מסלקו״; ״אבל אתה עומד כנשיא שהוא גוזר על הזקנים והן עושין״; ״ולמה משה תחלה״; ״תחלה ואחרונה המכה הזו הביאו״; ״רשע בלשון שהכבדת בו בלשון אני מתכבד״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא יב; שמות רבה ט, ז (״הכסיל מוציא כל דבריו בפעם אחת כשיבא לריב עם חבירו, וחכם באחור הוא מסלקו״).
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת(שמות ז, ט).
זה שאמר הכתוב:
כׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה(משלי כט, יא).
הכסיל מוציא את כל דבריו בפעם אחת, כשבא לריב עם חבירו;
וְחָכָם בְּאָחוֹר — הוא מסלקו.
כׇּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל — זה פרעה הרשע;
וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה — זה משה ואהרן,
שכתוב בהן: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּותָם(שמות ז, יב).
תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן וגו׳ —
אהרן יהא עושה את הדברים;
אבל אתה — כנשיא, שהוא גוזר על הזקנים והם עושים.
וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בסיני: והוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים(שמות ד, טז).
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה(שמות ז, י) —
אהרן היה לו ליכנס תחלה, שהוא גדול בשנים;
ולמה משה? שהיה משה גדול ממנו בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וגו׳ —
תחלה ואחרונה המטה הזה הביאו; ואחר כך מכה שניה;
עשו את כל המעשים לפניו, ולא השגיח.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם(שמות ז, יד).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, בלשון שכיבדת בו — בלשון אני מתכבד:
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְיָ בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה(שמות יד, יח).
חלק ב
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״לך אל פרעה בבקר״ · וחתימה · מכת דם — הכה אלוהו תחלה; ממכת דם העשירו ישראל; וכשם שבמצרים כך במלכות הרשעה
בדפוס סימן יג. ״ברבי״ (״רבי אבון הלוי ברבי״) — בכתב היד ״בר׳״; בדפוס ״א״ר אבין הלוי ברבי״. ״עד כל מקוה מימיהם״ — בפסוק (שמות ז, יט) ״ועל כל מקוה מימיהם״. ״אל מצרים״ — בפסוק (ישעיה כג, ה) ״למצרים״. ״אבניה״ — בפסוק (ישעיה לד, ט) ״נחליה״. ״ימלא״ — הי׳ השלמת מאגרים. ״לעולם תעלה עשנה״ — בפסוק (ישעיה לד, י) ״לעולם יעלה עשנה״.
״וכל צור מלא — ברומי הכתוב מדבר״ — כך בכתב היד; בדפוס ״וכל צור מלא בקפוטקייא הכתוב מדבר״.
בדפוס: ״תכה אלוהו תחלה לפניו ואחר כך עצמו משל הדיוט אומר מחו אלהיא ויבהתין כומריא״; ״והמצרי הולך למלאות את הקיתון מתוכה מוציאה מלאה דם״; ״וכשהיה לוקח מישראל בדמים יקרים היה שותה מים״; ״כך הוא עתיד להביא על מלכות אדום״; ״אין אתם זכורים מה עשיתם בהיכל״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא יד–טו (״משל הדיוט אומר: מחי אלהא ומבהתין כומריא״; ״אמר ר׳ אבין הלוי: ממכת הדם העשירו ישראל״; רבי אלעזר בן פדת, ״כל צר האמור״); שמות רבה ט, ט (״מחי אלהייא ויבעתון כומריא״); ט, י (״אמר ר׳ אבין הלוי ברבי: ממכת דם העשירו ישראל״).
לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹוצֵא הַמַּיְמָה(שמות ז, טו), וְאָמַרְתָּ אֵלָיו(שמות ז, טז):
בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְיָ הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם(שמות ז, יז).
למה לקו המים תחלה בדם?
מפני שפרעה והמצריים היו עובדין ליאור.
אמר הקדוש ברוך הוא: הכה אלוהו תחלה לפניו, ואחר כך עמו.
ההדיוט משל אומר: מחי לאלהא, ויבהתון כומריאמחי לאלהא, ויבהתון כומריא — הכה את האל — ויתביישו הכמרים.
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ וגו׳(שמות ז, יט) —
הבהמה שביאור ובאגמים ובנהרות;
עד כׇּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם — מה שבקיתוןשבקיתון — שבכד;
וְהָיָה דָם בָעֵצִים וּבָאֲבָנִים — אפילו מה שמצרי רוקק, כולו דם.
אמר רבי אבון הלוי ברבי:
ממכת דם העשירו ישראל.
כיצד?
המצרי וישראל בבית אחד, והגיגית מליאה מים.
ומצרי הולך למלאת מתוכה — מוציאה דם;
וישראל שותה מים מתוך הגיגיתהגיגית — הכלי הגדול (גיגית מים).
והמצרי אומר לו: תן לי בידך מעט מים — נותן לו, ונעשין דם.
אמר לו: נשתה אני ואתה מן הקערה —
ישראל שותה מים, ומצרי — דם.
וכשהיה לוקח מישראל בדמיםבדמים — בכסף, במחיר — היה שותה מים.
מכאן העשירו ישראל.
וכמה היה המכה עושה בהם?
רבי יהודה ורבי נחמיה.
אחד מהם אומר: עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם עד שלא תבא המכה, ושבעה ימים היתה המכה משתמשת בהן,
שנאמר: וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת יְיָ אֶת הַיְאֹור(שמות ז, כה);
והאחד אומר: שבעה ימים היה מתרה בהם, ועשרים וארבעה ימים המכה משמשת בהם.
אמר רבי אלעזר בן פדת:
כשם שהביא על המצרים — כך הוא מביא על מלכות הרשעה,
שנאמר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע אל מצרים יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר(ישעיה כג, ה).
אמר רבי אלעזר:
כל ״צר״ חסר במקרא — במלכות הרשעה; וכל ״צור״ מלא — ברומי הכתוב מדבר.
מצרים לקו בדם — אף כן:
וְנֶהֶפְכוּ אבניה לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגׇפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּועֵרָה(ישעיה לד, ט) לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ וגו׳(ישעיה לד, י).
לפי שבטלה ישראל מן התורה, שכתוב בה: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה(יהושע א, ח) —
לפיכך אני פורע ממנה באש שלא תכבה לעולם, ביום ובלילה.
ולפי ששרפה ביתו, שעשן יוצא ממנו,
דכתיב: וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן(ישעיה ו, ד) —
לפיכך לְעוֹלָם תעלה עֲשָׁנָהּ.
הוא אומר: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר(ישעיה סו, ו).
אומר להם: אלא קוֹל מֵהֵיכָל — אין אתם אומרים מה עשיתם בהיכלי?
קוֹל יְיָ מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹויְבָיו.
ואימתי יהא הגמול הזה? לעתיד:
גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבא וְיֹושַׁיעֲכֶם(ישעיה לה, ד).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יא | לא | — (הוספה) |
| יא | אמר | אותה |
| יא | קֶּ | — (הוספה) |
| יג | יִ | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ו
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי(שמות ח, טז)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״השכם בבקר והתיצב לפני פרעה״ · פרעה יוצא לנקביו בהשכמה; התראה על כל מכה; עשר המכות מדה כנגד מדה, ומי הביאן; ובשלשת ימי האפלה
בדפוס סימן יד. ״לפיכך״ — בכתב היד ״לפי׳״. ״נתמלא״ — הסופר כתב ו׳ ותיקן לנ׳ בגליון. ״משארת״ — האל״ף השלמת מאגרים. ״ובאו ועלו״ — בפסוק (שמות ז, כח) ״ועלו ובאו״. ״צפרדע״ — בכתב היד ״צפרבע״, ומאגרים מתקן. ״לחיות מצרים״ — כך בכתב היד, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); בדפוס ״כדי להיות מצירין בהם״. ״פיח הכבשן מלא חפניו״ — בגליון כתב היד; ״מה שאי אפשר ליטול״ — אחרי ״ליטול״ כתב הסופר ״לא״ ומחקו. ״ששמו״ (ברד) — בכתב היד ״משמו״, ומאגרים מתקן. ״לשני לגיונות״ — הל׳ השלמת מאגרים. ״כמשפט״ — הכ׳ מסופקת בכתב היד. ״שלום״ (״רבי יהודה ברבי שלום״) — הל׳ השלמת מאגרים. ״וקוצץ״ — הצד״י האחרונה מסופקת בכתב היד. ״שהבאתי״ — אחרי הת׳ בכתב היד גרש שנמחק; ״אתם״ בגליון כתב היד. ״ישראל נכנס״ — הר׳ השלמת מאגרים. ״ממקנה בני ישראל״ — בפסוק (שמות ט, ז) ״ממקנה ישראל״. ״אמור אל אהרן קח את מטך״ — בפסוק (שמות ז, יט) ״אמר אל אהרן קח מטך״.
״ונראין דבריו של רבי יהודה״ — בכתב היד ״של רבי נחמיה״, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); הראיה (״ערוב שהיה הנאה בעורותיהם לא נשאר… שאילו היו צרעין ויתושין היה להם שיסריחו״) היא לדברי רבי יהודה (חיות), וכך בדפוס (״ונראין דבריו של רבי יהודה״) ובשמות רבה יא, ג (״ונראין דבריו של ר״י״). ״והכו במצרים״ — בכתב היד ״והיו״, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); בדפוס ״והכו במצרים״. ״יהרג בברד גפנם״ — בכתב היד ״יתר״, ומאגרים מסמנו (״כך כתוב״); כפסוק (תהלים עח, מז) ובדפוס.
בדפוס: ״לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה עמוד בהשכמה בשעה שהוא נצרך תפוש אותו״; ״שהוא מורה לרשעים דרך לעשות תשובה״; ״ומפני מה לקו המים והעפר ע״י אהרן״; ״לפי שאין השד יכול לעשות פחות מכשעורה״; ״אפילו בהמה חציה של מצרי וחציה של ישראל לא מתה״; ״אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ארבע אמות״; ״רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר כפרטתא דרומנא דחרצנותא מתחמיא מלגאו״; ״לפי שהיו בישראל פושעין שהיה להם פטרונין מן המצרים״.
מקבילות: שמות רבה יא, ג (ערוב — ״דברי ר״י, ר׳ נחמיה אמר מיני צרעין ויתושין, ונראין דבריו של ר״י״); יב, ד (״ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ח״א כפרנותא דרומנא דחרציניתיה מתחמיא מלגיו, וח״א כהדין עששיתא… משל… לשני לגיונות קשין״; ״יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל — רבי יהודה ב״ר שלום אמר: מהו בחנמל, בא נח מל״); יד, ג (חשך — ״אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן״); ח, ג (המכות על ידי משה ואהרן).
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה(שמות ח, טז).
למה היה יוצא המימה?
לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה, ואינו יוצא לנקביולנקביו — לעשות צרכיו;
לפיכך היה יוצא בהשכמה, שלא יראוהו בני אדם שעומד בקלון.
היה אומר הקדוש ברוך הוא למשה: עמוד בהשכמה, בשעה שהוא נצרך לנקביו — תפוס אותו,
ואמור לו: כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁולֵחַ אֶת כׇּל מַגֵּפֹותַי אֶל לִבְּךָ(שמות ט, יד).
בנוהג שבעולם — בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו, שלא ירגיש בו;
והקדוש ברוך הוא היה מתרה בו בפרעה הרשע על כל מכה ומכה,
שנאמר: הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה(שמות ט, ג), הִנְנִי מַמְטִיר(שמות ט, יח), הִנֵּה אָנֹכִי נֹוגֵף(שמות ז, כז), הִנְנִי מֵבִיא מָחָר(שמות י, ד) —
וכן כולם.
זה שאמר הכתוב:
הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹוהוּ מוֹרֶה(איוב לו, כב) —
שהוא מורה לרשעים לעשות תשובה.
אמר לו לפרעה: וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ(שמות ט, יט).
למה? הִנְנִי מַמְטִיר.
ואחריו: הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה.
הכל בהתראה.
עשר מכות — כולן מדה כנגד מדה.
דם — מפני מה הביא עליהם?
לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתם, שלא יהו פרים ורבים.
ומפני מה לקו המים על ידי אהרן?
שכך כתיב: אֱמֹור אֶל אַהֲרֹן קַח את מַטְּךָ(שמות ז, יט).
אמר רבי תנחום:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששימרוך בשעה שהושלכת ליאור, ועפר שהגין עליך בשעה שהרגת את המצרי — אינו דין שילקו על ידך;
לפיכך לקו על ידי אהרן.
צפרדע — למה הביא עליהם?
לפי שהיו משעבדין את ישראל, ואומרים להם: הביאו לנו שקצים ורמשים;
לפיכך וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ(שמות ח, ב).
בשעה שהיו מוזגים את הכוס — נתמלא מן הצפרדעים,
שנאמר: ובאו ועלו בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶךָ(שמות ז, כח).
אימתי משארת מצויה אצל תנור? בשעה שהתנור חם.
וכל כך למה? לעשות רצון בוראם.
כתוב אחד אומר: וְשָׁרַץ הַיְאֹור צְפַרְדְּעִים,
וכתוב אחר אומר: וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ.
רבי עקיבה אומר:
צפרדע אחת היתה, והיו המצריים לוקין אותה, ומתזתומתזת — ומתיזה, ופולטת צפרדעים הרבה.
כנים — למה?
ששמו ישראל מכבדי חוצות ושווקים;
לפיכך נהפך עפרם לכנים,
וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר,
שנאמר: כׇּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים(שמות ח, יג).
וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻומִּים בְּלָטֵיהֶם(שמות ח, יד).
אמר רבי יוחנן:
״בלטיהם״ — מעשה שדים; ״בלהטיהם״ — מעשה כשפים;
לפי שאין השד יכול לעשות יותר מכשעורה.
ערוב — למה?
לפי שהיו המצריים אומרים: צאו והביאו לנו דובים ואריות, כדי לחיות מצרים בהם;
לפיכך הביא עליהם חיות מעורבות,
שנאמר: וַיָּבֹא עָרֹוב כָּבֵד(שמות ח, כ) —
דברי רבי יהודה.
ורבי נחמיה אומר:
מיני צרעין ויתושין.
ונראין דבריו של רבי יהודה:
בצפרדעים כתיב: וַיִּצְבְּרוּ אֹותָם חֳמָרִים חֳמָרִים(שמות ח, י),
ובערוב כתיב: וַיַּעַשׂ יְיָ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹוב(שמות ח, כז) —
צפרדעים, שלא היה בהם הנאה — הסריחו במצרים;
ערוב, שהיה הנאה בעורותיהם — לא נשאר עד אחד;
שאילו היו צרעין ויתושין — היה להם שיסריחו במצרים.
וַיָּבֹא עָרֹוב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה — תחלה,
שהוא התחיל בעצה רעה עליהם: וַיְצַו פַּרְעֹה לְכׇל עַמּוֹ לֵאמֹר כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד וגו׳(שמות א, כב);
ואחר כך: וּבְכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹוב.
דבר — מפני ששמו את ישראל רועי בקר ורועי גמלים בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אני אביא לכם רועה יפה:
הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה.
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה בני יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד(שמות ט, ז) —
אפילו בהמה חציה של גוי וחציה של ישראל לא מתה.
שחין — מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין, ולצנן להם צונן;
לפיכך לקו בשחין, שלא יכלו ליגע בגופן.
אמר רבי יהושע בן לוי:
נס גדול נעשה בשחין:
שאדם זורק חץ כלפי למעלן — אינו מהלך מאה אמה;
משה זרק פיח הכבשןפיח הכבשן — אבק הכבשן, אפר דק מלא חפניו — מה שאיפשר ליטול מלא חפניו, ואין בו ממש — וזרקו השמימה עד כסא הכבוד.
ועוד נס גדול היה בשחין:
שהחזיקה מלא ידו של משה — מלא ידו שלו ושל אהרן.
ועוד נס אחר נעשה בשחין:
אדם מפזר קב אחד — אין מתפזר אלא ארבע אמות;
אבל משה נטל מלא ידו, ופיזרו על כל ארץ, שהיה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
ברד — מפני מה?
ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים ואילנות וכרמים;
לפיכך הביא עליהם ברד, ושיבר אילנותיהם,
שנאמר: וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד(שמות ט, כד) —
נס בתוך נס.
רבי יהודה ורבי נחמיא.
חד אמר: כפרנותא דרמונא, וחרציניתיה מתחמיא מלגו;חד אמר: כפרנותא… — אחד אמר: כקליפת הרימון, שגרעיניו נראים מבפנים; ואחד אמר: כמנורה (של זכוכית) — מים ושמן מעורבים יחד, והאש דולקת מתוכם.
אחד אמר: כקליפת הרימון, שגרעיניו נראים מבפנים;
וחד אמר: כהדין עשישתא — דמיא ומשחא מתערבין כחדא, ונורא דליק מגווהון.
ואחד אמר: כמנורה (של זכוכית) — מים ושמן מעורבים יחד, והאש דולקת מתוכם.
משל — למה הדבר דומה?
לשני לגיונותלגיונות — גדודי צבא קשין, שונאים זה את זה.
לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך.
מה עשה המלך? עשה שלום ביניהם, והלכו לעשות שליחות המלך.
כך אש וברד צהוביןצהובין — שונאים, עוינים זה בזה;
כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים — עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם, והכו במצרים.
הוי אומר: וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד.
היה יושב מצרי — נכוה בברד; עומד — נכוה באש;
כמשפט רשעים בגהנם.
יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְומוֹתָם בַּחֲנָמַל(תהלים עח, מז).
רבי יהודה ברבי שלום אומר:
מהו וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל? בא נח מל.
רבי פנחס אומר:
יורד בפילכיןבפילכין — בגרזנים, וקוצץ את האילנות.
ארבה — למה?
ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים;
לפיכך הביא עליהם ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם.
אמר רבי יוחנן:
כיון שבא ארבה — שמחו במצרים;
אמרו: נקבץ ונשלוקונשלוק — ונבשל במים מהם, ונמלא מהם חביות!
אמר הקדוש ברוך הוא: רשעים! במכה שהבאתי עליכם — אתם שמחים?
מיד וַיַּהֲפֹוךְ יְיָ רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם(שמות י, יט) —
אפילו מה שבקדירות ובחביות ומלוחין — ברחו והלכו להן.
חשך — למה?
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות.
לפי שהיו בישראל רשעים, שהיה להם פטרוניןפטרונין — פטרונים, מגינים ותומכים מן המצרים, והיה להם שם כבוד ועושר, ולא היו רוצים לצאת ממצרים.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהם מכה בפרהסיאבפרהסיא — בגלוי וימותו — יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהם.
לפיכך הביא על המצריים את החשך שלשה ימים:
ולא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹותָם(שמות י, כג);
וכתיב: וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ(שמות י, כא).
אמר רבי אבדימי בר חמא:
אותו חשך כפול ומוכפל היה:
היה המצרי עומד — לא היה יכול לישב;
יושב — אינו יכול לעמוד;
רבוץ — לא היה יכול לזקוף.
המכות האלו:
שלש על ידי אהרן,
ושלש על ידי משה,
ושלש על ידי הקדוש ברוך הוא,
ואחת על ידי כולם.
דם וצפרדע וכנים, שהיו בארץ — על ידי אהרן;
ברד, ארבה, חשך, שהן באויר — על ידי משה, שכך שלט משה בשמים ובארץ;
ערוב, דבר, מכת בכורות — על ידי הקדוש ברוך הוא;
ושחין — על ידי כולם.
ובשלשת ימי האפילה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים, וישאילום.
והיה ישראל נכנס לתוך בתיהם של מצריים, והיו שואלין מהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות.
אם היו אומרים ״אין לנו להשאיל״ —
היה מאיר הקדוש ברוך הוא את המקום שהיה שם, והיה אומר לו: הרי הוא במקום פלוני;
לקיים מה שנאמר: וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻושׁ גָּדוֹל(בראשית טו, יד).
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יד | צפרדע | צפרבע |
| יד | א | — (הוספה) |
| יד | יהודה | נחמיה |
| יד | ששמו | משמו |
| יד | ל | — (הוספה) |
| יד | והכו | והיו |
| יד | יהרג | יתר |
| יד | ר | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
מדרש תנחומא
דרשה ז
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות ט, כב)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843) §§cover-end§§
חלק א
פתיחתא
פתיחתא · למעלה מן העניין · גזירת השמים והארץ שבוטלה במתן תורה; ״ולמען ספר שמי בכל הארץ״
כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכׇל־תְּהֹמוֹת(תהלים קלה, ו)
בדפוס סימן טו. ״רומי״ — הר׳ השלמת מאגרים. ״ויאמר יי אל משה נטה ידך״ — בפסוק (שמות ט, כב) ״נטה את ידך״. ״ובני ישראל הלכו בים בתוך היבשה״ — כך בכתב היד, בהיפוך; בפסוק (שמות יד, כט; טו, יט) ״הלכו ביבשה בתוך הים״, ובדפוס ״ובני ישראל הלכו ביבשה״.
בדפוס: ״כשבקש ליתן את התורה בטל את הגזרה הראשונה״; ״הוי כל אשר חפץ יי עשה בשמים״; ״מה כתיב למעלה מהענין כי עתה שלחתי את ידי ואולם בעבור זאת העמדתיך שלא תמות במכות הראשונות״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא יט; שמות רבה יב, ג (״למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי״).
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד(שמות ט, כב).
זה שאמר הכתוב:
כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים ובכל תְּהֹומוֹת(תהלים קלה, ו).
הַשָּׁמַיִם(תהלים קטו, טז) —
אמר הקדוש ברוך הוא: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.
למה הדבר דומה?
למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי.
כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.
כשביקש ליתן את התורה — ביטל הגזירה ראשונה,
ואמר: התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים — ואני המתחיל:
וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי וגו׳(שמות יט, כ);
וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ(שמות כד, א).
הוי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכׇל תְּהֹומוֹת.
כשבקש — אמר: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם(בראשית א, ט);
וכשבקש — עשה את הים יבשה,
שנאמר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ(שמות יד, כט) בים בתוך היבשה.
כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה —
בַּשָּׁמַיִם: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד;
בָאָרֶץ: נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ(שמות ח, יב).
מה כתיב למעלה מן העניין?
כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ(שמות ט, טו),
וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ(שמות ט, טז) — שלא תמות במכות ראשונות,
וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכׇל הָאָרֶץ.
חלק ב
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״הנני ממטיר כעת מחר״ · הברד שעתיד לגוג ומגוג; ״ויי״ — הוא ובית דינו; אפילות ופלאים, והקולות התלויים
בדפוס סימן טז. ״של למעלה״ — הל׳ השלמת מאגרים. ״ויי המטיר על סדם — הוא וסנקליטין שלו״ — בגליון כתב היד. ״בתוך הברד, לאחר שמכיהו״ — בגליון כתב היד. ״והקולות היו תלויין… קול רעש גדול״ — שורה זו מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843. ״ויי השמיע אל מחנה ארם… קול רעש גדול״ — בפסוק (מלכים ב ז, ו) ״ואדני השמיע את מחנה ארם… קול חיל גדול״.
בדפוס: ״זבדי בן לוי אמר שרט לו שריטה על הכותל״; ״ויי נתן קולות הוא וסנקליטין שלו״, שאינו בכתב היד; ״אמר פרעה הרשע יי הצדיק העתירו אל יי ואני משלחן״; ״ומטר לא נתך ארצה תלאן ברפיון״; ״והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח״.
מקבילות: תנחומא בובר, וארא כ–כב (״זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה אחת על הכותל״; ״ויי — וכל סנקליטין״); שמות רבה יב, ב (״זבדי בן לוי אמר: סרט לו סריטה על הכותל״).
הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד(שמות ט, יח).
זבדי בן לוי אמר:
סרט לו סריטהסריטה — שריטה, קו בכותל, אמר לו: כשתגיע השמש לכאן — מחר ירד ברד.
אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹוהוּ — אבל עתיד להיות.
אימתי? בימי גוג ומגוג:
אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה(איוב לח, כג);
וכן הוא אומר: וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וגו׳(יחזקאל לח, כב).
וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ(שמות ט, יט) —
במכת ברד אמר אותו רשע: יְיָ הַצַּדִּיק וגו׳(שמות ט, כז).
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיְיָ(שמות ט, כג) —
כל מקום שהוא אומר ״ויי״ — הוא ובית דין של למעלה.
וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה(בראשית כא, א) — הוא וסנקלטיןוסנקלטין — ומועצתו (חברי הסנאט) שלו;
וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדֹם(בראשית יט, כד) — הוא וסנקליטין שלו.
וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת(שמות ט, כד) —
מתלקחת בתוך הברד: לאחר שמכיהו הברד — לוקחו האש ושורפו,
שנאמר: וְהַחִטָּה וְהַכֻּוסֶּמֶת לֹא נֻוכּוּ(שמות ט, לב).
רבי פנחס ורבי יהודה בר שלום.
רבי פנחס אומר:
מהו אֲפִילֹות? פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.
ורבי יהודה אומר:
לקישותלקישות — מאוחרות (בשילות) היו.
אמר לו רבי פנחס: והרי כתיב וְאֵת כׇּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד(שמות ט, כה),
ואתה אומר: על שהיו קטנות לא נוכו?
אלא פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם באותה שעה.
כיון שראה כך, אמר למשה: תתפלל עלי, ואני משלחם.
אמר לו משה: כך אמרת במכה ראשונה, והתפללתי ולא שלחת;
לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ(שמות ח, ה)?
השיבו פרעה: חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם(שמות י, טז) — עכשיו אני משלחם.
כיון ששמע משה כך — וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְיָ(שמות ט, לג).
וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה —
תלאן בדיפיןבדיפין — באוויר, ברפיון (תלויות ועומדות).
ואימתי ירדו?
בימי יהושע, על האמוריים,
שנאמר: וַיְהִי בְּנֻוסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹון וַיְיָ הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹולוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻותוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב(יהושע י, יא).
והשאר שהיו בשמים — יורדים על גוג ומגוג.
והקולות היו תלויין.
ואימתי ירדו?
בימי אלישע, על מחנה ארם,
שנאמר: ויי הִשְׁמִיעַ אל מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל רעש גָּדוֹל(מלכים ב ז, ו).
דרשת הפסוק · ״וירא פרעה כי חדל המטר״ · וחתימה · הרשעים מכניעין עצמן בצרה וחוזרין לקלקולן: נבוכדנצר ופרעה; ישראל ״תם עונך״
בדפוס סימן יז. ״בבל״ — הב׳ השנייה מסופקת בכתב היד. ״[וגו׳]״ (״וירא פרעה כי חדל וגו׳״) — השלמת מאגרים. ״מלכותא״ — בכתב היד ״מלכות׳״; בפסוק (דניאל ד, כח) ״מלכותה״. ״ענה נבוכדנצר ואמר״ — בפסוק (דניאל ד, כז) ״ענה מלכא ואמר״.
״אמר רבי שמואל בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל ברבי נחמן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״א״ר ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן״.
בדפוס: ״כך הן הרשעים כל זמן שהן בצרה מכניעין עצמן משהצרה עוברת חוזרין לקלקולם״; ״אלולי שהקדוש ברוך הוא דן את הלבבות והמחשבות קלס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקלס דוד בספר תהלים״; ״הנכרים מוסיפין לחטוא אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך״.
מקבילה: שמות רבה יב, ח (״וכן נבוכדנצר בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקב״ה, שנאמר: כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא״).
וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּולֹות(שמות ט, לד).
לבם של רשעים — כל זמן שהם בצרה, מכניעין עצמן;
משהצרה עוברת — חוזרין לקילקולןלקילקולן — לקלקולם, לדרכם הרעה.
נבוכדנצר — כשהיה בצרה, אמר:
כְּעַן אנא נְבֻוכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא דִּי בכל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט וְאֹרְחָתֵיהּ דִּין וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִיל לְהַשְׁפָּלָה(דניאל ד, לד).
אמר רבי שמואל בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל ברבי נחמן:
אילולי שהקדוש ברוך הוא דן את הלבבות ומחשבות — קילס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקילס דוד בספר תילים:
נבוכדנצר אמר ״משבח״ — דוד אמר: שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְיָ(תהלים קמז, יב);
נבוכדנצר אמר ״מרומם״ — דוד אמר: אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי(תהלים ל, ב);
נבוכדנצר אמר ״מהדר״ — דוד אמר: הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ(תהלים קד, א).
וכיון שראה עצמו בגדולה — התחיל מתגאה:
עָנֵה נבוכדנצר וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִּי אנא בניתא לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקָף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי(דניאל ד, כז).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: עוד אתה מתגאה?
שנאמר: עוֹד מִלְּתָא בְּפֻום מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל לָךְ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מלכותא עֲדָת מִינָּךְ(דניאל ד, כח).
הוי: כל זמן שהרשעים בצרה — מכניעין עצמן; עברה הצרה — חוזרין לקלקולן.
וכן: וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל וגו׳ וַיֹּוסֶף לַחֲטֹוא —
אומות העולם מוסיפים לחטא;
אבל ישראל — תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן(איכה ד, כב);
פָּקַד עֲוֺנֵךְ בַּת אֱדוֹם.
על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Add. 1212 (ושורה אחת מכתב יד ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843). במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| טו | ר | — (הוספה) |
| טז | ל | — (הוספה) |
| יז | וגו׳ | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212, ושורה אחת (טז) מכ״י ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212 |
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212; ההשלמה בסוף ו — מסעיף א של כתב היד |
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212; השלמה אחת (ז) מן הדפוס (ורשא) |
| תנחומא | כ״י קמברידג׳ Add. 1212, ושורה אחת (טז) מכ״י ניו יורק, קולומביה X 893 M 5843 |