שמות כב – דברים מקבוצת הדיון

Monday, March 30, 2015 • י׳ ניסן תשע״ה

אני לא חושב שהיה כזה רציני האבן עזרא

זה היה סגנון שלו כמו שיש תלמידי חכמים שכל מי שמתווכח איתו הוא בהמה עמארץ וכו

ונפקא מיני כשצועק על מישהו כופר ו כדומה שזה אותו דין

יידוע תשובת חוות יאיר אודות לשונות כאלה ברזל

אפשר לקרוא לזה לא נייס אבל הוא לא באמת חשב ככה על החולקים עליו

Monday, May 16, 2022 • ט״ו אייר תשפ״ב

אוקיי

בענין סדר פרשיות הללו הכי מסתדר זה פירוש האבן עזרא. בסוף יתרו משה עולה אל ההר וה׳ מדבר איתו, וזה המשך של כל הנאמר לפני העשרת הדברות שהיו אמורים לכרות ברית עם ה׳ לפי תנאיו, וכאן הוא מפרש את הלכות התנאי ואת דרכיו. קודם כל לא יעשו אלהי כסף להציג את האל בכריתת הבריתץ אלא מזבח אדמה. ואם אבנים לא יבנו גזית. ומשה באמת בסוף הענין עושה בדיוק את זה. הוא בונה מזבח , כנראה מזבח אדמה. ויכול להיות שגם שתים עשרה מצבה זה האבנים המדוברים. כפי שרואים אחר כך מצבה זה תמיד אבן. והוא בא ומספר לעם את כל דברי ה׳ – מה שאמר מקודם כה תאמר, ועשרת הדברים. ואת כל המשפטים – ואלה המשפטים. ואז הם אומרים כל אשר דבר ‘ה נעשה – על הדברות. ונשמע – על המשפטים. והם כורתים ברית ואז נדב וכו׳ רואים את אלהים ואז משה נכנס שוב להר ארבעים יום.

מה שיוצא לי מכל זה, הוא שהכל הוא היפך מה שאנחנו רגילים. אנחנו תופסים את היום השלישי עם הקולות והדברות כעיקר המתן תורה, אבל פשט הפרשיות זה שדווקא פרשת ואל משה אמר עלה הוא עיקר מתן תורה, ועל זה מכוון בפשטות כל ענין הברית שהשם אמר שיכרות איתנו, וגם מה שאמרו תעבדון את האלהים ומה שאמרו לפרעה שיזבחו לו, כל זה קיימו בפרשה זו. דווקא עשרת הדברות קצת דחוק פה ולא נכנס לרצף הסיפור

ובאמת עשרת הדברות הם נראים טקסט תלוש מההקשר, זה ציויים מוחלטים כאלה אבל זה לא מה שמצפים בתור תורה. פרשת משפטים בכללות זה תורה הרבה יותר מוצלחת, ובאמת כולל משפטים וגם איסור עבודה זרה ודרכי הפולחן, שזה בערך כל מה שצריכים עבור תורה, אורח חיים יורה דעה חושן משפט

והיה נראה לי שעשרת הדברות בכלל לא נמצאים פה עבור להיות עיקרי התורה כפי שמדמים

אלא הם בעצם ההתגלות

כלומר הרי באו להר האלהים ששם רואים אותו. אבל אין לו תמונה לראות אותו. אלא כיצד נראה אלהי ישראל. הוא נראה ככה: אנכי ה׳ אלהיך וכו׳ עד לא תחמוד.

ובאמת במקדש שלנו, במקום שראוי להיות תמונת האל, יש לוחות ועליהם עשרת הדברים.

וכמו שכתוב בפרשת תרומה שהוא המאמר הראשון בתורה בעצם כאשר משה עולה בסוף חתימת הברית

הנה אפשר עכשיו להבין קצת המשפטים

אני לא יודע מהו נסות אתכם. אני כן יודע את הסיפור כאן. ראיית פני האל תמיד ייתכן שזה סכנה. כבר אמר משה, פן יפגענו בדבר או בחרב. אחד הסיבות שמקריבים קרבנות בכלל בראיה זה כאילו לפייס על עצם זה שרואים אותו. זה לא נורמלי לראות את האל בעולם הזה ואם הוא מופיע בדרך כלל זה לא בשורה טובה. אבל משה מחדש להם פה שלא ראו אותו למות, אלא לחיות, וזה שהוא הראה להם את המראה האימתני שלו זה לא כי הוא כועס עליהם אלא למען תהיה יראתו על פניכם, באמת ראוי לכם לדעת שהוא אל נורא, אבל המטרה זה רק לבלתי תחטאו לא כי הוא יכלה אתכם. ומעכשיו יהיה סדר, יהיה מזבח שדרכו ניגשים אליו ומצוות ומשפטים כפי ההמשך.

בפשטות, גם עבד וגם אמה נקנים גם לעבודה וגם למין.. רק אצל עבד הוא לתת לבעליו ילדים מאיזה שפחה, האמה היא בעצמה השפחה.. התורה פה לא כזה נגד זה רק עושה הגבלות כמנהגה. ואני בעצמי לא יודע כמה אמורים להיות נגד זה עובדה שהשלב הבא בפרשת העבד זה מה אם הוא רוצה לישאר… נו חזל מבקרים אותו אבל אין זה הפשט דווקא. עבד יכול להיות כזה תפקיד במשפחה לא כזה נורא. אבל בכללות מוכרים רק לששה שנים חוץ אם הוא נעשה חלק ממשפחתו הרחבה של האדון אז יישאר לעולם עם מרצע. האמה לעומת זאת לא תצא כצאת העבדים, זה לא יעבוד היא לא יכולה לבחור שלא רוצה את בעלה היא יותר חלשה ומטבעה זה הילדים שלה מה תגיד.. אז לכן הוא לא יכול למכור אותה. הכי גרוע שיכול לעשות זה לתת אותה לבנו ולא לעצמו, או לקחת לעצמו עוד אשה אבל הוא לא נפטר אז מכל חיובי הבעל כלפי אשתו כלפיה. ואם לא רוצה אחד מכל זה (כלומר לא לעצמו לא אחרת יקח לו ולא לבנו) אז שישחרר אותה בחינם, באותו יום, לא לחכות שש שנים ולא כלום.

אני חושב שעונשי מוות הם תמיד בעיקר הרתעה ולא למעשה. יהודים הלכתיים כאילו מדמיינים שהיה פעם איזה בית דין של בריסקרים שהיו מקיימים דיני מיתות כי כתוב ומה לעשות, ואם הוא עשה תשובה וכדומה אין מה לעשות.. אבל זה לא באמת עובד ככה. זה כללים ראוי לו למות. בדיוק איזה סוג מכה מדובר ומתי וכו׳ זה כבר נתון לשיקול הדעת של הבית דין, הרי יש סיבה שיש בית דין ולא סתם רשימת חוקים וכל אחד יעשה דין לעצמו..

באופן כללי הרי רואים פה ברור שהלוקח נקמה על הרצח היה בדרך כלל גואל הדם, אז בכלל זה לא הלכות. והתורה בסך הכל משחקת בגבולות של דברים. מצד אחד עושה תקנה שלהסתתר במקדש לא יעזור, רוצח אתה רוצח אל תהיה עכשיו פרומער שצריך לסיים מנחה.. ומצד שני עושה עיר מקלט ששם יגינו עליו מפני גואל הדם אם זה היה בשוגג. ומי מחליט שזה היה שוגג… לך תדע.