ויהי בימי אמרפל. בדרך כלל ויהי בימי בא לציין תאריך, בימי מלך כך וכך. שכך היו מתארכים שנים כמו שלמדנו. ובדרך כלל מצוין גם השנה למלך, כפי שמצוין אולי גם פה שלש עשרה שנה עבדו וכו’. אבל זה קשה כי יש פה רשימה שלימה של מלכים ויהי בימי, שזה כמדומה לא מצאנו עוד פעם?, אם כן בזמן איזה מלך, בזמן כולם..
התורה חוזרת פעמיים על כל הרשימה של תשעה שמות הללו, זה נראה חלק מן השיר של הפרשה או יש בזה משמעות. כאילו חלק עיקרי מן הפרשה זה לספר שמות המלכים האלה.
כל המקומות נשארו בשמם חוץ מלך בלע שנוסף לו – היא צער. לכאורה היינו בלע של אז הוא צער של היום. אולי כי סדום ועמורה וכו’ נחרבו אז לא צריך לעדכן שמם אבל צער הרי ניצלה מן החורבן ונשארה עיר ידועה בזמן התורה ובמקומה אם כן צריך לציין איפה זה בלע.
משמע גם שים המלח לא היה אז אלא היה נקרא עמק השידים, וים המלח אולי נעשה על ידי חורבן סדום. או שעמק השידים הוא מקום ליד ים המלח?
שתים עשרה שנה..ושלש עשרה שנה. ובארבעה עשר שנה.. פשט היינו בשנה היג מרדו ובשנה היד בא כדרלעומר. כי אם זה במצטבר יהיה זה מאד מוזר שלקח לו יד שנה להגיב למרד, או נצטרך בכלל להגיד שלקח לו 27 שנה להגיב..
כדרלעומר והמלכים שלו היו כזה, אם כבר הכנו את עצמנו למלחמה, חבל שלא נכה עוד כמה עמים שנמצאים במקרה בדרך…
וכל אלה העמים לא היו מוכנים לזה לא ידעו אז לא היה מלחמה, רק סוף סוף הגיעו אל המורדים והם כבר היו ערוכים לקרב
מסע כדרלעומר היה בעיקר להכניע את סדום וכו’, שישלמו מיסים וכו’, שזה נקרא לעבוד את כדרלעומר, אז ברגע שלקחו את כל הרכוש, היינו גבו את המס בעצמם.. והיו מרוצים
משום מה החליטו גם לקחת את לוט, לא כתוב ששבו מאנשי סדום בכלל. אבל בהמשך מבקש מלך סדום את הנפש משמע שכן שבו. מסתמא רכוש כולל גם עבדים ואולי נשים. ולוט איכשהו היה נחשב להם מישהו שאפשר לקחת, לא יודע למה
אולי זה והוא יושב בסדום, לא היה נחשב מבעלי העיר שינקמו בהם, היה איזה סדר מקובל מי מותר לשבות במלחמה, ולוט שלא היה לו פטרון אלא גר שם לקחו
אבל הם טעו כי ללוט כן היה פטרון.. וזה אברם, שמע “כי נשבה אחיו”, פה רואים שאח לאו דווקא ביולוגי ממש. אלא הכוונה ליחס מסוים של הדדיות ואחריות.
ואברם כבר הספיק לאסוף לעצמו קואליציה שלימה, הוא היה חבר בנאט”ו, כרת ברית עם ענר אשכול וממרא שהיו גיבורי האיזור, ובכלל היה לו עצמו צבא של 318, והוא טען להם שברית ההגנה שלהם כולל את לוט אחיו.
איזשהו איש ברח מכדרלעומר וכו’ ובא לספר לאברם מה שקרה, או אולי כמה אנשים ברחו.
ואברהם תיכנן אמבוש הלכו בלילה והתחלקו זה מצד זה וזה מצד זה, הוא ועבדיו, והפתיע את כדרלעומר שלא התכונן לזה, רדף אחריהם ממקומו והמלכים כבר היו בדרך חזרה צפונה הוא פגש אותם בדן, ושם עשה את האמבוש ורדפם עד חובה.
בינתיים הלך מלך סדום והחיילים שלו והכו את מה שנשאר מהמלכים בעמק שוה, איפה זה?
או לא שם הכו אלא לשם חזרו.
והיה המנהג להוציא לחם ויין ולברך את הגיבור הבא מנצח במלחמה, כמו שעושים בימינו תהלוכה למנצחי מלחמה. והסדר באירוע הזה להביא את הכהן המייצג את האל לברך את המנצח בשמו, וכך עשה מלכי צדק שהיה גם המלך וגם הכהן, שזה מעניין איש אחד נשא בשני התפקידים, והוא הביא לחם ויין ונתן לאברם ברכה.
ובכך רואים שנתקיים והיה ברכה, ונברכו בך, כולם אמרו הוריי אברם הגיבור שוררו לו, והכהן הודה על זה.
(אולי עמון ומואב שלא קידמו בלחם ויין זה מתכתב עם זה, היו צריכים לתת לישראל את הhero’s welcome כאשר יצאו גיבורים ממצרים, והם להיפך פחדו ושכרו את בלעם, והם הרי נכדים של לוט שהציל אברהם וקיבל פה לחם ויין היו צריכים לזכור את זה)
קונה שמים וארץ זה מעניין, למעלה כתוב את הנפש אשר עשו ומבינים שהיינו קנו, ופה כתוב קונה ומבינים עשה.. אבל בפשט קונה היינו ‘הבעלים של שמים וארץ’, לא שעכשיו קנה אותם. כמו וחשב עם קונהו, קונה זה הבעלים, רק גם הפעולה של להיעשות בעלים נקרא על שם זה, כנראה כי לא מתאים לעשות מבעל פועל שזה בעילה.
וכמובן הברכה הזו של הכהן לא היה בחינם, לא אמר היו צריכים להבין שזה עולה טיפ, אז אברם נתן לכהן מעשר תמורת ברכתו..
הברכה היא תמיד כפולה, ברכה לאברם שהוא מבורך לאל, וברכה לאל שהוא עזר לאברם, זה סדר ברכות.
מלך סדום מציע לאברם דיל, גם על זה היה כנראה איזה סדר, מי שמציל אחרים מפי כובש לכאורה הכל שייך לו, הוא הרי מציל מזוטו של ים, או אולי חלק, עכ”פ צריכים להתחשב איתו, לפי המנהג. אז מלך סדום אמר תן לי הנפשות ואשלם לך בעד זה את הרכוש שהצלת מן המלכים.
אבל אברם לא רצה לקחת את הרכוש, הטעם שלו ניתן לזה כל מיני פירושים, הפשט אני חושב כעת הוא מבין שאם יקח תשלום אז הוא יהיה מחויב יותר מדי למלך סדום, זה כבר יהיה שיש ביניהם עסקים. ואברם לא רוצה עסקים עם מלך סדום, הוא רוצה להישאר חפשי ממנו. אם יישאר אברם זה שהציל בהתנדבות אז יהיה הוא למעלה על מלך סדום ולא יהיה חייב לו. אולי כי אנשי סדום רעים וחטאים, או שכך נהג אברהם לכולם, אבל הסתירה לזה מפרעה, רק שאצל פרעה אברהם הבין שהוא משלם לו כי מגיע לו, ואצל סדום איכשהו יגידו שלא מגיע לו.
אולי אברם הבין שלא כדאי להיות היהודי שלוקח כסף על השירות שלו ומשאיר את המדינה שהציל עניה, אחרת יגידו שהוא תקע סכין בגב סדום ויעשו לו שואה.
אבל הגוים אין להם בעיה זאת, הנערים והאנשים שהלכו איתו יקחו תשלום, הם אין להם הבעיות האלה הם בכל מקרה תושבי האיזור ויש להם חשבונות עם מלך סדום.
ואם לאברהם היה איזה חשבון דתי שהוא לא רוצה להתערב עם סדום או כי ה’ אמר לו שיעשיר אותו ולא מלך סדום, אז הוא אומר אני יכול להיות פרום לעצמי אבל לא על חשבון אחרים.