זוהר על התורה ומועדים – תשפ”א
זוהר תשפ"א
זוהר האזינו: מאמר ב – האזינו השמים
משה קרוב למלך וישעיה רחוק
א] האזינו השמים. רבי חייא אמר: זכאה חולקיה דמשה יתיר על כל בני עלמא. ת"ח כתיב (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי' דבר. בישעיה דהוה רחיקא יתיר מן מלכא כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, משה דהוה קריב יתיר למלכא כתיב האזינו השמים, ותשמע הארץ וגו'.
משה דיבר מעצמו וישעיה כי י"י דיבר
ב] תאנא: בההוא שעתא דאמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ, כמה גרדיני טהירין אזדמנו לתברא רישיה, נפקא קלא ואמר מאן הוא דין דבעי לארעשא עלמין, עד דפתח ואמר לאו אנא ולאו דידי אלא כי יי' דבר ולא אנא.
משה מה כתיב, האזינו השמים ואדברה, אנא ולאו אחרא, ואדברה בלא דחילו. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחרא. זכאה חולקיה.
האזינו השמים רומזים לשם
ג] א"ר אבא: באתוון גליפן דר' אלעזר, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, הכא אתרמיזא שמא דקודשא עלאה.
משה דיבר על השמים הידועים וישעיה על שמים סתם
ד] ר' יוסי אמר: תו מה בין משה לישעיהו. משה אמר האזינו השמים, השמים - אינון דאשתמודען, השמים דאקרון שמא דקב"ה. ותשמע הארץ - ההיא דאשתמודעא. ישעיהו כתיב שמעו שמים ולא השמים, והאזיני ארץ ולא הארץ.
ועם כל דא בעו לאענשא ליה עד דאמר כי יי' דבר. ומשה אמר כולי האי וכתיב ואדברה, אמרי פי, האזינו השמים ואדברה וגו'
מקורות ומפרשים
משה וישעיה – ספרי דברים פסקא שו, רש"י ישעיה א, ב
השמים הידועים – רמב"ן דברים לב, א
אור יקר האזינו סימן א
זוהר האזינו: לדבר אל השמים והארץ
שמעו נא רבותי השמים והארץ
א] כל דרשה צריכה אל פתיחה המספר אל מי הוא פונה. דרכם של רוב בני אדם להתחיל שמעו נא רבותי, דעו חברי, וכדומה. משה רבינו כאשר קיבץ את כל ישראל ודיבר אליהם היה פותח "שמע ישראל", "הסכת ושמע ישראל היום", זה היה כמו שורת הכתובת של הדרשה, להודיעני אל מי הוא מופנה. פתיחה זו איננה הודעת דברים בעלמא שהרי הכל יודעים אל מי אתה מדבר מתוך ההקשר. אבל הוא פותח את אופן עומק הדרשה, הוא אומר ממי אל מי הוא מדבר, מאיזה לב לאיזה לב, מאיזה מקום ומדרגה נובעים דיבורים הללו ואל איזה מדרגה נפשית הם מכוונים. הפותח שמעו נא רבותי מבטא בכך שהוא מכבד את הציבור וקורא להם רבותיו ומתוך שהוא מכבד אותם מבקש שישמעו אליו. משה רבינו הפותח שמע ישראל מבטא בכך שישנה מדרגה שנקראת כללות ישראל ואל מדרגה זו הוא מכוון את דבריו, וכך אנחנו קוראים פעמיים ביום חלק מדרשה כזו ופותחים בה שמע ישראל, לומר שתכוון בישראל שבך לשמוע את דברי משה, עד שיתכוונו שומע ומשמיע.
ב] פעם אחת בסוף כל דרשותיו שהם ספר דברים, פתח משה בדרשה מיוחדת שקראה שירה. אל שירה זו הקדים הקדמה מפורטת המבאר באיזה אוזן יש לשומע אליה ובאיזה קול יש לדורשה. ובסיומה חזר שוב שימו לבבכם וגו', למען נדע שאין דרשה זו כשאר דרשותיו שפתח בהם שמע ישראל. פתח בה לא פחות ולא יותר האזינו השמים ותשמע הארץ. ונפלאה ליבנו מה פשר כתובת יעד כזאת, ומי הם השמים והארץ שישמעו ויאזינו אל דבריו של משה, ומה נתייחדה שירה זו שהפנה אותה אל השמים ואל הארץ.
ג] עוד נביא אחד נשלח לישראל ופתח את נבואתו במה שסיים משה, חזון ישעיהו בן אמוץ וגו', שמעי שמים והאזיני ארץ כי הויה דיבר. אף הוא נהג כמשה והפנה את דרשתו אל השמים ואל הארץ, ובוודאי ממשה רבינו למד שכך כל הנביאים קיבלו את נבואותיהם מסיני והם תלמידי משה רבינו. עלינו להטות אוזן להדהוד זה שהדהד ישעיה הנביא את פתיחתו של משה, ושינה בה דברים, ומכך נעמוד יותר על פשר הפתיחה ומה בין משה לכל הנביאים וישעיה הנביא.
משה בשמים וישעיה בארץ
ד] כפי שלמדנו למעלה, שירת האזינו אינם דברי תורה פשוטים, אלה הם דברים שלא יכלו להיאמר בשום יום זולת יום מיתת משה. ולא אל היום הזה לבד כוונו כי אל כל הימים שיהיה משה מת ויבקשו בני ישראל את השירה הזאת למצוא בה עדות על מצבם ותורתם. אם כן ביותר עלינו ללמוד את צורת הפתיחה המופלאה הזאת שהתייחדה מכל שאר הפתיחות שבתורה ושבעולם ובוודאי עומדת היא על הייחוד של דברי התורה שהיא פתיחה אליהם. וכאשר למדנו כי שירת האזינו עומד על הקושיא הזו של מה נעשה במיתת משה ולא נמצא עוד איש במדרגתו, הרי בוודאי כי גם בפתיחה זו מתייחד מדרגת משה על שאר הנביאים, שהוא הדבר אשר הראה לנו משה ביום מיתתו ולא נמסר כל חייו ולפיכך לא עמדו כל התלמידים הנביאים על כך. אבל משה עצמו את סוד עצמו סיפר בשירה זו ופתחה כך. לפיכך נבחן דווקא כאן ההבחנה הגדולה שבין פתיחת משה לבין פתיחת תלמידו ישעיה. וכמה דיוקים דייקו חז"ל בהבדלים שביניהם אשר מהם יש לעמוד על שורש הסוד שמשה רוצה לספר בהאזינו שהוא עילויו על כל הימים והנביאים.
ה] דיוק ראשון דייקו בספרי, והוא התהפכות הלשונות. משה נתן האזנה לשמים ושמיעה לארץ וישעיה נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ. אמרו על כך כי האזנה הוא לשון האזנה מקרוב, כלשון הטיית אוזן לשמוע סוד מקרוב, ואילו שמיעה משמעו שמיעה מרחוק, כמו שכתוב שמועה מארץ מרחק. אם כן משה מדבר בקירבה אל השמים וישעיה מדבר בקרבה אל הארץ. אמרו משה היה קרוב אל השמים, שכן גר שם ארבעים יום וארבעים לילה, ולא עוד אלא שהוא יום מותו ועלייתו אל השמים, לכן דיבר אליה בלשון קרוב ואילו ישעיה היה קרוב אל הארץ לפיכך דיבר אליה בלשון קרוב ואל השמים היה צריך לצעוק למרחוק שישמעו.
ו] ענין זה לפי פשוטו מעט מוזר. אך הזוהר דורש אותו בלשונו ואומר "משה היה קרוב למלך". החליף את השמים במלך. ועניינו כפי פירוש כל המפרשים לפי המבואר בזוהר להלן, כי השמים אינם רומזים אלא לשם הויה. וכך הוא בלשון חכמים 'השמים' הם כינוי אל הקב"ה היושב בשמים. ואילו הארץ אינו כינוי מפורש בלשון חכמים להקב"ה, אלא אם הקב"ה נרמז בישיבה בשמים הרי הארץ רומז אל בריותיו אשר על הארץ, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. אם כן משה היה קרוב יותר אל הקב"ה וישעיה היה קרוב יותר אל העולם.
ז] ומה ענין הקירבה הזו והשינוי הזה? האם הוא בסתם שמשה היה במדרגה יותר עליונה. על פי הזוהר גם הארץ אינה אלא כינוי אל השכינה השוכנת בארץ. אם כן אין החילוק שמשה קרוב לה' וישעיה רחוק. כי וודאי כל הנביאים קרובים אל ה'. אבל החילוק הוא באיזה דרך הם מגיעים אליו ובאיזה אופן הם שומעים את קולו. משה השתמש באספקלריא המאירה, בספירת התפארת הנקרא שמים, היינו הבין את הקב"ה באופן שמיימי, באופן מופשט באופן של תורה בדברים כמות שהם. ישעיה ושאר הנביאים השתמשו באספקלריא שאינה מאירה, היינו בספירת המלכות הנקראת ארץ. היינו הבינו את הקב"ה כפי שהוא שוכן בארץ, מתוך כל האופנים שאפשר לחוש בהם את מציאות ה' בארץ. ואין השינוי מצד ה' אלא לפי האופן שהוא נרגש בו כך הוא נקרא בשמות אחרים. על פי הזוהר כאשר אתה אומר ארץ אין לך לכוון על הכלי של הארץ הגשמית כי למה זה מענין, אבל כל דבר בעולם יש בו תחושה אלוהית שונה, כאשר אתה גר בארץ עוסק בדרך ארץ יש לך תחושה מסוימת שנקרא שכינה. כאשר אתה גר בשמים עוסק בתורה בשבת יש לך תחושה אלוהית אחרת שנקרא הקב"ה. ובזה נתחלקו משה וישעיה שמשה היה קרוב יותר אל השמים וישעיה היה קרוב יותר אל הארץ. ולא שחסרה לאחד מהם הצד השני אדרבה שניהם הזכירו הן את השמים והן את הארץ כי הם כלולים זה בזה, אבל ההבדל הוא בכיוון. ישעיה התחיל מן הארץ ומשם הבין את השמים ואילו משה התחיל בשמים ומשם הבין את הארץ.
משה דיבר בשם עצמו וישעיה בשם ה'
ח] הזוהר העמיק עוד ומצא עוד הבדל גדול ושורשי בין דברי משה לדברי ישעיה. צייר התנא שבזוהר את הפסוק בישעיה בסיפורו השלם כך. כאשר קוראים אנחנו את ישעיה רואים אנחנו התחלה גדולה בומבסטית, שמעו שמים והאזיני ארץ! שזו בוודאי קריאה הזוקקת עוז רב, כי מי יוכל לקרוא אל השמים ואל הארץ רק המאמין שדבריו נוגעים אל כל השמים וכל הארץ. והרי רוב בני העולם אינם יכולים לקרוא אלא לעשרה שומעיהם. ואולם כאשר אנחנו קוראים הלאה בספר ישעיה נראה כאילו ישעיה נסוג מעט מן הבומבסטיות הזאת, והוא מצטנע, כי ה' דיבר. מצייר הזוהר, כאשר ישעיה הנביא התחיל שמעי שמים וגו', כמה 'גרדיני טהירין' (שומרים ברורים) התרגשו עליו וביקשו לשבור את ראשו! אמרו מי הוא זה שמבקש להרעיש שמים והארץ. מיד הצטדק ואמר לא אנכי עושה ומדבר אלא כי הויה דיבר, נחה דעתם. ואילו משה רבינו, לא די שאיננו מתנצל בסוף הפסוק כי ה' הוא המדבר וקורא אל השמים ואל הארץ, אדרבה בפירוש הוא אומר האזינו השמים – ואדברה! בגוף ראשון, אנכי משה אדברה. ותשמע הארץ – אמרי פי! לא דיבר פי ה' אלא אמרי פי של משה. ולא התרגשו עליו ולא בלעוהו ולא שברו את ראשו, אשרי חלקו של משה.
ט] יש לנו לצייר את הענין הזה בפשטות. כל דרשן מן החכמים כשהוא פותח את דברי תוכחתו אינו פותח בשם עצמו אלא בשם משה, 'כתוב בפסוק', ולאחריו 'איתא בגמרא', וכדומה. בדומה אל ישעיה שאיננו מעיז לדבר בשם עצמו, צריך הוא לומר 'כי ה' דיבר'. כמי שאומר בימינו 'שטייט אין פסוק'. משה רבינו לא היה פותח מעולם כתוב בפסוק שהלא הוא עצמו הפסוק היה. אדרבה הפסוקים הם רשימת דבריו של משה. זה עצמו הוא משמעות האספקלריא המאירה של משה שמשה אינו חוזר על דבר שכבר נאמר לפניו, משה אינו מדבר בשם ה', משה עצמו מדבר ודברו הוא שכינה מדברת מתוך גרונו. אמר ר' יואל אשר שליט"א אפשר שזה ממש פירוש דברי ישעיה כי ה' דיבר, ואיפה דיבר, בתורת משה, הרי ישעיה הנביא בפשוטו ציין אל דברי משה שהם דבר ה' ועליו נסמך. משה רבינו לא נסמך על אף אחד בדבריו, דבריו עצמם הם דברי תורה המקוריים. אשרי אשר יגע במעט במדרגה זו.
מילות משה הם מקורות שמות הקודש
י] רבי אבא הוסיף עוד דבר שלישי הנמצא בהאזינו של משה ולא בהאזינו של ישעיה. ואמר כי באתוון גליפן של רבי אלעזר, שהוא ספר האותיות החקוקות של רבי אלעזר, העוסק בסוד צירופי האותיות שבתורה הנקראים חקיקות, כי חקיקות היינו שמתייחסים לסוד צורת האותיות עצמם עוד בטרם נהיו למילים ומשפטים, שבכך עוסק הצירוף כחכמת ספר יצירה חקק יה הויה צבאות. כתוב שם שבמילים אלה האזינו השמים ותשמע הארץ חקוק שם קדוש. המפרשים התלבטו מהו השם הקדוש שהוא רומז אליו ועי' בדבריהם רעיונות שונים. ואנחנו אין עסקנו בזיהוי השם היוצא מפסוק זה אלא בהבנת עניינו לדרוש הזה. ולדרכנו נפרש כי דברי רבי אבא הם המשך למה שמשה לא סיים 'כי ה' דיבר'. כי דבריו של משה אינם צריכים לפרש שלא מעצמו הם אלא מפי ה', כי אדרבה כל תורת משה כולה שמותיו של הקב"ה הם אפילו במה שאינו מפורש כשם [ועי' רמב"ן בהקדמה על התורה וצל"ע אם נאמר כזה גם על דברי הנביאים].
יא] יתירה מזו. אמר הרבי ר' בונם כי העולם טועים לחשוב ששם ע"ב היוצא מפסוקי קריעת ים סוף ויסע ויבא ויט משמעותו שבכח השם הזה קרע משה את הים. ואמר הרבי שאינו כן אלא קריעת הים חידש את השם הזה. והוא מאמר הכתוב 'ותעש לך שם כיום הזה'. שמאז יום קריעת ים סוף נעשה השם הזה שהוא שם ע"ב. וכך נאמר, שכאשר משה רבינו אומר כי שם הויה אקרא שונה הוא קריאה זו מקריאת כל הנביאים האחרים בשם הזה. ישעיה הנביא קורא לה' בשם שכבר נקרא לו על ידי משה. אבל משה רבינו כאשר הוא קורא בשם הויה הרי בזה עצמו הוא מחדש שייקרא הא"ס בשם הויה. ולפיכך אינו צריך להסתמך על הציטוט הקודם לו אלא באמירתו הוא מחדש את השמות. ולא השמות המפורשים בלבד אלא גם מאמרו האזינו השמים ותשמע הארץ חידוש שם מיוחד הוא.
משה מדבר על השמים הידועים וישעיה על השמים סתם
יב] רבי יוסי הוסיף עוד הבחנה רביעית בין האזינו של משה לשמעי של ישעיה. ודייק כי משה מזכיר את השמים בה"א הידועה, ואילו ישעיה מזכיר את השמים והארץ סתם. וביאר רבי יוסי כי מה הם השמים הידועים, וודאי אינם אלא אותם השמים הנודעים, אותם שנודעו מן הפסוק הראשון בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אשר עניינם ידוע ליודעים שהם התפארת והמלכות של עולם האצילות. ואילו ישעיה כנראה דיבר על השמים והארץ התחתונים האלה, שאין מגיע להם ייחוד להיות בה"א הידועה, (ה"א היא השכינה עצמה ה להויה תגמלו זאת), אבל הם שמים וארץ סתם.
יג] סגנון זה רווח בכתבי המקובלים באמרם על פירוש כינוי "כנודע", כנודע ששמים הוא הז"א וארץ הוא המלכות. ויתמהו המעיינים וכי דבר זה נודע הוא, הלא סוד כמוס הוא אצל בעלי הסוד. אבל הקבלה רוצה לכונן תודעה של נודע. שהפשטות הידועה, היא שהכל הם כינויי הספירות, ואילו המציאות הארצית אינה אלא איזה שמים סתם שאינם ידועים. כמו שאומרים החטא הידוע והכל יודעים למה הכוונה כך השמים הידועים הכל יודעים למה הכוונה. ועוד כי אלה הם השמים הנודעים באמת, כי כל החכמה עומדת על הידיעה באמת ככתוב וידעת היום. ואילו השמים סתם אינם נודעים אלא קיימים אבל אין יודע אותם. וה"א הידיעה רומז תמיד למעיין אל הדבר שאפשר לדעת אותם, השמים אינון דאשתמודען כי כל קיומם הוא בסוד הידיעה כאמור שנבראו בגין דישתמודעון ליה, ודרכם נודע הא"ס אל הנבראים.
יד] בוודאי אין הפירוש בדברי הזוהר שישעיה הנביא התכוון אל הארץ התחתונה סתם. וכבר ראינו למעלה דאדרבה ישעיה היה קרוב אל מידת המלכות ולכן אמר האזיני ארץ. אבל הענין הוא שישעיה הנביא עדיין דיבר בהסתרה. ולא הראה את הסודות מפורשים לומר עליהם כי הוא זה. אלא דיבר בתחתונים ורמז אל העליונים. אבל משה רבינו בשירת האזינו דיבר באופן מפורש, השמים והארץ. וגילוי זה רוצה רבי שמעון לכונן באדרא זוטא, כאשר מאריכים עוד במאמר הבא להתווכח עם הברייתות שכינו אל הספירות בשמות הרקיעים והגלגלים והכוכבים, ורשב"י אמר אין אנחנו בדרך הזה אלא באורחא דאורייתא קוראים אנחנו אל הספירות בשמות אשר קרא להם אביו, בשפה ברורה ובלשון מפורשת, למען לא יטעו בהם דורות הבאים שלא ידעו את הסודות הכמוסים בהם. וכך אכן עשה משה בשירת האזינו שהוא דיבור בסגנון היותר קרוב אל הסגנון הנבואי מרוב דברי משה, אבל גילה בהם שבדברי משה יש סודות מפורשים ואינם חוקים קבועים כמו שהיה מושג זה מובן אצל נביאים, אדרבה קביעות דברי משה הוא לפי שהוא השיג את הדברים וחידשם ולא ציטטם מפי אחרים, ואת זה דיבר באופן מפורש בשירת האזינו. [ועי' פרדס רמונים שער ערכי הכינויים שחלק על ר"מ דלאון שאמר שסיבת ריבוי הכינויים בקבלה הוא להסתיר את הדברים, וכפי הנראה הזוהר להלן מתכוון גם הוא לחלוק על רעיון כזה].
זוהר האזינו: מאמר ב – האזינו השמים
משה קרוב למלך וישעיה רחוק
א] האזינו השמים. רבי חייא אמר: זכאה חולקיה דמשה יתיר על כל בני עלמא. ת"ח כתיב (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי' דבר. בישעיה דהוה רחיקא יתיר מן מלכא כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, משה דהוה קריב יתיר למלכא כתיב האזינו השמים, ותשמע הארץ וגו'.
משה דיבר מעצמו וישעיה כי י"י דיבר
ב] תאנא: בההוא שעתא דאמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ, כמה גרדיני טהירין אזדמנו לתברא רישיה, נפקא קלא ואמר מאן הוא דין דבעי לארעשא עלמין, עד דפתח ואמר לאו אנא ולאו דידי אלא כי יי' דבר ולא אנא.
משה מה כתיב, האזינו השמים ואדברה, אנא ולאו אחרא, ואדברה בלא דחילו. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחרא. זכאה חולקיה.
האזינו השמים רומזים לשם
ג] א"ר אבא: באתוון גליפן דר' אלעזר, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, הכא אתרמיזא שמא דקודשא עלאה.
משה דיבר על השמים הידועים וישעיה על שמים סתם
ד] ר' יוסי אמר: תו מה בין משה לישעיהו. משה אמר האזינו השמים, השמים - אינון דאשתמודען, השמים דאקרון שמא דקב"ה. ותשמע הארץ - ההיא דאשתמודעא. ישעיהו כתיב שמעו שמים ולא השמים, והאזיני ארץ ולא הארץ.
ועם כל דא בעו לאענשא ליה עד דאמר כי יי' דבר. ומשה אמר כולי האי וכתיב ואדברה, אמרי פי, האזינו השמים ואדברה וגו'
מקורות ומפרשים
משה וישעיה – ספרי דברים פסקא שו, רש"י ישעיה א, ב
השמים הידועים – רמב"ן דברים לב, א
אור יקר האזינו סימן א
זוהר האזינו: לדבר אל השמים והארץ
שמעו נא רבותי השמים והארץ
א] כל דרשה צריכה אל פתיחה המספר אל מי הוא פונה. דרכם של רוב בני אדם להתחיל שמעו נא רבותי, דעו חברי, וכדומה. משה רבינו כאשר קיבץ את כל ישראל ודיבר אליהם היה פותח "שמע ישראל", "הסכת ושמע ישראל היום", זה היה כמו שורת הכתובת של הדרשה, להודיעני אל מי הוא מופנה. פתיחה זו איננה הודעת דברים בעלמא שהרי הכל יודעים אל מי אתה מדבר מתוך ההקשר. אבל הוא פותח את אופן עומק הדרשה, הוא אומר ממי אל מי הוא מדבר, מאיזה לב לאיזה לב, מאיזה מקום ומדרגה נובעים דיבורים הללו ואל איזה מדרגה נפשית הם מכוונים. הפותח שמעו נא רבותי מבטא בכך שהוא מכבד את הציבור וקורא להם רבותיו ומתוך שהוא מכבד אותם מבקש שישמעו אליו. משה רבינו הפותח שמע ישראל מבטא בכך שישנה מדרגה שנקראת כללות ישראל ואל מדרגה זו הוא מכוון את דבריו, וכך אנחנו קוראים פעמיים ביום חלק מדרשה כזו ופותחים בה שמע ישראל, לומר שתכוון בישראל שבך לשמוע את דברי משה, עד שיתכוונו שומע ומשמיע.
ב] פעם אחת בסוף כל דרשותיו שהם ספר דברים, פתח משה בדרשה מיוחדת שקראה שירה. אל שירה זו הקדים הקדמה מפורטת המבאר באיזה אוזן יש לשומע אליה ובאיזה קול יש לדורשה. ובסיומה חזר שוב שימו לבבכם וגו', למען נדע שאין דרשה זו כשאר דרשותיו שפתח בהם שמע ישראל. פתח בה לא פחות ולא יותר האזינו השמים ותשמע הארץ. ונפלאה ליבנו מה פשר כתובת יעד כזאת, ומי הם השמים והארץ שישמעו ויאזינו אל דבריו של משה, ומה נתייחדה שירה זו שהפנה אותה אל השמים ואל הארץ.
ג] עוד נביא אחד נשלח לישראל ופתח את נבואתו במה שסיים משה, חזון ישעיהו בן אמוץ וגו', שמעי שמים והאזיני ארץ כי הויה דיבר. אף הוא נהג כמשה והפנה את דרשתו אל השמים ואל הארץ, ובוודאי ממשה רבינו למד שכך כל הנביאים קיבלו את נבואותיהם מסיני והם תלמידי משה רבינו. עלינו להטות אוזן להדהוד זה שהדהד ישעיה הנביא את פתיחתו של משה, ושינה בה דברים, ומכך נעמוד יותר על פשר הפתיחה ומה בין משה לכל הנביאים וישעיה הנביא.
משה בשמים וישעיה בארץ
ד] כפי שלמדנו למעלה, שירת האזינו אינם דברי תורה פשוטים, אלה הם דברים שלא יכלו להיאמר בשום יום זולת יום מיתת משה. ולא אל היום הזה לבד כוונו כי אל כל הימים שיהיה משה מת ויבקשו בני ישראל את השירה הזאת למצוא בה עדות על מצבם ותורתם. אם כן ביותר עלינו ללמוד את צורת הפתיחה המופלאה הזאת שהתייחדה מכל שאר הפתיחות שבתורה ושבעולם ובוודאי עומדת היא על הייחוד של דברי התורה שהיא פתיחה אליהם. וכאשר למדנו כי שירת האזינו עומד על הקושיא הזו של מה נעשה במיתת משה ולא נמצא עוד איש במדרגתו, הרי בוודאי כי גם בפתיחה זו מתייחד מדרגת משה על שאר הנביאים, שהוא הדבר אשר הראה לנו משה ביום מיתתו ולא נמסר כל חייו ולפיכך לא עמדו כל התלמידים הנביאים על כך. אבל משה עצמו את סוד עצמו סיפר בשירה זו ופתחה כך. לפיכך נבחן דווקא כאן ההבחנה הגדולה שבין פתיחת משה לבין פתיחת תלמידו ישעיה. וכמה דיוקים דייקו חז"ל בהבדלים שביניהם אשר מהם יש לעמוד על שורש הסוד שמשה רוצה לספר בהאזינו שהוא עילויו על כל הימים והנביאים.
ה] דיוק ראשון דייקו בספרי, והוא התהפכות הלשונות. משה נתן האזנה לשמים ושמיעה לארץ וישעיה נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ. אמרו על כך כי האזנה הוא לשון האזנה מקרוב, כלשון הטיית אוזן לשמוע סוד מקרוב, ואילו שמיעה משמעו שמיעה מרחוק, כמו שכתוב שמועה מארץ מרחק. אם כן משה מדבר בקירבה אל השמים וישעיה מדבר בקרבה אל הארץ. אמרו משה היה קרוב אל השמים, שכן גר שם ארבעים יום וארבעים לילה, ולא עוד אלא שהוא יום מותו ועלייתו אל השמים, לכן דיבר אליה בלשון קרוב ואילו ישעיה היה קרוב אל הארץ לפיכך דיבר אליה בלשון קרוב ואל השמים היה צריך לצעוק למרחוק שישמעו.
ו] ענין זה לפי פשוטו מעט מוזר. אך הזוהר דורש אותו בלשונו ואומר "משה היה קרוב למלך". החליף את השמים במלך. ועניינו כפי פירוש כל המפרשים לפי המבואר בזוהר להלן, כי השמים אינם רומזים אלא לשם הויה. וכך הוא בלשון חכמים 'השמים' הם כינוי אל הקב"ה היושב בשמים. ואילו הארץ אינו כינוי מפורש בלשון חכמים להקב"ה, אלא אם הקב"ה נרמז בישיבה בשמים הרי הארץ רומז אל בריותיו אשר על הארץ, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. אם כן משה היה קרוב יותר אל הקב"ה וישעיה היה קרוב יותר אל העולם.
ז] ומה ענין הקירבה הזו והשינוי הזה? האם הוא בסתם שמשה היה במדרגה יותר עליונה. על פי הזוהר גם הארץ אינה אלא כינוי אל השכינה השוכנת בארץ. אם כן אין החילוק שמשה קרוב לה' וישעיה רחוק. כי וודאי כל הנביאים קרובים אל ה'. אבל החילוק הוא באיזה דרך הם מגיעים אליו ובאיזה אופן הם שומעים את קולו. משה השתמש באספקלריא המאירה, בספירת התפארת הנקרא שמים, היינו הבין את הקב"ה באופן שמיימי, באופן מופשט באופן של תורה בדברים כמות שהם. ישעיה ושאר הנביאים השתמשו באספקלריא שאינה מאירה, היינו בספירת המלכות הנקראת ארץ. היינו הבינו את הקב"ה כפי שהוא שוכן בארץ, מתוך כל האופנים שאפשר לחוש בהם את מציאות ה' בארץ. ואין השינוי מצד ה' אלא לפי האופן שהוא נרגש בו כך הוא נקרא בשמות אחרים. על פי הזוהר כאשר אתה אומר ארץ אין לך לכוון על הכלי של הארץ הגשמית כי למה זה מענין, אבל כל דבר בעולם יש בו תחושה אלוהית שונה, כאשר אתה גר בארץ עוסק בדרך ארץ יש לך תחושה מסוימת שנקרא שכינה. כאשר אתה גר בשמים עוסק בתורה בשבת יש לך תחושה אלוהית אחרת שנקרא הקב"ה. ובזה נתחלקו משה וישעיה שמשה היה קרוב יותר אל השמים וישעיה היה קרוב יותר אל הארץ. ולא שחסרה לאחד מהם הצד השני אדרבה שניהם הזכירו הן את השמים והן את הארץ כי הם כלולים זה בזה, אבל ההבדל הוא בכיוון. ישעיה התחיל מן הארץ ומשם הבין את השמים ואילו משה התחיל בשמים ומשם הבין את הארץ.
משה דיבר בשם עצמו וישעיה בשם ה'
ח] הזוהר העמיק עוד ומצא עוד הבדל גדול ושורשי בין דברי משה לדברי ישעיה. צייר התנא שבזוהר את הפסוק בישעיה בסיפורו השלם כך. כאשר קוראים אנחנו את ישעיה רואים אנחנו התחלה גדולה בומבסטית, שמעו שמים והאזיני ארץ! שזו בוודאי קריאה הזוקקת עוז רב, כי מי יוכל לקרוא אל השמים ואל הארץ רק המאמין שדבריו נוגעים אל כל השמים וכל הארץ. והרי רוב בני העולם אינם יכולים לקרוא אלא לעשרה שומעיהם. ואולם כאשר אנחנו קוראים הלאה בספר ישעיה נראה כאילו ישעיה נסוג מעט מן הבומבסטיות הזאת, והוא מצטנע, כי ה' דיבר. מצייר הזוהר, כאשר ישעיה הנביא התחיל שמעי שמים וגו', כמה 'גרדיני טהירין' (שומרים ברורים) התרגשו עליו וביקשו לשבור את ראשו! אמרו מי הוא זה שמבקש להרעיש שמים והארץ. מיד הצטדק ואמר לא אנכי עושה ומדבר אלא כי הויה דיבר, נחה דעתם. ואילו משה רבינו, לא די שאיננו מתנצל בסוף הפסוק כי ה' הוא המדבר וקורא אל השמים ואל הארץ, אדרבה בפירוש הוא אומר האזינו השמים – ואדברה! בגוף ראשון, אנכי משה אדברה. ותשמע הארץ – אמרי פי! לא דיבר פי ה' אלא אמרי פי של משה. ולא התרגשו עליו ולא בלעוהו ולא שברו את ראשו, אשרי חלקו של משה.
ט] יש לנו לצייר את הענין הזה בפשטות. כל דרשן מן החכמים כשהוא פותח את דברי תוכחתו אינו פותח בשם עצמו אלא בשם משה, 'כתוב בפסוק', ולאחריו 'איתא בגמרא', וכדומה. בדומה אל ישעיה שאיננו מעיז לדבר בשם עצמו, צריך הוא לומר 'כי ה' דיבר'. כמי שאומר בימינו 'שטייט אין פסוק'. משה רבינו לא היה פותח מעולם כתוב בפסוק שהלא הוא עצמו הפסוק היה. אדרבה הפסוקים הם רשימת דבריו של משה. זה עצמו הוא משמעות האספקלריא המאירה של משה שמשה אינו חוזר על דבר שכבר נאמר לפניו, משה אינו מדבר בשם ה', משה עצמו מדבר ודברו הוא שכינה מדברת מתוך גרונו. אמר ר' יואל אשר שליט"א אפשר שזה ממש פירוש דברי ישעיה כי ה' דיבר, ואיפה דיבר, בתורת משה, הרי ישעיה הנביא בפשוטו ציין אל דברי משה שהם דבר ה' ועליו נסמך. משה רבינו לא נסמך על אף אחד בדבריו, דבריו עצמם הם דברי תורה המקוריים. אשרי אשר יגע במעט במדרגה זו.
מילות משה הם מקורות שמות הקודש
י] רבי אבא הוסיף עוד דבר שלישי הנמצא בהאזינו של משה ולא בהאזינו של ישעיה. ואמר כי באתוון גליפן של רבי אלעזר, שהוא ספר האותיות החקוקות של רבי אלעזר, העוסק בסוד צירופי האותיות שבתורה הנקראים חקיקות, כי חקיקות היינו שמתייחסים לסוד צורת האותיות עצמם עוד בטרם נהיו למילים ומשפטים, שבכך עוסק הצירוף כחכמת ספר יצירה חקק יה הויה צבאות. כתוב שם שבמילים אלה האזינו השמים ותשמע הארץ חקוק שם קדוש. המפרשים התלבטו מהו השם הקדוש שהוא רומז אליו ועי' בדבריהם רעיונות שונים. ואנחנו אין עסקנו בזיהוי השם היוצא מפסוק זה אלא בהבנת עניינו לדרוש הזה. ולדרכנו נפרש כי דברי רבי אבא הם המשך למה שמשה לא סיים 'כי ה' דיבר'. כי דבריו של משה אינם צריכים לפרש שלא מעצמו הם אלא מפי ה', כי אדרבה כל תורת משה כולה שמותיו של הקב"ה הם אפילו במה שאינו מפורש כשם [ועי' רמב"ן בהקדמה על התורה וצל"ע אם נאמר כזה גם על דברי הנביאים].
יא] יתירה מזו. אמר הרבי ר' בונם כי העולם טועים לחשוב ששם ע"ב היוצא מפסוקי קריעת ים סוף ויסע ויבא ויט משמעותו שבכח השם הזה קרע משה את הים. ואמר הרבי שאינו כן אלא קריעת הים חידש את השם הזה. והוא מאמר הכתוב 'ותעש לך שם כיום הזה'. שמאז יום קריעת ים סוף נעשה השם הזה שהוא שם ע"ב. וכך נאמר, שכאשר משה רבינו אומר כי שם הויה אקרא שונה הוא קריאה זו מקריאת כל הנביאים האחרים בשם הזה. ישעיה הנביא קורא לה' בשם שכבר נקרא לו על ידי משה. אבל משה רבינו כאשר הוא קורא בשם הויה הרי בזה עצמו הוא מחדש שייקרא הא"ס בשם הויה. ולפיכך אינו צריך להסתמך על הציטוט הקודם לו אלא באמירתו הוא מחדש את השמות. ולא השמות המפורשים בלבד אלא גם מאמרו האזינו השמים ותשמע הארץ חידוש שם מיוחד הוא.
משה מדבר על השמים הידועים וישעיה על השמים סתם
יב] רבי יוסי הוסיף עוד הבחנה רביעית בין האזינו של משה לשמעי של ישעיה. ודייק כי משה מזכיר את השמים בה"א הידועה, ואילו ישעיה מזכיר את השמים והארץ סתם. וביאר רבי יוסי כי מה הם השמים הידועים, וודאי אינם אלא אותם השמים הנודעים, אותם שנודעו מן הפסוק הראשון בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אשר עניינם ידוע ליודעים שהם התפארת והמלכות של עולם האצילות. ואילו ישעיה כנראה דיבר על השמים והארץ התחתונים האלה, שאין מגיע להם ייחוד להיות בה"א הידועה, (ה"א היא השכינה עצמה ה להויה תגמלו זאת), אבל הם שמים וארץ סתם.
יג] סגנון זה רווח בכתבי המקובלים באמרם על פירוש כינוי "כנודע", כנודע ששמים הוא הז"א וארץ הוא המלכות. ויתמהו המעיינים וכי דבר זה נודע הוא, הלא סוד כמוס הוא אצל בעלי הסוד. אבל הקבלה רוצה לכונן תודעה של נודע. שהפשטות הידועה, היא שהכל הם כינויי הספירות, ואילו המציאות הארצית אינה אלא איזה שמים סתם שאינם ידועים. כמו שאומרים החטא הידוע והכל יודעים למה הכוונה כך השמים הידועים הכל יודעים למה הכוונה. ועוד כי אלה הם השמים הנודעים באמת, כי כל החכמה עומדת על הידיעה באמת ככתוב וידעת היום. ואילו השמים סתם אינם נודעים אלא קיימים אבל אין יודע אותם. וה"א הידיעה רומז תמיד למעיין אל הדבר שאפשר לדעת אותם, השמים אינון דאשתמודען כי כל קיומם הוא בסוד הידיעה כאמור שנבראו בגין דישתמודעון ליה, ודרכם נודע הא"ס אל הנבראים.
יד] בוודאי אין הפירוש בדברי הזוהר שישעיה הנביא התכוון אל הארץ התחתונה סתם. וכבר ראינו למעלה דאדרבה ישעיה היה קרוב אל מידת המלכות ולכן אמר האזיני ארץ. אבל הענין הוא שישעיה הנביא עדיין דיבר בהסתרה. ולא הראה את הסודות מפורשים לומר עליהם כי הוא זה. אלא דיבר בתחתונים ורמז אל העליונים. אבל משה רבינו בשירת האזינו דיבר באופן מפורש, השמים והארץ. וגילוי זה רוצה רבי שמעון לכונן באדרא זוטא, כאשר מאריכים עוד במאמר הבא להתווכח עם הברייתות שכינו אל הספירות בשמות הרקיעים והגלגלים והכוכבים, ורשב"י אמר אין אנחנו בדרך הזה אלא באורחא דאורייתא קוראים אנחנו אל הספירות בשמות אשר קרא להם אביו, בשפה ברורה ובלשון מפורשת, למען לא יטעו בהם דורות הבאים שלא ידעו את הסודות הכמוסים בהם. וכך אכן עשה משה בשירת האזינו שהוא דיבור בסגנון היותר קרוב אל הסגנון הנבואי מרוב דברי משה, אבל גילה בהם שבדברי משה יש סודות מפורשים ואינם חוקים קבועים כמו שהיה מושג זה מובן אצל נביאים, אדרבה קביעות דברי משה הוא לפי שהוא השיג את הדברים וחידשם ולא ציטטם מפי אחרים, ואת זה דיבר באופן מפורש בשירת האזינו. [ועי' פרדס רמונים שער ערכי הכינויים שחלק על ר"מ דלאון שאמר שסיבת ריבוי הכינויים בקבלה הוא להסתיר את הדברים, וכפי הנראה הזוהר להלן מתכוון גם הוא לחלוק על רעיון כזה].
זוהר לחג הסוכות
מאמר א: חמשה ועשור ושביעי
זוהר פרשת אמור, חלק ג קב, ב
כל מדרגה מתעוררת בדרכו
א] בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'.
ר' יוסי שאיל לר' אבא, אמר ליה: הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי?
אמר ליה: ודאי רזא יקירא הוא.
תא חזי: בין לעילא בין לתתא, כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מה דעביד.
עשור בכנסת ישראל חמש במלך
ב] האי עשור מכנסת ישראל אינון, ויומא עשיראה בעשיראה קיימא, ועל דא (שמות יב) בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. והאי יומא דילה הוא, וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, ההוא יומא דעלה, בגין דבדרגא חמישאה ביה יתיב מלכא בכורסייא.
ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא, חמשא עלייהו דמלכא הוא, ההוא יומא דאתי עלה, בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא.
חמישי הוא שביעי
ג] ואי תימא שביעאה, בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר בכלא, וחד מלה שביעאה וחמישאה.
השביעי מעטר את המלך
ד] תא חזי: חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר. וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מניה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה ואי תימא שביעאה, בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרא ירית משביעאה כמא דכתיב (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון וגו', ועל דא בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי, וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא, ועל דא כלא בחד תלייא.
מקורות ומפרשים
אור יקר אמור סימן י"א
סוד הימים שבין יו"כ לסוכות: שער הכוונות לסוכות דרוש ג'.
סוד ה' על י' : עץ חיים שער ל"ו פרק ב' (עי' רמ"ז כאן וצ"ע שענין ההוא שייך רק לפסח ומה עניינו לחג הסוכות ושבועות ובכלל הלשון המובא שם לא מצאתי בזוהר).
סידור עם דא"ח שער חג הסוכות ד"ה להבין שורש ענין הסכות.
סוד הזמן - ובחמשה עשר יום לחודש השביעי
ד סוגי העמידה בין יום כיפורים לסוכות
א] לעמוד בין יום הכיפורים לחג הסוכות עמידה כרונולוגית הוא, אפשר להסתכל בלוח ולראות שם ארבעה משבצות ריקות בין יום הכיפורים בעשירי לתשרי ובין חג הסוכות בחמשה עשר בו, כמו מחכים להגיע אל החג. הרי בה עמידה של המשך נביעה, כי אין יום הט"ו יכול להקדים ליום העשירי, וכל הימים י"א י"ב י"ג י"ד הרי הם הולכים ומביאים את הזמן מן הי' לי"ה.
ב] עמידה תורנית שכלית הוא. אפשר לקרוא בתורה בפרשת המועדות שבתורת כהנים ולעקוב אחרי הגיון סדר מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם, שהם מתחילים מן החודש הראשון עוברים בשבעה שבועות של העומר ומגיעים לחודש השביעי, ומונים שם ביום הראשון מקרא קודש ובעשור יום הכיפורים ובחמשה עשר יום לחודש חג הסוכות. כשם שיש סדר בזמנים עצמם כך יש הגיון פנימי לכל פרשה כיצד כל פסוק נובע מן הפסוק הקודם לו ולא היה יכול להקדים אליו, וכך יש לדורש בתורה לראות את הגיון הסדר כיצד מן הפסח נובע העומר וממנו נובע החודש השביעי וכיצד מראשון שבו נובע עשור שבו עד שנובע חמשה עשר שבו. והמתבונן יראה בריווח שבין הפרשיות מקום אוויר פנוי שהוא הזמן שבינתיים, כין אין נביעה הגיונית דחוסה לעולם זה מתוך זה אלא ריווח מתבונן ביניהם והוא שמביא את השני מתוך הראשון. האוויר הזה שבין פרשת אך בעשור לבין פרשת בחמשה עשר הוא הימים שבינתיים.
ג] עמידה מעשית היא, שכן כל העושה את מצוות החודש השביעי כמו כל שאר המצוות יודע שאין המצוות מצטמצמות לזמנם בלבד כי בהכרח יש להם פעולה של הכנה קודמת אליהם. כשם שאין צום בעשור יכול להתקיים בעשור בלבד שהרי בהכרח אדם אוכל ושותה בתשיעי וצם בעשור, ולפיכך בפירוש כתוב בתשעה בחודש תענו ופירשו שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. כי הסתכלות המעשית מרחיבה את הזמן לכדי זמן השייך לפעולה ולא לחובת המעשה בלבד. כך ולקחתם לכם ביום הראשון ובסכות תשבו שבעת ימים בהכרח מחייב ימים שלפניהם לצאת ולהביא את הפרי ולבנות את הסוכה, והרי זה המעשה הוא המעשה שאחר מצוות העשור, ולפיכך הוא פעולת הימים שבינתיים שבונים את הסוכה ומביאים את ארבעת המינים מן העשור אל החמשה עשר.
ד] עמידה רוחנית הוא, שכן כל מילה בתורה ובעולם רומז הוא בסודו אל מדרגות פנימיות שהם הסתכלויות רבות באלוהות אשר כללם לפי דרך הקבלה עשר ספירות. ואין זמני המועדים מקריים אל עניינם אבל הזמנים בעצמם נושאים תוכן של האורות אשר הימים האלה מגיעים אליהם. כשם שיש לקרוא ולעיין בסוד המילים חג הסוכות כך יש לקרוא ולעיין בסוד המילים ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, אשר מילים אלה בעצמם, כמו הזמן שלהם, כמו התורה שלהם, כמו המעשים שלהם, מגיעים אל סודות האלה שהם דרכי השגת האל לפי כל התגלויותיו התלויות בכל הדרכים הללו.
קביעת זמני המועדים וקדושתם וקדושת זמן חג הסוכות
ה] פעמים מספר נשנו פרשיות המועדים בספר התורה וכל פרשה מהם סובב על ציר אחר. פרשת פנחס קובע את המוספים וכל שאר פרטי המועדים המנויים בו סובבים על זה. פרשיות כי תשא משפטים סובבים על הברית בין ישראל לי"י ועבודת הקציר והאסיף ופרטי המועדים שבו סובבים על זה. פרשת ראה סובבת על החיוב לעלות ולהקריב במקום אשר יבחר בלבד וכל פרטי המועדים שבו סובבים על זה. בכל פרשיות אלה לא נמנו במפורש ובאופן מדויק תאריכי המועדים. והיינו חושבים שאפשר לקיימם בכל זמן המתאים להיות זמן אסיף או אביב או קציר. באה פרשת אמור וקבעה מועדי ה' מקראי קודש אלה הם מועדי, אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקרו אותם במועדם. כאן קבע הכתוב מועדים מדויקים לכל החגים, וסידרם כל אחד ביום ובחודש שלו, בחודש הראשון בחודש השביעי בעשור בחמשה עשר וכן הלאה. אם כן כאשר נרצה לעמוד על סוד זמני המועדים בעצמם עוד בטרם נבוא אל סוד מצוותיהם ודרכיהם, עלינו להתעמק בפרשה זו הקובעת את כל מועדיהם וזמניהם בפרטיות ובדיוק ועומדת על כך.
ו] העניין ביארנו במקומות מספר, כי כמה סוגי קדושות הם בקדושת המועדים, שיש בהם קדושת הזמן עצמו, ויש בהם קדושת המצוות והעבודות הנעשים בהם. והאריז"ל ביאר בכל אחד מהם הארות מיוחדות ברוב השבתות והמועדים, כיצד מדרגה מיוחדת מכח קדושת היום ומדרגה נוספת מכח התפילות והמצוות והעבודות השייכות להם. ושורש ההבדל כי היום איננו מה שהאדם פועל בעבודתו, אלא את התחושה וההארה שהוא מקבל מלמעלה מאליו כאשר הוא קם בבוקר והנה הוא יום. וככה נקראים המועדים ימים טובים. לא מצוות טובות בלבד אבל גם הימים שבהם טובים. ימים טובים יותר משאר ימות השנה אשר היום שלהם יום פשוט ורגיל, היום עצמו של המועד קדושה והארה יתירה בו. ואין צריך לעשות כלום לזכות לקדושה זו אלא להתעורר בבוקר לאותו היום.
ז] מכל המועדים נתייחד זמן חג הסוכות ששמחת היום בולטת בו יותר. שכן בפסח למדנו כי באותו היום יצאנו ממצרים וכתיב ושמרתם את היום הזה. ובחג השבועות קבלנו כי בו ביום ניתנה תורה. אך בסוכות לא למדנו ולא קיבלנו שום מאורע שהתייחדה ליום החמשה עשר לחודש השביעי. אם כן אין סיבה לקביעת המועד הזה בזמן הזה אלא סיבה השייכת ליום בעצמו, אשר החמשה עשר בשביעי מתאים ומיוחד באותו האור ואותו המדרגה שנקרא חג הסוכות. ראוי אם כן להתחיל את עיון סודות חג הסוכות לא מן המילה חג הסוכות, אלא תיכף מן המילה הראשונה בפסוק ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, להבין מהו היום החמשה עשר ומהו החודש השביעי שהגיע אליהם חג זה. ואם נבין סוד חמשה עשר בחג הסוכות נוכל להבין מזה גם את עניינו לשאר החגים, שהרי גם חג הפסח נקבע ליום חמשה עשר בחודש. ואילו היה זה בפסח בלבד היינו אומרים אין זה כי אם מקרה שבו ביום יצאו ממצרים. אבל משראינו שגם בחג הסוכות נקבע ליום הט"ו, סימן שיש כאן ענין נפרד במהות יום הט"ו בנוסף למה שבו ביום יצאו ממצרים, ואדרבה ייתכן שמצד אותו ענין עצמו יצאו ממצרים באותו היום. ואם כן כשם שחג הסוכות הוא תלמידו של חג הפסח בהיותו זכר ליציאת מצרים, כך ילמד פסח מן הסוכות בסוד הזמן עצמו שבו. (כעין כ"ז בפירוש הרמ"ק).
כל מדרגה לפי דרכו הוא מתעורר
ח] שאל רבי יוסי לרבי אבא, במה מדבר פסוק זה? בוודאי ידעתי פירוש המילות שבו, אבל על מה הוא באמת מדבר, כשם שיש שאלה בנגלה במאי עסקינן, על איזה ענין שאפשר לכלול במילים אלה מדברת המשנה, כך יש שאלה בנסתר במאי קא מיירי, באיזה בחינה מן הבחינות האפשריות לדבר בהם מצד המושגים האלה עוסק הפסוק?
ט] ענה לו רבי אבא, וודאי יפה שאלה זו ואין רוב העולם עומדים עליו, שאלה עמוקה ורז יקר נמצא בדברים הללו. אך תחילה עלינו לחזור על כלל הדבר. דע שכל המדרגות העליונות מדרגות מדרגות הם ודרכים דרכים הם. לא בדרך אחת יוצאים אל העליון אלא בשבעה דרכים ושבעים פנים. אין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה ואין בחינה דומה לחברו. כפי שאין פרצופיהם של בני אדם שוות כך אין דעותיהם של בני אדם בידיעת האלוהות שוות, וכל אלה הידיעות נובעים מאספקלריות שונות באמיתת התפשטות האלוהות על כל הדרכים האלה.
י] וכל מדרגה ודרך מאלה הדרכים, כל אחד לפי דרכו הוא מקבל הארה, ולפי דרכו הוא יושב בעצמותו, ולפי דרכו הוא מתעורר, ולפי דרכו הוא פועל פעולתו. כשם שהוא למעלה כך הוא למטה. יש לך אדם המתעורר מדברי תורה בסגנון מסוים בלבד, תמיד על ידי אותו הדרך תתעורר נפשו, ועל ידי אותו הדרך תתקיים נפשו בהתעוררותו, ועל ידי אותו הדרך יוכל לפעול את פעולתו. ואין אדם יכול להתעורר ממה שמתעורר חבירו כי כל אחד בדרכו הוא פועל. ואם ירצה חבירו להשפיע עליו ולהגיע אל נפשו לא יוכל להגיע אליו אלא אם ידבר אליו כפי הדרך שמעורר אותו. ואם לא ידע להיות חכם הרזים המדבר לפי דרכו בהכרח לא יעורר אותו ולא יוכל לקבל פעולתו. ואפילו אם בדבר אחד יטה מן הדרך שבו חבירו מתעורר מיד יצא מנגיעה בנקודת נפשו ויהיה מבחוץ, ואם יפעל לא יהיה זה מתוך רצון אלא מתוך כפיה. כמה צריך האדם ללמוד את כל דרכי בני אדם למען ידע לעורר ולהתחבר בכל אחד כפי דרכו.
יא] ממש כשם שהוא למטה כך הוא למעלה, כאשר מדברים אנחנו אודות הגעה אל השגות עליונות לפי כל המידות שבהם גיוון הא"ס את הופעתו לפי אלפי אלפים דרכים שונות כחול אשר על שפת הים וכשערות שעל הראש והיורדים על הזקן וכהמון כוכבים, הרי כאשר מבקשים לגעת במידה מסוימת חייבים לדעת להשתמש באותו הסגנון ובאותו השפה ובאותו הדפוס שבו המדרגה הזו קיימת ופועלת. ואם עוזבים אפילו דבר אחד ומניחים שהשפה הכללית יעורר אותה, לא תגיע ולא תעורר את פנימיותה.
בירור דרכי התכללות והתבדלות
יב] הערה. משהזכרנו את התחלקות הדרכים והתעוררות כל אחד לפי דרכו עלינו לעורר משני טעויות והם טעות ההתכללות השטחית וטעות ההתבדלות השטחית. יש טועים לחשוב מאחר וכל המידות כלולות זה בזה, בוודאי בעל הסוד כלול מבעל הפשט ובעל הפשט כלול מבעל הסוד, אם כן אין לנו סיבה לבקש להתייחד בדרך מן הדרכים ובמידה מן המידות, הרי מכל אחד ניקח לעבוד את י"י והכל שווים לטובה. מידה זו היא מידת חסרי הדעת, שכן אם ישנו מושג של 'עומד על דעתו' אין זה אלא ההכרה מה הם הדרכים שמעוררים אותו ומה הם הדרכים שאינם מדברים אלי. והמכיר את זה, שנאמר בלשון הקבלה המכיר את שורש נפשו משורשה, הרי ילך לבטח דרכו ולא ייכשל כי הדרכים המיוחדים לכל נפש וודאיים הם ופועלים תמיד. ואילו הנמצא בקטנות הדעת וטרם עמד על דעתו, הנה בהכרח יאמין בהתכללות ויקח את המועיל לו מכל דרך, ועל דרך שאמר האריז"ל שמי שאינו יודע באיזה נוסח עליו להתפלל יתפלל בנוסח הכולל. ואין זה לכתחילה אלא דיעבד כי וודאי עדיף להכיר את מקומך כי תפלה זו עולה בדרך ישרה ובטוחה הרבה מן התפלה הפועלת בדרך כלל בלבד [וזה הסוד נקרא ברעיא מהימנא אמונה בדרך כלל שהוא בחינת הנוק' ואמונה בדרך פרט שהוא בחינת הז"א והוא מצוות דע את אלהי אביך]
יג] מאידך גם אין לשכוח את פירוש ההתכללות האמיתי. כי ההתכללות שבטעות הקודם אינו באמת התכללות צדדים שונים אלא הוא העלמה של יחוד כל הצדדים והשטחתם לכדי הנקודה המוסכמת על כולם, שהוא אכן נצרך במדרגות הקטנות אבל אינו דעת אמת. אבל כמו שאין לטעות בזה כך אין לטעות בטעות ההיפכית. שלפעמים אדם עומד על דעתו. ואם ידע למשל שדרכו נוגעת יותר בתורה שכלית מאשר בתפלה ורגשיות, הרי ישכח לגמרי מן החלק האנושי שמתקיים בלב ובתפלה, ואפילו כאשר ישנם ימים המוקדשים בעיקר לתפלה כמו ימים נוראים יקח תחת המחזור את הספר עיון שלו וישכח בכלל את התפילה. זו אינו עמידה על דעתו אלא טעות של מי שמכיר את השער שלו ושוכח להיכנס דרכו אל הכל. ואדם כזה הוא בעל מום, דומה למי שהבין שעיקר כוחו הוא בפיו למשל ולפיכך עקר את רגליו וסימא את עיניו שהרי אני עיקר כחי בפה. בעל דעת אמיתי יודע שוודאי אני עיקר כוחי במידה זו, אבל האמת היא תמיד שלימה כלומר כלולה מן הכל. ועל ידי מידה זו בטוח אני שאוכל להיכנס דרכה גם לשאר המידות, אשר כולם יאירו בדרך התכללותם במידה זו. ונאמר למשל על ידי העיון שלו דווקא יוכל להיכנס אל התפלה בהשתפכות הנפש כי זהו השער המעורר את נפשו. וכך יוכל להיכנס אל כל הדרכים האנושיות כולם שהם בעצמם כל מידות האלוהות כולם המופיעה לפי כל הדעות כי אל דעות הויה.
גם הזמנים יש להם מידות השייכות אליהם
יד] ונחזור אל הענין. לפי שכל מדרגה בדרכה היא מתעוררת, לפיכך הבחנת המדרגות נוגעת עד לפרטים הכי פשוטים כמו קביעת התאריך של החג. כי גם התאריכים כמו התחלקות השנה לחדשים ולימים בתוך החדשים. או התחלקות הימים לשבתות וימי השבת, הרי הם בעצמם נושאים תוכן של מידות שונות. הרי יש לך אדם שהוא במידתו של אברהם אבינו שמתעורר בבוקר ובבוקר הוא זמן הארתו. ויש לך אדם כמו יצחק שעיקר הארתו בין הערביים בשעת המנחה. ויש לך אדם כמו יעקב הער כל לילותיו ומוצא בהם את עיקרי טעמי תורה. ואם נרצה לקיים חיים בבחינת חסד בוקר אברהם אחרי הצהריים הרי לצחוק ייחשב לנו, כי לא זה הוא מקומו של המידה הזאת ולא תפעל באופן נכון בזמן הזה. כי היופי של העולם הוא כאשר הבוקר באמת מאיר כמו בוקר והערב כמו ערב. ולכן אפילו בקביעת זמני החגים יש לעמוד מהו החמשה ומהו העשר ומהו החודש השביעי שכך נבין איך הזמן הזה בעצמו מביא את הענין הנקרא חג הסוכות, כפי שהמתבונן בדקות הענין יראה כיצד הבוקר מביא את תפילת השחרית של אברהם אבינו.
חמשה עשר הוא צירוף חמשה ועשר
טו] כאשר מסתכלים אנחנו על התאריך הזה 'בחמשה עשר', רואים אנחנו כי היא מורכבת משני מספרים. חמשה ועשר. וכאשר חוזרים אנחנו בפרשה רואים אנחנו כי אכן העשר הזה אינו סימן בחלוקת המספר בלבד, אלא באמת העשר הזה קבע יום קדוש לעצמו. אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא. ואכן כך הוא סדר הצטרפות הבנין המגיע עד חג הסוכות, אשר מקודם מתחילים בתחילת החודש באחד, עד לעשור, ומשם לחמשה שעם העשור. מילת עשור מבטאת שאינה היום העשירי בלבד, אבל יש בה מהות של עשיריות, שאפשר לומר שהוא כולל את כל עשרת הימים, וכפי שאכן למדנו שעשרת ימים אלה יחידה אחת של ימים הם עשרת ימי תשובה, ודברים אלה הם כמעט פשוטו של מקרא למי שעוקב אחרי תחושת הימים המצטרפים בפסוקים אלה מן היום האחד ועד היום העשור.
טז] אם לא תאמינו כי אכן חמשה עשר מורכבת תמיד מחמשה ועשור המתחיל מן האחד, מביא לך רבי אבא כי גם בניסן הופיע המבנה הזה עצמו. הרי משה עומד ביום הראשון של החודש הראשון ומזהיר בעשור לחודש הזה ויקחו לכם איש שה לבית אבות שה לבית. ומתי נאכל השה הזה, ביום חמשה עשר של החודש הראשון. אם כן גם חמשה עשר של פסח הוא מורכב ממקח הקרבן פסח בעשור, וחמשת הימים המצטרפים אליו המאפשרים קיום החג ביום חמשה עשר. ואם פסח וסוכות כך יש למצוא שגם חג השבועות כך הוא. חישב רבי אבא כי מיום תחילת החודש שמקביל שם לעשור, הם חמשה ימים בינה ובין קבלת התורה שהוא היחוד ביום השישי חג השבועות. [ומה שאין שם עשר שלימים קודמים אליה אפשר לפי שכבר קדמה עבודה זו בכל ימי הספירה].
יז] אמר רבי אבא, בכל אתר עשור דמטרוניתא הוא. בין בניסן בין בתשרי סוד אחד יש להם. כי אם נרכיב את המספרים האלה על המספרים השייכים אל הספירות, נדע כי וודאי העשור היא הספירה העשירית היא השכינה מידת המלכות. אשר היא כוללת בעצמה כל העשר ולפיכך עברנו כל עשרת הימים עד שהגענו אליה. ויציבא מילתא למתבונן בסדר העבודה כי וודאי תחילת העבודה בכל מקום מן השכינה מהכרת נוכחות הויה הנקרא קבלת עול מלכותו, וכנדרש בזוהר בכל המקומות כי בזאת נבוא אל הקודש. ולפיכך בכל פעם שישנה התחלה של כניסה להשגת אלוהות מתחילים מן המלכות שהוא העשור, והתכללותה בכל עשרת הספירות.
יח] ומי שקנה את מידת המלכות, מיד המלך העליון הוא הז"א מגיע לישב על כסאו שהיא השכינה. כי בכל פעם שמתעוררת השכינה תיכף מתעורר הקב"ה להתייחד בה בסוד כל הבא לטהר מסייעים אותו וזה חוק הבריאה שאין התעוררות הנוקבא לריק לעולם וקרא כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וכאשר נרכיב גם את זה על מספרים השייכים אל הספירות נוכל לקרוא למלך המתיישב על הכסא חמשה. ולמה, כי עיקר הז"א ספירת התפארת. וכאשר מתחילים אנחנו מלמטה כסדר העבודה ומונים חמשה מדרגות מלכות יסוד הוד נצח תפארת, הרי התפארת החמישי. וחמישי הזה בא ומופיע על העשר, וייחוד זה הוא גופו של חג, הדא הוא דכתיב ובחמשה עשר יום חג.
יט] ואל תקשה עלי הייתכן שהמדרגה הפחותה יותר שהיא ספירת המלכות תיקרא בשם המספר הגדול יותר שהוא העשר, ומדרגה העליונה יותר שהוא הז"א ייקרא בשם המספר הקטן יותר. כי וודאי מאן דאיהו זעיר איהו רב. כי רוב הכמות של התחתון אינו מגיע למעט האיכות של העליון. ולכן כאשר מבינים את המספרים האלה שהם על סדר העליה מלמטה למעלה יודעים וודאי כי העשור שהתחלנו בה קטן הוא מן החמשה המופיע עלינו. ובסגנון עמידת פרצופי האריז"ל - כל עשר ספירותיה של הנוק' אינם מגיעים אלא עד חצי תפארת של הז"א.
כ] ולפיכך כאשר כתוב בחמשה עשר יום אין הפירוש רק 'ביום החמשה עשר', אלא פירושו גם שמכל חמש עשרה ימים אלה מצטרפת החג של היום הט"ו. כי באמת בעשרת ימי תשובה בנינו את בניננה של השכינה, עד שבעשור הושלמה והיתה יום הכיפורים. ובאמת בחמשה ימים שאחריה מופיע עלינו כל יום מדרגה אחת ממטה למעלה עד שנוגעים אנחנו בעיקר התפארת ששם המלך והמלכה מתייחדים. והעומד על סוד הימים שבינתיים האלה יראה שאינם ימי עבודה וקבלת מלכות אלא ימי המשכת הופעת אור העליון עלינו מאליו, ואע"פ שיש בהם כמה טירדות של מצוה אין טירדות אלה נחשבים עבודה ולא עבודה רוחנית אלא הרוחנית מופיעה מאליה. ובסגנון האריז"ל האור פנימי של חסידים דאימא מופיע בימים האלה מאליה ואינה צריכה כוונה ומצווה.
החמישי הוא גם השביעי
כא] עד כאן למדנו את סוד החמשה והעשר. אך הלא כל זה מתחולל גם בחודש השביעי. עלינו להזכיר כיצד כל זה נקרא גם שביעי ולא חמישי ועשר בלבד. [כך פירש ר' דניאל מט ונאה בעיני]. הלך רבי אבא וחישב כי לפי סידור מספרי הספירות אפשר לקרוא לתפארת גם השביעי לפעמים, ולמה כי הלא התפארת באמת אינו ספירת התפארת בלבד אבל הוא כולל כל שש הספירות הסובבים אותו חג"ת נה"י. אם כן כאשר חושבים שוב מלמטה, יש לקרוא לכל הז"א בשם שביעי ולא בשם חמישי בלבד. אמר כי התפארת נקרא שביעי כאשר מתעטרים בו האבות היינו חסד וגבורה הנקראים אברהם ויצחק, כאשר שניהם מתחברים ומתכללים בתפארת הכולל אותם נמצא הוא כולל את מספרם וכאשר הגענו עד למדרגה החמישית ממילא הגענו גם למדרגה השביעית, הרי בחמשה עשר לחודש השביעי.
כב] במהות קבלה זו שהתפארת מקבל ומתכלל מן הספירות שעליו נפתח לנו כבר להתבונן בכל סדר זה, שהרי אם אמרנו השכינה עושה את ההכנה בלבד והקב"ה שורה עלינו. יש לדעת שאין זה כל עיקרו של הסוד. אבל הנכנס לפני ולפנים יש לו לדעת גם כיצד להשרות במציאות זה הנקרא הקב"ה סדר הארה עליונה יותר, ולא תיגע בו השכינה בלבד במגע מעט אבל תקבל את שלימות קומת הארתו. כל קבלה שהז"א מקבל נקרא מה שמקבל מן החכמה ובינה שהם אבא ואימא. והנכנס לפנימיות הסוד זוכר תמיד להמשיך גם מאו"א אל הז"א בכדי שיתייחד עם הנוק' באור שלם יותר. ומשזכרנו את זה נוכל להוסיף כי לא התפארת החמישי בלבד הוא שביעי, אבל גם הוא נקרא שביעי מצד המידה הנקראת הרבה שביעית והיא הבינה, אשר אם סופרים מן המלכות נמצא היא שביעית אליה. ולפי שכל שפע הגדלות ממנה בא לכן כל המגיע אל החמישי גם אל השביעי מבקש להגיע, והיא באמת החודש השביעי לפי ששורש כל החודש הזה בבינה שממנה דין ראש השנה וממנה כפרת יום הכיפורים וממנה אהבת חג הסוכות.
כג] ופי סדר האריז"ל יש לומר עוד בחמישי ושביעי הזה, כי האריז"ל לימד שכל כוונות הימים מיום הכיפורים ועד שמיני עצרת הם המשכת ז' מיני חסדים מן האימא אל הזו"נ. והארה זו כמה אופנים יש בה אך כולם נפרטים לשבע. והנה הארה ראשונה היא הארת חסדים פנימיים דאימא שהוא הארת הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. אך הלא הם ד' ימים בלבד, ואפילו כאשר נספור את יום הראשון של חג עצמו לא יהיה בידינו אלא ה' ימים, וכיצד נכלול בהם ז' בחינות החסד. לפיכך לימד האריז"ל כי שני הבחינות הראשונות נעשים בערב יום הכיפורים בסוד כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, שלפי שכבר באותו יום נגמרה כל מלאכת הנסירה שהוא הארת הגבורות כבר מתחילים החסדים להיכנס. ונמצא יש כאן חידוש כי החמשה ימים נהיו לשבעה ימים בסוד ערב יום הכיפורים שהוא יום כפול ומשולש, וממילא כאשר הגענו ליום הראשון של חג שהוא חמישי לעשור אליבא דאמת כבר הגענו לשביעי והוא החסד העליון משבעה חסדים אלה.
כד] אשרי היודע לפתות את השכינה במילים הקולעות אליה כל יום כפי המידה שמעוררת אותה באותו היום ובאותו השעה.
זוהר לחג הסוכות
מאמר א: חמשה ועשור ושביעי
זוהר פרשת אמור, חלק ג קב, ב
כל מדרגה מתעוררת בדרכו
א] בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'.
ר' יוסי שאיל לר' אבא, אמר ליה: הני חמשה עשר יום מאי קא מיירי?
אמר ליה: ודאי רזא יקירא הוא.
תא חזי: בין לעילא בין לתתא, כל חד וחד בארחיה נטלא ובארחיה יתבא ובארחיה אתער ועביד מה דעביד.
עשור בכנסת ישראל חמש במלך
ב] האי עשור מכנסת ישראל אינון, ויומא עשיראה בעשיראה קיימא, ועל דא (שמות יב) בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. והאי יומא דילה הוא, וחמשה יומין אחרנין דמלכא הוא, ההוא יומא דעלה, בגין דבדרגא חמישאה ביה יתיב מלכא בכורסייא.
ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא, חמשא עלייהו דמלכא הוא, ההוא יומא דאתי עלה, בגין כך חמשה יומין מירחא לאורייתא.
חמישי הוא שביעי
ג] ואי תימא שביעאה, בזמנא דתרין אבהן משתכחי ביה דהא מלכא בהו וכדין מתעטר בכלא, וחד מלה שביעאה וחמישאה.
השביעי מעטר את המלך
ד] תא חזי: חמישאה דיליה הוא ודאי כמה דאתמר. וכדין נהיר אבא לאמא ואתנהירו מניה חמשין תרעין לאנהרא לחמישאה ואי תימא שביעאה, בגין דמלכא בשלימו דאבהן ועטרא ירית משביעאה כמא דכתיב (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון וגו', ועל דא בשביעאה הוא יומא דמעטרא מלכא בעטרוי, וכדין ירית מלכא לאבא ואמא דמזדווגין כחדא, ועל דא כלא בחד תלייא.
מקורות ומפרשים
אור יקר אמור סימן י"א
סוד הימים שבין יו"כ לסוכות: שער הכוונות לסוכות דרוש ג'.
סוד ה' על י' : עץ חיים שער ל"ו פרק ב' (עי' רמ"ז כאן וצ"ע שענין ההוא שייך רק לפסח ומה עניינו לחג הסוכות ושבועות ובכלל הלשון המובא שם לא מצאתי בזוהר).
סידור עם דא"ח שער חג הסוכות ד"ה להבין שורש ענין הסכות.
סוד הזמן - ובחמשה עשר יום לחודש השביעי
ד סוגי העמידה בין יום כיפורים לסוכות
א] לעמוד בין יום הכיפורים לחג הסוכות עמידה כרונולוגית הוא, אפשר להסתכל בלוח ולראות שם ארבעה משבצות ריקות בין יום הכיפורים בעשירי לתשרי ובין חג הסוכות בחמשה עשר בו, כמו מחכים להגיע אל החג. הרי בה עמידה של המשך נביעה, כי אין יום הט"ו יכול להקדים ליום העשירי, וכל הימים י"א י"ב י"ג י"ד הרי הם הולכים ומביאים את הזמן מן הי' לי"ה.
ב] עמידה תורנית שכלית הוא. אפשר לקרוא בתורה בפרשת המועדות שבתורת כהנים ולעקוב אחרי הגיון סדר מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם, שהם מתחילים מן החודש הראשון עוברים בשבעה שבועות של העומר ומגיעים לחודש השביעי, ומונים שם ביום הראשון מקרא קודש ובעשור יום הכיפורים ובחמשה עשר יום לחודש חג הסוכות. כשם שיש סדר בזמנים עצמם כך יש הגיון פנימי לכל פרשה כיצד כל פסוק נובע מן הפסוק הקודם לו ולא היה יכול להקדים אליו, וכך יש לדורש בתורה לראות את הגיון הסדר כיצד מן הפסח נובע העומר וממנו נובע החודש השביעי וכיצד מראשון שבו נובע עשור שבו עד שנובע חמשה עשר שבו. והמתבונן יראה בריווח שבין הפרשיות מקום אוויר פנוי שהוא הזמן שבינתיים, כין אין נביעה הגיונית דחוסה לעולם זה מתוך זה אלא ריווח מתבונן ביניהם והוא שמביא את השני מתוך הראשון. האוויר הזה שבין פרשת אך בעשור לבין פרשת בחמשה עשר הוא הימים שבינתיים.
ג] עמידה מעשית היא, שכן כל העושה את מצוות החודש השביעי כמו כל שאר המצוות יודע שאין המצוות מצטמצמות לזמנם בלבד כי בהכרח יש להם פעולה של הכנה קודמת אליהם. כשם שאין צום בעשור יכול להתקיים בעשור בלבד שהרי בהכרח אדם אוכל ושותה בתשיעי וצם בעשור, ולפיכך בפירוש כתוב בתשעה בחודש תענו ופירשו שכל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. כי הסתכלות המעשית מרחיבה את הזמן לכדי זמן השייך לפעולה ולא לחובת המעשה בלבד. כך ולקחתם לכם ביום הראשון ובסכות תשבו שבעת ימים בהכרח מחייב ימים שלפניהם לצאת ולהביא את הפרי ולבנות את הסוכה, והרי זה המעשה הוא המעשה שאחר מצוות העשור, ולפיכך הוא פעולת הימים שבינתיים שבונים את הסוכה ומביאים את ארבעת המינים מן העשור אל החמשה עשר.
ד] עמידה רוחנית הוא, שכן כל מילה בתורה ובעולם רומז הוא בסודו אל מדרגות פנימיות שהם הסתכלויות רבות באלוהות אשר כללם לפי דרך הקבלה עשר ספירות. ואין זמני המועדים מקריים אל עניינם אבל הזמנים בעצמם נושאים תוכן של האורות אשר הימים האלה מגיעים אליהם. כשם שיש לקרוא ולעיין בסוד המילים חג הסוכות כך יש לקרוא ולעיין בסוד המילים ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, אשר מילים אלה בעצמם, כמו הזמן שלהם, כמו התורה שלהם, כמו המעשים שלהם, מגיעים אל סודות האלה שהם דרכי השגת האל לפי כל התגלויותיו התלויות בכל הדרכים הללו.
קביעת זמני המועדים וקדושתם וקדושת זמן חג הסוכות
ה] פעמים מספר נשנו פרשיות המועדים בספר התורה וכל פרשה מהם סובב על ציר אחר. פרשת פנחס קובע את המוספים וכל שאר פרטי המועדים המנויים בו סובבים על זה. פרשיות כי תשא משפטים סובבים על הברית בין ישראל לי"י ועבודת הקציר והאסיף ופרטי המועדים שבו סובבים על זה. פרשת ראה סובבת על החיוב לעלות ולהקריב במקום אשר יבחר בלבד וכל פרטי המועדים שבו סובבים על זה. בכל פרשיות אלה לא נמנו במפורש ובאופן מדויק תאריכי המועדים. והיינו חושבים שאפשר לקיימם בכל זמן המתאים להיות זמן אסיף או אביב או קציר. באה פרשת אמור וקבעה מועדי ה' מקראי קודש אלה הם מועדי, אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקרו אותם במועדם. כאן קבע הכתוב מועדים מדויקים לכל החגים, וסידרם כל אחד ביום ובחודש שלו, בחודש הראשון בחודש השביעי בעשור בחמשה עשר וכן הלאה. אם כן כאשר נרצה לעמוד על סוד זמני המועדים בעצמם עוד בטרם נבוא אל סוד מצוותיהם ודרכיהם, עלינו להתעמק בפרשה זו הקובעת את כל מועדיהם וזמניהם בפרטיות ובדיוק ועומדת על כך.
ו] העניין ביארנו במקומות מספר, כי כמה סוגי קדושות הם בקדושת המועדים, שיש בהם קדושת הזמן עצמו, ויש בהם קדושת המצוות והעבודות הנעשים בהם. והאריז"ל ביאר בכל אחד מהם הארות מיוחדות ברוב השבתות והמועדים, כיצד מדרגה מיוחדת מכח קדושת היום ומדרגה נוספת מכח התפילות והמצוות והעבודות השייכות להם. ושורש ההבדל כי היום איננו מה שהאדם פועל בעבודתו, אלא את התחושה וההארה שהוא מקבל מלמעלה מאליו כאשר הוא קם בבוקר והנה הוא יום. וככה נקראים המועדים ימים טובים. לא מצוות טובות בלבד אבל גם הימים שבהם טובים. ימים טובים יותר משאר ימות השנה אשר היום שלהם יום פשוט ורגיל, היום עצמו של המועד קדושה והארה יתירה בו. ואין צריך לעשות כלום לזכות לקדושה זו אלא להתעורר בבוקר לאותו היום.
ז] מכל המועדים נתייחד זמן חג הסוכות ששמחת היום בולטת בו יותר. שכן בפסח למדנו כי באותו היום יצאנו ממצרים וכתיב ושמרתם את היום הזה. ובחג השבועות קבלנו כי בו ביום ניתנה תורה. אך בסוכות לא למדנו ולא קיבלנו שום מאורע שהתייחדה ליום החמשה עשר לחודש השביעי. אם כן אין סיבה לקביעת המועד הזה בזמן הזה אלא סיבה השייכת ליום בעצמו, אשר החמשה עשר בשביעי מתאים ומיוחד באותו האור ואותו המדרגה שנקרא חג הסוכות. ראוי אם כן להתחיל את עיון סודות חג הסוכות לא מן המילה חג הסוכות, אלא תיכף מן המילה הראשונה בפסוק ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, להבין מהו היום החמשה עשר ומהו החודש השביעי שהגיע אליהם חג זה. ואם נבין סוד חמשה עשר בחג הסוכות נוכל להבין מזה גם את עניינו לשאר החגים, שהרי גם חג הפסח נקבע ליום חמשה עשר בחודש. ואילו היה זה בפסח בלבד היינו אומרים אין זה כי אם מקרה שבו ביום יצאו ממצרים. אבל משראינו שגם בחג הסוכות נקבע ליום הט"ו, סימן שיש כאן ענין נפרד במהות יום הט"ו בנוסף למה שבו ביום יצאו ממצרים, ואדרבה ייתכן שמצד אותו ענין עצמו יצאו ממצרים באותו היום. ואם כן כשם שחג הסוכות הוא תלמידו של חג הפסח בהיותו זכר ליציאת מצרים, כך ילמד פסח מן הסוכות בסוד הזמן עצמו שבו. (כעין כ"ז בפירוש הרמ"ק).
כל מדרגה לפי דרכו הוא מתעורר
ח] שאל רבי יוסי לרבי אבא, במה מדבר פסוק זה? בוודאי ידעתי פירוש המילות שבו, אבל על מה הוא באמת מדבר, כשם שיש שאלה בנגלה במאי עסקינן, על איזה ענין שאפשר לכלול במילים אלה מדברת המשנה, כך יש שאלה בנסתר במאי קא מיירי, באיזה בחינה מן הבחינות האפשריות לדבר בהם מצד המושגים האלה עוסק הפסוק?
ט] ענה לו רבי אבא, וודאי יפה שאלה זו ואין רוב העולם עומדים עליו, שאלה עמוקה ורז יקר נמצא בדברים הללו. אך תחילה עלינו לחזור על כלל הדבר. דע שכל המדרגות העליונות מדרגות מדרגות הם ודרכים דרכים הם. לא בדרך אחת יוצאים אל העליון אלא בשבעה דרכים ושבעים פנים. אין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחברתה ואין בחינה דומה לחברו. כפי שאין פרצופיהם של בני אדם שוות כך אין דעותיהם של בני אדם בידיעת האלוהות שוות, וכל אלה הידיעות נובעים מאספקלריות שונות באמיתת התפשטות האלוהות על כל הדרכים האלה.
י] וכל מדרגה ודרך מאלה הדרכים, כל אחד לפי דרכו הוא מקבל הארה, ולפי דרכו הוא יושב בעצמותו, ולפי דרכו הוא מתעורר, ולפי דרכו הוא פועל פעולתו. כשם שהוא למעלה כך הוא למטה. יש לך אדם המתעורר מדברי תורה בסגנון מסוים בלבד, תמיד על ידי אותו הדרך תתעורר נפשו, ועל ידי אותו הדרך תתקיים נפשו בהתעוררותו, ועל ידי אותו הדרך יוכל לפעול את פעולתו. ואין אדם יכול להתעורר ממה שמתעורר חבירו כי כל אחד בדרכו הוא פועל. ואם ירצה חבירו להשפיע עליו ולהגיע אל נפשו לא יוכל להגיע אליו אלא אם ידבר אליו כפי הדרך שמעורר אותו. ואם לא ידע להיות חכם הרזים המדבר לפי דרכו בהכרח לא יעורר אותו ולא יוכל לקבל פעולתו. ואפילו אם בדבר אחד יטה מן הדרך שבו חבירו מתעורר מיד יצא מנגיעה בנקודת נפשו ויהיה מבחוץ, ואם יפעל לא יהיה זה מתוך רצון אלא מתוך כפיה. כמה צריך האדם ללמוד את כל דרכי בני אדם למען ידע לעורר ולהתחבר בכל אחד כפי דרכו.
יא] ממש כשם שהוא למטה כך הוא למעלה, כאשר מדברים אנחנו אודות הגעה אל השגות עליונות לפי כל המידות שבהם גיוון הא"ס את הופעתו לפי אלפי אלפים דרכים שונות כחול אשר על שפת הים וכשערות שעל הראש והיורדים על הזקן וכהמון כוכבים, הרי כאשר מבקשים לגעת במידה מסוימת חייבים לדעת להשתמש באותו הסגנון ובאותו השפה ובאותו הדפוס שבו המדרגה הזו קיימת ופועלת. ואם עוזבים אפילו דבר אחד ומניחים שהשפה הכללית יעורר אותה, לא תגיע ולא תעורר את פנימיותה.
בירור דרכי התכללות והתבדלות
יב] הערה. משהזכרנו את התחלקות הדרכים והתעוררות כל אחד לפי דרכו עלינו לעורר משני טעויות והם טעות ההתכללות השטחית וטעות ההתבדלות השטחית. יש טועים לחשוב מאחר וכל המידות כלולות זה בזה, בוודאי בעל הסוד כלול מבעל הפשט ובעל הפשט כלול מבעל הסוד, אם כן אין לנו סיבה לבקש להתייחד בדרך מן הדרכים ובמידה מן המידות, הרי מכל אחד ניקח לעבוד את י"י והכל שווים לטובה. מידה זו היא מידת חסרי הדעת, שכן אם ישנו מושג של 'עומד על דעתו' אין זה אלא ההכרה מה הם הדרכים שמעוררים אותו ומה הם הדרכים שאינם מדברים אלי. והמכיר את זה, שנאמר בלשון הקבלה המכיר את שורש נפשו משורשה, הרי ילך לבטח דרכו ולא ייכשל כי הדרכים המיוחדים לכל נפש וודאיים הם ופועלים תמיד. ואילו הנמצא בקטנות הדעת וטרם עמד על דעתו, הנה בהכרח יאמין בהתכללות ויקח את המועיל לו מכל דרך, ועל דרך שאמר האריז"ל שמי שאינו יודע באיזה נוסח עליו להתפלל יתפלל בנוסח הכולל. ואין זה לכתחילה אלא דיעבד כי וודאי עדיף להכיר את מקומך כי תפלה זו עולה בדרך ישרה ובטוחה הרבה מן התפלה הפועלת בדרך כלל בלבד [וזה הסוד נקרא ברעיא מהימנא אמונה בדרך כלל שהוא בחינת הנוק' ואמונה בדרך פרט שהוא בחינת הז"א והוא מצוות דע את אלהי אביך]
יג] מאידך גם אין לשכוח את פירוש ההתכללות האמיתי. כי ההתכללות שבטעות הקודם אינו באמת התכללות צדדים שונים אלא הוא העלמה של יחוד כל הצדדים והשטחתם לכדי הנקודה המוסכמת על כולם, שהוא אכן נצרך במדרגות הקטנות אבל אינו דעת אמת. אבל כמו שאין לטעות בזה כך אין לטעות בטעות ההיפכית. שלפעמים אדם עומד על דעתו. ואם ידע למשל שדרכו נוגעת יותר בתורה שכלית מאשר בתפלה ורגשיות, הרי ישכח לגמרי מן החלק האנושי שמתקיים בלב ובתפלה, ואפילו כאשר ישנם ימים המוקדשים בעיקר לתפלה כמו ימים נוראים יקח תחת המחזור את הספר עיון שלו וישכח בכלל את התפילה. זו אינו עמידה על דעתו אלא טעות של מי שמכיר את השער שלו ושוכח להיכנס דרכו אל הכל. ואדם כזה הוא בעל מום, דומה למי שהבין שעיקר כוחו הוא בפיו למשל ולפיכך עקר את רגליו וסימא את עיניו שהרי אני עיקר כחי בפה. בעל דעת אמיתי יודע שוודאי אני עיקר כוחי במידה זו, אבל האמת היא תמיד שלימה כלומר כלולה מן הכל. ועל ידי מידה זו בטוח אני שאוכל להיכנס דרכה גם לשאר המידות, אשר כולם יאירו בדרך התכללותם במידה זו. ונאמר למשל על ידי העיון שלו דווקא יוכל להיכנס אל התפלה בהשתפכות הנפש כי זהו השער המעורר את נפשו. וכך יוכל להיכנס אל כל הדרכים האנושיות כולם שהם בעצמם כל מידות האלוהות כולם המופיעה לפי כל הדעות כי אל דעות הויה.
גם הזמנים יש להם מידות השייכות אליהם
יד] ונחזור אל הענין. לפי שכל מדרגה בדרכה היא מתעוררת, לפיכך הבחנת המדרגות נוגעת עד לפרטים הכי פשוטים כמו קביעת התאריך של החג. כי גם התאריכים כמו התחלקות השנה לחדשים ולימים בתוך החדשים. או התחלקות הימים לשבתות וימי השבת, הרי הם בעצמם נושאים תוכן של מידות שונות. הרי יש לך אדם שהוא במידתו של אברהם אבינו שמתעורר בבוקר ובבוקר הוא זמן הארתו. ויש לך אדם כמו יצחק שעיקר הארתו בין הערביים בשעת המנחה. ויש לך אדם כמו יעקב הער כל לילותיו ומוצא בהם את עיקרי טעמי תורה. ואם נרצה לקיים חיים בבחינת חסד בוקר אברהם אחרי הצהריים הרי לצחוק ייחשב לנו, כי לא זה הוא מקומו של המידה הזאת ולא תפעל באופן נכון בזמן הזה. כי היופי של העולם הוא כאשר הבוקר באמת מאיר כמו בוקר והערב כמו ערב. ולכן אפילו בקביעת זמני החגים יש לעמוד מהו החמשה ומהו העשר ומהו החודש השביעי שכך נבין איך הזמן הזה בעצמו מביא את הענין הנקרא חג הסוכות, כפי שהמתבונן בדקות הענין יראה כיצד הבוקר מביא את תפילת השחרית של אברהם אבינו.
חמשה עשר הוא צירוף חמשה ועשר
טו] כאשר מסתכלים אנחנו על התאריך הזה 'בחמשה עשר', רואים אנחנו כי היא מורכבת משני מספרים. חמשה ועשר. וכאשר חוזרים אנחנו בפרשה רואים אנחנו כי אכן העשר הזה אינו סימן בחלוקת המספר בלבד, אלא באמת העשר הזה קבע יום קדוש לעצמו. אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא. ואכן כך הוא סדר הצטרפות הבנין המגיע עד חג הסוכות, אשר מקודם מתחילים בתחילת החודש באחד, עד לעשור, ומשם לחמשה שעם העשור. מילת עשור מבטאת שאינה היום העשירי בלבד, אבל יש בה מהות של עשיריות, שאפשר לומר שהוא כולל את כל עשרת הימים, וכפי שאכן למדנו שעשרת ימים אלה יחידה אחת של ימים הם עשרת ימי תשובה, ודברים אלה הם כמעט פשוטו של מקרא למי שעוקב אחרי תחושת הימים המצטרפים בפסוקים אלה מן היום האחד ועד היום העשור.
טז] אם לא תאמינו כי אכן חמשה עשר מורכבת תמיד מחמשה ועשור המתחיל מן האחד, מביא לך רבי אבא כי גם בניסן הופיע המבנה הזה עצמו. הרי משה עומד ביום הראשון של החודש הראשון ומזהיר בעשור לחודש הזה ויקחו לכם איש שה לבית אבות שה לבית. ומתי נאכל השה הזה, ביום חמשה עשר של החודש הראשון. אם כן גם חמשה עשר של פסח הוא מורכב ממקח הקרבן פסח בעשור, וחמשת הימים המצטרפים אליו המאפשרים קיום החג ביום חמשה עשר. ואם פסח וסוכות כך יש למצוא שגם חג השבועות כך הוא. חישב רבי אבא כי מיום תחילת החודש שמקביל שם לעשור, הם חמשה ימים בינה ובין קבלת התורה שהוא היחוד ביום השישי חג השבועות. [ומה שאין שם עשר שלימים קודמים אליה אפשר לפי שכבר קדמה עבודה זו בכל ימי הספירה].
יז] אמר רבי אבא, בכל אתר עשור דמטרוניתא הוא. בין בניסן בין בתשרי סוד אחד יש להם. כי אם נרכיב את המספרים האלה על המספרים השייכים אל הספירות, נדע כי וודאי העשור היא הספירה העשירית היא השכינה מידת המלכות. אשר היא כוללת בעצמה כל העשר ולפיכך עברנו כל עשרת הימים עד שהגענו אליה. ויציבא מילתא למתבונן בסדר העבודה כי וודאי תחילת העבודה בכל מקום מן השכינה מהכרת נוכחות הויה הנקרא קבלת עול מלכותו, וכנדרש בזוהר בכל המקומות כי בזאת נבוא אל הקודש. ולפיכך בכל פעם שישנה התחלה של כניסה להשגת אלוהות מתחילים מן המלכות שהוא העשור, והתכללותה בכל עשרת הספירות.
יח] ומי שקנה את מידת המלכות, מיד המלך העליון הוא הז"א מגיע לישב על כסאו שהיא השכינה. כי בכל פעם שמתעוררת השכינה תיכף מתעורר הקב"ה להתייחד בה בסוד כל הבא לטהר מסייעים אותו וזה חוק הבריאה שאין התעוררות הנוקבא לריק לעולם וקרא כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. וכאשר נרכיב גם את זה על מספרים השייכים אל הספירות נוכל לקרוא למלך המתיישב על הכסא חמשה. ולמה, כי עיקר הז"א ספירת התפארת. וכאשר מתחילים אנחנו מלמטה כסדר העבודה ומונים חמשה מדרגות מלכות יסוד הוד נצח תפארת, הרי התפארת החמישי. וחמישי הזה בא ומופיע על העשר, וייחוד זה הוא גופו של חג, הדא הוא דכתיב ובחמשה עשר יום חג.
יט] ואל תקשה עלי הייתכן שהמדרגה הפחותה יותר שהיא ספירת המלכות תיקרא בשם המספר הגדול יותר שהוא העשר, ומדרגה העליונה יותר שהוא הז"א ייקרא בשם המספר הקטן יותר. כי וודאי מאן דאיהו זעיר איהו רב. כי רוב הכמות של התחתון אינו מגיע למעט האיכות של העליון. ולכן כאשר מבינים את המספרים האלה שהם על סדר העליה מלמטה למעלה יודעים וודאי כי העשור שהתחלנו בה קטן הוא מן החמשה המופיע עלינו. ובסגנון עמידת פרצופי האריז"ל - כל עשר ספירותיה של הנוק' אינם מגיעים אלא עד חצי תפארת של הז"א.
כ] ולפיכך כאשר כתוב בחמשה עשר יום אין הפירוש רק 'ביום החמשה עשר', אלא פירושו גם שמכל חמש עשרה ימים אלה מצטרפת החג של היום הט"ו. כי באמת בעשרת ימי תשובה בנינו את בניננה של השכינה, עד שבעשור הושלמה והיתה יום הכיפורים. ובאמת בחמשה ימים שאחריה מופיע עלינו כל יום מדרגה אחת ממטה למעלה עד שנוגעים אנחנו בעיקר התפארת ששם המלך והמלכה מתייחדים. והעומד על סוד הימים שבינתיים האלה יראה שאינם ימי עבודה וקבלת מלכות אלא ימי המשכת הופעת אור העליון עלינו מאליו, ואע"פ שיש בהם כמה טירדות של מצוה אין טירדות אלה נחשבים עבודה ולא עבודה רוחנית אלא הרוחנית מופיעה מאליה. ובסגנון האריז"ל האור פנימי של חסידים דאימא מופיע בימים האלה מאליה ואינה צריכה כוונה ומצווה.
החמישי הוא גם השביעי
כא] עד כאן למדנו את סוד החמשה והעשר. אך הלא כל זה מתחולל גם בחודש השביעי. עלינו להזכיר כיצד כל זה נקרא גם שביעי ולא חמישי ועשר בלבד. [כך פירש ר' דניאל מט ונאה בעיני]. הלך רבי אבא וחישב כי לפי סידור מספרי הספירות אפשר לקרוא לתפארת גם השביעי לפעמים, ולמה כי הלא התפארת באמת אינו ספירת התפארת בלבד אבל הוא כולל כל שש הספירות הסובבים אותו חג"ת נה"י. אם כן כאשר חושבים שוב מלמטה, יש לקרוא לכל הז"א בשם שביעי ולא בשם חמישי בלבד. אמר כי התפארת נקרא שביעי כאשר מתעטרים בו האבות היינו חסד וגבורה הנקראים אברהם ויצחק, כאשר שניהם מתחברים ומתכללים בתפארת הכולל אותם נמצא הוא כולל את מספרם וכאשר הגענו עד למדרגה החמישית ממילא הגענו גם למדרגה השביעית, הרי בחמשה עשר לחודש השביעי.
כב] במהות קבלה זו שהתפארת מקבל ומתכלל מן הספירות שעליו נפתח לנו כבר להתבונן בכל סדר זה, שהרי אם אמרנו השכינה עושה את ההכנה בלבד והקב"ה שורה עלינו. יש לדעת שאין זה כל עיקרו של הסוד. אבל הנכנס לפני ולפנים יש לו לדעת גם כיצד להשרות במציאות זה הנקרא הקב"ה סדר הארה עליונה יותר, ולא תיגע בו השכינה בלבד במגע מעט אבל תקבל את שלימות קומת הארתו. כל קבלה שהז"א מקבל נקרא מה שמקבל מן החכמה ובינה שהם אבא ואימא. והנכנס לפנימיות הסוד זוכר תמיד להמשיך גם מאו"א אל הז"א בכדי שיתייחד עם הנוק' באור שלם יותר. ומשזכרנו את זה נוכל להוסיף כי לא התפארת החמישי בלבד הוא שביעי, אבל גם הוא נקרא שביעי מצד המידה הנקראת הרבה שביעית והיא הבינה, אשר אם סופרים מן המלכות נמצא היא שביעית אליה. ולפי שכל שפע הגדלות ממנה בא לכן כל המגיע אל החמישי גם אל השביעי מבקש להגיע, והיא באמת החודש השביעי לפי ששורש כל החודש הזה בבינה שממנה דין ראש השנה וממנה כפרת יום הכיפורים וממנה אהבת חג הסוכות.
כג] ופי סדר האריז"ל יש לומר עוד בחמישי ושביעי הזה, כי האריז"ל לימד שכל כוונות הימים מיום הכיפורים ועד שמיני עצרת הם המשכת ז' מיני חסדים מן האימא אל הזו"נ. והארה זו כמה אופנים יש בה אך כולם נפרטים לשבע. והנה הארה ראשונה היא הארת חסדים פנימיים דאימא שהוא הארת הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. אך הלא הם ד' ימים בלבד, ואפילו כאשר נספור את יום הראשון של חג עצמו לא יהיה בידינו אלא ה' ימים, וכיצד נכלול בהם ז' בחינות החסד. לפיכך לימד האריז"ל כי שני הבחינות הראשונות נעשים בערב יום הכיפורים בסוד כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, שלפי שכבר באותו יום נגמרה כל מלאכת הנסירה שהוא הארת הגבורות כבר מתחילים החסדים להיכנס. ונמצא יש כאן חידוש כי החמשה ימים נהיו לשבעה ימים בסוד ערב יום הכיפורים שהוא יום כפול ומשולש, וממילא כאשר הגענו ליום הראשון של חג שהוא חמישי לעשור אליבא דאמת כבר הגענו לשביעי והוא החסד העליון משבעה חסדים אלה.
כד] אשרי היודע לפתות את השכינה במילים הקולעות אליה כל יום כפי המידה שמעוררת אותה באותו היום ובאותו השעה.
הזוהר מאמר א: כשושנה בין החוחים
הקדמת הזוהר דף ב, א
כנסת ישראל כשושנה שיש בה אדום ולבן
[בראשית ברא אלהים גו']
א] רבי חזקיה פתח: כתיב (שיר השירים ב') כשושנה בין החוחים. מאן שושנה, דא כנסת ישראל, בגין דאית שושנה ואית שושנה. מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי.
כנסת ישראל כשושנה שיש בה שלש עשרה מידות
ב] מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא.
אוף אלהים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה, ולבתר אדכר זמנא אחרא.
חמש ישועות מסובבים לכנסת ישראל שהיא כוס של ברכה
ג] אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז( כוס ישועות אשא, דא כוס של ברכה.
כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה.
מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין.
האור נגנז בברית ונכנס בשושנה
ד] מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית, ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרעא, ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש.
הברית נזרע במ"ב זיווגים
ה] וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית.
מקורות ומפרשים
צורת פרשה ראשונה של בראשית לפי הזוהר
בראשית ברא
אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח
אלהים מרחפת על פני המים ויאמר
אלהים יהי אור ויהי אור וירא
אלהים את האור כי טוב ויבדל
אלהים בין האור ובין החושך ויקרא
אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
ביאור: הפסוקים הראשונים של בראשית נראים כשושנה
א] מאמר זה הוא פתיחה לפרשת בראשית, ואע"פ שנדפס בתור הקדמה לספר הזוהר הרי כל הקדמה זו כולה הוא כמו פתיחתא לפרשת בראשית, שהוא בעצמו בוודאי פתיחה אל כל התורה כולה אל כל העולם כולו, ופתיחות אלה דורשים את פסוקי בראשית שהם עצמם ראשיות ופתיחות רחבות שערים גדולים להיכנס בהם בכל התורה כולה.
משלי שיר השירים לקוחים מפרשת בראשית
ב] בתוך דיאלוגי אהבת האוהבים של שיר השירים מצינו שהחתן והכלה מכנים זה את זו וזו את זה בכינויי אהבה רבים בדימויים לקוחים מכל עולם הטבע. כל הכינויים הללו הלא הם דרכי ביטוי של אהבת קוב"ה וכנסת ישראל היא השכינה. וכאשר כולם לקוחים מדרכי הטבע הרי אנחנו רואים בזה מפורש כי כל מעשה בראשית משתתף הוא בסיפור הזה של אהבת קוב"ה וכנסת ישראל. ראוי וודאי לקרוא את פרשת בראשית ולראות בתוכו את דימויי שיר השירים כאשר הם נוצרים לא לשם עצמם בלבד אלא לשם תיאור אהבת השכינה והקב"ה, ולראות בכל תנועה בפרשת בראשית סיפור אחד של שיר השירים המבוטאת בתוך אותם דימויים טבעיים.
ג] רבי חזקיה קרא פסוקים ראשונים של בראשית, שהם מתארים את היות הארץ מסובבת בתהו ובהו וחושך עד ויאמר אלהים יהי אור. והוא רואה בסיפור הזה סיפור אחד משיר השירים. הוא הדיאלוג בתחילת פרק ב כאשר הכלה אומרת אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ולעומתה עונה לה החתן באותו המטבע, כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. אף היא מחזירה את האהבה בכפליים ועונה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. והוא עומד על השלב האמצעי בדיאלוג הזה, כאשר האוהב אומר לה שאת כשושנה בין החוחים בין הבנות. הפסוק הזה הוא מענה למה שתיארה עצמה שושנת העמקים, אותם עמקים מלאות שושנים. אומר הוא לה שאינה כן בעיניו כי שאר השושנים הסובבים אותה הם הבנות חברותיה אינם נדמים בעיניו כשושנים אלא כחוחים. והוא רואה אותה יחידה בעיניו בולטת ביניהם כשושנה בולטת בין החוחים. ולא תאמר היותה נמצאת בין החוחים גורעת מערכה בעיניו אדרבה הוא חלק מתיאור יופיה ואהבתה כיצד היא בולטת בין החוחים ומתעלה עליהם.
ד] אמר רבי חזקיה, מאן שושנה. מי היא השושנה הזאת? דא כנסת ישראל. ומאי קמשמע לן הכל יודעים כי שושנת שיר השירים היא כנסת ישראל. אומר רבי חזקיה לא שושנת הנמשל בלבד היא כנסת ישראל אף שושנת הדימוי, היא כנסת ישראל העליונה שכינה דאצילות. כאשר קוראים אנחנו את כל הדימויים הללו אין לנו להשליך אותם ולהגיע אל הפרי שהוא הנמשל כביכול. כאילו היה אפשר לכתוב את כל שיר השירים בלי סבך הדימויים שלו ולומר אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי יותר מכל האחרים וזה הרי לכאורה הפתרון של כל המשלים הארוכים שלה. אבל כל המשלים הללו הם מדויקים. כי שמות כל היצור מבטאים בצורה מדויקת את תחושות רגשות בני אדם הרבה יותר מן השפה המוגבלת מאד העוסקת ברגשות אלה ישירות לכאורה. כאשר הוא אומר לה שהיא כשושנה בין החוחים אין לתרגם זאת שהיא יפה בין המכוערות כי זוהי החלשה גדולה של מה שאמור כאן. אבל אם מתרגמים זאת יש לתרגם שהיא האישיות שלה האני שלה הוא שושנה הנמצאת בין החוחים. כשם שיש שושנה בצומח שגדל בין חוחים כך יש שושנה בנפשות שהוא רעיתי בין הבנות. כי כל הצומח כל החי כל מה שאפשר לדמות בלשון הם הכל אישים ממש, כשם שיש ריבוי בני אדם וכל אחד מהם סיפור שלם ואינו נכלל בכמה מילים שאפשר להכלילם בו שחור או לבן או ירוק, כך כל ריבוי הדברים שבעולם הם סוגי אישיות, כאשר אמרה 'אני' חבצלת השרון. האני שלי ממש הוא האני של חבצלת השרון. וכך הוא אומר לה שהיא ממש שושנה בין החוחים, לא פחות ולא יותר. והאני הזה שהוא שושנה בין החוחים הוא וודאי כנסת ישראל שכך היא.
שושנה עצמה יש בה אודם ולכן היא בין החוחים
ה] מהו השושנה שבין החוחים, אמר רבי חזקיה שיש שושנה ויש שושנה. כמה סוגי שושנים יש ולא כולם בין החוחים הם. וכך למעלה כמה מדרגות הם בשכינה וכמה מצבים הם בשכינה ולא כולם נקראים בין החוחים. אבל זו שהיא בין החוחים הרי זה מהות של השושנה עצמה ומדרגתה ולא מקומה האקראי בלבד. והיא השושנה הזאת יש בה אדום ולבן. כך כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. כי השכינה חייבת לפעול את הדין כמו שהיא חייבת לפעול את הרחמים ואלמלא כן לא תתקיים צדק בעולם. ולפי שהיא חייבת לפעול דין היינו שיש בתוך השושנה עצמה גוון אדום, לכן היא נמצאת בין החוחים שמן הדין יוצאים כוחות הדין עד שנובעים מזה דברים רעים ממש ושורשם הוא אודם הדינים שבמלכות. ואז בולטת השושנה אף כשהיא בין החוחים והיא גורמת לחוחים בצד מה והיא יפה בעיניו כשושנה בין החוחים.
ו] את כל זה אפשר לנו לראות ממש בפסוקים ראשונים של בראשית. כי השושנה היא שם אלהים וודאי. והיא הארץ בכינויי השם אלהים. והנה כל פרשת בראשית סובבת סביב שם אלהים שהיא הפועלת כל מעשה בראשית בל"ב אלהים שבה. אך תיכף שנזכר אלהים תיכף הארץ היתה תהו ובהו וחושך. הרי אלהים מיד שפתחנו את התורה היא כבר כשושנה בין החוחים. וכל כך למה לפי שכוחות הדין נצרכים בה כי מן התהו ובהו וחושך נעשה דין על ראש הרע והם המאפשרים את קיום העולם, ומזה נובע בהכרח שישנו גם רע ממש וכמו שרמזו במדרש תהו ובהו וחשך על מלכויות רעות.
שלש עשרה מילים הסובבים את השם אלהים
ז] השושנה הזאת מסובבת שלש עשרה עלים. כך כנסת ישראל מסובבת שלש עשרה מידות של רחמים. כלומר לפי שבהכרח יש בה אודם צריכים אנחנו להמתיק את האודם שבה על ידי מידות הרחמים. ומידות הרחמים אינם מבטלים את כל מציאות הדין אבל הם גורמים שיתיישב הדין במקומו ויהא משמש למה שהוא צריך ולא יישפך בכעס. הרי שלש עשרה עלים הם עצמם העלים שיש בהם אודם ולובן והם מידות הרחמים.
ח] כבר אמרנו שורש כל מעשה בראשית הוא שם אלהים, כאמור בראשית ברא אלהים. ולפי האמת היה אפשר לסיים כאן את הפרשה ולא לכתוב שום מילה אלא המילה אלהים. ואם נרצה לפרט יותר אפשר לכתוב ל"ב פעמים השם אלהים שהוא ל"ב כוחות שבה מל"ב נתיבות חכמה שהם כוחות כל מעשה בראשית. אך לא נסתיימה פרשת בראשית בכך אלא הוסיפה מילים רבים סביב שמות אלהים שבה. ולפי הפשט חשבנו כי מילים אלה הם פעולות אלהים והם מילים של חול הסובבים את מילות הקודש של השמות. אך כבר יש בידינו קבלה של אמת שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. כלומר לא השמות המפורשים בה בלבד רומזים אל התפשטות האור א"ס בעולם אלא גם שאר התיבות שבמקרא כולם הם כינויי השם, אלא שהם התפשטות השם באופנים יותר רחבים עד שמן אלהים נעשה את השמים ואת הארץ, וכן מכל שם הרי המילים הסובבים אותו הם הכינויים לאותו השם ואין ריבוי הכינויים חזרה על אותו דבר אלא הם מראים את הבחינות הרבות האינסופיות שאפשר לתפוס בהם את השם. ויש ביניהם יחס לבין השם כיחס הענף אל השורש, ויש לראות כיצד כל שם במקרא מוליד ומוציא את המילים הסמוכות לו.
ט] הלך רבי חזקיה וקרא את פסוקי בראשית עם המשקפיים של פסוק כשושנה בין החוחים, אשר משקפיים אלה כבר ידענו שהם השכינה שבה כוחות הדין מסובבת שלש עשרה עלים שהם מידות הרחמים. ומה ראה. הנה אלהים ראשון במקרא וודאי הוא השכינה שהיא בין החוחים. והנה מן המילה אלהים נבעו עוד שלש עשרה מילים שהם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום יג] ורוח. אלה הם שלש עשרה מילים עד שנזכר שוב שם אלהים. הרי יש לנו לצייר את מילים הללו כשלש עשרה העלים הסובבים את השושנה שהוא השם אלהים הראשון, והם המגינים עליה מפני האודם שבתוכם וממתיקים אותם. והרי אודם זו אפשר לראות במילים הללו ממש שהם תהו ובהו וחושך. ולפי שאמרנו שהכוחות מתחלקים בין הלבן והאדום אפשר לראות גם זה בפסוקים הללו ממש כי ששת המילים הראשונים הם הלובן והם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה וששת המילים האחרונים הם האודם והם ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום והשלש עשר הוא המכריע ביניהם ומשלים אותם והוא ורוח המביא אותנו אל אלהים השני (רמ"ק).
כוס של ברכה על חמשה אצבעות
י] המשיך רבי חזקיה וראה כי שוב נזכר שם אלהים פעם אחרת, ושוב ממנו יוצאים חמשה תיבות. ושוב נזכר עוד פעם ונובעים ממנו חמשה תיבות וכך חמשה פעמים שהם כל מעשה היום הראשון של פרשת בראשית. אמר מה הם חמשה תיבות אלה, גם אותם אפשר לראות בשושנה כי שושנה זו יש בה לפעמים שני רבדים של עלים, הפנימי ובו חמשה עלים ועוד מעגל חיצוני בעל שלש עשרה עלים. והם כולם סובבים ומחזיקים את הזרע האמצעי שבתוך הפרח. [לפי פירוש המפרשים סדר המילים והתיבות כך הוא. אלהים ראשון הוא הבינה והיא מוציאה שלש עשרה מילים אל אלהים השני שהוא המלכות. ושוב אלהים השני הוא הבינה והיא מוציאה חמש ספירות אל המלכות שהוא אלהים השלישי. ולא הבינותי הסדר כראוי אלא אלה הם דימויים רוכבים זה על זה]
יא] מה הם חמש אלה? הם חמישים שערים, כי המלכות עומדת על חמשת ספירות [ואין עומדת כאן שהיא עומדת מעל גביהם שהרי היא נמוכה מהם בסדר השתלשלות אלא שהיא נסמכת עליהם, ולפי הסדר הם עליונים עליה אבל לפי שהם מחזיקים אותה אפשר לראות אותה מעליהם והבן] שהם חגתנ"ה, ואלה החמש כל אחד מהם נפתח בשלימות לעשר והם חמישים שערי הבינה. ואלה הם הספירות העיקריות דהיינו המידות שעליהם המלכות עומדת, והם חמשת המילים א]מרחפת ב]על ג]פני ד]המים ה]ויאמר, שהם חמשת עלים תקיפים הסובבים את השושנה. [ומשמעות תקיפים היינו כי אלה הם בניינה ממש, ואילו י"ג עלים של מידות הרחמים הם מרככים את הדין שבה אבל אינה נסמכת עליהם אלא הם מגינים וסוככים עליה].
יב] כשם שדמינו את כל זה בשושנה בין החוחים ועליה כך אפשר לדמות את זה בכוס של ברכה. כי השכינה היא כוס של ברכה וודאי היא הכלי המקבלת בתוכה את כל הברכות. וכוס של ברכה עומדת על חמש הם חמש אצבעות יד ימין האוחזת בה [ויש נוהגים מזה להחזיק כוס של ברכה 'על גבי' חמש אצבעות ממש ואין זה משמעות הזוהר אלא כפשוטו שהיד עם חמש אצבעותיו מחזיק את הכוס ואין צורך להמציא צורות אחיזה בשביל זה] שהם רומזים לחמשת ספירות אלה המחזיקים אותה. ועל זה כתוב 'כוס ישועות אשא'. ישועות הם חמשת ספירות המושיעים את הכוס.
יג] מכאן ואילך, כלומר אחר שהשושנה התחזקה מי"ג עלים ומחמש עלים, הגענו אל האור. שכן אלהים השלישי בפסוק מה הוא מבטא, יהי אור ויהי אור. ומהו אור זה, הוא המשך חמשת העלים. כי האור הזה הוא אור שנגנז לצדיקים כמאמר חז"ל. ולמדנו סוד אור גנוז לצדיקים שהאור הראשון אור החסד של בראשית אין הוא עצמו נכנס לתוך העולם אלא אחר שנגנז מקודם בתוך ספירה הנקראת צדקי שהוא היסוד, ואותו היסוד הוא הנכנס אל השושנה וזורע בה זרע. כלשון הכתוב אור זרוע לצדיק. הרי כינה הכתוב לאור בדימוי מן הצומח שהוא נזרע, הצדיק הזה הוא עץ עושה פרי אשר זרעו בו, הזרע נמצא בו ומשם הוא נכפל כשהוא נכנס אל השושנה.
יד] כשם שדמות הברית נזרע במ"ב זיווגים, כי הכל יודעים שסוד מעשה בראשית הוא שם מ"ב שהוא מ"ב אותיות בתחילת פרשת בראשית. והשם הזה הוא כמו צמיחת העצים אחר אשר נזרעו בתוך השושנה, הוא יציאת העולם אל הפועל. אך קדמה לו עוד מ"ב שהוא חקיקת השם המפורש עצמו בשם מ"ב. כי שם הויה עצמו ובמילוי אלפין ובמילוי המילוי הם ביחד מ"ב אותיות. והיינו האור הזרוע לצדיק כשם שיש מ"ב בהתפשטותו באותיות בראשית כך יש מ"ב באור זרוע לצדיק והוא בשם מ"ב עצמו [וענין זה יש לבאר בפני עצמו].
הזוהר מאמר א: כשושנה בין החוחים
הקדמת הזוהר דף ב, א
כנסת ישראל כשושנה שיש בה אדום ולבן
[בראשית ברא אלהים גו']
א] רבי חזקיה פתח: כתיב (שיר השירים ב') כשושנה בין החוחים. מאן שושנה, דא כנסת ישראל, בגין דאית שושנה ואית שושנה. מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי.
כנסת ישראל כשושנה שיש בה שלש עשרה מידות
ב] מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא.
אוף אלהים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה, ולבתר אדכר זמנא אחרא.
חמש ישועות מסובבים לכנסת ישראל שהיא כוס של ברכה
ג] אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז( כוס ישועות אשא, דא כוס של ברכה.
כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה.
מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין.
האור נגנז בברית ונכנס בשושנה
ד] מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית, ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרעא, ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש.
הברית נזרע במ"ב זיווגים
ה] וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית.
מקורות ומפרשים
צורת פרשה ראשונה של בראשית לפי הזוהר
בראשית ברא
אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח
אלהים מרחפת על פני המים ויאמר
אלהים יהי אור ויהי אור וירא
אלהים את האור כי טוב ויבדל
אלהים בין האור ובין החושך ויקרא
אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
ביאור: הפסוקים הראשונים של בראשית נראים כשושנה
א] מאמר זה הוא פתיחה לפרשת בראשית, ואע"פ שנדפס בתור הקדמה לספר הזוהר הרי כל הקדמה זו כולה הוא כמו פתיחתא לפרשת בראשית, שהוא בעצמו בוודאי פתיחה אל כל התורה כולה אל כל העולם כולו, ופתיחות אלה דורשים את פסוקי בראשית שהם עצמם ראשיות ופתיחות רחבות שערים גדולים להיכנס בהם בכל התורה כולה.
משלי שיר השירים לקוחים מפרשת בראשית
ב] בתוך דיאלוגי אהבת האוהבים של שיר השירים מצינו שהחתן והכלה מכנים זה את זו וזו את זה בכינויי אהבה רבים בדימויים לקוחים מכל עולם הטבע. כל הכינויים הללו הלא הם דרכי ביטוי של אהבת קוב"ה וכנסת ישראל היא השכינה. וכאשר כולם לקוחים מדרכי הטבע הרי אנחנו רואים בזה מפורש כי כל מעשה בראשית משתתף הוא בסיפור הזה של אהבת קוב"ה וכנסת ישראל. ראוי וודאי לקרוא את פרשת בראשית ולראות בתוכו את דימויי שיר השירים כאשר הם נוצרים לא לשם עצמם בלבד אלא לשם תיאור אהבת השכינה והקב"ה, ולראות בכל תנועה בפרשת בראשית סיפור אחד של שיר השירים המבוטאת בתוך אותם דימויים טבעיים.
ג] רבי חזקיה קרא פסוקים ראשונים של בראשית, שהם מתארים את היות הארץ מסובבת בתהו ובהו וחושך עד ויאמר אלהים יהי אור. והוא רואה בסיפור הזה סיפור אחד משיר השירים. הוא הדיאלוג בתחילת פרק ב כאשר הכלה אומרת אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ולעומתה עונה לה החתן באותו המטבע, כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. אף היא מחזירה את האהבה בכפליים ועונה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. והוא עומד על השלב האמצעי בדיאלוג הזה, כאשר האוהב אומר לה שאת כשושנה בין החוחים בין הבנות. הפסוק הזה הוא מענה למה שתיארה עצמה שושנת העמקים, אותם עמקים מלאות שושנים. אומר הוא לה שאינה כן בעיניו כי שאר השושנים הסובבים אותה הם הבנות חברותיה אינם נדמים בעיניו כשושנים אלא כחוחים. והוא רואה אותה יחידה בעיניו בולטת ביניהם כשושנה בולטת בין החוחים. ולא תאמר היותה נמצאת בין החוחים גורעת מערכה בעיניו אדרבה הוא חלק מתיאור יופיה ואהבתה כיצד היא בולטת בין החוחים ומתעלה עליהם.
ד] אמר רבי חזקיה, מאן שושנה. מי היא השושנה הזאת? דא כנסת ישראל. ומאי קמשמע לן הכל יודעים כי שושנת שיר השירים היא כנסת ישראל. אומר רבי חזקיה לא שושנת הנמשל בלבד היא כנסת ישראל אף שושנת הדימוי, היא כנסת ישראל העליונה שכינה דאצילות. כאשר קוראים אנחנו את כל הדימויים הללו אין לנו להשליך אותם ולהגיע אל הפרי שהוא הנמשל כביכול. כאילו היה אפשר לכתוב את כל שיר השירים בלי סבך הדימויים שלו ולומר אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי יותר מכל האחרים וזה הרי לכאורה הפתרון של כל המשלים הארוכים שלה. אבל כל המשלים הללו הם מדויקים. כי שמות כל היצור מבטאים בצורה מדויקת את תחושות רגשות בני אדם הרבה יותר מן השפה המוגבלת מאד העוסקת ברגשות אלה ישירות לכאורה. כאשר הוא אומר לה שהיא כשושנה בין החוחים אין לתרגם זאת שהיא יפה בין המכוערות כי זוהי החלשה גדולה של מה שאמור כאן. אבל אם מתרגמים זאת יש לתרגם שהיא האישיות שלה האני שלה הוא שושנה הנמצאת בין החוחים. כשם שיש שושנה בצומח שגדל בין חוחים כך יש שושנה בנפשות שהוא רעיתי בין הבנות. כי כל הצומח כל החי כל מה שאפשר לדמות בלשון הם הכל אישים ממש, כשם שיש ריבוי בני אדם וכל אחד מהם סיפור שלם ואינו נכלל בכמה מילים שאפשר להכלילם בו שחור או לבן או ירוק, כך כל ריבוי הדברים שבעולם הם סוגי אישיות, כאשר אמרה 'אני' חבצלת השרון. האני שלי ממש הוא האני של חבצלת השרון. וכך הוא אומר לה שהיא ממש שושנה בין החוחים, לא פחות ולא יותר. והאני הזה שהוא שושנה בין החוחים הוא וודאי כנסת ישראל שכך היא.
שושנה עצמה יש בה אודם ולכן היא בין החוחים
ה] מהו השושנה שבין החוחים, אמר רבי חזקיה שיש שושנה ויש שושנה. כמה סוגי שושנים יש ולא כולם בין החוחים הם. וכך למעלה כמה מדרגות הם בשכינה וכמה מצבים הם בשכינה ולא כולם נקראים בין החוחים. אבל זו שהיא בין החוחים הרי זה מהות של השושנה עצמה ומדרגתה ולא מקומה האקראי בלבד. והיא השושנה הזאת יש בה אדום ולבן. כך כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. כי השכינה חייבת לפעול את הדין כמו שהיא חייבת לפעול את הרחמים ואלמלא כן לא תתקיים צדק בעולם. ולפי שהיא חייבת לפעול דין היינו שיש בתוך השושנה עצמה גוון אדום, לכן היא נמצאת בין החוחים שמן הדין יוצאים כוחות הדין עד שנובעים מזה דברים רעים ממש ושורשם הוא אודם הדינים שבמלכות. ואז בולטת השושנה אף כשהיא בין החוחים והיא גורמת לחוחים בצד מה והיא יפה בעיניו כשושנה בין החוחים.
ו] את כל זה אפשר לנו לראות ממש בפסוקים ראשונים של בראשית. כי השושנה היא שם אלהים וודאי. והיא הארץ בכינויי השם אלהים. והנה כל פרשת בראשית סובבת סביב שם אלהים שהיא הפועלת כל מעשה בראשית בל"ב אלהים שבה. אך תיכף שנזכר אלהים תיכף הארץ היתה תהו ובהו וחושך. הרי אלהים מיד שפתחנו את התורה היא כבר כשושנה בין החוחים. וכל כך למה לפי שכוחות הדין נצרכים בה כי מן התהו ובהו וחושך נעשה דין על ראש הרע והם המאפשרים את קיום העולם, ומזה נובע בהכרח שישנו גם רע ממש וכמו שרמזו במדרש תהו ובהו וחשך על מלכויות רעות.
שלש עשרה מילים הסובבים את השם אלהים
ז] השושנה הזאת מסובבת שלש עשרה עלים. כך כנסת ישראל מסובבת שלש עשרה מידות של רחמים. כלומר לפי שבהכרח יש בה אודם צריכים אנחנו להמתיק את האודם שבה על ידי מידות הרחמים. ומידות הרחמים אינם מבטלים את כל מציאות הדין אבל הם גורמים שיתיישב הדין במקומו ויהא משמש למה שהוא צריך ולא יישפך בכעס. הרי שלש עשרה עלים הם עצמם העלים שיש בהם אודם ולובן והם מידות הרחמים.
ח] כבר אמרנו שורש כל מעשה בראשית הוא שם אלהים, כאמור בראשית ברא אלהים. ולפי האמת היה אפשר לסיים כאן את הפרשה ולא לכתוב שום מילה אלא המילה אלהים. ואם נרצה לפרט יותר אפשר לכתוב ל"ב פעמים השם אלהים שהוא ל"ב כוחות שבה מל"ב נתיבות חכמה שהם כוחות כל מעשה בראשית. אך לא נסתיימה פרשת בראשית בכך אלא הוסיפה מילים רבים סביב שמות אלהים שבה. ולפי הפשט חשבנו כי מילים אלה הם פעולות אלהים והם מילים של חול הסובבים את מילות הקודש של השמות. אך כבר יש בידינו קבלה של אמת שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. כלומר לא השמות המפורשים בה בלבד רומזים אל התפשטות האור א"ס בעולם אלא גם שאר התיבות שבמקרא כולם הם כינויי השם, אלא שהם התפשטות השם באופנים יותר רחבים עד שמן אלהים נעשה את השמים ואת הארץ, וכן מכל שם הרי המילים הסובבים אותו הם הכינויים לאותו השם ואין ריבוי הכינויים חזרה על אותו דבר אלא הם מראים את הבחינות הרבות האינסופיות שאפשר לתפוס בהם את השם. ויש ביניהם יחס לבין השם כיחס הענף אל השורש, ויש לראות כיצד כל שם במקרא מוליד ומוציא את המילים הסמוכות לו.
ט] הלך רבי חזקיה וקרא את פסוקי בראשית עם המשקפיים של פסוק כשושנה בין החוחים, אשר משקפיים אלה כבר ידענו שהם השכינה שבה כוחות הדין מסובבת שלש עשרה עלים שהם מידות הרחמים. ומה ראה. הנה אלהים ראשון במקרא וודאי הוא השכינה שהיא בין החוחים. והנה מן המילה אלהים נבעו עוד שלש עשרה מילים שהם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום יג] ורוח. אלה הם שלש עשרה מילים עד שנזכר שוב שם אלהים. הרי יש לנו לצייר את מילים הללו כשלש עשרה העלים הסובבים את השושנה שהוא השם אלהים הראשון, והם המגינים עליה מפני האודם שבתוכם וממתיקים אותם. והרי אודם זו אפשר לראות במילים הללו ממש שהם תהו ובהו וחושך. ולפי שאמרנו שהכוחות מתחלקים בין הלבן והאדום אפשר לראות גם זה בפסוקים הללו ממש כי ששת המילים הראשונים הם הלובן והם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה וששת המילים האחרונים הם האודם והם ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום והשלש עשר הוא המכריע ביניהם ומשלים אותם והוא ורוח המביא אותנו אל אלהים השני (רמ"ק).
כוס של ברכה על חמשה אצבעות
י] המשיך רבי חזקיה וראה כי שוב נזכר שם אלהים פעם אחרת, ושוב ממנו יוצאים חמשה תיבות. ושוב נזכר עוד פעם ונובעים ממנו חמשה תיבות וכך חמשה פעמים שהם כל מעשה היום הראשון של פרשת בראשית. אמר מה הם חמשה תיבות אלה, גם אותם אפשר לראות בשושנה כי שושנה זו יש בה לפעמים שני רבדים של עלים, הפנימי ובו חמשה עלים ועוד מעגל חיצוני בעל שלש עשרה עלים. והם כולם סובבים ומחזיקים את הזרע האמצעי שבתוך הפרח. [לפי פירוש המפרשים סדר המילים והתיבות כך הוא. אלהים ראשון הוא הבינה והיא מוציאה שלש עשרה מילים אל אלהים השני שהוא המלכות. ושוב אלהים השני הוא הבינה והיא מוציאה חמש ספירות אל המלכות שהוא אלהים השלישי. ולא הבינותי הסדר כראוי אלא אלה הם דימויים רוכבים זה על זה]
יא] מה הם חמש אלה? הם חמישים שערים, כי המלכות עומדת על חמשת ספירות [ואין עומדת כאן שהיא עומדת מעל גביהם שהרי היא נמוכה מהם בסדר השתלשלות אלא שהיא נסמכת עליהם, ולפי הסדר הם עליונים עליה אבל לפי שהם מחזיקים אותה אפשר לראות אותה מעליהם והבן] שהם חגתנ"ה, ואלה החמש כל אחד מהם נפתח בשלימות לעשר והם חמישים שערי הבינה. ואלה הם הספירות העיקריות דהיינו המידות שעליהם המלכות עומדת, והם חמשת המילים א]מרחפת ב]על ג]פני ד]המים ה]ויאמר, שהם חמשת עלים תקיפים הסובבים את השושנה. [ומשמעות תקיפים היינו כי אלה הם בניינה ממש, ואילו י"ג עלים של מידות הרחמים הם מרככים את הדין שבה אבל אינה נסמכת עליהם אלא הם מגינים וסוככים עליה].
יב] כשם שדמינו את כל זה בשושנה בין החוחים ועליה כך אפשר לדמות את זה בכוס של ברכה. כי השכינה היא כוס של ברכה וודאי היא הכלי המקבלת בתוכה את כל הברכות. וכוס של ברכה עומדת על חמש הם חמש אצבעות יד ימין האוחזת בה [ויש נוהגים מזה להחזיק כוס של ברכה 'על גבי' חמש אצבעות ממש ואין זה משמעות הזוהר אלא כפשוטו שהיד עם חמש אצבעותיו מחזיק את הכוס ואין צורך להמציא צורות אחיזה בשביל זה] שהם רומזים לחמשת ספירות אלה המחזיקים אותה. ועל זה כתוב 'כוס ישועות אשא'. ישועות הם חמשת ספירות המושיעים את הכוס.
יג] מכאן ואילך, כלומר אחר שהשושנה התחזקה מי"ג עלים ומחמש עלים, הגענו אל האור. שכן אלהים השלישי בפסוק מה הוא מבטא, יהי אור ויהי אור. ומהו אור זה, הוא המשך חמשת העלים. כי האור הזה הוא אור שנגנז לצדיקים כמאמר חז"ל. ולמדנו סוד אור גנוז לצדיקים שהאור הראשון אור החסד של בראשית אין הוא עצמו נכנס לתוך העולם אלא אחר שנגנז מקודם בתוך ספירה הנקראת צדקי שהוא היסוד, ואותו היסוד הוא הנכנס אל השושנה וזורע בה זרע. כלשון הכתוב אור זרוע לצדיק. הרי כינה הכתוב לאור בדימוי מן הצומח שהוא נזרע, הצדיק הזה הוא עץ עושה פרי אשר זרעו בו, הזרע נמצא בו ומשם הוא נכפל כשהוא נכנס אל השושנה.
יד] כשם שדמות הברית נזרע במ"ב זיווגים, כי הכל יודעים שסוד מעשה בראשית הוא שם מ"ב שהוא מ"ב אותיות בתחילת פרשת בראשית. והשם הזה הוא כמו צמיחת העצים אחר אשר נזרעו בתוך השושנה, הוא יציאת העולם אל הפועל. אך קדמה לו עוד מ"ב שהוא חקיקת השם המפורש עצמו בשם מ"ב. כי שם הויה עצמו ובמילוי אלפין ובמילוי המילוי הם ביחד מ"ב אותיות. והיינו האור הזרוע לצדיק כשם שיש מ"ב בהתפשטותו באותיות בראשית כך יש מ"ב באור זרוע לצדיק והוא בשם מ"ב עצמו [וענין זה יש לבאר בפני עצמו].
השיעור הוקדש על ידי ידי"נ הר"ר משה אליעזר ליבערמאן שליט"א
לרגל הולדת הבת
יה"ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה וליראת שמים מתוך הרחבת הדעת ומנוחת הנפש
השיעור הוקדש על ידי ידי"נ הר"ר משה אליעזר ליבערמאן שליט"א
לרגל הולדת הבת
יה"ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה וליראת שמים מתוך הרחבת הדעת ומנוחת הנפש
הוקדש על ידי הרהגה"ח ר' ישעי' אברהם ווייספעלד שליט"א לכבוד השמחה בנישואי בתו למזל טוב
הוקדש על ידי הרהגה"ח ר' ישעי' אברהם ווייספעלד שליט"א לכבוד השמחה בנישואי בתו למזל טוב
לערנען פון די אבות וויאזוי צו גראבען בארות, דער חילוק פון קריטיק און ליצנות, דער חילוק פון מחדש זיין און דיסקאווערן
לערנען פון די אבות וויאזוי צו גראבען בארות, דער חילוק פון קריטיק און ליצנות, דער חילוק פון מחדש זיין און דיסקאווערן
קבלה איז פשוטער ווי נגלה. זיך לערנען די פאר פשוט'ע רולס וויאזוי אלעס ארבעט. ווען מען שלאפט און די תורה ארבעט פאר דיר.
קבלה איז פשוטער ווי נגלה. זיך לערנען די פאר פשוט'ע רולס וויאזוי אלעס ארבעט. ווען מען שלאפט און די תורה ארבעט פאר דיר.
השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה"ח ר' יואל ווערצבערגער שליט"א לעילוי נשמת הרה"ג ר' יעקב צבי בן דוד אריה זקס זצ"ל.
תוכן קצר
- די תורה קען מען נישט פארקויפען אבער מען מוז עס קויפען.
- יעקב איז גאר פארזיכערט און גאר פארלוירען פונקט ווי אונז.
- אויף יעדער מצווה דארף מען צאלן מיט אנדערע מצוות און מען דארף רעכנען אויב עס איז א גוטע פרייז.
- יעקב קען זיין אליינס און דער מלאך קען עם נישט אנרירען אבער אז ער דארף געלט קען מען דאס אנרירען.
השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה"ח ר' יואל ווערצבערגער שליט"א לעילוי נשמת הרה"ג ר' יעקב צבי בן דוד אריה זקס זצ"ל.
תוכן קצר
- די תורה קען מען נישט פארקויפען אבער מען מוז עס קויפען.
- יעקב איז גאר פארזיכערט און גאר פארלוירען פונקט ווי אונז.
- אויף יעדער מצווה דארף מען צאלן מיט אנדערע מצוות און מען דארף רעכנען אויב עס איז א גוטע פרייז.
- יעקב קען זיין אליינס און דער מלאך קען עם נישט אנרירען אבער אז ער דארף געלט קען מען דאס אנרירען.
שיעור החדש השבוע הוקדש על ידי
ידידי הרה"ח ר' שמואל שלעזינגער שליט"א
לזכות את הרבים
דער ערשטער סיבה פון אלעס איז לאו דווקא דאס וואס דער ערשטער מענטש וואס האט דאס געטוהן האט געטראכט - פארוואס האט ער דאס געטראכט? מוז מען אנקומען ביז פרשת בראשית.
שמן זית צינדט מען זכר צו די עלה זית וואס די יונה האט געברענגט - די יונה איז די נח פון די חיות.
דער יונה ברענגט א בריעף וואס זאגט אז מען מוז נישט בלייבן אין תיבה.
פאר מען קומט אן צו דער גאולה פרטית דארף מען זיך מחנך זיין דערצו - שפילען ווי כאילו מיר זענען שוין דארט.
שיעור החדש השבוע הוקדש על ידי
ידידי הרה"ח ר' שמואל שלעזינגער שליט"א
לזכות את הרבים
דער ערשטער סיבה פון אלעס איז לאו דווקא דאס וואס דער ערשטער מענטש וואס האט דאס געטוהן האט געטראכט - פארוואס האט ער דאס געטראכט? מוז מען אנקומען ביז פרשת בראשית.
שמן זית צינדט מען זכר צו די עלה זית וואס די יונה האט געברענגט - די יונה איז די נח פון די חיות.
דער יונה ברענגט א בריעף וואס זאגט אז מען מוז נישט בלייבן אין תיבה.
פאר מען קומט אן צו דער גאולה פרטית דארף מען זיך מחנך זיין דערצו - שפילען ווי כאילו מיר זענען שוין דארט.
הוקדש על ידי ידידי הרה"ג חריף ובקי ר' יואל גאלדענבערג שליט"א לזכות ולרפואת התינוק בן עטל בת רחל ריזל
ויגש אליו יהודה - קום אהער און לאמיר רעדן אויף אן אנדערע לעוועל.
ווער און וויאזוי באנוצט מען זיך מיט'ן שם אלהים.
א מלך איז ווער עס נעמט ערבות - נישט קיין חילוק ווער איז גערעכט וועט ער זעהן עס זאל געשעהן.
די שטארקייט פון מידת הרחמים וואס איז געבויט אויף דעם אז הקב"ה נעמט ערבות אויף די נעשה אדם.
הוקדש על ידי ידידי הרה"ג חריף ובקי ר' יואל גאלדענבערג שליט"א לזכות ולרפואת התינוק בן עטל בת רחל ריזל
ויגש אליו יהודה - קום אהער און לאמיר רעדן אויף אן אנדערע לעוועל.
ווער און וויאזוי באנוצט מען זיך מיט'ן שם אלהים.
א מלך איז ווער עס נעמט ערבות - נישט קיין חילוק ווער איז גערעכט וועט ער זעהן עס זאל געשעהן.
די שטארקייט פון מידת הרחמים וואס איז געבויט אויף דעם אז הקב"ה נעמט ערבות אויף די נעשה אדם.
השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה"ח ר' יגאל הרמלין שיחי' לזכר נשמת אביו צבי השל בן יוסף הרמלין, לרגל היארצייט י"ט טבת
דריי וועגן צו לערנען פרשה זו סתומה - פארשטאפט פון צרות, באהאלטען די גאולה, און געפארען געשמירט אן קין הפסק.
עבודת ה' איז נאר מיט שמחה, אבער נישט מיט זיך מאכן און שקר.
צובראכענקייט און שמחה זענען ביידע וועגן ארויסגיין פון די וואכעדיגקייט.
נבואה פון מח און שמחה און נבואה פון הארץ און שברון לב.
השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה"ח ר' יגאל הרמלין שיחי' לזכר נשמת אביו צבי השל בן יוסף הרמלין, לרגל היארצייט י"ט טבת
דריי וועגן צו לערנען פרשה זו סתומה - פארשטאפט פון צרות, באהאלטען די גאולה, און געפארען געשמירט אן קין הפסק.
עבודת ה' איז נאר מיט שמחה, אבער נישט מיט זיך מאכן און שקר.
צובראכענקייט און שמחה זענען ביידע וועגן ארויסגיין פון די וואכעדיגקייט.
נבואה פון מח און שמחה און נבואה פון הארץ און שברון לב.
נישט פארשטיין אלעס = תהו ובהו.
פארשטיין וואס מען פארשטייט יא און נישט דורך מסדר זיין די וועלט = חכמה.
וויאזוי קען א מענטש פארשטיין אלעס? ארוכה מארץ מידה וגו'
מען פאלט קיינמאלנישט און מען דארף זיך נישט צוריק אויפהייבען.
נישט פארשטיין אלעס = תהו ובהו.
פארשטיין וואס מען פארשטייט יא און נישט דורך מסדר זיין די וועלט = חכמה.
וויאזוי קען א מענטש פארשטיין אלעס? ארוכה מארץ מידה וגו'
מען פאלט קיינמאלנישט און מען דארף זיך נישט צוריק אויפהייבען.
הוקדש ע"י הרה"ח ר' שמואל שלעזינגער שליט"א לרגל הולדת נכדו
הוקדש ע"י הרה"ח ר' שמואל שלעזינגער שליט"א לרגל הולדת נכדו
השיעור השבוע נתנדב על ידי ידידי הרה"ג ר' משה אליעזר ליבערמאן שליט"א לרגל התחדשות הקונטרס ולרגל יום הולדת.
ועל ידי ידידי הרה"ג ר' יואל הלוי יונגרייז שליט"א.
- הכלום שאחר היציאה ממצרים וההתגברות עליו.
- כשמגיעים אל מקום מנוחה אפשר להצטער ואין צריכים לחייך.
- בכדי להשיג את השמחה של יציאת מצרים צריכים צעקה שניה אחר היציאה כי בטרם היציאה אין מושג כלל על מה לבקש.
- הנביא צריך לנגן מפאת כובד הנבואה עצמה בתחילתה.
השיעור השבוע נתנדב על ידי ידידי הרה"ג ר' משה אליעזר ליבערמאן שליט"א לרגל התחדשות הקונטרס ולרגל יום הולדת.
ועל ידי ידידי הרה"ג ר' יואל הלוי יונגרייז שליט"א.
- הכלום שאחר היציאה ממצרים וההתגברות עליו.
- כשמגיעים אל מקום מנוחה אפשר להצטער ואין צריכים לחייך.
- בכדי להשיג את השמחה של יציאת מצרים צריכים צעקה שניה אחר היציאה כי בטרם היציאה אין מושג כלל על מה לבקש.
- הנביא צריך לנגן מפאת כובד הנבואה עצמה בתחילתה.
השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' מרדכי בערגער שליט"א
ועל ידי ידידי הרה"ג ר' זלמן לייב סטרולאוויטש שליט"א.
השיעור הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' מרדכי בערגער שליט"א
ועל ידי ידידי הרה"ג ר' זלמן לייב סטרולאוויטש שליט"א.
https://www.youtube.com/watch?v=s3LbtsR6UtQ
https://www.youtube.com/watch?v=s3LbtsR6UtQ
השיעור הוקדש על ידי דידי הרה"ג ר' מנחם מאניס גרין שליט"א תהא משכורתו שלימה ועל ידי הרה"ג הרוצה בעילום שמו שליט"א
00:00 סיום ד פרשיות והתחלת ניסן 01:42 החודש מצוות הפסח או קידוש החודש 08:39 אור התורה הניצחית והחופשית מחילופי הזמנים 11:46 התקופות הם ראש הסדר הניכר בעולם 18:42 החודש הזה ניתן לכם 27:28 הלוח הקבוע מבטא כח חכמים לדעת את הזמנים 31:00 החידוש העמוק נובע מתוך התחדשות הנפש ואינו ביאור התקופה 37:20 כוונת הרש"ש לשלש שנים
השיעור הוקדש על ידי דידי הרה"ג ר' מנחם מאניס גרין שליט"א תהא משכורתו שלימה ועל ידי הרה"ג הרוצה בעילום שמו שליט"א
00:00 סיום ד פרשיות והתחלת ניסן 01:42 החודש מצוות הפסח או קידוש החודש 08:39 אור התורה הניצחית והחופשית מחילופי הזמנים 11:46 התקופות הם ראש הסדר הניכר בעולם 18:42 החודש הזה ניתן לכם 27:28 הלוח הקבוע מבטא כח חכמים לדעת את הזמנים 31:00 החידוש העמוק נובע מתוך התחדשות הנפש ואינו ביאור התקופה 37:20 כוונת הרש"ש לשלש שנים
הוקדש על ידי ידידי הרה"ח ר' משה אליעזר ליבערמאן שליט"א
לע"נ ר' ישעיה בן ר' משה זצ"ל
הוקדש על ידי ידידי הרה"ח ר' משה אליעזר ליבערמאן שליט"א
לע"נ ר' ישעיה בן ר' משה זצ"ל
אביסעל דיבורים איבער'ן מצב
פארוואס א שיעור קבוע קען אנגיין און נישט א שיעור שאינו קבוע
ל"ג בעומר איז דער טאג פאר פשוט'ע מענטשען זיך קאננעקטען, תלמידי חכמים איז די זעלבע אגאנץ יאר
יעדער פרט פון די תורה איז א נייע מתן תורה ושבח התורה
מען קען נישט ווארטן אויף עולם הבא צו טועם זיין טעם התורה
די תורה רעכנט זיך נישט בכלל א חילוק אויב מען לעבט אדער איז געשטארבען
ממילא איז די תורה פונקט אזוי גוט פאר פארשלאפענע טעג און יארן.
רמז נפלא בגמרא שבת על יומא דמפגרי רבנן שהוא יומא דשפמי בסוד דובב שפתי ישנים
עדיין אפשר לנדב השיעור
אביסעל דיבורים איבער'ן מצב
פארוואס א שיעור קבוע קען אנגיין און נישט א שיעור שאינו קבוע
ל"ג בעומר איז דער טאג פאר פשוט'ע מענטשען זיך קאננעקטען, תלמידי חכמים איז די זעלבע אגאנץ יאר
יעדער פרט פון די תורה איז א נייע מתן תורה ושבח התורה
מען קען נישט ווארטן אויף עולם הבא צו טועם זיין טעם התורה
די תורה רעכנט זיך נישט בכלל א חילוק אויב מען לעבט אדער איז געשטארבען
ממילא איז די תורה פונקט אזוי גוט פאר פארשלאפענע טעג און יארן.
רמז נפלא בגמרא שבת על יומא דמפגרי רבנן שהוא יומא דשפמי בסוד דובב שפתי ישנים
עדיין אפשר לנדב השיעור
00:00 סדר יציאת מצרים ומתן תורה וסדר עומר ספירה שתי הלחם
02:15 הסדר השני החקלאי הוא סדר שמקדים נעשה לנשמע
10:55 העבודה הפנימית המעשית הוא העיקר
13:37 ספירת העומר הוא המשך קציר שעורים שהתחיל בעומר
19:51 מנחת עומר בדבר שאינו ראוי לעבודה ואל יהא קל בעיניך
28:43 האלה ושבועה הוא בירור מה באמת בלב האשה
36:00 קנאים פוגעים בה דבר הקודם לעבודה
41:44 כנסת ישראל לא שקרת במלכא ונקתה ונזרעה זרע
00:00 סדר יציאת מצרים ומתן תורה וסדר עומר ספירה שתי הלחם
02:15 הסדר השני החקלאי הוא סדר שמקדים נעשה לנשמע
10:55 העבודה הפנימית המעשית הוא העיקר
13:37 ספירת העומר הוא המשך קציר שעורים שהתחיל בעומר
19:51 מנחת עומר בדבר שאינו ראוי לעבודה ואל יהא קל בעיניך
28:43 האלה ושבועה הוא בירור מה באמת בלב האשה
36:00 קנאים פוגעים בה דבר הקודם לעבודה
41:44 כנסת ישראל לא שקרת במלכא ונקתה ונזרעה זרע
הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' יוסף דוד אלבום והרה"ג ר' חיים יוסטמאן שליט"א
הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' יוסף דוד אלבום והרה"ג ר' חיים יוסטמאן שליט"א
הוקדש על ידי אבי מורי שליט"א
לרגל השמחה בנישואי אחי החשוב דוד שליט"א
שיזכו לשמחה של מצוה כל הימים.
הוקדש על ידי אבי מורי שליט"א
לרגל השמחה בנישואי אחי החשוב דוד שליט"א
שיזכו לשמחה של מצוה כל הימים.
שיעור השבוע נדבת ידידי הרה"ח ר' יואל ווערצבערגער שליט"א
לרגל חידוש משכנו, שתשרה השכינה במעונו, ותביע את ברכתה מנוחת שלום השקט ובטח.
השיעור על פי ספר הזוהר מקץ רג, א רבי חזקיה פתח משא גיא חיזיון.
שיעור השבוע נדבת ידידי הרה"ח ר' יואל ווערצבערגער שליט"א
לרגל חידוש משכנו, שתשרה השכינה במעונו, ותביע את ברכתה מנוחת שלום השקט ובטח.
השיעור על פי ספר הזוהר מקץ רג, א רבי חזקיה פתח משא גיא חיזיון.
מראה הדמעה וקול הבכיה - המשך לימוד בזוהר מקץ רב, ב - רג, א רבי חזקיה פתח משא גיא חיזיון
מראה הדמעה וקול הבכיה - המשך לימוד בזוהר מקץ רב, ב - רג, א רבי חזקיה פתח משא גיא חיזיון
התבוננות בדברי הזוהר אחרי עה, א בכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דא על גילוי סודות החורבן
התבוננות בדברי הזוהר אחרי עה, א בכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דא על גילוי סודות החורבן
מבוסס על זוהר תרומה קלד, ב - קלה, א
מבוסס על זוהר תרומה קלד, ב - קלה, א
א. זיך זעצן לערנען איז וויכטיגער ווי לערנען.
ב. דער חידוש פון זוהר אז אלע מצוות זענען עבודת השם
ג. יחידי סגולה זענען נישט אפגעזונדערט פון אלע נאר זענען מעלה אלע צוזאמען.
א. זיך זעצן לערנען איז וויכטיגער ווי לערנען.
ב. דער חידוש פון זוהר אז אלע מצוות זענען עבודת השם
ג. יחידי סגולה זענען נישט אפגעזונדערט פון אלע נאר זענען מעלה אלע צוזאמען.
המשך השיעור בזוהר הקדוש פרשת תצוה דף קפג עמוד ב
השתתפות
ווערט א חלק פון דער אקטיווער חבורה וואס האלט דער שיעור פאר בלויז $18 א חודש
https://yitzchoklowy.com/weekly-zohar-partner/פרקי השיעור
00:00 עלמות אהבוך - שותפות בתורה לשמה 06:47 בעסטע הכנה איז א שפאציר 08:54 א בריז אין דברי תורה 11:16 זיין נייגעריק און באמערקן 13:08 ווארף אוועק די צאמי 20:49 סבא וינוקא - וואס לערנט מען פון א זיידע 27:00 איך בין א לעכטיגער איד -דאס איז גענוג צו וויסען נישט זיין א יענטע 34:25 א מלאך האט נישט קיין נאמען 42:04 געגאנגען אין מדבר איינפלאנצן נייעס
המשך השיעור בזוהר הקדוש פרשת תצוה דף קפג עמוד ב
השתתפות
ווערט א חלק פון דער אקטיווער חבורה וואס האלט דער שיעור פאר בלויז $18 א חודש
https://yitzchoklowy.com/weekly-zohar-partner/פרקי השיעור
00:00 עלמות אהבוך - שותפות בתורה לשמה 06:47 בעסטע הכנה איז א שפאציר 08:54 א בריז אין דברי תורה 11:16 זיין נייגעריק און באמערקן 13:08 ווארף אוועק די צאמי 20:49 סבא וינוקא - וואס לערנט מען פון א זיידע 27:00 איך בין א לעכטיגער איד -דאס איז גענוג צו וויסען נישט זיין א יענטע 34:25 א מלאך האט נישט קיין נאמען 42:04 געגאנגען אין מדבר איינפלאנצן נייעס
השיעור לפרשת שופטים הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' מרדכי בערגער שליט"א ראש בית דין גבעת המורה לרגל נישואי בנו אלימלך שיחי' עם בת הרב אליהו אהרן טייטלבוים שליט"א יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח
השיעור לפרשת שופטים הוקדש על ידי ידידי הרה"ג ר' מרדכי בערגער שליט"א ראש בית דין גבעת המורה לרגל נישואי בנו אלימלך שיחי' עם בת הרב אליהו אהרן טייטלבוים שליט"א יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח