הלכות קידוש החודש פרק ז
⏱️ Chapters
(00:00) הלכה א': לא אד"ו ראש
(10:35) הקדמה: ראש השנה און ראש חודש
(14:30) הלכה ז (המשך): דחיית מולד זקן – מולד שחל בחצות או אחר חצות
(18:00) הלכה ח: דחיית גטר"ד – מולד תשרי אין שנה פשוטה
(21:41) דער כלל פון חלק אחד
(23:15) דער טעם פון לא אד"ו ראש
(29:24) דער רמב"ם'ס שיטה אז אלע דחיות שטאמען פון דעם זעלבן עיקר
(30:01) דער רמב"ם'ס ראיה אז די דחיות ברענגען נענטער צום מולד האמיתי
(32:01) וויאזוי מאכט מען א לוח – דער כלל
(32:48) דער חילוק צווישן מולד אמיתי און מולד אמצעי – נאר צווישן חדשים, נישט יארן
(34:20) וואס מיינט מען ווען מ'רופט אויס דעם מולד אין שול
(35:52) השגת הראב"ד – די ערשטע קשיא
(36:51) השגת הראב"ד – די צווייטע קשיא
(39:44) א פארשלאג צו פארענטפערן ביידע קשיות
(40:56) דער חילוק צווישן דער גמרא'ס קאנטעקסט און דעם רמב"ם'ס לוח-סיסטעם
(42:27) דיסקוסיע: דער ראב"ד'ס טענה און דער רמב"ם'ס כבלנו
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – הלכות קידוש החודש, פרק ז׳
—
הקדמה צום פרק: די דריי סטעפּס פון חשבון הלוח
דער רמב״ם׳ס שיטה
פשט: פרק ז׳ איז דער צווייטער פון דריי פרקים (ו׳, ז׳, ח׳) וואס בויען אויף דעם גאנצן חשבון הלוח. דער לוח ארבעט מתשרי לתשרי, און דער ציל איז צו וויסן ווען ראש חודש תשרי (ראש השנה) פאלט אויס.
חידושים:
1. די דריי סטעפּס:
– סטעפּ 1 (פרק ו׳) – אויסרעכענען דעם מולד המצוע פון חודש תשרי פון יעדע יאר, לויט דעם כלל פון כ״ט י״ב תשצ״ג פאר יעדע חודש. דער מולד אליין איז נאך נישט ראש חודש – מולד און ראש חודש זענען צוויי באזונדערע זאכן.
– סטעפּ 2 (פרק ז׳) – די הלכות/כללים ווען מ׳איז דוחה ראש חודש תשרי פון דעם טאג פון דעם מולד אויף דעם נעקסטן טאג אדער נאך ווייטער.
– סטעפּ 3 (פרק ח׳) – ווי אזוי צו קבע׳ן ראש חודש פון יעדע חודש פון דעם גאנצן יאר, לויט קבועה כללים.
2. דער גאנצער חשבון איז דעטערמיניסטיש: לויט דעם רמב״ם איז דער גאנצער חשבון – אלע דריי סטעפּס – הונדערט פּראצענט דעטערמיניסטיש. ס׳איז נישטא קיין שיקול הדעת אדער מקום פאר א בית דין צו מאכן אנדערש. אויב מ׳ווייסט די כללים פון די דריי פרקים, ווייסט מען ווען יעדע ראש חודש איז פון אנהייב פון דער היסטאריע ביז משיח וועט קומען (ווען מ׳וועט צוריקגיין צו על פי ראיה). דער ראב״ד האלט אפשר אנדערש, אבער דער רמב״ם׳ס שיטה איז אז אלעס איז כללים קבועים.
3. חילוק צווישן חשבון הלוח און בזמן הראיה: דער חשבון פון דעם מולד המצוע האט כמעט גארנישט צו טון מיט וואס מ׳האט געטון בזמן הראיה (לויט דעם רמב״ם). בזמן הראיה האט מען געדארפט וויסן אן אנדערע חשבון – ווען די לבנה קען געזען ווערן (וואס מ׳גייט לערנען שפּעטער אין אנדערע פרקים), כדי צו וויסן צי דער עד זאגט אמת אדער ליגנט. דער חשבון פון מולד המצוע איז א בערך׳דיגער חשבון וואס איז נישט געבויט אויף ראיית הלבנה.
4. באדייטונג פון “אין קובעין”: ווען דער רמב״ם זאגט “אין קובעין ראש חודש תשרי” מיינט ער נישט אז עמעצער שטייט און איז פארמעל “קובע.” דער רמב״ם האלט אז טעכניש דער בית דין של כל ישראל מאכט דעם חשבון, אבער “אין קובעין” מיינט פראקטיש: אויב דו ווילסט מאכן א לוח, מאך דעם חשבון פון דעם מולד, לייג צו די כללים, און וויס ווען ראש השנה איז. ס׳איז א גילוי מילתא, נישט קיין עקסטערנע קביעה. דאס שטייט אין קאנטראסט צו קידוש החודש על פי ראיה, וואו ס׳איז געווען א גאנצע דראמא – ווער איז קובע, די סנהדרין, די חכמים אין ארץ ישראל. ביי דעם לוח שטייט קיינמאל נישט אז א ספעציפישע אויטאריטעט גיט עס ארויס.
5. דחיות און קידוש על פי ראיה: פשטות, די דחיות (אד״ו ראש, מולד זקן, א.א.וו.) זענען נישט געווען בזמן שמקדשין על פי ראיה, ווייל דעמאלטס גייט מען מיט די ראיה. די דחיות זענען נאר א הלכה אין דעם חשבון פון דעם קבועה לוח. ס׳איז דא א מיינונג אז בזמן קידוש על פי ראיה האט דער בית דין געהאט “פאוער” – זיי האבן געקענט אננעמען אדער נישט אננעמען עדות, און האבן געקענט זיין שטרענג מיט די עדות, וואס האט אפעקטיוו ערמעגלעכט עהנלעכע רעזולטאטן.
6. ראש השנה און ראש חודש: אין מסכת ראש השנה שטייט הלכות קידוש החודש, וואס ווייזט אז ראש השנה איז אייגנטלעך דער “ראש חודש פון אלע ראשי חדשים.” הגם ניסן איז “חודש הראשון” (לויט דעם פסוק “החודש הזה לכם ראש חדשים”), דער לוח גייט פון תשרי. דאס איז נישט א סתירה – ניסן איז ראשון לחדשים, אבער תשרי איז דער אנהייב פון דער יאר-רעכענונג. איינמאל מ׳שטעלט אויס ווען ראש חודש תשרי איז, קען מען אויטאמאטיש אויסרעכענען אלע מועדים פון דער יאר, ווייל אלול האט אלעמאל 29 טעג אין אונזער לוח, און די איבריגע כללים (פרק ח׳) פאלגן אויטאמאטיש.
—
הלכה א׳ (הלכה ז׳ אין רמב״ם) – דחייה #1: לא אד״ו ראש
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“אין קובעין לעולם ראש חדש תשרי לפי חשבון זה באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת. סימן להם אד״ו. אלא כשיחול מולד תשרי באחד משלשה ימים אלו, קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד? הרי שהיה המולד באחד בשבת, קובעין ראש חדש תשרי בשני. ואם יהיה המולד ברביעי, קובעין ראש חדש בחמישי. ואם יהיה המולד בששי, קובעין ראש חדש בשביעי.”
פּשט
ווען דער מולד פון תשרי פאלט אויס אויף זונטאג (א׳), מיטוואך (ד׳), אדער פרייטאג (ו׳), שטופּט מען אפּ ראש חודש תשרי אויף דעם נעקסטן טאג. דער סימן איז “לא אד״ו ראש”.
חידושים און הערות
1. דער מקור פון דעם סימן “עדוא הראש”: דער סימן קומט נישט פון דער גמרא ווי “לא אד״ו ראש”, נאר פון א פסוק אין ספר עזרא (ח:י״ז): “ואצוה אותם על עדוא הראש” – עזרא האט באפוילן איינעם וואס האט געהייסן עדו (ע-ד-ו), וואס איז געווען דער ראש פון א גרופּע אידן ביי עליית עזרא. דער רמז איז: “עדוא” איז נישט דער “ראש” – ד.ה. ראש השנה פאלט נישט אויס אויף ע-ד-ו. דערפאר זאל מען אייגנטליך זאגן “לא עדוא ראש” (מיט א ע׳), נישט “לא אד״ו ראש”.
2. א הערה וועגן דקדוק: ווען מענטשן זעען דאס ווארט “אדו” אן נקודות, מיינט מען אז די ו׳ איז א מלופם (שורוק/חולם), אבער ס׳קען פּונקט אזוי גוט זיין א ו׳ וואס מ׳ליינט ווי א ו׳ (כמו “עדוא”).
3. דער כלל איז נאר אויף ראש חודש תשרי: דער כלל פון לא אד״ו איז ספּעציפיש אויף חודש תשרי. די טעמים זענען נוגע צו ראש השנה, יום כיפּור, הושענא רבה, וכדומה. אבער – ווייל דער גאנצער לוח הייבט זיך אן פון תשרי, קען מען טעכניש זאגן אז אנדערע חדשים (ווי כסלו) האבן אויך כללים וואס שטימען מיט דעם חשבון – אבער דאס קומט אויס אלס רעזולטאט פון דעם וואס מ׳האט שוין קבוע געווען תשרי, נישט אלס באזונדערע כללים. אויך לא בד״ו פסח – פסח קומט נישט אויס אויף געוויסע טעג, וואס קומט אויס אויטאמאטיש פון לא אד״ו ראש.
—
הלכה ז׳ (המשך) – דחייה #2: מולד זקן (מולד שחל בחצות או אחר חצות)
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“וכן אם יהיה המולד בחצי יום או למעלה מחצי יום… קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.”
פּשט
אויב דער מולד פון תשרי געשעט אין חצות היום (שעה י״ח פון אנהייב דער נאכט) אדער שפעטער, שטופט מען אפ ראש חודש פאר דעם נעקסטן טאג. דאס איז א צווייטע סיבה (נוסף אויף אד״ו ראש) פארוואס מען שטופט אפ ראש חודש תשרי. נארמאלערווייז וואלט נישט געווען קיין חילוק ווען אין טאג דער מולד איז – יענע טאג איז ראש חודש. אבער פאר תשרי, אויב דער מולד איז בחצות אדער שפעטער, שטופט מען אפ.
חידושים
1. “חצות” = שעה י״ח: דער רמב״ם ערקלערט אז “חצות” מיינט שעה י״ח פון דעם אנהייב פון דער טאג (וואס הייבט זיך אן ביי שקיעה). דאס איז חצות היום – זעקס שעות אין טאג אריין, אבער אכצן שעות פון דער נאכט פארדעם.
2. אפילו איין חלק: אפילו איין חלק (פון 1080 חלקים אין א שעה) פאר חצות – מאכט מען ראש חודש דעם זעלבן טאג (אויב ס׳איז נישט אד״ו).
—
הלכה ז׳ (המשך) – צוזאמענטרעף פון צוויי דחיות: אפשטופן מיט צוויי טעג
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“אם יהיה היום שלאחריו מימי אד״ו, הרי זה נדחה לשלאחר שלאחריו, ויהיה ראש חודש קבוע בשלישי ליום המולד.”
פּשט
ווען דער מולד איז נאך חצות, און דער נעקסטער טאג איז אד״ו, שטופט מען אפ מיט צוויי טעג.
חידושים
1. דוגמאות פון רמב״ם:
– מולד אין שבת בחצות (סימן ז׳ י״ח) – קען נישט זיין זונטאג (א׳), ממילא קובעין בשני.
– מולד אין שלישי בחצות אדער שפעטער – קען נישט זיין רביעי (ד׳), ממילא קובעין בחמישי.
2. קשיא וועגן צוויי טעג צוגעלייגט: אויב מען שטופט אפ מיט צוויי טעג, גיט דאס צו צוויי טעג צו דער פאריגער יאר? דער תירוץ: למעשה גיט עס נישט צו, ווייל דער גאנצער לוח איז שוין אויסגעשטעלט – אלע חדשים זענען געווארן אויסגעשטעלט אזוי אז עס שטימט. אלול בלייבט 29 טעג. יעדע יאר רעכנט מען דעם לוח פריש – מ׳רעכנט פון מולד בהר״ד (אדער לייגט צו פון לעצטע יאר), אלעס געבויט אויף דעם חשבון פון כ״ט י״ב תשצ״ג פאר יעדע חודש זייט ששת ימי בראשית. דערפאר קען קיינמאל נישט פאסירן אז ראש השנה “נעקסטע יאר גייט זיין דריי טעג שפעטער” – יעדע יאר איז א פרישע רעכענונג.
—
הלכה ח׳ – דחייה #3: גטר״ד (מולד תשרי אין שנה פשוטה)
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“מולד תשרי שיצא בחשבון… בליל שלישי בתשע שעות… וארבעים חלקים משעה עשירית (סימן גטר״ד)… או יותר, אם היתה שנה פשוטה…”
פּשט
אויב דער מולד פון תשרי קומט אויס דינסטאג ביינאכט, ניין שעות און 204 חלקים (גטר״ד = ג׳ ט׳ ר״ד), אדער שפעטער, און ס׳איז א שנה פשוטה – שטופט מען אפ ראש חודש.
חידושים
1. דער רמב״ם גיט נישט דעם טעם פארוואס – מען קען לערנען אזוי ווי ס׳שטייט.
2. וואס מיינט “שנה פשוטה” דא: ס׳איז א דיסקוסיע וואס “שנה פשוטה” מיינט – די יאר וואס מען גייט אריין (פון תשרי ביז תשרי), נישט די פאריגע יאר. דער מסקנא איז אז שנה פשוטה מיינט אז דער קומענדיגער יאר (פון דעם תשרי) גייט זיין א פשוטה יאר (נישט מעוברת). דאס שטייט אין קאנטראסט צו דער נעקסטער דחיה וואס רעדט פון “מוצאי שנה מעוברת.” אלע יארן רעכנט מען פון תשרי ביז תשרי פאר דעם ענין.
3. קשיא וועגן נויטיגקייט פון די דחיות: אויב מען קען פון דער פריערדיגער יאר׳ס ראש השנה שוין אויסרעכענען ווען נעקסטע יאר ראש השנה גייט זיין (לויט די כללים פון פרק ח׳), פארוואס דארף מען באזונדער וויסן די דחיות? דער תירוץ: אפשר מיינט עס אז יענע כללים פון פרק ח׳ האבן זיך אויסגערעכנט לויט דעם – מען נעמט די דחיות אין חשבון.
—
הלכה ח׳ (המשך) – דחייה #4: בט״ו תקפ״ט (מוצאי שנה מעוברת)
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“אם יצא מולד תשרי ביום שני בשלש שעות ביום וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים, והשנה פשוטה שלאחר מעוברת – אין קובעין ראש חודש בשני אלא בשלישי.”
פּשט
ווען דער מולד תשרי קומט אויס מאנטאג (יום שני), 15 שעות (שלש שעות ביום = 15 שעות פון אנהייב דער נאכט), 589 חלקים, און עס איז א פשוטה יאר וואס קומט נאך א מעוברת יאר – שטופט מען אפ ראש השנה פון מאנטאג אויף דינסטאג. דער סימן איז ב׳ ט״ו תקפ״ט.
חידושים
1. “שלש שעות ביום” = 15 שעות פון אנהייב דער נאכט (ווי פריער אין די חשבונות). דער סימן ב׳ ט״ו תקפ״ט שטייט פאר: ב׳ = יום שני, ט״ו = 15 שעות, תקפ״ט = 589 חלקים.
2. “מוצאי מעוברת” מיינט אז דאס פאריגע ניסן איז געווען מעובר – ד.ה. די יאר וואס מ׳קומט פון איז געווען א שנה מעוברת.
דער כלל פון חלק אחד (נוגע צו דחיות #3 און #4)
דער רמב״ם׳ס ווערטער: “אפילו פחות חלק אחד – כגון שהיה סימנו גטר״ג אבל פחות מזה קובעין אותו בשלישי. וכן אם היה מולד מוצאי מעוברת פחות חלק כגון בט״ו תקפ״ח – קובעין אותו בשני.”
פּשט: די דחיות זענען נאר ווען עס איז פונקט די שיעור אדער מער. פעלט אפילו איין חלק – ווענדט מען נישט אן די דחייה.
—
סיכום פון אלע דחיות – ווי אזוי קובע זיין ראש חודש תשרי
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“כל מי שירצה לידע דרך קביעת ראש חודש תשרי… יחשב וידע המולד באיזה יום ובכמה שעות ובכמה חלקים… ויום המולד הוא יום הקביעה לעולם, אלא אם כן היה באחד מארבע דחיות אלו… אין קובעין ביום המולד אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו.”
פּשט
רעכן אויס דעם מולד (פרק ו׳), און דער טאג פון מולד איז דער טאג פון קביעה – סיידן איינע פון די פיר דחיות טרעפט: (1) אד״ו ראש, (2) מולד זקן (חצות אדער נאך חצות), (3) גטר״ד בשנה פשוטה, (4) בט״ו תקפ״ט במוצאי מעוברת. אין אזא פאל שטופט מען אפ איין אדער צוויי טעג.
—
הלכה ז׳ (סוף) – דער טעם פון לא אד״ו ראש און אלע דחיות
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“ולמה אין קובעין בחשבון זה ביום אד״ו? לפי שחשבון זה הוא לקיבוץ הירח עם השמש בהילוכם האמצעי לא במקומם האמיתי… לפיכך עשו יום קבוע ויום דחיה כדי לפקוע ביום הקיבוץ האמיתי.”
“ועיקר שאר ארבע דחיות אלו הוא זה העיקר שאמרנו שחשבון הזה מהלך האמצעי.”
פּשט
דער רמב״ם דערקלערט אז אונזער חשבון איז בנוי אויף מהלך אמצעי (average motion) פון זון און לבנה, נישט אויף זייער אמת׳דיגע פלאץ. דעריבער האט מען אריינגעשטעלט דחיות – אז דריי טעג פון דער וואך זאל מען זיין קובע, און פיר טעג שטופט מען אפ – כדי דער ממוצע זאל זיין נאנטער צום אמת. אלע פיר דחיות שטאמען פון דעם זעלבן יסוד – אז דער חשבון איז נאר א ממוצע.
חידושים און הסברות
1. “קיבוץ” = conjunction: דער מולד (קיבוץ הירח עם השמש) איז ווען זון און לבנה שטייען אין דעם זעלבן מקום. אונזער חשבון רעכנט דאס לויט מהלך אמצעי, אבער דער אמת׳דיגער קיבוץ איז אנדערש.
2. פארוואס דער אמת׳דיגער מולד איז געווענליך שפעטער: ביי תשרי, געווענליך איז דער חשבון האמיתי שפעטער ווי דער חשבון הממוצע. מ׳קען אבער נישט אפשטופן מיט א האלבע טאג (ווייל “ימים תמימים” – מ׳רעכנט נאר גאנצע טעג). דעריבער האט מען געמאכט אז יעדע צווייטע טאג שטופט מען אפ – 3 טעג קובעין (ב, ג, ה), 4 טעג דוחין (א, ד, ו, ש) – אזוי אז בממוצע ווערט עס נענטער צום אמת.
3. דער רמב״ם׳ס ראיה: “שהרי המולד יהיה בליל שלישי ויתחה לחמישי” – אסאך מאל קומט דער מולד הממוצע אויס ליל שלישי (דינסטאג ביינאכט), אבער ווען מ׳קוקט אויף דער לבנה, זעט מען זי ערשט דאנערשטאג ביינאכט (ליל חמישי), און אמאל אפילו נישט ביז ליל הששי. דאס באווייזט אז דער מולד הממוצע איז דריי טעג פריער פון דער מולד האמיתי. “שלא נתקבצו השמש והירח קיבוץ אמתי אלא בחמישי” – דער אמת׳ער קיבוץ (conjunction) איז ערשט געווען דאנערשטאג. די דחיות (ווי מולד זקן – שעה רביעית ביום שטופט אפ מיט צוויי טעג) ברענגען דעם ראש חודש נענטער צום אמת׳ן קיבוץ. אן די דחיות וואלט די gap צווישן מולד הממוצע און מולד האמיתי געבליבן גרויס.
4. פראקטישע סיבות פארוואס עס מאכט אויס: אויב ראש חודש איז צו פרי, קען מען נאך זען די אלטע לבנה אין ראש חודש, וואס איז א “בושה.” אויב צו שפעט, קען זיין צוויי-דריי טעג פון ראש חודש ביז מ׳זעט בכלל די נייע לבנה – אויך א בושה. דער ציל איז אז דער חשבון זאל נישט זיין צו ווייט פון דער מציאות.
5. דער חילוק צווישן מולד אמיתי און מולד אמצעי – נאר צווישן חדשים, נישט יארן (לויט מפרשים): דער חשבון הממוצע איז אקוראט נאך א גאנצע יאר – די שנת הלבנה (354 טעג וכו׳) שטימט פונקטליך. דער חילוק צווישן מולד אמיתי און מולד אמצעי איז נאר א חילוק צווישן חדשים, נישט צווישן יארן. ווייל די לבנה פארט נישט יעדע חודש פונקטליך די זעלבע – אין ניסן אביסל לענגער, אין אנדערע חדשים קירצער. אבער נאך צוועלף חדשים צוזאם קומט עס אויס פונקטליך. די פראבלעם איז נאר אז ראש השנה, וואס איז אינמיטן די יארן, קען אויסקומען ווען דער חודש׳דיגער מולד אמיתי איז אנדערש פון דעם ממוצע.
6. וואס מיינט מען ווען מ׳רופט אויס דעם מולד אין שול: דער מולד וואס מ׳רופט אויס אין שול איז נאר א מיטל (אמצעי) – ס׳איז נישט די עכטע מולד, נאר א חשבון-מולד. די לבנה מוז בכלל נישט פאלגן דעם מולד וואס מ׳רופט אויס. מ׳רופט עס אויס כדי מ׳זאל וויסן ווען ראש חודש איז, נישט כדי מ׳זאל קענען זוכן די לבנה. אינטערעסאנט: ראש השנה איז די איינציגע מאל וואס מ׳רופט נישט אויס קיין מולד (קיין ראש חודש בענטשן), אבער דאס איז דוקא דער איינציגער חודש וואו דער מולד איז באמת נוגע (פאר די דחיות). אלע אנדערע חדשים – דער ראש חודש ווערט אויטאמאטיש באשטימט נאך ראש השנה.
7. פארוואס דער רמב״ם דערקלערט נאר דעם טעם פון לא אד״ו ראש (און נישט פאר מולד זקן, גטר״ד, אדער בט״ו תקפ״ט): עטלעכע סיבות ווערן פארגעשלאגן:
– (א) דער רמב״ם׳ס ציל אין דעם פרק איז פראקטיש – ווי אזוי צו מאכן א לוח, נישט צו לערנען טעמי המצוות פון דעם לוח. ער האלט אז עס איז “גענוג און נאך” צו וויסן ווי אזוי צו רעכענען.
– (ב) ביי לא אד״ו זעט עס אויס ארביטרער (פארוואס קען ראש השנה נישט זיין זונטאג?), דעריבער פילט דער רמב״ם א צורך צו דערקלערן. ביי די אנדערע דחיות, ווען מ׳זעט א פונקטליכע חשבון, פארשטייט מען אז ס׳מוז זיין א ריזען.
– (ג) דער רמב״ם האט אן ענין אויסצולערנען אז דער חשבון הממוצע איז נישט דער חשבון האמיתי – וואס איז וויכטיג פאר שפעטער ווען ער גייט לערנען קיבוץ האמיתי.
8. אלע דחיות שטאמען פון איין יסוד: דער רמב״ם רעדוצירט אלע פיר דחיות צו איין סיבה – אז דער חשבון איז נאר א ממוצע. דאס איז א חידוש, ווייל ער רעדוצירט אלע דחיות צו איין יסוד.
—
השגת הראב״ד אויף הלכה ז׳
דער ראב״ד׳ס הקדמה
“אמר אברהם, מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה… ואני איני מאנשי חכמת התכונה כי גם רבותי לא הגיעו אליה… אך לא נכנסתי בדבריו לעיין בדבר.”
חידושים
1. פארוואס האט דער ראב״ד כמעט קיין השגות אויף ניינצן פרקים פון הלכות קידוש החודש? דער ראב״ד׳ס מעטאדע איז: ער לערנט די גמרא און פרעגט אויפן רמב״ם. דא האט ער נישט געקענט די גמרא פון דעם נושא (אסטראנאמיע/חשבון), דערפאר האט ער נישט געקענט מאכן השגות.
דער ראב״ד׳ס ערשטע קשיא
“ומה חטא אד״ו שלא יהיה המולד בו לעולם באמתי, לעולם ידחה? ומה זכה בגה״ז שיהיה בו ולא ידחה?”
פּשט: אויב דער רמב״ם זאגט אז מ׳מוז אפשטופן ווייל דער מולד האמיתי איז שפעטער, פארוואס נאר ביי א״ד”ו? וואס האט אד״ו געזינדיגט אז דער מולד זאל קיינמאל נישט זיין ביי אים? און וואס האט בג״הז פארדינט אז ער זאל קיינמאל נישט אפגעשטופט ווערן? לויט דעם רמב״ם׳ס סברא וואלט מען קיינמאל נישט געדארפט קובע זיין ביום המולד – מ׳וואלט אייביג געדארפט אפשטופן.
חידוש (פארשלאג צו פארענטפערן): דער רמב״ם זאגט נישט אז מ׳דארף אייביג אפשטופן. ס׳איז גענוג אז אין א גרויסן פראצענט פון די מאל (למשל 70%) ברענגען די דחיות דעם ראש חודש נענטער צום מולד האמיתי. ס׳איז נישט אז אד״ו איז קיינמאל נישט ריכטיג, נאר אז אין רוב פאלן ברענגט דאס אפשטופן א בעסערע רעזולטאט.
דער ראב״ד׳ס צווייטע קשיא
פּשט: דער ראב״ד ברענגט אז מיר האבן א קבלה (גמרא) אז די דחיות האבן אן אנדערע סיבה: לא אד״ו ראש – משום יום ערבה (הושענא רבה זאל נישט אויסקומען שבת, כדי מ׳זאל קענען מאכן הושענות), ומשום יום הכיפורים שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת (יום כיפור ערב שבת – מ׳קען נישט קאכן פאר שבת; מוצאי שבת – מ׳קען נישט איינגרייטן פאר׳ן פאסטן). דאס זענען די אמת׳ע סיבות פאר לא אד״ו ראש, נישט דער רמב״ם׳ס סברא וועגן מולד האמיתי.
ווי אזוי מ׳קען מיישב דעם רמב״ם מיט דער גמרא
חידוש – א קריטישער חילוק: די גמרא רעדט פון א צייט ווען מ׳האט מקדש געווען דעם חודש על פי הראיה. אין יענע צייטן האט מען אמאל מעבר געווען אלול – ד.ה. מ׳האט אקטיוו אפגעשטופט ראש השנה דורך מאכן אלול לענגער – וועגן פראקטישע סיבות (משום ירקום, משום מסית, משום יום הערבה). דאס שטימט מיט וואס מ׳האט געלערנט אין פריערדיגע פרקים, אז אפילו בזמן קידוש על פי הראיה האט מען אמאל “מעבר” געווען דעם חודש פאר געוויסע סיבות.
אבער דער רמב״ם רעדט פון עפעס אנדערש: דער רמב״ם רעדט נישט פון מעבר זיין אלול. ער רעדט פון כללים אינעם לוח – ווי אזוי דער לוח קאנטראלירט וועלכער טאג ראש השנה קומט אויס. אין דער גמרא׳ס צייטן איז נישט געווען די פראבלעם, ווייל מ׳האט נישט געמאכט קיין מולד בכלל – מ׳האט זיך באנוצט מיט ראיה. דער רמב״ם׳ס שיטה איז אז מ׳שטופט נישט “עקשועלי” אפ ראש השנה, נאר מ׳קאנטראלירט דעם לוח אזוי אז ראש השנה זאל קיינמאל נישט אויסקומען אד״ו.
דעריבער איז דער רמב״ם נישט קיין סתירה צו דער גמרא: ביידע – דער רמב״ם און דער ראב״ד׳ס רבי׳ס – האבן גענומען די ליטעראלע ווערטער פון דער גמרא און זיי אדאפטירט פאר דעם לוח-סיסטעם, אבער געהאלטן דעם זעלבן כלל אז ראש השנה קומט נישט אויס אד״ו. דער רמב״ם אבער גייט בכלל נישט מיט דער גמרא׳ס מעכאניזם (מעבר אלול), נאר מיט א גאנץ אנדער מעכאניזם (לוח-כללים). “ס׳שטייט נישט אין די גמרא קריגט זיך נישט מיט די גמרא” – דער רמב״ם קריגט זיך נישט מיט די גמרא, ער גיט נאר א צוגעלייגטע הסבר.
קריטיק אויף אנדערע מפרשים: עטלעכע מפרשים שרייבן כאילו דער ראב״ד זאגט אז “עס שטייט אין גמרא” (אז די דחיות שטייען אין גמרא). אבער דער ראב״ד זאגט נישט אז עס שטייט אין גמרא – ער ווייסט אז די גמרא רעדט פון א אנדער קאנטעקסט. זיין טענה איז נאר אז דער רמב״ם׳ס הסבר (מיטן מולד אמתי) איז נישט ריכטיג.
ווי אזוי מ׳קען מיישב ביידע שיטות: ביידע – דער רמב״ם און דער ראב״ד׳ס רבי׳ס – שטימען צו אז מ׳דארף האלב פון די צייט (ד.ה. דריי פון זעקס טעג) אויסשליסן פאר ראש השנה. די מחלוקת איז נאר אין דעם: פארוואס פונקט די דריי טעג אד״ו? דער רמב״ם גיט א סיסטעמאטישע סיבה (באזירט אויפן מולד), בעת דער ראב״ד׳ס מסורה זוכט אנדערע סיבות.
[דיגרעסיע: עס ווערט באמערקט אז “איך האב מזל אז מ׳איז נישט מעבר היינט אלול, ווייל די ליטווישע וואלטן זיכער יעדע יאר מעבר געווען אלול” – א שפאס וועגן דעם ליטווישן מנהג צו לערנען מער.]
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש פרק ז׳ – כללי דחיות ראש השנה
הקדמה: מבנה החשבון והמעבר מניסן לתשרי
Speaker 1:
א גוטן. אונז לערנען דער רמב״ם, הלכות קידוש החודש, פרק ז׳. יא, זייער גוט. אונז האלטן יעצט אין די טעג פאר ראש השנה, סאו דער פרק גייט זאגן ווען מ׳דארף אויסרעכענען, ספעציפיקלי קובע צו זיין די חודש תשרי, קובע צו זיין ווען ס׳זאל זיין ראש השנה.
ס׳איז דאך די פריערדיגע פרקים האט מען בעיקר גערעדט פון קובע זיין ניסן. ניסן איז געווען מעבר זיין, ניסן איז געווען נישט די לעצטע, אבער איינס פאר דעם איז געווען ווען מ׳איז מעבר, ווען מ׳מאכט א שנה מעוברת, יעצט האט געהאלטן מיט “החודש הזה לכם”. אבער יעצט, ברוך השם, רעדן מיר שוין פון ראש השנה.
פאריגע פרק האבן מיר אונז געזאגט די סדר, ר׳ יצחק האט אזוי שיין מסביר געווען די סדר וויאזוי מ׳קען אויסרעכענען די מולדות פון אלע יארן. די פרק גייען מיר אונז לערנען ווען מ׳איז קובע ראש השנה, יא? ראנג.
די דריי סטעפּס פון חשבון הלוח
וואס מיר גייען טון איז, רבותי, אונז לערנען יעצט, אונז האלטן אינמיטן לערנען דריי פרקים, פרק ה׳, סיין, ו׳, ז׳, ח׳, לערנען הלכות וויאזוי צו מאכן א לוח. ווער ס׳וויל וויסן וועלכע טאג אין די וואך, בעסיקלי, ווייל מער פון דעם איז נישט אמת׳דיג קיין ספק, וועלכע טאג אין די וואך גייט זיין ראש השנה אדער ראש חודש פון עני יאר? דארף ער רעכענען די חשבונות וואס שטייען אין פרק ו׳, ז׳, ח׳, היינט וואס אונז האבן נישט קיין ראיה.
ווען מ׳פלעגט זיין א בית דין, פלעגט מען דארפן קוקן די לבנה אויכעט, און נישט רעכענען די חשבון, ווייל די חשבון האט כמעט נישט גארנישט לויט דער רמב״ם, האט עס גארנישט צוטון מיט וואס מ׳האט געטון בזמן הראיה, אז בזמן הראיה האט מען געדארפט וויסן אן אנדערע חשבון וואס מ׳גייט לערנען שפעטער, ווייל דאס איז ווען די לבנה קען געזען ווערן, ווייל דעמאלטס דארף מען וויסן צו די איידעם זאל זאגן ליגנט וכדומה. אבער דער חשבון וואס מיר לערנען יעצט איז בכלל א חשבון וואס איז א בערך׳דיגער חשבון, וואס איז בכלל נישט געבויט אויף וואס מ׳קען זען די לבנה.
אבער היינט איז דא אזוי ווי א הלכה למשה מסיני, אדער הרמב״ם׳ס פשט, אז דער ראש חודש גייט לויט דעם חשבון. יעצט, דער חשבון איז א שטיקל לאנגע חשבון, ס׳נעמט דריי פרקים צו מסביר זיין. ס׳איז דא דריי עס, די מעין כללים, פארטס פון דעם חשבון.
סטעפּ 1: חשבון המולד (פרק ו׳)
ערשטע פארט האבן מיר שוין געלערנט. ס׳איז דא א חשבון וואס הייסט מולד המצוע, וואס מיר האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרק, וויאזוי עס צו אויסרעכענען. ער זאגט אונז, ווען גייט זיין דער מולד יעדע חודש?
דער רמב״ם זאגט, מ׳הייבט אן פון חודש תשרי. דער לוח באופן כללי ווערט נקבע מיט די יאר וואס הייבט זיך אן פון תשרי ביז פון תשרי ביז תשרי. דו זאגסט ניסן איז נישט ווי אזוי מ׳מאכט די לוח, אונזער לוח ארבעט מיט תשרי לתשרי.
און דערפאר, וואס מיר האבן געלערנט, אלע חשבונות וואס מיר האבן געזאגט ווען גייט זיין די מולד, איז אנגעקומען די חודש תשרי. נאכדעם, תשרי רעכנט מען פשוט, פון תשרי קענסטו רעכענען י״ב חדשים כ״ט י״ב תשצ״ג פון תשרי ווייטער אויף יעדע חודש, ווייסן ווען די מולד איז יעדע חודש.
דאס איז נאר סטעפ 1 פון די לוח. פארוואס? ווייל די מולד מיט ראש חודש זענען צוויי אנדערע זאכן. אויב דו ווילסט וויסן ווען גייט זיין ראש חודש, איז נישט גענוג צו וויסן ווען די מולד איז, על כל פנים וויסן ווען די מולד איז. פארדעם רופט מען אויס אין שול פארדעם ווען די מולד איז. אבער אמת׳דיג, נאכדעם דארף מען אויסרופן אין שול די נעקסטע צוויי פרקים, וואס דאס קען אונז זאגן ווען איז טאקע ראש חודש.
סטעפּ 2 און 3: הלכות קביעת ראש חודש
דאס הייסט, אויב ס׳טייטש נאטורליך ווען מ׳וואלט נאר געוואוסט פון די מולד, האט מען געזאגט אז די נעקסטע צופרי פון די מולד אדער די נעקסטע טאג פון די מולד. אבער ס׳איז דא נאך הלכות ווען אונז זענען קובע ראש חודש אז ס׳זאל זיין א שיינע סדר פון ראשי חדשים.
Speaker 2:
איך ווייס נישט וואס מיינט נאטורעליך. דער גאנצער חשבון, בתחלה ועד סוף, איז דער חשבון וואס לויט דעם האבן אדער משה רבינו אדער די חכמים וואס האבן געמאכט די לוח קובע געווען אז אזוי זאל מען מאכן ראש חודש. ס׳איז נישט דא קיין נאטורעליך. נאטורעליך מאכט מען נישט לויט דעם מולד, נאטורעליך מאכט מען לויט די ראיה. און דער מולד, זיכער נישט דער מולד המצוע, האט נישט מיט די ראיה קיין זאך איינגעלייגט.
דיון: דער חשבון איז הלכה, נישט נאטור
Speaker 1:
סאו, סך הכל דער חשבון, כדי דער חשבון זאל שטימען, פארשידענע זאכן. אויב מ׳וועט אריינגיין אין די טעמים, אמת׳דיגע טעמים איז נישט אזוי וויכטיג, ווייל דער די מטרה פון די פרקים איז צו וויסן וואס די לוח איז. דאס איז הלכות מאכן א לוח, אדער וויסן ווען איז ראש חודש.
הלכות קידוש החודש איז כאילו א מצוה, אזוי ווי יעדע מצוה איז לקדש חדשים, צו וויסן ווען איז ראש חודש. ס׳איז דא צוויי וועגן וואס טוען די מצוה. איינס איז דורך כבוד לבנה ראיה, און די חשבון איז דער חשבון. דאס איז וואס משה רבינו האט אויסגעלערנט, אדער הלל הזקן האט אויסגעלערנט, וואטשעווער עס איז, אז אזוי מאכט מען ראש חודש.
דער חשבון אבער האט דריי סטעפס. דו קענסט האבן צוויי סטעפס אדער דריי סטעפס פון די חשבון. דער רמב״ם מאכט עס זייער קלאר. די ערשטע סטעפ איז, מ׳רעכנט די מולד המצוע, און מ׳חשבונ׳ט אויס ווען גייט זיין די מולד. דאס אבער זאגט מען נאך גארנישט. ס׳איז נישט גארנישט. יעצט איז פיור חשבונות, דארטן האבן זיי נישט קיין מיינונגען. און נאכדעם, ווען ס׳איז מאכן ראש חודש איז שוין דא הלכות, נישט נאר חשבונות, ס׳איז הלכות.
Speaker 2:
ניין, איך בין נישט מסכים. ס׳איז אויך די הלכות, ס׳איז אויך די פיור חשבונות. ס׳איז נישט דא גארנישט וואס מ׳דארף טראכטן. ס׳איז דא ריזענס פארוואס מ׳מאכט די חשבון אזוי. ס׳איז דא אויך די ריזענס פארוואס מ׳מאכט די חשבון. ווען צו רופן דעם מולד המצוע י׳ ב׳ תשס״ג. ס׳איז דא א חשבון, אבער ס׳קומט אזוי אויס. די זעלבע זאך דא איז דא א חשבון וואס זאגט וואס מ׳זאל זיי טון.
לויט ווי דער רמב״ם זאגט עס, איז אלעס פיור חשבונות, אפשר דער ראב״ד האלט אנדערש, אבער לויט ווי דער רמב״ם זאגט עס, נישט אז נאכדעם לייגט מען צו שיקול הדעת, דאס וואס איך וויל ארויסברענגען. די גאנצע זאך איז א חשבון, ס׳איז הונדערט פראצענט, דאס הייסט, דעטערמיניסטיק, ס׳איז נישטא קיין איין צד אז איינמאל זאל מען מאכן אנדערש.
דאס הייסט, מ׳קען איינער זאגן אז דער חשבון איז אנדערש. ס׳איז געווען, מ׳האט עס שוין געמאכט אמאל אין אידישקייט מחלוקת, און וויאזוי די הלכות פון די חשבון זענען. פון די חשבונות זענען חשבונות. אויב דו ווייסט די דריי פרקים, ווייסטו ווען גייט זיין ראש חודש, יעדע ראש חודש פון די היסטוריה ביז משיח וועט קומען צוריקגיין צו מאכן על פי ראיה. דאס איז כללים, אלעס איז כללים אין הלכות החשבון. סאו דאס איז איך מסביר.
סיכום: די דריי סטעפּס פון חשבון הלוח
Speaker 1:
די ערשטע פרק האבן מיר געלערנט, סטעפ 1, די חשבון האט אפאר סטעפס. סטעפ 1, דארף מען וויסן די מולד המצוע, ווייסט מען דאס. ווייסט מען ווען איז דער מולד פון ראש השנה פון דאס יאר, לויט וואס דער רמב״ם האט אויסגערעכנט אלע חשבונות וואס קומען אן צו וויסן ווען דער מולד פון ראש השנה איז.
יעצט, אבער זאלסטו נישט מאכן, דו ביסט יא דא, נישט וואס מ׳האט געוויינט. ביי דיפאלט, ווען ס׳איז נישט דא איינער פון די יוצאים מן הכלל וואס מ׳גייט יעצט לערנען, מאכסטו יענע טאג ראש השנה? נישט די נעקסטע טאג ביי דעם, יענע טאג. יענע טאג, יענע טאג, נישט קיין נעקסטע טאג, יענע טאג. נאכאמאל. די נארמאל, מ׳וועט שוין זען די עיקר מנהג, וועל איך זאג.
ווען דו ווייסט ווען דער מולד איז, איז נישטא איינע פון די כללים וואס דא מאכסטו יענע טאג ראש השנה. נאכדעם דארפסטו צולייגן נאך א בונטש פון הלכות וואס מ׳גייט לערנען די פרק, וואס מ׳מאכט נישט ראש השנה יענע טאג וואס דער מולד איז, נאר דער נעקסטער טאג אדער נאך צוויי טעג, מ׳וועט שוין זען פונקטליך. און נאך די גאנצע זאך דארפסטו וויסן, ס׳ווייסטו שוין ווען ס׳איז ראש חודש פון יעדע יאר.
נאך די דריטע סטעפ איז, אז לערנען פרק ח׳, וועסטו וויסן ווען צו מאכן ראש חודש פון יעדע חודש פון יענע גאנצע יאר. לויט הלכות, כללים, אויכעט כללים קבועים, טוישן זיך קיינמאל נישט פון די נעקסטע פרק, און יעצט האסטו א גאנצע לוח. דאס הייסט, די דריי פרקים איז גענוג אויף צו וויסן מאכן די לוח. ס׳איז זייער סימפל, נעמט נישט קיין זאך צייט, און דאס איז וואס מ׳לערנט. סאו, גייען מיר עס לערנען. שוין. הלכה א׳ פון פרק ז׳. יא, קען זיין.
הלכה א׳: לא אד״ו ראש
Speaker 1:
זאגט דער רמב״ם, “אין קובעין לעולם ראש חודש תשרי לפי חשבון זה”, לויט די פריערדיגע חשבון פון פאריגע פרק, ווען ס׳געשעט דער מולד, יענער טאג דארף ווערן דער ראש פון די נייע חודש. אבער, זאגט ער, ווען ס׳איז ראש חודש תשרי, איז מען נישט קובע לויט דעם חשבון אין די פאלגנדע טעג. מ׳איז נישט קובע “באחד בשבת”, זונטאג, “ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת”. סימן להם, וואס איז דער סימן? אד״ו. און אויף דעם איז דא דער סימן “לא אד״ו ראש”. מענטשן ווייסן דעם ווארט, אז די טעג פון זונטאג, דער פערטער טאג – מיטוואך, און פרייטאג, זענען נישט די טעג פון ראש חודש תשרי.
נאר אויב ס׳וועט אויסקומען אין יענע טעג, “אלא כשיחול מולד תשרי באחד משלשה ימים אלו”, אויב מולד תשרי וועט יא אויספאלן אין אד״ו, אין איינע פון די טעג, שטופט מען אפ די ראש חודש, “קובעין ראש חודש ביום שלאחריו”. זאגט מען אז די נעקסטע טאג איז ראש חודש, נישט יענע טאג.
זאגט ער, “כיצד? הרי שהיה המולד באחד בשבת, קובעין ראש חודש תשרי בשני. ואם יהיה המולד ברביעי, קובעין ראש חודש בחמישי. ואם יהיה המולד בששי, קובעין ראש חודש בשביעי”. מ׳שטופט עס אייביג אפ מיט איין טאג.
דיון: דער מקור פון דעם סימן “עדוא הראש”
זייער גוט. איך דארף זאגן וואס איך האב געזען, אלע ברענגען דא, איך ווייס נישט פון וואו ס׳קומט דער… איך מיין אז די לשון “לא אד״ו ראש” שטייט נישט אין די גמרא, אמת? איך געדענק, ער זאגט אז דער סימן קומט פון א פסוק. אונז זענען א באנדע עמי הארצים וואס קענען נישט קיין פסוקים אין עזרא, מיינען מיר אז מ׳דארף זאגן “לא אד״ו ראש”.
אבער אין ספר עזרא שטייט, פרק ח׳ פסוק י״ז, שטייט “ואצוה אותם על עדוא הראש”. דאס איז ווען ס׳שטייט דארט די ליסט פון די ראשי הגולה וואס עזרא האט ארויפגעברענגט צו ארץ ישראל. איינער פון זיי, דער ראש פון עפעס א גרופע אידן, האט געהייסן עדוא – א׳ ד׳ ו׳ תחילה, און עזרא האט אים גערופן און אים געגעבן דארט עפעס א דזשאב.
סאו, קומט א רמז, אויב שטייט “עדוא הראש”, קומט אויס ראש השנה איז נישט עדוא דער ראש. עפעס האט ער געזינדיגט, דער עדוא, אז ער איז נישט דער ראש. סאו דאס איז דער סימן. סאו קומט אויס מ׳דארף זאגן “לא עדוא ראש”, נישט “לא אד״ו ראש”.
וואס איז אמאל א פלא, וואס איך ווייס נישט, אפשר די מדקדקים ווייסן, ווען מענטשן זעען א ווארט אן נקודות, און דו ביסט פארזען צו מאכן, און דו ביסט עס ליינט, ווערט דאך איינגערעדט אז די ו׳ איז א מלופם, אפשר איז אסאך עולם. ס׳קען דאך פונקט אזוי זיין. אקעי, געווענליך א ו׳ איז א שורוק, אבער… אדער געווענליך אסאך מאל. אדער איך בין מסביר די סימן, ס׳איז א שיינע זאך. עניוועיס, דאס איז דער כלל.
הערה: דער כלל איז ספּעציפיש אויף חודש תשרי
און איך דארף נאר זאגן, דער סימן איז נאר אויף ראש חודש תשרי, רייט? איז דא וואס זאגן, איך האב געזען, מ׳וועט זען שפעטער ווען מ׳רעדט די טעמים, לכאורה די טעמים וואס איז דא אויף דעם זענען נוגע בעיקר צו חודש תשרי, וועגן ראש השנה און הושענא רבה, יום כיפור וכדומה. אבער מצד שני… זאג עס ארויס, רייט? וואס? זאג עס ארויס.
ניין, ניין, איך וויל רעדן מיט דעם שפעטער. איך וויל נאר זאגן, ווייל מ׳האלט אן. מצד שני, איך פארשטיי נישט פארוואס מענטשן זאגן דאס. דאס הייסט, באטרעסן שפעטער ווערן די טעם, מ׳וועט פארשטיין וואס מ׳זאגט בעסער. אבער… אמת׳דיג, די גאנצע לוח רעכנט זיך פון חודש תשרי. ס׳הייסט, טעכניקלי, לאמיר זאגן ס׳איז דא אנדערע טעמים פארוואס ס׳דארף נישט זיין, ווייל דו קענסט מאכן די כללים אין חודש כסלו, אדער אנדערע כללים וואס קומט אויס אז ס׳זאל שטימען די חשבון וואס אונז דארפן האבן, אבער די לוח הייבט מען דאך אן פון תשרי, אזוי גייט דאך אונזער לוח.
סאו דעמאלטס מאכט מען אז ס׳זאל שטימען לויט די ריזענס וואס דער רמב״ם גייט זאגן פארוואס מ׳דארף האבן. סאו מ׳דארף שוין אנקומען צו די טעם אז ס׳איז נוגע צו ראש השנה דוקא, ס׳איז נישט קיין… איך מיין צו זאגן פאר דעם נאר ראש השנה, ס׳איז דא די ערשטע חודש. אנגעהויבן און געזאגט.
הקדמה: ראש השנה און ראש חודש
Speaker 1: אבער ס׳איז נישט קיין די ראש השנה איז א דינע לוח. מצד שני ביסטו גערעכט, אבער ראש השנה אליין איז א דינע אין ראש חודש, יא, בכתר ליום חגני. בסכת ראש השנה שטייט הלכות קדוש החדש. זעט אויס אויך, ס׳איז זייער אינטערעסאנט.
הגם מענטשן האבן ליב צו זאגן אז ס׳איז דא אפאר ראש השנה, דער עיקר דארף מען רעכענען ניסן א חודש הראשון. דער לוח האלט נישט אזוי, ער גייט פון תשרי, און נאך פסכת ראש השנה האלט נישט אזוי. ווייל ס׳איז נישט קיין פראבלעם מיט די פסוק “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי את השנה”. סאו ס׳קען זיין אז ראש השנה איז אזוי ווי דער ראש חודש פון אלע חדשים. ס׳איז דער ראש חודש פון אלע ראשי חדשים.
על כל פנים, דארט הייבט זיך אן די יאר. ניין, ווייל פון ראש חודש קען מען אויסרעכענען אלע מילדות פון די יאר. ניין, עני חודש תשרי, וועסטו וויסן פון דארט. ס׳איז אויטאמאטיש. נאכדעם וואס מ׳מאכט… ס׳טייטש, מ׳וואלט געווען געקענט אראפלייגן עני חודש א כלל. אבער איינמאל מ׳האט אראפגעלייגט די כלל פון ראש חודש תשרי, פארט זיין די איבריגע כללים אויטאמאטיש אויב מ׳פאלט די רולס וואס וועט שטיין אין די נעקסטע פריק.
איז דאס דער ערשטער כלל, אויב ס׳איז אד״ו, שטופט מען אפ די ראש חודש תשרי מיט א טאג.
באדייטונג פון “אין קובעין” – גילוי מילתא
איך דארף נאר אריינווארפן אז אין די גמרא זעט אויס אז ס׳איז דא סיבות פארוואס אונז ווילן נישט אז ראש השנה זאל זיין אין די טעג, וועגן יום כיפור און וועגן הושענא רבה, אבער דער רמב״ם וויל עס געבן חשבונות. דער רמב״ם גייט זאגן שפעטער די טעם.
איך וויל נאר זאגן נאך איין וויכטיגע זאך דא, אז… וואס האב איך געוואלט זאגן? איך האב פארגעסן. אה, איך וועל זאגן קלאר, ווייל דאס איז שוין מקדים צו זיין וואס מיר גייען זען דעמאלטס.
ווען מ׳זאגט דא “אין קובעין”, מיינט ער נישט צו זאגן אז ס׳שטייט איינער און איז קובע. דאס הייסט, דער רמב״ם האלט אז טעקניקלי, למדנות, דער בית דין של בית ישראל מאכט די חשבון און לויט דעם זענען זיי קובע. אבער “אין קובעין” מיינט סך הכל, אויב דו ווילסט מאכן א לוח, מאך די חשבון פון דעם מולד, לייג צו די כללים צו וויסן ווען איז ראש השנה. אבער ס׳איז נישט פשט אז ס׳איז דא עפעס א זאך וואס מ׳דארף קובע זיין חוץ פון דעם. ס׳איז נישט עפעס א זאך וואס איז עקסטער פון סתם צו וויסן ווען גייט זיין ראש השנה.
און נישט וועגן דעם, מ׳דארף אויך וויסן, נישט וועגן דעם גייט עווער אויסקומען אז מ׳לייגט צו נאך א טאג אין חודש אלול. דער חשבון שטימט שוין אז לויט די כללים… אלול האט אלעמאל 29 טעג אין אונזער לוח. פארוואס? לויט די כללים וואס מ׳גייט לערנען פרק ח׳. דאס איז סך הכל צו וויסן וועלכע טאג גייט זיין ראש השנה.
Speaker 2: זאגסטו, “איי, קענסטו וויסן פון די פריערדיגע יאר און רעכענען דאס?”
Speaker 1: איך ווייס נישט. פארשטייסטו וואס איך פרעג? דער תירוץ איז, איך ווייס נישט. אבער דאס איז א דין אין ראש השנה, ספעציעל מיט די סוגיא פון די גמרא. די סיבות זענען פאר תשרי, די סיבות זענען נוגע אין די ימים טובים פון תשרי. אפשר איז דאס די ריזען. איך פרעג א שאלה, אפשר איז דאס טאקע זייער קשיא.
מיר גייען דאך לערנען די נעקסטע פרק אז ס׳זענען דא כללים… יא, לויט די כללים, פון די פריערדיגע יאר ראש השנה קען מען שוין וויסן ווען נעקסטע יאר ראש השנה גייט זיין. סאו מ׳דארף נישט קיינמאל וויסן לכאורה די כללים וואס שטייט אין די פרק. אבער אפשר מיינט עס אז יענץ האט זיך אויסגערעכנט לויט דאס. רייט, מיטנעמען די זאך אין חשבון.
אבער ס׳איז אינטערעסאנט, דו זאגסט “אין קובעין” איז נישט קיין ציווי אויף א געוויסע מענטש. למשל, ווען מ׳האט מקדש געווען על פי ראיה, איז געווען א גאנצע דראמא ווער איז עס, די סנהדרין, די חכמים אין ארץ ישראל. די לוח, ס׳שטייט קיינמאל נישט, ר׳ חיים קאניעווסקי געבט נישט ארויס א לוח. ס׳איז אייביג עפעס איינער א יחיד וואס איז זייער שטארק אינטו חשבונות.
Speaker 2: רייט, ס׳איז נאר א גילוי מילתא, אזוי ווי דער רמב״ם.
Speaker 1: יעדער איז מודה אז ס׳איז נאר א גילוי מילתא, אזוי ווי די לוח דארף זיין. דארף מען וויסן די בעיסיקס. איך בין נישט קיין אויסגערופענער קאפיער פון א גוטע לוח, אבער ווען ער וויל מאכן א לוח און אויסרעכענען זאכן, יא. אבער ס׳איז נישט קיין זאך.
דחיות און קידוש על פי ראיה
ס׳איז דא א מחלוקת. פשטות, די דחיות איז נישט געווען בזמן וואס מ׳האט מקדש געווען על פי ראיה, ווייל דעמאלטס דארף מען גיין מיט די ראיה. דאס איז נאר א הלכה אין די חשבון. ס׳איז דא וואס זאגן אז ווען מ׳האט מקדש געווען על פי ראיה האבן די בית דין געהאט פאוער, וואס זיי האבן געקענט יא אדער נישט אננעמען אן עדות. זיי האבן געקענט בוחר זיין שטרענג מיט די עדות.
Speaker 2: ער זאגט אז ווען מ׳טוט עס על פי חשבון זה. ווי שטייט?
Speaker 1: אקעי, ס׳איז נישט קיין חקירה סתירה, ווייל… אבער יא. דאס איז איין זאך.
הלכה ז (המשך): דחיית מולד זקן – מולד שחל בחצות או אחר חצות
Speaker 1: “וכן, אם יהיה המולד בחצי יום או למעלה מחצי יום” – נאך טעג ווען מ׳מאכט נישט ראש חודש תשרי, “וכן, אם יהיה המולד בחצי יום או למעלה מחצי יום”. אויב דער מולד געשעט שוין פון אינמיטן פון די טאג, וואס נארמאל וואלט מען געזאגט, נישט קיין חילוק ווען אין די טאג איז דער מולד, יענע טאג איז ראש חודש. אבער פאר ראש חודש תשרי, אויב דער מולד געשעט בחצי יום אדער נאכדעם, “איז קובעין ראש חודש ביום שלאחריו” – שטופט מען עס אויך אפ, אויסער לא אד״ו ראש. האלט מען שוין א פערדע סיבה, מ׳האט דא אן עווער אדער א צווייטע סיבה פארוואס צו מאכן ראש חודש א טאג שפעטער, אויב די מולד איז געווען אריין די טאג.
“איז כיצד? דער רישי היה המולד ביום שני”, נישט ביום א׳, נאר ביום שני ווען ס׳איז יא, לויט די פריערדיגע רול קען מען מאכן, אבער ס׳איז דא די סיבה אז ס׳איז “שש שעות ביום היתר”, אויף שש שעות, “איז אויך קובעין ראש חודש בשלישי”.
אבער “ואם היה המולד קודם חצי יום, אפילו בחלק אחד”, אפילו נאר א טראפעלע, איינע פון די חלקים פון טויזנט און אכציג חלקים. “פאר חצי היום, דעמאלטס איז קובעין ראש חודש באותו יום המולד עצמו”. פארשטייט זיך, “והוא שלא יהיה אותו יום מימי א׳ ד׳ ו'”. אויב איז עס נישט פון די אד״ו, אד״ו זאגסטו, אויב איז עס אנדערע טעג, דעמאלטס, אויב איז עס פאר די האלבע טאג, יא.
דיסקוסיע: חצות און סטאטיסטישע ווארשיינלעכקייט
Speaker 2: זיי האלטן אונז שוין, לכאורה ביי יעצט איז שוין רוב מאל. ס׳טייטש, אויב יעדער איבער דעם מולד קען זיין סיי וועלכע חלק אין טאג, וועסטו שוין אוועקגענומען בערך האלב, יא? איך האב נישט קיין ענין. סאו אויסער די אד״ו? אקעי. איך ווייס נישט. מ׳דארף וויסן ווען דער מולד מאכט זיך געווענליך, איך האב נישט קיין ענין. יא.
צוזאמענטרעף פון צוויי דחיות – אפשטופן מיט צוויי טעג
Speaker 1: זאגט דער רמב״ם, וואס טוט זיך ווען ס׳איז דא א דריטע קלעש, און דער מולד האט געדארפט זיין דינסטיג נאכמיטאג. און וואס דעמאלטס אין אזא פאל שטופט מען עס אפ פאר די נעקסטע טאג, אבער די נעקסטע טאג איז מיטוואך, ד׳, און ס׳קען נישט זיין אד״ו ראש. וואס טוט מען דעמאלטס?
זאגט דער רמב״ם, “שיהיה המולד בחצות היום או אחר חצות, ויתחיל יום שלאחריו”. “אם יהיה היום שלאחריו בימי אד״ו”, אויב דער טאג פון נאכדעם גייט אויסקומען אין די טעג וואס מ׳קען נישט מאכן ראש חודש אלס די ערשטע סיבה פון אד״ו, “הרי זה נדחה לשלאחר שלאחריו”, שטופט מען עס אפ מיט צוויי טעג, “ויהיה ראש חודש קבוע בשלישי ליום המולד”.
“כיצד? הרי שהיה המולד בשבת בחצות”, סימן ז׳ י״ח. פארוואס י״ח? ז׳ איז שבת. י״ח, חצות. חצות איז די אכצנטע שעה פון די אנהייב פון די טאג וואס הייבט זיך אן ביי די שקיעה. ס׳איז דא זעקס אזייגער ביינאכט. סאו חצות רעדט מען דא חצות היום. ס׳קומט אויס אכצנטע שעה פון די נאכט פארדעם. י״ח פון… רייט. חצות איז אלעמאל שעה י״ח ביום. שש שעות ביום, אבער מיט די לילה איז עס י״ח, און אלע חשבונות טאג גייען מיט די פיר און צוואנציג.
“איז קען מען עס נישט מאכן די נעקסטע טאג ווייל ס׳וואלט געווען זונטאג. קובעין ראש חודש בשנה שמולדה כזה בשני בשבת”, מאכט מען עס בשני בשבת, האט מען אפגעשטופט מיט צוויי טעג.
דער רבי איז מורא׳דיג מאריך, מיט זיינע דוגמאות, אלעס איז ספרים פשוטים ביותר. “וכן”, די זעלבע זאך.
דיסקוסיע: השפעה אויף די פאריגע יאר
Speaker 2: אבער בעצם, דאס גייט צוגעבן צו די פאריגע יאר נאך צוויי טעג, יא?
Speaker 1: ס׳געבט קיינמאל נישט צו צו די פאריגע יאר למעשה, ווייל דער חשבון איז שוין אויסגעשטעלט. ווייל דער לוח איז שוין אויסגעשטעלט.
Speaker 2: אבער וויאזוי גייט עס נאך זיין כ״ט?
Speaker 1: אה, ווייל די אלע חדשים זענען געווארן אויסגעשטעלט וואס שטימט מיט דעם. רייט, דאס איז… אבער ס׳מיינט אז איינער וואלט געוואוסט ווען דער ראש השנה גייט זיין.
Speaker 2: רייט, ווען איינער וואלט ווען געלערנט דער רמב״ם און ער וואלט געמאכט א לוח נאך יעדע פרק, יא? וואלט ער נאך דעם פרק געמאכט א לוח וואס וואלט אויסגעקומען איין און דרייסיג טעג.
Speaker 1: וואס וועט זיך טראכטן פון די אד״ו ראש? ניין, ס׳וואלט נישט אויסגעקומען. ס׳איז א סיני אז ס׳וועט נישט אויסקומען. איך ווייס אויס. אקעי.
“וכן אם היה המולד בשלישי בחצות או אחר חצות”, אויב די סיבה איז… און ס׳איז בשלישי אחר חצות, וואס מ׳קען נישט מאכן די טאג נאכדעם ברביעי, “שטעלט זיך אויס אז ראש חודש איז בחמישי בשבת”.
זאגט דער רמב״ם, עד כאן איז דאס אזויווי א צווייטע ריזן פארוואס מ׳מאכט ראש חודש, און אמאל די ערשטע צוויי קענען זיך צוזאמטרעפן, ממילא קומט אויס צוויי טעג וואס מ׳שטופט אפ ראש חודש פון די מולד.
הלכה ח: דחיית גטר״ד – מולד תשרי אין שנה פשוטה
און נאכדעם איז דא נאך א סארט סיבה וואס האט צוטון מיט די יאר. דער רמב״ם זאגט נישט פארוואס, סאו מ׳קען לערנען אזוי ווי ס׳שטייט.
“מולד תשרי שיצא בחשבון זה”, מיט די חשבון וואס ער זאגט, “וועט אויסקומען בליל שלישי, בתשע שעות בלילה מתחילתו וארבעים חלקים משעה עשירית”, סימנא איז גטר״ד, סאו נאכאמאל, ניין שעות, אה, גימל, די דריטע טאג, די ניינטע שעה, און צוויי הונדערט און פיר חלקים, “או יותר”, אזוי אדער שפעטער פון דעם, “איז אם היתה שנה פשוטה”. ס׳איז דא די פאריגע יאר איז געווען א שנה פשוטה, נישט קיין שנה מעוברת.
דיסקוסיע: וואס מיינט “שנה פשוטה” אין דעם קאנטעקסט
Speaker 2: וואס הייסט די פאריגע יאר? די מולד געשעט נאך א יאר פון א שנה פשוטה, יא? מ׳רעדט דא פון די מולד פון די נייע יאר. די נעקסטע יאר. אם היתה שנה פשוטה מיינט די יאר תשרי וואס אונז גייען אריין יעצט?
Speaker 1: אזוי מיין איך… אבער ס׳איז נישט נוגע, זיי זענען ביידע אין די זעלבע יאר כלפי ניסן. שנה פשוטה, אז די לעצטע ניסן איז נישט געווען… שנה פשוטה איז אלעמאל א זאך… ווען איז רעכנט דא שנה פשוטה, איז מיינען אונז די יאר פון תשרי ביז תשרי, און אונז האלט מען אינמיטן. און ווייסט מען וואס ניסן איז געווען די לעצטע ניסן איז געווען א שנה פשוטה, ווייל די לעקסטע זאגט ער מצאי מעברת. ס׳טייטשט די ערשטע יאר נאך השנה מעברת.
איך מיין אז פשוטה מיינט אז די יאר וואס גייט קומען, דאס הייסט אז ס׳הייבט זיך אן פון תשרי, גייט זיין מעבר. אזוי מיין איך. ס׳איז אינטערעסאנט, די יאר פשוטה רעכנט מען פון תשרי ביז תשרי. אלע יארן וועט זיין פון תשרי תשרי, אלעס. יא, יא. איך מיין אז ס׳מיינט אז דער יאר גייט
דחיית בט״ו תקפ״ט (דחייה #4)
Speaker 1: אקעי, דער יאר וואס הייבט זיך אן יעצט, וואס מ׳איז דן יעצט ווען צו אנהייבן ראש השנה. אויב איז ראש השנה פשוטה, און דער מולד איז אויסגעקומען נאך די און די שעות, איז אויך דוחין את ראש החודש. און אנשטאט עס זאל זיין יענע זעלבע טאג שלישי, שטופט מען עס אפ, און מען שטופט עס אויך אפ מיט צוויי טעג. אין דעם פאל שטופט מען עס אייביג אפ מיט צוויי טעג, ווייל ג׳ איז אייביג א טאג פאר ד׳, און אין אזא פאל וועט אויך ראש חודש זיין צוויי טעג שפעטער ביום חמישי בשבת. דאס איז נאמבער טרי ווען מען שטופט אפ ראש חודש.
נאך א פאל, דער פערטער פאל איז, וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני, בשלש שעות ביום, וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים, א טאג פריער, ביום שני, שעה רביעית, און די סימן דאס מאל גייט זיין ב׳, די צווייטע טאג ביום, ט״ו. בתתקפ״ט. מ׳דארף אלעמאל זאגן די סימנים מיט א…
Speaker 2: גוט, אבער וואס איז די ט״ו? ב׳ שלש שעות, right? שלש שעות ביום איז פופצן שעה.
Speaker 1: אה, פופצן שעה זאגט מען. שלש שעות ביום איז פופצן שעה, אזוי ווי פריער איז געווען. וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים.
Speaker 2: אוי, יעצט וועט גיין שפעטער פון דער.
Speaker 1: און דא רעדט מען פון אן אנדערע זאך, ומוצא השנה מוצא המעוברת. ס׳טייטש, מ׳רעדט דא די ערשטע שנה פשוטה, אבער ס׳איז השנה פשוטה נאך השנה המעוברת. ס׳טייטש, די פאריגע ניסן איז געווען מעובר. די יאר וואס מ׳קומט יעצט פון. שעושה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת, איז זייער גוט. דעמאלטס אין כאומר ראש חודש בשני בשנה זו, אלא בשלישי יום שטופט עס אפ מיט א טאג. זאגט מען אז מ׳האט פיר סיבות ווען מ׳שטופט אפ. זייער גוט. זייער גוט. זייער גוט.
דער כלל פון חלק אחד
זאגט דער רמב״ם ווייטער. דאס איז אבער נאר ווען ס׳איז בדיוק די גטר״ג אדער די בט״ו תקפ״ט. אפילו ס׳פעלט נאר איין חלק, כגון שהיה סימני גטר״ג, אויב פחות מזה קובעין אותו בשלישי. וכן אם היה מולד מוצאי מעוברת פחות חלק, כגון שהיה סימנו בט״ו תקפ״ח אנשטאט תקפ״ט, אויב פחות מזה איז אויך קובעין אותו בשני.
סיכום פון אלע דחיות – ווי אזוי קובע זיין ראש חודש תשרי
קומט אויס, סך הכל, אז דו ווילסט וויסן ווען ס׳איז ראש חודש תשרי, דאס איז וואס דו דארפסט טון. יא, זאגט ער, וכל מי שירצה לידע דרך קביעת ראש חודש תשרי על פי חשבון זה כך יעשה, ווען איינער וויל קובע זיין ראש חודש תשרי, דארף ער טשעקן, יחשב וידע המולד באיזה יום, לערן פרק ו׳ און לערן ווען דער מולד קומט אויס, ובכמה שעות מן היום או מן הלילה ובכמה חלקים מן השעה, וויפיל שעה און וויפיל חלקים. ויום המולד הוא יום הקביעה לעולם, יום המולד איז אייביג דער טאג וואס פון דעמאלטס איז מען קובע. געווענליך איז יום המולד אייביג דער יום הקביעה.
אלא אבער דא ביי ראש חודש תשרי דארף מען קוקן אויף די פיר דחיות. אלא אם כן היה באחד בשבת או ברביעי או בערב שבת, או אם היה המולד בחצי היום או אחר חצי היום, או אם היה המולד בשעה רביעית ושש מאות וארבעים ושנים חלקים מליל שלישי של שנה פשוטה, אזויווי מ׳האט פריער געזאגט דער כלל, בטר״ג, יא, וויאזוי האט עס געהייסן, או שהיה המולד בחמש מאות ותשעים ושמונה חלקים משעה רביעית מיום שלישי של שנה פשוטה שלאחר המעוברת, בט״ו תקפ״ט. אויב ס׳האט נישט איינע פון די זאכן, דעמאלטס איז דער מולד קובע און אין יענעם טאג ווערט ראש חודש. אבל אם יארע בו אחד מארבעה דברים אלו אין קובעין ביום המולד אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו כדרך שביארנו.
דער טעם פון לא אד״ו ראש
גייט ער זאגן די סיבה פון איינע פון די פיר זאכן. ס׳איז דא פיר ריזענס, איינע פון זיי גייט דער רמב״ם זאגן די סיבה, די אנדערע זאגט ער נישט. סאו זעט אויס אונז דארפן עס נישט וויסן, איך קען דאך נישט זאגן, אבער אזוי איז דער פאקט.
זאגט דער רמב״ם, ולמה אין קובעין בחשבון זה ביום אד״ו? לפי שחשבון זה הוא לקיבוץ הירח עם השמש בהילוכם האמצעי לא במקומם האמיתי כמו שיתבאר, איז דאך דער מהלך הממוצע, דער נאנט. ס׳איז נישט אזוי ווי במקום האמיתי, אזוי ווי ס׳איז געווען בימי ראיה. אבער דאס איז מיט א מער קארעקטע חשבון. ס׳איז דא אן עכטע חשבון ווען די לבנה און די זון טרעפן זיך אמת׳דיג. קיבוץ הייסט אויף ענגליש, קאנדזשאנקטשען, ווען זיי טרעפן זיך. דעמאלטס, דאס איז… אבער אונזער חשבון איז נאר א הממוצע.
ממילא, לפיכך, עשו יום קבוע ויום דחיה. האבן אונז געמאכט אז ס׳זאל זיין איין טאג אזוי און איין טאג אזוי. כדי לפקוע ביום הקיבוץ האמיתי, כדי דאס זאל מאכן בעסער די טשענסעס אז די מהלכי הממוצע זאל זיין נאנטער צו די מהלך האמיתי. אבער מ׳איז קובע געווען, מ׳האט געוואלט מאכן אז ס׳זאל זיין האלב און האלב, האט מען געמאכט בשלישי כובן, ברביע דוחים, בחמישי כובן, בשבת כובן, באחד בשבת דוחים, בשני כובן. מ׳האט געמאכט אז דריי פון פיר טעג, איך מיין דריי טעג אזוי און פיר טעג אזוי, און דאס גייט גורם זיין דאס גייט מאכן בעסער אז די מהלך הממוצע זאל זיך טרעפן מיט די מהלך האמיתי.
דיסקוסיע: פארוואס דער חשבון הממוצע איז שפעטער
Speaker 2: ביסט מסביר זיין בעסער וואס דאס מיינט?
Speaker 1: ניין, ס׳איז זייער פשוט. ס׳זעט דא אויס, אזוי זעט אויס, מ׳דארף פארשטיין, ס׳זעט אויס אז געווענליך, על ידי חודש תשרי, געווענליך, אדער אפשר אלעמאל, איך ווייס נישט, געווענליך די חשבון האמיתי איז שפעטער ווי די חשבון הממוצע. אזוי זעט אויס. איך ווייס נישט וויאזוי ס׳קען זיין.
Speaker 2: אויף די צייט איז עס שפעטער?
Speaker 1: איך ווייס נישט. ניין, ס׳איז געווענליך שפעטער, אדער ווי שפעטער? ס׳איז שפעטער, לאמיר זאגן, מיט א האלבע טאג, נישט מיט א גאנצע טאג. אבער מ׳קען דאך נישט אפשטופן ראש חודש מיט א האלבע טאג. דו געדענקסט דאך, מ׳דארף טון גאנצע טעג. ימים התמונה, ווי התמונה השח. יא. בקיצור, מ׳קען נישט מאכן קיין האלבע טאג. סאו מ׳מאכט יעדע צווייטע טאג, קומט דאס אויס אז האלב פון די צייט, אז דו רוקסט זיך עס מיט א האלב פון די צייט.
Speaker 2: ס׳ווערט נאך אלץ נישט לכאורה.
Speaker 1: ס׳ווערט נאנטער.
Speaker 2: ניין, ס׳ווערט געווענליך בימים הקב״ה אמיתי, אדער יעדע צווייטע חודש איז בימים הקב״ה אמיתי, עפעס אזוי. אדער ס׳זאל נישט זיין צו ווייט.
Speaker 1: ס׳איז נישט דער רמב״ן נישט מסביר פארוואס ס׳פעלט אויס. ס׳קען זיין פארשידענע ריזענס פארוואס ס׳פעלט אויס, ווייל דו דארפסט פארשטיין, טאמער ס׳וועט זיין זייער פרי ראש חודש, קען דאך זיין אז אין ראש חודש וועט מען זען די אלטע לבנה וואס וואלט געווען זייער מאדנע. דאס איז איין וועג פון עס מסביר זיין.
Speaker 2: סאו וואס איז שלעכט? נישט סתם די אסטראנאמיעס וועלן זיין העפפי.
Speaker 1: שטעל דיר פאר, אין ראש חודש איז נאך א גאנצע טאג פרי, און מ׳זעט נאך די אלטע לבנה. ס׳איז בושות. אסאך זאכן זעען ווי ס׳זאל זיין נישט גיין קיין בושות. אדער פארקערט, קען זיין אויב ער מאכט עס צו פרי, מ׳נעמט צוויי אדער דריי, צוויי גאנצע טעג פון ראש חודש ביז מ׳זעט בכלל די נייע לבנה, איז ווייטער בושות.
די אמת׳דיגע זאך, אין אנדערע ווערטער, די אמת׳דיגע זאך איז די ראיה, וואס איז אביסל שפעטער ווי די מולד הקיבוץ האמיתי, אבער אט ליעסט אפאר שעה שפעטער. אזוי מ׳טרייט זיך, אבער די מולד הקיבוץ האמיתי קען מען נישט רעכענען, די ראיה קען מען נישט אזוי גוט רעכענען, ווייל ס׳איז דאך א זאך וואס מאכט זיך פארשידענע זאכן. וויבאלד מ׳האט געמאכט א חשבון, האט מען געמאכט קודם די חשבון אמת׳ע וואס איז גרינג צו רעכענען. ס׳איז א חשבון קבוע. די חשבון אמת׳ע טוישט זיך דורכאויס די יאר און דורכאויס אנדערע זאכן. מ׳קען בכלל נישט מאכן אזא חשבון פון די אמת׳ע. דאס הייסט, מ׳קען מאכן, אבער ס׳איז צו קאמפליצירט, און ס׳וועט ווייטער זיין פראבלעמס.
האט מען געמאכט אזא סארט זאך, אז מ׳מאכט די מצוה און מ׳שטופט אפ יעדע צווייטע יאר בעיסיקלי, אדער נישט פונקטליך, קומט אויס אז מער ווייניגער ווערט נישט צו ווייט. דאס איז די פוינט, ס׳ווערט נישט צו ווייט.
Speaker 2: ס׳זאל זיין צו ווייט אין די לבנה איז נישט די פשט ווייל ס׳גייט עפעס אויסקומען אז די יאר גייט האבן צופיל טעג.
Speaker 1: ניין, יענץ איז די אנדערע זאך וואס מ׳האט געלערנט.
Speaker 2: אה, יענץ איז די אנדערע סיבות.
פארוואס דער רמב״ם זאגט נאר איין טעם
Speaker 1: דער רמב״ם זאגט נישט, עזעקטלי. דער רמב״ם זאגט נאר די טעם פון אדיר וואס זעט אויס אזוי ווי ארביטרעיט. די אנדערע זאכן…
Speaker 2: ניין, נישט ארביטרעיט. דא קען אריינקומען זייער גוט די פשט פון די חז״ל. פארוואס האט מען עס גענומען? מ׳וויל אז דריי טעג זאל זיין אזוי און פיר טעג אדור, אבער פארוואס האט מען גענומען אלע פעמים?
Speaker 1: איך גיי שוין רעדן וועגן דעם. איך וויל נאר זאגן, מיין קשיא פון דער רמב״ם זאגט, דער רמב״ם האט נאר געוואלט, דער נואל פארציילט נאר די טעם פון לא ידו ראש. ער איז נישט מסביר די טעם, נישט פון נולד על חצות, נישט פון וויאזוי הייסט עס די דחיות, בתרד, בתי תקפד, די גאטרד, בתי תקפד, איז ער נישט מסביר וואס די סודות פון זיי.
איך טראכט אז די סיבה איז, ווייל א מענטש ליינט די פרק, הגם ס׳איז דא ריזענס, ביידע האבן טעמים, אפשר איז צו קאמפליצירט צו מסביר זיין, און מיר האבן געלערנט נעכטן אז דער רמב״ם וויל מאכן פשוט. דער פוינט דא איז צו מאכן א לוח, דער פוינט איז נישט דא צו לערנען עומדות פון פארוואס דער לוח איז אזוי, דאס איז גוט פאר מענטשן וואס ווילן האבן צייט, דער פוינט איז דא צו מאכן א לוח, און דאס איז גענוג און נאך.
זעט אויס אבער ביי די אידור ראש זעט אויס עפעס א מאדנע קלאס, סתם ראש השנה קען נישט זיין זונטאג, פארוואס וואס קען נישט ראש השנה זיין זונטאג? לייגט צו דער רמב״ם א זאך, דער רמב״ם האט אויך אן ענין אין אויסצולערנען אז דער חשבון איז נישט דער חשבון הקב״ה האמיתי, שפעטער גייט ער דאך פון די קיבוץ האמיתי, ממילא האט ער געטראפן אן אפארטוניטי צו רעדן וועגן דעם. אבער די אנדערע זאכן האבן אויך א טעם, אבער יעדער קוקט, זעט ער אז ס׳איז דא עפעס א פונקטליכע חשבון, פארשטייט ער אז ס׳איז דא עפעס א ריזען פארוואס אזוי. אזוי טראכט איך.
דיסקוסיע: צי די גמרא רעדט וועגן דעם
Speaker 2: איך מיין אז ווען די גמרא זאגט די סיבות פארוואס לא אד״ו, מיינט די גמרא שוין נאכ׳ן חשבון פון די רמב״ם? פארוואס האט מען געמאכט אלע די אלע דברים נישט פארקערט? דו דזשאמפסט, דו דזשאמפסט. מיר זאלן מאכן האלבע טעג אזוי און האלבע טעג אזוי.
Speaker 1: רבינו, גיי פון סיי.
Speaker 2: סיי גוט.
Speaker 1: דאס אז די רמב״ם האבן נישט פארענטפערט, דאס איז נישט פארענטפערט. אבער ער פארלאזט זיך אז דער ווער ס׳וויל קען קוקן אין די גמרא, אבער די גמרא האט יא סיבות.
Speaker 2: ס׳שטייט נישט אין די גמרא קריגט זיך נישט מיט די גמרא.
Speaker 1: איין מינוט, ס׳שטייט נישט אין די גמרא קיין סיבות פאר דעם.
Speaker 2: איך דארף נאר זאגן זייער קלאר. מעג, אבער גיי אויף א סדר. די גמרא זאגט יא, די גמרא זאגט אז מ׳האט משום…
Speaker 1: ס׳שטייט, מ׳רעדט נישט וועגן דאס. לאמיר גיין אויף א סדר. ס׳איז בכלל נישט אמת אז די גמרא רעדט וועגן דעם, אפילו דער ראב״ד טענה׳ט נישט אז די גמרא רעדט וועגן דעם, אבער דו דזשאמפסט, אונז לערנען דאך מיט מענטשן, קיינער ווייסט דאך נישט פון וואס דו רעדסט. דו דארפסט פארציילן וואס דער ראב״ד האט געזאגט. אבער פיר אויס, לאמיר אויספירן דעם רמב״ם׳ס טעם, ווייל ער זאגט נאך א הלכה, און נאכדעם וועלן מיר זען וואס דער ראב״ד זאגט אויף דעם.
דער רמב״ם׳ס שיטה אז אלע דחיות שטאמען פון דעם זעלבן עיקר
דער רמב״ם, ועיקר שאר ארבע דחיות אלו, וואס מיט אלע אנדערע פיר דחיות? דאס איז די נחצות אדער די אנדערע? משנה פשוטה שוין אומבערשטא. זאגט דער רמב״ם, הוא זה העיקר שאמרנו שחשבון הזה מהלך האמצעי, אז דער חשבון איז מהלך האמצעי, וועגן דעם דארף מען עס פיקסן מיט די אלע וועגן. אזוי טענה׳ט דער רמב״ם.
דאס הייסט, ס׳זעט אויס דער רמב״ם האלט יא, ער האט געזאגט און נישט מסביר וויאזוי, וואס גייט מיר אן אז ס׳וועט זיין א מוליד זקן וכו׳. אבער לכאורה, דער רמב״ם קומט צו פארענטפערן אן אנדערע קשיא. דאס הייסט, ער קומט צו פארענטפערן אפשר אזוי ווי דו האסט געזאגט פריער, אפשר פארקערט.
דער רמב״ם׳ס ראיה אז די דחיות ברענגען נענטער צום מולד האמיתי
Speaker 1: ער וויל זאגן, וויאזוי קענסטו טוישן אויב דער מולד איז היינט? וואס הייסט דו שטופסט אפ? זאגט דער רמב״ם, ניין, דער מולד איז נישט היינט. פארקערט, די אלע פיקסעס זענען כדי צו מאכן דעם מולד נענטער צו ראש חודש. איך ווייס נישט ווען ס׳וואלט געווען אן מיטוי וואלט מען זיך געקענט ארומשפילן, אבער היות אז ס׳איז אמצעי, מוז מזמון, יא, זייער גוט. סיי מעג מען און סיי מזמון. רייט.
וראיה לדבר, א ראיה אז דאס איז די סיבה פאר די דחיות איז כדאי צו אנקומען נאנטער צו די מהלך האמיתי, שהרי המולד יהיה בליל שלישי. ווייל דער מולד וואס אונז רעכענען, דער ממוצע, קומט אסאך מאל אויס בליל שלישי, ויתחה לחמישי. איך האב שווער געזאגט מיט די חשבון, ולפעמים רבות ליה ירך בליל חמישי.
אסאך מאל, ווען מ׳גייט מאכן ראש חודש, זאגט ראש חודש תשרי, אסאך מאל קומט אויס ליל שלישי, אזוי לאנג אז ס׳איז נאך שעה רביעית ביום, יא, אבער די שעה רביעית ביום שטופט מען עס מיט צוויי טעג. און דעמאלטס, יענע יאר, איז עס שוין מיטוואך. און קוק אין יענע יאר ווען מ׳זעט די לבנה, וועסטו זען, אן רבות, אפילו מיטוואך ביינאכט זעט מען עס נאך נישט. וועסטו זען בליל חמישי, ולא עוד, וועסטו נישט זען. זעסטו אז דאס וואס דו האסט געטראכט אז ס׳דארף זיין בליל שלישי איז נאך דריי טעג פאר די עקטשועלע לבנה.
סאו זעסטו אז אונזער מולד איז נישט אן ענדיגע אינדיקעישן אויף די לבנה, ולא עוד ולא בלי הששי, אמאל וועט מען נישט זען בלי הששי. ס׳קומט אויס דריי טעג נאכדעם וואס דו האסט געמיינט אז די מולד איז. ס׳קען דאך נישט זיין, א טאג צוויי נאכן מולד דארף מען זיכער קענען שוין זען די לבנה. בכלל, און אויף דעם זעסטו אז שלא נתקבצו השמש והירח קיבוץ אמתי, אלא בחמישי, זיי האבן זיך ערשט עכט צוזאמגעקומען בחמישי.
און טאקע וועגן דעם אז אונז מאכן די אלע דחיות, ווערן אונז נאנטער אז די גשמיות. געפ זאל ווערן קלענער. דאס הייסט, ווען נישט דעם וואלט די געפ געווארן גרעסער און גרעסער, יא? ווייל מ׳וואלט אייביג געלאפן מיט א… יא, איך ווייס נישט צו ס׳וואלט געפארן, ווייל יעדע יאר איז א נייע חשבון.
וויאזוי מאכט מען א לוח – דער כלל
Speaker 1: אין עני קעיס, דארפסט געדענקען אז די חשבון הממוצע איז אקוראט נאך א גאנצע יאר. נאך א גאנצע יאר איז עס אקוראט. ער לויפט נאר אויף פון דעם צוויי.
Speaker 2: ניין.
Speaker 1: ניין, ניין, איך וויל זאגן זייער קלאר וואס דער חשבון דאס איז. איך געדענק, וויאזוי מאכט מען א חשבון? לאמיר זאגן דעם כלל וואס דער רמב״ם זאגט, וואס איך ווייס זיכער. וויאזוי מאכט מען א לוח? א לוח מאכט מען יעדע יאר פריש, אקעי? מ׳רעכנט נישט וואס איז געווען לעצטע יאר, נישט די אלע דחיות. מ׳רעכנט וואס איז געווען דער מולד פון מולד בהר״ד. אדער אויב דו ווייסט, לעצטע יאר קענסטו צולייגן לויט די חשבונות וואס מיר האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרק. באט דאס איז אויך געבויט אויף די זעלבע חשבון המולד וואס פארט זייט שנת תוהו, זייט ששת ימי בראשית, פארט כ״ט י״ב תשצ״ג, א חודש און א חודש.
סאו יעדע יאר רעכנט מען נאכאמאל. נאכדעם וואס מ׳ווייסט ווען איז דער מולד פון די יאר, לייגסטו צו די דחיות צו וויסן ווען גייט זיין ראש השנה פון די יאר. סאו ס׳קען קיינמאל נישט זיין לויט עני פון די כללים אז ראש השנה נעקסטע יאר גייט זיין דריי טעג שפעטער.
דער חילוק צווישן מולד אמיתי און מולד אמצעי – נאר צווישן חדשים, נישט יארן
Speaker 1: יעצט, צווייטנס, דאס וואס דער מולד האמיתי איז אנדערש פון דער מולד האמצעי, איז א זאך נאר דורכאויס די יאר, נישט נאך א גאנצע יאר קומט עס זיכער צוריק ריכטיג. פארוואס? ווייל דער חילוק פון די מולד אמיתי און די מולד האמצעי איז א חילוק צווישן חדשים, נישט א חילוק צווישן יארן. ס׳איז אנדערע ווערטער, דער חשבון אויף דעם יאר איז אן עווערעדזש פון איין יאר. אזוי פארשטיי איך וואס די מפרשים האבן דיר געזאגט.
דאס הייסט, דו נעמסט צוזאם די צוועלף חדשים פון א יאר, קומט אויס פונקטליך. די שנת הלבנה וואס מ׳האט געלערנט, דריי הונדערט פיר און פופציג מיט צען, וואטעווער די נאמבער איז, איך געדענק שוין נישט, איז פונקטליך. דער חשבון פון די יאר איז פונקטליך. און נאר דער חשבון פון די חודש איז נישט פונקטליך. פארוואס? ווייל די לבנה פארט נישט יעדע חודש פונקטליך די זעלבע. און אין ניסן איז עס אביסל לענג, קורצער, און אזוי ווייטער. איך ווייס נישט מיט די אייגענע לבנה׳ס עקסטערע איך ווייס נישט וואס האט צו טון, ווייל יעצט לערנט מען עס נישט יעצט.
איך זאג דיר אז דער חילוק איז נאר צווישן חדשים. סאו די פראבלעם איז נאר אז ראש השנה, וואס איז שוין אינמיטן די יארן, דעמאלטס פארט נישט די לבנה פונקט אויף די חשבון, דעמאלטס קען אויסקומען אז די לבנה וועט מען זען אסאך נאך ראש חודש, ממילא שטופט מען אפ ראש חודש. אבער ס׳איז נישט אז די גאנצע חשבון גייט ווערן גערואינט, נאר די חודש גייט ווערן גערואינט. שטימט?
Speaker 2: אה, אינטערעסאנט.
Speaker 1: על כל פנים, דער רמב״ם איז נאר מוכיח דא אז וואס? אז די דחיות זענען נישט פון דעם מולד האמיתי, ווייל דו זעסט דאך אז מ׳זעט נישט די לבנה אפילו פיר טעג נאכדעם, און דאס קען דאך נישט זיין אויב די קיבוץ איז נישט געווען. אלא מאי, ניין, די קיבוץ איז געווען בחמישי, טאקע ס׳מאכט סענס אז מ׳זאל מאכן ראש השנה ביום הקיבוץ.
איי, ראש השנה וואלט געדארפט זיין מיט די ראיה? אקעי, אונז גייען מיט די חשבון.
וואס מיינט מען ווען מ׳רופט אויס דעם מולד אין שול
Speaker 1: און דא קומט דער ראב״ד. יעצט זאגט דער ראב״ד אזוי, אויף די גאנצע הלכה, די פריערדיגע הלכה, אויף הלכה ז׳, זאגט דער ראב״ד אזוי – איך נעם נישט קיין שטעלונג די שארפע לשונות, איך זאג נאר אזוי, חס ושלום, ווער בין איך, עפר אני – זאגט דער ראב״ד אזוי: “אמר אברהם, מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת, והוא בעיניו שהגיע לתכליתה.” אין זיינע אויגן קוקט ער אן אז ער איז אנגעקומען צו די שפיץ פון די חכמה.
“ואני איני מאנשי חכמת התכונה, כי גם רבותי לא הגיעו אליה.” ער זאגט אזא “אנחנו ואבותינו חטאנו”, ער שעירט די בלעים. זאגט ער, איך בין נישט קיין גרויסע מבין אין חשבונות, קען איך נישט אריינגיין אין זיינע דקות׳דיגע חשבונות. “אך לא נכנסתי בדבריו לעיין בדבר,” איך בין נישט אריינגעגאנגען טשעקן צו זיינע חשבונות זענען ריכטיג. נישט אמאל וועט ער אים זאגן, איך בין זיכער אז זיינע חשבונות זענען גוט. ער זאגט, איך ווייס נישט, איך קען אים נישט טשעקן.
קיצור, ער לייגט זיך אזוי ווי אויף די הנחה, אזוי ווי אייביג האב איך השגות, דא וואלט איך אפשר אויך געקענט האבן השגות, אבער איך האב עס נישט געטון. אויב דער ראב״ד האט אויף יעדע הלכה כמעט א השגה, קען זיין א גאנצע הלכה ס׳איז נישטא קיין איינס? ס׳איז דא ניינצן פרקים אין קידוש החודש? ס׳איז נישטא גאנצע, אריין ביים ניינצן גאנצע פרקים וואס דער ראב״ד האט נישט וואס צו זאגן? ס׳קען דאך נישט זיין. אלא מאי? ער קען נישט. ער האט נישט געלערנט די סוגיא.
וויאזוי גייט דער ראב״ד האבן זיינע השגות? איך האב געלערנט די גמרא, און ס׳שטימט נישט. איך האב אן אנדערע סברא. ער האט נישט געקענט די גמרא פון די נושא. סאו וויאזוי זאל ער זאגן השגות?
השגת הראב״ד – די ערשטע קשיא
Speaker 1: “אך כשפגעתי בדבר הזה שכתב נפלא בעיני הפלא ופלא,” מילא ס׳איז געווארן א גרויסע פלא. ברוך השם, איך האב געטראפן א קשיא צו פרעגן אויף דער רמב״ם, אז ער פרעגט, לויט דעם חשבון וואס דער רמב״ם זאגט אז אונז מוזן אפשטופן, אונז מוזן מאכן אפאר מאל זאל ראש השנה זיין שפעטער, ווייל אונז זעען מיר אז דער מולד האמיתי איז אביסל שפעטער, אזוי ווי דער רמב״ם האט דא צום סוף געזאגט, זאגט ער, אויב אזוי, פארוואס זאל מען נישט עס מאכן אויכעט ווען ראש חודש תשרי דארף זיין ב׳ ג׳ ה׳ ז׳? פארוואס ד׳ א׳ ד׳ ו׳?
לויט אים וואלט מען קיינמאל נישט געדארפט קובע זיין ביום המולד, מ׳וואלט אייביג געדארפט אפשטופן צו גיין אין א טאג. ומה חטא אדם הראשון, ומה חטא אדיר שלא יהיה בו המולד לעולם? זעסט, איך מיין ער גייט מיט די ראב״ד אז אד״ו איז א געוויסער מענטש. ומה חטא אד״ו שלא יהיה המולד בו לעולם באמתי, לעולם ידחה? ומה זכה בגה״ז שיהיה בו ולא ידחה? דו כאפסט אז דער ראב״ד, במחילת כבוד הראב״ד, זיינע קשיות…
השגת הראב״ד – די צווייטע קשיא
Speaker 2: ניין, איך מיין אז זיין עיקר קשיא איז שפעטער. זיין עיקר קשיא איז לכאורה… ביידע.
Speaker 1: ער פרעגט א קשיא, ער גייט דאך אזוי, דער רמב״ם קומט דאך דא אזוי ווי יענער… איך מיין אז דער רמב״ם האט גוט פארשטאנען די נקודה. דאס הייסט, דער רמב״ם וויל אונז דא אויסלערנען אז די חשבון וואס דו זאגסט אין ראש חודש, די מולד וועט זיין… דו מאכסט אלעס מיט די מולד, האלט דער רמב״ם אין איינעם אריין ממון׳ל אין אויער. דאס איז נאר די מולד דא א מיטן. א מין מצוה, ס׳איז נישט די עכטע מולד. די לבנה מוז דאך בכלל נישט פאלגן דיין מולד וואס דו רופסט אויס.
יא, פארוואס רופט מען די מולד אויס אין שול? ווייל דער ראש חודש גייט לויט דאס. ס׳איז נישט דעם וואס מ׳רופט אויף די מולד, נישט מ׳זאל קענען זוכן די לבנה, ס׳איז מ׳זאל וויסן ווען דער ראש חודש איז. פארוואס רופט מען עס אויס יעדע חודש ווייס איך נישט, ווייל מ׳קען אויסרופן, רבותי, דערמאנטס איז געווען פאריגע חודש די מולד, און מאכטס ענק אליין די חשבון. ס׳איז נישט ענק קרישת המשא דא.
Speaker 2: ניין, ס׳איז נאר נוגע ראש השנה, ווייל אלע אנדערע חדשים קומט מען נישט ווען די מולד איז געווען. ווערט שוין איטאמאטיש נאך ראש השנה, אמת.
Speaker 1: און די אינטערעסאנטע זאך איז, ראש השנה איז די איינמאל וואס מ׳רופט נישט אויס קיין מולד, מ׳מאכט נישט קיין ראש חודש בענטשן. סאו, בקיצור, מ׳קען נישט מאכן קיין עליה, ווייל מ׳ריכט עס נישט אויס.
סאו, פרעגט דער ראב״ד, איז דער רמב״ם זאגט דאך אז דער מולד איז נישט אמת, ס׳קומט שפעטער. דאס איז יעדע יאר דארף מען עס אפשטופן. דאס איז כאילו וואס ער פרעגט. דער רמב״ם קומט עפעס אויס אז נאר אויב ס׳איז פונקט, אויב ס׳איז ביי אלף דעת וואו, דעמאלטס איז ער זוכה, איז ביי אים ווערט דער מהלך הממוצע נאנטער מיט דעם מהלך האמיתי. יא, און ער פרעגט כאילו, איז עפעס א כלל אז אלף דעת וואו איז קיינמאל נישט, דער מולד האמיתי שטימט נישט קיינמאל נישט? וואס האט ער צוטון?
און די צווייטע קשיא פרעגט ער, און איך מיין אונז קענען מיר פארענטפערן ביידע קשיות. זאגט ער, ואני קבלנו שטייט אין די גמרא אז די תחית הדית איז נישט אן אנדערע סיבה.
Speaker 2: ניין, ניין, ניין, אקעי. איך האב בכלל געווען, איך האב בכלל געווען, דער רבי זאל זיך מיר נישט אויסגעלערנט, אז די תחית הדית משום יום ערבה שום יום ערבה, אז שיינע די רבות זאלן נישט געשען אום שבת, כדי מ׳זאל קענען מאכן די סדר, מ׳זאל קענען מאכן הושענות און אלעס.
Speaker 1: ניין, דו זאלסט נאך נישט דוחה שבת. און משום יום הכיפורים שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, אז יום כיפור זאל נישט אויסקומען ערב שבת אדער מוצאי שבת, וואלט געווען זייער שווער. וואס וואלט געווען שווער? מ׳וואלט נישט געקענט מאכן כנופיא ירקות, וואטעווער, מ׳וואלט נישט געקענט אויספאסטן געריג ערב שבת. אויב יום כיפור איז ערב שבת קען מען נישט געריג אויספאסטן, מ׳קען נישט קאכן שבת. אויב יום כיפור איז מוצאי שבת, אויך נישט, מ׳קען נישט איינגרייטן, איינפאסטן די זייגער.
קיצור, הדחיות ב׳ ד׳ ו׳ איז משום א׳ ד׳ ו׳. וואס איז די דחיות ב׳ ד׳ ו׳? איך ווייס נישט. איך ווייס אויך נישט. איך מיין אז ער מיינט פסח, אבער איך ווייס נישט וואס ער וויל פון דעם. ווייל ס׳קומט אזוי אויס אז אויך לא בד״ו פסח.
Speaker 2: אה, דאס אז פסח קומט אויך אויס לויט דעם סדר. לא בד״ו, נישט לויט דעם סדר. טייטש, אנשטאט א׳, ווייל פסח קומט עניוועי נישט אויס זונטאג.
Speaker 1: ניין, זונטאג קען עס יא זיין.
Speaker 2: אה, אנשטאט א׳ איז ב׳. אקעי.
Speaker 1: איך ווייס נישט וואס ער וויל אבער פון דעם. דאס איז וואס ער פרעגט אויף די רמב״ם. רייט.
א פארשלאג צו פארענטפערן ביידע קשיות
Speaker 1: אבער איך מיין אז… איך וואלט ווען געזאגט אזוי, אז דער רמב״ם… זאג מיר אויב ס׳שטימט. דער רמב״ם זאגט אז מ׳דארף נישט אייביג אפשטופן, ס׳איז נאר גענוג אז האלב פון אלע מאל, אדער לאמיר זאגן אביסל מער ווי האלב. לאמיר זאגן אז ס׳קומט אויס 70%.
דער ראב״ד׳ס קריטיק “לא יגעת לתחליתו” — א טיפערע אנאליזע
און די סיבה פארוואס אד״ו, אויף דעם שטייט שוין אין די גמרא נאך גוטע סיבות וועגן יום כיפור און וועגן יום הערבה. פארוואס מ׳האט גענומען די רענדאם דריי טעג אנשטאט די אנדערע רענדאם דריי טעג איז פאר די סיבה.
איך מיין אז דער ראב״ד איז בעצם, ער זאגט לא יגעת לתחליתו, וואס ער מיינט דא צו טשעפענען איז, ער מיינט צו זאגן אז ער טראסט נישט אזוי שטארק דער רמב״ם וואס זאגט אז דער מולד איז נישט דער מולד. ער ווייסט נישט קיין מעשיות מולד אמתי, ער האט קיינמאל נישט געהערט דערפון. זעסט דאך אז די גמרא אז מ׳גייט נאר אד״ו, אלא מאי דער טעם איז בכלל עפעס אנדערש, ער האט נישט גארנישט צו טון מיט די זאך, די גאנצע זאך.
און מ׳קען מיישב זיין ביידע זאגן אז מ׳דארף האלב פון די צייט, אזוי ווי דער רבי זאגט. וועלכע האלב קען מען נישט טרעפן סתם ריזענס, אזוי ווי דער רבי זאגט? דער רבי זאגט, דער רבי זאגט, האבן מיר נישט מחולק מיט דעם אז מ׳דארף טרעפן ריזענס פארוואס פונקט די דריי. איך בין מסכים. אבער מצד שני, און מצד שני, איך דארף נאר זאגן איין זאך.
דער חילוק צווישן דער גמרא׳ס קאנטעקסט און דעם רמב״ם׳ס לוח-סיסטעם
דאס וואס דער רב זאגט כבלנו, דער עולם אלע מפרשים זאגן צו אז אין די גמרא שטייט אז מ׳פלעגט מעבר זיין אלול משום ירקום, משום מסית, ירקום מיינט ראש השנה, יום כפרו, מ׳זאל נישט קענען האבן קיין הירקות, אדער וועגן גיין מת, ס׳זאל זיין דריי גאנצע טעג, צוויי טעג זאל זיין, יא? אדער ווי די גמרא זעט וועגן יומם הרבה אויכעט אפשר. דאס הייסט, שטייט אין די גמרא אז איינער האט געזאגט פאר די קובער הלוח אז ס׳זאל מאכן זיכער אז יומם הרבה זאל נישט אויסקומען שבת.
דער עיקר חידוש: די גמרא רעדט פון א גאנץ אנדער ענין
אבער מ׳דארף וויסן אז די גמרא רעדט נישט פון וואס אונז רעדן. דאס הייסט, ס׳קען זיין א שיינע סברא צו זאגן אז די זעלבע סברא איז פאר די כלל. אבער וואס די גמרא רעדט איז ווען מ׳פלעגט יא מקיים זיין ביי יריה, און זעט מען דאך מיט די נקודה וואס מיר האבן געלערנט אין די פריערדיגע פרקים, אז אמאל אויך אז מען איז מקדש על פי הראיה קען מען מאבד זיין די חודש וועגן געוויסע סיבות. מען קען זיך שוין ארומשפילן אויב ס׳פעלט אויס, און דאס איז די ריזען זיך ארומצושפילן און מאבד זיין די חודש. יא, מען שטופט אפ, מען הערט עס אויף איידל נאר שפעטער, וואטעווער די תירוץ איז, און וועגן די ריזענס.
אבער ס׳שטייט נישט אין די גמרא וועגן די לוח. וואס אונז רעדן איז כללים, וואס איז נישט וואס רעדט נאך אין די גמרא. די רמב״ם איז נישט קיין סתירה אין די גמרא, איך מיין אז די רמב״ם אויך איז מודים.
ווי אזוי דער רמב״ם נוצט די גמרא׳ס סברות
ס׳איז זייער שיין, ס׳קען זיין אז דער רמב״ם האט אזוי ווי… אונז דארף מען דאך עניוועי מאכן אז ס׳זאל שטימען, וועט מען נוצן ווי מער מ׳קען פון די זעלבע זאכן פון די גמרא. מ׳וויל דאך ברידזשן די גמרא. אין די גמרא׳ס צייטן איז נישט געווען די פראבלעם, ווייל די גמרא האט נישט געמאכט קיין מולד בכלל.
יא, אבער איינמאל האבן מיר געזען אז די טעג קען נישט אויסקומען ראש השנה, איז דאך זייער גערעסט. מ׳קען נאך אלץ זאגן דיין זאך, אבער… זיי פארשטייען נאר אז די גמרא רעדט נישט פון וואס דער רמב״ם רעדט. ס׳איז נישט קיין סתירה פון דער רמב״ם אין די גמרא.
דיסקוסיע: דער ראב״ד׳ס טענה און דער רמב״ם׳ס כבלנו
שפרעכער 1: וואס איז א סתירה, דער רמב״ם זאגט כבלנו, דיין רבי האט אים מסביר געווען. טאקע אזוי ווי דו זאגסט, אז אונז זענען ממשיך די גמרא׳ס סברות, אבער ס׳איז נישט… איך האב געזען אנדערע שרייבן נאך כאילו דער ראב״ד זאגט אז ס׳שטייט אין גמרא.
שפרעכער 2: דער ראב״ד זאגט נישט אז ס׳שטייט אין גמרא, ס׳שטייט אין גמרא, ס׳שטייט אין גמרא, אבער די גמרא רעדט נישט וועגן דעם. ביידע האבן געטון עפעס ענליך צו די גמרא, די רבי׳ס פון דער ראב״ד און דער רמב״ם. ביידע האבן גענומען די ווערטער, די ליטערעלע ווערטער פון די גמרא און עס געטשענדזשט, אבער געהאלטן די זעלבע כלל אז דער טער געשעט נישט ראש השנה.
דער רמב״ם אבער גייט בכלל נישט מיט די גמרא.
שפרעכער 1: ניין, אמת, ווייל דער רמב״ם זאגט נישט אז מ׳שטופט עקשועלי אפ ראש השנה, נאר מ׳קאנטראלט דעם לוח אזוי.
שפרעכער 2: באט יא.
שפרעכער 1: ניין. ס׳איז נישט… מיטן אנדערע ווערטער איז מען נישט מעבר אלול.
שפרעכער 2: ניין. זאגט ער, די גמרא רעדט אז אמאל איז אלול דרייסיג טעג וועגן דעם. אבער… דער רמב״ם רעדט נישט פון מעבר זיין אלול, ער רעדט פרענט פון די לוח זאל זאגן וועלכע טאג איז ראש השנה.
איך האב מזל אים נישט מעבר היינט אלול, ווייל די ליטווישע וואלטן זיכער יעדע יאר מעבר געווען אלול. ס׳קען אריינכאפן נאך אפאר טעג אלול, ניין?
שפרעכער 1: שוין. דאס איז די נקודה.
שפרעכער 2: אקעי.
שפרעכער 1: אקעי. עד קום פרק ז׳.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – הלכות קידוש החודש, פרק ז׳
—
הקדמה לפרק: שלושת השלבים של חשבון הלוח
שיטת הרמב״ם
פשט: פרק ז׳ הוא השני משלושה פרקים (ו׳, ז׳, ח׳) הבונים את כל חשבון הלוח. הלוח פועל מתשרי לתשרי, והמטרה היא לדעת מתי חל ראש חודש תשרי (ראש השנה).
חידושים:
1. שלושת השלבים:
– שלב 1 (פרק ו׳) – חישוב המולד האמצעי של חודש תשרי בכל שנה, לפי הכלל של כ״ט י״ב תשצ״ג לכל חודש. המולד עצמו אינו עדיין ראש חודש – מולד וראש חודש הם שני דברים נפרדים.
– שלב 2 (פרק ז׳) – ההלכות/כללים מתי דוחים את ראש חודש תשרי מיום המולד ליום שלאחריו או אף יותר.
– שלב 3 (פרק ח׳) – כיצד לקבוע את ראש חודש של כל חודש בשנה כולה, לפי כללים קבועים.
2. כל החשבון הוא דטרמיניסטי: לפי הרמב״ם כל החשבון – כל שלושת השלבים – הוא מאה אחוז דטרמיניסטי. אין כאן שיקול דעת או מקום לבית דין לעשות אחרת. אם יודעים את הכללים של שלושת הפרקים, יודעים מתי כל ראש חודש מתחילת ההיסטוריה עד שיבוא משיח (כאשר נחזור לקידוש על פי ראיה). הראב״ד אולי חולק, אבל שיטת הרמב״ם היא שהכל כללים קבועים.
3. חילוק בין חשבון הלוח ובזמן הראיה: חשבון המולד האמצעי כמעט אינו קשור למה שעשו בזמן הראיה (לפי הרמב״ם). בזמן הראיה היו צריכים לדעת חשבון אחר – מתי הלבנה יכולה להיראות (שנלמד בהמשך בפרקים אחרים), כדי לדעת אם העד אומר אמת או שקר. חשבון המולד האמצעי הוא חשבון משוער שאינו בנוי על ראיית הלבנה.
4. משמעות “אין קובעין”: כאשר הרמב״ם אומר “אין קובעין ראש חודש תשרי” אינו מתכוון שמישהו עומד וקובע רשמית. הרמב״ם סובר שטכנית בית הדין של כל ישראל עושה את החשבון, אבל “אין קובעין” פירושו למעשה: אם רוצה לעשות לוח, יעשה את חשבון המולד, יוסיף את הכללים, וידע מתי ראש השנה. זהו גילוי מילתא, לא קביעה חיצונית. זה עומד בניגוד לקידוש החודש על פי ראיה, שם היתה דרמה שלמה – מי קובע, הסנהדרין, החכמים בארץ ישראל. בלוח לעולם לא נאמר שרשות מסוימת מוציאה אותו.
5. דחיות וקידוש על פי ראיה: פשוטו כמשמעו, הדחיות (אד״ו ראש, מולד זקן, ג״ט ר״ד) לא היו בזמן שמקדשין על פי ראיה, כי אז הולכים לפי הראיה. הדחיות הן רק הלכה בחשבון הלוח הקבוע. יש דעה שבזמן קידוש על פי ראיה היה לבית דין “כוח” – יכלו לקבל או לא לקבל עדות, ויכלו להיות מחמירים בעדות, מה שאפקטיבית אפשר תוצאות דומות.
6. ראש השנה וראש חודש: במסכת ראש השנה מופיעות הלכות קידוש החודש, מה שמראה שראש השנה הוא למעשה “ראש חודש של כל ראשי החדשים.” אף שניסן הוא “חודש הראשון” (לפי הפסוק “החודש הזה לכם ראש חדשים”), הלוח הולך מתשרי. אין כאן סתירה – ניסן הוא ראשון לחדשים, אבל תשרי הוא תחילת חשבון השנה. ברגע שקובעים מתי ראש חודש תשרי, אפשר לחשב אוטומטית את כל המועדים של השנה, כי אלול תמיד 29 יום בלוח שלנו, ושאר הכללים (פרק ח׳) באים אוטומטית.
—
הלכה א׳ (הלכה ז׳ ברמב״ם) – דחייה #1: לא אד״ו ראש
דברי הרמב״ם
“אין קובעין לעולם ראש חדש תשרי לפי חשבון זה באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת. סימן להם אד״ו. אלא כשיחול מולד תשרי באחד משלשה ימים אלו, קובעין ראש חדש ביום שלאחריו. כיצד? הרי שהיה המולד באחד בשבת, קובעין ראש חדש תשרי בשני. ואם יהיה המולד ברביעי, קובעין ראש חדש בחמישי. ואם יהיה המולד בששי, קובעין ראש חדש בשביעי.”
פשט
כאשר המולד של תשרי חל ביום ראשון (א׳), רביעי (ד׳), או שישי (ו׳), דוחים את ראש חודש תשרי ליום שלאחריו. הסימן הוא “לא אד״ו ראש”.
חידושים והערות
1. מקור הסימן “עדוא הראש”: הסימן אינו מהגמרא כ״לא אד״ו ראש”, אלא מפסוק בספר עזרא (ח:י״ז): “ואצוה אותם על עדוא הראש” – עזרא ציווה על מישהו ששמו עדו (ע-ד-ו), שהיה ראש קבוצת יהודים בעליית עזרא. הרמז: “עדוא” אינו “הראש” – כלומר ראש השנה אינו חל בע-ד-ו. לכן צריך לומר “לא עדוא ראש” (עם ע׳), לא “לא אד״ו ראש”.
2. הערה על דקדוק: כאשר רואים את המילה “אדו” ללא ניקוד, חושבים שהוו היא מלופם (שורוק/חולם), אבל יכול להיות שזו וו שקוראים כוו (כמו “עדוא”).
3. הכלל הוא רק על ראש חודש תשרי: כלל לא אד״ו הוא ספציפי לחודש תשרי. הטעמים נוגעים לראש השנה, יום כיפור, הושענא רבה וכדומה. אבל – מכיוון שכל הלוח מתחיל מתשרי, אפשר לומר טכנית שחדשים אחרים (כמו כסלו) יש להם גם כללים התואמים את החשבון – אבל זה יוצא כתוצאה ממה שכבר נקבע תשרי, לא ככללים נפרדים. גם לא בד״ו פסח – פסח אינו יוצא בימים מסוימים, מה שיוצא אוטומטית מלא אד״ו ראש.
—
הלכה ז׳ (המשך) – דחייה #2: מולד זקן (מולד שחל בחצות או אחר חצות)
דברי הרמב״ם
“וכן אם יהיה המולד בחצי יום או למעלה מחצי יום… קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.”
פשט
אם המולד של תשרי מתרחש בחצות היום (שעה י״ח מתחילת הלילה) או אחר כך, דוחים את ראש חודש ליום שלאחריו. זו סיבה שנייה (נוסף על אד״ו ראש) מדוע דוחים את ראש חודש תשרי. בדרך כלל לא היה חילוק מתי ביום המולד – אותו יום הוא ראש חודש. אבל לתשרי, אם המולד בחצות או אחר כך, דוחים.
חידושים
1. “חצות” = שעה י״ח: הרמב״ם מסביר ש״חצות” פירושו שעה י״ח מתחילת היום (שמתחיל בשקיעה). זו חצות היום – שש שעות ביום, אבל שמונה עשרה שעות מהלילה שלפניו.
2. אפילו חלק אחד: אפילו חלק אחד (מ-1080 חלקים בשעה) לפני חצות – קובעים ראש חודש באותו יום (אם אינו אד״ו).
—
הלכה ז׳ (המשך) – צירוף שתי דחיות: דחייה ביומיים
דברי הרמב״ם
“אם יהיה היום שלאחריו מימי אד״ו, הרי זה נדחה לשלאחר שלאחריו, ויהיה ראש חודש קבוע בשלישי ליום המולד.”
פשט
כאשר המולד הוא אחר חצות, והיום שלאחריו הוא אד״ו, דוחים ביומיים.
חידושים
1. דוגמאות הרמב״ם:
– מולד בשבת בחצות (סימן ז׳ י״ח) – לא יכול להיות יום ראשון (א׳), לכן קובעין ביום שני.
– מולד ביום שלישי בחצות או אחר כך – לא יכול להיות רביעי (ד׳), לכן קובעין בחמישי.
2. קושיה על הוספת יומיים: אם דוחים ביומיים, האם זה מוסיף יומיים לשנה הקודמת? התירוץ: למעשה לא מוסיף, כי כל הלוח כבר מסודר – כל החדשים נקבעו כך שזה מתאים. אלול נשאר 29 יום. כל שנה מחשבים את הלוח מחדש – מחשבים ממולד בהר״ד (או מוסיפים מהשנה שעברה), הכל בנוי על חשבון כ״ט י״ב תשצ״ג לכל חודש מששת ימי בראשית. לכן לעולם לא יכול לקרות שראש השנה “בשנה הבאה יהיה שלושה ימים מאוחר יותר” – כל שנה היא חישוב חדש.
—
הלכה ח׳ – דחייה #3: גטר״ד (מולד תשרי בשנה פשוטה)
דברי הרמב״ם
“מולד תשרי שיצא בחשבון… בליל שלישי בתשע שעות… וארבעים חלקים משעה עשירית (סימן גטר״ד)… או יותר, אם היתה שנה פשוטה…”
פשט
אם המולד של תשרי יוצא ליל שלישי, תשע שעות ו-204 חלקים (גטר״ד = ג׳ ט׳ ר״ד), או יותר, והיא שנה פשוטה – דוחים את ראש חודש.
חידושים
1. הרמב״ם אינו נותן את הטעם מדוע – אפשר ללמוד כפי שכתוב.
2. מה פירוש “שנה פשוטה” כאן: יש דיון מה “שנה פשוטה” פירושה – השנה שנכנסים אליה (מתשרי עד תשרי), לא השנה הקודמת. המסקנא היא ששנה פשוטה פירושה שהשנה הבאה (מתשרי זה) תהיה שנה פשוטה (לא מעוברת). זה עומד בניגוד לדחייה הבאה שמדברת על “מוצאי שנה מעוברת.” כל השנים נספרות מתשרי עד תשרי לענין זה.
3. קושיה על הצורך בדחיות: אם אפשר מהשנה הקודמת לחשב מתי יהיה ראש השנה בשנה הבאה (לפי הכללים של פרק ח׳), למה צריך לדעת את הדחיות בנפרד? התירוץ: אולי הכוונה שאותם כללים של פרק ח׳ נקבעו לפי זה – לוקחים את הדחיות בחשבון.
—
הלכה ח׳ (המשך) – דחייה #4: בט״ו תקפ״ט (מוצאי שנה מעוברת)
דברי הרמב״ם
“אם יצא מולד תשרי ביום שני בשלש שעות ביום וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים, והשנה פשוטה שלאחר מעוברת – אין קובעין ראש חודש בשני אלא בשלישי.”
פשט
כאשר המולד תשרי יוצא יום שני, 15 שעות (שלש שעות ביום = 15 שעות מתחילת הלילה), 589 חלקים, והיא שנה פשוטה הבאה אחר שנה מעוברת – דוחים את ראש השנה מיום שני ליום שלישי. הסימן הוא ב׳ ט״ו תקפ״ט.
חידושים
1. “שלש שעות ביום” = 15 שעות מתחילת הלילה (כמו קודם בחישובים). הסימן ב׳ ט״ו תקפ״ט מייצג: ב׳ = יום שני, ט״ו = 15 שעות, תקפ״ט = 589 חלקים.
2. “מוצאי מעוברת” פירושו שניסן הקודם היה מעובר – כלומר השנה שיוצאים ממנה היתה שנה מעוברת.
כלל החלק האחד (נוגע לדחיות #3 ו-#4)
דברי הרמב״ם: “אפילו פחות חלק אחד – כגון שהיה סימנו גטר״ג אבל פחות מזה קובעין אותו בשלישי. וכן אם היה מולד מוצאי מעוברת פחות חלק כגון בט״ו תקפ״ח – קובעין אותו בשני.”
פשט: הדחיות הן רק כאשר זה בדיוק השיעור או יותר. חסר אפילו חלק אחד – אין מיישמים את הדחייה.
—
סיכום כל הדחיות – כיצד לקבוע את ראש חודש תשרי
דברי הרמב״ם
“כל מי שירצה לידע דרך קביעת ראש חודש תשרי… יחשב וידע המולד באיזה יום ובכמה שעות ובכמה חלקים… ויום המולד הוא יום הקביעה לעולם, אלא אם כן היה באחד מארבע דחיות אלו… אין קובעין ביום המולד אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו.”
פשט
מחשבים את המולד (פרק ו׳), ויום המולד הוא יום הקביעה – אלא אם כן חלה אחת מארבע הדחיות: (1) אד״ו ראש, (2) מולד זקן (חצות או אחר חצות), (3) גטר״ד בשנה פשוטה, (4) בט״ו תקפ״ט במוצאי מעוברת. במקרה כזה דוחים יום או יומיים.
—
הלכה ז׳ (סוף) – טעם לא אד״ו ראש וכל הדחיות
דברי הרמב״ם
“ולמה אין קובעין בחשבון זה ביום אד״ו? לפי שחשבון זה הוא לקיבוץ הירח עם השמש בהילוכם האמצעי לא במקומם האמיתי… לפיכך עשו יום קבוע ויום דחיה כדי לפקוע ביום הקיבוץ האמיתי.”
“ועיקר שאר ארבע דחיות אלו הוא זה העיקר שאמרנו שחשבון הזה מהלך האמצעי.”
פשט
הרמב״ם מסביר שהחשבון שלנו בנוי על מהלך אמצעי (average motion) של שמש ולבנה, לא על מקומם האמיתי. לכן קבעו דחיות – ששלושה ימים בשבוע קובעים, וארבעה ימים דוחים – כדי שהממוצע יהיה קרוב יותר לאמת. כל ארבע הדחיות נובעות מאותו יסוד – שהחשבון הוא רק ממוצע.
חידושים והסברות
1. “קיבוץ” = conjunction: המולד (קיבוץ הירח עם השמש) הוא כאשר שמש ולבנה עומדים באותו מקום. החשבון שלנו מחשב זאת לפי מהלך אמצעי, אבל הקיבוץ האמיתי שונה.
2. מדוע המולד האמיתי בדרך כלל מאוחר יותר: בתשרי, בדרך כלל החשבון האמיתי מאוחר יותר מהחשבון הממוצע. אבל אי אפשר לדחות בחצי יום (כי “ימים תמימים” – סופרים רק ימים שלמים). לכן עשו שכל יום שני דוחים – 3 ימים קובעין (ב, ג, ה), 4 ימים דוחין (א, ד, ו, ש) – כך שבממוצע זה קרוב יותר לאמת.
3. ראיית הרמב״ם: “שהרי המולד יהיה בליל שלישי ויתחה לחמישי” – פעמים רבות המולד הממוצע יוצא ליל שלישי (ליל שלישי), אבל כשמסתכלים על הלבנה, רואים אותה רק ליל חמישי, ולפעמים אפילו לא עד ליל שישי. זה מוכיח שהמולד הממוצע שלושה ימים לפני המולד האמיתי. “שלא נתקבצו השמש והירח קיבוץ אמתי אלא בחמישי” – הקיבוץ האמיתי (conjunction) היה רק ביום חמישי. הדחיות (כמו מולד זקן – שעה רביעית ביום דוחה ביומיים) מקרבות את ראש חודש לקיבוץ האמיתי. בלי הדחיות הפער בין מולד הממוצע למולד האמיתי היה נשאר גדול.
4. סיבות מעשיות מדוע זה משנה: אם ראש חודש מוקדם מדי, עדיין רואים את הלבנה הישנה בראש חודש, וזו “בושה.” אם מאוחר מדי, יכול להיות יומיים-שלושה מראש חודש עד שרואים בכלל את הלבנה החדשה – גם זו בושה. המטרה היא שהחשבון לא יהיה רחוק מדי מהמציאות.
5. החילוק בין מולד אמיתי למולד אמצעי – רק בין חדשים, לא שנים (לפי מפרשים): החשבון הממוצע מדויק אחרי שנה שלמה – שנת הלבנה (354 יום וכו׳) מדויקת לחלוטין. החילוק בין מולד אמיתי למולד אמצעי הוא רק חילוק בין חדשים, לא בין שנים. כי הלבנה לא נעה כל חודש בדיוק אותו דבר – בניסן קצת יותר, בחדשים אחרים פחות. אבל אחרי שנים עשר חדשים ביחד זה יוצא בדיוק. הבעיה היא רק שראש השנה, שהוא באמצע השנים, יכול לצאת כאשר המולד החודשי האמיתי שונה מהממוצע.
6. מה הכוונה כשמכריזים את המולד בבית הכנסת: המולד שמכריזים בבית הכנסת הוא רק אמצעי – זה לא המולד האמיתי, אלא מולד-חישוב. הלבנה בכלל לא חייבת לעקוב אחר המולד שמכריזים. מכריזים אותו כדי לדעת מתי ראש חודש, לא כדי לחפש את הלבנה. מעניין: ראש השנה הוא הפעם היחידה שלא מכריזים מולד (אין ברכת החודש), אבל זה דווקא החודש היחיד שהמולד באמת נוגע (לדחיות). כל החדשים האחרים – ראש חודש נקבע אוטומטית אחרי ראש השנה.
7. מדוע הרמב״ם מסביר רק את הטעם של לא אד״ו ראש (ולא למולד זקן, גטר״ד, או בט״ו תקפ״ט): מספר סיבות מוצעות:
– (א) מטרת הרמב״ם בפרק זה היא מעשית – כיצד לעשות לוח, לא ללמוד טעמי המצוות של הלוח. הוא סובר שזה “מספיק ועוד” לדעת איך לחשב.
– (ב) בלא אד״ו זה נראה שרירותי (למה ראש השנה לא יכול להיות ביום ראשון?), לכן הרמב״ם מרגיש צורך להסביר. בדחיות האחרות, כשרואים חישוב מדויק, מבינים שחייב להיות סיבה.
– (ג) לרמב״ם יש ענין ללמד שהחשבון הממוצע אינו החשבון האמיתי – וזה חשוב להמשך כשילמד קיבוץ אמיתי.
8. כל הדחיות נובעות מיסוד אחד: הרמב״ם מצמצם את כל ארבע הדחיות לסיבה אחת – שהחשבון הוא רק ממוצע. זהו חידוש, כי הוא מצמצם את כל הדחיות ליסוד אחד.
—
השגת הראב״ד על הלכה ז׳
הקדמת הראב״ד
“אמר אברהם, מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה… ואני איני מאנשי חכמת התכונה כי גם רבותי לא הגיעו אליה… אך לא נכנסתי בדבריו לעיין בדבר.”
חידושים
1. מדוע לראב״ד כמעט אין השגות על תשעה עשר פרקים של הלכות קידוש החודש? שיטת הראב״ד היא: הוא לומד את
הגמרא ושואל על הרמב״ם. כאן הוא לא ידע את הגמרא של נושא זה (אסטרונומיה/חשבון), לכן לא יכול היה לעשות השגות.
קושיית הראב״ד הראשונה
“ומה חטא אד״ו שלא יהיה המולד בו לעולם באמתי, לעולם ידחה? ומה זכה בגה״ז שיהיה בו ולא ידחה?”
פשט: אם הרמב״ם אומר שצריך לדחות כי המולד האמיתי מאוחר יותר, למה רק באד״ו? מה חטא אד״ו שהמולד לעולם לא יהיה בו? ומה זכה בג״ה”ז שלעולם לא ידחה? לפי סברת הרמב״ם היה צריך לעולם לא לקבוע ביום המולד – היה צריך תמיד לדחות.
חידוש (הצעה לתרץ): הרמב״ם לא אומר שצריך תמיד לדחות. מספיק שבאחוז גדול מהמקרים (למשל 70%) הדחיות מקרבות את ראש חודש למולד האמיתי. לא שאד״ו לעולם לא נכון, אלא שברוב המקרים הדחייה מביאה תוצאה טובה יותר.
קושיית הראב״ד השנייה
פשט: הראב״ד מביא שיש לנו קבלה (גמרא) שלדחיות יש סיבה אחרת: לא אד״ו ראש – משום יום ערבה (שהושענא רבה לא יצא בשבת, כדי שיוכלו לעשות הושענות), ומשום יום הכיפורים שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת (יום כיפור ערב שבת – אי אפשר לבשל לשבת; מוצאי שבת – אי אפשר להכין לתענית). אלו הסיבות האמיתיות ללא אד״ו ראש, לא סברת הרמב״ם על המולד האמיתי.
כיצד ליישב את הרמב״ם עם הגמרא
חידוש – חילוק מכריע: הגמרא מדברת על תקופה שמקדשים את החודש על פי הראיה. באותם זמנים לפעמים עיברו את אלול – כלומר דחו אקטיבית את ראש השנה על ידי הארכת אלול – מסיבות מעשיות (משום ירקום, משום מסית, משום יום הערבה). זה מתאים למה שלמדנו בפרקים קודמים, שאפילו בזמן קידוש על פי הראיה לפעמים “עיברו” את החודש מסיבות מסוימות.
אבל הרמב״ם מדבר על משהו אחר: הרמב״ם לא מדבר על עיבור אלול. הוא מדבר על כללים בלוח – איך הלוח קובע באיזה יום יוצא ראש השנה. בזמני הגמרא לא היתה הבעיה הזו, כי לא עשו מולד בכלל – השתמשו בראיה. שיטת הרמב״ם היא שלא “דוחים” בפועל את ראש השנה, אלא קובעים את הלוח כך שראש השנה לעולם לא יצא באד״ו.
לכן הרמב״ם אינו סותר את הגמרא: שניהם – הרמב״ם ורבותיו של הראב״ד – לקחו את המילים המילוליות של הגמרא והתאימו אותן למערכת הלוח, אבל שמרו על אותו כלל שראש השנה לא יוצא באד״ו. הרמב״ם אבל בכלל לא הולך עם מנגנון הגמרא (עיבור אלול), אלא עם מנגנון שונה לגמרי (כללי לוח). “לא כתוב בגמרא לא סותר את הגמרא” – הרמב״ם לא סותר את הגמרא, הוא רק נותן הסבר נוסף.
ביקורת על מפרשים אחרים: כמה מפרשים כותבים כאילו הראב״ד אומר ש״כתוב בגמרא” (שהדחיות כתובות בגמרא). אבל הראב״ד לא אומר שכתוב בגמרא – הוא יודע שהגמרא מדברת על הקשר אחר. טענתו היא רק שהסבר הרמב״ם (עם המולד האמיתי) אינו נכון.
כיצד ליישב את שתי השיטות: שניהם – הרמב״ם ורבותיו של הראב״ד – מסכימים שצריך לא לכלול מחצית הזמן (כלומר שלושה מששה ימים) לראש השנה. המחלוקת היא רק בזה: למה דווקא שלושת הימים אד״ו? הרמב״ם נותן סיבה שיטתית (מבוססת על המולד), בעוד מסורת הראב״ד מחפשת סיבות אחרות.
[סטייה: מעיר ש״יש לי מזל שלא מעברים היום את אלול, כי הליטאים בוודאי היו מעברים כל שנה את אלול” – בדיחה על המנהג הליטאי ללמוד יותר.]
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש פרק ז׳ – כללי דחיות ראש השנה
הקדמה: מבנה החשבון והמעבר מניסן לתשרי
דובר 1:
בוקר טוב. אנחנו לומדים את הרמב״ם, הלכות קידוש החודש, פרק ז׳. כן, יפה מאוד. אנחנו נמצאים עכשיו בימים שלפני ראש השנה, אז הפרק הזה הולך לומר מתי צריך לחשב, ספציפית לקבוע את חודש תשרי, לקבוע מתי יהיה ראש השנה.
הרי הפרקים הקודמים דיברו בעיקר על קביעת ניסן. ניסן היה מעובר, ניסן לא היה האחרון, אבל אחד לפני זה היה כשמעברים, כשעושים שנה מעוברת, עכשיו החזיקו עם “החודש הזה לכם”. אבל עכשיו, ברוך השם, אנחנו מדברים כבר על ראש השנה.
בפרק הקודם אמרנו את הסדר, ר׳ יצחק הסביר כל כך יפה את הסדר איך אפשר לחשב את המולדות של כל השנים. הפרק הזה נלמד מתי קובעים ראש השנה, כן? נכון.
שלושת השלבים של חשבון הלוח
מה שאנחנו הולכים לעשות, רבותי, אנחנו לומדים עכשיו, אנחנו נמצאים באמצע לימוד שלושה פרקים, פרק ה׳, ו׳, ז׳, ח׳, ללמוד הלכות איך לעשות לוח. מי שרוצה לדעת איזה יום בשבוע, בעצם, כי יותר מזה לא באמת יש ספק, איזה יום בשבוע יהיה ראש השנה או ראש חודש של איזו שנה? צריך לחשב את החשבונות שכתובים בפרק ו׳, ז׳, ח׳, היום שאין לנו ראייה.
כשהיה בית דין, היו צריכים לראות את הלבנה גם כן, ולא לחשב את החשבון, כי החשבון כמעט לא היה לו כלום לפי הרמב״ם, אין לו שום קשר למה שעשו בזמן הראייה, שבזמן הראייה היו צריכים לדעת חשבון אחר שנלמד אותו מאוחר יותר, כי זה מתי הלבנה יכולה להיראות, כי אז צריך לדעת אם העדים אומרים שקר וכדומה. אבל החשבון שאנחנו לומדים עכשיו הוא בכלל חשבון שהוא חשבון משוער, שבכלל לא בנוי על מה שרואים את הלבנה.
אבל היום יש כאילו הלכה למשה מסיני, או פירוש הרמב״ם, שראש החודש הולך לפי החשבון הזה. עכשיו, החשבון הוא חשבון קצת ארוך, לוקח שלושה פרקים להסביר. יש שלושה, כאילו כללים, חלקים של החשבון.
שלב 1: חשבון המולד (פרק ו׳)
החלק הראשון כבר למדנו. יש חשבון שנקרא מולד המצוע, שלמדנו בפרק הקודם, איך לחשב אותו. הוא אומר לנו, מתי יהיה המולד בכל חודש?
הרמב״ם אומר, מתחילים מחודש תשרי. הלוח באופן כללי נקבע עם השנה שמתחילה מתשרי עד תשרי עד תשרי. אתה אומר ניסן זה לא איך עושים את הלוח, הלוח שלנו עובד עם תשרי לתשרי.
ולכן, מה שלמדנו, כל החשבונות שאמרנו מתי יהיה המולד, מגיע לחודש תשרי. אחר כך, מתשרי מחשבים פשוט, מתשרי אתה יכול לחשב י״ב חדשים כ״ט י״ב תשצ״ג מתשרי והלאה על כל חודש, לדעת מתי המולד בכל חודש.
זה רק שלב 1 של הלוח. למה? כי המולד וראש חודש הם שני דברים שונים. אם אתה רוצה לדעת מתי יהיה ראש חודש, לא מספיק לדעת מתי המולד, על כל פנים לדעת מתי המולד. לכן קוראים בבית הכנסת לפני זה מתי המולד. אבל באמת, אחר כך צריך לקרוא בבית הכנסת את שני הפרקים הבאים, שזה יכול להגיד לנו מתי באמת ראש חודש.
שלב 2 ו-3: הלכות קביעת ראש חודש
זאת אומרת, אם זה היה נשמע טבעי כשהיינו יודעים רק מהמולד, היינו אומרים שזה בבוקר הבא של המולד או היום הבא של המולד. אבל יש עוד הלכות מתי אנחנו קובעים ראש חודש שיהיה סדר יפה של ראשי חדשים.
דובר 2:
אני לא יודע מה זה אומר טבעי. כל החשבון, מתחילה ועד סוף, הוא החשבון שלפיו או משה רבינו או החכמים שעשו את הלוח קבעו שכך יעשו ראש חודש. אין שום דבר טבעי. טבעי לא עושים לפי המולד, טבעי עושים לפי הראייה. והמולד, בטח לא מולד המצוע, אין לו שום קשר לראייה.
דיון: החשבון הוא הלכה, לא טבע
דובר 1:
אז, בסך הכל החשבון, כדי שהחשבון יסתדר, דברים שונים. אם נכנס לטעמים, הטעמים האמיתיים לא כל כך חשובים, כי המטרה של הפרקים היא לדעת מה הלוח. זה הלכות לעשות לוח, או לדעת מתי ראש חודש.
הלכות קידוש החודש זה כאילו מצווה, כמו כל מצווה לקדש חדשים, לדעת מתי ראש חודש. יש שתי דרכים לעשות את המצווה. אחת היא דרך ראיית הלבנה, והחשבון הוא החשבון. זה מה שמשה רבינו לימד, או הלל הזקן לימד, מה שזה לא יהיה, שכך עושים ראש חודש.
החשבון אבל יש לו שלושה שלבים. אתה יכול להיות עם שני שלבים או שלושה שלבים של החשבון. הרמב״ם עושה את זה מאוד ברור. השלב הראשון הוא, מחשבים את מולד המצוע, ומחשבים מתי יהיה המולד. זה אבל עדיין לא אומר כלום. זה לא כלום. עכשיו זה חשבונות טהורים, שם אין להם דעות. ואחר כך, כשעושים ראש חודש יש כבר הלכות, לא רק חשבונות, יש הלכות.
דובר 2:
לא, אני לא מסכים. זה גם הלכות, זה גם חשבונות טהורים. אין שום דבר שצריך לחשוב. יש סיבות למה עושים את החשבון כך. יש גם סיבות למה עושים את החשבון. מתי לקרוא למולד המצוע י״ב תשצ״ג. יש חשבון, אבל זה יוצא כך. אותו דבר כאן יש חשבון שאומר מה צריך לעשות.
לפי מה שהרמב״ם אומר, הכל חשבונות טהורים, אולי הראב״ד חולק, אבל לפי מה שהרמב״ם אומר, לא שאחר כך מוסיפים שיקול דעת, זה מה שאני רוצה להוציא. כל הדבר הוא חשבון, זה מאה אחוז, זאת אומרת, דטרמיניסטי, אין שום צד שפעם אחת יעשו אחרת.
זאת אומרת, אפשר שמישהו יאמר שהחשבון שונה. היה, כבר עשו פעם ביהדות מחלוקת, ואיך ההלכות של החשבון הן. מהחשבונות הם חשבונות. אם אתה יודע את שלושת הפרקים, אתה יודע מתי יהיה ראש חודש, כל ראש חודש בהיסטוריה עד שמשיח יבוא ויחזור לעשות על פי ראייה. זה כללים, הכל כללים בהלכות החשבון. אז זה אני מסביר.
סיכום: שלושת השלבים של חשבון הלוח
דובר 1:
הפרק הראשון למדנו, שלב 1, לחשבון יש כמה שלבים. שלב 1, צריך לדעת את מולד המצוע, יודעים את זה. יודעים מתי המולד של ראש השנה של השנה הזאת, לפי מה שהרמב״ם חישב את כל החשבונות שמגיעים לדעת מתי המולד של ראש השנה.
עכשיו, אבל לא צריך לעשות, אתה כן כאן, לא מה שהתכוונו. בברירת מחדל, כשאין אחד מהיוצאים מן הכלל שנלמד עכשיו, עושים את אותו יום ראש השנה? לא היום הבא אחרי זה, אותו יום. אותו יום, אותו יום, לא שום יום הבא, אותו יום. שוב. הרגיל, נראה את עיקר המנהג, אני אגיד.
כשאתה יודע מתי המולד, אין אחד מהכללים האלה עושים את אותו יום ראש השנה. אחר כך צריך להוסיף עוד חבורה של הלכות שנלמד בפרק הזה, שלא עושים ראש השנה באותו יום שהמולד, אלא ביום הבא או עוד יומיים, נראה בדיוק. ואחרי כל הדבר הזה צריך לדעת, אתה כבר יודע מתי ראש חודש של כל שנה.
אחרי השלב השלישי, שתלמד פרק ח׳, תדע מתי לעשות ראש חודש של כל חודש של אותה שנה שלמה. לפי הלכות, כללים, גם כללים קבועים, לא משתנים לעולם מהפרק הבא, ועכשיו יש לך לוח שלם. זאת אומרת, שלושת הפרקים מספיקים כדי לדעת לעשות את הלוח. זה מאוד פשוט, לא לוקח שום זמן, וזה מה שלומדים. אז, בואו נלמד את זה. טוב. הלכה א׳ מפרק ז׳. כן, יכול להיות.
הלכה א׳: לא אד״ו ראש
דובר 1:
אומר הרמב״ם, “אין קובעין לעולם ראש חודש תשרי לפי חשבון זה”, לפי החשבון הקודם של הפרק הקודם, כשקורה המולד, אותו יום צריך להיות הראש של החודש החדש. אבל, הוא אומר, כשזה ראש חודש תשרי, לא קובעים לפי החשבון הזה בימים הבאים. לא קובעים “באחד בשבת”, יום ראשון, “ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת”. סימן להם, מה הסימן? אד״ו. ועל זה יש את הסימן “לא אד״ו ראש”. אנשים יודעים את המילה הזאת, שהימים של יום ראשון, היום הרביעי – יום רביעי, ויום שישי, לא הימים של ראש חודש תשרי.
אלא אם “אלא כשיחול מולד תשרי באחד משלשה ימים אלו”, אם מולד תשרי יחול כן באד״ו, באחד מהימים האלה, דוחים את ראש החודש, “קובעין ראש חודש ביום שלאחריו”. אומרים שהיום הבא הוא ראש חודש, לא אותו יום.
אומר, “כיצד? הרי שהיה המולד באחד בשבת, קובעין ראש חודש תשרי בשני. ואם יהיה המולד ברביעי, קובעין ראש חודש בחמישי. ואם יהיה המולד בששי, קובעין ראש חודש בשביעי”. דוחים אותו תמיד ביום אחד.
דיון: המקור של הסימן “עדוא הראש”
יפה מאוד. אני צריך לומר מה שראיתי, כולם מביאים כאן, אני לא יודע מאיפה בא ה… אני חושב שהלשון “לא אד״ו ראש” לא כתוב בגמרא, נכון? אני זוכר, הוא אומר שהסימן בא מפסוק. אנחנו חבורה של עמי הארץ שלא יודעים שום פסוקים בעזרא, חושבים שצריך לומר “לא אד״ו ראש”.
אבל בספר עזרא כתוב, פרק ח׳ פסוק י״ז, כתוב “ואצוה אותם על עדוא הראש”. זה כשכתוב שם את רשימת ראשי הגולה שעזרא העלה לארץ ישראל. אחד מהם, הראש של איזו קבוצת יהודים, נקרא עדוא – א׳ ד׳ ו׳ בתחילה, ועזרא קרא לו ונתן לו שם איזו עבודה.
אז, יוצא רמז, אם כתוב “עדוא הראש”, יוצא שראש השנה לא עדוא הראש. איזשהו דבר הוא חטא, העדוא הזה, שהוא לא הראש. אז זה הסימן. אז יוצא שצריך לומר “לא עדוא ראש”, לא “לא אד״ו ראש”.
מה שזה פלא, שאני לא יודע, אולי המדקדקים יודעים, כשאנשים רואים מילה בלי נקודות, ואתה אמור לעשות, ואתה קורא אותה, נאמר שהוא״ו היא מלופם, אולי הרבה עולם. זה יכול להיות בדיוק כך. אוקיי, בדרך כלל וא״ו היא שורוק, אבל… או בדרך כלל הרבה פעמים. או אני מסביר את הסימן, זה דבר יפה. בכל מקרה, זה הכלל.
הערה: הכלל הוא ספציפי לחודש תשרי
ואני צריך רק לומר, הסימן הוא רק על ראש חודש תשרי, נכון? יש מי שאומרים, ראיתי, נראה מאוחר יותר כשמדברים על הטעמים, לכאורה הטעמים שיש על זה נוגעים בעיקר לחודש תשרי, בגלל ראש השנה והושענא רבה, יום כיפור וכדומה. אבל מצד שני… תגיד את זה, נכון? מה? תגיד את זה.
לא, לא, אני רוצה לדבר על זה מאוחר יותר. אני רק רוצה לומר, כי אנחנו ממשיכים. מצד שני, אני לא מבין למה אנשים אומרים את זה. זאת אומרת, בנוגע למאוחר יותר יהיו הטעמים, נבין מה אומרים יותר טוב. אבל… באמת, כל הלוח מחושב מחודש תשרי. זאת אומרת, טכנית, נניח יש טעמים אחרים למה זה לא צריך להיות, כי אתה יכול לעשות את הכללים בחודש כסלו, או כללים אחרים שיוצא שיסתדר החשבון שאנחנו צריכים, אבל הלוח מתחילים אותו מתשרי, כך הולך הלוח שלנו.
אז אז עושים שיסתדר לפי הסיבות שהרמב״ם הולך לומר למה צריך. אז צריך כבר להגיע לטעם שזה נוגע לראש השנה דווקא, זה לא… אני מתכוון לומר לפני זה רק ראש השנה, זה החודש הראשון. התחלנו ואמרנו.
הקדמה: ראש השנה וראש חודש
דובר 1: אבל זה לא ראש השנה הוא דין לוח. מצד שני אתה צודק, אבל ראש השנה עצמו הוא דין בראש חודש, כן, בכתר ליום חגני. במסכת ראש השנה כתוב הלכות קידוש החודש. נראה גם, זה מאוד מעניין.
אף על פי שאנשים אוהבים לומר שיש כמה ראש השנה, העיקר צריך לחשוב ניסן חודש הראשון. הלוח לא מחזיק כך, הוא הולך מתשרי, וגם מסכת ראש השנה לא מחזיקה כך. כי אין שום בעיה עם הפסוק “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה”. אז יכול להיות שראש השנה הוא כאילו ראש חודש של כל החדשים. זה ראש חודש של כל ראשי החדשים.
על כל פנים, שם מתחילה השנה. לא, כי מראש חודש אפשר לחשב את כל המולדות של השנה. לא, מאיזה חודש תשרי, תדע משם. זה אוטומטי. אחרי מה שעושים… זאת אומרת, היינו יכולים להניח על איזה חודש כלל. אבל פעם אחת שהנחנו את הכלל של ראש חודש תשרי, נשארים שאר הכללים אוטומטית אם עוקבים אחרי הכללים שיהיו בפרק הבא.
אז זה הכלל הראשון, אם זה אד״ו, דוחים את ראש חודש תשרי ביום אחד.
משמעות של “אין קובעין” – גילוי מילתא
אני צריך רק להכניס שבגמרא נראה שיש סיבות למה אנחנו לא רוצים שראש השנה יהיה בימים האלה, בגלל יום כיפור ובגלל הושענא רבה, אבל הרמב״ם רוצה לתת חשבונות. הרמב״ם הולך לומר מאוחר יותר את הטעם.
אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד חשוב כאן, ש… מה רציתי לומר? שכחתי. אה, אני אגיד ברור, כי זה כבר מקדים את מה שנראה אז.
כשאומרים כאן “אין קובעין”, הוא לא מתכוון לומר שעומד מישהו וקובע. זאת אומרת, הרמב״ם סובר שטכנית, למדנית, בית הדין של בית ישראל עושה את החשבון ולפי זה הם קובעים. אבל “אין קובעין” פירושו בסך הכל, אם אתה רוצה לעשות לוח, תעשה את החשבון של המולד, תוסיף את הכללים לדעת מתי ראש השנה. אבל זה לא פשט שיש איזה דבר שצריך לקבוע חוץ מזה. זה לא איזה דבר שהוא חיצוני מסתם לדעת מתי יהיה ראש השנה.
ולא בגלל זה, צריך גם לדעת, לא בגלל זה יוצא תמיד שמוסיפים עוד יום בחודש אלול. החשבון מסתדר כבר שלפי הכללים… לאלול יש תמיד 29 ימים בלוח שלנו. למה? לפי הכללים שנלמד בפרק ח׳. זה בסך הכל לדעת איזה יום יהיה ראש השנה.
דובר 2: אתה אומר, “אה, אתה יכול לדעת מהשנה הקודמת ולחשב את זה?”
דובר 1: אני לא יודע. אתה מבין מה אני שואל? התירוץ הוא, אני לא יודע. אבל זה דין בראש השנה, במיוחד עם הסוגיה של הגמרא. הסיבות הן לתשרי, הסיבות נוגעות לימים טובים של תשרי. אולי זו הסיבה. אני שואל שאלה, אולי זו באמת קושיה מאוד.
אנחנו הולכים ללמוד בפרק הבא שיש כללים… כן, לפי הכללים, מראש השנה של השנה הקודמת אפשר כבר לדעת מתי ראש השנה של השנה הבאה יהיה. אז לא צריך לדעת לכאורה לעולם את הכללים שכתובים בפרק. אבל אולי זה אומר שזה התחשב לפי זה. נכון, לקחת את הדבר בחשבון.
אבל זה מעניין, אתה אומר “אין קובעין” זה לא ציווי על אדם מסוים. למשל, כשהיו מקדשים על פי ראייה, היתה כל דרמה מי זה, הסנהדרין, החכמים בארץ ישראל. הלוח, לא כתוב לעולם, ר׳ חיים קנייבסקי לא מוציא לוח. זה תמיד מישהו יחיד שהוא מאוד חזק בחשבונות.
דובר 2: נכון, זה רק גילוי מילתא, כמו שהרמב״ם.
דובר 1: כולם מודים שזה רק גילוי מילתא, איך הלוח צריך להיות. צריך לדעת את היסודות. אני לא מומחה מוכרז להעתיק לוח טוב, אבל כשהוא רוצה לעשות לוח ולחשב דברים, כן. אבל זה לא דבר.
דחיות וקידוש על פי ראיה
יש מחלוקת. פשוט, הדחיות לא היו בזמן שהיו מקדשים על פי ראייה, כי אז צריך ללכת עם הראייה. זה רק הלכה בחשבון. יש מי שאומרים שכשהיו מקדשים על פי ראייה היה לבית הדין כוח, שהם יכלו כן או לא לקבל עדות. הם יכלו לבחור להיות מחמירים עם העדות.
דובר 2: הוא אומר שכשעושים את זה על פי חשבון זה. איך כתוב?
דובר 1: אוקיי, זה לא חקירה סתירה, כי… אבל כן. זה דבר אחד.
הלכה ב׳: דחיית מולד זקן – מולד שחל בחצות או אחר חצות
תרגום לעברית
דובר 1: “וכן, אם יהיה המולד בחצי יום או למעלה מחצי יום” – עוד יום שבו לא עושים ראש חודש תשרי, “וכן, אם יהיה המולד בחצי יום או למעלה מחצי יום”. אם המולד קורה כבר מאמצע היום, שבדרך כלל היינו אומרים, אין הבדל מתי ביום הוא המולד, אותו יום הוא ראש חודש. אבל לראש חודש תשרי, אם המולד קורה בחצי יום או אחר כך, “קובעין ראש חודש ביום שלאחריו” – דוחים אותו גם כן, אלא אם כן זה לא אד״ו ראש. כבר יש סיבה רביעית, יש כאן עוד סיבה שנייה למה לעשות ראש חודש יום אחד מאוחר יותר, אם המולד היה באמצע היום.
“כיצד? אם היה המולד ביום שני”, לא ביום א׳, אלא ביום שני שזה כן, לפי הכלל הקודם אפשר לעשות, אבל יש את הסיבה שזה “שש שעות ביום או יותר”, בשש שעות, “גם קובעין ראש חודש בשלישי”.
אבל “ואם היה המולד קודם חצי יום, אפילו בחלק אחד”, אפילו רק טיפה, אחד מהחלקים מאלף ושמונים חלקים. “לפני חצי היום, אז קובעין ראש חודש באותו יום המולד עצמו”. מובן מאליו, “והוא שלא יהיה אותו יום מימי א׳ ד׳ ו'”. אם זה לא מהאד״ו, אד״ו אתה אומר, אם זה ימים אחרים, אז, אם זה לפני חצי היום, כן.
דיון: חצות והסתברות סטטיסטית
דובר 2: הם מחזיקים אותנו כבר, לכאורה עכשיו זה כבר רוב הפעמים. זאת אומרת, אם כל מולד יכול להיות בכל חלק ביום, כבר הוצאת בערך חצי, כן? אין לי מושג. אז חוץ מהאד״ו? אוקיי. אני לא יודע. צריך לדעת מתי המולד נעשה בדרך כלל, אין לי מושג. כן.
צירוף של שתי דחיות – דחייה בשני ימים
דובר 1: אומר הרמב״ם, מה קורה כשיש מקרה שלישי, והמולד היה צריך להיות ביום שלישי אחר הצהריים. ומה אז במקרה כזה דוחים אותו ליום הבא, אבל היום הבא הוא יום רביעי, ד׳, ולא יכול להיות אד״ו ראש. מה עושים אז?
אומר הרמב״ם, “שיהיה המולד בחצות היום או אחר חצות, ויחל יום שלאחריו”. “אם יהיה היום שלאחריו בימי אד״ו”, אם היום שאחריו יוצא בימים שאי אפשר לעשות ראש חודש כסיבה הראשונה של אד״ו, “הרי זה נדחה לשלאחר שלאחריו”, דוחים אותו בשני ימים, “ויהיה ראש חודש קבוע בשלישי ליום המולד”.
“כיצד? הרי שהיה המולד בשבת בחצות”, סימן ז׳ י״ח. למה י״ח? ז׳ זה שבת. י״ח, חצות. חצות היא השעה השמונה עשרה מתחילת היום שמתחיל בשקיעה. יש שש בערב. אז חצות מדברים כאן חצות היום. יוצא שעה שמונה עשרה מהלילה שלפני. י״ח מ… נכון. חצות היא תמיד שעה י״ח ביום. שש שעות ביום, אבל עם הלילה זה י״ח, וכל החשבונות יום הולכים עם עשרים וארבע.
“אז אי אפשר לעשות את זה ביום הבא כי זה היה יום ראשון. קובעין ראש חודש בשנה שמולדה כזה בשני בשבת”, עושים את זה ביום שני בשבת, דחו בשני ימים.
הרבי מאריך מאוד, עם הדוגמאות שלו, הכל ספרים פשוטים ביותר. “וכן”, אותו דבר.
דיון: השפעה על השנה הקודמת
דובר 2: אבל בעצם, זה נותן לשנה הקודמת עוד שני ימים, כן?
דובר 1: זה אף פעם לא נותן לשנה הקודמת למעשה, כי החשבון כבר מסודר. כי הלוח כבר מסודר.
דובר 2: אבל איך זה עוד יהיה כ״ט?
דובר 1: אה, כי כל החודשים נעשו מסודרים שמתאים לזה. נכון, זה… אבל זה אומר שמישהו היה יודע מתי ראש השנה יהיה.
דובר 2: נכון, אם מישהו היה לומד את הרמב״ם והיה עושה לוח אחרי כל פרק, כן? היה אחרי הפרק עושה לוח שהיה יוצא שלושים ואחד ימים.
דובר 1: מה יחשוב מהאד״ו ראש? לא, זה לא היה יוצא. זה ודאי שזה לא יצא. אני יודע. אוקיי.
“וכן אם היה המולד בשלישי בחצות או אחר חצות”, אם הסיבה היא… וזה בשלישי אחר חצות, שאי אפשר לעשות את היום שאחריו ברביעי, “מתברר שראש חודש הוא בחמישי בשבת”.
אומר הרמב״ם, עד כאן זו כמו סיבה שנייה ענקית למה עושים ראש חודש, ולפעמים השתיים הראשונות יכולות להיפגש, ממילא יוצא שני ימים שדוחים ראש חודש מהמולד.
הלכה ח: דחיית גטר״ד – מולד תשרי בשנה פשוטה
ואחר כך יש עוד סוג של סיבה שקשורה לשנה. הרמב״ם לא אומר למה, אז אפשר ללמוד כמו שכתוב.
“מולד תשרי שיצא בחשבון זה”, עם החשבון שהוא אומר, “שיצא בליל שלישי, בתשע שעות בלילה מתחילתו וארבעים חלקים משעה עשירית”, סימנא הוא גטר״ד, אז שוב, תשע שעות, אה, גימל, היום השלישי, השעה התשיעית, ומאתיים וארבעה חלקים, “או יותר”, כך או מאוחר יותר מזה, “אם היתה שנה פשוטה”. יש כאן השנה הקודמת הייתה שנה פשוטה, לא שנה מעוברת.
דיון: מה זה אומר “שנה פשוטה” בהקשר הזה
דובר 2: מה זה אומר השנה הקודמת? המולד קורה אחרי שנה של שנה פשוטה, כן? מדברים כאן על המולד של השנה החדשה. השנה הבאה. אם היתה שנה פשוטה זה אומר השנה תשרי שאנחנו נכנסים עכשיו?
דובר 1: כך אני מבין… אבל זה לא נוגע, שניהם באותה שנה ביחס לניסן. שנה פשוטה, שהניסן האחרון לא היה… שנה פשוטה היא תמיד דבר… איך מחשבים כאן שנה פשוטה, אנחנו מתכוונים לשנה מתשרי עד תשרי, ואנחנו באמצע. ויודעים מה ניסן היה הניסן האחרון היה שנה פשוטה, כי האחרון אומר מוצאי מעוברת. זה אומר השנה הראשונה אחרי השנה מעוברת.
אני מבין ששנה פשוטה זה אומר שהשנה שתבוא, כלומר שמתחילה מתשרי, תהיה מעוברת. כך אני מבין. זה מעניין, השנה פשוטה מחשבים מתשרי עד תשרי. כל השנים יהיו מתשרי תשרי, הכל. כן, כן. אני מבין שזה אומר שהשנה שמתחילה עכשיו, שדנים עכשיו מתי להתחיל ראש השנה. אם ראש השנה פשוטה, והמולד יצא אחרי השעות האלה, גם דוחין את ראש החודש. ובמקום שזה יהיה אותו יום שלישי, דוחים אותו, ודוחים אותו גם בשני ימים. במקרה הזה דוחים אותו תמיד בשני ימים, כי ג׳ הוא תמיד יום לפני ד׳, ובמקרה כזה גם ראש חודש יהיה שני ימים מאוחר יותר ביום חמישי בשבת. זה מספר שלוש כשדוחים ראש חודש.
עוד מקרה, המקרה הרביעי הוא, וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני, בשלש שעות ביום, וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים, יום קודם, ביום שני, שעה רביעית, והסימן הפעם יהיה ב׳, היום השני ביום, ט״ו. בתקפ״ט. צריך תמיד לומר את הסימנים עם…
דובר 2: טוב, אבל מה זה הט״ו? ב׳ שלש שעות, נכון? שלש שעות ביום זה חמש עשרה שעה.
דובר 1: אה, חמש עשרה שעה אומרים. שלש שעות ביום זה חמש עשרה שעה, כמו קודם היה. וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים.
דובר 2: אוי, עכשיו זה יהיה מאוחר יותר מזה.
דובר 1: וכאן מדברים על דבר אחר, ומוצא השנה מוצא המעוברת. זאת אומרת, מדברים כאן על השנה הפשוטה הראשונה, אבל זו השנה פשוטה אחרי השנה המעוברת. זאת אומרת, הניסן הקודם היה מעובר. השנה שבאים ממנה עכשיו. שעושה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת, זה טוב מאוד. אז במקום ראש חודש בשני בשנה זו, אלא בשלישי יום דוחים את זה ביום אחד. אומרים שיש ארבע סיבות כשדוחים. טוב מאוד. טוב מאוד. טוב מאוד.
הכלל של חלק אחד
אומר הרמב״ם הלאה. אבל זה רק כשזה בדיוק הגטר״ד או הבט״ו תקפ״ט. אפילו חסר רק חלק אחד, כגון שהיה סימנו גטר״ד, אם פחות מזה קובעין אותו בשלישי. וכן אם היה מולד מוצאי מעוברת פחות חלק, כגון שהיה סימנו בט״ו תקפ״ח במקום תקפ״ט, אם פחות מזה גם קובעין אותו בשני.
סיכום של כל הדחיות – איך לקבוע ראש חודש תשרי
יוצא, סך הכל, שאם אתה רוצה לדעת מתי זה ראש חודש תשרי, זה מה שאתה צריך לעשות. כן, אומר הוא, וכל מי שירצה לידע דרך קביעת ראש חודש תשרי על פי חשבון זה כך יעשה, כשמישהו רוצה לקבוע ראש חודש תשרי, צריך הוא לבדוק, יחשב וידע המולד באיזה יום, ללמוד פרק ו׳ וללמוד מתי המולד יוצא, ובכמה שעות מן היום או מן הלילה ובכמה חלקים מן השעה, כמה שעות וכמה חלקים. ויום המולד הוא יום הקביעה לעולם, יום המולד הוא תמיד היום שממנו קובעים. בדרך כלל יום המולד תמיד הוא יום הקביעה.
אלא אבל כאן בראש חודש תשרי צריך לבדוק את ארבע הדחיות. אלא אם כן היה באחד בשבת או ברביעי או בערב שבת, או אם היה המולד בחצי היום או אחר חצי היום, או אם היה המולד בשעה רביעית ושש מאות וארבעים ושנים חלקים מליל שלישי של שנה פשוטה, כמו שאמרנו קודם הכלל, בטר״ג, כן, איך זה נקרא, או שהיה המולד בחמש מאות ותשעים ושמונה חלקים משעה רביעית מיום שלישי של שנה פשוטה שלאחר המעוברת, בט״ו תקפ״ט. אם אין אחד מהדברים האלה, אז המולד קובע ובאותו יום נעשה ראש חודש. אבל אם יארע בו אחד מארבעה דברים אלו אין קובעין ביום המולד אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו כדרך שביארנו.
הטעם של לא אד״ו ראש
הוא הולך לומר את הסיבה של אחד מארבעת הדברים. יש ארבע סיבות, אחת מהן הרמב״ם יגיד את הסיבה, האחרות הוא לא אומר. אז נראה שאנחנו לא צריכים לדעת את זה, אני לא יכול לומר, אבל כך היא העובדה.
אומר הרמב״ם, ולמה אין קובעין בחשבון זה ביום אד״ו? לפי שחשבון זה הוא לקיבוץ הירח עם השמש בהילוכם האמצעי לא במקומם האמיתי כמו שיתבאר, הרי זה המהלך הממוצע, הקירוב. זה לא כמו במקום האמיתי, כמו שהיה בימי ראייה. אבל זה עם חשבון יותר מדויק. יש חשבון אמיתי כשהלבנה והשמש נפגשים באמת. קיבוץ זה באנגלית, קונג׳נקשן, כשהם נפגשים. אז, זה… אבל החשבון שלנו הוא רק הממוצע.
ממילא, לפיכך, עשו יום קבוע ויום דחייה. עשינו שיהיה יום אחד כך ויום אחד כך. כדי לפגוע ביום הקיבוץ האמיתי, כדי שזה יעשה טוב יותר את הסיכויים שהמהלך הממוצע יהיה קרוב יותר למהלך האמיתי. אבל קבעו, רצו לעשות שיהיה חצי וחצי, עשו בשלישי קובעין, ברביעי דוחים, בחמישי קובעין, בשבת קובעין, באחד בשבת דוחים, בשני קובעין. עשו ששלושה מארבעה ימים, אני מתכוון שלושה ימים כך וארבעה ימים כך, וזה יגרום לזה יעשה טוב יותר שהמהלך הממוצע יפגוש את המהלך האמיתי.
דיון: למה החשבון הממוצע הוא מאוחר יותר
דובר 2: אתה יכול להסביר טוב יותר מה זה אומר?
דובר 1: לא, זה מאוד פשוט. נראה כאן, כך נראה, צריך להבין, נראה שבדרך כלל, לגבי חודש תשרי, בדרך כלל, או אולי תמיד, אני לא יודע, בדרך כלל החשבון האמיתי הוא מאוחר יותר מהחשבון הממוצע. כך נראה. אני לא יודע איך זה יכול להיות.
דובר 2: בזמן זה מאוחר יותר?
דובר 1: אני לא יודע. לא, זה בדרך כלל מאוחר יותר, או כמה מאוחר יותר? זה מאוחר יותר, נגיד, בחצי יום, לא ביום שלם. אבל אי אפשר לדחות ראש חודש בחצי יום. אתה זוכר, צריך לעשות ימים שלמים. ימים התמימה, כמו התמימה השח. כן. בקיצור, אי אפשר לעשות חצי יום. אז עושים כל יום שני, יוצא שחצי מהזמן, שאתה דוחה את זה בחצי מהזמן.
דובר 2: זה עדיין לא הגיוני לכאורה.
דובר 1: זה נעשה קרוב יותר.
דובר 2: לא, זה נעשה בדרך כלל בימים הקיבוץ האמיתי, או כל חודש שני הוא בימים הקיבוץ האמיתי, משהו כזה. או שזה לא יהיה רחוק מדי.
דובר 1: הרמב״ם לא מסביר למה זה עובד. זה יכול להיות סיבות שונות למה זה עובד, כי אתה צריך להבין, אם זה יהיה מוקדם מדי ראש חודש, יכול להיות שבראש חודש יראו את הלבנה הישנה שהיה מאוד מוזר. זו דרך אחת להסביר את זה.
דובר 2: אז מה רע? לא סתם האסטרונומים יהיו מרוצים.
דובר 1: תדמיין, בראש חודש זה עוד יום שלם מוקדם, ועדיין רואים את הלבנה הישנה. זה בושה. הרבה דברים נראים שזה לא יהיה בושה. או להיפך, יכול להיות אם הוא עושה את זה מוקדם מדי, לוקח שניים או שלושה, שני ימים שלמים מראש חודש עד שרואים בכלל את הלבנה החדשה, זה עוד יותר בושה.
הדבר האמיתי, במילים אחרות, הדבר האמיתי הוא הראייה, שהיא קצת מאוחר יותר מהמולד הקיבוץ האמיתי, אבל זה לפחות כמה שעות מאוחר יותר. כך משתדלים, אבל את המולד הקיבוץ האמיתי אי אפשר לחשב, את הראייה אי אפשר לחשב כל כך טוב, כי זה דבר שתלוי בדברים שונים. מכיוון שעשו חשבון, עשו קודם את החשבון האמיתי שקל לחשב. זה חשבון קבוע. החשבון האמיתי משתנה לאורך השנה ולאורך דברים אחרים. אי אפשר בכלל לעשות חשבון כזה של האמיתי. כלומר, אפשר לעשות, אבל זה מסובך מדי, ויהיו עוד בעיות.
עשו סוג כזה של דבר, שעושים את הממוצע ודוחים כל שנה שנייה בעיקרון, או לא בדיוק, יוצא שפחות או יותר לא נעשה רחוק מדי. זו הנקודה, זה לא נעשה רחוק מדי.
דובר 2: שזה יהיה רחוק מדי בלבנה זה לא הפשט כי זה יצא שהשנה תהיה יותר מדי ימים.
דובר 1: לא, זה הדבר האחר שלמדנו.
דובר 2: אה, זה הסיבות האחרות.
למה הרמב״ם אומר רק טעם אחד
דובר 1: הרמב״ם לא אומר, בדיוק. הרמב״ם אומר רק את הטעם של אד״ו שנראה כמו שרירותי. הדברים האחרים…
דובר 2: לא, לא שרירותי. כאן יכול להיכנס טוב מאוד הפשט של חז״ל. למה לקחו את זה? רוצים ששלושה ימים יהיו כך וארבעה ימים דוחים, אבל למה לקחו את כל הפעמים?
דובר 1: אני כבר הולך לדבר על זה. אני רק רוצה לומר, השאלה שלי על הרמב״ם אומרת, הרמב״ם רק רצה, הנואל מספר רק את הטעם של לא אד״ו ראש. הוא לא מסביר את הטעם, לא של נולד על חצות, לא של איך קוראים לזה הדחיות, בתר״ד, בט״ו תקפ״ט, הגטר״ד, בט״ו תקפ״ט, הוא לא מסביר מה הסודות שלהם.
אני חושב שהסיבה היא, כי אדם קורא את הפרק, אף על פי שיש סיבות, לשניהם יש טעמים, אולי זה מסובך מדי להסביר, ולמדנו אתמול שהרמב״ם רוצה לעשות פשוט. הנקודה כאן היא לעשות לוח, הנקודה היא לא כאן ללמוד עומקים של למה הלוח הוא כך, זה טוב לאנשים שרוצים להיות זמן, הנקודה כאן היא לעשות לוח, וזה מספיק ועוד.
נראה אבל באד״ו ראש נראה משהו מוזר, סתם ראש השנה לא יכול להיות יום ראשון, למה מה לא יכול ראש השנה להיות יום ראשון? מוסיף הרמב״ם דבר, לרמב״ם יש גם עניין ללמד שהחשבון הוא לא החשבון הקיבוץ האמיתי, מאוחר יותר הוא הולך מהקיבוץ האמיתי, ממילא הוא מצא הזדמנות לדבר על זה. אבל הדברים האחרים יש להם גם טעם, אבל כל אחד מסתכל, רואה שיש איזה חשבון מדויק, מבין שיש איזו סיבה למה כך. כך אני חושב.
דיון: האם הגמרא מדברת על זה
דובר 2: אני חושב שכשהגמרא אומרת את הסיבות למה לא אד״ו, הגמרא מתכוונת כבר אחרי החשבון של הרמב״ם? למה עשו את כל הדברים האלה לא להיפך? אתה קופץ, אתה קופץ. אנחנו צריכים לעשות חצי יום כך וחצי יום כך.
דובר 1: רבינו, תלך לפי הסדר.
דובר 2: סדר טוב.
דובר 1: זה שהרמב״ם לא ענה, זה לא נענה. אבל הוא סומך על שמי שרוצה יכול להסתכל בגמרא, אבל לגמרא יש כן סיבות.
דובר 2: לא כתוב בגמרא לא מתווכח עם הגמרא.
דובר 1: רגע, לא כתוב בגמרא שום סיבות לזה.
דובר 2: אני צריך רק לומר מאוד ברור. מותר, אבל תלך לפי סדר. הגמרא אומרת כן, הגמרא אומרת שיש משום…
דובר 1: כתוב, לא מדברים על זה. בוא נלך לפי סדר. זה בכלל לא נכון שהגמרא מדברת על זה, אפילו הראב״ד לא טוען שהגמרא מדברת על זה, אבל אתה קופץ, אנחנו לומדים עם אנשים, אף אחד לא יודע על מה אתה מדבר. אתה צריך לספר מה הראב״ד אמר. אבל תסיים, בוא נסיים את הרמב״ם, כי הוא אומר עוד הלכה, ואחר כך נראה מה הראב״ד אומר על זה.
שיטת הרמב״ם שכל הדחיות נובעות מאותו עיקרון
תרגום לעברית
הרמב״ם, ועיקר שאר ארבע דחיות אלו, ומה עם כל שאר ארבע הדחיות? האם זה הנחצות או האחרות? משנה פשוטה כבר הפוכה. אומר הרמב״ם, הוא זה העיקר שאמרנו שחשבון הזה מהלך האמצעי, שהחשבון הוא מהלך האמצעי, ובגלל זה צריך לתקן אותו עם כל הדרכים. כך טוען הרמב״ם.
כלומר, נראה שהרמב״ם סובר כן, הוא אמר ולא מסביר איך, מה איכפת לי שיהיה מולד זקן וכו׳. אבל לכאורה, הרמב״ם בא לענות על שאלה אחרת. כלומר, הוא בא לענות אולי כמו שאמרת קודם, אולי להיפך.
ראיית הרמב״ם שהדחיות מקרבות למולד האמיתי
דובר 1: הוא רוצה לומר, איך אתה יכול לשנות אם המולד הוא היום? מה זאת אומרת אתה דוחה? אומר הרמב״ם, לא, המולד אינו היום. להיפך, כל התיקונים הללו הם כדי לעשות את המולד קרוב יותר לראש חודש. אני לא יודע אם היה זה מיתוי היינו יכולים להסתובב, אבל מאחר שזה אמצעי, מוזמון, כן, טוב מאוד. גם מותר וגם מוזמון. נכון.
וראיה לדבר, ראיה שזו הסיבה לדחיות היא כדי להגיע קרוב יותר למהלך האמיתי, שהרי המולד יהיה בליל שלישי. כי המולד שאנו מחשבים, הממוצע, יוצא הרבה פעמים בליל שלישי, ויתחה לחמישי. אמרתי בקושי עם החשבון, ולפעמים רבות ליה ירך בליל חמישי.
הרבה פעמים, כשעושים ראש חודש, נאמר ראש חודש תשרי, הרבה פעמים יוצא ליל שלישי, כל עוד זה עדיין שעה רביעית ביום, כן, אבל את השעה הרביעית ביום דוחים ביומיים. ואז, אותה שנה, זה כבר רביעי. ותראה באותה שנה כשרואים את הלבנה, תראה, ברוב, אפילו רביעי בלילה עדיין לא רואים אותה. תראה בליל חמישי, ולא עוד, לא תראה. אתה רואה שמה שחשבת שצריך להיות בליל שלישי הוא עוד שלושה ימים לפני הלבנה האמיתית.
אז אתה רואה שהמולד שלנו אינו אינדיקציה סופית על הלבנה, ולא עוד ולא בליל הששי, לפעמים לא יראו בליל הששי. יוצא שלושה ימים אחרי מה שחשבת שהמולד הוא. זה לא יכול להיות, יום יומיים אחרי המולד צריך בוודאי לראות כבר את הלבנה. בכלל, ועל זה אתה רואה ששלא נתקבצו השמש והירך קיבוץ אמתי, אלא בחמישי, הם התכנסו באמת רק בחמישי.
ודווקא בגלל זה שאנו עושים את כל הדחיות, נעשים אנחנו קרובים יותר לגשמיות. הגאפ יהיה קטן יותר. כלומר, בלי זה הגאפ היה נעשה גדול יותר וגדול יותר, כן? כי היינו רצים תמיד עם… כן, אני לא יודע אם זה היה קורה, כי כל שנה היא חשבון חדש.
איך עושים לוח – הכלל
דובר 1: בכל מקרה, צריך לזכור שחשבון הממוצע מדויק אחרי שנה שלמה. אחרי שנה שלמה זה מדויק. הוא רץ רק על שניים.
דובר 2: לא.
דובר 1: לא, לא, אני רוצה לומר מאוד ברור מה החשבון הזה. אני זוכר, איך עושים חשבון? נאמר את הכלל שהרמב״ם אומר, שאני יודע בוודאי. איך עושים לוח? לוח עושים כל שנה מחדש, בסדר? לא מחשבים מה היה בשנה שעברה, לא את כל הדחיות. מחשבים מה היה המולד של מולד בהר״ד. או אם אתה יודע, מהשנה שעברה אתה יכול להוסיף לפי החשבונות שלמדנו בפרק הקודם. אבל זה גם בנוי על אותו חשבון המולד שנמשך משנת תוהו, מששת ימי בראשית, נמשך כ״ט י״ב תשצ״ג, חודש אחר חודש.
אז כל שנה מחשבים מחדש. אחרי שיודעים מתי המולד של השנה, מוסיפים את הדחיות כדי לדעת מתי יהיה ראש השנה של השנה. אז לעולם לא יכול להיות לפי אף אחד מהכללים שראש השנה בשנה הבאה יהיה שלושה ימים מאוחר יותר.
החילוק בין מולד אמיתי למולד אמצעי – רק בין חודשים, לא שנים
דובר 1: עכשיו, שנית, מה שהמולד האמיתי שונה מהמולד האמצעי, הוא דבר רק במהלך השנה, לא אחרי שנה שלמה זה בוודאי חוזר נכון. למה? כי החילוק של המולד האמיתי והמולד האמצעי הוא חילוק בין חודשים, לא חילוק בין שנים. במילים אחרות, החשבון על השנה הוא ממוצע של שנה אחת. כך אני מבין מה המפרשים אמרו לך.
כלומר, אתה לוקח ביחד את שנים עשר החודשים של שנה, יוצא בדיוק. שנת הלבנה שלמדנו, שלוש מאות חמישים וארבע עם עשר, מה שהמספר הוא, אני כבר לא זוכר, הוא בדיוק. החשבון של השנה הוא בדיוק. ורק החשבון של החודש אינו בדיוק. למה? כי הלבנה לא נוסעת כל חודש בדיוק אותו הדבר. ובניסן זה קצת ארוך, קצר יותר, וכן הלאה. אני לא יודע עם הלבנה עצמה האקסטרה אני לא יודע מה יש לעשות, כי עכשיו לא לומדים את זה עכשיו.
אני אומר לך שהחילוק הוא רק בין חודשים. אז הבעיה היא רק שראש השנה, שהוא כבר באמצע השנים, אז לא נוסעת הלבנה בדיוק על החשבון, אז יכול לצאת שהלבנה יראו הרבה אחרי ראש חודש, ממילא דוחים את ראש חודש. אבל זה לא שכל החשבון יהרס, אלא החודש יהרס. מסכים?
דובר 2: אה, מעניין.
דובר 1: על כל פנים, הרמב״ם רק מוכיח כאן מה? שהדחיות אינן מהמולד האמיתי, כי אתה רואה שלא רואים את הלבנה אפילו ארבעה ימים אחרי כן, וזה לא יכול להיות אם הקיבוץ לא היה. אלא מאי, לא, הקיבוץ היה בחמישי, דווקא הגיוני שיעשו ראש השנה ביום הקיבוץ.
אבל ראש השנה היה צריך להיות עם הראייה? בסדר, אנחנו הולכים עם החשבון.
מה מתכוונים כשקוראים את המולד בבית הכנסת
דובר 1: וכאן בא הראב״ד. עכשיו אומר הראב״ד כך, על כל ההלכה, ההלכה הקודמת, על הלכה ז׳, אומר הראב״ד כך – אני לא לוקח עמדה בלשונות החריפות, אני רק אומר כך, חס ושלום, מי אני, עפר אני – אומר הראב״ד כך: “אמר אברהם, מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת, והוא בעיניו שהגיע לתכליתה.” בעיניו הוא רואה שהגיע לשיא החכמה.
“ואני איני מאנשי חכמת התכונה, כי גם רבותי לא הגיעו אליה.” הוא אומר כזה “אנחנו ואבותינו חטאנו”, הוא מסיר את האשמה. אומר הוא, אני לא מבין גדול בחשבונות, לא יכול אני להיכנס לחשבונות המדויקים שלו. “אך לא נכנסתי בדבריו לעיין בדבר,” לא נכנסתי לבדוק את החשבונות שלו האם נכונים. אפילו לא יאמר לו, אני בטוח שהחשבונות שלו טובים. הוא אומר, אני לא יודע, אני לא יכול לבדוק אותו.
בקיצור, הוא מניח כך כמו תמיד יש לי השגות, כאן אולי גם הייתי יכול להשיג, אבל לא עשיתי זאת. אם לראב״ד יש על כל הלכה כמעט השגה, יכול להיות הלכה שלמה שאין אף אחת? יש תשעה עשר פרקים בקידוש החודש? אין שלמים, בתוך תשעה עשר פרקים שלמים שלראב״ד אין מה לומר? זה לא יכול להיות. אלא מאי? הוא לא יכול. הוא לא למד את הסוגיה.
איך יהיו לראב״ד השגותיו? למדתי את הגמרא, וזה לא מסתדר. יש לי סברא אחרת. הוא לא ידע את הגמרא של הנושא. אז איך יאמר השגות?
השגת הראב״ד – השאלה הראשונה
דובר 1: “אך כשפגעתי בדבר הזה שכתב נפלא בעיני הפלא ופלא,” מילא נעשה פלא גדול. ברוך השם, מצאתי שאלה לשאול על הרמב״ם, שהוא שואל, לפי החשבון שהרמב״ם אומר שאנו צריכים לדחות, אנו צריכים לעשות כמה פעמים שראש השנה יהיה מאוחר יותר, כי אנו רואים שהמולד האמיתי הוא קצת מאוחר יותר, כמו שהרמב״ם אמר כאן בסוף, אומר הוא, אם כך, למה לא לעשות זאת גם כשראש חודש תשרי צריך להיות ב׳ ג׳ ה׳ ז׳? למה ד׳ א׳ ד׳ ו׳?
לפיו לעולם לא היינו צריכים לקבוע ביום המולד, תמיד היינו צריכים לדחות ללכת ביום. ומה חטא אדם הראשון, ומה חטא אד״ו שלא יהיה בו המולד לעולם? רואה, אני מבין שהוא הולך עם הראב״ד שאד״ו הוא אדם מסוים. ומה חטא אד״ו שלא יהיה המולד בו לעולם באמתי, לעולם ידחה? ומה זכה בגה״ז שיהיה בו ולא ידחה? אתה תופס שהראב״ד, במחילת כבוד הראב״ד, שאלותיו…
השגת הראב״ד – השאלה השנייה
דובר 2: לא, אני מבין שעיקר שאלתו היא מאוחר יותר. עיקר שאלתו היא לכאורה… שתיהן.
דובר 1: הוא שואל שאלה, הוא הולך כך, הרמב״ם בא כאן כמו אותו… אני מבין שהרמב״ם הבין היטב את הנקודה. כלומר, הרמב״ם רוצה ללמד אותנו כאן שהחשבון שאתה אומר בראש חודש, המולד יהיה… אתה עושה הכל עם המולד, סובר הרמב״ם בבת אחת ממון׳ל באוזן. זה רק המולד כאן ממוצע. סוג של מצווה, זה לא המולד האמיתי. הלבנה בכלל לא צריכה לעקוב אחרי המולד שלך שאתה קורא.
כן, למה קוראים את המולד בבית הכנסת? כי ראש החודש הולך לפי זה. זה לא שקוראים את המולד, לא כדי שנוכל לחפש את הלבנה, זה כדי שנדע מתי ראש החודש. למה קוראים אותו כל חודש אני לא יודע, כי אפשר לקרוא, רבותי, זכרו היה החודש שעבר המולד, ותעשו בעצמכם את החשבון. זה לא משא שלכם כאן.
דובר 2: לא, זה רק נוגע לראש השנה, כי כל שאר החודשים לא באים כשהמולד היה. נעשה כבר אוטומטית אחרי ראש השנה, אמת.
דובר 1: והדבר המעניין הוא, ראש השנה הוא הפעם היחידה שלא קוראים מולד, לא עושים ברכת ראש חודש. אז, בקיצור, אי אפשר לעשות עלייה, כי לא קוראים אותו.
אז, שואל הראב״ד, הרמב״ם אומר שהמולד אינו אמת, זה בא מאוחר יותר. זה כל שנה צריך לדחות אותו. זה כאילו מה שהוא שואל. הרמב״ם יוצא איכשהו שרק אם זה בדיוק, אם זה באלף דעת ווא, אז הוא זוכה, אז אצלו נעשה המהלך הממוצע קרוב יותר למהלך האמיתי. כן, והוא שואל כאילו, האם יש כלל שאלף דעת ווא לעולם לא, המולד האמיתי לא מסתדר לעולם? מה יש לו לעשות?
והשאלה השנייה הוא שואל, ואני מבין שאנחנו יכולים לענות על שתי השאלות. אומר הוא, ואני קבלנו עומד בגמרא שתחית הדית אינה מסיבה אחרת.
דובר 2: לא, לא, לא, בסדר. הייתי בכלל, הייתי בכלל, הרבי לא ילמד אותי, שתחית הדית משום יום ערבה שום יום ערבה, שהרבות היפות לא יקרו בשבת, כדי שנוכל לעשות את הסדר, שנוכל לעשות הושענות והכל.
דובר 1: לא, שלא תדחה שבת. ומשום יום הכיפורים שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת, שיום כיפור לא יצא ערב שבת או מוצאי שבת, היה מאוד קשה. מה היה קשה? לא היינו יכולים לעשות כנופיא ירקות, מה שלא יהיה, לא היינו יכולים להתכונן כראוי ערב שבת. אם יום כיפור הוא ערב שבת אי אפשר להתכונן כראוי, אי אפשר לבשל לשבת. אם יום כיפור הוא מוצאי שבת, גם לא, אי אפשר להכין, להתכונן בזמן.
בקיצור, הדחיות ב׳ ד׳ ו׳ הן משום א׳ ד׳ ו׳. מהן הדחיות ב׳ ד׳ ו׳? אני לא יודע. גם אני לא יודע. אני מבין שהוא מתכוון לפסח, אבל אני לא יודע מה הוא רוצה מזה. כי יוצא כך שגם לא בד״ו פסח.
דובר 2: אה, שגם פסח יוצא לפי הסדר. לא בד״ו, לא לפי הסדר. כלומר, במקום א׳, כי פסח ממילא לא יוצא ראשון.
דובר 1: לא, ראשון יכול להיות כן.
דובר 2: אה, במקום א׳ זה ב׳. בסדר.
דובר 1: אני לא יודע מה הוא רוצה אבל מזה. זה מה שהוא שואל על הרמב״ם. נכון.
הצעה לענות על שתי השאלות
דובר 1: אבל אני מבין ש… הייתי אומר כך, שהרמב״ם… אמור לי אם זה נכון. הרמב״ם אומר שלא צריך תמיד לדחות, מספיק שחצי מכל הפעמים, או נאמר קצת יותר מחצי. נאמר שיוצא 70%.
ביקורת הראב״ד “לא יגעת לתחליתו” — ניתוח עמוק יותר
והסיבה למה אד״ו, על זה עומד כבר בגמרא סיבות טובות בגלל יום כיפור ובגלל יום הערבה. למה לקחו את שלושת הימים האקראיים האלה במקום שלושת הימים האקראיים האחרים זה מהסיבה.
אני מבין שהראב״ד הוא בעצם, הוא אומר לא יגעת לתחליתו, מה שהוא מתכוון כאן לתפוס, הוא מתכוון לומר שהוא לא סומך כל כך חזק על הרמב״ם שאומר שהמולד אינו המולד. הוא לא יודע שום מעשיות מולד אמיתי, הוא מעולם לא שמע על זה. אתה רואה שהגמרא שהולכים רק אד״ו, אלא מאי הטעם הוא בכלל משהו אחר, אין לו שום קשר לדבר, כל הדבר.
ואפשר ליישב שניהם לומר שצריך חצי מהזמן, כמו שהרבי אומר. איזה חצי אי אפשר למצוא סתם סיבות, כמו שהרבי אומר? הרבי אומר, הרבי אומר, אין לנו מחלוקת עם זה שצריך למצוא סיבות למה בדיוק שלושה אלה. אני מסכים. אבל מצד שני, ומצד שני, אני צריך רק לומר דבר אחד.
החילוק בין הקשר של הגמרא למערכת הלוח של הרמב״ם
מה שהרב אומר כבלנו, כל העולם כל המפרשים אומרים שבגמרא עומד שהיו מעברים את אלול משום ירקום, משום מסית, ירקום פירושו ראש השנה, יום כפרו, שלא יוכלו להיות ירקות, או בגלל גיין מת, שיהיה שלושה ימים שלמים, יומיים יהיה, כן? או כמו שהגמרא רואה לגבי יום הערבה אולי גם. כלומר, עומד בגמרא שאחד אמר לקובעי הלוח שיעשו בטוח שיום הערבה לא יצא בשבת.
החידוש העיקרי: הגמרא מדברת על ענין אחר לגמרי
אבל צריך לדעת שהגמרא לא מדברת על מה שאנחנו מדברים. כלומר, יכולה להיות סברא יפה לומר שאותה סברא היא לכלל. אבל מה שהגמרא מדברת הוא כשהיו מקיימים על פי הראייה, ורואים עם הנקודה שלמדנו בפרקים הקודמים, שלפעמים גם כשמקדשים על פי הראייה יכולים לאבד את החודש בגלל סיבות מסוימות. אפשר להסתובב אם זה נופל, וזו הסיבה להסתובב ולאבד את החודש. כן, דוחים, שומעים אותו אידל רק מאוחר יותר, מה שהתירוץ הוא, ובגלל הסיבות.
אבל לא עומד בגמרא לגבי הלוח. מה שאנחנו מדברים הם כללים, שזה לא מה שמדבר עוד בגמרא. הרמב״ם אינו סתירה לגמרא, אני מבין שגם הרמב״ם מודה.
איך הרמב״ם משתמש בסברות הגמרא
זה מאוד יפה, יכול להיות שהרמב״ם כמו… אנחנו צריכים ממילא לעשות שיסתדר, ננצל כמה שאפשר מאותם דברים מהגמרא. רוצים לגשר את הגמרא. בזמני הגמרא לא הייתה הבעיה, כי הגמרא לא עשתה מולד בכלל.
כן, אבל פעם אחת ראינו שהימים לא יכולים לצאת ראש השנה, זה מאוד נחמד. אפשר עדיין לומר את הדבר שלך, אבל… הם מבינים רק שהגמרא לא מדברת על מה שהרמב״ם מדבר. אין סתירה של הרמב״ם לגמרא.
דיון: טענת הראב״ד וכבלנו של הרמב״ם
דובר 1: מה היא סתירה, הרמב״ם אומר כבלנו, הרבי שלך הסביר לו. דווקא כמו שאתה אומר, שאנחנו ממשיכים את סברות הגמרא, אבל זה לא… ראיתי אחרים כותבים עוד כאילו הראב״ד אומר שעומד בגמרא.
דובר 2: הראב״ד לא אומר שעומד בגמרא, עומד בגמרא, עומד בגמרא, אבל הגמרא לא מדברת על זה. שניהם עשו משהו דומה לגמרא, הרבנים של הראב״ד והרמב״ם. שניהם לקחו את המילים, המילים המילוליות של הגמרא ושינו אותן, אבל שמרו על אותו כלל שהדבר לא יקרה בראש השנה.
הרמב״ם אבל בכלל לא הולך עם הגמרא.
דובר 1: לא, אמת, כי הרמב״ם לא אומר שדוחים בפועל את ראש השנה, אלא שמכוונים את הלוח כך.
דובר 2: אבל כן.
דובר 1: לא. זה לא… במילים אחרות לא מעברים את אלול.
דובר 2: לא. אומר הוא, הגמרא מדברת שלפעמים אלול שלושים יום בגלל זה. אבל… הרמב״ם לא מדבר על לעבר את אלול, הוא מדבר מראש שהלוח יאמר איזה יום הוא ראש השנה.
אין לי מזל לעבר היום את אלול, כי הליטאים היו בוודאי כל שנה מעברים את אלול. זה יכול לתפוס עוד כמה ימים של אלול, לא?
דובר 1: נכון. זו הנקודה.
דובר 2: בסדר.
דובר 1: בסדר. עד כאן פרק ז׳.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
HE עברית ›
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur – Laws of Sanctifying the New Month, Chapter 7
—
Introduction to the Chapter: The Three Steps of Calendar Calculation
The Rambam’s Approach
Simple Meaning: Chapter 7 is the second of three chapters (6, 7, 8) that build the entire calendar calculation. The calendar works from Tishrei to Tishrei, and the goal is to know when Rosh Chodesh Tishrei (Rosh Hashanah) falls.
Novel Points:
1. The Three Steps:
– Step 1 (Chapter 6) – Calculate the molad ha’emtza’i (mean conjunction) of the month of Tishrei for each year, according to the rule of 29 days, 12 hours, and 793 parts for each month. The molad itself is not yet Rosh Chodesh – molad and Rosh Chodesh are two separate things.
– Step 2 (Chapter 7) – The laws/rules of when we postpone Rosh Chodesh Tishrei from the day of the molad to the next day or even further.
– Step 3 (Chapter 8) – How to establish Rosh Chodesh for every month of the entire year, according to fixed rules.
2. The entire calculation is deterministic: According to the Rambam, the entire calculation – all three steps – is one hundred percent deterministic. There is no discretion or room for a beis din to do otherwise. If one knows the rules of the three chapters, one knows when every Rosh Chodesh is from the beginning of history until Mashiach will come (when we will return to sanctification based on testimony). The Ra’avad perhaps holds differently, but the Rambam’s approach is that everything is fixed rules.
3. Distinction between calendar calculation and the time of testimony: The calculation of the molad ha’emtza’i has almost nothing to do with what was done in the time of testimony (according to the Rambam). In the time of testimony, one needed to know a different calculation – when the moon can be seen (which we will learn later in other chapters), in order to know whether the witness is telling the truth or lying. The calculation of the molad ha’emtza’i is an approximate calculation that is not built on seeing the moon.
4. Meaning of “ein kovin”: When the Rambam says “ein kovin Rosh Chodesh Tishrei,” he doesn’t mean that someone stands and formally “establishes” it. The Rambam holds that technically the beis din of all Israel makes the calculation, but “ein kovin” means practically: if you want to make a calendar, do the calculation of the molad, apply the rules, and know when Rosh Hashanah is. It’s a revelation of the matter, not any external establishment. This stands in contrast to sanctifying the month based on testimony, where there was a whole drama – who establishes it, the Sanhedrin, the sages in Eretz Yisrael. By the calendar, it never says that a specific authority issues it.
5. Postponements and sanctification based on testimony: Simply, the postponements (adu rosh, molad zaken, gatrad, betu takpat) were not in effect when sanctifying based on testimony, because then one goes by the testimony. The postponements are only a law in the calculation of the fixed calendar. There is an opinion that in the time of sanctification based on testimony, the beis din had “power” – they could accept or not accept testimony, and could be strict with the testimony, which effectively enabled similar results.
6. Rosh Hashanah and Rosh Chodesh: In Tractate Rosh Hashanah are the laws of sanctifying the month, which shows that Rosh Hashanah is actually the “Rosh Chodesh of all Roshei Chadashim.” Although Nissan is “the first month” (according to the verse “this month shall be for you the beginning of months”), the calendar goes from Tishrei. This is not a contradiction – Nissan is first for months, but Tishrei is the beginning of the year-count. Once one establishes when Rosh Chodesh Tishrei is, one can automatically calculate all the festivals of the year, because Elul always has 29 days in our calendar, and the remaining rules (Chapter 8) follow automatically.
—
Law 1 (Law 7 in the Rambam) – Postponement #1: Lo Adu Rosh
The Rambam’s Words
“We never establish Rosh Chodesh Tishrei according to this calculation on Sunday, Wednesday, or Friday. Their mnemonic is adu. Rather, when the molad of Tishrei falls on one of these three days, we establish Rosh Chodesh on the following day. How so? If the molad was on Sunday, we establish Rosh Chodesh Tishrei on Monday. If the molad is on Wednesday, we establish Rosh Chodesh on Thursday. If the molad is on Friday, we establish Rosh Chodesh on Sunday.”
Simple Meaning
When the molad of Tishrei falls on Sunday (1), Wednesday (4), or Friday (6), we postpone Rosh Chodesh Tishrei to the next day. The mnemonic is “lo adu rosh”.
Novel Points and Notes
1. The source of the mnemonic “edua harosh”: The mnemonic doesn’t come from the Gemara as “lo adu rosh,” but from a verse in the Book of Ezra (8:17): “va’atzaveh osam al Edua harosh” – Ezra commanded someone named Ido (ayin-dalet-vav), who was the head of a group of Jews during Ezra’s aliyah. The hint is: “Edua” is not the “rosh” – i.e., Rosh Hashanah doesn’t fall on ayin-dalet-vav. Therefore, one should actually say “lo edua rosh” (with an ayin), not “lo adu rosh”.
2. A note on grammar: When people see the word “adu” without vowel points, one assumes the vav is a vowel (shuruk/cholam), but it can just as well be a vav that is read as a vav (like “edua”).
3. The rule applies only to Rosh Chodesh Tishrei: The rule of lo adu applies specifically to the month of Tishrei. The reasons are relevant to Rosh Hashanah, Yom Kippur, Hoshana Rabbah, and the like. However – because the entire calendar begins from Tishrei, one can technically say that other months (like Kislev) also have rules that align with the calculation – but this comes out as a result of having already established Tishrei, not as separate rules. Also lo badu Pesach – Pesach doesn’t come out on certain days, which comes out automatically from lo adu rosh.
—
Law 7 (Continuation) – Postponement #2: Molad Zaken (Molad That Falls at Midday or After Midday)
The Rambam’s Words
“Similarly, if the molad is at midday or later than midday… we establish Rosh Chodesh on the following day.”
Simple Meaning
If the molad of Tishrei occurs at midday (hour 18 from the beginning of the night) or later, we postpone Rosh Chodesh to the next day. This is a second reason (in addition to adu rosh) why we postpone Rosh Chodesh Tishrei. Normally there would be no difference when in the day the molad is – that day is Rosh Chodesh. But for Tishrei, if the molad is at midday or later, we postpone.
Novel Points
1. “Midday” = hour 18: The Rambam explains that “midday” means hour 18 from the beginning of the day (which begins at sunset). This is midday – six hours into the day, but eighteen hours from the night before.
2. Even one part: Even one part (of 1080 parts in an hour) before midday – we make Rosh Chodesh that same day (if it’s not adu).
—
Law 7 (Continuation) – Combination of Two Postponements: Postponing by Two Days
The Rambam’s Words
“If the following day is one of the days of adu, it is postponed to the day after that, and Rosh Chodesh will be established on the third day from the day of the molad.”
Simple Meaning
When the molad is after midday, and the next day is adu, we postpone by two days.
Novel Points
1. Examples from the Rambam:
– Molad on Shabbos at midday (sign: 7, 18) – cannot be Sunday (1), therefore we establish on Monday.
– Molad on Tuesday at midday or later – cannot be Wednesday (4), therefore we establish on Thursday.
2. Question about adding two days: If we postpone by two days, does that add two days to the previous year? The answer: In practice it doesn’t add, because the entire calendar is already set up – all the months were set up so that it works out. Elul remains 29 days. Each year we calculate the calendar fresh – we calculate from molad baharad (or add from last year), everything built on the calculation of 29 days, 12 hours, 793 parts for each month since the six days of creation. Therefore it can never happen that Rosh Hashanah “next year will be three days later” – each year is a fresh calculation.
—
Law 8 – Postponement #3: Gatrad (Molad Tishrei in a Simple Year)
The Rambam’s Words
“The molad of Tishrei that comes out in the calculation… on Tuesday night at nine hours… and forty parts of the tenth hour (sign gatrad)… or more, if it was a simple year…”
Simple Meaning
If the molad of Tishrei comes out Tuesday night, nine hours and 204 parts (gatrad = 3, 9, 204), or later, and it’s a simple year – we postpone Rosh Chodesh.
Novel Points
1. The Rambam doesn’t give the reason why – one can learn it as it stands.
2. What “simple year” means here: There’s a discussion of what “simple year” means – the year we’re entering (from Tishrei to Tishrei), not the previous year. The conclusion is that simple year means that the coming year (from this Tishrei) will be a simple year (not intercalated). This stands in contrast to the next postponement which speaks of “departing from an intercalated year.” All years are counted from Tishrei to Tishrei for this purpose.
3. Question about the necessity of the postponements: If one can already calculate from the previous year’s Rosh Hashanah when next year’s Rosh Hashanah will be (according to the rules of Chapter 8), why does one need to know the postponements separately? The answer: Perhaps it means that those rules of Chapter 8 were calculated according to this – one takes the postponements into account.
—
Law 8 (Continuation) – Postponement #4: Betu Takpat (Departing from an Intercalated Year)
The Rambam’s Words
“If the molad of Tishrei comes out on Monday at three hours of the day and five hundred eighty-nine parts, and the year is simple following an intercalated year – we don’t establish Rosh Chodesh on Monday but on Tuesday.”
Simple Meaning
When the molad of Tishrei comes out Monday (day two), 15 hours (three hours of the day = 15 hours from the beginning of the night), 589 parts, and it’s a simple year coming after an intercalated year – we postpone Rosh Hashanah from Monday to Tuesday. The sign is 2, 15, 589.
Novel Points
1. “Three hours of the day” = 15 hours from the beginning of the night (as earlier in the calculations). The sign 2, 15, 589 stands for: 2 = Monday, 15 = 15 hours, 589 = 589 parts.
2. “Departing from intercalated” means that the previous Nissan was intercalated – i.e., the year we’re coming from was an intercalated year.
The Rule of One Part (Relevant to Postponements #3 and #4)
The Rambam’s words: “Even one part less – for example if its sign was gatrag but less than this, we establish it on Tuesday. Similarly, if the molad departing from intercalated was one part less, for example betu takpach – we establish it on Monday.”
Simple Meaning: The postponements only apply when it’s exactly that measure or more. If even one part is missing – we don’t apply the postponement.
—
Summary of All Postponements – How to Establish Rosh Chodesh Tishrei
The Rambam’s Words
“Anyone who wants to know the method of establishing Rosh Chodesh Tishrei… should calculate and know the molad on which day and how many hours and how many parts… and the day of the molad is always the day of establishment, unless it was one of these four postponements… we don’t establish on the day of the molad but on the following day or the day after that.”
Simple Meaning
Calculate the molad (Chapter 6), and the day of the molad is the day of establishment – unless one of the four postponements applies: (1) adu rosh, (2) molad zaken (midday or after midday), (3) gatrad in a simple year, (4) betu takpat departing from intercalated. In such a case, we postpone one or two days.
—
Law 7 (End) – The Reason for Lo Adu Rosh and All Postponements
The Rambam’s Words
“Why don’t we establish according to this calculation on the days of adu? Because this calculation is for the conjunction of the moon with the sun in their mean motion, not in their true position… therefore they made a fixed day and a postponement day in order to coincide with the day of the true conjunction.”
“The essence of these other four postponements is this principle that we said, that this calculation is the mean motion.”
Simple Meaning
The Rambam explains that our calculation is built on the mean motion (average motion) of the sun and moon, not on their true position. Therefore, postponements were instituted – that three days of the week should be established, and four days we postpone – so that the average will be closer to the truth. All four postponements stem from the same principle – that the calculation is only an average.
Novel Points and Explanations
1. “Conjunction” = conjunction: The molad (conjunction of the moon with the sun) is when the sun and moon stand in the same place. Our calculation figures this according to mean motion, but the true conjunction is different.
2. Why the true molad is usually later: At Tishrei, usually the true calculation is later than the mean calculation. But one cannot postpone by half a day (because “complete days” – we only count whole days). Therefore, they made it so that every other day we postpone – 3 days we establish (2, 3, 5), 4 days we postpone (1, 4, 6, Shabbos) – so that on average it becomes closer to the truth.
3. The Rambam’s proof: “For the molad will be on Tuesday night and it will be postponed to Thursday” – many times the mean molad comes out Tuesday night, but when we look at the moon, we see it only Thursday night (Wednesday night), and sometimes not even until Friday night. This proves that the mean molad is three days earlier than the true molad. “For the sun and moon didn’t truly conjunct until Thursday” – the true conjunction was only Thursday. The postponements (like molad zaken – the fourth hour of the day postpones by two days) bring Rosh Chodesh closer to the true conjunction. Without the postponements, the gap between the mean molad and true molad would remain large.
4. Practical reasons why it matters: If Rosh Chodesh is too early, one can still see the old moon on Rosh Chodesh, which is a “shame.” If too late, it can be two-three days from Rosh Chodesh until we see the new moon at all – also a shame. The goal is that the calculation shouldn’t be too far from reality.
5. The difference between true molad and mean molad – only between months, not years (according to commentators): The mean calculation is accurate after a whole year – the lunar year (354 days etc.) is exactly right. The difference between true molad and mean molad is only a difference between months, not between years. Because the moon doesn’t travel exactly the same each month – in Nissan a bit longer, in other months shorter. But after twelve months together it comes out exactly. The problem is only that Rosh Hashanah, which is in the middle of the years, can come out when the monthly true molad is different from the mean.
6. What is meant when we announce the molad in shul: The molad that we announce in shul is only a mean – it’s not the real molad, just a calculated molad. The moon doesn’t have to follow the molad we announce at all. We announce it so we’ll know when Rosh Chodesh is, not so we can search for the moon. Interesting: Rosh Hashanah is the only time we don’t announce any molad (no Rosh Chodesh blessing), but this is precisely the only month where the molad is actually relevant (for the postponements). All other months – Rosh Chodesh is automatically determined after Rosh Hashanah.
7. Why the Rambam only explains the reason for lo adu rosh (and not for molad zaken, gatrad, or betu takpat): Several reasons are suggested:
– (a) The Rambam’s goal in this chapter is practical – how to make a calendar, not to learn the reasons for the commandments of the calendar. He holds that it’s “enough and more” to know how to calculate.
– (b) By lo adu it seems arbitrary (why can’t Rosh Hashanah be Sunday?), therefore the Rambam feels a need to explain. By the other postponements, when one sees a precise calculation, one understands that there must be a reason.
– (c) The Rambam has an interest in teaching that the mean calculation is not the true calculation – which is important for later when he will teach the true conjunction.
8. All postponements stem from one principle: The Rambam reduces all four postponements to one reason – that the calculation is only an average. This is a novel point, because he reduces all postponements to one principle.
—
The Ra’avad’s Critique on Law 7
The Ra’avad’s Introduction
“Said Avraham, because this author is very protective and boasts of this wisdom and in his eyes he has reached its perfection… and I am not one of the people of astronomical wisdom for even my teachers didn’t reach it… but I didn’t enter into his words to examine the matter.”
Novel Points
1. Why does the Ra’avad have almost no critiques on nineteen chapters of the Laws of Sanctifying the Month? The Ra’avad’s method is: he learns the Gemara and questions the Rambam. Here he didn’t know the Gemara of this topic (astronomy/calculation), therefore he couldn’t make critiques.
The Ra’avad’s First Question
“What sin did adu commit that the molad should never truly be on it, that it should always be postponed? And what merit did bagahaz earn that it should be on it and not be postponed?”
Simple Meaning: If the Rambam says we must postpone because the true molad is later, why only by adu? What did adu sin that the molad should never be on it? And what did bagahaz merit that it should never be postponed? According to the Rambam’s reasoning, we would never have to establish on the day of the molad – we would always have to postpone.
Novel Point (suggestion to answer): The Rambam doesn’t say we must always postpone. It’s enough that in a large percentage of cases (for example 70%) the postponements bring Rosh Chodesh closer to the true molad. It’s not that adu is never correct, but that in most cases postponing brings a better result.
The Ra’avad’s Second Question
Simple Meaning: The Ra’avad brings that we have a tradition (Gemara) that the postponements have a different reason: lo adu rosh – because of the day of aravah (Hoshana Rabbah shouldn’t come out on Shabbos, so we can do hoshanot), and because of Yom Kippur that it shouldn’t come either on Friday or on Saturday night (Yom Kippur on Friday – we can’t cook for Shabbos; Saturday night – we can’t prepare for the fast). These are the true reasons for lo adu rosh, not the Rambam’s reasoning about the true molad.
How to Reconcile the Rambam with the Gemara
Novel Point – A Critical Distinction: The Gemara speaks of a time when the month was sanctified based on testimony. In those times, they sometimes intercalated Elul – i.e., they actively postponed Rosh Hashanah by making Elul longer – for practical reasons (because of vegetables, because of an inciter, because of the day of aravah). This aligns with what we learned in previous chapters, that even in the time of sanctification based on testimony, they sometimes “intercalated” the month for certain reasons.
But the Rambam speaks of something different: The Rambam doesn’t speak of intercalating Elul. He speaks of rules in the calendar – how the calendar controls which day Rosh Hashanah comes out. In the Gemara’s times there wasn’t this problem, because they didn’t make any molad at all – they used testimony. The Rambam’s approach is that we don’t “actually” postpone Rosh Hashanah, but we control the calendar so that Rosh Hashanah will never come out adu.
Therefore the Rambam is not a contradiction to the Gemara: Both – the Rambam and the Ra’avad’s teachers – took the literal words of the Gemara and adapted them for the calendar system, but maintained the same rule that Rosh Hashanah doesn’t come out adu. But the Rambam doesn’t go at all with the Gemara’s mechanism (intercalating Elul), but with a completely different mechanism (calendar rules). “It’s not in the Gemara doesn’t fight with the Gemara” – the Rambam doesn’t fight with the Gemara, he just gives an additional explanation.
Criticism of other commentators: Some commentators write as if the Ra’avad says that “it’s stated in the Gemara” (that the postponements are stated in the Gemara). But the Ra’avad doesn’t say it’s stated in the Gemara – he knows the Gemara speaks of a different context. His claim is only that the Rambam’s explanation (with the true molad) is not correct.
How to reconcile both approaches: Both – the Rambam and the Ra’avad’s teachers – agree that we must exclude half the time (i.e., three of six days) for Rosh Hashanah. The dispute is only in this: why specifically the three days adu? The Rambam gives a systematic reason (based on the molad), while the Ra’avad’s tradition seeks other reasons.
[Digression: It’s noted that “I’m fortunate that they don’t intercalate Elul today, because the Lithuanians would certainly intercalate Elul every year” – a joke about the Lithuanian custom to learn more.]
📝 Full Transcript
Laws of Sanctifying the New Month, Chapter 7 – General Rules of Rosh Hashanah Postponements
Introduction: Structure of the Calculation and the Transition from Nissan to Tishrei
Speaker 1:
Good. We are learning the Rambam, Laws of Sanctifying the New Month, Chapter 7. Eleven, very good. We are now in the days before Rosh Hashanah, so this chapter will tell us when one must calculate, specifically to establish the month of Tishrei, to establish when Rosh Hashanah should be.
In the previous chapters, we mainly spoke about establishing Nissan. Nissan was about intercalating, Nissan wasn’t the last, but one before that was when one intercalates, when one makes a leap year, now it dealt with “hachodesh hazeh lachem” (this month shall be for you). But now, baruch Hashem, we’re speaking about Rosh Hashanah.
In the previous chapter we discussed the order, Rabbi Yitzchak explained so nicely the order of how one can calculate the moladot (lunar conjunctions) of all years. This chapter we will learn when one establishes Rosh Hashanah, yes? Right.
The Three Steps of Calendar Calculation
What we’re going to do is, rabbosai (gentlemen), we’re learning now, we’re in the middle of learning three chapters, chapters 5, 6, 7, 8, learning the laws of how to make a calendar. Whoever wants to know which day of the week, basically, because more than that isn’t really in doubt, which day of the week will be Rosh Hashanah or Rosh Chodesh of any year? He must calculate the calculations that are in chapters 6, 7, 8, today when we don’t have witnesses.
When there used to be a beis din (rabbinical court), one had to look at the moon as well, and not calculate the calculation, because the calculation according to the Rambam has almost nothing to do with what was done in the time of witnesses, because in the time of witnesses one had to know a different calculation that we’ll learn later, because that’s when the moon can be seen, because then one needs to know if the witnesses are lying and so forth. But the calculation we’re learning now is essentially an approximate calculation, which is essentially not built on when one can see the moon.
But today there is like a halacha l’Moshe miSinai (law given to Moses at Sinai), or according to the Rambam’s interpretation, that Rosh Chodesh goes according to this calculation. Now, the calculation is a somewhat lengthy calculation, it takes three chapters to explain. There are three, like general rules, parts of this calculation.
Step 1: Calculating the Molad (Chapter 6)
The first part we’ve already learned. There is a calculation called molad hamatzua (average conjunction), which we learned in the previous chapter, how to calculate it. It tells us, when will the molad be each month?
The Rambam says, we start from the month of Tishrei. The calendar generally is established with the year that begins from Tishrei until Tishrei until Tishrei. You say Nissan isn’t how we make the calendar, our calendar works with Tishrei to Tishrei.
And therefore, what we learned, all the calculations we said when the molad will be, came to the month of Tishrei. Afterwards, from Tishrei one simply calculates, from Tishrei you can calculate twelve months of 29 days, 12 hours, 793 chalakim from Tishrei onwards for each month, to know when the molad is each month.
That’s only step 1 of the calendar. Why? Because the molad and Rosh Chodesh are two different things. If you want to know when Rosh Chodesh will be, it’s not enough to know when the molad is, at least to know when the molad is. That’s why we announce in shul beforehand when the molad is. But actually, afterwards one must announce in shul the next two chapters, which can tell us when Rosh Chodesh actually is.
Steps 2 and 3: Laws of Establishing Rosh Chodesh
That is, if it were naturally that if one only knew from the molad, one would say the next morning from the molad or the next day from the molad. But there are additional laws when we establish Rosh Chodesh so that there should be a proper order of Rosh Chodesh days.
Speaker 2:
I don’t know what “naturally” means. The entire calculation, from beginning to end, is the calculation according to which either Moshe Rabbeinu or the Sages who made the calendar established that this is how one should make Rosh Chodesh. There is no “naturally.” Naturally one doesn’t do it according to the molad, naturally one does it according to the sighting. And the molad, certainly not the molad hamatzua, has nothing to do with the sighting.
Discussion: The Calculation is Halacha, Not Nature
Speaker 1:
So, in total the calculation, in order for the calculation to work, various things. If we get into the reasons, the actual reasons aren’t so important, because the purpose of these chapters is to know what the calendar is. These are laws of making a calendar, or knowing when Rosh Chodesh is.
Laws of Sanctifying the New Month is like a mitzvah, just as every mitzvah is to sanctify months, to know when Rosh Chodesh is. There are two ways to do this mitzvah. One is through seeing the moon, witnesses, and the calculation is the calculation. This is what Moshe Rabbeinu taught, or Hillel Hazaken taught, whatever it is, that this is how one makes Rosh Chodesh.
But the calculation has three steps. You can have two steps or three steps of the calculation. The Rambam makes it very clear. The first step is, one calculates the molad hamatzua, and calculates when the molad will be. But that still says nothing. It’s nothing at all. Now it’s pure calculations, there they don’t have opinions. And afterwards, when making Rosh Chodesh there are already laws, not just calculations, there are laws.
Speaker 2:
No, I don’t agree. It’s also the laws, it’s also pure calculations. There’s nothing one needs to think about. There are reasons why one makes the calculation this way. There are also reasons why one makes the calculation. When to call the molad hamatzua 10, 12, 793. There’s a calculation, but it comes out that way. The same thing here, there’s a calculation that says what one should do.
According to how the Rambam says it, everything is pure calculations, perhaps the Raavad holds differently, but according to how the Rambam says it, it’s not that afterwards one adds discretion, that’s what I want to bring out. The whole thing is a calculation, it’s one hundred percent, that is, deterministic, there’s no side that sometimes one should do differently.
That is, one can say that the calculation is different. There was, there was once a dispute in Judaism, and how the laws of the calculation are. The calculations are calculations. If you know the three chapters, you know when Rosh Chodesh will be, every Rosh Chodesh in history until Mashiach will come and go back to doing it according to witnesses. These are rules, everything is rules in the laws of calculation. So that’s what I’m explaining.
Summary: The Three Steps of Calendar Calculation
Speaker 1:
The first chapter we learned, step 1, the calculation has several steps. Step 1, one must know the molad hamatzua, one knows that. One knows when the molad of Rosh Hashanah of this year is, according to what the Rambam calculated all the calculations that come to know when the molad of Rosh Hashanah is.
Now, but you shouldn’t make, you are indeed here, not what one was accustomed. By default, when there isn’t one of the exceptions that we’re now going to learn, do you make that day Rosh Hashanah? Not the next day by that, that day. That day, that day, not any next day, that day. Again. The normal, we’ll already see the main custom, I’ll say.
When you know when the molad is, if there isn’t one of the rules here, you make that day Rosh Hashanah. Afterwards you must add a bunch of laws that we’re going to learn in this chapter, which make Rosh Hashanah not that day when the molad is, but the next day or two days later, we’ll see exactly. And after the whole thing you must know, you’ll already know when Rosh Chodesh is of each year.
After the third step is, learning chapter 8, you’ll know when to make Rosh Chodesh of each month of that entire year. According to laws, rules, also fixed rules, never changing from the next chapter, and now you have a complete calendar. That is, the three chapters are enough to know how to make the calendar. It’s very simple, doesn’t take any time, and that’s what one learns. So, let’s learn it. Good. Halacha 1 of chapter 7. Yes, it can be.
Halacha 1: Lo Adu Rosh
Speaker 1:
The Rambam says, “One never establishes Rosh Chodesh Tishrei according to this calculation”, according to the previous calculation from the previous chapter, when the molad happens, that day should be the head of the new month. But, he says, when it’s Rosh Chodesh Tishrei, one doesn’t establish according to this calculation on the following days. One doesn’t establish “on the first day of the week”, Sunday, “nor on the fourth day of the week nor on erev Shabbos”. A sign for them, what’s the sign? Adu. And for this there’s the sign “Lo adu rosh”. People know this phrase, that the days of Sunday, the fourth day – Wednesday, and Friday, are not the days of Rosh Chodesh Tishrei.
Rather if it will come out on those days, “but when the molad of Tishrei falls on one of these three days”, if molad Tishrei will indeed fall on adu, on one of these days, one postpones Rosh Chodesh, “one establishes Rosh Chodesh on the day after it”. One says that the next day is Rosh Chodesh, not that day.
He says, “How so? If the molad was on the first day of the week, one establishes Rosh Chodesh Tishrei on the second. And if the molad will be on the fourth, one establishes Rosh Chodesh on the fifth. And if the molad will be on the sixth, one establishes Rosh Chodesh on the seventh”. One always postpones it by one day.
Discussion: The Source of the Sign “Edua Harosh”
Very good. I must say what I saw, everyone brings here, I don’t know where the… I mean that the language “lo adu rosh” doesn’t appear in the Gemara, right? I remember, he says that the sign comes from a verse. We are a bunch of amei ha’aretz (ignoramuses) who don’t know verses in Ezra, we think one must say “lo adu rosh.”
But in the Book of Ezra it says, chapter 8 verse 17, it says “va’atzaveh osam al Iddo harosh”. That’s when it lists there the list of the heads of the exile that Ezra brought up to Eretz Yisrael. One of them, the head of some group of Jews, was called Iddo – alef, dalet, vav at the beginning, and Ezra called him and gave him some job there.
So, comes a hint, if it says “Iddo harosh,” it comes out that Rosh Hashanah is not Iddo the head. Somehow he sinned, this Iddo, that he’s not the head. So that’s the sign. So it comes out one must say “lo Edua rosh,” not “lo adu rosh.”
Which is sometimes a wonder, which I don’t know, perhaps the grammarians know, when people see a word without vowels, and you’re supposed to make, and you’re reading it, it’s suggested that the vav is a melupam, perhaps many people. It can be exactly so. Okay, usually a vav is a shuruk, but… or usually many times. Or I’m explaining the sign, it’s a nice thing. Anyway, that’s the rule.
Note: The Rule is Specific to the Month of Tishrei
And I must only say, the sign is only on Rosh Chodesh Tishrei, right? There are those who say, I saw, we’ll see later when we speak about the reasons, seemingly the reasons that exist for this are relevant mainly to the month of Tishrei, because of Rosh Hashanah and Hoshana Rabbah, Yom Kippur and so forth. But on the other hand… say it out, right? What? Say it out.
No, no, I want to speak about that later. I just want to say, because we’re holding. On the other hand, I don’t understand why people say this. That is, regarding later the reason will be, we’ll understand what’s being said better. But… actually, the entire calendar is calculated from the month of Tishrei. That is, technically, let’s say there are other reasons why it shouldn’t be, because you can make the rules in the month of Kislev, or other rules that come out so that the calculation we need to have should work, but the calendar we start from Tishrei, that’s how our calendar goes.
So then one makes it so it should work according to the reasons that the Rambam will say why we need to have. So one must already come to the reason that it’s relevant to Rosh Hashanah specifically, it’s not any… I mean to say before that only Rosh Hashanah, it’s the first month. Started and said.
Introduction: Rosh Hashanah and Rosh Chodesh
Speaker 1: But it’s not that Rosh Hashanah is a calendar law. On the other hand you’re right, but Rosh Hashanah itself is a law in Rosh Chodesh, yes, in the section on holidays. In the tractate Rosh Hashanah stands Laws of Sanctifying the New Month. It also seems, it’s very interesting.
Although people like to say that there are several Rosh Hashanahs, mainly one must count Nissan as the first month. The calendar doesn’t hold that way, it goes from Tishrei, and the tractate Rosh Hashanah doesn’t hold that way. Because there’s no problem with the verse “hachodesh hazeh lachem rosh chadashim, rishon hu lachem l’chodshei hashanah”. So it can be that Rosh Hashanah is like the Rosh Chodesh of all months. It’s the Rosh Chodesh of all Rosh Chodesh days.
In any case, there the year begins. No, because from Rosh Chodesh one can calculate all the moladot of the year. No, any month of Tishrei, you’ll know from there. It’s automatic. After what one makes… That is, one could have laid down any month a rule. But once one laid down the rule of Rosh Chodesh Tishrei, the remaining rules follow automatically if one follows the rules that will be in the next chapter.
So this is the first rule, if it’s adu, one postpones Rosh Chodesh Tishrei by a day.
Meaning of “One Doesn’t Establish” – Revealing the Matter
I must just throw in that in the Gemara it seems there are reasons why we don’t want Rosh Hashanah to be on these days, because of Yom Kippur and because of Hoshana Rabbah, but the Rambam wants to give it calculations. The Rambam will say the reason later.
I just want to say one more important thing here, that… what did I want to say? I forgot. Ah, I’ll say clearly, because this is already anticipating what we’re going to see then.
When it says here “one doesn’t establish,” it doesn’t mean to say that someone stands and establishes. That is, the Rambam holds that technically, in learning, the beis din of Klal Yisrael makes the calculation and according to that they establish. But “one doesn’t establish” means in total, if you want to make a calendar, make the calculation of this molad, add the rules to know when Rosh Hashanah is. But it’s not the simple meaning that there’s something that one must establish besides this. It’s not something that’s extra from simply knowing when Rosh Hashanah will be.
And not about this, one must also know, not about this will it ever come out that one adds another day to the month of Elul. The calculation already works that according to the rules… Elul always has 29 days in our calendar. Why? According to the rules that we’re going to learn in chapter 8. This is in total to know which day will be Rosh Hashanah.
Speaker 2: You say, “Hey, can you know from the previous year and calculate this?”
Speaker 1: I don’t know. Do you understand what I’m asking? The answer is, I don’t know. But this is a law in Rosh Hashanah, especially with the sugya (talmudic passage) of the Gemara. The reasons are for Tishrei, the reasons are relevant to the holidays of Tishrei. Perhaps that’s the reason. I’m asking a question, perhaps that’s actually very difficult.
We’re going to learn in the next chapter that there are rules… yes, according to the rules, from the previous year’s Rosh Hashanah one can already know when next year’s Rosh Hashanah will be. So one seemingly never needs to know the rules that are in this chapter. But perhaps it means that that was calculated according to this. Right, taking the thing into account.
But it’s interesting, you say “one doesn’t establish” isn’t a command on a certain person. For example, when one sanctified according to witnesses, there was a whole drama who it is, the Sanhedrin, the Sages in Eretz Yisrael. The calendar, it never says, Rabbi Chaim Kanievsky doesn’t issue a calendar. It’s always some individual who is very strong in calculations.
Speaker 2: Right, it’s only a revealing of the matter, like the Rambam.
Speaker 1: Everyone agrees that it’s only a revealing of the matter, how the calendar should be. One must know the basics. I’m not a proclaimed copier of a good calendar, but when he wants to make a calendar and calculate things, yes. But it’s not a thing.
Postponements and Sanctification According to Witnesses
There’s a dispute. Simply, the postponements weren’t in the time when one sanctified according to witnesses, because then one must go with the sighting. This is only a law in the calculation. There are those who say that when one sanctified according to witnesses, the beis din had power, that they could accept or not accept testimony. They could choose to be strict with the testimony.
Speaker 2: He says that when one does it according to this calculation. How does it say?
Speaker 1: Okay, it’s not a contradiction investigation, because… but yes. That’s one thing.
Halacha 7 (Continued): Postponement of Molad Zaken – Molad That Falls at Noon or After Noon
Speaker 1: “And likewise, if the molad will be at midday or later than midday” – another day when we don’t make Rosh Chodesh Tishrei, “And likewise, if the molad will be at midday or later than midday”. If the molad happens already from the middle of the day, when normally one would say, there’s no difference when in the day the molad is, that day is Rosh Chodesh. But for Rosh Chodesh Tishrei, if the molad happens at midday or after, “then we establish Rosh Chodesh on the day after it” – we also postpone it, except for lo adu rosh. So we already have a fourth reason, we have here either a fourth or a second reason why to make Rosh Chodesh a day later, if the molad was during the day.
“How so? If the molad was on Monday”, not on Sunday, but on Monday when it is yes, according to the previous rule one can make it, but there is the reason that it is “six hours into the day or more”, at six hours, “then we also establish Rosh Chodesh on Tuesday”.
But “if the molad was before midday, even by one chelek”, even just a drop, one of the parts of one thousand and eighty chalakim. “Before midday, then we establish Rosh Chodesh on that very day of the molad”. Of course, “provided that day is not one of the days Sunday, Wednesday, or Friday”. If it’s not from the adu, adu you say, if it’s other days, then, if it’s before half the day, yes.
Discussion: Midday and Statistical Probability
Speaker 2: They’re holding us already, seemingly by now it’s already most of the time. It means, if every molad can be at any part of the day, you’ll already have taken away approximately half, yes? I have no idea. So except for the adu? Okay. I don’t know. One needs to know when the molad usually occurs, I have no idea. Yes.
Combination of Two Postponements – Postponing by Two Days
Speaker 1: The Rambam says, what happens when there’s a third clash, and the molad should have been Tuesday afternoon. And what then in such a case we postpone it to the next day, but the next day is Wednesday, the fourth day, and it can’t be adu rosh. What do we do then?
The Rambam says, “that the molad will be at midday or after midday, and the day after it will begin”. “If the day after it will be on the days of adu”, if the day after comes out on the days when we can’t make Rosh Chodesh as the first reason of adu, “behold it is postponed to the day after the day after”, we postpone it by two days, “and Rosh Chodesh will be established on the third day from the day of the molad”.
“How so? Behold if the molad was on Shabbos at midday”, the sign is 7-18. Why 18? 7 is Shabbos. 18, midday. Midday is the eighteenth hour from the beginning of the day which begins at sunset. It’s six o’clock at night. So midday we’re talking about here midday of the day. It comes out the eighteenth hour from the night before. 18 from… right. Midday is always hour 18 of the day. Six hours into the day, but with the night it’s 18, and all day calculations go with the twenty-four.
“Then we can’t make it the next day because it would be Sunday. We establish Rosh Chodesh in a year whose molad is like this on Monday”, we make it on Monday, so we’ve postponed by two days.
The Rebbe is incredibly lengthy, with his examples, everything is extremely simple books. “And likewise”, the same thing.
Discussion: Effect on the Previous Year
Speaker 2: But actually, this will add to the previous year another two days, yes?
Speaker 1: It never adds to the previous year in practice, because the calculation is already set. Because the calendar is already set.
Speaker 2: But how will it still be 29?
Speaker 1: Ah, because all the months were set up that match with this. Right, that is… But it means that someone would have known when Rosh Hashanah will be.
Speaker 2: Right, if someone would have learned the Rambam and he would have made a calendar after each chapter, yes? Would he after this chapter have made a calendar that would come out thirty-one days.
Speaker 1: What will he think from the adu rosh? No, it wouldn’t come out. It’s a given that it won’t come out. I know. Okay.
“And likewise if the molad was on Tuesday at midday or after midday”, if the reason is… and it’s on Tuesday after midday, when we can’t make the day after on Wednesday, “it turns out that Rosh Chodesh is on Thursday”.
The Rambam says, up until now this is like a second reason why we make Rosh Chodesh, and sometimes the first two can combine, so it comes out two days that we postpone Rosh Chodesh from the molad.
Law 8: Postponement of Gatrad – Molad Tishrei in a Simple Year
And after that there is another type of reason that has to do with the year. The Rambam doesn’t say why, so we can learn as it’s written.
“The molad of Tishrei that comes out in this calculation”, with the calculation he says, “will come out on Tuesday night, at nine hours into the night from its beginning and forty chalakim from the tenth hour”, the sign is gatrad, so again, nine hours, ah, gimmel, the third day, the ninth hour, and two hundred and four chalakim, “or more”, this or later than this, “if it was a simple year”. There is if the previous year was a simple year, not a leap year.
Discussion: What Does “Simple Year” Mean in This Context
Speaker 2: What does the previous year mean? The molad happens after a year from a simple year, yes? We’re talking here about the molad of the new year. The next year. If it was a simple year means the year Tishrei that we’re entering now?
Speaker 1: That’s what I think… But it’s not relevant, they’re both in the same year with respect to Nisan. Simple year, when the last Nisan wasn’t… Simple year is always a thing… When we reckon here simple year, we mean the year from Tishrei to Tishrei, and we’re holding in the middle. And we know what Nisan was, the last Nisan was a simple year, because the last one he says motza’ei me’uberet. It means the first year after the leap year.
I think that simple means that the year that will come, that is it begins from Tishrei, will be me’uber. That’s what I think. It’s interesting, the simple year we reckon from Tishrei to Tishrei. All years will be from Tishrei Tishrei, everything. Yes, yes. I think it means that the year that begins now, which we’re judging now when to begin Rosh Hashanah. If Rosh Hashanah is simple, and the molad came out after such and such hours, we also postpone Rosh Chodesh. And instead of it being that same day Tuesday, we postpone it, and we also postpone it by two days. In this case we always postpone it by two days, because the third day is always a day before the fourth, and in such a case Rosh Chodesh will also be two days later on Thursday. This is number three when we postpone Rosh Chodesh.
Postponement of Btu Takpat (Postponement #4)
Speaker 1: Okay, the year that begins now, which we’re judging now when to begin Rosh Hashanah. If Rosh Hashanah is simple, and the molad came out after such and such hours, we also postpone Rosh Chodesh. And instead of it being that same day Tuesday, we postpone it, and we also postpone it by two days. In this case we always postpone it by two days, because the third day is always a day before the fourth, and in such a case Rosh Chodesh will also be two days later on Thursday. This is number three when we postpone Rosh Chodesh.
Another case, the fourth case is, and likewise if the molad of Tishrei comes out on Monday, at three hours into the day, and five hundred and eighty-nine chalakim, a day earlier, on Monday, the fourth hour, and the sign this time will be 2, the second day of the day, 15. Btu takpat. One must always say the signs with a…
Speaker 2: Good, but what is the 15? 2 three hours, right? Three hours into the day is the fifteenth hour.
Speaker 1: Ah, the fifteenth hour we say. Three hours into the day is the fifteenth hour, just like before.
Speaker 2: Oh, now it will go later than that.
Speaker 1: And here we’re talking about something else, umotza hashanah motza hame’uberet. It means, we’re talking here about the first simple year, but it’s the simple year after the leap year. It means, the previous Nisan was me’uber. The year that we’re coming from now. She’oseh hashanah hasmuchah lah she’avrah me’uberet, is very good. Then in such a case Rosh Chodesh on Monday in this year, but on Tuesday the day we postpone it by one day. We say that we have four reasons when we postpone. Very good. Very good. Very good.
The Rule of One Chelek
The Rambam says further. But this is only when it’s exactly the gatrad or the btu takpat. Even if it’s missing just one chelek, for example if it was the sign of gatrad, if less than this we establish it on Tuesday. And likewise if the molad of motza’ei me’uberet was less by one chelek, for example if its sign was btu takpach instead of takpat, if less than this we also establish it on Monday.
Summary of All Postponements – How to Establish Rosh Chodesh Tishrei
It comes out, in total, if you want to know when Rosh Chodesh Tishrei is, this is what you need to do. Yes, he says, and anyone who wants to know the way of establishing Rosh Chodesh Tishrei according to this calculation should do thus, when someone wants to establish Rosh Chodesh Tishrei, he needs to check, he should calculate and know the molad on which day, learn chapter 6 and learn when the molad comes out, and how many hours from the day or from the night and how many chalakim from the hour, how many hours and how many chalakim. And the day of the molad is always the day of establishment, the day of the molad is always the day from which one establishes. Usually the day of the molad is always the day of establishment.
However but here by Rosh Chodesh Tishrei one needs to look at the four postponements. However if it was on Sunday or on Wednesday or on Friday, or if the molad was at midday or after midday, or if the molad was at the fourth hour and six hundred and forty-two chalakim from Tuesday night of a simple year, as we said before the rule, batrad, yes, what was it called, or if the molad was at five hundred and ninety-eight chalakim from the fourth hour of Monday of a simple year that is after the leap year, btu takpat. If it doesn’t have one of these things, then the molad establishes and on that day becomes Rosh Chodesh. But if one of these four things occurs, we don’t establish on the day of the molad but on the day after it or the day after that as we explained.
The Reason for Lo Adu Rosh
He’s going to say the reason for one of the four things. There are four reasons, both have reasons, perhaps it’s too complicated to explain, and we learned yesterday that the Rambam wants to make it simple. The point here is to make a calendar, the point is not here to learn depths of why the calendar is so, that’s good for people who want to have time, the point here is to make a calendar, and that’s enough and more.
It seems however by the adu rosh it seems something strange, just Rosh Hashanah can’t be Sunday, why can’t Rosh Hashanah be Sunday? The Rambam adds something, the Rambam also has an interest in teaching that the calculation is not the true calculation of the Holy One Blessed be He, later he goes from the true conjunction, so he found an opportunity to talk about this. But the other things also have a reason, but everyone who looks, sees that there’s some precise calculation, understands that there’s some reason why so. That’s what I think.
Discussion: Does the Gemara Talk About This
Speaker 2: I think that when the Gemara says the reasons why lo adu, does the Gemara mean already after the calculation of the Rambam? Why did one make all these things not the opposite? You’re jumping, you’re jumping. We should make half the days this way and half the days that way.
Speaker 1: Rabbeinu, go from here.
Speaker 2: Very good.
Speaker 1: That the Rambam didn’t answer, that’s not answered. But he relies that whoever wants can look in the Gemara, but the Gemara does have reasons.
Speaker 2: It doesn’t say in the Gemara doesn’t argue with the Gemara.
Speaker 1: One minute, it doesn’t say in the Gemara any reasons for this.
Speaker 2: I just need to say very clearly. Maybe, but go in order. The Gemara says yes, the Gemara says that we have because of…
Speaker 1: It says, we’re not talking about this. Let’s go in order. It’s not at all true that the Gemara talks about this, even the Ra’avad doesn’t claim that the Gemara talks about this, but you’re jumping, we’re learning with people, nobody knows what you’re talking about. You need to explain what the Ra’avad said. But finish, let’s finish the Rambam’s reason, because he says another law, and after that we’ll see what the Ra’avad says about this.
The Rambam’s Approach That All Postponements Stem From the Same Principle
The Rambam’s Proof and the Raavad’s Critique
The Rambam says, “and the essence of these other four dechiyos (postponements)”, what about all the other four dechiyos? Is this the nechtzos (necessities) or the other ones? It’s a simple Mishnah already, it’s incomprehensible. The Rambam says, “this is the principle that we stated, that this calculation is the average motion”, that the calculation is the average motion, therefore one must fix it with all these ways. This is what the Rambam argues.
That is, it appears the Rambam holds yes, he said it and didn’t explain how, what does it matter to me that there will be a molad zaken etc. But apparently, the Rambam comes to answer a different question. That is, he comes to answer perhaps as you said earlier, perhaps the opposite.
The Rambam’s Proof That the Dechiyos Bring Us Closer to the True Molad
Speaker 1: He wants to say, how can you change if the molad is today? What does it mean you push it off? The Rambam says, no, the molad is not today. On the contrary, all these fixes are in order to make the molad closer to Rosh Chodesh. I don’t know when it would have been without mitui (averaging) one could have played around, but since it is average, must be mezuman (appointed), yes, very good. Both may and must be mezuman. Right.
“And proof of the matter”, a proof that this is the reason for the dechiyos in order to arrive closer to the true motion, “for behold the molad will be on Tuesday night”. Because the molad that we calculate, the average, comes out many times on Tuesday night, “and it will be postponed to Thursday”. I said it’s difficult with the calculation, “and sometimes many times the moon will be on Thursday night”.
Many times, when one goes to make Rosh Chodesh, let’s say Rosh Chodesh Tishrei, many times it comes out Tuesday night, as long as it’s still before the fourth hour of the day, yes, but the fourth hour of the day we push it off by two days. And then, that year, it’s already Wednesday. And look at that year when one sees the moon, you will see, many times, even Wednesday night one still doesn’t see it. You will see on Thursday night, and not only that, you won’t see it. So you see that what you thought it should be on Tuesday night is still three days before the actual moon.
So you see that our molad is not a final indication of the moon, and not only that and not on Friday night, sometimes one won’t see it on Friday night. It comes out three days after what you thought the molad was. It can’t be, a day or two after the molad one should certainly already be able to see the moon. In general, and from this you see that “the sun and moon did not truly conjoin, but rather on Thursday”, they only truly came together on Thursday.
And precisely because we make all these dechiyos, we become closer to the reality. The gap should become smaller. That is, without this the gap would become bigger and bigger, yes? Because one would always be running with a… yes, I don’t know if it would work, because every year is a new calculation.
How One Makes a Calendar – The General Rule
Speaker 1: In any case, you must remember that the average calculation is accurate after a whole year. After a whole year it is accurate. It only runs off from that by two.
Speaker 2: No.
Speaker 1: No, no, I want to say very clearly what this calculation is. I remember, how does one make a calculation? Let’s say the rule that the Rambam says, which I know for certain. How does one make a calendar? A calendar is made fresh every year, okay? One doesn’t calculate what was last year, not all the dechiyos. One calculates what was the molad from molad BeHaRaD. Or if you know, last year you can add according to the calculations that we learned in the previous chapter. But that is also built on the same calculation of the molad that goes from the year of tohu, from the six days of creation, goes 29 12 793, a month and a month.
So every year one calculates again. After one knows when is the molad of the year, you add the dechiyos to know when Rosh Hashanah of the year will be. So it can never be according to any of the rules that Rosh Hashanah next year will be three days later.
The Difference Between True Molad and Average Molad – Only Between Months, Not Years
Speaker 1: Now, secondly, that which the true molad is different from the average molad, is a thing only throughout the year, not after a whole year it certainly comes back correctly. Why? Because the difference of the true molad and the average molad is a difference between months, not a difference between years. In other words, the calculation on the year is an average of one year. This is how I understand what the commentators told you.
That is, you take together the twelve months of a year, it comes out exactly. The lunar year that was learned, three hundred fifty-four and ten, whatever the number is, I don’t remember anymore, is exact. The calculation of the year is exact. And only the calculation of the month is not exact. Why? Because the moon doesn’t travel every month exactly the same. And in Nissan it’s a bit long, shorter, and so on. I don’t know with the moon’s own extra I don’t know what it has to do with, because now one doesn’t learn it now.
I’m telling you that the difference is only between months. So the problem is only that Rosh Hashanah, which is already in the middle of the years, then the moon doesn’t travel exactly on the calculation, then it can come out that the moon one will see much after Rosh Chodesh, therefore one pushes off Rosh Chodesh. But it’s not that the whole calculation will be ruined, only the month will be ruined. Right?
Speaker 2: Ah, interesting.
Speaker 1: In any case, the Rambam is only proving here what? That the dechiyos are not from the true molad, because you see that one doesn’t see the moon even four days after that, and that can’t be if the conjunction wasn’t. Rather what, no, the conjunction was on Thursday, it actually makes sense that one should make Rosh Hashanah on the day of the conjunction.
Eh, Rosh Hashanah should have been with the sighting? Okay, we go with the calculation.
What Is Meant When the Molad Is Announced in Shul
Speaker 1: And here comes the Raavad. Now the Raavad says like this, on this whole law, the previous law, on law 7, the Raavad says like this – I’m not taking any position on the sharp language, I’m just saying, God forbid, who am I, I am dust – the Raavad says like this: “Abraham said, because this author is very guarded and boasts in this wisdom, and in his eyes he has reached its ultimate.” In his eyes he looks as if he has reached the peak of this wisdom.
“And I am not from the people of the wisdom of astronomy, for even my teachers did not reach it.” He says such an “we and our fathers have sinned,” he shears the blames. He says, I’m not a great expert in calculations, I can’t enter into his subtle calculations. “But I did not enter into his words to examine the matter,” I didn’t go in to check if his calculations are correct. Not once will he tell him, I’m sure his calculations are good. He says, I don’t know, I can’t check him.
In short, he positions himself as if on the assumption, as always I have objections, here I perhaps also could have had objections, but I didn’t do it. If the Raavad has on almost every law an objection, can there be a whole law where there isn’t a single one? There are nineteen chapters in Kiddush HaChodesh? There isn’t a whole, among the nineteen whole chapters that the Raavad has nothing to say? It can’t be. Rather what? He can’t. He didn’t learn this topic.
How will the Raavad have his objections? I learned the Gemara, and it doesn’t fit. I have a different reasoning. He didn’t know the Gemara of this subject. So how should he say objections?
The Raavad’s Objection – The First Question
Speaker 1: “But when I encountered this thing that he wrote, it was wondrous in my eyes, a wonder of wonders,” fine, it became a great wonder. Baruch Hashem, I found a question to ask on the Rambam, that he asks, according to the calculation that the Rambam says that we must push off, we must make sometimes Rosh Hashanah should be later, because we see that the true molad is a bit later, as the Rambam said here at the end, he says, if so, why shouldn’t one also do it when Rosh Chodesh Tishrei should be 2, 3, 5, 7? Why 4, 1, 4, 6?
According to him one would never have had to be established on the day of the molad, one would always have had to push off to go in a day. “And what sin did Adam the first, and what sin did Adu that the molad should never be in it forever?” You see, I think he goes with the Raavad that ADU is a certain person. “And what sin did ADU that the molad should never be in it truly, forever it will be postponed? And what merit did BeGaHaZ have that it should be in it and not be postponed?” You catch that the Raavad, with all due respect to the Raavad, his questions…
The Raavad’s Objection – The Second Question
Speaker 2: No, I think his main question is later. His main question is apparently… both.
Speaker 1: He asks a question, he goes like this, the Rambam comes here like that one… I think the Rambam understood the point well. That is, the Rambam wants to teach us here that the calculation that you say on Rosh Chodesh, the molad will be… you do everything with the molad, the Rambam holds in one go, average in the ear. This is only the molad here an average. A kind of mitzvah, it’s not the real molad. The moon doesn’t have to follow your molad that you announce at all.
Yes, why does one announce the molad in shul? Because Rosh Chodesh goes according to this. It’s not that which one announces the molad, not that one should be able to search for the moon, it’s that one should know when Rosh Chodesh is. Why one announces it every month I don’t know, because one can announce, gentlemen, remember last month was the molad, and make yourselves the calculation. It’s not your burden here.
Speaker 2: No, it’s only relevant for Rosh Hashanah, because all other months one doesn’t come when the molad was. It becomes automatically after Rosh Hashanah, true.
Speaker 1: And the interesting thing is, Rosh Hashanah is the one time that one doesn’t announce any molad, one doesn’t do any Rosh Chodesh blessing. So, in short, one can’t make any aliyah, because one doesn’t announce it.
So, the Raavad asks, the Rambam says that the molad is not true, it comes later. This is every year one must push it off. This is as if what he asks. The Rambam comes out somehow that only if it’s exactly, if it’s by ADU where, then he is meritorious, then by him the average motion becomes closer with the true motion. Yes, and he asks as if, is there some rule that ADU where is never not, the true molad never doesn’t fit? What does it have to do with?
And the second question he asks, and I think we can answer both questions. He says, “and I have received” it says in the Gemara that the postponement of the fourth is not for another reason.
Speaker 2: No, no, no, okay. I was in general, I was in general, the rabbi shouldn’t teach me out, that the postponement of the fourth is because of the day of Aravah because of the day of Aravah, that the rabbis’ decrees shouldn’t happen on Shabbos, so that one should be able to make the order, one should be able to make Hoshanos and everything.
Speaker 1: No, you shouldn’t be docheh Shabbos. And because of Yom Kippur that it should not come neither on Friday nor on Saturday night, that Yom Kippur shouldn’t come out Friday or Saturday night, would have been very difficult. What would have been difficult? One wouldn’t have been able to make vegetables, whatever, one wouldn’t have been able to prepare properly Friday. If Yom Kippur is Friday one can’t prepare properly, one can’t cook for Shabbos. If Yom Kippur is Saturday night, also not, one can’t prepare, fast the clock.
In short, the dechiyos 2, 4, 6 is because of 1, 4, 6. What is the dechiyos 2, 4, 6? I don’t know. I also don’t know. I think he means Pesach, but I don’t know what he wants from this. Because it comes out that also not on 4, 6 Pesach.
Speaker 2: Ah, that Pesach also comes out according to this order. Not on 4, 6, not according to this order. Meaning, instead of 1, because Pesach doesn’t come out Sunday anyway.
Speaker 1: No, Sunday it can be.
Speaker 2: Ah, instead of 1 is 2. Okay.
Speaker 1: I don’t know what he wants but from this. This is what he asks on the Rambam. Right.
A Proposal to Answer Both Questions
Speaker 1: But I think that… I would have said like this, that the Rambam… tell me if it fits. The Rambam says that one doesn’t have to always push off, it’s only enough that half of all times, or let’s say a bit more than half. Let’s say it comes out 70%.
The Raavad’s Critique “You Have Not Reached Its Ultimate” — A Deeper Analysis
And the reason why ADU, on this it already says in the Gemara good reasons about Yom Kippur and about the day of Aravah. Why one took the random three days instead of the other random three days is for the reason.
I think the Raavad is essentially, he says “you have not reached its ultimate”, what he means here to grasp is, he means to say that he doesn’t trust so strongly the Rambam who says that the molad is not the molad. He doesn’t know any stories of true molad, he never heard of it. You see that the Gemara that one only goes ADU, rather what the reason is in general something else, it has nothing to do with this thing, the whole thing.
And one can reconcile both by saying that one needs half the time, as the rabbi says. Which half can one not find just reasons, as the rabbi says? The rabbi says, the rabbi says, we don’t disagree with this that one must find reasons why exactly these three. I agree. But on the other hand, and on the other hand, I only need to say one thing.
The Difference Between the Gemara’s Context and the Rambam’s Calendar System
That which the Rav says we have received, the whole world all commentators say that in the Gemara it says that one used to make Elul intercalary because of vegetables, because of corpses, vegetables means Rosh Hashanah, Yom Kippur, one shouldn’t be able to have any vegetables, or about a corpse, it should be three full days, two days should be, yes? Or as the Gemara sees about the day of Aravah also perhaps. That is, it says in the Gemara that someone said to the fixers of the calendar that it should make sure that the day of Aravah shouldn’t come out on Shabbos.
The Main Innovation: The Gemara Speaks of a Completely Different Matter
But one must know that the Gemara doesn’t speak of what we’re speaking. That is, it can be a nice reasoning to say that the same reasoning is for the rule. But what the Gemara speaks of is when one used to fulfill by sighting, and you see with the point that we learned in the previous chapters, that sometimes even when one is sanctifying by sighting one can make the month late for certain reasons. One can already play around if it falls out, and this is the reason to play around and make the month late. Yes, one pushes off, one hears it noble only later, whatever the answer is, and for these reasons.
But it doesn’t say in the Gemara about the calendar. What we’re speaking of is rules, which is not what the Gemara still speaks of. The Rambam is not a contradiction in the Gemara, I think the Rambam also admits.
How the Rambam Uses the Gemara’s Reasonings
It’s very nice, it can be that the Rambam has as if… we need anyway to make that it should fit, so one will use as much as one can from the same things from the Gemara. One wants to bridge the Gemara. In the Gemara’s times there wasn’t this problem, because the Gemara didn’t make any molad at all.
Yes, but once we saw that these days can’t come out Rosh Hashanah, it’s very appropriate. One can still say your thing, but… they only understand that the Gemara doesn’t speak of what the Rambam speaks. It’s not a contradiction of the Rambam in the Gemara.
Discussion: The Raavad’s Claim and the Rambam’s “We Have Received”
Speaker 1: What is a contradiction, the Rambam says we have received, your rabbi explained it to him. Actually as you say, that we continue the Gemara’s reasonings, but it’s not… I saw others write as if the Raavad says that it says in the Gemara.
Speaker 2: The Raavad doesn’t say that it says in the Gemara, it says in the Gemara, it says in the Gemara, but the Gemara doesn’t speak about this. Both did something similar to the Gemara, the rabbis of the Raavad and the Rambam. Both took the words, the literal words of the Gemara and changed it, but kept the same rule that these days don’t happen Rosh Hashanah.
But the Rambam doesn’t go with the Gemara at all.
Speaker 1: No, true, because the Rambam doesn’t say that one actually pushes off Rosh Hashanah, only one controls the calendar this way.
Speaker 2: But yes.
Speaker 1: No. It’s not… in other words one doesn’t make Elul intercalary.
Speaker 2: No. He says, the Gemara speaks that sometimes Elul is thirty days because of this. But… the Rambam doesn’t speak of making Elul intercalary, he speaks separately from the calendar should say which day is Rosh Hashanah.
I’m lucky not to make Elul intercalary today, because the Lithuanians would certainly have made Elul intercalary every year. It can catch a few more days of Elul, no?
Speaker 1: Already. This is the point.
Speaker 2: Okay.
Speaker 1: Okay. Until we come to chapter 7.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
EN English ›
⏱️ Chapters
(00:00) הקדמה — דחיות אין קביעת ראש חודש
(01:18) הלכה א — לא אד"ו ראש (דחיית אד"ו)
(03:23) הלכה ב — מולד זקן (דחיית מולד זקן)
(05:05) דיסקוסיע: צי די הלכה פון מולד זקן גייט אויף אלע חדשים אדער נאר אויף תשרי?
(07:58) דיסקוסיע: די נאטור פון די דחיות — צי זענען זיי טייל פון דעם חשבון?
(09:35) הלכה ג — צוויי דחיות נאכאנאנד (דחיה אויף דריי טעג)
(10:59) הלכה ד — דחיית גטר"ד (שנה פשוטה, מולד ליל שלישי)
(14:16) הלכה ה — דחיית בט"ו תקפ"ט (שנה פשוטה שאחר מעוברת)
(16:16) הלכה ז — טעם פון דחיית אד"ו און דער עיקר פון אלע דחיות
(28:48) קשיא אויף דעם רמב"ם: לא אד"ו ראש בזמן קידוש על פי ראיה
-
תורגם אוטומטית סיכום השיעור 📋 סיכום השיעור — הלכות קידוש החודש פרק …