סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור — הלכות קידוש החודש פרק ז׳
—
הקדמה — דחיות בקביעת ראש חודש
רמב״ם: בפרקים הקודמים נלמד חשבון המולד. בפרק ז׳ לומד הרמב״ם שראש חודש אינו נקבע תמיד לפי המולד בדיוק — ישנם כללים (דחיות) שדוחים את ראש חודש ליום אחר.
פשט: חשבון המולד עצמו הוא כבר “ממוצע”, ואף על פי כן ישנם מקרים שאין הולכים לפי המולד, אלא קובעים את ראש חודש ליום אחר — יום או יומיים מאוחר יותר.
חידושים והסברים:
– מהפרקים הקודמים רואים שמה שגורם לראש חודש אינו הופעת הלבנה עצמה, אלא מה שחכמים קבעו אותו. ראש חודש נקבע על ידי קביעה, לא על ידי עובדות אסטרונומיות בלבד. עתה בפרק ז׳ לומדים עוד שמאחר וראש חודש הוא קביעה, אפשר גם לקבוע מתי לקבוע אותו — עם כללים ספציפיים.
– כל הדחיות הן חלק מהחשבון עצמו — אין זה שמחשבים את המולד ואחר כך דנים בכל שנה אם לדחות. החשבון כבר כולל את הדחיות, ואפשר לחשב את ראש השנה מהיום ועד סוף כל הדורות. החשבון רק “מסובך יותר” מאשר רק המולד — צריך גם לחשב את הדחיות.
—
הלכה א — לא אד״ו ראש (דחיית אד״ו)
רמב״ם: “אין כוון לעולם ראש חודש תשרי… לא באחד בשבת, ולא ברביעי בשבת, ולא בערב שבת. סימן להם אד״ו.”
פשט: ראש חודש תשרי (= ראש השנה) לעולם אינו נקבע ביום ראשון (א׳), רביעי (ד׳), או שישי (ו׳). הסימן הוא “אד״ו”. אם המולד חל באחד משלושת הימים הללו, ראש חודש נדחה למחר.
חידושים והסברים:
– הרמב״ם אינו אומר את הטעם מדוע דוחים אד״ו — הוא אינו נותן הסבר כאן מדוע ראש השנה לא יחול בימים אלו. אולם הוא אומר שיתן את ההסבר מאוחר יותר, בסוף הפרק (הלכה ז׳).
– הכלל של אד״ו שייך רק כאשר ראש חודש נקבע על ידי חשבון (קביעה), לא כאשר עדים באים — כי בעדות אי אפשר לשלוט באיזה יום הוא חל.
– ההלכה מדברת רק על ראש חודש תשרי — לא על כל החודשים. זה לא ברור לגמרי מהלשון, אבל סוף ההלכה (“שלא יהיה אותו יום אד״ו”) מראה שמדובר בתשרי. בן אריה ויסוד עולם מובאים כמפרשים שלומדים כך — שהדיוק נכון שמדובר רק בתשרי.
—
הלכה ב — מולד זקן (דחיית מולד זקן)
רמב״ם: “וכן אם יהיה המולד בחצי היום או למעלה מחצי היום — קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.”
פשט: אם המולד יוצא בחצות היום (18 שעות מתחילת הלילה) או מאוחר יותר, ראש חודש נקבע ליום שלמחרת. אם המולד הוא אפילו חלק אחד לפני חצות, אפשר לקבוע אותו באותו יום (בתנאי שאינו אד״ו).
חידושים והסברים:
– “מולד” כאן פירושו חשבון המולד — לא מתי אפשר לראות את הלבנה, לא מתי עדים באים. אין לזה שום קשר לראיית הלבנה. זהו כלל בחשבון עצמו.
– אין זה אותו ענין כמו בזמן בית המקדש כאשר קבעו ראש חודש באמצע היום (על ידי עדות). כאן מדובר בכלל בחשבון: אם החשבון מראה שהמולד הוא אחרי חצות, דוחים.
– חצות היום = 18 שעות מתחילת הלילה — הרמב״ם נותן את הסימן “י״ח” שפירושו 18 שעות מתחילת הלילה (6 שעות לילה + 12 שעות = חצות היום). כל החשבון סופר כ״ד שעות מתחילת הלילה, לא מחולק ליום ולילה בנפרד. כל השעות הן שעות שוות (לא שעות זמניות).
– דחיית מולד זקן היא מחלוקת — ישנה מחלוקת אם הדחיה של “אחר חצות” קיימת בכלל (בשיטות אחרות). אבל הרמב״ם פוסק שכן.
– גם זה חל על ראש חודש תשרי — לפי הדיוק מהלשון והמפרשים (בן אריה, יסוד עולם).
—
הלכה ג — שתי דחיות זו אחר זו (דחיה לשלושה ימים)
רמב״ם: “אם יהיה המולד בחצות היום או אחר חצות, ויהיה יום שלאחריו מימי אד״ו — הרי זה נדחה לשלאחר אחריו, ויהיה ראש חודש קבוע בשלישי מיום המולד.”
פשט: אם המולד הוא בחצות או מאוחר יותר, והיום שלמחרת הוא אד״ו, דוחים עוד יום — ראש חודש נקבע ביום השלישי מהמולד. זהו שילוב של שתי הדחיות — מולד זקן ולא אד״ו — שיכול להוביל לדחיה של יומיים.
חידושים והסברים:
– דוגמה א׳: המולד הוא שבת (יום ז׳) ב-18 שעות (חצות). מצד מולד זקן צריך לדחות ליום ראשון (יום א׳), אבל יום ראשון הוא “א” מאד״ו, לכן דוחים שוב ליום שני (יום ב׳). ראש חודש נקבע ביום השלישי מהמולד.
– דוגמה ב׳: מולד יום שלישי חצות — דוחים מיום שלישי (מולד זקן), יום רביעי הוא ד׳ מאד״ו, אז ראש חודש הוא יום חמישי.
– לגבי החשבון של 24 שעות: “תשע שעות בלילה” פירושו 9 שעות אחרי תחילת הלילה — זה עדיין בלילה (לפני הבוקר). מה שהרמב״ם כותב “בלילה” הוא רק הבהרה שזה עדיין בזמן הלילה, אבל המספר עצמו תמיד הולך מתחילת הלילה.
—
הלכה ד — דחיית גטר״ד (שנה פשוטה, מולד ליל שלישי)
רמב״ם: “מולד תשרי שיצא בחשבון זה בליל שלישי בתשע שעות בלילה ותשע מאות וארבעה חלקים משעה העשירית, סימנו גט״רד, והיתה אותה שנה פשוטה — דוחים את ראש החודש, אין קובעין אותו שלישי… אלא בחמישי בשבת.”
פשט: בשנה פשוטה, אם מולד תשרי יוצא ליל שלישי, שעה 9 + 204 חלקים (סימן: ג׳ ט׳ רד), דוחים את ראש חודש מיום שלישי ליום חמישי (יומיים). אי אפשר לעשות יום רביעי (ד׳ מאד״ו), אז זה נעשה יום חמישי.
חידושים והסברים:
– מה חדש כאן? זוהי דחיה מיוחדת — לא מולד זקן (כי 9 שעות בלילה הוא הרבה לפני חצות היום), ולא סתם אד״ו (כי יום שלישי אינו אד״ו). החידוש הוא שבשנה פשוטה, בנקודת הזמן הספציפית הזו, דוחים מיום שלישי.
– מדוע דווקא השיעור הזה? הרמב״ם מראה מאוחר יותר שהמספר הוא בדיוק — “פחות חלק אחד” כבר לא היה נדחה. הרמב״ם מדגיש שהמספרים שלו מדויקים.
—
הלכה ה — דחיית בט״ו תקפ״ט (שנה פשוטה שאחר מעוברת)
רמב״ם: “וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני ושלש שעות ביום, וחמש מאות ושמונים וששה חלקים — סימנו ב׳ ט״ו תקפ״ט — והיתה שנה פשוטה שאחר המעוברת, קובעין אותו בשני.”
פשט: בשנה פשוטה שבאה אחרי מעוברת, אם המולד הוא יום שני שעה 15 + 589 חלקים, קובעים ראש חודש יום שני (אין דוחים).
—
הלכה ו — כלל של כל הדחיות
רמב״ם: “נמצא דרך קביעות ראש חודש תשרי בחשבון זה כך הוא: תחשב ותדע המולד באיזה יום הוא, וכמה שעות מן היום מן הלילה וכמה חלקים מן השעה. ויום המולד הוא יום הקבוע לעולם, אלא אם כן יהיה באחד בשבת, או ברביעי, או בערב שבת, או אם יהיה המולד בחצות היום או אחר חצות…”
פשט: הרמב״ם מסכם את כל הדחיות: (1) אד״ו, (2) מולד זקן, (3) גטר״ד בשנה פשוטה, (4) בט״ו תקפ״ט בשנה פשוטה שאחר מעוברת. בדרך כלל יום המולד הוא יום ראש חודש, אלא במקרים אלו.
—
הלכה ז — טעם דחיית אד״ו ועיקר כל הדחיות
רמב״ם: “ועתה אבאר טעם למה אין קובעין בחשבון זה בימי אד״ו, לפי שהחשבון הזה הוא לקבוץ הירח והשמש בהלוכם האמצעי ולא במקומם האמיתי, כמו שידענו.” הוא מביא ראיה: “שהרי המולד יהיה בליל שלישי ויהיה תחילת החודש חמישי, פעמים רבות” — המולד (ממוצע) וראש החודש האמיתי יכולים להיות יומיים זה מזה. הוא מביא עוד ראיה: כאשר המולד הוא יום שלישי בלילה ודוחים עד יום חמישי — יראו שהלבנה עדיין לא נראית ליל חמישי, מה שמוכיח שהדחיה נכונה.
פשט: הרמב״ם נותן טעם לדחיות: חשבון המולד מבוסס על הממוצע (תנועה ממוצעת) של הלבנה והשמש, לא על מקומם האמיתי. לכן צריך דחיות לתקן את החשבון. הדחיות אינן “נגד המציאות” אלא להיפך — הן מקרבות את חשבוננו למציאות.
חידושים והסברים:
א) “לקבוץ הירח והשמש” — מה פירוש קיבוץ?
הרמב״ם מזכיר “והשמש” — כי מולד פירושו כאשר הלבנה היא בקיבוץ (conjunction) עם השמש, כלומר כאשר הם באותו מקום בשמים. הרמב״ם משתמש במילה “קיבוץ” לאירוע האסטרונומי האמיתי, ו״מולד” לחשבון-הממוצע. הקיבוץ האמיתי הוא כאשר משהו אמיתי קורה בשמים — השמש והלבנה נמצאים במקום הנכון. המולד האמצעי הוא רק כלי חישוב.
ב) עיקר כל הדחיות — המולד האמצעי אינו מדויק
יסוד הרמב״ם הוא שהמולד האמצעי (כ״ט י״ב תשל״ג) אינו מדויק — כל חודש יש לו מספרים שונים, כי הלבנה לא הולכת כל חודש בדיוק באותה מהירות. לקחו ממוצע (average) של חודשים רבים. ממילא צריך דחיות כדי לקרב את חשבון-הממוצע למולד האמיתי.
בעיקרון היו יכולים לעשות חשבון מפורט (מולד אמיתי), אבל זה היה מסובך מדי. לכן לקחו חשבון פשוט יותר (קירוב), ואחר כך “מתקנים” את הקירוב עם הדחיות.
ג) סברת היסוד של הדחיות: “כל יום שני”
בעיקרון צריך כל פעם שנייה להוסיף יום. לכן עשו מערכת: שלישי קובעין, רביעי דוחים, חמישי קובעין, ששי דוחים, שביעי קובעין — תבנית של “חצי שבוע”. זה עיקר אד״ו.
ד) שיטת הרמב״ם — אד״ו הוא העיקר
הרמב״ם סובר שמכל ארבע הדחיות אד״ו הוא העיקר המרכזי, ושלוש הדחיות האחרות (מולד זקן, גטר״ד, בט״ו תקפ״ט) הן פרטים/נגזרות ממנו. זהו חידוש בהבנת המבנה של הדחיות.
ה) שיטת הרמב״ם: הדחיות הן תיקון חישובי, לא תקנה הלכתית
הרמב״ם סובר שבעיקרון היו יכולים לעשות חשבון מפורט שיתאים למציאות, אבל חשבון כזה היה מסובך מדי. לכן עשו חשבון פשוט יותר (קירוב), ואחר כך מתקנים את הקירוב עם הדחיות. לא אד״ו ראש אינה תקנה הלכתית מיוחדת עם טעמים מעשיים (כמו יום כיפור ערב שבת, הושענא רבה בשבת, וכו׳), אלא חלק מהשיטה המתמטית לקרב את החשבון למציאות.
ו) מדוע דווקא א׳, ד׳, ו׳?
אם זה רק תיקון חישובי, מדוע בחרו דווקא א׳, ד׳, ו׳? שיטת הרמב״ם היא שזה פשוט “כל יום שני” בערך — תבנית סדירה, לא מבוסס על טעמים הלכתיים ספציפיים. המקורות הציונים מביא שהירושלמי יש הסברים אחרים מדוע בחרו את הימים הספציפיים, אבל הרמב״ם לא לומד כך.
ז) [דיגרסיה: השוואה לעדות]
במובן מסוים החשבון “יותר אמיתי” מעדות — כי עדים באים רק אחרי שהמולד כבר קרה (הם רואים רק את התוצאה), אבל החשבון מחשב את המולד עצמו.
—
השגת הראב״ד על הלכה ז
א) דברי הראב״ד
ראב״ד: “אמר אברהם, המחבר מתגדר מאוד ומתפאר בחכמה הזאת, שהיא בעיניו שהיא גאולה תכליתו, ואני אינני מגיע אליה, כי גם רבותי לא הגיעו אליה, על כן אינני נכנס לבוא דבריו.”
הראב״ד אומר שהמחבר (רמב״ם) מתגאה בחכמתו באסטרונומיה. הראב״ד מודה שהוא עצמו אינו יודע את החכמה, ואפילו רבותיו לא ידעו אותה, לכן הוא אינו יכול לבדוק את חשבונות הרמב״ם. זהו מצב מוזר: הראב״ד נותן לו ביקורת על גאווה, אבל מיד אחר כך הוא מודה בענווה שהוא אכן אינו יודע זאת — מה שמחליש את ביקורתו. הוא אינו יכול לאשר או להכחיש את חשבון הרמב״ם, אבל הוא מניח שהרמב״ם טוב מאוד בזה.
ב) קושיית הראב״ד: מה חטאו ב״ג והאי?
הראב״ד שואל: אם סברת הרמב״ם היא שצריך לדחות כי “המולד האמיתי” אינו אז — מדוע לא לדחות את כל הימים? מה חטאו ב׳, ג׳, ה׳ (בגה״ז) שאין דוחים אותם? אם הטעם הוא שהחשבון אינו מתאים למציאות, צריך תמיד לדחות!
הקושיה חלשה, כי כוונת הרמב״ם היא שצריך מחצית הפעמים כן לדחות ומחצית לא — אי אפשר תמיד לדחות, כי אז היו דוחים רחוק מדי. זה מושווה לכלל הרמב״ם במורה נבוכים (מקובלת המשנה): אי אפשר לשאול “מדוע שבעה כבשים ולא שמונה?” — כי חייב להיות איזה מספר, ובכל מספר היו שואלים אותה שאלה. כך גם כאן: חייב להיות אילו ימים דוחים, ובכל בחירה היו שואלים “מה חטאו” האחרים.
ג) שיטתו של הראב״ד: לא אד״ו ראש יש לו טעמים הלכתיים
הראב״ד מביא שלא אד״ו ראש יש לו סיבות הלכתיות מעשיות, מבוסס על ירושלמי (סוכה): “יהבין דעתכון דלא תעבדין לו תקיעתא בשבתא” — ראש השנה לא יצא בשבת (בגלל שופר), “ולא ערבתא בשבתא” — הושענא רבה לא יבוא בשבת (בגלל ערבה).
החשבון מתבצע:
– הושענא רבה הוא 21 יום אחרי ראש השנה (כ״א תשרי), כלומר בדיוק 3 שבועות = אותו יום בשבוע.
– אם ראש השנה הוא שבת → הושענא רבה הוא שישי (לא שבת — טוב).
– אם ראש השנה הוא ראשון (א׳) → הושענא רבה הוא שבת — רע, כי ערבה אינה דוחה שבת (חוץ מבמקדש).
– לכן: לא א׳ ראש — בגלל הושענא רבה.
לגבי יום כיפור:
– יום כיפור הוא 10 ימים אחרי ראש השנה.
– אם ראש השנה הוא רביעי (ד׳) → יום כיפור הוא שישי (ערב שבת) — רע, כי אי אפשר להכין לשבת.
– אם ראש השנה הוא שישי (ו׳) → יום כיפור הוא ראשון (מוצאי שבת) — גם רע.
– לכן: לא ד׳ ו׳ ראש — בגלל יום כיפור.
בשופר בראש השנה עצמו הדין שונה: שופר בעיקר הדין דוחה שבת (בבית דין, במקדש), כך שזה לא הטעם ללא אד״ו. הטעם הוא ערבה (הושענא רבה) שאינה דוחה שבת.
ד) המחלוקת היסודית רמב״ם-ראב״ד
המחלוקת העיקרית: הרמב״ם סובר שלא אד״ו ראש הוא חלק מהחשבון המתמטי — דרך לתקן את הקירוב. הראב״ד סובר שיש לו סיבה הלכתית — דינים מעשיים כמו ערבה בשבת, יום כיפור ערב שבת.
פשרה אפשרית: יכול להיות שניהם יחד — תחילה החליטו שצריך להשמיט ימים (סיבה חישובית), ואחר כך בחרו אילו ימים להשמיט על סמך יתרונות הלכתיים.
ה) קושיה על הרמב״ם: לא אד״ו ראש בזמן קידוש על פי ראיה
קושיה חזקה על הרמב״ם: רואים שלא אד״ו ראש היה גם בזמן שקידשו על פי ראיה (כאשר קידשו את החודש לפי עדות). אם הרמב״ם אומר שזה רק דרך לתקן את החשבון — זה לא מסתדר, כי בזמן ראיה לא היו צריכים שום חשבון! היסוד עולם אומר ששיטת הרמב״ם קשה בגלל זה. גם הלבוש ואחרים סוברים כך.
ו) [דיגרסיה: שיטת הרמב״ם שאסטרונומיה היא “סוד”]
הרמב״ם סבר שחכמת העיבור הייתה סוד — “סוד העיבור.” זה מתאים ללשון הגמרא “כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים” — זה היה נושא שנוי במחלוקת עם קבוצות אחרות (קראים, מוסלמים). הרמב״ם רצה להוכיח שלחכמים היהודים אכן הייתה ידע אסטרונומי אמיתי, ולכן הוא “מתפאר” בחכמה — כי זה היה קידוש השם להראות “הודו לחכמי ישראל.”
תמלול מלא 📝
הלכות קידוש החודש פרק ז׳ — דחיות בקביעת ראש חודש תשרי
הקדמה — דחיות בקביעת ראש חודש
דובר 1: אנחנו הולכים ללמוד הלכות קידוש החודש פרק ז׳. בפרק הקודם למדנו מתי עושים ראש חודש לפי החשבון… מה שזה לא יהיה… מתי עושים את החשבון? למולד. מתי צריך לצאת. ממילא מתי הוא ראש חודש, לכאורה, גילינו שלא סתם עושים ראש חודש לפי המולד. יש כללים מסוימים.
הפרקים אומרים לנו שלא תמיד הולכים, אפילו לפי החשבון, החשבון הוא כבר ממוצע מסוים איך שקוראים לזה. יש, כן, החשבון עצמו הוא קצת ממוצע, ואפילו אחרי כן, אפילו כך, את החשבון עושים. כן, מה יש? יש פעמים שלא עושים לפיו. לא מתחשבים במולד, אלא עושים את זה בזמן אחר. מחשבים זמן אחר, יום קדימה, יום קדימה. כן, אבל יש זמן אחר.
אולי בהתחלה אדם היה יכול לומר כך, שבפרק הקודם לא ידענו מה גורם את ראש חודש, זה שהלבנה התחילה להופיע, אלא זה שאנחנו קבענו אותו, החכמים של אז קבעו אותו. עכשיו אנחנו נוטים יותר לכך שראש חודש נקבע, כי כך קבעו.
דובר 2: כן, אני כבר יודע. אוקיי, כן.
דובר 1: אנחנו רוצים לדעת מתי לקבוע, זה מה שהוא רוצה לדעת. הוא לא רוצה לומר את הלימודים, זה לא מה שהוא רוצה לומר.
אז, זה כך, יש הלכה ללכת כך.
הלכה א — לא אד״ו ראש (דחיית אד״ו)
דובר 1: אין קובעין לעולם ראש חודש תשרי. ראש חודש תשרי פירושו ראש השנה. אין קובעין אותו לפי חשבון זה. פירוש, כשראש חודש הוא כשזה יוצא לפי החשבון, אי אפשר לשלוט בזה הרבה. אבל עכשיו שאנחנו עושים את זה על ידי קביעה, אפשר לומר לנו שלא נעשה את זה באחד בשבת?
דובר 2: אני לא יודע למה, אי אפשר לעשות את זה כשזה יוצא לפי החשבון, אבל זו דיון אחר.
דובר 1: לא, כי הוא אומר… קובעין לפי חשבון. זה אומר מה שאמרתי לך קודם, מה שאמרתי לעשות חשבון.
דובר 2: כן, כי אני יכול ללמוד, בגלל זה אמרתי את הלימוד שלי.
דובר 1: הוא אומר עכשיו כך, שהיות שאנחנו עושים את זה לפי חשבון, ממילא אפשר לנו… אבל הוא לא מתכוון לומר את זה, אלא ראש חודש הוא כשאנחנו קובעים, אנחנו יכולים לקבוע. הוא אומר, ממילא שלא נקבע באחד בשבת. ראש חודש תשרי לא יקבע באחד בשבת, ולא ברביעי בשבת, ולא בערב שבת. סימן להם, אד״ו. לא אד״ו ראש, אומרת הגמרא, כן?
אלא, מה זה אומר? בסך הכל, מה שאמרתי לך מתי לעשות, מה שלא תמיד עושים? פעמים הולכים יוצא מן הכלל. כן, מה שאמרתי הוא גם שלוש, וזה גם טמון במילים.
אלא, מתי דברים לא טמונים במילים? אלא… למילים יש הרבה סברות גדולות.
דובר 2: לא, זו לא דרך ללמוד.
דובר 1: אלא… בקיצור, אנחנו עושים אחרת. אם יוצא מולד תשרי באחד מהשלושה ימים האלה, עושים מחר ראש חודש.
אז אלה ימים בשבוע, נכון? ימים בשבוע?
דובר 2: כן.
דובר 1: יש בזה איזה ענין? מה הענין? הוא לא אומר למה. מה איכפת לנו? מה איכפת לנו שיהיה ראש השנה ביום ראשון או רביעי או שישי? הוא לא אומר.
דובר 2: הוא אומר למה? ואולי הוא אומר מאוחר יותר?
דובר 1: בסוף הפרק הוא אומר, מן המעיין קובעין בחשבון זה. הוא הולך לומר בסוף?
דובר 2: אוקיי. כן.
דובר 1: הוא הולך לתת את ההסבר. אוקיי.
טוב, כיצד? אפשר לדחות ביום אחד. היה המולד באחד בשבת, קובעין ביום שני, והיה המולד ברביעי קובעין. וכן הלאה. בקיצור, יום אחר, שכחנו.
הלכה ב — מולד זקן (דחיית מולד זקן)
דובר 1: אותו דבר, עוד הלכה. הלכה א׳ היא, הלכה אחת היא לא אד״ו. ההלכה השנייה היא, שכאשר המולד קורה אחר חצות היום, עושים את ראש חודש ביום הבא. הדבר שלך. כל ההלכות האלה הן דחיות, כל הדברים האלה הם זמנים שעושים את ראש חודש ביום הבא.
מה זה אומר למשל? כיצד? הלכה ב׳. וכן אם היה יום עולה בחצי היום, או למעלה מחצי היום, למעלה פירושו גבוה יותר מחצי היום, או יותר מחצי היום, אחר כך, קובעין ראש חודש ביום שלאחריו.
אני מתכוון, לא למדנו קודם שבזמן שבית המקדש היה קיים יכול היה להיות ראש חודש באמצע היום, קבעו אז.
דובר 2: הוא לא מדבר על הצדיק, עכשיו הוא אומר דבר חדש, עכשיו הוא אומר, כשהמולד הוא באמצע היום, ואנחנו קובעים אחר כך, מולד פירושו כשחשבון המולד שלמדנו קודם הוא, that’s all it means. אין לזה שום קשר למתי אפשר לראות את הלבנה, אין לזה שום קשר לאד״ו, אין לזה שום קשר לכל הדברים האלה. כל ההלכות שאנחנו לומדים עכשיו הן הלכות בחשבון.
דובר 1: אז אם המולד, סתם כלל, אם המולד יוצא אחר חצות, או בחצות, כלומר, ישר כוח, מחצות והלאה, לא עושים את אותו יום ראש חודש. החוק שמעולם לא עשו כך, כי כשהמולד הוא עדיין לא יכולים לראות את הלבנה, אבל זה לא הנושא.
למשל, אגב, קודם כל פשוט, אם זה יום שני אחר חצות, עושים את זה יום שלישי. אם זה… אה, that’s all. ואם אפילו בחלק אחד, כן? אה, להיפך, אם זה לפני חצות, אפילו בחלק אחד, עושים את זה באותו יום, בתנאי שזה לא מימי אד״ו.
דיון: האם ההלכה של מולד זקן חלה על כל החודשים או רק על תשרי?
דובר 2: אה, ה״וכן אם יהיה” חל גם על ראש חודש תשרי דווקא? רק כי הוא מסיים “וכן שלא יהיה אותו יום אד״ו”. אני לא יודע. אז מדברים עדיין כאן בנושא של… תן לי לראות, תן לי לראות. האם כל ההלכות הן על תשרי? כך נראה מהאופן שהוא מסיים, “וכן שלא יהיה”. אולי הוא מתכוון אם זה ראש חודש תשרי? אני לא יודע.
דובר 1: מה הוא אומר? נו, על סוג הדבר הזה היה צריך הפירוש. המפרש שלך לא אומר. המפרש לא אומר. הוא לא אומר. מה המילים? הוא לא אומר דבר כל כך פשוט.
דובר 2: כן, הוא אומר שהוא מדבר כמו שאתה אומר.
דובר 1: מי אמר לו? אני לא יודע. הוא לא מתחיל שהלומד יחשוב שזה כך, הוא יכול לטעות בזה. הוא התכוון שאנחנו לא יודעים. הסוף מגלה כך, אבל הלשון… כן.
טוב בן אריה, וכן מביאו מהלשון, וכן כתב יסוד עולם, וכן כתב יסוד עולם. אוקיי, באמת באמת לא ברור. הוא מביא ממפרשים שלומדים כך בגלל הדיוק שלך באמת. בקיצור, אנחנו לא משוגעים, אתה צודק. לכאורה זה גם עוד דין. בכלל, כל עניין הדחיות, זה מהרמב״ם, אחרים חולקים.
הטעות היא לעשות סעיף חדש. זה גורם לנו לטעות. אם זה היה סעיף חדש היינו קוראים את זה בזהירות. זה באמת עוד סעיף, הרמב״ם עשה את זה. הרמב״ם כן עשה. אז יש עוד, עוד הלכה, אוקיי? עוד הלכה, ג׳. הדחייה של אחר חצות יש מחלוקת בכלל אם היא קיימת.
אז, אני לא יודע באמת איך הרמב״ם התכוון שנדע שזה מדבר על ראש השנה, אבל כך הוא אומר שזה מדבר על תשרי. אוקיי, ג׳, כן?
דיון: מהות הדחיות — האם הן חלק מהחשבון?
דובר 1: יכול להיות פעמים גם. הוא מדבר כאן על הברכה וכן, בקיצור, הקובעים.
דובר 2: לא, מה שאני מתכוון לומר הוא, אלה שעשו את חשבון המולד כתבו גם מתי לדחות. אבל הדחייה הוא מדבר אלינו. אנחנו יודעים מתי המולד לפי החשבון שלהם. עכשיו בואו נבדוק את הרמב״ם.
דובר 1: זה הכל ברור מהחשבון. זה הכל ברור מהחשבון. בוודאי, החשבון… הם כבר לקחו את זה בחשבון. זאת אומרת, מי שחישב, בדק מתי… למה לא אצל מי? החכמים שקבעו את הלוח, כשהם ראו שהמולד הוא ביום כזה, הם כבר קבעו שראש השנה יהיה ביום אחר.
דובר 2: כן, אבל זה לא הנושא. אם אתה עושה את החשבון, את זה כבר אמרנו קודם בפרק הקודם, אתה רוצה לדעת מתי יהיה ראש השנה, כשאתה עושה את החשבון, כשאתה עושה את החשבון אתה צריך להוסיף את הכללים, כי אחרת לא תדע מתי זה ראש השנה. זה הכל ניתן מראש, זה לא דבר שמחליטים עכשיו. כל שנה שזה דחייה וכן הלאה. זה לא אומר שהרב שעושה ראש חודש היום, יש רק אחד שעושה את החשבון. את החשבון אפשר לעשות מהיום עד סוף כל הדורות לפי החשבון. רק שהחשבון הוא קצת יותר מסובך ממה שהיה קודם. צריך גם לחשב את הדברים. הדברים הם מצד החשבון, הוא הולך להיות בקרוב סיבות. זה הכל מצד החשבון, זה לא מצד… יש לראש השנה.
דובר 1: כן, יש להיפך, הדחיות הן כדי שהחשבון יתאים יותר. זה הכל חלק מהחשבון. כך הוא אומר בסעיף ז׳. אוקיי, בואו נחזור לכאן.
אז, על זה יש מחלוקת גדולה ומעשיות, אנחנו לומדים קודם מה כתוב פשוט.
הלכה ג — שתי דחיות זו אחר זו (דחייה לשלושה ימים)
דובר 1: אוקיי, עוד הלכה. יכול להיות פעמים שיהיה “שיהיה המולד בחצות היום או אחר חצות היום”, שאמרנו שאז דוחים ליום שלאחריו. הוא אומר, “אם יהיה יום שלאחריו מימי אד״ו, הרי זה נדחה שלאחר אחריו”, אהא, אז דוחים את זה ביום, עוד יום. “ויהיה ראש חודש קבוע בשלישי מיום המולד”.
כיצד? מתי קורה כך? אם “היה המולד בשבת בחצות היום”, והוא נותן את הסימן שזה היה ביום ז׳, וזה היה י״ח.
אה, חצות היום? מה זה י״ח? השעה השמונה עשרה? אני לא יודע. מה הסימן? “י״ח שעות מתחילת הלילה”. אוקיי. י״ח שעות מתחילת הלילה, אוקיי, יפה מאוד.
קובעין ראש חודש בשנה שמולדה כזה, אז מתי? עושים את זה ביום שני בשבת. לא יום ראשון, כי יום ראשון היה אד״ו. צריך לדחות את זה משבת, כי זה אחר חצות. אבל זה נתקל ביום ראשון, שיש לו את הדין של לא אד״ו ראש, אז זה ביום שני.
“וכן אם היה המולד בשלישי בחצות היום או אחר חצות”, גם אותו דבר, שהיות שלא יהיה אד״ו, הד׳ של אד״ו, “קובעין ראש חודש בחמישי בשבת”. אותו דבר מו׳. כן. אוקיי.
הלכה ד — דחיית גט״רד (שנה פשוטה, מולד ליל שלישי)
דובר 1: “מולד תשרי שיצא בחשבון זה בליל שלישי בתשע שעות בלילה”, עוד דחייה, אוקיי. יש, “בתשע שעות בלילה”, כן, “בליל שלישי בתשע שעות בלילה ותשע מאות וארבעה חלקים משעה העשירית, סימנו גט״רד, והיתה אותה שנה פשוטה”.
דיון: מה פירוש “תשע שעות בלילה”?
דובר 1: אבל עכשיו מדברים עדיין הרבה לפני חצות, אז לא היינו צריכים לדחות את זה. כן, זה תשע שעות בלילה, זה שתים עשרה שעות. מה זה קשור עכשיו?
מה זה אומר? תשע שעות בלילה פירושו שתים עשרה? תשע שעות בלילה, תן לי לראות. לא, תשע שעות בלילה פירושו מתי? תשע שעות מחצות היום? חצות? מה מחשבים מחצות? מה פירוש תשע שעות בלילה? מאיפה מחשבים את השעות? אין תשע שעות מאחרי צאת הכוכבים מהלילה. מאיפה מחשבים את כל השעות?
מה היה כתוב בפרק כפי? שעות זמניות? לא, לא שעות זמניות. שעות שוות, סליחה. מה למדנו? מאיפה מתחילים לחשב את השעות? זה היה כתוב בפירוש בפרק… אני לא יודע איפה, בפרק הקודם? כן. למדנו קודם מה פירוש שעות, אמת? כן, במוסר שלישין ופשוטין. מה למדנו?
בואו נסיים קודם את ההלכה. אם אותה שנה פשוטה, דוחים את ראש החודש, אין קובעין אותו שלישי בשנה זו, כמו שהיה צריך לצאת, כי זה אלא שלישי, אלא בחמישי בשבת. יום רביעי אי אפשר, דוחים את זה ליום חמישי בשבת.
דובר 2: עדיף רבי עם ועדיף רבי. תשע שעות בלילה זה סוף לילה. זה בבוקר, אין הבדל. תשע שעות זה עדיין הלילה.
דובר 1: מה לומדים?
דובר 2: לא, כי קודם הוא אמר י״ח שעות מהחצות.
דובר 1: בגלל זה אמרתי… לא מחצות. חצות זה י״ח שעות, כי מתחילים לחשב את היום מ… י״ח שעות מתחילת הלילה.
דובר 2: ישר כוח, כי היום מתחיל תמיד בתחילת הלילה. חצות היום זה י״ח שעות.
דובר 1: אבל למה אתה לא אומר חצות היום זה שש שעות מתחילת היום?
דובר 2: אפשר לומר כך גם. אנחנו מחלקים את זה ליום ולילה.
דובר 1: אנחנו לא מחלקים, אנחנו אומרים כ״ד שעות, אנחנו לא אומרים י״ב וי״ב אמת, כך מחשבים את החשבונות, פשוט שיהיה יותר קל לחשב. כך מחשבים את כל השעות כאן, כך יותר קל. לא מי שזה מבולבל, אתה מתכוון ב-A.M. P.M. אין שום יתרון בדרך לחשב חשבונות. כל מי שעושה חשבונות טובים, מחשב עשרים וארבע שעות ביום.
אז, התשע פירושה תמיד בלילה, אין תשע ביום. מה שאומר בלילה זה מתחילת הלילה, אבל כל המספרים כאן הולכים כך.
המשך הלכה ד
דובר 1: עכשיו, אם זה תשע עשרה שעה פלוס מאתיים וארבעה חלקים, או יותר, בשנה פשוטה. מה פירוש שנה פשוטה? לא הייתה שנה מעוברת. אז עושים ראש חודש יום רביעי, מיום חמישי, חמישי.
מה החידוש? מיום שלישי עד יום חמישי. מה הכלל החדש? כן, אנחנו לא יודעים. זה היה אחר חצות. אחר חצות אנחנו כבר יודעים את זה. אבל עכשיו יש משהו חדש, שפעם אחת, כתוב יום שלישי, במקום לבדוק אחר חצות, בודקים משעה מסוימת, מאחרי זמן מסוים בבוקר.
דובר 2: אה, אתה אומר שהיינו דוחים ליום רביעי, אבל אי אפשר לפני יום רביעי, גם אני תמיד עושה כך. כן. אז אני יודע שזה נדחה לשם.
דובר 1: אוקיי.
הלכה ה — דחיית בט״ו תקפ״ט (שנה פשוטה שאחר מעוברת)
דובר 1: אותו דבר, כלומר יצא מולד תשרי ביום שני. כאן הוא אומר כל פעם מולד תשרי, שכל המולדות שמדברים זה מולד תשרי. וכן אם יצא מולד תשרי ביום שני ושלוש שעות ביום, וחמש מאות ושמונים ותשעה חלקים. כמה שבועות ורבועות. הסימן היה לזה ב׳ ט״ו תקפ״ט שאחר כך הרמב״ם הולך להסביר את העקרונות מהו״ה.
אם היה מולד השנה הפשוטה שאמרנו שתידחה לחמישי, את זה הוא אמר בסעיף ד׳, שבשנה פשוטה בליל שלישי, הג׳ ט׳ ר׳ ד׳ דוחים בשני ימים, פחות חלק אחד. הוא אומר שמה שאמרתי הוא בדיוק, וכן אותו דבר על סעיף ה׳, מעולם אמר פחות חלק, אפילו רק קצת, קובעין אותו בשני. תדע שאני מדויק במספרים שלי.
הלכה ו — כלל של כל הדחיות
דובר 1: נמצא? אוקיי, יוצא בסופו של דבר. דרך קביעות ראש חודש תשרי בחשבון זה כך. תחשב ותדע המולד באיזה יום הוא, וכמה שעות מן הימים מן הלילה וכמה חלקים מן השעה. ויום המולד הוא יום הקבוע לעולם, אלא אם כן יהיה באחד בשבת, או ברביעי, או בערב שבת, או אם יהיה המולד בחצות היום או אחר חצות, או אם יהיה המולד מסתכם בחלקים שאין בהם שיעור יתר, והוא בשנה פשוטה, או שלא היה המולד בחמישה ועשרים ותשע, והוא בשנה פשוטה, או ביום שני, והוא בשנה פשוטה שאחר המעוברת, שאם יארע אחד מן הדברים האלו אין קובעין ביום המולד, אלא ביום שלאחריו או שלאחר אחריו, כפי הימים.
הלכה ז — טעם לדחיית אד״ו ועיקר כל הדחיות
דובר 1: “ועתה אבאר טעם למה אין קובעין בחשבון זה בימי אד״ו, לפי שהחשבון הזה הוא לקבוץ הירח והשמש בהילוכם האמצעי ולא במקומם האמיתי, כמו שידענו.”
תרגום לעברית
למדתי קודם שכל המולד שאנו לומדים כאן אינו מולד אמיתי. זה לא כאשר הלבנה בקיבוץ עם השמש הנקרא מולד באמיתי. לא, החשבון הוא רק חשבון, ההלכה של עשיית הירח והשמש. החשבון הוא רק בערך, רק ממוצע. ממוצע פירושו שאספו, מחשבים שנה שלמה או כמה שנים, מחלקים אותם באופן שווה מגיעים לחשבון. אבל באמת, האמת היא שלכל חודש יש מספרים אחרים. לא כל חודש בשנה הלבנה הולכת בדיוק כך. אז ממילא, זה לא החשבון האמיתי.
דיון: מה פירוש “לקבוץ הירח והשמש”?
דובר 1: אבל למה נכנסת המילה “והשמש”? “לקבוץ הירח והשמש”.
אה, אוקיי, הלבנה היא עם השמש, מול השמש. “בהלוכם האמצעי ולא במקומם האמיתי, כמו שידענו”, כמו שכבר אמרנו קודם.
שכל החשבון של מולד, מהו החשבון המולד שלמדנו? המספר, כן? זוכרים איך המספר? למדנו שיום הוא שתים עשרה שעות, ושבע מאות שלושים ותשעה חלקים, נכון? הנקרא כ״ט י״ב תשצ״ג, כן? זה מה שאנו קוראים, כך מחשבים אנו את המולד תמיד, התחלת החשבון, הצעד הראשון בחשבון לחשב את המולד. אבל כל החשבון אינו מדויק, זה רק מולד האמצעי. וזה אנו יודעים.
ממילא מה יוצא? “לפיכך עשו יום קביעות ויום דחיות”. כל הדחיות הללו עוזרות לקרב את החשבון האמיתי לחשבון הממוצע לחשבון האמיתי. איך אני לא יודע, אבל זה כך.
העיקר של אד״ו — דפוס של חצי שבוע
דובר 1: אה, אז בעצם, צריך פעם אחת, כל פעם שנייה צריך להוסיף יום. אז הם פשוט עשו חצי שבוע. בשלישי קובעין, ברביעי דוחים, בחמישי קובעין, בששי דוחים, בשביעי קובעין, וכן הלאה. זה הסך הכל.
אד״ו הוא העיקר של כל הדחיות
דובר 1: והעיקר, כל ארבע הדחיות, מהו העיקר שבהן? אד״ו, כל שאר הפרטים.
מה פירוש “קיבוץ”?
דובר 1: “יפקע” פירושו שיצא ביום הקיבוץ האמיתי. כן, כדי שיצא המולד בקיבוץ הנכון. מה שהוא קורא קיבוץ אינו מולד, אלא המולד האמיתי. המולד אינו סתם במציאות, אלא המולד האמיתי. זה באמת משהו שקורה בשמים, משהו כאשר השמש והלבנה נמצאים במקום הנכון. הכל אמיתי, לא הכל הוא רק לחשש שזה מדויק, שזה בדיוק, או יום לפני, יום אחרי, או מה שזה לא יהיה.
זה חשבון אמיתי, זה לא עניין סתם שאנחנו חישבנו. עשו שזה יותר קל לחשבון. אז באופן מסוים אפשר לומר שזה יותר אמיתי מאשר כשבאים עדים. כשבאים עדים זה רק אחרי שזה כבר קרה ורואים את זה כבר.
תעזוב את העדים. העניין שלנו אינו עדים. שכח מעדים. עכשיו מדברים על החשבון שלך.
למה לא לעשות חשבון מדויק?
דובר 1: האמת היא, לכאורה יכלו לעשות חשבון מדויק, אבל החשבון אולי מסובך מדי. אז עשו משהו כזה בערך, ואחר כך מתקנים את הבערך. מתקנים קצת את הבערך עם האד״ו ראש.
והרמב״ם טוען שכל הכללים, כל ארבע הדחיות, זה העיקר, שהחשבון הזה מה לכם צריכים.
ראיה לדבר
דובר 1: ראיה לדבר, מהי הראיה? שהרי המולד יהיה בליל שלישי ויהיה תחילת החודש חמישי, פעמים רבות.
המשך הלכה ז – דחיות לא אד״ו ראש (המשך)
ראיית הרמב״ם: הדחיות מקרבות את החשבון למציאות
דובר 1:
כי כשבאים עדים זה רק אחרי שזה כבר קרה ורואים את זה כבר. תעזוב את העדים, העניין שלנו אינו עדים, שכח מעדים. עכשיו מדברים על החשבון שלך.
האמת היא, לכאורה יכלו לעשות חשבון מדויק, אבל החשבון אולי מסובך מדי. אז עשו משהו כזה בערך, ואחר כך מתקנים את הבערך. מתקנים קצת את הבערך עם האד״ו ראש.
והרמב״ם טוען שכל הכללים, כל ארבע הדחיות, זה העיקר. שהחשבון הזה מה לכם צריכים, וראיה לדבר, מהי הראיה? שהרי המולד בליל שלישי וידחה לחמישי, פעמים רבות, רואה רואה ירח בליל חמישי.
הוא אומר, תראה, תחשוב שמישהו יגיד לך לא, כשזה סתם דוחף, זה לא שייך. לא, לך תראה את הלבנה, תראה שאחרי שזה כבר נדחה יומיים, צריך עוד לחכות יום כדי לראות את הלבנה. אז זה הגיוני, כי יום אחרי הקיבוץ אפשר לראות את הלבנה.
ממילא אתה רואה שהדחיות אינן אנטי-מציאות, להיפך, הדחיות הן כדי לקרב את… החשבון שלנו למציאות. יפה מאוד. אז…
קושיה: למה דווקא א׳ ד׳ ו׳?
דובר 2:
אבל למה החליטו דווקא על א׳ ד׳ ו׳? אלה סתם רנדומליים כדי שזה יעבוד?
דובר 1:
כך זה היום לפי הרמב״ם. זה פשוט כל יום שני.
דובר 2:
אה, זה לא ממש כל יום שני.
דובר 1:
המקורות והציונים נראה כמו שהירושלמי יש איזה הסברים למה עושים את הלא אד״ו ראש. יפה מאוד. אבל הרמב״ם למד שזה פשוט כל יום שני בערך. זה בתרגום, פחות או יותר.
יש אכן טעמים אחרים, העולם מתווכח. אבל הרמב״ם למד כך, מה אעשה?
דובר 2:
זה לא קשור לאיזה יום שהוא לפני שבת?
דובר 1:
הרמב״ם הקדוש אומר שזה לא קשור לשום דבר.
השגת הראב״ד: לא אד״ו ראש יש לו טעמים הלכתיים
דובר 1:
אמר ראב״ד, כן, תראה, הרמב״ם הקדוש לא מסכים. הראב״ד הקדוש, ללמוד ראב״ד, מה לומדים חלק חשוב של ראב״ד ללמוד?
אמר אברהם, אינני מסכים כך, מתגדר מאוד ומתפאר בחכמה הזאת, שבעיניו שהוא הגיע לתכליתה. ואני איני אומר כן כי גם רבותי לא הגיעו אליה, על כן נכנס לבאר דבריו נודע כחריו.
כלל גדול, ראב״ד אומר, הקשב, ראב״ד אומר, המחבר גאה מאוד שהוא יודע חכמה. אני לצערי לא יודע. זה מצחיק, הוא נותן לו מכה, ורגע אחר כך הוא מודה. בשעה שהוא מודה שהוא לא יודע, ולא רק הוא לא יודע, גם רבו לא יודע. הוא בא באמת בענווה. אז הוא צודק בהתפארות? לא. ממילא אומר הוא, אני לא יכול לבדוק אפילו כמה טוב הוא יודע, אבל הוא חייב שהוא יודע מאוד טוב.
הוא כותב, השאלה האחרת, כשהראב״ד לא משיג בקידוש החודש, לא אומר שהראב״ד היה שזה צודק. הוא פשוט לא ידע איך לחשב. כל דבר אחר הוא בדק אחריו. אבל הוא לא יכול שטעה.
אבל כבר מצאו בדבר הזה שכתוב נפלא מעין נפלא ופלא. אה, כאן מצא משהו שאני יכול כן להגיב. הוא מצא חלק שהוא זוכר את הגמרא. כן?
קושיית הראב״ד: מה חטאו בג״ה?
דובר 1:
למה? נו, מולד בג״ה אינו נדחה, על הדרך האמצעי, למה לא ידחה למחרתו אל המולד האמיתי?
הוא שואל קושיה מעניינת. משהו הוא לא הבין? לפי מה שהבנתי, להסביר קושיה כזו קשה.
הראב״ד נותן רק הסבר. הראב״ד אומר, יש לי כאן כמו ראיה. צריך לדחות כי המולד האמיתי אינו אז. אם היו תמיד דוחים. זו קושיית הראב״ד.
מה חטאו ב׳ ג׳ וה׳? זו קושיה מצחיקה, כי הבנתי שאנחנו רוצים לעשות חצי פעמים כן וחצי פעמים לא. כך הבנתי, אבל הראב״ד הבין משהו לא כך.
תירוץ הראב״ד: טעמים של הושענא רבה ויום כיפור
דובר 1:
אחר כך אומר הוא ואני כבלנו, פירוש אחר. הדחיה הזאת משום שאמר רבא שלא יבוא בשבת, כי זה ראיתי לשון בירושלמי שהם מביאים.
אה, כבלנו, הוא לא מביא הבנה. מה פירוש רשת שלמי? במקורות והציונים הוא הביא כאן רשת שלמי סוכה, יהבין דעתכון דלא תעבדון לו תקיעתו בשבת, ראש השנה לא יצא בשבת, ולא ערבה בשבת, חג הערבה לא יבוא בשבת.
דובר 2:
ראש השנה כן יכול לצאת בשבת. תקיעות? אולי הוא קורא לתקיעה של יום כיפור?
דובר 1:
שוב. יום אחד של ראש השנה כבר שבת, זה תמיד יהיה כך, אני לא יודע. אוקיי.
הוא אומר, הראב״ד אומר שערבה פירושו שהושענא רבה לא יהיה שבת, ממילא עושים כן.
דיון: חשבון של הושענא רבה
דובר 2:
אם נעשה דחייה, נכון? מתי הושענא רבה? כמה ימים אחרי ראש השנה?
דובר 1:
אם נעשה שישי ראש השנה, מתי יצא הושענא רבה שבת? מה החשבון? איזה יום של ראש השנה הוא מה? כ״ט?
דובר 2:
ראש השנה הוא א׳ תשרי.
דובר 1:
לא, סליחה, אני מתכוון לומר הושענא רבה. הושענא רבה הוא מתי? כמה ימים אחר כך? כמה שבועות אחר כך?
שבועיים אחרי ראש השנה, בדיוק אותו יום בשבוע, מתחיל סוכות. הושענא רבה הוא שבוע פנימה, שבעה ימי סוכות, רק יום אחד פחות, נכון?
אם ראש השנה הוא שבת, יוצא הושענא רבה שישי. נכון? ואם ראש השנה יהיה ראשון, יצא הושענא רבה שבת. ואם זה יוצא רביעי, זה כבר עם חשבון אחר. אני רוצה גם לעזור עם יום כיפור. אוקיי.
שוב, אם ראש השנה הוא… אז, מהו יום ערבה? מה מפריע לנו כל כך שהושענא רבה בשבת?
דובר 2:
כי ערבה היא אחת שדוחה את השבת.
דובר 1:
אמנם, ואתה יודע עם… אה, לכאורה זה הולך כך, כי אתה יודע במקדש כן דחו הושענא רבה בשבת. כן, לולב ערבה, אם ביום השמיני זה לא משנה. במקדש כן דוחה שבת. לולב ערבה, שביעי שלו שביעי.
דובר 2:
למה לא עשו את ההלכה שנוכל לתקוע שופר שראש השנה לא יצא בשבת?
דובר 1:
אני שואל אמרתי קושיה טובה. אבל על כל פנים, הראב״ד היפה… אה, כי ראש השנה כן דוחה שבת, בעיקר הדין, בין בבית המקדש, בין בבית דין, וכדומה.
דובר 2:
לא, אפשר כן לתקוע.
דובר 1:
מה שאין כן זה הרי הפוך, לא נכון.
דובר 2:
לא, לא נכון מה שאני אומר. אני לא יודע מה אתה שואל, צריך להתבלבל.
דובר 1:
על כל פנים, זה היה ה…
דיון: חשבון של יום כיפור
דובר 1:
רש״י יום כיפור שלא יבוא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת.
ומה עם יום כיפור? אם יום כיפור יהיה… בואו נבין את החשבון. אם ראש השנה יהיה א׳, מתי יהיה יום כיפור?
דובר 2:
לא, יום כיפור לא יהיה שבת. זה לפי הרב.
דובר 1:
אם יום כיפור יהיה ראש השנה יהיה ד׳, יום כיפור הוא עשרה ימים מאוחר יותר, זה יוצא מתי? שבת, או ערב שבת, הא?
בואו נחשב, אם ראש השנה הוא רביעי, כן, עשרה ימים מאוחר יותר יהיה שישי, ערב שבת. אנחנו לא רוצים שיום כיפור יהיה ערב שבת, כי אין לנו זמן מה להכין את השבת או מה? אני לא יודע, ולהיפך, רגע בואו נראה, וזה אם ראש השנה הוא רביעי, ואם זה ו׳, יוצא יום כיפור ערב שבת. אנחנו לא רוצים שניהם. ויפה מאוד.
וזה הראב״ד, בואו נראה מה הוא מביא את הרבי הקדוש. הוא מסיים עוד איך באחד בא לו אכן. מה העניין של ירקיה? כן, מה העניין של תתיה? אני לא יודע.
בקיצור, הראב״ד לא קונה.
יסוד המחלוקת: חשבון או הלכה?
דובר 1:
במילים אחרות, כאן מונח דבר יסודי. הרמב״ם סובר שלא אד״ו ראש יש לו סיבה אחרת. זה לא חלק מהחשבון, אלא יש לו סיבה הלכתית. זה חשבון מעשי.
הרמב״ם הסתכל שזה בעצם מראה שהחשבון. הרמב״ם לא היה לו חשק להכניס הכל לחשבון.
דובר 2:
מה הרבי היה רוצה שכל המולד יהיה גזירת הכתוב? מה הוא היה רוצה לדעת?
דובר 1:
מה הירקיה מעשי ערבה, זה אומר? מה הפירוש ירקיה מעשי ערבה? בואו נהיה עצלנים ונסתכל בזה. אין שום ירקיה, אני לא יודע.
ביאור הירושלמי: מעשי ערבה
דובר 1:
אומר הקדוש, זה… אפשר להכין את הערבה לפני ראש השנה? בואו נראה. כתוב כך, בירושלמי כתוב, והוא מביא גמרא, אם יום כיפור, מעשיות פירושו אם מתים ימותו ביום א׳, לא יקברו אותם עד יום ב׳, כי העולם יהיה עסוק.
אם הושענא רבה נכון, מהי הארקאיה? אני לא מסביר.
דובר 2:
מה אומרים החברים על זה שהוא לא יודע?
דובר 1:
כן, המגיד מתווכח מהי קושיית הראב״ד. מעניין את החלק הזה?
תירוץ המגיד משנה: מה חטאו בג״ה
דובר 1:
הוא עשה, הבנתי את קושיות הראב״ד, והיו צריכים תמיד לדחות. הוא אומר, לא, למה לא לדחות? אומר הוא, נו, ומתי היו עושים הפוך? שאלת אז.
הוא אומר, כמו שהרמ״א אומר שצריך לעשות סימן על כלי של חלב. למה לא לעשות סימן על כלי של בשר? כי אז הוא הביא קושיה אחת.
כך מביא הוא מהמגיד משנה. זה כמו הרמב״ם שהוא אומר, אי אפשר לשאול למה שבעה כבשים, כי אם יהיו שמונה, הייתי שואל למה שמונה. צריך להיות איזה מספר, שיהיה מספר.
דובר 2:
לא, בואו נראה. מה חטאו בג״ה? מבין? זה כך, מה זכו בדה״ו?
דובר 1:
לא אהבתי את זה שזה רנדומלי. הרמב״ם סבר שזה רנדומלי, שצריך לעשות חצי. הוא סבר שחייב להיות איזה דין ברור.
נו, אז זה טוב. אפשר אכן לומר שהטעמים של הגמרא הם למה בחרו את הימים, לא… שיהיה עוד איזה תועלת. יכול להיות שניהם ביחד. שיהיה תועלת טובה. זה אומר, קודם עשו את החשבון שצריך להשמיט ימים. אילו ימים להשמיט, חישבו מה יותר טוב. נכון.
אז מה הבעיה? מה זה ירקא? איפה כתוב, מה מביא?
אז רוצה לבדוק את הירושלמי? כן, בואו נבדוק את הגמרא.
קושיה על הרמב״ם: לא אד״ו ראש בזמן קידוש על פי ראייה
דובר 1:
אה, יש קושיה, שרואים שהאד״ו ראש היה גם בשעה שקידשו על פי ראייה. אז, לפי הרמב״ם שזה רק דרך לתקן את החשבון ברוממות מצווה, לא נכון.
הוא מביא שהיסוד עולם אומר שזה לא עוזר, הרמב״ם הוא חשבון. כן, היא אומרת אכן כך, כמו שחשבתי, לבוש ואחרים.
הסבר הרמב״ם: סוד העיבור
דובר 1:
בוודאי, הטענה בגמרא חלשה מאוד, זה לא הגיוני. חייב להיות סוד העיבור, הטענה היא חשבון חי.
לרמב״ם היה הרעיון שהיה איזה סוד, אסור לדעת, זה המולד שלנו, זה לא אמת, זה סוד. אתה לא רוצה לומר.
דובר 2:
כן, רש״י… אני מנחש כי אז המוסלמים היו קשים עם זה, מה זה… אני לא יודע מי, הקראים, או מישהו שהיה ויכוח, או שהגמרא היא סוד העיבור.
דובר 1:
רואים את הודו חכמי ישראל, וזה, כי היא חכמתכם ובינתכם, זה היה נושא שנוי במחלוקת.
כן, אבל כאילו, הוא אומר ליהודי, למה היום ראש השנה? זה אומר שהחכמים ראו את הלבנה. לא, אתה יודע שזה לא נכון, כל העניין של משהו, לפני הקיץ זה המתמטיקה, האסטרונומיה, החזיקו בסוד.
כך זה גורם לרמב״ם להישמע.