הלכות קידוש החודש פרק ד
⏱️ Chapters
(00:00) הקדמה
(00:36) חזרה: יסודות פון שנה און חודש
(02:40) הלכה א': שנה מעוברת – צולייגן חודש אדר
(09:10) קשיא: וואו שטייט אז פסח איז אלע צוועלף חדשים?
(12:04) די „סתירה" אין „חודש האביב" — און פארוואס עס איז נישט קיין סתירה
(13:48) פארוואס וואלט דער רמב"ם זאגן אז פסח וואלט געקומען במות החמה?
(18:23) דער רמב"ם'ס לימוד פון „ימים אתה מונה ואתה מונה חדשים"
(19:04) פארוואס ימים טובים זענען ביי מלוי הלבנה
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – רמב"ם הלכות קידוש החודש, פרק ד' הלכה א'
דער שיעור איז מוקדש געווארן דורך הרב ר' יואל ווערצבערגער.
---
הלכה א' – שנה מעוברת: צולייגן א חודש אדר
רמב"ם'ס ווערטער:
שנה מעוברת היא שנה שמוסיפין בה חודש, ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין אותה שנה שני אדרים – אדר ראשון ואדר שני. ומה מוסיפין חודש זה? מפני זמן האביב, כדי שיהא פסח באותו הזמן, שנאמר "שמור את חודש האביב". ואלולי עיבור החודש הזה היה הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים.
פשט:
א שנה מעוברת איז ווען מ'לייגט צו א דרייצנטן חודש. מ'לייגט אלעמאל צו נאר אדר – מ'מאכט צוויי אדר'ס (אדר ראשון און אדר שני). דער טעם איז כדי פסח זאל אויסקומען אין זמן האביב (פרילינג), ווי דער פסוק זאגט "שמור את חודש האביב". אן עיבור וואלט פסח אמאל אויסגעקומען אין זומער, אמאל אין ווינטער.
חידושים און הסברות:
---
1) דער יסוד פון שנה און חודש – חזרה פון פרק א':
דער גאנצער צורך פאר עיבור שנה שטאמט פון דעם יסוד פון פרק א': שנה גייט לויט שנת החמה (דער זון-ציקל, סיזאנס), און חדשים גייען לויט הלבנה. ווייל צוועלף לבנה-חדשים (שנת הלבנה) זענען קירצער ווי א שנת החמה (מיט כמעט עלף טעג), דארף מען אמאל צולייגן א חודש (חודש העיבור) כדי עס זאל שטימען.
---
2) דער באגריף "שנה" – עטימאלאגיע:
דער ווארט "שנה" קומט מלשון שינוי/חידוש – עס באצייכנט דעם אגריקולטורעלן ציקל, ווי דער פסוק "כי מספר שני תבואותיך" (ויקרא כ"ה). "שנה" איז אין עיקר אן ערד-באצויגענער באגריף – וואס וואקסט, יורה ומלקוש, אביב – נישט בלויז אן אסטראנאמישער ציקל.
---
3) צי עיבור השנה איז א באזונדערע מצוה:
דער רמב"ם ציילט נישט עיבור השנה אלס א באזונדערע מצוה. ער זאגט "מצות עשה מן התורה שיחשבו ויקבעו" – דאס גייט אויף קידוש החודש. ביי עיבור השנה שטייט נאר "מקדשין חדשים ומעברין שנים", אלס א חלק פון דער זעלבער מצוה. מ'וואלט געמיינט אז "שמור את חודש האביב" זאל זיין א באזונדערע מצוה דאורייתא אויף עיבור, אבער דער רמב"ם רעכנט עס אריין אין דער כללות'דיגער מצוה פון קידוש החודש. אין ספר המצוות שטייט עס אנדערש, אבער למעשה מאכט עס קיין נפקא מינה נישט חוץ פאר דער מנין המצוות.
---
4) פארוואס דווקא אדר – דער עיקר חידוש איז דער צייטפונקט:
דער רמב"ם זאגט "ואין מוסיפין לעולם אלא אדר". דער עיקר חידוש איז נישט דער נאמען "אדר" אליין, נאר אז מ'לייגט צו דעם חודש סוף פון דער יאר, פאר ניסן. דער פראקטישער נפקא מינה: איינמאל ניסן האט שוין אנגעהויבן, מעג מען שוין נישט מעבר זיין. דער דין איז אז דער עיבור מוז קומען פאר ניסן, נישט אין מיטן יאר (נישט צווישן כסלו און טבת, למשל). דער טעם: "מפני זמן האביב" – דער גאנצער ציל איז אז פסח זאל אויסקומען אין אביב, און דערפאר לייגט מען צו גלייך פאר ניסן.
---
5) דער דאפעלטער טייטש פון "מה מוסיפין חודש זה":
"מה מוסיפין חודש זה" קען מיינען צוויי זאכן: (א) פארוואס לייגט מען בכלל צו א חודש? (ב) פארוואס דווקא דעם חודש (אדר) און נישט אן אנדערן? דער רמב"ם מיינט ביידע – הגם אז דער ענטפער "מפני זמן האביב" ענטפערט בעיקר אויף דעם כללות'דיגן צורך, און דער פרט פון דווקא אדר ווערט מער קלאר שפעטער.
---
6) דער טייטש פון "שמור את חודש האביב" – דרשת חז"ל, מיט דריי שיכטן:
דער פשוט'ער פשט פון "שמור את חודש האביב ועשית פסח" איז: היט אפ חודש האביב און מאך פסח. אבער חז"ל דרש'ענען: היט אפ אז חודש ניסן זאל זיין אין זמן האביב – דאס הייסט, מאך אן עיבור ווען נייטיג.
דער ווארט "שמור" שפילט דריי ראלעס:
- (א) מצוה-סטאטוס: אן "שמור" וואלט מען אפשר געקענט אליין פארשטיין אז מ'דארף צולייגן (ווייל "חודש האביב" אליין אימפליצירט אז פסח מוז זיין אין אביב), אבער "שמור" גיט דעם סטאטוס פון א מצות עשה דאורייתא.
- (ב) סמכות צו מעבר זיין: "שמור" גיט דעם רעכט צו צולייגן א גאנצן חודש צום לוח – ווער האט געזאגט אז מ'מעג צולייגן א גאנצן חודש? דער פסוק "שמור" איז דער מקור פאר דער סמכות צו מאכן אן עיבור.
- (ג) לימוד אז מ'ציילט חדשים, נישט טעג: דער לימוד „חדשים אתה מונה ואתה מונה ימים" שליסט אויס א מיני-חודש – מענטשן וואס ווילן א מסודר'דיגן קאלענדער וואלטן אפשר צוגעלייגט עלף טעג (דער חילוק צווישן א זון-יאר און צוועלף חדשי לבנה) ווי א קליין שטיקל „חודש" נאך אדר, כדי אויסצוגלייכן. אויף דעם איז דא א לימוד: א חודש מוז זיין א ריכטיגער חודש — מ'קען נישט שפילן מיט א חודש, א חודש איז די לבנה, נישט א קינסטלעכע צוגאב פון עטלעכע טעג.
---
7) א גרונטלעכע קשיא – וואו שטייט אז פסח איז אלע צוועלף לבנה-חדשים?
דער גאנצער יסוד פון עיבור השנה באזירט זיך אויף א הנחה וואס שטייט נישט בפירוש אין תורה – אז פסח קומט אלע צוועלף לבנה-חדשים נאך דעם פריערדיגן פסח. אין תורה שטייט נאר "בחודש הראשון" און "בחודש האביב". מ'קען דאך זאגן א פשוט'ן פשט: יעדע יאר ווען אביב קומט, הייבט מען אן ציילן חדשים, און דער ערשטער חודש איז פסח – אן קיין שום עיבור!
דער באגריף פון "שנת חדשי הלבנה" (צוועלף לבנה-חדשים = א יאר) איז דאס וואס שאפט דעם צורך פאר עיבור. אבער וואו שטייט אז מ'ציילט אזוי? דאס איז א הנחה וואס ווערט "איינגערעדט" – אז מענטשן לעבן לויט לבנה-חדשים ("חודש בחדשו"), און דערפאר ווען צוועלף לבנה-חדשים שטימען נישט מיט דער זון, דארף מען אן עיבור.
דאס איז א פונדאמענטאלער פונקט: דער צורך פאר עיבור קומט נישט פון א פסוק אליין, נאר פון דער קאמבינאציע פון: (א) חדשים גייען לויט לבנה, (ב) פסח מוז זיין אין אביב, (ג) צוועלף לבנה-חדשים שטימען נישט מיט דער זון.
---
8) עיבור שנה איז בכלל נישט קיין חידוש – עס איז דער פשוט'ער פשט:
עיבור שנה דארף בכלל נישט קיין ספעציעלן פסוק אדער מסורה מפי השמועה. די סברא: אין תורה שטייט „בחודש האביב" — דאס הייסט פשוט: יעדע יאר, ווען עס קומט אביב (פרילינג), הייבט מען אן צו ציילן חדשים, און דער ערשטער חודש איז ווען מ'מאכט פסח. ווען קומט אביב? מ'קוקט אין דרויסן, מ'קוקט אויף די זון, מ'זעט ווען עס קומט.
עס שטייט נישט אין תורה אז פסח איז „דרייצן חדשים נאך דעם פריערדיגן פסח." עס שטייט נישט אז א „יאר" באשטייט פון א פעסטע צאל חדשי לבנה. עס שטייט נישט אז עס איז דא אזא זאך ווי א „שנת הלבנה" פון צוועלף חדשים. דער באגריף „חודש" האט מיר געלערנט פון „חודש בחודשו" — ווען די לבנה ווערט מתחדש, איז א נייער חודש. אבער חדשים האבן מיט יארן גארנישט צו טון. עס איז נישטא אזא זאך ווי א „שנת הלבנה" אין רעאליטעט — די לבנה האט נישט קיין יערלעכן סייקל. (יא, צוועלף חדשי לבנה איז כמעט א יאר — עלף טעג קירצער — אבער דאס איז נאר „אביסל נאנט," נישט א פעסטער סייקל.)
---
9) דער „שבת תשובה" משל – צוויי באזונדערע סיסטעמען:
אזוי ווי „שבת תשובה" איז פשוט די ערשטע שבת נאך ראש השנה — אמאל צוויי טעג נאכדעם, אמאל זעקס טעג נאכדעם — און קיינער פרעגט נישט „ווי שטימט דאס צוזאם?" ווייל שבת און ראש השנה זענען צוויי באזונדערע סיסטעמען וואס דארפן זיך נישט צוזאמרעכענען — אזוי אויך איז „חודש האביב" פשוט: דער ערשטער חודש (לבנה) וואס איז דער נענטסטער צום אביב. אמאל אביסל פאר דעם אביב, אמאל אביסל נאכדעם. דאס איז נישט קיין סתירה — „חודש" איז א לבנה-באגריף, „אביב" איז א חמה/זון-באגריף, און „חודש האביב" איז גענוי ווי „שבת תשובה" — דער ערשטער מאל וואס ביידע סיסטעמען טרעפן זיך.
---
10) קריטיק אויף דעם מוסלימישן קאלענדער:
דער מוסלימישער קאלענדער איז א ביישפיל פון א סיסטעם וואס איז אומלאגיש: זיי גייען נאר מיט חדשי לבנה, צוועלף חדשים = א „יאר," אן שום פארבינדונג צום זון-סייקל. דערפאר וואנדערט ראמאדאן דורך אלע יארצייטן. עס איז נישטא קיין שום נאטירלעכער גרונט פארוואס צוועלף חדשי לבנה זאל זיין א „יאר" — פארוואס נישט צען? פארוואס נישט פופצן? אויב מ'רייסט אפ חדשים פון דעם זון-סייקל, איז די צאל צוועלף סתם ווילקירלעך. אמאליגע אראבער האבן אליין פארשטאנען אז מ'דארף מעבר זיין (מ'דארף צוזאמבינדן חדשים מיט יארצייטן), און מחמד איז געקומען מיט א „משוגעת" אז מ'זאל עס נישט טון.
---
11) פארוואס דער בית דין איז נויטיג – נישט ווייל עיבור איז א חידוש, נאר ווייל מ'דארף קאנסיסטענסי:
אן א בית דין וואלט געקענט זיין א ספק — איז דער חודש „פאר דעם אביב" אדער „נאך דעם אביב"? דער בית דין'ס ראלע איז מסדר זיין אז אלע זאלן מסכים זיין: „דער יאר איז דא דרייצן חדשים" אדער „דער יאר איז דא זיבן חדשים צווישן פסח און סוכות." אבער דאס איז נישט א חידוש — דאס איז א פראקטישע נויטווענדיקייט.
---
12) דער רמב"ם'ס שיטה אז דער חשבון איז דער עיקר:
שפעטער (סוף פרק) וועט מען זען אז דער רמב"ם האלט אז דער חשבון (מאטעמאטישע בארעכענונג) איז באמת דער עיקר פון עיבור שנה, נישט בלויז „קוקן צו ס'איז שוין אביב." אבער דאס איז שוין א חידוש — א טיפערע מדרגה — נישט דער פשוט'ער פשט פון דער תורה.
---
[דיגרעסיע: פארוואס ימים טובים זענען ביי מלוי הלבנה]
א חברותא האט געפרעגט פארוואס אלע ימים טובים (פסח, סוכות) זענען ווען די לבנה איז במלואה (פול מון, ט"ו בחודש). דער ענטפער איז מיט א משל פון א רונדיגן זייגער אין בית המדרש: מ'דארף ניין אזייגער אויף א רונדיגן זייגער ווייל עס איז פשוט צו דערקענען. אזוי אויך — פול מון איז דער קלארסטער, מערסט דערקענבארער פונקט אין דעם לבנה-סייקל. מ'קען נישט צולייגן אפאר טעג און נאך נוצן די לבנה ווי א פראקטישן צייט-מארקער.
מענטשן וואס זענען געפארן אויף שיפן (אן זייגערס) האבן זיך באנוצט מיט דער לבנה ווי זייער הויפט-צייט-סיסטעם: „די נעקסטע פול מון דארפן מיר שוין זיין נאנט צו לאנד." מיר אין שטעטל קוקן נישט אויף די לבנה — מיר מאכן קידוש לבנה אבער לעבן נישט מיט דעם — און דאס איז „א קשיא אויף אונז."
תמלול מלא 📝
רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ד' – עיבור השנה
הקדמה
גוטן, טייערע אידן. היינט לערנען אונז רמב"ם הלכות קידוש החודש. בעצם איז הלכות קידוש החודש וועגן עיבור השנה, פרק ד', וואס האט מער צו טון מיט עיבור השנה טאקע.
און דער שיעור איז מוקדש געווארן דורך הרב ר' יואל ווערצבערגער און אלע אנדערע אידן וואס שטעלן צו די געלט און די כבוד און די אויסהערן און די דברי תורה און די כיבוד און די תירוצים אז ס'זאל קענען אנגיין. און מ'איז גאנץ דאנקבאר. נישט צו דאנקבאר, ווייל מ'זאל נישט ווערן צוגעוואוינט דערצו. אקעי. דו זעסט, איך האב שוין אריינגעלייגט אביסל רשות אויך.
חזרה: יסודות פון שנה און חודש
עניוועיס, וואס וועל איך פארלערנען? איך וועל פארלערנען. איז אזוי, דא גייט דער רמב"ם זאגן די הלכה פון עיבור השנה. דאס הייסט, זיי האבן שוין געלערנט, לכאורה, לכאורה דאס איז דער מהלך, יא? זיי האבן שוין געלערנט אין פרק א' האט דער רמב"ם געזאגט אז ס'איז דא אין די בעיסיק זאך פון די לוח, איז דא א זאך וואס הייסט א שנה. שנה, זאגט ער, גייט מיט די שנת החמה. און ס'איז דא א זאך וואס הייסט חדשים, וואס דאס גייט מיט די לבנה.
דאס איז פשוט. די יאר, די זון, דער אמת איז, מ'דארף רעדן וועגן דעם אביסל מער פונקטליך ווען ס'וועט אנקומען אין די נעקסטע פרקים ווען מ'וועט לערנען די חשבונות נאך פרק ו', וועט מען זען. די זון האט א יערליכע סייקל. דער אמת איז אז ס'איז נישט אזוי גרינג צו זען דעם סייקל. ס'איז נישט פשט אז דו זעסט דעם סייקל, אבער ס'איז דא סיזענס וואס מ'קען זען. זען די סייקל פון די זון איז נישט א שטיקל חכמה, ס'איז נאר ביחס די מזלות, מ'דארף עס קענען שטיין און רעכענען, נישט אזוי סימפל. אבער די זון האט א סייקל, די יערליכע סיזענס.
דער באגריף "שנה" – אגריקולטורעלער יסוד
און איך מיין אז שנה, די ווארט שנה אריגינעל מיינט אזוי ווי, וויאזוי שטייט? "כי מספר שני תבואותיך מוחה לך". שנה מיינט, ס'וואקסט יעדע יאר א נייע, מלשון שינוי, איך ווייס, מלשון א נייע שטיקל חכמה. סאו די יאר איז אן אגריקולטורעל געדאנק, כאילו. ס'האט צו טון מיט די זון, אבער די זון איז שוין אין הימל. מיר רעדן אויף די ערד, זעט מען אזוי ווי ס'וואקסט. יעדע מאל וואס ס'רעגנט רופט מען עס אויך לויט די יורה ומלקוש, ס'איז לויט די רעגן וואס מאכט די אנפאנג תבואה זאל וואקסן, און די צווייטע תבואה זאל וואקסן. אזוי ווי אביב, אביב איז וואס ס'וואקסט. און דאס איז די יאר.
חוץ דעם איז דא חדשים, וואס חדשים איז טייטש די לבנה. יא, דער רמב"ם ברענגט א ראיה אז חדשים איז דא די לבנה. דער רמב"ם האט געזאגט דארט אז ס'איז דא א זאך שנת הלבנה. דאס, איך וויל אביסל מאריך זיין דערויף אין א מינוט, איך וויל פרעגן.
על כל פנים, ס'איז דא די לבנה, און מ'האט שוין געזען דעמאלטס אז אויב דער רמב"ם האט געזאגט אז ס'איז דא א זאך וואס הייסט שנת הלבנה, שנת הלבנה פלעין מיינט צוועלף מאל די לבנה, און אויב מ'רעכנט יענץ, קומט אויס וואס? אביסל קערצער ווי די שנת החמה, ממילא דארף מען צולייגן יעדע שטיק צייט איין יאר, וואס דאס הייסט חודש העיבור, שנה מעוברת, כדי ס'זאל שטימען די חשבון מער ווייניגער.
הלכה א': שנה מעוברת – צולייגן חודש אדר
יעצט קען מען עס לערנען די הלכה פון די צולייגן מער, און דער רמב"ם גייט איבערזאגן בעצם די ריזען פארוואס מ'דארף איבערלייגן און וועלכע מ'לייגט צו.
צי עיבור השנה איז א באזונדערע מצוה?
אינטערעסאנט, ס'איז נישט א חלק פון די מצוה, יא, דער רמב"ם לייגט דאך אלעס אריין אין א מצוה. ער האט נישט געזאגט אז ס'איז דא א מצוה אויף בית דין לחשב חדשים און יארן, אזוי ווי לעבר שנים. און די אנדערע זאגט ער עס יא, מצות עשה מן התורה שיחשבו היא דאס. נאכדעם זאגט ער, ומחשבין כובבין חדשים אם מעברין שנים. ווען ס'קומט צו די הלכות, לייגט ער, מקדשין חדשים אם מעברין שנים.
ס'איז אינטערעסאנט, ווייל ער וואלט דאך עס געקענט לערנען אלס א מצוה פון דעם שומר את חודש האביב. זעט אויס אז דער שומר את חודש האביב איז נישט קיין דאורייתא, ס'איז נאר עפעס א... ניין, איך מיין אז ס'איז יא. זיי האבן געלעדט וועגן דעם אין פרק א'. איך מיין אז אין אנדערע פלעצער האבן מיר עס געזען אין די ספר המצות, און אין אנדערע פלעצער שטייט יא. און מ'קען נישט מדייק זיין, ס'מאכט נישט קיין שום נפקא מינה צו דאס הייסט א מצוה אדער נישט. ס'איז דא נפקא מינה די ענין רעכענען די נאמבער פון מצוות. די נאמבער רעכנט יא. ווען ער זאגט קודש החודש, מיינט ער אלעס וואס ס'טוט. און באלד וועט מען זען אז די גאנצע זאך הייסט חכמה סיבה, ווייל ווייטער הייסט עס באלד אין פרק ו'.
סאו, איך מיין אז... בקיצור, ווייל למשל, דער רמב"ם האט געזאגט אז מען מעג אפילו מחלל שבת זיין, ווייל אין דעם איז תלוי די ימים טובים. אויך אין מערבעט זיין די יאר איז תלוי די ימים טובים. יא, אבער ס'איז נישט נוגע אז מען זאל דארפן מחלל שבת זיין. ניין, דאס איז נישט קיין איידעם. איך זאג נאר יא. שוין.
דער רמב"ם'ס לשון
אקעי, איז על כל פנים, דא גייט ער מסביר זיין נאכאמאל ווען מ'טוט עס. און דער עיקר, איך מיין דא זאגט ער נישט בעיקר אז מ'טוט עס. אז מ'טוט עס איז ער געשטאנען אין פרק א', ער לייגט עס נאר איבער ווייל ער גייט... די פרטים וואס ער איז מסביר, ווען, אויף וועלכע חודש, און פאר וואס. ס'זאגט דער רמב"ם מסביר זיין.
שנה מעוברת, דאס הייסט די זאך. דו האסט א חודש מעובר, וואס מיינט אז די לבנה איז געקומען א טאג שפעטער, אפילו א חודש האט דרייסיג טעג. און דו האסט א זאך וואס הייסט שנה מעוברת, דאס איז א שנה שמוסיפין בה חודש, אז די יאר האט דרייצן חדשים אנשטאט צוועלף חדשים פון א שנה חסרה אדער פשוטה, איך ווייס נישט וויאזוי מ'רופט עס.
וועלכע חודש לייגט מען צו?
יעצט גייסטו לערנען, ווען לייגט מען צו א חודש? דו האסט שוין געלערנט פארוואס מ'לייגט צו א חודש בעצם. יעצט גייט מען וועלכע חודש לייגט מען צו. די תירוץ איז, "ואין מוסיפין לעולם אלא אדר". דו ווייסט שוין. וויאזוי ווייסטו? דער רמב"ם זאגט נישט, אבער יעדער איד ווייסט דאך אז ס'איז דא צוועלף נעמען פאר די צוועלף חדשים, וואס זיי קומען פון די בבלי'שע נעמען, אזוי ווי ס'איז ידוע. יא, דער רמב"ם האט נישט געברענגט אז ס'איז דא צוועלף, דאס איז בעיסיק, ס'איז עפעס וואס יעדער איינער ווייסט.
און די חודש הנקרא אדר, אדר אדר אדר, איך ווייס נישט, די חודש לייגט מען צו, "ועושין אותה שנה שני אדרים, אדר ראשון ואדר שני". ס'באקומט צוויי. די עיבור איז אזוי ווי אז די יאר האט א בעיבי. וואס הייסט די בעיבי? אדר שני. סתם שטותים. איך מיין נישט צו זאגן אז ס'האט נישט קיין נאמען, ס'ווערט צוויי אדר'ס.
מ'זאגט נישט אז ס'זאל זיין צוויי מאל טבת, ס'איז נישט נוגע. וואס איז נוגע? וויאזוי וועסטו רופן? ניין, וואס ס'מיינט דא צו זאגן איז בעיקר אז אין יענע צייט לייגט מען צו. ס'מאכט יא א חילוק. איך גיי שפעטער זאגן אז איינמאל מ'האט אנגעהויבן ניסן לייגט מען שוין נישט צו. ראי', ראי', אדר קען מען צולייגן. דאס איז בעיקר וואס ס'מיינט צו זאגן. דאס הייסט, ס'איז דא הלכות, כסלו איז דא חנוכה, און שבט איז דא חמשה עשר בשבט. ס'וואלט געקענט זיין א חילוק. נו, ווען מאכט אדר אויכעט? איז דאך דא א שאלה ווען מ'מאכט די פורים און די ד' פרשיות. ס'איז דא א מינינג הלכה'דיג צו דעם וואס מ'רופט עס אדר, אבער בעיקר מיינט די הלכה אז מ'לייגט עס צו סוף פון די יאר, דאס הייסט בחודש אדר.
דער עיקר מיינט עס נישט אין חודש אלול. איך מיין אפשר ווי דעמאלטס וואלט געווען א צייט אז מ'זאל צולייגן. דעמאלטס מעג מען, אבער ניסן טאר מען שוין נישט. רייט רייט, אבער איך זאג, פארוואס לייגט מען נישט צו א דרייצנטע חודש צווישן כסלו און טבת? ווייל אזוי, וואלט מען געזען פארוואס.
פארוואס לייגט מען צו דעם חודש?
מה מוסיפין חודש זה? פארוואס לייגט מען צו דעם חודש? פארוואס נישט אן אנדערן חודש? מפני זמן האביב.
אה, מ'דארף וויסן, דאס דערמאנט מיר א חידוש, סוף חודש זה, איך מיין אז ס'מיינט פארוואס דעם חודש און נישט אן אנדערן חודש. אן אנדערער קען טייטשן אז ער מיינט צו זאגן פארוואס בכלל. אה, ער מיינט ביידע לכאורה. דו זעסט גארנישט, ער מיינט בכלל. ס'מיינט ביידע, אבער איך מיין אז ס'מיינט ביידע.
בכלל, ווייל די אנדערע זאך זאגט ער שפעטער מער קלאר אויף דעם חודש. יא, אבער אז מ'לייגט בכלל צו, איז שוין געשטאנען אין פרק א' אמת'דיג. סאו לכאורה מיינט, אין דעם קומט שוין ארויס ביידע.
דער פסוק "שמור את חודש האביב"
פארוואס? מפני זמן האביב, כדי שיהא פסח באותו הזמן, שנאמר "שמור את חודש האביב".
באותו זמן מיינט יעדע יאר אין די זעלבע צייט. ניין, באותו זמן האביב. ס'איז נישט קאנסיסטענט, ס'איז בזמן האביב, אמאל איז עס נאך דרייצן. באותו זמן מיינט אז אין יענע צייטן, און איז אייביג זיין אין זמן האביב. רייט, רייט.
שנאמר "שמור את חודש האביב", און טייטשט, האבן די חכמים געטייטשט, אז פשוט'ע טייטש מיינט עס נישט דאס, רייט? פשוט'ע טייטש מיינט היט אז אין חודש האביב "ועשית פסח", דאס איז די נעקסטע ווארט. אבער די חכמים האבן געטייטשט אז מ'דארף אויך היטן אז חודש האביב זאל זיין פסח. די חודש, חודש זה, איך ווייס נישט וועלכע איז חודש זה, חודש ניסן כאילו, די חודש וואס מ'מאכט די יום טוב, יא, זאל זיין בזמן האביב.
חידוש: "שמור" מאכט עס פאר א מצוה
און זאגט דער רמב"ם, ער איז דאך מסביר, דאס פעלט נאר אויס, זאגן אז שמור מיינט דאס, אז מ'זאל מעבר זיין, פעלט נאר אויס אויב מ'זאל עס מאכן פאר א מצוה. אויב נישט קענען מיר אונז פלערנען פון די ווארט חודש האביב אליין פארשטיין אז מ'דארף צולייגן. ווייל אויב פסח איז אייביגער חודש האביב, מוז מען צולייגן. שמור מאכט עס אונז דא א מצוה.
אונז האבן געלערנט פריער, דער רמב"ם האט שוין גערעדט אין פרק א' די פסוק "שמור את חודש האביב", און ער זאגט אז דאס איז דער מקור בכלל, אז ס'איז דא אזא זאך ווי שנת החמה וואס מ'דארף עס אנגרייכן אינדערמיט. ס'זעט אויס, איך מיין אז דאס איז נאר כולא אפיקא, עפעס א מערער. איינער, דאס איז א מצוה כדי צו מאכן א מצוה, איך מיין אז ס'איז אויך כדי צו ליינען א מקור אין די תורה.
איינער וועט זאגן, ווער זאגט? אפשר, איך ווייס, אפשר חודש האביב, נאר יענע יאר איז געווען חודש האביב. ניין, ס'מאכט נישט קיין סענס, איך ווייס נישט. אפשר פסח איז חודש ראשון. וועטעווער ס'איז, מיט חודש אב וואלט עס טאקע נישט געשטימט, אבער איך פארשטיי טאקע. דאס וואס מ'רופט חודש אב אליין איז שוין לכאורה גענוג, אזוי ווי צו אפלערנען אז דעמאלטס ווען פסח דארף זיין, איך ווייס נישט צו מ'מוז זאגן שמור, היט עס אפ דורך מעבר זיין, אויב יא מאכט עס ממש פאר א מצוה דאורייתא.
ניין, די חידוש איז אז מ'לייגט צו נאך א... אז מ'מאכט אן עיבור. ווער האט דאך געגעבן די רעכט צו צולייגן נאך א חודש? ווער האט דאך געגעבן די רעכט צו צולייגן נאך א חודש? זאלסט ווייסן אז די תורה וויל אז פסח אליין וועט זיין פסח אליין פסח. שמור, דאס איז די טייטש שמור. שמור זאגט אז ס'איז א געוויסע עשיה. רייט, עקזעקטלי, אז הגם שמור איז א לאו, איך מיין נישט, אבער ס'איז א נייע זאך אז מ'לייגט עפעס צו. דאס איז כאילו די חידוש וואס איז שווער וואס מ'זוכט פאר דעם א מקור.
אלולי עיבור החודש
און דער רמב"ם איז מסביר, ואלולי עיבור החודש הזה היה הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים, וואלט ער דאך נישט אלעמאל געווען אין אביב.
קשיא: וואו שטייט אז פסח איז אלע צוועלף חדשים?
נו, מוז איך זאגן אז אני אזוי ווי אונז האבן אנגעהויבן צו מרמז זיין, איך פארשטיי נישט וואס ער זאגט. ווייל פארוואס? דאס הייסט, איך וויל נאר מדגיש זיין אז ס'קומט דא אזוי ווי א הנחה וואס שטייט נישט אמת'דיג. דאס הייסט, ס'קומט עפעס א הנחה וואס שטייט נישט אין ערגעץ נישט, אין די תורה שטייט עס זיכער נישט. איך ווייס נישט וואו ס'וואלט געשטאנען, וואס האט געזאגט אז פסח קומט די צוועלף חדשים, זאג דרייצן חדשים נאך די פריערדיגע פסח. איך ווייס נישט וואו ס'שטייט אזא זאך אין די גאנצע תורה.
אין די תורה שטייט בחודש ראשון, און ס'שטייט בחודש האביב. איך קען זאגן פשוט פשט, יעדע יאר ווען ס'קומט אביב הייבט מען אן צו ציילן חדשים, און דער ערשטער חודש איז פסח. ווען קומט אביב? קוק, קוק אין די זון, קוק אינדרויסן, צו זען ווען ס'קומט.
ווערט אונז איינגערעדט אז ס'איז דא א זאך ווי א שנת חדשי הלבנה פון צוועלף חדשים, און פסח איז לכאורה לויט יענע חשבון די דרייצן חדשים פונקטליך נאך די פריערדיגע פסח, ממילא ווערט א קשיא, דארף שוין מאכן אן עיבור, דארף שוין מאכן גארנישט.
אויף דעם האט מען אונז געלערנט אז ס'הייסט חודש בחדשו, יעדע מאל ווען די לבנה ווערט נישט חדש ווערט א נייע. איינמאל אונז ווייסן דאס, און אונז ווייסן אז מענטשן לעבן לויט דעם חשבון, וויאזוי גייט מען זיך אן עצה געבן מיט דעם פסח? יעדע יאר וועט מען מאכן פסח, ווען ווערט פסח? ט"ו לחודש האביב, יעדע סינגל יאר איז פסח. אבער וואס טוט זיך מיט דעם אז אונז האבן געלערנט חודש בחדשו, אז אונזערע חדשים ציילן אונז לויט דעם התחלת השם.
דער הויפט-חידוש: עיבור שנה איז נישט קיין חידוש — עס איז דער פשוט'ער פשט
איך ווייס נישט וואו ס'שטייט אזא זאך אין די גאנצע תורה. וואס שטייט? "בחודש הראשון"? ס'שטייט "בחודש האביב". סאו איך קען זאגן פשוט פשט: יעדע יאר ווען ס'קומט אביב הייבט מען אן צו ציילן חדשים, און די ערשטע חודש איז פסח. ווען קומט אביב? קוק, קוק אין די זון, קוק אינדרויסן, זע ווען ס'קומט.
ווערט אונז איינגערעדט אז ס'איז דא אזא זאך ווי א שנת חודשי הלבנה פון צוועלף חדשים, און פסח איז לכאורה לויט יענע חשבון די דרייצן חדשים פונקטליך נאך די פריערדיגע פסח, און ממילא ווער ס'איז א קשיא דארף שוין מאכן אן עיבור. דארף נישט מאכן גארנישט.
אויף דעם האט מען אונז געלערנט אז ס'הייסט "חודש בחודשו", יעדע מאל ווען די לבנה ווערט מתחדש, ווערט א נייע חודש. סאו, איינמאל אונז ווייסן דאס, און אונז ווייסן אז מענטשן לעבן לויט דעם חשבון, וויאזוי גייט מען נישט קיין עצה געבן מיט דעם פסח? יעדע יאר וועט מען מאכן פסח ווען... ווען ווערט פסח? ט"ו לחודש האביב, יעדע סינגל יאר איז פסח. אבער וואס טוט זיך מיט דעם אז אונז האבן געלערנט "חודש בחודשו", אז אונזערע חדשים ציילן אונז לויט די לבנה? מ'ציילט טאקע, וואס איז די פראבלעם? און מענטשן זאלן נישט האבן קיין מסודר'דיגע יארן. וואו שטייט מער חדשים וועט זיין אין איין יאר וועט זיין ווייניגער חדשים? יא, אזוי וועט מען דאך טאקע.
עניוועיס, איך טריי נישט צו זען ווי ס'איז אזא הוה אמינא. יא, יעצט טוט מען דאך א סדר, אבער אן א סדר, געבסט מען א סדר, און מ'דארף נישט לעבן מיט א סדר. וואס איז די הוה אמינא? אז חדשים איז עפעס א מסודר'דיגער אמאונט פון חדשים וואס איז יעדע יאר די זעלבע. אין די תורה שטייט דאס נישט. איך זאג, מ'דארף נישט די פסוק האבן "בחודש האביב". מיר דארפן בכלל נישט די ספעציעל חידוش וואס הייסט עיבור.
נאכאמאל, ס'שטייט ערגעץ אין די תורה אז ס'איז זיבן חדשים נאך ראש השנה? נאך סוכות? ווען ס'שטייט ווען ניסן חודש ראשון, ס'שטייט נאך חודש הראשון, יא? ווייל ס'שטייט אז די חודש הראשון וועלן אויסקומען אנדערע צייטן. איך פארשטיי נישט גארנישט, איך ווייס נישט פון ווען מ'הייבט אן צו ציילן חודש הראשון. איך האב נישט געמיינט אז ווען מ'ציילט לויט די זון און לויט די לבנה, יא? וואט איז דארט פון מיר? מ'קען נישט ציילן, ס'איז נישטא קיין יארן פון די לבנה, די גאנצע זאך איז פעיק. ס'שטייט נישט אין די תורה, נישט אין די רעאליטי.
זייער גוט. סאו א חודש איז א בערך דרייסיג טעג'סיגע זאך, ס'האלט אין איין גאנצע סייקל. חוץ פון דעם איז דא יארן. יעדע יאר, פסח איז נישט קיין זאך וואס מאכט יעדע צוועלף חדשים, ס'איז נישט קיין זאך וואס מאכט יעדע יאר. סאו יעדע יאר, ביי די חודש וואס איז די נענטסטע צו די אביב, וועט מען מאכן פסח. אמאל צו זיין אביסל פאר די אביב, נאכדעם. איך ווייס נישט, מ'קען זיך קענען וואקענען צו ס'קען זיין אביסל פארדעם אדער אביסל נאכדעם, איך ווייס נישט. אבער וואס איז די פראבלעם?
דער משל פון שבת תשובה
אזוי ווי איך האב דא געזאגט, אזוי ווי איינער זאגט, יעדע יאר שבת נאך ראש השנה איז שבת תשובה. פרעגט ער, אבער אמאל איז שבת תשובה צוויי טעג נאך ראש השנה, אמאל פיר טעג, אמאל זעקס טעג. סאו וואט? ס'איז דאך צוויי אנדערע סיסטעמען. ס'מוז זיך נישט צוזאמרעכענען. מ'מוז נישט מאכן אז שבת אדער חדשים מוזן זיך אינגאנצן צוזאמקומען.
די „סתירה" אין „חודש האביב" — און פארוואס עס איז נישט קיין סתירה
אבער חדשים אליין, חודש האביב. יא, קען זיין אזוי ווי אין די ווארט חודש האביב איז דא עפעס א שטיקל סתירה. חודש האבן מיר געלערנט מיינט ווען די לבנה איז מתחדש. נו, וואס איז טאקע חודש בחודשו? חודש, וואס דאס איז עפעס א זאך וואס האט צו טון מיט לבנה, און אביב איז עפעס וואס האט צו טון מיט די חמה?
ניין, ס'איז נישט קיין שום פראבלעם. אזוי ווי די שבת פון נאך ראש השנה איז אויך דא א סתירה, ווייל ראש השנה גייט מיט די לבנה, און שבת גייט מיט די טעג פון די וואך. ס'איז די ערשטע מאל וואס איז די שבת נאך די לבנה. די ערשטע מאל וואס ס'איז דא א לבנה נאך די אביב.
קריטיק אויף דעם מוסלימישן קאלענדער
סאו לאמיר טראכטן, וואס וואלט געווען געשען ווען מ'וואלט נישט צוגעלייגט איינמאל אין דריי יאר אן עקסטערע חודש? פארוואס וואלט עס נישט אויסגעקומען אזוי ווי למשל די מוסלעמעס וואס... ראמאדאן איז אמאל אין ווינטער, אמאל איז עס געווען. ווייל זיי זענען פאני מענטשן, זיי האבן זיך מחליט געווען. זיי גייען נאר מיט די חדשים פון די... נישט נאר זיי גייען נאר, זיי גייען נישט מיט די חדשים אויך נישט, זיי גייען דאך מיט א נייע תורה, זיי האבן זיך מחליט געווען אז ס'איז נאר דא א געוויסע מאנט פון חדשים, און ס'הייבט זיך אן נאכאמאל יעדע צוועלף מאל. פארוואס? ווייס איך נישט. ס'מאכט נישט קיין סענס.
סתם תמיהות, איך האב דיר שוין געזאגט אז איך מיין אז אמאליגע אראבער האבן אליינס פארשטאנען אז דאס איז נישט דאס, און דער מחמד איז געקומען מיט א משוגעת אז מ'זאל עס נישט טון. ס'איז נישט דא קיין שום לוח אין די וועלט וואס טוט דאס. איך מיין, חוץ אויב ס'קערט נישט בכלל, קענסטו זאגן, יעדע דרייסיג טעג הייבט זיך אן א נייע סייקל, קענסטו ציילן, פארוואס איז נישט דא פערציג חדשים? איך מיין, פארוואס איז עפעס צוועלף? בכלל, פארוואס איז נאר אמאל?
פארוואס אן עיבור וואלט געמאכט אז ס'איז נישטא קיין חדשים
אונז וואלטן ווען געקענט טראכטן, ווען נישט בעזרת השם לייגט צו א דרייצנטע חודש איינמאל אין דריי יאר, וואס וואלט ווען געווען וויפיל חדשים און וויפיל טעג וואלט געהאט יעדע חודש און וויפיל חדשים וואלט געווען? ס'וואלט נישט געווען קיין חדשים. איז נישט קיין זאך וואס האט אן אמאונט. וויפיל וואכן איז דא אין א יאר, ווייסטו? וויפיל וואכן איז דא אין א חודש, ווייסטו? ווען ס'איז נישט קיין תכלית, ס'מאכט נישט אפילו קיין סענס.
ווען מיר וואלטן נישט געמאכט, פארוואס מאכט מען נישט קיין שבועה עיבור אז די וואכן זאל שטימען? ווייל ס'איז נישט קיין שום פראבלעם, ס'פאלט נישט איין, די צוויי זאכן דארפן זיך נישט צוזאמטרעפן.
פארוואס וואלט דער רמב"ם זאגן אז פסח וואלט געקומען במות החמה?
פארוואס וואלט דער רמב"ם ווען ער זאגט, פסח וואלט געקומען במות החמה? איך האב נישט קיין אנונג פארוואס, ס'מאכט נישט קיין טראפ סענס צו מיר. פסח איז נישט... ווען ס'וואלט געשטאנען אין א תורה, פסח איז דרייצן חדשים נאך די פריערדיגע פסח, דעמאלטס איז ער גערעכט. אבער ס'שטייט דאך נישט אזא זאך, ס'שטייט אין די ערשטע חודש. סאו? ווען איז דער ערשטער חודש? חודש האביב. ווען ס'הייבט זיך אן. וואס איז די פראבלעם? איך זע נישט פארוואס ס'זאל זיין אזא זאך.
איך פארשטיי נישט וואס... נישט נאר איך פארשטיי נישט, נאר די חכמים פארשטייען אויך נישט. זיי מאכן טאקע עיבור. און אונז קוקן אן אז עיבור... איך מיין, די הלכה קוקט אן אז עיבור איז עפעס א גאנצע זאך. קען זיין אז דאס איז פשוט ווייל ס'זאל זיין מסכים אויף יעדער איינער. ווען... ווייל אזוי ווי דו זאגסט, אויב דו וואלסט פשוט געקוקט אויף די חודש נאך די אביב, וואלט געקענט זיין אמאל אפשר די חודש פאר די אביב, אפשר נאך די אביב. ס'וואלט נישט געווען קלאר. דער בית דין איז גלייכט אויס ביי יעדער אז דער יאר איז דא דרייצן חדשים. דער יאר איז דא זיבן חדשים צווישן פסח און סוכות.
איך זע נישט אז ס'איז א חידוש אז ס'דארף עפעס א מקור. ס'זעט דאך אויס פארקערט, אז ווער ס'זאגט אז ס'איז דא עפעס א מספר פון חדשים אין א יאר, ער איז דאך מחדש. חדשים האט נישט מיט יארן גארנישט. ס'איז נישטא אזא זאך שנת הלבנה. פלעין איז נישטא אזא זאך. פארוואס זאל זיין אזא זאך? מ'זעט אז די לבנה האט נישט קיין שום יערליכע סייקל.
דיסקוסיע: ס'איז דא סייקלס פון די לבנה
ניין, ס'איז עפעס... איך ווייס נישט, אזוי ווי ס'איז דא אז די זון האט עפעס א סארט סייקל פון אכט און צוואנציג יאר. ס'איז דא סייקלס. יא, אלעס קומט. נישט קומט. ס'איז דא חילוקים. ס'איז דא חילוקים. ס'איז דא חילוקים. ניין, פארוואס זאל מען זיך רעכענען דערמיט? ס'איז דא נישט קיין שייכות. מ'דארף זיך רעכענען דערמיט. ווען מ'רעכנט ווען דער מולד איז, דארף מען וויסן וועלכע פארט פון די יאר ס'איז. ס'איז דא זאכן, ס'איז וועגן די זון, נישט וועגן די לבנה.
איך מיין צו זאגן, ס'איז דא חילוקים. די לבנה וואס מ'זעט די לבנה האט זיך מיט די זון אויך. על כל פנים, ס'איז דא סייקלס. ס'איז דא גרעסערע סייקלס. ס'איז דא אויך סייקלס פון פינף הונדערט יאר, וואס דער הימל מאכט עפעס אויס. וואס איז א חילוק? דו קוקסט אויף די לבנה, ס'איז א זאך וואס דרייט זיך יעדע חודש. דו זעסט נישט גארנישט.
די אראבער זענען פאני, זיי האבן א פראבלעם. שטעל דיר פאר אז ס'וואלט נאר געווען צען חדשים, ס'איז נישטא קיין שום ראיה ס'זאל זיין צוועלף חדשים. די רגע וואס די חדשים מיט די תקופה שטימען נישט, מאך פופצן חדשים, און יעדע פופצן חדשים איז א ראמאדאן. טו מיר עפעס. ס'האט נישט קיין שום...
בקיצור, איך מיין טאקע אז איך בין גערעכט. אין אנדערע ווערטער, איך פרעג די קשיא נאר כדי צו זיין מדייק אז ס'איז נישט אמת'דיג אזא חידוש די חודש העיבור, ס'איז א נארמאלע זאך. דאס איז פשוט פשט, ס'איז נישט דא קיין דרשה דא, מ'דארף נישט קיין מפי השמועה, עפעס א ספעציעלע מסורה אז מ'מאכט עיבור, און אזוי מאכט מען טאקע די עיבור.
דאס הייסט, באלד וועט מען זען אז ס'איז דאך א חשבון. דער חשבון טאקע געשעט, נאר ס'איז דא א השגחה אז דער בית דין מאכט עס מסודר. און ס'איז דא וואס מאכט עס מיט א חשבון. אבער לאמיר טראכטן פון צו ווי סתם קוקן. ווי סתם וואלט יא געקענט ארויסקומען אזוי, אז איינמאל מענטשן לעבן יא מיט א סדר אז זיי האבן זייער ליב קאנסיסטענסי, זיי ווילן וויסן אז די שנות האבן די חדשים פון לבנה איז דא צוועלף אין א יאר, ווייל דאס איז געווענליך דא. וואלטן זיי געענטפערט אזוי ווי די מוסלימ'ס, דאס איז וואס ער זאגט? ממילא האבן די חכמים געזאגט, ניין, אז כדי ס'זאל אייביג זיין חודש אביב, זאל מען נישט טון אזוי.
אבער איך ווייס נישט אז מענטשן לעבן אזוי. מענטשן האבן ליב זייגערס און קעלענדערס, אן ענין פון קלארע סקעדזשול. עס ווייזט די קלארע טעג. אז מענטשן, אדער יום הזה, לעבן אין פארשידענע סדרס וואס שטערט נישט. א וואך מיט א חודש האט נישט קיין שייכות, נישט אין די אידישע חדשים, נישט אין די גוי'אישע. ווייל ס'איז געווען אמאל מענטשן, ס'איז געווען קאלענדערס וואס האבן געטרייט צוזאמטרעפן די יארן. ס'זאל זיין יעדע יאר אן עיקוועל, אדער יעדע חודש אדער יעדע יאר אן עיקוועל דערמאנט פון וואכן. אבער אונז שטערט נישט פאר קיינעם. אונז האבן נישט אפגעוואוינט. אונז מאכן נישט די סקעדזשולעט לויט.
אזוי למשל, ביי אונז זאגן דינסטאג פרשת דעיס, ווייל על פי רוב מענטשן מאכן די דעיט, די ענגלישע דעיט, אדער די דעיט. מ'מאכט ווייטער. ס'מאכט א חילוק וועלכע טאג פון די וואך עפעס איז. ס'איז נאך גיי, ארבעט. ניין, אפילו אויב יא, מ'זאגט די פירסטע סאנדעי אויף אפריל. עס איז נישט קיין שום פראבלעם. ס'איז זונטאג פון אפריל. קיינער רעכנט נישט וועלכע נאמבער וואך ס'איז. ס'איז דא מאנטס פון וועלכען. אבער היות ביידע זענען אויף א יערלי סייקל, זיי זענען אבער נישט. די לבנה איז נישט אויף א יערלי סייקל. נאר נאכדעם וואס מ'האט געמאכט די עיבור. אוודאי. די לבנה איז נישט אויף א יערלי סייקל, און די עיבור איז עס מסדר צו זיין. ס'איז נישט אויף א יערלי סייקל, ס'איז אביסל נאנט. ס'איז עלף טעג קירצער פון א יערלי סייקל, אמת. ס'איז כמעט ממש א שטארק.
איך זאג נאר אז איך מיין נישט אז ס'איז דא אזא הוה אמינא אמת'דיג, וואס מ'דארף א לימוד. און טאקע דאס טייטש עיבור אז מ'מאכט דאס נישט, דער עיקר געבט צו אז ס'איז דא א געוויסער סדר. דער עיקר געבט אויך צו... שפעטער האט מען געזען אז ס'איז דא עיבור, אז מ'גייט ממש מיט א חשבון. וואס דאס קען מען שוין נישט זען סתם פון קוקן צו ס'איז געקומען די אביב שוין טיפער, און דער רמב"ם האלט אז דער חשבון איז באמת דער עיקר, מ'וועט שוין זען אין סוף פרק. אבער דאס איז חידושים.
דער רמב"ם'ס לימוד פון „ימים אתה מונה ואתה מונה חדשים"
דער רמב"ם האט פריער געזאגט אז מ'קען נישט מאכן אז מ'זאל צולייגן סתם די עלף טעג, ווייל "חדשים אתה מונה ואתה מונה ימים". אפשר דארטן זעסטו די ווארט אז מענטשן האבן יא געוואלט האבן א מסודר'דיגע צוועלף חדשים, און וואס זיי וואלטן געטון איז, ווען ס'ענדיגט זיך אדר וואלטן זיי אנגעהויבן ציילן די פיצי חודש, זיי וואלטן געהאט עפעס א מידזשעט חודש, כדי אונז זאלן מיר דאס נישט טון, ווייל אויף דעם איז דא א לימוד אז "ימים אתה מונה ואתה מונה חדשים", די לימוד איז א בעיסיק זאך.
אין אנדערע ווערטער, ס'איז נישטא קיין שום וועג. וואס וואלסטו געטון? דו מאכסט נאר עלעף טעג, ווייל מענטשן האבן געהאט אז ס'איז דא א מיני חודש. מ'קען נישט מאכן קיין מיני חודש. צדיק, א חודש קען מען נישט שפילן מיט, א חודש איז די לבנה. דו האסט נישט קיין זייגער, דו הייסט אז מ'קען מאכן... קיינער וואלט נישט דאס געטון.
פארוואס ימים טובים זענען ביי מלוי הלבנה
חברותא:
האט דער חסיד פריער געזאגט, פארוואס אלע חדשים מאכט מען ווען די לבנה איז במלואה? פארוואס?
תשובה:
פאר די זעלבע ריזען פארוואס ביי אונז אין בית המדרש דארף מען אלעמאל ניין אזייגער אויף די רונדיגע זייגער. פארוואס? מ'רעדט אפ מיט א מענטש, קוקט ער, שעה ראשונה ביום, שעה ששית, א שעה מיט צוואנציק מינוט, איז שוין קאמפליצירט. די זעלבע זאך, ווען ס'איז די לבנה אזוי, קום איך צוריק, קענסט נישט צולייגן אפאר טעג, און דו וועסט נישט קענען נוצן די לבנה דעמאלטס בכלל. טאקע מ'איז יוסיפול.
און אזוי איז טאקע ווען מענטשן וואס פלעגן פארן אויף די שיף, זיי האבן נישט געהאט קיין זייגערס. די לבנה איז געווען די זאך וואס האט זיי געגעבן די מערסטע סדר. די נעקסטע מאל ווען ס'וועט זיין א פול מון, דארפן זיי שוין האלטן נאנטער צו די לאנד וואו זיי ווילן נאנט קומען. ס'איז נאך אלץ אזוי. ביי וועם? קוק אין די לבנה. וועסטו זען, יעדן חודש מאכט מען קידוש לבנה. אויף דעם מאכט מען דאך א ברכה, איך פארשטיי נישט. אונז וואוינען אין א שטעטל און קוקן נישט אויף די לבנה. דאס איז א קשיא אויף אונז.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור – רמב״ם הלכות קידוש החודש, פרק ד׳ הלכה א׳
השיעור הוקדש על ידי הרב ר׳ יואל ורצברגר.
—
הלכה א׳ – שנה מעוברת: הוספת חודש אדר
דברי הרמב״ם:
שנה מעוברת היא שנה שמוסיפין בה חודש, ואין מוסיפין לעולם אלא אדר, ועושין אותה שנה שני אדרים – אדר ראשון ואדר שני. ומה מוסיפין חודש זה? מפני זמן האביב, כדי שיהא פסח באותו הזמן, שנאמר “שמור את חודש האביב”. ואלולי עיבור החודש הזה היה הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים.
הפשט:
שנה מעוברת היא כאשר מוסיפים חודש שלושה עשר. מוסיפים תמיד רק אדר – עושים שני אדרים (אדר ראשון ואדר שני). הטעם הוא כדי שפסח יצא בזמן האביב (אביב), כמו שהפסוק אומר “שמור את חודש האביב”. בלי עיבור היה פסח יוצא פעם בקיץ, פעם בחורף.
חידושים והסברות:
—
1) היסוד של שנה וחודש – חזרה על פרק א׳:
כל הצורך בעיבור שנה נובע מהיסוד של פרק א׳: שנה הולכת לפי שנת החמה (מחזור השמש, עונות השנה), וחודשים הולכים לפי הלבנה. מכיוון ששנים עשר חודשי לבנה (שנת הלבנה) קצרים משנת החמה (בכמעט אחד עשר יום), צריך לפעמים להוסיף חודש (חודש העיבור) כדי שיתאים.
—
2) המושג “שנה” – אטימולוגיה:
המילה “שנה” באה מלשון שינוי/חידוש – היא מציינת את המחזור החקלאי, כמו הפסוק “כי מספר שני תבואותיך” (ויקרא כ״ה). “שנה” היא בעיקר מושג הקשור לאדמה – מה שצומח, יורה ומלקוש, אביב – לא רק מחזור אסטרונומי.
—
3) האם עיבור השנה הוא מצווה נפרדת:
הרמב״ם לא מונה את עיבור השנה כמצווה נפרדת. הוא אומר “מצות עשה מן התורה שיחשבו ויקבעו” – זה מתייחס לקידוש החודש. אצל עיבור השנה כתוב רק “מקדשין חדשים ומעברין שנים”, כחלק מאותה מצווה. היה אפשר לחשוב ש״שמור את חודש האביב” תהיה מצווה נפרדת דאורייתא על עיבור, אבל הרמב״ם כולל אותה במצווה הכללית של קידוש החודש. בספר המצוות כתוב אחרת, אבל למעשה אין בזה נפקא מינה מלבד מנין המצוות.
—
4) מדוע דווקא אדר – העיקר חידוש הוא נקודת הזמן:
הרמב״ם אומר “ואין מוסיפין לעולם אלא אדר”. העיקר חידוש אינו השם “אדר” עצמו, אלא שמוסיפים את החודש בסוף השנה, לפני ניסן. הנפקא מינה המעשית: ברגע שניסן כבר התחיל, אי אפשר עוד לעבר. הדין הוא שהעיבור חייב לבוא לפני ניסן, לא באמצע השנה (לא בין כסלו לטבת, למשל). הטעם: “מפני זמן האביב” – כל המטרה היא שפסח יצא באביב, ולכן מוסיפים מיד לפני ניסן.
—
5) המשמעות הכפולה של “מה מוסיפין חודש זה”:
“מה מוסיפין חודש זה” יכול לומר שני דברים: (א) מדוע מוסיפים בכלל חודש? (ב) מדוע דווקא את החודש הזה (אדר) ולא אחר? הרמב״ם מתכוון לשניהם – אף על פי שהתשובה “מפני זמן האביב” עונה בעיקר על הצורך הכללי, והפרט של דווקא אדר מתברר יותר מאוחר יותר.
—
6) המשמעות של “שמור את חודש האביב” – דרשת חז״ל, עם שלוש שכבות:
הפשט הפשוט של “שמור את חודש האביב ועשית פסח” הוא: שמור את חודש האביב ועשה פסח. אבל חז״ל דרשו: שמור שחודש ניסן יהיה בזמן האביב – כלומר, עשה עיבור כשצריך.
המילה “שמור” ממלאת שלושה תפקידים:
– (א) מעמד מצווה: בלי “שמור” אולי היה אפשר להבין מעצמנו שצריך להוסיף (כי “חודש האביב” עצמו מרמז שפסח חייב להיות באביב), אבל “שמור” נותן את המעמד של מצוות עשה דאורייתא.
– (ב) סמכות לעבר: “שמור” נותן את הזכות להוסיף חודש שלם ללוח – מי אמר שמותר להוסיף חודש שלם? הפסוק “שמור” הוא המקור לסמכות לעשות עיבור.
– (ג) לימוד שסופרים חודשים, לא ימים: הלימוד “חדשים אתה מונה ואתה מונה ימים” שולל מיני-חודש – אנשים שרוצים לוח מסודר היו אולי מוסיפים אחד עשר יום (ההפרש בין שנת שמש לשנים עשר חודשי לבנה) כחתיכה קטנה של “חודש” אחרי אדר, כדי לאזן. על זה יש לימוד: חודש חייב להיות חודש אמיתי — אי אפשר לשחק עם חודש, חודש הוא הלבנה, לא תוספת מלאכותית של כמה ימים.
—
7) קושיה יסודית – היכן כתוב שפסח הוא כל שנים עשר חודשי לבנה?
כל היסוד של עיבור השנה מבוסס על הנחה שלא כתובה מפורש בתורה – שפסח בא כל שנים עשר חודשי לבנה אחרי הפסח הקודם. בתורה כתוב רק “בחודש הראשון” ו״בחודש האביב”. אפשר לומר פשט פשוט: כל שנה כשהאביב בא, מתחילים לספור חודשים, והחודש הראשון הוא פסח – בלי שום עיבור!
המושג של “שנת חדשי הלבנה” (שנים עשר חודשי לבנה = שנה) הוא מה שיוצר את הצורך בעיבור. אבל היכן כתוב שסופרים כך? זו הנחה ש״מוכנסת” – שאנשים חיים לפי חודשי לבנה (“חודש בחדשו”), ולכן כששנים עשר חודשי לבנה לא מתאימים לשמש, צריך עיבור.
זו נקודה יסודית: הצורך בעיבור לא בא מפסוק עצמו, אלא מהשילוב של: (א) חודשים הולכים לפי לבנה, (ב) פסח חייב להיות באביב, (ג) שנים עשר חודשי לבנה לא מתאימים לשמש.
—
8) עיבור שנה בכלל אינו חידוש – זה הפשט הפשוט:
עיבור שנה בכלל לא צריך פסוק מיוחד או מסורה מפי השמועה. הסברא: בתורה כתוב “בחודש האביב” — כלומר פשוט: כל שנה, כשמגיע האביב (אביב), מתחילים לספור חודשים, והחודש הראשון הוא כשעושים פסח. מתי מגיע האביב? מסתכלים בחוץ, מסתכלים על השמש, רואים מתי זה מגיע.
לא כתוב בתורה שפסח הוא “שלושה עשר חודשים אחרי הפסח הקודם.” לא כתוב ש״שנה” מורכבת ממספר קבוע של חודשי לבנה. לא כתוב שיש דבר כזה “שנת הלבנה” של שנים עשר חודשים. את המושג “חודש” למדנו מ״חודש בחודשו” — כשהלבנה מתחדשת, זה חודש חדש. אבל לחודשים אין שום קשר לשנים. אין דבר כזה “שנת הלבנה” במציאות — ללבנה אין מחזור שנתי. (כן, שנים עשר חודשי לבנה זה כמעט שנה — אחד עשר יום פחות — אבל זה רק “קצת קרוב,” לא מחזור קבוע.)
—
9) משל “שבת תשובה” – שתי מערכות נפרדות:
כמו ש״שבת תשובה” היא פשוט השבת הראשונה אחרי ראש השנה — פעם יומיים אחרי, פעם שישה ימים אחרי — ואף אחד לא שואל “איך זה מתאים?” כי שבת וראש השנה הן שתי מערכות נפרדות שלא צריכות להתאים זו לזו — כך גם “חודש האביב” פשוט: החודש הראשון (לבנה) שהוא הקרוב ביותר לאביב. פעם קצת לפני האביב, פעם קצת אחריו. זו לא סתירה — “חודש” הוא מושג לבנה, “אביב” הוא מושג חמה/שמש, ו״חודש האביב” הוא בדיוק כמו “שבת תשובה” — הפעם הראשונה ששתי המערכות נפגשות.
—
10) ביקורת על הלוח המוסלמי:
הלוח המוסלמי הוא דוגמה למערכת לא הגיונית: הם הולכים רק עם חודשי לבנה, שנים עשר חודשים = “שנה,” בלי שום קשר למחזור השמש. לכן רמדאן נודד בכל עונות השנה. אין שום סיבה טבעית מדוע שנים עשר חודשי לבנה יהיו “שנה” — למה לא עשרה? למה לא חמישה עשר? אם מנתקים חודשים ממחזור השמש, המספר שנים עשר הוא פשוט שרירותי. ערבים קדומים הבינו בעצמם שצריך לעבר (צריך לקשר חודשים לעונות השנה), ומוחמד בא עם “שטות” שלא לעשות זאת.
—
11) מדוע בית הדין נחוץ – לא כי עיבור הוא חידוש, אלא כי צריך עקביות:
בלי בית דין היה יכול להיות ספק — האם החודש “לפני האביב” או “אחרי האביב”? תפקיד בית הדין הוא לסדר שכולם יסכימו: “השנה יש שלושה עשר חודשים” או “השנה יש שבעה חודשים בין פסח לסוכות.” אבל זה לא חידוש — זו הכרח מעשי.
—
12) שיטת הרמב״ם שהחשבון הוא העיקר:
מאוחר יותר (סוף הפרק) נראה שהרמב״ם סובר שהחשבון (חישוב מתמטי) הוא באמת העיקר של עיבור שנה, לא רק “להסתכל אם כבר אביב.” אבל זה כבר חידוש — מדרגה עמוקה יותר — לא הפשט הפשוט של התורה.
—
[דיגרסיה: מדוע ימים טובים הם במלוי הלבנה]
חברותא שאל מדוע כל הימים טובים (פסח, סוכות) הם כשהלבנה במלואה (ירח מלא, ט״ו בחודש). התשובה היא במשל של שעון עגול בבית המדרש: צריך תשע בשעון עגול כי זה פשוט לזהות. כך גם — ירח מלא הוא הנקודה הברורה ביותר, הניתנת לזיהוי ביותר במחזור הלבנה. אי אפשר להוסיף כמה ימים ועדיין להשתמש בלבנה כסימן זמן מעשי.
אנשים שהפליגו בספינות (בלי שעונים) השתמשו בלבנה כמערכת הזמן העיקרית שלהם: “בירח המלא הבא אנחנו צריכים להיות כבר קרוב ליבשה.” אנחנו בעיירה לא מסתכלים על הלבנה — אנחנו עושים קידוש לבנה אבל לא חיים עם זה — וזו “קושיה עלינו.”
תמלול מלא 📝
רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק ד׳ – עיבור השנה
הקדמה
טוב, יהודים יקרים. היום נלמד רמב״ם הלכות קידוש החודש. למעשה הלכות קידוש החודש עוסקות בעיבור השנה, פרק ד׳, שיש לו יותר קשר לעיבור השנה ממש.
והשיעור הוקדש על ידי הרב ר׳ יואל ורצברגר וכל שאר היהודים שתורמים את הכסף והכבוד וההקשבה ודברי התורה והכיבוד והתירוצים כדי שזה יוכל להתקיים. ואנחנו מאוד אסירי תודה. לא יותר מדי אסירי תודה, כדי שלא נתרגל לזה. בסדר. אתה רואה, כבר הכנסתי קצת רשות גם.
חזרה: יסודות של שנה וחודש
בכל אופן, מה אני אלמד? אני אלמד. אז ככה, כאן הרמב״ם הולך לומר את ההלכה של עיבור השנה. כלומר, הם כבר למדו, לכאורה, לכאורה זה המהלך, כן? הם כבר למדו בפרק א׳ הרמב״ם אמר שיש בדבר הבסיסי של הלוח, יש דבר שנקרא שנה. שנה, הוא אומר, הולכת עם שנת החמה. ויש דבר שנקרא חודשים, וזה הולך עם הלבנה.
זה פשוט. השנה, השמש, האמת היא שצריך לדבר על זה קצת יותר במדויק כשיגיע בפרקים הבאים כשנלמד את החשבונות אחרי פרק ו׳, נראה. לשמש יש מחזור שנתי. האמת היא שזה לא כל כך קל לראות את המחזור. זה לא פשוט שאתה רואה את המחזור, אבל יש עונות שאפשר לראות. לראות את מחזור השמש זה לא פשוט, זה רק ביחס למזלות, צריך לדעת לעמוד ולחשב, לא כל כך פשוט. אבל לשמש יש מחזור, העונות השנתיות.
המושג “שנה” – יסוד חקלאי
ואני חושב ששנה, המילה שנה במקור מתכוונת כמו, איך כתוב? “כי מספר שני תבואותיך מוחה לך”. שנה מתכוונת, גדל כל שנה חדש, מלשון שינוי, אני יודע, מלשון דבר חדש. אז השנה היא מושג חקלאי, כביכול. זה קשור לשמש, אבל השמש כבר בשמיים. אנחנו מדברים על הארץ, רואים איך זה גדל. כל פעם שיורד גשם קוראים לזה גם לפי היורה והמלקוש, זה לפי הגשם שמתחיל התבואה לגדול, והתבואה השנייה לגדול. כמו אביב, אביב זה מה שגדל. וזו השנה.
חוץ מזה יש חודשים, שחודשים זה הלבנה. כן, הרמב״ם מביא ראיה שחודשים זה הלבנה. הרמב״ם אמר שם שיש דבר שנת הלבנה. זה, אני רוצה להאריך על זה קצת בעוד רגע, אני רוצה לשאול.
על כל פנים, יש את הלבנה, וכבר ראינו אז שאם הרמב״ם אמר שיש דבר שנקרא שנת הלבנה, שנת הלבנה פשוט מתכוונת שתים עשרה פעמים הלבנה, ואם מחשבים את זה, יוצא מה? קצת יותר קצר משנת החמה, ממילא צריך להוסיף כל כמה זמן שנה אחת, וזה נקרא חודש העיבור, שנה מעוברת, כדי שיסתדר החשבון פחות או יותר.
הלכה א׳: שנה מעוברת – הוספת חודש אדר
עכשיו אפשר ללמוד את ההלכה של ההוספה, והרמב״ם הולך לחזור בעצם על הסיבות למה צריך להוסיף ואיזה מוסיפים.
האם עיבור השנה היא מצווה נפרדת?
מעניין, זה לא חלק מהמצווה, כן, הרמב״ם שם הכל במצווה. הוא לא אמר שיש מצווה על בית דין לחשב חודשים ושנים, כמו לעבר שנים. ואת השני הוא אומר כן, מצות עשה מן התורה שיחשבו היא זה. אחר כך הוא אומר, ומחשבין כוכבים חדשים אם מעברין שנים. כשמגיע להלכות, הוא שם, מקדשין חדשים אם מעברין שנים.
זה מעניין, כי הוא היה יכול ללמוד את זה כמצווה מהפסוק שמור את חודש האביב. נראה ששמור את חודש האביב זה לא דאורייתא, זה רק משהו… לא, אני חושב שזה כן. הם דיברו על זה בפרק א׳. אני חושב שבמקומות אחרים ראינו את זה בספר המצוות, ובמקומות אחרים כתוב כן. ואי אפשר להדייק, זה לא עושה שום הבדל אם זה נקרא מצווה או לא. יש הבדל בעניין מניין מספר המצוות. המספר כן נספר. כשהוא אומר קדש החודש, הוא מתכוון לכל מה שעושים. ומיד נראה שכל הדבר נקרא חכמה סיבה, כי אחר כך זה נקרא מיד בפרק ו׳.
אז, אני חושב ש… בקיצור, כי למשל, הרמב״ם אמר שמותר אפילו לחלל שבת, כי בזה תלויים הימים טובים. גם בעיבור השנה תלויים הימים טובים. כן, אבל זה לא נוגע שצריך לחלל שבת. לא, זה לא ראיה. אני רק אומר כן. בסדר.
לשון הרמב״ם
אוקיי, אז על כל פנים, כאן הוא הולך להסביר שוב מתי עושים את זה. והעיקר, אני חושב שכאן הוא לא אומר בעיקר שעושים את זה. שעושים את זה הוא עמד בפרק א׳, הוא רק חוזר על זה כי הוא הולך… הפרטים שהוא מסביר, מתי, באיזה חודש, ולמה. זה הרמב״ם מסביר.
שנה מעוברת, זה הדבר. יש לך חודש מעובר, שמתכוון שהלבנה באה יום אחד יותר מאוחר, אפילו לחודש יש שלושים יום. ויש לך דבר שנקרא שנה מעוברת, זו שנה שמוסיפין בה חודש, שהשנה יש לה שלושה עשר חודשים במקום שתים עשרה חודשים של שנה חסרה או פשוטה, אני לא יודע איך קוראים לזה.
איזה חודש מוסיפים?
עכשיו אתה הולך ללמוד, מתי מוסיפים חודש? כבר למדת למה מוסיפים חודש בעצם. עכשיו הולכים איזה חודש מוסיפים. התשובה היא, “ואין מוסיפין לעולם אלא אדר”. אתה כבר יודע. איך אתה יודע? הרמב״ם לא אומר, אבל כל יהודי יודע שיש שנים עשר שמות לשנים עשר החודשים, שהם באים מהשמות הבבליים, כמו שידוע. כן, הרמב״ם לא הביא שיש שנים עשר, זה בסיסי, זה משהו שכולם יודעים.
והחודש הנקרא אדר, אדר אדר אדר, אני לא יודע, את החודש הזה מוסיפים, “ועושין אותה שנה שני אדרים, אדר ראשון ואדר שני”. זה נעשה שניים. העיבור זה כאילו שהשנה יש לה תינוק. מה זה התינוק? אדר שני. סתם שטויות. אני לא מתכוון לומר שאין לזה שם, זה נעשה שני אדרים.
לא אומרים שיהיה פעמיים טבת, זה לא נוגע. מה נוגע? איך תקרא? לא, מה שזה מתכוון לומר כאן זה בעיקר שבאותו זמן מוסיפים. זה כן עושה הבדל. אני אומר אחר כך שברגע שהתחיל ניסן כבר לא מוסיפים. ראה, ראה, אדר אפשר להוסיף. זה בעיקר מה שזה מתכוון לומר. כלומר, יש הלכות, בכסלו יש חנוכה, ובשבט יש ט״ו בשבט. יכול להיות הבדל. נו, מתי עושים אדר גם? הרי יש שאלה מתי עושים את הפורים ואת ד׳ פרשיות. יש משמעות הלכתית למה שקוראים לזה אדר, אבל בעיקר ההלכה מתכוונת שמוסיפים את זה בסוף השנה, כלומר בחודש אדר.
העיקר מתכוון שזה לא בחודש אלול. אני חושב שאולי פעם היה זמן שצריך להוסיף. אז מותר, אבל ניסן כבר אסור. נכון נכון, אבל אני אומר, למה לא מוסיפים חודש שלושה עשר בין כסלו לטבת? כי ככה, היינו רואים למה.
למה מוסיפים את החודש הזה?
מה מוסיפין חודש זה? למה מוסיפים את החודש הזה? למה לא חודש אחר? מפני זמן האביב.
אה, צריך לדעת, זה מזכיר לי חידוש, סוף חודש זה, אני חושב שזה מתכוון למה החודש הזה ולא חודש אחר. אחר יכול לתרגם שהוא מתכוון לומר למה בכלל. אה, הוא מתכוון לשניהם לכאורה. אתה לא רואה כלום, הוא מתכוון בכלל. זה מתכוון לשניהם, אבל אני חושב שזה מתכוון לשניהם.
בכלל, כי הדבר השני הוא אומר אחר כך יותר ברור על החודש הזה. כן, אבל שמוסיפים בכלל, כבר עמד בפרק א׳ באמת. אז לכאורה מתכוון, בזה יוצא כבר שניהם.
הפסוק “שמור את חודש האביב”
למה? מפני זמן האביב, כדי שיהא פסח באותו הזמן, שנאמר “שמור את חודש האביב”.
באותו זמן מתכוון כל שנה באותו זמן. לא, באותו זמן האביב. זה לא קונסיסטנטי, זה בזמן האביב, פעם זה אחרי שלושה עשר. באותו זמן מתכוון שבאותם זמנים, ותמיד יהיה בזמן האביב. נכון, נכון.
שנאמר “שמור את חודש האביב”, ומתרגם, החכמים תירגמו, שהפשט הפשוט לא מתכוון לזה, נכון? הפשט הפשוט מתכוון שמור שבחודש האביב “ועשית פסח”, זו המילה הבאה. אבל החכמים תירגמו שצריך גם לשמור שחודש האביב יהיה פסח. החודש, חודש זה, אני לא יודע איזה זה חודש זה, חודש ניסן כביכול, החודש שעושים את החג, כן, יהיה בזמן האביב.
חידוש: “שמור” עושה את זה למצווה
ואומר הרמב״ם, הוא מסביר, חסר רק, לומר ששמור מתכוון לזה, שצריך לעבר, חסר רק אם נעשה את זה למצווה. אם לא נוכל ללמוד מהמילה חודש האביב עצמה להבין שצריך להוסיף. כי אם פסח תמיד חודש האביב, חייבים להוסיף. שמור עושה את זה לנו למצווה.
למדנו קודם, הרמב״ם כבר דיבר בפרק א׳ את הפסוק “שמור את חודש האביב”, והוא אומר שזה המקור בכלל, שיש דבר כזה כמו שנת החמה שצריך להתאים את זה איתו. נראה, אני חושב שזה רק כולא אפיקא, משהו יותר. אחד, זו מצווה כדי לעשות מצווה, אני חושב שזה גם כדי לקרוא מקור בתורה.
אחד יאמר, מי אומר? אולי, אני יודע, אולי חודש האביב, רק אותה שנה היה חודש האביב. לא, זה לא הגיוני, אני לא יודע. אולי פסח הוא חודש ראשון. מה שזה לא יהיה, עם חודש אב זה באמת לא היה מסתדר, אבל אני מבין באמת. זה שקוראים חודש אב עצמו כבר לכאורה מספיק, כמו ללמוד שאז כשפסח צריך להיות, אני לא יודע אם צריך לומר שמור, שמור אותו על ידי עיבור, אם כן זה עושה את זה ממש למצוה דאורייתא.
לא, החידוש הוא שמוסיפים עוד… שעושים עיבור. מי נתן את הזכות להוסיף עוד חודש? מי נתן את הזכות להוסיף עוד חודש? תדע שהתורה רוצה שפסח עצמו יהיה פסח עצמו פסח. שמור, זה התרגום שמור. שמור אומר שיש עשייה מסוימת. נכון, בדיוק, שאף על פי ששמור הוא לאו, אני לא חושב, אבל זה דבר חדש שמוסיפים משהו. זה כביכול החידוש שקשה שמחפשים לזה מקור.
אלולי עיבור החודש
והרמב״ם מסביר, ואלולי עיבור החודש הזה היה הפסח פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים, הרי הוא לא היה תמיד באביב.
קושיה: איפה כתוב שפסח הוא כל שנים עשר חודשים?
נו, אני חייב לומר שאני כמו שהתחלנו לרמוז, אני לא מבין מה הוא אומר. כי למה? כלומר, אני רק רוצה להדגיש שבא כאן כמו הנחה שלא עומדת באמת. כלומר, באה איזושהי הנחה שלא עומדת בשום מקום, בתורה זה בטוח לא כתוב. אני לא יודע איפה זה היה כתוב, מה אמר שפסח בא בשנים עשר חודשים, תגיד שלושה עשר חודשים אחרי הפסח הקודם. אני לא יודע איפה כתוב דבר כזה בכל התורה.
בתורה כתוב בחודש ראשון, וכתוב בחודש האביב. אני יכול לומר פשוט פשט, כל שנה כשמגיע אביב מתחילים לספור חודשים, והחודש הראשון הוא פסח. מתי מגיע אביב? תסתכל, תסתכל בשמש, תסתכל בחוץ, לראות מתי זה מגיע.
מוכנסת לנו ההנחה שיש דבר כמו שנת חודשי הלבנה של שנים עשר חודשים, ופסח הוא לכאורה לפי אותו חשבון שלושה עשר חודשים בדיוק אחרי הפסח הקודם, וממילא נעשית קושיה, צריך כבר לעשות עיבור, לא צריך לעשות כלום.
על זה לימדו אותנו שכתוב “חודש בחודשו”, כל פעם שהלבנה מתחדשת, נעשה חודש חדש. אז, ברגע שאנחנו יודעים את זה, ואנחנו יודעים שאנשים חיים לפי החשבון הזה, איך נותנים עצה עם הפסח? כל שנה יעשו פסח, מתי יהיה פסח? ט״ו לחודש האביב, כל שנה בודדת יש פסח. אבל מה קורה עם זה שלמדנו “חודש בחודשו”, שהחודשים שלנו סופרים לפי הלבנה? סופרים באמת, מה הבעיה? ואנשים לא יהיו להם שנים מסודרות. איפה כתוב יותר חודשים יהיו בשנה אחת יהיו פחות חודשים? כן, ככה יהיה באמת.
בכל אופן, אני לא מנסה לראות איך יש הווה אמינא כזו. כן, עכשיו עושים סדר, אבל בלי סדר, נותנים סדר, ולא צריך לחיות עם סדר. מה ההווה אמינא? שחודשים זה כמות מסודרת של חודשים שהיא כל שנה אותו דבר. בתורה זה לא כתוב. אני אומר, לא צריך את הפסוק “בחודש האביב”. אנחנו בכלל לא צריכים את החידוש המיוחד שנקרא עיבור.
שוב, כתוב איפשהו בתורה שזה שבעה חודשים אחרי ראש השנה? אחרי סוכות? כשכתוב מתי ניסן חודש ראשון, כתוב אחרי חודש הראשון, כן? כי כתוב שהחודש הראשון יצאו בזמנים אחרים. אני לא מבין כלום, אני לא יודע מאיפה מתחילים לספור חודש הראשון. לא התכוונתי שכשסופרים לפי השמש ולפי הלבנה, כן? מה זה ממני? אי אפשר לספור, אין שנים של הלבנה, כל הדבר הזה מזויף. זה לא כתוב בתורה, לא במציאות.
טוב מאוד. אז חודש הוא בערך דבר של שלושים יום, זה מחזיק מחזור שלם. חוץ מזה יש שנים. כל שנה, פסח זה לא דבר שעושים כל שנים עשר חודשים, זה לא דבר שעושים כל שנה. אז כל שנה, בחודש שהוא הכי קרוב לאביב, יעשו פסח. פעם להיות קצת לפני האביב, אחר כך. אני לא יודע, אפשר להתעורר זה יכול להיות קצת לפני או קצת אחרי, אני לא יודע. אבל מה הבעיה?
המשל של שבת תשובה
כמו שאמרתי כאן, כמו שאחד אומר, כל שנה שבת אחרי ראש השנה היא שבת תשובה. הוא שואל, אבל פעם שבת תשובה שני ימים אחרי ראש השנה, פעםארבעה ימים, פעם שישה ימים. אז מה? זה שתי מערכות שונות. לא צריך להתאים. לא צריך לעשות ששבת או חודשים יצטרכו להתאים לגמרי.
ה״סתירה” ב״חודש האביב” – ולמה זו לא סתירה
אבל חודשים עצמם, חודש האביב. כן, יכול להיות שבמילה חודש האביב יש קצת סתירה. חודש למדנו מתכוון כשהלבנה מתחדשת. נו, מה זה באמת חודש בחודשו? חודש, שזה משהו שקשור ללבנה, ואביב זה משהו שקשור לחמה?
לא, אין שום בעיה. כמו השבת שאחרי ראש השנה יש גם סתירה, כי ראש השנה הולך עם הלבנה, ושבת הולך עם ימי השבוע. זו הפעם הראשונה שיש שבת אחרי הלבנה. הפעם הראשונה שיש לבנה אחרי האביב.
ביקורת על הלוח המוסלמי
אז בואו נחשוב, מה היה קורה אם לא היינו מוסיפים פעם בשלוש שנים חודש נוסף? למה זה לא היה יוצא כמו למשל המוסלמים ש… רמדאן הוא פעם בחורף, פעם זה היה. כי הם אנשים מטופשים, הם החליטו. הם הולכים רק עם החודשים של… לא רק שהם הולכים רק, הם לא הולכים עם החודשים גם לא, הם הולכים עם תורה חדשה, הם החליטו שיש רק כמות מסוימת של חודשים, וזה מתחיל מחדש כל שתים עשרה פעמים. למה? לא יודע. זה לא הגיוני.
המשך תרגום
סתם תמיהות, כבר אמרתי לך שאני חושב שהערבים הקדמונים הבינו בעצמם שזה לא נכון, והמוחמד בא עם שטות שלא לעשות את זה. אין שום לוח בעולם שעושה את זה. כלומר, חוץ מאם זה לא מתאים בכלל, אתה יכול לומר, כל שלושים יום מתחיל מחזור חדש, אתה יכול לספור, למה אין ארבעים חודשים? כלומר, למה משהו הוא שנים עשר? בכלל, למה רק פעם אחת?
למה עיבור היה גורם לכך שלא יהיו חודשים
היינו יכולים לחשוב, אם בעזרת השם לא היו מוסיפים חודש שלושה עשר פעם בשלוש שנים, כמה חודשים היו וכמה ימים היה בכל חודש וכמה חודשים היו? לא היו חודשים. זה לא דבר שיש לו כמות. כמה שבועות יש בשנה, אתה יודע? כמה שבועות יש בחודש, אתה יודע? כשאין תכלית, זה אפילו לא הגיוני.
אם לא היינו עושים, למה לא עושים עיבור שבועות שהשבועות יסתדרו? כי אין שום בעיה, זה לא נופל, שני הדברים לא צריכים להיפגש.
למה הרמב״ם היה אומר שפסח היה בא במות החמה?
למה הרמב״ם כשהוא אומר, פסח היה בא במות החמה? אין לי מושג למה, זה לא הגיוני בשבילי בכלל. פסח הוא לא… אם היה כתוב בתורה, פסח הוא שלושה עשר חודשים אחרי הפסח הקודם, אז הוא צודק. אבל לא כתוב דבר כזה, כתוב בחודש הראשון. אז מה? מתי החודש הראשון? חודש האביב. כשזה מתחיל. מה הבעיה? אני לא רואה למה זה צריך להיות דבר כזה.
אני לא מבין מה… לא רק שאני לא מבין, אלא גם החכמים לא מבינים. הם אכן עושים עיבור. ואנחנו מסתכלים על עיבור… כלומר, ההלכה מסתכלת על עיבור כעל דבר שלם. יכול להיות שזה פשוט כדי שיהיה מוסכם על כולם. כי… כי כמו שאתה אומר, אם היית פשוט מסתכל על החודש לפי האביב, יכול להיה פעם אולי החודש לפני האביב, אולי אחרי האביב. לא היה ברור. בית הדין משווה לכולם שהשנה יש בה שלושה עשר חודשים. השנה יש בה שבעה חודשים בין פסח לסוכות.
אני לא רואה שזה חידוש שצריך איזה מקור. זה נראה דווקא להיפך, שמי שאומר שיש איזה מספר של חודשים בשנה, הוא דווקא מחדש. חודשים אין להם שום קשר לשנים. אין דבר כזה שנת הלבנה. פשוט אין דבר כזה. למה יהיה דבר כזה? רואים שללבנה אין שום מחזור שנתי.
דיון: יש מחזורים של הלבנה
לא, יש משהו… אני לא יודע, כמו שיש שלשמש יש איזה מחזור של עשרים ושמונה שנה. יש מחזורים. כן, הכל חוזר. לא חוזר. יש הבדלים. יש הבדלים. יש הבדלים. לא, למה להתחשב בזה? אין שום קשר. צריך להתחשב בזה. כשמחשבים מתי המולד, צריך לדעת באיזה חלק של השנה זה. יש דברים, זה בגלל השמש, לא בגלל הלבנה.
כלומר, יש הבדלים. הלבנה שרואים את הלבנה יש לה קשר גם לשמש. על כל פנים, יש מחזורים. יש מחזורים גדולים יותר. יש גם מחזורים של חמש מאות שנה, שהשמים עושים משהו. מה ההבדל? אתה מסתכל על הלבנה, זה דבר שמסתובב כל חודש. אתה לא רואה כלום.
הערבים מצחיקים, יש להם בעיה. תדמיין שהיו רק עשרה חודשים, אין שום ראיה שצריך להיות שנים עשר חודשים. ברגע שהחודשים עם התקופה לא מסתדרים, עשה חמישה עשר חודשים, וכל חמישה עשר חודשים זה רמדאן. תעשה משהו. אין לזה שום…
בקיצור, אני באמת חושב שאני צודק. במילים אחרות, אני שואל את השאלה רק כדי להדגיש שזה לא באמת חידוש החודש העיבור, זה דבר נורמלי. זה פשוט פשט, אין כאן שום דרשה, לא צריך שום מפי השמועה, איזו מסורה מיוחדת שעושים עיבור, וכך אכן עושים את העיבור.
כלומר, מיד נראה שיש כאן חשבון. החשבון אכן קורה, אבל יש השגחה שבית הדין עושה את זה מסודר. ויש מי שעושה את זה עם חשבון. אבל בואו נחשוב איך סתם להסתכל. איך סתם היה יכול לצאת ככה, שפעם אנשים חיים כן עם סדר שהם אוהבים עקביות, הם רוצים לדעת שהשנים יש להם החודשים של לבנה יש שנים עשר בשנה, כי זה בדרך כלל יש. היו עונים כמו המוסלמים, זה מה שהוא אומר? ממילא החכמים אמרו, לא, שכדי שיהיה תמיד חודש אביב, לא לעשות כך.
אבל אני לא יודע שאנשים חיים כך. אנשים אוהבים שעונים ולוחות שנה, עניין של לוח זמנים ברור. זה מראה את הימים הברורים. שאנשים, או היום הזה, חיים בסדרים שונים שלא מפריע. שבוע עם חודש אין לו שום קשר, לא בחודשים היהודיים, לא בגויים. כי היו פעם אנשים, היו לוחות שנה שניסו לחבר את השנים. שיהיה כל שנה שווה, או כל חודש או כל שנה שווה מבחינת שבועות. אבל אותנו לא מפריע לאף אחד. אנחנו לא התרגלנו. אנחנו לא עושים את הלוח זמנים לפי זה.
כך למשל, אצלנו אומרים יום שלישי פרשת דעיס, כי על פי רוב אנשים עושים את התאריך, התאריך האנגלי, או התאריך. עושים הלאה. יש הבדל איזה יום בשבוע משהו הוא. זה עוד הולך, עבודה. לא, אפילו אם כן, אומרים יום ראשון הראשון באפריל. אין שום בעיה. זה יום ראשון באפריל. אף אחד לא מחשב איזה מספר שבוע זה. יש חודשים של מה. אבל מאחר ששניהם על מחזור שנתי, הם בכל זאת לא. הלבנה לא על מחזור שנתי. רק אחרי שעושים את העיבור. בוודאי. הלבנה לא על מחזור שנתי, והעיבור מסדר את זה. זה לא על מחזור שנתי, זה קצת קרוב. זה אחד עשר ימים קצר יותר ממחזור שנתי, אמת. זה כמעט ממש חזק.
אני רק אומר שאני לא חושב שיש הווה אמינא אמיתית, שצריך לימוד. ובאמת זה מסביר עיבור שלא עושים את זה, העיקר נותן שיש סדר מסוים. העיקר נותן גם… אחר כך ראו שיש עיבור, שהולכים ממש עם חשבון. מה שזה אי אפשר לראות סתם מלהסתכל אם בא האביב כבר יותר מוקדם, והרמב״ם סובר שהחשבון הוא באמת העיקר, נראה כבר בסוף הפרק. אבל זה חידושים.
לימוד הרמב״ם מ״ימים אתה מונה ואתה מונה חדשים”
הרמב״ם אמר קודם שאי אפשר לעשות שיוסיפו סתם את אחד עשר הימים, כי “חדשים אתה מונה ולא ימים אתה מונה”. אולי שם אתה רואה את הדיבור שאנשים כן רצו להיות להם שנים עשר חודשים מסודרים, ומה שהיו עושים זה, כשנגמר אדר היו מתחילים לספור את החמישה עשר יום, היה להם איזה חודש קטן, כדי שאנחנו לא נעשה את זה, כי על זה יש לימוד ש“ימים אתה מונה ולא חדשים אתה מונה”, הלימוד הוא דבר בסיסי.
במילים אחרות, אין שום דרך. מה היית עושה? אתה עושה רק אחד עשר ימים, כי אנשים היה להם שיש מיני חודש. אי אפשר לעשות שום מיני חודש. צדיק, חודש אי אפשר לשחק איתו, חודש זה הלבנה. אין לך שעון, אתה אומר שאפשר לעשות… אף אחד לא היה עושה את זה.
למה ימים טובים הם במלוי הלבנה
חברותא:
האם החסיד אמר קודם, למה בכל החגים עושים כשהלבנה במלואה? למה?
תשובה:
מאותה סיבה שאצלנו בבית המדרש צריך תמיד תשע בשעון העגול. למה? מדברים עם אדם, הוא מסתכל, שעה ראשונה ביום, שעה ששית, שעה ועשרים דקות, זה כבר מסובך. אותו דבר, כשהלבנה ככה, אני חוזר, אתה לא יכול להוסיף כמה ימים, ואתה לא תוכל להשתמש בלבנה אז בכלל. באמת זה שימושי.
וכך באמת כשאנשים שהיו מפליגים בספינה, לא היו להם שעונים. הלבנה הייתה הדבר שנתן להם הכי הרבה סדר. בפעם הבאה שיהיה ירח מלא, הם צריכים כבר להחזיק קרוב ליבשה שאליה הם רוצים להתקרב. זה עדיין ככה. אצל מי? תסתכל על הלבנה. תראה, כל חודש עושים קידוש לבנה. על זה עושים ברכה, אני לא מבין. אנחנו גרים בעיר ולא מסתכלים על הלבנה. זו קושיה עלינו.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
HE עברית ›
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur – Rambam Hilchos Kiddush HaChodesh, Chapter 4, Halacha 1
This shiur was dedicated by Rabbi Yoel Wertzberger.
—
Halacha 1 – Shanah Me’uberes (Leap Year): Adding a Month of Adar
The Rambam’s Words:
A leap year is a year in which we add a month, and we never add any month except Adar, and we make that year two Adars – first Adar and second Adar. And why do we add this month? Because of the time of spring, so that Pesach should be in that time, as it says “Guard the month of spring.” And if not for the intercalation of this month, Pesach would sometimes be in the summer days and sometimes in the winter days.
Simple Explanation:
A leap year is when we add a thirteenth month. We always add only Adar – we make two Adars (first Adar and second Adar). The reason is so that Pesach should come out in the time of spring, as the verse says “Guard the month of spring.” Without intercalation, Pesach would sometimes come out in summer, sometimes in winter.
Novel Insights and Explanations:
—
1) The Foundation of Year and Month – Review from Chapter 1:
The entire need for intercalating the year stems from the foundation in Chapter 1: Year follows shnas hachamah (the solar cycle, seasons), and months follow halevana (the moon). Because twelve lunar months (shnas halevana) are shorter than a solar year (by approximately eleven days), we must sometimes add a month (chodesh ha’ibur) so that it should align.
—
2) The Concept of “Shanah” – Etymology:
The word “shanah” comes from the language of shinui/chiddush (change/renewal) – it designates the agricultural cycle, as the verse says “ki mispar shnei tevuosecha” (Vayikra 25). “Shanah” is essentially an earth-related concept – what grows, yoreh and malkosh, aviv – not just an astronomical cycle.
—
3) Is Ibur Hashanah a Separate Mitzvah:
The Rambam does not count ibur hashanah as a separate mitzvah. He says “mitzvas aseh min haTorah sheyachshvu veyikbe’u” – this refers to kiddush hachodesh. By ibur hashanah it only says “mekadshin chadashim ume’abrin shanim,” as part of the same mitzvah. One would have thought that “shamor es chodesh ha’aviv” should be a separate biblical mitzvah on intercalation, but the Rambam includes it in the general mitzvah of kiddush hachodesh. In Sefer HaMitzvos it’s stated differently, but practically it makes no difference except for the count of mitzvos.
—
4) Why Specifically Adar – The Main Innovation is the Timing:
The Rambam says “and we never add except Adar.” The main innovation is not the name “Adar” itself, but that we add the month at the end of the year, before Nissan. The practical difference: Once Nissan has already begun, we may no longer intercalate. The law is that the intercalation must come before Nissan, not in the middle of the year (not between Kislev and Teves, for example). The reason: “because of the time of spring” – the entire goal is that Pesach should come out in spring, and therefore we add right before Nissan.
—
5) The Double Meaning of “Mah Mosifin Chodesh Zeh”:
“Mah mosifin chodesh zeh” can mean two things: (a) Why do we add a month at all? (b) Why specifically this month (Adar) and not another? The Rambam means both – although the answer “because of the time of spring” primarily answers the general need, and the specific detail of specifically Adar becomes clearer later.
—
6) The Meaning of “Shamor Es Chodesh Ha’aviv” – The Exposition of Chazal, with Three Layers:
The simple meaning of “shamor es chodesh ha’aviv ve’asisa Pesach” is: Guard the month of spring and make Pesach. But Chazal expounded: Guard that the month of Nissan should be in the time of spring – that is, make an intercalation when necessary.
The word “shamor” plays three roles:
– (a) Mitzvah-status: Without “shamor” one could perhaps understand on one’s own that we must add (because “chodesh ha’aviv” itself implies that Pesach must be in spring), but “shamor” gives it the status of a biblical positive commandment.
– (b) Authority to intercalate: “Shamor” gives the right to add an entire month to the calendar – who said we may add an entire month? The verse “shamor” is the source for the authority to make an intercalation.
– (c) Teaching that we count months, not days: The teaching “chadashim atah moneh ve’i atah moneh yamim” excludes a mini-month – people who want an orderly calendar would perhaps add eleven days (the difference between a solar year and twelve lunar months) as a small piece of a “month” after Adar, in order to balance out. For this there is a teaching: a month must be a proper month — we cannot play with a month, a month is the moon, not an artificial addition of several days.
—
7) A Fundamental Question – Where Does it Say that Pesach is Every Twelve Lunar Months?
The entire foundation of ibur hashanah is based on an assumption that is not stated explicitly in the Torah – that Pesach comes every twelve lunar months after the previous Pesach. In the Torah it only says “in the first month” and “in the month of spring.” One could say a simple explanation: every year when spring comes, we begin counting months, and the first month is Pesach – without any intercalation at all!
The concept of “shnas chodshei halevana” (twelve lunar months = a year) is what creates the need for intercalation. But where does it say we count this way? This is an assumption that is “talked into” – that people live according to lunar months (“chodesh bechodsho”), and therefore when twelve lunar months don’t align with the sun, we need an intercalation.
This is a fundamental point: the need for intercalation doesn’t come from a verse alone, but from the combination of: (a) months follow the moon, (b) Pesach must be in spring, (c) twelve lunar months don’t align with the sun.
—
8) Ibur Shanah is Actually Not a Novelty at All – It’s the Simple Meaning:
Ibur shanah doesn’t need any special verse or tradition from oral transmission at all. The logic: In the Torah it says “in the month of spring” — this simply means: every year, when spring comes, we begin to count months, and the first month is when we make Pesach. When does spring come? We look outside, we look at the sun, we see when it comes.
It doesn’t say in the Torah that Pesach is “thirteen months after the previous Pesach.” It doesn’t say that a “year” consists of a fixed number of lunar months. It doesn’t say that there is such a thing as a “shnas halevana” of twelve months. The concept of “chodesh” we learned from “chodesh bechodsho” — when the moon is renewed, it’s a new month. But months have nothing to do with years. There is no such thing as a “shnas halevana” in reality — the moon has no yearly cycle. (Yes, twelve lunar months is almost a year — eleven days shorter — but that’s only “somewhat close,” not a fixed cycle.)
—
9) The “Shabbos Teshuvah” Analogy – Two Separate Systems:
Just as “Shabbos Teshuvah” is simply the first Shabbos after Rosh Hashanah — sometimes two days later, sometimes six days later — and no one asks “how does this fit together?” because Shabbos and Rosh Hashanah are two separate systems that don’t need to align — so too is “chodesh ha’aviv” simply: the first month (lunar) that is closest to spring. Sometimes a bit before spring, sometimes a bit after. This is not a contradiction — “chodesh” is a lunar concept, “aviv” is a solar/sun concept, and “chodesh ha’aviv” is exactly like “Shabbos Teshuvah” — the first time both systems meet.
—
10) Critique of the Muslim Calendar:
The Muslim calendar is an example of a system that is illogical: they go only with lunar months, twelve months = a “year,” without any connection to the solar cycle. Therefore Ramadan wanders through all seasons. There is no natural reason why twelve lunar months should be a “year” — why not ten? Why not fifteen? If we disconnect months from the solar cycle, the number twelve is simply arbitrary. Ancient Arabs themselves understood that one must intercalate (one must connect months with seasons), and Muhammad came with a “craziness” that one should not do it.
—
11) Why the Beis Din is Necessary – Not Because Intercalation is a Novelty, But Because We Need Consistency:
Without a Beis Din there could be a doubt — is the month “before spring” or “after spring”? The Beis Din’s role is to organize that everyone should agree: “this year has thirteen months” or “this year has seven months between Pesach and Sukkos.” But this is not a novelty — this is a practical necessity.
—
12) The Rambam’s Approach that the Calculation is Primary:
Later (end of the chapter) we will see that the Rambam holds that the calculation (mathematical computation) is actually the essence of ibur shanah, not just “looking to see if it’s already spring.” But this is already a novelty — a deeper level — not the simple meaning of the Torah.
—
[Digression: Why Yamim Tovim are at the Full Moon]
A study partner asked why all yamim tovim (Pesach, Sukkos) are when the moon is full (full moon, the 15th of the month). The answer is with an analogy of a round clock in the beis medrash: we need nine o’clock on a round clock because it’s easy to recognize. So too — full moon is the clearest, most recognizable point in the lunar cycle. We cannot add a few days and still use the moon as a practical time marker.
People who traveled on ships (without clocks) used the moon as their main time system: “by the next full moon we must already be close to land.” We in the shtetl don’t look at the moon — we make kiddush levana but don’t live with it — and this is “a question on us.”
📝 Full Transcript
Rambam Hilchot Kiddush HaChodesh Chapter 4 – Intercalation of the Year
Introduction
Good, dear Jews. Today we are learning Rambam Hilchot Kiddush HaChodesh. Actually, Hilchot Kiddush HaChodesh regarding intercalation of the year, Chapter 4, which has more to do with intercalation of the year specifically.
And the shiur (lecture) has been dedicated by Rabbi Yoel Wertzberger and all the other Jews who contribute the money and the honor and the listening and the divrei Torah (words of Torah) and the respect and the answers so that it can continue. And one is very grateful. Not too grateful, so that one shouldn’t become accustomed to it. Okay. You see, I’ve already inserted a bit of humor too.
Review: Foundations of Year and Month
Anyway, what will I teach? I will teach. So, here the Rambam goes to state the halacha (law) of intercalation of the year. That is, they have already learned, apparently, apparently this is the progression, yes? They have already learned in Chapter 1 the Rambam said that there is in the basic thing of the calendar, there is a thing called a shanah (year). Shanah, he says, goes with the shanat hachamah (solar year). And there is a thing called chadashim (months), which goes with the levanah (moon).
This is simple. The year, the sun, the truth is, one must speak about this a bit more precisely when it comes in the next chapters when we will learn the calculations after Chapter 6, we will see. The sun has a yearly cycle. The truth is that it’s not so easy to see the cycle. It’s not simple that you see the cycle, but there are seasons that one can see. Seeing the cycle of the sun is not a simple wisdom, it’s only relative to the constellations, one must be able to stand and calculate, not so simple. But the sun has a cycle, the yearly seasons.
The Concept “Shanah” – Agricultural Foundation
And I think that shanah, the word shanah originally means like, how does it say? “Ki mispar shnei tevuotecha mocha lach” (for the number of years of produce he counts for you). Shanah means, it grows every year a new, from the language of shinui (change), I know, from the language of a new thing. So the year is an agricultural concept, as it were. It has to do with the sun, but the sun is already in the sky. We’re talking about the earth, one sees how it grows. Every time it rains one also calls it according to the yoreh umalqosh (early and late rains), it’s according to the rain that makes the beginning produce grow, and the second produce grow. Like aviv, aviv is what grows. And this is the year.
Besides this there are chadashim, which chadashim means the levanah. Yes, the Rambam brings a proof that chadashim is the levanah. The Rambam said there that there is a thing called shanat halevanah (lunar year). This, I want to elaborate on this a bit in a minute, I want to ask.
In any case, there is the levanah, and we have already seen then that if the Rambam said that there is a thing called shanat halevanah, shanat halevanah plain means twelve times the levanah, and if one calculates that, what comes out? A bit shorter than the shanat hachamah, therefore one must add every certain time one year, which is called chodesh ha’ibur (intercalary month), shanah me’uberet (leap year), so that the calculation should match more or less.
Halacha 1: Shanah Me’uberet – Adding the Month of Adar
Now one can learn the halacha of adding more, and the Rambam goes to state essentially the reasons why one must add and which one adds.
Is Ibur HaShanah a Separate Mitzvah?
Interesting, it’s not a part of the mitzvah, yes, the Rambam puts everything into a mitzvah. He didn’t say that there is a mitzvah on beit din (rabbinical court) to calculate months and years, like to intercalate years. And the other he does say yes, mitzvat aseh min haTorah sheyachshvu (a positive commandment from the Torah that they should calculate) this. Afterwards he says, umachshvin kovavim chadashim im me’abrin shanim (and they calculate stars, months if they intercalate years). When it comes to the halachot, he puts, mekadshin chadashim im me’abrin shanim (they sanctify months if they intercalate years).
It’s interesting, because he could have learned it as a mitzvah from the shamor et chodesh ha’aviv (observe the month of Aviv). It seems that the shamor et chodesh ha’aviv is not a d’oraita (Torah law), it’s only something a… No, I think it is yes. They spoke about this in Chapter 1. I think that in other places we saw it in the Sefer HaMitzvot, and in other places it does say yes. And one cannot be medayeq (precise), it makes no difference whether this is called a mitzvah or not. There is a nafka mina (practical difference) the matter of counting the number of mitzvot. The number does count yes. When he says kiddush hachodesh (sanctification of the month), he means everything that it does. And soon we will see that the whole thing is called chochmat hasiba (wisdom of calculation), because later it’s called soon in Chapter 6.
So, I think that… In short, because for example, the Rambam said that one may even be mechalel Shabbat (desecrate the Sabbath), because on this depends the yamim tovim (holidays). Also in intercalating the year depends the yamim tovim. Yes, but it’s not relevant that one should need to be mechalel Shabbat. No, that’s not an argument. I’m just saying yes. Okay.
The Rambam’s Language
Okay, so in any case, here he goes to explain again when one does it. And the main thing, I think here he doesn’t say mainly that one does it. That one does it he stated in Chapter 1, he only repeats it because he goes… The details that he explains, when, on which month, and why. The Rambam goes to explain.
Shanah me’uberet, that’s the thing. You have a chodesh me’ubar (full month), which means that the moon came a day later, even a month has thirty days. And you have a thing called shanah me’uberet, this is a shanah shemosivin bah chodesh (a year in which we add a month), that the year has thirteen months instead of twelve months of a shanah chaseirah (deficient year) or peshutah (simple year), I don’t know how one calls it.
Which Month Does One Add?
Now you’re going to learn, when does one add a month? You’ve already learned why one adds a month essentially. Now one goes which month one adds. The answer is, “Ve’ein mosivin le’olam ela Adar” (And we never add except Adar). You already know. How do you know? The Rambam doesn’t say, but every Jew knows that there are twelve names for the twelve months, which come from the Babylonian names, as is known. Yes, the Rambam didn’t bring that there are twelve, this is basic, it’s something that everyone knows.
And the month called Adar, Adar Adar Adar, I don’t know, this month one adds, “ve’osin otah shanah shnei Adarim, Adar rishon ve’Adar sheni” (and we make that year two Adars, first Adar and second Adar). It gets two. The ibur (intercalation) is like the year has a baby. What’s called the baby? Adar Sheni. Just nonsense. I don’t mean to say it doesn’t have a name, it becomes two Adars.
One doesn’t say that there should be two Tevets, it’s not relevant. What is relevant? How will you call? No, what it means to say here is mainly that at that time one adds. It does make a difference. I’ll say later that once one has begun Nisan one no longer adds. See, see, Adar one can add. This is mainly what it means to say. That is, there are halachot, Kislev has Chanukah, and Shevat has Tu B’Shevat. There could be a difference. Nu, when does Adar also make? There is indeed a question when one makes Purim and the four parshiyot (Torah readings). There is a halachic meaning to what one calls Adar, but mainly the halacha means that one adds it at the end of the year, that is in the month of Adar.
The main thing means not in the month of Elul. I think perhaps like then there would be a time when one should add. Then one may, but Nisan one may no longer. Right right, but I say, why doesn’t one add a thirteenth month between Kislev and Tevet? Because so, one would see why.
Why Does One Add This Month?
Mah mosivin chodesh zeh? Why does one add this month? Why not another month? Mipnei zman ha’aviv (Because of the time of Aviv).
Ah, one must know, this reminds me of a chiddush (novel insight), sof chodesh zeh (end of this month), I think it means why this month and not another month. Another can interpret that he means to say why at all. Ah, he means both apparently. You see nothing, he means in general. It means both, but I think it means both.
In general, because the other thing he says later more clearly about this month. Yes, but that one adds in general, was already stated in Chapter 1 truly. So apparently means, in this comes out both.
The Verse “Shamor Et Chodesh Ha’aviv”
Why? Mipnei zman ha’aviv, kedei sheyihyeh Pesach be’oto hazman, shene’emar “shamor et chodesh ha’aviv” (Because of the time of Aviv, so that Pesach should be in that time, as it says “observe the month of Aviv”).
Be’oto zman means every year at the same time. No, be’oto zman ha’aviv. It’s not consistent, it’s in the time of Aviv, sometimes it’s after thirteen. Be’oto zman means that in those times, and it should always be in zman ha’aviv. Right, right.
Shene’emar “shamor et chodesh ha’aviv”, and interprets, the Sages interpreted, that the simple interpretation doesn’t mean this, right? Simple interpretation means guard that in the month of Aviv “ve’asita Pesach” (and you shall make Pesach), that’s the next word. But the Sages interpreted that one must also guard that the month of Aviv should be Pesach. The month, chodesh zeh, I don’t know which is chodesh zeh, the month of Nisan as it were, the month when one makes the holiday, yes, should be in the time of Aviv.
Chiddush: “Shamor” Makes It Into a Mitzvah
And the Rambam says, he is explaining, this is just missing, to say that shamor means this, that one should be me’aber (intercalate), is just missing if one should make it into a mitzvah. If not, we could learn from the word chodesh ha’aviv itself to understand that one must add. Because if Pesach is always the month of Aviv, one must add. Shamor makes it for us here a mitzvah.
We learned earlier, the Rambam already spoke in Chapter 1 about the verse “shamor et chodesh ha’aviv”, and he says that this is the source in general, that there is such a thing as shanat hachamah that one must align it with. It seems, I think this is just kula apika (all the same), something more. One, this is a mitzvah in order to make a mitzvah, I think it’s also in order to read a source in the Torah.
One will say, who says? Perhaps, I know, perhaps chodesh ha’aviv, only that year was chodesh ha’aviv. No, it doesn’t make sense, I don’t know. Perhaps Pesach is the first month. Whatever it is, with the month of Av it indeed wouldn’t match, but I do understand indeed. That which one calls the month of Av itself is already apparently enough, like to learn that then when Pesach must be, I don’t know if one must say shamor, guard it by being me’aber, if yes it makes it truly into a mitzvah d’oraita.
No, the chiddush is that one adds another… that one makes an ibur. Who gave the right to add another month? Who gave the right to add another month? You should know that the Torah wants that Pesach itself will be Pesach itself Pesach. Shamor, this is the interpretation of shamor. Shamor says that there is a certain action. Right, exactly, that although shamor is a lav (negative commandment), I don’t think so, but it’s a new thing that one adds something. This is as it were the chiddush which is difficult for which one seeks a source.
Ulei Ibur HaChodesh
And the Rambam explains, ve’ulei ibur hachodesh hazeh hayah haPesach pe’amim bimot hachamah ufe’amim bimot hageshamim (and were it not for the intercalation of this month, Pesach would sometimes be in the summer days and sometimes in the rainy days), it wouldn’t always be in Aviv.
Question: Where Does It Say That Pesach Is Every Twelve Months?
Nu, I must say that I, as we have begun to hint, I don’t understand what he says. Because why? That is, I just want to emphasize that there comes here like an assumption that isn’t really stated. That is, there comes some assumption that isn’t stated anywhere, in the Torah it certainly isn’t stated. I don’t know where it would be stated, what said that Pesach comes twelve months, say thirteen months after the previous Pesach. I don’t know where such a thing is stated in the entire Torah.
In the Torah it says in the first month, and it says in the month of Aviv. I can say simple peshat (plain meaning), every year when Aviv comes one begins to count months, and the first month is Pesach. When does Aviv come? Look, look at the sun, look outside, to see when it comes.
We are told that there is such a thing as a lunar year of twelve months, and Pesach is apparently according to that calculation thirteen months precisely after the previous Pesach, and therefore it becomes a question, one must make an intercalation. One doesn’t need to make anything.
On this we were taught that it says “chodesh bechodsho” (month by its month), every time when the moon is renewed, a new month becomes. So, once we know this, and we know that people live according to this calculation, how does one not give advice with this Pesach? Every year one will make Pesach when… when is Pesach? The fifteenth of the month of Aviv, every single year is Pesach. But what happens with the fact that we learned “chodesh bechodsho”, that our months we count according to the moon? One does count indeed, what is the problem? And people shouldn’t have orderly years. Where does it say more months will be in one year will be fewer months? Yes, so one will indeed.
Anyway, I’m not trying to see how there is such a hava amina (initial assumption). Yes, now one does make an order, but without an order, one gives an order, and one doesn’t need to live with an order. What is the hava amina? That months is something an orderly amount of months which is every year the same. In the Torah this isn’t stated. I say, one doesn’t need to have the verse “bachodesh ha’aviv”. We don’t need at all the special chiddush called ibur.
Again, does it say somewhere in the Torah that it’s seven months after Rosh Hashanah? After Sukkot? When it says when Nisan is the first month, it says after the first month, yes? Because it says that the first month will come out at other times. I don’t understand anything, I don’t know from when one begins to count the first month. I didn’t mean that when one counts according to the sun and according to the moon, yes? What is there from me? One cannot count, there are no years of the moon, the whole thing is fake. It’s not stated in the Torah, not in reality.
Very good. So a month is approximately a thirty-day thing, it holds a whole cycle. Besides this there are years. Every year, Pesach is not a thing that one makes every twelve months, it’s not a thing that one makes every year. So every year, by the month that is closest to Aviv, one will make Pesach. Sometimes to be a bit before Aviv, afterwards. I don’t know, one can wake up it can be a bit before or a bit after, I don’t know. But what is the problem?
The Parable of Shabbat Teshuvah
Like I said here, like one says, every year the Shabbat after Rosh Hashanah is Shabbat Teshuvah. He asks, but sometimes Shabbat Teshuvah is two days after Rosh Hashanah, sometimes four days, sometimes six days. So what? They are two different systems. They don’t need to calculate together. One doesn’t need to make that Shabbat or months must completely come together.
The “Contradiction” in “Chodesh Ha’aviv” – And Why It’s Not a Contradiction
But months themselves, chodesh ha’aviv. Yes, it can be that in the word chodesh ha’aviv there is something of a bit of a contradiction. Chodesh we learned means when the moon is renewed. Nu, what is indeed chodesh bechodsho? Chodesh, which this is something that has to do with the moon, and Aviv is something that has to do with the sun?
No, it’s not any problem. Like the Shabbat after Rosh Hashanah there is also a contradiction, because Rosh Hashanah goes with the moon, and Shabbat goes with the days of the week. It’s the first time that is the Shabbat after the moon. The first time that there is a moon after Aviv.
Critique of the Muslim Calendar
So let’s think, what would have happened if one wouldn’t have added once in three years an extra month? Why wouldn’t it have come out like for example the Muslims who… Ramadan is sometimes in winter, sometimes it was. Because they are foolish people, they decided. They only go with the months of the… Not only they go only, they don’t go with the months either, they go with a new Torah, they decided that there is only a certain number of months, and it begins again every twelve times. Why? I don’t know. It doesn’t make sense.
Just Wonderings
Just wonderings, I already told you that I think that the Arabs of old themselves understood that this isn’t right, and Muhammad came with a crazy idea that one shouldn’t do it. There’s no calendar in the world that does this. I mean, unless it doesn’t matter at all, you could say, every thirty days begins a new cycle, you can count, why aren’t there forty months? I mean, why is something twelve? In general, why is there only once?
Why Intercalation Would Have Made It So There Are No Months
We could have thought, if with God’s help we didn’t add a thirteenth month once every three years, what would have been how many months and how many days would each month have had and how many months would there have been? There wouldn’t have been any months. It’s not a thing that has an amount. How many weeks are there in a year, do you know? How many weeks are there in a month, do you know? When there’s no end point, it doesn’t even make sense.
If we didn’t do it, why don’t we make a week intercalation so the weeks should match? Because there’s no problem at all, it doesn’t fall in, these two things don’t need to meet up.
Why Would the Rambam Say That Pesach Would Come at the Summer Solstice?
Why would the Rambam, when he says, Pesach would come at the summer solstice? I have no idea why, it doesn’t make a drop of sense to me. Pesach isn’t… if it would have said in the Torah, Pesach is thirteen months after the previous Pesach, then it’s correct. But it doesn’t say such a thing, it says in the first month. So? When is the first month? The month of spring. When it begins. What’s the problem? I don’t see why there should be such a thing.
I don’t understand what… not only do I not understand, but the Sages also don’t understand. They actually make intercalation. And we look at intercalation… I mean, the halacha looks at intercalation as something a whole thing. It could be that this is simply so that it should be consistent for everyone. When… because as you say, if you would simply look at the month according to the spring, it could be sometimes perhaps the month before the spring, perhaps after the spring. It wouldn’t be clear. The Beit Din evens it out for everyone that the year has thirteen months. The year has seven months between Pesach and Sukkot.
I don’t see that it’s a novelty that needs some source. It looks the opposite, that whoever says that there’s some number of months in a year, he is innovating. Months have nothing to do with years. There’s no such thing as a lunar year. Simply there’s no such thing. Why should there be such a thing? We see that the moon doesn’t have any yearly cycle.
Discussion: There Are Cycles of the Moon
No, there’s something… I don’t know, just as there is that the sun has some sort of cycle of twenty-eight years. There are cycles. Yes, everything comes. Doesn’t come. There are differences. There are differences. There are differences. No, why should one reckon with it? There’s no connection. One must reckon with it. When one calculates when the molad is, one needs to know which part of the year it is. There are things, it’s about the sun, not about the moon.
I mean to say, there are differences. The moon that we see, the moon is also with the sun. In any case, there are cycles. There are larger cycles. There are also cycles of five hundred years, that the sky does something. What’s the difference? You look at the moon, it’s a thing that turns every month. You don’t see anything.
The Arabs are funny, they have a problem. Imagine if there were only ten months, there’s no proof at all that there should be twelve months. The moment that the months and the season don’t match, make fifteen months, and every fifteen months is a Ramadan. Do me something. It has no…
In short, I actually think that I’m right. In other words, I’m only asking the question in order to be precise that it’s not really such a novelty, the intercalated month, it’s a normal thing. This is simply the plain meaning, there’s no exposition here, we don’t need any oral tradition, some special tradition that we make intercalation, and that’s how we actually make the intercalation.
That is, soon we’ll see that it is indeed a calculation. The calculation actually happens, but there’s Divine Providence that the Beit Din makes it orderly. And there are those who do it with a calculation. But let’s think about how just looking at it. How just it could have come out like this, that once people live indeed with an order that they love consistency, they want to know that the years have the months of the moon, there are twelve in a year, because that’s usually there. Would they have answered like the Muslims, is that what he says? Therefore the Sages said, no, that in order for it to always be the month of spring, one shouldn’t do so.
But I don’t know that people live that way. People love clocks and calendars, a matter of clear schedule. It shows the clear days. That people, or this day, live in different orders doesn’t disturb. A week with a month has no connection, not in the Jewish months, not in the gentile ones. Because there were once people, there were calendars that tried to match up the years. That there should be every year equal, or every month or every year equal in terms of weeks. But it doesn’t disturb anyone. We haven’t gotten used to it. We don’t make the schedules according to it.
So for example, by us we say Tuesday, parshat [portion], because usually people make the date, the English date, or the date. One continues. It makes a difference which day of the week something is. It’s still going, work. No, even if yes, one says the first Sunday in April. There’s no problem at all. It’s Sunday of April. No one counts which number week it is. There are months of which. But since both are on a yearly cycle, they are but not. The moon is not on a yearly cycle. Only after we made the intercalation. Certainly. The moon is not on a yearly cycle, and the intercalation makes it orderly. It’s not on a yearly cycle, it’s a bit close. It’s eleven days shorter than a yearly cycle, true. It’s almost really very strong.
I’m only saying that I don’t think there’s such a real hava amina [initial assumption], that we need a teaching. And actually this means intercalation that we don’t do this, the main thing adds that there’s a certain order. The main thing also adds… later we saw that there’s intercalation, that we go really with a calculation. What this one can no longer see just from looking whether the spring has come a bit deeper, and the Rambam holds that the calculation is actually the main thing, we’ll already see at the end of the chapter. But these are novelties.
The Rambam’s Teaching from “Days You Count and Months You Count”
The Rambam said earlier that we can’t make it so that we should just add the eleven days, because “months you count and days you count”. Perhaps there you see the word that people indeed wanted to have an orderly twelve months, and what they would have done is, when Adar ends they would have started counting the fiftieth month, they would have had some midget month, so that we shouldn’t do this, because on this there’s a teaching that “days you count and months you count”, the teaching is a basic thing.
In other words, there’s no way. What would you have done? You only make eleven days, because people had that there’s a mini month. One can’t make any mini month. Correct, a month one can’t play with, a month is the moon. You don’t have a clock, you mean that one can make… no one would have done that.
Why Festivals Are at the Full Moon
Study Partner:
Did the Chassid say earlier, why do we make all the holidays when the moon is full? Why?
Answer:
For the same reason why by us in the study hall one must always say nine o’clock on the round clock. Why? One speaks with a person, he looks, the first hour of the day, the sixth hour, an hour and twenty minutes, is already complicated. The same thing, when the moon is like this, I come back, you can’t add a few days, and you won’t be able to use the moon then at all. Actually it’s useful.
And so it actually is when people who used to travel on ships, they didn’t have any clocks. The moon was the thing that gave them the most order. The next time when there will be a full moon, they already need to hold closer to the land where they want to come near. It’s still like this. By whom? Look at the moon. You’ll see, every month we make Kiddush Levana [sanctification of the moon]. On this we make a blessing, I don’t understand. We live in a town and don’t look at the moon. This is a question on us.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On