הלכות שביתת עשור פרק א

מצוות הלכות שביתת עשור

יש בכללן ארבע מצוות, שתי מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן,

א' - לשבות בו ממלאכה,

ב' - שלא לעשות בו מלאכה,

ג' - להתענות בו,

ד' - שלא לאכול ולשתות בו.

וביאור כל המצוות האלו בפרקים אלו.

מנין המצוות הקצר

(קסד) להתענות בעשירי בו שנאמר ׳בעשור לחדש תענו את נפשתיכם׳ (ויקרא טז,כט).

(קסה) לשבות ביום הצום שנאמר ׳שבת שבתון׳ (ויקרא טז,לא).

(שכז) שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים שנאמר בו ׳וכל מלאכה לא תעשו (ויקרא כג,כח).

(קצו) שלא לאכול ביום הצום שנאמר ׳כי כל הנפש אשר לא תעונה׳ (ויקרא כג,כט).

ספר המצוות

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קסד

והמצוה הקס"ד היא שצונו להתענות בעשירי מתשרי והוא אמרו יתעלה (אח"מ עז)תענו את נפשותיכם ובא הפירוש בספרא (אח"מ פ"ז)תענו את נפשותיכם ענוי שהוא אבוד נפש ואי זה זה אכילה ושתיה.

וכן באה הקבלה (יומא רפ"ח עג ב וספרא דלקמן) שהוא אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.

ושהשביתה מחויבת מאלו הפעולות כלם מאמרו בו (אמור כג) שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם כאילו הוא יאמר שחובה בו השביתה המיוחדת במלאכות והמעשים והשביתה המיוחדת במזון הגוף וקיומו ולכן אמר שבת שבתון.

ולשון ספרא (אח"מ פ"ח אמור פי"ד)מנין שיום הכיפורים אסור ברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה תלמוד לומר שבת שבתון שבות.

כלומר השביתה מאלו כולם עד שיגיע הענוי:

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קסה

והמצוה הקס"ה היא שצונו לשבות ביום זה מן המלאכות והמעשים והוא אמרו יתעלה (אמור כג) שבת שבתון הוא לכם. וכבר בארנו פעמים (מ' צ, קלה, קנט, קסג)אמרם בו האי שבתון עשה הוא:

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שכט

והמצוה השכ"ט היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום הכפורים והוא אמרו בו (אח"מ יו אמור כג פנחס כט) כל מלאכה לא תעשו. והעובר על לאו זה במזיד חייב כרת כמו שבאר הכתוב (אמור) ואם היה שוגג יקריב חטאת קבועה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בביצה ובמגלה (ז ב) וזולתם:

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה קצו

והמצוה הקצ"ו היא שהזהירנו מאכול בצום כפור. ולא באה בתורה אזהרה לפעל הזה אבל זכר העונש וחייב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה מוזהרת ממנו. והוא אמרו (אמור כג) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. ובתחלת כרתות כשמנו מחוייבי כרת מנו בכללם האוכל ביום הכפורים וביארו שם שכל מה שחייבין עליו כרת הוא מצות לא תעשה חוץ מפסח ומילה. הנה כבר התאמת שהאכילה ביום הכפורים מצות לא תעשה ולפיכך חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת קבועה כמו שבארו בתחלת כרתות וכמו שהתבאר במסכת הוריות (מתני' ח א ופיה"מ) שזה הדין לא יתחייב אלא במצות לא תעשה לבד לאמרו יתעלה במחוייבי חטאת קבועה (ויקרא ד) אחת מכל מצות י"י אשר לא תעשינה.

ולשון ספרא (אמור פי"ד ה"ט) כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה הרי זה עונש ענוי אבל אזהרה לענוי ליום עצמו לא שמענו כשהוא אומר עונש מלאכה שאין תלמוד לומר שכבר קל וחומר הוא מה אם ענוי שאינו נוהג בימים טובים ובשבתות הרי הוא ענוש עליו מלאכה שהיא נוהגת בימים טובים אינו דין שיהא ענוש עליה אם כן למה נאמר עונש מלאכה ללמוד ממנה אזהרה לענוי מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש ענוי לאחר אזהרה. הנה התבאר מה שאמרנוהו. ומשפטי מצוה זו כבר התבארו בסוף מסכת יומא (עג ב, עד א, עט - פד ב):

מעניין שזה אצל איסורי אכילה אחרי איסור זולל וסובא ולפני חמץ בפסח אולי סבר כאן שזה גם הגבלה על אכילת תענוג כעין שפירש על טעם עריות