מי עושה מה בתנ״ך

פועל ומי שעליו נאמר: נושא, מושא או משלים, לפי הניתוח התחבירי של כל פסוקית בתנ״ך. כתבו שם או מילה, פועל, ושם נוסף לשאלה „מי עשה מה למי“; מה שנשאר ריק הוא השאלה. הכלי שלצדו, מטבעות לשון בתנ״ך, מחפש רצפי מילים.

הנתונים: מאגר BHSA של מרכז ETCBC (אמסטרדם), גרסת 2021, ברישיון CC BY-NC. נספרים רק צירופים הכתובים בפסוקית עצמה: נושא סמוי (וָאֵרָא, כשהדובר הוא האל) וכינוי מושא מחובר (רְאִיתִיו) אינם נספרים. אֱלֹהִים ואֵל הם ערך אחד לאל ישראל ולאלהים אחרים. „בתוך צירוף“: השם אינו ראש הצירוף אלא בא אחריו (מלאך יהוה). „סביל“: בפֻעל, בהָפעל ובנפעל שמשמעו סביל (נִרְאָה, נוֹדַע, נִגְלָה, נִקְרָא, נִקְדַּשׁ) הנושא הוא מי שהפעולה נעשית בו, ולכן הוא נמנה כמושא; נפעל חוזר או הדדי (נִשְׁבַּע, נִחַם, נִלְחַם, נִשְׁפַּט) נשאר נושא. נפעל נחשב סביל כשאותו שורש בא בקל עם מושא, ובכמה שורשים לפי שיקול.