מי עושה מה בתנ״ך

בחרו שאלה, כתבו שם ופועל, והתשובה היא רשימה אחת לפי שכיחות. לחיצה על שורה פותחת את הפסוקים שלה במקום. הניתוח התחבירי של כל פסוקית בתנ״ך הוא שקובע מי הנושא, מי המושא ומי המשלים. הכלי שלצדו, מטבעות לשון בתנ״ך, מחפש רצפי מילים.

?

למשל: אל מי אמר אברהם? מה עשה אברהם? את מי אהב יעקב? מי בירך את יצחק? מי לן? מה נאמר על משה?

צמצום: ספרים, בניין, שם בתשובה
ספרים
בניין
טוען את התנ״ך המנותח…

הנתונים: מאגר BHSA של מרכז ETCBC (אמסטרדם), גרסת 2021, ברישיון CC BY-NC. נספרים רק צירופים הכתובים בפסוקית עצמה: נושא סמוי (וָאֵרָא, כשהדובר הוא האל) וכינוי מושא מחובר (רְאִיתִיו) אינם נספרים. אֱלֹהִים ואֵל הם ערך אחד לאל ישראל ולאלהים אחרים. „בתוך צירוף“: השם אינו ראש הצירוף אלא בא אחריו (מלאך יהוה). „סביל“: בפֻעל, בהָפעל ובנפעל שמשמעו סביל (נִרְאָה, נוֹדַע, נִגְלָה, נִקְרָא, נִקְדַּשׁ) הנושא הוא מי שהפעולה נעשית בו, ולכן הוא נמנה כמושא; נפעל חוזר או הדדי (נִשְׁבַּע, נִחַם, נִלְחַם, נִשְׁפַּט) נשאר נושא. נפעל נחשב סביל כשאותו שורש בא בקל עם מושא, ובכמה שורשים לפי שיקול.