פרק טומהקובץ שלך: 01א. הלכות שבת.docx · השווה לנוסח שילת גזירות שונות על הוצאה
עומד ברשות אחת ומטלטל ברשות אחרת
א.
עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולה .
ועומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים , ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות ,
ואם הוציא - פטור , מפני שהוא ברשות אחרת .
וכן , עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים , ברשות הרבים ופותח ברשות היחיד .
בהמה שהיתה בחוץ וראשה בפנים - אובסין אותה ,
ובגמל - עד שיהא ראשו ורובו בפנים , הואיל וצוארו ארוך :
ב.
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים , ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד , אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה .
במה דברים אמורים , בשהיה שותה בכלים נאים , שהוא צריך להן , גזירה שמא יוציאם .
אבל אם היו כלים שאינן נאים , שאינו צריך להם ,
או שהיה הבור בכרמלית אף על פי שהכלים נאים - מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו , ואף על פי שלא הכניס ראשו ורובו :
ג.
עומד אדם ברשות הרבים וקולט מן האויר מן המים המקלחין מן הצינור או מן הכותל ושותה , ובלבד שלא יגע בצינור או בכותל ויקלוט מעל גבן .
ואם נגע , אם היה מקום שנגע בו למעלה מעשרה בפחות משלשה סמוך לגג - הרי זה אסור , שנמצא כעוקר מעל הגג שהוא רשות היחיד .
וכן , אם היה בצינור ארבעה על ארבעה , בין שהיה הצינור בתוך עשרה בין שהיה למעלה מעשרה , וקלט ממנו מים - הרי זה אסור .
ולמה אינו חייב ? מפני שלא נחו המים , אלא הרי הן נזחלין והולכין :
זיז שלפני החלון
ד.
זיז שלפני החלון יוצא באויר שעל רשות הרבים
אם היה למעלה מעשרה טפחים - מותר להשתמש עליו ,
מפני שאין רשות הרבים תופסת אלא עד עשרה טפחים .
לפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים :
ה.
במה דברים אמורים , בשהיה זיז אחד יוצא באויר .
אבל אם היו יוצאין בכותל שני זיזין זה למטה מזה , אף על פי ששניהם למעלה מעשרה ,
אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה על ארבעה - אסור להשתמש עליו ,
מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת , ואסרו זה על זה , שאין שתי רשויות משתמשין ברשות אחת :
ו.
אין בעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה - משתמש בשניהם ,
וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים .
היה בתחתון ארבעה והעליון אין בו ארבעה - אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד , אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש , מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו :
ז.
כל זיז היוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו , כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרש וזכוכית וכיוצא בהן , שאם יפלו לרשות הרבים יישברו , אבל שאר כלים ואכלים אסור , שמא יפלו ברשות הרבים ויביאם :
ח.
שני בתים בשני צידי רשות הרבים - זורק מזו לזו למעלה מעשרה , והוא שיהיו שניהם שלו , או שיהיה ביניהן עירוב .
ואפילו בגדים וכלי מתכות מותר לזרוק .
ואם היו זה למעלה מזה ולא היו בשוה - אסור לזרוק בגד וכיוצא בו , שמא יפול ויביאנו , אבל כלי חרש וכיוצא בהן זורק :
בור תחת החלון
ט.
בור ברשות הרבים וחלון על גביו - הבור וחולייתו מצטרפין לעשרה , וממלאין ממנו בשבת .
במה דברים אמורים , בשהיה סמוך לכותל בתוך ארבעה טפחים , שאין אדם יכול לעבור שם .
אבל אם היה מופלג - אין ממלאין ממנו אלא אם כן היתה חולייתו גבוהה עשרה , שנמצא הדלי כשיצא מן החוליה יצא למקום פטור :
אשפה תחת החלון
י.
אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה , וחלון על גבה - שופכין לה מים בשבת .
במה דברים אמורים , באשפה של רבים , שאין דרכה להתפנות , אבל של יחיד - אין שופכין עליה , שמא תתפנה ונמצאו שופכין כדרכן ברשות הרבים :
אמת המים בחצר
יא.
אמת המים שהיא עוברת בחצר
אם יש בגבהה עשרה טפחים , וברחבה ארבעה או יתר על כן עד עשר אמות - אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה .
ואם אין בגבהה עשרה , או שאין ברחבה ארבעה - ממלאין ממנה בלא מחיצה :
יב.
היה ברחבה יתר מעשר אמות , אף על פי שאין בגבהה עשרה - אין ממלאין ממנה עד שיעשה לה מחיצה , שכל יתר על עשר פרצה היא , ומפסדת המחיצות .
ומה הוא לטלטל בכל החצר ?
אם נשאר בצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא , או פס רחב ארבעה טפחים מרוח אחת - מותר לטלטל בכל החצר , ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד .
אבל אם לא נשאר פס כלל - אסור לטלטל בכל החצר , שהרי נפרצה חצר לים שהוא כרמלית :
יג.
והיאך מעמידין את המחיצה במים ?
אם היתה למעלה מן המים - צריך שיהא טפח מן המחיצה יורד בתוך המים ,
ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים - צריך שיהא טפח ממנה יוצא למעלה מן המים , כדי שיהו המים שבחצר מובדלין .
ואף על פי שאין המחיצה מגעת עד הקרקע , הואיל ויש בה עשרה טפחים הרי זו מותרת . ולא התירו מחיצה תלויה אלא במים בלבד , מפני שאיסור הטלטול במים מדבריהם הקלו במחיצתו , שאינה אלא כדי לעשות היכר :
יד.
אמת המים העוברת בין החצירות , והחלונות פתוחות אליה , אם אין בה כשיעור - משלשלין דלי מן החלונות וממלאין ממנה בשבת .
במה דברים אמורים , בשאינה מופלגת מן הכותל שלשה , אבל אם היתה מופלגת מן הכותל שלשה - אין ממלאין ממנה אלא אם כן היו פסין יוצאין מן הכתלים מכאן ומכאן , שנמצאת האמה כאילו היא עוברת בתוך החצר :
כצוצרה
טו.
כצוצרה שהיא למעלה מן הים , וחלון בתוכה על גבי המים - אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו מחיצה עשרה טפחים גבוהה על גבי המים כנגד החלון שבכצוצרה , או תהיה המחיצה יורדת מן הכצוצרה כנגד המים , ורואין אותה כאילו ירדה ונגעה עד המים .
✕ ✕ וכשם שממלאין מזו שעשו לה מחיצה , כך שופכין ממנה על הים , שהרי על הכרמלית הן שופכין :
טז.
חצר שהיא פחותה מארבע אמות על ארבע אמות , אין שופכין בתוכה מים בשבת , מפני שהן יוצאין לרשות הרבים במהרה .
לפיכך צריך לעשות גומא מחזקת סאתים בתוך החצר , או ברשות הרבים בצד החצר , כדי שיהיו המים נקבצין לתוכה .
וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ , כדי שלא תיראה העוקה הזאת מרשות הרבים . והחצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות .
וכמה הוא המקום שמחזיק סאתים ? חצי אמה על חצי אמה ברום שלשה חומשי אמה :
יז.
היתה העוקה פחותה מסאתים - שופכין לה מלואה .
היתה סאתים - שופכין לה אפילו שישים סאה של מים , ואף על פי שהמים יתגברו ויפוצו מעל הגומא לחוץ .
במה דברים אמורים , בימות הגשמים , שהחצירות מתקלקלות וסתם צינורות מקלחין , ולא יבואו הרואים לומר שזה משתמש והמים יוצאין מכוחו לרשות הרבים .
אבל בימות החמה ,
אם היתה מחזקת סאתים - אין שופכין לה אלא סאתים ,
היתה פחותה מסאתים - אין שופכין לה כל עיקר :
יח.
ביב ששופכין לו מים והן נזחלין והולכין תחת הקרקע ויוצאין לרשות הרבים , וכן צינור ששופכין על פיו מים והן נזחלין על הכותל ויורדין לרשות הרבים , אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת הארץ מאה אמה - אסור לשפוך על פי הביב או על פי הצינור , מפני שהמים יוצאין מכוחו לרשות הרבים , אלא שופך חוץ לביב והן יורדין לביב :
יט.
במה דברים אמורים , בימות החמה . אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע , שסתם צינורות מקלחין הן , ואדם רוצה שייבלעו המים במקומן .
כוחו בכרמלית
היה שופך על פי הביב והמים יוצאין לכרמלית - הרי זה מותר , ואפילו בימות החמה , שלא גזרו על כוחו בכרמלית .
לפיכך מותר לשפוך על כותל הספינה והן יורדין לים :
כ.
לא ימלא מן הספינה , אלא אם כן עשה מקום ארבעה על ארבעה יוצא מן הספינה על הים .
✕ במה דברים אמורים , בשהיה בתוך עשרה , אבל אם היה למעלה מעשרה מן הים - מוציא זיז כל שהוא וממלא , שהרי דרך מקום פטור ממלא , ואינו צריך לזיז זה אלא משום הכר :
כא.
הקורא בספר בכרמלית , ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו ,
אם נתגלגל חוץ לארבע אמות - הופכו על הכתב ומניחו , גזירה שמא יישמט כולו מידו ויעבירנו ארבע אמות .
נתגלגל לתוך ארבע אמות - גוללו אצלו ,
וכן אם נתגלגל לרשות היחיד גוללו אצלו .
היה קורא ברשות היחיד , ונתגלגל לרשות הרבים ,
אם נח בה - הופכו על הכתב ,
ואם לא נח , אלא היה תלוי באויר רשות הרבים ולא הגיע לארץ - גוללו אצלו :
כב.
המעביר קוץ כדי שלא יוזקו בו רבים ,
אם היה ברשות הרבים - מוליכו פחות פחות מארבע אמות ,
ואם היה בכרמלית - מוליכו כדרכו אפילו מאה אמה .
וכן , מת שהסריח ונתבזה יתר מדאי ולא יכלו שכנים לעמוד עמו , מוציאין אותו מרשות היחיד לכרמלית .
היורד לרחוץ בים , כשהוא עולה מנגב עצמו , שמא יעביר מים שעליו ארבע אמות בכרמלית : 2
