פרק דמהקובץ שלך: 02. הלכות עירובין.docx · השווה לנוסח שילת הנחשבים לבית אחד
א.
אנשי חצר שהיו כולן אוכלים על שולחן אחד תמיד , אף על פי שכל אחד ואחד יש לו בית בפני עצמו - אין צריכין עירוב , מפני שהן כאנשי בית אחד .
וכשם שאין אשתו של אדם ובניו ובני ביתו ועבדיו אוסרין עליו , ואינו צריך לערב עמהן , כך אלו כולן כאנשי בית אחד הן , מפני שהן כולן סומכין על שולחן אחד :
ב.
וכן , אם צרכו לעשות עירוב עם אנשי חצר אחרת - עירוב אחד לכולן , ופת אחת בלבד מוליכין לאותו מקום שמערבין עמו .
ואם היה העירוב בא אצלן - אינן צריכין לערב , כמו הבית שמניחין בו העירוב שאינו צריך ליתן את הפת , שכל אלו הבתים כבית אחד הן חשובין :
ג.
וכן , אנשי חצר שעירבו - נעשו כולן כבית אחד , ואם צרכו לערב עם חצר שניה - כיכר אחד בלבד היא שמוליכין על ידי כולן למקום שמערבין בו . ואם היה עירוב בא אצלן אינן צריכין ליתן פת :
ד.
חמישה שגבו את העירוב להוליכו למקום שמניחין בו העירוב , כשהן מוליכין אינן צריכין להוליך על ידי חמשתן אלא כיכר אחד , שכיון שגבו כולן נעשו כאנשי בית אחד :
ה.
האב ובנו , והרב ותלמידו , שהן שרויין בחצר - אינן צריכין לערב , מפני שהן כבית אחד .
ואף על פי שפעמים אוכלים על שולחן אחד ופעמים אינן אוכלים , הרי הן כבית אחד :
ו.
האחים שכל אחד מהן יש לו בית בפני עצמו , ואינן סומכין על שולחן אביהם , וכן הנשים או העבדים שאינן סומכין על שולחן בעלן או רבן תמיד , אבל אוכלין הן על שולחנו בשכר מלאכה שעושין לו , או בטובה , ימים ידועים , כמי שסועד אצל חבירו שבוע או חודש . אם אין עמהן דיורין אחרים בחצר - אינן צריכין לערב , ואם עירבו עם חצר אחרת - עירוב אחד לכולן , ואם בא העירוב אצלן - אין נותנין פת .
ואם היו דיורין עמהן בחצר - צריכין פת לכל אחד ואחד כשאר אנשי החצר , מפני שאינן סומכין על שולחן אחד תמיד :
ז.
חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד - אם היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה , הרי כל חבורה מהן כאילו היא בחדר בפני עצמו או בעלייה בפני עצמה , לפיכך צריכין פת מכל חבורה וחבורה .
ואם אין המחיצות מגיעות לתקרה - כיכר אחד לכולן , שכולן כאנשי בית אחד הן חשובין :
האוסרים על החצר
בית שער וכו'
ח.
מי שיש לו בחצר חבירו בית שער שהרבים דורסין בו , או אכסדרה , או מרפסת , או בית הבקר , או בית התבן , או בית העצים , או אוצר - הרי זה אינו אוסר עליו , עד שיהיה לו עמו בחצר מקום דירה שהוא סומך עליו לאכול בו פיתו , ואחר כך יהיה אוסר עליו עד שיערב עמו .
אבל מקום לינה אינו אוסר .
לפיכך אם קבע לו מקום לאכול בו בבית שער , או באכסדרה ומרפסת - אינו אוסר עליו , לפי שאינו מקום דירה :
ט.
עשרה בתים זה לפנים מזה זה לפנים מזה - הבית הפנימי והשני לו הן שנותנין את העירוב , והשמונה בתים החיצונים אינן נותנין את העירוב .
הואיל ורבים דורסין בהם - הרי הן כבית שער , והדר בבית שער אינו אוסר .
אבל התשיעי אין דורסין בו רבים , לפיכך אוסר עד שיתן עירובו :
י.
שתי חצירות וביניהן שלשה בתים פתוחות זה לזה ופתוחים לחצירות , והביאו בני חצר זה עירובן דרך הבית הפתוח להן , והניחוהו בבית אמצעי , וכן הביאו בני חצר האחרת עירובן דרך הבית הפתוח להן והניחוהו בבית האמצעי - אותן השלשה בתים אינן צריכין ליתן את הפת , האמצעי מפני שהניחו בו העירוב , והשנים שמצדדיו מפני שכל אחד מהן בית שער לאנשי חצר :
✕ יא.
שתי חצירות ושני בתים פתוחים זה לזה ביניהן , והביאו אלו עירובן דרך הבית הפתוח להן והניחוהו בבית השני סמוך לחצר האחרת , והביאו אלו עירובן דרך הפתח הסמוך להן , והניחוהו בבית האחר - שתיהן לא קנו עירוב , שכל אחת מהן הניחה עירובה בבית שער של חצר האחרת :
✕ בני אדם האוסרים
יב.
אחד מבני החצר שהיה גוסס , אף על פי שאינו יכול לחיות בו ביום - הרי זה אוסר על בני החצר , עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו .
וכן קטן , אף על פי שאינו יכול לאכול כזית - הרי זה אוסר עד שיערבו עליו .
אבל האורח אינו אוסר לעולם , כמו שביארנו :
הלך מהחצר בשבת
יג.
אחד מבני חצר שהניח ביתו והלך ושבת בחצר אחרת , אפילו היתה סמוכה לחצירו . אם הסיע מליבו ואין דעתו לחזור לביתו בשבת זו - הרי זה אינו אוסר עליהן .
במה דברים אמורים , בישראל , אבל גוי , אפילו הלך לשבות בעיר אחרת - אוסר עליהן עד שישכרו ממנו מקומו , שהרי אפשר שיבוא בשבת :
יד.
בעל החצר שהשכיר מבתי חצירו לאחרים , והניח לו כלים או מיני סחורה בכל בית מהן - אינן אוסרין עליו .
הואיל ויש לו תפוסת יד בכל בית מהן - נעשו הכל כאורחין אצלו .
במה דברים אמורים , בשהניח שם דבר שאסור לטלטלו בשבת , כגון טבל ועששיות , אבל אם נשאר לו בכל בית מהן כלים שמותר לטלטלן , הואיל ואפשר שיוציאם היום ולא יישאר לו שם תפוסת יד - הרי אלו אוסרין עליו עד שיערבו :
חצר שלא עירבו
טו.
אנשי חצר ששכחו ולא עירבו - אין מוציאין מבתים לחצר ולא מחצר לבתים , אבל מטלטלין הם כלים ששבתו בחצר בכל החצר ובכל הנחשב עם החצר .
ואם היתה שם מרפסת או עלייה , ועירבו אנשי החצר לעצמן ואנשי המרפסת לעצמן -
אנשי המרפסת או אנשי העלייה מטלטלין כלים ששבתו בבתיהן בכל המרפסת ובכל הנחשב עמה , או בכל רוחב העלייה ובכל הנחשב עמה ,
ואנשי החצר מטלטלין בכל החצר ובכל הנחשב עמה .
וכן , אם היה יחיד דר בחצר ויחיד דר בעלייה , ושכחו ולא עירבו - זה מטלטל בכל העלייה והנחשב עמה , וזה מטלטל בכל החצר והנחשב עמה :
טז.
כיצד ? הסלע או תל וכיוצא בו שבתוך החצר ,
אם אינן גבוהין עשרה טפחים - הרי אלו נחשבין בין החצר ובין המרפסת , ושניהן אסורין להוציא שם כלים שבבתים .
ואם גבוהין עשרה , והיה ביניהן ובין המרפסת פחות מארבעה טפחים - הרי אלו נחשבין עם המרפסת , שהרי הן שוים לה , ובני מרפסת מותרין בהן .
ואם היו רחוקין מן המרפסת ארבעה טפחים או יתר על כן , אף על פי שגבוהין עשרה - הרי אלו בכלל החצר והמרפסת , לפי ששניהם אפשר להם להשתמש בהן על ידי זריקה , לפיכך שניהם אסורין להוציא לשם כלי הבתים עד שיערבו .
היתה מצבה רחבה ארבעה טפחים לפני המרפסת - אין המרפסת אוסרת על בני החצר , שהרי נחלקה מהן :
יז.
זיזין היוצאין מן הכתלים ,
כל שהוא למטה מעשרה טפחים - הרי זה נחשב מן החצר ובני חצר משתמשין בו ,
וכל שהוא בתוך עשרה טפחים העליונים הסמוכין לעלייה - אנשי עלייה משתמשין בו ,
והנשאר בין עשרה התחתונים עד תחילת עשרה העליונים מן הזיזין היוצאין שם - שניהם אסורין בו , ואין משתמשין בהן בכלים שבבתים אלא אם כן עירבו :
יח.
בור שבחצר ,
אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלן בשבת וכיוצא בהן - הרי הוא וחולייתו כסלע או תל שבחצר , אם היה גבוה עשרה והיה סמוך למרפסת , הרי הוא נחשב עם המרפסת .
אבל אם היה מלא מים - אין בני חצר ולא בני מרפסת מכניסין ממנו לבתים עד שיערבו :
2 חצרות זו לפנים מזו
יט.
שתי חצירות זו לפנים מזו , ואנשי הפנימית יוצאין ונכנסין ועוברין על החיצונה ,
עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה .
עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית - שתיהן אסורות , הפנימית מפני שלא עירבה , והחיצונה מפני אלו שלא עירבו שעוברין עליהן .
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה , אבל אין מטלטלין מזו לזו :
כ.
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - הפנימית בהתרה עומדת .
שכח אחד מבני הפנימית ולא עירב עמהם - אף החיצונה אסורה , מפני אלו בני הפנימית שלא עלה להן עירוב שהן עוברין עליהן :
כא.
עשו שתיהן עירוב אחד ,
אם הניחוהו בחיצונה , ושכח אחד מהן ולא עירב , בין שהיה מבני החיצונה בין מבני הפנימית - שתיהן אסורות עד שיבטל להן , שהרי ביארנו שמבטלין מחצר לחצר .
ואם הניחו עירובן בפנימית ,
ושכח אחד מבני החיצונה ולא עירב - חיצונה אסורה , ופנימית מותרת במקומה .
שכח אחד מבני הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות עד שיבטל להן :
כב.
היה אחד דר בחצר זו ואחד דר בחצר זו - אינן צריכין לערב , אלא כל אחד מהן משתמש בכל חצירו .
ואם היה גוי בפנימית , אף על פי שהוא אחד - הרי הוא כרבים , ואוסר על החיצונה עד שישכרו מקומו :
3 חצרו פתוחות זו לזו
כג.
שלש חצירות הפתוחות זו לזו , ורבים בכל חצר מהן ,
עירבו שתים החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והן מותרות עמה , ושתים החיצונות אסורות זו עם זו עד שיעשו שלשתן עירוב אחד .
היה בכל חצר מהן אחד , אף על פי שרבים דורסין בחיצונה - אינן צריכין לערב , שכל אחד מהן מותר במקומו .
היו שנים בפנימית - הואיל והן אסורין במקומן עד שיערבו , הרי הן אוסרין על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה עד שיערבו שנים שבפנימית .
זה הכלל : רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה , ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה מפני שעוברת עליהן :
2 כצוצריות
כד.
שתי כצוצריות זו למעלה מזו שהן למעלה מן המים , אף על פי שעשת כל אחת מהן מחיצה גבוהה עשרה טפחים יורדת מכל אחת ואחת ,
אם היו שתי הכצוצריות בתוך עשרה טפחים - הרי אלו אסורין למלאות עד שיערבו שתיהן עירוב אחד , מפני שהן כגצוצרה אחת .
ואם היה בין העליונה ובין התחתונה יתר על עשרה טפחים , ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה - שתיהן מותרות למלאות :
כה.
לא עשת העליונה מחיצה , ועשת התחתונה - אף התחתונה אסורה למלאות , מפני דלי של בני העליונה שהן אסורין שעובר עליה .
עשת העליונה מחיצה ולא עשת התחתונה - העליונה מותרת למלאות והתחתונה אסורה .
ואם נשתתפו בני התחתונה עם בני העליונה במחיצה שעשו - שתיהן אסורות למלאות עד שיערבו עירוב אחד :
3 דיאטות
כו.
שלש דיאטות זו למעלה מזו , עליונה ותחתונה של אחד ואמצעית של אחד - לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך אמצעית , שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות .
אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונה שלא דרך אמצעית :
כז.
שתי דיאטות זו כנגד זו , וחצר אחת תחתיהן ששופכין לתוכה מים - לא ישפכו לתוכה עד שיערבו שתיהן עירוב אחד .
עשו מקצתן עוקה בחצר לשפוך בה המים , ומקצתן לא עשו - אלו שעשו עוקה שופכין לעוקה שלהן , ואלו שלא עשו לא ישפכו לחצר עד שיערבו .
ואם עשו אלו עוקה ועשו אלו עוקה - כל אחת ואחת משתיהן שופכת לעוקה שלה אף על פי שלא עירבו :
