הלכות תשובה פרק ט
הלכות תשובה פרק ט' באהאנדלט די קשיא פארוואס די תורה הבטיחט שכר בעולם הזה אויב דער אמת'דיגער שכר איז עולם הבא. דער רמב"ם ענטפערט אז די טובות בעולם הזה זענען נישט דער תכלית נאר די הכנה - מ'דארף האבן מנוחה און פרנסה כדי צו קענען לערנען תורה און השיג זיין חכמה, וואס דאס ברענגט צו עולם הבא. דער פרק קלערט אויך אריין פארוואס מען גלוסט נאך ימות המשיח - ווייל דעמאלט וועט זיין שלום און א גרויסער רבי (משיח) וואס וועט אויסלערנען דרך ה' פאר אידן און גוים, און דאס וועט מאכן מעגלעך אז אלעמען זאל קענען זוכה זיין צו עולם הבא.
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור – הלכות תשובה פרק ט’
כללי הקדמה
דער שיעור באהאנדלט פרק ט’ פון הלכות תשובה, וואס איז דער פאר-לעצטער פרק אין ספר המדע. דער רמב”ם שטעלט זיך דא אוועק צו פארענטפערן א פונדאמענטאלע קשיא: אויב דער עיקר שכר פון מצוות איז חיי העולם הבא (ווי ער האט מסביר געווען אין פרקים ח’), וויאזוי שטימט דאס מיט כל התורה כולה וואס רעדט פון עולם הזה’דיגע שכר ועונש?
[סטרוקטור-באמערקונג:] עס ווערט אויפגעוויזן אז דער רמב”ם פאלגט דעם זעלבן סטרוקטור שוין דאס דריטע מאל אין ספר המדע: ערשט לייגט ער אראפ א יסוד, ברענגט ראיות פון פסוקים און חז”ל, איז מסביר שכליות’דיגע שוועריגקייטן, און דערנאך פרעגט: וואס טוט מען מיט אלע פסוקים וואס זעען אויס פארקערט?
—
הלכה א — ערשטער חלק: דער עיקר שכר איז עולם הבא, און די קשיא פון עולם הזה’דיגע הבטחות
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„אחר שנודע שמתן שכרן של מצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא… והנקמה שנוקם מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת… מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושפלות, ישיבת הארץ וגלות, הצלחת מעשה ואבדה, ושאר כל דברי הברית…”
פשט:
דער רמב”ם שטעלט אויף א קשיא: אויב דער עיקר שכר פון מצוות איז חיי העולם הבא, וויאזוי שטימט דאס מיט כל התורה כולה וואס רעדט פון עולם הזה’דיגע שכר ועונש — שובע, רעב, מלחמה, שלום, מלכות, שפלות, ישיבת הארץ, גלות, הצלחה, אבדה?
חידושים און הסברות:
1. דער רמב”ם’ס כפל לשון — „מתן שכרן של מצוות” = „הטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה'”: ווען דער רמב”ם ברענגט א כפל לשון, מיינט ער אז ביידע לשונות זענען די זעלבע זאך. „מתן שכרן של מצוות” איז לשון חכמים און קלינגט ווי א טרענזעקשאן — מ’טוט מצוות, מ’באקומט שכר. אבער דער רמב”ם דעפינירט עס בעסער: עס איז „הטובה” — א מדריגה פון גוטס וואס א מענטש איז זוכה צו נאכדעם וואס ער האט גענוג אויסגעארבעט און געהיט דרך ה’. דאס איז א פרעציזערע דעפיניציע ווי א פשוט’ע טרענזעקשאן.
2. „דרך ה’ הכתוב בתורה” — כולל ביידע מצוות מעשיות און מידות/אמונות: „מצוות” רעפערירט צו אלע מצוות מעשיות (עשה ולא תעשה), בעת „דרך ה'” רעפערירט צו „והלכת בדרכיו” — מידות און אמונות, אזוי ווי אברהם אבינו האט שוין געהאט. אבער „הכתוב בתורה” מאכט קלאר אז ביידע — מצוות און דרך ה’ — זענען אנטהאלטן אין תורה.
3. „הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה” — צוויי מעגליכע פשטים: (א) עס איז א שטראף — די נפש ווערט אפגעשניטן פון חיי העולם הבא. (ב) עס איז א נאטירליכע קאנסעקווענץ — די נפש איז „פארשמוצט” מיט עון, און דערפאר איז זי נישט קעיפעבל צו משיג זיין השגות אלוקיות. דער רמב”ם מיינט בעיקר די דאפלטע לשון „הכרת תכרת” — כרת בעולם הזה און כרת בעולם הבא, ווי חז”ל דרשנ’ען.
4. דער רמב”ם’ס רשימה פון עולם הזה’דיגע שכר/עונש — סדר און באדייטונג: דער רמב”ם ציילט אויף: שובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושפלות, ישיבת הארץ וגלות, הצלחת מעשה ואבדה. ער הייבט געווענליך אן מיט דעם גוטן און ענדיגט מיט דעם שלעכטן, חוץ ביי מלחמה ושלום און מלכות ושפלות וואו ער זאגט דאס שלעכטע ערשט. „מלחמה” מיינט נישט אז מ’פארלירט, נאר אז ס’איז א מצב פון מלחמה, קיין מנוחה. אויך ווערט באמערקט אז די קאטעגאריעס זענען נישט אויסשליסליך — מ’קען וואוינען אין ארץ ישראל אבער אין א מצב פון מלחמה, אדער אין ארץ ישראל אבער בשפלות (ווי אונטער די רומיים).
5. [הקדמה/יסוד]: דער רמב”ם’ס גרעסערער סוד אין ספר המדע: אויסער גוף און כח החיים (וואס מ’רופט אמאל נפש/נשמה — הארץ, בלוט, לעבנסקראפט), איז דא נאך א גרעסערע זאך: די השגה פון א מענטש, די חכמה, וואס מאכט א מענטש ענליך צו א מלאך, און דאס לעבט לעולם ועד. דאס איז שווער פאר א מענטש משיג צו זיין — סיי אלוקות, סיי ריינע נשמה אן א גוף.
—
הלכה א — צווייטער חלק: „כל אלה הדברים אמת היו ויהיו”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„כל אלה הדברים אמת היו ויהיו.”
פשט:
דער רמב”ם ענטפערט: די אלע עולם הזה’דיגע הבטחות זענען אמת — זיי זענען געווען און וועלן נאך זיין.
חידושים און הסברות:
1. דריי מעגליכע טייטשן פון „אמת”:
– (א) „אמת” מיינט נישט נאר וואס גייט זיין, נאר וואס איז מופשט — אן אייביגע אמת. „היו” — ס’איז געווען, „ויהיו” — ס’וועט נאך זיין.
– (ב) אפשר מיינט דער רמב”ם אז מ’זאל נישט מיינען אז די ברית איז בטל געווארן — קעגן אנדערע רעליגיעס (קריסטנטום) וואס טענה’ן אזוי. חלילה — ס’איז נאך אלץ אמת.
– (ג) „ויהיו” גילט אפילו אין ימות המשיח — אויך נאך משיח’ס קומען וועלן אידן נישט פארלירן בחירה, און אויב זיי וועלן נישט זיין וואויל, קען קומען א פרישע גלות אדער שפלות. די ברית ווערט קיינמאל נישט בטל.
—
הלכה א — דריטער חלק: „ובזמן שאין אנו עוברים… יגיעו / תקרא”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„ובזמן שאין אנו עוברים על מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולם, ובזמן שאנו עוברים עליהם תקרא אותנו הרעות הכתובות.”
פשט:
ווען מיר האלטן תורה, קומען טובות; ווען מיר זינדיגן, טרעפן אונז די רעות וואס שטייען אין תורה.
חידושים און הסברות:
1. דער דיוק פון „יגיעו” vs. „תקרא”: א זייער וויכטיגער דיוק — ביי טובות שרייבט דער רמב”ם „יגיעו” (אקטיוו — דער אייבערשטער ברענגט צו), אבער ביי רעות שרייבט ער „תקרא” (בלשון נקבה/מקרה — עס וועט געשען צו אונז). דאס שטימט מיט דעם רמב”ם’ס שיטה אין הלכות תעניות (סוף ספר זמנים): טובות קומען דורך כוונה’דיגע השגחה פרטית, אבער רעות זענען נישט אז דער אייבערשטער טוט אקטיוו שלעכטס — נאר הסתרת ההשגחה, דער אייבערשטער נעמט אוועק זיין השגחה. דאס איז דער פירוש פון „והלכתי עמכם בקרי” — מקרה, נאטור אן השגחה.
2. פאראלעל צו עולם הבא: דער זעלבער פרינציפ ווי דער רמב”ם’ס שיטה וועגן עונש בעולם הבא — דער עונש איז נישט א פאזיטיווע שטראף, נאר העדר השארת הנפש. דו האסט נישט די שכר, ממילא ביסטו „נאבד” — אזוי ווי א בהמה. „נאבד” איז נישט עפעס וואס מ’דארף אקטיוו טון, ס’איז וואס וואלט נאטירלעך געשען אן דער השגחה.
3. אלטערנאטיווער פירוש פון „תקרא” — בלשון קריאה: מ’וואלט געקענט טראכטן אז „תקרא” איז פון לשון קריאה (ליינען), נישט מקרה. כלומר, די וועלט איז ווי א ספר, און דער אייבערשטער „ליינט פאר” די געשעענישן אויף דער וועלט. אבער דער רמב”ם מיינט עס בלשון מקרה.
—
הלכה א — פערטער חלק: „אין אותן הטובות סוף מתן שכרן” — עולם הזה איז נישט דער תכלית
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות.”
פשט:
די טובות בעולם הזה זענען נישט דער ענדגילטיגער שכר, און די רעות זענען נישט דער ענדגילטיגער עונש.
חידושים און הסברות:
1. דער חילוק צווישן „סוף” (תכלית) און „אמצעים” (מיטלען): דער רמב”ם’ס הויפט נקודה: עולם הזה’דיגע טובות זענען מיטלען (means), נישט דער תכלית (end). ווי דער רמב”ם זאגט אין זיין הקדמה — דער חילוק צווישן „the end” און „the means”, אדער אויף אידיש: די „היכי תמצא” און די „תכלית”. דער אמת’דיגער שכר פאר תורה און מצוות איז עולם הבא. אבער כדי צו דערגרייכן עולם הבא, דארף מען האבן א פונקציאנירנדע עולם הזה.
2. „שכר מצוה מצוה” — ממש ווי דער רמב”ם מיינט עס: שכר פון א מצוה איז אז דו קענסט טון נאך א מצוה. די טובות בעולם הזה זענען דער שכר אינעם זין אז זיי ערמעגלעכן נאך מער תורה ומצוות.
—
הלכה א — פינפטער חלק: „אלא כך היא עצת הדברים” — דער רמב”ם’ס הסבר פון דער סיסטעם
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„הקב”ה נתן לנו תורה זו, עץ חיים היא… כל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה — זוכה בה לחיי העולם הבא, לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה.”
פשט:
דער אייבערשטער האט אונז געגעבן די תורה, וואס איז א „עץ חיים” — דער בוים פון לעבן, מיינענדיג חיי העולם הבא. ווער עס טוט אלעס וואס שטייט אין תורה און ווייסט עס מיט א „דעה גמורה נכונה”, איז זוכה צו עולם הבא לפי זיין מדרגה.
חידושים און הסברות:
1. „דעה גמורה נכונה” — נישט בלויז אמונה פשוטה: דער רמב”ם לייגט אריין א קריטישע באדינגונג — עס איז נישט גענוג צו טון מצוות; מ’דארף אויך וויסן די תורה מיט א „דעה גמורה נכונה”. דאס מיינט: פארשטיין די חכמת התורה, די סודות התורה, די חכמת המציאות. „לאפוקי” דער וואס ווייסט עס נאר „בבחינת אמונה פשוטה” — דאס איז נישט קיין „דעה נכונה” און נישט קיין „דעה גמורה”. אן דעם באקומט מען נישט קיין עולם הבא. דאס איז א שטארקע שיטה פון רמב”ם.
2. עולם הבא איז נישט „one size fits all”: „לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו” — ביידע פאקטארן באשטימען דעם מדרגה פון עולם הבא. נישט נאר מעשים, נישט נאר חכמה — ביידע צוזאמען.
3. „אין שכר בשאול”: א טויטער מענטש קען נישט ווערן א צדיק אדער א רשע. מ’דארף זיין א „יצור חי” כדי צו קענען זוכה זיין. דעריבער דארף מען האבן א פונקציאנירנדע עולם הזה.
—
הלכה א — זעקסטער חלק: „והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד — שיעזרו אותנו… שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב… וישפיע לנו כל הטובות המחזקות את ידינו לעשות את כל התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב… כדי שלא נהיה עסוקים כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם אלא נהיה פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא.”
פשט:
אויב מיר טוען תורה בשמחה און מיר הגה’ן אין חכמה, וועט דער אייבערשטער אוועקנעמען אלע שטערונגען (קראנקהייט, מלחמה, הונגער) און געבן אלע טובות (שובע, שלום, עשירות) — נישט אלס שכר, נאר כדי מיר זאלן זיין פנוי צו לערנען חכמה און טון מצוות, כדי צו זוכה זיין צו עולם הבא.
חידושים און הסברות:
1. צוויי באדינגונגען — „בשמחה ובטובת נפש” + „ונהגה בחכמתה תמיד”: דער רמב”ם לייגט צו צוויי נוספ’דיגע עלעמענטן: (א) נישט סתם טון מצוות, נאר טון זיי בשמחה ובטובת נפש — מיט חשק; (ב) „ונהגה בחכמתה תמיד” — שטענדיג טראכטן אין חכמה. דאס איז א מוטיוו וואס דער רמב”ם גייט שפעטער אסאך ארויסברענגען.
2. צוויי זייטן פון דער הבטחה — אוועקנעמען שלעכטס + צוגעבן גוטס: (א) „שיסיר… כל הדברים המונעים” — אוועקנעמען שטערונגען; (ב) „וישפיע… כל הטובות המחזקות” — צוגעבן פאזיטיווע הילף. ביידע דינען דעם זעלבן צוועק: ערמעגלעכן מער תורה.
3. „ללמוד בחכמה” — נישט „ללמוד בתורה”: א באמערקענסווערטער דיוק — דער רמב”ם שרייבט „ללמוד בחכמה”, נישט „ללמוד בתורה”. דאס שטימט מיט זיין שיטה אז „חכמה” (וואס כולל חכמת המציאות, פילאזאפיע, מעטאפיזיק) איז א חלק פון דער תכלית, נישט בלויז תלמוד תורה אין ענגערן זין.
4. דער „פערנעס” ארגומענט: אויב א מענטש לערנט תורה אבער עס מאכט זיך א מחלה אדער א מלחמה, קען ער נישט ווייטער לערנען — דאס איז „נישט פער”, ווייל ער האט געטון זיינס אבער קען נישט זוכה זיין צו עולם הבא מחמת אומשטענדן. דעריבער זאגט דער אייבערשטער: אז דו גייסט לערנען, גיי איך מאכן זיכער אז דו זאלסט נישט דארפן זיין ביזי מיט גוף’ישע צרכים.
5. „בשמחה ובטוב לבב” — וואס מיינט עבודה בשמחה? צוויי טייטשן: (א) ווען עס איז דיר געגאנגען גוט („מרוב כל”) האסטו נישט געדינט — „בשמחה” באשרייבט די אומשטענדן (ווען דו האסט געהאט שמחה). (ב) „בשמחה” איז א וועג פון דינען דעם אייבערשטן — מען דארף דינען מיט שמחה. רוב מפרשים לערנען נישט ווי דער רמב”ם. שמחה = ידיעה אז דעת איז דער עיקר: דער מענטש פארשטייט אז זיין עיקר איז זיין נשמה, זיין דעת. ער פרייט זיך צו דינען דעם אייבערשטן ווייל ער ווייסט אז דאס איז די אמת’ע טובה. דאס איז פאראלעל צו „עובד מאהבה” וואס דער רמב”ם גייט זאגן אין פרק י’. שמחה שטייט אנטקעגן יראה — צוויי מענטשן, איינער דינט מיראה און איינער מיט שמחה. דער עיקר תכלית איז עבודה בשמחה.
—
הלכה א — זיבעטער חלק: דער פסוק „וצדקה תהיה לנו”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„ובכן הרענו בתורה, אחר שהבטיח בטובות העולם הזה — ‘וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת’.”
פשט:
נאכדעם וואס די תורה האט צוגעזאגט טובות בעולם הזה, ברענגט דער רמב”ם דעם פסוק אז „צדקה תהיה לנו” — די טובות העולם הזה קומען נישט נאך די מצוות (אלס שכר), נאר מיט די מצוות — צו מוסיף זיין, צו ערמעגלעכן נאך מער מצוות.
חידושים און הסברות:
1. „שכר מצוה מצוה” — ממש ווי דער רמב”ם פארשטייט עס: דער פסוק „וצדקה תהיה לנו” קומט נאך דער הבטחה פון טובות העולם הזה, און עס מיינט: די טובות העולם הזה קומען צו ערמעגלעכן נאך מער מצוות. דאס איז דער אמת’ער פירוש פון „שכר מצוה מצוה.”
—
הלכה א — אכטער חלק: די נעגאטיווע זייט — עונש = אוועקנעמען די מעגלעכקייט צו לערנען
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„וכן יעניש את עוברי התורה שימנע מהם… כל הטובות האלו… ויביא עליהם רעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא.”
פשט:
דער עונש פאר עוברי תורה איז אז דער אייבערשטער נעמט אוועק די טובות און ברענגט רעות וואס פארמיידן זיי פון דערגרייכן עולם הבא.
חידושים און הסברות:
1. „שימנע מהם… דעתם” — וואס מיינט „דעת”?: דער רמב”ם מיינט נישט אז דער אייבערשטער נעמט אוועק זייער גאנצע דעת, נאר ער נעמט אוועק זייער דעת מלהיות עוסקים בתורה — זייער פעאיקייט צו זיין עוסק אין תורה ווערט צוגענומען.
2. פאראלעל צו הלכות תשובה פרק ו’: דאס איז דער זעלבער פרינציפ ווי דער רמב”ם’ס שיטה אין הלכות תשובה פרק ו’ — אז איינער פון די עונשים פאר זינד איז אז מ’קען נישט תשובה טון. עס ווערט א „סייקל” — זינד ברענגט עונש, עונש פארמיידט תשובה, וואס ברענגט מער זינד.
3. פאראלעל צו הלכות תלמוד תורה — „כל המקיים את התורה מעוני”: ווען מ’האט נאך יא וואס צו עסן אבער מ’לערנט נישט קיין תורה, דאן נעמט דער אייבערשטער אוועק אפילו דאס — אז מ’זאל ווייטער נישט קענען.
—
הלכה א — ניינטער חלק: „ובכן הרענו בתורה שאם נעזוב התורה… ונעסוק בהבלי הזמן”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„ובכן הרענו בתורה שאם נעזוב התורה… ונעסוק בהבלי הזמן…”
פשט:
אויב מיר וועלן מיט אונזער אייגענעם רצון איבערלאזן די תורה און זיך פארנעמען מיט הבלי הזמן (צייטווייליגע שטותים), וועלן קומען רעות.
חידושים און הסברות:
1. בחירה חפשית: דער רמב”ם באטאנט אז דאס רעדט ווען מ’קען נאך לערנען — „ווען אונז קענען מיר נאך” — און מ’איז מחליט מיט אייגענעם רצון נישט צו טון. דאס איז דער חילוק — בחירה חפשית צו פארלאזן די תורה.
—
הלכה א — צענטער חלק: דער ציקל פון עונש — „תחת אשר לא עבדת” און „וישמן ישורון ויבעט”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
דער רמב”ם ברענגט דעם פסוק „תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל” און דעם פסוק „וישמן ישורון ויבעט”.
פשט:
ווען א מענטש האט געהאט אלעס גוט („מרוב כל”) און האט דעמאלטס געוועלט — מיט זיין אייגענעם רצון — נישט דינען דעם אייבערשטן, נאר זיך פארנומען מיט „הבלי הזמן”, איז דער עונש אז דער אייבערשטער נעמט אוועק די טובת העולם הזה און ברענגט צרות, אזוי אז דער מענטש קען שוין גאר נישט קונה זיין עולם הבא.
חידושים און הסברות:
1. דריי אפציעס פון „עבודה”: א מענטש האט דריי מעגלעכקייטן — דינען דעם אייבערשטן, דינען זיך אליין (עולם הזה בנחת), אדער דינען שונאים/פריצים (גלות, צרות). דער וואס האט געוועלט „דינען זיך אליין” ווען ער האט געקענט דינען דעם אייבערשטן, ווערט באשטראפט אז ער מוז „דינען שונאים” — און דעמאלטס קען ער שוין גאר נישט לערנען.
2. „תחת” — דער פארקערטער שפיגל: דער פסוק „תחת אשר לא עבדת” מיינט אז דער עונש איז א דירעקטער שפיגל פון דער זינד. דו האסט געטשוזט עולם הזה? דער אייבערשטער מאכט דיך ביזי מיט עולם הזה — אבער יעצט אונטער צרות, נישט אונטער נחת. דאס שולל דעם ישוב הדעת, און ממילא קען מען נישט קונה זיין חכמה.
3. ווי שטימט דאס מיט תשובה סוף לעבן? א שווערע קשיא: דער רמב”ם זאגט אין הלכות תשובה אז מען קען תשובה טון אפילו סוף לעבן — ווי שטימט דאס מיט דעם דאזיגן פרינציפ אז דער עונש שולל די מעגלעכקייט פון תשובה? דאס ווערט פארבונדן מיט הלכות תשובה פרק ו’, אז עס איז אן עונש פון זינדיגונגען אז מען קען נישט תשובה טון — „ס’איז אלעס א סייקל.”
—
הלכה א — עלפטער חלק: „נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות” — דער רמב”ם’ס כלל
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זה: אם עבדתם את ה’ בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע לכם הברכות ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להחכים בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך.”
פשט:
ברכות = מיטלען צו קענען לערנען → עולם הבא. קללות = צרות וואס פארנעמען דעם מענטש → קען נישט לערנען → פארלירט עולם הבא. „זוכה לשני עולמות.”
חידושים און הסברות:
1. דער פסוק „כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול”: דער רמב”ם ברענגט דעם פסוק אז נאכ’ן טויט („בשאול” — נישט גיהנם, נאר נאכ’ן שטארבן) קען מען שוין נישט קונה זיין מעשה, דעת, און חכמה. דאס פאסט מיט’ן רמב”ם’ס שיטה אז מען דארף ביידע: מעשים טובים און דעת וחכמה. אויב מען האט נישט קונה געווען חכמה אין עולם הזה, קען מען שוין נישט עולה זיין צו צרור החיים.
—
הלכה א — צוועלפטער חלק: „שבזמן שהאדם טרוד בעולם הזה” — דער מעכאניזם
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„שבזמן שהאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה וברעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהם זוכין לחיי העולם הבא.”
פשט:
ווען א מענטש איז פארנומען מיט צרות — קראנקהייט, מלחמה, הונגער — קען ער נישט עוסק זיין אין חכמה און מצוות.
חידושים און הסברות:
1. „אינו מתעסק” — בדרך כלל, נישט בהכרח: דער רמב”ם רעדט „באופן כללי.” אויב א מענטש מענעדזשט יא אין צרות צו שטייגן אין חכמה (ווי דער חזון איש וואס האט זיך געמוטשעט, נישט געהאט קינדער, נישט געווען א „העפי מענטש”), איז ער העכער פון דער רעגולערער מדריגה.
2. דער עונש’ס לשון — „מה אביא עליכם כל הקללות האלו ואסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיהם בבהלה ופחד”: דאס איז ממש לשון פון דער תוכחה: „בערב תאמר מי יתן בוקר… ופחד לבבך.”
3. „ולא יהיה להם לב פנוי ולא גוף שלם”: דער רמב”ם פארבינדט דאס מיט וואס ער האט פריער געזאגט: מען דארף א „גוף שלם” פאר מצוות און א „לב פנוי” (א רואיגע הארץ) צו קענען עוסק זיין אין חכמה — „כדי שיזכו בהם לחיי העולם הבא.” דער עונש נעמט אוועק ביידע תנאים.
—
דער הויפט-יסוד: מ’קען נישט האבן א שלעכטע עולם הזה און א גוטע עולם הבא
דער רמב”ם’ס כלל:
עס איז נישטא אזא זאך אז איינער זאל האבן א שלעכטע עולם הזה און א גוטע עולם הבא. אדער מ’האט ביידע עולמות יא, אדער ביידע נישט.
פשט:
אויב דער אויבערשטער וויל איינעם באשטראפן, קען ער נישט נאר צונעמען עולם הבא — ער מוז אויך צונעמען עולם הזה, אז זיין נשמה זאל נישט האבן קיין צייט צו טון עבודת השם. פארקערט, אויב דער אויבערשטער וויל איינעם באלוינען, קען ער נישט זאגן „אין עולם הזה האסטו געהאט א שלעכטע לעבן אבער אין עולם הבא וועט דיר זיין גוט” — ער מוז אים קודם געבן גוטס בעולם הזה, און דורך דעם וועט ער קענען האבן עולם הבא.
חידושים און הסברות:
1. דאס איז דער עיקר נקודה וואס דער רמב”ם זאגט אנדערש ווי רוב אנדערע מפרשים: מ’קען נישט משלים זיין פאר שלעכטיקייטן בעולם הזה דורך עולם הבא. ביידע מוזן גיין צוזאמען. דאס איז דער טעם פארוואס די תורה זאגט צו הבטחות אויף גוטע עולם הזה — ווייל אן דעם איז עולם הבא אויך נישט מעגלעך.
2. דער לאגישער מעכאניזם — לפי ערך החכמה שקונה בעולם הזה: וויפיל עס פעלט איינעם בעולם הזה, פעלט אים אויך בעולם הבא, ווייל „לפי ערך החכמה שקונה בעולם הזה” — דער עולם הבא איז פראפארציאנאל צו וואס מ’איז קונה בעולם הזה. א גוף שלם איז א תנאי — איינער וואס איז קראנק און זיין מוח ארבעט נישט, קען ער זיין דער גרעסטער צדיק, ער עסט קיינמאל נישט קיין חמץ פסח, אבער ער קען נישט טראכטן, און טראכטן איז א תנאי פאר עולם הבא.
3. די קשיא פון „לפום צערא אגרא” און צדיק ורע לו: מ’זעט דאך אז מענטשן וואס האבן צרות קענען נאך אלץ לערנען — און אפילו טראכטן צען טויזנט מאל מער ווי מענטשן וואס ס’גייט זיי גוט! דער רמב”ם אליין זאגט דאך אז עשירות מונע מענטשן — ווען ס’גייט זיי גוט טראכטן זיי נישט! תשובה: דאס איז דער „יוצא מן הכלל.” דער וואס איז מקיים תורה מעוני, וואס ער איז זיך מתגבר, דורך דעם ווערט ער נאך בעסער — אבער דאס איז נישט דער כלל, דאס איז דער יוצא מן הכלל. די „מעין סטארי” פון שכר ועונש איז ווי דער רמב”ם לייגט עס אראפ.
4. חידוש בנוגע דעם חזון איש: דער חזון איש אליין זאגט אז ער האט געהאט „כל ימיו ביסורים ומכאובים.” אבער דער רמב”ם וואלט אפשר געזאגט אז דער חזון איש האט טאקע געהאט א גוטע לעבן — ער האט געהאט אן אומגעהויערע מנוחת הנפש, און דאס איז אן אופן פון שכר. אויב דער חזון איש וואלט געהאט אן „איזי” לעבן, וואלט ער אפשר אנגעקומען נאך אסאך העכער אין מדריגות פון חכמה, און וואלט געהאט נאך א גרעסערע עולם הבא.
5. דער גדר פון „עונש” לויט’ן רמב”ם: דער וואס האט צרות אויף עולם הזה — דאס אליין איז שוין אן עונש. ער ווערט נכרת בעולם הבא, ווייל מ’קען נישט — איין מעשה פון חשבון שכר ועונש איז אז ער פארלירט בעולם הזה אלעס, דאס איז שוין אן עונש, דאס איז נישט א וועג וויאזוי מ’קען באקומען שכר.
6. דער מדרש אז אידן האבן עולם הבא און גוים עולם הזה: עס ווערט געפרעגט ווי דאס שטימט מיט’ן רמב”ם — ווייל לויט’ן רמב”ם דארף מען ביידע וועלטן צוזאמען, נישט איינע אן דער אנדערער.
7. [מחלוקת אין דער חברותא:] דער חברותא זאגט: איך בין מחולק אויף דעם רמב”ם מתחילה ועד סוף. דאס וואס דער רמב”ם זאגט אז די תורה דארף צוזאגן גוטס אויף עולם הזה כדי מ’זאל קענען לערנען, איז נישט אמת — מ’קען לערנען פונקט אזוי גוט מיט עוני. תשובה: אוודאי איז דא אסאך מענטשן וואס זענען זיך מתגבר, אבער דאס איז דער יוצא מן הכלל, נישט דער כלל. דער רמב”ם לייגט אראפ א כלליות’דיגע וועג וואס שטימט אויף רוב פעלער. הערה: אסאך גרויסע אידן האבן טאקע נישט מסכים געווען מיט דעם רמב”ם וועגן דעם פראבלעם. מ’קען מחולק זיין מיט’ן רמב”ם.
8. דער רמב”ם’ס סטארי שטימט מיט „ויהי בימי שפוט השופטים”: דער רמב”ם מאכט אז די סטארי אין תורה — ווי „ויהי בימי שפוט השופטים” — איז זייער שיין. אבער אין דער רעאליטי זעט מען אז ס’שטימט נישט אלעמאל. דאס איז אפשר א חלק פון הסתרת פנים וואס מיר דארפן לעבן מיט פאר די לעצטע טויזנט יאר.
—
הלכה א — דרייצענטער חלק: ימות המשיח — פארוואס האבן נביאים און חכמים זיך מתאווה געווען?
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„ונתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם… כדי שיהיו נחים ממלכות הרשעה שאינה מנחת להם לישראל לעסוק בתורה ובמצות כהוגן… וימצאו להם מרגוע… כדי שיזכו לחיי העולם הבא… לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה’.”
פשט:
ימות המשיח איז נישט דער תכלית אליין — עס איז א הכנה צו עולם הבא. די תאווה צו ימות המשיח איז ווייל מ’וועט האבן מנוחה פון שעבוד מלכיות, און מ’וועט קענען לערנען תורה כהוגן, און דורך דעם זוכה זיין צו עולם הבא.
חידושים און הסברות:
1. די קשיא אויף „נתאוו נביאיהם וחכמיהם”: אויב ימות המשיח איז בלויז א צייט פון מנוחה אין עולם הזה, און דער אמת’ער תכלית איז עולם הבא — פארוואס האבן דוקא נביאים און חכמים, וואס פארשטייען רוחניות’דיגע שכר און רוחניות’דיגע עונג, זיך מתאווה געווען צו ימות המשיח? זיי זאלן דאך גלוסטן גלייך צו עולם הבא! מילא כל ישראל — פשוט’ע אידן — פארשטייט מען, אבער נביאים און חכמים?
2. דער תירוץ — ימות המשיח איז א „וויכטיגע עולם הזה”: לויט דעם יסוד וואס דער רמב”ם האט אויפגעבויט: ימות המשיח איז טאקע עולם הזה (עולם כמנהגו נוהג), אבער עס איז א קריטישע הכנה צו עולם הבא. מ’דארף האבן (א) קיין שעבוד מלכיות, און (ב) א משיח וואס איז א גוטער רבי — דורך דעם קען מען ארויסלערנען פון יעדן איינעם חכמה און דרך ה’, און דורך דעם זוכה זיין צו עולם הבא. דערפאר איז עס פארשטאנדיק אז אפילו נביאים און חכמים גלוסטן דערצו — ווייל דוקא א חכם וויל אז די גאנצע וועלט זאל קומען צו חכמה.
3. „מלכות הרשעה” — טיפערע באדייטונג: מלכות הרשעה מיינט נישט בלויז אז א מלכות מאכט א גזירה אז מ’קען נישט לערנען. עס מיינט אז די גאנצע וועלט לעבט אויף שטותים, עבודה זרה, און נארישקייטן — א מענטש קען זיך נישט פילן רואיג אין אזא סביבה. דאס שטערט נישט נאר פראקטיש, נאר אויך גייסטיג. דער רמב”ם אין מורה נבוכים ברענגט אז נבואה דארף זיין מתוך שמחה, און איינער וואס איז אונטערגעדריקט אונטער א מלכות הרשעה האט עצב גדול וואס פארמיידט נבואה. אויך אין דער הקדמה צום יד החזקה שרייבט דער רמב”ם אז ווען עס איז געווארן נתרבו הצרות, האט מען נישט געהאט מער די שכל צו קענען איבערגעבן תורה שבעל פה מדור לדור כראוי.
—
משיח’ס דריי מעלות — מלכות, חכמה, נבואה
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„כשיעמוד המלך המשיח מזרע דוד, בעל חכמה יתר משלמה, ונביא גדול קרוב ממשה רבינו. לפיכך ילמד כל העם ויורם דרך ה’.”
פשט:
משיח וועט פאראייניגן דריי מעלות: מלכות פון דוד, חכמה מער ווי שלמה, און נבואה נאנט צו משה רבינו. דורך דעם וועט ער אויסלערנען דעם גאנצן פאלק.
חידושים און הסברות:
1. די דריי מקורות פון משיח’ס כוחות: מלכות קומט אים פון דוד (זרע דוד), חכמה נעמט ער פון שלמה (יתר משלמה), און נבואה נעמט ער פון משה רבינו (קרוב ממשה — נאנט צו משה’ס מדרגה, אבער נישט גלייך, ווייל גרעסער ווי משה רבינו איז נישטא). דאס מאכט אים דעם אידעאלן מלמד: ער האט די אויטאריטעט (מלכות), דעם אינהאלט (חכמה), און דעם ג-טלעכן קשר (נבואה).
2. „לפיכך ילמד כל העם” — משיח איז בעיקר א רבי: דער עיקר תפקיד פון משיח איז נישט בלויז פאליטיש-מיליטעריש, נאר ער איז א גוטער רבי. ווען מ’בעט אויף משיח, בעט מען בעצם אויף א גוטן רבי’ן. חוץ פון דעם וואס ער מאכט מנוחה פון שעבוד מלכיות (נעגאטיוו — אוועקנעמען שטערונגען), לייגט ער אויך צו פאזיטיוו — ער לערנט אויס דרך ה’.
3. „מיט זיין מויל הרג’ענען רשעים” — א נייע הסברה: יעדער ווייסט נאכצוזאגן אז משיח הרג’עט רשעים מיט זיין מויל. דער חידוש: וויאזוי? דורכדעם וואס ער איז א גוטער רבי ווי שלמה, דוד, און כמעט משה — ער לערנט אויס נישט נאר אידן, נאר אויך גוים. דורך דעם ווערן רשעים „געהרג’עט” — נישט פיזיש, נאר דורך חכמה און לימוד.
—
די גוים אין ימות המשיח
דער רמב”ם’ס ווערטער (מיט פסוקים):
„שנאמר ‘והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים… ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’… ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה… ושפט בין הגוים… וכתתו חרבותם לאתים… לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.'”
פשט:
אלע פעלקער וועלן קומען לערנען פון משיח, און דורך דעם וועט ווערן שלום אין דער וועלט.
חידושים און הסברות:
1. שלום קומט פון דעת, נישט פון מיליטערישע מאכט: דער באקאנטער שטיקל נבואה אז עס גייט זיין שלום — „לא ישא גוי אל גוי חרב” — קומט אויך פון דעת. אויב מ’האט א מחלוקת, גייט מען צו משיח’ן פרעגן וואס איז די הלכה, און ער וועט פסק’ענען, און עס גייט נישט זיין קיין געראנגל. דער שלום איז א רעזולטאט
פון חכמה, נישט פון כח.
2. א מאסשטאב פאר גאולה: אזוי לאנג ווי פעלקער קומען קיין ארץ ישראל וועגן א נייע וואפן אדער א בעסערע שטיקל מלחמה, זענען זיי נאך ווייט פון די גאולה פון מלכות בית דוד. דער סימן פון אמת’ע גאולה איז ווען פעלקער קומען צו לערנען דרך ה’.
3. „כל הגוים” — פירוש: „כל הגוים” מיינט נישט דוקא אלע פעלקער ממש, נאר יעדער פאלק גייט שיקן זייערע חכמים זיך אויסלערנען פון אידן.
4. גוים און עולם הבא דורך לימוד פון משיח: לויט דעם רמב”ם קומט אויס אז די גוים וואס גייען קומען לערנען פון משיח גייען צום סוף אויך באקומען עולם הבא. דער רמב”ם האט שוין פריער געזאגט אז חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא — אבער דא איז מער: זיי וועלן האבן נישט בלויז מעשים טובים ווי א סתם חסיד אומות העולם, נאר זיי וועלן האבן חכמת אלקות, דעם עסק מיט אלוקות אליין.
—
„אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד”
דער רמב”ם’ס ווערטער:
„ונשתוינו בדברי חכמי הראשונים שאמרו אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.”
פשט:
דער רמב”ם שטימט מיט דעם מאמר חז”ל אז דער איינציגער חילוק צווישן עולם הזה און ימות המשיח איז שעבוד מלכיות.
חידושים און הסברות:
1. שעבוד מלכיות איז נישט קיין קלייניגקייט: דאס וואס „אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות” מיינט נישט אז עס איז א קליינע זאך. א מלכות קען ברענגען מיט זיך געוואלדיגע גוטע זאכן — מנוחה, מעגלעכקייט צו לערנען, א גוטער רבי (משיח אליין), חכמה פאר דער גאנצער וועלט. „שעבוד מלכיות בלבד” כולל אין זיך אלע פאזיטיווע אספעקטן פון א אמת’ע מלכות ישראל.
—
[דיגרעסיע: קליינע גאולות און קליינע משיח’ן]
פונקט אזויווי עס איז דא אן אתחלתא דגאולה — וואס רבי’ס רופן „קליינע גאולות” — ווען מ’האט אביסל מנוחה פון די גוים, אזוי איז אויך דא „קליינע משיח’ן.” ווען א קליינע גרופע אידן זיצן צוזאמען, עוסק במצוות, מיט א רואיגקייט, און א רבי לערנט זיי אויס דרך ה’ — איז דאס א בחינת משיח. פון דעם זאגן חסידים אז יעדער רבי איז א בחינת משיח: וואס איז משיח? ער לערנט אויס דרך ה’, און מ’קען זיצן לערנען און קיינער שטערט נישט.
תמלול מלא 📝
הלכות תשובה פרק ט’ – ביאור הבטחות התורה בעולם הזה
הקדמה לשיעור
Speaker 1: אה, רבותי, אונז לערנען הלכות תשובה פרק ט’. זאג דיין הקדמה.
Speaker 2: יא, אונז האלטן שוין ברוך השם כמעט ביי די ענד פון ספר המדע, און ברוך השם אז יעדער שיעור ווערט געהערט פון אפאר הונדערט מענטשן, און ס’איז צייט צו מאכן די שיעור נעמען נעקסט לעוועל ווי מ’זאגט. אונז גייען מיר נאך אביסל אנהייבן יעצט ספר אהבה. אנגעהויבן פון ספר אהבה גייט מען יעצט שוין אויף יעדע שיעור זיין א ספאנסער פאר די שיעור, כדי צו קענען אויסהאלטן די בית המדרש דא און זאלן מיר קענען אנגיין מיט די שיעור. סאו יעדן טאג וועט מען אויסרעכענען די נעמען פון די נדבנים, די לעילוי נשמות, און אזוי ווייטער.
און בעזרת השם אונז גייען מיר מאכן א גרויסע סיום ווען מיר ענדיגן, נישט קיין נפקא מינה ווען מיר ענדיגן ספר המדע, אבער על כל פנים פארזיכער ווען מיר ענדיגן בעזרת השם ספר אהבה, וועלן מיר זיך צוזאמענקומען מיט הונדערטער מענטשן, מקשיבי השיעור, און מיר וועלן צעלעברעיטן די שמחת התורה. געוואלדיג.
Speaker 1: פרק ט’ אינעווייניג.
Speaker 2: און מ’דארף האבן וויסן אז די שיעור ווערט געווענליך רעקארדעד שוין פאראויס, סאו בעזרת השם מארגן גייען מיר שוין אנהייבן רעקארדן ספר אהבה. סאו ווער ס’וויל מנדב זיין די ערשטע פרק, זאל אריינשיקן א מעסעדזש. מ’וועט מאכן אפיציעלע לינקס מיט זאכן. מ’קען שיקן א מעסעדזש פאר מיר, אדער פאר ר’ יואל אשר, אדער פאר די אנדערע גבאים פון די שיעור, און מ’קען זיך אריינכאפן. קען זיין אז די ערשטע פאר זענען שוין פארכאפט, מ’וועט טשעקן, אבער על כל פנים מ’זאל זיך שוין אנרופן. שוין.
אה, יעצט גייען מיר לערנען פרק ט’.
הלכה א – די קשיא: וויאזוי שטימט עולם הבא מיט די פסוקים פון עולם הזה’דיגע שכר?
דער רמב”ם’ס סטרוקטור אין ספר המדע
Speaker 2: זאגט דער רמב”ם. איז אזוי, אונז האבן געלערנט, אזויווי אונז האבן געלערנט, איך האב געזאגט פריער, די יסוד, אדראבא, די יסודות האבן אלעמאל אין ספר המדע, אונז האבן שוין געזען דאס דריטע מאל, מיין איך, אדער אפילו די זעלבע סארט סטרוקטור. קודם איז ער מסביר א יסוד, ער ברענגט אויף דעם אפאר ראיות פון פסוקים, מאמרי חז”ל, ער איז מסביר אויך געוויסע קשיות, שכליות’דיגע קשיות וואס מענטשן קענען האבן שוועריגקייטן אנצונעמען די יסוד, דאס איז די ערשטע זאך. נאכדעם קומט נאך א פאראגראף וואס זאגט, אבער וואס טוט מען מיט אלע פסוקים וואס שטייען לכאורה פארקערט?
דער רמב”ם’ס גרעסערער סוד: די נשמה וואס לעבט לעולם ועד
און איך מיין אז ס’איז דא איין גרעסערע סוד וואס דער רמב”ם זאגט עס גראדע אין ספר המדע אפאר מאל, אז אויסער די גוף און אויסער די כח החיים פון דעם מענטש, וואס געוויסע מאל רופט מען דאס אליין נפש אדער נשמה, וואס דאס איז די הארץ, די בלאד פלאו, די גאנצע זאך, חיים וואס איז נישט גוף, נאר ס’איז דא נאך עפעס א גרעסערע זאך וואס הייסט די השגה פון א מענטש, די חכמה, די נפש, די נשמה, ס’איז דא פארשידענע וועגן וויאזוי מ’רופט דאס, אבער דאס איז די חלק וואס א מענטש איז אזוי ווי א מלאך, און דאס לעבט לעולם ועד. און דאס איז שווער פאר א מענטש משיג צו זיין. ס’איז שווער פאר א מענטש משיג צו זיין אלוקות, ס’איז שווער פאר א מענטש משיג צו זיין ריינע נשמה אן א גוף.
Speaker 1: ערגעץ הער איך איינער וואס טייפט אריין.
דער רמב”ם’ס צווייטע פרק: די למדנות’דיגע קשיא
Speaker 2: סאו, יא, אבער דאס איז די רמב”ם’ס צווייטע פרק. ער רעדט נישט פון די שוועריגקייטן, ער האט שוין גערעדט וועגן דעם אין די פריערדיגע פרק. יעצט פרעגט ער מער אזוי ווי למדנות’דיג, איינער זאגט, וויאזוי קען דער רמב”ם זאגן אז די עיקר… לאמיר זאגן גענוי די זאך וואס ער זאגט און וואס ער ברענגט לכאורה. דער רמב”ם זאגט אז די עיקר שכר, די שכר פון מצוות, איז נאר וואס ער רופט עולם הבא, וואס הייסט ביי די רמב”ם וואס אנדערע רופן עס עולם הנשמות, אדער די נשמה אן די גוף. דאס איז די איינציגסטע, די עיקר שכר. די אנדערע וועט זיין די טובה, די טובה פון וואס מ’באקומט פון מצוות, פון גיין בדרכי האמת, ווי דער רמב”ם רופט עס. איז דאס. לכאורה איז דא אסאך פלעצער אין חומש און אין נביאים וכתובים וואס ס’זעט אויס אז ניין, אז די טובה פון די פאלגן די תורה איז טאקע יא זאכן פון די גוף. דערפאר פרעגט ער די קשיא און ער זאגט א תירוץ.
די ווערטער פון די רמב”ם
זאגט דער רמב”ם, “אחר שנודע שמתן שכרן של מצוות…” נאכדעם וואס אונז ווייסן שוין די הנחה וואס מ’האט דא אראפגעלייגט אין די לעצטע פאר פרקים, אז די מתן שכרן של מצוות…
Speaker 1: יא, אין די לעצטע פרק, אבער פארדעם אביסל יא.
Speaker 2: “…והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’…” און די טובה וואס אונז גייען זוכה זיין אויב מ’וועט היטן דרך ה’. און די סתם מצוות, מצוות איז אלע מצוות מעשיות, עשה ולא תעשה. דרך ה’ איז די אמונות. דרך ה’ איז די “והלכת בדרכיו”, אלע ענינים פון מידות. “…והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה…”
Speaker 1: ניין, הכתוב בתורה גייט ער אויף די מתן שכרן אדער אויף די טובה, ניין? דרך ה’ הכתוב בתורה גייט ער אויספירן.
Speaker 2: אקעי. “…היא חיי העולם הבא…”
דיסקוסיע: דער רמב”ם’ס כפל לשון – מתן שכרן = הטובה שנזכה לה
וואס איז דאס? חיי העולם הבא. איך זאג אלעמאל די טייטש פון די סארט לשונות פון די רמב”ם, אז דער רמב”ם זאגט אז צוויי זאכן זענען די זעלבע. געווענליך ווען דער רמב”ם זאגט א כפל לשון, דאס מיינט, איך מיין אז איך בין גערעכט, איז אז דער רמב”ם מיינט צו זאגן אז דאס איז די זעלבע זאך. מתן שכרן של מצוות איז לשון חכמים, יא? מתן שכרן של מצוות, לכאורה מיינט עס סתם, מען טוט מצוות. זאגט דער רמב”ם, ניין, מתן שכרן של מצוות איז אן אנדערע וועג פון צו זאגן “הטובה שנתקל בה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה”. וועלכע דרך ה’?
Speaker 1: דו ביסט גערעכט, דרך ה’ וואס אברהם אבינו האט שוין געהאט, די דרך פון לעבן ווי א גוטער מענטש.
Speaker 2: אבער וואס איז די דרך ה’ וואס שטייט אין די תורה? די מצוות. די מצוות זענען אויך די דרך ה’ הכתוב בתורה.
עס איז זייער אינטערעסאנט, ווייל דא אליין ליגט אזא קלארע דעפינישאן צווישן די צוויי. מתן שכרן של מצוות זעט אויס אזויווי א טרענזעקשאן: דו טוסט מצוות, באקומסטו אויף דעם שכר. דאס איז שוין אסאך בעסער דעפיינד. ס’איז א געוויסע טובה, א געוויסע מדריגה פון גוטס וואס א מענטש איז זוכה אויף ער איז גענוג אויסגעארבעט און ער האט געהיטן דרך ה’. רייט, און דאס איז וואס חיי העולם הבא מיינט. ס’איז א טייטש, דער רמב”ם טייטשט. מתן שכרן של מצוות וואלט איך געטייטשט “הטובה שנתקל בה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה”.
די פסוקים פון חיי העולם הבא און כרת
וואס איז דאס חיי העולם הבא? האט ער ווייטער געזאגט, חיי העולם הבא, שנאמר “למען ייטב לך והארכת ימים”. “והארכת ימים” איז זיין אויף א וועלט וואו מען שטארבט קיינמאל נישט, א לאנגע לעבן. “וכדי שלא תאמר”, האט ער געזאגט די צוויי זאכן אין אנהייב פרק ז’, רייט?
ווייטער, “והנקמה שנוקם בה”, אויך די עונש האט דער רמב”ם געזאגט, וואס איז די נקמה? וואס מען נקמ’ט די רשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה. די נקמה וואס געשעט צו רשעים וואס פארלאזן איבער די דרכי הצדק וואס שטייט אין די תורה, “היא הכרת”. דאס אז די נפש ווערט פארשניטן און איז נישט זוכה צו די לאנגע לעבן, שנאמר “הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה”. די נפש וואס האט עון בה גייט ווערן נכרת.
דיסקוסיע: כרת – שטראף אדער נאטירליכע קאנסעקווענץ?
Speaker 1: איז אויב אזוי איז שווער, ער זאגט נאר איבער וואס ער האט געזאגט נאר וואס א פרק צוריק.
Speaker 2: ניין, ס’איז אינטערעסאנט, ווייל דער פסוק זאגט יא, אז די נפש וואס האט אין זיך עון… עס זעט ווייניגער אויס ווי א שכר אדער אן עונש, עס זעט מער אויס אזוי ווי מען קען עס אריינטייטשן: די נפש איז פארשמוצט, ס’האט אין זיך עון. אויב ממילא קען נישט די נפש משיג זיין אין באקומען עולם הבא, אין באקומען חיים נצחיים. ס’איז מיר נאר אז ס’עקזיסטירט נישט ווי פארשמוצט. ס’איז דא צוויי, I don’t know.
Speaker 1: פשט רעדט זיך די פסוק אין עתיד.
Speaker 2: ניין, אבער ער זאגט “והאבדתי”, ממילא איז די כרת די כרת הנפש, אז זי קען נישט, די נפש איז נישט קעיפעבל אויף שכר, אויף השגות אלוקיות. אבער די רמב”ם בעיקר מיינט די דאפלטע לשון וואס ער האט געברענגט, די כרת בעולם הזה און די כרת בעולם הבא וואס די מדרש דרשנ’ט.
די קשיא: וואס טוט זיך מיט די פסוקים פון עולם הזה’דיגע שכר?
זאגט ער, אויב אזוי, זאגט די רמב”ם אזוי, ס’וועט קומען א איד, איינער וואס לערנט די שיעור, ער הערט אויס די שיעור, ער זאגט, “אקעי, איך נעם אן די הנחה פון די רמב”ם. אבער וויאזוי שטימט עס מיט די אלע פסוקים אין די תורה? מה יעשה שכתוב בתורה, און די תורה שרייבט מערערע מאל…” כל התורה כולה שטייט אסאך מאל…
Speaker 1: יא, די רמב”ם’ס שיעור רופט מען “כל התורה כולה”.
Speaker 2: וואס טוט זיך מיט די אנדערע כל התורה כולה, די אריגינעלע כל התורה כולה? וואס שטייט דערין? ס’שטייט מערערע לשונות פון, ענליך צו – די רמב”ם ברענגט נישט אן קיין קוואוט, ס’איז נישט קיין קוואוט, אבער ס’איז אזויווי “אם תשמעו יגיע לכם”, אויב איר וועט אויסהערן די תורה וועט איר באקומען די שכר, “ואם לא תשמעו יקרה אתכם”, ס’וועט געשען צו אייך די אפאזיט. וועלכע? “וכל אותן הדברים בעולם הזה”, און די אלע זאכן וואס די תורה זאגט וואס גייט קומען צו אייך שכר אדער עונש, זענען נאר דברים בעולם הזה, זענען זאכן פון די וועלט, זענען וועלטליכע זאכן.
די רמב”ם’ס רשימה פון עולם הזה’דיגע שכר און עונש
כגון, אזוי ווי ס’שטייט אין די תורה אסאך מאל, אויב מ’וועט טון די רצון השם וועט זיין שובע, וועט זיין זאט.
Speaker 1: יא, אזויווי מיר זאגן יעדן טאג ביי “והיה אם שמוע”, ס’וועט זיין צו עסן, “ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת”. און אויב נישט, וועט זיין רעב, “ועצר את השמים ולא יהיה מטר”, וועט זיין הונגעריג.
Speaker 2: אדער אסאך מאל אין די תורה שטייט, אויב וועט נישט זיין וואויל וועט זיין מלחמה, און אויב מ’וועט יא זיין וואויל וועט זיין שלום. אינטערעסאנט, נאך א זאך, ער הייבט אן מיט גוט און ענדיגט מיט שלעכט, חוץ מלחמה ושלום זאגט ער פארקערט. און מלכות ושפלות.
Speaker 1: אפשר מלחמה איז גוט…
Speaker 2: ניין, מלחמה מיינט נישט מ’פארלירט. מלחמה מיינט צו זאגן…
Speaker 1: ניין, מלחמה מיינט נישט מ’פארלירט. מלחמה מיינט ס’וועט זיין א מצב מלחמה, ס’וועט נישט זיין קיין מנוחה.
Speaker 2: און מלכות, דאס איז אז אידן וועלן זיין מלכים, וועלן זיין גרויסע, וועלן זיין על הגובה, וועלן זיין הויך, ושפלות, זיי וועלן זיין אראפגעקלאפט און זיין אונטערגעווארפן אונטער מלכיות. און ישיבת ארץ ישראל, עס זאלן אידן זאלן וואוינען אין ארץ ישראל, אדער פארקערט, אידן זאלן זיין פארטריבן אין גלות.
דיסקוסיע: די קאטעגאריעס זענען נישט אויסשליסליך
Speaker 1: אויף דעם איז א מלחמה. עס קען זיין אז אידן וואוינען אין ארץ ישראל אבער ס’איז א מלחמה. עס קען זיין אז אידן וואוינען נישט אין ארץ ישראל אבער ס’איז דא שלום. עס קען זיין אז אידן וואוינען אין ארץ ישראל אבער איז בשפלות, אזויווי ס’איז געווען אסאך מאל אידן זענען געווען אונטער די רומיים, אונטער אמעריקע געווען בעל הבית, און אזוי ווייטער. ער איז נישט דער קעניג, ער איז נישט דער בעל הבית.
Speaker 2: אדער אסאך מאל איז עס מער ספעציפיש צו הצלחת מעשה, “ואבדה”.
Speaker 1: א מענטש, עס שטייט וועלכע סארט שכר מיינט ער דא?
Speaker 2: אבער אויפן קלארן, “ואבדה” איז דאך תלמודך בידך, “למען תצליח בכל אשר תעשה”.
Speaker 1: יא.
Speaker 2: “ואבדה” אדער נישט האבן הצלחה. “ושאר כל דברי הברית”, אדער אלע אנדערע דברי הברית מיינט ער וואס שטייט אין פרשת האזינו, אדער אין איינע פון די תוכחות, וואס די תורה ענדיגט, “דברי הברית”, דברי הברית איז תוכחה, יא.
איז דאך שווער, אונז האבן געזאגט אז די עיקר שכר, אז די שכר פון די מצוות איז חיי העולם הבא, און דא שטייט חיי העולם הזה.
דער רמב”ם’ס תירוץ: “כל אלה הדברים אמת היו ויהיו”
יא, זאגט דער רמב”ן אזוי: “כל אלה הדברים אמת היו ויהיו”. די אלע זאכן, די אלע עולם הזה’דיגע זאכן, אזויווי שובע ורעב, מלחמה ושלום, איז אמת, זיי זענען געווען, ווען אידן האבן געווען גוט איז געווען גוט, און ווען אידן האבן נישט געווען גוט איז געווען נישט גוט. “ויהיו”, ס’גייט נאך אלץ זיין אזוי. און ס’איז אמת אויך אז בימות המשיח וועט זיין כל טובות התורה.
דיסקוסיע: וואס מיינט “אמת היו ויהיו”?
אמת איז אן אינטערעסאנטע זאך. אמת איז נישט דווקא וואס גייט זיין. אמת איז וואס איז מופשט, אמת וואס איז נישט קיין חיה גוף, איז אלעמאל אמת. די סארט אמת איז “היו ויהיו”, ס’איז געווען, דאס הייסט אז דו זאגסט אז ס’איז אמאל געווען גוט, “ויהיו”, ס’וועט נאך זיין גוט, און נישט שלעכט. אויך אפשר מיינט דער רמב”ן זאלסט נישט מיינען אז די ברית איז בטל געווארן, אזויווי אנדערע רעליגיעס מיינען, חלילה, ס’איז נאך אלץ אמת.
און אפשר מיינט ער “ויהיו” אויך אפילו ימות המשיח. און נאך ימות המשיח קען נאך אלץ זיין מלחמה. אויב דעמאלטס וועלן אידן, אז אידן וועלן זיין וואויל וועט קומען משיח, אבער נאכדעם וועלן אידן ווייטער, זיי וועלן נישט פארלירן די בחירה, און אידן וועלן נישט זיין וואויל, וועט קומען א פרישע גלות אדער א פרישע שפלות און אזוי ווייטער.
“ובזמן שאנו יושבים ועוסקים בתורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן”, וועלן קומען צו אונז די טובות העולם הזה, אלע טובות העולם הזה וועלן צו אונז באקומען.
“ובזמן שאנו עוברים עליהן, תקרא אותנו ותגישנו אלינו”, בלשון נקרא, תקרא מיט אן אל”ף, “תקרא אותנו ותגישנו אלינו הרועה שכתוב”, אזוי ווי עס שטייט אין די פסוק
הלכה א (המשך) — “הוה ויהיה”: די ברית איז אייביג גילטיג
אן אמת’דיגע זאך וואס גייט זיין אמת, וואס איז נישט מפשט אמת וואס איז נישט קיין חיה אגב, איז אלעמאל אמת. די סארט אמת איז הוה ויהיה — עס איז געווען. דאס הייסט אז דו זאגסט אמאל געווען גוט, ויהיה, עס וועט נאך זיין גוט, אדער עס וועט נאך זיין גוט און נישט שלעכט.
אויך אפשר מיינט דער רמב”ם, דו זאלסט נישט מיינען אז די ברית איז בטל געווארן, אזוי ווי אפשר אנדערע רעליגיעס מיינען. חלילה, עס איז נאך אלץ אמת.
און אפשר מיינט ער ויהיה אויך אפילו ימות המשיח, און נאך ימות המשיח קען נאך אלץ זיין מלחמה. דעמאלטס וועלן אידן, אויב אידן וועלן זיין וואויל וועט קומען משיח, אבער נאכדעם וועלן אידן ווייטער זיך נישט פארלירן די בחירה. אויב אידן וועלן נישט זיין וואויל, וועט קומען א פרישע גלות אדער א פרישע שפלות אדער עפעס אזוי ווייטער.
הלכה א (המשך) — “יגיעו” vs. “תקרא”: די דיוק פון אקטיווע השגחה און הסתרת ההשגחה
“ובזמן שאין אנו עוברים על מצוות התורה”, זאגט ער, “יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולם”. וועלן אנקומען צו אונז טובות העולם הזה, אלע טובות העולם הזה וועלן אנקומען. “ובזמן שאנו עוברים עליהם תקרא אותנו”, עס וועט געשען צו אונז בלשון נקרה.
זייער אינטערעסאנט, ער זאגט תקרא מיט אן אל”ף. תקרא אותנו, עס וועט געשען צו אונז הרעות הכתובות, אזוי ווי עס שטייט אין פסוק “כל הרעות הכתובות בספר הזה”, וועלן קומען צו אונז.
דער דיוק פון “תקרא” און דער רמב”ם’ס שיטה אין הלכות תעניות
די דיוק פון תקרא זע איך איז א זייער גוטע דיוק. איך האב יעצט, ווייל ס’איז ידוע דער רמב”ם אין הלכות תענית, וואס ער קומט אן דערצו אין די ענד פון ספר זמנים, אז טובות איז בכוונה כביכול, דאס הייסט, דער אייבערשטער מאכט אז א מענטש זאל פילן זיין השגחה וכדומה. אבער רעות איז נישט אז דער אייבערשטער טוט רעות, נאר עס איז נהדרת ההשגחה, דער אייבערשטער נעמט אוועק די השגחה. דאס ווענדט זיך, “והלכתי עמכם בקרי”, דער רמב”ם טייטשט.
אזוי זאגט דער רמב”ם ביידע, יא. פריער אויך האט ער געזאגט “יקרה אתכם”. ממילא, “אם לא תשמעו יקרה אתכם”. יא, “יגיעו” האט ער פארציילט, איך האלט דיך אין די שוץ, עס וועט זיין בהשגחה, בדעת. און אויב נישט, וועט ענק געשען, נישט אז איך וועל ענק טון שלעכטס, נאר עס וועט געשען, אין די נאטור וועט ענק געשען שלעכטע זאכן.
פאראלעל צו עולם הבא
ס’איז ענליך צו וואס דער רמב”ם האלט באמת’דיג וועגן עולם הבא אויך. ער טייטשט עולם הבא, אז ווען דער עונש איז נישט פשט אז עס געשעט אן עונש, נאר דו האסט נישט די שכר, דו האסט נישט די השארת הנפש, ממילא ביסטו נאבד. נאבד איז נישט קיין זאך וואס מען דארף פאזיטיוו טון, ס’איז וואס ס’וועט געשען פאר א בהמה, אזוי ווי א בהמה.
אלטערנאטיווער פירוש: “תקרא” בלשון קריאה
ס’איז זייער אינטערעסאנט, ווייל איך וואלט געטראכט אז תקרא איז בלשון קריאה, נישט בלשון מקרה. מיינט אזוי ווי די וועלט איז דער ספר, די ספר תורה של אלקים. דער אייבערשטער ליינט פאר, און די ספר ליינט ער פאר אויף, און ווען עס געשעט עקשאנס אויף דער וועלט ליינט ער עס פאר אויף דער ספר העולם. אזוי ווי ס’שטייט “אוודאי מלישן קריא וכו’ ולך תהיה מקריא וכו'”.
הלכה א (המשך) — “אין אותן הטובות סוף מתן שכרן”: עולם הזה איז נישט דער תכלית
זאגט ער, אפילו הכי, פון דעסטוועגן, “אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות”. די טובות זענען נישט די פול סטארי, ס’איז א חלק פון די סטארי, אבער דאס איז נישט די ענד, דאס איז נישט די ענדגילטיגע מתן שכרן של מצוות. “ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות”. די רעות, די שלעכטע זאכן וואס געשעען אלס עונש, איז נישט סוף הנקמה, איז נישט די ענדגילטיגע נקמה שנוקמין מעובר על כל המצוות.
דער חילוק צווישן “סוף” (תכלית) און “אמצעים” (מיטלען)
וואס ער וויל דער עיקר זאגן, און ער גייט עס אראפלייגן אביסל באריכות כדי מ’זאל קענען פארשטיין, ווייל אויב נישט ווערט מען פארלוירן פון די אריכות. דער רמב”ם זאגט א סימפל זאך. דער חילוק איז סוף און די מיטלען, אדער ווי די רמב”ם זאגט אין די הקדמה, מער אויף ענגליש, “די ענד” און “די מינס”, אדער אויף אידיש, די היכי תמצא און די תכלית.
אנדערע ווערטער, דער רמב”ם זאגט, אוודאי, תכלית. אנדערע ווערטער, שכר וואס? די פאר וואס איז מען א גוטער מענטש, איז מען א גוטער איד, און די אורחות הצדק ככתוב בתורה וכו’. די גאול פון אלעס איז נאר עולם הבא.
אבער כדי צו זיין מקיים עולם הבא, דארף מען האבן עולם הזה. מ’קען זיך נישט לערנען, אין עולם הבא באקומט מען נישט קיין שכר, ווי ער זאגט, עבודת ה’ איז נישט דא בעולם הבא. אדער ווערן א גוטער מענטש ווערט מען נישט בעולם הבא. כדי צו קענען מקיים זיין עולם הבא, מוז מען קודם האבן עולם הזה.
ממילא, די ברכות איז אז מ’זאל קענען טון, נישט אין די מין טיים, אז מ’זאל קענען, ס’איז על ידי זה, ס’איז א הכנה צו די גרעסערע שכר. ס’איז אוודאי אמת, נישט נאר ביזן קרעטשמע, מ’קומט נישט אן צום קרעטשמע אנדערש. ס’איז אויך א חלק פון די הכנה. ס’איז די הכנה, און ס’גייט דווקא דא אזוי, ווייל ער גייט ברענגען די פסוק “אין שכר בשאול”, ס’איז נישטא קיין… און ווען מ’איז טויט קען מען נישט ווערן א צדיק און נישט קיין רשע, מ’דארף האבן א מענטש וואס איז א יצור חי.
הלכה א (המשך) — “אלא כך היא עצת הדברים”: דער רמב”ם’ס הסבר פון דער סיסטעם
סאו דאס איז די עיקר חילוק. אוודאי שטייט אין די תורה אז ס’גייט באקומען די אלע גוטע זאכן, און ס’גייט טאקע קומען. אבער די תורה איז נישט וועגן דעם, ס’איז נישט כדי אז מ’זאל האבן א גוטע עולם הזה. און שכר איז אויכעט נאר א סטעפ כדי מ’זאל קומען צו עולם הבא.
זאגט ער, אלא כך היא עצת הדברים, אזוי גיי איך עס אראפלייגן, און דאס איז די וועג עס צו פארשטיין. זאגט ער, הקב”ה נתן לנו תורה זו, יא, דער אייבערשטער האט אונז געגעבן די תורה, און די תורה ווערט גערופן עץ החיים, דער בוים וואס פון דעם קומט ארויס לעבן, דאס מיינט חיי העולם הבא.
“דעה גמורה נכונה” — נישט בלויז אמונה פשוטה
כל העושה בה, כל הכתוב בה, ויודעו דעה גמורה נכונה, דער וואס ער טוט אלעס וואס שטייט אין די תורה, און ער ווייסט די תורה, אבער ער ווייסט די תורה נישט סתם אויבן אויף, נאר ער ווייסט עס דעה גמורה נכונה, ער פארשטייט די חכמת התורה, די סודות התורה נכונה, די חכמת המציאות, גמורה נכונה לאפוקי דער וואס ער ווייסט עס נאר בבחינת אמונה פשוטה, ס’איז נישט קיין דעה נכונה, ס’איז נישט קיין דעה גמורה, זוכה בה לחיי העולם הבא, איז די תורה מאכט אים זוכה זיין אין חיי העולם הבא.
“לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו”
און חיי העולם הבא איז אויך נישט דא א one size fits all, נאר לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו יהיה זוכה, זיין השגה לעולם הבא גייט זיין, זיין שכר לעולם הבא גייט זיין לפי ווי סאך זענען געווען זיינע מעשים און זיין חכמה.
אבער לאמיר נאר געדענקען, ווייל דער רמב”ם זאגט עס באריכות און ער לייגט אריין א גאנצע ווערטער וואס דער עולם כאפט נישט, דער רמב”ם זאגט אז עולם הבא באקומט מען נישט פאר טון מצוות, נאר, אוודאי מ’דארף טון אלע מצוות, אבער מ’דארף אויכעט, ס’איז נישט גענוג, מ’דארף וויסן וואס ס’שטייט אין די תורה, אין אנדערע ווערטער, די סודות התורה און די חכמת התורה, און מ’דארף עס וויסן א דעה גמורה, אן דעם באקומט מען נישט קיין עולם הבא. אזוי שטייט דא זייער גוט.
הלכה א (המשך) — “והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש”
סאו דאס איז די דזשענעראל מעשה, ווער ס’גייט אין די תורה קומט אן צו עולם הבא, אוודאי. איז אויב אזוי וואס דארף איך?
זאגט דער רמב”ם, והבטיחנו בתורה, דער אייבערשטער האט אונז צוגעזאגט אין די תורה, שאם נעשה אותה, אויב מ’טוט די תורה בשמחה ובטובת נפש, מ’טוט די תורה בשמחה און מיט א גוטע נפש, מיט א חשק, ונהגה בחכמתה תמיד, דאס איז עפעס וואס דער רמב”ם גייט שפעטער אסאך ארויסברענגען, מ’גייט אייביג טראכטן אין חכמה.
זאגט ער דא אויך, טון תורה און טראכטן אין חכמת התורה. אפילו ווען ער זאגט אונז טון, לייגט ער צו נאך א זאך פון שמחה וטובת נפש.
אוועקנעמען שטערונגען און צוגעבן הילף
זאגט דער רמב”ם, וואס גייט געשען, די תורה איז אונז מבטיח אז אויב אונז גייען מיט דעם טון, שיעזרו אותנו, דער אייבערשטער וועט אונז העלפן פון זיין זייט אז מיר זאלן קענען טאקע משלים זיין זיך אין תורה. און וואס גייט ער טון? דער אייבערשטער גייט אוועקנעמען כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, אלע זאכן וואס האלטן אונז צוריק פון טון די תורה און פון לערנען די תורה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן.
דאס הייסט, א מענטש לערנט תורה, אבער ס’איז דאך דא מאורעות העולם וואס שטערט אים פון טון ווייטער די תורה. זאגט אונז די תורה, אזוי ווי דו וועסט טון דיין מאקסימום, דו וועסט טון דיין השתדלות אין לערנען תורה און טון תורה, וועט דער אייבערשטער אוועקנעמען די זאכן וואס שטערן פון טון מער תורה.
וישפיע לנו כל הטובות, ער גייט אונז משפיע זיין די אלע טובות פון שלום און שפע און געזונטהייט, און ער וועט אונז געבן די אלע טובות המחזקות את ידינו לעשות את כל התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב. ער גייט אונז געבן, מיר זאלן זיין זאט און בשלום, און מיר זאלן האבן גענוג געלט. נישט ווייל דאס איז די שכר, נאר ווייל דאס העלפט אונז צו קענען טון די תכלית, דאס העלפט אונז אז מיר זאלן קענען לערנען נאך מער תורה, כדי שלא נהיה עסוקים כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נהיה פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא.
דער “פערנעס” ארגומענט
דאס הייסט אזוי, אויב א מענטש לערנט תורה, אבער פלוצלינג מאכט זיך אים עפעס א מחלה, גייט ער נישט קענען ווייטער לערנען תורה. דאס איז נישט פער, ווייל ער גייט טון זיינס, און ער גייט אבער נישט קענען זוכה זיין צו עולם הבא ווייל ער האט נישט געקענט משיג זיין. זאגט דער אייבערשטער, אז דו גייסט לערנען, גיי איך מאכן זיכער אז דו זאלסט נישט דארפן זיין ביזי מיט די גוף. איך גיי מאכן זיכער אז אלעס זאל זיין בסדר. ממילא וועסטו קענען זיצן פנוי מיט א רואיגקייט, אזויווי ס’שטייט אין די נביא אז מ’וועט זיין פנוי, האבן די קאפ רואיג צו קענען לערנען חכמה און צו טון מצוות, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. די תכלית איז די חיי העולם הבא.
סאו דאס וואס מ’האט הנאה אויף די וועלט אויב מ’לערנט תורה איז אויך די הכנה צו די אמת’דיגע שכר וואס איז עולם הבא.
“ללמוד בחכמה” — נישט “ללמוד בתורה”
און יא, מ’דארף באמערקן אז ס’שטייט נישט דא “ללמוד בתורה”, ס’שטייט “ללמוד בחכמה”.
הלכה א (המשך) — דער פסוק “וצדקה תהיה לנו”
ובכן אנו אומרים בתורה, אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, זאגט ער, נאכדעם וואס די תורה האט אונז צוגעזאגט טובות העולם הזה, שטייט אין די תורה, “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת”.
אזוי טייטשט דער רמב”ם דעם פסוק, אז אויב מיר וועלן לערנען די תורה, וועט דער אייבערשטער אונז געבן צדקה, אונז געבן גוטס, כדי מיר זאלן קענען ווייטער טון די מצוות פון דעם אייבערשטן, כדי מיר זאלן קענען קומען אין עולם הבא.
“צדקה תהיה לנו כי”, דאס הייסט, אויב מיר וועלן נישט מקיים זיין “כל המצוה הזאת”, וועט דער אייבערשטער אונז געבן צדקה בעולם הזה כדי צו קענען… איך מיין פארקערט, דער רמב”ם זאגט “אחר שהבטיח”. דער אייבערשטער האט פריער געזאגט אז מיר וועלן באקומען אלע מיני טובות בעולם הזה, און דער פוינט פון דעם וועט זיין “צדקה”, אז מיר וועלן טון צדקה ומשפט, אז מיר וועלן טון די מעשים טובים וואס ברענגען צו עולם הבא. אזוי וואלט איך פארשטאנען פון דעם וואס ער זאגט “אחר שהבטיח טובות העולם הזה”.
“שכר מצוה מצוה”
סאו וואס לייגט דער פסוק צו? דער רמב”ם זאגט אז נאכדעם… אה, אז די טובות העולם הזה זאגט ער, אלס א זאך אחרונה, “צדקה תהיה לנו”. סאו די טובות העולם הזה קומט נישט נאך די מצוות, נאר עס קומט מיט די מצוות, צו מוסיף זיין צו קענען טון מער מצוות.
שכר מצוה מצוה. שכר מצוה איז אז דו קענסט טון נאך א מצוה.
הלכה א (המשך) — די נעגאטיווע זייט: עונש = אוועקנעמען די מעגלעכקייט צו לערנען
אזוי זאגט דער רמב”ם ווייטער, “וכן יעצוהו דעתו”, און יעצט אויף די נעגאטיווע, יעצט אויף די עונש: “וכן יעניש את עוברי התורה שימנע מהם התורה מדעתם”, אויב מיר וועלן עובר זיין אויף די תורה, וועט ער אוועקנעמען די תורה פון אונזער דעת, ער וועט נישט לאזן אונז נוצן די דעת פאר תורה.
ניין, אוועקנעמען די תורה פון אונז, נישט אויסרייסן, ער וועט נישט אוועקנעמען אונזער גאנצע דעת פאר תורה, נאר וואס דען? ער וועט אוועקנעמען אונזער דעת פון “עוסקים בה”.
וואס מיינט “דעתם”?
איך מיין אז אפשר מיינט ער מיט “דעתם” למעשה, יא, ווייל אין אנדערע ווערטער, דאס איז דאך די ווארט וואס ער זאגט דאך, ער ברענגט דאך אין הלכות תלמוד תורה, ער זאגט דאך “כל המקיים את התורה מעוני”, דאס הייסט, בשעת וואס מ’איז מקיים, און נאכדעם באקומט מען די עונש, איז דאס שוין… ווען דו האסט נאך יא וואס צו עסן און דו לערנסט נישט קיין תורה, דאן וועט דיר דער אייבערשטער מאכן אז דו זאלסט נישט האבן וואס צו עסן, אז דו זאלסט ווייטער נישט קענען טון קיין תורה.
פאראלעל צו הלכות תשובה פרק ו’
און פראקטיש גערעדט, די מעשה וואס ער האט יעצט געזאגט, אז ווען מ’באקומט אן עונש קען מען נישט לערנען, דאס איז בעסיקלי וואס איז געזאגט אין הלכות תשובה פרק ו’. אז ס’ווערט אן עונש פון די זינדיגונגען אז מ’קען נישט תשובה טון. כאפסט?
רייט, ס’איז אויך פארט פון די זעלבע זאך, ווייל זיי קענען… דאס איז אלעס א סייקל.
הלכה א (המשך) — “ובכן הרענו בתורה שאם נעזוב התורה”
ובכן הרענו בתורה שאם נעזוב התורה, מדהיינו, אויב אונז וועלן מיר איבערלאזן די תורה, ווען אונז קענען מיר נאך, ווען אונז זענען מיר מחליט מיט אונזער רצון נישט צו טון די תורה, און אונז וועלן מיר זיין ביזי מיט עולם הזה, אונז וועלן מיר עוסק זיין אין הבלים וואס איז תלוי אין זמן, וואס ווערט פארביי, אלע שטותים.
מיידי מענדיק אבער,
דער ציקל פון עונש – “וישמן ישורון ויבעט”
Speaker 1:
דאס איז בעצם וואס איז געזאגט אין הלכות תשובה פרק ו’, אז ס’איז אן עונש פון די זינדיגונגען אז מען קען נישט תשובה טון, כאפסט? ס’איז אויך פארט פון די זעלבע זאך, ווייל זיי קענען… דאס איז אלעס א סייקל.
והואיל והניחוה בתורה, שאם נעזוב התורה מעת עתה, און אונז וועלן איבערלאזן די תורה ווען אונז קענען נאך, ווען אונז זענען מחליט מיט אונזער רצון נישט צו טון די תורה, און אונז זענען זייער ביזי מיט עולם הזה, אונז זענען עוסק אין הבלי הזמן, הבלים וואס איז תלוי אין זמן וואס ווערט פארביי, און שטותים. כענין שנאמר “וישמן ישורון ויבעט”, מיינט נישט אז ס’איז צייטווייליג און ס’איז אייביג, ס’איז צייטווייליג און ס’איז שטותים.
אונז ליינען די נייעס, מארגן אדער צוויי שעה שפעטער איז די נייעס נישט אמת. ס’איז הבלים. קודם כל, די גאנצע זאך וואס די נייעס רעדט וועגן איז שטותים מיט לאקשן, וועלכע ליגנער האט געזאגט אז איראן האט באמבעס. צווייטנס, ס’איז זמן, ס’איז נאר צייטווייליג. אקעי, ער מיינט נישט ממש דאס.
כענין שנאמר – דאס איז וואס שטייט אין פסוק “וישמן ישורון ויבעט”. דאס טייטשט, ער איז נישט בועט געווען ווייל ער איז געווען הונגעריג, נאר ער איז בועט געווען ווען ער איז געווען זאט. בשעת וואס ער איז געווען זאט האט ער נאך געקענט.
אויף דעם איז די עונש, שדינו אמת, דער אייבערשטער וואס איז דינו אמת, וואס ער משפט’עט א מענטש לויט יושר, קומט די יושר אויף דעם איז, אז יוסר מענו עוזבם כל טובת העולם הזה, ער וועט אוועקנעמען פון דעם וואס האט איבערגעלאזט דעם אייבערשטן די טובת העולם הזה, שהם חזקו גופו ולבו, ווייל דאס האט דאך געמאכט אז דער מענטש זאל קענען בועט זיין מיט א ברייטקייט. ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא, ווייל דער אייבערשטער וועט נישט נאכדעם וואס דו ביסט בועט געווען מיט אלעם גוטן, וועסטו שפעטער אנהייבן ווערן ווילן? ניין, ס’קומט זיך דיר נישט. מביא עליהם – ער ברענגט שלעכטס, כדי שימנעו מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם.
דיסקוסיע: ווי שטימט דאס מיט תשובה סוף לעבן?
Speaker 1:
מ’דארף פארשטיין, דער רמב”ם האט דאך נאך אלעס אויך געזאגט אז מ’קען תשובה טון אפילו סוף לעבן. מ’דארף וויסן וויאזוי ס’שטימט מיט יענע הלכה.
אבער דער רמב”ם זאגט דיר דא די מעין פרעימינג, אז אויב ווען דו האסט נאך געקענט לערנען תורה, האסטו נישט געהאט קיין דאגות, האסטו מעדיף געווען, האסט געטשוזט עולם הזה אווער עולם הבא, גייט דער אייבערשטער מאכן אז דו זאלסט ווייטער זיין ביזי און זיין געצווינגען צו טשוזן עולם הזה פשוט ווייל דאס איז שולל די ישוב הדעת, און דו וועסט מוזן זיין ביזי מיט דיין סורווייוול, און ממילא וועסטו אוודאי נישט קענען זוכה זיין צו חיי עולם הבא, ווייל דו גייסט נישט האבן קיין דעת. קיין חכמה, קיין נשמה מיט וואס צו קענען סורווייוון.
דער פסוק “תחת אשר לא עבדת” – דריי אפציעס פון עבודה
Speaker 1:
אה, היות שכתוב בתורה “ועבדת את ה’ אלקיך אשר שלחך ה’ אלקיך”, “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל”, ווען ס’איז דיר יא געגאנגען גוט האסטו נישט געדינט דעם אייבערשטן מרוב כל. וואס גייט זיין דיין עונש איז אז שפעטער גייסטו זיין ביזי דינען, וואס דעמאלטס וועסטו נישט קענען דינען דעם אייבערשטן. דו האסט געטשוזט דעם עולם הזה, גייט דער אייבערשטער מאכן דו זאלסט זיין ביזי מיט’ן עולם הזה, אבער ס’איז אויך נאך דערצו תחת צרות. ס’איז נישט דינען דיך אליין.
די דריי אפשענס זענען אינטערעסאנט: קענסט דינען דעם אייבערשטן, קענסט דינען דיך אליין, אדער קענסט דינען דעם רוסי, דעם פריץ, דעם לאגער. וואס? “וישמן ישורון ויבעט”, זיך אנפרעסן. סאו ווען דו ביסט נאך געווען זאט און רואיג, האסטו נאר אויסגעווען מער וישמן ישורון, ווערן נאך גרעבער, און נישט אויסגעווען אויף’ן אייבערשטן. וואס דער עונש גייט זיין איז אז דו גייסט נעבעך זיין ביזי אין דינען דיינע שונאים, און דעמאלטס וועסטו נישט קענען לערנען.
זייער גוט. אלזא דאס איז דער “תחת”. יא, זייער גוט. דאס איז דער וואס ער לערנט דעם פסוק. איך האב געדארפט לייגן די פסוקים פארדעם. “תחת” וועגן דעם איז “ולא עבדת”, ווייל “ולא עבדת” איז וועגן “תחת”. יא, ס’איז רייט, ער וויל ארויסברענגען.
“בשמחה ובטוב לבב” – וואס מיינט עבודה בשמחה?
Speaker 1:
און דאס איז לכאורה אויך די “שמחה וטוב לבב” איז די שמחה פון טובת הנפש וואס ער האט פריער געזאגט. איך ווייס נישט פונקטליך וואס ער מיינט, ווייל דארט שטייט פארקערט, דער רמב”ם זאגט אויב מ’האט יא געדינט דעם אייבערשטן בשמחה ובטוב לבב, איז עס ווייטער זיין שמחה וטוב לבב. רייט? דאס איז דאך די ווארט. מ’דארף פארשטיין.
נמצא, קומט אויס, אז פירוש כל אותן הברכות והקללות הוא על דרך זה, אז די אלע ברכות און קללות וואס שטייט אין די תורה איז אין דעם אופן: אם עבדתם את ה’ בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע לכם את הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להחכים בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם. דאך זיין גוט, לעולם שכולו טובה, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. ממילא קומט אויס אז ער איז געווען זוכה לשני עולמות, לחיי העולם הזה, און ער איז אויך געווען זוכה לחיי העולם הבא, און פנים איז גאנץ ענליך.
דיסקוסיע: צוויי טייטשן אין “תחת אשר לא עבדת”
Speaker 1:
אבער די מעשה, דער רמב”ם לייגט עס אריין. אקעי, מיינט דאך דער פסוק “תחת אשר לא עבדת”, וויאזוי מען נעמט צו פרש. אבער וויאזוי טייטשט מען די פסוק? ס’איז צוויי טייטשן אין די פסוק. מען קען טייטשן די פסוק, אז בשעת וואס איז געווען שמחה, ס’איז געגאנגען גוט, ווי דער רמב”ם זאגט, האסטו נישט געווען דער ערשטער מעשיך עבודת ה’ נאר אז דו דינסט די תורה? מרוב כל, מרוב כל מיינט ווען דו האסט געהאט אלעס גוט, דעמאלטס האסטו געקענט דינען דעם אייבערשטן בשמחה ובטוב לבב.
רייט, ער זאגט, ס’קען אויך זיין, אז בשמחה איז א מחלוקת המפרשים, רוב מפרשים לערנען נישט אזוי. ס’קען אויך זיין אז בשמחה איז א וועג פון דינען דעם אייבערשטן. אבער וואס איז די חילוק? וואס מיינט צו דינען דעם אייבערשטן בשמחה ובטובת נפש? אזוי איז עס היינט פון די רמב”ם דא אויך, בשמחה ובטובת נפש אז דו דינסט דעם אייבערשטן איז… סאמהאו מ’דארף פארשטיין.
איך מיין אז ווען א מענטש דינט דעם אייבערשטן בשמחה מיינט אז ער פארשטייט שוין דעמאלטס אז זיין עיקר איז זיין נשמה, אז זיין עיקר איז זיין דעת. מייבי, מייבי, סאמטינג לייק דעט. זייער גוט. דאס הייסט די שמחה איז צו זאגן… אז די שמחה ווייזט אז ער טשעקט דעם “מרוב כל”, ער ווייסט אז דאס איז עס. ער פרייט זיך אז ער קען דינען דעם אייבערשטן, ווייל ער ווייסט אז דאס איז די ריכטיגע טובה.
זייער גוט. סאו די עבודה בשמחה לעומת עבודה נישט בשמחה איז איינער וואס ווייסט, אזוי ווי עובד מאהבה און נישט מאהבה, אזוי ווי ער גייט זאגן אין פרק י’. רייט, נעקסטע פרק. אז ווען ס’וואלט געשטאנען עבודה עושר בשמחה, וואלט מען געקענט מיינען אז ער האט נאך נעבעך די ליטווישע פשט, ער מיינט נעבעך אז מ’טוט מצוות און דער אייבערשטער געבט שכר.
Speaker 2:
ניין, דער רמב”ם אליין, אונז האבן געלערנט די בעל תשובה, די מעלה פון א בעל תשובה, ווייל ער איז שוין טועם געווען שלעכט, ממילא קומט עס אים אן שווערער. דער רמב”ם ווייסט אויך די זאך פון לפום צערא אגרא, און מ’זעט עס אין אנדערע מיני ערטער.
Speaker 1:
איך האב נישט געזאגט אז ער ווייסט נישט, אבער דער בעל תשובה אויך קען זיין איינער וואס ער ווייסט אז ס’איז אמת’דיג נישט גוט, ער איז נעבעך אפגעקומען און אנגעהויבן.
Speaker 2:
האלסטו דא צוויי מענטשן, איינער וואס דינט מיראה און איינער וואס דינט משמחה. שמחה איז נישט מיראה, אקעי. וואס מיין איך? זאג דיר דער רמב”ם ווייטער.
Speaker 1:
אבער ווייטער, דער עיקר, שאין עבודה אלא בשמחה. עיקר תכלית איז ווייטער, אז נאכדעם וואס מען באקומט פון דער אייבערשטער שפע, זאל מען ווייטער קענען דינען זיין.
דער פסוק “כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול”
Speaker 1:
אבער ער רעדט מסביר, פארוואס פעלט אויס דער חלק אויבן איז מיין אזא כדי צו קומען צו חלק אויבן באשעק? ווייל שאם לא יקנה, דא ווען מען איז דא אויף די וועלט, אויב האט מען נישט געווען זיין חכמה מעשים טובים, אין לא ומה יזכה האט ער נישט מיט וואס זוכה צו זיין אין חיי עולם הבא. שנאמר, כאילו מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול. נאכדעם וואס מען איז געשטארבן, ובשאול מיינט נישט דא אין גהנם, דערשבון מיינט נאכ’ן שטארבן אין קבר, אבער ער מיינט זאגן נאכ’ן קבר, ער מיינט פאר די רעפער.
ס’הייסט לאמיר שוין, אויב איינער האט געמאכט מעשה וחשבון פון דעת בעולם הזה גייט ער דערשנישט נישט עולה, ער זעט זענען אין דער צרור החיים. אויב עט איר נישט, גייט ער נישט עולה. וואס איז שוין טאר לעיט, ווייל ער קען שוין נישט יעצט מאכן קיין דעת וחכמה, ער קען נישט יעצט קוינער זיין א מעשה דעת וחכמה.
ס’איז זייער שוין, ווייל דער רמב”ם האט געזאגט מען דארף האבן מעשה, און מען דארף האבן דעת וחכמה. וואס איז דער פסוק רעכנט דא דער… מעשה וואס איז חשבון ווייס איך נישט, אבער דעת וחכמה פארשטיי איך. עס דארט אפשר מעשיו וחשבון ובדעת וחכמה. יעצט איך וואלט אפשר געטראכט מעשיו וחשבון ובדעת ובחכמה. מישורש ומחשבה. יא, איך ווייס נישט.
דיסקוסיע: פארוואס קען מען נישט נאך מיטן שטארבן?
Speaker 2:
איז דאס… זיי אינטערעסאנט דער חלק אז ס’שטערט מיך עפעס. אויפ’סאר איז נישט שמנה. פארוואס קען נישט קיין נישט שמנה און א גוף פון טוען מצוות. איך פארשטיי איר נישט. אקעי, עניווייס. איך וואלט זיך געזאגט אז מ’דארף נאר… יא?
Speaker 1:
איך שטייס מיין פראדים. מילא ווי מ’דארף א גוף. שרייב דארף א גוף. די עיקר עבודה איז חכמה.
Speaker 2:
יא, אבער די עיקר עבודה איז חכמה. אז יעצט האב א פראדים און איך האב א גוף. אז אקעי, איך שטארבן. איך קען נישט האבן קיין גוף. זיי קענען נאר טראכטן. איך קען נישט ארף קיין נסיון. פארוואס…
Speaker 1:
ניין, דערמאלטס קענסטו שוין נישט. עס איז פאני. ניין. האסטסו נישט טראנס און נישט שווער. אקעי. איך ווייס נישט שווער. איך ווען איך דארף פארשטיין. איך דארף פארשטיין דארף.
Speaker 2:
ניין, איך פארשטייבן דאס זאגסט. עס איז עפעס פארשטיין. ערשט, מען זאלט פארשטיין, עפעס פעלט נאך מיט די העס, ווען עס איז נאך טעקניק. קענען זיין. נטו וועגן דעם, האט מען זיך מיט געושט זיין. לאמיך מיר אויספירן, וואו ער… נארף זיין גוט קלענער, ווער מען האויפש גרעסער, אפשר זאלט פארשטיין?
“ואם עזבתם את ה'” – דער עונש פון איבערלאזן די תורה
Speaker 1:
ווען מען זאגט טום עס השם, זאגט ער דא דער פארקערטער אויבער ווי דער אייבערשטער איז די עסט א געטונגערט א גאנצע דא א זבתי’מת השן אזוי וואס די האסט גע’טשעזט עולם הזה אנטקעגן דער אייבערשטער, ווען די אידן זענען געווארן ביזי וואס זיי האבן אריינגעלייגט במאכל ובמשתה ובסנונית ודומה להם, דעמאלטס וואס? מה אביא עליכם כל הקללות האלו, ואסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיהם ויבלו ימיהם בהלה ופחד. דאס איז ממש לשון פון די תוכחה, יא, “בערב תאמר מי יתן בוקר… ופחד לבבך”.
“ולא יהיה להם לב פנוי ולא גוף שלם”. דער רמב”ם האט פריער געזאגט אז מ’דארף האבן א גוף שלם צו קענען די מצוות, און מ’דארף האבן א לב פנוי, די הארץ דארף זיין אוועילעבל און דארף זיין רואיג, לעשות המצוות, כדי שיזכו בהם לחיי העולם הבא.
און ער זאגט אזוי, “ששני העולמות”, דאס איז די עונש איז די זעלבע וועג ווי די שכר. פארוואס? פארקערט, זאגט ער, “שבזמן שהאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה וברעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהם זוכין לחיי העולם הבא”.
דיסקוסיע: קען מען האבן א שלעכטע עולם הזה און א גוטע עולם הבא?
Speaker 1:
ס’איז זייער אינטערעסאנט, עס קומט אויס לויט’ן רמב”ם, ס’איז נישט דא אזא זאך, מ’זאגט דאך אין מדרש אז די אידן האבן גענומען די עולם הבא און די גוים די עולם הזה. איך מיין אפשר מ’קען עס לערנען אנדערש, אבער וואס איז די פשט?
איך מיין אזוי, דער רמב”ם וואלט מסתמא מודה געווען אז אויב איז דא א איד וואס איז יא אין חולי, און ער זיצט און ער מענעדזשט צו לערנען, און ער מענעדזשט צו עוסק זיין בחכמה, דארף ער דאך זיין, ער דארף דאך זיין, אז ער באקומט בעולם הזה, ער באקומט בעולם הבא. נאר ער זאגט אזוי, “אינו מתעסק”. אבער אויב איז דא א מענטש וואס האט געמענעדזשט יא, דער רמב”ם זאגט אז דאס איז די כלליות’דיגע, דאס איז בדרך כלל. אבער אויב איז דא א מענטש וואס מענעדזשט יא אין מלחמה אדער אין חולי צו שטייגן אין חכמה, וועט דאך זיין נפש יא גרייט פאר די אלע זאכן.
דער חזון איש און אנדערע גדולים אין צרות
Speaker 1:
לאמיר רעדן וועגן חולי. אפשר, אפשר, אפשר, אפשר, אפשר, אפשר. לאמיר זאגן, די פאר אידן וואס זענען יא, ס’איז געווען א צווייטע וועלט ביים האלאקאוסט, רוב אידן האבן טאקע גארנישט געטראכט פון די אייבערשטער. אבער אויב איז געווען די פאר אידן וואס אויך אין דעמאלטסדיגע שווערסטע צרות האבן זיי געשטיגן אין הבנת החכמה און אין השגות אלוקיות, איז אן אנדערע וועלט.
לאמיר זאגן אזוי, קודם כל, ס’איז נישט דא אזא זאך יוצא מן הכלל. דער חזון איש האט זיך געמוטשעט, ער האט נישט געהאט קיין קינדער, ער איז נישט געווען קיין העפי מענטש. זאגט דער רמב”ם אז ער איז יא געווען, ער איז געווען העכער פון די רעגולערע מדריגה, ער האט יא געקענט מענעדזשן.
Speaker 2:
איך בין נישט מסכים צו דעם. אויב ווען ס’איז אמת וואלט נישט די גאנצע שטיקל דברי הרמב”ם נישט געווען ריכטיג. לאמיר זאגן קלאר, לאמיר זאגן וואס דער רמב”ם רעדט פון באופן כללי איז. דער רמב”ם מעג האלטן אנדערש ווי אלע אנדערע פריערדיגע אידן, אקעי? ער מעג זאגן עפעס.
דער רמב”ם זאגט אזוי, ס’איז נישט דא אזא זאך צו קענען האבן א שלעכטע עולם הזה און א גוטע עולם הבא. ס’איז נישט דא אזא זאך. אויב ס’וואלט געווען אזא זאך וואלט די תורה נישט געזאגט אזוי.
דער כלל פון רמב”ם: מ’קען נישט האבן א שלעכטע עולם הזה און א גוטע עולם הבא
Speaker 1:
אויב אזוי, אויב ענטפערסטו אזוי, וואלט דאך א גאנצע שטיקל דברי הרמב”ם נישט געווען ריכטיג. לאמיר זאגן א כלל. דער רמב”ם מעג האלטן אנדערש ווי אנדערע פרומע אידן, אקעי? ער מעג זאגן עפעס. דער רמב”ם זאגט אזוי, ס’איז נישטא אזא זאך, דו זאגסט איך זאג נישט קיין סתירה, ניין, ס’איז יא א סתירה.
דער רמב”ם זאגט ס’איז נישטא אזא זאך אז דו זאלסט האבן א שלעכטע עולם הזה און א גוטע עולם הבא. ס’איז נישטא אזא זאך. אויב ס’וואלט געווען אזא זאך, וואלט די תורה נישט געזאגט הבטחות אויף גוטע עולם הזה.
די נארמאלע סדר איז, דו זאגסט אז ס’איז אויסגעארבעט פאר כלל ישראל, אבער פאר יחידים איז עס נישט ריכטיג. אבער דער רמב”ם זאגט, די וועג ווי ס’גייט איז, אז אדער האט מען ביידע עולמות יא, אדער ביידע עולמות נישט. דאס איז דער וועג.
ביז אזוי ווייט, אז ביז וואס דער אויבערשטער וויל איינעם באשטראפן, קען ער אים נישט צונעמען נאר די עולם הבא, ער מוז אים געבן, ער מוז אים צונעמען אויך די עולם הזה, זיין נשמה זאל נישט האבן קיין צייט צו טון עבודת השם.
די זעלבע זאך, אויב דער אויבערשטער וויל איינעם געבן שכר, קען ער נישט זאגן, “איך וועל דיר אין עולם הזה האסטו געהאט א שלעכטע לעבן, אבער אין עולם הבא וועט דיר זיין גוט.” ניין. ער מוז אים געבן גוטס קודם בעולם הזה, און על ידי זה וועט ער קענען האבן עולם הבא.
די קשיא פון “לפום צערא אגרא” און צדיק ורע לו
Speaker 2:
דו זאגסט אז אפילו איינער איז נישט גברא אפילו ער איז שווער, קען ער אויסארבעטן א חכמה. אפילו יענער וואס האט גרינגער, קען ער מער אויסארבעטן א חכמה ווען ס’גייט אים גרינגער. ס’איז נישט קיין קשיא אויף די רמב”ם.
די קשיא איז דאך א גרעסערע קשיא, נישט נאר אויף די רמב”ם, איז דאך א קשיא. אויב איז דא שכר בעולם הזה, פארוואס זעט מען צדיקים וואס באקומען נישט די שכר?
Speaker 1:
דער רמב”ם זאגט אז ס’איז אזוי, לאמיר רעדן וואס דער רמב”ם זאגט. דער רמב”ם זאגט אז מ’קען נישט באקומען שכר. דער צדיק, ניין, נאך אמאל, ניין, עלמא.
Speaker 2:
דו זאגסט אז וואס מיינט “לפום צערא אגרא”? לפום צערא אגרא מיינט אז אפילו איינער האט נישט קיין געלט, מיינט דאס אז ער קען נישט אוועקגעבן אביסל צייט צו לערנען?
Speaker 1:
דער רמב”ם מיינט דאך אבער עפעס וואס ס’פעלט אים. וויפיל ס’פעלט אים בעולם הזה, פעלט אים אויך בעולם הבא, ווייל לפי ערך החכמה שקונה בעולם הזה וכו’.
דער חזון איש ווי א ביישפיל
Speaker 2:
אז דו וועסט אויך מודה זיין אז דער חזון איש מיט זיין ארימקייט האט משיג געווען מער נפש ווי זיין שכן וואס האט אלעס אים געגאנגען גוט און האט געלערנט אביסל. דאס איז נישט די פוינט. זיין שכר אויף עולם הבא וועט נאך אלץ קענען זיין גרעסער ווי דעם שכן וואס האט יא געהאט בעולם הזה.
Speaker 1:
דער חזון איש אליין, דער רמב”ם זאגט, אבער קומען, איך ווייס נישט, לאמיר נישט זאגן קיין נעמען, ווייל ס’איז קאנפיוזד די קאנווערסעישאן ווען מ’זאגט נעמען. איך מיין, עניוועיס, וואס דער רמב”ם זאגט איז, ווער ס’האט א שלעכטע לעבן בעולם הזה, האט אויך אלעמאל א שלעכטע לעבן בעולם הבא. דאס ווארט “אלעמאל” זאגט ער. און ער זאגט אז דאס איז געשען.
יוצא מן הכלל
Speaker 2:
אזוי ווי אין יעדע זאך איז דא יוצא מן הכלל, און ער רעדט פון קדושי עליון.
Speaker 1:
ניין, לאז אפ די קדושי עליון, דאס איז א וועג פון אויפ’ן טראכטן. אונז רעדן דאך יעצט קלאר. ביסטו מסכים? ס’איז דאך אלעמאל אזוי. אויב ס’וואלט געווען… ס’איז נישט אלעמאל אזוי. אביעסלי, די וועלט ווייזט נישט אזוי אויף. דער רמב”ם לייגט אראפ א כלליות’דיגע וועג וואס ס’קען שטימען אויף זייער אסאך פעלער, אדער אויף רוב פעלער. אבער ס’איז דאך אלס דא פעלער ווי…
Speaker 2:
ניין, לאמיר הערן, ס’איז נישט אמת. ווייל לאמיר פארשטיין, אויב ס’איז נישט אמת, אויב אזוי איז דאך נישט אמת אז מ’דארף האבן אן עולם הזה במנוחה ובנחת צו קענען לערנען, צו קענען רעדן.
דער תנאי פון א גוף שלם
Speaker 1:
ס’איז יא אמת, מ’דארף האבן א גוף שלם. ווייסט וואס, פארגעס פון זאכן. גוף שלם, ביסטו מסכים? איינער איז קראנק, ער קען זיין א גרויסער צדיק, א גרויסער פרומער, ער עסט קיינמאל נישט קיין חמץ פסח. אבער זיין מוח ארבעט אים נישט, ער קען נישט טראכטן. און דער רמב”ם זאגט אז טראכטן איז א תנאי פאר עולם הזה. קען זיין דער גרעסטער צדיק, ער זאל נישט האבן נישט עולם הזה און נישט עולם הבא.
פארוואס נישט? מסתמא האט ער אמאל געזינדיגט. דו גייסט פרעגן, דו טארסט נישט פרעגן קיין קשיות אויף צדיק ורע לו, איך ווייס נישט. אבער דער פאקט איז אז ס’איז אמת. ביסטו מסכים? אזוי זאגט דער רמב”ם. ס’איז נישט אז איינער איז געווען קראנק און נאכדעם קען ער טראכטן. ס’איז דא אזא זאך אז איינער איז שוואך און ער לערנט און ער איז מתגבר. דער רמב”ם זאגט אז לכתחילה דארף ער לערנען תורה, אוודאי.
מענטשן וואס טראכטן בשעת קראנקייט
Speaker 2:
ס’איז דא מענטשן וואס ווען זיי זענען קראנק טראכטן זיי נאך צען טויזנט מאל מער ווי אלע מענטשן וואס זענען רואיג און אלעס גייט זיי גוט. ווייל טראכטן…
Speaker 1:
יענע מענטשן, דווקא זאגט דער רמב”ם, די עשירות מונע’ט מענטשן וואס ווען ס’גייט זיי גוט טראכטן זיי נישט. ער זאגט אז גאנץ טאג זענען זיי נישט קענען טראכטן און נישט קענען האבן. און אויף דעם זאגט די תורה, זאגט ער. ס’איז נישט אלעמאל אזוי. אקעי, דער רמב”ם וואלט געפרעגט א קשיא. אבער דו זאגסט אז דער רמב”ם זאגט אז דער לאדזשיק וואס דער רמב”ם זאגט איז…
דער רמב”ם’ס לאגיק לפי מדרגות
Speaker 2:
א מענטש וואס דארף טראכטן גארנישט און ס’גייט אים הכרת הטוב. דער רמב”ם האט דאך געזאגט לפי המדרגות. דער מענטש וואס גייט יא זוכן עולם הבא…
Speaker 1:
עקזעקטלי. סאו נאו, לאמיר גיין צו יעדע מדריגה וואס אונז רעדן. ס’איז דא, דער וואס טראכט נישט ווייל ס’גייט אים גוט, גייט אים צום סוף נישט האבן אז ס’זאל אים גיין גוט, און ממילא גייט ער נישט טראכטן, און ממילא גייט ער נישט האבן קיין עולם הבא.
און פארקערט, דער וואס איז מקיים די תורה מעוני, אוודאי, די שכר פון די חזון איש איז אז ער זאל האבן יא געלט. אויב ס’איז נישט געלונגען איז א קשיא, אבער אזוי דארף עס צו ארבעטן, אז ער זאל האבן יא געלט כדי ער זאל קענען האבן עולם הזה. און דערפאר גייט ער יא האבן אסאך מנוחת הנפש דורך די חזון איש. דאס איז אפשר די שכר, ס’איז נישט נארמאל, ס’איז אן אופן פון שכר, ס’איז אן אומגעהויערע מנוחת הנפש.
אקעי, אבער איך וויל נאר ארויסברענגען, דאס מאכט נישט אפ נישט וואס איך זאג, אז לויט’ן רמב”ם, דער וואס האט צרות בעולם הזה גייט סטרעיט אין גיהנום, נישט אין גיהנום, ער גייט נכרת ווערן בעולם הבא, ווייל מ’קען נישט, איין מעשה פון חשבון שכר ועונש, דאס איז אז ער גייט פארלירן בעולם הזה אלעס, דאס איז שוין אן עונש, דאס איז נישט א וועג וויאזוי מ’קען באקומען שכר. אזוי קומט אויס פון דעם פרק, ווייל נישט דעם איז די גאנצע זאך.
דער רמב”ם רעדט א כלליות’דיגע פיקטשער
Speaker 2:
דו זאגסט אז א מורא’דיגע קשיא, אבער דער רמב”ם רעדט נישט פון א הונדערט פראצענט מענטשן, דער רמב”ם רעדט א כלליות’דיגע פיקטשער, ער רעדט א טראקט פון א חשבון אויך מיט יעדן אינדיווידזשועל, אבער ס’איז דא מענטשן וואס שטימען נישט אריין אין דעם פרק, לאמיר גיין ווייטער.
Speaker 1:
דער יוצא מן הכלל, דער וואס האט נישט א קשר מיט ישוב הדעת, איז נישט די עיקר נקודה וואס דער רמב”ם זאגט דא אנדערש ווי רוב אנדערע אידן, וואס איז אז אויב איינער האט א שלעכטע לעבן, קען מען נישט משלים זיין פאר די שלעכטיקייטן בעולם הזה בעולם הבא. ס’מוז גיין ביידע צוזאמען, די נארמאלע וועג איז אז ס’גייט ביידע צוזאמען. אזוי איז בפשטות, אזוי זעט אויס פון רמב”ם בפשטות, אבער ס’איז אויך דא יוצא מן הכלל, לאמיר גיין ווייטער. די יוצא מן הכלל דאזנט האבן די פראבלעם.
ס’איז דא מענטשן וואס הערן אונז דאס אויס
Speaker 2:
ס’איז אכזריות אזוי צו זאגן, ווייל מ’טאר נישט זאגן אזוי, ס’איז דא מענטשן וואס הערן אונז דאס אויס וואס האבן עס נישט.
Speaker 1:
ס’איז דא נאך, די וועלט האט זיך נישט אנגעהויבן און געענדיגט ביים רמב”ם. דער רמב”ם לייגט אראפ א שיינע תורה, אבער ס’איז דא נאך חלקים וואס שטימען נישט אריין אין די פאזל, און ס’איז דא א פלאץ פאר זיי אויך, און לאמיר גיין לערנען ווייטער.
די סוגיא וואס זעט אונז אויס אכזריות טוישט נישט די ריעליטי, ס’איז אן אינטערעסאנטע פראבלעם, ס’איז א ריעליטי. דער רמב”ם לייגט אראפ א סטארי וואס איז דא באופן כללי. די קשיא איז דאך א גרעסערע קשיא, ס’איז דאך סתם אזוי פארוואס א צדיק באקומט… מ’זעט דאך אויך מענטשן וואס זענען צדיקים באקומען די עונש, סתם איז דאך א קשיא אויף די רמב”ם.
דיסקוסיע: די קשיא פון צדיק ורע לו אויף דעם רמב”ם
Speaker 2:
איינער וואס איז נוהג צו זאגן די קשיא, פונקט אזויווי ס’איז דא אים שווער בעולם הזה, איז אים שווער בעולם הבא. אקעי, דאס האסטו געזאגט?
Speaker 1:
ניין, דו ביסט נישט מסכים אויף מיין קשיא. אויב איז דא א קשיא אז א צדיק גייט אים שלעכט בעולם הזה, מוזטו איינרעדן אז בעולם הבא גייט אים יא גיין גוט. אפשר די זעלבע וועג ווי דער אייבערשטער פארשטייט נישט אלעמאל ווען ער מאכט א שלעכטע…
ניין, דאס אליין איז נישט גענוג, ווייל ס’איז דא מענטשן וואס האבן יא צרות בעולם הזה, און זיי זענען יא משלים זייער נפש, זיי זענען יא פנוי. ס’קען זיין זיי וואלטן געווען מער פנוי ווען זיי וואלטן נישט געהאט קיין יסורים, אבער זיי זענען נאך אלץ מער פנוי ווי זייער אסאך מענטשן וואס זענען אויף זייער פנוי, אבער זיי זענען נישט פנוי.
דאס איז א שווערע קשיא, דאס איז די צדיק ורע לו קשיא, דאס איז די אלע מענטשן וואס אונז האלטן אז זיי זענען צדיקים, אבער בכלל מקבלים זיי עונש. ס’איז נאך א פראבלעם, דאס איז א שווערע פראבלעם. דער רמב”ם רעדט נישט וועגן דיינע קשיא.
די קשיא אויף די גרעסערע פרעימינג
Speaker 2:
איך בין נישט מסכים, ווייל די קשיא איז אויף די גרעסערע פרעימינג, אז וועמען ס’גייט גוט אויף די וועלט גייט אים אויך גוט אויף יענע וועלט. דאס איז נישט אמת, ווייל ס’איז נישט אמת, ווייל ס’איז נישט אזוי אז אלע מענטשן האבן מנוחה, און דער אמת איז אז זיי טראכטן מער. טראכטן איז נישט אזוי שטארק מיט מנוחה. דאס איז די קשיא אויף די רמב”ם.
Speaker 1:
איך בין מחולק אויף די גאנצע רמב”ם, מתחילה ועד סוף. איך בין מחולק אויף די גאנצע זאך. דאס וואס דער רמב”ם זאגט אז די תורה דארף צוזאגן גוטס אויף עולם הזה כדי מען זאל קענען לערנען, איז נישט אמת. מ’קען לערנען פונקט אזוי גוט מיט עוני.
Speaker 2:
דאס איז שטותים. אוודאי קען מען נישט לערנען אזוי גוט מיט עוני.
Speaker 1:
אוודאי איז דא אסאך מענטשן וואס זענען זיך מתגבר, און זיי לערנען טאקע, אבער דאס איז די יוצא מן הכלל. דאס איז נישט די היתר פון די גאנצע זאך. די יוצא מן הכלל מוז זיין, איך בין גערעכט, דו ביסט גערעכט אז די יוצא מן הכלל מוז זיין, ווייל דאס הייבט זיך אן די גאנצע זאך. דער וואס איז מקיים די תורה מעוני, וואס ער איז זיך מתגבר, דורך דעם ווערט ער נאך, און פארקערט, די ישמעאל שונא וואס דו רעדסט, איז די יוצא מן הכלל וואס דו רעדסט. אבער די עצם לאדזשיק איז נאך אלץ אזוי.
וואס זאל מען טון?
Speaker 2:
וואס זאל מען טון? ס’איז גערעכט אז אסאך גרויסע אידן האבן נישט מסכים געווען מיט די רמב”ם טאקע וועגן דעם פראבלעם. מ’קען מחולק זיין מיט די רמב”ם.
Speaker 1:
נאכאמאל, דער רמב”ם מאכט אז די סטארי אין די תורה וואס מיר זאגן “ויהי בימי שפוט השופטים” איז זייער שיין. יעצט האבן מיר א קשיא אז אין די רעאליטי זעט מען זייער אסאך אז ס’שטימט נישט. דארף מען פארשטיין אז אפשר איז דאס א חלק פון די הסתרת פנים וואס מיר דארפן לעבן פאר די לעצטע טויזנט יאר.
ווייטערע קלארשטעלונגען
Speaker 2:
איך האב נישט געוואלט זיך דינגען. איך זאג אז ס’איז דא צוויי אנדערע זאכן וואס שטימען נישט. איין זאך וואס שטימט נישט, דאס וואס דו זאגסט אז דער רמב”ם, אין כלל איז דאך דער רמב”ם, ווייל ער זאגט אז דער וואס גייט זיך אביסל מתגבר זיין וועט ווערן נאך בעסער. נאכדעם איז דא א צווייטע קשיא אז נישט אלעמאל געלונגט איז די גאנצע פלאן. אקעי, דאס איז שוין די צדיק ורע לו קשיא.
Speaker 1:
איך האב געוואלט זאגן אז אויב דו זעסט א מענטש וואס האט יסורים אבער ער איז נאך אלץ משלים זיין שכל, אוודאי וואלט ער ווען געהאט א גרעסערע עולם הבא ווען ער וואלט יעצט, לאמיר טראכטן, לאמיר יא זאגן למשל, לאמיר טראכטן אויב דער חזון איש וואלט ווען געהאט אן “איזי” לעבן, ער וואלט אויך געווען א עושר, אלעס וואלט אים געגאנגען, אפשר וואלט ער אנגעקומען נאך אסאך העכער אין מדריגות פון חכמה, וואלט ער געהאט נאך א גרעסערע עולם הבא. אבער דאס איז נישט אונזער היסטאריע.
אבער דער רמב”ם וואס זאגט אז דער וואס האט צרות אויף עולם הזה ווערט נערוועז, איז נאר אויב וועגן די צרות טאקע ער לערנט ער גארנישט. אמת, אמת, דאס איז אן אמת. דרך אגב, דער חזון איש קען זיין ער האט געהאט אן “איזי” לעבן.
“לבבו פנוי” איז א געוואלדיגע זאך
Speaker 2:
טאקע אויב א מענטש פיגערט אויס איבערצוקלוגן און ער באקומט אן עונש אויף עולם הזה, נאך אלץ איז “לבבו פנוי”, דאס איז א געוואלדיגע זאך. קיינער איז נישט מחולק מיט דעם. דער רמב”ם זאגט אז דורכדעם מוז מען באקומען א בעסערע לעבן. איי, נישט אלעמאל געלינגט, דאס איז שוין די אלטע קשיא.
אבער ס’קען זיין גערעכט גראדע אז דער רמב”ם וואלט געזאגט אז דער חזון איש האט געהאט אזא גוטע לעבן. דו זאגסט אז ער האט געהאט נאר צרות. דער חזון איש אליין זאגט אז ער האט “כל ימיו ביסורים ומכאובים”, אבער אן עניו גיי איך דיר לאזן דורכגיין קיין עין הרע, און איך וועל זאגן אז ער האט געהאט א גוטע לעבן.
דער רמב”ם רעדט די “מעין סטארי” פון שכר ועונש
Speaker 1:
דער רמב”ם אין דעם פרק וויל נישט קומען אין יעדע מין סיטואציע. ס’איז נאך אלץ דא מצבים וואו א מענטש קען האבן צרות און דאך זיין “לבבו פנוי”. אבער די תורה איז נישט געבויט פאר יענע סיטואציע. די תורה איז געבויט אז ווער ס’איז… די “מעין סטארי” פון די שכר ועונש איז דאס וואס דער רמב”ם זאגט דא.
איבערגאנג צו די לעצטע שטיקל פון דעם פרק
Speaker 1:
און פארדעם, לאמיר ארויספירן. אזוי, יעצט לאמיר נאר טרייען צו זאגן וואס דער רמב”ם גייט פארענטפערן אין די לעצטע שטיקל. ביז יעצט האבן מיר פארענטפערט שוין, און מיר האבן געזאגט אז רבי יהושע איז נישט אזוי גוט מסכים מיט די תירוץ. נישט נאר רבי יהושע, סתם א יוד.
אז די קשיא, ווען דער רמב”ם זאגט אז צדיק איז שכר בעולם הבא, אויב אזוי פארוואס זאגט די תורה צו שכר בעולם הזה? ענטפערט דער רמב”ם, נישט בתור מטרה, נאר בתור “איך תמצא”. כדי אז די שכר בעולם הזה זאל מען באקומען, און פארקערט, דורך די עונש, מ’האט נישט עולם הזה, זאל מען נישט זוכה זיין צו שכר עולם הבא.
די נייע קשיא פון רמב”ם: פארוואס רעדט מען אזויפיל פון ימות המשיח?
Speaker 1:
יעצט פרעגט דער רמב”ם, איז אפילו שווער אן אנדערע קשיא. אפשר ביסטו מסכים צו דעם אז ס’איז א קשיא. איך וואלט געזאגן מער, דער רמב”ם האט פריער געזאגט אז ימות המשיח איז בסך הכל א צייט וואס מ’וועט זיין רואיגער כדי צו קענען לערנען. פרעגט דער רמב”ם א קשיא, פארדעם האט דער רבי געוויינט אז ר’ אלעזר בן עזריה זאל קומען פאר אפאר דאלער? וואס גייט דא פאר? ס’קען דאך נישט זיין!
האט דער רמב”ם א געוואלדיגע תירוץ לויט דעם יסוד וואס ער האט געזאגט. און יעצט ווערט בעסער די שאלה וואס דו האסט פריער געזאגט ימות המשיח. פריער האסטו געזאגט אז ימות המשיח איז א צייט וואס מ’וועט קענען בעסער לערנען, אבער דאס איז דאך נישט די תכלית, די תכלית איז דאך עולם הבא. איז פארוואס רעדט מען אזויפיל פון ימות המשיח? פארוואס זאגט מען נישט, פארוואס זאל מען נישט רעדן גלייך וועגן די גליסטעניש פון עולם הבא?
א דקדוק אין לשון: “נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם”
Speaker 1:
זאגט ער, “נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם”. ממילא כל ישראל, אבער די נביאים און חכמים אויך? ממילא די נביאים און חכמים זענען דאך כלל ישראל. פארוואס מוזטו קודם זאגן כלל ישראל און דערנאך זאגן נביאים און חכמים?
די קשיא אויף “ונתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם”
וואס גייט דא פאר? ס’קען דאך נישט זיין. האט דער רמב”ם א געוואלדיגע תירוץ לויט די יסוד וואס ער האט יעצט געזאגט.
סאו יעצט ווערט בעסער דאס וואס ער האט פריער געזאגט וועגן ימות המשיח. פריער האט דער רמב”ם געזאגט, ימות המשיח איז פשוט א צייט ווען מ’וועט קענען בעסער לערנען. אבער דאס איז דאך נישט דער תכלית, דער תכלית איז דאך עולם הבא. איז פארוואס רעדט מען פון א גלוסט צו ימות המשיח? פארוואס זאל מען נישט רעדן גלייך וועגן די גלוסטן צו עולם הבא?
זאגט ער, “ומפני זה התאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם”. מילא כל ישראל איז קיין ראיה, אבער די נביאיהם וחכמיהם אויך? איך מיין אז די נביאיהם וחכמיהם זענען די כל ישראל וועלכע איך קער וועגן דעם, און מ’רעדט פון זיי נאכדעם. אויך איז דאך “כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח”, זיי רעדן דאך יא א גאנצע צייט וועגן ימות המשיח.
די נביאים וחכמים האבן דאך איבערגעזען די אספסוף, וואס ווי, יא, חס ושלום, “כל ישראל יש להם חלק”. ער מיינט צו זאגן, כל ישראל פלוס נביאיהם וחכמיהם. ער מיינט צו זאגן, כל הנביאים האבן דאס נישט פארשטאנען? מילא כל ישראל, אבער נביאיהם וחכמיהם האבן דאך פארשטאנען, זיי האבן דאך געהאט א נפש צו פארשטיין רוחניות’דיגע שכר, רוחניות’דיגע עונג.
פארוואס האבן זיי זיך מתאווה געווען צו ימות המלך המשיח, וואס איז בסך הכל א צייט ווען ס’וועט נישט זיין קיין גלות, כדי שיהיו נחים ממלכות הרשעה שאינה מנחת להם לישראל לעסוק בתורה ובמצות כהוגן?
די טיפערע באדייטונג פון “מלכות הרשעה”
די מלכות הרשעה שטערט אידן פון עוסק זיין בתורה ובמצות כהוגן. אזוי ווי מיר האבן געלערנט אין די הקדמה פון דער רמב”ם, אז ווען ס’איז געווארן נתרבו הצרות, האט מען נישט געהאט מער די שכל צו קענען איבערגעבן תורה שבעל פה מדור לדור אזוי ווי ס’דארף צו זיין. און מ’זעט דארטן אז גלות האט אן עפעקט אויף תורה ומצוות.
אבער זיי זענען מתאווה געווען צו קענען האבן א צייט ווען מ’וועט האבן מנוחה, “וימצאו להם מרגוע”. ממילא, דער תכלית אליין איז אויך נישט די מלכות. איך קער אז איך זאל האבן א ראש ממשלה א איד? דאס איז נישט די ווארט. נאר ממילא זאל איך האבן מרגוע, אז די פשוט’ע אידן וועלן קענען לערנען רואיג, און די בעלי חכמה וועלן קענען מרבה זיין חכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. זאגט דער רמב”ם, “לפי שבאותן הימים…”
סאו דאס איז שוין גענוג. דאס הייסט, איין זאך, ער איז מסביר. און נאכדעם לייגט דער רמב”ם צו אז דער משיח וועט אויך העלפן די ישיבות, ער וועט אויך מאכן, ער וועט אויך זיין א גרויסער ראש ישיבה. נישט נאר נעגאטיוולי אוועקנעמען די שיעבוד מלכיות. אפשר מיינט ער דאך אז די שיעבוד מלכיות איז די צרות שבאותו זמן? בפסוקי דזמרה, ביידע זאכן.
אבער ער לייגט צו צו דעם, אז ווען מ’בעט אויף משיח, בעט מען בעצם אויף א גוטער רבי. ווייל משיח, חוץ פון דעם וואס ער איז משיח, איז ער טאקע א גוטער מלך וואס ער מאכט אונז לאנד מנוחה.
דרך אגב, פון די רמב”ם אין מורה נבוכים וואס ער זאגט אויף א פלאץ פארוואס מ’זאגט נישט קיין נבואה אין גלות, איין זאך קען זיין אז דער אויבערשטער וויל נישט, אדער אלס עונש. נאכדעם זאגט דער רמב”ם אז די טבע איז אויך א ריזן. דער רמב”ם זאגט אז נבואה דארף צו זיין מתוך שמחה, און איינער וואס האט עצב גדול, אז איינער איז נעבעך אונטערגעדריקט אונטער א מלכות הרשעה.
איך וויל ארויסברענגען אז מלכות הרשעה מיינט נישט נאר אז די מלכות מאכט א גזירה וואס מ’קען נישט לערנען. די מלכות ארבעט אויף טיפשות, די גאנצע וועלט לעבט אויף שטותים און עבודה זרה און איך ווייס וואס אנדערע לירגעס און שטותים און לאקשן. א מענטש קען זיך נישט פילן רואיג.
“מלאה הארץ דעה את ה'” — די דריי זאכן
און ער זאגט, “ואותם הימים תרבה הדעת”, ס’וועט זיין מער דעת וחכמה ואמת. שנאמר, “כי מלאה הארץ דעה את ה'”. וואס זענען די דריי זאכן? די וועלט גייט ווערן פול מיט דעת ה’.
און ער זאגט, “ולא ילמדו עוד איש את רעהו מלחמה”, יא? ניין, ניין, ניין, “לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה’ כי כולם ידעו אותי”. מ’וועט נישט דארפן לערנען, אפשר דאס איז די חכמה וואס זיי גייען האבן. דעת. אה, ס’שטייט אויך ביי זרע דוד דעת, אקעי.
ניין, ניין, ניין, “והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר”, זיי האבן דארט אויך דעת און חכמה. דעת און חכמה איז אויך א הכנה צו אמת, כאילו דעת און חכמה צו פארשטיין דעם אמת.
משיח’ס דריי מעלות — מלכות, חכמה, נבואה
ווי אזוי זאגט דער רמב”ם, ווי אזוי גייט ווערן דעת און חכמה? “כשיעמוד המלך המשיח מזרע דוד”, דער קעניג וואס גייט אויפשטיין מזרע דוד, גייט זיין “בעל חכמה יתר משלמה”. סאו מלכות קומט אים וועגן דוד, אויסערדעם גייט ער באקומען חכמה פון שלמה, מער ווי שלמה. “ונביא גדול קרוב ממשה רבנו”. גרעסער ווי משה רבינו איז נישטא. נביא גדול וואס איז קרוב צו משה רבינו, ער איז נאנט צו די מדרגה פון משה רבינו.
סאו מלכות גייט ער נעמען פון דוד, חכמה גייט ער נעמען פון שלמה, און נביאה גייט ער נעמען פון משה רבינו.
לפיכך, נישט דער מענטש גייט זיין דער מאדעל פון אים. לפיכך, “ילמד כל העם”, ער וועט אויסלערנען דעם גאנצן פאלק, ווייל איינער האט די חכמה, דער פאלק איז דאך אונטערגעווארפן אונטער אים וועגן ער איז דער מלך, און די חכמה האט ער ווי שלמה, און ער גייט אויסלערנען נבואה, “ויורם דרך ה'”, וויאזוי צו קענען לערנען דרך ה’.
די גוים אין ימות המשיח — שלום דורך דעת
נישט נאר די אידן, “כל הגוים”, אלע פעלקער און אלע וועלן קומען הערן. פארדעם גייט נישט זיין קיין מלחמה.
אינטערעסאנט, די סיבה פארוואס די גוים גייען לאזן די אידן איז נישט וועגן מלחמה, נאר עס איז א מפורש’ע פסוק, קוק איבער די פסוק אין ישעיה, עס איז אויך אין נאך א פלאץ. שנאמר, “והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים”, און אלע גוים, “ונהרו אליו כל הגוים”. אלע גוים גייען קומען.
וואס שטייט נאכדעם? “והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ וגו’ ויורנו מדרכיו”, דאס האט דער רמב”ם געזאגט, “ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה”.
וואס גייט דעמאלט זיין? “ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”. נאכדעם קומט, אלע גוים וועלן פארשטיין “בעיסיק” חכמה, און די אידן איז גאר “בית יעקב לכו ונלכה באור ה'”.
איך וויל ארויסברענגען דאס וואס יעדער אנערקענט די שטיקל נבואה, אז עס גייט זיין שלום, אבער עס קומט אויך פון דעת. אויב מ’האט א מחלוקת, וועט מען גיין צו משיח’ן פרעגן וואס איז די הלכה, און ער וועט טון אזויווי ער זאגט, און עס גייט נישט זיין קיין געראנגל, קיין מלחמה.
סאו ווי לאנג אונז ווייסן אז אויב עס קומען יא פעלקער קיין ארץ ישראל איז עס וועגן עפעס א נייע “אייראן וועפאן” אדער עפעס א בעסערע שטיקל מלחמה, זענען זיי נאך ווייט פון די גאולה פון מלכות בית דוד.
“מיט זיין מויל הרג’ענען רשעים” — א נייע הסברה
אמת. סאו אויב ס’איז אויך דא א שיין, יעדער איינער ווייסט נאכצוזאגן די רמב”ם אז משיח גייט קומען מיט זיין מויל הרג’ענען רשעים. וויאזוי גייט ער מיט זיין מויל הרג’ענען רשעים? דורכדעם וואס משיח גייט זיין א גוטער רבי, אזויווי שלמה און אזויווי דוד און אזויווי משה כמעט, און ער גייט אויסלערנען נישט נאר פאר די אידן, פאר די גוים אויך.
פארוואס נישט די גוים זאלן זיך שלאגן מיט אונז? ער דארף אויסלערנען פאר די גוים אויכעט. ס’שטייט נישט נאר אז ער גייט אויסלערנען די גוים, ער גייט רעדן צו די אידן און די גוים גייען זיך אונטערהערן. זיי גייען שטיין דארט אויף די זייט און “ליסן”. ס’איז וויכטיג, זיי גייען קומען הערן, יא.
יא, אבער פארקערט, ס’איז נאך א גרעסערע חידוש. די מעלה פון די אידן איז דאך אז אידן דארפן הערן משיח. אבער דער גוי, אים פארשט מען נישט, ער קומט נאר ווייל ער האט געהערט אז ער איז א גוטער רעדנער, אז ער לערנט אויס דרך ה’. “כל הגוים” מיינט נישט אלע פעלקער, נאר סתם יעדער פאלק גייט שיקן זייערע חכמים זיך אויסלערנען פון די אידן. יא. מ’וועט מאכן גרויסע “טרענטשעס” צו האבן פלאץ פאר יעדן.
אבער איך מיין אז ס’איז דא א שיין, ווייל “מלאה הארץ דעה את ה'”. אין אנדערע ווערטער, פארוואס בעטן אידן אויף משיח? כדי צו האבן מנוחה און א גוטן רבי’ן. ער זאגט, סתם א פשוט’ער איד טראכט וועגן משיח ווייל ער וויל שוין האבן מנוחה, גוט. אבער פארוואס א נביא און א חכם? ווייל נאר א חכם וויל אז די גאנצע וועלט זאל קומען צו חכמה.
דער תירוץ אויף די קשיא — ימות המשיח איז א “וויכטיגע עולם הזה”
אבער דאס איז נאך אלץ נישט די סוף תכלית. די סוף השכר כולו, א טובה אחרונה שאין לה הפסק ולא גרעון, וואס עס האט נישט קיין הפסק, עס ענדיגט זיך נישט, ולא גרעון, עס פעלט נישט קיין שום חסרון, איז דאך עולם הבא.
אבער וואס איז משיח? עולם הזה, עס איז עפעס וואס געשעט אויף די וועלט. אונז זענען עולם כמנהגו נוהג, מענטשן גייען נאך ווייטער האבן די טבע עולם. שלמות מלכות תכלית ישראל, מיט די אלע גוטע זאכן וואס ער האט אויסגערעכנט פון חכמה. זייער גוט. מלכות ישראל מיינט אויך אז דער משיח וואס איז א זייער גוטער רבי און אלעס.
זאגט ער, אונז שטימען מיט דעם וואס די חכמי הראשונים האבן געזאגט, “אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד”. וואס דאס ברענגט אז עס מיינט א מלכות, אבער עס מיינט נישט אז שעבוד מלכיות איז נישט קיין קלייניגקייט, ווייל א מלכות קען ברענגען מיט זיך געוואלדיגע גוטע זאכן.
זייער גוט. דאס איז די תירוץ אויף די קשיא. פארוואס וויל מען ימות המשיח? אויב ימות המשיח איז בעולם הזה, די תירוץ איז ווייל עס איז א וויכטיגע עולם הזה. עולם הזה דארף מען האבן נישט קיין שעבוד מלכיות, און מען דארף האבן א משיח וואס איז א גוטער רבי, דורך דעם קען מען ארויסלערנען פון יעדן איינעם די חכמה און די דרך השם, און דורך דעם קען מען זוכה זיין צו עולם הבא. זייער גוט. וואויל, די גבורה איז שוין נישטא. זייער גוט, יא, מען דארף ארבעטן.
דיגרעסיע: קליינע גאולות און קליינע משיח’ן
נו, בדרך אגב, פונקט אזויווי עס איז דא אזויווי אן אתחלתא דגאולה, וואס די רבי’ס רופן עס קליינע גאולות, אז מען האט אביסל מנוחה פון די גוים, איז אויך דא קליינע משיח’ס. יא, אז עס קומט זיך צוזאם א קליינע גרופע פון אידן, זיי זענען עוסק במצוות, מיט א רואיגקייט. פון דעם זאגן די חסידים אז יעדער רבי איז א בחינת משיח. וואס איז משיח? ער לערנט אויס די דרך השם.
און אז אונז קענען דא זיצן און לערנען און קיינער שטערט אונז נישט. איך מיין נישט צו זאגן אז אונז זענען משיח, אבער אפשר יא? נאכנישט. אבער אויב דער עולם וועט אריינשיקן גענוג און נאך נדרים און נדבות אז אונז זאלן קענען אויסהאלטן די שיעורים, און אונז קענען לערנען מער שעות א טאג, און אונז האבן מנוחה פון אלעס, און אונז קענען לערנען תורה. ווי דער רב האט געזאגט, אויב אונז גייען זיך האלטן ביים לערנען, גייט דער עולם אריינשיקן געלט.
גוים וואס לערנען פון משיח און עולם הבא
אבער עס איז אינטערעסאנט, איך וואלט געטראכט אז לויט די רמב”ם קומט אויס אז די גוים וואס גייען קומען לערנען פון משיח גייען צום סוף אויך באקומען עולם הבא. אוודאי, חסידי אומות העולם, האט ער געזאגט פריער, יש להם חלק לעולם הבא. איך זאג, אבער אויב זיי לערנען, אויב זיי לערנען פון משיח, ווייל זיי דארפן דאך האבן די חכמת אלקות מער ווי סתם א חסיד אומות העולם וואס איז נאר טון, אבער זיי דארפן האבן די עסק וואס איז אלוקות.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80057#
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור – הלכות תשובה פרק ט’
הקדמה כללית
השיעור עוסק בפרק ט’ של הלכות תשובה, שהוא הפרק הלפני אחרון בספר המדע. הרמב”ם מתייצב כאן לענות על שאלה יסודית: אם עיקר שכר המצוות הוא חיי העולם הבא (כפי שהסביר בפרקים ח’), כיצד מתיישב זה עם כל התורה כולה שמדברת על שכר ועונש של עולם הזה?
[הערת מבנה:] מוצג שהרמב”ם נוקט באותו מבנה כבר בפעם השלישית בספר המדע: תחילה הוא מניח יסוד, מביא ראיות מפסוקים וחז”ל, מסביר קשיים שכליים, ואחר כך שואל: מה עושים עם כל הפסוקים שנראים הפוך?
—
הלכה א — חלק ראשון: עיקר השכר הוא עולם הבא, והקושיא מהבטחות עולם הזה
דברי הרמב”ם:
„אחר שנודע שמתן שכרן של מצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא… והנקמה שנוקם מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת… מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושפלות, ישיבת הארץ וגלות, הצלחת מעשה ואבדה, ושאר כל דברי הברית…”
פשט:
הרמב”ם מעמיד קושיא: אם עיקר שכר המצוות הוא חיי העולם הבא, כיצד מתיישב זה עם כל התורה כולה שמדברת על שכר ועונש של עולם הזה — שובע, רעב, מלחמה, שלום, מלכות, שפלות, ישיבת הארץ, גלות, הצלחה, אבדה?
חידושים והסברות:
1. כפל לשון הרמב”ם — „מתן שכרן של מצוות” = „הטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה'”: כאשר הרמב”ם מביא כפל לשון, הוא מתכוון שששתי הלשונות הן אותו דבר. „מתן שכרן של מצוות” הוא לשון חכמים ונשמע כמו טרנזקציה — עושים מצוות, מקבלים שכר. אבל הרמב”ם מגדיר זאת טוב יותר: זוהי „הטובה” — מדרגה של טוב שאדם זוכה לה לאחר שעבד מספיק ושמר דרך ה’. זוהי הגדרה מדויקת יותר מאשר טרנזקציה פשוטה.
2. „דרך ה’ הכתוב בתורה” — כולל גם מצוות מעשיות וגם מידות/אמונות: „מצוות” מתייחס לכל המצוות המעשיות (עשה ולא תעשה), בעוד „דרך ה'” מתייחס ל„והלכת בדרכיו” — מידות ואמונות, כפי שאברהם אבינו כבר היה לו. אבל „הכתוב בתורה” מבהיר ששניהם — מצוות ודרך ה’ — כלולים בתורה.
3. „הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה” — שני פירושים אפשריים: (א) זהו עונש — הנפש נכרתת מחיי העולם הבא. (ב) זוהי תוצאה טבעית — הנפש „מלוכלכת” בעוון, ולכן אינה מסוגלת להשיג השגות אלוקיות. הרמב”ם מתכוון בעיקר ללשון הכפולה „הכרת תכרת” — כרת בעולם הזה וכרת בעולם הבא, כפי שחז”ל דרשו.
4. רשימת הרמב”ם של שכר/עונש בעולם הזה — סדר ומשמעות: הרמב”ם מונה: שובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושפלות, ישיבת הארץ וגלות, הצלחת מעשה ואבדה. הוא בדרך כלל מתחיל בטוב ומסיים ברע, למעט במלחמה ושלום ומלכות ושפלות שבהם הוא אומר את הרע תחילה. „מלחמה” אינו אומר שמפסידים, אלא שיש מצב של מלחמה, אין מנוחה. גם מצוין שהקטגוריות אינן בלעדיות — אפשר לגור בארץ ישראל אבל במצב של מלחמה, או בארץ ישראל אבל בשפלות (כמו תחת הרומאים).
5. [הקדמה/יסוד]: הסוד הגדול יותר של הרמב”ם בספר המדע: מלבד גוף וכוח החיים (שקוראים לו לפעמים נפש/נשמה — לב, דם, כוח חיים), יש עוד דבר גדול יותר: ההשגה של אדם, החכמה, שעושה אדם דומה למלאך, וזה חי לעולם ועד. זה קשה לאדם להשיג — הן אלוקות, הן נשמה טהורה בלי גוף.
—
הלכה א — חלק שני: „כל אלה הדברים אמת היו ויהיו”
דברי הרמב”ם:
„כל אלה הדברים אמת היו ויהיו.”
פשט:
הרמב”ם עונה: כל ההבטחות של עולם הזה הן אמת — הן היו ועוד יהיו.
חידושים והסברות:
1. שלושה פירושים אפשריים ל„אמת”:
– (א) „אמת” אינו רק מה שיהיה, אלא מה שמופשט — אמת נצחית. „היו” — היה, „ויהיו” — עוד יהיה.
– (ב) אולי הרמב”ם מתכוון שלא לחשוב שהברית בטלה — נגד דתות אחרות (נצרות) שטוענות כך. חלילה — הכל עדיין אמת.
– (ג) „ויהיו” תקף אפילו בימות המשיח — גם לאחר ביאת המשיח יהודים לא יאבדו בחירה, ואם לא יהיו ראויים, יכולה לבוא גלות חדשה או שפלות. הברית לעולם אינה בטלה.
—
הלכה א — חלק שלישי: „ובזמן שאין אנו עוברים… יגיעו / תקרא”
דברי הרמב”ם:
„ובזמן שאין אנו עוברים על מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולם, ובזמן שאנו עוברים עליהם תקרא אותנו הרעות הכתובות.”
פשט:
כאשר אנו שומרים תורה, באות טובות; כאשר אנו חוטאים, פוגעות בנו הרעות הכתובות בתורה.
חידושים והסברות:
1. הדיוק של „יגיעו” לעומת „תקרא”: דיוק חשוב מאוד — בטובות כותב הרמב”ם „יגיעו” (אקטיבי — הקב”ה מביא), אבל ברעות כותב „תקרא” (בלשון נקבה/מקרה — יקרה לנו). זה מתאים לשיטת הרמב”ם בהלכות תעניות (סוף ספר זמנים): טובות באות דרך השגחה פרטית מכוונת, אבל רעות אינן שהקב”ה עושה רע באופן אקטיבי — אלא הסתרת ההשגחה, הקב”ה מסיר את השגחתו. זהו פירוש „והלכתי עמכם בקרי” — מקרה, טבע בלי השגחה.
2. מקבילה לעולם הבא: אותו עיקרון כמו שיטת הרמב”ם לגבי עונש בעולם הבא — העונש אינו עונש חיובי, אלא העדר השארת הנפש. אין לך את השכר, ממילא אתה „אובד” — כמו בהמה. „אובד” אינו משהו שצריך לעשות באופן אקטיבי, זה מה שהיה קורה באופן טבעי בלי ההשגחה.
3. פירוש חלופי ל„תקרא” — בלשון קריאה: אפשר היה לחשוב ש„תקרא” הוא מלשון קריאה (לקרוא), לא מקרה. כלומר, העולם הוא כמו ספר, והקב”ה „קורא” את האירועים בעולם. אבל הרמב”ם מתכוון בלשון מקרה.
—
הלכה א — חלק רביעי: „אין אותן הטובות סוף מתן שכרן” — עולם הזה אינו התכלית
דברי הרמב”ם:
„אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות.”
פשט:
הטובות בעולם הזה אינן השכר הסופי, והרעות אינן העונש הסופי.
חידושים והסברות:
1. החילוק בין „סוף” (תכלית) ל„אמצעים” (כלים): נקודתו העיקרית של הרמב”ם: טובות עולם הזה הן אמצעים (means), לא תכלית (end). כפי שהרמב”ם אומר בהקדמתו — החילוק בין „the end” ל„the means”, או בעברית: ה„היכי תמצא” וה„תכלית”. השכר האמיתי על תורה ומצוות הוא עולם הבא. אבל כדי להגיע לעולם הבא, צריך עולם הזה מתפקד.
2. „שכר מצוה מצוה” — ממש כפי שהרמב”ם מתכוון: שכר של מצוה הוא שאתה יכול לעשות עוד מצוה. הטובות בעולם הזה הן השכר במובן שהן מאפשרות עוד תורה ומצוות.
—
הלכה א — חלק חמישי: „אלא כך היא עצת הדברים” — הסבר המערכת של הרמב”ם
דברי הרמב”ם:
„הקב”ה נתן לנו תורה זו, עץ חיים היא… כל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה — זוכה בה לחיי העולם הבא, לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה.”
פשט:
הקב”ה נתן לנו את התורה, שהיא „עץ חיים” — עץ החיים, כלומר חיי העולם הבא. מי שעושה כל הכתוב בתורה ויודע זאת ב„דעה גמורה נכונה”, זוכה לעולם הבא לפי מדרגתו.
חידושים והסברות:
1. „דעה גמורה נכונה” — לא רק אמונה פשוטה: הרמב”ם מוסיף תנאי קריטי — לא מספיק לעשות מצוות; צריך גם לדעת את התורה ב„דעה גמורה נכונה”. זה אומר: להבין את חכמת התורה, סודות התורה, חכמת המציאות. „לאפוקי” מי שיודע זאת רק „בבחינת אמונה פשוטה” — זה לא „דעה נכונה” ולא „דעה גמורה”. בלי זה אין עולם הבא. זוהי שיטה חזקה של הרמב”ם.
2. עולם הבא אינו „one size fits all”: „לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו” — שני הגורמים קובעים את מדרגת עולם הבא. לא רק מעשים, לא רק חכמה — שניהם יחד.
3. „אין שכר בשאול”: אדם מת אינו יכול להיות צדיק או רשע. צריך להיות „יצור חי” כדי לזכות. לכן צריך עולם הזה מתפקד.
—
הלכה א — חלק שישי: „והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש”
דברי הרמב”ם:
„והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד — שיעזרו אותנו… שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב… וישפיע לנו כל הטובות המחזקות את ידינו לעשות את כל התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב… כדי שלא נהיה עסוקים כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם אלא נהיה פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא.”
פשט:
אם נעשה תורה בשמחה ונהגה בחכמה, הקב”ה יסיר את כל המניעות (מחלה, מלחמה, רעב) ויתן את כל הטובות (שובע, שלום, עושר) — לא כשכר, אלא כדי שנהיה פנויים ללמוד חכמה ולעשות מצוות, כדי לזכות לעולם הבא.
חידושים והסברות:
1. שני תנאים — „בשמחה ובטובת נפש” + „ונהגה בחכמתה תמיד”: הרמב”ם מוסיף שני יסודות נוספים: (א) לא סתם לעשות מצוות, אלא לעשותן בשמחה ובטובת נפש — בחשק; (ב) „ונהגה בחכמתה תמיד” — לחשוב תמיד בחכמה. זהו מוטיב שהרמב”ם יפתח מאוד יותר מאוחר יותר.
2. שני צדדים של ההבטחה — הסרת רע + הוספת טוב: (א) „שיסיר… כל הדברים המונעים” — הסרת מניעות; (ב) „וישפיע… כל הטובות המחזקות” — הוספת עזרה חיובית. שניהם משרתים את אותה מטרה: לאפשר יותר תורה.
3. „ללמוד בחכמה” — לא „ללמוד בתורה”: דיוק ראוי לציון — הרמב”ם כותב „ללמוד בחכמה”, לא „ללמוד בתורה”. זה מתאים לשיטתו ש„חכמה” (שכוללת חכמת המציאות, פילוסופיה, מטפיזיקה) היא חלק מהתכלית, לא רק תלמוד תורה במובן הצר.
4. טיעון ה„פרנסה”: אם אדם לומד תורה אבל מתרחשת מחלה או מלחמה, הוא לא יכול להמשיך ללמוד — זה „לא הוגן”, כי הוא עשה את שלו אבל לא יכול לזכות לעולם הבא בגלל נסיבות. לכן הקב”ה אומר: אם תלמד, אני אדאג שלא תצטרך להיות עסוק בצרכי הגוף.
5. „בשמחה ובטוב לבב” — מה זו עבודה בשמחה? שני פירושים: (א) כאשר היה לך טוב („מרוב כל”) לא עבדת — „בשמחה” מתאר את הנסיבות (כשהיתה לך שמחה). (ב) „בשמחה” היא דרך עבודת ה’ — צריך לעבוד בשמחה. רוב המפרשים לא לומדים כמו הרמב”ם. שמחה = ידיעה שדעת הוא העיקר: האדם מבין שעיקרו הוא נשמתו, דעתו. הוא שמח לעבוד את ה’ כי הוא יודע שזו הטובה האמיתית. זה מקביל ל„עובד מאהבה” שהרמב”ם יאמר בפרק י’. שמחה עומדת מול יראה — שני אנשים, אחד עובד מיראה ואחד בשמחה. התכלית העיקרית היא עבודה בשמחה.
—
הלכה א — חלק שביעי: הפסוק „וצדקה תהיה לנו”
דברי הרמב”ם:
„ובכן הרענו בתורה, אחר שהבטיח בטובות העולם הזה — ‘וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת’.”
פשט:
לאחר שהתורה הבטיחה טובות בעולם הזה, הרמב”ם מביא את הפסוק ש„צדקה תהיה לנו” — טובות העולם הזה אינן באות אחרי המצוות (כשכר), אלא עם המצוות — להוסיף, לאפשר עוד מצוות.
חידושים והסברות:
1. „שכר מצוה מצוה” — ממש כפי שהרמב”ם מבין: הפסוק „וצדקה תהיה לנו” בא אחרי הבטחת טובות העולם הזה, והוא אומר: טובות העולם הזה באות כדי לאפשר עוד מצוות. זהו הפירוש האמיתי של „שכר מצוה מצוה.”
—
הלכה א — חלק שמיני: הצד השלילי — עונש = הסרת האפשרות ללמוד
דברי הרמב”ם:
„וכן יעניש את עוברי התורה שימנע מהם… כל הטובות האלו… ויביא עליהם רעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא.”
פשט:
העונש על עוברי תורה הוא שהקב”ה מסיר את הטובות ומביא רעות שמונעות מהם להגיע לעולם הבא.
חידושים והסברות:
1. „שימנע מהם… דעתם” — מה זה „דעת”?: הרמב”ם לא מתכוון שהקב”ה מסיר את כל דעתם, אלא הוא מסיר את דעתם מלהיות עוסקים בתורה — יכולתם להיות עוסקים בתורה נלקחת.
2. מקבילה להלכות תשובה פרק ו’: זהו אותו עיקרון כמו שיטת הרמב”ם בהלכות תשובה פרק ו’ — שאחד העונשים על חטא הוא שלא יכולים לעשות תשובה. זה הופך ל„מעגל” — חטא מביא עונש, עונש מונע תשובה, שמביא עוד חטא.
3. מקבילה להלכות תלמוד תורה — „כל המקיים את התורה מעוני”: כאשר יש עדיין מה לאכול אבל לא לומדים תורה, אז הקב”ה מסיר אפילו את זה — כדי שלא יוכלו להמשיך.
—
הלכה א — חלק תשיעי: „ובכן הרענו בתורה שאם נעזוב התורה… ונעסוק בהבלי הזמן”
דברי הרמב”ם:
„ובכן הרענו בתורה שאם נעזוב התורה… ונעסוק בהבלי הזמן…”
פשט:
אם נעזוב ברצוננו את התורה ונתעסק בהבלי הזמן (שטויות זמניות), יבואו רעות.
חידושים והסברות:
1. בחירה חפשית: הרמב”ם מדגיש שזה מדבר כאשר עדיין יכולים ללמוד — „כשאנו יכולים עדיין” — ומחליטים ברצון עצמי לא לעשות. זהו החילוק — בחירה חפשית לעזוב את התורה.
—
הלכה א — חלק עשירי: מעגל העונש — „תחת אשר לא עבדת” ו„וישמן ישורון ויבעט”
דברי הרמב”ם:
הרמב”ם מביא את הפסוק „תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל” ואת הפסוק „וישמן ישורון ויבעט”.
פשט:
כאשר לאדם היה הכל טוב („מרוב כל”) ואז רצה — ברצונו החופשי — לא לעבוד את ה’, אלא להתעסק ב„הבלי הזמן”, העונש הוא שהקב”ה מסיר את טובת העולם הזה ומביא צרות, כך שהאדם כבר לא יכול לקנות עולם הבא.
חידושים והסברות:
1. שלוש אפשרויות של „עבודה”: לאדם יש שלוש אפשרויות — לעבוד את ה’, לעבוד את עצמו (עולם הזה בנחת), או לעבוד אויבים/פריצים (גלות, צרות). מי שרצה „לעבוד את עצמו” כאשר יכול היה לעבוד את ה’, נענש ש„יעבוד אויבים” — ואז כבר לא יכול ללמוד בכלל.
2. „תחת” — המראה ההפוכה: הפסוק „תחת אשר לא עבדת” אומר שהעונש הוא מראה ישירה של החטא. בחרת בעולם הזה? הקב”ה עושה אותך עסוק בעולם הזה — אבל עכשיו תחת צרות, לא תחת נחת. זה שולל את ישוב הדעת, וממילא לא יכולים לקנות חכמה.
3. כיצד זה מתיישב עם תשובה בסוף החיים? קושיא קשה: הרמב”ם אומר בהלכות תשובה שאפשר לעשות תשובה אפילו בסוף החיים — כיצד זה מתיישב עם העיקרון הזה שהעונש שולל את האפשרות של תשובה? זה מתחבר להלכות תשובה פרק ו’, שזה עונש על חטאים שלא יכולים לעשות תשובה — „הכל מעגל.”
—
הלכה
הלכה א — חלק אחד עשר: „נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות” — הכלל של הרמב”ם
דברי הרמב”ם:
„נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זה: אם עבדתם את ה’ בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע לכם הברכות ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להחכים בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך.”
פשט:
ברכות = אמצעים כדי לוכל ללמוד → עולם הבא. קללות = צרות שמעסיקות את האדם → לא יכול ללמוד → מאבד עולם הבא. „זוכה לשני עולמות.”
חידושים והסברות:
1. הפסוק „כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול”: הרמב”ם מביא את הפסוק שאחרי המוות („בשאול” — לא גיהנום, אלא אחרי המיתה) כבר לא יכולים לקנות מעשה, דעת וחכמה. זה מתאים לשיטת הרמב”ם שצריך שניהם: מעשים טובים ודעת וחכמה. אם לא קנו חכמה בעולם הזה, כבר לא יכולים לעלות לצרור החיים.
—
הלכה א — חלק שנים עשר: „שבזמן שהאדם טרוד בעולם הזה” — המנגנון
דברי הרמב”ם:
„שבזמן שהאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה וברעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהם זוכין לחיי העולם הבא.”
פשט:
כאשר אדם עסוק בצרות — מחלה, מלחמה, רעב — הוא לא יכול להיות עוסק בחכמה ובמצוות.
חידושים והסברות:
1. „אינו מתעסק” — בדרך כלל, לא בהכרח: הרמב”ם מדבר „באופן כללי.” אם אדם מצליח בכל זאת בצרות לעלות בחכמה (כמו החזון איש שסבל, לא היו לו ילדים, לא היה „אדם מאושר”), הוא גבוה יותר מהמדרגה הרגילה.
2. לשון העונש — „מה אביא עליכם כל הקללות האלו ואסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיהם בבהלה ופחד”: זה ממש לשון התוכחה: „בערב תאמר מי יתן בוקר… ופחד לבבך.”
3. „ולא יהיה להם לב פנוי ולא גוף שלם”: הרמב”ם מחבר זאת למה שאמר קודם: צריך „גוף שלם” למצוות ו„לב פנוי” (לב שקט) כדי להיות עוסק בחכמה — „כדי שיזכו בהם לחיי העולם הבא.” העונש מסיר את שני התנאים.
—
היסוד העיקרי: אי אפשר שיהיה עולם הזה רע ועולם הבא טוב
כלל הרמב”ם:
אין דבר כזה שלאחד יהיה עולם הזה רע ועולם הבא טוב. או שיש לו שני העולמות, או שאין לו שניהם.
פשט:
אם הקב”ה רוצה להעניש מישהו, הוא לא יכול רק לקחת עולם הבא — הוא חייב גם לקחת עולם הזה, כדי שנשמתו לא תהיה לה זמן לעבודת ה’. להיפך, אם הקב”ה רוצה לתגמל מישהו, הוא לא יכול לומר „בעולם הזה היו לך חיים רעים אבל בעולם הבא יהיה לך טוב” — הוא חייב לתת לו קודם טוב בעולם הזה, ודרך זה יוכל להיות לו עולם הבא.
חידושים והסברות:
1. זוהי הנקודה העיקרית שהרמב”ם אומר אחרת מרוב המפרשים האחרים: אי אפשר לפצות על רעות בעולם הזה דרך עולם הבא. שניהם חייבים ללכת יחד. זהו הטעם שהתורה מבטיחה הבטחות על עולם הזה טוב — כי בלי זה גם עולם הבא אינו אפשרי.
2. המנגנון ההגיוני — לפי ערך החכמה שקונה בעולם הזה: כמה שחסר לאדם בעולם הזה, חסר לו גם בעולם הבא, כי „לפי ערך החכמה שקונה בעולם הזה” — עולם הבא פרופורציונלי למה שקונים בעולם הזה. גוף שלם הוא תנאי — מי שחולה ומוחו לא עובד, הוא יכול להיות הצדיק הגדול ביותר, הוא לעולם לא אוכל חמץ בפסח, אבל הוא לא יכול לחשוב, וחשיבה היא תנאי לעולם הבא.
3. הקושיא של „לפום צערא אגרא” וצדיק ורע לו: הרי רואים שאנשים שיש להם צרות עדיין יכולים ללמוד — ואפילו לחשוב עשרת אלפים פעמים יותר מאנשים שטוב להם! הרמב”ם עצמו אומר שעושר מונע אנשים — כשטוב להם הם לא חושבים! תשובה: זה ה„יוצא מן הכלל.” מי שמקיים תורה מעוני, שהוא מתגבר, דרך זה הוא נעשה עוד יותר טוב — אבל זה לא הכלל, זה היוצא מן הכלל. ה„סיפור העיקרי” של שכר ועונש הוא כפי שהרמב”ם מניח אותו.
4. חידוש לגבי החזון איש: החזון איש עצמו אומר שהיו לו „כל ימיו ביסורים ומכאובים.” אבל הרמב”ם אולי היה אומר שלחזון איש אכן היו חיים טובים — היתה לו מנוחת נפש עצומה, וזו צורה של שכר. אם לחזון איש היו חיים „קלים”, אולי היה מגיע עוד הרבה יותר גבוה במדרגות החכמה, והיה לו עולם הבא עוד יותר גדול.
5. הגדר של „עונש” לפי הרמב”ם: מי שיש לו צרות בעולם הזה — זה עצמו כבר עונש. הוא נכרת בעולם הבא, כי אי אפשר — מעשה אחד של חשבון שכר ועונש הוא שהוא מאבד בעולם הזה הכל, זה כבר עונש, זו לא דרך שבה אפשר לקבל שכר.
6. המדרש שליהודים יש עולם הבא ולגויים עולם הזה: נשאלת השאלה כיצד זה מתיישב עם הרמב”ם — כי לפי הרמב”ם צריך שני העולמות יחד, לא אחד בלי השני.
7. [מחלוקת בחברותא:] החברותא אומר: אני חולק על הרמב”ם מתחילה ועד סוף. מה שהרמב”ם אומר שהתורה צריכה להבטיח טוב על עולם הזה כדי שיוכלו ללמוד, אינו נכון — אפשר ללמוד בדיוק כמו כן בעוני. תשובה: בוודאי יש הרבה אנשים שמתגברים, אבל זה היוצא מן הכלל, לא הכלל. הרמב”ם מניח דרך כללית שמתאימה לרוב המקרים. הערה: הרבה יהודים גדולים אכן לא הסכימו עם הרמב”ם לגבי בעיה זו. אפשר לחלוק על הרמב”ם.
8. הסיפור של הרמב”ם מתאים ל„ויהי בימי שפוט השופטים”: הרמב”ם גורם לכך שהסיפור בתורה — כמו „ויהי בימי שפוט השופטים” — יהיה יפה מאוד. אבל במציאות רואים שזה לא תמיד מתאים. זה אולי חלק מהסתרת פנים שאנחנו צריכים לחיות איתו במשך אלף השנים האחרונות.
—
הלכה א — חלק שלושה עשר: ימות המשיח — מדוע נביאים וחכמים השתוקקו?
דברי הרמב”ם:
„ונתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם… כדי שיהיו נחים ממלכות הרשעה שאינה מנחת להם לישראל לעסוק בתורה ובמצות כהוגן… וימצאו להם מרגוע… כדי שיזכו לחיי העולם הבא… לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה’.”
פשט:
ימות המשיח אינו התכלית עצמו — זו הכנה לעולם הבא. ההשתוקקות לימות המשיח היא כי תהיה מנוחה משעבוד מלכויות, ויוכלו ללמוד תורה כהוגן, ודרך זה לזכות לעולם הבא.
חידושים והסברות:
1. הקושיא על „נתאוו נביאיהם וחכמיהם”: אם ימות המשיח הוא רק זמן של מנוחה בעולם הזה, והתכלית האמיתית היא עולם הבא — מדוע דווקא נביאים וחכמים, שמבינים שכר רוחני ועונג רוחני, השתוקקו לימות המשיח? הם היו צריכים להשתוקק ישר לעולם הבא! מילא כל ישראל — יהודים פשוטים — מובן, אבל נביאים וחכמים?
2. התירוץ — ימות המשיח הוא „עולם הזה חשוב”: לפי היסוד שהרמב”ם בנה: ימות המשיח הוא אכן עולם הזה (עולם כמנהגו נוהג), אבל זו הכנה קריטית לעולם הבא. צריך להיות (א) בלי שעבוד מלכויות, ו(ב) משיח שהוא רב טוב — דרך זה אפשר ללמד מכל אחד חכמה ודרך ה’, ודרך זה לזכות לעולם הבא. לכן מובן שאפילו נביאים וחכמים משתוקקים לזה — כי דווקא חכם רוצה שכל העולם יגיע לחכמה.
3. „מלכות הרשעה” — משמעות עמוקה יותר: מלכות הרשעה לא אומר רק שמלכות גוזרת שאי אפשר ללמוד. זה אומר שכל העולם חי על שטויות, עבודה זרה ושטויות — אדם לא יכול להרגיש שקט בסביבה כזו. זה מפריע לא רק באופן מעשי, אלא גם רוחנית. הרמב”ם במורה נבוכים מביא שנבואה צריכה להיות מתוך שמחה, ומי שמדוכא תחת מלכות הרשעה יש לו עצב גדול שמונע נבואה. גם בהקדמה ליד החזקה כותב הרמב”ם שכאשר נתרבו הצרות, לא היה עוד השכל להעביר תורה שבעל פה מדור לדור כראוי.
—
שלוש מעלות המשיח — מלכות, חכמה, נבואה
דברי הרמב”ם:
„כשיעמוד המלך המשיח מזרע דוד, בעל חכמה יתר משלמה, ונביא גדול קרוב ממשה רבינו. לפיכך ילמד כל העם ויורם דרך ה’.”
פשט:
המשיח יאחד שלוש מעלות: מלכות מדוד, חכמה יותר משלמה, ונבואה קרובה למשה רבינו. דרך זה הוא ילמד את כל העם.
חידושים והסברות:
1. שלושת המקורות של כוחות המשיח: מלכות באה לו מדוד (זרע דוד), חכמה לוקח משלמה (יתר משלמה), ונבואה לוקח ממשה רבינו (קרוב ממשה — קרוב למדרגת משה, אבל לא שווה, כי גדול ממשה רבינו אין). זה עושה אותו למלמד האידיאלי: יש לו את הסמכות (מלכות), את התוכן (חכמה), ואת הקשר האלוקי (נבואה).
2. „לפיכך ילמד כל העם” — המשיח הוא בעיקר רב: התפקיד העיקרי של המשיח אינו רק פוליטי-צבאי, אלא הוא רב טוב. כאשר מתפללים למשיח, מתפללים בעצם לרב טוב. מלבד מה שהוא עושה מנוחה משעבוד מלכויות (שלילי — הסרת מניעות), הוא גם מוסיף חיובי — הוא מלמד דרך ה’.
3. „בפיו יהרוג רשעים” — הסבר חדש: כולם יודעים לומר שהמשיח הורג רשעים בפיו. החידוש: איך? דרך זה שהוא רב טוב כמו שלמה, דוד, וכמעט משה — הוא מלמד לא רק יהודים, אלא גם גויים. דרך זה רשעים „נהרגים” — לא פיזית, אלא דרך חכמה ולימוד.
—
הגויים בימות המשיח
דברי הרמב”ם (עם פסוקים):
„שנאמר ‘והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים… ונהרו אליו כל הגוים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’… ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה… ושפט בין הגוים… וכתתו חרבותם לאתים… לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.'”
פשט:
כל העמים יבואו ללמוד מהמשיח, ודרך זה יהיה שלום בעולם.
חידושים והסברות:
1. שלום בא מדעת, לא מכוח צבאי: הקטע המפורסם של נבואה שיהיה שלום — „לא ישא גוי אל גוי חרב” — בא גם מדעת. אם יש מחלוקת, הולכים למשיח לשאול מה ההלכה, והוא יפסוק, ולא יהיה ריב. השלום הוא תוצאה של חכמה, לא של כוח.
2. מדד לגאולה: כל עוד עמים באים לארץ ישראל בגלל נשק חדש או כלי מלחמה טוב יותר, הם עדיין רחוקים מהגאולה של מלכות בית דוד. הסימן של גאולה אמיתית הוא כאשר עמים באים ללמוד דרך ה’.
3. „כל הגוים” — פירוש: „כל הגוים” לא אומר דווקא כל העמים ממש, אלא כל עם ישלח את חכמיו ללמוד מיהודים.
4. גויים ועולם הבא דרך לימוד מהמשיח: לפי הרמב”ם יצא שהגויים שיבואו ללמוד מהמשיח יקבלו בסוף גם עולם הבא. הרמב”ם כבר אמר קודם שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא — אבל כאן יותר: יהיה להם לא רק מעשים טובים כמו חסיד אומות העולם רגיל, אלא תהיה להם חכמת אלוקות, העיסוק באלוקות עצמו.
—
„אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד”
דברי הרמב”ם:
„ונשתוינו בדברי חכמי הראשונים שאמרו אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.”
פשט:
הרמב”ם מסכים עם מאמר חז”ל שההבדל היחיד בין עולם הזה לימות המשיח הוא שעבוד מלכיות.
חידושים והסברות:
1. שעבוד מלכיות אינו דבר קטן: מה ש„אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות” לא אומר שזה דבר קטן. מלכות יכולה להביא איתה דברים טובים אדירים — מנוחה, אפשרות ללמוד, רב טוב (המשיח עצמו), חכמה לכל העולם. „שעבוד מלכיות בלבד” כולל בתוכו את כל ההיבטים החיוביים של מלכות ישראל אמיתית.
—
[דיגרסיה: גאולות קטנות ומשיחים קטנים]
בדיוק כמו שיש אתחלתא דגאולה — שרבנים קוראים „גאולות קטנות” — כאשר יש קצת מנוחה מהגויים, כך יש גם „משיחים קטנים.” כאשר קבוצה קטנה של יהודים יושבים יחד, עוסקים במצוות, בשקט, ורב מלמד אותם דרך ה’ — זו בחינת משיח. מזה אומרים חסידים שכל רבי הוא בחינת משיח: מהו משיח? הוא מלמד דרך ה’, ואפשר לשבת וללמוד ואף אחד לא מפריע.
תמלול מלא 📝
הלכות תשובה פרק ט’ – ביאור הבטחות התורה בעולם הזה
הקדמה לשיעור
דובר 1: אה, רבותי, אנחנו לומדים הלכות תשובה פרק ט’. אמור את ההקדמה שלך.
דובר 2: כן, אנחנו מחזיקים כבר ברוך השם כמעט בסוף ספר המדע, וברוך השם שכל שיעור נשמע על ידי כמה מאות אנשים, והגיע הזמן לקחת את השיעור לרמה הבאה כמו שאומרים. אנחנו הולכים עוד מעט להתחיל עכשיו ספר אהבה. החל מספר אהבה יהיה עכשיו על כל שיעור נותן חסות לשיעור, כדי שנוכל לקיים את בית המדרש הזה ושנוכל להמשיך עם השיעור. אז כל יום יוכרזו שמות הנדבנים, לעילוי נשמות, וכן הלאה.
ובעזרת השם אנחנו הולכים לעשות סיום גדול כשנסיים, לא משנה מתי נסיים ספר המדע, אבל על כל פנים בוודאי כשנסיים בעזרת השם ספר אהבה, נתכנס עם מאות אנשים, מקשיבי השיעור, ונחגוג את שמחת התורה. נפלא.
דובר 1: פרק ט’ בפנים.
דובר 2: וצריך לדעת שהשיעור מוקלט בדרך כלל מראש, אז בעזרת השם מחר נתחיל להקליט ספר אהבה. אז מי שרוצה להתנדב את הפרק הראשון, ישלח הודעה. יעשו קישורים רשמיים עם דברים. אפשר לשלוח הודעה לי, או לר’ יואל אשר, או לשאר הגבאים של השיעור, ואפשר להצטרף. יכול להיות שהראשונים כבר תפוסים, נבדוק, אבל על כל פנים שיתקשרו כבר. נו.
אה, עכשיו נלמד פרק ט’.
הלכה א – השאלה: איך מתיישב עולם הבא עם הפסוקים של שכר בעולם הזה?
המבנה של הרמב”ם בספר המדע
דובר 2: אומר הרמב”ם. הנה, אנחנו למדנו, כמו שלמדנו, אמרתי קודם, היסוד, אדרבה, היסודות תמיד בספר המדע, ראינו זאת כבר פעם שלישית, אני חושב, או אפילו אותו סוג מבנה. תחילה הוא מסביר יסוד, הוא מביא על זה כמה ראיות מפסוקים, מאמרי חז”ל, הוא מסביר גם קושיות מסוימות, קושיות שכליות שאנשים יכולים להיות להם קשיים לקבל את היסוד, זה הדבר הראשון. אחר כך בא עוד פסקה שאומרת, אבל מה עושים עם כל הפסוקים שעומדים לכאורה להיפך?
הסוד הגדול של הרמב”ם: הנשמה שחיה לעולם ועד
ואני חושב שיש כאן סוד גדול אחד שהרמב”ם אומר אותו דווקא בספר המדע כמה פעמים, שמלבד הגוף ומלבד כח החיים של האדם, שלפעמים קוראים לזה עצמו נפש או נשמה, שזה הלב, זרימת הדם, כל העניין, חיים שאינו גוף, אלא יש עוד משהו גדול יותר שנקרא ההשגה של אדם, החכמה, הנפש, הנשמה, יש דרכים שונות איך קוראים לזה, אבל זה החלק שאדם הוא כמו מלאך, וזה חי לעולם ועד. וזה קשה לאדם להשיג. קשה לאדם להשיג אלוקות, קשה לאדם להשיג נשמה טהורה בלי גוף.
דובר 1: איפשהו אני שומע מישהו שמקליד.
הפרק השני של הרמב”ם: השאלה הלמדנית
דובר 2: אז, כן, אבל זה הפרק השני של הרמב”ם. הוא לא מדבר על הקשיים, הוא כבר דיבר על זה בפרק הקודם. עכשיו הוא שואל יותר כמו למדנית, מישהו אומר, איך יכול הרמב”ם לומר שהעיקר… בוא נאמר בדיוק את הדבר שהוא אומר ומה הוא מביא לכאורה. הרמב”ם אומר שעיקר השכר, השכר של מצוות, הוא רק מה שהוא קורא עולם הבא, שאצל הרמב”ם אחרים קוראים לזה עולם הנשמות, או הנשמה בלי הגוף. זה היחידי, עיקר השכר. האחר יהיה הטובה, הטובה שמקבלים ממצוות, מללכת בדרכי האמת, כמו שהרמב”ם קורא לזה. אז זה. לכאורה יש הרבה מקומות בחומש ובנביאים וכתובים שנראה שלא, שהטובה של קיום התורה היא דווקא כן דברים של הגוף. לכן הוא שואל את השאלה והוא אומר תירוץ.
דברי הרמב”ם
אומר הרמב”ם, “אחר שנודע שמתן שכרן של מצוות…” אחרי שאנחנו יודעים כבר את ההנחה שהונחה כאן בכמה פרקים האחרונים, שמתן שכרן של מצוות…
דובר 1: כן, בפרק האחרון, אבל לפני כן קצת כן.
דובר 2: “…והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’…” והטובה שנזכה לה אם נשמור דרך ה’. וסתם מצוות, מצוות זה כל המצוות המעשיות, עשה ולא תעשה. דרך ה’ זה האמונות. דרך ה’ זה “והלכת בדרכיו”, כל ענייני המידות. “…והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה…”
דובר 1: לא, הכתוב בתורה הולך על מתן שכרן או על הטובה, לא? דרך ה’ הכתוב בתורה הוא הולך לפרש.
דובר 2: בסדר. “…היא חיי העולם הבא…”
דיון: הכפל לשון של הרמב”ם – מתן שכרן = הטובה שנזכה לה
מה זה? חיי העולם הבא. אני אומר תמיד את הפירוש של סוג הלשונות האלה של הרמב”ם, שהרמב”ם אומר ששני דברים הם אותו דבר. בדרך כלל כשהרמב”ם אומר כפל לשון, זה אומר, אני חושב שאני צודק, שהרמב”ם מתכוון לומר שזה אותו דבר. מתן שכרן של מצוות זה לשון חכמים, נכון? מתן שכרן של מצוות, לכאורה פירושו סתם, עושים מצוות. אומר הרמב”ם, לא, מתן שכרן של מצוות זה דרך אחרת לומר “הטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה”. איזו דרך ה’?
דובר 1: אתה צודק, דרך ה’ שאברהם אבינו כבר היה לו, הדרך של לחיות כמו אדם טוב.
דובר 2: אבל מהי דרך ה’ שכתובה בתורה? המצוות. המצוות הן גם דרך ה’ הכתובה בתורה.
זה מאוד מעניין, כי כאן עצמו טמונה הגדרה כל כך ברורה בין השניים. מתן שכרן של מצוות נראה כמו עסקה: אתה עושה מצוות, מקבל על זה שכר. זה כבר הרבה יותר מוגדר. זו טובה מסוימת, מדרגה מסוימת של טוב שאדם זוכה לה כשהוא עבד מספיק והוא שמר דרך ה’. נכון, וזה מה שחיי העולם הבא פירושו. זה פירוש, הרמב”ם מפרש. מתן שכרן של מצוות הייתי מפרש “הטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה’ הכתוב בתורה”.
הפסוקים של חיי העולם הבא וכרת
מהם חיי העולם הבא? הוא אמר הלאה, חיי העולם הבא, שנאמר “למען ייטב לך והארכת ימים”. “והארכת ימים” זה להיות בעולם שאף פעם לא מתים בו, חיים ארוכים. “וכדי שלא תאמר”, הוא אמר את שני הדברים בתחילת פרק ז’, נכון?
הלאה, “והנקמה שנוקם בה”, גם העונש אמר הרמב”ם, מהי הנקמה? שנוקמים מהרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה. הנקמה שקורית לרשעים שעוזבים את דרכי הצדק שכתובים בתורה, “היא הכרת”. זה שהנפש נכרתת ואינה זוכה לחיים הארוכים, שנאמר “הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה”. הנפש שיש בה עוון הולכת להיכרת.
דיון: כרת – עונש או תוצאה טבעית?
דובר 1: אם כך קשה, הוא רק חוזר על מה שאמר רק פרק אחד לפני.
דובר 2: לא, זה מעניין, כי הפסוק אומר כן, שהנפש שיש בה עוון… זה נראה פחות כמו שכר או עונש, זה נראה יותר כמו שאפשר לפרש: הנפש מלוכלכת, יש בה עוון. אם כך ממילא לא יכולה הנפש להשיג ולקבל עולם הבא, לקבל חיים נצחיים. זה רק שלא קיים כמו מלוכלך. יש שניים, אני לא יודע.
דובר 1: פשט מדבר הפסוק בעתיד.
דובר 2: לא, אבל הוא אומר “והאבדתי”, ממילא הכרת היא כרת הנפש, שהיא לא יכולה, הנפש לא מסוגלת לשכר, להשגות אלוקיות. אבל הרמב”ם בעיקר מתכוון לכפל הלשון שהוא הביא, הכרת בעולם הזה והכרת בעולם הבא שהמדרש דורש.
השאלה: מה קורה עם הפסוקים של שכר בעולם הזה?
אומר הוא, אם כך, אומר הרמב”ם כך, יבוא יהודי, מישהו שלומד את השיעור, הוא שומע את השיעור, הוא אומר, “בסדר, אני מקבל את ההנחה של הרמב”ם. אבל איך זה מתיישב עם כל הפסוקים בתורה? מה יעשה שכתוב בתורה, והתורה כותבת כמה פעמים…” כל התורה כולה כתוב הרבה פעמים…
דובר 1: כן, את השיעור של הרמב”ם קוראים “כל התורה כולה”.
דובר 2: מה קורה עם כל התורה כולה האחרת, כל התורה כולה המקורית? מה כתוב בה? כתוב כמה לשונות של, דומה ל – הרמב”ם לא מביא שום ציטוט, זה לא ציטוט, אבל זה כמו “אם תשמעו יגיע לכם”, אם תשמעו לתורה תקבלו את השכר, “ואם לא תשמעו יקרה אתכם”, יקרה לכם ההיפך. אילו? “וכל אותן הדברים בעולם הזה”, וכל אותם דברים שהתורה אומרת שיבוא לכם שכר או עונש, הם רק דברים בעולם הזה, הם דברים של העולם, הם דברים עולמיים.
רשימת הרמב”ם של שכר ועונש בעולם הזה
כגון, כמו שכתוב בתורה הרבה פעמים, אם נעשה רצון ה’ יהיה שובע, יהיה שבע.
דובר 1: כן, כמו שאנחנו אומרים כל יום ב”והיה אם שמוע”, יהיה לאכול, “ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת”. ואם לא, יהיה רעב, “ועצר את השמים ולא יהיה מטר”, יהיה רעב.
דובר 2: או הרבה פעמים בתורה כתוב, אם לא יהיה טוב יהיה מלחמה, ואם כן יהיה טוב יהיה שלום. מעניין, עוד דבר, הוא מתחיל בטוב ומסיים ברע, חוץ ממלחמה ושלום אומר הוא הפוך. ומלכות ושפלות.
דובר 1: אולי מלחמה היא טובה…
דובר 2: לא, מלחמה לא אומרת שמפסידים. מלחמה אומרת לומר…
דובר 1: לא, מלחמה לא אומרת שמפסידים. מלחמה אומרת שיהיה מצב מלחמה, לא יהיה מנוחה.
דובר 2: ומלכות, זה שיהודים יהיו מלכים, יהיו גדולים, יהיו על הגובה, יהיו גבוהים, ושפלות, הם יהיו מוכים ויהיו משועבדים תחת מלכויות. וישיבת ארץ ישראל, שיהודים ידורו בארץ ישראל, או להיפך, יהודים יהיו מגורשים בגלות.
דיון: הקטגוריות אינן בלעדיות
דובר 1: על זה יש מלחמה. יכול להיות שיהודים גרים בארץ ישראל אבל יש מלחמה. יכול להיות שיהודים לא גרים בארץ ישראל אבל יש שלום. יכול להיות שיהודים גרים בארץ ישראל אבל בשפלות, כמו שהיה הרבה פעמים יהודים היו תחת הרומאים, תחת אמריקה היה בעל הבית, וכן הלאה. הוא לא המלך, הוא לא בעל הבית.
דובר 2: או הרבה פעמים זה יותר ספציפי להצלחת מעשה, “ואבדה”.
דובר 1: אדם, כתוב איזה סוג שכר הוא מתכוון כאן?
דובר 2: אבל בבירור, “ואבדה” זה תלמודך בידך, “למען תצליח בכל אשר תעשה”.
דובר 1: כן.
דובר 2: “ואבדה” או לא להיות הצלחה. “ושאר כל דברי הברית”, או כל שאר דברי הברית פירושו מה שכתוב בפרשת האזינו, או באחת התוכחות, שהתורה מסיימת, “דברי הברית”, דברי הברית זה תוכחה, כן.
אז קשה, אמרנו שעיקר השכר, שהשכר של המצוות הוא חיי העולם הבא, וכאן כתוב חיי העולם הזה.
תירוץ הרמב”ם: “כל אלה הדברים אמת היו ויהיו”
כן, אומר הרמב”ם כך: “כל אלה הדברים אמת היו ויהיו”. כל אלה הדברים, כל אלה הדברים של עולם הזה, כמו שובע ורעב, מלחמה ושלום, הם אמת, הם היו, כשיהודים היו טובים היה טוב, וכשיהודים לא היו טובים לא היה טוב. “ויהיו”, זה עדיין יהיה כך. וזה אמת גם שבימות המשיח יהיו כל טובות התורה.
דיון: מה פירוש “אמת היו ויהיו”?
אמת זה דבר מעניין. אמת זה לא דווקא מה שיהיה. אמת זה מה שמופשט, אמת שאינו חי גוף, הוא תמיד אמת. סוג האמת הזה הוא “היו ויהיו”, זה היה, זה אומר שאתה אומר שפעם היה טוב, “ויהיו”, זה עוד יהיה טוב, ולא רע. גם אולי מתכוון הרמב”ם שלא תחשוב שהברית בטלה, כמו שדתות אחרות חושבות, חלילה, זה עדיין אמת.
ואולי מתכוון הוא “ויהיו” גם אפילו בימות המשיח. ואחרי ימות המשיח יכול עדיין להיות מלחמה. אם אז יהודים, אם יהודים יהיו טובים יבוא משיח, אבל אחר כך יהודים ימשיכו, הם לא יאבדו את הבחירה, ואם יהודים לא יהיו טובים, תבוא גלות חדשה או שפלות חדשה וכן הלאה.
“ובזמן שאנו יושבים ועוסקים בתורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן”, יבואו אלינו טובות העולם הזה, כל טובות העולם הזה יבואו אלינו.
“ובזמן שאנו עוברים עליהן, תקרא אותנו ותגישנו אלינו”, בלשון נקרא, תקרא עם אל”ף, “תקרא אותנו ותגישנו אלינו הרעה שכתוב”, כמו שכתוב בפסוק
הלכה א (המשך) — “היו ויהיו”: הברית תקפה לעולם
דבר אמיתי שיהיה אמת, שאינו פשט אמת שאינו חי אגב, הוא תמיד אמת. סוג האמת הזה הוא היו ויהיו — זה היה. זה אומר שאתה אומר פעם היה טוב, ויהיו, זה עוד יהיה טוב, או זה עוד יהיה טוב ולא רע.
גם אולי מתכוון הרמב”ם, שלא תחשוב שהברית בטלה, כמו שאולי דתות אחרות חושבות. חלילה, זה עדיין אמת.
ואולי מתכוון הוא ויהיו גם אפילו בימות המשיח, ואחרי ימות המשיח יכול עדיין להיות מלחמה. אז יהודים, אם יהודים יהיו טובים יבוא משיח, אבל אחר כך יהודים ימשיכו לא יאבדו את הבחירה. אם יהודים לא יהיו טובים, תבוא גלות חדשה או שפלות חדשה או משהו כזה.
הלכה א (המשך) — “יגיעו” לעומת “תקרא”: הדיוק של השגחה פעילה והסתר ההשגחה
“ובזמן שאין אנו עוברים על מצוות התורה”, אומר הוא, “יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולם”. יבואו אלינו טובות העולם הזה, כל טובות העולם הזה יבואו. “ובזמן שאנו עוברים עליהם תקרא אותנו”, יקרה לנו בלשון נקרה.
מאוד מעניין, הוא אומר תקרא עם אל”ף. תקרא אותנו, יקרה לנו הרעות הכתובות, כמו שכתוב בפסוק “כל הרעות הכתובות בספר הזה”, יבואו אלינו.
הדיוק של “תקרא” ושיטת הרמב”ם בהלכות תעניות
הדיוק של תקרא אני רואה הוא דיוק טוב מאוד. אני עכשיו, כי ידוע הרמב”ם בהלכות תענית, שהוא מגיע לזה בסוף ספר זמנים, שטובות הן בכוונה כביכול, כלומר, הקב”ה עושה שאדם ירגיש את השגחתו וכדומה. אבל רעות זה לא שהקב”ה עושה רעות, אלא זה הסתר ההשגחה, הקב”ה מסיר את ההשגחה. זה מתייחס, “והלכתי עמכם בקרי”, הרמב”ם מפרש.
כך אומר הרמב”ם בשניהם, כן. קודם גם הוא אמר “יקרה אתכם”. ממילא, “אם לא תשמעו יקרה אתכם”. כן, “יגיעו” הוא ספר, אני שומר עליכם, זה יהיה בהשגחה, בדעת. ואם לא, יקרה לכם, לא שאני אעשה לכם רעות, אלא יקרה, בטבע יקרו לכם דברים רעים.
מקבילה לעולם הבא
זה דומה למה שהרמב”ם מחזיק באמת גם לגבי עולם הבא. הוא מפרש עולם הבא, שכשהעונש הוא לא פשט שקורה עונש, אלא אין לך את השכר, אין לך את השארת הנפש, ממילא אתה אובד. אובד זה לא דבר שצריך לעשות באופן חיובי, זה מה שיקרה לבהמה, כמו בהמה.
פירוש אלטרנטיבי: “תקרא” בלשון קריאה
זה מאוד מעניין, כי הייתי חושב שתקרא הוא בלשון קריאה, לא בלשון מקרה. פירושו כמו שהעולם הוא הספר, ספר התורה של אלוקים. הקב”ה קורא, והספר הוא קורא אותו, וכשקורים מעשים בעולם הוא קורא אותו מספר העולם. כמו שכתוב “אודאי מלישן קריא וכו’ ולך תהיה מקריא וכו'”.
הלכה א (המשך) — “אין אותן הטובות סוף מתן שכרן”: עולם הזה אינו התכלית
אומר הוא, אף על פי כן, מכל מקום, “אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות”. הטובות אינן הסיפור המלא, זה חלק מהסיפור, אבל זה לא הסוף, זה לא מתן השכר הסופי של מצוות. “ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות”. הרעות, הדברים הרעים שקורים כעונש, אינם סוף הנקמה, אינם הנקמה הסופית שנוקמין מעובר על כל המצוות.
החילוק בין “סוף” (תכלית) ו”אמצעים” (אמצעים)
מה שהוא רוצה בעיקר לומר, והוא הולך להניח זאת באריכות כדי שנוכל להבין, כי אם לא מתבלבלים מהאריכות. הרמב”ם אומר דבר פשוט. החילוק הוא סוף והאמצעים, או כמו שהרמב”ם אומר בהקדמה, יותר באנגלית, “הסוף” ו”האמצעים”, או באידיש, היכי תמצא והתכלית.
במילים אחרות, הרמב”ם אומר, בוודאי, תכלית. במילים אחרות, שכר על מה? על זה שאדם הוא אדם טוב, שהוא יהודי טוב, ועל אורחות הצדק ככתוב בתורה וכו’. הגמול על הכל הוא רק עולם הבא.
אבל כדי להיות מקיים עולם הבא, צריך להיות לו עולם הזה. אי אפשר ללמוד, בעולם הבא לא מקבלים שכר, כמו שהוא אומר, עבודת ה’ אינה בעולם הבא. או להיות אדם טוב לא הופכים בעולם הבא. כדי להיות מקיים עולם הבא, צריך קודם להיות לו עולם הזה.
ממילא, הברכות הן כדי שיוכל לעשות, לא בינתיים, שיוכל, זה על ידי זה, זו הכנה לשכר הגדול יותר. זה בוודאי אמת, לא רק עד הפונדק, לא מגיעים לפונדק אחרת. זה גם חלק מההכנה. זו ההכנה, וזה דווקא כך, כי הוא הולך להביא את הפסוק “אין שכר בשאול”, אין… וכשמתים לא יכולים להיות צדיק ולא רשע, צריך להיות אדם שהוא יצור חי.
הלכה א (המשך) — “אלא כך היא עצת הדברים”: הסברו של הרמב”ם על השיטה
אז זה החילוק העיקרי. בוודאי כתוב בתורה שיקבלו את כל הדברים הטובים האלה, וזה באמת יבוא. אבל התורה אינה על זה, זה לא כדי שיהיה לנו עולם הזה טוב. והשכר הוא גם רק שלב כדי שנגיע לעולם הבא.
אומר הוא, אלא כך היא עצת הדברים, כך אני הולך להסביר זאת, וזו הדרך להבין זאת. אומר הוא, הקב”ה נתן לנו תורה זו, כן, הקב”ה נתן לנו את התורה, והתורה נקראת עץ החיים, העץ שממנו יוצאים חיים, זה אומר חיי העולם הבא.
“דעה גמורה נכונה” — לא רק אמונה פשוטה
כל העושה בה, כל הכתוב בה, ויודעו דעה גמורה נכונה, מי שעושה כל מה שכתוב בתורה, והוא יודע את התורה, אבל הוא יודע את התורה לא סתם שטחית, אלא הוא יודע אותה דעה גמורה נכונה, הוא מבין את חכמת התורה, סודות התורה נכונה, חכמת המציאות, גמורה נכונה לאפוקי מי שיודע רק באופן של אמונה פשוטה, זו לא דעה נכונה, זו לא דעה גמורה, זוכה בה לחיי העולם הבא, אז התורה מזכה אותו בחיי העולם הבא.
“לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו”
וחיי העולם הבא גם אין זה one size fits all, אלא לפי גודל מעשיו וגודל חכמתו יהיה זוכה, השגתו לעולם הבא תהיה, שכרו לעולם הבא יהיה לפי כמה שהיו מעשיו וחכמתו.
אבל בואו נזכור, כי הרמב”ם אומר זאת בהרחבה והוא מכניס כאן דברים שהעולם לא תופס, הרמב”ם אומר שעולם הבא לא מקבלים על קיום מצוות, אלא, בוודאי צריך לקיים את כל המצוות, אבל צריך גם, זה לא מספיק, צריך לדעת מה כתוב בתורה, במילים אחרות, סודות התורה וחכמת התורה, וצריך לדעת זאת דעה גמורה, בלי זה לא מקבלים עולם הבא. כך כתוב כאן מאוד ברור.
הלכה א (המשך) — “והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש”
אז זה המעשה הכללי, מי שהולך בתורה מגיע לעולם הבא, בוודאי. אז אם כך מה אני צריך?
אומר הרמב”ם, והבטיחנו בתורה, הקב”ה הבטיח לנו בתורה, שאם נעשה אותה, אם נעשה את התורה בשמחה ובטובת נפש, נעשה את התורה בשמחה ובנפש טובה, בחשק, ונהגה בחכמתה תמיד, זה משהו שהרמב”ם הולך להוציא הרבה יותר מאוחר, נחשוב תמיד בחכמה.
אומר הוא גם כאן, לעשות תורה ולחשוב בחכמת התורה. אפילו כשהוא אומר לנו לעשות, הוא מוסיף עוד דבר של שמחה וטובת נפש.
הסרת מכשולים והוספת עזרה
אומר הרמב”ם, מה יקרה, התורה מבטיחה לנו שאם נעשה כך, שיעזרו אותנו, הקב”ה יעזור לנו מצדו שנוכל באמת להשלים את עצמנו בתורה. ומה הוא יעשה? הקב”ה יסיר כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כל הדברים שמעכבים אותנו מלעשות את התורה ומללמוד את התורה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן.
זאת אומרת, אדם לומד תורה, אבל יש מאורעות העולם שמפריעים לו מלעשות עוד תורה. אומרת לנו התורה, ככל שתעשה את המקסימום שלך, תעשה את ההשתדלות שלך בלימוד תורה ועשיית תורה, הקב”ה יסיר את הדברים שמפריעים מלעשות עוד תורה.
וישפיע לנו כל הטובות, הוא ישפיע לנו את כל הטובות של שלום ושפע ובריאות, והוא ייתן לנו את כל הטובות המחזקות את ידינו לעשות את כל התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב. הוא ייתן לנו, שנהיה שבעים ובשלום, ושיהיה לנו מספיק כסף. לא כי זה השכר, אלא כי זה עוזר לנו להגיע לתכלית, זה עוזר לנו שנוכל ללמוד עוד יותר תורה, כדי שלא נהיה עסוקים כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נהיה פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא.
טיעון “הפרנסה”
זאת אומרת כך, אם אדם לומד תורה, אבל פתאום נעשית לו מחלה, הוא לא יוכל להמשיך ללמוד תורה. זה לא הוגן, כי הוא עושה את שלו, אבל הוא לא יוכל לזכות לעולם הבא כי הוא לא יכול היה להשיג. אומר הקב”ה, אם אתה הולך ללמוד, אני אדאג שלא תצטרך להיות עסוק עם הגוף. אני אדאג שהכל יהיה בסדר. ממילא תוכל לשבת פנוי ברוגע, כמו שכתוב בנביא שיהיו פנויים, שיהיה הראש רגוע כדי ללמוד חכמה ולעשות מצוות, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. התכלית היא חיי העולם הבא.
אז מה שיש הנאה בעולם הזה אם לומדים תורה הוא גם ההכנה לשכר האמיתי שהוא עולם הבא.
“ללמוד בחכמה” — לא “ללמוד בתורה”
וכן, צריך לשים לב שלא כתוב כאן “ללמוד בתורה”, כתוב “ללמוד בחכמה”.
הלכה א (המשך) — הפסוק “וצדקה תהיה לנו”
ובכן אנו אומרים בתורה, אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, אומר הוא, אחרי שהתורה הבטיחה לנו טובות העולם הזה, כתוב בתורה, “ועתה כתבו לכם את השירה הזאת”.
כך מפרש הרמב”ם את הפסוק, שאם נלמד את התורה, הקב”ה ייתן לנו צדקה, ייתן לנו טוב, כדי שנוכל להמשיך לעשות את מצוות הקב”ה, כדי שנוכל להגיע לעולם הבא.
“צדקה תהיה לנו כי”, זאת אומרת, אם נקיים “כל המצוה הזאת”, הקב”ה ייתן לנו צדקה בעולם הזה כדי להיות מסוגל… אני מתכוון להיפך, הרמב”ם אומר “אחר שהבטיח”. הקב”ה אמר קודם שנקבל כל מיני טובות בעולם הזה, והנקודה של זה תהיה “צדקה”, שנעשה צדקה ומשפט, שנעשה את המעשים הטובים שמביאים לעולם הבא. כך הייתי מבין ממה שהוא אומר “אחר שהבטיח טובות העולם הזה”.
“שכר מצוה מצוה”
אז מה מוסיף הפסוק? הרמב”ם אומר שאחרי ש… אה, שטובות העולם הזה אומר הוא, כדבר אחרון, “צדקה תהיה לנו”. אז טובות העולם הזה לא באות אחרי המצוות, אלא הן באות עם המצוות, כדי להוסיף ולהיות מסוגל לעשות עוד מצוות.
שכר מצוה מצוה. שכר מצוה הוא שאתה יכול לעשות עוד מצוה.
הלכה א (המשך) — הצד השלילי: עונש = הסרת האפשרות ללמוד
כך אומר הרמב”ם הלאה, “וכן יעניש”, ועכשיו על השלילי, עכשיו על העונש: “וכן יעניש את עוברי התורה שימנע מהם התורה מדעתם”, אם נעבור על התורה, הוא יסיר את התורה מהדעת שלנו, הוא לא יתן לנו להשתמש בדעת לתורה.
לא, להסיר את התורה מאיתנו, לא לעקור, הוא לא יסיר את כל הדעת שלנו לתורה, אלא מה אז? הוא יסיר את הדעת שלנו מ”עוסקים בה”.
מה הכוונה ב”דעתם”?
אני מתכוון שאולי הוא מתכוון ב”דעתם” למעשה, כן, כי במילים אחרות, זו המילה שהוא אומר, הוא מביא בהלכות תלמוד תורה, הוא אומר “כל המקיים את התורה מעוני”, זאת אומרת, בזמן שמקיימים, ואחר כך מקבלים את העונש, אז זה כבר… כשיש לך עדיין מה לאכול ואתה לא לומד תורה, אז הקב”ה יעשה לך שלא יהיה לך מה לאכול, שלא תוכל להמשיך לעשות תורה.
מקבילה להלכות תשובה פרק ו’
ולמעשה, המעשה שהוא אמר עכשיו, שכשמקבלים עונש לא יכולים ללמוד, זה בעצם מה שנאמר בהלכות תשובה פרק ו’. שנעשה עונש מהחטאים שלא יכולים לעשות תשובה. מבין?
נכון, זה גם עדיין חלק מאותו דבר, כי הם יכולים… זה הכל מעגל.
הלכה א (המשך) — “ובכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה”
ובכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה, כלומר, אם נעזוב את התורה, כשאנחנו עדיין יכולים, כשאנחנו מחליטים ברצוננו לא לעשות את התורה, ונהיה עסוקים בעולם הזה, נהיה עסוקים בהבלי הזמן, בהבלים שתלויים בזמן שעובר, בכל השטויות.
כעניין שנאמר “וישמן ישורון ויבעט”, לא שזה זמני וזה נצחי, זה זמני וזה שטויות.
אנחנו קוראים את החדשות, מחר או שעתיים אחר כך החדשות לא נכונות. זה הבלים. קודם כל, כל הדבר שהחדשות מדברות עליו הוא שטויות עם לוקשן, איזה שקרן אמר שלאיראן יש פצצות. שנית, זה זמן, זה רק זמני. אוקיי, הוא לא מתכוון ממש לזה.
כעניין שנאמר – זה מה שכתוב בפסוק “וישמן ישורון ויבעט”. זה אומר, הוא לא בעט כי היה רעב, אלא הוא בעט כשהיה שבע. בזמן שהיה שבע הוא עדיין יכול היה.
על זה העונש, שדינו אמת, הקב”ה שדינו אמת, ששופט אדם ביושר, היושר על זה הוא, שיסיר ממנו עוזבם כל טובת העולם הזה, הוא יסיר ממי שעזב את הקב”ה את טובת העולם הזה, שהם חזקו גופו ולבו, כי זה עשה שהאדם יכול היה לבעוט ברוחב. ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא, כי הקב”ה לא יתן שאחרי שבעטת עם כל הטוב, אחר כך תתחיל להיות רוצה? לא, זה לא מגיע לך. מביא עליהם – הוא מביא רעות, כדי שימנעו מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם.
דיון: איך זה מתיישב עם תשובה בסוף החיים?
דובר 1:
צריך להבין, הרמב”ם אמר בכל זאת גם שאפשר לעשות תשובה אפילו בסוף החיים. צריך לדעת איך זה מתיישב עם ההלכה ההיא.
אבל הרמב”ם אומר לך כאן את המסגרת, שאם כשעדיין יכולת ללמוד תורה, לא היו לך דאגות, היית מעדיף, בחרת עולם הזה על פני עולם הבא, הקב”ה יעשה שתמשיך להיות עסוק ותהיה מוכרח לבחור עולם הזה פשוט כי זה שולל את ישוב הדעת, ותצטרך להיות עסוק עם ההישרדות שלך, וממילא בוודאי לא תוכל לזכות לחיי עולם הבא, כי לא יהיה לך דעת. לא חכמה, לא נשמה שאיתה אפשר לשרוד.
הפסוק “תחת אשר לא עבדת” – שלוש אפשרויות של עבודה
דובר 1:
אה, היות שכתוב בתורה “ועבדת את ה’ אלקיך אשר שלחך ה’ אלקיך”, “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל”, כשהלך לך טוב לא עבדת את ה’ מרוב כל. מה יהיה העונש שלך הוא שאחר כך תהיה עסוק בעבודה, ואז לא תוכל לעבוד את ה’. בחרת את העולם הזה, הקב”ה יעשה שתהיה עסוק עם העולם הזה, אבל זה גם עוד בנוסף תחת צרות. זה לא לעבוד את עצמך.
שלוש האפשרויות מעניינות: יכול לעבוד את ה’, יכול לעבוד את עצמך, או יכול לעבוד את הרוסי, את הפריץ, את המחנה. מה? “וישמן ישורון ויבעט”, להתמלא. אז כשעדיין היית שבע ורגוע, רק בחרת עוד יותר וישמן ישורון, להיות עוד יותר שמן, ולא בחרת בה’. מה שהעונש יהיה הוא שתהיה עסוק בעבודת אויביך, ואז לא תוכל ללמוד.
מאוד טוב. אז זה ה”תחת”. כן, מאוד טוב. זה מה שהוא לומד מהפסוק. הייתי צריך לשים את הפסוקים לפני כן. “תחת” על זה הוא “ולא עבדת”, כי “ולא עבדת” הוא על “תחת”. כן, זה נכון, הוא רוצה להוציא.
“בשמחה ובטוב לבב” – מה זה אומר עבודה בשמחה?
דובר 1:
וזה לכאורה גם “שמחה וטוב לבב” היא השמחה של טובת הנפש שהוא אמר קודם. אני לא יודע בדיוק מה הוא מתכוון, כי שם כתוב להיפך, הרמב”ם אומר אם עבדו את ה’ בשמחה ובטוב לבב, אז זה תהיה עוד שמחה וטוב לבב. נכון? זו המילה. צריך להבין.
נמצא, יוצא, שפירוש כל אותן הברכות והקללות הוא על דרך זה, שכל הברכות והקללות שכתובות בתורה הן באופן הזה: אם עבדתם את ה’ בשמחה ושמרתם דרכו, משפיע לכם את הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להחכים בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם. שיהיה לך טוב, לעולם שכולו טובה, ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. ממילא יוצא שהוא זכה לשני עולמות, לחיי העולם הזה, והוא גם זכה לחיי העולם הבא, והפנים הוא די דומה.
דיון: שני פירושים ב”תחת אשר לא עבדת”
דובר 1:
אבל המעשה, הרמב”ם מכניס את זה. אוקיי, הפסוק “תחת אשר לא עבדת” מתכוון, איך לוקחים לפרש. אבל איך מפרשים את הפסוק? יש שני פירושים בפסוק. אפשר לפרש את הפסוק, שבזמן שהייתה שמחה, הלך טוב, כמו שהרמב”ם אומר, לא היה המעשה הראשון שלך עבודת ה’ אלא שאתה עובד את התורה? מרוב כל, מרוב כל אומר כשהיה לך הכל טוב, אז יכולת לעבוד את ה’ בשמחה ובטוב לבב.
נכון, הוא אומר, יכול להיות, שבשמחה היא מחלוקת המפרשים, רוב המפרשים לא לומדים כך. יכול גם להיות שבשמחה היא דרך של עבודת ה’. אבל מה ההבדל? מה זה אומר לעבוד את ה’ בשמחה ובטובת נפש? אז זה היום מהרמב”ם כאן גם, בשמחה ובטובת נפש שאתה עובד את ה’ זה… איכשהו צריך להבין.
אני מתכוון שכשאדם עובד את ה’ בשמחה זה אומר שהוא מבין כבר אז שהעיקר שלו הוא הנשמה שלו, שהעיקר שלו הוא הדעת שלו. אולי, אולי, משהו כזה. מאוד טוב. זאת אומרת השמחה היא לומר… שהשמחה מראה שהוא בודק את ה”מרוב כל”, הוא יודע שזה זה. הוא שמח שהוא יכול לעבוד את ה’, כי הוא יודע שזו הטובה האמיתית.
מאוד טוב. אז העבודה בשמחה לעומת עבודה לא בשמחה היא מי שיודע, כמו עובד מאהבה ולא מאהבה, כמו שהוא הולך לומר בפרק י’. נכון, הפרק הבא. אם היה כתוב עבודה עושר בשמחה, היו יכולים לחשוב שיש לו עדיין את הפשט הליטאי, הוא חושב שעושים מצוות והקב”ה נותן שכר.
דובר 2:
לא, הרמב”ם עצמו, למדנו את בעל התשובה, המעלה של בעל תשובה, כי הוא כבר טעם רע, ממילא זה בא לו קשה יותר. הרמב”ם יודע גם את הדבר של לפום צערא אגרא, ורואים את זה במיני מקומות אחרים.
דובר 1:
לא אמרתי שהוא לא יודע, אבל בעל התשובה גם יכול להיות מי שהוא יודע שזה באמת לא טוב, הוא ירד ונפל והתחיל.
דובר 2:
יש לך כאן שני אנשים, אחד שעובד מיראה ואחד שעובד משמחה. שמחה היא לא יראה, אוקיי. מה אני מתכוון? אומר לך הרמב”ם הלאה.
דובר 1:
אבל הלאה, העיקר, שאין עבודה אלא בשמחה. עיקר התכלית היא הלאה, שאחרי שמקבלים מהקב”ה שפע, שיוכלו להמשיך לעבוד אותו.
הפסוק “כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול”
תרגום לעברית
דובר 1:
אבל הוא מסביר, למה חסר החלק העליון הוא כדי להגיע לחלק העליון בדיוק? כי שאם לא יקנה, כאן כשנמצאים בעולם הזה, אם לא היה לו חכמה מעשים טובים, אז לא ומה יזכה אין לו במה לזכות בחיי עולם הבא. שנאמר, כאילו מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול. אחרי שמתים, ובשאול לא מתכוון כאן בגיהנום, דרשבון מתכוון אחרי המוות בקבר, אבל הוא מתכוון לומר אחרי הקבר, הוא מתכוון לרפאים.
זה אומר בואו כבר, אם מישהו עשה מעשה וחשבון מדעת בעולם הזה הוא לא יעלה, הוא יהיה בצרור החיים. אם לא, הוא לא יעלה. מה כבר אפשר לעשות, כי הוא כבר לא יכול עכשיו לעשות שום דעת וחכמה, הוא לא יכול עכשיו לקנות מעשה דעת וחכמה.
זה מאוד יפה, כי הרמב”ם אמר שצריך להיות מעשה, וצריך להיות דעת וחכמה. מה הפסוק מונה כאן את… מעשה מה זה חשבון אני לא יודע, אבל דעת וחכמה אני מבין. אולי צריך להיות מעשיו וחשבון ובדעת וחכמה. עכשיו אני הייתי אולי חושב מעשיו וחשבון ובדעת ובחכמה. מישורש ומחשבה. כן, אני לא יודע.
דיון: למה לא אפשר אחרי המוות?
דובר 2:
האם זה… מאוד מעניין החלק שמפריע לי משהו. למה לא שמנה. למה לא יכול שמנה וגוף לעשות מצוות. אני לא מבין אותך. אוקיי, בכל מקרה. הייתי אומר שצריך רק… כן?
דובר 1:
אני מעמיד את הבעיות שלי. מילא איך צריך גוף. בסדר צריך גוף. העיקר עבודה היא חכמה.
דובר 2:
כן, אבל העיקר עבודה היא חכמה. אז עכשיו יש לי בעיות ויש לי גוף. אז אוקיי, אני מת. אני לא יכול להיות לי גוף. הם יכולים רק לחשוב. אני לא יכול להיות לי שום ניסיון. למה…
דובר 1:
לא, אז אתה כבר לא יכול. זה פאני. לא. אין לך טרנס ולא קשה. אוקיי. אני לא יודע קשה. אני כשאני צריך להבין. אני צריך להבין צריך.
דובר 2:
לא, אני מבין מה שאתה אומר. זה משהו להבין. ראשית, צריך להבין, משהו חסר עוד עם ההס, כשזה עוד טכני. יכול להיות. לא בגלל זה, התעסקו עם זה. תן לי לבצע, איפה הוא… צריך להיות טוב קטן יותר, מי שהוא גדול יותר, אולי תבין?
“ואם עזבתם את ה'” – העונש על עזיבת התורה
דובר 1:
כשאומרים עזבתם את ה’, הוא אומר כאן את ההיפך העליון איך הקב”ה עושה את כל הדבר הזה עזבתם את ה’ מה שעשית בעולם הזה נגד הקב”ה, כשהיהודים היו עסוקים במה שהם השקיעו במאכל ובמשתה ובסנונית ודומה להם, אז מה? מה אביא עליכם כל הקללות האלו, ואסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיהם ויבלו ימיהם בהלה ופחד. זה ממש לשון התוכחה, כן, “בערב תאמר מי יתן בוקר… ופחד לבבך”.
“ולא יהיה להם לב פנוי ולא גוף שלם”. הרמב”ם אמר קודם שצריך להיות גוף שלם כדי לקיים את המצוות, וצריך להיות לב פנוי, הלב צריך להיות זמין וצריך להיות רגוע, לעשות המצוות, כדי שיזכו בהם לחיי העולם הבא.
והוא אומר כך, “ששני העולמות”, זה העונש הוא באותו אופן כמו השכר. למה? להיפך, הוא אומר, “שבזמן שהאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה וברעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהם זוכין לחיי העולם הבא”.
דיון: האם אפשר להיות לו עולם הזה רע ועולם הבא טוב?
דובר 1:
זה מאוד מעניין, יוצא לפי הרמב”ם, אין דבר כזה, אומרים במדרש שהיהודים לקחו את עולם הבא והגויים את עולם הזה. אני מתכוון אולי אפשר ללמוד זאת אחרת, אבל מה הפשט?
אני מתכוון כך, הרמב”ם היה כנראה מודה שאם יש יהודי שהוא כן בחולי, והוא יושב והוא מצליח ללמוד, והוא מצליח להיות עוסק בחכמה, הוא צריך להיות, הוא צריך להיות, שהוא מקבל בעולם הזה, הוא מקבל בעולם הבא. אבל הוא אומר כך, “אינו מתעסק”. אבל אם יש אדם שהצליח כן, הרמב”ם אומר שזה הכללי, זה בדרך כלל. אבל אם יש אדם שמצליח כן במלחמה או בחולי לעלות בחכמה, אז נפשו כן תהיה מוכנה לכל הדברים האלה.
החזון איש וגדולים אחרים בצרות
דובר 1:
בואו נדבר על חולי. אולי, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי. נגיד, היהודים הבודדים שהם כן, היה מלחמת העולם השנייה בשואה, רוב היהודים באמת לא חשבו על הקב”ה. אבל אם היו היהודים הבודדים שגם באותן צרות הקשות ביותר הם עלו בהבנת החכמה ובהשגות אלוקיות, זה עולם אחר.
נגיד כך, קודם כל, אין דבר כזה יוצא מן הכלל. החזון איש התייסר, לא היו לו ילדים, הוא לא היה אדם שמח. הרמב”ם אומר שהוא כן היה, הוא היה גבוה יותר מהמדרגה הרגילה, הוא כן הצליח להתגבר.
דובר 2:
אני לא מסכים עם זה. אם זה היה אמת לא היה כל הקטע של דברי הרמב”ם נכון. בואו נגיד בבירור, בואו נגיד מה הרמב”ם מדבר באופן כללי. הרמב”ם יכול להחזיק אחרת מכל שאר היהודים הקודמים, אוקיי? הוא יכול לומר משהו.
הרמב”ם אומר כך, אין דבר כזה שאפשר להיות לו עולם הזה רע ועולם הבא טוב. אין דבר כזה. אם היה דבר כזה התורה לא הייתה אומרת כך.
הכלל של הרמב”ם: לא אפשר להיות לו עולם הזה רע ועולם הבא טוב
דובר 1:
אם כך, אם אתה עונה כך, אז כל הקטע של דברי הרמב”ם לא היה נכון. בואו נגיד כלל. הרמב”ם יכול להחזיק אחרת מיהודים אחרים שומרי תורה, אוקיי? הוא יכול לומר משהו. הרמב”ם אומר כך, אין דבר כזה, אתה אומר אני אומר אין סתירה, לא, יש כן סתירה.
הרמב”ם אומר אין דבר כזה שתהיה לך עולם הזה רע ועולם הבא טוב. אין דבר כזה. אם היה דבר כזה, התורה לא הייתה אומרת הבטחות על עולם הזה טוב.
הסדר הרגיל הוא, אתה אומר שזה מסודר לכלל ישראל, אבל ליחידים זה לא נכון. אבל הרמב”ם אומר, הדרך שזה הולך היא, שאו שיש לו שני העולמות כן, או שני העולמות לא. זו הדרך.
עד כדי כך, שעד שהקב”ה רוצה להעניש מישהו, הוא לא יכול לקחת ממנו רק את עולם הבא, הוא חייב לתת לו, הוא חייב לקחת ממנו גם את עולם הזה, שנשמתו לא תהיה לה זמן לעשות עבודת ה’.
אותו דבר, אם הקב”ה רוצה לתת למישהו שכר, הוא לא יכול לומר, “אני אתן לך בעולם הזה היה לך חיים רעים, אבל בעולם הבא יהיה לך טוב.” לא. הוא חייב לתת לו טוב קודם בעולם הזה, ועל ידי זה הוא יוכל להיות לו עולם הבא.
הקושיה של “לפום צערא אגרא” וצדיק ורע לו
דובר 2:
אתה אומר שאפילו מישהו הוא לא גברא אפילו הוא קשה, הוא יכול לעבוד חכמה. אפילו מי שיש לו יותר קל, הוא יכול לעבוד יותר חכמה כשזה הולך לו יותר קל. זו לא קושיה על הרמב”ם.
הקושיה היא קושיה גדולה יותר, לא רק על הרמב”ם, זו קושיה. אם יש שכר בעולם הזה, למה רואים צדיקים שלא מקבלים את השכר?
דובר 1:
הרמב”ם אומר שזה כך, בואו נדבר מה הרמב”ם אומר. הרמב”ם אומר שלא אפשר לקבל שכר. הצדיק, לא, עוד פעם, לא, עלמא.
דובר 2:
אתה אומר מה זה אומר “לפום צערא אגרא”? לפום צערא אגרא אומר שאפילו למישהו אין כסף, זה אומר שהוא לא יכול להקדיש קצת זמן ללמוד?
דובר 1:
הרמב”ם מתכוון אבל למשהו שחסר לו. כמה שחסר לו בעולם הזה, חסר לו גם בעולם הבא, כי לפי ערך החכמה שקונה בעולם הזה וכו’.
החזון איש כדוגמה
דובר 2:
אז אתה גם תודה שהחזון איש עם העניות שלו השיג יותר נפש מהשכן שלו שהכל הלך לו טוב ולמד קצת. זו לא הנקודה. השכר שלו על עולם הבא עדיין יכול להיות גדול יותר מהשכן שכן היה לו בעולם הזה.
דובר 1:
החזון איש עצמו, הרמב”ם אומר, אבל בוא, אני לא יודע, בואו לא נגיד שמות, כי זה מבלבל את השיחה כשאומרים שמות. אני מתכוון, בכל מקרה, מה שהרמב”ם אומר הוא, מי שיש לו חיים רעים בעולם הזה, יש לו גם תמיד חיים רעים בעולם הבא. המילה “תמיד” הוא אומר. והוא אומר שזה קורה.
יוצא מן הכלל
דובר 2:
כמו בכל דבר יש יוצא מן הכלל, והוא מדבר על קדושי עליון.
דובר 1:
לא, עזוב את קדושי עליון, זו דרך של חשיבה. אנחנו מדברים עכשיו בבירור. אתה מסכים? זה תמיד כך. אם היה… זה לא תמיד כך. קצת, העולם לא נראה כך. הרמב”ם מניח דרך כללית שיכולה להתאים למקרים רבים מאוד, או לרוב המקרים. אבל יש בכל זאת מקרים ש…
דובר 2:
לא, בוא נשמע, זה לא אמת. כי בוא נבין, אם זה לא אמת, אם כך זה לא אמת שצריך להיות עולם הזה במנוחה ובנחת כדי ללמוד, כדי לדבר.
התנאי של גוף שלם
דובר 1:
זה כן אמת, צריך להיות גוף שלם. אתה יודע מה, שכח מדברים. גוף שלם, אתה מסכים? מישהו חולה, הוא יכול להיות צדיק גדול, חסיד גדול, הוא אף פעם לא אוכל חמץ בפסח. אבל המוח שלו לא עובד לו, הוא לא יכול לחשוב. והרמב”ם אומר שחשיבה היא תנאי לעולם הזה. יכול להיות הצדיק הגדול ביותר, שלא יהיה לו לא עולם הזה ולא עולם הבא.
למה לא? כנראה הוא חטא פעם. אתה תשאל, אתה לא יכול לשאול קושיות על צדיק ורע לו, אני לא יודע. אבל העובדה היא שזה אמת. אתה מסכים? כך אומר הרמב”ם. זה לא שמישהו היה חולה ואחר כך הוא יכול לחשוב. יש דבר כזה שמישהו חלש והוא לומד והוא מתגבר. הרמב”ם אומר שלכתחילה הוא צריך ללמוד תורה, בוודאי.
אנשים שחושבים בזמן מחלה
דובר 2:
יש אנשים שכשהם חולים הם חושבים עוד עשרת אלפים פעמים יותר מכל האנשים שרגועים והכל הולך להם טוב. כי חשיבה…
דובר 1:
אותם אנשים, דווקא אומר הרמב”ם, העשירות מונעת מאנשים שכשהולך להם טוב הם לא חושבים. הוא אומר שכל היום הם לא יכולים לחשוב ולא יכולים להיות. ועל זה אומרת התורה, הוא אומר. זה לא תמיד כך. אוקיי, הרמב”ם היה שואל קושיה. אבל אתה אומר שהרמב”ם אומר שההיגיון שהרמב”ם אומר הוא…
ההיגיון של הרמב”ם לפי מדרגות
דובר 2:
אדם שצריך לחשוב כלום והולך לו הכרת הטוב. הרמב”ם אמר לפי המדרגות. האדם שכן מחפש עולם הבא…
דובר 1:
בדיוק. אז עכשיו, בוא נלך לכל מדרגה שאנחנו מדברים. יש, מי שלא חושב כי הולך לו טוב, בסוף לא יהיה לו שילך לו טוב, וממילא הוא לא יחשוב, וממילא לא יהיה לו עולם הבא.
ולהיפך, מי שמקיים את התורה מעוני, בוודאי, השכר של החזון איש הוא שיהיה לו כן כסף. אם זה לא הצליח זו קושיה, אבל כך זה צריך לעבוד, שיהיה לו כן כסף כדי שיוכל להיות לו עולם הזה. ולכן הוא כן יהיה לו הרבה מנוחת הנפש דרך החזון איש. זה אולי השכר, זה לא נורמלי, זה אופן של שכר, זו מנוחת נפש עצומה.
אוקיי, אבל אני רק רוצה להוציא, זה לא מבטל את מה שאני אומר, שלפי הרמב”ם, מי שיש לו צרות בעולם הזה הולך ישר לגיהנום, לא לגיהנום, הוא הולך להיכרת בעולם הבא, כי לא אפשר, מעשה אחד של חשבון שכר ועונש, זה שהוא הולך לאבד בעולם הזה הכל, זה כבר עונש, זו לא דרך איך אפשר לקבל שכר. כך יוצא מהפרק הזה, כי לא זה כל העניין.
הרמב”ם מדבר תמונה כללית
דובר 2:
אתה אומר שזו קושיה נוראה, אבל הרמב”ם לא מדבר על מאה אחוז מהאנשים, הרמב”ם מדבר תמונה כללית, הוא מדבר מסלול של חשבון גם עם כל אינדיבידואל, אבל יש אנשים שלא מתאימים לפרק הזה, בוא נמשיך הלאה.
דובר 1:
היוצא מן הכלל, מי שאין לו קשר עם ישוב הדעת, זו לא הנקודה העיקרית שהרמב”ם אומר כאן אחרת מרוב היהודים האחרים, שהיא שאם למישהו יש חיים רעים, לא אפשר לפצות על הרעות בעולם הזה בעולם הבא. זה חייב ללכת שניהם ביחד, הדרך הרגילה היא ששניהם הולכים ביחד. כך זה בפשטות, כך נראה מהרמב”ם בפשטות, אבל יש גם יוצא מן הכלל, בוא נמשיך הלאה. היוצא מן הכלל אין לו את הבעיה.
יש אנשים ששומעים אותנו
דובר 2:
זו אכזריות לומר כך, כי אסור לומר כך, יש אנשים ששומעים אותנו שאין להם.
דובר 1:
יש עוד, העולם לא התחיל ונגמר ברמב”ם. הרמב”ם מניח תורה יפה, אבל יש עוד חלקים שלא מתאימים לפאזל, ויש מקום גם להם, ובוא נמשיך ללמוד.
הסוגיה שנראית לנו אכזרית לא משנה את המציאות, זו בעיה מעניינת, זו מציאות. הרמב”ם מניח סיפור שיש באופן כללי. הקושיה היא קושיה גדולה יותר, זה סתם כך למה צדיק מקבל… רואים גם אנשים שהם צדיקים מקבלים את העונש, סתם זו קושיה על הרמב”ם.
דיון: הקושיה של צדיק ורע לו על הרמב”ם
דובר 2:
מישהו שנוהג לומר את הקושיה, בדיוק כמו שיש לו קשה בעולם הזה, יש לו קשה בעולם הבא. אוקיי, זה אמרת?
דובר 1:
לא, אתה לא מסכים עם הקושיה שלי. אם יש קושיה שצדיק הולך לו רע בעולם הזה, אתה חייב לומר שבעולם הבא ילך לו כן טוב. אולי באותה דרך שהקב”ה לא מבין תמיד כשהוא עושה רע…
לא, זה לבד לא מספיק, כי יש אנשים שיש להם כן צרות בעולם הזה, והם כן משלימים את נפשם, הם כן פנויים. יכול להיות שהם היו יותר פנויים אם לא היו להם יסורים, אבל הם עדיין יותר פנויים מהרבה מאוד אנשים שהם מאוד פנויים, אבל הם לא פנויים.
זו קושיה קשה, זו קושיית צדיק ורע לו, זה כל האנשים שאנחנו מחזיקים שהם צדיקים, אבל בכלל הם מקבלים עונש. יש עוד בעיה, זו בעיה קשה. הרמב”ם לא מדבר על הקושיה שלך.
הקושיה על המסגרת הגדולה יותר
דובר 2:
אני לא מסכים, כי הקושיה היא על המסגרת הגדולה יותר, שמי שהולך לו טוב בעולם הזה הולך לו גם טוב בעולם הבא. זה לא אמת, כי זה לא אמת, כי זה לא כך שכל האנשים יש להם מנוחה, והאמת היא שהם חושבים יותר. חשיבה לא כל כך קשורה למנוחה. זו הקושיה על הרמב”ם.
דובר 1:
אני חולק על כל הרמב”ם, מתחילה ועד סוף. אני חולק על כל הדבר. מה שהרמב”ם אומר שהתורה צריכה להבטיח טוב על עולם הזה כדי שיוכלו ללמוד, זה לא אמת. אפשר ללמוד בדיוק באותה מידה טובה עם עוני.
דובר 2:
זו שטות. בוודאי לא אפשר ללמוד באותה מידה טובה עם עוני.
דובר 1:
בוודאי יש הרבה אנשים שמתגברים, והם באמת לומדים, אבל זה היוצא מן הכלל. זה לא ההיתר של כל העניין. היוצא מן הכלל חייב להיות, אני צודק, אתה צודק שהיוצא מן הכלל חייב להיות, כי זה מתחיל את כל העניין. מי שמקיים את התורה מעוני, שהוא מתגבר, דרך זה הוא נעשה עוד, ולהיפך, ישמעאל שונא שאתה מדבר, זה היוצא מן הכלל שאתה מדבר. אבל ההיגיון העצמי הוא עדיין כך.
מה צריך לעשות?
דובר 2:
מה צריך לעשות? זה נכון שהרבה יהודים גדולים לא הסכימו עם הרמב”ם דווקא בגלל הבעיה הזו. אפשר לחלוק עם הרמב”ם.
דובר 1:
שוב, הרמב”ם עושה שהסיפור בתורה שאנחנו אומרים “ויהי בימי שפוט השופטים” הוא מאוד יפה. עכשיו יש לנו קושיה שבמציאות רואים הרבה מאוד שזה לא מתאים. צריך להבין שאולי זה חלק מהסתרת פנים שאנחנו צריכים לחיות את האלף שנים האחרונות.
הבהרות נוספות
תרגום לעברית
דובר 2:
לא רציתי להתווכח. אני אומר שיש כאן שני דברים אחרים שלא מסתדרים. דבר אחד שלא מסתדר, מה שאתה אומר שהרמב”ם, בכלל הרי הרמב”ם, כי הוא אומר שמי שהולך להתגבר קצת יהיה עוד יותר טוב. אחר כך יש שאלה שנייה שלא תמיד מצליח כל התכנית. אוקיי, זו כבר שאלת צדיק ורע לו.
דובר 1:
רציתי לומר שאם אתה רואה אדם שיש לו ייסורים אבל הוא עדיין משלים את שכלו, בוודאי היה לו עולם הבא גדול יותר אם היה לו עכשיו, נניח, נניח כן נאמר למשל, נניח אם החזון איש היה לו חיים “קלים”, הוא היה גם עשיר, הכל היה הולך לו, אולי היה מגיע להרבה יותר גבוה במדרגות של חכמה, היה לו עולם הבא גדול יותר. אבל זו לא ההיסטוריה שלנו.
אבל הרמב”ם שאומר שמי שיש לו צרות בעולם הזה נעשה עצבן, זה רק אם בגלל הצרות באמת הוא לא לומד כלום. אמת, אמת, זו אמת. דרך אגב, החזון איש יכול להיות שהיו לו חיים “קלים”.
“לבבו פנוי” זה דבר אדיר
דובר 2:
באמת אם אדם מצליח להתגבר והוא מקבל עונש בעולם הזה, בכל זאת “לבבו פנוי”, זה דבר אדיר. אף אחד לא חולק על זה. הרמב”ם אומר שבגלל זה צריכים לקבל חיים טובים יותר. אה, לא תמיד מצליח, זו כבר השאלה הישנה.
אבל יכול להיות בדיוק שהרמב”ם היה אומר שהחזון איש היו לו חיים כל כך טובים. אתה אומר שהיו לו רק צרות. החזון איש עצמו אומר שהיו לו “כל ימיו ביסורים ומכאובים”, אבל כעניו אני אתן לך לעבור בלי עין הרע, ואני אומר שהיו לו חיים טובים.
הרמב”ם מדבר על “הסיפור העיקרי” של שכר ועונש
דובר 1:
הרמב”ם בפרק הזה לא רוצה להיכנס לכל מיני מצבים. עדיין יש מצבים שאדם יכול להיות לו צרות ובכל זאת “לבבו פנוי”. אבל התורה לא בנויה לאותו מצב. התורה בנויה שמי ש… “הסיפור העיקרי” של השכר והעונש הוא מה שהרמב”ם אומר כאן.
מעבר לחלק האחרון של הפרק
דובר 1:
ולכן, בואו נסיים. אז עכשיו בואו רק ננסה לומר מה הרמב”ם הולך לענות בחלק האחרון. עד עכשיו כבר ענינו, ואמרנו שרבי יהושע לא כל כך מסכים עם התירוץ. לא רק רבי יהושע, סתם יהודי.
שהשאלה, כשהרמב”ם אומר שצדיק שכרו בעולם הבא, אם כך למה התורה אומרת על שכר בעולם הזה? עונה הרמב”ם, לא בתור מטרה, אלא בתור “אם תמצא”. כדי שהשכר בעולם הזה יקבלו, ולהיפך, דרך העונש, שאין עולם הזה, שלא יזכו לשכר עולם הבא.
השאלה החדשה של הרמב”ם: למה מדברים כל כך הרבה על ימות המשיח?
דובר 1:
עכשיו שואל הרמב”ם, אפילו יותר קשה שאלה אחרת. אולי אתה מסכים שזו שאלה. הייתי אומר יותר, הרמב”ם אמר קודם שימות המשיח הוא בסך הכל זמן שיהיה יותר שקט כדי שיוכלו ללמוד. שואל הרמב”ם שאלה, בשביל זה הרבי בכה שר’ אלעזר בן עזריה יבוא בשביל כמה דולרים? מה קורה כאן? זה לא יכול להיות!
יש לרמב”ם תירוץ נפלא לפי היסוד שהוא אמר. ועכשיו נעשית יותר טובה השאלה שאמרת קודם על ימות המשיח. קודם אמרת שימות המשיח הוא זמן שיוכלו ללמוד יותר טוב, אבל זה לא התכלית, התכלית היא עולם הבא. אז למה מדברים כל כך הרבה על ימות המשיח? למה לא אומרים, למה לא לדבר ישר על הזוהר של עולם הבא?
דיוק בלשון: “נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם”
דובר 1:
אומר הוא, “נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם”. ממילא כל ישראל, אבל הנביאים והחכמים גם? ממילא הנביאים והחכמים הם כלל ישראל. למה צריך קודם לומר כלל ישראל ואחר כך לומר נביאים וחכמים?
השאלה על “ונתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם”
מה קורה כאן? זה לא יכול להיות. יש לרמב”ם תירוץ נפלא לפי היסוד שהוא אמר עכשיו.
אז עכשיו נעשה יותר טוב מה שהוא אמר קודם על ימות המשיח. קודם הרמב”ם אמר, ימות המשיח הוא פשוט זמן שיוכלו ללמוד יותר טוב. אבל זה לא התכלית, התכלית היא עולם הבא. אז למה מדברים על תאווה לימות המשיח? למה לא לדבר ישר על התאווה לעולם הבא?
אומר הוא, “ומפני זה התאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם”. מילא כל ישראל אין ראיה, אבל נביאיהם וחכמיהם גם? אני מתכוון שהנביאיהם וחכמיהם הם כל ישראל שאני מדבר עליהם, ומדברים עליהם אחר כך. גם הרי “כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח”, הם מדברים כן כל הזמן על ימות המשיח.
הנביאים וחכמים ראו את האספסוף, שכמו, כן, חס ושלום, “כל ישראל יש להם חלק”. הוא מתכוון לומר, כל ישראל פלוס נביאיהם וחכמיהם. הוא מתכוון לומר, כל הנביאים לא הבינו את זה? מילא כל ישראל, אבל נביאיהם וחכמיהם הבינו, היה להם נפש להבין שכר רוחני, הנאה רוחנית.
למה הם התאוו לימות המלך המשיח, שהוא בסך הכל זמן שלא יהיה גלות, כדי שיהיו נחים ממלכות הרשעה שאינה מנחת להם לישראל לעסוק בתורה ובמצות כהוגן?
המשמעות העמוקה יותר של “מלכות הרשעה”
מלכות הרשעה מפריעה ליהודים מלעסוק בתורה ובמצוות כהוגן. כמו שלמדנו בהקדמה של הרמב”ם, שכשנתרבו הצרות, לא היה יותר את השכל להעביר תורה שבעל פה מדור לדור כמו שצריך להיות. ורואים שם שלגלות יש השפעה על תורה ומצוות.
אבל הם התאוו לזכות לזמן שיהיה להם מנוחה, “וימצאו להם מרגוע”. ממילא, התכלית עצמו גם לא המלכות. אכפת לי שיהיה לי ראש ממשלה יהודי? זה לא העניין. אלא ממילא שיהיה לי מרגוע, שהיהודים הפשוטים יוכלו ללמוד בשקט, ובעלי החכמה יוכלו להרבות חכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. אומר הרמב”ם, “לפי שבאותן הימים…”
אז זה כבר מספיק. כלומר, דבר אחד, הוא מסביר. ואחר כך מוסיף הרמב”ם שהמשיח גם יעזור לישיבות, הוא גם יעשה, הוא גם יהיה ראש ישיבה גדול. לא רק בשלילה להסיר את שעבוד מלכויות. אולי הוא מתכוון שהשעבוד מלכויות הוא הצרות שבאותו זמן? בפסוקי דזמרה, שני הדברים.
אבל הוא מוסיף לזה, שכשמתפללים על משיח, מתפללים בעצם על רבי טוב. כי משיח, חוץ מזה שהוא משיח, הוא באמת מלך טוב שהוא עושה לנו ארץ מנוחה.
דרך אגב, מהרמב”ם במורה נבוכים שהוא אומר במקום אחד למה לא אומרים נבואה בגלות, דבר אחד יכול להיות שהקב”ה לא רוצה, או כעונש. אחר כך אומר הרמב”ם שהטבע הוא גם גורם. הרמב”ם אומר שנבואה צריכה להיות מתוך שמחה, ומי שיש לו עצב גדול, שמישהו מדוכא תחת מלכות הרשעה.
אני רוצה להוציא שמלכות הרשעה לא אומר רק שהמלכות עושה גזירה שאי אפשר ללמוד. המלכות עובדת על טיפשות, כל העולם חי על שטויות ועבודה זרה ומי יודע מה עוד שטויות ודברים אחרים. אדם לא יכול להרגיש שקט.
“מלאה הארץ דעה את ה'” — שלושת הדברים
והוא אומר, “ואותם הימים תרבה הדעת”, יהיה יותר דעת וחכמה ואמת. שנאמר, “כי מלאה הארץ דעה את ה'”. מה הם שלושת הדברים? העולם יתמלא בדעת ה’.
והוא אומר, “ולא ילמדו עוד איש את רעהו מלחמה”, כן? לא, לא, לא, “לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה’ כי כולם ידעו אותי”. לא יצטרכו ללמד, אולי זו החכמה שהם יהיו להם. דעת. אה, כתוב גם אצל זרע דוד דעת, אוקיי.
לא, לא, לא, “והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר”, יש להם שם גם דעת וחכמה. דעת וחכמה הוא גם הכנה לאמת, כאילו דעת וחכמה להבין את האמת.
שלוש המעלות של משיח — מלכות, חכמה, נבואה
איך אומר הרמב”ם, איך יהיה דעת וחכמה? “כשיעמוד המלך המשיח מזרע דוד”, המלך שיקום מזרע דוד, יהיה “בעל חכמה יתר משלמה”. אז מלכות מגיעה לו בגלל דוד, חוץ מזה הוא יקבל חכמה משלמה, יותר משלמה. “ונביא גדול קרוב ממשה רבנו”. גדול ממשה רבינו אין. נביא גדול שקרוב למשה רבינו, הוא קרוב למדרגה של משה רבינו.
אז מלכות הוא ייקח מדוד, חכמה הוא ייקח משלמה, ונבואה הוא ייקח ממשה רבינו.
לפיכך, לא האדם יהיה המודל שלו. לפיכך, “ילמד כל העם”, הוא ילמד את כל העם, כי למישהו יש את החכמה, העם כפוף לו כי הוא המלך, והחכמה יש לו כמו שלמה, והוא ילמד נבואה, “ויורם דרך ה'”, איך ללמוד דרך ה’.
הגויים בימות המשיח — שלום דרך דעת
לא רק היהודים, “כל הגוים”, כל העמים וכולם יבואו לשמוע. בגלל זה לא יהיה מלחמה.
מעניין, הסיבה שהגויים יעזבו את היהודים היא לא בגלל מלחמה, אלא יש פסוק מפורש, תסתכל על הפסוק בישעיה, זה גם במקום אחר. שנאמר, “והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים”, וכל הגויים, “ונהרו אליו כל הגוים”. כל הגויים יבואו.
מה כתוב אחר כך? “והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ וגו’ ויורנו מדרכיו”, זה מה שהרמב”ם אמר, “ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה”.
מה יהיה אז? “ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”. אחר כך באה, כל הגויים יבינו חכמה “בסיסית”, והיהודים זה ממש “בית יעקב לכו ונלכה באור ה'”.
אני רוצה להוציא את מה שכולם מכירים את החלק הזה של נבואה, שיהיה שלום, אבל זה גם בא מדעת. אם יש מחלוקת, ילכו למשיח לשאול מה ההלכה, והוא יעשה כמו שהוא אומר, ולא יהיה שום ריב, שום מלחמה.
אז כל עוד אנחנו יודעים שאם באים כן עמים לארץ ישראל זה בגלל איזה “נשק איראני” חדש או איזה נשק מלחמה טוב יותר, הם עדיין רחוקים מהגאולה של מלכות בית דוד.
“בפיו יהרוג רשעים” — הסבר חדש
אמת. אז אם יש גם יופי, כל אחד יודע לחזור על הרמב”ם שמשיח יבוא בפיו יהרוג רשעים. איך הוא בפיו יהרוג רשעים? בגלל שמשיח יהיה רבי טוב, כמו שלמה וכמו דוד וכמעט כמו משה, והוא ילמד לא רק ליהודים, לגויים גם.
למה לא הגויים ירבו איתנו? הוא צריך ללמד לגויים גם. לא כתוב רק שהוא ילמד את הגויים, הוא ידבר ליהודים והגויים יקשיבו. הם יעמדו שם בצד ו”יקשיבו”. זה חשוב, הם יבואו לשמוע, כן.
כן, אבל להיפך, זה חידוש גדול יותר. המעלה של היהודים היא שיהודים צריכים לשמוע את משיח. אבל הגוי, אותו לא מבינים, הוא בא רק כי הוא שמע שהוא דרשן טוב, שהוא מלמד דרך ה’. “כל הגוים” לא אומר כל העמים, אלא סתם כל עם ישלח את החכמים שלהם ללמוד מהיהודים. כן. יעשו “טרנצ’ים” גדולים כדי שיהיה מקום לכולם.
אבל אני מתכוון שיש יופי, כי “מלאה הארץ דעה את ה'”. במילים אחרות, למה יהודים מתפללים על משיח? כדי שיהיה מנוחה ורבי טוב. הוא אומר, סתם יהודי פשוט חושב על משיח כי הוא רוצה כבר מנוחה, טוב. אבל למה נביא וחכם? כי רק חכם רוצה שכל העולם יבוא לחכמה.
התירוץ על השאלה — ימות המשיח הוא “עולם הזה חשוב”
אבל זה עדיין לא התכלית הסופי. סוף השכר כולו, טובה אחרונה שאין לה הפסק ולא גרעון, שאין לה הפסק, זה לא נגמר, ולא גרעון, לא חסר שום חסרון, זה עולם הבא.
אבל מה זה משיח? עולם הזה, זה משהו שקורה בעולם. אנחנו עולם כמנהגו נוהג, אנשים עדיין יהיה להם טבע העולם. שלמות מלכות תכלית ישראל, עם כל הדברים הטובים שהוא מנה מחכמה. טוב מאוד. מלכות ישראל אומר גם שהמשיח שהוא רבי טוב מאוד והכל.
אומר הוא, אנחנו מסכימים עם מה שחכמי הראשונים אמרו, “אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד”. מה זה מביא שזה אומר מלכות, אבל זה לא אומר ששעבוד מלכיות זה לא דבר קטן, כי מלכות יכולה להביא איתה דברים טובים אדירים.
טוב מאוד. זה התירוץ על השאלה. למה רוצים ימות המשיח? אם ימות המשיח הוא בעולם הזה, התירוץ הוא כי זה עולם הזה חשוב. בעולם הזה צריך להיות בלי שעבוד מלכיות, וצריך להיות משיח שהוא רבי טוב, דרך זה אפשר ללמד לכל אחד את החכמה ואת דרך ה’, ודרך זה אפשר לזכות לעולם הבא. טוב מאוד. וואו, הגבורה כבר אין. טוב מאוד, כן, צריך לעבוד.
דיגרסיה: גאולות קטנות ומשיחים קטנים
נו, דרך אגב, בדיוק כמו שיש כמו אתחלתא דגאולה, שהרבנים קוראים לזה גאולות קטנות, שיש קצת מנוחה מהגויים, יש גם משיחים קטנים. כן, שכשמתאספת קבוצה קטנה של יהודים, הם עוסקים במצוות, בשקט. מזה אומרים החסידים שכל רבי הוא בחינת משיח. מה זה משיח? הוא מלמד את דרך ה’.
ושאנחנו יכולים כאן לשבת וללמוד ואף אחד לא מפריע לנו. אני לא מתכוון לומר שאנחנו משיח, אבל אולי כן? עדיין לא. אבל אם הציבור ישלח מספיק ועוד נדרים ונדבות שנוכל להחזיק את השיעורים, ונוכל ללמוד יותר שעות ביום, ויהיה לנו מנוחה מהכל, ונוכל ללמוד תורה. כמו שהרב אמר, אם נחזיק בלימוד, הציבור ישלח כסף.
גויים שלומדים ממשיח ועולם הבא
אבל זה מעניין, הייתי חושב שלפי הרמב”ם יוצא שהגויים שיבואו ללמוד ממשיח יקבלו בסוף גם עולם הבא. בוודאי, חסידי אומות העולם, הוא אמר קודם, יש להם חלק לעולם הבא. אני אומר, אבל אם הם לומדים, אם הם לומדים ממשיח, כי הם צריכים להיות להם חכמת אלוקות יותר מסתם חסיד אומות העולם שהוא רק עושה, אבל הם צריכים להיות להם העיסוק שהוא אלוקות.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80057#
HE עברית ›
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur – Hilchos Teshuva Chapter 9
General Introduction
The shiur deals with Chapter 9 of Hilchos Teshuva, which is the second-to-last chapter in Sefer HaMada. The Rambam sets out here to answer a fundamental question: If the primary reward for mitzvos is chayei ha’olam haba (as he explained in Chapter 8), how does this align with the entire Torah which speaks of this-worldly reward and punishment?
[Structural Note:] It is pointed out that the Rambam follows the same structure for the third time in Sefer HaMada: first he lays down a foundation, brings proofs from pesukim and Chazal, explains logical difficulties, and then asks: What do we do with all the pesukim that seem to say the opposite?
—
Halacha 1 — First Part: The Primary Reward is Olam Haba, and the Question from This-Worldly Promises
The Rambam’s Words:
“After it has become known that the giving of reward for mitzvos and the good that we will merit if we keep the way of Hashem written in the Torah is chayei ha’olam haba… and the vengeance taken from the wicked who abandoned the paths of righteousness written in the Torah is kares… what is this that is written throughout the entire Torah: if you listen, such-and-such will happen to you, and if you don’t listen, such-and-such will befall you, and all those things are in this world, such as satiety and hunger, war and peace, sovereignty and lowliness, dwelling in the Land and exile, success in one’s endeavors and loss, and all the other matters of the covenant…”
Explanation:
The Rambam poses a question: If the primary reward for mitzvos is chayei ha’olam haba, how does this align with the entire Torah which speaks of this-worldly reward and punishment — satiety, hunger, war, peace, sovereignty, lowliness, dwelling in the Land, exile, success, loss?
Insights and Explanations:
1. The Rambam’s Double Language — “matan scharan shel mitzvos” = “hatova she’nizkeh lah im shamarnu derech Hashem”: When the Rambam brings a double language, he means that both expressions are the same thing. “Matan scharan shel mitzvos” is the language of the Sages and sounds like a transaction — you do mitzvos, you get reward. But the Rambam defines it better: it is “hatova” — a level of good that a person merits after he has sufficiently worked and guarded the way of Hashem. This is a more precise definition than a simple transaction.
2. “Derech Hashem hakasuv baTorah” — includes both practical mitzvos and midos/beliefs: “Mitzvos” refers to all practical mitzvos (positive and negative commandments), while “derech Hashem” refers to “v’halachta bidrachav” — midos and beliefs, as Avraham Avinu already had. But “hakasuv baTorah” makes clear that both — mitzvos and derech Hashem — are contained in the Torah.
3. “Hikares tikares hanefesh hahi avonah bah” — two possible interpretations: (a) It is a punishment — the soul is cut off from chayei ha’olam haba. (b) It is a natural consequence — the soul is “contaminated” with sin, and therefore is not capable of attaining divine comprehension. The Rambam primarily means the double language “hikares tikares” — kares in this world and kares in the next world, as Chazal expound.
4. The Rambam’s list of this-worldly reward/punishment — order and significance: The Rambam lists: satiety and hunger, war and peace, sovereignty and lowliness, dwelling in the Land and exile, success in one’s endeavors and loss. He usually begins with the good and ends with the bad, except by war and peace and sovereignty and lowliness where he says the bad first. “War” doesn’t mean that you lose, but that there is a state of war, no rest. It is also noted that the categories are not exclusive — one can dwell in Eretz Yisrael but in a state of war, or in Eretz Yisrael but in lowliness (as under the Romans).
5. [Introduction/Foundation]: The Rambam’s Greater Secret in Sefer HaMada: Besides the body and the life force (which is sometimes called nefesh/neshama — heart, blood, life force), there is something even greater: a person’s comprehension, the wisdom, which makes a person similar to an angel, and this lives forever. This is difficult for a person to grasp — both divinity and a pure soul without a body.
—
Halacha 1 — Second Part: “Kol eleh hadevarim emes hayu v’yihiyu”
The Rambam’s Words:
“All these things are true — they were and will be.”
Explanation:
The Rambam answers: All these this-worldly promises are true — they were and will continue to be.
Insights and Explanations:
1. Three possible interpretations of “emes”:
– (a) “Emes” means not just what will be, but what is abstract — an eternal truth. “Hayu” — it was, “v’yihiyu” — it will continue to be.
– (b) Perhaps the Rambam means that one should not think that the covenant has been nullified — against other religions (Christianity) that claim so. Heaven forbid — it is still all true.
– (c) “V’yihiyu” applies even in yemos hamashiach — even after Mashiach’s coming, Jews will not lose free choice, and if they are not well-behaved, a fresh exile or lowliness can come. The covenant is never nullified.
—
Halacha 1 — Third Part: “U’vizman she’ein anu ovrim… yagi’u / tikra”
The Rambam’s Words:
“And when we do not transgress the mitzvos of the Torah, all the good things of this world will come to us, and when we transgress them, the evils that are written will befall us.”
Explanation:
When we keep the Torah, good things come; when we sin, the evils written in the Torah befall us.
Insights and Explanations:
1. The precision of “yagi’u” vs. “tikra”: A very important precision — regarding good things the Rambam writes “yagi’u” (active — Hashem brings), but regarding evils he writes “tikra” (feminine/happenstance language — it will happen to us). This aligns with the Rambam’s approach in Hilchos Ta’anis (end of Sefer Zemanim): good things come through intentional individual providence, but evils are not that Hashem actively does bad — rather concealment of providence, Hashem removes His providence. This is the meaning of “v’halachti imachem b’keri” — happenstance, nature without providence.
2. Parallel to olam haba: The same principle as the Rambam’s approach regarding punishment in olam haba — the punishment is not a positive penalty, but absence of the soul’s preservation. You don’t have the reward, therefore you are “lost” — like an animal. “Lost” is not something that must be actively done, it’s what would naturally happen without providence.
3. Alternative interpretation of “tikra” — in the language of reading: One might think that “tikra” is from the language of reading, not happenstance. That is, the world is like a book, and Hashem “reads out” the events in the world. But the Rambam means it in the language of happenstance.
—
Halacha 1 — Fourth Part: “Ein oson hatovos sof matan scharan” — This World is Not the Ultimate Goal
The Rambam’s Words:
“Those good things are not the ultimate giving of reward for mitzvos, nor are those evils the ultimate vengeance taken from one who transgresses all the mitzvos.”
Explanation:
The good things in this world are not the final reward, and the evils are not the final punishment.
Insights and Explanations:
1. The distinction between “sof” (purpose) and “emtza’im” (means): The Rambam’s main point: this-worldly good things are means, not the purpose (end). As the Rambam says in his introduction — the distinction between “the end” and “the means,” or in Yiddish: the “heichi timtza” and the “tachlis.” The true reward for Torah and mitzvos is olam haba. But in order to reach olam haba, one needs to have a functioning this world.
2. “Sechar mitzva mitzva” — exactly as the Rambam means it: The reward for a mitzvah is that you can do another mitzvah. The good things in this world are the reward in the sense that they enable more Torah and mitzvos.
—
Halacha 1 — Fifth Part: “Ela kach hi etzas hadevarim” — The Rambam’s Explanation of the System
The Rambam’s Words:
“HaKadosh Baruch Hu gave us this Torah, it is an etz chaim… whoever does all that is written in it and knows it with complete and correct knowledge — merits through it chayei ha’olam haba, according to the greatness of his deeds and the greatness of his wisdom he merits.”
Explanation:
Hashem gave us the Torah, which is an “etz chaim” — the tree of life, meaning chayei ha’olam haba. Whoever does everything written in the Torah and knows it with “complete and correct knowledge,” merits olam haba according to his level.
Insights and Explanations:
1. “De’ah gemura nechona” — not just simple faith: The Rambam inserts a critical condition — it is not enough to do mitzvos; one must also know the Torah with “complete and correct knowledge.” This means: understand the wisdom of the Torah, the secrets of the Torah, the wisdom of reality. “L’afukei” one who knows it only “in the aspect of simple faith” — this is not “correct knowledge” and not “complete knowledge.” Without this, one does not receive olam haba. This is a strong position of the Rambam.
2. Olam haba is not “one size fits all”: “According to the greatness of his deeds and the greatness of his wisdom” — both factors determine the level of olam haba. Not just deeds, not just wisdom — both together.
3. “Ein sachar bish’ol”: A dead person cannot become a tzaddik or a rasha. One must be a “living being” in order to merit. Therefore one needs to have a functioning this world.
—
Halacha 1 — Sixth Part: “V’hivtichanu baTorah she’im na’aseh osah b’simcha u’vtuvas nefesh”
The Rambam’s Words:
“And He promised us in the Torah that if we do it with joy and goodness of spirit and contemplate its wisdom always — He will help us… He will remove from us all the things that prevent us from doing it, such as illness and war and hunger… and He will bestow upon us all the good things that strengthen our hands to do the entire Torah, such as satiety and peace and abundance of silver and gold… so that we will not be occupied all our days with things the body needs, but will be free to learn wisdom and do mitzvos so that we will merit chayei ha’olam haba.”
Explanation:
If we do Torah with joy and we contemplate wisdom, Hashem will remove all obstacles (illness, war, hunger) and give all good things (satiety, peace, wealth) — not as reward, but so that we will be free to learn wisdom and do mitzvos, in order to merit olam haba.
Insights and Explanations:
1. Two conditions — “b’simcha u’vtuvas nefesh” + “v’nehgeh b’chachmasa tamid”: The Rambam adds two additional elements: (a) not just doing mitzvos, but doing them with joy and goodness of spirit — with desire; (b) “v’nehgeh b’chachmasa tamid” — constantly thinking in wisdom. This is a motif that the Rambam will bring out much more later.
2. Two sides of the promise — removing bad + adding good: (a) “She’yasir… kol hadevarim hamoni’im” — removing obstacles; (b) “V’yashpia… kol hatovos hamchazekos” — adding positive help. Both serve the same purpose: enabling more Torah.
3. “Lilmod b’chochma” — not “lilmod baTorah”: A noteworthy precision — the Rambam writes “lilmod b’chochma”, not “lilmod baTorah.” This aligns with his approach that “chochma” (which includes the wisdom of reality, philosophy, metaphysics) is part of the purpose, not just Torah study in the narrow sense.
4. The “fairness” argument: If a person learns Torah but an illness or war occurs, he cannot continue learning — this is “not fair,” because he did his part but cannot merit olam haba due to circumstances. Therefore Hashem says: if you go learn, I will make sure you won’t need to be busy with bodily needs.
5. “B’simcha u’vtuv levav” — what does service with joy mean? Two interpretations: (a) When things went well for you (“merov kol”) you did not serve — “b’simcha” describes the circumstances (when you had joy). (b) “B’simcha” is a way of serving Hashem — one must serve with joy. Most commentators do not learn like the Rambam. Simcha = knowledge that da’as is the essence: the person understands that his essence is his soul, his da’as. He rejoices to serve Hashem because he knows this is the true good. This is parallel to “oved me’ahava” which the Rambam will say in Chapter 10. Simcha stands opposite to yirah — two people, one serves with fear and one with joy. The ultimate purpose is service with joy.
—
Halacha 1 — Seventh Part: The Verse “V’tzedaka tihyeh lanu”
The Rambam’s Words:
“And so He informed us in the Torah, after promising the good things of this world — ‘And it will be righteousness for us when we observe to do all this commandment’.”
Explanation:
After the Torah promised good things in this world, the Rambam brings the verse that “tzedaka tihyeh lanu” — the good things of this world come not after the mitzvos (as reward), but with the mitzvos — to add, to enable more mitzvos.
Insights and Explanations:
1. “Sechar mitzva mitzva” — exactly as the Rambam understands it: The verse “v’tzedaka tihyeh lanu” comes after the promise of this-worldly good things, and it means: the good things of this world come to enable more mitzvos. This is the true interpretation of “sechar mitzva mitzva.”
—
Halacha 1 — Eighth Part: The Negative Side — Punishment = Removing the Ability to Learn
The Rambam’s Words:
“And so He will punish those who transgress the Torah by preventing from them… all these good things… and He will bring upon them evils that prevent them from acquiring olam haba.”
Explanation:
The punishment for transgressors of the Torah is that Hashem removes the good things and brings evils that prevent them from reaching olam haba.
Insights and Explanations:
1. “She’yimna mehem… da’atam” — what does “da’as” mean?: The Rambam doesn’t mean that Hashem removes their entire da’as, but He removes their da’as from being occupied with Torah — their ability to be occupied in Torah is taken away.
2. Parallel to Hilchos Teshuva Chapter 6: This is the same principle as the Rambam’s approach in Hilchos Teshuva Chapter 6 — that one of the punishments for sin is that one cannot do teshuva. It becomes a “cycle” — sin brings punishment, punishment prevents teshuva, which brings more sin.
3. Parallel to Hilchos Talmud Torah — “kol hamekayem es haTorah me’oni”: When one still has something to eat but doesn’t learn Torah, then Hashem takes away even that — so that one will continue to be unable.
—
Halacha 1 — Ninth Part: “U’vechen herenu baTorah she’im na’azov haTorah… v’ne’esok b’havlei hazman”
The Rambam’s Words:
“And so He informed us in the Torah that if we abandon the Torah… and occupy ourselves with the vanities of time…”
Explanation:
If we will, with our own will, abandon the Torah and occupy ourselves with havlei hazman (temporal vanities), evils will come.
Insights and Explanations:
1. Free choice: The Rambam emphasizes that this speaks of when one can still learn — “when we can still” — and one decides with one’s own will not to do so. This is the distinction — free choice to abandon the Torah.
—
Halacha 1 — Tenth Part: The Cycle of Punishment — “Tachas asher lo avadta” and “Vayishman Yeshurun vayiv’at”
The Rambam’s Words:
The Rambam brings the verse “Because you did not serve Hashem your God with joy and goodness of heart from abundance of everything” and the verse “And Yeshurun grew fat and kicked.”
Explanation:
When a person had everything good (“from abundance of everything”) and at that time wanted — with his own will — not to serve Hashem, but to occupy himself with “havlei hazman,” the punishment is that Hashem removes the good of this world and brings troubles, so that the person can no longer acquire olam haba at all.
Insights and Explanations:
1. Three options of “service”: A person has three possibilities — serve Hashem, serve himself (this world comfortably), or serve enemies/oppressors (exile, troubles). One who wanted to “serve himself” when he could have served Hashem, is punished that he must “serve enemies” — and then he can no longer learn at all.
2. “Tachas” — the opposite mirror: The verse “tachas asher lo avadta” means that the punishment is a direct mirror of the sin. You chose this world? Hashem makes you busy with this world — but now under troubles, not under comfort. This negates peace of mind, and therefore one cannot acquire wisdom.
3. How does this align with teshuva at the end of life? A difficult question: The Rambam says in Hilchos Teshuva that one can do teshuva even at the end of life — how does this align with this principle that punishment negates the possibility of teshuva? This connects to Hilchos Teshuva Chapter 6, that it is a punishment for sins that one cannot do teshuva — “it’s all a cycle.”
—
Halacha 1 — Eleventh Part: “Nimtza peirush kol oson habrachos v’haklalot” — The Rambam’s General Rule
The Rambam’s Words:
“It turns out that the explanation of all those blessings and curses is in this manner: if you serve Hashem with joy and guard His way, He bestows upon you the blessings and distances the curses, until you are free to become wise in Torah and occupy yourselves with it, so that you will merit chayei ha’olam haba, and it will be good for you in the world that is entirely good, and you will lengthen days in the world that is entirely long.”
Explanation:
Blessings = means to be able to learn → olam haba. Curses = troubles that occupy the person → cannot learn → loses olam haba. “Merits both worlds.”
Insights and Explanations:
1. The verse “Ki ein ma’aseh v’cheshbon v’da’as v’chochma bish’ol”: The Rambam brings the verse that after death (“bish’ol” — not Gehinnom, but after dying) one can no longer acquire deeds, da’as, and wisdom. This fits with the Rambam’s approach that one needs both: good deeds and da’as and wisdom. If one has not acquired wisdom in this world, one can no longer ascend to tzror hachaim.
—
Halacha 1 — Twelfth Part: “She’bizman she’ha’adam tarud ba’olam hazeh” — The Mechanism
The Rambam’s Words:
“For when a person is troubled in this world with illness and war and hunger, he does not occupy himself with wisdom or with mitzvos through which one merits chayei ha’olam haba.”
Explanation:
When a person is occupied with troubles — illness, war, hunger — he cannot be occupied with wisdom and mitzvos.
Insights and Explanations:
1. “Eino mis’asek” — generally, not necessarily: The Rambam speaks “in a general way.” If a person does manage in troubles to grow in wisdom (like the Chazon Ish who struggled, didn’t have children, wasn’t a “happy person”), he is higher than the regular level.
2. The language of punishment — “Mah avi aleichem kol haklalot ha’elu v’asir kol habrachos, ad she’yichlu yemeihem b’vehala u’fachad”: This is exactly the language of the tochacha: “In the evening you will say, ‘Who will give morning’… and the fear of your heart.”
3. “V’lo yihyeh lahem lev panui v’lo guf shalem”: The Rambam connects this to what he said earlier: one needs a “complete body” for mitzvos and a “free heart” (a calm heart) to be able to be occupied with wisdom — “so that they will merit through them chayei ha’olam haba.” The punishment removes both conditions.
—
The Main Foundation: One Cannot Have a Bad This World and a Good Next World
The Rambam’s General Rule:
There is no such thing that someone should have a bad this world and a good next world. Either one has both worlds, or neither.
Explanation:
If Hashem wants to punish someone, He cannot just take away olam haba — He must also take away this world, so that his soul will not have time to do avodas Hashem. Conversely, if Hashem wants to reward someone, He cannot say “in this world you had a bad life but in the next world it will be good for you” — He must first give him good in this world, and through that he will be able to have olam haba.
Insights and Explanations:
1. This is the main point that the Rambam says differently from most other commentators: One cannot compensate for bad things in this world through olam haba. Both must go together. This is the reason why the Torah promises good this world — because without it, olam haba is also not possible.
2. The logical mechanism — according to the level of wisdom acquired in this world: As much as one lacks in this world, one also lacks in the next world, because “according to the level of wisdom acquired in this world” — olam haba is proportional to what one acquires in this world. A complete body is a condition — someone who is sick and whose mind doesn’t work, he can be the greatest tzaddik, he never eats chametz on Pesach, but he cannot think, and thinking is a condition for olam haba.
3. The question of “l’fum tza’ara agra” and tzaddik v’ra lo: We see that people who have troubles can still learn — and even think ten thousand times more than people who have it good! The Rambam himself says that wealth prevents people — when things go well for them they don’t think! Answer: This is the “exception to the rule.” One who fulfills Torah in poverty, who overcomes, through this becomes even better — but this is not the rule, this is the exception. The “main story” of reward and punishment is as the Rambam lays it down.
4. Innovation regarding the Chazon Ish: The Chazon Ish himself says that he had “all his days in suffering and pain.” But the Rambam would perhaps say that the Chazon Ish actually had a good life — he had tremendous peace of mind, and this is a form of reward. If the Chazon Ish had had an “easy” life, he would perhaps have reached even higher levels of wisdom, and would have had an even greater olam haba.
5. The definition of “punishment” according to the Rambam: One who has troubles in this world — this itself is already a punishment. He is cut off in olam haba, because one cannot — one aspect of the calculation of reward and punishment is that he loses everything in this world, this is already a punishment, this is not a way to receive reward.
6. The Midrash that Jews have olam haba and gentiles this world: It is asked how this aligns with the Rambam — because according to the Rambam one needs both worlds together, not one without the other.
7. [Dispute in the chavrusa:] The chavrusa says: I disagree with the Rambam from beginning to end. What the Rambam says that the Torah must promise good in this world so that one can learn, is not true — one can learn just as well with poverty. Answer: Certainly there are many people who overcome, but this is the exception, not the rule. The Rambam lays down a general way that applies to most cases. Note: Many great Jews indeed did not agree with the Rambam about this problem. One can disagree with the Rambam.
8. The Rambam’s story aligns with “Vayehi bimei shefot hashoftim”: The Rambam makes the story in the Torah — like “Vayehi bimei shefot hashoftim” — very beautiful. But in reality we see that it doesn’t always align. This is perhaps part of hester panim that we must live with for the last thousand years.
—
Halacha 1 — Thirteenth Part: Yemos Hamashiach — Why Did Prophets and Sages Long For It?
The Rambam’s Words:
“And all of Israel, their prophets and sages, longed… so that they would have rest from the wicked kingdom that does not allow Israel to occupy themselves with Torah and mitzvos properly… and they will find rest for themselves… so that they will merit chayei ha’olam haba… for in those days knowledge and wisdom and truth will increase, as it says, ‘For the earth will be full of knowledge of Hashem’.”
Explanation:
Yemos hamashiach is not the ultimate purpose itself — it is a preparation for olam haba. The longing for yemos hamashiach is because there will be rest from subjugation to kingdoms, and one will be able to learn Torah properly, and through this merit olam haba.
Insights and Explanations:
1. The question on “nis’avu nevi’eihem v’chachmeihem”: If yemos hamashiach is only a time of rest in this world, and the true purpose is olam haba — why did specifically prophets and sages, who understand spiritual reward and spiritual pleasure, long for yemos hamashiach? They should desire to go straight to olam haba! Perhaps all of Israel — simple Jews — is understandable, but prophets and sages?
2. The answer — yemos hamashiach is an “important this world”: According to the foundation that the Rambam built: yemos hamashiach is indeed this world (the world continues as usual), but it is a critical preparation for olam haba. One needs to have (a) no subjugation to kingdoms, and (b) a Mashiach who is a good teacher — through this one can teach everyone the way of Hashem and wisdom, and through this merit olam haba. Therefore it is understandable that even prophets and sages long for it — because specifically a sage wants the entire world to come to wisdom.
3. “Malchus harish’a” — deeper meaning: Malchus harish’a doesn’t just mean that a kingdom makes a decree that one cannot learn. It means that the entire world lives on foolishness, idolatry, and nonsense — a person cannot feel calm in such an environment. This disturbs not just practically, but also spiritually. The Rambam in Moreh Nevuchim brings that prophecy must be from joy, and one who is oppressed under a malchus harish’a has great sadness which prevents prophecy. Also in the introduction to the Yad HaChazaka the Rambam writes that when troubles increased, one no longer had the intellect to be able to transmit Torah she’be’al peh from generation to generation properly.
—
Mashiach’s Three Virtues — Kingship, Wisdom, Prophecy
The Rambam’s Words:
“When the King Mashiach will arise from the seed of David, possessing wisdom greater than Shlomo, and a great prophet close to Moshe Rabbeinu. Therefore he will teach all the people and instruct them in the way of Hashem.”
Explanation:
Mashiach will unite three virtues: kingship from David, wisdom greater than Shlomo, and prophecy close to Moshe Rabbeinu. Through this he will teach the entire nation.
Insights and Explanations:
1. The three sources of Mashiach’s powers: Kingship comes to him from David (seed of David), wisdom he takes from Shlomo (greater than Shlomo), and prophecy he takes from Moshe Rabbeinu (close to Moshe — near to Moshe’s level, but not equal, because there is no one greater than Moshe Rabbeinu). This makes him the ideal teacher: he has the authority (kingship), the content (wisdom), and the divine connection (prophecy).
2. “Lafikach yelamed kol ha’am” — Mashiach is primarily a teacher: The main role of Mashiach is not just political-military, but he is a good teacher. When one prays for Mashiach, one is essentially praying for a good teacher. Besides making rest from subjugation to kingdoms (negative — removing obstacles), he also adds positively — he teaches the way of Hashem.
3. “With his mouth he will slay the wicked” — a new explanation: Everyone knows to repeat that Mashiach slays the wicked with his mouth. The innovation: how? Through the fact that he is a good teacher like Shlomo, David, and almost Moshe — he teaches not just Jews, but also gentiles. Through this the wicked are “slain” — not physically, but through wisdom and teaching.
—
The Gentiles in Yemos Hamashiach
The Rambam’s Words (with verses):
“As it says, ‘And it will be in the end of days, the mountain of Hashem’s house will be established at the top of the mountains… and all the nations will flow to it, and many peoples will go and say, Come and let us go up to the mountain of Hashem… and He will teach us of His ways and we will walk in His paths, for from Zion will go forth Torah… and He will judge among the nations… and they will beat their swords into plowshares… nation will not lift up sword against nation and they will no longer learn war’.”
Explanation:
All nations will come to learn from Mashiach, and through this there will be peace in the world.
Insights and Explanations:
1. Peace comes from knowledge, not from military power: The famous piece of prophecy that there will be peace — “nation will not lift up sword against nation” — also comes from knowledge. If there is a dispute, one goes to Mashiach to ask what the
halacha is, and he will rule, and there will be no quarrel. The peace is a result of wisdom, not of force.
2. A measure for redemption: As long as nations come to Eretz Yisrael for a new weapon or a better piece of military equipment, they are still far from the redemption of the kingdom of the house of David. The sign of true redemption is when nations come to learn the way of Hashem.
3. “Kol hagoyim” — explanation: “Kol hagoyim” doesn’t necessarily mean all nations literally, but each nation will send their wise men to learn from the Jews.
4. Gentiles and olam haba through learning from Mashiach: According to the Rambam it comes out that the gentiles who will come to learn from Mashiach will ultimately also receive olam haba. The Rambam already said earlier that chasidei umos ha’olam have a portion in olam haba — but here is more: they will have not just good deeds like an ordinary chasid umos ha’olam, but they will have divine wisdom, the occupation with divinity itself.
—
“Ein bein olam hazeh l’yemos hamashiach ela shibud malchuyos bilvad”
The Rambam’s Words:
“And we rely on the words of the early Sages who said: There is no difference between this world and yemos hamashiach except subjugation to kingdoms alone.”
Explanation:
The Rambam agrees with the statement of Chazal that the only difference between this world and yemos hamashiach is subjugation to kingdoms.
Insights and Explanations:
1. Subjugation to kingdoms is not a small matter: The fact that “there is no difference between this world and yemos hamashiach except subjugation to kingdoms” doesn’t mean it’s a small thing. A kingdom can bring with it tremendous good things — rest, the ability to learn, a good teacher (Mashiach himself), wisdom for the entire world. “Subjugation to kingdoms alone” includes within it all the positive aspects of a true kingdom of Israel.
—
[Digression: Small Redemptions and Small Mashiachs]
Just as there is an “beginning of redemption” — which rabbis call “small redemptions” — when there is a bit of rest from the gentiles, so too there are “small Mashiachs.” When a small group of Jews sit together, occupied with mitzvos, with tranquility, and a rabbi teaches them the way of Hashem — this is an aspect of Mashiach. From this Chassidim say that every rebbe is an aspect of Mashiach: what is Mashiach? He teaches the way of Hashem, and one can sit and learn and no one disturbs.
—
Halacha 2 — The Rambam’s Words:
“And from the good things of olam haba, no created being can know its greatness and goodness and beauty except HaKadosh Baruch Hu alone. And not only the reward of olam haba, but even the good that will come to the tzaddik in this world — there is no way to know it properly and no comparison to it except HaKadosh Baruch Hu alone.”
Explanation:
The Rambam says that no one can truly know the greatness of olam haba except Hashem. Even the good that comes to the tzaddik in this world cannot be properly known.
Insights and Explanations:
1. Why does the Rambam bring this here? After explaining the entire system of reward and punishment, the Rambam reminds us: don’t think you understand what olam haba is. It’s beyond human comprehension.
2. “Even the good that will come to the tzaddik in this world”: This is a chiddush — even the this-worldly reward of a tzaddik is beyond our understanding. The Rambam means the spiritual pleasure, the menuchas hanefesh, that a tzaddik has in this world — this itself is something we cannot fully grasp.
—
Halacha 2 — Continuation: What the Prophets Described
The Rambam’s Words:
“And all that the prophets prophesied — they only prophesied about yemos hamashiach. But as for olam haba, ‘No eye has seen, O God, besides You’.”
Explanation:
All the prophecies in Tanach are only about yemos hamashiach, not about olam haba. Olam haba is completely beyond description — “no eye has seen.”
Insights and Explanations:
1. This is a fundamental principle in the Rambam’s approach: Prophecy can only describe this-worldly matters, even if they are elevated this-worldly matters (like yemos hamashiach). But olam haba, which is purely spiritual, cannot be described in human language at all.
2. The verse “Lo ra’asa ayin Elokim zulascha”: The Rambam uses this verse to show that olam haba is completely beyond human perception. Even prophets, who have the highest level of human perception, cannot see it.
—
Halacha 3 — The Rambam’s Words:
“And also the great evil and the harsh punishment that comes to the wicked — the prophets did not elaborate on it, so that people would not belittle the good. Rather, they informed us in general terms that we are able to do the good and we are able to do the evil, and if we do good we will receive good, and if we do evil we will receive evil.”
Explanation:
The prophets also didn’t elaborate on the punishment of the wicked, so that people wouldn’t minimize the reward. They just told us in general: you have free choice, and there are consequences.
Insights and Explanations:
1. Why didn’t the prophets elaborate on punishment? The Rambam explains: if they would describe the terrible punishment in detail, people might think, “Well, if the punishment is so terrible, the reward must not be so great” — they would belittle the reward. Therefore the prophets kept it general.
2. The emphasis on free choice: The main message of the prophets is: you have bechirah, you can choose good or evil, and there are consequences. This is what matters, not the detailed description of reward and punishment.
—
Halacha 4 — Teshuva is Always Possible
The Rambam’s Words:
“And from the ways of teshuva is that the ba’al teshuva should constantly cry out before Hashem with weeping and supplication, and give tzedakah according to his ability, and distance himself greatly from the thing in which he sinned, and change his name as if to say ‘I am another, I am not that person who did those deeds,’ and change all his deeds for the good and the straight path, and go into exile from his place — for exile atones for sin because it causes him to be submissive and humble and broken-hearted.”
Explanation:
The Rambam lists practical ways of doing teshuva: crying out to Hashem, giving tzedakah, distancing from sin, changing one’s name (symbolizing becoming a new person), changing all one’s deeds, and going into exile.
Insights and Explanations:
1. These are not requirements, but recommendations: The Rambam uses the language “from the ways of teshuva” — these are effective methods, but not absolute requirements. Teshuva itself only requires the three elements mentioned in earlier chapters: leaving the sin, regretting it, and accepting not to return to it.
2. “Change his name”: This is a symbolic act showing that the person considers himself a completely new person. The Rambam brings this from the practice of Chazal who would change the name of a sick person.
3. “Go into exile”: Exile is effective for teshuva because it breaks a person’s pride and makes him humble. When a person is in a new place where no one knows him, he can more easily change his ways.
—
Halacha 5 — The Greatness of Ba’alei Teshuva
The Rambam’s Words:
“It is very praiseworthy for a ba’al teshuva to confess publicly and to make known his sins to others, and to reveal to them the transgressions he committed against his fellow, saying to them: ‘Indeed I sinned against so-and-so and did such-and-such to him, and behold today I repent and regret it.’ And anyone who is arrogant and does not make it known, but rather conceals it — his teshuva is not complete, as it says, ‘One who conceals his transgressions will not succeed’.”
Explanation:
The Rambam says it is praiseworthy for a ba’al teshuva to confess publicly, especially sins against other people. One who is too proud to do so has not completed his teshuva.
Insights and Explanations:
1. The distinction between sins against Hashem and sins against people: For sins against Hashem, public confession is praiseworthy but not required. But for sins against other people, one must inform them and ask forgiveness — this is not optional.
2. “His teshuva is not complete”: The Rambam doesn’t say his teshuva is invalid, but that it’s not complete. There are levels of teshuva, and public confession (where appropriate) brings one to a higher level.
3. The balance between confession and arrogance: One might think that publicizing one’s sins is itself a form of arrogance (“look how great I am that I can admit my sins”). The Rambam addresses this by saying that concealing sins out of arrogance is worse — true humility is admitting one’s faults.
—
Halacha 6 — The Level of Ba’alei Teshuva
The Rambam’s Words:
“How great is teshuva! Yesterday he was separated from Hashem, the God of Israel, as it says, ‘Your sins have separated between you and your God’; he would cry out and not be answered, as it says, ‘Even if you increase prayer, I do not hear’; he would do mitzvos and they would be torn up in his face, as it says, ‘Who asked this of you, to trample My courtyards,’ and ‘If you spread out your hands, I will hide My eyes from you.’ And today he is attached to the Shechinah, as it says, ‘And you who cling to Hashem your God’; he cries out and is answered immediately, as it says, ‘And it will be that before they call, I will answer’; he does mitzvos and they are received with pleasure and joy, as it says, ‘For God has already accepted your deeds’; and not only that, but He desires them, as it says, ‘Then Hashem will desire the offerings of Yehudah and Yerushalayim’.”
Explanation:
The Rambam describes the dramatic transformation of a ba’al teshuva: from being separated from Hashem, having prayers rejected, and mitzvos torn up — to being attached to the Shechinah, having prayers answered immediately, and mitzvos accepted with pleasure.
Insights and Explanations:
1. The power of teshuva to completely transform one’s relationship with Hashem: The Rambam emphasizes the word “yesterday” and “today” — the change is immediate and complete. This shows the incredible power of teshuva.
2. Even mitzvos done while sinning are rejected: The Rambam brings that even when a sinner does mitzvos, they are “torn up in his face.” This is a harsh statement — it means that mitzvos without teshuva from ongoing sin are not accepted.
3. The progression of acceptance: The Rambam shows a progression: first the person is answered, then his deeds are accepted, and finally — Hashem actually desires them. This shows that a ba’al teshuva can reach the highest levels.
—
Halacha 7 — Ba’alei Teshuva Are Greater Than Complete Tzaddikim
The Rambam’s Words:
“The Sages said: In the place where ba’alei teshuva stand, complete tzaddikim cannot stand. That is to say, their level is greater than the level of those who never sinned at all, because they overcome their inclination more than them.”
Explanation:
Ba’alei teshuva reach a higher level than those who never sinned, because they had to overcome their yetzer hara more.
Insights and Explanations:
1. This seems to contradict common sense: How can someone who sinned be greater than someone who never sinned? The Rambam explains: because the ba’al teshuva had to fight harder. He had to overcome not just the temptation to sin, but also the habit of sin and the pull of his past.
2. “They overcome their inclination more”: The key is the effort and struggle. A person who never sinned might not have had as strong a yetzer hara, or might not have been in situations of great temptation. The ba’al teshuva proves his strength by overcoming a greater challenge.
3. This applies specifically to one who sinned and then completely changed: The Rambam is not saying that it’s better to sin so that one can do teshuva. Rather, once someone has sinned, if he does complete teshuva, he can reach an even higher level than if he had never sinned.
—
Summary of Chapter 9
Chapter 9 resolves the apparent contradiction between the spiritual reward of olam haba and the material promises in the Torah. The Rambam explains that this-worldly reward is not the ultimate goal, but rather the means to achieve the ultimate goal of olam haba. Good things in this world — health, peace, prosperity — enable a person to study Torah and do mitzvos properly, which leads to acquiring the wisdom and perfection needed for olam haba. Conversely, troubles and suffering prevent a person from acquiring this wisdom, thus preventing him from reaching olam haba.
The Rambam emphasizes that one cannot have a good olam haba without a good this world, because olam haba is earned through the wisdom and perfection acquired in this world. This is why the Torah promises material reward — not as the ultimate goal, but as the necessary means to reach the ultimate goal.
Yemos hamashiach fits into this system as an ideal this-worldly state where there will be no subjugation to kingdoms, and Mashiach will teach the entire world — both Jews and gentiles — the way of Hashem. This will enable everyone to acquire the wisdom needed for olam haba. Even prophets and sages longed for yemos hamashiach not for its own sake, but because it will enable the entire world to reach the perfection of olam haba.
The chapter concludes by emphasizing that the true nature of olam haba is beyond human comprehension — even prophets could only describe yemos hamashiach, but not olam haba itself, which remains “no eye has seen, O God, besides You.”
📝 Full Transcript
Laws of Repentance Chapter 9 – Explanation of the Torah’s Promises in This World
Introduction to the Lecture
Speaker 1: Ah, gentlemen, we are learning Laws of Repentance Chapter 9. Say your introduction.
Speaker 2: Yes, we are holding, thank God, almost at the end of Sefer HaMada (Book of Knowledge), and thank God that every lecture is heard by a few hundred people, and it’s time to take the lecture to the next level, as they say. We are going to begin soon now Sefer Ahava (Book of Love). Starting from Sefer Ahava, there will now be a sponsor for each lecture, in order to be able to maintain the beit midrash here and so we can continue with the lectures. So every day the names of the donors will be announced, for the elevation of souls, and so forth.
And with God’s help we will make a great siyum (celebration of completion) when we finish – it doesn’t matter when we finish Sefer HaMada, but in any case certainly when we finish, God willing, Sefer Ahava, we will gather together with hundreds of people, listeners of the lecture, and we will celebrate the simchat haTorah (joy of Torah). Wonderful.
Speaker 1: Chapter 9 inside.
Speaker 2: And one must know that the lecture is usually recorded in advance, so God willing tomorrow we will already begin recording Sefer Ahava. So whoever wants to donate for the first chapter should send a message. Official links will be made with things. One can send a message to me, or to Rabbi Yoel Asher, or to the other gabbaim (administrators) of the lecture, and one can grab a spot. It could be that the first few are already taken, we’ll check, but in any case one should already call in. Good.
Ah, now we are going to learn Chapter 9.
Halacha 1 – The Question: How Does the World to Come Align with the Verses About Reward in This World?
The Rambam’s Structure in Sefer HaMada
Speaker 2: The Rambam says. So, we have learned, as we have learned, I said earlier, the foundation, or rather, the foundations always in Sefer HaMada, we have already seen this the third time, I think, or even the same sort of structure. First he explains a foundation, he brings upon it several proofs from verses, statements of the Sages, he also explains certain difficulties, intellectual difficulties that people can have in accepting the foundation – that’s the first thing. After that comes another paragraph that says, but what does one do with all the verses that seemingly stand opposite?
The Rambam’s Greater Secret: The Soul That Lives Forever
And I think there is one greater secret that the Rambam says specifically in Sefer HaMada several times, that besides the body and besides the life force of the person, which sometimes is itself called nefesh or neshama, which is the heart, the blood flow, the whole thing, life that is not body, but there is yet something greater called the comprehension of a person, the wisdom, the nefesh, the neshama – there are different ways to call it, but this is the part where a person is like an angel, and this lives forever. And this is difficult for a person to comprehend. It’s difficult for a person to comprehend Godliness, it’s difficult for a person to comprehend a pure soul without a body.
Speaker 1: Somewhere I hear someone typing.
The Rambam’s Second Chapter: The Talmudic Question
Speaker 2: So, yes, but this is the Rambam’s second chapter. He’s not speaking of the difficulties, he already spoke about that in the previous chapter. Now he asks more like talmudically, someone says, how can the Rambam say that the essential… let’s say exactly what he says and what he brings apparently. The Rambam says that the essential reward, the reward for mitzvot, is only what he calls the World to Come, which means by the Rambam what others call it the World of Souls, or the soul without the body. This is the only, the essential reward. The other will be the good, the good that one receives from mitzvot, from going in the ways of truth, as the Rambam calls it. That’s it. Apparently there are many places in the Chumash (Pentateuch) and in Nevi’im and Ketuvim (Prophets and Writings) where it appears that no, that the good from following the Torah is actually yes, things of the body. Therefore he asks the question and he says an answer.
The Words of the Rambam
The Rambam says, “After we know that the reward for mitzvot…” After we already know the premise that has been laid down in the last few chapters, that the reward for mitzvot…
Speaker 1: Yes, in the last chapter, but before that a bit yes.
Speaker 2: “…and the good that we will merit if we keep the way of God…” And the good that we will merit if we keep the way of God. And the plain mitzvot, mitzvot is all practical mitzvot, positive and negative commandments. The way of God is the beliefs. The way of God is “and you shall walk in His ways,” all matters of character traits. “…and the good that we will merit if we keep the way of God written in the Torah…”
Speaker 1: No, “written in the Torah” – does it go on the reward for mitzvot or on the good, no? The way of God written in the Torah – he’s going to explain.
Speaker 2: Okay. “…is the life of the World to Come…”
Discussion: The Rambam’s Double Language – Reward for Mitzvot = The Good We Merit
What is that? The life of the World to Come. I always say the translation of these sorts of expressions of the Rambam, that the Rambam says that two things are the same. Usually when the Rambam says a double expression, that means, I think I’m right, that the Rambam means to say that it’s the same thing. The reward for mitzvot is the language of the Sages, yes? The reward for mitzvot, apparently means simply, one does mitzvot. The Rambam says, no, the reward for mitzvot is another way of saying “the good that we encounter if we keep the way of God written in the Torah.” Which way of God?
Speaker 1: You’re right, the way of God that Avraham Avinu (Abraham our forefather) already had, the way of living like a good person.
Speaker 2: But what is the way of God that stands in the Torah? The mitzvot. The mitzvot are also the way of God written in the Torah.
It’s very interesting, because here itself lies such a clear definition between the two. The reward for mitzvot looks like a transaction: you do mitzvot, you receive reward for it. This is already much better defined. It’s a certain good, a certain level of goodness that a person merits when he has worked enough and he has kept the way of God. Right, and that’s what the life of the World to Come means. It’s a translation, the Rambam translates. The reward for mitzvot I would translate as “the good that we encounter if we keep the way of God written in the Torah.”
The Verses of the Life of the World to Come and Karet (Excision)
What is the life of the World to Come? He said further, the life of the World to Come, as it says “so that it will be good for you and you will lengthen days.” “And you will lengthen days” is being in a world where one never dies, a long life. “And lest you say,” he said these two things at the beginning of Chapter 7, right?
Further, “and the vengeance that is taken,” also the punishment the Rambam said, what is the vengeance? That one avenges the wicked who abandoned the paths of righteousness written in the Torah. The vengeance that happens to the wicked who abandon the paths of righteousness that stand in the Torah, “is karet.” That the soul is cut off and does not merit the long life, as it says “that soul shall surely be cut off, its iniquity is upon it.” The soul that has iniquity upon it will be cut off.
Discussion: Karet – Punishment or Natural Consequence?
Speaker 1: If so, it’s difficult, he’s only saying over what he said just a chapter ago.
Speaker 2: No, it’s interesting, because the verse says yes, that the soul that has iniquity in it… It looks less like a reward or punishment, it looks more like one can interpret it: the soul is defiled, it has iniquity in it. If so, automatically the soul cannot comprehend and receive the World to Come, receive eternal life. It’s only that it doesn’t exist when defiled. There are two, I don’t know.
Speaker 1: The simple meaning, the verse speaks in the future.
Speaker 2: No, but he says “and I will destroy,” so the karet is the cutting off of the soul, that it cannot, the soul is not capable of reward, of Divine comprehension. But the Rambam mainly means the double language that he brought, the karet in this world and the karet in the World to Come that the Midrash expounds.
The Question: What About the Verses of Reward in This World?
He says, if so, the Rambam says thus, there will come a Jew, someone who learns the lecture, he listens to the lecture, he says, “Okay, I accept the Rambam’s premise. But how does it align with all the verses in the Torah? What shall be done with what is written in the Torah, and the Torah writes many times…” The entire Torah stands many times…
Speaker 1: Yes, the Rambam’s lecture is called “the entire Torah.”
Speaker 2: What about the other entire Torah, the original entire Torah? What stands in it? It stands multiple expressions of, similar to – the Rambam doesn’t bring any quote, it’s not a quote, but it’s like “if you listen, good will come to you,” if you will listen to the Torah you will receive the reward, “and if you don’t listen, it will happen to you,” the opposite will happen to you. Which? “And all those things in this world,” and all those things that the Torah says will come to you as reward or punishment, are only things in this world, are things of the world, are worldly things.
The Rambam’s List of Reward and Punishment in This World
Such as, as it stands in the Torah many times, if one will do God’s will there will be satiety, there will be satisfaction.
Speaker 1: Yes, as we say every day in “V’haya im shamoa” (And it will be if you listen), there will be food, “and I will give grass in your field for your cattle and you will eat and be satisfied.” And if not, there will be famine, “and He will close the heavens and there will be no rain,” there will be hunger.
Speaker 2: Or many times in the Torah it stands, if there won’t be well-being there will be war, and if there will be well-being there will be peace. Interesting, another thing, he begins with good and ends with bad, except for war and peace he says opposite. And kingdom and lowliness.
Speaker 1: Perhaps war is good…
Speaker 2: No, war doesn’t mean one loses. War means to say…
Speaker 1: No, war doesn’t mean one loses. War means there will be a state of war, there won’t be any rest.
Speaker 2: And kingdom, that is that Jews will be kings, will be great, will be on high, will be elevated, and lowliness, they will be beaten down and subjugated under kingdoms. And dwelling in the Land of Israel, that Jews should dwell in the Land of Israel, or the opposite, Jews should be exiled in exile.
Discussion: The Categories Are Not Exclusive
Speaker 1: On that is war. It can be that Jews dwell in the Land of Israel but there is war. It can be that Jews don’t dwell in the Land of Israel but there is peace. It can be that Jews dwell in the Land of Israel but in lowliness, as it was many times Jews were under the Romans, under America being the master, and so forth. He’s not the king, he’s not the master.
Speaker 2: Or many times it’s more specific to success of deeds, “and you will be lost.”
Speaker 1: A person, it stands which sort of reward does he mean here?
Speaker 2: But clearly, “and you will be lost” is surely your Torah in your hand, “so that you will succeed in all that you do.”
Speaker 1: Yes.
Speaker 2: “And you will be lost” or not having success. “And the rest of all the words of the covenant,” or all the other words of the covenant means what stands in Parashat Ha’azinu, or in one of the rebukes, with which the Torah concludes, “the words of the covenant,” the words of the covenant is rebuke, yes.
So it’s difficult, we said that the essential reward, that the reward for mitzvot is the life of the World to Come, and here stands the life of this world.
The Rambam’s Answer: “All These Things Were True and Will Be”
Yes, the Rambam says thus: “All these things were true and will be.” All these things, all these worldly things, like satiety and famine, war and peace, is true, they were, when Jews were good it was good, and when Jews were not good it was not good. “And will be,” it will still be so. And it’s also true that in the days of Mashiach (Messiah) there will be all the good things of the Torah.
Discussion: What Does “Were True and Will Be” Mean?
Truth is an interesting thing. Truth is not necessarily what will be. Truth is what is abstract, truth that is not a living body, is always truth. This sort of truth is “were and will be,” it was, that means you say it was once good, “and will be,” it will still be good, or it will still be good and not bad.
Also perhaps the Rambam means, you shouldn’t think that the covenant has been nullified, as other religions think, God forbid, it’s still all true.
And perhaps he means “and will be” also even in the days of Mashiach, and even after the days of Mashiach there can still be war. If then Jews, if Jews will be well Mashiach will come, but afterwards Jews will continue, they won’t lose free choice. If Jews won’t be well, there will come a fresh exile or a fresh lowliness or something like that.
Halacha 1 (Continued) — “Yagi’u” vs. “Tikra”: The Precision of Active Providence and Concealment of Providence
“And when we do not transgress the commandments of the Torah,” he says, “all the good things of this world will come to us.” The good things of this world will come to us, all the good things of this world will come. “And when we transgress them, it will happen to us” in the language of happening.
Very interesting, he says “tikra” with an alef. “Tikra otanu,” it will happen to us the evils that are written, as it stands in the verse “all the evils written in this book,” will come to us.
The Precision of “Tikra” and the Rambam’s Approach in Laws of Fasts
The precision of “tikra” I see is a very good precision. I have now, because it’s known the Rambam in Laws of Fasts, which he comes to at the end of Sefer Zemanim (Book of Seasons), that good is intentional as it were, that is, God makes it so a person should feel His providence and the like. But evil is not that God does evil, rather it is the withdrawal of providence, God takes away the providence. This turns, “and I will walk with you in happenstance,” the Rambam translates.
So the Rambam says both, yes. Earlier also he said “it will happen to you.” So, “if you don’t listen it will happen to you.” Yes, “yagi’u” he explained, I’m holding you in protection, it will be with providence, with knowledge. And if not, it will happen to you, not that I will do bad to you, but it will happen, in nature bad things will happen to you.
Parallel to the World to Come
It’s similar to what the Rambam actually holds about the World to Come also. He translates the World to Come, that when the punishment is not simply that a punishment happens, but you don’t have the reward, you don’t have the survival of the soul, so you are lost. Lost is not something that needs to be done positively, it’s what will happen to an animal, like an animal.
Alternative Interpretation: “Tikra” in the Language of Reading
It’s very interesting, because I would have thought that “tikra” is in the language of reading, not in the language of happening. Meaning like the world is the book, the Torah scroll of God. God reads it out, and the book He reads out, and when actions happen in the world He reads it from the book of the world. As it stands “certainly from the language of reading etc. and to you it will be read etc.”
Halacha 1 (Continued) — “Those Good Things Are Not the End of the Reward”: This World Is Not the Ultimate Purpose
He says, even so, therefore, “those good things are not the end of the reward for mitzvot.” The good things are not the full story, it’s a part of the story, but that’s not the end, that’s not the final reward for mitzvot. “Nor are those evils the end of the vengeance taken from one who transgresses all the mitzvot.” The evils, the bad things that happen as punishment, is not the end of the vengeance, is not the final vengeance taken from one who transgresses all the mitzvot.
The Distinction Between “Sof” (Purpose) and “Emtza’im” (Means)
What he mainly wants to say, and he’s going to lay it down at some length so one can understand, because if not one gets lost from the length. The Rambam says a simple thing. The distinction is the end and the means, or as the Rambam says in the introduction, more in English, “the end” and “the means,” or in Yiddish, the “how to get there” and the “ultimate purpose.”
In other words, the Rambam says, certainly, tachlis (ultimate purpose). In other words, reward for what? The reward for being a good person, being a good Jew, and following the paths of righteousness as written in the Torah, etc. The goal of everything is only Olam Haba (the World to Come).
But in order to merit Olam Haba, one must have Olam Hazeh (this world). One cannot learn, in Olam Haba one doesn’t receive any reward, as he says, serving Hashem doesn’t exist in Olam Haba. Or becoming a good person doesn’t happen in Olam Haba. In order to be able to merit Olam Haba, one must first have Olam Hazeh.
Therefore, the blessings are so that one should be able to do, not in the meantime, so that one should be able, it is through this, it is a preparation for the greater reward. It is certainly true, not just to the tavern, one doesn’t arrive at the tavern otherwise. It is also part of the preparation. It is the preparation, and it goes specifically this way, because he will bring the verse “ein sachar bishol” (there is no reward in the grave), there is no… and when one is dead one cannot become a tzaddik (righteous person) nor a rasha (wicked person), one must have a person who is a living being.
Halacha 1 (continued) — “Ela kach hi atzat hadevarim”: The Rambam’s explanation of the system
So that is the essential difference. Certainly it says in the Torah that one will receive all these good things, and it will indeed come. But the Torah is not about that, it is not so that one should have a good Olam Hazeh. And reward is also only a step so that one should come to Olam Haba.
He says, ela kach hi atzat hadevarim (but this is the counsel of the matter), this is how I will lay it out, and this is the way to understand it. He says, HaKadosh Baruch Hu natan lanu Torah zo (The Holy One, Blessed be He, gave us this Torah), yes, the Almighty gave us the Torah, and the Torah is called etz hachaim (the tree of life), the tree from which comes forth life, meaning the life of Olam Haba.
“De’ah gemurah nechonah” — Not just simple faith
Kol ha’oseh bah, kol hakatuv bah, veyode’o de’ah gemurah nechonah (whoever does everything written in it, and knows it with complete and correct knowledge), the one who does everything that is written in the Torah, and he knows the Torah, but he doesn’t know the Torah just superficially, rather he knows it de’ah gemurah nechonah (with complete and correct knowledge), he understands the wisdom of the Torah, the secrets of the Torah correctly, the wisdom of reality, complete and correct lafukei (to exclude) the one who knows it only with simple faith, it is not correct knowledge, it is not complete knowledge, zocheh bah lechayyei ha’olam haba (merits through it the life of the World to Come), the Torah makes him merit the life of Olam Haba.
“Lefi godol ma’asav vegodol chochmato”
And the life of Olam Haba is also not a one size fits all, rather lefi godol ma’asav vegodol chochmato yihyeh zocheh (according to the greatness of his deeds and the greatness of his wisdom he will merit), his comprehension of Olam Haba will be, his reward in Olam Haba will be according to how much his deeds and his wisdom were.
But let’s just remember, because the Rambam says it at length and he puts in a whole set of words that people don’t grasp, the Rambam says that one doesn’t receive Olam Haba for doing mitzvos, rather, certainly one must do all the mitzvos, but one must also, it is not enough, one must know what is written in the Torah, in other words, the secrets of the Torah and the wisdom of the Torah, and one must know it with complete knowledge, without that one doesn’t receive Olam Haba. This is stated here very clearly.
Halacha 1 (continued) — “Vehivtichanu baTorah she’im na’aseh otah besimchah uvtuvas nefesh”
So that is the general matter, whoever goes in the Torah comes to Olam Haba, certainly. So if so, what do I need?
The Rambam says, vehivtichanu baTorah (and He promised us in the Torah), the Almighty promised us in the Torah, she’im na’aseh otah (that if we do it), if we do the Torah besimchah uvtuvas nefesh (with joy and goodness of soul), we do the Torah with joy and with a good soul, with desire, venehgeh bechochmata tamid (and engage in its wisdom always), this is something that the Rambam will bring out a lot later, we will always think in wisdom.
He says here also, do Torah and think in the wisdom of the Torah. Even when he tells us to do, he adds another thing of joy and goodness of soul.
Removing obstacles and adding help
The Rambam says, what will happen, the Torah promises us that if we go with this doing, sheya’azru otanu (that they will help us), the Almighty will help us from His side that we should be able to actually complete ourselves in Torah. And what will He do? The Almighty will remove kol hadevarim hamone’im otanu me’asotah (all the things that prevent us from doing it), all things that hold us back from doing the Torah and from learning the Torah, kegon choli umilchamah vera’av vechayotza bahen (such as illness and war and famine and the like).
That means, a person learns Torah, but there are world events that prevent him from doing more Torah. The Torah tells us, as you will do your maximum, you will do your effort in learning Torah and doing Torah, the Almighty will remove the things that prevent doing more Torah.
Veyashpia lanu kol hatuvot (and He will bestow upon us all the good things), He will bestow upon us all the good things of peace and abundance and health, and He will give us all the good things hamechazekot et yadeinu la’asot et kol haTorah, kegon sova veshalom veribuy kesef vezahav (that strengthen our hands to do all the Torah, such as satiety and peace and abundance of silver and gold). He will give us, we should be satiated and in peace, and we should have enough money. Not because that is the reward, but because this helps us to be able to do the purpose, this helps us that we should be able to learn even more Torah, kedei shelo nihyeh asukim kol yameinu bidvarim shehaguf tzarich lahem, ela nihyeh fenuyim lilmod bachochmah vela’asot hamitzvah kedei shenizcheh lechayyei ha’olam haba (so that we should not be occupied all our days with things that the body needs, but rather we should be free to learn wisdom and to do the mitzvah in order that we merit the life of the World to Come).
The “parnassah” (livelihood) argument
That means this way, if a person learns Torah, but suddenly he gets some illness, he won’t be able to continue learning Torah. That is not fair, because he will do his part, but he won’t be able to merit Olam Haba because he couldn’t achieve it. The Almighty says, if you will learn, I will make sure that you shouldn’t have to be busy with the body. I will make sure that everything should be in order. Therefore you will be able to sit free with tranquility, as it says in the prophets that one will be free, have the mind at peace to be able to learn wisdom and to do mitzvos, kedei shenizcheh lechayyei ha’olam haba. The purpose is the life of Olam Haba.
So what one has pleasure in this world if one learns Torah is also the preparation for the true reward which is Olam Haba.
“Lilmod bachochmah” — Not “lilmod baTorah”
And yes, one must note that it doesn’t say here “lilmod baTorah” (to learn in Torah), it says “lilmod bachochmah” (to learn in wisdom).
Halacha 1 (continued) — The verse “Vetzedakah tihyeh lanu”
Uvchen anu omrim baTorah, achar shehivtiach betuvot ha’olam hazeh (and so we say in the Torah, after it promised the good things of this world), he says, after the Torah promised us the good things of Olam Hazeh, it says in the Torah, “ve’atah kitvu lachem et hashirah hazot” (and now write for yourselves this song).
This is how the Rambam interprets this verse, that if we will learn the Torah, the Almighty will give us tzedakah (charity/righteousness), give us good, so that we should be able to continue doing the mitzvos of the Almighty, so that we should be able to come to Olam Haba.
“Tzedakah tihyeh lanu ki” (and it shall be righteousness for us because), that means, if we will not fulfill “kol hamitzvah hazot” (all this commandment), the Almighty will give us tzedakah in Olam Hazeh in order to be able to… I mean the opposite, the Rambam says “achar shehivtiach”. The Almighty said earlier that we will receive all kinds of good things in Olam Hazeh, and the point of this will be “tzedakah”, that we will do tzedakah umishpat (righteousness and justice), that we will do the good deeds that bring to Olam Haba. That’s how I would understand from what he says “achar shehivtiach tuvot ha’olam hazeh”.
“Sechar mitzvah mitzvah”
So what does the verse add? The Rambam says that after… ah, that the good things of Olam Hazeh he says, as a final thing, “tzedakah tihyeh lanu”. So the good things of Olam Hazeh don’t come after the mitzvos, rather they come with the mitzvos, to add to be able to do more mitzvos.
Sechar mitzvah mitzvah (the reward of a mitzvah is a mitzvah). The reward of a mitzvah is that you can do another mitzvah.
Halacha 1 (continued) — The negative side: punishment = removing the ability to learn
So the Rambam says further, “vechen ya’atzuhu da’ato” (and so his knowledge will counsel him), and now on the negative, now on the punishment: “vechen ya’anish et ovrei haTorah sheyimna mehem haTorah mida’atam” (and so He will punish those who transgress the Torah by preventing the Torah from their knowledge), if we will transgress the Torah, He will remove the Torah from our knowledge, He will not let us use our knowledge for Torah.
No, remove the Torah from us, not tear it away, He will not remove our entire knowledge for Torah, but rather what? He will remove our knowledge from “oskim bah” (engaging in it).
What does “da’atam” mean?
I mean that perhaps he means with “da’atam” practically, yes, because in other words, this is the word that he says, he brings in Hilchos Talmud Torah, he says “kol hamekayem et haTorah me’oni” (whoever fulfills the Torah from poverty), that means, while one is fulfilling, and afterwards one receives the punishment, then that is already… when you still have what to eat and you don’t learn Torah, then the Almighty will make it so you shouldn’t have what to eat, so that you should continue not being able to do Torah.
Parallel to Hilchos Teshuvah Chapter 6
And practically speaking, the matter that he has now said, that when one receives a punishment one cannot learn, this is basically what is said in Hilchos Teshuvah Chapter 6. That it becomes a punishment from the sins that one cannot do teshuvah (repentance). You understand?
Right, it is also still part of the same thing, because they can… this is all a cycle.
Halacha 1 (continued) — “Uvchen hiranu baTorah she’im na’azov haTorah”
Uvchen hiranu baTorah she’im na’azov haTorah (and so He warned us in the Torah that if we abandon the Torah), meaning, if we will abandon the Torah, when we still can, when we decide with our will not to do the Torah, and we will be busy with Olam Hazeh, we will be occupied with the vanities that are dependent on time, that pass by, all foolishness.
Immediately meaning but,
The cycle of punishment – “Vayishman Yeshurun vayiv’at”
Speaker 1:
This is essentially what is said in Hilchos Teshuvah Chapter 6, that it is a punishment from the sins that one cannot do teshuvah, you understand? It is also still part of the same thing, because they can… this is all a cycle.
Veho’il henichuha baTorah (and since He left it in the Torah), she’im na’azov haTorah me’et atah, and we will abandon the Torah when we still can, when we decide with our will not to do the Torah, and we are very busy with Olam Hazeh, we are occupied with the vanities of time, vanities that are dependent on time that passes by, and foolishness. Ke’inyan shene’emar “vayishman Yeshurun vayiv’at” (and Yeshurun grew fat and kicked), doesn’t mean that it is temporary and it is eternal, it is temporary and it is foolishness.
We read the news, tomorrow or two hours later the news is not true. It is vanities. First of all, the whole thing that the news talks about is foolishness with nonsense, which liar said that Iran has bombs. Secondly, it is time, it is only temporary. Okay, he doesn’t mean exactly that.
Ke’inyan shene’emar – this is what it says in the verse “vayishman Yeshurun vayiv’at”. This means, he didn’t kick because he was hungry, rather he kicked when he was satiated. While he was satiated he still could have.
On this is the punishment, shedino emet (whose judgment is true), the Almighty whose judgment is true, who judges a person according to justice, the justice comes on this, that yoser menu ozevam kol tuvas ha’olam hazeh (He will remove from those who abandon Him all the good of this world), He will remove from the one who abandoned the Almighty the good of Olam Hazeh, shehem chizku gufo velibo (which strengthened his body and heart), because this made it so the person could kick with breadth. Umevi aleihem kol hara’ot hamone’im otam milknot ha’olam haba (and He brings upon them all the evils that prevent them from acquiring the World to Come), because the Almighty will not after you have kicked with all good, will you later start wanting to become? No, it is not fitting for you. Mevi aleihem – He brings evil, kedei sheyimne’u milknot ha’olam haba, kedei sheyo’vedu berisham (in order that they be prevented from acquiring the World to Come, in order that they perish in their wickedness).
Discussion: How does this fit with teshuvah at the end of life?
Speaker 1:
One must understand, the Rambam has after all also said that one can do teshuvah even at the end of life. One must know how it fits with that halacha.
But the Rambam tells you here the kind of framing, that if when you still could have learned Torah, you didn’t have any worries, you preferred, you chose Olam Hazeh over Olam Haba, the Almighty will make it so you should continue being busy and be forced to choose Olam Hazeh simply because this negates yishuv hada’at (peace of mind), and you will have to be busy with your survival, and therefore you will certainly not be able to merit the life of Olam Haba, because you won’t have any knowledge. No wisdom, no soul with which to be able to survive.
The verse “Tachas asher lo avadta” – three options of service
Speaker 1:
Ah, heyos shekatuv baTorah “ve’avadta et Hashem Elokecha asher shilchecha Hashem Elokecha” (and you shall serve Hashem your God whom Hashem your God sent you), “tachas asher lo avadta et Hashem Elokecha besimchah uvetuv levav merov kol” (because you did not serve Hashem your God with joy and goodness of heart from abundance of all), when things were going well for you, you didn’t serve the Almighty merov kol. What will be your punishment is that later you will be busy serving, when then you won’t be able to serve the Almighty. You chose Olam Hazeh, the Almighty will make you be busy with Olam Hazeh, but it is also moreover under troubles. It is not serving yourself.
The three options are interesting: you can serve the Almighty, you can serve yourself, or you can serve the Russian, the poritz (landowner), the camp. What? “Vayishman Yeshurun vayiv’at”, gorging oneself. So when you were still satiated and calm, you only chose more vayishman Yeshurun, becoming even fatter, and didn’t choose for the Almighty. What the punishment will be is that you will unfortunately be busy serving your enemies, and then you won’t be able to learn.
Very good. So this is the “tachas”. Yes, very good. This is what he learns from the verse. I should have put the verses before. “Tachas” about this is “velo avadta”, because “velo avadta” is about “tachas”. Yes, it’s right, he wants to bring out.
“Besimchah uvetuv levav” – What does service with joy mean?
Speaker 1:
And this is apparently also the “simchah vetuv levav” is the joy of goodness of soul that he said earlier. I don’t know exactly what he means, because there it says the opposite, the Rambam says if one has served the Almighty besimchah uvetuv levav, it continues to be his simchah vetuv levav. Right? That is the word. One must understand.
Nimtza (it turns out), comes out, that perush kol otan haberachot vehaklalot hu al derech zeh (the explanation of all those blessings and curses is in this manner), that all the blessings and curses that are written in the Torah are in this way: im avadtem et Hashem besimchah ushamartem darko, mashpia lachem et haberachot ha’elu umerachik haklalot, ad shetihyu fenuyim lehachkim baTorah vela’asok bah, kedei shetizku lechayyei ha’olam haba, veyitav lecha le’olam (if you serve Hashem with joy and keep His way, He bestows upon you these blessings and distances the curses, until you are free to become wise in Torah and to engage in it, in order that you merit the life of the World to Come, and it will be good for you forever), to be good, le’olam shekulo tov, veta’arich yamim le’olam shekulo aruch (forever that is all good, and you will lengthen days forever that is all long). Therefore it comes out that he was meritorious for two worlds, for the life of Olam Hazeh, and he was also meritorious for the life of Olam Haba, and the face is quite similar.
Discussion: Two interpretations in “tachas asher lo avadta”
Speaker 1:
But the matter, the Rambam puts it in. Okay, the verse means “tachas asher lo avadta”, how one takes to explain. But how does one interpret the verse? There are two interpretations in the verse. One can interpret the verse, that while there was joy, things were going well, as the Rambam says, you were not the first of your deeds serving Hashem but that you serve the Torah? Merov kol, merov kol means when you had everything good, then you could have served the Almighty besimchah uvetuv levav.
Right, he says, it can also be, that besimchah is a dispute among the commentators, most commentators don’t learn this way. It can also be that besimchah is a way of serving the Almighty. But what is the difference? What does it mean to serve the Almighty besimchah uvtuvas nefesh? So it is today from the Rambam here also, besimchah uvtuvas nefesh that you serve the Almighty is… somehow one must understand.
I mean that when a person serves the Almighty with joy means that he already understands then that his essence is his soul, that his essence is his knowledge. Maybe, maybe, something like that. Very good. That means the joy is to say… that the joy shows that he checks the “merov kol”, he knows that this is it. He rejoices that he can serve the Almighty, because he knows that this is the true good.
Very good. So the service besimchah as opposed to service not besimchah is one who knows, like serving from love and not from love, as he will say in Chapter 10. Right, next chapter. That if it had said service osher besimchah, one could have meant that he still unfortunately has the Lithuanian interpretation, he unfortunately means that one does mitzvos and the Almighty gives reward.
Speaker 2:
No, the Rambam himself, we learned the ba’al teshuvah, the virtue of a ba’al teshuvah, because he has already tasted bad, therefore it comes to him harder. The Rambam also knows this thing of lefum tze’ara agra (according to the pain is the reward), and one sees it in other kinds of places.
Speaker 1:
I didn’t say that he doesn’t know, but the ba’al teshuvah can also be one who knows that it is truly not good, he unfortunately fell and started.
Speaker 2:
You have here two people, one who serves from fear and one who serves from joy. Joy is not fear, okay. What do I mean? The Rambam tells you further.
Speaker 1:
But further, the essence, she’ein avodah ela besimchah (there is no service except with joy). The essential purpose is further, that after one receives from the Almighty abundance, one should continue to be able to serve Him.
The verse “Ki ein ma’aseh vecheshbon veda’at vechochmah bishol”
English Translation
Speaker 1:
But he explains, why is the upper portion missing in such a way to come to the upper portion in this world? Because “im lo yikneh” (if he does not acquire), here when one is in this world, if one has not acquired wisdom and good deeds, “v’lo umah yizkeh” (and with what will he merit), he has nothing with which to merit eternal life in the World to Come. As it says, as if “there is no deed, no reckoning, no knowledge, no wisdom in Sheol”. After one has died, “uv’sheol” (and in Sheol) doesn’t mean here in Gehinnom, the reckoning means after death in the grave, but he means to say after the grave, he means for the wicked.
It means let’s say, if someone has done deeds and reckoning with knowledge in this world, he will then ascend, he will be in the “tzror hachaim” (bundle of life). If not, he will not ascend. What is already too late, because he can no longer now make any knowledge and wisdom, he can no longer acquire any deed of knowledge and wisdom.
It’s very clear, because the Rambam said one must have deeds, and one must have knowledge and wisdom. What does the verse count here… deeds, what “cheshbon” (reckoning) is I don’t know, but knowledge and wisdom I understand. Perhaps it should be “his deeds and reckoning and with knowledge and wisdom.” Now I would perhaps have thought “his deeds and reckoning and with knowledge and with wisdom.” From root and thought. Yes, I don’t know.
Discussion: Why Can’t One After Death?
Speaker 2:
Is this… it’s interesting, the part that bothers me something. After all, it’s not the body. Why can’t one without a body do mitzvos. I don’t understand you. Okay, anyway. I would have said that one only needs… yes?
Speaker 1:
I understand my problem. At least how one needs a body. Write that one needs a body. The main service is wisdom.
Speaker 2:
Yes, but the main service is wisdom. So now I have a problem and I have a body. So okay, I die. I can’t have a body. They can only think. I can’t have any test. Why…
Speaker 1:
No, then you can no longer. It’s over. No. You don’t have then and not difficult. Okay. I don’t know difficult. I when I need to understand. I need to understand need.
Speaker 2:
No, I understand what you’re saying. It’s something to understand. First, one should understand, something is still missing with the understanding, when it’s still technical. Could be. Not about this, one has struggled with it. Let me explain, where he… needs to be much smaller, when one is much bigger, perhaps you should understand?
“And If You Forsake Hashem” – The Punishment of Abandoning the Torah
Speaker 1:
When one says forsake Hashem, he says here the opposite above how the Almighty is, there is a whole “azavtem et Hashem” (you have forsaken Hashem), so what you have chosen in this world against the Almighty, when the Jews became busy with what they invested “b’maachal uv’mishteh uv’taanug v’domeh lahem” (in food and drink and pleasure and the like), then what? “I will bring upon you all these curses, and I will remove all the blessings, until their days are consumed and their years end in terror and dread”. This is exactly the language of the rebuke, yes, “In the evening you will say, ‘Who will give morning’… and the dread of your heart”.
“And they will not have a free heart nor a whole body”. The Rambam said earlier that one must have a whole body to be able to do the mitzvos, and one must have a free heart, the heart must be available and must be calm, to do the mitzvos, in order to merit through them the life of the World to Come.
And he says thus, “both worlds,” this is the punishment is the same way as the reward. Why? On the contrary, he says, “for when a person is troubled in this world with illness and war and famine, he does not engage in wisdom nor in mitzvos through which one merits the life of the World to Come”.
Discussion: Can One Have a Bad This World and a Good World to Come?
Speaker 1:
It’s very interesting, it comes out according to the Rambam, there is no such thing, one says in the Midrash that the Jews took the World to Come and the gentiles this world. I mean perhaps one can learn it differently, but what is the simple meaning?
I mean thus, the Rambam would probably have agreed that if there is a Jew who is indeed in illness, and he sits and he manages to learn, and he manages to be engaged in wisdom, he must indeed be, he must indeed be, that he receives in this world, he receives in the World to Come. But he says thus, “he does not engage.” But if there is a person who has managed yes, the Rambam says that this is the general rule, this is generally speaking. But if there is a person who manages yes in war or in illness to grow in wisdom, his soul will indeed be ready for all these things.
The Chazon Ish and Other Great Ones in Troubles
Speaker 1:
Let’s speak about illness. Perhaps, perhaps, perhaps, perhaps, perhaps, perhaps. Let’s say, the few Jews who are indeed, there was a Second World War in the Holocaust, most Jews indeed thought nothing of the Almighty. But if there were the few Jews who even in those most difficult troubles grew in understanding of wisdom and in divine comprehension, it’s another world.
Let’s say thus, first of all, there is no such exceptional thing. The Chazon Ish struggled, he didn’t have children, he wasn’t a happy person. The Rambam says that he was indeed, he was higher than the regular level, he indeed could manage.
Speaker 2:
I don’t agree with this. If when it’s true, the whole piece of the Rambam’s words wouldn’t have been correct. Let’s say clearly, let’s say what the Rambam speaks of in a general manner. The Rambam may hold differently than all other previous Jews, okay? He may say something.
The Rambam says thus, there is no such thing to be able to have a bad this world and a good World to Come. There is no such thing. If there were such a thing, the Torah wouldn’t have said so.
The Principle of the Rambam: One Cannot Have a Bad This World and a Good World to Come
Speaker 1:
If so, if you answer thus, the whole piece of the Rambam’s words wouldn’t have been correct. Let’s say a principle. The Rambam may hold differently than other pious Jews, okay? He may say something. The Rambam says thus, there is no such thing, you say I say no contradiction, no, it is indeed a contradiction.
The Rambam says there is no such thing that you should have a bad this world and a good World to Come. There is no such thing. If there were such a thing, the Torah wouldn’t have said promises of a good this world.
The normal order is, you say that it’s worked out for the Jewish people collectively, but for individuals it’s not correct. But the Rambam says, the way it goes is, that either one has both worlds yes, or both worlds not. That is the way.
To such an extent, that when the Almighty wants to punish someone, He cannot take away only the World to Come, He must give him, He must take away also this world, his soul should not have any time to do the service of Hashem.
The same thing, if the Almighty wants to give someone reward, He cannot say, “I will give you in this world you had a bad life, but in the World to Come it will be good for you.” No. He must give him good first in this world, and through this he will be able to have the World to Come.
The Question of “According to the Pain is the Reward” and Tzaddik V’Ra Lo
Speaker 2:
You say that even if one is not strong, even if it’s difficult, he can work out wisdom. Even the one who has it easier, can he work out more wisdom when it goes easier for him. It’s not a question on the Rambam.
The question is indeed a greater question, not only on the Rambam, it is indeed a question. If there is reward in this world, why do we see righteous people who don’t receive the reward?
Speaker 1:
The Rambam says that it’s so, let’s speak what the Rambam says. The Rambam says that one cannot receive reward. The righteous, no, again, no, world.
Speaker 2:
You say what does “according to the pain is the reward” mean? According to the pain is the reward means that even if one has no money, does that mean he can’t give away a little time to learn?
Speaker 1:
The Rambam means indeed but something that he lacks. How much he lacks in this world, he also lacks in the World to Come, because according to the measure of wisdom that one acquires in this world etc.
The Chazon Ish as an Example
Speaker 2:
So you will also agree that the Chazon Ish with his poverty achieved more soul than his neighbor who had everything going well for him and learned a little. That’s not the point. His reward in the World to Come will still be able to be greater than the neighbor who indeed had in this world.
Speaker 1:
The Chazon Ish himself, the Rambam says, but come, I don’t know, let’s not say names, because it’s confused the conversation when one says names. I mean, anyway, what the Rambam says is, whoever has a bad life in this world, also always has a bad life in the World to Come. The word “always” he says. And he says that this is what happens.
Exception to the Rule
Speaker 2:
Just as in every matter there is an exception to the rule, and he speaks of the supremely holy.
Speaker 1:
No, leave off the supremely holy, this is a way of thinking. We’re speaking now clearly. Do you agree? It’s always so. If it were… It’s not always so. A little, the world doesn’t show so. The Rambam lays down a general way that can apply to very many cases, or to most cases. But there are indeed cases where…
Speaker 2:
No, let’s hear, it’s not true. Because let’s understand, if it’s not true, if so it’s indeed not true that one must have a this world in tranquility and ease to be able to learn, to be able to speak.
The Condition of a Whole Body
Speaker 1:
It is indeed true, one must have a whole body. You know what, forget about things. A whole body, do you agree? Someone is sick, he can be a great righteous person, a great pious person, he never eats any chametz on Pesach. But his mind doesn’t work for him, he can’t think. And the Rambam says that thinking is a condition for this world. He can be the greatest righteous person, he won’t have neither this world nor the World to Come.
Why not? Probably he once sinned. You’re going to ask, you may not ask any questions about tzaddik v’ra lo (the righteous and it goes badly for him), I don’t know. But the fact is that it’s true. Do you agree? So says the Rambam. It’s not that someone was sick and afterwards he can think. There is such a thing that someone is weak and he learns and he overcomes. The Rambam says that ideally he should learn Torah, certainly.
People Who Think During Illness
Speaker 2:
There are people who when they are sick think ten thousand times more than all people who are calm and everything goes well for them. Because thinking…
Speaker 1:
Those people, specifically the Rambam says, the wealth prevents people who when things go well for them don’t think. He says that all day they can’t think and can’t have. And about this the Torah says, he says. It’s not always so. Okay, the Rambam would ask a question. But you say that the Rambam says that the logic that the Rambam says is…
The Rambam’s Logic According to Levels
Speaker 2:
A person who needs to think nothing and things go well for him recognition of good. The Rambam indeed said according to the levels. The person who indeed seeks the World to Come…
Speaker 1:
Exactly. So now, let’s go to each level that we’re speaking about. There is, the one who doesn’t think because things go well for him, will in the end not have that things should go well for him, and consequently he won’t think, and consequently he won’t have any World to Come.
And conversely, the one who fulfills the Torah from poverty, certainly, the reward of the Chazon Ish is that he should have indeed money. If it didn’t succeed is a question, but that’s how it should work, that he should have indeed money so that he should be able to have this world. And therefore he will indeed have much peace of soul through the Chazon Ish. That is perhaps the reward, it’s not normal, it’s a manner of reward, it’s a tremendous peace of soul.
Okay, but I just want to bring out, this doesn’t negate what I’m saying, that according to the Rambam, the one who has troubles in this world goes straight to Gehinnom, not to Gehinnom, he will be cut off in the World to Come, because one cannot, one deed of the reckoning of reward and punishment, this is that he will lose in this world everything, that is already a punishment, that is not a way how one can receive reward. So it comes out from this chapter, because not this is the whole thing.
The Rambam Speaks a General Picture
Speaker 2:
You say a tremendous question, but the Rambam doesn’t speak of one hundred percent of people, the Rambam speaks a general picture, he speaks a tract of a reckoning also with each individual, but there are people who don’t fit into this chapter, let’s go further.
Speaker 1:
The exception to the rule, the one who doesn’t have a connection with settled mind, is not the main point that the Rambam says here differently than most other Jews, which is that if someone has a bad life, one cannot compensate for the badness in this world in the World to Come. It must go both together, the normal way is that it goes both together. So it is simply, so it appears from the Rambam simply, but there is also an exception to the rule, let’s go further. The exception to the rule doesn’t have the problem.
There Are People Who Hear Us Out
Speaker 2:
It’s cruelty to say so, because one may not say so, there are people who hear us out who don’t have it.
Speaker 1:
There is still, the world didn’t begin and end with the Rambam. The Rambam lays down a beautiful Torah, but there are still parts that don’t fit into the puzzle, and there is a place for them too, and let’s go learn further.
The topic that appears to us as cruelty doesn’t change the reality, it’s an interesting problem, it’s a reality. The Rambam lays down a story that exists in a general manner. The question is indeed a greater question, it’s indeed just so why a righteous person receives… One indeed also sees people who are righteous receive the punishment, it’s just indeed a question on the Rambam.
Discussion: The Question of Tzaddik V’Ra Lo on the Rambam
Speaker 2:
Someone who is accustomed to say the question, just as there is it’s difficult for him in this world, it’s difficult for him in the World to Come. Okay, did you say that?
Speaker 1:
No, you don’t agree with my question. If there is a question that a righteous person goes badly in this world, you must answer that in the World to Come it will indeed go well for him. Perhaps the same way that the Almighty doesn’t always understand when He makes a bad…
No, that itself is not enough, because there are people who indeed have troubles in this world, and they indeed settle their soul, they are indeed free. It could be they would have been more free if they hadn’t had any suffering, but they are still more free than very many people who are very free, but they are not free.
This is a difficult question, this is the tzaddik v’ra lo question, this is all the people that we hold that they are righteous, but generally they receive punishment. It’s still a problem, this is a difficult problem. The Rambam doesn’t speak about your question.
The Question on the Greater Framing
Speaker 2:
I don’t agree, because the question is on the greater framing, that whoever things go well for in this world also goes well for him in that world. This is not true, because it’s not true, because it’s not so that all people have tranquility, and the truth is that they think more. Thinking is not so strongly with tranquility. This is the question on the Rambam.
Speaker 1:
I disagree with the entire Rambam, from beginning to end. I disagree with the whole thing. What the Rambam says that the Torah must promise good in this world so that one should be able to learn, is not true. One can learn just as well with poverty.
Speaker 2:
That is nonsense. Certainly one cannot learn as well with poverty.
Speaker 1:
Certainly there are many people who overcome themselves, and they indeed learn, but this is the exception to the rule. This is not the permission of the whole thing. The exception to the rule must be, I am right, you are right that the exception to the rule must be, because this begins the whole thing. The one who fulfills the Torah from poverty, that he overcomes himself, through this he becomes even more, and conversely, the Ishmael enemy that you speak of, is the exception to the rule that you speak of. But the essential logic is still so.
What Should One Do?
Speaker 2:
What should one do? It’s correct that many great Jews didn’t agree with the Rambam indeed about this problem. One can disagree with the Rambam.
Speaker 1:
Again, the Rambam makes that the story in the Torah that we say “and it was in the days when the judges judged” is very beautiful. Now we have a question that in reality one sees very much that it doesn’t match. One must understand that perhaps this is a part of the hiding of the face that we must live for the last thousand years.
Further Clarifications
Speaker 2:
I didn’t want to argue. I’m saying there are two other things that don’t fit. One thing that doesn’t fit is what you’re saying about the Rambam, because in general the Rambam says that one who goes and exerts himself a bit will become even better. Then there’s a second question that not always does the whole plan succeed. Okay, that’s already the tzaddik v’ra lo (righteous person who suffers) question.
Speaker 1:
I wanted to say that if you see a person who has suffering but he’s still mashlim (perfecting) his intellect, certainly he would have had a greater Olam Haba (World to Come) if he had, let’s think, let’s say for example, let’s think if the Chazon Ish would have had an “easy” life, he would also have been wealthy, everything would have gone well for him, perhaps he would have reached much higher levels in wisdom, he would have had an even greater Olam Haba. But that’s not our history.
But the Rambam who says that one who has troubles in Olam Hazeh (this world) becomes nervous, is only if because of the troubles he actually learns nothing. True, true, that’s a truth. By the way, the Chazon Ish, it could be he had an “easy” life.
“Libo Panui” (His Heart is Free) is a Tremendous Thing
Speaker 2:
Indeed, if a person figures out how to overcome and he receives a punishment in Olam Hazeh, still “libo panui” (his heart is free), that’s a tremendous thing. No one disputes this. The Rambam says that through this one must get a better life. Eh, not always does it succeed, that’s already the old question.
But it could be correct that the Rambam would have said that the Chazon Ish had such a good life. You say he only had troubles. The Chazon Ish himself says that he had “all his days in suffering and pain,” but a humble person, I’ll let you pass without an evil eye, and I’ll say that he had a good life.
The Rambam Speaks of the “Main Story” of Reward and Punishment
Speaker 1:
The Rambam in this chapter doesn’t want to come into every kind of situation. There are still situations where a person can have troubles and yet be “libo panui.” But the Torah isn’t built for that situation. The Torah is built that whoever it is… the “main story” of reward and punishment is what the Rambam says here.
Transition to the Last Section of the Chapter
Speaker 1:
And therefore, let’s bring it out. So, now let’s just try to say what the Rambam is going to answer in the last section. Until now we’ve already answered, and we said that Rabbi Yehoshua doesn’t agree so well with this answer. Not only Rabbi Yehoshua, just a regular Jew.
That the question, when the Rambam says that a tzaddik’s reward is in Olam Haba, if so why does the Torah speak of reward in Olam Hazeh? The Rambam answers, not as a goal, but as “im timtza” (if you find). So that the reward in Olam Hazeh should be received, and conversely, through the punishment, one doesn’t have Olam Hazeh, one shouldn’t merit the reward of Olam Haba.
The New Question from the Rambam: Why Do We Talk So Much About Yemos HaMashiach (the Messianic Era)?
Speaker 1:
Now the Rambam asks, there’s even another difficult question. Perhaps you agree that it’s a question. I would say more, the Rambam said earlier that Yemos HaMashiach is basically a time when we’ll be calmer in order to be able to learn. The Rambam asks a question, why did the Rebbe cry that Rabbi Elazar ben Azarya should come for a few dollars? What’s going on here? It can’t be!
The Rambam has a tremendous answer according to the principle he stated. And now the question you asked earlier about Yemos HaMashiach becomes better. Earlier you said that Yemos HaMashiach is a time when we’ll be able to learn better, but that’s not the ultimate purpose, the ultimate purpose is Olam Haba. So why do we talk so much about Yemos HaMashiach? Why don’t we say, why shouldn’t we speak directly about the radiance of Olam Haba?
A Precision in Language: “All of Israel, Their Prophets and Sages, Desired”
Speaker 1:
He says, “All of Israel, their prophets and sages, desired.” Obviously all of Israel, but the prophets and sages too? Obviously the prophets and sages are part of all Israel. Why must you first say all of Israel and then say prophets and sages?
The Question on “All of Israel, Their Prophets and Sages, Desired”
What’s going on here? It can’t be. The Rambam has a tremendous answer according to the principle he just stated.
So now what he said earlier about Yemos HaMashiach becomes better. Earlier the Rambam said, Yemos HaMashiach is simply a time when we’ll be able to learn better. But that’s not the ultimate purpose, the ultimate purpose is Olam Haba. So why do we speak of a desire for Yemos HaMashiach? Why shouldn’t we speak directly about the desire for Olam Haba?
He says, “And therefore all of Israel, their prophets and sages, desired.” Never mind all of Israel is no proof, but their prophets and sages too? I mean that the prophets and sages are the all of Israel whom I care about, and we speak of them afterwards. Also, “all the prophets only prophesied about Yemos HaMashiach,” they indeed speak the whole time about Yemos HaMashiach.
The prophets and sages saw the mixed multitude, which, yes, God forbid, “all Israel has a portion.” He means to say, all of Israel plus their prophets and sages. He means to say, all the prophets didn’t understand? Never mind all of Israel, but the prophets and sages understood, they had a soul to understand spiritual reward, spiritual pleasure.
Why were they desirous of the days of King Mashiach, which is basically a time when there won’t be exile, “so that they should be at ease from the wicked kingdom that doesn’t allow Israel to engage in Torah and mitzvos properly”?
The Deeper Meaning of “Wicked Kingdom”
The wicked kingdom prevents Jews from being engaged in Torah and mitzvos properly. As we learned in the Rambam’s introduction, that when troubles multiplied, they no longer had the intellect to be able to transmit the Oral Torah from generation to generation as it should be. And we see there that exile has an effect on Torah and mitzvos.
But they desired to be able to have a time when they’ll have rest, “and they’ll find rest for themselves.” Obviously, the ultimate purpose itself is also not the kingdom. Do I care that I should have a Jewish prime minister? That’s not the point. Rather obviously I should have rest, so that the simple Jews will be able to learn calmly, and the wise people will be able to increase wisdom, “so that they merit the life of the World to Come.” The Rambam says, “for in those days…”
So that’s already enough. That is, one thing, he’s explaining. And then the Rambam adds that Mashiach will also help the yeshivos, he’ll also make, he’ll also be a great rosh yeshiva. Not only negatively removing the subjugation of kingdoms. Perhaps he means that the subjugation of kingdoms is the troubles of that time? In Pesukei D’Zimra, both things.
But he adds to this, that when we pray for Mashiach, we’re essentially praying for a good rebbe. Because Mashiach, besides being Mashiach, is indeed a good king who makes our land restful.
By the way, from the Rambam in Moreh Nevuchim where he says in one place why there’s no prophecy in exile, one thing could be that the Almighty doesn’t want it, or as a punishment. Then the Rambam says that nature is also a giant. The Rambam says that prophecy must be from joy, and one who has great sadness, that one is unfortunately oppressed under a wicked kingdom.
I want to bring out that wicked kingdom doesn’t only mean that the kingdom makes a decree that one can’t learn. The kingdom works on foolishness, the whole world lives on nonsense and idolatry and I know what other nonsense and foolishness and nonsense. A person can’t feel calm.
“The Earth Will Be Full of Knowledge of Hashem” — The Three Things
And he says, “and in those days knowledge will increase,” there will be more knowledge and wisdom and truth. As it says, “for the earth will be full of knowledge of Hashem.” What are the three things? The world will become full of knowledge of Hashem.
And he says, “they will no longer teach each other war,” yes? No, no, no, “they will no longer teach each other saying ‘know Hashem’ for they will all know Me.” They won’t need to learn, perhaps that’s the wisdom they’ll have. Knowledge. Ah, it also says by the seed of David knowledge, okay.
No, no, no, “and I will remove the heart of stone from your flesh and give you a heart of flesh,” they also have knowledge and wisdom there. Knowledge and wisdom is also a preparation for truth, as if knowledge and wisdom to understand the truth.
Mashiach’s Three Qualities — Kingship, Wisdom, Prophecy
How does the Rambam say, how will there be knowledge and wisdom? “When the King Mashiach from the seed of David will arise,” the king who will arise from the seed of David, will be “a master of wisdom greater than Solomon.” So kingship comes to him because of David, additionally he’ll receive wisdom from Solomon, more than Solomon. “And a great prophet close to Moses our teacher.” Greater than Moses our teacher there isn’t. A great prophet who is close to Moses our teacher, he’s near to the level of Moses our teacher.
So kingship he’ll take from David, wisdom he’ll take from Solomon, and prophecy he’ll take from Moses our teacher.
Therefore, the person won’t be the model from him. Therefore, “he’ll teach all the people,” he’ll teach out the whole nation, because one has the wisdom, the nation is subject to him because he’s the king, and the wisdom he has like Solomon, and he’ll teach out prophecy, “and he’ll instruct them in the way of Hashem,” how to be able to learn the way of Hashem.
The Nations in Yemos HaMashiach — Peace Through Knowledge
Not only the Jews, “all the nations,” all peoples and all will come to hear. Therefore there won’t be any war.
Interesting, the reason why the nations will leave the Jews alone isn’t because of war, rather it’s an explicit verse, look over the verse in Isaiah, it’s also in another place. As it says, “and it will be in the end of days the mountain of Hashem’s house will be established at the top of the mountains,” and all nations, “and all the nations will stream to it.” All nations will come.
What does it say afterwards? “And many peoples will go and say ‘come and let us go up to the mountain of Hashem etc. and He will teach us of His ways,” that’s what the Rambam said, “and we will walk in His paths for from Zion will go forth Torah.”
What will then be? “And He will judge among the nations and rebuke many peoples, and they will beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks, nation will not lift up sword against nation and they will no longer learn war.” Afterwards comes, all nations will understand “basic” wisdom, and the Jews are completely “House of Jacob, come and let us walk in the light of Hashem.”
I want to bring out what everyone recognizes in this piece of prophecy, that there will be peace, but it also comes from knowledge. If there’s a dispute, they’ll go to Mashiach to ask what the halacha is, and he’ll do as he says, and there won’t be any struggle, any war.
So as long as we know that if nations do come to the Land of Israel it’s because of some new “Iran weapon” or some better piece of warfare, they’re still far from the redemption of the kingdom of the house of David.
“With His Mouth He’ll Slay the Wicked” — A New Explanation
True. So if there’s also a beauty, everyone knows to repeat the Rambam that Mashiach will come with his mouth to slay the wicked. How will he with his mouth slay the wicked? Through the fact that Mashiach will be a good rebbe, like Solomon and like David and almost like Moses, and he’ll teach out not only for the Jews, for the nations too.
Why won’t the nations fight with us? He must teach out for the nations also. It doesn’t only say that he’ll teach out the nations, he’ll speak to the Jews and the nations will listen. They’ll stand there on the side and “listen.” It’s important, they’ll come to hear, yes.
Yes, but conversely, it’s an even greater novelty. The virtue of the Jews is that Jews need to hear Mashiach. But the gentile, you don’t understand him, he only comes because he heard that he’s a good speaker, that he teaches out the way of Hashem. “All the nations” doesn’t mean all peoples, but just every nation will send their sages to learn from the Jews. Yes. They’ll make great “trenches” to have room for everyone.
But I mean there’s a beauty, because “the earth will be full of knowledge of Hashem.” In other words, why do Jews pray for Mashiach? In order to have rest and a good rebbe. He says, just a simple Jew thinks about Mashiach because he wants to already have rest, good. But why a prophet and a sage? Because only a sage wants the whole world to come to wisdom.
The Answer to the Question — Yemos HaMashiach is an “Important Olam Hazeh”
But that’s still not the ultimate purpose. The ultimate reward in its entirety, a final good that has no interruption and no deficiency, which has no interruption, it doesn’t end, and no deficiency, it lacks no deficiency, is Olam Haba.
But what is Mashiach? Olam Hazeh, it’s something that happens in the world. We are the world continues in its way, people will still have the nature of the world. The perfection of the kingdom, the ultimate purpose of Israel, with all the good things he enumerated of wisdom. Very good. The kingdom of Israel also means that Mashiach who is a very good rebbe and everything.
He says, we agree with what the early sages said, “there is no difference between this world and Yemos HaMashiach except the subjugation of kingdoms alone.” What this brings is that it means a kingdom, but it means that the subjugation of kingdoms is not a small thing, because a kingdom can bring with it tremendously good things.
Very good. That’s the answer to the question. Why do we want Yemos HaMashiach? If Yemos HaMashiach is in Olam Hazeh, the answer is because it’s an important Olam Hazeh. In Olam Hazeh one must not have subjugation of kingdoms, and one must have a Mashiach who is a good rebbe, through this one can teach out from each one the wisdom and the way of Hashem, and through this one can merit Olam Haba. Very good. Wow, the strength is no longer there. Very good, yes, one must work.
Digression: Small Redemptions and Small Mashiachs
Well, by the way, just as there is like an initial redemption, which the rebbes call small redemptions, that one has a bit of rest from the nations, there are also small Mashiachs. Yes, when a small group of Jews comes together, they’re engaged in mitzvos, with calmness. From this the Chassidim say that every rebbe is an aspect of Mashiach. What is Mashiach? He teaches out the way of Hashem.
And that we can sit here and learn and no one disturbs us. I don’t mean to say that we are Mashiach, but perhaps yes? Not yet. But if the community will send in enough and more vows and donations so that we can sustain the classes, and we can learn more hours a day, and we have rest from everything, and we can learn Torah. As the Rav said, if we’ll keep learning, the community will send in money.
Gentiles Who Learn from Mashiach and Olam Haba
But it’s interesting, I would have thought that according to the Rambam it comes out that the gentiles who will come to learn from Mashiach will in the end also receive Olam Haba. Certainly, the righteous of the nations of the world, he said earlier, have a portion in Olam Haba. I say, but if they learn, if they learn from Mashiach, because they must have the wisdom of Godliness more than just a righteous gentile who only does, but they must have the engagement which is Godliness.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📞 Listen by phone: call (848) 285-6807, press 6, then 80057#