רמב”ן על פסוק זאת חקת התורה

רמב”ן על התורה פרשת חקת במדבר פרק יט פסוק ב

“לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת, לפיכך כתב בה חוקה – גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה”. לשון רבינו שלמה מדברי רבותינו (בבלי יומא ס”ז:).

וכבר הזכרתי בענין שעיר המשתלח (רמב”ן ויקרא ט”ז:ח’): מה טעם לאמות שיהיו מונין אותנו בזאת יותר משאר הקרבנות שיכפרו, ויש מהם שיטהרו כקרבנות הזב והיולדת.

כי מפני היותה נעשית בחוץ יראה להם שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה.

והאמת שהיא להעביר רוח טומאה, ושריפתה כריח ניחוח בחוץ.

וטעם טומאת המת – בעטיו של נחש, כי הנפטרים בנשיקה אין מטמאין מן הדין, והוא שאמרו: “צדיקים אין מטמאין”.

ולכך אמר הכתוב: זאת חקת התורה – כלומר הנחקקת מן התורה, והיא תורה שבעל פה.

על כן היא פרה, והיא אדומה ממדת הדין, ונתנת לאלעזר להעשות לפניו אפילו על ידי זר, אבל הסגן יראה מעשיה כדי שתעשה על כונתו שלא יחשבו בה מחשבה רעה כאומות העולם והשטן.

והפרשה הזאת תשלום בתורת הכהנים, ונכתבה כאן אחר מתנות כהונה לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה.

וטעם זאת חקת התורה אשר צוה י״י – כטעם: ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳. כלומר, כמו שפירש שם על דרך הסוד, שהשכינה אמרה למשה עלה אל התפארת, כך חקת התורה מעלה אל אשר ציוה התפארת).

או הוא כמו מסורס: דבר אל בני ישראל זאת חקת התורה אשר צוה י״י לאמר.