מצוות עשה קסו רמח

לשבות בשמיני של חג, שנאמר ״(ו)ביום השמיני מקרא קדש״ (ויקרא כ״ג:ל״ו).

לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר ״בסכות תשבו שבעת ימים״ (ויקרא כ״ג:מ״ב).

ליטול לולב, שנאמר ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״ וכו׳ (ויקרא כ״ג:מ׳).

לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר ״יום תרועה יהיה לכם״ (במדבר כ״ט:א׳).

ליתן מחצית השקל בכל שנה, שנאמר ״זה יתנו כל העובר״ וכו׳ (שמות ל׳:י״ג).

לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר ״אליו תשמעון״ (דברים י״ח:ט״ו).

למנות מלך, שנאמר ״שום תשים עליך מלך״ (דברים י״ז:ט״ו).

לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר ״ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה״ (דברים י״ז:י״א).

לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר ״אחרי רבים להטות״ (שמות כ״ג:ב׳).

למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר ״שופטים ושוטרים תתן לך״ (דברים ט״ז:י״ח).

להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר ״בצדק תשפט עמיתך״ (ויקרא י״ט:ט״ו).

להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר ״והוא עד או ראה או ידע״ (ויקרא ה׳:א׳).

לחקור העדים הרבה, שנאמר ״ודרשת וחקרת ושאלת היטב״ וכו׳ (דברים י״ג:ט״ו).

לעשות לעדים זוממים כמו שדימו לעשות, שנאמר ״ועשיתם לו כאשר״ וכו׳ (דברים י״ט:י״ט).

לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר ״וערפו שם את העגלה בנחל״ (דברים כ״א:ד׳).

להכין שש ערי מקלט, שנאמר ״תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך״ וכו׳ (דברים י״ט:ג׳).

לתת ללויים ערים לשבת, וגם הם קולטות, שנאמר ״ונתנו ללויים ערים״ (במדבר ל״ה:ב׳).

לעשות מעקה, שנאמר ״ועשית מעקה לגגך״ (דברים כ״ב:ח׳).

לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר ״אבד תאבדון את כל המקומות״ (דברים י״ב:ב׳).

להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר ״ושרפת באש״ וכו׳ (דברים י״ג:י״ז).

לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר ״החרם תחרימם״ (דברים כ׳:י״ז).

להכרית זרעו של עמלק שנאמר ״תמחה את זכר עמלק״ (דברים כ״ה:י״ט).

לזכור מה שעשה עמלק תמיד, שנאמר ״זכור את אשר עשה״ וכו׳ (דברים כ״ה:י״ז).

לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר ״כי תקרב אל עיר״ (דברים כ׳:י׳).

למשוח כהן למלחמה, שנאמר ״והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן״ (דברים כ׳:ב׳).

להתקין יד במחנה, שנאמר ״ויד תהיה לך מחוץ למחנה״ וכו׳ (דברים כ״ג:י״ג).

להתקין יתד, שנאמר ״ויתד תהיה לך על אזנך״ (דברים כ״ג:י״ד).

להשיב את הגזל, שנאמר ״והשיב את הגזלה אשר גזל״ (ויקרא ה׳:כ״ג).

ליתן צדקה, שנאמר ״פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך״ וכו׳ (דברים ט״ו:י״א).

להעניק לעבד עברי, שנאמר ״הענק תעניק לו״ וכו׳ (דברים ט״ו:י״ד), וכן לאמה עבריה.

להלוות לעני, שנאמר ״אם כסף תלוה את עמי את העני״ וכו׳ (שמות כ״ב:כ״ד), ״אם״ זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר ״והעבט תעביטנו״ (דברים ט״ו:ח׳).

להלוות לנכרי בריבית, שנאמר ״לנכרי תשיך״ (דברים כ״ג:כ״א), מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.

להשיב המשכון לבעליו, שנאמר ״השב תשיב לו את העבוט״ (דברים כ״ד:י״ג).

ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר ״ביומו תתן שכרו״ (דברים כ״ד:ט״ו).

להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר ״כי תבוא בכרם רעך״ (דברים כ״ג:כ״ה), ״כי תבוא בקמת רעך״ (דברים כ״ג:כ״ו).

לעזוב מעל חבירו או מעל בהמתו, שנאמר ״עזוב תעזוב עמו״ (שמות כ״ג:ה׳).

להקים המשא על הבהמה, שנאמר ״הקם תקים עמו״ (דברים כ״ב:ד׳).

להשיב האבידה, שנאמר ״השב תשיבם לאחיך״ (דברים כ״ב:א׳).

להוכיח החוטא, שנאמר ״הוכח תוכיח את עמיתך״ (ויקרא י״ט:י״ז).

לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא י״ט:י״ח).

לאהוב את הגר, שנאמר ״ואהבתם את הגר״ (דברים י׳:י״ט).

לצדק מאזנים עם המשקלות, שנאמר ״מאזני צדק אבני צדק״ וכו׳ (ויקרא י״ט:ל״ו).

לכבד החכמים, שנאמר ״מפני שיבה תקום״ (ויקרא י״ט:ל״ב).

לכבד אב ואם, שנאמר ״כבד את אביך ואת אמך״ (שמות כ׳:י״א).

ליראה מאב ואם, שנאמר ״איש אמו ואביו תיראו״ (ויקרא י״ט:ג׳).

לפרות ולרבות, שנאמר ״פרו ורבו״ (בראשית ט׳:ז׳).

לבעול בקידושים, שנאמר ״כי יקח איש אשה ובא אליה״ (דברים כ״ב:י״ג).

לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר ״נקי יהיה לביתו שנה אחת״ (דברים כ״ד:ה׳).

למול את הבן, שנאמר ״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (ויקרא י״ב:ג׳).

ליבם אשת אח, שנאמר ״יבמה יבוא עליה״ (דברים כ״ה:ה׳).

לחלוץ ליבם, שנאמר ״וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כ״ה:ט׳).

לישא אונס את אנוסתו, שנאמר ״ולו תהיה לאשה״ (דברים כ״ב:כ״ט).

לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר ״ולו תהיה לאשה״ (דברים כ״ב:י״ט).

לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דיניו, שנאמר ״כי יפתה איש״ וכו׳ (שמות כ״ב:ט״ו).

לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר ״וראית בשביה אשת יפת תואר״ (דברים כ״א:י״א).

לגרש בשטר, שנאמר ״וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה״ (דברים כ״ד:א׳).

לעשות לשוטה בתורתה, שנאמר ״ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת״ (במדבר ה׳:ל׳).

להלקות הרשעים, שנאמר ״והפילו השופט והכהו״ (דברים כ״ה:ב׳).

להגלות רוצח בשגגה, שנאמר ״וישב (שם) [בה] עד מות הכהן״ וכו׳ (במדבר ל״ה:כ״ה).

להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר ״נקם ינקם״ (שמות כ״א:כ׳).

להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר ״מות יומת הנואף והנואפת״ (ויקרא כ׳:י׳).

להיות בית דין שורפין באש, שנאמר ״באש ישרפו אותו ואתהן״ (ויקרא כ׳:י״ד).

להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר ״וסקלתם אותם״ (דברים כ״ב:כ״ד).

לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר ״ותלית אותו על עץ״ (דברים כ״א:כ״ב).

לקבור הנהרג ביומו, שנאמר ״כי קבור תקברנו ביום ההוא״ (דברים כ״א:כ״ג).

לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר ״כי תקנה עבד עברי״ וכו׳ (שמות כ״א:ב׳).

ליעד אמה עבריה, שנאמר ״אשר לא יעדה״ (שמות כ״א:ח׳), ״ואם לבנו ייעדנה״ (שמות כ״א:ט׳).

לפדות אמה עבריה, שנאמר ״והפדה״ (שמות כ״א:ח׳).

לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר ״לעולם בהם תעבדו״ (ויקרא כ״ה:מ״ו).

להיות החובל משלם ממון, שנאמר ״וכי יריבון אנשים והכה״ (שמות כ״א:י״ח).

לדון בנזקי בהמה, שנאמר ״כי יגוף שור איש את שור רעהו״ (שמות כ״א:ל״ה).

לדון בנזקי הבור, שנאמר ״כי יפתח איש בור״ (שמות כ״א:ל״ג).

לדון בגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר ״וכי יגנוב״ וכו׳ (שמות כ״א:ל״ז), ״אם במחתרת״ וכו׳ (שמות כ״ב:א׳), ״וגונב איש״ וג׳ (שמות כ״א:ט״ז).

לדון בנזקי הבער, שנאמר ״כי יבער איש שדה או כרם״ (שמות כ״ב:ד׳).

לדון בנזקי האש, שנאמר ״כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל״ (שמות כ״ב:ה׳).

לדון בדין שומר חינם, שנאמר ״כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים״ (שמות כ״ב:ו׳).

לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר ״כי יתן איש אל רעהו חמור או שור״ וכו׳ (שמות כ״ב:ט׳).

לדון בדין השואל, שנאמר ״וכי ישאל איש מעם רעהו״ (שמות כ״ב:י״ג).

לדון בדין מקח וממכר, שנאמר ״וכי תמכרו ממכר לעמיתך״ (ויקרא כ״ה:י״ד).

לדון בדין טוען וכופר, שנאמר ״על כל דבר פשע על שור״ וכו׳ (שמות כ״ב:ח׳).

להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר ״וקצותה את כפה״ (דברים כ״ה:י״ב).

לדון בדיני נחלות, שנאמר ״איש כי ימות ובן אין לו וכו׳ והיתה לבני ישראל״ (במדבר כ״ז:ח׳-י״א).