הלכות תשובה פרק י

פרק ימהקובץ שלך: 05. הלכות תשובה.docx · השווה לנוסח שילת

עבודה מאהבה

עבודה מיראה ועבודה מאהבה

אל יאמר אדם, "הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא. ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהם כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא":

אין ראוי לעבוד את י"י על דרך זה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובד את י"י על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה:

העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בכלל:

מעלת העבודה מאהבה וקשורה לאהבת יי

ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאד, ואין כל חכם זוכה לה.

מעלת אברהם

והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבי (ישעיה מא, ח), לפי שלא עבד אלא מאהבה.

מעלה שציוה ע"י משה

והיא המעלה שציונו הקב"ה על ידי משה רבינו, שנאמר "ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו':ה').

ובזמן שיאהב את י"י אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה:

וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את י"י אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת י"י ונמצא שוגה בה תמיד. כאלו חולי האהבה, שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אשה שהוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו, בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת י"י בלב אוהביו, שוגים בה תמיד, כמו שציונו "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

והוא ששלמה אומר דרך משל "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב':ה'), וכל שיר השירים משל הוא לענין זה:

דברי חכמים על העבודה מאהבה ושלא על מנת לקבל פרס

אמרו חכמים הראשונים (ספרי דברים מא), "שמא תאמר, הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר "לאהבה את י"י" (דברים י"א:י"ג), כל שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה:

ועוד אמרו חכמים (ר אחעזר עבודה זרה יט, ב), "במצותיו חפץ מאד" (תהלים קי"ב:א')- "במצותיו", ולא בשכר מצוותיו.

וכן היו גדולי החכמים (אנטיגנוס איש סוכו אבות א, ג מובא בע"ז שם היינו דתנן)מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם בייחוד (שעל זה אמרו חכמים הזהרו בדבריכם כמובא באדר"נ ובפיה"מ שם), "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל טובה, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל כלום" - אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו, כלומר, "עבדו מאהבה":

שלא לשמה ולשמה וסדרם

כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות, הרי זה "עוסק בה שלא לשמה", וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציוה בה, הרי זה "עוסק בה לשמה". ואמרו חכמים (רב יהודה אמר רב סוטה כב, ב), לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה:

לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין להן רז זה מעט מעט, ומרגילין אותם לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדו מאהבה:

הכרח הדעת לאהבה

דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקב"ה נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה, כמו שציוה ואמר "בכל לבבך ובכל נפשך", אלא בדעה שידעהו.

ועל פי הדעה על פי האהבה, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה:

לפיכך צריך האדם לייחד עצמו, להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו, כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה (פרק ב):

(סיום) בריך רחמנא דסייען

נגמר ספר ראשון בעזרת שדי.

ומניין פרקים של ספר זה ששה וארבעים,

הלכות יסודי התורה עשרה פרקים,

הלכות דעות שבעה פרקים,

הלכות תלמוד תורה שבעה פרקים,

הלכות עבודה זרה שנים עשר פרקים,

הלכות תשובה עשרה פרקים.