הלכות תלמוד תורה פרק א

פרק אמהקובץ שלך: 03. הלכות תלמוד תורה.docx · השווה לנוסח שילת

חיוב תלמוד תורה

נשים ועבדים פטורים מתלמוד תורה,

אבל קטן - אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים י"א:י"ט).

ואין האשה חייבת ללמד את בנה, שכל החייב ללמוד חייב ללמד:

כשם שאדם חייב ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד':ט').

ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים, אף על פי שאינם בניו, שנאמר "ושננתם לבניך" (דברים ו':ז'), מפי השמועה למדו, "בניך” אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "ויצאו בני הנביאים" (מלכים ב' ב':ג')":

ההבדל בין בנו לבן חברו

אם כן למה נצטווה על בנו ובן בנו? להקדים בנו לבן בנו, ובן בנו לבן חבירו.

וחייב לשכור מלמד לבנו וללמדו, ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחינם:

מי שלא לימדו אביו - חייב ללמד את עצמו כשיכיר, שנאמר "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה':א').

וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה, מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה, ואין המעשה מביא לידי תלמוד:

היה הוא ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה - הוא קודם לבנו.

ואם היה בנו נבון, ומשכיל מה שילמד יותר ממנו - בנו קודם.

ואף על פי שבנו קודם - לא יבטל הוא, שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד את עצמו:

לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך ישא אשה, שאם נשא אשה תחילה אין דעתו פנויה ללמוד.

ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין ליבו פנוי - ישא אשה ואחר כך ילמד תורה:

מאמתי מתחיל אביו ללמדו תורה? משיתחיל לדבר מלמדו "תורה צוה לנו משה מורשה" וג' (דברים ל"ג:ד'), ופסוק ראשון מפרשת שמע.

ואחר כך מלמדו מעט מעט, פסוקים פסוקים,

עד שיהיה בן שש או בן שבע, לפי בוריו - מוליכו אצל מלמד התינוקות:

היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר - נותן לו שכרו.

וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה:

מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר - מותר ללמד בשכר,

אבל תורה שבעל פה - אסור ללמדה בשכר, שנאמר "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני י"י אלהי" וג' (דברים ד':ה')- "מה אני בחינם למדתי, אף אתם בחינם למדתם ממני", וכן כשתלמדו לדורות, בחינם, כמו שלמדתם ממני":

לא מצא מי שילמדו בחינם - ילמוד בשכר, שנאמר "אמת קנה" (משלי כ"ג:כ"ג).

יכול ילמד לאחרים בשכר, תלמוד לומר "ואל תמכר" (משלי כ"ג:כ"ג), הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אף על פי שלימדו רבו בשכר:

מצות לימוד תורה

כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו.

אפילו עני המחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים - חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א':ח'):

גדולי חכמי ישראל היה מהם חוטבי עצים, ומהם שואבי מים, ומהם סומין, ואף על פי כן היו עוסקין בתורה ביום ובלילה, והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו:

עד אמתי חייב אדם ללמוד תורה? עד יום מותו, שנאמר "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" (דברים ד':ט'), וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שכח.

שילוש לימודו

וחייב לשלש את זמן למידתו,

שליש - בתורה שבכתב,

ושליש - בתורה שבעל פה,

ושליש - יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע היאך הוא עיקר המידות, והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה, וענין זה הוא הנקרא תלמוד:

כיצד?

היה בעל אומנות, והיה עוסק במלאכה שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע

קורא בשלש מהן בתורה שבכתב,

ובשלש בתורה שבעל פה,

ובשלש מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר.

ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן, ופירושן בכלל תורה שבעל פה,

והענינות הנקראין פרדס בכלל התלמוד:

במה דברים אמורים, בתחילת תלמודו של אדם, אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה - יקרא בעיתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה, כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב ליבו ויישוב דעתו:

אשה בתלמוד תורה

אשה שלמדה תורה - יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוות, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה שעשה, אלא פחות ממנו.

ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן:

אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות.

במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב - לא ילמד אותה לכתחילה, ואם לימדה אינו כמלמדה תפלות: