במדבר פרק יט (תורגם אוטומטית)

במדבר פרק יט: הפרה האדומה וטהרה מטומאת מת

הקדמה: הקשר והזמן

היום אנחנו קורים במדבר פרק יט, ומעניין שזה מוקלט בערב שבת פרה שבו אנחנו קורים את הפרק הזה בדיוק. אבל עכשיו אנחנו קורים אותו בהקשר של ספר במדבר אז צריך לדבר רגע על ההקשר.

מיקום פרק יט בתוך ספר במדבר

סדרת המצוות הקודמות

כפי שדיברנו, בספר במדבר הזה יש קבוצות של מצוות, נכון? בדיוק באנו מקבוצת מצוות שהסברנו אותה מאוד יפה אתמול, איך היא באמת מחוברת לתשובה לשאלה, לביסוס ההיררכיה של הכהנים והלוויים וכל השאר בצורה שאנחנו יכולים להבין על ידי נתינת הסיפור הזה והסבר איך זה באמת הכל בתגובה לאתגרים מסוימים, לשאלות מסוימות.

אבל עכשיו, זו המצווה האחרונה בסדרה הזו. יש עוד מצווה אחת שנראה שהיא לא מתחברת לזה, למרות שיש דרך אחת שבה היא מחוברת כפי שהרמב”ן מציין כאן, אבל נראה שהיא לא מחוברת לזה. זה לא על מתנות כהונה, זה לא מבסס את ההיררכיה, את רמות הגישה למשכן ודברים כאלה – זה לא מה שזה עושה.

החיבור של הרמב”ן: תפקיד הכהן

דבר אחד שבו זה אולי מחובר – אני לא יודע אם זה לגמרי פשט, אבל מה שהרמב”ן אומר – זה מחובר בדרך אחת, והיא שהכהן מוזכר כאן הרבה. וגם אני חושב שהמדרש ספר את זה, הוא אומר תשע פעמים הכהן, אז נראה שיש נקודה שבה הכהן אחראי על זה, וזה אולי מעניין, אולי זה חשוב, אולי זה חלק מכל העניין.

אם נחבר את זה להקשר הזה, נאמר משהו כמו: המשכן, המקדש מוגן מאנשים טמאים או אנשים לא מטוהרים, אנשים לא קדושים שניגשים אליו. אחת הדרכים העיקריות שבהן הוא מוגן מזה היא – נכון, באופן כללי, אפילו כשהוא טהור, ישראל או מישהו שלא מורשה, לא כהן לא יכול ללכת, אבל אפילו כהן או אפילו בדרכים שבהן ישראל יכול ללכת, כשהוא טמא, כשהוא טמא לנפש, במיוחד, הוא לא יכול ללכת כפי שלמדנו בפרשת בהעלותך, וכפי שזה עתה למדנו, האחראי על זה הוא באמת הכהן. הכהן הוא זה שאחראי על משמרת המשכן, נכון? הם צריכים לשמור שאף אחד שלא שייך לא יוכל להיכנס למשכן, וזו עבודת הכהן.

וכאן אנחנו נותנים לכהן גם את הצד השני של העבודה. אז זה אולי הדבר היפה, כמו שאמרנו: הכהן הוא לא רק זה שאחראי על המבנה ההיררכי הקשה, הוא גם אחראי לוודא ש – לקחת את האחריות על מי יבוא ולקחת אחריות על האנשים שלא יבואו ולתת להם ברכות. אז אולי במובן הזה, הכהן הוא זה שיוצר את הטהרה הזו, את המחטאת הזו, שתטהר את מי שטמא לנפש, את מי שנטמא, נעשה לא טהור על ידי נגיעה במת. זה הכהן האחראי.

סוג חדש של טהרה

וזה מעניין, כי יש דרכים שונות להיטהר. למדנו בפרשת תזריע, יש כיבוס בגדים, או הליכה למקווה, שהם רחיצה במים, כפי שהתורה קוראת לזה, ואלה דברים שזו לא אחריות הכהן. זה פשוט, אתה יודע, מי שרוצה להיטהר, הוא צריך ללכת למקווה, הוא צריך להיטהר בכל דרך שהוא מטוהר.

כאן יש סוג חדש של טהרה, שהכהן – זו עבודת הכהן לעשות את זה. כמובן, זה לא לגמרי היחיד שכזה, כי זה מתחבר באמת לסדרה של טהרות שעובדות דרך קרבנות, דרך סוג של קרבן.

המבנה: שני חלקים

אז אני חושב שזה הפשט של כל הסיפור הזה, אז אנחנו רואים שיש בו שני חלקים באמת. החלק הראשון הוא ההקרבה, סוג של קרבן – זה לא לגמרי קרבן, זה עובד יותר כמו חטאת, חטאת הנשרפת. בכל מקרה, סוג של שחיטה, סוג של קרבן, שאז, מה שנשאר מהקרבן הזה, האפר מהקרבן הזה, הופך לטהרה. אבל זה בטוח נכון עדיין שהשחיטה היא קרבן, וכל התהליך של יצירת אפר פרה הזה, זה סוג של חטאת, בואו נקרא לחטאת כאן, זה סוג של חטאת, שדומה לחטאת, כל החטאות הנשרפות, שבהן אנחנו מזים את דמם במזבח וכן הלאה.

אבל לכולם יש לוגיקה דומה שבה יש קרבן שגורם גם לטהרה. בדרך כלל קרבנות הם לא לטהרה, הם למשהו שנקרא כפרה, או לשמחה, כמו זבח, דברים כאלה. אבל יש קרבנות מסוימים, כמו קרבנות מילואים, שגם הם – נעשו בספר הזה, שוב בפרשת, ובכן לא, בעיקר בפרשת ספר ויקרא – אבל קרבנות המילואים, שגם, תפקידם, או חלק מתפקידם הוא לטהר. אז בדרך דומה, זה קרבן שתפקידו לטהר.

כמובן גם לנזיר יש קרבן כזה, או ליולדת, שנקראים מחוסרי כפרה. כמה טומאות צריכות גם קרבן כדי לטהר אותן, פשוט להביא קרבן. אבל כאן זה לא רק להביא קרבן, זה שהקרבן עצמו הופך איכשהו ל – אנחנו קוראים לזה חומר הניקוי, הדבר שמטהר אותך. אז זו הפרשה הזו.

למה המצווה הזו מופיעה כאן ולא בויקרא

וזו דרך אחת לחבר את זה למקום שממנו אנחנו באים. רמב”ן אומר את זה, הוא אומר שזה שייך כאן כי זה הכל, להגיד לנו שזה הכל כהן שעושה את זה. אבל במובן רחב יותר זה באמת רק נספח לפרשיות של טומאה וטהרה, שהן באמת בספר ויקרא.

אפילו ההלכות של הטומאה הזו – זה דבר מעניין – בתזריע ומצורע היה לנו, כמו שהזכרתי, המצורע, זב וטמא לנפש הם קבוצה שמוזכרת בפרשת נשא כשאנחנו משלחים אותם מהמחנה. ועכשיו, סליחה, בבהעלותך כשאנחנו משלחים אותם מהמחנה יש לנו את שלוש הקבוצות האלה. אז מצורע, זב, אלה דברים שדרך הטהרה שלהם מוזכרת במפורש בפרשת תזריע ובפרשת מצורע. אבל טמא לנפש, מה שאנחנו קוראים טמא לנפש, לא מוזכר. מוזכר שזה טמא, הזכרנו גם שכהן בפרשת אמור דיברנו שכהן לא מורשה לגעת בזה לעולם, הזכרנו את זה לגבי נזיר באותה דרך בפרשת נשא, שנזיר לא מיטמא לנפש, אבל לא הזכרנו איך לטהר את זה. וזה המקום היחיד שבו הטהרה של זה מוזכרת.

אז זה סוג של מקום לא נכון, אולי כי זה תהליך ארוך ומסובך, למרות שהמצורע הוא גם תהליך מסובך. זה שם, לא ברור למה זה כאן.

סיבות נושאיות למיקום בבמדבר

אז אולי הסיבה שנתתי היא סיבה, או יכולה להיות קשורה גם לרעיון של ההתרחבות שדיברנו עליה, שזו ההתרחבות. ובמובן מסוים טמא לנפש הוא כמו הכי רחוק, נכון? זכור, להיות מת לגמרי זה להיות לא חלק מהקהילה, אלא אם אתה מת בצורה שבה אתה נשאר חלק מהקהילה. אבל בכל מקרה, במובן מסוים, והפרה אדומה הזו היא גם משהו שנעשה מחוץ למחנה – השחיטה, השריפה, כל זה נעשה מחוץ למחנה.

אז זה אולי קשור בדרך אחרת, וזה קשור לנושא הכללי של ספר במדבר, שהוא התרחבות, להתרחב עד לקצה המחנה. אנחנו יכולים לראות גם במובן מסוים, כמו סיפור קרח, או הסיפורים של האתגרים למחנה, נכון, האתגר – שלח, קרח – אלה כולם אתגרים למחנה, למבנה של המחנה. ולכן בסוג של להיות מטפל, סוג של עבודה עם מה שבחוץ, ועכשיו זה הולך לגמרי החוצה, מחוץ למחנה, ויכול אפילו לטהר את זה. אז זו דרך אחרת להגיד את זה.

קריאת הפסוקים: מעשה הפרה

אז בכל מקרה, בואו נקרא. אז כפי שאמרנו, יש שני חלקים. החלק הראשון הוא היצירה, מעשה הפרה, ואז החלק השני הוא הלכות טומאת מת, או הלכות טהרת טומאת מת.

פסוק א-ב: הפתיחה והדרישות

אז ראשית יש לנו את ה’ מדבר אל משה ואהרן, וזה, זה כותרות, זה החוק – אני חושב שחוקה לא אומרת, החוק אומר משהו כמו הטקס, הסדר שהוא תמיד סדר קבוע, זה נקרא החוקה, או הסדר, הסדר של ה – ותורה היא הוראה, כמו תורת כהנים, עם הרבה חלקים עם הכותרת תורה. אז זה אני חושב חוקת התורה. כתבתי על זה בהרחבה, להסביר חוקת התורה. חוקת תורה אומרת עוד פעם אחת גם בספר במדבר, וזה מה שה’ ציווה.

דבר אל בני ישראל, הם יעשו את זה, הם יתנו לך, הם צריכים להביא לך פרה אדומה, פרה אדומה. אז זה ה – כמובן שזה – הפרשה נקראת על שם האדמומיות, פרה אדומה. זה מאוד חשוב שהיא תהיה אדומה, כנראה כדי לסמל דם או משהו כזה.

היא צריכה להיות שלמה, תמימה, נכון? עכשיו תמימה, זה כל קרבן הוא כזה, וזה מסביר תמימה אשר אין בה מום. יש לחכמים הבנה שתמימה היא משהו שקשור לאדמומיות – שהיא תהיה אדומה לגמרי. אבל אני חושב שפשוטו כמשמעו זה פשוט אותו דבר כמו אין בה מום.

ואשר לא עלה עליה עול, גם יש לנו משהו דומה בעגלה ערופה. אז פרה שלא היה עליה עול. אז אם היה עליה עול, זה כאילו היא חיית עבודה. אנחנו לא רוצים חיית עבודה, אנחנו רוצים משהו שהוא פרה טרייה, אז היא לגמרי מוקרבת לזה, היא לגמרי מוקדשת לזה.

פסוק ג: נתינה לאלעזר הכהן

והם יקחו אותה – אז שוב זה גם מבנה שיש לנו הרבה פעמים כאן בה’ כמו יצחק, בדברים אחרים, האנשים, זו סוג של האחריות שלהם להביא את זה, והם נותנים את זה לאלעזר הכהן. אז שוב אלעזר הכהן, זה גם מעניין. דיברנו אתמול, בפרק הקודם, אהרן הכהן. הפרק הזה, הסיפור הזה נראה שניתן בזמן שאהרן הכהן כבר מבוגר יותר, או פחות מסוגל לעשות הכל, אז זה אלעזר. כמובן, אולי אלעזר תמיד עזר לו, אבל יש היבט כלשהו של מסירת הכהונה לאלעזר כבר כאן אני חושב.

ומה אלעזר יעשה? הוא יוציא את הפרה הזו אל מחוץ למחנה, והוא, ושחט אתה לפניו – הוא ישחט אותה לפניו, כנראה מישהו אחר ישחט אותה לפניו, או הוא ישחט אותה לפני המחנה, או משהו כזה.

פסוק ד: הזיית הדם

ואז מה שהוא יעשה, לקחת את הדם, כפי שאמרתי, זה מאוד דומה לכל החטאות הנשרפות, שאנחנו לוקחים את דמם ומזים אותו על הפרוכת, או לכיוון הפרוכת. כאן הוא לא עושה את זה ממש על הפרוכת, זה כבר מתחיל, בניגוד לחטאות הנשרפות הרגילות, שמזים את הדם בפנים – אפילו להיפך, חלק מהן מובאות אפילו לתוך קודש הקודשים. זו, הוא מזה את הדם לכיוון, לכיוון פני אהל מועד, לכיוון צד אהל מועד, אבל לא שם, רק כמו בכיוון הזה.

אז שבע פעמים, שבע פעמים זה הכמות של כל סוגי ההזיות האלה. במובן מסוים מה שזה אומר זה שבאופן סמלי זה מטהר את המקדש מטומאת המת, מאחר והמקדש גם היה נעשה טמא לפחות אם מישהו עם טומאה היה הולך לשם, או באופן כללי, מאחר שהקדושה של המשכן מתפשטת לכל המחנה, אז כל מי שהוא טמא מת, איכשהו זה נוגע במקדש ומטמא אותו. אז גם המקדש מקבל טהרה על ידי הדם הזה, על ידי שבע הפעמים של הזיית הדם של הפרה אדומה, אז זריקת הדם.

השריפה ושלושת המרכיבים

ואז הוא שורף אותה, כמו כל הפרות הנשרפות, הוא שורף את כל הדבר, את כולה – את עורה, את בשרה, את דמה, את כולה, את פנימיותה, את מעיה, הוא שורף את כל זה, הכל בבת אחת. ואז הוא עושה משהו שמזכיר לנו את מה שעשינו במצרים, בקרבן פסח, מזכיר לנו את מה שאנחנו עושים למצרים, אז שוב, אלה נראים להיות דברים שקשורים לטהרה.

הוא לוקח את שלושת המרכיבים האלה: עץ ארז, עץ של עץ ארז; אזוב, סוג של עשב או סוג מסוים של עשב; ושני תולעת – שני תולעת יש לנו גם במשכן, אדומים, סוג של צמר אדום – והוא זורק אותם ביחד, אז הוא שורף את זה יחד עם המרכיבים האלה. וזה בעצם התהליך של היצירה. זה מעשה הפרה, ואז הכהן מלעשות את זה נעשה טמא.

ה”פרדוקס” של הפרה – לא באמת פרדוקס

וכמובן זה נאמר באופן מפורסם להיות פרדוקס של פרה, אבל זה לא באמת פרדוקס, כי כמו, אם אתה לוקח חומר ניקוי ואתה שוטף משהו, ואז הדבר שאתה שטפת איתו נעשה מלוכלך. זה פשוט איך החיים עובדים. זה דבר מאוד נורמלי. זה דבר מאוד נורמלי. אז, באותה דרך, האדם שנוגע בזה, כמו, נוגע בעפר, אז הוא נעשה מלוכלך, אז לכן, הוא מכבס את בגדיו, הוא רוחץ את עצמו, ואז הוא יכול לחזור למחנה, ועד הערב הוא יהיה טמא, אז זה מה שאנחנו קוראים טבול יום, אז במילים אחרות, הוא מטוהר, אבל הוא עדיין צריך לחכות עד סוף היום, כי במובן מסוים, כמו, היום נעשה טמא בשבילו.

אז זה הכהן, ועכשיו אנחנו רואים שהכהן עצמו לא עשה את כל זה, כפי שאמרנו, הוא פיקח על זה, או הוא זה שאחראי מבחינה טקסית על זה, אבל הוא לא היחיד, אולי היו אנשים אחרים שעוזרים, אותו דבר בשבילם, הם צריכים לעשות את אותם הדברים.

האדם השלישי: איסוף האפר

אז עכשיו, יש שלב נוסף, עכשיו, אחרי שכל התהליך הזה נעשה, אחרי שהפרה נשחטה, היא נשרפה, והאנשים שדואגים לזה יסיימו את זה, יסיימו את חלקם בעבודה, עכשיו יש לנו אדם שלישי – זה אולי היה אותו אדם, אבל יש שלב שלישי – אחרי שהכל נשרף, אדם טהור בא ואוסף את אפר הפרה, והוא שם את זה במקום טהור מחוץ למחנה, ועכשיו זה הופך למשמרת, אנחנו קוראים לזה מי נידה, מי נידה, מים שאנחנו מזים, חטאת, מי נידה או מי חטאת, שני שמות של הדבר הזה, אלה מים שיטהרו דברים אחרים.

עכשיו האדם הזה, האדם השלישי, גם אותו דבר, הוא נעשה טמא, יש לו את אותה הלכה כמו שני האנשים הקודמים. עכשיו זה יהפוך לחוק לעולם, לבני ישראל, לכל הגרים, כל מי שגר בתוכם, יהיה אותו חוק, זה יהיה.

הלכות הטהרה: שבעת ימים והזיה נדרשת

אז עכשיו יש לנו את הסיפור של איך עשינו את המרכיב הזה, את הדבר הזה, מי נידה, מי חטאת, ועכשיו אנחנו הולכים ללמוד מה עושים איתו, נכון? אז מה שאנחנו הולכים ללמוד זה, אם מישהו נוגע במת, הוא יהיה טמא שבעה ימים, ומה שזה אומר זה למעשה מינימום של שבעה ימים, כי הוא לא פשוט הופך להיות טהור אוטומטית אחרי שבעה ימים, בניגוד אולי לכמה דברים אחרים שאולי קורים ככה, אבל לא, הוא צריך, חטאתו, הוא צריך להיות מנוקה עם מי נידה הזה ביום השלישי, ולכן ביום השביעי הוא יהיה מטוהר, זו הדרך המילולית לקרוא את זה.

החכמים מבינים שצריך להזות גם ביום השביעי, אבל זה תלוי איך קוראים את הפסוק הזה, או ביום השלישי וביום השביעי, או ביום השלישי וביום השביעי יטהר. בכל מקרה, אם לא תזה ביום השלישי, אז לא תהיה טהור ביום השביעי. אני חושב שזה באמת אומר מה שאמרתי עכשיו – יש כמה דברים, אולי נידה, שוב, אפשר לדון, אחרי שבעה ימים הם אוטומטית הופכים להיות טהורים, לא, זה לא, או כמו מישהו לפני, הערב הוא הופך להיות טהור, כמובן, אם הוא רחץ את עצמו במהלך היום, אז יש גם משהו שהוא צריך לעשות. באותה צורה כאן, אם אתה עושה את מי נידה, אז ביום השביעי אתה הופך להיות טהור, אחרת לא.

העונש על אי-טיהור

ויש לנו שם עונש, אם אתה עושה את זה, אתה נוגע במת, ולא טיהרת את עצמך, אז אתה מטמא את המשכן, ואתה מקבל כרת, כי לא טיהרת את עצמך במי נידה, ואתה עדיין טמא, אז זה הדין של איך הטיהור של טומאת מת עובד.

שני החלקים: חוקה ותורה

עדיין לא למדנו את הדינים של מה זה, מי נעשה טמא, איך זה נעשה טמא, או מה עוד נעשה טמא, וזה החלק השני, אז זה הדין, אולי נוכל להבין שעד עכשיו זה חוקת, כמו שאמר חוקת עולם, ועכשיו זה חלק התורה, אז יש שני חלקים, חוקת או תורה, יש את חלק החוקה, וחלק התורה, והתורה זה רק ההוראות של מי נעשה טמא ואיך, ולכן נצטרך את הטיהור הזה.

מקורות מורחבים של טומאה

טומאה באוהל

אז לפני למדנו רק על מישהו שנוגע, עכשיו אנחנו הולכים ללמוד שלא רק מישהו שנוגע, אלא גם מישהו שנמצא באותו אוהל, באותו אוהל כמו המת, אז הוא נעשה טמא, כל מי ש, כל אדם שנמצא באוהל, או כל דבר, כל כלים, כל דבר בתוכו. עכשיו ספציפית אילו כלים, רק פתוחים, רק כלי פתוח שאין עליו כיסוי סגור, צמיד פתיל עליו, זה נעשה טומאה, אבל אם זה סגור, אז כאילו הטומאה לא נכנסת לתוכו.

טומאה בשדה

עכשיו זה לא רק דרך להיטמא באוהל, זו דרך אחת אם מישהו מת באוהל, אבל לפעמים אנשים מתים בחוץ, במיוחד במלחמה, הם מתים בשדה, נראה מאוחר יותר בסיפור של מלחמת מדין, אבל זה היישום של ההלכה הזאת. אז אם אתה נוגע במת בשדה, בין אם זה היה חלל חרב, מישהו שנהרג בחרב במלחמה, או פשוט מישהו מת, או דרך שלישית שבה מישהו עשוי למצוא מת בשדה, אם הוא לא מוצא מת, הוא מוצא עצמות של מת, או קבר של מת גם, הקברים האלה בדרך כלל בשדה. אז גם, יהיה לך אותו דין, תהיה טמא שבעה ימים, והם יעשו את אותו דבר בדיוק, הם יקחו את אפר ה, כאן זה נקרא העפר, כמו החול, אבל זה אותו דבר, זה אומר האפר.

הליך ההזיה המפורט

ועכשיו יש לנו עוד כמה הוראות של איך זה נעשה, מעניין, לפני זה רק אמרנו יזכטו, ועכשיו זה נותן לך יותר פרטים של איך עושים את זה. שמים מים חיים, מים חיים, מים ממקור חי, ממעיין, לתוך כלי, ולוקחים אזוב, שוב, לא אותו אזוב שנשרף בו, אזוב חדש, וטובלים אותו במים, ועם זה מזים אותו על מי שצריך להיות מוזה.

שוב זה לגמרי מזכיר לנו את מה שעשינו במצרים, שם הזינו עם אזוב, וזה נותן לך מים, וזה מוסיף, הפסוק אומר לך, אנחנו מזים את זה על כל הדברים האלה שדיברנו עליהם, האוהל, או הדברים שהיו באוהל, או האנשים שהיו באוהל, או מישהו שנגע בעצם, או במת, או הרג מת, או פשוט מת, או קבר.

האדם הרביעי: המזה

וזה צריך להיעשות על ידי אדם טהור, אז זה האדם הרביעי, נכון, היה לנו את הכהן, היה לנו את השורף, היה לנו את האוסף, ועכשיו יש לנו את המזה, האדם שמזה את המים, הוא גם צריך להיות טהור, והוא גם יהפוך להיות טמא, נכון, אותו דבר, האדם שמזה גם נעשה טמא, זה מה שכתוב כאן לפחות.

סיכום סופי: שרשרת הטומאה והעונש

ושוב יש לנו את החזרה הזאת על העונש אם לא, אז במילים אחרות זה כולל את כל הפרטים האלה, אם אתה טמא בכל אחת מהדרכים האלה, ולא טיהרת את עצמך, אותו דבר, אתה הולך למקדש, אתה עדיין טומאה, וכל זה שוב, סדר רצוף, זה לא משהו שהיה רק פעם אחת.

וכאן יש לנו את ארבעת האנשים האלה, סיכום של ארבעת האנשים האלה שנעשים טמאים: זה שמזה את המים, זה שנוגע בו, אז זה דבר נוסף, מישהו שנוגע בו, או כל מי שאדם טמא נוגע בו גם נעשה טומאה, אז אם אתה נוגע במת אז אתה עצמך נעשה טומאה, האדם הבא שאתה נוגע בו נעשה טומאה, אבל האדם שנוגע בזה לא טומאה לנצח, רק עד הערב.

וזה הפשט של הפרשה הזאת, וככה אנחנו מסיימים את הפרשה הזאת.