סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור על ויקרא פרק כ”ו
נושא מרכזי
המבנה והמשמעות של הברכות והקללות בויקרא פרק כ”ו, הסבר כיצד פרק זה מתפקד כברית בין ה’ וישראל בסיום ספר ויקרא, ומגיע לשיאו בגלות ובמשמעות האולטימטיבית של הברית עם האבות.
המיקום בתוך ספר ויקרא
– פרק זה משמש כסיום התמטי של ספר ויקרא, בעקבות הדפוס שבו כל גרסה של תורה מסתיימת בברכות וקללות (בדומה למשנה תורה/דברים)
– מתפקד כברית – התנאים של שכר ועונש על שמירה או אי-שמירה של התורה
– למרות שעוד מצווה אחת באה אחר כך, זהו הסיום התמטי, המסתיים ב”אלה החקים והמשפטים והתורת” – לשון של ברית
– כתוב בסגנון שירי האופייני לתנ”ך עם הכפלות והגברות
מבנה הברכות
– מבנה בסיסי: “אם בחקתי תלכו, אז [ברכות]; אם לא, אז [קללות]”
– הברכות עוקבות אחר סדר הגיוני של מדינה מצליחה: גשם ← הארץ מניבה ← שובע ← ביטחון ← שלום ← ניצחון על אויבים ← הברית מתקיימת
מבנה הירידה של הקללות
הקללות מאורגנות כשלבי ירידה, כל אחד מוצג ב”ואם”, עם הגברה של “שבע”:
1. שלב א’: מחלות, אויבים אוכלים את יבולכם, הפסד בקרבות, בריחה ללא רודף (פשיטות)
2. שלב ב’: רעב קיצוני – “וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה”
3. שלב ג’: חיות רעות (אולי מטאפורה לאויבים) תוקפות את המקנה, דרכים שוממות
4. שלב ד’: מלחמה/מצור אמיתי (חרב), מגפה מהצפיפות, קיצוב קיצוני (עשר נשים חולקות תנור אחד)
5. שלב ה’: מסלים ל”חמת קרי” – תגובת ה’ הולכת ומחמירה, ומגיעה לשיא האימה של אכילת בשר אדם במצור
הרס המקומות הדתיים
– גם במות לגיטימיות וגם חמנים (מזבחות לעבודת השמש) ייהרסו
– פגרים יפלו על הגילולים (עבודה זרה) – היפוך אירוני
– ה’ מכריז “וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם” – ההיפך מהשראת השכינה
– כל המקדשים נהרסים – גם המקדש בירושלים וגם מרכזים דתיים אחרים
– קרבנות לא יתקבלו עוד
הגלות
– “וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם” – מפוזרים בין האומות
– החרב רודפת גם בגלות
– הארץ נשממת עם אויבים היושבים בה
קיום אירוני של השבת
– “אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ” – הארץ “תשלים” את שבתותיה בזמן השממה
– מכיוון שישראל לא שמרו שמיטה/שבת כראוי, הם מקבלים “שבת כפויה” דרך החורבן
נבואת גדליה בן אחיקם
– ה”נשארים” מתייחס לאלה שנותרו אחרי החורבן
– מתאר את פחדם, בריחתם וסכסוכיהם הפנימיים – מתאים לסיפור גדליה בספר מלכים
– גם השארית הקטנה נלחמת בינה לבין עצמה, וגורמת לאויבים ללעוג
הווידוי וההכרה
– “וְהִתְוַדּוּ” – בדרך כלל נקרא כתשובה, אבל למעשה פירושו הכרה שה’ צדק
– הכרה שהעונש היה מגיע על חטאיהם וחטאי אבותיהם
הברית עם האבות
– ה’ זוכר ברית עם יעקב, יצחק ואברהם
– הברית האברהמית בולטת בכך שלא היו לה תנאים – הבחנה משמעותית
– הבטחה: ישראל לא יושמדו לחלוטין בגלות
– אין הבטחה מפורשת לשיבה מהגלות – רק שלא יושמדו לגמרי
– הברית פירושה “אי אפשר באמת לצאת מהעסקה” – גם הגנה וגם חובה
סיכום
הפרק משקף אירועים היסטוריים כמו סוף ספר מלכים ומצור נבוכדנצר על ירושלים, ומראה כיצד הקללות מתארות התקדמות ריאליסטית של שקיעה לאומית משגשוג דרך שלבי עונש ועד לגלות הסופית.
תמלול מלא 📝
ויקרא פרק כ”ו: ברית הברכות והקללות
מבוא ומיקום בתוך ספר ויקרא
היום אנחנו לומדים פרק כ”ו. נתחיל בפסח אחרי תחילת הפרק, שהוא גם תחילת הפרשה, וזו הדרך הנכונה להתחיל. הפרק הזה די ארוך – 44 פסוקים – אז נעבור עליו מהר. בעיקר אנסה להראות את הסיפור, את המבנה, מה כתוב, כי רוב האנשים לא באמת מבינים את זה כשהם קוראים את הפרשה הזו.
קודם כל, לדבר על המקום הכללי של הפרשה הזו במבנה של ספר ויקרא. דיברנו על כך שלויקרא יש גרסה משלו, סיפור משלו של התורה. הוא נותן לנו מה התורה היא – תורת כהנים – וכמו שאנחנו קוראים בכל גרסה של התורה, היא מסתיימת בדיוק כמו במשנה תורה, דברים, החוק השני, מסתיים עם קללות, שהן התנאים, השכר והעונש שמובטחים על שמירה או אי-שמירה של התורה.
באופן דומה, בצורה קצרה, יש לנו בפרשת משפטים, שנקרא בשבוע הבא בפרשה. יהיה לנו בפרשת – יש לנו גרסה מאוד קצרה כבר בפרשת ישראל, שנוכל לדבר עליה שם. ובאותו אופן, זה עבור ספר ויקרא – מה קורה, מה מקבלים, או מה השכר והעונש על קריאת התורה. זה, כמו שאנחנו קוראים לזה, הברית. זו הברית שנכרתה בין נותן התורה, בין ה’ לבין מקבל התורה. זה הולך ככה: אתם תשמרו את חוקיי ואני אתן לכם את זה, ואם לא, אני אתן לכם את זה.
אז זה המקום הכללי, ולכן זה סוף הספר, כמו שזה הסדר, כמו שזה הסגנון של ספר ויקרא. אחרי זה יש עוד מצווה אחת, אז זה לא ממש הפרשה האחרונה, אבל זה סוף הספר, וזה גם נותן לנו סיום. סוף הפרק הזה אומר, תראו כאן, אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת – אלה שלוש מילים שנקראות לתורה, לחוקים – שה’ נתן בינו לבינם. אז זו שפה של ברית, כמו שזו ברית בינו לבינם, מה הוא יעשה ומה הם יעשו ומה הוא יעשה לפי מה שהם יעשו. וזה סוף ספר ויקרא. למרות שיש עוד הלכה אחת אחרי זה, זה עדיין סוג של סיום. אלה כל החוקים שהוא נתן להם.
המבנה הבסיסי: ברכות וקללות
הדרך שזה בנוי היא פשוטה מאוד: אם תלכו ב – זו תמונה, נכון – אם תלכו בחוקותיי, תשמרו את חוקיי, אז יהיה לכם כך וכך. ואם לא, אז יהיה לכם כך וכך. אז זה המבנה העיקרי הראשון שאפשר לראות.
אפשר לראות גם, כמו שארגנתי את זה כאן, שזה כתוב בסגנון שירי. הסגנון השירי של התנ”ך, כמו שכולם יודעים, הוא שהוא מכפיל הכל. הוא אומר הכל פעמיים, או לפעמים מעצים את זה בחלק השני, לפעמים פשוט חוזר על זה במילים אחרות. זה באמת סוג של אותו דבר. כמובן יש ניואנסים, הבדל בכל אחד, אבל צריך לקרוא את זה ככה.
סדר הברכות
מה שתקבלו הוא: הגשם יבוא. לכן – ויש סדר לדברים האלה, זו לא סתם רשימה אקראית של ברכות, יש סדר – ככה עובדת מדינה מצליחה. זה מה זה אומר להצליח:
– כשיש גשם בזמן הנכון
– ואז האדמה נותנת את פירותיה
– העצים נותנים את פירותיהם
– יש לכם הרבה לאכול, ואתם שבעים
– יש לכם מספיק לאכול, לשרוד, לחיות בשמחה
– ואתם חיים בביטחון, כי כמובן אם הכלכלה הולכת טוב, אז יש לכם מספיק כסף להוציא על ביטחון
– ויש לכם שלום, אף אחד לא יפריע לכם
זה אולי – חתכתי את זה ככה, אבל זה אולי באמת אותו דבר. אם חיות רעות אולי רגשי לאויבים, אולי לא ממש אומר חיות רעות, השאלה. ותנצחו את אויביכם. וזה נותן את הגרסה המוגזמת, הקיצונית: חמישה מכם ירדפו אחרי – מה התוצאה של קרב מוצלח בכל התנ”ך? – מאה. מאה, עשרת אלפים. זו הדרך הסטנדרטית של שירה, נכון? אז ממאה מגיעים לעשרת אלפים. והם יפלו. ותהיה לכם הברית איתכם. זה כמו הצד הטוב. זה כשהוא ישמור את חלקו בעסקה.
עכשיו זה הסיפור הבסיסי העיקרי כאן. אנחנו נכנסים לאותו סדר רגיל שאנחנו ממשיכים לשים לב אליו, איך אחרי שאנחנו מסיימים את הסיפור העיקרי עדיין יש כמה דברים שקורים. זה חוזר, מה שכבר אמר איכשהו קודם, זו העסקה הכללית. זו הברית הכללית שבאמת נאמרה בכל התורה. זה כולל הכל: אני אהיה האלוהים שלכם, אתם תהיו העם שלי. וזה חתום. ואז שוב, אחרי החתימה, יש עוד קצת ברכה: יהיה לכם עצמאות והצלחה. זו הברכה הכי פשוטה, הבסיסית. זה זה. זה מה שקורה כשדברים הולכים טוב.
מבנה הקללות: שלבי הירידה
עכשיו, מה אם זה – וכאן רואים שיש מבנה, וזה מבנה של ירידה. זה מבנה של שקיעה ונפילה. אז בכל חלק, ויש הרבה “ואם”, אז נראה שהנקודה היא שהוא נותן לכם אחד – כמובן יש רק דרך אחת שדברים הולכים טוב והרבה דרכים שדברים הולכים רע – אבל יותר מזה, זה אומר שיהיו הרבה שלבים. וזה באמת איך, אם קוראים את סוף ספר מלכים, נכון, שסוג של מתאר את זה, רואים את שלבי הירידה מהגדולה שלהם.
אז קודם יש לכם את הדבר הרע הזה שקורה, ואז לאט לאט התנאים מתדרדרים. זה באמת, דבר אחד גורם לזה, נכון? דברים נהיים יותר גרועים. ואז אלה, כשעדיין לא משיגים את זה, עדיין לא משתפר, דברים נהיים עוד יותר גרועים. אז זה ה – וזה כל אחד מהחלקים האלה שחתכתי כאן. כל אחד מהחלקים הקטנים האלה הוא כמו שלב אחד של הירידה.
שלב ראשון: ירידה ראשונית
אז תראו, קודם זה מתאר מה תעשו רע, ויש ארבע שורות של זה. אז מה אני אעשה. אז זה מה שאתם תעשו, זה מה שאני אעשה.
אז קודם יש לכם רשימה של מחלות. יהיה לכם בהלה – אני לא בטוח מה זה ממש אומר – אבל יש לכם רשימה של שתי מחלות, שזה אומר שלא תהיו בריאים, תהיו חולים. עוד דבר אחד שאומר שלא תיהנו מפרי עמלכם – האויבים שלכם יאכלו אותו. אבל אפשר לתאר את זה כמשהו כמו פשיטות. ואז תיהרסו, תפסידו קרבות מול האויבים שלכם. תברחו בלי אף אחד. זה ההיפך מחמישה מכם רודפים אחרי מאה. עכשיו תברחו בלי אף אחד, כמו עוד יותר גרוע, נכון, בלי שאף אחד אפילו רודף אחריכם.
אבל אפשר לתאר את זה כשלב שבו יש כמו פשיטות, פשיטות אקראיות, שבהן אתם כמו – אנחנו רואים הרבה דברים כאלה – אנשים אקראיים באים וגונבים את האוכל שלהם, אנשים עושים פשיטות והם מפסידים כמה קרבות, אבל זו עדיין לא הפסד אמיתי.
שלב שני: רעב קיצוני
אוקיי, אז, אם עדיין לא תשמעו לי, ואז אוסיף לכם שבע על מה שחטאתם. זה שוב חלק מהשפה של הגזמה כאן. שבע פעמים, שבעתיים. יהיה לכם עונש שבעתיים ממה שאתם עושים. כמובן זה לא אומר שזה לא אומר שבע פעמים צריך להיות פחד, אבל הנקודה היא עדיין, תקבלו, דברים יהיו עוד יותר גרועים. זה מה שזה אומר.
ועכשיו מה יקרה כאן זה רעב עוד יותר קיצוני. אז קודם לא היה לנו שום רעב, רק היו האויבים לפעמים, אתם יודעים, באים וגונבים את הדברים שלהם. עכשיו יש לנו רעב. השמיים יהיו כברזל, האדמה כנחושת. שום דבר לא יגדל. זה בדיוק נגד מה שנאמר כאן – הדברים האלה לא יקרו. לא יהיה לכם שום אוכל. אז זה עוד יותר גרוע במצב האוכל. זה כבר שלב שני.
שלב שלישי: חיות בר
עכשיו שלב שלישי: אם גם זה לא יקרה, שזה אומר משהו כמו תתעלמו ממני, לא תיקחו אותי ברצינות, אז שוב יהיה לכם שבעתיים. ומה שיהיה לכם הוא, כאן זה די ברור שזה אומר חיות ממש. זה שוב נגד מה שהיה לנו בברכה. החיות, חיות הבר יאכלו את החיות שלכם, את חיות הבית שלכם. וזה גם משהו שאנחנו רואים מאוד ברור, למשל, בשבוע שעבר. הדרכים שלכם יהיו שוממות, כי אנשים, כשהמצב רע בחוץ, אנשים לא נוסעים הרבה. אז זה שלב אחד, שניים, שלושה. זה שלב שלוש.
שלב רביעי: מצור ומגפה
עכשיו שלב ארבע: אם גם זה לא יקרה, אם זה לא יעזור, עדיין תהיה יותר גרוע. אז שוב, תתעלמו ממני, אני אתעלם מכם. שוב יהיה לכם שבעתיים. וכאן יהיה לכם מלחמה אמיתית. יהיה לכם מצור באמת. עד עכשיו לא היה לנו מצור. כאן יש שלב מצור, נכון? כמובן אנחנו יודעים את זה מסוף ספר מלכים, כשנבוכדנצר בא ועשה מצור על ירושלים.
זו חרב. זה יהיה ה – החרב של האויב באה לנקום את הברית איתי שלא שמרתם. אז לא רק, כמו קודם, הם יודעים שהדרכים לא בטוחות, אנחנו לא יכולים להגן על הכבישים, אבל אתם לא תוכלו אפילו לעזוב את העיר שלכם בכלל. ולכן, ברגע שאתם תקועים בעיר, אז מה שקורה מאוד לעתים קרובות במצבי מצור: מקבלים מגפה, מקבלים מגפות, מקבלים מחלות, כי, אתם יודעים, חיידקים נוסעים ודברים כאלה. ושוב, אני לא חושב שזה אומר ממש עדיין שהאויב ינצח, אבל אתם מתחילים לנצח.
ואז יהיה רעב קיצוני, נכון? קודם דיברנו על רעב שבו זה פשוט כמו שאין להם, אתם יודעים, אוכל, זה לא גדל טוב. כאן יש, אתם לא יכולים להכניס שום אוכל לעיר. אז אתם באמת, באמת במצב קיצוני של רעב. עשר נשים יאפו את הלחם שלהן בתנור אחד. הן יצטרכו למדוד את משקל הלחם, אתם יודעים, לחלק אותו, לקצב אותו. יצטרכו להיות לכם מנות. זה מצב מצור קיצוני. ולא תוכלו לאכול, להיות שבעים, כי זה לא יהיה מספיק.
שלב חמישי: החרפה
עכשיו, שלב הבא, שוב, אני לא סופר נכון, מספר חמש או שש. זה עדיין לא יקרה. אז שוב, אפשר לראות את זה נהיה יותר גרוע, נכון? עכשיו זה לא רק קרי, זה חמת קרי. זה כמו קרי כועס. ושוב, שבעתיים. עכשיו –
שלב שישי: תנאי מצור קיצוניים וקניבליזם
לא רק שהם צריכים לקצב את הלחם שלהם, אלא זה ממש מתאר קניבליזם: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ, כי זה מה שקורה במקרים באמת קיצוניים של רעב, של מצור.
עכשיו משהו מעניין שזה דן בו הוא שהם יהרסו את הבמות שלכם ואת החמנים שלכם. חמנים הם ממש במות מוקדשות לשמש, והגופות שלכם, הגוויות שלכם, יהיו על הגוויות של הפסלים שלכם, של הגילולים שלכם. וזה ההיפך ממה שנאמר: אני אגעל בכם, אני לא אהיה איתכם. אבל גם מעניין איך זה נראה מתאר את חורבן המקדשים – לא רק המקדשים שנוצרו לאלוהים, אלא גם המקדשים שנוצרו לגילולים, שהם עצמם, כמובן, הסיבה הגדולה, החלק הגדול של אי-שמירה על מה שהם צריכים לשמור.
שלב שביעי: חורבן הערים והמקדשים
וכאן, זה סוג של השלב, באמת, שבו מדברים על החורבן. הערים שלכם ייחרבו – שוב, רבים, כל המקדשים שלכם. גם, אולי האחד, המקדש, המקדש בירושלים שהיה לנו, אבל גם כל מקדש שנוצר, המרכזים הדתיים שלהם, לא יקבלו את הקורבנות שלכם. והארץ תהיה שוממה. האויבים שלכם יישבו שם בשממה, אבל אתם לא תהיו שם, תהיו ריקים. במילים אחרות, כאן מדברים על הגלות.
הגלות והרדיפה המתמשכת
וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – תתפזרו בגויים. וגם שם זה לא יעזור, נכון? החרב תרדוף אתכם שם. בכל מקרה, זה מסיים את החלק של הארץ תהיה שוממה. אז זה – ירדנו כל הדרך דרך שישה או שבעה רמות, עד הסוף, הגלות.
השבת האירונית של הארץ
ואז נאמר, מה יקרה אז? אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ – אז הארץ תרצה את שבתותיה. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבֹּת הָאָרֶץ. זה מאוד אירוני, ויש לי הרבה הסברים להסביר מה זה באמת אומר. אבל במילים אחרות, מכיוון שהגלות ממוסגרת כ”לא שמרתם את השבת, לא שמרתם את שבת הארץ”, או השבת בכלל – אז שבת היא סוג של שממה, נכון? לא עושים כלום. זה כשעושים את זה נכון. יש לכם פעם בשבוע שבת, או פעם בשבע שנים יש לכם שבת. עכשיו יהיה לכם שבת כפויה. יהיה לכם שבת כפויה, מכיוון שהארץ תהיה שוממה והרוסה, והאויבים שלכם יישבו שם.
הנבואה על גדליה בן אחיקם
גם אלה שנשארו – ואני חושב, די בטוח שזו נבואה על גדליה בן אחיקם, נכון? המילים “נשארו” – הוא השאיר כמה אנשים עניים. ועכשיו האנשים העניים האלה, מה הם יקבלו? הם יפחדו, הם יברחו, כמו מה שקרה עם גדליה. הרוצחים של גדליה, הם ברחו למצרים. הם פחדו – זה אפילו לא היה באמת משהו לפחד ממנו, אבל הם נבהלו. הם ייכשלו אחד בשני, כי זה באמת מה שקרה. הם נכנסו למלחמת אזרחים עם גדליה. ולא יישארו לכם אפילו אנשים. האויבים שלכם יצחקו עליכם – כמו יש לכם שלושה אנשים שנשארו ואתם כבר הורגים אחד את השני. ואלה שנשארו יאבדו.
ואז שוב, אני חושב שזה אומר לא אלה שנשארו בישראל, אלא אלה בבבל ולאן שהם הלכו. אני לא יודע, משהו כמו שהם יירקבו, כמו אוכל שנרקב, בגלל החטאים שלהם וחטאי הוריהם בארצות אויביהם.
הווידוי – הודאה בחטא
ואז הם יודו. אני חושב שאנחנו קוראים את זה בדרך כלל כחלק מתשובה, כמו שאנחנו עושים וידוי, אבל באמת מה שזה אומר הוא: אז תכירו שאני צדקתי. בואו נראה מי צדק. תראו שאתם צדקתם. תודו בחטאים שלכם ובחטאי הוריכם, שעשיתם את כל הדברים הרעים האלה, ותבינו שזו הסיבה שזה קרה. ואחרי כל זה, אולי, אולי אז, מה שלא שומע, ישמע.
הברית עם האבות
ועכשיו אז, וכאן נאמר, כאן יש סוג של קצת טוב: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, והארץ. כמובן, הברית – זכרו, הברית היא לא דבר כל כך טוב לזכור, כי ברית זה התנאים האלה. אבל כנראה עם אברהם לא היו באמת תנאים. זו דיון מאוד מעניין. והוא אמר אני אזכור את זה.
אבל הארץ תיעזב, תישאר מכם, תהיה שוממה. ואתם, העם, תהיו בארצות הגויים שלהם, בארצות אויביהם, כי לא שמרתם את החוקים שלי.
ההבטחה של אי-השמדה
אבל אחרי כל זה, אחרי כל זה, לא אשכח אתכם. לא אשכח אתכם. מה זה אומר לא אשכח אתכם? לא תיהרסו לגמרי, כי עדיין יש ברית. עדיין יש ברית עם האבות, שזה אומר שבשלב מסוים – וזה איפה זה נגמר – נאמר אני אזכור את הברית שלי שעשיתי עם ראשונים. במילים אחרות, איתכם, נכון? זה נאמר בדור הזה של יציאת מצרים. ואני אזכור את זה לדור שלכם. אלה האבות, נכון? אני אזכור את זה לילדים שלכם.
זה לא באמת מבטיח שהוא יוציא אותם, אז הם יזכרו את זה. במילים אחרות, הם לא יושמדו לגמרי בגלות. אין חזרה מהגלות שמנובאת או מוסברת כאן במפורש, אבל נאמר שהם יזכרו. וכמו שאמרתי, יש משהו טוב ורע, אבל זה אומר שאתם לא יכולים באמת לצאת מהעסקה, נכון? זו הבעיה.
אז, וזה איפה הסיפור נגמר. זה סוף הפרק הזה.