י"ז אב התשפ"ו · 31 Jul 2026

📖 מקורות לשיעור לחץ לפתיחה

▶ וידאו / Video

עמוד היוטיוב ↗

🎧 שמיעה / Listen

⬇ הורד עמוד השיעור ↗

📄 תמלולים

YI אידיש לחץ לפתיחה

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור: תאוות, טעכנאלאגיע, און הכרת הטוב אין דער הייַנטיגער וועלט

—

א. פתיחה און ארגאניזאטארישע באמערקונגען

[נעבנזעכלעכע הקדמה:] טעכנישע זאכן – באטעריעס פון רעקארדינג, נעקסטע וואך פארט מען אוועק אויף וואקאציע (פענסילוועניע), שבת אין פליישמאנס, מעגלעך נישט קיין שיעור.

[הומאריסטישע זייט-באמערקונג:] עמעצער האט געזאגט אז עס ווערט גערעדט צופיל שיעורים וועגן תאוות – מ׳וועט מיינען אז דאס איז דאס איינציגע וואס מ׳ווייסט. פארגלייכט שפאסיג מיט “עילי ראט” (Eli Roth). דער תירוץ: דער עולם מוטשעט זיך מיט דעם, אזוי איז עס טאקע וויכטיג. דער “טריק” – פשוט טוישן דעם טיטל פון שיעור, אבער אינעווייניג רעדן דאס זעלבע.

דער פלאן פאר דעם שיעור:

1. חזר׳ן אפאר נקודות וואס שוין גערעדט

2. צולייגן נייע קאמפליקאציעס

3. קומען צו פראקטישע עצות – “עפעס אויפטון”

—

ב. דער צענטראלער יסוד: “נתגבר על עצמו” – מושל בנפשו

אין אלע חסידישע ספרים און ביים רמב״ם איז דאס א צענטראלע נקודה: דער מענטש דארף זיין א מושל איבער זיך אליין. אין דעם מערסט באזיקן סענס מיינט דאס תאוות (כאטש עס קען אויך מיינען כעס אדער אנדערע נטיות רעות).

—

ג. יעדער דור האט זיין אייגענע נסיון – דער קאנטעקסט פון דורות

דער פרינציפ

מ׳דארף אלעמאל פארשטיין דעם קאנטעקסט – וועלכער דור, וועלכע מציאות מענטשן לעבן אין.

– ר׳ אלימלך מליזשענסק זאגט: יעדער דור האט א ספעציפישע מצוה וואס איז “פייערנט” (ברענענדיג וויכטיג). ער האט געזאגט ציצית.

– דער בעל התניא האט געזאגט מ׳דארף גיין מיט ציצית אינדרויסן.

– אן עצרנא׳דיגער איד האט געזאגט: די מצוה פון היינטיגן דור איז פריעת בעל חוב (באצאלן חובות).

דער עיקר פונקט

מ׳דארף זיין משדך (צוזאמענפירן) די אלטע תורות מיט דער הייַנטיגער ריעליטי. מ׳זאגט נאך אלטע תורות, אבער מ׳דארף פארשטיין וויאזוי זיי שטייען איין אין אונזער וועלט.

—

ד. דער הויפט-ארגומענט: די מציאות האט זיך ראדיקאל געטוישט – “שפע” און תאוות היינט

1. פרישות מיינט היינט עפעס אנדערש

ווען מ׳רעדט היינט וועגן פרישות (moderation, ווייניגער עסן, ווייניגער שלאפן) אין ניו יארק 2026, מיינט עס עפעס גאר אנדערש ווי אין קעניגסבערג 1822 אדער מעזשביזש 1742 – ווייל דער most basic אופן פון לעבן האט זיך געטוישט.

2. קאנקרעטער באווייז: די עקספלאזיע פון פראדוקטן

– אמאל: אין א געשעפט איז געווען 3-4 פראדוקטן – פלייש (דארף גיין צום שוחט), פיש, 4 סארט גרינסן אין ווינטער, 3 אין זומער. דאס איז געווען “תאוות.”

– היינט: א נארמאלע סופערמארקעט האט צענדליגער טויזנטער אייטעמס. א קליינע גראסערי האט איבער 10,000 פראדוקטן. עס איז דא 4-6 סארט זאלץ אליין, א גאנצע סעקשאן נאר פאר סנעקס (הונדערטער סארטן), אפאר טויזנט סארט כשר׳ע וויין (פריער 3 סארטן).

– אייז-מאשינען אין פריזערס, הייס-וואסער מאשינען מיט פרעסייז טעמפעראטור-קאנטראל (100°, 200°, 212°) – א לעוועל פון באקוועמליכקייט וואס איז נישט געווען ביי קיינעם.

3. דער שינוי אין עסן-קולטור

אמאל: א סעודה איז געווען א ספעציעלע זאך – א שיינע בעל-הבית׳ישע סעודה מיט 7 אייטעמס איז געווען א “ריזיגע סעודה.”

היינט: מענטשן עסן די גאנצע טאג. קיינער פרעגט נישט אפילו צי ס׳איז א סעודה. פרוכט וואס איז אמאל געווען טייער און זעלטן (ווי טענדזשערינס אין ווינטער) איז היינט שטענדיג פאראן.

[זייטיגע דיגרעסיע: ביישפילן פון דער טרענד אין דער חסידישער וועלט]

– עדה החרדית האט פריער נישט געגעבן הכשר אויף טשאקאלאד, ביז ר׳ ווייס (שמואל) האט עס אנגעהויבן.

– ר׳ נתן (א חסידישער איד) האט געזאגט: “עס האט א הכשר פון דער עדה, אבער קיין הכשר פון דער ביין מיין חיים האט עס נאכנישט” – ער האט עס נישט געגעסן. א ביישפיל פון אן עלטערע שיטה וואו מ׳האט זיך אפגעהאלטן פון נייע מאכלים אפילו מיט הכשר.

– דער ר׳ חיים פון צאנז (דברי חיים) שרייבט אסאך מוסר קעגן גשמיות. דער סאטמאר רבי האט אנגעוויזן בחורים צו לערנען דעם ספר.

– דער ראש ישיבה אין ישיבה קטנה האט זייער שטארק געקעמפט קעגן גשמיות – אז דער עולם זאל נישט זיין מגושם.

4. די שאלה וואס ווערט אוועקגעשטעלט

פארוואס איז דא אזוי פיל וואס מענטשן זוכן? עס זענען דא פילע סיבות (קאפיטאליזם, אנדערע), אבער דער ציל איז נישט נאר בלאמירן – נאר פארשטיין דעם מהות פון דער ענדערונג.

—

ה. יעדע חברה האט אירע אייגענע מידות – מאטעריעלע באדינגונגען פארמען דעם אינהאלט

דער פרינציפ

יעדע סאסייעטי – יעדע חסידות, יעדער כולל, אפילו גוי׳אישע געזעלשאפטן – האט אירע אייגענע מעלות, מצוות, און ווערטן וואס מ׳רעדט וועגן זיי. טעאָרעטיש האלט יעדער פון אלעס (צדקות, חכמה, גבורה), אבער למעשה רעדט יעדער פלאץ זיינע מידות – דאס וואס מ׳רעדט אין דער “קעלער” (אינעווייניג), דאס איז דער אמת׳ער אידענטיטעט.

[דיגרעסיע מיט אילוסטראטיווער פונקציע: חילוקים צווישן חסידות׳ן]

– ליובאוויטש vs. ברעסלאוו: ברעסלאוו – תפילה בפשטות; ליובאוויטש – התבוננות. ביידע מודה אז ביידע זענען גוט, אבער דער דגש איז אנדערש.

– שמחה: ר׳ מאטל זילבער האט מסביר געווען אז אלע חסידים האלטן פון שמחה, אבער שמחה מיינט עפעס אנדערש ביי יעדער חסידות – קארלין, ברעסלאוו, אמשינאוו, גור, סלאנים – יעדער האט אן אנדער “טעם” פון שמחה. מ׳קען עס שווער אויסדריקן אין ווערטער, אבער אז מ׳זעט ווי מענטשן לעבן, ווי מ׳מאכט א פארברענגען, זעט מען דעם חילוק.

מאטעריעלע באדינגונגען פארמען מידות

א טייל פון די חילוקים צווישן חסידות׳ן (און כלל געזעלשאפטן) שטאמען פון “material conditions” – וויפיל געלט ס׳איז דא, ווי מ׳וואוינט, ווי די הייזער זענען געבויט. ווו ס׳איז דא מער געלט, באקומט שמחה (אדער כבוד שבת) אן אויסדרוק וואס קאסט מער געלט.

[דיגרעסיע: גור׳ס “ביליגקייט”]

גורער בתי מדרשים האבן אויסגעזען פשוט, גורער שטיוולעך האבן “נישט קיין טעם און קיין ריח.” דאס האט צוטון סיי מיט אן אידעאלאגיע קעגן חיצוניות (זיי זענען נישט אונגארישע), סיי מיט דער פאקטישער געלט-סיטואציע. אונגארישע חסידים, וואס האבן סיי געלט סיי א השקפה אז שיינקייט איז א ווערט, האבן שיינע בתי מדרשים.

[קליינע דיגרעסיע: “waste of money” vs. כיבוד]

די גמרא זאגט אז בעלי בתים אין בבל האבן געלט ווייל זיי זענען מכבד שבת – אבער אפשר איז עס פארקערט: ווייל זיי האבן געלט, זענען זיי מכבד שבת. “דירה נאה, אשה נאה, כלים נאים.”

כבוד שבת באקומט אנדער “meaning” לויט דער מציאות

כבוד שבת מיינט עפעס זייער אנדערש אין פארשידענע קאנטעקסטן: ביי איינעם – קויפן “fancy” זאכן; ביי אנדערע – זיצן אין שול לענגער (אפשר ווייל מ׳קריגט זיך מיט דער ווייב). דער אינהאלט פון א מידה איז תלוי סיי אין אויסערלעכע מציאות, סיי אין אינערלעכע דעת-חילוקים.

—

ו. ווען א פראבלעם עקזיסטירט נישט, רעדט מען נישט דערפון – דער קריטישער ביישפיל פון תאוות

דער שלוס

אין א פלאץ וואו א זאך איז נישט רעלעוואנט – אדער אזוי נישט רעלעוואנט אז מ׳קען עס גאר נישט טון – רעדט מען נישט פון דער מידה וואס באהאנדלט יענע פראבלעם.

– אין אוישוויץ מיט צוויי ברויט – רעדט מען נישט פון תאוות.

– אין בארא פארק מיט 25,000 ברויט – רעדט מען אויך נישט פון תאוות. “דאס איז א דיפערענט פראבלעם.”

– אבזערוואציע: אלע מענטשן אין 2026 בארא פארק רעדן נישט פון תאוות.

דער קאנטראסט: אלטע ראשי ישיבות vs. היינטיגע רבנים

דער אלטער ראש ישיבה (און דער “ליטוואק בערל”) האבן געלעבט אין א וועלט וואו זיי האבן נישט פארשטאנען גשמיות, נישט געוואוסט וועלכע זייט מ׳צינדט אן א סוויטש, און ביי זיי איז צוויי סלייסעס פיצא שוין “א גראבער בעל תאוה.” זייער וועלט האט באשטאנען פון צוויי-דריי ראשי ישיבות, דריי קענדיס אין געשעפט – און פון יענער מציאות האבן זיי “געהאקט אויף תאוות.”

אבער היינט: א מענטש וואס האט שוין צוויי מערצעדעס׳ן – איינס פאר אים, איינס פאר זיין ווייב – און אסאך רבנים זענען שוין אויף דעם לעוועל – קיינער פון זיי האט נאכנישט געהערט קיין שמועס קעגן תאוות. “Prove me wrong.” אפילו ווען די רבנים אליין האבן נישט קיין קארס, האבן זייערע גבאים קארס – ס׳איז דא א קאנעקשאן צווישן דער מאטעריעלער מציאות און וואס מ׳רעדט (אדער רעדט נישט) וועגן.

—

ז. דער פראבלעם פון היפאקריזיע ביי די וואס מוסר׳ן קעגן תאוות

אין געוויסע חסידישע קרייזן (למשל סאטמאר) האבן רבנים א תירוץ – זיי זאגן אז זיי אליין לעבן נישט אין לוקסוס (דער רבי האט נישט קיין אייגענע קאר, נאר דעם גבאי׳ס קאר). אבער דאס איז א שוואכער תירוץ: דער שבת טיש אליין האט 10,000 קאלאריעס, אזוי אז צו רעדן קעגן תאוות אין אזא קאנטעקסט מאכט נישט קיין סענס. דער מוסר-זאגער שעמט זיך, פילט זיך היפאקריטיש, אדער רעדט קעגן תאוות אין א פארגרעבטער פארם.

—

ח. “צופיל סארטן קעיקס” – איז דאס באמת תאוה?

די קשיא

איז דאס פאקט אז א בעקערי האט 25 סארטן קעיקס א סימן פון תאוה? דאס איז “a wrong category of analysis” – א פאלשע קאטעגאריע פון אנאליז. ווייל אויב דריי סארטן קעיקס איז שוין מער ווי גארנישט, פארוואס איז 35 סארטן ערגער ווי 3? דער חילוק צווישן 3 און 35 איז נישט אזוי פשוט ווי מען מיינט. מ׳זוכט א מער נואנסירטע פארשטאנד.

[זייט-דיגרעסיע: דער בדחן׳ס וויץ – “חסידישע מאכלים” vs. “גראבע מאכלים”]

פיצע מיט סושי איז “פארגרעבט,” אבער קוגל מיט קישקע איז “איידעל.” דאס איז א פאקט אין געוויסע קהילות – דער רב לאזט נישט עפענען א פיצע-געשעפט אין שטעטל, אבער גראבע קוגל איז מותר. דער בדחן האט פאנטאזירט: ווען דער בעל שם טוב וואלט געווען אין אמעריקע, וואלט געווען “ראפשיצער פיצע” און “קרעטשניפער פרענטש פריי,” מיט מנהגים ווי דער רבי שניידט די פיצע מיט כוונות פון ספירות.

פוילישע גוים האבן געגעסן די זעלבע מאכלים (קישקע, טשולנט) – נאר מיט חזיר-פלייש. דאס ווייזט אז די “איידעלקייט” פון די מאכלים איז בלויז קולטורעל, נישט אינהערענט.

קולטורעלער רעלאטיוויזם – א גוטע קשיא מיט א שלעכטן תירוץ

דער בדחן האט א גוטע קשיא (די “איידעלקייט” פון מאכלים איז קולטורעל-רעלאטיוו), אבער זיין תירוץ – אז אלעס איז בלויז קולטור און ממילא גארנישט – איז פאלש.

– יעדער ווייסט אז ס׳איז דא אזא זאך ווי א “גראבער יונג” און אן “איידעלער יונג” – דאס איז נישט בלויז קולטורעל.

– ליצנות (ציניזם) איז נישט קיין תירוץ – מען דארף פרעגן די קשיות פון ליצנות און געפינען בעסערע תירוצים.

—

ט. דער פאקטאר פון צייט און היסטאריע – “נייע” vs. “אלטע” תענוגים

א מאכל וואס מען עסט שוין 200 יאר (ווי פאטעיטא קוגל) האט שוין מעשיות, מחשבה, היסטאריע דערצו. א נייע זאך (ווי סושי) האט ווייניגער מחשבה און היסטאריע. דאס מיינט נישט אז נייע זאכן זענען אויטאמאטיש שלעכט, אבער ס׳איז דא א קוואליטאטיווער חילוק צווישן תענוגים מיט טיפקייט און תענוגים אן.

[זייט-באמערקונג:] א תלמיד ברענגט א פארגלייך צום אינטערנעט – פריער איז עס געווען אסור, היינט איז עס מער אקצעפטירט, ווייל מיט צייט קומען “מעשיות” דערצו.

—

י. מען דארף א נייע שפראך צו רעדן וועגן תאוה היינט

דער צענטראלער טענה

– מען קען נישט אסומירן אז אלעס איז דאס זעלבע. ס׳איז דא א פראבלעם, א חילוק צווישן סארטן תענוגים.

– “נישט זיין א בעל תאוה” מיינט נישט בלויז נישט פילן פיזישע הנאה – ווייל דעמאלט וואלט נישט געווען קיין חילוק צווישן גארנישט.

– תאוה איז נישט בלויז “בין אדם לעצמו” – וואס פאר א תאוה מען האט, האט צוטון מיט וועלכע סאסייעטי מען לעבט אין.

– אונזער סאסייעטי האט א לעוועל פון תענוגים וואס איז אומפארשטעלבאר – דאס מיינט נישט “הותרה הרצועה” (אלעס איז מותר), אבער מען דארף א נייע שפראך צו באשרייבן וואס איז “גראב” און וואס איז “איידעל” היינט. די אלטע ספרים הקדושים׳ס באשרייבונגען פאסן נישט מער דירעקט.

קאנקרעטע דוגמא: איישישאק 1920 vs. לעיקוואוד 2026

– אין איישישאק אין 1920: א ישיבה-בחור וואס גייט ארויס קויפן אן עקסטרע פרעצל – דאס איז א בעל תאוה, א “חיה רעה.” ווייל אין יענער וועלט איז דאס געווען אן אויסערגעוויינלעכע זאך.

– אין לעיקוואוד/בארא פארק אין 2026: דער זעלבער אקט איז גאר נארמאל – דער וואס טוט עס איז נישט קיין מאדנע בריאה.

– אבער אויך אין איישישאק: דער וואס האט געלייגט זאלץ אויף זיין עסן איז נישט געווען קיין בעל תאוה – דאס איז געווען נארמאל. דער וואס האט נישט געלייגט זאלץ איז אפשר געווען א גרויסער סגפן, אדער אפילו עפעס איז געווען פאלש מיט אים (ווי דער רמב״ם׳ס “עינוי בעל הרגשה”).

– אין לעיקוואוד: דער וואס קויפט נישט דאס עקסטרע שטיקל – ער איז נישט קיין מענטש, נישט קיין “גבר בגוברין.” מען וואלט נישט געמאכט שידוכים מיט אים.

דער פאינט: וואס איז “נארמאל” און וואס איז “גראב” איז נישט אבסאלוט אבער אויך נישט בלויז סוביעקטיוו – עס איז פארבונדן מיט דער סאסייעטי וואו מען לעבט. דער סטאנדארט שיפט זיך, אבער ס׳איז נישט אז ס׳איז גארנישט דא.

—

יא. צוויי וועגן צו דעפינירן א מידה – כלל vs. ציור/פאראדייגם

דער מעטאדאלאגישער חילוק

– וועג א׳: א כלל / דעפיניציע / רול – אבסטראקטע פארמולירונג (ווער ס׳טראכט פון עסן מער ווי 10 מינוט איז א בעל תאוה, למשל).

– וועג ב׳ (בעסער): א פאראדייגם / דוגמא / ציור – א קאנקרעטער בילד פון דעם מענטש וואס האט די מידה. ביי מידות (וואס זענען א “ענין מעשי”) איז דער צווייטער וועג בעסער – ווייל א ציור ווייזט דיר וואס עס מיינט אין דער פראקטיק.

דער שליסל-פונקט

ווען מ׳גיט א ציור/דוגמא, זעט מען קלאר אז דער זעלבער מענטש אין ראפשיץ תר״ק זעט גאר אנדערש אויס ווי אין בארא פארק תשפ״ז. און אויב מ׳פרובירט נאכצומאכן דעם ציור פון ראפשיץ אין בארא פארק – וועט עס בכלל נישט זיין דאס זעלבע וואס יענער איז געווען. “די אידעע איז די זעלבע ווען עס זעט נישט אויס די זעלבע.”

א שארפע באמערקונג: “רוב מענטשן וואס האבן מתנהג געווען אז זיי לעבן נישט אין צאנז אין תר״י, ווייסן נישט וואס צו רעדן וועגן תאוות. די איינציגסטע וואס ווייסן זענען די וואס פריטענדן אז מ׳קען נאך דארט לעבן.”

—

יב. אפווייזן ביידע תירוצים – קאנטעקסט ≠ רעלאטיוויזם

צוויי תירוצים וואס זענען נישט גוט

– תירוץ א׳ (אלץ רעלאטיוו): אז אלעס איז תלוי אין וואו און ווען מ׳איז געבוירן – דאס איז “סתם שטותים,” ווייל עס מאכט אלעס ארביטרער.

– תירוץ ב׳ (די “ציניש-פרומע” תירוץ): אז עס איז נישט תלוי אין וואס מ׳עסט נאר אין וויפיל מ׳קאכט זיך דערין / וויפיל צייט עס נעמט פון מוח – דאס קען זיין אמת אין פרינציפ, אבער הלכה למעשה, ווען מ׳רעדט פון מידות אלס פעולות (מעשים), איז יא דא א חילוק צווישן קאנטעקסטן.

[זייט-דיגרעסיע: דער שינאווער רב – “ברויט מיט פוטער”]

דער שינאווער רב האט געזאגט אז “ברויט מיט פוטער מעג מען עסן ביז די שלייפן טוען וויי” – ווייל ברויט מיט פוטער איז א בעיסיק, נארמאלע מאכל, נישט קיין תאוה. קען איינער אין בארא פארק זאגן דאס זעלבע וועגן ריב-איי סטעיק? נישט – דאס איז א קאנטעקסטועלע זאך, נישט א רעלאטיווע.

[ווייטערע קאמישע דיגרעסיע:] א פרובירונג צו טרעפן א מאדערנע עקוויוואלענט – “סיריעל מיט מילך,” “קאקאא פעבלס” – צו ווייזן ווי אנדערש דער קאנטעקסט איז.

דער שליסל-חילוק

קאנטעקסטועל ≠ רעלאטיוו. די מידות גופא בלייבן די זעלבע, אבער זייער אויסדרוק איז אנדערש אין אנדערע קאנטעקסטן. מ׳קען נישט רעדן פון מידות אן צו רעכענען מיט דער וועלט וואס מ׳לעבט אין. אבער מ׳קען נישט אפּפרעגן אז עס זאל נישט עקזיסטירן א סיטואציע וואו א גאנצע סאסייעטי איז מלא תאוות און מ׳דארף אלעס אויסרייסן.

[זייט-דיגרעסיע: “גיי זען וואס די ערליכע אידן עסן”]

א רבי וואס איז געקומען קיין אמעריקע האט געפרעגט וואס ער זאל עסן. מ׳האט אים געזאגט: “גיי זע וואס די פרומסטע אידן דארטן עסן – דאס זאלסטו אויך טון.” דאס ווייזט אז קאנטעקסט איז וויכטיג – מ׳פאסט זיך אן צום ערליכסטן סטאנדארט אין דעם ארט, נישט אימפארטירן א סטאנדארט פון אן אנדער וועלט.

[זייט-דיגרעסיע: שפאצירן מיט דער ווייב]

אין סקווירא און גער איז שפאצירן מיט דער ווייב א “פראסטע” זאך – דער סקווירא רבי האט געמאכט א תקנה דערקעגן. אבער אין אנדערע קרייזן (ליטווישע, מאדערנע) איז דאס גאר נארמאל. ווידער א דוגמא פון קאנטעקסטועלע נארמען.

—

יג. שאלה פון א תלמיד – וואו איז דער שיעור?

די קשיא

אויב אלעס איז קאנטעקסטועל, פארוואס איז נישט יעדע מאדערנע באקוועמליכקייט א תאוה? איינער וואס נעמט וואסער פון א סינק אנשטאט פון א קוואל, אדער פארט מיט א קאר אנשטאט א פערד-און-וואגן – איז ער שוין א בעל תאוה? וואו איז דער שיעור?

[זייט-דיגרעסיע: קאוטש]

א הומאריסטישע באמערקונג וועגן מענטשן וואס האלטן אז זיצן אויף א קאוטש איז א “טריפה׳נע זאך” – ר׳ מאטל זיצט אויף א קאוטש אבער פילט אז ס׳איז נישט שלעכט; אנדערע האלטן אז א בענקל איז גענוג.

דער תשובה (נישט קיין פולע תשובה)

עס איז נישטא קיין פולער מהלך, נאר א קשיא. אבער דער חילוק איז קלאר: מידות דריקן זיך אויס דורך מעשים, און מעשים עקזיסטירן אין א וועלט – מוז מען רעכענען מיט דעם קאנטעקסט. דאס איז נישט רעלאטיוויזם (אלעס איז גלייך), נאר קאנטעקסטואליזם (די זעלבע מידה דריקט זיך אנדערש אויס). דער בעסטער וועג צו פארשטיין א מידה איז נישט דורך אבסטראקטע כללים נאר דורך א ציור/פאראדייגם – און דער ציור מוז פאסן צום קאנטעקסט.

—

יד. דריי תירוצים אויף דער קושיא – און אפווייזונג

ערשטער תירוץ

די גאנצע שיטה איז א גראבע טעות – מ׳דארף טוישן דעם גאנצן צוגאנג.

צווייטער תירוץ

די גאנצע זאך איז סוביעקטיוו/פעיק – יעדער רופט פרומער פון זיך “משוגענער” און פרייער פון זיך “רשע”, און ס׳איז נישטא קיין אמת׳ע מאס.

ביידע תירוצים זענען נישט גוט – זיי גייען נישט מיט דעם וואס ווערט דא אוועקגעשטעלט.

דריטער תירוץ (אייגענע איידיע)

א געוויסע איידיע באזירט אויף א פסוק פון פרשת בראשית – “אלל דע וויי צוריק צו סיני.” (ווערט אויסגעפירט שפעטער.)

—

טו. אריסטאטל׳ס שיטה – מידות זענען קאנטעקסטועל, אבער לימיטעד

אריסטאטל וואלט געזאגט: א “גוטער מענטש” (אדם מעולה/בעל מידות טובות) איז דעפינירט לויט דער סאסייעטי, דער געגנט, דער דור וואו ער לעבט. דער ציור פון א גוטער מענטש איז קאנטעקסטועל.

אבער – אפילו אריסטאטל וואלט מודה געווען אז ס׳איז דא א גרענעץ – יעדער איינער איז מסכים אז ס׳איז דא זאכן וואס זענען “צו פיל.” דער דזשאסטיפיקעישאן איז נישט קלאר, אבער למעשה איז יעדער מודה אז ס׳איז דא וואס מ׳טאר נישט.

אבער – א איד קען נישט בלויז זאגן ווי אריסטאטל, ווייל דאס וואלט געווען “גוי׳אישע / סאושעל טענטס” – סאציאלע נארמען אן טיפערע באגרינדונג. און ס׳בלייבט זייער לימיטעד – מ׳קען נישט דערמיט אליין באגרינדן שטרענגע אסקעטישע כללים.

—

טז. [צדדית דיגרעסיע] פאטעיטא טשיפס, נאש, און חסידישע מנהגים וועגן תאוות

– אין סקווערער ישיבה האט מען אויסגעהאלטן אז “נאש איז א גוי׳אישע זאך” פאר בחורים.

– פארוואס מעגן מיידלעך עסן נאש אבער נישט בחורים? – קריטיק אויפן אנגענומענעם כלל אז “מיידלעך מעגן זיין א בעל תאוה” אבער מענער נישט.

– א שיטה אז מענער זאלן האבן תאוות אכילה כדי זיי זאלן נישט האבן אנדערע תאוות – אבער ביי פרויען מיינט מען אז ביידע תאוות זענען נישט קיין פראבלעם.

—

יז. פילס (GLP-1 / Ozempic-טיפ מעדיצינען) און עבודת המידות

דער פאל

אין אמעריקע, וואו ס׳איז דא 35,000 אייטעמס אין א סופערמארקעט, איז דא א מגיפה פון אביסיטי (פרעסעריי). מ׳האט געטראפן א סאלושאן – GLP-1 פילס (ווי Ozempic) וואס סופרעסן דעם אפעטיט.

רב מאזעסנעק׳ס שיטה (א ברסלב׳ער רב)

ער האט געשריבן א תשובה אז ס׳איז נישט אויסגעהאלטן צו נעמען פילס ווייל דער אייבערשטער האט געגעבן דעם מענטש כח הבחירה, און פילס זענען מבטל די בחירה.

דער תשובה אויף רב מאזעסנעק – נישט מסכים

1. פילס נעמען איז אליין א בחירה – ס׳איז טייל פון בחירה, נישט קעגן בחירה.

2. עבודת המידות אליין איז דאך אויך “קעגן בחירה” אין א געוויסע זין – מ׳געוואוינט זיך אן ביז מ׳האט נישט מער דעם שלעכטן כח. וואס איז דער חילוק?

3. “א מענטש איז נישט נאר זיין גוף” – מיר גלויבן נישט אז דער מענטש איז בלויז א “וויל” (רצון); מיר גלויבן אז מ׳איז אויך אין די אקשאנס. א מענטש וואס נעמט פילס יעדן טאג און האט ווייניגער תאוות – דאס איז אויך א מידה.

4. פראקטיש: נאך גענוג צייט אויף פילס, דארף מען זיי אפט נישט מער.

וואס מענטשן טאקע מיינען

די וואס זענען קעגן פילס מיינען אייגנטלעך עפעס אנדערש אבער האבן נישט קיין שפראך דערפאר – זיי זאגן “בחירה” ווייל א פרומער איד “טאר נישט זאגן” אז ער וויל מצוות אנהאלטן (ד.ה., אז ער וויל אז מענטשן זאלן ליידן מיט תאוות כדי זיי זאלן האבן שכר פאר׳ן איבערקומען).

דער לעגיטימער טענה קעגן פילס איז סייד עפעקטס (דעפרעסיע, נישט קענען האבן קינדער, א.א.וו.) – נישט דער “בחירה”-ארגומענט.

—

יח. [זייט-דיגרעסיע] מעשה מיט א חסידישן רבי אין א ליטווישע ישיבה

א חסידישער רבי איז געקומען צו א ליטווישע ישיבה און געזאגט אז געוויסע זאכן וואס ליטווישע טוען (שפעט חתונה האבן, א.ד.ג.) איז נישט גוט. דער ליטווישער ראש ישיבה האט געענטפערט: “מיינע בחורים שאדט עס נישט.” דער רבי האט געענטפערט: “יא, אבער ווילסט עבירות טון אז ס׳זאל נישט שאטן?”

—

יט. דער שפיץ-ארגומענט: יעדער איינער איז מודה אז מ׳דארף “עבירות” פאר נארמאליטעט

דער פרינציפ

– אפילו דער גערער רבי איז מודה אז כדי א מענטש זאל פונקציאנירן נארמאל, דארף ער האבן אביסל תאוות – אפילו מער ווי “לצורך מצוה.”

– ס׳איז נישטא קיין מענטש וואס קען זיין סיסטעם אנצינדן פונקט נאר אויף וויפיל ס׳דארף – מ׳דארף אביסל מער.

– קומט אויס: די גאנצע וועלט איז מודה אז כדי צו זיין א נארמאלער מענטש, דארף מען “אפאר עבירות” – אפאר הרהורים אסורים, א.א.וו.

– דעריבער: די מחלוקת איז נישט צו מ׳טאר טון עבירות כדי צו ווערן נארמאל – יעדער איז מודה אז מ׳דארף. די פראגע איז וויפיל און וואס פאר א סארט.

– ביישפיל: אויב א זייער פרומער בחור קען בכלל נישט לעבן מיט אן אשה אין איין הויז אן איסורי דאורייתא, וועט דער גערער רבי אים זאגן: “דו גייסט מאכן צען מאל דעם איסור, און נאכדעם וועסטו זיך אויסלערנען צו ווערן א נארמאלער מענטש.”

—

כ. דער שינאווער רב׳ס משל: “יעדער איד האט א בויך פול מיט ווערעם”

דער שינאווער רב האט געזאגט: די פינף עשין (מצוות עשה) מיינען נישט אז מ׳זאל גאר ריין זיין – נאר אז עס זאל נישט “איבערפליסן.” די תורה גייט אביסל עקסטרעם (ווי דער רמב״ם זאגט) כדי צו בויען א באלאנס – די תורה האט נישט עקספעקטעד אז קיינער זאל גאר נישט האבן קיין הרהורים רעים.

—

כא. די גמרא: “אין אדם ניצול ממנו בכל יום”

דער וואס מיינט אז ער וועט זיין אין ישיבה אן שום נסיונות – איז אן אפיקורס, ווייל ער גייט קעגן דער גמרא. דאס איז א “תחלה” – אזוי איז עס געמאכט. דער תירוץ פארוואס מ׳נעמט נישט א “פיל” דערפאר: נישט ווייל פילס זענען “רוין”, נאר ווייל די מדה הטובה איז צו האבן אפאר עבירות, נישט צו פיל. “אל תשביעני” מיינט: נישט צו פיל. מ׳דארף טרייען יעדע מאל אז עס זאל זיין נישט צו פיל – אבער דאס איז נישט קיין היתר.

—

כב. “נח ליהנינו” – היינט האבן מיר אנדערע פראבלעמס און אנדערע סאלושענס

אין אמעריקע האבן מיר אנדערע פראבלעמס ווי אמאל. אלע – אידן, גוים, פרומע, פרייע – זענען מודה אז ס׳איז דא א פראבלעם פון צופיל עסן.

דריי תירוצים (רעקאפיטולאציע)

1. טאקע צופיל תאוות – גיי וואוינען אין גאליציע (פארלאז די מאדערנע סביבה).

2. אלעס איז פייק (די תאוות זענען נישט אמת׳דיגע באדערפענישן).

3. דער יסוד בלייבט דער זעלבער – ס׳איז דא א “מידה במצוות” – אבער ס׳שטעלט זיך אויס אנדערש ווייל דער גוף/סביבה איז אנדערש.

—

כג. דער משל פון נח: מידה במצוות מיינט נישט סתם “מיטן”

מידה במצוות מיינט נישט אז מ׳זאל זיצן אינמיטן פון שטות. נח איז געווען צדיק “בדורותיו” – ער האט א מעלה אז ער גייט קעגן רשעים, אבער דאס איז נאך נישט שלימות. ס׳איז דא אן אידעאל, אבער דער אידעאל שטעלט זיך אויס אנדערש לויט דעם גוף/סביבה. משל: א מענטש מיט דריי הענט וואלט געהאט אנדערע מצוות – נישט ווייל דער אידעאל איז אנדערש, נאר ווייל דער “אויסשטעל” איז אנדערש.

—

כד. אפליקאציע אויף דער היינטיגער סאסייעטי

עסן איז ביליג – דער אלטער “מלאסטם את הבריות” איז נישט מער רעלעוואנט

אמאל איז איינע פון די סיבות קעגן תאוות געווען “מן שורר ומורא” – מ׳באלאסטיגט אנדערע מענטשן מיט די קאסטן. היינט איז דאס פטור – א סטעיק קאסט $17 כשר, $3 טריפה – עס איז גארנישט. קיינער גייט נישט גנב׳ענען דערפאר.

[קליינע דיגרעסיע: אדיקשאן אלס נייער “מלאסטם”]

היינט איז דער פראבלעם פון “מלאסטם” אנדערש – למשל, דראג-אדיקשאן, וואו מענטשן גנב׳ענען פון זייערע עלטערן. אמאל האט “עדיקשאן” געמיינט א שיכור; היינט מיינט עס דראגס – אנדערע לעוועל, אבער די זעלבע הלכה.

“היום” – די תורה איז געגעבן היינט

“היום הזה… לעשותם” – די תורה איז געגעבן היינט. אויב מ׳רעדט מדות מיט דער שפראך פון תשי״ד (1954), איז דאס ווי צו זאגן אז די תורה איז געגעבן נעכטן – דאס איז אפיקורסות. דער אידעאל בלייבט דער זעלבער, אבער מ׳דארף עס זאגן לויט ווי ס׳קוקט אויס היינט.

—

כה. קריטיק פון “אלטע נוסח” מוסר-שמועסן

אלטע דוגמאות רעדן נישט מיט דעם היינטיגן בחור

א משגיח וואס רעדט קעגן פרעסן אויף דער אלטער נוסח – רעדט בכלל נישט צום היינטיגן בחור. זיינע דוגמאות זענען “ראנג” – ס׳איז גארנישט שלעכט אז א בחור עסט טשאקאלאד; אין גאליציע איז דאס געווען “שלעכט”, היינט האט עס גארנישט צו טון.

[קליינע דיגרעסיע: “כוונות ביים עסן”]

איינער וואס האט ליב פיצע, פרעגט מען אים וואס איז די “כוונה” ביים עסן פיצע – ער זאגט גימטריאות, שמות, אלעס שיין. אבער דאס איז נישט דער נושא.

—

כו. דער אמת׳דיגער נושא: נישט ווערן obese – עס איז עפעס טיפער

דער פראבלעם איז נישט סתם “פרעסעריי”

די ריזן פארוואס מענטשן זענען גראב איז נישט בלויז ווייל זיי פרעסן. ס׳איז דא אן אנדערע, אקוטערע בעיה – פארשידענע טעאריעס עקזיסטירן (פעסט-פוד, דער לופט, דער lifestyle), אבער ביזדערווייל האט מען נישט געטראפן קיין איין סאלושן חוץ פון Ozempic (נאך 60 יאר וואס אלע דיעטס האבן נישט געארבעט).

[דיגרעסיע: קבלה-פשט אויף אמעריקע]

אין אמעריקע איז ווייניגער “ניצוצות הקדושה” – אלעס איז אויסגעשפרייט (ווי דער פיזישער שטח – אין ארץ ישראל וואוינען 30 מענטשן אין דעם פלאץ וואו אין אמעריקע וואוינט איינער). אין פוילן איז אין יעדע גלאז וואסער געווען “צוואנציג מקוואות”; אין אמעריקע – אלעס דילוטעד.

מ׳קען נישט בלויז באשולדיגן “פרעסעריי”

מ׳קען נישט זאגן אז ס׳איז סתם ווייל מענטשן זענען פרעסערס. אסאך מענטשן וואס זענען “שולט ביצרם” זענען גראב – ס׳איז פיזיקאלע/lifestyle פראבלעמס, נישט אלעס אין קאפ.

“Never take a guru that’s fat” – נישט מסכים

אין אינדיע – אפשר. אין אמעריקע/ארץ ישראל – ניין. רבנים האבן א lifestyle וואס מאכט זיי גראבער (זיצן א גאנצן טאג), און אויב א רב לויפט מער, זאגט מען ער איז א “גראבער יונגער.” ס׳איז א פאנגען-22: ס׳איז דא פיזישע פראבלעמס, נישט אלעס איז אין מוח.

—

כז. סיום פון דער ערשטער מהלך: פיזישע פראבלעמען, נישט נאר רוחניות׳דיגע

**א סך פון די פראבלעמען מיט עסן/תאוות זענען פיזיקא

לישע פראבלעמען – עפעס איז צובראכן אין גוף (אפעטיט-מעכאניזם ארבעט נישט ריכטיג), נישט נאר א ענין פון עבודת המידות אדער רוחניות׳דיגע שוואכקייט. דערפאר איז דער תירוץ נישט** צו ווערן “מער פרוש” אדער ווייניגער ליב האבן עסן.

פראקטישע סאלושענס:

– GLP-1 מעדיקאמענטן (וואס מאכן אז מען פילט מער זאט) – דאס פיקסט דעם פיזישן מעכאניזם, נישט דעם מוסר.

– מעדיטאציעס/מיינדפולנעס ביים עסן (מכוון זיין מער).

– סיטואציאנעלע ענדערונגען (אנדערש אויסשטעלן דעם סביבה).

– דאס איז נאך נישט פולשטענדיג אויסגעארבעט, אבער דאס איז דער ריכטיגער ריכטונג.

[קליינע דיגרעסיע: מנהגים מיט ספאנדזש קעיק און לחיים]

ביי ר׳ שאול איז געקומען איינער וואס האט אומעטום געמאכט לחיים מיט ספאנדזש קעיק – ער איז געווארן א “שיכור” פון דעם מנהג. פארוואס קען מען נישט אויסבייטן דעם מנהג – אנשטאט ספאנדזש קעיק, געבן סעלערי מיט וואסער? דער פאינט: אפט איז דאס פראבלעם דער מנהג אליין (די סיטואציע וואס שטעלט צו אומנייטיגע פארזוכונגען), נישט דער מענטש׳ס כאראקטער.

—

כח. צווייטע מהלך (נייער חידוש): דער משל פון גן עדן – “כפר בטובתו של מקום”

1. דער משל פון אדם הראשון אין גן עדן

דער אייבערשטער האט אדם הראשון אריינגעלייגט אין גן עדן מיט אלע תענוגים פון דער וועלט: יעדע סארט מאכל, יעדע סארט פארגעניגן, אפילו קאמפאני (חוה). “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל” – אלעס איז געווען צוגעשטעלט, קיין ביל, קיין באצאלונג. נאר איין זאך האט מען נישט געטארט עסן – עץ הדעת.

[הומאריסטישע דיגרעסיע]

אין גן עדן איז געווען ליבער׳ס פאטעטא טשיפס, ווייטע טשיפס, אלעס – נאר “אלד וויליאמסבורג” בראנפן (וואס מען טיילט ביי באבוב׳ער קידוש) האט קיינער נישט געוואלט.

2. דער נמשל: אונזער וועלט היינט איז גן עדן

א דירעקטע פאראלעל: אונזער צייט איז ממש ווי גן עדן. דער אייבערשטער האט אונז אריינגעלייגט אין א וועלט וואו:

– מען קען ארדערן א העליקאפטער

– Uber Eats ברענגט אלע מאכלים

– מען דארף נישט אויפשטיין פון בענקל

– אויפן אינטערנעט איז אלעס פאראן

– מען דריקט א קנעפל און מען קריגט וואס מען וויל

אבער – פונקט ווי אין גן עדן, איז דא אויך א “נחש” (דער אינטערנעט׳ס שלעכטע זייט), און עטלעכע זאכן וואס מען טאר נישט טון.

3. דער קריטישער פאינט: “כאן כפר בטובתו של מקום” (רש״י)

ווען אדם הראשון האט געזינדיגט, האט ער געזאגט: “האשה אשר נתתה עמדי” – דו, רבונו של עולם, ביסט שולדיג! דו האסט געמאכט דעם אינטערנעט! רש״י זאגט: “כאן כפר בטובתו של מקום” – דאס איז כפירה אין דעם גוטסקייט פון הקב״ה. דאס איז געווען די ערשטע עבירה.

4. דער מוסר-השכל – קעגן דעם “שרעקליכע וועלט” נאראטיוו

שארפע קריטיק אויפן גאנגבארן רבנישן דיסקורס וואס זאגט: “שרעקליך! מען קען דריקן א קנעפל און קריגן וואס מען וויל! מען קען זען וואס מען וויל! שרעקליכע וועלט!”

– עס ווערט נישט געלייקנט אז ס׳איז דא א “נחש” (פראבלעמען, נסיונות).

– אבער – דאס ערשטע וואס מען דארף זאגן איז הכרת הטוב! דער אייבערשטער האט אונז צוגעשטעלט א וועלט מיט אומגלויבלעכע טובות.

– ווען דאס איינציגסטע וואס מען הערט אין בית המדרש איז “שרעקליך, שרעקליך” – דאס אליין איז כפירה בטובתו של מקום, פונקט ווי אדם הראשון׳ס חטא.

– רעטארישע פראגע: “ווען דערמאנט מען טובתו של מקום ביי אונז אין בית המדרש?” – כמעט קיינמאל נישט.

[היסטארישע דיגרעסיע: ווי שווער ס׳איז געווען צו זינדיגן אמאל]

אמאל האט א יוד געדארפט מוטשען זיך זייער שטארק צו זינדיגן – גיין בארוועס אין אן אנדערע שטאט, זוכן א פתח זונה, מיט סכנה פון שטראף (אין שפאניע האט מען געהרג׳עט דערפאר). היינט איז אלעס צוגענגליך מיט א קנעפל-דריק. אבער – דער פאינט איז אז דאס מאכט נישט אויס אז מען זאל נאר רעדן וועגן דעם שלעכטן; מען דארף ערשט מכיר זיין דעם טובה.

5. דער רמב״ם און ימות המשיח

דער רמב״ם זאגט אז ווען דער מדרש זאגט אז אין ימות המשיח וועלן וואקסן ברויט אויף ביימער – מוז עס זיין א משל, ווייל ס׳איז “נישט מעגליך במציאות.” דער איראנישע פאינט: ברוך השם, מיר האבן שוין זוכה געווען צו סאך מער פון דעם – אונזער וועלט האט שוין מער ווי “ברויט וואקסט אויף ביימער.” מיר לעבן אין א מין גן-עדן/ימות-המשיח-צושטאנד, און מען דארף דאס מכיר זיין.

—

כט. טובתו של מקום – הכרת הטוב אויף טעכנאלאגיע אלס תיקון רוחני

קריטיק: מען דאנקט נישט – מען קלאגט נאר

קיינמאל האט מען נישט גערעדט צום אייבערשטן וועגן דעם גוטס. מען דערמאנט עס נאר ווען מען וויל כופה זיין בטובתו – ווי אדם הראשון וואס האט געזאגט “האשה אשר נתת עמדי” – מען נוצט דעם אייבערשטנ׳ס טובה אלס טענה קעגן אים, אז עס גורם שלעכטס.

מען דריקט א קנעפל און א גוי ברענגט א ווארימע קוגל צום טיר (דעליווערי) – דאס איז ממש ווי מלאכי השרת וואס האבן באדינט אברהם אבינו. די גמרא זאגט אז יעדער איד האט 2,800 “CIA אגענטן” (מלאכים) וואס וואטשן אים.

פראקטישער פארשלאג (האלב הומאריסטיש, אבער 100% ערנסט):

א נייער יום טוב – יום הודאה על גילוי האינטרנט/טכנולוגיה

– חמשה עשר באב וואלט געווען א פאסיגער טאג

– מען זאל מאכן א שולחן ערוך מיט א ליסטע פון אלע טעכנאלאגישע ברכות: קארס, טעלעפאנס, סמארטפאונס, קאמפיוטערס, אינטערנעט, AI

– אלע אידן זאלן זיך אנטון אין בעקיטשעס און זאגן הודו אויף דעם וואס מיר דארפן נישט לעבן ווי אונזערע זיידעס – אן וואשינג מאשינס, מיט שרעקליכע טרחות פון וואשן בגדים, באקן ברויט, וכו׳. דאס אלעס איז געווען חטא אדם הראשון מיט טירחא – “בעצבון תאכלנה”.

—

ל. ביבלישער יסוד: נח אלס ערשטער “משיח” – שורש הנחמה

א נייע דרשה

– שאלה: וואו איז דער ערשטער מאל וואס “נחמה” (אין זין פון טרייסטן, נישט חרטה) שטייט אין תורה?

– ענטפער: ביי נח – “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה׳” (בראשית ה:כט)

– די גמרא זאגט: נח איז געווען א טעכנאלאגיסט – ער האט אויסגעטראכט עצות וויאזוי מען זאל גרינגער ארבעטן

– שורש הנחמה = טעכנאלאגישער פארטשריט: אדם הראשון איז נתקלל געווארן מיט “בעצבון תאכלנה”, נח האט עס אביסל גרינגער געמאכט, און אזוי ווייטער ביז היינט – עס איז דא א קאמביין וואס מאכט כמעט אלע מלאכות הפת אויף איינמאל

– מסקנא: דאס איז ממש דער פסוק פון נחמה – “זה ינחמנו” – און קיינמאל האט מען נישט געמאכט א יום טוב אויף דער נחמה פון חטא אדם הראשון!

קאנקרעטע באשרייבונג פון דעם יום טוב (הומאריסטיש אבער מיט ערנסטער כוונה):

– מען וועט טאנצן מיט סמארטפאונס ארום די בימה (נישט זיי ברענען ווי ערב פסח!)

– דער רבי וועט אריינקומען מיט א גרויסע טעסלא

– א גרויסע אייפעד מיט א חופה דריבער

– ווי א הכנסת ספר תורה

– מען וועט זינגען “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו”

—

לא. הויפט-תירוץ #2: שמחה קעגן עצבות – דער שליסל צו ריכטיגער באנוצונג

דער פרינציפ (פון חסידישע ספרים)

– בית אהרן: דער יצר הרע וויל נאר עצבות – עצבות איז די גרעסטע פראבלעם

– בעל התניא: מען זעט בחוש אז ווען א מענטש איז צו פרייליך, האט ער נישט קיין תאוות רעות; ווען ער איז בעצבות, פאלט ער אין אלע עבירות

– גור: ווען א מענטש איז “אויפגערוימט” (פרייליך), איז ער ריין

אפליקאציע אויף טעכנאלאגיע

– פארוואס פאלן מענטשן אין עבירות דורך אינטערנעט? ווייל זיי זענען בעצבות/דעפרעסט

– ווען א מענטש איז דעפרעסט, קומט אריין דער נחש

– ווען א מענטש איז צופרידן און דאנקבאר, עסט ער נישט צופיל, גייט נישט אויף שלעכטע זאכן אויפן אינטערנעט, טוט אלעס במידה

– דער תירוץ: אויב מען וועט דאנקען דעם אייבערשטן אויף טעכנאלאגיע (שמחה), וועט מען נישט פאלן אין נסיונות (וואס קומען פון עצבות)

פראקטישע הלכה׳דיגע נקודה

– ווען מען קויפט א נייע פאון אדער קאמפיוטער, דארף מען מאכן שהחיינו – דאס איז הלכה

– ווען מען מאכט ברכת הנהנין מיט כוונה, ווערט מען נישט גשמיות׳דיג פון עסן (חסידישע ספרים)

– ברכות השחר אלס א פלאץ וואו מען קען דאנקען: “הנותן לשכוי בינה” – שפילעריי אז “שכוי” מיינט “סיליקאן” (= סמארטפאון), מיט ציטאט (הומאריסטיש) פון כתבי האר״י אז מען זאל מכוון זיין אויף דעם

צוריק צום הויפט-טיעון: כפירה בטובתו של מקום

– עס קען נישט זיין אז דער אייבערשטער האט געטוישט דעם גאנצן סדר העולם, געמאכט די הטבה פי אלף גרעסער, און אונזער הויפט-ריעקציע זאל זיין פראטעסטירן קעגן דעם

– איך בין נישט מתיר קיין שום איסור – אבער די עיקר ריעקציע קען נישט זיין נאר נעגאטיוו

– משל: ווען איינער מאכט דיר א ריזיגע סעודה מיט 24 מאכלים, איז דיין ערשטע ריעקציע נישט “דו ווילסט אז איך זאל ווערן גראב!” – דער כוונת הנותן איז דיך מהנה זיין

– יא, עס איז א פראבלעם אז מען קען “גראב ווערן” – אבער עס איז זיכער אז דער אייבערשטנ׳ס כוונה איז טובה

– קיינמאל האט נישט א שונא געוואלט אפטון זיין פיינט דורך אים מאכן א ריזיגע סעודה – א גרויסע הטבה איז א סימן פון ליבשאפט, נישט פון שנאה

—

לב. “מה יעשה הבן שלא יחטא” – חסידישע לייענונג

[זייט-דיגרעסיע מיט חסידישע מעשה]

דער מדרש “מה יעשה הבן שלא יחטא” – וואס זאל דער מענטש טון אז ער זאל נישט זינדיגן? א חסידישע מעשה (פון דעם רוז׳ינער אדער אן אנדער רבי) גיט א חידוש׳דיגע לייענונג. דאס איז “בדרך חסידות” און נישט “בדרך אריסטו” – א חסידישער וועג, נישט א פילאסאפישער אנאליטישער וועג.

הויפט-נקודה: דאס מיינט נישט “סאדיזם” (מאזאכיזם/ליידן אלס ווערט). די שמחה איז נישט אז מען זאל ליידן, נאר אז מען זאל אנדערש פארשטיין דעם גאנצן פרעימווארק.

—

לג. צוריקקומען צום רמב״ן – עסן ריכטיג vs. עסן צו פיל

דער רמב״ן זאגט נישט אז מען זאל נישט עסן, נאר אז מען זאל עסן ריכטיג און גוט.

די דיאגנאזע פון דעם פראבלעם:

– באופן כלל עסט מען נישט גוט – מען עסט צו פיל, מען דזשויט (enjoys) נישט גענוג

– מען איז נישט בשמחה

– מען פרובירט א גאנצע צייט אנצופילן א “לאך” אינעווייניג אין זיך

– עסן אליין איז נישט גענוג אלס עצה – מען דארף אויך שמחה

—

לד. דער קאנטעקסט טוישט אלעס – סעודת שבת vs. סאפער

שליסל-ארגומענט: צו עסן א סעודת שבת איז פונדאמענטאל אנדערש ווי צו עסן א געוויינטלעכע סאפער, אפילו ווען מען עסט די זעלבע מאכלים. ווארום? ווייל א מענטש איז א “מדבר” – א מענטש לעבט אין סטאריס (נאראטיוון), און וויאזוי ער פארשטייט זיך אליין באשטימט דעם מהות פון דער עקספיריענס. עס איז נישט “מעדזשיק” – עס איז דער נאראטיוו-קאנטעקסט וואס טוישט דעם מציאות.

—

לה. דער פראקטישער מסקנא: טוישן אונזער באציאונג צו טעכנאלאגיע

דאס איז דער הויפט-פראקטישער פאינט פון דעם גאנצן שיעור:

“דו דארפסט טוישן די רעלעישאנשיפ. דו דארפסט טוישן אונזער רעלעישאנשיפ צו די גאנצע טעכנאלאגיע.”

דער משל: ווען א מענטש מאכט אויף זיין קאמפיוטער אדער פאון אינדערפרי, דארף עס קומען מיט א “מודה אני”-געפיל:

– “וואו, דאס איז אן אמייזינג כלי! איך קען זיך קאנעקטן מיט דער גאנצער וועלט!”

– נאכדעם – “קוקן די מזוזה” (זיין אויפמערקזאם נישט נכשל צו ווערן מיט שלעכטע זאכן)

– אבער דער ערשטער מאמענט טאר נישט זיין א פראטעסט: “שרעקליך, איך בין דער שייגעץ וואס האט א סמארטפאון, ס׳איז א דעוויל” – דאס איז דער פאלשער צוגאנג.

—

לו. דער אמונה-ארגומענט: ס׳איז נישט קיין “בית זונות”

על פי אמונה: דער אייבערשטער גיט דיר די זאכן (טעכנאלאגיע, תאוות, אישות). אויב דו רעדסט זיך איין אז דאס איז א “בית זונות” – דאן האסטו א פראבלעם.

דער אמת: “דאס איז דיין ווייב. עס איז נישט קיין בית זונות. ס׳איז ‘אשה אשר נתתי׳ – וואס דער אייבערשטער האט דיר געגעבן. ס׳איז א געוואלדיגע זאך.”

דער חילוק: ווען מענטשן באציען זיך צו עפעס מיט שמחה און דאנקבארקייט – “זיי זענען העפי” – דאן ווערט עס נישט קיין בית זונות. עס ווערט נאר א בית זונות ווען מען האט נישט שמחה, ווען מען פילט שולד און שאנד.

מסקנא: “און דעמאלטס וועט זיין גוט. שלום ישראל.”

—

לז. דער טייטל פון דעם שיעור

דער טייטל פון דעם ווידעא זאל זיין: “חמשה עשר באב איז א יום טוב אויף אמצלאות (embracing) טעכנאלאגיע.”

עס איז דא א דרוש וויאזוי דאס שטימט מיט דער גמרא אויף ט״ו באב, אבער דאס בלייבט א “קליפהענגער” פאר א קומענדיגן שיעור.

—

גענעראלער סטרוקטור פון דעם גאנצן שיעור:

“`

[א] יסוד: מושל בנפשו – יעדער דור האט זיין אייגענע אויפגאבע

↓

[ב] די מציאות האט זיך ראדיקאל געטוישט – שפע פון פראדוקטן/אפציעס

↓

[ג] “פרישות” מיינט היינט עפעס גאר אנדערש ווי אמאל

↓

[ד] מאטעריעלע באדינגונגען פארמען דעם אינהאלט פון מידות

↓

[ה] קיינער רעדט נישט פון תאוות היינט – ווייל דער אלטער דיסקורס פאסט נישט

↓

[ו] “צופיל סארטן” איז נישט די ריכטיגע קאטעגאריע; קולטורעלע רעלאטיוויטעט

↓

[ז] מען דארף א נייע שפראך – קאנטעקסטואליזם (נישט רעלאטיוויזם)

↓

[ח] ציור/פאראדייגם בעסער ווי אבסטראקטע כללים

↓

[ט] אריסטאטל׳ס שיטה – לימיטעד פאר א איד

↓

[י] פילס/Ozempic דיסקוסיע – בחירה-ארגומענט אפגעוויזן

↓

[יא] יעדער איז מודה אז מ׳דארף “עבירות” פאר נארמאליטעט

↓

[יב] מהלך #1: פראבלעמען מיט עסן זענען אפט פיזיש, נישט מוסר׳דיג

↓

[יג] מהלך #2 (חידוש): גן עדן משל → כפירה בטובתו של מקום

↓

[יד] נח = ערשטער טעכנאלאגיסט → “זה ינחמנו”

↓

[טו] תירוץ: שמחה/דאנקבארקייט = אנטידאט צו נסיונות (עצבות = שורש עבירות)

↓

[טז] פראקטיש: טוישן די רעלעישאנשיפ צו טעכנאלאגיע – “מודה אני” ביים אויפמאכן פאון

↓

[יז] מסקנא: דער אייבערשטנ׳ס כוונה איז הטבה, נישט נסיון – באהאנדל עס ווי מתנה

“`

תמלול מלא 📝

תאוות אין דער הייַנטיגער וועלט: ווי די מציאות פון שפע האט געטוישט דעם מהות פון נסיון

פתיחה און ארגאניזאטארישע באמערקונגען

Instructor: אויך, איך האף אז ס׳העלפט. דו האסט גענוג בעטעריס?

Student: יא.

Instructor: זיבן שעה, אקעי. יא, איך קען רעדן פאר זיבן שעה. נישט אז דאס איז די עס-דיג פאר בעטעריס, ווייס איך שוין. איך האב אז ס׳איז גענוג. עס שטייט הונדערט פראצענט.

די זאך איז אזוי: איינער האט מיר געזאגט אז איך רעד אסאך שיעורים נאר וועגן תאוות [ta’avos: desires, appetites]. מ׳גייט מיינען אז דאס איז איינסע זאך וואס איך ווייס. איך דארף סטאפן, ווי איך האב מיט דעם געזאגט. סאו, טרייען צו ענדיגן מיט די שיעור. אפשר נעקסטע וואך וועט אויך זיין א שיעור. איך מיין נישט, איך פאר אוועק נעקסטע וואך, אפשר וועט נישט זיין קיין שיעור.

Student: אויף וואס איז דארט?

Instructor: אויף וואקאציע. ערגעץ פענסילוועניע מיינער. ווער האט דאך געקענט דאס? פארט איז ער נישט נאר א פארטער פלאס, עפעס אזא הויז א יאר ווענדער, איך ווייס נישט, איך ווייס נישט, איך מאך נישט די עראפלעינערס, ס׳איז דא א גאבערנערס. שבת בחינת קאנטשער פליישמאנס.

איז אזוי, על כל פנים [in any case], סאו איך ווייס נישט, אפשר טאקע טאקע מ׳טאר נישט רעדן דא צו פיל. זייטש איינעס איז מיר סומטאג וויכטיג. ס׳איז זייער טאקע א חבירה [important topic]. דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] רעדט וועגן דעם אסאך, און אלע חסידישע ספרים רעדן וועגן דעם זייער אסאך. און אפשר דארף מען יא רעדן וועגן דעם אסאך, איך ווייס נישט.

אה, די טריק איז דאך פשוט צו האבן אן אנדערע טיטל אויף די צייט. קיינער דארף נישט וויסן וואס צו רעדן אינעווייניג. טיטל דארף מען טוישן. וועגן תאוות. איך האב גערעדט צופיל שיעורים וועגן תאוות, און דער עולם זאגט אז ס׳הייבט שוין ארויס אז ענדער ווי עילי ראט [Eli Roth: film director known for graphic content]. עילי ראט האט אסאך סצענעס. אפשר איז טאקע גוט, פארקערט, אפשר דאס איז וואס דער עולם ווילן דאס מיינען. ווייל דער עולם מוטשעט זיך מיט דעם.

סאו איך וויל זאגן אזוי, איך וויל… אפאר נקודות וואס אונז האבן גערעדט, און צולייגן נאך אפאר קאמפליקעישאנס, און זען אז מען קען עפעס אויפטון אויך. סאו, איך וויל מאכן אפאר הקדמות [introductions], מער לייכטע זאכן, אנגיין צו א זאך וואס איז קאמפליצירט, וואס איך האב געוואלט רעדן לעצטע מאל, שיינען זיי געווארן פאטלען די מעשה. איך האב נישט געטראפן. איך האב געטראכט וויאזוי מ׳האט געקענט טרעפן פאר דעם אז ס׳איז א קאנעקשאן אין די רמב״ם און די מקורות [sources], האב איך נישט געטראפן קלאר, אבער ס׳איז אזוי, איך האב יא געטראפן א וויכטיגע זאך. איך האב היינט געהאט א שיעור אויף אן אנדערע נושא [topic], און מ׳איז ארויסגעקומען מיט דעם, איך זאג עס נאך, יענער שיעור איז נישט געווען רעקארדעד, ס׳איז דא ווי דער רבי אלפס איז איין כהן.

די יסוד-נקודה: נתגבר על עצמו און מושל בנפשו

סאו אזוי, אין אלע חסידישע ספרים, און אלע האבן גערעדט וועגן דעם, דא איז געווען א שיעור די וואך, די צוויי נאכט צוריק פון וואס תאוות איז אזוי ווי א זייער בעיסיק זאך פון חינוך [education], יא, מ׳האט גערעדט וועגן די נקודה, צוויי שיעורים צוריק איז געווען.

סאו די נושא פון נתגבר על עצמו [overcoming oneself] צו זיין אזוי ווי מ׳זאגט די גמרא [Gemara: Talmud], א שולט ביצרו [one who rules over his inclination], אדער א מושל בנפשו [one who rules over his soul], מושל ברוחו [one who rules over his spirit]. אין איין זייער סיגניפיקענד סענס מיינט עס תאוות. מ׳קען רעדן מושל קעגן אן אנדערע זאך, קעגן כעס [anger], קעגן אנדערע נטיות רעות [bad inclinations] וואס א מענטש האט. אין זייער א בעיסיק סענס רעדט זיך עס וועגן דעם, און מ׳זאגט אז ס׳איז א געוויסע וועג, קען דאס זיין וועגן אלעס, וכו׳.

יעדער דור האט זיין אייגענע מצוה און נסיון

יעצט, ס׳איז זייער אינטערעסאנט, אלעמאל דארף מען וויסן די… די קאנטעקסטס, וועלכע סארט דור, און וועלכע סארט ריעליטי מענטשן לעבן, און וועלכע סארט, ממילא [consequently] וועלכע סארט מצוות [commandments], וועלכע סארט עבירות [transgressions], וועלכע סארט מדות [character traits], זענען נוגע צו זיין יא.

און געוויסן דער רבי ר׳ אלימלך [Rebbe Elimelech of Lizhensk] זאגט אז יעדער דור האט דא א געוויסע מצוה וואס יענער דור איז געווארן פייערנט צו טון, יא? שטייט אין רבי ר׳ אלימלך, ער זאגט ציצית [tzitzis: ritual fringes]. פאר סאם ריזען, דער רבי ר׳ אלימלך האט געזאגט אז ס׳איז ציצית. עפעס האט ער געמיינט מיט דאס? יא, פייערנט ציצית, ווייסט נישט.

דער בעל התניא [Ba’al HaTanya: Rabbi Shneur Zalman of Liadi, founder of Chabad] האט געזאגט אז ס׳דארף גיין ציצית אינדרויסן. נישט ער האט געמיינט דאס. היינט דארף מען גיין מיט ציצית אינדרויסן. ער האט געמיינט אז ער איז א מין קאנצער.

ער האט געהערט א עצרנא׳דיגער איד, ער האט געזאגט, וואס איז די מצוה פון היינטיגע דור? פריעת בעל חוב מצוה [paying one’s debts is a mitzvah]. פריעת בעל חוב מצוה. די מצוה פון היינטיגע דור.

די נויטווענדיגקייט צו זיין משדך תורה מיט ריעליטי

עניוועיס, סאו ס׳איז וויכטיג צו כאפן אז… אונז זענען אסאך מאל נישט אין סינק, דאס איז די זאך, און ביי אונז איז די מנהג [custom] אז מ׳זאגט נאך תורות וואס איז אמאל געווען, אבער מ׳דארף דאך אויך אביסל משדך זיין [match up] מיט ריעליטי, א גרויסע זיווג [match].

און וואס דאס מיינט איז, אז מ׳דארף קענען פארשטיין וויאזוי ס׳שטייט איין די אלע וויכטיגע זאכן, די אלע וועלוס [values], די הרחים [virtues], די ווירטשועס וואס מ׳האט אמאל גערעדט, און וויאזוי ס׳שטייט איין אין די ריעליטי וואס אונז וואוינען.

סאו למשל [for example], ווען איך בין געווען אין ישיבה קטנה [yeshiva ketana: high school yeshiva] האבן די ראש ישיבה [rosh yeshiva: yeshiva dean] דארט געווען זייער ברוגז אויף דעם וואס די וועלט איז אנגעפילט מיט גשמיות [gashmiyus: materialism], ווי אזוי דאס איז גערופן גשמיות. און ער האט זייער שטארק געארבעט קעגן גשמיות דארט, אז דער עולם זאל נישט האבן גשמיות, זיין גשמיות, מגושמים [materialistic].

סאו מ׳דארף אבער כאפן אז it’s true that there seems to be such a change. אין אנדערע ווערטער, אויב איך רעד היינט וועגן פרישות [prishus: abstinence, moderation], right, אדער moderation, right, עסן ווייניגער, שלאפן ווייניגער, און אזוי ווייטער, מ׳דארף כאפן אז ס׳גייט מיינען עפעס זייער אנדערש ווען מ׳זאגט דאס אין ניו יארק אין 2026, ווי מ׳האט עס געזאגט אין קעניגסבערג אין 1822, אדער אין מעזשביזש אין 1742. ס׳מיינט עפעס זייער אנדערש, because of the kind of life וואס אונז האבן, וואס איז זייער אנדערש אין די most basic sense אין דאס.

און מ׳דארף וויסן… איך מיין צו זאגן אזא פשוט׳ע זאך, די מציאות [reality] האט זיך געטוישט.

די ראדיקאלע ענדערונג אין די מציאות פון שפע

וואס מיינט די מציאות האט זיך געטוישט מיינט אזוי: אז ווען מ׳איז געגאנגען אין די געשעפט פאר דרייסיג יאר צוריק אפילו, אדער מקבל החומה [I believe this should be: מעבר לחומה – beyond the wall, i.e., long ago] פאר דריי הונדערט יאר צוריק, איז געווען בערך דריי פראדוקטס צו קויפן. אקעי, מ׳קען קויפן פלייש, מ׳קען קויפן טשיקן אויב ס׳איז געווען יענעם טאג, אפילו נישט אין די געשעפט, מ׳דארף גיין אין שוחט [shochet: ritual slaughterer], שעכטן, אדער קצב [butcher], וואטעווער. מ׳קען קויפן פיש, מ׳קען קויפן… אין געוויסע שטעט איז געווען א פאר מער זאכן, א גרויסע שטאט, אבער מ׳קען קויפן פיר סארט וועדזשטעבלס אין די ווינטער, דריי וועדזשטעבלס אין די זומער יעצט. דאס איז געווען די תאוות. ס׳שטימט?

און די זעלבע זאך איז מיט אנדערע תאוות וואס מ׳לאזט מיך שוין נישט רעדן וועגן דעם אזוי פיל. אין איין קעיס, ס׳איז אויך דא היינט סאך מער אפשענס, אפילו ס׳איז דא היינט סאך מיני וועגן. סאו דאס איז וואס איז געווען, right?

יעצט, אויב איך גיי היינט אין די סטאר דא אויף די 18th Avenue, איך מיין אז… איך מיין אז… איך מיין אז מ׳האט פארקויפט די בערך דרייסיג טויזנט עסקיוז׳ס… עפעס אזא נאמבער? עס איז אין די טענטס אויף טויזנטס.

Student: סופערמארקעט?

Instructor: א נארמאלע מארקעט, דא די גרויסע סופערמארקעט דא, האט צענדליגער טויזנטער אייטעמס. צענדליגער טויזנטער. א פיצי גראסערי האט איבער צען טויזנט אייטעמס. מיין גרויסע איז… א פלענער סטאר קארנעס גראסערי האט איבער צען טויזנט אייטעמס. דאס מיינט צען טויזנט אנדערע טיילס.

נאכאמאל, ס׳איז דא פיר סארט זאלץ, פון די פלעינע סאלט זאלץ, נאכדעם איז די גרויבע סאלט זאלץ, אנדערע זעקס סארט, יעדע איינע טעיסט אביסל אנדערש. ס׳איז דא וואס פארשטייען די חילוק [difference]. די קוגל מיינט, it’s everything, it’s crazy, crazy amount, און ס׳איז כמעט נישט די… די snacks section איז א גאנצע section. איך ווייס נישט די חילוק, מיינע קינדער ווייסן די חילוק פון די אנדערע snacks, אבער ס׳איז דא פינף הונדערט אנדערע snacks.

בקיצור [in short], ווען אונז זענען געווען קינדער, וויי איז עס געווען די סימבאל פון א טריפה׳נע… מ׳רעדט אזוי ווי עס איז די מקושן [I believe this should be: מקשן – difficult/problematic thing]. ווייסט עס? ווייסט עס? ס׳איז געווען אזא אמת׳ע…

Student: ניין, אפילו… אה, מ׳קען אפילו רעדן וועגן די כשר [kosher], רייט?

Instructor: און געוויסן אז די… איז איידער חרדות [Eidah HaChareidis: a strict kosher certification agency in Jerusalem] האט נישט געפלעגט געבן קיין הכשר [hechsher: kosher certification] אויף טשאקאלעד, ביז ס׳איז געקומען דער רב ווייס מיין איך, האט געהייסן מאכן מיט׳ן עשטער אויף שמואל. האט ער געזאגט אז ס׳פעלט אויס, האט ер געוואלט אליינס עסן, איך מיין נישט.

על כל פנים, און דעמאלטס איז געווען א חסידישער איד, האט ער געזאגט… ר׳ נתן ווערט מיינעך, ר׳ נתן, ער האט געזאגט ווען די איידע חרייז [Eidah Chareidis] האט אנגעהויבן געבן א הכשר אויף טשאקאלאד, האט ער געזאגט אז עס האט טאקע הכשר פון די איידע, אבער קיין הכשר פון די ביין מיין חיים [I believe this refers to a sefer or rebbe] האט עס נאכנישט. סאו ער האט עס נישט געגעסן.

Student: איך וויל נישט די אייזן?

Instructor: דער רבי חיים רעדט אסאך מוסר קעגן זיין פרסער וועלכע איז דארט…

Student: יא יא, ס׳איז דארט אז ס׳לייגט נישט מיט א חסידיש ספר. ס׳איז נישט שווער, ס׳איז נישט שווער צו ליינען. ס׳איז דיר ווישל שבת [Divrei Chaim: sefer by Rabbi Chaim Halberstam of Sanz].

Instructor: יא, ער שרייבט זייער שיין. ער שרייבט קלאר, רעלאטיוולי. דער סאטמאר רבי פלעגט זאגן פאר די בחורים וואס צו לערנען, מיין איך פון דעם.

Student: יא.

Instructor: אויך אנדערע, חסידים, ס׳איז געווען אין געוויסע פלעצער וואס ס׳איז געווען זייער א בעיסיק ספר וואס מ׳האט געלערנט.

וואס קען איך זאגן מיט דעם? אז מ׳דארף כאפן אז even within די לעסט פיפטיג יאר, ווען מ׳וויינט היינט אויפגעוואקס, איז געווען דריי הונדערט סארט כשר׳ע וויין וואס מ׳האט געקענט קויפן. און ווי סארט וויין איז דא אין די געשעפט? אקעי, ווי סארט וויין איז דא היינט צו קויפן אין געשעפט?

Student: אויכעט, א פאר טויזנט.

Instructor: כשר׳ע. איך מיין אז אפאר טויזנט. איך האב נישט קיין פאר טויזנט, איך האב מורא. קומט, ס׳טוישט זיך נישט אלעמאל די וועלט, אלעס איז נאך אביסל מער מיט אונטערס. ס׳איז נישט אזוי ווי די גוי׳אישע סטאר, אבער… בקיצור, סאו, ברוך השם [thank God], ס׳איז א זייער גרויסע שפע [abundance].

איך וויל, איך וויל, איך וויל, איך וויל נישט אז מ׳דארף דאס כאפן. איך פיל אז מ׳האט אויך געווען צו רעדן וועגן תאוות, איך ווייס נישט, אפשר די משגיחים [mashgichim: spiritual supervisors] האבן מיר נישט אויף קטעת רעדן אויף דערוועג. איך וויל שרייבן, וואס טויפסטו? איי דא נאו, דער איז א קוועסטשן, איך וויל אראפלייגן. אקעי, אקעי, מ׳דארף רעדן וועגן דעם. מ׳דארף רעדן וועגן דעם.

Student: יא, פארוואס איז דא אזוי פיל אז מענטשן זוכן דאס?

Instructor: ניין, די וועלט ווי מיט מענטשן. ס׳איז דא אלע מיני ריזענס. איך וויל נישט קאפיטעליס. אה, דאס קען אויך זיין. קען זיין אז מ׳איז נישט מער מגושם, קען זיין אז מ׳איז ווייניגער געבן מגושם.

וואס איך וויל אנקומען איז עפעס אז מ׳איז אוועקגעזעצט צו עסן און היינט עסן די גאנצע טאג. קיינער פרעגט נישט אפילו אז מ׳האט עס דא א סעודה [seudah: meal]. איך מיין אמאל דאס איז געווען א ריזיגע סעודה, א שיינע בעל הבית׳ישע איד. א שלום זאגט. די געים פאפ פאר איז נישט. זיבן אייטעמס?

Student: ניין, דאס איז פרוכטליג.

Instructor: איך האב דיר געווען פרוכטליג ארויף געווען, מענטשן האבן אנגעהויבן צו מאכן פרוכט? טייערע זאכן, זכר, טענדזשערינס אין די ווינטער, וועט מען נישט זיין טענדזשערינס אין די ווינטער.

די מאטעריעלע באדינגונגען פון מידות: ווי גשמיות׳דיגע שפע פארמט רוחניות׳דיגע ווערטן

די מאדערנע וועלט פון גשמיות׳דיגע שפע

Instructor:

מ׳דארף רעדן וועגן דעם. פארוואס זאל מען אזוי פילן אז מענטשן זוכן דאס? ניין, די וועלט וועט מער קומען. ס׳איז דא אלע מיני ריזענס. אה, דאס קען אויך זיין. קען זיין אז מ׳איז נישט מער מגושם, קען זיין אז מ׳איז ווייניגער מער מגושם. ניין, אבער אפילו די עסעסעס, אבער וואס איך פיל די אנגעקומען איז עפעס א מער… מען עסט די גאנצע טאג. קיינער האט נישט אפילו א מעשה ס׳איז דא א סעודה. איך מיין אמאל איז דאס געווען א ריזיגע סעודה אויף עניבעל באטישע אידיד, אז ערשטע קינדער צוואנדער איז געווען אזא… א קידוש. וואס איז געווען? זיבן איירימס? ניין, קיינער נישט. ניין, דאס איז פרוכטיג. איך האב דאך געווען פרוכטיג. טייערע זאך, בעשענע זאכן. זכה, טענזשערינס אין די ווינט. עס וועט זיין טענזשערינס אין די ווינט. איך וועל נאר נאר רעמענדערס איך שוין טינק. איך טינק איר אלטער דינער איז. איך זאג, ס׳איז נישט… נא וועיט, ס׳איז נישט… נא וועיט, נא וועיט. וואס איז טויס? דאס איז וואס איז אינטערעסאנט. איין מינוט, ס׳איז מסכם, דער עולם איז מסכים אז די ריעלטי איז זייער זייער אנדערש, אקעי?

ביישפיל: אייז-מאשינען און הייס-וואסער מאשינען

האט מען געזאגט, איך האב אין מיין הויז א מאשין וואס א גאנצן טאג מאכט ער אייז. איך דארף א טרינק וואס איז אביסל קעלטער, איך דארף… און איך בין אויפגעוואקסן, און מ׳האט עס געקענט קויפן, באט עס איז נישט געקומען. היינט איז כמעט יעדע פריזער קומט שוין דערמיט. און מ׳דארף אפילו נישט אריינגעדענקן אריינצולייגן די טרעיס און מאכן אייז. איך פרעס א באטן, און ס׳קומט אריין אייז אין די וואסער. גראדע ס׳איז צובראכן, איך דארף עס נעבעך שלעפן אליינס. ס׳קומט נישט אליינס, ס׳איז ממש א צרה.

און אויב איך וויל הייס, איך האב א מאשין, ס׳מאכט פונקט הייס. אזוי פרעסט א באטן, הונדערט און צוויי הונדערט דעגריס דארפסטו זיין דעם טייער, אדער צוויי הונדערט און צוועלף דעגריס, אדער צוויי הונדערט און דריי דעגריס. ווייל די אנפארשים זאגן אז די דריי הונדערט טייער… העלאו, דאס איז עפעס… א לעוועל וואס איז נישט געווען קיינעם. איך מיין אז קיינעם, אפשר עפעס א מעילער, איך ווייס נישט.

נאו, וואט איז דאס מי? אה, דא איז דא א ריכטיגע זאך. וואס וויל איך דא ארויסברענגען? מ׳דארף עפעס, עפעס מוז מיך דא ארויסברענגען. איך האב נישט קיין קלארע וועג צו טראכן. איך מיין אז ס׳טוישט עפעס, און איך מיין אויכעט, אזוי מוז מען מיין אונדערסטענדינג אז… לאמיר זאגן נאך א פאקט, אקעי? איך טריי, איך טריי, איך טריי מיר צו העלפן צו טראכטן.

יעדע סאסייעטי האט אירע אייגענע מידות

סאו דא, ווי ס׳איז דא אין יעדע סאסייעטי, מיר האבן שוין גערעדט וועגן דעם, יעדע סאסייעטי, יעדע חסידי כולל, אפילו ביי גוי׳אישע סאסייעטיס, איז דא געוויסע מעלות וואס מ׳רעדט וועגן זיי, געוויסע מעלות, געוויסע מצוות, וואסערע זאכן מ׳טאר יא, וואסערע זאכן מ׳טאר נישט. ס׳איז נישטא קיין פלאץ וואס האט נישט קיין תורה אין די סענס, רייט? פון וועלכע זאכן רעדט מען?

יעצט, יעדער איינער, טעארעטיש האלט יעדער איינער פון אלעס. יא, ער זאל זיין א צדיק, און א חכם, און א גיבור, און אלעס. למעשה, יעדע פלאץ רעדט זיך זיינע מדות. למעשה, אזוי ווי איינער זאגט, וואס איז די חילוק פון א ליובאוויטשער מיט א ברעסלאווער? ברעסלאווער איז מען עוסק מער אין תפלה אין סימפל וועג, און ליובאוויטשער איז מען עוסק מער אין התבוננות [hizbonenus: contemplation/meditation]. ביידע זענען מודה אז זיי זענען ביידע גוטע זאכן, זיי זענען נישט די מחלה. אבער דאס איז די מעשה, די מדה וואס מ׳רעדט אין די קעלער, דאס איז די זאך.

די חילוק צווישן פארשידענע חסידות׳ן

א גוטע ברעסלאווער חסיד איז נישט די זעלבע זאך ווי א גוטע ליובאוויטשער חסיד איז אויך נישט די זעלבע זאך ווי א גוטע קאר און איינער חסיד. און איינער די סענען האבן א דיפערענט מינינג, רייט?

איך בין געגאנגען צו… איך בין געווען א קליינע יונגל. איך בין געגאנגען צו ר׳ מאטלע זילבער און אים משוגע מאכן. וואס איז… וואס? יונגל. איך מיין צו זיצן יעד. וואס איז די נאכט פאטעיטיש? איך טראפ נישט אריין אין בארן ווייס. פארוואס? איך גיי זאגן אנדערש. גער האט נישט געהאט יעדער איש. גער האט פון קאקא קאלע מיט ווייס פאטעיטיש טשיפס. אה, בקיצור, סאו, סאו, סאו, איך האב פארשטאנען געמאכט וואס איז די נאכט פון חסידות, און וואס איז די חילוק פון אנדערע חסידות׳ן, און פארוואס איז ער אזוי?

ר׳ מאטלע זילבער׳ס הסבר וועגן שמחה

ער האט מיר מסביר געווען אז אלע חסידים למשל האלטן פון שמחה [simcha: joy]. באט ס׳מיינט נישט אז שמחה האט די זעלבע פירוש. על פי קארלין מיינט שמחה איינע זאך, און על פי ברסלב מיינט עס א צווייטע זאך. און אין אמשינאוו מיינט עס א דריטע זאך, אלע האלטן שמחה, באופן כללי אלע חסידים כמעט. איך מיין אלע זענען אונטער די נושא פון שמחה. און וויאזוי מ׳דעסקרייבט מען עס, איז זייער שווער, ער האט נישט קיין ווערטער.

But if you know, פיאנגער האט א ליל אין קארלין, און א ליל אין אמשינאווע, און א ליל אין ברעסלאווע, און א ליל אין איך ווייס שוין, you’ll see דארט אז די שמחה means something else, און גער מיינט אויך אביסל אנדערש די שמחה. און נאכדעם ווייזן סלאנים וויאזוי מ׳רעדט דענקט שמחה. עפעס מיינט עס, וואס מ׳ווייסט נישט פונקטליך אויס.

נא, if you see people, how they live, וויאזוי מאכט מען א פארברענג דארט? ס׳זעט וואס אנדערש, היינט איז אפשר אלעס די זעלבע. ס׳איז slightly different, ס׳איז א different taste, אזוי ווי די… ס׳האט אן אנדערע טעם. ס׳איז שווער, ס׳איז שווער צו מאכן דאס. Maybe if someone is very smart, he could find words, if he’s very creative and literary, און דו פארשטייסט, דו קענסט טרעפן ווערטער פאר די חילוק. אבער ס׳איז אנדערש, ס׳איז different מידות, אדער ס׳איז different takes אויף די same מידות.

די הויפט-פונקט: מידות האבן פארשידענע אויסדרוקן אין פארשידענע פלעצער

וואס איך וויל ארויסברענגען פון דעם איז נאר, אה… ס׳מאכט נאך תמידות, מ׳קען אפילו טרעפן נאך תמידות אויב מ׳וויל, אזא זאך, אזא סארט זאך אין דעם פלאץ טון און אין יענעם פלאץ נישט טון בשם די זעלבע מידה. אזוי איז עפעס די reality.

מאטעריעלע באדינגונגען פארמען די מידות

And some of these חילוקים, איך האב עס נישט דעמאלטס געזאגט, but some of these חילוקים have to do with די, וויאזוי דו רופסט עס, די material conditions, right? Some of די זאכן האבן צוטון וויפיל געלט ס׳איז דא דארטן, ווי רייך איז דער עולם, און וויפיל… וויאזוי מ׳וואוינט, וויאזוי די הייזער זענען געבויט אין די געגנט, אלע מיני אזעלכע תנאים גשמיים. א חלק פון די זאכן האבן צוטון מיט דעם.

דאס הייסט, אין א פלאץ וואו ס׳איז דא מער געלט, איז שמחה וועט ווערן מיט אן אופן וואס קאסט מער געלט. למשל, איינער וועט זאגן אז אסאך מאל רעדט מען וועגן דעם, right? למשל, דאס איז נאר א question about שמחה, but something related, right? למשל, fine pleasures, right? Like fine art, איך ווייס נישט וואס. מאכן א בית המדרש זייער שיין. איך ווייס אז ס׳איז נישט קלאר אז ס׳איז א פאר חסידות׳ס ענין צו מאכן א בית המדרש זייער שיין. אין גור, למשל, לערנען א כולל, right?

Student:

It depends.

ביישפיל: גור׳ס “ביליגקייט”

Instructor:

גור איז cheap. ניין. אה, איין מינוט, הער אויס, ס׳איז זייער אינטערעסאנט. סאו, אין גור, איך ווייס נישט, איך געדענק פאר זייער לאנגע צייטן, די גורער בית המדרש… יא, די רמז איז דאך שוין געלערנט. און די יונגעלייט זענען געשטאנען אזוי רוי, און זיי האבן אלע אנגעהאט גורער שטיוולעך. אפילו היינט איז דא א גורער שטיוול, א נארמאלע גורער שטיוול האט נישט קיין טעם און קיין ריח, ס׳זעט נישט אויס ווי גארנישט. אפילו די בית המדרש אין אלנבי, whatever, די אלעס האט נישט אויסגעזען ווי גארנישט.

Student:

אה, חצי בשתיקה וחצי…

Instructor:

חצי בשתיקה און חצי ווייל ער האט געהאט א גארטל. ס׳האט עפעס צוטון די צוויי זאכן.

Student:

ניין, ניין, ניין, פשוט׳ער…

Instructor:

עפעס מחותנים. יא, יא, זייער גוט. עפעס גייט צוזאמען די צוויי זאכן. און געלט, און סיי זיי האלטן נישט דערפון ווייל ס׳איז חיצוניות, זיי זענען סך הכל נישט קיין אונגארישע. און סיי די אונגארישע, וואס סיי זיי האבן געלט און סיי זיי האלטן דערפון, האבן זיי יא שיינע.

“Waste of money” און די אונגארישע חסידים

“Waste of money” איז נאר גוט עלטערע וואס איז “money macht” לכתחילה. אמת, ס׳קען זיין אז די אונגארישע, אזוי ווי ס׳שטייט אין די גמרא, פארוואס בעלי בתים אין בבל האבן געלט? ווייל זיי זענען מכבד שבת, יא? “Go the other way around”, זיי האבן געלט, זיי זענען מכבד שבת. וואלט געקענט זיין אז איינער איז מכבד די געלט, האלט ער דאך סתם א מצוה צו מאכן געלט, האט ער א שיינע בית המדרש און ער האט געלט.

איך האב שוין געזאגט די תורה פון תלמידי… אקעי, דאס קומט פארשטייט זיך אהין. איך וויל נישט… “I don’t want to get off topic”. איך וויל נאר ארויסברענגען… איך הער פון מורי ורבי, ווייל ס׳איז זוכה אז דו האסט א דירה נאה, אשת נאה, כלים נאים, באקומט מען געלט. דאס איז א הנאה, וועלוואויל, וועלוואויל, וועלוואויל. יא, בקיצור, לאמיר צוריקגיין צו דיר. דאס איז נאר דוגמאות׳ן. איך וויל נישט בלייבן טאקע ביי די דוגמאות׳ן.

ווי מאטעריעלע באדינגונגען פארענדערן דעם אינהאלט פון מידות

ווען די אלע זאכן, ערשט, ווען דו פרעגסט מיר א שאלה, פארוואס זאג איך אז ווייל ס׳איז דא מער “items” אין די געשעפט, קען מען נישט רעדן פון פרישות אדער פון תאוות אין די זעלבע וועג ווי מ׳פלעגט רעדן דערוועגן? ווייל איך ווייז דאך אז יעדע מדה, ס׳איז דא א מדה פון כבוד שבת [kavod Shabbos: honoring the Sabbath]. אבער כבוד שבת מיינט עפעס זייער אנדערש.

כבוד שבת אין פארשידענע קאנטעקסטן

אפילו נישט נאר די גשמיות אז ער גייט קויפן מער קוגלס אדער אנדערע קוגלס, עס גייט באקומען אן אנדערע טעם, עס גייט באקומען אן אנדערע “meaning” ביי די געגנט וואו דארט לכבוד שבת מיינט צו קויפן די “fancy” איינס. א צווייטע וואס מיינט אז מ׳זיצט אין שול אביסל לענגער ווייל זיי האבן נישט קיין כח אהיים צו גיין, ווייל זיי קריגן מיט זייערע ווייבער. שבת זיצט מען אין שול לענגער. דאס איז די כבוד פון שבת.

ס׳איז תלוי סיי אין די מציאות חיצוניות, און סיי אויך אין געוויסע “real differences”. ס׳קען זיין א פנימיות׳דיגע חלק, עפעס א דעת וואס איז אביסל אנדערש, ווייל מ׳קערט נישט, אדער ווייל ס׳הייסט ארויסגעווארפן געלט, אדער ווייל ס׳איז נישט וויכטיג. וואס האט צו טון מיט די “reality”. און דאס איז איין זאך.

ווען א פראבלעם עקזיסטירט נישט, רעדט מען נישט דערפון

און כל שכן, אז אין א פלאץ וואס איז נישט נוגע די זאך, אדער וואס איז אזוי נישט נוגע אז מ׳קען עס אפילו נישט טון, גייט מען נישט רעדן וועגן די מדה וואס האט צו טון מיט יענע פראבלעם. רייט?

למשל, אין אוישוויץ, איינער האט צוויי ברויט, רעדט מען נישט פון וועגן תאוות [ta’avos: physical desires/lusts]. רייט, איז די זעלבע זאך אין בארא פארק ווי איינער האט פינף און צוואנציג טויזנט ברויט, רעדט מען נישט פון וועגן תאוות. דאס איז א דיפערענט פראבלעם.

די אבזערוואציע: קיינער רעדט נישט פון תאוות אין בארא פארק

קודם כל זאג איך דיר א פאקט, אקעי? אזויפיל ווי איך האב געכאפט, אלע מענטשן וואס וואוינען, וואס איך האב געכאפט, אז זיי לעבן אין 2026 אין בארא פארק, רעדן נישט פון תאוות. פאר סאם ריזען איז דא עפעס א קאנעקשאן צו סאמטינג, איך האב געוואלט מאכן נאך א פאקט וואס מ׳דארף דא מפרש זיין. ס׳איז דא אן אינטערעסאנטע פאקט וואס איך האב באמערקט, אקעי?

דער קאנטראסט: די אלטע ראשי ישיבות

יענע זעלבע ראש ישיבה וואס זאל זיין געזונט און שטארק, איך האף אז ער לעבט נאך ביז דערווייל, ער איז געווען קעגן גשמיות, ער איז אויך געווען אן ארימאן, ער האט אויך נישט פארשטאנען קיין דיק, ער איז נישט געווען קיין… ניין, ער לעבט שוין נישט. ניין, ער איז נישט געווען קיין ענדיגערעטער, ער איז נישט געווען קיין ענדיגערעטער, ער איז נישט געווען קיין ענדיגערעטער, ער איז נישט געווען קיין ענדיגערעטער קעגן תאוות אין די וועי.

איך רעד נישט ספעציפיק פון מענטשן. יענער ליטוואק דער בערל וואס א חילוק, ער האט אויך נישט פארשטאנען, ער האט נישט געהאט קיין שייכות, ער האט נישט פארשטאנען וועלכע זייט מ׳צינדט אן א סוויטש, אויך דעם זעלבן, און אויך ער האט געהאט עפעס אזא קליין קעפיגע השגה, ביי אים אז מ׳עסט שוין צוויי סלייסעס פיצא איז ער שוין א גראבער בעל תאוה.

זייער וועלט און זייער מציאות

און ער לעבט אין אזא וועלט, זיינע גדולים, זיינע היראוס זענען די צוויי ראשי ישיבות וואס ער האט געקענט זיין לעבן, און די שמועסן זענען די גאנצע רעסט פון די וועלט, ער ווייסט נישט פונקטליך ווער זיי זענען, און he lives in this world וואו ס׳איז נאך טאקע נישט דא מער ווי דריי קענדיס אין געשעפט, ער ווייסט נאך אלץ נישט, אפשר ווייסט ער אז ער גייט אין געשעפט, אבער ער כאפט עס גארנישט אין זיין קאפ, און מצד יענע וועלט, and that’s his reality, האקט ער אויף תאוות.

די היינטיגע רבנים און די פעלן פון שמועסן קעגן תאוות

און פאר סאם ריזען, איך האב באמערקט, איך קען נישט זאגן אז איך בין גערעכט, איך ווייס נישט, איך באמערק מענטשן וואס סטראגלען מיט דעם, אבער איך האב באמערקט אז צו רעדן אזוי פלעין קעגן תאוות, אויף די וועי וואס די אלטע ראשי ישיבות פלעגן רעדן, עני מענטש וואס האט שוין צוויי קארס, צוויי מארקעס עליסעס, איינס פאר אים און איינס פאר זיין ווייב, א סך רבנים זענען שוין אויף די לעוועל ברוך השם, קיינער פון זיי האבן נאכנישט געהערט קיין שמועס קעגן תאוות.

Prove me wrong. ס׳איז אזא אבזערוועישאן. דאס איז נישט פאר סאציאלע אבזערוועישאנס, באט די דאזיגע זאך כאפט מען, ס׳האבן נישט די רבנים קיין קארס, אבער די גבאים האבן קארס, ס׳איז דא א קאנעקשאן.

תאוות און קולטור: די פּראָבלעם פון “גראָבקייט” אין אַ וועלט פון איבערפלוס

די היפּאָקריזיע-פּראָבלעם ביי מוסר קעגן תאוות

פראוו מי ראנג. דאס איז אן אבזערוועישאן.

אין סאטמאר האבן נישט די רבנים קיין קאר, זיי האבן א גבאי׳ס קאר. זיי וואלטן דיר געזאגט, זייער גוט, זיי האבן א תירוץ פאר די קשיא. אסאך מענטשן וואס האבן א תירוץ פאר די קשיא, רייט? ער וועט דיר זאגן אזוי ווי דו זאגסט. איך קען רעדן וועגן תאוות, איז למעשה, קום אהער, מיין שבת טיש איז שוין צען טויזנט קאלאריעס קען מען עסן ביי מיין שבת טיש אן נעמען דאבלס, איך גיי רעדן קעגן תאוות, ס׳מאכט נישט קיין סענס.

סאו ער קוקט זיך אן אז זיי זענען אזוי ווייט, זיי זענען נישט נוגע בכלל. וואס וועלן מיר טון? מיר טרעפן אנדערע מצוות. דאס איז וויאזוי ער קוקט זיך אן, אדער ער שעמט זיך, אדער ער פילט זיך היפאקריט.

אדער אויב ער רעדט שוין יא, רעדט ער אזוי קעגן דעם. ס׳וועט רעדן, אויב יענער וועט יא כאפן אז ער לעבט אין א וועלט וואס איז 10,000 מדריגות פון תענוגי עולם הזה מער וואס עניוואן וואס האט גערעדט קעגן דעם האט אפילו גע׳חלומ׳ט, וועט ער רעדן קעגן דעם!

די קשיא פון “צופיל סאָרטן” – אַ פאַלשע קאַטעגאָריע?

סא קוק וואס איז א מין פארגרעבטע וועלט. ער קען זיך זאגן פארוואס די גראסערי בעקערי דארף 25 סארט קעיקס? וואס איז גענוג דריי קעיקס? קיין איין קעיק איז נישט גענוג. דו כאפסט אז דיין משל האט נישט דומל און נמשל. אויב מ׳דארף נישט הנאה האבן, ער איז ברוגז אז ס׳האט אזוי פיל תאוות. But it seems that it’s a wrong category of analysis.

און דו זאגסט אז די 35,000 סארט קעיקס איז צופיל תאוות, ס׳איז סאונד מאדנע. איך מיין אז ס׳איז עפעס אנדערש. פארוואס? איינער וואס האט נאר צוויי דריי… איז לייז דריי מער ווי גארנישט. פארוואס איז צוויי דריי? יא, קעגן קעיקס. אויב דו רעדסט אז מ׳זאל נישט קעגן נאר קרויס. אזוי איז א מיני הטעם.

לאמיר צולייגן נאך א piece of evidence. אויב ענק זענען נישט מסכים מיט מיר אז ס׳איז דא אזא פראבלעם… ניין, ניין, איך מיין צו זאגן אז ס׳איז דא נאך א מין צווישן דריי און פינף און דרייסיג.

דער בדחן׳ס וויץ: “חסידישע מאכלים” vs. “גראָבע מאכלים”

ס׳איז געווען אמאל א בדחן, אדער ס׳איז נחלת הבדחן, וואס ער פלעגט מסביר זיין אז ס׳איז דא אזעלכע חסידישע מאכלים און גראבע מאכלים. אמת, יעדער איינער ווייסט, פיצא מיט סושי, דאס איז פארגרעבט, אבער קוגל מיט קישקע, דאס איז איידעלע מאכלים. אמת? ניין.

אזוי רעדן זיי. ביי די זעלבע מענטשן… איין מינוט. דאס איז א פאקט, רייט? ביי די מענטשן וואס זענען קוקן אויף אזוי און רעדן טון לעבעדיג אזוי, איז ליטערעלי דער רב לאזט נישט עפענען א געשעפט פון פיצא אין זיין שטעטל, אדער פון סושי, אדער פון וואטעווער די נייע זאך איז די וואך, איך ווייס שוין נישט, ס׳איז שוין פופצן יאר צוריק, אמת, ס׳איז דא עפעס א נייע זאך. א מיטפארד טאר נישט ברענגען צום קידוש, אבער א גראבע קוגל מעג מען יא, און אפילו א יאפטשיק, וואטעווער ס׳איז, רייט?

דער בדחן׳ס פאַנטאַזיע: דער בעל שם טוב אין אַמעריקע

און דו געדענקסט איז געווען א בדחן וואס ער פלעגט דעסקרייבן וויאזוי, און נאך א מזל אז דער בעל שם טוב איז נישט געווען אין אמעריקע, ווייל ס׳וואלט געווען אזא ראפשיצער פיצא, און א קרעטשניפער פרענטש פריי, און ס׳וואלט געווען, די חסידות וואלט געהאט אזא מאכל וואס דער רבי טיילט, און ווייל דער רבי האט געשניטן די פיצא אזוי, און ס׳וואלט געווען א גאנצע עבודה פון שניידן די פיצא. און דער סקולענער רבי פלעגט שניידן די פיצא מיט אזעלכע ביוטיפול טרייענגעלס, און ער האט אינזינען געהאט כל מיני ספירות, און ער פלעגט לייגן אסאך אלעס אויף זיין פיצא, וכדומה. עס וואלט געווען מנהגים אין יעדע זאך.

גראדע, דער בעל שם טוב איז געווען אין פוילן, און ווי דו זאגסט, מ׳האט ליב געהאט קוגל.

די פּוילישע גוים און די “אידישע” מאכלים

מיין טאטע האט ליב געהאט צו פארציילן אז אונזערנעבן אין אונזער הויז איז פלעגן אמאל, אפשר איז נאך אלץ דא, ס׳איז דא אסאך פוילישע גוים וואס פלעגן קומען ארבעטן ביי די אידן, און זיי האבן געמאכט א רעסטוראנט, און דארט פלעגט מען פארקויפן קישקע, מיט טשולנט, אלעס מיט חזיר פלייש, מיט אלע אידישע מאכלים. בקיצור, די אלע זאכן וואס דו האסט געמיינט אז ס׳איז עפעס אן עונג שבת, די פוילישע גוים פלעגן פרעסן די זעלבע זאך. און זיי פרעסן עס נאך אלץ.

די ספרדים ווייסן נישט פון דעם, אורי. זיי האבן אלץ זייערע גוים, עסן זייערע גוים. זייערע גוים, יא.

קולטורעלער רעלאַטיוויזם – אַ גוטע קשיא אָן אַ גוטן תירוץ

סאו בקיצור, דו כאפסט? סאו וואס איך וויל ארויסברענגען פון דעם, סאו דער מענטש נוצט עס אלס א דזשאוק. אה, סאו ס׳איז נאר קאלטשורעל, דאס איז א קאלטשורעל רעלאטיוויזם. דאס וואס דו רופסט אן איידעלע מאכל, ס׳איז סתם ווייל דו ביסט צוגעוואוינט צו זיין די גוים אין דיין שטעטל פלעגן דאס עסן. אבער ס׳איז גארנישט מער גראב פון פיצא.

איך מיין אז ס׳האט א גוטע קשיא, זיין תירוץ איז נישט קיין גוטע תירוץ. וואס איז די קשיא? וואס איז די קשיא? וואס איז די קשיא? יא. פארוואס? ס׳איז דא יעדן, אונז זענען אלע מוזן אז ס׳איז דא אזא זאך ווי זיין א גראבע פאר א גראבע יונג, איז דא אזא זאך וואס איז אן איידל יונגער מאל.

דאס איז א בענד תירוץ. דאס איז וואס איך טרייען צו זאגן. קולטורע רעלטיביזם אויס מיינס, איך האב א קשיא אן א תירוץ. ממילא מוז זיין ס׳איז גארנישט. איך מאך ליצנות. אונזער גאנצע שיטה איז אז מ׳דארף פרעגן אלע ליצנות די קשיות, ס׳זאל טרעפן בעסערע תריעות.

דער פאַקטאָר פון צייט און היסטאָריע

טאמער ס׳איז א נייע מאך, לאמיר די לעצטע פופציג יאר, די לעצטע צען יאר. יעדע זאך וואס איז נייע, מיינט צו זאגן, אנצוקומען דערצו איז ווייניגער מחשבה, ווייניגער היסטורי דערצו. ווען איך עס א שטיכל פאטעיטא קיגל, ס׳איז שוין צוויי הונדערט יאר וואס מ׳עסט פאטעיטא קיגל. ס׳איז שוין דער בעל שם טוב געווען אין בעל תוך, איך ווייס נישט. איך האב עס געטון. אבער צוויי הונדערט יאר עסט מען פאטעיטא קיגל. סאו ערגעץ וואו איז שוין דא מער מעשיות דערצו. ס׳איז דא עפעס א מחשבה וואס איז דא דערין.

איך קען דיר פארציילן מעשיות אויף סושיא יאר. אויב דו ביסט איר נאך צוואנציק יאר פון יעצט, וועט עס טאקע פיין. עפעס א מעשה? עפעס א מעשה? עפעס א מעשה? עפעס א מעשה ווען ער עסט עפעס?

שמועס וועגן אינטערנעט

תלמיד: יא, יא, זיי האבן גערעדט… וועגן דעם איז אינטערנעט געווען עתיד צען יאר צוריק, און היינט איז עס מותר, ווייל אין אנהייב אינטערנעט איז נישט קיין מעשיות. היינט איז שוין דא וואס… עפעס טראכט איך…

אינסטרוקטאָר: אקעי, לאמיך ווייסן. איך וויל צוריקגיין. איך וויל… איך האב ערגעץ געוואלט אנגערופן. איך ווייס שוין נישט וואו, אבער וואס דו זאגסט איז זייער אמת, איך בין איך בין א שיעור וועגן דעם האב איך געמיינט דא, איך האב געמיינט דא.

די הויפּט-טענה: מען דאַרף אַ נייע שפּראַך פאַר תאוה היינט

וואס איך וויל ארויסברענגען איז אז I don’t think that you could assume that אלעס איז די זעלבע. ס׳דארף זיין מער קעגן די אלע פלעיווארס אייז קרים וואס זענען דא. איך assume, און איך טריי ארויסברענגען פון די אלע דוגמאות צו ווייזן אז ס׳איז דא דא עפעס א פראבלעם, ס׳איז דא עפעס א חילוק. און דו קענסט נישט, און פארוואס איז דאס?

איך מיין אז אויב דו ווילסט אלע זאכן וואס אונז האבן גערעדט, און אפשר וואס איך אליין ווייס נישט. מיר קענען פארשטיין פארוואס ס׳איז אזוי. צו זאגן נישט צו זיין א בעל תאוה האט צו טון, אזוי ווי מ׳קען נישט מאכן מעמיד על אחת, מ׳קען נישט יעדע זאך זאגן, אקעי, תאוה מיינט נישט צו פילן די קיצל וואס מ׳פילט אין די נאז, אין די סטראט, אין די צינג ווען מ׳עסט עפעס, צו פיל. דעמאלטס וואלט נישט געווען קיין שום חילוק.

און איך ווייז דאך אז ס׳איז יא דא א חילוק, און איך ווייז דאך אז ס׳איז אן אדם שולט, ונפשו שולט בתאוותו, איז עפעס אזא סארט מענטש. און די סארט מענטש, א מענטש איז אזא סארט זאך וואס וואוינט אין א שטאט, ער וואוינט מיט נאך מענטשן, ער וואוינט אין א סאסייעטי, רייט?

תאוה איז נישט בלויז “בין אדם לעצמו”

און ווען דו וואוינסט אין די מידות פון א מענטש האבן אויך צוטון, אפילו די מידה פון תאוה, איך האב פריער גערעדט וועגן דעם, אפילו די מידה פון תאוה וואס ס׳זעט אויס אינגאנצן א מידה בין אדם לעצמו אזוי ווי, ס׳איז נישט אינגאנצן אמת, ווייל וואס מיינט א תאוה און וואסערע סארט תאוה דו האסט, קומט מיט מעשיות וואס דו זאגסט, האט צוטון מיט וועלכע סארט סאסייעטי דו לעבסט אין.

און וויבאלד אונז לעבן אויף דעם מינוט אין א סאסייעטי וואס איז עפעס אזוי ווי א לעוועל פון תענוגים וואס איז זייער שווער זיך צו פארצושטעלן, איך מיין אז, איך בין זיכער אז ס׳איז דא א מידה טובה און א מידה רעה לגבי דעם. איך זאג נישט אז ממילא איז עס הותרה רצועה, איך זאג נישט אז ממילא איז עס היתר, יא, הותרה הרצועה.

וואס איך וויל יא זאגן איז, אז וואטעווער די ספרים הקדושים און וויאזוי זיי דיסקרייבן וואס איז שלעכט און וויאזוי זיי דיסקרייבן וואס איז גוט, דארף מען איבערשרייבן, נישט איבערשרייבן, מען דארף רעדן אן אנדערע זאך, ווייל די שלעכטע איז אנדערש פון וואס אונז רעדן, און די גוטע איז אנדערש פון וואס אונז רעדן. It’s not the same issue.

איך מיין אז מ׳דארף אן אנדערע לענגוועדזש צו דיסקרייבן וואס איז א גראבער מענטש היינט און נישט א גראבער מענטש היינט, און וואס וואלט געווען דער ריכטיגער מענטש.

די שוועריקייט פון דעם אַרבעט

And it’s not easy to do that, because אזוי ווי יענער האט געזאגט, אזוי ווי דו זאגסט, ס׳איז געווען חסידישע אידן האבן זיי געזאגט אז מ׳קען נישט גיין אין אמעריקע ווייל די תלמידי בעל שם האבן נישט אויסגעלייטערט די לופט. אמת, איך ווייס נישט בכלל וויאזוי עס צו טון. איך מיין אז דא איז דא עפעס א… יא.

תלמיד: אמעריקע איז טמא.

קאָנקרעטע דוגמא: איישישאָק 1920 vs. לעיקוואוד 2026

אינסטרוקטאָר: אקעי, but remember that די לאת, איך וויל נאר פארשטיין. You’re doing a certain… איך בין מסכים און אביסל נישט, ווייל איך בין נישט אינגאנצן מסכים אז די דעפינישאן איז אז אלעס האט צוטון מיט די כח, אדער עפעס אזוי, ווייל ס׳איז געווען אלע שונאי ישראל, ווייל דאס איז אויך א געוויסע, אזוי ווי העמידו על אחת, א געוויסע כלל, און איך גלייב נישט אין כללים, אדער נישט גענוג. מ׳דארף קוקן בעיקר אויף צורות מער ווי אויף כללים, ווייל דאס איז, א כלל איז א ווארט, א כלל איז עפעס ווי א… לאמיר פארשטיין.

א פאקט איז אזוי, right? דער פאקט איז אז מיין ראש ישיבה וואס ער האט געלעבט אין 1870, אקעי? ער לעבט נאך אלץ, אבער ער לעבט אין 1870, נישט אין 19… אקעי, איך ווייס נישט, אפשר וועל איך מאכן זיבן… לאמיר זאגן אין 1920, נישט קיין חילוק.

איישישאָק 1920: דער עקסטרע פּרעצל איז אַ חיה רעה

דארט, אמת׳דיג, יא, ער איז שוין פארקויפט, סתם אזוי ס׳איז נישט קיין… אבער דארט אמת׳דיג, א בחור, א ישיבה בחור וואס גייט און ער לייגט, איך ווייס נישט וואס איז געווען זיין דוגמא פון א תאוה, יא, וואס ער קויפט פאר לאנטש עקסטער נאך א שטיקל פיצא ווייל ס׳איז נישט געווען גוט די פיצא אין ישיבה, אדער די רייז וואס מ׳האט געגעבן אין ישיבה, איז א גראבער יונג. און ס׳איז אמת.

אמת׳דיג, אין איישישאק אין 1920, דער בחור וואס איז געגאנגען ארויס פון ישיבה און געקויפט נאך א פרעצל איז געווען א חיה רעה. ער איז געווען א בעל תאוה.

לעיקוואוד 2026: דער זעלבער אַקט איז נאָרמאַל

אין לעיקוואוד אדער אין בארא פארק אין 2026, ווען דער וואס טוט דאס איז א נארמאלער מענטש. דער וואס טוט דאס איז נישט עפעס א מאדנע בריאה. איך וויל זאגן א קאק. איך זאג נישט אז ס׳איז אן אבדזשעקטיוו זאך.

פארוואס? איך וועל דיר זאגן פארוואס. ווייל אויך אין איישישאק, דער וואס האט געלייגט זאלץ אויף זיין פרעצל, ס׳איז נישט געווען קיין פרעצל דעמאלטס, וואטעווער מ׳האט געגעסן, איז נישט געווען קיין בעל תאוה, ער איז געווען א נארמאלער מענטש. דער וואס האט נישט געלייגט קיין זאלץ, אפשר איז ער געווען א גרויסער עובד, א גרויסער סגפן, אפשר איז ער געווען שוין צופיל במידה רעה, שוין צו א גרויסער, ווי דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] רופט אן, עינוי בעל הרגשה, עפעס איז געווען ראנג מיט אים. ס׳איז נישט געווען גארנישט ראנג צו לייגן זאלץ, אמת?

דער פאַרקערט: ווער עסט נישט דאָס עקסטרע אין לעיקוואוד

און אין לעיקוואוד, דער וואס קויפט נישט די עקסטערע שטיקל פרעצל, וואטעווער מ׳פארקויפט היינט אין די קאנטעריע, ער איז נישט קיין מענטש. איך טראכט נישט, איך מאך נישט קיין שידוכים מיט אים. איך האב אים געזאגט, איך בין דאך נאר משדך אויף מענטשן וואס מאכן אויף מיין ניבול פה אזוי ווי מיר. איך האב שוין דא נישט קיין ניבול פה. איך האב שוין געזאגט, זייער גוט איז… וואס איך זאג? נא, וואטעווער. מיין ענין איז לשון הרע׳ס. איך בין זיין חילוק.

פארשטייסטו מיין? ער איז דאך נישט קיין מענטש, ער איז נישט קיין גבר בגוברין, ער איז נישט קיין מענטש צווישן מענטשן. ס׳איז דא אזא… יעצט, מ׳קען רעדן, דאס איז אן אנדערע שמועס.

תאוות אכילה: קאָנטעקסט און מידות (המשך)

דוגמא פון לייקוואוד – דער פּרעצל-קויפער

און אין לייקוואוד, דער וואס קויפט נישט די עקסטערע שטיקל פּרעצלעך, וואטעווער זיי פארקויפן היינט אין די קאנטין אין די קעמפּ, ער איז נישט קיין מענטש. איך טראסט נישט, איך מאך נישט קיין שידוכים מיט אים.

איך האב נישט געזאגט, איך בין נאך משדך מענטשן וואס לאכן אויף מיין ניבול פה אזוי ווי מיר. איך האב שוין נישט קיין רעדן, זייער גוט איז וואס איך זאג, וואס איך זאג, מ׳רעדט, מ׳איז א לשון הרע׳ס [לשון הרע: forbidden speech, gossip], ביז א חילוב [חילוב: mixing, confusion].

פארשטייסטו דאך מיין? ווייל ער איז דאך נישט קיין גבר בגברי [גבר בגברי: a man among men], ער איז נישט קיין מענטש צווישן מענטשן.

ס׳איז דא אזא… יעצט, מ׳קען רעדן דאס, ס׳איז אן אנדערע שמועס, וועגן עודר צופיל ברישות, דער רמב״ם [רמב״ם: Rambam/Maimonides]… יא, דאס איז איינע פון די סוגיות [סוגיות: topics, discussions] וואס שטייט דא אין די פרעמ״ג [פרי מגדים: Pri Megadim, a major halachic commentary] אין די נושא [נושא: topic, subject].

אָפּווייזן ביידע תירוצים

אבער איך וויל נאר ארויסברענגען, דארט, מ׳קען נישט זאגן, ווען דעם זאג איך אז די תירוץ [תירוץ: answer, resolution] וואס די מענטשן זאגן, צוויי תירוצים זענען נישט אנדערס:

נישט די תירוץ אז אלעס איז רעלאטיוו, און ס׳שטיצט אים דאס וואס אונז זאגן אז צופרעסטן, כששוי לעצטע וואך איז געווען א תאוה [תאוה: desire, lust], אבער קוגל איז נישט געווען, ס׳איז סתם שטותים, ס׳קומט אויס אז אלעס איז תלוי אין בירענדאם וואו מ׳האט געבוירן און ווען ס׳איז געבוירן, דאס איז נישט אמת.

און אויך דאס איז די פרייע טערעס, כאילו די צינישע טערעס, וואס זאגט, ס׳איז נישט אמת, נאר ווי דו זאגסט, ס׳איז דאך נישט תלוי אין וואס מ׳עסט, ס׳איז תלוי אין וויפיל מ׳קאכט זיך דערין, וויפיל צייט ס׳נעמט פון זיין מוח. קען זיין יעצט איז אמת אין די ענד.

הלכה למעשה – ס׳איז דא א חילוק

אבער הלכה למעשה [הלכה למעשה: in practical terms], מ׳רעדט פון מדות [מדות: character traits] רעדן אונז פון אזוי ווי די הלכות [הלכות: laws], וויאזוי ס׳זעט אויס, איז יא דא א חילוק [חילוק: distinction], מ׳איז מסכים אז ס׳איז דא אזא סיטואציע ווי דער וואס עסט, גייט ארויס פון ישיבה צו קויפן א פּרעצל דארט ביי די סטענד אינדרויס וואו ער פארקויפט פּרעצלס איז א חיה, א שטיקל חיה, נישט אין משנה [משנה: Mishnah], נישט אין די ריכטיגע מדת הארץ ויארץ [מדת הארץ ויארץ: proper character trait].

אבער אין אן אנדערע תקיעה [תקופה: period, era] און אין אן אנדערע שטאט איז ער נישט, איז ער א נארמאלע, ער איז נישט קיין בעל תאוה [בעל תאוה: one who is controlled by desires] בכלל.

ביידע, יעצט וואס צו ברענגען וויאזוי מינוט טראכטן ביידע פון זיי? איך ווייס נישט, איך ווייס נישט צו מ׳קען רעכענען אזוי. און פון דעם מיין איך אז… און איך מיין אמת׳דיג דאס. ס׳איז זייער שווער, מ׳דארף דאס פארשטיין.

דוגמא פון שינאווער רב – ברויט מיט פּוטער

אויב דו וועסט ליינען, ווי האט יענער געזאגט, איך האב גערעדט פארציילט דא וועגן דעם ר׳ פנחס׳ל קאריצער מיט דעם מגיד מושלים [מגיד מושלים: Maggid Mesharim, a kabbalistic work], אויב דו וועסט ליינען אזעלכע נאמבערס, ווי יענער האט געזאגט אז ער איז געווען א צדיק [צדיק: righteous person], ער האט געגעסן…

יא, דער שינאווער רב האט געווייסט, דער שינאווער רב האט געזאגט אז ברויט מיט פּוטער מעג מען עסן ביז די שלייפן טוען וויי. האט ער געהערט אזא מימרא [מימרא: saying, teaching] אמאל? שטייט אין ר׳ יאנקעלע.

דאס, מ׳עסט אזוי פיל אין מארבעטן און ס׳ציפן דא. ווייל ערגעץ זאגט ברויטל פּוטער איז א נארמאלע מאכל, דו ווילסט עסן, עסט וויפיל דו ווילסט. דאס איז זיין בעיסיק טינגס. מיט פּוטער, נישט אן פּוטער. אזוי האב איך געזען אין די שינאווע רול.

דאס איז א קאָנטעקסטשועל פינג

דאס איז א קאנטעקסטשועל פינג, רייט? איינער קען זאגן אז אין דא אין בארא פארק איז ריב-איי סטעיק קען מען עסן וויפיל מ׳וויל, ס׳איז נישט אנדערש ווי ביי אים ברויט מיט פּוטער.

ניין, פארוואס מאכסטו אזא… ווער איז געווען די לעצטע מאל וואס האט געגעסן ברויט מיט פּוטער? ווער עסט ברויט מיט פּוטער? איך פארשטיי נישט וואס דו רעדסט.

אקעי, נישט יעדן טאג. אקעי, סאו לאמיר טרעפן עפּעס אנדערש. וואס עסט מען יעדן טאג? סיריעל מיט מילך, אקעי? איך ווייס נישט וואס דאס איז אין די קינדער.

אבער שטעל דיר פאר אז דער הייליגער שענער האט געזאגט אז סיריעל מיט מילך קען מען עסן וויפיל מ׳וויל. נו, אפילו די זיסע סיריעל. פּעבל, פּעבל, קאקאא פּעבלס.

פארשטייסט? דאס איז סתם… ניין, וואס וויל איך ארויסברענגען? איך וויל נאר ברענגען פון די דוגמאות [דוגמאות: examples], אז…

צוויי וועגן צו דעפינירן א מידה

אזוי לערנט דער רמב״ם און אלע מפרשים [מפרשים: commentators] שטימען נאר אזוי. דו קענסט נישט זאגן אז אלעס איז ווי א כמות [כמות: quantity] אדער אלעס איז ווי א תנועה פנימית [תנועה פנימית: inner movement/disposition].

ס׳איז דא יא חיצוניות׳דיגע זאכן ווען מיר רעדן פון מידות היימיגן פון פעולות [פעולות: actions], און זאגן אז די מידות איז די זאך וואס איז גורם [גורם: causes] די פעולות, and therefore these things are contextual, and therefore, אז ער לעבט אין א געוויסע וועלט, and therefore, היינט וואס איז לעבן אין א וועלט וואס איז דא 37,000 אנדערע אייטעמס אין די סופּערמארקעט.

כלל vs. דוגמא

ס׳קען נישט זיין אז די דעסקריפּשן, אז דו ווילסט זיך דעסקרייבן, אזוי ווי מ׳זאגט, ס׳איז דא צוויי וועגן וואס דו דעסקרייבן א מידה, אדער יעדע זאך, אויך א הגדרה [הגדרה: definition] אין לומדות [לומדות: Talmudic analysis], ס׳איז דא איין וועג צו זאגן א כלל [כלל: general rule], אדער א דעפינישן.

א מידה איז אזוי ווי דו זאגסט, ווער ס׳האט צופיל ליב דעם, ס׳איז צו טראכטן פון דעם מער צען מינוט שפּעטער, איך האב אסאך תורות [תורות: teachings], מ׳קען זאגן דוגמאות, דעפינישן, אדער אן אנדערע סארט זאך. דאס איז איין וועג פון געבן א גדרה [גדרה: definition].

ס׳איז דא אנדערע וועג פון געבן א גדרה, וואס איז אין די נושא פון מעשים [מעשים: actions], וואס מידות טובות [מידות טובות: good character traits] איז א ענין מעשי [ענין מעשי: practical matter]. לערנען אז דאס איז די בעסערע וועג.

וואס איז די בעסערע וועג? צו געבן א… איך זאג עס אויף ענגליש הייסט דאס א רול אדער א פּאראדיים? צוויי אנדערע זאכן. שטימט? יא.

איך געב דיר אן עקזעמפּל, א ציור, דער מענטש אדער דער מעשה, דאס איז די בעסטע ציור, דאס איז א ריינע ציור פון… פארשטייט זיך אזוי? ענק ווייסט וואס איך מיין חלילה האב שוין געזאגט די כללים [כללים: rules] אין עפּסטעמאלאגיע?

דאס איז די בעסטע עקזעמפּל פון דער וואס האט די מידה. איך דערצייל דיר א מעשה, איך געב דיר א ציור, איך געב דיר א ספּעציפיק אימיד, א געוויסע משל [משל: parable, example], קען זיין ס׳איז דא אין דעם צו מישן נאך זאכן, איך געב דיר א ריינע משל, די בעסטע משל פאר דעם, די בעסטע ציור פאר דעם. פארשטייסט וואס איך זאג?

די בעסערע וועג – א ציור

אויב איך זוך א ציור פון וואס איז די מידה, איינער וואס האט, אדער איינער וואס פירט זיך אין די מידות הרע [מידות הרע: bad character traits], די מידה ראויה [ראויה: proper, fitting] לגבי תאוות [תאוות: desires]. די rules זענען נישט אזוי useful, בכלל ביי מיר די rules זענען ווייניגער useful.

איך וועל דיר זאגן, איך וועל דיר זאגן א משל, וואס ברענגט ארויס די בעסטע די מענטש? ווער איז דער מענטש? אמת?

און ווען איך וועל דיר זאגן אזוי, וועסטו פארשטיין אז דער מענטש ווען ער וואוינט אין איך ווייס נישט וואו, אין ראפּשיץ אין שנת תר״ק [שנת תר״ק: the year 1810], זעט ער אויס זייער אנדערש ווי דער זעלבער מענטש וואס וואוינט אין בארא פארק אין שנת תשפ״ז [שנת תשפ״ז: the year 2027].

די איידעע איז די זעלבע ווען עס זעט נישט אויס די זעלבע

און אויב ער וועט פּרובירן נאכצומאכן, ניין, ס׳איז נישט די זעלבע. די איידיע, איך זאג דיר, מיר רעדן נישט יעצט פון די איידיע, איך וויל רעדן פון מער א פּראקטישע לעוועל, וואס איך בין נישט זיכער אז דאס איז די זעלבע, איך בארעכטיג אז הלכה למעשה איז אנדערש.

און אויב ער וועט פּרובירן נאכצומאכן, וועט עס נישט זיין דאס וואס יענער איז געווען בכלל. ס׳איז זייער פארקערט, די איידיע איז נישט די זעלבע, און די איידיע איז די זעלבע ווען ס׳זעט נישט אויס די זעלבע. איך ווייס נישט, איך ווייס נישט וואס איך פּרוביר צו זאגן.

א שאַרפע באַמערקונג

איך זע אז די פאקט איז אז רוב מענטשן וואס האבן מתנהג [מתנהג: conducted themselves] געווען אז זיי לעבן נישט אין איך ווייס נישט דארט אין צאנז אין תר״י [תר״י: the year 1850], ווייסן נישט וואס צו רעדן וועגן תאוות. זיי ווייסן נישט. די איינציגסטע מענטשן וואס ווייסן זענען די וואס פּריטענדן אז מ׳קען נאך דארט לעבן.

שאלות און דיסקוסיע

תלמיד: איך האב א שאלה. די שאלה איז אזוי, איך טראכט די גאנצע צייט, פארוואס טאקע נישט? אפשר די אלע מענטשן וואס לעבן נישט אין צוויי טויזנט יאר צוריק, איינער וואס אנשטאט גיין צו די קוואלן ארויסנעמען וואסער, גייט ער און ער גייט צו צו די סינק און נעמט א קאפּ. וואס קען מען טון? ס׳איז טאקע זייער קאנוויניענט, אבער מיר זענען שוין בעלי תאוות [בעלי תאוות: people controlled by desires]. מיר האבן זיך אזוי צוגעוואוינט דערצו.

ס׳מאכט אבער נישט קיין סענס. איך פארשטיי אז טאקע נישט מיט א קאפּ וואסער, אבער טאמער איינער פארט מיט א קאר אנשטאט פארן מיט א פערד און וואגן, קען שוין זיין אז ער איז א בעל תאוה. די וועלט האט זיך עפּעס גערוקט. איך ווייס טאקע נישט אויף וואס, אבער איך הער נאך אלץ די קשיא [קשיא: question], איך הער נאך נישט די תירוץ. קאנוויניענס? דאס מיינט… עפּעס פארשטיי איך נישט. קיין לעבן, קיין שיעור [שיעור: measure, limit]?

מגיד שיעור: ניין, איך טראכט נאך… מצד אחד [מצד אחד: on the one hand] טראכט איך, אדרבה [אדרבה: on the contrary], אפשר טאקע זענען זיי אלע בעלי… אפשר טאקע, די תאוות איז נאך אלץ די זעלבע. וואס קען מען טון? We’re already very far, אבער ס׳מאכט נישט קיין סענס. איך טאר נישט פארן מיט קיין פערד און וואגן וועגן ס׳איז סלאוער ווי א קאר. עפּעס איז דאך דא א שיעור.

דיגרעסיע – קאַוטש און בענקל

איך טראכט אז ווען ער זיצט אויף א באנק, א מאן קוקט אז א קאוטש איז א טריפה׳נע זאך, און גיי ווייס ווער. ס׳איז דאך דא אזעלכע מענטשן? ס׳איז דא אזעלכע מענטשן? איך מיין אז ר׳ מאטל זיצט אויף א קאוטש, ער האלט נישט אזוי, אבער ווען ער זיצט פילט ער אז ס׳איז נישט שלעכט.

ניין, ער איז שוין אבער א רבי, ער לערנט זיך נישט. ער לערנט זיך נישט. איך ווייס נישט, ס׳איז אזוי, יא, א בעל הבית׳יש. ס׳איז נישט א קאוטש. א בענקל, ס׳איז נישט שלעכט א בענקל. א באנק, א בענקל איז נישט צופיל. ניין. אבער מ׳קען דאך ארויס. נו, א נארמאלער מענטש וואס טוט דאס, וואלט געווען זייער מאדנע צו זאגן…

איך הער די קשיא, איך האב נישט קיין מהלך [מהלך: approach, line of reasoning], איך זאג א קשיא. דאס איז נישט קיין קשיא. איך האב די זעלבע קשיא געפרעגט פריער. ס׳איז ווערד גרעסער פון וואך צו זאגן.

צוריק צו די הויפּט-קשיא

ס׳איז געווען זייער מאדנע צו זאגן, אזוי ווי איך זאג, ס׳איז געווען זייער מאדנע צו זאגן די איינע פון די צוויי תירוצים. אדער די גאנצע זאך איז פעיק. יעדער איינער זאגט טייל וואס דער מאדערנער שכן [שכן: neighbor] טוט, אבער…

און די צווייטע וואלט געווען זייער מאדנע צו זאגן אז… איז ער נישט גערעכט מיט דעם. אז וואס? אז בעצם האט מען געדארפט זיין?

ניין, אז דער מדערנער שכן איז דאך די אנדערע עקסטרים. קען זיין, איך זאג נישט אז דער מדערנער שכן איז א צדיק. איך זאג נאר אז… דאס וואס ער איז, מיט דעם מיינט דאך סך הכל [סך הכל: in sum], די חילוק וואס אונז רופן מיט דעם, דער מיינט דאך סך הכל, ער לעבט אין אן אנדערע שטייל, אין אן אנדערע וועלט, ער זאל טאקע וואוינען אויף די זעלבע בלאק, באט ער לעבט אין אנדערע…

קאָנטעקסט vs. רעלאַטיוויזם

קען זיין דאס איז א שלעכטע סאסייעטי, ס׳איז נאר א זאך א שלעכטע סאסייעטי, איך זאג נישט אז ס׳איז נישטא אזא זאך. אבער מ׳קען דאך נישט זאגן אז ס׳וואלט געווען, ס׳איז זייער ווירד. קען זיין מ׳דארף דאס זאגן, איך זאג נישט, איך וויל נאר מחדש זיין [מחדש זיין: innovate, propose] די פּראמפּט.

ס׳קען זיין, איך ווייס נישט, איך האב נישט קיין ראיה [ראיה: proof] אז ס׳איז נישט דא אזא זאך אז די סאסייעטי איז מלא תאוות, און טאקע די גאנצע זאך איז נאך אויסצורייסן א שורש [שורש: root] די גאנצע זאך. מ׳דארף גיין וואוינען אין די מדה [מדבר: desert] נאר פערציג יאר, אפשר כאילו ואילי.

איך זאג נישט אז ס׳האט אן אנדערע מדת המצוה [מדת המצוה: the measure/standard of the commandment], יא? דאס איז דאס וואס דו זאגסט. איך זאג נישט אז ס׳האט אן אנדערע, איך זאג אז מ׳קען נישט רעדן בכלל פון די מדה אן רעדן נאכדעם וואס ס׳איז דא א געוויסע וועלט. אפשר די זעלבע מדת המצוות, ער רעדט נישט, אבער זיי וועלן זיך אויסדרוקן אנדערש.

איך וויל נישט זאגן אז ס׳איז רעלאטיוו, ס׳איז קאנטעקסטורעל און נישט רעלאטיוו. אבער דו זאגסט אויף אז די קאנטעקסט איז אבער וויכטיג, ס׳איז נישט קיין נגד׳ע [נגד: opposite, contrary] זאך.

דוגמא פון כשרות – „גיי זען וואָס די ערליכע אידן עסן”

איך זאג עס אין כשרות [כשרות: kosher dietary laws] איז דא, איך ווייס, דער הייליגער רבי פלעגט, ווען ער איז געווען אין ירושלים, האט ער געוואוסט אז נאר די ערליכע חרידות [חרידות: ultra-Orthodox] אין די לאנד איז די איינציגע זאך אז מ׳טאר נישט עסן, אלעס איז טריפה [טריפה: non-kosher]. ער האט נאך אמעריקע נאך געלט.

די ערשטע מאל האט ער געפרעגט זיין, וואס זאל טון פון קיין אמעריקע? וואס זאל טון פון קיין אמעריקע? וואס זאל טון קיין קשיא עסן? האט ער אים געזאגט, גיי זען וואס די ערליכע אידן דארטן. ערליכע אידן פרעגן זיי, וואס איז די פרומסטע עסן? וואס זאלסטו אויך טון.

אפילו די איידער [עדה: community] אין לאנד זענען אן איינציגע גוטע זאך, אבער די איידער אין לאנד זענען די פרומסטע. ניין, איך זאג סאו די קאנטעקס…

ניין, איך האב נישט געזאגט אז ס׳איז אזוי כשור [כשורה: proper, correct]. דו ווייסט אז ס׳איז אן אמעריקער זיכער טריפט. אסאך קען נישט זיין אזוי גוט ווי די איידער. אבער דאס מיינט אז די איידער איז נישט באמת.

ניין, דאס מיינט צו זאגן אז מ׳קען זיך נישט… ס׳קען זיין אז ס׳איז דא אזא זאך אז מ׳טרעפט זיך א קאנטעקס. און דו ווילסט זיין א געוויסע counter, ער וועט האלטן אז דאס איז א פריערדיגע זאך, א ספרדישע זאך.

איך קען עס נישט אָפּפרעגן

און קודם כל [קודם כל: first of all], איך זאג דיר, איך זאל נישט אפפרעגן, איך קען עס נישט אפפרעגן אז איינער זאל זאגן אז יא, ער האט אן אנדערע נארמאל, וואס איז נארמאל אין דעם געגנט איז בכלל נישט נארמאל לויט די אמת, אלע מענטשן, ס׳איז נישט דא קיין איין מענטש וואס איז א נארמאלע מענטש, אלעמאל זיי שפּאצירן מיט זייערע ווייבער, און א גוטן טאג. איז דאס ממש שרעקליך, און אמת, יא, אזוי האלטן די חסידישע אידן, און געוויסע פון זיי, יא?

דוגמא פון שפּאַצירן מיט דער ווייב

אין גער? איז נישט נאר אין גער. און דאס איז ממש פראסט. פארצירן מיט די ווייב? איי, די גרעסטע צדיק, די גרעסטע… אין סקווירא און אין גער, איך ווייס נישט וואס איז די אנדערע… די אנדערע אויכעט.

די סקווירא רבי האט געמאכט א לילעדער תקנה [תקנה: enactment, regulation] אז זיין שטעטלעך וואס ער האט געקערט וועגן. ער האט געמאכט צוויי זייטן. יא, אבער קיצור [קיצור: in short], ס׳איז געווען א תקנה, מ׳טאר נישט שפּאצירן די ווייב. עס קוקט צוויי פראסט. נישט ער יעצטיגער.

און וואס איז? ניין, ס׳איז א גוטע דיק, און די רעסטע, איך האב שוין געהערט פון גנולי ישראל [כנסת ישראל: the community of Israel]. ער ווייסט יעצט ווען ער וווינט אין בארא פארק, ווען ער האט געוווינט אין מיר האט ער נישט געוואוסט דערפון.

ס׳איז נישטא קיין מאנדענער מענטש וואס זענען געקומען זיך אין בארא פארק אין לעצטע 20′ יאר. יא, דער זאגט ער. ניין, נישט מאנדערן, נישט קיין מאנדערנער מענטש, גאר אן ערליכער. איך האב נישט געזאגט, איך ווייס נישט, קען זיין.

ניין, ס׳פלעגט זיין דירע, די ליטווישע פלעגן זיך זיך געפירן. ס׳איז נישט אנגעקוקט קיין צייט.

תאוות, מידות, און די פּראָבלעם פון פּילס: אַ דיסקוסיע וועגן נאָרמאַליטעט און עבודת המידות

פאָרזעצונג: צוריק צו די הויפּט-קשיא און תירוצים

אָפּווייזונג פון די צוויי תירוצים

אינסטרוקטאָר:

ווען ער האָט געוווינט אין מיר האָט ער נישט געוווּסט דערפון. ס׳איז דאָך דאָ גאַנץ מאָדערנע מענטשן וואָס זענען געקומען צו בּאָראָ פּאַרק אין די לעצטע צוואַנציק יאָר.

ניין, נישט קיין מאָדערנע מענטשן, גאַר אַן ערליכע. איך האָב נישט געזאָגט, איך ווייס נישט. ניין, ס׳פלעגט זיין דאָרט, די ליטווישע פלעגן זיך אַזוי פירן. אפשר היינט נישט, ווייל ס׳איז געקומען אין בּאָראָ פּאַרק.

אָבער לעניינינו, וואָס איך וויל אַרויסברענגען איז, איך זאָג אַז ס׳איז דאָ אַ קשיא. איין תירוץ איז צו זאָגן די תירוץ וואָס מ׳זאָגט אַז טאַקע מ׳דאַרף טוישן די גאַנצע זאַך, דאָס איז אַלץ איין גראָבע טעות. דאָס איז איין תירוץ. איך האָב געהאַט אַ געוויסע תירוץ צו זאָגן, וואָס ס׳איז נישט קיין תירוץ אויף די קשיא. איך האָב געהאַט אַ געוויסע תירוץ. די צווייטע תירוץ איז צו זאָגן אַז טאַקע די גאַנצע זאַך איז פעיק, יעדער איינער זאָגט אַז פרומער פון מיר איז אַ משוגענער, און פרייער פון מיר איז אַ רשע, און ס׳איז נישטאָ גאַרנישט. די ביידע תירוצים האָב איך נישט ליב. הגם אַז די ערשטע תירוץ קען איך נישט אָפּפרעגן קיין איינע פון די תירוצים, אָבער איך האָב זיי נישט ליב. מיינע נקודות גייען נישט מיט קיינע פון די תירוצים.

אַ נייע איידיע: אַ פּסוק פון פּרשת בראשית

איך האָב אַ געוויסע איידיע. איך וועל זאָגן וואָס איז מיין איידיע. איך האָב אַ פּסוק. איך האָב אַ פּסוק. איך האָב אַ געוויסע איידיע, איך האָב אַ פּסוק. ער גייט צוריק צו סיני. אַלל די וועי צוריק צו פּרשת בראשית. ניין, ניין, ניין, אַ פּסוק פון פּרשת בראשית.

אַריסטאָטל׳ס שיטה: מידות זענען קאָנטעקסטועל

די גרונט-שיטה פון אַריסטאָטל

אינסטרוקטאָר:

איך האַלט נישט פון אַריסטאָ [Aristotle]. איך מיין אַז אַריסטאָ וואָלט זיכער געזאָגט אַז ס׳איז טאַקע דאָ אַנדערע מידות [character traits]. ער גייט זייער שטאַרק מיט דעם אַז מידות איז קאָנטעקסטשועל [contextual]. ער וואָלט זיכער געזאָגט אַז ס׳איז דאָ אַנדערע מידות אין אַזאַ סאָסייעטי [society]. און ער וואָלט אויך געזאָגט, ער וואָלט זיכער געזאָגט אַז ס׳איז טאַקע נישט ראָנג [wrong]. ווייל די פּראָבלעם איז, אָבער אַ איד קען נישט קומען און זאָגן…

ער וואָלט געזאָגט, גענוי, ער וואָלט געזאָגט אַז אַ מידה, אַן אדם בעל מידות טובות [a person of good character], אַן אדם מעולה [an excellent person], אַ גוטער מענטש, איז דער ציור פון אַ גוטער מענטש וואָס איז אין די וועלט, אין די געגנט ווי ער וווינט, אין די סאָסייעטי ווי ער וווינט, אַזוי קוקט מען אָן אַ גוטער מענטש. און אין הכי נמי [and indeed], טאַקע ס׳איז אַנדערש אין יעדע געגנט, אין יעדע דור, און אַזוי ווייטער.

אָבער ס׳איז דאָ אַ גרענעץ

און דו פאַרשטייסט דאָך אויך, אפילו דאָרט וואו ס׳איז דאָ אַ געשעפט פון דרייסיק טויזנט אייטעמס [items], איז אויך דאָ אַן הסכּמה [agreement] אפילו ביי די גוים אַז ס׳איז דאָ איינער וואָס איז צו אַ גראָבער בעל תאוה [excessive in desire/appetite]. ווען מ׳דאַרף האָבן נאָך פּרוף [proof], איך קען ענק ברענגען פּרוף, איך וועל ענק ברענגען די פּרוף. יעדער איינער איז מסכּים [agrees] אַז ס׳איז דאָ זאַכן וואָס זענען צו פיל. ס׳איז נישט קלאָר וואָס די דזשאַסטיפיקעישאַן [justification] דערפון איז, אָבער יעדער איינער איז מודה [admits] אַז ס׳איז דאָ וואָס איז צו פיל. ס׳קען זיין אַז ס׳האָט אַן אַנדערע הגדרה [definition]. ס׳איז נישט קלאָר וואָס די דזשאַסטיפיקעישאַן דערפון איז.

דאָס איז אַ פּראָבלעם, דאָס איז אפשר אַן אַנדערע פּראָבלעם, אָבער למעשה [in practice] איז יעדער איינער מודה אַז ס׳איז דאָ זאַכן וואָס מ׳טאָר נישט. זאָג, אָבער דאָס וואָלט געווען די גוי׳אישע טענטס [tenets], די סאָושעל טענטס [social tenets], צו זאָגן אַז ס׳איז דאָ זאַכן וואָס זענען טאַקע נישט גוט, און ס׳קען אפילו זאַכן אַז ס׳איז דאָ זאַכן וואָס מ׳איז זיך טועה [mistaken]. איך ווייס נישט אויב ס׳איז אינגאַנצן, ס׳קען זיין אַז ס׳איז אַנגענומען אַז ס׳איז יאָ גוט, אָבער ס׳איז נישט גוט.

די לימיטאַציעס פון דער סאָציאַלע שיטה

אָבער נאָכאַלץ, ס׳גייט דאָך אַלץ זיין זייער לימיטעד [limited] ביי וואָס די וועלט איז. ס׳גייט דאָך אַלץ זייער לימיטעד. דו גייסט נישט קענען זאָגן אַז דו טאָר נישט עסן פּאָטעיטאָ טשיפּס [potato chips] אינגאַנצן עבן.

דיגרעסיע: נאַש, תאוות, און חסידישע מנהגים

די סקווערער ישיבה און נאַש

אינסטרוקטאָר:

אין סקווערער ישיבה האָט אויסגעהערט פאַר די בחורים אַז נאַש איז אַ גוי׳אישע זאַך. פאַרוואָס נישט עסן קיין נאַש? די מיידלעך לאָזן זיי עסן נאַש? איך ווייס נישט פאַרוואָס. סתם בריאה [simple reality] אין חסידישע עולם [Hasidic world] איז אַנגענומען אַז מיידלעך מעגן זיין אַ בעל תאוה [one who indulges desires]. איך האָב נישט קיין אַנונג פאַרוואָס. מידת תורה [the character trait of Torah] איז נאָר פאַר מענער? לערנען תורה [learning Torah] האָב איך געהערט, איז נאָר פאַר מענער.

די פאַרקערטע שיטה

איך ווייס פּלעצער זאָגן פּונקט פאַרקערט, אַז די מענער זאָלן דאָ האָבן תאוות אכילה [desires for food] כּדי זיי זאָלן נישט האָבן אַנדערע תאוות. אָבער די ווייב האָבן נישט קיין פּראָבלעמען. די ווייב האָבן ביי ציי תאוות אכילה, ציי יענע תאוות. וואָס גייט עס? אָקעי, דאָס איז שוין נאָך זיכער אַ תאוה. דאָס איז זיכער אַ תאוה.

די הויפּט-דיסקוסיע: פּילס און עבודת המידות

די פּראָבלעם פון אָוביסיטי און די לייזונג פון פּילס

אינסטרוקטאָר:

סאָו [so], ביי די וויי, דעטס איז אַ גוט עקזעמפּל [that’s a good example]. איך האָב געוואָלט רעדן וועגן דעם. איך האָב גראַדע אַ גאַנצע שיעור וועגן יענער נושא [topic]. ניין, נישט וועגן די מיידלעך זאָל זיין דאָ, וועגן די נושא פון אונז האָבן דאָ אַזאַ פּראָבלעם. איך וויל אַרויסזען, איך קען זאָגן דאָס איז די ווארט. יאָ?

אין אַמעריקע, נאָכדעם וואָס ס׳איז דאָ פינף און דרייסיק טויזנט אייטעמס, איז דאָ אַ בי״ה [a plague] וואָס הייסט אָוביסעטי [obesity]. אָקעי, פּרעסן. ס׳קומט פון פּרעסן. היינט האָבן מיר געטראָפן אַ סאָלושאַן [solution] וואָס הייסט… דזשי-על-פּי-רו-רו-רו-אַן [GLP-1]. דזשי-על-פּי, וואָס בעיסיקלי [basically] ס׳מיינט נישט פּרעסן, רייט [right]? ס׳איז אַ דראַג [drug] וואָס מאַכט דיך נישט פּרעסן. ס׳איז נישט דאָ קיין דירעקער טאָון [direct tone], ווי בעיסיקלי. ס׳איז סופּרעסן [suppressing]. ס׳איז אַ גרויסע עבודת המדה [character development work]. ס׳איז פילן [pills], נו? נו, וואָס איז שלעכט? די גערעדט אין וועל דערפון. עגזעקטלי [exactly]. און דאָס אַליינס איז שלעכט. אַ גאָט [a lot].

רב מאָזעסנעק׳ס תשובה: פּילס זענען קעגן בחירה

אינסטרוקטאָר:

אויב ס׳איז אונז ניין, איך בין נישט מסכּים קיינעם. דער חגב [the Rav], ווענטשן זיי אינקעגן דעם, זאָגן זיי, מאַכן זיי אַזאַ כּלל [rule], איך זאָג נישט קיין ענין פון טאַקע זיין מדות [character traits] דורך פילות [pills]. נישט דער אמת.

תלמיד:

שאלתות [questions], וואָס איז אַ גוטע מיד [character trait]? איך בין נישט… ביי די וויי. יאָ, הרב, הרב, וויאַזוי הייסט ער דער ברסלב? דער גערער וואָס איז געווען אַ ברסלב׳ער. ער איז צופיל נישט נאָר היינט. גערער? געווען אַ ברסלב׳ער?

אינסטרוקטאָר:

מויזער, ס׳האָט נאָר געשריבן אַ תשובה אין זיין ספר. רב מויזער, ער איז אויך מיין ברסלב׳ער. אָקעי. הרב מאָזעסנעק זאָגט, ער איז שוין דער רב אין ברסלב אויף צפת. הרב מאָזעסנעק האָט געשריבן אַ תשובה דאָרטן… ראש השנה, דאָס איז ער צפת. ניין, דער רב דאָרטן אין… אין רמת בית שמש. בקיצור, הרב מאָזעסנעק האָט געשריבן אַ תשובה אין זיין ספר, אַז דער אייבערשטער האָט געגעבן אַ מענטש כּח הבחירה [free will], און ממילא [therefore] איז נישט אויסגעהאַלטן צו מבטל זיין [to nullify] די בחירה דורך נעמען פילס. אַזוי שרייבט ער אין די תשובה.

די ענטפער: פּילס זענען טייל פון בחירה

אינסטרוקטאָר:

במחילת כּבודו [with all due respect], ער איז נישט גערעכט, ווייל דאָס איז פאַרט פון די בחירה. וואָס איז שלעכט צו נעמען פילס?

איך מיין אַז די אַלע מענטשן וואָס זענען קעגן די גערער רבי פילס, זיי מיינען עפּעס אַנדערש און זיי האָבן נישט קיין שפּראַך. זיי זאָגן דאָס. פאַרוואָס איז שלעכט צו זאָגן? זייער גוט, פאַרוואָס איז שלעכט צו זאָגן אַז די גערער רבי געבט פילס אויף זאַכן וואָס זענען אַ מצוה? פאַרוואָס דאַרף מען זאָגן אַז ס׳איז אַן עבירה צו געבן פילס?

די לעגיטימע טענות קעגן פּילס

זאָג עס, אין הכי נמי, יעדער איינער איז מודה אַז אויב איינער איז עפּעס אַ… יאָ, מ׳רעדט אין יענע נושא, אויב איינער טוט עפּעס זאַכן וואָס איז שייך פאַר אַנדערע וכדומה [and the like], יעדער איינער איז מודה אַז מ׳קען געבן פילס. פאַרוואָס? איי, בחירה? ניין, ס׳איז גענוג שטאַרק, ס׳איז גענוג שלעכט.

לאָמיר רעדן פאַר זיך אַליין. ס׳איז משוגע, איינער איז מודה אויף די לעוועל [level] וואָס… טעכנאָלאָגיע [technology]. איך פרעג דיר אַ שאלה, אויב ס׳איז דאָ איינער וואָס איז ממש… איינער וואָס איז suicidal, ער איז ממש… ער האָט צופיל תאוות, ער האָט אַזויפיל תאוות, ער קען נישט… איך ווייס נישט וואָס איז דאָ.

עבודת המידות איז אויך קעגן בחירה

אינסטרוקטאָר:

אָננעסטלי [honestly], איך האָב נישט קיין… בכלל, עבודת המידות איז געגאַנגען קעגן בחירה, right? אין אַ געוויסע סענס [sense]. מ׳געוווינט זיך צו ביז מ׳האָט נישט די מידה.

דער פילאָסאָפישער פּונקט: מיר זענען נישט נאָר אַ וויל

און אַ מענטש איז נישט זיין גוף, וואָס איז דאָ אַ נייע אמונה. וואָס איך עס איז אויך וואָס איך בין. אַזאַ מענטש וואָס נעמט פילס יעדן טאָג נישט האָבן אַזויפיל תאוות. נאָך טאַקע אַ געוויסע מידה. ווער איז די דו? ווער איז די דו? די! I don’t believe in this. We don’t believe in this. We don’t believe that מיר זענען only a will. We believe that אין די actions.

די פּראַקטישע פּראָבלעמען מיט פּילס

דרך אגב [by the way], ווען מ׳נעמט גענוג צייט די פילס, דאַרף מען עס נישט נאָכדעם. אַלע, כּמעט, כּמעט, נישט עקזעקטלי אַלע, כּמעט רוב פון די פילס אַרבעטן אויך אויף מ׳סטאָפּט עס צו נעמען אַביסל. ס׳רואינט עס אפילו, מ׳קען נישט צוריקגיין.

תלמיד:

פאַרקערט, and they become fat again.

אינסטרוקטאָר:

נישט אַלע, לאו דוקא [not necessarily]. ס׳איז נישט אַזוי סימפּל [simple]. זיי זאָגן היינט זאָגן זיי אַזוי, און מאָרגן זאָגן זיי אַזוי. ס׳איז נישט יעדע פיל. ס׳איז דאָ אַזעלכע, ס׳איז דאָ אַזעלכע, ס׳איז דאָ פילס וואָס העלפּט. נישט קיין געלעכטער, אָבער דאָס איז…

די אמת׳ע טענה קעגן פּילס: סייד עפעקטס

אַגען [again], די טענה פון בחירה איז אַ פאַני טענה, און איך מיין אַז מענטשן זאָגן עס… די לערנטע טענה פון די פילס וואָס איך וועל זאָגן איז די side effects. A lot of people take these pills, they become depressed, or these types of pills, זיי קענען נישט האָבן קיין קינדער אויף דעם. אָקעי, זייער גוט.

דיסקוסיע: וואָס איז די אמת׳ע פּראָבלעם?

תלמיד:

סאָו זיי, בקיצור זאָגסטו, וואָס איז די פילס?

אינסטרוקטאָר:

איין מינוט, איין מינוט, איין מינוט. ווייל מיר פּלייען, מיר גייען זיך צושרייען נאָך טיפער. וואָס איך האָב נאָר געוואָלט…

תלמיד:

דו ווילסט אַוועקנעמען דעם טעיפּ [tape]?

אינסטרוקטאָר:

מיר קומען דאָך ערגעץ. ניין, ניין, ניין, איך בין נישט מסכּים. ס׳איז דאָ אַסאַך געדאַנקען ביי דעם. דו האָסט זייער ווייניק צייט דעם אָוונט.

וואָס מענטשן טאַקע מיינען

וואָס איך מיין צו זאָגן איז, מענטשן… איך גיי ענדיגן מיט דעם, איך גיי פאַרן ווייטער. מענטשן זאָגן אַז די פּראָבלעם מיט פילס איז אַז זיי נעמען פילס. ניין, די פּראָבלעם איז… זייער גוט, ס׳איז אַן עבירה. בקיצור, זאָגסטו אַז ס׳איז אַן עבירה, וואָס ער רופט אַן עבירה. זייער גוט. זאָגסטו… ניין, דו זאָגסט אַ פּשוט׳ע זאַך: אַז ער געבט פילס, האָסטו מצוות. אין אַנדערע ווערטער, און די פּראָבלעם איז אַז אַ פרומער איד טאָר דאָס נישט זאָגן, פאַרדעם זאָגן זיי פאַני טאַלס [funny tales] וועגן בחירה. אמת?

מעשה: דער חסידישער רבי אין דער ליטווישער ישיבה

די מעשה און די פּוינט

אינסטרוקטאָר:

לאָמיך דיר פרעגן אַ שאלה. יעדער איינער פאַרשטייט… ניין, ניין, עגזעקטלי. לאָמיך דיר פרעגן אַ שאלה. כּולי עלמא מודו [everyone agrees], אַפּאַר [however], יעדער איינער איז מודה. איך גיי אויך רעדן פון די נושא, רבונו של עולם [Master of the Universe], איך דאַרף טרעפן מער כּשר׳ע דוגמאות [kosher examples].

איר קענט די מעשה, ס׳איז אַמאָל געקומען צו אַ ליטווישע ישיבה אַ חסידישער רבי, איך ווייס נישט, און ער האָט אים געזאָגט אַז עפּעס אַ זאַך וואָס די ליטווישע טוען, חסידים טוען נישט, זיי האָבן חתונה שפּעט, אָדער עפּעס אַנדערש, גייען אין די גאַס, איך געדענק נישט וועלכע חסידישע פרומקייט וואָס יענער טוט. און ער האָט געזאָגט פאַר׳ן רבי אַז מיינע בחורים שאַדט עס נישט. ס׳שאַדט נישט, וועל איך טון. זאָגט דער רבי, יאָ, אָבער ווילסט עבירות טון אַז ס׳זאָל נישט שאַטן? יאָ?

דער הויפּט-אַרגומענט: יעדער איז מודה אַז מ׳דאַרף „עבירות” כּדי צו זיין נאָרמאַל

אפילו דער גערער רבי איז מודה

אינסטרוקטאָר:

די תירוץ איז, די פּראָבלעם איז, אַז אפילו דער גערער רבי האַלט אַז ס׳איז דאָ געוויסע עבירות וואָס מ׳דאַרף טון אַז געוויסע זאַכן זאָלן נישט שאַטן. אמת? איך האָב ראיות [proofs], איך האָב נישט יעצט אַ כּח צו אַריינגיין אין יעדע זאַך. וואָס הייסט מ׳דאַרף עקספּלעינען [explain]? ווייל ער איז אויך מודה…

צו זיין אַ נאָרמאַלער מענטש

איך וויל אַרויסזאָגן, וואָס איז דאָס? צו זיין אַ נאָרמאַלער מענטש, צו זיין אַ מענטש בין הבריות [among people], געוויסע זאַכן, אויב ער זאָגט, אויב מ׳גייט אין דרך הממוצע [the middle path], אויב איינער וועט זאָגן, אויב מ׳איז נישט קיין רמב״ם [Rambam/Maimonides], אָדער ער זאָגט אַז די גאַנצע נושא פון בכלל האָבן אַ גוף איז אַ בדיעבד [after the fact/suboptimal], איז צריך עיון [requires investigation] פאַרוואָס דער אייבערשטער האָט געדאַרפט מאַכן אַ מענטש מיט אַ גוף. מ׳דאַרף בכלל, ווען מ׳ווערט געבוירן דאַרף מען נאָר מאַכן אַ לויה [funeral]. מ׳מאַכט טאַקע אַ ניחום אבלים [consolation of mourners] פאַר די בער [the birth].

בקיצור, נאָך אַן הקדמה [introduction], אַז די גאַנצע זאַך איז אַ טעות, בעצם דאַרף מען בכלל, סאָ דעמאָלטס, יענער מענטש קען האַלטן אַז מ׳דאַרף געבן פילס, און בכלל דאַרף מען אַלע חתונה האָבן אַזוי ווי ביי די קיען [queen bee], אמת? קיין איין קו [queen] האָט שוין נישט קיין קינדער נאַטורליך, אַלעס שטופּט מען אַריין מיט דעם, וואָס איז מער אָרגאַניזירט אַזוי זאָל מען טון, און מענטשן, אם ירצה השם [God willing] וועט מען איינפירן דעם מנהג [custom], און ס׳וועט זיין אַז מענטשן דאַרפן בכלל נישט האָבן קיין פרייד.

מ׳דאַרף האָבן אַביסל תאוות

אויב איינער האַלט נישט אַזוי, אין אַנדערע ווערטער האַלט ער אַז אַביסל דאַרף אַ מענטש יאָ האָבן תאוות, יאָ? אַביסל, לצורך מצוה [for the sake of a mitzvah]. יעצט, די אינטערעסאַנטע זאַך פון מענטשן איז, אַז כּדי צו האָבן דעם ביסל, דאַרף מען טון אַביסל מער ווי לצורך מצוה. ס׳איז נישטאָ קיינער וואָס ער קען עס געהעריג אָנצינדן זיין סיסטעם פּונקט נאָר אויף וויפיל ס׳דאַרף.

כּולי עלמא מודו: מ׳דאַרף טון עבירות כּדי צו זיין נאָרמאַל

קומט אויס אַז די גאַנצע וועלט איז מודה אַז כּדי צו זיין, דאַרף מען אַנקומען צו אַ געוויסע מדריגה [level] און ס׳זאָל זיין נאָרמאַל, און מ׳דאַרף טון אַפּאָר עבירות פאַר דעם. אַפּאָר הרהורים אסורים [forbidden thoughts] דאַרף מען האָבן, און נאָך אַפּאָר וואַטעווער יו וואַנט טו קאָל איט דאַרף מען האָבן, אמת? כּל עלמא מודו [everyone agrees], אמת?

די מחלוקת איז נישט צו מ׳טאָר טון עבירות

סאָ די כּביכול [so-called] תשובה נצחת [victorious answer] איז די דאָזיגע תשובה. די מחלוקת [disagreement] איז נישט צו מ׳טאָר טון עבירות כּדי צו ווערן אַ נאָרמאַלער מענטש. אמת, מ׳דאַרף. יעדער איינער איז מודה אַז מ׳דאַרף.

דער גערער רבי׳ס שיטה אין פּראַקטיק

אויב ס׳איז דאָ אַ גאַר פרומער בחור וואָס ער קען נישט לעבן בכלל מיט אַן אשה אין די זעלבע הויז, די רגע וואָס זי גייט אַריין אין די זעלבע הויז קומט אַרויס איסורים דאורייתא [Torah prohibitions], לאָמיר זאָגן, גייט ער צו די גערער רבי, די גערער רבי זאָגט אים, איך האָב פאַר דיר נייעס, דו גייסט מאַכן צען מאָל די איסור, און נאָכדעם וועסטו זיך אויסלערנען צו ווערן אַ נאָרמאַלער מענטש, אמת?

מידה במצוות: די היינטיגע רעאַליטעט פון עסן און מדות

די גרונד-פּרינציפּ: מ׳טאָר טון עבירות כדי צו ווערן אַ נאָרמאַלע מענטש

די מחלוקת איז נישט צו מ׳טאר טון עבירות כדי צו ווערן אַ נאָרמאַלע מענטש. אמת, מ׳דארף, יעדער איינער איז מודה אז מ׳דארף. אויב ס׳איז דא א גאר פרומע בחור וואס ער קען נישט לעבן בכלל מיט אן אשה אין די זעלבע הויז, און די זעלבע גייט אריין אין די הויז, קומט ארויס איסורים דאורייתא, לאמיר זאגן, גייט ער צו דער גערער רבי, דער גערער רבי זאגט אים, איך האב פאר דיר נייעס, דו גייסט מאכן צען מאל די איסור, און נאכדעם וועסטו דיך עס אויסלערנען צו ווערן א נארמאלע מענטש. אמת? איך האב געזען א מפורש׳טערע נעשה. יעדער איינער פארשטייט אז מ׳טוט אזוי, אמת? פארוואס? ווייל דא האלט ער אויך אז דא שטייט די געוויינער שוין צו משוגע.

בקיצור, וואס זאג איך? מ׳וועט ווייל יעצט האבן א פראבלעם אז הרב הצדיק הרב… וויאזוי הייסט ער? מעג ער דאס נישט זאגן? ער קען דאך נישט ארויסזאגן קלאר אז קום אהער יא. די תורה שטייט אז מ׳איז נישט קיין עבירות, ווי האט דער שינאווער רב געזאגט.

דער שינאווער רב׳ס משל: יעדער איד האט א בויך פול מיט ווערעם

ס׳מיינט אז ס׳זאל נישט איבערפליסן, יא? ביי די ווערענט. נא? ענק וויינסטו נישט? נא. דער שינאווער האט געזאגט אז יעדער איד האט א בויך פול מיט ווערעם. איי, ס׳שטייט אין די תורה פינף עשיים [חמש עשה: five positive commandments], דאס מיינט אז ס׳זאל נישט איבערפליסן. אזוי אסאך מצוות. די תורה האט געגעבן ציטער. אזוי ווי דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] זאגט, די תורה גייט עקסטרעם אביסל, כדי אז לבנות, די תורה האט נישט עקספעקטעד אז קיינער זאל נישט אנקיימען קיין הרעות [הרהורי עבירה: sinful thoughts]. דאס מיינט אזוי זאגט די תורה.

און די גמרא [Gemara: Talmud] שטייט… ניין, איך געדענק… ניין, איך געדענק… די גמרא שטייט אז… הרה רב אהר אין אדם ניצול ממנו בכל יום [הרהור רע אין אדם ניצול ממנו בכל יום: an evil thought, no person is saved from it every day], דער וואס האלט אז ער גייט זיין אין ישיבה גייט זיין אן דעם איז אן אפיקורס, ער גייט קעגן די גמרא. אקעי?

די מידה במצוות: נישט צו פיל, נישט צו ווייניג

סאו, איי מ׳קען נישט, וואס הייסט? אזוי איז עס געמאכט, דאס איז דאך א תחלה [beginning, natural state]. פארוואס זאל איך נישט נעמען קיין פיל פאר דעם? ווייל די תירוץ איז נישט ווייל פילס איז עפעס רוין. די תירוץ איז, ווייל די מדה הטובה [the good measure] איז צו האבן אפאר ערירים [עבירות: transgressions], נישט צו פיל. דאס איז אלט. די איסטער, לא תסטיני [אל תשביעני: do not satiate me] מיינט נישט צו פיל. פארדעם דארף מען טרייען יעדע מאל אז ס׳זאל זיין נישט צו פיל. איך זאג נישט קיין היתר [heter: permission] יעצט, רייט? איך זאג נאר אז וויבאלד מענטשן האבן נישט קיין ענגליש, דאס צו זאגן, זאגן זיי א פאני זאך.

נח ליהנינו: אונז האבן היינט אנדערע פראבלעמס און אנדערע סאלושענס

נעט, נח ליהנינו [נח לנחמנו: Noah to comfort us]. שש, ענק פארשטיין אין מיין שטיקל טויער. נח ליהנינו, וואס איך האב געוואלט ארויסברענגען מיט די גאנצע זאך, איז אז אונז האבן היינט אנדערע פראבלעמס און אנדערע סאלושענס. און איך מיין אמת׳דיג, פארדעם זאג איך דזשי-על-פי. וויאזוי הייסטו דזשי-על-פי? דזשי-על-פי-וואן. פון דעם מאכט, מיין איך, אז ס׳איז דא אין אמעריקע, יא, מאך דיר דאס.

אין אמעריקע איז טאקע דא א פראבלעם, יעדער איינער, אונז האבן צופיל צו עסן. כולי עלמא מודו [everyone agrees], נישט נאר די אידן זענען מודו. ווי איז די… איך קען עס מאכן, נאר ווי איז די גרופע? ווי הייסט עס? לאן שישי. איך מאך דיר עס. גוט. כולי עלמא מודו, סיי די אידן, סיי די גוים, סיי די פרומע, סיי די פרייע, אלע זענען מודו אז ס׳איז דא א פראבלעם.

צוריקגיין צו דער קושיא: דריי תירוצים

לאמיר צוריקגיין. איך האב אנגעהויבן מיט א קושיא, איך האב א געוואלדיגע תירוץ אויף די קושיא. איך האב אנגעהויבן מיט א קושיא דא, איך ווייס נישט אויב ס׳איז די גאנצע תירוץ, איך זאג נאר א געוויסע מהלך. איך האב אנגעהויבן מיט א קושיא, איך האב געהאט אן אנדערע מהלך, איך דארף עס זאגן היינט אויך, איך קען נישט, איינס מוז איך זאגן יענע זאך.

איך האב אנגעהויבן מיט א קושיא אז ס׳איז דא א נושא פון תאוות, פון נישט האבן תאוות פארעווער, און ס׳ארבעט נישט אין אמעריקע, ווייל ס׳איז דא צופיל תאוות.

איין תירוץ איז, טאקע דא צופיל, מ׳דארף גיין וואוינען אין גאליציע.

די צווייטע תירוץ איז, אלעס איז פעיק.

די דריטע תירוץ איז, ניין, ס׳איז דא אין יעדע, מ׳קען נישט רעדן, די זעלבע, ס׳איז טאקע די זעלבע, די יסוד בלייבט די זעלבע, ס׳איז דא א מידה במצות.

מידה במצות מיינט נישט אינמיטן פון שטות

און ס׳איז נישט סתם, מידה במצות מיינט נישט אז מ׳זאל זיין אינמיטן פון יעדע שטות, רייט? ס׳מיינט נישט אז ס׳זאל זיין א שטאט פון סדום [Sodom], איז דער צדיק וועט זיין אזוי ווי נח [Noah], יא? בדור של רשעים [in a generation of wicked people]. מצד א געוויסע מעלה האט ער, ער גייט קעגן די מקום של רשעים וואס דארף מעשיו הרעים [his evil deeds], אבער ס׳איז נאך נישט די שלימות [perfection].

אונז זאגן אז ס׳איז יא דא א געוויסע איידיאל וואס איז שלימות. אבער אזוי ווי יעדער איינער פארשטייט, אויב וואלט ער געהאט אן אנדערע סארט גוף, וואלט ער געהאט אנדערע מדות טובות [good character traits], הגם אז אפשר די איידיאל פון מדות טובות זאל זיין די זעלבע, אבער דו האסט אן אנדערע סארט גוף. א מענטש וואלט געבוירן ביי מיט דריי הענט, וואלט ער געהאט אנדערע מצוות און אנדערע עוונות [sins]. נישט ווייל די איידיע פון מצוות וואלט געווען אנדערש, נאר ווייל די אויסשטעל וואלט געווען אנדערש.

די זעלבע זאך אין אן אנדערע סאסייעטי

די זעלבע זאך אויב מ׳וווינט אין אן אנדערע סאסייעטי, וואס דא איז נישט די נושא צו מ׳זאל גיין קויפן אן עקסטרע סטעיק אינדרויסן, ווייל דאס איז שוין דא, ס׳קאסט אפילו נישט קיין געלט. אקעי, ס׳איז גראדע איינע פון די זאכן וואס איז נאך אביסל טייער, און עס מאכט עפעס א נפקא מינה [practical difference] פאר א מענטש. אבער באופן כללי [in general], ס׳מיינט נישט גארנישט, רייט?

מן שורר ומורא איז היינט נישט רעלעוואנט

דרך אגב [by the way], יא, איינע פון די זאכן פון תאוות איז ווייל ס׳קאסט צופיל געלט, רייט? מן שורר ומורא [מלאסטם את הבריות: burdening others]. אמת, מ׳האט גערעדט וועגן דעם. איינע פון די סיבות וואס טאר נישט זיין קיין גרויסע בעל תאוה [one who indulges desires] איז ווייל מ׳איז מלאסטם את הבריות [burdening other people]. ס׳איז נישט נוגע [relevant] היינט די זאך. היינטיגע צייטן, מן שורר ומורא איז פטור [exempt].

אפילו א תאומה בשר [תאוה בשר: desire for meat]. שטעל מיר, דו ווייסט דאך א תאומה בשר׳ע? גארנישט. ס׳קאסט זיבעצן דאלער. די מערסטע כשר׳ע. די טריפה׳נע קאסט נאר דריי דאלער. וואס איז דאס? א ליגיה? ס׳איז גארנישט. ס׳קאסט צוואנציק דאלער. ס׳איז א נארמאלע. וועגן דעם גייט א גאפן גנב׳ענען? ער קען גיין מיט געלט נאך שול, איין שחרית מאכט ער מער געלט פון דעם.

דו כאפסט אז אונז לעבן נישט אין די רעאליטי, און די צוויי טבעי תאוות [natural desires] איז דיסטראקטיוו ווייל ער איז אין לאסטן מסביר [burdening the environment].

דער נייער “מלאסטם”: אדיקשאן

עס וועט זיין אז איינער וועט זאגן היינט איז נוגע פון איינער וואס ווערט אדיקטעד צו טראג [drugs]. למשל, דאס איז טאקע א זאך וואס מענטשן נאר אין זייער לעבן האבן געגנב׳עט פון זיין טאטע, ווייל ער איז… אה, ס׳איז אמאל געציילט, עדיקשאן האט געהייסן א טאטומער [שיכור: drunkard]. היינט מיינט עס אז ער איז א טראג עדיקט. ס׳איז א גאנצע אנדערע לעוועל, אבער ס׳איז די זעלבע הלכה, נאר אנדערע… ס׳שטעלט זיך אויס אנדערש, ווייל דאס פראבלעם איז אנדערש.

דער וואס עסט אפילו ער גנב׳עט פון זיין טאטע, און בכלל, זיין זיין פארקערט נישט. ווען מיין בחור׳ל קומט אין די פרידזשידער גאנצער ארויס די פלייש וואס מ׳האט צוגעגרייט פאר שבת, איז לערעסט, לאמיר קאמען נאך איינס. העלאו? וואס מאכסטו דיך נאריש? מ׳גייט נישט שלעפן אין בעס דין [בית דין: rabbinical court], אמאל האט מען געשלעפט אין בעס דין. עטס אן פוינט, right?

וואס מיין איך ארויסצוברענגען? סאו צוריק צו זאכן. אבער ס׳איז יא דא, סאו ס׳איז דא פראבלעמס.

“היום” – די תורה איז געגעבן געווארן היינט

לאנג די ווערטער, אלע זענען מעודר [מודה: agree] אין היינטיגע שפראך אז ס׳איז דא אן עכטע פראבלעם, ס׳איז א געזונטע פראבלעם, ס׳איז אויך דא א מדות פראבלעם, ריין? ס׳איז א ביידע, ס׳איז נישט אזוי געפיליגט, די צוויי זאכן זענען נישט אמת׳דיג אנדערש. ס׳איז דא א פראבלעם פון פארעסן, א גרויסע פראבלעם. רוב מענטשן אין אמעריקע און אין די וועסט עסן צופיל, אן עכטע פראבלעם. ס׳איז ספעשל אין אמעריקע. בפרט אין אמעריקע, אמת, איך האב א פשט אין די אויפיסטאן. אבער בפרט אין אמעריקע, ראבן מענטשן עסן צופיל. אין אמעריקע, ראבן מענטשן עסן צופיל. אקעי? דאס איז עכט א פראבלעם. ס׳איז דא א פראבלעם, ס׳איז דא א מענטשן עסן צופיל.

אקעי, ס׳איז דא א לעוועל וואס ער שטארפט זיך ווייל ער דארף גיין אין שפיטאל. ער וויל זיין זייער טייערד, עפעס א משוגעתא אז זיין דין איז שיין, אדער עפעס אזא. עס איז אויך עפעס א צו ווייניג וואס איז א מחלה, עפעס א מאדנע זאך.

איין מינוט, איך גיי עס זאגן די נסי פאר מיין צווייטע מהלך. איך קודם דארף זאגן די ערשטע מהלך וואס ס׳קומט פון די ערשטע זאך פון די צייטונג.

די תורה איז געגעבן געווארן היינט, נישט נעכטן

סאו איך וויל זאגן א ווארט, אז אין אמעריקע, איך וויל זאגן אזוי, לאמיר זאגן, אנהייב פון די שיעור איז געווען אז די תורה איז געגעבן געווארן היינט, אמת? היום בכורות ושמוע, היום לעשותה [היום הזה… היום לעשותם: this day… today to do them]. די תורה איז געגעבן געווארן היינט. היינט מיינט אז אויב מ׳רעדט די מדות פון נעכטן און מ׳זאגט עס אויף תשי״ד נעכטן [1954], איז עס אן אפיקורס, זאגט מען אז די תורה איז געגעבן געווארן נעכטן. און די איידיע איז די זעלבע, אבער מ׳דארף עס זאגן לויט ווי ס׳קוקט אויס היינט, און נישט פארדרייט מען אלעס, און באלד וועלן מיר רעדן וואס דער פסוק זאגט קעגן דעם.

די פראבלעם מיט אלטע נוסח מוסר-שמועסן

איז ממילא, אויב א משגיח, איינער וויל זאגן, איך וויל זיין, יא, איך זאג, ס׳איז דא צוויי סארט מענטשן, ס׳איז דא מענטשן וואס רעדן קעגן פרעסן אויף די אלטע נוסח, אבער ס׳רעדט בכלל נישט מיט די היינטיגע בחור, ער רעדט צו איינעם אנדערש, ער זאל מוחל זיין, ער רעדט נישט צו אים. אמת? ווייל זיינע דוגמאות זענען ראנג, און ס׳איז שוין נישט אמת, ס׳איז נישט גארנישט ראנג אז א בחור זאל עסן טשאקאלאד, איך ווייס נישט, ער מיינט אז ס׳איז עפעס ראנג, ווייל אין גאליציע איז געווען ראנג, דו פארשטייסט? ס׳האט גארנישט צו טון.

דער משל פון די כוונות ביים עסן

אדער איינער זאגט אז ער האט נישט די כוונה, ס׳איז געווען עפעס א פיין ווארט אז ער פלעגט נישט עסן קיין סעלצער, ער האט געזאגט אז ער איז נישט מקיים אז זיין טאטע האט די כוונה, ער האט געוואוסט וועגן דעם. ס׳איז זייער גוט, היינט איז שוין נישטא קיין מענטשן, דער בית שמואל [Beis Shmuel: a halachic commentary] האט געזאגט די כוונות, די כוונה פון קאלע [Coca-Cola]. איך האב אמאל געווען ביי אים, האב איך אים געפרעגט, ער האט זייער ליב צו עסן פיצא, האט ער געזאגט וואס איז די כוונה פון מחבר [author] אז ער עסט פיצא. אלעס איז זייער גוט. פיצא איז גוט און יושר, ס׳איז געוואלדיג. פיצא איז גימטריא [gematria: numerical value], איך קען נאך זאגן די שמות, ס׳איז שוין דא, נישט דאס איז די נושא.

דער אמת׳דיגער נושא: נישט ווערן obese

אבער וואס איז יא די נושא? אין אנדערע ווערטער, דאס וואס אונז רעדן וועגן מידות, לויט ווי ס׳שטעלט זיך אויס ביי אונז, על כל פנים איינע פון די נושאים, איך מיין אז ס׳איז דא נאך נושאים, אבער על כל פנים איינע פון די נושאים איז נישט צו ווערן obese. אקעי?

ס׳איז דא אן אנדערע בעיה, נישט נאר פרעסעריי

יעצט, וואס דארף מען טון דאס נישט צו ווערן? ס׳איז דא אנדערע זאכן וואס מיר האבן געלערנט, יעדע זאך האט פעולות [effects], ס׳איז דא געוויסע זאכן, און איך מיין דאס איז נאך א גאנצע שיעור וועגן דעם, אזוי זאגן די מפרשים [commentators], אז די ריזן פארוואס מענטשן זענען גראב איז נישט ווייל זיי פרעסן עס. ס׳איז דא עפעס אן אנדערע בעיה, עפעס אן אקוטערע בעיה, עפעס איז דא פארשידענע טעאריעס, פארוואס? אבער ס׳איז דא עפעס אן אנדערע בעיה. אן אנדערע בעיה.

און ס׳קען זיין אמת׳דיג אז ביזדערווייל האט מען שוין נישט געטראפן קיין איין סאלושן חוץ פון די יענשפריץ [injection]. מ׳ארבעט שוין זעכציק יאר, אלע דייעטס ארבעט נישט, נאר Ozempic ארבעט. קומט אויס אז דאס איז די סאלושן. וואס וועל איך טון? זעט אויס אין אנדערע ווערטער. קען זיין, נישט נאר.

פארשידענע טעאריעס: פעסט פוד, לופט, און מער

עס איז דא פעסט פוד, וויאזוי פעסטו? פעסטו מיין קוגל [kugel]. דאס וואס מען פארקויפט אין געשעפט, וויל איך טון ער זאל גיין. ער זאגט מיר אז די איינס איז צו וואוינען אין אנדערע לאנד וואו מען פארקויפט אנדערע עסן. דאס איז נישט פרישות [abstinence], דאס איז שוין אזוי ווי די אנדערע עסן, דאס איז שוין געגאנגען א מדבר [to the desert]. אפשר דאס איז א מצוה, אבער מ׳רעדט נישט יעצט פון די לעוועל.

אין אמעריקע, די עסן וואס מען פארקויפט איז אזוי, קען זיין ס׳איז עפעס ראנג מיט די עסן, קען זיין ס׳איז עפעס ראנג מיט די לופט, קען זיין…

א קבלה-פשט: אמעריקע האט ווייניגער ניצוצות הקדושה

איך האב געזאגט, איך האב פשט על פי קבלה [according to Kabbalah], אז אין אמעריקע דארף זיין ווייניגער אין די טויטות הקדושה [ניצוצות הקדושה: sparks of holiness], ממילא מ׳דארף עסן זיין. ס׳איז דא אסאך פשטים. ניין, ס׳איז זייער ווייניג, און ס׳איז זייער less dense, יא? אין פוילן איז געווען אין יעדע גלאז וואסער איז געווען צוואנציק מקוה׳ס [mikvahs: ritual baths]. אין אמעריקע, אין צוואנציק גלעזער וואסער איז געווען… ס׳איז זייער אויסגעשפרייט אין אמעריקע אלעס.

מ׳זעט אז אין אמעריקע איז אלעס זייער אויסגעשפרייט. א הויז וואס אין ארץ ישראל [Eretz Yisrael: the Land of Israel], אין די שטח וואוינען דרייסיק מענטשן, דא וואוינט איינער. אלעס איז אויסגעשפרייט. אקעי, איך זאג דיר אז איך האב סתם תורות, און איך האב נישט קיין פשט אין פשט אין פשט. שוין, ס׳איז דא אנדערע פשטים.

מ׳קען נישט בלויז באשולדיגן “פרעסעריי”

אבער די reality איז, אז דו קענסט נישט זאגן אז ס׳איז סתם ווייל אונז זענען פרעסערס און מ׳קען זיך נישט שולט זיין ביצרו [control one’s inclination]. ווייל ס׳איז דא מענטשן, איך האב שוין גערעדט נאך א רייע באריכות, איך קען אסאך מענטשן וואס זענען גאר שולט ביצרם, אבער זיי זענען גראב. ס׳איז זייער שווער צו זאגן אז פונקט דא אין דעם נושא האט ער זיך נישט געטראפן קיין עצה.

איך בין נישט מסכים. איך האב אמאל געזאגט, “Never take a guru that’s fat.” זייער גוט, איך בין נישט מסכים. אויב ער וואוינט אין אינדיע, אפשר, נישט אויב ער וואוינט אין אמעריקע. איך בין נישט מסכים. אדער אין ארץ ישראל, אין די היינטיגע וועלט. ווייל ס׳האט צוטון מיט געוויסע lifestyle זאכן, ס׳האט נישט צוטון מיט…

רבנים און lifestyle פראבלעמס

בפרט רוב רבנים זענען גראבער אין lifestyle. און פארקערט, אויב ער וועט לויפן מער, וועט מען זאגן אז ער איז א גראבער יונגער. ס׳טאר נישט. ס׳דארף עסן זייער ווייניג. בקיצור, ס׳איז דא פראבלעמס, ס׳איז דא פיזיקל, ס׳איז נישט אלעס אין די מוח, אין די קאפ. איך מיין אז זייער אסאך האט צוטון מיט דעם.

דו קענסט זאגן, ער איז נישט דא, מ׳דארף טאקע וואוינען אין אן אנדערע שטאט וואו מ׳פארט, מ׳גייט נישט פארקן, מ׳וואקט. וואס איז נישט דא? איך וואוין נישט אין יענע וועלט, אקעי? אסאך די רבנים זיצן אינדערהיים א גאנץ טאג, זיצן אין די ליגער, און די ריקט איז נישט. זייער גוט, און דאס איז נישט. דער רבנים ביז מיר די שווערע טאפ אויף דעם, וואס גייט ארויף אויף דעם. למשל, איך האף דאך אויף אויף אויף…

תובתו של מקום: הכרת הטוב אין אונזער צייט

סיום: פיזישע פּראבלעמען און פּראקטישע סאלושענס

בקיצור, ס׳איז דא פיזיקאל פּראבלעמס, ס׳איז נישט אלעס אין די מוח און אין די קאפּ. איך מיין אז זייער אסאך האט צו טון מיט דעם.

מ׳קען זאגן אז ער דארף טאקע וואוינען אין אן אנדערע שטאט וואו מ׳פארט מיט א גארטל און מ׳גייט נישט מיט א קאר, און וואגט. איך וויל נישט יעצט וואוינען אין יענע וועלט, אקעי? רבי׳ס און רבנים זיצן אינדערהיים א גאנצן טאג, זיצן און רירן זיך נישט. זייער גוט. און די רבנים זענען נישט… אקעי, איך וויל נישט אריינגיין.

איך וויל נאר זאגן, ענדליך אין אן ענין, מ׳קען אפשר איינפירן צו געבן סעלערי אונטער די ספּאנדזש קעיק, אז דער רבי זאל ווערן אויסגענומען. אבער דאס איז א… זייער גוט.

דער מעשה מיט ספּאנדזש קעיק און לחיים

יעצט, פארוואס עסטו ספּאנדזש קעיק? ווייל ס׳איז א מנהג, נישט ווייל ער איז א פרעסער. פארוואס עסטו ספּאנדזש קעיק?

איך האב געזען ביי ר׳ שאול, איינער איז געקומען און ער זאגט, “איך בין א גאנצע שיכור, איבעראל וואו איך בין געגאנגען האב איך געמאכט א לחיים.” איך בין נישט קיין וויין-ווערער. פארוואס דארף ער מאכן א לחיים וואו ער גייט מיט א ספּאנדזש קעיק? פארוואס קען מען נישט געבן א גלאז וואסער מיט א סעלערי?

ער פלעגט טרינקען די שאקאלאד, נו? ער פלעגט נאך אלץ. סטאפּ עס. ער האט זיך געשעמט זיך שוין. מ׳האט אים געזאגט אז ס׳איז נישט אזוי. מ׳טרינקט עס נאר אינדערהיים. בקיצור, א מעשה.

דו פארשטייסט די פּראבלעם? ס׳איז א פּראבלעם. איך זאג אז ס׳איז נישט קיין פּראבלעם, ס׳איז די פּראבלעם פון די מנהג. ער זאגט מאך אן אנדערע מנהג. סאו ס׳איז נישט דאס, סאו ס׳איז דערפאר, ס׳קען זיין די סאלושן איז אנדערש, די פּראבלעם איז אנדערש.

די מעלה: מ׳דארף רעדן וועגן די ריעליטי

די מעלה איז, מ׳דארף רעדן וועגן די ריעליטי. ס׳איז זיכער אז מ׳דארף רעדן וועגן דעם, ס׳איז א גרויסע פּראבלעם, און נישט נאר געראפן איז אויך די גשמיות. אבער איך גלייב נישט אז די תירוץ איז צו זיין מער פרוש, מער ווייניגער ליב האבן די עסן אדער עפּעס אזוי. דאס מיין איך נישט.

יעצט, איך וויל, איך קען נישט טראכטן, איך האב נאך א גאנצע שטארי צו מסביר זיין פארוואס א לעוועל על פּי פּשט, א תורה וועגן דעם וואלט… איך גיי סטאפּן, איך וויל נאר זאגן נאך איין וויכטיגע מעלה וואס איך האב מחדש געהאט. ס׳איז געווען א מעשה אזוי, אקעי?

אנדערע סארט פּראבלעמען, אנדערע סארט סאלושענס

די ערשטע מהלך איז אז ס׳איז דא אנדערע סארט פּראבלעמען און אנדערע סארט סאלושענס. קען זיין אז די פּראבלעם פון אמעריקע איז אז די עסן מאכט נישט גענוג זאכן, אקעי? סאמפּיין ווייק דארף עסן. און די GLP מאכט אז מ׳זאל פילן מער זאכן. קען זיין אז ס׳איז דא אנדערע עצות, ס׳קען זיין אז ס׳איז דא אנדערע זאכן וואס מאכן מער זאכן.

קען זיין איך קען געבן גיסע מעדיטעישאנס פון מער עסן, מ׳זאל מכוון זיין מער… סיטועישאנעלע פינגס, און סיטועישאנעל פינגס, און אינסטעד אוו ווארקינג אויף די טאר פון די סיטועישאנעל פינגס, און די קאפּי דארטיסט איינשפּריצט, איז דאס דא א סאלושן. איך האב עס נאכנישט געמאכט, ווייל קיין אנדערע מענטשן האבן עס געמאכט, עס ארבעט זייער גוט, איך ווייס נישט וואס צו זאגן. קען זיין אז דאס איז די סאלושן. און ס׳קען זיין אז ס׳איז נישט אפּגעפרעגט, דו פארשטייסט?

ווייל די פּראבלעם איז א גשמיות׳דיגע פּראבלעם

ווייל די פּראבלעם איז א גשמיות׳דיגע פּראבלעם. אויב דו ווילסט די פּראבלעם איז געווען ברוחניות, ביי עבודת המדות, וועסטו זאגן יענעמ׳ס תאוה, אויף עבודת המדות מאכסטו א פּיל? ניין, די פּראבלעם איז נישט עבודת המדות.

מיין פּראבלעם איז אז עפּעס איז צובראכן מיט מיין גוף, עפּעס גייט ראנג מיט די דיזייער, וויאזוי הייסט אז די אפּעטיט ארבעט איז נישט גוט. דאס פּיל פיקסט עס, ס׳מאכט עס צוריק ווי ס׳וואלט דארפט זיין נארמאל. ס׳צופרעסט עס אויף נישט צופרעסטו. ס׳שטייבט נישט פאר יענגער, אמת, ס׳איז די פּראבלעם נאר אויף קיינער האט נאך נישט געטון פון ענקער פון דעם. אפשר האט מען רעדט א ריזיגע דאס, איך ווייס נישט.

סאו, דאס איז איין מעלה.

נאך א מעלה: דער משל פון גן עדן

איך האב אבער נאך א מעלה, איך ווייס נישט אויב ס׳איז די פּראבלעם, אבער ס׳איז נאך א נקודה. א נקודה איז א פּסוק.

אדם הראשון אין גן עדן

אין די תורה שטייט אזא מעשה, אקעי? ס׳איז געווען א יוד, א מענטש. ווי האט ער געהייסן? אדם. אדם. אדם. אקעי, און דער אייבערשטער האט אים גענומען און געגעבן אלע תאוות וואס ער האט נאר געוואלט. ער האט געדארפט בעטן אלעס, און ער איז געווען גן עדן, און ער האט נישט געדארפט אלעס טארן.

אזוי איז געווען אונז לעבן דאך היינט דארט, רייט? “ויטע ה׳ לקום גן בעדן מקדם” [ויטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם – “און האט געפּלאנצט ה׳ אלקים א גן אין עדן פון מזרח”, בראשית ב:ח], ער האט געפּלאנצט דארט יעדע סארט מאכל, “ויטע ה׳ כל עץ” [ויצמח ה׳ אלקים מן האדמה כל עץ], דאס שטייט אין פּסוק, “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל” [בראשית ב:ט] וכו׳, יעדע סארט גוטע זאך וואס איז דא האט ער איינגעלייגט דארט.

שטייט אין פּסוק אמת, ס׳איז דא אין מדרש אז דארט איז געווען ליבער׳ס פּאטעטא טשיפּס מיט ווייטע טשיפּס. פרומע זאל עס ענדזשויען און נישט פרומע. ס׳איז דא וואס האבן דווקא ליב דאס, דווקא ליב דאס, אלעס איז געווען אין גן עדן. קענסטו דעם מדרש?

דער מדרש זאגט אז איין זאך איז נישט געווען, דו ווייסט וואס איז נישט געווען? אלד וויליאמסבורג. דאס האט קיינער נישט געוואלט. אקעי.

בקיצור, איך וויל אנטווארן צו מסביר זיין וויאזוי די מדרש פון די מן ארבעט, אבער ס׳קומט יעצט אריין. ניין, ס׳איז געווען נארמאלע בראנפן, באט נישט די אלד וויליאמסבורג וואס מ׳טיילט ביי די קידוש אין באבוב. דאס האט קיינער נישט געוואלט. ס׳איז געווען מער, ס׳איז נאר נתקרד דעתו עד שבא [נתקרר דעתו עד שבא – “זיין מוח האט זיך אפּגעקילט ביז ער איז געקומען”, טעם פון א מדרש].

אלעס איז געווען צוגעשטעלט

בקיצור, מ׳האט געטיילט אלעס דארט. אלעס סארט מענטשן, אלעס סארט פרויען, אלעס סארט. “מלאך השרת צולין לו בשר ומסנין לו יין” [מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין – “מלאכים האבן אים געבראטן פלייש און געפילטערט פאר אים וויין”, מדרש], אויב ער האט געוואלט אזא סארט וויין איז געווען. ס׳איז געווען אלעס סארט זאכן.

אזוי ווי דו גייסט היינט, האט מען אפילו געדארפט צאלן. די איינציגע פּראבלעם איז אז דו האסט אפּגערוקט מיט א ביל צום סוף. ס׳איז נישט געווען קיין ביל. ס׳איז דא אלעס צוגעשטעלט. איין זאך האט מען נישט געמעגט געסן.

אקעי, איך זאג דאך די מדרש, רבונו של עולם, איך בין זייער אציר, איך ווייס נישט, הלכות, הלכות, און די גאנצע מעשה. למשל, א ווי איז די גן ריין? איך רעד נישט יעצט. איך זאג דאך נאר א מעשה של עולם. אקעי, דאס איז געווען אזוי וואס שטייט אין די פּסוק, איז געווען א תמיד שהיה לו.

ווי די גמרא זאגט צו אים דעם

ווי די גמרא זאגט צו אים דעם? ער איז געווען א מענטש וואס האט געהאט א זון, ער האט אים מרחיץ געווען און סך געווען און מלביש געווען וישיבה על פתחו של זוהנות [מרחיץ ומסך ומלביש ומושיבו על פתח בית הזונות – “האט אים געבאדט און געזאלבט און אנגעטון און אים געזעצט ביים אינגאנג פון א בית הזונות”, א משל פון דער גמרא], וואס איז געווען בגן עדן. באמת? בערך.

“ויקח ה׳ אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן” [בראשית ב:טו – “און האט גענומען ה׳ אלקים דעם מענטש און אים געלייגט אין גן עדן”]. ער גלייבט אין גן עדן, ער האט אים געלייגט אין א פּלאץ מיט אלע תענוגי עולם הזה [תענוגי עולם הזה – די פארגעניגונגען פון דער וועלט].

וואס שטייט א פּסוק פריער? באמת? האט ער אפילו צוגעשטעלט קאמפּאני. ער האט געזען אז אדם הראשון איז עלנד, “לא טוב היות האדם לבדו” [בראשית ב:יח – “ס׳איז נישט גוט אז דער מענטש זאל זיין אליין”], האט ער צוגעשטעלט אפילו קאמפּאני.

ער האט געזאגט, ס׳איז גארנישט געפעלט. ער האט געקענט לערנען, יא, לאמיר פארשטיין, לערנען קען מען אליינס. יא, רבותי, אבער מ׳קען, מ׳זאל זיין דבוק אין אייבערשטן קען מען אליינס, אמת, ער איז געווען דבוק אין אייבערשטן אליינס. פארשטייט, ווייל ער האט נישט געקענט פארברענגען, שמועסן, יא? ס׳האט געדארפט איינער זאל שמועסן מיט, און אזוי ווייטער.

איך קען נישט שמועסן מיט אים, עס איז זייער סיריעס. אפשר היינט קען מען דערברעכן, ווייל מ׳קען. זייער גוט, אפשר נישט געוואוסט. ער האט אים געגעבן א פרוי אויך, אקעי.

דער חטא און די נפילה

נאכדעם איז געווען עפּעס א מעשה, איז געקומען א שלאנג, איינגערעכט אין די פרוי, און סאמהאו די אלע טובות נתהפכה ליראה אמת [נתהפכה ליראה – “האבן זיך פארקערט צו שלעכטס”]. דאס וואס האט געהאט א פרוי, האט ער אלעס צוגעשטעלט, גענומען קיר פון אים. סאמעאו איז גורם געווען אז ער זאל עסן פון די איין זאך, פון ראש השעה צו עסן [עץ הדעת – דער בוים פון וויסן], וואס מ׳האט געדארפט ווארטן אביסל, וואטעווער די מעשה איז געווען.

און בקיצור, איך ווייס נישט וואס דער נמשל איז.

דער נמשל: אונזער וועלט איז גן עדן

דער נמשל איז אזוי: דער אייבערשטער האט גענומען די אידן אין שנת תש״נ [שנת תש״נ – יאר 1990, אדער מער בכלל די מאדערנע צייט], און ער האט געזאגט פאר אלגא אז ער וועט וועט וועט און דארט איז דא “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ותאוה לעינים ומתוק להשכל” [בראשית ב:ט, ג:ו – “יעדער בוים וואס איז שיין צו זען און גוט צו עסן און א תאוה פאר די אויגן און זיס פאר די שכל”]. ס׳איז דא אלעס וואס דו ווילסט.

דו ווילסט ארדערן א העליקאפּטער? קענסט עס ארדערן. ס׳איז נישט קיין חילוק. וואס דו ווילסט, אויף וועלכע תאוה, קענסט עס קויפן. אויב נישט, אויף די וועבסייט, אויף די אינטערנעט, אלעס איז דא. אלעס איז פאר דיר צוגעשטעלט.

דו דארפסט אפילו נישט אויפשטיין פון די בענקל אז מ׳זאל עס ברענגען. דו קענסט עס מאכן Uber Eats, ער ברענגט דיר אלע מאכלים וואס זענען נאר דא אויף די וועלט. שטימט?

נאר וואס? ס׳איז דא אויך א נחש

נאר וואס? אזוי פּונקטליך ביי די גן עדן, ס׳איז געווען דארט אויך א נחש אין די זייט, און דער נחש קען רעדן מיט די אשה. ס׳איז דא אופנים וויאזוי מ׳קען נוצן די אלע טובות, מ׳קען נמשך ווערן אין די איין זאך וואס מ׳טאר נישט טון.

דער אייבערשטער האט געמאכט א גאנצע אינטערנעט, דו קענסט רעדן מיט וועלכע מענטש דו ווילסט, וועלכע איד, וועלכע גוי. נאר איין זאך טו נישט, וועלכע טובה. איך ווייס נישט, אפשר דאס, יא, איך ווייס נישט. עפּעס איין זאך, וואטעווער ס׳איז די שלעכטע זאך. מ׳דארף רעדן די הלכות, וויפיל מעג, וויפיל מעג נישט. איין זאך טו נישט, אקעי?

און שוין, בקיצור, די מעשה געשעט, וואטעווער די מעשה געשעט.

“כאן כפר בטובתו של מקום” – דער עיקר פּאינט

יעצט, קומט דער אייבערשטער צו דעם מענטש, און ער זאגט אים, “רבי לעוו, וואס גייט פאר?”

וואס זאגט ער? “האשה אשר נתתה עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל” [בראשית ג:יב – “די פרוי וואס דו האסט געגעבן מיט מיר, זי האט מיר געגעבן פון דעם בוים און איך האב געגעסן”].

רבונו של עולם, דו האסט געמאכט די אינטערנעט, דו ביסט שולדיג.

זאגט אים דער אייבערשטער

זאגט אים דער אייבערשטער, דאס ווארט איז דער אפּיקורסות [אפּיקורסות – כפירה, קעצערייַ].

זאגט רש״י [רש״י – רבי שלמה יצחקי, דער גרויסער פּירוש-שרייבער], “כאן כפר בטובתו של מקום” [רש״י בראשית ג:יב – “דא האט ער געלייקנט דעם גוטסקייט פון הקב״ה”].

איך פארשטיי נישט. איך האב דיר נישט גענוג געגעבן, האסט דיר טענות אויכעט? וואס הייסט?

דער אייבערשטער׳ס טענה

יעצט אז מ׳האט א קאר, מ׳קען פארן וואו מ׳וויל, און מ׳דארף אפילו נישט פארן, און מ׳קען ארויס בעטן דעם קאר, און מ׳נעמט עס שוין וואו דו ווילסט, און מ׳קען דריקן א קנעפּל און מ׳קומט אן וואו דו ווילסט. ס׳איז שרעקליך. ס׳איז א געוואלדיגער. ס׳איז א נארמאלער מענטש.

פארוואס האב איך דיר געגעבן דאס? דו ביסט געווען עלנד, ס׳איז געווען אביסל שווער צו שלעפּן זיך צו די גראסערי צו נעמען די סעלצער. דו דריקסט א באטן, דו לייגסט אריין די קרעדיט קארד, און ס׳קומט שוין אליינס. און דו האסט דאך טענות?

חי רע וואס דו ביסט. דו איז א כופר. דו איז א כופר בטובה של מקום [כופר בטובה – איינער וואס לייקנט אפּ דעם גוטסקייט]. די ערשטע עבירה וואס קען נאר זיין. דו ביסט א חמור.

ווען ער וואלט נישט דאס געזאגט, וואלט ער געראכט די מעשה. איך ווייס נישט. לאמיר זאגן אזא טייערע. עס גייט נישט. איינע פון די פּראבלעמען איז געווען, אקעי?

וואס איך מיין נאך צו זאגן

וואס איך מיין נאך צו זאגן איז, אז אונז האבן אנגעהויבן די ראשונים מיט אזא פּראבלעם, וואס על ידי איינע פון די ראשונים האט געטראכט אזא פּראבלעם.

ווי שווער ס׳איז געווען אמאל צו זינדיגן

רבונו של עולם, די שרעקלעך. אמאל ווען מ׳האט געוואוינט, ווי האט געזאגט אזוי פיל מאל איז די ראשי אמת? ווען מ׳האט געוואוינט אין איין שיק… און דארט, איינער האט געוואלט זינדיגן, ער האט געדארפט מוטשען זיך זייער שטארק, ער האט געדארפט גיין זוכן עפּעס א פּתח זונה [פּתח זונה – א בארדעל], ער איז זייער ווייט געווען, ער האט געדארפט מארקן בארוועס אין די אנדערע שטאט, און קוים וואס יעדער האט זיך אריינגענומען ווייל ס׳איז געווען א גוי.

דו ווייסט אז ס׳איז געווען א געזעץ נישט דעמאלטס, אבער פריער, א יוד האט געכאפּט א זונה מיט א יוד, מ׳האט געהרג׳עט דעם יוד, ס׳איז געווען קהלות אין שפּאניע וואס האבן געקרישט תלידות ושונות [תלידות ושונות – געזעצן און פּראטאקאלן], ווייל ליבארש, שיבת ריבארש, און בקיצור, ס׳איז שרעקליך, קוים קען מען זינדיגן.

פּליז, דער אידישער זוהר איז נאך געגאנגען אין מקוה אויך, ס׳האט נישט קיין טעם די גאנצע זאך. סאו, בקיצור, ניין, ס׳איז געווען אזוי אפּישל, דאס האט די קהילה צוגעשטעלט, אלא, יא, ס׳האט עפּעס א טעם, ניין, ס׳קען זיך נישט זאגן. סאו, בקיצור, ס׳איז נישט געווען, אזוי זאגן די רבנים היינט.

ליידער ליידער, ס׳איז שרעקליך

ליידער ליידער, ס׳איז שרעקליך, און דערפאר א שרעקליכע וועלט, מ׳קען דריקן א באטן, ס׳קומט וואס דו ווילסט, דו קענסט גיין דארט, דו קענסט זען וואס דו ווילסט, דו קענסט טראכטן וואס דו ווילסט, דו קענסט ליינען וואס דו ווילסט, שרעקליך, מ׳דארף עפּעס טון.

איך פארשטיי נישט. איך האב נישט געזאגט אז ס׳איז נישט דא קיין נחש און ס׳איז נישט דא די אלע פּראבלעמען. אבער ס׳קען דאך נישט זיין, אויב דער רב, דער צדיק, האט אמאל געזאגט, שכוח, ער האט אמאל מכיר געווען מיט טובתו של מקום אז דער אייבערשטער האט געמאכט, ער האט געדארפט מאכן א ברכה, ער האט געדארפט מאכן שבע ברכות [שבע ברכות – די זיבן ברכות ביי א חתונה].

דאן קען דער אייבערשטער

דאן קען דער אייבערשטער. אוודאי דארף ער מאכן מיט א גדר, ער זאל נישט עסן עץ הדעת. קיינער דאך נישט עסן עץ הדעת. אבער די ערשטע זאך וואס דו זאגסט, דו זאגסט די איינציגסטע זאך. יא, די איינציגסטע זאך.

לאמיר פרעגן אזוי: ווען דערמאנט מען טובתו של מקום ביי אונז אין בית המדרש?

ניין, איך זאג, איך מיין, ס׳איז דא א טובה של מקום, יא? ברוך השם, מ׳לעבט אין א… ליטערעלי, איך בין נישט קיין דזשאוק.

דער רמב״ם און ימות המשיח

איך מיין, דער רמב״ם [רמב״ם – רבי משה בן מימון, מיימאנידעס] זאגט אז ווען ס׳שטייט אין די מדרש אז ס׳וועט וואקסן אויף די ביימער ברויט, ס׳קען נישט זיין קיין פּשוט׳ער. ס׳מוז זיין א משל, ווייל ס׳איז דאך נישט מעגליך במציאות [במציאות – אין דער ריעליטעט].

ברוך השם, מ׳האט שוין זוכה געווען אז נישט נאר ס׳איז מעגליך במציאות, סאך מער פון דעם וואס מעגליך במציאות. אקעי, ס׳וואקסט נישט.

טובתו של מקום: טעכנאלאגיע אלס ברכה און די נויטווענדיגקייט פון הכרת הטוב

פתיחה: די מדרש וועגן ביימער וואס וואקסן ברויט – עס האט זיך אמת׳דיג התגשם

ניין, איך זאג, איך מיין, ס׳איז דא א טובתו של מקום [the goodness/beneficence of the Omnipresent], יא? ברוך השם, מ׳לעבט אין א… ליטעראלי, איך זאג נישט קיין דזשאוק, איך מיין, דער רמב״ם [Rambam: Maimonides] זאגט אז ווען ס׳שטייט אין די מדרש [Midrash: homiletical rabbinic literature] אז ס׳וואקסן ביימער אויף די ביימער ברויט, ס׳קען נישט זיין כפשוטו [literally], ס׳מוז זיין א משל [parable], ווייל ס׳איז דאך נישט מעגליך במציאות [in reality].

ברוך השם, מ׳האט שוין זוכה געווען [we have already merited] אז ס׳איז נישט נאר אז ס׳איז מעגליך במציאות, ס׳איז אסאך מער פון דעם וואס איז מעגליך במציאות. אקעי, ס׳וואקסט נישט, וואס איך מיין צו זאגן, ס׳איז מכל וכל [in any case], ס׳איז זיכער אז… ס׳איז ענקלי, די וואקסן באבלס פון האלבערשטאט, ס׳איז זיכער אז צו פרעסן א באטן און ס׳קומט אן א גוי דא ביים טיר מיט א ווארימע קוגל, ס׳איז זיכער אז דאס איז נאך אסאך מער וואס די מדרש האט זיך געקענט פארשטעלן אז ס׳גייט וואקסן אויף א בוים. אמת? אזוי ווי די מלאכי השרת [ministering angels] צו אברהם אבינו [Abraham our forefather] זאגן. ס׳איז ממש, ממש.

אז יעדער איד האט צוויי… ס׳שטייט אין די גמרא [Gemara: Talmud] א לשון [expression], יעדער איד האט צוויי טויזנט און אכט הונדערט CIA אגענטן וואס קענען אים וואטשן. אמת?

קריטיק: מען דאנקט נישט – מען קלאגט נאר

ס׳איז ממש געוואלדיג. און האסט נאך קיינמאל נישט גערעדט צום אייבערשטן וועגן דעם. האסט נאך קיינמאל נישט געזאגט אין בית המדרש [study hall] די ווארט. און ווען זאגסטו עס? נאר צו כופה זיין בטובתו [to be ungrateful for His goodness]. צו זאגן ווי “האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל” [the woman whom You gave to be with me, she gave me from the tree and I ate – Adam’s response to God in Genesis 3:12]. דו האסט נאך טענות [complaints] אז ס׳איז גורם [causes] טאקע שלעכט.

איך האב אן עצה [solution]. ניין, איך זאג נאר, דער מענטש דארף אכטונג געבן אויף די אישה. דאס איז א תירוץ [answer] אויף די נושא [topic]. איך טראכט אז דאס גייט זיין די סאלושן.

פארשלאג: א נייער יום טוב – יום הודאה על גילוי האינטערנעט

איך האב שוין אמאל געזאגט, איך האב שוין געזאגט פאר אנדערע, איך גיי קאלן די טעג די אלע מענטשן וואס פירן די מערכות [campaigns], זאלן מאכן א נייע זאך. ס׳איז א שאד זיי זאלן מאכן נאך מערכות, זיי זאלן מאכן א נייע יום טוב [holiday]. חמשה עשר באב [the fifteenth of Av] וואלט געווען א גוטע טאג דערפאר. פארוואס? ס׳איז נתגלה געווארן [was revealed] די אינטערנעט. יא.

מיר גייען מאכן א יום טוב, א יום הודאה [day of thanksgiving], על גילוי האינטערנעט [for the revelation of the internet]. נישט נאר די אינטערנעט ביי די וועי. קארס, טעלעפאנס, סמארטפאונס, קאמפיוטערס, אינטערנעט איז נאר איינס, קאנעקטעד, עי-איי. מ׳וועט מאכן א ליסט, אקעי? א גאנצע שולחן ערוך [Code of Jewish Law] וועט מען מאכן, אלע ביטולס.

מ׳וועט מאכן א ספעציעלע יום הודאה, און אלע אידן וועלן זיך צוזאמקומען אנגעטאן אין א בעקיטשע [long black coat worn by Chasidim], און זאגן הודו [give thanks] אויף דעם וואס ברוך השם אונז דארפן נישט לעבן אזוי ווי אונזערע זיידעס וואס האבן נישט געהאט קיין וואשינג מאשינס. זיי האבן זיך קיינמאל נישט… אונז ווייסן נישט אפילו וואס איז די פשט [simple meaning] פון די אלע שרעקליכע טרחות [terrible toils] וואס איז געווען. וואשן די בגדים [clothes] און מאכן די ברויט, אלעס איז געווען א זריזות [diligence] מיט טירחא [toil], ממש די חטא אדם הראשון [the sin of Adam the first man] מיט טירחא. דאס איז טייטש נחמה [that is the meaning of consolation].

ביבלישער יסוד: נח אלס דער ערשטער משיח – שורש הנחמה

נח דער טעכנאלאגיסט

און דער חגב, איך האב נאך א פסוק [verse], ס׳איז מיין בעסטע קאנטעקסט, פון דעם זאג איך דארף איך די פסוק אין חמשה עשר באב. נאך א דרשה [homiletical discourse] וואס איך האב נאך געדארפט זאגן אויף די וואך.

יא, ווער איז געווען די ערשטע נחמה אין די וועלט? וואו איז די ערשטע מאל וואס ס׳שטייט די שורש [root] פון נחמה אין די תורה [Torah]? דער אייבערשטער. נישט מלשון חרטה [in the sense of regret], מלשון טרייסטן [in the sense of consolation]. אפשר די זעלבע שורש, אבער מלשון טרייסטן.

די ערשטע איז אזוי, זה, שטייט צוויי טראפ אויף דעם ווארט, “ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'” [he will console us from our work and from the toil of our hands, from the ground which Hashem has cursed – Genesis 5:29]. יא, זאגט די גמרא, נח איז געווען א טעכנאלאגיסט, ער האט אינווענטעד עצות וויאזוי מ׳זאל קענען גרינגער ארבעטן. אמת, דאס איז די שורש הנחמה. די שורש פון אלע נחמות איז אז מ׳האט אינווענטעד עצות.

טאקע אדם הראשון איז נתקלל געווארן [was cursed], “ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה” [cursed is the ground because of you, in toil shall you eat of it – Genesis 3:17], מ׳וועט זיין בעצבות [in sadness], מ׳דארף זיך מוטשענען מיט זייער שווערע עבודה [toil with very hard work]. קומט נח און ער מאכט אביסל גרינגער. און אזוי ווייטער ביז עד היום הזה [until this very day] איז געווארן אזוי גרינגער.

די מאדערנע התגשמות פון נח׳ס נחמה

היינט אפילו די זיין, ס׳איז דא א קאמביין וואס מאכט אויף איינמאל די אלע מלאכות הפת [all the labors of bread-making] אויף איינמאל, יא? ס׳קומט כמעט ארויס א געגרייטע ברויט פון די אנדערע זייט. כמעט, יא? ס׳איז דא היינט אזא מאשין, ס׳קאסט א ביליאן דאלאר, איך ווייס וואס. מ׳פארט אין דעם, כמעט מער ווייניגער פארט אין די פעלדער, ס׳קומט ארויס א געבאקענע ברויט פון די אנדערע זייט. כמעט, יא? נאך איין מאשין אינצווישן, אקעי? וואטעווער, ס׳קומט נישט ארויס מעל [flour], ס׳קומט ארויס ווייץ גרינדליך, אבער ס׳איז גוט גענוג אז די מדרש זאל קענען אזוי זאגן, אמת?

זייער גוט, איך זאג, איך מאך זיך אביסל, איך דארף זיך מאכן א מדרש, אבער איך וויל נאר ארויסברענגען, דאס איז דאך די נחמה, יא?

פארוואס האט מען קיינמאל נישט געמאכט א יום טוב אויף דעם?

און וויאזוי קען זיין אז מוצאי שבת נאכט מיר טאנצן יעדער איינער, מ׳מאכט נישט קיין… אויף די נחמה וואס מ׳איז מנחם [consoles] חטא אדם הראשון האט מען קיינמאל נישט געמאכט קיין יום טוב. סאו מ׳דארף מאכן א יום טוב, זיך פרייען, און יעדער איינער וועט ברענגען און מ׳וועט טאנצן מיט די סמארטפאונס דעמאלטס ארום די בימה [platform in synagogue]. נישט אזוי ווי דו ביסט באלד גיין די סמארטפאונס אריין אין פייער ערב פסח [the eve of Passover].

מ׳גייט טאנצן מיט דעם ארום די בימה, און דער רבי וועט אריינקומען מיט א גרויסע טעסלא צו די… די גרויסע אייפעד, און מ׳וועט מאכן א חופה [wedding canopy] איבער דעם אזוי. און א פרייד, אז ס׳איז דא א הכנסת ספר תורה [celebration of bringing a Torah scroll], און מ׳וועט טאנצן “זה ינחמנו”.

וואס איז שלעכט? א פסוק. דאס איז געווען נח, דער ערשטער משיח [Messiah] איז געווען נח. “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו”. פארוואס לאכן אונז ווען מ׳זאגט עס? איך לאך נישט, איך מיין הונדערט פראצענט ערנסט. רוב עולם [most people] לאכט ווען מ׳זאגט עס. איך האב נישט געוואלט באלאכט ווערן. פארוואס? ס׳איז פאני, אבער ס׳זאלט טראכטן נאך אנדערש ווי איך האב געטראכט ביז יעצט.

תירוץ #2: שמחה קעגן עצבות – דער אמת׳ער לייזונג צו נסיונות

דער יסוד: עצבות איז דער שורש פון אלע עבירות

ניין, ניין, ניין, ס׳איז אזוי ווי די סושי. ס׳איז אזוי ווי די סושי. ניין, ניין, איך מיין, מ׳דארף דאנקען דעם אייבערשטן אויף דעם. און נאכדעם, און אוודאי, דעמאלטס וועט נישט זיין עובר עבירה [transgressing].

וואס דו פרעגסט, וואס וואלט געווען ווען נישט קויפנדיג און נישט קויפנדיג און נישט קויפנדיג און נישט געגעסן די עץ הדעת [Tree of Knowledge]? ווייסט פארוואס? האט אלע חסידישע רבי׳ס דאס געזאגט. איך מיין אז ביידע ווי, דאס מיין איך אמת׳דיג. שטייט אין אלע חסידישע ספרים [books] אז, יא, אין בית אהרן [a Chasidic work], אז דער יצר הרע [evil inclination] וויל נאר עצבות [sadness], אמת? עצבות איז די גרעסטע פראבלעם. די רגע וואס א מענטש איז בעצבות, דעמאלטס פאלט ער אין אלע עבירות [sins]. אזוי ווי ווען א מענטש איז בשמחה [in joy], האט ער נישט קיין עבירות.

סאו ווייל זאג איך אזוי, פארוואס? באקומען מענטשן אינטערנעטס צו טון מיט דעם עבירה, ווייל זיי זענען בעצבות דערויף. זאל מען דאנקען דעם אייבערשטן נאכנישט. זאל מען נישט מאכן קיין ברכה [blessing]. ס׳איז דאך אסור לענות פארלאזן מיט א זיבה די ברכה [it is forbidden to answer a blessing in vain].

הלכה׳דיגע נקודה: שהחיינו אויף נייע טעכנאלאגיע

אויב א מענטש קויפט א נייע קאמפיוטער, מאכט פון דעם קיין שהחיינו [the blessing thanking God for bringing us to this time]. דרך אגב [by the way], ס׳איז א הלכה [Jewish law] מדאורייתא [from the Torah], נישט מדאורייתא, נאר מדרבנן [from the Rabbis]. אזוי ווי מ׳קויפט א נייע פאון אדער א קאמפיוטער, דארף מען מאכן שהחיינו. אורי האלצמאן זאגט אויף מענטשן, דאס איז אויך די הלכה, אבער אויף פאון דארף ער מאכן. אויף א קארס, איז דאך אזוי די הלכה, שלחן ערוך [Code of Jewish Law].

און דער פסקי תשובה [a halachic commentary] זאגט אז מען פירט זיך נישט נישט, און מען פירט זיך יא, איז נישט קיין פסקי תשובה׳ס. וואס פסקי תשובה׳ס? ווארעווער, ער איז מסתמא פסקי תשובה׳ס. ניין, ניין, ווארעווער, איך זאג אז דאס איז דער שורש הביאה [the root of the matter].

די פראקטישע אפליקאציע: דאנקבארקייט פירט צו צופרידנקייט

אויב מען וועט מקריב זיין [bring close] מיט ער וואס, וועט מען וועט זיין צופרידן. פארוואס גייט ער אויף די קאמפיוטער אין די טיש שלעכטע זאכן? ווייל ער איז בעצבות, ער איז שוין דערפרעסט. ער מיינט נעבעך אז ער איז פשט א שטיקל שרגץ [disgusting thing]. ווען א מענטש איז דעפרעסט, קומט אריין דער נחש [serpent]. אזוי איז דער שטריט אין די הדברים [the way things are], אזוי ווי ס׳שטייט אין ספרים הקדושים [holy books], אלע ספרים שטייט דאס.

מקורות פון חסידישע ספרים

שטייט אין בעל תניא [the Tanya, foundational work of Chabad Chasidism] אז מ׳זעט בחוש [empirically] אז ווען א מענטש איז צו פרייליך האט ער נישט קיין תאוות רעות [evil desires]. ער קען זיך משלוחם זיין [control himself]. ניין, פארקערט, ער האט נישט קיין תאוות רעות. ווען א מענטש איז בעצבות קען זיך משלוחם זיין, ער איז פרייליך. יא, און גער [the Gerer Rebbe] זאגט מען אז ער איז אויפגערוימט, ווייל דעמאלטס איז ער ריין. דאס איז די תירוץ.

די מסקנה: דאנקבארקייט איז דער אנטידאט

ממילא, די תירוץ איז, אז וויבאלד די גאנצע זאך פון תאוות [desires] איז… ס׳ווערט אזוי ווי א דרוש [homiletical interpretation], אבער דאס איז די צווייטע תירוץ, ס׳איז אן אמת׳ער תירוץ, ס׳איז אן אמת׳ער תירוץ. אז די פארוואס קען מען נישט היינט רעדן פון תאוות, זאל מען עס בעצבות.

רבונו של עולם [Master of the Universe], די דרשה הייבט זיך אן מיט עצבות, און אנדערע ווערט נישט אן עצבות, ס׳איז כפירה בטובתו של מקום [denial of God’s goodness], אמת? רבי׳חן, דו ביסט א נארמאלער מענטש, דו שטייסט אויף אינדערפרי, איך זאג דיר, דו שטייסט אויף אינדערפרי, און דו האסט נאך א מאשין וואס מ׳טריקט א באטן און לייגט אריין אזא זאך, ס׳קומט ארויס א הייסע קאווע. אויב איך וויל א קאלטע קאווע, איז דא אן אנדערע באטן, עס מאכט די זעלבע. איך האב נישט געהאט יענע מאשין, אבער מ׳קען קויפן ביי נאך פופציג דאלער א מאשין וואס מאכט קאלטע קאווע ווען מ׳וויל עס שטארק, אמת?

די וועלט וואס מיר לעבן אין: א געוואלדיגע ברכה

און דו שטייסט אויף אין די וועלט, יא, און דאן דאך מער, האסטו א מאשין, א באטן, האסט א באטן וואס דו דריקסט נעבן דיין בעט, איז עס נאך דא. און אויב דו ווילסט אז עס זאל זיין 71 דיגריס, מאכסטו עס 71. אויב דו ביסט שוין צו ווארעם פאר דיר, מאכסטו עס 79. אויב דו ביסט שוין קאלט, מאכסטו עס אויף 73. און דו לעבסט אין דער וועלט, יא? האט ער געזאגט, מלאכי השרת, צולין לבשר ומסננין ליין [the ministering angels roast meat and strain wine – referring to the angels who served Abraham].

די כפירה פון נישט דאנקען

און דו שטייסט אויף, און דו גייסט אים פארנישט, זאגסטו, רבותי [gentlemen], ס׳איז דא שרעקעדיג, איך וועל עס לעבן אין אזא וועלט, אזויפיל טעכנאלאגיע, רוח פנים [spiritual decline], ס׳איז אפסטאמען, מיין חיה רע [evil beast] וואס דו ביסט. דו האסט נישט געווען אזא כופר בטובתו של מקום [denier of God’s goodness] זייט די צייט פון דא, מ׳איז נישט געווען אזא כופר בטובתו של מקום. קודם מאכן א דאנק כויך [first give thanks], אבער ס׳איז געוואלדיג.

ס׳איז נישט סתם געוואלדיג, אונז קענען נישט אפילו… ווייסט פארוואס מ׳לאכט? ווייל מ׳קען נישט האלטן אזוי פיל שמחה. אזוי שטייט אויסגעלייבן אויף די שבועה [oath]. מ׳ווערט נישט קיין טראבלער מענטש.

פראקטישע עצות: ברכות און כוונה

איך זאג דאך אז מ׳מאכט א ברכה אויף אים. ס׳שטייט אין חסידישע ספרים אז ווער ס׳מאכט א ברכה סטענענד כונה [with proper intention], ווערט נישט קיין גשם [materialistic] פון די עסן. אלע וואלט זיך אפ וועט נישט מאכן א ברכה סטענענד כונה, וועט מען אויך נישט עסן צו פיל. ווייל ער זאלט פרייליך.

פארוואס עסט א מענטש צו פיל? ווייל ער איז דעפרעסט, און ער מיינט אז ער האט געעסן און געמאכט זיין. ער איז שוין צופרידן, ער עסט ווייל ס׳איז געוואלדיג, ער געט נישט עסן צופיל, ער האט נישט קיין צופיל אויף די אינטערנעט, ער טוט אלעס במידה [in moderation], ווייל ער וועט זיין צופרידן. דאס איז זייער א בעיסיק זאך, ממילא גייט מען מתקן זיין [establish] א נייע יום טוב לכבוד דעם, און דאס גייט זיין די עצה. און דעמאלטס, און נישט קיינער האט קיין נסיונות [trials], און נישט קיין נסיונות, און נישט קיין נסיונות.

די נויטווענדיגקייט פון קהילה

און ער וועט עס צוזאמען מיט אנדערע מענטשן, עס איז נישט פארהאלטן, אט וואס איז א מענטש אלעמאל אליינס, ער וועט נישט מאכן פירות [progress]. מ׳דארף מאכן א וואטסעפ גרופ. ניין, ניין. מ׳דארף מאכן א טאפ. מ׳דארף עס at least, וויבאלד ענק גייען נישט טון א נאכדעם מעשה [actual deed], ביז דערווייל, ביז נעקסטע יאר וועט זיך דערמאנען, איך האב נישט געוואלט אפשר טאקע צו מאכן.

ברכות השחר אלס א פלאץ פאר דאנקבארקייט

גייען דאס טון, אליסט ווען מ׳זאגט ברכת השחר [morning blessings], ברכת הנהנין [blessings of enjoyment], ברכת השחר, ס׳איז לאמיר זינען אויף דעם. אבער מ׳קען מאכן נאך אמאל. שאול לכל צורכי [Who provides for all my needs], פוקח עברים [Who opens the eyes of the blind], מתיר אסורים [Who releases the bound], ס׳איז דאך וואס ס׳איז מתיר געווען, און זוקף כפופים [Who straightens the bent], ונותן לשכוי בינה [and gives understanding to the rooster], קיינער ווייסט שוין א שכוי איז, דו ווייסט? שכוי מיינט א שכל [intellect].

ניין, נישט א פסוק שטייט איינמאל אין איר, קיינער ווייסט שוין וואס ס׳איז, ס׳מיינט א סמארטפאון. “הנותן לשכוי” מיינט “סיליקאן”. “הנותן לשכוי” איז גימטריא [numerical value] “סיליקאן”. ניין, קען מען שטיין כתבי האר״י [the writings of the Arizal, Rabbi Yitzchak Luria], כתבי ליקוטי מהר״י, רבי יצחק לוריא שטייט אז יש לכוון [one should have in mind] “הנותן לשכוי”, “שכוי” איז גימטריא “סיליקאן”. ס׳איז נישט גימטריא, ס׳איז בערך גימטריא [approximately the numerical value], מ׳מאכט אז ס׳זאל שטימען. ס׳איז נישט קיין פראבלעם. ביי די וועי, דאס איז די כוונת האר״י [the intention of the Arizal], ער לייגט אריין זאכן וואס ער מאכט און ער דארף מען זיך האבן פאר די סמארטפאון, פאר די זעקל זייגער, און אזוי ווייטער. און דאס גייט זיין די סאלושן.

מסקנה: דער אייבערשטער׳ס כוונה איז טובה, נישט נסיון

ס׳איז זיכער אז ס׳קען דאך נישט זיין, איך ווייס נישט צו דאס איז א חסידישע שמועס [Chasidic discourse], אבער מ׳דארף דאך ריעקטן צו די וועג וויאזוי די הנהגת השם [God’s conduct] איז, וויאזוי די הנהגת השכינה [the conduct of the Divine Presence] איז, right?

ס׳קען דאך נישט זיין אז דער אייבערשטער האט געגעבן אזוי פיל הטבה [goodness], איך האב מיר פשוט נאכגעזאגט אז דער רבי שליט״א [may he live long] האט געזאגט אז כוונת אכילה [the intention of eating] איז צו זיך מחבר זיין [connect] מיט׳ן אייבערשטן די הטבה וואס איז מיטיב [bestows good] פאר יעדן אז ער גיבט זיי צו עסן.

ס׳קען דאך נישט זיין אז דער אייבערשטער האט געטוישט די גאנצע סדר העולם [order of the world] און געמאכט אז די הטבה זאל זיין פי אלף [a thousand times more], אז די ריעקציע וואס אונז האבן זאל זיין פראטעסטן קעגן דעם. און מ׳דארף פראטעסטן קעגן די נאך, האב איך געזאגט נישט אז מ׳זאל טון עני עבירות, איך בין נישט מתיר [permitting] קיין שום איסור [any prohibition]. ס׳קען דאך נישט זיין אז די עיקר ריעקשאן וועט זיין דאס.

משל: די סעודה וואס איז געמיינט צו מהנה זיין

נאר איך רעד דאך צו דיר, יא? ס׳קומט איינער צו מיר און איך געב אים א סעודה נפלאה [wonderful feast], א ריזיגע סעודה. איך צייל אים פיר און צוואנציג אנדערע מאכלים [dishes]. וואס ווילט ער זאגן? איך ווייס וואס דו ווילסט, דו ווילסט אז ס׳זאל ווערן גראב. חכם נאר, ער איז נישט קיין אורח רעה [bad guest] אין דער וועלט.

אוודאי איך וויל, אויף א צרה [trouble] גייסטו קענען ווערן קרוב [close], דו וועסט דאך מוזן אליין נעמען קער דערפון [take care of it yourself]. ס׳איז יא א פראבלעם. אבער ס׳איז זיכער אז די כוונת הנותן [the intention of the giver], ער וויל דיך מהנה זיין [give you pleasure].

נאך קיינמאל נישט געווען איינער וואס האט געהאט א שונא [enemy], ער האט געוואלט אים אפטון, ער האט געמאכט א ריזיגע סעודה, ער האט באקויפט אלעס, ער האט געמאכט דעם אכילה ומשקה [food and drink]. נאך קיינמאל, אפשר נישט צו די עפעס א חסידישע מעשה [Chasidic story] זאגט דאס.

טוישן אונזער באציאונג צו טעכנאלאגיע: א שמחה-באזירטע צוגאנג

דיגרעסיע: “מה יעשה הבן שלא יחטא” און די חסידישע דרך

מגיד שיעור:

וואס ווילסטו זאגן? איך ווייס וואס דו ווילסט, דו ווילסט אז איך זאל ווערן גראב. איך האב נישט קיין אורח רע, ער איז נאך שוין געווען אזא אורח רע אין דער וועלט. זאלסט נישט ווערן, אויף א צרה גייסטו קענען ווערן גראפט, וועסטו דאך מוזן אליינס נעמען קער דעפעסט. ס׳איז ייער פראבלעם.

אבער ס׳איז זיכער אז די כרבנת הנותן [the generosity of the Giver], ער וויל דיך מהנה זיין [give you pleasure/benefit]. נאך קיינמאל נישט געווען איינער וואס האט געהאט א שונא [enemy], ער האט געוואלט אים אפטון, ער האט געמאכט א ריזיגע סעודה [feast], ער האט באקויפט אלעס, ער האט געמאכט דעם אכילה ומשקה [food and drink]. אפשר נישט נאר אפשר א חסידישע מעשה [Chasidic story] וואס זאגט דאס, באט סיריעסלי, ס׳ארבעט שוין.

מה יעשה הבן שלא יחטא [What should a person do so that he will not sin]? וואס?

תלמיד:

אקעי, אקעי, אקעי. ס׳איז דא א מנהל פאליטיק, איך הער.

מגיד שיעור:

ניין, אבער דער אמת׳ער קען דאך שטיין אז דאס איז מה יעשה בן שלא יחטא. דאס איז דער אמת׳ער שטארק אין מדרש [Midrash]. איך ווייס די חסידישע רבי האט געזאגט, מה יעשה בן שלא יחטא, עפעס.

תלמיד:

אהא.

מגיד שיעור:

מורא, ממש פורים [Purim] יעצט. אזוי האט אייער דער רוז׳ין [the Ruzhiner Rebbe] אמפס א חסידישער.

תלמיד:

ניין, איך מיין אז ס׳איז א גוטע, ס׳איז אמת׳דיגע נקודה [point].

מגיד שיעור:

איך זאג דיר אז אויב מ׳דאנקט דער אייבערשטער אויף דעם, וועט עס נישט הודאה [thanksgiving]. איך זאג דיר אז מ׳גייט נישט הודאה.

תלמיד:

ניין, דאס איז שוין נישט דרך המצוה [the way of the commandment].

מגיד שיעור:

איך מיין אז ס׳גייט ליידן זיי דרך המצוה, ווייל דאס איז נאך א נושא [topic] אז די עצבות [sadness]…

תלמיד:

ניין, ס׳האט צוטון מיט דעם. די קאנעקשאן…

מגיד שיעור:

קודם דער שטיקל איז נישט געווען בדרך אריסטו [in the way of Aristotle], ס׳איז געווען בדרך חסידות [in the way of Chasidus]. אבער…

תלמיד:

בדרך חסידות. ס׳איז דרך הכסידות [the way of Chasidus]. אויס, מענטשן האבן געהאלטן אז סתם אזוי זיין.

מגיד שיעור:

אבער די תירוץ [answer] איז, נישט… איך וויל נישט סאדניזם. איך וויל נישט סאדניזם.

צוריק צום רמב״ן: עסן ריכטיג, נישט עסן צו פיל

מגיד שיעור:

וואס איך זאג איז, די קאנעקשאן איז, מיט וואס האבן זיי מיר גערעדט פריער, אזוי ווי דו האסט געזאגט. דער רמב״ן [Ramban/Nachmanides] זאגט נישט אז מ׳זאל נישט עסן, דער רמב״ן זאגט אז מ׳זאל עסן ריכטיג, אדער עסן גוט.

און מיין טענה [argument] איז, וואס באופן כלל עסט מען נישט גוט, די פראבלעם איז אז מ׳עסט צו פיל. מ׳ענדזשויט איז נישט גענוג, אבער מ׳איז נישט בשמחה [with joy], און מ׳טרייט א גאנצע צייט אנצופילן עפעס א לאך אינעווייניג פון זיך אינזער. איין עצה [advice], אבער עס איז נישט גענוג. מ׳איז נישט גענוג דארף זיין בשמחה אויך.

דער קאנטעקסט טוישט אלעס: סעודת שבת קעגן סאפער

מגיד שיעור:

ממילא [therefore], ווען מ׳געבט, like a set, giving context, אזוי ווי איך האב געזאגט אז צו עסן א סעודת שבת [Shabbos meal] איז זייער אנדערש צו עסן א סאפער, אמת? ס׳איז נישט די זעלבע זאך. איי, מ׳עסט די זעלבע מאכלים [foods]? לאמיר שוין זאגן מ׳עסט די זעלבע, גראדע עסט מען נישט די זעלבע.

ס׳איז נישט מעדזשיק. ווייל א מענטש איז א מדבר [a speaking being], א מענטש לעבט אין סטאריס, און וויאזוי ער פארשטייט זיך אליין.

די פראקטישע מסקנא: טוישן אונזער באציאונג צו טעכנאלאגיע

מגיד שיעור:

סאו וועגן דעם, די שמחה [joy] וואס איך זאג, איך טויש וואס איז א סמארטפאון. איך מיין אמת׳דיג, דו דארפסט טוישן די רעלעישאן [relationship]. דו דארפסט טוישן אונזער רעלעישאן. דאס מיין איך ערנסט. אלעס וואס איך זאג מיין איך ערנסט, אלע חלקים [parts] זענען מדרשים [Midrashim].

אבער מ׳דארף טוישן אונזער רעלעישאן צו די גאנצע טעכנאלאגיע. ווען א מענטש מאכט אויף זיין קאמפיוטער אינדערפרי, א מענטש וואס ארבעט, ווען ער מאכט אויף זיין קאמפיוטער אדער זיין פאון, דארף עס קומען מיט א מודה אני לפניך [I give thanks before You – the morning prayer].

וואו, ס׳איז אן אמייזינג כלי [tool], איך קען זיך קאנעקטן מיט די גאנצע וועלט. נאכדעם מיט קוקן די מזוזה [mezuzah], און נישט נכשל ווערן [stumble] מיט די שלעכטע זאכן.

אבער ס׳קען נישט זיין אז די ערשטע מאמענט איז אז ס׳איז א פראטעסט. אה, שרעקליך, איך בין דער שייגעץ [non-Jewish boy/derogatory term for oneself] וואס האט א סמארטפאון, און ס׳איז א דעוויל [devil].

דער אמונה-ארגומענט: ס׳איז נישט קיין “בית זונות”

מגיד שיעור:

און דאס… קודם כל זאגט ער על פי אמונה [according to faith], ווייל דער אייבערשטער געבט דיר עס. אויב דו ווילסט רעדן נפקא מינה [practical difference] לגבי תאוות [regarding desires], זאגט ער, דען, יור הויל סטארי [your whole story], ווייל עס איז בעד.

דו ביסט געגאנגען א קריקשנאלס אין א בית זונות [house of prostitution]. ווער איינגערעדט אז דאס איז א בית זונות? העלאו, ביסט א נארמאלער מענטש. דאס איז דיין ווייב. עס איז נישט קיין בית זונות. אויב עס איז א בית זונות, גייט ער איז געקענט גיין דארט. מאך נישט קיין בית זונות. נישט קיין בית זונות.

דו האסט זיך איינגעלייגט אז ס׳איז א בית זונות, האסטו א פראבלעם. ס׳איז די טובת של מקום [the goodness of the Omnipresent]. ס׳איז אשה אשר נתתי [the woman whom I gave – referring to Genesis 3:12], וואס דער אייבערשטער האט דיר געגעבן. ס׳איז נישט קיין בית זונות בכלל. ס׳איז א געוואלדיגע זאך.

זיי זענען העפי. זיי זענען העפי. זיי ווערן נאר נישט קיין בית זונות. די בית זונות ווערדסטו, האבן מיר נישט העפי. דו כאפסט [you understand]? און דעמאלטס וועט זיין גוט. שלום ישראל [peace, Israel].

סיום: דער טייטל פון דעם שיעור

תלמיד:

וואס קען ענע בי די טייטל אויף די ווידעא?

מגיד שיעור:

חמשה עשר [the fifteenth] שרייבט. די טייטל איז אז די רופא [the idea/theme] איז אז חמשה עשר באב [the 15th of Av] איז א יום טוב [holiday] אויף אמצלאות [embracing] א טעכנאלאגיע. איך וויל די דרייש [explanation] וויאזוי ס׳שטימט מיט די גמרא [Gemara/Talmud] אויף חמשה עשר באב, וועל איך עס זאגן אנדערע מאל.

✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗

EN English לחץ לפתיחה

Auto Translated

📋 Shiur Overview

Summary of Lecture: Desires, Technology, and Gratitude in Today’s World

—

A. Opening and Organizational Remarks

[Incidental Introduction:] Technical matters – recording batteries, next week going away on vacation (Pennsylvania), Shabbos at Fleischman’s, possibly no shiur.

[Humorous Side Remark:] Someone said that too many shiurim are being given about taavos (desires) – people will think that’s the only thing we know. Jokingly compares with “Eli Roth.” The answer: people struggle with this, so it’s actually important. The “trick” – simply change the title of the shiur, but inside speak about the same thing.

The Plan for This Shiur:

1. Review a few points already discussed

2. Add new complications

3. Arrive at practical advice – “do something”

—

B. The Central Foundation: “Nisgaber Al Atzmo” – Moshel B’Nafsho

In all Chassidic sefarim and by the Rambam, this is a central point: a person must be a ruler over himself. In the most basic sense, this means taavos (though it can also mean anger or other negative inclinations).

—

C. Every Generation Has Its Own Test – The Context of Generations

The Principle

One must always understand the context – which generation, which reality people are living in.

– R’ Elimelech of Lizhensk says: every generation has a specific mitzvah that is “burning” (critically important). He said tzitzis.

– The Baal HaTanya said one must go with tzitzis outside.

– A Eitzerna’diger Yid said: the mitzvah of today’s generation is peri’as baal chov (paying debts).

The Main Point

One must be meshadech (match up) the old Torah teachings with today’s reality. We still say the old Torah teachings, but we must understand how they fit into our world.

—

D. The Main Argument: Reality Has Radically Changed – “Abundance” and Taavos Today

1. Prishus Means Something Different Today

When we speak today about prishus (moderation, eating less, sleeping less) in New York 2026, it means something completely different than in Königsberg 1822 or Mezhbizh 1742 – because the most basic way of life has changed.

2. Concrete Proof: The Explosion of Products

– In the past: In a store there were 3-4 products – meat (had to go to the shochet), fish, 4 types of vegetables in winter, 3 in summer. That was “taavos.”

– Today: A normal supermarket has tens of thousands of items. A small grocery has over 10,000 products. There are 4-6 types of salt alone, an entire section just for snacks (hundreds of varieties), a few thousand types of kosher wine (previously 3 types).

– Ice machines in freezers, hot water machines with precise temperature control (100°, 200°, 212°) – a level of convenience that nobody had.

3. The Change in Food Culture

In the past: A meal was a special thing – a nice baal habayish meal with 7 items was a “huge meal.”

Today: People eat all day long. Nobody even asks if it’s a meal. Fruit that was once expensive and rare (like tangerines in winter) is now constantly available.

[Side Digression: Examples of the Trend in the Chassidic World]

– Eidah HaChareidis previously didn’t give hechsher on chocolate, until R’ Weiss (Shmuel) started it.

– R’ Nosson (a Chassidic Yid) said: “It has a hechsher from the Eidah, but no hechsher from the Bein Mayim Chaim yet” – he didn’t eat it. An example of an older approach where people refrained from new foods even with a hechsher.

– The R’ Chaim of Tzanz (Divrei Chaim) writes much mussar against gashmiyus. The Satmar Rebbe directed bochurim to learn that sefer.

– The Rosh Yeshiva in Yeshiva Ketana fought very strongly against gashmiyus – that people shouldn’t be megusham.

4. The Question Being Posed

Why is there so much that people seek? There are many reasons (capitalism, others), but the goal is not just to blame – rather to understand the essence of the change.

—

E. Every Society Has Its Own Midos – Material Conditions Shape Content

The Principle

Every society – every Chassidus, every kollel, even non-Jewish societies – has its own virtues, mitzvos, and values that are discussed. Theoretically everyone believes in everything (tzedakah, chochmah, gevurah), but in practice every place speaks its midos – what’s discussed in the “cellar” (inside), that’s the true identity.

[Digression with Illustrative Function: Differences Between Chassiduses]

– Lubavitch vs. Breslov: Breslov – tefillah b’pshitus; Lubavitch – hisbonenus. Both agree that both are good, but the emphasis is different.

– Simcha: R’ Mottel Zilber explained that all Chassidim believe in simcha, but simcha means something different in every Chassidus – Karlin, Breslov, Amshinov, Gur, Slonim – each has a different “flavor” of simcha. It’s hard to express in words, but when you see how people live, how a farbrengen is conducted, you see the difference.

Material Conditions Shape Midos

Part of the differences between Chassiduses (and societies in general) stem from “material conditions” – how much money there is, how people live, how houses are built. Where there’s more money, simcha (or kavod Shabbos) gets an expression that costs more money.

[Digression: Gur’s “Simplicity”]

Gerer batei midrash looked simple, Gerer boots had “no taste or smell.” This has to do both with an ideology against externalities (they’re not Hungarian), and with the actual money situation. Hungarian Chassidim, who had both money and a hashkafa that beauty is a value, had beautiful batei midrash.

[Small Digression: “Waste of Money” vs. Honor]

The Gemara says that baalei batim in Bavel had money because they honored Shabbos – but perhaps it’s the reverse: because they had money, they honored Shabbos. “Dirah na’ah, ishah na’ah, keilim na’im.”

Kavod Shabbos Gets Different “Meaning” According to Reality

Kavod Shabbos means something very different in different contexts: for one person – buying “fancy” things; for others – sitting in shul longer (perhaps because one fights with the wife). The content of a middah depends both on external reality and on internal differences of opinion.

—

F. When a Problem Doesn’t Exist, It’s Not Discussed – The Critical Example of Taavos

The Conclusion

In a place where something isn’t relevant – or so irrelevant that it’s completely impossible – the middah that addresses that problem isn’t discussed.

– In Auschwitz with two breads – taavos isn’t discussed.

– In Boro Park with 25,000 breads – taavos also isn’t discussed. “That’s a different problem.”

– Observation: All people in 2026 Boro Park don’t speak about taavos.

The Contrast: Old Roshei Yeshiva vs. Today’s Rabbis

The old Rosh Yeshiva (and the “Litvak Berel”) lived in a world where they didn’t understand gashmiyus, didn’t know which side to turn on a switch, and for them two slices of pizza is already “a gross baal taavah.” Their world consisted of two-three Roshei Yeshiva, three candies in the store – and from that reality they “pounded on taavos.”

But today: A person who already has two Mercedes – one for him, one for his wife – and many rabbis are already at that level – none of them have ever heard a talk against taavos. “Prove me wrong.” Even when the rabbis themselves don’t have cars, their gabbaim have cars – there’s a connection between the material reality and what is (or isn’t) discussed.

—

G. The Problem of Hypocrisy Among Those Who Give Mussar Against Taavos

In certain Chassidic circles (for example Satmar) rabbis have an excuse – they say that they themselves don’t live in luxury (the Rebbe doesn’t have his own car, only the gabbai’s car). But this is a weak excuse: the Shabbos tisch alone has 10,000 calories, so to speak against taavos in such a context makes no sense. The mussar-giver is embarrassed, feels hypocritical, or speaks against taavos in a buried form.

—

H. “Too Many Types of Cakes” – Is That Really Taavah?

The Question

Is the fact that a bakery has 25 types of cakes a sign of taavah? This is “a wrong category of analysis” – a false category of analysis. Because if three types of cakes is already more than nothing, why is 35 types worse than 3? The difference between 3 and 35 isn’t as simple as one thinks. We’re seeking a more nuanced understanding.

[Side Digression: The Badchan’s Joke – “Chassidic Foods” vs. “Gross Foods”]

Pizza with sushi is “buried,” but kugel with kishke is “refined.” This is a fact in certain communities – the rav doesn’t allow opening a pizza shop in the shtetl, but gross kugel is permitted. The badchan fantasized: if the Baal Shem Tov were in America, there would be “Ropshitzer pizza” and “Kretchnifer French fries,” with customs like the Rebbe cuts the pizza with kavanos of the sefiros.

Polish goyim ate the same foods (kishke, cholent) – just with pig meat. This shows that the “refinement” of these foods is only cultural, not inherent.

Cultural Relativism – A Good Question with a Bad Answer

The badchan has a good question (the “refinement” of foods is culturally relative), but his answer – that everything is just culture and therefore nothing – is false.

– Everyone knows there’s such a thing as a “gross boy” and a “refined boy” – this isn’t just cultural.

– Leitzonus (cynicism) isn’t an answer – one must ask the questions of leitzonus and find better answers.

—

I. The Factor of Time and History – “New” vs. “Old” Pleasures

A food that’s been eaten for 200 years (like potato kugel) already has stories, thought, history attached to it. A new thing (like sushi) has less thought and history. This doesn’t mean new things are automatically bad, but there’s a qualitative difference between pleasures with depth and pleasures without.

[Side Remark:] A student brings a comparison to the internet – previously it was forbidden, today it’s more accepted, because with time “stories” are attached to it.

—

J. We Need a New Language to Speak About Taavah Today

The Central Claim

– One can’t assume everything is the same. There’s a problem, a difference between types of pleasures.

– “Not being a baal taavah” doesn’t mean just not feeling physical pleasure – because then there would be no difference from nothing.

– Taavah isn’t just “bein adam l’atzmo” – what kind of taavah one has relates to which society one lives in.

– Our society has a level of pleasures that’s unimaginable – this doesn’t mean “hutrah haretzuah” (everything is permitted), but we need a new language to describe what’s “gross” and what’s “refined” today. The old sifrei hakodesh’s descriptions no longer fit directly.

Concrete Example: Eishishok 1920 vs. Lakewood 2026

– In Eishishok in 1920: A yeshiva bochur who goes out to buy an extra pretzel – that’s a baal taavah, a “wild animal.” Because in that world that was an extraordinary thing.

– In Lakewood/Boro Park in 2026: The same act is completely normal – the one who does it isn’t some strange creature.

– But also in Eishishok: The one who put salt on his food was not a baal taavah – that was normal. The one who didn’t put salt was perhaps a great ascetic, or perhaps something was wrong with him (like the Rambam’s “inui baal hargashah”).

– In Lakewood: The one who doesn’t buy that extra piece – he’s not a person, not a “gever b’guvrin.” People wouldn’t make shidduchim with him.

The Point: What’s “normal” and what’s “gross” is not absolute but also not just subjective – it’s connected to the society where one lives. The standard shifts, but it’s not that there’s nothing there.

—

K. Two Ways to Define a Middah – Klal vs. Tziyur/Paradigm

The Methodological Difference

– Way A: A klal / definition / rule – abstract formulation (whoever thinks about food more than 10 minutes is a baal taavah, for example).

– Way B (better): A paradigm / example / picture – a concrete image of the person who has the middah. With midos (which are an “inyan ma’asi”), the second way is better – because a picture shows you what it means in practice.

The Key Point

When one gives a picture/example, one sees clearly that the same person in Ropshitz 5580 looks completely different than in Boro Park 5787. And if one tries to replicate the picture from Ropshitz in Boro Park – it won’t be at all the same as what that person was. “The idea is the same when it doesn’t look the same.”

A sharp remark: “Most people who behaved as if they don’t live in Tzanz in 5610, don’t know what to say about taavos. The only ones who know are those who pretend we can still live there.”

—

L. Rejecting Both Answers – Context ≠ Relativism

Two Answers That Aren’t Good

– Answer A (everything relative): That everything depends on where and when one is born – this is “just nonsense,” because it makes everything arbitrary.

– Answer B (the “cynically-frum” answer): That it doesn’t depend on what one eats but on how much one is absorbed in it / how much time it takes from the mind – this may be true in principle, but halachah l’ma’aseh, when speaking of midos as actions (deeds), there is indeed a difference between contexts.

[Side Digression: The Shinover Rav – “Bread with Butter”]

The Shinover Rav said that “bread with butter may be eaten until the temples hurt” – because bread with butter is a basic, normal food, not a taavah. Can anyone in Boro Park say the same about rib-eye steak? No – that’s a contextual thing, not a relative one.

[Further Humorous Digression:] An attempt to find a modern equivalent – “cereal with milk,” “Cocoa Pebbles” – to show how different the context is.

The Key Difference

Contextual ≠ Relative. The midos themselves remain the same, but their expression is different in different contexts. One cannot speak of midos without accounting for the world one lives in. But one cannot dismiss that there exists a situation where an entire society is full of taavos and everything must be uprooted.

[Side Digression: “Go See What the Ehrliche Yidden Eat”]

A Rebbe who came to America asked what he should eat. He was told: “Go see what the frummest Yidden there eat – that’s what you should do too.” This shows that context is important – one adapts to the most ehrliche standard in that place, not importing a standard from another world.

[Side Digression: Walking with the Wife]

In Skver and Gur, walking with one’s wife is a “pruste” thing – the Skverer Rebbe made a takkanah against it. But in other circles (Litvish, modern) it’s completely normal. Again an example of contextual norms.

—

M. Question from a Student – Where Is the Limit?

The Question

If everything is contextual, why isn’t every modern convenience a taavah? Someone who takes water from a sink instead of a spring, or drives a car instead of a horse-and-wagon – is he already a baal taavah? Where is the limit?

[Side Digression: Couch]

A humorous remark about people who hold that sitting on a couch is a “treife thing” – R’ Mottel sits on a couch but feels it’s not bad; others hold that a bench is enough.

The Answer (Not a Complete Answer)

There’s no complete approach, just a question. But the difference is clear: midos express themselves through actions, and actions exist in a world – one must account for the context. This isn’t relativism (everything is equal), but contextualism (the same middah expresses itself differently). The best way to understand a middah isn’t through abstract rules but through a picture/paradigm – and the picture must fit the context.

—

N. Three Answers to the Question – And Rejection

First Answer

The entire approach is a gross mistake – one must change the whole approach.

Second Answer

The whole thing is subjective/fake – everyone calls frummer than himself “crazy” and freer than himself “wicked,” and there’s no true measure.

Both answers aren’t good – they don’t go with what’s being presented here.

Third Answer (Own Idea)

A certain idea based on a verse from Parshas Bereishis – “all the way back to Sinai.” (Elaborated later.)

—

O. Aristotle’s Approach – Midos Are Contextual, But Limited

Aristotle would say: a “good person” (adam me’uleh/baal midos tovos) is defined according to the society, the region, the generation where he lives. The picture of a good person is contextual.

But – even Aristotle would agree that there’s a limit – everyone agrees there are things that are “too much.” The justification isn’t clear, but in practice everyone agrees there are things one may not do.

But – a Jew can’t just say like Aristotle, because that would be “goyish / social tents” – social norms without deeper grounding. And it remains very limited – one can’t ground strict ascetic rules with this alone.

—

P. [Side Digression] Potato Chips, Nosh, and Chassidic Customs About Taavos

– In Skverer Yeshiva they held that “nosh is a goyish thing” for bochurim.

– Why may girls eat nosh but not bochurim? – Critique of the accepted rule that “girls may be a baal taavah” but men not.

– An approach that men should have taavos achilah so they won’t have other taavos – but for women they think both taavos aren’t a problem.

—

Q. Pills (GLP-1 / Ozempic-Type Medications) and Avodas HaMidos

The Case

In America, where there are 35,000 items in a supermarket, there’s an epidemic of obesity (overeating). A solution was found – GLP-1 pills (like Ozempic) that suppress appetite.

Rav Mazesnek’s Approach (a Breslov Rav)

He wrote a teshuvah that it’s not proper to take pills because Hashem gave man free will, and pills nullify free choice.

The Response to Rav Mazesnek – Disagree

1. Taking pills is itself a choice – it’s part of choice, not against choice.

2. Avodas hamidos itself is also “against choice” in a certain sense – one habituates oneself until one no longer has the bad inclination. What’s the difference?

3. “A person isn’t just his body” – we don’t believe that man is only a “will” (ratzon); we believe one is also in the actions. A person who takes pills every day and has less taavos – that’s also a middah.

4. Practically: After enough time on pills, one often no longer needs them.

What People Actually Mean

Those who are against pills actually mean something else but have no language for it – they say “choice” because a frum Yid “may not say” that he wants to maintain mitzvos (i.e., that he wants people to suffer with taavos so they’ll have reward for overcoming).

The legitimate claim against pills is side effects (depression, inability to have children, etc.) – not the “choice” argument.

—

R. [Side Digression] Story with a Chassidic Rebbe in a Litvish Yeshiva

A Chassidic Rebbe came to a Litvish yeshiva and said that certain things Litvaks do (late marriage, etc.) aren’t good. The Litvish Rosh Yeshiva answered: “My bochurim it doesn’t harm.” The Rebbe answered: “Yes, but do you want to do aveiros so it won’t harm?”

—

S. The Sharp Argument: Everyone Agrees One Needs “Aveiros” for Normalcy

The Principle

– Even the Gerer Rebbe agrees that for a person to function normally, he needs a bit of taavos – even more than “for the sake of mitzvah.”

– There’s no person who can turn on his system exactly as much as needed – one needs a bit more.

– It comes out: the whole world agrees that to be a normal person, one needs “a few aveiros” – a few forbidden thoughts, etc.

– Therefore: the dispute is not whether one may do aveiros to become normal – everyone agrees one must. The question is how much and what kind.

– Example: If a very frum bochur can’t live at all with a woman in one house without issurei d’Oraisa, the Gerer Rebbe will tell him: “You’ll do the issur ten times, and afterwards you’ll learn to become a normal person.”

—

T. The Shinover Rav’s Mashal: “Every Yid Has a Belly Full of Worms”

The Shinover Rav said: The five asin (positive commandments) don’t mean one should be completely pure – rather that it shouldn’t “overflow.” The Torah goes a bit extreme (as the Rambam says) to build balance – the Torah didn’t expect anyone to have no bad thoughts at all.

—

U. The Gemara: “Ein Adam Nitzol Mimenu B’chol Yom”

One who thinks he’ll be in yeshiva without any tests – is an apikores, because he goes against the Gemara. This is a “techilah” – that’s how it’s made. The answer why one doesn’t take a “pill” for that: not because pills are “ruin,” but because the middah hatovah is to have a few aveiros, not too many. “Al tashbi’eini” means: not too much. One must try each time that it shouldn’t be too much – but this isn’t a heter.

—

V. “Nach Liheineinu” – Today We Have Different Problems and Different Solutions

In America we have different problems than in the past. Everyone – Jews, non-Jews, frum, free – agrees there’s a problem of eating too much.

Three Answers (Recapitulation)

1. Indeed too much taavos – go live in Galicia (leave the modern environment).

2. Everything is fake (the taavos aren’t real needs).

3. The foundation remains the same – there’s a “middah b’mitzvos” – but it presents itself differently because the body/environment is different.

—

W. The Mashal of Noach: Middah B’Mitzvos Doesn’t Mean Just “Middle”

Middah b’mitzvos doesn’t mean one should sit in the middle of foolishness. Noach was a tzaddik “in his generations” – he has a virtue that he goes against resha’im, but that’s not yet shleimus. There’s an ideal, but the ideal presents itself differently according to the body/environment. Mashal: A person with three hands would have different mitzvos – not because the ideal is different, but because the “presentation” is different.

—

X. Application to Today’s Society

Food Is Cheap – The Old “Malastem Es HaBrios” Is No Longer Relevant

In the past, one of the reasons against taavos was “man shorrer u’mora” – one burdens other people with the costs. Today that’s exempt – a steak costs $17 kosher, $3 treif – it’s nothing. Nobody will steal for it.

[Small Digression: Addiction as New “Malastem”]

Today the problem of “malastem” is different – for example, drug addiction, where people steal from their parents. In the past “addiction” meant a drunkard; today it means drugs – different level, but the same halachah.

“Hayom” – The Torah Is Given Today

“Hayom hazeh… la’asosam” – the Torah is given today. If one speaks midos with the language of 5714 (1954), that’s like saying the Torah was given yesterday – that’s apikorsus. The ideal remains the same, but one must say it according to how it looks today.

—

Y. Critique of “Old Version” Mussar Talks

Old Examples Don’t Speak to Today’s Bochur

A mashgiach who speaks against overeating in the old version – doesn’t speak at all to today’s bochur. His examples are “wrong” – there’s nothing bad about a bochur eating chocolate; in Galicia it was “bad,” today it has nothing to do with it.

[Small Digression: “Kavanos When Eating”]

Someone who loves pizza, you ask him what’s the “kavanah” when eating pizza – he says gematrios, names, everything nice. But that’s not the topic.

—

Z. The Real Topic: Not Becoming Obese – It’s Something Deeper

The Problem Isn’t Just “Overeating”

The reason people are gross isn’t only because they overeat. There’s another, more acute problem – various theories exist (fast food, the air, the lifestyle), but meanwhile no solution has been found except Ozempic (after 60 years when all diets didn’t work).

[Digression: Kabbalah-Pshat on America]

In America there’s less “nitzotzos hakedushah” – everything is spread out (like the physical space – in Eretz Yisrael 30 people live in the place where in America one person lives). In Poland, in every glass of water there were “twenty mikvaos”; in America – everything diluted.

One Can’t Just Blame “Overeating”

One can’t say it’s just because people are overeaters. Many people who are “sholt b’yitzram” are gross – there are physical/lifestyle problems, not everything is in the head.

“Never Take a Guru That’s Fat” – Disagree

In India – perhaps. In America/Eretz Yisrael – no. Rabbis have a lifestyle that makes them grosser (sitting all day), and if a rav runs more, they say he’s a “grosser younger.” It’s a catch-22: there are physical problems, not everything is in the mind.

—

AA. Conclusion of the First Approach: Physical Problems, Not Just Spiritual

Many of the problems with eating/taavos are physical problems – something is broken in the body (appetite mechanism doesn’t work properly), not just a matter of avodas hamidos or spiritual weakness. Therefore the answer is not to become “more parush” or love food less.

Practical Solutions:

– GLP-1 medications (that make one feel more satiated) – this fixes the physical mechanism, not the mussar.

– Meditations/mindfulness when eating (being more mindful).

– Situational changes (setting up the environment differently).

– This isn’t yet fully worked out, but this is the right direction.

[Small Digression: Customs with Sponge Cake and L’chaim]

By R’ Shaul came someone who made l’chaim everywhere with sponge cake – he became a “drunkard” from the custom. Why can’t one exploit the custom – instead of sponge cake, give celery with water? The point: often the problem is the custom itself (the situation that presents unnecessary temptations), not the person’s character.

—

BB. Second Approach (New Chiddush): The Mashal of Gan Eden – “Kafar B’Tovaso Shel Makom”

1. The Mashal of Adam HaRishon in Gan Eden

Hashem placed Adam HaRishon in Gan Eden with all the pleasures of the world: every type of food, every type of enjoyment, even company (Chavah). “Kol eitz nechmad l’mareh v’tov l’ma’achal” – everything was provided, no bill, no payment. Only one thing was forbidden to eat – Eitz HaDa’as.

[Humorous Digression]

In Gan Eden there was Lieber’s potato chips, Waite’s chips, everything – only “Old Williamsburg” brandy (that’s shared at Bobover kiddush) nobody wanted.

2. The Nimshal: Our World Today Is Gan Eden

A direct parallel: Our time is literally like Gan Eden. Hashem placed us in a world where:

– One can order a helicopter

– Uber Eats brings all foods

– One doesn’t need to get up from the bench

– On the internet everything is available

– One presses a button and gets what one wants

But – just like in Gan Eden, there’s also a “nachash” (the internet’s bad side), and several things one may not do.

3. The Critical Point: “Kan Kafar B’Tovaso Shel Makom” (Rashi)

When Adam HaRishon sinned, he said: “Ha’ishah asher natata imadi” – You, Ribbono Shel Olam, are guilty! You made the internet! Rashi says: “Kan kafar b’tovaso shel Makom” – this is denial of HaKadosh Baruch Hu’s goodness. This was the first sin.

4. The Mussar Lesson – Against the “Terrible World” Narrative

Sharp critique of the prevalent rabbinic discourse that says: “Terrible! One can press a button and get what one wants! One can see what one wants! Terrible world!”

– It’s not denied that there’s a “nachash” (problems, tests).

– But – the first thing one must say is hakaras hatov! Hashem provided us a world with unbelievable goodness.

– When the only thing heard in the beis medrash is “terrible, terrible” – that itself is kefira b’tovaso shel Makom, just like Adam HaRishon’s chet.

– Rhetorical question: **”When is tovaso shel Makom mentioned in our

beis medrash?”** – Almost never.

[Historical Digression: How Hard It Was to Sin in the Past]

In the past, a Yid had to struggle very hard to sin – go barefoot to another city, search for a house of ill repute, with danger of punishment (in Spain they killed for it). Today everything is accessible with a button-press. But – the point is that this doesn’t mean one should only speak about the bad; one must first acknowledge the good.

5. The Rambam and Yemos HaMashiach

The Rambam says that when the Midrash says that in yemos hamashiach bread will grow on trees – it must be a mashal, because it’s “not possible in reality.” The ironic point: Baruch Hashem, we’ve already merited much more than that – our world already has more than “bread grows on trees.” We live in a kind of Gan Eden/yemos-hamashiach state, and one must acknowledge this.

—

CC. Tovaso Shel Makom – Hakaras HaTov on Technology as Spiritual Repair

Critique: One Doesn’t Thank – One Only Complains

Never has one spoken to Hashem about the good. It’s mentioned only when one wants to be kofeh b’tovaso – like Adam HaRishon who said “ha’ishah asher natata imadi” – one uses Hashem’s goodness as a claim against Him, that it causes bad things.

One presses a button and a non-Jew brings a warm kugel to the door (delivery) – this is literally like malachei hashareis who served Avraham Avinu. The Gemara says that every Yid has 2,800 “CIA agents” (malachim) watching over him.

Practical Proposal (Half Humorous, But 100% Serious):

A New Yom Tov – Yom Hoda’ah Al Gilui Ha’Internet/Technology

– Chamisha Asar B’Av would be a fitting day

– One should make a Shulchan Aruch with a list of all technological brachos: cars, telephones, smartphones, computers, internet, AI

– All Yidden should dress in bekitches and say Hodu for the fact that we don’t have to live like our grandfathers – without washing machines, with the terrible toil of washing clothes, baking bread, etc. All this was Adam HaRishon’s sin with tircha – “b’itzavon tochalena.”

—

DD. Biblical Foundation: Noach as First “Mashiach” – Shoresh HaNechamah

A New Derasha

– Question: Where is the first time that “nechamah” (in the sense of consolation, not regret) appears in the Torah?

– Answer: By Noach – “Zeh yenachameinu mi’ma’aseinu u’mei’itzavon yadeinu min ha’adamah asher eirar Hashem” (Bereishis 5:29)

– The Gemara says: Noach was a technologist – he invented ways to work more easily

– Shoresh hanechamah = technological progress: Adam HaRishon was cursed with “b’itzavon tochalena,” Noach made it a bit easier, and so on until today – there’s a combine that does almost all the melachos of bread at once

– Conclusion: This is literally the pasuk of nechamah – “zeh yenachameinu” – and never has anyone made a yom tov on the nechamah from Adam HaRishon’s sin!

Concrete Description of This Yom Tov (Humorous But with Serious Intent):

– One will dance with smartphones around the bimah (not burn them like erev Pesach!)

– The Rebbe will enter with a large Tesla

– A large iPad with a chuppah over it

– Like a hachnasas sefer Torah

– One will sing “Zeh yenachameinu mi’ma’aseinu u’mei’itzavon yadeinu”

—

EE. Main Answer #2: Simcha Against Atzavus – The Key to Proper Use

The Principle (From Chassidic Sefarim)

– Beis Aharon: The yetzer hara only wants atzavus – sadness is the greatest problem

– Baal HaTanya: One sees clearly that when a person is too happy, he has no bad taavos; when he’s in atzavus, he falls into all aveiros

– Gur: When a person is “uplifted” (happy), he’s pure

Application to Technology

– Why do people fall into aveiros through the internet? Because they’re depressed/sad

– When a person is depressed, the nachash enters

– When a person is satisfied and grateful, he doesn’t eat too much, doesn’t go to bad things on the internet, does everything b’middah

– The answer: If one will thank Hashem for technology (simcha), one will not fall into tests (which come from atzavus)

Practical Halachic Point

– When one buys a new phone or computer, one must make Shehecheyanu – this is halachah

– When one makes birchas hanehenin with kavanah, one doesn’t become gashmiyus’dig from eating (Chassidic sefarim)

– Birchos hashachar as a place where one can thank: “Hanosen lasechvi binah” – playfully that “sechvi” means “silicon” (= smartphone), with a quote (humorously) from Kisvei HaAri that one should have kavanah on this

Back to the Main Claim: Kefira B’Tovaso Shel Makom

– It cannot be that Hashem changed the entire seder ha’olam, made the goodness a thousand times greater, and our main reaction should be protesting against it

– I’m not permitting any issur – but the main reaction cannot be only negative

– Mashal: When someone makes you a huge meal with 24 foods, your first reaction isn’t “you want me to become gross!” – the kavanas hanosen is to give you pleasure

– Yes, there’s a problem that one can “become gross” – but it’s certain that Hashem’s intention is good

– Never has an enemy wanted to harm his foe by making him a huge meal – a great benefit is a sign of love, not hatred

—

FF. “Mah Ya’aseh HaBen Shelo Yecheta” – Chassidic Reading

[Side Digression with Chassidic Story]

The Midrash “mah ya’aseh haben shelo yecheta” – what should a person do so he won’t sin? A Chassidic story (from the Ruzhiner or another Rebbe) gives a novel reading. This is “b’derech Chassidus” and not “b’derech Aristo” – a Chassidic way, not a philosophical analytical way.

Main Point: This doesn’t mean “sadism” (masochism/suffering as a value). The simcha isn’t that one should suffer, but that one should understand the entire framework differently.

—

GG. Returning to the Ramban – Eating Properly vs. Eating Too Much

The Ramban doesn’t say one shouldn’t eat, but that one should eat properly and well.

The Diagnosis of the Problem:

– Generally one doesn’t eat well – one eats too much, one doesn’t enjoy enough

– One isn’t b’simcha

– One tries the whole time to fill a “hole” inside oneself

– Eating itself isn’t enough as advice – one also needs simcha

—

HH. Context Changes Everything – Seudas Shabbos vs. Supper

Key Argument: Eating a seudas Shabbos is fundamentally different from eating a regular supper, even when eating the same foods. Why? Because a person is a “medaber” – a person lives in stories (narratives), and how he understands himself determines the essence of the experience. It’s not “magic” – it’s the narrative-context that changes reality.

—

II. The Practical Conclusion: Changing Our Relationship to Technology

This is the main practical point of the entire shiur:

“You need to change the relationship. You need to change our relationship to all technology.”

The Mashal: When a person opens his computer or phone in the morning, it should come with a “Modeh Ani” feeling:

– “Wow, this is an amazing tool! I can connect with the entire world!”

– Afterwards – “look at the mezuzah” (be careful not to stumble with bad things)

– But the first moment cannot be a protest: “Terrible, I’m the shegetz who has a smartphone, it’s a devil” – that’s the wrong approach.

—

JJ. The Emunah Argument: It’s Not a “Beis Zonos”

According to emunah: Hashem gives you these things (technology, taavos, marriage). If you convince yourself that this is a “beis zonos” – then you have a problem.

The Truth: “This is your wife. It’s not a beis zonos. It’s ‘ishah asher nasati’ – that Hashem gave you. It’s a tremendous thing.”

The Difference: When people relate to something with simcha and gratitude – “they’re happy” – then it doesn’t become a beis zonos. It only becomes a beis zonos when one doesn’t have simcha, when one feels guilt and shame.

Conclusion: “And then it will be good. Shalom Yisrael.”

—

KK. The Title of This Shiur

The title of this video should be: “Chamisha Asar B’Av Is a Yom Tov on Embracing Technology.”

There’s a derush how this fits with the Gemara on Tu B’Av, but that remains a “cliffhanger” for a future shiur.

—

General Structure of the Entire Shiur:

“`

[A] Foundation: Moshel b’nafsho – every generation has its own task

↓

[B] Reality has radically changed – abundance of products/options

↓

[C] “Prishus” means something completely different today than in the past

↓

[D] Material conditions shape the content of midos

↓

[E] Nobody speaks about taavos today – because the old discourse doesn’t fit

↓

[F] “Too many types” isn’t the right category; cultural relativity

↓

[G] We need a new language – contextualism (not relativism)

↓

[H] Picture/paradigm better than abstract rules

↓

[I] Aristotle’s approach – limited for a Yid

↓

[J] Pills/Ozempic discussion – choice argument rejected

↓

[K] Everyone agrees one needs “aveiros” for normalcy

↓

[L] Approach #1: Problems with eating are often physical, not mussar

↓

[M] Approach #2 (chiddush): Gan Eden mashal → kefira b’tovaso shel Makom

↓

[N] Noach = first technologist → “zeh yenachameinu”

↓

[O] Answer: Simcha/gratitude = antidote to tests (atzavus = root of aveiros)

↓

[P] Practical: Change the relationship to technology – “Modeh Ani” when opening phone

↓

[Q] Conclusion: Hashem’s intention is benefit, not test – treat it as a gift

“`

📝 Full Transcript

Desires in Today’s World: How the Reality of Abundance Has Changed the Nature of Nisayon (Trial)

Opening and Organizational Remarks

Instructor: Also, I hope it helps. Do you have enough batteries?

Student: Yes.

Instructor: Seven hours, okay. Yes, I can speak for seven hours. Not that this is the thing for batteries, I already know. I have that it’s enough. It shows one hundred percent.

The thing is like this: Someone told me that I give so many shiurim (lectures) only about ta’avos (desires, appetites). People will think that this is the one thing that I know. I have to stop, as I said with this. So, trying to finish with this shiur. Maybe next week there will also be a shiur. I mean not, I’m going away next week, maybe there won’t be any shiur.

Student: Where are you going?

Instructor: On vacation. Somewhere in Pennsylvania I think. Who could have known this? It’s not just a place, some kind of house for a year or something, I don’t know, I don’t know, I don’t make the arrangements, there’s a governor. Shabbos near Fleischmanns.

So anyway, in any case, so I don’t know, maybe really really one shouldn’t speak here too much. But one thing is very important to me. It’s really a very important topic. The Rambam (Maimonides) speaks about this a lot, and all the Chassidic sefarim (books) speak about this very much. And maybe one does need to speak about this a lot, I don’t know.

Ah, the trick is simply to have a different title each time. No one needs to know what to speak about inside. The title needs to be changed. About ta’avos. I’ve given too many shiurim about ta’avos, and people are saying that it’s starting to come out that I’m like Eli Roth (film director known for graphic content). Eli Roth has a lot of scenes. Maybe it’s actually good, on the contrary, maybe this is what people want to hear. Because people struggle with this.

So I want to say like this, I want… a few points that we’ve discussed, and to add a few more complications, and see that one can accomplish something also. So, I want to make a few introductions, lighter things, to get to something that’s complicated, which I wanted to speak about last time, it seems they messed up the story. I didn’t find it. I thought about how one could find for this that there’s a connection in the Rambam and the sources, I didn’t find it clearly, but it’s like this, I did find an important thing. I had a shiur today on a different topic, and it came out with this, I’ll say it again, that shiur wasn’t recorded, it’s like the Rebbe says one is a kohen (priest).

The Fundamental Point: Nisgaber Al Atzmo and Moshel B’nafsho

So like this, in all the Chassidic sefarim, and everyone spoke about this, there was a shiur this week, two nights ago about how ta’avos is like a very basic thing in chinuch (education), yes, we spoke about this point, two shiurim ago it was.

So the topic of nisgaber al atzmo (overcoming oneself) to be like the Gemara (Talmud) says, a sholeit b’yitzro (one who rules over his inclination), or a moshel b’nafsho (one who rules over his soul), moshel b’rucho (one who rules over his spirit). In a very significant sense it means ta’avos. One can speak about ruling against another thing, against ka’as (anger), against other netiyas ra’os (bad inclinations) that a person has. In a very basic sense it speaks about this, and one says that there’s a certain way, it can be about everything, etc.

Every Generation Has Its Own Mitzvah and Nisayon

Now, it’s very interesting, one always needs to know the… the contexts, what kind of generation, and what kind of reality people live in, and what kind, consequently which kind of mitzvos (commandments), which kind of aveiros (transgressions), which kind of midos (character traits), are relevant to be yes.

And certainly Rebbe Elimelech (of Lizhensk) says that every generation has a certain mitzvah that that generation was created to do, yes? It’s written in Rebbe Elimelech, he says tzitzis (ritual fringes). For some reason, Rebbe Elimelech said that it’s tzitzis. Something he meant with this? Yes, creating tzitzis, I don’t know.

The Ba’al HaTanya (Rabbi Shneur Zalman of Liadi, founder of Chabad) said that one must wear tzitzis outside. That’s not what he meant. Today one must go with tzitzis outside. He meant that it’s a kind of concept.

He heard a certain Jew, he said, what is the mitzvah of today’s generation? Peri’as ba’al chov mitzvah (paying one’s debts is a mitzvah). Peri’as ba’al chov mitzvah. The mitzvah of today’s generation.

The Necessity to Match Torah with Reality

Anyway, so it’s important to grasp that… we are often not in sync, that’s the thing, and by us the custom is that we say Torah teachings that were once, but one must also be a bit meshadeich (match up) with reality, a great shidduch (match).

And what this means is, that one must be able to understand how all these important things fit in, all these values, all the virtues, the virtues that were once spoken about, and how they fit into the reality in which we live.

So for example, when I was in yeshiva ketana (high school yeshiva) the rosh yeshiva (yeshiva dean) there was very upset about how the world is filled with gashmiyus (materialism), as it’s called gashmiyus. And he worked very strongly against gashmiyus there, that people shouldn’t have gashmiyus, be gashmiyus, megushamim (materialistic).

So one must grasp that it’s true that there seems to be such a change. In other words, if I speak today about prishus (abstinence, moderation), right, or moderation, right, eating less, sleeping less, and so on, one must grasp that it means something very different when one says this in New York in 2026, than when it was said in Königsberg in 1822, or in Mezhbizh in 1742. It means something very different, because of the kind of life that we have, which is very different in the most basic sense in this.

And one must know… I mean to say such a simple thing, the reality has changed.

The Radical Change in the Reality of Abundance

What does it mean the reality has changed means like this: that when one went to the store thirty years ago even, or beyond the wall (i.e., long ago) three hundred years ago, there were about three products to buy. Okay, one can buy meat, one can buy chicken if it was that day, not even in the store, one has to go to the shochet (ritual slaughterer), slaughter, or butcher, whatever. One can buy fish, one can buy… in certain cities there were a few more things, a big city, but one can buy four kinds of vegetables in the winter, three vegetables in the summer now. That was the ta’avos. Right?

And the same thing is with other ta’avos which I’m not allowed to speak about so much anymore. In any case, there are also today many more options, even there are today many more ways. So that’s what it was, right?

Now, if I go today to the store here on 18th Avenue, I think that… I think that… I think they sell about thirty thousand items… something like that number? It’s in the tens of thousands.

Student: Supermarket?

Instructor: A normal market, here the big supermarket here, has tens of thousands of items. Tens of thousands. A tiny grocery has over ten thousand items. My big… a corner grocery store has over ten thousand items. That means ten thousand different types.

Again, there are four kinds of salt, from the plain salt, then there’s the coarse salt, another six kinds, each one tastes a bit different. There are those who understand the difference. The kugel means, it’s everything, it’s crazy, crazy amount, and it’s almost not the… the snacks section is a whole section. I don’t know the difference, my children know the difference of the different snacks, but there are five hundred different snacks.

In short, when we were children, what was the symbol of a non-kosher… one speaks like it’s the difficult thing. You know? You know? It was such a true…

Student: No, even… ah, one can even speak about the kosher, right?

Instructor: And certainly the… the Eidah HaChareidis (a strict kosher certification agency in Jerusalem) didn’t used to give any hechsher (kosher certification) on chocolate, until there came the Rav I think, was called with the name Shmuel. He said that it’s missing, he wanted to eat it himself, I don’t think so.

In any case, and then there was a Chassidic Jew, he said… Reb Nosson I think, Reb Nosson, he said when the Eidah Chareidis started giving a hechsher on chocolate, he said that it does have a hechsher from the Eidah, but no hechsher from the sefer yet. So he didn’t eat it.

Student: I don’t want the ice cream?

Instructor: The Rebbe Chaim speaks a lot of mussar (ethical teachings) against being a glutton which is there…

Student: Yes yes, it’s there that it doesn’t fit with a Chassidic sefer. It’s not hard, it’s not hard to read. It’s Divrei Chaim (sefer by Rabbi Chaim Halberstam of Sanz).

Instructor: Yes, he writes very nicely. He writes clearly, relatively. The Satmar Rebbe used to say for the bachurim (yeshiva students) what to learn, I think from this.

Student: Yes.

Instructor: Also others, Chassidim, it was in certain places that it was a very basic sefer that was learned.

What can I say with this? That one must grasp that even within the last fifty years, when one lives today grown up, there were three hundred kinds of kosher wine that one could buy. And how many kinds of wine are there in the store? Okay, how many kinds of wine are there today to buy in the store?

Student: Also, a few thousand.

Instructor: Kosher. I think a few thousand. I don’t have a few thousand, I’m afraid. Come, the world doesn’t always change, everything is still a bit more with us. It’s not like the non-Jewish store, but… in short, so, thank God, it’s a very great abundance.

I want, I want, I want, I want not that one must grasp this. I feel that we’ve also been speaking about ta’avos, I don’t know, maybe the mashgichim (spiritual supervisors) haven’t been speaking to me about speaking this way. I want to write, what are you doing? Ah now, this is a question, I want to put down. Okay, okay, one must speak about this. One must speak about this.

Student: Yes, why is there so much that people seek this?

Instructor: No, the world with people. There are all kinds of reasons. I don’t want capitalism. Ah, that can also be. It could be that one is not more materialistic, it could be that one is less materialistic.

What I want to get at is something that one used to sit down to eat and today one eats the whole day. No one even asks if there’s a seudah (meal). I mean once this was a huge seudah, a nice respectable Jew. A shalom says. The game for is not. Seven items?

Student: No, that’s frugal.

Instructor: I was frugal up there, people started to make fruit? Expensive things, memory, tangerines in the winter, there won’t be tangerines in the winter.

The Material Conditions of Midos: How Material Abundance Forms Spiritual Values

The Modern World of Material Abundance

Instructor: One must speak about this. Why should one feel that people seek this? No, the world will come more. There are all kinds of reasons. Ah, that can also be. It could be that one is not more materialistic, it could be that one is less more materialistic. No, but even the eating, but what I feel to get at is something more… one eats the whole day. No one even has a story that there’s a seudah. I mean once this was a huge seudah for a respectable Jewish person, that first children twenty is such a… a kiddush. What was it? Seven items? No, no one. No, that’s frugal. I was frugal. Expensive things, nice things. Memory, tangerines in the winter. There will be tangerines in the winter. I’ll just remember I already think. I think your old dinner is. I say, it’s not… no way, it’s not… no way, no way. What is it? That’s what’s interesting. One minute, it’s agreed, people agree that the reality is very very different, okay?

Example: Ice Machines and Hot Water Machines

One said, I have in my house a machine that all day makes ice. I need a drink that’s a bit colder, I need… and I grew up, and one could buy it, but it didn’t come. Today almost every freezer comes with it already. And one doesn’t even need to remember to put in the trays and make ice. I press a button, and ice comes into the water. Just now it’s broken, I have to unfortunately drag it myself. It doesn’t come by itself, it’s really a trouble.

And if I want hot, I have a machine, it makes exactly hot. So you press a button, one hundred and two hundred degrees you need to be the tea, or two hundred and twelve degrees, or two hundred and three degrees. Because the experts say that the three hundred tea… hello, this is something… a level that no one had. I mean that no one, maybe some king, I don’t know.

Now, what does this mean? Ah, here there’s a real thing. What do I want to bring out here? One needs something, something must bring me out here. I don’t have a clear way to think. I think that something changes, and I think also, so one must understand that… let’s say another fact, okay? I’m trying, I’m trying, I’m trying to help myself think.

Every Society Has Its Own Midos

So here, as there is in every society, we’ve already spoken about this, every society, every Chassidic group, even by non-Jewish societies, there are certain virtues that are spoken about, certain virtues, certain mitzvos, which things one may yes, which things one may not. There’s no place that doesn’t have Torah in this sense, right? About which things does one speak?

Now, everyone, theoretically everyone holds of everything. Yes, he should be a tzaddik (righteous person), and a chacham (wise person), and a gibbor (mighty person), and everything. In practice, every place speaks its midos. In practice, as one says, what’s the difference between a Lubavitcher and a Breslover? A Breslover one is more engaged in tefillah (prayer) in a simple way, and a Lubavitcher one is more engaged in hisbonenus (contemplation/meditation). Both agree that they are both good things, they’re not arguing. But that’s the story, the middah (character trait) that’s spoken about in the circles, that’s the thing.

The Difference Between Different Chassidic Groups

A good Breslover Chassid is not the same thing as a good Lubavitcher Chassid is also not the same thing as a good Karlin Chassid. And each of these has a different meaning, right?

I went to… I was a little boy. I went to Reb Mottel Zilber and drove him crazy. What is… what? Boy. I mean to sit. What is the essence? I don’t fit into I don’t know. Why? I’ll say differently. Ger didn’t have everyone. Ger had from Coca-Cola with white potato chips. Ah, in short, so, so, so, I understood what is the essence of Chassidus, and what is the difference of other Chassidic groups, and why is it so?

Reb Mottel Zilber’s Explanation About Simcha

He explained to me that all Chassidim for example hold of simcha (joy). But it doesn’t mean that simcha has the same meaning. According to Karlin simcha means one thing, and according to Breslov it means a second thing. And in Amshinov it means a third thing, everyone holds simcha, generally all Chassidim almost. I mean everyone is under the topic of simcha. And how one describes it, is very difficult, he doesn’t have words.

But if you know, if you go to a tisch (Chassidic gathering) in Karlin, and a tisch in Amshinov, and a tisch in Breslov, and a tisch in I already know, you’ll see there that the simcha means something else, and Ger also means a bit different the simcha. And then Slonim shows how one thinks simcha. Something it means, which one doesn’t know exactly.

Now, if you see people, how they live, how does one make a farbrengen (Chassidic gathering) there? It looks very different, today maybe everything is the same. It’s slightly different, it’s a different taste, like the… it has a different taste. It’s difficult, it’s difficult to do this. Maybe if someone is very smart, he could find words, if he’s very creative and literary, and you understand, you can find words for the difference. But it’s different, it’s different midos, or it’s different takes on the same midos.

The Main Point: Midos Have Different Expressions in Different Places

What I want to bring out from this is just, ah… it makes more sense, one can even find more sense if one wants, such a thing, such a kind of thing to do in this place and in that place not to do in the name of the same middah. So something is the reality.

Material Conditions Form the Midos

Ta’avos and Culture: The Problem of “Coarseness” in a World of Abundance

The Hypocrisy Problem with Mussar Against Ta’avos

Prove me wrong. This is an observation.

In Satmar, the rabbis don’t have cars, they have a gabbai’s car. They would tell you, very good, they have an answer to the question. Many people have an answer to the question, right? He’ll tell you like you’re saying. I can talk about ta’avos, but in practice, come here, my Shabbos table already has ten thousand calories you can eat at my Shabbos table without taking doubles, I’m going to speak against ta’avos, it doesn’t make any sense.

So he looks at it that they are so far, they’re not relevant at all. What will we do? We’ll find other mitzvos. That’s how he looks at it, or he’s embarrassed, or he feels like a hypocrite.

Or if he does speak, he’ll speak against it like this. If that person will indeed grasp that he lives in a world that is 10,000 levels of pleasures of this world more than anyone who spoke against it ever even dreamed, he’ll speak against it!

The Question of “Too Many Varieties” – A False Category?

So look what a kind of buried world. He can say why does the grocery bakery need 25 types of cakes? What, three cakes is enough? One cake isn’t enough. You grasp that your mashal has no parallel to the nimshal. If one shouldn’t have pleasure, he’s angry that there are so many ta’avos. But it seems that it’s a wrong category of analysis.

And you say that the 35,000 types of cakes is too much ta’avah, it sounds modern. I mean that it’s something else. Why? Someone who only has two or three… let’s say three is more than nothing. Why is two or three? Yes, against cakes. If you say one shouldn’t, only bread. So it’s the same taste.

Let’s add another piece of evidence. If you don’t agree with me that there’s such a problem… No, no, I mean to say that there’s another kind between three and five and thirty.

The Badchan’s Joke: “Chassidic Foods” vs. “Coarse Foods”

There once was a badchan, or it’s the property of the badchan, who used to explain that there are such things as chassidic foods and coarse foods. Really, everyone knows, pizza with sushi, that’s coarse, but kugel with kishke, those are refined foods. Right? No.

That’s how they talk. By the same people… one minute. This is a fact, right? By the people who look at it this way and speak about it actively, literally the rav doesn’t let them open a pizza shop in his town, or sushi, or whatever the new thing is this week, I don’t know anymore, it’s already fifteen years ago, right, there’s something new. A Milford one may not bring to kiddush, but a coarse kugel one may, and even a yopchik, whatever it is, right?

The Badchan’s Fantasy: The Baal Shem Tov in America

And you remember there was a badchan who used to describe how, and it’s lucky that the Baal Shem Tov wasn’t in America, because there would have been such a thing as Ropshitzer pizza, and Kretchnifer French fries, and there would have been, Chassidus would have had such a food that the Rebbe distributes, and because the Rebbe cut the pizza this way, and there would have been a whole avodah of cutting the pizza. And the Skulener Rebbe used to cut the pizza with such beautiful triangles, and he had in mind all kinds of sefiros, and he used to put a lot of everything on his pizza, and so on. There would have been customs in everything.

Actually, the Baal Shem Tov was in Poland, and as you say, they loved kugel.

The Polish Goyim and the “Jewish” Foods

My father loved to tell that next to us in our house there used to be, maybe it’s still there, there were many Polish goyim who used to come work by the Jews, and they made a restaurant, and there they used to sell kishke, with cholent, everything with pig meat, with all the Jewish foods. In short, all these things that you thought were something of oneg Shabbos, the Polish goyim used to eat the same thing. And they still eat it.

The Sephardim don’t know about this, Uri. They have their own goyim, their goyim eat. Their goyim, yes.

Cultural Relativism – A Good Question Without a Good Answer

So in short, you grasp? So what I want to bring out from this, so the person uses it as a joke. Ah, so it’s just cultural, this is cultural relativism. What you call a refined food, it’s just because you’re used to it being that the goyim in your town used to eat that. But it’s nothing more coarse than pizza.

I mean that it has a good question, his answer isn’t a good answer. What’s the question? What’s the question? What’s the question? Yes. Why? There’s everyone, we all sense that there’s such a thing as being a coarse boy, there’s such a thing as a refined young man.

This is a bent answer. That’s what I’m trying to say. Cultural relativism in my opinion, I have a question without an answer. Therefore it must be it’s nothing. I’m making fun. Our whole approach is that one must ask all the joking questions, so better answers should be found.

The Factor of Time and History

If it’s a new food, let’s say the last fifty years, the last ten years. Everything that’s new, means to say, to come to it there’s less thought, less history to it. When I eat a piece of potato kugel, it’s already two hundred years that people eat potato kugel. The Baal Shem Tov was already in Baal Toch, I don’t know. I did it. But two hundred years people eat potato kugel. So somewhere there’s already more stories about it. There’s something of thought that’s in it.

I can tell you stories about sushi in a year. If you’re here in twenty years from now, it will actually be fine. Some story? Some story? Some story? Some story when he eats something?

Discussion About the Internet

Student: Yes, yes, they spoke… about this the internet was ten years ago, and today it’s permitted, because in the beginning internet there are no stories. Today there’s already what… something I think…

Instructor: Okay, let me know. I want to go back. I want… I wanted to call somewhere. I don’t know where anymore, but what you’re saying is very true, I am I am a shiur about this I meant here, I meant here.

The Main Argument: We Need a New Language for Ta’avah Today

What I want to bring out is that I don’t think that you could assume that everything is the same. There should be more against all the flavors of ice cream that exist. I assume, and I try to bring out from all these examples to show that there’s something of a problem here, there’s something of a difference. And you can’t, and why is this?

I mean that if you want all the things that we spoke about, and perhaps what I myself don’t know. We can understand why it’s so. To say not to be a baal ta’avah has to do with, just as one can’t make it stand on one thing, one can’t say everything, okay, ta’avah doesn’t mean not to feel the tickle that one feels in the nose, in the street, in the tongue when one eats something, too much. Then there wouldn’t be any difference at all.

And I show that there is indeed a difference, and I show that it’s a human being, “venafshoh sholetes beta’avoso,” there’s such a kind of person. And this kind of person, a person is such a kind of thing that lives in a city, he lives with other people, he lives in a society, right?

Ta’avah Is Not Just “Bein Adam Le’atzmo”

And when you live in the midos of a person also have to do with, even the middah of ta’avah, I spoke about this earlier, even the middah of ta’avah which looks completely like a middah bein adam le’atzmo as if, it’s not completely true, because what ta’avah means and what kind of ta’avah you have, comes with stories that you say, has to do with what kind of society you live in.

And since we live at this moment in a society that is something like a level of pleasures that is very hard to imagine, I mean that, I’m sure that there’s a good middah and a bad middah regarding this. I’m not saying that therefore the strap is loosened, I’m not saying that therefore it’s permitted, yes, the strap is loosened.

What I do want to say is, that whatever the holy sefarim and how they describe what is bad and how they describe what is good, one must rewrite, not rewrite, one must speak about something else, because the bad is different from what we’re talking about, and the good is different from what we’re talking about. It’s not the same issue.

I mean that we need a different language to describe what is a coarse person today and not a coarse person today, and what would be the proper person.

The Difficulty of This Work

And it’s not easy to do that, because as that person said, as you say, there were chassidic Jews who said that one can’t go to America because the students of the Baal Shem didn’t purify the air. Really, I don’t know at all how to do it. I mean that here there’s something of a… yes.

Student: America is impure.

Concrete Example: Eishishok 1920 vs. Lakewood 2026

Instructor: Okay, but remember that the last, I just want to understand. You’re doing a certain… I agree and a bit not, because I don’t completely agree that the definition is that everything has to do with the power, or something like that, because there were all enemies of Israel, because that’s also a certain, like they made it stand on one thing, a certain rule, and I don’t believe in rules, or not enough. One must look mainly at forms more than at rules, because that is, a rule is a word, a rule is something like a… let’s understand.

The Fact Is This

The fact is this, right? The fact is that my Rosh Yeshiva (head of yeshiva) who lived in 1870, okay? He’s still alive, but he lived in 1870, not in 19… okay, I don’t know, maybe I’ll make it seven… let’s say in 1920, it makes no difference.

Eishishok 1920: The Extra Pretzel is a Chaya Ra’ah (Wild Beast)

There, truly, yes, he’s already sold out, just like that it’s not… but there truly, a bachur (yeshiva student), a yeshiva bachur who goes and he puts, I don’t know what was his example of a ta’avah (desire), yes, that he buys for lunch an extra piece of pizza because the pizza in yeshiva wasn’t good, or the rice that they gave in yeshiva, is a coarse young man. And it’s true.

Truly, in Eishishok in 1920, the bachur who went out from yeshiva and bought another pretzel was a chaya ra’ah (wild beast). He was a ba’al ta’avah (one controlled by desires).

Lakewood 2026: The Same Act is Normal

In Lakewood or in Boro Park in 2026, when the one who does this is a normal person. The one who does this is not some kind of crazy creature. I want to say a kook. I’m not saying it’s an objective thing.

Why? I’ll tell you why. Because also in Eishishok, the one who put salt on his pretzel, there wasn’t any pretzel back then, whatever they ate, wasn’t a ba’al ta’avah, he was a normal person. The one who didn’t put any salt, perhaps he was a great oved (servant of God), a great sagfan (ascetic), perhaps he was already too much in a middah ra’ah (bad trait), already too much of a, as the Rambam calls it, inui ba’al hargashah (affliction with feeling), something was wrong with him. There was nothing wrong with putting salt, true?

The Opposite: Who Doesn’t Eat the Extra in Lakewood

And in Lakewood, the one who doesn’t buy the extra piece of pretzel, whatever they sell today in the canteen, he’s not a person. I don’t think, I don’t make shidduchim (marriage matches) with him. I told him, I’m only a shadchan (matchmaker) for people who laugh at my nivul peh (crude language) like me. I already don’t have any nivul peh here. I already said, very good is… what am I saying? Well, whatever. My thing is lashon hara (forbidden speech). I’m his chiluk (distinction).

Do you understand me? He’s not a person, he’s not a gever bigvarin (a man among men), he’s not a person among people. There’s such a… now, one can talk, this is a different conversation.

Ta’avat Achilah (Desire for Food): Context and Middot (Character Traits) (Continued)

Example from Lakewood – The Pretzel Buyer

And in Lakewood, the one who doesn’t buy the extra piece of pretzels, whatever they sell today in the canteen in the camp, he’s not a person. I don’t trust, I don’t make shidduchim with him.

I didn’t say, I’m still a shadchan for people who laugh at my nivul peh like me. I already don’t have any speech, very good is what I say, what I say, one speaks, it’s lashon hara, until a chiluv (mixing, confusion).

Do you understand me? Because he’s not a gever bigvarin, he’s not a person among people.

There’s such a… now, one can talk about this, it’s a different conversation, about being too much in reshut (domain), the Rambam… yes, this is one of the sugyot (topics) that stands here in the Pri Megadim in the nosa (topic).

Rejecting Both Answers

But I just want to bring out, there, one can’t say, when I say this that the teirutz (answer) that people say, two teirutzim are not correct:

Not the teirutz that everything is relative, and it supports what we say that overeating, when last week it was a ta’avah, but kugel wasn’t, it’s just nonsense, it comes out that everything depends on where one was born and when one was born, that’s not true.

And also this is the free answer, as if the cynical answer, which says, it’s not true, but as you say, it’s not dependent on what one eats, it’s dependent on how much one is preoccupied with it, how much time it takes from his mind. It could be that now is true in the end.

Halacha L’ma’aseh (In Practical Terms) – There is a Chiluk

But halacha l’ma’aseh, when we speak of middot we speak like the halachot (laws), how it looks, yes there is a chiluk, one agrees that there is such a situation where the one who eats, goes out from yeshiva to buy a pretzel there at the stand outside where he sells pretzels is a chaya (beast), a piece of a chaya, not in the Mishnah, not in the proper middat ha’aretz v’aretz (proper character trait).

But in a different tekufah (period) and in a different city he’s not, he’s normal, he’s not a ba’al ta’avah at all.

Both, now what to bring how to think about both of them? I don’t know, I don’t know if one can reckon this way. And from this I mean that… and I truly mean this. It’s very difficult, one must understand this.

Example from the Shinover Rebbe – Bread with Butter

If you will read, as that one said, I spoke here about that Reb Pinchas’l Koritzer with the Maggid Mesharim, if you will read such numbers, as that one said that he was a tzaddik (righteous person), he ate…

Yes, the Shinover Rebbe knew, the Shinover Rebbe said that bread with butter one may eat until the temples hurt. Have you heard such a maimra (saying) once? It’s written in Reb Yankele.

This, one eats so much in working and pulling here. Because somewhere it says bread with butter is a normal food, you want to eat, eat as much as you want. This is his basic things. With butter, not without butter. So I saw in the Shinover rule.

This is a Contextual Thing

This is a contextual thing, right? One can say that here in Boro Park rib-eye steak one can eat as much as one wants, it’s no different than by him bread with butter.

No, why are you making such a… who was the last time who ate bread with butter? Who eats bread with butter? I don’t understand what you’re talking about.

Okay, not every day. Okay, so let’s find something else. What does one eat every day? Cereal with milk, okay? I don’t know what this is with the children.

But imagine that the holy Shinover said that cereal with milk one can eat as much as one wants. Well, even the sweet cereal. Pebbles, pebbles, cocoa pebbles.

Understand? This is just… no, what do I want to bring out? I just want to bring from the dugma’ot (examples), that…

Two Ways to Define a Middah

This is how the Rambam learns and all the mefarshim (commentators) agree only this way. You can’t say that everything is like a kamut (quantity) or everything is like a tenu’ah pnimit (inner movement).

There are yes external things when we speak of middot in terms of pe’ulot (actions), and say that the middah is the thing that is gorem (causes) the pe’ulot, and therefore these things are contextual, and therefore, that he lives in a certain world, and therefore, today what is living in a world where there are 37,000 other items in the supermarket.

Klal (General Rule) vs. Dugma (Example)

It can’t be that the description, if you want to describe yourself, as one says, there are two ways that you describe a middah, or every thing, also a hagdarah (definition) in lomdut (Talmudic analysis), there is one way to say a klal, or a definition.

A middah is like you say, whoever loves this too much, it’s to think about this more than ten minutes later, I have many torot (teachings), one can say dugma’ot, definitions, or another sort of thing. This is one way of giving a gederah (definition).

There is another way of giving a gederah, which is in the nosa of ma’asim (actions), that middot tovot (good character traits) is an inyan ma’asi (practical matter). Learn that this is the better way.

What is the better way? To give a… I say it in English this is called a rule or a paradigm? Two different things. Right? Yes.

I give you an example, a picture, the person or the ma’aseh (action), this is the best picture, this is a pure picture of… understand this way? Do you know what I mean, God forbid I already said the klalim (rules) in epistemology?

This is the best example of the one who has the middah. I tell you a ma’aseh, I give you a picture, I give you a specific image, a certain mashal (parable), it could be there are in this to mix other things, I give you a pure mashal, the best mashal for this, the best picture for this. Understand what I’m saying?

The Better Way – A Picture

If I seek a picture of what is the middah, one who has, or one who conducts himself in the middot ra’ot (bad character traits), the middah ra’uyah (proper) regarding ta’avot (desires). The rules are not so useful, in general by me the rules are less useful.

I’ll tell you, I’ll tell you a mashal, what brings out the best the person? Who is the person? True?

And when I will tell you this way, you will understand that the person when he lives in I don’t know where, in Ropshitz in the year 1810, he looks very different than the same person who lives in Boro Park in the year 2027.

The Idea is the Same When It Doesn’t Look the Same

And if he will try to imitate, no, it’s not the same. The idea, I tell you, we’re not speaking now about the idea, I want to speak on more a practical level, that I’m not sure that this is the same, I reckon that halacha l’ma’aseh is different.

And if he will try to imitate, it won’t be what that one was at all. It’s very opposite, the idea is not the same, and the idea is the same when it doesn’t look the same. I don’t know, I don’t know what I’m trying to say.

A Sharp Observation

I see that the fact is that most people who conducted themselves that they don’t live in I don’t know there in Tzanz in 1850, don’t know what to speak about ta’avot. They don’t know. The only people who know are those who pretend that one can still live there.

Questions and Discussion

Student: I have a question. The question is this, I think the whole time, why not actually? Perhaps all these people who don’t live two thousand years ago, one who instead of going to the well to take out water, he goes and he goes to the sink and takes a cup. What can one do? It’s very convenient, but we are already ba’alei ta’avot. We have already gotten so used to it.

But it doesn’t make any sense. I understand that actually not with a cup of water, but perhaps if one travels with a car instead of traveling with a horse and wagon, it could already be that he’s a ba’al ta’avah. The world has moved something. I don’t actually know to what, but I still hear the kashya (question), I still don’t hear the teirutz. Convenience? That means… something I don’t understand. No life, no shi’ur (measure)?

Maggid Shiur (Lecturer): No, I think still… on one hand I think, on the contrary, perhaps actually they are all ba’alei… perhaps actually, the ta’avah is still the same. What can one do? We’re already very far, but it doesn’t make any sense. I’m not allowed to travel with any horse and wagon because it’s slower than a car. Something there is a shi’ur.

Digression – Couch and Bench

I think that when he sits on a bench, a man sees that a couch is a treif (non-kosher) thing, and who knows who. There are such people? There are such people? I mean that Reb Mottel sits on a couch, he doesn’t hold this way, but when he sits he feels that it’s not bad.

No, but he’s already a rebbe, he doesn’t learn. He doesn’t learn. I don’t know, it’s like this, yes, a ba’al habaytish (householder-like). It’s not a couch. A bench, it’s not bad a bench. A bank, a bench is not too much. No. But one can go out. Well, a normal person who does this, would be very crazy to say…

I hear the kashya, I don’t have a mahalach (approach), I’m saying a kashya. This is not a kashya. I asked the same kashya earlier. It’s worth more than a week to say.

Back to the Main Kashya

It would be very crazy to say, as I say, it would be very crazy to say one of the two teirutzim. Either the whole thing is fake. Everyone says part of what the modern shachen (neighbor) does, but…

And the second would be very crazy to say that… he’s not right with this. That what? That essentially one should have been?

No, that the modern shachen is the other extreme. It could be, I’m not saying that the modern shachen is a tzaddik. I’m just saying that… what he is, with this means just sach hakol (in sum), the chiluk that we call with this, this means just sach hakol, he lives in a different style, in a different world, he should actually live on the same block, but he lives in a different…

Context vs. Relativism

It could be this is a bad society, it’s just a thing a bad society, I’m not saying there’s no such thing. But one can’t say that it would have been, it’s very weird. It could be one must say this, I’m not saying, I just want to be mechadesh (innovate) the prompt.

It could be, I don’t know, I don’t have a ra’ayah (proof) that there’s no such thing that the society is full of ta’avot, and actually the whole thing is to uproot the whole thing. One must go live in the midbar (desert) for forty years, perhaps as if and if.

I’m not saying it has a different middat hamitzvah (measure of the commandment), yes? This is what you’re saying. I’m not saying it has a different, I’m saying one can’t speak at all about the middah without speaking after what there is a certain world. Perhaps the same middat hamitzvot, he doesn’t speak, but they will express themselves differently.

I don’t want to say it’s relative, it’s contextual and not relative. But you’re saying that the context is important, it’s not a neged (contrary) thing.

Example from Kashrut – “Go See What the Ehrliche Yidden Eat”

I say it in kashrut there is, I know, the holy rebbe used to, when he was in Jerusalem, he knew that only the ehrliche charedim (upright ultra-Orthodox) in the land is the only thing that one is not allowed to eat, everything is treif. He sent to America for money.

The first time he asked him, what should I do from America? What should I do from America? What should I do no question eat? He told him, go see what the ehrliche Yidden (upright Jews) there. Ehrliche Yidden ask them, what do the frumste (most religious) eat? What you should also do.

Even the edah (community) in the land are the only good thing, but the edah in the land are the frumste. No, I say so the context…

No, I didn’t say it’s so kashur (proper). You know that it’s American certainly treif. A lot can’t be as good as the edah. But this means that the edah is not truly.

No, this means to say that one can’t… it could be that there’s such a thing that one encounters a context. And you want to be a certain counter, he will hold that this is a previous thing, a Sephardic thing.

I Can’t Answer It

And kodem kol (first of all), I tell you, I shouldn’t answer, I can’t answer that one should say that yes, he has a different normal, what is normal in that area is not at all normal according to the truth, all people, there’s not one person who is a normal person, always they walk with their wives, and good day. Is this truly terrible, and true, yes, this is how the Chassidic Jews hold, and certain of them, yes?

Example of Walking with One’s Wife

In Ger? It’s not only in Ger. And this is truly coarse. Walk with the wife? Oh, the greatest tzaddik, the greatest… in Skver and in Ger, I don’t know what are the others… the others also.

The Skver Rebbe made a special takkanah (enactment) for his towns that he cared about. He made two sides. Yes, but kitzur (in short), there was a takkanah, one is not allowed to walk with the wife. It looks too coarse. Not the current one.

Desires, Character Traits, and the Problem of Pills: A Discussion About Normality and Character Development Work

Continuation: Back to the Main Question and Answers

Rejection of the Two Answers

Instructor:

When he lived in Mir, he didn’t know about it. But there are quite modern people who came to Boro Park in the last twenty years.

No, not modern people, quite ehrliche [honest/upright] ones. I didn’t say, I don’t know. No, it used to be there, the Lithuanians used to conduct themselves that way. Perhaps not today, because it came to Boro Park.

But l’inyaneinu [to our matter], what I want to bring out is, I’m saying there’s a question. One answer is to give the answer that people say, that indeed one must change the whole thing, this is all a gross mistake. That’s one answer. I had a certain answer to give, which is not an answer to the question. I had a certain answer. The second answer is to say that indeed the whole thing is fake, everyone says that frummer [more religious] than me is crazy, and freer than me is a rasha [wicked person], and there’s nothing. Both these answers I don’t like. Although the first answer I can’t disprove either of the answers, but I don’t like them. My points don’t go with either of the answers.

A New Idea: A Verse from Parshas Bereishis

I have a certain idea. I’ll say what my idea is. I have a verse. I have a verse. I have a certain idea, I have a verse. It goes back to Sinai. All the way back to Parshas Bereishis [the portion of Genesis]. No, no, no, a verse from Parshas Bereishis.

Aristotle’s Approach: Character Traits Are Contextual

The Basic Approach of Aristotle

Instructor:

I don’t hold of Aristotle. I mean that Aristotle would certainly say that there are indeed different middos [character traits]. He goes very strongly with the idea that middos are contextual. He would certainly say that there are different middos in such a society. And he would also say, he would certainly say that it’s indeed not wrong. Because the problem is, but a Jew can’t come and say…

He would say, exactly, he would say that a middah [character trait], an adam ba’al middos tovos [a person of good character], an adam m’uleh [an excellent person], a good person, the image of a good person that exists in the world, in the region where he lives, in the society where he lives, that’s how one views a good person. And indeed, it’s indeed different in every region, in every generation, and so on.

But There Is a Limit

And you understand also, even there where there’s a store of thirty thousand items, there’s also an agreement even among the non-Jews that there is someone who is too much of a ba’al ta’avah [one with excessive desires/appetites]. When one needs more proof, I can bring you proof, I’ll bring you the proof. Everyone agrees that there are things that are too much. It’s not clear what the justification for it is, but everyone admits that there are things that are too much. It could be that it has a different definition. It’s not clear what the justification for it is.

This is a problem, this is perhaps another problem, but in practice everyone admits that there are things that one may not do. Say, but that would be the non-Jewish tenets, the social tenets, to say that there are things that are indeed not good, and it could even be that there are things about which one is mistaken. I don’t know if it’s entirely, it could be that it’s accepted that it is indeed good, but it’s not good.

The Limitations of the Social Approach

But nevertheless, it will all be very limited by what the world is. It will all be very limited. You won’t be able to say that you may not eat potato chips at all.

Digression: Snacks, Desires, and Hasidic Customs

The Skver Yeshiva and Snacks

Instructor:

In Skver yeshiva it was forbidden for the bachurim [young men] that snacks are a non-Jewish thing. Why not eat any snacks? The girls they let eat snacks? I don’t know why. Just the reality in the Hasidic world is accepted that girls may be a ba’al ta’avah [one who indulges desires]. I have no idea why. Midas Torah [the character trait of Torah] is only for men? Learning Torah I heard, is only for men.

The Opposite Approach

I know places say exactly the opposite, that the men should have ta’avos achilah [desires for food] so they won’t have other desires. But the wives don’t have any problems. The wives have neither ta’avos achilah [food desires], nor those desires. What’s going on? Okay, that’s certainly a desire. That’s certainly a desire.

The Main Discussion: Pills and Character Development Work

The Problem of Obesity and the Solution of Pills

Instructor:

So, by the way, that’s a good example. I wanted to talk about this. I just have a whole shiur [lecture] about that topic. No, not about the girls should be there, about the topic of us having such a problem. I want to show, I can say this is the word. Yes?

In America, after there are thirty-five thousand items, there is a plague, thank God, called obesity. Okay, eating. It comes from eating. Today we’ve found a solution called… GLP-1. GLP, which basically means not eating, right? It’s a drug that makes you not eat. There’s no direct tone, like basically. It’s suppressing. It’s a great character development work. It’s pills, nu? Nu, what’s bad? People talk about it. Exactly. And that itself is bad. A lot.

Rav Moseneck’s Answer: Pills Are Against Free Will

Instructor:

If it’s us no, I don’t agree with anyone. The Rav, those who are against it, they say, they make such a rule, I’m not saying any matter of actually being middos [character traits] through pills. Not the truth.

Student:

Questions, what is a good middah [character trait]? I’m not… by the way. Yes, Rebbe, Rebbe, what’s his name, the Breslover? The Gerer who was a Breslover. He’s too much not only today. Gerer? Was a Breslover?

Instructor:

Moser, he just wrote a responsum in his sefer [book]. Rav Moser, he’s also my Breslover. Okay. Rav Moseneck says, he’s already the Rav in Breslov in Tzfat. Rav Moseneck wrote a responsum there… Rosh Hashanah, that’s him Tzfat. No, the Rav there in… in Ramat Beit Shemesh. In short, Rav Moseneck wrote a responsum in his sefer, that the Ribbono Shel Olam [Master of the Universe] gave a person ko’ach habechirah [free will], and therefore it’s not appropriate to nullify the bechirah [choice] through taking pills. So he writes in the responsum.

The Answer: Pills Are Part of Free Will

Instructor:

With all due respect, he’s not right, because that’s part of the bechirah [choice]. What’s wrong with taking pills?

I mean that all these people who are against the Gerer Rebbe pills, they mean something else and they don’t have language. They say this. Why is it bad to say? Very good, why is it bad to say that the Gerer Rebbe gives pills for things that are a mitzvah? Why must one say that it’s an aveirah [sin] to give pills?

The Legitimate Arguments Against Pills

Say it, and indeed, everyone admits that if someone is something a… yes, we’re talking about that topic, if someone does certain things that are relevant for others and the like, everyone admits that one can give pills. Why? Eh, bechirah [free will]? No, it’s strong enough, it’s bad enough.

Let’s talk for ourselves. It’s crazy, one admits on the level that… technology. I ask you a question, if there’s someone who is really… someone who is suicidal, he’s really… he has too much ta’avos [desires], he has so much ta’avos, he can’t… I don’t know what there is.

Character Development Work Is Also Against Free Will

Instructor:

Honestly, I don’t have any… in general, avodas hamiddos [character development work] went against bechirah [free will], right? In a certain sense. One gets used to it until one doesn’t have the middah [trait].

The Philosophical Point: We Are Not Just a Will

And a person is not his body, which is a new belief. What I eat is also what I am. Such a person who takes pills every day not to have so much ta’avos [desires]. Still indeed a certain middah [trait]. Who is this you? Who is this you? This! I don’t believe in this. We don’t believe in this. We don’t believe that we are only a will. We believe that in the actions.

The Practical Problems with Pills

By the way, when one takes the pills long enough, one doesn’t need it afterwards. All, almost, almost, not exactly all, almost most of the pills work also when one stops taking them a bit. It ruins it even, one can’t go back.

Student:

On the contrary, and they become fat again.

Instructor:

Not all, not necessarily. It’s not so simple. They say today they say this, and tomorrow they say that. It’s not every pill. There are such, there are such, there are pills that help. Not a joke, but this is…

The Real Argument Against Pills: Side Effects

Again, the argument of bechirah [free will] is a funny argument, and I mean that people say it… The learned argument about the pills that I’ll say is the side effects. A lot of people take these pills, they become depressed, or these types of pills, they can’t have any children because of it. Okay, very good.

Discussion: What Is the Real Problem?

Student:

So they, in short you’re saying, what are the pills?

Instructor:

One minute, one minute, one minute. Because we’re playing, we’re going to shout deeper. What I just wanted…

Student:

Do you want to take away the tape?

Instructor:

We’re getting somewhere. No, no, no, I don’t agree. There are many thoughts about this. You have very little time tonight.

What People Actually Mean

What I mean to say is, people… I’ll finish with this, I’ll continue further. People say that the problem with pills is that they take pills. No, the problem is… very good, it’s an aveirah [sin]. In short, you’re saying that it’s an aveirah, what he calls an aveirah. Very good. You’re saying… no, you’re saying a simple thing: that he gives pills, you have mitzvos [commandments]. In other words, and the problem is that a frum [religious] Jew may not say this, therefore they say funny tales about bechirah [free will]. True?

Story: The Hasidic Rebbe in the Lithuanian Yeshiva

The Story and the Point

Instructor:

Let me ask you a question. Everyone understands… no, no, exactly. Let me ask you a question. Everyone agrees, however, everyone admits. I’ll also talk about the topic, Master of the Universe, I need to find more kosher examples.

You know the story, once there came to a Lithuanian yeshiva a Hasidic rebbe, I don’t know, and he told him that something that the Lithuanians do, Hasidim don’t do, they have weddings late, or something else, going in the street, I don’t remember which Hasidic piety that one does. And he said to the rebbe that my bachurim [students] it doesn’t harm. It doesn’t harm, I’ll do. Says the rebbe, yes, but do you want to do aveiros [sins] so that it won’t harm? Yes?

The Main Argument: Everyone Admits That One Must Do “Sins” to Be Normal

Even the Gerer Rebbe Admits

Instructor:

The answer is, the problem is, that even the Gerer Rebbe holds that there are certain aveiros [sins] that one must do so that certain things won’t harm. True? I have proofs, I don’t have the strength now to go into each thing. What does it mean one must explain? Because he also admits…

To Be a Normal Person

I want to say, what is this? To be a normal person, to be a person among people, certain things, if he says, if one goes in the middle path, if someone will say, if one is not a Rambam [Maimonides], or he says that the whole topic of having a body at all is suboptimal, it requires investigation why the Ribbono Shel Olam [Master of the Universe] had to make a person with a body. One must at all, when one is born one should only make a funeral. One indeed makes a consolation of mourners for the birth.

In short, after an introduction, that the whole thing is a mistake, essentially one must at all, so then, that person can hold that one must give pills, and in general everyone should have weddings like by the queen bee, true? No single queen has children naturally anymore, everything is inserted with this, which is more organized so one should do, and people, God willing, one will introduce the custom, and it will be that people won’t need to have any joy at all.

One Must Have a Little Desire

If someone doesn’t hold that way, in other words he holds that a little a person must indeed have ta’avos [desires], yes? A little, for the sake of a mitzvah. Now, the interesting thing about people is, that in order to have that bit, one must do a little more than for the sake of a mitzvah. There’s no one who can properly ignite his system exactly only on how much is needed.

Everyone Agrees: One Must Do Sins to Be Normal

It comes out that the whole world admits that in order to be, one must reach a certain level and it should be normal, and one must do however some aveiros [sins] for this. However some forbidden thoughts one must have, and however whatever you want to call it one must have, true? Everyone agrees, true?

The Disagreement Is Not Whether One May Do Sins

So the so-called victorious answer is this answer. The disagreement is not whether one may do aveiros [sins] in order to become a normal person. True, one must. Everyone admits that one must.

The Gerer Rebbe’s Approach in Practice

If there’s a very frum [religious] bachur [young man] who can’t live at all with a woman in the same house, the moment she enters the same house there come out Torah prohibitions, let’s say, he goes to the Gerer Rebbe, the Gerer Rebbe tells him, I have news for you, you’re going to do the prohibition ten times, and afterwards you’ll learn to become a normal person, true?

Measure in Mitzvos: Today’s Reality of Eating and Character Traits

The Basic Principle: One May Do Sins to Become a Normal Person

The disagreement is not whether one may do aveiros [sins] to become a normal person. True, one must, everyone admits that one must. If there’s a very frum bachur who can’t live at all with a woman in the same house, and she enters the house, there come out Torah prohibitions, let’s say, he goes to the Gerer Rebbe, the Gerer Rebbe tells him, I have news for you, you’re going to do the prohibition ten times, and afterwards you’ll learn to become a normal person. True? I saw an explicit story. Everyone understands that one does this, true? Why? Because here he also holds that here the person is already too crazy.

In short, what am I saying? Because now we’ll have a problem that the righteous Rav, the Rav… what’s his name? May he say this? He can’t say clearly come here yes. The Torah says that one doesn’t do aveiros [sins], as the Shinover Rav said.

The Shinover Rav’s Parable: Every Jew Has a Belly Full of Worms

It means that it shouldn’t overflow, yes? By the worms. Nu? You’re not crying? Nu. The Shinover said that every Jew has a belly full of worms. Eh, it says in the Torah five positive commandments, this means that it shouldn’t overflow. So many mitzvos. The Torah gave barriers. As the Rambam [Maimonides] says, the Torah goes extreme a bit, so that to build, the Torah didn’t expect that no one should reach any evil thoughts. That means so says the Torah.

And the Gemara [Talmud] says… no, I remember… no, I remember… the Gemara says that… an evil thought, no person is saved from it every day, the one who holds that he’s going to be in yeshiva without this is an apikores [heretic], he goes against the Gemara. Okay?

The Measure in Mitzvos: Not Too Much, Not Too Little

So, I Can’t, What Does That Mean? That’s How It’s Made, That’s a Beginning [natural state]

So, I can’t, what does that mean? That’s how it’s made, that’s a techila [beginning, natural state]. Why shouldn’t I take a pill for that? Because the answer isn’t that pills are something bad. The answer is, because the midah hatovah [the good measure] is to have a few aveiros [transgressions], not too many. That’s all. The pasuk, “al tasbi’eini” [do not satiate me] means not too much. Therefore one must try each time that it shouldn’t be too much. I’m not saying a heter [permission] now, right? I’m just saying that since people don’t have English, so to speak, they say a funny thing.

Noach Lenachameinu: We Have Today Different Problems and Different Solutions

Now, “Noach lenachameinu” [Noah to comfort us]. Shh, you’ll understand in my piece of Torah. Noach lenachameinu, what I wanted to bring out with this whole thing, is that we have today different problems and different solutions. And I mean truly, therefore I say GPS. How do you say GPS? GPS-one. From that I mean, that there is in America, yes, make yourself that.

In America there really is a problem, everyone, we have too much to eat. Kulei alma modu [everyone agrees], not only the Jews agree. How is the… I can make it, but how is the group? What’s it called? Lan shishi. I’ll make it for you. Good. Kulei alma modu, both the Jews, both the gentiles, both the frum, both the free, everyone agrees that there is a problem.

Returning to the Question: Three Answers

Let’s go back. I started with a kushya, I have a tremendous answer to the kushya. I started with a kushya here, I don’t know if it’s the complete answer, I’m just saying a certain approach. I started with a kushya, I had a different approach, I have to say it today too, I can’t, one thing I must say that thing.

I started with a kushya that there is a topic of taavos, of not having taavos forever, and it doesn’t work in America, because there are too many taavos.

One answer is, there really is too much, one must go live in Galicia.

The second answer is, everything is fake.

The third answer is, no, there is in every, one can’t speak, the same, it really is the same, the foundation remains the same, there is a measure in mitzvos.

Measure in Mitzvos Doesn’t Mean Being in the Middle of Foolishness

And it’s not simple, measure in mitzvos doesn’t mean that one should be in the middle of every foolishness, right? It doesn’t mean that it should be a state of Sodom, so the tzaddik will be like Noach [Noah], yes? Bedor shel resha’im [in a generation of wicked people]. From a certain perspective he has a virtue, he goes against the place of wicked people which requires ma’asav hara’im [his evil deeds], but it’s still not the shleimus [perfection].

We say that there is indeed a certain ideal which is shleimus. But as everyone understands, if he had a different kind of body, he would have different midos tovos [good character traits], although perhaps the ideal of midos tovos should be the same, but you have a different kind of body. A person who would be born with three hands, would have different mitzvos and different avonos [sins]. Not because the idea of mitzvos would be different, but because the expression would be different.

The Same Thing in a Different Society

The same thing if one lives in a different society, where here the topic isn’t to go buy an extra steak outside, because that’s already here, it doesn’t even cost money. Okay, it’s actually one of the things that’s still a bit expensive, and it makes some nafka minah [practical difference] for a person. But be’ofan klali [in general], it means nothing, right?

Min Shorar Umora Is Not Relevant Today

Derech agav [by the way], yes, one of the things about taavos is because it costs too much money, right? Min shorar umora [mal’astim es habrios: burdening others]. True, we spoke about this. One of the reasons that one may not be a great ba’al taavah [one who indulges desires] is because one is mal’astim es habrios [burdening other people]. This thing is not nogei’a [relevant] today. In today’s times, min shorar umora is patur [exempt].

Even a ta’avah basar [desire for meat]. Imagine, you know a ta’avah basar? Nothing. It costs seventeen dollars. Most kosher. The treif costs only three dollars. What is that? A lie? It’s nothing. It costs twenty dollars. It’s normal. About this one will go steal? He can go with money after shul, one shacharis he makes more money than that.

You understand that we don’t live in the reality, and the two natural taavos [natural desires] is destructive because he is in lasten mesvir [burdening the environment].

The New “Mal’astim”: Addiction

It will be that someone will say today is nogei’a from someone who becomes addicted to drugs. For example, that’s really a thing that people only in their life have stolen from their father, because he is… ah, it was once counted, addiction meant a shikor [drunkard]. Today it means he’s a drug addict. It’s a whole different level, but it’s the same halacha, just different… it presents itself differently, because the problem is different.

The one who eats even if he steals from his father, and in general, his father doesn’t care. When my bachur comes in the fridge and takes out all the meat that was prepared for Shabbos, is empty, let’s buy another one. Hello? What are you making yourself crazy? One doesn’t drag to beis din [rabbinical court], once one dragged to beis din. It’s a point, right?

What do I mean to bring out? So back to things. But there are indeed, so there are problems.

“Hayom” – The Torah Was Given Today

Long the words, everyone is moder [agrees] in today’s language that there is a real problem, it’s a health problem, it’s also a midos problem, right? It’s both, it’s not so separate, the two things are not truly different. There is a problem of overeating, a big problem. Most people in America and in the West eat too much, a real problem. It’s especially in America. Particularly in America, true, I have an explanation in the Oifistan. But particularly in America, most people eat too much. In America, most people eat too much. Okay? That is truly a problem. There is a problem, there is that people eat too much.

Okay, there is a level where he starves himself because he has to go to the hospital. He wants to be very tired, some craziness that his din is beautiful, or something like that. It’s also something too little which is a sickness, some crazy thing.

One minute, I’ll say the nesi for my second approach. I first need to say the first approach which comes from the first thing from the newspaper.

The Torah Was Given Today, Not Yesterday

So I want to say a vort, that in America, I want to say like this, let’s say, the beginning of the shiur was that the Torah was given today, true? Hayom bechoros ushmua, hayom la’asosa [this day… today to do them]. The Torah was given today. Today means that if one speaks the midos of yesterday and says it about 1954 yesterday, it’s apikorsus, one says that the Torah was given yesterday. And the idea is the same, but one must say it according to how it looks today, and not twist everything, and soon we will speak what the pasuk says against this.

The Problem with Old Mussar Talks

So therefore, if a mashgiach, someone wants to say, I want to be, yes, I say, there are two kinds of people, there are people who speak against overeating in the old style, but it doesn’t speak at all to today’s bachur, he speaks to someone else, he should forgive me, he doesn’t speak to him. True? Because his examples are wrong, and it’s already not true, there’s nothing wrong that a bachur should eat chocolate, I don’t know, he thinks it’s something wrong, because in Galicia it was wrong, you understand? It has nothing to do with it.

The Parable of Kavanos When Eating

Or someone says that he doesn’t have the kavanah, there was some fine vort that he didn’t eat any seltzer, he said that he’s not mekayem that his father had the kavanah, he knew about this. It’s very good, today there are no more people, the Beis Shmuel [a halachic commentary] said the kavanos, the kavanah of Coca-Cola. I was once by him, I asked him, he loves to eat pizza very much, he said what is the kavanah of the mechaber [author] that he eats pizza. Everything is very good. Pizza is good and yashar, it’s tremendous. Pizza is gematria [numerical value], I can still say the names, it’s already there, not that’s the topic.

The Real Topic: Not Becoming Obese

But what is indeed the topic? In other words, what we speak about midos, according to how it presents itself by us, al kol panim one of the topics, I mean that there are more topics, but al kol panim one of the topics is not to become obese. Okay?

There Is a Different Problem, Not Just Overeating

Now, what must one do not to become? There are other things that we learned, every thing has pe’ulos [effects], there are certain things, and I mean this is another whole shiur about this, so say the meforshim [commentators], that the reason why people are fat is not because they overeat. There is something a different problem, something a more acute problem, something there are various theories, why? But there is something a different problem. A different problem.

And it can be truly that meanwhile one has not yet found any solution except for the injection. One works already sixty years, all diets don’t work, only Ozempic works. It comes out that this is the solution. What will I do? Looks like in other words. Could be, not only.

Various Theories: Fast Food, Air, and More

There is fast food, how do you fast? Fast I mean kugel. What one sells in the store, I want to do he should go. He tells me that the one is to live in another land where one sells other food. That’s not prishus [abstinence], that’s already like the other food, that’s already gone to the midbar [desert]. Perhaps that’s a mitzvah, but one doesn’t speak now from this level.

In America, the food that one sells is such, could be there’s something wrong with the food, could be there’s something wrong with the air, could be…

A Kabbalah-Explanation: America Has Fewer Nitzotzos Hakedusha

I said, I have an explanation al pi Kabbalah [according to Kabbalah], that in America there must be less in the nitzotzos hakedusha [sparks of holiness], therefore one must eat more. There are many explanations. No, there is very little, and it’s very less dense, yes? In Poland there was in every glass of water there were twenty mikvahs [ritual baths]. In America, in twenty glasses of water there was… It’s very spread out in America everything.

One sees that in America everything is very spread out. A house that in Eretz Yisrael [the Land of Israel], in the area live thirty people, here lives one. Everything is spread out. Okay, I tell you that I have just torahs, and I don’t have an explanation in explanation in explanation. Already, there are other explanations.

One Can’t Just Blame “Overeating”

But the reality is, that you can’t say that it’s just because we are overeaters and one can’t control one’s yetzer [inclination]. Because there are people, I already spoke with a friend at length, I know many people who are very in control of their yetzer, but they are fat. It’s very hard to say that specifically here in this topic he didn’t find any advice.

I don’t agree. I once said, “Never take a guru that’s fat.” Very good, I don’t agree. If he lives in India, perhaps, not if he lives in America. I don’t agree. Or in Eretz Yisrael, in today’s world. Because it has to do with certain lifestyle things, it doesn’t have to do with…

Rabbis and Lifestyle Problems

Particularly most rabbis are fatter in lifestyle. And conversely, if he will run more, one will say that he’s a crazy youngster. It’s not allowed. One must eat very little. In short, there are problems, there are physical, it’s not all in the mind, in the head. I mean that very much has to do with this.

You can say, he’s not here, one must really live in a different city where one travels, one doesn’t drive, one walks. What isn’t there? I don’t live in the next world, okay? Many rabbis sit at home all day, sit in the chair, and the back doesn’t. Very good, and that’s not. The rabbis until me the heavy top on this, what goes up on this. For example, I hope indeed up up up…

Tovaso Shel Makom: Hakaras Hatov in Our Time

Conclusion: Physical Problems and Practical Solutions

In short, there are physical problems, it’s not all in the mind and in the head. I mean that very much has to do with this.

One can say that he must really live in a different city where one travels with a gartel and one doesn’t go with a car, and walks. I don’t want to now live in the next world, okay? Rebbis and rabbis sit at home all day, sit and don’t move. Very good. And the rabbis are not… Okay, I don’t want to go into it.

I just want to say, finally in a matter, one can perhaps introduce to give celery under the sponge cake, that the rebbe should be taken out. But that’s a… Very good.

The Story with Sponge Cake and L’chaim

Now, why do you eat sponge cake? Because it’s a minhag, not because he’s an overeater. Why do you eat sponge cake?

I saw by Rav Shaul, someone came and he says, “I’m a complete drunk, everywhere I went I made a l’chaim.” I’m not a wine-maker. Why must he make a l’chaim where he goes with a sponge cake? Why can’t one give a glass of water with a celery?

He used to drink the chocolate, nu? He used to everything. Stop it. He was ashamed already. One told him that it’s not so. One drinks it only at home. In short, a story.

You understand the problem? It’s a problem. I say that it’s not a problem, it’s the problem of the minhag. He says make a different minhag. So it’s not that, so it’s therefore, it could be the solution is different, the problem is different.

The Virtue: One Must Speak About the Reality

The virtue is, one must speak about the reality. It’s certain that one must speak about this, it’s a big problem, and not only overeating is also the physicality. But I don’t believe that the answer is to be more abstinent, less loving the food or something like that. That I don’t mean.

Now, I want, I can’t think, I have another whole story to explain why a level al pi pshat, a torah about this would… I’ll stop, I just want to say one more important virtue that I was mechadesh. There was a story like this, okay?

Different Kinds of Problems, Different Kinds of Solutions

The first approach is that there are different kinds of problems and different kinds of solutions. Could be that the problem of America is that the food doesn’t make enough things, okay? Something makes one need to eat. And the GLP makes that one should feel more things. Could be that there are other advices, it could be that there are other things that make more things.

Could be I can give certain meditations of more eating, one should have more kavanah… Situational things, and situational things, and instead of working on the door of the situational things, and the copy dartist injects, so that’s a solution. I haven’t done it yet, because no other people have done it, it works very well, I don’t know what to say. Could be that this is the solution. And it could be that it’s not asked, you understand?

Because the Problem Is a Physical Problem

Because the problem is a physical problem. If you want the problem was in ruchnius, in avodas hamidos, you’ll say that one’s taavah, on avodas hamidos you make a pill? No, the problem is not avodas hamidos.

My problem is that something is broken with my body, something goes wrong with the desire, how is it that the appetite works is not good. The pill fixes it, it makes it back like it should be normal. It doesn’t overeat it to not overeat. It doesn’t stand before younger, true, it’s the problem only that no one has yet done from anchor from this. Perhaps one spoke a huge that, I don’t know.

So, that’s one virtue.

Another Virtue: The Parable of Gan Eden

But I have another virtue, I don’t know if it’s the problem, but it’s another point. A point is a pasuk.

Adam Harishon in Gan Eden

In the Torah it says such a story, okay? There was a Jew, a person. What was his name? Adam. Adam. Adam. Okay, and the Ribbono Shel Olam took him and gave him all the taavos that he only wanted. He had to ask for everything, and he was Gan Eden, and he didn’t have to be allowed everything.

Gratitude for Divine Beneficence: Technology as Blessing and the Necessity of Hakarat HaTov

Opening: The Midrash About Trees That Grow Bread – It Has Actually Come True

No, I’m saying, I mean, there is a tovato shel makom [the goodness/beneficence of the Omnipresent], yes? Baruch Hashem [thank God], we live in a… literally, I’m not joking, I mean, the Rambam [Maimonides] says that when it says in the Midrash [homiletical rabbinic literature] that trees will grow bread on the trees, it cannot be taken literally, it must be a parable [mashal], because it’s simply not possible in reality [b’metzius].

Baruch Hashem, we have already merited that not only is it possible in reality, it’s much more than what is possible in reality. Okay, it doesn’t grow, what I mean to say, in any case [mikol v’chol], it’s certain that… it’s Enkel, who grows bagels from Halberstam, it’s certain that pressing a button and a non-Jew comes here to the door with a warm kugel, it’s certain that this is much more than what the Midrash could have imagined would grow on a tree. True? Like the malachei hashareit [ministering angels] to Avraham Avinu [Abraham our forefather] say. It’s literally, literally.

That every Jew has two… it says in the Gemara [Talmud] an expression [lashon], every Jew has two thousand eight hundred CIA agents who can watch him. True?

Critique: We Don’t Give Thanks – We Only Complain

It’s truly amazing. And you’ve never yet spoken to the Almighty about this. You’ve never yet said this word in the beit midrash [study hall]. And when do you say it? Only to be ungrateful [kofer b’tovato]. To say like “the woman whom You gave to be with me, she gave me from the tree and I ate” [ha’isha asher natata imadi hi natnah li min ha’etz va’ochal – Adam’s response to God in Genesis 3:12]. You still have complaints [te’anot] that it actually causes bad things.

I have a solution [eitzah]. No, I’m just saying, a person needs to pay attention to his wife. That’s an answer [teiretz] to the topic [nosa]. I think that will be the solution.

Proposal: A New Holiday – A Day of Thanksgiving for the Revelation of the Internet

I’ve already said once, I’ve already told others, I’m going to call all these people who run campaigns [maarachot] in the coming days, they should make something new. It’s a shame they should make more campaigns, they should make a new holiday [yom tov]. The fifteenth of Av [chamisha asar b’Av] would be a good day for this. Why? The internet was revealed [nitgaleh]. Yes.

We’ll make a holiday, a day of thanksgiving [yom hoda’ah], for the revelation of the internet [al gilui ha’internet]. Not just the internet by the way. Cars, telephones, smartphones, computers, the internet is just one thing, connected, AI. We’ll make a list, okay? A whole Shulchan Aruch [Code of Jewish Law] we’ll make, all the innovations [bitul].

We’ll make a special day of thanksgiving, and all Jews will gather together dressed in a bekishe [long black coat worn by Chasidim], and say hodu [give thanks] for the fact that baruch Hashem we don’t have to live like our grandfathers who didn’t have washing machines. They never… we don’t even know what the simple meaning [pshat] is of all those terrible toils [terachot] that existed. Washing the clothes [begadim] and making the bread, everything was diligence [zerizut] with toil [tircha], literally the sin of Adam the first man [cheit Adam HaRishon] with toil. That is the meaning of consolation [nechamah].

Biblical Foundation: Noah as the First Messiah – The Root of Consolation

Noah the Technologist

And the grasshopper, I have another verse [pasuk], it’s my best context, from this I say I need the verse on the fifteenth of Av. Another homiletical discourse [drashah] that I still need to say this week.

Yes, who was the first consolation in the world? Where is the first time that the root [shoresh] of consolation appears in the Torah? The Almighty. Not in the sense of regret [mi’lashon charatah], in the sense of consolation [mi’lashon traist]. Perhaps the same root, but in the sense of consolation.

The first is like this, this one, it says two tropes on this word, “he will console us from our work and from the toil of our hands, from the ground which Hashem has cursed” [yenachameinu mi’ma’aseinu u’mei’itzavon yadeinu min ha’adamah asher eirar Hashem – Genesis 5:29]. Yes, the Gemara says, Noah was a technologist, he invented solutions for how to work more easily. True, that is the root of consolation [shoresh hanechamah]. The root of all consolations is that solutions were invented.

Indeed Adam the first man was cursed [nitkallel], “cursed is the ground because of you, in toil shall you eat of it” [arurah ha’adamah ba’avurecha b’itzavon tochalenah – Genesis 3:17], there will be sadness [b’atzavut], one must toil with very hard work [avodah]. Noah comes and he makes it a bit easier. And so on until this very day [ad hayom hazeh] it has become so much easier.

The Modern Fulfillment of Noah’s Consolation

Today even being, there is a combine that does all the labors of bread-making [melachot hapat] at once, yes? An almost ready bread comes out from the other side. Almost, yes? There is such a machine today, it costs a billion dollars, I don’t know what. You drive in it, almost more or less you drive in the fields, a baked bread comes out from the other side. Almost, yes? One more machine in between, okay? Whatever, it doesn’t come out flour [kemach], it comes out thoroughly ground wheat, but it’s good enough that the Midrash could say it that way, true?

Very good, I’m saying, I’m joking a bit, I need to make a Midrash, but I just want to bring out, this is indeed the consolation [nechamah], yes?

Why Has No One Ever Made a Holiday for This?

And how can it be that Saturday night we all dance, we don’t make any… for the consolation that consoles [menachem] the sin of Adam the first man, no one has ever made a holiday. So we need to make a holiday, rejoice, and everyone will bring and we’ll dance with the smartphones then around the bimah [platform in synagogue]. Not like you’re about to throw the smartphones into the fire on the eve of Passover [erev Pesach].

We’ll dance with them around the bimah, and the Rebbe will come in with a big Tesla to the… the big iPad, and we’ll make a chuppah [wedding canopy] over it like this. And a joy, like there’s a hachnasas sefer Torah [celebration of bringing a Torah scroll], and we’ll dance “zeh yenachameinu” [this one will console us].

What’s wrong? A verse. That was Noah, the first Messiah [mashiach] was Noah. “Zeh yenachameinu mi’ma’aseinu u’mei’itzavon yadeinu” [this one will console us from our work and from the toil of our hands]. Why do we laugh when it’s said? I’m not laughing, I mean one hundred percent seriously. Most people [rov olam] laugh when it’s said. I didn’t want to be laughed at. Why? It’s funny, but you should think differently than I’ve thought until now.

Solution #2: Joy versus Sadness – The True Solution to Trials

The Foundation: Sadness is the Root of All Sins

No, no, no, it’s like the sushi. It’s like the sushi. No, no, I mean, one must thank the Almighty for this. And afterwards, and certainly, then one will not be transgressing.

What you’re asking, what would have been if not buying and not buying and not buying and not eating from the Tree of Knowledge? You know why? All the Chasidic rebbes said this. I mean that both ways, I mean this truly. It says in all the Chasidic books that, yes, in Beis Aharon [a Chasidic work], that the evil inclination only wants sadness, right? Sadness is the greatest problem. The moment a person is in sadness, then he falls into all sins. Just as when a person is in joy, he has no sins.

So while I say this, why? Do people get internet to do this sin, because they are in sadness about it. One should thank the Almighty afterwards. One should not make any blessing. It is forbidden to answer a blessing in vain.

Halachic Point: Shehecheyanu on New Technology

If a person buys a new computer, does one make a Shehecheyanu [the blessing thanking God for bringing us to this time] on it? By the way, it’s a law from the Torah, not from the Torah, but from the Rabbis. Just as when one buys a new phone or a computer, one must make Shehecheyanu. Uri Holtzman says about people, this is also the law, but on a phone he must make it. On a car, this is indeed the law, Shulchan Aruch [Code of Jewish Law].

And the Piskei Teshuvos [a halachic commentary] says that one doesn’t conduct oneself not, and one conducts oneself yes, there’s no Piskei Teshuvos. What Piskei Teshuvos? Whatever, he’s probably Piskei Teshuvos. No, no, whatever, I say that this is the root of the matter.

The Practical Application: Gratitude Leads to Contentment

If one will bring close with what, one will be content. Why does he go on the computer at the table for bad things? Because he is in sadness, he is already depressed. He thinks, poor thing, that he is simply a disgusting thing. When a person is depressed, the serpent comes in. This is the way things are, as it says in the holy books, all the books say this.

Sources from Chasidic Books

It says in the Baal HaTanya [the Tanya, foundational work of Chabad Chasidism] that one sees empirically that when a person is too happy he has no evil desires. He can control himself. No, on the contrary, he has no evil desires. When a person is in sadness he can control himself, he is happy. Yes, and the Gerer [Rebbe] says that he is uplifted, because then he is pure. This is the answer.

The Conclusion: Gratitude is the Antidote

Therefore, the answer is, that since the whole thing of desires is… It becomes like a homiletical interpretation, but this is the second answer, it’s a true answer, it’s a true answer. That why can’t one speak today of desires, one should be in sadness.

Master of the Universe, the sermon begins with sadness, and otherwise it doesn’t become sadness, it’s denial of God’s goodness, right? Rabbi, you’re a normal person, you get up in the morning, I tell you, you get up in the morning, and you still have a machine that you press a button and put in such a thing, out comes a hot coffee. If I want a cold coffee, there’s another button, it does the same. I didn’t have that machine, but one can buy for another fifty dollars a machine that makes cold coffee when one wants it strong, right?

The World We Live In: A Tremendous Blessing

And you get up in the world, yes, and then even more, you have a machine, a button, you have a button that you press next to your bed, it’s still there. And if you want it to be 71 degrees, you make it 71. If you’re already too warm for you, you make it 79. If you’re already cold, you make it 73. And you live in the world, yes? He said, the ministering angels roast meat and strain wine [referring to the angels who served Abraham].

The Heresy of Not Giving Thanks

And you get up, and you go for nothing, you say, gentlemen, it’s terrible, I will live in such a world, so much technology, spiritual decline, it’s disgusting, my evil beast that you are. You haven’t been such a denier of God’s goodness since the time from here, there hasn’t been such a denier of God’s goodness. First give thanks, but it’s tremendous.

It’s not just tremendous, we can’t even… You know why we laugh? Because we can’t hold so much joy. So it says laid out on the oath. One doesn’t become a troubled person.

Practical Advice: Blessings and Intention

I say that one makes a blessing on it. It says in Chasidic books that whoever makes a blessing with proper intention, doesn’t become materialistic from the eating. Everyone would if one doesn’t make a blessing with proper intention, one also won’t eat too much. Because he should be happy.

Why does a person eat too much? Because he is depressed, and he thinks that he has eaten and made himself. He is already content, he eats because it’s tremendous, he won’t eat too much, he doesn’t have too much on the internet, he does everything in moderation, because he will be content. This is a very basic thing, therefore one will establish a new holiday in honor of this, and this will be the advice. And then, and no one will have any trials, and no trials, and no trials.

The Necessity of Community

And he will do it together with other people, it’s not hidden, that’s what a person is always alone, he won’t make progress. One must make a WhatsApp group. No, no. One must make a top. One must at least, since you won’t do an actual deed afterwards, meanwhile, until next year you’ll remember, I didn’t want perhaps actually to do it.

Birchos HaShachar as a Place for Gratitude

Go do this, at least when one says the morning blessings, blessings of enjoyment, morning blessings, let’s think about this. But one can do it again. Who provides for all my needs, Who opens the eyes of the blind, Who releases the bound, this is what was released, and Who straightens the bent, and gives understanding to the rooster, no one knows what a rooster is, do you know? Rooster means intellect.

No, not a verse that appears once in it, no one knows what it is, it means a smartphone. “Who gives to the rooster” means “silicon.” “Who gives to the rooster” is the numerical value of “silicon.” No, one can see in the writings of the Arizal [Rabbi Yitzchak Luria], writings of Likutei Maharil, Rabbi Yitzchak Luria says that one should have in mind “Who gives to the rooster,” “rooster” is the numerical value of “silicon.” It’s not the numerical value, it’s approximately the numerical value, one makes it so it should fit. It’s not a problem. By the way, this is the intention of the Arizal, he puts in things that he makes and one must have for the smartphone, for the pocket watch, and so on. And this will be the solution.

Conclusion: The Almighty’s Intention is Good, Not a Trial

It’s certain that it can’t be, I don’t know if this is a Chasidic discourse, but one must react to the way that God’s conduct is, how the conduct of the Divine Presence is, right?

It can’t be that the Almighty has given so much goodness, I simply repeated what the Rebbe may he live long said that the intention of eating is to connect with the Almighty the goodness that bestows good for everyone that He gives them to eat.

It can’t be that the Almighty has changed the entire order of the world and made that the goodness should be a thousand times more, that the reaction that we have should be to protest against this. And one must protest against the next, I said not that one should do any sins, I’m not permitting any prohibition. It can’t be that the main reaction will be this.

Parable: The Feast That is Meant to Give Pleasure

But I’m speaking to you, yes? Someone comes to me and I give him a wonderful feast, a huge feast. I serve him twenty-four different dishes. What does he want to say? I know what you want, you want it to become coarse. Wise one, he’s not a bad guest in the world.

Certainly I want, on a trouble you’ll be able to become close, you’ll have to take care of it yourself. It is indeed a problem. But it’s certain that the intention of the giver, he wants to give you pleasure.

Never has there been someone who had an enemy, he wanted to do him in, he made a huge feast, he bought everything, he made the food and drink. Never, perhaps not except some Chasidic story says this.

Changing Our Relationship to Technology: A Joy-Based Approach

Digression: “What Should a Person Do So He Will Not Sin” and the Chasidic Way

Teacher:

What do you want to say? I know what you want, you want me to become coarse. I have no bad guest, he was already such a bad guest in the world. You shouldn’t become, on a trouble you’ll be able to become coarse, you’ll have to take care of yourself. It’s your problem.

But it’s certain that the generosity of the Giver, he wants to give you pleasure. Never has there been someone who had an enemy, he wanted to do him in, he made a huge feast, he bought everything, he made the food and drink. Perhaps not but perhaps a Chasidic story that says this, but seriously, it works already.

What should a person do so that he will not sin? What?

Student:

Okay, okay, okay. There’s a political principal, I hear.

Teacher:

No, but the truth can indeed say that this is what should a person do so he will not sin. This is the true strong in the Midrash. I know the Chasidic rebbe said, what should a person do so he will not sin, something.

Student:

Aha.

Teacher:

Fear, really Purim now. So said your Ruzhiner [Rebbe] or some Chasidic one.

Student:

No, I mean it’s a good, it’s a true point.

Teacher:

I tell you that if one thanks the Almighty for this, it will be thanksgiving. I tell you that one won’t thanksgiving.

Student:

No, this is already not the way of the commandment.

Teacher:

I mean that it will lead them the way of the commandment, because this is another topic that the sadness…

Student:

No, it has to do with this. The connection…

Teacher:

First the piece wasn’t in the way of Aristotle, it was in the way of Chasidus. But…

Student:

In the way of Chasidus. It’s the way of Chasidus. Out, people thought to just be so.

Teacher:

But the answer is, not… I don’t want sadism. I don’t want sadism.

Back to the Ramban: Eating Properly, Not Eating Too Much

Teacher:

What I’m saying is, the connection is, with what we spoke earlier, as you said. The Ramban [Nachmanides] doesn’t say that one shouldn’t eat, the Ramban says that one should eat properly, or eat well.

And my argument is, what in general does one not eat well, the problem is that one eats too much. One doesn’t enjoy enough, but one is not with joy, and one tries the whole time to fill some hole inside oneself. One advice, but it’s not enough. One is not enough must be with joy also.

The Context Changes Everything: Shabbos Meal versus Supper

Teacher:

Therefore, when one gives, like a set, giving context, as I said that to eat a Shabbos meal is very different than eating a supper, right? It’s not the same thing. Ah, one eats the same foods? Let’s already say one eats the same, actually one doesn’t eat the same.

It’s not magic. Because a person is a speaking being, a person lives in stories, and how he understands himself.

The Practical Conclusion: Changing Our Relationship to Technology

Teacher:

So about this, the joy that I’m saying, I change what a smartphone is. I mean truly, you must change the relationship. You must change our relationship. I mean this seriously. Everything I say I mean seriously, all the parts are Midrashim.

But one must change our relationship to all the technology. When a person turns on his computer in the morning, a person who works, when he turns on his computer or his phone, it must come with an “I give thanks before You” [the morning prayer].

Wow, it’s an amazing tool, I can connect with the whole world. Afterwards with looking at the mezuzah, and not stumble with the bad things.

But it can’t be that the first moment is that it’s a protest. Ah, terrible, I’m the non-Jewish boy who has a smartphone, and it’s a devil.

The Faith Argument: It’s Not a “House of Prostitution”

Teacher:

And this… First of all he says according to faith, because the Almighty gives it to you. If you want to speak of practical difference regarding desires, he says, then, your whole story, because it’s bad.

You went criminally to a house of prostitution. Who convinced you that this is a house of prostitution? Hello, you’re a normal person. This is your wife. It’s not a house of prostitution. If it’s a house of prostitution, go he could go there. Don’t make a house of prostitution. Not a house of prostitution.

You convinced yourself that it’s a house of prostitution, you have a problem. It’s the goodness of the Omnipresent. It’s “the woman whom I gave” [referring to Genesis 3:12], that the Almighty gave you. It’s not a house of prostitution at all. It’s a tremendous thing.

They are happy. They are happy. They just don’t become a house of prostitution. The house of prostitution you become, we don’t have happy. You understand? And then it will be good. Peace, Israel.

Conclusion: The Title of This Lecture

Student:

What can be the title on the video?

Teacher:

Write the fifteenth. The title is that the idea is that the fifteenth of Av is a holiday on embracing technology. I want the explanation how it fits with the Gemara [Talmud] on the fifteenth of Av, I’ll say it another time.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗

HE עברית לחץ לפתיחה

תורגם אוטומטית

סיכום השיעור 📋

סיכום שיעור: תאוות, טכנולוגיה, והכרת הטוב בעולם של היום

—

א. פתיחה והערות ארגוניות

[הקדמה צדדית:] עניינים טכניים – סוללות של הקלטה, בשבוע הבא נוסעים לחופשה (פנסילבניה), שבת אצל פליישמנס, ייתכן שלא יהיה שיעור.

[הערה הומוריסטית:] מישהו אמר שנאמרים יותר מדי שיעורים על תאוות – יחשבו שזה הדבר היחיד שאנחנו יודעים. משווה בצחוק ל״עילי רוט” (Eli Roth). התירוץ: הציבור מתמודד עם זה, אז זה באמת חשוב. ה״טריק” – פשוט לשנות את הכותרת של השיעור, אבל בפנים לדבר על אותו הדבר.

התוכנית לשיעור:

1. לחזור על כמה נקודות שכבר נאמרו

2. להוסיף סיבוכים חדשים

3. להגיע לעצות מעשיות – “לעשות משהו”

—

ב. היסוד המרכזי: “נתגבר על עצמו” – מושל בנפשו

בכל הספרים החסידיים ואצל הרמב״ם זו נקודה מרכזית: האדם צריך להיות שליט על עצמו. במובן הבסיסי ביותר זה מתייחס לתאוות (אם כי זה יכול להתייחס גם לכעס או נטיות רעות אחרות).

—

ג. כל דור יש לו את הניסיון שלו – ההקשר של הדורות

העיקרון

צריך תמיד להבין את ההקשר – איזה דור, באיזו מציאות אנשים חיים.

– ר׳ אלימלך מליז׳נסק אומר: לכל דור יש מצווה ספציפית ש״בוערת” (חשובה במיוחד). הוא אמר ציצית.

– בעל התניא אמר שצריך ללכת עם ציצית בחוץ.

– יהודי אחר אמר: המצווה של הדור של היום היא פריעת בעל חוב (תשלום חובות).

העיקרון

צריך לשדך (לחבר) את התורות הישנות עם המציאות של היום. אומרים עדיין תורות ישנות, אבל צריך להבין איך הן מתאימות לעולם שלנו.

—

ד. הטיעון המרכזי: המציאות השתנתה באופן קיצוני – “שפע” ותאוות היום

1. פרישות פירושה היום משהו אחר

כשמדברים היום על פרישות (moderation, פחות אכילה, פחות שינה) בניו יורק 2026, זה אומר משהו שונה לחלוטין מאשר בקניגסברג 1822 או במז׳יבוז׳ 1742 – כי האופן הבסיסי ביותר של החיים השתנה.

2. הוכחה קונקרטית: הפיצוץ של מוצרים

– פעם: בחנות היו 3-4 מוצרים – בשר (צריך ללכת לשוחט), דגים, 4 סוגי ירקות בחורף, 3 בקיץ. זה היה “תאוות”.

– היום: סופרמרקט רגיל יש בו עשרות אלפי פריטים. למכולת קטנה יש יותר מ10,000 מוצרים. יש 4-6 סוגי מלח לבד, מדור שלם רק לחטיפים (מאות סוגים), כמה אלפי סוגים של יין כשר (פעם 3 סוגים).

– מכונות קרח במקפיאים, מכונות מים חמים עם בקרת טמפרטורה מדויקת (100°, 200°, 212°) – רמה של נוחות שלא הייתה לאף אחד.

3. השינוי בתרבות האכילה

פעם: סעודה הייתה דבר מיוחד – סעודה יפה של בעל בית עם 7 פריטים הייתה “סעודה ענקית”.

היום: אנשים אוכלים כל היום. אף אחד אפילו לא שואל אם זו סעודה. פירות שפעם היו יקרים ונדירים (כמו קלמנטינות בחורף) היום זמינים תמיד.

[סטייה צדדית: דוגמאות מהמגמה בעולם החסידי]

– העדה החרדית פעם לא נתנה הכשר על שוקולד, עד שר׳ וייס (שמואל) התחיל את זה.

– ר׳ נתן (יהודי חסידי) אמר: “יש לזה הכשר מהעדה, אבל אין לזה עוד הכשר מהביין מיין חיים” – הוא לא אכל את זה. דוגמה לגישה ישנה יותר שבה נמנעו ממאכלים חדשים אפילו עם הכשר.

– ר׳ חיים מצאנז (דברי חיים) כותב הרבה מוסר נגד גשמיות. הרבי מסאטמר הפנה בחורים ללמוד את הספר הזה.

– ראש הישיבה בישיבה קטנה נלחם מאוד נגד גשמיות – שהציבור לא יהיה מגושם.

4. השאלה שמועלית

למה יש כל כך הרבה שאנשים מחפשים? יש הרבה סיבות (קפיטליזם, אחרות), אבל המטרה היא לא רק להאשים – אלא להבין את המהות של השינוי.

—

ה. לכל חברה יש את המידות שלה – תנאים חומריים מעצבים את התוכן

העיקרון

כל חברה – כל חסידות, כל כולל, אפילו חברות גויים – יש לה את המעלות, המצוות והערכים שלה שמדברים עליהם. תיאורטית כולם מחזיקים מהכל (צדקה, חכמה, גבורה), אבל למעשה כל מקום מדבר על המידות שלו – מה שמדברים ב״מרתף” (בפנים), זו הזהות האמיתית.

[סטייה עם תפקיד המחשה: הבדלים בין חסידויות]

– ליובאוויטש מול ברסלב: ברסלב – תפילה בפשטות; ליובאוויטש – התבוננות. שניהם מודים ששניהם טובים, אבל הדגש שונה.

– שמחה: ר׳ מוטל זילבר הסביר שכל החסידים מחזיקים משמחה, אבל שמחה פירושה משהו אחר אצל כל חסידות – קרלין, ברסלב, אמשינוב, גור, סלונים – לכל אחד יש “טעם” אחר של שמחה. קשה להביע זאת במילים, אבל כשרואים איך אנשים חיים, איך עושים פארברענגען, רואים את ההבדל.

תנאים חומריים מעצבים מידות

חלק מההבדלים בין חסידויות (ובכלל חברות) נובעים מ״תנאים חומריים” – כמה כסף יש, איך גרים, איך הבתים בנויים. איפה שיש יותר כסף, שמחה (או כבוד שבת) מקבלת ביטוי שעולה יותר כסף.

[סטייה: “הזולות” של גור]

בתי מדרש גוריים נראו פשוטים, מגפיים גוריים היו “בלי טעם ובלי ריח”. זה קשור גם לאידיאולוגיה נגד חיצוניות (הם לא אונגרים), וגם למצב הכסף בפועל. חסידים אונגרים, שיש להם גם כסף וגם השקפה שיופי הוא ערך, יש להם בתי מדרש יפים.

[סטייה קטנה: “בזבוז כסף” מול כיבוד]

הגמרא אומרת שבעלי בתים בבבל יש להם כסף כי הם מכבדים שבת – אבל אולי זה להפך: כי יש להם כסף, הם מכבדים שבת. “דירה נאה, אשה נאה, כלים נאים.”

כבוד שבת מקבל “משמעות” אחרת לפי המציאות

כבוד שבת פירושו משהו שונה מאוד בהקשרים שונים: אצל אחד – לקנות דברים “מפוארים”; אצל אחרים – לשבת בבית הכנסת זמן רב יותר (אולי כי מתווכחים עם האישה). התוכן של מידה תלוי גם במציאות החיצונית, גם בהבדלי דעות פנימיים.

—

ו. כשבעיה לא קיימת, לא מדברים עליה – הדוגמה הקריטית של תאוות

המסקנה

במקום שבו דבר לא רלוונטי – או כל כך לא רלוונטי שאי אפשר בכלל לעשות אותו – לא מדברים על המידה שמטפלת באותה בעיה.

– באושוויץ עם שתי לחמניות – לא מדברים על תאוות.

– בבורו פארק עם 25,000 לחמניות – גם לא מדברים על תאוות. “זו בעיה אחרת.”

– תצפית: כל האנשים ב-2026 בבורו פארק לא מדברים על תאוות.

הניגוד: ראשי ישיבות ישנים מול רבנים של היום

ראש הישיבה הישן (וה״ליטווק ברל”) חיו בעולם שבו הם לא הבינו גשמיות, לא ידעו באיזה צד מדליקים מתג, ואצלם שתי פרוסות פיצה זה כבר “בעל תאווה גס”. עולמם היה מורכב משניים-שלושה ראשי ישיבות, שלוש ממתקים בחנות – ומאותה מציאות הם “דפקו על תאוות”.

אבל היום: אדם שיש לו כבר שני מרצדסים – אחד בשבילו, אחד בשביל אשתו – והרבה רבנים כבר ברמה הזו – אף אחד מהם עדיין לא שמע שיחה נגד תאוות. “הוכיחו לי שאני טועה.” אפילו כשהרבנים עצמם אין להם מכוניות, לגבאים שלהם יש מכוניות – יש קשר בין המציאות החומרית לבין מה מדברים (או לא מדברים) עליו.

—

ז. בעיית הצביעות אצל אלה שמוסרים נגד תאוות

במעגלים חסידיים מסוימים (למשל סאטמר) יש לרבנים תירוץ – הם אומרים שהם עצמם לא חיים במותרות (לרבי אין מכונית משלו, רק מכונית הגבאי). אבל זה תירוץ חלש: סעודת השבת עצמה יש בה 10,000 קלוריות, אז לדבר נגד תאוות בהקשר כזה לא הגיוני. מוסר המוסר מתבייש, מרגיש צבוע, או מדבר נגד תאוות בצורה מוסתרת.

—

ח. “יותר מדי סוגי עוגות” – האם זו באמת תאווה?

השאלה

האם העובדה שלמאפייה יש 25 סוגי עוגות היא סימן לתאווה? זו “קטגוריה שגויה של ניתוח” – קטגוריה מוטעית של אנליזה. כי אם שלושה סוגי עוגות זה כבר יותר מכלום, למה 35 סוגים גרוע יותר מ-3? ההבדל בין 3 ל-35 לא כל כך פשוט כמו שחושבים. מחפשים הבנה יותר מנומנצת.

[סטייה צדדית: הבדיחה של הבדחן – “מאכלים חסידיים” מול “מאכלים גסים”]

פיצה עם סושי זה “מוסתר”, אבל קוגל עם קישקע זה “אצילי”. זו עובדה בקהילות מסוימות – הרב לא נותן לפתוח פיצריה בעיירה, אבל קוגל גס מותר. הבדחן פנטז: אם הבעל שם טוב היה באמריקה, היה “פיצה ראפשיצר” ו״צ׳יפס קרעטשניפר”, עם מנהגים כמו שהרבי חותך את הפיצה בכוונות של ספירות.

גויים פולנים אכלו את אותם המאכלים (קישקע, צ׳ולנט) – רק עם בשר חזיר. זה מראה שה״אצילות” של המאכלים היא רק תרבותית, לא מהותית.

רלטיביזם תרבותי – שאלה טובה עם תשובה רעה

לבדחן יש שאלה טובה (ה״אצילות” של מאכלים היא יחסית-תרבותית), אבל התשובה שלו – שהכל זה רק תרבות וממילא כלום – היא שגויה.

– כולם יודעים שיש דבר כזה “בחור גס” ו״בחור אצילי” – זה לא רק תרבותי.

– ליצנות (ציניות) היא לא תשובה – צריך לשאול את השאלות של הליצנות ולמצוא תשובות טובות יותר.

—

ט. גורם הזמן וההיסטוריה – תענוגים “חדשים” מול “ישנים”

מאכל שאוכלים אותו כבר 200 שנה (כמו קוגל תפוחי אדמה) יש לו כבר סיפורים, מחשבה, היסטוריה. דבר חדש (כמו סושי) יש לו פחות מחשבה והיסטוריה. זה לא אומר שדברים חדשים הם אוטומטית רעים, אבל יש הבדל איכותי בין תענוגים עם עומק לתענוגים בלי.

[הערה צדדית:] תלמיד מביא השוואה לאינטרנט – פעם זה היה אסור, היום זה יותר מקובל, כי עם הזמן באים “סיפורים” אליו.

—

י. צריך שפה חדשה כדי לדבר על תאווה היום

הטענה המרכזית

– אי אפשר להניח שהכל זהה. יש בעיה, הבדל בין סוגי תענוגים.

– “לא להיות בעל תאווה” לא אומר רק לא להרגיש הנאה פיזית – כי אז לא היה הבדל בין כלום.

– תאווה היא לא רק “בין אדם לעצמו” – איזו תאווה יש לאדם, קשור לאיזו חברה הוא חי בה.

– לחברה שלנו יש רמה של תענוגים שהיא בלתי נתפסת – זה לא אומר “הותרה הרצועה” (הכל מותר), אבל צריך שפה חדשה לתאר מה “גס” ומה “אצילי” היום. התיאורים של הספרים הקדושים הישנים לא מתאימים יותר ישירות.

דוגמה קונקרטית: אישישוק 1920 מול לייקווד 2026

– באישישוק ב-1920: בחור ישיבה שיוצא לקנות בייגלה נוספת – זה בעל תאווה, “חיה רעה”. כי באותו עולם זה היה דבר יוצא דופן.

– בלייקווד/בורו פארק ב-2026: אותו מעשה הוא לגמרי נורמלי – מי שעושה את זה הוא לא יצור משונה.

– אבל גם באישישוק: מי ששם מלח על האוכל שלו לא היה בעל תאווה – זה היה נורמלי. מי שלא שם מלח אולי היה סגפן גדול, או אפילו משהו היה לא בסדר איתו (כמו “עינוי בעל הרגשה” של הרמב״ם).

– בלייקווד: מי שלא קונה לא את החתיכה הנוספת – הוא לא אדם, לא “גבר בגוברין”. לא היו עושים איתו שידוכים.

הנקודה: מה “נורמלי” ומה “גס” הוא לא מוחלט אבל גם לא רק סובייקטיבי – זה קשור לחברה שבה חיים. הסטנדרט משתנה, אבל זה לא אומר שאין כלום.

—

יא. שתי דרכים להגדיר מידה – כלל מול ציור/פרדיגמה

ההבדל המתודולוגי

– דרך א׳: כלל / הגדרה / חוק – ניסוח מופשט (מי שחושב על אוכל יותר מ-10 דקות הוא בעל תאווה, למשל).

– דרך ב׳ (עדיפה): פרדיגמה / דוגמה / ציור – תמונה קונקרטית של האדם שיש לו את המידה. במידות (שהן “ענין מעשי”) הדרך השנייה עדיפה – כי ציור מראה לך מה זה אומר בפועל.

הנקודה המרכזית

כשנותנים ציור/דוגמה, רואים בבירור שאותו אדם בראפשיץ תר״ק נראה לגמרי אחרת מאשר בבורו פארק תשפ״ז. ואם מנסים לחקות את הציור של ראפשיץ בבורו פארק – זה בכלל לא יהיה אותו הדבר שהוא היה. “הרעיון זהה כשהוא לא נראה זהה.”

הערה חדה: “רוב האנשים שהתנהגו כאילו הם לא חיים בצאנז בתר״י, לא יודעים על מה לדבר לגבי תאוות. היחידים שיודעים הם אלה שמעמידים פנים שאפשר עדיין לחיות שם.”

—

יב. דחיית שני התירוצים – הקשר ≠ רלטיביזם

שני תירוצים שלא טובים

– תירוץ א׳ (הכל יחסי): אם הכל תלוי באיפה ומתי נולדת – זה “סתם שטויות”, כי זה הופך הכל לשרירותי.

– תירוץ ב׳ (התירוץ “הציני-דתי”): שזה לא תלוי במה אוכלים אלא בכמה מתעסקים בזה / כמה זמן זה לוקח מהמוח – זה יכול להיות אמת בעיקרון, אבל הלכה למעשה, כשמדברים על מידות כפעולות (מעשים), כן יש הבדל בין הקשרים.

[סטייה צדדית: הרב משינאווא – “לחם עם חמאה”]

הרב משינאווא אמר ש״לחם עם חמאה מותר לאכול עד שהשרוכים כואבים” – כי לחם עם חמאה זה מאכל בסיסי, נורמלי, לא תאווה. האם מישהו בבורו פארק יכול לומר את אותו הדבר על סטייק ריב-איי? לא – זה דבר הקשרי, לא יחסי.

[סטייה נוספת מצחיקה:] ניסיון למצוא מקבילה מודרנית – “דגני בוקר עם חלב”, “קוקו פבלס” – כדי להראות כמה ההקשר שונה.

ההבדל המרכזי

הקשרי ≠ יחסי. המידות עצמן נשארות זהות, אבל הביטוי שלהן שונה בהקשרים שונים. אי אפשר לדבר על מידות בלי לקחת בחשבון את העולם שבו חיים. אבל אי אפשר לשלול שלא קיים מצב שבו חברה שלמה מלאה תאוות וצריך לעקור הכל.

[סטייה צדדית: “לך ראה מה היהודים הכשרים אוכלים”]

רבי שבא לאמריקה שאל מה הוא צריך לאכול. אמרו לו: “לך ראה מה היהודים הכי דתיים שם אוכלים – זה מה שאתה גם צריך לעשות.” זה מראה שהקשר חשוב – מתאימים את עצמך לסטנדרט הכי כשר במקום הזה, לא מייבאים סטנדרט מעולם אחר.

[סטייה צדדית: טיול עם האישה]

בסקווירא ובגור טיול עם האישה זה דבר “פרוץ” – הרבי מסקווירא עשה תקנה נגד זה. אבל במעגלים אחרים (ליטאים, מודרניים) זה לגמרי נורמלי. שוב דוגמה לנורמות הקשריות.

—

יג. שאלה של תלמיד – איפה השיעור?

השאלה

אם הכל הקשרי, למה לא כל נוחות מודרנית היא תאווה? מישהו שלוקח מים מברז במקום ממעיין, או נוסע במכונית במקום בעגלה ובסוס – הוא כבר בעל תאווה? איפה השיעור?

[סטייה צדדית: ספה]

הערה הומוריסטית על אנשים שמחזיקים שלשבת על ספה זה “דבר טרף” – ר׳ מוטל יושב על ספה אבל מרגיש שזה לא רע; אחרים מחזיקים שספסל מספיק.

התשובה (לא תשובה מלאה)

אין מהלך מלא, רק שאלה. אבל ההבדל ברור: מידות מתבטאות דרך מעשים, ומעשים קיימים בעולם – חייבים לקחת בחשבון את ההקשר. זה לא רלטיביזם (הכל שווה), אלא קונטקסטואליזם (אותה מידה מתבטאת אחרת). הדרך הטובה ביותר להבין מידה היא לא דרך כללים מופשטים אלא דרך ציור/פרדיגמה – והציור חייב להתאים להקשר.

—

יד. שלושה תירוצים לקושיה – ודחייה

תירוץ ראשון

כל השיטה היא טעות גסה – צריך לשנות את כל הגישה.

תירוץ שני

כל העניין

יד. שלושה תירוצים לקושיה – ודחייה

תירוץ ראשון

כל השיטה היא טעות גסה – צריך לשנות את כל הגישה.

תירוץ שני

כל העניין סובייקטיבי/מזויף – כל אחד קורא לדתי יותר ממנו “משוגע” ולפחות דתי ממנו “רשע”, ואין שום מידה אמיתית.

שני התירוצים לא טובים – הם לא מתאימים למה שמוצג כאן.

תירוץ שלישי (רעיון משלו)

רעיון מסוים המבוסס על פסוק מפרשת בראשית – “כל הדרך חזרה לסיני.” (יפורט מאוחר יותר.)

—

טו. שיטת אריסטו – מידות הן הקשריות, אבל מוגבלות

אריסטו היה אומר: “אדם טוב” (אדם מעולה/בעל מידות טובות) מוגדר לפי החברה, האזור, הדור שבו הוא חי. הציור של אדם טוב הוא הקשרי.

אבל – אפילו אריסטו היה מודה שיש גבול – כולם מסכימים שיש דברים ש״זה יותר מדי”. ההצדקה לא ברורה, אבל למעשה כולם מודים שיש מה שאסור.

אבל – יהודי לא יכול רק לומר כמו אריסטו, כי זה היה “גויי / נורמות חברתיות” – נורמות חברתיות בלי הצדקה עמוקה יותר. וזה נשאר מאוד מוגבל – אי אפשר בזה לבד להצדיק כללים אסקטיים מחמירים.

—

טז. [סטייה צדדית] צ׳יפס תפוחי אדמה, חטיפים, ומנהגים חסידיים לגבי תאוות

– בישיבת סקווירא החזיקו ש״חטיפים זה דבר גויי” לבחורים.

– למה בנות מותרות לאכול חטיפים אבל לא בחורים? – ביקורת על הכלל המקובל ש״בנות מותרות להיות בעלות תאווה” אבל גברים לא.

– שיטה שגברים צריכים להיות בעלי תאוות אכילה כדי שלא יהיו להם תאוות אחרות – אבל אצל נשים חושבים ששתי התאוות לא בעיה.

—

יז. גלולות (תרופות מסוג GLP-1 / Ozempic) ועבודת המידות

המקרה

באמריקה, שבה יש 35,000 פריטים בסופרמרקט, יש מגיפה של השמנת יתר (פרעסעריי). מצאו פתרון – גלולות GLP-1 (כמו Ozempic) שמדכאות את התיאבון.

שיטת הרב מאזעסנעק (רב ברסלבר)

הוא כתב תשובה שאסור ליטול גלולות כי הקב״ה נתן לאדם כוח הבחירה, וגלולות מבטלות את הבחירה.

התשובה להרב מאזעסנעק – לא מסכים

1. נטילת גלולות היא עצמה בחירה – זה חלק מהבחירה, לא נגד הבחירה.

2. עבודת המידות עצמה היא גם “נגד בחירה” במובן מסוים – מתרגלים עד שאין יותר את הכוח הרע. מה ההבדל?

3. “אדם הוא לא רק גופו” – אנחנו לא מאמינים שהאדם הוא רק “רצון”; אנחנו מאמינים שהוא גם במעשים. אדם שלוקח גלולות כל יום ויש לו פחות תאוות – זו גם מידה.

4. מעשית: אחרי מספיק זמן על גלולות, לעתים קרובות לא צריכים אותן יותר.

מה אנשים באמת מתכוונים

אלה שנגד גלולות מתכוונים למעשה למשהו אחר אבל אין להם שפה לזה – הם אומרים “בחירה” כי יהודי דתי “לא יכול לומר” שהוא רוצה לשמור על מצוות (כלומר, שהוא רוצה שאנשים יסבלו עם תאוות כדי שיהיה להם שכר על ההתגברות).

הטענה הלגיטימית נגד גלולות היא תופעות לוואי (דיכאון, אי יכולת להביא ילדים, וכו׳) – לא טיעון ה״בחירה”.

—

יח. [סטייה צדדית] מעשה עם רבי חסידי בישיבה ליטאית

רבי חסידי בא לישיבה ליטאית ואמר שדברים מסוימים שליטאים עושים (חתונה מאוחרת, וכו׳) לא טוב. ראש הישיבה הליטאי ענה: “לבחורים שלי זה לא מזיק.” הרבי ענה: “כן, אבל רוצה לעשות עבירות כדי שלא יזיק?”

—

יט. טיעון השיא: כולם מודים שצריך “עבירות” לנורמליות

העיקרון

– אפילו הרבי מגור מודה שכדי שאדם יתפקד נורמלית, הוא צריך להיות לו קצת תאוות – אפילו יותר מ״לצורך מצווה”.

– אין אדם שיכול להדליק את המערכת שלו בדיוק כמה שצריך – צריך קצת יותר.

– יוצא: כל העולם מודה שכדי להיות אדם נורמלי, צריך “כמה עבירות” – כמה הרהורים אסורים, וכו׳.

– לכן: המחלוקת היא לא אם מותר לעשות עבירות כדי להיות נורמלי – כולם מודים שצריך. השאלה היא כמה ואיזה סוג.

– דוגמה: אם בחור דתי מאוד בכלל לא יכול לחיות עם אישה באותו בית בלי איסורי דאורייתא, הרבי מגור יגיד לו: “אתה הולך לעשות עשר פעמים את האיסור, ואחר כך תלמד להיות אדם נורמלי.”

—

כ. משל הרב משינאווא: “כל יהודי יש לו בטן מלאה תולעים”

הרב משינאווא אמר: חמשת העשין (מצוות עשה) לא אומרים שצריך להיות לגמרי טהור – אלא שזה לא יעלה על גדותיו. התורה הולכת קצת לקיצוניות (כמו שהרמב״ם אומר) כדי לבנות איזון – התורה לא ציפתה שאף אחד לא יהיו לו בכלל הרהורים רעים.

—

כא. הגמרא: “אין אדם ניצול ממנו בכל יום”

מי שחושב שהוא יהיה בישיבה בלי שום ניסיונות – הוא אפיקורס, כי הוא הולך נגד הגמרא. זו “תחילה” – ככה זה נעשה. התשובה למה לא לוקחים “גלולה” לזה: לא כי גלולות הן “רעות”, אלא כי המידה הטובה היא להיות עם כמה עבירות, לא יותר מדי. “אל תשביעני” אומר: לא יותר מדי. צריך לנסות כל פעם שזה לא יהיה יותר מדי – אבל זה לא היתר.

—

כב. “נח ליהנינו” – היום יש לנו בעיות אחרות ופתרונות אחרים

באמריקה יש לנו בעיות אחרות מאשר פעם. כולם – יהודים, גויים, דתיים, חילוניים – מודים שיש בעיה של יותר מדי אכילה.

שלושה תירוצים (סיכום מחדש)

1. באמת יותר מדי תאוות – לך תגור בגליציה (עזוב את הסביבה המודרנית).

2. הכל מזויף (התאוות לא צרכים אמיתיים).

3. היסוד נשאר זהה – יש “מידה במצוות” – אבל זה מתבטא אחרת כי הגוף/הסביבה שונים.

—

כג. משל נח: מידה במצוות לא אומר סתם “באמצע”

מידה במצוות לא אומר שצריך לשבת באמצע השטות. נח היה צדיק “בדורותיו” – יש לו מעלה שהוא הולך נגד רשעים, אבל זו עדיין לא שלמות. יש אידיאל, אבל האידיאל מתבטא אחרת לפי הגוף/הסביבה. משל: אדם עם שלוש ידיים היו לו מצוות אחרות – לא כי האידיאל שונה, אלא כי ה״ביטוי” שונה.

—

כד. יישום על החברה של היום

אוכל זול – ה״מלאסטם את הבריות” הישן לא רלוונטי יותר

פעם אחת הסיבות נגד תאוות הייתה “מן שורר ומורא” – מטריד אנשים אחרים עם העלויות. היום זה פטור – סטייק עולה $17 כשר, $3 טרף – זה כלום. אף אחד לא הולך לגנוב בגלל זה.

[סטייה קטנה: התמכרות כ״מלאסטם” חדש]

היום בעיית ה״מלאסטם” שונה – למשל, התמכרות לסמים, שבה אנשים גונבים מההורים שלהם. פעם “התמכרות” הייתה אומרת שיכור; היום זה אומר סמים – רמה אחרת, אבל אותה הלכה.

“היום” – התורה ניתנה היום

“היום הזה… לעשותם” – התורה ניתנה היום. אם מדברים מידות בשפה של תשי״ד (1954), זה כמו לומר שהתורה ניתנה אתמול – זו אפיקורסות. האידיאל נשאר זהה, אבל צריך לומר אותו לפי איך זה נראה היום.

—

כה. ביקורת על שיחות מוסר “בנוסח ישן”

דוגמאות ישנות לא מדברות לבחור של היום

משגיח שמדבר נגד פרעסעריי בנוסח הישן – בכלל לא מדבר לבחור של היום. הדוגמאות שלו “שגויות” – אין שום דבר רע בכך שבחור אוכל שוקולד; בגליציה זה היה “רע”, היום אין לזה שום קשר.

[סטייה קטנה: “כוונות באכילה”]

מישהו שאוהב פיצה, שואלים אותו מה ה״כוונה” באכילת פיצה – הוא אומר גימטריאות, שמות, הכל יפה. אבל זה לא הנושא.

—

כו. הנושא האמיתי: לא להיות שמן – יש משהו עמוק יותר

הבעיה היא לא סתם “פרעסעריי”

הסיבה שאנשים שמנים היא לא רק כי הם פרוצים. יש בעיה אחרת, חריפה יותר – תיאוריות שונות קיימות (מזון מהיר, האוויר, אורח החיים), אבל בינתיים לא מצאו שום פתרון אחד חוץ מ-Ozempic (אחרי 60 שנה שכל הדיאטות לא עבדו).

[סטייה: קבלה-פשט על אמריקה]

באמריקה יש פחות “ניצוצות הקדושה” – הכל מפוזר (כמו השטח הפיזי – בארץ ישראל גרים 30 אנשים במקום שבאמריקה גר אחד). בפולין בכל כוס מים היו “עשרים מקוואות”; באמריקה – הכל מדולל.

אי אפשר רק להאשים “פרעסעריי”

אי אפשר לומר שזה סתם כי אנשים הם פרוצים. הרבה אנשים ש״שולטים ביצרם” הם שמנים – יש בעיות פיזיות/אורח חיים, לא הכל בראש.

“Never take a guru that’s fat” – לא מסכים

בהודו – אולי. באמריקה/ארץ ישראל – לא. לרבנים יש אורח חיים שהופך אותם לשמנים יותר (יושבים כל היום), ואם רב רץ יותר, אומרים שהוא “בחור גס”. זה מלכוד-22: יש בעיות פיזיות, לא הכל במוח.

—

כז. סיום המהלך הראשון: בעיות פיזיות, לא רק רוחניות

הרבה מהבעיות עם אוכל/תאוות הן בעיות פיזיות – משהו שבור בגוף (מנגנון התיאבון לא עובד נכון), לא רק עניין של עבודת המידות או חולשה רוחנית. לכן הפתרון לא להיות “יותר פרוש” או לאהוב פחות אוכל.

פתרונות מעשיים:

– תרופות GLP-1 (שגורמות להרגיש יותר שבע) – זה מתקן את המנגנון הפיזי, לא את המוסר.

– מדיטציות/מיינדפולנס באכילה (להתכוון יותר).

– שינויים מצביים (לארגן את הסביבה אחרת).

– זה עדיין לא מפותח לגמרי, אבל זה הכיוון הנכון.

[סטייה קטנה: מנהגים עם ספוג׳קייק ולחיים]

אצל ר׳ שאול בא מישהו שעשה לחיים עם ספוג׳קייק בכל מקום – הוא נהיה “שיכור” מהמנהג הזה. למה אי אפשר לנצל את המנהג – במקום ספוג׳קייק, לתת סלרי עם מים? הנקודה: לעתים קרובות הבעיה היא המנהג עצמו (המצב שמציב פיתויים מיותרים), לא אופי האדם.

—

כח. מהלך שני (חידוש חדש): משל גן עדן – “כפר בטובתו של מקום”

1. משל אדם הראשון בגן עדן

הקב״ה הכניס את אדם הראשון לגן עדן עם כל התענוגים של העולם: כל סוג מאכל, כל סוג הנאה, אפילו חברה (חווה). “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל” – הכל היה מוכן, אין חשבון, אין תשלום. רק דבר אחד לא היה מותר לאכול – עץ הדעת.

[סטייה הומוריסטית]

בגן עדן היו צ׳יפס ליבר׳ס, צ׳יפס ווייט׳ס, הכל – רק ברנפן “אולד וויליאמסבורג” (שמחלקים בקידוש בבובוב) אף אחד לא רצה.

2. הנמשל: העולם שלנו היום הוא גן עדן

מקבילה ישירה: התקופה שלנו היא ממש כמו גן עדן. הקב״ה הכניס אותנו לעולם שבו:

– אפשר להזמין מסוק

– Uber Eats מביא את כל המאכלים

– לא צריך לקום מהספסל

– באינטרנט הכל זמין

– לוחצים על כפתור ומקבלים מה שרוצים

אבל – בדיוק כמו בגן עדן, יש גם “נחש” (הצד הרע של האינטרנט), וכמה דברים שאסור לעשות.

3. הנקודה הקריטית: “כאן כפר בטובתו של מקום” (רש״י)

כשאדם הראשון חטא, הוא אמר: “האשה אשר נתתה עמדי” – אתה, רבונו של עולם, אשם! אתה עשית את האינטרנט! רש״י אומר: “כאן כפר בטובתו של מקום” – זו כפירה בטובו של הקב״ה. זה היה החטא הראשון.

4. המוסר השכל – נגד הנרטיב של “עולם נורא”

ביקורת חדה על השיח הרבני הרווח שאומר: “נורא! אפשר ללחוץ על כפתור ולקבל מה שרוצים! אפשר לראות מה שרוצים! עולם נורא!”

– לא מכחישים שיש “נחש” (בעיות, ניסיונות).

– אבל – הדבר הראשון שצריך לומר הוא הכרת הטוב! הקב״ה הכין לנו עולם עם טובות מדהימות.

– כשהיחיד שאנחנו שומעים בבית המדרש הוא “נורא, נורא” – זה עצמו כפירה בטובתו של מקום, בדיוק כמו חטא אדם הראשון.

– שאלה רטורית: “מתי מזכירים טובתו של מקום אצלנו בבית המדרש?” – כמעט אף פעם.

[סטייה היסטורית: כמה קשה היה לחטוא פעם]

פעם יהודי היה צריך להתאמץ מאוד לחטוא – ללכת יחף לעיר אחרת, לחפש פתח זונה, עם סכנה של עונש (בספרד היו הורגים על זה). היום הכל נגיש בלחיצת כפתור. אבל – הנקודה היא שזה לא אומר שצריך רק לדבר על הרע; צריך קודם להכיר את הטובה.

5. הרמב״ם וימות המשיח

הרמב״ם אומר שכשהמדרש אומר שבימות המשיח יגדל לחם על עצים – זה חייב להיות משל, כי זה “לא אפשרי במציאות”. הנקודה האירונית: ברוך השם, כבר זכינו להרבה יותר מזה – לעולם שלנו יש כבר יותר מ״לחם גדל על עצים”. אנחנו חיים במעין מצב של גן-עדן/ימות-המשיח, וצריך להכיר בזה.

—

כט. טובתו של מקום – הכרת הטוב על טכנולוגיה כתיקון רוחני

ביקורת: לא מודים – רק מתלוננים

אף פעם לא דיברו עם הקב״ה על הטוב. מזכירים את זה רק כשכופים בטובתו – כמו אדם הראשון שאמר “האשה אשר נתת עמדי” – משתמשים בטובת הקב״ה כטענה נגדו, שהיא גורמת לרע.

לוחצים על כפתור וגוי מביא קוגל חם לדלת (משלוח) – זה ממש כמו מלאכי השרת ששירתו את אברהם אבינו. הגמרא אומרת שלכל יהודי יש 2,800 “סוכני CIA” (מלאכים) ששומרים עליו.

הצעה מעשית (חצי הומוריסטית, אבל 100% רצינית):

חג חדש – יום הודיה על גילוי האינטרנט/טכנולוגיה

– חמישה עשר באב היה יום מתאים

– צריך לעשות שולחן ערוך עם רשימה של כל ברכות הטכנולוגיה: מכוניות, טלפונים, סמארטפונים, מחשבים, אינטרנט, AI

– כל היהודים יתלבשו בבקישעס ויאמרו הודו על כך שאנחנו לא צריכים לחיות כמו הסבים שלנו – בלי מכונות כביסה, עם טרחות נוראות של כביסת בגדים, אפיית לחם, וכו׳. כל זה היה חטא אדם הראשון עם טירחא – “בעצבון תאכלנה”.

—

ל. יסוד תנכ״י: נח כ״משיח” ראשון – שורש הנחמה

דרשה חדשה

– שאלה: איפה הפעם הראשונה ש״נחמה” (במובן של ניחום, לא חרטה) מופיעה בתורה?

– תשובה: אצל נח – “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה׳” (בראשית ה:כט)

– הגמרא אומרת: נח היה טכנולוג – הוא המציא עצות איך לעבוד קל יותר

– שורש הנחמה = התקדמות טכנולוגית: אדם הראשון נתקלל ב״בעצבון תאכלנה”, נח עשה את זה קצת יותר קל, וכך הלאה עד היום – יש קומביין שעושה כמעט את כל מלאכות הפת בבת אחת

– מסקנה: זה ממש הפסוק של נחמה – “זה ינחמנו” – ומעולם לא עשו חג על הנחמה מחטא אדם הראשון!

תיאור קונקרטי של החג (הומוריסטי אבל בכוונה רצינית):

– ירקדו עם סמארטפונים סביב הבימה (לא ישרפו אותם כמו ערב פסח!)

– הרבי ייכנס עם טסלה גדולה

– אייפד גדול עם חופה מעליו

– כמו הכנסת ספר תורה

– ישירו “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו”

—

לא. תירוץ מרכזי #2: שמחה נגד עצבות – המפתח לשימוש נכון

העיקרון (מספרים חסידיים)

– בית אהרן: היצר הרע רוצה רק עצבות – עצבות היא הבעיה הגדולה ביותר

– בעל התניא: רואים בחוש שכשאדם שמח מדי, אין לו תאוות רעות; כשהוא בעצבות, הוא נופל לכל העבירות

– גור: כשאדם “מרומם” (שמח), הוא טהור

יישום על טכנולוגיה

– למה אנשים נופלים לעבירות דרך האינטרנט? כי הם בעצבות/מדוכאים

– כשאדם מדוכא, **נ

יישום על טכנולוגיה

– למה אנשים נופלים לעבירות דרך האינטרנט? כי הם בעצבות/מדוכאים

– כשאדם מדוכא, נכנס הנחש

– כשאדם מרוצה ואסיר תודה, הוא לא אוכל יותר מדי, לא הולך לדברים רעים באינטרנט, עושה הכל במידה

– הפתרון: אם נודה לקב״ה על הטכנולוגיה (שמחה), לא ניפול לניסיונות (שבאים מעצבות)

נקודה הלכתית מעשית

– כשקונים טלפון או מחשב חדש, צריך לעשות שהחיינו – זו הלכה

– כשעושים ברכת הנהנין בכוונה, לא נעשים גשמיים מאכילה (ספרים חסידיים)

– ברכות השחר כמקום שבו אפשר להודות: “הנותן לשכוי בינה” – משחק שה״שכוי” אומר “סיליקון” (= סמארטפון), עם ציטוט (הומוריסטי) מכתבי האר״י שצריך לכוון על זה

חזרה לטיעון המרכזי: כפירה בטובתו של מקום

– זה לא יכול להיות שהקב״ה שינה את כל סדר העולם, עשה את ההטבה פי אלף גדולה יותר, והתגובה העיקרית שלנו תהיה למחות נגד זה

– אני לא מתיר שום איסור – אבל התגובה העיקרית לא יכולה להיות רק שלילית

– משל: כשמישהו עושה לך סעודה ענקית עם 24 מאכלים, התגובה הראשונה שלך היא לא “אתה רוצה שאהיה שמן!” – כוונת הנותן היא להנות אותך

– כן, יש בעיה שאפשר “להשמין” – אבל בטוח שכוונת הקב״ה היא טובה

– אף פעם לא שונא רצה לפגוע באויבו על ידי לעשות לו סעודה ענקית – הטבה גדולה היא סימן של אהבה, לא של שנאה

—

לב. “מה יעשה הבן שלא יחטא” – קריאה חסידית

[סטייה צדדית עם מעשה חסידית]

המדרש “מה יעשה הבן שלא יחטא” – מה האדם צריך לעשות כדי שלא יחטא? מעשה חסידית (מהרוז׳ינר או רבי אחר) נותנת קריאה מחודשת. זה “בדרך חסידות” ולא “בדרך אריסטו” – דרך חסידית, לא דרך פילוסופית אנליטית.

נקודה עיקרית: זה לא אומר “סדיזם” (מזוכיזם/סבל כערך). השמחה היא לא שצריך לסבול, אלא להבין את כל המסגרת אחרת.

—

לג. חזרה לרמב״ן – לאכול נכון מול לאכול יותר מדי

הרמב״ן לא אומר שלא צריך לאכול, אלא שצריך לאכול נכון וטוב.

האבחנה של הבעיה:

– באופן כללי לא אוכלים טוב – אוכלים יותר מדי, לא נהנים מספיק

– לא בשמחה

– מנסים כל הזמן למלא “חור” בפנים

– אכילה לבדה לא מספיקה כעצה – צריך גם שמחה

—

לד. ההקשר משנה הכל – סעודת שבת מול ארוחת ערב

טיעון מרכזי: לאכול סעודת שבת זה שונה מהותית מלאכול ארוחת ערב רגילה, אפילו כשאוכלים את אותם המאכלים. למה? כי אדם הוא “מדבר” – אדם חי בסיפורים (נרטיבים), ואיך הוא מבין את עצמו קובע את מהות החוויה. זה לא “קסם” – זה ההקשר הנרטיבי שמשנה את המציאות.

—

לה. המסקנה המעשית: לשנות את היחס שלנו לטכנולוגיה

זו הנקודה המעשית העיקרית של כל השיעור:

“אתה צריך לשנות את היחס. אתה צריך לשנות את היחס שלנו לכל הטכנולוגיה.”

המשל: כשאדם פותח את המחשב או הטלפון שלו בבוקר, זה צריך לבוא עם תחושת “מודה אני”:

– “וואו, זה כלי מדהים! אני יכול להתחבר לכל העולם!”

– אחר כך – “להסתכל על המזוזה” (להיזהר לא להיכשל בדברים רעים)

– אבל הרגע הראשון לא יכול להיות מחאה: “נורא, אני הבחור שיש לו סמארטפון, זה שטן” – זו הגישה השגויה.

—

לו. טיעון האמונה: זה לא “בית זונות”

על פי אמונה: הקב״ה נותן לך את הדברים (טכנולוגיה, תאוות, אישות). אם אתה משכנע את עצמך שזה “בית זונות” – אז יש לך בעיה.

האמת: “זו אשתך. זה לא בית זונות. זו ‘אשה אשר נתתי׳ – שהקב״ה נתן לך. זה דבר נפלא.”

ההבדל: כשאנשים מתייחסים למשהו בשמחה ובהכרת תודה – “הם מאושרים” – אז זה לא הופך לבית זונות. זה הופך לבית זונות רק כשאין שמחה, כשמרגישים אשמה ובושה.

מסקנה: “ואז יהיה טוב. שלום ישראל.”

—

לז. כותרת השיעור

כותרת הסרטון צריכה להיות: “חמישה עשר באב הוא חג על אימוץ (embracing) הטכנולוגיה.”

יש דרוש איך זה מתאים לגמרא על ט״ו באב, אבל זה נשאר “קליפהנגר” לשיעור הבא.

—

מבנה כללי של כל השיעור:

“`

[א] יסוד: מושל בנפשו – כל דור יש לו את המשימה שלו

↓

[ב] המציאות השתנתה באופן קיצוני – שפע של מוצרים/אפשרויות

↓

[ג] “פרישות” פירושה היום משהו שונה לגמרי מפעם

↓

[ד] תנאים חומריים מעצבים את התוכן של מידות

↓

[ה] אף אחד לא מדבר על תאוות היום – כי השיח הישן לא מתאים

↓

[ו] “יותר מדי סוגים” היא לא הקטגוריה הנכונה; יחסיות תרבותית

↓

[ז] צריך שפה חדשה – קונטקסטואליזם (לא רלטיביזם)

↓

[ח] ציור/פרדיגמה עדיף על כללים מופשטים

↓

[ט] שיטת אריסטו – מוגבלת ליהודי

↓

[י] דיון על גלולות/Ozempic – טיעון הבחירה נדחה

↓

[יא] כולם מודים שצריך “עבירות” לנורמליות

↓

[יב] מהלך #1: בעיות עם אוכל הן לעתים קרובות פיזיות, לא מוסריות

↓

[יג] מהלך #2 (חידוש): משל גן עדן → כפירה בטובתו של מקום

↓

[יד] נח = טכנולוג ראשון → “זה ינחמנו”

↓

[טו] פתרון: שמחה/הכרת תודה = נוגד לניסיונות (עצבות = שורש עבירות)

↓

[טז] מעשית: לשנות את היחס לטכנולוגיה – “מודה אני” בפתיחת הטלפון

↓

[יז] מסקנה: כוונת הקב״ה היא הטבה, לא ניסיון – להתייחס לזה כמתנה

“`

תמלול מלא 📝

תאוות בעולם של היום: כיצד המציאות של שפע שינתה את מהות הנסיון

פתיחה והערות ארגוניות

מרצה: גם, אני מקווה שזה עוזר. יש לך מספיק סוללות?

תלמיד: כן.

מרצה: שבע שעות, אוקיי. כן, אני יכול לדבר שבע שעות. לא שזה הדבר עבור סוללות, אני יודע כבר. יש לי שזה מספיק. זה עומד על מאה אחוז.

הדבר הוא כך: מישהו אמר לי שאני מדבר הרבה שיעורים רק על תאוות. אנשים יחשבו שזה הדבר היחיד שאני יודע. אני צריך להפסיק, כמו שאמרתי לו. אז, מנסה לסיים עם השיעור הזה. אולי בשבוע הבא יהיה גם שיעור. אני מתכוון לא, אני נוסע בשבוע הבא, אולי לא יהיה שיעור.

תלמיד: לאן שם?

מרצה: לחופשה. איפשהו בפנסילבניה שלי. מי ידע את זה? הוא לא רק מקום נוסע, איזה בית שכור לשנה, אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא עושה את התכנונים, יש שם מארגנים. שבת בחינת קונצ׳ר פליישמנס.

אז כך, על כל פנים, אז אני לא יודע, אולי באמת באמת אסור לדבר כאן יותר מדי. דבר אחד חשוב לי מאוד. זה באמת נושא חשוב מאוד. הרמב״ם מדבר על זה הרבה, וכל הספרים החסידיים מדברים על זה הרבה מאוד. ואולי צריך כן לדבר על זה הרבה, אני לא יודע.

אה, הטריק הוא פשוט להחליף כותרת בכל פעם. אף אחד לא צריך לדעת על מה מדברים בפנים. הכותרת צריך להחליף. על תאוות. דיברתי יותר מדי שיעורים על תאוות, והציבור אומר שזה כבר מתחיל להיראות כמו אלי רות׳. לאלי רות׳ יש הרבה סצנות. אולי זה באמת טוב, להיפך, אולי זה מה שהציבור רוצה לשמוע. כי הציבור מתמודד עם זה.

אז אני רוצה לומר כך, אני רוצה… כמה נקודות שדיברנו עליהן, ולהוסיף עוד כמה סיבוכים, ולראות שאפשר לעשות משהו גם. אז, אני רוצה לעשות כמה הקדמות, דברים יותר קלים, להגיע לדבר שהוא מסובך, שרציתי לדבר עליו בפעם הקודמת, נראה שהתבלבלתי במעשה. לא מצאתי. חשבתי איך אפשר למצוא את זה שיש קשר ברמב״ם ובמקורות, לא מצאתי ברור, אבל זה כך, כן מצאתי דבר חשוב. היה לי היום שיעור על נושא אחר, ויצא מזה, אני אומר את זה אחר כך, אותו שיעור לא היה מוקלט, זה כמו שהרבי אלפס הוא כהן אחד.

נקודת היסוד: נתגבר על עצמו ומושל בנפשו

אז כך, בכל הספרים החסידיים, וכולם דיברו על זה, היה שיעור השבוע, לפני שני לילות על מה שתאוות הוא דבר מאוד בסיסי בחינוך, כן, דיברנו על הנקודה, לפני שני שיעורים היה.

אז הנושא של נתגבר על עצמו להיות כמו שאומרת הגמרא, שולט ביצרו, או מושל בנפשו, מושל ברוחו. במובן מאוד משמעותי זה אומר תאוות. אפשר לדבר על שליטה כנגד דבר אחר, כנגד כעס, כנגד נטיות רעות אחרות שיש לאדם. במובן מאוד בסיסי מדברים על זה, ואומרים שיש דרך מסוימת, זה יכול להיות על הכל, וכו׳.

כל דור יש לו את המצוה והנסיון שלו

עכשיו, זה מאוד מעניין, תמיד צריך לדעת את… ההקשרים, איזה סוג דור, ובאיזו סוג מציאות אנשים חיים, ואיזה סוג, ממילא איזה סוג מצוות, איזה סוג עבירות, איזה סוג מדות, רלוונטיים להיות כן.

וידוע שרבי אלימלך אומר שלכל דור יש מצוה מסוימת שאותו דור נועד לקיים, כן? כתוב אצל רבי אלימלך, הוא אומר ציצית. מסיבה כלשהי, רבי אלימלech אמר שזה ציצית. משהו הוא התכוון בזה? כן, לקיים ציצית, לא יודע.

הבעל התניא אמר שצריך ללכת עם ציצית בחוץ. לא הוא התכוון לזה. היום צריך ללכת עם ציצית בחוץ. הוא התכוון שזה סוג של מיקוד.

הוא שמע יהודי פשוט, הוא אמר, מהי המצוה של הדור של היום? פריעת בעל חוב מצוה. פריעת בעל חוב מצוה. המצוה של הדור של היום.

הצורך להתאים תורה למציאות

בכל אופן, אז חשוב לתפוס ש… אנחנו הרבה פעמים לא מסונכרנים, זה הדבר, ואצלנו המנהג שאומרים עוד תורות שהיו פעם, אבל צריך גם קצת להתאים למציאות, התאמה גדולה.

ומה שזה אומר הוא, שצריך להבין איך מתיישבים כל הדברים החשובים, כל הערכים, המעלות, הסגולות שדיברו פעם, ואיך זה מתיישב במציאות שאנחנו חיים בה.

אז למשל, כשהייתי בישיבה קטנה היו ראשי הישיבה שם כועסים מאוד על זה שהעולם מלא בגשמיות, איך שזה נקרא גשמיות. והוא עבד מאוד חזק נגד גשמיות שם, שהציבור לא יהיה בעל גשמיות, להיות גשמיים, מגושמים.

אז צריך אבל לתפוס שזה נכון שנראה שיש שינוי כזה. במילים אחרות, אם אני מדבר היום על פרישות, נכון, או מתינות, נכון, לאכול פחות, לישון פחות, וכן הלאה, צריך לתפוס שזה אומר משהו מאוד שונה כשאומרים את זה בניו יורק ב-2026, מאשר אמרו את זה בקניגסברג ב-1822, או במזביז׳ ב-1742. זה אומר משהו מאוד שונה, בגלל סוג החיים שיש לנו, שהוא מאוד שונה במובן הכי בסיסי בזה.

וצריך לדעת… אני מתכוון לומר דבר כל כך פשוט, המציאות השתנתה.

השינוי הרדיקלי במציאות של השפע

מה אומר המציאות השתנתה אומר כך: שכשהלכו לחנות לפני שלושים שנה אפילו, או מעבר לחומה לפני שלוש מאות שנה, היו בערך שלושה מוצרים לקנות. אוקיי, אפשר לקנות בשר, אפשר לקנות עוף אם היה באותו יום, אפילו לא בחנות, צריך ללכת לשוחט, לשחוט, או לקצב, לא משנה. אפשר לקנות דג, אפשר לקנות… בערים מסוימות היו עוד כמה דברים, עיר גדולה, אבל אפשר לקנות ארבעה סוגי ירקות בחורף, שלושה ירקות בקיץ עכשיו. זו היתה התאווה. נכון?

ואותו דבר עם תאוות אחרות שלא נותנים לי כבר לדבר עליהן כל כך הרבה. בכל מקרה, יש גם היום הרבה יותר אפשרויות, אפילו יש היום הרבה יותר דרכים. אז זה מה שהיה, נכון?

עכשיו, אם אני הולך היום לחנות כאן ב-18th Avenue, אני חושב ש… אני חושב ש… אני חושב שמוכרים שם בערך שלושים אלף פריטים… משהו כזה מספר? זה בעשרות אלפים.

תלמיד: סופרמרקט?

מרצה: סופרמרקט רגיל, כאן הסופרמרקט הגדול כאן, יש עשרות אלפי פריטים. עשרות אלפים. מכולת קטנה יש מעל עשרת אלפים פריטים. הגדול שלי הוא… מכולת פינתית רגילה יש מעל עשרת אלפים פריטים. זה אומר עשרת אלפים סוגים שונים.

שוב, יש ארבעה סוגי מלח, מהמלח הרגיל, אחר כך המלח הגס, עוד שישה סוגים, כל אחד טועם קצת אחרת. יש מי שמבין את ההבדל. הקוגל אומר, זה הכל, זה משוגע, כמות משוגעת, וזה כמעט לא… מדור החטיפים הוא מדור שלם. אני לא יודע את ההבדל, הילדים שלי יודעים את ההבדל בין החטיפים השונים, אבל יש שם חמש מאות חטיפים שונים.

בקיצור, כשהיינו ילדים, איך היה הסמל של דבר טרף… מדברים כאילו זה הדבר הבעייתי. יודעים את זה? יודעים את זה? זה היה כזה אמיתי…

תלמיד: לא, אפילו… אה, אפשר אפילו לדבר על הכשר, נכון?

מרצה: וידוע שה… העדה החרדית לא נהגה לתת הכשר על שוקולד, עד שבא הרב לא יודע מי, נקרא לעשות עם העדה על שמואל. הוא אמר שזה חסר, הוא רצה לאכול בעצמו, אני לא יודע.

על כל פנים, ואז היה חסיד, הוא אמר… ר׳ נתן ורטה שלי, ר׳ נתן, הוא אמר כשהעדה החרדית התחילה לתת הכשר על שוקולד, הוא אמר שיש לזה באמת הכשר מהעדה, אבל הכשר מהבן איש חי אין לזה עדיין. אז הוא לא אכל את זה.

תלמיד: אני לא רוצה את האייס?

מרצה: רבי חיים מדבר הרבה מוסר נגד להיות פרסר שהוא שם…

תלמיד: כן כן, זה שם שזה לא מתאים לספר חסידי. זה לא קשה, זה לא קשה לקרוא. זה דברי חיים.

מרצה: כן, הוא כותב יפה מאוד. הוא כותב ברור, יחסית. הסאטמר רבי נהג לומר לבחורים מה ללמוד, אני חושב מזה.

תלמיד: כן.

מרצה: גם אחרים, חסידים, זה היה במקומות מסוימים שזה היה ספר מאוד בסיסי שלמדו.

מה אני יכול לומר עם זה? שצריך לתפוס שאפילו בחמישים השנים האחרונות, כשחיים היום גדלים, היו שלוש מאות סוגי יין כשר שאפשר היה לקנות. וכמה סוגי יין יש בחנות? אוקיי, כמה סוגי יין יש היום לקנות בחנות?

תלמיד: גם, כמה אלפים.

מרצה: כשרים. אני חושב שכמה אלפים. אין לי כמה אלפים, אני מפחד. בוא, זה לא משתנה תמיד העולם, הכל עוד קצת יותר עם אחרים. זה לא כמו החנות הגויית, אבל… בקיצור, אז, ברוך השם, יש שפע גדול מאוד.

אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, אני לא רוצה שצריך לתפוס את זה. אני מרגיש שהיה גם צריך לדבר על תאוות, אני לא יודע, אולי המשגיחים לא היו לי בקטע לדבר בדרך הזו. אני רוצה לכתוב, מה אתה חושב? אה עכשיו, זו שאלה, אני רוצה להניח. אוקיי, אוקיי, צריך לדבר על זה. צריך לדבר על זה.

תלמיד: כן, למה יש כל כך הרבה שאנשים מחפשים את זה?

מרצה: לא, העולם עם אנשים. יש כל מיני סיבות. אני לא רוצה קפיטליזם. אה, זה יכול גם להיות. יכול להיות שלא יותר מגושם, יכול להיות שפחות יותר מגושם.

מה שאני רוצה להגיע זה משהו שיושבים לאכול והיום אוכלים כל היום. אף אחד לא שואל אפילו אם יש כאן סעודה. אני אומר פעם זו היתה סעודה ענקית, יהודי בעל בית יפה. שלום אומר. הגיים פופ פאר זה לא. שבעה פריטים?

תלמיד: לא, זה פרוכטיג.

מרצה: הייתי לך פרוכטיג עלה, אנשים התחילו לעשות פרי? דברים יקרים, זכר, טנג׳רינות בחורף, לא יהיו טנג׳רינות בחורף.

התנאים החומריים של המידות: כיצד שפע גשמי מעצב ערכים רוחניים

העולם המודרני של שפע גשמי

מרצה:

צריך לדבר על זה. למה צריך להרגיש שאנשים מחפשים את זה? לא, העולם יבוא יותר. יש כל מיני סיבות. אה, זה יכול גם להיות. יכול להיות שלא יותר מגושם, יכול להיות שפחות יותר מגושם. לא, אבל אפילו האוכל, אבל מה שאני מרגיש שהגעתי זה משהו יותר… אוכלים כל היום. לאף אחד אין אפילו מעשה שיש כאן סעודה. אני אומר פעם זו היתה סעודה ענקית על יהודי בעל בית, שהילד הראשון שלו נולד היה כזה… קידוש. מה היה? שבעה פריטים? לא, אף אחד לא. לא, זה פרוכטיג. הייתי פרוכטיג. דברים יקרים, דברים טובים. זכר, טנג׳רינות בחורף. לא יהיו טנג׳רינות בחורף. אני רק רק זוכר אני כבר חושב. אני חושב שהארוחה שלך היא. אני אומר, זה לא… לא חכה, זה לא… לא חכה, לא חכה. מה זה אומר? זה מה שמעניין. רגע, זה מסכם, הציבור מסכים שהמציאות מאוד מאוד שונה, אוקיי?

דוגמה: מכונות קרח ומכונות מים חמים

אמרו, יש לי בבית מכונה שכל היום עושה קרח. אני צריך משקה שהוא קצת יותר קר, אני צריך… וגדלתי, ואפשר היה לקנות, אבל זה לא בא. היום כמעט כל מקפיא בא כבר עם זה. ואפילו לא צריך לזכור להכניס את המגשים ולעשות קרח. אני לוחץ על כפתור, ונכנס קרח למים. בדיוק זה שבור, אני צריך נבך לסחוב בעצמי. זה לא בא בעצמו, זה ממש צרה.

ואם אני רוצה חם, יש לי מכונה, זה עושה בדיוק חם. אז לוחצים כפתור, מאה ושתיים מאות מעלות צריך להיות התה, או מאתיים ושתים עשרה מעלות, או מאתיים ושלוש מעלות. כי החוקרים אומרים שהשלוש מאות התה… הלו, זה משהו… רמה שלא היתה לאף אחד. אני אומר שלאף אחד, אולי איזה מלך, אני לא יודע.

נו, מה זה אומר? אה, כאן יש דבר אמיתי. מה אני רוצה להוציא כאן? צריך משהו, משהו חייב להוציא כאן. אין לי דרך ברורה לחשוב. אני חושב שזה משנה משהו, ואני חושב גם, אז צריך לחשוב על ההבנה ש… תן לי לומר עוד עובדה, אוקיי? אני מנסה, אני מנסה, אני מנסה לעזור לעצמי לחשוב.

לכל חברה יש את המידות שלה

אז כאן, כמו שיש בכל חברה, כבר דיברנו על זה, כל חברה, כל כולל חסידי, אפילו אצל חברות גויות, יש מעלות מסוימות שמדברים עליהן, מעלות מסוימות, מצוות מסוימות, אילו דברים מותר כן, אילו דברים אסור. אין מקום שאין לו תורה במובן הזה, נכון? על אילו דברים מדברים?

עכשיו, כל אחד, תיאורטית כל אחד מחזיק מהכל. כן, הוא צריך להיות צדיק, וחכם, וגיבור, והכל. למעשה, כל מקום מדבר על המידות שלו. למעשה, כמו שאחד אומר, מה ההבדל בין ליובאוויטשר לברסלבר? ברסלבר עוסקים יותר בתפילה בדרך פשוטה, וליובאוויטשר עוסקים יותר בהתבוננות. שניהם מודים ששניהם דברים טובים, הם לא חולקים. אבל זה המעשה, המידה שמדברים בכולל, זה הדבר.

ההבדל בין חסידויות שונות

חסיד ברסלב טוב זה לא אותו דבר כמו חסיד ליובאוויטש טוב שגם לא אותו דבר כמו חסיד קרלין טוב. ולכל אחד מהם יש משמעות שונה, נכון?

הלכתי ל… הייתי ילד קטן. הלכתי לר׳ מוטל זילבר ולהשתגע אותו. מה זה… מה? ילד. אני מתכוון לשבת כל. מה זה הלילה פוטייטיש? אני לא נכנס לבורא לבן. למה? אני אומר אחרת. גר לא היה לו כל איש. לגר היה מקוקה קולה עם לבן פוטייטיש צ׳יפס. אה, בקיצור, אז, אז, אז, הבנתי מה זה הלילה של חסידות, ומה ההבדל של חסידויות אחרות, ולמה הוא כך?

הסברו של ר׳ מוטל זילבר על שמחה

הוא הסביר לי שכל החסידים למשל מחזיקים משמחה. אבל זה לא אומר ששמחה יש לה אותו פירוש. על פי קרלין אומר שמחה דבר אחד, ועל פי ברסלב אומר דבר שני. ובאמשינוב אומר דבר שלישי, כולם מחזיקים שמחה, באופן כללי כל החסידים כמעט. אני אומר כולם תחת הנושא של שמחה. ואיך מתארים את זה, זה מאוד קשה, אין לו מילים.

אבל אם אתה יודע, פעם היה ליל בקרלין, וליל באמשינוב, וליל בברסלב, וליל באני יודע כבר, תראה שם שהשמחה אומרת משהו אחר, וגר גם אומר קצת אחרת את השמחה. ואחר כך סלונים איך מדברים חושבים שמחה. משהו זה אומר, שלא יודעים בדיוק.

נו, אם אתה רואה אנשים, איך הם חיים, איך עושים פארברענג שם? זה נראה משהו אחר, היום אולי הכל אותו דבר. זה קצת שונה, זה טעם שונה, כמו ה… יש לזה טעם אחר. זה קשה, זה קשה לעשות את זה. אולי אם מישהו מאוד חכם, הוא יכול למצוא מילים, אם הוא מאוד יצירתי וספרותי, ואתה מבין, אתה יכול למצוא מילים להבדל. אבל זה אחר, זה מידות שונות, או זה גישות שונות לאותן מידות.

הנקודה העיקרית: למידות יש ביטויים שונים במקומות שונים

מה שאני רוצה להוציא מזה הוא רק, אה… זה עושה עוד תמידות, אפשר אפילו למצוא עוד תמידות אם רוצים, דבר כזה, סוג דבר כזה במקום הזה לעשות ובמקום ההוא לא לעשות בשם אותה מידה. אז משהו זו המציאות.

תנאים חומריים מעצבים את המידות

תאוות וקולטור: הבעיה של “גסות” בעולם של שפע

וחלק מהחילוקים האלה, לא אמרתי את זה אז, אבל חלק מהחילוקים האלה קשורים לאיך שאתה קורא לזה, התנאים החומריים, נכון? חלק מהדברים קשורים לכמה כסף יש שם, כמה עשיר העולם, וכמה… איך גרים, איך הבתים בנויים באזור, כל מיני תנאים גשמיים כאלה. חלק מהדברים קשורים לזה.

כלומר, במקום שיש יותר כסף, שמחה תהיה באופן שעולה יותר כסף. למשל, אחד יאמר שהרבה פעמים מדברים על זה, נכון? למשל, זו רק שאלה על שמחה, אבל משהו קשור, נכון? למשל, הנאות משובחות, נכון? כמו אמנות יפה, אני לא יודע מה. לעשות בית מדרש יפה מאוד. אני יודע שלא ברור שזה ענין של חסידות לעשות בית מדרש יפה מאוד. בגור, למשל, לומדים כולל, נכון?

תלמיד:

זה תלוי.

דוגמה: “הזולות” של גור

מרצה:

גור זולים. לא. אה, רגע, תקשיב, זה מאוד מעניין. אז, בגור, אני לא יודע, אני זוכר מזמנים ארוכים מאוד, בית המדרש הגורי… כן, הרמ״ז כבר למד. והיונגעלייט עמדו כל כך פשוט, וכולם לבשו מגפיים גוריים. אפילו היום יש מגף גורי, מגף גורי רגיל אין לו טעם וריח, זה לא נראה כמו כלום. אפילו בית המדרש באלנבי, לא משנה, הכל לא נראה כמו כלום.

תלמיד:

אה, חצי בשתיקה וחצי…

מרצה:

חצי בשתיקה וחצי כי היה לו גרטל. יש איזה קשר בין שני הדברים.

תלמיד:

לא, לא, לא, פשוט יותר…

מרצה:

איזה מחותנים. כן, כן, טוב מאוד. איזשהו קשר בין שני הדברים. וכסף, ובין שהם לא מחזיקים מזה כי זה חיצוניות, הם בסך הכל לא אונגרים. ובין האונגרים, שבין שיש להם כסף ובין שהם מחזיקים מזה, יש להם כן יפים.

“בזבוז כסף” והחסידים האונגרים

“בזבוז כסף” טוב רק למי ש״כסף עושה” לכתחילה. אמת, יכול להיות שהאונגרים, כמו שכתוב בגמרא, למה לבעלי בתים בבבל יש כסף? כי הם מכבדים שבת, כן? “הפוך את זה”, יש להם כסף, הם מכבדים שבת. יכול להיות שאחד מכבד את הכסף, הוא מחזיק שזו פשוט מצווה לעשות כסף, יש לו בית מדרש יפה ויש לו כסף.

כבר אמרתי את התורה של תלמידי… אוקיי, זה מובן מאליו. אני לא רוצה… “אני לא רוצה לצאת מהנושא”. אני רק רוצה להוציא… אני שומע ממורי ורבי, כי זוכים שיש לך דירה נאה, אשה נאה, כלים נאים, מקבלים כסף. זו הנאה, אבל, אבל, אבל. כן, בקיצור, בוא נחזור אליך. אלה רק דוגמאות. אני לא רוצה להישאר ממש בדוגמאות.

איך תנאים חומריים משנים את התוכן של מידות

כשכל הדברים האלה, ראשית, כשאתה שואל אותי שאלה, למה אני אומר שבגלל שיש יותר “פריטים” בחנות, אי אפשר לדבר על פרישות או על תאוות באותו אופן שדיברו על זה? כי אני מראה שכל מידה, יש מידה של כבוד שבת. אבל כבוד שבת מתכוון למשהו שונה מאוד.

כבוד שבת בהקשרים שונים

אפילו לא רק הגשמיות שהוא הולך לקנות יותר קוגלים או קוגלים אחרים, זה יקבל טעם אחר, זה יקבל “משמעות” אחרת באזור שבו שם לכבוד שבת פירושו לקנות את ה״מפואר”. שני שפירושו שיושבים בבית הכנסת קצת יותר כי אין להם כוח ללכת הביתה, כי הם רבים עם נשותיהם. בשבת יושבים בבית הכנסת יותר. זה הכבוד של שבת.

זה תלוי גם במציאות החיצונית, וגם ב״הבדלים אמיתיים” מסוימים. יכול להיות חלק פנימי, איזו דעת שקצת שונה, כי לא אכפת, או כי זה נקרא בזבוז כסף, או כי זה לא חשוב. מה שקשור ל״מציאות”. וזה דבר אחד.

כשבעיה לא קיימת, לא מדברים עליה

וכל שכן, שבמקום שהדבר לא רלוונטי, או שכל כך לא רלוונטי שאפילו אי אפשר לעשות את זה, לא ידברו על המידה שקשורה לאותה בעיה. נכון?

למשל, באושוויץ, למישהו יש שתי לחמים, לא מדברים על תאוות. נכון, זה אותו דבר בבורא פארק שלמישהו יש עשרים וחמישה אלף לחמים, לא מדברים על תאוות. זו בעיה שונה.

התצפית: אף אחד לא מדבר על תאוות בבורא פארק

קודם כל אני אומר לך עובדה, אוקיי? עד כמה שתפסתי, כל האנשים שגרים, שתפסתי, שהם חיים ב-2026 בבורא פארק, לא מדברים על תאוות. מאיזו סיבה יש איזה קשר למשהו, רציתי לעשות עוד עובדה שצריך לפרש כאן. יש עובדה מעניינת שהבחנתי, אוקיי?

הניגוד: ראשי הישיבות הישנים

אותו ראש ישיבה שיהיה בריא וחזק, אני מקווה שהוא עדיין חי עד עכשיו, הוא היה נגד גשמיות, הוא גם היה עני, הוא גם לא הבין כלום, הוא לא היה… לא, הוא כבר לא חי. לא, הוא לא היה מוגזם, הוא לא היה מוגזם, הוא לא היה מוגזם, הוא לא היה מוגזם נגד תאוות בדרך הזו.

אני לא מדבר ספציפית על אנשים. אותו ליטווק ברל שיש הבדל, גם הוא לא הבין, לא היה לו שייכות, הוא לא הבין מאיזה צד מדליקים מתג, גם אותו דבר, וגם היתה לו איזו השגה קטנה וצרה, אצלו שאוכלים כבר שתי פרוסות פיצה הוא כבר בעל תאווה גס.

עולמם ומציאותם

והוא חי בעולם כזה, גדוליו, יראיו הם שני ראשי הישיבות שהוא הכיר בחייו, והשיחות הן כל שאר העולם, הוא לא יודע בדיוק מי הם, והוא חי בעולם הזה שעדיין אין יותר משלושה ממתקים בחנות, הוא עדיין לא יודע, אולי הוא יודע שהוא הולך לחנות, אבל הוא לא תופס את זה בראש, ומצד אותו עולם, וזו המציאות שלו, הוא דופק על תאוות.

הרבנים של היום והיעדר שיחות נגד תאוות

ומאיזו סיבה, הבחנתי, אני לא יכול לומר שאני צודק, אני לא יודע, אני מבחין באנשים שנאבקים עם זה, אבל הבחנתי שלדבר כל כך בגלוי נגד תאוות, בדרך שראשי הישיבות הישנים דיברו, כל אדם שיש לו כבר שתי מכוניות, שתי מרצדסים, אחת בשבילו ואחת בשביל אשתו, הרבה רבנים כבר ברמה הזו ברוך השם, אף אחד מהם עדיין לא שמע שיחה נגד תאוות.

הוכח שאני טועה. זו תצפית. זה לא לתצפיות חברתיות, אבל את הדבר הזה תופסים, לרבנים אין מכוניות, אבל לגבאים יש מכוניות, יש קשר.

תאוות וקולטורה: בעיית ה״גסות” בעולם של שפע

בעיית הצביעות במוסר נגד תאוות

הוכח שאני טועה. זו תצפית.

בסאטמר לרבנים אין מכונית, יש להם מכונית של הגבאי. הם היו אומרים לך, טוב מאוד, יש להם תירוץ לקושיה. הרבה אנשים שיש להם תירוץ לקושיה, נכון? הוא יאמר לך כמו שאתה אומר. אני יכול לדבר על תאוות, ולמעשה, בוא הנה, שולחן השבת שלי כבר עשרת אלפים קלוריות אפשר לאכול בשולחן השבת שלי בלי לקחת כפול, אני הולך לדבר נגד תאוות, זה לא הגיוני.

אז הוא מסתכל שהם כל כך רחוקים, הם לא רלוונטיים בכלל. מה נעשה? נמצא מצוות אחרות. ככה הוא מסתכל, או שהוא מתבייש, או שהוא מרגיש צבוע.

או אם הוא כן מדבר, הוא מדבר כך נגד זה. הוא ידבר, אם אותו אחד כן יתפוס שהוא חי בעולם שהוא 10,000 מדרגות של תענוגי עולם הזה יותר ממה שמישהו שדיבר נגד זה אפילו חלם, הוא ידבר נגד זה!

השאלה של “יותר מדי סוגים” – קטגוריה שגויה?

אז תראה איזה עולם קבור. הוא יכול לומר לעצמו למה המאפייה של המכולת צריכה 25 סוגי עוגות? מה מספיק שלוש עוגות? אף עוגה אחת לא מספיקה. אתה תופס שהמשל שלך אין לו דומה ונמשל. אם לא צריך להנות, הוא כועס שיש כל כך הרבה תאוות. אבל נראה שזו קטגוריית ניתוח שגויה.

ואתה אומר שה-35,000 סוגי עוגות זה יותר מדי תאוות, זה נשמע מטורף. אני מתכוון שזה משהו אחר. למה? מישהו שיש לו רק שניים שלושה… בוא נגיד שלושה יותר מכלום. למה שניים שלושה? כן, נגד עוגות. אם אתה אומר שלא צריך רק לחם. אז זה סוג של טעם.

בוא נוסיף עוד ראיה. אם אתם לא מסכימים איתי שיש בעיה כזו… לא, לא, אני מתכוון לומר שיש עוד סוג בין שלושה לחמישה לשלושים.

הבדיחה של הבדחן: “מאכלים חסידיים” מול “מאכלים גסים”

היה פעם בדחן, או שזה נחלת הבדחן, שהיה מסביר שיש מאכלים חסידיים ומאכלים גסים. אמת, כולם יודעים, פיצה עם סושי, זה גס, אבל קוגל עם קישקע, אלה מאכלים אצילים. אמת? לא.

כך הם מדברים. אצל אותם אנשים… רגע. זו עובדה, נכון? אצל האנשים שמסתכלים כך ומדברים חיים כך, ממש הרב לא נותן לפתוח חנות של פיצה בעיירה שלו, או של סושי, או של מה שהדבר החדש השבוע, אני כבר לא יודע, זה כבר חמישה עשר שנה אחורה, אמת, יש איזה דבר חדש. מיטפורד אסור להביא לקידוש, אבל קוגל גס מותר כן, ואפילו יאפטשיק, מה שזה לא יהיה, נכון?

הפנטזיה של הבדחן: הבעל שם טוב באמריקה

ואתה זוכר היה בדחן שהיה מתאר איך, ועוד מזל שהבעל שם טוב לא היה באמריקה, כי היתה פיצה ראפשיצית, וצ׳יפס קרעטשניפי, והיה, החסידות היתה מאכל שהרבי מחלק, ובגלל שהרבי חתך את הפיצה כך, והיתה עבודה שלמה של חיתוך הפיצה. והרבי הסקולנר היה חותך את הפיצה במשולשים יפים כאלה, והיה לו בכוונה כל מיני ספירות, והוא היה שם הרבה הכל על הפיצה שלו, וכדומה. היו מנהגים בכל דבר.

דווקא, הבעל שם טוב היה בפולין, וכמו שאתה אומר, אהבו קוגל.

הגויים הפולנים והמאכלים ה״יהודיים”

אבא שלי אהב לספר שליד הבית שלנו היו פעם, אולי עדיין יש, יש הרבה גויים פולנים שהיו באים לעבוד אצל היהודים, והם עשו מסעדה, ושם היו מוכרים קישקע, עם צ׳ולנט, הכל עם בשר חזיר, עם כל המאכלים היהודיים. בקיצור, כל הדברים האלה שחשבת שזה איזה ענין שבת, הגויים הפולנים היו אוכלים אותו דבר. והם אוכלים את זה עדיין.

הספרדים לא יודעים על זה, אורי. יש להם את הגויים שלהם, הגויים שלהם אוכלים. הגויים שלהם, כן.

רלטיביזם תרבותי – קושיה טובה בלי תירוץ טוב

אז בקיצור, אתה תופס? אז מה שאני רוצה להוציא מזה, אז האדם משתמש בזה כבדיחה. אה, אז זה רק תרבותי, זה רלטיביזם תרבותי. מה שאתה קורא מאכל אציל, זה סתם כי אתה רגיל שהגויים בעיירה שלך היו אוכלים את זה. אבל אין שום דבר יותר גס מפיצה.

אני מתכוון שיש לו קושיה טובה, התירוץ שלו לא תירוץ טוב. מה הקושיה? מה הקושיה? מה הקושיה? כן. למה? יש לכולנו מושג שיש דבר כזה להיות בחור גס, יש דבר כזה שהוא בחור אציל.

זה תירוץ גרוע. זה מה שאני מנסה לומר. רלטיביזם תרבותי אומר, יש לי קושיה בלי תירוץ. ממילא חייב להיות שאין כלום. אני עושה ליצנות. כל השיטה שלנו היא שצריך לשאול את כל הקושיות הליצניות, שימצאו תירוצים טובים יותר.

גורם הזמן וההיסטוריה

נניח שזה מאכל חדש, בוא נגיד חמישים השנים האחרונות, עשר השנים האחרונות. כל דבר שהוא חדש, כלומר, להגיע אליו יש פחות מחשבה, פחות היסטוריה אליו. כשאני אוכל חתיכת קוגל תפוחי אדמה, כבר מאתיים שנה שאוכלים קוגל תפוחי אדמה. כבר הבעל שם טוב היה בעל תוך, אני לא יודע. עשיתי את זה. אבל מאתיים שנה אוכלים קוגל תפוחי אדמה. אז איפשהו כבר יש יותר מעשיות אליו. יש איזו מחשבה שיש בזה.

אני יכול לספר לך מעשיות על סושי שנה. אם אתה תהיה כאן עוד עשרים שנה מעכשיו, זה יהיה בסדר. איזו מעשה? איזו מעשה? איזו מעשה? איזו מעשה כשהוא אוכל משהו?

שיחה על אינטרנט

תלמיד: כן, כן, הם דיברו… על זה אינטרנט היה אסור עשר שנים אחורה, והיום זה מותר, כי בהתחלה לאינטרנט אין מעשיות. היום כבר יש מה ש… משהו אני חושב…

מרצה: אוקיי, תן לי לדעת. אני רוצה לחזור. אני רוצה… רציתי להתקשר לאיפשהו. אני כבר לא יודע לאן, אבל מה שאתה אומר מאוד נכון, אני שיעור על זה התכוונתי כאן, התכוונתי כאן.

הטענה העיקרית: צריך שפה חדשה לתאווה היום

מה שאני רוצה להוציא הוא ש-I don’t think that you could assume that הכל זה אותו דבר. צריך להיות יותר נגד כל הטעמים של גלידה שיש. אני מניח, ואני מנסה להוציא מכל הדוגמאות האלה להראות שיש כאן איזו בעיה, יש איזה הבדל. ואתה לא יכול, ולמה זה?

אני מתכוון שאם אתה רוצה כל הדברים שדיברנו, ואולי מה שאני עצמי לא יודע. אנחנו יכולים להבין למה זה כך. לומר לא להיות בעל תאווה קשור, כמו שאי אפשר לעמוד על אחת, אי אפשר כל דבר לומר, אוקיי, תאווה לא אומרת לא להרגיש את הדגדוג שמרגישים באף, ברחוב, בלשון כשאוכלים משהו, יותר מדי. אז לא היה שום הבדל.

ואני מראה שכן יש הבדל, ואני מראה שזה אדם שולט, ונפשו שולטת בתאוותיו, זה סוג כזה של אדם. והסוג הזה של אדם, אדם הוא סוג כזה של דבר שגר בעיר, הוא גר עם אנשים נוספים, הוא גר בחברה, נכון?

תאווה היא לא רק “בין אדם לעצמו”

וכשאתה גר במידות של אדם קשורות גם, אפילו המידה של תאווה, דיברתי על זה קודם, אפילו המידה של תאווה שנראית לגמרי מידה בין אדם לעצמו כמו, זה לא לגמרי נכון, כי מה פירוש תאווה ואיזה סוג תאווה יש לך, בא עם מעשיות שאתה אומר, קשור לאיזה סוג חברה אתה חי בה.

ומאחר ואנחנו חיים ברגע הזה בחברה שהיא משהו כמו רמה של תענוגים שמאוד קשה לדמיין, אני מתכוון ש, אני בטוח שיש מידה טובה ומידה רעה לגבי זה. אני לא אומר שממילא הותרה הרצועה, אני לא אומר שממילא זה היתר, כן, הותרה הרצועה.

מה שאני כן רוצה לומר הוא, שמה שהספרים הקדושים ואיך שהם מתארים מה רע ואיך שהם מתארים מה טוב, צריך לשכתב, לא לשכתב, צריך לדבר על דבר אחר, כי הרע שונה ממה שאנחנו מדברים, והטוב שונה ממה שאנחנו מדברים. It’s not the same issue.

אני מתכוון שצריך שפה אחרת לתאר מה זה אדם גס היום ולא אדם גס היום, ומה היה האדם הנכון.

הקושי של העבודה הזו

And it’s not easy to do that, because כמו שאותו אחד אמר, כמו שאתה אומר, היו חסידים יהודים שאמרו שאי אפשר ללכת לאמריקה כי תלמידי הבעל שם לא ליטרו את האוויר. אמת, אני לא יודע בכלל איך לעשות את זה. אני מתכוון שכאן יש איזה… כן.

תלמיד: אמריקה טמאה.

דוגמה קונקרטית: אייסישוק 1920 מול לייקווד 2026

מרצה: אוקיי, but remember that האחרונות, אני רק רוצה להבין. You’re doing a certain… אני מסכים וקצת לא, כי אני לא לגמרי מסכים שההגדרה היא שהכל קשור לכוח, או משהו כזה, כי היו כל שונאי ישראל, כי זה גם מסוים, כמו העמידו על אחת, כלל מסוים, ואני לא מאמין בכללים, או לא מספיק. צריך להסתכל בעיקר על צורות יותר מאשר על כללים, כי זה, כלל זה מילה, כלל זה משהו כמו… בוא נבין.

עובדה היא כך, נכון? העובדה היא שראש הישיבה שלי שחי בשנת 1870, בסדר? הוא עדיין חי, אבל הוא חי בשנת 1870, לא בשנת 19… בסדר, אני לא יודע, אולי אעשה שבע… נגיד בשנת 1920, אין הבדל.

אייששוק 1920: הפרצל הנוסף הוא חיה רעה

שם, באמת, כן, הוא כבר נמכר, סתם ככה זה לא… אבל שם באמת, בחור, בחור ישיבה שהולך והוא שם, אני לא יודע מה היה הדוגמה שלו לתאווה, כן, שהוא קונה לארוחת צהריים עוד חתיכת פיצה כי הפיצה לא הייתה טובה בישיבה, או האורז שנתנו בישיבה, הוא נער גס. וזה אמת.

באמת, באייששוק בשנת 1920, הבחור שיצא מהישיבה וקנה עוד פרצל היה חיה רעה. הוא היה בעל תאווה.

לייקווד 2026: אותו מעשה הוא נורמלי

בלייקווד או בבורא פארק בשנת 2026, מי שעושה זאת הוא אדם נורמלי. מי שעושה זאת הוא לא איזו בריה משונה. אני רוצה לומר קוק. אני לא אומר שזה דבר אובייקטיבי.

למה? אני אגיד לך למה. כי גם באייששוק, מי ששם מלח על הפרצל שלו, לא היה פרצל אז, מה שאכלו, לא היה בעל תאווה, הוא היה אדם נורמלי. מי שלא שם מלח, אולי הוא היה עובד גדול, סגפן גדול, אולי הוא היה כבר יותר מדי במידה רעה, כבר גדול מדי, כמו שהרמב״ם קורא, עינוי בעל הרגשה, משהו היה לא בסדר איתו. לא היה שום דבר לא בסדר לשים מלח, אמת?

ההיפך: מי לא אוכל את הנוסף בלייקווד

ובלייקווד, מי שלא קונה את החתיכה הנוספת של פרצל, מה שמוכרים היום בקנטינה, הוא לא אדם. אני לא חושב, אני לא עושה שידוכים איתו. אמרתי לו, אני רק משדך אנשים שצוחקים על הניבול פה שלי כמוני. כבר אין לי ניבול פה. כבר אמרתי, טוב מאוד מה שאני אומר? נו, מה שאני אומר? נו, לא משנה. העניין שלי הוא לשון הרע. אני החילוק שלו.

מבין אותי? הוא לא אדם, הוא לא גבר בגברי, הוא לא אדם בין אנשים. יש כזה… עכשיו, אפשר לדבר, זה שיחה אחרת.

תאוות אכילה: הקשר ומידות (המשך)

דוגמה מלייקווד – קונה הפרצל

ובלייקווד, מי שלא קונה את החתיכות הנוספות של פרצלים, מה שמוכרים היום בקנטין במחנה, הוא לא אדם. אני לא סומך, אני לא עושה שידוכים איתו.

לא אמרתי, אני עדיין משדך אנשים שצוחקים על הניבול פה שלי כמוני. כבר אין לי דיבור, טוב מאוד מה שאני אומר, מה שאני אומר, מדברים, זה לשון הרע, עד חילוב.

מבין אותי? כי הוא לא גבר בגברי, הוא לא אדם בין אנשים.

יש כזה… עכשיו, אפשר לדבר על זה, זה שיחה אחרת, על יותר מדי ברישות, הרמב״ם… כן, זו אחת הסוגיות שעומדות כאן בפרי מגדים בנושא.

דוחה את שני התירוצים

אבל אני רק רוצה להוציא, שם, אי אפשר לומר, כשאני אומר זאת התירוץ שאנשים אומרים, שני תירוצים אינם נכונים:

לא התירוץ שהכל יחסי, ותומך בו מה שאנחנו אומרים שלהתמכר, כששווה לשבוע שעבר היה תאווה, אבל קוגל לא היה, זה סתם שטויות, יוצא שהכל תלוי באיזה דור נולדים ומתי נולדים, זה לא אמת.

וגם זה התירוץ החופשי, כאילו התירוץ הציני, שאומר, זה לא אמת, אלא כמו שאתה אומר, זה לא תלוי במה אוכלים, זה תלוי בכמה מתעסקים בזה, כמה זמן זה לוקח מהמוח שלו. יכול להיות עכשיו אמת בסוף.

הלכה למעשה – יש הבדל

אבל הלכה למעשה, מדברים על מידות מדברים כמו ההלכות, איך זה נראה, כן יש חילוק, מסכימים שיש מצב כזה שמי שאוכל, יוצא מהישיבה לקנות פרצל שם ליד הדוכן בחוץ שם שמוכרים פרצלים הוא חיה, קצת חיה, לא במשנה, לא במידת הארץ הנכונה.

אבל בתקופה אחרת ובעיר אחרת הוא לא, הוא נורמלי, הוא לא בעל תאווה בכלל.

שניהם, עכשיו מה להביא איך לחשוב על שניהם? אני לא יודע, אני לא יודע אם אפשר לחשוב כך. ומזה אני מתכוון ש… ואני מתכוון לזה באמת. זה מאוד קשה, צריך להבין את זה.

דוגמה משינאווער רב – לחם עם חמאה

אם תקרא, כמו שאמר אותו אחד, דיברתי סיפרתי כאן על ר׳ פנחסל קאריצער עם המגיד משרים, אם תקרא מספרים כאלה, כמו שאמר אותו אחד שהוא היה צדיק, הוא אכל…

כן, השינאווער רב ידע, השינאווער רב אמר שלחם עם חמאה מותר לאכול עד שהשיניים כואבות. שמעת מימרא כזו פעם? כתוב בר׳ יאנקעלע.

זה, אוכלים כל כך הרבה בעבודה ומצפים כאן. כי איפשהו אומרים לחם חמאה זה מאכל נורמלי, אתה רוצה לאכול, תאכל כמה שאתה רוצה. זה הדברים הבסיסיים שלו. עם חמאה, לא בלי חמאה. כך ראיתי בשינאווע רול.

זה דבר הקשרי

זה דבר הקשרי, נכון? אחד יכול לומר שכאן בבורא פארק ריב-איי סטייק אפשר לאכול כמה שרוצים, זה לא שונה מאצלו לחם עם חמאה.

לא, למה אתה עושה כזה… מי היה הפעם האחרונה שאכל לחם עם חמאה? מי אוכל לחם עם חמאה? אני לא מבין על מה אתה מדבר.

בסדר, לא כל יום. בסדר, אז בוא נמצא משהו אחר. מה אוכלים כל יום? דגני בוקר עם חלב, בסדר? אני לא יודע מה זה אצל הילדים.

אבל תדמיין שהשינאווער הקדוש אמר שדגני בוקר עם חלב אפשר לאכול כמה שרוצים. נו, אפילו הדגנים המתוקים. פבל, פבל, קקאו פבלס.

מבין? זה סתם… לא, מה אני רוצה להוציא? אני רק רוצה להביא מהדוגמאות, ש…

שתי דרכים להגדיר מידה

כך לומד הרמב״ם וכל המפרשים מסכימים רק כך. אתה לא יכול לומר שהכל הוא כמות או הכל הוא תנועה פנימית.

יש כן דברים חיצוניים כשאנחנו מדברים על מידות מדברים על פעולות, ואומרים שהמידות הם הדבר שגורם את הפעולות, ולכן הדברים האלה הקשריים, ולכן, שהוא חי בעולם מסוים, ולכן, היום מה זה לחיות בעולם שיש 37,000 פריטים אחרים בסופרמרקט.

כלל לעומת דוגמה

לא יכול להיות שהתיאור, אם אתה רוצה לתאר, כמו שאומרים, יש שתי דרכים שאתה מתאר מידה, או כל דבר, גם הגדרה בלמדות, יש דרך אחת לומר כלל, או הגדרה.

מידה היא כמו שאתה אומר, מי שאוהב יותר מדי את זה, זה לחשוב על זה יותר מעשר דקות אחר כך, יש לי הרבה תורות, אפשר לומר דוגמאות, הגדרה, או סוג אחר של דבר. זו דרך אחת לתת גדרה.

יש דרך אחרת לתת גדרה, שהיא בנושא של מעשים, שמידות טובות הוא ענין מעשי. ללמוד שזו הדרך הטובה יותר.

מהי הדרך הטובה יותר? לתת… אני אומר זאת באנגלית נקרא זה רול או פרדיים? שני דברים שונים. נכון? כן.

אני נותן לך דוגמה, ציור, האדם או המעשה, זה הציור הטוב ביותר, זה ציור טהור של… מבין כך? אתם יודעים מה אני מתכוון חלילה כבר אמרתי את הכללים באפיסטמולוגיה?

זו הדוגמה הטובה ביותר של מי שיש לו את המידה. אני מספר לך מעשה, אני נותן לך ציור, אני נותן לך אימג׳ ספציפי, משל מסוים, יכול להיות שיש בזה לערבב עוד דברים, אני נותן לך משל טהור, המשל הטוב ביותר לזה, הציור הטוב ביותר לזה. מבין מה אני אומר?

הדרך הטובה יותר – ציור

אם אני מחפש ציור של מהי המידה, מישהו שיש לו, או מישהו שמתנהג במידות הרעות, המידה הראויה לגבי תאוות. הכללים לא כל כך שימושיים, בכלל אצלי הכללים פחות שימושיים.

אני אגיד לך, אני אגיד לך משל, מה מוציא הכי טוב את האדם? מי האדם? אמת?

וכשאני אגיד לך כך, תבין שהאדם כשהוא גר אני לא יודע איפה, בראפשיץ בשנת תר״ק, הוא נראה מאוד שונה מאותו אדם שגר בבורא פארק בשנת תשפ״ז.

הרעיון הוא אותו הדבר כשזה לא נראה אותו הדבר

ואם הוא ינסה לחקות, לא, זה לא אותו הדבר. הרעיון, אני אומר לך, אנחנו לא מדברים עכשיו על הרעיון, אני רוצה לדבר על רמה יותר מעשית, שאני לא בטוח שזה אותו הדבר, אני מניח שהלכה למעשה זה שונה.

ואם הוא ינסה לחקות, זה לא יהיה מה שאותו אחד היה בכלל. זה מאוד הפוך, הרעיון לא אותו הדבר, והרעיון הוא אותו הדבר כשזה לא נראה אותו הדבר. אני לא יודע, אני לא יודע מה אני מנסה לומר.

הערה חדה

אני רואה שהעובדה היא שרוב האנשים שהתנהגו שהם לא חיים אני לא יודע שם בצאנז בתר״י, לא יודעים על מה לדבר לגבי תאוות. הם לא יודעים. האנשים היחידים שיודעים הם אלה שמעמידים פנים שאפשר עדיין לחיות שם.

שאלות ודיון

תלמיד: יש לי שאלה. השאלה היא כך, אני חושב כל הזמן, למה דווקא לא? אולי כל האנשים שלא חיים לפני אלפיים שנה, מישהו שבמקום ללכת למעיינות להוציא מים, הוא הולך והוא הולך לכיור ולוקח כוס. מה אפשר לעשות? זה באמת מאוד נוח, אבל אנחנו כבר בעלי תאוות. התרגלנו לזה כבר.

זה לא הגיוני. אני מבין שבאמת לא עם כוס מים, אבל אולי מישהו נוסע במכונית במקום לנסוע עם סוס ועגלה, יכול כבר להיות שהוא בעל תאווה. העולם זז משהו. אני באמת לא יודע לאן, אבל אני עדיין שומע את הקושיה, אני עדיין לא שומע את התירוץ. נוחות? זה אומר… משהו אני לא מבין. אין חיים, אין שיעור?

מגיד שיעור: לא, אני חושב עדיין… מצד אחד אני חושב, אדרבה, אולי באמת הם כולם בעלי… אולי באמת, התאוות היא עדיין אותו הדבר. מה אפשר לעשות? We’re already very far, אבל זה לא הגיוני. אני לא יכול לנסוע עם סוס ועגלה כי זה יותר איטי ממכונית. משהו יש כאן שיעור.

סטייה – ספה וספסל

אני חושב שכשהוא יושב על ספסל, אדם חושב שספה היא דבר טרף, ומי יודע מי. יש אנשים כאלה? יש אנשים כאלה? אני מתכוון שר׳ מוטל יושב על ספה, הוא לא מחזיק כך, אבל כשהוא יושב הוא מרגיש שזה לא רע.

לא, הוא כבר רבי, הוא לא לומד. הוא לא לומד. אני לא יודע, זה כך, כן, בעל בית׳יש. זה לא ספה. ספסל, זה לא רע ספסל. ספסל, ספסל זה לא יותר מדי. לא. אבל אפשר לצאת. נו, אדם נורמלי שעושה זאת, היה מאוד מוזר לומר…

אני שומע את הקושיה, אין לי מהלך, אני אומר קושיה. זו לא קושיה. שאלתי את אותה קושיה קודם. זה שווה יותר מדי לומר.

חזרה לקושיה העיקרית

היה מאוד מוזר לומר, כמו שאני אומר, היה מאוד מוזר לומר את אחד משני התירוצים. או שכל הדבר מזויף. כל אחד אומר חלק ממה שהשכן המודרני עושה, אבל…

והשני היה מאוד מוזר לומר ש… הוא לא צודק בזה. שמה? שבעצם היה צריך להיות?

לא, שהשכן המודרני הוא הקיצוניות האחרת. יכול להיות, אני לא אומר שהשכן המודרני הוא צדיק. אני רק אומר ש… מה שהוא, בזה מתכוון סך הכל, ההבדל שאנחנו קוראים בזה, זה מתכוון סך הכל, הוא חי בסגנון אחר, בעולם אחר, הוא אמנם גר באותו בלוק, אבל הוא חי באחר…

הקשר לעומת רלטיביזם

יכול להיות שזו חברה רעה, זה רק דבר חברה רעה, אני לא אומר שאין דבר כזה. אבל אי אפשר לומר שזה היה, זה מאוד מוזר. יכול להיות שצריך לומר את זה, אני לא אומר, אני רק רוצה להציע את הפרומפט.

יכול להיות, אני לא יודע, אין לי ראיה שאין דבר כזה שהחברה מלאה תאוות, ובאמת את כל הדבר צריך לעקור משורש את כל הדבר. צריך ללכת לגור במדבר רק ארבעים שנה, אולי כאילו ואילי.

אני לא אומר שיש מדת המצווה אחרת, כן? זה מה שאתה אומר. אני לא אומר שיש אחרת, אני אומר שאי אפשר לדבר בכלל על המידה בלי לדבר אחר כך על מה שיש עולם מסוים. אולי אותה מדת המצוות, הוא לא מדבר, אבל הם יתבטאו אחרת.

אני לא רוצה לומר שזה יחסי, זה הקשרי ולא יחסי. אבל אתה אומר שההקשר הוא חשוב, זה לא דבר נגדי.

דוגמה מכשרות – „לך תראה מה יהודים ישרים אוכלים”

אני אומר זאת בכשרות יש, אני יודע, הרבי הקדוש היה, כשהוא היה בירושלים, הוא ידע שרק החרדים הישרים בארץ זה הדבר היחיד שאסור לאכול, הכל טריפה. הוא שלח לאמריקה אחרי כסף.

הפעם הראשונה הוא שאל אותו, מה לעשות מאמריקה? מה לעשות מאמריקה? מה לעשות שום קושיה לאכול? אמר לו, לך תראה מה היהודים הישרים שם. יהודים ישרים שואלים אותם, מה הכי דתיים אוכלים? מה שאתה גם צריך לעשות.

אפילו העדה בארץ היא דבר טוב יחיד, אבל העדה בארץ היא הכי דתית. לא, אני אומר אז ההקשר…

לא, לא אמרתי שזה כשורה. אתה יודע שזה אמריקאי בטוח טרף. הרבה לא יכול להיות טוב כמו העדה. אבל זה אומר שהעדה לא באמת.

לא, זה אומר לומר שאי אפשר… יכול להיות שיש דבר כזה שנמצאים בהקשר. ואתה רוצה להיות counter מסוים, הוא יחזיק שזה דבר קודם, דבר ספרדי.

אני לא יכול לדחות את זה

וקודם כל, אני אומר לך, אני לא צריך לדחות, אני לא יכול לדחות שמישהו יאמר שכן, יש לו נורמל אחר, מה שנורמלי באזור הזה בכלל לא נורמלי לפי האמת, כל האנשים, אין אף אדם אחד שהוא אדם נורמלי, תמיד הם מטיילים עם נשותיהם, ויום טוב. זה ממש נורא, ואמת, כן, כך מחזיקים היהודים החסידים, ומסוימים מהם, כן?

דוגמה מטיול עם האישה

בגור? זה לא רק בגור. וזה ממש גס. לטייל עם האישה? איי, הצדיק הגדול ביותר, הגדול ביותר… בסקווירא ובגור, אני לא יודע מה האחרים… האחרים גם.

רבי סקווירא עשה תקנה מפורסמת על העיירות שלו שהוא שלט עליהן. הוא עשה שני צדדים. כן, אבל בקיצור, הייתה תקנה, אסור לטייל עם האישה. זה נראה גס מדי. לא הוא הנוכחי.

תאוות, מידות, והבעיה של כדורים: דיון על נורמליות ועבודת המידות

המשך: חזרה לקושיה המרכזית ולתירוצים

דחיית שני התירוצים

מרצה:

כשהוא גר במיר הוא לא ידע על זה. הרי יש כאן אנשים מודרניים לגמרי שבאו לבורו פארק בעשרים השנים האחרונות.

לא, לא אנשים מודרניים, אנשים ישרים לגמרי. לא אמרתי, אני לא יודע. לא, היה שם, הליטאים היו נוהגים כך. אולי היום לא, כי זה הגיע לבורו פארק.

אבל לעניינינו, מה שאני רוצה להוציא הוא, אני אומר שיש כאן קושיה. תירוץ אחד הוא לומר את התירוץ שאומרים שדווקא צריך לשנות את כל הדבר, זה הכל טעות גדולה. זה תירוץ אחד. היה לי תירוץ מסוים לומר, שאינו תירוץ על הקושיה. היה לי תירוץ מסוים. התירוץ השני הוא לומר שדווקא כל הדבר הוא פייק, כל אחד אומר שיותר דתי ממני הוא משוגע, ויותר חופשי ממני הוא רשע, ואין שום דבר. את שני התירוצים אני לא אוהב. אף על פי שאת התירוץ הראשון אני לא יכול לשאול לאף אחד מהתירוצים, אבל אני לא אוהב אותם. הנקודות שלי לא הולכות עם אף אחד מהתירוצים.

רעיון חדש: פסוק מפרשת בראשית

יש לי רעיון מסוים. אני אגיד מה הרעיון שלי. יש לי פסוק. יש לי פסוק. יש לי רעיון מסוים, יש לי פסוק. הוא חוזר לסיני. כל הדרך חזרה לפרשת בראשית. לא, לא, לא, פסוק מפרשת בראשית.

שיטת אריסטו: מידות הן קונטקסטואליות

השיטה היסודית של אריסטו

מרצה:

אני לא מחזיק מאריסטו. אני חושב שאריסטו בוודאי היה אומר שיש דווקא מידות אחרות. הוא הולך מאוד חזק עם זה שמידות זה קונטקסטואלי. הוא בוודאי היה אומר שיש מידות אחרות בחברה כזו. והוא גם היה אומר, הוא בוודאי היה אומר שזה דווקא לא לא נכון. כי הבעיה היא, אבל יהודי לא יכול לבוא ולומר…

הוא היה אומר, בדיוק, הוא היה אומר שמידה, אדם בעל מידות טובות, אדם מעולה, אדם טוב, זה הציור של אדם טוב שיש בעולם, באזור שבו הוא גר, בחברה שבה הוא גר, כך מסתכלים על אדם טוב. והכי נמי, דווקא זה שונה בכל אזור, בכל דור, וכן הלאה.

אבל יש גבול

ואתה מבין גם, אפילו שם שיש עסק של שלושים אלף פריטים, יש גם הסכמה אפילו אצל הגויים שיש מישהו שהוא בעל תאווה גדול מדי. כשצריך עוד הוכחה, אני יכול להביא לכם הוכחה, אני אביא לכם את הההוכחה. כל אחד מסכים שיש דברים שהם יותר מדי. לא ברור מה ההצדקה לכך, אבל כל אחד מודה שיש מה שהוא יותר מדי. יכול להיות שיש לזה הגדרה אחרת. לא ברור מה ההצדקה לכך.

זו בעיה, זו אולי בעיה אחרת, אבל למעשה כל אחד מודה שיש דברים שאסור. אז, אבל זה היה העקרונות הגויים, העקרונות החברתיים, לומר שיש דברים שדווקא לא טובים, ויכול אפילו להיות שיש דברים שטועים בהם. אני לא יודע אם זה לגמרי, יכול להיות שמקובל שזה כן טוב, אבל זה לא טוב.

המגבלות של השיטה החברתית

אבל בכל זאת, זה הולך להיות מאוד מוגבל במה שהעולם הוא. זה הולך להיות מאוד מוגבל. אתה לא תוכל לומר שאסור לאכול תפוחי אדמה לגמרי בכלל.

סטייה: חטיפים, תאוות ומנהגים חסידיים

הישיבה הסקווירית וחטיפים

מרצה:

בישיבת סקווירא נגמר לבחורים שחטיפים זה דבר גויי. למה לא לאכול שום חטיפים? הבנות נותנים להן לאכול חטיפים? אני לא יודע למה. סתם מציאות בעולם החסידי מקובל שבנות יכולות להיות בעלות תאווה. אין לי מושג למה. מידת תורה רק לגברים? ללמוד תורה שמעתי, זה רק לגברים.

השיטה ההפוכה

אני יודע מקומות שאומרים בדיוק הפוך, שהגברים צריכים שיהיו להם תאוות אכילה כדי שלא יהיו להם תאוות אחרות. אבל הנשים אין להן שום בעיות. הנשים אין להן גם תאוות אכילה, גם אותן תאוות. מה קורה? אוקיי, זה בטח תאווה. זה בטח תאווה.

הדיון המרכזי: כדורים ועבודת המידות

בעיית ההשמנה והפתרון של כדורים

מרצה:

אז, אגב, זו דוגמה טובה. רציתי לדבר על זה. יש לי שיעור שלם על אותו נושא. לא, לא על הבנות שיהיו שם, על הנושא של שיש לנו כאן בעיה כזו. אני רוצה להראות, אני יכול לומר שזו המילה. כן?

באמריקה, אחרי שיש שלושים וחמישה אלף פריטים, יש ברוך השם מגיפה שנקראת השמנת יתר. אוקיי, לחץ. זה בא מלחץ. היום מצאנו פתרון שנקרא… ג׳י-אל-פי-1. ג׳י-אל-פי, שבעצם זה אומר לא לחוץ, נכון? זו תרופה שגורמת לך לא לחוץ. אין שום טון ישיר, כמו בעצם. זה דיכוי. זו עבודת מידה גדולה. זה כדורים, נו? נו, מה רע? מדברים בעולם על זה. בדיוק. וזה עצמו רע. הרבה.

תשובת הרב מוזסניק: כדורים נגד בחירה

מרצה:

אם זה לא, אני לא מסכים לאף אחד. הרב, שיחיה, נגד זה, אומרים, עושים כלל כזה, אני לא אומר שום עניין של דווקא להיות מידות דרך כדורים. לא האמת.

תלמיד:

שאלות, מה זו מידה טובה? אני לא… אגב. כן, הרב, הרב, איך קוראים לו הברסלבר? הגרר שהיה ברסלבר. הוא יותר מדי לא רק היום. גרר? היה ברסלבר?

מרצה:

מוזסניק, רק כתב תשובה בספרו. רב מוזסניק, הוא גם ברסלבר שלי. אוקיי. הרב מוזסניק אומר, הוא כבר הרב בברסלב על צפת. הרב מוזסניק כתב תשובה שם… ראש השנה, זה הוא צפת. לא, הרב שם ב… ברמת בית שמש. בקיצור, הרב מוזסניק כתב תשובה בספרו, שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם כוח הבחירה, וממילא לא מתאים לבטל את הבחירה דרך נטילת כדורים. כך כותב בתשובה.

התשובה: כדורים הם חלק מהבחירה

מרצה:

במחילת כבודו, הוא לא צודק, כי זה חלק מהבחירה. מה רע ליטול כדורים?

אני חושב שכל האנשים שנגד כדורי הגרר רבי, הם מתכוונים למשהו אחר ואין להם שפה. הם אומרים את זה. למה רע לומר? טוב מאוד, למה רע לומר שהגרר רבי נותן כדורים על דברים שהם מצווה? למה צריך לומר שזו עבירה לתת כדורים?

הטענות הלגיטימיות נגד כדורים

תגיד את זה, והכי נמי, כל אחד מודה שאם מישהו הוא משהו… כן, מדברים באותו נושא, אם מישהו עושה משהו דברים ששייכים לאחרים וכדומה, כל אחד מודה שאפשר לתת כדורים. למה? איי, בחירה? לא, זה חזק מספיק, זה רע מספיק.

בואו נדבר לעצמנו. זה משוגע, מישהו מודה ברמה ש… טכנולוגיה. אני שואל אותך שאלה, אם יש מישהו שהוא ממש… מישהו שהוא אובדני, הוא ממש… יש לו יותר מדי תאוות, יש לו כל כך הרבה תאוות, הוא לא יכול… אני לא יודע מה יש.

עבודת המידות גם נגד בחירה

מרצה:

בכנות, אין לי… בכלל, עבודת המידות הלכה נגד בחירה, נכון? במובן מסוים. מתרגלים עד שאין את המידה.

הנקודה הפילוסופית: אנחנו לא רק רצון

ואדם הוא לא גופו, שזו אמונה חדשה. מה שאני אוכל זה גם מה שאני. אדם כזה שלוקח כדורים כל יום לא להיות עם כל כך הרבה תאוות. עדיין מידה מסוימת. מי זה אתה? מי זה אתה? זה! אני לא מאמין בזה. אנחנו לא מאמינים בזה. אנחנו לא מאמינים שאנחנו רק רצון. אנחנו מאמינים שבמעשים.

הבעיות המעשיות עם כדורים

דרך אגב, כשלוקחים מספיק זמן את הכדורים, לא צריכים את זה אחר כך. כולם, כמעט, כמעט, לא בדיוק כולם, כמעט רוב הכדורים עובדים גם כשמפסיקים לקחת אותם קצת. זה הורס את זה אפילו, לא יכולים לחזור.

תלמיד:

להפך, והם שוב נעשים שמנים.

מרצה:

לא כולם, לאו דווקא. זה לא כל כך פשוט. אומרים היום אומרים כך, ומחר אומרים כך. זה לא כל כדור. יש כאלה, יש כאלה, יש כדורים שעוזרים. לא שחוק, אבל זה…

הטענה האמיתית נגד כדורים: תופעות לוואי

שוב, הטענה של בחירה היא טענה מצחיקה, ואני חושב שאנשים אומרים את זה… הטענה הלגיטימית של הכדורים שאני אגיד היא תופעות הלוואי. הרבה אנשים לוקחים את הכדורים האלה, הם נעשים מדוכאים, או סוגי הכדורים האלה, הם לא יכולים להביא ילדים על זה. אוקיי, טוב מאוד.

דיון: מה הבעיה האמיתית?

תלמיד:

אז הם, בקיצור אתה אומר, מה הכדורים?

מרצה:

רגע, רגע, רגע. כי אנחנו משחקים, אנחנו הולכים לצעוק עוד יותר עמוק. מה שרק רציתי…

תלמיד:

אתה רוצה להוריד את הקלטת?

מרצה:

אנחנו מגיעים לאנשהו. לא, לא, לא, אני לא מסכים. יש הרבה מחשבות בזה. יש לך מעט מאוד זמן הערב.

מה אנשים באמת מתכוונים

מה שאני מתכוון לומר הוא, אנשים… אני אסיים עם זה, אני אמשיך הלאה. אנשים אומרים שהבעיה עם כדורים היא שהם לוקחים כדורים. לא, הבעיה היא… טוב מאוד, זו עבירה. בקיצור, אתה אומר שזו עבירה, מה שהוא קורא עבירה. טוב מאוד. אתה אומר… לא, אתה אומר דבר פשוט: שהוא נותן כדורים, יש לך מצוות. במילים אחרות, והבעיה היא שיהודי דתי לא יכול לומר את זה, לכן אומרים סיפורים מצחיקים על בחירה. אמת?

מעשה: הרבי החסידי בישיבה הליטאית

המעשה והנקודה

מרצה:

תן לי לשאול אותך שאלה. כל אחד מבין… לא, לא, בדיוק. תן לי לשאול אותך שאלה. כולי עלמא מודו, אולם, כל אחד מודה. אני גם אדבר על הנושא, ריבונו של עולם, אני צריך למצוא יותר דוגמאות כשרות.

אתם מכירים את המעשה, פעם בא לישיבה ליטאית רבי חסידי, אני לא יודע, והוא אמר לו שמשהו דבר שהליטאים עושים, חסידים לא עושים, יש להם חתונה מאוחר, או משהו אחר, הולכים ברחוב, אני לא זוכר איזו חסידות שאותו עושה. והוא אמר לרבי שהבחורים שלי זה לא מזיק להם. זה לא מזיק, אני אעשה. אומר הרבי, כן, אבל אתה רוצה לעשות עבירות שלא יזיק? כן?

הטיעון המרכזי: כולם מודים שצריך “עבירות” כדי להיות נורמלי

אפילו הגרר רבי מודה

מרצה:

התירוץ הוא, הבעיה היא, שאפילו הגרר רבי סובר שיש עבירות מסוימות שצריך לעשות שדברים מסוימים לא יזיקו. אמת? יש לי ראיות, אין לי עכשיו כוח להיכנס לכל דבר. מה זה אומר צריך להסביר? כי הוא גם מודה…

להיות אדם נורמלי

אני רוצה לומר, מה זה? להיות אדם נורמלי, להיות אדם בין הבריות, דברים מסוימים, אם הוא אומר, אם הולכים בדרך הממוצע, אם מישהו יגיד, אם לא רמב״ם, או הוא אומר שכל הנושא של בכלל להיות עם גוף זה בדיעבד, צריך עיון למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לעשות אדם עם גוף. צריך בכלל, כשנולדים צריך רק לעשות לוויה. עושים דווקא ניחום אבלים על הלידה.

בקיצור, אחרי הקדמה, שכל הדבר הוא טעות, בעצם צריכים בכלל, אז אז, אותו אדם יכול לסבור שצריך לתת כדורים, ובכלל צריכים שכל החתונות יהיו כמו אצל מלכת הדבורים, אמת? אף מלכה לא מביאה ילדים באופן טבעי, הכל תוחבים פנימה עם זה, מה שיותר מאורגן כך צריך לעשות, ואנשים, אם ירצה השם נכניס את המנהג, וזה יהיה שאנשים לא צריכים בכלל להיות עם שמחה.

צריך להיות עם קצת תאוות

אם מישהו לא סובר כך, במילים אחרות הוא סובר שקצת צריך אדם כן להיות עם תאוות, כן? קצת, לצורך מצווה. עכשיו, הדבר המעניין של אנשים הוא, שכדי להיות עם הקצת הזה, צריך לעשות קצת יותר מלצורך מצווה. אין אף אחד שהוא יכול להדליק כראוי את המערכת שלו בדיוק על כמה שצריך.

כולי עלמא מודו: צריך לעשות עבירות כדי להיות נורמלי

יוצא שכל העולם מודה שכדי להיות, צריך להגיע למדרגה מסוימת ושזה יהיה נורמלי, וצריך לעשות כמה עבירות בשביל זה. כמה הרהורים אסורים צריך להיות, ועוד כמה מה שאתה רוצה לקרוא לזה צריך להיות, אמת? כולי עלמא מודו, אמת?

המחלוקת אינה אם מותר לעשות עבירות

אז התשובה הכביכול הנצחת היא התשובה הזו. המחלוקת אינה אם מותר לעשות עבירות כדי להיות אדם נורמלי. אמת, צריך. כל אחד מודה שצריך.

שיטת הגרר רבי בפועל

אם יש בחור דתי מאוד שהוא לא יכול לחיות בכלל עם אישה באותו בית, הרגע שהיא נכנסת לאותו בית יוצאים איסורים דאורייתא, נניח, הוא הולך לגרר רבי, הגרר רבי אומר לו, יש לי בשבילך חדשות, אתה הולך לעשות עשר פעמים את האיסור, ואחר כך תלמד להיות אדם נורמלי, אמת?

מידה במצוות: המציאות של היום של אכילה ומידות

העיקרון היסודי: מותר לעשות עבירות כדי להיות אדם נורמלי

המחלוקת אינה אם מותר לעשות עבירות כדי להיות אדם נורמלי. אמת, צריך, כל אחד מודה שצריך. אם יש בחור דתי מאוד שהוא לא יכול לחיות בכלל עם אישה באותו בית, והיא נכנסת לבית, יוצאים איסורים דאורייתא, נניח, הוא הולך לגרר רבי, הגרר רבי אומר לו, יש לי בשבילך חדשות, אתה הולך לעשות עשר פעמים את האיסור, ואחר כך תלמד להיות אדם נורמלי. אמת? ראיתי מעשה מפורש. כל אחד מבין שעושים כך, אמת? למה? כי כאן הוא גם סובר שכאן עומד הרגיל כבר משוגע.

בקיצור, מה אני אומר? כי עכשיו יהיה בעיה שהרב הצדיק הרב… איך קוראים לו? מותר לו לא לומר את זה? הוא לא יכול להגיד בבירור שבוא הנה כן. התורה אומרת שאין עבירות, כמו שאמר הרבי משינאווא.

משל הרבי משינאווא: לכל יהודי יש בטן מלאה תולעים

זה אומר שלא יעלה על גדותיו, כן? אצל התולעים. נו? למה אתה בוכה? נו. השינאווער אמר שלכל יהודי יש בטן מלאה תולעים. איי, עומד בתורה חמש עשה, זה אומר שלא יעלה על גדותיו. כל כך הרבה מצוות. התורה נתנה גדרות. כמו שהרמב״ם אומר, התורה הולכת לקיצוניות קצת, כדי שבסופו של דבר, התורה לא ציפתה שאף אחד לא יגיע לשום הרהורי עבירה. זה אומר כך אומרת התורה.

והגמרא אומרת… לא, אני זוכר… לא, אני זוכר… הגמרא אומרת ש… הרהור רע אין אדם ניצול ממנו בכל יום, מי שסובר שהוא הולך להיות בישיבה בלי זה הוא אפיקורס, הוא הולך נגד הגמרא. אוקיי?

המידה במצוות: לא יותר מדי, לא מעט מדי

אז אני יכול לא, מה זה אומר? כך זה עשוי, זה הרי תחילה [התחלה, מצב טבעי]. למה לא אקח הרבה בשביל זה? כי התירוץ אינו משום שהרבה הוא משהו רע. התירוץ הוא, כי מידת הטוב היא להיות בעל עבירות מעטות, לא יותר מדי. זה הכל. הפסוק “אל תשביעני” פירושו לא יותר מדי. לכן צריך לנסות כל פעם שלא יהיה יותר מדי. אני לא אומר היתר עכשיו, נכון? אני רק אומר שמכיוון שלאנשים אין אנגלית, כלומר, הם אומרים דבר מצחיק.

נח לנחמנו: לנו יש היום בעיות אחרות ופתרונות אחרים

נו, נח לנחמנו. תראה, אני מבין את הקטע שלי בתורה. נח לנחמנו, מה שרציתי להוציא עם כל הענין הזה, הוא שלנו יש היום בעיות אחרות ופתרונות אחרים. ואני מתכוון באמת, לכן אני אומר כן-על-פי. איך אומרים כן-על-פי? כן-על-פי-אחד. מזה עושים, לדעתי, שיש באמריקה, כן, תעשה את זה.

באמריקה יש באמת בעיה, כל אחד, יש לנו יותר מדי לאכול. כולי עלמא מודו, לא רק היהודים מודים. איך ה… אני יכול לעשות את זה, אבל איך הקבוצה? איך קוראים לזה? לא משנה. אני אעשה לך את זה. טוב. כולי עלמא מודו, גם היהודים, גם הגויים, גם הפרומים, גם החילוניים, כולם מודים שיש בעיה.

לחזור לקושיה: שלושה תירוצים

בוא נחזור. התחלתי עם קושיה, יש לי תירוץ נפלא על הקושיה. התחלתי עם קושיה כאן, אני לא יודע אם זה כל התירוץ, אני רק אומר מהלך מסוים. התחלתי עם קושיה, היה לי מהלך אחר, אני צריך לומר את זה היום גם, אני לא יכול, אחד אני חייב לומר את הדבר ההוא.

התחלתי עם קושיה שיש נושא של תאוות, של לא להיות בעל תאוות לעולם, וזה לא עובד באמריקה, כי יש יותר מדי תאוות.

תירוץ אחד הוא, באמת יש יותר מדי, צריך ללכת לגור בגליציה.

התירוץ השני הוא, הכל מזויף.

התירוץ השלישי הוא, לא, יש בכל, אי אפשר לדבר, אותו הדבר, זה באמת אותו הדבר, היסוד נשאר אותו הדבר, יש מידה במצוות.

מידה במצוות לא אומרת באמצע השטות

וזה לא סתם, מידה במצוות לא אומרת שצריך להיות באמצע כל שטות, נכון? זה לא אומר שצריך להיות מצב של סדום, והצדיק יהיה כמו נח, כן? בדור של רשעים. מצד מעלה מסוימת יש לו, הוא הולך נגד המקום של רשעים שצריך מעשיו הרעים, אבל זה עדיין לא השלמות.

אנחנו אומרים שיש כן אידיאל מסוים שהוא שלמות. אבל כמו שכל אחד מבין, אם היה לו סוג אחר של גוף, היו לו מידות טובות אחרות, אף על פי שאולי האידיאל של מידות טובות יהיה אותו הדבר, אבל יש לך סוג אחר של גוף. אדם שהיה נולד עם שלוש ידיים, היו לו מצוות אחרות ועוונות אחרים. לא כי הרעיון של מצוות היה שונה, אלא כי המציאות היתה שונה.

אותו הדבר בחברה אחרת

אותו הדבר אם גרים בחברה אחרת, שכאן זה לא הנושא שילכו לקנות סטייק נוסף בחוץ, כי זה כבר יש, זה אפילו לא עולה כסף. אוקיי, זה דווקא אחד הדברים שעדיין קצת יקר, וזה עושה איזושהי נפקא מינה לאדם. אבל באופן כללי, זה לא אומר כלום, נכון?

מן שורר ומורא היום לא רלוונטי

דרך אגב, כן, אחד הדברים של תאוות הוא כי זה עולה יותר מדי כסף, נכון? מן שורר ומורא [מלאסטם את הבריות]. אמת, דיברו על זה. אחת הסיבות שאסור להיות בעל תאווה גדול היא כי מלאסטם את הבריות. זה לא נוגע היום הדבר הזה. בימינו, מן שורר ומורא פטור.

אפילו תאוות בשר. תגיד לי, אתה יודע תאוות בשר? כלום. זה עולה שבע עשרה דולר. רוב הכשר. הטרף עולה רק שלושה דולר. מה זה? בדיחה? זה כלום. זה עולה עשרים דולר. זה נורמלי. בגלל זה ילך לגנוב? הוא יכול ללכת עם כסף אחרי בית הכנסת, בשחרית אחת הוא עושה יותר כסף מזה.

אתה מבין שאנחנו לא חיים במציאות הזו, ושני טבעי התאוות הם הרסניים כי הם מלאסטם את הסביבה.

ה״מלאסטם” החדש: התמכרות

יהיה שמישהו יאמר שהיום נוגע ממי שמתמכר לסמים. למשל, זה באמת דבר שאנשים רק בחייהם גנבו מאביהם, כי הוא… אה, פעם נמנה, התמכרות היתה אומרת שיכור. היום זה אומר שהוא מכור לסמים. זה רמה אחרת לגמרי, אבל זו אותה הלכה, רק אחרת… זה מתבטא אחרת, כי הבעיה שונה.

מי שאוכל אפילו הוא גונב מאביו, ובכלל, להיפך לא. כשהבחור שלי נכנס למקרר ומוציא את הבשר שהכינו לשבת, זה נגמר, בוא נקנה עוד אחד. הלו? מה אתה משתגע? לא הולכים לגרור לבית דין, פעם גררו לבית דין. יש נקודה, נכון?

מה אני רוצה להוציא? אז חזרה לדברים. אבל יש כן, אז יש בעיות.

“היום” – התורה ניתנה היום

בקיצור, כולם מודים בשפה של היום שיש בעיה אמיתית, זו בעיה בריאותית, יש גם בעיית מידות, נכון? זה שניהם, זה לא כל כך מופרד, שני הדברים לא באמת שונים. יש בעיה של אכילת יתר, בעיה גדולה. רוב האנשים באמריקה ובמערב אוכלים יותר מדי, בעיה אמיתית. זה במיוחד באמריקה. בפרט באמריקה, אמת, יש לי פשט בפסוק. אבל בפרט באמריקה, רוב האנשים אוכלים יותר מדי. באמריקה, רוב האנשים אוכלים יותר מדי. אוקיי? זו באמת בעיה. יש בעיה, יש שאנשים אוכלים יותר מדי.

אוקיי, יש רמה שהוא מורעב את עצמו כי הוא צריך ללכת לבית חולים. הוא רוצה להיות מאוד רזה, משהו משוגע שהדימוי שלו יפה, או משהו כזה. זה גם משהו מעט מדי שזו מחלה, משהו מודרני.

רגע, אני אגיד את הבסיס למהלך השני שלי. אני קודם צריך לומר את המהלך הראשון שבא מהדבר הראשון מהעיתון.

התורה ניתנה היום, לא אתמול

אז אני רוצה לומר דבר, שבאמריקה, אני רוצה לומר ככה, בוא נאמר, תחילת השיעור היתה שהתורה ניתנה היום, אמת? היום בכורות ושמוע, היום לעשותם. התורה ניתנה היום. היום פירושו שאם מדברים על המידות של אתמול ואומרים את זה על תשי״ד אתמול, זו אפיקורסות, אומרים שהתורה ניתנה אתמול. והרעיון הוא אותו הדבר, אבל צריך לומר את זה לפי איך זה נראה היום, ולא מעוותים הכל, ומיד נדבר מה הפסוק אומר נגד זה.

הבעיה עם נוסח ישן של שיחות מוסר

אז ממילא, אם משגיח, מישהו רוצה לומר, אני רוצה להיות, כן, אני אומר, יש שני סוגי אנשים, יש אנשים שמדברים נגד אכילה בנוסח הישן, אבל זה בכלל לא מדבר עם הבחור של היום, הוא מדבר למישהו אחר, הוא יסלח לי, הוא לא מדבר אליו. אמת? כי הדוגמאות שלו שגויות, וזה כבר לא אמת, זה לא שגוי בכלל שבחור יאכל שוקולד, אני לא יודע, הוא חושב שזה משהו שגוי, כי בגליציה היה שגוי, אתה מבין? אין לזה שום קשר.

המשל של הכוונות באכילה

או שמישהו אומר שאין לו את הכוונה, היה איזה דבר יפה שהוא לא היה אוכל סוכריות, הוא אמר שהוא לא מקיים שאביו היה לו את הכוונה, הוא ידע על זה. זה מאוד טוב, היום אין כבר אנשים, הבית שמואל אמר את הכוונות, הכוונה של קוקה קולה. פעם הייתי אצלו, שאלתי אותו, הוא מאוד אוהב לאכול פיצה, אמר מה הכוונה של המחבר כשהוא אוכל פיצה. הכל מאוד טוב. פיצה זה טוב וישר, זה נפלא. פיצה זה גימטריא, אני יכול עוד לומר את השמות, זה כבר יש, לא זה הנושא.

הנושא האמיתי: לא להיות obese

אבל מה כן הנושא? במילים אחרות, מה שאנחנו מדברים על מידות, לפי איך זה מתבטא אצלנו, על כל פנים אחד הנושאים, אני חושב שיש עוד נושאים, אבל על כל פנים אחד הנושאים הוא לא להיות obese. אוקיי?

יש בעיה אחרת, לא רק אכילת יתר

עכשיו, מה צריך לעשות כדי לא להיות? יש דברים אחרים שלמדנו, לכל דבר יש פעולות, יש דברים מסוימים, ואני חושב שזה עוד שיעור שלם על זה, כך אומרים המפרשים, שהסיבה העיקרית שאנשים שמנים היא לא כי הם אוכלים את זה. יש משהו בעיה אחרת, משהו בעיה חריפה יותר, משהו יש תיאוריות שונות, למה? אבל יש משהו בעיה אחרת. בעיה אחרת.

ויכול להיות באמת שבינתיים עדיין לא מצאו שום פתרון חוץ מהזריקה. עובדים כבר שישים שנה, כל הדיאטות לא עובדות, רק Ozempic עובד. יוצא שזה הפתרון. מה אעשה? נראה במילים אחרות. יכול להיות, לא רק.

תיאוריות שונות: מזון מהיר, אוויר, ועוד

יש מזון מהיר, איך אומרים? אומרים קוגל. מה שמוכרים בחנות, רוצה לעשות שילך. הוא אומר לי שהאחד הוא לגור בארץ אחרת שם מוכרים אוכל אחר. זה לא פרישות, זה כבר כמו האוכל האחר, זה כבר הלך למדבר. אולי זו מצווה, אבל לא מדברים עכשיו על הרמה הזו.

באמריקה, האוכל שמוכרים הוא כזה, יכול להיות שמשהו לא בסדר עם האוכל, יכול להיות שמשהו לא בסדר עם האוויר, יכול להיות…

פשט-קבלה: באמריקה יש פחות ניצוצות הקדושה

אמרתי, יש לי פשט על פי קבלה, שבאמריקה צריך להיות פחות בניצוצות הקדושה, ממילא צריך לאכול יותר. יש הרבה פשטים. לא, זה מאוד מעט, וזה מאוד less dense, כן? בפולין היה בכל כוס מים היו עשרים מקוואות. באמריקה, בעשרים כוסות מים היה… זה מאוד מפוזר באמריקה הכל.

רואים שבאמריקה הכל מאוד מפוזר. בית שבארץ ישראל, בשטח גרים שלושים איש, כאן גר אחד. הכל מפוזר. אוקיי, אני אומר לך שיש לי סתם תורות, ואין לי פשט בפשט בפשט. נו, יש פשטים אחרים.

אי אפשר רק להאשים “אכילת יתר”

אבל המציאות היא, שאתה לא יכול לומר שזה סתם כי אנחנו אוכלי זלילה ואי אפשר לשלוט ביצרו. כי יש אנשים, כבר דיברתי עם חבר באריכות, אני מכיר הרבה אנשים ששולטים ביצרם, אבל הם שמנים. קשה מאוד לומר שדווקא כאן בנושא הזה הוא לא מצא עצה.

אני לא מסכים. אמרתי פעם, “Never take a guru that’s fat.” מאוד טוב, אני לא מסכים. אם הוא גר בהודו, אולי, לא אם הוא גר באמריקה. אני לא מסכים. או בארץ ישראל, בעולם של היום. כי יש לזה קשר לדברי lifestyle מסוימים, אין לזה קשר ל…

רבנים ובעיות lifestyle

בפרט רוב הרבנים שמנים יותר ב-lifestyle. ולהיפך, אם הוא ירוץ יותר, יגידו שהוא צעיר שמן יותר. אסור. צריך לאכול מאוד מעט. בקיצור, יש בעיות, יש פיזי, לא הכל במוח, בראש. אני חושב שהרבה מאוד קשור לזה.

אתה יכול לומר, הוא לא כאן, צריך באמת לגור בעיר אחרת שם נוסעים, לא הולכים לחנות, הולכים ברגל. מה אין כאן? אני לא גר בעולם ההוא, אוקיי? הרבה מהרבנים יושבים בבית כל היום, יושבים במיטה, והגב לא. מאוד טוב, וזה לא. הרבנים עד שאני… למשל, אני מקווה שעל על על…

תובתו של מקום: הכרת הטוב בזמננו

סיום: בעיות פיזיות ופתרונות מעשיים

בקיצור, יש בעיות פיזיות, לא הכל במוח ובראש. אני חושב שהרבה מאוד קשור לזה.

אפשר לומר שהוא צריך באמת לגור בעיר אחרת שם נוסעים עם חגורה ולא הולכים עם מכונית, והולכים ברגל. אני לא רוצה עכשיו לגור בעולם ההוא, אוקיי? רבנים ורבנים יושבים בבית כל היום, יושבים ולא זזים. מאוד טוב. והרבנים לא… אוקיי, אני לא רוצה להיכנס.

אני רק רוצה לומר, סוף סוף בענין, אפשר אולי להכניס לתת סלרי מתחת לספונג׳ קייק, שהרבי יהיה נלקח. אבל זה… מאוד טוב.

המעשה עם ספונג׳ קייק ולחיים

עכשיו, למה אוכלים ספונג׳ קייק? כי זה מנהג, לא כי הוא אוכל זלילה. למה אוכלים ספונג׳ קייק?

ראיתי אצל ר׳ שאול, מישהו בא והוא אומר, “אני שיכור גמור, בכל מקום שהלכתי עשיתי לחיים.” אני לא יין-ווערער. למה הוא צריך לעשות לחיים לאן שהוא הולך עם ספונג׳ קייק? למה אי אפשר לתת כוס מים עם סלרי?

הוא היה שותה את השוקולד, נו? הוא היה עוד הכל. תפסיק את זה. הוא התבייש כבר. אמרו לו שזה לא ככה. שותים את זה רק בבית. בקיצור, מעשה.

אתה מבין את הבעיה? זו בעיה. אני אומר שזו לא בעיה, זו בעיה של המנהג. הוא אומר תעשה מנהג אחר. אז זה לא זה, אז זה בגלל זה, יכול להיות שהפתרון שונה, הבעיה שונה.

המעלה: צריך לדבר על המציאות

המעלה היא, צריך לדבר על המציאות. בטוח שצריך לדבר על זה, זו בעיה גדולה, ולא רק שמנים זה גם הגשמיות. אבל אני לא מאמין שהתירוץ הוא להיות יותר פרוש, פחות לאהוב את האוכל או משהו כזה. זה לא מה שאני מתכוון.

עכשיו, אני רוצה, אני לא יכול לחשוב, יש לי עוד סיפור שלם להסביר למה רמה על פי פשט, תורה על זה היתה… אני אפסיק, אני רק רוצה לומר עוד מעלה חשובה אחת שחידשתי. היה מעשה ככה, אוקיי?

סוגים אחרים של בעיות, סוגים אחרים של פתרונות

המהלך הראשון הוא שיש סוגים אחרים של בעיות וסוגים אחרים של פתרונות. יכול להיות שהבעיה של אמריקה היא שהאוכל לא עושה מספיק דברים, אוקיי? משהו מעורר צריך לאכול. וה-GLP עושה שירגישו יותר דברים. יכול להיות שיש עצות אחרות, יכול להיות שיש דברים אחרים שעושים יותר דברים.

יכול להיות שאני יכול לתת מדיטציות גדולות של יותר אכילה, שיכוונו יותר… דברים מצביים, ודברים מצביים, ובמקום לעבוד על הדלת של הדברים המצביים, והעותק שם מזריק, זה פתרון. עדיין לא עשיתי את זה, כי אנשים אחרים עשו את זה, זה עובד מאוד טוב, אני לא יודע מה לומר. יכול להיות שזה הפתרון. ויכול להיות שזה לא שאול, אתה מבין?

כי הבעיה היא בעיה גשמית

כי הבעיה היא בעיה גשמית. אם אתה רוצה שהבעיה היתה ברוחניות, בעבודת המידות, תגיד תאוות של פלוני, על עבודת המידות עושים גלולה? לא, הבעיה היא לא עבודת המידות.

הבעיה שלי היא שמשהו שבור בגוף שלי, משהו הולך לא בסדר עם הרצון, איך אומרים שהתיאבון עובד לא טוב. הגלולה מתקנת את זה, היא מחזירה את זה לאיך שצריך להיות נורמלי. היא לא מדכאת את זה לא לדכא אותך. היא לא עוצרת את הרעב, אמת, הבעיה רק שאף אחד עדיין לא עשה מאנשי חינוך את זה. אולי דיברו על זה הרבה, אני לא יודע.

אז, זו מעלה אחת.

עוד מעלה: המשל של גן עדן

אבל יש לי עוד מעלה, אני לא יודע אם זו הבעיה, אבל זו עוד נקודה. נקודה היא פסוק.

אדם הראשון בגן עדן

בתורה כתוב מעשה כזה, אוקיי? היה יהודי, אדם. איך קראו לו? אדם. אדם. אדם. אוקיי, והקב״ה לקח אותו ונתן לו את כל התאוות שהוא רק רצה. הוא היה צריך לבקש הכל, והוא היה בגן עדן, והוא לא היה צריך להיות מותר לו הכל.

כך היה חיינו היום שם, נכון?

כך היה חיינו היום שם, נכון? “ויטע ה׳ לקום גן בעדן מקדם” [ויטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם – “ונטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם”, בראשית ב:ח], הוא נטע שם כל מיני מאכל, “ויטע ה׳ כל עץ” [ויצמח ה׳ אלקים מן האדמה כל עץ], זה כתוב בפסוק, “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל” [בראשית ב:ט] וכו׳, כל מיני דברים טובים שיש הוא הכניס שם.

כתוב בפסוק באמת, יש במדרש שהיה שם ליבר׳ס פוטייטו צ׳יפס עם וויט צ׳יפס. חרדים שיהנו ולא חרדים. יש מי שאוהב דווקא את זה, דווקא את זה, הכל היה בגן עדן. אתה מכיר את המדרש הזה?

המדרש אומר שדבר אחד לא היה, אתה יודע מה לא היה? אולד וויליאמסבורג. את זה אף אחד לא רצה. אוקיי.

בקיצור, אני רוצה לענות להסביר איך המדרש של המן עובד, אבל זה בא עכשיו. לא, היה ברנדי רגיל, אבל לא האולד וויליאמסבורג שמחלקים בקידוש בבובוב. את זה אף אחד לא רצה. היה יותר, רק נתקרר דעתו עד שבא [נתקרר דעתו עד שבא – “מוחו התקרר עד שבא”, טעם ממדרש].

הכל היה מסופק

בקיצור, חילקו הכל שם. כל מיני אנשים, כל מיני נשים, כל מיני. “מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין” [מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין – “מלאכים צלו לו בשר וסיננו לו יין”, מדרש], אם הוא רצה סוג כזה של יין היה. היו כל מיני דברים.

כמו שאתה הולך היום, אפילו היית צריך לשלם. הבעיה היחידה היא שהתקשרת עם חשבון בסוף. לא היה שום חשבון. הכל היה מסופק. דבר אחד לא היה מותר לאכול.

אוקיי, אני אומר את המדרש, ריבונו של עולם, אני מאוד עני, אני לא יודע, הלכות, הלכות, וכל המעשה. למשל, איך הגן נקי? אני לא מדבר עכשיו. אני רק אומר מעשה של עולם. אוקיי, זה היה כך מה שכתוב בפסוק, היה תמיד שהיה לו.

איך הגמרא אומרת לו את זה

איך הגמרא אומרת לו את זה? הוא היה אדם שהיה לו בן, הוא היה מרחיץ אותו וסך אותו ומלביש אותו ומושיבו על פתחו של זונות [מרחיץ ומסך ומלביש ומושיבו על פתח בית הזונות – “רחץ אותו וסך אותו והלביש אותו והושיב אותו בפתח בית זונות”, משל מהגמרא], שהיה בגן עדן. באמת? בערך.

“ויקח ה׳ אלקים את האדם וינחהו בגן עדן” [בראשית ב:טו – “ויקח ה׳ אלקים את האדם וינחהו בגן עדן”]. הוא שם אותו בגן עדן, הוא שם אותו במקום עם כל תענוגי עולם הזה [תענוגי עולם הזה – תענוגי העולם הזה].

מה כתוב פסוק קודם? באמת? הוא אפילו סיפק חברה. הוא ראה שאדם הראשון עצוב, “לא טוב היות האדם לבדו” [בראשית ב:יח – “לא טוב היות האדם לבדו”], אז הוא סיפק אפילו חברה.

הוא אמר, לא חסר כלום. הוא יכול היה ללמוד, כן, בואו נבין, ללמוד אפשר לבד. כן, רבותי, אבל אפשר, להיות דבוק בקב״ה אפשר לבד, אמת, הוא היה דבוק בקב״ה לבד. מבין, כי הוא לא יכול היה לבלות, לשוחח, כן? היה צריך מישהו לשוחח איתו, וכן הלאה.

אני לא יכול לשוחח איתו, זה מאוד רציני. אולי היום אפשר להתפרץ, כי אפשר. טוב מאוד, אולי לא ידעתי. הוא נתן לו אישה גם, אוקיי.

החטא והנפילה

אחר כך היה איזה מעשה, בא נחש, התערב באישה, ואיכשהו כל הטובות נתהפכו לרעה אמת [נתהפכה לרעה – “התהפכו לרעה”]. מה שהיה לו אישה, הוא סיפק הכל, נלקח ממנו. איכשהו זה גרם לו לאכול מהדבר האחד, מעץ הדעת לאכול [עץ הדעת – עץ הדעת], שהיה צריך לחכות קצת, מה שהמעשה היה.

ובקיצור, אני לא יודע מה הנמשל.

הנמשל: עולמנו הוא גן עדן

הנמשל הוא כך: הקב״ה לקח את היהודים בשנת תש״נ [שנת תש״נ – שנת 1990, או יותר בכלל התקופה המודרנית], והוא אמר לכולם שהוא יעשה ושם יש “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ותאוה לעינים ומתוק להשכיל” [בראשית ב:ט, ג:ו – “כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ונחמד לעינים ונחמד להשכיל”]. יש הכל מה שאתה רוצה.

אתה רוצה להזמין מסוק? אתה יכול להזמין. אין הבדל. מה שאתה רוצה, על איזו תאווה, אתה יכול לקנות. אם לא, באתר, באינטרנט, הכל יש. הכל מסופק לך.

אתה אפילו לא צריך לקום מהספסל שיביאו לך. אתה יכול לעשות Uber Eats, הוא מביא לך את כל המאכלים שיש רק בעולם. נכון?

אבל מה? יש גם נחש

אבל מה? בדיוק כמו בגן עדן, היה שם גם נחש בצד, והנחש יכול לדבר עם האישה. יש דרכים איך אפשר להשתמש בכל הטובות, אפשר להימשך לדבר האחד שאסור לעשות.

הקב״ה עשה אינטרנט שלם, אתה יכול לדבר עם איזה אדם שאתה רוצה, איזה יהודי, איזה גוי. רק דבר אחד אל תעשה, איזו טובה. אני לא יודע, אולי זה, כן, אני לא יודע. איזה דבר אחד, מה שזה הדבר הרע. צריך לדבר את ההלכות, כמה מותר, כמה אסור. דבר אחד אל תעשה, אוקיי?

וכבר, בקיצור, המעשה קרה, מה שהמעשה קרה.

“כאן כפר בטובתו של מקום” – העיקר

עכשיו, בא הקב״ה לאדם, והוא אומר לו, “רבי לב, מה קורה?”

מה הוא אומר? “האשה אשר נתתה עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל” [בראשית ג:יב – “האשה אשר נתתה עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל”].

ריבונו של עולם, אתה עשית את האינטרנט, אתה אשם.

אומר לו הקב״ה

אומר לו הקב״ה, המילה הזו היא האפיקורסות [אפיקורסות – כפירה, הרסיה].

אומר רש״י [רש״י – רבי שלמה יצחקי, המפרש הגדול], “כאן כפר בטובתו של מקום” [רש״י בראשית ג:יב – “כאן כפר בטובתו של הקב״ה”].

אני לא מבין. לא נתתי לך מספיק, יש לך טענות גם? מה זה אומר?

טענת הקב״ה

עכשיו כשיש מכונית, אפשר לנסוע לאן שרוצים, ואפילו לא צריך לנסוע, ואפשר להזמין את המכונית, ולוקחים אותה כבר לאן שאתה רוצה, ואפשר ללחוץ על כפתור ומגיעים לאן שאתה רוצה. זה נורא. זה נפלא. זה אדם רגיל.

למה נתתי לך את זה? היית אומלל, היה קצת קשה לגרור את עצמך למכולת לקחת סלצר. אתה לוחץ על כפתור, אתה מכניס את כרטיס האשראי, וזה בא כבר מעצמו. ויש לך טענות?

חי רע מה שאתה. אתה כופר. אתה כופר בטובה של מקום [כופר בטובה – מי שכופר בטובה]. העבירה הראשונה שיכולה להיות. אתה חמור.

אם הוא לא היה אומר את זה, היה מתקן את המעשה. אני לא יודע. נגיד כזה יקר. זה לא הולך. אחת הבעיות היתה, אוקיי?

מה שאני רוצה עוד לומר

מה שאני רוצה עוד לומר הוא, שהראשונים התחילו עם בעיה כזו, שעל ידי אחד הראשונים חשב בעיה כזו.

כמה קשה היה פעם לחטוא

ריבונו של עולם, זה נורא. פעם כשגרו, כמו שאמר כל כך הרבה פעמים הראשי אמת? כשגרו באיזה שכונה… ושם, אחד רצה לחטוא, הוא היה צריך להתאמץ מאוד מאוד, הוא היה צריך ללכת לחפש איזה בית זונה [בית זונה – בית בושת], זה היה מאוד רחוק, הוא היה צריך לסמן יחפים לעיר אחרת, ובקושי כל אחד נכנס כי זה היה גוי.

אתה יודע שהיה חוק לא אז, אבל קודם, יהודי שתפס זונה עם יהודי, הרגו את היהודי, היו קהילות בספרד שחרטו תקנות ושונות [תקנות ושונות – חוקים ופרוטוקולים], כי ליברש, שיבת ריברש, ובקיצור, זה נורא, בקושי אפשר לחטוא.

בבקשה, הזונה היהודי עוד הלך למקווה גם, אין טעם לכל הדבר. אז, בקיצור, לא, זה היה כל כך קשה, זה סיפקה הקהילה, אלא, כן, יש לזה טעם, לא, לא אפשר לומר. אז, בקיצור, לא היה, כך אומרים הרבנים היום.

לצערנו לצערנו, זה נורא

לצערנו לצערנו, זה נורא, ולכן עולם נורא, אפשר ללחוץ על כפתור, מגיע מה שאתה רוצה, אתה יכול ללכת לשם, אתה יכול לראות מה שאתה רוצה, אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אתה יכול לקרוא מה שאתה רוצה, נורא, צריך לעשות משהו.

אני לא מבין. לא אמרתי שאין נחש ואין את כל הבעיות. אבל לא יכול להיות, אם הרב, הצדיק, אמר פעם, שכח, הוא פעם הכיר את טובתו של מקום שהקב״ה עשה, הוא היה צריך לעשות ברכה, הוא היה צריך לעשות שבע ברכות [שבע ברכות – שבע הברכות בחתונה].

אז יכול הקב״ה

אז יכול הקב״ה. בוודאי צריך הוא לעשות עם גדר, שלא יאכל עץ הדעת. אף אחד לא יאכל עץ הדעת. אבל הדבר הראשון שאתה אומר, אתה אומר את הדבר היחיד. כן, הדבר היחיד.

בואו נשאל כך: מתי מזכירים טובתו של מקום אצלנו בבית המדרש?

לא, אני אומר, אני מתכוון, יש טובה של מקום, כן? ברוך השם, חיים ב… ממש, אני לא בדיחה.

הרמב״ם וימות המשיח

אני מתכוון, הרמב״ם [רמב״ם – רבי משה בן מימון, הרמב״ם] אומר שכשכתוב במדרש שיצמח על העצים לחם, לא יכול להיות כפשוטו. זה חייב להיות משל, כי זה לא אפשרי במציאות [במציאות – במציאות].

ברוך השם, כבר זכינו שלא רק שזה אפשרי במציאות, הרבה יותר ממה שאפשרי במציאות. אוקיי, זה לא צומח.

טובתו של מקום: טכנולוגיה כברכה והצורך בהכרת הטוב

פתיחה: המדרש על עצים שצומחים לחם – זה התממש באמת

לא, אני אומר, אני מתכוון, יש טובתו של מקום [טובת המקום], כן? ברוך השם, חיים ב… ממש, אני לא אומר בדיחה, אני מתכוון, הרמב״ם [רמב״ם: הרמב״ם] אומר שכשכתוב במדרש [מדרש: ספרות דרשנית רבנית] שצומחים עצים על העצים לחם, לא יכול להיות כפשוטו [כפשוטו], זה חייב להיות משל [משל], כי זה לא אפשרי במציאות [במציאות].

ברוך השם, כבר זכינו [זכינו] שלא רק שזה אפשרי במציאות, זה הרבה יותר ממה שאפשרי במציאות. אוקיי, זה לא צומח, מה שאני מתכוון לומר, זה מכל וכל [מכל וכל], זה בטוח ש… זה נכדו, שצומחים בובלס של האלברשטאט, זה בטוח שללחוץ על כפתור ומגיע גוי כאן לדלת עם קוגל חם, זה בטוח שזה עוד הרבה יותר ממה שהמדרש יכול היה לדמיין שיצמח על עץ. אמת? כמו מלאכי השרת [מלאכי השרת] לאברהם אבינו [אברהם אבינו] אומרים. זה ממש, ממש.

שלכל יהודי יש שניים… כתוב בגמרא [גמרא: תלמוד] לשון [לשון], לכל יהודי יש אלפיים ושמונה מאות סוכני CIA שיכולים לצפות בו. אמת?

ביקורת: לא מודים – רק מתלוננים

זה ממש נפלא. ומעולם לא דיברת לקב״ה על זה. מעולם לא אמרת בבית המדרש [בית המדרש] את המילה. ומתי אתה אומר את זה? רק כדי להיות כופר בטובתו [כופר בטובתו]. לומר כמו “האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל” [האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל – תשובת אדם לאלוהים בבראשית ג:יב]. יש לך עוד טענות [טענות] שזה גורם [גורם] ממש רע.

יש לי עצה [עצה]. לא, אני רק אומר, האדם צריך לשים לב לאישה. זה תירוץ [תירוץ] על הנושא [נושא]. אני חושב שזה יהיה הפתרון.

הצעה: יום טוב חדש – יום הודיה על גילוי האינטרנט

כבר אמרתי פעם, כבר אמרתי לאחרים, אני הולך לקרוא בימים האלה לכל האנשים שמנהלים את המערכות [מערכות], שיעשו דבר חדש. חבל שיעשו עוד מערכות, הם יעשו יום טוב חדש [יום טוב]. חמישה עשר באב [חמישה עשר באב] היה יום טוב לזה. למה? נתגלה [נתגלה] האינטרנט. כן.

אנחנו נעשה יום טוב, יום הודיה [יום הודיה], על גילוי האינטרנט [על גילוי האינטרנט]. לא רק האינטרנט דרך אגב. מכוניות, טלפונים, סמארטפונים, מחשבים, אינטרנט זה רק אחד, מחובר, בינה מלאכותית. נעשה רשימה, אוקיי? שולחן ערוך [שולחן ערוך] שלם נעשה, כל הביטולים.

נעשה יום הודיה מיוחד, וכל היהודים יתכנסו לבושים בבקישע [בקישע], ויאמרו הודו [הודו] על זה שברוך השם אנחנו לא צריכים לחיות כמו אבותינו שלא היו להם מכונות כביסה. הם מעולם לא… אנחנו אפילו לא יודעים מה הפשט [פשט] של כל הטרחות [טרחות] הנוראות שהיו. לכבס את הבגדים [בגדים] ולעשות את הלחם, הכל היה זריזות [זריזות] עם טירחה [טירחה], ממש חטא אדם הראשון [חטא אדם הראשון] עם טירחה. זה פירוש נחמה [נחמה].

יסוד מקראי: נח כמשיח הראשון – שורש הנחמה

נח הטכנולוג

והחג, יש לי עוד פסוק [פסוק], זה ההקשר הכי טוב שלי, מזה אני אומר שאני צריך את הפסוק בחמישה עשר באב. עוד דרשה [דרשה] שעוד הייתי צריך לומר על השבוע.

כן, מי היה הנחמה הראשונה בעולם? איפה הפעם הראשונה שכתוב שורש [שורש] של נחמה בתורה [תורה]? הקב״ה. לא מלשון חרטה [מלשון חרטה], מלשון ניחום [מלשון ניחום]. אולי אותו שורש, אבל מלשון ניחום.

הראשון הוא כך, זה, כתוב שני טעמים על המילה, “ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'” [זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה׳ – בראשית ה:כט]. כן, אומרת הגמרא, נח היה טכנולוג, הוא המציא עצות איך אפשר לעבוד יותר בקלות. אמת, זה שורש הנחמה. שורש כל הנחמות הוא שהמציאו עצות.

ממש אדם הראשון נתקלל [נתקלל], “ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה” [ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה – בראשית ג:יז], יהיה בעצבות [בעצבות], צריך להתאמץ בעבודה קשה מאוד [עבודה קשה מאוד]. בא נח והוא עושה קצת יותר קל. וכן הלאה עד היום הזה [עד היום הזה] נעשה כל כך קל.

ההתממשות המודרנית של נחמת נח

היום אפילו להיות, יש קומביין שעושה בבת אחת את כל מלאכות הפת [מלאכות הפת] בבת אחת, כן? יוצא כמעט לחם מוכן מהצד השני. כמעט, כן? יש היום מכונה כזו, זה עולה מיליארד דולר, אני יודע מה. נוסעים בזה, כמעט פחות או יותר נוסעים בשדות, יוצא לחם אפוי מהצד השני. כמעט, כן? עוד מכונה אחת באמצע, אוקיי? מה שלא, לא יוצא קמח [קמח], יוצא חיטה טחונה, אבל זה מספיק טוב שהמדרש יוכל לומר כך, אמת?

טוב מאוד, אני אומר, אני מתבדח קצת, אני צריך לעשות מדרש, אבל אני רק רוצה להוציא, זו הנחמה, כן?

למה מעולם לא עשו יום טוב על זה?

ואיך יכול להיות שמוצאי שבת בלילה אנחנו רוקדים כל אחד, לא עושים שום… על הנחמה שמנחמים [מנחם] חטא אדם הראשון מעולם לא עשו יום טוב. אז צריך לעשות יום טוב, לשמוח, וכל אחד יביא ונרקוד עם הסמארטפונים אז סביב הבימה [בימה]. לא כמו שאתה עומד ללכת לזרוק את הסמארטפונים לאש ערב פסח [ערב פסח].

נרקוד עם זה סביב הבימה, והרבי ייכנס עם טסלה גדולה ל… האייפד הגדול, ונעשה חופה [חופה] מעל זה כך. ושמחה, כמו שיש הכנסת ספר תורה [הכנסת ספר תורה], ונרקוד “זה ינחמנו”.

מה רע? פסוק. זה היה נח, המשיח [משיח] הראשון היה נח. “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו”. למה אנחנו צוחקים כששומעים את זה? אני לא צוחק, אני מתכוון מאה אחוז ברצינות. רוב העולם [רוב העולם] צוחק כששומעים את זה. לא רציתי שיצחקו עליי. למה? זה מצחיק, אבל צריך לחשוב אחרת ממה שחשבתי עד עכשיו.

תירוץ #2: שמחה נגד עצבות – הפתרון האמיתי לנסיונות

היסוד: עצבות היא שורש כל העבירות

לא, לא, לא, זה כמו הסושי. זה כמו הסושי. לא, לא, אני מתכוון, צריך להודות להקב״ה על זה. ואחר כך, ובוודאי, אז לא יהיה עובר עבירה.

מה אתה שואל, מה היה אם לא קונה ולא קונה ולא קונה ולא אכל מעץ הדעת? יודע למה? כל הרבי׳ם החסידיים אמרו את זה. אני מתכוון ששניהם, אני מתכוון באמת. כתוב בכל הספרים החסידיים, כן, בבית אהרן, שהיצר הרע רוצה רק עצבות, נכון? עצבות היא הבעיה הגדולה ביותר. ברגע שאדם בעצבות, אז הוא נופל לכל העבירות. כמו שכאשר אדם בשמחה, אין לו עבירות.

אז למה אני אומר כך, למה? אנשים מקבלים אינטרנט לעשות עם זה עבירה, כי הם בעצבות על זה. שיודו להקב״ה עדיין לא. שלא יעשו שום ברכה. הרי אסור לענות ברכה לבטלה.

נקודה הלכתית: שהחיינו על טכנולוגיה חדשה

אם אדם קונה מחשב חדש, עושים על זה שהחיינו. דרך אגב, זו הלכה מדאורייתא, לא מדאורייתא, אלא מדרבנן. כמו שקונים טלפון חדש או מחשב, צריך לעשות שהחיינו. אורי הולצמן אומר על אנשים, זו גם ההלכה, אבל על טלפון הוא צריך לעשות. על מכונית, הרי כך ההלכה, שולחן ערוך.

והפסקי תשובה אומר שלא נוהגים לא, ונוהגים כן, אין פסקי תשובה. מה פסקי תשובה? בכל אופן, הוא כנראה פסקי תשובה. לא, לא, בכל אופן, אני אומר שזה שורש הדבר.

היישום המעשי: הכרת הטוב מובילה לשביעות רצון

אם יקרבו עם מה שיש, יהיו מרוצים. למה הוא הולך למחשב ולשולחן לדברים רעים? כי הוא בעצבות, הוא כבר מדוכא. הוא חושב נבוך שהוא פשוט קצת שרץ. כשאדם מדוכא, נכנס הנחש. כך הדרך בדברים, כמו שכתוב בספרים הקדושים, בכל הספרים כתוב זה.

מקורות מספרים חסידיים

כתוב בבעל תניא שרואים בחוש שכאשר אדם שמח מדי אין לו תאוות רעות. הוא יכול לשלוט בעצמו. לא, להיפך, אין לו תאוות רעות. כשאדם בעצבות יכול לשלוט בעצמו, הוא שמח. כן, והגר״א אומר שהוא מרומם, כי אז הוא טהור. זה התירוץ.

המסקנה: הכרת הטוב היא התרופה

ממילא, התירוץ הוא, שמאחר שכל העניין של תאוות הוא… זה נעשה כמו דרוש, אבל זה התירוץ השני, זה תירוץ אמיתי, זה תירוץ אמיתי. שלמה לא יכולים היום לדבר על תאוות, שיהיה זה בעצבות.

רבונו של עולם, הדרשה מתחילה עם עצבות, ואחרת לא תהיה עצבות, זו כפירה בטובתו של מקום, נכון? רבי׳חן, אתה אדם נורמלי, אתה קם בבוקר, אני אומר לך, אתה קם בבוקר, ויש לך עוד מכונה שלוחצים כפתור ושמים בה דבר כזה, יוצא קפה חם. אם אני רוצה קפה קר, יש כפתור אחר, זה עושה את אותו הדבר. לא היה לי את אותה מכונה, אבל אפשר לקנות עוד בחמישים דולר מכונה שעושה קפה קר כשרוצים אותו חזק, נכון?

העולם שאנחנו חיים בו: ברכה אדירה

ואתה קם בעולם, כן, ואז יש עוד, יש לך מכונה, כפתור, יש כפתור שאתה לוחץ ליד המיטה שלך, זה עוד שם. ואם אתה רוצה שזה יהיה 71 מעלות, אתה עושה את זה 71. אם אתה כבר חם מדי בשבילך, אתה עושה את זה 79. אם אתה כבר קר, אתה עושה את זה על 73. ואתה חי בעולם הזה, כן? הוא אמר, מלאכי השרת צולין בשר ומסננין יין.

הכפירה של אי-הודיה

ואתה קם, ואתה הולך לפניו, אתה אומר, רבותי, זה נורא, אני אחיה בעולם כזה, כל כך הרבה טכנולוגיה, ירידת הדורות, זה נורא, חיה רעה שאתה. לא היית כופר בטובתו של מקום כזה מאז הזמן הזה, לא היה כופר בטובתו של מקום כזה. קודם תודה, אבל זה נפלא.

זה לא סתם נפלא, אנחנו לא יכולים אפילו… יודע למה צוחקים? כי לא יכולים להכיל כל כך הרבה שמחה. כך כתוב מפורש על השבועה. לא נהיה אדם בעייתי.

עצות מעשיות: ברכות וכוונה

אני אומר שעושים ברכה עליו. כתוב בספרים חסידיים שמי שעושה ברכה בכוונה, לא נהיה גשמי מהאכילה. כולם היו רוצים שלא יעשו ברכה בכוונה, גם לא יאכלו יותר מדי. כי הוא יהיה שמח.

למה אדם אוכל יותר מדי? כי הוא מדוכא, והוא חושב שהוא אכל ועשה את שלו. הוא כבר מרוצה, הוא אוכל כי זה נפלא, הוא לא יאכל יותר מדי, אין לו יותר מדי באינטרנט, הוא עושה הכל במידה, כי הוא יהיה מרוצה. זה דבר מאוד בסיסי, ממילא הולכים לתקן יום טוב חדש לכבוד זה, וזו תהיה העצה. ואז, ולאף אחד לא יהיו נסיונות, ולא נסיונות, ולא נסיונות.

הצורך בקהילה

והוא יעשה את זה ביחד עם אנשים אחרים, זה לא נסתר, מה שאדם תמיד לבד, הוא לא יעשה התקדמות. צריך לעשות קבוצת וואטסאפ. לא, לא. צריך לעשות קבוצה. צריך את זה לפחות, מאחר שאתם לא תעשו מעשה ממש, בינתיים, עד שנה הבאה תזכרו, לא רציתי אולי באמת לעשות.

ברכות השחר כמקום להכרת הטוב

תעשו את זה, לפחות כשאומרים ברכות השחר, ברכות הנהנין, ברכות השחר, נתכוון לזה. אבל אפשר לעשות עוד פעם. שעשה לי כל צרכי, פוקח עורים, מתיר אסורים, זה מה שהוא מתיר, וזוקף כפופים, ונותן לשכוי בינה, אף אחד לא יודע מה זה שכוי, אתה יודע? שכוי פירושו שכל.

לא, לא פסוק כתוב פעם אחת בו, אף אחד לא יודע מה זה, זה אומר סמארטפון. “הנותן לשכוי” פירושו “סיליקון”. “הנותן לשכוי” הוא גימטריא “סיליקון”. לא, אפשר לעמוד בכתבי האר״י, כתבי ליקוטי מהר״י, רבי יצחק לוריא כתוב שיש לכוון “הנותן לשכוי”, “שכוי” הוא גימטריא “סיליקון”. זה לא גימטריא, זה בערך גימטריא, עושים שזה יסתדר. זה לא בעיה. דרך אגב, זו כוונת האר״י, הוא שם דברים שהוא עושה והוא צריך להיות עבור הסמארטפון, עבור השעון הכיס, וכן הלאה. וזה יהיה הפתרון.

מסקנה: כוונת הקב״ה היא טובה, לא נסיון

בטוח שזה לא יכול להיות, אני לא יודע אם זה שיחה חסידית, אבל צריך להגיב לדרך שבה הנהגת ה׳ היא, איך הנהגת השכינה היא, נכון?

זה לא יכול להיות שהקב״ה נתן כל כך הרבה הטבה, פשוט אמרתי שהרבי שליט״א אמר שכוונת אכילה היא להתחבר עם הקב״ה ההטבה שהוא מיטיב לכל שהוא נותן להם לאכול.

זה לא יכול להיות שהקב״ה שינה את כל סדר העולם ועשה שההטבה תהיה פי אלף, שהתגובה שלנו תהיה למחות נגד זה. וצריך למחות נגד זה, אמרתי לא שצריך לעשות עבירות, אני לא מתיר שום איסור. זה לא יכול להיות שהתגובה העיקרית תהיה זו.

משל: הסעודה שנועדה להנאה

אבל אני מדבר אליך, כן? בא אליי מישהו ואני נותן לו סעודה נפלאה, סעודה ענקית. אני מציע לו עשרים וארבעה מאכלים שונים. מה הוא רוצה לומר? אני יודע מה אתה רוצה, אתה רוצה שזה יהיה גס. חכם רק, הוא לא אורח רע בעולם.

בוודאי אני רוצה, על צרה תוכל להתקרב, תצטרך לדאוג לזה בעצמך. זו כן בעיה. אבל בטוח שכוונת הנותן, הוא רוצה להנות אותך.

עוד פעם לא היה מישהו שהיה לו שונא, הוא רצה להשמיד אותו, הוא עשה סעודה ענקית, הוא קנה הכל, הוא עשה את האוכל והמשקה. עוד פעם לא, אולי לא איזה מעשה חסידי אומר את זה.

שינוי היחס שלנו לטכנולוגיה: גישה מבוססת שמחה

סטייה: “מה יעשה הבן שלא יחטא” והדרך החסידית

מגיד שיעור:

מה אתה רוצה לומר? אני יודע מה אתה רוצה, אתה רוצה שאהיה גס. אין לי אורח רע, הוא עוד היה אורח רע כזה בעולם. לא תהיה, על צרה תוכל להיות גס, תצטרך לדאוג לעצמך. זו הבעיה שלכם.

אבל בטוח שכוונת הנותן, הוא רוצה להנות אותך. עוד פעם לא היה מישהו שהיה לו שונא, הוא רצה להשמיד אותו, הוא עשה סעודה ענקית, הוא קנה הכל, הוא עשה את האוכל והמשקה. אולי לא רק אולי מעשה חסידי שאומר את זה, אבל ברצינות, זה עובד כבר.

מה יעשה הבן שלא יחטא? מה?

תלמיד:

אוקיי, אוקיי, אוקיי. יש מדיניות, אני שומע.

מגיד שיעור:

לא, אבל האמת אפשר לעמוד שזה מה יעשה בן שלא יחטא. זה האמיתי חזק במדרש. אני יודע שהרבי החסידי אמר, מה יעשה בן שלא יחטא, משהו.

תלמיד:

אהה.

מגיד שיעור:

מורא, ממש פורים עכשיו. כך אמר הרוז׳ינר רבי חסידי.

תלמיד:

לא, אני חושב שזו טובה, זו נקודה אמיתית.

מגיד שיעור:

אני אומר לך שאם מודים להקב״ה על זה, לא תהיה הודאה. אני אומר לך שלא תהיה הודאה.

תלמיד:

לא, זה כבר לא דרך המצווה.

מגיד שיעור:

אני חושב שזה יהיה דרך המצווה, כי זה עוד נושא שהעצבות…

תלמיד:

לא, יש לזה קשר. הקשר…

מגיד שיעור:

קודם החלק לא היה בדרך אריסטו, היה בדרך חסידות. אבל…

תלמיד:

בדרך חסידות. זו דרך החסידות. כן, אנשים חשבו שסתם להיות כך.

מגיד שיעור:

אבל התירוץ הוא, לא… אני לא רוצה סדיזם. אני לא רוצה סדיזם.

חזרה לרמב״ן: לאכול נכון, לא לאכול יותר מדי

מגיד שיעור:

מה שאני אומר הוא, הקשר הוא, עם מה דיברנו קודם, כמו שאמרת. הרמב״ן לא אומר שלא לאכול, הרמב״ן אומר לאכול נכון, או לאכול טוב.

והטענה שלי היא, באופן כללי למה לא אוכלים טוב, הבעיה היא שאוכלים יותר מדי. לא נהנים מספיק, אבל לא בשמחה, ומנסים כל הזמן למלא איזה חור בפנים. עצה אחת, אבל זה לא מספיק. לא מספיק צריך להיות בשמחה גם.

ההקשר משנה הכל: סעודת שבת מול ארוחה רגילה

מגיד שיעור:

ממילא, כשנותנים, כמו סט, נותנים הקשר, כמו שאמרתי שלאכול סעודת שבת זה מאוד שונה מלאכול ארוחה רגילה, נכון? זה לא אותו דבר. אה, אוכלים את אותם מאכלים? בוא נגיד אוכלים את אותם, דווקא לא אוכלים את אותם.

זה לא קסם. כי אדם הוא מדבר, אדם חי בסיפורים, ואיך הוא מבין את עצמו.

המסקנה המעשית: שינוי היחס שלנו לטכנולוגיה

מגיד שיעור:

אז בגלל זה, השמחה שאני אומר, אני משנה מה זה סמארטפון. אני מתכוון באמת, אתה צריך לשנות את היחס. אתה צריך לשנות את היחס שלנו. אני מתכוון ברצינות. כל מה שאני אומר אני מתכוון ברצינות, כל החלקים הם מדרשים.

אבל צריך לשנות את היחס שלנו לכל הטכנולוגיה. כשאדם מדליק את המחשב שלו בבוקר, אדם שעובד, כשהוא מדליק את המחשב שלו או הטלפון שלו, זה צריך לבוא עם מודה אני לפניך.

וואו, זה כלי מדהים, אני יכול להתחבר עם כל העולם. אחר כך עם להסתכל במזוזה, ולא להיכשל בדברים הרעים.

אבל זה לא יכול להיות שהרגע הראשון הוא שזה מחאה. אה, נורא, אני השייגץ שיש לו סמארטפון, וזה שטן.

טיעון האמונה: זה לא “בית זונות”

מגיד שיעור:

וזה… קודם כל אומר על פי אמונה, כי הקב״ה נותן לך את זה. אם אתה רוצה לדבר על נפקא מינה לגבי תאוות, אומר, אז, כל הסיפור שלך, כי זה רע.

אתה הלכת למקום מפוקפק לבית זונות. מי אמר לך שזה בית זונות? הלו, אתה אדם נורמלי. זו אשתך. זה לא בית זונות. אם זה בית זונות, אז הוא יכול היה ללכת לשם. אל תעשה בית זונות. לא בית זונות.

אתה שכנעת את עצמך שזה בית זונות, יש לך בעיה. זו טובת המקום. זו האשה אשר נתת, שהקב״ה נתן לך. זה לא בית זונות בכלל. זה דבר נפלא.

הם שמחים. הם שמחים. רק לא יהיו בית זונות. בית הזונות תהיה, לא נהיה שמחים. אתה מבין? ואז יהיה טוב. שלום ישראל.

סיום: הכותרת של השיעור

תלמיד:

מה יכול להיות הכותרת על הסרטון?

מגיד שיעור:

חמישה עשר כותבים. הכותרת היא שהרעיון הוא שחמישה עשר באב הוא יום טוב על אימוץ הטכנולוגיה. אני רוצה את ההסבר איך זה מתאים עם הגמרא על חמישה עשר באב, אגיד את זה פעם אחרת.

✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6

⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.

פתח עמוד מלא ↗

📎 חומר נוסף

דרך 2026 להתגברות על התאווה: להודות לה' על האינטרנט

https://www.dropbox.com/scl/fi/ci3stmejct5e3ceegdn0m/SPY084-2026-_.mp4?rlkey=v5f1n1un2m57n3unsetzhvfss&dl=0

סיכום השיעור 📋

סיכום פון שיעור: תאוות, טעכנאלאגיע, און הכרת הטוב אין דער הייַנטיגער וועלט

א. פתיחה און ארגאניזאטארישע באמערקונגען

ב. דער צענטראלער יסוד: “נתגבר על עצמו” – מושל בנפשו

ג. יעדער דור האט זיין אייגענע נסיון – דער קאנטעקסט פון דורות

דער פרינציפ

דער עיקר פונקט

ד. דער הויפט-ארגומענט: די מציאות האט זיך ראדיקאל געטוישט – “שפע” און תאוות היינט

1. פרישות מיינט היינט עפעס אנדערש

2. קאנקרעטער באווייז: די עקספלאזיע פון פראדוקטן

3. דער שינוי אין עסן-קולטור

[זייטיגע דיגרעסיע: ביישפילן פון דער טרענד אין דער חסידישער וועלט]

4. די שאלה וואס ווערט אוועקגעשטעלט

ה. יעדע חברה האט אירע אייגענע מידות – מאטעריעלע באדינגונגען פארמען דעם אינהאלט

דער פרינציפ

[דיגרעסיע מיט אילוסטראטיווער פונקציע: חילוקים צווישן חסידות׳ן]

מאטעריעלע באדינגונגען פארמען מידות

[דיגרעסיע: גור׳ס “ביליגקייט”]

[קליינע דיגרעסיע: “waste of money” vs. כיבוד]

כבוד שבת באקומט אנדער “meaning” לויט דער מציאות

ו. ווען א פראבלעם עקזיסטירט נישט, רעדט מען נישט דערפון – דער קריטישער ביישפיל פון תאוות

דער שלוס

דער קאנטראסט: אלטע ראשי ישיבות vs. היינטיגע רבנים

ז. דער פראבלעם פון היפאקריזיע ביי די וואס מוסר׳ן קעגן תאוות

ח. “צופיל סארטן קעיקס” – איז דאס באמת תאוה?

די קשיא

[זייט-דיגרעסיע: דער בדחן׳ס וויץ – “חסידישע מאכלים” vs. “גראבע מאכלים”]

קולטורעלער רעלאטיוויזם – א גוטע קשיא מיט א שלעכטן תירוץ

ט. דער פאקטאר פון צייט און היסטאריע – “נייע” vs. “אלטע” תענוגים

י. מען דארף א **נייע שפראך** צו רעדן וועגן תאוה היינט

דער צענטראלער טענה

קאנקרעטע דוגמא: איישישאק 1920 vs. לעיקוואוד 2026

יא. צוויי וועגן צו דעפינירן א מידה – כלל vs. ציור/פאראדייגם

דער מעטאדאלאגישער חילוק

דער שליסל-פונקט

יב. אפווייזן ביידע תירוצים – קאנטעקסט ≠ רעלאטיוויזם

צוויי תירוצים וואס זענען נישט גוט

[זייט-דיגרעסיע: דער שינאווער רב – “ברויט מיט פוטער”]

דער שליסל-חילוק

[זייט-דיגרעסיע: “גיי זען וואס די ערליכע אידן עסן”]

[זייט-דיגרעסיע: שפאצירן מיט דער ווייב]

יג. שאלה פון א תלמיד – וואו איז דער שיעור?

די קשיא

[זייט-דיגרעסיע: קאוטש]

דער תשובה (נישט קיין פולע תשובה)

יד. דריי תירוצים אויף דער קושיא – און אפווייזונג

ערשטער תירוץ

צווייטער תירוץ

דריטער תירוץ (אייגענע איידיע)

טו. אריסטאטל׳ס שיטה – מידות זענען קאנטעקסטועל, אבער לימיטעד

טז. [צדדית דיגרעסיע] פאטעיטא טשיפס, נאש, און חסידישע מנהגים וועגן תאוות

יז. פילס (GLP-1 / Ozempic-טיפ מעדיצינען) און עבודת המידות

דער פאל

רב מאזעסנעק׳ס שיטה (א ברסלב׳ער רב)

דער תשובה אויף רב מאזעסנעק – **נישט מסכים**

וואס מענטשן טאקע מיינען

יח. [זייט-דיגרעסיע] מעשה מיט א חסידישן רבי אין א ליטווישע ישיבה

יט. דער שפיץ-ארגומענט: יעדער איינער איז מודה אז מ׳דארף “עבירות” פאר נארמאליטעט

דער פרינציפ

כ. דער שינאווער רב׳ס משל: “יעדער איד האט א בויך פול מיט ווערעם”

כא. די גמרא: “אין אדם ניצול ממנו בכל יום”

כב. “נח ליהנינו” – היינט האבן מיר אנדערע פראבלעמס און אנדערע סאלושענס

דריי תירוצים (רעקאפיטולאציע)

כג. דער משל פון נח: מידה במצוות מיינט נישט סתם “מיטן”

כד. אפליקאציע אויף דער היינטיגער סאסייעטי

עסן איז ביליג – דער אלטער “מלאסטם את הבריות” איז נישט מער רעלעוואנט

[קליינע דיגרעסיע: אדיקשאן אלס נייער “מלאסטם”]

“היום” – די תורה איז געגעבן היינט

כה. קריטיק פון “אלטע נוסח” מוסר-שמועסן

אלטע דוגמאות רעדן נישט מיט דעם היינטיגן בחור

[קליינע דיגרעסיע: “כוונות ביים עסן”]

כו. דער אמת׳דיגער נושא: נישט ווערן obese – עס איז עפעס טיפער

דער פראבלעם איז נישט סתם “פרעסעריי”

[דיגרעסיע: קבלה-פשט אויף אמעריקע]

מ׳קען נישט בלויז באשולדיגן “פרעסעריי”

“Never take a guru that’s fat” – נישט מסכים

כז. סיום פון דער ערשטער מהלך: פיזישע פראבלעמען, נישט נאר רוחניות׳דיגע

[קליינע דיגרעסיע: מנהגים מיט ספאנדזש קעיק און לחיים]

כח. צווייטע מהלך (נייער חידוש): דער משל פון גן עדן – “כפר בטובתו של מקום”

1. דער משל פון אדם הראשון אין גן עדן

י. מען דארף א נייע שפראך צו רעדן וועגן תאוה היינט

דער תשובה אויף רב מאזעסנעק – נישט מסכים

א נייער יום טוב – יום הודאה על גילוי האינטרנט/טכנולוגיה