שליטה בתאוות כדבר יסודי בחינוך | שמונה פרקים פרק ד'

רבי שלמה קארלינער און די אמת׳ע באַדײַט פֿון „הכּנעת הגוף”

פּתיחה: די מעשה פֿון רבי שלמה קארלינער אַלס דרײַ-און-אַ-האַלב-יעריג קינד

די מעשה און ביאָגראַפֿישע פֿראַגן

Instructor: ס׳איז געווען אַ מעשה מיט די הייליגע רבי שלמה קארלינער, הרב הקדוש הר״ש מקארלין, אַז איינמאָל איז ער געווען דרײַ און אַ האַלב יאָר אַלט.

רבי שלמה קארלינער, ווען איז זײַן טאַטע אַוועק? איך ווייס נישט. ער איז געווען אַ חסידישער איד, זײַן טאַטע? רבי שלמה קארלינער? איך ווייס נישט. ער איז נאָך געווען פֿאַר חסידות, ס׳מאַכט נישט קיין סענס.

ניין, אַ מעשה פֿון דרײַ און אַ האַלב יאָר אַלט מוז זײַן אַז ער איז אויפֿגעוואַקסן אַזוי, אָדער ער האָט נאָך אַ מעשה וואָס איז נישט געשען. אָקיי. פֿאַרוואָס האָט מען נישט געקענט פֿאַרציילן אַז די מעשה איז געווען ווען ער איז געווען זיבעצן? פֿאַרוואָס דאַרף מען עס צולייגן אַ פּרט וואָס…

עניוועיס, ס׳איז געווען זײַן יאָרצײַט? זײַן יאָרצײַט איז יעצט געווען, יאָ, כ״ב תּמוז, נעכטן, איינער. יאָ.

דיגרעסיע: רבי שלמה קארלינער׳ס יאָרצײַט און מיתה

און ער איז געהרג׳עט געוואָרן נעבעך. חסידים זאָגן על קידוש השם [al kiddush Hashem: in sanctification of God’s name]. איך ווייס נישט צו קיין סתּם שיכּור האָט אים געשאָסן. עניוועיס.

Student: וואָס?

Instructor: יאָ, אַ גוי האָט אים געשאָסן.

Student: שבּת, ניין?

Instructor: יאָ. ער איז אַ קאָזאַק, ער האָט אים געשאָסן. חסידים, they tried to misil-li-li. יאָ. באָט ער איז נישט געווען אויף מלחמה, ער איז נישט געווען קיין קידוש השם. ס׳איז געווען סתּם אַ גוי האָט אים געשאָסן. אממ… נעבעך. שבעים קדומה. סעד סיטועישאַן. עניוועיס. ס׳איז זייער סעד, נעבעך.

דאָס איז אונזער גלות, אונז רעדן יעצט די תּקופֿה [tekufah: period] וואָס מ׳רעדט פֿון די גלות [galus: exile].

מנהג קארלין: שהחיינו אויף כ״ב תּמוז

אין קארלינער איז מקובל [mekubal: accepted tradition] אַז רבי שלום קארלינער׳ס יאָרצײַט מעג מען מאַכן שהחיינו [Shehecheyanu: blessing for new/joyous occasions], דו ווייסט? ס׳ווערט מתקן [metaken: rectified] געווען איין טאָג.

ס׳איז דאָ אַ ראיה [rayah: proof] אַז ס׳שטייט אין רש״י [Rashi: Rabbi Shlomo Yitzchaki, medieval commentator] אַז ס׳איז דאָ 21 טעג צווישן שבעה עשר בתּמוז [Shivah Asar B’Tammuz: the 17th of Tammuz] און תּשעה באָב [Tishah B’Av: the 9th of Av], און ס׳מאַכט דאָ 22 טעג. פֿאַרקערט, רש״י האָט געמיינט פֿליד בכלל [the fast itself is included]. אָבער עניוועיס, זאָגן זיי, פֿון דעם איז משמע [mashma: implied] אַז ס׳איז דאָ איין טאָג וואָס איז נישט. מ׳האָט נישט געוואוסט וועלכע טאָג איז נישט, ווײַל ס׳איז נפֿטר [niftar: passed away] געוואָרן רבי שלמה קארלינער, און מ׳האָט דיסקאַווערט אַז ס׳מיינט כ״ב תּמוז.

אָבער מיינען קארלינער איז דער מנהג [minhag: custom] צו מאַכן אַ שמחה׳ס [simchah: celebration]. ס׳איז נישט קיין עניין [inyan: matter/concept] אַז מ׳מאַכט שמחה׳ס אויף דער רבי. עניוועיס, ס׳איז נאָר אַ מנהג פֿון די… איך געדענק נישט ווען ס׳שטייט אין אריז״ל [the Arizal: Rabbi Yitzchak Luria, 16th-century Kabbalist], אָבער ס׳קומט פֿון די אַשכּנזישע מנהג.

די מעשה גופֿא: דער בילקע און דער וויין

אָקיי, עניוועיס, רבי שלמה קארלינער איז געווען דרײַ און אַ האַלב יאָר אַלט. ער האָט געהאַלטן אַ בילקע, שטייט לחמניה [lachmanyah: roll/bun], איך ווייס נישט וואָס דער מענטש שרײַבט אויף עברית. ער האָט געהאַלטן אַ בילקע, און דאַן האַלט ער און ער האָט געוויינט. ס׳איז דאָ אינטערעסאַנטע מעשה.

סאָו האָט מען געפֿרעגט, פֿאַרוואָס וויינט ער? וואָס איז די מעשה? האָט ער געזאָגט אַז ער איז הונגעריג. האָט ער געפֿרעגט, נו, דאָס איז דאָך די בילקע שוין. האָט ער געזאָגט, יאָ, אָבער ער האָט געהערט פֿון זײַן רבי׳ן אַז וואָס מ׳וויל נישט, טאָר מען נישט, קען ער נישט עסן. און ער וויל דאָך עסן. יאָ. וואָס מ׳וויל טוט מען נישט. סאָו קען ער נישט עסן. אַזוי זאָגט דער הייליגער ר׳ שלמה קארלינער.

Student: So when did he ever eat at ווילקי [in the end]?

Instructor: איך האָב מיר יעצט געפֿרעגט צום סוף אמת. אַ קליין יונגל איז געווען גוט צומישט. ער וויל נישט. ער איז הונגעריג. וואָס קומט עס אַרײַן? און ער איז הונגעריג. ער איז הונגעריג. יאָ. דאָס האָט אים לייגעטאָן, ער איז הונגעריג, וואָלט ער נישט געקענט עסן, ווײַל ער וויל דאָך עסן. ס׳איז געווען קאָנפֿליקטעד. איך ווייס נישט.

און דאָ זעט מען ווי אונזערע רבי׳ס, אַפֿילו ווען זיי זענען געווען דרײַ און אַ האַלב, האָבן זיי שוין נישט געוואָלט טון וואָס זייער גוף וויל.

רבי שלום נח׳ס פּשט: פּסיכאָלאָגישע מאַניפּולאַציע פֿאַר „הכּנעת החומר”

בקיצור [bekitzur: in short], ממילא [memeilah: consequently] זאָגט רבי שלום נח אַז דאָס איז געווען די עצה [eitzah: advice/solution], פֿאַרשטאַמען האָט ער דאָס געהערט פֿון איינער, און ער האָט געזאָגט מער אויף די תּורה אינזעלבסט. דאָס איז די עצה.

ווײַבאַלד ס׳איז דאָ עפּעס אַן עניין וואָס הייסט הכּנעת החומר [hachna’as hachomer: subduing the material/physical], וועגן דעם דאַרף מען פּײַניגן די גוף, אָבער זיי זענען צו שוואַך צו פּײַניגן די גוף, אָבער נישט צו שוואַך צו מאַכן פּסיכאָלאָגישע מאַניפּולעישן אויף מענטשן, און זיי פֿאַרדרייען אַ קאָפּ און זאָגן פֿאַר אַ קליינע יונגל אַז ער טאָר נישט עסן אַ בילקע וואָס ער וויל. ממילא דורך דעם צוברעכט מען די גוף, און נאָכדעם וועט לײַכטן די נשמה.

דאָס איז אַ היינטע שטיקל תּורה שוין גענוג אין די נתיבות שלום [Nesivos Shalom: “Paths of Peace,” work by Rabbi Shalom Noach Berezovsky] פֿאַרהיינט. ענק פֿאַרשטייען אין די נקודה [nekudah: point]? ניין.

דער Instructor’ס קריטישע רעאַקציע

איך וואָלט געזאָגט די זעלבע שיעור, איך קען יאָ מקדים זײַן [makdim zayn: preface/introduce] די נתיבות שלום, ווײַל איך וויל שטיין. איך וואָלט געזאָגט די זעלבע שיעור, און אויב איך וואָלט געגלייבט אין דעם, וואָלט איך אַפֿילו געזאָגט אַז ער האָט דאָס געמיינט, איך האָב מורא אַז ער האָט נישט געמיינט דאָס. אָדער ער האָט גאָרנישט געמיינט, איך האָב נישט קיין אַנונג פֿאַרוואָס מענטשן שרײַבן זאַכן וואָס איז אַזוי סתּם.

But maybe he was sincere. I think he was a sincere person. מ׳קען נישט וויסן אַלעמאָל. In any case, איך וואָלט געזאָגט די מעשה פּונקט פֿאַרקערט, יאָ?

דער בית יוסף און די אמת׳ע באַדײַט פֿון „הכּנעת היצר”

קריטיק אויף די „שטיינער-שלעפּן” מעשה

אַז דער וואָס האָט פֿאַרציילט די מעשה אויף דעם בית יוסף [Beis Yosef: Rabbi Yosef Karo, 16th-century codifier], גיבט סתּם אַ געהעריגע לשון הרע [lashon hara: evil speech/slander], ס׳איז נישט קיין טראָפּ סענס צו זאָגן אַז דער בית יוסף האָט געשלעפּט אַ זעקל שטיינער אויפֿן האַלדז ווײַל ס׳איז מכּניע זײַן להכּניע ערפּו [machnia zayn lehachni’a orfo: to subdue, to humble his neck].

וואָס שטייט טאַקע אין ספֿר מגיד מישרים

בײַ די וועי, און דאָס איז ממש, איך בין פֿרידי יאָר דאָס איז פּלעין אַ ליי, ווען אין ספֿר הקדוש אין דעם בית יוסף׳ס דעקט, וויאַזוי הייסט עס, דײַערי, אַ נקרא ספֿר מגיד מישרים [Maggid Meisharim: “Preacher of Righteousness,” mystical diary of Rabbi Yosef Karo], שטייט אַז דער מגיד [maggid: angelic teacher] האָט אים געזאָגט אַז אַז ער זאָל לערנען יעדן טאָג אַביסל חובת הלבבות [Chovos HaLevavos: “Duties of the Hearts,” 11th-century ethical work], כּדי להכּניע יצרו [kedei lehachni’a yitzro: in order to subdue his inclination].

און מ׳זעט אויך, אין יענעם ספֿר זעט מען אויך אַז ער איז זייער שטאַרק מקפּיד [makpid: strict/particular] געווען אויף די נושא [noyse: topic] פֿון תּענוגים גשמיים [ta’anugim gashmiyim: physical pleasures], און זײַן מלאך [malach: angel], זײַן רבי, זײַן מגיד, האָט אים זייער שטאַרק געוואָרנט און אַנגעזאָגט קעגן די…

ס׳שטייט דאָרט אַזוי, איך געדענק נישט די נאַמבערס, ער זאָגט, נעכטן בײַ סעודה [seudah: meal] האָסטו געטרונקען פֿערצן גלעזלעך ווײַן, ס׳איז צופֿיל, צוועלף איז גענוג. איך געדענק נישט די נאַמבערס. איך געדענק נישט, דאַרף מען נאָכקוקן אינמיטן, אויב איך געדענק די נאַמבערס וואָס ער זאָגט.

Student: ניין, ס׳איז נישט געווען קיין סעלצער.

Instructor: יאָ, ס׳איז נישט געווען קיין סעלצער, ס׳איז נישט געווען קיין גלעזלעך אַזוי דאָ. יאָ, איך ווייס נישט פּונקטליך וואָס מ׳האָט געטרונקען. ס׳איז נישט געווען ספּעל קאַוועל דעמאָלטס.

דער טעם: ביטול תּורה, נישט פֿיזישע פּײַן

איך וועל דיר זאָגן, ס׳איז געמיינט you’re over eats, נישט אַז ס׳האָט אים געהייסן פֿאַסטן און צוזאַמפֿאַלן, אָבער ער האָט אים געוואָרנט אַז ס׳האָט געגעסן צוויי פּיטשעס קעגן רגע [rega: moment] איינס, אַזעלכע סאָרט זאַכן שטייען דאָרט.

אָבער די ריזען פֿאַרוואָס שטייט ווײַל ס׳איז אַ ביטול תּורה [bitul Torah: neglect of Torah study], ווײַל ס׳איז אַ הפֿסק [hefsek: interruption] פֿון לערנען, ווײַל אַ איד דאַרף זײַן… זײַן גאַנצע זאַך פֿון דעם מגיד איז געווען אַז ער האָט געוואָלט נישט מסיח דעת זײַן [mesi’ach da’as zayn: to divert one’s attention] פֿון משניות [Mishnayos: the Mishnah]. פֿון דביקות [devekus: cleaving/attachment to God], פֿון תּורה, וואָטעווער. און דאָס איז היסח הדעת [hesech hada’as: diversion of attention]. נישט דאָרט לאַנג, דאָס איז די טראַכטן דערפֿון. ס׳איז נישט נאָר די צײַט, איך האָב געהערט משהו וועגן צײַט.

מסקנא: „הכּנעת היצר” = לערנען חובת הלבבות

סאָו, די לשון אַז דער בית יוסף האָט געהאַט אַ מנהג יעדן טאָג צו טון זאַכן, נח נו, יצרו [yitzro: his inclination], איז אמת, שטייט אין זײַנע הנהגות [hanhagos: practices/customs], אָבער דאָס איז לערנען חובת הלבבות, ס׳איז נישט געווען צו שלעפּן שטיינער, ס׳איז אויף מחילה [oyf mechilah: with all due respect/pardon the expression].

סאָו דאָס וואָלט איך געזאָגט, איך וואָלט געזאָגט די זעלבע שיעור, איך האָב זייער ליב די צוויי מעשיות, ווײַל ס׳געבט זייער גוט אַרויס די הוי מינון [hoy minon: the distinction/difference] און די מסקנא [maskana: conclusion].

דער הויפּט-טעזיס: „צוברעכן דעם גוף” מיינט נישט דעם פֿיזישן גוף

פֿראַגע און ענטפֿער

Student: וואָלסטו געמיינט אַז צוברעכן די גוף מיינט מען נישט שטיין?

Instructor: ווען מ׳זאָגט צוברעכן די גוף, מיינט מען נישט די גוף. אַ מענטש מיט אַ צובראָכענע פֿיס, ס׳איז נישט…

בײַשפּיל: בלעם׳ס אויג

ס׳איז דאָ אַזאַ תּורה, און קען די תּורה? נעימה גבר ששתום עין [ne’imah gavar sheshtum ayin: pleasant is the man who is blind in one eye – a play on Balaam’s description]. פֿאַרוואָס האָט רבי ילחמואל [Rabbi Yishmael] געווען בלינד אויף איין אויג? אַזוי זאָגט מען, יאָ? ס׳איז דאָ אַ פּשט אין ששתום עין. ס׳איז מסתּמא נישט די פּשוט׳ע פּשט, אָבער איינע פֿון די פּשטים.

האָט עפּעס אַ חסידישער איד געזאָגט אַז ער האָט זיך אַלעמאָל געוואונדערט וויאַזוי בלעם [Balaam] האָט געקענט האָבן רוח הקודש [ruach hakodesh: divine inspiration]. יעדער איינער ווייסט אַז כּדי צו האָבן רוח הקודש דאַרף מען האָבן אידעלע אויגן, נישט קוקן וואו מ׳טאָר נישט. וויאַזוי קען זײַן? האָט ער געזאָגט אַז ער האָט געכאַפּט, איין אויג האָט ער נישט געקענט זען. סאָו ווען יענע אויג האָט ער נישט געקענט זען, האָט ער נישט געקענט זען קיין עבירות [aveiros: sins]. סאָו דאָרט האָט ער געקענט זען.

בײַשפּיל: דער רוזשינער׳ס ווערטל

סאָו אַגעין, דאָס איז אַ סימילער טאַט וואָס יענער וואָס איז געקומען צום רוזשינער [Ruzhiner Rebbe] האָט געזאָגט אַז ער האָט געהאַט רוח הקודש, ער האָט שוין נישט גערעדט פֿערציג טעג. האָט ער אים געזאָגט אַז ער קען מיין אַז די פֿערד האָט אויך נישט גערעדט פֿערציג טעג, און ער האָט אויך רוח הקודש, פֿאַרשטייסט?

סאָו, ס׳האָט נישט קיין שום טעם, לכאורה [lechorah: apparently], רייט? מעיבי דע׳ס אַ וועי, איך זאָג נישט, מ׳דאַרף לאָזן פּלאַץ, אַפֿשר איז דאָ אַ וועג דאָס צו פֿאַרשטיין.

דער עיקר פּרינציפּ

בפֿשטות [bifshitus: simply/plainly], צו צוברעכן די גוף אין די סענס פֿון די פֿיזיקל גוף איז אַ וועיסט אָוו טײַם. ס׳איז געמאַכט צו אַרבעטן, און אויב ס׳אַרבעט נישט, געווענליך ווערט מען אַן ערגערער מענטש, נישט אַ בעסערער מענטש, אָדער עט ליעסט… איט קוד בי דעט דע׳ס וועיס פֿאַר איט טו העלפּ יו ביקאַם בעטער, באָט נאָט דיירעקטלי ביקאָז אָוו ברעיקינג איט.

בײַשפּיל: צובראָכענע פֿיס און תּלמיד חכם אין תּפֿיסה

איך האָב עס געזאָגט? ס׳קען זײַן אַז דו זאָגסט אַז אַ מענטש וואָס איז צעבראָכן אין זײַן פֿיס קען נישט אַרויסגיין, ער קען נישט גיין שפּאַצירן אין פּלעצער, האָט ער נישט קיין זאַך וואָס צו טון חוץ פֿון קוקן אויף די קאַמפּיוטער. אָקיי, דו האָסט אַ פּראָבלעם. אָבער בקיצור, ער האָט נישט קיין זאַך וואָס צו טון נאָר לערנען אַ ספֿר, און אָקיי, ער וועט שוין ווערן אַ תּלמיד חכם [talmid chacham: Torah scholar].

אַזויווי מ׳זאָגט, איינער איז אין דזשעיל. ס׳איז געווען מענטשן, ס׳איז געווען יונגעלײַט וואָס זענען געוואָרן תּלמידי חכמים פֿון זײַן אין דזשעיל, דו ווייסט? איך האָב נישט דאָרט וואָס צו טון, לערנען, אָקיי. מ׳זעצט זיך לערנען, קיינער קען נישט שטערן, די ווײַב קען נישט זאָגן מ׳דאַרף עפּעס טון.

ס׳איז געווען אַ איד, אַ תּלמיד חכם, ער האָט אים געזעצט פֿון וועם, עפּעס אַ ליטוואַק. ער איז געזעסן דרײַ יאָר צוריק, ער איז געווען אַ גאַנצע מגיד שיעור [maggid shiur: lecturer]. יאָ, יאָ, ס׳מאַכט זיך היינט אויך. יאָ. ס׳איז געווען עפּעס אַ ליטוואַק וואָס האָט אים איינגעזעצט פֿאַר עפּעס אַ ריזן, איך געדענק נישט פֿאַרוואָס. ער האַלט אַז יעדער איד דאַרף גיין אין תּפֿיסה [tefisah: prison] פֿאַר לישט צוויי חדשים. ער קען לערנען, ער שטערט נישט, קיינער שטערט.

מסקנא: אינדירעקטע הילף, נישט דירעקטע

בקיצור, יאָ, אין דעם זין פֿאַרשטיי איך, אַז אַמאָל זאָגסטו אַז אַ מענטש איז קראַנק, אַמאָל, יו נאָו, איט קאַטס אים אָוף פֿראַם סוירטן בעד העביטס וואָס ער האָט געהאַט, שלעכטע חברים, איך ווייס וואָס. יאָ, אָבער דאָס איז נישט די טעאָריע וואָס ער שוין טראַכט, און נישט ווײַל ער צוברעכט זײַן גוף, ס׳איז פּלעין ווײַל ס׳איז אַן אופֿן וואָס ער קען נישט, און אַז מ׳קען נישט, ער האָט בלויז ברירה [breirah: choice]. אָקיי.

רבי שלמה קארלינער׳ס ווערטל הייבט אָן צו מאַכן סענס

אָבער אָבער ווען ער רעדט וואָס רבי שלמה קארלינער זאָגט, הייבט עס שוין אָן יאָ צו מאַכן סענס. איך מאַך חוזק [chizuk: strengthening/encouragement] דערפֿון, אָבער ס׳הייבט נאָר יאָ אָן צו מאַכן סענס. אַז אויב אונז רעדן פֿון גוף, רעדן אונז פֿון וואָס ער וויל, אָדער פֿון וואָס ער האָט ליב. שטימט? און יעצט דאַרפֿן אונז אָנהייבן צו פֿאַרשטיין וויאַזוי וואָס דאָס מיינט, שטימט?

רבי פּנחס קאָריצער און דער בעל שם טוב׳ס קאָרעקציע

איך האָב פֿאַרגעסן צו זאָגן בײַ די… רבי שלמה קארלינער האָט אַליינס געזאָגט פֿאַרוואָס ער וויל נישט?

Student: פֿאַרוואָס אַליינס?

Instructor: יאָ, יאָ, יאָ. רבי פּנחס קאָריצער [Rabbi Pinchas of Koretz] האָט געזאָגט אַז ער האָט געלערנט מיט די מגיד מישרים, די דעיס וואָס איך האָב פֿריער געזאָגט אַז מ׳טאָר נישט טרינקען און עסן, ענדזשויען עסן צופֿיל. ער האָט געזאָגט אַז ווען ער איז געווען יונג האָט ער געטרײַט זיך צו פֿירן די דרך פֿון די ספֿר און ער איז שוואַך געוואָרן. נאָכדעם האָט ער געכאַפּט, אָדער ער איז געקומען צום בעל שם [Baal Shem Tov: Rabbi Yisrael ben Eliezer, founder of Chasidism], און דער בעל שם טוב זאָגט אַז ס׳פֿעלט נישט אויס.

אָבער ер האָט געכאַפּט אַז מסתּמא דאָס איז די פּראָבלעם, אַז דער מגיד איז געווען אַ מלאך. וואָס פֿאַרשטייט אַ מלאך צו עסן און טרינקען? ער וואָלט געווען אַ מענטש, וואָלט ער פֿאַרשטאַנען אַז ס׳איז דאָ אַ וועג פֿון יאָ עסן. מלאך? אַה? און די וואָך טאַקע מאור עינים [Maor Einayim: “Light of the Eyes,” work by Rabbi Menachem Nachum of Chernobyl].

Student: אַזוי ווייסטו נישט געווען קיין מלאך?

Instructor: ניין, די וואָך איז מאור עינים פֿאַר׳ן שמלאכן [far’n shmalachen: against the angels].

סיכּום און איבערגאַנג

אָקיי, רבותי. איך וויל אָנקומען צו די ערנסטע שמועס וואָס אונז האָבן דאָ וועגן דעם, נאָר אויב מ׳וועט קענען. אָבער דאָס זענען אַלע די אַלע מעשיות וואָס זענען אמת׳דיג קאַנעקטעד. איך מיין נישט אַז ס׳איז נישט קאַנעקטעד, איך האַלט אמת׳דיג אַז די אַלע חסידישע ספֿרים, חסידישע מעשיות וועלן קומען אַרויס די סאָרט פּראָבלעמס וואָס אונז האָבן דאָ, right? און וואָס איז די פּראָבלעם וואָס אונז האָבן דאָ און געדענקען?

התגברות על התאוה כמידה כללית: שתי שיטות להבנת היסוד

המשך: סיפור המגיד ממעזריטש והבעל שם טוב

און ער האט געזאגט אז ווען ער איז געווען יונג האט ער געטרייט זיך צו פירן די דרך פון דעם ספר און ער איז שוואך געווארן. נאכדעם האט ער געכאפט, אדער ער איז געקומען צום בעל שם טוב, און דער בעל שם טוב האט אים געזאגט אז ס׳פעלט נישט אויס. אבער ער האט געכאפט אז מסתמא איז די פראבלעם אז דער מגיד איז געווען א מלאך. וואס פארשטייט א מלאך צו עסן און טרינקען? ווען ער וואלט געווען א מענטש, וואלט ער פארשטאנען אז ס׳איז דא א וועג פון אן ענין פון עסן.

הצגת הבעיה המרכזית

אקעי, רבותי, איך וויל אנקומען צו די ערנסטע שמועס וואס אונז האבן דא וועגן דעם, אויב מ׳וועט קענען. אבער דאס איז, אלע די אלע מעשיות זענען אמת׳דיג connected. איך מיין נישט אז ס׳איז נישט connected. איך האלט אמת׳דיג אז די אלע חסידישע ספרים, חסידישע מעשיות, ברענגען ארויס די… די סארט פראבלעמס וואס אונז האבן דא, right?

וואס איז די פראבלעם וואס אונז האבן דא? איר געדענקט? וואס איז די פראבלעם וואס אונז האבן דא? לעצטע וואך האבן זיי געטרייט אנצוקומען צו די פראבלעם, זיי זענען נישט אנגעקומען, זיי האבן אנגערירט עפעס פארדעם. אה? די פראבלעם איז… ס׳איז דא אסאך פראבלעמס.

הגדרת הבעיה: המידה שאין לה שם חיובי

די פראבלעם איז אזוי, אז ס׳איז דא עפעס א מידה טובה וואס הייסט נישט זיין א בעל תאוה. Sadly, ס׳איז נישט דא קיין ווארט, א פאזיטיווע ווארט אויף דעם אויף אידיש, אזוי ווייט איך ווייס. און… און… און קיינער ווייסט נישט וואס דאס איז. איך בין גאנץ זיכער אז קיינער ווייסט נישט וואס דאס איז. און ס׳קען זיין מענטשן טוען עס, קען זיין מענטשן טוען עס נישט, אבער קיינער ווייסט נישט וואס דאס איז.

און דאס איז איינע פון די בעיות. מ׳ווייסט נישט וואס עס איז, אפשר טוט מען עס, מ׳פילט זיך סתם שלעכט ווייל מ׳פילט עפעס אנדערש. אבער אפשר קען מען עס נישט טון, ווייל מ׳ווייסט נישט וואס עפעס איז, קען מען עס זייער שווער עס צו טון. אדער אפשר צומישט מען עס מיט נאך אסאך זאכן, און דערפאר… ווערט עס א זאך צו א גרויסע זאך, עס ווערט צו שווער, ס׳איז אזא “תפסת מרובה לא תפסת” [תלמוד בבלי, ראש השנה ד ע״ב – אם תפסת מרובה לא תפסת: if you grasp too much, you grasp nothing] סיטואציע. יא, די אלע פראבלעמען זענען דא, דאס וואס אונז טענה׳ן. שטימט? יא? אויב איינער איז נישט מסביר למשל וואס מ׳האט עס בכלל געוואלט.

התכנית: חלוקות והגדרות מדויקות

סאו, אונז טענה׳ן אז מ׳קען זייער גוט צוטיילן די זאך, מ׳קען מאכן אסאך חילוקים, מ׳קען מאכן צוויי דינים אזעלכע, און אנקומען וואס די מידה איז עקטשועלי וועגן און וואס זי איז עקטשועלי פונקטליך, און דעמאלטס וועט מען פארשטיין אביסל צו מ׳קען עס טון אדער וויפיל מ׳קען עס טון און אזוי ווייטער. שטימט אזוי זאגן אונז? איך מיין אז אזוי זאגן אונז. יא, דאס איז די פראגראם.

הערות ארגוניות

יעצט, איך געדענק נישט אויב איך האב בכלל דאס גערעדט וועגן דעם לעצטע וואך. איך האב פארגעסן יעצט וואס איך האב גערעדט וועגן לעצטע וואך. קיינער איז נישט דא געווען, אלע אידן פון דא זענען נישט געווען לעצטע וואך. ס׳איז דא דא א פראבלעם.

איך וויל מסביר זיין די סארט לענגווידזש וואס דער ספר שלום רעדט למשל. ס׳איז דא דא א פראבלעם וואס ס׳איז נישט דא א פראבלעם. ס׳איז דא אזויווי א מחלוקת אדער צוויי לעוועלס אדער צוויי שיטות וואס מ׳דארף זייער קלאר ארויסהאבן. לעצטע וואך האבן מיר פארגעלערנט די שטיקל ר׳ יוסף ג׳יקטיליא, די אגרת הקודש [Iggeret HaKodesh: “The Holy Letter,” a medieval Jewish text on marital intimacy], און דאך געטון צו ער איז גערעכט און וויפיל ער איז גערעכט און וויפיל נישט. יא, אזוי נישט פון די רמב״ן [Ramban: Rabbi Moshe ben Nachman, Nachmanides, 1194-1270]. איין מענטש וואס איז זיכער נישט געשריבן איז די רמב״ן. אבער עניוואן עלס. זאגט ער, איי, ס׳איז נישט מיין… דאס איז היסטאריע, פאליטיק, ס׳איז נישט קיין חילוק. עקטשועלי יע… אקעי, איך האב זיך נאר דערמאנט. אקעי, סאו ס׳איז קאנעקטעד. איך וויל אפזאגן די מעגליכסטע זאך. מ׳זאל טרייען צו פארשטיין וויפיל מ׳קען. אויב מ׳קען נישט, וועט דער אייבערשטער מיר זאגן וואס מ׳פארשטייט נישט.

התגברות על התאוה כמידה כללית

הגדרת הכלליות

און די זאך איז אזוי. אז די זאך וואס אונז רופן נישט זיין א בעל תאוה, אזוי ווי דאס האבן מיר שוין יא גערעדט לעצטע וואך מיינעך, איז א מער דזשענעראל זאך, רייט? ס׳איז אין א געוויסע זין, אפשר יעדע מידה קען מען אזוי זאגן אויב מ׳וויל זייער שטארק, אבער זיכער די מידה, און זייער אסאך מאל ווערט עס א נאמען פאר די גאנצע מענטשהייט, פאר די גאנצע טובה, פאר די גאנצע סארט זאך וואס הייסט א גוטער מענטש.

מ׳קען זאגן אז א גוטער מענטש איז איינער וואס איז נישט נוטה אחר הגוף [noteh achar haguf: inclined after the body]. אזוי איז דא א לענגווידזש וואס אונז לערנען, ווער ס׳לערנט חסידישע ספרים טרעפט זיכער אזא שפראך, און אסאך מאל זייער בפירוש, וואס ס׳קומט אויס, נישט אזוי ווי הרב, אדער נאר האלב וועג אזוי ווי הרב ברזובסקי [Rabbi Shmuel Bornsztain of Sochatchov, the Shem MiShmuel, 1855-1926, or possibly Rabbi Shalom Noach Berezovsky, the Slonimer Rebbe, 1911-2000] זאגט, רייט? ס׳קומט אויס אז די גאנצע זאך פון אידישקייט איז צו זיין ווייניגער בעל תאוה. שטימט? ווייל די גאנצע זאך פון מענטשליכקייט איז די א בעסערע וועג פון אונז.

זאגן, מיר האבן שוין גערעדט, איך מיין אז די אנהייב שיעור לעצטע וואך האבן זיי געטרייט צו ווייזן אז אונז רעדן אויך אזוי, און אז ס׳מאכט סענס פאר אונז די שפראך. יעצט, מיר דארפן טראכטן אין וועלכע וועג ס׳מאכט סענס, אקעי? און דאס איז די וויכטיגע זאך.

הצעת שתי דרכים להבנה

איך וויל מציע זיין, לאמיר אפשר טרייען צו רעדן וועגן דעם. איך וויל מציע זיין צוויי אנדערע וועגן, אדער דריי אדער פיר, אדער ווי אלעמאל, צוויי אנדערע וועגן וואס מען קען פארשטיין אזא סארט איידיע אז דאס איז א דזשענעראל זאך, און אויף וויפיל דאס איז העלפפול. איך וויל דיר טענה׳ן דאך אז ס׳איז נישט העלפפול צו זאגן אז אלעס איז די זאך, אבער איך וויל מסביר זיין במה דבר תלוי [bameh davar talui: upon what does the matter depend], און וואס איז תלוי צו מען זאגט אז דאס איז די גאנצע זאך.

הדרך הפשוטה: התגברות כתנאי הכרחי

המקור: נתיב המלכות

ס׳איז דא א פשוט׳ע וועג, וואס איך מיין די פשוט׳ע וועג קען מען נאך אננעמען. נישט מאכט נישט אזוי סאך שווער, אבער אביסל מאכט עס שווער. אבער לאמיר נאכדעם וועל איך זאגן א מער קאמפליקירעד וועג.

א פשוט׳ע וועג איז צו זאגן אזוי: אז כל המדות [kol hamiddos: all the character traits], די וועג האסטו דא מפורש נתיב המלכות [Nesiv HaMalchus: “The Path of Kingship,” one of the sections in Rabbi Moshe Chaim Luzzatto’s Mesillas Yesharim] אין די אנהייב פרק ה׳, איך מיין אז זיי האבן שוין גערעדט וועגן דעם פון יענע רעי איינמאל.

העיקרון: ריבוי מידות טובות

ס׳איז דא א פשוט׳ע וועג וואס זאגט אזוי: אז יא, אוודאי, א מענטש, צו זיין א גוטער מענטש, איז כלול [kalul: comprised] פון זייער אסאך אנדערע מדות. איך ווייס נישט וויפיל, פיר, אכט, צוועלף, פופצן, צוויי הונדערט, א באנטש. אבער אז דו טראכסט אריין פון דעם, וועסטו זען אז אפשר נישט לגבי די מדה אליינס, רייט? לגבי וואס איז, איך ווייס נישט, די מעלה פון לימוד התורה [limmud haTorah: Torah study] אדער די מעלה פון חסד [chesed: kindness] אדער די מעלה פון צדקה [tzedakah: charity] איז א מעלה בפני עצמות [bifnei atzmus: in and of itself], נישט תלוי אין דאס וואס איז א התגברות אויף אנדערע.

החילוק בין עצם המידה להתגברות

יא, זייער ריכטער תחבר [I think you’re connecting correctly]. אויב ס׳איז דא א מידה טובה פון חסד, לאמיר זאגן, די גוטסקייט דערפון באשטייט נישט אין דעם וואס איך וואלט נישט געוואלט. לאמיר זען די נארמאלע, אלעס איז דא מחלוקת. איך וויל אנקומען אין א מינוט. אקעי, די נארמאלע וועג, ווען מענטשן רעדן מיט זיך, אויב איינער איז געבוירן מיט… איך בין מחלק, אפילו ווער ס׳טראכט אזוי יא, איך בין מחלק פון די גוטסקייט פון די מידה און די חינוך דערצו, אדער וואס מ׳איז מאריך אין דעם מענטש.

א מענטש קען זאגן, יא, איך בין נאר מאריך לפום צערא אגרא [lefum tza’ara agra: according to the pain is the reward – Pirkei Avos 5:23]. איינער וואס איז געבוירן איז א גוטער, באקומט ער נישט קיין קיין שכר. אקעי, זאל זיין אזוי, ס׳איז נאך אלץ א גוטע זאך, רייט? ס׳איז בעסער צו געבוירן ווערן אזוי ווי צו געבוירן ווערן א שלעכטער וואס ער איז זיך נישט מתגבר, לאמיר זאגן, רייט?

סאו אין אנדערע ווערטער, לכל הדעות [lechol hade’os: according to all opinions], איך מיין אז לכל הדעות, איז דא גוטע זאכן, גוטע מידות, מידות טובות, און גוטע מענטשן וואס איז נישט תלוי אין דעם וואס זיי האבן סעלף קאנטראל, רייט?

שכר ועונש והערכה

זייער גוט. אויב דו רעדסט לגבי שכר ועונש [sechar ve’onesh: reward and punishment], אפשר אפילו לגבי א געוויסע הערכה, אזויווי איך זאג, א געוויסע מכבד זיין דעם מענטש אלץ וואס ער האט אויפגעטון, אדער אויב דו רעדסט לגבי חינוך, וויאזוי דער מענטש זאל אנקומען דערצו, ס׳קען זיין אז ס׳איז דא א מניעה [meni’ah: impediment].

יא, ס׳קען זיכער זיין אז א מענטש קען זאגן, דאס איז אויך אפשר מסכים לכל הדעות, אז הגם אז ס׳איז זייער א גוטע זאך צו זיין חסד, אויב איינער איז נישט סעלף קאנטראלד, וועט ער נישט קענען טון קיין שום חסד ריכטיג. אפילו ער וועט יא האבן די גוטע מידה, ביי די וועי, אזויווי מיר האבן געלערנט אסאך מאל, אז איינער וואס איז געבוירן מיט גוטע מידות, כמעט קיינער איז נישט געבוירן מיט די דרך הממוצע [derech hamemutza: the middle path].

איינער וואס איז געבוירן מיט די מידת החסד [middas hachesed: the trait of kindness] וועט נוטה זיין צו טון צופיל חסד, און ער דארף זיך אויך סעלף קאנטראל. אפשר זיין סעלף קאנטראל איז אביסל פארקערט, ס׳איז נישט צו טון צופיל, באט דאזנט מעטער, ס׳איז נאך אלץ תובע א געוויסע שלטון הדעת על הגוף [shilton hada’as al haguf: mastery of the mind over the body]. וואס? אדער אביסל גרינגער. יא.

הסיכום: התגברות כתנאי ולא כעצם

על כל פנים [al kol panim: in any case], ס׳איז נישט, די גוטסקייט, ס׳איז נישט תלוי אין די קאנטראל, אין די התגברות שבו [hisgabrus shebo: the self-overcoming within him], אבער ס׳קען זיין א מניעה. ס׳קען זיין אז לכל הדעות דארף מען רעדן פון, ס׳איז א תנאי [tnai: condition], כדי צו האבן עני מידה דארף מען האבן די מידת ההתגברות על הרצונות [middas hahisgabrus al haretzonos: the trait of overcoming desires], התאוות [hata’avos: lusts], התשוקות [hateshukos: cravings], אסאך אנדערע זאכן, איך ווייס נישט וואס אנדערע מענטשן זאגן דיר, איי געס, איטס נאט די אימפארטענט טינג ביי די וועי, רייט? די אלע זאכן. לכל הדעות.

יעדער איינער איז מסכים אז ס׳איז דא זאכן וואס זענען גוט וואס דער עולם האלט נישט אז זיי זענען גוט. חוץ, דו ווייסט ווער איז דער איינציגסטער וואס האלט נישט אזוי? וואו, דאס איז א וויכטיגע נקודה, אבער ס׳איז נישט פאר יעצט.

הבהרה והדגשה

אבער דאס איז די וויכטיגע נקודה, אז, אה, איך קען עס מסביר זיין, פארוואס איז דאס א דרך אגב [derech agav: by the way]? לאמיר נאר קלאר מאכן וואס איך טענה׳ן דא יעצט קודם כל [kodem kol: first of all]. איך וויל וואס אונז האלטן איז, אונז טרייען צו מסביר זיין אין וועלכע וועגן די מדה כללית [middah kelalit: general trait] פון זיין התגברות על התאוה [hisgabrus al hata’avah: overcoming desire], אזוי ווי רבי שלמה קארלינער [Rabbi Shlomo of Karlin, 1738-1792, early Chassidic master] האט געזאגט, וואס מ׳וויל טאר מען נישט, איז א מדה כללית, ס׳איז נישט נאר וועגן, ס׳האט נישט די נושא [nosa: subject] פון ברויט, אין א געוויסע זין עס צו זאגן, איינער קען זיך איינרעדן אז אפילו ווען דער מצרי [mitzri: Egyptian] לאזט דיך נישט טון וואס דו ווילסט, לערנסט דיך אויך אויס די מדה.

ביי די וועי, דער צולייט איז טארלי פאלס [totally false]. און ביי דעם, אזוי ווי מ׳פינישט די שיעור גייט די נסיטשלער מאכן די סענסעס צו אים [unclear reference, possibly a humorous aside about Nietzsche].

החילוק המרכזי

און עם כל זה [im kol zeh: nevertheless], דאס מיינט נאך אלץ נישט אז די גוטסקייט פון טון איין חסד באשטייט אין דעם וואס עס איז קעגן די תאוות הקדוש [ta’avos hakodesh: holy desires – likely meant ironically or as a slip]. קען זיין אז ס׳איז א הכנה [hachanah: preparation], קען זיין אז ס׳איז א תנאי הנצח [tnai hanetzach: eternal condition], אבער ס׳באשטייט נישט אין דעם. דאס איז לכאורה [lechora: apparently] א זאך וואס יעדער איינער קען מסכים זיין. איך ווייס נישט אויב ס׳איז דא איינער וואס קען נישט מסכים זיין מיט די חילוק, ער קען זאגן מער פון דעם, אבער וויפיל דאס איז אמת, מיין איך אז דאס איז אמת לכל הדעות.

נפקא מינה לחינוך

איך וויל נאר זאגן אז וועגן דער פאר, און וועגן די נפקא מינה [nafka minah: practical difference] פון אלע זאכן איז זייער וויכטיג לגבי חינוך, פון דעם וואס די מאס פון דער הייליגער אינגל איז א וויכטיגע מאס. אבער וואס? לגבי חינוך, דא שטעלט איין דער חילוק, ווייל געדענקסט אז לימוד המדות [limmud hamiddos: study/teaching of character traits] האט צוויי פארטס. ס׳איז דא דער פארט פון טעארעטיש, וואס זענען די גוטע מדות? וואס וויל דער אייבערשטער? איך ווייס נישט אין אזעלכע לשונות.

חינוך און תיקון המידות: די פראקטישע עבודה פון גבורה און עזות דקדושה

דער חילוק און זיין נפקא מינה לגבי חינוך

איך ווייס נישט אויב ס׳איז דא איינער וואס קען נישט מסכים זיין מיט די חילוק. ער קען זאגן מער פון דעם, אבער וויפיל דאס איז אמת, מיין איך אז דאס איז אמת לכל הדעות.

איך וויל נאר זאגן אז וועגן דעם, און וועגן די נפקא מינה פון אלע זאכן, איז זייער וויכטיג לגבי חינוך. פון דעם די מעשה פון דער הייליגער אינגל איז א וויכטיגע מעשה. ווייל לגבי חינוך, דא שטייט אריין די חילוק, ווייל דו געדענקסט אז לימוד המידות האט עס אויף צוויי פארטס. ס׳איז דא די פארט פון טעארעטיש, וואס זענען די גוטע מידות? וואס וויל דער אייבערשטער? איך מיין, ס׳איז שוין מין אזעלכע לשונות. וואס? לימוד עיון. זייער גוט. אבער אויב נאכדעם איז דא דער פארט וואס איז מער נוגע למעשה, אדער וואס איז נוגע למעשה. ניין, נאכדעם איז דא די מעשה פון יענץ אויכעט, נישט נאר די ענין, ס׳איז דא די מעשה. און טאקע טון די עיקר עבודה, וויאזוי האט דער אלעמאל געטיטלט זיין עיקר פרק וואס רעדט פון תיקון המידות? ברפואת כוחות הנפש, רייט? די רפואה. ניין, קודם אז דו ביסט קראנק, און די פרק ד׳ איז ברפואת חולי הנפש, רייט? אה, חולי הנפש, יא, ברפואת חולי הנפש, רייט? און דו הייבט זיך אן, ווייל דו האסט געלערנט פרק ג׳, פארשטייסטו אז רוב מענטשן זענען קראנק. און אין פרק ד׳ שטייט אויכעט אז רוב מענטשן האבן נישט קיין פערפעקט חינוך, סאו אין עני קעיס, אדער די חינוך אליינס איז געקענט זיין קראנק. סאו וויבאלד אונז דארפן מחנך זיין מענטשן כדי צו ווערן פון שלעכט גוט, נאטורליך, רוב מענטשן אליס. סאו קומט אויס אז נאטורליך איז נאכאלץ זייער וויכטיג די מדה. דאס הייסט לגבי חינוך, דאס איז וואס איך וויל זאגן.

די ערשטע תנאי פון חינוך: Self-Control

אין אנדערע ווערטער, אויב איינער וויל פרעגן, מ׳קען פרעגן צוויי אנדערע שאלות: וועלכע איז די וויכטיגסטע מדות? וועלכע איז די דבר הכי חשוב? איך ווייס נישט וואס גברות לתאוות איז די חשב׳סטע זאך, אפשר יא, אפשר נישט. אבער אויב איינער וויל פרעגן, איך וויל מאכן מענטשן, רייט? איך וויל אין די עוסק מחנך, איך וויל זיך אליינס מחנך זיין, איך וויל מחנך זיין אנדערע מענטשן. וואס וועט פרעגן, וואס זענען די דריי מעין זאכן וואס דו דארפסט מחנך זיין? די דריי קאנדישאנס. פארוואס זאג איך דריי? איך ווייס נישט, וואס דערווייל האב איך איינס. אבער וואס זענען די פאר קאנדישאנס וואס מ׳דארף האבן כדי צו קענען מחנך זיין מענטשן? וואס איז די תנאים? וואס דארף ער מערסטנס אויסלערנען? וואס דארף ער קודם אויסלערנען, right? אקעי, ער דארף אויסלערנען אלף בית, קענען ליינען, וכדומה, right? אבער כדי צו ווערן א מענטש, וואס דארף ער זיך אויסלערנען? וואס איז די מעין זאך וואס מ׳דארף אויסלערנען פאר א מענטש?

תלמיד: כמעט אלע זענען מודה, איך מיין אז אפילו די מאדערנע פסיכאלאגן זענען כמעט אלע אויך מודה אין דעם. היינט האט עס א fancy נאמען, ס׳הייסט executive function. ס׳איז basically די זעלבע מידה, right?

מגיד שיעור: זייער גוט, דאס האט צו טון מיט אן אנדערע שאלה. אפשר self-control דארף זיין א גרעסערע רשע. נאך א זאך, אבער די פוינט איז אז לכל הדעות, א מענטש, if you leave him to nature, ער וועט האבן צען טויזנט… דער טאג וויל ער יענץ, ער האט זיין נטיה, די טבע פון דעם מענטש – איך וויל נישט זאגן גוף, איך ווייס נישט פארוואס ס׳העלפט צו זאגן גוף – אבער די טבע פון דעם מענטש איז אז ער וויל טויזנט זאכן, און מ׳קען אים זייער גרינג איינרעדן צו טון פארשידענע שטותים, self-destructive things, אדער שלעכטע זאכן, אדער נישט קאנסיסטענט זאכן, וכדומה. און מ׳דארף אים אויסלערנען אז נישט אלעס וואס ער וויל זאל ער טון. ס׳איז simple as that, right?

סאו אין חינוך, די זאך פון נישט טון אלעס וואס מ׳וויל איז איינע פון די יסודות החינוך. וועגן דעם האב איך געוואלט זאגן, ס׳איז זייער וויכטיג צו כאפן אז דאס איז נישט נאר קעגן דיר. אין יעדע שיטת החינוך, איך וויל זאגן אזוי, ס׳האט at least צוויי, איך מיין אז דאס זענען די עיקר צוויי. איך דארף האלטן איך דארף טראכטן אויב ס׳איז דא נאך זאכן.

תלמיד: יא, יא, יא, צו נישט טון. ס׳איז חינוך, right? ס׳איז הרגל.

דער צווייטער יסוד: גבורה און עזות דקדושה

מגיד שיעור: איך וויל נאר זאגן, סאו דאס זענען די basic זאכן. און איך וויל טראכטן וואס מ׳דארף צולייגן צו דעם. לכאורה דארף מען צולייגן צו דעם at least אויך נישט טון וואס יענער זאגט דיר. ס׳איז kind of tricky, ווייל דער רבי זאגט דיר, אבער נישט וואס דער חבר זאגט דיר. שטימט? ווייל פונקט אזוי ווי די reality איז אז רוב מענטשן, אדער אלע מענטשן, פאר זיי זענען מחונך, פאר זיי זענען גוט, גייען זיי האבן יעדן טאג א צווייטע תאווה, אדער פארשידענע תאוות, און ס׳איז נישט לאו דוקא אז פאלגן די תאווה איז נאך געהאלפן אים, right? ער האט צו קאנטראלן די תאווה, שטימט? און די זעלבע וועג, איך מיין אז אין יעדע שיטת החינוך וואס איך האב אמאל געהערט וועגן, איז געווען אנגענומען אז אנדערע מענטשן זענען על פי רוב געצומישט. על פי רוב. ס׳איז דא אפאר גוטע מענטשן, זיי דארפן פיילן, און נישט הייבט זיך עס נישט אן, אבער רוב מענטשן זענען געצומישט. און דערפאר, א גרויסע חלק פון די חינוך צו זיין א גוטע מענטש איז נישט צוקערן וואס יעדער זאגט. אמת? הנקרא בשולחן ערוך עזות דקדושה. יא? לא יתבייש מפני המלעיגים עליו [ער זאל זיך נישט שעמען פון די וואס לאכן אויף אים]. שטימט?

אדער אויף אידיש הייסט עס וועלכע מדה? קוראדזש. אויף אידיש זאגט מען קוראדזש. גבורה. עקזעקטלי, יא. אן אומץ. אומץ. און איך האב געטראכט אז וועלכע… אונז האבן אסאך מאל באמערקט אז ס׳איז נישט אזוי איינגעפירט צו רעדן וועגן קוראדזש אין אונזער… איך ווייס נישט, איך האב געהערט אסאך מער תורות קעגן תאוה ווי קעגן טון וואס יענער זאגט. ולא עוד אלא, און ס׳איז דא א reason פאר דעם, ווייל ולא עוד אלא, אויף יעדע זאך איז דא א קליפה, ולא עוד אלא, ס׳איז דא אזא confusion פון יענץ מיט צו וואס איך וויל, וואס איז מיין תאוה קעגן דעם רבי׳ן וואס לאזט אונז נישט תאוות, פארשטייסט? אפשר האבן זיי מורא פון דאס.

דער טעות: “אלע מענטשן זענען גוט”

אבער לכאורה, איינע פון די סודות דערפון איז, ווייל דער איינער ווייסט ווער ס׳קען, ווער ס׳גייט נישט כאפן אז דאס איז… ניין, איך וואלט געוואלט זאגן אז דאס איז נעסעסערי, right? ווייל זיי טוען די ריכטיגע זאך, טוען וואס איז ריכטיג, נישט קיין חילוק וואס איז די דרך המדה. כמעט אלעמאל, די דריי פערטל פון די מאל, גייט זיין קעגן וואס איינער אנדערש האלט איז גוט, וואס איינער אנדערש זאגט דיר צו טון. If you don’t have this, אונז האבן שוין גערעדט וועגן דעם גענוג, אויב דו האסט נישט די מדה, וועסטו זייער אסאך מאל טון די שלעכטע זאך פשוט וועגן פחדנות.

פארוואס איז די reason פארוואס מיר רעדן נישט וועגן גענוג? ווייל אונז האבן א פאני אמונה, א טעות, וואס זאגט אז אונז לעבן אין א גוטע סאסייעטי. אלע מענטשן ארום דיר זענען גוט. מ׳טאר נישט זאגן אז אידן זענען שלעכט, אמת. אלע אידן זענען ווילד גוט. שטותים מיט לאקשן. רוב מענטשן זענען נישט שלעכט. יא. ס׳איז שוין דריי וואכן, איך מעג זאגן די שמור אויף אידן. דריי וואכן מעג מען, נו? קומען, ס׳וועט קומען ראש השנה, מ׳זאל זאגן הכל, איך ווייסל נירא שמור, איך שוין. שוין. וואס האקט אין קאפ אריין? רוב מענטשן זענען נישט ספעציעל גוט, און די פאר וואס זענען יא גוט זענען נאריש. סאו, ס׳איז ממש די זעלבע חינוך שיעור ווי די פאריגע. זיי זאגן עס נישט, ווייל ס׳איז דא אזא… ניין, ניין, איך טאר נישט. ס׳איז דא עפעס א טיפע זאך וואס מ׳דארף דא פארשטיין. פאר סאם ריזען, אונז לעבן אין א וועלט, ס׳איז נישט נאר א אידישע זאך. ווען איך זאג א אידישע זאך, ס׳איז אויך זייער שווער פאר מענטשן צו זיין קעגן זייער סביבה. ס׳איז אלעמאל געווען שווער, אזוי ווי די נעטשור פון מענטשן איז צו לעבן אין א סאסייעטי און זיי נאכמאכן. אבער ס׳איז אלעמאל געווען אנגענומען אז א גרויסע בעיסיק פארט פון די חינוך צו זיין א גוטער מענטש איז נישט אלעמאל צו זאגן נאך צו טאנצן וואס יענער זאגט. ס׳איז געווען מסכים, און ס׳איז אביסל ווייניגער מסכים. מסילת ישרים האט זיך גע׳עצה׳ט מיט ר׳ פנחס בן יאיר וועגן עזות, אויב איך געדענק, אדער וועגן גבורה. און ס׳איז מיר אביסל פאני. ער האט יא געוואוסט אז נישט אלע מענטשן זענען גוט. און ס׳איז אפשר א שווערע זאך צו מחנך זיין, ווייל א מענטש קען נישט זאגן… מענטשן מוטשען זיך וועגן דעם אין חינוך. דאס איז נישט קיין חינוך שיעור. אבער אסאך אידן זענען קאנפיוזד וועגן דעם. ווייל… איך וויל יא רעדן וועגן דאס. ווייל… אסאך מענטשן, און מ׳דארף עס טון ריכטיג, אבער אסאך מענטשן זענען confused וועגן דעם ווייל זיי זאגן מ׳טאר נישט אויסלערנען פאר די קינדער צו גיין קעגן די סיסטעם. איר ווייסט וועגן דעם? די אלע מענטשן וואס טוען דאס זענען די קינדער נישט אויסגעוואקסן גוט. מ׳טאר טאקע נישט. אבער וואס האט דאס צו טון מיט אויסלערנען די קינדער צו האבן אביסל חוט השדרה? וואס האט דאס איינס פון די צווייטן?

דער חינוך-פאראדאקס

ס׳איז דא אזא זייער א פאני צומישעניש, ווי זאגט מען, אז די איינציגסטע וועג ווי א מענטש קען אויפוואקסן גוט, אדער א מענטש וועט אויפוואקסן גוט, איז אויב ער גלייבט אז אלע מענטשן ארום אים זענען גוט. ניין, די ענטס איז די וועג וויאזוי ער גייט אויפוואקסן אזוי ווי זיי, דאס איז אמת. אבער אויב מיר נעמען אן אז ס׳איז נישט מוכרח אז רוב מענטשן זענען גוט, ס׳איז נישט אפילו מוכרח אז רוב מענטשן מיינען גוט. רוב מענטשן מיינען באקוועם און גוט, קענען נישט וואס מיר רופן גוט, אדער ניין, ס׳איז וואס פילט באקוועם צו מענטשן. אבער רוב מענטשן ווילן גוט, ניין, ס׳איז נישט מי חדש׳דיגע ספרים, מ׳דארף גלייבן אין די נשמה, ס׳שטייט נישט אין די מענטשן. סאו דערפאר, זייער א בעיסיק פארט פון זיין גוט, א טאטע וואס לערנט נישט אויף פון זיינע קינדער וויאזוי צו שטיין קעגן אנדערע מענטשן סאמטיימס, איז ער נישט געגאנגען מצות חינוך, תורשת ושפתיה פון שלחן מרחן, ער טוט נישט געגאנגען. שטימט? סאו מ׳דארף טרעפן די נארמאלע אלד-פעשענד וועג וויאזוי צו רעדן וועגן די מדת הגבורה, וואס פונקט אזוי ווי מ׳דארף רעדן, פונקט אזוי ווי וואס מ׳וויל טאר מען נישט. ווייסטו, חינוך. וואס יענער זאגט מ׳טאר, מ׳דארף נישט. דא מ׳טאר, אבער מ׳דארף נישט. איך ווייס נישט, מ׳טאר נישט.

די מוסר-באוועגונג: פראקטישע תרגילים אויף מידות

און די וואדק זענען געווען תרגילים אויף דעם, ווי איך געדענק, right? און די וואדק האבן יא געכאפט זייער גוט אז וויאזוי די חינוך דארף ארבעטן. זיי זענען געגאנגען זייער עקסטרעם מיט אלעס, אבער זיי האבן actually געמאכט מענטשן, זיי האבן געטון אסאך human experimentation צו זען וויאזוי מ׳קען actually מאכן מענטשן, און זיי האבן געכאפט אז מ׳דארף נעמען א מידה און ארבעטן דערויף בפועל ממש, נישט רעדן וועגן דעם.

סאו זיי פלעגן ארבעטן אויף די מידות ה… כרעטש, יא? זיי האבן געהאט א נאמען פאר דעם, איך געדענק נישט וויאזוי מ׳פלעגט עס צו רופן דארט, איך געדענק נישט. און ווייטער איז געווען תקופות, איך ווייס אז יעדע תקופה האבן זיי געארבעט אויף א געוויסע מידה. אין די יאר איז געווען די זמן, אזוי ווי אין די ישיבות וואס מ׳לערנט רב אשי ורב אשי ורב קמא, דארט איז געווען א serious נושא פון תיקון המידות, און יעדע פאר חדשים איז געווען א געוויסע מידה וואס מ׳האט גוט געארבעט אויף.

תרגילים אויף דרייסטקייט

און איינע פון זיי איז געווען די מידה פון דרייסטקייט. און דעמאלטס פלעגט מען זיך פירן צו בעטן אין די פארמעסי א גלעזל מילך וכדומה, די זאכן וואס יעדער איינער ווייסט פון וואס די מענטשן לאכן אויף זיי, און דאס איז געמאכט פאר זיי, זאלן זיי לאכן אויף זיי, און זיי וועלן ווייטער טון זיינס. פארשטייסט?

תלמיד: יא, אבער ס׳האט א פשט אויף צוצוגעוואוינען ווען מ׳טוט זאכן וואס ס׳בלאנגט באמת׳ער, מיינט ס׳בלאנגט שוין פון די… אה, א גוטע שאלה.

מגיד שיעור: ס׳איז אפשר אזא עקסטרעמיזם, אזוי ווי דער איינער זאגט מ׳זאל גיין צו די צווייטע קצה, און ס׳לערנט זיך וויאזוי מ׳פארשטייט יענץ. ס׳איז נישט קיין עוולה, ס׳איז גארנישט ראנג מיט גיין און בעטן א סקרויט דרייווער פון די ליקער סטאר. ס׳איז נאר פאני. ס׳איז נאר פאני. נישט די פוינט, די פוינט איז די חינוך. די פוינט איז זיך צוצוגעוואוינען אז יענער לייכט פאר דיר און מאכט נישט אויס. מ׳שטארבט נישט דערפון. קודם כל, מ׳דארף אויסקומען אז מ׳שטארבט דערפון. אסאך מענטשן מיינען אז זיי שטארבן דערפון, ווייל זיי האבן קיינמאל נישט געטרייט. קודם כל, מ׳קומט אויס אז מ׳שטארבט נישט דערפון. דאס איז די ערשטע זאך.

מדת ההתגברות: חינוך, עבדות, און די תכלית פון יציאת מצרים

צוריק צום נאוואַרדאָקער חינוך-ענין

Instructor:

ס׳איז נישט קיין עולה, ס׳איז גארנישט ראנג מיט גיין און בעטן א סקרו דרייווער פון די ליקער סטאר. ס׳איז נאר פאני. ס׳איז נאר פאני. נישט די פוינט, די פוינט איז די חינוך. די פוינט איז זיך צוצוגעוואוינען אז יענער לאכט פון דיר און ס׳מאכט נישט אויס. מ׳שטארקט נישט דערפון.

קודם כל, מ׳דארף אויסקומען אז מ׳שטארקט נישט דערפון. אסאך מענטשן מיינען אז זיי שטארקן דערפון, ווייל זיי האבן קיינמאל נישט געטרייט. קודם כל, קומט אויס אז מ׳שטארקט נישט דערפון. דאס איז די ערשטע זאך.

צווייטנס, ביסט גערעכט אז לכאורה וואלט מען געדארפט טון שוין די ריכטיגע זאך. אבער איך געס אז סאמטינג מעסט אפ ווי דארט, איך ווייס נישט. איך מיין אז יא, בקיצור, דאס איז שוין עד כאן בענין.

לאמיר צוריקגיין צו וואו איז געווען. וואו איז דען געווען? און זיי זענען געווען דא, מ׳האלט ביי דעם.

הגדרת חינוך: זיך צווינגען צו טון וואס מען וויל נישט

Instructor:

אין דעם סענט, דאס וואס איך וויל זאגן, בבחינת חינוך, חנוך לנער על פי דרכו [Chanokh la’na’ar al pi darko: educate the youth according to his way]. חינוך מיינט זיך צווינגען צו טון זאכן וואס דו ווילסט נישט. ס׳איז נישט דא קיין אנדערע טייטש פון די ווארט חינוך. שטימט? דאס איז די ענט פון חינוך.

דאס איז די אלע מחנכים [educators] זאגן אז מ׳דארף ליב האבן, און מ׳דארף מאכן ליב האבן. אוודאי דארף מען מאכן. דורכדעם וואס מ׳באקומט די טאלענט פון זיך מתגבר זיין [overcoming oneself], פון נאר האבן אביסל דיסציפלין, פון נאר האבן אביסל סעלף קאנטראל, הייבט מען עס אן צו ליב האבן אויך. מ׳האט אפילו ליב די זאכן וואס מ׳טוט, לאו דווקא דארף מען עס האבן סעלף קאנטראל.

עקסטערנער חינוך: די רול פון אויטאריטעט

Instructor:

וויאזוי מ׳טוט וואס? סאו אינטערסענס פון חינוך, פון עקסטערנעל חינוך, איז עס זייער סימפל, ווייל דער טאטע אדער דער רבי׳ס איז זייער דזשאב. און דאס איז די דזשאב פון די אויטאריטיס דארט. און געוויינליך טוט ער עס דורך שכר ועונש [reward and punishment], און עקסטערנעל אינגאנצן בחיצוניות [externally, in an outward manner].

ער זאגט, יונגעלע, יעצט עסט מיר סאפער. דו ווילסט נישט? מאכסט נישט אויס.

דרך אגב, איך ווייס נישט וואס איז געווען אמאל. היינטיגע צייטן גייט עס פארקערט געוויינליך. געוויינליך די קינדער ווילן נישט עסן, דארף זיי זאגן יא צו עסן. אבער ס׳דאסט מעטער.

דער אויסקום פון חינוך: מענטשן vs. אוממענטשן

Instructor:

די קינדער וואס זייער טאטע איז אזוי ווי לא עצבו אביו מימיו [his father never restrained him – referring to King David and Adoniyahu], אזוי ווי אבשלום [Absalom], זיי וואקסן אויס צו זיין אוממענטשן.

און די קינדער וואס די מאמע זאגט אים סאמטיימס, איך ווייס נישט וויפיל, דארף מען וויסן אויף יעדער שיעור. סאמטיימס, יעצט עסט מען די טשיקען און מ׳מאכט נישט קיין חכמות, און די קעיק קען מען עסן נעקסט נעקסטע וואך, זיי וואקסן אויף צו זיין מענטשן. זייער א בעיסיקע זאך.

מ׳קען עס אויסלערנען אויף די עלטערן, אדער די חיי דערווי ווער איז, וואס דאס איז זייער דזשאב דאס אויסצולערנען. ס׳איז נישט אזוי קאמפליצירט.

חינוך פאר זיך אליינס

Instructor:

וואס מ׳טוט עס פאר זיך אליינס? און די זעלבע וועג, מ׳קומט צו, יעדע וואך איז דא א שיעור 9 אזייגער, און מ׳איז דארט 9 אזייגער, 8:30, whatever. איי, דו האסט א תירוץ [excuse]? יא, יא. דו ווילסט זיך קאמפליקירן.

You’re gonna start taking seriously external things and you learn, and then slowly you’ll start liking it also, you’ll start liking the content.

Student:

אבער ס׳איז אזוי שווער?

Instructor:

ניין, ווייל דו קוקסט אן, איך וויל נישט. יא, איך וויל נישט, אבער דו ווייסט, ער בארעדט זיך אוודאי, אויב ער ווייסט נישט אז ס׳איז עפעס ראנג, ער ווייסט נישט.

„וואס איז שלעכט אז דו ווילסט?” – דער צדיק vs. דער חניך

Instructor:

ס׳איז די זעלבע קוועסטשען, די קוועסטשען וואס דו פרעגסט אויף נאווארדאק איז די זעלבע קוועסטשען אויף די מעשה פון ר׳ שלמה קארלינער. וואס איז שלעכט אז דו ווילסט? ס׳איז גארנישט שלעכט אז דו ווילסט.

אויב א מענטש איז מבורר [clarified, refined], אזוי ווי ס׳שטייט אין מאור ושמש [Me’or VaShemesh – Chassidic work], נועם אלימלך [No’am Elimelekh – Chassidic work], אין אסאך חסידישע ספרים שטייט דאס, ווען א מענטש איז שוין א צדיק דארף ער טון וואס ער וויל, ווייל ער ווייסט דאך שוין וואס צו ווילן.

אבער ווילאנג א מענטש איז נישט קיין צדיק, דארף ער זיך מחנך זיין צו טון וואס ער וויל נישט. ווייל נישט, sometimes ער טוט אפילו שלעכטע זאכן. ער טוט נישט, ס׳וואלט געווען א גוטע זאך צו עסן יענע בולקע, אדער לאו דווקא א שלעכטע זאך, אבער ער דארף זיך אויסלערנען אביסל די מידת ההתגברות [the trait of self-overcoming].

חינוך אן „פארוואס” – אמאל דארף נישט זיין א טעם

Instructor:

By the way, מאמעס און טאטעס טוען דאס אויך צו זייערע קינדער. Again, וואס מיר ספיקן, חינוך איז די original image. אסאך מאל זאגט מען פאר א יונגל, “עס נישט דאס!” וואס איז עפעס שלעכט? וואס איז א חילוק? ערגעץ וואו דארף זיך זיין א לימיט, ניין? ניין, ווייל דאס איז גוט צו זיין מוגבל אין געוויסע וועגן, ס׳איז גוט צו האבן קאנטראל.

אסאך מאל האט עס א פשט, רוב מאל האט עס א פשט, אבער ס׳מוז נישט האבן א פשט. ס׳איז דא א מקום פון חינוך, א מקום וואס האט נישט קיין פשט. און דו דארפסט געדענקען אז חינוך ארבעט… דאס איז איין זאך.

חינוך = חוקים פאר דעם וואס לערנט נאך

Instructor:

די צווייטע זאך, דו דארפסט געדענקען אז חינוך מיינט אז דו ווייסט נישט די פשט. דאס איז דאך די טייטש. די אלע חסידישע תורות זאגן אז די גאנצע תורה איז חוקים [decrees without rational explanation] פאר ווער ס׳האלט ביי די חינוך, און קיין איין זאך פון די גאנצע תורה איז נישט חוקים פאר דער וואס האלט שוין ביי די צדיק.

סאו די גאנצע חילוק, ווייסטו, צו זאגן פרה אדומה [the red heifer – paradigmatic chok], מיינען אונז דארט צו זאגן אז אונז זענען נאך אין חינוך, גרויסע צדיקים פאר יענע זאך צו פארשטיין, אבער משה רבינו האט יא פארשטאנען, right? וכדומה. דאס איז א נארמאלע, זייער חסידישע פשט, ס׳איז א חסידישע פשט, די איידיע בעיסיקלי.

„פארוואס?” – דער פארוואס ליגט אין טאטן

Instructor:

סאו, חינוך מיינט ווען א יונגל, ווען דער יונגל פרעגט טאטי, “אבער פארוואס?” דאס טוסטו לעבן. אמאל איז דא א פארוואס, און אמאל איז נישט דא א פארוואס, ס׳דאזנט מעטער. אבער קיינמאל גייט עס נישט זיין אינגאנצן פארוואס, ווייל די פארוואס ליגט אין די טאטע, נישט אין אים. פארדעם הייסט עס חינוך, פארדעם רעדן מיר יעצט פון מדת ההתגברות להיטיב [the trait of self-overcoming for the good] אין די סענס פון חינוך, רייט?

מדת ההתגברות – די וויכטיגסטע מדה

Instructor:

און אז התגברות להיטיב, דו קענסט עס רופן, אזוי ווי איך האב געזאגט, עס קען זיין התגברות על דברים חיצוניים [overcoming external things], קורעדזש, עס איז נישט אזוי אנדערש. איך ווייס נישט וועלכע נאך זאכן מען קען דיסקרייבן בתור התגברות. אבער אין די סענס איז די מדה די וויכטיגסטע מדה.

מ׳דארף שוין רעדן גארנישט וועגן די חומר זיין שלעכט, איך דארף נאו וואס דאט מיינס. איך ווייס יא, אבער די נעקסטע זאך וואס איך וועל רעדן. אבער אין די בעיסיק סענס שטימט.

סעלף קאנטראל און עקזעקטיוו פאנקשען

Instructor:

סאו אין די בעיסיק סענס קען זאגן אז ווי דו זאגסט, אן איינגעצוימטע מענטש, אדער א מענטש וואס מ׳רופט היינט האט עקזעקטיוו פאנקשען [executive function], ער איז איינע פון די בעיסיק דעפינישן פון א גוטע מענטש. אדער על כלי סתם איז א בעיסיק קאנדישן, ס׳איז נישט גענוג צו זיין סעלף קאנטראל, מ׳דארף אויך טון עפעס מיט די סעלף קאנטראל.

אין די עקסטרימע, איינער וועט מאכן נאר הרגלים [habits] פון דאס, און אן קיין שום תוכן [content], ער האט נישט קיין טעם, אבער ס׳מוז זיין אזא סארט זאך. שטימט? איך מיין סכים? ס׳שטימט וואס איך זאג? איך מיין אז ס׳שטימט. איך מיין אז ס׳שטימט בערך.

דיסקוסיע: תאוה vs. רצון – פּרעציזירונג פון דער דעפיניציע

Instructor:

ס׳איז דא, יעצט איז דא א וויכטיגערע נקודה. ס׳איז דא נאך א זאך. ס׳איז דא נאך א וועג. אקעי, דער וועג שטימט זייער גוט, ס׳איז נישט קאמפליצירט. ס׳איז דא נאך א זאך. נאך א וועג וויאזוי מענטשן טראכטן אז די מדת התאוה [the trait of desire], די מדת הנישט תאוה, איז זייער עסענשעל, איז די כללות כל המדות [the totality of all traits]. און דאס איז שוין מער קאנטראווערשעל.

איך מיין אז וואס איך האב געזאגט איז מסכם, אויב ענק האט אונז מחולק דארף ענק מיר זאגן. איך טראכט אז ס׳איז פשוט, איינער האלט אז נישט? איינער האלט אז נישט זענען די וואס מיינען אז יעדער איינער איז שוין גוט און מ׳דארף זיי קיינמאל נישט מחנך זיין. ס׳איז דא אזא אמונה פון דזשא דזשא קריסא [Jean-Jacques Rousseau].

Student:

ניין, איך האב גערעדט פון די מדת התגברות על התאוה.

Instructor:

ניין, איך האב גערעדט פון די מדת התאוה. ווען א לענגוועדזש איז מיסן א ווארד, עס איז א ביג פאלעם. מדת התגברות על התאוה, right? די מדה וואס זאגט אז וואס מ׳וויל טוט מען נישט. נישט אלעס וואס מ׳וויל טוט מען, right? דאס איז די מדה וואס איך רעד וועגן.

Student:

וועלכע נאך זאכן וויל מען נישט? פעסיקלי תאוות [desires].

Instructor:

רצונות [wants], אבער רצונות, מ׳וויל עס. פעסיקלי, דארף נישט יעדע מאל.

Student:

זייער גוט, לויט די דעפינישן וואס דו האסט יעצט געזאגט אז טאביק איז נישט קיין תאוה.

Instructor:

דאס איז א מחלוקה צווישן מיר און די בריטאניקא. יא, יא, פארדעם זאג איך, אין די סענס, דאס איז עקזעקטלי וואט איי עם סעיאינג, דאס האט נישט… רייט, אבער ווען מענטשן רעדן פון די מדה פון די צד החיובי [the positive side], ווען מענטשן זאגן באופן חיובי צו זיין איינגעהאלטן, מיינען זיי נישט די אמת׳ע דוקא לגבי תאוה, אין הכי נמי [indeed so].

די מדה כללית – נישט נאר תאוה

Instructor:

די מדה כללית מצד חינוך, מצד די נושא פון חינוך איז נישט נאר, ס׳איז לגבי וואס דו ווילסט. נאכדעם ווערט אפילו א פראבלעם, דאס הייסט, דו ווילסט? אויב איך וויל גוט, אין הכי נמי. וואס דו ווילסט? לאו דווקא דיין גוף, און נישט מחנך׳דיגע גוף. ווען די גוף איז די מחנך, וועט אויך וועלן נאר גוט.

סאו, איי דאנט טינק דו מאכן די חילוק צווישן גוף און נשמה איז סאו העלפול אין דיס קאנטעקסט. סאו, ס׳איז נאר וואס דו ווילסט. פארדעם זאג איך נישט די חינוך איידיע, וואס א יונגל וויל און וואס א טאטע וויל. אקעי, דער איידיאל טאטע איז נישט מיר. יא, פארשטייסטו דאך אזוי? דער וואס ווייסט יא וואס מ׳דארף טון. ס׳האט נישט מיט א תאוה איז גערעכט.

אבער אסאך מאל ווען מ׳רעדט פון דעם, איך זעה אז דער ר׳ שלמה קאניאל רעדט פון דעם אין דעם וועג.

נייער חסידישער פּשט: „מדת העבדות” – פארוואס מצרים?

Instructor:

אבער אזוי ווי איך האב געזאגט, דו וואלסט ער זאגט פון מצרים, און איך וויל צוריקגיין פון דעם, ווייל איך מיין אז ס׳איז נישט משוגע בכלל. און דעם פשט האב איך געהערט פון א לאנגע צייט צוריק פון א חסידישע שיעור, און איך מיין אז ס׳איז א גוטער פשט. ס׳איז א גוטע פשט פראקטיקלי, ס׳איז אזא גוטע פשט אויף די בלית מצרים [the exile in Egypt], רעדן די צווייטע מאל פסח.

די מעשה: אלע מדות האט מען, נאר איין פעלט

Instructor:

אמאל האב איך געטראפן א איד, האט מיר געזאגט אזא פשט, ער האט געזאגט אז ס׳שטייט אין א חסידישע ספר, איך געדענק נישט וועלכע. פארוואס זענען די אידן געדארפן אין מצרים?

האט ער מיר געזאגט אזוי, אז יעדע מדה האט א מענטש אין זיך אליינס. אלע מדות, יא, ליב האבן, פיינט האבן, מ׳זאל זיך מעורר זיין, מ׳זאל זיך נצחון וכו׳. אלע מדות האבן מענטשן. מ׳דארף עס נאר פירן.

אזוי ווי די חסידישע ספרים, דער רמב״ם [Rambam – Maimonides] זאגט נישט אזוי, אזוי ווי די חסידישע ספרים האט געזאגט צו זאגן, די עבודה איז נאר צו מאכן דעם מענטש זאל נוצן זיינע מדות אויף די גוטע זאכן, צווייטע גוטע מטרות, אויף די גוטע וועגן, די ריכטיגע ענין, ווי דער רמב״ם האט געזאגט. אבער דארף מען נישט מחדש זיין קיין נייע זאכן. שטימט?

מדת העבדות – די איינציגע מדה וואס מ׳באקומט פון אנדערע

Instructor:

דער יונגער טענה׳ט אזוי: ס׳איז דא איין מדה וואס קיינער האט נישט, מ׳ווערט נישט געבוירן דערפון דערמיט. מ׳באקומט עס נאר פון די אנדערע מענטשן. וועלכע מדה איז דאס? די מדה פון פאלגן די אנדערע מענטשן. ער האט עס גערופן מדת העבדות [the trait of servitude]. איך ווייס נישט אויף זיי.

Student:

עבדות?

Instructor:

יא. צו פאלגן א צווייטן. ווען דו ווייסט נישט, ווען דו ביסט נישט א בן [a son], איז איינער וואס ווייסט. אן עבד [a servant] איז איינער וואס ווייסט נישט. וואס מיר רופן היינט חינוך. מדת העבדות. איז א זאך וואס מענטשן האבן אין זיך אליינס. איך ווייס נישט, ער האט גע׳טענה׳ט אז נישט. ס׳איז נישט נוגע די פארט פון די תורה, איך זאג נאר וואס מיין חבר האט גע׳טענה׳ט.

אברהם אבינו איז נישט געווען קיין עבד

Instructor:

איז ממילא האט ער געזאגט וועגן דעם, אברהם אבינו איז געווען א גרויסער צדיק, אבער ער איז נישט געווען קיין עבד. ס׳שטייט עבד אויף איינעם פאר יציאת מצרים [before the Exodus from Egypt]? ס׳שטייט נישט. קוק אריין צו זען. קוק אין די קאנקארדענציע.

Student:

ניין, ער זאגט אז ער זאל זאגן א נייע תורה. קוק אריין.

Instructor:

עבד פון אברהם, אבער עבד השם [servant of God]. דער אייבערשטער האט געהאט עבדים פאר יציאת מצרים? על כל פנים, אין די תורה שטייט זיכער אסאך מאל אז דער אייבערשטער האט אונז פאר עבדים ווייל אונז זענען געווען אין מצרים, ווייל אונז זענען ארויסגענומען פון מצרים, זיי זענען געווען עבדים, און געסוויטשט די עבדות צו דער אייבערשטער. אמת?

די מסקנא: מצרים איז געווען צו באקומען מדת העבדות

Instructor:

איך ווייס זייער פעימעסלי, משה איז אן עבד פאר׳ן אייבערשטן, ער האט עס נאר ארויסגענומען פון מצרים. איך ווייס זייער פעימעסלי אז ווער נאך, אז די אידן זענען עבדי ה׳ אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים [servants of God whom I took out from the land of Egypt], יא? איך ווייס נישט אויב ס׳איז געווען פאר יציאת מצרים אזא מושג פון זיינע עבדים.

Student:

אוודאי איז געווען אזא וואנט, ס׳איז געווען עבדים אויף דער שטער.

Instructor:

יא, זייער גוט. דער איד איז מסביר געווען זייער שיין אז א תורה האט ער געזאגט. Again, I don’t know to what extent it’s… יא יא, דאס זאג איך, אבער…

Student:

אקעי, ס׳איז געווען אן עבדה, אבער…

Instructor:

[continues to next section]

חינוך, קבלת עול, און די מהות פון עבדות

די איינציגסטע מידה וואָס חינוך קען געבן

אבער בקיצור, לאָז אָפּ מיר די תורה פון די פּשט אויף יציאת מצרים. אבער ער וויל אַרויסברענגען אַז… אבער לויט ווי איך בין עס מסביר אַז ס׳איז אַ bisl בעסער.

ס׳איז דאָ אַזאַ מידה – סאָו עגעין, איי דאָונט ניד נאָר אויף יעקב קולערן מידה. איך מיין אַז די וועג וואָס אונז ניסן מדות הייסט דאָס נישט ממש אַ מידה, אבער ס׳איז אַ חינוך, אַ הנהגה, אַ דבר מאוד כללי. וואָס הייסט? אַז איך קען פאָלגן וואָס איך דאַרף פאָלגן, אָדער וועמען איך דאַרף פאָלגן, ווען איך פאַרשטיי עס נישט, ווען איך האַלט נישט דערביי, כאילו, ווען איך זע עס נישט אַליין. דאָס איז זייער אַ בעיסיק זאַך.

נאָו, איך וואָלט געזאָגט פאַרקערט: דאָס איז די איינציגסטע מידה וואָס מ׳קען עקשטשלי באַקומען פון אַ צווייטן. לאָמיר עס זאָגן אַזוי: חינוך קען נאָר געבן די מידה.

איך וואָלט געזאָגט, אפילו, לאָמיר טרייען, נאָט עגזעקטלי טרול, אבער אין אַ סערטען סענס, רייט? נאָך מ׳מיינט בלומדיש, רייט?

וואָס חינוך קען נישט געבן

וואָס געבט חינוך? חינוך קען נישט געבן אהבה. אהבה דאַרף אַ מענטש אַליינס ליב האָבן. עס קען דיך אָנצינדן דיין אהבה, עס קען דיך מאַכן אַז דו זאָלסט טון די מעשים חיצונים, וואָס דאָס איז גורם אַז דו זאָלסט אָנהייבן צו ליב האָבן עפּעס – רייט אַזוי ווי אונז לערנען.

אבער וואָס איז דער חינוך אַליינס? וואָס געבט עס דיך פון? וואָס באַשטייט עס? פון די סעלף קאָנטראָל, פון די קאָנטראָל. פון ווערן קאָנטראָלירט.

דאָס פּראָבלעם פון סעלף-קאָנטראָל

קודם איך גיי ווערן קאָנטראָלירט ביי יענעם – לאָמיר זאָגן איך קען זיך אַליינס קאָנטראָלירן, אָדער אפשר קיינמאָל נישט, אפשר אַלעמאָל איז דאָ צוויי: מיין שכל און מיין גוף, אָדער דער אייבערשטער און מיך. ס׳איז אַלעמאָל אפשר אַ צווייטער.

און כדי צו רעדן פון קאָנטראָלירן – סתם ס׳איז שווער צו רעדן פון סעלף-קאָנטראָל, איז אַ פּראָבלעמעטיק ווארד, ס׳מאַכט נישט נאָר סענס – ס׳מאַכט נאָר סענס אויב ס׳איז דאָ אַזוי צוויי נפשות אין סאַמן וועג, און אַזוי ווייטער. די דעת קאָנטראָלירט די מדה, די לאָו, וכדומה.

מצרים: די אויסלערנונג פון עבדות

אבער אויף דעם האָט יענער געטענה׳ט אַז מ׳האָט געדאַרפט גיין צו מצרים. מצרים האָט גוט אויסגעלערנט פאַר די אידן וואָס הייסט צו זיין אַן עבד. נישט וואָלט מען נישט געוואוסט אַז אַ איד איז אַן עבד. וויאַזוי קען אַ מענטש זיין אַן עבד? מ׳האָט זיך דיסקאַווערט אין מצרים.

מצרים האָט אויסגעלערנט פאַר די אידן וואָס ס׳מיינט צו זיין אַן עבד. ס׳איז געווען עבדים לפרעה. ס׳איז נישט געווען קיין גוטע… נישט אַזוי גוט צו זיין אַן עבד פאַר פרעה, מ׳האָט נישט געטון גוטע זאַכן מיט די אַלעס. פּאָטענשעלי האָט מען זיך אויסגעלערנט וואָס ס׳מיינט צו זיין אַ מענטש.

דער חילוק צווישן אברהם און משה

פאַר דו ביסט אַן עבד, דו קענסט זיין אברהם אבינו, אברהם אוהבי. זאָג איך, דו טוסט וואָס דו האַלטסט ליב, ער האָט פאַרשטאַנען ריכטיג.

אבער ס׳איז דאָ אַזויווי מיר האָבן גערעדט – ס׳שטימט מיר וואָס מיר האָבן גערעדט אַסאַך מאָל וועגן די חילוק פון משה און אברהם, רייט? אַז אברהם איז געגאַנגען מיט אהבה, און משה איז געגאַנגען מיט יראה, רייט?

משה האָט מייסד געווען די תורה וואָס געבט שכר ועונש, רייט? אברהם אין סיינט נאָך נישט געווען קיין שכר ועונש, על ידי שלמתא, רייט? אין די סענס אַז ווער ס׳פאָלגט נישט פאַרכאַפּט קלעפּ, רייט?

דאָס איז די משה רבינו און מייסד געווען, דאָס האָט מען גענומען פון מצרים. דאָס איז די סאָושעל, די פּאָליטיקל אַספּעקט פון… פון די תורה וואָס זאָגט אַז זיי נעמען חנוך מענטשן וואָס זיי האַלטן נישט דערביי. ווער וואָס האַלט דערביי דאַרף עס נישט.

זיי זאָגן אַסאַך מאָל: די תורה איז נישט געמאַכט פאַר אַ גוטע מענטש, נישט געמאַכט פאַר אַ שלעכטע מענטש, אָדער פאַר אומענפאָרמד מענטשן – ריין, פאַר אַ מענטש וואָס דאַרפן חינוך.

עבדות: די איינציגסטע מידה וואָס מ׳קען נעמען

און דאָ האָסטו די מידה. דאָס איז כאילו די איינציגסטע מידה וואָס מ׳קען נעמען. ס׳שטייט נישט אהבה, פריערסטע… ס׳איז זייער אינטערעסאַנט: ס׳שטייט נישט פריער האָסטו ליב געהאַט פרעה, יעצט פאַר ליב דעם אייבערשטן אינסטענט.

דאָס וואָלט דער בעל שם טוב אויך געזאָגט: ניין, אַ קנעכט קענסטו זיין קודם אַ פרעה, יעצט פאַר דעם אייבערשטן. שטימט? שטימט וואָס איך זאָגן? ס׳איז אַ סברא. סאָו דאָס איז אַ תורה.

אבער דאָס איז די איידיע פון עבדות, אבער עבדות עהיים ווייס איך נישט וואָס עס מיינט עקשטשלי. דאָס איז בקיצור, מ׳קען נאָך אַסאַך חוקר זיין לגבי די פּשט אין יציאת מצרים און אַזוי ווייטער.

די עיקר נקודה: חינוך ווירקט מיט סעמענע אַלס דאַז ער טו יו

אבער אַז איך וואָלט געוואָלט אַרויסברענגען פון די ווארט איז נאָר אַז דאָס איז אַ זאַך – פאַרדעם רעד איך פון דעם די סענס פון חינוך, ווייל דאָס איז אַ זאַך וואָס… עקשולי ווארקסט מיט סעמענע אַלס דאַז ער טו יו. דאָס איז די עיקר חילוש וואָס איך וויל זאָגן, די עיקר נקודה וואָס איך האָב אַרויסגעזענקט פון דאָס. שטימט?

אפילו מצרי, אפילו משה רבינו, אפילו דער שכר ועונש וואָס מ׳רופט יראת העונש, אפילו דער רצועה וואָס שלאָגט ווער ס׳פאָלגט נישט, אָדער וואָס געט קענעמעס און ווער ס׳פאָלגט, לערנט אויס וואָס? די מידה אַז נישט אַלעס דאַרף איך טון וואָס איך וויל, ס׳איז נישט איך וואָס דו ווילסט. שוין עפּעס, שוין עפּעס אויפגעטון.

שאלות און דיסקוסיע: די מהות פון חינוך

Student: איינער וואָס האָט נישט יענץ, אַזוי ווי ס׳שטייט אין…

Instructor: ניין, ער לערנט דיך גאַנץ גוט אויס, ער שלאָגט דיך, ער לערנט דיך אויס, און סוף כל סוף האָסטו די מידה.

Student: רייט, רייט. אָפּקורס, דו באַקומסט די מידה. דו קענסט פרעגן וואָס געשעט ווען יענער גייט אַוועק.

Instructor: סאָו, אויב דו האָסט דיך אויסגעלערנט, גייסטו נאָך אַלץ האָבן די מידה אפילו ווען ער גייט אַוועק. דאָס איז דאָך די חילוק. אויב איינער… זייער גוט, זייער גוט. I agree with you.

חינוך אַלס אַן אומבאַוועגלעכע מציאות

איך מיין אַז יענער׳ס דזשאָב איז נישט דיך אויסצולערנען, נאָר צו זיין די מציאות אַרום וואָס דו ביסט סטאַק אין. דאָס איז עפּעס וואָס איך האָב געדענקט פון איינער׳ס זייער אַ קלוגע וועג פאַרטראַכטן וועגן חינוך, אויך פּראַקטיש, חינוך ילדים, אָדער אויך זיך אַליינס, ביי די וועי.

חינוך מיינט being an unmovable thing, being nature. דאָס הייסט, דער טאַטע, ווען… פאַרדעם אויב מיט אַ טאַטע׳ס מ׳קען האַנדלען מיט אים צופיל, איז אַלעמאָל אַ פּראָבלעם פאַר די סאָרט זאַכן. פאַרשטייסט וואָס איך זאָג? ווייל ערגעץ וואו דאַרף זיין… וויאַזוי לערנט מען זיך אויס?

איך בין דיר מסביר אַז ס׳איז גוט פאַר דיר מיך צו פאָלגן. דאָס איז שוין נישט קיין עבדות, דאָס איז אַ ביזנעס זאַך. דו גייסט צום דאָקטאָר, דו ביסט נישט קיין עבד פון די דאָקטאָר. דער דאָקטאָר ווייסט, פאָלגסטו אים. רייט?

ס׳איז דאָ עפּעס אַ טראַסט, אימפּליסיט, פאַרדעם פאָלגט אַ יונגל זיין טאַטע.

שכר ועונש אַלס מחנך

ווען מ׳רעדט פון שכר ועונש, די לאָו, די לאָו איז אַ מחנך אין דעם וועג. די תורה, די חוק, איז אַ חינוך אין דעם וועג. אין וועלכע וועג? אין די וועג, מ׳זאָגט אַזוי: דו קענסט האַלטן פון היינט ביז מאָרגן אַז מ׳טוט דאָס, איך קער נישט וואָס דו האַלטסט. דו קענסט האַלטן פון היינט ביז מאָרגן אַז ס׳שטות, און דו ווייסט נישט בכלל. די ריאַליטעט איז: אויב דו וועסט טון אַזוי און אַזוי, מאָרגן וועסטו זיך טרעפן אין תפיסה.

און וויבאַלד דו ווילסט נישט זיין אין תפיסה מסתמא – אויב איינער וויל, קען מען אים נישט העלפן, רייט? ס׳איז אַ פּראָבלעם. אבער פעין, רייט? ריעל פיזיקל פעין, רייט? דער חינוך אַרבעט מיט פיזיקל פעין און פלעזשור. מ׳וועט דיך לייגן אין תפיסה. ממילא, דו ווילסט דאָך נישט, סאָו דו לערנסט דיך אויס צו קאָנטראָלירן דיינע רצונות ווייל דו ווילסט נישט גיין אין תפיסה. רייט? סאָו, ס׳מוז זיין אַ געוויסע סיבה.

דיגרעסיע: דאָס פּראָבלעם מיט דעם מאָדערנעם תשובה-רעדן

למשל, די זאַך פון תשובה איז זייער דיסטראַקטיוו. איך בין דאָ אַנטי קעגן אידישקייט שיעור, איך קען נישט אין מיין תורה, אין מיין זאַך, רייט? וואָס ס׳איז דאָ אַן עכטע פּראָבלעם. דאָס מיינט, דער רמב״ן [Ramban: Nachmanides] רעדט שוין וועגן דעם אין אַ געוויסע זין, וועגן עכטע בושה אָדער אפשר אַזעלכע זאַכן.

די פּראָבלעם מיט “אַלעמאָל איז דאָ אַ וועג אַרויס”

ווען ס׳איז דאָ אַ געוויסע חינוך וואָס זאָגט, “אַלעמאָל איז דאָ אַ וועג אַרויס.” אויב ס׳איז אַלעמאָל אַ וועג אַרויס, דעמאָלטס איז קיינמאָל נישט געווארן ביי אַ מענטש אַ זאַך. נישט אַלעמאָל איז דאָ אַ וועג אַרויס. ס׳איז דאָ זאַכן וואָס מ׳קען נישט תשובה טון.

אויב תשובה איז נישט קיין וועג אַרויס, תשובה איז אַ וועג צו ווערן בעסער. דאָס איז תשובה.

Student: איך ווייס, איך האַלט אויך אַזוי. אמת.

Instructor: און איך זאָג אַז אין די וועג וואָס מ׳האָט מיך אויסגעלערנט, און אויב דאָס איז עקזעקטלי וואָס איך מיין דאָס, איז תשובה ווערט די פּראָבלעם. אויב דו נוצסט תשובה פאַר אַ ריזן צו זינדיגן, אַרבעט נישט תשובה פאַר דיר. ווייל תשובה איז אַ חוטא ומחטיא [chotei u’machtei: one who sins and causes others to sin], מ׳דאַרף אים האַרגענען, מ׳דאַרף אים איינשטעקן ווי די לעצטע תשובה פאַר די תשובה.

רייט, נאָר, און די זוהר [Zohar: the foundational work of Kabbalah] שטייט אַסאַך מאָל, רבי, און די זוהר שטייט אַסאַך מאָל אַז די ערשטע מדה… אויב איינער איז אין די עקשן זענען און ער טוט נאָכדעם תשובה, אוודאי קען מען תשובה טון. איינע פון די זאַכן מיינט נישט אַז מען טאָר נישט. יאָ, אוודאי תשובה טון. מען קען זיך מתגבר זיין, אבער מען דאַרף זיך מתגבר זיין אויף די פּראָבלעם.

קריטיק אויף דעם פּאָזיטיוון סטייל

איך זאָג אַז נאָר, די וועג וויאַזוי אונז רעדן אַסאַך פון וועגן תשובה מיין איך איז דיסטראַקטיוו, ווייל איך פיל, איך רעד מיט מענטשן… Again, ס׳איז probably, ווען איך קאַמפּלעין וועגן, איך ווייס, ס׳איז נישט קיין סיסטעם וואָס איז שולדיג, ס׳איז מענטשהייט וואָס איז שולדיג.

אבער ס׳איז דאָ אַ געוויסע סטייל וואָס אונז האָבן ליב צו רעדן, די positive סטייל וואָס מ׳באַקומט פון חסידישע ספרים, און אַזוי ווייטער. און, עגען, פון די גאַנצע מאָדערנע וועלט האָט די פּאָזיטיוו סטייל. ס׳פעלט זיי אַ געוויסע זאַך אַז נישט אַלעמאָל קען מען תשובה טון, אָקעי? נישט אַלעמאָל קען דער אייבערשטער העלפן.

די לימיט פון רחמים

ס׳איז דאָ זאַכן וואָס קען זיך אָנהייבן אין זייער גרוב, קיינער גייט נישט העלפן אפילו דער אייבערשטער. וואָס היינט דער אייבערשטער? דער אייבערשטער האָט דאָס געמאַכט אַז ס׳זאָל זיין אַ גרוב, און ס׳טאָפּט. ס׳איז דאָך דאָס איז דאָך אַ ריעליטי וואָס דו באַמפּסט אין און דו איז נאָו וועי אַן. איך קען דיר געבן פּליטישע דוגמאות.

בקיצור, ס׳איז דער אמת אַז ס׳איז אַסאַך מאָל דאָ אַ וועג אַרויס. דער קבלה פון דוד המלך [King David] זאָגט אַז ס׳איז דאָ אַלעמאָל על יתיישבין רחמים [al yitgaber rachamim: may mercy prevail] איז אמת. ס׳איז אַסאַך מער קאַמפּליצירט.

אבער ס׳איז אויך דאָ זייער אַסאַך קעיסעס וואָס ס׳איז נישט דאָ קיין… ס׳איז שוין… ווי זאָגט ר׳ מאָטעלע זילבער? ס׳שטייט אפילו חרב חדה מונחת על צווארו [even if a sharp sword rests upon one’s neck]. ס׳שטייט נישט אפילו חרב חדה חותכת את צווארו [cutting one’s neck]. אָקעי? עפּעס אַ לימיט איז זיכער דאָ. אָקעי? מונחת, מיר קענען הערן. ס׳איז דאָ עפּעס אַ לימיט.

קבלת עול: די ערשטע מדריגה

And why am I saying this? איך קלער וואָס יואל האָט געזאָגט, אבער איך מיין אַז ס׳איז זייער אַ קלוגע זאַך. אַז דער סאָרט חינוך, אַזוי ווי דער זוהר זאָגט אַסאַך מאָל אַז קבלת עול [kabbalat ol: acceptance of the yoke] איז די ערשטע… און ס׳איז נישט קבלת עול.

קבלת עול מיינט אַז איך בין נישט מקבל דעול. אויב איך קען מקבל זיין דעול, און מאָרגן איך נישט מקבל זיין איך אַל תשובה צו מאַכן קבלת עול. קבלת עול איז אַ ריקעגנישן אוו ריעליטי, right?

That’s why nowadays that people don’t believe אין שכר ועונש [reward and punishment], which you should believe אין, because it happens צו די ווילסט נישט. ס׳איז יאָ דאָ און ס׳איז נישט דאָ, און די וועלט אַרבעט איז… אבער ס׳איז דאָ, people האָבן מורא צו טאַקן איבער דעם, אַז nobody האָט אַ certain קבלת עול, און ס׳איז אַ big problem.

דער זוהר׳ס משל: די בהמה מיט דעם עול

קבלת עול, זאָגט דער זוהר, איז אַזוי ווי… דער זוהר נוצט עקזעקטלי די חינוך משל. דער זוהר זאָגט, אוודאי, ס׳איז דאָ אַסאַך העכערע מדריגות. אוודאי, קבלת עול means you don’t know what you’re doing, מ׳טאָר נישט בלייבן דאָרט.

אבער דער זוהר זאָגט אַסאַך מאָל אַז אַזוי ווי אַ שור, אָדער אַ… יאָ, ס׳איז דאָ אַזאַ פרה אדומה [parah adumah: red heifer], “אשר לא עלה עליה עול” [asher lo alah aleha ol: upon which no yoke has been placed], right? וואָס זעט מען פון דעם? אַז מ׳מיינט נישט אַז ס׳האָט נישט יעצט אַן עול, right?

אַ קו, ווען ס׳ווערט אַזוי, שטייט אין משנה אין שבת, right? מ׳נעמט אַ קו אָדער אַ בהמה, ווען ס׳ווערט געבוירן, אויב מ׳וויל ס׳זאָל זיין אַ working בהמה, פון ווען ס׳איז קליין, לייגט מען אַרויף אַן עול דערויף. ער שלעפּט טויס, און ער איז נאָך נישט גענוג שטאַרק צו שלעפּן אַן אַקערייזן, אבער ער שלעפּט זאַכן. אַזוי לערנט ער זיך אויס אַז מ׳שלעפּט. ווען דער בעל הבית זאָגט שלעפּן, שלעפּט מען.

שפּעטער קען מען שוין אַראָפּנעמען די עול אפילו, מען קען אים שוין אויפ׳ן וועג שלעפּן סאַמטיימס, ער מוז נישט בלייבן מיט די עול.

קבלת עול אַלס דערקענונג פון לימיטס

דאָס זאָגט אַז קבלת עול איז אַלעמאָל סאַמטינג וואָס… פאַרוואָס מיינט? קבלת עול מיינט אַז ערגעץ וואו איז דאָ אַ לימיט צו מיינע בחירה, צו מיין איך-פאַרשטיי. וואָס איז נישט די וועלט, איך וועל תשובה טון, ס׳וועט נישט העלפן. ס׳איז דאָ ערגעץ זאַכן וואָס… אויב איך וועל דאָס טון, איז געשען די רעזולטאַט. די פעקט, cause and effect. Cause and effect איז סטראַנגער די מי.

און ווען אַ מענטש, אויב מ׳רעדט וועגן חינוך, וואָס איז אַ סיסטעם פון לאָו, אָדער אַ טאַטע, אָדער אַ מוסד חינוך, וואַטעווער, דאַרף מען מחנך זיין. ער איז לייק דאָרט. אין אַ געוויסע זין, אין יעדע מאָל וואָס גייט זיין אַזוי, די…

חינוך, עבדות, תשובה, און די ריאַליטעט פון מענטשלעכע נאַטור

חינוך און דער אינפלעקסיבלער מחנך

Instructor:

ס׳איז דא ערגעץ זאכן וואס אויב איך וועל דאס טון, וועט געשען די ריזולטאט. די פעקט, קאוז ען עפעקט. קאוז ען עפעקט איז שטארקער ווי מיר. און ווען א מענטש, אויב מ׳רעדט וועגן חינוך, וואס איז א סיסטעם פון לאו, אדער א טאטע, אדער א מוסד חינוך, וואטעווער, דארף מען מחנך זיין. ער איז לייק דעט. אין א געוויסע זין, איז ער איז נישט קיין חינוך. און יעדע מאל וואס גייט זיין אזוי, די קינדער אדער די תלמידים גייען דארפן טראכטן אז דער רבי איז א רשע א שטיקל. ווייל ער איז אינפלעקסיבל, אביסל פלעקסיבל מעג ער זיין.

איך ווייס נישט, איך זאג נישט ס׳איז פראקטיש, אבער איך קוק אן אסאך מענטשן, איך האלט אז יענער איז טאקע א רשע, ווייל למעשה זיין רשעות האט געהאלפן אז ער קען עפעס. מיט דעם מענטש קען מען נישט רעדן וועגן די זאך, מ׳קען רעדן וועגן אסאך זאכן, וועגן די תקנות וואס ער האט געמאכט, מ׳קען נישט רעדן וואס מ׳וועט טון. ער איז א law of nature פלאץ. דו ווילסט גיין אין די ישיבה, וועסטו מוזן זיך צושטעלן צו דאס.

יעצט, אויב ס׳איז דא עפעס א טובה וואס מ׳האט פון יענע זאך, ער לאזט נישט ארויספארן פאר זעקס אזייגער. למעשה, דער שיעור האט קענט אנהאלטן ביז זעקס אזייגער, ווייל יענער האט א משוגעת, אז ער האט א קבלה פון רחל אמנו, אז ביז זעקס אזייגער דארף זיין די שיעור, און פלאצן זאל אין די גאנצע וועלט. ס׳קערט אפילו נישט אן אז ס׳שנייעט, אז ס׳איז א בליזערד, אז ס׳איז א האריקעין, ער קערט נישט. אזוי איז די הלכה [halakha: Jewish law], פלאצן זאל יעדער איינער. אקעי, קענסט עובר זיין, ביי די וועי, זאג נישט. באט דאס איז וואס חינוך איז, ווייל חינוך, די עבדות מיינט אז דער צווייטער איז מחליט, נישט דו ביסט מחליט. שטימט?

קבלת עול מלכות שמים – א דערמאָנונג

איך טראכט אלעמאל אז קבלת עול מלכות שמים [kabbalas ol malkhus shamayim: accepting the yoke of Heaven’s kingship], ס׳מיינט נישט אמת׳דיג קבלת עול מלכות שמים. ס׳מיינט, ווען זיי זאגן קריאת שמע [Krias Shema: the Shema prayer] אין יעדן טאג, קבלת עול מלכות שמים, אבער ס׳מיינט נישט אז דו טוסט עפעס אויף מיט דעם. ס׳מיינט אז דו דערמאנסט זיך, מ׳קען פארגעסן. ס׳איז דאך דיר דערמאנען, ווייל טאמער נישט, וועסטו טאקע זיך צוברעכן אין דיין האלז פון צוריקצוגיין צוריקצוגיין. יא, סאו דאס איז די נושא פון עבדות.

וואו, ס׳איז גענוג פאר א שיעור פון היינט. איך דארף זאגן נאך א שטיקל וואס איך האב זיך צוגעגרייט. ס׳איז געווען בעסער וואס איך האב צוגעגרייט.

עבדות – נישט קיין מעלה, נישט דער תכלית

ניין, עבדות איז נישט קיין מעלה, עבדות איז א שרעקליכע זאך. פשוט, מען איז אן עבד פאר פרעה. אבער נאכדעם וואס מען איז אן עבד פאר פרעה, פאר דעם דארף מען ארויסגיין פון מצרים, ס׳זאל נישט בלייבן קיין עבד, נישט פאר פרעה, נישט פאר די משגיחים אין ישיבה.

ניין, דער עבד השם [eved Hashem: servant of God] איז אויך נישט קיין מעלה. איך זאג נישט אין די שיעור אז די תכלית איז צו זיין אן עבד השם, צו זיין בטל פאר דעם אייבערשטן, אזוי ווי אנדערע מענטשן זאגן. ניין, די תכלית איז צו פארשטיין, צו זיין א פרענד מיט דעם אייבערשטן, צו זיין א בן ווי ס׳שטייט און אזוי, צו זיין איינער וואס פארשטייט. עובדי מאהבה [ovdei me’ahava: those who serve from love], אוודאי, דאס הייסט לשמה [lishma: for its own sake]. עבודה מאהבה איז בעסער פון עבודה מיראה [avoda me’ahava… me’yira: service from love… from fear].

אבער וויבאלד אז רוב מענטשן, אדער אלע מענטשן, הייבן זיך אן מיט אסאך שטותים אין זייער קאפ, און אויב ער גייט נישט אלעמאל, און ס׳קען זיין אפילו אלעמאל גייט מען דארפן א געוויסע שיקול הדעת [shikul hadaas: balanced judgment] וואס זאל גובר זיין אויף אסאך נטיות [neti’os: inclinations], א חלק וואס זענען נטיות טובות, ער האט אזויפיל אהבת השם [ahavas Hashem: love of God], ממילא וויל ער גיין אין מקוה אין קאראנע, איך ווייס נישט. בקיצור, דאס הייסט מען דארף האבן א קאנטראל וואס זאגט, “יא, איך וויל, אבער יעצט דארף מען נישט.”

סאו, ס׳איז אלעמאל, ס׳איז אפי׳ בעיסיק פאר חינוך, אפי׳ אין די סענס פון חינוך איז עס א בעיסיק מדה צו האבן די מדה פון קאנטראלן, נישט טון נאר וואס דו ווילסט, און טון וואס יענער וויל. אדער, ווי איך האב עס מפרש געווען יעצט מיט דיר, רעקאגנייזן אז יענער׳ס רצונות, איינער אנדערש׳ס…

תשובה – בין אדם למקום און בין אדם לחבירו

דו ווייסט אז תשובה [teshuva: repentance] ארבעט אלעמאל, אבער וואס שטייט אין די משנה? יא, זייער אינטערעסאנט. איך וויל שוין ווייטער רעדן וועגן תשובה, וואס באלד קומט שוין… די הייליגע טעג איז שוין around the corner. סתם, לאז נישט עטליכע עבירות. איך האב עס ליב דאס.

עניוועי, ניין, איך וויל ארויסברענגען נאר דאס. די משנה שטייט אז חטא שבין אדם למקום [chait she’bein adam lamakom: a sin between man and God] העלפט תשובה, חטא שבין אדם לחבירו [chait she’bein adam lachaveiro: a sin between man and his fellow] העלפט נישט תשובה. וואס פארשטייט יעדער איינער? אז דער אייבערשטער קען דיך אלעמאל מוחל זיין, ס׳איז בעיסיקלי פרי. אבער דיין חבר, נישט אלעמאל קען מען צוריקגיין, אמת? אה, מ׳קען אים איבערבעטן. מ׳קען אים נישט אלעמאל איבערבעטן. מ׳קען ווארטן ביז ער וועט זיין טויט און גיין אויף זיין קבר און גלייבן אז ער וועט דיך איבערבעטן. But aside for that, נישט אלעמאל, אפילו דעמאלטס העלפט עס נישט אלעמאל, right?

סאו וואס גייט דא פאר? ניין, איך וויל נאר ארויסברענגען, די משנה איז א משנה אויף ריאליטי. ס׳איז זייער אימפארטענט. ס׳זאגט דיר, תשובה איז די העכסטע זאך, מ׳קען אלעס מתקן זיין, מ׳קען אלעס מוחל זיין, אבער טו מיר א טובה, רעד דיך נישט איין אז וועגן דעם קענסטו טרעטן אויף דיין חבר און מיינען אז ער גייט דיך מוחל זיין.

איך פיל אז מענטשן וועלן טון אסאך עכטע ווילדשאפטן מיט זייערע חברים אויך. “איך האב דיר נישט איבערגעבעטן דעמאלטס ערב יום כיפור [erev Yom Kippur: the eve of the Day of Atonement]? קום אהער. אויב דו האסט געטראכט פון דעם, איך בין מספיק א יוד דיך צו קאלן, איך כאפ אז דו ביסט אזא סארט מענטש, איך גיי דיר זאגן אז איך בין דיר מוחל סתם ווייל איך בין א מחילה רשע, איך האב נישט קיין כח זיך צו פלאגן מיט דיר.” אמת? אמת? יעדער איינער וועיל די זאכן פאר זיך. זייער גוט. ווען מ׳קומט דיך איבערבעטן, זאלסטו געדענקען, נעם די מאמענט, זאלסטו זען וואס מ׳קען טון. אבער ס׳קען נישט זיין אז…

מעשיות פון דורות צוקריגט

איך מיין אז מענטשן זענען זייער צוגעוואוינט צו דעם. מ׳קען זיך אלעמאל עובר ווערן, מ׳קען זיך שוין… איך קען מענטשן וואס זענען שוין אפאר דורות צוקריגט, און זיי זענען גערעכט פאר׳ן בלייבן צוקריגט אפאר דורות. איך מיין נישט גערעכט, אבער ער פילט זיך נאך סמארט, זיי זענען גערעכט. יעדער זיידע האט אים אפגעטון זיין זיידע, און ער האלט נישט ביים מוחל זיין, און ער האלט נישט ביים מוחל זיין. איך קען עס זאגן.

אקעי, אבער דער רעדט, יענער וויל קען א סיריעס זאך דער ווען יארן. ס׳איז געווען א… איך זאג נישט אז דו ביסט גערעכט, ס׳איז געווען עפעס א געוויסע חסידות וואס האבן שוין צוקריגט פאר זעכציג יאר. און לעצטנס, איך זאג נישט… העלא, דער רעווענט וועט מען פארציילן נאכדעם. זעכציג יאר? לא בערך. און לעצטנס, א פאר יאר צוריק, איינער פון די… איינער פון די ציטודים האבן געהאט עפעס א מחלה, און די מחלה איז געווען אז ס׳איז מסתמא א קפידה פון די אנדערע רבי׳ן.

סאו, זיי זענען געגאנגען צום אנדערע רבי׳ן, און ער זאגט, ער וויל אים איבערבעטן. ער זאגט, נא פראבלעם, געבט צוריק די בילדינג וואס איך האלט אז ס׳איז מיינס. זאגט ער, איך גיי אים איבערבעטן. יענער זאגט, משוגע, איך וואלט נישט ווער ס׳מיינט. ניין, ער האט געזאגט, איך קען באשטיין, אבער די חסידים לאזן נישט. וואטעווער, דו כאפסט? אקעי, ביי די וועי, איך ווייס נישט אויב ס׳פעלט אויס אז ס׳קען עדין די תורה, און יענער האלט אז די בעטן… איך גיי נישט טרייען אין די דיטיילס פון די קעיס, איך זאג נאר אז דאס איז נארמאל.

מענטשן זענען אלע סומד, ער האט געמיינט אז ער גייט זיך איבערבעטן אנצוריק פארוואס געבט ער האלב פון די בילדינג? מאך עפעס א פשרה וואס גייט פאר. סאו, יא, דאס וואס איז געט צו דאס. דאס איז קאלט קבלת עול.

חילוקי כפרה – דער פרייז פון תשובה

ניין, זאג נאר אז מען רעדט וועגן תשובה. די משנה שטייט אז ווען ס׳איז דא א ריעל פראבלעם, העלפט נישט תשובה. נאר למקום שטייט אויך, ס׳איז דא חלוקי כפרה [chilukei kappara: different levels of atonement]. אויף וויפיל דו קענסט פאררעכטן די פראבלעם, דער אויבערשטער האט אים אויפגעלייגט, נישט פארראכטן די פראבלעם. דאס וואס איך וויל זאגן, דאס איז א בלול למקום, קען מען אלעמאל תשובה טון.

היינט איז נישטא קיין בית המקדש [Beis HaMikdash: the Holy Temple], איז נאר יום כיפור [Yom Kippur: the Day of Atonement], איז שוין יוצא, איז נאך א מזל. ווען ס׳קומט דאס, וועט מען דארפן צאלן פאר תשובה טון. יעצט איז נאך פרי, מ׳זאל אריינכאפן. רבותי, ס׳איז די דרשה פאר שבעים, מיינען צרה, מ׳זאל אריינכאפן, ווייל עכשיו אריינגיין לתשובה. ווען ס׳קומט דאס מיטשער גייט מען נישט העלפן, ס׳גייט קאסטן געלט תשובה צו טון. מ׳גייט דארפן קויפן א חטאת [chatas: a sin offering]. אקעי, און זיי דארפן אן אויך די יארצייט, איך ווייס נישט, אבער בקיצור, ס׳איז עקספענסיוו.

ניין, דו פארשטייסט? ס׳איז ריעלי… דו ווייסט, א גאנצע שעף, א סעודה? א צוג? אסאך פון זיי. ניין, ס׳קאסט, אקעי, איך ווייס נישט, בקיצור, ס׳קאסט, איך ווייס נישט וויפיל ס׳קאסט. אבער ס׳איז נישט אזוי. ס׳איז גוט. די סארט, אין סאם לעוועל איז א ריעליטי וואס… יא.

בקיצור, דאס איז די זאך. און דאס איז די טייטש, אין די סענס איז אלעס תשובה אויכעט. דאס הייסט תשובה תתאה [teshuva tata’a: lower-level repentance], און אזוי. אין די סענס איז דאס אויכעט א נושא פון אזוי ווי התגברות לתאוה [hisgabrus la’ta’ava: overcoming desire], אדער פון נישט טון וואס דו ווילסט. פארשטייסט? ווייל יענער קען גאר ווערן ברוגז, און ער קען בלייבן ברוגז. ס׳קען זיין ס׳גייט נישט העלפן דיין איבערבעטן. דו קענסט אז דו גייסט מאכן דעמעדזש.

די ריאַליטעט פון מענטשלעכע נאַטור

דו זאגסט פריער אז מענטשן זענען נישט גוט, יא? קיין מענטש איז נישט גוטפול. ס׳איז אווער אלע פינף צענטס. ס׳איז גוט פרעסט, יא. יעדער האט דזשאלאסי, וואטעווער. אבער פינף צענטס, זעכציג פרעסטס, א שלעכטע מענטש. ס׳איז גוט קיינער שלעכט. אקעי, יעדן איז אלע יעדן זענען גוט.

איך מיין, איך וועל דיר זאגן וואס איך מיין. איך וועל דיר זאגן, קוד יו רילייען מוסט פיפל צו דו די רייטינג ווען דער איז עני קאסט אין וועט. אפטער צוואנציק דאלער? ווי שווער ס׳ווערט, וואס איז די לעווער? ס׳איז שווערער, שווערער, שווערער. יעדער האט חסדים נסיונות. ס׳איז דא יעקב, יעדער האט חסדים נסיונות.

סאו, יעדער האט חסדים געזאגט, סאו, הרב הצדיק רבי, ווי דער האט געזאגט רב וואטנער, מ׳טראפט פאר א מצוה דן זיין לכף זכות [dan lekaf zechus: judging favorably], אבער געווענליך טרעפט מען בעסער צו ווען מ׳איז דן לכף חובה [dan lekaf chova: judging unfavorably]. סאו… איך זאג אזוי, אויב דו וועסט רעכענען אז מענטשן, you know what we’re doing, די רייטע טינג, אסאך מאל איז דא א שאלה, ס׳איז גרינגער צו טון, דער עולם טוט אזוי, אבער די וואס ווילן טון די ריכטיגע זאך, ס׳איז אביסל שווערער. איך רעד נישט אפילו פון משוגע שווערער, אקעי? אביסל שווערער.

און איך וויל פרעגן דיר, וויפיל מענטשן קענסטו רעלייען אז דו ווייסט אז דאס איז אן עבודה וואס דו טוסט, אז וואס געשעט דא? מ׳דארף טון עפעס אנדערש. וויפיל מענטשן, איך האב געהאט אזעלכע מעשיות אין מיין לעבן, איך האב זיך געשלאגן מיט אנדערע יענער האט מיר געזאגט, “קום אהער, אויב דו וועסט פרידיקטן אז יעדער איינער גייט טון וואס איז גוט פאר זיינע אינטערעסן, גייט עס זיין אכציג, ניינציג פראצענט ריכטיג. יעצט, סאמטיים יענער איז אינטערעסירט אויף דיין זייט, זייער גוט. איך זאג נישט אז יעדער איינער׳ס אינטערעסן זענען אלעמאל קעגן דיר. אסאך מאל אינטערעסן גייען צוזאמען מיט דעם, איז דאך גוט. אבער אויב דו פרידיקט דארט, מעיק דארט א פרידיקשאן, אבאוט ניינטי פייוו פערסענט אוו די טיים וועסטו זיין רייט.

אין ריעליטי, עניוועי, דו גייסט פרידיקטן אז סאם פיפל, פיפל זענען נאט איוון קאנווינסעבל. איך רעד נישט, דו קענסט אים גיין און זאגן, און ער וועט טאקע פארשטיין אז ס׳איז נישט ריכטיג, אבער ער טוט עס עניוועי נישט. און רוב מענטשן זענען אזוי, אזוי מיין איך. עט ליעסט, יו העוו טו עסום אז רוב מענטשן זענען אזוי. דעטס וואט איי וואוד סעי. יו העוו טו עסום אז רוב מענטשן זענען אזוי. און איי דאונט סי אז דעטס… איי דאונט סי אז דעטס… איי טינק אז דעטס… אפשר בין איך ראנג.

קלאָרשטעלונג – “שלעכט” קעגן “נישט רילייעבל”

עס מיינט נישט אז יענער מענטש, ווען דו זאגסט שלעכט, יו סי, דו רעדסט וועגן א שלעכטע מענטש. ניין, נישט אין גרויסן. א קלארע זאך. א קלארע זאך, א שלעכטע מענטש איז א קלארע זאך. יעדער איינער ווייסט ביי זיך. ניין, שלעכט, נישט שלעכט. איך האב געזאגט, נישט רילייעבל. דו פארשטייסט וואס איך זאג? פארוואס זענען זיי שלעכט? דער מענטש א גאנצן טאג טראכט ער וויאזוי צו באגנב׳ענען יענעם? ניין, רוב מענטשן זענען נישט אזוי. רוב מענטשן זענען בינונים [beinonim: average people].

אבער איך פרעג דיך, איך זאג דיך, ביי זיין חתונה, אויב ס׳איז נישט קיין זאך, דער מענטש וואס איז געקומען צו זיין חתונה גייט עפעס קאסטן, און… קאסטן טאל און געלט? ניין, נישט טאל. פארוואס זאל ער מאכן שלום? ניין, ס׳איז נישט. ניין, ניין, ס׳איז נישט דאס. דאס איז א קליינע זאך, דאס פארשטיי איך. איך גיי נישט געבן… ניין, איך גיי נישט געבן. שלעכט איז נאט די קארעקט ווארט. איך וויל נישט געבן קיין עקזעמפל. איך גיי נישט געבן קיין עקזעמפל. איך גיי נישט געבן קיין עקזעמפל. איך גיי נישט געבן קיין עקזעמפל.

ניין, די פראבלעם איז, די משל איז נישט אזא פראבלעם פון רענטעביליטי, די פראבלעם איז אז ס׳איז דיסטראקטעד פון די איידיע וואס איך וויל ארויסברענגען. איך וויל דיר זאגן וואס איך מיין, אקעי?

דער מעשה מיט דער קאנדא-מיטינג: אייגן-אינטערעס און די גרענעצן פון “גוט זיין”

סיום: א פראקטישע מעשה וואס אילוסטרירט דעם גאנצן ענין

איך וויל דיר זאגן וואס איך מיין, אָקעי? מיר האבן דאך יעצט גערעדט גוט, לכל הדעות, די קאנדישן פון זיין גוט איז נישט נאר וואס מיין אינטערעסע איז, נישט נאר וואס איך וויל, אָקעי? איך וויל דיר פארציילן א מעשה, אָקעי? א איד האט מיר פארציילט א מעשה.

ס׳איז געווען, און איך קען ענדיגן מיט די מעשה, ס׳איז אן ענין צו ענדיגן מיט א מעשה, מ׳נעמט א מעשה, מ׳זאגט מעשה אינצווישן, און ערגעץ לערנט מען אויך.

די מציאות: א קאנדא מיט צוויי סארטן הייזער

סאו, ס׳איז געווען א געגנט, נישט א געגנט, אזא בילדינג, א קאנדא לאמיר זאגן, יא? וואס ס׳איז דא, יעדער איינער האט זיך זיין הויז, אבער ס׳איז אויך דא די, וואס הייסט עס? די קאנדא. בקיצור, מ׳דארף נעמען קעיר פון די, יא, מ׳דארף צאלן פאר די גוי וואס קלינט אויף, די מענעדזשמענט.

סאו, יא, יעצט, אין דעם קאנדא איז געווען פארשידענע סייזעס. איינער האט א גרעסערע הויז, צוויי, איך געדענק ס׳האט געהאט א זייער קלארע דעפינישן, נישט קיין ספק. צוויי לעוועלס, אדער צוויי, איך געדענק נישט, עפעס קיצור, לעוועלס, אנדערע לעוועלס, בערך צוויי סארט איז געווען אין די געגנט, אָקעי? איז, און די גרעסערע איז אויך די גרעסערע אוטסיידס, ס׳האט מער פארקינג, איך געדענק נישט קיין ספק אין די, איך וויל דארף מסביר זיין די מציאות.

די מחלוקת: ווי אזוי צו צאלן פאר מענעדזשמענט

און ס׳איז געווען א מיטינג, מ׳האט זיך געזעצט א מיטינג ביי די אסיפת הוועד [אסיפת הוועד: committee meeting], און מ׳האט אפגערעדט ווי סאך יעדער איינער דארף צאלן פאר די מענעדזשמענט, אבער וואטעווער. ס׳איז געווען א גרויסע מחלוקת [מחלוקת: dispute]. ס׳איז געווען אפאר מענטשן האבן געזאגט אז דער וואס האט א גרעסערע הויז, ער נוצט דאך מער פון די… מ׳דארף מער וואשן פאר אים, זאל ער צאלן מער, און דער וואס האט א קליינערע הויז, זאל ער צאלן ווייניגער. די אנדערע האבן געזאגט, ניין, יעדער איינער זאל צאלן גלייך.

אנאליזירן די צוויי צדדים: א grey area

סאו וואס טראכסטו? ער האט געהאט א וויכוח מיט זיין חבר. וואס טראכסטו? ווער האלט אזוי און ווער האלט אזוי? פארוואס ס׳פארשטייט זיך? איין מינוט, דא איז דא א שאלה. איך קען פארשטיין ביידע צדדים.

לאמיר זאגן, איך האב געמאכט אביסל מער נוטה לעדות [נוטה לעדות: inclined toward the opinion]. למעשה [למעשה: in practice], וויפיל ער האט צוויי פארקינג לאטס, ס׳איז אביסל מער, אבער רוב די ארבעט גייט אריין אין די גארדן דארט וואס מ׳נעמט קער. יעדער איינער נוצט איינער, גרייט? ס׳איז א קליינע חילוק [חילוק: difference]. דאס וואס ער איז אביסל א גרעסערע גביר [גביר: wealthy person], פארוואס וועט אים ארויספרעסן געלט? ווייל ער האט מער געלט, ער האט א גרעסער אויך. שווער, right?

ס׳איז דא צוויי צדדים. ס׳איז נישט אזוי שווער צו פארשטיין אז ס׳וואלט געווען צוויי צדדים. פרעגסט א מענטש פון אינדרויסן, “וואס זאל מען ווען סתם איין מענטש מאכט די תקנה [תקנה: regulation]?” מ׳קען עס הערן אז מ׳זאל עס מאכן אין ביידע וועגן. ס׳מאכט סענס צו צאלן איינער, ס׳מאכט סענס…

וואס דער מנהג [מנהג: custom] איז? אָקעי, דארט האט מען נישט געוואוסט פון דעם מנהג, מ׳רעדט דאך פון נאך פאר די מנהג, איך ווייס נישט. אין יענעם פלאץ איז געווען א מחלוקת, ס׳זעט אויס אז ס׳איז נישט געווען גארנישט קיין מנהג.

דער הויפט-פונקט: אייגן-אינטערעס פארדרייט דעם אורטייל

די פראגע: פארוואס קען מען נישט פסק׳ענען אבדזשעקטיוו?

סאו איך פרעג דיך, דו זאגסט, צו דו האלטסט אז מענטשן זענען נישט שלעכט, right? זיי זענען נישט שלעכט. פארוואס איז נישט דא קיין איינער… פארוואס? וואס הייסט? ס׳איז דא א מידת היושר [מידת היושר: the quality of integrity]…

איך האב געזאגט, לאמיר רעדן די שמועס לגופו של ענין [לגופו של ענין: to the essence of the matter]. וואס האלטסטו איז? דו האלטסט אז א גרעסערע הויז זאל צאלן מער. דו האסט א גרעסערע הויז, אָקעי, דו האסט א גרעסערע הויז. פארוואס זאלסטו האלטן אנדערש ווייל דו האסט א גרעסערע הויז? איך האלט פון מיינע אינטערעסן.

קלארשטעלן: ס׳איז דא אן אבדזשעקטיווע אמת

סאו, נגד הצדק והיושר [נגד הצדק והיושר: against justice and integrity], אמת? צו ווער איז דא א grey area? אוודאי איז עס א grey area, ווייל ס׳איז דא א מחלוקת. ס׳איז נישט אז יעדער איז א גנב. באט דו פארשטייסט אויך אז אבדזשעקטיוולי מאכט עס נישט אויס בכלל צו דו האסט א הויז.

איין מינוט, לאמיר נישט זאגן, איך וויל נאר מסביר זיין, ס׳איז יא דא אבדזשעקטיוו. אין אנדערע ווערטער, אבדזשעקטיוולי, מ׳קען פרעגן א רב, מ׳קען פרעגן, דו ביסט א מומחה [מומחה: expert] אין די נושא [נושא: topic], מ׳קען דיך פרעגן, מ׳זאל זאגן וואס די מנהג איז, מ׳זאל טון וואס די מנהג העולם [מנהג העולם: the custom of the world] איז. מ׳קען, ס׳איז דא וועגן. אבדזשעקטיוולי, איז נישט דא צוויי צדדים.

אבדזשעקטיוולי, לאמיר זאגן זייער קלאר, אבדזשעקטיוולי, דאס וואס איך האב צוויי הייזער, איז נישטא קיין שום ריזען וואס וועט האלטן אז דער פון צוויי הייזער זאל צאלן די זעלבע ווי איין הויז. ס׳איז נישט קיין שייכות איינער מיט׳ן צווייטן, right?

די פרעדיקציע: ניינציג פראצענט וועלן שטימען לויט זייער אינטערעס

סאו ממילא [ממילא: consequently], איך פרעדיקט דיר אז ניינציג פראצענט, אפשר איז געווען איין צדיק׳ל וואס האט געוואוט קעגן זיין אינטערעס, אבער ניינציג פראצענט האט יענער געזאגט, אה, ס׳פארציילט דאך די מעשה, יענער איז געקומען און ער האט געזאגט, ער מאכט זיך נאריש, ער מאכט א מיטינג, ער גייט וואוטן, איך ווייס נישט וואס ער מאכט, זאל מען רעכענען וויפיל איז דא אזוי, וויפיל איז דא אזוי, מ׳ווייסט נישט וואס דער וואוט וועט זיין.

די וואוט, אין אנדערע ווערטער, ווען מ׳מאכט א וואוט, אסומט מען אז מענטשן זענען גוט, right? אז נישט מאכט מען נישט קיין וואוט. מען אסומט אז כאילו, אָקעי, אויב רוב עולם האלט אזוי, מ׳גייט נאך די רוב. איין מינוט, דאס איז גענוג פאר מיר, סאו דו ביסט אויף מיין זייט יעצט.

רוב מענטשן גייען טון זייער אינטערעס, הגם [הגם: although] אז ער אליינס, ווען דו פרעגסט אים אויף די נעקסטע הויז, ער האט אויך די הבדירה [הבדירה: the apartment] אין די נעקסטע, דארט האלט ער פארקערט. אוודאי, דאס איז גאר שוין ראנג אז דו האלטסט אויף מיין אינטערעס.

די מסקנא: מענטשן זענען נישט שלעכט, אבער זייער אורטייל ווערט פארדרייט

מודה זיין אז אייגן-אינטערעס איז נישט “שלעכט” — אבער עס איז א פראבלעם

זייער גוט, האסט עס מודה געווען די רגע [רגע: moment]. ניין, דו ביסט נישט קיין ענין פון די ווילד. ווען איך בין בחינוך [בחינוך: in education/training] פאר מיינע אינטערעסן, ווען איך האב געזאגט אז דו וואלסט פסק׳ענט אזוי, טו איך אלעס פארקערט, און דו ביסט נישט קיין שלעכטער.

אָקעי, איך בין מאכט אפ עפעס, דארף איך שוין פאלגן. פארוואס? יענער מענטש האט מיר אויך א חינוך פאר זיין אינטערעסן. ווייל אויב צוויי מענטשן מאכן אפ אז מ׳גייט זיך ארויסגיין, און יענער פסק׳ענט, דארף ס׳איז א שלעכטער. דאס איז אוודאי אמת, דאס איז זיכער א שלעכטער. דער איבערפאלגט נישט די דין תורה [דין תורה: Torah law/judgment] אדער די הכרעה [הכרעה: ruling] פון די רבי׳ן, זיכער.

סיום

אָקעי, איך וויל אהיימגיין באט שנעל ווי אזוי. האסט פארשטאנען? שוין, בקיצור [בקיצור: in short], איך האב גענוג אויפטון אז דו וואס דארף מאכן.

Rabbi Shlomo Karliner and the True Meaning of “Hachna’as HaGuf”

Opening: The Story of Rabbi Shlomo Karliner as a Three-and-a-Half-Year-Old Child

The Story and Biographical Questions

Instructor: There was a story with the holy Rabbi Shlomo Karliner, HaRav HaKadosh HaR”Sh MiKarlin, that once he was three and a half years old.

Rabbi Shlomo Karliner, when did his father pass away? I don’t know. Was his father a Chassidic Jew? Rabbi Shlomo Karliner? I don’t know. He was still before Chassidus, it doesn’t make any sense.

No, a story from three and a half years old must be that he grew up that way, or it’s another story that didn’t happen. Okay. Why couldn’t they tell that the story was when he was seventeen? Why do they need to add a detail that…

Anyway, was it his yahrzeit? His yahrzeit was just now, yes, the 22nd of Tammuz, yesterday, one. Yes.

Digression: Rabbi Shlomo Karliner’s Yahrzeit and Death

And he was killed, nebach. Chassidim say al kiddush Hashem. I don’t know if some drunk just shot him. Anyway.

Student: What?

Instructor: Yes, a gentile shot him.

Student: Shabbos, no?

Instructor: Yes. He was a Cossack, he shot him. Chassidim, they tried to misil-li-li. Yes. But he wasn’t at war, it wasn’t kiddush Hashem. It was just a gentile who shot him. Umm… nebach. Shivim kedumah. Sad situation. Anyway. It’s very sad, nebach.

This is our galus, we’re now speaking about the tekufah that we speak of the galus.

Karliner Custom: Shehecheyanu on the 22nd of Tammuz

In Karlin it’s mekubal that on Rabbi Shalom Karliner’s yahrzeit one may make Shehecheyanu, you know? One day becomes metaken.

There’s a rayah that it says in Rashi that there are 21 days between Shivah Asar B’Tammuz and Tishah B’Av, and here it makes 22 days. On the contrary, Rashi meant the fast itself is included. But anyway, they say, from this it’s mashma that there’s one day that isn’t. They didn’t know which day it isn’t, because Rabbi Shlomo Karliner was niftar, and they discovered that it means the 22nd of Tammuz.

But among Karliners there’s a minhag to make a simchah. It’s not an inyan that one makes simchahs on the Rebbe. Anyway, it’s just a minhag from the… I don’t remember when it says in the Arizal, but it comes from the Ashkenazic minhag.

The Story Itself: The Roll and the Crying

Okay, anyway, Rabbi Shlomo Karliner was three and a half years old. He was holding a roll, it says lachmanyah, I don’t know what the person writes in Hebrew. He was holding a roll, and then he’s holding it and he was crying. There’s an interesting story.

So they asked, why is he crying? What’s the story? He said that he’s hungry. They asked, well, here’s the roll already. He said, yes, but he heard from his Rebbe that what one wants, one may not, he can’t eat. And he wants to eat. Yes. What one wants, one doesn’t do. So he can’t eat. So says the holy Reb Shlomo Karliner.

Student: So when did he ever eat in the end?

Instructor: I’m now asking myself truly. A little boy was very confused. He doesn’t want. He’s hungry. What comes in? And he’s hungry. He’s hungry. Yes. This pained him, he’s hungry, he wouldn’t be able to eat, because he wants to eat. It was conflicted. I don’t know.

And here we see how our Rebbes, even when they were three and a half, already didn’t want to do what their body wants.

Rabbi Shalom Noach’s Interpretation: Psychological Manipulation for “Hachna’as HaChomer”

Bekitzur, memeilah Rabbi Shalom Noach says that this was the eitzah, apparently he heard this from someone, and he said more on the Torah itself. This is the eitzah.

Because there’s something called hachna’as hachomer, about this one must torture the body, but they’re too weak to torture the body, but not too weak to do psychological manipulation on people, and they twist a head and tell a little boy that he may not eat a roll that he wants. Memeilah through this one breaks the body, and afterwards the neshamah will shine.

This is today’s piece of Torah already enough in the Nesivos Shalom for today. Do you understand the nekudah? No.

The Instructor’s Critical Reaction

I would say the same shiur, I can yes be makdim zayn the Nesivos Shalom, because I want to stand. I would say the same shiur, and if I believed in this, I would even say that he meant this, I’m afraid that he didn’t mean this. Or he didn’t mean anything, I have no idea why people write things that are so pointless.

But maybe he was sincere. I think he was a sincere person. One can’t always know. In any case, I would say the story exactly the opposite, yes?

The Beis Yosef and the True Meaning of “Hachna’as HaYetzer”

Critique of the “Stone-Carrying” Story

That whoever told the story about the Beis Yosef, is just giving proper lashon hara, it makes no sense to say that the Beis Yosef carried a sack of stones on his neck because it’s machnia zayn lehachni’a orfo.

What Actually Says in Sefer Maggid Meisharim

By the way, and this is really, I’m ready years this is plainly a lie, when in the holy sefer in the Beis Yosef’s, how is it called, diary, called Sefer Maggid Meisharim, it says that the maggid told him that he should learn every day a bit of Chovos HaLevavos, kedei lehachni’a yitzro.

And one also sees, in that sefer one also sees that he was very strongly makpid on the noyse of ta’anugim gashmiyim, and his malach, his Rebbe, his maggid, very strongly warned him and told him against the…

It says there like this, I don’t remember the numbers, he says, yesterday at the seudah you drank fourteen glasses of wine, it’s too much, twelve is enough. I don’t remember the numbers. I don’t remember, one must look it up inside, if I remember the numbers that he says.

Student: No, it wasn’t any seltzer.

Instructor: Yes, it wasn’t any seltzer, it wasn’t any glasses like here. Yes, I don’t know exactly what they drank. It wasn’t Snapple back then.

The Reason: Bitul Torah, Not Physical Pain

I’ll tell you, it’s meant you’re overeating, not that it told him to fast and collapse, but he warned him that he ate two pieces instead of one moment, such sorts of things are written there.

But the reason why it says is because it’s a bitul Torah, because it’s a hefsek from learning, because a Jew must be… his whole thing from the maggid was that he didn’t want to be mesi’ach da’as from Mishnayos. From devekus, from Torah, whatever. And this is hesech hada’as. Not there long, this is the thinking about it. It’s not just the time, I heard something about time.

Conclusion: “Hachna’as HaYetzer” = Learning Chovos HaLevavos

So, the language that the Beis Yosef had a minhag every day to do things, subdue, nu, yitzro, is true, it says in his hanhagos, but this is learning Chovos HaLevavos, it wasn’t to carry stones, it’s oyf mechilah.

So this I would say, I would say the same shiur, I very much love the two stories, because it brings out very well the distinction and the maskana.

The Main Thesis: “Breaking the Body” Doesn’t Mean the Physical Body

Question and Answer

Student: Would you mean that breaking the body means one doesn’t stone?

Instructor: When one says breaking the body, one doesn’t mean the body. A person with a broken foot, it’s not…

Example: Balaam’s Eye

There’s such a Torah, and do you know the Torah? Ne’imah gavar sheshtum ayin. Why was Rabbi Yishmael blind in one eye? So they say, yes? There’s a pshat in sheshtum ayin. It’s probably not the simple pshat, but one of the pshats.

Some Chassidic Jew said that he always wondered how Balaam could have ruach hakodesh. Everyone knows that in order to have ruach hakodesh one must have pure eyes, not look where one may not. How can it be? He said that he caught on, one eye he couldn’t see. So when that eye he couldn’t see, he couldn’t see any aveiros. So there he could see.

Example: The Ruzhiner’s Vort

So again, this is a similar thought that the one who came to the Ruzhiner said that he had ruach hakodesh, he already didn’t speak for forty days. He told him that he can think that the horse also didn’t speak for forty days, and he also has ruach hakodesh, you understand?

So, it makes no sense, lechorah, right? Maybe there’s a way, I’m not saying, one must leave room, perhaps there’s a way to understand this.

The Essential Principle

Bifshitus, to break the body in the sense of the physical body is a waste of time. It’s made to work, and if it doesn’t work, usually one becomes a worse person, not a better person, or at least… it could be that there’s ways for it to help you become better, but not directly because of breaking it.

Example: Broken Foot and Talmid Chacham in Prison

Did I say it? It can be that you say that a person who is broken in his foot can’t go out, he can’t go walking in places, he has nothing to do except look at the computer. Okay, you have a problem. But bekitzur, he has nothing to do but learn a sefer, and okay, he’ll become a talmid chacham.

Like they say, someone is in jail. There were people, there were young men who became talmidei chachamim from being in jail, you know? I don’t have what to do there, learn, okay. One sits down to learn, no one can disturb, the wife can’t say one must do something.

There was a Jew, a talmid chacham, he was put by whom, some Litvak. He sat three years ago, he was a whole maggid shiur. Yes, yes, it happens today too. Yes. There was some Litvak who put him in for some reason, I don’t remember why. He holds that every Jew should go to tefisah for at least two months. He can learn, he doesn’t disturb, no one disturbs.

Conclusion: Indirect Help, Not Direct

Bekitzur, yes, in that sense I understand, that sometimes you say that a person is sick, sometimes, you know, it cuts him off from certain bad habits that he had, bad friends, I know what. Yes, but this isn’t the theory that he’s thinking, and not because he breaks his body, it’s plainly because it’s a way that he can’t, and when one can’t, he has only a breirah. Okay.

Rabbi Shlomo Karliner’s Vort Begins to Make Sense

But but when he speaks what Rabbi Shlomo Karliner says, it begins yes to make sense. I make chizuk from it, but it only begins yes to make sense. That if we speak of body, we speak of what he wants, or what he loves. Right? And now we need to begin to understand how what this means, right?

Rabbi Pinchas of Koretz and the Baal Shem Tov’s Correction

I forgot to say by the… Rabbi Shlomo Karliner himself said why he doesn’t want?

Student: Why himself?

Instructor: Yes, yes, yes. Rabbi Pinchas of Koretz said that he learned with the Maggid Meisharim, the thing that I said earlier that one may not drink and eat, enjoy eating too much. He said that when he was young he tried to follow the way of the sefer and he became weak. Afterwards he caught on, or he came to the Baal Shem Tov, and the Baal Shem Tov says that it’s not right.

But he caught on that probably this is the problem, that the maggid was a malach. What does a malach understand about eating and drinking? If he would have been a person, he would have understood that there’s a way of yes eating. Malach? Ah? And this week actually Maor Einayim.

Student: So you weren’t a malach?

Instructor: No, this week is Maor Einayim against the angels.

Summary and Transition

Okay, rabbosai. I want to get to the serious discussion that we have here about this, but only if we’ll be able. But these are all the all stories that are truly connected. I don’t mean that it’s not connected. I truly hold that all these Chassidic sefarim, Chassidic stories will bring out the sort of problems that we have here, right? And what is the problem that we have here and remember?

Overcoming Desire as a General Trait: Two Methods for Understanding the Foundation

Continuation: Story of the Maggid of Mezritch and the Baal Shem Tov

And he said that when he was young he tried to follow the way of that sefer and he became weak. Afterwards he caught on, or he came to the Baal Shem Tov, and the Baal Shem Tov told him that it’s not right. But he caught on that probably the problem is that the maggid was a malach. What does a malach understand about eating and drinking? If he would have been a person, he would have understood that there’s a way of an inyan of eating.

Presenting the Central Problem

Okay, rabbosai, I want to get to the serious discussion that we have here about this, if we’ll be able. But this is, all these all stories are truly connected. I don’t mean that it’s not connected. I truly hold that all these Chassidic sefarim, Chassidic stories, bring out the… the sort of problems that we have here, right?

What is the problem that we have here? Do you remember? What is the problem that we have here? Last week they tried to get to the problem, they didn’t get there, they touched on something before that. Ah? The problem is… there are many problems.

Defining the Problem: The Trait That Has No Positive Name

The problem is like this, that there’s something a good middah that’s called not being a baal taavah. Sadly, there’s no word, a positive word for this in Yiddish, as far as I know. And… and… and no one knows what this is. I’m quite sure that no one knows what this is. And it can be people do it, can be people don’t do it, but no one knows what this is.

And this is one of the problems. One doesn’t know what it is, perhaps one does it, one feels just bad because one feels something else. But perhaps one can’t do it, because one doesn’t know what something is, one can very hard do it. Or perhaps one confuses it with many other things, and therefore… it becomes a thing to a big thing, it becomes too hard, it’s such a “tafasta merubah lo tafasta” situation. Yes, all these problems are here, what we claim. Right? Yes? If someone doesn’t explain for example what one wanted it at all.

The Plan: Divisions and Precise Definitions

So, we claim that one can very well divide the thing, one can make many distinctions, one can make two such dinim, and arrive at what the middah is actually about and what it is actually precisely, and then one will understand a bit if one can do it or how much one can do it and so forth. Right, so we say? I mean that so we say. Yes, this is the program.

Organizational Notes

Now, I don’t remember if I spoke about this at all last week. I’ve forgotten now what I spoke about last week. No one was here, all the Jews from here weren’t here last week. There’s a problem here.

I want to explain the sort of language that the Sefer Shalom speaks, for example. There’s a problem here that isn’t a problem. There’s like a dispute or two levels or two approaches that need to be very clearly brought out. Last week we learned the piece from R’ Yosef Gikatilla, the Iggeret HaKodesh [The Holy Letter], and discussed whether he’s right and how much he’s right and how much not. Yes, so not from the Ramban [Nachmanides]. One person who certainly didn’t write it is the Ramban. But someone else. He says, eh, it’s not my… this is history, politics, it makes no difference. Actually yes… okay, I just remembered. Okay, so it’s connected. I want to say the most possible thing. One should try to understand as much as one can. If one can’t, the Almighty will tell me what we don’t understand.

Overcoming Desire as a General Trait

Defining the General Nature

And the thing is like this. That the thing we call not being a ba’al ta’avah [master of desire], as we already spoke about this last week I think, is a more general thing, right? It is in a certain sense, perhaps every trait can be said this way if one wants very strongly, but certainly this trait, and very often it becomes a name for all of humanity, for all goodness, for the whole sort of thing that’s called a good person.

One can say that a good person is one who is not noteh achar haguf [inclined after the body]. So there is a language that we learn, whoever learns Chassidic works certainly encounters such language, and very often very explicitly, which comes out, not like the Rav, or only halfway like Rav Berzovsky [possibly Rabbi Shalom Noach Berezovsky, the Slonimer Rebbe] says, right? It comes out that the whole thing of Judaism is to be less of a ba’al ta’avah. Right? Because the whole thing of humanity is the better way for us.

We say, we already spoke, I mean that at the beginning of the shiur last week they tried to show that we also speak this way, and that this language makes sense for us. Now, we need to think in what way it makes sense, okay? And this is the important thing.

Proposing Two Approaches to Understanding

I want to propose, let’s perhaps try to speak about this. I want to propose two other ways, or three or four, or as always, two other ways that one can understand such a sort of idea that this is a general thing, and to what extent this is helpful. I want to argue though that it’s not helpful to say that everything is this thing, but I want to explain bameh davar talui [upon what does the matter depend], and what depends on saying that this is the whole thing.

The Simple Approach: Overcoming as a Necessary Condition

The Source: Nesiv HaMalchus

There is a simple way, which I mean the simple way one can still accept. It doesn’t make it so difficult, but it makes it a bit difficult. But let me then I’ll say a more complicated way.

A simple way is to say like this: that kol hamiddos [all the character traits], this way you have explicitly in Nesiv HaMalchus [The Path of Kingship] at the beginning of chapter 5, I think they already spoke about this from that Rebbe once.

The Principle: Multiple Good Traits

There is a simple way that says like this: that yes, certainly, a person, to be a good person, is kalul [comprised] of very many other traits. I don’t know how many, four, eight, twelve, fifteen, two hundred, a bunch. But if you think into this, you’ll see that perhaps not regarding the trait itself, right? Regarding what is, I don’t know, the virtue of limmud haTorah [Torah study] or the virtue of chesed [kindness] or the virtue of tzedakah [charity] is a virtue bifnei atzmus [in and of itself], not dependent on what is an overcoming of others.

The Distinction Between the Essence of the Trait and Overcoming

Yes, you’re connecting correctly. If there is a good trait of chesed, let’s say, its goodness doesn’t consist in what I wouldn’t have wanted. Let’s see the normal, everything is a dispute. I want to get to it in a minute. Okay, the normal way, when people speak with each other, if someone is born with… I distinguish, even whoever thinks this way yes, I distinguish between the goodness of the trait and the education toward it, or what one extends in the person.

A person can say, yes, I only extend lefum tza’ara agra [according to the pain is the reward – Pirkei Avos 5:23]. Someone who is born good, doesn’t he get any reward. Okay, let it be so, it’s still a good thing, right? It’s better to be born this way than to be born bad where he doesn’t overcome himself, let’s say, right?

So in other words, lechol hade’os [according to all opinions], I mean that according to all opinions, there are good things, good traits, middos tovos, and good people which is not dependent on whether they have self control, right?

Reward and Punishment and Appreciation

Very good. If you speak regarding sechar ve’onesh [reward and punishment], perhaps even regarding a certain appreciation, as I say, a certain honoring of the person for all that he has done, or if you speak regarding education, how the person should arrive at this, it can be that there is a meni’ah [impediment].

Yes, it can certainly be that a person can say, this is also perhaps agreed to by all opinions, that although it’s very much a good thing to be chesed, if someone is not self controlled, he won’t be able to do any chesed properly. Even he will yes have the good trait, by the way, as we’ve learned many times, that someone who is born with good traits, almost no one is born with the derech hamemutza [the middle path].

Someone who is born with the middas hachesed [the trait of kindness] will be inclined to do too much chesed, and he also needs to self control. Perhaps his self control is a bit opposite, it’s not to do too much, but doesn’t matter, it’s still requires a certain shilton hada’as al haguf [mastery of the mind over the body]. What? Or a bit easier. Yes.

The Summary: Overcoming as a Condition and Not as the Essence

Al kol panim [in any case], it’s not, the goodness, it’s not dependent on the control, on the hisgabrus shebo [the self-overcoming within him], but it can be an impediment. It can be that according to all opinions one must speak of, it’s a tnai [condition], in order to have any trait one must have the middas hahisgabrus al haretzonos [the trait of overcoming desires], hata’avos [lusts], hateshukos [cravings], many other things, I don’t know what other people tell you, I guess, it’s not the important thing by the way, right? All these things. According to all opinions.

Everyone agrees that there are things that are good that the world doesn’t hold that they are good. Except, you know who is the only one who doesn’t hold this way? Where, this is an important point, but it’s not for now.

Clarification and Emphasis

But this is the important point, that, ah, I can explain it, why is this derech agav [by the way]? Let’s just make clear what I’m arguing here now kodem kol [first of all]. What I want that we hold is, we’re trying to explain in what ways the middah kelalit [general trait] of being hisgabrus al hata’avah [overcoming desire], as Rabbi Shlomo of Karlin said, what one wants one may not, is a general trait, it’s not only about, it doesn’t have the nosa [subject] of bread, in a certain sense to say it, one can convince himself that even when the mitzri [Egyptian] doesn’t let you do what you want, you also learn out the trait.

By the way, that’s totally false. And with this, as we finish the shiur the Nietzschean will make the senses to him [unclear reference, possibly a humorous aside].

The Central Distinction

And im kol zeh [nevertheless], this still doesn’t mean that the goodness of doing one chesed consists in that it is against the ta’avos hakodesh [holy desires – likely meant ironically or as a slip]. It can be that it’s a hachanah [preparation], it can be that it’s a tnai hanetzach [eternal condition], but it doesn’t consist in this. This is lechora [apparently] a thing that everyone can agree to. I don’t know if there is someone who can’t agree with this distinction, he can say more than this, but how much this is true, I think that this is true according to all opinions.

Practical Difference for Education

I just want to say that about this, and about the nafka minah [practical difference] of all things is very important regarding education, from which the measure of the holy child is an important measure. But what? Regarding education, here the distinction comes in, because you remember that limmud hamiddos [study/teaching of character traits] has two parts. There is the part of theoretical, what are the good traits? What does the Almighty want? I don’t know in such language.

Education and Rectification of Traits: The Practical Work of Gevurah and Holy Boldness

The Distinction and Its Practical Difference for Education

I don’t know if there is someone who can’t agree with this distinction. He can say more than this, but how much this is true, I think that this is true according to all opinions.

I just want to say that about this, and about the nafka minah of all things, is very important regarding education. From this the story of the holy child is an important story. Because regarding education, here the distinction comes in, because you remember that limmud hamiddos has it on two parts. There is the part of theoretical, what are the good traits? What does the Almighty want? I mean, it’s already like such language. What? Limmud iyun [theoretical study]. Very good. But if afterwards there is the part which is more nogei’a lema’aseh [relevant to practice], or which is relevant to practice. No, afterwards there is also the deed of that, not just the matter, there is the deed. And actually doing the main work, how did he always title his main chapter that speaks of tikkun hamiddos [rectification of traits]? Birefuas kochos hanefesh [in healing the powers of the soul], right? The healing. No, first that you are sick, and chapter 4 is birefuas choli hanefesh [in healing the illness of the soul], right? Ah, choli hanefesh, yes, birefuas choli hanefesh, right? And you begin, because you learned chapter 3, you understand that most people are sick. And in chapter 4 it also says that most people don’t have any perfect education, so in any case, or the education itself could have been sick. So since we need to educate people in order to become from bad good, naturally, most people always. So it comes out that naturally it’s still very important the trait. That means regarding education, this is what I want to say.

The First Condition of Education: Self-Control

In other words, if one wants to ask, one can ask two other questions: which is the most important trait? Which is the most important thing? I don’t know if gevurah lita’avos [strength over desires] is the most important thing, perhaps yes, perhaps not. But if one wants to ask, I want to make people, right? I want to be engaged in educating, I want to educate myself, I want to educate other people. What will ask, what are the three main things that you need to educate? The three conditions. Why do I say three? I don’t know, meanwhile I have one. But what are the few conditions that one must have in order to be able to educate people? What are the conditions? What must he mostly learn? What must he first learn, right? Okay, he must learn alef-beis, to be able to read, and so forth, right? But in order to become a person, what must he learn? What is the kind of thing that one must learn for a person?

Student: Almost all agree, I mean that even the modern psychologists are almost all also agree on this. Today it has a fancy name, it’s called executive function. It’s basically the same trait, right?

Teacher: Very good, this has to do with another question. Perhaps self-control needs to be a greater domain. Another thing, but the point is that according to all opinions, a person, if you leave him to nature, he will have ten thousand… each day he wants that, he has his inclination, the nature of the person – I don’t want to say body, I don’t know why it helps to say body – but the nature of the person is that he wants a thousand things, and one can very easily convince him to do various foolish things, self-destructive things, or bad things, or inconsistent things, and so forth. And one must teach him that not everything he wants should he do. It’s simple as that, right?

So in education, the thing of not doing everything one wants is one of the foundations of education. About this I wanted to say, it’s very important to grasp that this is not only against you. In every system of education, I want to say this way, it has at least two, I mean that these are the main two. I need to hold I need to think if there are more things.

Student: Yes, yes, yes, not to do. It’s education, right? It’s habit.

The Second Foundation: Gevurah and Holy Boldness

Teacher: I just want to say, so these are the basic things. And I want to think what one needs to add to this. Apparently one needs to add to this at least also not to do what the other tells you. It’s kind of tricky, because the Rebbe tells you, but not what the friend tells you. Right? Because just as the reality is that most people, or all people, before they are educated, before they are good, they will have every day a second desire, or various desires, and it’s not necessarily that following the desire will still help him, right? He has to control the desire, right? And the same way, I mean that in every system of education that I’ve ever heard about, it was assumed that other people are for the most part mixed. For the most part. There are a few good people, they need to follow, and otherwise it doesn’t begin, but most people are mixed. And therefore, a great part of the education to be a good person is not to listen to what everyone says. True? Which is called in Shulchan Aruch azus dikedushah [holy boldness]. Yes? Lo yisbayeish mipnei hamlei’igim alav [he should not be ashamed before those who mock him]. Right?

Or in Yiddish it’s called which trait? Courage. In Yiddish one says courage. Gevurah [strength]. Exactly, yes. An ometz [courage]. Ometz. And I thought which… We’ve noted many times that it’s not so introduced to speak about courage in our… I don’t know, I’ve heard many more teachings against desire than against doing what the other says. Velo od ela [and not only that], and there is a reason for this, because velo od ela, on every thing there is a kelipah [husk/evil], velo od ela, there is such a confusion of that with what I want, what is my desire against the Rebbe who doesn’t let us desires, understand? Perhaps they’re afraid of this.

The Error: “All People Are Good”

But apparently, one of the secrets of this is, because the one who knows who can, who won’t grasp that this is… No, I would have wanted to say that this is necessary, right? Because they do the right thing, do what is right, no difference what is the way of the trait. Almost always, three quarters of the time, it will be against what someone else holds is good, what someone else tells you to do. If you don’t have this, we’ve already spoken about this enough, if you don’t have this trait, you will very often do the bad thing simply because of cowardice.

Why Don’t We Talk About Enough?

Why is the reason that we don’t talk about enough? Because we have a false belief, a mistake, that says we live in a good society. All the people around you are good. One shouldn’t say that Jews are bad, true. All Jews are wildly good. Nonsense with noodles. Most people are not bad. Yes. It’s already three weeks, I can say the shmutz [dirt/criticism] about Jews. Three weeks one may, nu? Come, Rosh Hashanah will come, one should say everything, I know a little shmutz, I already. Already. What’s hammering into the head? Most people are not especially good, and the few who are indeed good are foolish. So, it’s exactly the same chinuch shiur [educational lecture] as the previous one. They don’t say it, because there’s such a… No, no, I’m not allowed. There’s something deep here that one must understand. For some reason, we live in a world, it’s not only a Jewish thing. When I say a Jewish thing, it’s also very hard for people to be against their environment. It’s always been hard, just as the nature of people is to live in a society and imitate them. But it was always accepted that a great basic part of the chinuch [education] to be a good person is not always to say and dance what the other says. It was agreed upon, and it’s a bit less agreed upon. Mesilas Yesharim [Path of the Just] consulted with Rabbi Pinchas ben Yair about azus [boldness], if I remember, or about gevurah [strength]. And it’s a bit strange to me. He indeed knew that not all people are good. And it’s perhaps a difficult thing to be mechanech [educate], because a person can’t say… People struggle with this in chinuch. This is not a chinuch shiur. But many Jews are confused about this. Because… I want to indeed talk about this. Because… many people, and one must do it correctly, but many people are confused about this because they say one may not teach the children to go against the system. You know about this? All those people who do this, the children don’t grow up well. One indeed may not. But what does this have to do with teaching the children to have a bit of backbone? What does one have to do with the other?

The Chinuch Paradox

There’s such a very strange confusion, as one says, that the only way a person can grow up well, or a person will grow up well, is if he believes that all people around him are good. No, the answer is the way he will grow up like them, that’s true. But if we assume that it’s not necessarily that most people are good, it’s not even necessary that most people mean well. Most people mean comfortable and good, they can’t what we call good, or no, it’s what feels comfortable to people. But most people want good, no, it’s not the new books, one must believe in the neshamah [soul], it doesn’t stand in the people. So therefore, a very basic part of being good, a father who doesn’t teach his children how to stand against other people sometimes, he hasn’t fulfilled the mitzvah of chinuch [commandment of education], “torascha v’sifseha” from Shulchan Aruch [Code of Jewish Law], he doesn’t fulfill it. Right? So one must find the normal old-fashioned way how to talk about the midas hagvurah [trait of strength], that just as one must talk, just as what one wants one may not. You know, chinuch. What the other says one may, one doesn’t have to. Here one may, but one doesn’t have to. I don’t know, one may not.

The Mussar Movement: Practical Exercises on Midos

And the work was exercises on this, as I remember, right? And the work indeed grasped very well how the chinuch must work. They went very extreme with everything, but they actually made people, they did a lot of human experimentation to see how one can actually make people, and they grasped that one must take a middah [character trait] and work on it b’fo’el mamash [actually in practice], not talk about it.

So they used to work on the midos ha… scratch, yes? They had a name for it, I don’t remember what it used to be called there, I don’t remember. And further there were tekufos [periods], I know that each tekufah they worked on a certain middah. In the year there was the zman [season], just as in the yeshivos where one learns Rav Ashi and Rav Ashi and Rav Kamma, there was a serious noseih [topic] of tikkun hamidos [character refinement], and every few months there was a certain middah that was worked on well.

Exercises on Boldness

And one of them was the middah of boldness. And then one used to go ask in the pharmacy for a glass of milk and the like, the things that everyone knows what people laugh at them for, and this was made for them, that they should laugh at them, and they will continue to do theirs. Understand?

Student: Yes, but it has a meaning to get used to when one does things that really belong, means it already belongs from the… ah, a good question.

Maggid Shiur [Lecturer]: It’s perhaps such extremism, as one says one should go to the other extreme, and it teaches how one understands that. It’s not an avlah [wrong], there’s nothing wrong with going and asking a screwdriver from the liquor store. It’s just funny. It’s just funny. Not the point, the point is the chinuch. The point is to get used to that the other laughs at you and it doesn’t matter. One doesn’t die from it. First of all, one must come out that one doesn’t die from it. Many people think they die from it, because they’ve never tried. First of all, it comes out that one doesn’t die from it. That’s the first thing.

Midas Hahisgabrus: Chinuch, Servitude, and the Purpose of Yetzias Mitzrayim

Back to the Novardok Chinuch Matter

Instructor:

It’s not an avlah, there’s nothing wrong with going and asking for a screwdriver from the liquor store. It’s just funny. It’s just funny. Not the point, the point is the chinuch. The point is to get used to that the other laughs at you and it doesn’t matter. One doesn’t die from it.

First of all, one must come out that one doesn’t die from it. Many people think they die from it, because they’ve never tried. First of all, it comes out that one doesn’t die from it. That’s the first thing.

Second, you’re right that lekho’orah [apparently] one should have done the right thing already. But I guess that something messed up there, I don’t know. I mean that yes, in short, this is already ad kan ba’inyan [thus far on the matter].

Let’s go back to where we were. Where were we? And they were here, we’re holding by this.

Definition of Chinuch: Forcing Oneself to Do What One Doesn’t Want

Instructor:

In this sense, what I want to say, biv’chinas chinuch [in terms of education], chanokh la’na’ar al pi darko [educate the youth according to his way]. Chinuch means forcing oneself to do things that you don’t want. There’s no other translation of the word chinuch. Right? That’s the answer of chinuch.

This is what all the mechankhim [educators] say that one must love, and one must make love. Certainly one must make. Through the fact that one gets the talent of being misgaber [overcoming oneself], of just having a bit of discipline, of just having a bit of self-control, one begins to love it also. One even loves the things that one does, not necessarily must one have self-control for it.

External Chinuch: The Role of Authority

Instructor:

How does one do what? So in terms of chinuch, of external chinuch, it’s very simple, because the father or the rebbe’s is their job. And this is the job of the authorities there. And usually he does it through sekhar v’onesh [reward and punishment], and external entirely b’chitzoniyus [externally, in an outward manner].

He says, young man, now we eat supper. You don’t want to? Doesn’t matter.

By the way, I don’t know what it was once. Nowadays it goes the opposite usually. Usually the children don’t want to eat, one must tell them yes to eat. But it doesn’t matter.

The Outcome of Chinuch: People vs. Non-People

Instructor:

The children whose father is like lo atzvo aviv miyamav [his father never restrained him – referring to King David and Adoniyahu], like Avshalom [Absalom], they grow up to be non-people.

And the children whose mother tells him sometimes, I don’t know how much, one must know for each shiur. Sometimes, now one eats the chicken and one doesn’t make any tricks, and the cake one can eat next week, they grow up to be people. A very basic thing.

One can teach it on the parents, or the chayei derech whoever is, that this is their job to teach this. It’s not so complicated.

Chinuch for Oneself

Instructor:

What does one do for oneself? And the same way, one comes, every week there’s a shiur at 9 o’clock, and one is there at 9 o’clock, 8:30, whatever. Eh, you have a terutz [excuse]? Yes, yes. You want to complicate yourself.

You’re gonna start taking seriously external things and you learn, and then slowly you’ll start liking it also, you’ll start liking the content.

Student:

But it’s so hard?

Instructor:

No, because you look at, I don’t want. Yes, I don’t want, but you know, he talks himself into it certainly, if he doesn’t know that it’s something wrong, he doesn’t know.

“What’s Bad That You Want?” – The Tzaddik vs. The Student

Instructor:

It’s the same question, the question that you ask on Novardok is the same question on the ma’aseh [story] of Reb Shlomo Karliner. What’s bad that you want? There’s nothing bad that you want.

If a person is mevorrar [clarified, refined], as it says in Me’or VaShemesh [Light and Sun – Chassidic work], No’am Elimelekh [Pleasantness of Elimelekh – Chassidic work], in many Chassidic sefarim it says this, when a person is already a tzaddik he must do what he wants, because he already knows what to want.

But as long as a person is not a tzaddik, he must be mechanech [educate] himself to do what he doesn’t want. Because not, sometimes he even does bad things. He doesn’t, it would have been a good thing to eat that roll, or not necessarily a bad thing, but he must teach himself a bit the midas hahisgabrus [the trait of self-overcoming].

Chinuch Without “Why” – Sometimes There Doesn’t Need to Be a Reason

Instructor:

By the way, mothers and fathers do this also to their children. Again, what we speak, chinuch is the original image. Many times one says to a boy, “Don’t eat that!” What’s something bad? What’s a difference? Somewhere there must be a limit, no? No, because it’s good to be limited in certain ways, it’s good to have control.

Many times it has a meaning, most times it has a meaning, but it doesn’t have to have a meaning. There’s a place of chinuch, a place that doesn’t have a meaning. And you must remember that chinuch works… that’s one thing.

Chinuch = Chukkim for the One Who Is Still Learning

Instructor:

The second thing, you must remember that chinuch means that you don’t know the meaning. That’s the translation. All the Chassidic torahs say that the entire Torah is chukkim [decrees without rational explanation] for whoever is holding by the chinuch, and not one thing from the entire Torah is chukkim for the one who is already holding by the tzaddik.

So the entire difference, you know, to say parah adumah [the red heifer – paradigmatic chok], we mean there to say that we are still in chinuch, great tzaddikim for that thing to understand, but Moshe Rabbeinu did indeed understand, right? And the like. This is a normal, very Chassidic pshat [explanation], it’s a Chassidic pshat, the idea basically.

“Why?” – The Why Lies in the Father

Instructor:

So, chinuch means when a boy, when the boy asks Daddy, “But why?” That’s what you live. Sometimes there’s a why, and sometimes there isn’t a why, it doesn’t matter. But it will never be entirely why, because the why lies in the father, not in him. That’s why it’s called chinuch, that’s why we’re now talking about midas hahisgabrus lehitiv [the trait of self-overcoming for the good] in the sense of chinuch, right?

Midas Hahisgabrus – The Most Important Middah

Instructor:

And that hisgabrus lehitiv, you can call it, as I said, it can be hisgabrus al devarim chitzoniyim [overcoming external things], courage, it’s not so different. I don’t know what other things one can describe as hisgabrus. But in this sense this middah is the most important middah.

One must already talk nothing about the chomer [material] being bad, I must now what that means. I know yes, but the next thing that I will talk about. But in the basic sense it’s correct.

Self-Control and Executive Function

Instructor:

So in the basic sense one can say that as you say, a restrained person, or a person who is called today has executive function, he is one of the basic definitions of a good person. Or al kol panim [at the very least] it’s a basic condition, it’s not enough to be self-control, one must also do something with the self-control.

In the extreme, one will make only hergalim [habits] from this, and without any tokhen [content], he has no taste, but there must be such a sort of thing. Right? I mean agree? It’s correct what I’m saying? I mean that it’s correct. I mean that it’s correct approximately.

Discussion: Ta’avah vs. Ratzon – Precision of the Definition

Instructor:

There is, now there’s a more important point. There’s another thing. There’s another way. Okay, the way is very correct, it’s not complicated. There’s another thing. Another way how people think that the midas hata’avah [the trait of desire], the midas of not ta’avah, is very essential, is the klalus kol hamidos [the totality of all traits]. And this is already more controversial.

I mean that what I said is agreed upon, if you have we’re divided you must tell me. I think that it’s simple, does anyone hold that not? Does anyone hold that not are those who think that everyone is already good and one must never be mechanech them. There’s such a belief of Jean-Jacques Rousseau.

Student:

No, I spoke about the midas hahisgabrus al hata’avah.

Instructor:

No, I spoke about the midas hata’avah. When a language is missing a word, it’s a big problem. Midas hahisgabrus al hata’avah, right? The middah that says that what one wants one doesn’t do. Not everything that one wants one does, right? That’s the middah that I’m talking about.

Student:

What other things doesn’t one want? Physically ta’avos [desires].

Instructor:

Retzonos [wants], but retzonos, one wants it. Physically, doesn’t need every time.

Student:

Very good, according to the definition that you just said that tobacco is not a ta’avah.

Instructor:

That’s a dispute between me and the Britannica. Yes, yes, that’s why I say, in this sense, that’s exactly what I am saying, this doesn’t have… right, but when people talk about the middah from the positive side, when people say in a positive manner to be restrained, they don’t mean the true specifically regarding ta’avah, indeed so.

The Middah in General – Not Only Ta’avah

Instructor:

The middah in general from the side of chinuch, from the side of the topic of chinuch is not only, it’s regarding what you want. Afterward it even becomes a problem, that is, you want? If I want good, indeed so. What do you want? Not necessarily your body, and not educating the body. When the body is the mechanech [educator], it will also want only good.

So, I don’t think you make the difference between body and soul is so helpful in this context. So, it’s just what you want. That’s why I say not the chinuch idea, what a boy wants and what a father wants. Okay, the ideal father is not me. Yes, you understand like this? The one who knows indeed what one must do. It doesn’t have with a ta’avah you’re right.

But many times when one talks about this, I see that Reb Shlomo Kaniel talks about this in this way.

New Chassidic Pshat: “Midas Ha’avdus” – Why Mitzrayim?

Instructor:

But as I said, you would he says from Mitzrayim [Egypt], and I want to go back from this, because I mean that it’s not crazy at all. And this pshat I heard a long time ago from a Chassidic shiur, and I mean that it’s a good pshat. It’s a good pshat practically, it’s such a good pshat on the blis Mitzrayim [the exile in Egypt], talking the second time Pesach.

The Story: All Midos One Has, Only One Is Missing

Instructor:

Once I met a Jew, he told me such a pshat, he said that it says in a Chassidic sefer, I don’t remember which. Why did the Jews need to be in Mitzrayim?

He told me like this, that every middah a person has in himself. All midos, yes, loving, hating, one should be aroused, one should be victorious etc. All midos people have. One just needs to lead it.

As the Chassidic sefarim, the Rambam [Maimonides] doesn’t say so, as the Chassidic sefarim said to say, the avodah [service] is only to make the person should use his midos on the good things, other good purposes, on the good ways, the correct matter, as the Rambam said. But one doesn’t need to be mechadesh [innovate] any new things. Right?

Midas Ha’avdus – The Only Middah That One Gets from Others

Instructor:

The young one claims like this: There’s one middah that no one has, one isn’t born with it. One gets it only from the other people. Which middah is this? The middah of following the other people. He called it midas ha’avdus [the trait of servitude]. I don’t know about them.

Student:

Avdus [servitude]?

11. To Follow Another

Instructor:

11. To follow another. When you don’t know, when you’re not a ben [a son], there is one who knows. An eved [a servant] is one who doesn’t know. What we call today chinuch [education]. Midas ha’avdus [the attribute of servitude]. It’s something that people have within themselves. I don’t know, he argued that it’s not. It’s not relevant to the portion of the Torah, I’m just saying what my friend argued.

Avraham Avinu Was Not a Servant

Instructor:

So consequently he said about this, Avraham Avinu [Abraham our forefather] was a great tzaddik [righteous person], but he wasn’t a servant. Does it say eved [servant] about anyone before Yetzias Mitzrayim [before the Exodus from Egypt]? It doesn’t say. Look inside to see. Look in the concordance.

Student:

No, he says he should say a new Torah. Look inside.

Instructor:

Eved of Avraham, but eved Hashem [servant of God]. Did the Almighty have servants before Yetzias Mitzrayim? In any case, in the Torah it certainly says many times that the Almighty had us as servants because we were in Egypt, because we were taken out of Egypt, they were servants, and switched the servitude to the Almighty. True?

The Conclusion: Egypt Was to Acquire the Attribute of Servitude

Instructor:

I know very famously, Moshe [Moses] is a servant to the Almighty, he only took it out from Egypt. I know very famously that whoever else, that the Jews are avdei Hashem asher hotzeisi osam me’eretz Mitzrayim [servants of God whom I took out from the land of Egypt], yes? I don’t know if there was before Yetzias Mitzrayim such a concept of being His servants.

Student:

Certainly there was such a thing, there were servants on the side.

Instructor:

Yes, very good. The Jew explained very nicely that he said a Torah. Again, I don’t know to what extent it’s… Yes yes, that’s what I’m saying, but…

Student:

Okay, there was an avodah [service], but…

Instructor:

[continues to next section]

Chinuch, Kabbalas Ol, and the Nature of Servitude

The Only Attribute That Chinuch Can Give

But in short, let me leave aside the Torah of the simple meaning of Yetzias Mitzrayim. But he wants to bring out that… but according to how I’m explaining it, it’s a bit better.

There is such an attribute – so again, I don’t need to rely on Yaakov Keller’s attribute. I think that the way we use midos [character traits] doesn’t really mean an attribute, but it’s chinuch, a conduct, a very general thing. What does it mean? That I can follow what I need to follow, or whom I need to follow, when I don’t understand it, when I don’t hold by it, as if, when I don’t see it myself. This is a very basic thing.

Now, I would say the opposite: This is the only attribute that one can actually receive from another. Let’s say it this way: Chinuch can only give this attribute.

I would say, even, let’s try, not exactly true, but in a certain sense, right? As one means bluntly, right?

What Chinuch Cannot Give

What does chinuch give? Chinuch cannot give love. Love a person must love himself. It can ignite your love, it can make you do the external actions, which causes you to begin to love something – right as we learn.

But what is the chinuch itself? What does it give you? What does it consist of? From the self-control, from the control. From being controlled.

The Problem of Self-Control

First I’m going to be controlled by another – let’s say I can control myself, or perhaps never, perhaps there are always two: my intellect and my body, or the Almighty and me. There’s always perhaps another.

And in order to speak of controlling – just it’s hard to speak of self-control, it’s a problematic word, it doesn’t really make sense – it only makes sense if there are like two souls in some way, and so forth. The daas [knowledge/consciousness] controls the middah [trait], the desire, and so on.

Egypt: The Teaching of Servitude

But about this that person argued that one had to go to Egypt. Egypt taught well for the Jews what it means to be a servant. Otherwise one wouldn’t have known that a Jew is a servant. How can a person be a servant? One discovered it in Egypt.

Egypt taught the Jews what it means to be a servant. They were avadim l’Pharaoh [slaves to Pharaoh]. It wasn’t good… not so good to be a servant to Pharaoh, they didn’t do good things with all of this. Potentially one learned what it means to be a person.

The Difference Between Avraham and Moshe

Before you’re a servant, you can be Avraham Avinu, Avraham Ohavi [Abraham My beloved]. I say, you do what you love, he understood correctly.

But there is like we spoke – it fits with what we’ve spoken many times about the difference between Moshe and Avraham, right? That Avraham went with love, and Moshe went with fear, right?

Moshe founded the Torah that gives reward and punishment, right? Avraham still didn’t have any reward and punishment, through perfection, right? In the sense that whoever doesn’t follow gets hit, right?

This is what Moshe Rabbeinu founded, this is what was taken from Egypt. This is the social, the political aspect of… of the Torah that says they educate people who don’t hold by it. Whoever holds by it doesn’t need it.

They say many times: The Torah isn’t made for a good person, not made for a bad person, or for unformed people – rather, for a person who needs chinuch.

Servitude: The Only Attribute That Can Be Taken

And here you have the attribute. This is as if the only attribute that can be taken. It doesn’t say love, first… It’s very interesting: it doesn’t say first you loved Pharaoh, now love the Almighty instead.

The Baal Shem Tov would also say this: No, a servant you can be first to Pharaoh, now to the Almighty. Right? Right what I’m saying? It’s a logical argument. So this is a Torah.

But this is the idea of servitude, but servitude I don’t know what it actually means. This is in short, one can still investigate much regarding the simple meaning of Yetzias Mitzrayim and so forth.

The Main Point: Chinuch Works With Someone Else Doing to You

But what I would want to bring out from this word is just that this is a thing – that’s why I’m speaking about this in the sense of chinuch, because this is something that… actually works with someone else doing to you. This is the main distinction I want to say, the main point that I’ve extracted from this. Right?

Even Egypt, even Moshe Rabbeinu, even the reward and punishment that’s called yiras ha’onesh [fear of punishment], even the strap that hits whoever doesn’t follow, or what gives rewards to whoever follows, teaches what? The attribute that not everything I must do what I want, it’s not I who wants. Already something, already something accomplished.

Questions and Discussion: The Nature of Chinuch

Student: One who doesn’t have that, like it says in…

Instructor: No, he teaches you very well, he hits you, he teaches you, and in the end you have the attribute.

Student: Right, right. Of course, you receive the attribute. You can ask what happens when that person goes away.

Instructor: So, if you’ve learned, you’ll still have the attribute even when he goes away. That’s the difference. If someone… very good, very good. I agree with you.

Chinuch as an Immovable Reality

I think that that person’s job is not to teach you, but to be the reality around which you’re stuck in. This is something I remembered from someone’s very clever way of thinking about chinuch, also practically, chinuch of children, or also oneself, by the way.

Chinuch means being an unmovable thing, being nature. That means, the father, when… that’s why if with a father one can negotiate with him too much, it’s always a problem for these sorts of things. Do you understand what I’m saying? Because somewhere there needs to be… How does one learn?

I’m explaining to you that it’s good for you to follow me. This is no longer servitude, this is a business thing. You go to the doctor, you’re not a servant of the doctor. The doctor knows, you follow him. Right?

There is some trust, implicit, that’s why a child follows his father.

Reward and Punishment as Educator

When we speak of reward and punishment, the law, the law is an educator in this way. The Torah, the statute, is chinuch in this way. In what way? In this way, one says: You can hold from today until tomorrow that one does this, I don’t care what you hold. You can hold from today until tomorrow that it’s foolishness, and you don’t know at all. The reality is: if you will do such and such, tomorrow you will find yourself in prison.

And since you don’t want to be in prison presumably – if someone wants to, one can’t help them, right? There’s a problem. But fine, right? Real physical pain, right? Chinuch works with physical pain and pleasure. They’ll put you in prison. Consequently, you don’t want to, so you learn to control your desires because you don’t want to go to prison. Right? So, there must be a certain reason.

Digression: The Problem With Modern Teshuva-Talk

For example, the thing of teshuva [repentance] is very destructive. I’m here anti against Jewish lectures, I can’t in my Torah, in my thing, right? Which there’s a real problem. That means, the Ramban [Nachmanides] already speaks about this in a certain sense, about real shame or perhaps such things.

The Problem With “There’s Always a Way Out”

When there’s a certain chinuch that says, “There’s always a way out.” If there’s always a way out, then nothing ever becomes established in a person. Not always is there a way out. There are things for which one cannot do teshuva.

If teshuva is not a way out, teshuva is a way to become better. That is teshuva.

Student: I know, I also hold that way. True.

Instructor: And I say that in the way I was taught, and if this is exactly what I mean by this, teshuva becomes the problem. If you use teshuva as a license to sin, teshuva doesn’t work for you. Because teshuva is a chotei u’machtei [one who sins and causes others to sin], one must kill him, one must imprison him as the last teshuva for the teshuva.

Right, but, and the Zohar [the foundational work of Kabbalah] says many times, Rebbi, and the Zohar says many times that the first attribute… if someone is in those actions and he does teshuva afterwards, certainly one can do teshuva. One of the things doesn’t mean that one may not. Yes, certainly do teshuva. One can overcome oneself, but one must overcome the problem.

Critique of the Positive Style

I say that just, the way we speak a lot about teshuva I think is destructive, because I feel, I speak with people… Again, it’s probably, when I complain about, I know, it’s not a system that’s guilty, it’s humanity that’s guilty.

But there’s a certain style that we love to speak, the positive style that one gets from Chassidic books, and so forth. And, again, from the entire modern world has the positive style. They’re missing a certain thing that not always can one do teshuva, okay? Not always can the Almighty help.

The Limit of Mercy

There are things that can begin very badly, no one will help even the Almighty. What does the Almighty mean? The Almighty made it that there should be a pit, and it’s deep. This is a reality that you bump into and there’s no way out. I can give you political examples.

In short, it’s true that many times there is a way out. The tradition from Dovid HaMelech [King David] says that there’s always al yisgaber rachamim [may mercy prevail] is true. It’s much more complicated.

But there are also very many cases where there isn’t any… It’s already… How does Reb Motele Zilber say? It says even cherev chadah munachas al tzavaro [even if a sharp sword rests upon one’s neck]. It doesn’t say even cherev chadah chocheves es tzavaro [cutting one’s neck]. Okay? Some limit there certainly is. Okay? Munachas [resting], we can hear. There is some limit.

Kabbalas Ol: The First Level

And why am I saying this? I’m thinking what Yoel said, but I think it’s a very clever thing. That this sort of chinuch, as the Zohar says many times that kabbalas ol [acceptance of the yoke] is the first… And it’s not kabbalas ol.

Kabbalas ol means that I’m not accepting the yoke. If I can accept the yoke, and tomorrow I don’t accept it I need to do teshuva to make kabbalas ol. Kabbalas ol is a recognition of reality, right?

That’s why nowadays that people don’t believe in reward and punishment, which you should believe in, because it happens whether you want it or not. It’s both there and not there, and the world works… but it’s there, people are afraid to talk about this, that nobody has a certain kabbalas ol, and it’s a big problem.

The Zohar’s Parable: The Animal With the Yoke

Kabbalas ol, says the Zohar, is like… The Zohar uses exactly the chinuch parable. The Zohar says, certainly, there are much higher levels. Certainly, kabbalas ol means you don’t know what you’re doing, one shouldn’t remain there.

But the Zohar says many times that like an ox, or a… yes, there is such a parah adumah [red heifer], “asher lo alah aleha ol” [upon which no yoke has been placed], right? What do we see from this? That it doesn’t mean that it doesn’t have a yoke now, right?

A cow, when it becomes so, it says in the Mishnah in Shabbos, right? One takes a cow or an animal, when it’s born, if one wants it to be a working animal, from when it’s small, one places a yoke upon it. It drags thousands, and it’s not yet strong enough to drag a plow, but it drags things. So it learns that one drags. When the master says to drag, one drags.

Later one can even take off the yoke, one can already drag it on the way sometimes, it doesn’t have to remain with the yoke.

Kabbalas Ol as Recognition of Limits

This says that kabbalas ol is always something that… Why does it mean? Kabbalas ol means that somewhere there is a limit to my choice, to my I-understand. Which isn’t the world, I’ll do teshuva, it won’t help. There are somewhere things that… if I will do this, the result happens. The fact, cause and effect. Cause and effect is stronger than me.

And when a person, if we speak about chinuch, which is a system of law, or a father, or an educational institution, whatever, one must be an educator. He is like there. In a certain sense, in every time that’s going to be so, the…

Chinuch, Servitude, Teshuva, and the Reality of Human Nature

Chinuch and the Inflexible Educator

Instructor:

There are somewhere things that if I will do this, the result will happen. The fact, cause and effect. Cause and effect is stronger than me. And when a person, if we speak about chinuch, which is a system of law, or a father, or an educational institution, whatever, one must be an educator. He is like that. In a certain sense, he is not chinuch. And every time it’s going to be so, the children or the students are going to have to think that the rabbi is a bit of a wicked person. Because he’s inflexible, a bit flexible he may be.

I don’t know, I’m not saying it’s practical, but I look at many people, I hold that that person is actually wicked, because in practice his wickedness helped that he can something. With this person one cannot speak about this thing, one can speak about many things, about the regulations he made, one cannot speak about what will be done. He is a law of nature in place. You want to go to the yeshiva, you’ll have to adjust to this.

Now, if there’s some benefit that one has from that thing, he doesn’t let out before six o’clock. In practice, the shiur could continue until six o’clock, because that person has a craziness, that he has a tradition from Rachel Imeinu [Rachel our mother], that until six o’clock must be the shiur, and let the whole world burst. It doesn’t even matter that it’s snowing, that there’s a blizzard, that there’s a hurricane, he doesn’t care. That’s the halacha [Jewish law], let everyone burst. You can transgress, by the way, don’t say. But that’s what chinuch is, because chinuch, the servitude means that the other decides, not you decide. Right?

Kabbalas Ol Malchus Shamayim – A Reminder

I always think that kabbalas ol malchus shamayim [accepting the yoke of Heaven’s kingship], doesn’t really mean kabbalas ol malchus shamayim. It means, when they say Krias Shema [the Shema prayer] every day, kabbalas ol malchus shamayim, but it doesn’t mean that you do something with this. It means that you remind yourself, one can forget. It’s reminding you, because otherwise, you’ll actually break your neck from going back going back. Yes, so this is the topic of servitude.

Wow, that’s enough for today’s shiur. I have to say another piece that I prepared. It was better that I prepared.

Slavery – Not a Virtue, Not the Ultimate Goal

No, slavery is not a virtue, slavery is a terrible thing. Simply, one is a slave to Pharaoh. But after one is a slave to Pharaoh, for that one must go out from Egypt, so that one shouldn’t remain a slave, not to Pharaoh, not to the supervisors in the yeshiva.

No, the eved Hashem [servant of God] is also not a virtue. I’m not saying in this shiur that the ultimate goal is to be an eved Hashem, to be nullified before the Almighty, as other people say. No, the ultimate goal is to understand, to be a friend with the Almighty, to be a son as it says and so on, to be one who understands. Ovdei me’ahava [those who serve from love], certainly, that means lishma [for its own sake]. Avoda me’ahava is better than avoda me’yira [service from love… from fear].

But since most people, or all people, begin with a lot of foolishness in their heads, and if it doesn’t always work, and it can be that even when it always works one will need a certain shikul hadaas [balanced judgment] that should overcome many neti’os [inclinations], a part which are good inclinations, he has so much ahavas Hashem [love of God], therefore he wants to go to the mikvah in Corona, I don’t know. In short, that means one needs to have a control that says, “Yes, I want to, but now one shouldn’t.”

So, it’s always, it’s even basic for chinuch, even in the sense of chinuch it’s a basic quality to have the quality of controlling, not doing only what you want, and doing what the other wants. Or, as I explained it now with you, recognizing that the other’s desires, someone else’s…

Teshuva – Between Man and God and Between Man and His Fellow

You know that teshuva [repentance] always works, but what does it say in the Mishna? Yes, very interesting. I want to continue speaking about teshuva, which is coming soon… the holy days are already around the corner. Just, don’t commit some sins. I love that.

Anyway, no, I just want to bring out this. The Mishna says that a chait she’bein adam lamakom [sin between man and God] teshuva helps, a chait she’bein adam lachaveiro [sin between man and his fellow] teshuva doesn’t help. What does everyone understand? That the Almighty can always forgive you, it’s basically free. But your friend, you can’t always go back, right? Ah, you can ask him for forgiveness. You can’t always ask him for forgiveness. You can wait until he dies and go to his grave and believe that he’ll forgive you. But aside from that, not always, even then it doesn’t always help, right?

So what’s going on here? No, I just want to bring out, the Mishna is a Mishna on reality. It’s very important. It tells you, teshuva is the highest thing, one can fix everything, one can forgive everything, but do me a favor, don’t convince yourself that because of this you can step on your friend and think that he’ll forgive you.

I feel that people will do many real wild things with their friends too. “I didn’t ask you for forgiveness then on erev Yom Kippur [the eve of the Day of Atonement]? Come here. If you thought about it, I’m enough of a Jew to call you, I understand that you’re that sort of person, I’ll tell you that I forgive you just because I’m a forgiving person, I don’t have the strength to struggle with you.” Right? Right? Everyone wants these things for themselves. Very good. When someone comes to ask you for forgiveness, you should remember, take the moment, you should see what can be done. But it can’t be that…

Stories of Generations in Conflict

I mean that people are very accustomed to this. One can always transgress, one can already… I know people who have been in conflict for several generations, and they’re justified in remaining in conflict for several generations. I don’t mean justified, but he still feels smart, they’re justified. Every grandfather wronged his grandfather, and he doesn’t forgive, and he doesn’t forgive. I can say it.

Okay, but this speaks, the other wants, can a serious thing for years. There was a… I’m not saying you’re justified, there was some certain Chassidus that have been in conflict for sixty years. And recently, I’m not saying… hello, the recent one will be told later. Sixty years? Approximately. And recently, a few years ago, one of the… one of the sides had some illness, and the illness was that it’s probably a complaint from the other Rebbe.

So, they went to the other Rebbe, and he says, he wants to ask him for forgiveness. He says, no problem, give back the building that I hold is mine. He says, I’ll forgive him. The other says, crazy, I wouldn’t be whoever means it. No, he said, I can manage, but the Chassidim don’t let. Whatever, you understand? Okay, by the way, I don’t know if it turns out that it can still the Torah, and the other holds that the asking… I won’t go into the details of the case, I’m just saying that this is normal.

People are all stubborn, he meant that he’s going to ask forgiveness, why should he give half of the building? Make some compromise that works. So, yes, that’s what leads to this. This is called kabbalas ol.

Distinctions in Atonement – The Price of Teshuva

No, just say that we’re talking about teshuva. The Mishna says that when there’s a real problem, teshuva doesn’t help. But regarding Makom it also says, there are chilukei kappara [different levels of atonement]. How much you can fix the problem, the Almighty laid upon him, not fix the problem. What I want to say, this is regarding Makom, one can always do teshuva.

Today there’s no Beis HaMikdash [the Holy Temple], there’s only Yom Kippur [the Day of Atonement], it works out, it’s still lucky. When that comes, one will have to pay to do teshuva. Now it’s still free, one should grab it. Rabbosai, it’s the sermon for seventy, meaning trouble, one should grab it, because now enter into teshuva. When that comes later it won’t help, it will cost money to do teshuva. One will have to buy a chatas [sin offering]. Okay, and they also need the yahrzeit, I don’t know, but in short, it’s expensive.

No, you understand? It’s really… You know, a whole sheep, a feast? A goat? Many of them. No, it costs, okay, I don’t know, in short, it costs, I don’t know how much it costs. But it’s not like that. It’s good. This sort, on some level is a reality that… yes.

In short, that’s the thing. And that’s the meaning, in this sense everything is also teshuva. That means teshuva tata’a [lower-level repentance], and so on. In this sense this is also a topic of like hisgabrus la’ta’ava [overcoming desire], or of not doing what you want. Understand? Because the other can become angry, and he can remain angry. It can be that your asking for forgiveness won’t help. You know that you’re going to make damage.

The Reality of Human Nature

You say earlier that people aren’t good, yes? No person is good. It’s over all five cents. It’s good pressed, yes. Everyone has jealousy, whatever. But five cents, sixty pressed, a bad person. It’s good, no one is bad. Okay, everyone is, everyone is good.

I mean, I’ll tell you what I mean. I’ll tell you, could you rely must people to do the rating when there is any cost involved. After twenty dollars? How hard it becomes, what’s the level? It’s harder, harder, harder. Everyone has chesed tests. There’s Yaakov, everyone has chesed tests.

So, everyone has chesed said, so, the righteous rabbi, as Rav Watner said, one encounters for a mitzva dan lekaf zechus [judging favorably], but usually one encounters better when one is dan lekaf chova [judging unfavorably]. So… I say this, if you’ll calculate that people, you know what we’re doing, the right thing, many times there’s a question, it’s easier to do, the world does this, but those who want to do the right thing, it’s a bit harder. I’m not even talking about crazy harder, okay? A bit harder.

And I want to ask you, how many people can you rely on that you know that this is work that you do, that what’s happening here? One must do something different. How many people, I had such incidents in my life, I struggled with another, the other told me, “Come here, if you’ll predict that everyone will do what’s good for their interests, it will be eighty, ninety percent correct. Now, sometimes the other is interested on your side, very good. I’m not saying that everyone’s interests are always against you. Many times interests go together with this, so it’s good. But if you predict there, make there a prediction, about ninety-five percent of the time you’ll be right.

In reality, anyway, you’ll predict that some people, people are not even convincible. I’m not talking, you can go to him and say, and he’ll actually understand that it’s not right, but he doesn’t do it anyway. And most people are like this, that’s what I mean. At least, you have to assume that most people are like this. That’s what I would say. You have to assume that most people are like this. And I don’t see that that’s… I don’t see that that’s… I think that that’s… perhaps I’m wrong.

Clarification – “Bad” Versus “Not Reliable”

It doesn’t mean that that person, when you say bad, you see, you’re talking about a bad person. No, not greatly. A clear thing. A clear thing, a bad person is a clear thing. Everyone knows by themselves. No, bad, not bad. I said, not reliable. You understand what I’m saying? Why are they bad? Does the person think all day how to steal from the other? No, most people aren’t like that. Most people are beinonim [average people].

But I ask you, I tell you, at his wedding, if there’s no thing, the person who came to his wedding will cost something, and… cost effort and money? No, not effort. Why should he make peace? No, it’s not. No, no, it’s not that. That’s a small thing, I understand that. I won’t give… No, I won’t give. Bad is not the correct word. I don’t want to give any example. I won’t give any example. I won’t give any example. I won’t give any example.

No, the problem is, the parable is not such a problem of profitability, the problem is that it’s distracted from the idea that I want to bring out. I’ll tell you what I mean, okay?

The Story with the Condo Meeting: Self-Interest and the Limits of “Being Good”

Conclusion: A Practical Story that Illustrates the Entire Matter

I’ll tell you what I mean, okay? We just spoke well, according to all opinions, the condition of being good is not only what my interest is, not only what I want, okay? I want to tell you a story, okay? A Jew told me a story.

There was, and I can end with this story, it’s a matter to end with a story, one takes a story, one says a story meanwhile, and somewhere one also learns.

The Situation: A Condo with Two Types of Houses

So, there was a neighborhood, not a neighborhood, such a building, a condo let’s say, yes? Where there is, everyone has their house, but there’s also the, what’s it called? The condo. In short, one must take care of the, yes, one must pay for the guy who cleans up, the management.

So, yes, now, in this condo there were different sizes. One has a larger house, two, I remember it had a very clear definition, no doubt. Two levels, or two, I don’t remember, something in short, levels, other levels, approximately two types there were in the neighborhood, okay? So, and the larger is also the larger outside, it has more parking, I don’t remember any doubt in this, I want to need to explain the situation.

The Dispute: How to Pay for Management

And there was a meeting, they sat down for a meeting at the committee meeting, and they discussed how much each one should pay for the management, but whatever. There was a big dispute. There were some people who said that whoever has a larger house, he uses more of the… one must wash more for him, let him pay more, and whoever has a smaller house, let him pay less. The others said, no, everyone should pay equally.

Analyzing the Two Sides: A Grey Area

So what do you think? He had an argument with his friend. What do you think? Who holds this way and who holds that way? Why is it understood? One minute, here there’s a question. I can understand both sides.

Let’s say, I made a bit more inclined toward the opinion. In practice, how much he has two parking lots, it’s a bit more, but most of the work goes into the garden there that’s taken care of. Everyone uses one, right? It’s a small difference. That he’s a bit of a bigger wealthy person, why will it squeeze money out of him? Because he has more money, he has a bigger also. Hard, right?

There are two sides. It’s not so hard to understand that there would be two sides. Ask a person from outside, “What should one do when just one person makes the regulation?” One can hear that one should do it in both ways. It makes sense to pay one, it makes sense…

What’s the custom? Okay, there they didn’t know about this custom, we’re talking about before the custom, I don’t know. In that place there was a dispute, it seems there wasn’t any custom at all.

The Main Point: Self-Interest Distorts Judgment

The Question: Why Can’t One Rule Objectively?

So I ask you, you say, do you hold that people aren’t bad, right? They’re not bad. Why isn’t there anyone… Why? What does it mean? There’s a quality of integrity…

I said, let’s speak the discussion to the essence of the matter. What do you hold? You hold that a larger house should pay more. You have a larger house, okay, you have a larger house. Why should you hold differently because you have a larger house? I hold from my interests.

Clarification: There Is an Objective Truth

So, against justice and integrity, right? Or is there a grey area? Certainly it’s a grey area, because there’s a dispute. It’s not that everyone is a thief. But you also understand that objectively it doesn’t matter at all if you have a house.

One minute, let’s not say, I just want to explain, there is yes objectively. In other words, objectively, one can ask a rav, one can ask, you’re an expert in this topic, one can ask you, one should say what the custom is, one should do what the custom of the world is. One can, there are ways. Objectively, there aren’t two sides.

Objectively, let’s say very clearly, objectively, that I have two houses, there’s no reason whatsoever that will hold that the one with two houses should pay the same as one house. There’s no connection between one and the other, right?

The Prediction: Ninety Percent Will Vote According to Their Interest

So consequently, I predict to you that ninety percent, perhaps there was one little tzaddik who voted against his interest, but ninety percent, the other said, ah, he tells the story, the other came and he said, he’s making himself foolish, he’s making a meeting, he’s going to vote, I don’t know what he’s doing, let them calculate how many there are like this, how many there are like this, one doesn’t know what the vote will be.

The vote, in other words, when one makes a vote, one assumes that people are good, right? If not, one doesn’t make a vote. One assumes that as if, okay, if most of the world holds this way, one goes after the majority. One minute, that’s enough for me, so you’re on my side now.

Most people will do their interest, although he himself, when you ask him about the next house, he also has the apartment in the next one, there he holds the opposite. Certainly, it’s already wrong that you hold for my interest.

The Conclusion: People Aren’t Bad, But Their Judgment Gets Distorted

Admitting that Self-Interest Isn’t “Bad” — But It Is a Problem

Very good, you admitted it at the moment. No, you’re not a matter of the wild. When I’m in training for my interests, when I said that you would rule this way, I do everything opposite, and you’re not bad.

Okay, I make an agreement with someone, so I have to follow through. Why? That person also educated me for his interests. Because if two people make an agreement that they’re going to go out, and the other one cancels, he’s a bad person. That’s certainly true, he’s definitely a bad person. He doesn’t follow the din Torah [din Torah: Torah law/judgment] or the hakhraah [hakhraah: ruling] of the rabbis, certainly.

Conclusion

Okay, I want to go home as quickly as possible. Do you understand? So, bekitzur [bekitzur: in short], I’ve given you enough to do what you need to do.

רבי שלמה קרלינר והמשמעות האמיתית של “הכנעת הגוף”

פתיחה: המעשה על רבי שלמה קרלינר כילד בן שלוש וחצי

המעשה ושאלות ביוגרפיות

מרצה: היה מעשה עם הרב הקדוש רבי שלמה קרלינר, הרב הקדוש הר״ש מקרלין, שפעם אחת היה בן שלוש וחצי שנים.

רבי שלמה קרלינר, מתי אביו נפטר? אני לא יודע. האם אביו היה איש חסידי? רבי שלמה קרלינר? אני לא יודע. הוא עוד היה לפני החסידות, זה לא הגיוני.

לא, מעשה על בן שלוש וחצי חייב להיות שכך הוא גדל, או שיש לו מעשה שלא קרתה. בסדר. למה לא יכלו לספר שהמעשה הייתה כשהיה בן שבע עשרה? למה צריך להוסיף פרט ש…

בכל אופן, היה יום ההילולה שלו? יום ההילולה שלו היה עכשיו, כן, כ״ב תמוז, אתמול, אחד. כן.

סטייה: יום ההילולה של רבי שלמה קרלינר ומיתתו

והוא נהרג נבך. חסידים אומרים על קידוש השם. אני לא יודע אם איזה שיכור סתם ירה בו. בכל אופן.

תלמיד: מה?

מרצה: כן, גוי ירה בו.

תלמיד: בשבת, לא?

מרצה: כן. הוא קוזק, הוא ירה בו. חסידים, הם ניסו לייפות. כן. אבל הוא לא היה במלחמה, זה לא היה קידוש השם. זה היה סתם גוי שירה בו. אממ… נבך. שבעים קדומה. מצב עצוב. בכל אופן. זה מאוד עצוב, נבך.

זו הגלות שלנו, אנחנו מדברים עכשיו על התקופה שמדברים על הגלות.

מנהג קרלין: שהחיינו על כ״ב תמוז

בקרלין מקובל שביום ההילולה של רבי שלום קרלינר מותר לברך שהחיינו, אתה יודע? זה מתוקן יום אחד.

יש ראיה שכתוב ברש״י שיש 21 יום בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, וזה עושה כאן 22 יום. להיפך, רש״י התכוון שהצום עצמו נכלל. אבל בכל אופן, אומרים הם, מכאן משמע שיש יום אחד שאינו. לא ידעו איזה יום אינו, כי נפטר רבי שלמה קרלינר, וגילו שזה כ״ב תמוז.

אבל אצל קרליניים יש מנהג לעשות שמחה. זה לא עניין שעושים שמחה על הרבי. בכל אופן, זה רק מנהג של… אני לא זוכר איפה זה כתוב באריז״ל, אבל זה בא מהמנהג האשכנזי.

המעשה עצמה: הככר והבכי

אוקיי, בכל אופן, רבי שלמה קרלינר היה בן שלוש וחצי שנים. הוא החזיק ככר, כתוב לחמניה, אני לא יודע מה האדם כותב בעברית. הוא החזיק ככר, ואז הוא החזיק והוא בכה. זה מעשה מעניינת.

אז שאלו, למה הוא בוכה? מה המעשה? אמר שהוא רעב. שאלו, נו, הרי זה הככר כבר. אמר, כן, אבל הוא שמע מרבו שמה שרוצים לא מותר, לא יכול לאכול. והוא רוצה לאכול. כן. מה שרוצים לא עושים. אז הוא לא יכול לאכול. כך אומר הרב הקדוש ר׳ שלמה קרלינר.

תלמיד: אז מתי הוא בכלל אכל בסוף?

מרצה: אני שאלתי את עצמי עכשיו בסוף באמת. ילד קטן היה ממש מבולבל. הוא לא רוצה. הוא רעב. מה זה קשור? והוא רעב. הוא רעב. כן. זה כאב לו, הוא רעב, לא היה יכול לאכול, כי הוא רוצה לאכול. זה היה סתירה. אני לא יודע.

וכאן רואים איך הרבנים שלנו, אפילו כשהיו בני שלוש וחצי, כבר לא רצו לעשות מה שגופם רוצה.

פירושו של רבי שלום נח: מניפולציה פסיכולוגית ל״הכנעת החומר”

בקיצור, ממילא אומר רבי שלום נח שזו הייתה העצה, כנראה הוא שמע את זה ממישהו, והוא אמר יותר על התורה עצמה. זו העצה.

מכיוון שיש עניין כלשהו שנקרא הכנעת החומר, בגלל זה צריך לענות את הגוף, אבל הם חלשים מדי לענות את הגוף, אבל לא חלשים מדי לעשות מניפולציה פסיכולוגית על אנשים, והם מבלבלים ראש ואומרים לילד קטן שאסור לו לאכול ככר שהוא רוצה. ממילא דרך זה שוברים את הגוף, ואחר כך תאיר הנשמה.

זה שיעור קטן של היום כבר מספיק בנתיבות שלום להיום. אתם מבינים את הנקודה? לא.

התגובה הביקורתית של המרצה

הייתי אומר את אותו שיעור, אני יכול להקדים את הנתיבות שלום, כי אני רוצה לעמוד. הייתי אומר את אותו שיעור, ואם הייתי מאמין בזה, הייתי אפילו אומר שהוא התכוון לזה, אני חושש שהוא לא התכוון לזה. או שהוא לא התכוון לכלום, אין לי מושג למה אנשים כותבים דברים שהם כל כך סתם.

אבל אולי הוא היה כן. אני חושב שהוא היה אדם כן. לא תמיד אפשר לדעת. בכל מקרה, הייתי אומר את המעשה בדיוק להיפך, כן?

הבית יוסף והמשמעות האמיתית של “הכנעת היצר”

ביקורת על מעשה “סחיבת האבנים”

שמי שסיפר את המעשה על הבית יוסף, נותן סתם לשון הרע גמור, אין שום הגיון לומר שהבית יוסף סחב שק אבנים על צווארו כי זה מכניע להכניע ערפו.

מה באמת כתוב בספר מגיד מישרים

אגב, וזה ממש, אני בטוח שזה פשוט שקר, כי בספר הקדוש של הבית יוסף, איך קוראים לזה, יומן, הנקרא ספר מגיד מישרים, כתוב שהמגיד אמר לו שהוא צריך ללמוד כל יום קצת חובת הלבבות, כדי להכניע יצרו.

ורואים גם, באותו ספר רואים גם שהוא היה מאוד מקפיד על נושא התענוגים הגשמיים, והמלאך שלו, הרבי שלו, המגיד שלו, הזהיר אותו מאוד והדגיש נגד ה…

כתוב שם כך, אני לא זוכר את המספרים, הוא אומר, אתמול בסעודה שתית ארבעה עשר כוסות יין, זה יותר מדי, שתים עשרה מספיק. אני לא זוכר את המספרים. אני לא זוכר, צריך לבדוק בפנים, אם אני זוכר את המספרים שהוא אומר.

תלמיד: לא, זה לא היה סלצר.

מרצה: כן, זה לא היה סלצר, זה לא היו כוסות כאלה כאן. כן, אני לא יודע בדיוק מה שתו. זה לא היה ספל קפה אז.

הטעם: ביטול תורה, לא כאב פיזי

אני אגיד לך, הכוונה היא שאתה אוכל יותר מדי, לא שזה הורה לו להתענות ולהתמוטט, אבל הוא הזהיר אותו שאכל שתי פיתות במקום אחת, דברים כאלה כתובים שם.

אבל הסיבה למה כתוב כי זה ביטול תורה, כי זה הפסק מלימוד, כי יהודי צריך להיות… כל העניין שלו של המגיד היה שהוא לא רצה שיסיח דעתו ממשניות. מדבקות, מתורה, מה שזה לא יהיה. וזה היסח הדעת. לא שם זמן רב, זה החשיבה על זה. זה לא רק הזמן, שמעתי משהו על זמן.

מסקנה: “הכנעת היצר” = לימוד חובת הלבבות

אז, הלשון שהבית יוסף היה לו מנהג כל יום לעשות דברים, להכניע יצרו, זה אמת, כתוב בהנהגות שלו, אבל זה ללמוד חובת הלבבות, זה לא היה לסחוב אבנים, זה על מחילה.

אז זה הייתי אומר, הייתי אומר את אותו שיעור, אני מאוד אוהב את שתי המעשיות, כי זה מביא מאוד יפה את ההבדל והמסקנה.

התזה המרכזית: “לשבור את הגוף” לא מתכוון לגוף הפיזי

שאלה ותשובה

תלמיד: היית מתכוון שלשבור את הגוף לא מתכוונים לאבן?

מרצה: כשאומרים לשבור את הגוף, לא מתכוונים לגוף. אדם עם רגל שבורה, זה לא…

דוגמה: עינו של בלעם

יש תורה כזו, ואתה מכיר את התורה? נעימה גבר שסתום עין. למה רבי ישמעאל היה עיור בעין אחת? כך אומרים, כן? יש פירוש בשסתום עין. זה כנראה לא הפשט הפשוט, אבל אחד הפירושים.

אמר איזה חסיד שהוא תמיד תמה איך בלעם יכול היה להיות לו רוח הקודש. כל אחד יודע שכדי להיות רוח הקודש צריך להיות עיניים יהודיות, לא להסתכל לאן שאסור. איך יכול להיות? אמר שהוא תפס, עין אחת הוא לא יכול היה לראות. אז כשאותה עין הוא לא יכול היה לראות, הוא לא יכול היה לראות שום עבירות. אז שם הוא יכול היה לראות.

דוגמה: הווערטל של הרוזינער

אז שוב, זה דומה למה שמי שבא לרוזינער אמר שהיה לו רוח הקודש, הוא כבר לא דיבר ארבעים יום. אמר לו שהוא יכול לחשוב שגם הסוס לא דיבר ארבעים יום, וגם לו יש רוח הקודש, מבין?

אז, אין בזה שום טעם, לכאורה, נכון? אולי יש דרך, אני לא אומר, צריך להשאיר מקום, אולי יש דרך להבין את זה.

העיקרון המרכזי

בפשטות, לשבור את הגוף במובן של הגוף הפיזי זה בזבוז זמן. הוא נעשה לעבוד, ואם הוא לא עובד, בדרך כלל נעשים אדם יותר גרוע, לא אדם יותר טוב, או לפחות… זה יכול להיות שיש דרכים שזה יעזור לך להיות טוב יותר, אבל לא ישירות בגלל שבירתו.

דוגמה: רגל שבורה ותלמיד חכם בכלא

אמרתי את זה? יכול להיות שאתה אומר שאדם ששבור ברגלו לא יכול לצאת, הוא לא יכול ללכת לטייל במקומות, אין לו מה לעשות חוץ מלהסתכל במחשב. אוקיי, יש לך בעיה. אבל בקיצור, אין לו מה לעשות אלא ללמוד ספר, ואוקיי, הוא יהפוך לתלמיד חכם.

כמו שאומרים, מישהו בכלא. היו אנשים, היו בחורים שהפכו לתלמידי חכמים מלהיות בכלא, אתה יודע? אין לי מה לעשות שם, ללמוד, אוקיי. יושבים ללמוד, אף אחד לא יכול להפריע, האישה לא יכולה לומר שצריך לעשות משהו.

היה יהודי, תלמיד חכם, הוא ישב אצל מי, איזה ליטאי. הוא ישב שלוש שנים אחורה, הוא היה מגיד שיעור שלם. כן, כן, זה קורה גם היום. כן. היה איזה ליטאי שהכניס אותו לכלא בגלל איזו סיבה, אני לא זוכר למה. הוא סובר שכל יהודי צריך ללכת לכלא לפחות חודשיים. הוא יכול ללמוד, הוא לא מפריע, אף אחד לא מפריע.

מסקנה: עזרה עקיפה, לא ישירה

בקיצור, כן, במובן הזה אני מבין, שלפעמים אתה אומר שאדם חולה, לפעמים, אתה יודע, זה מנתק אותו מהרגלים רעים מסוימים שהיו לו, חברים רעים, אני יודע מה. כן, אבל זו לא התיאוריה שהוא חושב, ולא כי הוא שובר את גופו, זה פשוט כי זו דרך שהוא לא יכול, וכשלא יכולים, יש לו רק ברירה. אוקיי.

הווערטל של רבי שלמה קרלינר מתחיל להיות הגיוני

אבל אבל כשהוא מדבר על מה שרבי שלמה קרלינר אומר, זה כבר מתחיל כן להיות הגיוני. אני מחזק מזה, אבל זה רק כן מתחיל להיות הגיוני. שאם אנחנו מדברים על גוף, אנחנו מדברים על מה שהוא רוצה, או על מה שהוא אוהב. נכון? ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל להבין איך מה זה אומר, נכון?

רבי פנחס קוריצר ותיקון הבעל שם טוב

שכחתי לומר ב… רבי שלמה קרלינר עצמו אמר למה הוא לא רוצה?

תלמיד: למה עצמו?

מרצה: כן, כן, כן. רבי פנחס קוריצר אמר שהוא למד עם המגיד מישרים, הדברים שאמרתי קודם שאסור לשתות ולאכול, ליהנות מאכילה יותר מדי. הוא אמר שכשהיה צעיר הוא ניסה לנהוג בדרך של הספר והוא נחלש. אחר כך הוא תפס, או שהוא בא לבעל שם טוב, והבעל שם טוב אומר שזה לא נכון.

אבל הוא תפס שכנראה זו הבעיה, שהמגיד היה מלאך. מה מבין מלאך באכילה ושתייה? אם הוא היה אדם, היה מבין שיש דרך של כן לאכול. מלאך? אה? והשבוע דווקא מאור עינים.

תלמיד: אז אתה לא היית מלאך?

מרצה: לא, השבוע מאור עינים נגד המלאכים.

סיכום ומעבר

אוקיי, רבותי. אני רוצה להגיע לשיחה הרצינית שיש לנו כאן על זה, אם נוכל. אבל כל המעשיות האלה באמת קשורות. אני לא מתכוון שזה לא קשור. אני באמת סובר שכל הספרים החסידיים, המעשיות החסידיות, מוציאים את סוג הבעיות שיש לנו כאן, נכון? ומה הבעיה שיש לנו כאן ואתם זוכרים?

התגברות על התאווה כמידה כללית: שתי שיטות להבנת היסוד

המשך: סיפור המגיד ממזריטש והבעל שם טוב

והוא אמר שכשהיה צעיר הוא ניסה לנהוג בדרך של הספר והוא נחלש. אחר כך הוא תפס, או שהוא בא לבעל שם טוב, והבעל שם טוב אמר לו שזה לא נכון. אבל הוא תפס שכנראה הבעיה היא שהמגיד היה מלאך. מה מבין מלאך באכילה ושתייה? אם הוא היה אדם, היה מבין שיש דרך של עניין של אכילה.

הצגת הבעיה המרכזית

אוקיי, רבותי, אני רוצה להגיע לשיחה הרצינית שיש לנו כאן על זה, אם נוכל. אבל זה, כל המעשיות האלה באמת קשורות. אני לא מתכוון שזה לא קשור. אני באמת סובר שכל הספרים החסידיים, המעשיות החסידיות, מביאים את… את סוג הבעיות שיש לנו כאן, נכון?

מה הבעיה שיש לנו כאן? אתם זוכרים? מה הבעיה שיש לנו כאן? בשבוע שעבר הם ניסו להגיע לבעיה, הם לא הגיעו, הם נגעו במשהו לפני זה. אה? הבעיה היא… יש הרבה בעיות.

הגדרת הבעיה: המידה שאין לה שם חיובי

הבעיה היא כך, שיש איזו מידה טובה שנקראת לא להיות בעל תאווה. למרבה הצער, אין שום מילה, מילה חיובית על זה ביידיש, עד כמה שאני יודע. ו… ו… ואף אחד לא יודע מה זה. אני בטוח לגמרי שאף אחד לא יודע מה זה. ויכול להיות שאנשים עושים את זה, יכול להיות שאנשים לא עושים את זה, אבל אף אחד לא יודע מה זה.

וזו אחת הבעיות. לא יודעים מה זה, אולי עושים את זה, מרגישים סתם רע כי מרגישים משהו אחר. אבל אולי לא יכולים לעשות את זה, כי כשלא יודעים מה משהו הוא, קשה מאוד לעשות את זה. או אולי מערבבים את זה עם עוד הרבה דברים, ולכן… זה הופך לדבר גדול, זה נעשה קשה מדי, זה מצב של “תפסת מרובה לא תפסת”. כן, כל הבעיות האלה קיימות, זה מה שאנחנו טוענים. נכון? כן? אם מישהו לא מסביר למשל מה בכלל רצו בזה.

התוכנית: חלוקות והגדרות מדויקות

אז, אנחנו טוענים שאפשר מאוד לחלק את הדבר, אפשר לעשות הרבה חילוקים, אפשר לעשות שני דינים כאלה, ולהגיע למה המידה היא בעצם ומה היא בעצם בדיוק, ואז יבינו קצת אם אפשר לעשות את זה או כמה אפשר לעשות את זה וכן הלאה. נכון שכך אנחנו אומרים? אני חושב שכך אנחנו אומרים. כן, זו התוכנית.

הערות ארגוניות

תרגום לעברית

עכשיו, אני לא זוכר אם בכלל דיברתי על זה בשבוע שעבר. שכחתי עכשיו על מה דיברתי בשבוע שעבר. אף אחד לא היה כאן, כל היהודים מכאן לא היו בשבוע שעבר. יש כאן בעיה.

אני רוצה להסביר את סוג השפה שספר השלום מדבר למשל. יש כאן בעיה שאינה בעיה. יש כאן כמו מחלוקת או שתי רמות או שתי שיטות שצריך להוציא בבירור רב. בשבוע שעבר למדנו את הקטע של ר׳ יוסף ג׳יקטיליא, את אגרת הקודש, ובדקנו עד כמה הוא צודק ועד כמה לא. כן, לא מהרמב״ן. אדם אחד שבוודאי לא כתב זאת הוא הרמב״ן. אבל מישהו אחר. הוא אומר, אה, זה לא שלי… זו היסטוריה, פוליטיקה, אין הבדל. למעשה כן… אוקיי, רק נזכרתי. אוקיי, אז זה קשור. אני רוצה לומר את הדבר האפשרי. שננסה להבין כמה שאפשר. אם לא נוכל, הקב״ה יגיד לנו מה לא מבינים.

התגברות על התאווה כמידה כללית

הגדרת הכלליות

והדבר הוא כך. שהדבר שאנו קוראים לו לא להיות בעל תאווה, כפי שכבר דיברנו על זה בשבוע שעבר לדעתי, הוא דבר יותר כללי, נכון? זה במובן מסוים, אולי כל מידה אפשר לומר כך אם רוצים מאוד, אבל בוודאי המידה, והרבה פעמים זה נעשה שם לכל האנושות, לכל הטוב, לכל סוג הדבר שנקרא אדם טוב.

אפשר לומר שאדם טוב הוא מי שאינו נוטה אחר הגוף. כך יש שפה שאנו לומדים, מי שלומד ספרים חסידיים בוודאי פוגש שפה כזו, והרבה פעמים בפירוש רב, שיוצא, לא כמו הרב, או רק באמצע הדרך כמו הרב ברזובסקי אומר, נכון? יוצא שכל העניין של יהדות הוא להיות פחות בעל תאווה. נכון? כי כל העניין של אנושיות הוא הדרך הטובה יותר שלנו.

אומרים, כבר דיברנו, אני מתכוון שבתחילת השיעור בשבוע שעבר ניסו להראות שגם אנחנו מדברים כך, ושזה הגיוני עבורנו השפה הזו. עכשיו, אנחנו צריכים לחשוב באיזה אופן זה הגיוני, אוקיי? וזה הדבר החשוב.

הצעת שתי דרכים להבנה

אני רוצה להציע, בואו אולי ננסה לדבר על זה. אני רוצה להציע שתי דרכים אחרות, או שלוש אוארבע, או כמו תמיד, שתי דרכים אחרות שאפשר להבין רעיון כזה שזה דבר כללי, ועד כמה זה מועיל. אני רוצה לטעון לך שזה לא מועיל לומר שהכל הוא הדבר הזה, אבל אני רוצה להסביר במה דבר תלוי, ומה תלוי בכך שאומרים שזה כל הדבר.

הדרך הפשוטה: התגברות כתנאי הכרחי

המקור: נתיב המלכות

יש דרך פשוטה, שאני מתכוון שהדרך הפשוטה אפשר עדיין לקבל. לא עושה כל כך קשה, אבל קצת עושה קשה. אבל אחר כך אומר דרך יותר מסובכת.

דרך פשוטה היא לומר כך: שכל המידות, הדרך יש לך כאן מפורש נתיב המלכות בתחילת פרק ה׳, אני מתכוון שכבר דיברו על זה מאותו רעיון פעם אחת.

העיקרון: ריבוי מידות טובות

יש דרך פשוטה שאומרת כך: שכן, בוודאי, אדם, להיות אדם טוב, הוא כלול מהרבה מאוד מידות אחרות. אני לא יודע כמה, ארבע, שמונה, שתים עשרה, חמש עשרה, מאתיים, הרבה. אבל אם תחשוב על זה, תראה שאולי לא לגבי המידה עצמה, נכון? לגבי מה שהיא, אני לא יודע, המעלה של לימוד התורה או המעלה של חסד או המעלה של צדקה היא מעלה בפני עצמה, לא תלויה בזה שיש התגברות על אחרות.

החילוק בין עצם המידה להתגברות

כן, אתה מחבר נכון מאוד. אם יש מידה טובה של חסד, נניח, הטוב שבה אינו מתבטא בכך שלא הייתי רוצה. בואו נראה את הדרך הרגילה, הכל יש מחלוקת. אני רוצה להגיע בעוד רגע. אוקיי, הדרך הרגילה, כשאנשים מדברים ביניהם, אם מישהו נולד עם… אני מחלק, אפילו מי שחושב כך כן, אני מחלק בין הטוב של המידה והחינוך אליה, או מה שמאריכים באדם הזה.

אדם יכול לומר, כן, אני רק מאריך לפום צערא אגרא. מי שנולד טוב, לא מקבל שכר. אוקיי, שיהיה כך, זה עדיין דבר טוב, נכון? עדיף להיוולד כך מאשר להיוולד רע שהוא לא מתגבר, נניח, נכון?

אז במילים אחרות, לכל הדעות, אני מתכוון שלכל הדעות, יש דברים טובים, מידות טובות, ואנשים טובים שזה לא תלוי בכך שיש להם שליטה עצמית, נכון?

שכר ועונש והערכה

טוב מאוד. אם אתה מדבר לגבי שכר ועונש, אולי אפילו לגבי הערכה מסוימת, כמו שאני אומר, כיבוד מסוים של האדם על כל מה שעשה, או אם אתה מדבר לגבי חינוך, איך האדם צריך להגיע לכך, יכול להיות שיש מניעה.

כן, בוודאי יכול להיות שאדם יכול לומר, זה גם אולי מסכים לכל הדעות, שאף על פי שזה דבר טוב מאוד להיות חסד, אם מישהו אינו שולט בעצמו, הוא לא יוכל לעשות שום חסד כראוי. אפילו יהיה לו המידה הטובה, דרך אגב, כמו שלמדנו הרבה פעמים, שמי שנולד עם מידות טובות, כמעט אף אחד לא נולד עם דרך הממוצע.

מי שנולד עם מידת החסד יהיה נוטה לעשות יותר מדי חסד, והוא גם צריך שליטה עצמית. אולי השליטה העצמית שלו קצת הפוכה, זה לא לעשות יותר מדי, אבל זה לא משנה, זה עדיין תובע שלטון הדעת על הגוף מסוים. מה? או קצת יותר קל. כן.

הסיכום: התגברות כתנאי ולא כעצם

על כל פנים, זה לא, הטוב, זה לא תלוי בשליטה, בהתגברות שבו, אבל זה יכול להיות מניעה. יכול להיות שלכל הדעות צריך לדבר מ, זה תנאי, כדי שתהיה כל מידה צריך להיות מידת ההתגברות על הרצונות, התאוות, התשוקות, הרבה דברים אחרים, אני לא יודע מה אנשים אחרים אומרים לך, אני מניח, זה לא הדבר החשוב דרך אגב, נכון? כל הדברים האלה. לכל הדעות.

כל אחד מסכים שיש דברים שהם טובים שהעולם לא מחזיק שהם טובים. חוץ, אתה יודע מי היחיד שלא מחזיק כך? איפה, זו נקודה חשובה, אבל זה לא לעכשיו.

הבהרה והדגשה

אבל זו הנקודה החשובה, ש, אה, אני יכול להסביר זאת, למה זה דרך אגב? בואו רק נבהיר מה אני טוען כאן עכשיו קודם כל. אני רוצה מה שאנחנו מחזיקים הוא, אנחנו מנסים להסביר באילו דרכים המידה הכללית של להיות מתגבר על התאווה, כמו שרבי שלמה קרלינר אמר, מה שרוצים אסור, היא מידה כללית, זה לא רק על, זה לא הנושא של לחם, במובן מסוים לומר זאת, אפשר לשכנע את עצמו שאפילו כשהמצרי לא נותן לך לעשות מה שאתה רוצה, לומד גם את המידה.

דרך אגב, הצעד הזה הוא לגמרי שקר. ובזה, כמו שמסיימים את השיעור הולך הניטשיאני לעשות את החושים שלו [התייחסות לא ברורה, אולי הערה הומוריסטית על ניטשה].

החילוק המרכזי

ועם כל זה, זה עדיין לא אומר שהטוב של לעשות חסד אחד מתבטא בכך שזה נגד התאוות הקדושות [כנראה נאמר באירוניה או בטעות]. יכול להיות שזו הכנה, יכול להיות שזה תנאי נצחי, אבל זה לא מתבטא בזה. זה לכאורה דבר שכל אחד יכול להסכים. אני לא יודע אם יש מישהו שלא יכול להסכים עם החילוק הזה, הוא יכול לומר יותר מזה, אבל עד כמה שזה אמת, אני מתכוון שזה אמת לכל הדעות.

נפקא מינה לחינוך

אני רק רוצה לומר שלגבי זה, ולגבי הנפקא מינה של כל הדברים זה מאוד חשוב לגבי חינוך, מכיוון שהמעשה של הילד הקדוש הוא מעשה חשוב. אבל מה? לגבי חינוך, כאן עומד החילוק, כי אתה זוכר שלימוד המידות יש לו שני חלקים. יש את החלק של תיאורטי, מהן המידות הטובות? מה הקב״ה רוצה? אני לא יודע באיזו לשון.

חינוך ותיקון המידות: העבודה המעשית של גבורה ועזות דקדושה

החילוק והנפקא מינה שלו לגבי חינוך

אני לא יודע אם יש מישהו שלא יכול להסכים עם החילוק הזה. הוא יכול לומר יותר מזה, אבל עד כמה שזה אמת, אני מתכוון שזה אמת לכל הדעות.

אני רק רוצה לומר שלגבי זה, ולגבי הנפקא מינה של כל הדברים, זה מאוד חשוב לגבי חינוך. מכיוון שהמעשה של הילד הקדוש הוא מעשה חשוב. כי לגבי חינוך, כאן נכנס החילוק, כי אתה זוכר שלימוד המידות יש בו שני חלקים. יש את החלק של תיאורטי, מהן המידות הטובות? מה הקב״ה רוצה? אני מתכוון, זה כבר מסוג לשונות כאלה. מה? לימוד עיון. טוב מאוד. אבל אם אחר כך יש את החלק שיותר נוגע למעשה, או שנוגע למעשה. לא, אחר כך יש את המעשה של זה גם, לא רק העניין, יש את המעשה. ודווקא לעשות את עיקר העבודה, איך תמיד כותר את עיקר הפרק שמדבר על תיקון המידות? ברפואת כוחות הנפש, נכון? הרפואה. לא, קודם שאתה חולה, והפרק ד׳ הוא ברפואת חולי הנפש, נכון? אה, חולי הנפש, כן, ברפואת חולי הנפש, נכון? ואתה מתחיל, כי למדת פרק ג׳, מבין שרוב האנשים חולים. ובפרק ד׳ עומד גם שרוב האנשים אין להם חינוך מושלם, אז בכל מקרה, או שהחינוך עצמו יכול היה להיות חולה. אז מכיוון שאנחנו צריכים לחנך אנשים כדי להפוך משלילי לחיובי, באופן טבעי, רוב האנשים תמיד. אז יוצא שבאופן טבעי עדיין מאוד חשובה המידה. זאת אומרת לגבי חינוך, זה מה שאני רוצה לומר.

התנאי הראשון של חינוך: שליטה עצמית

במילים אחרות, אם מישהו רוצה לשאול, אפשר לשאול שתי שאלות אחרות: מהן המידות החשובות ביותר? מהו הדבר החשוב ביותר? אני לא יודע אם גבורה על התאוות היא הדבר החשוב ביותר, אולי כן, אולי לא. אבל אם מישהו רוצה לשאול, אני רוצה לעשות אנשים, נכון? אני רוצה בעוסק מחנך, אני רוצה לחנך את עצמי, אני רוצה לחנך אנשים אחרים. מה ישאל, מהם שלושת הדברים העיקריים שצריך לחנך? שלושת התנאים. למה אני אומר שלושה? אני לא יודע, מה בינתיים יש לי אחד. אבל מהם התנאים שצריך להיות כדי שאפשר לחנך אנשים? מהם התנאים? מה הוא צריך ללמוד בעיקר? מה הוא צריך ללמוד קודם, נכון? אוקיי, הוא צריך ללמוד אלף בית, לדעת לקרוא, וכדומה, נכון? אבל כדי להיות אדם, מה הוא צריך ללמוד? מהו סוג הדבר שצריך ללמוד עבור אדם?

תלמיד: כמעט כולם מודים, אני מתכוון שאפילו הפסיכולוגים המודרניים כמעט כולם גם מודים בזה. היום יש לזה שם מפואר, זה נקרא תפקוד ביצועי. זה בעצם אותה מידה, נכון?

מגיד שיעור: טוב מאוד, זה קשור לשאלה אחרת. אולי שליטה עצמית צריכה להיות רשימה גדולה יותר. עוד דבר, אבל הנקודה היא שלכל הדעות, אדם, אם תשאיר אותו לטבע, יהיו לו עשרת אלפים… היום הוא רוצה זה, יש לו את הנטייה שלו, הטבע של האדם הזה – אני לא רוצה לומר גוף, אני לא יודע למה זה עוזר לומר גוף – אבל הטבע של האדם הוא שהוא רוצה אלף דברים, ואפשר לשכנע אותו בקלות רבה לעשות שטויות שונות, דברים הרסניים לעצמו, או דברים רעים, או דברים לא עקביים, וכדומה. וצריך ללמד אותו שלא כל מה שהוא רוצה הוא צריך לעשות. זה פשוט כך, נכון?

אז בחינוך, הדבר של לא לעשות כל מה שרוצים הוא אחד מיסודות החינוך. על זה רציתי לומר, זה מאוד חשוב לתפוס שזה לא רק נגדך. בכל שיטת חינוך, אני רוצה לומר כך, יש לפחות שניים, אני מתכוון שאלה שני העיקרים. אני צריך להחזיק אני צריך לחשוב אם יש עוד דברים.

תלמיד: כן, כן, כן, לא לעשות. זה חינוך, נכון? זה הרגל.

היסוד השני: גבורה ועזות דקדושה

מגיד שיעור: אני רק רוצה לומר, אז אלה הדברים הבסיסיים. ואני רוצה לחשוב מה צריך להוסיף לזה. לכאורה צריך להוסיף לזה לפחות גם לא לעשות מה שאחר אומר לך. זה קצת מסובך, כי הרבי אומר לך, אבל לא מה שהחבר אומר לך. נכון? כי בדיוק כמו שהמציאות היא שרוב האנשים, או כל האנשים, לפני שהם מחונכים, לפני שהם טובים, הם הולכים להיות להם כל יום תאווה שנייה, או תאוות שונות, וזה לא דווקא שלעקוב אחר התאווה עדיין עוזר לו, נכון? הוא צריך לשלוט בתאווה, נכון? ובאותה דרך, אני מתכוון שבכל שיטת חינוך ששמעתי עליה אי פעם, היה מקובל שאנשים אחרים הם על פי רוב מעורבים. על פי רוב. יש כמה אנשים טובים, הם צריכים לפעול, ולא זה מתחיל, אבל רוב האנשים מעורבים. ולכן, חלק גדול מהחינוך להיות אדם טוב הוא לא להקשיב למה שכולם אומרים. אמת? הנקרא בשולחן ערוך עזות דקדושה. כן? לא יתבייש מפני המלעיגים עליו. נכון?

או באידיש זה נקרא איזו מידה? אומץ. באידיש אומרים אומץ. גבורה. בדיוק, כן. אומץ. אומץ. וחשבתי איזה… הרבה פעמים שמנו לב שזה לא כל כך מקובל לדבר על אומץ שלנו… אני לא יודע, שמעתי הרבה יותר תורות נגד תאווה מאשר נגד לעשות מה שאחר אומר. ולא עוד אלא, ויש סיבה לכך, כי ולא עוד אלא, על כל דבר יש קליפה, ולא עוד אלא, יש בלבול כזה של זה עם מה שאני רוצה, מה התאווה שלי נגד הרבי שלא נותן לנו תאוות, מבין? אולי יש להם פחד מזה.

הטעות: “כל האנשים טובים”

אבל לכאורה, אחד הסודות של זה הוא, כי האחד יודע מי יכול, מי לא הולך לתפוס שזה… לא, הייתי רוצה לומר שזה הכרחי, נכון? כי הם עושים את הדבר הנכון, עושים מה שנכון, לא משנה מה הדרך של המידה. כמעט תמיד, שלושת רבעי הזמן, זה הולך להיות נגד מה שמישהו אחר מחזיק שזה טוב, מה שמישהו אחר אומר לך לעשות. אם אין לך את זה, כבר דיברנו על זה מספיק, אם אין לך את המידה הזו, הרבה מאוד פעמים תעשה את הדבר הרע פשוט בגלל פחדנות.

למה אנחנו לא מדברים מספיק?

למה הסיבה שאנחנו לא מדברים מספיק? כי יש לנו אמונה שקרית, טעות, שאומרת שאנחנו חיים בחברה טובה. כל האנשים סביבך טובים. אסור לומר שיהודים רעים, אמת. כל היהודים טובים מאוד. שטויות במיץ. רוב האנשים לא רעים. כן. זה כבר שלושה שבועות, אני יכול לומר את השמועה על יהודים. שלושה שבועות מותר, נו? בואו, יבוא ראש השנה, נאמר הכל, אני יודע נורא שמועה, אני כבר. כבר. מה דופק בראש? רוב האנשים לא טובים במיוחד, והמעטים שכן טובים הם טיפשים. אז זה ממש אותו שיעור חינוך כמו הקודם. הם לא אומרים את זה, כי יש כזה… לא, לא, אני לא יכול. יש משהו עמוק שצריך להבין כאן. מסיבה כלשהי, אנחנו חיים בעולם, זה לא רק עניין יהודי. כשאני אומר עניין יהודי, זה גם מאוד קשה לאנשים להיות נגד הסביבה שלהם. זה תמיד היה קשה, כמו שהטבע של אנשים הוא לחיות בחברה ולחקות אותם. אבל תמיד היה מקובל שחלק בסיסי גדול מהחינוך להיות אדם טוב הוא לא תמיד לומר או לרקוד מה שהשני אומר. זה היה מוסכם, וזה קצת פחות מוסכם. מסילת ישרים התייעץ עם ר׳ פנחס בן יאיר לגבי עזות, אם אני זוכר, או לגבי גבורה. וזה קצת מוזר לי. הוא כן ידע שלא כל האנשים טובים. וזה אולי דבר קשה לחנך, כי אדם לא יכול לומר… אנשים מתלבטים לגבי זה בחינוך. זה לא שיעור חינוך. אבל הרבה יהודים מבולבלים לגבי זה. כי… אני רוצה לדבר על זה. כי… הרבה אנשים, וצריך לעשות את זה נכון, אבל הרבה אנשים מבולבלים לגבי זה כי הם אומרים שאסור ללמד את הילדים ללכת נגד המערכת. אתה יודע על זה? כל האנשים שעושים את זה הילדים לא גדלו טוב. אכן אסור. אבל מה זה קשור ללמד את הילדים שיהיה להם קצת חוט השדרה? מה זה אחד עם השני?

פרדוקס החינוך

יש כאן בלבול מאוד מוזר, איך אומרים, שהדרך היחידה שאדם יכול לגדול טוב, או אדם יגדל טוב, זה אם הוא מאמין שכל האנשים סביבו טובים. לא, התשובה היא הדרך שבה הוא יגדל כמוהם, זה אמת. אבל אם אנחנו מניחים שזה לא בהכרח שרוב האנשים טובים, זה אפילו לא בהכרח שרוב האנשים מתכוונים לטוב. רוב האנשים מתכוונים לנוח וטוב, לא מה שאנחנו קוראים טוב, או לא, זה מה שמרגיש נוח לאנשים. אבל רוב האנשים רוצים טוב, לא, זה לא ספרים חדשים, צריך להאמין בנשמה, זה לא עומד באנשים. אז לכן, חלק בסיסי מאוד מלהיות טוב, אבא שלא מלמד את ילדיו איך לעמוד נגד אנשים אחרים לפעמים, הוא לא קיים מצוות חינוך, תורשת ושפתיה מן שלחן מרחן, הוא לא עושה. נכון? אז צריך למצוא את הדרך הרגילה המיושנת איך לדבר על מידת הגבורה, שבדיוק כמו שצריך לדבר, בדיוק כמו מה שרוצים אסור. אתה יודע, חינוך. מה שהשני אומר מותר, לא צריך. כאן מותר, אבל לא צריך. אני לא יודע, אסור.

תנועת המוסר: תרגילים מעשיים על מידות

והוודקים היו תרגילים על זה, כמו שאני זוכר, נכון? והוודקים כן תפסו מאוד טוב איך החינוך צריך לעבוד. הם הלכו מאוד קיצוני עם הכל, אבל הם בעצם עשו אנשים, הם עשו הרבה ניסויים אנושיים לראות איך אפשר בעצם לעשות אנשים, והם תפסו שצריך לקחת מידה ולעבוד עליה בפועל ממש, לא לדבר על זה.

אז הם היו עובדים על המידות ה… כרעטש, כן? היה להם שם לזה, אני לא זוכר איך היו קוראים לזה שם, אני לא זוכר. ועוד היו תקופות, אני יודע שכל תקופה הם עבדו על מידה מסוימת. בשנה היה הזמן, כמו בישיבות שלומדים רב אשי ורב אשי ורב קמא, שם היה נושא רציני של תיקון המידות, וכל כמה חודשים היתה מידה מסוימת שעבדו עליה היטב.

תרגילים על חוצפה

ואחת מהן היתה המידה של חוצפה. ואז היו נוהגים ללכת לבקש בבית המרקחת כוס חלב וכדומה, הדברים שכולם יודעים מהם שהאנשים צוחקים עליהם, וזה נעשה בשבילם, שיצחקו עליהם, והם ימשיכו לעשות את שלהם. מבין?

תלמיד: כן, אבל יש פשט להתרגל כשעושים דברים שזה שייך באמת, כלומר זה שייך כבר מה… אה, שאלה טובה.

מגיד שיעור: זה אולי קיצוניות כזו, כמו שאומרים שצריך ללכת לקצה השני, וזה מלמד איך מבינים את זה. זה לא עוולה, זה לא שום דבר לא נכון ללכת ולבקש מברג מחנות המשקאות. זה רק מוזר. זה רק מוזר. לא הנקודה, הנקודה היא החינוך. הנקודה היא להתרגל שהשני צוחק עליך וזה לא משנה. לא מתים מזה. קודם כל, צריך לגלות שלא מתים מזה. הרבה אנשים חושבים שהם מתים מזה, כי הם אף פעם לא ניסו. קודם כל, מסתבר שלא מתים מזה. זה הדבר הראשון.

מידת ההתגברות: חינוך, עבדות, ותכלית יציאת מצרים

חזרה לעניין החינוך הנובהרדוקי

מגיד שיעור:

זה לא עוולה, זה לא שום דבר לא נכון ללכת ולבקש מברג מחנות המשקאות. זה רק מוזר. זה רק מוזר. לא הנקודה, הנקודה היא החינוך. הנקודה היא להתרגל שהשני צוחק עליך וזה לא משנה. לא מתים מזה.

קודם כל, צריך לגלות שלא מתים מזה. הרבה אנשים חושבים שהם מתים מזה, כי הם אף פעם לא ניסו. קודם כל, מסתבר שלא מתים מזה. זה הדבר הראשון.

שנית, אתה צודק שלכאורה היה צריך לעשות כבר את הדבר הנכון. אבל אני מניח שמשהו מתבלבל שם, אני לא יודע. אני מתכוון שכן, בקיצור, זה עד כאן בעניין.

בואו נחזור לאן שהיינו. איפה היינו? והם היו כאן, אנחנו עומדים על זה.

הגדרת חינוך: להכריח את עצמו לעשות מה שלא רוצה

מגיד שיעור:

בהקשר הזה, מה שאני רוצה לומר, בבחינת חינוך, חנוך לנער על פי דרכו. חינוך פירושו להכריח את עצמך לעשות דברים שאתה לא רוצה. אין שום פירוש אחר למילה חינוך. נכון? זה הסוף של חינוך.

זה כל המחנכים אומרים שצריך לאהוב, וצריך לגרום לאהוב. בוודאי צריך לגרום. דרך זה שמקבלים את הכישרון להתגבר על עצמו, רק להיות עם קצת משמעת, רק להיות עם קצת שליטה עצמית, מתחילים לאהוב את זה גם. אפילו אוהבים את הדברים שעושים, לאו דווקא צריך להיות שליטה עצמית.

חינוך חיצוני: תפקיד הסמכות

מגיד שיעור:

איך עושים מה? אז מבחינת חינוך, מחינוך חיצוני, זה מאוד פשוט, כי האבא או הרבי זה התפקיד שלהם. וזה התפקיד של הסמכויות שם. ובדרך כלל הוא עושה את זה דרך שכר ועונש, וחיצוני לגמרי בחיצוניות.

הוא אומר, ילד, עכשיו אוכלים ארוחת ערב. אתה לא רוצה? לא משנה.

דרך אגב, אני לא יודע מה היה פעם. בימינו זה הולך הפוך בדרך כלל. בדרך כלל הילדים לא רוצים לאכול, צריך להגיד להם כן לאכול. אבל זה לא משנה.

התוצאה של חינוך: אנשים מול לא-אנשים

מגיד שיעור:

הילדים שאביהם כמו לא עצבו אביו מימיו, כמו אבשלום, הם גדלים להיות לא-אנשים.

והילדים שהאמא אומרת להם לפעמים, אני לא יודע כמה, צריך לדעת על כל מקרה. לפעמים, עכשיו אוכלים את העוף ולא עושים שום חכמות, ואת העוגה אפשר לאכול בשבוע הבא, הם גדלים להיות אנשים. דבר מאוד בסיסי.

אפשר ללמד את זה על ההורים, או החיי דרווי מי שהוא, שזה התפקיד שלהם ללמד את זה. זה לא כל כך מסובך.

חינוך לעצמו

מגיד שיעור:

מה עושים את זה לעצמו? ובאותה דרך, מגיעים, כל שבוע יש שיעור 9 בערב, ונמצאים שם 9 בערב, 8:30, לא משנה. איי, יש לך תירוץ? כן, כן. אתה רוצה להסתבך.

אתה תתחיל לקחת ברצינות דברים חיצוניים ותלמד, ואז לאט לאט תתחיל גם לאהוב את זה, תתחיל לאהוב את התוכן.

תלמיד:

אבל זה כל כך קשה?

מגיד שיעור:

לא, כי אתה מסתכל, אני לא רוצה. כן, אני לא רוצה, אבל אתה יודע, הוא משכנע את עצמו בוודאי, אם הוא לא יודע שזה משהו לא נכון, הוא לא יודע.

“מה רע שאתה רוצה?” – הצדיק מול החניך

מגיד שיעור:

זו אותה שאלה, השאלה שאתה שואל על נובהרדוק היא אותה שאלה על המעשה של ר׳ שלמה קרלינר. מה רע שאתה רוצה? אין שום דבר רע שאתה רוצה.

אם אדם מבורר, כמו שכתוב במאור ושמש, נועם אלימלך, בהרבה ספרים חסידיים כתוב זה, כשאדם כבר צדיק הוא צריך לעשות מה שהוא רוצה, כי הוא יודע כבר מה לרצות.

אבל כל עוד אדם לא צדיק, הוא צריך לחנך את עצמו לעשות מה שהוא לא רוצה. כי אחרת, לפעמים הוא עושה אפילו דברים רעים. הוא לא עושה, זה היה דבר טוב לאכול את הלחמנייה ההיא, או לאו דווקא דבר רע, אבל הוא צריך ללמוד קצת את מידת ההתגברות.

חינוך בלי “למה” – לפעמים לא צריך להיות טעם

מגיד שיעור:

דרך אגב, אמהות ואבות עושים את זה גם לילדים שלהם. שוב, מה שאנחנו מדברים, חינוך הוא הדימוי המקורי. הרבה פעמים אומרים לילד, “אל תאכל את זה!” מה רע? מה ההבדל? איפשהו צריך להיות גבול, לא? לא, כי זה טוב להיות מוגבל בדרכים מסוימות, זה טוב להיות עם שליטה.

הרבה פעמים יש לזה פשט, רוב הפעמים יש לזה פשט, אבל זה לא חייב להיות עם פשט. יש מקום של חינוך, מקום שאין לו פשט. ואתה צריך לזכור שחינוך עובד… זה דבר אחד.

חינוך = חוקים למי שעדיין לומד

מגיד שיעור:

הדבר השני, אתה צריך לזכור שחינוך פירושו שאתה לא יודע את הפשט. זה הרי הפירוש. כל התורות החסידיות אומרות שכל התורה היא חוקים למי שעומד בחינוך, ושום דבר מכל התורה לא חוקים למי שעומד כבר בצדיק.

אז כל ההבדל, אתה יודע, לומר פרה אדומה, אנחנו מתכוונים שם לומר שאנחנו עדיין בחינוך, צדיקים גדולים לגבי הדבר הזה להבין, אבל משה רבינו כן הבין, נכון? וכדומה. זה פשט רגיל, מאוד חסידי, זה פשט חסידי, הרעיון בעצם.

“למה?” – הלמה נמצא באבא

מגיד שיעור:

אז, חינוך פירושו כשילד, כשהילד שואל אבא, “אבל למה?” ככה אתה חי. לפעמים יש למה, ולפעמים אין למה, זה לא משנה. אבל אף פעם זה לא יהיה לגמרי למה, כי הלמה נמצא באבא, לא בו. בגלל זה זה נקרא חינוך, בגלל זה אנחנו מדברים עכשיו על מידת ההתגברות להיטיב במובן של חינוך, נכון?

מידת ההתגברות – המידה החשובה ביותר

מגיד שיעור:

ושהתגברות להיטיב, אתה יכול לקרוא לזה, כמו שאמרתי, זה יכול להיות התגברות על דברים חיצוניים, אומץ, זה לא כל כך שונה. אני לא יודע אילו דברים נוספים אפשר לתאר בתור התגברות. אבל בהקשר הזה המידה היא המידה החשובה ביותר.

לא צריך כבר לדבר כלום על החומר להיות רע, אני צריך לדעת מה זה אומר. אני יודע כן, אבל הדבר הבא שאני אדבר. אבל בהקשר הבסיסי זה נכון.

שליטה עצמית ותפקוד ביצועי

מגיד שיעור:

אז בהקשר הבסיסי אפשר לומר שכמו שאתה אומר, אדם מרוסן, או אדם שקוראים לו היום יש תפקוד ביצועי, הוא אחד מההגדרות הבסיסיות של אדם טוב. או על כל פנים זה תנאי בסיסי, זה לא מספיק להיות שליטה עצמית, צריך גם לעשות משהו עם השליטה העצמית.

בקיצון, אחד יעשה רק הרגלים מזה, ובלי שום תוכן, אין לו טעם, אבל זה חייב להיות סוג כזה של דבר. נכון? אני מתכוון מסכים? נכון מה שאני אומר? אני מתכוון שזה נכון. אני מתכוון שזה נכון בערך.

דיון: תאווה מול רצון – דיוק ההגדרה

מגיד שיעור:

יש, עכשיו יש נקודה חשובה יותר. יש עוד דבר. יש עוד דרך. אוקיי, הדרך נכונה מאוד, זה לא מסובך. יש עוד דבר. עוד דרך איך אנשים חושבים שמידת התאווה, מידת הלא תאווה, היא מאוד חיוני, היא כללות כל המידות. וזה כבר יותר שנוי במחלוקת.

אני מתכוון שמה שאמרתי מסכם, אם אתם חולקים צריכים להגיד לי. אני חושב שזה פשוט, מישהו חושב שלא? מישהו חושב שלא הם אלה שחושבים שכולם כבר טובים ולא צריך לחנך אותם אף פעם. יש אמונה כזו של ז׳אן ז׳אק רוסו.

תלמיד:

לא, דיברתי על מידת ההתגברות על התאווה.

מגיד שיעור:

לא, דיברתי על מידת התאווה. כששפה חסרה מילה, זו בעיה גדולה. מידת ההתגברות על התאווה, נכון? המידה שאומרת שמה שרוצים לא עושים. לא כל מה שרוצים עושים, נכון? זו המידה שאני מדבר עליה.

תלמיד:

אילו דברים נוספים לא רוצים? פיזית תאוות.

מגיד שיעור:

רצונות, אבל רצונות, רוצים את זה. פיזית, לא צריך כל פעם.

תלמיד:

מאוד טוב, לפי ההגדרה שאמרת עכשיו שטבק זה לא תאווה.

מגיד שיעור:

זו מחלוקת ביני לבין הבריטניקה. כן, כן, בגלל זה אני אומר, בהקשר הזה, זה בדיוק מה שאני אומר, זה לא… נכון, אבל כשאנשים מדברים על המידה מהצד החיובי, כשאנשים אומרים באופן חיובי להיות מרוסן, הם לא מתכוונים לאמת דווקא לגבי תאווה, אכן כן.

המידה הכללית – לא רק תאווה

מגיד שיעור:

המידה הכללית מצד חינוך, מצד הנושא של חינוך היא לא רק, זה לגבי מה שאתה רוצה. אחר כך זה אפילו נעשה בעיה, כלומר, אתה רוצה? אם אני רוצה טוב, אכן כן. מה אתה רוצה? לאו דווקא הגוף שלך, ולא מחנך את הגוף. כשהגוף הוא המחנך, הוא גם ירצה רק טוב.

אז, אני לא חושב שההבחנה בין גוף לנשמה כל כך מועילה בהקשר הזה. אז, זה רק מה שאתה רוצה. בגלל זה אני לא אומר את רעיון החינוך, מה ילד רוצה ומה אבא רוצה. אוקיי, האבא האידיאלי הוא לא אני. כן, אתה מבין ככה? זה מי שיודע כן מה צריך לעשות. זה לא קשור לתאווה, אתה צודק.

אבל הרבה פעמים כשמדברים על זה, אני רואה שר׳ שלמה קניאל מדבר על זה בדרך הזו.

פשט חסידי חדש: “מידת העבדות” – למה מצרים?

מגיד שיעור:

אבל כמו שאמרתי, היית אומר שהוא אומר על מצרים, ואני רוצה לחזור לזה, כי אני חושב שזה לא משוגע בכלל. ואת הפשט הזה שמעתי מזמן רב מאוד משיעור חסידי, ואני חושב שזה פשט טוב. זה פשט טוב מעשית, זה פשט כל כך טוב על גלות מצרים, מדברים פעם שנייה פסח.

המעשה: כל המידות יש לאדם, רק אחת חסרה

מגיד שיעור:

פעם פגשתי יהודי, אמר לי פשט כזה, הוא אמר שכתוב בספר חסידי, אני לא זוכר איזה. למה היהודים היו צריכים במצרים?

הוא אמר לי ככה, שכל מידה יש לאדם בעצמו. כל המידות, כן, לאהוב, לשנוא, להתעורר, להתנצח וכו׳. כל המידות יש לאנשים. צריך רק להוביל אותן.

כמו שהספרים החסידיים, הרמב״ם לא אומר ככה, כמו שהספרים החסידיים אמרו לומר, העבודה היא רק לגרום לאדם שישתמש במידותיו על הדברים הטובים, למטרות טובות אחרות, בדרכים הטובות, העניין הנכון, כמו שהרמב״ם אמר. אבל לא צריך לחדש שום דברים חדשים. נכון?

מידת העבדות – המידה היחידה שמקבלים מאחרים

מגיד שיעור:

הוא טוען ככה: יש מידה אחת שאף אחד אין לו, לא נולדים איתה. מקבלים אותה רק מאנשים אחרים. איזו מידה זו? המידה של לציית לאנשים אחרים. הוא קרא לזה מידת העבדות. אני לא יודע איך הם.

תלמיד:

עבדות?

המשך השיעור: חינוך, עבדות וקבלת עול

עבדות כמידה שניתן ללמוד מאחרים

המרצה:

יא. לעקוב אחר השני. כשאתה לא יודע, כשאתה לא בן, יש מי שיודע. עבד הוא מי שלא יודע. מה שאנחנו קוראים היום חינוך. מידת העבדות. היא דבר שאנשים יש להם בתוך עצמם. אני לא יודע, הוא טען שלא. זה לא נוגע לפשט של התורה, אני רק אומר מה חברי טען.

אברהם אבינו לא היה עבד

המרצה:

אז ממילא הוא אמר על זה, אברהם אבינו היה צדיק גדול, אבל הוא לא היה עבד. כתוב עבד על מישהו לפני יציאת מצרים? לא כתוב. תסתכל לראות. תסתכל בקונקורדנציה.

תלמיד:

לא, הוא אומר שהוא צריך לומר תורה חדשה. תסתכל.

המרצה:

עבד של אברהם, אבל עבד ה׳. הקב״ה היו לו עבדים לפני יציאת מצרים? על כל פנים, בתורה כתוב בוודאי הרבה פעמים שהקב״ה לקח אותנו לעבדים כי אנחנו היינו במצרים, כי אנחנו יצאנו ממצרים, הם היו עבדים, והחליפו את העבדות להקב״ה. אמת?

המסקנה: מצרים היתה כדי לקבל את מידת העבדות

המרצה:

אני יודע היטב, משה הוא עבד להקב״ה, הוא רק הוציא את זה ממצרים. אני יודע היטב שמי עוד, שהיהודים הם עבדי ה׳ אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, כן? אני לא יודע אם היה לפני יציאת מצרים מושג כזה של עבדיו.

תלמיד:

בוודאי היה כזה דבר, היו עבדים על הארץ.

המרצה:

כן, טוב מאוד. היהודי הסביר יפה מאוד שתורה הוא אמר. שוב, אני לא יודע עד כמה זה… כן כן, את זה אני אומר, אבל…

תלמיד:

אוקיי, היתה עבודה, אבל…

המרצה:

[ממשיך לחלק הבא]

חינוך, קבלת עול, ומהות העבדות

המידה היחידה שחינוך יכול לתת

אבל בקיצור, תן לי את התורה של הפשט על יציאת מצרים. אבל הוא רוצה להוציא ש… אבל לפי איך שאני מסביר את זה קצת יותר טוב.

יש כזו מידה – אז שוב, אני לא צריך רק את מידות יעקב. אני מתכוון שהדרך שאנחנו משתמשים במידות זה לא ממש מידה, אבל זה חינוך, הנהגה, דבר מאוד כללי. מה זה אומר? שאני יכול לעקוב אחר מה שאני צריך לעקוב, או אחרי מי שאני צריך לעקוב, כשאני לא מבין את זה, כשאני לא מחזיק בזה, כביכול, כשאני לא רואה את זה בעצמי. זה דבר מאוד בסיסי.

עכשיו, אני הייתי אומר להיפך: זו המידה היחידה שאפשר בעצם לקבל מאחר. בואו נגיד את זה כך: חינוך יכול לתת רק את המידה הזו.

הייתי אומר, אפילו, בואו ננסה, לא בדיוק לטרול, אבל במובן מסוים, נכון? עדיין מתכוונים בכנות, נכון?

מה חינוך לא יכול לתת

מה חינוך נותן? חינוך לא יכול לתת אהבה. אהבה אדם צריך לאהוב בעצמו. זה יכול להדליק את האהבה שלך, זה יכול לגרום לך לעשות את המעשים החיצוניים, שזה גורם לך להתחיל לאהוב משהו – נכון כמו שאנחנו לומדים.

אבל מה החינוך עצמו? מה הוא נותן לך? ממה הוא מורכב? משליטה עצמית, מהשליטה. מלהיות נשלט.

הבעיה של שליטה עצמית

קודם אני הולך להיות נשלט על ידי האחר – בואו נגיד אני יכול לשלוט בעצמי, או אולי אף פעם לא, אולי תמיד יש שניים: השכל שלי והגוף שלי, או הקב״ה ואני. תמיד אולי יש שני.

וכדי לדבר על שליטה – סתם קשה לדבר על שליטה עצמית, זו מילה בעייתית, זה לא הגיוני – זה הגיוני רק אם יש כאן שתי נפשות באיזשהו אופן, וכן הלאה. הדעת שולטת במידה, הנמוך, וכדומה.

מצרים: הלימוד של העבדות

אבל על זה האיש טען שהיה צורך ללכת למצרים. מצרים לימדה היטב את היהודים מה זה אומר להיות עבד. אחרת לא היו יודעים שיהודי הוא עבד. איך אדם יכול להיות עבד? התגלה במצרים.

מצרים לימדה את היהודים מה זה אומר להיות עבד. היו עבדים לפרעה. זה לא היה טוב… לא כל כך טוב להיות עבד לפרעה, לא עשו דברים טובים עם כל אלה. פוטנציאלית למדו מה זה אומר להיות אדם.

ההבדל בין אברהם למשה

לפני שאתה עבד, אתה יכול להיות אברהם אבינו, אברהם אוהבי. אני אומר, אתה עושה מה שאתה אוהב, הוא הבין נכון.

אבל יש כאן כמו שדיברנו – זה מתאים למה שדיברנו הרבה פעמים על ההבדל של משה ואברהם, נכון? שאברהם הלך באהבה, ומשה הלך ביראה, נכון?

משה ייסד את התורה שנותנת שכר ועונש, נכון? אברהם עדיין לא היה שכר ועונש, על ידי שלמתא, נכון? במובן שמי שלא מציית מקבל מכות, נכון?

זה משה רבינו ייסד, את זה לקחו ממצרים. זה ההיבט החברתי, הפוליטי של… של התורה שאומרת שהם מחנכים אנשים שלא מחזיקים בזה. מי שמחזיק בזה לא צריך את זה.

אומרים הרבה פעמים: התורה לא נעשתה לאדם טוב, לא נעשתה לאדם רע, או לאנשים לא מעוצבים – נכון, לאדם שצריך חינוך.

עבדות: המידה היחידה שאפשר לקחת

והנה יש לך את המידה. זו כביכול המידה היחידה שאפשר לקחת. לא כתוב אהבה, קודם… זה מאוד מעניין: לא כתוב קודם אהבת את פרעה, עכשיו אהוב את ה׳ במקום.

את זה גם הבעל שם טוב היה אומר: לא, עבד אתה יכול להיות קודם לפרעה, עכשיו לה׳. נכון? נכון מה שאני אומר? זו סברא. אז זו תורה.

אבל זה הרעיון של עבדות, אבל עבדות אני לא יודע מה זה אומר בעצם. זה בקיצור, אפשר עוד הרבה לחקור לגבי הפשט ביציאת מצרים וכן הלאה.

העיקר: חינוך עובד עם משהו אחר מאשר אתה

אבל מה שהייתי רוצה להוציא מהדבר הזה הוא רק שזה דבר – לכן אני מדבר על זה במובן של חינוך, כי זה דבר ש… בעצם עובד עם משהו אחר מאשר אתה. זה ההבדל העיקרי שאני רוצה לומר, הנקודה העיקרית שהוצאתי מזה. נכון?

אפילו מצרים, אפילו משה רבינו, אפילו השכר ועונש שקוראים יראת העונש, אפילו הרצועה שמכה את מי שלא מציית, או שנותן ממתקים למי שמצייע, מלמד מה? המידה שלא כל מה שאני רוצה אני צריך לעשות, זה לא אני מה שאתה רוצה. כבר משהו, כבר משהו התחיל.

שאלות ודיון: מהות החינוך

תלמיד: מי שאין לו את זה, כמו שכתוב ב…

המרצה: לא, הוא מלמד אותך טוב מאוד, הוא מכה אותך, הוא מלמד אותך, וסוף כל סוף יש לך את המידה.

תלמיד: נכון, נכון. כמובן, אתה מקבל את המידה. אתה יכול לשאול מה קורה כשהאחר הולך.

המרצה: אז, אם למדת, אתה עדיין תמשיך לקבל את המידה אפילו כשהוא הולך. זה ההבדל. אם מישהו… טוב מאוד, טוב מאוד. אני מסכים איתך.

חינוך כמציאות בלתי ניתנת לשינוי

אני מתכוון שתפקידו של האחר הוא לא ללמד אותך, אלא להיות המציאות שאתה תקוע בה. זה משהו שחשבתי מדבריו של מישהו, דרך מאוד חכמה לחשוב על חינוך, גם מעשית, חינוך ילדים, או גם את עצמך, אגב.

חינוך אומר להיות דבר בלתי ניתן לשינוי, להיות טבע. כלומר, האבא, כש… לכן אם עם אבא אפשר לנהל איתו יותר מדי, זו תמיד בעיה לסוג הזה של דברים. מבין מה אני אומר? כי איפשהו צריך להיות… איך לומדים?

אני מסביר לך שזה טוב לך לעקוב אחרי. זו כבר לא עבדות, זה עסק. אתה הולך לרופא, אתה לא עבד של הרופא. הרופא יודע, אתה עוקב אחריו. נכון?

יש כאן משהו אמון, מרומז, לכן ילד עוקב אחרי אביו.

שכר ועונש כמחנך

כשמדברים על שכר ועונש, החוק, החוק הוא מחנך בדרך הזו. התורה, החוק, הוא חינוך בדרך הזו. באיזו דרך? בדרך הזו, אומרים כך: אתה יכול לחשוב מהיום עד מחר שעושים את זה, לא אכפת לי מה אתה חושב. אתה יכול לחשוב מהיום עד מחר שזו שטות, ואתה לא יודע בכלל. המציאות היא: אם תעשה ככה וככה, מחר תמצא את עצמך במעצר.

ומכיוון שאתה לא רוצה להיות במעצר כנראה – אם מישהו רוצה, אי אפשר לעזור לו, נכון? זו בעיה. אבל בסדר, נכון? כאב פיזי אמיתי, נכון? החינוך עובד עם כאב פיזי והנאה. ישימו אותך במעצר. ממילא, אתה לא רוצה, אז אתה לומד לשלוט ברצונות שלך כי אתה לא רוצה ללכת למעצר. נכון? אז, חייבת להיות סיבה מסוימת.

סטייה: הבעיה עם דיבור התשובה המודרני

למשל, הדבר של תשובה הוא מאוד הרסני. אני כאן נגד שיעור יהדות, אני לא יכול במה שלי, בדבר שלי, נכון? מה שיש כאן בעיה אמיתית. כלומר, הרמב״ן מדבר כבר על זה במובן מסוים, על בושה אמיתית או אולי דברים כאלה.

הבעיה עם “תמיד יש דרך החוצה”

כשיש חינוך מסוים שאומר, “תמיד יש דרך החוצה.” אם תמיד יש דרך החוצה, אז אף פעם לא נעשה אצל אדם דבר. לא תמיד יש דרך החוצה. יש דברים שאי אפשר לעשות עליהם תשובה.

אם תשובה היא לא דרך החוצה, תשובה היא דרך להיות טוב יותר. זו תשובה.

תלמיד: אני יודע, אני גם חושב כך. אמת.

המרצה: ואני אומר שבדרך שלימדו אותי, ואם זה בדיוק מה שאני מתכוון לזה, תשובה הופכת לבעיה. אם אתה משתמש בתשובה כתירוץ לחטוא, תשובה לא עובדת בשבילך. כי תשובה היא חוטא ומחטיא, צריך להרוג אותו, צריך לשים אותו כמו התשובה האחרונה לתשובה.

נכון, אבל, והזוהר כתוב הרבה פעמים, רבי, והזוהר כתוב הרבה פעמים שהמידה הראשונה… אם מישהו נמצא במעשה ועושה אחר כך תשובה, בוודאי אפשר לעשות תשובה. אחד הדברים לא אומר שאסור. כן, בוודאי לעשות תשובה. אפשר להתגבר, אבל צריך להתגבר על הבעיה.

ביקורת על הסגנון החיובי

אני אומר שרק, הדרך שאנחנו מדברים הרבה על תשובה אני מתכוון שהיא הרסנית, כי אני מרגיש, אני מדבר עם אנשים… שוב, זה כנראה, כשאני מתלונן על, אני יודע, אין מערכת שאשמה, האנושות אשמה.

אבל יש סגנון מסוים שאנחנו אוהבים לדבר, הסגנון החיובי שמקבלים מספרים חסידיים, וכן הלאה. ושוב, מכל העולם המודרני יש את הסגנון החיובי. חסר להם דבר מסוים שלא תמיד אפשר לעשות תשובה, בסדר? לא תמיד הקב״ה יכול לעזור.

גבול הרחמים

יש דברים שיכולים להתחיל בצורה מאוד גרועה, אף אחד לא הולך לעזור אפילו הקב״ה. מה זה אומר הקב״ה? הקב״ה עשה את זה שיהיה גרוע, וזהו. זו מציאות שאתה נתקל בה ואין דרך החוצה. אני יכול לתת לך דוגמאות פוליטיות.

בקיצור, האמת היא שהרבה פעמים יש דרך החוצה. הקבלה של דוד המלך אומרת שתמיד על יתגבר רחמים זה אמת. זה הרבה יותר מסובך.

אבל יש גם הרבה מאוד מקרים שאין… זה כבר… איך אומר ר׳ מוטעלע זילבער? כתוב אפילו חרב חדה מונחת על צוארו. לא כתוב אפילו חרב חדה חותכת את צוארו. בסדר? איזשהו גבול בוודאי יש. בסדר? מונחת, אנחנו יכולים לשמוע. יש כאן איזשהו גבול.

קבלת עול: המדרגה הראשונה

ולמה אני אומר את זה? אני חושב על מה שיואל אמר, אבל אני מתכוון שזה דבר מאוד חכם. שסוג החינוך הזה, כמו שהזוהר אומר הרבה פעמים שקבלת עול היא הראשונה… וזה לא קבלת עול.

קבלת עול אומר שאני לא מקבל עול. אם אני יכול לקבל את העול, ומחר אני לא מקבל אני צריך לעשות תשובה לעשות קבלת עול. קבלת עול היא הכרה במציאות, נכון?

לכן היום שאנשים לא מאמינים בשכר ועונש, שצריך להאמין בו, כי זה קורה כשאתה לא רוצה. זה כן יש וזה לא יש, והעולם עובד… אבל זה יש, אנשים מפחדים לדבר על זה, שלאף אחד אין קבלת עול מסוימת, וזו בעיה גדולה.

משל הזוהר: הבהמה עם העול

קבלת עול, אומר הזוהר, היא כמו… הזוהר משתמש בדיוק במשל החינוך. הזוהר אומר, בוודאי, יש הרבה מדרגות גבוהות יותר. בוודאי, קבלת עול אומר שאתה לא יודע מה אתה עושה, אסור להישאר שם.

אבל הזוהר אומר הרבה פעמים שכמו שור, או… כן, יש כזו פרה אדומה, “אשר לא עלה עליה עול”, נכון? מה רואים מזה? שלא מתכוונים שאין לה עכשיו עול, נכון?

פרה, כשזה נעשה, כתוב במשנה בשבת, נכון? לוקחים פרה או בהמה, כשהיא נולדת, אם רוצים שתהיה בהמת עבודה, מאז שהיא קטנה, שמים עליה עול. היא גוררת דברים, והיא עדיין לא חזקה מספיק לגרור מחרשה, אבל היא גוררת דברים. כך היא לומדת שגוררים. כשבעל הבית אומר לגרור, גוררים.

אחר כך אפשר כבר להוריד את העול אפילו, אפשר כבר לפעמים לגרור אותה בדרך, היא לא חייבת להישאר עם העול.

קבלת עול כהכרה בגבולות

זה אומר שקבלת עול היא תמיד משהו ש… למה זה אומר? קבלת עול אומר שאיפשהו יש גבול לבחירה שלי, לאני-מבין שלי. מה שזה לא העולם, אני אעשה תשובה, זה לא יעזור. יש איפשהו דברים ש… אם אעשה את זה, קורה התוצאה. העובדה, סיבה ותוצאה. סיבה ותוצאה חזקה ממני.

וכשאדם, אם מדברים על חינוך, שזו מערכת של חוק, או אבא, או מוסד חינוך, מה שלא יהיה, צריך להיות מחנך. הוא כאילו שם. במובן מסוים, בכל פעם שהולך להיות כך, ה…

חינוך, עבדות, תשובה, והמציאות של הטבע האנושי

חינוך והמחנך הבלתי גמיש

המרצה:

יש איפשהו דברים שאם אעשה את זה, תקרה התוצאה. העובדה, סיבה ותוצאה. סיבה ותוצאה חזקה ממני. וכשאדם, אם מדברים על חינוך, שזו מערכת של חוק, או אבא, או מוסד חינוך, מה שלא יהיה, צריך להיות מחנך. הוא כאילו שם. במובן מסוים, הוא לא חינוך. ובכל פעם שהולך להיות כך, הילדים או התלמידים הולכים לצטרך לחשוב שהרבי הוא קצת רשע. כי הוא בלתי גמיש, קצת גמיש הוא יכול להיות.

אני לא יודע, אני לא אומר שזה מעשי, אבל אני מסתכל על הרבה אנשים, אני חושב שהאיש הזה באמת רשע, כי למעשה הרשעות שלו עזרה שהוא יכול משהו. עם האדם הזה אי אפשר לדבר על הדבר הזה, אפשר לדבר על הרבה דברים, על התקנות שהוא עשה, אי אפשר לדבר מה נעשה. הוא חוק טבע במקום. אתה רוצה ללכת לישיבה, תצטרך להסתגל לזה.

עכשיו, אם יש איזו טובה שיש מהדבר ההוא, הוא לא נותן לצאת לפני שש. למעשה, השיעור יכול היה להימשך עד שש, כי לאיש ההוא יש משוגעת, שיש לו קבלה מרחל אמנו, שעד שש צריך להיות השיעור, ושיתפוצץ כל העולם. לא אכפת לו אפילו שיורד שלג, שיש סופת שלג, שיש הוריקן, לא אכפת לו. כך ההלכה, שיתפוצץ כל אחד. אוקיי, אפשר לעבור, אגב, לא תגיד. אבל זה מה שחינוך הוא, כי חינוך, העבדות אומרת שהשני מחליט, לא אתה מחליט. נכון?

קבלת עול מלכות שמים – תזכורת

אני חושב תמיד שקבלת עול מלכות שמים, זה לא אומר באמת קבלת עול מלכות שמים. זה אומר, כשאומרים קריאת שמע בכל יום, קבלת עול מלכות שמים, אבל זה לא אומר שאתה עושה משהו עם זה. זה אומר שאתה מזכיר לעצמך, אפשר לשכוח. זה להזכיר לך, כי אחרת, אתה באמת תשבור את הצוואר שלך מלחזור אחורה אחורה. כן, אז זה הנושא של עבדות.

המשך השיעור – חלק ה׳

וואו, זה מספיק לשיעור של היום. אני צריך לומר עוד קטע שהכנתי. היה טוב יותר מה שהכנתי.

עבדות – לא מעלה, לא התכלית

לא, עבדות היא לא מעלה, עבדות היא דבר נורא. פשוט, אדם הוא עבד לפרעה. אבל אחרי שאדם הוא עבד לפרעה, בגלל זה צריך לצאת ממצרים, שלא יישאר עבד, לא לפרעה, לא למשגיחים בישיבה.

לא, עבד ה׳ גם הוא לא מעלה. אני לא אומר בשיעור שהתכלית היא להיות עבד ה׳, להיות בטל לקב״ה, כמו שאנשים אחרים אומרים. לא, התכלית היא להבין, להיות חבר עם הקב״ה, להיות בן כמו שכתוב וכך, להיות מי שמבין. עובדי מאהבה, בוודאי, זה נקרא לשמה. עבודה מאהבה טובה יותר מעבודה מיראה.

אבל מאחר ורוב האנשים, או כל האנשים, מתחילים עם הרבה שטויות בראש, ואם הוא לא הולך תמיד, ויכול להיות אפילו תמיד הולך צריך שיקול דעת מסוים שיהיה גובר על הרבה נטיות, חלק שהן נטיות טובות, יש לו כל כך אהבת ה׳, ממילא הוא רוצה ללכת למקווה בקורונה, אני לא יודע. בקיצור, זה אומר צריך להיות שליטה שאומרת, “כן, אני רוצה, אבל עכשיו לא צריך.”

אז זה תמיד, זה אפילו בסיסי לחינוך, אפילו במובן של חינוך זו מידה בסיסית להיות בעל המידה של שליטה, לא לעשות רק מה שאתה רוצה, ולעשות מה שהאחר רוצה. או, כמו שהסברתי עכשיו איתך, להכיר שהרצונות של האחר, של מישהו אחר…

תשובה – בין אדם למקום ובין אדם לחברו

אתה יודע שתשובה עובדת תמיד, אבל מה כתוב במשנה? כן, מאוד מעניין. אני רוצה כבר לדבר עוד על תשובה, שבקרוב כבר… הימים הקדושים כבר around the corner. סתם, לא נעשה כמה עבירות. אני אוהב את זה.

בכל אופן, לא, אני רוצה להוציא רק את זה. המשנה אומרת שחטא שבין אדם למקום עוזרת תשובה, חטא שבין אדם לחברו לא עוזרת תשובה. מה כולם מבינים? שהקב״ה יכול תמיד למחול לך, זה בעצם בחינם. אבל חברך, לא תמיד אפשר לחזור, נכון? אה, אפשר לבקש ממנו מחילה. לא תמיד אפשר לבקש ממנו מחילה. אפשר לחכות עד שהוא ימות וללכת לקברו ולהאמין שהוא יבקש ממך מחילה. But aside for that, לא תמיד, אפילו אז זה לא עוזר תמיד, נכון?

אז מה קורה כאן? לא, אני רק רוצה להוציא, המשנה היא משנה על המציאות. זה מאוד חשוב. היא אומרת לך, תשובה היא הדבר הכי גבוה, אפשר לתקן הכל, אפשר למחול על הכל, אבל תעשה לי טובה, אל תשכנע את עצמך שבגלל זה אתה יכול לדרוך על חברך ולחשוב שהוא ימחל לך.

אני מרגיש שאנשים יעשו הרבה פראויות אמיתיות עם חבריהם גם. “לא ביקשתי ממך מחילה אז ערב יום כיפור? בוא הנה. אם חשבת על זה, אני מספיק יהודי לקרוא לך, אני תופס שאתה סוג כזה של אדם, אני אומר לך שאני מוחל לך סתם כי אני רשע של מחילה, אין לי כוח להתעסק איתך.” נכון? נכון? כל אחד רוצה את הדברים האלה לעצמו. טוב מאוד. כשבאים לבקש ממך מחילה, תזכור, קח את הרגע, תראה מה אפשר לעשות. אבל זה לא יכול להיות ש…

מעשיות מדורות מסוכסכים

אני מתכוון שאנשים מאוד רגילים לזה. אפשר תמיד לעבור עבירה, אפשר כבר… אני מכיר אנשים שכבר כמה דורות מסוכסכים, והם צודקים להישאר מסוכסכים כמה דורות. אני לא מתכוון צודקים, אבל הוא מרגיש עדיין חכם, הם צודקים. כל סבא עשה לסבא שלו, והוא לא מוחל, והוא לא מוחל. אני יכול להגיד את זה.

אוקיי, אבל זה מדבר, האחר רוצה יכול סדרה דבר זה כשהיה שנים. היה… אני לא אומר שאתה צודק, היה איזושהי חסידות שכבר מסוכסכים שישים שנה. ולאחרונה, אני לא אומר… הלו, הרבנית תספר אחר כך. שישים שנה? לא בערך. ולאחרונה, לפני כמה שנים, אחד מה… אחד מהצדדים היה לו איזו מחלה, והמחלה הייתה שזה כנראה קפידה מהרבי האחר.

אז הם הלכו לרבי האחר, והוא אומר, הוא רוצה לבקש ממנו מחילה. הוא אומר, אין בעיה, תחזירו את הבניין שאני מחזיק שהוא שלי. אומר הוא, אני אבקש ממנו מחילה. האחר אומר, משוגע, אני לא הייתי מי שמתכוון. לא, הוא אמר, אני יכול להסכים, אבל החסידים לא נותנים. ווטאבר, אתה תופס? אוקיי, אגב, אני לא יודע אם זה נופל שזה יכול עדיין התורה, והאחר מחזיק שהבטן… אני לא אכנס לפרטים של המקרה, אני רק אומר שזה נורמלי.

אנשים כולם סומד, הוא התכוון שהוא הולך לבקש מחילה בלי להחזיר למה הוא נותן חצי מהבניין? תעשה איזו פשרה שהולכת. אז, כן, זה מה שקורה לזה. זה נקרא קבלת עול.

חילוקי כפרה – המחיר של תשובה

לא, רק תגיד שמדברים על תשובה. המשנה אומרת שכשיש בעיה אמיתית, לא עוזרת תשובה. רק למקום כתוב גם, יש חילוקי כפרה. על כמה אתה יכול לתקן את הבעיה, הקב״ה הטיל עליו, לא לתקן את הבעיה. מה שאני רוצה להגיד, זה בלול למקום, אפשר תמיד לעשות תשובה.

היום אין בית המקדש, יש רק יום כיפור, יוצא, עדיין מזל. כשזה יבוא, יצטרכו לשלם כדי לעשות תשובה. עכשיו עדיין בחינם, שיתפסו. רבותי, זו הדרשה לשבעים, כלומר צרה, שיתפסו, כי עכשיו להיכנס לתשובה. כשזה יבוא מחר לא יעזור, זה יעלה כסף לעשות תשובה. יצטרכו לקנות חטאת. אוקיי, והם צריכים גם את היארצייט, אני לא יודע, אבל בקיצור, זה יקר.

לא, אתה מבין? זה באמת… אתה יודע, כבשה שלמה, סעודה? צוג? הרבה מהם. לא, זה עולה, אוקיי, אני לא יודע, בקיצור, זה עולה, אני לא יודע כמה זה עולה. אבל זה לא ככה. זה טוב. הסוג, באיזושהי רמה זו מציאות ש… כן.

בקיצור, זה הדבר. וזה הפירוש, במובן הזה הכל תשובה גם. זה נקרא תשובה תתאה, וכך. במובן הזה זה גם נושא של כמו התגברות לתאווה, או של לא לעשות מה שאתה רוצה. מבין? כי האחר יכול להיות כועס, והוא יכול להישאר כועס. יכול להיות שלא יעזור הבקשת מחילה שלך. אתה יכול שאתה הולך לעשות נזק.

המציאות של הטבע האנושי

אתה אומר קודם שאנשים לא טובים, כן? אף אדם לא טוב לגמרי. זה אוור כל חמישה סנט. זה טוב פרסט, כן. לכל אחד יש קנאה, ווטאבר. אבל חמישה סנט, שישים פרסטס, אדם רע. זה טוב אף אחד רע. אוקיי, כולם כולם טובים.

אני מתכוון, אני אגיד לך מה אני מתכוון. אני אגיד לך, האם אתה יכול לסמוך על אנשים לעשות את הדבר הנכון כשיש עלות כלשהי. אחרי עשרים דולר? כמה זה נעשה קשה, מה הרמה? זה קשה יותר, קשה יותר, קשה יותר. לכל אחד יש נסיונות חסדים. יש יעקב, לכל אחד יש נסיונות חסדים.

אז לכל אחד יש חסדים אמר, אז הרב הצדיק רבי, כמו שאמר רב ואטנר, פוגשים מצווה לדון לכף זכות, אבל בדרך כלל פוגשים יותר טוב כשדנים לכף חובה. אז… אני אומר ככה, אם תחשוב שאנשים, you know what we’re doing, הדבר הנכון, הרבה פעמים יש שאלה, קל יותר לעשות, העולם עושה ככה, אבל אלה שרוצים לעשות את הדבר הנכון, זה קצת יותר קשה. אני לא מדבר אפילו על משוגע קשה, אוקיי? קצת יותר קשה.

ואני רוצה לשאול אותך, על כמה אנשים אתה יכול לסמוך שאתה יודע שזו עבודה שאתה עושה, שמה קורה כאן? צריך לעשות משהו אחר. כמה אנשים, היו לי מעשיות כאלה בחיי, נלחמתי עם אחר האחר אמר לי, “בוא הנה, אם תנבא שכל אחד יעשה מה שטוב לאינטרסים שלו, זה יהיה שמונים, תשעים אחוז נכון. עכשיו, לפעמים האחר מעוניין בצד שלך, טוב מאוד. אני לא אומר שהאינטרסים של כל אחד תמיד נגדך. הרבה פעמים אינטרסים הולכים ביחד עם זה, אז זה טוב. אבל אם אתה מנבא שם, תעשה שם ניבוי, בערך תשעים וחמישה אחוז מהזמן תהיה צודק.

במציאות, בכל אופן, אתה הולך לנבא שחלק מהאנשים, אנשים לא אפילו ניתנים לשכנוע. אני לא מדבר, אתה יכול ללכת ולהגיד לו, והוא באמת יבין שזה לא נכון, אבל הוא עושה את זה בכל זאת לא. ורוב האנשים ככה, ככה אני מתכוון. לפחות, אתה צריך להניח שרוב האנשים ככה. זה מה שהייתי אומר. אתה צריך להניח שרוב האנשים ככה. ואני לא רואה ש… אני לא רואה ש… אני חושב ש… אולי אני טועה.

הבהרה – “רע” מול “לא אמין”

זה לא אומר שהאדם ההוא, כשאתה אומר רע, אתה רואה, אתה מדבר על אדם רע. לא, לא בגדול. דבר ברור. דבר ברור, אדם רע זה דבר ברור. כל אחד יודע אצלו. לא, רע, לא רע. אמרתי, לא אמין. אתה מבין מה אני אומר? למה הם רעים? האדם כל היום חושב איך לגנוב מהאחר? לא, רוב האנשים לא ככה. רוב האנשים בינונים.

אבל אני שואל אותך, אני אומר לך, בחתונה שלו, אם אין דבר, האדם שבא לחתונה שלו הולך לעלות משהו, ו… לעלות זמן וכסף? לא, לא זמן. למה הוא יעשה שלום? לא, זה לא. לא, לא, זה לא זה. זה דבר קטן, את זה אני מבין. אני לא אתן… לא, אני לא אתן. רע זו לא המילה הנכונה. אני לא רוצה לתת דוגמה. אני לא אתן דוגמה. אני לא אתן דוגמה. אני לא אתן דוגמה.

לא, הבעיה היא, המשל לא בעיה כזו של רנטביליות, הבעיה היא שזה מסיח את הדעת מהרעיון שאני רוצה להוציא. אני רוצה להגיד לך מה אני מתכוון, אוקיי?

המעשה עם פגישת הקונדו: אינטרס עצמי וגבולות “להיות טוב”

סיום: מעשה מעשית שממחיש את כל הענין

אני רוצה להגיד לך מה אני מתכוון, אוקיי? אנחנו דיברנו עכשיו טוב, לכל הדעות, התנאי של להיות טוב זה לא רק מה האינטרס שלי, לא רק מה אני רוצה, אוקיי? אני רוצה לספר לך מעשה, אוקיי? יהודי סיפר לי מעשה.

היה, ואני יכול לסיים עם המעשה, זה ענין לסיים עם מעשה, לוקחים מעשה, אומרים מעשה בינתיים, ואיפשהו לומדים גם.

המציאות: קונדו עם שני סוגי בתים

אז היה איזור, לא איזור, בניין כזה, קונדו נגיד, כן? שיש, לכל אחד יש את הבית שלו, אבל יש גם את ה, איך קוראים לזה? הקונדו. בקיצור, צריך לטפל ב, כן, צריך לשלם עבור הגוי שמנקה, הניהול.

אז, כן, עכשיו, בקונדו הזה היה גדלים שונים. לאחד יש בית גדול יותר, שניים, אני זוכר שהיה הגדרה מאוד ברורה, בלי ספק. שתי רמות, או שתיים, אני לא זוכר, בקיצור רמות, רמות אחרות, בערך שני סוגים היו באזור, אוקיי? אז, והגדול יותר גם הגדול יותר בחוץ, יש יותר חניה, אני לא זוכר בלי ספק ב, אני צריך להסביר את המציאות.

המחלוקת: איך לשלם עבור הניהול

והיתה פגישה, ישבו פגישה אצל אסיפת הוועד, ודיברו כמה כל אחד צריך לשלם עבור הניהול, אבל ווטאבר. היתה מחלוקת גדולה. היו כמה אנשים שאמרו שמי שיש לו בית גדול יותר, הוא משתמש יותר מה… צריך לשטוף יותר בשבילו, שישלם יותר, ומי שיש לו בית קטן יותר, שישלם פחות. האחרים אמרו, לא, כל אחד ישלם שווה.

לנתח את שני הצדדים: grey area

אז מה אתה חושב? היה לו ויכוח עם חברו. מה אתה חושב? מי מחזיק ככה ומי מחזיק ככה? למה זה מובן מאליו? רגע אחד, כאן יש שאלה. אני יכול להבין את שני הצדדים.

נגיד, עשיתי קצת יותר נוטה לעדות. למעשה, כמה יש לו שתי מגרשי חניה, זה קצת יותר, אבל רוב העבודה נכנסת לגינה שם שמטפלים. כל אחד משתמש באחד, נכון? זה הבדל קטן. זה שהוא קצת גביר יותר, למה יסחטו ממנו כסף? כי יש לו יותר כסף, יש לו גדול יותר גם. קשה, נכון?

יש שני צדדים. לא כל כך קשה להבין שהיו שני צדדים. תשאל אדם מבחוץ, “מה צריך לעשות כשסתם אדם אחד עושה את התקנה?” אפשר לשמוע שצריך לעשות את זה בשני האופנים. הגיוני לשלם אחד, הגיוני…

מה המנהג? אוקיי, שם לא ידעו על המנהג, מדברים עוד לפני המנהג, אני לא יודע. במקום ההוא היתה מחלוקת, נראה שלא היה בכלל מנהג.

הנקודה העיקרית: אינטרס עצמי מעוות את השיפוט

השאלה: למה אי אפשר לפסוק אובייקטיבית?

אז אני שואל אותך, אתה אומר, האם אתה מחזיק שאנשים לא רעים, נכון? הם לא רעים. למה אין אף אחד… למה? מה זה אומר? יש מידת היושר…

אמרתי, בוא נדבר את השיחה לגופו של ענין. מה אתה מחזיק? אתה מחזיק שבית גדול יותר ישלם יותר. יש לך בית גדול יותר, אוקיי, יש לך בית גדול יותר. למה תחזיק אחרת כי יש לך בית גדול יותר? אני מחזיק מהאינטרסים שלי.

הבהרה: יש אמת אובייקטיבית

אז נגד הצדק והיושר, נכון? האם יש grey area? בוודאי זה grey area, כי יש מחלוקת. זה לא שכולם גנבים. אבל אתה מבין גם שאובייקטיבית זה לא משנה בכלל אם יש לך בית.

רגע אחד, בוא לא נגיד, אני רק רוצה להסביר, יש כן אובייקטיבית. במילים אחרות, אובייקטיבית, אפשר לשאול רב, אפשר לשאול, אתה מומחה בנושא, אפשר לשאול אותך, שיגידו מה המנהג, שיעשו מה מנהג העולם. אפשר, יש על זה. אובייקטיבית, אין שני צדדים.

אובייקטיבית, נגיד מאוד ברור, אובייקטיבית, זה שיש לי שני בתים, אין שום סיבה שיחזיקו שמי שיש לו שני בתים ישלם אותו דבר כמו בית אחד. אין שום שייכות אחד לשני, נכון?

הניבוי: תשעים אחוז יצביעו לפי האינטרס שלהם

אז ממילא, אני מנבא לך שתשעים אחוז, אולי היה צדיק אחד שרצה נגד האינטרס שלו, אבל תשעים אחוז האחר אמר, אה, זה מספר את המעשה, האחר בא והוא אמר, הוא משתגע, הוא עושה פגישה, הוא הולך להצביע, אני לא יודע מה הוא עושה, שיחשבו כמה יש ככה, כמה יש ככה, לא יודעים מה ההצבעה תהיה.

ההצבעה, במילים אחרות, כשעושים הצבעה, מניחים שאנשים טובים, נכון? שאם לא לא עושים הצבעה. מניחים שכאילו, אוקיי, אם רוב העולם מחזיק ככה, הולכים אחרי הרוב. רגע אחד, זה מספיק לי, אז אתה בצד שלי עכשיו.

רוב האנשים יעשו את האינטרס שלהם, הגם שהוא עצמו, כשאתה שואל אותו על הבית הבא, יש לו גם את הדירה בבית הבא, שם הוא מחזיק הפוך. בוודאי, זה ממש כבר לא בסדר שאתה מחזיק על האינטרס שלי.

המסקנה: אנשים לא רעים, אבל השיפוט שלהם מתעוות

להודות שאינטרס עצמי הוא לא “רע” — אבל זו בעיה

טוב מאוד, הודית את הרגע. לא, אתה לא ענין של הפראי. כשאני בחינוך לאינטרסים שלי, כשאמרתי שהיית פוסק ככה, אני עושה הכל הפוך, ואתה לא רע.

אוקיי, אם אני מתחייב למשהו, אני צריך לקיים. למה? האדם ההוא גם חינך אותי לפי האינטרסים שלו. כי אם שני אנשים מתחייבים שהם הולכים לצאת החוצה, והאחד פוסק, זה רע. זה בוודאי אמת, זה בטח רע. הוא לא מקיים את דין תורה או את ההכרעה של הרבנים, בוודאי.

סיום

אוקיי, אני רוצה לחזור הביתה מהר ככל האפשר. הבנת? אז בקיצור, יש לי מספיק מה לעשות ואתה יודע מה צריך לעשות.