יכול להיות ששורש טמ"א במקור הוא משכב או זרע לא רצוי ומזה הורחב לשאר דברים לא רצוים?
כך המקומות היחידים שבהם השורש טמ"א הוא ביחסי אישות לא רצוים, 'כי טמא את דינה אחותם', תמיד מבינים את זה כאיזה ביטוי מושאל אבל אולי ההשאלה עבדה הפוך, שגבר זר המכניס זרעו לאשה שלא רוצה זה לטמא אותה, ובהשאלה מזה שאר דברים שמכנים בטומאה.
הסיבה שאני חשוב כך כי בפרשת עריות נמצא טמא רק על אשת איש ועל בהמה, במקום שנזכר משכב, "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה, וכן 'ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה', (לא כתוב זרע כי לא יוליד)", ואם היה טומאה רק היחס או הדין למה לא לכתוב אותו על כל עריות, אלא משמע שזה היה המילה המקורית של טומאה ולכן הוא מופיע פה בלי הסבר, ורק במקומות אחרים זה ההסבר.
וחזרתי לפרשת הזוב, ושם כתוב 'וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו וכו', משמע שהמילה טומאה כאן הוא לא הגדרת ההלכה החלה עליו אלא זה תיאור המעשה, שרר בשרו וגו' זה נקרא טומאה. כי לא מתאר כאן דיני הטומאה אלא המציאות הגורם לה.