הלכות קידוש החודש פרק י״ז
⏱️ Chapters
(00:00) הקדמה: מטרת הפרק
(30:33) חזרה: וואס מיר האבן געלערנט ביז יעצט
(42:48) דרך הלימוד: בערך'דיגע חשבון און אמת'דיגע חשבון
▶ לצפייה ללא יוטיוב / Watch without YouTube ✕ חזרה ליוטיוב / Back to YouTube
📖 טקסט הפרק / Chapter Text (Sefaria) ›
סיכום השיעור 📋
סיכום פון שיעור אויף הלכות קידוש החודש, פרק י״ז
—
הקדמה צום פרק — דער ציל און דער מהלך
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“כל הדברים שהקדמנו… כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה.”
פשט
פרק י״ז איז די “מסקנא” פון אלע חשבונות פון פרקים י״א–ט״ז. דער גאנצער ציל איז צו ענטפערן איין שאלה: צי מען וועט קענען זען די לבנה היינט ביינאכט — די פאטענציעלע ערשטע נאכט ראש חודש לויט קידוש על פי ראיה (נישט לויט דעם קאלענדאר-חשבון).
חידושים און הסברות
1) צוויי באדינגונגען פאר ראיית הלבנה — נישט איינע:
דער פשוט׳ער שכל זאגט אז כדי צו זען די לבנה דארף די זון זיין גענוג ווייט פון דער לבנה. אבער אין אמת׳ן זענען דא צוויי נפרד׳ע באדינגונגען, כאטש זיי זענען שטארק פארבונדן:
(א) גענוג מרחק (ווייטקייט) צווישן זון און לבנה — דאס מאכט עס בכלל מעגלעך אז די לבנה זאל האבן א באלויכטעטע פלעכע וואס מען קען זען.
(ב) גענוג צייט צווישן שקיעת החמה און שקיעת הלבנה — ווייל מען זעט די לבנה ערשט בערך 20 מינוט נאך שקיעה. אויב די לבנה גייט אונטער צוזאמען מיט (אדער באלד נאך) די זון, איז נישטא קיין צייט-פענסטער צו זען.
דער חידוש: די צייט איז נישט אינגאנצן תלוי אין דעם מרחק. אמאל איז די לבנה טעאָרעטיש גענוג ווייט פון די זון, אבער וועגן אנדערע פאקטאָרן (תקופה פון יאר, ווינקל פון דער עקליפטיק, א.אז.וו.) גייט די לבנה שנעלער אונטער, און מען האט נישט גענוג צייט זי צו זען.
2) בערך׳דיגע חשבון vs. אמת׳דיגע חשבון — דער רמב״ם׳ס מעטאָדע:
אלע חשבונות פון פרקים י״א–ט״ז זענען געווען בערך — נישט פונקטליך. פונקט ווי דער חילוק צווישן אמצעי און אמיתי ביי דער זון (וואו מען דארף דעם “גובה השמש” צו קאָרעקטירן), אזוי אויך דא זענען נאך פרטים וואס מען האט נאך נישט אריינגערעכנט.
דער רמב״ם׳ס מעטאָדע: אנשטאט יעדע מאל אויסמעקן דעם פריערדיגן חשבון און אנהייבן פון ניי, רעכנט מען קודם דעם בערך׳דיגן חשבון, און דערנאך לייגט מען צו קאָרעקציעס. דער בערך׳דיגער חשבון איז אויך עפעס אמת׳דיגס — ער רעפרעזענטירט א ריכטיגן גלגל אדער באוועגונג, נאר אן אלע פרטים.
פראקטיש: פאר פאלן וואו דער מרחק איז זייער גרויס אדער זייער קליין, איז דער בערך׳דיגער חשבון גענוג. אבער פאר די “אינצווישנדיגע” פאלן (נישט קלאר צי מען קען זען אדער נישט) דארף מען די אמת׳דיגע חשבונות הראיה — מיט נאך קאָרעקציעס.
[דיגרעסיע: מוסר השכל אין דרך הלימוד] — דאס איז א כלל אין לערנען בכלל: אין חדר לערנט מען בערך, אין ישיבה לערנט מען מער פונקטליך. דאס מיינט נישט אז וואס מען האט פריער געלערנט איז פאלש — מען איז אנגעקומען אין דער ריכטיגער “שטאט”, יעצט דארף מען געפינען דאס ריכטיגע “הויז”. מען דארף נישט אויסמעקן וואס מען האט פריער געלערנט.
—
הלכה א — דער אנהויב פון דעם חשבון
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“כל הדברים שהקדמנו… כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה. כשתרצה לדעת זאת, תתחיל ותחשב… ותוציא: מקום השמש האמיתי, מקום הירח האמיתי.”
פשט
מען הייבט אן מיט די פריערדיגע חשבונות און פראדוצירט: (1) מקום השמש האמיתי — דער אמת׳דיגער ארט פון דער זון (מיטגערעכנט דעם גובה השמש, תקופה, א.אז.וו.); (2) מקום הירח האמיתי — דער אמת׳דיגער ארט פון דער לבנה (מיטגערעכנט אלע שינויים — קליינער גלגל, א.אז.וו.).
חידושים און הסברות
דער רמב״ם באטאנט “האמיתי” — לאפוקי דער אמצעי וואס טוישט זיך נישט. מען דארף דעם אמת׳דיגן ארט, מיט אלע קאָרעקציעס וואס מען האט שוין געלערנט אין די פריערדיגע פרקים.
—
הלכה ב — די דריי באזיס-נומערן און אורך ראשון / רוחב ראשון
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מען רעכנט דריי זאכן: מקום השמש האמיתי לשעת הראיה, מקום הירח האמיתי לשעת הראיה, און מקום הראש לשעת הראיה. “תגרע מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי, והנשאר הוא נקרא אורך ראשון.” “תדע… רוחב הירח… אם הוא רוחב צפוני או דרומי… ונקרא רוחב ראשון.”
פשט
אלע דריי ווערן גערעכנט פאר דער שעת הראיה (שקיעה). דער “מקום הראש” איז דער פונקט וואו דער מסלול פון דער ירח קרייצט זיך מיט דעם מסלול פון דער זון — וואס דינט פאר אויסרעכענען דעם רוחב הירח.
מען נעמט אראפ דעם מקום השמש פון מקום הירח — דער חילוק הייסט “אורך ראשון” (וויפיל גראדן צווישן זון און לבנה). פון דעם מקום הראש און מקום הירח רעכנט מען אויס דעם “רוחב הירח” — וויפיל גראדן דער ירח איז צפון אדער דרום פון דער עקליפטיק — דאס הייסט “רוחב ראשון.”
חידושים און הסברות
1) “לשעת הראיה” גייט אויף אלע דריי: מען דארף אלע דריי וויסן ספעציפיש פאר דער צייט פון ראיה.
2) “ראשון” — ווייל עס קומען נאך תיקונים: דער אורך הייסט “ראשון” ווייל דער רמב״ם וועט אנקומען ביז אן “אורך חמישי” — פינף מאל פארבעסערן דעם חשבון. אזוי אויך דער רוחב הייסט “ראשון” ווייל עס וועט שפעטער זיין א “רוחב שני.”
3) דער ווארט “אורך”: מיינט דא “לענג” — וויפיל גראדן צווישן זון און לבנה.
—
הלכה ג — “ויזהר” — פארוואס דער רמב״ם געבט נעמען
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“ויזהר באורך הזה הראשון וברוחב הראשון ושני מקומות לפניך.”
פשט
דער רמב״ם מאנט אז מען זאל זיין זארגפעלטיג מיט די נומערן און זיי אוועקלייגן, ווייל מען וועט זיי נאך דארפן.
חידושים און הסברות
1) “Variables” — ווי מאדערנע פראגראמירונג: דער רמב״ם געבט נעמען פאר “variables” כדי מען זאל קענען צוריקקומען צו זיי. אנשטאט יעדעס מאל זאגן “דאס וואס מ׳האט גערעכנט פון דער זון…”, קען מען זאגן “אורך ראשון.”
2) צוויי טייטשן אין “ויזהר”: (א) זיי פינקטליך אין דעם חשבון, ווייל אלעס איז תלוי אויף דעם; (ב) געדענק/האלט אפ די נומערן, ווייל מען וועט זיי שפעטער דארפן.
—
הלכה ד — די גרענעצן: ווען מען זעט זיכער נישט, ווען זיכער יא, און ווען ס׳איז ספק
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“חשב והתבונן באורך זה הראשון. אם יצא לך תשע מעלות ושוה או פחות – תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל ואין אתה צריך לחשבון אחר. ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמשה עשר מעלות – תדע בוודאי שהירח יראה… ואין אתה צריך לחשבון אחר.”
“במה דברים אמורים – כשהיה מקום השמש האמיתי מתחלת מזל גדי עד סוף מזל תאומים. אבל מתחלת מזל סרטן עד סוף מזל קשת – אם היה האורך הראשון עשר מעלות או פחות, אי אפשר שיראה. ואם היה יתר על כ״ד מעלות – יראה בוודאי.”
פשט
תקופה א (גדי–תאומים, בערך שבט–סיון): אויב דער אורך ראשון איז 9 מעלות אדער ווייניגער — זיכער קען מען נישט זען; מער ווי 15 — זיכער קען מען זען; צווישן 9–15 — ספק, דארף מען ווייטער רעכענען.
תקופה ב (סרטן–קשת, בערך תמוז–כסלו): ווייניגער ווי 10 = זיכער נישט; מער ווי 24 = זיכער יא; צווישן 10–24 = ספק, דארף מען רעכענען.
חידושים און הסברות
1) פארוואס 9 איז דער מינימום: דער רמב״ם האט אויסגערעכנט אז אפילו נאכדעם וואס מען לייגט צו אלע פינף תיקונים (ביז אורך חמישי), וועט עס נאך אלץ ארויסקומען ווייניגער ווי בערך 6 מעלות, וואס איז בכלל נישט מעגלעך צו זען. דערפאר לוינט זיך נישט צו רעכענען ווייטער.
2) דער לשון “חשב והתבונן”: דער רמב״ם האט פריער געזאגט “לחשב ולדעת” ביי דער מצוה, און דא זאגט ער “לחשב והתבונן” — קוק אריין אין דעם אורך ראשון.
3) “תשע מעלות ושוה”: דאס מיינט פונקט ניין — אפילו א משהו מער איז שוין אנדערש. “ושוה” מיינט פונקט גענוי ניין.
4) “בכל ארץ ישראל”: דער רמב״ם באטאנט דאס ווייל אלע חשבונות זענען ספעציפיש פאר ארץ ישראל. אין אנדערע ערטער קענען די נומערן זיין אנדערש.
5) דער עיקר חילוק צווישן די צוויי תקופות: אין דער “גוטער” תקופה (גדי–תאומים) איז דער “מקום ספק” קליין — נאר 6 גראדן (9–15). אין דער “שלעכטער” תקופה (סרטן–קשת) איז דער מקום ספק גרויס — 14 גראדן (10–24). דאס מיינט אז אין דער שלעכטער תקופה איז עס אסאך שווערער צו זען די לבנה.
6) דער טעם — דער tilt פון דער לבנה׳ס מסלול: דער מסלול פון דער לבנה איז tilted (שיפוי) אין באצוג צום מסלול פון דער זון (עקליפטיק), מיט א ראש און א זנב. א האלבע יאר איז די לבנה “נידריגער” by default, און א האלבע יאר “העכער.” ווען די לבנה איז נידריגער (סרטן–קשת), דארף מען מער מעלות אורך כדי זי זאל זיין הויך גענוג צו זען. ווען זי איז העכער (גדי–תאומים), איז גרינגער צו זען.
7) “פלאץ” vs. “צייט”: דער חילוק צווישן די צוויי תקופות האט צוויי אספעקטן: (א) פלאץ — וויפיל גראדן אויפ׳ן הימל די לבנה איז איבער דעם האריזאנט; (ב) צייט — וויפיל צייט די לבנה בלייבט אויפ׳ן הימל נאך שקיעה. דער רמב״ם אליין רעדט קיינמאל נישט בפירוש וועגן “צייט” — ער רעדט נאר אין מעלות (גראדן/פלאץ). די מפרשים העלפן דערקלערן דעם צייט-אספעקט, אבער דער רמב״ם אליין לאזט עס אויס.
8) חדשים vs. מזלות: דער רמב״ם רעדט אין מזלות, נישט חדשים, ווייל די מזלות גייען לויט דער זון און די חדשים לויט דער לבנה, און דער שייכות צווישן זיי איז נאר בערך.
—
הלכה ו — שינוי המראה (פאראלאקס) — אורך שני / רוחב שני
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מ׳דארף אראפנעמען חלקים פון דעם אורך לויט וועלכע מזל די לבנה איז (טלה 59 חלקים, שור א גאנצע מעלה, תאומים 58, סרטן 52, אריה 43, בתולה 37, מאזניים 34, עקרב 34, קשת 36, גדי 44, דלי 53, דגים 58). נאך דעם אראפנעמען האט מען דעם “אורך שני.” “ולמה גורעין חלקים אלו? לפי שמקום מראהו האמיתי אין המקום שיראה בו, ויקרא שינוי המראה.” ביי רוחב: אם היה רוחב הלבנה צפוני — גורעין חלקי שינוי המראה מן הרוחב הראשון; אם דרומי — מוסיפין. דאס גיט דעם “רוחב שני.”
פשט
אלע חשבונות ביז אהער זענען גערעכנט געווארן פון דעם מרכז (צענטער) פון כדור הארץ. אבער מענטשן שטייען אויף דער אויבערפלאך פון דער ערד. ווייל די לבנה איז נישט אזוי ווייט (אנדערש ווי די זון), מאכט דער חילוק פון שטאנדפונקט א ממשות׳דיגע דיפערענץ — דאס איז “שינוי המראה” (פאראלאקס). מ׳דארף אראפנעמען חלקים פון אורך (אלעמאל אראפנעמען) און ביי רוחב — אראפנעמען אדער צולייגן, תלוי צו ס׳איז צפוני אדער דרומי.
חידושים און הסברות
1) דער יסוד פון שינוי המראה — פאראלאקס:
דער רמב״ם זאגט דאס “ממש בהעלמה” — ער זאגט נישט בפירוש אז אלע פריערדיגע חשבונות זענען גערעכנט געווארן פון מרכז כדור הארץ, אבער דאס איז דער יסוד. מ׳ציט א ליניע פון צענטער פון דער ערד צום הימל און מ׳זאגט “אויף אזא דעגרי שטייט די לבנה.” אבער דער באבאכטער שטייט אויף דער אויבערפלאך, און פון דארט איז די ליניע אנדערש.
2) פארוואס ביי זון מאכט עס נישט אויס אבער ביי לבנה יא:
די זון איז אזוי ווייט אז דער חילוק צווישן צענטער פון דער ערד און אויבערפלאך איז נעגליזשאבל. אבער די לבנה איז נענטער, און די ערד איז גרויס גענוג, אז דער חילוק פון שטאנדפונקט איז באדייטנד.
3) משל פון צוויי אויגן (פאראלאקס אילוסטראציע):
האלט א פינגער פאר דיין פנים, מאך צו איין אויג — דער פינגער “שפרינגט” צו א זייט. מאך צו דאס אנדערע אויג — ער שפרינגט צוריק. דער קליינער חילוק צווישן די צוויי אויגן איז גענוג אז עס זעט אויס ווי דער פינגער רירט זיך. דאס זעלבע פרינציפ: צענטער פון ערד vs. אויבערפלאך פון ערד — צוויי פארשידענע “אויגן” וואס זעען די לבנה אין א ביסל אנדערע פלאץ.
4) פארוואס נעמט מען אלעמאל אראפ ביי אורך (און נישט אמאל צו, אמאל אראפ):
דער רמב״ם איז נישט מסביר פארוואס, אבער דער ריזאן איז ווייל די לבנה איז אלעמאל “behind” (הינטער) דער זון פון דעם פערספעקטיוו פון פאראלאקס. ווען מ׳קוקט אויף די דיאגראמען, קומט אלעמאל אויס אז דער אורך ווערט קירצער, קיינמאל נישט לענגער. דאס איז א חידוש וואס דער רמב״ם לאזט אומערקלערט.
5) פארוואס ווענדט זיך דער שינוי מראה לויט מזלות:
די לבנה פארט נישט גלייכמעסיג דורך אלע מזלות. ממילא ווענדט זיך דער פאראלאקס-קארעקציע לויט וועלכע מזל די לבנה איז. דער טשארט גייט בערך אין א סירקל: ס׳גייט ארויף ביז שור (60 חלקים = 1 מעלה, דער מאקסימום) און דאן אראפ ביז מאזניים/עקרב (34 חלקים, דער מינימום) און צוריק ארויף.
6) ביי רוחב — אמאל צולייגן, אמאל אראפנעמען:
ביי אורך נעמט מען אלעמאל אראפ, אבער ביי רוחב ווענדט זיך: צפוני (די לבנה איז העכער/נארד פון דער עקליפטיק) — נעמט מען אראפ, ווייל זי איז שוין “ווייטער” אין דער ריכטונג. דרומי (נידריגער/דרום) — לייגט מען צו, ווייל מ׳דארף מער קאמפענסירן.
7) די רוחב-טשארט איז קלענער ווי די אורך-טשארט:
די נומערן פאר רוחב שינוי מראה זענען קלענער ווי פאר אורך — דאס איז לאגיש ווייל די גאנצע רוחב קען נישט מער זיין ווי 5 מעלות, ממילא זענען די קארעקציעס פראפארציאנאל קלענער.
8) פארוואס דער טשארט זעט אויס “רענדאם” אבער איז נישט:
די נומערן גייען בערך ארום אין א סייקל, אבער נישט פערפעקט סימעטריש. דער ריזאן: דער גלגל המזלות איז קרום (נוטה) רעלאטיוו צו דעם קו המשוה וואס מ׳רעכנט פון. אויך, נישט אלע מזלות פארן מיט דער זעלבער שנעלקייט דורכאויס דעם יאר, וואס אפעקטירט די נומערן.
9) דער רמב״ם׳ס שטייגער — ער זאגט עס “בעקווארדס”:
דער רמב״ם גיט ערשט די טשארטס און פראקטישע אנווייזונגען, און נאכדעם ערשט די ריזאנס. ער פרעזענטירט דעם מאטעריאל “בעקווארדס” — ערשט וואס צו טון, דערנאך פארוואס.
—
מעגלי הירח — תיקון הרוחב (רוחב שלישי)
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מען דארף אראפנעמען פון דער רוחב שני א געוויסע סכום לויט וועלכע מזל די לבנה שטייט, וועגן דער נטיית המעגל. דוגמאות: פון טלה ביז 20 מעלות — 2/5; פון 20 מעלות טלה ביז 10 מעלות שור — 1/3; ביי 15 מעלות תאומים — לא תוסיף ולא תגרע.
פשט
די לבנה פארט נישט אויף א גראדע באן, נאר אביסל קרום. דערפאר דארף מען פיקסן די רוחב כדי אנצוקומען צו א מער פונקטליכע רוחב. דער רמב״ם גיט א טשארט מיט פראצענטן וויפיל מען נעמט אראפ לויט דער מזל.
חידושים און הסברות
1) דער גרונט פאר דעם תיקון: די מזלות פארן נישט אויף א גראדע ליניע — זיי פארן אביסל קרום. כלפי אונז איז עס נישט גראד, כאטש אין אמת׳ן איז עס נישט קרום. ממילא דארף מען פיקסן די רוחב לויט דער קרומקייט.
2) דער רמב״ם אליין איז נישט מסביר פארוואס — ער גיט נאר די פאקטן. די הסברה איז קאמפליצירט און שווער צו מסביר זיין אן טשארטס.
—
אורך שלישי — צולייגן מעגלי הירח צום אורך שני
פשט
נאכדעם וואס מען האט דעם תיקון פון מעגלי הירח, דארף מען עס צולייגן אדער אראפנעמען פון דער אורך שני, און מען באקומט אן “אורך שלישי.”
חידושים און הסברות
1) רוחב און אורך זענען אמת׳דיג “די זעלבע זאך”: ביידע מאכן די לבנה ווייטער פון דער זון. אין אריגינאל זענען זיי צוויי דימענשאנס, אבער ווען מען וויל רעכענען ווי לאנג עס נעמט פאר די לבנה אראפצוגיין, איז עס איין זאך: אויב ס׳איז קרום, נעמט עס לענגער; אויב ס׳איז גראד, נעמט עס שנעלער.
2) כלל פון צפון/דרום: אויב די רוחב הירח איז צפון (העכער) — נעמט מען אראפ די מעגלי ירח פון דער אורך שני. אויב דרום — לייגט מען צו. אבער דאס איז נאר פון אנהייב גדי ביז סוף תאומים. פון אנהייב סרטן ביז סוף קשת איז פארקערט: צפון — לייגט מען צו; דרום — נעמט מען אראפ. דער רמב״ם אליין זאגט נישט פארוואס — ער גיט נאר דעם פאקט.
3) ווען מען איז אין א מזל וואו מען דארף נישט צולייגן (ווי 15 מעלות תאומים), בלייבט דער אורך שני דער זעלבער ווי דער אורך שלישי.
—
אורך רביעי — תיקון לויט מזל
פשט
מען דארף נאך א תיקון מאכן צום אורך שלישי, לויט וועלכע מזל מען האלט, כדי אנצוקומען פון דעגריס אויף די מזלות צו דעגריס רעלאטיוו צום האריזאנט. דאס רעזולטאט הייסט “אורך רביעי.”
חידושים און הסברות
1) דער רמב״ם זאגט נישט פארוואס מען דארף דאס טון. דאס איז נאך אלץ פון דער זעלבער פראבלעם — מיר האבן נישט גערעכנט גוט פונקטליך ביז יעצט.
2) דוגמאות: מזל דגים אדער טלה — לייגט מען צו 1/6; דלי אדער שור — 1/5; גדי אדער תאומים — 1/6; קשת אדער סרטן — לאזט מען אזוי; עקרב אדער אריה — נעמט מען אראפ 1/5; מאזנים אדער בתולה — נעמט מען אראפ 1/3.
3) דער גאנצער צוועק פון אלע תיקונים (אורך שני, שלישי, רביעי): צו קאנווערטירן פון דעגריס אויף דער מזלות-באן צו דעגריס רעלאטיוו צום האריזאנט.
—
מנת גובה המדינה — תיקון פאר ירושלים׳ס ברייטנגראד
דער רמב״ם׳ס ווערטער
מען נעמט 2/3 פון דער רוחב הירח הראשון — דאס הייסט “מנת גובה המדינה.”
פשט
אלע חשבונות ביז יעצט זענען געווען באזירט אויף דער עקוואטאר (קו השוה). אבער ירושלים איז בערך 30 דעגריס העכער פון דער עקוואטאר, ממילא דארף מען פיקסן.
חידושים און הסברות
1) דער יסוד: ביי דער עקוואטאר פארט דער גלגל המזלות (די זון) גראד, אבער איבעראל אנדערש פארט דער גאנצער גלגל קרום — אביסל העכער. ממילא דארף מען פיקסן פאר דעם.
2) כלל: מען נעמט אלעמאל 2/3 פון דער רוחב הירח הראשון. נאכדעם: אויב רוחב הירח איז צפון — לייגט מען צו דעם מנת המדינה צום אורך; אויב דרום — נעמט מען אראפ.
—
קשת הראיה — דער פינאלער חשבון
פשט
נאכדעם וואס מען לייגט צו (אדער נעמט אראפ) דעם מנת גובה המדינה פון דעם אורך רביעי, באקומט מען דעם קשת הראיה — דער אמת׳דיגער בויגן (קשת) צווישן זון און לבנה ווי מען זעט עס פון ירושלים.
חידושים און הסברות
1) גרענעצן פון קשת הראיה:
– ניין מעלות אדער ווייניגער — מען קען זיכער נישט זען די לבנה.
– מער ווי 14 מעלות — מען מוז עס זען, ס׳איז נראה בלילה אן קיין ספק.
– צווישן 10 ביז 14 — דעמאלטס דארף מען נאך א חשבון מיט קצות הראיה.
2) קצות הראיה: ווען דער קשת הראיה איז צווישן 10–14, רעכנט מען ווי פיל מער די קשת הראיה איז פון דער אורך ראשון, און לויט דעם מאכט מען א חשבון לויט ספעציעלע נומערן וואס דער רמב״ם גיט. למשל: אויב קשת הראיה איז צווישן 9–10 און אורך ראשון איז 13 — זעט מען; ווייניגער — נישט.
—
דער רמב״ם׳ס סיכום — פארוואס ס׳איז אזוי קאמפליצירט
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“כבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גריעות, אחר שיגענו הרבה” — דאס אלעס איז נאכדעם וואס איך האב שוין געמאכט “דרכים קרובים שאין בחשבונם אלא קרוב מעט.” דער גרונט איז “שהירח יש לו קלקולים גדולים במעלותיו” — די לבנה פארט נישט גראד. “ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו” — חז״ל זאגן אז די זון ווייסט איר וועג אבער די לבנה נישט. “ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה.”
חידושים און הסברות
1) “שמש ידע מבואו”: דאס מיינט נישט אז די זון “ווייסט” ממש, נאר אז עס איז סימפל צו רעכענען. “ירח לא ידע מבואו” — עס איז נישט סימפל צו וויסן.
2) “פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה”: דאס שטייט אין דער גמרא, און דער רמב״ם מיינט נישט אז די לבנה גייט אמת׳דיג אמאל שנעלער אמאל פּאמעלעכער, נאר אז די חשבונות — אמאל דארף מען צולייגן, אמאל אראפלייגן — ביז מען טרעפט די קשת הראיה. די קשת הראיה אליין איז אמאל לאנג און אמאל קורץ, לויט די צייטן פון יאר, לויט דעם מקום, א.א.וו.
3) דער רמב״ם זאגט בפירוש אז ער האט שוין סימפליפיצירט — “דרכים קרובים” — און פונדעסטוועגן איז עס נאך אזוי קאמפליצירט. דאס ווייזט ווי שווער עס איז באמת צו רעכענען די באוועגונג פון דער לבנה.
—
סוף הפרק — טעם החשבונות ומקורותיהם: “אין חוששין למחבר”
דער רמב״ם׳ס ווערטער
“טעם כל אלו הדברים… זהו חכמת תקופות וגימטריאות שחברו בהן חכמי יון המון ספרים, והן המצויין עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו… מאחר שכל אלה הדברים הן ראיות ברורות שאין בהן דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר, בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע.”
פשט
דער רמב״ם ענטפערט אויף א פראגע: וואו קומען די אלע כללים? ער ענטפערט: דאס איז חכמת תקופות וגימטריאות, וואס מיר האבן געלערנט פון ספרי חכמי יון וואס זענען נאך פאראן ביי אונז. די ספרים פון חכמי ישראל (בני יששכר) זענען נישט דערגאנגען צו אונז. אבער וויבאלד דאס זענען ראיות ברורות, איז נישט נוגע ווער דער מחבר איז.
חידושים און הסברות
1) דער רמב״ם׳ס שיטה אין לערנען פון חכמי יון:
דער רמב״ם שטעלט אוועק אז ער האט נישט בלויז הלכות פסק׳נען, נאר אן אלגאריטם — א פּראקטישע מעטאד וואס מען קען אויספירן. און ער איז מודה אז דער מקור דערפון איז חכמי יון׳ס ספרים. דער רמב״ם שטעלט זיך פאר אז בני יששכר (“יודעי בינה לעתים”) האבן אויך געשריבן ספרים וואס זענען מסביר די זעלבע חכמות, אבער זיי זענען פארלוירן געגאנגען.
2) דער יסוד פון “אין חוששין למחבר” — דער רמב״ם׳ס עפּיסטעמאלאגישער כלל:
ווען עפּעס האט ראיות ברורות שאין בהן דופי — ראיות וואס מען קען נישט אפּווענדן, וואס האבן נישט קיין פּגם — איז נישט נוגע ווער דער מחבר איז. מען סמך׳ט נישט אויפ׳ן מענטש נאר אויף די ראיה אליין. דערפאר איז נישט קיין חילוק צו נביאים האבן עס געשריבן אדער גוים.
דער רמב״ם פארבינדט דאס מיט זיין לשון אין אנדערע ערטער וואו ער רעדט פון ספרים וואס “יש בהן דופי” — דארט איז מען יא חושש ווער דער מחבר איז, ווייל מען קען מהרהר זיין נאך זיי.
3) דער פּרעציזער חילוק — נישט math קעגן סברא, נאר אמת קעגן ספק:
מען קען מיינען אז דער חילוק איז צווישן math (וואו אלעס איז באווייזבאר) און סברות/אידעאלאגיע (וואו מען דארף טראכטן ווער דער מענטש איז). אבער דאס איז נישט דער רמב״ם׳ס חילוק. דער רמב״ם׳ס חילוק איז צווישן זאכן וואס מען ווייסט מיט ראיות ברורות (אין וועלכן פעלד עס זאל נישט זיין — math, פילאסאפיע, אדער עפּעס אנדערש) קעגן זאכן וואס מען ווייסט נישט און מען קען נישט וויסן (וואס האבן נישט קיין ראיות). ביי דעם צווייטן סארט — טראסט א מענטש, מען דארף וויסן ווער זאגט עס. ביי דעם ערשטן סארט — טראסט דעם מענטש בכלל נישט, ווייל דער מענטש איז בלויז א כלי, א “מאשין” וואס האט עס אויסגערעכנט; דער אמת שטייט אויף זיך אליין.
דער עיקר חידוש: א נביא און א גוי זענען אין דעם ענין די זעלבע זאך — ווייל ס׳איז נישט דער נביא און נישט דער גוי, נאר וואס איז אמת. ווען עפּעס איז באוויזן, איז דער פאקט וואס רעדט, נישט דער מענטש.
תמלול מלא 📝
פרק י״ז: חישוב אפשרות הראיה — הקדמה וכללי החשבון הבסיסי
הקדמה: מטרת הפרק
רבותי, די באס איז אזוי: אונז גייען יעצט לערנען די זיבעצנטע פרק. ס׳איז דא אסאך פרקים אין הלכות קידוש החודש, ס׳גייט ביז ניינצן. אין זיבעצן קומען אונז אן צו די מסקנא — קען מען עס רופן א מסקנא? איך בין נישט אינגאנצן זיכער יעצט צו מ׳זאל עס אזוי רופן — על כל פנים, די ענד פון די חשבון וואס אונז דארפן האבן צו וויסן צו ענטפערן די איין שאלה, וואס איז: צו מ׳גייט זען היינט ביינאכט די לבנה.
ווען מיינט מען היינט ביינאכט? די פאטענשל ערשטע נאכט ראש חודש. ראש חודש פון די מולד, יא? נישט פון די חשבון, ווייל די חשבון קערט נישט היינט וועגן די ראיה, אבער אויב מ׳איז מקדש געווען על פי ראיה, יענע נאכט.
דאס איז וואס אונזער פרק איז וועגן.
חזרה: וואס מיר האבן געלערנט ביז יעצט
און לאמיר דערמאנען וואס אונז האבן געלערנט ביז יעצט, דאס הייסט נישט די פרטי החשבונות, אבער וואס אונז האבן געלערנט וועגן.
וואס אונז האבן געלערנט וועגן ביז יעצט, מיר האבן איינגעטיילט אין צוויי זאכן. אונז האבן געלערנט וויאזוי צו טרעפן וואו די זון איז און וואו די לבנה איז. יא?
די ערשטע באדינגונג: מרחק צווישן זון און לבנה
און אונז האבן שוין מסביר געווען, און ס׳איז אויך פשוט בשכל הישר, אז כדי מ׳זאל קענען זען די לבנה, דארף די זון זיין גענוג ווייט פון די לבנה. אויב ס׳איז צו נאנט הייסט דאך די קיבוץ, יא? ווען ס׳איז אינגאנצן נאנט, דאס איז הדא דכתיב מולד, וואס דעמאלטס קען מען עס נישט זען. ס׳דארף זיין אביסל ווייט.
די צווייטע באדינגונג: גענוג צייט צווישן שקיעות
חוץ פון דעם וואס ס׳דארף זיין ממש אביסל ווייט — ס׳איז בעצם כמעט די זעלבע זאך, אבער אין די פרק גייט מען זען קלארער פארוואס ס׳איז נישט די זעלבע זאך — איז, עס דארף אויך זיין, לאמיר עס רופן אזוי, ס׳דארף חוץ פון דעם וואס ס׳דארף זיין ווייט, וואס דאס מאכט אז ס׳זאל בכלל זיין מעגליך ס׳זאל זיין א לבנה, דאס איז די לבנה נאך די מולד, דארף אויך זיין גענוג צייט צווישן די צוויי זאכן.
ווייל אונז האבן געלערנט אז די לבנה זעט מען די ערשטע נאכט נאר אביסל נאך די שקיעה, לאמיר זאגן בערך צוואנציק מינוט נאך די שקיעה. יעצט, ביז ווען? אויב ס׳איז שוין דעמאלטס שוקע געווען די לבנה, דאס הייסט די לבנה איז שוין צוזאמען מיט די זון, לאמיר עס אויך רופן יעצט נאנט, אבער לאמיר זאגן די זעלבע צייט וואס די זון, שקיעת החמה, איז אויך שקיעת הלבנה, האסטו נישט קיין צייט ווען צו זען די לבנה. אויב ס׳איז דא אסאך צייט, דא א גאנצע שעה, וועט עס יעדער איינער זען, ווייל די לבנה וועט זיין גענוג הויך אין הימל, ס׳וועט זיין א גאנצן תיקון, וועט מען עס קענען זען.
דיון: צוויי באדינגונגען אדער איינע?
Speaker 1: יא, יא, מיר דארפן לערנען דעם פרק, עס זען, ס׳איז נישט צוויי סיבות, ס׳איז… קען זיך רופן צוויי סיבות, אבער ס׳איז נישט די זעלבע זאך. די נאנטקייט הייסט, ס׳טורנס אויט צו ווי די זעלבע נאנטקייט, אבער ס׳איז אנדערע סארט וועגן פארעכענען. רופן די זעלבע ווייטקייט פון די זון און די לבנה, אבער וואס זיי האבן געלערנט ביז יעצט פון די זון און די לבנה געבט אונז נאך נישט אויסצופיגערן געהעריג די אמת׳דיגע ווייטקייט, וואס דאס גייט מאכן די… וויאזוי הייסט עס? די צייט פון שקיעות זאל זיין אינגאנצן אנדערש, ס׳זאל זיין מער גערוקט. איך ווייס נישט צו די צייט, מ׳זאל נישט קענען זיין גערעקט.
יא, יא. יא, אז די לבנה זאל זיין גענוג הויך אין הימל, אדער גענוג לאנג אין הימל, מ׳זאל עס קענען זען. דאס הייסט, איך מיין אז אלעמאל ביי די נאכט, דאס הייסט, אויב ס׳איז אינגאנצן נישט נאנט, הייבט זיך שוין אן די שאלה. אפילו ווען ס׳איז אמאל גענוג ווייט, רעדט ער שוין אפשר געקענט זען, אבער ווייל ס׳איז צו נאנטער. איז נישט דא גענוג צייט.
אין געוויסע תקופות פון די יאר, אדער אין געוויסע סיטואציעס, איז נישט דא גענוג צייט. קען זיין אפילו די לבנה, די לבנה איז טעארעטיש גענוג ווייט פון די לבנה, אבער ס׳איז נישט דא גענוג צייט. מ׳וועט זען אז די צייט איז נישט תלוי אינגאנצן. דער רמב״ם איז נישט מסביר די סברא, אבער דער פאקט איז אז די צייט איז נישט תלוי אינגאנצן אין ווי ווייט ס׳איז, ווייל אמאל גייט עס שנעלער און קירצער אויכעט, לויט געוויסע אנדערע זאכן. ס׳קען זיין אז ס׳נעמט שנעלער, ממילא האסטו נישט קיין צייט עס צו זען, הגם אז ס׳איז יא טעארעטיקלי פונקט אזוי ווייט.
וואס אונז דארפן יעצט אנקומען.
דרך הלימוד: בערך׳דיגע חשבון און אמת׳דיגע חשבון
דאס הייסט, ביז יעצט האט דער רמב״ם גארנישט געזאגט פון דעם. ער האט אונז נאר געזאגט וויאזוי ער באפינט אויס וואו די זון איז. ער האט אונז געלערנט אז ס׳איז דא א ממוצע, א אמצעי און א אמיתי. ער האט אונז נאר געזאגט. דאס איז נאר א וועג וויאזוי צו וויסן וואו די זון האמיתי איז. כדי צו וויסן די זון האמיתי, נישט נאר די אמצעי, דארף מען האבן גובה השמש. און כדי צו וויסן די לבנה האמיתי, נישט נאר די אמיתי, דארף מען וויסן נאך א באנטש פון זאכן וואס מ׳האט אנגעלערנט אין די פריערדיגע פרקים. מ׳דארף אויך וויסן נישט נאר די אורח הירח, וואס איז ווי הויך ס׳איז. די ווארט הויך כאפט יעצט אז ס׳איז נישט די ריכטיגע ווארט וואס איך רוף, נאר ווי ווייט ס׳איז. פון די אנהויב פון די דיגרי 0, וועלכע דיגרי ס׳איז אין הימל. און מ׳דארף אויך וויסן די רוחב הירח, רייט? דאס האבן זיי שוין געלערנט אויך. דאס הייסט, ווי ווייט אפגערוקט די ירח איז פון די גאס אויף וואס די זון פארט. דאס האבן זיי געלערנט אין די פריערדיגע פרק. די אלע זאכן האבן זיי געלערנט.
יעצט, אונז ווייסן נאך נישט בכלל וואס צו טון מיט די אלע זאכן. גייט אונז דער רמב״ם קודם כל, לאמיר זאגן אויף די פשוט׳ע זאך וואס יעדער איינער קען פארשטיין, אין דעם פרק וועט דער רמב״ם זאגן, מאך א חשבון אויב אזוי, ווי ווייט די זון פון די לבנה איז. ער האט נאכנישט געזאגט דאס בכלל על ידי עולם הזה. און לויט דעם חשבון וועט דער רמב״ם דיר זאגן כללים. אויב ס׳איז אזויפיל דיגריס צווישן קען מען עס זען, אויב ס׳איז נישט קען מען עס נישט זען, און אזוי ווייטער.
די בערך׳דיגע חשבון
עד כאן וואלט געווען זייער פשוט, און דאס איז טאקע די ערשטע זאך, נישט די ערשטע סעיף, די ערשטע כלל אין דעם פרק אין הלכה ג׳ שטייט דאס. ער זאגט דאך די נאמבערס, ווען ס׳איז פשוט, אויב ס׳איז דא אזויפיל פלאץ צווישן די זון און לבנה קען מען עס זיכער נישט זען, אויב ס׳איז דא אסאך ווייניגער פלאץ קען מען עס זיכער נישט זען.
שוין, די פראבלעם איז, און דאס האלט נישט די פראבלעם פאר אלע סארט טעג. פארוואס? טאקע אויב ס׳איז אינגאנצן גענוג ווייט קען מען עס זיכער זען, און ס׳איז אינגאנצן נישט גענוג ווייט קען מען עס זיכער נישט זען. דאס איז טאקע גענוג. די בעיסיק נאמבער וואס דו וועסט מאכן מעט, דו וועסט מאכן מיינעס, אראפנעמען און זען פון די לבנה, וועט דאך אויסקומען זייער פשוט וויפיל פלאץ איז דא אינצווישן און וויפיל מ׳קען עס זען.
די צורך פאר אמת׳דיגע חשבון
אבער… ס׳איז דא אויך אינצווישן די צייטן וואס איז זיכער, איז דא אסאך אזוי ווי מרחקים, וואס דער רמב״ם רופט אן אורח, א ווייטקייט, א לאנג לינק צווישן די זון און לבנה, וואס איז נישט גענוג קלאר לויט דאס. פארוואס נישט? לכאורה וואלט עס דאך געווען אזא מין זיין גענוג. האט דאך יעצט געזאגט אז אלעס איז תלוי ווי ווייט איז די לבנה.
די תירוץ איז, אז אלעס וואס מיר האבן געלערנט ביז יעצט איז נאר געווען בערך. דאס איז וואס ס׳גייט די אלע חשבונות, פונקט אזוי ווי ס׳איז געגאנגען לגבי די אמיתי און די אמצעי פריער, קען מען דיסקאווערן היינט נאך אט ליסט פיר לעוועלס פון וועגן וויאזוי ס׳איז נישט געווען פונקטליך די חשבון וואס מיר האבן געלערנט ביז יעצט. אלעס וואס איך האב דיר געזאגט אז די לבנה איז אויף דעם אורח. אדער אז די זון איז אזוי ווייט, און אזוי ווייטער, אלע זאכן זענען געווען נאר בערך. ממילא, ווען ס׳איז גענוג גרויס, אמת, איז דאס גענוג, ווייל ס׳איז דאך אלץ נישט ריזיגע חילוקים, ס׳איז קלענערע חילוקים. אבער אויב דו ווילסט טאקע וויסן פונקטליך, וואס אסאך מאל וועט טאקע זיין נצרך צו וויסן פונקטליך, דארפסטו אנהייבן צו רעכענען אסאך מער זאכן כדי צו פיקסן די נאמבערס.
דער רמב״ם׳ס מעטאדע: שלב אחר שלב
סאו די וועג וואס דער רמב״ם טוט די אלע זאכן איז, אינסטעט פון יעדע מאל וואס מ׳כאפט אז די נאמבער איז נישט פונקטליך, זאל מען ארויסווארפן די גאנצע זאכן און מאכן אן אנדערע חשבון. די דרך הלימוד און די דרך החשבון איז איינע פון די טריקס וואס ער נוצט צו מאכן אלעס גרינגער. איז קודם רעכנט מען… קודם מאכט מען די בערך׳דיגע, קענסטו ליפן חשבון? אלעמאל.
די אינטערעסאנטע זאך איז, אלעמאל די בערך׳דיגע חשבון איז אויך עפעס אמת׳דיג אין הימל, און עפעס א גלגל, און עפעס א וועג. ס׳איז דא א ריזען פארוואס דער בערך׳דיגער חשבון איז נישט קיינמאל נישט, אדער כמעט קיינמאל נישט. ס׳איז געווען חשבונות למשל אין די… יא, ווי איך זאג, אבער די פאקט איז אז אין די אלע חשבונות, אין די פריערדיגע חלומים, ס׳איז געווען חשבונות וואס דער רמב״ם האט געזאגט עצות וויאזוי צו רעכענען די תקופות, אויב איך געדענק, ס׳איז געווען זאכן וואס זענען סתם געווען אויסצוגעפינען מעטס, טריקס, אזוי ווי דו זאגסט. אבער דא אלע זאכן וואס סטעפס זענען אמת׳דיגע זאכן, לפחות לויט דער רמב״ם׳ס אסטראנאמיע, און אויך ליכט אונזערע נפשע, זענען אמת׳דיגע זאכן, נאר ס׳איז נאך דא נאך פרטים וואס מ׳האט נאך פארגעסן צו רעכענען בעצם.
משל: שטאט און בלאק
סאו, ווען ס׳איז דא צוויי וועגן צו זאגן אז ס׳איז נישט מדויק, ס׳איז דא זאך סתם אז ס׳איז נישט גערעכנט גוט. האסטו דא צו זאגן, למשל, בדרך משל גאס, איינער וועט דיר זאגן, וועלכע שטאט דארפסטו גיין נאכדעם? אין וועלכע בלאק דארפסטו גיין? ס׳איז נישט קיין סתירה, ס׳איז רעכנט בערך. ס׳קומט דאך נאך שוין פונקטליך, דו דארפסט דאך וויסן נאך זאכן. און ס׳איז דא אמאל וואס די בלאק טוישט אויך די שטאט, ווייל ס׳איז אין עפעס אן אנדערע ענגל, דארף מען צונעכענען נאך א פרט צו וויסן.
מוסר השכל: דרך הלימוד בכלל
עניוועיס, דאס איז וואס ער טוט, און דאס איז א גרויסע לימוד מוסר השכל אין אידישקייט. קודם זאל מען טון בערך. דאס וואס אסאך מאל, איך מיין זיין בעסער, אסאך מאל, דרך הלימוד גייט דאך אלעמאל אזוי: דו גייסט אין חדר, דו גייסט אין ישיבה, זאגט מען דיר, אלעס וואס דו האסט געלערנט אין חדר איז נישט פונקטליג. יא, און ס׳איז אלעס אמת. אבער ס׳מיינט נישט אז וואס מ׳האט געלערנט פריער איז נישט גוט, ווייל ס׳איז געווען בערך. ס׳האט דאך אויסגעלערנט מער ווייניג, ביסט אנגעקומען אין די ריכטיגע שטאט, יעצט קומט אן די ריכטיגע הויז אויך. ס׳איז דא א גאנצע… אבער אנדערש ווי אסאך מאל אנצוקומען, דאס דארף מען אויסמעקן, דא דארף מען נישט אויסמעקן. אלעמאל, איך מיין אז יא, אין דעם מהלך ארבעט זייער אסאך, אפילו אין א זאך פארשטענדעניש. ס׳איז דא זייער אסאך זאכן וואס מ׳ווייסט דאך אלץ שוין, מ׳ווייסט נאך בערך, איז דאך שוין אויכעט עפעס.
עניוועי, דאס איז די זאך. סאו לאמיר לערנען קודם די פשוט׳ע זאך, וואס דאס פארשטייט יעדער איינער, איך מיין מער ווייניגער איז גרינג צו פארשטיין. נאכדעם וועט מען גיין צו מער חשבונות, וואס דער רמב״ם רופט אמת׳דיגע חשבונות הראיה, וואס דאס איז פאר די מצבים וואס די פשוט׳ע חשבון העלפט נאך נישט, און מ׳דארף נאך צולייגן נאך זאכן. יא?
הלכה א: המספרים המוכנים לך
זאגט דער רמב״ם, “כל הדברים שהקדמנו”, די אלע זאכן וואס מיר האבן יעצט געלערנט ביז יעצט, פון פרק י״א ביז פרק ט״ז, איז “כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה”. זיי האבן דאך נישט געוואלט סתם זאגן ווי די לבנה פארט, ס׳איז נישט אונזער נושא, אונזער נושא איז ידיעת הראיה.
ממילא הייבט אן דער רמב״ם צו זאגן אינסטראקשענס וויאזוי עס צו טון. זאגט דער רמב״ם, “כשתרצה לדעת זאת”, אוודאי ווילסטו דאך וויסן, ווייל דו ביסט דאך א לב נכון ורוח נדיבה. ניין, אפשר מיינט ער צו זאגן… ניין, איך מיין אז ס׳מיינט צו זאגן וועלכע טאג, ווייל דו דארפסט מאכן א חשבון פאר עני טאג ווען דו ווילסט עס וויסן.
זאגט ער אזוי, “תתחיל ותחשב”, הייב אן צו רעכענען, און זיי הייבן אן די פריערדיגע חשבונות וואס איך האב דיר געלערנט, “ותוציא”, מאך די… ניין, תוציא איז די לשון וואס דער רמב״ם… יא, טרעף, קום אן צו די מסקנא, רופט ער מוציא, קום אן, ווי מ׳זאגט “פראדוסט” כאילו די… יא, פראדוסט די נאמבער.
וואס איז וואס?
קודם כל וועסטו וויסן “מקום השמש האמיתי”. אקעי, וואו די זון איז? אין אנדערע ווערטער, דו ביסט געקומען צו א דעגרי, יא? וואו איז “מקום השמש האמיתי”, וואס אונז רופן האמיתי, לאפוקי די אמצעי וואס טוישט זיך נישט דורכאויס די יאר. די אמיתי איז שוין מיטצורעכענען וועלכע תקופה מ׳איז, און ווי די גובה השמש, און אזוי ווייטער.
צווייטנס, “מקום הירח האמיתי”, ווייטער נישט די אמצעי, נאר די וואס רעכנט זיך אויך מיט אלע שינויים פון די ירח, מיט די קליינע גלגל און די אנדערע…
הלכה ב – די דריי זאכן וואס מען רעכנט פאר שעת הראיה
א דריטע זאך וועסטו רעכענען, “מקום הראש לשעת הראיה”. דאס הייסט דער ראש, געדענקסטו אז דער ראש איז דארט וואו דער גאס פון די ירח טרעפט זיך מיט די גאס פון די זון און הייבט אן ארויפצוגיין. דאס איז די “מקום הראש לשעת הראיה”. דאס גייט אונז העלפן צו וויסן די אלע דריי זאכן.
בעיסיקלי, לכאורה “לשעת הראיה” גייט לכאורה אויף אלעס. די אלע זאכן וועסטו וויסן אויף די שעת הראיה. ווייל געדענקסטו דאך אז למשל כדי צו וויסן א “מקום הירח לשעת הראיה” אדער “מקום השמש”, דארף מען נאך צולייגן תיקונים לויט וועלכע תקופה אין די יאר מ׳איז, ווייל די חשבונות וואס דער רמב״ם האט געגעבן איז נאר פאר זעקס אזייגער וכו׳.
דער “מקום הראש” גייט אונז נאר העלפן אויף די נעקסטע סטעפ, וואס אונז גייען וויסן נאכדעם די רוחב הירח. אבער דאס איז די ערשטע דריי זאכן וואס דו וועסט דיך רעכענען. דאס האבן מיר שוין געלערנט וויאזוי צו רעכענען.
אורך ראשון
נאכדעם וועסטו טון א פשוט׳ע זאך. “תגרע”, דו וועסט אראפנעמען, מאכן מיינעס, “מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי”. יא, די שמש למשל קומט אויס צו זיין… ס׳קען דאך נישט זיין מער ווי ניינציג, געווענליך נאר ביז צוויי און זעכציג דעגריס, איך געדענק. בקיצור, ס׳קען דאך נאר זיין, לאמיר זאגן, דרייסיג דעגריס. לאמיר זאגן די שמש איז דרייסיג דעגריס, און דו נעמסט עס אראפ פון מקום הירח, וואס איז, לאמיר זאגן, פערציג דעגריס, קומט אויס צען אינצווישן.
והנשאר, דאס וואס בלייבט איבער צווישן די שמש וירח, הוא נקרא אורך ראשון. “אורך” טייטשט די לענג, ווי לאנג ס׳איז פון די זון צו די לבנה, און “ראשון” ווייל דער רמב״ם גייט אנקומען באלד ביז די פיפטע אורך. דאס הייסט, “ראשון” מיינט ער די ערשטע לעוועל פון אויסרעכענען די אורך, ווייל די אורך האבן מיר געלערנט יעצט נאר בערך פאר כמה וכמה סיבות, אבער די ראשון, די ערשטע אורך, וועט מען רופן אזוי. איז ווייסטו די אורך ראשון.
רוחב ראשון
די זעלבע זאך, אם כן תדע המקום הראש, מ׳האט דאך געלערנט, דו ווייסט וואו דער ראש איז, וואס מ׳האט געלערנט די לעצטע פרק וויאזוי מ׳האט געוואוסט די ראש, דאס מיינט פון וואו דער ירח הייבט אן צו גיין, פון וואו ער האט געטראפן די זון. ומקום הירח, און דו ווייסט אויכעט וואס דער מקום הירח איז, וואס מ׳האט שוין יעצט פריער געלערנט, ומקום הירח.
תדע אויכעט רוחב הירח. רוחב הירח טייטשט מיט וויפיל דעגריס דער ירח איז לצפון אדער לדרום פון די עגולת השמש, ווי דער רמב״ם האט עס גערופן. און ער וועט וויסן אם הוא רוחב צפוני או דרומי, אלעס לויט די טשארט וואס ער האט געגעבן די פריערדיגע פרק. און דעם רוחב וועסטו רופן ונקרא רוחב ראשון. פארוואס? ווייל די רוחב אליינס איז אויכעט נאר בערך פאר איין ריזען וואס מ׳גייט לערנען באלד. ממילא, אויב מ׳וויל א פונקטליכע חשבון, וועט מען מאכן א רוחב שני אויכעט. אבער ביזדערווייל, לאמיר עס רופן רוחב ראשון.
הלכה ג – “ויזהר” – פארוואס דער רמב״ם געבט נעמען
דער רמב״ם געבט פאר יעדע זאך נעמען. איך מיין אז היינט אין math אדער אין programming, דו געסט א נאמען פאר א variable. Let’s give it a name. לאמיר דאס געבן א נאמען, אזוי ווייסטו פון וואס איך רעד. איך וועל נישט דארפן זאגן “דאס וואס מ׳האט גערעכנט די זון ווי ס׳פארט”. פארדעם געבט ער… מ׳פרעגט פריער פארוואס מ׳געבט נעמען. דאס איז פשוט א דרך הלימוד פון… יא. ס׳מאכט גרינגער צו ארבעטן, ווייל אויף דיין נאוטבוק וואו דו מאכסט די חשבון, דו וועסט שרייבן “רוחב הראשון איז די נאמבער”, און דו וועסט קענען צוריקגיין דערצו.
זאגט דער רמב״ם, ויזהר, יא, יזהר, האלט עס, יא, די אורך הזה הראשון, וברוחב הראשון, ושני מקומות לפניך. מאך זיכער אז ס׳איז פונקטליך, ווייל אויף דעם גייט זיך זיין תלוי. אפשר דאס מיינט “יזהר”, אדער ער מיינט געדענק עס, ווייל דאס איז וואס מ׳דארף געדענקען.
הלכה ד – די גרענעצן: ווען מען זעט זיכער נישט, ווען זיכער יא, און ווען ס׳איז ספק
ממילא זאגט דער רמב״ם אזוי, יעצט קומט אריין… דער רמב״ם האט געזאגט אז די מצוה איז לחשב ולדעת, זאגט ער דא לחשב והתבונן, קוק אריין, באורך זה הראשון. ס׳זאל זיין אזוי, אם יצא לך, אויב ס׳קומט דיר אויס, תשע מעלות ושווה או פחות, פונקט ניין אדער ווייניגער מעלות. דאס הייסט פונקט, ווייל אפשר א משהו מער איז שוין אנדערש, אבער פונקט ניין מעלות. אדער ווייניגער? אז די ירח איז ניין מעלות אוועק פאראויס פון די זון כביכול, רייט? ס׳איז אלעמאל פאראויס, רייט? ווייל די זון איז שוין במערב און די ירח איז נאך אביסל מער מזרח.
תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר. ווייניגער ווי ניין מעלות, נישט מעגליך. דאס הייסט אפילו די ניין בערך׳דיגע מעלות, האט דער רמב״ם געטראכט, אויסגערעכנט, אז וויפיל מ׳וועט טאקע זיין, וויפיל פיקסעס מ׳וועט מאכן פינף מאל אנקומען לצורך חמשה, וועט עס נאך אלץ זיין ווייניגער ווי מיין איך בערך זעקס מעלות, און דעמאלטס איז בכלל נישט מעגליך צו זען די לבנה.
ס׳הייבט זיך שוין אן די שאלה אין ארץ ישראל, ווייל אין אנדערע פלעצער איז אנדערש. באלד וועט מען זען פארוואס ס׳איז דא חילוקים פון ארץ ישראל אין אנדערע פלעצער, אבער די רמב״ם האט דאך שוין געזאגט אז אלע זיינע חשבונות זענען פאר ארץ ישראל. און אויב ס׳איז ווייניגער ווי ט׳ מעלות, איז פשט אז די זון און די לבנה זענען צו נאנט? דאס וואס מיר קענען נישט זען? צו נאנט, און ס׳איז צו שנעל, וואטעווער. ער קען, דאס איז גענוג א קליינע נאמבער, ס׳קען קיינמאל נישט, ס׳וועט דיר גארנישט העלפן, דו וועסט צולייגן. זאג איך נישט. ממילא, אויב ס׳איז די נאמבער, האסטו געענדיגט די חשבון, קענסט אהיימגיין, דו ווייסט אז היינט די בית דין קען פארמאכן זייער… יא, וכדומה.
און פארקערט, ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמשה עשר מעלות, ס׳איז מער ווי פופצן מעלות. תדע בוודאי שהירח יראה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר. ווייסטו, אוודאי, אז דו וועסט עס יא קענען זען. אבער, זייער גוט, אבער טאמער איז עס פון ניין ביז פופצן, דעמאלטס וועסטו ארויסנעמען דיין פען און פעיפער און נעמען צו רעכענען. דאס וועסטו אייך לידריש ולחקור משבונות הרוחב עד שתדע יראה לא יראה.
צוויי תקופות אין יאר מיט פארשידענע גרענעצן
יעצט וועל איך וויסן, ס׳איז אן אינטערעסאנטע זאך, וועל איך וויל זאגן א דבר חשוב ביותר. די גאנצע זאך וואס מיר האבן יעצט גערעדט, די נאמבערס פון אז מ׳זאגט אז פון 9 ביז 15 דארט איז די ספק, ווייניגער ווי 9 איז זיכער נישט, און ווייניגער ווי מער ווי 15 זיכער יא, דאס רעדט זיך נאר בערך אין די ספרינג, די האלבע יאר. ס׳איז דא אנדערע תקופות פון די יאר וואס די נאמבערס זענען נישט די ריכטיגע נאמבערס. וועלכע נאמבערס? מ׳דארף זאגן אנדערע נאמבערס. לאמיר זאגן וואס ער זאגט, אויב איך וועל געדענקען וויאזוי ס׳וועט מסביר זיין אויכעט, אבער דאס איז דער פאקט.
במה דברים אמורים, אלעס איז נישטא קיין חדשים. דו ווייסט אז יעדער איינער ווייסט אז די מזלות לויט די חדשים איז נאר זייער בערך, ווייל די מזלות איז דאך די זון און די חדשים איז די לבנה. במה דברים האמורים, ווען איז ניין און פופצן די נאמבערס? כשהיה מקום השמש האמיתי, יא, די נאמבער וואס מיר רעכנען א גאנצע צייט אז די זון איז אמת׳דיג. פון תחלת מזל גדי, יא, מ׳זאגט בערך פון שבט, עד סוף מזל תאומים בערך ביז סיון, דאס הייסט זעקס חדשים פון גדי ביז תאומים, זעקס מזלות.
אבער טאמער ס׳איז מתחלת מזל סרטן, עד סוף מזל קשת, און דעמאלטס איז אנדערש. דעמאלטס איז אזוי, והיה האורך ראשון עשר מעלות ופחות, דעמאלטס, נאר אויב ס׳איז ווייניגער ווי צען, אפילו אויב ס׳איז צען אדער ווייניגער, ווייסטו אז מ׳קען עס נישט זען. און דעמאלטס אויכעט, אויב דער אורך ראשון איז מער ווי פיר און צוואנציג נאר, דעמאלטס קען מען עס אוודאי זען. אבער פון צען ביז פיר און צוואנציג, דעמאלטס וועט זיין דער ספק.
דער טעם – דער tilt פון דער לבנה׳ס מסלול
אין אנדערע ווערטער, לאמיר זאגן בכי פשוט, דאס וואס איך האב דיר געזאגט אז ס׳איז דא א נאמבער ווען ס׳איז זיכער יא, און ס׳איז דא א נאמבער ווען ס׳איז זיכער נישט, און ס׳איז דא א נאמבער וואס איז אינצווישן, ס׳איז דא אויף דעם צוויי תקופות אין די יאר. ס׳איז דא א תקופה וואס איז אזוי ווי, דו קענסט עס רופן א גוטע תקופה, וואס מ׳קען עס זען אפילו פון ניין, אדער אפילו, דאס הייסט, נאר פון ניין ביז פופצן קען מען עס זען. דאס הייסט, ס׳איז, וויאזוי וועל איך עס רופן? ס׳איז דא א קלענערע מקום ספק, רייט? ס׳איז אסאך מער צייטן ווען מ׳קען עס יא זען, זייער קליין די מקום ספק.
ס׳איז דא אן אנדערע תקופה אין די יאר וואס איז זיך גרעסער די מקום ספק, ס׳איז פון צען ביז פיר און צוואנציג, רייט? סאו למשל, ווי מ׳האט געזאגט, אפילו נאר פון פיר און צוואנציג קען מען עס זיכער זען, אדער אפילו פון צען קען מען עס זיכער נישט זען, הגם אז אין אנדערע תקופות פון איין קען מען עס זען.
און דער חילוק איז געבויט אויף דער כלל וואס אונז גייען לערנען נפשי בעלתא, אדער וואס אונז געדענקען שוין, איך ווייס נישט צו האבן מיר שוין גערעדט וועגן דעם, אז דער וועג וויאזוי די לבנה פארט. האבן מיר געלערנט, נישט שוה בשוה מיט וויאזוי די זון פארט, אדער נישט שוה בשוה מיט די קו המשוה, ס׳האט זיך אן אייגענע זאך, און דאס איז tilted. דאס האבן מיר געלערנט, ס׳איז דא א ראש מיט א זנב, whatever, די גאנצע זאך וואס מיר האבן געלערנט, ס׳גייט דאך tilted.
סאו קומט אויס אז א האלבע יאר איז די לבנה נידריגער by default, די גאנצע זאך איז נידריגער. סאו וויבאלד די גאנצע זאך איז נידריגער, כדי אז דו זאלסט עס קענען זען, דארף זיך פאדערן מער מעלות, דארף זיך מער פלאץ, ס׳גייט דויערן מער צייט. ווען ס׳איז לכתחילה העכער, דעמאלטס איז גרינגער.
סאו די תקופה פון גדי ביז תאומים, דעמאלטס איז לכתחילה העכער, ממילא קען מען עס גרינגער זען. די תקופה פון סרטן ביז קשת, איז לכתחילה נידריגער, ממילא איז עס שווערער צו זען, דארף מען, ס׳פאדערט זיך מער, מער פלאץ. דאס איז בערך די reason, ס׳איז שכל הישר אויכעט, אלעס איז שכל הישר דא, איך מיין.
דיסקוסיע: פלאץ אדער צייט?
איז יעצט זאגט ער אזוי… אינטערעסאנט, דער פלאץ דא האט צוויי זאכן: איינס איז פלאץ פלאץ, און איינס איז צייט. דאס הייבט ער נישט צו לעבן דעם און דעם אלעס, איז עס נוגע אינגאנצן וועגן פלאץ, אדער וועגן צייט? ווי לענגער ס׳גייט דא אויף די לבנה צו זיין אויפ׳ן עופן.
יא, דאס האבן זיי שוין דאס געזאגט. דער רמב״ם זאגט קיינמאל נישט די ווארט צייט דא. ס׳איז זייער אינטערעסאנט, ער איז נישט מסביר גארנישט. דער רמב״ם זאגט נאר די… איך האב דאס געזאגט מיט די מפרשים אז מ׳זאל פארשטיין, אבער יא.
ס׳איז פשוט, דו פארשטייסט אז אויב ס׳איז לכתחילה אין א תקופה וואס די לבנה פארט נידריג,
הלכה ה-ו: שינוי המראה — דער יסוד פון פאראלאקס
איז יעצט, אויב… בקיצור, דעמאלטס איז א ספק, דעמאלטס וועסטו אנהייבן דארפן מאכן מער קאמפליצירטע חשבונות.
יעצט איז אזוי, דער רמב״ם גייט זאגן, ער זאגט עס בעקווארדס, אבער לאמיר זאגן וואס ער גייט זאגן אין הלכה ו׳, די ריזען, און נאכדעם די זאך.
דער רמב״ם גייט זאגן אין הלכה ו׳ אז ס׳איז דא אמאל וואס מ׳דארף אראפנעמען חלקים פון די אורך. די אורך איז נישט אזוי לאנג. פארוואס נישט? פארוואס דארף מען עס אלעמאל אראפנעמען? מ׳דארף אראפנעמען. פארוואס?
דער יסוד: חשבונות פון מרכז כדור הארץ
ווייל לאזט אונז נאר א כלל. לאמיר זאגן, מ׳גייט יעצט גיין דיסקאווערן איין זאך וואס איז נישט פונקטליך געווען די אורך וואס אונז האבן גערעכנט. אדער אין אנדערע ווערטער, די מקום הראיה האמיתי, וואס אונז האבן שוין געמיינט אז ס׳איז שוין אמיתי, ס׳הייבט זיך נישט אן, ס׳איז גארנישט אמיתי.
פארוואס? ווייל די ראיה האמיתי האבן אונז גערעכנט, כאילו, דער רמב״ם זאגט נישט דאס קלאר, אבער ער זאגט דאס ממש בהעלמה, דאס מיינט. אונז האבן מיר גערעכנט די לבנה אלעס, אזוי ווי אלע חשבונות, כאילו מ׳רעכנט וויאזוי מ׳זעט די לבנה פון די מיטן פון די כדור הארץ, די מיטן, ממש די נקודת המרכז. פון דארט מאכט מען א ליין, מ׳זאגט אויף די דעגרי איז די לבנה, און אזוי ווייטער.
די רעאליטעט איז אבער אז מענטשן וואוינען נישט אינמיטן די וועלט, זיי וואוינען אינדרויסן, אויטסייד פון די וועלט, יא. רוב מענטשן, אלע וואס איך קען, וואוינען נישט דארט אין די סענטער פון די ערד.
דער חילוק צווישן זון און לבנה
די ערד איז א גרויסע באלי, אבער ס׳איז גאנץ גרויס, און די לבנה איז נישט אזוי ווייט אז ס׳זאל נישט מאכן קיין חילוק. לגבי די זון למשל מאכט דאס נישט קיין חילוק, ווייל די זון איז גענוג ווייט אז איבעראל אויף די וועלט איז בערך די זעלבע לגבי וואו מ׳קען זען די זון.
אבער די לבנה איז נישט אזוי ווייט, לאמיר זאגן, און די וועלט איז גאנץ גרויס, איז דא א גרויסע חילוק. דאס איז די חילוק וואס מיר גייען יעצט לערנען. ס׳איז דא א גרויסע חילוק פון אינמיטן די וועלט, פון וואו די חשבון איז, ביז אינדרויסן פון די וועלט. מ׳האלט נאכנישט פון וואו דו וואוינסט אויף די וועלט.
גראדע דאס איז אויך דער אמת, אבער דער רמב״ם, ער קען זיין ער רעכנט עס אריין אין זיין חשבון דא, קען זיין נישט, אבער דער רמב״ם זאגט נישט קלאר די תיקון דא.
ממוצע — די מיטן פון די גלגל
קודם רעדט ער פון די פאקט אז אלע חשבונות וואס מיר האבן גערעדט האבן מיר גערעדט ממוצע. ממוצע מיינט אז מ׳קוקט אן כאילו די וועלט איז איין נקודה, מ׳רעדט פון די מיטן פון די גלגל, נישט די גלגל לויט זיי, יא, וואו די וועלט איז, על כל פנים פון די מיטן.
די פראבלעם איז אז די לבנה זעט מען נישט אינמיטן די וועלט, מ׳זעט עס אויף די וועלט. און די חילוק, יעדער איינער, איך האב געמאכט א טשארט, איך האב אבער נישט קיין כוחות צו ווייזן, ס׳קען מיך נעמען פאר הייביג, ס׳איז אויסגעפירט, אבער ס׳איז זייער פשוט זיך פארצושטעלן א באלי וואס איז נישט דא. וואס מ׳זעט עס פון די ווייטנס, וועסטו זען אז אויב איינער שטייט אינדרויסן פון די באלי, וועט ער זען אן אנדערע צייט.
יעצט, די ליין וואס פארט ארויס פון דארט איז נישט די זעלבע ליין ווי די ליין וואס פארט ארויס פון די טאפ פון די באלי. איז ממילא, אמאל, איז ממילא דארף מען זיך רעכענען מיט דעם. דאס זאגט דער רמב״ם, רופט זיך שינוי מראה.
משל: צוויי פינגער און צוויי אויגן
מ׳קען זען א פשוט׳ע וועג צו זען די חילוק, איז אויב א איד נעמט זיינע צוויי פינגער און ער לייגט עס אין פראנט פון זיין אויג, און ער מאכט אויף איין אויג, זעט ער די פינגער שטייט אנדערש. פארוואס שטייט עס אנדערש? ווייל ער קוקט פון די אנדערע זייט. אפילו דער קליינער חילוק, זעט אויס כאילו דער פינגער רוקט זיך.
ווען מ׳מאכט אזוי, ס׳איז אויף ענגליש parallax. Parallax טייטשט אז דארט וואו דו זעסט, דארט וואו דו שטייסט זעט אויס זאכן אנדערש, ווענדט זיך וואו דו שטייסט. און ממילא די לבנה פון וואו ס׳איז אינמיטן פון די וועלט, וואו אונזערע חשבונות זענען געווען, איז נישט דארט וואו אונז זעען עס טאקע.
הלכה ה: שינוי מראה האורך — אורך שני
יעצט, ממילא דארף מען צולייגן, ס׳ווערט קורצער דער אורך. פארוואס ווערט עס אלעמאל קורצער? ווייל דער רמב״ם איז נישט מסביר, אבער אזוי איז דער פאקט. דער ריזען איז ווייל די לבנה איז אלעמאל, אלעמאל behind די זון. ממילא, אז איך זאג דיר אז קוקן אויף די פיקטשערס, צו זען אז ס׳קומט אויס אז ס׳מוז אלעמאל זיין ווייניגער.
דער טשארט פון שינוי מראה האורך
און דער רמב״ם זאגט, געבט דיר א טשארט אזוי ווי אלעמאל, ער געבט פשוט טשארדס. און די טשארדזש איז תלוי אין וועלכע מזל איז די לבנה. אגען, פארוואס? ווייל די לבנה, איך מיין איך געדענק, פארט נישט אייניג, ס׳פארט אין יעדע מזל פארט עס אנדערש, דאס הייסט, אזוי ווי מיר האבן געלערנט. ממילא ווענדט זיך, קליינע חילוקים, אבער ס׳ווענדט זיך אין די מזלות וויפיל מ׳דארף אראפנעמען כדי צו פיקסן די זאך.
איז געט אריין ביי א טשארט, און:
– מזל טלה נעמט מען אראפ 59 חלקים
– מזל שור א גאנצע דעגרי
– תאומים 58
– סרטן 52
– אריה 43
– בתולה 37
– מאזניים 34
– עקרב 34
– קשת 36
– גדי 44
– דלי 53
– דגים 58
ס׳גייט אין א סירקל ווייל מ׳קומט דאך דא צוריק, ראי? ס׳ווערט גרעסער און קלענער, ארום כאילו די מזל שור, דארט איז עס א גאנצע מעלה.
דער רמב״ם׳ס לשון
און דאס וואס דו וועסט אראפנעמען די נאמבערס, יעצט האסטו א זאך וואס הייסט אורך שני, דאס הייסט די צווייטע אורך, פשוט מ׳האט בעסער גערעכנט די לבנה נישט פון וואו אינמיטן פון די וועלט, נאר פון וואו אונז שטייען אינדרויסן פון די וועלט. דאס איז דער אורך שני. שטימט? יא.
און דער רמב״ם איז מסביר, ולמה גורעין חלקים אלו? לפי שמקום מראהו האמיתי, אין המקום שיראה בו. שינוי ישמע, ניין, ברוך ברוכבו. ער איז נישט מסביר פארוואס, אבער איך זאג דיר יעצט, ויקרא שינוי המראה. דאס רופט מען דער חילוק פון וואו די לבנה איז. און ווי אונז קענען עס זען, כאילו ווייל אונז זענען אינדרויסן פון די וועלט, הייסט שינוי המראה, ושינוי המראה האורך, בשעת הראייה לעולם גורעין אותו מן האורך, אלעמאל נעמט עס אראפ.
דאס הייסט, אונז האבן געלערנט פריער, די טשעינדזשעס אסאך מאל דא וואס מ׳דארף אראפצולייגן אדער אראפנעמען, די נושאים נעמען אלעמאל אראפ פון די אורך כדי צו גיין. פון אורך ראשון ביי אורך שני, וויבאלד ס׳איז דא די שינוי מראה און מ׳דארף נעמען דאס, לייגט מען עס אלעמאל אראפ.
הלכה ז-ח: שינוי מראה הרוחב — רוחב שני
יעצט וועסטו פארשטיין אז די פראבלעם איז דא סיי באורך און סיי ברוחב. די רוחב איז דאך די זעלבע פראבלעם, אז מ׳האט עס גערעכנט פון די מיטן פון די וועלט, און ביז דערווייל שטייסטו אינדרויסן פון די וועלט.
צפוני און דרומי — אראפנעמען אדער צולייגן
אבער די חילוק איז, אויף די שינוי מראה הרוחב דארף מען יא אמאל אראפנעמען און ארויפלייגן. פארוואס? קוק, קענסטו זען, אם היה רוחב הירח צפוני, דעמאלטס גורעין חלקים שינוי המראה מן הרוחב הראשון. פארוואס? ווייל צפון טייטש ער איז העכער, ממילא דארף מען עס אראפנעמען, ווייל ער איז שוין נענטער, ער איז שוין געפארן ווייטער, ער איז שוין אין די ריכטיגע זון.
אבער דרומי טייטש ער איז נידריגער, ממילא דארף מען צולייגן די חלקים פון שינוי מראה הרוחב על הראשון. ממילא האסטו די זעלבע זאך, נאך די רוחב הראשון וועט ווערן א רוחב שני.
דער טשארט פון שינוי מראה הרוחב
און ער געבט א טשארט פאר די רוחב שני אויכעט לויט די מזלות וויפיל חלקים מ׳דארף. דו זעסט אז ס׳איז אביסל קלענער פון די פריערדיגע, פון די חילוק פון די אורך, ווייל די גאנצע רוחב איז זייער קליין, ס׳קען נישט מער זיין פון פינף דעגריס האבן מיר עס געלערנט.
איז די חלקים וואס מ׳לייגט צו אדער מ׳נעמט אראפ ביי די רוחב, תלוי צו ס׳איז צפון אדער דרום, לויט ווי מ׳האט געלערנט וויאזוי מ׳ווייסט צו ס׳איז צפון אדער דרום, איז:
– טלה ניין חלקים
– שור צען
– תאומים זעכצן
– סרטן זיבן און צוואנציג
– אריה אכט און דרייסיג
– בתולה פיר און פערציג
– מאזנים זעקס און פערציג
– עקרב פינף און פערציג
– קשת פיר און פערציג
– גדי זעקס און דרייסיג
– דלי זיבן און צוואנציג
– דגים צוועלף
בקיצור, דו ווייסט יעצט, דו האסט דא די טשארט, אז דו ווייסט די טשארט, וועסטו אראפנעמען אדער ארויפלייגן, ווענדט זיך צו ס׳איז צפון אדער דרום, וועסטו האבן די צווייטע רוחב. וויאזוי ווייסטו שוין צו ס׳איז צפון אדער דרום? זאגט די רמב״ם, דו ווייסט שוין, וואס דו האסט געלערנט די פריערדיגע פרק.
דיסקוסיע: פארוואס דער טשארט זעט אויס רענדאם
שאלה: די טשארט האט עפעס א מהלך כאילו? ס׳איז דאפלט זיך?
תשובה: ניין, ס׳זעט אויס ווי ס׳איז רענדאם. ניין, ס׳איז דא וואס גייען ארויף. ס׳איז אלעס עוורידזשעס, קוקסט, ס׳גייט ארום בערך. ס׳גייט בערך ארום, אבער די ריזען איז ווייל טעכניקלי דא האט עס צו טון מיט דעם וואס בקיצור, די גלגל המזלות איז קרום רעלאטיוו צו די קו המשוה וואס אונז מאכן אונזערע חשבונות פון. ממילא, אבער ס׳איז ענליך צו וואס מיר האבן געלערנט ביי די, געדענקסטו די זעלבע פיקטשער וואס מיר האבן געהאט ביי די לבנה פון די… סאו, ס׳גייט אראפ און ארויף, עקזעקטלי. סאו, בערך, ס׳איז נוטה מיט אפאר דעגריס.
אבער אויך ס׳ווענדט זיך דורכאויס די יאר אז נישט אלע מזלות פארן די זעלבע שנעל, וועגן דעם טאקע ממילא האט עס מיט דעם. עניוועיס, און דו ווייסט שוין צו ס׳איז צפון אדער דרום, און דו ווייסט שוין וויפיל מעלות און חלקים וועט זיין די צווייטע רוחב, וועסטו געדענקען די רוחב שני, ווייל באלד קען מען עס נוצן. אקעי.
הלכה י: מעגל הירח — דער דריטער תיקון
יעצט, זאגט דער רמב״ם, אבער אונז האבן נאך אלץ נישט געסאלוויט די פראבלעם, האבן שוין געפיקסט איין פראבלעם, אבער ס׳איז נאך דא נאך פראבלעמען. דער רמב״ם זאגט נישט וואס די פראבלעם איז.
דער רמב״ם זאגט אזוי: ואחר כך תקח, דו דארפסט געדענקען אז דער רוחב השני, זיי האבן יעצט געפיקסט, האבן יעצט אן אמת׳דיגע רוחב. געדענק, וואס טייטש רוחב? רוחב איז די טייטש ווי ווייט די לבנה איז פון די… גאס וואס די זון פארט אויף, right?
יעצט, וועגן דעם קומט דאך אויס אז די… וואו בין איך דא? וועגן דעם קומט דאך אויס, איך מיין, דאס איז basically וואס די… וואס די… וואס די… וואס דער רוחב זאגט, אז דער ירח איז נוטה ממעגלה, ער פארט דאך נישט אויף די גארטל, ער גייט דאך ארויף און אראפצוויפן אין הדרי.
ממילא דארף מען עס נאך פיקסן, כדי צו אויסטרעפן וואו איז דער אמת׳דיגער פלאץ פון די לבנה, כאילו, כלפי וואס אונז ווילן יעצט וויסן, ווי לאנג ס׳גייט נעמען אראפצוגיין, ווי דארף מען אראפנעמען. דארף מען טוישן, דארף מען אראפנעמען אביסל ווענדט זיך אויף לויט ווי ער איז, אראפנעמען. איך ווייס שוין דעם רוחב, אבער מ׳דארף אראפנעמען אביסל פון דעם רוחב כדי ס׳זאל צוריקקומען צו א מער פונקטליכע רוחב.
דער רמב״ם איז נישט מסביר דא פונקטליך פארוואס, איך האב דער ספר אויף דעם אז ס׳איז אביסל קאמפליקירט.
תיקון הרוחב — מעגלי הירח (רוחב שלישי)
נישט ווייל איך ווייס שוין די רוחב, אבער מ׳דארף אראפנעמען אביסל פון די רוחב כדי ס׳זאל צוריקקומען צו א מער פונקטליכע רוחב. דער רמב״ם איז נישט מסביר דא פונקטליך פארוואס. די הסברה אויף דעם איז אביסל קאמפליקעיטעד. ס׳האט מיט דעם אז מ׳האט געזאגט אז די מזלות פארן נישט אויף א גראדע רייע, זיי פארן אביסל קרום, איז ממילא דארף מען וויסן צו פיקסן די רוחב אויכעט לויט די קרומקייט. ס׳איז נישט קרום, יא, אבער כלפי אונז איז נישט גראד.
זאגט ער, געבט דער רמב״ם א טשארט וויפיל מ׳דארף אראפנעמען, נאך אלץ מיינוס׳ן פון די רוחב, וועגן די נטית המעגל, דאס איז די לבנה פארט ארויף און אראפ לגבי זיין הגולה, און דאס איז אליין די רוחב. פארשטייסטו דאך אז דאס איז אליין די רוחב, אבער וואס ער מיינט דא צו זאגן איז נאר אז מ׳דארף עס אראפנעמען פון די רוחב, ווייל אונז ווילן אמת׳דיג אנקומען צו ווי לאנג ס׳נעמט, און אונז האבן לעצט געלערנט אז ס׳איז נישט גראד די גאנצע סיטואציע, ממילא דארף מען עס נאך צולייגן.
דער רמב״ם׳ס ליסט פון תיקונים לויט מזל
און ער געבט ווייטער א ליסט, ער זאגט:
– אויב די ירח איז פון טלה ביז צוואנציג מעלות פון טלה, אדער פון מאזנים ביז צוואנציג מעלות, נעמט מען אראפ צוויי פיפטלעך.
– אויב ס׳איז פון צוואנציק מעלות פון טלה ביז צען ביז שור, אדער פון אלעמאל די צווייטע זייט איז די זעלבע ווי די זייט, רייט? אדער, יא, אפאזיט פון טלה איז מאזנים, למשל יעדער איינער ווייסט ניסן און תשרי. עשר מעלות ביז עקרב, דו נעמסט אראפ א דריטל פון די רוחב שני. דו נעמסט דעם זעלבן חשבון, מ׳לייגט אראפ אביסל.
און אזוי ווייטער, איך האב נישט קיין ערווענער צו זאגן די גאנצע ליסט.
בקיצור, עס זעט אין די ליסט אז ס׳איז תלוי וועלכע מזלות נעמט מען אראפ א פראצענט, א דריטל, א פיפטל, צוויי פיפטלעך, א זעקסטל, א לאנגע ליסט, פון וויפיל מען נעמט אראפ פון די רוחב שני. דער וואס מען נעמט אראפ, דאס רופט מען אריין ביים מעגל הירח, דאס הייסט וויבאלד דער ירח פארט אויף א מעגל, דער תיקון וואס מען מאכט לכבוד דעם מעגל הירח.
צולייגן מעגלי הירח צום אורך שני — אורך שלישי
יעצט, וואס טוט מען מיט דעם נאמבער? זאגט ער, אויב ס׳איז צפון, די רוחב הירח איז צפון, וועסטו נעמען דעם רוחב הירח, וועסטו עס אראפנעמען… אונז האבן יעצט די רוחב הירח, רייט? אונז האבן שוין געטון צוויי תיקונים צו א רוחב, רייט? אונז האבן א רוחב שני, און אונז האבן א רוחב שלישי כאילו, הנקרא מעגלי ירח, ס׳איז די זעלבע זאך.
כלל פון צפון/דרום — גדי ביז תאומים
און יעצט זאגט ער, אונז נעמען די רוחב הירח, די אריגינעלע וואס מיר האבן פריער געלערנט, וואס איז? אויב ס׳איז צפון לדרום. אויב ס׳איז צפון, נעם אראפ די נאמבער פון די מעגלי ירח פון די צווייטע אורך. געדענקסט די אורך איז ווי ווייט די לבנה איז אמת׳דיג פון די זון? דארפסטו אראפנעמען דאס.
פארוואס? וועסטו טראכטן, וועסטו פארשטיין אז די רוחב מיט די אורך זענען אמת׳דיג די זעלבע זאך, זיי ביידע מאכן די לבנה ווייטער פון די זון. און איך האב נישט צו כח צו מסביר זיין, ס׳איז נישט מעגליך צו מסביר זיין אן קוקן אויף טשארטס, און איך האב נישט קיין גרייטע טשארטס וואס קען דאס געהעריג מסביר זיין. על כל פנים, מ׳דארף צולייגן די רוחב צו די אורך, ס׳איז נישט אמת׳דיג צוויי… דאס הייסט, ס׳איז יא אריגינעל צוויי דימענשאנס, אבער יעצט וואס אונז ווילן רעכענען ווי לאנג ס׳גייט נעמען פאר די לבנה אראפצוגיין, איז די זעלבע זאך, ווייל אונז פארשטייען אז אויב ס׳איז קרום, נעמט עס לענגער אראפצוגיין. אויב ס׳איז גראד, נעמט עס שנעלער אראפצוגיין. יא? ס׳איז א פשוט׳ע זאך. דאס פארשטייט יעדער. סאו דארפסטו וויסן דאס.
כלל פון צפון/דרום — סרטן ביז קשת
ממילא זאגט דער רמב״ם, אויב ס׳איז צפון, דאס הייסט העכער, נעם אראפ די מעגלי ירח פון די צווייטע אורך, און אויב ס׳איז דרום, לייגסטו עס צו. דאס איז אבער נאר איין האלב יאר. דאס איז ווען די ירח איז פון אנהייב גדי ביז סוף תאומים. אבער טאמער ס׳איז פון אנהייב סרטן ביז סוף קשת, איז פארקערט. אויב די ירח איז צפון, לייגסטו עס צו, און אויב ס׳איז דרום, נעמט מען עס אראפ.
איז דאס פלאגט מען… און מ׳דארף, בעזרת השם, אויב איך וועל האבן אמאל נערווען צו ווייזן קלאר די טשארדזש, וועלן מיר פארשטיין דאס. איך גלייב נישט אז איינער פארשטייט די פארוואס, אבער דרך אגב, דער רמב״ם האט אליינס נישט געזאגט פארוואס, ער זאגט אבער א פאקט, און אונז פארשטייען מער ווייניגער די עברי טייטש וואס ער זאגט.
רעזולטאט — אורך שלישי
ממילא יעצט האסטו, נאכדעם וואס דו האסט אראפגענומען אדער צוגעלייגט די רוחב, וואס איך רוף רוחב שלישי, אדער וואס דער רמב״ם רופט מעגלי ירח, פון די אורך שני, האסטו א דריטע נאמבער וואס הייסט אורך שלישי. יא? זאגט דער רמב״ם, וועסטו וויסן אז נישט אלעמאל, ס׳איז דא א מאל וואס ס׳איז נישט דא קיין נטיית המעגל, אזוי ווי דער רמב״ם האט געגעבן דא ווען מ׳איז נישט מוסיף, אויב איך געדענק, ער האט נישט געזאגט ביי קיינע פון די… יא, למשל, אויב ס׳איז פון חמשה עשר במזל תאומים, לא תוסיף ולא תגרע, אין כן, ווייל דאס איז תלוי אין וועלכע… אגעין, וואו מ׳האלט אויף די סירקל, געוויסע פלעצער איז די זעלבע. אויב אזוי וועט נישט זיין, דעמאלטס וועט דער אורך השני די זעלבע ווי דער אורך שלישי, ווייל דו דארפסט גארנישט צולייגן. יא?
אורך רביעי — תיקון לויט מזל
יעצט, איז דאס אלץ נישט גענוג. מ׳דארף נאך צולייגן, מאכן אן אורך רביעי. פארוואס? זאגט דער רמב״ם. נאכדעם וועסטו ווייטער זען אזוי: אויב דער אורך שלישי, וואס דאס איז די מעלות בין השמשות, קוק וועלכע מזל דו האלטסט יעצט. דער רמב״ם זאגט נישט פארוואס מ׳טוט דאס, איך געדענק נישט פארוואס. דאס איז נאך אלץ פארט פון די זעלבע זאך, אז מיר האבן דא נישט גערעכנט גוט פונקטליך ביז יעצט.
דער רמב״ם׳ס ליסט פון תיקונים לויט מזל
זאגט ער, ס׳ווענדט זיך וועלכע מזל דו ביסט:
– אויב דו ביסט ביי מזל דגים אדער טלה, לייגסטו א זעקסטל.
– אויב דו ביסט דלי אדער שור, לייגסטו א חמישית.
– אויב דו ביסט גדי אדער תאומים, לייגסטו א זעקסטל.
– אויב דו ביסט קשת אדער סרטן, לייגסטו… לאזט עס אזוי ווי ס׳איז.
– טאמער ס׳איז עקרב אדער אריה, נעמסטו אראפ א פיפטל.
– אויב ס׳איז מאזנים אדער בתולה, נעמסטו אראפ א דריטל.
בקיצור, און נאכדעם הייסט אורך רביעי.
דאס דארף מען טון אלעס, דער אמת איז, דאס אלעס דארף מען טון כדי אנצוקומען פון די דעגרי אויף די מזלות צו די דעגרי רעלאטיוו צו די הארייזאן. אויב איינער פארשטייט וואס איך זאג, וועט זיין גאנץ פשוט, אבער דאס וואס מ׳דארף טון.
מנת גובה המדינה — תיקון פאר ירושלים׳ס ברייטנגראד
יעצט, יעצט, דארפסטו געדענקען, דאס איז אלעס נישט געווען גענוג. פארוואס איז אלעס נישט געווען גענוג? ווייל זיי האבן נאך פארגעסן אז די אלע חשבונות זענען… ווי האט מען געמאכט די אלע חשבונות? זיי האבן געזאגט ווי ווייט איז די זון פון לבנה, ווי איז די זון. דאס אלעס האט מען גערעדט אויף די עקוועיטאר, וואס הייסט קו השוה. אבער ירושלים איז דאך נישט אויף די עקוועיטאר, ס׳איז בערך דרייסיג דעגריס העכער. איז די גאנצע חשבונות זענען אפגערוקט בכלל.
פארוואס? ווייל ווייל אונז וואוינען אין ירושלים, און ס׳איז אנדערש. און דו וועסט פארשטיין, ביי די עקוועיטאר איז בערך די גלגל המזלות, די זון פארט גראד, אבער איבעראל אנדערש איז די מזלות, די גאנצע גלגל פארט קרום. ממילא, ס׳איז אביסל העכער. דאס הייסט, ממילא דארפסטו צולייגן, דארפסטו פיקסן פאר דעם.
חישוב מנת גובה המדינה
זאגט דער רמב״ם, וויאזוי וועסטו דאס טון? וועסט גיין צו די רוחב הירח הראשון, די ערשטע רוחב, און וועסט אראפנעמען צוויי דריטל, אלעמאל. וזה נקרא מנת גובה המדינה. דו געדענקסט, מנה איז א ווארט וואס דער רמב״ם נוצט פאר פיקסן, די פיקסינגס פון א חשבון, right? איך דארף גיין, דאס מיינט איך דארף גיין. אבער עניוועי, דאס הייסט מנת, די מנה פון גובה המדינה, ווייל די מדינה, דאס הייסט די שטאט ירושלים, איז העכער פון די עקוועיטאר, ממילא דארף מען אראפנעמען דאס.
צולייגן מנת המדינה צום אורך — קשת הראיה
און נאכדעם, איז דאך אלץ נישט גענוג, ס׳ווענדט זיך. אויב די רוחב הירח איז לצפון, דארפסטו צולייגן די מנת המדינה. אויף די רוחב הירח דארף מען זיכער צולייגן מנת המדינה. אבער לגבי דאס וואס מ׳דארף עס צולייגן צו די אורך, ווענדט זיך. אויב די רוחב הירח איז צפון, דארף מען עס צולייגן. אויב ס׳איז דרום, דארף מען עס אראפנעמען. און דעמאלטס בלייבט מען מיט א חשבון וואס הייסט קשת הראיה. קשת הראיה, דאס איז… קשת מיינט כפשוטו, א קשת איז דאך די שעיפ וואס מ׳באקומט צווישן צוויי דעגריס, right? ס׳איז דאך נישט קיין גראדע ליין, ס׳איז א קשת. די לינג הייסט קשת הראיה.
קשת הראיה — דער פינאלער חשבון
און יעצט וואלסטו געמיינט אז דו גייסט יעצט וויסן צו מ׳קען זען די לבנה? זאג איך, ניין, זאג איך דיר, איך ווייס בערך. גוט, ס׳איז נאך אביסל צו לאנג, איך וועל מיר סטאפן און ממשיך זיין די שיעור מארגן.
דוגמא פון דער רמב״ם
אבער יעצט, איך וועל דיר זאגן וואס דער רמב״ם גייט דיר יעצט טון, און ער גייט דיר געבן א דוגמא פון איינע פון זיינע טעג וואס ער נוצט פאר א דוגמא, און ער גייט דיר זאגן וואס דו גייסט וויסן. ער גייט דיר געבן א דוגמא אויף יענע טאג, און ער גייט דיר זאגן אזוי: די גאנצע קעיס, איך סקיפ די דוגמא פון יעצט, פשוט מ׳זאל פארשטיין די סטראקטשער, אבער די דוגמא איז פשוט ער גיבט א דוגמא וויאזוי צו רעכענען אלעס וואס איך האב געזאגט ביז יעצט.
כללים לויט קשת הראיה
און נאכדעם זאגט ער אזוי: האסטו די קשת הראיה, וועסטו וויסן אזוי:
– אויב ס׳איז ניין מעלות אדער ווייניגער, דאס איז מער ריכטיגע ניין מעלות, ווייסטו אז מ׳קען זיכער נישט זען.
– אויב ס׳איז מער ווי פערצן, זעסטו, ס׳איז שוין געווארן מער פונקטליך, דעמאלטס מוז מען עס זען. דאס הייסט, ס׳איז א גלוי, ס׳איז א גלוי, ס׳איז א גלוי, ס׳איז נראה בלילה, נישט קיין ספק אז מ׳זעט עס.
קצות הראיה — צווישן צען ביז פערצן
אבער, טאמער ס׳איז צווישן צען ביז פערצן, דעמאלטס איז אזוי, ווילסטו מאכן א חשבון, זאלסטו רעכענען ווי סאך איז מער די קשת הראיה, לענגער פון די אורך ראשון, און לויט דעם וועסטו מאכן א חשבון לויט געוויסע כללים וואס דער רמב״ם רופט קצות הראיה. קצות הראיה זענען אזעלכע נאמבערס וואס דער רמב״ם האט געזאגט אז מ׳דארף וויסן וואס די קשת הראיה און וואס די אריגינעלע אורך ראשון איז, און דורך דעם וועסטו זען.
ער זאגט למשל, אויב ס׳איז די קשת הראיה צווישן ניין ביז צען און די אורך ראשון איז דרייצן, וועט מען זיכער זען, אבער ווייניגער נישט. און אויב ס׳איז פון צען ביז עלף, וכו׳ וכו׳, ער געבט נאמבערס אלס גזירת הכתוב לויט וויפיל די אורך ראיה פלאס די קשת, מ׳דארף וויסן ביידע, סיי די אורך ראשון סיי די אורך חמישי קענסטו עס רופן, הנקרא קשת הראיה, מיט קצות, קצות אזויווי צייטן, און ער געבט א דוגמא אויף דעם.
דער רמב״ם׳ס הקדמה — פארוואס ס׳איז אזוי קאמפליצירט
און דער רמב״ם פירט אויס, וויבאלד דער עולם ווערט פארלוירן, דאס זאגט דער רמב״ם, “כבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גריעות, אחר שיגענו הרבה”. זאגט דער רמב״ם, דאס וואס דו מוטשעסט זיך יעצט, דאס איז נאכדעם וואס איך האב זיך שוין געמוטשעט דיך צו מאכן “דרכים קרובים שאין בחשבונם אלא קרוב מעט”. ער זאגט, די ריזען פאר דעם איז “שהירח יש לו קלקולים גדולים במעלותיו”, די לבנה פארט נישט גראד. “ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו, אבל ירח לא ידע מבואו”. ס׳הייסט לא ידע, ס׳מיינט אונז ווייסן נישט, באט כאילו ס׳איז נישט סימפל צו וויסן. “ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה”. ס׳הייסט, און דאס שטייט אין רמב״ם החידוש, אין די גמרא שטייט אז אמאל קומט די לבנה בארוכה אמאל בקצרה. די גמרא רעדט פון ווי לאנג צווישן
[דער שיעור ווערט אפגעשניטן דא]
פירוש דברי הרמב״ם: “אמאל ארוך אמאל קצר”
לכאורה, דער רמב״ם מיינט צו זאגן נישט אז די לבנה גייט אמת׳דיג ארוך וקצר, נאר די חשבונות – אמאל דארף מען צולייגן און אמאל דארף מען אראפלייגן ביז ס׳וועט נאר טרעפן די קשת הראיה. און אמאל איז די קשת הראיה לאנג און אמאל קורץ, אז ס׳איז בשעת הראיה. טוישט זיך לויט די צייטן פון די יארן, לויט וואו דו ביסט, און אזוי ווייטער.
יעצט פירט אויס דער רמב״ם, און אויב מ׳וועט האבן צייט מארגן און איבערלערנען די לעצטע האלב, וועל איך עס נאר אויספירן, פירט אויס דער רמב״ם, פארוואס טוט מען די אלע זאכן? טעם כל אלו, פארוואס דא לייגט מען צו, דארט לייגט מען אראפ? וויאזוי האט מען געוואוסט די אלע זאכן? און די ראיות אויף די אלע זאכן, דער רמב״ם האט ממש נישט דא געזאגט הלכות סתם, נאר אן אלגאריטם וואס מ׳קען טון.
לשון הרמב״ם: מקור החשבונות
זאגט דער רמב״ם, דאס איז חכמת תקופות וגימטריאות, וואס די חכמי יון האבן געמאכט אין המון ספרים, און אונז האבן נאך די ספרים. זאגט דער רמב״ם, אבער די חכמים, די ספרים וואס די חכמי ישראל… ניין, ניין, דאס האבן אונז נאך, לפיכך די נעקסטע זאך. אונז האבן נאך די ספרים, און פון דעם האבן מיר עס געלערנט. אבער די ספרים וואס די חכמי ישראל, וואס דער ימי הנביאים ובני יששכר, דער רמב״ם מיינט דאך, ס׳שטייט דאך בני יששכר יודעי בינה, יא, זיי האבן געקענט רעכענען תקופות פון מזלות. שטעלט זיך דער רמב״ם פאר אז זיי האבן געשריבן אויך ספרים וואס זענען מסביר די אלע ספרים. זאגט דער רמב״ם, וואס זאלן מיר טון? אונז האבן נישט זייערע ספרים!
דער רמב״ם׳ס יסוד: “אין חוששין למחבר”
איר וועט זיך שווער ווערן, נו, אין הייליגן ספר רמב״ם, איז דא ברענגט פון ספרי יונים, זאגט דער רמב״ם, איך וועל אייך מסביר זיין, וויבאלד די אלע זאכן איז א ראיות ברורות, איז דאך חשבון, ס׳פאלט נישט קיין דופי, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהן. יא, אנדערש, דו געדענקסט די לשון הרמב״ם פון ספרים וואס מ׳קען מהרהר זיין, איז ער זאגט ס׳איז יש בו דופי. ס׳איז א זאך… איז ממילא, זאגט דער רמב״ם, ער פירט אויס:
“מאחר שכל אלה הדברים הן ראיות ברורות שאין בהן דופי” – ס׳איז נישט דא דערין קיין ספיקות, מ׳קען נישט דערין אריינגיין ספיקות, “ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם” – יעדער איינער וואס מאכט די math קומט אן צו די זעלבע מסקנא. איז אויב אזוי, “אין חוששין אנו למחבר” – גייט מיר נישט אן ווער דער מחבר איז, “בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים” – נישט קיין חילוק צו ס׳האבן עס געמאכט נביאים אדער גוים.
פארוואס? זאגט דער רמב״ם, “שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי” – יעדע זאך וואס די טעם איז געווארן קלאר, און ס׳איז געווארן באקאנט די אמת׳דיגקייט דערפון מיט ראיות שאין בהן דופי, ראיות וואס מ׳קען נישט אפווענדן, ס׳האט נישט קיין פגם, איז ווען מ׳נעמט עס, נעמט מען נישט פון דעם מענטש, “אין סומכין אנו על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע”.
ביאור: דער חילוק צווישן זאכן וואס מען טראסט און זאכן וואס מען טראסט נישט
דער רמב״ם זאגט דא, אז ווען איינער זאגט עפעס אן ענין פון אידעאלאגיע, פון סברא, דארפסטו טראכטן ווער איז דער מענטש, פון וואו נעמט ער זיין סברא, דארפסטו טראכטן צו ער איז גערעכט צו נישט. אבער ווען ס׳איז זייער obvious, ווען דו מאכסט עס מיט math, איז דער וואס האט עס געמאכט איז נאר בסך הכל א כלי, וועלכע מאשין האט עס דאך געמאכט.
הערה: דאס איז נישט א חילוק פון math קעגן סברות
דאס איז די קלער, דער רמב״ם האט נישט געזאגט וואס דו זאגסט. דער רמב״ם זאגט נישט אזא חילוק פון math און סברות, וואס דער רמב״ם זאגט איז א חילוק פון אמת׳דיגע זאכן און שקר זאכן. זאכן וואס מ׳ווייסט נישט, וואס מ׳קען נישט וויסן, ס׳האט נישט קיין ראיות, טראסט א מענטש. דו ווייסט עס נאך אלץ נישט, נאכדעם טראסט אים אויך נישט, טראסט אים, טראסט א מענטש.
אבער א זאך וואס א מענטש זאגט דיר א ראיה, טראסט אים נישט בכלל. ס׳איז נישט קיין חילוק צו ס׳איז א ראיה אין math אדער אין פילאסאפיע אדער אין anything else. אויב יא, איז נישט קיין נושא פון סומך זיין אויף דעם מענטש, ס׳איז א נושא אויף די fact.
מסקנא: נביא און גוי זענען די זעלבע זאך
ממילא, איז דער רמב״ם זאגט אז ס׳איז נישט קיין חילוק אויב א גוי האט עפעס געזאגט אדער א נביא. א נביא אדער א גוי איז די זעלבע זאך, ווייל ס׳איז נישט דער נביא און נישט דער גוי, ס׳איז די… ס׳איז די… ס׳איז דאך וואס איז אמת. דאס איז לכאורה די idea.
יא. אקעי.
✨ Transcription automatically generated by YiddishLabs, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
YI אידיש ›
סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור על הלכות קידוש החודש, פרק י"ז
---
הקדמה לפרק — המטרה והמהלך
דברי הרמב"ם
"כל הדברים שהקדמנו... כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה."
פשט
פרק י"ז הוא ה"מסקנא" של כל החשבונות של פרקים י"א–ט"ז. כל המטרה היא לענות על שאלה אחת: האם נוכל לראות את הלבנה הלילה — הלילה הראשון האפשרי של ראש חודש לפי קידוש על פי ראיה (לא לפי חשבון הקבוע).
חידושים והסברות
1) שני תנאים לראיית הלבנה — לא אחד:
השכל הפשוט אומר שכדי לראות את הלבנה צריך שהשמש תהיה רחוקה מספיק מהלבנה. אבל באמת יש שני תנאים נפרדים, אף על פי שהם קשורים מאוד:
(א) מרחק מספיק בין שמש ללבנה — זה מאפשר בכלל שהלבנה תהיה בעלת משטח מואר שניתן לראות.
(ב) זמן מספיק בין שקיעת החמה לשקיעת הלבנה — כי רואים את הלבנה רק כעשרים דקות אחרי השקיעה. אם הלבנה שוקעת יחד עם (או זמן קצר אחרי) השמש, אין חלון זמן לראות.
החידוש: הזמן אינו תלוי לגמרי במרחק. לפעמים הלבנה תיאורטית רחוקה מספיק מהשמש, אבל בגלל גורמים אחרים (עונת השנה, זווית האקליפטיקה, וכו') הלבנה שוקעת מהר יותר, ואין מספיק זמן לראותה.
2) חשבון משוער מול חשבון אמיתי — שיטת הרמב"ם:
כל החשבונות של פרקים י"א–ט"ז היו משוערים — לא מדויקים. בדיוק כמו ההבדל בין אמצעי לאמיתי אצל השמש (שצריך לתקן את "גובה השמש"), כך גם כאן יש פרטים נוספים שעדיין לא חושבו.
שיטת הרמב"ם: במקום למחוק בכל פעם את החשבון הקודם ולהתחיל מחדש, מחשבים תחילה את החשבון המשוער, ואחר כך מוסיפים תיקונים. החשבון המשוער גם הוא אמיתי במידה מסוימת — הוא מייצג גלגל או תנועה נכונה, רק בלי כל הפרטים.
למעשה: במקרים שהמרחק גדול מאוד או קטן מאוד, החשבון המשוער מספיק. אבל במקרים ה"ביניים" (לא ברור אם אפשר לראות או לא) צריך את חשבונות הראיה האמיתיים — עם תיקונים נוספים.
[דיגרסיה: מוסר השכל בדרך הלימוד] — זה כלל בלימוד בכלל: בחדר לומדים בקירוב, בישיבה לומדים יותר מדויק. זה לא אומר שמה שלמדנו קודם שקר — הגענו ל"עיר" הנכונה, עכשיו צריך למצוא את ה"בית" הנכון. אין צורך למחוק את מה שלמדנו קודם.
---
הלכה א — תחילת החשבון
דברי הרמב"ם
"כל הדברים שהקדמנו... כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה. כשתרצה לדעת זאת, תתחיל ותחשב... ותוציא: מקום השמש האמיתי, מקום הירח האמיתי."
פשט
מתחילים עם החשבונות הקודמים ומפיקים: (1) מקום השמש האמיתי — המקום האמיתי של השמש (כולל גובה השמש, תקופה, וכו'); (2) מקום הירח האמיתי — המקום האמיתי של הלבנה (כולל כל השינויים — גלגל קטן, וכו').
חידושים והסברות
הרמב"ם מדגיש "האמיתי" — להוציא את האמצעי שאינו משתנה. צריך את המקום האמיתי, עם כל התיקונים שכבר למדנו בפרקים הקודמים.
---
הלכה ב — שלושת המספרים הבסיסיים ואורך ראשון / רוחב ראשון
דברי הרמב"ם
מחשבים שלושה דברים: מקום השמש האמיתי לשעת הראיה, מקום הירח האמיתי לשעת הראיה, ומקום הראש לשעת הראיה. "תגרע מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי, והנשאר הוא נקרא אורך ראשון." "תדע... רוחב הירח... אם הוא רוחב צפוני או דרומי... ונקרא רוחב ראשון."
פשט
כל שלושתם מחושבים לשעת הראיה (שקיעה). ה"מקום הראש" הוא הנקודה שבה מסלול הירח חוצה את מסלול השמש — המשמש לחישוב רוחב הירח.
מחסרים את מקום השמש ממקום הירח — ההפרש נקרא "אורך ראשון" (כמה מעלות בין שמש ללבנה). ממקום הראש ומקום הירח מחשבים את "רוחב הירח" — כמה מעלות הירח צפונית או דרומית לאקליפטיקה — זה נקרא "רוחב ראשון."
חידושים והסברות
1) "לשעת הראיה" חל על כל שלושתם: צריך לדעת את כל שלושתם ספציפית לזמן הראיה.
2) "ראשון" — כי יבואו עוד תיקונים: האורך נקרא "ראשון" כי הרמב"ם יגיע עד "אורך חמישי" — חמש פעמים לתקן את החשבון. כך גם הרוחב נקרא "ראשון" כי יהיה מאוחר יותר "רוחב שני."
3) המילה "אורך": פירושה כאן "אורך" — כמה מעלות בין שמש ללבנה.
---
הלכה ג — "ויזהר" — למה הרמב"ם נותן שמות
דברי הרמב"ם
"ויזהר באורך הזה הראשון וברוחב הראשון ושני מקומות לפניך."
פשט
הרמב"ם מזהיר להיות זהיר עם המספרים ולשמור אותם, כי נצטרך אותם עוד.
חידושים והסברות
1) "משתנים" — כמו תכנות מודרני: הרמב"ם נותן שמות ל"משתנים" כדי שנוכל לחזור אליהם. במקום לומר בכל פעם "מה שחישבנו מהשמש...", אפשר לומר "אורך ראשון."
2) שני פירושים ב"ויזהר": (א) היה מדויק בחישוב, כי הכל תלוי בזה; (ב) זכור/שמור את המספרים, כי נצטרך אותם מאוחר יותר.
---
הלכה ד — הגבולות: מתי בוודאי לא רואים, מתי בוודאי כן, ומתי ספק
דברי הרמב"ם
"חשב והתבונן באורך זה הראשון. אם יצא לך תשע מעלות ושוה או פחות – תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל ואין אתה צריך לחשבון אחר. ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמשה עשר מעלות – תדע בוודאי שהירח יראה... ואין אתה צריך לחשבון אחר."
"במה דברים אמורים – כשהיה מקום השמש האמיתי מתחלת מזל גדי עד סוף מזל תאומים. אבל מתחלת מזל סרטן עד סוף מזל קשת – אם היה האורך הראשון עשר מעלות או פחות, אי אפשר שיראה. ואם היה יתר על כ"ד מעלות – יראה בוודאי."
פשט
תקופה א (גדי–תאומים, בערך שבט–סיון): אם האורך הראשון 9 מעלות או פחות — בוודאי לא רואים; יותר מ-15 — בוודאי רואים; בין 9–15 — ספק, צריך לחשב עוד.
תקופה ב (סרטן–קשת, בערך תמוז–כסלו): פחות מ-10 = בוודאי לא; יותר מ-24 = בוודאי כן; בין 10–24 = ספק, צריך לחשב.
חידושים והסברות
1) למה 9 הוא המינימום: הרמב"ם חישב שאפילו אחרי שמוסיפים את כל חמשת התיקונים (עד אורך חמישי), עדיין יצא פחות מכ-6 מעלות בערך, שזה בכלל לא אפשרי לראות. לכן לא כדאי לחשב עוד.
2) הלשון "חשב והתבונן": הרמב"ם אמר קודם "לחשב ולדעת" במצווה, וכאן אומר "לחשב והתבונן" — הסתכל באורך הראשון.
3) "תשע מעלות ושוה": זה אומר בדיוק תשע — אפילו קצת יותר זה כבר אחרת. "ושוה" פירושו בדיוק תשע.
4) "בכל ארץ ישראל": הרמב"ם מדגיש זאת כי כל החשבונות ספציפיים לארץ ישראל. במקומות אחרים המספרים יכולים להיות שונים.
5) ההבדל העיקרי בין שתי התקופות: בתקופה ה"טובה" (גדי–תאומים) אזור הספק קטן — רק 6 מעלות (9–15). בתקופה ה"רעה" (סרטן–קשת) אזור הספק גדול — 14 מעלות (10–24). זה אומר שבתקופה הרעה הרבה יותר קשה לראות את הלבנה.
6) הטעם — הנטייה של מסלול הלבנה: מסלול הלבנה נוטה ביחס למסלול השמש (אקליפטיקה), עם ראש וזנב. חצי שנה הלבנה "נמוכה יותר" כברירת מחדל, וחצי שנה "גבוהה יותר." כשהלבנה נמוכה יותר (סרטן–קשת), צריך יותר מעלות אורך כדי שתהיה גבוהה מספיק לראות. כשהיא גבוהה יותר (גדי–תאומים), קל יותר לראות.
7) "מקום" מול "זמן": ההבדל בין שתי התקופות יש לו שני היבטים: (א) מקום — כמה מעלות על השמים הלבנה מעל האופק; (ב) זמן — כמה זמן הלבנה נשארת על השמים אחרי השקיעה. הרמב"ם עצמו לא מדבר מפורשות על "זמן" — הוא מדבר רק במעלות (מעלות/מקום). המפרשים עוזרים להסביר את היבט הזמן, אבל הרמב"ם עצמו משאיר זאת בצד.
8) חודשים מול מזלות: הרמב"ם מדבר במזלות, לא בחודשים, כי המזלות הולכים לפי השמש והחודשים לפי הלבנה, והקשר ביניהם רק משוער.
---
הלכה ו — שינוי המראה (פרלקסה) — אורך שני / רוחב שני
דברי הרמב"ם
צריך להחסיר חלקים מהאורך לפי באיזה מזל הלבנה (טלה 59 חלקים, שור מעלה שלמה, תאומים 58, סרטן 52, אריה 43, בתולה 37, מאזניים 34, עקרב 34, קשת 36, גדי 44, דלי 53, דגים 58). אחרי ההחסרה יש לנו את ה"אורך שני." "ולמה גורעין חלקים אלו? לפי שמקום מראהו האמיתי אין המקום שיראה בו, ויקרא שינוי המראה." ברוחב: אם היה רוחב הלבנה צפוני — גורעין חלקי שינוי המראה מן הרוחב הראשון; אם דרומי — מוסיפין. זה נותן את ה"רוחב שני."
פשט
כל החשבונות עד כאן חושבו ממרכז כדור הארץ. אבל בני אדם עומדים על פני השטח של הארץ. מכיוון שהלבנה לא כל כך רחוקה (בניגוד לשמש), ההבדל בנקודת התצפית עושה הבדל ממשי — זה "שינוי המראה" (פרלקסה). צריך להחסיר חלקים מהאורך (תמיד להחסיר) וברוחב — להחסיר או להוסיף, תלוי אם זה צפוני או דרומי.
חידושים והסברות
1) יסוד שינוי המראה — פרלקסה:
הרמב"ם אומר זאת "בהעלם ממש" — הוא לא אומר מפורשות שכל החשבונות הקודמים חושבו ממרכז כדור הארץ, אבל זה היסוד. מושכים קו ממרכז הארץ לשמים ואומרים "בכזו מעלה עומדת הלבנה." אבל הצופה עומד על פני השטח, ומשם הקו שונה.
2) למה אצל השמש זה לא משנה אבל אצל הלבנה כן:
השמש כל כך רחוקה שההבדל בין מרכז הארץ לפני השטח זניח. אבל הלבנה קרובה יותר, והארץ גדולה מספיק, שההבדל בנקודת התצפית משמעותי.
3) משל של שתי עיניים (המחשת פרלקסה):
החזק אצבע מול פניך, עצום עין אחת — האצבע "קופצת" הצידה. עצום את העין השנייה — היא קופצת חזרה. ההבדל הקטן בין שתי העיניים מספיק שנראה כאילו האצבע זזה. אותו עיקרון: מרכז הארץ מול פני השטח של הארץ — שתי "עיניים" שונות שרואות את הלבנה במקום מעט שונה.
4) למה מחסירים תמיד באורך (ולא פעם מוסיפים, פעם מחסירים):
הרמב"ם לא מסביר למה, אבל הסיבה היא שהלבנה תמיד "מאחורי" (behind) השמש מנקודת המבט של הפרלקסה. כשמסתכלים על הדיאגרמות, תמיד יוצא שהאורך מתקצר, אף פעם לא מתארך. זה חידוש שהרמב"ם משאיר לא מוסבר.
5) למה שינוי המראה משתנה לפי מזלות:
הלבנה לא נעה באופן אחיד דרך כל המזלות. ממילא תיקון הפרלקסה משתנה לפי באיזה מזל הלבנה. הטבלה הולכת בערך במעגל: עולה עד שור (60 חלקים = מעלה אחת, המקסימום) ואז יורדת עד מאזניים/עקרב (34 חלקים, המינימום) וחוזרת עולה.
6) ברוחב — פעם מוסיפים, פעם מחסירים:
באורך מחסירים תמיד, אבל ברוחב משתנה: צפוני (הלבנה גבוהה יותר/צפונית לאקליפטיקה) — מחסירים, כי היא כבר "רחוקה יותר" בכיוון. דרומי (נמוכה יותר/דרומית) — מוסיפים, כי צריך לפצות יותר.
7) טבלת הרוחב קטנה יותר מטבלת האורך:
המספרים לשינוי מראה של רוחב קטנים יותר מאלו של אורך — זה הגיוני כי כל הרוחב לא יכול להיות יותר מ-5 מעלות, ממילא התיקונים פרופורציונליים קטנים יותר.
8) למה הטבלה נראית "אקראית" אבל אינה:
המספרים הולכים בערך במעגל, אבל לא בצורה סימטרית מושלמת. הסיבה: גלגל המזלות נוטה ביחס לקו המשווה שממנו מחשבים. גם, לא כל המזלות נעים באותה מהירות לאורך השנה, מה שמשפיע על המספרים.
9) דרכו של הרמב"ם — הוא אומר זאת "לאחור":
הרמב"ם נותן תחילה את הטבלאות וההוראות המעשיות, ורק אחר כך את הנימוקים. הוא מציג את החומר "לאחור" — תחילה מה לעשות, אחר כך למה.
---
מעגלי הירח — תיקון הרוחב (רוחב שלישי)
דברי הרמב"ם
צריך להחסיר מהרוחב השני סכום מסוים לפי באיזה מזל הלבנה עומדת, בגלל נטיית המעגל. דוגמאות: מטלה עד 20 מעלות — 2/5; מ-20 מעלות טלה עד 10 מעלות שור — 1/3; ב-15 מעלות תאומים — לא תוסיף ולא תגרע.
פשט
הלבנה לא נעה במסלול ישר, אלא מעט נטוי. לכן צריך לתקן את הרוחב כדי להגיע לרוחב מדויק יותר. הרמב"ם נותן טבלה עם אחוזים כמה מחסירים לפי המזל.
חידושים והסברות
1) הסיבה לתיקון: המזלות לא נעים בקו ישר — הם נעים מעט נטוי. מבחינתנו זה לא ישר, אף על פי שבאמת זה לא נטוי. ממילא צריך לתקן את הרוחב לפי הנטייה.
2) הרמב"ם עצמו לא מסביר למה — הוא נותן רק את העובדות. ההסבר מסובך וקשה להסביר בלי טבלאות.
---
אורך שלישי — הוספת מעגלי הירח לאורך השני
פשט
אחרי שיש לנו את התיקון של מעגלי הירח, צריך להוסיף או להחסיר אותו מהאורך השני, ומקבלים "אורך שלישי."
חידושים והסברות
1) רוחב ואורך הם באמת "אותו דבר": שניהם מרחיקים את הלבנה מהשמש. במקור הם שני ממדים, אבל כשרוצים לחשב כמה זמן לוקח ללבנה לשקוע, זה דבר אחד: אם זה נטוי, לוקח יותר זמן; אם זה ישר, לוקח פחות זמן.
2) כלל של צפון/דרום: אם רוחב הירח צפוני (גבוה יותר) — מחסירים את מעגלי ירח מהאורך השני. אם דרומי — מוסיפים. אבל זה רק מתחילת גדי עד סוף תאומים. מתחילת סרטן עד סוף קשת זה הפוך: צפוני — מוסיפים; דרומי — מחסירים. הרמב"ם עצמו לא אומר למה — הוא נותן רק את העובדה.
3) כשנמצאים במזל שבו לא צריך להוסיף (כמו 15 מעלות תאומים), האורך השני נשאר זהה לאורך השלישי.
---
אורך רביעי — תיקון לפי מזל
פשט
צריך עוד תיקון לאורך השלישי, לפי באיזה מזל מחזיקים, כדי להגיע ממעלות על המזלות למעלות יחסית לאופק. התוצאה נקראת "אורך רביעי."
חידושים והסברות
1) הרמב"ם לא אומר למה צריך לעשות זאת. זה עדיין מאותה בעיה — לא חישבנו טוב מספיק מדויק עד עכשיו.
2) דוגמאות: מזל דגים או טלה — מוסיפים 1/6; דלי או שור — 1/5; גדי או תאומים — 1/6; קשת או סרטן — משאירים כך; עקרב או אריה — מחסירים 1/5; מאזניים או בתולה — מחסירים 1/3.
3) כל המטרה של כל התיקונים (אורך שני, שלישי, רביעי): להמיר ממעלות על מסלול המזלות למעלות יחסית לאופק.
---
מנת גובה המדינה — תיקון לקו רוחב ירושלים
דברי הרמב"ם
לוקחים 2/3 מרוחב הירח הראשון — זה נקרא "מנת גובה המדינה."
פשט
כל החשבונות עד עכשיו היו מבוססים על קו המשווה. אבל ירושלים בערך 30 מעלות מעל קו המשווה, ממילא צריך לתקן.
חידושים והסברות
1) היסוד: בקו המשווה גלגל המזלות (השמש) נע ישר, אבל בכל מקום אחר כל הגלגל נע נטוי — קצת יותר גבוה. ממילא צריך לתקן בשביל זה.
2) כלל: לוקחים תמיד 2/3 מרוחב הירח הראשון. אחר כך: אם רוחב הירח צפוני — מוסיפים את מנת המדינה לאורך; אם דרומי — מחסירים.
---
קשת הראיה — החישוב הסופי
פשט
אחרי שמוסיפים (או מחסירים) את מנת גובה המדינה מהאורך הרביעי, מקבלים את קשת הראיה — הקשת האמיתית בין שמש ללבנה כפי שרואים אותה מירושלים.
חידושים והסברות
**1) גבולות קשת ה
ראיה:**
- תשע מעלות או פחות — בוודאי לא רואים את הלבנה.
- יותר מ-14 מעלות — חייבים לראות, היא נראית בלילה בלי ספק.
- בין 10 ל-14 — אז צריך עוד חישוב עם קצות הראיה.
2) קצות הראיה: כשקשת הראיה בין 10–14, מחשבים כמה יותר קשת הראיה מהאורך הראשון, ולפי זה עושים חישוב לפי מספרים מיוחדים שהרמב"ם נותן. למשל: אם קשת הראיה בין 9–10 והאורך הראשון 13 — רואים; פחות — לא.
---
סיכום הרמב"ם — למה זה כל כך מסובך
דברי הרמב"ם
"כבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גריעות, אחר שיגענו הרבה" — כל זה אחרי ש"דרכים קרובים שאין בחשבונם אלא קרוב מעט." הסיבה היא "שהירח יש לו קלקולים גדולים במעלותיו" — הלבנה לא נעה ישר. "ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו" — חז"ל אומרים שהשמש יודעת את דרכה אבל הלבנה לא. "ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה."
חידושים והסברות
1) "שמש ידע מבואו": זה לא אומר שהשמש "יודעת" ממש, אלא שזה פשוט לחשב. "ירח לא ידע מבואו" — זה לא פשוט לדעת.
2) "פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה": זה כתוב בגמרא, והרמב"ם לא מתכוון שהלבנה באמת הולכת פעם מהר יותר פעם לאט יותר, אלא שהחישובים — פעם צריך להוסיף, פעם להחסיר — עד שמוצאים את קשת הראיה. קשת הראיה עצמה פעם ארוכה ופעם קצרה, לפי עונות השנה, לפי המקום, וכו'.
3) הרמב"ם אומר מפורשות שהוא כבר פישט — "דרכים קרובים" — ובכל זאת זה עדיין כל כך מסובך. זה מראה כמה קשה באמת לחשב את תנועת הלבנה.
---
סוף הפרק — טעם החישובים ומקורותיהם: "אין חוששין למחבר"
דברי הרמב"ם
"טעם כל אלו הדברים... זהו חכמת תקופות וגימטריאות שחברו בהן חכמי יון המון ספרים, והן המצויין עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו... מאחר שכל אלה הדברים הן ראיות ברורות שאין בהן דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר, בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע."
פשט
הרמב"ם עונה על שאלה: מאין באים כל הכללים האלה? הוא עונה: זו חכמת תקופות וגימטריאות, שלמדנו מספרי חכמי יון שעדיין קיימים אצלנו. הספרים של חכמי ישראל (בני יששכר) לא הגיעו אלינו. אבל מכיוון שאלו ראיות ברורות, לא משנה מי המחבר.
חידושים והסברות
1) שיטת הרמב"ם בלימוד מחכמי יון:
הרמב"ם מציין שהוא לא רק פסק הלכות, אלא אלגוריתם — שיטה מעשית שאפשר לבצע. והוא מודה שהמקור שלה מספרי חכמי יון. הרמב"ם מניח שבני יששכר ("יודעי בינה לעתים") גם כתבו ספרים המסבירים את אותן חכמות, אבל הם אבדו.
2) יסוד "אין חוששין למחבר" — הכלל האפיסטמולוגי של הרמב"ם:
כשיש לדבר ראיות ברורות שאין בהן דופי — ראיות שאי אפשר לסתור, שאין בהן פגם — לא משנה מי המחבר. סומכים לא על האדם אלא על הראיה עצמה. לכן אין הבדל אם נביאים כתבו זאת או גויים.
הרמב"ם מקשר זאת ללשונו במקומות אחרים שבהם הוא מדבר על ספרים ש"יש בהן דופי" — שם כן חוששים מי המחבר, כי אפשר להרהר אחריהם.
3) ההבחנה המדויקת — לא מתמטיקה מול סברא, אלא אמת מול ספק:
אפשר לחשוב שההבחנה היא בין מתמטיקה (שבה הכל ניתן להוכחה) לבין סברות/אידיאולוגיה (שבהן צריך לחשוב מי האדם). אבל זו לא ההבחנה של הרמב"ם. ההבחנה של הרמב"ם היא בין דברים שיודעים בראיות ברורות (בכל תחום שיהיה — מתמטיקה, פילוסופיה, או משהו אחר) מול דברים שלא יודעים ואי אפשר לדעת (שאין להם ראיות). בסוג השני — סומכים על אדם, צריך לדעת מי אומר זאת. בסוג הראשון — לא סומכים על האדם כלל, כי האדם הוא רק כלי, "מכונה" שחישבה זאת; האמת עומדת בפני עצמה.
החידוש העיקרי: נביא וגוי הם בעניין זה אותו דבר — כי זה לא הנביא ולא הגוי, אלא מה שהוא אמת. כשמשהו מוכח, העובדה היא שמדברת, לא האדם.
תמלול מלא 📝
פרק י"ז: חישוב אפשרות הראיה — הקדמה וכללי החשבון הבסיסי
הקדמה: מטרת הפרק
רבותי, העניין הוא כך: אנחנו הולכים עכשיו ללמוד את הפרק השבעה עשר. יש הרבה פרקים בהלכות קידוש החודש, זה הולך עד תשעה עשר. בשבעה עשר אנחנו מגיעים למסקנה — אפשר לקרוא לזה מסקנה? אני לא לגמרי בטוח עכשיו אם צריך לקרוא לזה כך — בכל אופן, סוף החשבון שאנחנו צריכים לדעת כדי לענות על השאלה האחת, שהיא: האם נראה הלבנה הלילה.
מתי מתכוונים הלילה? הלילה הראשון האפשרי של ראש חודש. ראש חודש מהמולד, כן? לא מהחשבון, כי החשבון לא תלוי היום בראיה, אבל אם היו מקדשים על פי ראיה, אותו לילה.
זה מה שהפרק שלנו עוסק בו.
חזרה: מה שלמדנו עד עכשיו
ובואו נזכיר מה למדנו עד עכשיו, כלומר לא את פרטי החשבונות, אלא במה עסקנו.
במה עסקנו עד עכשיו, חילקנו לשני דברים. למדנו איך למצוא איפה השמש ואיפה הלבנה. כן?
התנאי הראשון: מרחק בין שמש ללבנה
וכבר הסברנו, וזה גם פשוט בשכל הישר, שכדי שנוכל לראות את הלבנה, השמש צריכה להיות רחוקה מספיק מהלבנה. אם זה קרוב מדי זה נקרא קיבוץ, כן? כשזה לגמרי קרוב, זה מה שכתוב מולד, ואז אי אפשר לראות אותה. זה צריך להיות קצת רחוק.
התנאי השני: מספיק זמן בין השקיעות
מלבד זה שצריך להיות ממש קצת רחוק — זה בעצם כמעט אותו דבר, אבל בפרק נראה יותר ברור למה זה לא אותו דבר — צריך גם להיות, בואו נקרא לזה כך, מלבד זה שצריך להיות רחוק, מה שגורם לכך שבכלל יתכן שתהיה לבנה, כלומר הלבנה אחרי המולד, צריך גם להיות מספיק זמן בין שני הדברים.
כי למדנו שהלבנה רואים בלילה הראשון רק קצת אחרי השקיעה, נגיד בערך עשרים דקות אחרי השקיעה. עכשיו, עד מתי? אם כבר אז שקעה הלבנה, כלומר הלבנה כבר ביחד עם השמש, בואו נקרא לזה גם קרוב, אבל בואו נגיד באותו זמן ששקיעת החמה, גם שקיעת הלבנה, אין לך זמן מתי לראות את הלבנה. אם יש הרבה זמן, יש שעה שלמה, כל אחד יראה, כי הלבנה תהיה גבוהה מספיק בשמים, יהיה תיקון שלם, יוכלו לראות אותה.
דיון: שני תנאים או אחד?
דובר 1: כן, כן, אנחנו צריכים ללמוד את הפרק, לראות, זה לא שתי סיבות, זה... אפשר לקרוא לזה שתי סיבות, אבל זה לא אותו דבר. הקרבה כלומר, מתברר שזה אותה קרבה, אבל זה סוג אחר של חישוב. קוראים לזה אותה מרחק מהשמש והלבנה, אבל מה שלמדנו עד עכשיו מהשמש והלבנה עדיין לא נותן לנו לחשב כראוי את המרחק האמיתי, מה שעושה את... איך אומרים? הזמן של השקיעות יהיה לגמרי אחר, יהיה יותר מרוחק. אני לא יודע אם הזמן, שלא יוכל להיות מרוחק.
כן, כן. כן, שהלבנה תהיה גבוהה מספיק בשמים, או מספיק זמן בשמים, שיוכלו לראות אותה. כלומר, אני מתכוון שתמיד בלילה, כלומר, אם זה לגמרי לא קרוב, כבר מתחילה השאלה. אפילו כשזה פעם רחוק מספיק, הוא כבר מדבר אולי אפשר לראות, אבל כי זה קרוב מדי. אין מספיק זמן.
בתקופות מסוימות של השנה, או במצבים מסוימים, אין מספיק זמן. יכול להיות אפילו הלבנה, הלבנה תיאורטית רחוקה מספיק מהלבנה, אבל אין מספיק זמן. נראה שהזמן לא תלוי לגמרי. הרמב"ם לא מסביר את הסברא, אבל העובדה היא שהזמן לא תלוי לגמרי בכמה רחוק זה, כי לפעמים זה הולך יותר מהר וקצר גם, לפי דברים אחרים מסוימים. יכול להיות שזה לוקח יותר מהר, ממילא אין לך זמן לראות את זה, למרות שזה כן תיאורטית בדיוק כל כך רחוק.
מה שאנחנו צריכים עכשיו להגיע אליו.
דרך הלימוד: חשבון משוער וחשבון אמיתי
כלומר, עד עכשיו הרמב"ם לא אמר כלום מזה. הוא רק אמר לנו איך הוא מוצא איפה השמש. הוא לימד אותנו שיש ממוצע, אמצעי ואמיתי. הוא רק אמר לנו. זו רק דרך איך לדעת איפה השמש האמיתי. כדי לדעת את השמש האמיתי, לא רק האמצעי, צריך להיות גובה השמש. וכדי לדעת את הלבנה האמיתי, לא רק האמיתי, צריך לדעת עוד הרבה דברים שלמדנו בפרקים הקודמים. צריך גם לדעת לא רק את אורח הירח, שזה כמה גבוה זה. המילה גבוה מתברר שזו לא המילה הנכונה שאני קורא, אלא כמה רחוק זה. מתחילת המעלה 0, באיזו מעלה זה בשמים. וצריך גם לדעת את רוחב הירח, נכון? את זה כבר למדנו גם. כלומר, כמה מרוחק הירח מהמסלול שהשמש נוסעת עליו. את זה למדנו בפרק הקודם. את כל הדברים האלה למדנו.
עכשיו, אנחנו עדיין לא יודעים בכלל מה לעשות עם כל הדברים האלה. הולך הרמב"ם קודם כל, נגיד על הדבר הפשוט שכל אחד יכול להבין, בפרק הזה הרמב"ם יגיד, עשה חשבון אם כך, כמה רחוק השמש מהלבנה. הוא עדיין לא אמר את זה בכלל עד עכשיו. ולפי החשבון הזה הרמב"ם יגיד לך כללים. אם זה כל כך הרבה מעלות ביניהם אפשר לראות, אם לא אי אפשר לראות, וכן הלאה.
החשבון המשוער
עד כאן היה מאוד פשוט, וזה בדיוק הדבר הראשון, לא הסעיף הראשון, הכלל הראשון בפרק הזה בהלכה ג' עומד זה. הוא אומר את המספרים, מתי זה פשוט, אם יש כל כך הרבה מקום בין השמש והלבנה אפשר בוודאי לראות, אם יש הרבה פחות מקום אי אפשר בוודאי לראות.
טוב, הבעיה היא, וזה לא מחזיק את הבעיה לכל סוגי הימים. למה? בדיוק אם זה לגמרי רחוק מספיק אפשר בוודאי לראות, וזה לגמרי לא רחוק מספיק אי אפשר בוודאי לראות. זה בדיוק מספיק. המספר הבסיסי שתעשה מינוס, תעשה מינוס ותראה מהלבנה, יצא מאוד פשוט כמה מקום יש ביניהם וכמה אפשר לראות.
הצורך בחשבון אמיתי
אבל... יש גם ביניהם הזמנים שזה בטוח, יש הרבה כאלה מרחקים, שהרמב"ם קורא אורך, מרחק, קו ארוך בין השמש והלבנה, שלא מספיק ברור לפי זה. למה לא? לכאורה היה צריך להיות מספיק. הרי עכשיו אמר שהכל תלוי כמה רחוקה הלבנה.
התשובה היא, שכל מה שלמדנו עד עכשיו היה רק בערך. זה מה שהולך כל החשבונות, בדיוק כמו שהלך לגבי האמיתי והאמצעי קודם, אפשר לגלות היום עוד לפחות ארבעה רמות של איך זה לא היה מדויק החשבון שלמדנו עד עכשיו. כל מה שאמרתי לך שהלבנה היא על האורך הזה. או שהשמש היא כל כך רחוקה, וכן הלאה, כל הדברים היו רק בערך. ממילא, כשזה גדול מספיק, אמת, זה מספיק, כי זה הכל לא הבדלים ענקיים, זה הבדלים קטנים יותר. אבל אם אתה רוצה באמת לדעת בדיוק, מה שהרבה פעמים יהיה באמת צריך לדעת בדיוק, אתה צריך להתחיל לחשב הרבה יותר דברים כדי לתקן את המספרים.
שיטת הרמב"ם: שלב אחר שלב
אז הדרך שהרמב"ם עושה את כל הדברים היא, במקום שבכל פעם שתופסים שהמספר לא מדויק, לזרוק את כל הדבר ולעשות חשבון אחר. דרך הלימוד ודרך החשבון היא אחד הטריקים שהוא משתמש בהם כדי לעשות הכל יותר קל. אז קודם מחשבים... קודם עושים את המשוער, החשבון המשוער? תמיד.
הדבר המעניין הוא, תמיד החשבון המשוער הוא גם משהו אמיתי בשמים, ומשהו גלגל, ומשהו דרך. יש סיבה ענקית למה החשבון המשוער לא אף פעם לא, או כמעט אף פעם לא. היו חשבונות למשל ב... כן, כמו שאני אומר, אבל העובדה היא שבכל החשבונות, בחלומות הקודמים, היו חשבונות שהרמב"ם אמר עצות איך לחשב את התקופות, אם אני זוכר, היו דברים שהיו סתם למצוא שיטות, טריקים, כמו שאתה אומר. אבל כאן כל הדברים שהשלבים הם דברים אמיתיים, לפחות לפי האסטרונומיה של הרמב"ם, וגם לפי הבנתנו, הם דברים אמיתיים, רק שיש עוד פרטים שעדיין שכחנו לחשב בעצם.
משל: עיר ורחוב
אז, כשיש שתי דרכים לומר שזה לא מדויק, יש דבר סתם שזה לא מחושב טוב. יש לך כאן לומר, למשל, בדרך משל רחוב, מישהו יגיד לך, לאיזו עיר אתה צריך ללכת אחר כך? באיזה רחוב אתה צריך ללכת? זו לא סתירה, זה מחושב בערך. זה עוד לא מדויק, אתה צריך עוד לדעת דברים. ויש פעמים שהרחוב משנה גם את העיר, כי זה באיזה זווית אחרת, צריך להוסיף עוד פרט כדי לדעת.
מוסר השכל: דרך הלימוד בכלל
בכל אופן, זה מה שהוא עושה, וזה לימוד גדול של מוסר השכל ביהדות. קודם צריך לעשות בערך. מה שהרבה פעמים, אני מתכוון להיות יותר טוב, הרבה פעמים, דרך הלימוד הולכת תמיד כך: אתה הולך לחדר, אתה הולך לישיבה, אומרים לך, כל מה שלמדת בחדר לא מדויק. כן, וזה הכל אמת. אבל זה לא אומר שמה שלמדנו קודם לא טוב, כי זה היה בערך. זה לימד יותר מעט, הגעת לעיר הנכונה, עכשיו מגיע גם הבית הנכון. יש כל... אבל אחרת מהרבה פעמים להגיע, צריך למחוק, כאן לא צריך למחוק. תמיד, אני מתכוון שכן, במהלך זה עובד מאוד הרבה, אפילו בהבנת דבר. יש מאוד הרבה דברים שיודעים הכל כבר, יודעים עוד בערך, זה כבר גם משהו.
בכל אופן, זה הדבר. אז בואו נלמד קודם את הדבר הפשוט, מה שמבין כל אחד, אני מתכוון פחות או יותר קל להבין. אחר כך נלך לעוד חשבונות, שהרמב"ם קורא חשבונות אמיתיים של הראיה, מה שזה למצבים שהחשבון הפשוט עוד לא עוזר, וצריך עוד להוסיף עוד דברים. כן?
הלכה א: המספרים המוכנים לך
אומר הרמב"ם, "כל הדברים שהקדמנו", כל הדברים שלמדנו עכשיו עד עכשיו, מפרק י"א עד פרק ט"ז, זה "כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה". הם לא רצו סתם לומר איך הלבנה נוסעת, זה לא הנושא שלנו, הנושא שלנו הוא ידיעת הראיה.
ממילא מתחיל הרמב"ם לומר הוראות איך לעשות את זה. אומר הרמב"ם, "כשתרצה לדעת זאת", בוודאי אתה רוצה לדעת, כי אתה לב נכון ורוח נדיבה. לא, אולי הוא מתכוון לומר... לא, אני מתכוון שזה מתכוון לומר איזה יום, כי אתה צריך לעשות חשבון לכל יום כשאתה רוצה לדעת את זה.
אומר הוא כך, "תתחיל ותחשב", התחל לחשב, והם מתחילים את החשבונות הקודמים שלימדתי אותך, "ותוציא", עשה את... לא, תוציא זה הלשון שהרמב"ם... כן, מצא, הגע למסקנה, הוא קורא מוציא, הגע, כמו שאומרים "תוצר" כביכול ה... כן, תוצר המספר.
מה זה מה?
קודם כל תדע "מקום השמש האמיתי". בסדר, איפה השמש? במילים אחרות, אתה הגעת למעלה, כן? איפה "מקום השמש האמיתי", מה שאנחנו קוראים האמיתי, להוציא האמצעי שלא משתנה לאורך השנה. האמיתי זה כבר עם חישוב איזו תקופה אנחנו, ועם גובה השמש, וכן הלאה.
שנית, "מקום הירח האמיתי", עוד לא האמצעי, אלא זה שמחושב גם עם כל השינויים של הירח, עם הגלגל הקטן והאחר...
הלכה ב – שלושת הדברים שמחשבים לשעת הראיה
דבר שלישי תחשב, "מקום הראש לשעת הראיה". כלומר הראש, זוכר שהראש הוא שם שהמסלול של הירח פוגש את המסלול של השמש ומתחיל לעלות. זה "מקום הראש לשעת הראיה". זה יעזור לנו לדעת את כל שלושת הדברים.
בעצם, לכאורה "לשעת הראיה" הולך לכאורה על הכל. את כל הדברים תדע בשעת הראיה. כי זוכר שלמשל כדי לדעת "מקום הירח לשעת הראיה" או "מקום השמש", צריך עוד להוסיף תיקונים לפי איזו תקופה בשנה אנחנו, כי החשבונות שהרמב"ם נתן הם רק לשש שעות וכו'.
ה"מקום הראש" יעזור לנו רק על השלב הבא, שאנחנו נדע אחר כך את רוחב הירח. אבל אלה שלושת הדברים הראשונים שתחשב. את זה כבר למדנו איך לחשב.
אורך ראשון
אחר כך תעשה דבר פשוט. "תגרע", אתה תחסר, תעשה מינוס, "מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי". כן, השמש למשל יוצא להיות... זה לא יכול להיות יותר מתשעים, בדרך כלל רק עד שישים ושתיים מעלות, אני זוכר. בקיצור, זה יכול רק להיות, נגיד, שלושים מעלות. נגיד השמש היא שלושים מעלות, ואתה מחסר את זה ממקום הירח, שהוא, נגיד, ארבעים מעלות, יוצא עשר ביניהם.
והנשאר, מה שנשאר בין השמש והירח, הוא נקרא אורך ראשון. "אורך" פירושו האורך, כמה ארוך זה מהשמש ללבנה, ו"ראשון" כי הרמב"ם יגיע בקרוב עד האורך החמישי. כלומר, "ראשון" הוא מתכוון לרמה הראשונה של חישוב האורך, כי האורך למדנו עכשיו רק בערך מכמה וכמה סיבות, אבל הראשון, האורך הראשון, נקרא כך. אז אתה יודע את האורך הראשון.
רוחב ראשון
אותו דבר, אם כן תדע המקום הראש, למדנו, אתה יודע איפה הראש, מה שלמדנו בפרק האחרון איך ידענו את הראש, כלומר מאיפה הירח מתחיל ללכת, מאיפה הוא פגש את השמש. ומקום הירח, ואתה יודע גם מה מקום הירח, מה שכבר עכשיו קודם למדנו, ומקום הירח.
תדע גם רוחב הירח. רוחב הירח פירושו בכמה מעלות הירח הוא לצפון או לדרום מעגולת השמש, כמו שהרמב"ם קרא לזה. והוא ידע אם הוא רוחב צפוני או דרומי, הכל לפי הטבלה שנתן בפרק הקודם. ואת הרוחב הזה תקרא ונקרא רוחב ראשון. למה? כי הרוחב עצמו הוא גם רק בערך מסיבה אחת שנלמד בקרוב. ממילא, אם רוצים חשבון מדויק, יעשו רוחב שני גם. אבל בינתיים, בואו נקרא לזה רוחב ראשון.
הלכה ג – "ויזהר" – למה הרמב"ם נותן שמות
הרמב"ם נותן לכל דבר שם. אני מתכוון שהיום במתמטיקה או בתכנות, אתה נותן שם למשתנה. Let's give it a name. בואו ניתן לזה שם, אז אתה יודע על מה אני מדבר. לא אצטרך לומר "מה שחישבנו את השמש איך היא נוסעת". בשביל זה הוא נותן... שואלים קודם למה נותנים שמות. זו פשוט דרך לימוד של... כן. זה עושה את זה יותר קל לעבוד, כי במחברת שלך שבה אתה עושה את החשבון, אתה תכתוב "רוחב הראשון הוא המספר", ואתה תוכל לחזור אליו.
אומר הרמב"ם, ויזהר, כן, יזהר, שמור את זה, כן, האורך הזה הראשון, וברוחב הראשון, ושני מקומות לפניך. וודא שזה מדויק, כי על זה יהיה תלוי. אולי זה מתכוון "יזהר", או שהוא מתכוון זכור את זה, כי זה מה שצריך לזכור.
הלכה ד – הגבולות: מתי לא רואים בוודאי, מתי כן בוודאי, ומתי זה ספק
ממילא אומר הרמב"ם כך, עכשיו נכנס... הרמב"ם אמר שהמצווה היא לחשב ולדעת, אומר הוא כאן לחשב והתבונן, הסתכל, באורך זה הראשון. יהיה כך, אם יצא לך, אם יוצא לך, תשע מעלות ושווה או פחות, בדיוק תשע או פחות מעלות. כלומר בדיוק, כי אולי קצת יותר זה כבר אחרת, אבל בדיוק תשע מעלות. או פחות? שהירח היא תשע מעלות רחוק קדימה מהשמש כביכול, נכון? זה תמיד קדימה, נכון? כי השמש כבר במערב והירח עוד קצת יותר מזרח.
תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר. פחות מתשע מעלות, לא אפשרי. כלומר אפילו התשע מעלות המשוערות, הרמב"ם חשב, חישב, שכמה שיהיה באמת, כמה תיקונים יעשו חמש פעמים להגיע לצורך חמישי, זה עדיין יהיה פחות מאני חושב בערך שש מעלות, ואז בכלל לא אפשר לראות את הלבנה.
המשך תרגום
זה מתחיל כבר את השאלה בארץ ישראל, כי במקומות אחרים זה שונה. מיד נראה למה יש חילוקים בין ארץ ישראל למקומות אחרים, אבל הרמב"ם כבר אמר שכל חשבונותיו הם לארץ ישראל. ואם זה פחות מט' מעלות, האם פשט שהשמש והלבנה קרובים מדי? זה שאנחנו לא יכולים לראות? קרובים מדי, וזה מהר מדי, ווטאווער. הוא יכול, זה מספיק מספר קטן, זה לא יכול לעולם, זה לא יעזור לך, אתה תוסיף. אני לא אומר. ממילא, אם זה המספר, סיימת את החשבון, אתה יכול ללכת הביתה, אתה יודע שהיום בית הדין יכול לסגור את ה... כן, וכדומה.
ולהיפך, ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמשה עשר מעלות, זה יותר מחמש עשרה מעלות. תדע בוודאי שהירח יראה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר. אתה יודע, בוודאי, שאתה כן תוכל לראות את זה. אבל, טוב מאוד, אבל אם זה בין תשע לחמש עשרה, אז תוציא את העט והנייר שלך ותתחיל לחשב. אז תצטרך לדרוש ולחקור מחשבונות הרוחב עד שתדע יראה לא יראה.
שתי תקופות בשנה עם גבולות שונים
עכשיו אני רוצה לדעת, זה דבר מעניין, אני רוצה לומר דבר חשוב ביותר. כל הדבר שדיברנו עליו עכשיו, המספרים שאומרים שמ-9 עד 15 שם הספק, פחות מ-9 זה בוודאי לא, ויותר מ-15 בוודאי כן, זה מדובר רק בערך באביב, חצי השנה. יש תקופות אחרות בשנה שהמספרים אינם המספרים הנכונים. אילו מספרים? צריך לומר מספרים אחרים. בואו נאמר מה הוא אומר, אם אני אזכור איך זה יוסבר גם כן, אבל זו העובדה.
במה דברים אמורים, כל זה אין חידושים. אתה יודע שכל אחד יודע שהמזלות לפי החודשים זה רק בערך, כי המזלות זה השמש והחודשים זה הלבנה. במה דברים אמורים, מתי תשע וחמש עשרה הם המספרים? כשהיה מקום השמש האמיתי, כן, המספר שאנחנו מחשבים כל הזמן שהשמש אמיתי. מתחלת מזל גדי, כן, אומרים בערך משבט, עד סוף מזל תאומים בערך עד סיון, כלומר שישה חודשים מגדי עד תאומים, שישה מזלות.
אבל אם זה מתחלת מזל סרטן, עד סוף מזל קשת, ואז זה שונה. אז זה כך, והיה האורך ראשון עשר מעלות ופחות, אז, רק אם זה פחות מעשר, אפילו אם זה עשר או פחות, אתה יודע שאי אפשר לראות את זה. ואז גם כן, אם האורך הראשון הוא יותר מעשרים וארבע רק, אז אפשר לראות את זה בוודאי. אבל מעשר עד עשרים וארבע, אז יהיה הספק.
הטעם – ה-tilt של מסלול הלבנה
במילים אחרות, בואו נאמר בפשטות, מה שאמרתי לך שיש מספר שבו זה בוודאי כן, ויש מספר שבו זה בוודאי לא, ויש מספר שהוא באמצע, יש על זה שתי תקופות בשנה. יש תקופה שהיא כמו, אתה יכול לקרוא לזה תקופה טובה, שאפשר לראות אפילו מתשע, או אפילו, כלומר, רק מתשע עד חמש עשרה אפשר לראות. כלומר, איך אני אקרא לזה? יש מקום ספק קטן יותר, נכון? יש הרבה יותר פעמים שאפשר כן לראות, מקום הספק קטן מאוד.
יש תקופה אחרת בשנה שבה מקום הספק גדול יותר, זה מעשר עד עשרים וארבע, נכון? כך למשל, כמו שנאמר, אפילו רק מעשרים וארבע אפשר לראות בוודאי, או אפילו מעשר אי אפשר לראות בוודאי, אף על פי שבתקופות אחרות מתשע אפשר לראות.
והחילוק בנוי על הכלל שאנחנו הולכים ללמוד בעצמנו, או שאנחנו כבר זוכרים, אני לא יודע אם כבר דיברנו על זה, שהדרך שבה הלבנה נוסעת. למדנו, לא שווה בשווה עם איך השמש נוסעת, או לא שווה בשווה עם קו המשווה, יש לזה דבר משלו, וזה tilted. זה למדנו, יש ראש עם זנב, whatever, כל הדבר שלמדנו, זה הולך tilted.
אז יוצא שחצי שנה הלבנה נמוכה יותר by default, כל הדבר נמוך יותר. אז מכיוון שכל הדבר נמוך יותר, כדי שתוכל לראות את זה, צריך יותר מעלות, צריך יותר מקום, זה לוקח יותר זמן. כשזה לכתחילה גבוה יותר, אז זה יותר קל.
אז התקופה מגדי עד תאומים, אז זה לכתחילה גבוה יותר, ממילא אפשר לראות את זה יותר בקלות. התקופה מסרטן עד קשת, זה לכתחילה נמוך יותר, ממילא זה יותר קשה לראות, צריך, זה דורש יותר, יותר מקום. זה בערך ה-reason, זה גם שכל הישר, הכל שכל הישר כאן, אני מתכוון.
דיון: מקום או זמן?
עכשיו הוא אומר כך... מעניין, המקום כאן יש לו שני דברים: אחד זה מקום מקום, ואחד זה זמן. הוא לא מתחיל לחיות עם זה וזה הכל, האם זה נוגע בכלל למקום, או לזמן? כמה זמן לוקח ללבנה להיות על האופק.
כן, זה כבר אמרו. הרמב"ם לעולם לא אומר את המילה זמן כאן. זה מאוד מעניין, הוא לא מסביר כלום. הרמב"ם אומר רק את... אני אמרתי את זה עם המפרשים שצריך להבין, אבל כן.
זה פשוט, אתה מבין שאם זה לכתחילה בתקופה שהלבנה נוסעת נמוך,
הלכה ה-ו: שינוי המראה — היסוד של פרלקס
עכשיו, אם... בקיצור, אז זה ספק, אז תתחיל לצטרך לעשות חשבונות יותר מסובכים.
עכשיו זה כך, הרמב"ם הולך לומר, הוא אומר את זה בצורה הפוכה, אבל בואו נאמר מה הוא הולך לומר בהלכה ו', הרעיון, ואחר כך הדבר.
הרמב"ם הולך לומר בהלכה ו' שיש פעמים שצריך להוריד חלקים מהאורך. האורך לא כל כך ארוך. למה לא? למה צריך להוריד את זה תמיד? צריך להוריד. למה?
היסוד: חשבונות ממרכז כדור הארץ
כי בואו נאמר רק כלל. בואו נאמר, אנחנו הולכים עכשיו לגלות דבר אחד שלא היה בדיוק האורך שחישבנו. או במילים אחרות, מקום הראייה האמיתי, שכבר חשבנו שזה כבר אמיתי, זה לא מתחיל, זה בכלל לא אמיתי.
למה? כי הראייה האמיתית חישבנו, כאילו, הרמב"ם לא אומר את זה בבירור, אבל הוא אומר את זה ממש בהעלמה, זה מה שהוא מתכוון. אנחנו חישבנו את הלבנה הכל, כך כמו כל החשבונות, כאילו מחשבים איך רואים את הלבנה מאמצע כדור הארץ, האמצע, ממש נקודת המרכז. משם עושים קו, אומרים על איזה דרגה הלבנה, וכן הלאה.
המציאות היא אבל שאנשים לא גרים באמצע העולם, הם גרים בחוץ, מחוץ לעולם, כן. רוב האנשים, כל מי שאני מכיר, לא גרים שם במרכז הארץ.
החילוק בין שמש ללבנה
הארץ היא כדור גדול, אבל היא די גדולה, והלבנה לא כל כך רחוקה שזה לא יעשה חילוק. לגבי השמש למשל זה לא עושה חילוק, כי השמש רחוקה מספיק שבכל מקום בעולם זה בערך אותו דבר לגבי איפה אפשר לראות את השמש.
אבל הלבנה לא כל כך רחוקה, בואו נאמר, והעולם די גדול, יש חילוק גדול. זה החילוק שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו. יש חילוק גדול מאמצע העולם, מאיפה החשבון, עד מחוץ לעולם. עדיין לא תלוי מאיפה אתה גר בעולם.
דווקא זה גם האמת, אבל הרמב"ם, יכול להיות שהוא מחשב את זה בתוך החשבון שלו כאן, יכול להיות שלא, אבל הרמב"ם לא אומר בבירור את התיקון כאן.
ממוצע — האמצע של הגלגל
קודם הוא מדבר על העובדה שכל החשבונות שדיברנו דיברנו ממוצע. ממוצע פירושו שמסתכלים כאילו העולם הוא נקודה אחת, מדברים מאמצע הגלגל, לא הגלגל לפי עצמו, כן, איפה שהעולם נמצא, על כל פנים מהאמצע.
הבעיה היא שהלבנה לא רואים באמצע העולם, רואים אותה על העולם. והחילוק, כל אחד, עשיתי תרשים, אבל אין לי כוחות להראות, זה יכול לקחת אותי לכבד, זה מצוין, אבל זה מאוד פשוט לדמיין כדור שלא נמצא. שרואים אותו מהמרחק, תראה שאם מישהו עומד מחוץ לכדור, הוא יראה זמן אחר.
עכשיו, הקו שיוצא משם הוא לא אותו קו כמו הקו שיוצא מהחלק העליון של הכדור. אז ממילא, לפעמים, אז ממילא צריך להתחשב בזה. זה אומר הרמב"ם, נקרא שינוי מראה.
משל: שתי אצבעות ושתי עיניים
אפשר לראות דרך פשוטה לראות את החילוק, זה אם יהודי לוקח את שתי האצבעות שלו והוא שם את זה מול העין שלו, והוא סוגר עין אחת, הוא רואה שהאצבע עומדת אחרת. למה היא עומדת אחרת? כי הוא מסתכל מהצד השני. אפילו החילוק הקטן, נראה כאילו האצבע זזה.
כשעושים כך, זה באנגלית parallax. Parallax פירושו שאיפה שאתה רואה, איפה שאתה עומד נראה דברים אחרת, תלוי איפה אתה עומד. וממילא הלבנה מאיפה שזה באמצע העולם, איפה שהחשבונות שלנו היו, זה לא שם שאנחנו רואים את זה באמת.
הלכה ה: שינוי מראה האורך — אורך שני
עכשיו, ממילא צריך להוסיף, זה נעשה קצר יותר האורך. למה זה תמיד נעשה קצר יותר? כי הרמב"ם לא מסביר, אבל כך העובדה. הרעיון הוא כי הלבנה היא תמיד, תמיד behind השמש. ממילא, אם אני אומר לך להסתכל על התמונות, לראות שיוצא שזה חייב תמיד להיות פחות.
התרשים של שינוי מראה האורך
והרמב"ם אומר, נותן לך תרשים כמו תמיד, הוא פשוט נותן תרשימים. והתרשימים תלויים באיזה מזל הלבנה. שוב, למה? כי הלבנה, אני מתכוון אני זוכר, לא נוסעת באופן אחיד, זה נוסע בכל מזל זה נוסע אחרת, כלומר, כמו שלמדנו. ממילא תלוי, חילוקים קטנים, אבל זה תלוי במזלות כמה צריך להוריד כדי לתקן את הדבר.
אז נכנס לתרשים, ו:
- מזל טלה מורידים 59 חלקים
- מזל שור מעלה שלמה
- תאומים 58
- סרטן 52
- אריה 43
- בתולה 37
- מאזניים 34
- עקרב 34
- קשת 36
- גדי 44
- דלי 53
- דגים 58
זה הולך במעגל כי חוזרים כאן, רואה? זה נעשה גדול וקטן, סביב כאילו מזל שור, שם זה מעלה שלמה.
לשון הרמב"ם
ומה שתוריד את המספרים, עכשיו יש לך דבר שנקרא אורך שני, כלומר האורך השני, פשוט חישבנו טוב יותר את הלבנה לא מאיפה באמצע העולם, אלא מאיפה שאנחנו עומדים מחוץ לעולם. זה האורך השני. נכון? כן.
והרמב"ם מסביר, ולמה גורעין חלקים אלו? לפי שמקום מראהו האמיתי, אין המקום שיראה בו. שינוי ישמע, לא, ברוך ברוכבו. הוא לא מסביר למה, אבל אני אומר לך עכשיו, ויקרא שינוי המראה. זה נקרא החילוק של איפה הלבנה נמצאת. ואיך אנחנו יכולים לראות אותה, כאילו כי אנחנו מחוץ לעולם, נקרא שינוי המראה, ושינוי המראה האורך, בשעת הראייה לעולם גורעין אותו מן האורך, תמיד מורידים את זה.
כלומר, למדנו קודם, השינויים הרבה פעמים כאן שצריך להוסיף או להוריד, הנושאים תמיד מורידים מהאורך כדי ללכת. מאורך ראשון לאורך שני, מכיוון שיש את שינוי המראה וצריך לקחת את זה, מורידים את זה תמיד.
הלכה ז-ח: שינוי מראה הרוחב — רוחב שני
עכשיו תבין שהבעיה קיימת גם באורך וגם ברוחב. הרוחב זו אותה בעיה, שחישבו את זה מאמצע העולם, ובינתיים אתה עומד מחוץ לעולם.
צפוני ודרומי — להוריד או להוסיף
אבל החילוק הוא, על שינוי מראה הרוחב צריך כן לפעמים להוריד ולהוסיף. למה? תראה, אתה יכול לראות, אם היה רוחב הירח צפוני, אז גורעין חלקים שינוי המראה מן הרוחב הראשון. למה? כי צפון פירושו הוא גבוה יותר, ממילא צריך להוריד את זה, כי הוא כבר קרוב יותר, הוא כבר נסע יותר רחוק, הוא כבר בכיוון הנכון של השמש.
אבל דרומי פירושו הוא נמוך יותר, ממילא צריך להוסיף את החלקים של שינוי מראה הרוחב על הראשון. ממילא יש לך אותו דבר, אחרי הרוחב הראשון יהיה רוחב שני.
התרשים של שינוי מראה הרוחב
והוא נותן תרשים לרוחב השני גם כן לפי המזלות כמה חלקים צריך. אתה רואה שזה קצת קטן יותר מהקודם, מהחילוק של האורך, כי כל הרוחב מאוד קטן, זה לא יכול להיות יותר מחמש דרגות למדנו את זה.
אז החלקים שמוסיפים או מורידים ברוחב, תלוי אם זה צפון או דרום, לפי מה שלמדנו איך יודעים אם זה צפון או דרום, זה:
- טלה תשעה חלקים
- שור עשרה
- תאומים שישה עשר
- סרטן שבעה ועשרים
- אריה שמונה ושלושים
- בתולה ארבעה וארבעים
- מאזניים שישה וארבעים
- עקרב חמישה וארבעים
- קשת ארבעה וארבעים
- גדי שישה ושלושים
- דלי שבעה ועשרים
- דגים שנים עשר
בקיצור, אתה יודע עכשיו, יש לך כאן את התרשים, אם אתה יודע את התרשים, תוריד או תוסיף, תלוי אם זה צפון או דרום, יהיה לך הרוחב השני. איך אתה יודע כבר אם זה צפון או דרום? אומר הרמב"ם, אתה כבר יודע, מה שלמדת בפרק הקודם.
דיון: למה התרשים נראה אקראי
שאלה: לתרשים יש איזשהו מהלך כאילו? זה מכפיל את עצמו?
תשובה: לא, זה נראה כאילו זה אקראי. לא, יש מה שעולה. זה הכל ממוצעים, תראה, זה הולך סביב בערך. זה הולך בערך סביב, אבל הסיבה היא כי טכנית כאן יש לזה קשר עם זה שבקיצור, גלגל המזלות הוא עקום יחסית לקו המשווה שאנחנו עושים את החשבונות שלנו ממנו. ממילא, אבל זה דומה למה שלמדנו אצל ה, זוכר את אותה תמונה שהייתה לנו אצל הלבנה מה... אז, זה יורד ועולה, בדיוק. אז, בערך, זה נוטה עם כמה דרגות.
אבל גם זה תלוי לאורך השנה שלא כל המזלות נוסעים באותה מהירות, על זה דווקא ממילא יש לזה קשר עם זה. בכל מקרה, ואתה כבר יודע אם זה צפון או דרום, ואתה כבר יודע כמה מעלות וחלקים יהיה הרוחב השני, תזכור את הרוחב השני, כי מיד אפשר להשתמש בזה. אוקיי.
הלכה י: מעגל הירח — התיקון השלישי
עכשיו, אומר הרמב"ם, אבל עדיין לא פתרנו את הבעיה, כבר תיקנו בעיה אחת, אבל יש עוד בעיות. הרמב"ם לא אומר מה הבעיה.
הרמב"ם אומר כך: ואחר כך תקח, אתה צריך לזכור שהרוחב השני, הם עכשיו תיקנו, יש עכשיו רוחב אמיתי. זכור, מה פירוש רוחב? רוחב זה פירושו כמה רחוק הלבנה מה... הכביש שהשמש נוסעת עליו, right?
עכשיו, בגלל זה יוצא שה... איפה אני כאן? בגלל זה יוצא, אני מתכוון, זה בעצם מה ש... מה ש... מה ש... מה שהרוחב אומר, שהירח נוטה ממעגלה, הוא לא נוסע על החגורה, הוא הולך למעלה ולמטה בהדרגה.
ממילא צריך לתקן את זה עוד, כדי למצוא איפה המקום האמיתי של הלבנה, כאילו, ביחס למה שאנחנו רוצים עכשיו לדעת, כמה זמן זה לוקח לרדת, כמה צריך להוריד. צריך לשנות, צריך להוריד קצת תלוי לפי איך הוא, להוריד. אני כבר יודע את הרוחב, אבל צריך להוריד קצת מהרוחב כדי שזה יחזור לרוחב יותר מדויק.
הרמב"ם לא מסביר כאן בדיוק למה, יש לי הסבר על זה שזה קצת מסובך.
תיקון הרוחב — מעגלי הירח (רוחב שלישי)
לא כי אני כבר יודע את הרוחב, אבל צריך להוריד קצת מהרוחב כדי שזה יחזור לרוחב יותר מדויק. הרמב"ם לא מסביר כאן בדיוק למה. ההסבר על זה הוא קצת מסובך. יש לזה קשר עם זה שנאמר שהמזלות לא נוסעים בקו ישר, הם נוסעים קצת עקום, אז ממילא צריך לדעת לתקן את הרוחב גם כן לפי העקמומיות. זה לא עקום, כן, אבל ביחס אלינו זה לא ישר.
אומר הוא, הרמב"ם נותן תרשים כמה צריך להוריד, עדיין לחסר מהרוחב, בגלל נטיית המעגל, זה שהלבנה נוסעת למעלה ולמטה ביחס לגולה שלה, וזה עצמו הרוחב. אתה מבין שזה עצמו הרוחב, אבל מה שהוא מתכוון לומר כאן זה רק שצריך להוריד את זה מהרוחב, כי אנחנו רוצים באמת להגיע לכמה זמן זה לוקח, ואנחנו למדנו לאחרונה שזה לא ישר כל המצב, ממילא צריך להוסיף את זה עוד.
רשימת התיקונים של הרמב"ם לפי מזל
והוא ממשיך ונותן רשימה, הוא אומר:
- אם הירח נמצא ממזל טלה עד עשרים מעלות של טלה, או ממזל מאזניים עד עשרים מעלות, מורידים שתי חמישיות.
- אם זה מעשרים מעלות של טלה עד עשר עד שור, או מכל הצד השני זה אותו דבר כמו הצד, נכון? או, כן, מול טלה זה מאזניים, למשל כל אחד יודע ניסן ותשרי. עשר מעלות עד עקרב, אתה מוריד שליש מהרוחב שני. אתה לוקח את אותו חשבון, מורידים קצת.
וכן הלאה, אין לי כוח לומר את כל הרשימה.
בקיצור, נראה ברשימה שזה תלוי באילו מזלות מורידים אחוז, שליש, חמישית, שתי חמישיות, שישית, רשימה ארוכה, של כמה מורידים מהרוחב שני. מה שמורידים, זה נקרא אצל מעגל הירח, כלומר מכיוון שהירח נע על מעגל, התיקון שעושים לכבוד מעגל הירח.
הוספת מעגלי הירח לאורך שני — אורך שלישי
עכשיו, מה עושים עם המספר הזה? אומר הוא, אם זה צפון, רוחב הירח הוא צפון, תיקח את רוחב הירח, תוריד אותו... יש לנו עכשיו את רוחב הירח, נכון? עשינו כבר שני תיקונים לרוחב, נכון? יש לנו רוחב שני, ויש לנו רוחב שלישי כביכול, הנקרא מעגלי ירח, זה אותו דבר.
כלל של צפון/דרום — גדי עד תאומים
ועכשיו אומר הוא, אנחנו לוקחים את רוחב הירח, המקורי שלמדנו קודם, מה זה? אם זה צפון לדרום. אם זה צפון, תוריד את המספר של מעגלי ירח מהאורך השני. זוכר שהאורך זה כמה רחוקה הלבנה באמת מהשמש? צריך להוריד את זה.
למה? תחשוב, תבין שהרוחב עם האורך הם באמת אותו דבר, שניהם עושים את הלבנה רחוקה יותר מהשמש. ואין לי כוח להסביר, אי אפשר להסביר בלי להסתכל על תרשימים, ואין לי תרשימים מוכנים שיכולים להסביר את זה כראוי. על כל פנים, צריך להוסיף את הרוחב לאורך, זה לא באמת שתי... כלומר, זה כן במקור שני ממדים, אבל עכשיו כשאנחנו רוצים לחשב כמה זמן ייקח ללבנה לרדת, זה אותו דבר, כי אנחנו מבינים שאם זה עקום, לוקח יותר זמן לרדת. אם זה ישר, לוקח מהר יותר לרדת. כן? זה דבר פשוט. זה כל אחד מבין. אז צריך לדעת את זה.
כלל של צפון/דרום — סרטן עד קשת
ממילא אומר הרמב"ם, אם זה צפון, כלומר גבוה יותר, תוריד את מעגלי ירח מהאורך השני, ואם זה דרום, תוסיף אותו. אבל זה רק חצי שנה. זה כאשר הירח מתחילת גדי עד סוף תאומים. אבל אם זה מתחילת סרטן עד סוף קשת, זה הפוך. אם הירח צפון, תוסיף אותו, ואם זה דרום, מורידים אותו.
אז זה מטריד... וצריך, בעזרת השם, אם יהיה לי פעם כוח להראות בבירור את התרשימים, נבין את זה. אני לא מאמין שמישהו מבין את הלמה, אבל דרך אגב, הרמב"ם עצמו לא אמר למה, הוא אומר רק עובדה, ואנחנו מבינים פחות או יותר את התרגום העברי של מה שהוא אומר.
תוצאה — אורך שלישי
ממילא עכשיו יש לך, אחרי שהורדת או הוספת את הרוחב, שאני קורא רוחב שלישי, או שהרמב"ם קורא מעגלי ירח, מהאורך שני, יש לך מספר שלישי שנקרא אורך שלישי. כן? אומר הרמב"ם, תדע שלא תמיד, יש פעם שאין נטיית המעגל, כמו שהרמב"ם נתן כאן כשלא מוסיפים, אם אני זוכר, הוא לא אמר באף אחד מה... כן, למשל, אם זה מחמישה עשר במזל תאומים, לא תוסיף ולא תגרע, אכן כן, כי זה תלוי באיזה... שוב, איפה עומדים על המעגל, במקומות מסוימים זה אותו דבר. אם כך לא יהיה, אז האורך השני יהיה אותו דבר כמו האורך השלישי, כי אתה לא צריך להוסיף כלום. כן?
אורך רביעי — תיקון לפי מזל
עכשיו, כל זה לא מספיק. צריך עוד להוסיף, לעשות אורך רביעי. למה? אומר הרמב"ם. אחר כך תראה עוד כך: אם האורך השלישי, שזה המעלות שבין השמשות, תראה באיזה מזל אתה נמצא עכשיו. הרמב"ם לא אומר למה עושים את זה, אני לא זוכר למה. זה עדיין חלק מאותו דבר, שיש לנו כאן לא חישבנו טוב בדיוק עד עכשיו.
רשימת הרמב"ם של תיקונים לפי מזל
אומר הוא, זה תלוי באיזה מזל אתה:
- אם אתה במזל דגים או טלה, תוסיף שישית.
- אם אתה דלי או שור, תוסיף חמישית.
- אם אתה גדי או תאומים, תוסיף שישית.
- אם אתה קשת או סרטן, תשאיר... תשאיר את זה כמו שזה.
- אם זה עקרב או אריה, תוריד חמישית.
- אם זה מאזניים או בתולה, תוריד שליש.
בקיצור, ואחר כך זה נקרא אורך רביעי.
את כל זה צריך לעשות, האמת היא, את כל זה צריך לעשות כדי להגיע מהמעלות על המזלות למעלות יחסית לאופק. אם מישהו מבין מה אני אומר, יהיה לו מאוד פשוט, אבל זה מה שצריך לעשות.
מנת גובה המדינה — תיקון לקו הרוחב של ירושלים
עכשיו, עכשיו, צריך לזכור, כל זה לא היה מספיק. למה הכל לא היה מספיק? כי הם עוד שכחו שכל החישובים האלה הם... איך עשו את כל החישובים האלה? הם אמרו כמה רחוק השמש מהלבנה, איפה השמש. כל זה דיברו על קו המשווה, שנקרא קו השווה. אבל ירושלים היא לא על קו המשווה, היא בערך שלושים מעלות גבוה יותר. אז כל החישובים מוסטים בכלל.
למה? כי כי אנחנו גרים בירושלים, וזה שונה. ואתה תבין, בקו המשווה בערך גלגל המזלות, השמש נעה ישר, אבל בכל מקום אחר המזלות, כל הגלגל נע עקום. ממילא, זה קצת גבוה יותר. כלומר, ממילא צריך להוסיף, צריך לתקן בשביל זה.
חישוב מנת גובה המדינה
אומר הרמב"ם, איך תעשה את זה? תלך לרוחב הירח הראשון, הרוחב הראשון, ותוריד שני שלישים, תמיד. וזה נקרא מנת גובה המדינה. אתה זוכר, מנה זה מילה שהרמב"ם משתמש בה לתיקון, התיקונים של חישוב, נכון? אני צריך ללכת, כלומר אני צריך ללכת. אבל בכל מקרה, זה נקרא מנת, המנה של גובה המדינה, כי המדינה, כלומר העיר ירושלים, היא גבוהה יותר מקו המשווה, ממילא צריך להוריד את זה.
הוספת מנת המדינה לאורך — קשת הראייה
ואחר כך, עדיין הכל לא מספיק, זה תלוי. אם רוחב הירח הוא לצפון, צריך להוסיף את מנת המדינה. על רוחב הירח בוודאי צריך להוסיף מנת המדינה. אבל לגבי זה שצריך להוסיף אותו לאורך, זה תלוי. אם רוחב הירח צפון, צריך להוסיף אותו. אם זה דרום, צריך להוריד אותו. ואז נשארים עם חישוב שנקרא קשת הראייה. קשת הראייה, זה... קשת פירושו כפשוטו, קשת היא השעיפ שמקבלים בין שתי מעלות, נכון? זה לא קו ישר, זה קשת. הלינג נקרא קשת הראייה.
קשת הראייה — החישוב הסופי
ועכשיו היית חושב שאתה הולך עכשיו לדעת אם אפשר לראות את הלבנה? אומר אני, לא, אומר אני לך, אני יודע בערך. טוב, זה עוד קצת ארוך מדי, אני אעצור וממשיך את השיעור מחר.
דוגמה של הרמב"ם
אבל עכשיו, אני אגיד לך מה הרמב"ם הולך לעשות לך עכשיו, והוא הולך לתת לך דוגמה מאחד מימיו שהוא משתמש בה לדוגמה, והוא הולך לומר לך מה אתה הולך לדעת. הוא הולך לתת לך דוגמה על אותו יום, והוא הולך לומר לך כך: כל המקרה, אני מדלג על הדוגמה מעכשיו, פשוט שנבין את המבנה, אבל הדוגמה היא פשוט הוא נותן דוגמה איך לחשב את כל מה שאמרתי עד עכשיו.
כללים לפי קשת הראייה
ואחר כך אומר הוא כך: יש לך את קשת הראייה, תדע כך:
- אם זה תשע מעלות או פחות, זה יותר נכון תשע מעלות, תדע שבוודאי אי אפשר לראות.
- אם זה יותר מארבע עשרה, תראה, זה כבר נעשה יותר מדויק, אז חייבים לראות אותו. כלומר, זה גלוי, זה גלוי, זה גלוי, זה נראה בלילה, אין ספק שרואים אותו.
קצות הראייה — בין עשר לארבע עשרה
אבל, אם זה בין עשר לארבע עשרה, אז כך, תרצה לעשות חישוב, תחשב כמה יותר קשת הראייה, ארוך יותר מהאורך ראשון, ולפי זה תעשה חישוב לפי כללים מסוימים שהרמב"ם קורא קצות הראייה. קצות הראייה הם מספרים כאלה שהרמב"ם אמר שצריך לדעת מה קשת הראייה ומה האורך ראשון המקורי, ודרך זה תראה.
הוא אומר למשל, אם קשת הראייה בין תשע לעשר והאורך ראשון הוא שלוש עשרה, בוודאי יראו, אבל פחות לא. ואם זה מעשר לאחת עשרה, וכו' וכו', הוא נותן מספרים כגזירת הכתוב לפי כמה אורך הראייה פלוס הקשת, צריך לדעת את שניהם, גם האורך ראשון גם האורך חמישי אפשר לקרוא לו, הנקרא קשת הראייה, עם קצות, קצות כמו זמנים, והוא נותן דוגמה על זה.
הקדמת הרמב"ם — למה זה כל כך מסובך
והרמב"ם מסיים, מכיוון שהעולם מתבלבל, זה אומר הרמב"ם, "כבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גריעות, אחר שיגענו הרבה". אומר הרמב"ם, מה שאתה מתייגע עכשיו, זה אחרי שאני כבר התייגעתי לעשות לך "דרכים קרובים שאין בחשבונם אלא קרוב מעט". הוא אומר, הסיבה לזה היא "שהירח יש לו קלקולים גדולים במעלותיו", הלבנה לא נעה ישר. "ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו, אבל ירח לא ידע מבואו". זה אומר לא ידע, זה אומר אנחנו לא יודעים, אבל כביכול זה לא פשוט לדעת. "ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה". כלומר, וזה עומד ברמב"ם החידוש, בגמרא כתוב שלפעמים באה הלבנה בארוכה לפעמים בקצרה. הגמרא מדברת על כמה זמן בין
[השיעור נקטע כאן]
פירוש דברי הרמב"ם: "פעם ארוך פעם קצר"
לכאורה, הרמב"ם מתכוון לומר לא שהלבנה הולכת באמת ארוך וקצר, אלא החישובים – לפעמים צריך להוסיף ולפעמים צריך להוריד עד שיפגוש את קשת הראייה. ולפעמים קשת הראייה ארוכה ולפעמים קצרה, כשזה בשעת הראייה. משתנה לפי הזמנים של השנים, לפי איפה אתה, וכן הלאה.
עכשיו מסיים הרמב"ם, ואם יהיה לנו זמן מחר וללמוד את החצי האחרון, אני רק אסיים, מסיים הרמב"ם, למה עושים את כל הדברים האלה? טעם כל אלו, למה כאן מוסיפים, שם מורידים? איך ידעו את כל הדברים האלה? והראיות על כל הדברים האלה, הרמב"ם לא אמר כאן הלכות סתם, אלא אלגוריתם שאפשר לעשות.
לשון הרמב"ם: מקור החישובים
אומר הרמב"ם, זו חכמת תקופות וגימטריאות, שחכמי יון עשו בהמון ספרים, ויש לנו עוד את הספרים. אומר הרמב"ם, אבל החכמים, הספרים שחכמי ישראל... לא, לא, זה יש לנו עוד, לפיכך הדבר הבא. יש לנו עוד את הספרים, ומזה למדנו את זה. אבל הספרים שחכמי ישראל, שבימי הנביאים ובני יששכר, הרמב"ם מתכוון, הרי כתוב בני יששכר יודעי בינה, כן, הם ידעו לחשב תקופות של מזלות. מציג הרמב"ם שהם כתבו גם ספרים שמסבירים את כל הספרים האלה. אומר הרמב"ם, מה נעשה? אין לנו את ספריהם!
יסוד הרמב"ם: "אין חוששין למחבר"
אתם תתקשו, נו, בספר הקדוש רמב"ם, יש מובא מספרי יוונים, אומר הרמב"ם, אני אסביר לכם, מכיוון שכל הדברים האלה הם ראיות ברורות, הרי זה חישוב, אין בו שום פגם, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהן. כן, אחרת, אתה זוכר את לשון הרמב"ם מספרים שאפשר להרהר, אז הוא אומר יש בו דופי. זה דבר... אז ממילא, אומר הרמב"ם, הוא מסיים:
"מאחר שכל אלה הדברים הן ראיות ברורות שאין בהן דופי" – אין בזה שום ספקות, אי אפשר להכניס בזה ספקות, "ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם" – כל אחד שעושה את המתמטיקה מגיע לאותה מסקנה. אז אם כך, "אין חוששין אנו למחבר" – לא אכפת לנו מי המחבר, "בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים" – אין הבדל אם עשו את זה נביאים או גויים.
למה? אומר הרמב"ם, "שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי" – כל דבר שהטעם שלו נתגלה, ונודעה האמיתות שלו בראיות שאין בהן דופי, ראיות שאי אפשר לסתור, אין בהן פגם, אז כשלוקחים אותו, לא לוקחים מהאדם הזה, "אין סומכין אנו על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע".
ביאור: ההבדל בין דברים שסומכים עליהם ודברים שלא סומכים עליהם
הרמב"ם אומר כאן, שכאשר מישהו אומר משהו בעניין של אידיאולוגיה, של סברא, צריך לחשוב מי האדם, מאיפה הוא לוקח את הסברא שלו, צריך לחשוב אם הוא צודק או לא. אבל כשזה מאוד ברור, כשאתה עושה את זה עם מתמטיקה, אז מי שעשה את זה הוא רק בסך הכל כלי, איזה מכונה עשתה את זה.
הערה: זה לא הבדל של מתמטיקה מול סברות
זה הכלל, הרמב"ם לא אמר מה שאתה אומר. הרמב"ם לא אומר הבדל כזה של מתמטיקה וסברות, מה שהרמב"ם אומר זה הבדל של דברים אמיתיים ודברים שקריים. דברים שלא יודעים, שאי אפשר לדעת, אין להם ראיות, סמוך על אדם. אתה עדיין לא יודע את זה, אחרי שסמכת עליו גם לא, סמוך עליו, סמוך על אדם.
אבל דבר שאדם אומר לך ראיה, אל תסמוך עליו בכלל. אין הבדל אם זו ראיה במתמטיקה או בפילוסופיה או בכל דבר אחר. אם כן, אין נושא של לסמוך על האדם, זה נושא של העובדה.
מסקנה: נביא וגוי הם אותו דבר
ממילא, אומר הרמב"ם שאין הבדל אם גוי אמר משהו או נביא. נביא או גוי זה אותו דבר, כי זה לא הנביא ולא הגוי, זה ה... זה ה... זה מה שאמת. זו לכאורה הרעיון.
כן. אוקיי.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On
📋 Shiur Overview
Summary of Shiur on Hilchos Kiddush HaChodesh, Chapter 17
—
Introduction to the Chapter — The Goal and the Approach
The Rambam’s Words
“All the matters that we have introduced… so that they will be ready and prepared for knowledge of the sighting.”
Explanation
Chapter 17 is the “conclusion” of all the calculations from chapters 11–16. The entire goal is to answer one question: Will we be able to see the moon tonight — the potential first night of Rosh Chodesh according to kiddush al pi re’iyah (sighting), not according to the calendar calculation.
Insights and Explanations
1) Two conditions for re’iyas halvanah — not one:
Simple logic says that in order to see the moon, the sun must be far enough from the moon. But in truth there are two separate conditions, although they are strongly connected:
(a) Sufficient distance (remoteness) between sun and moon — this makes it possible at all for the moon to have an illuminated surface that can be seen.
(b) Sufficient time between sunset and moonset — because we see the moon only about 20 minutes after sunset. If the moon sets together with (or soon after) the sun, there is no time-window to see it.
The chiddush: The time is not entirely dependent on the distance. Sometimes the moon is theoretically far enough from the sun, but because of other factors (season of the year, angle of the ecliptic, etc.) the moon sets faster, and we don’t have enough time to see it.
2) Approximate calculation vs. true calculation — the Rambam’s method:
All the calculations from chapters 11–16 were approximate — not exact. Just as the difference between emtza’i and amiti by the sun (where one must correct the “govah hashemesh”), so too here there are still details that have not yet been factored in.
The Rambam’s method: Instead of erasing the previous calculation each time and starting anew, one calculates first the approximate calculation, and then adds corrections. The approximate calculation is also something true — it represents a real sphere or movement, just without all the details.
Practically: For cases where the distance is very large or very small, the approximate calculation is sufficient. But for the “in-between” cases (not clear whether one can see or not) one needs the true calculations of sighting — with additional corrections.
[Digression: Mussar haskel in derech halimud] — This is a principle in learning in general: in cheder one learns approximately, in yeshiva one learns more precisely. This doesn’t mean that what one learned earlier is false — one has arrived at the correct “city,” now one must find the correct “house.” One should not erase what one learned earlier.
—
Halacha 1 — The Beginning of the Calculation
The Rambam’s Words
“All the matters that we have introduced… so that they will be ready and prepared for knowledge of the sighting. When you wish to know this, you shall begin and calculate… and extract: the true position of the sun, the true position of the moon.”
Explanation
One begins with the previous calculations and produces: (1) mekom hashemesh ha’amiti — the true position of the sun (including the govah hashemesh, tekufah, etc.); (2) mekom hayare’ach ha’amiti — the true position of the moon (including all changes — small sphere, etc.).
Insights and Explanations
The Rambam emphasizes “ha’amiti” — to exclude the emtza’i which doesn’t change. One needs the true position, with all the corrections that have already been learned in the previous chapters.
—
Halacha 2 — The Three Basic Numbers and Orech Rishon / Rochav Rishon
The Rambam’s Words
One calculates three things: the true position of the sun at the time of sighting, the true position of the moon at the time of sighting, and the position of the head at the time of sighting. “Subtract the true position of the sun from the true position of the moon, and the remainder is called orech rishon.” “You shall know… the latitude of the moon… whether it is northern latitude or southern… and it is called rochav rishon.”
Explanation
All three are calculated for the time of sighting (sunset). The “mekom harosh” is the point where the orbit of the moon crosses with the orbit of the sun — which serves to calculate the rochav hayare’ach.
One subtracts the mekom hashemesh from mekom hayare’ach — the difference is called “orech rishon” (how many degrees between sun and moon). From the mekom harosh and mekom hayare’ach one calculates the “rochav hayare’ach” — how many degrees the moon is north or south of the ecliptic — this is called “rochav rishon.”
Insights and Explanations
1) “Lish’as hare’iyah” applies to all three: One must know all three specifically for the time of sighting.
2) “Rishon” — because corrections will come: The orech is called “rishon” because the Rambam will arrive at an “orech chamishi” — correcting the calculation five times. So too the rochav is called “rishon” because there will later be a “rochav sheni.”
3) The word “orech”: Means here “length” — how many degrees between sun and moon.
—
Halacha 3 — “Veyizaher” — Why the Rambam Gives Names
The Rambam’s Words
“And be careful with this first orech and first rochav and keep them before you.”
Explanation
The Rambam warns to be careful with the numbers and to set them aside, because they will still be needed.
Insights and Explanations
1) “Variables” — like modern programming: The Rambam gives names to “variables” so that one can return to them. Instead of saying each time “that which we calculated from the sun…”, one can say “orech rishon.”
2) Two meanings in “veyizaher”: (a) Be precise in the calculation, because everything depends on it; (b) remember/keep the numbers, because they will be needed later.
—
Halacha 4 — The Boundaries: When One Certainly Cannot See, When Certainly Yes, and When It Is Doubtful
The Rambam’s Words
“Calculate and contemplate this first orech. If it comes out to nine degrees exactly or less – know with certainty that it is impossible ever for the moon to be seen on that night in all the Land of Israel and you do not need another calculation. And if the first orech is more than fifteen degrees – know with certainty that the moon will be seen… and you do not need another calculation.”
“In what case is this said – when the true position of the sun is from the beginning of the sign of Capricorn until the end of the sign of Gemini. But from the beginning of the sign of Cancer until the end of the sign of Sagittarius – if the first orech was ten degrees or less, it is impossible for it to be seen. And if it was more than 24 degrees – it will certainly be seen.”
Explanation
Period A (Capricorn–Gemini, approximately Shevat–Sivan): If the orech rishon is 9 degrees or less — certainly cannot see; more than 15 — certainly can see; between 9–15 — doubtful, must calculate further.
Period B (Cancer–Sagittarius, approximately Tammuz–Kislev): Less than 10 = certainly not; more than 24 = certainly yes; between 10–24 = doubtful, must calculate.
Insights and Explanations
1) Why 9 is the minimum: The Rambam calculated that even after adding all five corrections (until orech chamishi), it will still come out to less than approximately 6 degrees, which is not possible to see at all. Therefore it is not worthwhile to calculate further.
2) The language “chashov vehitbonen”: The Rambam said earlier “lachshov velada’as” by the mitzvah, and here he says “lachshov vehitbonen” — look into this orech rishon.
3) “Tisha ma’alos veshaveh”: This means exactly nine — even a bit more is already different. “Veshaveh” means exactly nine.
4) “Bechol Eretz Yisrael”: The Rambam emphasizes this because all calculations are specific to Eretz Yisrael. In other places the numbers can be different.
5) The main difference between the two periods: In the “good” period (Capricorn–Gemini) the “place of doubt” is small — only 6 degrees (9–15). In the “bad” period (Cancer–Sagittarius) the place of doubt is large — 14 degrees (10–24). This means that in the bad period it is much harder to see the moon.
6) The reason — the tilt of the moon’s orbit: The orbit of the moon is tilted in relation to the orbit of the sun (ecliptic), with a head and a tail. Half a year the moon is “lower” by default, and half a year “higher.” When the moon is lower (Cancer–Sagittarius), one needs more degrees of orech for it to be high enough to see. When it is higher (Capricorn–Gemini), it is easier to see.
7) “Place” vs. “time”: The difference between the two periods has two aspects: (a) place — how many degrees in the sky the moon is above the horizon; (b) time — how much time the moon remains in the sky after sunset. The Rambam himself never speaks explicitly about “time” — he speaks only in degrees (degrees/place). The mefarshim help explain the time aspect, but the Rambam himself leaves it out.
8) Months vs. signs: The Rambam speaks in signs, not months, because the signs go according to the sun and the months according to the moon, and the connection between them is only approximate.
—
Halacha 6 — Shinui Hamar’eh (Parallax) — Orech Sheni / Rochav Sheni
The Rambam’s Words
One must subtract parts from the orech according to which sign the moon is in (Aries 59 parts, Taurus one full degree, Gemini 58, Cancer 52, Leo 43, Virgo 37, Libra 34, Scorpio 34, Sagittarius 36, Capricorn 44, Aquarius 53, Pisces 58). After this subtraction one has the “orech sheni.” “And why do we subtract these parts? Because the place of its true appearance is not the place where it will be seen, and this is called shinui hamar’eh.” By rochav: if the latitude of the moon was northern — subtract the parts of shinui hamar’eh from the first rochav; if southern — add. This gives the “rochav sheni.”
Explanation
All calculations until now were calculated from the center of the earth. But people stand on the surface of the earth. Because the moon is not so far (unlike the sun), the difference in standpoint makes a real difference — this is “shinui hamar’eh” (parallax). One must subtract parts from orech (always subtract) and by rochav — subtract or add, depending whether it is northern or southern.
Insights and Explanations
1) The foundation of shinui hamar’eh — parallax:
The Rambam says this “mamash behel’amah” — he doesn’t say explicitly that all previous calculations were calculated from the center of the earth, but this is the foundation. One draws a line from the center of the earth to the sky and says “at such a degree stands the moon.” But the observer stands on the surface, and from there the line is different.
2) Why by the sun it doesn’t matter but by the moon it does:
The sun is so far that the difference between the center of the earth and the surface is negligible. But the moon is closer, and the earth is large enough, that the difference in standpoint is significant.
3) Parable of two eyes (parallax illustration):
Hold a finger before your face, close one eye — the finger “jumps” to one side. Close the other eye — it jumps back. The small difference between the two eyes is enough that it looks like the finger is moving. The same principle: center of earth vs. surface of earth — two different “eyes” that see the moon in a slightly different place.
4) Why one always subtracts by orech (and not sometimes add, sometimes subtract):
The Rambam doesn’t explain why, but the reason is because the moon is always “behind” the sun from the perspective of parallax. When one looks at the diagrams, it always comes out that the orech becomes shorter, never longer. This is a chiddush that the Rambam leaves unexplained.
5) Why the shinui mar’eh changes according to signs:
The moon doesn’t travel uniformly through all signs. Therefore the parallax correction changes according to which sign the moon is in. The chart goes approximately in a circle: it goes up until Taurus (60 parts = 1 degree, the maximum) and then down until Libra/Scorpio (34 parts, the minimum) and back up.
6) By rochav — sometimes add, sometimes subtract:
By orech one always subtracts, but by rochav it changes: Northern (the moon is higher/north of the ecliptic) — one subtracts, because it is already “further” in that direction. Southern (lower/south) — one adds, because one must compensate more.
7) The rochav chart is smaller than the orech chart:
The numbers for rochav shinui mar’eh are smaller than for orech — this is logical because the entire rochav cannot be more than 5 degrees, therefore the corrections are proportionally smaller.
8) Why the chart looks “random” but isn’t:
The numbers go approximately around in a cycle, but not perfectly symmetrically. The reason: the zodiac circle is tilted relative to the equator from which one calculates. Also, not all signs travel at the same speed throughout the year, which affects the numbers.
9) The Rambam’s style — he says it “backwards”:
The Rambam gives first the charts and practical instructions, and only afterwards the reasons. He presents the material “backwards” — first what to do, then why.
—
Ma’agalei Hayare’ach — Tikun Harochav (Rochav Shelishi)
The Rambam’s Words
One must subtract from the second rochav a certain amount according to which sign the moon is in, because of the inclination of the circle. Examples: from Aries until 20 degrees — 2/5; from 20 degrees Aries until 10 degrees Taurus — 1/3; at 15 degrees Gemini — do not add or subtract.
Explanation
The moon doesn’t travel on a straight path, but slightly curved. Therefore one must fix the rochav in order to arrive at a more precise rochav. The Rambam gives a chart with percentages of how much one subtracts according to the sign.
Insights and Explanations
1) The reason for this correction: The signs don’t travel on a straight line — they travel slightly curved. Relative to us it is not straight, although in truth it is not curved. Therefore one must fix the rochav according to the curvature.
2) The Rambam himself doesn’t explain why — he only gives the facts. The explanation is complicated and difficult to explain without charts.
—
Orech Shelishi — Adding Ma’agalei Hayare’ach to Orech Sheni
Explanation
After one has the correction of ma’agalei hayare’ach, one must add it or subtract it from the orech sheni, and one gets an “orech shelishi.”
Insights and Explanations
1) Rochav and orech are truly “the same thing”: Both make the moon further from the sun. Originally they are two dimensions, but when one wants to calculate how long it takes for the moon to go down, it is one thing: if it is curved, it takes longer; if it is straight, it takes faster.
2) Rule of north/south: If the rochav hayare’ach is north (higher) — one subtracts the ma’agalei yare’ach from the orech sheni. If south — one adds. But this is only from the beginning of Capricorn until the end of Gemini. From the beginning of Cancer until the end of Sagittarius it is reversed: north — one adds; south — one subtracts. The Rambam himself doesn’t say why — he only gives the fact.
3) When one is in a sign where one doesn’t need to add (like 15 degrees Gemini), the orech sheni remains the same as the orech shelishi.
—
Orech Revi’i — Correction According to Sign
Explanation
One must make another correction to the orech shelishi, according to which sign one is in, in order to arrive from degrees on the signs to degrees relative to the horizon. This result is called “orech revi’i.”
Insights and Explanations
1) The Rambam doesn’t say why one must do this. This is still from the same problem — we haven’t calculated precisely enough until now.
2) Examples: Sign of Pisces or Aries — add 1/6; Aquarius or Taurus — 1/5; Capricorn or Gemini — 1/6; Sagittarius or Cancer — leave as is; Scorpio or Leo — subtract 1/5; Libra or Virgo — subtract 1/3.
3) The entire purpose of all corrections (orech sheni, shelishi, revi’i): To convert from degrees on the zodiac path to degrees relative to the horizon.
—
Manas Govah Hamedinah — Correction for Jerusalem’s Latitude
The Rambam’s Words
One takes 2/3 of the first rochav hayare’ach — this is called “manas govah hamedinah.”
Explanation
All calculations until now were based on the equator (kav hashaveh). But Jerusalem is approximately 30 degrees higher than the equator, therefore one must fix.
Insights and Explanations
1) The foundation: At the equator the zodiac circle (the sun) travels straight, but everywhere else the entire circle travels tilted — a bit higher. Therefore one must fix for this.
2) Rule: One always takes 2/3 of the first rochav hayare’ach. Afterwards: if rochav hayare’ach is north — add the manas hamedinah to the orech; if south — subtract.
—
Keshes Hare’iyah — The Final Calculation
Explanation
After one adds (or subtracts) the manas govah hamedinah from the orech revi’i, one gets the keshes hare’iyah — the true arc (keshes) between sun and moon as one sees it from Jerusalem.
Insights and Explanations
1) Boundaries of keshes hare’iyah:
– Nine degrees or less — one certainly cannot see the moon.
– More than 14 degrees — one must see it, it is visible at night without any doubt.
– Between 10 to 14 — then one needs another calculation with ketzavos hare’iyah.
2) Ketzavos hare’iyah: When the keshes hare’iyah is between 10–14, one calculates how much more the keshes hare’iyah is than the orech rishon, and according to this one makes a calculation according to special numbers that the Rambam gives. For example: if keshes hare’iyah is between 9–10 and orech rishon is 13 — one sees; less — not.
—
The Rambam’s Summary — Why It Is So Complicated
The Rambam’s Words
“You have already seen from these actions how many calculations there are in it, and how many additions, and how many subtractions, after much effort” — all this is after I have already made “close paths that have in their calculation only a little approximation.” The reason is “because the moon has great disturbances in its degrees” — the moon doesn’t travel straight. “And therefore the Sages said the sun knows its setting but the moon does not know its setting” — Chazal say that the sun knows its way but the moon does not. “And the Sages said sometimes it comes in length sometimes it comes in shortness.”
Insights and Explanations
1) “Shemesh yada mevo’o”: This doesn’t mean that the sun “knows” literally, but that it is simple to calculate. “Yare’ach lo yada mevo’o” — it is not simple to know.
2) “Pe’amim ba be’arukah pe’amim ba biktzarah”: This appears in the Gemara, and the Rambam doesn’t mean that the moon truly goes sometimes faster sometimes slower, but that the calculations — sometimes one must add, sometimes subtract — until one hits the keshes hare’iyah. The keshes hare’iyah itself is sometimes long and sometimes short, according to the seasons of the year, according to the place, etc.
3) The Rambam says explicitly that he has already simplified — “drachim kerovim” — and therefore it is still so complicated. This shows how difficult it truly is to calculate the movement of the moon.
—
End of the Chapter — The Reason for the Calculations and Their Sources: “Ein Choshin Lemechaber”
The Rambam’s Words
“The reason for all these matters… this is the wisdom of tekufos and gematriyos that the sages of Greece composed many books about, and they are those found now in the hands of the sages. But the books that the sages of Israel composed who were in the days of the prophets from the sons of Issachar did not reach us… since all these matters are clear proofs that have no defect and it is impossible for a person to doubt them, we do not worry about the author, whether prophets composed them or whether gentiles composed them. For anything whose reason has been revealed and whose truth is known through proofs that have no defect, we do not rely on this person who said it or taught it, but on the proof that was revealed and the reason that became known.”
Explanation
The Rambam answers a question: where do all these rules come from? He answers: This is chochmas tekufos ugematriyos, which we learned from the books of the sages of Greece that still exist with us. The books of the sages of Israel (sons of Issachar) did not reach us. But since these are clear proofs, it doesn’t matter who the author is.
Insights and Explanations
1) The Rambam’s approach in learning from the sages of Greece:
The Rambam establishes that he has not only decided halachos, but an algorithm — a practical method that can be executed. And he admits that its source is from the books of the sages of Greece. The Rambam assumes that the sons of Issachar (“yodei binah la’itim”) also wrote books that explain the same wisdoms, but they were lost.
2) The foundation of “ein choshin lemechaber” — the Rambam’s epistemological principle:
When something has clear proofs that have no defect — proofs that cannot be refuted, that have no flaw — it doesn’t matter who the author is. One doesn’t rely on the person but on the proof itself. Therefore there is no difference whether prophets wrote it or gentiles.
The Rambam connects this with his language in other places where he speaks of books that “have defects” — there one is indeed concerned who the author is, because one can doubt them.
3) The precise distinction — not math against sevara, but truth against doubt:
One might think that the distinction is between math (where everything is provable) and sevaros/ideology (where one must consider who the person is). But this is not the Rambam’s distinction. The Rambam’s distinction is between things that one knows with clear proofs (in whatever field it may be — math, philosophy, or something else) against things that one doesn’t know and cannot know (that have no proofs). By the second type — trust a person, one must know who is saying it. By the first type — don’t trust the person at all, because the person is only a vessel, a “machine” that calculated it; the truth stands on its own.
The main chiddush: A prophet and a gentile are in this matter the same thing — because it is not the prophet and not the gentile, but what is true. When something is proven, it is the fact that speaks, not the person.
📝 Full Transcript
Chapter 17: Calculating the Possibility of Sighting — Introduction and Basic Calculation Principles
Introduction: The Purpose of the Chapter
Gentlemen, the matter is as follows: We are now going to learn the seventeenth chapter. There are many chapters in Hilchos Kiddush HaChodesh, it goes up to nineteen. In seventeen we arrive at the conclusion — can we call it a conclusion? I’m not entirely certain now whether we should call it that — in any case, the end of the calculation that we need to have in order to answer the one question, which is: Will we see the moon tonight.
When do we mean tonight? The potential first night of Rosh Chodesh. Rosh Chodesh from the molad, yes? Not from the calculation, because the calculation doesn’t turn today on the sighting, but if one was mekadesh based on sighting, that night.
This is what our chapter is about.
Review: What We Have Learned Until Now
And let us recall what we have learned until now, that is not the details of the calculations, but what we have learned about.
What we have learned about until now, we have divided into two things. We have learned how to find where the sun is and where the moon is. Yes?
The First Condition: Distance Between Sun and Moon
And we have already explained, and it is also simple with common sense, that in order to be able to see the moon, the sun must be far enough from the moon. If it’s too close that means the conjunction, yes? When it’s completely close, that is what is written as molad, which at that time one cannot see it. It must be a bit far.
The Second Condition: Enough Time Between Settings
Besides the fact that it must be literally a bit far — it’s actually almost the same thing, but in this chapter we will see more clearly why it’s not the same thing — is, there must also be, let’s call it this way, besides the fact that it must be far, which makes it so that it should at all be possible that there should be a moon, that is the moon after the molad, there must also be enough time between the two things.
Because we have learned that the moon is seen the first night only a bit after sunset, let’s say approximately twenty minutes after sunset. Now, until when? If it has already set at that time, the moon, that is the moon is already together with the sun, let’s also call it now close, but let’s say the same time that the sun, sunset, is also the moon’s setting, you don’t have any time when to see the moon. If there is a lot of time, there a whole hour, everyone will see it, because the moon will be high enough in the sky, it will be a whole tikkun, one will be able to see it.
Discussion: Two Conditions or One?
Speaker 1: Yes, yes, we need to learn this chapter, see it, it’s not two reasons, it’s… it can be called two reasons, but it’s not the same thing. The closeness means, it turns out to be like the same closeness, but it’s a different sort regarding calculation. Call it the same distance from the sun and the moon, but what they have learned until now from the sun and the moon doesn’t yet give us to figure out properly the true distance, which that will make the… how is it called? The time of the settings should be completely different, it should be more pushed. I don’t know about the time, it shouldn’t be able to be pushed.
Yes, yes. Yes, that the moon should be high enough in the sky, or long enough in the sky, that one should be able to see it. That is, I mean always at night, that is, if it’s not at all close, the question already begins. Even when it’s once far enough, he already speaks perhaps could be seen, but because it’s too close. There isn’t enough time.
In certain periods of the year, or in certain situations, there isn’t enough time. It can be even the moon, the moon is theoretically far enough from the moon, but there isn’t enough time. We will see that the time is not entirely dependent. The Rambam doesn’t explain the reasoning, but the fact is that the time is not entirely dependent on how far it is, because sometimes it goes faster and shorter also, according to certain other things. It can be that it takes faster, therefore you don’t have time to see it, even though it is yes theoretically exactly as far.
Which we need to arrive at now.
The Method of Study: Approximate Calculation and True Calculation
That is, until now the Rambam has said nothing about this. He has only told us how he finds out where the sun is. He has taught us that there is an average, an emtza’i and an amiti. He has only told us. This is only a way how to know where the true sun is. In order to know the true sun, not only the emtza’i, one must have govah hashemesh. And in order to know the true moon, not only the amiti, one must know another bunch of things that were taught in the previous chapters. One must also know not only the orach hayareach, which is how high it is. The word high now catches that it’s not the right word that I’m calling, but how far it is. From the beginning of degree 0, which degree it is in the sky. And one must also know the rochav hayareach, right? This they have already learned also. That is, how far removed the moon is from the path on which the sun travels. This they learned in the previous chapter. All these things they have learned.
Now, we still don’t know at all what to do with all these things. The Rambam will tell us first of all, let’s say on the simple thing that everyone can understand, in this chapter the Rambam will say, make a calculation if so, how far the sun is from the moon. He hasn’t said this at all until now. And according to this calculation the Rambam will tell you rules. If it’s so many degrees between one can see it, if it’s not one cannot see it, and so on.
The Approximate Calculation
Until here it would have been very simple, and this is indeed the first thing, not the first se’if, the first rule in this chapter in halacha gimmel states this. He indeed says the numbers, when it’s simple, if there is so much space between the sun and moon one can certainly not see it, if there is much less space one can certainly not see it.
Now, the problem is, and this doesn’t hold the problem for all sorts of days. Why? Indeed if it’s completely far enough one can certainly see it, and it’s completely not far enough one can certainly not see it. This is indeed enough. The basic number that you will make met, you will make minus, subtract and see from the moon, will indeed come out very simply how much space there is in between and how much one can see it.
The Need for True Calculation
But… there are also in between the times that are certain, there are many such as distances, which the Rambam calls an orach, a distance, a long link between the sun and moon, which is not clear enough according to this. Why not? Seemingly it would indeed have been such a kind of enough. Didn’t he just now say that everything is dependent on how far the moon is.
The answer is, that everything that we have learned until now has only been approximate. This is what goes all these calculations, just as it went regarding the amiti and the emtza’i earlier, one can discover today yet at least four levels of ways how it wasn’t precise the calculation that we have learned until now. Everything that I told you that the moon is on this orach. Or that the sun is so far, and so on, all things were only approximate. Therefore, when it’s large enough, true, that is enough, because it’s all not huge differences, it’s smaller differences. But if you want to know precisely, which many times will indeed be necessary to know precisely, you must begin to calculate much more things in order to fix the numbers.
The Rambam’s Method: Step by Step
So the way that the Rambam does all these things is, instead of every time that one catches that the number is not precise, one should throw out the whole thing and make another calculation. The method of study and the method of calculation is one of the tricks that he uses to make everything easier. Is first one calculates… first one makes the approximate, can you run a calculation? Always.
The interesting thing is, always the approximate calculation is also something true in the sky, and something a sphere, and something a way. There is a huge reason why the approximate calculation is never not, or almost never not. There were calculations for example in the… yes, as I say, but the fact is that in all these calculations, in the previous dreams, there were calculations that the Rambam said advice how to calculate the tekufos, if I remember, there were things that were just to find out mets, tricks, as you say. But here all things that steps are true things, at least according to the Rambam’s astronomy, and also light our nefesh, are true things, only there are still more details that one has still forgotten to calculate actually.
Parable: City and Block
So, when there are two ways to say that it’s not exact, there is a thing just that it’s not calculated well. You have here to say, for example, by way of parable street, someone will tell you, which city do you need to go to next? In which block do you need to go? It’s not a contradiction, it’s calculated approximately. It comes indeed already precisely, you indeed need to know more things. And there is sometimes that the block also changes the city, because it’s in something another angle, one must add another detail to know.
Moral of the Lesson: Method of Study in General
Anyway, this is what he does, and this is a great lesson moral of the lesson in Judaism. First one should do approximately. That which many times, I mean to be better, many times, the method of study indeed always goes like this: You go to cheder, you go to yeshiva, they tell you, everything that you learned in cheder is not precise. Yes, and it’s all true. But it doesn’t mean that what was learned earlier is not good, because it was approximate. It indeed taught more or less, you arrived at the right city, now comes the right house also. There is a whole… but different than many times to arrive, this one must erase, here one doesn’t need to erase. Always, I mean that yes, in this process works very much, even in a thing understanding. There are very many things that one knows indeed everything already, one knows yet approximately, is indeed already also something.
Anyway, this is the thing. So let’s learn first the simple thing, which everyone understands, I mean more or less is easy to understand. Afterwards one will go to more calculations, which the Rambam calls true calculations of sighting, which this is for the situations that the simple calculation doesn’t yet help, and one must add more things. Yes?
Halacha 1: The Numbers Prepared for You
The Rambam says, “All the things that we have introduced”, all these things that we have now learned until now, from chapter 11 until chapter 16, is “in order that they should be ready and prepared for knowledge of the sighting”. They indeed didn’t want to just say how the moon travels, it’s not our topic, our topic is knowledge of the sighting.
Therefore the Rambam begins to say instructions how to do it. The Rambam says, “When you want to know this”, certainly you want to know, because you are indeed a heart prepared and a generous spirit. No, perhaps he means to say… no, I mean that it means to say which day, because you need to make a calculation for any day when you want to know it.
He says like this, “Begin and calculate”, begin to calculate, and they begin the previous calculations that I taught you, “and produce”, make the… no, produce is the language that the Rambam… yes, find, arrive at the conclusion, he calls produce, arrive, as one says “product” as if the… yes, product the number.
What is What?
First of all you will know “the true place of the sun”. Okay, where is the sun? In other words, you have arrived at a degree, yes? Where is “the true place of the sun”, which we call true, as opposed to the average which doesn’t change throughout the year. The true is already with calculating which season one is in, and how the height of the sun, and so on.
Second, “the true place of the moon”, further not the average, but that which is also calculated with all the changes of the moon, with the small sphere and the other…
Halacha 2 – The Three Things That One Calculates for the Time of Sighting
A third thing you will calculate, “the place of the head for the time of sighting”. That is the head, do you remember that the head is there where the path of the moon meets with the path of the sun and begins to go up. This is the “place of the head for the time of sighting”. This will help us to know all three things.
Basically, seemingly “for the time of sighting” seemingly goes on everything. All these things you will know at the time of sighting. Because do you remember indeed that for example in order to know a “place of the moon for the time of sighting” or “place of the sun”, one must add corrections according to which season in the year one is in, because the calculations that the Rambam gave is only for six o’clock etc.
The “place of the head” will only help us on the next step, which we will know afterwards the width of the moon. But this is the first three things that you will calculate. This we have already learned how to calculate.
Orech Rishon
Afterwards you will do a simple thing. “Subtract”, you will subtract, make minus, “the true place of the sun from the true place of the moon”. Yes, the sun for example comes out to be… it can’t indeed be more than ninety, usually only up to sixty-two degrees, I remember. In short, it can indeed only be, let’s say, thirty degrees. Let’s say the sun is thirty degrees, and you subtract it from the place of the moon, which is, let’s say, forty degrees, comes out ten in between.
And what remains, that which remains between the sun and moon, is called orech rishon. “Orech” means the length, how long it is from the sun to the moon, and “rishon” because the Rambam will soon arrive at the fifth orech. That is, “rishon” he means the first level of calculating the orech, because the orech we have now learned only approximately for several reasons, but the rishon, the first orech, will be called so. So you know the orech rishon.
Rochav Rishon
The same thing, if so you know the place of the head, we have indeed learned, you know where the head is, which was learned the last chapter how one knew the head, this means from where the moon begins to go, from where it met the sun. And the place of the moon, and you also know what the place of the moon is, which was already now learned earlier, and the place of the moon.
You will also know the width of the moon. The width of the moon means with how many degrees the moon is to the north or to the south from the circle of the sun, as the Rambam called it. And he will know whether it is northern width or southern, all according to the chart that he gave the previous chapter. And this width you will call and it is called rochav rishon. Why? Because the width itself is also only approximate for one huge thing that we will soon learn. Therefore, if one wants a precise calculation, one will make a rochav sheni also. But meanwhile, let’s call it rochav rishon.
Halacha 3 – “Yizaher” – Why the Rambam Gives Names
The Rambam gives a name for each thing. I mean that today in math or in programming, you give a name for a variable. Let’s give it a name. Let’s give this a name, so you know what I’m talking about. I won’t need to say “that which was calculated the sun how it travels”. For this he gives… one asks earlier why one gives names. This is simply a method of study of… yes. It makes it easier to work, because on your notebook where you make the calculation, you will write “rochav harishon is the number”, and you will be able to go back to it.
The Rambam says, and be careful, yes, be careful, hold it, yes, this orech hazeh harishon, and the rochav harishon, and both places before you. Make sure that it’s precise, because on this it will be dependent. Perhaps this means “yizaher”, or he means remember it, because this is what one must remember.
Halacha 4 – The Boundaries: When One Certainly Doesn’t See, When Certainly Yes, and When It’s Doubtful
Therefore the Rambam says like this, now comes in… the Rambam said that the mitzvah is to calculate and to know, he says here to calculate and contemplate, look into, this orech hazeh harishon. It should be so, if it comes out to you, if it comes out to you, nine degrees and equal or less, exactly nine or less degrees. That is exactly, because perhaps a bit more is already different, but exactly nine degrees. Or less? That the moon is nine degrees away ahead from the sun as it were, right? It’s always ahead, right? Because the sun is already in the west and the moon is still a bit more east.
Know with certainty that it is impossible ever that the moon should be seen on that night in all the land of Israel, and you don’t need another calculation. Less than nine degrees, not possible. That is even the nine approximate degrees, the Rambam thought, calculated, that however much it will indeed be, however many fixes one will make five times arrive for the need of five, it will still always be less than I mean approximately six degrees, and then it’s not at all possible to see the moon.
The Question Begins in Eretz Yisrael
The question now begins in Eretz Yisrael, because in other places it’s different. Soon we’ll see why there are differences between Eretz Yisrael and other places, but the Rambam already said that all his calculations are for Eretz Yisrael. And if it’s less than 9 degrees, is it simple that the sun and the moon are too close? That which we can’t see? Too close, and it’s too fast, whatever. He can, that is, it’s enough of a small number, it can never, it won’t help you at all, you’ll add. I’m not saying. Therefore, if that’s the number, you’ve finished the calculation, you can go home, you know that today the beit din can close their… yes, and so forth.
And conversely, “And if the first arc is more than fifteen degrees,” it’s more than fifteen degrees. “Know with certainty that the moon will be seen in all of Eretz Yisrael, and you don’t need any other calculation.” You know, certainly, that you will indeed be able to see it. But, very good, but if it’s from nine to fifteen, then you’ll take out your pen and paper and start calculating. Then you will “lidrosh ulechakor” (investigate and examine) “mecheshbonot haRochav” (from the calculations of the latitude) “ad sheteda yira’eh lo yira’eh” (until you know whether it will be seen or not).
Two Periods in the Year with Different Boundaries
Now I’ll know, it’s an interesting thing, I want to say something very important. This whole thing that we just discussed, the numbers that we say that from 9 to 15 there is the doubt, less than 9 is certainly not, and more than 15 is certainly yes, this only applies approximately in the spring, half the year. There are other periods of the year when the numbers are not the correct numbers. Which numbers? One must say different numbers. Let me say what he says, if I’ll remember how it will be explained also, but this is the fact.
“Bameh devarim amurim” (When does this apply), there are no months. You know that everyone knows that the mazalot (constellations) according to the months is only approximate, because the mazalot is the sun and the months are the moon. Bameh devarim amurim, when are nine and fifteen the numbers? “When the true place of the sun was,” yes, the number that we calculate all the time that the sun is true. “From the beginning of mazal Gedi (Capricorn),” yes, they say approximately from Shevat, “until the end of mazal Te’omim (Gemini), approximately until Sivan,” that means six months from Gedi to Te’omim, six mazalot.
But if it’s “from the beginning of mazal Sartan (Cancer), until the end of mazal Keshet (Sagittarius),” then it’s different. Then it’s like this, “and the first arc was ten degrees or less,” then, only if it’s less than ten, even if it’s ten or less, you know that it can’t be seen. And then also, if the first arc is more than only twenty-four, then it can certainly be seen. But from ten to twenty-four, then there will be the doubt.
The Reason – The Tilt of the Moon’s Orbit
In other words, let me say simply, what I told you that there’s a number when it’s certainly yes, and there’s a number when it’s certainly not, and there’s a number that’s in between, there are two periods in the year for this. There’s a period that is like, you can call it a good period, when it can be seen even from nine, or even, that is, only from nine to fifteen it can be seen. That is, it’s, how shall I call it? There’s a smaller area of doubt, right? There are many more times when it can indeed be seen, very small the area of doubt.
There’s another period in the year when the area of doubt is larger, it’s from ten to twenty-four, right? So for example, as was said, even only from twenty-four it can certainly be seen, or even from ten it certainly can’t be seen, although in other periods from one it can be seen.
And the difference is built on the principle that we’re going to learn soon, or that we already remember, I don’t know if we’ve already discussed this, that the way the moon travels. We learned, not equal with how the sun travels, or not equal with the equator, it has its own thing, and it’s tilted. We learned this, there’s a head with a tail, whatever, the whole thing we learned, it goes tilted.
So it comes out that half the year the moon is lower by default, the whole thing is lower. So since the whole thing is lower, in order for you to be able to see it, more degrees are required, more space is needed, it takes more time. When it’s initially higher, then it’s easier.
So the period from Gedi to Te’omim, then it’s initially higher, therefore it can be seen more easily. The period from Sartan to Keshet, is initially lower, therefore it’s harder to see, one needs, more is required, more space. That’s approximately the reason, it’s also common sense, everything here is common sense, I mean.
Discussion: Space or Time?
Now he says like this… interesting, the space here has two things: one is space space, and one is time. He doesn’t mix this and that at all, is it relevant at all about space, or about time? How long it takes for the moon to be on the horizon.
Yes, they already said this. The Rambam never says the word time here. It’s very interesting, he doesn’t explain anything. The Rambam only says the… I said this with the commentators so one should understand, but yes.
It’s simple, you understand that if it’s initially in a period when the moon travels low,
Halachot 5-6: Shinui HaMar’eh – The Foundation of Parallax
Now, if… in short, then there’s a doubt, then you’ll start needing to make more complicated calculations.
Now it’s like this, the Rambam is going to say, he says it backwards, but let me say what he’s going to say in halacha 6, the main point, and then the thing.
The Rambam is going to say in halacha 6 that there are times when one must subtract parts from the arc. The arc is not so long. Why not? Why must one always subtract it? One must subtract. Why?
The Foundation: Calculations from the Center of the Earth
Because let’s just establish a principle. Let me say, we’re now going to discover one thing that wasn’t exactly the arc that we calculated. Or in other words, the true place of visibility, which we already thought was already true, it doesn’t begin, it’s not true at all.
Why? Because the true visibility we calculated, as if, the Rambam doesn’t say this clearly, but he says this in complete concealment, that’s what it means. We calculated the moon everything, like all calculations, as if one calculates how one sees the moon from the middle of the earth, the middle, exactly the center point. From there one makes a line, one says at what degree the moon is, and so on.
The reality is however that people don’t live in the middle of the world, they live outside, on the outside of the world, yes. Most people, everyone I know, don’t live there in the center of the earth.
The Difference Between Sun and Moon
The earth is a big ball, but it’s quite large, and the moon is not so far that it shouldn’t make a difference. Regarding the sun for example this makes no difference, because the sun is far enough that everywhere on the world is approximately the same regarding where one can see the sun.
But the moon is not so far, let’s say, and the world is quite large, so there’s a big difference. This is the difference we’re now going to learn. There’s a big difference from the middle of the world, from where the calculation is, until outside the world. We’re not yet holding from where you live on the world.
Actually this is also the truth, but the Rambam, it could be he calculates it into his calculation here, could be not, but the Rambam doesn’t say clearly the correction here.
Memutza – The Middle of the Sphere
First he speaks of the fact that all calculations that we discussed we discussed memutza (average). Memutza means that one looks as if the world is one point, one speaks of the middle of the sphere, not the sphere according to them, yes, where the world is, in any case from the middle.
The problem is that the moon is not seen in the middle of the world, it’s seen on the world. And the difference, everyone, I made a chart, but I don’t have the strength to show, it can take me for heavy, it’s drawn out, but it’s very simple to imagine a ball that’s not here. That one sees it from the distance, you’ll see that if someone stands outside the ball, he’ll see at a different time.
Now, the line that goes out from there is not the same line as the line that goes out from the top of the ball. So therefore, so therefore one must calculate with this. This the Rambam says, is called shinui mar’eh (change of perspective).
Parable: Two Fingers and Two Eyes
One can see a simple way to see the difference, if a Jew takes his two fingers and he puts it in front of his eye, and he closes one eye, he sees the finger stands differently. Why does it stand differently? Because he’s looking from the other side. Even the small difference, it looks as if the finger moves.
When one does this, it’s in English parallax. Parallax means that where you see, where you stand things look different, depends where you stand. And therefore the moon from where it is in the middle of the world, where our calculations were, is not where we actually see it.
Halacha 5: Shinui Mar’eh HaOrech – Orech Sheni
Now, therefore one must add, the arc becomes shorter. Why does it always become shorter? Because the Rambam doesn’t explain, but that’s the fact. The main point is because the moon is always, always behind the sun. Therefore, if I tell you to look at the pictures, to see that it comes out that it must always be less.
The Chart of Shinui Mar’eh HaOrech
And the Rambam says, gives you a chart like always, he simply gives charts. And the charts depend on which mazal the moon is in. Again, why? Because the moon, I mean I remember, doesn’t travel uniformly, it travels in each mazal it travels differently, that is, as we learned. Therefore it depends, small differences, but it depends on the mazalot how much one must subtract in order to fix the thing.
So go into a chart, and:
– Mazal Taleh (Aries) one subtracts 59 parts
– Mazal Shor (Taurus) a whole degree
– Te’omim (Gemini) 58
– Sartan (Cancer) 52
– Aryeh (Leo) 43
– Betulah (Virgo) 37
– Moznayim (Libra) 34
– Akrav (Scorpio) 34
– Keshet (Sagittarius) 36
– Gedi (Capricorn) 44
– Deli (Aquarius) 53
– Dagim (Pisces) 58
It goes in a circle because we come back here, see? It becomes bigger and smaller, around as if mazal Shor, there it’s a whole degree.
The Rambam’s Language
And what you’ll subtract the numbers, now you have a thing called orech sheni (second arc), that is the second arc, simply one has better calculated the moon not from where in the middle of the world, but from where we stand outside the world. This is the orech sheni. Right? Yes.
And the Rambam explains, “And why do we subtract these parts? Because the place of its true appearance, is not the place where it will be seen.” Shinui yishma, no, baruch bruchvo. He doesn’t explain why, but I’m telling you now, “and it’s called shinui hamar’eh.” This is called the difference of where the moon is. And how we can see it, as if because we are outside the world, is called shinui hamar’eh, “and the shinui mar’eh of the arc, at the time of visibility we always subtract it from the arc,” always it subtracts.
That is, we learned earlier, the changes many times here that one must add or subtract, the subjects always subtract from the arc in order to go. From orech rishon (first arc) to orech sheni, since there is the shinui mar’eh and one must take that, one always subtracts it.
Halachot 7-8: Shinui Mar’eh HaRochav – Rochav Sheni
Now you’ll understand that the problem exists both in the arc and in the latitude. The latitude is the same problem, that it was calculated from the middle of the world, and meanwhile you stand outside the world.
Tzefoni and Dromi – Subtracting or Adding
But the difference is, on the shinui mar’eh of the latitude one must indeed sometimes subtract and add. Why? Look, you can see, “If the latitude of the moon was northern, then one subtracts the parts of shinui hamar’eh from the first latitude.” Why? Because north means it’s higher, therefore one must subtract it, because it’s already closer, it’s already traveled further, it’s already in the correct sun.
But southern means it’s lower, therefore one must add the parts of shinui mar’eh of the latitude to the first. Therefore you have the same thing, after the first latitude will become a second latitude.
The Chart of Shinui Mar’eh HaRochav
And he gives a chart for the second latitude also according to the mazalot how many parts are needed. You see that it’s a bit smaller than the previous one, from the difference of the arc, because the whole latitude is very small, it can’t be more than five degrees we learned.
So the parts that one adds or subtracts by the latitude, depending whether it’s north or south, according to how one learned how one knows if it’s north or south, is:
– Taleh nine parts
– Shor ten
– Te’omim sixteen
– Sartan twenty-seven
– Aryeh thirty-eight
– Betulah forty-four
– Moznayim forty-six
– Akrav forty-five
– Keshet forty-four
– Gedi thirty-six
– Deli twenty-seven
– Dagim twelve
In short, you know now, you have here the chart, if you know the chart, you’ll subtract or add, depends if it’s north or south, you’ll have the second latitude. How do you already know if it’s north or south? Says the Rambam, you already know, what you learned in the previous chapter.
Discussion: Why Does the Chart Look Random
Question: Does the chart have some kind of pattern as if? Does it double?
Answer: No, it looks like it’s random. No, there is what goes up. It’s all averages, look, it goes around approximately. It goes approximately around, but the reason is because technically here it has to do with that in short, the sphere of the mazalot is inclined relative to the equator that we make our calculations from. Therefore, but it’s similar to what we learned by the, do you remember the same picture we had by the moon from the… So, it goes down and up, exactly. So, approximately, it’s inclined with a few degrees.
But also it depends throughout the year that not all mazalot travel the same speed, about that actually therefore it has with this. Anyway, and you already know if it’s north or south, and you already know how many degrees and parts will be the second latitude, you’ll remember the rochav sheni (second latitude), because soon it can be used. Okay.
Halacha 10: Me’agal HaYare’ach – The Third Correction
Now, says the Rambam, but we still haven’t solved the problem, we’ve already fixed one problem, but there are still more problems. The Rambam doesn’t say what the problem is.
The Rambam says like this: “And after that you take,” you must remember that the second latitude, they’ve now fixed, now have a true latitude. Remember, what does latitude mean? Latitude means how far the moon is from the… path that the sun travels on, right?
Now, about this it comes out that the… where am I here? About this it comes out, I mean, this is basically what the… what the… what the… what the latitude says, that the moon is inclined from its circle, it doesn’t travel on the belt, it goes up and down in its path.
Therefore one must still fix it, in order to find out where is the true place of the moon, as if, regarding what we now want to know, how long it’s going to take to go down, how much one must subtract. Must one change, must one subtract a bit depends on according to how it is, subtract. I already know the latitude, but one must subtract a bit from the latitude so it should come back to a more precise latitude.
The Rambam doesn’t explain here precisely why, I have the book on this that it’s a bit complicated.
Correction of the Latitude – Me’aglei HaYare’ach (Third Latitude)
Not because I already know the latitude, but one must subtract a bit from the latitude so it should come back to a more precise latitude. The Rambam doesn’t explain here precisely why. The explanation for this is a bit complicated. It has to do with that it was said that the mazalot don’t travel on a straight line, they travel a bit inclined, so therefore one must know to fix the latitude also according to the inclination. It’s not inclined, yes, but relative to us it’s not straight.
He says, the Rambam gives a chart how much one must subtract, still minus from the latitude, because of the inclination of the circle, this is the moon travels up and down relative to its sphere, and this itself is the latitude. You understand that this itself is the latitude, but what he means to say here is only that one must subtract it from the latitude, because we want to truly arrive at how long it takes, and we last learned that the whole situation is not straight, therefore one must still add it.
The Rambam’s List of Corrections According to Mazal
English Translation
And he gives further a list, he says:
– If the moon is from Aries until twenty degrees of Aries, or from Libra until twenty degrees, you subtract two-fifths.
– If it’s from twenty degrees of Aries until ten until Taurus, or from always the second side is the same as the side, right? Or, yes, opposite of Aries is Libra, for example everyone knows Nissan and Tishrei. Ten degrees until Scorpio, you subtract a third from the rochav sheni (second latitude). You take the same calculation, you reduce it a bit.
And so on, I don’t have the patience to say the whole list.
In short, you see in the list that it depends which constellations – you subtract a percent, a third, a fifth, two-fifths, a sixth, a long list, of how much you subtract from the rochav sheni. What you subtract, this is called in by the ma’agal hayareach (circle of the moon), meaning since the moon travels on a circle, the correction that you make in honor of the ma’agal hayareach.
Adding Ma’aglei Hayareach to Orech Sheni — Orech Shlishi
Now, what do you do with this number? He says, if it’s north, the rochav hayareach is north, you will take the rochav hayareach, you will subtract it… We now have the rochav hayareach, right? We have already done two corrections to a rochav, right? We have a rochav sheni, and we have a rochav shlishi as it were, called ma’aglei yareach, it’s the same thing.
Rule of North/South — Capricorn until Gemini
And now he says, we take the rochav hayareach, the original one that we learned earlier, which is? If it’s north or south. If it’s north, subtract the number of the ma’aglei yareach from the second orech (longitude). Remember the orech is how far the moon truly is from the sun? You need to subtract this.
Why? You will think, you will understand that the rochav with the orech are truly the same thing, they both make the moon further from the sun. And I don’t have the strength to explain, it’s not possible to explain without looking at charts, and I don’t have prepared charts that can properly explain this. In any case, you must add the rochav to the orech, it’s not truly two… that is, it is originally two dimensions, but now what we want to calculate how long it will take for the moon to go down, is the same thing, because we understand that if it’s curved, it takes longer to go down. If it’s straight, it takes faster to go down. Yes? It’s a simple thing. Everyone understands that. So you need to know this.
Rule of North/South — Cancer until Sagittarius
Therefore the Rambam says, if it’s north, meaning higher, subtract the ma’aglei yareach from the second orech, and if it’s south, you add it. But this is only for half a year. This is when the moon is from the beginning of Capricorn until the end of Gemini. But if it’s from the beginning of Cancer until the end of Sagittarius, it’s reversed. If the moon is north, you add it, and if it’s south, you subtract it.
So this troubles one… and one must, with God’s help, if I will have the nerves sometime to show clearly the charts, we will understand this. I don’t believe anyone understands the why, but by the way, the Rambam himself didn’t say why, but he states a fact, and we understand more or less the Hebrew meaning of what he says.
Result — Orech Shlishi
Therefore now you have, after you have subtracted or added the rochav, which I call rochav shlishi, or what the Rambam calls ma’aglei yareach, from the orech sheni, you have a third number which is called orech shlishi. Yes? The Rambam says, you will know that not always, there is a time when there is no netiyat hama’agal (inclination of the circle), as the Rambam gave here when one doesn’t add, if I remember, he didn’t say by any of the… yes, for example, if it’s from the fifteenth in the constellation of Gemini, lo tosif velo tigra (neither add nor subtract), isn’t it, because this depends on which… again, where you hold on the circle, certain places it’s the same. If so it won’t be, then the orech hasheni will be the same as the orech shlishi, because you don’t need to add anything. Yes?
Orech Revi’i — Correction According to Constellation
Now, all this is not enough. You must still add, make an orech revi’i (fourth longitude). Why? The Rambam says. Afterwards you will further see thus: if the orech shlishi, which is the degrees between the sun and moon, look which constellation you are holding now. The Rambam doesn’t say why you do this, I don’t remember why. This is still all part of the same thing, that we haven’t calculated well precisely until now.
The Rambam’s List of Corrections According to Constellation
He says, it depends which constellation you are in:
– If you are at the constellation of Pisces or Aries, you add a sixth.
– If you are Aquarius or Taurus, you add a fifth.
– If you are Capricorn or Gemini, you add a sixth.
– If you are Sagittarius or Cancer, you add… leave it as it is.
– If it’s Scorpio or Leo, you subtract a fifth.
– If it’s Libra or Virgo, you subtract a third.
In short, and afterwards it’s called orech revi’i.
This all must be done, the truth is, all this must be done in order to arrive from the degrees on the constellations to the degrees relative to the horizon. If someone understands what I’m saying, it will be quite simple, but this is what must be done.
Menat Govah HaMedinah — Correction for Jerusalem’s Latitude
Now, now, you must remember, all this was not enough. Why was all this not enough? Because they still forgot that all these calculations are… how did they make all these calculations? They said how far is the sun from the moon, where is the sun. All this was spoken about on the equator, which is called kav hashoveh (line of equality). But Jerusalem is not on the equator, it’s approximately thirty degrees higher. So the whole calculations are shifted entirely.
Why? Because we live in Jerusalem, and it’s different. And you will understand, by the equator approximately the galgal hamazalot (zodiac wheel), the sun travels straight, but everywhere else the mazalot, the whole galgal travels curved. Therefore, it’s a bit higher. That is, therefore you need to add, you need to fix for this.
Calculating Menat Govah HaMedinah
The Rambam says, how will you do this? You will go to the rochav hayareach harishon, the first rochav, and you will subtract two-thirds, always. Vezeh nikra menat govah hamedinah (and this is called the portion of the city’s height). You remember, menah is a word that the Rambam uses for fixing, the fixings of a calculation, right? I must go, this means I must go. But anyway, this is called menat, the menah of govah hamedinah, because the medinah, meaning the city of Jerusalem, is higher than the equator, therefore one must subtract this.
Adding Menat HaMedinah to the Orech — Keshet HaRe’iyah
And afterwards, all this is still not enough, it depends. If the rochav hayareach is to the north, you must add the menat hamedinah. On the rochav hayareach you certainly must add menat hamedinah. But regarding that which you must add it to the orech, it depends. If the rochav hayareach is north, you must add it. If it’s south, you must subtract it. And then you remain with a calculation which is called keshet hare’iyah (arc of visibility). Keshet hare’iyah, this is… keshet means literally, a keshet is the shape that you get between two degrees, right? It’s not a straight line, it’s a keshet. The length is called keshet hare’iyah.
Keshet HaRe’iyah — The Final Calculation
And now you would think that you will now know if you can see the moon? I say, no, I tell you, I know approximately. Good, it’s still a bit too long, I will stop and continue the lecture tomorrow.
Example from the Rambam
But now, I will tell you what the Rambam will now do for you, and he will give you an example from one of his days that he uses as an example, and he will tell you what you will know. He will give you an example on that day, and he will tell you thus: the whole case, I skip the example for now, simply so one should understand the structure, but the example is simply he gives an example how to calculate everything I have said until now.
Rules According to Keshet HaRe’iyah
And afterwards he says thus: you have the keshet hare’iyah, you will know thus:
– If it’s nine degrees or less, this is more correctly nine degrees, you know that you certainly cannot see.
– If it’s more than fourteen, you see, it has become more precise, then you must see it. That is, it’s a gilui (revelation), it’s a gilui, it’s a gilui, it’s nir’eh balailah (visible at night), no doubt that you see it.
Ketzot HaRe’iyah — Between Ten and Fourteen
But, if it’s between ten and fourteen, then it’s thus, you want to make a calculation, you should calculate how much more is the keshet hare’iyah, longer than the orech rishon, and according to this you will make a calculation according to certain rules that the Rambam calls ketzot hare’iyah (limits of visibility). Ketzot hare’iyah are such numbers that the Rambam said that you must know what the keshet hare’iyah and what the original orech rishon is, and through this you will see.
He says for example, if the keshet hare’iyah is between nine and ten and the orech rishon is thirteen, you will certainly see, but less not. And if it’s from ten to eleven, etc. etc., he gives numbers as gezeirat hakatuv (divine decree) according to how much the orech re’iyah plus the keshet, you must know both, both the orech rishon and the orech chamishi you can call it, called keshet hare’iyah, with ketzot, ketzot like times, and he gives an example on this.
The Rambam’s Introduction — Why It’s So Complicated
And the Rambam explains, since people get lost, this the Rambam says, “Kevar ra’ita min hama’asim ha’elu kamah cheshbonot yesh bo, vechama tosafot, vechama geri’ot, achar sheyigenu harbeh” (You have already seen from these calculations how many calculations there are in it, and how many additions, and how many subtractions, after much effort). The Rambam says, what you are struggling with now, this is after I have already struggled to make for you “derachim kerovim she’ein becheshbonam ela karov me’at” (close methods that have in their calculation only a slight approximation). He says, the reason for this is “shehayareach yesh lo kilkulim gedolim bema’alotav” (that the moon has great irregularities in its degrees), the moon doesn’t travel straight. “Velafikach amru chachamim shemesh yada mevo’o, aval yareach lo yada mevo’o” (And therefore the Sages said the sun knows its setting, but the moon does not know its setting). It means lo yada, it means we don’t know, but as if it’s not simple to know. “Ve’amru chachamim pe’amim ba ba’arukah pe’amim ba biktzarah” (And the Sages said sometimes it comes in length sometimes it comes in shortness). It means, and this stands in Rambam the innovation, in the Gemara it says that sometimes the moon comes ba’arukah sometimes biktzarah. The Gemara speaks of how long between
[The lecture is cut off here]
Explanation of the Rambam’s Words: “Sometimes Long Sometimes Short”
Apparently, the Rambam means to say not that the moon truly goes long and short, but the calculations – sometimes you must add and sometimes you must subtract until it will only hit the keshet hare’iyah. And sometimes the keshet hare’iyah is long and sometimes short, when it’s at the time of visibility. It changes according to the times of the years, according to where you are, and so on.
Now the Rambam explains, and if we will have time tomorrow and review the last half, I will just explain it, the Rambam explains, why do you do all these things? Ta’am kol elu (the reason for all these), why here do you add, there do you subtract? How did they know all these things? And the proofs for all these things, the Rambam truly didn’t say here halachot just like that, but an algorithm that can be done.
The Rambam’s Language: Source of the Calculations
The Rambam says, this is chochmat tekufot vegimatriyot (the wisdom of seasons and geometry), which the Greek sages made in many books, and we still have the books. The Rambam says, but the Sages, the books that the sages of Israel… no, no, we still have these, lafikach the next thing. We still have the books, and from this we learned it. But the books that the sages of Israel, from the days of the prophets and the sons of Issachar, the Rambam means, it says benei Yissachar yodei binah (the sons of Issachar who understand), yes, they knew how to calculate tekufot of constellations. The Rambam imagines that they also wrote books that explain all these books. The Rambam says, what should we do? We don’t have their books!
The Rambam’s Foundation: “We Don’t Worry About the Author”
You will have difficulty, well, in the holy book of the Rambam, there is brought from Greek books, the Rambam says, I will explain to you, since all these things are clear proofs, it’s calculation, there’s no defect, ve’i efshar le’adam lehareher achareihen (and it’s impossible for a person to doubt them). Yes, otherwise, you remember the Rambam’s language about books that can be doubted, so he says there is yesh bo dufi (there is a defect in it). It’s a thing… so therefore, the Rambam says, he explains:
“Me’achar shekol eleh hadevarim hen re’ayot berurot she’ein bahen dufi” (Since all these things are clear proofs that have no defect in them) – there are no doubts in it, you cannot introduce doubts into it, “ve’i efshar le’adam lehareher achareihem” (and it’s impossible for a person to doubt them) – everyone who does the math comes to the same conclusion. So if so, “ein choshin anu lamechaber” (we don’t worry about the author) – we don’t care who the author is, “bein shechivru otam nevi’im bein shechivru otam goyim” (whether prophets composed them or whether gentiles composed them) – no difference if prophets made it or gentiles.
Why? The Rambam says, “shekol davar sheniglah ta’amo venoda’ah amitato bire’ayot she’ein bahen dufi” (for anything whose reason has been revealed and whose truth has been known through proofs that have no defect) – every thing whose reason has become clear, and the truth of it has become known with proofs she’ein bahen dufi, proofs that cannot be refuted, that have no flaw, so when you take it, you don’t take from that person, “ein somchin anu al zeh ha’ish she’amru o shelimdu, ela al hare’ayah sheniglitah vehat’am shenoda” (we don’t rely on this person who said it or taught it, but on the proof that was revealed and the reason that became known).
Explanation: The Difference Between Things We Trust and Things We Don’t Trust
The Rambam says here, that when someone says something as a matter of ideology, of reasoning, you must think who is the person, from where does he take his reasoning, you must think if he is righteous or not. But when it’s very obvious, when you do it with math, the one who did it is only basically a tool, which machine did it.
Note: This Is Not a Distinction of Math Versus Reasoning
This is the rule, the Rambam didn’t say what you’re saying. The Rambam doesn’t say such a distinction of math and reasoning, what the Rambam says is a distinction of true things and false things. Things that you don’t know, that you cannot know, that have no proofs, trust a person. You still don’t know it, after you trust him also not, trust him, trust a person.
But a thing that a person tells you a proof, don’t trust him at all. It’s no difference if it’s a proof in math or in philosophy or in anything else. If yes, it’s not a matter of relying on the person, it’s a matter of the fact.
Conclusion: Prophet and Gentile Are the Same Thing
Therefore, the Rambam says that there’s no difference if a gentile said something or a prophet. A prophet or a gentile is the same thing, because it’s not the prophet and not the gentile, it’s the… it’s the… it’s what is true. This is apparently the idea.
Yes. Okay.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.
📌 This Shiur Also On