סיכום השיעור 📋
סיכום שיעור על הלכות קידוש החודש, פרק י״ז
—
הקדמה לפרק — המטרה והמהלך
דברי הרמב״ם
“כל הדברים שהקדמנו… כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה.”
פשט
פרק י״ז הוא ה״מסקנא” של כל החשבונות של פרקים י״א–ט״ז. כל המטרה היא לענות על שאלה אחת: האם נוכל לראות את הלבנה הלילה — הלילה הראשון האפשרי של ראש חודש לפי קידוש על פי ראיה (לא לפי חשבון הקבוע).
חידושים והסברות
1) שני תנאים לראיית הלבנה — לא אחד:
השכל הפשוט אומר שכדי לראות את הלבנה צריך שהשמש תהיה רחוקה מספיק מהלבנה. אבל באמת יש שני תנאים נפרדים, אף על פי שהם קשורים מאוד:
(א) מרחק מספיק בין שמש ללבנה — זה מאפשר בכלל שהלבנה תהיה בעלת משטח מואר שניתן לראות.
(ב) זמן מספיק בין שקיעת החמה לשקיעת הלבנה — כי רואים את הלבנה רק כעשרים דקות אחרי השקיעה. אם הלבנה שוקעת יחד עם (או זמן קצר אחרי) השמש, אין חלון זמן לראות.
החידוש: הזמן אינו תלוי לגמרי במרחק. לפעמים הלבנה תיאורטית רחוקה מספיק מהשמש, אבל בגלל גורמים אחרים (עונת השנה, זווית האקליפטיקה, וכו׳) הלבנה שוקעת מהר יותר, ואין מספיק זמן לראותה.
2) חשבון משוער מול חשבון אמיתי — שיטת הרמב״ם:
כל החשבונות של פרקים י״א–ט״ז היו משוערים — לא מדויקים. בדיוק כמו ההבדל בין אמצעי לאמיתי אצל השמש (שצריך לתקן את “גובה השמש”), כך גם כאן יש פרטים נוספים שעדיין לא חושבו.
שיטת הרמב״ם: במקום למחוק בכל פעם את החשבון הקודם ולהתחיל מחדש, מחשבים תחילה את החשבון המשוער, ואחר כך מוסיפים תיקונים. החשבון המשוער גם הוא אמיתי במידה מסוימת — הוא מייצג גלגל או תנועה נכונה, רק בלי כל הפרטים.
למעשה: במקרים שהמרחק גדול מאוד או קטן מאוד, החשבון המשוער מספיק. אבל במקרים ה״ביניים” (לא ברור אם אפשר לראות או לא) צריך את חשבונות הראיה האמיתיים — עם תיקונים נוספים.
[דיגרסיה: מוסר השכל בדרך הלימוד] — זה כלל בלימוד בכלל: בחדר לומדים בקירוב, בישיבה לומדים יותר מדויק. זה לא אומר שמה שלמדנו קודם שקר — הגענו ל״עיר” הנכונה, עכשיו צריך למצוא את ה״בית” הנכון. אין צורך למחוק את מה שלמדנו קודם.
—
הלכה א — תחילת החשבון
דברי הרמב״ם
“כל הדברים שהקדמנו… כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה. כשתרצה לדעת זאת, תתחיל ותחשב… ותוציא: מקום השמש האמיתי, מקום הירח האמיתי.”
פשט
מתחילים עם החשבונות הקודמים ומפיקים: (1) מקום השמש האמיתי — המקום האמיתי של השמש (כולל גובה השמש, תקופה, וכו׳); (2) מקום הירח האמיתי — המקום האמיתי של הלבנה (כולל כל השינויים — גלגל קטן, וכו׳).
חידושים והסברות
הרמב״ם מדגיש “האמיתי” — להוציא את האמצעי שאינו משתנה. צריך את המקום האמיתי, עם כל התיקונים שכבר למדנו בפרקים הקודמים.
—
הלכה ב — שלושת המספרים הבסיסיים ואורך ראשון / רוחב ראשון
דברי הרמב״ם
מחשבים שלושה דברים: מקום השמש האמיתי לשעת הראיה, מקום הירח האמיתי לשעת הראיה, ומקום הראש לשעת הראיה. “תגרע מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי, והנשאר הוא נקרא אורך ראשון.” “תדע… רוחב הירח… אם הוא רוחב צפוני או דרומי… ונקרא רוחב ראשון.”
פשט
כל שלושתם מחושבים לשעת הראיה (שקיעה). ה״מקום הראש” הוא הנקודה שבה מסלול הירח חוצה את מסלול השמש — המשמש לחישוב רוחב הירח.
מחסרים את מקום השמש ממקום הירח — ההפרש נקרא “אורך ראשון” (כמה מעלות בין שמש ללבנה). ממקום הראש ומקום הירח מחשבים את “רוחב הירח” — כמה מעלות הירח צפונית או דרומית לאקליפטיקה — זה נקרא “רוחב ראשון.”
חידושים והסברות
1) “לשעת הראיה” חל על כל שלושתם: צריך לדעת את כל שלושתם ספציפית לזמן הראיה.
2) “ראשון” — כי יבואו עוד תיקונים: האורך נקרא “ראשון” כי הרמב״ם יגיע עד “אורך חמישי” — חמש פעמים לתקן את החשבון. כך גם הרוחב נקרא “ראשון” כי יהיה מאוחר יותר “רוחב שני.”
3) המילה “אורך”: פירושה כאן “אורך” — כמה מעלות בין שמש ללבנה.
—
הלכה ג — “ויזהר” — למה הרמב״ם נותן שמות
דברי הרמב״ם
“ויזהר באורך הזה הראשון וברוחב הראשון ושני מקומות לפניך.”
פשט
הרמב״ם מזהיר להיות זהיר עם המספרים ולשמור אותם, כי נצטרך אותם עוד.
חידושים והסברות
1) “משתנים” — כמו תכנות מודרני: הרמב״ם נותן שמות ל״משתנים” כדי שנוכל לחזור אליהם. במקום לומר בכל פעם “מה שחישבנו מהשמש…”, אפשר לומר “אורך ראשון.”
2) שני פירושים ב״ויזהר”: (א) היה מדויק בחישוב, כי הכל תלוי בזה; (ב) זכור/שמור את המספרים, כי נצטרך אותם מאוחר יותר.
—
הלכה ד — הגבולות: מתי בוודאי לא רואים, מתי בוודאי כן, ומתי ספק
דברי הרמב״ם
“חשב והתבונן באורך זה הראשון. אם יצא לך תשע מעלות ושוה או פחות – תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל ואין אתה צריך לחשבון אחר. ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמשה עשר מעלות – תדע בוודאי שהירח יראה… ואין אתה צריך לחשבון אחר.”
“במה דברים אמורים – כשהיה מקום השמש האמיתי מתחלת מזל גדי עד סוף מזל תאומים. אבל מתחלת מזל סרטן עד סוף מזל קשת – אם היה האורך הראשון עשר מעלות או פחות, אי אפשר שיראה. ואם היה יתר על כ״ד מעלות – יראה בוודאי.”
פשט
תקופה א (גדי–תאומים, בערך שבט–סיון): אם האורך הראשון 9 מעלות או פחות — בוודאי לא רואים; יותר מ-15 — בוודאי רואים; בין 9–15 — ספק, צריך לחשב עוד.
תקופה ב (סרטן–קשת, בערך תמוז–כסלו): פחות מ-10 = בוודאי לא; יותר מ-24 = בוודאי כן; בין 10–24 = ספק, צריך לחשב.
חידושים והסברות
1) למה 9 הוא המינימום: הרמב״ם חישב שאפילו אחרי שמוסיפים את כל חמשת התיקונים (עד אורך חמישי), עדיין יצא פחות מכ-6 מעלות בערך, שזה בכלל לא אפשרי לראות. לכן לא כדאי לחשב עוד.
2) הלשון “חשב והתבונן”: הרמב״ם אמר קודם “לחשב ולדעת” במצווה, וכאן אומר “לחשב והתבונן” — הסתכל באורך הראשון.
3) “תשע מעלות ושוה”: זה אומר בדיוק תשע — אפילו קצת יותר זה כבר אחרת. “ושוה” פירושו בדיוק תשע.
4) “בכל ארץ ישראל”: הרמב״ם מדגיש זאת כי כל החשבונות ספציפיים לארץ ישראל. במקומות אחרים המספרים יכולים להיות שונים.
5) ההבדל העיקרי בין שתי התקופות: בתקופה ה״טובה” (גדי–תאומים) אזור הספק קטן — רק 6 מעלות (9–15). בתקופה ה״רעה” (סרטן–קשת) אזור הספק גדול — 14 מעלות (10–24). זה אומר שבתקופה הרעה הרבה יותר קשה לראות את הלבנה.
6) הטעם — הנטייה של מסלול הלבנה: מסלול הלבנה נוטה ביחס למסלול השמש (אקליפטיקה), עם ראש וזנב. חצי שנה הלבנה “נמוכה יותר” כברירת מחדל, וחצי שנה “גבוהה יותר.” כשהלבנה נמוכה יותר (סרטן–קשת), צריך יותר מעלות אורך כדי שתהיה גבוהה מספיק לראות. כשהיא גבוהה יותר (גדי–תאומים), קל יותר לראות.
7) “מקום” מול “זמן”: ההבדל בין שתי התקופות יש לו שני היבטים: (א) מקום — כמה מעלות על השמים הלבנה מעל האופק; (ב) זמן — כמה זמן הלבנה נשארת על השמים אחרי השקיעה. הרמב״ם עצמו לא מדבר מפורשות על “זמן” — הוא מדבר רק במעלות (מעלות/מקום). המפרשים עוזרים להסביר את היבט הזמן, אבל הרמב״ם עצמו משאיר זאת בצד.
8) חודשים מול מזלות: הרמב״ם מדבר במזלות, לא בחודשים, כי המזלות הולכים לפי השמש והחודשים לפי הלבנה, והקשר ביניהם רק משוער.
—
הלכה ו — שינוי המראה (פרלקסה) — אורך שני / רוחב שני
דברי הרמב״ם
צריך להחסיר חלקים מהאורך לפי באיזה מזל הלבנה (טלה 59 חלקים, שור מעלה שלמה, תאומים 58, סרטן 52, אריה 43, בתולה 37, מאזניים 34, עקרב 34, קשת 36, גדי 44, דלי 53, דגים 58). אחרי ההחסרה יש לנו את ה״אורך שני.” “ולמה גורעין חלקים אלו? לפי שמקום מראהו האמיתי אין המקום שיראה בו, ויקרא שינוי המראה.” ברוחב: אם היה רוחב הלבנה צפוני — גורעין חלקי שינוי המראה מן הרוחב הראשון; אם דרומי — מוסיפין. זה נותן את ה״רוחב שני.”
פשט
כל החשבונות עד כאן חושבו ממרכז כדור הארץ. אבל בני אדם עומדים על פני השטח של הארץ. מכיוון שהלבנה לא כל כך רחוקה (בניגוד לשמש), ההבדל בנקודת התצפית עושה הבדל ממשי — זה “שינוי המראה” (פרלקסה). צריך להחסיר חלקים מהאורך (תמיד להחסיר) וברוחב — להחסיר או להוסיף, תלוי אם זה צפוני או דרומי.
חידושים והסברות
1) יסוד שינוי המראה — פרלקסה:
הרמב״ם אומר זאת “בהעלם ממש” — הוא לא אומר מפורשות שכל החשבונות הקודמים חושבו ממרכז כדור הארץ, אבל זה היסוד. מושכים קו ממרכז הארץ לשמים ואומרים “בכזו מעלה עומדת הלבנה.” אבל הצופה עומד על פני השטח, ומשם הקו שונה.
2) למה אצל השמש זה לא משנה אבל אצל הלבנה כן:
השמש כל כך רחוקה שההבדל בין מרכז הארץ לפני השטח זניח. אבל הלבנה קרובה יותר, והארץ גדולה מספיק, שההבדל בנקודת התצפית משמעותי.
3) משל של שתי עיניים (המחשת פרלקסה):
החזק אצבע מול פניך, עצום עין אחת — האצבע “קופצת” הצידה. עצום את העין השנייה — היא קופצת חזרה. ההבדל הקטן בין שתי העיניים מספיק שנראה כאילו האצבע זזה. אותו עיקרון: מרכז הארץ מול פני השטח של הארץ — שתי “עיניים” שונות שרואות את הלבנה במקום מעט שונה.
4) למה מחסירים תמיד באורך (ולא פעם מוסיפים, פעם מחסירים):
הרמב״ם לא מסביר למה, אבל הסיבה היא שהלבנה תמיד “מאחורי” (behind) השמש מנקודת המבט של הפרלקסה. כשמסתכלים על הדיאגרמות, תמיד יוצא שהאורך מתקצר, אף פעם לא מתארך. זה חידוש שהרמב״ם משאיר לא מוסבר.
5) למה שינוי המראה משתנה לפי מזלות:
הלבנה לא נעה באופן אחיד דרך כל המזלות. ממילא תיקון הפרלקסה משתנה לפי באיזה מזל הלבנה. הטבלה הולכת בערך במעגל: עולה עד שור (60 חלקים = מעלה אחת, המקסימום) ואז יורדת עד מאזניים/עקרב (34 חלקים, המינימום) וחוזרת עולה.
6) ברוחב — פעם מוסיפים, פעם מחסירים:
באורך מחסירים תמיד, אבל ברוחב משתנה: צפוני (הלבנה גבוהה יותר/צפונית לאקליפטיקה) — מחסירים, כי היא כבר “רחוקה יותר” בכיוון. דרומי (נמוכה יותר/דרומית) — מוסיפים, כי צריך לפצות יותר.
7) טבלת הרוחב קטנה יותר מטבלת האורך:
המספרים לשינוי מראה של רוחב קטנים יותר מאלו של אורך — זה הגיוני כי כל הרוחב לא יכול להיות יותר מ-5 מעלות, ממילא התיקונים פרופורציונליים קטנים יותר.
8) למה הטבלה נראית “אקראית” אבל אינה:
המספרים הולכים בערך במעגל, אבל לא בצורה סימטרית מושלמת. הסיבה: גלגל המזלות נוטה ביחס לקו המשווה שממנו מחשבים. גם, לא כל המזלות נעים באותה מהירות לאורך השנה, מה שמשפיע על המספרים.
9) דרכו של הרמב״ם — הוא אומר זאת “לאחור”:
הרמב״ם נותן תחילה את הטבלאות וההוראות המעשיות, ורק אחר כך את הנימוקים. הוא מציג את החומר “לאחור” — תחילה מה לעשות, אחר כך למה.
—
מעגלי הירח — תיקון הרוחב (רוחב שלישי)
דברי הרמב״ם
צריך להחסיר מהרוחב השני סכום מסוים לפי באיזה מזל הלבנה עומדת, בגלל נטיית המעגל. דוגמאות: מטלה עד 20 מעלות — 2/5; מ-20 מעלות טלה עד 10 מעלות שור — 1/3; ב-15 מעלות תאומים — לא תוסיף ולא תגרע.
פשט
הלבנה לא נעה במסלול ישר, אלא מעט נטוי. לכן צריך לתקן את הרוחב כדי להגיע לרוחב מדויק יותר. הרמב״ם נותן טבלה עם אחוזים כמה מחסירים לפי המזל.
חידושים והסברות
1) הסיבה לתיקון: המזלות לא נעים בקו ישר — הם נעים מעט נטוי. מבחינתנו זה לא ישר, אף על פי שבאמת זה לא נטוי. ממילא צריך לתקן את הרוחב לפי הנטייה.
2) הרמב״ם עצמו לא מסביר למה — הוא נותן רק את העובדות. ההסבר מסובך וקשה להסביר בלי טבלאות.
—
אורך שלישי — הוספת מעגלי הירח לאורך השני
פשט
אחרי שיש לנו את התיקון של מעגלי הירח, צריך להוסיף או להחסיר אותו מהאורך השני, ומקבלים “אורך שלישי.”
חידושים והסברות
1) רוחב ואורך הם באמת “אותו דבר”: שניהם מרחיקים את הלבנה מהשמש. במקור הם שני ממדים, אבל כשרוצים לחשב כמה זמן לוקח ללבנה לשקוע, זה דבר אחד: אם זה נטוי, לוקח יותר זמן; אם זה ישר, לוקח פחות זמן.
2) כלל של צפון/דרום: אם רוחב הירח צפוני (גבוה יותר) — מחסירים את מעגלי ירח מהאורך השני. אם דרומי — מוסיפים. אבל זה רק מתחילת גדי עד סוף תאומים. מתחילת סרטן עד סוף קשת זה הפוך: צפוני — מוסיפים; דרומי — מחסירים. הרמב״ם עצמו לא אומר למה — הוא נותן רק את העובדה.
3) כשנמצאים במזל שבו לא צריך להוסיף (כמו 15 מעלות תאומים), האורך השני נשאר זהה לאורך השלישי.
—
אורך רביעי — תיקון לפי מזל
פשט
צריך עוד תיקון לאורך השלישי, לפי באיזה מזל מחזיקים, כדי להגיע ממעלות על המזלות למעלות יחסית לאופק. התוצאה נקראת “אורך רביעי.”
חידושים והסברות
1) הרמב״ם לא אומר למה צריך לעשות זאת. זה עדיין מאותה בעיה — לא חישבנו טוב מספיק מדויק עד עכשיו.
2) דוגמאות: מזל דגים או טלה — מוסיפים 1/6; דלי או שור — 1/5; גדי או תאומים — 1/6; קשת או סרטן — משאירים כך; עקרב או אריה — מחסירים 1/5; מאזניים או בתולה — מחסירים 1/3.
3) כל המטרה של כל התיקונים (אורך שני, שלישי, רביעי): להמיר ממעלות על מסלול המזלות למעלות יחסית לאופק.
—
מנת גובה המדינה — תיקון לקו רוחב ירושלים
דברי הרמב״ם
לוקחים 2/3 מרוחב הירח הראשון — זה נקרא “מנת גובה המדינה.”
פשט
כל החשבונות עד עכשיו היו מבוססים על קו המשווה. אבל ירושלים בערך 30 מעלות מעל קו המשווה, ממילא צריך לתקן.
חידושים והסברות
1) היסוד: בקו המשווה גלגל המזלות (השמש) נע ישר, אבל בכל מקום אחר כל הגלגל נע נטוי — קצת יותר גבוה. ממילא צריך לתקן בשביל זה.
2) כלל: לוקחים תמיד 2/3 מרוחב הירח הראשון. אחר כך: אם רוחב הירח צפוני — מוסיפים את מנת המדינה לאורך; אם דרומי — מחסירים.
—
קשת הראיה — החישוב הסופי
פשט
אחרי שמוסיפים (או מחסירים) את מנת גובה המדינה מהאורך הרביעי, מקבלים את קשת הראיה — הקשת האמיתית בין שמש ללבנה כפי שרואים אותה מירושלים.
חידושים והסברות
**1) גבולות קשת ה
ראיה:**
– תשע מעלות או פחות — בוודאי לא רואים את הלבנה.
– יותר מ-14 מעלות — חייבים לראות, היא נראית בלילה בלי ספק.
– בין 10 ל-14 — אז צריך עוד חישוב עם קצות הראיה.
2) קצות הראיה: כשקשת הראיה בין 10–14, מחשבים כמה יותר קשת הראיה מהאורך הראשון, ולפי זה עושים חישוב לפי מספרים מיוחדים שהרמב״ם נותן. למשל: אם קשת הראיה בין 9–10 והאורך הראשון 13 — רואים; פחות — לא.
—
סיכום הרמב״ם — למה זה כל כך מסובך
דברי הרמב״ם
“כבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גריעות, אחר שיגענו הרבה” — כל זה אחרי ש“דרכים קרובים שאין בחשבונם אלא קרוב מעט.” הסיבה היא “שהירח יש לו קלקולים גדולים במעלותיו” — הלבנה לא נעה ישר. “ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו” — חז״ל אומרים שהשמש יודעת את דרכה אבל הלבנה לא. “ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה.”
חידושים והסברות
1) “שמש ידע מבואו”: זה לא אומר שהשמש “יודעת” ממש, אלא שזה פשוט לחשב. “ירח לא ידע מבואו” — זה לא פשוט לדעת.
2) “פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה”: זה כתוב בגמרא, והרמב״ם לא מתכוון שהלבנה באמת הולכת פעם מהר יותר פעם לאט יותר, אלא שהחישובים — פעם צריך להוסיף, פעם להחסיר — עד שמוצאים את קשת הראיה. קשת הראיה עצמה פעם ארוכה ופעם קצרה, לפי עונות השנה, לפי המקום, וכו׳.
3) הרמב״ם אומר מפורשות שהוא כבר פישט — “דרכים קרובים” — ובכל זאת זה עדיין כל כך מסובך. זה מראה כמה קשה באמת לחשב את תנועת הלבנה.
—
סוף הפרק — טעם החישובים ומקורותיהם: “אין חוששין למחבר”
דברי הרמב״ם
“טעם כל אלו הדברים… זהו חכמת תקופות וגימטריאות שחברו בהן חכמי יון המון ספרים, והן המצויין עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו… מאחר שכל אלה הדברים הן ראיות ברורות שאין בהן דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר, בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע.”
פשט
הרמב״ם עונה על שאלה: מאין באים כל הכללים האלה? הוא עונה: זו חכמת תקופות וגימטריאות, שלמדנו מספרי חכמי יון שעדיין קיימים אצלנו. הספרים של חכמי ישראל (בני יששכר) לא הגיעו אלינו. אבל מכיוון שאלו ראיות ברורות, לא משנה מי המחבר.
חידושים והסברות
1) שיטת הרמב״ם בלימוד מחכמי יון:
הרמב״ם מציין שהוא לא רק פסק הלכות, אלא אלגוריתם — שיטה מעשית שאפשר לבצע. והוא מודה שהמקור שלה מספרי חכמי יון. הרמב״ם מניח שבני יששכר (“יודעי בינה לעתים”) גם כתבו ספרים המסבירים את אותן חכמות, אבל הם אבדו.
2) יסוד “אין חוששין למחבר” — הכלל האפיסטמולוגי של הרמב״ם:
כשיש לדבר ראיות ברורות שאין בהן דופי — ראיות שאי אפשר לסתור, שאין בהן פגם — לא משנה מי המחבר. סומכים לא על האדם אלא על הראיה עצמה. לכן אין הבדל אם נביאים כתבו זאת או גויים.
הרמב״ם מקשר זאת ללשונו במקומות אחרים שבהם הוא מדבר על ספרים ש“יש בהן דופי” — שם כן חוששים מי המחבר, כי אפשר להרהר אחריהם.
3) ההבחנה המדויקת — לא מתמטיקה מול סברא, אלא אמת מול ספק:
אפשר לחשוב שההבחנה היא בין מתמטיקה (שבה הכל ניתן להוכחה) לבין סברות/אידיאולוגיה (שבהן צריך לחשוב מי האדם). אבל זו לא ההבחנה של הרמב״ם. ההבחנה של הרמב״ם היא בין דברים שיודעים בראיות ברורות (בכל תחום שיהיה — מתמטיקה, פילוסופיה, או משהו אחר) מול דברים שלא יודעים ואי אפשר לדעת (שאין להם ראיות). בסוג השני — סומכים על אדם, צריך לדעת מי אומר זאת. בסוג הראשון — לא סומכים על האדם כלל, כי האדם הוא רק כלי, “מכונה” שחישבה זאת; האמת עומדת בפני עצמה.
החידוש העיקרי: נביא וגוי הם בעניין זה אותו דבר — כי זה לא הנביא ולא הגוי, אלא מה שהוא אמת. כשמשהו מוכח, העובדה היא שמדברת, לא האדם.
תמלול מלא 📝
פרק י״ז: חישוב אפשרות הראיה — הקדמה וכללי החשבון הבסיסי
הקדמה: מטרת הפרק
רבותי, העניין הוא כך: אנחנו הולכים עכשיו ללמוד את הפרק השבעה עשר. יש הרבה פרקים בהלכות קידוש החודש, זה הולך עד תשעה עשר. בשבעה עשר אנחנו מגיעים למסקנה — אפשר לקרוא לזה מסקנה? אני לא לגמרי בטוח עכשיו אם צריך לקרוא לזה כך — בכל אופן, סוף החשבון שאנחנו צריכים לדעת כדי לענות על השאלה האחת, שהיא: האם נראה הלבנה הלילה.
מתי מתכוונים הלילה? הלילה הראשון האפשרי של ראש חודש. ראש חודש מהמולד, כן? לא מהחשבון, כי החשבון לא תלוי היום בראיה, אבל אם היו מקדשים על פי ראיה, אותו לילה.
זה מה שהפרק שלנו עוסק בו.
חזרה: מה שלמדנו עד עכשיו
ובואו נזכיר מה למדנו עד עכשיו, כלומר לא את פרטי החשבונות, אלא במה עסקנו.
במה עסקנו עד עכשיו, חילקנו לשני דברים. למדנו איך למצוא איפה השמש ואיפה הלבנה. כן?
התנאי הראשון: מרחק בין שמש ללבנה
וכבר הסברנו, וזה גם פשוט בשכל הישר, שכדי שנוכל לראות את הלבנה, השמש צריכה להיות רחוקה מספיק מהלבנה. אם זה קרוב מדי זה נקרא קיבוץ, כן? כשזה לגמרי קרוב, זה מה שכתוב מולד, ואז אי אפשר לראות אותה. זה צריך להיות קצת רחוק.
התנאי השני: מספיק זמן בין השקיעות
מלבד זה שצריך להיות ממש קצת רחוק — זה בעצם כמעט אותו דבר, אבל בפרק נראה יותר ברור למה זה לא אותו דבר — צריך גם להיות, בואו נקרא לזה כך, מלבד זה שצריך להיות רחוק, מה שגורם לכך שבכלל יתכן שתהיה לבנה, כלומר הלבנה אחרי המולד, צריך גם להיות מספיק זמן בין שני הדברים.
כי למדנו שהלבנה רואים בלילה הראשון רק קצת אחרי השקיעה, נגיד בערך עשרים דקות אחרי השקיעה. עכשיו, עד מתי? אם כבר אז שקעה הלבנה, כלומר הלבנה כבר ביחד עם השמש, בואו נקרא לזה גם קרוב, אבל בואו נגיד באותו זמן ששקיעת החמה, גם שקיעת הלבנה, אין לך זמן מתי לראות את הלבנה. אם יש הרבה זמן, יש שעה שלמה, כל אחד יראה, כי הלבנה תהיה גבוהה מספיק בשמים, יהיה תיקון שלם, יוכלו לראות אותה.
דיון: שני תנאים או אחד?
דובר 1: כן, כן, אנחנו צריכים ללמוד את הפרק, לראות, זה לא שתי סיבות, זה… אפשר לקרוא לזה שתי סיבות, אבל זה לא אותו דבר. הקרבה כלומר, מתברר שזה אותה קרבה, אבל זה סוג אחר של חישוב. קוראים לזה אותה מרחק מהשמש והלבנה, אבל מה שלמדנו עד עכשיו מהשמש והלבנה עדיין לא נותן לנו לחשב כראוי את המרחק האמיתי, מה שעושה את… איך אומרים? הזמן של השקיעות יהיה לגמרי אחר, יהיה יותר מרוחק. אני לא יודע אם הזמן, שלא יוכל להיות מרוחק.
כן, כן. כן, שהלבנה תהיה גבוהה מספיק בשמים, או מספיק זמן בשמים, שיוכלו לראות אותה. כלומר, אני מתכוון שתמיד בלילה, כלומר, אם זה לגמרי לא קרוב, כבר מתחילה השאלה. אפילו כשזה פעם רחוק מספיק, הוא כבר מדבר אולי אפשר לראות, אבל כי זה קרוב מדי. אין מספיק זמן.
בתקופות מסוימות של השנה, או במצבים מסוימים, אין מספיק זמן. יכול להיות אפילו הלבנה, הלבנה תיאורטית רחוקה מספיק מהלבנה, אבל אין מספיק זמן. נראה שהזמן לא תלוי לגמרי. הרמב״ם לא מסביר את הסברא, אבל העובדה היא שהזמן לא תלוי לגמרי בכמה רחוק זה, כי לפעמים זה הולך יותר מהר וקצר גם, לפי דברים אחרים מסוימים. יכול להיות שזה לוקח יותר מהר, ממילא אין לך זמן לראות את זה, למרות שזה כן תיאורטית בדיוק כל כך רחוק.
מה שאנחנו צריכים עכשיו להגיע אליו.
דרך הלימוד: חשבון משוער וחשבון אמיתי
כלומר, עד עכשיו הרמב״ם לא אמר כלום מזה. הוא רק אמר לנו איך הוא מוצא איפה השמש. הוא לימד אותנו שיש ממוצע, אמצעי ואמיתי. הוא רק אמר לנו. זו רק דרך איך לדעת איפה השמש האמיתי. כדי לדעת את השמש האמיתי, לא רק האמצעי, צריך להיות גובה השמש. וכדי לדעת את הלבנה האמיתי, לא רק האמיתי, צריך לדעת עוד הרבה דברים שלמדנו בפרקים הקודמים. צריך גם לדעת לא רק את אורח הירח, שזה כמה גבוה זה. המילה גבוה מתברר שזו לא המילה הנכונה שאני קורא, אלא כמה רחוק זה. מתחילת המעלה 0, באיזו מעלה זה בשמים. וצריך גם לדעת את רוחב הירח, נכון? את זה כבר למדנו גם. כלומר, כמה מרוחק הירח מהמסלול שהשמש נוסעת עליו. את זה למדנו בפרק הקודם. את כל הדברים האלה למדנו.
עכשיו, אנחנו עדיין לא יודעים בכלל מה לעשות עם כל הדברים האלה. הולך הרמב״ם קודם כל, נגיד על הדבר הפשוט שכל אחד יכול להבין, בפרק הזה הרמב״ם יגיד, עשה חשבון אם כך, כמה רחוק השמש מהלבנה. הוא עדיין לא אמר את זה בכלל עד עכשיו. ולפי החשבון הזה הרמב״ם יגיד לך כללים. אם זה כל כך הרבה מעלות ביניהם אפשר לראות, אם לא אי אפשר לראות, וכן הלאה.
החשבון המשוער
עד כאן היה מאוד פשוט, וזה בדיוק הדבר הראשון, לא הסעיף הראשון, הכלל הראשון בפרק הזה בהלכה ג׳ עומד זה. הוא אומר את המספרים, מתי זה פשוט, אם יש כל כך הרבה מקום בין השמש והלבנה אפשר בוודאי לראות, אם יש הרבה פחות מקום אי אפשר בוודאי לראות.
טוב, הבעיה היא, וזה לא מחזיק את הבעיה לכל סוגי הימים. למה? בדיוק אם זה לגמרי רחוק מספיק אפשר בוודאי לראות, וזה לגמרי לא רחוק מספיק אי אפשר בוודאי לראות. זה בדיוק מספיק. המספר הבסיסי שתעשה מינוס, תעשה מינוס ותראה מהלבנה, יצא מאוד פשוט כמה מקום יש ביניהם וכמה אפשר לראות.
הצורך בחשבון אמיתי
אבל… יש גם ביניהם הזמנים שזה בטוח, יש הרבה כאלה מרחקים, שהרמב״ם קורא אורך, מרחק, קו ארוך בין השמש והלבנה, שלא מספיק ברור לפי זה. למה לא? לכאורה היה צריך להיות מספיק. הרי עכשיו אמר שהכל תלוי כמה רחוקה הלבנה.
התשובה היא, שכל מה שלמדנו עד עכשיו היה רק בערך. זה מה שהולך כל החשבונות, בדיוק כמו שהלך לגבי האמיתי והאמצעי קודם, אפשר לגלות היום עוד לפחות ארבעה רמות של איך זה לא היה מדויק החשבון שלמדנו עד עכשיו. כל מה שאמרתי לך שהלבנה היא על האורך הזה. או שהשמש היא כל כך רחוקה, וכן הלאה, כל הדברים היו רק בערך. ממילא, כשזה גדול מספיק, אמת, זה מספיק, כי זה הכל לא הבדלים ענקיים, זה הבדלים קטנים יותר. אבל אם אתה רוצה באמת לדעת בדיוק, מה שהרבה פעמים יהיה באמת צריך לדעת בדיוק, אתה צריך להתחיל לחשב הרבה יותר דברים כדי לתקן את המספרים.
שיטת הרמב״ם: שלב אחר שלב
אז הדרך שהרמב״ם עושה את כל הדברים היא, במקום שבכל פעם שתופסים שהמספר לא מדויק, לזרוק את כל הדבר ולעשות חשבון אחר. דרך הלימוד ודרך החשבון היא אחד הטריקים שהוא משתמש בהם כדי לעשות הכל יותר קל. אז קודם מחשבים… קודם עושים את המשוער, החשבון המשוער? תמיד.
הדבר המעניין הוא, תמיד החשבון המשוער הוא גם משהו אמיתי בשמים, ומשהו גלגל, ומשהו דרך. יש סיבה ענקית למה החשבון המשוער לא אף פעם לא, או כמעט אף פעם לא. היו חשבונות למשל ב… כן, כמו שאני אומר, אבל העובדה היא שבכל החשבונות, בחלומות הקודמים, היו חשבונות שהרמב״ם אמר עצות איך לחשב את התקופות, אם אני זוכר, היו דברים שהיו סתם למצוא שיטות, טריקים, כמו שאתה אומר. אבל כאן כל הדברים שהשלבים הם דברים אמיתיים, לפחות לפי האסטרונומיה של הרמב״ם, וגם לפי הבנתנו, הם דברים אמיתיים, רק שיש עוד פרטים שעדיין שכחנו לחשב בעצם.
משל: עיר ורחוב
אז, כשיש שתי דרכים לומר שזה לא מדויק, יש דבר סתם שזה לא מחושב טוב. יש לך כאן לומר, למשל, בדרך משל רחוב, מישהו יגיד לך, לאיזו עיר אתה צריך ללכת אחר כך? באיזה רחוב אתה צריך ללכת? זו לא סתירה, זה מחושב בערך. זה עוד לא מדויק, אתה צריך עוד לדעת דברים. ויש פעמים שהרחוב משנה גם את העיר, כי זה באיזה זווית אחרת, צריך להוסיף עוד פרט כדי לדעת.
מוסר השכל: דרך הלימוד בכלל
בכל אופן, זה מה שהוא עושה, וזה לימוד גדול של מוסר השכל ביהדות. קודם צריך לעשות בערך. מה שהרבה פעמים, אני מתכוון להיות יותר טוב, הרבה פעמים, דרך הלימוד הולכת תמיד כך: אתה הולך לחדר, אתה הולך לישיבה, אומרים לך, כל מה שלמדת בחדר לא מדויק. כן, וזה הכל אמת. אבל זה לא אומר שמה שלמדנו קודם לא טוב, כי זה היה בערך. זה לימד יותר מעט, הגעת לעיר הנכונה, עכשיו מגיע גם הבית הנכון. יש כל… אבל אחרת מהרבה פעמים להגיע, צריך למחוק, כאן לא צריך למחוק. תמיד, אני מתכוון שכן, במהלך זה עובד מאוד הרבה, אפילו בהבנת דבר. יש מאוד הרבה דברים שיודעים הכל כבר, יודעים עוד בערך, זה כבר גם משהו.
בכל אופן, זה הדבר. אז בואו נלמד קודם את הדבר הפשוט, מה שמבין כל אחד, אני מתכוון פחות או יותר קל להבין. אחר כך נלך לעוד חשבונות, שהרמב״ם קורא חשבונות אמיתיים של הראיה, מה שזה למצבים שהחשבון הפשוט עוד לא עוזר, וצריך עוד להוסיף עוד דברים. כן?
הלכה א: המספרים המוכנים לך
אומר הרמב״ם, “כל הדברים שהקדמנו”, כל הדברים שלמדנו עכשיו עד עכשיו, מפרק י״א עד פרק ט״ז, זה “כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה”. הם לא רצו סתם לומר איך הלבנה נוסעת, זה לא הנושא שלנו, הנושא שלנו הוא ידיעת הראיה.
ממילא מתחיל הרמב״ם לומר הוראות איך לעשות את זה. אומר הרמב״ם, “כשתרצה לדעת זאת”, בוודאי אתה רוצה לדעת, כי אתה לב נכון ורוח נדיבה. לא, אולי הוא מתכוון לומר… לא, אני מתכוון שזה מתכוון לומר איזה יום, כי אתה צריך לעשות חשבון לכל יום כשאתה רוצה לדעת את זה.
אומר הוא כך, “תתחיל ותחשב”, התחל לחשב, והם מתחילים את החשבונות הקודמים שלימדתי אותך, “ותוציא”, עשה את… לא, תוציא זה הלשון שהרמב״ם… כן, מצא, הגע למסקנה, הוא קורא מוציא, הגע, כמו שאומרים “תוצר” כביכול ה… כן, תוצר המספר.
מה זה מה?
קודם כל תדע “מקום השמש האמיתי”. בסדר, איפה השמש? במילים אחרות, אתה הגעת למעלה, כן? איפה “מקום השמש האמיתי”, מה שאנחנו קוראים האמיתי, להוציא האמצעי שלא משתנה לאורך השנה. האמיתי זה כבר עם חישוב איזו תקופה אנחנו, ועם גובה השמש, וכן הלאה.
שנית, “מקום הירח האמיתי”, עוד לא האמצעי, אלא זה שמחושב גם עם כל השינויים של הירח, עם הגלגל הקטן והאחר…
הלכה ב – שלושת הדברים שמחשבים לשעת הראיה
דבר שלישי תחשב, “מקום הראש לשעת הראיה”. כלומר הראש, זוכר שהראש הוא שם שהמסלול של הירח פוגש את המסלול של השמש ומתחיל לעלות. זה “מקום הראש לשעת הראיה”. זה יעזור לנו לדעת את כל שלושת הדברים.
בעצם, לכאורה “לשעת הראיה” הולך לכאורה על הכל. את כל הדברים תדע בשעת הראיה. כי זוכר שלמשל כדי לדעת “מקום הירח לשעת הראיה” או “מקום השמש”, צריך עוד להוסיף תיקונים לפי איזו תקופה בשנה אנחנו, כי החשבונות שהרמב״ם נתן הם רק לשש שעות וכו׳.
ה״מקום הראש” יעזור לנו רק על השלב הבא, שאנחנו נדע אחר כך את רוחב הירח. אבל אלה שלושת הדברים הראשונים שתחשב. את זה כבר למדנו איך לחשב.
אורך ראשון
אחר כך תעשה דבר פשוט. “תגרע”, אתה תחסר, תעשה מינוס, “מקום השמש האמיתי ממקום הירח האמיתי”. כן, השמש למשל יוצא להיות… זה לא יכול להיות יותר מתשעים, בדרך כלל רק עד שישים ושתיים מעלות, אני זוכר. בקיצור, זה יכול רק להיות, נגיד, שלושים מעלות. נגיד השמש היא שלושים מעלות, ואתה מחסר את זה ממקום הירח, שהוא, נגיד, ארבעים מעלות, יוצא עשר ביניהם.
והנשאר, מה שנשאר בין השמש והירח, הוא נקרא אורך ראשון. “אורך” פירושו האורך, כמה ארוך זה מהשמש ללבנה, ו״ראשון” כי הרמב״ם יגיע בקרוב עד האורך החמישי. כלומר, “ראשון” הוא מתכוון לרמה הראשונה של חישוב האורך, כי האורך למדנו עכשיו רק בערך מכמה וכמה סיבות, אבל הראשון, האורך הראשון, נקרא כך. אז אתה יודע את האורך הראשון.
רוחב ראשון
אותו דבר, אם כן תדע המקום הראש, למדנו, אתה יודע איפה הראש, מה שלמדנו בפרק האחרון איך ידענו את הראש, כלומר מאיפה הירח מתחיל ללכת, מאיפה הוא פגש את השמש. ומקום הירח, ואתה יודע גם מה מקום הירח, מה שכבר עכשיו קודם למדנו, ומקום הירח.
תדע גם רוחב הירח. רוחב הירח פירושו בכמה מעלות הירח הוא לצפון או לדרום מעגולת השמש, כמו שהרמב״ם קרא לזה. והוא ידע אם הוא רוחב צפוני או דרומי, הכל לפי הטבלה שנתן בפרק הקודם. ואת הרוחב הזה תקרא ונקרא רוחב ראשון. למה? כי הרוחב עצמו הוא גם רק בערך מסיבה אחת שנלמד בקרוב. ממילא, אם רוצים חשבון מדויק, יעשו רוחב שני גם. אבל בינתיים, בואו נקרא לזה רוחב ראשון.
הלכה ג – “ויזהר” – למה הרמב״ם נותן שמות
הרמב״ם נותן לכל דבר שם. אני מתכוון שהיום במתמטיקה או בתכנות, אתה נותן שם למשתנה. Let’s give it a name. בואו ניתן לזה שם, אז אתה יודע על מה אני מדבר. לא אצטרך לומר “מה שחישבנו את השמש איך היא נוסעת”. בשביל זה הוא נותן… שואלים קודם למה נותנים שמות. זו פשוט דרך לימוד של… כן. זה עושה את זה יותר קל לעבוד, כי במחברת שלך שבה אתה עושה את החשבון, אתה תכתוב “רוחב הראשון הוא המספר”, ואתה תוכל לחזור אליו.
אומר הרמב״ם, ויזהר, כן, יזהר, שמור את זה, כן, האורך הזה הראשון, וברוחב הראשון, ושני מקומות לפניך. וודא שזה מדויק, כי על זה יהיה תלוי. אולי זה מתכוון “יזהר”, או שהוא מתכוון זכור את זה, כי זה מה שצריך לזכור.
הלכה ד – הגבולות: מתי לא רואים בוודאי, מתי כן בוודאי, ומתי זה ספק
ממילא אומר הרמב״ם כך, עכשיו נכנס… הרמב״ם אמר שהמצווה היא לחשב ולדעת, אומר הוא כאן לחשב והתבונן, הסתכל, באורך זה הראשון. יהיה כך, אם יצא לך, אם יוצא לך, תשע מעלות ושווה או פחות, בדיוק תשע או פחות מעלות. כלומר בדיוק, כי אולי קצת יותר זה כבר אחרת, אבל בדיוק תשע מעלות. או פחות? שהירח היא תשע מעלות רחוק קדימה מהשמש כביכול, נכון? זה תמיד קדימה, נכון? כי השמש כבר במערב והירח עוד קצת יותר מזרח.
תדע בוודאי שאי אפשר לעולם שיראה הירח באותו הלילה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר. פחות מתשע מעלות, לא אפשרי. כלומר אפילו התשע מעלות המשוערות, הרמב״ם חשב, חישב, שכמה שיהיה באמת, כמה תיקונים יעשו חמש פעמים להגיע לצורך חמישי, זה עדיין יהיה פחות מאני חושב בערך שש מעלות, ואז בכלל לא אפשר לראות את הלבנה.
המשך תרגום
זה מתחיל כבר את השאלה בארץ ישראל, כי במקומות אחרים זה שונה. מיד נראה למה יש חילוקים בין ארץ ישראל למקומות אחרים, אבל הרמב״ם כבר אמר שכל חשבונותיו הם לארץ ישראל. ואם זה פחות מט׳ מעלות, האם פשט שהשמש והלבנה קרובים מדי? זה שאנחנו לא יכולים לראות? קרובים מדי, וזה מהר מדי, ווטאווער. הוא יכול, זה מספיק מספר קטן, זה לא יכול לעולם, זה לא יעזור לך, אתה תוסיף. אני לא אומר. ממילא, אם זה המספר, סיימת את החשבון, אתה יכול ללכת הביתה, אתה יודע שהיום בית הדין יכול לסגור את ה… כן, וכדומה.
ולהיפך, ואם יהיה האורך הראשון יתר על חמשה עשר מעלות, זה יותר מחמש עשרה מעלות. תדע בוודאי שהירח יראה בכל ארץ ישראל, ואין אתה צריך לחשבון אחר. אתה יודע, בוודאי, שאתה כן תוכל לראות את זה. אבל, טוב מאוד, אבל אם זה בין תשע לחמש עשרה, אז תוציא את העט והנייר שלך ותתחיל לחשב. אז תצטרך לדרוש ולחקור מחשבונות הרוחב עד שתדע יראה לא יראה.
שתי תקופות בשנה עם גבולות שונים
עכשיו אני רוצה לדעת, זה דבר מעניין, אני רוצה לומר דבר חשוב ביותר. כל הדבר שדיברנו עליו עכשיו, המספרים שאומרים שמ-9 עד 15 שם הספק, פחות מ-9 זה בוודאי לא, ויותר מ-15 בוודאי כן, זה מדובר רק בערך באביב, חצי השנה. יש תקופות אחרות בשנה שהמספרים אינם המספרים הנכונים. אילו מספרים? צריך לומר מספרים אחרים. בואו נאמר מה הוא אומר, אם אני אזכור איך זה יוסבר גם כן, אבל זו העובדה.
במה דברים אמורים, כל זה אין חידושים. אתה יודע שכל אחד יודע שהמזלות לפי החודשים זה רק בערך, כי המזלות זה השמש והחודשים זה הלבנה. במה דברים אמורים, מתי תשע וחמש עשרה הם המספרים? כשהיה מקום השמש האמיתי, כן, המספר שאנחנו מחשבים כל הזמן שהשמש אמיתי. מתחלת מזל גדי, כן, אומרים בערך משבט, עד סוף מזל תאומים בערך עד סיון, כלומר שישה חודשים מגדי עד תאומים, שישה מזלות.
אבל אם זה מתחלת מזל סרטן, עד סוף מזל קשת, ואז זה שונה. אז זה כך, והיה האורך ראשון עשר מעלות ופחות, אז, רק אם זה פחות מעשר, אפילו אם זה עשר או פחות, אתה יודע שאי אפשר לראות את זה. ואז גם כן, אם האורך הראשון הוא יותר מעשרים וארבע רק, אז אפשר לראות את זה בוודאי. אבל מעשר עד עשרים וארבע, אז יהיה הספק.
הטעם – ה-tilt של מסלול הלבנה
במילים אחרות, בואו נאמר בפשטות, מה שאמרתי לך שיש מספר שבו זה בוודאי כן, ויש מספר שבו זה בוודאי לא, ויש מספר שהוא באמצע, יש על זה שתי תקופות בשנה. יש תקופה שהיא כמו, אתה יכול לקרוא לזה תקופה טובה, שאפשר לראות אפילו מתשע, או אפילו, כלומר, רק מתשע עד חמש עשרה אפשר לראות. כלומר, איך אני אקרא לזה? יש מקום ספק קטן יותר, נכון? יש הרבה יותר פעמים שאפשר כן לראות, מקום הספק קטן מאוד.
יש תקופה אחרת בשנה שבה מקום הספק גדול יותר, זה מעשר עד עשרים וארבע, נכון? כך למשל, כמו שנאמר, אפילו רק מעשרים וארבע אפשר לראות בוודאי, או אפילו מעשר אי אפשר לראות בוודאי, אף על פי שבתקופות אחרות מתשע אפשר לראות.
והחילוק בנוי על הכלל שאנחנו הולכים ללמוד בעצמנו, או שאנחנו כבר זוכרים, אני לא יודע אם כבר דיברנו על זה, שהדרך שבה הלבנה נוסעת. למדנו, לא שווה בשווה עם איך השמש נוסעת, או לא שווה בשווה עם קו המשווה, יש לזה דבר משלו, וזה tilted. זה למדנו, יש ראש עם זנב, whatever, כל הדבר שלמדנו, זה הולך tilted.
אז יוצא שחצי שנה הלבנה נמוכה יותר by default, כל הדבר נמוך יותר. אז מכיוון שכל הדבר נמוך יותר, כדי שתוכל לראות את זה, צריך יותר מעלות, צריך יותר מקום, זה לוקח יותר זמן. כשזה לכתחילה גבוה יותר, אז זה יותר קל.
אז התקופה מגדי עד תאומים, אז זה לכתחילה גבוה יותר, ממילא אפשר לראות את זה יותר בקלות. התקופה מסרטן עד קשת, זה לכתחילה נמוך יותר, ממילא זה יותר קשה לראות, צריך, זה דורש יותר, יותר מקום. זה בערך ה-reason, זה גם שכל הישר, הכל שכל הישר כאן, אני מתכוון.
דיון: מקום או זמן?
עכשיו הוא אומר כך… מעניין, המקום כאן יש לו שני דברים: אחד זה מקום מקום, ואחד זה זמן. הוא לא מתחיל לחיות עם זה וזה הכל, האם זה נוגע בכלל למקום, או לזמן? כמה זמן לוקח ללבנה להיות על האופק.
כן, זה כבר אמרו. הרמב״ם לעולם לא אומר את המילה זמן כאן. זה מאוד מעניין, הוא לא מסביר כלום. הרמב״ם אומר רק את… אני אמרתי את זה עם המפרשים שצריך להבין, אבל כן.
זה פשוט, אתה מבין שאם זה לכתחילה בתקופה שהלבנה נוסעת נמוך,
הלכה ה-ו: שינוי המראה — היסוד של פרלקס
עכשיו, אם… בקיצור, אז זה ספק, אז תתחיל לצטרך לעשות חשבונות יותר מסובכים.
עכשיו זה כך, הרמב״ם הולך לומר, הוא אומר את זה בצורה הפוכה, אבל בואו נאמר מה הוא הולך לומר בהלכה ו׳, הרעיון, ואחר כך הדבר.
הרמב״ם הולך לומר בהלכה ו׳ שיש פעמים שצריך להוריד חלקים מהאורך. האורך לא כל כך ארוך. למה לא? למה צריך להוריד את זה תמיד? צריך להוריד. למה?
היסוד: חשבונות ממרכז כדור הארץ
כי בואו נאמר רק כלל. בואו נאמר, אנחנו הולכים עכשיו לגלות דבר אחד שלא היה בדיוק האורך שחישבנו. או במילים אחרות, מקום הראייה האמיתי, שכבר חשבנו שזה כבר אמיתי, זה לא מתחיל, זה בכלל לא אמיתי.
למה? כי הראייה האמיתית חישבנו, כאילו, הרמב״ם לא אומר את זה בבירור, אבל הוא אומר את זה ממש בהעלמה, זה מה שהוא מתכוון. אנחנו חישבנו את הלבנה הכל, כך כמו כל החשבונות, כאילו מחשבים איך רואים את הלבנה מאמצע כדור הארץ, האמצע, ממש נקודת המרכז. משם עושים קו, אומרים על איזה דרגה הלבנה, וכן הלאה.
המציאות היא אבל שאנשים לא גרים באמצע העולם, הם גרים בחוץ, מחוץ לעולם, כן. רוב האנשים, כל מי שאני מכיר, לא גרים שם במרכז הארץ.
החילוק בין שמש ללבנה
הארץ היא כדור גדול, אבל היא די גדולה, והלבנה לא כל כך רחוקה שזה לא יעשה חילוק. לגבי השמש למשל זה לא עושה חילוק, כי השמש רחוקה מספיק שבכל מקום בעולם זה בערך אותו דבר לגבי איפה אפשר לראות את השמש.
אבל הלבנה לא כל כך רחוקה, בואו נאמר, והעולם די גדול, יש חילוק גדול. זה החילוק שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו. יש חילוק גדול מאמצע העולם, מאיפה החשבון, עד מחוץ לעולם. עדיין לא תלוי מאיפה אתה גר בעולם.
דווקא זה גם האמת, אבל הרמב״ם, יכול להיות שהוא מחשב את זה בתוך החשבון שלו כאן, יכול להיות שלא, אבל הרמב״ם לא אומר בבירור את התיקון כאן.
ממוצע — האמצע של הגלגל
קודם הוא מדבר על העובדה שכל החשבונות שדיברנו דיברנו ממוצע. ממוצע פירושו שמסתכלים כאילו העולם הוא נקודה אחת, מדברים מאמצע הגלגל, לא הגלגל לפי עצמו, כן, איפה שהעולם נמצא, על כל פנים מהאמצע.
הבעיה היא שהלבנה לא רואים באמצע העולם, רואים אותה על העולם. והחילוק, כל אחד, עשיתי תרשים, אבל אין לי כוחות להראות, זה יכול לקחת אותי לכבד, זה מצוין, אבל זה מאוד פשוט לדמיין כדור שלא נמצא. שרואים אותו מהמרחק, תראה שאם מישהו עומד מחוץ לכדור, הוא יראה זמן אחר.
עכשיו, הקו שיוצא משם הוא לא אותו קו כמו הקו שיוצא מהחלק העליון של הכדור. אז ממילא, לפעמים, אז ממילא צריך להתחשב בזה. זה אומר הרמב״ם, נקרא שינוי מראה.
משל: שתי אצבעות ושתי עיניים
אפשר לראות דרך פשוטה לראות את החילוק, זה אם יהודי לוקח את שתי האצבעות שלו והוא שם את זה מול העין שלו, והוא סוגר עין אחת, הוא רואה שהאצבע עומדת אחרת. למה היא עומדת אחרת? כי הוא מסתכל מהצד השני. אפילו החילוק הקטן, נראה כאילו האצבע זזה.
כשעושים כך, זה באנגלית parallax. Parallax פירושו שאיפה שאתה רואה, איפה שאתה עומד נראה דברים אחרת, תלוי איפה אתה עומד. וממילא הלבנה מאיפה שזה באמצע העולם, איפה שהחשבונות שלנו היו, זה לא שם שאנחנו רואים את זה באמת.
הלכה ה: שינוי מראה האורך — אורך שני
עכשיו, ממילא צריך להוסיף, זה נעשה קצר יותר האורך. למה זה תמיד נעשה קצר יותר? כי הרמב״ם לא מסביר, אבל כך העובדה. הרעיון הוא כי הלבנה היא תמיד, תמיד behind השמש. ממילא, אם אני אומר לך להסתכל על התמונות, לראות שיוצא שזה חייב תמיד להיות פחות.
התרשים של שינוי מראה האורך
והרמב״ם אומר, נותן לך תרשים כמו תמיד, הוא פשוט נותן תרשימים. והתרשימים תלויים באיזה מזל הלבנה. שוב, למה? כי הלבנה, אני מתכוון אני זוכר, לא נוסעת באופן אחיד, זה נוסע בכל מזל זה נוסע אחרת, כלומר, כמו שלמדנו. ממילא תלוי, חילוקים קטנים, אבל זה תלוי במזלות כמה צריך להוריד כדי לתקן את הדבר.
אז נכנס לתרשים, ו:
– מזל טלה מורידים 59 חלקים
– מזל שור מעלה שלמה
– תאומים 58
– סרטן 52
– אריה 43
– בתולה 37
– מאזניים 34
– עקרב 34
– קשת 36
– גדי 44
– דלי 53
– דגים 58
זה הולך במעגל כי חוזרים כאן, רואה? זה נעשה גדול וקטן, סביב כאילו מזל שור, שם זה מעלה שלמה.
לשון הרמב״ם
ומה שתוריד את המספרים, עכשיו יש לך דבר שנקרא אורך שני, כלומר האורך השני, פשוט חישבנו טוב יותר את הלבנה לא מאיפה באמצע העולם, אלא מאיפה שאנחנו עומדים מחוץ לעולם. זה האורך השני. נכון? כן.
והרמב״ם מסביר, ולמה גורעין חלקים אלו? לפי שמקום מראהו האמיתי, אין המקום שיראה בו. שינוי ישמע, לא, ברוך ברוכבו. הוא לא מסביר למה, אבל אני אומר לך עכשיו, ויקרא שינוי המראה. זה נקרא החילוק של איפה הלבנה נמצאת. ואיך אנחנו יכולים לראות אותה, כאילו כי אנחנו מחוץ לעולם, נקרא שינוי המראה, ושינוי המראה האורך, בשעת הראייה לעולם גורעין אותו מן האורך, תמיד מורידים את זה.
כלומר, למדנו קודם, השינויים הרבה פעמים כאן שצריך להוסיף או להוריד, הנושאים תמיד מורידים מהאורך כדי ללכת. מאורך ראשון לאורך שני, מכיוון שיש את שינוי המראה וצריך לקחת את זה, מורידים את זה תמיד.
הלכה ז-ח: שינוי מראה הרוחב — רוחב שני
עכשיו תבין שהבעיה קיימת גם באורך וגם ברוחב. הרוחב זו אותה בעיה, שחישבו את זה מאמצע העולם, ובינתיים אתה עומד מחוץ לעולם.
צפוני ודרומי — להוריד או להוסיף
אבל החילוק הוא, על שינוי מראה הרוחב צריך כן לפעמים להוריד ולהוסיף. למה? תראה, אתה יכול לראות, אם היה רוחב הירח צפוני, אז גורעין חלקים שינוי המראה מן הרוחב הראשון. למה? כי צפון פירושו הוא גבוה יותר, ממילא צריך להוריד את זה, כי הוא כבר קרוב יותר, הוא כבר נסע יותר רחוק, הוא כבר בכיוון הנכון של השמש.
אבל דרומי פירושו הוא נמוך יותר, ממילא צריך להוסיף את החלקים של שינוי מראה הרוחב על הראשון. ממילא יש לך אותו דבר, אחרי הרוחב הראשון יהיה רוחב שני.
התרשים של שינוי מראה הרוחב
והוא נותן תרשים לרוחב השני גם כן לפי המזלות כמה חלקים צריך. אתה רואה שזה קצת קטן יותר מהקודם, מהחילוק של האורך, כי כל הרוחב מאוד קטן, זה לא יכול להיות יותר מחמש דרגות למדנו את זה.
אז החלקים שמוסיפים או מורידים ברוחב, תלוי אם זה צפון או דרום, לפי מה שלמדנו איך יודעים אם זה צפון או דרום, זה:
– טלה תשעה חלקים
– שור עשרה
– תאומים שישה עשר
– סרטן שבעה ועשרים
– אריה שמונה ושלושים
– בתולה ארבעה וארבעים
– מאזניים שישה וארבעים
– עקרב חמישה וארבעים
– קשת ארבעה וארבעים
– גדי שישה ושלושים
– דלי שבעה ועשרים
– דגים שנים עשר
בקיצור, אתה יודע עכשיו, יש לך כאן את התרשים, אם אתה יודע את התרשים, תוריד או תוסיף, תלוי אם זה צפון או דרום, יהיה לך הרוחב השני. איך אתה יודע כבר אם זה צפון או דרום? אומר הרמב״ם, אתה כבר יודע, מה שלמדת בפרק הקודם.
דיון: למה התרשים נראה אקראי
שאלה: לתרשים יש איזשהו מהלך כאילו? זה מכפיל את עצמו?
תשובה: לא, זה נראה כאילו זה אקראי. לא, יש מה שעולה. זה הכל ממוצעים, תראה, זה הולך סביב בערך. זה הולך בערך סביב, אבל הסיבה היא כי טכנית כאן יש לזה קשר עם זה שבקיצור, גלגל המזלות הוא עקום יחסית לקו המשווה שאנחנו עושים את החשבונות שלנו ממנו. ממילא, אבל זה דומה למה שלמדנו אצל ה, זוכר את אותה תמונה שהייתה לנו אצל הלבנה מה… אז, זה יורד ועולה, בדיוק. אז, בערך, זה נוטה עם כמה דרגות.
אבל גם זה תלוי לאורך השנה שלא כל המזלות נוסעים באותה מהירות, על זה דווקא ממילא יש לזה קשר עם זה. בכל מקרה, ואתה כבר יודע אם זה צפון או דרום, ואתה כבר יודע כמה מעלות וחלקים יהיה הרוחב השני, תזכור את הרוחב השני, כי מיד אפשר להשתמש בזה. אוקיי.
הלכה י: מעגל הירח — התיקון השלישי
עכשיו, אומר הרמב״ם, אבל עדיין לא פתרנו את הבעיה, כבר תיקנו בעיה אחת, אבל יש עוד בעיות. הרמב״ם לא אומר מה הבעיה.
הרמב״ם אומר כך: ואחר כך תקח, אתה צריך לזכור שהרוחב השני, הם עכשיו תיקנו, יש עכשיו רוחב אמיתי. זכור, מה פירוש רוחב? רוחב זה פירושו כמה רחוק הלבנה מה… הכביש שהשמש נוסעת עליו, right?
עכשיו, בגלל זה יוצא שה… איפה אני כאן? בגלל זה יוצא, אני מתכוון, זה בעצם מה ש… מה ש… מה ש… מה שהרוחב אומר, שהירח נוטה ממעגלה, הוא לא נוסע על החגורה, הוא הולך למעלה ולמטה בהדרגה.
ממילא צריך לתקן את זה עוד, כדי למצוא איפה המקום האמיתי של הלבנה, כאילו, ביחס למה שאנחנו רוצים עכשיו לדעת, כמה זמן זה לוקח לרדת, כמה צריך להוריד. צריך לשנות, צריך להוריד קצת תלוי לפי איך הוא, להוריד. אני כבר יודע את הרוחב, אבל צריך להוריד קצת מהרוחב כדי שזה יחזור לרוחב יותר מדויק.
הרמב״ם לא מסביר כאן בדיוק למה, יש לי הסבר על זה שזה קצת מסובך.
תיקון הרוחב — מעגלי הירח (רוחב שלישי)
לא כי אני כבר יודע את הרוחב, אבל צריך להוריד קצת מהרוחב כדי שזה יחזור לרוחב יותר מדויק. הרמב״ם לא מסביר כאן בדיוק למה. ההסבר על זה הוא קצת מסובך. יש לזה קשר עם זה שנאמר שהמזלות לא נוסעים בקו ישר, הם נוסעים קצת עקום, אז ממילא צריך לדעת לתקן את הרוחב גם כן לפי העקמומיות. זה לא עקום, כן, אבל ביחס אלינו זה לא ישר.
אומר הוא, הרמב״ם נותן תרשים כמה צריך להוריד, עדיין לחסר מהרוחב, בגלל נטיית המעגל, זה שהלבנה נוסעת למעלה ולמטה ביחס לגולה שלה, וזה עצמו הרוחב. אתה מבין שזה עצמו הרוחב, אבל מה שהוא מתכוון לומר כאן זה רק שצריך להוריד את זה מהרוחב, כי אנחנו רוצים באמת להגיע לכמה זמן זה לוקח, ואנחנו למדנו לאחרונה שזה לא ישר כל המצב, ממילא צריך להוסיף את זה עוד.
רשימת התיקונים של הרמב״ם לפי מזל
והוא ממשיך ונותן רשימה, הוא אומר:
– אם הירח נמצא ממזל טלה עד עשרים מעלות של טלה, או ממזל מאזניים עד עשרים מעלות, מורידים שתי חמישיות.
– אם זה מעשרים מעלות של טלה עד עשר עד שור, או מכל הצד השני זה אותו דבר כמו הצד, נכון? או, כן, מול טלה זה מאזניים, למשל כל אחד יודע ניסן ותשרי. עשר מעלות עד עקרב, אתה מוריד שליש מהרוחב שני. אתה לוקח את אותו חשבון, מורידים קצת.
וכן הלאה, אין לי כוח לומר את כל הרשימה.
בקיצור, נראה ברשימה שזה תלוי באילו מזלות מורידים אחוז, שליש, חמישית, שתי חמישיות, שישית, רשימה ארוכה, של כמה מורידים מהרוחב שני. מה שמורידים, זה נקרא אצל מעגל הירח, כלומר מכיוון שהירח נע על מעגל, התיקון שעושים לכבוד מעגל הירח.
הוספת מעגלי הירח לאורך שני — אורך שלישי
עכשיו, מה עושים עם המספר הזה? אומר הוא, אם זה צפון, רוחב הירח הוא צפון, תיקח את רוחב הירח, תוריד אותו… יש לנו עכשיו את רוחב הירח, נכון? עשינו כבר שני תיקונים לרוחב, נכון? יש לנו רוחב שני, ויש לנו רוחב שלישי כביכול, הנקרא מעגלי ירח, זה אותו דבר.
כלל של צפון/דרום — גדי עד תאומים
ועכשיו אומר הוא, אנחנו לוקחים את רוחב הירח, המקורי שלמדנו קודם, מה זה? אם זה צפון לדרום. אם זה צפון, תוריד את המספר של מעגלי ירח מהאורך השני. זוכר שהאורך זה כמה רחוקה הלבנה באמת מהשמש? צריך להוריד את זה.
למה? תחשוב, תבין שהרוחב עם האורך הם באמת אותו דבר, שניהם עושים את הלבנה רחוקה יותר מהשמש. ואין לי כוח להסביר, אי אפשר להסביר בלי להסתכל על תרשימים, ואין לי תרשימים מוכנים שיכולים להסביר את זה כראוי. על כל פנים, צריך להוסיף את הרוחב לאורך, זה לא באמת שתי… כלומר, זה כן במקור שני ממדים, אבל עכשיו כשאנחנו רוצים לחשב כמה זמן ייקח ללבנה לרדת, זה אותו דבר, כי אנחנו מבינים שאם זה עקום, לוקח יותר זמן לרדת. אם זה ישר, לוקח מהר יותר לרדת. כן? זה דבר פשוט. זה כל אחד מבין. אז צריך לדעת את זה.
כלל של צפון/דרום — סרטן עד קשת
ממילא אומר הרמב״ם, אם זה צפון, כלומר גבוה יותר, תוריד את מעגלי ירח מהאורך השני, ואם זה דרום, תוסיף אותו. אבל זה רק חצי שנה. זה כאשר הירח מתחילת גדי עד סוף תאומים. אבל אם זה מתחילת סרטן עד סוף קשת, זה הפוך. אם הירח צפון, תוסיף אותו, ואם זה דרום, מורידים אותו.
אז זה מטריד… וצריך, בעזרת השם, אם יהיה לי פעם כוח להראות בבירור את התרשימים, נבין את זה. אני לא מאמין שמישהו מבין את הלמה, אבל דרך אגב, הרמב״ם עצמו לא אמר למה, הוא אומר רק עובדה, ואנחנו מבינים פחות או יותר את התרגום העברי של מה שהוא אומר.
תוצאה — אורך שלישי
ממילא עכשיו יש לך, אחרי שהורדת או הוספת את הרוחב, שאני קורא רוחב שלישי, או שהרמב״ם קורא מעגלי ירח, מהאורך שני, יש לך מספר שלישי שנקרא אורך שלישי. כן? אומר הרמב״ם, תדע שלא תמיד, יש פעם שאין נטיית המעגל, כמו שהרמב״ם נתן כאן כשלא מוסיפים, אם אני זוכר, הוא לא אמר באף אחד מה… כן, למשל, אם זה מחמישה עשר במזל תאומים, לא תוסיף ולא תגרע, אכן כן, כי זה תלוי באיזה… שוב, איפה עומדים על המעגל, במקומות מסוימים זה אותו דבר. אם כך לא יהיה, אז האורך השני יהיה אותו דבר כמו האורך השלישי, כי אתה לא צריך להוסיף כלום. כן?
אורך רביעי — תיקון לפי מזל
עכשיו, כל זה לא מספיק. צריך עוד להוסיף, לעשות אורך רביעי. למה? אומר הרמב״ם. אחר כך תראה עוד כך: אם האורך השלישי, שזה המעלות שבין השמשות, תראה באיזה מזל אתה נמצא עכשיו. הרמב״ם לא אומר למה עושים את זה, אני לא זוכר למה. זה עדיין חלק מאותו דבר, שיש לנו כאן לא חישבנו טוב בדיוק עד עכשיו.
רשימת הרמב״ם של תיקונים לפי מזל
אומר הוא, זה תלוי באיזה מזל אתה:
– אם אתה במזל דגים או טלה, תוסיף שישית.
– אם אתה דלי או שור, תוסיף חמישית.
– אם אתה גדי או תאומים, תוסיף שישית.
– אם אתה קשת או סרטן, תשאיר… תשאיר את זה כמו שזה.
– אם זה עקרב או אריה, תוריד חמישית.
– אם זה מאזניים או בתולה, תוריד שליש.
בקיצור, ואחר כך זה נקרא אורך רביעי.
את כל זה צריך לעשות, האמת היא, את כל זה צריך לעשות כדי להגיע מהמעלות על המזלות למעלות יחסית לאופק. אם מישהו מבין מה אני אומר, יהיה לו מאוד פשוט, אבל זה מה שצריך לעשות.
מנת גובה המדינה — תיקון לקו הרוחב של ירושלים
עכשיו, עכשיו, צריך לזכור, כל זה לא היה מספיק. למה הכל לא היה מספיק? כי הם עוד שכחו שכל החישובים האלה הם… איך עשו את כל החישובים האלה? הם אמרו כמה רחוק השמש מהלבנה, איפה השמש. כל זה דיברו על קו המשווה, שנקרא קו השווה. אבל ירושלים היא לא על קו המשווה, היא בערך שלושים מעלות גבוה יותר. אז כל החישובים מוסטים בכלל.
למה? כי כי אנחנו גרים בירושלים, וזה שונה. ואתה תבין, בקו המשווה בערך גלגל המזלות, השמש נעה ישר, אבל בכל מקום אחר המזלות, כל הגלגל נע עקום. ממילא, זה קצת גבוה יותר. כלומר, ממילא צריך להוסיף, צריך לתקן בשביל זה.
חישוב מנת גובה המדינה
אומר הרמב״ם, איך תעשה את זה? תלך לרוחב הירח הראשון, הרוחב הראשון, ותוריד שני שלישים, תמיד. וזה נקרא מנת גובה המדינה. אתה זוכר, מנה זה מילה שהרמב״ם משתמש בה לתיקון, התיקונים של חישוב, נכון? אני צריך ללכת, כלומר אני צריך ללכת. אבל בכל מקרה, זה נקרא מנת, המנה של גובה המדינה, כי המדינה, כלומר העיר ירושלים, היא גבוהה יותר מקו המשווה, ממילא צריך להוריד את זה.
הוספת מנת המדינה לאורך — קשת הראייה
ואחר כך, עדיין הכל לא מספיק, זה תלוי. אם רוחב הירח הוא לצפון, צריך להוסיף את מנת המדינה. על רוחב הירח בוודאי צריך להוסיף מנת המדינה. אבל לגבי זה שצריך להוסיף אותו לאורך, זה תלוי. אם רוחב הירח צפון, צריך להוסיף אותו. אם זה דרום, צריך להוריד אותו. ואז נשארים עם חישוב שנקרא קשת הראייה. קשת הראייה, זה… קשת פירושו כפשוטו, קשת היא השעיפ שמקבלים בין שתי מעלות, נכון? זה לא קו ישר, זה קשת. הלינג נקרא קשת הראייה.
קשת הראייה — החישוב הסופי
ועכשיו היית חושב שאתה הולך עכשיו לדעת אם אפשר לראות את הלבנה? אומר אני, לא, אומר אני לך, אני יודע בערך. טוב, זה עוד קצת ארוך מדי, אני אעצור וממשיך את השיעור מחר.
דוגמה של הרמב״ם
אבל עכשיו, אני אגיד לך מה הרמב״ם הולך לעשות לך עכשיו, והוא הולך לתת לך דוגמה מאחד מימיו שהוא משתמש בה לדוגמה, והוא הולך לומר לך מה אתה הולך לדעת. הוא הולך לתת לך דוגמה על אותו יום, והוא הולך לומר לך כך: כל המקרה, אני מדלג על הדוגמה מעכשיו, פשוט שנבין את המבנה, אבל הדוגמה היא פשוט הוא נותן דוגמה איך לחשב את כל מה שאמרתי עד עכשיו.
כללים לפי קשת הראייה
ואחר כך אומר הוא כך: יש לך את קשת הראייה, תדע כך:
– אם זה תשע מעלות או פחות, זה יותר נכון תשע מעלות, תדע שבוודאי אי אפשר לראות.
– אם זה יותר מארבע עשרה, תראה, זה כבר נעשה יותר מדויק, אז חייבים לראות אותו. כלומר, זה גלוי, זה גלוי, זה גלוי, זה נראה בלילה, אין ספק שרואים אותו.
קצות הראייה — בין עשר לארבע עשרה
אבל, אם זה בין עשר לארבע עשרה, אז כך, תרצה לעשות חישוב, תחשב כמה יותר קשת הראייה, ארוך יותר מהאורך ראשון, ולפי זה תעשה חישוב לפי כללים מסוימים שהרמב״ם קורא קצות הראייה. קצות הראייה הם מספרים כאלה שהרמב״ם אמר שצריך לדעת מה קשת הראייה ומה האורך ראשון המקורי, ודרך זה תראה.
הוא אומר למשל, אם קשת הראייה בין תשע לעשר והאורך ראשון הוא שלוש עשרה, בוודאי יראו, אבל פחות לא. ואם זה מעשר לאחת עשרה, וכו׳ וכו׳, הוא נותן מספרים כגזירת הכתוב לפי כמה אורך הראייה פלוס הקשת, צריך לדעת את שניהם, גם האורך ראשון גם האורך חמישי אפשר לקרוא לו, הנקרא קשת הראייה, עם קצות, קצות כמו זמנים, והוא נותן דוגמה על זה.
הקדמת הרמב״ם — למה זה כל כך מסובך
והרמב״ם מסיים, מכיוון שהעולם מתבלבל, זה אומר הרמב״ם, “כבר ראית מן המעשים האלו כמה חשבונות יש בו, וכמה תוספות, וכמה גריעות, אחר שיגענו הרבה”. אומר הרמב״ם, מה שאתה מתייגע עכשיו, זה אחרי שאני כבר התייגעתי לעשות לך “דרכים קרובים שאין בחשבונם אלא קרוב מעט”. הוא אומר, הסיבה לזה היא “שהירח יש לו קלקולים גדולים במעלותיו”, הלבנה לא נעה ישר. “ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו, אבל ירח לא ידע מבואו”. זה אומר לא ידע, זה אומר אנחנו לא יודעים, אבל כביכול זה לא פשוט לדעת. “ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה”. כלומר, וזה עומד ברמב״ם החידוש, בגמרא כתוב שלפעמים באה הלבנה בארוכה לפעמים בקצרה. הגמרא מדברת על כמה זמן בין
[השיעור נקטע כאן]
פירוש דברי הרמב״ם: “פעם ארוך פעם קצר”
לכאורה, הרמב״ם מתכוון לומר לא שהלבנה הולכת באמת ארוך וקצר, אלא החישובים – לפעמים צריך להוסיף ולפעמים צריך להוריד עד שיפגוש את קשת הראייה. ולפעמים קשת הראייה ארוכה ולפעמים קצרה, כשזה בשעת הראייה. משתנה לפי הזמנים של השנים, לפי איפה אתה, וכן הלאה.
עכשיו מסיים הרמב״ם, ואם יהיה לנו זמן מחר וללמוד את החצי האחרון, אני רק אסיים, מסיים הרמב״ם, למה עושים את כל הדברים האלה? טעם כל אלו, למה כאן מוסיפים, שם מורידים? איך ידעו את כל הדברים האלה? והראיות על כל הדברים האלה, הרמב״ם לא אמר כאן הלכות סתם, אלא אלגוריתם שאפשר לעשות.
לשון הרמב״ם: מקור החישובים
אומר הרמב״ם, זו חכמת תקופות וגימטריאות, שחכמי יון עשו בהמון ספרים, ויש לנו עוד את הספרים. אומר הרמב״ם, אבל החכמים, הספרים שחכמי ישראל… לא, לא, זה יש לנו עוד, לפיכך הדבר הבא. יש לנו עוד את הספרים, ומזה למדנו את זה. אבל הספרים שחכמי ישראל, שבימי הנביאים ובני יששכר, הרמב״ם מתכוון, הרי כתוב בני יששכר יודעי בינה, כן, הם ידעו לחשב תקופות של מזלות. מציג הרמב״ם שהם כתבו גם ספרים שמסבירים את כל הספרים האלה. אומר הרמב״ם, מה נעשה? אין לנו את ספריהם!
יסוד הרמב״ם: “אין חוששין למחבר”
אתם תתקשו, נו, בספר הקדוש רמב״ם, יש מובא מספרי יוונים, אומר הרמב״ם, אני אסביר לכם, מכיוון שכל הדברים האלה הם ראיות ברורות, הרי זה חישוב, אין בו שום פגם, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהן. כן, אחרת, אתה זוכר את לשון הרמב״ם מספרים שאפשר להרהר, אז הוא אומר יש בו דופי. זה דבר… אז ממילא, אומר הרמב״ם, הוא מסיים:
“מאחר שכל אלה הדברים הן ראיות ברורות שאין בהן דופי” – אין בזה שום ספקות, אי אפשר להכניס בזה ספקות, “ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם” – כל אחד שעושה את המתמטיקה מגיע לאותה מסקנה. אז אם כך, “אין חוששין אנו למחבר” – לא אכפת לנו מי המחבר, “בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם גוים” – אין הבדל אם עשו את זה נביאים או גויים.
למה? אומר הרמב״ם, “שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי” – כל דבר שהטעם שלו נתגלה, ונודעה האמיתות שלו בראיות שאין בהן דופי, ראיות שאי אפשר לסתור, אין בהן פגם, אז כשלוקחים אותו, לא לוקחים מהאדם הזה, “אין סומכין אנו על זה האיש שאמרו או שלמדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע”.
ביאור: ההבדל בין דברים שסומכים עליהם ודברים שלא סומכים עליהם
הרמב״ם אומר כאן, שכאשר מישהו אומר משהו בעניין של אידיאולוגיה, של סברא, צריך לחשוב מי האדם, מאיפה הוא לוקח את הסברא שלו, צריך לחשוב אם הוא צודק או לא. אבל כשזה מאוד ברור, כשאתה עושה את זה עם מתמטיקה, אז מי שעשה את זה הוא רק בסך הכל כלי, איזה מכונה עשתה את זה.
הערה: זה לא הבדל של מתמטיקה מול סברות
זה הכלל, הרמב״ם לא אמר מה שאתה אומר. הרמב״ם לא אומר הבדל כזה של מתמטיקה וסברות, מה שהרמב״ם אומר זה הבדל של דברים אמיתיים ודברים שקריים. דברים שלא יודעים, שאי אפשר לדעת, אין להם ראיות, סמוך על אדם. אתה עדיין לא יודע את זה, אחרי שסמכת עליו גם לא, סמוך עליו, סמוך על אדם.
אבל דבר שאדם אומר לך ראיה, אל תסמוך עליו בכלל. אין הבדל אם זו ראיה במתמטיקה או בפילוסופיה או בכל דבר אחר. אם כן, אין נושא של לסמוך על האדם, זה נושא של העובדה.
מסקנה: נביא וגוי הם אותו דבר
ממילא, אומר הרמב״ם שאין הבדל אם גוי אמר משהו או נביא. נביא או גוי זה אותו דבר, כי זה לא הנביא ולא הגוי, זה ה… זה ה… זה מה שאמת. זו לכאורה הרעיון.
כן. אוקיי.